פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



19
ועדת החינוך, התרבות והספורט
26/06/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 659
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ג בתמוז התשע"ח (26 ביוני 2018), שעה 10:41

היערכות מערכת החינוך לתעשייה - 2030 - לציון יום התעשייה הישראלית כחול לבן

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
מירב בן ארי

דב חנין
איילת נחמיאס ורבין
עפר שלח

עופר רימון - סמנכ"ל טכנולוגיה, משרד החינוך

אהרון שחר - מנהל אגף טכנולוגיה, משרד החינוך

רונה קוטלר - מטה כחול לבן, משרד הכלכלה והתעשייה

מירי שמואלי - אגף אסטרטגיה, משרד הכלכלה והתעשייה

דניאל לורברבוים - רפרנט חינוך, אגף תקציבים, משרד האוצר

ערן דוידי - מל"ג-ות"ת

שרגא ברוש - נשיא התאחדות התעשיינים

ראובן גינל - מנכ"ל, התאחדות התעשיינים

ד"ר יאנה קרייטמן - רפרנטית חינוך והכשרה, התאחדות התעשיינים

מיכל וקסמן חילי - ראש אגף עבודה, התאחדות התעשיינים

דן קטריבס - ראש אגף סחר חוץ, התאחדות התעשיינים

רן טוטנאור - יו"ר התאחדות התעשיינים, מרחב ירושלים

צביקה ליברמן - מנהל, התאחדות התעשיינים

ניר קנטור - מנהל איגוד הכימיה, התאחדות התעשיינים

כרמל פלדמן - ראש תחום בכירה לענפי הכימיה, התאחדות התעשיינים

שלום זיידלר - יו"ר איגוד המזון של התאחדות התעשיינים

יריב ברוש - מנכ"ל קבוצת מפעלי י. ברוש, יו"ר איגוד המתכת בהתאחדות התעשיינים

ורד קינן - איגוד ההייטק הישראלי, התאחדות התעשיינים

ד"ר טל לוטן - מנהלת חינוך והכשרה, התאחדות התעשיינים

עופר סולומון - מנכ"ל, קונטק זיווד אלקטרוני בע"מ, התאחדות התעשיינים

מריאל הלימי - טכנולוגיית מזון, תנובה, התאחדות התעשיינים

עדנה הררי - רפרנטית לקוחות, התאחדות התעשיינים

שלמה בסון - משנה למנכ"ל, בז"ן

מארק שון - מנהל דוברות, הסברה וקשרי ממשל, בז"ן

נילי צור - מנכ"לית, קבוצת ויסוצקי

ציפי מכלוף - סמנכ"ל, י.מ. כירסום עיבוד שבבי בע"מ

עליזה קלינברג - מנהלת משאבי אנוש, שמן תעשיות בע"מ

חיים רוסו - עמותת תעשידע

דנית מור יוסף - מנכ"לית, צינורות המזרח התיכון בע"מ

אורה חכם - פורום ציבורי לשוויון הזדמנויות בחינוך

מתן צדיק - שדלן/ת (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את ועד עובדי תנובה

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

היערכות מערכת החינוך לתעשייה -2030 - לציון יום התעשייה הישראלית כחול לבן

בוקר טוב, שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 26 ביוני 2018, י"ג בתמוז תשע"ח. הנושא: היערכות מערכת החינוך לתעשייה – 2030 – לציון יום התעשייה הישראלית כחול לבן.

כולנו היום בסימן הצדעות. פתחנו את היום בהצדעה, בהוקרה והערכה למערך המילואים, תרומתו של צה"ל לשמירה על הערך הזה שנקרא צבא העם. לאחרונה יש הרבה קולות שמדברים, והצדענו והוקרנו, והיום אנחנו מצדיעים לתעשייה הישראלית כחול לבן. מותר לומר, להצדיע לתעשייה הישראלית כחול לבן זו לא בושה וצריך להכיר בערך, בתרומה, ולשמר, במיוחד בעידן הגלובליזציה והתחרויות, ואנחנו ערים למה שקורה מסביב. אני חושב שלמערכת החינוך יש תפקיד חשוב בעיצוב העתודה הטכנולוגית של מדינת ישראל. יש מהלכים שנעשים הן משרד החינוך והן במשרד העבודה בסוגיה הזו. יש התעוררות מחודשת. כולנו חוששים מלחזור לאותן הסללות שהיו בעבר, אבל יש התעוררות מחודשת שמביאה מכובדות גם כן. יש תרומה לא קטנה גם למשרד העבודה בסוגיה הזו. אני מוביל בדיונים למצוא את האיזונים בין שני המשרדים האלה שידעו לדבר על אחידות גם ברמות, בתכנים, ויכירו הדדית גם בהסמכות. מי שמכיר את ההתכתבויות ואת הדיונים, גם הוועדה מובילה דיונים בנושא הזה.

אני מודה לחברי הכנסת שמובילים את היום הזה. אני אתן לכם לפתוח את הדיון. נמצא איתנו גם נשיא התאחדות התעשיינים, מר שרגא ברוש, ונפתח דיון. כמו כל דיון אצלי בוועדה, לא יהיה סיום הדיון ללא סיכום משמעותי שאיתו נצא לתוכנית עבודה בהמשך.

חברי הכנסת, בבקשה.

בוקר טוב ותודה אדוני היושב ראש. אנחנו מובילים היום, עופר שלח, איילת נחמיאס ורבין ואני את יום כחול לבן בכנסת. אנחנו נמצאים בכמה ועדות וב-13:30 השדולה.

היום הזה נעשה כאן כל שנה, לפעמים פעמיים בשנה. יום כחול לבן הוא יום חשוב בעיניי. אני התעקשתי על הדיון הזה ואני מודה לך שהסכמת לקיים אותו.

אחד, היה גם דיון לפני כן עם הצבא ושאלתי את הנציגים של הצבא איך בעצם אנחנו עושים את החיבור. גם כאן לדעתי הנושא המרכזי זה בעצם החיבור של מערכת החינוך לתעשייה והאם אנחנו יודעים להשכיל לנצל מה שקורה במערכת החינוך היום כדי לטפח תעשייה.

אין ספק שהמצב כיום, אני מניחה שיהיו כאן אנשים שיתבטאו בצורה יותר חמורה ממני, המצב קשה מאוד בעיקר בעניין הזה של החינוך הטכנולוגי. יש ניסיונות בשנה-שנתיים האחרונים למתג אותו ברמה גבוהה מאוד. אנחנו רואים את זה גם בתקשורת, אנחנו רואים את זה באמת בחינוך אחר, לחינוך טכנולוגי. עדיין הרבה פעמים אנחנו שומעים ביטויים כמו הסללה, כל מיני ביטויים שאנחנו מעדיפים היינו שהחברה הייתה מתנהלת אחרת, שהחברה הייתה מבינה את חשיבות החינוך הטכנולוגי.

אני מסיירת במפעלים. כל שבוע כמעט אני נמצאת במפעל אחר. אני מדברת עם העובדים. בדיוק היה לי דיון על זה ביום ראשון, הייתי אשקלון במפעל של קרלסברג. פשוט הדהים אותי העניין הזה שאנשים עובדים 30 שנה, 20 שנה, אוהבים את מקום העבודה שלהם, נהנים. אני מדברת עם העובדים. הוא אומר לי, אני נהנה, אני אוהב פה, זו המשפחה שלי, ולמרות הזאת, אתה חוזר לבתי הספר, אתה חוזר לחבר'ה, אתה לא רואה באמת את אותם אידיאלים כמו שאנחנו רואים את המבוגרים, אז אני מאוד מקווה שהדיון יהיה היום פרקטי, יעסוק בקשר. אנחנו נשאל שאלות גם בעיקר את משרד החינוך כדי באמת לראות אם אנחנו מתקדמים לשם. אני אישית באמת, וגם מה שרואה בשלוש שנים שאני יו"ר השדולה, אני מבינה את החשיבות הקריטית בין החינוך והלימוד בבית ספר לבין התעשייה הישראלית. תודה.

עפר.

