פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



29
הוועדה המשותפת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת הכלכלה

בניית תכנית אב לאומית בתחום הזקנה
26/06/2018


מושב רביעי

פרוטוקול מס' 17
מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת הכלכלה

בניית תכנית אב לאומית בתחום הזקנה
יום שלישי, י"ג בתמוז התשע"ח (26 ביוני 2018), שעה 10:30

הצעה לסדר-היום בנושא: פגיעה קשה בתנאי ההעסקה של כ-80,000 מטפלות סיעודיות, של חה"כ טלי פלוסקוב, חה"כ נחמן שי

חברי הוועדה: טלי פלוסקוב – היו"ר
דב חנין

נחמן שי
עאידה תומא סלימאן

דליה רוזינק - מפקחת ארצית חוק סיעוד, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אירית לקסר - מנהלת מח' סטנדרטים ואכיפה, אגף גריאטריה, משרד הבריאות

זהרה כהן - מנהלת תחום בריאות, המשרד לשוויון חברתי

משה נקש - מינהל שירות למעסיקים ועובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה

רבקה רוזנברג בושם - מנהלת תחום סיעוד, המוסד לביטוח לאומי

דפנה כהן - סגנית מנהלת אגף הייעוץ לאזרח הוותיק ומשפחתו, המוסד לביטוח לאומי

מיכל אדירי - מרכזת אגף סיעוד, המוסד לביטוח לאומי

ורדה היבשר - רכזת תחום זקנה, אגף רווחה ירושלים, מרכז השלטון המקומי

לריסה ראם - ראש תחום זקנה, שירותי בריאות כללית

יוסי ברבי - מנהל איגוד עובדי שמירה, אבטחה, ניקיון וסיעוד, ההסתדרות הכללית

ליאור שטרסברג - מנכ"ל עמותת מטב

מזל גולדשטיין - מנהלת אגף הסיעוד, עמותת מטב

עינב פרידמן - מנהלת מרחב דרום, עמותת מטב

ארנון אלחנני - יו"ר עמותת חברות הסיעוד

סיון גופמן - מנהלת מערך אקדמי, עמל ומעבר

שרית אורן - מנכ"לית עמותת 'גישה לחיים'

שמואל סמי קידר - מנכ"ל, הל"ב-איגוד העמותות לזקן בישראל

יעקב סדן - מנכ"ל מתן חן שירותי סיעוד בע"מ

נטלי ירושלמי - עו"ס, מתן חן שירותי סיעוד בע"מ

ויקטוריה גולדמן - עו"ד, מתן חן שירותי סיעוד בע"מ

מלכיאלי גרא - סמנכ"ל מלכיאלי שירותי סיעוד

עומרי רוזנבלט - מנהלת פיתוח והכשרה מקצועית, רשת דלור בתי חינוך

ראובן מוזר - העמותה הפרלמנטרית למען ניצולי השואה

רינת מנישרוב - נציגה, הדקה התשעים בע"מ

עמיחי תמיר - יו"ר ארגון הנכים

נחמן מזעקי - אזרחים ותיקים

ענת סרגוסטי - עיתונאית

מיכאל סידקו - מטופל

אלה אורלוב - מטופלת

ילנה אוסתיצינקו - מטפלת

נלי אושנגי - מטפלת

ילנה איוונוב - מטפלת

אלה אלפסי רובין - מטפלת

רותי בטיט - מטפלת

גלינה ביידר - מטפלת

סמדר בן עזרא - מטפלת

מיטל בן שושן - מטפלת

אירינה ברטקוב - מטפלת

מריה גרבלס - מטפלת

אלכסנדרה גרינברג - מטפלת

ילנה דובובה - מטפלת

שושי ונסובסקי - מטפלת

מרים זנו - מטפלת

אסתר זרנגאר - מטפלת

צופיה חדד - מטפלת ובקרית עמותת על"ה למען הקשיש, קרית אונו

אנה חג'ג' - מטפלת

עדנה חרזי - מטפלת

אתי יפת - מטפלת

אירינה לוין - מטפלת

ילנה מוצ'לוב - מטפלת

אלינה מורזלייב - מטפלת

נאוה מלמד - מטפלת

רינה נוחי - מטפלת ובקרית עמותת על"ה למען הקשיש, קרית אונו

תפארת נחום - מטפלת

גלינה בתיה סולוביוב - מטפלת

אלה סמילנסקי - מטפלת

אילנה עקיבא - מטפלת

ויקטוריה פבלוב - מטפלת

מאי פולק - מטפלת

אילה פור - מטפלת

טטיאנה פילוננקו - מטפלת

טטיאנה פרובוטורוב - מטפלת

סמדר פרחי - מטפלת

יהושע פריבה - מטפלת

נדג'דה צוצורין - מטפלת

פאני קרבציק - מטפלת

מוזגן ראוף - מטפלת

נטלי רז - מטפלת

סיגלית שרם - מטפלת

פרופ' יצחק בריק - יועץ חיצוני לוועדה

לוטם בכר - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את ארגון כישה לחיים (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: איגוד בתי אבות ודיור מוגן בישראל)

רוני בונדי - שדלן/ית (עצמאי/ת), מייצג/ת את ארגון חברות לאספקת שירותי משאבי אנוש בישראל

שגיא אהרון - שדלן/ית (קונטקטי בע"מ), מייצג/ת את איגוד לשכות המסחר, עמותת חברות הסיעוד, קבוצת מעל ומעבר

יובל יפת - שדלן/ית (עצמאי/ת), מייצג/ת את עמותת מטב

אתי שבתאי

ס.ל., חבר תרגומים

פגיעה קשה בתנאי ההעסקה של כ-80,000 מטפלות סיעודיות

צהריים טובים לכולם, בוקר טוב. היום 26.6.2018, השעה 10:43, אני פותחת ישיבת ועדה משותפת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ולוועדת הכלכלה לדיון בהצעה לסדר היום: בניית תכנית אב לאומית בתחום הזקנה. בוקר טוב למנהלת הוועדה, בוקר טוב לפרופ' בריק, יועץ הוועדה, בוקר טוב לחברי הכנסת דב חנין ונחמן שי, יוסי ברבי, נציג ההסתדרות, מנהל אגף עובדי - - -

איגוד, שמירה, אבטחה, ניקיון והסיעוד.

ולכל מי שהגיע, משרדי הממשלה כמובן שנמצאים איתנו היום, נותני שירותים, ואני רואה פה הרבה אנשים שעובדים בתחום הסיעוד, לא רק מטפלים, גם מטופלים נמצאים איתנו כאן היום. מאוד חשוב לי דבר אחד, להושיב את כולם סביב שולחן אחד, לשמוע אחד את השני. אני נחשפתי לנושא הזה לא כל כך מזמן וגיליתי שיש פה בעיה מאוד גדולה, כל אחד מדבר עם עצמו ולא מדברים ביחד כדי באמת לחשוב איך ומה צריך לעשות כדי שהמערכת הזאת תפעל בצורה הכי טובה שאפשר ושהקשישים שלנו, האזרחים הוותיקים שלנו, יקבלו את הטיפול המיטבי שמגיע להם.

הנושא של הדיון היום זה הצעה דחופה לסדר בנושא פגיעה קשה בתנאי העסקתם של כ-80,000 מטפלות סיעודיות, של חברת הכנסת טלי פלוסקוב וחבר הכנסת נחמן שי. רק לידיעתכם, הנושא עלה במליאה לפני כשבועיים ושם אני ונחמן הצגנו את הנושא וככלל המשך הדיון עובר לוועדה. לצערי הרב לא קיבלנו תשובה של הממשלה בדיון עצמו, השר לא היה כדי לתת לנו תשובה, אז אני חושבת שהיום אנחנו צריכים כאן להפגין, ואני אומרת מילה אולי קצת יותר חזקה ממה שמשתמשים פה בכנסת, להפגין את העוצמה שיש אחרי האנשים האלה, כי באמת באמת באמת האנשים שנמצאים פה מבינים שאם אנחנו לא נדע לתת לאנשים האלה את מה שמגיע להם, אני כרגע באמת מדברת על תנאי העסקתם וגם איך אנחנו עוטפים אותם, ופה המילה עוטפים באה מהמילה חיבוק, מצד אחד להגיד להם תודה על העבודה הנפלאה שהם עושים, והם עובדים מאוד מאוד קשה, איך אנחנו עושים את הכול כדי שיהיה להם יותר קל לעבוד, שהם יקבלו תנאי שכר יותר טובים וכל מה שמגיע להם מסביב, שעד היום אף אחד לא חשב עליהם.

רבותיי, אני מדברת על הקבוצה הזאת ואני אומרת שהם השקופים האמיתיים של המדינה שלנו. אף אחד מהם לא מדבר, הם יודעים שהם באים לעבודה, עושים את העבודה, מדברים עם המטופל וחוזרים הביתה להמשך החיים. הם לא מתלוננים ולא התלוננו עד לא מזמן לאף אחד, עד שהגיעו ואמרו להם דבר כזה, 'עד היום עבדתם ככה, מהיום אתם תעבדו אחרת'. 'אחרת' זה שמישהו, ופה אני אומרת מישהו, החליט בשביל המטופלים, בשביל הקשישים שלנו, מתי המטפל צריך להגיע אליהם הביתה, מה הוא צריך לעשות, זה בסדר, אבל להגיע וקודם כל לקחת את הטלפון ולחייג כשהוא נכנס לעבודה, לקחת את הטלפון ולחייג כשהוא יוצא מהעבודה.

אני רוצה פה להבהיר, אני בעד בקרה, אבל הבקרה צריכה להתאים למקצוע ולענף. הבקרה לא יכולה להיות זהה למה שקורה במפעל עם מכונת ייצור. הזקנים שלנו, הקשישים שלנו, הם לא מפעל, הם לא מכונת ייצור. אלה אנשים ולאנשים האלה יש דרישות מיוחדות, יש מנטליות שונה, יש בקשות מיוחדות, האנשים האלה הם לא בריאים, הם לא אנשים שיושבים במקום, הם צריכים ללכת לרופא, צריך לבשל להם בבית, לנקות להם את הבית, צריך להביא להם תרופות ולפעמים בימי חופשה, שישי-שבת, לבוא ולעזור להם. מי רושם את זה? מי בכלל מחשב את זה לאנשים האלה? חשבתם על זה?

אז אני רוצה לפני שאנחנו נתחיל בדיון, ואני יודעת שחברי הכנסת, ונחמן כשותף שלי להצעה וגם דב חנין, רוצים להגיד משהו, אני רוצה להראות לכם סרטון קצר שאנחנו הכנו, אגב הכנו אותו גם בשפה הרוסית, באתר הפייסבוק שלנו זה יהיה ברוסית, על מה שקורה. הסרטון הזה מופנה לנציגי הביטוח הלאומי ולהנהלת הביטוח הלאומי, רק כדי להבין על מה אנחנו מדברים. שוב, אני חוזרת על המשפט, אנחנו רוצים שיהיה טוב לקשישים, אין ספק, אבל אנחנו רוצים שגם יהיה טוב לאנשים שמטפלים בקשישים. אם יהיה לאנשים האלה טוב יהיה גם לקשישים טוב. זה הדיון הקודם שהיה לנו פה בחדר, מי שלא היה, בדיוק על זה דיברנו.

(הקרנת הסרטון).

הסרטון הזה זה חלק מאוד קטן מהדוגמאות ששלחו לי האנשים שעובדים עם הקשישים. חלק מאוד קטן. יש פה עוד כמה מקרים, אני מקווה מאוד שאנחנו נראה אותם.

איפה הנציגים של הביטוח הלאומי? תודה רבה שאתם פה. אני לא מצפה לתשובות, אני רוצה שתשמעו ותראו את מה שאנחנו אומרים.

בלי תשובה?

לא, בסוף אני אבקש מכם לענות. אני אתן לחברי הכנסת. דב חנין, בבקשה.

תודה לך, גברתי יושבת הראש, תודה גם על זה שהגשת את ההצעה לסדר הזו וגם שאת מכנסת דיון בוועדה ועוקבת אחרי הנושא הזה בצורה כל כך רצינית. אני רק אומר, אני חייב גילוי אישי, אני מאוד מאוד מזדהה עם פתיחת הסרטון כי היום ניסיתי להגיע לכנסת באוטובוס וגם האוטובוס שלי לא הגיע. אז זה לא רק למטפלות קורה. אני לא יודע אם זו נחמה, כי זו לא כל כך חוויה נעימה להמתין לאוטובוס שלא מגיע, אבל למרבית הצער יש הרבה מה לשפר בתחבורה הציבורית שלנו.

אבל לגוף הנושא. כשאנחנו מדברים על מערכת החינוך אנחנו תמיד אומרים שמערכת חינוך טובה מתחילה ונגמרת במורים טובים. כשאנחנו מדברים על טיפול באנשים קשישים, באנשים חולים, אנחנו צריכים לצאת בדיוק מאותה גישה. הטיפול מתחיל ומסתיים במטפלים ומטפלות טובים ומסורים. אנחנו מדברים על בני אדם, על אנשים, נשים בדרך כלל, שהם המרכז של המערכת, בלעדיהם נוכל לדבר המון על היחס לקשישים, על הטיפול בקשישים, על הדאגה לקשישים, בסוף זה מגיע למטפלת, שאם אנחנו לא נעטוף אותה בצורה ראויה, בצורה תומכת, היא לא תוכל לעשות את העבודה שלה והתוצאה, שהטיפול לא יהיה טוב.

