פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



23
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
26/06/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 799
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, י"ג בתמוז התשע"ח (26 ביוני 2018), שעה 9:34

במסגרת ציון יום צה"ל – צבא העם בסדיר ובמילואים בכנסת: צה"ל כמגשר על פערים חברתיים ומקדם אוכלוסיות מיוחדות ומוחלשות

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר
מרדכי יוגב
מאיר כהן
דן סידה

סעיד אלחרומי
איל בן ראובן
אחמד טיבי
ואאל יונס
מוסי רז
אלעזר שטרן

סגן אלוף אריאלה איטח - ראש עתו"מ, משרד הביטחון וצה"ל

מאור אפרים - רת"ח מועמדים דרום בעתידים, משרד הביטחון וצה"ל

הדר הראל - רע"ן קידום אוכלוסיות, משרד הביטחון וצה"ל

מורן טפירו - מפקד תכנית עתידיים, משרד הביטחון וצה"ל

שירן נגר - רמ"ד מו"פ, משרד הביטחון וצה"ל

הילה אקשטיין - רע"ן תרומות, משרד הביטחון וצה"ל

אורית להב - מפקחת ארצית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

עלי בינג - רפרנט חקלאות באגף התקציבים, משרד האוצר

גלעד ברגיל - ראש מכינה קדם צבאית ארז לוד

יוגב אברהם - רכז מכינה קדם צבאית ארז לוד

בר אברהמוב - חניכת מכינה, מכינה קדם צבאית ארז לוד

הילה סולימני - מנהלת שיווק וקשרי קהילה, קרן מיראז' לפיתוח הנגב

מישאל שפיצר - מנהל פיתוח, עמותת ידידים למען הנוער והחברה

נתי ביאליסטוק כהן - מנכ"ל המרכז לעיוור

איציק זילבר - מוזמן/ת

זיו נועה בוכרים - מוזמן/ת

ציפי בוכריס מימון - מוזמן/ת

זוהר בוכריס - מוזמן/ת

שושנה דינה שטוב - שדלן/נית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את מכון פוירשטיין

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

ר.כ., חבר תרגומים

במסגרת ציון יום צה"ל – צבא העם בסדיר ובמילואים בכנסת: צה"ל כמגשר על פערים חברתיים ומקדם אוכלוסיות מיוחדות ומוחלשות

היום 26 ביוני 2018, י"ג בתמוז תשע"ח והשעה 09:34. בוקר טוב לכולם. האמת שכל השנה אנחנו עושים הצדעה לצה"ל, כי בלי צה"ל איפה היינו? אז אני שמח שיש מספר חברים שהחליטו לעשות יום מיוחד של הכנסת, שמצדיעה לצה"ל. אז היום וסמכו על זה שאני רב"ט בשם אלאלוף, אז אתם רואים, אין קצינים מטעם הכנסת, כולם עסוקים, כולם רצים מוועדה לוועדה וסומכים עלינו שנעשה דיון ענייני.

אבל חושבים שאתה אלוף.

לא, אלאלוף. זה יותר. זה ה' הידיעה של ספרד שהתווספה לשם. אני באמת חושב שצה"ל הוא צבא העם האמיתי, אבל לא תמיד הוא ידע להוציא מכל העם את הפוטנציאל שלו ולממש אותו.

לי הייתה זכות כרב"ט פשוט להגיע לצה"ל בגיל 27 כעולה חדש, אחרי כמה שנים בארץ ושרתי במחנה שומרון, בטירונות של תותחנים. וזה נקרא אז, בתקופה שלי, שלב ב"תניק.

גם היום.

גם היום זה נקרא של ב'? יש עוד דבר הזה? אני הגעתי ממרוקו ו-4 שנים באוניברסיטה, אז באמת לקחו אותי לשם. היה - - - לכם כמרוקאי, אז שמו אותי ביחידה עם המרוקאים, שהגיעו לארץ כמה שנים לפני כן.

בתותחנים?

בתותחנים, כן, בטירונות קודם כל. כי החבר שלי לוי משומרון, היה בורח לנו לשכם. אתם יכולים לנחש בשביל מה. ושם ראיתי את הפער ביחס. אני אומר את זה מפני שאני מלא הערכה לצה"ל. שלא תחשבו דקה אחת שאם אני אומר ביקורת זה בגלל שאני אוהב לבקר משהו. ודאי לא צה"ל. אבל שם הרגשתי שמי שהגיע בלי שום השכלה פורמאלית וזה, אז שיהיה - - - ואם הוא מרוקאי, אה, תעזוב אותו, זה אבוד.

היה לוי אחד ועוד כמה חברים שעשו פשלות לא נעימות וצה"ל לא ידע לתפוס אותם. אני מדבר על שנת 1972. כל חיי אני עוקב, כי אני דוד של משפחה מרוקאית, אז אתם יודעים כמה. יש לי רק תשעה אחים, אז אתם יכולים לתאר כמה אחיינים ונכדים יש במשפחה שלי, שהם בצה"ל. האמת שהמצב השתנה לגמרי, אבל דבר אחד במסגרת התפקידים השונים שלי, של עבודה בפריפריה, אני כל חיי הגשתי אותם לאהבה שלי. אני לא סבלתי, כי מתוך אהבה הלכתי לעבוד בפריפריה בתחומים חברתיים, אז יצא לי למזלי שעתידים נולד במשרד שלי.

הפרסום של עתידים, הראשון, אמרו עד שנקבל אישורים מצה"ל וזה, תעזוב. תוציא לנו את המפרט הראשון, שהיה מצד אחד רש"י, מצד שני צה"ל. ואז היה תת אלוף ברזני שאמר - אתה תבין את זה. אתה מרוקאי, לא? אתה תבין. נביא פרנקים לעתידים. נביא אותם מהפריפריה, אתה מסכים לא? ודאי. ולכן גם עתידים נולד שם, בדיונים האלה. הקצין שהיה ממונה אז היה אלוף משנה, אם אני לא טועה, איציק תורג'מן, שאחר כך החליף אותי ברש"י לכמה חודשים ונולד עתידים.

עתידים, אתם יודעים שזה הצלחה. עתידים, מה זה אומר? שללכת לפריפריה, איפה שאף אחד לא רצה לחפש אותם ותביא אותם לרמות הכי גבוהות שאפשר בעולם הטכנולוגי. אותו סיפור קרה לנו במגשימים. התחלנו ברש"י לדבר על הסייבר וכל הדברים האלה, שאל תשאלו אותי, אין לי מחשב על השולחן. חוץ מהטלפון שלי אני לא יודע להפעיל שום דבר. ראינו שבסייבר קורה אותו דבר. אז בחיל המודיעין היו 2% יוצאי דרום ו-4% יוצאי צפון.

זה אומר שעוד פעם, ביחידות צה"ל הכי מבוקשות, שצה"ל צריך אותם ל-100 שנה קדימה, הוא לא הולך לחפש אותם בפריפריה ואז נולד גם מגשימים. הקורסים הראשונים בבאר שבע, שהיו בבית יציב. עד היום אומרים לי שזו הצלחה אדירה. מה זה מאפיין? זה מאפיין שפשוט אלף צה"ל צריך את כל העם שלו, מכל פינה. הוא לא יכול להסתפק באלה שמגיעים אוטומטית למערכת. בז'רגון שלי, בלי שתפגעו, הצפונבונבוניים האלה. שבלאו הכי אבא שלהם מהנדס, סבתא שלהם מהנדסת. מי לא מהנדס במשפחה? וכולם יודעים מחשוב, מתמטיקה, פיזיקה. מצוינות אוטומטית. כאילו בשאר אזורי הארץ אין דבר כזה.

אז אני רוצה להגיד לכם, אני בא מעיר קטנה במרוקו ששמה פאז, מהמלח של פאז. אתם לא יכולים לתאר כמה מצוינים נמצאים היום באירופה ובאמריקה, שיצאו מאותו חור כמוני. למה? כי לא היה מחסום פסיכולוגי, חברתי, שאומר שבפריפריה אין ילדים טובים. יותר מזה. אם צה"ל צריך את הכמות הנדרשת שלו ליחידות האלה, אין לו ברירה. זה לא מתוך ברירה אידיאולוגית, סוציולוגית שהוא צריך להביא אותם. אין לו ברירה, הוא חייב לרוץ להביא אותם משם. כי משם לא ממצים את הפוטנציאל שיש ואת שתי האוזניים של הילדים שלנו.

