פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



13
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
03/07/2018


מושב רביעי

פרוטוקול מס' 259
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ח (03 ביולי 2018), שעה 9:00

נשים יוצרות בשפה הערבית

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

יוסף ג'בארין
מסעוד גנאים
דב חנין
אחמד טיבי
ואאל יונס

מזל סיימון - מנהלת תחום תרבות בקהילה, משרד התרבות והספורט

לובנא זועבי - מנהלת תחום תרבות ערבית, משרד התרבות והספורט

ראוייה ברבארה - מנהלת תחום דעת ערבית בחינוך הערבי, משרד החינוך

פאתן ג'טאס - מנהל פעילות האגודה בחברה הערבית, האגודה למלחמה בסרטן

לוריא דלה - רכזת לובי ותקשורת, פורום דו קיום בנגב

יוסף גו'מעה - יו"ר ועד הורים עירוני + מוסאוא

אסמהן ג'באלי - מורה לחינוך מיוחד + מרכז מוסאוא

עבאס עבאס - מנכ"ל, אלמנארה - עמותה לקידום אנשים עם מוגבלות

עבאס תגריד - עו"ד, פעילה, אלמנארה - עמותה לקידום אנשים עם מוגבלות

אילת רוזין - נציגת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית

מהא עבאדי - יוצרת

מייסלון עבאדי - הסתדרות המורים

זינה חג יחיא - נציגה, מועצת התלמידים הארצית

תמים אבו חיט - עיתונאים, אתר "אליום"

ת'אבת אבו ראס - מנהל קרן אברהם

חיה עבו - נשים עושות שלום

סמר חאוילה - יועצת פוליטית, שגרירות בריטניה

ישי מונחין - מוזמן/ת

מוחמד יחיא ג'בארין - מוזמן/ת

חסן מסאורה - מוזמן/ת

עידן רינג - מוזמן/ת

יובל דרייר שילה - מוזמן/ת

ענת מימון

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים
נשים יוצרות בשפה הערבית

בוקר טוב לכולם, אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי.

היום ה-3 ביולי 2018. ואנחנו עוסקים בנשים יוצרות בשפה הערבית.

הישיבה הזו היא באה כישיבה שהיא חלק מישיבות הוועדות השונות אשר מתקיימות היום בכנסת ביוזמת חברי, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, אשר יזם יום השפה הערבית זו השנה השלישית כבר מאז שנכנסת לכנסת. יוזמה מאוד מבורכת שנותנת חשיפה לשפה הערבית דווקא בימים האלה שהשפה הערבית ואלה שמשתמשים בשפה הערבית, הערים ואלה שאוהבים את השפה הערבית למרות שזו לא שפת אם שלהם, נאבקים על מעמדה במדינה.

אנחנו היום נדבר על הנשים אשר יוצרות בשפה הערבית ואני רוצה רק להדגיש דבר אחד: רציתי, כשנאמר שיש את היום המיוחד, חשבתי לי שאולי כדאי באיזשהו שלב לדבר על איך השפה יכולה באמת גם כן להיות כלי שחושף את השוויון המגדרי או איך בעצם השפה צריכה להשתנות כדי לקדם את הנושא של שוויון.

אבל בגלל שזה לא דיון אקדמי ולא דיון שהוא יותר, בוא נגיד, פתוח אלא דיון של ועדה בחרנו בנושא שאפשר להשפיע על המדיניות. ולכן אני נותנת את הבמה לחבר הכנסת היוזם של היום הזה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, להתחיל את הדיון. בבקשה.

אני מודה ליושבת ראש הוועדה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן על היוזמה לדיון החשוב הזה בפעם השלישית שאנחנו מציינים ביחד את יום השפה הערבית. ואני חושב שהמפגש הזה בין מעמדה של האישה ומעמדה של השפה ושל הנשים הערביות זה נושא מאוד מעניין, מאתגר, שיכול לבחון גם את הסביבה בה פועלת היוצרת הערבייה וסוגיית התמיכה הכספית, האפשרויות שעומדות לרשותה בהשוואה גם לשפה העברית ואולי גם בהשוואה לגברים יהודים או גברים ערבים בתחום הזה. אני מקווה באמת שיהיה לנו דיון פורה ומוצלח. אני רק סליחתכם על כך שאולי אצטרך לצאת באמצע הדיון לפתוח דיון אחר בהקשר הזה של יום השפה הערבית. תודה רבה.

תודה רבה. אני רוצה באמת ככה לכוון יותר לתחילת הדיון. אני מברכת על זה שהצטרפו אלינו גם חברי הכנסת דב חנין וחבר הכנסת ואאל יונס. אני בטוחה שיוצרת בערבית עומדים בפניה כמה אתגרים.

אנחנו ננסה באמת להתמקד באתגרים העומדים בפני נשים יוצרות. אני בטוחה שנשים ערביות היו מאז ומתמיד יוצרות, ואנחנו מכירות שמות מאוד ידועים. אבל לצערי הרב, הרבה פעמים היצירה הזו לא קיבלה את המקום ואת החשיפה שהיא צריכה לקבל באופן כללי. הנשים הערביות היוצרות כאשר הן מתחילות ליצור, אם זה בכתיבה ואם זה ביצירה שהיא קשורה לתיאטרון או לקולנוע והיא קשור בשפה הערבית עומדות בפני אתגרים. גם מבחינה טכנית: לשווק, לפרסם, להוציא את זה לאור, ומצד שני גם כן מבחינת החברה שמסתכלת קצת בעין אחרת על נשים שפורצות את הגבולות ויוצרות בחופשיות.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור ל - - - קודם כל אולי כדאי באמת לברך את היוצרות שנמצאות איתנו, לפני שאני ממשיכה לברך את כולם, לברך את היוצרות.

חברי הכנסת, נתחיל בזה שניתן יוצרת, אורחת ואחר כך אחד מחברי הכנסת.

אני רק אבקש מאמנון ויוני בבקשה להצטרף.

להצטרף למרות שאתם גברים.

ד"ר ראוייה ברבארה, מנהלת תחום דעת ערבית במשרד החינוך. אבל בעיקר את גם נמצאת איתנו היום כיוצרת, לא כנציגת משרד החינוך.

