פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



13
ועדת החינוך, התרבות והספורט
14/08/2018


מושב רביעי


פרוטוקול מס' 690
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ג' באלול התשע"ח (14 באוגוסט 2018), שעה 11:15

היערכות לפתיחת שנת הלימודים תשע"ט

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
מירב בן ארי
מרדכי יוגב
יוסי יונה

יעל כהן-פארן

שר החינוך נפתלי בנט
שמואל אבואב - מנכ"ל, משרד החינוך

גילה נגר - המשנה למנכ"ל, משרד החינוך

ד"ר שוש נחום - סמנכ"לית בכירה, מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

תמיר בן משה - סמנכ"ל ומנהל מינהל הפיתוח, משרד החינוך

אריה מור - סמנכ"ל ביטחון, בטיחות וחירום, מנהל אגף הביטחון, משרד החינוך

סוניה פרץ - סמנכ"לית ומנהלת אגף בכיר כוח אדם בהוראה, משרד החינוך

רחל אברמזון - מנהלת אגף א' חינוך מיוחד, משרד החינוך

מוחמד אלהיב - ממונה ארצי על החינוך הבדואי, משרד החינוך

מירי נבון - סגנית מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

אורנה פז - מנהלת אגף לחינוך קדם יסודי, משרד החינוך

דסי בארי - מנהלת אגף חינוך על יסודי, משרד החינוך

חגי גרוס - מנהל מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

יהודה גור רוזנבלט - מנהל מינהל רישוי בקרה ואכיפה, משרד החינוך

מוטי רוזנר - סגן מנהל מינהל עובדי הוראה, משרד החינוך

סמי קפלן - מנהל אגף תשתיות, מנהל מו"ט, משרד החינוך

משה שגיא - מנהל מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך

יוסי שטראוס - חשב בכיר של המשרד, משרד החינוך

דוד מזרחי - מנהל אגף א' תקציבים, משרד החינוך

תמר כהן - מנהלת תחום שכר, משכורות מורים, משרד החינוך

עירית ליבנה - מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

רותם זהבי - מנהל אגף בטיחות סביבתי במוסדות חינוך, משרד החינוך

יוסף (יוסי) עמירה - מנהל אגף ביטחון מוסדות חינוך, משרד החינוך

אילת מלקמן - עו"ד, היועצת המשפטית, משרד החינוך

לירן שפיגל - עו"ד, עוזר ליועצת המשפטית, משרד החינוך

טירן שפיגל - הלשכה המשפטית, משרד החינוך

מעיין מילגרום - יועצת מנכ"ל, משרד החינוך

יונתן אלון - יועץ מנכ"ל, משרד החינוך

עדן יאיר - סטודנטית, תחום תיאום כנסת-ממשלה, משרד החינוך

ליאור בראון - רכזת חינוך באגף התקציבים, משרד האוצר

דניאל לורברבוים - רפרנט חינוך באגף התקציבים, משרד האוצר

ד"ר ליזה רובין - מנהלת המחלקה לאם ולילד, משרד הבריאות

נצ"מ אמיר קליין - רמ"ח אבטחה ושיטור, המשטרה והמשרד לביטחון פנים

רפ"ק חלי ביתן - קמ"ד שותפויות שיטור קהילתי, המשטרה והמשרד לביטחון פנים

רפ"ק ברק ערוסי - מ' מצדה ארצית מבצעים, המשטרה והמשרד לביטחון פנים

דני קריבו - סמנכ"ל, ראש אגף תכנון, תקצוב ובקרה, המשטרה והמשרד לביטחון פנים

שבתי גרברצ'יק - חטיבת הדוברות, המשטרה והמשרד לביטחון פנים

אורית וקנין-שילה - ממונה נוער וחניכות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ליאור זיסר-יוגב - סגנית ממונת נוער וחניכות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אמיתי שוחט - מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך, רווחה וחברה, ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

דגנית דקל - מפקחת על תוכנית יול"א, עיריית הרצליה, מרכז השלטון המקומי

ברכה דור אל מופשוביץ - מרכז השלטון המקומי

רינת חכים - מנהלת תחום חינוך ורווחה, מרכז המועצות האזוריות

אבי קמינסקי - יו"ר, איגוד מנהלי מחלקות חינוך ברשויות המקומיות

ד"ר גדעון בר דרור - סגן יו"ר, עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי

יפה בן דויד - מזכ"לית הסתדרות המורים

עדנה דוד - ס' המזכ"לית, הסתדרות המורים

רינה אסא - הסתדרות המורים

דיעי גד - הסתדרות המורים

יערה קדוש - דוברת, הסתדרות המורים

מתן צדיק - נציג לשכת הקשר, הסתדרות המורים

אלי משה - מנהל היחידה לפיתוח מקצועי, ארגון המורים העל-יסודיים

אייל בן יהודה באום - עו"ד, יו"ר פורום ועדי ההורים היישוביים

אבי צרף - יו"ר המועצה, פורום ועדי ההורים היישוביים

זאב גולדבלט - מנכ"ל, פורום ועדי ההורים היישוביים

דנית ברביבאי - יו"ר גנים ארצי, פורום ועדי ההורים היישוביים

גד שמואל כהן - נהריה, מרכז צוות חנ"מ, פורום ועדי ההורים היישוביים

דוד דותן - יו"ר פורום הורים מטה יהודה, פורום ועדי ההורים היישוביים

אריק קפלן - יו"ר ארגון הורים ירושלים, פורום ועדי ההורים היישוביים

אורלי ארביב - יו"ר ועד הורים עירוני רמלה, פורום ועדי ההורים היישוביים

אמיר מזא"ה - יו"ר משותף ועד הורים קריית טבעון, פורום ועדי ההורים היישוביים

איריס הרינג - ארגוני הורים

גליה קרן - ארגוני הורים

מיטל בסון - ארגוני הורים

אביבית ברקאי-אהרונוף - עו"ד, ארגון בזכות

יעל יוספסברג - יו״ר ועד מנהל, אלו"ט

ענת גורן - מנכ"ל, אלו"ט

הדס ארנון-שרעבי - עו"ד, אגף קידום זכויות, אלו"ט

ליטל פורת - יח"צ, אלו"ט

יואב קריים - מנהל שותף האשכול לפיתוח ושינוי חברתי, בית איזי שפירא

הניה מרמורשטיין - סמנכ"ל, עמותת על"ה – עמותה לקידום העיוור

מיכל אברה סמואל - מנכ"לית, פידל

אודליה אלבו - יו"ר, העמותה הישראלית לאלרגיות למזון

יעל זבולון - העמותה הישראלית לאלרגיות למזון

הדס לוי - מנחת הורים ומשפחות

אסתר קרמר - אחראית תחום חינוך דתי חרדי ומחוז ירושלים + קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

דועאא ג'זמאוי - מזכ"ל תנועת אופקים-אפאק לשלום ושוויון – הפורום לקידום החברה הערבית

ד"ר פאדיה ח'ראנבה - סמנכ"ל תנועת אופקים-אפאק לשלום ושוויון – הפורום לקידום החברה הערבית