לכן אני שמח שהצבא לא מתעקש ועומד. אני זוכר את השיחות עם תת אלוף קרו מחיל המודיעין, אומר מאיפה אני אביא אותם? אז הבאנו את הבחור, הבן של נהג המשאית של ערד, עם פיגור, האבא. עם אמא, אני לא אגיד לכם עוד איזה רמת פיגור. והילד הזה יצא במחזור ראשון של קורס הסייבר מספר 1. אני בטוח שהוא למעלה למעלה ביחידות שלו.

זאת אומרת שאם מתעקשים, עם ראש פתוח, עם נכונות להודות בכישלון, כי זאת לא בושה להודות. כי מי שלא מודה אז הוא עוד יותר גרוע בהמשך. הוא מתחמק מלראות את האמת. שנדע שהפוטנציאל האדיר, הלא מנוצל, שהוא יפתח את המדינה, שהוא יפתח את הכלכלה, שהוא יפתח את ה טכנולוגיה, זה גם הבחורים מהדרום ומהצפון. לצערי אני אומר, אחרי כן יש דיון על הבריאות, אתם תראו, גם שם יש לנו את אותה בעיה.

חברים, צריך להבין שמי שמשקיע בפריפריה, ההשקעה שלו היא כפל כפליים לעומת ההשקעה במרכז הארץ. ודבר נוסף שתבינו, לצערי, כי אני לא מכיר תהליך טבעי יותר מזה, זו העובדה שהיום הפריפריה מחזקת את המרכז ולא ההיפך. כי הבוגרים של בתי הספר המוצלחים, אלה שנמצאים גם אצלכם באותן יחידות שציינתי כרגע, בצורה הכי טבעית הם קמים ועוזבים את האזור שממנו הם באו. זאת אומרת שהפריפריה כל הזמן מחלישה את עצמה ומחזקת את המרכז. וגם המהפכה האדירה הזאת שאמורה לקום עם העברת צה"ל לנגב, זה לא זבנג וישנו.

אולי בעוד 20 שנה ההשלכות של זה יורגשו בדרום. כי כרגע, מהדיונים שאני משתתף ולא אספר עליהם כמובן, בוועדת חוץ וביטחון, הבעיה המרכזית כרגע זה איך מסיעים את המרכז לדרום כל יום, עם כמה מאות אוטובוסים, כפי שאתם ודאי יודעים. זה אומר שגם היום יודעים שהמעבר האדיר הזה של עשרות אלפי חיילים לדרום, של יחידות הכי משוכללות, בסוף נתקעים בגלל האישה שלא מוצאת עבודה. בגלל – לא, אנחנו רגילים לחיי התרבות של תל אביב ואני תושב באר שבע, אז אני רוצה להגיד לכם, אני לא רואה את אשתי כל הזמן, היא בקונצרט, בשירה, בזה. חיי תרבות מטורפים. מזל שיש לה זמן להכין למרוקאי קצת אוכל. חוץ מזה עכשיו יש קייטרינג, אז נלך עם קייטרינג.

אני אומר את זה מפני שצה"ל הוא הגוף המשימתי המרכזי שיכול לשנות ולחזק את כל המדינה, לא רק חלק ממנה. אני שמח שביקשו ממני היום שנקיים כאן דיון בוועדת הרווחה, ביוזמת החברים שכאן, ודאי אם זה אלי בן דהן סגן שר הביטחון, שהוא באר שבעי בין היתר, שכן שלי בשכונה. ואלעזר שטרן ואחרים שיזמו את היום, כדי שנדון בדברים. תעבירו את המסר מדברים מסוג זה, של תפקיד צה"ל בתפקיד החברתי.

אני אסיים בנקודה אחת. גם בדו"ח העוני שהייתה לי הזכות לעמוד בראשו, למלחמה בעוני, בוועדה בשנת 2011 פעם ראשונה צה"ל הודה בעוני בתוכו. אלוף אורנה ברביבאי כתבה דו"ח קצר ובו כל ההנחיות של צה"ל ובצדק יש לה, שהיא מודה שיש תקציב של 300 מיליון שקלים לנושא ההתמודדות עם העוני בחיילים. ואני גם רוצה שתזכרו שעוני אין לו סוף. תמיד יהיה עוני, בכל חברה. המשוכללת ביותר, כמו הצפונים של סקנדינביה וגם אצלנו, שאנחנו מדינה מדהימה, שיהיה ברור. אבל יש לנו עוני והעניים האלה שיגיעו לצה"ל, יכולים גם להיות מצוינים, בוודאי לתרום לחברה. לצה"ל ולחברה שלנו, שכולנו רוצים אותה כמה שיותר צודקת ומצוינת.

אז אני מודה למי שבא ואני שמח שחבר שלי, חבר הכנסת דני סידן מהצפון הגיע ונציג האוצר, הוא יודע היום שאין הוצאת כסף, אז הוא מגיע, אלי, ברוך הבא, בוא שב ותצטרך אלינו.

מי מתחיל?

סגן אלוף אריאלה איטח. יש להם מצגת?

איטח? מאיפה את? ממושב יד רמב"ם?

לא. המשפחה בחדרה והמקור ב- - -

בבקשה. לפרוטוקול תגידי את שמך ותפקידך.

אז בוקר טוב. השם שלי הוא אריאלה איטח ואני ראש ענף תכנון ומחקר באגף כוח אדם בצה"ל. אני שמחה על הפתיחה שלך. מה שאנחנו ננסה, כל הצוות הנכבד שיש פה, אתה רוצה שנציג אותם?

לא, אחד-אחד שנגיע ואחר כך תעשה לי מבחן ואני אכשל.

אוקיי, אין בעיה. אנחנו פה כדי להציג איך צה"ל עוסק באוכלוסיות במיקוד, איך צה"ל כמקדם חברתי מנסה לטפל בכל הדברים שציינת פה. אז באמת צה"ל רואה את עצמו כצבא העם. שאלה שהרבה פעמים עולה לאוויר ואנחנו באמת רואים את צה"ל כגוף שהוא הזדמנות מאד משמעותית עבור הרבה בני נוער. לא רק עניין של פריפריה חברתית וגיאוגרפית, אלא סוג של הזדמנות סתם לילד שמתנהג בצורה מסוימת ויש לו הזדמנות לפתוח דלת חדשה ולשפר את עצמו.

צה"ל כל הזמן משפר את עצמו. כל הזמן בוחן איזה אוכלוסיות כרגע נדרשות במיקוד. בתקופה שאתה התגייסת, כנראה הנושא של עלייה, עולים הייתה אוכלוסייה הרבה יותר במיקוד, היום קצת פחות. כל פעם בהתאם לצורך אנחנו בודקים איזה אוכלוסיות צריכות חיזוק ולהן אנחנו נותנים מענה. עסקנו בנושא של יוצאי אתיופיה. עכשיו לפי החלטת הממשלה עברנו מבידול לשילוב. כבר אין מסגרות ייחודיות, אבל אנחנו עדיין כל הזמן דואגים ורואים – יוצג פה בהמשך – איך אנחנו מקדמים.

נושא של חיילים בודדים, מיעוטים מתנדבים שהם לא חייבי גיוס, מתנדבים רפואיים, עולים עדיין קיימים, אבל במינונים יותר נמוכים. נוער בסיכון, חרדים. כל פעם זה משתנה. אנחנו בעיקר עוסקים כל הזמן בשאלה איך אנחנו מרחיבים את הגיוס, אי אנחנו קולטים עוד ועוד אוכלוסיות לתוך צה"ל ונותנים להם גם את הכלים בהתאם לצורך. איך אנחנו משפרים את המיצוי שלהם, איך אנחנו מוודאים שהם מגיעים מיצוי מיטבי של היכולות שלהם ואנחנו משתדלים לבדוק יכולות, לא הכשרות אלא יכולות אישיות.

