פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



17
ועדת החינוך, התרבות והספורט
19/06/2018


מושב רביעי

פרוטוקול מס' 650
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ו' בתמוז התשע"ח (19 ביוני 2018), שעה 9:43

תפיסה פדגוגית מוניציפלית מוטת העתיד, דיון יזום של חה"כ תמר זנדברג - לציון יום העירוניות בכנסת

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

תמר זנדברג
דב חנין
סתיו שפיר

דנה ישראלי - ממונה מחקר חינוך, אגף מו"פ, משרד החינוך

ריבי ארצי - מנהלת יחידת תכנון פדגוגיה מוטת עתיד, אגף מו"פ, משרד החינוך

תמיר הופמן - חבר, יחידת תכנון פדגוגיה מוטת עתיד, אגף מו"פ, משרד החינוך

שירי פונדמינסקי - ראש תחום נוף, משרד הבינוי והשיכון

נעמה אשל צוברי - רפרנטית נוף, משרד הבינוי והשיכון

ד"ר תמר מרכוס - אגף בכיר, תכנון אסטרטגי ומדיניות, משרד הבינוי והשיכון

ג'ולי לוי פלד - רפרנטית נוף לחריש, משרד הבינוי והשיכון

זיוית לינדר - מנהלת אגף חינוך וקהילה, המשרד להגנת הסביבה

אבי קמינסקי - יו"ר, איגוד מנהלי מחלקות חינוך

פזית שביד-שייט - מנהלת קהילות ופעילות עירונית, החברה להגנת הטבע

יעל הרטמן - מרכזת פיתוח תוכן, החברה להגנת הטבע

רונית זאבי - מנהלת קהילת באר שבע, החברה להגנת הטבע

סמדר ליאב - מורה, תיכון "עין כרם"

זאב גולדבלט - מנכ"ל, פורום ועדי ההורים היישוביים

גד שמואל כהן - ראש צוות חנ"מ, פורום ועדי ההורים היישוביים

חנה מורן - מנכ"לית, הפורום הישראלי לעירוניות

הודיה יקוטי - תוכנית הצוערים, מינהל התכנון, הפורום הישראלי לעירוניות

ארנון שלוש - סטודנט, טכניון

סמדר אונה - מוזמן/ת

רפאל גרסון - שדלן/ת (אימפקט (ל.א.ב) בע"מ), מייצג/ת את החברה להגנת הטבע

ממלאת מקום מנהלת הוועדה, אתי דנן

א.ב., חבר תרגומים



תפיסה פדגוגית מוניציפלית מוטת העתיד
דיון יזום של חה"כ תמר זנדברג
לציון יום העירוניות בכנסת

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 19 ביוני 2018, ו' בתמוז תשע"ח. הנושא: תפיסה פדגוגית מוניציפלית מוטת העתיד. אלוהים יודע מה הפירוש. אני אמרתי פה לחבריי לפני פתיחת הישיבה, נראה לי שמישהו עקץ את הכנסת. פעמיים יום הסביבה תוך שבוע וחצי, אבל אין לי בעיה, זה נראה לי יותר טבע וסביבה או בגלל שהחברה להגנת הטבע שהייתה נפקדת מהדיון אצלי בוועדה בכל אופן, ביום הסביבה החליטה להשלים פערים או חוסרים, אבל אני מקבל באהבה ונפתח את הדיון. ניתן לחברת הכנסת המובילה את היום הזה, חברת הכנסת תמר זנדברג, יושבת ראש מר"צ. כבוד לי לומר את זה פעם ראשונה בדיונים. בבקשה, גבירתי.

תודה רבה אדוני. קודם כול אני מאוד רוצה להודות לוועדה, גם לך אדוני היושב ראש שנעתרתם לבקשה שלנו, וגם לצוות, ליהודית ולכל צוות הוועדה. תודה לכם.

רק ברשותך, אני הבנתי שיש לנו אורחים חשובים. אני מקדם בברכה לדיון בוועדה תלמידי בית הספר "עין כרם". ברוכים הבאים. אם תרצו להשתתף בדיון, רק תרימו יד.

בבקשה, גבירתי.

תודה אדוני. אני רוצה להודות לחברי הכנסת היוזמים ביחד איתי, חבר הכנסת דב חנין שנמצא כאן, וחברת הכנסת סתיו שפיר. באמת כמו שאמרת, היום הזה מצוין בכנסת בפעם הראשונה. אמנם יש כאן חלק, החלק השני שיוצג על ידי החברה להגנת הטבע זה על החינוך הסביבתי, ידבר בשם עצמו, אבל הכנסת לראשונה בתולדותיה מציינת את יום העירוניות שאנחנו ראינו לנכון להקים לו שדולה מכיוון שזה נושא שבאמצעות הקמת השדולה אנחנו מעלים אותו קומה מהמישור המוניציפאלי בלבד אל המישור הלאומי. למעלה מ-95% מתושבי מדינת ישראל חיים בערים, ביישובים עירוניים. העירוניות כשלעצמה היא ערך, איך אנחנו מנהלים את חיינו בעיר באופן שמשלב את כל האוכלוסיות אל תוכה, שמאפשר איכות חיים טובה יותר עבור בנות ובני האדם, באופן שילדים, בנוסף לאוכלוסיות מבוגרות בעלות מוגבלות, נשים, אנחנו באים עכשיו מדיון בנושא עיצוב התפיסה המגדרית בעיר וכו', יכולים למצוא בעיר את ביתם ולקיים איכות חיים טובה ומעולה ומצוינת, והדבר הזה לא קורה לבד.

אם אנחנו נותנים לדברים להתרחש כפי שהם, ומדינת ישראל נמצאת היום גם במשבר דיור וגם במשבר תחבורה חריף ורואים את זה במקומות אחרים, בעיסוקים אחרים, אבל אחד הדברים שגילינו, שאם אנחנו לא נתכנן ואם אנחנו לא נשקיע בתכנון וניהול התפיסה העירונית ונשאל את עצמנו איך אנחנו מביאים לידי ביטוי את הערכים האלה בעיר, אז זה לא יקרה לבד. אנחנו חייבים לגרום לזה לקרות. למשל בהקשר של ילדים וחינוך באופן כללי. השאלה איפה ממוקמים בתי הספר, האם אפשר ללכת אליהם ברגל או לא, איזה פקק תנועה יווצר מחוץ לבתי הספר כאשר ההורים מורידים את הילדים שם, והשאלה, האם כתוצאה מזה, האם כדי לפתור את הבעיה הזו אנחנו נעשה מה שנקרא, נשק וסע, אנחנו נלביש את ההורים באפודים זהובים ככה שיעמדו בכניסה לבית הספר, או שאנחנו נתכנן את בית הספר ככה שהוא נמצא במרחק הליכה משכונות המגורים ושבטוח לילד מגיל צעיר ללכת אליו. כל השאלות האלה הן שאלות עירוניות.

משרד החינוך כפי שתיכף יציגו פה, נמצא בתהליך פיתוח ולימוד של הנושא, של הטמעה פדגוגית של הנושא הזה בבתי הספר. תיכף אנחנו נשמע מהם, כשלראות את העיר כאיזושהי רקמה אינטגרטיבית שמשלבת בתוכה באופן שבתי הספר באופן אקטיבי לוקחים חלק בעיר באופן משולב והם לא איזה משהו מנותק, שעל זה אחראי משרד החינוך ועל זה אחראי משרד הפנים והרשות המקומית בכלל עוד איזה עוף בודד במרחב הזה.

