פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



17
ועדת הכלכלה
26/06/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 799
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, י"ג בתמוז התשע"ח (26 ביוני 2018), שעה 11:50

העדפת תוצרת "כחול לבן" - מעקב

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר
איילת נחמיאס ורבין – מ"מ היו"ר

מירב בן ארי
יהודה גליק
יעל כהן-פארן

שי רינסקי - מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה

נעמה קאופמן פס - משנה למנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה

יגאל גורביץ - מנהל האגף לשיתוף פעולה תעשייתי, משרד הכלכלה והתעשייה

זיוה איגר - מנהלת הרשות להשקעות זרות, משרד הכלכלה והתעשייה

רונה קוטלר - מנהלת תחום כחול לבן, משרד הכלכלה והתעשייה

מורן הרשקוביץ - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הכלכלה והתעשייה

ליאת יונניאן - יועצת מקצועית למנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה

מרצדס צרפתי - יועצת למנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה

שירה קוה - דוברת משרד הכלכלה והתעשייה

גילה בן בסט - ראש היחידה לכלכלת הרכש, התייעלות והדרכה, משרד הביטחון

אסף הופר - חטיבת נכסים, רכש ולוגיסטיקה, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

נועה שוקרון - רפרנטית תעשייה, אגף התקציבים, משרד האוצר

אביקם בלר - מנכ"ל החברה למשק וכלכלה, מרכז השלטון המקומי

עופר בן אליעזר - ראש מועצת רמת ישי, מרכז השלטון המקומי

נועם רגב - דובר מועצת רמת ישי, מרכז השלטון המקומי

דנה דקו מדנס - מנהלת המחלקה המוניציפאלית, מרכז השלטון המקומי

שרגא ברוש - נשיא התאחדות התעשיינים

אליעזר פישר - נשיא פישר תעשיות פרמצבטייות, התאחדות התעשיינים

ד"ר נורית הראל - יו"ר מטה כחול-לבן, יו"ר משותפת של תשלובת חברת פישר, התאחדות התעשיינים

אורית קוטלר - מנכ"לית קו-וקס, התאחדות התעשיינים

שרון אלון - מנכ"ל קבוצת אלון, התאחדות התעשיינים

חגי רימון - מנכ"ל קנולטק, התאחדות התעשיינים

ישר בן מרדכי - מנכ"ל בזן, התאחדות התעשיינים

יורם גונן - מנכ"ל חברת עדשות חניתה, התאחדות התעשיינים

יעל שכטר סיטמן - ראש תחום בריאות ואנרגיה, התאחדות התעשיינים

לימור פשר כהן - סמנכ"ל תכנון משולב וסחר בתי זיקוק, התאחדות התעשיינים

מוטי חן - טלדור כבלים ומערכות, התאחדות התעשיינים

שלום זיידלר - יו"ר קבוצת ויסוצקי, יו"ר איגוד המזון, התאחדות התעשיינים

נילי צור - מנכ"לית קבוצת ויסוצקי, התאחדות התעשיינים

ד"ר מירב קינן - מנכ"לית איגוד ההיי-טק, התאחדות התעשיינים

ניר קנטור - מנהל איגוד הכימיה, פרמצבטיקה ואיכות הסביבה, התאחדות התעשיינים

יעקב גבאי - מנכ"ל דיסקרט, התאחדות התעשיינים

דניאל וקנין - משנה למנכ"ל חברת תדיראן, התאחדות התעשיינים

עלאא עאלם - ראש תחום החברה הערבית, התאחדות התעשיינים

אבני סלומון - סמנכ"ל חברת קונטקט, ארונות שרתים ותקשורת, התאחדות התעשיינים

יוסי אלבז - מנכ"ל חברת אריוס, התאחדות התעשיינים

שון שמואל - סמנכ"ל תפעול fibernet', התאחדות התעשיינים

יוסף אלקובי - נשיא התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה

ברוך שניר - מנהל תחום כלכלה, התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה

דן אלמן - דירקטור בחברת נשיונל סיסטמס

סיגל אסולין - מנהלת מטבחי דקל בע"מ

אילנית חיות - מנהלת תקשורת, תנובה

דנית מור יוסף - מנכ"לית צינורות המזרח התיכון

אבי פרייפלד - מנכ"ל Solver

ד"ר גיורא דישון - מנכ"ל יוטילייד (מפתחת רכיב באנרגיה סולארית בעוטף עזה)

גיל ברק - עו"ד, מנהל המחלקה המשפטית, אפקון החזקות

מארק שון - מוזמן/ת

יוסי סמט - מוזמן/ת

שלמה שפר - מוזמן/ת

עדנה הררי - מוזמן/ת

כרמל פלדמן - מוזמן/ת

כרמית אבישר - מוזמן/ת

חיים קפלן - מוזמן/ת

יעל דובר - מוזמן/ת

נואמי ליברמן - מוזמן/ת

יאנה קרייסמן - מוזמן/ת

מיה הרשקוביץ - מוזמן/ת

ליאון יכין - מוזמן/ת

משה ברדוגו - שדלן/ית (ברדוגו יועצים), מייצג/ת את שמן תעשיות בע"מ

ליטל סבר - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את תדיראן (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: איגוד לשכות המסחר)

חניתה חפץ - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: וויפרו גבעון בע"מ, סימנט אי.אס בע"מ, תנובה, תעשייה אווירית)

אבירם עוזי - שדלן/ית (גלברט כהנא קשרי משקיעים ותקשורת עסקית בע"מ), מייצג/ת את יוטילייט בע"מ

לאה ורון

אהובה שרון, חבר תרגומים


העדפת תוצרת "כחול לבן" - מעקב

בוקר טוב. אנחנו בפתחו של יום כחול-לבן אבל מבחינתי כל יום הוא יום כחול-לבן. בתפיסת עולם. אני מבקשת מאוד להודות לוועדת הכלכלה, למנהלת הוועדה, לחבר הכנסת איתן כבל היושב ראש שעל אף הלחץ המאוד מאוד גדול עם הימים המיוחדים החליטו לתת לנו לקיים את הדיון הזה שהוא למעשה דיון המשך של ועדת הכלכלה שעוסקת בשלוש השנים האחרונות רבות בנושא של העדפת תוצרת הארץ. זו הזדמנות טובה לברך את חברתי נורית הראל מחברת דוקטור פישר על כניסתה לתפקיד יושבת ראש מטה כחול-לבן ולהודות לרון תומר שיצא מהתפקיד ועבר לתפקיד אחר.

אני רוצה לומר משהו שאמרתי בוועדת חינוך שעסקה בחינוך הטכנולוגי. אני חושבת שאנחנו בשעת השין. אני חושבת שאנחנו בעולם ששכח מה זה כחול-לבן, לא רוצה להעדיף כחול-לבן וראשוני המפרים של התקנות הם משרדי הממשלה בכבודם ובעצמם. אני אמרתי את זה בצורה עדינה בדיונים בעבר. אני לא מתכוונת היום יותר להיות עדינה ודיפלומטית או לשמור על שפה פרלמנטרית נקייה בעניין הזה. אני חושבת שמה שקורה, הוא פשוט בגדר שערורייה ולא פחות מזה. בשום מקום בעולם, בכלכלות המפותחות המערביות, בשום מקום בעולם לא היה יכול לקרות כדבר הזה שלא תהיה העדפה לתוצרת הארץ. בראשית שנות ה-90 אני הייתי שותפה להתקנת התקנות האלה במשרד ראש הממשלה, בתחילת דרכי המקצועית. מי היה מאמין שהיום, בשנת 2018, אנחנו נצטרך להילחם בגלל שהמכרזים של משרדי הממשלה מוצאים למכרזי שירות ולא מכרזים לרכישת טובין. איך זה יכול להיות שאנחנו נמצאים במצב הזה? הממשלה חייבת להלקות על חטא בעניין הה.