תודה אדוני היושב ראש. תראו, הכותרת של הדיון הזה היא - מערכת החינוך נערכת לתעשייה של 2030. אני הייתי מחליף את זה במערכת החינוך צריכה להיערך לישראל של 2030, כי כשאנחנו מסתכלים על מה שיקרה כאן בעשורים הקרובים, וזה לפתחינו בכל המובנים אם לא קורה כבר, יקרו שני דברים שתהיה להם השלכה על עולם התעסוקה של כולנו ובוודאי על התעשייה, והם קורים בעת ובעונה אחת. אחד, זה ההשתנות הדמוגרפית במדינת ישראל, העובדה שכמו כל העולם המערבי, אולי פחות ממנו, אבל כמו כל העולם המערבי אנחנו בתוך אוכלוסייה שהיא הולכת ומזדקנת מהסיבה הברוכה שאנשים חיים יותר זמן, והשני שהוא בוודאי רלוונטי לתעשייה זה התמכנות עולם העבודה. זו הסוגיה שאנחנו עומדים אל מול העולם, וישראל היא מדינה טכנולוגית, מדינה מובילה בטכנולוגיה, אל מול עולם שבו מכונות יתפסו יותר ויותר מקומות עבודה שהיום מאוישים על ידי בני אדם, ומהצד השני, בני האדם יצטרכו ללמוד לעבוד בתוך העולם הזה ואנחנו נצטרך לדאוג להקנות להם את הכישורים. אני, את שני הדברים האלה שאמרתי, לא רואה אותם כאיום, אני רואה אותם כהזדמנות, והם במיוחד הזדמנות למדינת ישראל.

אנחנו מדינה צעירה יחסית. אנחנו עושים הרבה ילדים בכל המגזרים, בוודאי יחסית לעולם המערבי, ואנחנו מדינה מתקדמת מבחינה טכנולוגית, עם אוכלוסייה שהיא גמישה והיא נבונה והיא יכולה להסתגל ויש לה יכולת של הסתגלות הרבה יותר גדולה מאשר מדינות אחרות. אם אנחנו את הדברים האלה, את ההכרה של ההשתנות הזאת של העולם, נבין שזו הזדמנות, אם אנחנו נבין שזו הזדמנות לקחת את מערכת החינוך הישראלית ודרכה להזרים חינוך שהוא מכוון לעבודה בתוך העולם הטכנולוגי החדש, לעבודה בתוך תעסוקה שבה אנשים יחליפו מקומות תעסוקה וישנו אותם לאורך חייהם, לעבודה שבה אנחנו אומרים שבכל הסוגים של התעשייה, לא רק ההייטק הישראלי כמו שהוא בא לידי ביטוי היום, שהוא הייטק של אפליקציות ותוכנה וכן הלאה, אלא גם השילוב שלו עם העולם של החומרה שהוא בסופו של דבר העולם שיספק מקומות תעסוקה, והעולם שיגדיל את התוצר והעולם שייקח את ישראל למקומות שבה יהיו לא רק חברות הייטק שעושות אקזיט אלא גם מפעלים גדולים שמחזיקים הרבה מאוד מקומות תעסוקה בכל מקום בארץ. אם אנחנו נדע לעשות את זה, התעשייה הישראלית והכלכלה הישראלית יובילו את ישראל למקומות שאנחנו לא חולמים עליהם היום, והדבר הזה מתחיל מתוך מערכת החינוך, מתוך האדפטציה שמערכת החינוך צריכה לעשות, וזאת הקריאה שאני חושב שצריכה לצאת מפה היום. אנחנו צריכים להכיר בהזדמנות הזאת ואנחנו צריכים לדאוג שמערכת החינוך הזו תעמיד את הדור שייקח את ישראל אל תוך האתגרים של המחר ל-2030 ומעבר לזה. תודה רבה.

תודה רבה, עפר. איילת, בבקשה.

תודה רבה, ותודה רבה לחבריי, לשרגא ברוש, לשלום זיידלר ובעיקר באמת למירב בן ארי ועפר שלח שאנחנו משתדלים לעשות עבודה טובה בנושא של תעשייה כחול לבן. יש לא אחת אירועים מטלטלים סביב התעשייה, אבל אני רוצה להגיד הבוקר, ובדרך כלל אני משתדלת לא להתריס אצלך בוועדה, אבל האמת היא, חבר הכנסת מרגי, פשוט נמאס. נמאס לי מהכותרות המפוצצות, נמאס לי מההבטחות.

אני באה מתעשייה. אני יודעת מה זה למצוא עובדים. אני יודעת מה זה שאתה צריך להתמודד עם תוצאות סוף שנה שלך ואתה אומר לעצמך, מה יהיה עם הפריון? פריון של עובדים במשק, לא פריון נשי. זה פשוט לא יכול להיות העניין הזה. לא מבינים שכל התעשייה הישראלית, אגב, כולל ההייטק, נשענת על היכולת שלנו לייצר אנשים שרוצים, מסוגלים, מוכנים ויודעים מה החשיבות של התעשייה הישראלית בתוך הכלכלה, ואני אומרת לך באמת, עם כל הכבוד, לא נטו תעשייה, שאני חושבת שהיא תוכנית חשובה ולא דברים אחרים. אם אנחנו לא נעשה תוכנית חירום לאומית כדי לעודד אנשים ללכת לתעשייה, לא יהיה מי שיעבוד בתעשייה הישראלית.

אני לא יודעת לספור כמה דיונים, חברת הכנסת בן ארי ועפר שלח וחברי כנסת אחרים פה הובלנו בנושא של חינוך טכנולוגי. חינוך טכנולוגי זה לא הסללה, זה לא עלבון, זה לא משהו רע. היו בעבר אירועים לא טובים, זה נכון, אני לא מתעלמת מהם, אני לא מזלזלת בהם. אני לא חושבת שלא חשוב להזכיר אותם. חשוב להזכיר אותם. אסור לעשות את זה שוב ככה. לצד זאת, לא יכול להיות שאנחנו נהיה שבויים בקונספציה הזאת. לנהל מוסך היום, עם כל הכבוד, זה צריך בן אדם עם ראש טכנולוגי מטורף, אבל תמיד נותנים את הדוגמא הזאת שהבן שלך ילך להיות פחח. לא. שהבן שלך ילך להיות מתכנת וילך לעבוד במפעלים המדהימים שיש במדינת ישראל, שאלמלא הגאונות והיזמות שהייתה בהם, הטכנולוגית והרבה מאוד מהרעיונות מגיעים מהעובדים בתוך התעשייה, פשוט לא הייתה מצליחה לשרוד, לא הייתה מצליחה להתפתח, ואנחנו חייבים, חבר הכנסת מרגי, כי אתה בן אדם מעשי ואני מאוד מעריכה את זה. אני ממש מבקשת ממך שאנחנו או נפנה למשרדי הממשלה שממילא נוכחים כאן, ואני מכירה את האנשים ובאמת יש לי הערכה לעבודה שלהם, אבל אני אומרת לך בסופו של דבר, שכל זמן שהמערך הטכנולוגי ומערך המכללות לא יהיה במשרד החינוך, לא יתייחסו אליו באותה מידה של רצינות. לא יעזור שום דבר. אנחנו צריכים לקחת את זה על עצמנו, חבר הכנסת מרגי, כמשימה ארוכת טווח, גם אם היא לא תקרה בשנה הקרובה, אבל שהיא תקרה בשנתיים-שלוש הקרובות, ולעשות את השינוי הזה, אחרת לצערי אנחנו נמצא את עצמנו פה בעוד כמה שנים מבכים את דעיכתה המוחלטת של התעשייה הישראלית. תודה רבה.

תודה. שרגא.

תודה רבה. אדוני היושב ראש, חברי כנסת, תודה רבה על הדיון הזה. פעמיים תודה רבה, כי הוא נעשה ביום החשוב הזה, כחול לבן, תעשייה ישראלית.

אני רוצה לומר לך, אדוני היושב ראש, שכשאנחנו מדברים על התעשייה הישראלית, אנחנו מדברים בראש ובראשונה היום על חינוך טכנולוגי. אם אנחנו דיברנו לפני 20-30 שנה להגדיל את הייצוא, דיברנו על הרבה דברים, היום אני אומר לך, אנחנו מדברים על החינוך הטכנולוגי, ולמה זה? אנחנוו מפסידים יום-יום, שעה-שעה נתחים בשוק העולמי. אנחנו מדינת יצוא, אבל כשהדולר הוא דולר כפי שהוא היום והיורו הוא יורו כפי שהיום, ומי שחושב שזה זמני, הוא טועה. לשמחתי, הכלכלה הישראלית חזקה ולכן השקל חזק, והשקל חזק והוא עוד יהיה חזק הלאה, ולכן אנחנו צריכים לטפל בגורמים האחרים שיאפשרו לנו לשפר את כושר התחרות. הגורם הזה זה הפריון. כשאתה מדבר על העלאת הפריון, אתה בראש ובראשונה מדבר על החינוך הטכנולוגי, כי לקנות מכונה חדשה, אז תחכה שמונה חודשים, תקבל את המכונה. מי יפעיל את המכונה? זה לוקח עשר ו-12 שנה להכשיר את הבן אדם שידע להוציא מהמכונה החדישה הזאת את המיטב. אנחנו נוהגים כולנו במכוניות חדשות ומודרניות. מה אנחנו משתמשים מהטכנולוגיה של המכונית? כלום. אנחנו יודעים להדליק את הרדיו, להדליק את המזגן, לאותת ולעצור. זהו. המכונית יודעת לעשות דברים שאנחנו בכלל לא מבינים ולא זוכרים איך נגיב לאפליקציות האלה בתוך הרכב.

