פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



26
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
10/07/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 264
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, כ"ז בתמוז התשע"ח (10 ביולי 2018), שעה 9:00

חיי נשים בצל הפשיעה

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
ג'מאל זחאלקה

מסעוד גנאים
חנין זועבי
אחמד טיבי
איימן עודה

נירה ראובני - קמ"ד נפגעי עבירה באח"מ, המשרד לביטחון פנים

לי פרל - קמ"ד נפגעי עבירה באח"מ, המשרד לביטחון פנים

סמי אבו דולה - ראש תחום חברה ערבית מחוז צפון, המשרד לביטחון פנים

סאלח בוקעאי - ר' תחום חברה ערבית, המשרד לביטחון פנים

נאיף דגש - ראש תחום מיעוטים, המשרד לביטחון פנים

שבתי גרברצ'יק - מלווה חטיבת הדוברות - מ"י , המשרד לביטחון פנים

שני מנדל לאופר - רפרנטית שיכון באג"ת, משרד האוצר

אינגה קריגנספלד - מפקחת מחוזית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

איריס הלמן - רכזת פסיכולוגים ארצית ביחידה למיניות, משרד החינוך

ד"ר זהר סהר לביא - אחראית הערכה והדרכה טיפול באלימות, משרד הבריאות

חנאן נג'ארה - ממונה על שוויון מגדרי, משרד השיכון

אסתר ורהפטיג - עו"ד, מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

Mike Lebson - Political Officer, שגרירות ארה"ב

Georgina Prichard - Second Secretary, שגרירות בריטניה

Samar Hawila - Political Adviser, שגרירות בריטניה

בתיה כהן - מנהלת תחום הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי

לוסי עשהאל פורמן - אגף דרום - מנהל השירותים החברתיים עיריית תל אביב יפו

רונית לינקובסקי - אגף דרום - מנהל השירותים החברתיים עיריית תל אביב יפו

ציונה חפצי - אגף דרום - מנהל השירותים החברתיים עיריית תל אביב יפו

עיסא ג'אבר - ראש מועצת אבו גוש

לילא עיסא - רכזת פניות ציבור, האגודה לזכויות האזרח בישראל

שדא עאמר - עו"ד, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

לינדה ח'ואלד אבו אלחוף - רכזת מרכז סיוע נצרת, עמותת נשים ונערות נגד אלימות

אתי בוקאי - עו"ס, פני"ם חדשות

אלה לנמן - עו"ס, פני"ם חדשות

רלה מזלי - רכזת "האקדח על שולחן המטבח", אשה לאשה מרכז פמיניסטי חיפה

הנא עמורי - פעילה, אישה לאישה - מרכז פמיניסטי חיפה

אמנון בארי סוליציאנו - מנכ"ל שותף, יוזמות קרן אברהם

סינא טאהא - מנהלת מיזם קהילות בטוחות בכפר קאסם, יוזמות קרן אברהם

רסול סעדה - מנהל מיזם קהילות בטוחות, יוזמות קרן אברהם

ענבל שביב - פיתוח משאבים, יוזמות קרן אברהם

רות לוין - מנהלת שותפה מיזם קהילות בטוחות, יוזמות קרן אברהם

עולא נג'אמי - יוזמות קרן אברהם

יוסף ג'ומעה - עו"ד, יו"ר ועד הורים מרכזי, מוסאוא

סאגד גבאלי - חבר, מוסאוא

אסמהאן ג'באלי - חברת ועד מנהל, מוסאוא

יהודית אילני - הוועדה הפרלמנטרית

יוסף חדאד - מנכ"ל עמותת ביחד ערבים זה לזה

חיים נחשוני - יועץ עמותת ביחד ערבים זה לזה

אדית זומפר - נשים עושות שלום

הריאט נחמה הילמן - נשים עושות שלום

משה בר - יו"ר ארגון תנו יד לחירש

ג'מאל טיון - אוניברסיטת חיפה

סוהילה סלימאן - מורה

גורג סעדה - מורה

שאדיה סעדה - מורה

ג'אד ברהום - מורה

סמאח אבו גוש - מורה

יואל גבארין - מוזמן/ת

סילביה חרוף - מוזמן/ת

סעיד גורבאן - מוזמן/ת

שיר לוי - מוזמן/ת

יעקוב אברהים - מוזמן/ת

גסאן אבו חאטום - מוזמן/ת

ת'אבת אבו ראס - מוזמן/ת

מייסם סאלם - מוזמן/ת

קרן זובלי - מוזמן/ת

נועה בן הגיא - מוזמן/ת

מוהנד טאהא - מוזמן/ת

סוהיר דקסה - מוזמן/ת

סאמי סעדי - מוזמן/ת

סמדר אונה - מוזמן/ת

מרב שיבק - מוזמן/ת

יעל קסטן רבסקי - מוזמן/ת

גילי בר - מוזמן/ת

שלמה מנור - מוזמן/ת

איילת צבי הלברשטט אטיאס - מוזמן/ת

גלית רוטברג - מוזמן/ת

אליס הימן - מוזמן/ת

דנה ימבורג - מוזמן/ת

אורה דואק - מוזמן/ת

צביה אסקירה - מוזמן/ת

אנט אברג'ל - מוזמן/ת

עליזה לוי - מוזמן/ת

עליזה אלון - מוזמן/ת

מרצדס סינאוי - מוזמן/ת

איריס אסרף - מוזמן/ת

אילנית לבנה בן יצחק - מוזמן/ת

מיכה רחמן - מוזמן/ת

אורלי זרביב - מוזמן/ת

נהמי הזמי - מוזמן/ת

מילה רוזין - מוזמן/ת

נעמה ליבנה - מוזמן/ת

שני ישראלי - מוזמן/ת

יוסי וייס - מוזמן/ת

אליזבט יוספי - מוזמן/ת

הלה נויבך - מוזמן/ת

עדי משה - מוזמן/ת

אורית משה - מוזמן/ת

גילי רמתי - מוזמן/ת

אימאן אורינגר - מוזמן/ת

נגה מאיר - מוזמן/ת

סער כהן - מוזמן/ת

יונתן ימפולסקי - מוזמן/ת

רונית סויסה - מוזמן/ת

אביטל אבוטבול - מוזמן/ת

ענת מימון

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים


חיי נשים בצל הפשיעה

בוקר טוב לכולם. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. אנחנו היום ב-10 ביולי 2018 ובמסגרת היום המיוחד למאבק באלימות ובפשיעה באוכלוסייה הערבית מקיימים דיון על חיי נשים בצל הפשיעה. הרעיון בלקיים את הדיון הזה כמובן נובע גם כן - - - סליחה, היום המיוחד שיזם חבר הכנסת, חברי איימן עודה, אני הייתי צריכה לציין את זה מהתחלה. ואני כמובן עוד מעט אתן לחבר הכנסת איימן עודה ראש הרשימה המשותפת לפתוח את הישיבה הזו.

אבל אני רוצה להגיד – כשחשבנו מה אפשר באמת, איזה דיון אפשר לקיים ביום המיוחד הזה, היום החשוב שבו המאמצים כולם מרוכזים במאבק באלימות המשתוללת ובפשיעה המשתוללת בתוך האוכלוסייה הערבית, היה מן הראוי להתמקד בנשים במיוחד בוועדה לקידום מעמד האישה. אבל בנשים לא כקורבנות באופן ישיר של הפשיעה אבל יכול להיות גם נשים שהן בסביבה הקרובה של קורבנות פשיעה וחיות בצל הפשיעה הזו.

אני אתן לחבר הכנסת איימן עודה ואחר כך אספר לכם קצת מההתרשמויות שלי בביקורים ובמפגשים שעשיתי עם נשים. בבקשה.

בוקר טוב לכולם, חברתי חברת הכנסת, יו"ר הוועדה, עאידה תומא סלימאן, חבריי חברי הכנסת, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה. נציגי העמותות, הקבוצות, גם נציגי השגרירות הבריטית, אהלן וסהלן. קודם כל, גילוי נאות, מי שהציע את היום הזה זו חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. מלפני כמה חודשים אמרתי שמבחינתי נושא המאבק נגד אלימות ופשיעה הפך להיות מצב חירום מספר אחד. דרך אגב, בשביל עאידה זה לא כך כי היא כל חייה התעסקה ונאבקה נגד אלימות וביתר שאת נגד אלימות נגד נשים והייתה יו"ר עמותת נשים נגד אלימות.

אבל אנחנו כקולקטיב, כרשימה משותפת, קבענו לעצמנו ששנת 2018 היא שנת מאבק נגד אלימות ופשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית כמצב חירום מספר אחת. ואנחנו גם רוצים לפנות לציבור שלנו ולבקש ממנו להיות שותף כי אי אפשר ללא הציבור. אבל גם אנחנו רוצים למדוד הצלחות. נכון שאנחנו לא ממשלה, אנחנו אופוזיציה, אבל בכל זאת זה הציבור שלנו ואנחנו מנהיגיו ואנחנו רוצים מהשנה הזו והלאה למדוד הצלחות וכישלונות. אנחנו מתכוונים להצליח, אנחנו מתכוונים לנצח את הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית.

זה שוועדת מעמד האישה היא הוועדה הראשונה שדנה בנושא הזה היום זה לא במקרה, כי אין ספק שהפשיעה נגד נשים יש בה ייחוד. כלומר, כשאנחנו פונים למשטרה או מאשימים אותה, ובצדק, במקום של פשיעה נגד נשים, יש שני כיוונים מאוד חשובים: זה גם המשטרה, כי בהרבה מקרים יש פנייה אל המשטרה והמשטרה לא פועלת בהתאם ואנחנו לא נשכח אף פעם את הרקע הפוליטי, הכלכלי, החברתי מאחורי כל הדברים הללו. בסופו של דבר, המדינה היא הסוכן העיקרי לכל שינוי בכל חברה, אבל אין ספק שיש לנו הרבה מה לעשות בתוך החברה שלנו שהבנאדם הוא ערך עליון, אם זה אישה, אם זה גבר, הבנאדם הוא ערך עליון.

יש לנו מאבק פנימי גם בתוך החברה שלנו, לכן לפני כשבועיים ישבתי עם מנכ"ל משרד החינוך שמואל אבוהב ודיברנו שהשנה הבאה תהיה שנת מאבק נגד אלימות ופשיעה, בין היתר נגד פשיעה ורצח נגד הנשים, כל הסוגיות הללו. חברתי, עאידה תומא סלימאן, אני מברך על הישיבה החשובה הזו, הראשונה היום, ואנחנו מבחינתנו ציון היום הזה זה עוד צעד, עוד נדבך, אבל במשך כל השנים הקרובות הנושא של המאבק נגד פשיעה בקרב החברה הערבית יהיה מצב חירום מספר אחת עד שנצליח להתגבר עליו. תודה רבה.

תודה לחבר הכנסת איימן עודה יוזם היום הזה. אני חושבת שיש לנו כברת דרך ללכת ויש לנו מאבק דיי עיקש שהחברה צריכה לנהל אותו בנושא של הפשיעה והאלימות. ואני הרבה זמן אמרתי, לצערי הרב, בכל ביקורי התנחומים שהלכתי אליהם למשפחות שאיבדו מישהו מיקיריהן, כקורבן לפשיעה הזו, אמרתי שאני חושבת שמי שצריך להיות בקדמת המאבק הזה זה אנחנו הנשים. הנשים הובילו מאבקים דומים נגד פשיעה בהרבה מקומות בעולם.
הן, בעצם, שלא היו מעורבות ולא היו חלק מהפשיעה הזו. אנחנו לא מדברים על אלימות רגילה, אנחנו מדברים על פשע מאורגן ואנחנו מדברים על אנשים שהם מעורבים בפשע המאורגן הזה והנשים, בדרך כלל, ובמיוחד בחברה שלנו, הן לא חלק ממעגלי הפשיעה האלה, ולכן אני תמיד האמנתי שהנשים יכולות להוביל את המאבק הזה בצורה הכי נחושה. היום אנחנו גם נשמע עדויות מנשים שחיות בצל לא רק האובדן, אלא הרגשת האיום.

אנחנו בוועדה הזו דנות יותר מדיי כנראה באלימות נגד נשים על רקע מגדרי. אנחנו מדברות על האלימות בתוך המשפחה. אבל היום נעסוק בנשים שחיות בצל הפשיעה המכוונת נגדן או נגד מישהו מתוך המשפחה שלהן והן נמצאות בהרגשת איום מתמיד. אני רק רוצה להוסיף דבר אחד. לצערי הרב גם בשנים האחרונות אני רואה מגמה הולכת ומתפתחת של ערבוב בין אלימות מגדרית לבין פשיעה ופשע מאורגן. אנחנו מכירות כמה וכמה מקרים של נשים שאיבדו את החיים שלהן על רקע מגדרי. כלומר, הכוונה התכוונו לחסל אותן בהיותן נשים, בהיותן נשים שרצו לקבל לעצמן החלטות. אבל מי שביצע את העבודה זה לא מה שאנחנו מכירים בדרך כלל, הבן זוג או האבא או האח אלא היו שכירי חרב ששולם להם כסף כדי לבצע את הפעולה. וזה הולך ומתרחב ונשים גם חוות את האלימות ואת הפשיעה בצורה מעורבבת כזו.