תודה רבה לחברתי מירב בן ארי השותפה ליום החשוב הזה ולשרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, וגם לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. אני אומרת שלא יכול להיות שמשרדי הממשלה יהפכו מכרזים לרכישת טובין למכרזי שירות כדי להתחמק מהחבות הזאת. יותר מזה, רכש גומלין לא מתבצע. פשוט לא מתבצע. בשום מדינה בעולם לא קורה כדבר הזה.

שי, אנחנו נמצאים במצב, ואתה מטפל בזה וצריך לומר שהעצימות במשרד בראשותך היום בעניין הזה, במנכ"לותך ובראשותו של השר אלי כהן שאחר כך יצטרף אלינו, אני מוכרחה לומר שהעצימות שלכם בעניין הזה עלתה באופן משמעותי. הציפייה שלכם שגורמים ממשלתיים וציבוריים יעמדו בחובת רכש הגומלין שלהן, לא הייתה בשנים האחרונות. היא לא הייתה. טוב שחזרתם למקום הזה אבל המלחמה שאנחנו צריכים לנהל על זה היא מלחמה על הכלכלה הישראלית. מי שלא מבין את זה, לא מבין איך בונים כלכלה. לבנה אחר לבנה.

לכן דיון המעקב הזה. ושוב, אני באמת מודה לחברי חבר הכנסת איתן כבל גם על שאפשר לי לנהל את הדיון הזה אבל בכלל שאישר את קיום הדיון הזה מתוך הבנה שהבית של התעשייה, הבית הכי טבעי של התעשייה, הוא ועדת הכלכלה. נכון שיש את ועדת הכספים ועכשיו את ועדת חוץ וביטחון, אבל בעניין הזה של העדפת תוצרת הארץ, אנחנו לא נרפה.

מי שמכיר אותי ומי שמכיר את חברת הכנסת בן ארי וגם את חבר הכנסת עפר שלח שעדיין נמצא בדיון על התעשיות הביטחוניות שגם הן נמצאות בסכנה, לא מבין מה זה אומר אנחנו נחושים לא לוותר בעניין הזה.

שי, אנחנו לרשותכם בכל דבר ועניין שיגרום לכך שהממשלה תקיים את החובות שלה ושרכש גומלין מגורמים שזוכים במכרזים יתבצע. בכל דבר ועניין אנחנו לרשותכם בעניין הזה.

אני מודה לכם. אני רוצה לתת בפתח הדברים את זכות הדיבור לחברתי חברת הכנסת מירב בן ארי.

תודה. תודה רבה על כינוס הוועדה הזאת. בצדק את מובילה אותה. שלום גם לנציגי משרד הכלכלה ולנציגי התעשיינים.

אני אדבר בקצרה כי באנו לשמוע את האנשים. אני חושבת שבסופו של דבר ההעדפה הזאת של כחול-לבן, אני עוסקת בה כמעט שנתיים, החוק שלי הוגש מזמן ונתקע בעיקר בגלל משרד האוצר, מינהל הרכש, ולא בגלל משרד הכלכלה. משרד הכלכלה תורם, שותף פעיל ומגיעות לו כל המחמאות, גם לנעמה. בסופו של דבר משרד הכלכלה מוביל את הנושא של העדפת כחול-לבן וגם מיישם את זה. הבעיה היא עניינים של בירוקרטיה. בעיקר אנחנו רואים את זה במכרזים של ה-BOT וכל אותם מקומות שלצערי מדירים – אנחנו עוסקים בהדרה בתקופה האחרונה – את התעשייה הישראלית.

אני לא רוצה שניתפס לייאוש כי בייאוש זה הכי קל לומר, בסדר, נסגור, נעבור למלטה, נעביר לתורכיה וכולי. אנחנו צריכים לטפל נקודתית בפניות ציבור. אני אומרת את זה תמיד. אני מסיירת במפעלים, כמעט כל שבוע אני במפעל אחר, יש בעיות נקודתיות – תעלו, תדברו, יש לכם כאן שלושה יושבי ראש שדולה, גם איילת, גם אני, גם עפר שלח וכמובן יש את איתן כבל יושב ראש הוועדה שהצטרף עכשיו לדיון וגפני בכספים שהם באמת בעד התעשייה ופעילים גם בפניות ספציפיות של מפעל שתקוע וגם בפנייה רוחבית.

דבר שני. אני יכולה לומר לכם שלא הפסקנו לטפל בעניין של העדפת תוצרת הארץ. אנחנו לא מרפים מזה. זה נמצא על סדר היום וזה כל הזמן בפגישות ושיחות, וכן, לא צריך – אמרתי את זה בתחילת דבריי – להיתפס לייאוש הבירוקרטי אלא צריך להמשיך להוביל את זה ולהתמיד בכך. אנחנו עושים את המקסימום. אין לי ספק שאנחנו צריכים קצת יותר סיוע ברמה ממשלתית. בסוף אנחנו נמצאים בנקודה מסוימת שאנחנו צריכים לומר, אגב, כמו שקורה בארצות הברית, כמו שקורה באירופה, שאנחנו מעדיפים תוצרת מקומית. לצערי אני הרבה פעמים נתקלת בהתנגדות בעניין. אני מאוד מקווה שמשרד הכלכלה יאמר אולי מה אצלו הוא כן הצליח לפצח. אנחנו עושים את זה ביחד, בשיתוף פעולה וגם הצוות שנמצא כאן, גם השר, בטח המנכ"ל, מגויסים לעניין.

שוב אני אומרת שאם יש דברים ספציפיים, כמו שעכשיו ראיתי במכרז אבל אני נתקלת בזה כל הזמן, תעלו בפנינו בסיורים שאנחנו עושים ובקו לפניות, ואם זה ברמה העורפית, קחו בחשבון שאנחנו פעילים ואנחנו לא ננוח עד שהנושא הזה של כחול-לבן יעבור והוא יעבור. הוא יעבור כי זה צודק, זה נכון וזאת העדפה של כחול-לבן, זאת לא רק תעשייה אלא זאת העדפה של רווחה של תושבי ישראל שכל דבר שקשור לחינוך בריאותי, כי כשאתה מדבר על מפעל, אתה מדבר על משפחות.

אני אסיים באיזשהו מייל שקיבלתי אתמול מאוד מרגש ומקסים על מישהו שיש לו עסק. אני לא אומר איזה עסק כי אני מתעסקת ברמה של חוק שעבר כאן אתמול בוועדת הפנים, עבר קריאה טרומית ועכשיו יעבור לקריאה ראשונה במליאה בשבוע הבא בעזרת השם. הוא כתב לי מייל והמייל הזה הסביר הכול. הוא אמר לי: אם לא היה החוק הזה שהעברת אתמול, אני סוגר את העסק ושולח הביתה 15 עובדים אבל כל עובד הוא משפחה. אמרתי לו שלא ידאג, החוק הזה יעבור והוא יעבור עוד במושב הזה, בשלושת השבועות האלה, כי בכל מה שאנחנו יכולים לסייע מעסק קטן של 15 עובדים עד מפעל של מאות או אלפי עובדים, אנחנו נמצאים כאן עבורכם. תודה רבה.

תודה רבה חברת הכנסת מירב בן ארי. דוקטור נורית הראל, יושבת ראש מטה כחול-לבן.

תודה לחבר הכנסת כבל שהצטרף אלינו.

אני רוצה להודות לכולכם, גם לחברות הכנסת שעושות הרבה מאוד ולחברי הכנסת, למשרד הכלכלה שהוא שותף שלנו. אני בתפקיד שלושה חודשים כיושבת ראש מטה כחול-לבן ונתקלת באין סוף עוולות שנעשות והן נעשות בשלושה נושאים.