כשאתה מדבר על מכונה, זה אומר שכל אותם דברים מאפשרים לך להוציא מהמכונה את המרב ואת המיטב. אנשים שהם לא טכנולוגיים, לא יודעים. יודעים ללחוץ על ה-on/off, המכונה מתחילה לעבוד ובזה זה נגמר.

משרד החינוך, אדוני היושב ראש, לקח על עצמו בצורה מאוד רצינית את הנושא. גם בתוכנית נטו תעשייה מאות מיליונים מושקעים בחינוך, אבל היות וזה תהליכים ארוכים והיות ולא גוזרים סרטים מחר בבוקר וגם לא בעוד שנתיים וגם לא בעוד שלוש, לכאורה יש מעט מאוד כאלה שהם שרופים על הנושא הזה ולא מוכנים לוותר, ולכן אדוני היושב ראש, אם אתם לוקחים על עצמכם, תוך כדי הבנה, שזה לא בקדנציה הזאת, זה גם לא בקדנציה הבאה, אבל זה העתיד של מדינת ישראל, אני אומר לכם, אתם עושים מעשה של חסד לעם ישראל.

הדבר השני זה יכולת ההשתכרות. יכולת ההשתכרות גודלת ככל שההשכלה גודלת. השכר הממוצע בתעשייה, אדוני היושב ראש, זה 14,000 שקל, כשהשכר הממוצע במשק הוא 10,000 שקל. זה לא סתם. אנחנו משלמים, כי אנחנו מקבלים, ואנחנו מקבלים איכות, מקבלים פריון, ואז אנחנו משלמים, ומי שמרוויח 14, חי יותר טוב ממי שמרוויח 7. הילדים שלו מקבלים עוד פעם חינוך יותר טוב. זה המעגל שאליו אנחנו צריכים להיות ולהגביר.

דבר שני זה הסטארט אפים. כולנו נהנים. אתה מסתובב בעולם, נותנים לך שבחים כאילו אתה המצאת את הגלגל, אבל כשאני יושב ביני לבין עצמי, יש כרגע 5,000 סטארט אפים בישראל. אני רוצה לראות כל שנה עשרה מהם הופכים להיות מפעלים. אני לא נהנה מזה שמישהו עשה איזשהו אקזיט ושם 30, 40, 100 מיליון דולר בכיס, כי לו ולמשפחתו טוב, אבל כמה מקומות עבודה הוא יצר? עוד אפליקציה בגוגל? עוד אפליקציה במקום אחר? ולכן האיזונים צריכים להישמר. זה בסדר לעשות אקזיטים, זה טוב שיהיו סטארט אפים, אבל לקחת את הסטארט אפים, את אותם דברים מוכשרים, אותם דברים שהמדען, דרך אגב, תומך בהם בכסף לא קטן בתחילת דרכם, וכשהם כבר הופכים להיות מוצר, הם נמכרים החוצה. אני רוצה את הדוגמא של מובילאיי, שבאה חברה כמו אינטל, שמה כסף ובאותו יום מובילאיי התחילה לגדול בארץ ושכרו מקומות וקלטו עובדים. זאת הדוגמא של צמיחת התעשייה. אנחנו מבינים שהתעשייה משנה פניה. אנחנו כבר לא בתעשייה של לפני 40 שנה, ואז לא היינו בתעשייה של לפני 80 שנה, וברור שבעוד עשר שנים נהיה בתעשייה אחרת מאשר לפני עשר שנים, אבל אם לא נפתח אותה פה ונקדש את התרבות האקזיט וזה רק מה שיהיה מול עינינו, אנחנו פשוט מאוד נישאר מול שוקת שבורה, לכן לוועדה הזאת יש כמעט תפקיד היסטורי, הייתי אומר, ליזום, לפקח ולהכריח את האנשים לעשות את הדברים בדרך הנכונה. תודה רבה לכם.

תודה רבה. לפני שנעבור למצגת, אנחנו כמעט היינו בפני שוקת שבורה. אם לא גלי העלייה הברוכים בשנות ה-90, היינו אומרים שאנחנו מדברים על שני עשורים אבודים בתעשייה, אבל נגמרה עונת המלפפונים שהתעשייה והחברה הישראלית נהנתה מזה, ומה לעשות, גם העולים האלה כבר פורשים ממעגל התעסוקה.

אני חושב שהצורך הזה מתכתב לאו דווקא עם האתגרים שהצבת, שרגא, בדוחות רבים. מובילה את זה חברתך מהסיעה, עליזה לביא. אנחנו לא במקום טוב במערכת החינוך בהכנת הדור הבא לצרכים של העתיד. אנחנו אלופים בהוראה פרונטלית ובאותה שיטה. אנחנו לא מעניקים לילדים שלנו את הכלים, וחבל, והילדים האלה, הבנים האלה מוכיחים לנו שלושה חודשים אחרי שיוצאים ממערכת החינוך, שאילו רק נתנו להם את הכלים כמו שצה"ל נותן, ופתאום הם מקבלים אחריות על חיי אדם, על סכומי עתק, על טכנולוגיות עתירות ידע. צריך קצת פתיחות, קצת לסמוך. אני לא מוצא את הפרטנר. אני מדבר על זה בדיונים. אני מהחבר'ה שנמאס להם לשמוע את זה. אני אומר את זה, תסלחי לי גבירתי, תסלח לי מנהלת הוועדה. הבן שלי סיים י"ב ואני סיימתי י"ב לפני 41 שנים. מערכת השעות שלו, מערכת השעות שלי כמעט זהה, ואני שואל, מה, לא השתנה כלום? ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו והוכחנו בתחומים אחרים. ואלק, תיפתחו כבר. המפמ"רים, נדאג לכם, נשקיע בכם. את אותה מערכת שכל הורה רוצה, שתסמוך על התלמידים ותיתן את הדחיפה הזו.

התעשייה היא אתגר. זו לא הסללה. מי שמכיר את התעשייה של היום, זו לא הסללה.

בבקשה, גבירתי, רק תציגי את עצמך.

ד"ר טל לוטן, אני אחראית על התחום של חינוך טכנולוגי, הכשרה והשכלה טכנולוגית, בהתאחדות התעשיינים.

אני אציג איך התפיסה שלנו שמערכת החינוך צריכה להיערך לתעשייה של 2030.

(הצגת מצגת)

התעשייה הישראלית היא תעשייה מתקדמת. אנחנו מדברים על תחום התעופה, אלקטרוניקה, תוכנה, תקשורת, סייבר, כימיה, ביוכימיה, אנרגיה, גז, תחום המים ואיכות סביבה, כמובן כל התחום של הפרמצבטיקה, רובוטיקה וננו טכנולוגיה. אנחנו מדברים על תעשייה הכי מתקדמת. אלה הענפים שהיום ב- state of gard של התעשייה הישראלית ואנחנו מניחים שהם יהיו גם בשנים הבאות.

התעשייה הישראלית עוברת היום מהפכה למה שאנחנו מכנים המהפכה התעשייתית הרביעית. אנחנו מדברים על אימוץ טכנולוגיות ברובוטיקה, מתקדמות, הנושא של שילוב תקשורת ואינטרנט, על תהליכי דיגיטציה מואצים, שימוש בבינה מלאכותית, הכול במהלך, הכול במהלך תהליכי הייצור והניהול. אתם יכולים לראות פה את מערכי האוטומציה, רובוטיקה בשרשרת הייצור, יצור בהדפסה תלת מימד, כתוצאה מזה רכבים אוטונומיים, חנויות וירטואליות. אנחנו מדברים באמת על שינוי של שוק העבודה ועל שינוי של העובדים שאנחנו מתבקשים לטפח ולעבוד בתעשייה על הייצור ועל האחזקה.

אין ספק שכל התעשייה והמשק משתנה בכלל. המחקרים מעידים על כך שסוגי המקצועות שנמצאים היום בסיכון זה מקצועות שניתן להפוך אותם לממוחשבות.

