פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



15
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
25/06/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 796
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, י"ב בתמוז התשע"ח (25 ביוני 2018), שעה 9:00

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 207) (הכשרה מקצועית ודמי מחיה למבוטח שילדו הנכה נפטר), התשע"ח-2018 (מ/1228).

חברי הוועדה: טלי פלוסקוב – מ"מ היו"ר

נתנאל אשרי - רפרנט רווחה וביטוח לאומי, אגף התקציבים, משרד האוצר

הדיל יונס - עוזרת ראשית, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

כרמל סטינגר - מנהלת אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי

הסתר חנה פאס - אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי

שלומי מור - לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

דלית כהן - מתמחה, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

שלומי שחר - מתמחה, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

מזל נייגו - ממונת חקיקה, לשכת עורכי הדין

פיני רבינוביץ - יושב-ראש, עמותת יקיר לי

משה בניטה - אב שכול, עמותת יקיר לי

שאול מזרחי - אב שכול, עמותת יקיר לי

ד"ר עמיחי תמיר - יושב-ראש, ארגון הנכים

מאיר חלבי - ארגון נכי צה"ל

אבי חן - ארגון נכי צה"ל

מלכיאל פרומקין

ארגון נכי צה"ל

אברהם יולזרי - מוזמן

אסף מנוחין - מוזמן

בר זהר זונשיין - מוזמן

דניס אילנה לנקרי - מוזמנת

צח בורוביץ - שדלן/ית (ח.ב הקבינט ישראל בע"מ), מייצג/ת את עמותת גדולים מהחיים

שמרית גיטלין שקד

ענת כהן שמואל

טלי רם


הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 207) (הכשרה מקצועית ודמי מחיה למבוטח שילדו הנכה נפטר), התשע"ח-2018 (מ/1228)

בוקר טוב, חברים. היום 25 ביוני 2018, השעה 09:03. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בוקר טוב למנהלת הוועדה - שעוד מעט תגיע - לצוות הוועדה, ליועצת המשפטית, לכל מי שהגיע. אני יודעת שזה מוקדם אבל מתחילים לעבוד מוקדם. אם אני הגעתי מערד אני מבינה שכולם יכולים להגיע.

הנושא על סדר-היום הוא הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 207) (הכשרה מקצועית ודמי מחיה למבוטח שילדו הנכה נפטר), התשע"ח-2018, הצעה ממשלתית. אני מבינה שנציג הביטוח הלאומי, שלומי מור, יציג לנו את ההצעה. בבקשה, אדוני.

בוקר טוב. תודה רבה, גברתי. עורך דין שלומי מור, המוסד לביטוח לאומי. כפי שגברתי ציינה, אנחנו מביאים כאן היום לאישור הוועדה הצעה מיוחדת במובן זה שהיא מרחיבה את גבולות השיקום המקצועי של האוכלוסיות שיהיו זכאיות לשיקום מקצועי.

שיקום מקצועי הוא אחד מהענפים הכי מיוחדים בביטוח הלאומי. זה ענף שלא נותן דגים, נותן חכות, זאת אומרת זה ענף שנועד לסייע לאוכלוסיות מסוימות שאני אפרוט אותן, לסייע להן לחזור למעגל העבודה, לסייע להן לעמוד חזרה על הרגליים.

אלא שהאוכלוסיות האלה היו קפואות במשך הרבה זמן במובן זה שהן לא הורחבו. עד היום אנחנו מדברים על אלמנים ואלמנות שזכאים לשיקום מקצועי, על נפגעי פעולות איבה, על נכים כלליים מעל 20% נכות ועל נפגעי עבודה מעל 10%. זו אוכלוסייה מכובדת אבל זו אוכלוסייה שלא הורחבה מעולם.

אני חייב לומר שבעקבות פניות של אנשים טובים - שגם יושבים פה ובטח עוד מעט ידברו - התעוררה שאלה לגבי הצורך המיוחד של הורים לילדים בעלי מוגבלויות, ילדים חולים שנפטרו, ושאחרי שנים רבות של טיפול בילדים למעשה נפלטו ממעגל העבודה או צמצמו באופן דרסטי את היקף העבודה שלהם, ובאמת אחרי שלצערנו הילד הלך לעולמו, עומדים בפני שוקת שבורה. הם כבר מנותקים לחלוטין מעולם העבודה והם צריכים עזרה, הם צריכים סיוע.