רק לסיום דברי הפתיחה לפני שנשמע את הדוברים כאן, אני רוצה להודות לפורום העירוניות שיוזם ביחד איתנו את היום הזה והיה אחראי על תכנון כל הנושאים בוועדה והוא גם הציע את הנושא לוועדה הזו, למשרד החינוך כמובן שיציג כאן, לחברה להגנת הטבע ולמשרד הבינוי והשיכון שגם הוא - - -

נמצאים איתנו חוץ ממשרד החינוך, משרד הבינוי, משרד הפנים?

יש.

אני אעצור כאן ואתן לכם.

דב, אתה רוצה לפני המצגת? בבקשה.

כן, כמה מילים אדוני היושב ראש. תודה לך על כינוס הדיון הזה וברכות לכל המשתתפים, הערכה לחברתי, חברת הכנסת זנדברג שמובילה את היום הזה יחד איתנו, ראשי השדולה.

הנושא של העירוניות הוא נושא מאוד אקטואלי וחשוב במאה ה-21. אנחנו עוברים לעולם אחר, עולם שרוב מכריע של בני האדם בעולם יחיו בערים. הדבר הזה הוא גם איום. ישנן בעולם ערים איומות. ישנן ערים שהן מלכודת לאנשים שחיים בהן, אבל ערים יכולות להיות גם אחרות. ערים יכולות להיות פתרונות, ערים יכולות להיות מקום של מרחב של התפתחות ושל עשייה ושל יצירתיות, ואנחנו צריכים גם במערכת החינוך שלנו לבנות את התובנות של הילדים ובני הנוער לקראת העולם שאליו אנחנו נכנסים, וחינוך לעירוניות ותפיסת עירוניות, תפיסת הקיום המשותף שלנו במרחב האורבני הוא חינוך מאוד חשוב ומאוד קריטי, ואני אומר, בסופו של דבר מאוד חסר גם במערכת החינוך שלנו.

מערכת החינוך שלנו טובה מאוד בלספר על איך נראה העבר. אני לא יודע אם טובה מאוד, אבל מתעסקת בשאלה איך נראה העבר. קצת לפעמים מתעסקת בשאלה איך נראה ההווה, אבל לא עוסקת בכלל בהכשרת התלמידים ובני הנוער לעולם של העתיד, כולל העתיד הקרוב, ולכן החיבור בין תפיסת עתיד לבין תפיסת עירוניות הוא כל כך טבעי והוא כל כך חשוב ולכן הדיון הזה לדעתנו הוא דיון מאוד מתבקש. אני מברך גם על היוזמה של החברה להגנת הטבע לחבר את הסיפור של העירוניות עם הסיפור הסביבתי הקלאסי בדברים שאנחנו יודעים ומכירים אותם.

אדוני היושב ראש, לא רחוק מכאן נמצא במרחק של 150 מטר אחד מאתרי הטבע העירוניים הכי מקסימים, התחנה לחקר הציפורים, אבל אני לא יודע כמה מילדי ירושלים מכירים את המקום הנפלא הזה.

הרבה. היה פה דיון ונחשפנו לכך, אבל אתה צודק בשאלה.

אתם מכירים את אלה שכן מגיעים. אני יכול להגיד לכם, כשאני שואל ילדים בירושלים, הייתם ליד הכנסת בתחנה לחקר הציפורים? מסתכלים עלי כאילו שאני בעצמי ציפור, לכן אני אומר, יש עוד הרבה מה לעשות.

אני עובדת כאן כבר חמש שנים ולפני זה מ- 2003 בתור עוזרת פרלמנטרית, ושבוע שעבר ביום הסביבה זו פעם ראשונה שהייתי כאן, וזה פה מחוץ לבניין, לא צריך לנסוע.

נכון. אז חברים, לכן עבודה נהדרת שנעשית ויש עוד הרבה מה לעשות בכיוון הזה ויישר כוח לעושים במלאכה.

אני רק מתנצל שבגלל יום העירוניות אנחנו שנינו נצטרך לקפוץ - - -

אנחנו נבין זאת.

תודה רבה.

מי מציג את המצגת?

שמי דנה ישראלי, ריבי ארצי, תמיר הופמן. אנחנו שלושתנו נציגים של אגף מו"פ, ניסויים ויוזמות במינהל הפדגוגי במשרד החינוך, והאמת שהדברים שחברת הכנסת זנדברג וחבר הכנסת חנין אמרו הרגע, מביאים אותנו ישר לעיסוק העיקרי שלנו בשנתיים האחרונות והוא נקרא פדגוגיה מוטת עתיד, שנצלול אליה עוד מעט, ואנחנו מחברים את זה גם לסיפור הרשותי, לסיפור המוניציפלי, משום שברור לנו שכדי לייצר פדגוגיה מוטת עתיד אנחנו חייבים להסתכל על כלל הנכסים שנמצאים בסביבה שבה חי הילד. אנחנו מבינים שאי אפשר להסתכל על הילד רק כאל מי שנכנס לבית הספר ויוצא מבית הספר ולהסתכל עליו רק בפרק הזמן שהוא נמצא בבית הספר, אלא קורים עוד דברים לאורך היום, ולאורך כל היום מתרחשת למידה, והשאלה איך אנחנו ממנפים את אותה למידה ואיך אנחנו מעצימים את הילד, אגב, גם את הצוות החינוכי דרך הסיפור הזה.

אני מנסה לצלול, סליחה שאני ישר בהתחלה - - - . אני בשנותיי כאן בוועדה למדתי שלשנות משהו פדגוגי או להחליף באיזה מקצוע, במשרד החינוך לוקח ממוצע שמונה שנים. ברגע שאת אומרת לי שאני הולכת להפוך את כל הסביבה הלימודית, הפדגוגית, מוטת עתיד, אני רק חושב, להפוך את התכנים בספר היסטוריה, שזה נוגע עם הסביבה העירונית, ואזרחות עם הסביבה העירונית ושאר המקצועות עם הסביבה העירונית. אני לא רואה את כל המשרד מגויס וכל המפמ"רים והמפמ"ריות פתוחות וקשובות, אלא אם כן אני לא קולע למה שהתחלת לומר.

אז קודם כול אני דווקא כן רואה התגייסות לדבר הזה. אנחנו גם רואים הרבה מאוד יישומים בשטח שכבר מדברים את זה. יש היום הרבה מאוד יכולת לבתי ספר לעשות דברים שהם אחרים במסגרת ה-30%, הגמישות הפדגוגית, הערכה חלופית, דברים מהסוג הזה.

גם באופן עצמאי.

בדיוק, גם באופן עצמאי, והשאלה עד כמה רשויות לוקחות את המקום הזה ומיישמות את זה, זאת כבר שאלה אחרת. גם בזירה הזאת אנחנו פועלים.

זה לאו דווקא בהתאמת תכני הלימוד וההוראה?

לאו דווקא. גם באיך, גם בסביבות הלמידה. אני מניחה שאתם מכירים את הסיפור של M21 וסביבות הלמידה החדשניות שמותאמות פדגוגיה. אנחנו מעורבים בזה מאוד. ברור לנו שהדברים צריכים להשתנות. ברור לנו שלשנות מערכת זה לא משהו שהוא נעשה בין ליל, אבל מצד שני גם ברור לנו שזה צריך להתחיל להתרחש, וזה מתרחש בהרבה מאוד זירות ואנחנו רואים שהשטח, לא רק שהוא רוצה את זה, אלא הוא עושה את זה. הוא מייצר תנועה לכיוון הזה והתנועה חייבת להיות דו-כיוונית. היא חייבת להיות גם מבחינת המשרד, גם מבחינת המדינה שאומרת, אנחנו מאפשרים את זה, וגם מבחינת השטח שאומר, אני רוצה בזה. זה לא יקרה אם אחד הצדדים לא יפעל.