כמובן אנחנו עוסקים הרבה בשנים האחרונות גם בהכנה לאזרחות. איך עם הכלים שהם צברו בצבא אנחנו מכשירים אותם הכי טוב לאזרחות, נותנים להם כלים, הכשרה ואמצעים שיוכרו באזרחות.

שלושה משפטים קצרים על מצב ליקויי השירות בצה"ל, כי זה מבחינתנו סממן לכמה אנחנו מצליחים לטפל טוב באוכלוסייה. אז גם נושא הנשר, נשר משירות, כמה אנשים לא שרדו עד הסוף את השירות, אנחנו רואים סך הכל ירידה לאורך השנים. אני כבר אגיע למה אנחנו עושים כדי לטפל בזה. נפקדים ועריקים, גם כן נמצאים במגמת ירידה מתמדת. אנחנו באמת מאמינים שחייל שמגיע לכלא נכנס לאיזה שהוא מעגל שאנחנו מנסים למנוע אותו בכלים אחרים. וגם הכליאות בירידה. כלומר כל המגמות של ליקויי השירות בירידה ועכשיו אני אציג מה אנחנו מנסים לעשות בצה"ל.

אנחנו עובדים בכמה רבדים. קודם כל ברמה של שינויים מערכתיים גדולים, יוזמות מערכתיות בתוך הצבא וקשרים מחוץ לצבא כדי לשלב ידיים – משרד החינוך ומשרד הרווחה, איך אנחנו בסוף לוקחים את הילדים האלה ומעבירים אותם באופן המיטבי מתוך משרד החינוך והעבודה לצבא ואחרי זה בהמשך.

העיסוק שלנו מתחיל בהכנה לצה"ל. כבר בשלב המלש"ב, שנה וחצי בערך לפני הגיוס, אנחנו מנסים לרכך לילד את המעבר לצבא, החל מזה שאנחנו מכינים אותו הכי טוב שאפשר לצו הגיוס, שהוא קריטי ומשמעותי אחרי זה להמשך שירותו ולשיבוץ שלו. אנחנו מבינים היום שאנחנו עוסקים לא רק בילדים, במלשב"ים, אלא גם בהורים, במורים, בכל המסגרת העוטפת ומכווינים אותה. למשל לעשות גדנ"ע להורים של ילדים יוצאי אתיופיה כדי להעביר להם את חווית השירות. אוכלוסיות שלא ראו את השירות הצבאי, להעביר להן את התחושה של שירות בצה"ל.

אם זה לעשות צווים אחודים לבתי הספר, במקום שכל ילד יגיע באופן פרטני ללשכת הגיוס ויעשה צו, משהו שהוא הכנה כיתתית, מראש, מגובשת, מעלה את המיצוי של הילדים גם מבחינת היקף המגיעים לצו גיוס וגם מבחינת האיכות של המבחנים שהם עושים, כי יש להם הכנה טובה, כי הם באים באופן מרוכז.

מבחינת שיתופי פעולה, אז יש את יתד, שזאת תכנית ארצית בהובלת משרד הרווחה, שאנחנו שותפים. שותפים בה הרבה משרדי ממשלה. זו תכנית ראשונה מסוגה שעוסקת מעבר לגיל 18 בגילאי 18-26. אורית, אם אני טועה במשהו - - -

26?

כן. כלומר פעם ראשונה שיש עיסוק מעבר לגיל 18 וזה פוגש את צה"ל באופן מאד משמעותי. התחילו בשנה האחרונה שיתופי פעולה מדהימים - - -

מה, מתגייסים עד גיל 26?

לא, לא, לא. פרויקט יתד עוסק בגילאי 18-26. בגלל שצה"ל הוא בטווח הזה, יש המון ממשקים שנוצרו ב - - -

בתקופת שירות החובה.

כן. אנחנו מקבלים ילדים. לפעמים אנחנו מקבלים אותם כלוח חלק, אנחנו לא יודעים מה עבר עליהם, אנחנו לא יודעים מה הרקע. יש ילדים שבוחרים להגיע ולא לדווח, כי הם רוצים לפתוח דף חדש, מה שלא תמיד מצליח. כי בסוף כמה שהילד רוצה לפתוח דף חדש בגולני, כשהוא נכנס לשירות ויש לו קושי בעורף המשפחתי, אז הוא מתרסק. אז אנחנו עושים הרבה שיתופי פעולה גם בשלב המלש"ב, גם בשלב השירות.

כמה חיילים בגדול של הקבוצה הזאת?

הפרויקט הוא פרויקט ארצי לאומי. אנחנו התחלנו בשיתופי פעולה בשנה האחרונה, נכנסנו לשישה בסיסים כפיילוט. ממש, עובדים סוציאליים נכנסו לתוך המסגרות. ילדים שרוצים לשרת שירות משמעותי - - -

הנה האלוף האמיתי. אני רק אלאלוף. חבר הכנסת אלעזר שטרן, אלוף במילואים.

אתה יודע מה ההבדל? אנחנו אלופים וזה בא והולך. מילואים, דימוס. אתה נשאר תמיד.

כן, זו הירושה הכי אחראית שאני חייב למלא. תודה. ברוך הבא. בבקשה, סגן אלוף איטח.

בוקר טוב. התחלתי לציין את שיתופי הפעולה עם הרווחה, מיזם שאנחנו עושים בשנה האחרונה במסגרת תכנית יתד. מכיר?

לא, אתם תמשיכו. אני אשתלב.

אל תדאגי, הוא יודע להשתלב.

אז מה שעשינו, לקחנו שישה בסיסי פיילוט של המרט"ג, שזה אוכלוסיות שיש בהן הרבה אוכלוסיות במיקוד. בעצם ילד שרוצה, חייל שרוצה לשרת שירות משמעותי ויש לו עורף משפחתי קשה, שמפריע לו לשרת כי הוא צריך לעזור בבית וכל מעטפת הת"ש הניתנת לו היא בסוף לא תחליף, בשיתוף פעולה עם הרווחה, עובדים סוציאליים שכמובן בהסכמת משפחה והחיילים מגיעים, מסייעים בעורף המשפחתי. אנחנו ראינו הרבה סיפורי הצלחה שעוזרים לנו להפריד את הילדים בשירות ולצמצם את הנשר. פרויקט מדהים.

עשינו כבר כנס. הרווחה עשתה כבר כנס ל-140 עובדים סוציאליים שהם גייסו לטובת הפרויקט הזה ואנחנו עשינו כנס לכל מערך הת"ש.

מה, הם הגיעו לרשות התכנית הזאת, אותם 140 עובדים?

הם עומדים לרשות כל גילאי 18-25. הצבא הוא חלק משמעותי בתוך האירוע. זה שיתופי פעולה מאד יפים. אנחנו מנסים ללוות את הילדים גם בגיוס שלהם לשירות. כלומר שלא כל מה שקרה להם לפני שהם התגייסו יימחק, ובהמשך גם להעביר מקל חזרה לרווחה, להמשך טיפול כדי לוודא שאנחנו מסלילים את האוכלוסייה הזאת.
בתוך זה יש גם את פיילוט בית הדין - - - שנכנס גם לצה"ל השנה. התחיל כפיילוט בחיל האוויר ובאת"ן וגם הוא סיפור הצלחה. בשתי מילים, פרויקט שבמסגרתו חיילים שהיו עריקים, שלב לפני העונש נותנים להם אלטרנטיבה במקום להיכנס לכלא להיכנס לתכנית שיקומית, שאמורה להסליל אותם חזרה לדרך, בליווי מפוקח.

מתי מסתיימים האבחונים האלה?

מה?

מתי הם מסתיימים? בבקו"ם? תוך שלושה חודשים?

העדכונים?

לא, האבחונים.

האבחונים?

כן. מתי אתם יודעים שחייל צריך לקבל או חיילת, לא משנה מה, את המעטפת הזאת שאת ציינת.

אז הצגתי שהתחלנו בשלב החיילות, בבסיסים שבחרנו כפיילוט. עכשיו אנחנו מרחיבים את זה לכל הבסיסים. במקביל אנחנו - - -

למה בשלב החיילות?