אפשר גם בשני הכובעים אבל אני אתחיל לדבר כיוצרת כי זה מה שבוער לי. אני קודם כל מודה לכם על פתיחת הדיון בוועדה זו. זאת לא הפעם הראשונה שאני משתתפת בוועדה זו, השתתפתי לפני שנתיים ואני ממליצה מעכשיו ולפני שאני אסיים בדבריי שתהיה ועדת מעקב קטנה שתתן המלצות לעשייה יותר רחבה.

אי אפשר להתחמק מהמציאות הפוליטית שאנחנו נמצאים בה, ובמיוחד שאנחנו נמצאות בה היוצרות הערביות במדינת ישראל. אז אני אדבר לא על שלבי היצירה, אני אדבר על שלבי הסבל. ממה אנחנו סובלות. אני אדבר על שלושת שלבי הסבל. השלב הראשון הוא שלב היצירה, הוא שלב הסבל הראשון שסובלת אישה ערבייה יוצרת כי היא לא מתמחה, היא חייבת לעבוד, לפרנס את המשפחה שלה, לדאוג למחייה היום יומית של המשפחה, של הבנים, שלה, של הכל.

ואם פתאום יש לה השראה, יש לה משפטים, יש לה שירה שהיא רוצה לכתוב, אם היא רוצה לרקוד, אם יש לה לחן, אם יש שירה. אני לא רק מדברת על סופרת אני מדברת על כולן. אז היא כקופאית או כמורה או אפילו כמפקחת אין לה זמן לקום ולכתוב ולייצר כי היא בזמן העבודה האמיתי שלה. אז היא חוזרת הביתה, יש לה את כל מה שמחכה לה שם בבית. ומתי היא פונה ליצירה? או בזמן הפנאי שלה או בזמן השינה במקום לישון היא קמה ומייצרת. אז מה היא מייצרת? היא מייצרת מהתפל שנשאר לה מההשראה שהייתה בבוקר, היא מנסה לעבד אותה. ולכן זה לא כל כך אמיתי אז היא אולי מרפה, עוזבת ומשאירה את זה ליום אחר.

השלב השני היותר קשה, אם כבר יצא לה לייצר ויש לה יצירה בידיים, שלב הפרסום. אני אדבר על שלב הפרסום. בשלב הפרסום אני אדבר על שלושה דברים ואני פה אהיה כנה לגמרי מתוך ניסיון אישי ומתוך ניסיון של אחרים בשלב הפרסום. השלב הראשון או האפשרות הראשונה שהוצאה לאור מהארץ תוציא לה את הספר הזה שכבר יש לה, השירה, הרומן, לא יודעת מה. אז מה הם עושים – היא משלמת כ-5000 שקלים עבור 1000 עותקים. נותנים לה 200 עותקים, 800 עותקים נהנה מהם בעל ההוצאה לאור והוא מוכר אותם הלאה. ואם היא רוצה ספר לתת מתנה לחבר שלה או לחברה שלה אז היא קונה את הספר שלה. זה מה שקרה לא רק איתי, עם הרבה יוצרות ערביות - - -

כלומר, הסכמי ההוצאה לאור הם מאוד מנצלים את המצב.

כן, לטובת ההוצאה לאור, לטובת בית הדפוס, לא לטובת היוצרת. אם היוצרת פונה למצרים, וזה קרה, או לרמאללה או לירדן או לשורוק או לא יודעת איפה - - -

בלי שמות.

אם היא פונה שם גם היא משלמת 650 דינר, כמעט אותו סכום כמו בארץ, אבל מה עוד, נכון שהיא מקבלת את החצי, 500 עותקים, אבל כאשר היא מביאה אותם לארץ היא משלמת מס כדי שתעביר אותם בגבול. אז זה יעלה לה כפליים.

יש דבר כזה, כאילו את עכשיו מייבאת ספרים מחו"ל.

נכון. אז את משלמת מס במעבר בגבול. ושם גם לא מפרסמים אותו כי את ערבייה מישראל. שלב הפרסום השלישי אם אנחנו פונים למשרד התרבות, ויש אפשרות כזו שמשרד התרבות יסייע ליוצרת הערבייה לפרסם את הרומן שלה או את הספר שלה. אבל בדף הראשון מה כתוב – משרד התרבות והספורט מדינת ישראל - - -

ואז את לא יכולה להוציא את זה.

גזר דין מוות על הרומן, אנחנו לא יכולים לצאת ברומן הזה, בספר הזה, מעבר לגבול. ואז הספר נשאר בפנים ומי קורא אותו – המאות, לא האלפים, המאות שאנחנו נותנים להם את הספר במתנה.

ואם אנחנו נגיע לשלב השלישי, שלב הביקורת, בשלב הביקורת אנחנו מאוד לא מרגישות טוב גם כיוצרות ערביות, אפילו באקדמיה למרות שלוקחים את הנושאים והיצירות שלנו למחקרים אבל יש פנייה לא כל כך טובה כלפי אישה יוצרת וחושבים שהיא חלשה ושאפשר לתקוף אותה ואפשר לבקש ממנה אפילו לקחת את הספר שלה מהמדפים ולזרוק. זה מה שקרה איתי. בגלל שראוייה הייתה פמיניסטית ברומן שלה והזדהתה עם האישה היהודייה ברומן שלה אז מבקר מפורסם ביקש ממני להסיר את הרומן שלי מהמדפים.

ביקורת בעולם הערבי זה מאוד מאוד מאוד מוגבר, שלא נדבר על הנורמליזציה כאשר יש כנס לרומן הערבי, למשל, ברמאללה, אף אחד לא הוזמן מהיוצרות והיוצרים הערביים כי הם פחדו מהנורמליזציה. אז אנחנו נשארים פה במקום סגור מאוד, אנחנו כמאות יוצרים ויוצרות דנים זה מול זה ביצירות שלנו וזה הגבול שלנו.

בכובע השני שלי כמפקחת אחראית על השפה הערבית אני חייבת להגיד שאנחנו משתדלים במשרד החינוך, אני משתדלת בהוראת השפה הערבית להכניס את יצירותיהן של כל הנשים היוצרות הערביות בתכניות הלימודים בספרות. וגם נותנת אפשרות במטלת הביצוע, בעבודת המחקר, שהתלמידים יפנו לחקור את יצירותיהן של נשים ערביות.