כאן נכנס השיקום המקצועי שאנחנו מדברים עליו. התיקון שנמצא פה בפניכם מבקש להרחיב את הזכאות לשיקום מקצועי - עוד מעט אני אבקש ממנהלת האגף לפרוט קצת יותר מה כולל השיקום הזה - אבל להרחיב את קבוצת הזכאים לשיקום מקצועי ולקבוע שגם הוריו של מי שהיה זכאי לקצבת ילד נכה שנפטר, יהיה זכאי לשיקום מקצועי, יהיה זכאי לסיוע מהביטוח הלאומי על מנת שהוא יוכל לחזור למעגל העבודה, מתוך הנחה כאמור שפעמים רבות הוא נאלץ להיפלט ממעגל העבודה כדי לסייע.

גברתי ודאי יודעת שהביטוח הלאומי מעניק קצבאות ילד נכה ומסייע, אבל פעמים רבות אנחנו רואים שההורים, על אף הקצבה, נאלצים גם להפסיק את מקום עבודתם, וכאן בדיוק נכנס הסיוע של הקצבה הזאת.

אני לא רואה פה את נציג האוצר אבל העלויות אינן גבוהות, ואנחנו פה פורצים דרך. היו כל מיני רעיונות, אולי להרחיב - יותר ילדים, יותר אוכלוסיות – מבחינתנו אנחנו פורצים דרך ואנחנו נראה כמה זה יצליח, ואז אולי בעזרת השם נוכל להרחיב את זה.

לפי דעתי עזרה כזו רק חוסכת כסף למדינה כי אתם לא תשקמו את האדם, אז אתם תצטרכו להשקיע בו במקומות אחרים ומכיוונים אחרים, לצערי הרב.

נכון מאוד.

אז אני מאמינה שאין פה מקום בכלל לדבר על כסף, למרות שאני גם מכירה את המציאות.

בדיוק. על כל פנים, לא מדובר בהצעה תקציבית, מדובר בהצעה שעלותה היא יחסית מאוד נמוכה, לפי הערכות שלנו מיליון שקלים או משהו כזה. על כל פנים, אנחנו רואים בזה בהחלט ניסיון מבורך וככל שהוא יצליח, בהחלט נבדוק הרחבות נוספות שלו.

אם ניתן יהיה לתת למנהלת האגף להרחיב קצת על מה כולל השירות.

אני אשמח מאוד. קודם כול, אני כבר עכשיו אומרת שאני ממש מברכת גם את הביטוח הלאומי וגם את השר, אני מבינה שזה גם כן יוזמה של השר חיים כץ.

כן, כמובן.

אני חושבת שזו עוד קבוצה קטנה של אנשים שאנחנו באמת מתחילים לדאוג איך להחזיר אותם לחיים נורמליים כי מה שאנשים חוו – שאנחנו לא מאחלים לאף אחד – באמת לחזור לחיים זה לא פשוט, ולכן הצעד הוא מאוד מבורך ובואו נשמע פרטים קצת יותר לעומק. בבקשה, גברתי.

כרמל סטינגר, מנהלת אגף השיקום במוסד לביטוח לאומי. אני רוצה להוסיף עוד בן אדם, את פיני רבינוביץ, שאני חושבת שבזכותו ובזכות הפנייה שלו אלינו, הוא הציף את הנושא ובאמת הבנו שמדובר כאן באוכלוסייה שמבחינת המדינה היא שקופה מבחינת הצרכים שלה במשבר הנוראי שהיא נמצאת בתוכו.

כפי ששלומי אמר, אגף השיקום במוסד לביטוח לאומי אמון על השבה, הכנסת אנשים לעולם העבודה בעקבות או נכות או שכול, ממגוון אוכלוסיות שאנחנו מטפלים, ולכן אנחנו ראינו את עצמנו כמי שיכולים בהחלט לתת את השירות לקבוצה שלגביה אנחנו מגישים את הצעת החוק.

השיקום המקצועי ניתן על-ידי עובדים סוציאליים, בכל סניף של הביטוח הלאומי יש מחלקת שיקום. העובד הסוציאלי פוגש את הבן אדם ומלווה אותו מתחילת המשבר שפקד אותו. במהלך הבדיקה, עובד השיקום מראיין את הבן אדם, פוגש אותו, לומד להכיר אותו. אנחנו קוראים לזה שלב ראשון של אבחון פנימי, אנחנו רואים האם הבן אדם עבד לפני כן, למד לפני כן, מה הכוחות שלו, מה היכולות שלו, ובודקים איתו ביחד מה הוא מעוניין.