האחד, בנושא העדפת תוצרת כחול-לבן. החוק דורש להעדיף תוצרת כחול-לבן גם אם היא עולה 15 אחוזים יותר מיבוא. יש עבודה כלכלית שנעשתה והוצגה בוועדה הזאת לפני שלוש שנים והיא מראה שלמדינה יש הרבה יותר הכנסות מהוצאות. אנחנו מוצאים יצירתיות אין סופית – ויש כאן תעשיינים שייתנו את הדוגמאות ואני לא אכנס אליהן – איך עוקפים את זה, החל משימוש בגופי רכש פרטיים שלהם אין שרשור והם לא מחויבים בהעדפה הזאת, קבלני משנה, מכרזים שמותאמים ליצרן ספציפי בחוץ לארץ, דברים אבסורדים. כולם מכירים את הסיפור של שטיחי כרמל עם האריחים, עם גודל אריח. יש אין סוף דוגמאות. תנאי סף מפלים או זמני אספקה לא ריאליים. כנראה למישהו יש סטוק, סחורה שהוא רוצה למכור ומבקשים זמן אספקה של חודש-חודשיים, שקלול המחיר, והמכה החדשה היא מכרזי שירות. כבר לא קונים מזגנים אלא יש מכרז שירות להתקנת מזגנים. כבר לא קונים כיסאות אלא יש מכרז שירות להתקנת כיסאות. כמובן הנושא של המעקות שכאן לא רק נדבר אלא אפשר להשפיע. זה נמצא אצל היועץ המשפטי להכרעה. לא פלא שכל משרדי הממשלה הצטרפו לעניין הזה והם רוצים שיהיו מכרזי שירות פטורים מהעדפת תוצרת כחול-לבן וכך אפשר לשים את כל החוק הזה בצד כי הוא לא ריאלי. כאן זה מקום שלא רק מדברים בו ומעלים את הבעיות אלא מקום שיכול להשפיע כי ההכרעה צריכה להילקח בימים הקרובים.

הנושא השני שאני רוצה להגדיר הוא השינוי בהגדרת טובין בתוצרת הארץ. השינוי הוא נכון. הולכים לשנות לפי פריט מכס, שינוי במספר פריט מכס יגדיר שינוי, אבל יש כאן מספר מפעלים בודדים אבל הם חשובים לנו כמו אותם 15 כי הם מעסיקים עשרות ומאות. השינוי במספר המכס לא קיים. למשל, דוגמה, כרטיס אלקטרוני מגיע לארץ ריק, אין עליו שום דבר, מרכיבים עליו את כל החכמה, את כל הצ'יפים וכולי, מספר המכס לא השתנה ולכן הוא לא תוצרת הארץ והוא לא בהעדפה. את זה חייבים לתקן מהצד הזה. מהצד השני, אם אני קניתי צבעים, חוברת צביעה ושמתי אותם בתוך מעטפה ועכשיו זה נקרא ערכת יצירה, זה כן משנה פריט מכס. בארץ לא נעשה כלום ולכן חייבים להכניס לנושא הזה את מנגנון החריגים ולא להתעלם ממנו.

אלה שני נושאים שאפשר להשפיע עליהם עכשיו ולא לטווח רחוק אלא לטווח קצר מאוד.

כמובן הנושא האחרון שאני רוצה להזכיר הוא היעדר עידוד רשת כחול-לבן בקרב גופים פרטיים. אנחנו מדברים על המוסדות האקדמיים, על קופות החולים, על המועצות הדתיות ואני בכלל חושבת שכל מי שעושה רכש בכספים ציבוריים, בכספים שהם כספי המסים שלנו, חייבת לחול עליו העדפת רכש כחול-לבן.

תודה רבה. יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת איתן כבל שצריך ללכת ליום המילואים.

תודה. באמת תודה לך שאת מנהלת את הדיון של ועדת הכלכלה. זו הזדמנות נוספת לומר לכם כולכם ולנשיא התאחדות התעשיינים שבמקרה במקרה היום זה גם יום המילואים וזה גם פחות או יותר יום השנה לחוק עבודת נשים וגברים בהתאמה.

כל הטובים באו ביחד היום לכנסת.

כן. מה שנקרא, גם שמת הליום ועפת על עצמך.

נתתי לך מחמאה. קח אותה עד הסוף.

משפט אחד לומר. גם שיבחתי אותך בוועדה כי המדינה כבר מנסה לגנוב את זה כאילו היא ייצרה את זה בעצמה. אני רוצה ברשותכם לומר שנושא כחול-לבן בוועדת הכלכלה הוא אחד הנושאים המרכזיים וזאת לא מליצה, אם בהצעות חוק ואם בכל מיני פעולות אחרות. כבר נאמר, אני לא יודע אם לומר על הממשלה הזו אם בארזים נפלה שלהבת, אבל אני בכל זאת אתאמץ ואומר שכן, בעניין הזה של כחול-לבן העבריינית הראשית, זו שפוגעת יותר מכל בכל הנוגע לכחול-לבן, מתחיל מהממשלה. כאשר הממשלה היא העבריינית הראשית, קשה לה אף יותר לרדת כלפי מטה ולתת את ההנחיות, ואני לא מתכוון אליכם כמשרד שעושה באמת את היטב אבל בסך הכול הכללי, כמו במרחב אדיר של נושאים שאנחנו עוסקים בהם, ואת בוודאי, כמי שעוסקת גם מולנו בוועדה בעניין הזה, ושם צריך לתת את העניין.

הנושא שמונח לפתחה של הממשלה, הדבר כאילו נשמע הכי טריביאלי, זאת הצעת חוק שחתומים עליה חלק מחברי הכנסת שנמצאים כאן, העברת מפעלי ביטחון. לא אמרתי אל תעבירו לממשלה מפעלים ממשלתיים, רק אמרתי שלפני שמעבירים לפחות 30 אחוזים מפס ייצור של מפעל ביטחוני לחוץ לארץ, שלפחות הממשלה תחליט על זה. זאת אומרת, יהיה מישהו שידע, שישב, חשב עשר פעמים לפני שהוא קיבל את ההחלטה. לא אמרתי אל תעבירו. אתם יודעים שגם בעניין הזה עושים בעיות.

אנחנו באמת לרשותכם. זאת איננה מליצה או קלישאה. תודה רבה לכם ואני אמשיך בענייניי השוטפים וסליחה שהפרעתי.

תודה רבה. מילת תודה מקרב לב ליהודה גליק וליעל כהן-פארן.

אני רק מברכת את השדולה. הנושא מאוד חשוב. גם אם לפעמים אני נתפסת כמי שנאבקת בתעשייה, אני מבינה את החשיבות הרבה והאדירה של התעשייה לכלכלה הישראלית ואני אתכם. אנחנו צריכים להתמודד ביחד עם הרבה אתגרים ואנחנו נעשה זאת יחד.

תודה רבה. שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים.

תודה רבה גברתי יושבת הראש. חברי הכנסת, אדוני המנכ"ל, המשנה למנכ"ל, כל האנשים המכובדים שבאו לכאן היום. נראה שכאילו אנחנו מדברים עם עצמנו. כולם כאן בעד התעשייה הישראלית, כולם כאן רוצים להעדיף תעשייה ישראלית, אני בטוח שכולם רוצים גם לחייב רכש גומלין בצורה המיטבית, ואז למה זה לא קורה? הבעיה היא שאנחנו מדברים עם עצמנו


פה היה צריך להיות עכשיו שר האוצר ולא מישהו אחר. רק שר האוצר כי במשרד האוצר לא נותנים לזה יד. להפך, מקלקלים. כי חוות הדעת המשפטית שיצאה ממשרד האוצר הולכת לדפוק את האוטובוסים. למשל. אם עורך דין יכול לחשוב שגדר בטיחות שמתקינים על האוטוסטרדה זה לא מוצר אלא זה שירות, ולכן אין העדפה לחברה ישראלית, אז מישהו צריך לתת מכה על השולחן וזה לא מישהו אחר אלא שר האוצר. אין מישהו אחר. הוא זה שמתווה מדיניות. היות והכול בסוף זה האוצר, לבי לבי על הקילומטרז' שעושים במשרד הכלכלה, קילומטרים ארוכים והביאו את החוק הזה למקום המיטבי והם מדברים אחרי צאת השבת ולפני כניסת השבת על החוק הזה בלי סוף. נעמה עושה באמת לילות כימים. אבל זה לא יעזור כי אם בסוף היועצת המשפטית של משרד האוצר מגיעה לסגן היועץ המשפטי לממשלה ונאמר שלא מעניין אותה מה רוצה שר האוצר, היא לא מסכימה וזה לא יהיה, אז אמנם לא שמעתי את זה באוזניי ואני מקווה שציטטתי נכון ואם לא, אני מתנצל בפניה, אבל זאת רוח הדברים.

