פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



20
ועדת המדע והטכנולוגיה
26/06/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 181
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שלישי, י"ג בתמוז התשע"ח (26 ביוני 2018), שעה 10:00

תעשייה מבוססת נתונים-העלאת הפריון בתעשייה המסורתית על ידי שימוש במאגרי מידע (ביג-דאטה) – ישיבה לציון יום תעשיית כחול-לבן

חברי הוועדה: אורי מקלב – היו"ר

שחר ברכה - מנהל חטיבת תכנון ואסטרטגיה, רשות התקשוב הממשלתי

יראל אשרת - מנהל מערך החדשנות, ממשל זמין, רשות התקשוב הממשלתי

קרן קציר שטיבל - מנהלת שיווק ודוברות, רשות התקשוב הממשלתי

בתיה הררי - ראש תחום בכיר מקרו כלכלה, אגף כלכלה ותשתיות, משרד ראש הממשלה

נירית איבי - יועצת למנכ"ל משרד האוצר

עמירם אפלבום - המדען הראשי, משרד הכלכלה והתעשייה

מיכל פינק - מנהלת אגף בכיר אסטרטגיה ותכנון מדיניות, משרד הכלכלה והתעשייה

עידו נורדן - ראש מטה, המדען הראשי, משרד הכלכלה והתעשייה

אסף גרינוולד - מרכז בכיר ביקורת מקצועית, מרכז השקעות, משרד הכלכלה והתעשייה

סמדר טייב - מנהלת תחום תעשיות, משרד הכלכלה והתעשייה

חיים רוסו - נציג ציבור, מועצת רשות החדשנות, משרד הכלכלה והתעשייה

שגית אהרונסון - מערכות מידע, המשרד להגנת הסביבה

ארז אביטל - מערכות מידע, המשרד להגנת הסביבה

נתנאל היימן - ראש אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל

מירב קינן - מנכ"ל איגוד ההייטק, התאחדות התעשיינים בישראל

שון שמואל - סמנכ"ל תפעול פייברנט, התאחדות התעשיינים בישראל

מתן אברמוביץ - ראש תחום יחידת מימון ותמריצים ממשלתיים, התאחדות התעשיינים

אורי יפה - כימיה, התאחדות התעשיינים בישראל

יאנה קרייטמן - רפרנטית חינוך והכשרה, התאחדות התעשיינים בישראל

הראל בן דוד - ראש תחום פלסטיקה וגומי, התאחדות התעשיינים

שמעון שמואלי - מנהל מדיניות ציבורית, חברת גוגל ישראל

נועה אלפנט - מנהלת מדיניות ציבורית, חברת גוגל ישראל

יאיר וייסלר - מנהל תכניות שת"פ ביראל ואירופה, אפלייד מטיריאלס

עדי פוקשניאנו - מנהלת אלווישן אקדמי

רותם דולב - חטיבת האסטרטגיה, חברת דלויט

גיל בירן - מנכ"ל קלקר עין כרמל

מריאל הלימי - טכנולוגיות רגולציה תנובה

ברק הרפז - סמנכ"ל פיתוח עסקי, סי פי סי היי

גרשון צאושו - מנכ"ל ובעלים של קבוצת צבאן

משה חדידה - מנהל אדירם תעשיות מתכת

יעקב גבאי - מנכ"ל דיסקרט

גוני לטזר - סמנכ"ל שיווק וביטוח עסקי, חברת וויפרו גבעון

חניתה חפץ - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את גוגל, וויפרו גבעון בע"מ

ענת לוי

ס.ל., חבר תרגומים


תעשייה מבוססת נתונים-העלאת הפריון בתעשייה המסורתית על ידי שימוש במאגרי מידע (ביג-דאטה)

בוקר טוב. תרשו לי לפתוח באופן רשמי את הוועדה. אנחנו פותחים את ועדת המדע והטכנולוגיה, היום יום שלישי, ג' בתמוז התשע"ח, 26.6.2018, על סדר יומנו תעשייה מבוססת נתונים, העלאת פריון בתעשייה המסורתית על ידי שימוש במאגרי מידע (ביג-דאטה). צריך לציין שאנחנו מקיימים את הדיון הזה ביום תעשיית כחול-לבן. חברי כנסת יזמו את זה, או שזה תעשיינים? התאחדות התעשיינים, הם השושבינים של היום הזה ואנחנו באמת מודים ונענינו לקיים דיון מיוחד ביום הזה כי אנחנו רואים אותו באמת כיום חשוב מאוד.

מה שאנחנו רוצים לראות זה איך אנחנו לוקחים היום מאגרי מידע עם טכנולוגיה מתחדשת, שאנחנו יכולים להעלות את התעשייה בעוד דרגה, להגיע לתוצאות מאוד מאוד משמעותיות שלנו פנימה וגם מול מקומות אחרים בתחרות שיש היום ולהגיע על ידי שימוש בפוטנציאל, שיש לנו את האפשרות לטכנולוגיות האלה, אבל ליישם אותו בתוך התעשייה. אנחנו יודעים שבמידע הזה, במאגרי המידע, אנחנו יודעים שיש את זה בדברים אחרים שנעשים, אין ספק שיהיה ניתן לזהות גם עיכובים וגם תקלות, את הסור מרע וגם הרבה עשה טוב על ידי שימוש נכון ויעיל וממוקד בנתונים כאלה להעלאת הפריון בתעשייה ובאופן כללי בכלל לעבור לייצור מתקדם ואז גם אנחנו גורמים לכךשהייצור הוא מתקדם ובסופו של דבר מגיע לתכלית יותר ראויה וטובה יותר, אבל בעיקר זה מוסיף לתחרות ותחרות בתעשייה, צריך לדעת שיש את זה, יש שטחים מסוימים שזה כאן יותר ויש גם באופן כללי. אם אנחנו נדע לשפר את זה ולהשתמש בטכנולוגיה הזו ובמידע הזה ולהעביר את זה לתעשייה אנחנו נמצא את עצמנו במקום הרבה הרבה יותר טוב.

אני מבין שיש לנו מצגת בעניין הזה שמציגה את הדברים האלה. אנחנו נתחיל איתך, מר עמי אפלבום.

ד"ר עמי אפלבום.

המדען הראשי, הרשות לחדשנות, משרד הכלכלה והתעשייה, אתה לא תייר כאן אצלנו בוועדה, אתה אורח קבוע ואנחנו מעריכים את העשייה הרבה שלך.

אדוני יו"ר הוועדה, נירית איבי, יועצת המנכ"ל ממשרד האוצר. אני פשוט חושבת שלפני שאנחנו צוללים למיקרו אני פה כדי להציג את המקרו ואת נטו תעשייה ואת המדיניות הממשלתית. אז לשיקולך, אבל כך נאמר לי, שאנחנו - - -

יש לך בעיה לדבר אחריו?

לא, אין לי.

אני בכלל מציע שמי שמבקש רשות דיבור, שיגיש למנהלת הוועדה ענת לוי בקשת דיבור ונוכל לתת למי ש - - - אוקיי, אנחנו נשתדל, גם כל אחד שייכנס למתכונת זמן.

חמש דקות?

חמש דקות יש לך.

טוב, בוקר טוב לכולם, בוקר טוב, כבוד היושב ראש. אני כבר יכול להגיד מכרים אנחנו מזה זמן. אנחנו עומדים בפני פתחה של תקופה שאני לא בטוח שכולנו מבינים את עומק המהפכה שאנחנו עומדים לעבור, כל תחום בחיינו שאתם רק יכולים לחשוב, היום נכנס למהפכה דיגיטלית שמשנה את כל אורח החיים שלנו, שעומדת לשנות את כל הדרך שבה אנחנו מתמודדים, אם זה מול מחשבים, אם זה איך אנחנו נקבל את הבריאות ואיך הרופאים יטפלו בנו ואיך אנחנו נוכל לקבל את הרפואה האישית שהיום מדברים עליה. משרד האוצר, המדינה פה היום עשתה כבר מהלך גדול והקימה גוף והולכת להשקיע מעל 900 מיליון שקל כדי לעשות באמת מהפכה דיגיטלית ואני כבר נותן פה הרבה קרדיט למהלך הזה.

איך התעשייה תעבוד? גב' מיכל פינק, שהיא היועצת האסטרטגית של משרד הכלכלה, הולכת לספר לכם ביתר בהירות איך התעשייה, בעידוד משרד הכלכלה ושר הכלכלה, מתכננת לעשות קפיצת מדרגה. לא להמשיך לעלות אלא קפיצת מדרגה כדי לרתום את המהפכה הדיגיטלית לייצור של internet of things ורובוטיקה. התעשייה שכולנו כאילו לוקחים אותה פור גרנטד, החקלאות, גם היא עומדת לעבור מהפכה והיא כבר עוברת מהפכה גדולה שבה היום אנחנו יכולים, כל צמח, לבדוק מה כמות הנוזלים בקרקע, מה כמות הנוזלים בעלים ובגזע של הצמח ואיפה המזיקים ואיך לרסס והכול באמצעים טכנולוגיים. הטכנולוגיה הצבאית הכי מתקדמת היום שיש, של מערכת אינפרא רד ורחפנים, בעצם מוכנסת כבר לתעשייה החקלאית.

בתחום הפיננסים, המהפכה הדיגיטלית והביטקוין, אני לא צריך לספר לכם, אנחנו עומדים בפני מהפכה גדולה, יש היום בארץ מעל 500 חברות של פינטק לסוגיהם השונים, יש את המהפכה של הרכב האוטונומי, איך אנחנו נעבור מנקודה איי לנקודה בי. הולך להשתנות, ישראל היא מבין המובילים, אפילו שוק בתי המלון ואיך אנחנו מזינים היום חופשות, זה שונה לגמרי מסוכני הנסיעות שהיינו הולכים אליהם פעם. הכול בשינוי והמדינה חייבת להיערך לזה היום גם בצד הרגולטורי, גם בצד של העבודה בין המגזר הפרטי העסקי לבין המגזר הציבורי וגם עבודות עם הקהילה. אם אנחנו לא נכסה את כל הספקטרום הזה אנחנו לא נוכל לעמוד בתחרות מול החברות שרצות קדימה.

הגל הזה, למדינת ישראל עדיף להיות עליו ולעוף איתו כמה שיותר רחוק ולהיות מובילים ולא להיכנס מתחת לגל. אני רואה פה דברים סביבי, נראה לי שרובכם עושים סרפינג, נכון? על הגלים, אז כל אחד יודע בדיוק בסרפינג, שאם אתה על הגל הוא לוקח אותך רחוק, אם אתה מתחת לגל הוא מכניס אותך פנימה ואז אתה עמוק עמוק ואנחנו לא רוצים להיות שם.