חברי הכנסת רוצים להתייחס לפני שאנחנו פותחים את הדיון? חבר הכנסת מסעוד גנאים.

אני אתייחס בקצרה מאחר ויש עוד דיון בוועדת חינוך ב-10:00 או ב-10:30. בתחילה אני מודה מאוד לחברי, ראש הרשימה המשותפת, איימן עודה, על היוזמה ליום החשוב הזה. ותודה לכל האורחים ותודה ליושבת ראש הוועדה, חברתנו עאידה. אין ספק שזו לא הפעם הראשונה שאנחנו נדרשים ודנים בעניין של הפשיעה והאלימות בחברה הערבית בכנסת, אבל זו פעם ראשונה שיש לנו יום שלם בכל הוועדות ובכל התחומים שנמצאים בכנסת שדנים בבעיה הזו שהיא טרגדיה והיא דבר לא טבעי, לא נורמלי, יחסית לאחוז של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, אחוז הפשיעה הוא לא נורמלי בכל הקריטריונים.

לכן השאלה שאנחנו שואלים את עצמנו, לא רק בעניין של האבחון, יש הרבה אבחונים למה הגענו למצב הזה, למה החברה הערבית הגיעה בסוף למימדי הפשיעה הנוראיים האלה שעד כדי כך שלפני כחודש היה דוח בערוץ 2 שאומר ש-95% ממקרי הירי הם - - - בחברה הערבית, הם בחברה הערבית. בקשר למימדים של הנשק המשתולל זה צבא, זה נשק של צבא. מתוך כ-300,000 או 400,000 כלי נשק בכל ישראל שהם לא חוקיים יותר מ-90% הם בחברה הערבית.

אז יש עלינו אחריות כחברה, אין ספק, במישור החינוכי, התרבותי, התודעתי, משום שקרה משהו גם אצלנו. אבל אין ספק בעניין של הענישה ושל הרתיעה המיידית, יש את התפקיד החשוב למשטרה ואת מיקומה של המשטרה במערכה הזו אי אפשר שהמשטרה תגיד שרק התפקיד שלנו ומילת הקסם תחנות משטרה. אם הן ימשיכו בפרויקט הזה ובהנחה הזו הם לא ימגרו לא אלימות ולא פשיעה. היד שלנו מושטת מהתחלה וכל השקר הזה כאשר רואים כמה מחברי כנסת או כמה מהשרים בטלוויזיה שאתם לא משתפים פעולה, אתם הנהגת הציבור הערבי. ריבונו של עולם, אנחנו מתחננים, משנים, בואו, תמגרו את הפשיעה ואת האלימות ואנחנו נשתף פעולה. היד שלנו מושטת כדי להציל את החברה, את העתיד שלנו מהדימום הזה. תודה רבה.

תודה רבה חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.

תודה. אני אכן מברך את חברי איימן על היוזמה בנושא כל כך חשוב וגם עאידה על תחילת היום בנושא אלימות נגד נשים. ואני רוצה להתמקד בשאלה אחת עיקרית, כי יש הרבה מה להגיד, שאלה שעלתה כאן מספר פעמים, והיא מופנית כלפי המשטרה. היות והיו כל כך הרבה מקרים שבהם נשים נרצחו או היה ניסיון לרצח, כאשר נשים הגישו תלונה למשטרה והמשטרה לא לומדת מהעניין הזה, לא מקבלת את ההחלטות כיצד לנהוג ומה הסימנים ואיך אפשר לדעת. הרי זה גוף שיש לו את היכולות ואת האפשרות לבנות איזשהו מנגנון ואיזושהי פרוצדורה במקרה שאישה מתלוננת ומזהים סכנה של הריגה ושל רצח, האם מחכים לרוצח שירצח? זו שאלה גדולה.

בהרבה מקרים המשטרה יודעת והשכנים יודעים אפילו וזה הולך לשם. למה מרימים ידיים, למה לא עושים כלום? הרי יש אפשרויות רבות, אפשר להרחיק, יש כל מיני דברים שאפשר לעשות, אפשר לצותת, לעשות כל מיני דברים כדי למנוע את הרצח. ואנחנו עדיין לא קיבלנו תשובה מהמשטרה על השאלה הזאת. כאשר מזהים ויודעים מראש שהולך להיות רצח או שיש אפשרות בסבירות גבוהה שיהיה רצח מה עושים? המשטרה לא מסבירה לנו מה היא עומדת לעשות במקרים כאלה, מה היא הולכת לעשות.

ולכן רצח אחרי רצח, כאשר האינפורמציה קיימת, אני לא מדבר על דברים שלא יודעים, אנשים שרבו בבית שלהם ואף אחד לא שמע על זה, אין סימנים, אבל כאשר יש סימנים ברורים ויש לנו מקרים רבים שנידונו גם בוועדה הזאת והמשטרה יודעת עליהם שהיו סימנים כל כך ברורים, מדוע לא עשיתם שום דבר? אין תשובה. וזה בעצם, זו ההתמקדות בשאלה הספציפית הזאת. יש הרבה מה להגיד כפי שאמרתי בנושא הזה. אני חושב שישנה את המצב. חשוב לציין בתחילת היום הזה שאחוז ההשתתפות של נשים ערביות בפשיעה הוא פחות מ-2%, לכן יש לנו הרבה מה ללמוד מנשים בנושא הזה.

תודה רבה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה.

תודה עאידה, תודה איימן על היום הזה. קודם כל אנחנו צריכים להגיד שזה לא המאבק שלנו. יש לנו מאבק בתוך החברה שלנו, המאבק הזה לא מתנהל בכנסת, לא יתנהל בכנסת, יש לנו מאבק על נורמות חברתיות, על מעמד האישה, שם יש לנו גם כן מאבק עיקש, אנחנו לא בורחים ממנו. אנחנו בכנסת, המאבק שלנו מול רשויות המדינה. הם ואנחנו כמעט הגענו לסף הסיבולת שלנו. אנחנו אולי נכריז, הגיוני להכריז שאנחנו מקיימים בעצמנו, אנחנו רוצים להגן על עצמנו, אנחנו מקיימים בעצמנו ועדות עממיות, אנחנו לא מאמינים במשטרה, אנחנו רוצים אלטרנטיבה.

ואני חושבת שזה מראה לא רק על חוסר האמון במשטרה, זה מראה גם שמידת הכעס שאנחנו הגענו אליה מחייבת אותנו להיות יצירתיים יותר. אנחנו לא מאשימים את הפושעים רק אנחנו מאשימים את המשטרה, המשטרה היא חלק מהתופעה. כאשר ג'מאל חקרוש בא לוועדת הפנים, הוא מדבר 30 דקות, הוא לא מזכיר את המילה ארגוני פשיעה. וגם אלשיך, לא מזכיר. אנחנו ישבנו שם - - - ועדת הפנים, מדברים על חינוך, רוצים לברוח אז מדברים על חינוך ואז מדברים, אני לא יודעת מה, משרד הרווחה, לא מזכיר את ארגוני הפשע.

כאשר אנחנו אומרים לו, לאלשיך, איפה ארגוני הפשע, מה הוא עונה – תראו גם את הזלזול, הוא עונה, מה אתם רוצים לשים את כל החברה בכלא, את כל האנשים בכלא. כלומר, כולכם פושעים, אתם - - - מה אנחנו נרדוף מה, אתם מצפים מאיתנו לרדוף את משפחות הפשיעה? הוא התפלא, הוא נדהם, למה אנחנו מבקשים מאלשיך לרדוף, לעצור את משפחות הפשע. לא משפחות, ארגוני הפשע. המילה הזאת אינה בלקסיקון של המשטרה. עכשיו תקשיבו למשטרה, זה לא בשיח שלה, זה לא בתכנית האסטרטגית שלה, ואנחנו ראינו את התכנית האסטרטגית של המשרד לביטחון פנים. אין בו מיגור תופעת או מלחמת בתופעה. אין בו.

אנחנו עוקבים אחרי הדוחות, מה לעשות, אנחנו גם עוקבים אחרי המשטרה לא רק בתוך החברה שלנו אנחנו חיים. מה גם כבוד השר גלעד מכריז לפני יומיים שהוא נותן נשק שהוא מקל על מתן רישיונות נשק ואז - - -

זה הועבר בחקיקה אתמול.

כן. ועל זה שלוועדות השמירה הנשק נשאר 24 שעות. אין, זה לא בתכנית האסטרטגית של המשרד לביטחון פנים. מזלזלים בנו כחברי כנסת, מזלזלים. אז אנחנו לא מכעיסים אותם, אנחנו לא לוחצים אולי על הכפתורים הנכונים. יש להם תמיד מפלט, מה המפלט שלהם ל- - - הרשויות המקומיות, יש להם שם שיח נוח, שם הם בורחים לראשי הרשויות. ומה אלשיך אומר, כי כן אנחנו עוקבים, הוא אומר לראשי הרשויות בישיבה, אתם תצטרכו אותנו בבחירות. זה - - - מה זאת אומרת אתם תצטרכו אותנו לבחירות. אני לא מבינה. מה הברית הזאת, כן ברית, בין המשטרה לבין ארגוני הפשע יש ברית כי אם אתם לא מעוניינים לתפוס אותם אז יש משהו חשוד פה. יש משהו. זה לא פרנויה.

ארגוני הפשע ידועים. נכנסים לנצרת יכולים להגיד לך מי רצח את זה ומי רצח את זה ומי רצח את זה. כולם יודעים והמשטרה לא רוצה. אז מה היחס המוזר המפוקפק הזה, החשוד הזה, החשוך הזה, בין המשטרה לבין משפחות הפשע. אנחנו צריכים יום ולילה, לילה ויום - - - שיש משהו מושחת, יש משהו פושע ברשלנות של המשטרה. גם הנשים, נכון עאידה, זו תופעה מגדרית, נכון. אנחנו צריכים גם - - -

אני אמרתי, אנחנו היום לא רק מדברים על האלימות המגדרית אלא מדברים על חיים בצל הפשיעה.

ומה גם שעם הכותרת נשים שחיות בצל הפשיעה, כלומר נשים חיות בצל האיום, כלומר האיום ידוע. כלומר מי שמאיים ידוע. כלומר המשטרה יודעת שיש איומים, יודעת שמאיימים, יודעת מי מאיים, ואנחנו צריכים להמשיך לחיות בצל האיום ולבוא לפה ולדבר על האיום. בדוח המבקר המדינה אני מקווה, אני מקווה, אני מקווה, שדוח מבקר המדינה יחשוף דברים שהמשטרה רצתה להסתיר. אני מקווה שדוח מבקר המדינה שיוצא עוד חודש לא ישנן ולא יחזור על המידע שאנחנו יודעים. אני מקווה שהוא יטיל ספק בכוונות.

אנחנו לא מאשימים כלים, לא, לא, לא, אנחנו לא - - - אל תבזבזו את הזמן שלכם להגיד רעיונות ושיתוף פעולה, אנחנו לא מאמינים לכם, אנחנו יכולים גם לוותר על התשובה שלכם. יש כוונות לא למגר את הפשיעה. אתם לא הייתם מתייחסים לתופעה הזאת אם התופעה הזאת הייתה בנתניה וביישובים היהודים. ואני חושבת שאנחנו צריכים להלחיץ את המשטרה. היא צריכה להפסיק. כל עוד היא מרגישה שהיא שולטת היא מרגישה שהיא שולטת בחברה הערבית על ידי ראשי הרשויות. שם גם המאבק שלנו.

תודה חנין. חבר הכנסת אחמד טיבי, אני מבינה שאתה רוצה להתייחס, בבקשה.

תודה רבה. א' אני רוצה להעריך את היום הזה ביוזמתו של חבר הכנסת איימן עודה. שאנחנו מדברים הרבה על אלימות ופשיעה מדברים על ירי ועל הרג ועל פשיעה. אבל הפשיעה בחברה הערבית שמפריעה לא פחות מזה היא סוגים שונים של פשיעה. למשל פרוטקשן, למשל שוד קרקעות והשתלטות על אדמות על ידי ארגוני פשיעה. מי שלא יודע שאחד התחומים העיקריים של פעילות ארגוני הפשיעה זה השתלטות על אדמות וקרקעות. לפעמים ההשתלטות היא פסאודו חוקית. מה זאת אומרת פסאודו חוקית – הם משפיעים מי ייבחר, מי האיש שלהם, מי החבר מועצה שלהם, מי חבר של חבר המועצה שלהם ואז הם יכולים להשפיע על מכרז באמצעות הפחדה או על מי שמחויב למכור בשכנוע לא קל. וככה - - -

לחץ פיזי מתון.

מאוד לא מתון במקרה הזה. וזה אחד התחומים. זה התחום השני, פרוטקשן ואלימות פיזית, לא ירי, אלימות. הסוג השלישי או הרביעי זה ירי באירועים ציבוריים כמו ירי בחתונות למשל. יש לי חוק מזה שנים רבות על איסור והחמרה בירי על חתונות שלא - - - ונפגעו אנשים שבאו לחתונות ונהרגו. ולאחרונה השר לביטחון פנים מצא לנכון דווקא לשנות, להביא יוזמה שתשדרג את החוק שלי ותכפיל את העונש או תשליש, למרות שהוא לא יישם את החוק הראשון. אם מ-2000 עד היום יש 1260 קורבנות סימן שזה טרור פנימי שמאיים להרוס כל חלקה טובה בחברה הערבית.