רוח הדברים הייתה בעייתית מאוד.

בוודאי. לכן רבותיי, זה לא יקרה. בואו לא נהיה נאיביים. מחר אחרי הצהרים אנחנו יושבים עם שר התעשייה ויושב ראש ההסתדרות אצל שר האוצר בשביל דבר אחד בלבד, לזכות ששר האוצר יאמר, רבותיי, מספיק זה מספיק, אני מקווה לאסוף לכאן את החשב הכללי, את ראש אגף התקציבים, את החברות הממשלתיות, את מי שצריך לקחת לאותו חדר ולומר, רבותיי, תסתכלו עלי טוב, אני שר האוצר ולא אתם ואני קובע שמקיימים בממשלת ישראל חוקים. אנחנו לא מדברים על חקיקה. אנחנו מדברים על קיום חוק. דרך אגב, זאת גם מקשה אחת ואני שמח שהכול נמצא אצל זיוה. גם הנושא של העדפת כחול-לבן וגם רכש הגומלין, אלה שני צדדים של אותה מטבע. בשני המקומות האלה אי אפשר לוותר.

זה חמור כפל כפליים כשאתה נמצא במצב של התחרות בייצור שמקשה עלינו יום יום בגלל המטבע ועוד סיבות. אם אנחנו לא דואגים לביתנו, מה אנחנו מלינים על אחרים?

לכן אני מודה למירב ולך על כך שלקחתן את זה אישית. למירב עוד קשה כפליים – תסלחי לי שאני אומר – מאשר לך ולי אבל מצד שני היא נחושה לגמרי בנושא הזה ולא מוותרת. לכן הערכה כפולה. באמת, בואו נעשה את העניין הזה.

גם לי קשה בגלל שאני אופוזיציה.

כן. קושי אובייקטיבי. היא צריכה להתמודד עם זה יום יום. זה בהחלט מראה על מנהיגות ומראה על נחישות ועל אמונה בצדקת הדרך. באמת, תודה רבה לכם שאתם עושות את זה וכמובן תודה לך שלקחת על עצמך להוביל את הוועדה החשובה הזאת.

אני מאוד מודה לך. שי, זה בסדר אם ניתן לתעשיינים לדבר לפני שנשמע את משרדי הממשלה?

כן.

אני מרגישה שזה מאוד חשוב. גיורא דישון, מנכ"ל חברת יוטילייט. ברשותכם, אני מבקשת מאוד מאוד בקצרה כי זמננו מוגבל באופן קיצוני היום.

קודם כל, תודה על ההזדמנות לדבר. אני ממייסדי ומנכ"ל חברה בשם יוטילייט, חברה שממוקמת ביבנה, מפתחת טכנולוגיה חדשנית לייצור תאים סולריים. כמו שכולם יודעים, תאים סולריים הוא אחד הדברים שהמדינה רוצה לתמוך ולעשות בצורה משמעותית. הטכנולוגיה שלנו מאפשרת הגדלה של נצילות התאים הסולריים והוזלת העלות שלהם. תאים סולריים לא מייצרים בארץ. אנחנו מוכרים את המערכות שלנו לסין, שם מייצרים את רוב התאים הסולריים. המדינה תייבא, כמובן המדינה לא באופן ישיר, בשנה הקרובה לפחות ב-300 מיליון דולר תאים סולריים ואנחנו רוצים שבתאים הסולריים האלה תהיה טכנולוגיה ישראלית.

בנוסף לזה אנחנו החלטנו להקים את המפעלים לייצור הסרטים להדפסה בעוטף עזה, ביישובי עוטף עזה, היום זה בכלל נמצא במרכז. מפעל ראשון בקיבוץ מגן ומפעל שני בקיבוץ כיסופים. הם גם השקיעו אצלנו. זה יספק גם תעסוקה וגם כמובן תוצרת ישראלית, אלא שהתוצרת הישראלית הזאת תלך לסין ותחזור כתאים סולריים וצריך למצוא את הדרך לתת אינסנטיב שהתאים הסולריים שמגיעים, יהיו עם טכנולוגיה ישראלית. העלות אותה עלות אבל שיהיו עם טכנולוגיה ישראלית. אז אנחנו מייצרים גם תעסוקה וגם אנרגיה מתחדשת.

תודה. אתה הארת זווית אחרת של הנושא הזה, אבל על סדר יומנו העדפה על ידי הממשלה.

שרון אלון מקבוצת אלון.

שלום לכולכם. תודה על היום הפעיל הזה. אני אחד הבעלים של קבוצת אלון. קבוצת אלון מעסיקה כ-450 עובדים. התחום העיקרי של החברה הוא לייצר כל מה שקשור לאשפה, כלי אצירה. משאיות אשפה, פחי אשפה, מה שאתם רואים ברחובות, כל כלי האצירה למיניהם, אם זה לבקבוקים, לנייר, לקרטון כל מה שקשור לדברים הללו, אנחנו מייצרים. אנחנו באמת גם נחשבים כפרח מוגן כי אין כבר כמעט מתחרים ישראלים כי כולם פשטו את הרגל ב-30-40 השנים האחרונות והמתחרים שלהם הם יבואנים.

משנה לשנה אנחנו מתחילים להפסיד הרבה בהכנסות שלנו. אני מעריך שהפסדנו בשנתיים האחרונות קרוב ל-17 מיליון שקלים רק בגלל העדפת כחול-לבן. אני חוזר ואומר, רק בגלל זה ואני אסביר.

ישבתי עם כמה ראשי ערים ואמרו לי בפה מלא - מבחינת כבודם אני לא אומר מי הם אבל אלה אנשים מאוד מוכרים במדינה - שלפי החוק המסקנה שניתנת לוועדת המכרזים היא המלצה. ועדת המכרזים תמליץ לתת 15 אחוזים העדפה. בהמלצה. אמר לי ראש עיר אחד שהוא כראש עיר חד משמעית לא ייתן יד לדבר כזה שיקרה. אם אני יכול לתת עוד כסף לחינוך או כסף למשהו אחר, אני לא אקנה. אם הייתה עליו חובה, אז הוא לא היה רואה את זה כהמלצה אבל אין עליו חובה. הממשלה לא נתנה את זה כחובה.

כאן נפלנו בענק. זה דבר שאם אפשר לשנות אותו, מהמלצה לחובה. גם משרד הפנים אמר בזמנו שכן צריך להסתכל על ההמלצה כחובה אבל לצערנו עד היום לא נעשה שום דבר. זה הזוי שקורה במדינת ישראל דבר כזה.

יש את הגוף שרוב הרשויות קונות ממנו. בהתחלה נותנים את ה-15 אבל אחר כך הם בכל מקרה, בלי או עם, יש עוד שלושה-ארבעה שחקנים ולאחר מכן, בשלב ההתמחרות, אוטומטית זה כבר נמסר, כבר אין את ה-15 אחוזים העדפה. גם שם, גם בשלב ההתמחרות וגם רואה החשבון שנותן את החותמת גומי שהיא סתם, שתהיה חותמת באמת שבאמת נותנת את ההסבר מה זה השוני כאן בארץ.

הממשלה שולחת לפריפריה מפעלים אבל אז, כשצריך להקים מפעלי שדה, היא לא מוכנה לקחת בחשבון במכרזים שעולה כסף להוביל את הטובין ולא משנה איזה טובין זה יהיה והיא מקימה מפעלי שדה סיניים. אני מודה לך מאוד.