רשות החדשנות היום נפתחת, כל השינויים האלה פותחים הזדמנות פז שלא הייתה כמוה, אני חושב, בהיסטוריה. על כל תחום שאתם יכולים לחשוב, חברות ישראליות היום שמובילות במחקר, מובילות ביזמות, מובילות ביכולת לחשוב מחוץ לקופסה, נמצאות בעמדת זינוק שהן יכולות להכניס מוצרים חדשים ולא סתם יש מעל 6,000 סטארט אפים בארץ.

אבל לא רק אנחנו זיהינו את הדבר הזה. תסתכלו מה קרה בעולם. בעולם ב-2006, יש פה חברות של נפט ושל דברים פיזיים, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש חברות מתוך העשר הן חברות של נפט, חברות של hardware, אם אתם רוצים, חברה אחת בסך הכול, שזה מייקרוסופט, זה ICT , שזה Information and Communications Technology. אחת. יש שלוש חברות שהיה להן ייצוג בישראל. במעבר מהיר ל-2016, יש פה רק חברה אחת עדיין, בין עשר המובילות בעולם, שהיא גז. תראו איזה מהפכה העולם עבר, חברה אחת שהיא חברת נפט ויש פה, תספרו יחד איתי, חמש חברות שהן ICT ותשע חברות שיש להן היום נוכחות בישראל.

לא רק אנחנו יודעים שפה קרה משהו, העולם מסתכל עלינו, ואתם לא תאמינו, ואני מסתובב הרבה בעולם, הרבה יחד עם השר, העולם מסתכל עלינו בהערצה איך נבנה פה אקו סיסטם ולשמר את האקו סיסטם, כבוד יושב ראש הוועדה, זה נושא שהמדינה והתעשייה חייבים לתת עליהם את הדעת במשותף, איך אנחנו שומרים על הדבר הזה. אנחנו אמנם מרכז של חדשנות ויזמות, אבל הדבר הזה לא בא מעצמו, יש פה אקו סיסטם שהממשלה, יש לה חלק גדול מאוד בזה, האקדמיה שלנו, שהיא חזקה מאוד - - - את מסתכלת עליי כאילו שאני עובר את הזמן, לא?

זה כבר עבר, אבל - - -

אבל זה מעניין.

כן, כן.

יש לנו חברות סטארט אפ שהן מובילות בעולם, יש לנו מימון על ידי המגזר הפרטי, יותר מ-70% מהמימון מגיע מהמגזר הפרטי. יש פה חברות צומחות ואת הקרדיט הגדול לחברות רב עולמיות שבאות הנה וצה"ל. צה"ל, שהוא בא כתוצאה מצורך אמיתי להגנת מדינת ישראל, אותו צה"ל, היום הופכים את המוצרים למוצרים שנמכרים בכל העולם. רגל לחקלאות, אבל גם במוצרים צבאיים לכל העולם ולאמצעי מניעת טרור.

אנחנו עובדים ביחד. רשות החדשנות, אני לא אכנס כי אין לי זמן, תומכת בכל מגזרי הטכנולוגיה היום שיש, מחממות טכנולוגיות דרך סטארט אפים, דרך חברות בינוניות, חברות גדולות, ופה אני רוצה להגיד משהו שמסוכן להגיד אותו בפורום ממשלתי. רשות החדשנות מאמינה שהיזמים יודעים לאן השוק הולך יותר טוב מהממשלה, ולכן אנחנו נותנים ליזמים לבוא ולהגיד איזה תחומים הם חושבים שהם רוצים להיפתח ולפתוח ולהשקיע כסף, אנחנו אומרים להם, יש לכם תכנית כלכלית טובה? יש לכם אסטרטגיה גלובלית? אתם מוכנים לשים כסף מהבית? אנחנו נלך איתכם, אנחנו לא נכתיב לכם איזה תחום אנחנו נתכנס.

אני פה אעצור, בגלל שיש לנו עוד הרבה דוברים. אולי עוד מילה אחת, רשות החדשנות עובדת היום, הרחיבו את הפעילות שלה גם להון אנושי, אנחנו גם דואגים לעוד מימון, אנחנו גם מדברים על תשתיות מו"פ ואנחנו רוצים וחושבים שניצור ערך ואת הערך הכלכלי הזה נוכל לתפוס כדי שמדינת ישראל תוכל לקבל יותר ערך כלכלי לכלכלת מדינת ישראל מהחדשנות. אנחנו מקום ראשון בהשקעות במו"פ, אבל אנחנו רק מקום 23 בתוצר הלאומי הגולמי לנפש. זה פרדוקס, אנחנו צריכים להיות לפחות 15, זה היעד שהשר לנו הגדיר, מקום 15 בתוצר לאומי גולמי לנפש. איך נעשה את זה? תיכף מיכל תדבר על זה, אנחנו חייבים להניע את כל הכלכלה הישראלית, כולל ייצור מתקדם, להניע אותו באמצעות הטכנולוגיה.

זה הדבר האחרון שאני מראה, אני כבר לא אדבר, 24 מיליארד דולר אקזיטים, 5.2 מיליארד דולר השקעות הון ומעל 600 חברות שנוספות בכל שנה. אני אסיים.

תודה רבה. תודה באמת על הדברים, גם נמצא את ההזדמנות לשבח על כל מה שאתם עושים. אנחנו מנהלים דיונים במיוחד הרשות לחדשנות. הרבה מהדברים שאתה דיברת עליהם, כמו התכנית הלאומית לבריאות דיגיטלית, אנחנו עשינו דיון מיוחד. דיברת על חקלאות, רחפנות. רק אתמול הבאנו לכאן מספר לא מועט של רחפנים באופן ממשי, באמצע הכנסת הצגנו אותם, למעלה, קיבלנו הסבר, הצגנו אותם, היה כאן ייצוג, דיברנו באמת על חקלאות, ראינו מצגות או סרטים על המשמעות. אנחנו יודעים את זה, בעבר מה הוא עושה, ולגבי התעשייה. זו השוואה דומה, מה שרחפן יכול לעשות באתר בנייה, בתוכנה מיוחדת שפיתחו פה בישראל על ניהול בנייה באופן דיגיטלי, מה הייעול, איך שיפרו את הבטיחות, כמה חיסכון שיש בזה, התפוקות השונות. שימוש בבנייה, משהו פיזי, כמה הטכנולוגיה יכולה לתרום ולשנות, לעשות שינוי מהותי ומהפכני. אסור שהטכנולוגיה המתחדשת שקיימת כבר תדלג על התעשייה.

ביום הזה זה מה שאנחנו רוצים, לקדם את זה, לחזק את זה, לתמוך בזה, לכן הבאנו את כולכם גם כדי לשמוע, גם לראות מה יש בעתיד וגם לנסות לראות איך אנחנו מתגברים על חסמים, אם יש, או איך דוחפים את העניין קדימה. זו מטרת הדיון היום.

נמשיך עם משרד הכלכלה, היות שהתחלתם, ואחרי זה נעבור למשרד האוצר, לנירית. בבקשה, גב' פינק.

שלום. שמי מיכל פינק, סמנכ"ל אסטרטגיה ותכנון מדיניות במשרד הכלכלה והתעשייה. יש לי גם מצגת, אני אנסה לעשות את זה ממש מהר, אני מבינה פה את האילוצים.

אנחנו בעצם יוצאים עם מסמך שעבדנו עליו ביחד עם הרבה מאוד שותפים שיושבים כאן בחדר, ואדוני היושב ראש, יש גם אצלך, תכנית אסטרטגית לייצור מתקדם בתעשייה, באמת מתוך המקום של תפיסת התעשייה כמנוע צמיחה משמעותי למשק הישראלי שנותן מענה תעסוקתי לאוכלוסייה מגוונת. תעשייה בעלת ערך מוסף, אחד מהגבוהים במשק, תעשייה פתוחה לשוק גלובלי, כאשר אנחנו מעלים פריון בתעשייה, מעלים את היכולת שלה להתחרות. היא בעצם פוגשת - - - בלתי מוגבל בשוק העולמי ולכן אנחנו בהחלט תופסים את התעשייה כמקור נכון להשקיע בו השקעות טכנולוגיות ואחרות. התעשייה היא מחולל חדשנות מאוד משמעותי במשק וכן הלאה.

אני רוצה להגיע לעניין עצמו ואני חושבת שהערך של התעשייה ברור. אנחנו פוגשים שתי כלכלות בתעשייה, אנחנו פוגשים את התעשייה המסורתית, בעלת פריון נמוך. אם אנחנו מדברים על סכומים, דולר לשעת עבודה, מדובר על פחות מ-27 דולר לשעת עבודה, כשהתעשייה העילית נמצאת ב-63 דולר. יש כאן פער מאוד גדולה. התעשייה העילית היא מעל ממוצע ה-OECD והתעשייה המסורתית בהפרשים גדולים ממנה. את הפער הזה אנחנו צריכים לצמצם ולקרב. כשאנחנו מסתכלים, אם מישהו מסוגל לראות בשקפים, באמת זה קצת שחור, אבל מצד שמאל למעלה יש ציור של שרשרת הערך, זה אומר איפה אנחנו מביאים את התוצר הגבוה ביותר, את הערך המוסף הגבוה. אנחנו רואים מצד שמאל למעלה את ההייטק הישראלי עם 9% מהמועסקים בלבד עם יכולת חלחול מאוד מאוד נמוכה, לעומת למשל הודו וסין, שנמצאים בחלחול גבוה.

אנחנו מכירים את האתגרים המרכזיים של התעשייה, הן סביב הרגולציה שמכבידה מאוד וגם סביב המחסור בהון אנושי מיומן, חלק מאוד מאוד מרכזי כדי להקפיץ את התעשייה, בטח כשאנחנו מדברים על אותה מהפכה ועל מה אנחנו מדברים. בעולם מדברים על המהפכה התעשייתית הרביעית, מדובר על הכנסה של מערכות סייבר, קישוריות, אינטרנט וכן הלאה, כאשר דירגו את המהפכות. מדובר פה באמת כרגע בקפיצת מדרגה שהתעשייה הישראלית והעולמית אמורה לעבור. ישנן תכניות, יש לי כאן תמונות משמאל של תכניות לאומיות, שבעצם מה שאנחנו ניסינו להוציא, יש יצא עכשיו ממכבש הדפוס, ממש אתמול בערב בארגז, זה שגם למדינת ישראל תהיה תכנית שאומרת במפורש מהי התפיסה האסטרטגית לייצור מתקדם בתעשייה.