אני רגע אסגור את הפריימינג של הדברים ואז אנחנו נצלול לסיפור של הפדגוגיה מוטת עתיד וננסה להבין את זה קצת יותר כדי שלא תצא מהדיון ותחשוב שזה - - -

אל דאגה. תפקידי לפעמים לנווט את הדיון כדי שנציף את הנושאים ונחבר אותם.

בסדר גמור, מצוין. אני כן רוצה לומר שיש הרבה מאוד מגמות שמתרחשות גם בארץ וגם בעולם, שאי אפשר להתעלם מהם, שחייבים להתייחס אליהם באיזשהו אופן.

הקשרים דמוגרפיים, מה שחברת הכנסת זנדברג הזכירה קודם לכן לגבי צמיחה של ערים. דיברתי על הסיפור של תכנון ועיצוב של סביבות למידה ואיך אנחנו נעזרים בנכסים לא רק שסמוכים לבתי ספר, אלא שבכלל הילדים חיים בהם. זרמים בכלכלה שמדברים על קוד פתוח ועל סגנון אחר לגמרי, ולכן מתוך זה אנחנו רוצים לפעול, ומתוך זה בעצם האגף שלנו החל בשנתיים האחרונות לעסוק בבניה של מודל שנקרא פדגוגיה מוטת עתיד כדי שבכל הזירות אפשר יהיה ליישם את זה.

אנחנו עכשיו נצלול למודל.

שמי ריבי ארצי, אני מנהלת יחידת תכנון פדגוגיה מוטת עתיד באגף מו"פ במשרד החינוך.

בשנים האחרונות באמת עצרנו וחשבנו שאנחנו טיפה מוטים תשובות עבר, חשיבה שהיא פחות מכוונת למה עומד לקרות, יותר איך אנחנו מתמודדים עם האתגרים העכשוויים ופחות מה מצפה לנו. עצרנו קצת וחילצנו מודל שאומר, בואו נתחיל לעשות כבר היום את מה שהעתיד צופן לנו במציאות שאנחנו חיים בה, שהיא מציאות משתנה.

אתם מודעים לזה שיש מדידה של זה ואנחנו במקום לא מכובד בעולם לגבי צופה פני עתיד במערכת החינוך.

(הצגת מצגת)

נכון. אני שמחה לספר שהפכנו להיות שותפים בתוכנית שנקראת "education 2030" של ה-OECD. אנחנו חברים בוועדה שם, בסדנאות שמפתחות את החומרים. אנחנו חשופים להרבה מאוד חומרים שלהם וגם מנגישים חומרים חדשים שאנחנו מפתחים כאן.

אז מה זה למעשה פדגוגיה מוטת עתיד? בשם עצמו אנחנו רואים שאנחנו עומדים כאן. אנחנו לא עתידניים, אנחנו לא חוזים, אנחנו לא מתכננים דברים שיקרו בעוד עשר שנים. אנחנו כבר מתחילים לעשות. אנחנו עומדים כאן עם הפנים בהטיה מאוד ברורה קדימה בטווח של עשר שנים. כל החקר שאנחנו עושים הוא עשר שנים. אנחנו מתבססים על עולמות ידע אחרים ונוספים לחינוך ואיך הם משפיעים עלינו, וכמובן מגמות שקורות בארץ ובעולם. מתוך זה גזרנו את המודל וגילינו שיש שישה עקרונות שהם עקרונות פעולה, שהם חוצים את כל התחומים בעולם. אנחנו רוצים להתחיל שיחצו וניתן את שימת הדעת גם בחינוך.

העיקרון הראשון מדבר על הפרסונליות. העולם הופך להיות מותאם אישית. אנחנו חווים את זה ביום-יום, חווים ברפואה, חווים בשיווק, בתעשייה. פרסונלי יותר ויותר.

העיקרון השני מדבר על שיתופיות. יש המון מהלכים שיתופיים בין גורמים שהם גורמים ציבוריים ופרטיים, פרטיים לבין עצמם, קהילה, הורים. כאן יש לנו מרחב שיח מאוד רחב עם הרשות, עם השיח המקומי, השיח הציבורי, השיח החינוכי המשותף.

העיקרון השלישי מדבר על האי-פורמליות. התפיסה הפורמלית טיפה משאירה אותנו במקום שהוא לא נכון, זאת אומרת שכל המחקרים מראים ש-20% מהידע נמצא במערכות הפורמליות ו-80% מהידע נמצא מחוץ למערכות הפורמליות, אז איך אנחנו ב-20% הפורמלי שיש לנו יכולים לתת כלים ומיומנויות וכישורים שילדים שלנו וצוותים ידעו ללמוד מה-80% שאנחנו לא אחראים עליהם? אבל מה כן אנחנו יכולים לתת כדי שה-80% הזה יהפוך ל-100 שלם ולא רק 20.

העיקרון הרביעי מדבר על גלוקליות, שזה האיזון בין לוקאלי, לאומי וגלובלי, זה העולם שלנו, איפה אני אדם, אדם במדינה ואדם בעולם. כל העולם מדבר על זה. אנחנו רואים מהפכות פוליטיות וזרמים ותנועות שקורות. מה זה אומר עלינו? איך צריך להתייחס במערכת החינוך לאיזון הזה?

העיקרון החמישי הוא עיקרון התמורתיות, תמורתיות מלשון שינויים, אבל לא רק שינויים, שינויים שיש בהם תמורות, שינויים שהם שינויים מהירים, שהם יכולים להחזיק לאורך זמן והם מתבססים על מגמות עתיד. אם יהיה לנו קצת זמן, אז נדבר עליהן.

העיקרון השישי זה העיקרון שבאחריות מערכת החינוך, זה עיקרון התכנון. מי הוא אותו ילד או מה האחריות שלנו כלפי הילד שמגיע לבית הספר בעולם שאנחנו נמצאים בו? איזו זהות יש לו? איזה יעוד יש לו? איזה תכלית? איזה חוסן נפשי, פיזי, גופני הוא יכול לאחוז בעצמו לאור כל התמורות שחולפות, ומה שקורה בבית ספר זה חלק מיום עמוס ודגוש בחוויות.

זאת הליבה של המודל. אנחנו מסתכלים על האתגרים למעלה, אנחנו מסתכלים למטה על סביבות והזדמנויות שכבר קיימות ולא קשורות לחינוך והן יכולות פשוט לעזור לנו לצמצם את הפערים. אנחנו מסתכלים על עיר, רשות, במקום של סביבה שהיא מאפשרת, שהיא מקדמת הזדמנויות לצמצום פערים, להפוך את החינוך לרלוונטי יותר, והמטרה היא באמת לעשות את השינויים הפדגוגיים שאנחנו רואים בצד ימין, והשינויים הארגוניים שאנחנו רואים בצד שמאל.

ותרשי לי, התאפקתי, אבל בסוף אני אשאל. איך זה מתורגם במכללות להכשרת מורים כדי להתחיל לייצר משהו חדש? איך זה מוטמע עכשיו במערכת הקיימת בתוך 180,000 עובדי הוראה שכבר קיימים במערכת?

שאלה מצוינת.

את יודעת למה שאלתי את זה? כי אני כל ישיבה יושב ואני שומע שזה עכשיו משהו שהולכים לעשות וכלפעם אומרים לי, אנחנו נטמיע זאת במערכת, ומה שהובטח לי שיוטמע במערכת, צריך לעשות שבתון של שלושה חודשים לכל המורים, להעביר אותם רק השתלמויות. הקצנתי, אבל כדי להמחיש, ואני רוצה להאמין במהלך, לכן ביקשתי שתרדי מהאטמוספירה הגבוהה לקרקע כדי שנראה איך זה הולך לקרות.