למה בנהריה למשל הצליחה המשטרה למגר את ארגוני הפשע - - -

נהריה או נתניה?

חכי. נתניה אחרי נהריה. נהריה, מקרה הצלחה הוא ברור. לאחרונה יש איזה יורש אבל מקרה הצלחה בנהריה כל כך ברור, בנתניה כל כך ברור, באשדוד ברור. הם מיגרו את הארגונים ביישובים היהודים ואלה עברו ליישובים ערבים. ושם למשטרה לא בדיוק הנושא כל כך בהול ומדאיג. אני חושב שצריך להצביע על הנקודות האלה.

לפני מספר שנים אמר אחד השרים באחת הישיבות שנתיב ההברחה של הנשק, הגדול ביותר, 90%, הוא מבסיסי הצבא. איך זה לעזאזל שלא מפסיקים את נתיב ההברחה הזה. אני פעם קראתי שחיל האוויר הישראלי הפציץ מהאוויר משאיות בסודן, שלוש משאיות, שהעבירו נשק. איך לעזאזל יודעים שיש משאיות באיזה כפר נידח דרומית ל- - - אבל פה לא יודעים. לא מעניין אותם. המסלול ממשיך. זה בעייתי. אני אגיד לך מתי - - -

אתה רוצה שיפציצו?

לא ממש. לא, רק זה אומר שהם יודעים. זה אומר שהם יכולים - - -

כן, התכוונת לחלק המודיעיני, לא הצבאי.

בטח. ואני בטוח שהחלק המודיעיני יודע. את יודעת שתלמידי תיכון בכפר קאסם או בטייבה בנצרת יודעים מי ירה במי. יודעים. יודעים כמעט כל מקרה רצח. אחמד, כל מקרה רצח. לפחות יש השערות. ובכל זאת רוב הפשעים בחברה הערבית לא מפוענחים. כשהם לא מפוענחים אין הרתעה, ולכן הפושע חוזר שנית. תודה רבה.

תודה רבה חבר הכנסת אחמד טיבי. אני חייבת להגיד שבחלק גדול מהשיחות שהתקיימו ביני לבין נשים שהמשפחה שלהן הוכתה בפשיעה והפכה לקורבן לכל מיני מעשי אלימות הנשים מדברות על העובדה שהצבענו למשטרה, אמרנו למשטרה. ואנחנו תיכף נשמע עדויות, ואנחנו נשמע עדויות מאוד כואבות - - -

הצבענו לפני המשטרה- - -

אה, לא, לא, לא הצבענו למשטרה, היא לא מועמדת לבחירה. הצבענו על החשודים, על מי שאנחנו חושבים שירו. אבל העיקר, אני רוצה להגיד, ואני מקווה שכולם שותפים להרגשה הזו, היום גם אני כאישה, כשאני נוהגת באוטו שלי ברחובות של הכפרים ושל הערים הערביות אני יודעת שאני צריכה להיות מאוד זהירה. לא בגלל תאונות דרכים אלא לא להיות מעורבת באיזשהו, שאני עוברת מישהו והוא נפגע מזה שאני עקפתי אותו, והוא עלול לפתח את זה למן או ירייה באוויר או לרדת עם סכין או לתקוף ממש.

כולם יודעים שאמהות רבות מדברות על זה שהן לא מצליחות ללכת לישון כל עוד שהילדים שלהן נמצאים מחוץ לבית. במצב טבעי אמהות שהילדים שלהן נמצאים מחוץ לבית רוצים שהם יגיעו בלי תאונת דרכים, חס וחלילה, בלי שיהיו מעורבים בתאונה כזו או אחרת. בהרבה כפרים וערים האמהות מתחננות כבר לא לצאת ולא להסתובב יותר מדיי ברחובות כי הילדים או הבחורים והבחורות עלולות להיות קורבן של פשיעה כזו או אחרת. זו הרגשה מתמדת של פחת אמיתי שמכונן.

אני מכירה סיפורים של - - - אני רק רוצה להגיד שבדיוק לפני יומיים קיבלתי טלפון בשעה 12:30 מפעיל חברתי שאני מכירה והוא אומר לי רק עאידה תקשיבי, מעבר לקו הטלפון. היריות ששמעתי ברקע של הדברים שלו, הוא אומר לי יש חתונה בשכונה. והיריות נמשכו כחצי שעה כאשר הוא מתקשר למשטרה, חוזר אליי ומשמיע לי שהיריות עדיין משתוללות. ואני אומרת את זה ואני בטוחה שחלק גדול מכם כבר עבר את המצבים האלה.

אני רוצה לפתוח את הדיון. אני רוצה קודם כל שנשמע עדות - - - כמה דקות, אוקי. אז הנא עמורי, בבקשה, גברתי. אחר כך אנחנו נלך ל - - -

אני פעילה חברתית ופוליטית, לפחות זה הכובע שבאתי איתו היום, שמאוד מודאגת מהעניין של האלימות והפשיעה. ובעיקר מה שמדאיג אותי זה שכולם מדברים על האלימות והפשיעה אבל המצב לא משתנה. שזה מצביע על זה שלא עושים את מה שצריך לעשות. ומכאן אני באתי להציג תובנות של קבוצת למידה פמיניסטית שקיימנו בשנה וחצי האחרונות. את הקבוצה יזם פרויקט "אקדח על שולחן המטבח" שיוצג פה גם בהמשך הדיון.

השתתפנו כ-20 נשים פעילות בקבוצה הזאת מארגונים שונים, יהודיות וערביות, וניסינו ללמוד דרך קמפיינים מוצלחים שקרו בעולם למיגור או לצמצום תופעת הנשק ותופעת הפגיעות מנשק. בכל מדינה זו הייתה קבוצה אחרת. בברזיל זו הייתה רשת של אמהות שהילדים שלהן נרצחו בטבח. בדרום אפריקה זה היה קואליציה של ארגונים שפעלו נגד האפרטהייד ואחרי זה שיתפו פעולה עם הרשויות לתיקון החוקים של המדינה. והסיבה ללמידה זה שלפעמים כשתקועים ולא מצליחים להבין משהו מהקונטקסט שלנו כדאי להרחיב וללמוד מחו"ל.

למה נשים, למה אנחנו כפעילות ארגנו את הקבוצה הזאת ולמה למדנו דרך פעילות נשים בעולם – אז מעבר לדברים החשובים שאמרה עאידה על למה חשוב שנשים יובילו את המאבק נגד אלימות ופשיעה אני יכולה להגיד שגם זה שנשים לא מעורבות בפשיעה הן קורבן שלא משתתף בעצם במעגל של האלימות זה יכול ללמד מאוד על המחדלים, מחדלים של המערכת ועל איפה התקלות שנמצאות במערכת, אבל בעיקר, ומה שחשוב לנו להגיד זה שנשק יוצר סיכון. נשק זה משהו שלא רק מייצר ביטחון, שזה בעצם השיח הרגיל הגברי המיליטריסטי שמופץ, שיש צורך בנשק כדי להגן על הביטחון, ואנחנו באות להגיד שנשק גם מייצר סכנה ומייצר קורבנות וצריך לראות גם את הקורבנות.

אני רוצה להתחיל מנקודה אחת של הקשר בין הפעילים בעולם לבין רשויות המדינה. אז לא בכל מקום יש קשר. איפה שרשויות המדינה מעוניינות או רואות עין בעין את נושא הפשיעה ואת נושא הנשק כמו הפעילות אז כן ראינו שיתוף פעולה. בדרום אפריקה, למשל, בממשלות שבאו אחרי האפרטהייד רצו לעשות תיקון, רצו לתקן את חוקי הנשק שהיו מהתקופה של האפרטהייד. ושם הפעילות עבדו בשיתוף פעולה עם המחוקקים ועם המשטרה. שמענו אפילו על דוגמאות שהפעילות ממש מתקשרות למשטרה ומודיעות על באיזה שכונה המשטרה המקומית לא מטפלת בבעיות שצריך.

אבל במקומות אחרים, למשל כמו ברזיל, והפבלות של ברזיל, בעצם שם יש עוינות מאוד גדולה, המשטרה שם, יש לנו ציטוט ממושל ריו ב-2007 שאמר, הפבלות הן מערכת לייצור פושעים. כלומר, התפיסה של רשויות המדינה של הקהילה הזאת זה שהם פושעים. ובמקרה כזה הפעילות אומרות, המאבק שלנו היה לנסות לשנות את הנרטיב של המדינה כלפינו ומצד שני לנסות להביא לדין שוטרים פושעים, שוטרים שרצחו אנשים.

אז בעצם אין תובנה אחת לגבי האם נכון לשתף פעולה או לא נכון לשתף פעולה עם הרשויות, זה מאוד תלוי גם בכוונה מצד הרשויות ובמה שעולה מהניסיונות של שיתוף פעולה. אבל מה שכן בטוח זה איפה שיש אפשרות להשפיע על חקיקה שמענו שזה קריטי לנסות להשפיע על חקיקה. ואני לא אומרת את זה סתם כי יש עכשיו תזכיר לחוק חדש. יש ניסיון להסדיר את נושא חוק הנשק, אני אחזור לזה קצת בסיכום, מוצע חוק לא טוב - - -

הועבר אתמול בוועדה. אתמול הצביעו עליו בוועדה - - -

על התקנות.

על התקנות, אוקי, אבל זה מרחיב את - - -

ברישיון או הכבדת הענישה?

לא, לא, על הרחבת האפשרות של מי יכול לשאת נשק וכמה זמן יכול לשאת אותו. וזה יתן לעשרות אלפים אם לא יותר מ-100,000 בני אדם חדשים שיוכלו לקבל נשק לידיים ויוכלו - - -

אז החוק המוצע שעוד לא הגיע לדיונים, אבל הוא יגיע, הוא עוד יותר מרחיב את המגמה הזאת, עוד פחות מציע או דורש פיקוח, עוד פחות דורש איסוף נתונים, עוד פחות מקל את האפשרות לתת רישיונות. אני לא אכנס מאוד לחוק אבל אני רק רוצה להגיד כמה חקיקה היא חשובה. ואם אנחנו מדברים על החברה הערבית אז עולות בדרך כלל שתי טענות: אחד, הנשק שיש בחברה הערבית הוא לא חוקי אז זה לא משנה מה החוק אומר. אבל זה בעצם לא נכון כי נשק חוקי זולג למישור הלא חוקי וככל שיהיו יותר בקרות ויהיה יותר פיקוח ותהיה יותר רגולציה בתחום החוקי אז זה גם ישפיע על איזה נשק זולג. ודבר שני שמתקשר - - -

בדיוק עכשיו שמענו שהמקור העיקרי הוא נשק שנמצא בצה"ל. אני בטוחה שההקפדה, הבקרה על נשק של צה"ל היא הרבה יותר מהנשק שיסתובב אחר כך בידיים של אזרחים ועלול לזלוג יותר בקלות.

ואני רוצה להגיד – הנשק לא רק זולג מידיים מורשות לידיים לא מורשות, לפעמים הוא נשאר בידיים מורשות שעושות בו שימוש לא חוקי. ארגוני הפשיעה, איך הם פועלים, דרך חברות שמירה, זה כבר ידוע, זה כבר דובר, זה כבר נמצא בכל מקום. זה ידוע שיש חברות שיש להן רישיון לשאת נשק והם משתמשים בנשק הזה כדי לאסוף - - - ופרוטקשן בכל היישובים הערבים. אז העניין של החקיקה פה הוא מאוד חשוב גם לחברה הערבית.

ואני רוצה להגיד שיש מחקרים כבר בעולם, בארצות הברית למדנו מחקר מ-2017 שהראה קשר, אמפירית הוכיח שיש קשר בין חוקים מתירניים לבין עלייה בפשיעה במדינות בתוך ארצות הברית.

אז בישראל כמו השיטה של טראמפ. טראמפ גם מציע לתת נשק לכל מי שרוצה כפתרון ל - - -

אז ככל שהחקיקה היא יותר מתירנית - - -

כן, אבל פה לא יכולים כמו טראמפ להגיד לכל אזרח לקבל נשק.

יש מספיק אזרחים ערבים שיש להם גם רישיון לשאת נשק. אמרתי, זה לא זה. אבל אני רוצה לעבור לנקודה השנייה שגם חשוב להגיד אותה בכנסת, וזה הצורך במידע ובנתונים ובמחקר. מדינת ישראל לא אוספת נתונים כמו שצריך, לא אוספת מידע, לא מנתחת את המידע, לא מאפשרת פילוח של המידע לפי קבוצות שונות ולפי אזורים שונים כדי לראות בעצם מי נפגע מנשק ואיך. וזה משהו שצריך לשנות אותו כי דרך המידע הזה אפשר גם לטפל בבעיה.
הנקודה השלישית והאחרונה שאני אגיד זה לגבי החשיבות של למידה מקורבנות. ואני שמחה, עאידה, שאמרת שנשמע עדות. אבל כל הפעילות בכל המדינות בעולם שהרבה מידע חשוב נמצא בידי הקורבנות והקורבנות, יש קורבנות שנפגעו בעצמם, יש הרבה ניצולים מפגיעות של נשק. על כל מוות מנשק יש בין אחד לשמונה אנשים שניצלו, לא מתו אבל נפצעו. אז הלמידה מהם לשמוע אותם, לשמוע את מה שיש להם להגיד, לשמוע את ההשתלשלות של העניינים. כי כמו שאמרו החברי כנסת מקודם, הדברים לפעמים ידועים ולכן אני חושבת שלמידה מקורבנות ולשמוע עדויות זה משהו מאוד מאוד חשוב.