לא מעט פעמים אנחנו נעזרים באבחון מקצועי אם אדם לא יודע לאיזה כיוונים הוא מבקש את הכשרתו, ולפעמים ישנם אנשים שעבדו בעבר ובעצם הסיוע שהם מבקשים הוא שנעזור להם לחזור לעולם העבודה.

יש לנו מגוון כלים, מה שאנחנו קוראים כלים רכים וכלים באמת של הכשרה. הכלים הרכים כוללים גם סדנאות – סדנאות של הכנה לעבודה, קבוצות תמיכה, קבוצות שמעבדים או את הנכות או את האבל, קבוצת של העצמה וכו' – וכשבוחרים עם הבן אדם את תוכנית השיקום שמתאימה לו בהתאם לכישורים וכו', האפשרויות הן מאוד מגוונות. זה יכול להיות מקורס מקצועי קצר של שלושה-ארבעה חודשים, לאחריו אנחנו גם מסייעים בהשמה במקום עבודה, והתוכניות שלנו כוללות גם לימודי השכלה גבוהה למי שמתאימים, יכולים וכו'.

במהלך תוכנית השיקום, מעבר לליווי שניתן על-ידי עובד השיקום לאורך כל הדרך, יש לנו סל תמיכות, בעצם התמיכה המרכזית היא מה שאנחנו קוראים דמי שיקום, בהצעת החוק זה דמי מחיה כפי שניתן לאלמנים ואלמנות, כשהרציונל כאן הוא לאפשר לאנשים הכנסה במהלך תקופת השיקום שתפנה אותם כל כולם בעצם לתהליך הלמידה על מנת שהם יפיקו ממנו את המירב.
מעבר לדמי שיקום אנחנו מסייעים במימון שכר לימוד. יש לנו תקרות – לא ניכנס לכך – אם יש צורך במהלך התוכנית בהנגשות, בתמיכות נגיד כמו שיעורי עזר אם אנחנו מדברים על אנשים שהרבה זמן לא היו בעולם הלימודים, גם בזה אנחנו מסייעים, באמת עד לסיום וכמובן כולל ההשמה במקום עבודה שזו בעצם המטרה שלשמה אנחנו פועלים.

מצוין. תודה רבה. הבנתי שיש כאן אנשים שרוצים לספר איך הם הביאו את היוזמה הזאת לביטוח הלאומי. בבקשה, אדוני.

שמי פיני רבינוביץ, אני יותר מוכר כאבא של דסי.

נכון.

התחלתי במסע הזה לפני הרבה שנים כשאני קמתי מהשבעה ונפגשתי עם המון הורים, ועשינו רשימה לגבי הורים שהילדים נפטרו, אילו צרכים הם צריכים כשהם קמים מהשבעה, כשקמים מאותו יום והם לבד.

אחד הדברים זה העניין של עבודה. יושב לצדי שאול מזרחי שיספר את הסיפור שלו – אנחנו לא מבינים במקריות אבל הסיפור שלו בדיוק מתאים לדבר הזה. ובמסע הזה ראיתי את הדברים האלה, פניתי לביטוח הלאומי ואני רוצה להגיד – את התודות נשאיר לסוף אבל גם עכשיו – לכרמל ולשלומי וללימור, שהיו איתי מהרגע הראשון, משיחת הטלפון הראשונה שלי עם כרמל, שלא ידעה למה לצפות ממני כל פעם עם משהו חדש, אז היא הייתה איתי מהרגע הראשון, וברוך השם הגענו ליום הזה.

וזה חשוב - כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. אני מבקש ששאול ידבר ואחרי כן אני אמשיך.

הערה קטנה. כשאנחנו מספרים סיפור אישי אנחנו בוודאי מאוד נרצה לשמוע, אני רק רוצה להזכיר שהישיבה פה משודרת בשידור ישיר באתר הוועדה וגם אחר כך זה נשאר לעיון בצפייה.

אז תיקחו את זה בחשבון אם יש דברים פרטיים.

כשאנשים מדברים, שייקחו בחשבון אם יש פרטים שהם לא היו רוצים שייחשפו.

תודה, גברתי. רק שתדעו שאם יידרש, אנחנו יכולים לחסות גם את השמות. ההחלטה היא שלכם. בבקשה, שאול מזרחי.

זה בסדר. שמי שאול מזרחי, הבת שלי בשם פ', שש שנים לאחר מחלה קשה מאוד, שש שנים של התמודדות יומיומית, ואני פה הלכה למעשה מה שהאנשים הנכבדים דיברו, בדיוק בדיוק לפרטי פרטים זה קרה.