אנחנו מאוד מבינים שצריך לעשות שינוי, ויחד עם ההבנה שזה הכיוון פחות או יותר, גם המנכ"ל מאשר אותו והשר מכיר את זה, אנחנו גם מבינים שהמערכת לא יכולה לשאת מדי שינויים, זאת אומרת שאם נוציא את זה במקום של רפורמה או מדיניות קשוחה, סיכויי ההצלחה קטנים.

מסכים איתך.

אז אנחנו עושים אותו לאט-לאט.

איך?

משני הכיוונים. התנועה היא Bottom Up ו-Top Down. השטח קורא לנו. השטח קורא את החומרים ואומר, תעזרו לנו לעשות את זה. אנחנו מאפשרים את הכול - - -

ואם הוא לא קורא לך? ואם יש כאלה בתי ספר שהם אפאטיים לכל דבר שקורא בסביבה?

אז זה התפקיד שלנו לזהות.

אוקי.

אנחנו מגיעים מכל מיני - - -

אני בכוונה שואל.

זה חשוב לנו גם להגיד את זה. זה גם מביא אותנו לנושא הבא שרצינו להציג אותו, וזה זירות הפעולה, כי בעצם ברור לנו לגמרי שאנחנו צריכים לעשות את זה משני הכיוונים, ומתוך המקום הזה אנחנו צריכים גם לזהות את בתי הספר המוחלשים. כל העשייה שלנו למעשה במערכת, כל הנגיעה שלנו במערכת עובדת דרך הפריזמה של פדגוגיה מוטת עתיד, ואנחנו עושים את זה באמת כמו שריבי אמרה, אחד, בשום שכל, ושניים, בזהירות, ושלוש, מתוך גיוס של המערכת, כי אם אדם שהוא מורה לא יאמין בדבר הזה וזה לא יהיה שלו, אז בכלל לא משנה כמה אני שיושבת - - - אגיד לו, בוא תעשה את זה, הוא לא יעשה את זה. הוא לא יפעל לכיוון הזה. עכשיו השאלה באיזה זירות פועלים, ובאמת אתה הזכרת את הזירה הפדגוגית שהיא הזירה הראשונית שאינטואיטיבית אנחנו חושבים עליה בהקשר החינוכי, אבל אני רוצה גם לדבר על זירות אחרות. אני רוצה למשל לדבר על הזירה הארגונית ולספר על תוכנית שכבר פועלת מספר שנים, שנקראת "מרחבי חינוך אזורי בחירה", מוכרת בייחודיות בית-ספרית, שכאן בעצם ייצרנו שותפות של משרד ורשות שיושבים ביחד ומנהלים ביחד את כל הסיפור של בחירה מבוקרת על מנת שהורים יוכלו לבחור את מוסד הלימודים עבור הילדים שלהם. לא יקבלו פתק עם זה אזור הרישום שלך ולשם אתה הולך, אלא הם יבחרו על סמך כל אותם מאפיינים שריבי לפני זה הזכירה, שקשורים לזהות של הילד ולצרכים של הילד, ועל פי זה הם יבחרו. כדי לעשות את זה, הרשות גם משקיעה משאבים וגם המשרד משקיע הרבה מאוד משאבים כדי לייצר ייחודיות בבתי הספר כדי שבתי הספר יגידו מי הם, מה הזהות שלהם הארגונית, ולכן מפורטות כאן חמש זירות שאנחנו בחרנו לעסוק בהן. הן מרובות, הן עמוקות מאוד ובכל אחת מהן נדרשת התערבות אחרת.

נעשה פאוזה קטנה, משרד החינוך. עוד מצגות שיש לנו כאן, מי?

משרד השיכון.

משרד השיכון והחברה להגנת הטבע. נתחיל עם משרד השיכון.

בוקר טוב, שמי שירי פונדמינסקי, אני ראש תחום נוף במשרד. נמצאות איתי אדריכלית נוף, ג'ולי לוי פלד ונעמה אשל צוברי, בקריות נוף של המשרד.

אנחנו רוצים להציג לכם דוגמאות לשצ"פים עירוניים שאנחנו מתכננים, שהמשרד ביצע.

נושאים מובילים בעירוניות שלנו זה שייכות, מקומיות, חינוך, טבע וחוויה.

יש מישהו שרוצה להוסיף, שלא קשור למצגת? בבקשה, גבירתי.

שמי סמדר אונה. חלק מחברי הכנסת כבר מכירים אותי שאני בוועדות שלהם.

בחינוך לא ביקרת אותי. עכשיו אני נפגע.

לפני 25 שנה עבדתי במערכת החינוך בצורה הכי לא פורמלית שקורית במדינת ישראל, שאישה בכירה בעולם ההייטק עבדה במערכת חינוך בית ספר יסודי. אז זה היה משרד חינוך מספר 2. אם ותיקי משרד החינוך מכירים את זה, שקראו לזה "מחר 98". היות ואני מהגליל, אז אנחנו היינו הניסיוניות של המדינה בגליל, ומאז עוד לא ראיתי שמישהו למד מכל הטעויות שקרו.

מה השאלה?

ישנן תוכניות מדהימות שרצות במדינה. אני יכולה להגיד לכם על רשות ששבוע שעבר לא הייתה פה כשהיה יום הרשויות המקומיות, קוראים לה צפת. האם משרד החינוך יודע על הגן הטכנולוגי בצפת ביוזמת שני מורים?

כן, אנחנו עובדים בצפת.

על הכיפאק.

אנחנו עובדים גם בצפת.

נחמד שעובדים גם בצפת. אחרי 25 שנה שעובדים גם בצפת, זה נפלא, אבל זו יוזמה - - -

למה את חותרת?

רציתי להרחיב את הנקודה שאתה קצת הארת, ואני מרחיבה את זה בתור מישהי שבתוך המערכת הייתה, זה שהמילים והמצגות יהיו נפלאות. בין זה לבין מה שקורה בשטח, הדבר מה זה רחוק, ויוזמות של בתי ספר או רשויות כבר מלפני 25 שנה אני אומרת לכם שהיה, כי עיריית צפת נתנה מקום - - - למשה ואסנת לפני 25 שנה שהם הקימו את הגן הזה מכלום, רק יוזמה של שני אנשים, אז לא צריכים מצגות מקסימות, צריכים את מה שכבר עובד, לקדם.

גבירתי, משרד החינוך לא נולד היום והוא איפשר את היוזמות והוא מאפשר יוזמות לבתי ספר, אלא שמלפני שנתיים המדינה הבינה שהיא צריכה להוביל את התהליך, לשלוט בתהליך, כי אנחנו לא נמצאים במקום טוב לעומת אותן מדינות ב-OECD , בחינוך והשכלה צופה פני עתיד.

אשמח מאוד אם יציגו פה את פרויקט "גליליום" ששייך גם לנושאים האלה.

גבירתי, יכול להיות שבהמשך הדיון יהיה לך עוד מה להוסיף. בשמחה.

משרד השיכון, בבקשה גבירתי.

(הצגת מצגת)

אתגרי העירוניות ידועים, הגידול הדמוגרפי המשמעותי שדורש מענה לדיור, ולאור התמונה הזאת שמעתי שגם מישהו אומר שהעירוניות זה החלוציות החדשה, ואנחנו ניצבים בפני אתגרים משמעותיים, סביבתיים.

זה לא אלה שעברו מהעיר למושב עכשיו בהרחבות?