מוחמד יונס - יו"ר הפורום לקידום החברה הערבית

לוריא דלה - רכזת לובי ותקשורת, פורום דו קיום בנגב

פיצ'י דובינר - יו"ר המטה המאבק לחינוך חינם

דוד שרפר - יו"ר פורום מוכש"ר, עמותת למרחב

מנחם גולדין - מנהל יחידת המידע ומיצוי הזכויות, קשר – הבית של המשפחות המיוחדות

יריב טל - הורה

עודד מחבובי - הורה לילדה בחינוך המיוחד, אלו"ט

תמר יהל - מנכ"לית, חוש"ן – ארגון החינוך וההסברה של הקהילה הגאה

עודד פריד - ראש פורום המדיניות הציבורית, האגודה למען הלהט"ב, נציג הקהילה הגאה בכנסת + האגודה לשמירת זכויות הפרט

היידי מוזס - האגודה למען הלהט"ב

עינב לוביץ׳ מצרפי - חברת מטה המאבק לחינוך חינם

שמרית שלפרוק - מורה ואמא

נלה דוידוב - אמא לשני ילדים חולים, מטה המאבק לילדים חולים

שרונה נמר - אמא לילד חולה, מטה המאבק לילדים חולים

מורן רחמים - אמא

מור רמלר - אמא, ועד גנים, הרצליה

מיכל תהילה - אמא, בני ברק

יפעת עוז - אמא, אלו"ט

דורית בקאל - אמא

ליאל מלכביץ' - יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

אפרת בנבנישתי - ס' יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

מיקה שלפרוק - תלמידים

נבו שלפרוק - תלמידים

ארבל אסרף - תלמידים

הראל בן דוד - תלמידים

גלעד דורון - תלמידים

משה בן עטר - יו"ר ועדת החינוך של מ. העבודה

משה אשכנזי - סגן יו"ר ועדת החינוך של מ. העבודה

מיכל דליות - מוזמן/ת

אריק קפלן - מוזמן/ת

דגנית אטיאס - מוזמן/ת

טל ברקת - מוזמן/ת

תמר כהן - מוזמן/ת

בקי קשת - מוזמן/ת

עדן יאיר - מוזמן/ת

מיטל בסון - מוזמן/ת

מאיר אסרף - שדלן/ית (מאיר אסף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

מתן צדיק - שדלן/ית (מאיר אסף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

אור אזרחי - שדלן/ית, לשכת הקשר, מייצג/ת את הסתדרות המורים

אתי דנן

אירית שלהבת


היערכות לפתיחת שנת הלימודים תשע"ט

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום 14 באוגוסט 2018, ג' באלול התשע"ח. הנושא על סדר היום הוא היערכות לפתיחת שנת הלימודים תשע"ט.

אנחנו מקיימים את המנהג המבורך של ועדת החינוך לארח את משרד החינוך בהרכבו המלא והמכובד – שר, מנכ"ל, צמרת המשרד והגורמים המקצועיים – כדי לתת סקירה בפני חברי הכנסת, בפני גופי שלטון נוספים וכן בפני הציבור על תוכנית ההיערכות לפתיחת שנת הלימודים וכן האתגר של השנה הנוכחית במערכת החינוך.

אני רוצה לומר מספר מילים לפני שאעביר את רשות הדיבור לשר החינוך.

אנחנו אומרים פתיחת שנת לימודים וזה עובר לנו במשפט אחד, אפילו באותה נשימה. אבל כדי לתת משמעות לאותו משפט אנחנו מדברים על כ-2.3 מיליון תלמידים במערכת החינוך כולה; אנחנו מדברים על כ-5,000 בתי ספר; יותר מ-180,000 מורים; וכל האופרציה מסביב – מערכת אחת גדולה, מורכבת.

כפי שידוע, במדינת ישראל יש אמנם משרד חינוך אחד, מערכת חינוך אחת, אבל בתוכה גוונים רבים, זרמים בחינוך. זה לא כל כך פשוט. מי שניהל את זה יומיים וחצי במדינה הזאת יכול לומר לכם שזו מטלה מורכבת מאוד, והיא נעשית. אני אומר לכם: היא נעשית בהצלחה. לעתים יש חריקות כאלה או אחרות, אבל כשמודדים את זה באחוזים בסדר הגודל של המערכת הגדולה הזו, זה בסך הכול סביר.

אני רוצה לומר בנימה אישית, מבין שלל התפקידים שכיהנתי בהם, הן בכנסת, הן בממשלה והן מחוץ לכנסת, זה אחד התפקידים המאתגרים והמהנים, ואומר למה מהנים. יש דינמיקה שנוצרה בין הכנסת לבין משרד החינוך, בין ועדת החינוך של הכנסת לבין משרד החינוך. התחושה היא – אפילו מעבר לתחושה, ידיעה – שדברי הכנסת, סיכומי הוועדות נקראים ברצינות על ידי המשרד. נכון, אני לא מכתיב את תוכנית העבודה של משרד החינוך, וכך גם לא חברי הכנסת וחברי הוועדה, אבל רואים שמשרד החינוך לוקח מכל סיכום, שולף דברים חשובים שיכולים להתבצע, תוך שימת דגש שהוא לא מזעזע מערכות, ומוביל לשינויים.

אני לא רוצה לגזול את זמנם של השר והמנכ"ל אבל מתחילת הקדנציה – אני לא מדבר על שינויים קטנים, שלעתים מתבטאים בעשרות מיליוני שקלים, מבחינתי הם שינויים קטנים במערכת – נעשו שינויים במאות מיליונים, במיליארדי שקלים. את סוגיית הצוהרונים כולכם ליוויתם כאן בוועדה; ליוויתם את סוגיית הצפיפות בכיתות – השנה הרפורמה הזו עולה לכיתה ד' ואף אחד לא מרגיש, זה ברור, אך בתחילת הדרך זה היה נראה תהליך אטי; סייעת שנייה; החופשות של החגים ושל הקיץ – הכול ביחד.

אני רואה שיושבת אתנו גם מזכ"לית הסתדרות המורים שהייתה גם שותפה, והשלטון המקומי, שמייד אתן לו פרק משלו, שהוא המבצע, הוא אחד הגורמים המבצעים המרכזיים. כשאומרים פתיחת שנת לימודים – השלטון המקומי ומחלקות החינוך בשלטון המקומי, מנהלי בתי הספר, המורים, כל האורגן הזה עובד, יודע לעבוד ועובד, ותוך כדי תנועה, עם הרבה שינויים. החברה דורשת שינויים, השר דורש שינויים כדי ליישם את המדיניות, אנחנו דורשים שינויים והמערכת יודעת להתנהל ולהשתנות תוך כדי נסיעה.

אני מודה לך מאוד על ההזדמנות הזאת, כבוד השר. בהזדמנות הזו אני רוצה להודות באמצעותך לצמרת המשרד, למנהלי המחלקות והאגפים. לעתים זה מתנהל בשיח כזה או אחר, אבל בסך הכול יש שיתופי פעולה. כפי שאמרתי, יש דינמיקה של הידברות, והיד עוד נטויה. כולנו תקווה שגם בשנה ומשהו הבאות של הקדנציה הזו עוד נטביע חותם, נוסיף להטביע חותם במערכת החינוך ביחד. תודה רבה.

כבוד השר, בבקשה.

צהרים טובים לכולם. תודה רבה לשותפי, יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת יעקב מרגי, שבאמת אני רואה את עצמנו כשותפים במלאכת העשייה. לפעמים הרמה שבה אתה נאבק למען כל ילד וילדה – אני רואה את זה בחינוך המיוחד, ובמה שקשור למניעת אפליה, אבל באמת בכול – מעוררת השתאות.
מפה אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת משלל המפלגות שטרחו והגיעו, שאכפת לכם: חבר הכנסת יוסי יונה, חבר הכנסת מוטי יוגב, חברת הכנסת מירב בן ארי, חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אני מעריך מאוד שהגעתם.