אנחנו צריכים להסתכל על בני אדם, וזה מה שמפריע לי בהצעה האחרונה, שהיא פשוט לא רואה אנשים. היא לא רואה בני אדם, היא לא רואה איך זה קורה במציאות. בסטטיסטיקה זה נראה מצוין, כולם יגיעו, ישר ירימו טלפון, הכול יהיה יעיל, איפה בני האדם בתוך הסיפור הזה? איפה בני האדם?

בדיוק.

איפה המפגש האנושי? איפה זה? יצא לי להכיר שכנה שהייתה לה מטפלת והייתי רואה את המטפלת שמגיעה בבוקר, איזה חום, איך הן היו נפגשות. אני לא מצליח לראות, אני לא רואה בדמיוני את הסיטואציה שבה המטפלת תיכנס וקודם כל תלך לטלפון, לפני שהיא אומרת שלום ומחבקת ואז אותה קשישה לפעמים בוכה על מה שהיה בלילה. יש מפגש אנושי, זה לא דבר שאתה יכול לכמת אותו בשניות. להיפך, זה הדבר שאנחנו רוצים לעודד אותו.

אז אני אומר שההצעה הזו הדהימה אותי. כשאני קראתי את פרטי ההצעה הזו אני פשוט הבנתי שמי שכתב אותה, לדעתי, בעצמו לא היה מטפל או מטפלת, הוא לא יודע, הוא פשוט לא יודע. הוא לא רואה את הסיטואציה, הוא לא מבין את הסיטואציה, הוא ניגש לכל העניין הזה מבחוץ בצורה טכנית, כאילו שאנחנו לא מדברים על בני אדם וכאילו שאנחנו לא צריכים להתייחס לבני אדם.

מעבר לזה, ההצעה הזו יוצרת כל כך הרבה בעיות, היא יוצרת כל כך הרבה נזקים, זה לא רק הסרבול, זה לא רק הפגיעה בגמישות, זה לא רק הפגיעה ביכולת לצאת עם המטופל החוצה מהמקום. לפעמים אתה יוצא עם המטופל, אתה רוצה להשאיר אותו מחוץ ל - - - הוא רוצה להיות בקניון, הוא רוצה ללכת לסרט, אז לא, אתה צריך להחזיר אותו כי אתה צריך להתקשר מהבית שלו. איזה דברים? זה באמת לא נתפס מי כתב את זה, למה כתבו את זה, בשביל מה, אני מנסה להבין מה התועלת בדבר הזה.

אבל אותי מקוממת נקודה נוספת. מאחורי ההצעה הזאת יש גישה של אי אמון במטפלות. אם זו הגישה שלנו, אז, חברים, נרים ידיים, כי זה לא יעבוד. אם אני לא מאמין במטפלת אז בואו לא ניתן לה לטפל בקשיש. מה, זה רק מתי היא הגיעה ומתי היא הולכת? אם אני לא מאמין בה, היא הרי צריכה לטפל בו, היא צריכה ללטף אותו, היא צריכה לנחם אותו, היא צריכה לפעמים להחליף לו את הבגדים. אם אנחנו לא מאמינים בה אז כנראה שהמקצוע הזה מיותר ובואו נוותר על הטיפול ונמצא אולי מכונות שיעשו את זה בצורה מאוד מאוד טכנולוגית בלי בני אדם. (מחיאות כפיים).

רגע. דב, שנייה. אני מבינה את האמוציות שיש פה ויהיו עוד הרבה, בדיונים של הוועדות אין מחיאות כפיים, אז תתאפקו, בבקשה.

אני רוצה להציע למשרדי הממשלה ללכת בגישה ההפוכה, להסתכל על הגישה שהם הלכו וללכת בדיוק בכיוון ההפוך. מה שאנחנו צריכים זה להבין שהמטפלות עושות עבודה מאוד מאוד קשה, מאוד קשה, לא כל בן אדם יכול לעשות את העבודה הזאת. אני אפילו מכיר אישה צעירה שרצתה להיות מטפלת, הלכה להתחיל לטפל ואחרי שבועיים בתפקיד הזה היא אמרה 'די, אני לא יכולה, זה קשה לי מדי'. לא כל אחד יכול, לא כל אחד מסוגל. זה גם עומס נפשי, זה גם עומס פיזי. אנחנו צריכים מערכת של תמיכה במטפלות, לא להקשות עליהם את החיים, אלא להקל עליהם את החיים.

כשאני מדבר על להקל עליהם את החיים, אז יש הצעות, למשל נמצאת פה נציגת ארגון 'גישה לחיים', אני מזכיר אותה כי זו הצעה שאני ראיתי מהם, של מערכת שלמשל בתחילת הדרך תהיה סדנה למטפלת, הכנה לכל הסיטואציות המורכבות שאפשר להיפגש בהן, היכרות עם כל הסוגיה של well being של האדם הקשיש או האדם החולה. אלה שאלות שצריך להכיר אותן. יש פה תחום ידע, צריך ללמוד אותו. אני לא יכול את הכול לעשות מתוך הניסיון שלי ואז אני אעשה את כל הטעויות, יש המון המון דברים שאפשר ללמוד ולהכיר.

ומעבר לזה צריך לייצר מערכת של תמיכה מלווה את המטפלות. צריך שבכל זמן מסוים יהיה איזה שהוא מפגש, בתוך איזה שהיא קבוצה, שבה המטפלות יבואו יחד עם נציגים מקצועיים, לפעמים פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, תהליך, לספר מה קרה, מה היה קשה לי, מה היה אולי אפילו בלתי נסבל, להתייעץ ביחד. בני אדם, בני אדם, תסתכלו על בני אדם, תסתכלו על האנשים המדהימים, הנשים המדהימות האלה שמטפלות בקשישים, תנו להם את התמיכה, תנו להם את הגיבוי, תנו להם את הסיוע, תנו להם את התנאים ותראו איך מצב הקשישים לנו ישתפר.

תודה רבה, דב. אסור למחוא כפיים, אבל אני מוחאת כפיים. תודה, כי באמת יש הרבה חוכמה והדבר הכי נכון, זה מה שאמרתי גם לביטוח לאומי, אגב, כבר קיימנו לא מעט פגישות, אל תשכחו שאנחנו מדברים על אנשים, זה לא מכונות. לא סיכמנו לפני את הדברים.

אני רוצה שנסיים עם הסרט. (המשך הקרנת הסרטון).

זו התוספת שבסוף אמרתי, כמו שאמרתי לכם, גם לביטוח הלאומי, כי אמרתי שאנחנו צריכים לעשות את זה ביחד.

את הקריינית?

אני הקריינית.

קריינות מצוינת.

מה, לא זיהית את קולי?

טלי, קריינות מצוינת.

באמת? טוב, יש לי מה לעשות ב - - -

לא, אנחנו לא מוותרים עלייך.

קודם כל את הסרטון הזה אנחנו נעביר לכולם, לכל מי שירצה, הוא גם בעברית וגם ברוסית וקודם כל לביטוח הלאומי. אני מבטיחה לכם עוד דבר, יש לי עוד לפחות 50 דוגמאות, אני מעבירה אותם אליכם, תשבו שעתיים, שלוש, ארבע, ותראו את כל הדברים האלה. תאמינו לי, קורע לב.

חבר הכנסת נחמן שי.

כן. טלי ואני יזמנו את הדיון הזה וחשבנו שזה נושא שראוי לדון בו במקום הזה. אני שמח שהדיון מתקיים ותודה רבה לך, טלי. אל"ף.

בי"ת, כל אחד מאיתנו בצורה כזו או אחרת נוגע לעולם הזה של המטפלים והמטפלות, לא רק מידע כללי, אלא גם מידע אישי ומהעובדה שבני המשפחות שלנו נזקקו לטיפול ויצא לנו לראות את זה. הטיפול הזה הוא טיפול חשוב וחיוני ואני לא רואה מיליון אזרחים ותיקים במדינת ישראל מתקיימים וחיים את חייהם בלעדי הקהל שנמצא פה ואלפי אלפי אנשים שאינם נמצאים פה ושאתם מייצגים אותם. חייהם היו גיהינום אם לא הייתם לידם והייתם מסייעים להם. לכן ברור שזו מלאכה חשובה, מלאכת קודש שנעשית על ידכם, גם אם יש לה תשלום היא מלאכה קשה מאוד, מחייבת ודורשת מאמצים ומסירות שלא קל למצוא אותם. לא כולם מתייצבים ומעמידים את עצמם לעסוק בטיפולים האלה. אם אולי היו משלמים יותר, אם זה היה יותר אטרקטיבי, היו כנראה יותר, עובדה שלא. לכן אין בכלל מילים להעריך מה שאתם ואתן עושות.

דבר נוסף, אני מבין שיש פה ניסיון לוודא שהנשים והגברים עושים את העבודה שלהם. זה הרעיון שמאחור, אני לא מזלזל בזה. זה גם דבר חשוב, המדינה משלמת והיא רוצה לדעת שהתשלום מגיע למקום הנכון ויש עליו פיצוי. צריך לחפש דרך לעשות את זה, ששני הדברים יתקיימו, מצד אחד הכבוד, ההערכה והאמון, בלי אמון אי אפשר, זה לא רק השעות, ומה קורה בתוך השעות? דיברנו על זה רק בשעתיים שקדמו, יותר חשוב בעיניי מאשר מתי הגיעה לעבודה זה איך העבודה נעשית והאם יש כבוד והאם יש חס וחלילה פגיעה כזו או אחרת וכו' וכו'. גם בזה אנחנו רוצים לדעת, אז זה לא רק טכני, זה לא להיכנס ולצאת, בתוך השעות האלה מתבצע משהו בתוך הבית.

לכן אנחנו חייבים לקבל הסבר מלא מהביטוח הלאומי מדוע היוזמה הזאת באה, על מה היא מתבססת ואולי יש דרכים אחרות כדי להבטיח שהמעגל הזה יישאר שלם משני הצדדים. אני מבין גם את הביטוח הלאומי. הם לא אנשים רעים, על פניו, הביטוח הלאומי היה קורס אם לא היה אתכם. לכן קודם כל אני מודה לכם על העבודה שאתם עושים ואתן עושות. אני מודה לכם מקרב לב כי אני יודע כמה היא חשובה ויקרה, ושנית, אני מבקש לקבל את ההסברים של הביטוח הלאומי והאם הם שקלו דרכים אחרות, או שזו הדרך שהוכתבה להם, בדרך כלל זה האוצר לוחץ עליהם לעשות את זה ואנחנו יודעים שבאוצר רואים רק את המטבע ואת השטר, לא רואים שום דבר מעבר לזה, בעיקר לא רואים את האנשים שמעבר לזה, ואתם רואים את האנשים שמעבר לזה. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שגם היא הצטרפה אלינו לדיון.

תודה רבה, חברת הכנסת טלי. האמת, אני חושבת שהדיון הזה, היה לי חשוב להצטרף אליו כמציעה. הדיון הזה מדבר על שתי אוכלוסיות ושתי אוכלוסיות מאוד מכובדות וגדולות, הוא מדבר גם על הקשישים שמקבלים את הטיפול, אבל גם מדבר על המטפלות עצמן, שבאיזה שהיא צורה, גם כיושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה אני אמורה להתעניין באופן מיוחד, 92% מהמטפלים והמטפלות זה מטפלות וזה נשים בגיל מסוים, שלא עכשיו יהיה להן קל, אפילו אם יחשבו ויגרעו מתנאי ההעסקה שלהן, הן יחשבו לעשות הסבה מקצועית. זה לא המצב הכי קל לעשות בגיל הזה הסבה מקצועית.

אני יודעת שמתפתח קשר מאוד מיוחד בדרך כלל בין המטפלת לבין הקשיש או הקשישה וזה מעבר לשעות העבודה וזה מעבר למה שדרוש מהן לבצע תוך כדי הטיפול. הרבה פעמים זה מחייב איזה שהיא גמישות, זה מחייב אוזן קשבת לקשיש ולצרכים של הקשיש, אחרת אוי ואבוי לנו אם לא נצפה לזה מהמטפלות, אחרת הקשישים שלנו יהיו בידיים של מי? של נשים שאכפת להן רק לסמן את שעון העבודה ולעשות את השעות ולצאת?

זה נקרא לבוא לעבודה במקום לבוא לעבוד.

נכון, בדיוק ככה. ואני מצטרפת למה שאמר חברי חבר הכנסת דב חנין, המטפלות עצמן צריכות שיהיה להן איזה שהיא כתף מקצועית שתקשיב להן ותקשיב להתפתחויות שקורות תוך כדי. כמי שהגיעה מעבודה שהיא קצת דומה, לטפל בנשים, אני יודעת שכל צוות מקצועי או פרא מקצועי חייב איזה שהיא תמיכה מקצועית, הכשרה, לדסקס איתם את הדילמות שעולות, את הבעיות שעולות בקשר עם המטופל, דבר הן לא מקבלות.

זה לא מנוגד לגישה שאומרת שאנחנו רוצים לייעל את השימוש בכספי הציבור, הרי בסופו של דבר מי שמשלם עבור העבודה הזו זה הביטוח הלאומי וזה כסף של הציבור וזה האוצר, ואנחנו כן רוצים שזה ייעשה בשקיפות ובבקרה ובצורה הכי טובה, אבל אני חושבת שאפשר למצוא דרכים אחרות. אני מצטרפת לקריאה שנאמרה, האם הביטוח הלאומי שקל דרכים אחרות לעשות את הבקרה הזו. אנחנו כן רוצים בקרה, אבל רוצים גם התחשבות, גם במטפלות וגם בקשישים. האם אפשר לעשות את האיזון הזה? האם אפשר למצוא פתרונות אחרים? אני חושבת שאפשר. צריך רק אולי לעבוד יותר קשה וחשוב מכל, להקשיב למטפלות עצמן שהן יודעות את תנאי ההעסקה שלהן, הן יודעות מה עולה ומה צץ תוך כדי עבודה.