ורק משפט לסיום – צריך, ואני שמחה על הדברים ששמעתי מקודם, צריך לקרוא לילד בשמו או לילדים בשמם. כשהבעיה היא ארגוני פשיעה צריך לטפל בארגוני פשיעה, כשהבעיה היא אי אמון במשטרה אז צריך לטפל באי אמון במשטרה. כשהבעיה היא אלימות בתוך הבית או בתוך המשפחה צריך לטפל בזה. לכל סוג של מחלה יש סוג של טיפול שמתאים לה. וכשמערבבים את כל השיח ומדברים רק על אלימות באופן כללי בעצם אנחנו נשארים בלי יכולת.

תודה רבה הנא. אני חושבת שבזמנו כשביקשתי מהממ"מ בכנסת להכין מסמך אחת הבקשות שלי הייתה לעשות דווקא את ההשוואה הזו בין המאבקים שנשים הובילו בעולם כאשר הן חיו בתוך חברות שיש בהן את הפשיעה משתוללת ומה תפקידן של הנשים ואיך הן הובילו את המאבקים ולצערי זו הייתה משימה מאוד גדולה בלחץ של העבודה שקיים בממ"מ הם לא יכלו לעשות אותה. אבל אני חושבת שהשיח הזה מאוד חשוב. כי אנחנו, כשחשבתי על קיום הדיון הזה לא רק חשבתי על הנשים כקורבנות או כקורבנות משנה מה שנקרא, אלא גם כמובילות שינוי. מה התרומה שלנו כנשים יכולה להיות בלמגר את התופעה ואני חושבת שהתוספת של הדברים שלך הייתה חשובה.

מר יוסף חדאד, מנכ"ל עמותת ערבים זה לזה.

שלום לכולם. אני מנכ"ל עמותת ביחד ערבים זה לזה, עמותה שקמה על מנת לקרב בין החברה הערבית הישראלית אל החברה הישראלית, אל מדינת ישראל. כאשר בעצם חלק גדול מההתעסקות שלנו היא בלפתור את הנושאים הבוערים שיש במגזר הערבי ואחד מהנושאים זה אלימות כלפי הנשים הערביות במגזר הערבי.

ואני רוצה להתחיל מסיפור אישי שנחשפתי אליו, אני גם אשמור על השם של הבחורה ואקרא לה י' כדי באמת לשמור על הפרטיות שלה. ובעצם כשהקמנו את העמותה ונחשפנו אליה גם תקשורתית וגם בכלל בציבור הערבי והיהודי אז פנתה אליי בחורה, כמו שאמרתי, בשם י', ואמרה לי שאני רוצה לשתף אותך בסיפור האישי שקרה לי ושפשוט מתחבר לבעיות שיש כאן במגזר, בנושא של אלימות כלפי נשים.

היא סיפרה לי שהיא הכירה גבר שאגב, הוא גם מוכר, יחסית, בציבור הערבי וגם היהודי. יצאו. הגיעו אליה הביתה, שתו, ולאחר מכן גם קיימו יחסי מין. יום למחרת הגבר עזב לפני שהיא הספיקה אפילו לקום והוא גם לקח איתו 3000 שקלים. כשבבוקר היא קמה והבינה שגם הכסף נעלם ושלחה לו הודעה אז הוא שלח לה מסרון ואמר לה, אם את תדברי עם מישהו אני אדאג שכולם יידעו, וסליחה על המילה אבל אני חייב לציין את המילה הזו כי ככה הוא פנה אליה, כולם ידעו שאת שרמוטה ואני אדע להעביר גם למשפחה שלך שכבר קיימת יחסי מין ואת שוכבת עם אחרים.

בזה הרגע גם הסתיים הסיפור שלה, היא לא פנתה, כמובן, למשטרה, וכשפנתה לעמותות שאת יודעת, מטפלות בנושא הזה, אז התשובה שלהן הייתה, מצטערים, את לא נאנסת אז אין לנו איך לעזור לך. ונכון, הבחורה הזאת לא נפגעה פיזית, רבותיי, אבל הצלקת הנפשית שנגרמה לה היא הרבה יותר גרועה מהצלקת הפיזית. אני גם יכול להגיד לכם את זה ולהעיד על עצמי כי גם אני בעצמי נפגעתי בעצמי פיזית ואני יכול לספר לכם שהצלקות הנפשיות כתוצאה מהפגיעה הפיזית במלחמה הן היו הרבה יותר כואבות ועמוקות. אז זה הסיפור המטורף של בחורה במגזר הערבי. והסיפור הזה זה סיפורן של לא מעט נשים במגזר הערבי.

ואני רוצה להתייחס, ברשותכם, לשני דברים ובזה אני אסיים. אני רק אסביר ואגיד שמבחינתנו פתרון לבעיה הוא צריך קודם כל חקיקה, וכמה שיותר מהר בנושא הזה - - -

באיזה נושא, איזה חקיקה?

אנחנו בכל מה שקשור לענישה כשיש אלימות נגד נשים אנחנו רואים שהענישה היא לא מספקת. ולכן אם היום העונש לעבריין מין או לכל עבריין אחר בנושא אלימות נגד נשים, אני זורק, סתם, שנה-שנתיים, אז להגביר את זה לחמש ושש שנים ולא לפחד מזה. אבל בראש ובראשונה לפני זה - - -

אוקי, אז מדובר על החמרה בענישה. עוד הצעה.

אבל קודם כל זה צריך להתחיל מגילאי 10 עד 12, להתחיל משם כבר בבתי הספר ומשם להתחיל את כל הנושא הזה. וברשותך נקודה אחרונה – וזה דווקא אני רוצה להפנות אליכם, חברי הרשימה המשותפת. כמו שאתם יודעים אתם אמורים לייצג אותנו ומה שראיתי זה רק בעצם הפניית אצבע מאשימה כלפי המשטרה. אז תרשו לי בבקשה, וכבר פגשתי אתכם, אני קודם כל רוצה להפנות אצבע מאשימה אליכם. אתם המייצגים שלנו ו- - -

תודה. לא, לא, לא, זה לא הולך ככה. אתה ביקשת - - -

זה בסדר, אני מבין שבגלל שתקפתי אתכם אתם רוצים שנייה אחת לעצור אותי, אז בבקשה - - -

לא, לא, אל תעשה את זה, אל תעשה לי את ההצגה הזו. אתה ביקשת להוסיף עוד שתי נקודות. כבר אמרתי לך שהסתיים הזמן שלך לפני שתקפת כאילו. למרות שאני לא מזיז לי, אתה יכול לתקוף, אתה יכול להביע את דעתך, זה לגיטימי ביותר, אתה יכול להגיד לי שאני לא עושה עבודה טובה, אבל במסגרת שלוש הדקות שנתתי. ואני מבקשת מעכשיו שכולם ידעו, ואם זו פעם ראשונה בוועדה אז שתדעו לכם, אני נותנת לכל אחד לדבר שלוש דקות. תודה לכם. תודה מר יוסף.

לפני תקופה הזדעזעה המדינה כולה כאשר בחורה עברה התקפה מאוד קשה, שמו לה מטען מתחת לאוטו שלה בדרך מהעבודה. כשהיא הגיעה לפתח ביתה התפוצץ המטען. וירא, הבחורה המדהימה הזאת, הצליחה לצאת מניסיון הרצח, היא איבדה אמנם רגל בדרך, אבל ירא שכולנו מאחלים לה החלמה מהירה נמצאת אחרי ניתוח שעברה, היא עדיין עוברת, עדיין מנסה להשתקם פיזית לאחר המתקפה הזו. ניגשנו אליה, ביקשתי ממנה שתמסור מסר מבית חולים לישיבה הזו ואני מבקשת באמת שנקשיב לעדות של ירא. בבקשה.

(הקרנת סרטון)

אני חייבת להגיד שאני כל פעם מתפעמת מחדש מהכוח והחוזק שירא משדרת למרות הפשע הנורא שהיא עברה. המסר שלה מאוד ברור. המסר שלה הוא מסר של מאבק. למרות שהיא איבדה את הרגל, למרות שהיא - - - אני לא יכולה לתאר לעצמי איך חיים עם הרגשה כזו שמי שביצע ומי שניסה להרוג אותה עדיין מסתובב. אבל כדאי לזכור גם שב-70% ממקרי ניסיונות הרצח לא מוגשים כתבי אישום. כלומר 70% מהמקרים מי שניסה לרצוח מסתובב חופשי ועדיין מהווה איום כלפי הקורבן שלו. כלומר מי ששרד ניסיון רצח יודע שעדיין מי שניסה לרצוח את ירא, לרצוח נשים אחרות, לרצוח גברים, עדיין מסתובב חופשי ויכול להגיע אליהן כל רגע. אני חושבת שהרגשת אבדן הביטחון הזו היא הדבר הנוראי ביותר. ובכל זאת ירא יש לה מסר שכולנו צריכות לכבד אותו, הוא לא לשתוק ולהמשיך להיאבק.

גברת רלה מזלי, רכזת קואליציית האקדח על שולחן המטבח. בבקשה גברתי.

אני מאוד מודה על ההזמנה להיות חלק מהדיון הזה. דווקא היום, דווקא אחרי מה שציינת, חברת הכנסת תומא סלימאן, מה שקרה אתמול פה, ותיכף אני אגיד על זה משהו. האקדח על שולחן המטבח זאת יוזמה רב ארגונית שפועלת לצמצום נשק במרחב האזרחי, נשק חם, לפיקוח הדוק על נשק ולהשפעה על חקיקה, על אכיפה, לשינוי פני המציאות של מבול כלי הירייה שאנחנו מוקפות ומוקפים בו. ההתמקדות שלנו בכלי ירייה נובעת מהעובדה שצמצום כמות הנשק היא אמצעי מניעה, היא אמצעי מניעה של פשיעה, היא אמצעי מניעה של אלימות, היא אמצעי מניעה של מנגנון שליטה שעובר החל מהבית והמשפחה דרך הקהילה, דרך הפוליטיקה המקומית ועד לקבוצה הלאומית כולה.

צמצום הכלי הזה, כלי השליטה הזה, שקוראים לו בטעות ביטחון אבל הוא בעצם במידה רבה כלי שליטה הוא בעצם הליך דמוקרטי. הליך דמוקרטיזציה. אנחנו לפני שנה וחצי פרסמנו את הדוח הזה שיש פה עותקים למי שמעוניינת והוא גם נמצא ברשת. הוא כולל תקציר בעברית, תקציר בערבית ותקציר באנגלית. ובדוח הזה כפי שתיעדנו הפיקוח על כלי ירייה בישראל כבר היום לקוי. כמו שאמרתם, יש זרימה מתמדת ולא מבוטלת ממאגר הנשק המורשה לתוך מאגרי נשק בלתי מורשים. וככל שיהיה יותר נשק מורשה וככל שיהיו הקלות בפיקוח, וזה מה שקרה אתמול, היו בפירוש החלטות של ועדת הפנים של הכנסת על הקלות יחסיות בפיקוח, הזרימה הזאת תמשך ותגבר.

וכל הנשק הזה מזין קודם כל בצורה דיספרופורציונית את הפשיעה המאורגנת ואת האלימות הלא מאורגנת בתוך החברה הפלשתינית בתוך ישראל. כי הכמויות של כלי הירייה שמפוזרים בתוך הקהילות האלה של פלשתינים אזרחי ישראל הם לא מקרה, הם תוצר של מדיניות והמדיניות הזאת אתמול קיבלה חיזוק נוסף. זו לא מדיניות משטרה בלבד, זו מדיניות ממשלה. על נשים האיום הזה הוא במיוחד בתוך הבית, הוא במיוחד מבני משפחה. והרבה מאוד נשים גם שלא נרצחות חיות באיום באימת מוות מרצח בכלי זמין וקל. אז ההשפעה על נשים משתקת הרבה הרבה מעבר לקצה של הקרחון שאנחנו רואות ברצח.

אני רוצה לחזור למה שהנא הזכירה, לחוק, שהולך ומתקדם במסדרונות הכנסת בימים האלה. זה חוק שיעמיק את המגמה של ריבוי נשק במרחב האזרחי, גם של אנשים פרטיים אבל גם של כוחות ביטחון. זה חוק שמסיר אחריות ממשלתית, מפרק את המדינה מאחריות מירי ולרצח עוד יותר ומקל בפיקוח. החוק הזה הוא אסון ואסור, אסור לתת לו לעבור.