יוסף אלקובי, נשיא התאחדות בעלי המלאכה.

קודם כל, תודה. אני מברך על היום הזה אבל אמרו חז"ל לא העיקר המדרש אלא מה עושים עם כל מה שדנים בו כאן. אני אספר לכם סיפור קטן עלי. אני מייצר לבתי מלון ריהוט. בחודשיים האחרונים כל הריהוט מוזמן מתורכיה. קיבלתי הזמנה מירושלים רבתי למלון, הזמנה מוכנה. מגיע הבוס מארצות הברית למקום ואומר, רק רגע, למה מכאן? יש בתורכיה. מצלצלים אלי ומבטלים את ההזמנה. אומרים שיביאו חדר מתורכיה ושאבוא לראות אם אני יכול לעמוד בדברים הללו. עמדתי מול 20 עובדים שלי – כי אני מייצג 88 אחוזים מהתעשייה בישראל, כפי שאת יודעת גברתי וכולנו עד 20 עובדים – וכמעט ואני סוגר. באמת, החלטתי לסגור את שערי העסק שלי ולשלוח הביתה את העובדים, אבל עמדו דמעות בעיני ולא יכולתי לראות עובדים שעובדים 30 ו-40 שנים, שהם בעלי מקצוע, הולכים הביתה. אנחנו משלמים יקר לכל איש מקצוע, בתי ספר טכנולוגיים נעלמו מן העולם. אני רוצה לומר לכם שזה מה שקרה ולאט לאט אספתי מכאן עבודה ומשם עבודה ואני מנסה רק לשלם את המשכורות.

את זה אני מספר עלי. אני מייצג את הסקטור שלי ואני יודע מה קורה. לפני שבוע-שבועיים חילקון בגדים בחינם בשוק הפשפשים, הפגנה בטקסטיל, כי אם אני מגיע לכותל ואני מרים כיפה ורואה מי בסין מייצר אותה, זה אומר לי הכול. תודה.

תודה רבה לך. שוב, היבט אחר של העדפת תוצאת אחרת. אני אשמח ומאוד אודה לכם אם אתם תתייחסו למכרזים ממשלתיים, כי אני חושבת שזה האתגר הקריטי שמונח לפתחנו.

חגי רימון, חברת קנולטק.

תודה רבה על שנתתם לי את הכבוד לדבר. יש לי עכשיו ברגע זה מכרז לאוהלים. אני יצרן אוהלים. היו לנו שני מפעלים, מפעל אחד סגרנו לפני שלושה חודשים באזור תעשייה ציפורי בנצרת עילית בגלל שהרבה מאוד מהייצור עבר גם לדולר סיוע, הרבה מאוד מהפריטים הצטרפו לדולר סיוע, והרבה מאוד עברו לסין. יש לי עוד מפעל כאן באזור ירושלים.

כמה עובדים?

כרגע אני מחזיק בירושלים 15 עובדים. יש לנו עוד משרדים. כרגע יש לנו מכרז של שני אוהלים מאוד מאוד מיוחדים עבור גוף ביטחוני והמכרז מיועד ליבואן שעושה את ההתקנות בארץ. אני מייצר מאה אחוזים מהפריט בארץ, מהטקסטיל שאני מייצר ואת הבדים אני קונה מקיבוץ ארז בעוטף עזה, את האלומיניום אני ייצר כולל את ההתקנות. הכול תוצרת הארץ. פונה ליועץ המשפטי של משרד הביטחון ואומר לו שיש את חוק הטקסטיל, אמורה על המכרז הזה להיות הגנה. במסגרת פטור ממכרז הוא הוציא את זה – תקנות הטקסטיל, אינן חלות על מקרה זה העדפת תוצרת הארץ.

למה?

כי הוא שינה את הסיווג. זה לא מכרז, זה פטור ממכרז. רוב משרד הביטחון, רוב הרכש שלו, הוא בפטור ממכרזים.

זו בעיה מאוד קשה.

אנחנו נאבקים על שקלים בודדים והרוב הולך בפטור ממכרז. גם כשיש לנו הזמנות, יש לי הזמנות למשטרת ישראל, הזמנות של אוהלים רב שנתיות, הם לא רוצים אוהלים ממני והם מצאו דרך לעקוף את החוק ומשנים את ההגדרה של האוהל לשם אחר וקונים מיבואנים.

זה חמור, אבל אני יכולה לומר לך שוועדת הכלכלה עסקה כמה פעמים בנושאים כאלה של פטור ממכרז לדברים כאלה. אם אתה תביא לנו את המידע בצורה מסודרת, אתה יכול להיעזר בנורית או ישירות בנו, בוועדת הכלכלה, אנחנו נשתדל להביא את זה לדיון או אצלנו או בוועדת הכספים אם זה יהיה יותר מתאים, אבל אנחנו טיפלנו באירועים כאלה.

אני יכול לומר שיש מכרזים שלמים במשרד הביטחון שמנועים מהשתתפות של תוצרת הארץ בגלל שהם מגדירים תוצרת סין והם אפילו לא נותנים לתת שווה ערך.

אני מודה לך. תעביר לנו את המידע. נשתדל לעשות משהו בעניין.

שון שמואל, חברת פייברנט.

שלום לכולם. מכובדיי חברי הכנסת, מכובדיי התעשיינים. אני חבר במטה כחול-לבן בהתאחדות התעשיינים. אני אחד הבעלים של חברת פייברנט שממוקמת ביוקנעם. החברה מונה כ-200 עובדים, קיימת 25 שנים, תחום פעילות החברה הוא תקשורת סיב אופטית והגנת סייבר.

אני רוצה לציין - היינו בכמה ועדות כאן – שחלק מהפרויקטים הביטחוניים שמדינת ישראל מקימה בתקופה האחרונה, פרויקטים אסטרטגיים, רחבי ממדים, חלקם או רובם מתבצעים בכספי סיוע כך שאין לנו שם SAY ואנחנו לא יכולים שם להשתתף.

איזה אחוז?

אחוז נכבד מתוך הפרויקטים ממומן בכספי סיוע, כך ששם בכל מקרה אנחנו מחוץ למשחק הזה. שאר הפרויקטים הנותרים, מתמודדות במכרזים חברות גדולות גם מישראל וגם חברות זרות. גם כשהן זוכות בפרויקטים, הן לא מחויבות לא בכחול-לבן ואין העדפה או התניה כזאת בכל מקרה. זה מביא אותנו למצב שאני יכול לתת דוגמה למכרז של משרד הביטחון, מכרז קטר, מכרז תקשוב ראשי צה"לי של שלושה אתרים, מכרז מאוד גדול, זכתה בו חברת מל"מ מקבוצת התעשייה האווירית יחד עם חברת ליידו שהיא חברת בת של לוקיד מרטין, ובסופו של דבר אין שום התניה במכרז. אנחנו ספקי ציוד, אנחנו לא בפרונט של המכרז אלא ספקי הציוד. מל"מ בוחרת לה אינטגרטור, האינטגרטור הוא חברה ישראלית בשם נקסקום שאנחנו משתפים אתה פעולה בהרבה פרויקטים אחרים אזרחיים ולצורך העניין אותה חברת נקסקום, מהשיקולים שלה, החליטה לקחת ציוד של חברה זרה. ניסינו לפנות למשרד הביטחון וגם לפנות למל"מ עצמה. מל"מ מפילה את זה על נקסקום, הם בוחרים את הציוד, הם מתקינים את הציוד, נקסקום החליטו כך ובזה נגמר הסיפור.

בקשתי היא שהוועדה תפעיל כאן את ההשפעה שלה, תנסה לפנות למנכ"ל משרד הביטחון ולמנכ"ל התעשייה האווירית ולבדוק את הנושא של שיתוף פייברנט בפרויקט הזה.