כשגילינו את המחלה, עבדתי בצורה מצוינת, לא היו טענות, ואז לאט-לאט אשפוזים ולהישאר בבית חולים ולילות, ולאט-לאט המשרה ירדה, ירדה, ירדה, עד שבסוף ממש נאלצתי להיות איתה. לפחות בשלוש השנים האחרונות הייתי איתה יום ולילה.

מלבד הכאב הנפשי שאני לא יודע איך אפשר לצאת ממנו, הרי זה ילווה אותנו כל החיים, הדבר שפה מציעים זה זריקת עידוד לחיים שלנו, ממש ממש. באיזשהו מקום אולי זה יכול קצת לנחם אותנו, יומיום המחשבה מה ואיך ולמה וכמה ולמה לנו, העבודה והעזרה יכולה לעזור לנו.

וכשפנה אליי האדם הנכבד הזה אז אני באתי לפה אפילו שכואב לי, אפילו שזה קשה מאוד אבל גם למעני, גם למען האחרים שיבואו – ויבואו, אנחנו יודעים, אנחנו לא יכולים לברוח מזה.

בטח.

יהיו כאלה. זהו מה שאני יכול להגיד.

תודה, אדוני. מה שאני יכולה לעשות זה לשלוח לך חיבוק חם.

תודה רבה.

אנחנו יודעים שזה לא פשוט ובאמת אני מאוד מאוד שמחה שהמדינה כאן נותנת כתף לאנשים שבאמת באמת עוברים תקופות מאוד מאוד קשות – חוויתי את זה גם מקרוב, ראיתי, אני יודעת, ולכן מה שניתן.

שאול נמצא בתוך השלושים עדיין. הבת שלו חלתה בגיל 14, נפטרה בגיל 19.

זה ממש ממש עכשיו.

נפטרה לפני שבועיים. אני הגעתי לשבעה כמו שאני מגיע כבר הרבה שנים, אני מגיע לשבעה של הורים, אני אומר להם שגם בתי נפטרה מסרטן והם לא לבד בסיפור הזה, ובצליל של האוזן אני שומע שבן אדם עבד ועכשיו הוא לא עובד.

יצאתי משם ואמרתי מתי זה יגיע, ואז אני מקבל הודעה שהישיבה היום. אמרתי, אתה בא. יש עוד כמה אנשים שממתינים – לא הרבה, אבל ממתינים – ואני מקווה שינצלו את החוק הזה.

כל הכבוד, שוב פעם. בבקשה, אדוני.

שלום. שמי משה בניטה, אני אבא של נ' שנפטר לפני שלוש שנים. קודם כול, אני אתחיל מהדברים הטובים. אני באמת רוצה להגיד כל הכבוד לחברי פה פיני רבינוביץ שעובד יום ולילה סביב הנושא הזה והיוזם של הישיבה הזאת, אבל אני רוצה גם טיפה לגעת בנקודות אחרות.

מה שנאמר פה לגבי מחלקות שיקום בכל הסניפים וכו', אני כבר נחשב אב שכול ותיק אחרי שלוש שנים ואני לא זוכר – לא בזמן המחלה ולא אחרי שהבן שלי נפטר – שמישהו ניגש אליי מהביטוח הלאומי, שיקום, לראות מה הצרכים, לא תוך כדי, לא אחרי. הפנייה היחידה שקיבלתי מביטוח לאומי במהלך השלושים זה תחזיר את הכסף. זה קודם כול. גם משאול שמעתי את זה, שהוא כמובן יותר טרי.

אין פניות כאלה יזומות מביטוח לאומי. אם המשפחות לא פונות לביטוח הלאומי לקבל את זה, זה לא מגיע אליהן.

דבר נוסף, חשוב לי להגיד פה ואני זורק פה איזה כדור לאנשי הביטוח הלאומי, אולי ירימו את הכפפה. חלק מהבעיה לטעמי בשיקום מקצועי מתחיל בתוך שלב המחלה של הילד. למה אני מתכוון? כמו ששמענו פה, כשילד חולה במחלה קשה וזקוק לאשפוזים ארוכים, מה שקורה בדרך כלל אצל רוב המשפחות, הורה אחד יושב לידו יום ולילה בבית חולים וההורה השני יורד למשרה מאוד מאוד חלקית בשביל לשמור על הבית, על שאר המשפחה ושאר הילדים, ובהרבה מאוד מקומות עבודה שני ההורים האלה בסכנת פיטורים. אף מעסיק לא רוצה היום להעסיק אנשים שלא באים לעבודה.