רואים פה את התכנית האמריקאית שנקראת Made in America Again, זו לא תכנית מימי אובמה, זו תכנית מימי טראמפ, גם האמריקאים וגם האירופאים מבינים שהיום הכנסה של טכנולוגיה מתקדמת, כמו רובוטיקה, כמו ביג דאטה, כמו אפשרות של תלת ממד וחומרים מתקדמים, מאפשרים לייצר בפריון גבוה ובאמת יכולים להחזיר את התעשייה הביתה. חברות כמו נייק או כמו אדידס כבר לא מושיבות תופרות סיניות לתפור את החלקים, אלא מייצרים בפריון גבוה במדפסת תלת ממד, נעל אחת שיוצאת בבת אחת ממדפסת וזה מביא שינוי למדינות ויש רשימה שלמה של טכנולוגיות בעולם של הקישוריות.

בעצם אנחנו מדברים כאן על תהליך שהוא חיבור בין הון אנושי, נתונים וטכנולוגיה. מדובר על חומרים מתקדמים, על predictive analysis, על IOT, industrial IOT וכן הלאה. זאת אומרת זה באמת מקום שבו נכון להצטרף למהפכה העולמית של הטכנולוגיות. ישנו דוח מאוד מפורט של ה-OECD שלמדנו אותו מאוד לעומק, הוא מדבר שם על מכונים לחדשנות תעשייתית, על מו"פ יישומי, שעמי הציג את הזווית הזו קודם לכן, את ההיבטים של הון אנושי. זה מאוד מאוד קריטי, מכיוון שבסופו של דבר אנחנו צריכים להביא לתהליך שישפר את התוצאות העסקיות תוך הטמעת שיטות ייצור חדשניות, שימוש בחומרים מתקדמים או שילוב מערכות מידע בתהליך הייצור. אני יודעת שמדברים על DDI בהמשך, זה חלק מהתפיסה הכוללת הזאת.

ישראל היא אומת החדשנות הטכנולוגית. אותם 9% מהמועסקים שנמצאים בהייטק, אנחנו צריכים לחלחל את הדבר הזה לתעשייה הישראלית. מיפינו לא מעט, בין 100 ל-150 סטארט אפים ישראליים שעוסקים בתחום הזה של ייצור מתקדם וגם שם יש את ההזדמנות גם למדינת ישראל לנצל את המהפכה התעשייתית שקורית בעולם עם היכולות של רובוטיקה, עם היכולות הישראליות, למשל של סייבר. סייבר היום הוא כוח ישראלי. התעשייה העולמית עברה לעבוד באינטרנט והיא פתאום חשופה לאיומי סייבר. זאת אומרת יש לנו גם עולמות של ההייטק, בטח החיבור שלו לתעשייה הישראלית צריך לקרות.

יש כאן הזדמנויות רבות לשוק הישראלי. למשל ההזדמנות שלנו לעשות מה שנקרא mass customization. אנחנו לא מדינה כמו סין והודו עם כוח אדם זול ועם אפשרות לעשות mass production בכמויות אדירות, אבל כאן יש לנו אפשרות, בגלל טכנולוגיה מתקדמת, לעשות מוצרים שהם יותר מותאמי לקוח, שהם בשדרות יותר קטנות, הקרבה בין מו"פ לייצור היא כוח משמעותי מאוד מאוד של מדינת ישראל, שיש פה את אותם מרכזי מו"פ.

הכול באופן תיאורטי או שיש כבר משהו מעשי בעניין הזה?

יש לנו תכנית שנמצאת אצלכם, היא גם תישלח, היא תהיה באתר ומי שרוצה לקחת פיזית, אנחנו מדברים על תכנית לארבעה קהלי יעד, הן התעשייה מוטת הייצור, שהיא התעשייה המסורתית, אבל למשל אותו סטארט אפ, עולם התעשייה המתקדמת, אנחנו מדברים על חמישה פרקים של צעדים, להנגיש ידע ולחבר מו"פ לתעשייה, בין היתר ליצור אקו סיסטם, ואנחנו מדברים על הקמה של מכון לאומי לייצור מתקדם שיקום בצפון, ממש בקרוב ייצא המכרז. אנחנו מדברים על תהליכי ליווי ותמיכה במפעלים, פיתוח הון אנושי, הקמת תעשייה מתקדמת בתחום הזה של ייצור מתקדם ומיצוב תדמית התעשייה.

היבטי ההון האנושי, אני חוזרת, הם משמעותיים, משום שכיום כאשר מכונה נכנסת למפעל צריך לשדרג את כוח האדם הנוכחי ולמשוך לתעשייה כוח אדם חדש שפחות הסתכל עליה. כי אם פתאום צריך דאטה אנליסט שיבוא לעבוד בתעשייה מסורתית, זה לא מאוד רגיל היום וצריך להביא למהפכה הזו. זה חלק ממיצוב תדמית התעשייה נמצא שם.

המכון, הזכרתי, אני פחות אפרט, אבל זה גוף שיעשה הנגשה, חיבורים והטמעה ופיתוח ממש לתעשיות, לעבוד עם התעשיות.

אתם מכוונים את זה לתעשייה מסוימת, או שאתם אומרים שזה כלל תעשייה? יש איזה שהיא הכוונה בעניין הזה או שאתם חושבים שזה יכול להיות בכל הענפים?

זה יכול להיות בכל הענפים, מכיוון שאנחנו מדברים כאן על ההיבט הגנרי לכאורה של הכנסת רובוטיקה, טיפול בנתונים, ביג דאטה, כל נושא הסנסורים. זה בעצם יכול להיות במפעל מזון כמו שזה יכול להיות במפעל מתכת.

סט הכלים כרגע, בין היתר, דרך נטו תעשייה, שתפרט נירית, ודרך תכנית צפון וכן הלאה, ניצלנו הזדמנויות של החלטות ממשלה חשובות שעברנו בעת האחרונה על מנת לתקצב. יש לנו כרגע כלים מתוקצבים בתחום הזה של 600 מיליוני שקלים ואנחנו מדברים קדימה, מכיוון שזו באמת תכנית אסטרטגית שאמורה להתוות דרך ומדיניות ולא רק החלטת ממשלה רגעית.

מצגת מרשימה וחזון, אנחנו מתרגשים מהחזון עצמו, אנחנו מקווים שנוכל ליישם אותו. אנחנו נעקוב אחרי הדברים.

אדוני היושב ראש, לשאלה שלך האם יש כבר דברים או שזה רק בתיאוריה, אז בשילוב עם משרד הכלכלה והתאחדות התעשיינים, יש לנו מסלול ברשות החדשנות, משולב כלכלה והתאחדות תעשיינים, שנקרא ייצור מתקדם, ובו מושקעים כספים אך ורק בשיפור הייצוריות וכניסה לפיתוח למי שרוצה בתעשייה המסורתית. הושקעו מאז תחילת השנה מעל 300 מיליון שקל בכל התהליך הזה, חלק גדול מזה בפריפריה. זאת אומרת הדברים כבר קורים.

בשביל הידע, איפה עובר הקו בין תעשיית העילית לתעשייה המסורתית?

אני אגיד לך, אין קו, מסתכלים מה הפריון הגבוה ופריון נמוך. עד היום להיות נהג טקסי זה היה תעשייה מסורתית, היום אתה הולך לגאט טקסי או לאובר, אז זה תעשיית עילית.

אנחנו רוצים להסתכל על תעשייה יצרנית בכללותה. השמות עילית או מסורתית הם לא לטובת התעשייה, הם גם לא עדכניים היום כאשר מדברים על ייצור מתקדם. כאשר אתה מייצר כיסא במדפסת תלת ממד, האם הוא מסורתי? מה מסורתי בזה?

כיסא זה לא האינדיקציה, זה לא הכיסא, זה איך הוא מיוצר.

הפריון. לא אכפת לי איך יוצר, אני רוצה פריון, הערך המוסף של כל עובד יהיה גבוה ב-62 שקלים או ב-67 שהיא הראתה ולא ב-27.

ופריון זה מביא גם לעלייה בשכר באופן אוטומטי.

בסדר גמור, מי שיכול לייצר גבוה שיעלו את השכר, נכון מאוד.

כשמדובר על תדמית התעשייה חלק מהבעיה היא המילה מסורתית, התעשייה היא יצרנית, היא שוות ערך בכל הרמות שלה, הפריון שלה צריך לגדול, הטכנולוגיה להשתלב פנימה ואנחנו רואים - - -

בואו נדבר אולי על פרויקט שזה באמת קורה - - -

כן, יש הרבה מאוד. אני לא פירטתי, כי יש הרבה מאוד פרויקטים.

רגע, סבלנות. אין מוקדם ומאוחר. את גם דיברת על ההכשרה, להכשיר את העובדים בעניין הזה. זה אחד מחמישה הנדבכים?

יש היבט משמעותי של הון אנושי מכיוון שגם כוח אדם קיים, צריך להיערך ולהיות משודרג וגם כוח אדם מסוג אחר צריך היום להגיע לתעשייה היצרנית.

נירית, אין מוקדם ומאוחר בתורה, אז אני מבין שגב' רותם דולב - - - ואחרי זה מיד נעבור אלייך.

שלום לכולם, תודה שהזמנתם אותנו הנה. שמי רותם, אני דירקטור בחטיבת האסטרטגיה של דלויט ומובילה את תחום הטכנולוגיה בדלויט ואני כאן כדי לדבר על מחקר שערכנו אותו לפני כשנתיים.

תסבירי מה זה דלויט.

דלויט, פירמת הייעוץ הגדולה בעולם, פועלת גם בישראל בתחומים - - -

זה גם דיון משודר, גם אחרי זה אנשים, בשעות הערב אנשים גם מביטים, גם מבינים וגם מקשיבים ואחרי זה גם מעירים.

מעולה. אז קצת על דלויט. פירמת הייעוץ הגדולה בעולם, פועלת בארץ במגוון תחומים. אז כמו שאמרתי, אני מדברת כאן מפעילות שעשינו במסגרת האסטרטגיה של דלויט, מחקר שנעשה במימון של גוגל ישראל ועסק בנושא של חדשנות מבוססת מידע, או כמו שנקרא DDI, Data Driven Innovation. למעשה מחקר שלנו, מה שהוא בדק, כולם יודעים שדאטה זה נכון, הדוברים שדיברו כאן לפניי דיברו, ובצדק, על היתרונות הגדולים של דאטה וכמה זה חשוב והערך שזה ייתן לכלכלות ויצעיד אותן קדימה, ובעצם המחקר שלנו, מה שהוא עשה זה לכמת את הערך הזה. באנו ושאלנו את עצמנו בפעם הראשונה, בישראל, וגם בכלל בעולם, מה הערך הכלכלי של החדשנות מהסוג הזה, מה היתרונות שזה צפוי לתת לנו בתעשיות השונות.