אני חושבת שכדאי שתעביר לנו את זה בצורה מסודרת. אתה ממחיש לנו את הבעיה. אנחנו מכירות אותה. אם תעביר לנו את זה מסודר, ננסה לראות מה אפשר לעשות בעניין. אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב.

אני רגע עושה הפוגה ורוצה לעבור לעופר בן אליעזר, ראש המועצה המקומית רמת ישי ונציג מרכז השלטון המקומי. יש לי הרבה מאוד ביקורת על היחסים בין השלטון המקומי לבין התעשייה. אולי תראו לנו שזה לא הארנונה של התעשיינים אותה רוצים אלא רוצים גם לתת שירות.

נתחיל בזה שאני מודה על הדיון לחברתי, והיא באמת חברתי, ולחברת הכנסת בן ארי ולכל מי שהגיע. אנחנו בעד כחול-לבן ואת זה צריך להבין. אנחנו חושבים שמי שעושה ונמצא כל הזמן בחזית העשייה במדינת ישראל, אלה הן הרשויות המקומיות. אבל אי אפשר לבוא ובצורה לא נאותה, בכספי ציבור, לעשות שינוי במה שאנחנו יכולים לעשות. אני חושב שמה שאתה אומר הוא מאוד נכון. צריך לתת העדפה לכחול-לבן, חד משמעית, אבל ההעדפה צריכה להיות העדפה חכמה שנוכל לממש אותה. אם אני כרשות, שכל התקציב שלה לצורך העניין הוא 50 מיליון שקלים, צריך, במקום להוציא מיליון, להוציא מיליון ו-150,000 שקלים, יש לי 150,000 לכאורה שכספי הציבור הלכו למקום שהוא בהעדפה של כחול-לבן. אם המדינה מחליטה שהיא עושה את זה, שתשלם. יש לי רעיון יותר קל, כי המדינה לא תשלם.

אני מציע שבהצעת החוק – ואני אשמח שזה מה שיקרה – תחליטו שכל מי שהוא כחול-לבן, במכרזים יש אפשרות לקרוא לו ולומר לו בא תשווה. בוא תתמודד עם ההשוואה למחיר הנמוך שקיבלנו כדי שאנחנו נוכל - - -

אבל אתה לא תמיד תיקח את המחיר הנמוך ביותר.

רגע. כרגע דיברו על המחיר. זה מה שהציגו כאן וזאת העדפה מתקנת שעשו. בסוף, כשאתה קובע קריטריונים למכרז, אתה שם ים של קריטריונים ואני אומר לכם שלנו ראשי הרשויות יש חד משמעית רצון ובטח כלפי בעלי העסקים היותר קטנים. אני לא מדבר כרגע על התעשייה האווירית. כל העסקים הבינוניים ומטה שהם בתחום הרשויות מקומיות, אנחנו רוצים אותם חיים, אנחנו רוצים אותם מתקיימים. יגיד לך כאן מנכ"ל משרד הכלכלה שאני נמצא אתם בקשר הדוק כדי לקדם עסקים קטנים ובינוניים ואנחנו פועלים בעניין הזה בשיתוף פעולה. אנחנו רוצים את זה, תנו לנו את הכלים והכלי הוא לא לתת יותר כסף אלא לתת אפשרות לתת השוואה ואז כל החסמים נעלמו. תנו לנו שאנחנו נוכל לקחת את היצרן הישראלי במחיר שנמצא על השולחן.

תודה רבה לך על הדברים האמיתיים שאתה אומר. יכול להיות שזה דבר שראוי לבחון אותו ואנחנו באמת ניקח יחד עם חברת הכנסת בן ארי וחבר הכנסת שלח.

בעניין הזה אני בטוח שמשכ"ל ישמחו להיות שותפים לאותו תהליך. זה יפתור את כל הבעיות.

אני מזמינה אותך לזמן ישיבה בעניין יחד עם התאחדות התעשיינים.

קיבלתי.

יש לי חלום והוא שיהיה משולש קבלת החלטות של ממשלה, שלטון מקומי ותעשיינים. אולי אתה תגשים לי את החלום.

עלי. אני מגשים לך את החלום. אנחנו נקבע במרכז שלטון מקומי ישיבה אליה נזמן את מנכ"ל משרד הכלכלה, אותך אם תסכימי להגיע, את התאחדות התעשיינים ואנחנו נעשה את זה.

מעולה. הנה, כבר יש משהו מעשי.

ישר בן מרדכי, מנכ"ל בזן.

שלום. תודה רבה על ההזמנה ועל הדיון. כשנוסעים מהצ'ק פוינט בחיפה לכיוון הצפון, בצד ימין מתנוסס כיתוב על המכלים שלנו ובו נאמר: תעשייה ישראלית, גאווה לאומית. בזן היא תעשייה ישראלית על טהרת עשייה ישראלית, מעסיקה במעגלים פנימיים וחיצוניים אלפי עובדים.

בבקשה, תתייחס למכרזים ממשלתיים.

ברשותך, אני רוצה לדבר דווקא בכיוון שונה כי אנחנו עושים מכרזים. אנחנו קונים ציוד ושירותים ביותר ממיליארד וחצי שקלים בשנה. אנחנו בהחלט במישור הזה מעדיפים ככל האפשר כחול-לבן, בעיקר את השירותים. אנחנו קונים את השירותים שאנחנו רוכשים בהעדפה בצפון ובארץ. אם כן, קודם כל, אנחנו עושים את זה בעצמנו. בצד השני, אנחנו יוצרים שרשרת אספקה של יותר מעשרות אלפי עובדים במדינת ישראל ואני רוצה לציין שחורה לי לעתים שבבית הזה מדברים על כך שיש תעשייה ישראלית אבל אפשר לפסוח עליה ולומר שהיא לא תהיה קיימת. הדבר הזה קרה בבית הזה לפני שבוע או לפני 10 ימים בוועדה אחרת ואני חושב שחשוב לקחת בחשבון שהתעשייה הישראלית כמו בזן, שהיא מספקת שני שלישים מהדלקים בארץ ישראל ומספקת חומרי פלסטיק ל-350 מפעלים, כולם בפריפריה, ויוצרת עשרות אלפי מקומות עבודה, בהחלט שווה התייחסות הולמת ואנחנו מצפים לכך בעיקר מחברי ועדת הכלכלה.

אתה צודק באלף אחוזים. אנחנו גם מצפים מתעשייה אחראית עם ערבות הדדית ועם סולידריות לנהוג באחריות גם כלפי התושבים שגרים באזור. לא אחת ביקרתי בבזן. הדיון הוא יותר מורכב. אני לא יודעת על איזה דיון אתה מדבר שהתנהל כאן. אני לא בעד לסגור את בזן אבל מותר לנהל דיון על בעיות הזיהום ועל אירועים שקורים במפעל שלכם. זה לא סותר.

אנחנו בהחלט מודעים לעניין הזה ואנחנו עושים את זה באחריות ולאורך זמן יש שיפור עצום בנושא הזה.

בסדר גמור. זה לא נושא הדיון היום. נתתי לך זכות דיבור אבל עם כל הכבוד, בבית הזה עוסקים הרבה מאוד בתעשייה אבל גם בהיבטים האחרים שלה. אני עצמי מתעשייה. אני באתי מתעשייה, כך גדלתי כל חיי, ולכן אני מבינה את הערכים האלה. אירוע כמו שקרה למשל עם חברת שתייה, משקאות, ברקן, שמנעה מיוצאי אתיופיה לעסוק בזה כי זה פגע לה בהכשר בד"ץ, זה בעיני לא ערכים של תעשייה. זו דעתי האישית.

אגב, אנחנו מעסיקים מכל העדות ומכל הדתות.

תודה. אני מודה לך על מה שאמרת ואני חושבת שבזן הוא מפעל בעל ערך אבל מותר לנו גם להתעסק בנושא של הזיהום. זו חובתנו כחברי כנסת.