אני הייתי מציעה שתהיה איזה שהיא קבוצת עבודה, שבה יקשיבו אנשי הביטוח הלאומי למה שהמטפלות אומרות ואנחנו נעזור בלמצוא פתרונות שיביאו למצב שכולם בסופו של דבר ייהנו ממנו. מטפלת שבאה לעבודה עם הרגשה שמעריכים אותה ומכבדים אותה ונותנים לה את התגמול היא תיתן את זה בחזרה לקשיש או לקשישה שהיא מטפלת בהם. ובאמת תודה על הירתמותך וקביעת הישיבה במהירות כזו.

תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. זה נכון שאחוז הנשים שעובדות בתחום הזה הוא מאוד מאוד גבוה, בעיניי הוא הכי גבוה מכל ענף אחר, אם אנחנו נבדוק כמה נשים נמצאות.
נאמרו פה הרבה דברים נכונים וזה רק עוזר לי, שעד היום אני הרגשתי לבד, אבל יש לי היום שותפים וזה מאוד חשוב, ותודה לחברי הכנסת שבאו.

אף פעם לא השארנו אותך לבד.

לא, אני כרגע מדברת על הכנסת, בבית המחוקקים, נקרא לזה כך. כשנקבע הדיון קיבלתי פנייה מביטוח לאומי, בפנייה הזו הם אמרו 'אנחנו יודעים שאת מזמינה מטפלות, אבל אנחנו מציעים לך שתזמיני גם את המטופלים כדי שנשמע גם אותם'. אכן הזמנתי ונמצאים איתנו שני מטופלים. למה אני רוצה לתת להם עכשיו לדבר? כי הם אנשים מאוד מבוגרים, אחד הגיע מירושלים והשנייה הגיעה מבית שמש, עם ההליכון, הנהג שלי יצא לקחת אותם, כי לא הייתה לנו דרך אחרת. אני רוצה לתת להם לדבר ואולי באיזה שהוא שלב הם יחליטו ללכת, כי אני מבינה שקשה להם.

ראשון הדוברים, מיכאל סידקו. אני רק רוצה לספר לכם כמה מילים על הבן אדם. הוא יגיד בן כמה הוא וכן הלאה, אבל אם אתם מכירים את הסיפור של באבי יאר? אז הוא אחד מהאחרונים שנשאר בחיים בבאבי יאר. אני רוצה שהוא יספר לכם מה הוא מרגיש עם המערכת החדשה שהמציאו עבורו. בבקשה, מיכאל. מיכאל, אתה מדבר עברית?

לא.

(מדבר ברוסית).

אם ככה אז אני אתרגם.

או שנעשה את זה ביחד. אלה, אני חושבת שאת תעשי את זה יותר טוב. בבקשה, מיכאל.

(מדבר ברוסית).

(תרגום חופשי מהשפה הרוסית): הוא מייצג את ארגון הנכים של העיר בית שמש.

(תרגום חופשי מהשפה הרוסית): הוא בן 83 והבנתם שהוא נציג של ארגון הנכים בבית שמש. כמו שאמרתי, הוא האחרון שראה מה שקרה בבאבי יאר. הוא אומר שכבר לפני עשר שנים הודיעו על כך שאין עדים למה שקרה בבאבי יאר, אבל הוא כן היה איתנו והוא נמצא איתנו. (מדברת ברוסית).

אשתו חולת אלצהיימר ויש לה מטפלת כבר 15 שנה. מה שהוא מספר, שכשמגיעה המטפלת היא קודם כל חושבת שהיא צריכה לצלצל, כי היא צריכה לקבל שכר. כשהיא הולכת היא גם חושבת שהיא צריכה לצלצל, כי היא צריכה לקבל שכר. הוא אומר שיש לו ימים שהוא רוצה לשחרר אותה לפני הזמן, הוא רוצה ללכת לנוח, לצורך העניין, והיא צריכה לשבת שם ולחכות את השעות שהיא צריכה לעבוד כדי לצלצל כשהיא יוצאת, וזה מאוד מפריע לו כי היא מפריעה לו בשעות שהוא רוצה לנוח. הוא טוען שהרפורמה הזאת משפיעה לרעה גם על המטפלת וגם עליהם, הקשישים.
הוא נותן עוד דוגמה, כשצריך ללכת לקופת חולים או לבית מרקחת והמטפלת אומרת 'אני לא יכולה היום ללכת כי היום שלי נגמר, אני צריכה להתקשר'. אז הוא מציע למטפלת שלו, 'אז מחר תבואי יותר מאוחר אם היום תלכי לעשות את זה', והיא אומרת לו 'לא, אני לא יכולה, כי אני צריכה לצלצל כשאני מגיעה'. הוא אומר שכל הרפורמה הזאת, עוד פעם, לא נוח לו עם הרפורמה הזאת.

תודה רבה, מיכאל. יש לנו עוד ותיקאית אחת, המצאתי היום מילה חדשה, אלה אורלוב. הנה היא לא יכולה אפילו לשבת, כואב לה.

אני אורלוב אלה, אני בת 83 (מדברת ברוסית).

(תרגום חופשי מהשפה הרוסית): היא ותיקת מלחמת העולם השנייה והיא גם עברה את מצור לנינגרד. מי שזוכר, שלוש שנים ללא אוכל, ללא כלום. בישראל אני 26 שנה, ותק העבודה המשותף שלי 58 שנה. 58 שנה היא עבדה. עד גיל 70 פה בארץ, במהלך 14 שנה, הגברת עבדה כמטפלת. גם אחרי שהיא סיימה לעבוד כמטפלת היא עבדה בארגונים שאתם שמעתם והיא המשיכה לעבוד למען קשישים והיא אומרת תודה שיש ארגונים כאלה שגם עוזרים לקשישים.

לפני שנתיים עברתי תאונת דרכים ויש שבר בעמוד השדרה. היא נותנת לנו דוגמה איך היא חווה את הרפורמה. המטפלת מעמותת מטב, שהיא מאוד מרוצה ממנה, שלוש פעמים בשבוע, שלוש ורבע שעות. היא מספרת שהיא עברה לפני חודש ניתוח קטרקט והיא צריכה שלוש פעמים ללכת לבדיקות והתור לא נקבע לפי מה שהיא מבקשת אלא לפי התור שיש בקופת חולים. בשבוע שעבר הייתי בביקור אצל רופא אורתופד ובמקום לקבל אותנו בשעה 12:00, שקבענו מראש, אני נכנסתי לרופא אחרי שעה וחצי. בלי מטפלת אני לא הולכת, לא לרופא ולא לטיפול.

והיא מספרת שעכשיו היא צריכה ללכת לעשות זריקות. לא חשוב, זה טיפול רפואי, טיפול רפואי לא בשעות שהביטוח הלאומי קובע מתי המטפלת צריכה לטפל. היא נותנת עוד דוגמה, שיש לה תור עכשיו לאותה זריקה שהיא צריכה לקבל בחמש בערב. היא צריכה להגיע לבית חולים, היא לא יודעת איך להתמודד איתם.

אני חיה בירושלים לבד, אין אף אחד לידי. היא אומרת שיש לה שני נכדים כבר בוגרים והם חיים בעיר אחרת והבן אדם היחיד שיש בשבילה כמשפחה זה המטפלת שלה. תודה רבה. (מדברת ברוסית). אני אומרת להם שירגישו נוח ומתי שהם רוצים לצאת שייצאו.

כמובן אחרי ששמענו את הקשישים, ופה, עוד פעם, הם אנשים מבוגרים, אני חייבת לספר לכם שכשאני דיברתי איתם לפני הדיון, ואני דיברתי איתם לפני הדיון, זה היה קצת יותר קל, אני שמעתי הרבה יותר סיבות למה לא, אבל אני מבינה שגם אנשים מתרגשים וגם אנשים עייפים, וזה מה שצריך לקחת בחשבון גם כן. אגב, אחד מהמשפטים שאני חייבת לשתף אתכם, במה שאמר לי מיכאל, הוא השווה, וזה קשה מה שאני אומרת, אני חייבת להגיד כי זה הוא אמר לי, הוא השווה את מה שהוא הרגיש בבאבי יאר עם מה שעושים לו עכשיו, כאילו מכריחים אותו, סוגרים אותו במסגרות שהוא לא מבין למה הוא צריך להיות במסגרות האלה. זה היה קשה, אבל הייתי חייבת גם לשתף אתכם בזה.

טוב, עכשיו אני כמובן רוצה לשמוע את המטפלות. יוסי, אני רוצה מאוד שתשמע מאוד את המטפלות ואחר כך כמובן ניתן לך לדבר. או שאתה רוצה כבר עכשיו?

את לא רוצה שאני אגיד כמה מילים?

אתה יודע מה, אם אתה מרגיש נוח בזה. רק לפרוטוקול תציג את עצמך שוב, כדי שזה יירשם.

אני יושב ראש האיגוד בהסתדרות הכללית, יושב ראש האיגוד שמטפל בעובדי השמירה, אבטחה, ניקיון, תחזוקה והיום אנחנו מטפלים בנושא של הטיפול הסיעודי. אנחנו רואים את השליחות. כשאני אומר אנחנו, אני מדבר על יושב ראש ההסתדרות, אבי ניסנקורן, וכל צוות ההסתדרות, אנחנו רואים את השליחות של עובדות הסיעוד הטיפולי ואני רוצה להודות לחברת הכנסת טלי פלוסקוב ולנחמן שי שהעלו את הנושא ואת הסוגיה זאת ולכל חברות הכנסת וחברי הכנסת שנמצאים איתנו, כולל הפרופסור ושולחן המכובדים, כי הנושא הזה הוא נושא כאוב.

מאיפה אני מדבר? אני מדבר מהעניין שחברת הכנסת טלי נגעה בו, שהעובדים האלה צריכים להפסיק להיות שקופים. זה השלב הראשון. בהסתדרות החלטנו להקים איגוד, אבי ניסנקורן החליט להקים איגוד שיהיה איגוד לטובת עובדות הטיפול הסיעודי, עובדות ועובדים, כי יש גם עובדים, נכון שהם קצת, עובדות ועובדים, לטובת הנושא של הטיפול הסיעודי ולדאוג לעובדות הטיפול, כי אנחנו יודעים שבסופו של דבר עם הקשישים הן עושות עבודה מעבר לעבודה. אני רואה כל אחת מכן פה, כשישבנו בישיבות והיו לנו דיונים יחד עם חברת הכנסת טלי פלוסקוב ואני יודע בדיוק, ואחרי שראיתי גם את הסרט ושמעתי את שני הקשישים שדיברו פה ועשו השוואה, שהיא צורמת, אני רוצה להגיד לכם שהמטפלות עושות עבודת קודש, כל דקה מהיום שהן נותנות את הטיפול לקשיש, זה מכל הלב.

אני עוקב אחרי אלה ואחרי סמדר ואחרי טניה, כל אחת בתחום שלה ובמרחב שלה, ואני לא רוצה להיות פופוליסט ולדבר בדמגוגיה, אני רק אומר לכם, אני עוקב אחריהן, אני רואה מה הן עושות, מה הן עושות בבוקר כשהן מגיעות. עקבנו אחרי הדבר, לפני שחברת הכנסת טלי פלוסקוב העלתה את הטענה היו המון המון שיחות עם יושב ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן על מנת להגיע לאיזה שהיא נוסחה שגם הביטוח הלאומי, שאני רוצה להגיד לכם משהו, בצורה הכי ברורה, וחבר הכנסת נחמן שי אמר את זה, במשרד הרווחה היום עומד אדם חברתי ביותר, השר חיים בכץ, איתו ביחד מנכ"ל הביטוח הלאומי, איש חברתי בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, זה מאיר שפיגלר, לכן מה שאני אומר, אנחנו נתקלים היום לא בצוות אטום, זה צוות שרוצה לשתף פעולה, רוצים לעשות את הפעילות למען המטפלות, על מנת שבסופו של דבר לא נשמע את הטענות האלה שמטופל יושב בבית בתוך הצרכים שלו והמטפלת לא יכולה להיכנס כי לא פותחים לה את הדלת, או שהיא נשלחת לכל מיני משימות שהיא לא יכולה לעשות.

אנחנו מבינים שהביטוח הלאומי בסופו של דבר רוצה להגיע להסדרה, אבל אני מאמין שבשיחות שהתנהלו, וחברת הכנסת טלי פלוסקוב, את לא מפסיקה ללחוץ ואני הרגשתי את זה גם אתמול, הייתה פגישה עם אבי ניסנקורן ביחד, ולא מפסיקים עד השנייה האחרונה. אני טוען שבסופו של דבר השר חיים כץ, יחד עם אבי ניסנקורן, יבינו שהנושא הזה, והם מבינים, הם רק מחפשים את הנוסחה כיצד לדחות את היישום והרחבת הדיווח הטלפוני, ואני אומר דברים מהלב, אני אומר שאנחנו רוצים להגיע להסדרה, להסכם קיבוצי, ענפי, שיסדיר את כל תנאי ההעסקה, את כל תנאי השכר, כמו שעשינו עם עובדי השמירה, כמו שעשינו עם עובדי הניקיון השקופים. אני רוצה להגיע למצב של הסדרה, עם תקנון מסודר לעובדות, מה מותר ומה אסור. אני רוצה לדעת מה הביטוח הלאומי אומר, מה מותר ומה אסור. לכן כל המערכת הזאת, ולא בכדי אני אומר, חברת הכנסת טלי פלוסקוב עם כל הצוות של הוועדה, יחד עם יושב ראש ההסתדרות, אבי ניסנקורן, השר חיים כץ והשר כחלון מאחורי הקלעים מהאוצר, כולם ביחד צריכים לשנס מותניים ולהוביל את זה להסכם קיבוצי ענפי שיסדיר את כל תנאי השכר, שייתן חיוך לעובדות.