תודה רבה. אני מבינה את הצורך באמת לעצור את החוק הזה. לצערי הרב, החוק הזה אתמול קיבל כבר תמיכה על ידי התקנות שהועברו וזה ברור לאן המגמה הולכת.

אני רוצה לתת לבתיה כהן, מהמוסד לביטוח לאומי, בבקשה גברתי. אני בכוונה עדיין לא ביקשתי מהמשטרה להגיב, אני רוצה שנשמע עוד קצת וכמובן נפנה אליכם תיכף. בבקשה.

בוקר טוב, שמי בתיה כהן, מנהלת תחום באגף הבטחת הכנסה במוסד לביטוח לאומי. אני מבקשת לעבור מהמאקרו למיקרו כי כל אישה שנפגעת היא עולם ומלואו. מה שחשוב זה שתדעו שאנחנו כמוסד לביטוח לאומי ובעיקר אגף הבטחת הכנסה מאוד משרישים בשנים האחרונות את התודעה של הפקידים שלנו למציאות הקשה הזאת בכלל בחברה כי החוק שלנו הוא אוניברסאלי, הוא נכון גם לגבי המגזר הערבי וגם לגבי היהודי. אבל כאשר אישה פונה לפקיד של ביטוח לאומי ומספרת שבעצם היא עזבה את הבית והיא לא יכולה לתבוע מזונות כי היא מפחדת כי יש לה איום אז יש לנו תקנה שפוטרת אותה מלתבוע מזונות. פעם היינו דורשים ממנה שתביא אישורים מהמשטרה שהתלוננה, היום אנחנו אפילו מסתפקים בדוח סוציאלי ולפעמים אפילו בעמותה כמו עמותת אית"ך מעכי. אנסאף נמצאת פה?

לא. ואנסאף גם לא נמצאת באית"ך מעכי כבר. זה עדכון.

חבל. אבל אנחנו כל כך פתוחים לעניין שאפילו כשיש לנו אמון בארגון חברתי ואנחנו יודעים שהוא מוסר לנו דיווח אמת אנחנו לוקחים בחשבון את האינפורמציה שהוא מביא לנו. ולכן אני יוצאת מפה בקריאה לכל הארגונים שנמצאים פה. אם אתם פוגשים נשים שנופלות בין הכיסאות, שפוחדות לבוא ולספר, תעודדו אותן לבוא ולספר בביטוח לאומי את האמת. הנתונים לא יוצאים מביטוח לאומי וככל שהפקיד שלנו יותר יודע את האמת יש לו שיקול דעת להקל בתנאי הזכאות.

אישה שצריכה להתייצב בשירות תעסוקה ונמנעת מלעשות את זה כי היא פוחדת לצאת מהבית, אם היא תבוא ותספר את זה הפקיד יכול להפעיל שיקול דעת מקל ולפתור אותה מלפנות לשירות תעסוקה לתקופה של עד חודשיים. אז מאוד חשוב שתדעו את הכללים האלה ותיצרו איתנו קשר אם אתם נתקלים במקרים אפילו נקודתיים שאין כל כך חמלה בסניפים שלנו, במקרה אם אתם נתקלים, תביאו לדעתנו, המקרים האלה יטופלו. הכוונות שלנו הן לחפש את הנשים האלה ולעזור להן לפחות מבחינה כלכלית כי ברור שברגע שהן יהיו משוחררות מבחינה כלכלית אז האיום ילך וירד. תודה.

תודה רבה. מר עיסא ג'אבר, ראש מועצת אבו גוש, בבקשה אדוני.

תודה רבה היושבת ראש. ובאמת אני קודם כל רוצה להודות על הישיבה הזאת לרשימה המשותפת שסוף סוף מעלה את הנושא הזה על שולחן הכנסת ועדת קידום למעמד האישה ואחר כך יש לנו דיון בוועדת החינוך. וצר לי לראות שאין ייצוג הולם מראשי הרשויות של המגזר מאחר והנושא הוא נושא כל כך מרכזי בחיי החברה הערבית. אנחנו מול מגיפה נוקבת בחברה הערבית תחת הכותרת של האלימות אבל הנושא של האלימות נגד נשים הוא אחד הנושאים המרכזיים בתוך המאבק הזה.

חברים, אני קודם כל חושב שאנחנו לא במצב להציג אצבע מאשימה כלפי שום גורם. אנחנו במציאות כזאת שצריכים לשתף פעולה, להגיע למקומות שלא הגענו אליהם קודם ולעשות, מה שנקרא, סיעור מוחות וחשיבה משותפת איך אנחנו מצמצמים ונלחמים נגד התופעה הזאת שהפכה לתופעה מאיימת על כל דבר בתוך החברה הערבית ובמיוחד כשמדובר על הנשים שהן היקרות לנו מהכל בכל החברה, הן האחות, הבת והאימא.

חברים, אני חושב שאני בתור איש חינוך לשעבר, אני בא ממערכת החינוך. לדעתי הבית, בית הספר, הפורומים החברתיים האזרחיים וגם המשטרה צריכים לשלב ידיים. שמענו את ירא והדברים שלה שהם מחרידים, נותנים לנו הרגשת חוסר ביטחון במיוחד מצד המשטרה. אבל אני רוצה לומר שהמשטרה אם יהיה שיתוף פעולה היא כן תפעל ויש הרבה דוגמאות שבאמת שיתוף פעולה הוביל לתוצאות יותר טובות.

שוב, אני חושב, ואני מפנה את זה לעאידה ולאיימן, אני חושב שצריכים לקיים ישיבות פורום כאלה בקרב ראשי הרשויות הערביות באופן יותר אינטנסיבי. מנהלי בתי ספר, אימאמים ואחרים שהם מהווים את ההנהגה המקומית בכל כפר ויישוב ערבי בתוך המדינה ולא רק לסמוך על פורומים חיצוניים שבסופו של דבר לא מביאים את הצעדים האופרטיביים לטיפול בסוגיה הזו. תודה רבה.

תודה רבה. אני רק רוצה להגיד את האמת, ואני לא רוצה להפוך את זה עכשיו לפינג פונג כזה או אחר, אבל הטענה של לשתף פעולה, את האמת אני לא ממש מצליחה להבין אותה טוב. כלומר, מה דרוש מאיתנו כדי שנהיה בשיתוף פעולה עם המשטרה. אני את הטענות האלה העליתי כמה פעמים ואני אומרת ככה – את האמת גם לפני תקופה מסוימת שאלתי, כשהשתוללה הפשיעה בנתניה ובחדרה, שאלתי את חברי הכנסת היהודים שנמצאים בבניין, שאלתי אותם, מישהו על הדוכן ושאל אתכם מה אתם עושים כדי להפסיק את הפשיעה בחברה שלכם - - -

ואפילו הם לא הצטרכו לעלות, אפילו הם, חברי הכנסת היהודים - - -

לא הצטרכו לדבר על זה. הדבר השני שאני שואלת את עצמי תמיד, כאילו, מישהו שאל את הרבנים מה עשיתם כדי למגר את תופעת הפשיעה כאשר היא השתוללה. ואני לא במקרה מעלה את זה כי אני אומרת לכם, יכול להיות שהיום הזה הוא לא הפעם הראשונה שאנחנו מעלים את נושא האלימות. יכול להיות שהפעם בגלל שחבר הכנסת איימן יזם את היום המיוחד הזה יש יותר זרקורים מכוונים על העשייה. אין כמעט יום בשלוש השנים האחרונות שאני נמצאת בכנסת שלא נגענו בנושא של פשיעה ואלימות בצורה זו או אחרת. אבל הכוונה היא נכון, אנחנו צריכים לנהל את המאבק בתוך החברה שלנו, אבל אמרתי את זה ואני שוב אומרת את זה, כאשר האלימות עוברת מפס של אלימות חברתית לפשע מאורגן תפקיד האזרחים חדל להיות המוביל ורשויות החוק צריכות לפעול יותר בזה. אני מנסה להגביל את עצמי גם בדברים שאני אומרת.

גברת סינא טאהא וגברת עולא נג'אמי מיוזמות קרן אברהם, הבנתי שאתן שתיכן תתחלקו בזמן. בבקשה.

תודה עאידה על היוזמה. אני בדיוק בשבוע האחרון רק עסקתי בלאסוף נתונים. את הנתונים שאת ביקשת ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. ומתברר שיש 141 נשים שנרצחו בשמונה השנים האחרונות. כמחצית מהן ויותר הן ערביות ולפי הדוח שהגישה חנין למבקר המדינה עולה ש-80% מהנשים שנרצחו הן כן הגישו תלונות למשטרה ולא נעשה כלום בנושא הזה. ועוד יותר מזה אנחנו יכולים לראות שאין שום תיאום בין משרדי הממשלה לבין המשטרה בתיקי הרצח ובתיקי האלימות בחברה הערבית. אני חושבת שכאן נובעת הבעיה שחוסר התיאום שנמצא בין משרדי הממשלה ובין המשטרה לאכיפת החוק לכל נושא האלימות נגד נשים מכאן בעיקר נובעת הבעיה.

יש לי המלצה אחת קטנה, ואני יכולה להשאיר פה על שולחן הכנסת, מזמן אספתי גם את כל המידע הזה, אפשר לחזור לכל הפרוטוקולים של הוועדה לקידום מעמד האישה, ועדת הפנים וועדת הרווחה ולמצוא שם אלפי המלצות שהן עובדות במיוחד כדי למנוע את האלימות נגד נשים. כלום לא נעשה. אני מציעה וממליצה לבנות מנגנון לעקוב אחרי ההמלצות, מה נעשה. ללכת ולהגיש שאילתא למשטרה מה נעשה בנושא הזה. מה נעשה ב-20 מיליון שקל שהוקצו ממשרד האוצר לאלימות - - -

לא, בואי נתחיל בזה, למה המדינה לא מוצאת את ה-30 מיליון שצריכים להשלים את ה-20 כדי שיהפכו ל-50 מיליון עלות תכנית הפעולה שאישרה ממשלת ישראל למיגור תופעת האלימות נגד נשים.

בדיוק. ועוד דבר נוסף שאני באמת, אני גם רוצה להצטרף - -

זה כבר יותר מדקה וחצי.

- - לדבריו של ראש מועצת אבו גוש שיש כן צורך בחברה הערבית לפנות להנהגה לגנות את הרצח כלפי נשים. בכל פעם שיש רצח - - -

למה הם לא מגנים?

בחברה הערבית אני לא שמעתי על גינוי של רצח נשים.

אז לא שמעת טוב אולי. מצטערת להגיד לך, גם ועדת המעקב, גם כל חברי הכנסת הקדישו נאומים, הם הקדישו הופעות - - -

- - -

כן, על רצח נשים.

מגנים אבל רצח כלפי נשים במיוחד הם לא מגנים. חשוב לי, באמת, שסינא תיקח דקה - - -

אז תפסיקי לדבר היא תקבל דקה. בבקשה.

תודה רבה לכולכם, הייתה לי הזדמנות. אני מנהלת מיזם קהילות פתוחות בכפר קאסם במיוחד. אני לא רוצה להרחיב כי אין את הזמן הזה. חשוב לי להדגיש את הפעילות של קבוצת הנשים שיזמנו לפעול דרכן למתן ולפעול ולמקד את כל העניין של הטיפול בפגיעה ובפשיעה. הנשים הן גורם שיוזם, פעיל, מנהל, משפיע והן הקימו את הוועדה הזו ואת הקבוצה הזו על מנת להיות משפיעות. המיזם הזה עובד בצורה שגם נוגע ברשויות המקומיות.

אנחנו קיימנו ישיבה רק מלפני שבועיים, בישיבה הזו היו כל האנשים המשפיעים ביישוב, בכפר קאסם, בין אם זה עורכי דין, אנשי ספורט, אנשים שמוכרים בקהילה, כולם מוכנים להירתם לטפל בבעיית הפשיעה. העניין שבאמת צריך לעבוד במשותף ולפעול ולא רק להעלות את הנתונים. נתונים אנחנו יודעים, תחקירים אנחנו יודעים, אחוזים אנחנו יודעים, צריך לעשות בשטח. וזה מה שאני מאמינה. הנשים יש להן חלק בלתי נפרד בלהוביל את המאבק של הטיפול בבעיית האלימות בתוך היישוב ומחוץ לו. הן גוף כל כך חזק.

1תודה רבה. אסמהאן ג'באלי, מורת חינוך מיוחד, מרכז מוסאוא, בבקשה.

(אומרת דברים בשפה הערבית)

(מתרגמת את דברי אסמהאן ג'באלי): אלימות זה לא חייב להיות הרצח, אני לא אדבר שנרצחו, אני אדבר על היחס לנשים חסרות מעמד. סוהיר תמשיך לתרגם. בבקשה.

(מתרגמת את דברי אסמהאן ג'באלי): כאשר נשים חסרות מעמד פונות למוסדות המדינה בשביל לקבל שירותים המדינה לא מתייחסת אליהן.