אני רואה שאתם ערניים לשיח המגדרי. אפילו את היצירה של לאונרדו דה וינצ'י עיצבתם מחדש.

כי אגב, זה חלק מהבעיה. ההערה הייתה במקום. שמתם לב שהתלבשתם היום אותו דבר, סתם לתשומת לבכם, כחול לבן.

כי אנחנו ביום כחול לבן.

גם אני לבשתי כחול לבן, אבל לא בכחול.

תאמיני לי, קמתי, לקחתי, שמתי. זה לקח לי ארבע דקות. אצלכן זה שעה וארבעים דקות.

אצלי לא, כי זה חלק מהסוגיה, זה שנשים לא נכנסות לתעשייה.

תראי, הערה כזאת שלי, שולית, חצי דיון.

אנחנו רואים שמקצועות שבאמת אפשר להפוך אותם, שיש להם אלגוריתמים, הם נמצאים בסיכון לעומת המקצועות של יצירתיות, אינטליגנציה רגשית, אלה המקצועות שקשה יותר לממכן אותם, זבנים, קופאים, כמו שראינו, נהגים, אלה המקצועות בסיכון לעומת המקצועות שאינם בסיכון גבוה, שזה בריאות, סעד, חינוך. בתעשייה אנחנו רואים שחלק מהמקצועות כבר נמצאים בתהליכים של מיכון ואוטומציה. אנחנו מדברים על רובוטיקה לאריזה, אנחנו מדברים על רובוטיקה לריתוך, שישנו כבר את כל מי שמתפעל אותם. טרלידור הכניסו רובוט לריתוך ואם היה מפעיל, היה רתך, היום מהנדס מכונות מאורט בראודה מפעיל את המערכת, כך שאנחנו למעשה עוברים על איזה שהם שינויים מאוד דרמטיים בעולם העבודה.

בינתיים המחסור שלנו ומה שמעכב אותנו כמו ששרגא ברוש דיבר, הנושא של המחסור בעובדים מקצועיים. אנחנו רואים שלאורך השנים כ-88% מכלל המעסיקים מצביעים על קושי גדול בעובדים טכנולוגיים מקצועיים ו-33% מהם מדברים על קושי גדול מאוד.

אם משרד החינוך היה יודע לדבר עם משרד העבודה ושיתופי פעולה ולא כל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו, הייתם רואים את הפירות לא ב-2030, בשנים הקרובות. יש פוטנציאל אדיר שיכול לצאת. יש עדיין הרבה בוגרים של מערכת החינוך ללא תעודה משמעותית. גם אם הם סיימו י"ב עם תעודת בגרות כזו או אחרת, יש הרבה שהם בלי תעודה כלשהי משמעותית, ועם שיתופי פעולה של שני המשרדים, הרמתי לו להנחתה, להתייחסות בהמשך הדיון.

אני מניחה שעופר רימון ידבר על זה.

אנחנו יכולים לראות מאיפה מגיע הקושי שלנו, יחס בין היצע לביקוש. אנחנו רואים שעל כל עובד מקצועי בתעשייה יש עובד אחד פוטנציאלי. יכול להיות שחסר בחדרה והוא נמצא באילת, ולעומת מנהלים שעל כל עובד שחסר, מנהל, יש לנו כשמונה-שישה מנהלים ומכאן הקושי שלנו והתחושה של המחסור האקוטי.

אבל גם מנהלים כבר אין.

גם שם כבר חסר כי אנחנו צריכים מנהלים אחרים.

אנחנו מדברים על אלפים של עובדים שחסרים בתעשייה. זה לא כולל 10,000 בתחום ההייטק, מהנדסים, הנדסאים, מפעילי מכונות, רתכים, אנשי אחזקה. הצפי שלנו שמ-2017 – 2026 יפרשו מהתעשייה 74,000 עובדים, מתוכם כשליש עובדי ברית המועצות שלעבר שהם אלה שבעצם הצילו את התעשייה ואנחנו יודעים מהנתונים האלה. זה פוגע לנו בפריון. אנחנו יכולים לראות שהפריון של התעשייה הישראלית הוא 46% פחות מארצות הברית ו-34% פחות ממדינות הבנצ'מרק, שזה אירלנד, שבדיה, הונגריה ופינלנד.

זה התורם המרכזי לכך שישראל מופיעה ברמת פריון נמוכה?

המחסור בכוח אדם והחדשנות. למעשה פה אנחנו מדברים על הלופ הזה שבו אנחנו נמצאים. מצד אחד חסר לנו אלפי עובדים טכנולוגיים, פוגע לנו בפריון. כדי להעלות את הפריון אנחנו צריכים חדשנות. כדי חדשנות אנחנו צריכים כוח אדם, אז אנחנו נמצאים באותו לופ שאנחנו מדברים עליו, שמה הפתרון כמו שאנחנו רואים אותו. גם בכמות, חסרים לנו עובדים, באיכות וברלוונטיות של התעשייה, לוודא שמה שהם לומדים רלוונטי לעולם העבודה.

אנחנו מדברים על תוכנית אסטרטגית לטיפוח הון אנושי טכנולוגי לתעשייה בכמות, באיכות וברלוונטיות שקודם כול מתחילה בטווח הארוך בחינוך הטכנולוגי בתיכון, אבל למעשה כדי להתחיל בתיכון, אנחנו מדברים כבר על חשיפה למדע וטכנולוגיה בגיל הרך, מגני הילדים, דרך יסודי, חטיבות ביניים ועד תיכון. זו התוכנית האסטרטגית שאנחנו מובילים קודם כול עם משרד החינוך. הטווח הבינוני זה השכלה טכנולוגית להכשרת טכנאים/הנדסאים ולמהנדסים. חסר לנו גם מהנדסים, אלפים, וגם שם צריך לתת זרקור ולטפל בצורה משמעותית. הטווח הקצר זה הכשרות מקצועיות קצרות מועד גם בתפיסה של lifelong learning משום שכל הזמן אנחנו צריכים למעשה לדבר על הכשרת עובדים, ובואו נראה למה.

מה הם המאפיינים של התעשייה הישראלית? קודם כול אמרנו תעשייה מתקדמת, עתירת טכנולוגיה. אנחנו צריכים לפחות ברמה של טכנאים. השינויים דינמיים בתהליכי העבודה. אנחנו צריכים שהפרט, כל הזמן תהיה לו יכולת ללמוד לבד, למידה עצמית, ובמקביל, למידה מתמדת, מה שנקרא lifelong learning, שיהיו מנגנונים שיאפשרו לאנשים תוך כדי עבודה, במימון המדינה, ללמוד לאורך החיים שלהם, כי זה לא נגמר בפעם אחת. אנחנו מדברים על כניסה של ענפי תעשייה חדשים ולכן אנחנו צריכים כל הזמן לעדכן את תוכניות הלימודים ושיהיו לנו מנגנונים של המדינה לזיהוי צרכים, מה המקצועות הנדרשים, איך אנחנו יכולים להכשיר אליהם. אנחנו מדברים על תחרות בשוק העבודה ולכן אנחנו צריכים שהתלמידים מגיל הרך, להכשיר אותם לחדשנות, לחשיבה מחוץ לקופסה, ליזמות, לחינוך פיננסי. אנחנו מדברים על גלובליזציה. אנחנו צריכים שהעובדים, יהיו להם שפות ככלי עבודה בכל הרמות, אנגלית ברמה גבוהה, תרבויות. אנחנו מדברים צוותים בינתחומיים לפיתוח, ואנחנו צריכים כישורים של שיתוף פעולה. בנוסף, המיומנויות שמדברים עליהם גם זה קבלת החלטות בתנאי אי ודאות, חשיבה ביקורתית ועוד.

אנחנו מדברים על תוכנית אסטרטגית שמדברת על זיהוי צרכים בצורה של עולם העבודה העתידי, רצף – תיכון, הכשרה בצבא, טכנאים, הנדסאים ומהנדסים. אנחנו מדברים על מיומנויות וכישורים ועל למידה לאורך החיים.

החינוך הטכנולוגי בעולם, כמו שאמרנו, זה למעשה המנוף לכלכלת הידע המובילה. אנחנו רואים שבגרמניה 50%, באוסטריה 70%. אנחנו בישראל היום כ-40%. לשמחתנו, אנחנו יודעים שהייתה ירידה דרמטית מ-70% ל-52% אבל לאורך השנים, מ-2010 אנחנו רואים עלייה מתמדת של החינוך הטכנולוגי. הפעילות נמרצת. זה נתונים של משרד החינוך, עם משרד החינוך, להעלאת היקפי הלומדים גם בלחץ ואנחנו רואים שהעלייה היא כל הזמן.