אני רוצה להודות לכל השותפים במלאכה. בראש ובראשונה לאנשיי ממשרד החינוך: שמואל אבואב, המנכ"ל המצוין שזכינו בו, לצמרת המשרד, לעובדי המשרד שנמצאים פה מכל האגפים. אצלנו גם אגף הכספים הוא אגף עם נשמה גדולה – זה לא אנשים שבאים דרך החור של הגרוש אלא אנשים שאכפת להם ומניעים תהליכים. אני רואה פה הרבה אנשים, אני לא רוצה להתחיל למנות. כל האנשים של המשרד – זו הזדמנות לומר להם תודה.

תודה ליפה בן דויד שדואגת למורים – גם מתוך דאגה למורים וגם מתוך הבנה שאם אנחנו מחזקים את המורים אנחנו מחזקים את החינוך. תודה לארגוני ההורים. אני יכול לומר שבשנים האחרונות לדעתי שדרגנו את מהות הקשר, יצרנו דיאלוג אמתי עם המנהלים ולמעשה עם כל הארגונים השונים. הצפיפות פה מוכיחה רק את האכפתיות הגדולה.

מדינת ישראל סובלת כרגע ממחלת ה"פיצולייטיס" והקיטוב, והתרופה למחלה הזאת היא אחדות ופיוס דרך החינוך. מה שכולנו חשים בחודשים האחרונים, שכל יום מתעוררים לשערורייה התורנית, מישהו אמר משהו לא במקום ואז כולם מתנפלים עליו ואחר כך עוברים לדבר הבא, וכל קבוצה מושכת לכיוון שלה – זה בסדר, זה דמוקרטיה וזה טוב, כל עוד אנחנו זוכרים שיש לנו מכנה משותף ממלכתי רחב של אהבת המדינה, אהבת הארץ, אהבת הילדים. לכן בחינוך אני מצפה מכלל מערכת החינוך, מהמנהלים והמורים, כולם להתייצב ולחנך לקבלה, לחנך לאחדות, לאהבת המדינה ואהבת הארץ, להבין שלא כל הצדק נמצא בכיס של כל אחד מאתנו אלא באמת להקשבה.

אני רוצה להדגיש מכאן, אני שר החינוך של 2.3 מיליון תלמידים מכל הגוונים והמינים, יהודים והערבים ודרוזים וצ'רקסים, דתיים, חילונים וחרדים. כולם ילדיי ואכפת לי ואני אוהב את כולם, ולכולם מגיע חינוך מצוין והזדמנות הוגנת בחברה הישראלית, בלי קשר לשום דבר, לא לשאלה אם יש כיפה על הראש או אין או מה הנטייה המינית או הדעה האישית, לשום דבר. אני שר החינוך של כולם ומערכת החינוך לא תיתן לשנות את הקו הממלכתי הזה.

כאשר אני מסתובב בהרבה מאוד ביקורי פתע בבתי ספר אני נחשף לדברים נפלאים – כולם פה אנשים שנוגעים בחינוך – ואז אני מתמלא באופטימיות ומבין שעם ישראל האמתי מאוד מאוד בריא.

אני פותח עכשיו את שנת הלימודים הרביעית כשר החינוך. אני רואה עידן של זינוק עם יציבות. הבטחתי עם כניסתי לתפקיד לא לנער באין-ספור רפורמות את אותה יציבות שהיא כל כך קריטית לעבודת המנהלים והמורים. הם זקוקים לשקט הזה כדי שהם ימריאו. כדי שהם יצרו הם צריכים יציבות מלמעלה. זה לא אומר שלא היו שינויים. היו שינויים עצומים – ותיכף נדבר עליהם – שינויים לטובה, אבל כל זה ברמת המערכת כדי לאפשר מקסימום שקט תעשייתי, כדי שהם יתקדמו עם יוזמות חדשות בתנועה.

אני רוצה להציג לכם מה יהיו עיקרי היעדים, ולא זזתי מהם בארבע שנים, אותם יעדים, איפה אנחנו עומדים ואיפה יש לנו עוד להשתפר.

הנושא הראשון היה מצוינות לימודית. אני יכול לבשר שאנחנו עולים שנה אחר שנה בקצב יפה מאוד. יותר ילדים זכאים לתעודת בגרות – עלינו בצורה יציבה ועקבית בשנים האחרונות. המשמעות היא תעודת כניסה לחברה הישראלית. אני רואה בזה מהלך חברתי ממדרגה ראשונה.

אבל אני מזכיר לכם ששמנו לב שלא מספיקה תעודת בגרות אלא היא צריכה להיות תעודת בגרות איכותית. צריך לומר בכנות: אין היום מה לעשות עם תעודת בגרות של 3 יחידות אנגלית ו-3 יחידות מתמטיקה, עם זה קשה מאוד להתקבל להשכלה גבוהה. לכן לא קידשנו את הזכאות, אם כי אנחנו רואים עלייה. אמרנו: אנחנו רוצים לראות גם את עליית איכות התעודה. לא חוכמה, אני יכול להוריד את כל התלמידים ל-3 יחידות ואז יהיה לי 70% זכאות לבגרות. הורדנו את הקודש מנושא הזכאות.

אזכיר לכולם שלפני שנתיים עשינו מהלך דרמטי – שינינו את שיטת המדידה ויצרנו מדידה עם כ-20 פרמטרים רחבים יותר, גם פרמטרים ערכיים, כמו האקלים הבית-ספרי; פיתוח הצוות החינוכי. אם אני מנהל שרק עוסק עכשיו בזכאות ולא משקיע לשנים הבאות בצוות החינוכי, מה עשיתי? העתקות; אחוזי גיוס לצה"ל או לשירות לאומי; אחוזי התנדבות. כל הפרמטרים האלה מדידים, כי אני מאמין שגם דברים ערכיים צריך למדוד כדי לראות התקדמות, כי אנחנו מבינים שחינוך זה לא רק זכאות.

אחרי כמעט עשור של דעיכה ודשדוש הגדרנו שאנחנו מזנקים. קבעתי יעד, שבתוך ארבע שנים, נגיע עד סוף הקדנציה ל-18,000 מסיימי 5 יחידות מתמטיקה מבלי לשנות את הקושי ואת רף המבחן. היום, בפתח השנה הרביעית – התכוונתי שזה יהיה בסוף השנה הרביעית אבל הקדמנו בשנה – אנחנו עומדים על 18,000 תלמידי 5 יחידות מתמטיקה, כאשר חלק ניכר מן הזינוקים הם בפריפריה. את זה נורא חשוב לי לומר: במקומות כמו אופקים, ערד, חצור הגלילית, רהט ובישובים דרוזים אנחנו רואים את הזינוקים המרשימים ביותר. גם נראה את זה.

התפיסה שלנו היום, בהחלט אנחנו דורשים עבודה קשה מן הילדים. יש המון שיח על זכויות ילדים. אני חייב להגיד לכם, אנחנו בוודאי בעד זכויות ילדים. אני בעד חובות לילדים ודרישת אחריות מן הילדים. אנחנו צריכים לחנך ילדים, לא רק "מה מגיע לי" אלא יש להם אחריות, אחריות לעבוד קשה, אחריות לדאוג האחד לשני, אחריות לנקות את השירותים. אתם יודעים מה המקום הראשון שאליו אני הולך בביקורי הפתע? אני הולך לבדוק את השירותים, כי שם גיליתי שזה מקום, הרי אף אחד לא יודע אם תנקה או לא תנקה, אין דין וחשבון. רואים את האיכות הערכית של בית הספר לפי השירותים, ולפעמים גם אחרי נסיעה ארוכה צריך לקפוץ לשם... לכן אנחנו דורשים מן הילדים אחריות. זה לא מילת גנאי, לדרוש מן הילדים, ואנחנו דורשים מהם עבודה קשה.