וכשאנחנו מדברים על DDI ואנחנו שואלים את עצמנו בכלל מה זה אנחנו מדברים על יישומים חדשניים שנובעים מניתוח נתונים. על מה שתקרה חדשנות מהסוג הזה צריכים שלושה אלמנטים, צריכים חומרי גלם, במקרה שלנו הנתונים, הנתונים האלה יכולים להיות נתונים שהחברה או המפעל מפיקים באורח יומיומי, מכירות, ייצור וכך הלאה, אבל אלה גם יכולים להיות נתונים שמסופקים על ידי הממשלה. הרבה מדברים בשנים האחרונות על ה-open government והתפקיד החשוב של המדינה כספקית של מידע, או מידע שמגיע ממאגרי מידע פרטיים חיצוניים, שהם אינם של החברה או המדינה.

הנתונים האלה צריכים לעבור סוג של תהליך, התהליך הזה יכול להיות החל מאקסל פשוט, אנחנו כאן לא מחמירים במה הטכניקה שהם משתמשים, עד לשימוש בכלי BI מתקדמים יותר ובסופו של דבר החברה או המשתמש צריכים להפיק משהו שהוא שונה ממה שהם עשו היום. החדשנות שאנחנו מדברים כאן היא לא חדשנות בראי החברה כולה, אלא חדשנות בראי החברה והמשתמש והחדשנות הזו יכולה לבוא בשלושה כובעים, זה יכול להיות מצוינות טיפולית, שינוי הדרך שבה אתם מבצעים דברים על מנת לייצר ערך רב יותר, חדשנות שיווקית, פנייה לקהלים חדשים, מתודות חדשות להגעה לאנשים וחדשנות עסקית, פתיחת קווי מוצר חדשים, או עסקים אחרים שנולדים על דאטה, אנחנו רואים חברות כמו מובאיט ווייז, שאלה סטארט אפים שנולדו על דאטה והערך המוסף שהם מביאים זה היכולת לקחת את הדאטה ולהפיק איתם דברים אחרים וחדשניים.

ואני לא ארחיב כי כבר נאמר שאנחנו רואים פוטנציאל מאוד מאוד גדול לדאטה איך להשפיע, גם להגדיל את הפריון, את הצמיחה הכלכלית, לשפר את התחרותיות של המשק הישראלי, הורדת יוקר המחיה וכדומה ואנחנו למעשה ביצענו לראשונה בישראל תרגיל שבדק את הערך הכלכלי של הדאטה על הכלכלה כולה. עשינו את זה דרך הבדיקה של הפריון. למה הפריון? מצד אחד כי כולנו יודעים שישראל מפגרת מאחורי המדינות המפותחות במונחי הפריון, וזה פער מאוד משמעותי שמנסים לסגור לאורך השנים, וכבר בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, כשניסו להבין מה בעצם גורם לגידול בפריון הבינו שזה לא עניין של התשומות שאתה שם בתהליך אלא יש כאן אפקט של חדשנות ושל עשייה שקורית מעבר לתשומות עצמן שמביאה להגדלה של התפוקה. חלק מהתשומות האלה זה ה-DDI, החדשנות. גם ה-OECD, במסמכים שהוא מפרסם החל משנת 2014, קובע שה-DDI והשימוש בדאטה בכלליות הוא חלק מאוד מהותי בהגדלה של הפריון של המדינה.

מה שאנחנו עשינו למעשה זה יצאנו בסקר נרחב מאוד, סקרנו מעל 150 חברות בישראל שמייצגות את כלל אוכלוסיית העסקים בארץ וסקרנו אותם בנושא של DDI, עד כמה הם אוספים נתונים, עד כמה הם מעבדים את הנתונים, עד כמה הם משתמשים בנתונים על מנת ליצור חדשנות ופיתחנו אינדקס ייחודי לנו שנקרא מדד ה-DDI שבעצם מציין כל חברה עד כמה היא מקיימת DDI בציון של מאפס לחמש וקשרנו בעזרת חברת היכולת האנליטית שלנו בין האינדקס שלה לנתונים הפיננסיים שלה. כשאנחנו מדברים על נתונים פיננסיים אנחנו מדברים על הכנסה לעובד לשעה, קרי הפרוקסי שלנו לפריון. התוצאות שקיבלנו היו מאוד מרשימות. מה שראינו, ששיפור קטן של הממוצע, כלומר אם לדוגמה ממוצע המדינה ואינדקס ה-DDI שלנו הוא 3 ואנחנו נשפר את העסקים על ידי שנעלה את הממוצע ל-3.5 לדוגמה, זה יביא פוטנציאל של עלייה של 5% בפריון הכולל של המדינה ושל מה שמתבטא ב-54 מיליארד שקלים לתמ"ג לשנה, שזה בנתוני 2015. חשוב להבין שזה ערך פוטנציאלי שמפוספס היום, זה לא משהו שייקח תהליך לזה, מספיק שכל אחד היה יותר משתמש בנתונים, יותר מנצל אותם ועושה איתם דברים משמעותיים יותר.

ניסינו להסתכל גם על חתך של תעשיות ולא רק על חתך המדינה כולה ולמעשה מה שראינו זה שכשבדקנו את התעשייה המסורתית עלה כאן צורך אפילו הרבה יותר גדול. אם אנחנו מסתכלים על מה שאנחנו קראנו לו תעשיות לא טכנולוגיות, שזה כולל כאן את התעשייה המסורתית והשירותים, ראינו שמרבית הערך מ-54 מיליארד שראינו שיכול להיווצר על ידי דאטה, מרבית הערך נוצר מהחברות האלה, 30 מיליארד שקלים ועלייה של 6.5% בפריון.

עוד דבר מאוד חזק שעלה מהמחקר שעשינו, זה שקיים כאן איזה שהוא כשל שוק, ואני בטוחה שבשנה וחצי-שנתיים שעברו מאז כתיבת המחקר הדברים בטח עלו יותר למודעות, אם זה - - - וכדומה, אבל בניגוד לתעשיות אחרות או לעסקים קטנים ובינוניים שחקרנו גם, שרואים שם שהם מודעים לעובדה שיש צורך במידע, אבל אין להם את המשאבים והיכולת לעשות עם זה משהו, בתעשייה המסורתית בלט גם חוסר המודעות למה שצריך לקרות ולאופן השימוש במידע.

זה מה שאנחנו חקרנו ועשינו. אני רק אגיד שבמחקר כשאנחנו מסתכלים נתנו גם המלצות למה המדינה צריכה לעשות וחלק מזה אני שמחה לראות שלפעמים גם קורים.

קודם כל תודה רבה. יש רצון לשיתוף פעולה מכולם? בדקתם את הרצון לשיתוף פעולה או מה החסמים לעבור לזה? האם זה שאלה של השקעה ראשונית, חוסר מודעות, חוסר ידע, חוסר רצון, תפיסות? אנשים מקובעים? השאלה אם זה גם נחקר, מה יביא את האנשים להתקדם ולהביא אותם, לתמרץ אותם, לדחוף אותם לעניין הזה.

אז הסתכלנו גם על הדברים האלה, זה חלק מהדברים שבדקנו בשיחות ובסקירה שעשינו. מה שבולט בתעשיות המסורתיות זה היה הרבה פעמים חוסר המודעות לערך המוסף של הדאטה ועד כמה אפשר להגיע לזה וגם הקשיים כמובן, כמו שמיכל ציינה, זה לא שינוי של בואו נכניס עוד מערכת, זה מצריך כוח אדם אחר, זה מצריך שיטות פעולה אחרות, ההשקעה שנדרשת כאן גם בזמן וגם במשאבים הייתה לפעמים גדולה ממה ש - - -

אני אציין שבהקשר הזה יש לנו בין רשימת כלי התמיכה ספציפית לייצור מתקדם, אז דרך הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים אצלנו יהיה מסלול, שמתקיים כבר, תמיכה של שלושה מיליון שקלים בייעוץ ויש פה, במסגרת נטו תעשייה, 20 מיליון לעניין סיוע למחשוב ספציפית בהקשר של תעשייה קטנה ובינונית, ממש להיבטים האלה. זה בנוסף למסלולי ייצור מתקדם שדיברתי עליהם קודם בהיבטי טכנולוגיה וציוד יותר קשיח, פה ממש לנתונים, המשרד מייעד לזה באמת תקציב.

כנראה שאני פחות מודע לזה, אבל אני גם שואל את עצמי, אני אגיד לכם מה עובר לי בראש, האם הדאטה, כל המידע הזה קיים, הזכות לקחת את הדאטה, בשביל לדעת להשתמש בו אוסף, מי יאסוף אותו. האם בתעשייה המסורתית יש את המידע הזה. מה מביא אותי לשאלה הזאת? עכשיו הממשלה הציגה והחליטה על התכנית הלאומית לבריאות דיגיטלית, שהיא בעדיפות ראשונה עם כל המשמעויות וכל החשיבות של העניין, אבל דיברנו שיש שם יתרונות. כאן יש את היתרון שהיה כאן אוסף נתונים מאוד חזק במשך 20 שנה, גם בגלל שמרכזים את מתן התרופה לחמש קבוצות, או לחמש קופות גדולות, את רוב הבריאות בישראל, אבל גם אמרו שהם ידעו לאסוף את הנתונים, זאת אומרת יש את האוסף והיה איך להעביר אותו. השאלה אם גם בתעשייה יש את הדבר הזה.

התשובה לשאלה שלך שזה מאוד חלקי וזה משתנה מתעשייה לתעשייה, ודווקא התעשיות עם הפריון הכי נמוך, להן אין. מצד שני יש כספים, כמו שהזכרתי קודם, שכבר מושקעים בלתת להם אפילו יועץ על חשבון המדינה, יועץ שיעשה להם תכנית ביזנס. זה על חשבון המדינה, התאחדות התעשיינים גם שמה שם סכומים, משרד האוצר, והוא בונה להם תכנית עסקית. ואז כשהם רוצים ליישם את התכנית העסקית אז הם מקבלים מימון של עד 50%, אם בפריפריה 60%, כדי להשקיע בפיתוח התכנית וכשהתכנית מפותחת ומצליחה זה עובר בלי שיש אפילו לתעשיין איזה שהוא עניין לגעת בזה לרשות ההשקעות. ואז רשות ההשקעות ממשיכה ל - - -

לרשות ההשקעות יש מסלול שעכשיו יוצא 132 מיליון שקל בשביל הרכש המסוים הזה. לקנות סנסורים למשל. היום קו ייצור שרץ בלי סנסורים לא אוסף את הנתונים שלו אז התכנית לייצור מתקדם, המסלול שעומד לצאת ברבעון הקרוב, הוא יסייע לאותן תעשיות לרכוש ציוד באמצעות הרשות להשקעות ולפיתוח הכלכלה והתעשייה, יש שם סכומים בדיוק לציודים הרלוונטיים האלה כדי לייצר נתונים ולאסוף נתונים.