אני פה לא אכנס זום-אין. עופר למעשה ירחיב, אבל הפעילות שאנחנו עושים עם משרד החינוך והתוכנית האסטרטגית מדברת על הגדלת היקפי הלומדים בחינוך הטכנולוגי, על חשיפה לתעשייה מגיל הרך לחדשנות, ליזמות. אנחנו מדברים על פיתוח הסמכות. אתה אמרת שיש כאלה שמסיימים בלי מקצוע או עם בגרות. אפשר גם וגם. אני מניחה שעופר ידבר על זה, על הסמכות מקצועיות בצד תעודת בגרות, מרכזים טכנולוגיים עתירי טכנולוגיה שמשמשים בבוקר לצעירים, בערב למבוגרים, התנסות מעשית במשך הלימודים, שתלמידים מתנסים וחווים מה זו התעשייה, ואפשר לעשות שם פרויקטים, ושינוי התדמית שעופר יציג. אנחנו עושים שינוי תדמית, כי חלק, עדיין התפיסה, ראינו את הענפים של התעשייה הישראלית. לא כולם יודעים ונתפס להם שהתעשייה הישראלית היא משהו אחר.

אנחנו צריכים לפעול להשכלה הטכנולוגית. אין ספק שאנחנו חייבים ואנחנו לשמחתנו נמצאים היום בעיצומה של רפורמה להשכלה הטכנולוגית בהחלטת ממשלה שאומרת, היבט מבני, חיזוק המועצה להשכלה טכנולוגית עם מעסיקים. אנחנו מדברים על היבט של תוכניות לימודים רלוונטיות, על רצף של טכנאים, הנדסאים, הנדסאים עם תואר. אנחנו מדברים על התנסות של תלמידים להתמחות כחלק מובנה מתוכנית הלימודים. אותו דבר צריך לעשות עם השכלה גבוהה. כן, צריך לטפל גם בהשכלה הגבוהה שלא תהיה מגדל השן, שתהיה רלוונטית, שמסלולי ההתמחות וההתנסות יהיו רלוונטיים, שמספר הסטודנטים, להגדיל אותם בהנדסה ובמחשבים לפי הצרכים ויחד עם המעסיקים ולעשות קשר של מכוני מחקר, של לחבר את האקדמיה לתעשייה.

השאלה אם יש שיח עם המוסדות להשכלה הגבוהה? אנחנו שומעים פעם אחר פעם גם מהסטודנטים, אמנם הם בדרכם לתואר אבל מה שהם לומדים לא רלוונטי למה שהם יעשו.

אז זה נכון שהמכללות הטכנולוגיות, אורט בראודה, הן הרבה יותר - - -

קשובות.

מבינות שזכות הקיום שלהן, שהבוגרים יהיו רלוונטיים, יהיה להם מקומות תעסוקה. האוניבסיטאות עדיין חיות במגדל השן.

השאלה אם אתם יודעים לנהל שיח?

אנחנו בתהליכים של שיח יותר נקודתי, לא ברמת מל"ג, אבל אנחנו שם גם בפעילות.

אל תיתלו תקוות במל"ג. המל"ג לא יתערב להם בתכנים. רק עם ראשי האוניברסיטאות. אני בזבזתי שלוש שנים לנסות לחנך את המל"ג. לא הצלחתי. תלכו ישר לראשי האוניברסיטאות. בדי.אן.איי שלהם, הם לא מתערבים בתכנים. זה החופש האקדמי, לכן ישירות לראשי האוניברסיטאות.

אוקי. הכשרות מקצועיות – אתם רואים את הפערים. חסרים 7,000 במחשבים, מכשירים – 770 איש, ממומן מדינה. חסרים 4,400 מכונות, מחשבים – 185 אנשים במימון המדינה. עם פערים כאלה אנחנו באמת מתפלאים למה יש לנו פער בפריון? חייבים להגדיל משמעותית את היקפי ההכשרות המקצועיות הממומנות, במעורבות של המעסיקים, בפיתוח תוכניות הלימודים, בהתמחויות. מודלים שעובדים זה סטרטר והכשרה והתאמה.

השקף האחרון לסיכום, אנחנו חייבים תוכנית אסטרטגית לטיפוח הון אנושי לתעשייה וטיוב החינוך הטכנולוגי בשיתוף המעסיקים, פעילויות שאנחנו עושים כבר לאורך עשר שנים יחד עם משרד החינוך וצריך להעצים את זה בתוכנית אסטרטגית, לחשוף תלמידים מגיל הרך, רפורמה בהשכלה הטכנולוגית כמו שאנחנו נמצאים בעיצומה, חיזוק הקשר עם האקדמיה והגדלת היקפי המהנדסים, הכשרות מקצועיות רלוונטיות ולאורך חיי העובד, השתתפות במימון מה שאני אמרתי, הכשרות ושדרוג עובדים קיימים כל הזמן, כי אחרת הם לא יהיו רלוונטיים, מנגנון ממוסד של משרדי הממשלה, משרד החינוך, עבודה וכלכלה, לזיהוי צרכים וכישורים עתידיים, ולא פחות חשוב, סקר מעסיקים ובוגרים, להבין למה אנחנו מכשירים כל כך הרבה והאם הם משולבים, ואם הם לא משולבים, למה הם לא משולבים.

ותמריצים למתמידים, כי בעצם אחת הבעיות הכי קשות, חבר הכנסת מרגי, זה העובדה שאנשים לא מתמידים. הם מגיעים, אתה מוצא עובד והוא לא מתמיד. הוא נשאר לך יומיים-שלושה. הדברים, אגב, שאני רואה בתעשייה, הם לא דומים לשום מקום עבודה אחר. אנשים באים ליומיים, הולכים ליומיים, חוזרים אחרי יומיים ואומרים, מה קרה? לא קרה כלום. משהו השתבש. אני מתנצלת שאני ממשיכה. תודה רבה.

מובן. תודה רבה לך. עופר, יש לך מצגת?

ממש בקצרה.

תציג את עצמך.

השם שלי עופר רימון, אני סמנכ"ל טכנולוגיות במשרד החינוך, מוביל את החינוך הטכנולוגי במשרד.

הזכרת את השנים האבודות ולא בכדי. עברנו, הייתי אומר, כמעט תהליך של הכחדה של החינוך הטכנולוגי מקצועי במשרד החינוך. אנחנו בתהליך של התאוששות.

זו הכחדה הייתה. זה לא כמעט.

הייתי אומר שזה לא היה קורה בלי השותפות כאן, ההבנה בכנסת של האנשים, של החשיבות, בלי התאחדות התעשיינים, וזה לא דיבור של שותפות בעל פה, זה שנשיא התאחדות התעשיינים הולך לכל מקום ואומר שזה הבסיס לקיים תעשייה, ולהכניס אותנו במסגרת התוכנית של נטו תעשייה ולהביא בסוף למשרד החינוך תקציב תוספתי של 150 מיליון שקל בבסיס, זה לא דיבורים, אלה מעשים. אנחנו נצטרך את העזרה שלך. אני אומר לך שקיבלנו תקציבים גדולים ואני מודה על זה. גם נמצא כאן דניאל, הרפרנט באוצר שעובד איתנו, עושה עבודה מאוד - - -

ולידו אתה אומר שקיבלתם תקציבים גבוהים?

תשמע, כשמקבלים גם צריך להודות, אבל אני צריך את העזרה שלך באמת, חבר הכנסת יעקב מרגי, יו"ר הוועדה. עכשיו אנחנו צריכים עוד תקנים. נוצר לנו מצב שקיבלנו תקציב, אנחנו מגדילים את הכמויות, אבל בשנים האבודות על כל תקן, על כל מפמ"ר שהזכרת קודם, שיצא לגמלאות, מה עשו? סגרו את המפתח, זרקו אותו לים, לקחו את התקן. נשארנו קבוצה מאוד קטנה שצריכה לנהל מנגנון מאוד גדול ואני אודה להבנה שלכם - - -

הם סומכים על הרובוטיקה.

כן, אתה יודע איך זה, הכול רובוטיקה.

(הצגת מצגת)

יש לנו תוכנית להגדיל את כמות התלמידים, אבל כמה דברים קטנים נראה לכם שיהיה לכם כייף.

עשינו יריד השנה, יריד תעשייה שבו אנחנו יחד עם התעשייה הישראלית הבאנו את תלמידי כיתות ט' לפני שהם בוחרים מגמה, כדי להראות להם את היופי, את הקסם.