ומה שאני חושב, בצורה כזו או אחרת – ופה הכפפה לביטוח לאומי – איזשהו ביטחון תעסוקתי. אני אתן דוגמה. כמו שאי אפשר לפטר אישה בהריון, כך אי אפשר לפטר הורה של ילד חולה סרטן. ואם לא רוצים להפיל את זה על המעסיקים אז אפשר אולי למצוא דרכים אחרות במסגרת הביטוח הלאומי, אבל שהמשפחה הזאת תמשיך להתקיים. העול הכלכלי, הוא לא נופל רק אחרי שהילד נפטר, הוא נופל מהיום הראשון שהילד חולה. כשהילד נפטר באים עוד כל מיני דברים שמתווספים לזה, כמובן עם הטראומה הנפשית והכול.

אני חושב שאם כבר בשלב המחלה היה אפשר לגרום לזה שההורים לא ייצאו ממעגל העבודה, אז השיקום אחר כך היה הרבה יותר קל והיו מדברים על הרבה פחות אנשים.

ולכן, אני חושב שהצעת חוק – זה לא לדיון היום - אבל שתקביל את הנושא של הורים של ילדים חולים לנשים בהריון שאי אפשר לפטר אותן, תוך כדי פיצוי למעסיקים, זה דבר שיכול מאוד מאוד לעזור למשפחות האלה.

תודה, אדוני. אנחנו נבקש מהביטוח הלאומי לשקול ולחשוב, וזה לא רק הביטוח הלאומי כאן.

ברור.

זה סיפור הרבה יותר גדול, אבל אנחנו בהחלט נחשוב מה אפשר לעשות. ההערה היא בהחלט חשובה, ושוב, אני רוצה להודות לכם על כך שאתם הגעתם לכאן למרות הכאב ולמרות מה שעברתם. פיני, רצית להגיד עוד משהו?

משה העלה איזשהו נושא. יש נושא – הוא לא שייך לעצם הדיון אבל אני רוצה להעלות אותו לפרוטוקול, כך שזה יהיה הנושא הבא.

הגשתי בקשה לתיקון חוק. לפני שנה וחצי, 30 באפריל 16', עבר תיקון לחוק שברגע שילד נפטר, המשפחה מקבלת קצבה חד-פעמית.

מענק חד-פעמי.

מענק פטירה.

מענק פטירה. אלא מה? לא שמתי לב שזה עד גיל 18. והדוגמה, לצערנו, הטובה ביותר זה שאול. הבת שלו חלתה בת 14, נפטרה בגיל 19. למי החוק נותן? או לאלמנות או לילדים. נו, באמת.

כן. גמלת ילד נכה עד גיל 18. נכון?

18 ושלושה חודשים.

18 ושלושה חודשים. אני הגשתי הצעה, העברתי את זה. בימים הקרובים, אחרי שגמרנו את זה, אני הבטחתי לביטוח הלאומי שאני לא אעשה את הכול ביחד, נעשה את הכול לאט-לאט.

צודק.

דיברתי על זה איתך, חברת הכנסת טלי, ישבנו פה ודיברנו. אני עכשיו מתכונן לפנות, לחזק את החוק הזה כי לפי דעתי זה אבסורד. מי נשוי בגיל 18? בייחוד הסיפור של פ', שזו הדוגמה הכי זועקת.

בתקציב שישנו, כשהגדירו תקציבים, גם הגדירו מספרים מאוד בומבסטיים – בדקתי את המספרים.

היועצת המשפטית כבר בודקת את הנושא שאתה מדבר עליו.

אמרתי, אני רוצה להציע לשאול למשל שיפנה לוועדת חריגים, אבל שוב, זה צריך להיות באיזשהו מקום מסודר בחוק – וזה הוגש, יש לי כבר פה.

מה שאתה מציע בעצם, עד הנישואים?

הצעת החוק מדברת על - - -

פיני, תן לי לעזור לך.

אין יותר טוב מזה.

ממש לפני שבוע או שבועיים חבר הכנסת עיסאווי פריג' הציע הצעה שאומרת שאם נפטר אדם נכה שאין לו בת זוג או ילדים, קרי גר עם הוריו, הוא יהיה זכאי למענק פטירה.

זה ישנו.