אני מתפלא שיש מכס בכלל על הספרים, על התרבות, כשמביאים תרבות יש מכס על זה בכלל.

אז תעזרו לנו שלא יהיה מכס.

רק שאלה – יש מערך פרסים במחלקה שלך או במחלקה אחרת או שאין?

הפרסים אצלנו - - -

לא בתרבות, בחינוך.

לא בחינוך אין לנו.

במחלקה העברית המקבילה יש שם פרסים או שגם שם.

לא. פרסים למי? ליוצרות?

נגיד, כדי לעודד יצירה, כן.

זה אחריות משרד התרבות. זה במשרד התרבות, ותיכף אנחנו נרצה לשמוע באמת מה עושים כי אני עדיין זוכרת מישיבות קודמות את הדיון - - -

אני זוכרת, הכל בסדר, יש שיפור.

יש שיפור, אז אני שמחה לשמוע. אני עדיין זוכרת את הדברים שהתקיימו.

אני רוצה גם לתת לחברי הכנסת שהגיעו וכהרגלנו לפי הסדר. והצטרפו אלינו חבר הכנסת מסעוד גנאים וד"ר אחמד טיבי. בבקשה חבר הכנסת דב חנין.

בוקר טוב. אני רוצה להגיד לכם שפשוט כיף לשמוע את הצליל היפה של השפה הערבית, שאת חברתי, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, וחברי חבר הכנסת ד"ר יוסף ג'בארין מדברים, זה פשוט צליל יפה. וחבל שאנחנו לא מספיק שומעים את הצליל היפה הזה בכנסת.

אבל מה שאני רוצה באמת לומר זה שהדיון בשפה הערבית נעשה באופן מאוד מאוד מצער נושא של קיצוניים שמנסים לדחוק את השפה הערבית ממקומה בזירה החברתית, הפוליטית, הציבורית בישראל. ומה שקורה כאן בדיון הזה זה בדיוק הדבר הטבעי והנכון. השפה הערבית היא חלק טבעי, מרכזי מהחברה שלנו. אני מאחל לחבריי שעוד כמה שנים לא יהיה צורך ביום השפה הערבית כי כל יום יהיה יום השפה הערבית ויום השפה העברית. ואנחנו נדבר בערבית ובעברית בכנסת והצלילים של שתי השפות האלה ישמעו כאן ואנשים ירגישו בנוח לדבר בשפה שלהם שהם יכולים לבטא את עצמם בצורה הכי מדויקת.

כמו שאני, למרות שאני מבין ערבית וגם מדבר קצת ערבית, אבל הכי נוח לי לדבר בשפה שאני הכי מדויק בה, וזו השפה שלי. וזו הזכות שלכם לדבר בשפה שאתם מרגישים הכי נוח בה. כי השפה זה הביטוי שלנו וזה אנחנו. זה מי שאנחנו. ולכן היום הזה כל כך חשוב ואני מברך אותך על הדיון הזה. אני מתנצל שאני רץ לדיון בענייני התחבורה הציבורית כי זה יום נושאי שאני יזמתי בכנסת.

אני רק רוצה לומר שיש קשר בין תחבורה ציבורית לבין השפה הערבית, כי תחום אחד שבו יש התקדמות מסוימת בנושא של השפה הערבית זה בתחום התחבורה הציבורית. אני נותן כדוגמה, למשל, גברתי היושבת ראש, את הרכבת הקלה פה בירושלים. אתם מגיעים לרכבת הקלה, אתם שומעים את הכרוז מדבר בערבית ובעברית, אתם רואים את השלטים על הקרונות בעברית ובערבית, השמות של התחנות בעברית ובערבית, כל האינפורמציה בעברית ובערבית. אומרים שירושלים היא עיר מתוחה ורגישה, אבל תראו כמה שזה מתקבל טבעי, כמה שזה מתקבל מובן, כמה שאף אחד לא עושה עם זה שום בעיה, זה פשוט המובן מאליו. אז בואו נהפוך את המובן מאליו למה שקורה במציאות. תודה רבה.

תודה. אני רק חייבת להגיד שאנחנו עדיין זוכרים בבאר שבע את המהומה שהייתה כאשר התחילו לעשות את הכריזה בערבית. אני חושבת גם שעד היום רכבת ישראל עושה את הכריזה בעברית ובאנגלית, ולא בערבית שהיא עדיין השפה הרשמית השנייה או שתי השפות הרשמיות. ורק נזכרתי שבביקורים שלי שעשיתי הזדמן לי להיות בשני פרלמנטים בעולם שמדברים את השפות הרשמיות חברי הפרלמנט, כל אחד נואם בשפה שלו, ובאופן הכי טבעי. אבל בכנסת עד כמה שאני זוכרת שאנחנו מדברים בשפה העברית, מותר להשתמש בשפה הערבית, אבל אין תרגום סימולטני כך ש- - -

כמו לדבר רק עם ערבים - - -

או שאתה תתרגם את עצמך ואז יורד לך מזמן הדיבור, כמו שקורה לנו עכשיו.

אני שמחה לבקש ולהזמין את מהא עבאדי, אולי היוצרת הכי צעירה שאני לפחות הכרתי.

(אומרת דברים בשפה הערבית שמתורגמים ע"י היו"ר)

האתגרים שדובר עליהם אני לא הרגשתי אותם כי בעצם אני לא ניסיתי להוציא לאור את היצירה שלי דרך הוצאה לאור. אז אני עשיתי את זה באופן עצמאי. היא פרסמה ספר או אפשר להגיד רומן תחת הכותרת "העיניים שלך והכיבוש", הוציאה אותו וגם יכולתי להגיע איתו לכל מיני מקומות שרציתי להפיץ את הספר.

גם היה לי קל להיכנס לשטחים הפלסטיניים בגדה ולהופיע בבתי ספר שם ולתת הרצאות.

אני מתחילה בלהציג את עצמי, מהא עבאדי, בת 18, ערבייה ואישה.

"אני נולדתי כערבייה וגדלתי והבנתי שאני חיה בתוך קונטקסט שהוא גם תרבותי ועם מנהגים ותרבות מסוימת. בהתחלה פחדתי מהיותי אישה, מהיותי נקבה", אני ממש לא אוהבת את המילה, אני מאוד מצטערת, "ופחדתי מהנשיות שבי".