(הקרנת סרטון)

לקחנו היכל ספורט בחולון, בנינו יריד. כל שעתיים הגיעו לשם 2,000 תלמידים, נכסו פנימה, קיבלו חוויה של שעתיים, מה זאת הטכנולוגיה הישראלית, יצאו החוצה, הגיעו עוד 2,000 תלמידים. ככה יחד עם התעשייה הישראלית ביחד, הכול בשותפות. כאן זה מועצת איגוד המוסכים, חיל אוויר. כל מי שאתם רוצים היה שם ולא ביקש פרסום, אלא בא, כי אנחנו מבינים שאנחנו בעת של משבר, ובעת של משבר כולם עובדים ביחד. 25,000 תלמידים בארבעה ימים נפגשו עם התעשייה הישראלית באופן בלתי אמצעי, ולא אנחנו אמרנו להם שחשוב ללמוד אלקטרוניקה, אלא אינטל, רפא"ל, איגוד המוסכים, אמרו להם שחשוב ללמוד את הדברים האלה, כי זה העתיד, והראה להם לאן הם יכולים להגיע.

עופר, בוא דלג, הבנו. השאלה מה יצא מהיריד הזה. אם אתה יודע למדוד מה יוצא מהפעולות האלה?

מה שהיוצא מהפעולות האלה זה בדיוק מה שרציתי להראות, זה קודם כול השקף הזה שהראיתי קודם. אנחנו כמו שאתה רואה, נמצאים בתהליך של גידול, נמצאים היום ב-156,000 תלמידים ואנחנו מתכוונים לגדול בכל שנה ב-5,000 תלמידים.

כשאתה מדבר תלמידים, באיזה רמות?

בתלמידים שלומדים בכל המגמות, cnc, מכונאות רכב, אלקטרוניקה, הנדסת תוכנה, ביוטכנולוגיה, תקשורת - - -

כולל י"ג-י"ד?

כולל י"ג-י"ד. זה גרף הגידול של י"ג-י"ד. כל שנה גידול ב-500 תלמידים.

זו תוכנית שלנו לשדרוג כל הסדנאות בחינוך הטכנולוגי. זה התקציב שאמרתי.

יש לך מגבלה בי"ג-י"ד בדחיות שירות של צה"ל?

כאן עוד עזרה שאתה צריך, אני מאוד מודה עליה, מול אכ"א, שמקשים עלינו. אנחנו, בוא נגיד את האמת - - -

אולי הם רוויים?

נכון. צה"ל רווי. התעשייה הישראלית לא. היום אני בא לצה"ל, אני אומר לו דבר כזה, אין לי בעיה, תן לי לקחת ילד להנדסאי כי הוא רוצה להמשיך להנדסאי. אם התאחדות התעשיינים אומרת שהמשק הישראלי זקוק, אל תחסמו אותנו. בטח יעניין אותך לדעת שנכנסנו מאוד חזק - - -

רגע, ה-5,000 שישנם היום - - -

למגזר החרדי, פעם לא היה טכנאים י"ג-י"ד של משרד החינוך במגזר החרדי. לא הייתה כיתה אחת. יש לנו היום איזה 30 כיתות שפתחנו, גם בנות חרדיות, אבל גם בנים חרדים, עבודה מאוד יפה. יש לנו שם אתגרים, אבל מול אכ"א אנחנו צריכים עזרה.

ה-5,000 האלה, צה"ל קולט אותם?

צה"ל קולט, בוא נגיד שמתוך מה שאני הצגתי, ה-7,600, יש שם סדר גודל, להערכתי, 6,500 ברי גיוס ו-1,000 שהם לא ברי גיוס. היום את כל ה-6,500 ברי גיוס הוא קולט.

הוא קולט למקצועות הטכנולוגיים?

כן, כמעט את כולם.

זו תרומה למשק.

אבל הוא שם לי תקרת זכוכית, צה"ל. למה בעבר לא עבדנו מול מגזר חרדי ומול מגזר לא יהודי בי"ג-י"ד? כי בא אלינו צה"ל, כל הי"ג-י"ד, הוא אמר, רק בשביל צה"ל. אנחנו באנו ואמרנו, צה"ל, הדבר הכי חשוב לנו, אבל צה"ל הכול, כל מדינת ישראל זה צה"ל, יש עוד צרכים מחוץ לצה"ל, וזה הדיאלוג שאנחנו רוצים להסביר להם. בא ילד והתחיל ללמוד אצלנו מכיתה י' עד י"ב. בסוף י"ב יש לו את הזכות המשפטית, ככה אנחנו אומרים לו בכיתה י' כשהוא נכנס. יש לך את הזכות, אם אתה בוחר, להמשיך לי"ג-י"ד. יש לך את הזכות. פתאום יבוא צה"ל, יגיד רגע, רגע, אבל לי זה לא מתאים, זה לא הולך.

אבל צריכה להיות איזו מסגרת.

יש לנו מסגרת, היא מייצרת לנו היום, חבר הכנסת מרגי, תקרת זכוכית. אני אומר לך את האמת. אנחנו צריכים את העזרה לפרוץ את תקרת הזכוכית, למה? כי אומר לנו התאחדות התעשיינים, אנחנו צריכים 12,000, 15,000 טכנאים/הנדסאים במשרד החינוך, אז מצד אחד אי אפשר שיד ימין תגיד לנו, אנחנו רוצים יותר, יד שמאל תגיד לנו, אנחנו רוצים פחות. מה אני אמור לעשות?

אוקי, התעכבנו בסוגיה הזו. מיצינו.

אוקי. אני מראה לך כאן סדנאות. חבר הכנסת מרגי, תראה איזה יופי של מטבח בתוך בית ספר, ללמד את כל הנושא של בישול ואפייה. תראה מה זו סדנת רכב אצלנו. היו אצלנו ממדינות שיש שם תעשיית רכב מפוארת, נדהמו איזו רמה היום של סדנאות רכב אנחנו בונים, וזה גם עניין של דימוי. כשאתה מביא ילד לסדנא כזאת, זה עולם אחר, זה לא הסדנאות של פעם, תביא מנוע, 20 שנה מפרקים ומרכיבים.

את אותו מנוע או ששמים את המנוע על פיגום כאילו הוא מכונית.

קצת קמפיינים בטלוויזיה שאנחנו עושים לצד בניית הסדנאות.

המסר המרכזי שאני רוצה להגיד, שותפות. אני מתרגש היום, חבל ששרגא לא נמצא כאן כדי לשמוע את זה. כשמגיע מישהו שהוא נשיא התאחדות התעשיינים ובעצם הוא צריך לדאוג לתעשיינים, למה שהוא ילך עכשיו להתווכח על תקציב חינוך? וזה מרגש אותי. באמת אני אומר לך, מרגש אותי.

יש פרטנר. ראיתי את השותפות הזו, היא מבורכת.

והיא שותפות שהיא באה מהבנה. אתה יודע, במדינות כמו גרמניה משקיעים בדור הצעיר התעשיינים, והם יודעים שעוד 20 שנה הם יראו את הפירות, למה? כי זה מאוד ברור להם שאם לא ילמד הילד בכיתה א' לדבר קרוא וכתוב, הוא לא ידע את זה כשהוא יהיה גדול, אז כשיש הבנה והיא לא הבנה פוליטית של בוא נקצור תוצאות מהיום למחר, אלא שיש הבנה שצריך להשקיע פה ביסודות, ואני רואה את ההבנה הזו אצלך ואני רואה את ההבנה הזו - - -

אם אין גדיים, אין טיישים.

אז אני אומר, זו תקופה שיש לנו את ההזדמנות.

חשבתי שאתה בכל זאת מתייחס לשותפות גם עם משרד העבודה.

בסך הכול כל הסיפור עם משרד העבודה - - -

"בסך הכול", בלי זלזול.

אין להם הרבה תלמידים.