שני פרויקטים אנחנו רוצים להציג, אחד זה בבית שמש בשכונה ג/1, תכנון לאוכלוסייה חרדית, שטח ציבורי פתוח. עד כמה שידוע לנו הוא מאוד ייחודי לאוכלוסייה הזאת ולא מכירים עוד מקרה כזה. בכלל, במאמר מוסגר נגיד שמאוכלוסייה החרדית יש לנו הרבה מה ללמוד על עירוניות. אתם יכולים לראות ששלב התב"ע זה שלב אופייני לתכנון שלנו הסטטוטורי. קצת קשה לראות בצבעים - - -

את יודעת, גם אם היינו רואים, לא כולם מבינים בקריאת תצלומי אוויר ומפות.

אתם רואים את הכתמים החומים שהם מייצגים שטחי ציבור, מוסדות ציבור, ואת השטחים הירוקים שזה שטחים פתוחים. אנחנו תמיד בשלב הסטטוטורי מנסים לשלב ביניהם ולהצמיד אותם, לבדוק מרחקי הליכה נאותים. זה עיקרון חשוב בעירוניות, וזה משהו שהוא מאוד מאפיין כל תב"ע. אני מציגה את הכתם הגדול הירוק הזה שהוא בעצם גם אתר ארכיאולוגי. זה שטח ציבורי פתוח שתכנן רן אייזנברג. לפני כמה חודשים הסתיים הביצוע ונמסר לרשות. אתם יכולים לראות שזה שטח מאוד מגוון. הסגול זה מתקני משחק אינטנסיביים ופעילות של כושר, הקטנים בראש הגבעה, הלבנים, זה אזורים של טבע שמור. יש פה גם אזורי מדשאות. תיכף אנחנו נראה דוגמאות.

אלה דוגמאות מאתר לפני שהאתר נמסר. אתם רואים שאין בו ילדים, אבל תיכף תראו גם הרבה דוגמאות עם ילדים. זה ראש הכיפה, הטבע העירוני השמור. אתם יכולים לראות פה תמונות מכמה עונות של השנה.

חלק מהאתגר שאנחנו מנסים להנגיש כשאנחנו עושים טבע בעיר, זה לדבר על זה שלא כל הזמן השטח הוא ירוק. הוא גם חום והוא גם עם קוצים וזה חלק מהשטח והסיפור הוא איך אנחנו מנגישים את זה לאוכלוסייה.

אלה אזורי פעילות אינטנסיביים בגינה הציבורית. רואים פה גם את מתקני המשחק למעלה, גם את האזור השמור והמדשאה, שגם הוא מאוד מאוכלס ובפעילות, וגם את האזור של השביל שתיכף נדבר עליו.

אני בשלב הזה אעשה הפסקה. אשאל אותך שאלה. בואי אני אגיד לך איפה אני עכשיו כשליח ציבור. הבאת דוגמא של בית שמש, רמת בית שמש ג', שזו שכונה בהקמה, חדשה אמנם, מתאכלסת, אבל עדיין היא נקראת בהקמה. משרד השיכון עם כוונות טובות, משאיר ריאות חומות וירוקות, מה שנקרא שצ"פים. הכול טוב ויפה. צופה פני עתיד, עשר, 15, 20 שנה, מתמלאת השכונה. ועדות התכנון המקומיות והמחוזיות או תקראי להן, אני לא יודע כבר בשינוי שעשו להן, במוטציות החדשות איך נקראות הוועדות האלה, יבוא אותו נבחר ציבור בבית שמש ויגיד, כרגע יש לי צרכים של שטחים. השטח הירוק זה לא בסדר העדיפויות שלי כרגע, ויאפשרו להם הוועדות לשנות את הייעוד של אותה קרקע. השאלה אם יש לנו גם איזה חסם כלשהו? אמנם זה לא הדיון, אבל האם יש חסם כלשהו, יש קריטריון שהוועדה יכולה, עד כאן, צריך אחוז מסוים. את יודעת לומר לי?

יש הקצאות של שטחים ציבוריים שצריך להקצות אותם. יש מספרים, יש מדריך של מינהל התכנון להקצאות ציבוריות. ספציפית באתר שאני מראה, זה גם אתר ארכיאולוגי.

אבל כללית, כי באופן כללי השאלה אם יש חופש פעולה לראשי רשויות להפוך את השטח?

קודם כול זה קונפליקט שהוא קיים. השטחים הציבוריים תמיד נמצאים בסכנה, אבל יש הקצאה של שטחים שצריך לתת אותם, שזה מוגדר.

מאה אחוז, תודה. בבקשה, גבירתי, תציגי את עצמך.

שלום, קוראים לי סמדר ליאב ואני מורה בבית ספר תיכון "עין כרם", שייך לחינוך ההתיישבותי.

אני יכול לציין שלעיתים קרובות אנחנו מקבלים פה ביקורים מ"עין כרם".

אשרינו. לא יכולתי שלא להבחין בעובדה שבאמת השכונה שהצגת, החדשה הזאת, מתוכננת ממש לפרטי פרטים, מקום מיוחד לילדים קטנים, כושר לגברים, לנשים. רק אתמול יצא לי לדבר עם כמה מחברותיי לחדר מורים שגרות במקרה בצור הדסה בשכונה חדשה, ומרימות איזשהו מהלך מחאתי רציני ביותר לגבי זה שהשכונה מתאכלסת ואין גן ילדים אחד שאפשר לשלוח את הילדים לשם, ואני מנסה באמת להבין - - -

גן משחקים או גן ילדים?

לא, אין גנים. מעון. שום כלום. זאת שכונה חדשה. אני מנסה להבין מה יש באותה שכונה חדשה שהיא מתוכננת כל כך יפה באמת, לפרטי פרטים. מה יש נגיד בתכנון שלה או למה היא מתוכננת ככה, בעוד שאחרות שהן נמצאות פחות או יותר באותו אזור אפילו, מטה יהודה. בית שמש היא פחות או יותר מטה יהודה, שלא קיים שם?

בעיקרון התכנון הסטטוטורי, לא משנה אם צור הדסה, אם נעשה על ידי המשרד או על ידי - - - , הוא תכנון דומה שכולל הקצאות דומות גם של שטחים חומים וגם של שטחים ירוקים.

גבירתי, לא הצגת את עצמך לפרוטוקול.

סליחה. נעמה אשל צוברי, אני אדריכלית נוף, רפרנטית של משרד הבינוי והשיכון.

בעיקרון, השטחים החומים, ברגע שהתוכנית מתאשרת, הם נבנו על ידי מוסדות אחרים. גני ילדים נבנים על ידי משרד החינוך, מעונות יום נבנים על ידי משרד הרווחה.

אני אשלים את השאלה שלה. השאלה, אם בתחילה כשתוכנן היישוב הזה או השכונה הזו בצור הדסה, ניתנה הדעת, ברגע שאושרו כך וכך יחידות דיור, יש תקן כך וכך יחידות דיור למתנ"ס, למעון יום, לגן ילדים.

בוודאי.

או שאולי יש פה איזשהו עניין סוציולוגי מיוחד.

ממש לא.

גבירתי, את רוצה על רגל אחת ללמוד את כל תורת התכנון?

יש פרוגרמות. הפרוגרמות משתנות לפי סוגי האוכלוסייה באופן טבעי, כי אוכלוסייה שיש להם יותר ילדים, זה כמובן עניין של - - -

הקצאה למעון יום וגן ילדים, ודאי שיש.

בוודאי שיש.

אדוני היושב ראש, אם אני יכולה להתערב פה שנייה.