גילינו שכאשר דורשים עבודה קשה – הרי לא אכפת לי ממתמטיקה כשלעצמה, זה לא מעניין אותי, מעניינים אותי הילדים – אז רואים פתאום שבבית ספר "אורט" בלוד, שהיו בו אפס אחוזי 5 יחידות מתמטיקה, לא היה אף ילד ב"אורט" לוד שלמד 5 יחידות מתמטיקה, ועכשיו אנחנו קרבים ל-15% מן הילדים שלומדים את זה. אז פתאום הם גם ממריאים בהיסטוריה ובהתנדבות ובתנועות נוער. לכן עזבו את המתמטיקה כשלעצמה. מעניין אותי לדרוש אחריות ועבודה קשה מילדים, ולא רק זכויות, זכויות, זכויות. זכויות זה חשוב, אבל קודם כול לדרוש אחריות.

הזכירו לי, ועכשיו אני רואה את אבי קמינסקי – יש לנו כמובן שותפות משמעותית מאוד עם הרשויות המקומיות, עם מנהלי אגפי החינוך. הקשר שלנו טוב והעבודה טובה.

גם באנגלית אנחנו רואים זינוק בלימודי 5 יחידות אנגלית, עלייה יפה מאוד, כאשר אני מזכיר לכם שקבענו יעד לעבור לאנגלית מדוברת, ואנחנו עושים את זה.

הנושא השני, והוא דגל, ואולי הייתי אומר הדגל, הוא צמצום הפערים. צמצום הפערים הוא לא תחום צר כמו מתמטיקה ומדעים. צמצום פערים צריך להיות שזור בכל העשייה שלנו.

אני רוצה להגיד לכם מה אחד הדברים שאני הכי גאה בהם: אנחנו נלחמים על כל ילד. האחוזים האלה של הנשירה – חושבים: מה זה משנה? ירדתם מ-1.5% נשירה ל-1.25, מה זה? זה ירידה דרמטית. אני סופר פה ברמת הילד. ירדנו מ-8,671 נושרים ל-7,267 נושרים בעוד האוכלוסייה גדלה. מה המשמעות? ילד נושר הוא ילד שיצא, נפלט מן המערכת בכיתה י', בכיתה ט', בכיתה י"א – איבדנו אותו. בעבר מה עשינו? בגלל שקידשנו את הזכאות אז בעצם באופן פרדוקסלי עודדנו מנהלים להפריש את החלשים כדי להקפיץ את שיעורי הזכאות, כי נתוני זכאות בודקים כמה ילדים עם תעודת בגרות וכמה סיימו. אני רואה עכשיו שיוסי חלש – "תצא, תצא, אתה פוגע לי בנתוני הזכאות, אני לא רוצה את זה".

איך עושים את זה בדיוק?

יוסי יונה שאל את השאלה הכי חשובה: איך עושים את זה, איך מורידים את המולך. הורדנו את המולך, הורדנו את מולך הזכאות. איך? על ידי שיצרנו מדידה רחבה יותר. אני כבר לא בא למנהל ואומר לו: "מה שיעורי הזכאות אצלך?" לא, לא. אני בודק את התמונה החינוכית ואומר: רגע, מה קורה בנשירה? מה קורה באחוזי גיוס? מה קורה ב-5 יחידות מתמטיקה? כן, גם מה קורה בזכאות, זה חשוב, אבל זה כבר לא המולך.

מה שעליו אנחנו עדיין עובדים הוא מול התקשורת. העיתונים אוהבים את הטבלאות. אבל ברגע שאתה לא בא עם פרמטר אחד אלא מציג משולש של איכות, נשירה וזכאות וכמובן עולם הערכים, אז מבינים שחינוך זה מורכב יותר. עובדתית ירדנו בשיעור הנשירה – ואני כל כך גאה במנהלים שלנו שנלחמים על כל ילד ולא ממהרים להנשיר. בסגירת פערים – זה אחד הדברים הכי חשובים כי אלה הילדים שאם אנחנו תופסים אותם בכיתה י' או י"א שינינו להם את כל החיים ולא ויתרנו עליהם.

אנחנו רואים גם במסגרת צמצום פערים זינוק יפה מאוד בחברה הערבית ובחברה הבדואית, רואים עלייה יפה בחברה הערבית. אני חייב להגיד כאזרח מדינת ישראל, לפני שש שנים כאשר לא הייתי בקי חשבתי שסוגיית המגזר הערבי היא מין פצצת זמן, שאנחנו מאבדים את כל הכיוון. למען האמת כאשר אתה מסתכל על מה שקורה במערכת החינוך אתה מתמלא באופטימיות כי בסך הכול הם מצמצמים את הפערים.

ברשותך, לא ציינתי את זה בהתחלה, הכנתי דברים אבל צמצמתי אותם כי הנושאים רבים. התקיימה ישיבה מיוחדת להיערכות לפתיחת שנת הלימודים בחברה הערבית – הם לא אוהבים שאומרים "מגזר" – וגם הדוברים, גם שליחי הציבור שלהם בכנסת וגם ראשי הרשויות המקומיות מציינים בסיפוק רב את המגמות ואת השיפורים שנעשים, והיד עוד נטויה בזה.

דווקא בימים של דיבורים על הפגנות ופה ושם, בסוף כשמגיעים לשדה, לשטח האמתי – ואני גם מרבה בביקורי פתע – אנחנו רואים התקדמות יפה.

אני חייב לומר שעדיין סוגיית השפה העברית בקרב החברה הערבית לא מספיק טובה. הכנסנו הרבה מאוד מרכיבים, כמו לימוד עברית והרחבת לימוד העברית מגן חובה ולא מכיתה ג' כפי שהיה בעבר, אבל זה ייקח זמן. אנחנו צריכים את הדבר הזה, וגם הפוך, שבחברה היהודית יותר יהודים ילמדו ערבית, גם מבחינת דו-קיום, גם מהצרכים הביטחוניים וכולי.

גם אצל הבדואים אנחנו רואים התקדמות. החינוך הבדואי היום הוא החינוך הכי חלש במדינה ואנחנו צריכים לטפל בזה.

החינוך בחברה הדרוזית למעשה נמצא ברמה הכי חזקה במדינת ישראל. בנתוני זכאות לתעודת בגרות הם עברו את החברה היהודית. בנתוני תעודת בגרות איכותית עם 5 יחידות הם טיפה מאחור, אבל רק טיפה ונמצאים במקום טוב מאוד.

הבאג שיש לנו בהיבט של חינוך בחברה הדרוזית הוא בקרב הבנים שחוזרים מן הצבא, ולמרות שיש להם תעודות שמאפשרות להם להיכנס לאקדמיה, רובם לא נכנסים לאקדמיה, בשל שלל סיבות: הם מתחתנים, הם צריכים להתפרנס, ואז רואים הרבה נשים שנכנסות לאקדמיה, אבל אז הן הולכות לעבוד במתפרות ובדברים לא מספיק איכותיים בשל סיבות של מסורת ואי רצון לצאת מן הכפר. יוצא שבתחום התעסוקה אצל הדרוזים יש בעיה. אנחנו צריכים לטפל ברווח הזה – אנחנו עובדים קשה ועוד לא הצלחנו מספיק – לשכנע את הצעירים הדרוזים להיכנס לאקדמיה וללמוד מקצועות איכותיים מדעיים. רק אגיד לכם שהיום בקרב הדרוזים 16% מסיימים עם 5 יחידות מתמטיקה. זה מדהים. זה אומר ש-16% יכולים ללכת להייטק, אך כרגע המספר קרוב לאפס. יש פה פער. אנחנו נטפל בזה.