אחת הסיבות שככה הרגשתי שיש מגבלות על איך אני צריכה לחשוב ואיך אני מתבטאת, מה אני רוצה להגיד כאישה. אבל אימא שלי, שיש להגיד שיש לה את הזכות לחנך אותי שזה לא טעות להרגיש את הנשיות, הטעות היא להקשיב למה שמנסים להגיד לנו כל הזמן.

לפני שנתיים, בגלל שגדלתי בבית שמכבד אותי כבנאדם שיש לו את המחשבות שלו ואת העמדות שלו יכולתי לפרסם את הספר הראשון שלי לפני שנתיים, בגיל 16. הרומן היה בו גם כן את מחשבותיי ואת הדיאלוג הפנימי שלי לגבי כמה נושאים. למרות זאת, היו כאלה שפנו אליי ואמרו לי שלא הייתי צריכה לפרסם, לא הייתי צריכה לכתוב את הספר כי יש בו שיח על אהבה ומה פתאום שאני מדברת על אהבה. ויש שם דיאלוג או ויכוח עם הדת ומה פתאום שאני מעלה את זה.

נאמר לי שאני אישה ואני לא צריכה לעבור את הגבול. והבנתי עם הזמן שהגבולות הם לא אותם גבולות בפניו כמו הגבולות שעומדים בפניי כאישה.

את הגבולות הבנתי מהדברים שנאמרו לי. אחת מהנשים אמרה לי שזה יפה מאוד שאת אוהבת את השפה הערבית ואת טובה בשפה הערבית כי זה יאפשר לך להיות מורה בבית ספר, דבר שהוא טוב מאוד לנשים כי אז הן יכולות לחזור הביתה מוקדם.

נאמר לי גם שלהיות מחנכת זה טוב כי אז אני לא צריכה להקדיש הרבה שנים מהחיים שלי ללימודים אקדמיים וככה אפספס לא אתחתן בזמן המתאים. אני אומרת שהיותי אישה זה לא - - - להיות מחנכת זה דבר מכובד אבל היותי אישה לא מגביל אותי רק למקצוע הזה.

יש הרבה נשים יוצרות בשפה הערבית אבל לא מצאתי הרבה נשים שבעצם מקיימות דיון או מנסות להתדיין בנושאים חברתיים. לאחר ניסיון אני אומרת שזו אחת מהמגבלות כי נשים מפחדות בעצם לאתגר את השיח החברתי הקיים.

לפעמים לפרסם איזושהי דעה מסוימת או רעיון מסוים עלול לעלות לאישה בחיים שלה.

פחדתי בהתחלה לפרסם בגיל כל כך צעיר, גם פחדתי ממה שאני הולכת לפרסם אבל הבנתי אחר כך שלכולנו יש את האפשרות לתרום לשינוי, ולכן רציתי לפרסם את מה שכתבתי.

אהבתי את היותי אישה ועצם העובדה שהתגברתי על האתגרים נתן לי הרגשה אפילו יותר טובה.

הבנתי שאחת מהמגבלות הייתה שאני לא חיה בשלום עם מי שאני. ולהגיע למצב הזה שאני מקבלת את עצמי כמו שאני ולחיות בשלום עם זה זה קפיצה גדולה.

אני מצטטת משירתו של מחמוד דרוויש: "אנחנו נהיה עם כאשר לא נשמע לשבת עוד, אנחנו נהיה עם כאשר לא נסתכל בכוכבים ונחשוב שהמולדת שלנו יותר וכאשר נתחיל לדייק בפרטים". ואני מבקשת, יוני, אל תתייחס לתרגום שלי. כמקצוען אל תתייחס לתרגום שלי.

בחודש הבא יהיה יום התרגום בכנסת.

אני אעדר באותו יום.

תודה מהא, אני שמחה לשמוע על ההתנסות שלך ואני ממליצה שיקראו את הספר שלך, כפי שעשיתי.

אני רוצה לתת לחבר הכנסת ואאל יונס, בבקשה.

גברתי היושבת ראש, השפה הערבית, שפת האם שלי, דרך אגב אני אגלה לכם סוד, היא השפה של גן עדן אז כדאי ללמוד אותה טוב. אתם, ישאלו אתכם הרבה שאלות קשות ואם לא תענו בערבית אכלתם אותה.

אני באמת מתפלא על משרד החינוך במיוחד שלא מלמד את השפה הערבית לילדים היהודים מגיל רך, כי פשוט כולנו יודעים שאתם נותנים לגיל הרך ללמוד שפה וכך הילד מדבר שפה רהוטה, טובה ולומד אותה טוב מאוד. הם נותנים לכיתה ו' עד ט' ללמוד את השפה הערבית וזה פשוט קשה בגיל הזה להתחיל ללמוד עוד שפה, ובמיוחד שהם לא נותנים את השפה הזאת כחובה ללמוד אותה. ובגלל זה נושרים ילדים ואין בגרות בערבית, זה לא חובה, ופשוט זה עושה את השפה הזאת בשוליים.

אם המדינה והשב"כ מצליח ללמד את המסתערבים ערבית והם לומדים ערבית רהוטה שהם יכולים לדבר כמו ערבים בתוך ג'נין ורמאללה, אז למה לא לתת לילדים הקטנים ללמוד את השפה. כשאני פוגש מישהו יהודי והוא מדבר איתי ערבית נוח לי ונוח לו להתחיל ככה את הדיאלוג הזה, לדבר ביחד, במיוחד כשאנחנו נפגשים ואני יודע שהוא יודע ערבית רהוטה ואז זה נותן הרגשה טובה, הנה מולי מדבר באותו גובה עיניים, השפה הערבית היפה, המהודרת. כי אנחנו 20% מהאוכלוסייה, ו-20% מגיע לנו באמת שהשפה הערבית לא תהיה השפה השנייה אלא במקביל לשפה העברית.