אני מניח, בחשיבה עוד יותר רחוקה, גם מידע שיש במקום אחד, שכן מצאת אותו, נוכל להעביר אותו למקום שני, מכיוון שבסך הכול אפשר להעביר את זה.

עד גבול של תחרות.

גם בתחרות, אני חושב שיש דברים שהם ייתנו את זה, כלומר אנחנו צריכים להוביל את זה, אנחנו יכולים לתת תמיכות תמורת זה שנוכל להשתמש גם בדברים האלה.

אתה מהיציע אתה לא מוקלט. יש לנו סדר דוברים, אתה ביקשת, אז אני אתן לך, כי קשה לקבל אפילו קריאת ביניים מהיציע. אתה רצית קרית ביניים, מה אמרת?

הערת ביניים. אני נציג הרשות להשקעות במשרד הכלכלה, רק רציתי לציין שגם במסגרת מסלול לפריון של הרשות להשקעות אצלנו התכנית העסקית להעלאת הפריון ממומנת במלואה לעסקים שמגישים אותה ויקבלו אישור לביצוע של התכנית במסגרת - - -

תודה.

שמי עדי ואני מנהלת את אלוויישן אקדמי. באלוויישן אקדמי קיבלנו את הזכות להוציא לפועל תכנית של DDI על ידי משרד האוצר, גוגל ודלויט והתאחדות התעשיינים. בעצם מה שאנחנו מנסים לעשות זה להוציא לפועל הרבה מהדברים שדיברתם היום כאן. אלוויישן אקדמי זה סטארט אפ שמלמד את מקצועות הסטארט אפים שהם מבינים שלמידה מתמשכת, בין אם זה בתעשייה המסורתית, בין אם זה בתעשייה החדשה, היא המפתח להתקדמות אישית ושל המדינה עצמה. היום אני אתמקד כמה שיותר בפרטים, התכלס, ואתם תבינו בעצם מה - - -

לפני שאת מתחילה, את רואה את ישראל שונה ממדינות אחרות? יש כאן משהו שמייחד אותנו כמדינה? אנחנו נמצאים בעניין הזה כמו שאר המדינות או שיש לנו יתרון?

יש לנו יתרון מאוד משמעותי בידע ובשימוש כבר בדאטה במיוחד בסקטורים שונים והמטרה שלנו עכשיו היא להביא את זה לתוך התעשייה המסורתית כדי באמת לעשות שינוי נרחב יותר ברמה הפרקטית. כבר דובר לפניי שההון האנושי הוא אחד האלמנטים הכי חשובים ואני חושבת שכולנו יודעים את זה, שבסופו של דבר כדי ליישם צריך אנשים שיוכלו ליישם את זה. זו בדיוק מטרת הפרויקט.

אין שום היבטים משפטיים בשימוש בביג דאטה? בתעשייה אולי זה פחות בולט, אבל בכל אופן גם - - - יש איזה בעיות משפטיות שמצריכות חקיקה, או שהשימוש הזה הוא קיים ואין הסדרות בדברים?

אני אעזור לך. כשאנחנו מדברים על ביג דאטה אנחנו מסתכלים על אגרגט של מידע ולא על מידע פרטני של ישראל ישראלי ולכן הזכות לסודיות וסודיות הפרט פחות נופלת. מה שכן, יש כן קניין רוחני של אותו מפעל, אותו פס ייצור שמה הקניין הרוחני שלו? כמה המכונה מייצרת בפסיק וכמה פגמים יש בפסיק וזה כן משהו שהוא פרטי שלו. לכן לעשות אגרגט של כל המפעלים כן יכול להיות בעיה, פר מפעל פחות.

כשתדברי תתייחסי לזה טיפה יותר בהרחבה, מעניין אותי החלק הזה. תמשיכי, סליחה על השאלה.

אין בעיה. בעצם מה שאנחנו עושים זה אנחנו נכנסים למפעלים ואנחנו עושים תהליך שמתחיל מטריינינג בתוך החברות עצמן, אנחנו נכנסים ועושים סדנאות למפעלים ברמת ההנהלה. מטרת הסדנה הזאת היא להבין מה ה - - - של כל מפעל כדי להגיע לאיזה שהיא התקדמות, כדי להעלות את הפריון של המפעל עצמו. ויותר מהכול זה גם לגייס מראש את כל המפעל ואת ההנהלה כדי שאחר כך נוכל להגיע להטמעה.

לאחר מכן אנחנו בוחרים אינדיבידואל שמתאים לבוא להכשרה, זו הכשרה אינטנסיבית של שלושה חודשים שמטרתה לתת כלים פרקטיים של טכנולוגיות של תכנות שאפשר ליישם בתוך המפעל ובעצם להגביר את ההון האנושי שיש לכל מפעל כבר תוך שלושה החודשים האלה. מה שהכי מעניין בהכשרה עצמה זה רמת הפרקטיות. אנחנו עוד לפני זה מגיעים לסדנה שמכתיבה את היקף היעד אנחנו בעצם נותנים להם כלי עבודה, 'זה מה שאתם צריכים לעבוד עליו בזמן ההכשרה' ובזמן ההכשרה כל מפעל עובד על המפעל עצמו וכך אנחנו כבר תוך כדי ההכשרה מקדמים את הפריון, מקדמים את ההתקדמות של המפעל בזמן יחסית קצר.

לאחר מכן המטרה היא לשלב את כל הצד הזה להטמעה בתוך המערכת, לתוך המפעל עצמו, ואנחנו עושים את זה גם על ידי זה שאנחנו נותנים כלים לאיך עושים הטמעה נכונה, איך מציגים נתונים עסקיים ולא רק מבצעים אותם, איך מגייסים את ההנהלה, איך מגייסים שותפים עסקיים אחרים ואנחנו אחר כך מצוותים אותם, לכל מפעל יהיה מנטור, מישהו שהולך לעזור בתהליך ההטמעה שמבחינתנו הוא אחד החשובים ביותר. זה לא מספיק רק לתת את הידע, המטרה היא גם לעשות השפעה על המפעל עצמו ולדעת לתת לכל מפעל את הכלים כדי להטמיע וכדי לעשות התקדמות, ושוב, בתקווה בזמן יחסית קצר עם כלים מאוד מאוד ממוקדים וידע מאוד ממוקד פר מפעל.

עלו הרבה שאלות גם על מפעלים וגם על ההכנה שלהם. אנחנו כבר התחלנו עם הפיילוט הזה וזה מאוד מרגש, כבר יש מפעלים שנכנסו לתוך הפרויקט. כתבתי פה כמה מפעלים רק כדי שתראו שהם גם מאוד פזורים בארץ, צפון, מרכז, דרום, כמות עובדים שונה, שירותים אחרים, טכנולוגיות אחרות, ומה שמעניין הוא שגם יש דיפרנציאציה. יש מפעלים שיש להם כבר ERP, שיש להם CRM, שיש להם מאגרי מידע, אבל מה שהכי חסר זה הידע איך להשתמש בזה. עכשיו שיש לנו מידע, מה בעצם - - -

מעניין אותי למשל על רהיטי לביא, מה מצאתם שם? בעדשות אני יכול להבין, יש נתונים, יש דברים שאתה יכול - - -

עדי, זה מפעל ספציפי. בואי נשמור את זה רמה אחת מעל קו הייצור.

כן, אפרופו פרטיות והמידע, עדיף שלא ניכנס לכל מפעל ובפרטיות שלו, אבל אדוני היושב ראש, אם תרצה אנחנו נגיע לישיבה ונעשה לך סקירה על כל הפרויקט, כי זה פרויקט באמת מעניין.

מאה אחוז, בסדר.

מה שהיה הכי מעניין כבר במחקר הראשוני זה הצורך העצום בידע.

לא במפעל, באופן כללי, מעניין אותנו וגם מעניין את האזרחים, איך לקחתם מפעל שייצר ככה וככה, עם 90, 180 עובדים, ואיך עם המידע - - -

יש לנו פה דוגמה חיה שבה מפעל וויפרו גבעון, שבאים באמת לספר על מה הם עשו וללא סבסוד ממשלתי. זו דוגמה שהוא יוכל לדבר עליה ממקור ראשון.

בסדר. יופי.

לסיכום, היכולת שלנו להשפיע בזמן מאוד קצר דרך הגברת ההון האנושי פר מפעל מאוד גדולה בפרויקט הזה וזו גם זכות להציג וגם זכות לעבוד עם כאלה ש - - - אם זה התאחדות התעשיינים או משרד האוצר.

יפה, אז תודה. עכשיו הגיע הזמן שלך, נירית.

אני רציתי לקחת כמה צעדים אחורה ולדבר מ-5,000 אלף רגל כי זה קצת התמסמס פה. התכנית שאנחנו מדברים עליה, DDI, היא תכנית מאוד מאוד מיוחדת ולא בגלל שהממשלה ביצעה אותה ועשתה אותה, אלא בגלל שיש פה סקטור עסקי חזק, יש פה חברה בינלאומית בשם גוגל, שבאה ונותנת השפעה חיצונית חיובית על המשק העסקי, נותנת פעילות ונותנת לנו את הכלים יחד עם דלויט, את המחקר, ואומרת ומציירת לנו יעד, וזה דבר שהוא לא מובן מאליו.

כשאנחנו הרבה פעמים מדברים על חברות בינלאומיות שפועלות בארץ, גם במשרד האוצר, אנחנו מנסים לכמת את הכדאיות ואת ההשפעות החיוביות שהם נותנים ופה ראוי לציין גם את נועה וגם את שמעון שנתנו את הפידבק שלהם, באמת נתנו פוקוס לתעשייה שהיא תעשייה פחות עתירה בהשקעות, שהיא תעשייה בעלת פחות נגישות למידה וגוגל באה ואמרה 'אוקיי, יש לנו פה בעיה באקו סיסטם הישראלי, בואו נראה איך אנחנו פותרים אותה' ואנחנו נרתמנו. אז קודם כל עם כל הכבוד ליושבים סביב השולחן הזה, שהם עובדי ממשלה, זו העבודה שלנו, פחות העבודה שלהם ואם כבר למישהו מגיע מילה טובה זה להם.