אני ראיתי אתכן בוכות, באותו יום, כשנפגשנו השבוע, ראיתי אותן בוכות בגלל המצב של המטופל, לא בגלל שהיה קשה להן, בגלל המצב של המטופל שמחכה. לכן אני אומר, בואו, ואני פונה לביטוח לאומי, אני פונה אליכם, אבל אני פונה לשר חיים כץ ולמנכ"ל הביטוח הלאומי באמצעות הוועדה, תנו עוד מספר חודשים למערכת הזאת שהיא כבר נמצאת ברוב השטח. ישנן תקלות, עושים בדיקות של התקלות, אני יודע שישנם גורמים נוספים שבודקים את המערכת הזאת, תנו לבדוק את זה - - -

יש לי כמה הצעות היום גם.

גם לחברת הכנסת טלי פלוסקוב יש כבר הצעה לאפליקציה מסוימת. תנו, בואו נפתח קצת את הראש, נחשוב קצת מחוץ לקופסה ונגיע לאיזה שהיא נוסחה, גם להגיע להסכם קיבוצי ענפי שיסדיר, גם שהאיגוד שאני נמצא בראשו, באחריות אבי ניסנקורן, אבל אני נמצא בראשו, נוכל לקחת את כל העוצמה שיש פה, של המטפלות בכל הארץ, אנחנו מדברים על עשרות אלפים, ולהתחיל להתייחס אליהן כאל בני אדם. נקודה. אני מבקש ממש, תפתחו את האוזניים, תפתחו את הראש, ואני פונה לחברי וידידי, השר חיים כץ ולאבי ניסנקורן, תעשו את המהלך. תודה.

תודה רבה, יוסי. באמת תודה על התמיכה, תודה על הדרך המשותפת שאנחנו כבר עושים, זה אין ספק.

אני אתן לכמה מטפלות כן להביע את דעתן ואני כבר אומרת לכם, לי יש כמה הצעות שאני אשים על השולחן. אני מבקשת מכם, לא להיות נעולים, תנו לנו לעזור לכם לפתור את הבעיה. זה מה שאני מבקשת. התחושה היא לא כזו שיש נכונות, עכשיו אני רואה את התנועות, אני שמחה שזה קצת השתנה, אבל עד היום הייתה לי תחושה כזאת. אני משתפת אתכם בתחושה.

חברת הכנסת טלי, יש את העניין של הגמישות, גמישות הדיווח, יש את האפליקציה.

אנחנו התחלנו לפתח אותה. זה היה בדיון המשותף שהיה ובעקבות זה אנחנו שינינו גם, אנחנו מפתחים - - -

יופי, מצוין. אני שמחה מאוד, אנחנו ניתן לכם אפשרות לשתף אותנו במה שאתם עושים, אבל, ופה הפנייה שלי אליכם, בואו תקשיבו להם, הם מביאים את התחושות מהשטח, גם הקשישים וגם המטפלות, הם אלה שצריכים אחר כך ללכת וליישם את מה שאתם רוצים. אני שומעת פה, גם מחברי הכנסת ומכולם, המטרה היא ברורה, אנחנו רוצים שהקשישים יקבלו את מה שמגיע להם, כולנו, אני חושבת שגם האנשים שנמצאים כאן, מסכימים עם זה.

אבל אני רוצה להגיד לכם, אני יודעת מה הסיבה לשינוי במערכת, מי שרוצה לגנוב הוא תמיד ימצא איך לגנוב. גם את זה אני רוצה שתיקחו בחשבון.

נכון, גם האפליקציה שלכם לא תעזור.

לכן צריך לחשוב עוד פעם, גם על האנשים שעובדים וגם על הקשישים וגם איך מתאימים את המערכת החדשה, שכולי תקווה שבסוף כן תצא לפועל, אבל כך שנוכל כולנו לעמוד בזה.

אני עוברת למטפלות, יש לי רשימה רק של נשים. בקצרה ואחת אחרי השנייה. אלה סמילנסקי, בבקשה.

שלום לכולם, שמי אלה, אני עובדת בתחום 20 שנה, מטפלת בקרית, חברת עמל. קודם כל בשמם של כל המטפלות והמטפלים אני רוצה להודות לחברת הכנסת שלנו, טלי פלוסקוב, על זה שהיא שאפשרה לנו להשתתף בוועדה הזו, על תמיכתה הרבה בנו.

מאז הדיון הראשון צברנו ניסיון רב בעניין שעון הנוכחות ואין ספור דוגמאות שמוכיחות אי התאמה מוחלטת של שעון הנוכחות בענף הסיעוד. שעון הנוכחות הוא כישלון מוחלט. ההשקעה בו אינה מוצדקת ואתם חייבים להודות שהוא לא יכול לשקף את שעות הפעילות והעבודה של המטפלות בשטח. יש לנו פתרון חלופי, שלא פעם אחת אנחנו מציעים לכם, לערוך ביקורי בית פעם בחודש, על ידי עובדת סוציאלית או בקרית של החברה, חתימה על יומן עבודה מדי יום על ידי המטופל והמטפלת.

היום זה פעם בשבוע, נכון?

פעם בשבוע. עריכת ביקורת טלפונית תקופתית מטעם ביטוח לאומי או עובדי הרווחה. אנו חייבים לציין שבמקום לשפר את תנאי התעסוקה של המטפלות ולתת מוטיבציה לאנשים אחרים לעבוד בתחום הסיעוד אתם השלכתם את כספי המדינה לטמיון וגרמתם להרס הדרגתי של הענף כולו. זה לא מילים יפות, זה האמת, זה מה שאנחנו רואים בשטח.

אתם טוענים שהכול לטובת הקשיש ובפועל גרמתם נזק רב לאותם הקשישים. גרמתם לכך שהם מרגישים בבית סוהר, גרמתם להם נזק ממשי ורגשי בנוסף לבעיות הבריאותיות שלהם, גרמתם להפרת סדר היום של המטפלות והמטופלים.

תביטו בעיני האנשים שעכשיו נמצאים פה, מטפלים ומטפלות מכל רחבי הארץ, הם עושים עבודת קודש ותפנימו, אנחנו הפסקנו להיות שקופים. כאן המקום להודות למר יוסי ברבי ולצוות שלו על השתתפותנו בהסתדרות החדשה, על מנת לשפר את תנאי התעסוקה שלנו ולהילחם על הזכויות שלנו וזכויות הקשישים שלנו. במשך 30 שנה הוזנח ענף הסיעוד והגיע הזמן שתפקחו את העיניים ותסתכלו בפני האמת, המערכת החדשה אינה יכולה לתפקד במצב המורכב הזה. תודה רבה.

ולגבי אפליקציות ומה שלא תגידו, חברים, מה שיישאר לכם זה לשים לנו אזיקים אלקטרוניים ואתם תראו שהמטפלות פשוט יעזבו את העבודה והקשישים שלנו יישארו בלי עזרה. אתם לא יכולים למדוד את העזרה שלנו בכסף ובשעון הזה.

תודה, אלה. סמדר בן עזרא.

במהלך שלושת החודשים האחרונים קיימת מערכת בקרת שעון נוכחות טלפונית על שעות עבודתה של המטפלת, אך לצערי מערכת זו אינה יכולה להיות. אנחנו עובדים עם אנשים שיש להם צרכים מיוחדים. אני רוצה לומר שמטפלת מטופלת בבין שניים לחמישה מטופלים קבועים, לכן מטפלת יוצאת ונכנסת בשניים עד ארבעה בתים ביום עבודה. אם תחשבו את זה, פירושו שביום אנחנו צריכות להתקשר לנוכחות ארבע עד שמונה פעמים ביום עבודה. אין שום מקום עבודה במשק שבנוי על בסיס כזה.

כל קשיש עם בעיות בריאותיות מורכבות הדורשות מאיתנו עבודה רבה מחוץ לביתו של הקשיש, ליווי לבתי חולים, למרפאות, הבאת תרופות מבית המרקחת, עריכת קניות, בישול ארוחותיו וגם ניקיון הבית. ברוב הפעמים אנחנו עורכות קניות בדרכנו אל בית הקשיש, או מביאות תרופות מבית המרקחת. אין המערכת יכולה לפקח על שעות עבודתנו כי אלה לא השעות האמיתיות שאנחנו נותנות. אנחנו משקיעות זמן בקביעת תורים מהטלפון הפרטי שלנו, הקשישים מתקשרים ומתייעצים איתנו בזמן שאנחנו לא נמצאות בעבודה. פעמים רבות מטפלת בשעות הערב, שהן לא שעות עבודתה, מלווה לבית חולים, על כך אינה מתוגמלת. היום הקשיש מפחד לצאת מביתו עם המטפלת שמא היא תפסיד את שעות העבודה ולא תתוגמל.

לצערי, גם עם ההחתמה והבקרה החדשה מטפלות רבות לא מקבלות שכר כפי שעבדו באמת. החברות מקזזות שעות רבות למטפלת, אין בקרה מה באמת השעות שעבדה לפי שעות הנוכחות. ההחתמה הטלפונית נמצאת בידי החברה והיא אינה יכולה לזכור את השעות. עם דפי הנוכחות שהקשישים חתמו היה קל יותר לפקח, הן מצד החברה והן מצד המטפלת, מה השעות המגיעות לה. לכן שעון הנוכחות אינו יכול להתקיים כי הקשישים אינם מפעל ייצור ואינם משרד, שנכנסים אליו פעם ביום ומסיימים את יום העבודה ונגמר היום. עבודתנו מורכבת וקשה מאוד ואין אפשרות למדוד בזמן את העבודה. העבודה עם הקשיש צריכה להיות בגמישות מלאה על מנת לתת לו את מלוא העזרה לה הוא זקוק.

פנתה אליי בעקבות הפייסבוק בת שמחפשת מטפלת לאמא שלה ואין בכל החברות בחולון מטפלת שיכולה לתת שירות, ולא רק לה, לעוד רבים מהמטופלים אין מענה. לכן צריך לחשוב על הקשישים ועל מה ששעון הנוכחות גורם להם, שבעצם הם אסירים בביתם. שעון הנוכחות אינו ישים בעבודה הזו ותחשבו על זה. זה אנשים, זה לא מפעל. זה פשוט אנשים קשישים שלא רצים מרתון, הם הולכים בקושי והרבה פעמים גם עם הליכונים ומקלות.

תודה רבה, תודה לסמדר. בבקשה, נטלי.

שלום, שמי נטלי רז, אני מטפלת סיעודית עם ניסיון רב בתחום. נתחיל מזה שבגיל 17 אני כבר טיפלתי באמא שלי שכבר הייתה משותקת לגמרי ובסופו של דבר אני הקמתי אותה על הרגליים והמשכתי לעבוד בתחום עם חולים אונקולוגיים בשלב האחרון שלהם. כרגע אני עובדת כבר שמונה שנים במשפחה עם אישה סיעודית מורכבת ובשבוע שעבר מצאו אצלה גידול סרטני שלא ניתן לטיפול במצבה.

תגידו לי, בבקשה, שעון הנוכחות מה בדיוק הוא יעזור לי במצב הזה? אתם הופכים שאני אתחיל להיות מוקדנית במקום מטפלת ואני אתחיל גם לעבוד בגזברות. אני גם עובדת במשפחה ואני שאלתי את גב' ארנה זמיר, מה עושים במקרה כזה שאני עושה מקלחת בבוקר לזוג, נותנת ארוחה לזוג, קיבלתי תשובה 'להתקשר רק פעמיים כניסה ויציאה', אבל העבודה שהייתי צריכה לעשות אותה בצהריים בשבילו, עשיתי אותה בבוקר, אז עכשיו אני אעשה לפי ביטוח לאומי, היא תקבל מקלחת בבוקר והוא יקבל בצהריים, היא תקבל ארוחה והוא רק בצהריים? לפי ביטוח לאומי. ברור שאני לא אעשה את זה, פשוט אני אעזוב הכול, למרות שאני ארגיש עם זה מאוד רע, תשע שנים אני שם, ואתם תקבלו מטופלת שלי בבית אבות, איפה שהמדינה תתחיל לשלם הרבה יותר כסף ממה שאני חוסכת לה. אז אתם תפסידו מטפלות כמוני שיודעות לעבוד ועם הכשרה מקצועית וזה מה שרציתי להגיד.

תודה, נטלי. יישר כוח על מה שאת עושה כי אני יודעת איפה את עובדת ומה את עושה. בתיה סולוביוב.

שלום לכולם. שמי בתיה, מטב בית שמש. דיברו פה הרבה על כל מיני נושאים. המקרה האישי שלי, היה לי זוג בני 95 ו-96, שהשעות שלי היו רק אצל האישה ואצל בעלה, בתוך 19 השעות הייתי אצלו רק שעתיים. כמו שעכשיו נטלי אמרה, בבוקר הייתי באה, הייתי צריכה לטפל רק בסבתא, אם אפשר אני וסבתא וסבא, כי ככה יותר קל לי. אז מה עשינו בזה? הוא נשאר רעב. מקלחת ותרופות. המטופל היה אחרי ניתוח במעי הגס, היה עם קוצר נשימה, היה עם קוצב לב. קולוסטומיה, קטטרים וכל זה, הייתי מחליפה ובמקום שש וחצי שלה ושעתיים בשבוע שלו, שלה כל יום שש וחצי ושלו פעם בשבוע שעתיים, הייתי עובדת בין שמונה לעשר שעות כל יום. באמצע הלילה היו מעירים אותי.