זה פלח אוכלוסייה שלא מצא את עצמו במערכת החינוך. הלוואי ונגיע ליום הזה שנצליח במדינת ישראל סוף-סוף אחרי 70 שנה שכל מה שחינוך, יהיה בחינוך, מהגיל הרך, ממעונות היום, מלידה עד השכלה גבוהה. יש עדיין מסגרות, מה לעשות, בתפיסה נתקעו במשרדי הממשלה. חבל ששר החינוך היום, בהיותו של הכלכלה, לא צפה שהוא יהיה שר חינוך והיה מעביר הכול, אבל כרגע כשזה לא חונה באותו מקום, בסוף איך אמרת? זו החברה הישראלית, המשק, אז צריך לדאוג לראות איך קודם כול אחידות, הכרה בתעודות, בהכשרה. לא יקרה כלום, אנחנו באותה מדינה. פשוט להתכתב ולדבר. שני משרדים שחייבים לדבר. בסוף זה טובת החברה הישראלית, טובת אותם נערים. לא רוצה לומר, לא מעניין אותי התעשייה. זו טובת המדינה, טובת החברה הישראלית, לכן אני לא ארפה. כל עוד זה נמצא בשני משרדים שונים, צריכה להיות הידברות ואני אביא אתכם. לא יעזור לכם כלום, אני אביא אתכם להידברות.

אני רק רוצה להגיד שקרה לנו משהו טוב. מוטי אלישע מונה, החליף את המשנה למנכ"ל, את מיכל צוק שהייתה שם קודם, ויש שיח.

בוא נראה. אני אעקוב את התפתחות השיח. תודה.

רצית מירב, לפני שאני מעביר הלאה?

רציתי לשאול אותו על העניין עם הצבא, כי אין כאן את הנציג. איפה החיבור שלך עם הצבא?

הוא דיבר בדיוק כשהיית בחוץ.

הלכתי לחוץ וביטחון עוד פעם לראות גברים שוביניסטים, סליחה, כמו כל היום זה.

יש לנו קשר מאוד טוב עם צה"ל, עם כל היחידות, חיל אוויר, חיל חימוש, חיל מודיעין, חיל הקשר והתקשוב, עם אכ"א.

אבל אמרת שיש לך בעיה עם אכ"א.

נכון.

מה הבעיה? כי אנחנו מתעסקים עם זה מהבוקר עם הסיפור של העתודאים.

אין לו שום בעיה.

יש לו בעיה, הוא אמר שכן.

הבעיה עם אכ"א היא כזאת - - -

תקשיבי, צה"ל, עם כל הכבוד, צה"ל הוא צבא העם אבל יש לו צרכים. הוא לא אמור לפתור את כל הבעיות של מדינת ישראל.

צה"ל, יש לו את הצרכים של צה"ל, אבל היום אנחנו מכסים את הצרכים של צה"ל אבל לא מכסים את הצרכים של התעשייה הישראלית, אז כשאני בא לדחיות שירות, יש לי תקרת זכוכית. הוא אומר, זה מה שאני צריך, מספיק לי, וכאן צריך לעשות דיון ולראות איך אנחנו מצליחים להגיע לאיזון בין הצרכים של צה"ל לבין הצרכים של התעשייה הישראלית.

עוד הערה שאמרתי בשולי הדברים, אם רק תעזור לי עם התקנים.

בסדר, הבנתי. אוקי, תודה. רשמתי, תקנים ודחיות שירות.

משפט, בבקשה.

שלום זיידלר, יושב ראש איגוד תעשיות המזון בהתאחדות התעשיינים.

אני רק רציתי לומר, כיוון שדיברתם על צה"ל, אני רוצה לספר לכם, אני מניח שחלק מהאנשים כאן יודעים. בצה"ל יש יוזמה יוצאת מן הכלל. הבאתי את אנשי צה"ל אלינו, להנהלת איגוד תעשיות המזון, יוזמה שהם קוראים לה "מקצוע לחיים". זה לא בקטע שעופר מדבר עליו, לא בחינוך, אלא באחרי. מקצוע לחיים, שיתוף בין הצבא לבין התעשייה. אנשים מקצועיים, מה שנקרא, נהגים, חרטים וכל הדברים האלה. כן, אנחנו מארגנים ועכשיו אנחנו נפתח את זה עוד יותר, להביא בעלי מקצוע לחודש ימים לתעשייה. זו יוזמה ברוכה של צה"ל, שאותם אנשים ימשיכו אחרי שיסיימו - - -

זה win win.

win win. אז אני רק רציתי לציין, אני מניח שאנשים יודעים את זה, אבל אני לא הייתי חשוף לזה. יוזמה יוצאן מן הכלל.

אין ספק. בבקשה, אדוני.

שמי חיים רוסו, אני יושב ראש עמותת חינוך תעשידע, ובחצי שנה האחרונה הייתי יושב ראש תת ועדה של אקשטיין ל-2030. היות והבנתי שזה נושא הדיון, אני רוצה להתייחס רגע גם בראיה קדימה.

עמותת תעשידע כבר לפני 25 שנה לקחה על עצמה את הקו, את התפיסה שאומרת שצריך לשלב בין חינוך לבין תעשייה לבין משק ואנחנו במשך 25 שנה עושים פרויקטים שמשלבים בין חינוך לתעשייה. בשלוש השנים האחרונות כל הפעילות הזאת קיבלה דחיפה מבורכת ומאוד גדולה על ידי כך שמשרד החינוך בעצם אימץ את התפיסה הזאת והיום במסגרת תוכניות פורמליות בתוך מערכת השעות, תלמידים יוצאים אל המשק בכל המגמות ונחשפים למה שקורה בתעשייה, ויש לזה ערך מאוד גדול ביכולת להטמיע את חומר הלימוד על ידי ההתנסות הזאת.

זה מאוד מחבר אותי לנושא של 2030. במסגרת העבודה שעשינו, ההמלצות שהגשנו לממשלה, ברור לגמרי שמה שהולך לקרות בשנים הקרובות בתעשייה, במשק, זה אי ודאות. אנחנו לא יודעים בדיוק מה יהיה, אנחנו לא יודעים מה צורות התעסוקה יהיו. אנחנו לא יודעים בדיוק מה יהיו הטכנולוגיות. גם אם אנחנו נדע מה יקרה בעוד חמש שנים, לא נדע מה יקרה בעוד עשר שנים, ולמערכת חינוך קלאסית קשה מאוד להתמודד עם דינמיקה.

אתה יודע איך מתמודדים? להקנות מיומנויות.

בדיוק אני מגיע לנקודה שאתה רוצה לומר. לכן אני אומר, בשיטה הקלאסית קשה מאוד להתמודד, כי מערכת חינוך אף פעם לא תצליח להיות מעודכנת עד כדי כך שהיא תמיד תוכל ללמד את מה שיש היום, על אחת כמה וכמה מה שיהיה מחר.

אנחנו מצאנו שהדרך הזאת של התנסות, של שילוב של תלמידים בתוך המשק בפעילות משותפת, א', חושפת אותם לדברים הכי מעודכנים, חושפת אותם למחשבות שיהיו לשנים הקרובות ועוזרת להם להקנות את אותן מיומנויות רכות שאנחנו מדברים עליהן, שהן כנראה מפתח להצלחה בעתיד.

תודה. בבקשה.

קודם כול תודה רבה על הזכות. שמי שלומי בסון, אני משנה למנכ"ל בתי זיקוק. אני אלוף משנה במילואים, אני תיכף אדבר על מה ששאלה חברת הכנסת מירב.

אז קודם כול מדברים על תעשייה ואומרים, לאוטק, אז לאוטק בבז"ן - - -

שמת לב שהתאפקנו לא לומר את זה כל היום.

אני אומר, זה lot of technology, זה לא כל כך לאוטק היום, באתגרים של היום.

אני שמח לומר, שדיבר על זה חבר הכנסת עופר שלח, על הנושא של תעסוקה. אנחנו מעסיק מרכזי בצפון ובעצם למהנדסים, הנדסאים יש לנו מתוך 1,500 עובדים, 500 מהנדסים, 500 טכנאים והנדסאים ועוד 500 בעלי השכלה תיכונית.

בימים האלה אני חייב להגיד, ופה בוער בעצמותיי ואני מאושר מהדיון הזה, אני היום עושה שיפוץ בבתי זיקוק, אני מביא בין 600 ל-800 איש מחו"ל, מאירופה, ממדינות אחרות כדי לעשות עבודה. לא חבל? לא זועק לשמיים? לפני שנה עשיתי שיפוץ, הבאתי מהולנד ומונצואלה למעלה מ-1,500 איש כדי לעשות עבודות שכל אזרח במדינת ישראל יכול לעשות אותן. עולה לי יותר כסף.

אנחנו לא מסוגלים לעשות זאת או שלא רוצים?

לא מסוגלים. אין את כוח העבודה. אני היום נמצא בקשיים לגייס רתכים, מסגרים. לא מדבר על מהנדסים. רתכים, מסגרים, צנרים, דברים שהם אלמנטריים. מכונאים.

אנחנו מסוגלים. לא רוצים.