אחרי ההקדמה הזאת אני רוצה להגיד כמה דברים. אחת, אנחנו מוצבים פה בין שתי כלכלות, אני פחות רוצה להגיע להגדרה מי הן שתי הכלכלות, אלא יותר על הגשר. פרויקט DDI ופרויקטים אחרים בייצור מתקדם בונים את הגשר בין אותן הכלכלות, אנחנו בנטו תעשייה, יחד עם משרד הכלכלה, הובלנו עלות תקציבית של 1.15 מיליארד שקלים שיבואו לביצוע עד 2020. שלושה הנדבכים המשמעותיים ביותר של הלמעלה ממיליארד שקלים האלה זה הסרת חסמים רגולטוריים, ייצור מתקדם ומו"פ בתעשייה המסורתית וכוח אדם מיומן. והיופי הכי גדול בפרויקט הזה שהוצג פה על ידי דלויט ואלווישן זה ש-DDI לוקח את שני הנדבכים ועוזר לתעשייה המסורתית גם על ידי הכשרה של עובדים וגם על ידי ייצור מתקדם והטמעתו בתוך המפעלים.

לסבר את האוזן, אנחנו מדברים על 600 מיליון שקלים בתכנית נטו תעשייה לטובת מו"פ בתעשייה המסורתית. עשינו כלים ייעודיים לתעשייה קטנה ובינונית, אחד מהם באמת שמענו, הטמעת טכנולוגיות ייצור מתקדם, מסלולי סיוע ועוד. לי חשוב כמשרד אוצר לבוא ולומר שהיוזמה שנלקחה פה על ידי משרד הכלכלה ונטו תעשייה, שבאה ושמה את הדברים האלה על סדר היום, היא חשובה, אבל חשוב עוד יותר זה שיתוף הפעולה בין הממשלה לסקטור העסקי. אנחנו כממשלה לא יכולים לראות הכול, אנחנו לא יכולים לשמוע הכול, שיתוף הפעולה פה שנעשה עם הסקטור העסקי והבחינה של הדברים בין אם זה לראות את החסמים שבאמת דיברנו עליהם, מסקירה של שאלונים שעשו דלויט, ועד לשיח עם חברות ההייטק או עם חברה כמו וויפרו גבעון, עזרה ונתנה לנו את הדרך להביא לביצוע מיידי של הפרויקט. היום יש 20 מפעלים בתוך הפרויקט הזה ואני אסיים אומר שאני אתן לנועה מגוגל את רשות הדיבור כדי להשלים אותי, כי בסוף זה שיתוף פעולה.

מאה אחוז. תודה, נועה.

ממש בקצרה. אני נועה אלפנט ואני מנהלת את המדיניות הציבורית של גוגל בישראל. אני שמחה להיות כאן - - -

אני באמת מסכים עם מה שאמרה נירית, זה לא דבר שמובן מאליו, זה באמת ראוי לציון, לשבח והוקרה.

תודה תודה ואני גם שמחה שהציון והשבח ניתנים כאן בבית הזה, שבדרך כלל אנחנו רגילים לשמוע קולות קצת אחרים. אני חושבת שזה חשוב לראות את הסיפור המלא ואנחנו שמחים על ההזדמנות הזו.

אנחנו ערים ושומעים פה בחדר הזה ובחדרים אחרים הרבה פעמים את החשש מהפער שיש בין המובילות של ההייטק הישראלי והפעילות של חברות בינלאומיות כאן לבין ענפים אחרים בתעשייה ושמחתי לשמוע קולות כאן, גם ממשרד הכלכלה ואחרים, בכיוון אחר, שיש הזדמנות לכל אחד ולכל ענף ליהנות מהאפשרויות שמעניק העולם הדיגיטלי והעולם הטכנולוגי ואנחנו רואים את עצמנו כשותפים למאמץ לאפשר להרבה קבוצות ליהנות מההזדמנויות האלה.

הפרויקט הזה, שאנחנו עושים ביחד עם משרד האוצר ועם התאחדות התעשיינים הוא מופנה לתעשייה המסורתית ולצד זה יש עוד פרויקטים שאנחנו עושים עם גורמים רבים בהקשר של הכשרות לעסקים קטנים ובהקשר של הכשרות מקצועיות לצעירים מהפריפריה, משום שזו בעינינו הדרך ליהנות מהשפע שנותנת הטכנולוגיה. המפתח הוא בשיתוף פעולה בין המגזרים, בשיתוף פעולה בין הממשלה, בין התעשייה ועמותות שונות והתאחדויות וכן הלאה, רק ככה אפשר לעשות שינוי אמיתי. אנחנו מאוד מאוד שמחים על שיתוף הפעולה הזה, מבחינתנו שימשיך ויגדל, אני שמחה לשמוע שיש מקורות חדשים עבור זה ואני מקווה שהעבודה המצוינת של אלווישן רק תמשיך ותביא לעוד מפעלים שייהנו מכך. תודה רבה.

תודה רבה לכם. מותר לשאול, הפרויקטים האלה של גוגל נעשים גם בעוד מדינות?

הפרויקט הזה הספציפי נולד בישראל ואנחנו מקווים שעכשיו ימשיך ויאומץ בעוד מדינות. יש פרויקטים אחרים שנעשים בעוד מדינות.

בהשוואה, אני מבין שזה חדשנות כאן.

הפרויקט הזה התחיל בישראל ואנחנו מאוד מאוד נשמח לראות אותו מאומץ בעוד מקומות. אני חושבת שההתחלה הייתה המחקר שדלויט עשו, ורותם הציגה כאן שהראה את הפער. כולנו מודאגים מהפער הזה כי כולנו גם חיים כאן ומאמינים שהדרך הנכונה היא לא לנסות למנוע חדשנות ולמנוע פעילות. לפעמים אני מרגישה שאני נמצאת בכנסת הזו בשני עולמות, העולם שמוצג כאן של איזה יופי שחברות בינלאומיות פה וכמה חשוב להרחיב את הפעילות לבין דיונים אחרים שרק מחפשים איך להגביל ולהגביל.

שאתם אחת מהם, אתם אחת מהחברות הבינלאומיות ואנחנו שמחים על זה ורוצים לעודד עוד.

בהחלט ותודה על כך, אבל בחדרים אחרים, בדיונים אחרים עם כותרות אחרות הכיוון הוא הפוך.

ככל שהשימוש בדאטה והשימוש במידע, גם פה, אותם אנשים רוצים מצד אחד טכנולוגיה וחידושים מתקדמים ומצד אחד רוצים שזה לא יהיה על ידך ולא להשתמש ושמירה על פרטיות. כמובן שצריך למצוא את דרך המלך, זה נמצא בכל מקום. אני זוכר את הוויכוח, עוד שהייתי בתפקיד הקודם שלי בעיריית ירושלים, ואז היה העניין של הקמת משדרים, אנטנות, של חברות הסלולר, אז כל אחד רצה שזה לא יהיה ליד הבית שלו, אבל שתהיה לו קליטה מעולה. כמו בהרבה דברים, אנחנו רוצים את האוטובוס ליד הבית, אבל שהאוטובוס יעבור אצל השכן. זה נכון, אבל ככל שיהיה שיתוף פעולה אני חושב שגם הנראוּת וגם באופן מעשי, שהמידע הזה ומה שיש - - - בשימוש ולא רק מטעמים מסחריים ורק שימוש ללא תועלת, שרק צד אחד נהנה. ככל שמאזנים, שזה מועיל לכל הצדדים, אני חושב שככה זה גם יותר מובן ויותר מקדמים ויש יותר שיתוף פעולה.

אני מסכימה ששיתוף הפעולה זו באמת דרך המלך ואנחנו עושים הרבה מזה ואני שמחה על ההזדמנות להציג אותו.

השאלה בחברות הבינלאומיות, שאנחנו מאוד מעודדים, מה הערך המוסף שהם משאירים בכלכלה הישראלית. לעשות מחקר ופיתוח בלבד, שאין המשכו בתעשייה, או בעוד הנדסה, והערך המוסף הוא קטן, אז אנחנו לא הרווחנו הרבה, להיפך. אני חושב שזה אחד הדברים הגדולים, האתגרים הגדולים, ליצור את האקו סיסטם שהם ירצו להמשיך ולהשקיע פה.

תודה. נתנאל היימן. השאלה אם אתה רוצה עכשיו.

שלום. התכוונתי לפתוח, נראה לי שאני אסכם.

מאה אחוז. אז גוני לטזר. לטזר זה אחרון - - -

טוב, אני לא יכול להיות אחרון היום.

גם לא ראשון כנראה.

שלום לכולם, שמי גוני לטזר, אני סמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי בחברה ששמה וויפרו גבעון. אנחנו היום היצרנים המובילים בארץ לחלקי מבנה תעופתיים. במילה אחת מזה חלקי מבנה תעופתיים. תחשבו על מטוס, גדול או קטן, יש בתוכו המון המון חלקים, בדרך כלל ממתכת, שהם חלק מהמבנה שלו, וזה בעצם מה שאנחנו מייצרים. יש לנו 300 עובדים, 250 מתוכם בארץ, יש לנו עוד 50 עובדים בארצות הברית, סמוך למפעל של בואינג בסיאטל, כיוון שבואינג זה הלקוח המרכזי שלנו בשנים האחרונות.

איפה המיקום שלכם? בגבעון?

לא, אנחנו נמצאים בקרית ביאליק. השם גבעון הוא למעשה שם המייסד שלנו שהקים את החברה בתחילת שנות ה-70. היום אנחנו בבעלות של קונצרן הודי מאוד גדול ששמו וויפרו. זו דוגמה מאוד מאוד יוצאת דופן, אחת, להשקעה של חברה הודית בישראל, שתיים, להשקעה של חברה הודית בתעשייה יצרנית בישראל, שלוש, להשקעה בכלל בתעשייה יצרנית בישראל.

אז דיבר ידידי קודם על מה שעושות החברות הבינלאומיות בארץ, זו דוגמה מובהקת לבדיוק מה שהייתם רוצים לראות, אני רק אומר במאמר מוסגר, וזה לא לדיון הזה, וויפרו לא זוכה לשום הטבה כתוצאה מהבעת האמון המאוד מאוד משמעותית שלה במשק הישראלי.

היא יכולה להצטרף ל-multinational companies יש סדרה שלמה של הטבות של multinational company, יכולים לבוא אליי.

במסגרת תיקון 51 לחוק עידוד השקעות הון סימנו את תעשיית ההייטק כתעשייה היחידה שהיא רלוונטית לזה, הקריטריונים שהרשות שאתה עומד בראשה קבעה בעצם הוציאו אותנו מהסיפור הזה ובגלל שאנחנו לא שייכים לגוגל לא הצלחנו לקבל ולו שבריר אחד מההטבות האלה.