יום אחד, יום שישי שלא עבדתי, האישה מתקשרת, 'בתיה, דחוף', שש בבוקר, הוא לא נושם. תפסתי מונית, רצתי למשפחה, באמת הוא היה לא נושם, עד שהזמנתי אמבולנס עשיתי לו החייאה בעצמי כמו שלימדו אותי בטלפון, אמרו לי איך לעשות. חמישה ימים בקומה, הבן אדם הלך. עברתי את זה קשה מאוד ולא קיבלתי לא עזרה פסיכולוגית, לא מילה טובה ממטב, שבאתי ובכיתי, לא קיבלתי שום כלום. וגם אחרי זה נשארתי בלי עבודה כי לא יכולתי לעלות כבר למשפחה ש - - -

מתי היא הייתה צריכה להתקשר בדיוק?

בנוסף לפני חודשיים נפלתי עם הקשישה שלי, חולת אלצהיימר מתקדם. הוצאתי אותה ממקלחת, המקלחת לא מסודרת, הוצאתי אותה, נפלה היא עלייה, אני נפלתי, קיבלתי מכה בעצם הזנב. היום אני חודש משותקת ברגליים, אני בסיק מחלה, ו - - -

זה נחשב תאונת עבודה, לא?

כן, רק צריכים להכיר בזה.

אני לא פתחתי תאונת עבודה כי לא הייתה מחליפה. התקשרתי, אמרו לי שאין מחליפה, המשכתי לעבוד.

אני ממליץ שתתייעצי פה עם עורך הדין. הוא ילווה אותך.

יש פה עורך דין מההסתדרות. טוב, בתיה. קודם כל שתרגישי טוב. אסור לשכוח, בגלל זה אני אומרת, אנחנו לפעמים שוכחים את עצמנו ונותנים את הכול וזה מבורך, אבל אסור לשכוח, לפחות על הזכויות שמגיעות לך לא לוותר.

הזוג הזה שדיברתי עליהם, לא הייתה להם משפחה, הילדים שלהם נפטרו מזמן, אז אני הייתי היחידה שלהם, יום ולילה.

לא יאומן. אני רוצה שתקשיבו.

ויש עוד משפט, טלי, תרשי לי, בבקשה. התחלנו לדווח טלפונית ב-1.11.2017 ואחרי חודש דיווחנו, התקשרנו, אחרי חודש אנחנו המטפלות מדברות בינינו, חסר שם, חסר פה וחסר כסף במשכורת. באנו למשרד, אנחנו שמונה, עשרה איש, באנו למשרד לברר, למה ומה? אנחנו מתקשרות, אנחנו מדווחות, הכול טוב ויפה וכמו שהסבירו לי במשרד, בלי שמות ובלי כלום, אמרו לי ככה, פתחו לי את המחשב, אמרו לי 'את רואה? פה באת בשמונה', דוגמה, 'היית צריכה לבוא ברבע לשמונה'. רבע שעה. פה חסר לך 19 שניות, חסר לך דקה, חסר לך שלוש דקות. ארנה זמיר אמרה - - -

גרייס.

ארנה זמיר דיברה על גרייס של רבע שעה.

כן, גמיש. איזה גמיש? 45 דקות אני מחכה בתחנה, שמש, קר, לא יודעת, גשם, בתחנה, 45 דקות כל בוקר. כמו שהיה פה בסרטון, התחלתי לבכות, אצלנו זה קורה כל בוקר בבית שמש, אי אפשר להגיע.

תודה, בתיה.

תודה רבה לכולם.

אתם לא מבינים כמה אני מאושרת שעכשיו יש פה הרבה אנשים ששומעים את כל מה שסיפרתם רק לי.

חבל שאין את המנכ"ל.

אנחנו מעט.

אני אגיד לכם משהו, יש פה מצלמות ואני מצלמת כל סיפור שלכם.

זו הבעיה, הם פשוט לא רוצים לראות אותנו.

אלינה מורזליבה.

כן, שלום לכולם, שמי אלינה. אני גם מתחום המטפלת, עובדת משנת 2000. אנחנו כולנו הכנו מכתבים, כמו שאתם רואים, אני לא רוצה להקריא מהמכתב שלי, אני רוצה להגיד לכם פשוט. אני אישית עובדת כמטפלת אצל אנשים עריריים, שאין להם אף אחד. יש אנשים שיש להם ילדים והם לא רוצים לטפל בהורים שלהם, כי אין להם זמן, יש להם משפחות, יש להם ילדים שלהם, אין להם זמן להורים. ולא לשכוח, בבקשה, שגם כל אחד מפה יגיע למצב של כל קשיש שאנחנו עובדים עכשיו. אנחנו כולנו נבוא למצב שנהיה זקנים, שנקבל את השעות של המטפלות וכל אחד מאיתנו ירצה את מה שאנחנו מבקשים מהמטפלות.

אני בתור מטפלת עובדת אצל אנשים עריריים, כמו שאמרתי. לפני שנה קברתי שני אנשים, הם היו לבד פה, שני גברים שעברו מלחמה, שהיו ניצולי שואה. אחד היה גר לבד, אחד עם הילדה שלו, חולת נפש. 24 שעות שהוא נפטר, שש בבוקר, בעשר בלילה היא התקשרה אליי ואמרה, 'אלינה, אני לא מבינה מה עם אבא שלי'. יום יומיים לפני הוא היה מאושפז בבית חולים ברזילי, הוא קיבל אירוע מוחי, אשפזו אותו, הבאתי אותו ביום שישי הביתה, ביום שבת בערב היא התקשרה אליי ואמרה 'אלינה, אני לא מבינה, אבא לא קם, הוא לא אכל', כמו שהוא היה ככה הוא נשאר. מה מתברר? שהוא נפטר. שש בבוקר, היא חולת נפש, היא לא הבינה שאבא נפטר. אז איך אתם רוצים שאני - - - אני הגעתי אליה בעשר בלילה, הזמנתי אמבולנס, הזמנתי משטרה, הזמנתי כל ניידת שצריך לבדוק מה קרה בבית הזה, שלא הייתה אלימות, שהוא נפטר לבד. אבל איך אני אסביר לילדה שלו שעכשיו אני צריכה לשים את השעון, לבוא - - - הוא נפטר. ויש המון אחרים, שאני צריכה להתקשר קודם שאני הגעתי ויש לי שלוש וחצי שעות ואחרי שלוש וחצי שעות שהם לא התקשרו אליי, כי אין יותר, שאני צריכה לקבל את המשכורת שאני יכולה לבוא.

איך? תגידו אתם. אתם לא חשבתם על זה. אתם מדברים על אפליקציה, האפליקציה הזאת שאני ארים טלפון שלי, זו אפליקציה בשבילי, לא בשביל שאתם תראו אם אני הגעתי - -

סליחה, זה חדירה לפרטיות בכלל. זה לא מקובל.

- - שאני הגעתי למקום העבודה או לא. זו אפליקציה שאתם רואים איפה אני נמצאת בזמן הזה שאני מתקשרת. אולי אני בקניון עם הקשיש, הלכתי לקנות תרופות? אתם לא יודעים שאני עם הקשיש, אתם רואים שאני בקניון, אז היא מטיילת, היא לא בעבודה. זו הדאגה של ביטוח לאומי, לא דאגה שהמטופל שלי יקבל את כל מה שמגיע לו.

לא דאגה, הכשרה מקצועית אין.

עזרה של העובדות הסוציאליות, אנחנו לא רואים את העזרה. עזרה של הביטוח הלאומי, אנחנו לא רואים את העזרה. אתם לא שם, אתם לא איתנו. אתם שמתם את שעון הנוכחות אפילו לא בחוק, אז איך אפשר? אתם לא הגעתם לבית של כל קשיש ולא שאלתם 'גברת - - -

על מה את מדברת, הקשישים מפחדים מהם כמו משטן, שהם יגיעו לבית.

מה אתם רוצים? אם אתם חושבים שזה בסדר, אם אתם חושבים ששעון הנוכחות לא יפריע לכם, אם אתם חושבים - - - אני קמה בשש בבוקר והולכת לקשישה, כי היא חולת סוכרת, אני צריכה לעשות לה מקלחת, אני צריכה לתת לה אוכל, שאחר כך אני צריכה להזרים לה את האינסולין. אסור לי להזרים, אבל אני עושה את זה, כי אין אף אחד. אין. אין לה ילדים, היא ערירית.

הפתרון היחיד זה בית אבות.

כן, בית אבות. זה מה שאמרה לי העובדת הסוציאלית בבית החולים כשאשפזתי אותה. היא אמרה 'אנחנו שולחים אותה, אנחנו חושבים ש - - -', אמרתי למה? למה בית אבות? יש לה בית, יש לה הכול, היא בסדר גמור.

תודה.

אז תחשבו על מה שאנחנו אומרים. תקשיבו לנו וגם לקשישים. אתם צריכים פשוט לבוא לבית של הקשישים ולשאול אותם אם זה הזכויות שלהם, זה הזכויות? תודה רבה.

רגע, אני עוצרת דקה, אני חייבת לתת חיבוק לאישה הזאת.

אני פשוט מאוד רגשית.

והחיבוק הזה מגיע לכולכם.

אני פשוט מאוד רגשית כי אני עובדת רק עם אנשים עריריים והם מאוד זקוקים לעזרה שלנו.

ויש הרבה כמוה. והחיבוק שנתתי לך, אני שולחת לכל מי שנמצא פה ולא נמצא פה.

תודה.

אירנה לוין.

שלום לכולם. שמי אירינה לוין, אני מבאר שבע ואני עובדת בתור מטפלת בקשישים בחברת א.ש. ההחתמה הטלפונית התחילה בבאר שבע לפני שנתיים וחצי ורציתי לספר לכם איך זה משפיע על המטפלים ועל איכות העבודה שלנו. ההחתמה הטלפונית נעשית על חשבון הזמן שלנו עם המטופל. במקום להכין למטופל אוכל או לעשות קניות וכל דבר אחר אנחנו נאלצים להתקשר לחברה ולדווח על הנוכחות שלנו ולבזבז זמן יקר. או בעצם לא כל כך יקר, עם התגמול שאנחנו מקבלים.

לפעמים אני מרגישה כמו מזכירה ולא כמו מטפלת. אני צריכה להתקשר, לדווח, להזכיר, לתקן, להסביר ולהודיע. אם אחת המשמרות מסתיימת מחוץ לביתו של המטופל ואין לי אפשרות להתקשר ולדווח על סיום המשמרת מהטלפון בבית של המטופל עליי להתקשר לחברה, לתת להם דין וחשבון. השיחה נעשית על זמני הפנוי וללא תשלום כמובן.

זה ממש הופך לסיוט. יש מקרים דחופים, למשל המטופל נפל או שהמטופל לא מצליח לקום מהמיטה ערב שלם ולא יכול אפילו להתפנות. במקרים כאלה אני חייבת לעזוב הכול ולרוץ למטופל כדי לתת לו עזרה שאף אחד לא נותן לו, אפילו לא בני משפחתו. ותנחשו מה? גם על זה אף אחד לא ישלם לי אם אני לא ארדוף אחרי החברה ואזכיר להם ללא סוף. בנוסף לכל מה שהזכרתי עד כה מטפלים רבים התפטרו בגלל ההחתמה הטלפונית ונשארו מטפלים מהשכבה החלשה של החברה, פנסיונרים, אימהות עם ילדים קטנים כמוני.

שנית, לא הגיוני לשלם אותו שכר, שזה שכר מינימום, למטפלים בקשישים סיעודיים אשר נותנים שירות מאתגר וקשה יותר. מה שקורה למעשה בגלל ההחתמה הטלפונית וכל הבעיות הנוספות שקורות בחברת סיעוד, הרבה מתפטרים, מטפלים מתפטרים וקשישים רבים נשארים לבד בבית ללא עזרה. לא מגיע להם יחס כזה. חוסר ההתערבות של הממשלה היא כפיות טובה לאותם הקשישים שחיו ותרמו למדינת ישראל וזה חוסר הערכה לעבודה הקשה של המטפלים.

אם המטרה שלכם היא לשפר את ענף הסיעוד, אז כדאי לכם להקשיב לנו, כי אנחנו נמצאים בשטח ואנחנו יודעים את העבודה ואת כל הבעיות שדורשות טיפול מיידי. תודה על ההקשבה.

תודה, אירינה. תפארת, בבקשה.

שלום, אני עובדת במטב 19 שנה, אני גם קברתי קשישים, לצערי הרב. כשאני אומרת 'קברתי' זה קברתי, זה ממש לעשות את כל התהליך, משרד הבריאות, כי לא היה להם אף אחד שיעשה את זה.

ספרי קצת על עצמך.

אוקיי, כשאני פגשתי את חברת הכנסת טלי אני אמרתי לה ששני הצדדים, שזה אומר המטופלים והמטפלות, שניהם באים ממקום קצת חלש, מה זה אומר? כאילו אפשר ממש לעשות מה שרוצים איתנו. זה אומר שאני הגעתי לעבודה הזאת בגלל שאני עברתי אלימות במשפחה והייתי צריכה להתפרנס, היו לי שלושה ילדים ו - - - ממקום חלש. אני יכולה להיות היום נתמכת ביטוח לאומי עם הבעיות שיש לי, אבל אני לא, אני בחרתי שלא, אני בחרתי לעשות משהו אחר. זה קצת עליי.