זינוקים בצמצום פערים בפריפריה – ראינו בשלומי זינוק מאפס אחוזים ל-16% 5 יחידות מתמטיקה, בטירת הכרמל מ-7% ל-18%, באריאל, במשהד, במצפה רמון. חברים, זה לא מספרים. זה ילדים, זה האחים שלהם, זה בני הדודים שלהם, זה האמון שלהם. ולא אכפת לי, שוב, מהמתמטיקה עצמה. אכפת לי מהם וממה שזה מקרין על תחושת המסוגלות בפריפריה.

הכנסנו גם חוג לכל ילד, רק בצפון. בחרנו בצפון כי מדינת ישראל התקדמה מאוד בחיזוק הדרום ויש אסימטריה, כולם מבינים שהצפון נשאר מאחור. הטמענו ביישום באחוזים גבוהים מאוד, מעל 80%---

אבל בדרום המשכנו להיות דרוכים.

נכון, אבל יש לי כסף מוגבל.

המשמעות היא שילדים לומדים רובוטיקה, לומדים אנגלית. הנחיתי פחות לאפשר חוגים כמו כדורגל או דברים מן הסוג הזה, שממילא אפשר לתת, אלא באמת חוגים איכותיים יותר בקריית שמונה, בשלומי, בכל הצפון.
תקציב החינוך המיוחד – אנחנו נפרט ואני יודע שזה הנושא הכי רגיש, מן הסתם, אבל חשוב לי לומר כמה מילים על החינוך המיוחד.

שלא יהיו אי-הבנות – בהמשך תהיה ישיבה מיוחדת בנושא זה.

אני רואה בזה סגירת פערים. כאשר נכנסתי לתפקידי התקציב של החינוך המיוחד היה פחות מ-7.5 מיליארד שקלים. בשנה הנוכחית הוא יהיה 10 מיליארד שקלים. כלומר יש עלייה של שליש, של 30%, מתקציב של 7.5 מיליארד שקלים הגדלנו ב-2.5 מיליארד שקלים. זה הזינוק הכי גדול שהיה. נלחמתי על זה עם הכוח הפוליטי שלי, ויש לי כוח פוליטי מסוים, אז הפניתי את הכוח הפוליטי לכיוון הזה כי הייתה בעיה כי הנוסחה לאורך השנים נשחקה.

אבל מה קרה? הכסף לא נודע כי בא אל קרבו. הכנסנו, הכנסנו, וראיתי שכל הבעיות ממשיכות – מפנים ילדים למקומות לא נכונים רק כדי לסגור מספיק לתקן, לא הייתה מספיק בחירה להורים, הסעות ארוכות מדי. העסק לא עבד, ולא כי אין שם אנשים מדהימים. רחלי אברמזון – תרימי יד בבקשה. אתם רואים עכשיו צדיקה מסורה ומדהימה, ולידה מירי נבון המדהימה, וכולם באמת עובדים כל כך קשה. אמרנו: מה קורה פה? הטלנו על השלישייה הזאת, גם על דודי מזרחי וגם על רחלי אברמזון ומירי נבון, לשבת ולעבוד עם השטח ולהבין מה הבעיות. הבנו שהבעיה היא בכל מבנה המערכת, כי אנחנו שופכים כסף פנימה וכאילו שום דבר לא נפתר. הבעיה לא הייתה הכסף אלא הכוונת הכסף והניהול.

יכולתי לא לעשות כלום. הקדנציה נגמרת עוד מעט בכיף. האמינו לי, רווח פוליטי אין בזה, רק הפסד פוליטי. אבל אמרתי: יש לי אחריות כלפי השנים הבאות לעשות מעשה ולא להגיד שנגלגל את הדברים, שאביא עוד חצי מיליארד שקל והנה כבר הגדלנו בעוד 700 מיליון שקל. חברים, אלה מספרים עצומים, אבל לא. ביחד עם חבר הכנסת יעקב מרגי, בהובלת השר, עם הרבה מאוד עבודה החלטנו לעשות מעשה. נדבר על זה אחר כך בהרחבה. תבינו שבמקרו היה הכי קל לא לעשות כלום, הכי קל בעולם, אבל התעקשנו, למרות שזה לא פופולרי במיוחד.

היעד הראשון היה מצוינות, היעד השני היה צמצום פערים. היעד השלישי הוא הגיל הרך.

פה עשינו למעשה שלוש פעולות עיקריות.

אדבר על רפורמת הכיתה הקטנה כי זה התחיל מכיתה א'. השנה אנחנו נכנסים אל מה שהיה נראה בלתי אפשרי. מאז קום המדינה ועד לפני שלוש שנים היה נתון: 40 ילדים בכיתה. ירדנו ל-32–34, באופן דיפרנציאלי. תבינו שנורא קל לי לעקוב כי יצא שהבת השלישית שלי, אביגיל, נכנסה לכיתה א' כאשר הייתה הרפורמה, היא הייתה כבר משובצת לכיתה של 38 ילדים, ועכשיו היא תתחיל שנה רביעית בכיתה של 27 תלמידים. וכך מאות אלפי תלמידים. אמרו: בלתי אפשרי, אין לכם כיתות. אז תמיר בן משה עשה עבודה יוצאת מן הכלל ומשה שגיא, את כל העבודה ביחד, ויש לנו את הכיתות, יש לנו את המורים. אנחנו נכנסים ליישום מלא, כמעט בלי תקלות. אני מתחייב פה שגם אחריי – נותרו בסך הכול עוד שנתיים – בכיתות ה' ו-ו' זה יקרה. הקצינו את הכסף מול משרד האוצר. זה לא מצב שהגענו לכסף זמני אלא זאת רפורמה בת קיימא בלתי הפיכה, "רפורמת הסרדינים". זה בוצע.

הדבר השני הוא הסייעת השנייה. השנה כבר ב-5,612 גני ילדים יש סייעת שנייה. מינינו מעל 1,000 גננות מובילות. חשוב מאוד להבין מה זה גננת מובילה: זה גננת מנטורית שחונכת את הגננות ונותנת להן את הפן הפדגוגי החינוכי, שאתה לא יכול לקבל ממפקח כי הוא אחראי, אתה קצת פוחד ממנו, אבל פה יש מנטורית שהיא אחת מכן, וזה עובד בצורה יוצאת מן הכלל. פה אפשר לומר שעמדנו ביעד.

היעד הרביעי הוא ערכים וחינוך בלתי פורמלי. אני חייב לומר, אני מאמין ענק בחינוך הלא פורמלי. אגיד גם שהשקל העודף מביא לנו החזר גדול יותר בחינוך הלא פורמלי, בארגוני נוער כמו "אחריי!", כמו "כנפיים של קרמבו", במש"צים, מד"צים, במכינות, והמכינות עברו טלטלה גדולה מאוד עם האסון הגדול אבל אנחנו שם איתם לתקן את מה שצריך לתקן אבל לא לשפוך את התינוק עם המים כי יש פה מפעל מדהים להנחלת ערך האחריות ואהבת המדינה וציונות ועצמאות ואנחנו לא מוותרים על זה, ולא על שנות שירות, אבל מסדירים את זה.