אז הדברים השתנו בשנתיים האחרונות. אני לא יודע על מתי אתה מדבר, בשנתיים האחרונות יש את הייצור המתקדם וחברות שהן רחוקות רחוקות מהייטק, תעזוב הייטק, בגלל שהן בפריון נמוך מקבלות הטבות. יש אפשרויות, multinational companies עוזרים גם לחברות ייצור עם - - -

אני אשמח להיפגש איתך בעתיד לשמוע עליהן ואנחנו יותר מנשמח.

בשמחה.

ולו זו כבר סיבה שלשמה - - -

רק להעמיד דברים על דיוקם, במסגרת חוק עידוד השקעות הון אתה נהנה מהטבות מס של 6% עד 10%, מס בפריפריה.

זה מזכיר לי את הדיון שהשתתפנו בו, לא נפתח את הסוגיה הזאת, לא לשם כך זומנתי.

זה שעשינו הכרה עם הרשות לחדשנות עכשיו, אז גם היה זה שכרנו.

אנחנו בעצם מדברים על DDI, וויפרו גבעון היא בעצם דוגמה ליישום מאוד מוצלח של ה-DDI. דרך אגב, אנחנו עד לפני זמן לא רב לא ידענו מה משמעות המושג DDI, זאת אומרת אנחנו עשינו DDI, אנחנו עושים כבר עשר שנים, עוסקים ב-DDI בלי לדעת שזה בדיוק מה שאנחנו עושים מבחינת טרמינולוגיה.

כפי שאמרתי, אנחנו עוסקים בייצור חלקי מבנה למטוסים, מה שאומר שאנחנו מוכרים שירותי ייצור. התכן של המוצר נעשה על ידי יצרני המטוס והם אומרים לי 'תעשה לי בדיוק את הדבר הזה על מנת שאני אשלב אותו במטוס שלי', ולכן פריון הוא המפתח לכל מה שאנחנו עושים. זאת אומרת אם אנחנו נהיה יעילים יותר, התפוקות שלנו תהיינה רבות יותר, אנחנו נצליח להוציא מהמשאבים שלנו, גם המשאבים האנושיים וגם המשאבים האחרים, יותר מהמתחרים שלנו, כך נצליח להמשיך ולהתחרות בשוק.

אנחנו זיהינו כבר לפני המון שנים שהפריון לא מספק והקיבולת הייצורית שלנו מגיעה לאיזה שהוא לימיט שהדרך היחידה להגדיל אותה היא באמצעות השקעות הוניות נוספות. לצורך העניין גייסנו את הנושא של ה-DDI והתחלנו לבצע גם מדידה וגם ניתוח מאוד מאוד מעמיק של הרבה מאוד פרמטרים שקבענו לעצמנו ובאמצעות תהליך ארוך, שלקח לא מעט שנים והוא תהליך מתמשך אגב, זה דבר שהוא לא נעצר בחודש או חודשיים או אפילו שנה או שנתיים - - -

לקחתם חברה שתעשה את זה? מי עשה לכם את כל התהליך של הבדיקה, מי ליווה אתכם בעניין הזה?

לא ליווה אותנו אף אחד, זה תהליך שהחזקנו אותו בכוחות עצמנו, עם תוכנה שאנחנו פיתחנו מתוך הבנה שזה מה שהלקוחות שלנו מצפים מאיתנו. חברת בואינג הגדולה, כשהיא באה לעשות אצלנו סקר, היא מצפה לראות גם תוצרים בתחום הזה, זאת אומרת כיצד אנחנו לוקחים את המידע שיש לנו, את הדאטה שיש לנו בארגון ומתרגמים אותו ל - - -

כשבואינג מזמינה, זה נעשה בישראל, רק מבחינתם האיכות והזמינות, יעילות, זה מה שמעניין אותם?

סליחה?

כשבואינג מזמינה אצלכם מה שהיא צריכה, לא המיקום שלכם משפיע.

אנחנו מהבחינה הזאת מנסים להביא אותה למצב שבעצם היא אדישה אליך, אנחנו מתנהגים ונותנים לה שירות כמו ספק שנמצא מטר מהשער שלה ובאמת אנחנו נדרשים לסטנדרטים מאוד מאוד גבוהים כתוצאה מזה, ואני אומר שזה אפשרי. זו עבודה מאוד קשה, אבל זה בהחלט אפשרי וה-DDI הוא אחד הכלים להגיע לכך.

ובאמת באמצעות גם מערכת מדידה ממוחשבת של חוברת למרכזי הייצור שלה, למכונות, וגם דלייה של המידע וניתוח שלו בתהליך מאוד מאוד ארוך הצלחנו בסופו של יום גם להוריד את עלות שעת העבודה המפעלית שלנו בשיעור מאוד מאוד ניכר וגם להגדיל את קיבולת הייצור הפנויה, מה שאומר שהיום על אותה מכונה שייצרתי בוא נאמר עשר יחידות עד היום, היום אני יכול לייצר 13, 14 ו-15. הדברים האלה הם כמובן בעלי משמעות מאוד נכבדת במסגרת הפעילות שלנו.

אם אתה יכול לציין איזה נקודה אחת בשינוי, איזה דבר מרכזי, איזה דבר שגיליתם, שיניתם אותו וזה מה שגרם לשינוי, אם יש משהו משמעותי וגדול בתוך כל התהליך הזה.

בהחלט, אנחנו גילינו למשל שהזמנים בין פעולת ייצור אחת לבין פעולת ייצור שנייה הם מאוד מאוד ארוכים, זאת אומרת שברגע שעושים כיוון למכונה, כיוון יכול לקחת שעה, יכול לקחת שעתיים ויכול לקחת שלוש, כל כיוון כזה משבית את המכונה לפרק זמן. מרגע שאתה מבין את זה ואתה יודע גם לזהות מה הסיבות לכך ומצליחים לצמצם את זה בצורה ניכרת, המכונה הזאת מסוגלת היום לייצר הרבה יותר. כך זה כאשר מדובר בתקלות, כך זה כאשר מדובר בניצול מקסימלי של ביצועי המכונה על פי מפרטי היצרן, דברים שאתה לא תמיד מצליח לעשות, אבל כל דבר כזה צריך למדוד לאורך זמן, לנתח אותו, להבין אותו ואז מגיע השלב הכי חשוב, זה היישום. גם אחרי שאתה מבין בדיוק את המהות, תעשייה יצרנית, ואני שמח שמשתמשים במושג הזה, תעשייה יצרנית, זה ריצה למרחקים ארוכים. התהליכים בתעשייה יצרנית הם מאוד מאוד ארוכים ולעתים גם מאוד מאוד מתסכלים וזה מחייב מחויבות מאוד מאוד עמוקה של ההנהלה ומחייב אנשים שעוסקים בדבר הזה באופן מלא במשרה מלאה על מנת לראות שהדברים באים לידי יישום.

כאן, לדעתי, בתכניות שהוצגו פה ייתכן, אני לא מכיר את התכניות לעומקן, ייתכן שיש פער, כיוון שעל מנת לראות תוצרים אמיתיים של DDI אלה דברים שיכולים לקחת גם שנתיים ושלוש וארבע וחמש. כל הגורמים שיושבים כאן, כמובן בהובלת ממשלת ישראל, חייבים להתגייס לדבר הזה לטווח הארוך. לקחת מפעל יצרני של 50 איש ולהגיד לו 'אתה תגייס עכשיו עובד במשרה מלאה', לפעמים שניים, לפעמים אפילו שלושה, שזה מה שהם יעשו כל היום, ימדדו, ינתחו ואחר כך יביאו לידי יישום. זו משימה מאוד לא פשוטה וגם מעמסה תקציבית לא פשוטה, מה גם שאת התוצאות אתה לא רואה מיד. אז יכול להיות שאותו מפעל, הנהלת המפעל תבין שזה מה שהיא צריכה לעשות, אבל כשיחשבו איך אני מקצה את המשאבים שלי - - -

זה ההישרדות שלו.

וכאן אני חושב שזה דגש שחשוב מאוד מאוד לתת אותו. אני חושב שאם מדינת ישראל, ממשלת ישראל - - -

אני מסכים עם הדברים האלה.

אתה מסכים כי המטרה היא לא לאסוף נתונים, המטרה היא להעלות את הפריון. אם אתה אוסף נתונים ובסוף לא העלית את הפריון, אז מה עשית?

אבל זה בדיוק מה שאני אומר.

לא, אבל הוא מדבר על כך שמפעל של 50, 100 עובדים, בוודאי מפעל לא גדול, הוא עכשיו צריך לעמוד בפני האתגר הזה, אצלו זה משמעותי מאוד. לקחת שלושה, שניים או עובד אחד ולייחד אותו רק למען העניין הזה, לשלם לו משכורת כשהוא לא יודע בדיוק איך הוא יעשה את זה ומה יהיו התוצאות, זה חלק שצריך קודם כל מודעות, אתה מביא עסקים אחרים דומים לו שבאמת שינו את הדברים, זה החלק ההסברתי, אבל הוא אומר שעכשיו גם בשלב ההחלטה איך עושים את זה, כדי לשכנע אותו שזה כדאי לו לעשות את זה ושהוא צריך אפילו לעשות את זה, לא רק כדאי, הוא צריך, איך עושים את זה.

אבל זה בדיוק תוצאת המחקר של DDI, של דלויט, זה מה שהם הראו, שמפעל ששם איסוף נתונים, את ה-DDI, אז הפריון שלו עלה. כנראה מפעל של 50 איש לא יוכל לשים שלושה, או יצטרך אחד, אולי אפילו קבלן משנה בחלקית עבודה.

אני גם יודע שמי שעשה דיאטה בסוף מרזה, אבל צריך מישהו - - -

אם שנייה ניקח את וויפרו, אם יורשה לי, כדוגמה, התמריץ של וויפרו הגיע ממקום שבו הרוכש שלהם, כלומר הלקוח, היה צריך לשים אותם בסטנדרט מסוים וכאשר הוא דרש מהם סטנדרט מסוים ובשיטת - - - ללכת ולהפחית את הבזבוז ולייעל את דרכי הייצור, אז זה הביא אותם לשלב אחד קדימה. לצערי בישראל, ואני אומרת את זה לצערי, כי אני מבקרת בהמון המון המון מפעלים, אני עדיין רואה בקו הייצור כותבים בדף וגם מפעלים מוטי ייצור שעדיין כותבים בדף ונייר על יד כל מכונה ולא מזינים, דבר פשוט, להזין לאקסל, לטבלת אקסל. אילו על כל מכונה הייתה טבלת אקסל שהיו מזינים אליה את הנתונים מאותה מכונה אנחנו היינו נמצאים במקום של ביצוע DDI. אבל אתה יכול ללכת להרבה מאוד מפעלים שלא עושים את זה, ומדוע הם לא עושים את זה? כי הלקוח שלהם, או שהוא הלקוח הסופי ואז זה לא מעניין אותו, כי הלקוח הסופי לא מסתכל על הבקבוק ואומר, 'אוקיי אילו הם היו עושים ניתוח נתונים הבקבוק הזה היה עולה שני שקלים פחות', הוא לא מגיע למחשבה הזאת, או שהלקוח שלהם, שנמצא בחו"ל, גם לא מעודד אותם לעשות איזה שהיא אדפטציה בתהליך הייצור שלהם. כשהוא נותן להם אדפטציה בתהליך הייצור שלהם להתקדם קדימה מבחינה פריונית, אז אנחנו רואים תוצאה כמו וויפרו.