גיל ברק, יועץ משפטי של חברת אפקון בנייה.

שלום. אנחנו ידועים כחברה קבלנית.

גילוי נאות. אני הייתי דירקטורית באפקון במשך כמה שנים טובות.

אנחנו מעסיקים 1,500 עובדים. המחזור שלנו בערך מיליון וחצי שקלים. מעבר להיותנו קבלן מבצע, בעיקר של חשמל ושל בנייה, אנחנו יזמנו את טורבינות הרוח בגלבוע, הראשונות, המודרניות. אנחנו גם בונים את קמפוס אינטל בפתח תקווה.

יש לנו מפעל של 110 עובדים של לוחות מתח גבוה בבאר שבע. יש לנו מפעל תדיראן יצרן מרכזיות.

מכרזים. תהיה ממוקד.

אנחנו גוף שתומך מאוד בתעשייה. יש לנו בערך 300-400 אנשים שהם מייצרים. כאשר חברה ממשלתית, כאשר גוף ממשלתי בורח ממכרז דרך הליכים דמויי מכרז, אני לא רוצה להיכנס לגופים ולשמות, אז אנחנו לא מקבלים את ה-15 אחוזים. כאשר גוף ממשלתי מכשיר גופים אחרים שלא עומדים בתנאי הסף ומכניס אותם למכרז, דבר שגורם בלגן במכרז, כאשר גוף ממשלתי לא מתעסק בספסיפיקציות שנדרשות במכרז ועושה הנחות לגופים האחרים – אותנו זה הורג. המפעל שלנו בבאר שבע הוא על סף אי כדאיות כלכלית.

יש להודות שהרבה שנים זה כך.

לאחרונה זה מתגבר. אני מקווה שעוד שנה אני אוכל לומר שיש לנו מפעל בבאר שבע שמעסיק מעל 100 עובדים.

תודה רבה. חבר הכנסת גליק, אתה רוצה לומר משהו?

אני באתי לשמוע.

אתה איש טוב. אני אתן לעוד תעשיין אחד, מוטי חן, סמנכ"ל פיתוח עסקי ושיווק בחברת טלדור.

אני אחסוך בהצגה ואני אגש לנקודות. דיברה קודם נורית על חיוב של חברות פרטיות ברכש כחול-לבן. חלק מהחברות הפרטיות במדינת ישראל מקבלות תקציבים ממשלתיים. חברת IBC למשל שהיא חברה פרטית שחברת חשמל השתתפה שם בהתקנת סיבים אופטיים, קיבלה מממשלת ישראל 150 מיליון שקלים מענק. אני חושב שבמקרה כזה יש מקום גם לחייב את החברות הפרטיות שמקבלות עזרה ממשלתית, לחייב כחול-לבן.

קודם נראה שהממשלה מקיימת את החוק.

אני לא רוצה להיכנס לחוק כי יש הצעה של החוק ואני לא בטוח שהדיון הזה יקדם אותה.

אני חושב שבמידה מסוימת אנחנו איבדנו את הכבוד העצמי שלנו. אני מדבר על שני דברים. אנחנו מפעל שמייצר ומייצא לכל העולם. אנחנו נתקלים בחוסר שוויוניות שאני לא בטוח שהאוצר דווקא תוקע את העניין הזה. למשל, הודו. אני מייצא להודו. אנחנו מייצרים כבלים ותקשורת לתעשייה הביטחונית, הנפט והגז. אני מייצא להודו. על המוצר שלי מושתים 19 אחוזים מכס. כשההודים מייבאים לכאן, כמעט ואין מכס. לפעמים יש שישה אחוזים. זה מצב לא קביל ולא סביר.

עוד נקודה אחת. תורכיה עכשיו על השולחן. אנחנו יודעים שהתורכים מוכרים כאן במחירי דמפינג, השיתו על חלק מהמוצרים שלהם עכשיו היטל על הנושא הזה. אני לא יכול להשתתף, אף חברה ישראלית לא יכולה להשתתף, במכרז ממשלתי תורכי. לא מפורסם, לא יוצא ואני לא מבין מדוע אנחנו נותנים לתורכים להיכנס לכל מקום כאן בעניין הזה.

תודה רבה. יורם גונן מעדשות חניתה.

אני צובט את עצמי כי כל הדברים הנכונים נאמרים. יש חוקים ולא מקיימים אותם. אנחנו מפעל קטן על גבול הצפון, מעסיקים 70 עובדים, מפעל רפואי היחידי בארץ שמייצר עדשות השתלה לניתוחי קטרקט. מתמודדים עם ענקים בשוק, גם המקומי וגם בעולם. עושים יצוא ל-30 מדינות בעולם ובמקום שבתי החולים הממשלתיים מבצעים רכש, הם לא עושים את זה דרך מכרזים מסודרים ולכן כל חברותה ענק, ארבע-חמש חברות ששולטות בשוק הגלובלי, עושות הסכמים ארוכי טווח עם בתי החולים הממשלתיים, בתי החולים של הקופה, ואנחנו לאט לאט מאבדים את מקומנו בשוק המקומי והדבר הזה מהווה סכנה קיומית אמיתית לעדשות חניתה.

תודה רבה. שי רינסקי, מנכ"ל משרד הכלכלה.

אני אנסה לדבר באופן כללי כי אני חושב שסך הכול כולם מבינים שאנחנו בסך הכול אתכם. מאוד ברור לנו שאנחנו משרתים ורוצים שהתעשייה כאן תפרח, תצמח ותעלה וכל הקשיים, כמה שניתן לעזור, אנחנו נעזור.

כמו שאתם בטח מודעים ויודעים, 90 אחוזים מתקציב משרד הכלכלה והתעשייה מופנה עבור כלי סיוע לתעשייה. אנחנו מדברים על סדר גודל של מעל 3 מיליארד שקלים.

אבל קצת יותר פרקטי מעבר לדברים הללו. זה לא סוד. אנחנו שמנו בשבועות האחרונים שינויי חקיקה שהמשמעות שלהם אמורה לתת פתרון למרב הדברים שנאמרו כאן שזה הוספת גופים מחויבים. אחרון הדוברים, יורם גונן, דיבר על שראל שלא מחויב היום. הצעת החוק מדברת על כך שגם הם יהיו בפנים. מוסדות להשכלה גבוהה, גם השלטון המקומי. אנחנו רוצים שזאת לא תהיה המלצה אלא תהיה חובה וזה חלק מהדו-שיח שאנחנו מנהלים.

חובה למה?

כחול-לבן. ה-15 אחוזים. עופר, מה שאמרת, יהיה. אני אומר מה רוח הדברים שלנו והיא שטובין ושירות יהיו גם כן מחויבים בכחול-לבן. היום יש פרשנות לכאן ופרשנות לשם, אבל לנו זה מאוד ברור שזה מחויב בכחול-לבן. כמו שנאמר כאן על ידי שרגא, אנחנו עכשיו בהליכים משפטיים כאלה ואחרים כשאנחנו בעמדה מסוימת. יש משרדים אחרים או משרד אחר שהוא בעמדה מנוגדת לנו. גם על כך אנחנו עכשיו עם החשב הכללי בסדרת דיונים שאנחנו מתחילים בשבועיים הקרובים כדי כן להגיע להבנות. בסך הכול משיחה שלי עם החשב הכללי, אני חושב שהוא כן פנוי ורוצה לעזור. עד כמה, אני לא יודע. אבל אנחנו שם. גם הגדרת כללי מקור, מה נחשב תוצרת ישראלית כדי שהדברים יהיו ברורים.

אכיפה. נאמרו כאן לא מעט דברים שחשובים לנו. אם אתם נתקלים בבעיות, תעבירו אלינו. אנחנו פועלים בצורה אקטיבית מול גופים גם בממשלה וגם מחוץ לממשלה כדי לראות איך אנחנו עוזרים בכחול-לבן. אני יכול לומר לכם שאנחנו כמדיניות הולכים להקים מינהל בתוך משרד התעשייה, מינהל שלם שיעסוק בכחול-לבן לצד שדרוג מינהל תעשיות שמקבל - - -

למה בעצם הם לא ביחד?