המנכ"ל הוביל ועדה ואנחנו עוברים ליישום. אנחנו רואים גידול יפה בארגוני הנוער, שזה אהבה גדולה מאוד שלי, ובתנועות הנוער.
בנושא סגירת הפערים, השנה אנחנו יוצאים לדרך לראשונה עם ארבעה בתי ספר מכילים. אנחנו עושים את זה עם עדי אלטשולר שהקימה בזמנו את "כנפיים של קרמבו". אלה בתי ספר שהם לא משלבים אלא מכילים. זה הצעד הכי דרסטי לטובה, כאשר מראש כל בית הספר מעוצב ובנוי ביחס של שליש ילדים עם מוגבלויות ושני-שלישים ילדים רגילים ללא מוגבלויות. אני רואה בזה פיילוט שארצה להרחיב עוד כמתנה לכולם. המתנה היא הדדית לילדים הרגילים ולילדים עם המוגבלויות.

איפה הנושא שאני מרגיש שלא התקדמנו בו מספיק ונורא חשוב לי ואני כן שם אותו כיעד – זה יתר כלים ואוטונומיה למנהלי בתי הספר. פה אפשר לסמן המון "וי" על דברים שכן הצלחנו. בשנה הקרובה נשים דגש על באמת להאמין במנהלים שלנו, לתת להם את הכלים, לתת להם את החופש, להרפות מהם קצת בעוצמת הפיקוח והבקרות, לפחות על המנהלים שאנחנו יודעים שהם טובים, לתת להם הרבה יותר גמישות. את הדבר הזה נפרוש בתקופה הקרובה.

לסיכום, אני רוצה להודות לכולם. כל הדברים האלה נעשים באמת יחד עם כולם פה. תמיד יש אמוציות, וטוב שיש אמוציות כי האמוציות באות מאהבה גדולה לילדים, מאכפתיות. תמיד יש ביקורת. חלק מן הביקורת מוצדקת. הביקורת והבקרה שלך, יעקב מרגי, היא דרמטית. אתה מעביר דברים ביחד עם כל חברי הכנסת אז אנחנו קשובים ומכבדים את זה.

אני שוב רוצה להודות לכל השותפים וגם להוסיף את מיכל מנקס מן השלטון המקומי. תודה רבה. אני מעביר את המקל לשמואל אבואב.

לפני שאעביר את רשות הדיבור למנכ"ל משרד החינוך, הזכיר השר את הרפורמה בחינוך המיוחד. כפי שהוא אמר: אפשר היה לא לעשות כלום. אמרתי את זה במהלך הדיונים. תמיד יש מה לשפר, ותמיד יש גם אילוצים. הכי קל זה למי שאין לו אילוצים ואין לו אחריות לכלום, הוא חולם חלומות ומשרטט לו את קווי הגזרה וקווי הדמיון. אבל אנחנו באנו מתוך סיטואציה בעייתית מאוד בכל 1 בספטמבר עם פתיחת שנת הלימודים. מה שציינתי לגבי פתיחת שנת הלימודים במערכת החינוך הרגילה, שם היה כמעט תכנון מדויק, פרט לחריגים אובייקטיביים, אולם בחינוך המיוחד זה היה מדע בלתי מדויק. תמיד חיכינו ל-1 בספטמבר לראות שהטיל נופל ולוודא איפה יש לנו חוסר, מבחינה אובייקטיבית. משרדי הממשלה לא ידעו לדבר ביניהם. משרד החינוך לא קיבל את הנתונים ממשרד הבריאות, משרד הבריאות לא העביר את הנתונים, הרשויות המקומיות עבדו בתוך ענן ורק ב-1 בספטמבר התחילו לצודד את המערכות ולהתכוונן לשיבוצים. דבר כזה לא יכול להיות במדינה מתוקנת, במדינה מפותחת ומצליחה, ואנחנו גאים בהצלחות שלה בתחומים רבים. בסוגיה הזו היינו קצת מאחור.

הרפורמה רצינית, מורכבת וגם אמיצה. מי שליווה את הדיונים – נכנסנו שם לסוגיות באומץ, ונצטרך לעקוב אחריהן – לעקוב אחריהן בתכנון, לעקוב אחריהן ביישום. כולנו תקווה שהכול יעבוד כפי שאנחנו מצפים. בסוגיה הזאת הושקעו מחשבות רבות, זמן רב, כסף גדול כבר הוסט לטובת הנושא. גם זה בשום שכל, כשאמרנו שהרפורמה תתחיל רק בשנת תש"פ בפיילוט במחוז שייבחן. אמרנו בהנחיה למשרד החינוך שזה לא יהיה איזה מחוז קל, כי פיילוט צריך להתמודד עם כל האתגרים. ניקח מחוז קשה, שיש בו את כל המורכבויות בחינוך המיוחד, כמה שיותר.

אני רוצה לומר לכם בכנות מלאה, השר בעצמו אמר לי: "אני מבקש ממך" – הוא אמר כמובן במילים אחרות – "שֵב לי על הווריד בסוגיה הזאת, תראה שהמערכות כולן מתכווננות ליישום הרפורמה ולהצלחתה". זה ב"אני מאמין" שלנו בתחילת הדרך של החלת הרפורמה. אבל בלי שום קשר, אנחנו לא מחכים לתש"פ כדי לטפל בחינוך המיוחד, או אני, שתפקידי לעקוב ולבקר, לא ממתין, אבל לטפל זה תפקידו של המשרד.

נעביר את רשות הדיבור למנכ"ל משרד החינוך, שאני מודה לו שוב. זה לא מובן מאליו – יש לו אוזן קשבת, צוות משרדו עומד לרשות הוועדה, לטובת הוועדה און-ליין. מי שמכיר דינמיקה בין ועדות כנסת אחרות לבין משרדי ממשלה אחרים, זה לא דומה, אין לזה אח ורע כמעט באף משרד ממשלתי, אולי רק במשרד האוצר, וגם שם לפעמים שומעים, "והעם רואים את הקולות". אדוני, המנכ"ל, תודה רבה, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, מתי תיתן לכולם הזדמנות להתייחס? אדוני השר, אני מקווה שלא תיטוש אותנו לפני כן.

אני פה עד סוף הדיון. קבענו שעתיים.

חברי הכנסת ידברו מייד אחרי שגופי השלטון יציגו, כי פתיחת שנת הלימודים מאורגנת כפי שציינתי.

מילה אחת נוספת בנוגע לחינוך המיוחד ומיד המנכ"ל יעסוק בזה. העברת החוק הייתה כרוכה בהרבה חיכוך, וזה בסדר, זה טבעי. החוק עבר. עכשיו אני קורא לכל מי שקשור בזה לעבור מ-mode של להראות שהרפורמה לא טובה ל-mode של בואו נגרום לזה להצליח. אנחנו מאוד מאוד פתוחים. מהחוק ועד היישום יש עולמות של גמישוּת. כאשר נראה שותפים שבאים ברוח טובה לגרום לזה להצליח, אנחנו נהיה עם לב פתוח. אם אנשים באים עם כיוונים פוליטיים, זה פחות מעניין אותנו ויהיה פחות דיאלוג. הדיאלוג יהיה עם מי שרוצה שזה יצליח ועכשיו בא לדון על הפרטים, צריך א', ב', ג', וגם אם זה יהיה האות ת' וגם אם יהיו 70 הערות – חבר'ה, מחוק ועד יישום העולם גמיש מאוד. אנחנו רוצים לשמוע, לתקן. אנחנו לא חושבים שהשכל אצלנו בכיס. אבל זה תלוי בכם – צריך שניים לטנגו – לבוא עם הסוויץ' הזה של "בואו נגרום לזה להצליח" ולא "בואו נוכיח שצדקנו".