כמו שאנחנו מדברים עברית ולומדים עברית מגיל קטן בבית ספר יסודי זה חובה על משרד החינוך להביא את השפה הזאת לבתי ספר היהודיים ללמוד. כי כשאנחנו יודעים שפה של עם, שאנחנו רוצים לראות או ללמוד את התרבות של עם אחר חייבים ללמוד את השפה שלו. אם אני רוצה באמת לדעת על העם היהודי טוב אני חייב ללמוד עברית ולקרוא בעברית ולדבר עם האנשים בעברית. ואותו דבר, אם אתם רוצים ללמוד את התרבות הערבית בארץ או בחו"ל זה לא רק מיליון ו-2 מיליון בארץ שמדברים ערבית, זה שפה כמעט בינלאומית. דרך אגב, במונדיאל עכשיו ברוסיה, שם דיברו ככה, רוסית, אנגלית וערבית. מי שדיבר ערבית ברוסיה במונדיאל לא הייתה לו בעיה להסתדר. אז זו שפה בינלאומית. הגיע הזמן ללמוד אותה טוב, להשקיע בה.

וכשאנחנו לומדים שפה של עם אחר, כמו שאמרתי, אנחנו פשוט לומדים אותו טוב ולומדים את העם וזה פשוט מקרב את הלבבות. כשאני מדבר עברית ומדבר עם מישהו יהודי בשפה רהוטה וטובה אני בטוח שהוא ישמע אותי טוב והוא יתקרב אליי. ואותו דבר כשאני שומע יהודי מדבר ערבית אני מקשיב לו יותר ואני מתקרב אליו יותר ואני יודע שהוא בנאדם משכיל ותרבותי וטוב. אז הגיע הזמן באמת, בכנסת אנחנו - - - נגיד למשרד החינוך שיתעשת ויתחיל כבר לחייב את בתי הספר היסודיים בארץ, היהודיים כמובן, ללמוד את השפה הערבית כשפה של המדינה במקביל לשפת האם שלהם. תודה רבה.

תודה רבה. אני רוצה לתת לחבר הכנסת מסעוד גנאים כי הבנתי שאתה צריך ללכת להצביע, בבקשה.

בקשר לעניין הדיון שהוא חשוב מאוד, היוצרות – הייתה לי שאילתה לשרת התרבות בעניין של התמיכה ביוצרים הערבים בספריות הכלליות הערביות. אז שם היא אמרה שהיא תומכת בכ-150 יוצרים דרך ספריות ציבוריות. הכוונה שכל ספריה מדווחת מה הסופרים והיוצרים שמקבלים תגמולים. יש כ-600,000 או 500,000, ככה השרה השיבה לי. זה לא די. אין ספק שהיוצרים והיוצרות הערביות הן זקוקות לתמיכה, אם בעניין של ההדפסה, בעניין של ההפצה. וגברת המפקחת ראוייה ברבארה דיברה על הקשיים, הם גם של היוצרים, לא רק של היוצרות, משום שיש קושי גדול. לכן, כולנו, גברתי היושבת ראש, צריכים להצטרף לקריאה איך לתמוך באמת ביוצרים וביוצרות. ותסלחו לי, אני חייב לזוז לוועדת החינוך.

תודה רבה. אני מעכשיו אבקש באמת כמה שאפשר לדייק מבחינת הזמן. אני אקפיד כי אנחנו נצטרך ב-11:00 להתחיל עוד ישיבה בנושא אחר, לא פחות חשוב.

אני רוצה לתת ללוריא דלה, רכזת לובי ותקשורת בפורום דו קיום בנגב, בבקשה גברתי.

אני מדברת בשם של הרכזת שלנו של פרויקט מוכרים, היא התעכבה בשל תחבורה ציבורית כי היא מכפר מוכר, אום בטין, אבל אין תחבורה ציבורית אז היא התעכבה כשעה וחצי-שעתיים להגיע לפה מבאר שבע אז אני אדבר בשמה - - -

וזה הדיון של הישיבה הבאה, על תחבורה ציבורית.

אז פרויקט מוכרים החל בשנת 2015, הוא פרויקט שמיושם בכפרים הלא מוכרים ו- - - המצב שם שהוא בלי תשתיות בסיסיות, חשמל ומים, אני אקצר ממש. הפרויקט מדבר על תיעוד החיים היום יומיים של הכפרים הלא מוכרים, את כל האפליה, הגזענות, כל מיני דברים שקורים, גם דברים חיוביים שהנשים מנסות לייצר שם. הסרטון שתראו עכשיו הוא של נור אל עזאז ממרחמי שהיא פשוט צילמה את סבתא שלה ואמא שלה, ותדעו את האישה הבדואית שכל יום היא קמה להמשיך את החיים היום יומיים שלה ולייצר את הפיתות בצורה כזו שהיא ספונטנית שהייתה בסרטון.

כלומר זה יצירה של אישה.

(הקרנת סרטון)

אז זה בעצם אתם ראיתם את כל המהלכים שבהם אישה בדואית קמה כל יום, עושה את האוכל ודואגת לחיים של המשפחה שלה. אז הצעירה הזאת, נור אל עזאז ממרחמי ניסתה פשוט לתעד את המהלך שאימא שלה עושה כל יום ואת סבתא שלה וזה מה שיצא בסרטון. והיה שיר כזה שמנסה להוציא את כל מה שהם עושים במהלך הכנת הפיתות.

אני חושבת שהדבר החשוב במה שראינו זה הניסיון של הצעירה, וחבל שהיא לא הצליחה עדיין להגיע, אני מקווה שבדיון הבא היא כן תשתתף. בעיניי זה ניסיון להשתמש ביצירה, ברצון שלה שהיצירה שלה תהפוך כמן ביטוי למה שעובר עליה ועל המשפחה ועל כולם ביום יום של לחיות בכפר לא מוכר. הייתי רוצה יותר לשמוע איך נתקבלה היצירה שלה והאם באמת היה כל כך קל ופשוט לעבור את התהליך, גם ללמוד לעשות את ה - - -

זה פשוט מהלך שעוברות כל קבוצת נשים שאנחנו - - - אני לא כל כך מכירה את איך שקורה בשטח, אבל ממה שאני רואה במצב כזה מרוחק מהכפרים, זה פשוט אנשים לקח להם זמן עד שהם התחילו להשתמש במצלמה, לדעת מה זה מצלמה ואיך לתעד. בהתחלה הם פחדו כי זה אמצעי שמתעד את החיים ומה זה מול המדינה ומה זה אומר לנו. אז זה היה לה קשה בהתחלה ואז אנחנו כבר מ-2015, שלוש שנים זה כבר היה כמעט הרגל שהנשים כבר מתעדות את כל מה שהן רואות בחיים היום יומיים.