שהדיון לא ילך למקומות - - -

בדיוק. זאת לא שאלה רק של מה שאתה אומר, של תכנון, וזאת גם לא שאלה רק פדגוגית של איזה בתי ספר ואיזה מוסדות חינוך מסופקים. זאת בדיוק הנקודה של עירוניות, שזה נושא הדיון, למה? ואני רוצה לתת דוגמא. אמרת שבונים שכונה חדשה. אני רוצה לתת דוגמא מיישוב חדש שנבנה לפני עשר שנים אי שם במרכז הארץ, אני לא אציין את שמו בכוונה שלא יהיה לדיראון עולם בפרוטוקול, אבל ישוב מאוד אופייני. אתם יודעים, מדינת ישראל גם מקימה ישובים חדשים. זה ישוב שמיועד לאוכלוסייה כמו שבכל רחבי הארץ, כל איפה שנוסעים, כל שכונה חדשה, כל ישוב חדש, זוגות צעירים עם ילדים צעירים וקטנים. נוצר מצב שבו האוכלוסייה ביישוב היא מאוד הומוגנית. יש שם כמה אלפי משפחות, כולן עם ילדים בגילאי הגן. באופן טבעי, לא חשוב מה יהיה כתוב בפרוגרמה ומה יתוכנן, יהיה מחסור, כי כשכל הילדים ביישוב הם בין גיל אפס לעשר, אין מספר בעולם שיוכל - - -

בוועדה אצלנו לא אומרים אפס. לידה.

סליחה, מגיל לידה. אתה צודק. בעוד חמש שנים הילדים האלה, חמש-שש שנים, הרי ילד זה דבר שגדל מהר. הילדים האלה יהיו בגיל חטיבה. אז יגיע למצב שיבנו את הגנים בזמן שהילדים כבר לא יצטרכו אותם, אבל יחסרו חטיבות ביניים, זאת בזמן שהרבה פעמים היישוב הסמוך הוא ישוב שנבנה לפני 30 שנה, האוכלוסייה שם בינתיים התבגרה ושם יש המון גנים אבל אין ילדים. עיר טובה זו עיר שמתוכננת בצורה שהאוכלוסייה היא מאוד הטרוגנית, ככה שיש מספר מסוים של גנים, חטיבות ביניים ותיכונים. אגב, תלמידות ותלמידי התיכון גם עושים בייביסיטר לילדים הקטנים, המורה והגננת גרה בשכונת המגורים, אז היא הולכת ברגל, וזאת שאלה של תכנון עירוני, לא של פרוגרמה פדגוגית ולא של תב"עות, אלא של איך אנחנו חושבים על העיר שבה אנשים גרים, ולכן הדיון הזה, חסר לו איזה - - -

זה שראש היישוב או ראש המועצה או ראש העיר בונה עכשיו שכונה, ובאמת אנחנו רואים שקודם כול הוא בונה את הבתים ואחר כך מתחילים לדאוג. מוסדות הציבור לצערנו הרב נבנים. יש ראשי רשויות אחראיים שעושים את זה ביחד. אני מכיר, לאחרונה, שנבנו מבני הציבור לפני הפיתוח בכלל של כל מבני המגורים.
משרד השיכון אומר לך, כן, משבצת לגן ילדים ישנה בפרוגרמה. זה שראש הרשות או ראש היישוב, איך שתקראי לה, בצור הדסה, לא יודע, זה ישוב, מועצה מקומית.

זה שייך למועצה האזורית מטה יהודה.

שתדעי לך, אין ספק שיש משבצת לגן ילדים. זה שראש המועצה עכשיו, הוא יצטרך, התושבים יחד איתו, וזה אלתורים שאנחנו חיים איתם, מנת חלקנו ומנת חלקו של משרד החינוך גם כן, כי עד שהפרוצדורות מתחילות ועד שהוא מאשר עם כל הפרוצדורות, לפעמים לוקח, או שבדירות שכורות או שבצריפונים כאלה או שבמבנים מאולתרים או שהולכים ליישוב אחר, אבל זה לא הדיון. תודה.

אני אגיד עוד רק מילה אחת וגם לעניין התכנון שאמרה חברת הכנסת זנדברג. כשהרי אתם משווקים פרויקטים, הפרויקטים משווקים לאוכלוסיות מסוג מאוד מסוים, אז הרצון לתמהל את זה, כמו שהיא אמרה - - -

אני מקווה שזה עובד ככה. שלא נמצא את עצמנו ביישובים שיש להם מחסור בגנים וביישובים שיש להם בתי ספר נטושים.

אין ועדות קבלה שקובעות שרק איקס אנשים. מה שכן עושים, מייצרים תמהיל דירות כזה שבדרך כלל מייצר את המגוון שאת מדברת עליו.

זה תמהיל הדירות. תודה. בבקשה, תמשיכי.

(המשך הצגת מצגת)

אנחנו רוצים לחזור כן למטרייה הגדולה, כי רצינו להביא לכם דוגמא ספציפית למקומיות ולמגוון והשפע שאנחנו מנסים ליצור ולהזדמנויות, למשל בחינוך שאפשר ליצור במרחבים הפתוחים. ספציפית פה, ליווה את צוות התכנון צוות תוכן שהוא מהיישוב, מרמת בית שמש, גם בנושא הלכה, גם בנושא פרסום, גם בנושא החינוך. יחד הם יצרו את השפה בעצם של הגן, שפה ושילוט, נצפות, חינוך, לימוד. תיכף נראה דוגמאות. זו דוגמא למשל לשלטים שנמצאים בגן. יש פה את שבעת המינים, וכל פרי, כתוב מתי הוא בשל, באיזה חודש או באיזה חג. יש פה הסברים על אופן השימוש בגן. יש פה שביל טבעתי מאוד רחב ומונגש שמקיף את הגבעה הגדולה, שמוטבעים בו צמחים ומשחקי גימטריה. יש פה גבעה שנקראת "גבעת האותיות". פוזרו פה אבני סימון. על כל אבן כזאת יש כתב אחר, כתב רש"י, כתב עברי קדום. בכל אבן כזאת יש חריץ שמאפשר הטמנה של פתקים והזדמנויות למשחק, למוסדות ציבור שנמצאים שם. בעצם מה שרצינו להראות פה, שיש פה שטח ציבורי שהוא מהווה סל, גם גינה קהילתית. יש פה בוסתן שלא הזכרתי.

אם אני מתחבר להקדמה של משרד החינוך, אתם תעודדו ותובילו להשתמש במשאב הזה גם בתוך התכנים הלימודיים?

השצ"פ הזה הוא כיתת לימוד של חוג והוא מונגש ככזה. עוד דוגמא שאנחנו רוצים להראות זה מחריש. ג'ולי תציג.

(הצגת מצגת)

שלום, שמי ג'ולי לפי פלד, אני אדריכלית נוף. אני פה בכובע שאני רפרנטית נוף לעיר חריש, עיר חדשה שמשרד השיכון בונה, ואנחנו בדיוק מתחברים למה שדיברו פה קודם, כי פה המשרד דאג שעוד לפני שהתושבים מגיעים, אז בעצם יהיו לנו פארקים וגינות ומוסדות ציבור, ובעצם אנחנו רוצים לתת לכם הצצה קטנה לעבודה שעשינו שם. ציטוט קצר, מקסים של הנרי בסטון: "הטבע הוא חלק מהאנושיות שלנו, וללא המודעות וההתנסות במסתורין האלוהי הזה, האדם חדל להיות אדם. כשהפליאדות והרוח בעשב הם כבר לא חלק מהרוח האנושית, בשר מבשרו ועצם מעצמותיו, האדם הופך, כביכול, לפורע חוק קוסמי, ללא השלמות והיושרה של החיה וללא זכות האבות של בן האנוש האמיתי". ביופיליה זו התפיסה שהובילה אותנו בפארקים בחריש. ביו – חיים, טבע, פיליה – אהבה, מהיוונית, בעצם תיאוריה שמדברת על הקשר החשוב שלנו עם הטבע.