זה לא הסתייע. זה לא עלה בוועדת שרים בסופו של דבר, הוא לא הגיע להבנות עם כל המשרדים. פנה אליו, בהחלט יכול להיות שתוכל לתת רוח גבית ולקדם את זה. ההצעה כבר קיימת, אתה לא צריך לכתוב אותה.

היא כבר קיימת. חבר הכנסת מרגי הגיש אותה.

אז אני אומר לך שגם חבר הכנסת עיסאווי פריג'.

אוקיי. אנחנו נבדוק אחרי הישיבה איפה זה נמצא.

ההצעה כבר קיבלה פ/. אני לא יודע מה זה פ/, חשבתי שזה פיני.

לא. פ/ זה מהמילה פרטית, של עיסאווי פריג' ממרצ.

שלומי, אבל עדיין, כשילד נפטר אז כן, מענק הפטירה שתיקנו אז, משולם להורים.

נכון.

הבעיה שלך היא כשהילד עובר את גיל 18?

נכון.

אבל שימו לב שגם כאן, אותה הצעה – ההצעה כאן, להבנתי, גם כן מדברת כשנפטר ילד נכה שבעדו השתלמה ערב פטירתו גמלה לפי סעיף 222. גם כאן זה אותו דבר.

נכון.

זאת אומרת ששאול לא יזכה לפי ההצעה הזאת?

נכון. לפי ההצעה הזאת, כך אני מבינה את זה.

שוב, אם גיל הפטירה היה מעבר לגיל 18 ושלושה חודשים שבעדו השתלמה – אני לא יודעת בדיוק את הגיל.

19 וחצי.

והיא חלתה בגיל 14. היא לא חלתה אתמול. יושבים פה שני יועצים משפטיים, בואו נראה איך אנחנו פותרים את הבעיה.

הבעיה לא משפטית, לצערי. אנחנו הגדרנו אוכלוסייה ועשינו את כל הבדיקות והחישובים בהתבסס על אוכלוסייה קונקרטית. אם אני בודק גם זכאות בגיל 19, אני צריך גם לבדוק זכאות בגיל 20, 30 ו-40, ואז אנחנו הולכים להצעה של חבר הכנסת עיסאווי פריג'.

כרגע, בוא נקדם את זה עקב בצד אגודל, ובהמשך, יחד עם ההצעה של עיסאווי פריג' – אם תצליח לקדם אותה נראה אם אפשר לקדם דברים נוספים.

אבל יש לנו כרגע בעיה. אנחנו זימנו פה – סליחה שאני מעלה את זה בפורום הזה – יש לי כבר שתי משפחות שהילד חלה בגיל 14.

פיני, אנחנו הבנו. אנחנו פשוט כבר חושבים פה איך אפשר לעשות.

שלומי, נניח קצבת ילדים, עד איזה גיל היא משולמת?

18.

רק 18? אבל יש עוד משהו אם אתה נמצא בשירות לאומי?

יש הגדרת ילד ויש תוספות נגיד לקצבת נכות וכו', שניתנות לפי הגדרת ילד – זה תלוי שירות צבאי או לימודים וכו'.

פה אולי זה פחות רלוונטי.

אולי אנחנו יכולים להשתמש במשהו מזה?

אני לא יודע להגיד כרגע בטוח, גברתי. אני גם לא יודע מה משמעות ההרחבה.

פיני, אני מציעה דבר כזה. אנחנו עכשיו נמשיך לעבוד, ובסוף יכול להיות שאני אגיש - - -

מה שכתוב, ילד נכה, אם הילד נפטר. אני קורא את דברי ההסבר. ילד זה ילד.

- - -

שלומי, אנחנו פה מתייעצים. אם אנחנו לא נלך לפי תאריך הפטירה אלא לפי תאריך המחלה? אם המחלה התחילה לה בגיל 14.

המשמעות היא שגם מישהו שחלה בגיל 14 ונפטר בגיל 30 יהיה זכאי. זה פשוט דבר שהוא לא כרגע - - -

בעיה. אני חושבת איך להקביל.

זה צריך להיות בהיעדר קרובים נוספים, כמו בת זוג.

- - -

בואו נעשה משהו כזה. אני כן רוצה לפתור את הבעיה הזאת ולכן אני מבקשת עשר דקות הפסקה. אנחנו עושים פה שיחות פנימיות כדי לברר איך אנחנו עושים את זה ומקווה שנמצא פתרון. עשר דקות הפסקה, חוזרים ב-9:35.