מעניין מאוד. אני לא אצפה - - - אפשר לצפות לתמיכה ממשרד התרבות ביצירה כזו?

בכפוף למבחני תמיכה כן. צריך לבדוק באמת איך היא פועלת, אם זה במסגרת רשות או במסגרת עמותה או - - -

דווקא הסרטים האלה, היה סיפור סביבם, הסרטונים האלה.

נכון - - - בדרום, שמירי רגב השרה עשתה את החרם על ההשתתפות שלנו בפסטיבל בשדרות. היא אמרה שסרטונים כאלה חותרים נגד המדינה וזו הייתה אמירה ממש קשה כי הנשים שם מנסות לתעד מה שקורה איתן בחיים היום יומיים ולא איך שהיא ביטאה את זה, לחתור נגד המדינה. זה פשוט מה שקורה ומה שהמדינה עושה במדיניות שלה נגד הכפרים הלא מוכרים בנגב.

אני הכרתי את הסיפור הזה וחבל לי שזה יצא ככה. אני חושבת שמה שצריך ללמוד מהסיפור הזה, אני לא אתייחס להחלטה של השרה שבעיניי פשוט הזויה ולא מתקבלת על הדעת. אבל זה לא לכם לענות. אני חושבת שפה יש דוגמה לאיך אישה או יוצרת ערבייה שרוצה חלק מהיצירה שלה לבטא את הכאב ואת ההתנסות של האוכלוסייה שלה עלולה ליפול לתוך הקונפליקט הזה של האם תקבל תמיכה או לא תקבל תמיכה, אם יתמכו בעשייה שלה או לא יתמכו בעשייה שלה. כלומר, חופש הביטוי שלה עלול להיפגע רק מעצם העובדה שהיא מבטאת את הכאב של העם, של האוכלוסייה, של המשפחה וכו'.

חבר הכנסת אחמד טיבי, שתמיד מוכן, בבקשה.

אני רוצה להודות לחברי יוסף ג'בארין שמתמיד ביום הזה של השפה הערבית בכנסת, דווקא במקום שמאיים על השפה הערבית. בקדנציה הזאת יותר מאשר הצעה אחת הייתה לפגוע במעמדה של השפה הערבית ובמקום שפה בעלת מעמד רשמי הציע בעל הצעת חוק הלאום, אבי דיכטר, להנמיך את קומתה ומעמדה של השפה הערבית. יש כנראה מי שחושבים שיהודים צריכים להבין את השפה הערבית רק בגלל השיקולים של דיכטר, בעל ההצעה. אבל אין ספק שמדובר בשפה היפה ביותר שיש בעולם, למי שלא יודע. יהודים וערבים, חלק מהערבים לא יודעים שהשפה שלהם היא השפה היפה ביותר בעולם.

אני רוצה לתת ללובנא זועבי, מנהלת תחום תרבות ערבית. אם אפשר לובנא להתייחס לשאלות המהותיות שהיו בדיון הקודם. אנחנו אז דיברנו על התקציב המוקצה לתמיכה ביצירה בערבית. כמה מזה מגיע לנשים ערביות. אני יודעת שיש את הפרס. ארצה גם לדעת כמה מתוך השנים שחילקתם את הפרס הזה, כמה נשים קיבלו את הפרס הזה.

בעצם משרד התרבות והספורט תומך בהרבה מאוד פעילויות ליוצרים בחברה הערבית. חלק מזה מוקצה ליצירה בשפה הערבית. אני אתחיל בפרויקט הספרות ילדים בשפה הערבית שאנחנו ב-2016 שדרגנו את הפרויקט הזה. הוא תמך בכ-600,000 ₪ שבמסגרתו ב-2016 העלינו אתר, לדעתי מהפכני, שנקרא חקאיה, שנותן שירותים לספרות ילדים בשפה הערבית, להורים, לילדים ולקהל הרחב, וגם ליוצרים וליוצרות. חלק נוסף בפרויקט הזה הוא הכשרות, סדרה של סדנאות, גם בשביל לתת כלים נוספים ליוצרים וליוצרות כמו סדנת איורים וכל מיני סדנאות נוספות. ונוסף על זה יש לנו במסגרת אותו פרויקט הוצאה לאור של כותרים בשפה הערבית לספרות ילדים, חלק מקורי וחלק מתורגם מספרות עולמית. זה במסגרת ה-600,000.

בנוסף לזה יש לנו את מערך הפרסים שלנו. אנחנו מדברים כאן על 10 פרסים בתחומי הספרות השונים בשפה הערבית, שירה, פרוזה, תרגום וכו', מחקר. לאחרונה הוספנו שני פרסים: פרס אחד – עידוד סופר צעיר שהוא מקבל חצי מהפרס הגדול, 25,000 ₪, הפרס הגדול הוא 50,000 ₪. ופרס נוסף עבור אלג'זל, שירה עממית ערבית, שזה חדש, ממש יוצא עכשיו. בסך הכל אנחנו משקיעים בפרסים האלו 525,000. נוסף על זה יש לנו פרסים לתחומי אמנויות הבמה והאמנות, שני פרסים, בסך של 100,000 שקלים.

ב-2014 בישיבה בשנה שעברה שהיינו פה שאלתם על פרויקט אחד שהוא הוצאה לאור של ספרים שהם לא ספרות ילדים אלא של בוגרים. וזה חזר, אנחנו פרסמנו במסגרת התקנה לספרות קול קורא חדש, מתוקן, והוא כולל הוצאה לאור של ספרי ביכורים, עיון, שירה בשפה העברית והערבית. כנ"ל לגבי כתבי עת ואירועים בספרות. ניתן יהיה להגיש אחרי שהגופים שיפעילו את הפרויקט יזכו בתמיכה ואז הם יפרסמו קולות קוראים בהתאם. אז אני חושבת שזה ייקח כמה חודשים - - -

אפשר לשאול שאלה? אני זוכרת את הנקודות שדיברנו עליהם, אני לא זוכרת את התקציבים. האם את יכולה לסמן העלאה בתקציב שקרתה בין שנה לשנה? כלומר, מה היה ב-2016 - - - אבל - - -

אני אגיד. מבחינת תקציב החברה הערבית אמנם חל שינוי מהותי. בתרבות הערבית, תקציב התקנה ב-2015 עמד על כ-12 מיליון שקלים, היום אנחנו עומדים על 34 מיליון שקלים, שזה הכפלה, אפילו לא הכפלה, שילוש, אף יותר. וגם מדובר על תקציבים נוספים מחוץ לתקנה, בתקנת סלע, שהיא תקנה לתמיכה ברשויות בפריפריה, החברה הערבית קיבלה ב-2017 39% מהתקנה שזה עומד על - - -

כן, אבל אני מבינה שזה כולל אירועים שהרשויות המקומיות עושות כמו פסטיבלים וכמו- - -

גם יוזמות חדשות.