אני חשבתי שמשרד הבינוי והשיכון עוסקים רק בברזל וטיט.

אז הנה, אנחנו רואים להראות לך גם פנים אחרות. כולנו מכירים את הלוגו של הכדור. כמובן אנחנו יודעים כמה הבניה הירוקה, פיתוח בר קיימא, המושגים האלה חשובים, אבל הביופיליה מדברת שהרבה יותר עמוק בפנים אנחנו צריכים את הטבע ברמות הרבה יותר עמוקות משאנחנו מבינים. אנחנו בעצם מבחינה אבולוציונית שייכים ללקטים והציידים עדיין, והסביבה היום היא בכלל שונה לגמרי ממה שמתאימה לנו ביולוגית, ואנחנו יודעים היום שבעצם הסביבה שלנו, אנחנו 90% מהזמן נמצאים בתוך המבנה, 70% מהזמן הזה בישיבה. מדברים על מגפת היושבנות, על דור המסכים ובעצם ההשפעות השליליות של זה עלינו, כולנו, במיוחד לילדים שאין להם את הילדות שהייתה לנו בעצם בחוץ. המחקרים מראים כמה הטבע משפיע עלינו לטובה במגוון של תחומים, וזה מתחבר ישירות למה שדיברתם, פדגוגיה מוטת עתיד ולמידה חיצונית.

בעצם אנחנו רוצים להראות לכם את העבודה שעשינו בנושא הזה בחריש. בעצם מעבר לפרוגרמות רגילות של גינות משחקים, של מתקני משחק, מה שאנחנו הכנסנו בפרוגרמה של השטחים הפתוחים, הרבה גינות קהילתיות, יערות מאכל, חורש תועלת, שטחי טבע בר, מצפורים, שבילי טיול, זאת אומרת מעבר לפעילות הסטנדרטית המוכרת. איפה שהיה אפשר, שימרנו שרידים של החורש שהיה בחריש ושרידים של החורשות ובעצם השתלבנו ופעלנו בתוכם. המון אפשרויות של משחק מכל מיני סוגים, כולל מתקני משחקי טבעיים, כולל חיבור ויזואלי חזק לטבע שטובל בחשיבות מאוד גדולה לנגישות לשטחי הבר מסביב, כך שכל תושב יכול כל יום לרדת לטבע.

להוציא את האנשים מהבית. יש שם פעילות של גינות קהילתיות, חלקות להשכרה, יערות מאכל בכל מיני צורות וגוונים, שבעצם האנשים יצאו מהבית ויוכלו לפעול ביחד בהדרכה, ובסוף, חיבור חזק שעשינו עם הרשות, ליזום פעילויות חינוכיות וקהילתיות. אנחנו מאמינים שבחיבור הזה, אם למשל נסתכל על הילדים האלה שיצאו והצילו פקעות מאזורי הבינוי, ילד שהציל את הרקפת ואחר כך הטמין אותה בחזרה בחצר בית ספר או בפארק ליד הבית, הוא ילמד לאהוב את הרקפת.

הוא יותר לא יקטוף רקפות בחיים.

והוא ישמור על הטבע בחריש ואנחנו מקווים גם שבכלל.

החברה להגנת הטבע, בבקשה.

שלום, אני יעל, אני מנהלת את פיתוח התוכן בחברה להגנת הטבע. בתפקידי הקודם הייתי רכזת החינוך סביבתי ארצית ולכן אני מגיעה כאן להציג.

אם תוכלו על הדרך לומר לנו גם אם זה מתכתב, אם אתם יודעים לדבר עם מה שקרה פה קודם.

כתבתי לעצמי נקודות ואני אתייחס. קודם כול תודה לך, חבר הכנסת יעקב מרגי שנתת לנו להשתתף בוועדה ולהציג.

אנחנו הולכים לדבר ממש בכמה שקפים מרכזיים על מה בעצם החברה להגנת הטבע עושה בחינוך הסביבתי בבתי ספר בערים. בדפים שחילקנו לכם כתוב "החינוך הסביבתי בעיר, בעולם וירטואלי", אבל שינינו את זה ל"עולם דיגיטלי" למעשה, כי זה מאוד מתחבר למה שמשרד השיכון פה הציג, שלמעשה יפה שהציגו כאן בעצם תכנון של ערים חדשות, אבל רוב הערים הקיימות הן למעשה צפופות, יש מחסור בשטחים פתוחים, יש מחסור בטבע עירוני, יש ציפוף ועודף של בטון, וידוע למעשה שב-30 השנים הבאות האוכלוסייה במדינת ישראל הולכת ממש להכפיל את עצמה בכמות התושבים.

מעבר לזה, הילדים היום לרוב, מה שהם נוגעים בו זה בעיקר מסכים, ומה שהם נוגעים בו מסביבם, מה שהם רואים מסביבם זה בעיקר באמת בטון, כבישים, תשתיות. מה שהחברה להגנת הטבע באה ורוצה לעשות ומה שאנחנו שואפים לעשות בערים וגם עושים מין הסתם, זה מחבר את הילד לטבע. זה מה שאנחנו רוצים לגעת בו.

אני הולכת להציג רגע את המודל שלנו ממש בקצרה, שמתחיל בעצם מפליאה. קודם כול פליאה, קודם כל נגיעה בטבע, התבוננות, התרגשות ממנו. מאוד התחברתי למה שאמרתם, כי זה באמת אחד הדברים המרכזיים שאנחנו עושים כדי לחבר את הילד לעולם הטבע. אנחנו מתקדמים משם גם ללמידה וחקר על הטבע ועושים חשיבה ביקורתית, עיסוק בדילמות. המטרה שלנו בתוכניות חינוך הסביבתי שלנו שהן תוכניות מתמשכות בבתי ספר, היא להגיע לאקטיביזם, להגיע לעשייה. למעשה הילדים ממש מקבלים תחושת העצמה וחיזוק לכך שהם יכולים לפעול למען הסביבה והטבע. זה ה-מה. זו הדרך שאנחנו עושים, ואיך אנחנו עושים את זה? יש לנו כל מיני קרנות פדגוגיים שאנחנו בעצם פועלים באמצעותם כדי לייצר פליאה, כדי לייצר בעצם חיבור לטבע, כשלמעשה העיקרון הפדגוגי המרכזי הוא למידה חוץ-כיתתית. זה מאוד מתחבר גם למה שהוצג כאן, כי אם אנחנו לא נתווך לילדים את החיבור לטבע, בטבע, על הטבע, בחיבור בלתי אמצעי לטבע, הדבר הזה לא יוכל להתרחש. העקרונות הפדגוגיים מסביב הם עקרונות פדגוגיים שקשורים בכלל ללמידה משמעותית, למידה מתוך התנסות, למידה שמבוססת על בעיה רלוונטית ואמיתית, גיוון בדרכי הלמידה וכו', אני לא צריכה להציג את הכול, אבל בגדול אלה העקרונות שאנחנו פועלים על פיהם.

אנחנו יכולים לראות כאן דוגמאות על חינוך סביבתי שקורה במרחבים עירוניים ברחבי הארץ. אנחנו פועלים גם ביישובים שהם לא רק מרחבים עירוניים, אבל זאת עיקר הפעילות שלנו. אנחנו רואים כאן גם דוגמאות ממגזרים שונים, מגילאים שונים, ממש מגן ועד י"ב.

אני רוצה לציין גם שהנתונים שאני הולכת להציג עכשיו הם רק מתייחסים לתוכניות חינוך סביבתי שאנחנו עושים בבתי ספר וגנים, אבל חוץ מזה יש לנו תוכנית שאנחנו מפעילים, זה נקרא "התוכנית המשולבת לחינוך לקיימות", של משרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה, שזה בעצם לעבוד עם צוותי הוראה וגננות, אבל הם לא מוצגים כאן. אנחנו כן עושים את זה הרבה מאוד בארץ.