כלומר שלתחרות יש משקל, ברגע שאחד עושה את זה והוא מצליח, מוריד את ה - - -

נכון, בגלל זה יש לו יתרון יחסי משמעותי.

כאן הגענו אליך, נתנאל היימן. אתה מסתכל מהמבט הזה ואנחנו רוצים לראות איך באמת מאחדים את כולם. אתה גם מכיר באופן פרטני את המפעלים, מה החסמים או מה יביא אותם, מה התמריצים שצריך לתת להם. אבל אני גם רוצה להודות לך, נכון ששותפים הרבה בתהליך, אבל אתם הייתם מתווכים בינינו, בין הוועדה, לבין הדיון הזה. אתם פניתם, נכון?

בלי נירית ה-DDI הזה לא היה קורה.

כולכם, אני אומר שבסך הכול הייתם אלה שפניתם אלינו מתוך היכרות ושיתוף פעולה של הרבה שנים, אז אנחנו מקיימים את הדיון הזה. אז אני מודה לך על היום הזה ועל הדיון הזה.

טוב, תודה. אז באמת כמה מילים קצרות. אנחנו נמצאים היום ביום התעשייה, אני מודה גם לך שהסכמת לעשות דיון - - -

יש גם דיונים מקבילים.

בדיוק, זו הכוונה, יש עכשיו דיונים בוועדת הכספים - - -

זה לא רק אני צריך לקצר, גם אתם צריכים, כי הזמן שלכם גם מוגבל, אתם צריכים להציג את זה בעוד ועדות.

ועדת הכספים, ועדת הכלכלה, בנושאים של תעשייה. ההבדל בין הדיון הזה לבין הדיונים האחרים, דיברת קודם, קצת צחקת על המחמאות שכולם פה נותנים לכולם, כמו שאמרת, זה לא ברור מאליו, בכל שאר הוועדות אנחנו מקטרים ובעיקר על הממשלה. במקרה הזה באמת יש פה איזה שהיא ראייה, סוג של חזון שהממשלה כן השתתפה בו, גם כמובן משרד האוצר, רשות החדשנות, משרד הכלכלה, כל החבר'ה, וזה לא ברור מאליו כי הרבה פעמים היינו שומעים מפקידים, פקידים בכירים, שהם יודעים הכול והם לא צריכים להתייעץ עם המגזר העסקי. היום אנחנו רואים שינוי כיוון ויש היום הרבה מאוד מוקדים בממשלה שבעצם רואים את התעשייה ואת העסקים כסוג של לקוח שצריך לתת לו את הסביבה העסקית הנכונה בשביל להתפתח.

דיברתם על העניין שהמטרה פה היא לא לאסוף נתונים, אלא להגדיל את הפריון. המטרה בעיניי היא לא להגדיל את הפריון אלא להגדיל את התחרותיות. זאת אומרת שאם אנחנו נמצאים בכל אותן גזרות שונות, במלחמה, זאת אומרת בעל העסק נמצא במלחמה על מנת לשרוד ועל מנת לגדול והתחרות היא גדולה, אז זה אחד הפרמטרים שבעצם שומרים על תחרותיות התעשייה ויעזרו לגידול ביצוא. אנחנו מדברים בעיקר על הנושא של חינוך, זאת אומרת המקבילה למה שקורה פה, האמת שגם בוועדת החינוך באמת, אבל גם כנושא זה כל מה שקשור לחינוך טכנולוגי ושדרוג כוח האדם. אני הייתי בכמה מפעלים רק בחודש האחרון בשניים-שלושה, שאמרו שהם קנו את המכונה הכי חדשה, אבל הם לא מוציאים ממנה את המקסימום כי כוח האדם שלהם עדיין לא יודע להפעיל את כל מה שיש במכונה. הוא יודע להפעיל את המכונה, אבל הוא לא יודע להוציא ממנה את המקסימום.

והדבר השני זה הנושא של הפחתת רגולציה. יש פה היום דיון על רישוי עסקים ואנחנו מקווים ששם נצליח להביא להקלות ברישוי עסקים. זה איזה שהוא גם, אני לא יודע אם המילה קרב היא נכונה, אבל הליך מאוד עיקש והרבה מאוד ועדות על מנת שכמה שיותר עסקים, כל זמן שהם לא מפריעים לאף אחד אחר, יוכלו לפעול באופן חופשי בלי שהממשלה תתערב.

והצלע השלישית זה באמת כל מה שקורה פה, גם בייצור המתקדם, גם במחקר ופיתוח והשילוב שלהם. דיברו פה קודם על שתי כלכלות, אני לא יודע אם זו הגדרה נכונה, יש הרבה הגדרות, אני חושב שההגדרה, אחת החביבות, זה פשוט שילוב בין העולם הפיזי לעולם הדיגיטלי ובאמת היה את העולם הפיזי של אותו אחד שמייצר יחידות מוצר, שולחנות לצורך השיחה, באיזה שהוא פס ייצור ולידו צמחו חברות הייטק גדולות יותר וגדולות פחות ועכשיו המטרה שלנו היא את כל מה שנוצר באזור הזה, להטמיע אותו באזור הפיזי על מנת שהתעשייה היצרנית תוכל להתחרות.

רק מילה אחרונה, זה לא nice to have, כל התהליך הזה, זה לא משהו שנחמד לעשות אותו כי באמת זה יוביל לי לאיזה שהוא גידול בתחרותיות, אם אנחנו לא נהיה שם אנחנו לא נשרוד ואנחנו נאבד חלק חשוב מהכלכלה שלנו. מכל הבדיקות שאנחנו עשינו, בעיקר באירופה, בארצות הברית ובמדינות אחרות, אוסטרליה וכדומה, העולם כבר נמצא שם כמה וכמה שנים ואם אנחנו לא נהיה שם אנחנו פשוט ניעלם. תודה.

תודה על הדברים. רק שאלה לפני שאני אסכם, ברשותכם. חוסר המיצוי, את או הדובר הקודם הזכיר את זה, להפיק מהמכונות את כל הטכנולוגיה, את כל מה שיודעים לעשות, זה בא מחוסר מיומנות טכנולוגית? מעובדים שקשה להם לדעת לעשות את זה, להשתמש בטכנולוגיה החדישה? מאיפה זה מגיע? למה באמת, כשיש היום מכונות חדישות, לא משתמשים בזה, או בגלל שלא מזינים נתונים ולכן לא מפיקים מהם, או חוסר כוח העבודה המיומן שלו, חוסר מיומנות בכוח העבודה שיש, שהוא לא יודע לעשות את זה?

קודם כל זה גם וגם. הרבה מפעלים, וכשגייסנו את המפעלים לתהליך הספציפי הזה אז לקח לנו זמן, יושב פה מתן שהיה יושב בשיחות עם מנכ"לים כדי להסביר להם בכלל למה הם צריכים את זה. זה לא ברור מאליו כי כולם רודפים אחרי היום יום ויש אלף נושאים שצריך לטפל בהם וזה לא ברור מאליו שכרגע צריך לקחת טיפה הצדה ולעשות התחלה מחדש של הדברים האלה. זה מבחינת המודעות. מבחינת כוח האדם, אז כן, יש איזה שהוא פער בעיניי, שוב, ממה שאני שומע מהתעשייה, ואני לא איש חינוך, אני איש כלכלה, אבל מה שאנחנו שומעים מהתעשייה, יש פער בין מערכת החינוך במובן הרחב שלה, בין ההכשרות של העובדים, לבין הדרישות של העולם העסקי.

מבחינת השימוש בטכנולוגיה, אני מרגיש שיש פער גדול ביני לבין ילדיי בשימוש היומיומי במכשיר או בכל דבר, אני רואה את המיומנות שלהם, הם לא צריכים, לא דף הסבר ולא שום דבר, זורקים את זה הצדה, הם לבד מגיעים לזה, לבין מה שאנחנו - - -

האמת שזו דוגמה מעניינת. כי גם אתה, לצורך השיחה, לא מוציא מהטלפון שלך או מהרכב שלך את כל מה שהוא יודע לתת. עכשיו, כשזה בבית אז זה לא נורא, אבל כשזה עסק אז מישהו אחר כן יידע להוציא את המקסימום.

אבל אני כן רוצה להגיד לכם שבתוך פרויקטים אחרים שאנחנו ראינו כאן בוועדה, כמו להב"ה למשל, זה פרויקט של משרד המדע והטכנולוגיה לצמצום פערים באוכלוסיות, ושם חלק מקהל היעד זה אנשים מבוגרים, אז יש הפתעות בלתי רגילות, שבסוף גם אנשים בגיל 80 מקבלים את המיומנות ומשתמשים בזה ולומדים את זה ומטמיעים את זה, עם העזרה המתבקשת. כך שגם בעובדים, שזה ודאי הרבה יותר חשוב, לא להתייאש בעניין הזה, גם אם זה נראה שיש קשיים, אבל בהדרכה נכונה ובמוטיבציה ובלימוד אפשר להגיע לזה.

רבותיי, קודם כל אני מודה לכם. אני עצמי השכלתי, אז אני בטוח שכבר הייתה תועלת מהעניין, אבל אני גם אגיד שהופתעתי לטובה. בעצם לא היה נראה לי, לפני קיום הדיון, שאנחנו נמצאים שם, חשבתי שזה חזון יותר רחוק. כן, עוד הדרך ארוכה, אבל זה יותר קרוב מאשר רחוק, היא נמצאת לפתחנו כבר עכשיו ולכן אני חושב שכך אנחנו יכולים לייחל ולעודד שאנחנו יכולים להיות בפני שינויים דרמטיים בנושא הזה. גם בחלק הזה, אנחנו יודעים שנמצא בענפים אחרים, בפרויקטים אחרים, בדברים אחרים שעד היום דנו בזה, אנחנו רואים שאנחנו נמצאים גם בתעשייה. אנחנו נלווה את הפרויקט הזה ואנחנו מאחלים הצלחה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 11:15.