דרך אגב, אני זוכר בנערותי שהטובים הלכו לאורט סינגלובסקי, לטכניקום, למקומות כאלה. תאמינו לי, אותי לא קיבלו לשם, אבל היום באמת זו גאווה אמיתית, אז חבל שבימים האלה אנחנו בעצם במקום לספק פרנסה. אני היום המעסיק המרכזי בצפון - - -

המסר הועבר.

לגבי מה שאמרה חברת הכנסת מירב בן ארי, הייתה לי הזכות להיות שותף עם סטף ורטהיימר להקמה של בית ספר "צור ים", אפרופו צבא, תעשייה, משרד העבודה ומשרד הביטחון. אני רוצה להגיד שזו זכות, אבל זה פרח שאתה לא רואה הרבה פרחים כאלה.

שכפלו אותו.

אז אנחנו היום תומכים בבתי ספר טכנולוגיים. אנחנו מעסיקים אותם אצלנו בתעשייה, אנחנו נותנים מלגות, אנחנו מקימים מעבדות. רק עכשיו אנחנו מקימים בימים אלה חממה טכנולוגית לתחליפי אנרגיה.

אני רוצה לסיים את דבריי בזה, אחד, שאני מברך על דיון, אני הייתי בכמה דיונים. גאווה גדולה, תאמין לי, גם מתנהל בכבוד וגם מתעסק במשהו - - -

תודה. ועדת חינוך, תרבות וספורט.

אשרי כנסת ומוסד מחוקקים שעוסק בכאלה דברים.

דבר שני, אני מרגיש גאווה ישראלית - - -

ותודה שבאת מהצפון לומר את הדברים שלך והם חשובים.

מרגיש גאווה ישראלית כחול לבן ואני חושב שההשקעה הזאת תניב פירות לאורך זמן. תודה רבה.

תודה רבה לך. בבקשה, גבירתי.

שמי ציפי מכלוף, אני תעשיינית בתחום העיבוד שבבי, חריטה וכרסום, ויש לנו מפעל במרכז הארץ שהוא באמת מפעל יפהפה.

אני רוצה לנפץ את הסטיגמה. חרטות, כרסמות זה לא מה שהיה בעבר. זה לא עבודות כפיים שחורות. זה מכונות ממוחשבות עם שבעה צירים. יש לנו במפעל שבעה צירים ותשעה צירים, דברים מתוחכמים מאוד, ודווקא לפני חצי שנה הייתי בגרמניה וראיתי שם איפה שבונים את המכונות, יש שם ילדים שנותנים להם לעבוד בפצירה, בני 12, 14, ואיפה שאנחנו אחרי זה היינו וראינו את המכונות של העיבוד שבבי, מה שעושים שם, בגיל 20 הם עומדים, מתקתקים ככה במחשב של המכונה והמכונה מסתובבת לכל מיני כיוונים ויוצרת דברים נפלאים. אני חושבת שמדינת ישראל צריכה להיות שם. אנחנו לא יכולים להיות לאחור.

החינוך הטכנולוגי זה לא דבר רע, נהפוך הוא, זה דבר מאוד מכובד ואני חושבת שלשם צריך לשאוף. לצערי הרב סגרו את בתי הספר הטכנולוגיים והיום כשאני צריכה לגייס כוח אדם, אני לא מצליחה לגייס כוח אדם. אין עובדים. אצלי במפעל יש בן אדם שהוא פנסיונר, שהוא כבר יצא לפנסיה ממערכת הביטחון, עובד חצי משרה והוא בא למפעל בעיניים נוצצות ובורקות, ויש לו את הידע שלו ואני מאוד מעריכה את האנשים המבוגרים שיש להם את כל הידע שהם חוו במשך השנים, ואנחנו צריכים להיות שם.

גם כן היינו בעניין הזה של תעשידע. היה לנו פרויקט ופיילוט של בית ספר כנות. שם באמת זה מעין הסללה. זה ילדים שנשרו, תקן אותי אם אני טועה. לא מצאו דרך במקומות אחרים.

לא מצאו את עצמם במערכת החינוך הישראלית.

אז שמו אותם שם. הם היו מגיעים אלינו למפעל, אני הייתי מקבלת אותם מאוד יפה ומדברת איתם, מה שלומכם וכו', ופעם בשבוע הם היו טועמים טעימה מה זה מפעל לעיבוד שבבי, כאשר בבית ספר בעצמו הם היו גם לומדים את העיבוד שבבי. אני יודעת על בחורצ'יק שבכלל הגיע להיות הנדסאי, היום אולי הוא מהנדס, אני לא יודעת, דווקא מהמגזר הבדואי. קוראים לו אם אני לא טועה, מוחמד.

חבר'ה, אני רוצה לנפץ את הסטיגמה הזאת. חריטה, כרסום, עיבוד שבבי זה לא דבר רע. נהפוך הוא, זה הדבר הבא של מדינת ישראל. אני רוצה לראות את עצמנו נערכים לעוד 20 ו-30 שנה. זה צריך לבוא כבר מחשיפה מהגנים, בתי ספר יסודיים, שכאשר בתיכון הם יהיו מגובשים ויבינו מה הם רוצים לעשות, הם ירצו ללכת לטכנולוגיה או ירצו להיות דוקטורים, עורכי דין או רואי חשבון. צריך לתת לילדים את החשיפה הזאת.

עוד משהו שמאוד חשוב לי להגיד. אנחנו עכשיו נמצאים דרך ג'וינט ישראל, יש איזשהו פיילוט שהם לומדים וגם עובדים במקביל, שיחשפו. סטארט אפ. זה משהו שהוא על קצה המזלג. זה מבורך, אבל זה לא הכי טוב.

אני כן רוצה במשפט סיכום להגיד, אנחנו כן צריכים לשנות תדמית של התעשייה. יש כנסים של חיילים שמשתחררים, שם צריכים לעשות רעש, צלצולים בפעמונים, לעשות שיווק מאוד גדול לתעשייה של עיבוד שבבי ובכלל לטכנולוגיה. שיחשפו לטכנולוגיה וילמדו את הטכנולוגיה.

תודה.

שאלה למשרד החינוך. הבעיה ברורה לכולנו, אני חושבת, השאלה היא מה הפתרון, וזה התפקיד של הוועדה. למה בעצם אנחנו מפרידים את החינוך הטכנולוגי מהחינוך בכלל? אני אימא לארבעה ילדים בני 20, 17, 18. בתיכון הם יכולים לעשות בגרות בקולנוע, תיכון רגיל. הם יכולים לעשות בגרות בפיזיקה. הם לא יכולים לעשות בגרות בשום דבר טכנולוגי וזה טיפשי. זה מגיע ל-100,000 איש.

תודה. העלית את התהייה. התשובות ידועות.

הוועדה מודה ומברכת את חברי הכנסת שיזמו את היום הזה, יום היערכות מערכת החינוך לתעשייה – 2030. יום התעשייה הישראלית כחול לבן בכנסת רווי אירועים ודיונים בוועדות השונות.

הוועדה מברכת על שיתופי הפעולה בין צה"ל, משרד החינוך, התעשייה והתעשיינים על שיתוף פעולה מבורך.

הוועדה שמחה לשמוע שיש מיצוי מלא של תקני דחיית שירות ואף מעבר לכך בתלמידים שממשיכים בי"ג-י"ד.

הוועדה שמחה לשמוע שיש גידול מתמיד בתלמידים במגמות הטכנולוגיות.

הוועדה מצרה ועוקבת בדאגה על המחסור בידיים עובדות בתעשייה. צריך לעשות הכול שמערכת החינוך, צה"ל, יחד יהיו מוכווני מטרה גם לצרכים האישיים של המערכות שלהם וגם לצרכי המשק, לצרכי התעשייה.

הוועדה עוקבת בדאגה על המחסור הצפוי לאחר פרישתם לגמלאות של אותם עובדים שבאו מהעליות של שנות ה-90, וקוראת למשרדי הממשלה להכין תוכנית התערבות מיידית כדי לצמצם את הפערים האלה.

הוועדה קוראת להמשך השיח ושיתוף הפעולה בין משרד החינוך למשרד העבודה בסוגיית החינוך הטכנולוגי.

אני מבטיח לכם, הוועדה תקיים דיון נוסף, דיון מעקב בסוגיה הזו מעבר ליום התעשייה בכנסת, בסוגיה שנקראת חינוך טכנולוגי. תקדיש לכך דיון מיוחד ואם צריך גם להוביל רפורמה בנושא הזה, אנחנו נוביל רפורמה. נקיים דיוני הכנה וישיבות הכנה לנושא הזה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:38.