רגע. במקביל. כי אתה יודע, העברות מידע זה נושא יותר קשה. אנחנו במקביל כבר בעבודה מתקדמת מאד. באמת, פעם ראשונה שאני אומרת עבודה מתקדמת מאד על העברות מידע. אני רוצה שכבר משלב המלש"ב הרווחה תמפה לי איזה חיילים שמוכרים ברווחה מתגייסים ואיזה טיפול הם צריכים, שנצליח לתאם את השיבוץ שלהם. לא רק את השיבוץ שלהם, גם את המועד. כי אם יש לי ילד שלומד בפנימייה, אני לא רוצה שבחצי שנה מהרגע שהוא סיים את הפנימייה עד שהוא מגיע לשירות הוא יצנח לנו וילך לנו לאיבוד. אז אנחנו מנסים - - -

נכון, סליחה על השאלה, למה צריך את הרווחה? זאת אומרת צריך גם את הרווחה, אבל הרי בצו ראשון, חוץ מהייחוד של מה הרווחה, אתם כבר יודעים הרבה קודם. מה שאני רוצה לשאול בעצם, למה בכלל צריכים ללכת לבסיסים? מה החזון? מבחינתי החזון צריך להיות שכשחייל מתגייס הסתיים האבחון, לא עכשיו אנחנו יודעים. הסתיים האבחון.

הסתיים האבחון, אבל לא הסתיים הליווי.

בסדר, זה ברור.

אז ציינתי שהתחלנו עם הפרויקט הזה דרך תכנית יתד של הבסיסים ועכשיו אנחנו מרחיבים אותה גם לשלב של לפני שירות. כלומר אנחנו רוצים כבר לקבל חיילים. אני לא רוצה לשבץ ילד ליחידה קרבית ואז לגלות שהוא רצה , הוא חשב שהוא יכול והמציאות טופחת לו על הפנים. אנחנו רוצים לקבל את זה לפני ואנחנו גם רוצים להסליל אותו אחרי זה לאזרחות. פשוט ככה התחלנו, אנחנו מרחיבים.

יש לכם איזה חזון? סליחה, שאלה אחרונה בעניין.

כן, יש לנו חזון.

שהחזון אומר כשהוא יתגייס, יסתיים האבחון?

כן.

זאת אומרת כשחייל מגויס אנחנו יודעים עליו את כל מה שאת יודעת היום מתוך הבסיסים.

נכון, נכון. יש את הנושא ה - - -, שזה גם בהקשר שדיברנו, של המעבר לאזרחות. ישבנו ומיפינו 300 מקצועות שברגע שחיילים משתחררים הם מקבלים בשחרור מצה"ל - אנחנו עושים את הקשר מול משרד העבודה – תעודה שאיתה הם יכולים לעבוד באזרחות.

של הכשרה שהם קיבלו תוך כדי שירות.

התאמנו התאמות של התכנים. ראינו שבשיתוף פעולה עם משרד העבודה והרווחה, פשוט פרטנו להם מה התכנים הנלמדים, מה העיסוק המדויק ויצרנו התאמות והכרות באזרחות. זה משהו שהוא משמעותי, אפרופו ההסללה לאזרחות. אנחנו רואים את זה גם בשלב טרום הגיוס, בשלב המלש"ב שמול משרד החינוך אנחנו מנסים להתאים את ההכשרות שגם משרד החינוך יכשיר, כמה שאפשר, בהתאם לצרכים שלנו כצה"ל, יצמצם לנו את ההכשרות בשלב הגיוס ויסליל את הילדים עד השחרור.

אנחנו פחות הצלחנו בנושא הזה בעולם האקדמיה, אבל סוף סוף אני מקווה ששבוע הבא יתחילו מגעים. כלומר עד עכשיו לא הצלחנו ליצור שיתוף פעולה והכרות בתכנים שנלמדים בצבא, כולל עתודה לאזרחות. אני מקווה שאנחנו נפרוץ את הדרך גם שם.

מכינות אופק – קיימות 8 מכינות, עיסוק מול משרד החינוך. זה מכינה חצי שנתית, שלא דוחה שנת גיוס אבל כן מכשירה אוכלוסיות נדרשות לקראת השירות וגם מסגרות נמצאות - - -

מכינות לקידום מה? מנהיגות?

יש היום 16-17 מכינות אופק של - - - שבעה חודשים בתקצוב משרד החינוך.

לא, לא, אתה לא רגיל לישיבה פה, אז תגיד את שמך ואת תפקידך, כדי שיהיה לנו פרוטוקול מסודר.

אוקיי, אז אני גלעד ברגיל, אני ראש מכינה קדם צבאית ארז בלוד, זה מכינת אופק. מכינה שבשותפות של אחרי והסוכנות היהודית, בתקצוב של משרד החינוך, לא של משרד הביטחון.

כמה ילדים יש במכינה?

אצלנו במכינה יש כ-50 נערים מהפריפריה. 95% נוער מהפריפריה. אנחנו סיימנו השנה מקום ראשון בכל המכינות המעורבות בארץ – בנים ובנות – בגיוס לצה"ל קרבי. זאת אומרת הבנות שלנו – 75% הפכו להיות לוחמות. הבנים 100% מיצוי לחימה. כן. זה הנתונים. זה מראה שהמוטיבציה של החברה מהפריפריה אצלנו היא מוטיבציית על.

וגם שאתם עושים עבודה טובה.

אני חושב שכן. אני חושב שהם הנוער הטוב, אני חושב שהמוטיבציה, סליחה, הם לא רוצים להיות טבחים, הם לא רוצים להיות טכנאים, אם אפילו לא רוצים סייבר. הם רוצים להיות לוחמים והבנות רוצות להיות בהדרכה ומפקדות. אני לא מזלזל בלוחמה של בנות, אני מאד אוהב את הלוחמה של בנות. זה מאד קרוב אליהן, אבל הבעיה שלנו היא שלוחמה זה אופציה יחידה של בת לשנות את השיבוץ שלה. כי אחרת היא הולכת להיות - - -

אתה עוד מעט תקבל את רשות הדיבור ותשלים. בינתיים בוא נאפשר למפקדת שלנו להשלים.

יחידות ניצוץ נמצאות בפיילוט. זה אירוע באמת חדש. חמש מסגרות ייעודיות, שוב, אנחנו מנסים למקד אוכלוסיות לאיזה שהיא הכנה לשירות, באיזה שהוא קורס לקראת השירות.

רגע, סליחה שנייה, איפה עובר הגבול ביניהם?

בין מי למי?

בין האופק לבין הניצוץ.

שמי אורית להב, אני ממשרד הרווחה ואני אענה על השאלה. זה בסדר מבחינתכם?

למה לא?

ההבדל הוא שבמסגרות ניצוץ א' החניכים לא צריכים-. ההבדל הוא שמסגרות ניצוץ מיועדות יותר לקצה הרצף, חלקם קיבלו כבר פטור מגיוס מכל מיני סיבות ואמורות באמת לתת לנוער במצבי סיכון ומצוקה אפשרות להשתלב במכינות ללא עלות כספית בכלל, עם הכרה בביטוח לאומי. זאת אומרת לקבל קצבה נוספת, כדי שיוכלו גם לקבל כסף עם הכשרה מקצועית, כל מכינה בהתאם להכשרה שלה ועם אפשרות ללינה סביב כל ימות השבוע, מה שהרבה פעמים במכינות אחרות אין. זאת אומרת הן מיועדות באמת לקצה רצף הסיכון, כדי שיוכלו אחר כך לשפר את הנתונים שלהם וגם להתגייס לצבא.

מה גודל של מחזור?

גודל של מחזור – יש חמש מכינות שאמורות להיפתח בספטמבר הקרוב.

כמה זה יוצא?

כל מכינה היא 25 משתתפים. יש מכינה עבור מגזרים שונים. יש מכינה אחת לבנות וארבע מכינות לבנים. הן אמורות להיפתח בספטמבר הקרוב ונמצאות כרגע בפיתוח מאד מאד מואץ.