הם תחת משנה אחד אבל כל אחד יש לו את הנקודות שלו שהוא צריך חיזוק ודווקא בגלל שזה חשוב, שני הדברים האלה חשובים, אנחנו כן רוצים שכל אחד יקבל מעמד מאוד מאוד גבוה. זאת הייתה שאלה מצוינת.

אני יכול לומר עוד נקודה שהיא כחלק מהעזרה לכחול-לבן. דיברו כאן על טקסטיל. בסך הכול אפשר היה לומר שזה ענף שהוכחד, הוא לא קיים כביכול, אבל אנחנו יכולים לומר שבשבועות האחרונים אנחנו קצת חפרנו יותר פנימה ואנחנו מנסים בכלים שלנו להכניס חדשנות, שזה בסופו של דבר מקור הכוח של מדינת ישראל, ואני יכול לומר לך היושבת ראש שלפחות שלושה מפעלים, בעקבות העבודה שלנו, הולכים לקבל השקעה לא קטנה שתעזור להם בחדשנות. לטענתם תוסיף להם יכולת ייצור גם בארץ וגם יצוא.

אני רוצה בשורה התחתונה לומר שאנחנו המקום שלכם. זה שיש כאן את הוועדה, זה מצוין. הוועדה עוזרת לנו. אבל תבואו אלינו ותגידו לנו איפה אנחנו יכולים לעזור לכם באכיפה בעיקר. אני מקווה מאוד שביחד עם הוועדה ועם משרד האוצר אנחנו נצליח בתיקוני החקיקה להעביר את זה כדי שבחודשים הבאים יהיה יותר פשוט שהכחול-לבן והתעשייה הישראלית יהיו על המדף ולא מתחתיו. תודה.

אני מודה לך מאוד. זיוה, דקה.

אני אמונה על רכש הגומלין. רכש הגומלין הוא אחד הכלים לחיזוק כחול-לבן. הוא הכניס 2.5 מיליארד דולר בשנה שעברה לתעשייה המקומית. יש לי בעיה אחת. רכש הגומלין מוזן ממכרזים.

חד משמעית.

ואני מוצאת בתוך הבית, לא במשרד הכלכלה, משרד הכלכלה מתאבד על זה, אני מוצאת בתוך הממשלה חסמים משפטיים. ברגע שעכשיו רכש אוטובוסים נעשה דרך מה שנקרא קבלן באמצע, בין משרד התחבורה - - -

תמיד המכרזים היו כך.

אז עכשיו המשפטנים יושבים בפרונט ומסבירים למדינת ישראל למה אנחנו לא יכולים לחייב רכש אוטובוסים.

אני רוצה לומר לך שזה אומר רק דבר אחד, שלא רוצים באמת העדפה תוצרת הארץ. אני לא מוכנה לקבל את ההתפלפלויות המשפטיות האלה. זה פשוט מעצבן. לא לכך התכוון המחוקק בראשית שנות ה-90 כשהוא עשה את תקנות חובת המכרזים, העדפת תוצרת הארץ. לא לזה הוא התכוון.

רוח החוק לא קיימת. יש משפטנים שמדברים על וורדינג.

למה לא חלה עליהם החובה הזאת? בכל מקרה, אם הם לוקחים פרויקטורים, הם כבר לא חייבים בחובה הזאת. שי, אנחנו חייבים להקים חדר מצב בעניין הזה, שזאת הצעה מעולה של מנהלת הוועדה שלנו. חדר מצב שיטפל בסוגיות האלה. אני לא חושבת שאנחנו נמצאים יותר בסיטואציות, וזיוה, זאת לא פעם ראשונה שאני שומעת אותך מקימה כל צעקה. כמו שאמרתי בהתחלה, העצימות בעניין הזה עלתה במשרד הכלכלה.

בואי תראי מה עושים בארצות הברית לתעשייה המקומית.

אני יודעת.

51 מושלים עומדים שם ומושכים את התעשייה המקומית.

הרי הם באים לארץ. המושלים האמריקאים האלה באים לארץ ומנסים לקחת את התעשיות שלנו לשם והם יודעים למה. הם יודעים למה. למה בהודו ראש הממשלה שם, שראש הממשלה כל כך מתפעל ממנו ובצדק, אמר ממד אין אינדיה למקינד אין אינדיה. כולם מדברים על זה וכולם מבינים את זה.

אני מודה לך שי, סליחה שהגבתי כך אבל אני מרגישה שאנחנו חוזרים על הדיון ובעצם הוא לא משתנה. זה אומר שאנחנו צריכים להתחיל להשתמש באמצעים הרבה יותר מורכבים וחריפים ובאמת ההצעה של חדר מצב, היא לא מופרכת.

כבר יש חדר מצב.

למה התעשיינים לא יודעים את זה?

אנחנו חדר מצב. יודעים.

למה הם צריכים להגיע לישיבות ועדת הכלכלה?

אני מצטערת, אני לא מקבלת את ההגדרה שאנחנו חדר המצב. עם כל הכבוד לך, המשנה. אני לא מקבלת את זה שאנחנו חדר מצב. אני אומרת לכם שצריך להיות חדר מצב ייעודי בראשות מישהו.

כמו שיש במשרד החוץ.

במינהל תעשיות או היכן שתחליטו. אני לא אומרת לך איך לנהל את המשרד שלך. אני לא מקבלת שמשרד הכלכלה הוא חדר מצב. אני לא מקבלת את זה.

לא ברמה הכללית אלא ברמה הפרטנית של תשובות למכרזים, פניות ממועצות מקומיות ועד המגזר הציבורי בכל תוצרת הארץ. אין פנייה שלא מטופלת. התעשיינים מכירים את זה.

אני לא חושבת שאתם לא מטפלים. אני חוזרת בפעם השלישית על העצימות. אני מוכרחה לומר שבעיני זה שווה שיחה נפרדת, האם זה המקסימום שאפשר לעשות או הכי אפקטיבי שאפשר לעשות.

שני משפטים לנורית.

שני משפטים. כתעשיינית שנאבקת יום יום, אני עם התעשיינים ולא משנה אם מעסיקים 15 עובדים או מאות או אלפי עובדים. אנחנו נאבקים יום יום והמכרזים האלה, נכון שמטפלים בהם, משרד הכלכלה משתדל, אבל אחרים שמים רגליים והטיפול לוקח חודשים ושנים ובינתיים מפעל נסגר ואין למי לעזור. צריך לשים לוחות זמנים. כאשר מפעל פונה בפנייה שלא קיבלו למשל את האוהלים, אין לנו עכשיו חצי שנה לבדוק. הוא צריך תשובה מחר בבוקר, או שהוא מפטר את העובדים או שהוא מעסיק אותם. לכן הטיפול במכרזים ובעקיפות האלה, צריך להיות מהיר. אני רגילה לקבל תמיד קבוצת תמיכה כאן בכנסת שכולם אומרים לנו שאנחנו צודקים, אבל אנחנו מבקשים עזרה בהחלטות גם בנושא של המכרזים, מכרזי השירות, וגם בהגדרת טובין עם החריגים שישמרו על מפעלים כאן בארץ.

תודה רבה לך. שיהיה לך בהצלחה.

אנחנו צריכים לסיים. מנהלת הוועדה היא מנהלת קשוחה ואנחנו צריכים לסיים את הדיון.

אני רוצה להודות לכם שבאתם לכאן היום, להודות לכם על כך שאתם משתתפים בכל היום הזה ולומר לכם שמבחינתנו העניין הזה לא הסתיים. אני מתכוונת ליזום פנייה של השדולה ליועץ המשפטי בעניין מכרזי השירות כי אני חושבת שזה דבר שהוא חייב לדעת ואנחנו צריכים להידרש לו.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:42.