המטופלים שלי, אני 19 שנה עם מטופלת אחת קצת ועשר שנים עם השאר, הם מטופלים סיעודיים. כשאני אומרת סיעודי זה סיעודי, זה אנשים שחולים בסרטן, אנשים שחולים בסטומה, וכל המטופלים שלי רוצים שאני אגיע בבוקר, כל המטופלים. כמובן שעם השנים המצב החמיר, אני בטח לא אנטוש אותם, אז אני כל בוקר צריכה להיכנס לכל מטופל שלי, שזה ברדיוס וזה בסדר, מרחק של עשר דקות הליכה, אני נכנסת כל בוקר, אני מקלחת אותם, נותנת להם ארוחת בוקר, הם ממתינים, הוא ממתין, אני הולכת למטופל השני, שגם הוא רוצה שאני אגיע בבוקר ואני ארחץ אותו ואתן לו ארוחת בוקר. וככה זה הרוטינה שלי במשך הזמן שאני עובדת.

ביטוח לאומי, כשהוא נותן את השעות, הוא מגיע לבית של הקשיש, הוא קובע את חוק הסיעוד, וכשאתם באים, לידי, אתם שואלים את הקשיש מה הוא צריך, מה הוא זקוק, אתם קובעים לו את דרגת הנכות ואתם שואלים 'אתה מרוצה מהטיפול?' הוא אומר כן ואתן רושמות את זה. אני לא מחתימה, אני גם לא אחתים כי אני לא יכולה - - -

גם אני לא.

כשאני באה למשרד אומרים לי 'תתקשרי, הם כבר יסדרו לך את זה', או שהקשיש אומר לי 'אני אחתום כי אני פוחד שתעזבי אותי'. אין מצב כזה, הקשיש לא יחתום לי, אני לא אחתום, אני עושה את העבודה שלי נאמנה. אין מצב לדבר כזה. זה לא משנה אם זה אפליקציה או לא אפליקציה, אם אני כן באה היום פחות, אם אני כן באה יותר, כשאני התקבלתי למטב מה שביקשו ממני זה לשרת את הקשיש וזה מה שאני עושה.

אני לא מודדת שעות, הם קוראים לי בשעות לא שעות כי אין אף אחד ואני מתעסקת באמת, גם לי יש בעיות בריאותיות, עקב העבודה, להרים, להוריד, לקלח את הקשיש, זה בכל זאת עבודה, ויש עוד הרבה הרבה סיפורים. אני נדקרתי בסכין מקשיש, קשיש דקר אותי. יש להם התפרצויות, יש קשישים שיש להם בעיות נפשיות. אני מטפלת באחד שיש לו אלצהיימר, שהוא קיבל את זה, יש כאלה שמקבלים את זה בהיי, בשמחה, ויש כאלה שמקבלים את זה בעצבנות - - -

עם אגרסיות.

יש מטפלות שבכלל לא מוכנות להיכנס ולטפל בגברים ואני כן עשיתי את זה ואני עושה את זה והלאה והלאה ויש לי עוד הרבה. אז אני לא נכנסת ממש. אני לא צריכה להתקשר ולהגיד 'תסדרו לי את השעות', כי זה ניתן לסדר את השעות וזה כל כך מצחיק אותי, גם אם אני לא באה, כי ביטוח לאומי אומר למשל 'אוקיי, אז פעם יש לכם סופר, פעם יש לכם זה, אבל לא תמיד, אפשר לסדר את זה'. אז זה לא עובד ככה, זה ממש לא עובד ככה, אי אפשר לסדר שום דבר, אני עם העבודה שלי ממשיכה, מי שיש לו בעיה זה הרעת תנאים. חוץ מזה שאני עובדת 19 שנה ומקבלת את אותה משכורת כמו מי שנכנסת עכשיו לעבוד.

נכון.

המתנות שנותנים לנו, ההערכה שמעריכים אותנו, כבר כמה שנים אני שומעת שאני צריכה לקבל תעודת הצטיינות ועדיין זה לא הגיע.

אני אספר לכם משהו ובזה אני אסיים. המשפחות שאני מטפלת בהן התלכדו והזמינו את הנציגים ממטב, זה היה ב-2016, שזה נדיר, שהרי כולם סיעודיים והם עשו את זה ביניהם, טלפונית - - -

הכינו לך תעודה?

והם עשו והזמינו אותי לבית קפה. מרוב שהם העריכו את העבודה וידעו שאחרים לא מעריכים את מה שאני עושה, והם פשוט - - - אפשר להקריא לכם?

בטח.

'זכינו במטפלת שכולה לב גדול, היא נותנת מעצמה ודואגת לכול. יש בה אהבה ללא גבולות, נתינה ורגישות, היא אישה לתפארת', שמי גם תפארת, 'שלא נמצאת בתחרות. מה נברכך אשר בו לא בורכת? בחן, ביופי ובטוב לבב. ומה נאחל על כל אותה האהבה? שתזכי תמיד לאושר, לנחת ושלווה. אוהבים אותך, תפארת, את אחת ויחידה, יש לך את הכוח לגרום לאושר ושמחה. את נותנת מעצמך לכל האחרים. תפארת שלנו, את גדולה מהחיים'. (מחיאות כפיים).

בדרך כלל אין מחיאות כפיים, אבל פה מגיע לך. מקסימה. אני רוצה פה שתי נקודות, אחת, אם תפארת לא הייתה בוחרת לצאת לעבודה ולפרנס את המשפחה, בואו נעשה חישוב כמה כסף המדינה הייתה צריכה לשלם לה לקיום בכבוד.

גרושים.

לא, זה לא עניין של גרושים, זה עניין שהמדינה הייתה צריכה לשקם אותה.

אז הייתי נתמכת בביטוח לאומי, למה? מצד אחד אתם משקמים, מצד אחד אתם - - -

עכשיו היא מחזיקה את עצמה לבד וכל הכבוד לה על זה שהיא בחרה להישאר בחיים ולא להיות תלויה באף אחד. זה אחת. שתיים, אני לא יודעת מה יותר, מה אני צריכה עוד לשכנע אתכם? כל כך חבל לי, אני חייבת להגיד לכם, מאוד מאוד חבל לי שלא נמצאים פה האנשים שקיבלו את ההחלטה הזאת לגבי השעון הטלפוני. אני מכבדת אתכם וכל הכבוד - - -

אבל אני רוצה להעיר.

בטח אני אתן.

לפני מה שאני הולכת לדבר.

רק תגידי את השם לפרוטוקול.

שמי רבקה רוזנברג בושם, אני מנהלת תחום סיעוד בכירה בביטוח הלאומי. אני אעביר את כל מה שנאמר פה לאנשים שמחליטים, אני אעיר רק שארנה זמיר, מנהלת האגף, היא פשוט לא בארץ.

אני אעזור לך, רבקה. מצלמים כל מה שקורה כאן ואת כל הקטע של הבנות שדיברו פה והקשישים שדיברו פה אני אעביר לכם. אני לא מתכוונת לישון טוב בלילה עד שאנחנו לא נעשה את מה שמגיע לאנשים האלה. כי זה מגיע להם, ריבונו של עולם.

מתעלמים מאיתנו וכשאנחנו מדברים לא שומעים אותנו.

לא, לא, לא, היום שומעים אתכם.

כפי שלא ראו אותנו כשדיברנו על סוג העבודה שלנו ועל הקשיים שלנו.

יש לנו עוד כחצי שעה, יש לי פה עוד כמה נותני שירותים שרוצים להתייחס ואחר כך אני רוצה שכמה משרדים יתייחסו. ליאור, עמותת מטב. אני אגיד לך, כל דיון כשאני שומעת גם את הנציגים שלכם שנמצאים, אני מברכת את החברה שלכם על המקצועיות והבקיאות שלכם בכל מה שאתם עושים. למרות שפה ושם שומעים הערות, כנראה שבלי זה אי אפשר, אבל עדיין, אני אומרת לכם שוב, מבחינתי אתם הדוגמה.

תודה רבה. צהריים טובים. קודם כל אני רוצה באמת להגיד שאחרי הרבה מאוד שנים, אנחנו רק 60 שנה בתחום, אחרי הרבה מאוד שנים קם נבחר ציבור, שליח ציבור, שנלחם על הדברים וזה מעניין אותו באמת. אני חושב שאת עושה עבודה מדהימה ואני קורא לך לא לנוח עד שלא יהיה שינוי.

בטח אני לא אנוח.

כי כשמדברים על כל שינוי או רפורמה שמדברים בעולם הסיעוד, אם זה לא יתחיל בבסיס של המטפלות שום דבר לא יקרה. כבר היום יש עשרות אלפי אנשים בישראל שקיבלו שעות סיעוד מביטוח לאומי ואין מי שייתן להם את השירות, במיוחד אנשים סיעודיים. גם לפני כל המהלך הזה היה קושי בגיוס ושימור מטפלות, היום זה הפך להיות בלתי נסבל בהרבה מאוד מובנים. זה דבר אחד.

דבר שני שאני רוצה להדגיש ולא דיברו זה נושא הבדידות. נושא הבדידות, ואת ופרופ' בריק קיימתם הרבה מאוד דיונים בנושא הזה, כולם מבינים שזו הסוגיה הכי בוערת, הכי אקוטית. התפקיד של המטפלות הסיעודיות בישראל בתחום הבדידות הוא לא יסולא בפז. אני חושב שהחברה הישראלית, הציבור היקר של 80,000 מטפלות סיעודיות, החברה הישראלית חייבת להוקיר ולהעריך. כנגד כל הסיכויים, בשכר נמוך, ללא הערכה, ללא הוקרה, הן באמת עושות עבודת קודש ולכן הדבר הזה חייב לייצר שינוי מאוד מאוד משמעותי וכולל, גם בשכר, גם בתנאים, גם בנושא ההכשרה והפרופסיה. יש מקומות בעולם שבן אדם שרוצה לטפל בקשישים מקבל רישיון, לומד שנתיים-שלוש ומקבל רישיון ולשם אנחנו צריכים לשאוף.

אם אנחנו מדברים על החשיבות שהאזרח הוותיק יישאר בסביבה הטבעית שלו, כל המחקרים מוכיחים שזה נכון לתוחלת החיים, נכון לאושר, שם צריך לדבר, צריך להגיד. זאת אומרת הנושא הזה של פרופסיה, הפיכת המקצוע הטיפולי לפרופסיה על כל המרכיבים שלו, ואנחנו עומדים כרגע לפני מכרז, זה חייב לבוא לידי ביטוי גם במכרז, מכל הבחינות, דבר שהוא מאוד מאוד משמעותי.

עוד דבר שאני רוצה להגיד. אני לא מרגיש שאני פה משני צדי המתרס עם ביטוח לאומי. אני מכיר גם את מיכל ורבקה וגם אנשים אחרים, אלה אנשים טובים שרוצים שיהיה טוב. יחד עם זה אני חושב שמה שצריך לעשות עכשיו, אני אופרטיבי, זה לעצור, לייצר שולחן עגול. כשעושים שינויים כל כך מרחיקי לכת בתחום כל כך חשוב שמשפיע על עשרות אלפי אנשים, אגב, אנשים שידם משגת ויש להם כסף הולכים לפתרון של עובד זר, במי פוגעים? באוכלוסייה הכי חלשה, שאין לה כסף לעובד זר, אני חושב שצריך לעצור, לעשות שולחן עגול, להביא לשם את המטפלות, שיש להן מה להגיד, להביא את כל הגורמים הרלוונטיים ולייצר מתווה שהוא מתווה נכון, שהוא מתווה הגיוני, שהוא מתווה סביר. אפשר לעשות שינויים, אבל יש דרך לעשות שינויים בצורה נכונה.

היום אנחנו מדברים כבר לא על איזה פיילוט קטן, כבר היום יש 20 סניפים וביולי ממשיכים לעוד שמונה או עשרה - - - זה כבר הולך להיות לכל הארץ. המילה פיילוט כבר לא מתאימה כאן, היא כבר לא פיילוט. אז היה מה שהיה, בוא לא נסתכל אחורה, נסתכל קדימה. אני חושב שצריך פה לקבל החלטה שאין פה עניין של לכופף ידיים, יש פה עניין שכולנו רוצים, גם אנשי הביטוח הלאומי רוצים את טובת הקשישים. הרי הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובה, מה שקורה היום כתוצאה מזה זה קושי מאוד גדול.

אני אומר, הנושא של אנשים שצריכים בבוקר את המטפלת שתגיע ומעבר לבוקר טוב, שזה הכי חשוב, שמישהו ייכנס הביתה, לעזור בלהוציא מהמיטה, לעזור לתת תרופה, לעזור להאכיל, לעזור לקלח בבוקר, אין מספיק מטפלות סיעודיות ואז באמת בבוקר יש בעיה מאוד מאוד קשה שאותה מטפלת שמוכנה, כנגד כל התנאים, לעשות את זה ועושה את זה בלב חפץ, היא צריכה לעבור בכמה בתים. זו דוגמה קטנה למה ההתאמה הזאת היא בעייתית.

על אותו היגיון גם אנחנו רוצים, אין ספק שהקשישים צריכים לקבל את מה שמגיע להם, אבל אני אומר שצריך פה לעצור ואני חושב שזו שעת כושר שהדבר הזה חייב לבוא לידי ביטוי. אני גם אומר, הקושי הגדול של הקשישים שפוגע היום באופן דרמטי, כי אפשר בכנסת להעביר חוקים ולהעלות את השעות, אבל אין מי שיעשה את השעות האלה. אז מה עשינו? אז מי שיש לו כסף הולך לעובד זר, ובהרצליה 70% עובדים זרים, וזה בסדר, כי להעסיק עובד זר זה יקר, במקומות הכי משמעותיים אין מטפלות.