אסמהאן, בואי נתמקד בנושא של הדיון, אני מאוד מבקשת, אנחנו לא מדברים על אלימות - - - אנחנו מדברים על הפשיעה ועל החיים בצל הפשיעה ואני חושבת שאת - - -

(אומרת דברים בשפה הערבית)

(מתרגמת את דברי אסמהאן ג'באלי): היא מתייחסת להתייחסות לנשים חסרות מעמד כשהן ניגשות למוסדות המדינה והיחס אליהן מאוד מזלזל וזה חלק בלתי נפרד מהאלימות המופעלת כנגדן.

תודה רבה. סוהיר דקסה, מנהלת מקלט נשים, עמותת נשים נגד אלימות, בבקשה.

חבל שמר חדאד לא נמצא כאן כי הוא התייחס לעניין של תפקידן של ארגוני נשים כאילו שהן בעצם הגוף האמון על חקירות ועל אכיפת החוק להזכיר לכולם פה שחוק העונשין והחוק למניעת הטרדה מאיימת והחוק למניעת אלימות במשפחה הם חוקים משנות ה-90 והלאה, טרם כניסת הרשימה המשותפת לכנסת. זה תפקידה של המדינה להגן על האזרחיות שלה ועל האזרחים שלה. והעבודה האחראית שלנו כארגוני נשים וגם כעובדת סוציאלית שמעל 15 שנים בשטח היא להצביע איפה הכשלים ואיפה הכשלים שגובלים בפשיעה כמו שאמרה חברת הכנסת זועבי לגבי ההתנהלות של גורמי האכיפה.

למה אני מתייחסת בעיקר לגורמי האכיפה? כי 80% מהתקציבים אשר מופנים לטיפול ומיגור תופעת האלימות ואלימות במשפחה בדרך כלל הולכים לרשויות האכיפה. ברשויות האכיפה לצערנו המספרים מדברים בעד עצמם. הם לא באמת מספקים את העבודה ואת הפתרון למיגור התופעה וגם להוות הגנה עבור נשים כאשר 80% מהתיקים הנפתחים והתלונות הנפתחות בגין אלימות במשפחה נסגרים מחוסר ראיות או חוסר עניין לציבור.

אני אדבר בשמה או אביא את סיפורה של אישה שפגשתי מכורח תפקידי שמדברת, אישה מאוד אמיצה, שניצלה מכמה ניסיונות רצח, שדיברה שהיא באה למשטרה וסיפרה על המידע שהיא ידעה שהיה ברור שהמשטרה לא יכולה יותר להגיד שהקהילה לא משתפת פעולה. היא תמיד ככה, יש הטלת אחריות על גורמים חיצוניים, על מוקד חיצוני, ככה אנחנו משתמשות בטיפול. אז או שהקהילה אין מספיק ראיות, הקהילה לא משתפת פעולה או שזה תפקידה של הרווחה. גם כשנשים ניגשות למשטרה ומספרות את מה שהן יודעות הן לא מוגנות, להיפך.

האישה שדיברתי איתה היא חושדת שהמשטרה מסרה את האינפורמציה שהיא מסרה להם לארגון הפשע המדובר והאישה הזאת נפגעה על ידי אותו ארגון. האישה הזאת נמצאת במוסד שיבטיח את שלומה אבל היא לעולם לעולם לא בטוחה. כשאנחנו מדברים על נשים שנמצאות במקלטים, וזו תופעה שהולכת וגדלה בתוך המקלטים, נשים שמגיעות, קורבנות, לארגוני פשע, אני מדברת על ארגוני פשע, שזה לא האלימות הקלאסית של אלימות בתוך המשפחה, היא לעולם - - -

סוהיר תנסי להצטמצם.

אני מסיימת תיכף. אנחנו מדברות על אלימות שהיא כרונית, שהיא תמשיך להיות, המקלטים או נגיד השירותים ברווחה לא יכולים לתת באמת מענה הולם לתופעה כזאת ובעצם המענה צריך להיות מרשויות החוק. אולי החמרת ענישה, פעולות של משטרה, של אסיפת נשק, של החמרה, של באמת טיפול בתיקים כמו שצריך והעמדה לדין. אבל לצערנו זה לא קורה, לצערנו הנשים האלה תמיד לא יהיו בטוחות. אנחנו מציעות בעצם שתהיה תכנית פעולה בשיתוף גורמי הטיפול ברווח על פיתוח מערך הגנה בתוך הקהילות. נשים לא אמורות להיות מנודות בתוך הקהילה שלהן, הן לרוב חוזרות לקהילה שלהן והן שם לא בטוחות. וזה לא תפקידן של עובדות סוציאליות ולא של ארגונים פמיניסטיים או ארגוני נשים, זה תפקידה של מערכת האכיפה. תודה.

תודה רבה. גברת איריס הלמן, משרד החינוך. כן, גברתי, בבקשה.

אני פסיכולוגית, רכזת בתחום של מניעת פגיעה במשרד החינוך. הנושא של פשיעה או אלימות מטופל דרך כמה ערוצים, גם דרך הערוצים הרגילים. פותחה תכנית של זיהוי סימני מצוקה של ילדים בנושאים שונים יחד עם עמותת אשלים לאורך שנים, עם שפ"י. זה מועבר לכל בתי הספר דרך היועצות. בודקים בעזרת התכנית הזאת סימני מצוקה. אם מזהים אלימות או כלפי ילדים או במשפחה שילדים עדים באלימות חוזרי המנכ"ל מחייבים, אם כמובן יש אלימות נגד ילדים להשתמש בחובת הדיווח, אם יש אלימות נגד נשים חובת היידוע שלהם לזכויותיהן.

יש גם ערכות של עבודה בכיתות, בעיקר בתיכון, חברות וזוגיות ללא אלימות. ערכה שקיימת גם בשפה הערבית - - -

סליחה שאני קוטעת אותך אבל את הדיונים בדרך כלל על איך מתמודדים עם אלימות נגד נשים על רקע מגדרי אנחנו כבר קיימנו ואנחנו דווחנו. אני הייתי רוצה שתתמקדי יותר במקרים שיש בהם קורבנות של פשיעה חמורה. נגיד, רצח של מישהו באיזשהו כפר, הילדים של. היו מקרים שהיה בהם ירי בתוך בית ספר, היה מקרה. היו מקרים שבהם היו מקרי אלימות קשים מאוד בפתחם של בתי ספר או בדרך לבית ספר. בג'דייד אל מכר היו יריות על בית הספר עצמו. איך מתמודד משרד החינוך עם מצב כזה אם זה במישור של עד כמה יש אפשרות שנציגי שפ"י יגישו את הסיוע, את העזרה ואת התמיכה הנפשית ואם זה מבחינת אבטחת בתי הספר. כי אני יודעת שיש בעיה דיי רצינית בעניין של אבטחת בתי הספר.

בנושא של אבטחה אני לא יכולה לענות לך וגם לא במקרה ספציפי. בוודאי שבכל מקרה שיש התמודדות עם רצח או אלימות אנשי שפ"י מיד מגיעים, אנשי השירות הפסיכולוגי החינוכי נמצאים לרשות בית הספר. בדרך כלל גם מתגייסות רשויות נוספות ליד ברגע שזה מקרה שמעורבים בו יותר ממשתתף אחד ומגישים את התמיכה.

אני חייבת להגיד שיכול להיות שהיה צריך שיהיה מישהו שאחראי על הנושא של אבטחה בבית הספר ואולי זה גם צריך לעלות. אני מציעה שחבר הכנסת, איימן עודה, אם תרצה לקחת משהו מהדיון הזה זה הנושא של ביטחון ואבטחה סביב בתי הספר. היום ארגוני הפשע משתמשים בתלמידים במיוחד בבתי ספר תיכון, אם זה לבלדרות של סמים, צעירים מאוימים אם הם לא משתפי פעולה עם ארגוני הפשע במקרה הזה. ואני רואה, כנראה יושב ראש ועד הורים עושה ככה בראש שלו, הוא כבר מהנהן, הוא מכיר את הסיפור ותיכף נשמע. אני חושבת שאם רוצים למנוע לכידת צעירים לתוך הארגונים האלה בתי הספר הם מפתח מאוד חשוב.

אני רוצה לתת לעורך דין יוסף ג'ומעה, יו"ר ועד הורים מרכזי להשלים את הנקודה. ואם יש לך משהו להוסיף.

קודם כל בוקר טוב לכולם ותודה לגברתי יושבת ראש הוועדה על היוזמה הזאת. אני אתחיל את דבריי בצורה כזאת: במדינה מתוקנת בדרך כלל חיי אדם הם ערך עליון. אני אספר לכם שבדרכי מטייבה כשיצאתי מהבית להגיע לכאן לכנסת ראיתי כוחות משטרה ערוכים בצורה ממש כבדה לקראת הריסת שני בתי בקלנסווה. השאלה שלי היא כזאת – האם באמת משטרת ישראל נערכת ועושה את כל הסידורים שלה במקרה של רצח בתוך המגזר הערבי. זאת השאלה. להגיד שקל מאוד להפנות אצבע מאשימה כלפי המשטרה, אבל מצד שני אני גם כעורך דין במקצועי ער ועד לעניין של קלות הענישה בעניין של אחזקת נשק.

סתם דוגמה, תרשו לי לספר לכם, שבתיקים של אחזקת נשק שלא כדין אנחנו רואים תיקים שמסתיימים בעבודות שירות. ששה חודשים של עבודות שירות. זה כבר מאותת לי משהו. צריך להחמיר את הענישה, מצד שני להגביר את האכיפה. גם אנחנו עדים לפעילות של המשטרה בתוך המגזר הערבי זה רק לחלוקת דוחות חנייה ועבירות תנועה. לא מעבר לכך. לפי דעתי, אם תוגבר העניין של איסוף כל הנשק הזה, אני חושב שלמשטרה יש את היכולת ויש את המידע.

לעניין בתי הספר, אני אגיד דבר מאוד פשוט, אני אספר על דוגמה שאני חוויתי אותה בעצמי על תלמיד שכל הזמן היו מתלוננים שהתלמיד הזה מרביץ לילדים ו- - - ואז יזמתי בפרויקט כזה, דאגתי שפסיכולוג יישב עם צוות המורים בבית הספר והמחנכים, הוא נתן להם כלים איך לזהות תלמיד שיש לו סימני אלימות. ותוך פרק זמן, נתנו 60 יום למחנכים שיאתרו לנו את התלמידים האלו. ואז אחרי שאיתרנו את התלמידים האלו שילבנו אותם בתכנית. ולילד הזה שאני מספר עליו עכשיו היה לו תחביב של כדורגל. ואז אני דאגתי שיכניסו אותו לבית ספר לכדורגל והילד היום אחרי שכבר נפגשתי עם מחנכת של בית הספר, הילד השתנה 180 מעלות. הילד הזה היום משתף פעולה.

לכן מה שאני מנסה להגיד, ודיבר עכשיו חבר הכנסת איימן עודה שהוא ישב עם מנכ"ל משרד החינוך אבוהב, אני חושב שב- - - כאלה בגיל צעיר, הם מתחילים גיל חדש, דור חדש, עם ערכים כאלה, הטמעת הערכים האלה בתוך בית הספר, אנחנו נראה את זה בעתיד, נראה את התוצאות ובאמת נתחיל במיגור התופעה הזאת. תודה רבה.

תודה רבה. מר גסאן אבו חאטום, רצית לשתף ואחר כך אני אפנה לרב פקד נירה להגיב.

אני רציתי לדבר על שיתוף הפעולה עם המשטרה. היה ביפיע שוד, בחורים התנפלו על בחורה שהלכה להפקיד כסף בבנק. ונתפס אחד השודדים. עד שהגיעה המשטרה מסר את השודד למשטרה. אחר כך התחילו לירות על החנות שלו והמשטרה שמה שמירה עליו 24 שעות, שבעה ימים בשבוע, יותר משנה. יותר משנה בגלל שהוא תפס את השודד הזה. וגם העסק שלו ניזוק מהדבר הזה. זהו.

אני חושבת שהמקרה אולי לחלק מהאוכלוסייה הערבית ידוע, אבל גם כן לאוכלוסייה באופן כללי כי הייתה כתבה מורחבת על המקרה שהבנאדם שהייתה לו את היוזמה והאומץ והתנפל על השודדים וכלא אחד מהם, אני זוכרת טוב מאוד את המקרה, בעצם הפך למטרה לארגון הפשע, כנראה, שהשודדים היו. ונכון, הוא שנה שלמה, אני יודעת, ואני יודעת שנסגרה החנות שלו עד כמה שזכור לי. העסק שלו כל כך נפגע עד שהצטרך לסגור עסק מאוד משגשג. השאלה איפה הוא היום ומה המצב שלו היום, זאת שאלה דיי רצינית.

אני חושבת שמה שאתה מנסה להגיד לנו ששיתוף פעולה שנדרש לפעמים בגלל שלא מבטיחים את החיים של אנשים שמוסרים מידע ורוצים למסור את המידע הופכים בעצמם למטרה. אני שמעתי כמה פעמים אנשים באוכלוסייה שאומרים, רק לפני יומיים מישהו אמר לי שהייתה קטטה ליד העסק שלו והיו יריות באוויר והוא מפחד עכשיו שהמשטרה תבקש את המצלמה שיש לו בעסק כדי לראות מה קרה שם. כי הוא יודע שברגע שהמצלמה והמידע שיש עליה יעברו למשטרה הוא בעצמו יהפוך למאוים.