מה, מכינות נוספות

זה לא נחשב מכינות, כי זה לא עומד בחוק המכינות, אבל זה מסגרות, אנחנו קוראים לזה מסגרות ניצוץ – נוער, צעירים וצבא – ראשי תיבות של ניצוץ. המטרה היא באמת לשפר את הסיכויים של אלה שנמצאים בקצה הרצף להתגייס לצבא.

האחריות של זה זה משרד הרווחה?

זה משרד העבודה והרווחה בשיתוף עם הביטוח הלאומי, בשיתוף עם הצבא.

כמה זמן זה יהיה?

התכנון של זה.

תכנון המכינה, המכינה היא מכינה שנתית. אנחנו מאמינים שבעבודה עם נוער בסיכון צריך זמן ארוך יותר. לחלקם בכלל אין נתוני גיוס או שהצבא החליט לא לגייס אותם מכל מיני סיבות.

ולמה זה לא יכול להשתלב למשל בשירות האזרחי?

חד משמעית הפרויקט בסופו של דבר יביא, אנחנו מעריכים, שוב פעם, אנחנו פותחים את זה בספטמבר. אנחנו מעריכים שחלק מאלה שלא השתלבו בסופו של דבר בצבא, המטרה היא לשלב אותם בסופו של דבר כאזרחים. זאת אומרת או שירות לאומי או שירות אזרחי. יש לנו שירות לאומי מותאם.

אין יותר שירות לאומי, זה נקרא רק שירות אזרחי. החוק היה פה. אין מילה שירות לאומי. שירות אזרחי.

סליחה. שירות אזרחי. אני לא מספיק בוועדות. שירות אזרחי. יש לנו שירות אזרחי מותאם היום במשרד העבודה והרווחה עבור נוער באמת בקצה. המטרה היא בסופו של דבר אזרחים.

אוקיי, זהו?

כן.

אני רק מזכיר לחברים, אלעזר, אני פתחתי בזה שהזכרתי את המעורבות של רש"י אז בנושא של מצוינות מהפריפריה. אם זה היה עתידים ואם זה היה מגשימים לפני מספר מועט של שנים יחסית, 5 שנים אחרונות ואני אמרתי שהדגש הוא – אתם שמים לב, בלי לפגוע במה שהצגתם חס וחלילה. הצגתם אנשים זה פריפריה, זה רווחה. ואני אומר שם, איתם – תשימו לב – יכולים למצוא מצוינות.

אז ממש לא - - -

את זה צה"ל צריך להבין. הוא זקוק לזה. אין לו ברירה. הוא חייב יותר מצוינים. זה לא בא פה לחייב אותו לעשות מה שהוא לא זקוק לו, אבל הוא להיות מצוינות.

אז ממש לא, אם זה מה שהשתמע.

כי לא ראיתי תכניות.

אז הנה, אני אראה לך. אולי לא הדגשתי את זה מספיק ברור, אבל למשל אנחנו נוקטים בצה"ל בחוות השומר הכשרה לאוכלוסיות במיקוד. לא קראתי להן ייחודיות, במיקוד. למשל קורס איתן זה קורס ששינינו את הגדרת האוכלוסייה שלו לפני שנה. אתה יכול לראות שם איזה שהם פרמטרים שפיתחנו לזיהוי קושי בשירות. אתה יכול לראות שם – ואני נוסעת ומבקרת שם בקורסים ומשוחחת עם החיילים – אתה יכול לראות שם, סליחה, לשם הדוגמא, בת של תת אלוף מכהן מתל אביב ועל ידה בת, ילדת פריפריה. ממש אין קשר. אנחנו ממש לא במקום הזה.

טוב, הכוונה של להביא את הצעירים והצעירות האלה לשירות משמעותי, ללא סבל וכו', אבל לכיוון המצוינות. אין לי שום דבר נגד תכניות הרווחה, זה אפילו המומחיות שלי.

זה למי שיש קושי בשירות, זה לא קשור. זה ממש לא - - -

אבל תכוונו אותם אחר כך. כחלק מההדרכה שלכם תציגו להם את הפוטנציאל שיש במצוינות. כי לפעמים הם אומרים שמים פס, מצוין, זה לא בשבילי. זה לא בשביל העיר שלי, זה לא בשביל האזור שלי וזו הנקודה שאני אומר לכם – אתם יכולים לשנות, כי אתם בעלי השפעה אדירה ברגע המתאים ביותר לשנות את תפיסת העולם של הילד והילדה. תחשבו על זה.

חבר הכנסת, שמי מורן טפירו, אני מפקד עתידים ו - - -

גם אתה טפירו?

אני טפירו.

השכנים שלי מפאז.

אבי הגיע מפאז.

אה, אתה רואה, לא טעיתי.

במקור הורי מטירת הכרמל. אנחנו תיכף נציג את עתידים בצה"ל, מספרים עדכניים ותוכל להתרשם ממצוינות מרשימה מאד.

אז בואו נמשיך איתך. זה בסדר, המפקדת? כי יש לנו בעיית זמן.

אין בעיה.

בעשר וחצי אני חייב לסיים.

טפירו, התחלת ב-81? איפה התחלת?

התחלתי בחיל הקשר והאלקטרוניקה כקצין קשר גדודי, משם התפתחתי לקצין קשר של הסיירת ומהסיירת לחיל המודיעין. התפקידים האחרונים באמת היו ב-81 ומתוך 81 לעתידים.

עתידים זה 81, אתה יודע. שם התחלתי.

שם הכל התחיל. שם זה נולד.

אני אסיים רק בשקף אחד שמפרט את סל הכלים שאנחנו נותנים היום למפקדים כדי להתמודד עם כל אוכלוסייה שנדרשת מיקוד והכוונה. אנחנו מבצעים גם הכשרות לחיילים עצמם, סדנאות העצמה על ידי חיל החינוך. גם סדנאות למפקדים, כלים להתמודד. אנחנו פתחנו בצבא אינדיקציה שיודעת לזהות כ-10 חודשים לפני שחייל נופל.

אוקיי, בואי נקצר, אריאלה. לא נוכל להחליף אותך, חלק מהידע יישאר רק אצלך.

אין בעיה, אבל באמת אנחנו כל היום עסוקים בלתת כלים לשמר את האוכלוסיות האלה.

יופי.

תודה.

תודה. בבקשה. אם המפקדת מרשה.

המפקדת?

כן, בבקשה. עוד פעם את שמך ותפקידך.

שמי מורן טפירו, אני מפקד עתידים בצה"ל מאוקטובר שנה שעברה. באמת עתידים בצה"ל, כמו שתיארת ברקע, הוקמה קודם כל מבעיה. לא הגיעו מספיק עתודאים לצה"ל ובאמת המקימים והמייסדים הסתכלו על רשימת העתודאים שכן מגיעה וראו שהם מגיעים בעיקר מהמרכז ומשנת 1999 בעצם המחזור הראשון שנפתח עם 94 עתודאים מהפריפריה, אחרי שצה"ל ו-81 - - -

מתוך ה-800 שהיו בעתודה.

נכון, אתה זוכר מצוין. 800 עתודאים, מתוכם 94 פתחו מחזור ראשון. 18 שנים כבר עברו ואנחנו בעצם בעתידים ממשיכים בשיתוף פעולה מרתק בין עמותת קדם עתידים, שקמה כדי בעצם להגדיל את כמות הפוטנציאל בתיכונים - - - משרד החינוך ואנחנו מקיימים אחת לרבעון ועדת היגוי. ביחד איתם בעצם אנחנו מנהלים את הפרויקט הנפלא הזה.

אני אדבר על עתידים בצה"ל בעיקר, שמטרתו, כמו שפרטת בהתחלה, אנחנו רוצים לשלב כמה שיותר מצטיינים, מצוינים מהפריפריה, אוכלוסיות ייחודיות, פריפריה גיאוגרפית, גם חברתית. בקצונה האקדמית בצה"ל זה המסלול העיקרי שלנו, העתודה. יש עוד כמה תכניות, אני מיד אסביר. איך אנחנו עושים את זה? אנחנו מגיעים ליישובים, לבתי הספר. אנחנו פוגשים את התלמידים ומכינים אותם לצו ראשון, מכינים אותם לאקדמיה. הם מכינים את עצמם למשימה הזאת שנקראת אקדמיה בגיל 18 וכשהם כבר בלימודים, באוניברסיטה, אנחנו בעצם מכינים אותם גם לשירות בצה"ל.