אז חינוך סביבתי במספרים – אנחנו פועלים בערים הגדולות, בעיקר בקריית שמונה, מעלות, שלומי, חיפה, חדרה, תל אביב, ירושלים, מודיעין ובאר שבע, ומהון להון נתתי לכם את המספרים ממש מדויק כאן, אבל כ-15,000 תלמידים השנה, זה פחות או יותר מה שקורה בממוצע במהלך השנים משנת 2000, וכ-6,500 ילדי גן, ויש לנו גם הרבה מאוד עבודה בחברה הערבית, בשפרעם, סח'נין, תמרה, לוד, רמלה וכו', כ-6,000 תלמידי בית ספר. זהו. שאלות?

אנחנו ממש ניצלנו את מלוא הזמן שהוקצה לדיון, אבל נמצאת איתנו חברת הכנסת סתיו שפיר שהיא מהמובילות של היום הזה. בבקשה, גבירתי.

תודה רבה על הדיון, חבר הכנסת מרגי.

אני מתנצלת שלא יכולתי להיות בכולו. הייתי מאוד רוצה בימים הממוקדים בכנסת, אחד התוצרים שלהם זה שאנחנו צריכים לרוץ.

מדלגים מוועדה לוועדה.

בחמישה דיונים שונים. אני מזמינה אתכם גם לדיון בוועדת השקיפות שמתחיל בעוד חצי שעה.

זה נושא מרתק, בראש ובראשונה כי הרשויות המקומיות כגופים הפוליטיים שהכי מחוברים ביום-יום לאזרח, הם גם צריכים להיות הגופים שמניעים את הפוליטיקה. התפקיד של רשות מקומית, יש היום לצערי מעט מדי דוגמאות לנושא הזה, אבל התפקיד של רשות מקומית הוא מעבר לניהול היום-יום. הוא צריך לבוא לידי ביטוי בראיית העתיד, איך אנחנו הופכים ומעדכנים את המערכות החשובות ביותר בחיים של האזרחים שלנו, בחינוך, ברווחה, בתשתיות, בתחבורה ציבורית. איך אנחנו מעדכנים אותם למה שצריך להיות כבר קיים ב-2018, ובעוד שמהמערכת הממשלתית היא מערכת קצת יותר איטית, שלוקח לה קצת יותר זמן להתרגל לדברים שקורים, הרשות המקומית יכולה להיות ממש הגוף המוביל והיוזם שבסוף גם דוחף את המדינה לזוז קדימה. במה זה בא לידי ביטוי בתוך העולם החינוכי? אני הגעתי לפה כשדיברתם. נגעתם בעיקר בנושאים סביבתיים שהם מרתקים. אני הייתי רוצה לראות איך המחשבה על חינוך עדכני יותר לימנו בא לידי ביטוי גם בחינוך לאזרחות משפיעה.

אני חושב ששמענו את זה תוך כדי הדברים.

כן, כן, זה בהחלט נאמר בתוך הדברים.

הגישה שהציגו גם משרד החינוך, גם משרד השיכון, מכניסה למעורבות את התושבים, את האזרחים.

ראינו את הסקר שנעשה עכשיו בקרב הסטודנטים בוגרי מערכת החינוך, ש-80% מהם חושבים שאין להם השפעה על הפוליטיקה. זה הגיל והתקופה בחיים שבה אמורים להרגיש כמו הכוח המניע הכי משמעותי עם הכי הרבה חלומות לגבי העתיד של המקום שבו אנחנו חיים, ובתקופה הזאת סטודנטים מרגישים הכי פחות משפיעים. זה אגב, אני חושבת, קשור מאוד לנתון אחר שהופיע באותו סקר של התאחדות הסטודנטים, וזה ש-60% מהסטודנטים חושבים לרדת מהארץ, והנתונים האלה קשורים אחד בשני בצורה מאוד משמעותית.

אזרחות משפיעה אומרת שאנחנו נותנים לאנשים שנמצאים בתוך מערכת החינוך, לילדים ולנוער ממש השפעה, כלומר שהרעיונות שלהם והחלומות שלהם באים לידי ביטוי בפוליטיקה המקומית והם מרגישים שזה עובד. לא רק במקום של להיות אזרח מתנדב, שבזה דווקא יש הרבה מאוד השקעה במדינה, זה להיות אזרח משפיע פוליטית. כשילד קודם כול מבין את העקרונות של איך משפיעים על הפוליטיקה, איך אני פונה לראש העיר, איך אני רואה את התהליכים שקורים בתוך הרשות שמשפיעה על החיים שלי, איך אני יכול להגיע לשר החינוך, איך אני יכול לקדם תהליכים שמעניינים אותי, איך אני יכול להשפיע על מה שהמורים שלי חושבים ועושים. ברגע שילדים יחוו דוגמאות מוצלחות, חיוביות, של פוליטיקה לגיל צעיר, התיקון שהדבר הזה יעשה לפוליטיקה בכלל יהיה עצום.

לכל חוג בית שאני נכנסת אליו בכל מקום בארץ, דבר ראשון שאני שואלת זה מה המילה הראשונה שעולה לכם בראש כשאני אומרת פוליטיקה, ואז תמיד פה אחד כולם אומרים - שחיתות, וזה כבר הרבה זמן ככה. אם אזרחים ובעיקר בגילאים הצעירים לא יתחילו להרגיש את היכולת להשפיע על המסלול של החיים, של ההשקעה בהם בצורה ממשית ובצורה חיובית, פשוט לתת להם חוויה חיובית של איך הדברים האלה עובדים, אז אנחנו נראה גם את האנשים הלא נכונים נכנסים לתוך המקומות בעלי ההשפעה ובעלי הכוח. את הדברים האלה מתחילים מגיל מאוד צעיר, ויש פה גם השפעה שהיא גם חוצה את העיר, היא באיך אנחנו משלבים אוכלוסיות שונות שאולי לא נפגשות בתוך אותו בית הספר, כי הם ממגזרים שונים, איך אנחנו משלבים אותם וגורמים להם להכיר אחד את השני כחלק מהמערכת, איך אנחנו גורמים להם ללמוד אחד מהשני, גם את השוני וגם את היתרונות שנגזרים מתוך השוני הזה, ואיך הם יכולים להיות משפיעים בתוך קביעת מסלול החיים שלהם. אני חושבת שפה לרשויות יש אולי את התפקיד החינוכי המרכזי ביותר, ובאמת מודה לכם על כל העבודה המדהימה הרעיונות הנפלאים שאתם מציגים פה.

תודה רבה. אני מתנצל, יתכן וודאי שיש גם אורחים שהגיעו ורוצים להשתתף בדיון ולהוסיף, אבל הזמן הוא משאב מצומצם. יש לנו מספר ישיבות ואנחנו כבר זולגים לתוך הישיבה הבאה שתגרום לנו להיכנס לתוך ישיבה שלישית ורביעית.

הוועדה מודה לחברי הכנסת המלווים את יום העירוניות, חברת הכנסת תמר זנדברג, סתיו שפיר ודב חנין.

הוועדה מודה למשרד החינוך, משרד השיכון וכן לחברה להגנת הטבע על התמקדות וקידום פדגוגיה מוטת עתיד במציאות המשתנה.

הוועדה עוקבת ומקיימת דיונים בנושא של חינוך לחיים בר קיימא וכן התאמת מערכת החינוך לעתיד ולהתפתחות העתידית.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:37.