אבל אני רוצה להגיד משפט על הנושא של מטב. גם לנו יש כמובן הרבה מאוד מה להשתפר וכולם אומרים שהמטפלות, זה מאוד מאוד חשוב להם, אני גאה להיות בארגון שרק החודש הקצה חמישה מיליון שקלים, שאני לא מחויב באף מקום לעשות את זה, לטובת מענק הערכה והוקרה למטפלות. חמישה מיליון שקלים. אני גאה להיות בארגון שיש לו קרן מלגות לבנים ולבנות של המטפלות שמסייע במלגות. אני גאה להיות בארגון שיש לו קרן של 350,000 שקל של סיוע כלכלי למטפלות. אני גאה להיות בארגון שיש לו מערך ביטוחי מאוד משמעותי ואני מאוד מקווה שהרבה מאוד חברות וארגונים יילכו בכיוון הזה. אני אומר עוד פעם, אין לי מילים כדי להעריך ולהוקיר את העבודה המדהימה ביום יום של הציבור הזה, זה ציבור שצריך להעריך ולהוקיר.

ואני מאוד מקווה ומאמין, אחרי הרבה מאוד שנים, אנחנו דיברנו על זה לא פעם ולא פעמיים, וכשהוזמנו להיות במבקר המדינה דיברנו על נושא המטפלות, לא דיברו פה על שחיקת החמלה, שזה דבר מאוד מאוד חשוב, שצריך לייצר כלים להתמודד עם זה, אני כן מאמין היום שלך יש את היכולת עם העיסוק הרציני והמשמעותי לעשות שינוי אמיתי שבסופו של דבר זה משהו שיעזור מאוד לאותו חזון של כולנו, שכל בן אדם שבנה פה את המדינה יוכל להזדקן בכבוד בקהילה שלו. היתר זה דיבורים גדולים, אם לא יהיה שינוי כל הדיבורים הגדולים יישארו בכנסת, בפועל לא יהיה שינוי. תודה. (מחיאות כפיים).

תודה, ליאור. ארנון אלחנני, יושב ראש עמותת חברות הסיעוד, איגוד לשכות המסחר. בבקשה.

שלום. תודה רבה. באמת אני אמשיך מהנקודה שליאור עצר בה ואני אחזק את מה שנאמר על ידי מנכ"ל מטב בעניין הזה. בסוף המטרה פה היא לתת את השירות הכי טוב לקשישים בהיקף הנדרש ובאיכות הנדרשת. המנוע לכל התהליך הזה והמקור לעוצמה הזאת של 30 שנה של חוק סיעוד זה המטפלות. אנחנו יושבים פה ושומעים סיפור אחרי סיפור על המנוע הזה שנשחק לאורך הזמן. אנחנו לא יכולים לחשוב שלהעסיק את המטפלות הסיעודיות בשכר מינימום, כי זה מה שהמדינה קבעה, זה הפתרון שאנחנו רוצים לראות 30 שנה קדימה. 30 שנה אחורה עברו, אנחנו צריכים להסתכל קדימה.

השיטה של דיווח הנוכחות, אם היא מתאימה, לא מתאימה, זה נושא שאפשר לדבר עליו. דיווח נוכחות ושמירה על כספי ציבור זה ערך חשוב, הוא לא יכול לבוא מבלי גם לדאוג לשיפור התנאים של המטפלות בכל המרכיבים. זה לא רק שכר, יש פה עניין של עדיפות לאומית, זה מקצוע של עדיפות לאומית. היום אנחנו עם 800,00 אזרחים ותיקים, עוד 20-15 שנה יש פה מיליון וחצי כאלה. היום יש 180,000 קשישים זכאי חוק סיעוד, מחר יהיה 300,000 כאלה. אנחנו לא יכולים להניח שה-80,000 מטפלות של היום יהפכו ל-160,000 או 200,000 מטפלות של מחר אם אנחנו נמשיך לשבת ולא לעשות בעניין הזה את הצעדים הנדרשים וזה השיפור של התנאים של המטפלות.

דיווח הנוכחות, אני חוזר, הוא לא דבר רע והשיטה הנוכחית היא לא איזה קטסטרופה והיא אפילו פשוטה, בצד של המטפלת כשהיא בבית, והיא ממש ממש לא מסובכת, הבעיות שלנו יש במשרדים עם זה היא יותר קשה, העניין הוא שצריך לדעת להתאים את שיטת הדיווח לשיטת העבודה ולבעיות של התחום הזה. זה לא מפעל שבאים בבוקר שמונה עד ארבע, יש פה יציאה מוקדמת מסיבות כאלה ואחרות, יש פה הליכה לקנות תרופות, יש פה עזרה מחוץ לבית, יש פה אלף עניינים וסיפורים וגם נאמר פה על ידי הקשישים עצמם, 'אני סיימתי אחרי שעתיים, היא צריכה עוד שעה, היא עכשיו יושבת לי בבית שעה, אין לי מה לעשות'.

זה לא טכני.

נכון, זה ממש לא.

ובנקודה הזאת המטפלת, ובצדק, חוששת שהיא הולכת לאבד שעה, אז היא תשב שם לא משנה מה יקרה. אנחנו צריכים למצוא את הדרך להתאים את מערכת הנוכחות לשיטת העבודה בתחום הזה. היא שיטה ייחודית, אין כזאת, ולא סתם ביטוח לאומי בשנים האחרונות ניסה להכניס מערכות ולא הצליח, כי זה מאוד מאוד מורכב. צריך להגיד את זה.

כי הם עושים את זה לבד.

זה מורכב. יש להם את הדברים שלהם ואני אומר שוב, המערכת הנוכחית היא לא נוראית ואפשר לחיות איתה, רק אנחנו צריכים לדעת להתאים את הדברים האלה במקביל לשיפור בתנאים של המטפלות על כל המשתמע מכך. יש רשימה ארוכה של דברים והתאמות שצריך לעשות - - -

הבטחת הכנסה.

הבטחת הכנסה זה הרמה הבסיסית, היום מטפלות לא יכולות לעבוד יותר מעשר שעות שבועיות.

אנחנו מכירים את זה, אתמול בשיחה עם אבי ניסנקורן דיברנו על זה.

מגבילים אותם.

טלי, זו החלטה שבהחלטה נכונה, לא לפגוע בדיסריגרד של המטפלות אפשר לעזור להרבה קשישים. פה זה באמת בידיים של ביטוח לאומי. יש הרבה מטפלות שלא רוצות, בצדק, שייפגעו בתנאים, בהנחות, בהבטחת הכנסה, מצד שני אין אנשים שייתנו טיפול, זו החלטה של ביטוח לאומי. זה כבר לא בשמים.

אז מתוקף זה שרצינו, המדינה רצתה לייצר מצב שהיא מוודאת שזכאי חוק סיעוד מקבלים את מה שמגיע להם נוצר מצב של התנגדות בצד של המטפלות כי לא הגיעו עם מענה גם לצד הזה ויצא מצב שהקשישים מפסידים שעות. הן הולכות הביתה, לא באות לעבוד ואין מי שייתן שירות היום לקשישים.

תודה רבה, ארנון. אחרי כל נואם אני כנראה אגיד יישר כוח על העבודה שאתם עושים ואנחנו מאוד מעריכים וכן הלאה. סמי קידר.

אני סמי קידר, מנכ"ל הל"ב. במסגרת הל"ב יש 40 עמותות שכל בוקר יוצאות מטפלות לכיוון הבתים. אני באמת אקצר בדברים האלה, אבל לשמוע את כל המטפלות זה רק מרגש ולהזיל דמעה וכמה הדברים נאמרים בסלע, לא צריך להוסיף משפט אחד. יש לי רק תחושה שמה שאמר סופוקלס באנטיגונה, גדול חשד בלב חשדן שחושד בכול. כל הזמן רק חושדים במטפלות האלה.

חוסר אמון, זה מה שאמרנו.

דיברנו, די לחשוד בעניין הזה. היו לנו הרבה מאוד מפגשים, אני נפגשתי עם מנכ"ל הביטוח הלאומי, אישית, ואמרתי לו 'אדוני, המערכת לא מתפקדת', אני מצטרף למה שאמרת, 'בוא נשב בשולחן עגול', אני אמרתי את זה באופן אישי למנכ"ל הביטוח הלאומי, הוא די חדש, 'בוא נשב ביחד, נקבל איזה שהיא החלטה ולפחות דבר אחד אתה יכול לקבל עכשיו, הדיווח הטלפוני', הוא קורא לזה פיילוט וממשיכים, 'תדחה את זה עד אחרי החגים'. לא הייתה בעיה, לדחות את זה עד אחרי החגים, לא ביקשנו בשנתיים. הוא אמר לי לא. אמרתי לו שאני לא מבין וכולם משוכנעות שהמצב הזה הוא לא.

אנחנו מדברים על מערכת שהמטפלות חייבות להיות מקצועיות, לנהג יש מקצוע, לנגר יש מקצוע, לאחות יש מקצוע. יהיה מקצוע, יקבלו מספר, תהיה להן השתלמות. במסגרת הל"ב יש בעשרה מקומות קתדרות, אנחנו מוכנים לקחת את מערכת ההדרכה, לעשות את זה מסודר, לפתוח את זה. זה גם לא סיפור של שבע שנות לימוד, שבוע לימוד, עשרה ימים, בצורה מרוכזת, אפשר לעשות את זה בצורה מסודרת.

והקטע הנוסף זה המערכת הכספית. אמרו פה 5,000, 6,000, זו מערכת סמלית. רבותיי, אם לא תהיה מערכת כספית נורמלית תהיה לנו בעיה. דבר הכי חמור, אין היום מטפלות. גם עם הרצון שלנו לעשות את העניין הזה, כדי לנסות להביא, אין היום מטפלות וזה לא יהיה זה אם לא יהיה מענה, אם תהיה מקצועיות.

הדבר האחרון, אנחנו מתקרבים למערכת של גמלה בכסף, אנחנו מתרחקים מזה, יש לזה השקה לנושא הזה. הגמלה בכסף, עם חוסר המטפלות, עם אי המקצועיות, עם המצב, המצב יהיה חמור מאוד ומי שיוכר זה אנשים ב - - -

תודה. יעקב סדן, מנכ"ל מתן חן של חסד.

מדברים על כך שמעל 40% של הקשישים הם או עריריים או בודדים. מרבית הקשישים האלה גרים בבתים או בשיכונים שהם ללא מעליות. כשחלה הרעה במצב בריאותם הם בעצם מתקשים ולפעמים הם לא יכולים לרדת למטה, לרדת ולספק את הצרכים הבסיסיים שלהם. מה שקורה היום שכל יום מגיעות הודעות אלינו למשרד, 'אני מפסיקה לעבוד', 'אני מפסיקה לעבוד'. זה מה שקורה היום כל יום, כל יום שמונה, עשר מטפלות מודיעות שהן מפסיקות לעבוד.

מאיזה הסיבה?

מהסיבה הזו של ההחתמה הטלפונית. ההחתמה הטלפונית מכבידה עליהן, מקשה עליהן ולכן הן אומרים 'תודה רבה, אני לא רוצה, אני הולך לחפש עבודה אחרת'. המטפלות, כבר נאמר פה מאה פעמים, אני רק תומך בכל מה שנאמר, השכר שלהן נמוך, העבודה שלהן היא עבודה חלקית, הן לא יכולות לעבוד משרה מלאה. מרבית הקשישים רוצים עבודה בשעות הבוקר ורק בשעות הבוקר, הן לא יכולות, הן משתכרות בסך הכול שכר נמוך.

ולא רק זה, הקשישים, בגלל מצב בריאותם, הרבה פעמים חולים, כשהם חולים הם מאושפזים, כשהם מאושפזים המטפלות לא יכולות לעשות את העבודה. מחפשים להם מילוי מקום, לפעמים זה מצליח ולפעמים זה לא מצליח ואז הם נשארים עם משכורת די דלה. לכן אם מישהו פה יכול לעשות משהו כדי לשפר את התנאים שלהם זה דבר שנדרש. אלפי קשישים נשארים היום ללא טיפול, הרצון של המוסד לביטוח לאומי, הוא אולי צודק, אבל הוא לא חכם, הוא לא נכון כי מה שצריך זה פתרון.

והפתרון שאני מבקש להציע, כי מה בעצם חשוב לקשישים? מה שחשוב לקשישים היום שכל יום מישהו ידפוק בדלת, כל יום מישהו יפתח את הדלת ויראה מה מצבם, שייתנו להם את השירות החיוני והמינימלי שנחוץ להם. אם הם נשארים ללא מטפלות, אם מטפלות לא מגיעות לעבודה, מה בסופו של דבר השגנו בכל התהליך הזה? מה שאני מציע הוא דבר אחר לגמרי. אני מציע שהמוסד לביטוח לאומי, במקום המערכות האלה שעולות מאות מיליונים של שקלים ומפספסות את המטרה, מה שצריך לעשות זה לבנות מערכת שבודקת איכות שירות. להיכנס לבית ולבדוק את איכות השירות. אם איכות השירות היא טובה, יאללה, ואם איכות השירות לא טובה, שיפסיקו לעבוד היום. (מחיאות כפיים).

תודה, תודה. רגע, זה לא יהיה נכון לסיים את הדיון רק בנאומים. אני רוצה לתת לביטוח לאומי לתת לנו קצת הסברים והתייחסות למה שהתבקש ובסוף אני אסיים עם ההצעות שלי. בבקשה, גברתי.