אז באמת אנחנו עושים – אנחנו קוראים לזה עבודת שטח – השטח שלנו הוא לא השטח של לוחם קרבי, אבל השטח שלנו הוא באמת היישובים בפריפריה ואנחנו ממש שותפים לתהליך קבלת החלטה של התלמיד. תהליך קבלת ההחלטה הוא תהליך קשה. הוא צריך להחליט עכשיו ש-10 שנים קדימה הוא הולך להיות 4 שנים בלימודים, 3 שנים בחובה ו-3 שנים בקבע.

מה שאנחנו מעניקים למשתייכים לתכנית עתידים זה בעצם סיוע כלכלי, סיוע חברתי. אנחנו רואים שהם צריכים אח גדול, מישהו שיגיד להם שהם מסוגלים. מישהו כמוהם, שלפני שנה בחר בתכנית הזאת, אנחנו מביאים אותו אליהם לבית הספר והוא מסביר להם שהם יכולים וכדאי להם. כנ"ל באקדמיה. גם באקדמיה הם מקבלים סטודנט קצת יותר בוגר, שפשוט לוקח אותם יד ביד ועוזר להם להסתדר עם החיים החדשים באקדמיה. הם מקבלים מחשב נייד, הם מקבלים מלגות קיום והם באמת צריכים את זה כדי להצליח.

עדיין אחוז הנשר יחסית גבוה בלימודים במשתייכים לעתידים בקרב בני הפריפריה, למרות המעטפת שהם מקבלים. אפשר לראות קצת במספרים, באמת להתרשם. יש פה השנה, בשנה הנוכחית, תשע"ח, 360 עתודאים מתוך כמעט 1,000. הם סטודנטים במסלול הקצונה האקדמית בצה"ל, המסלול היוקרתי, שהגיעו מיישובי עתידים. מספר מאד מאד מרשים, 36% בעצם מכלל העתודה בצה"ל. המספר הזה כבר נשמר לאורך שנים. 36% מכלל העתודאים מגיעים מהפריפריה.
אפשר להתרשם מהתכניות שלנו. יש לנו בעצם את תכנית המכינה הקדם אקדמית, תכנית שנותנת הזדמנות נוספת למי שלא הצליח להגיע בכיתה י"ב לרף הקבלה לאקדמיה. מקבלים הזדמנות נוספת ו-80 - - -

המכינה היא גם במסגרת העתודה?

המכינה היא בעצם לפני העתודה. היא במסגרת שלנו, של עתידים. עוד לפני שהוא נכנס לעתודה הוא עובר או בטכניון או בעברית או בבאר שבע. שנה שלמה שבה יש לו זמן לשפר בגרויות ולעשות את הפסיכומטרי. 80 חברה כאלה היום כבר נמצאים, התקבלו לעתודה בזכות המכינה הזאת, בזכות העזרה השם קיבלו.

מסלולי הצטיינות ומצוינות – יש את מסלולי המצוינות פסגות, ברקים. אנחנו נמצאים גם שם. צריך להבין שבתוך העתודה יש עוד שכבת מצוינות. 40 חברה מהפריפריה נמצאים שם במסלולים האלה ומצליחים. תארים כפולים, תארים של דו חוגי, כולם שם.

כוכבי עתידים זו תכנית שאנחנו מלווים תלמידי י"ב מצטיינים מהפריפריה, ובעצם חושפים אותם גם לאקדמיה וגם לצה"ל עוד כשהם בכיתה י"ב ודרך התכנית הזאת הם באמת מתקבלים לתכניות המצוינות בעתודה. 30 חברה כל שנה, אפילו קצת יותר. אפשר להתרשם ממוצע הפסיכומטרי הגבוה של החברה שלנו – 640, זה ממוצע גבוה. רף הקבלה לעתודה היום הוא 570. אפשר לראות שהם מגיעים לציוני פסיכומטרי גבוהים מאד וזה מאד מאד מרשים.

הצבא צריך בעיקר מהנדסים ואפשר לראות את החברה מהפריפריה מבינים את שהצבא צריך והולכים לשם. הולכים למקצועות ההנדסה, הולכים למקצועות המדעים, לומדים בטכניון, לומדים באוניברסיטאות הנחשבות, שם נמצאים החברה שלנו, החברה מהפריפריה.

יש גם כאלה במכללות?

יש גם קצת במכללות. הרוב, מעל 60%, לומדים באוניברסיטאות, שוב, מהפריפריה.

שילוב נשים – אנחנו במספרים גבוהים ביחס לעתודה בצה"ל. 30% מהמשתייכים לעתידים הם נשים. על מסלולי המצוינות דיברתי.

יש לנו עוד מסלול שלא דיברתי עליו, מסלול שנקרא פעמי עתידים, גם אליו מגיעים נערים שלא הצליחו להתקבל לעתודה ואנחנו פה משלבים אותם בתפקידי הנדסאי לצד מהנדס. בעצם אנחנו מבינים שגם מי שלא הצליח להגיע להישג הגבוה, עדיין יכול להשתלב ביחידות הכי מיוחדות, יחידות טכנולוגיות, 8200, יחידות לפיתוח טנקים. הנדסאים שלנו, שהם בעצם עובדים כתף אל כתף עם מהנדסים. מסלול מצוינות לכל דבר.

אוכלוסיות ייחודיות – אנחנו פועלים בתיאום מלא עם מינהל אוכלוסיות באכ"א. אפשר לראות פה הישגים יפיפיים בקרב העדה הדרוזית. אנחנו צריכים מאד מאד להשתפר לדעתי בקרב יוצאי אתיופיה. אנחנו לא מצליחים להגיע לכולם. אנחנו יודעים שיש עוד יוצאי אתיופיה מצוינים שלא מצליחים להגיע אליהם. ברגע שאנחנו מצליחים להגיע אליהם הם מגיעים ויש לנו 48 כאלה.

יש לנו 13 נערים עולים חדשים ללא הורים, בעצם חיילים בודדים, חרדים ובדואים וגם פה אני חושב שיש לנו עוד הרבה מקום להשתפר וכבר השנה רואים שיפור גם בבדואים שמגיעים מהצפון והשנה גם כנראה נראה בדואים מהדרום שהצטרפו למסלול העתודה. יש עוד עבודה.

לסיכום, אנחנו בעתידים באמת גאים להיות חלק מהמאמץ הזה לשלב בני פריפריה בתכנית של מצוינות. זה עובד. זה עובד. רק צריך להגיד להם שזה קיים. צריך להגיד להם שהם מסוגלים, צריך ללוות אותם בצורה קצת שונה והם מצליחים. וצה"ל היום יש בתוכו עתודאים, מהנדסים, מפקדים שהם בוגרים שת התכנית. עשינו כנס רק השנה, באמת גאווה גדולה לראות, שלושה סגני אלופים בוגרי המסלול הזה. שלושה סגני אלופים שכבר הגיעו, רבי סרנים כבר מעל 100 ועוד היד נטויה. תכנית מדהימה. כל הכבוד למי שייסד אותה ורק שתישאר כזאת.

להגיד לך שזה לא מרגש?

מאד.

בראבו, בראבו לכם. רק תתמידו. שגרה זה סכנה להמשך הצלחה. נשארו לנו 10 דקות. סליחה שאני אפגע קצת באנשי צה"ל ואני אבקש מהאזרחים, גם בזה יש מסר לא קטן. אז בואו נתחיל עם אדון בוכריס. מחצור?

מחצור הגלילית. אז עד שנתחיל את הסרטון אני אספר על עצמי בשתי דקות. קוראים לי זוהר בוכריס, אני בן 24, אני מחצור הגלילית. היום אני הייטקיסט. הייתי כמעט 6 שנים ב-8200, הייתי קצין, הייתי ראש צוות, הייתי הכל ובזמן האחרון אני עובד בדיוק על מה שאמרת. כשהייתי ביחידה וראיתי בודדים, אני חושב שאני הראשון שהגיע לתפקיד טכנולוגי מחצור הגלילית בכלל. ככה לפחות ראש המועצה אמר לי. האחים שלי לוחמים, יש לי אח בצנחנים, אח בגולני, אבל אמרתי וואלה, צריך יותר אנשים שיש להם פוטנציאל פשוט לא ממוש.