(הישיבה נפסקה בשעה 09:27 ונתחדשה בשעה 09:33.)

אני מחדשת את הישיבה. לאחר התייעצות עם כל הגורמים – כמו שראיתם באמת כולם נרתמו ועל כך תודה – כולם רואים את ההערה כנכונה, אבל כדי שאני אכניס את זה היום כבר לחקיקה אין לי עדיין מספיק כלים. אני גם צריכה בדיקה נוספת, גם צריך לראות את העלות. אנחנו צריכים להיערך.

לכן, נמשיך עכשיו באישור החוק במתכונת שהוגשה על-ידי הביטוח הלאומי, נכון להיום. אני מגישה רביזיה. הרביזיה נותנת לי אפשרות לחזור אל הדיון לאחר שיוגשו לי כל הפרטים בהמשך.

אם אנחנו יכולים לעמוד בעלויות וכל הדרישות הנוספות, ובהגדרות – הבעיה כאן היא ההגדרה של ילד, זו ההגדרה הכי בעייתית בשלב זה – אם אנחנו מוצאים פתרון, אנחנו חוזרים לאותה רביזיה שאני מגישה ומתקנים את מה שאישרנו. אם אנחנו רואים בשלב זה שאנחנו לא מוצאים את הפתרון, ההצעה הזאת תהיה מאושרת, זאת אומרת אני אבטל את הרביזיה ואז אנחנו עולים לשנייה ושלישית לאישור כדי שהחקיקה תיכנס לתוקף, ובמקביל ממשיכים לחפש פתרון בחקיקה נוספת למקרים מסוג זה.

שוב אני אומרת, לאף אחד מאלה שיצאנו החוצה אין התנגדות למהות. השאלה היא באמת איך אנחנו עושים את זה נכון.

מה זה אומר? שאני צריך לפנות לעיסאווי פריג'?

לא. כרגע אתה לא צריך לעשות שום דבר. פיני, בינינו, גם אם אתה תפנה לעיסאווי פריג' בנושא הזה, זה לא יעזור. נמצא פה גם משרד המשפטים, גם הביטוח הלאומי, גם משרד האוצר. כולם פה, אני לא צריכה עוד מישהו כדי למצוא את הפתרון.

אני רוצה לדעת מה לא לעשות.

כרגע להמתין. בסדר?

בסדר.

אנחנו כרגע בבדיקה. עד יום שני, נתנו הוראה פה, ייתנו לנו תשובות כל הגורמים. אם אנחנו מוצאים את הפתרון, מתכנסים שוב כדי לאשר את הפתרון החדש. לא מוצאים פתרון, זה עולה למליאה לאישור.

בנוסח הזה.

בנוסח הזה. ואז אני אגיד לך אל מי לפנות. בסדר? סיכמנו בינינו. משרד האוצר רצה להתייחס, בבקשה.

נתנאל אשרי, משרד האוצר. ככל שזה נוגע להצעת החוק בנוסחה הנוכחי בלבד, משרד האוצר יסמוך את ידיו על התחשיב של הביטוח הלאומי ולא יתנגד. ככל שיהיו שינויים בהצעת החוק בעקבות הרביזיה, אנחנו נשמור לעצמנו את הזכות להתנגד בעקבות עלויות תקציביות והשלכות רוחב.

או להסכים.

רק שיהיה ברור.

עד שיהיה ברור. עוד מישהו רצה להתייחס לחקיקה עצמה? לא. אני מבקשת מהיועצת המשפטית להתחיל בקריאה.

"הוספת סעיף 222ב1
1. בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, אחרי סעיף 222ב יבוא:
"הכשרה מקצועית ודמי מחיה למבוטח שילדו הנכה נפטר
222ב1. נפטר ילד נכה של מבוטח שבעדו השתלמה ערב פטירתו גמלה לפי סעיף 222, זכאי המבוטח
להכשרה מקצועית לרבות דמי מחיה והוצאות אבחון הניתנים לאלמנה או לאלמן לפי סעיף
265(א)(1) לחוק, בשינויים המחויבים." "

אני רוצה לומר שבשיחה מקדימה שהייתה לי עם שלומי, אני מבינה שהזכאות הזאת היא לא אוטומטית לכל מבוטח אלא היא בהתאם לקריטריונים שנקבעו לגבי אלמנה או אלמן בתקנות לפי 265(א)(1).

כמו כל שיקום מקצועי. הבן אדם נבחן, בודקים מה מצבו, מה הכשרתו, מה השכלתו, מה יכולותיו, ולפי זה.