אני מבקש לומר רק משפט אחד, אדוני היושב-ראש. אשמח מאוד אם השר בהמשך לדברים שאמר, יש כאן המון נציגי ארגונים של החברה האזרחית, ובאמת זו הזדמנות לומר להם תודה על העבודה המדהימה והידע הרב שיש בידם. אשמח מאוד אם תוכל להבטיח שיהיה ה-interplay הזה בין האופן שבו משרד החינוך ימשיך לעבוד בתחום הזה לבין היכולת שלהם להיות שותפים במעקב כדי שהם יוכלו אכן להאיר מקומות שבהם ירצו לעשות רביזיות ותיקונים. אשמח מאוד אם תביע כאן באופן חד-משמעי את המחויבות שלך לסוג כזה של דיאלוג שיאפשר גם לארגוני החברה האזרחית, ולנו חברי הכנסת, להיות במעקב צמוד כדי לראות כיצד נוכל לעקוב אחרי הרפורמה הזאת, ובמקומות שבהם יש אכן ליקויים שנוכל להצביע עליהם. אני מקווה שכפי שאתה אומר, הנכונות של משרד החינוך תהיה אכן שם כדי להתמודד איתם.

הוא אמר דברים ברורים.

אגיד בצורה הכי ברורה. הרי עיקר הרפורמה תבוא לידי ביטוי לא בשנת הלימודים הנוכחית אלא בשנה שאחריה. יש תווך עצום של גמישות. לא בשביל למצוא חן או לרתום אנשים או משהו כזה, אלא באמת כדי לעשות את הדבר הכי נכון, אנחנו זקוקים לדיאלוג. לא רק רוצים אלא זקוקים לדיאלוג. אנחנו נפרמל את התהליך של הדיאלוג וההקשבה. בזמן הקרוב נודיע בדיוק את התהליך. אבל, באותה נשימה, מי שבא ברצון טוב וברוח טובה – אנחנו זקוקים לזה. מי שבא להתעמת – זה לא מעניין אותנו, אנחנו לא במשחק הזה. אני בטוח שבסוף כולם רוצים בטוב ולכן אני לא דואג. אבל מי שבא בתום-לב וברצון טוב ימצא אצלנו את האוזן הכי קשובה בעולם.

תודה. אדוני המנכ"ל, בבקשה.

בקיצור, כתוספת לדברי השר ועל פי המדיניות שהתווה השר, מה יהיה בשנה הזאת בשונה מן השנה שעברה?

דבר אחד, ייבנו 3,300 כיתות, כמעט פי שתיים בממוצע משנות העבר. נחליף מבנים זמניים, נשלים פערים ונביא לכדי ביטוי סביבה אחרת.
דבר שני, יש 5,000 בתי ספר במדינת ישראל. מחציתם נבנו לפני עשרות שנים. יש פער בלתי מתפייס בין המבנים הישנים לבין הקִדמה הפדגוגית שאנחנו רוצים להכניס. לכן בשנה הזו אנחנו מתקצבים 600 בתי ספר שבהם אנחנו יוצרים חידוש בסביבה הפדגוגית. על זה הרשויות המקומיות יוסיפו על פי יכולתן ונגיע ל-1,000 בתי ספר. אם נתמיד בזה שלוש שנים, אנחנו מכסים את היעד הלאומי.

דבר שלישי, בשנה הזאת נבנה ב-250 בתי ספר חדרי הכלה לאותם ילדים שדיברנו אודותיהם, שהם מורכבים וקשה להם להסתדר בסביבה הרגילה והטבעית. כל מרחב כזה יוקצו לו עשרות אלפי שקלים, הוא יותאם, הוא יצויד והילדים ימצאו מענה.

דבר רביעי, דיברנו רבות על הצורך להביא לידי ביטוי את מגמות המדע בפיזיקה, בכימיה, בביולוגיה. בשנה זו אנחנו משדרגים ובונים ומציידים ב-700 בתי ספר מעבדות למדע. דיברנו על הטכנולוגיה – יש 2,700 מגמות טכנולוגיה במערכת החינוך. חלקן אינן מותאמות לעתיד. היינו צריכים לעשות שינוי. נשקיע השנה 700 מגמות חדשות בבתי הספר, בהצטיידות ובשדרוג.

דבר חמישי, שמענו רבות במהלך השנה על הקשיים בתשתית של המידע שיש בבתי הספר, מידע עם קושי בסנכרון של שנות העבר, של דיווחים בכתב. אנחנו עושים ארבעה שינויים שלא היו בעבר באופן מובהק ושונה.

זירה אחת, כל המורים נמצאים בזירה חדשה של תיק מקוון למורה, הכול מוקלד וממוחשב והכול מחובר למשרד החינוך. בעבר היו עשר מערכות, כל אחד דיווח אחרת ולכן היו תקלות בשכר, היו תקלות שהקשו על המורים. כרגע המורים מקלידים ואנחנו עוקבים. בכל תקלה שמתגלה אנחנו שולחים אס-אם-אס או למורה, או למנהל, או לעצמנו. אנחנו עושים מעקב בכל שבוע.

הזירה השנייה היא זירת המנהלים. בעבר דיברו כל אגפי המשרד, שלושים במספר, עם המנהלים. כרגע יש זירה אחת – פורטל המנהל. כל השיח, כל התקשורת, כל הקשר שיש למנהל הוא דרך האפיק הזה.

הזירה השלישית היא ערוץ התלמידים. יש לנו ערוץ של תשתית לתלמידים. כל תלמיד שהיום מקבל אבחון של לקות למידה לא יצטרך לקבל אישור ללקות בהיסטוריה ואחר כך אישור ללקות שיינתן למורה לתנ"ך. הכול יסודר בזירה אחת של התלמידים.

הזירה הרביעית, אנו משלימים בשנה הזו ערוץ להורים שילדיהם לומדים בחינוך המיוחד. זה יפתח פתח להורים. השלב הבא יהיה רשויות מקומיות.

הדבר הבא, בפעם הראשונה אנחנו יוצאים בחטיבות הביניים לניהול עצמי, אחרי הצלחה גדולה של הניהול העצמי בבתי ספר. מעניקים לבתי הספר יכולת לנהל את עצמם בצורה חופשית יותר, עצמאית יותר. מה זה אומר? זה אומר שכל בית ספר יקבל בממוצע כ-110,000 שקלים, כסף שקלי ולא כסף של שעות, והמרחב הזה יהיה מרחב תמרון שעומד לזכותו של המנהל. הוא יוכל להשתמש בזה כראות עיניו על פי אמות מידה. והדבר השני, סל של שעות ייעוץ. אם מורה או מנהל בית ספר יש לו בעיה בייעוץ כלכלי או ייעוץ ארגוני או ייעוץ פדגוגי – יקבל מאתנו סל.

הדבר הבא, נרחיב את מספר הצוהרונים. בשנה הראשונה הגענו ל-214. אנחנו נעבור את הרבע מיליון ילדים שנמצאים בצוהרנים – צוהרנים מסובסדים – בלמעלה מ-15,000 מסגרות בכל רחבי המדינה.