אתה למדת באורט בחצור?

אז אני למדתי באמ"ית. מורה שהיה איתי, הייתי בפוקס כשזה קרה.

חצור זה לא קשה. חצי זה אמ"ית, חצי זה - - -

תימני או דתי זו החלוקה היחידה. ואז למדתי בפנימייה. אני מגיל 12 בפנימייה. אמא שלי פה בקהל, היא התנגדה לזה לחלוטין, אבל אמרתי - - -

שלום אמא, בראבו לך.

תודה.

איזו פנימייה היית?

הייתי בכפר סבא, פנימייה שנקראת שטיינברג. אבא שלי היה עם נערי רפול ומאז שאני מכיר את עצמי, אני גדל עם האנשים האלה. ואז כשאתה רואה שיש כל כך הרבה אנשים שאתה יכול לשנות להם את החיים אם רק תיתן להם פוטנציאל ותן להם את ההזדמנות השווה. אני חושב שזה מה שאני בא להגיד.

יש לי סרטון של שתי דקות שהכנתי בתאגיד השידור הציבורי כאן. הייתי שמח שתראה, אם זה בסדר.

ואם אני אקח אותו הביתה, תסמוך עלי שאני אראה אותו, כדי שנרוויח זמן?

זה שתי דקות. אם לא אני יכול גם - - -

תשאיר לנו ונעביר אותו לאתר של הוועדה. זה בסדר? אז תמשיך. יש לך נציג בכיר בממשלה היום. מנכ"ל משרד הפנים מחצור. הוא גם מבית הספר שלך.

אני רוצה אפילו יותר.

מרדכי כהן.

אני רוצה אפילו יותר. אני רוצה עוד אנשים שיישבו בוועדות ויגידו אני באתי ממרוקו. אני רוצה עוד אנשים שיישבו בוועדות ויגידו אני באתי מחצור הגלילית ואני רוצה עוד אנשים שיגיעו ויגידו וואלה, אני שר אוצר ואני רוצה-. תחשוב כמה אנשים - - -

הוא טריפוליטאי.

יש גם כאלה. אתה אומר יש כל כך הרבה אנשים שיכולים לעשות בדיוק את אותם דברים ואנשים עושים. אם פעם הפנתרים השחורים היה משהו שנתפס כאלים, היום הפנתרים השחורים של שנת 2018 זה אנשים שעושים דברים גדולים.

הם לא רצו להיות אלימים.

נכון.

המשטרה עשתה אותם כאלה.

בדיוק. אתה רואה פשוט, אנשים אמרו אה, הם פרימיטיביים, אה, זו הדרך שלהם להתנגד.

הם לא נחמדים.

והרעיון הוא שהיום אנשים הבינו שאם האנשים האחרים רוצים להגיד עליך דברים אחרים, מנשקי מזוזות, שיגידו מה שהם רוצים, הדרך שלך להראות להם שאתה יותר טוב מהם או שאתה לפחות שווה להם, זה להצליח ולהראות להם שהצלחת עם הכלים שהיו לך.

אז עכשיו יש לי רק דבר שאני רוצה לדעת. איפה אתה גר?

היום?

כן.

- - - אני - - - מאד, באמת, אני גר בתל אביב, כי זה - - - כסף ואני אגיד לך יותר מזה. אם אני יכול היום - - -

אין לי טענות אליך. אני רק אומר שזה לצערי מחזק את הניתוח שלי לגבי המוצלחים שלנו.

נכון, אבל כך אתה יכול להתקדם. מה שאני הייתי רוצה זה שבסופו של אנשים, אם קצת אנשים יעזבו את הפריפריה, הקצת האלה גם לא יחזרו, אבל אם הרבה אנשים יתקדמו ויהיו מצליחים, אז קצת מהם יחזור ואז הם יקימו סטרטאפים בדרום.

אנחנו נראה את המפעל הבא של בהייטק איפה יהיה. אני בטוח איפה הוא יהיה.

אז באמת, אמיתי, אני מדבר וגם - - - יש פה אנשים מעתידים ומגשימים, החלום שלי שכל האנשים בהייטק שלי יהיו אנשים מחצור ומעפולה ומירוחם ומבאר שבע ומהמקומות האלה.

כי הם יהיו הכי טובים.

זה אנשים שיודעים - - -

תדע לך, כי הם יהיו הכי טובים.

נכון, זה אנשים שיודעים מה זה לרדוף אחרי החלומות שלך.

יפה. בראבו. בראבו לגברת בוכריס.

תודה רבה.

בראבו, איזה יופי.

אני אשמח להתייחסות קטנה, אם אפשר.

בבקשה. עוד שנייה אני אחזור אליכם.

שמי מאור אפרים. אני ממנהלת עתידים בצה"ל, אחראי על המועמדים בצפון. אני אתחיל ואומר שאני בעצמי בוגר עתידים ואני - - -

מאיפה?

מעפולה. אני במקור מעפולה. אני שרתי כל שירות החובה שלי ביחידה ביחד עם זוהר בוכריס, דווקא חברות טובה מאד. אני יכול לספר שהיום בפריפריה אנחנו רואים את זה שכבר זה לא בושה להגיד מצוינות, ואנחנו רואים את זה ומנסים כמה שיותר לבוא ולהביא דוגמא אישית. זו אחת הסיבות שאני בעצמי החלטתי לעזוב את ה - - -

היית באורט עפולה?

הייתי באורט עפולה, בדיוק. ואחת הסיבות שהחלטתי לעבור לעתידים, בדיוק כדי לחזק ולהגיד לחברה מהפריפריה, אני בא אליכם כדי להגיד לכם שזה אפשרי. אני בא אליכם כדי להראות לכם שזה קורה. אחד הדברים שאנחנו עושים בכל תיכון ותיכון ובכל עיר ועיר, זה בעצם להגיע ולהראות להם דמויות לחיקוי כמו זוהר וכמו קצינים אחרים שנמצאים אצלנו ועשו את השירות בעיר שלהם, כדי לבוא ולחזק את זה. אני שמח שיצא לנו להיפגש גם כאן ואנחנו ממשיכים את היוזמה- - -

ידעתי ששעה לא תספיק לנו, אבל זה מה שהקציבו לנו היום. כן, בבקשה, בקיצור.

בקיצור. אני - - - תודה, באמת, אנחנו שומעים טובים, אני חושב שאנחנו פה גם כדי לתקן. אני חושב שעתידים והסייבר זה לא המאסות הגדולות. חברה, המאסות זה בתפקידי לוחמה והדרכה ופיקוד. אני לא מדבר על מאות בשנה בסייבר במודיעין, אני מדבר על אלפים וזה הסיפור שאנחנו נמצאים פה. - - - מכינה לבני העדה האתיופית, השיבוצים לא טובים. הנתונים שלהם לא טובים, למרות מוטיבציית על. אני רוצה שבר תדבר, היא בחורה שהגיעה מבית דתי עם מוטיבציה מאד מאד גבוהה. היא חניכה מאד בולטת במכינה. אני נותן לה לדבר ושננסה להביא את השינוי ביחד.

יש לך דקה, חמודה.

נעים מאד. קוראים לי בר, אני בת 19 וגדלתי ב - - -

בר מה?

אברהמוב, בוכרית.

איזה סגנון תפסנו היום בוועדה. איזה ייחוד יש לנו.

גדלתי בבית דתי ותמיד הכווינו אותי לשירות אזרחי, זה מה שמקובל, מה שכולם עשו. בכיתה י"א נחשפתי לפעילות אחרי, ששם הבנתי שלעלות על מדים ולעשות צבא זה אחרת. אתה נקשר יותר למדינה שלך. מפה לשם הגעתי למכינת ארז לוד והחלטתי ששם אני אוכל לרכוש כלים טובים יותר ולעשות את השירות הצבאי שלי הכי טוב, שאני אקבל כלים טובים.