שנייה, לא שאני שוללת, זכותם גם לקבל לזה. אבל אני שואלת יותר בתחום של יצירה. כמה מהתקציב הכללי שהוא 34 מיליון שקל מוקדש לענייני יצירה כמו תיאטרון, קולנוע, ספרות - - -

אז כמעט הרוב המוחלט של ה-34 מיליון - - -

אוכל לקבל פילוח כזה?

כן. הוא נמצא באתר, הפילוח לפי שם העמותה ופרויקט והכל, באתר האינטרנט. ואני יכולה לשלוח אליכם גם בנוסף- - -

אשמח לקבל לידיים שלי עם פילוח. וכאשר יש את העניין של הפרסים – אשמח לשמוע, בשנה שעברה, כמה סופרים קיבלו וכמה מביניהם סופרות.

סך הכל 24 זוכים, ששה מתוכם נשים בשנה האחרונה שפרסמנו.

ששה מתוך 24.

כן. אבל גם זה תלוי בכמות המועמדות שמגישות. כלומר, כדי שיזכו הן צריכות להגיש מועמדות. אנחנו מנסים להגיע לכמה שיותר וזה המקום גם - - - כלומר, משרד התרבות מפרסם אבל על כולנו אני חושבת, אפשר שכולם יסייעו, גם גופים כמו, אני חשבתי שיהיו כאן בדיון הזה גם נציגים של משרד החינוך, למרות שראוייה, אני מתחברת מאוד לכל מה שאמרת והיא אמנם נציגה של משרד החינוך אבל היא לא באה בכובע הזה, היא באה יותר כיוצרת.

וגם האקדמיה ללשון ערבית שהיא גם מטופלת דרך המשרד שלנו והשנה אנחנו גם הוספנו להם 260,000 שקלים כדי שיגבירו גם את הפעילות הקהילתית בבתי ספר וגם כי חשוב לנו מאוד שהשפה הערבית המדוברת, איך שהתחילה אסמהן, לשמור על שפה ערבית נקייה. היום יש לנו בעיה שרובנו לא יכולים לדבר בשפה ערבית נאותה בפני קהל או בכל מקום אחר. אז גם זה חלק מהמטרות שלנו במסגרת כל הפרויקטים.

את רוצה שאני אמשיך על כל הפרויקטים או שזה הספיק?

לא, לצערי הרב אנחנו לחוצים בזמן, אבל אני באמת אשמח לקבל את הפירוט הזה של חלוקת התקציב ואיך. ואני שמחה לשמוע שיש תוספת תקציבית משמעותית, אם זה בדיוק מה שהושג. כי אני מאוד, אני מתנצלת, אני אומרת אם, כי אני למדתי שלפעמים משרדים מגיעים אליי, עושים איסוף של כלל התקציבים ומציגים פשוט אותו אחרת בפניי ואומרים לי יש תוספת תקציבית.

התקציב כבר נוצל, את יכולה לבדוק את זה באוצר ובכל מקום.

זה לא עניין של נוצל או לא נוצל. אני אומרת שלפעמים מה שקורה שאוספים לי תקציבים שהיו פזורים במקומות אחרים לסעיפים אחרים, מביאים את זה ואומרים הייתה תוספת תקציבית. אז אני בגלל זה אמרתי, השארתי לעצמי קו לבדוק את זה, אשמח לקבל את המידע לידיים שלי, וכפי שאמרתי, התוספת התקציבית תמיד מבורכת כי אני ארצה גם כן לראות ולעשות השוואה מה הנתח של התקציב הזה מהתקציב הכללי של המשרד בנושא של תרבות.

אני רוצה להגיד שזה תקציב שקיבלנו לבסיס של התקנה, שזה לא תוספתי שהוא חד פעמי, זה בסיס התקנה ש- - -

מצוין, זה אומר שאפשר להבטיח את זה אם לא יהיו קיצוצים, חס וחלילה, כמו שקורה בזה, בבסיס התקציב לשנה הבאה. מצוין, תודה רבה.

קיבלתי עכשיו לידיים שלי סיפורים שנכתבו על ידי אנשים/נשים עם מוגבלות. ועבאס עבאס מנהל עמותת אלמנארה נמצא איתנו, אהלן וסהלן עבאס.

לשמחתי, אני גם אוהב לדבר בעברית. עורך דין עבאס עבאס. היום זה יום השפה הערבית ואנחנו גאים בשפה שלנו. אמנם אני אוהב לדבר עברית ואנגלית וכל שפה אבל כשאני מדבר בשפה הערבית וגם במשכן הזה זה נותן לי תחושה מיוחדת.

בכל מקרה, אני יזם חברתי מייסד או מנכ"ל אלמנארה, עמותה לקידום אנשים עם מוגבלויות, היא היום העמותה המובילה בחברה הערבית, גם ברמה חברתית וגם ברמה תרבותית. אנחנו גם גאים להיות חלק מהמרקם של המדינה אז גם הפרויקט שלנו, פרויקט הדגל שלנו, ספרית אלמנארה, נתמך על ידי משרד התרבות וגם פעילויות אחרות שלנו כמו תיאטרון חברתי ומוזיקה לאנשים עם מוגבלויות. אבל אני בא לקצר ולהגיד שיש בידיי ספר, קוראים לו בין עננים. אוטוטו הוא בשלב של עריכה סופית על ידי ברוריה הורוביץ, אנחנו עושים לו תרגום לעברית באמצעות חברה מאוד - - - וגם לאנגלית.