אוקיי.

"תחילה ותחולה
2. תחילתו של חוק זה ב-1 בחודש שלאחר תום 30 ימים מיום פרסומו, והוא יחול על מבוטח שילדו הנכה
נפטר ביום ט"ז בשבט התשע"ח (1 בינואר 2018) או לאחריו."

אנחנו כן נכנסים אחורה מ-1 בינואר 2018 ולא יותר.

משהו אולי שלא שואלים. אפשר קודם?

רטרו?

רטרו, שנה קודם. יש אולי מקרה אחד שיכול לקרות. השאלה אם זה בחוק. אני פשוט לא מבין את החוקים.

בבקשה. מה אתה אומר, שלומי?

ההצעה המקורית דיברה על מועד כניסתו של התיקון לתוקף. בעקבות פנייה הזזנו את זה אחורה לתחילת השנה. אני גם לא מתנגד שזה ילך עוד שנה אחורה אם חברי באוצר יגיד לי שאין קושי עם זה.

אנחנו צריכים לשמוע את האוצר.

ככל שצריך, נבדוק שינויים נוספים בחוק. זה צריך ללכת לבדיקה ולחזור. אין לי דרך לענות כרגע מהשרוול בצורה אחראית.

ואם אני כן אבקש ממך לצאת להרים טלפון למי שצריך שיבדקו לי עכשיו?

אני מעריך שזה פחות יוכל לקרות כרגע. קבענו שתגישי רביזיה ביום רביעי. בואי נתקדם עם המתווה הזה.

גם בנושא הזה?

אני מדבר על מקרה אחד לפחות, גג גג – ואני מתחייב על זה – שני מקרים שאני יודע עליהם.

אתה לא יכול להתחייב, אם זה עובר בחוק.

פיני, אי אפשר ככה. אולי יש אנשים שאתה לא מכיר ולא יודע עליהם. זה לא מקצועי בצורה כזאת.

גם את זה אני אכניס לרביזיה, בסדר? אז אני אבקש מהאוצר, אתם חייבים לי תשובות לשתי שאלות שאנחנו מדברים עליהן. בסדר?

בואי נחזור לפרוטוקול על שתי השאלות.

השאלה הראשונה זה ילד שהיה ילד נכה אבל נפטר מעל גיל 18, ותקרה קצת יותר גבוהה.

הסוגיה השנייה שחברת הכנסת פלוסקוב ביקשה להעלות, אם אני מבינה, זה תחולה רטרואקטיבית, לא רק 1 בינואר 2018 אלא 1 בינואר 2017.

בדיוק. אנחנו מחכים לתשובות לשתי השאלות האלה ואני מאוד אשמח אם אנחנו נצליח.

כעת אנחנו נצביע על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 207) (הכשרה מקצועית ודמי מחיה למבוטח שילדו הנכה נפטר), התשע"ח-2018. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – 1
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 207) (הכשרה מקצועית ודמי מחיה למבוטח שילדו הנכה נפטר), התשע"ח-2018, נתקבלה.

ההצעה אושרה בקריאה שנייה ושלישית, ועכשיו אני מבקשת רביזיה.

זה הסיכום בינינו. אני שוב רוצה להודות לכל מי שהגיע לכאן כדי להתחלק בחוויות הממש לא נעימות והקשות שעברו, אבל לבנו אתכם ואם אנחנו יכולים גם בקטנה קצת לעזור לכם, לתמוך בכם, לתת לכם עוד כלים להמשיך בחיים כמונו – בואו נגיד ככה, שאף אחד לא ידע – אנחנו נהיה הכי מאושרים. תודה רבה.

משפט אחרון – הכרת הטוב. לכרמל ולשלומי מהביטוח הלאומי, לפרופ' מיקי ויינטרוב ולצוות שלו, מחלקה שמלווים אותי כל הזמן, ולכם חברי הכנסת - הכרת הטוב, אני גדל כל החיים, אני חושב שזה מה שמגיע, ולכם חברי הכנסת מגיע באמת יישר כוח ענק. תודה רבה לכולם.

תודה לך שעצרת אותי בנעילה כי גם אני רוצה להצטרף לתודות שלך, גם לביטוח הלאומי - - -

ולשלומי, הוא אוטוריטה בתחום הזה.

כן. לביטוח הלאומי וגם לשר חיים כץ. אני מבינה שדברים קטנים כאלה, הם נותנים לאנשים להרגיש אחרת.

אמת.

אז תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 09:40.