רב פקד נירה ראובני.

שלום, בוקר טוב. אני בתפקידי היום קצינת פיקוח אלקטרוני, כבר דנו בנושא בדיון הקודם. מחליפתי היא רב פקד לי פרל בנושא - - -

אני לא מספיקה כבר מהמעברים האלה.

שלוש שנים טובות ומהירות, נשארתי בתחום האלמ"ב רק בתחום הפיקוח האלקטרוני. אני רוצה באמת לדיון הזה לומר כמה מילים מאוד בקצרה ולתת ללי להתייחס קונקרטית לדברים.
המשטרה קודם כל כמובן שמצטרפת כאן לאמירות שרק שילוב ידיים ורב בשיתוף פעולה, ואני כן חוזרת על המילה שיתוף פעולה, יכול להביא באמת לפעולה אופרטיבית למיגור וטיפול בתופעה הזאת. גם נאמר כאן על ידי חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה שהמשטרה מודעת לסכנה, זה נאמר פה כמה וכמה פעמים. אני לא אכנס באמת באופן פרטני לכל מה שנאמר כאן – משטרה כשיודעת, הכל מונח בפניה, היא לא עושה, היא לא פועלת. חברים, כל מקרה נבדק, כל מקרה לגופו. גם אם לא מוגשת תלונה מתוחקרת הסביבה ונגבות עדויות. שיתופי הפעולה עם הרווחה, נאמר כאן שלא משתפים. יש הערכות מצב בדרגות וברמות שונות עם כל דרגות הפיקוד. זה מגיע עד לסממ"זים. בדיוני מסוכנות של המשטרה, של הרווחה, בוחנים מה ניתן לעשות - - -

תרשי לי, נירה, אני רוצה שתתייחסי - - -

אני רוצה לתת דוגמה קונקרטית של אתמול מה עשתה המשטרה.

אוקי. את תתני לי את הדוגמה. אני אתן לך לתת את כל התשובות אבל אני רק רוצה להסב את תשומת לבך לא להתמקד רק בנושאים, ואני יודעת על התיאום בעניין של הערכת מסוכנות לנשים שנמצאות בסכנה, אנחנו מדברים על גל הפשיעה הכללי גם כן במקרה הזה. רק להסב את תשומת לבך ואני רוצה לשמוע.

זה ברור, והמשטרה פועלת מכל מבחינה, אם זה חקירות וסיור ומודיעין. שיתופי פעולה. אני כמובן לא אכנס לטענות, סליחה, כבודך, ההזויות שנשמעו כאן בקשר לברית בין המשטרה לארגוני פשיעה. אלה לא שיתופי פעולה - - -

זה - - - לא, לא, לא - - -

אני מציעה, נירה, לא לדבר על דברים שנאמרים על ידי חברי כנסת בצורה כזו. בבקשה. תעני לה לעניין.

אני לא יכולה לזכות את זה במענה.

תעני לעניין.

אז אנחנו חוזרים. אם את לא מתייחסת לטענה הזאת ברצינות אז אנחנו חוזרים. אתם מתכוונים לא לתפוס - - - אתם יודעים, יש לכם מידע על ארגוני פשיעה. ומה שאמרה סוהיר, יש לי עדויות גם, יש - - - ואת יודעת מה - - - בגלל הדיבור הזה אנחנו נחזור שכאשר אלה שמשתפים פעולה מוסרים לכם מידע אתם לוקחים את המידע הזה, אתם מעבירים לארגוני הפשע. אתם מסכנים. את יודעת מה? לא הפושעים, אתם מסכנים את חיי - - -

אני מבקשת עכשיו - - -

המשטרה פועלת - - -

את תכנסו לדברים שלנו. הזיות על - - -

המשטרה לא פועלת מתוך כוונה לא למגר את הפשיעה - - -

יש גופות, לא הזיות.

גברתי, אני התכוונתי לומר שלא יכול להיות שהמשטרה פועלת עם ארגונים מסוימים מתוך מטרה לא למגר את הפשיעה. זה לא מה שעומד בפני - - -

אני חושבת שהטענה הזו נשמעה והושמעה וגם אני הצבעתי עליה. ואת יודעת טוב מאוד, אני לא מדברת על ממסד המשטרה אבל את יודעת טוב מאוד שהיו מקרים שבהם שוטרים הוגשו נגדם כתבי אישום או נחקרו על קשיים כאלה או אחרים. זה לפחות אנחנו יודעים ופורסם, זה פורסם בעיתונות כבר. אז בואי נתייחס באופן ענייני. אני לא רוצה שהדיון הזה ילך לכיוונים. אני רוצה תשובות, אני רוצה תשובות שקשורות גם לירא שעדיין נמצאת בסכנה, שאומרת בצורה הכי ברורה שהיא הצביעה על האדם שהיא חושבת שהוא עשה את זה והוא עד היום הזה מסתובב חופשי. ואני יכולה לתת דוגמאות רבות. איך זה תורם להרגשת הביטחון, סופר על הבנאדם ששיתף פעולה, לא רק שיתף פעולה, עשה את העבודה שהמשטרה הייתה צריכה, לכד את השודד.

הרבה פעמים בודקים בנושא הזה של מה שנדמה באמת לאזרחים, הם פונים אלינו, גם מגישים תלונות וגם פונים אחר כך בפקסים ובמכתבים ואומרים, אמרתי, הצבעתי. הרבה פעמים מה שנראה לאזרח או לקהילה בקשר לזהות ודאית של מבצע עבירה זה כמובן שנבדק אבל לא תמיד זה נכון, לא תמיד זה מדויק, לא תמיד זה מספיק להגיש כתב אישום. אבל הכל נבדק, הכל נחקר. ומי יותר מהמשטרה לא רוצה לשים את מבצע הפשע מאחורי סורג ובריח. האינטרס פה הוא משותף, האינטרס פה הוא חשוב גם לנו.

רק אתמול, יש מקרה, אני לא אכנס פה לפרטים, זה עדיין בחקירה, אישה במסוכנות מאוד גבוהה שהבעל היה בדרכו אליה מעיר אחת לעיר אחרת תוך איומי רצח. האישה הגישה תלונה במשטרה עם תינוקת בת שנה וחצי, מסרבת לגשת למקלט. כל תחנונינו שתהיה במקלט או בשמירה בהגנה עד אשר הוא ייעצר עלו בתוהו. היא לא מוכנה. אז אנחנו לא נפקיר אותה. יושב שם שומר, ניידת יושבת ושומרת על האישה הזאת מאתמול בתשע בערב. עד עכשיו, עד שהוא יאותר. המשטרה דואגת. זה לא רק שאנחנו שולחים למקלט ואם היא לא רוצה יורדת מאיתנו האחריות ואנחנו אומרים היא לגורלה. אנחנו עושים כל מה שאנחנו רק יכולים כדי באמת לדאוג לנושא הזה של המסוכנות של הנשים.

זהו לנושא הזה. אני רוצה להשאיר זמן ללי להתייחס קונקרטית לנושא הדיון.

בבקשה, לי.

אני רק אוסיף על הדברים שנירה סיפרה. המשטרה פועלת במגוון רחב של אפיקים כדי לשפר גם את איכות הטיפול המקצועי שניתן וגם את הגברת האמון. שמענו כאן הרבה ביקורת על חוסר האמון. אנחנו לא אדישים לחוסר האמון הזה, אנחנו מבינים אותה ופועלים בשנים האחרונות ביתר שאת כדי לחזק גם את אמון הציבור כדי ליצור שיתופי פעולה טובים יותר שיובילו גם לפענוחים וגם להגברת תחושת הביטחון.

בין הפרויקטים שאנחנו מרבים להזכיר אותם כי הם אפקטיביים מאוד והם מראים כבר תוצאות טובות זה שירותי עו"ס משטרה במגזר הערבי. פריסה של יותר עובדים ממה שהיו בשנים הקודמות, משניים לשמונה בשנה האחרונה. אנחנו רואים יותר שיתופי פעולה, רואים יותר פניות ויותר הגשת תלונות במגזר הערבי במקומות בתחנות שבהם הוצבו עו"ס משטרה מהמגזר הערבי. יש דגש על גיוס של שוטרים מהמגזר הערבי. מאות שוטרים. 728 שוטרים רק בשנתיים האחרונות. זה דבר שמביא להגברת האמון וזה דבר שמוביל ליותר שיתופי פעולה, ואי אפשר להתעלם מנתונים כאלה.

אולפן ערבית שפועל במכללה הלאומית לשוטרים. 40 חוקרים שהוכשרו בחצי שנה האחרונה ליכולת לתקשר ולתשאל בשפה הערבית כדי גם להנגיש את השירותים של המשטרה וגם כדי לעבות את החומר הראייתי שאתה יכול לקבל בשפתו של המתלונן או מתלוננת שמוסרת את התלונה - - -

לי.

כן גברתי.

סליחה שאני קוטעת אותך. אבל את כל המשנה הזו, אני מצטערת, אני שמעתי אותה, אני יכולה לשמוע אותה מהשר והוא חוזר על זה ואני יודעת שזה קיים. השאלה המהותית שעומדת בפנינו ואני מצפה לשמוע עליה – קודם כל אני ביקשתי התייחסות לעדות שניתנה, אני ביקשתי גם שתתייחסו לעדויות שאנשים מדברים על מה עובר עליהם ואיך הם בעצמם הופכים למטרה כאשר הם פותחים את הפה. תעזבו אותי מהסיפורים על אלימות בתוך המשפחה, אני הקדשתי לזה מעל ומעבר ישיבות. אני מדברת על נשים שהחיים שלהן הפכו לגיהינום בגלל הפשיעה המשתוללת ברחובות.

גברתי החיים שלהן הפכו לגיהינום לא בגלל משטרת ישראל - - -

את שמעת אותי, זה תשובה לא במקום ואני - - -

דבר שני, העובדה - - -

שנייה, לא, עכשיו את תקשיבי לי.

גברתי, העובדה ששמעת את הדברים - - -

סליחה, את תקשיבי לי, אני מנהלת את הדיון. אני מבקשת ממך עכשיו להקשיב לי. אני לא אמרתי, וזה לא תשובה במקום לענות לי שהחיים שלהן הפכו לגיהינום לא בגלל משטרת ישראל. אני לא אמרתי שהפכו בגלל משטרת ישראל אבל משטרת ישראל צריכה להגן עליהם. ומשטרת ישראל צריכה לאכוף את החוק נגד הפושעים המשתוללים ברחובות. ומשטרת ישראל צריכה להגן על מי שנותן לה עדות או נותן לה ראייה שתעזור לה. אז אני מבקשת להתייחס לנושאים האלה.

בדיוק אני מתייחסת גברתי. העובדה ששמעת את הדברים בעבר לא הופך אותם ללא נכונים או לא ראויים להיאמר. הדברים האלה הם הדברים האפקטיביים שאנחנו עושים שמראים גם תוצאות. אי אפשר להתווכח עם התוצאות האלה, אי אפשר להגיד אל תגידו לנו את הדברים כי אמרתם קודם. אין כאן עניין של יצירתיות כל יום להמציא את עצמנו מחדש. הטיפול הזה מוכח כיעיל. אם אנחנו מקימים - - -

איך יעיל?

סליחה, אם אנחנו מקימים שיתופי פעולה באמצעות המנהלת שהוקמה ואנחנו יוצרים קשרים, כמו שאמר כאן ראש המועצה, יוצרים קשרים שמחדדים את שיתופי הפעולה ומוצאים פתרונות בשטח, כל מקום לפי מה שמתאים לו, אז הדברים האלה נעשים. אין כאן עצימת עיניים, אין כאן אדישות - - - שאנחנו מקיימים מחשבה איך להפוך את הראייה לראייה הוליסטית, להבין שלא מדובר רק בתוך המשפחה, להבין שהאיום נשקף גם מגורמי משפחה אחרים, גם מדודים, גם מבני דודים. גם- - -

שוב חזרנו לאלימות מגדרית. אני מנסה למקד אותך.

כל הדיון הזה - - -

לא, זה נשים בצל הפשיעה. זה הרגשת האיום המתמדת. זה שהאוטו שלי נמצא מול הבית ומרססים לי אותו. זה שאני הולכת לחתונה ואני צריכה לשמוע את היריות ולפחד שאולי איזושהי ירייה תיכנס בי ואני יכולה להיות קורבן. זה שהילדים שלי מסתובבים בחוץ ואני לא בטוחה שהם יחזרו שלמים הביתה. אלה הדברים שאנחנו מדברים עליהם. ואני ניסיתי, אפילו כשהדוברים התייחסו לעניין של אלימות מגדרית אמרתי, זה לא רק, בואו נתמקד בסוג הדיון שקיים היום. אז אני מבינה שבכל זאת אני ביקשתי לפני הדיון הזה במיוחד בעניין של ירא, אני ביקשתי התייחסות, אני מבקשת אם יש לכם תשובה או שאתם רוצים למסור אותה או שתמסרו - - -

גברתי התיק הזה נמצא עדיין בחקירה ואנחנו לא נתייחס לפרטים קונקרטיים ממנו.

עדיין נמצא בחקירה.