אני אתחיל בכמה דברים ואחר כך אני אתן גם למיכל לומר כמה דברים, כי אני חושבת שחלק מהדברים שנאמרו נובעים מאי הבנה של המערכת ומיכל תוכל לסייע. קודם כל הביטוח הלאומי, יש לנגד עיניו את הקשישים וגם את המטפלות. נאמר פה שהמטפלות מרגישות שקופות ואני חייבת להתחיל בזה שאולי המטפלות לא יודעות, אבל הביטוח הלאומי כבר כמה שנים בחרדת קודש בודק על ידי רואה חשבון את כל הנושא של השכר שהמטפלות מקבלות, את כל נושא התשלומים שנותני השירותים נותנים למטפלות ויש פה נותני שירותים שמכירים את הנושא ומתריע לנותני שירותים כאשר הם לא נותנים את כל התנאים.

אני אתן איזה שהיא דוגמה קטנה, שעלינו בבקרות. אני לא אומרת שזה לא כל נותני השירותים, שמטפלת שלא מגישה את יומן העבודה לא הייתה מקבלת את השכר שלה. בעקבות הבקרות שנעשו נותני השירותים חויבו לתת מקדמות למטפלות האלה. אנחנו גם חושבים שהמערכת הזו היא מערכת טובה, גם לזקנים שמקבלים את כל השעות שהם זכאים להם. גם מבקר המדינה בא לביטוח לאומי בטענות על, אני אשתמש במילה שהוא השתמש, על גניבת שעות ואנחנו מנסים למנוע את זה. אנחנו חושבים שמטפלת שבאה ומטלפנת, שזה לוקח לא יותר מחצי דקה - - -

20 דקות. 30 דקות בטלפון.

ולפעמים זה לא נותן לך, אז את צריכה להתקשר להיא מהמשרד.

אני אמרתי, מיכל תגיד - - -

רבקה, יש לי רק הערה קטנה כשאת מדברת. שימי לב, את אומרת 'אנחנו חושבים', אבל אתם יושבים במשרד של שש, שבע, שמונה קומות, ולא מבינים מה קורה בשטח ולכן הדיון היום, כדי שתשמעו מה קורה בשטח.

אני שמעתי ברוב קשב ואני גם אעביר את מה ששמעתי. יחד עם זאת יום יום אנחנו שומעים, ואני אתן כמה דוגמאות, אנחנו שומעים את הזקנים ואנחנו שומעים מטפלות. אנחנו שומעים זקנים, ותיכף אני אקריא לכם, אנחנו לא הבאנו זקנים, אבל אני אקריא מה שזקן כתב - - -

גם אני אקריא, עכשיו הביאו לי מכתב.

אני רוצה לספר שאנחנו קיבלנו שיחות ממטפלות, ובאה אליי למשרד מטפלת ואמרה לי 'אני מתפטרת', אני אומרת לה 'למה את מתפטרת?', היא אומרת 'לא רק אני מתפטרת, כל החברות שלי מתפטרות, כי עד היום אם זקן היה צריך ארבע שעות שירות נתתי לו שעתיים' - - -

ככה ממש אמרה לך מטפלת?

ככה אמרה לי מטפלת.

רבקה, בואי נעשה ככה, אני מבינה מה שאת עכשיו מספרת, אמרנו פה, אנחנו יודעים מה עומד מאחורי זה ולא ככה התעוררתם בבוקר והחלטתם לעשות את זה, ברור לי. אני לא רוצה שתחשפי לי את המקרים, כי כמו שיש לך מכתבים יש גם לי מכתבים. אפילו עכשיו מגיע מכתב והוא אחר ממה שאת עכשיו רוצה להגיד. אני רוצה שתיתנו לי, אנחנו פה כולנו היינו באותו קו, למה אתם לא מוכנים לדחות את כניסת החדשים בשלושה חודשים ובשלושה החודשים האלה - - -

לא, לחצי שנה לפחות.

ובשלושה החודשים האלה נשב כולנו יחד, כמו שאנחנו עושים עכשיו, עם כל ההצעות ועם כל למה כן ולמה לא ונמצא משהו שאפשר לחיות עם זה. למה? כי אתם יותר חכמים מכולם? לא מאמינה.

לא, לא.

זאת ההתנהגות שלכם, נכון להיום.

לא, אנחנו לא יותר חכמים, המערכת היא כבר בהטמעה, היא לא פיילוט ואפשר להמשיך עם המערכת ויחד עם זאת לבדוק אותה. לא יקרה - - -

לא, אי אפשר להמשיך עם המערכת.

רגע, לא לעזור לי.

אנחנו כולנו נשאיר לך מכתב והולכים הביתה. זה מה שיקרה.

בנות, לא להפריע.

האנשים הקשישים ייפגעו, אבל המטפלות לא ייצאו לעבוד.

אלה, סמדר, אני מבקשת, לא, עכשיו זה לא הזמן.

טלי, תרימי טלפון למנכ"ל הביטוח הלאומי ותשמעי אותו.

מנכ"ל הביטוח הלאומי מתעלם מאיתנו, פשוט מתעלם מאיתנו. אנחנו לא פעם ראשונה הגענו לפה.

אלה, תודה.

כדי לדחות את המערכת אני צריכה להשתכנע, שבעצם תגידו לנו שהמערכת לא עובדת. העלו פה טענות שהן לא נכונות. יש פה טענה שאומרת שאם הקשיש יוצא לקופת חולים, אם המטפלת יוצאת איתו, או לסופר, או שמלווה אותו, היא לא מקבלת תשלום על זה. טענה לא נכונה שאני שומעת פה שהם אומרים שהיא צריכה לחזור לבית שלו ולבצע יציאה, זה לא נכון.

מה זה לא נכון?

רגע, בואו נשמע את הביטוח הלאומי.

הייתה גם טענה על יום שישי, שגם הטענה הזו לא נכונה, ואני חושבת שמטב וכל האנשים, נציגי החברות, יכולים להגיד לנו שמטפלות כן מטפלות ביום שישי ואנחנו כן מאפשרים. אז רוב הטענות שהעלו כאן הן לא אומרות שהמערכת לא טובה. יש בנות שאומרות 20 דקות, אני בעצמי יצאתי, יצאתי עם צוות לבתי קשישים שמטפלות טענו שלמערכת לוקח לה 20 דקות עבודה. אני אישית, אני אומרת לך - - -

את צעירה, הן יותר מבוגרות.

אז אני צעירה, תודה על המחמאה.

לא, את צעירה, יש יותר מבוגרות שלא יודעות להשתמש במערכת.

בכל מקרה אני יצאתי ובדקנו מערכת, בית בית, קשיש קשיש, שהייתה טענה שהמטפלת ממתינה 20 דקות. אז מצאנו שהיו בעיות בהגדרה של המטפלת וטיפלנו בזה, הגדרה שלה שבלי כוונה נותנת - - -

זה רק מוכיח שהמערכת לא מושלמת.

לא, נותן השירות דיווח על הפסקת עבודה של המטפלת. זאת בדיוק הבעיה שהייתה במערכת. זאת לא נקראת בעיה ברגע שנותן שירות לא מדווח משהו נכון, אמיתי, על אותה מטפלת.

רגע, אני עוצרת אתכם. אני עוצרת ואני אגיד לכם למה. אתם שוב פעם נעולים עם מה שבאתם לכאן לדיון הזה. אני חשבתי שאחרי כל הדברים ששמעתם כאן אתם תגידו 'אתם יודעים מה - - -

אני שמעתי את - - -

רגע, עכשיו אני מדברת. אני הבנתי אתכם. אתם באתם לכאן נעולים, ואני לא רוצה להגיד מי נועל אתכם. אחת, אני כועסת למה מנהלי המערכת לא נמצאים כאן, שתיים, אני אומרת לכם שאתם הגעתם לכאן עם ידיעה מראש שאתם יוצאים מכאן עם אותם הדברים שבאתם, לכך אני לא אסכים. אני אומרת שוב וכנראה ניאלץ לקיים דיון ולהזמין את מנכ"ל הביטוח הלאומי ושיסתכל בעיניים של כל האנשים האלה ושיגיד את מה שאתם אומרים. לא מוכנה לקבל את מה שאתם אומרים, אחרי מה ששמעתם פה, אנחנו יושבים פה ומזדעזעים מכל סיפור ששמעתי ואתם, לא קורה שום דבר, 'המערכת היא טובה'.

אתם קודם כל תשאלו, באמת שהמערכת שלכם לא עובדת, יש לנו המון דוגמאות.

תנו לי בבקשה לסיים את הדיון. אני רוצה שתבינו ותמסרו למי שצריך להעביר את זה, אני לא מקבלת, ולא רק אני, יש פה הרבה אנשים שהיו ולא היו ותומכים בעמדתי, אני לא מקבלת שהביטוח הלאומי מחליט לנו את כל מה שקורה במדינה שלנו. אנחנו משלמים מסים לביטוח לאומי ואתם קיימים בזכותנו ואני לא רוצה להגיד, כמו שאתם מדברים על גניבת שעות גם אני יכולה למצוא לכם מה אנשים כותבים לי על ביטוח לאומי, ואני לא מחפשת את זה, אני רוצה שתתחילו להתחשב באנשים שאתם חייבים לתת להם שירות. גם הקשישים, ושמעתם היום את הקשישים, ועוד פעם, בגלל חוסר הזמן אני לא יכולה להקריא, יש עוד מכתב מגב' דרמן שמעריכה את המטפלת שלה שבאה בשעות לא שעות שלה בכלל לעזור לה ויש המון כאלה. תתחילו להעריך את האנשים שעובדים ונותנים את הלב והנשמה שלהם לטובת הקשישים שאתם צריכים לדאוג להם גם. זה אחת.

שתיים, אנחנו לקראת כניסת המערכת החדשה של גמלת סיעוד בכסף. אנחנו מאוד חכמים שם, אנחנו נותנים לקשיש אופציה לבחור, פה הוא חכם ולחתום על יומן הוא לא חכם? הקשיש, תנו לו את העצמאות משלו, הוא רוצה להחליט לעצמו מה טוב לו. אכן אם לא טוב לו, לפתוח לו את האופציה להגיש לכם תלונות, כל מה שאתם רוצים, אבל אם טוב לו, תנו לו ליהנות מהגברת שעובדת איתו, כי היא מספקת את צרכיו. אם הוא רוצה היום, אנחנו יודעים מה מטפלת חייבת לעשות ומה מטפלת לא חייבת לעשות וזה לא סוד שהמטפלות עושות המון דברים שהן לא חייבות לעשות.

נכון, שם הביטוח הלאומי לא הגדיר אותם.

רגע, בנות, תנו לי להגיד את זה בשמכן, כי אני יודעת כל מה שיש לכן. אם המטופל החליט היום לשחרר את המטפלת שעה קודם בגלל שהיא עשתה לו לא את מה שהיא צריכה לעשות, אבל היא עזרה לו וזה מה שעושה לו טוב, מה המטרה של השעות האלה? לרשום שעות? המטרה היא לתת שירות לקשיש.

לכן אני אומרת עוד פעם, בשום אופן אני לא מוכנה, ולא רק אני, אלא כל מי שנמצא כאן, לקבל את העמדה של הביטוח הלאומי, העמדה של היום. אתם חייבים לחזור הביתה ואני אומרת לכם, אני רק אגיד לבנות האלה, מחר אנחנו כולנו לא יוצאים לעבודה, זה קורה תוך שנייה, אבל אתה יודע למה הבנות האלה לא עושות את זה? רק כי הן דואגות לקשישים שלהן.

נכון, אנחנו חושבים עליהם, לא עלינו.

כי לקשיש לא יהיה מה לאכול ואף אחד לא יקלח אותו ולקשיש לא יהיה אדם שייכנס להגיד לו בוקר טוב. ואתם, לא מעניין אתכם, העיקר 'אנחנו החלטנו והמערכת היא טובה'. מצטערת על התוקפנות שלי, אני אף פעם לא כזאת, אבל היום הבאתם אותי למצב שלהשלים עם מה שאתם אומרים פה אני לא יכולה.

אנחנו ניזום עוד דיון ואני אבקש לדיון גם את גב' ארנה זמיר וגם את מנכ"ל הביטוח הלאומי, מר מאיר שפיגלר, בנוסף אני אפנה לשר הרווחה חיים כץ באופן אישי, אני אספר לו על כל מה שהיה פה. החומר שהיה פה היום כולו מוקלט ומתועד, כל מילה שהייתה פה. אני אשתמש בחומר הזה בכל מקום כדי לשכנע את אלה שלא מבינים מה צריך לעשות בתחום הזה.

לסיכום, אני רוצה להגיד בנות, ובנים, אני לא יודעת אם יש פה מטפלים - - -

יש אחד.

אבל מטפלים ומטפלות, אני רוצה להגיד לכם תודה, תודה בשם כל הקשישים שאתם נותנים להם, ואני יודעת מה אתם נותנים. מה לעשות, בגלל גבר אחד אני אומרת 'נותנים', אבל נותנים ונותנות. תמשיכו לעשות מכל הלב את מה שאתן יודעות לעשות הכי טוב. החברות ונותני השירות, אני רוצה שתדעו שלמרות שמדברים על גניבות וכל זה, אל תאמינו לכל דבר, אני יודעת גם להעריך את כל מה שאתם עושים פה. תמשיכו להעריך את העבודה של המטפלות כי כל שקל, ואני אומרת שקל, או תשומת לב קטנה שאתם נותנים להם, זה חוזר פי כמה וכמה.

ולביטוח לאומי, לחזור הביתה, לעשות שיעורי בית ולחשוב על כל מה שנאמר היום. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:07.