אז הלכתי למכינה וביקשתי מהצבא מיונים לתפקידים שאני אוכל למצות את הכישורים שלי בהם, אבל כל פעם המענה שלי היה שלילי, כי הנתונים שלי לא מתאימים. למרות הערעורים והבקשות התשובה תמיד הייתה שלילית, לא משנה ההמלצות, לא משנה כלום. איך זה הגיוני שחברה – ואני לא היחידה, יש עוד עשרות, מאות ואני יכולה להגיד אפילו אלפים – חברה שנופלים בין הכיסאות. חברה שלמדו לאהוב את הארץ דרך הרגליים, שלמדו על הארץ שלהם, שרוצים לשרת בצבא, שלמדו מה היא חברות ואחריות ומנהיגות. חברה שהתנסו בהדרכה והתנדבויות. כאילו, אין יותר מזה.

ועדיין הם מקבלים תשובה שלילית. ופה בדיוק זה נכנס הילד א' והילד ד' שכולכם מדברים עליו מנסים לצמצם את הפערים. כי לילד א' יהיה את הכלים והוא יקבל את כל ההכוונה מהבית ומהמורים, ללכת לצו ראשון ולעשות את הדברים בצורה הכי טובה וילד ב', מה לעשות, הוא עסוק בלעבוד במלצרות בלילה, כי מה לעשות, אלה החיים. וככה אנחנו נדפקים – סליחה – כל פעם, פעם אחר פעם.

והיום, למרות שאני מאד רוצה להיות מדריכה, לעשות משהו משמעותי, אני משרתת במחנה סירקין, אולי אתה מכיר אותו. אנחנו עובדים שם עם יחידות מודיעיניות ואני מאבטחת מתקנים. אני עושה שבוע-שבוע, אני עושה שירות מקוצר. כביכול יש לי את ההכי טוב, אני צריכה לשבת בשקט, להגיד תודה, סבבה, אבל זו הנקודה. אנחנו לא חברה שמחפשים את הקל. אנחנו רוצים לצאת מאזור הנוחות. אנחנו רוצים לשרת בצה"ל ולתרום ולצאת לקצונה וכל פעם הדלת נחסמת בפנינו וזה מצב שהוא מתסכל וזה פספוס עצום לנו, אבל זה פספוס גדול גם לצה"ל, כי יש פה חברה שרוצים.

אבל אתה שמעת שיש פה נכונות ומערך אדיר שרוצה לענות למה שאת קוראת היום המחסום. אז כדאי שבאמת, למרות כל מה שנעשה, הם ימשיכו לעשות, יגיעו לבתי הספר, יסבירו. אני חושב שבאמת צה"ל עושה הרבה. אני בטוח שהם יוכלו לעשות. כמו כל מערכת יכולה לעשות יותר.

אז קודם כל אני מחויב לפי הפרוטוקול להציג את החברים שלי שהצטרפו לדיון הבא. חבר הכנסת מוטי יוגב, חבר הכנסת מוסי רז, שהצטרפו כבר לדיון הבא. זה רק אומר לי שיש לי דקה כדי לסיים. הצטרף חבר הכנסת מאיר כהן.

בבקשה יו"ר נתי ביאליסטוק, תסביר.

נתי ביאליסטוק - - -

אלוף נוסף, כשבאים לנושא הבריאות בצפון ובדרום, חבר הכנסת איל בן ראובן. כן, בבקשה, נתי.

נתי ביאליסטוק כהן, מנכ"ל המרכז לעיוור. יש לי מעט מאד זמן, אז אני אשתדל להיות מאד מאד תמציתי, כי אני רוצה לדבר על פריפריה מסוג אחר. שילובם של אנשים עם מוגבלות בכלל ומבחינתי אני מכיר יותר טוב את האנשים עם עיוורון בשירות צבאי.

אז אני אפתח ואומר שקודם כל יש לנו שיתוף פעולה מצוין עם הצבא ועם ביטוח לאומי ומשרד הרווחה, ואתה בטח תשמח לשמוע שבמסגרת עמותת מגדלור יעדים לצפון, מתנהל פיילוט לשילוב של אנשים עם עיוורון בצבא, שכרגע מכיתה י"א עד ממש שלבי גיוס ראשונים יש פה כ-40 משתתפים. הפוטנציאל הוא בערך 50 איש לשנה.

כן? מה אתה אומר.

כן. יש עוד כאלה שמתגייסים באופן עצמוני, בלי המעטפת של מגדלור ושל השירותים. כרגע המדינה מממנת רק 50% מהעניין, אבל הובטח שיהיה עוד.

הנושא הזה ביחידה שלכם? של החיילים עם צרכים מיוחדים?

כן.

אז הנה, אתה יכול להיות בקשר ישיר עם הגברת איטח.

אנחנו בקשר מצוין, לא עם גברת איטח, עם - - -

סגן אלוף.

עם יעל בן ארצי, אנחנו בקשר מצוין ובשיתוף פעולה. עדיין צריך לקצר טווחים מכיוון שהטווח של קבלת ההחלטות לפעמים לוקח חודשים ארוכים וגורם לנשירה מהתהליך. זה חייב להיות מטופל. אבל אני רוצה לומר לך למה זה חשוב. אתה יודע שאני נמנע מלדבר עלי באופן אישי, כי אני מייצג ציבור, אבל אני אומר לך שאני חושב שאחד מימי המשבר הגדולים ביותר בחיי היה אותו יום שקיבלתי תעודה כחולה שכתוב עליה פטור משירות בגיל 17 בערך. לי היה מאד ברור שאם אני רוצה להשתלב בחברה בישראל, בתעסוקה בעתיד ולהיות בן אדם שעומד על שתי רגליו, למרות לקות הראייה שלי, אני חייב לעבור את המסלול של צה"ל.

אני מוכרח לומר שבאותו רגע זה היה לי יחסית קל להיכנס למסלול הזה ותוך חודשים ספורים חוילתי. היום התהליך הרבה יותר מורכב, אבל באותו רגע הייתי צריך להילחם בביטוח הלאומי, במשרד הרווחה ובכל רשות אחרת של המדינה.

החשיבות בעיני לשילוב של אנשים עם מוגבלות ובעיקר של אנשים עם עיוורון בשירות צבאי, קודם כל ברמה האישית מדובר במסלול הנורמטיבי של אדם בישראל ואם אתה רוצה להשתלב בצורה נורמטיבית בחברה בישראל, אז אתה חייב לעבור אותו. ברמה האישית הנוספת, זה עוד שורה ב - - - שמאד מאד חשובה במדינת ישראל. מבחינת החברה, החברה רואה אנשים עם עיוורון משתלבים בשירות צבאי ומכירה ביכולות שלהם בעתיד גם בקבלה לעבודה וגם בקבלה למסגרות אחרות בחברה ולכן זה חשוב מאד ובזאת אני אסיים.

תודה רבה נתי, אני רוצה לסכם. לפני שאני אסכם אני אגיד שהצטרפו אלינו חברי הכנסת ואאל יונס וסעיד אלחרומי וד"ר אחמד טיבי, שנכנס אחרון. זה אומר שאנחנו כבר בדיון הבא, עוד שנייה.

אני רוצה לסכם ולהגיד שזה באמת דיון שהיה קצר מדי לאור מה שלמדנו ועודכנו. אני ממשיך להאמין ותומך בכל פעולה שצה"ל עושה למען, לא רק כצה"ל, כצבא, אלא כגוף המדינה שמעצב ובונה את העתיד של הצעירים, במיוחד אני חוזר ואומר של הפריפריה. למדנו וגם אני לחברים שלי, מהמגזר הבדואי בדרום, שיש מועמדים לעתידים מהמגזר וזה נפלא לשמוע על דברים כאלה ואני באמת מברך אתכם. מברך את כל מי שעושה כדי לתת את ההזדמנות האמיתית לצעירים, שכרגע לא תמיד זכו לזה.

שיהיה לכם המשך מוצלח וכל טוב. תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון הבא.


הישיבה ננעלה בשעה 10:34.