הדבר הבא, נגיע קרוב ל-100,000 ילדים שיקבלו חוג כמעט בחינם. חוג עולה 1,000 שקלים בממוצע בחברה הישראלית – הם יקבלו את זה ב-100 שקלים. חוגים באמנות, חוגים במדע.

לכל השנה?

לשנה. בצפון, ליוצאי אתיופיה, למגזרים, וברמה גבוהה. ולא רק ברמה גבוהה – זה ייעשה בבתי ספר עם אנשים חיצוניים. זה לא יוטל על המורים ולא יוטל על המנהלים. הקצינו לכך אנשי מקצוע. העוגנים האלה יהיו הקומה השנייה שאותה בונים, הקומה של החינוך הבלתי פורמלי.

בתי הספר של החופש – התחלנו בפסח, אנחנו ממשיכים בחנוכה. השנה בפסח ובחנוכה היו בהם כ-560,000 ילדים. תוסיפו לזה 330,000 ילדים בכיתות א'–ג' שבחופש הגדול – יש לנו מסגרות סבירות פלוס להעסקת הילדים בחופשים.

בפעם הראשונה אנחנו מתחילים את התקציב הדיפרנציאלי בתיכון. עד עכשיו זה היה ביסודי, זה היה בחטיבת הביניים. קל להגיד את זה אבל זה שנוי במחלוקת. ספגנו קיתונות של ביקורת. השר הורה על מדיניות ברורה: ממשיכים בצמצום הפערים. אני מזכיר לכולנו את השקפים שהיו פה על הפער הבלתי מתפייס בין החזקים לבין החלשים. בפעם הראשונה אנחנו מתחילים תהליך של תקציב דיפרנציאלי בבתי הספר התיכוניים וזה יביא להשוואה.

הדבר הבא, אנחנו מתמודדים בכל שנה עם מותם של 40 נהגים צעירים בגילאי בית הספר ובוגרי בית הספר ולידם 32 ילדים שנהרגים בתאונות דרכים. בפעם הראשונה התחלנו מהלך חדש: כל תלמידי י' יעברו את מבחני התיאוריה, לא ברשות של משרד התחבורה אלא בתוך בתי הספר. הם ילמדו אצלנו חינוך לתעבורה, הם ילמדו מה המשמעות של אלכוהול ומה המשמעות של חגורות בטיחות ומה המשמעות של נהיגת לילה. התחלנו בפיילוט, שהוא סיפור הצלחה גדול מאוד, אחרי עשרים שנים שמדברים על זה. עשרים שנים מדברים על כך שמערכת החינוך תעשה את מבחני התיאוריה בבתי הספר. יצאנו לדרך עם 508 כיתות. השנה נגדיל ל-1,000, בתקווה שבתוך שלוש שנים נחבוק את המהלך כולו.

אנחנו מפרסמים את כל הנתונים, למרות הביקורת הקשה. כל אחד שנכנס היום לבית ספר רואה בדיוק את תמונת המצב של בית הספר: בתקציבים, בשעות, בהישגים, מהחל ועד כלה. השקענו בזה לילות כימים, השקענו בזה הון עתק של משאבים. זה נראה ברור מאליו, נראה כאילו לוחצים על כפתור. קשה מאוד להביא את זה לידי ביטוי ב-5,000 בתי ספר. אבל התמונה ברורה לכולם. כל אחד יכול לקחת ולעשות את הניתוחים שהוא רוצה.

זיהינו בשנה הזאת 645 בתי ספר שבהם יש בעיה של אקלים, של אלימות. אנחנו לא מתעלמים מן הבעיות. אנחנו עושים ניטור. מיצינו את בדיקת בתי הספר. השנה ניכנס ל-645 בתי ספר שבהם יש בעיה של אקלים ושם נשקיע משאבים בכדי לשפר את העניין.

השר דיבר על כל המרכיבים האחרים.

שני משפטים על החינוך המיוחד. השנה תהיה תוספת של 500 כיתות נוספות בחינוך המיוחד. הגידול הטבעי בכל המערכת הוא 1.7%. הגידול בחינוך המיוחד בשנה הזאת הוא 4.8%, פי שלושה. נשקיע בזירה הראשונה 46 מיליון שקלים, בהנגשה פדגוגית. מה זה אומר? זה אומר שאנחנו נקנה אייפדים ומחשבים מיוחדים עבור הילדים, ננגיש טיולים שהילדים יוכלו לצאת עם אוטובוס ועם מלווה, שהם יהיו חלק מתוך הכיתה ולא יישארו בבית בגלל שהם ילדים נכים. יש להם יכולת, יש להם פוטנציאל, יש להם רגישות, יש להם רצון, הם רוצים להיות חלק מן החברה.

נסדיר ספרי לימוד מותאמים. נסדר מתורגמן להורים שלא יודעים את השפה ולא יכולים לייצג את עצמם בוועדות. כל אותן הערות שהעירו פה במהלך כל הדיונים – רשמנו ואנחנו מוציאים את זה אל הפועל.

נסדיר 1,010 כיתות לכבדי שמיעה. לקחנו את כל מה שהעירו לנו. ערכנו בדיקה כמה ילדים מפוזרים בארץ בכל מיני מקומות והכיתה איננה מותאמת, הם לא יכולים להיות בכיתה. אומרים לילד "תשתלב בכיתה" אבל הוא לא יכול כי הכיתה פיזית לא מותאמת. נשקיע בזה 30 מיליון שקלים בסופגי רעשים ובאקוסטיקה ובכל אותם חומרים, ובמזגן ייחודי שיתאים לכיתה.

ננגיש 116 בתי ספר שבהם יש קושי לתלמידים ולהורים עם מגבלה פיזית. נשקיע בזה 20 מיליון שקל. מיפינו את בתי הספר ואנחנו נצא להסדיר את זה.

הסעות – העירו פה במהלך השנה הערות קשות מאוד על ההסעות. צריך לזכור שכתוצאה מכך שיש חוסר במוסדות חינוך של חינוך מיוחד אז הילדים מיטלטלים יותר מהזמן הדרוש, הנורמטיבי והסביר. לכן אנחנו נסיע השנה 50,000 ילדים בחינוך המיוחד ב-25,000 מסלולים. נלווה מתוכם 31,000. בפעם הראשונה, זו השנה הראשונה שאנחנו מלווים ילדים בגילאי 3–4.

השר דיבר על הגידול בתקציב. העירו הרבה מאוד הערות במהלך השנה.

ברשותך, הביקוש לישיבות הללו היה גדול מאוד, לכן גם עברנו לאולם. מאחר וחילקנו את הישיבה, כך שהחצי הראשון יהיה על מערכת החינוך הכללית והחלק השני על החינוך המיוחד, יש מוזמנים לישיבה בנוגע לפתיחת שנת הלימודים בחינוך המיוחד, כ-40 במספר, שמחכים בחוץ. אני מבקש – אני יכול רק לפנות, אני לא רוצה להוציא אף אחד – ממי שבא לשמוע את הסקירה על פתיחת שנת הלימודים במערכת החינוך הכללית לתרום את מקומו לטובת הארגונים שמייצגים את החינוך המיוחד.

נצא עכשיו להפסקה של 3–4 דקות כדי לעשות את זה. מי שמיצה בשמיעה של הסקירה על פתיחת שנת הלימודים בחינוך הכללי אני מבקש שיתרום את מקומו באולם לטובת המוזמנים לישיבה על פתיחת שנת הלימודים בחינוך המיוחד.


הישיבה ננעלה בשעה 12:10.