כי אנחנו רואים שבספר הזה יש סיפורים של אנשים, ובעיקר נשים עם מוגבלויות שמה לעשות, החברה הערבית גם מדירה אותם וגם המדינה מדירה אותם, גם המגדר בהיותן נשים גם כן הן מודרות. אז מבחינתן לעבור סדנה של כתיבה יוצרת וליצור ולספר על החוויות שלהן גם בחיק המשפחה, גם בחיק החברה וגם על החלומות שלהן ליצור משפחה, להיות משולבות בתעסוקה, בחינוך. אז בשבילנו זה גאווה גדולה שיש לנו חוברת כזאת. אגב, אנחנו מבקשים ממשרד התרבות וגם מכם לעזור לנו בהקמת עוד סדנאות כי סדנה כזאת היא לא דבר פשוט גם מבחינת לוגיסטיקה כי צריך הנגשות והרבה התאמות.

ואנחנו מאמינים שכשתהייה לנו הגרסה העברית המסר של החברה הערבית יעבור יותר כי חשוב לחברה היהודית שתכיר את היצירה של כל הקהילות ולא רק הסופרים הידועים שקל להם מאוד להגיע לראש הבמה. אנחנו מביאים את הקול שאין להם מספיק יכולת והזדמנות להביע את קולן. תודה רבה.

תודה. אני מבינה שיש אחת מהנשים שהשתתפו ביצירה שרוצה להשתתף איתנו.

אני עבאס תגריד, אני עובדת סוציאלית מזה 30 שנה. מסע החיים שלי היה מלא, בוא נגיד, ניסיונות שכל הזמן לוותה אותי תחושה שמאוד חשוב לחולל שינוי חיובי בחברה שלי כלפי אנשים בעלי מוגבלות, במיוחד כלפי נשים. ואני, במהלך שנות עבודתי לא הרגשתי שנעשה מספיק בעניין הזה. אולי לפעמים לא בוחרים את הכלים המדברים בצורה יפה לחברה, ואני בהשתתפות שלי בסדנה שהקימה אלמנארה ניתנה לי הזדמנות להוציא את כל הדברים שאני עברתי בצורה שבסופו של דבר תהווה מסרים לחברה שלנו, שיראו שיש פה קבוצה של אנשים שהם קודם כל בעלי כוחות וגם צריך להתייחס בצורה אחרת.

האמת, אני מאוד שואפת שהמדינה תתמוך בכלים האלה. כי אני רואה שלרוב מדברים עלינו אבל השינוי מתחולל כאשר בעלי הכס הם אלה שמביאים את הדברים שלנו, כי זה יוצא אותנטי ומשקף את הדברים בצורה הנכונה. ואם ניתנת לנו ההזדמנות דרך זה שאנחנו עוברים כל מיני סדנאות שיעזרו לנו ונחשף לעוד כלים אני חושבת שזה יעשיר אותנו קודם כל בהיבט האישי וגם אנחנו נצליח באמצעות אותם כלים לחולל את השינוי שאנחנו שואפים ואני חושבת שזה יתרום רבות לרמת החברה שלנו. אז הספר היה ממש כלי מהותי עבורי אישית בכדי להביא את אותם מסרים. וגם אני שואפת שיתמכו בעוד כלים, אם זה תיאטרון, מוזיקה, כי דרכם אנחנו כן נוכל לעשות הכל.

אני רוצה לסכם את הדיון הזה. קודם כל, למרות שזאת אולי לא תמיד מטרה מוצהרת לברך ולחגוג את הנשים היוצרות בשפה הערבית, אבל תמיד תמיד מאוד משמח אותי לארח את הנשים היוצרות, כמובן באופן כללי, אבל גם בשפה הערבית כי אני יודעת שהמכשולים שעומדים בפניהן מקבלים עומק אחר ורובד אחר כאשר יוצרות בשפה הערבית. אני חושבת שהעליתן בעיות שתוך שלוש שנים אנחנו חוזרות על עצמנו וזה דבר שהוא עצוב. עצוב לחזור על המכשולים כל שנה ולראות שכאילו לא חל שינוי.

אני רוצה להגיד, כשהתחלנו לפני שלוש שנים את הדיון הזה גם כן במסגרת היום המיוחד שיוזם חבר הכנסת יוסף ג'בארין, הייתה אישה אחת שנכחה פה,1 ואני מברכת אותה על ההתמדה, ד"ר ראוייה. והיום, אתן יותר מאישה אחת ואני יודעת שבחוץ גם יש עוד ועוד נשים יוצרות שנבצר מהן להגיע לדיון הזה. אבל אני מברכת אתכן ואני שמחה לראות שגם צעירה בת 16 יכולה לקבל את האומץ - - - עכשיו 18, אבל כשפרסמת היית בת 16. ואני חושבת שחלק מזה זה גם שיש נשים שסללו את הדרך ואפשרו גם לצעירות שבאות בתור להעיז ולכתוב.

אני חושבת שצריך מערך יותר מסודר כדי לתמוך גם בהוצאות לאור, ואני יודעת שמצבנו הפוליטי, בוא נגיד, כאוכלוסייה ערבית שבקשר שלה עם העולם הערבי שהוא אמור להיות הצרכן העיקרי של היצירות שלכן הוא עדיין מסובך והוא עדיין מושפע מהאווירה הפוליטית ומהמצב הפוליטי באופן כללי בין המדינה לבין העולם הערבי, ובין המדינה לבין העם שלנו, העם הפלסטיני, שנמצא תחת הכיבוש בינתיים. אני רוצה להגיד שאת העניין של המס שמשלמים על הספרים האלה אולי כדאי באמת, אני אבדוק את העניין הזה, אולי צריך להתייחס אחרת כאשר היצירה היא של האדם עצמו והוא מביא את הספרים שלו מחו"ל, זה לא כמו לייבא ספרים במטרת רווח. אולי כדאי באמת לבדוק את זה מבחינת החוק ואני הולכת לבדוק את זה.

אני מברכת על התוספת התקציבית ואשמח עוד יותר ואברך עוד יותר כאשר אני אקבל את הפירוט המלא ואיווכח לדעת שחל שינוי. אני עדיין זוכרת את הדיון הראשון שהתקיים ואת העובדה ואת הדרישה שאני עמדתי עליה להרחיב את התקציב ולהרחיב את הפעילות. אשמח גם לדעת איך מחולק התקציב מבחינת כיסוי, אם זה פרסים, אם זה הכשרות ואיפה ההכשרות מתקיימות. תודה רבה לכולן.


הישיבה ננעלה בשעה 10:55.