בהחלט.

אוקי. תודה. יהודית, רצית לדבר, וגם לינדה. בבקשה.

הפשיעה המאורגנת היא ממומנת ויש לה בנקים משלה, הצ'יינג'ים. ולפני כשנה עבר חוק מיוחד והוקמה רשות שאמורה לפקח על הצ'יינג'ינג. אני לא אומרת שכל - - -

ואנחנו משתתפים בדיונים על ביצוע החוק הזה. נכון.

יש לצערי רק שלושה פקחים שמטפלים ב-25 תיקים בשנה. זה איזשהו אבסורד אם לא סוגרים את ברז הכסף של ארגוני הפשע שום דבר לא יקרה.

הסוגיה הנוספת היא שיקום אסירים. שיקום אסירים מצד אחד זה שב"ס מצד שני הרשות לשיקום האסיר, רש"א, בקהילה. בפועל בשב"ס השיקום הוא לא דבר מובן מאליו אלא סוג של הטבה שמאפשרת לשב"ס לנהל שקט בכלא יותר מאשר לספק שיקום. אבל אם לא משקמים אסירים צעירים הם חוזרים ישירות לארגוני הפשע. רש"א בגלל שאין להם דיי תקציבים לא נמצאים בהרבה מאוד מקומות ואסיר צריך להגיש לעצמו תכנית שיקום על מנת לקבל שליש. נכנסו לשוק הזה ארגונים פרטיים, עמותות, שעושות את זה תמורת כסף. אז אם אני מקבל הלוואה מאותו צ'יינג' כדי להגיש תכנית שיקומית ואז על מנת להחזיר הוא שוב חוזר לפשע. זאת אומרת, יש מעין קשר כזה בין הצ'יינג'ינג לבין תכניות שיקום פרטיות שהוא פשוט סוג של דבר שבעצם מזין - - -

זה משהו חדש שאני שומעת, אני לא ידעתי על זה מקודם. האסיר בעצמו צריך להגיש את התכנית שיקום שלו כדי לקבל את השליש?

נכון. אם יש רש"א הוא יכול לקבל את זה דרך רש"א. בהרבה מאוד מקומות לא קיים רש"א או רש"א בחצי משרה ואין די זמן להכין תכנית שיקום לכל האסירים מאותו יישוב. ואז מה שקורה זה שיש עמותות פרטיות שנכנסו לתחום, הן עושות את זה תמורת כסף. לאסיר עני אין כסף, הוא לוקח הלוואה. ממי, מאותו ארגון פשע שאליו הוא היה שייך קודם. ובעצם כתוצאה מזה נוצרת מעין תלות שהיא עוד לפני שהאסיר יצא מהכלא הוא שוב תלוי בארגון הפשע. ומהר צריך לסגור את שני הברזים האלה.

תודה רבה. אני חושבת שאחד מהדברים שאנחנו מנסים גם, ואני לא יודעת עד כמה הציבור מודע לזה, שאנחנו מנסים לעקוב אחריהם ולאכוף או לנסות לראות איך האכיפה מתבצעת זה כל מיני כיווני פעולה כמו משרדי או מקומות הצ'יינג', מה שנקרא גם השוק האפור בהרבה מקרים שגורם לאנשים להיות מאוימים דרך הארגונים האלה או מכניס אותם. נותנים הלוואה כדי לגרור את האנשים לתוך ארגוני הפשע האלה. בגלל זה אני אומרת שכאשר האלימות מפסיקה להיות האלימות הרגילה שאנחנו מכירות והופכת לפשיעה ופשיעה מאורגנת התפקיד של האזרח היחיד או החברה הופכת למשהו משני. כי צריך כלים וארגז כלים שונה לגמרי לטפל בבעיה הזו.

לינדה ח'ואלד, עמותת נשים נגד אלימות.

המרכז שלנו מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית ואלימות. אנחנו בשלוש השנים האחרונות, כמעט מ-2016, אנחנו מקבלות דיווחים ופניות לנשים מהחברה הערבית שמדברות על הפחד שלהן מרצח, מכל הנושא של הנשק שמסתובב בסביבה הקרובה שלהן, בבית, בבית ההורים, בבית של הבן זוג, אם זה נשק חוקי או אם זה נשק מהמשרה, מהעבודה, אם זה בשב"ס, אם זה בצה"ל, משטרה, מישהו שעובד בשמירה. או בחלק השני שהוא לא חוקי שזה זורם משם, מה שדיברה הנא, זה אנחנו ממש רואות ואנחנו עוקבות ואנחנו שומעות את זה מהפונות.

הן נמצאות בסכנת חיים לפעמים מאוד גדולה. הן ממש מפחדות לחשוף, מפחדות אפילו לפנות לגורמי סיוע, ללשכות הרווחה, מפחדות אפילו לצאת למקלטים. כי בשבילן המקלט הוא לא המקום שאפשר לחיות בו את החיים שלהן. אז אני חושבת שממש חשוב לציין תכניות ממש מיוחדות לנשים שחיות במשפחות פשע. מה שהן רוצות מאיתנו שהן פונות למרכז סיוע שהן רוצות לברוח לחו"ל. הן נותנות את האופציה הזאת לברוח לחו"ל. לנו כארגון פמיניסטי, כעמותות, כפעילות אין את האפשרות הזאת. אני חושבת שיש חשיבות מאוד להיות יותר יצירתיים, לתת את המענה לקבוצה הזאת.

חשוב לי גם לציין ש-86% מהפונות של המרכז סיוע הן לא פונות למשטרה כי נכון שהן לא מאמינות, ואני עדה, לתהליך שהן ממש חוות בתהליך הפלילי. אני אומרת את זה לנירה ולי, אני מ-15' מלווה נפגעות ואני רכזת פרויקט ליווי בהליך הפלילי שאנחנו גם מלוות במשטרה, בפרקליטות ובבתי משפט. אני מדברת על קשיים של הנפגעות. בחברה הערבית כמעט 15 שנה ושום דבר לא משתנה. לפני חודש אני ליוויתי, ואנחנו קיבלנו פניה של נפגעת שהייתה בספריה, עורכת דין שהייתה קוראת בספרייה בצפון באיזה מקום בארץ שהיא הוטרדה מינית. החוקר אמר לה, את באה לספריה בשמלה קצרה? ככה אמר לה החוקר. זה ממש חשוב לי לציין את זה. כשמגיעים לבית משפט ואין תרגום מקצועי - - -

לינדה, אנחנו לא ניכנס לזה עכשיו, אני מבקשת. אנחנו מכירות את הבעייתיות הזו ואנחנו מטפלות בה אבל בואי נתמקד בדיון. אני חושב שהעלית נקודה מאוד חשובה בתחילת דברייך שכמו שלמדתי משהו מהדברים שאמרה יהודית, הארת את עיניי לאוכלוסייה שאנחנו היום בעצם היינו צריכות לדבר עליה מתחילת הדיון הזה, זה הנשים שנמצאות בתוך מעגל המשפחות או ארגוני הפשע האלה, שנשואות לגברים שהם בתוך מעגל הפשיעה, שהן בעצמן מאוימות. ואני חייבת להגיד שהיו מקרים של אלימות ופשיעה מאוד קשה נגד צעירות שכנראה מתוך ההיכרות שלהן עם בחורים או צעירים הן עלו על מידע או הזדמן להן להיות עדות לדברים שקרו מולן וחלק מהפשיעה נגדן זה להשתיק אותן בעניין העדויות שהן ראו.

אני חושבת שהנשים בתוך הארגונים האלה לא כחלק מהפשיעה אלא כבהיותן בנות זוג של גברים מעורבים בפשיעה הן נמצאות בסכנה מאוד גבוהה. ואני חושבת, עם כל המעורבות שלי, עכשיו הדברים שלך הדליקו לי אור אדום ואני חושבת שצריכים גם במשטרה להקדיש לזה תשומת לב מיוחדת. כי הנשים האלה לא רק שהן נמצאות בסכנה, הן מחפשות דרך לצאת, הן צריכות הרבה ביטחון כדי לצאת אבל ברגע שהן יוצאות הן יכולות להיות ספקיות מידע מאוד חשוב. אני רק אסתפק בזה.

אני רוצה קודם כל שוב להודות לחבר הכנסת איימן עודה שהצטרך לצאת לעוד דיון בוועדת הכלכלה במסגרת היום הזה. אני רוצה להודות לכלל חברי הכנסת שהגיעו לדיון ושעובדים יומם ולילה, זאת הזדמנות שהציבור ידע שאנחנו, ואני חושבת שאתם בטח התרשמתם, אנחנו עוקבים אחרי הנושא הזה באופן מתמיד, אנחנו מנסים להעלות אותו בכלים הפרלמנטאריים שעומדים בפנינו. אני חושבת שהמטרה שלנו בסופו של דבר היא לנסות לשפר את המציאות המאוד קשה שנמצאת בעניין הפשיעה באוכלוסייה הערבית.

ההקדשה של הדיון הזה הייתה באמת לגלות צדדים חשוכים מהשפעת הפשיעה על חיי היום יום של הנשים. אני בסיורים שלי ובביקורים שלי ברחבי הארץ שמעתי עדויות מאוד קשות. שמעתי מנשים שהן לא נמצאות בשום סטטיסטיקה, וטוב שהן לא נמצאות בשום סטטיסטיקה, הן לא היו קורבנות של אלימות בעצמן, הן לא היו קורבנות של פשיעה, אבל הן חוות את ההדף של הפשיעה. הן בעצמן מרגישות מה זה לחיות באווירה לא בטוחה והן חסרות ביטחון ואני חושבת שהגיע הזמן לטפח את הרגשת הביטחון של האזרחים והאזרחיות הערביות. אנחנו אולי חוות את זה כנשים בצורה אחרת אבל אנחנו גם יכולות להיות סוכן דיי רציני בשינוי.

ואני מנצלת את השולחן הזה כדי לקרוא לכלל הנשים הערביות ולהגיד: השתיקה שלנו מאוד רועמת. כשאני מגיעה לכל הפגנה או לכל מקום שאנחנו רוצים למחות נגד הפשע והפשעים שמשתוללים והפשיעה המשתוללת חסרות לי הנשים במקום הזה. חסרות לי הנשים כי אני יודעת שאנחנו יכולות להיות מנוטרלות מחשבונות של קשרים כאלה או אחרים ואנחנו יכולות לצאת למאבק ובאמת לעמוד איתנות מול הגל הזה.

אני יודעת גם כן, ואמרתי את זה מקודם, אנחנו לא מדברים על אלימות רגילה, על קטטה פה וקטטה שם ואיזשהו ריב בין שתי משפחות על חלקת אדמה. אנחנו כבר מדברות על פשיעה מאורגנת, אנחנו מדברות על השתלטות עוינת על קרקעות, אנחנו מדברים על משפחות שאני בטוחה שאם נסגור את המיקרופונים עכשיו כולכם תשננו את השמות של האנשים המעורבים בפשיעה.

אני אומרת דבר אחד – במקרים כאלה זה תפקידן של רשויות החוק. וכן נמשיך לדרוש את זכותנו כאזרחיות במדינת ישראל לקבל את הביטחון שלנו. זכותנו. וחובתה של מדינת ישראל כן לספק לנו את הביטחון הזה. אני יודעת דבר אחד. למשטרת ישראל יש הרבה הצלחות רשומות על שמה במיגור תופעת הפשיעה בחברה הישראלית באופן כללי. כולנו יודעים מה, אפשר לתת דוגמאות של נתניה, של נהריה, של חדרה, אפשר לתת. אני רוצה שבעוד שנה נשב וניתן דוגמה של נצרת, של שפרעם, של מראר, של איעבלין, של כפר קאסם, של אום אל פאחם.

זה שלמשל יש הגשת כתבי אישום ב-1% ממקרי הירי באום אל פאחם זה אומר דרשני. אני חושבת שענישה מחמירה דרושה. ואנחנו רוצים את זה. ואני רוצה להזהיר שוב מהיד הקלה על ההדק, מההתרחבות וההקלות שניתנות גם לנשק חוקי כי בסופו של דבר הנשק הזה יכול לזלוג ולהפוך לבלתי חוקי ואנחנו דורשות מיידית איסוף כל הנשק הבלתי חוקי הנמצא בחברה שלנו. וברגע שנראה, אנחנו, ואני לוקחת על עצמי להגיד, אנחנו כי מנהיגות בחברה הערבית כבר מעל לשבע, שמונה, תשע שנים מבקשים לאסוף את הנשק, מבקשים להכות ביד קשה על ארגוני הפשיעה, מבקשים תכניות ברורות.

ותאמינו לי, תאמינו לי, אנחנו לא נחסוך ממה שקוראים לו שיתוף פעולה. אני שונאת את המילה, אני חושבת שלא דורשים את זה מאף אחד חוץ מאיתנו, אני לא רוצה להיות בשיתוף רק מצד אחד, אני רוצה באמת להיות שותפה למיגור תופעת הפשיעה. אני חושבת שאנחנו צריכות לחפש שותפות ולא שיתופי פעולה, אלא שותפות אמיתית.

תודה לכולם, אני נועלת את הישיבה כדי לפתוח את הישיבה הבאה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:50.