פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



21
ועדת החינוך, התרבות והספורט
18/06/2018


מושב רביעי

פרוטוקול מס' 648
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ה' בתמוז התשע"ח (18 ביוני 2018), שעה 11:46

סכנת סגירת בית הספר "שבח מופת" בתל-אביב

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
מאיר כהן
עודד פורר

אלעזר שטרן
יוליה מלינובסקי
קסיה סבטלובה
טלי פלוסקוב

אבי קצובר - דובר מחוז תל אביב, משרד החינוך

מקס סיון - מנהל בית ספר "שבח מופת"

פרופ' לאוניד פולטרוביץ' - אוניברסיטת תל אביב

פרופ' דמיטרי נוביקוב - מכון ויצמן

דני אויריק - מנכ"ל סאן ספארק מרכז הידע

רומן סוקולוב - מנכ"ל שדולה למען חינוך מתקדם

סימה קוסוי - שדולה למען חינוך מתקדם

אולגה קרדש-גורליק - חברת הוועד המנהל של מרכז פדגוגי מפתח תקווה

יעקב מוזגנוב - יו"ר הוועד המנהל של מרכז פדגוגי מפתח תקווה

טטיאנה סוקולובסקי - חברת הוועד המנהל של מרכז פדגוגי מפתח תקווה

אלווירה - יו"ר ועד הורים, בית ספר "שבח מופת"

קטיה ליטווק - פרופ' באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקאגו, אימא לתלמיד ב"שבח מופת"

לאון קוגל - מהנדס בתעשייה, הורה לשני ילדים

זאב גולדבלט - מנכ"ל, פורום ועדי ההורים היישוביים

אנה פולטרוביץ' - סטודנטית, האוניברסיטה העברית

מיכאל פצ'טניקוב - בוגר בית הספר

מיכאל סימקין - בוגר בית הספר

בוריס שינדלר - פעיל חברתי

שפי פז - מוזמן/ת

אור אזרחי - שדלן/ת (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים


סכנת סגירת ביה"ס שבח מופת בתל-אביב

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 18 ביוני 2018, ה' בתמוז תשע"ח. הנושא: סכנת סגירת בית הספר "שבח מופת" בתל אביב. נראה לי, הדיונים של היום הם כמו דיונים שהיינו בהם פעם. עודד פורר, יאמר לזכותו שהנושא הזה ישב על סדר היום כל הזמן ובאילוצים האלה, הנה, כן מגיעים להסדר, לא מגיעים להסדר. שר החינוך ביקש לחכות, אבל אני שומע שזה שוב עולה על הפרק.

אתה רוצה עודד, כיוזם, או לתת מייד למנהל בית הספר?

שמנהל בית הספר יתייחס.

בבקשה.

מקס סיון, מנהל "שבח מופת".

סגירה זה כבר לא, למרות ששנים איימו על סגירת בית הספר. הסיבה הייתה לרוב בגלל שרוב תלמידי בית הספר אינם תושבי תל אביב ועיריית תל אביב לא רצתה את הנטל הזה עליה ולכן היא הציעה אותו לפני שמונה שנים לרשת עמל, ורשת עמל לקחה את הניהול שלו.

הסגירה זה לא, כי בסופו של דבר הגענו לאיזשהו הסדר של בניית בית ספר חדש בתל כביר. כבר לפני חודש ימים התחילו שם לחפור יסודות ועד ספטמבר 2019 - - -

תל כביר זה בתחום תל אביב?

כן, שייך לעיריית תל אביב.

עד 2019 יהיה שם בית ספר שאנחנו אמורים לעבור אליו, אבל זה לא יהיה בית ספר "שבח מופת". יהיה השם "שבח מופת", אבל זה לא יראה כמו בית ספר "שבח מופת".

בוא אני אשאל שאלה קנטרנית לצורך הדיון. מה מיוחד ב"שבח מופת"? מה קרה שם? אולי אתה לא יודע כי עברת לתל אביב לפני כמה שנים, אבל בתי ספר נסגרים, מוחלף להם השם. התיכון שאני למדתי בו בבאר שבע, ארבע פעמים החליף את השם, את הרשת, את הבעלות. הכול השתנה. מה קרה? למה "שבח מופת" לא יורד מסדר היום?

כי זאת פנינה שידעה לעשות, אני חושב, את הכי טוב שאפשר עם אוכלוסיית עולים. היא לקחה אוכלוסיית עולים, גרמה להם להיקלט בצורה מעולה במערכת החינוך בארץ, להוציא ממנה את הנבחרת של מדינת ישראל. רובם היום משולבים בהייטק, משולבים בעמדות מפתח במשק. אם תבדוק היום, תרים טלפון למפקד חיל הים, תגיד לו, מי החיילים שאתה רוצה ביחידות שלך במכטרוניקה? הוא יגיד לך, רק "שבח מופת" אני מעדיף. עובדה היא שרוב מי שמחזיק את המערכות בשייטת זה הילדים שלנו. תרים טלפון ליחידות הסייבר.

השאלה, למה ב"שבח מופת" כן, במקום אחר לא?

מורים טובים, מנהל טוב והורים שהם משתפים פעולה עם בית הספר.

ושיטת לימוד ייחודית.

גבירתי, תודה. אני קודם כול מקדם בברכה את כל האורחים שלנו, ואני רואה קבוצה גם של אורחות. זו קבוצה ייחודית, מאורגנת?

אמונה - - -

באיזו עיר?

מכל הארץ.

ברוכות הבאות.

רק למי שלא מכיר, קודם כל בלי קריאות ביניים. אני אתן לדבר לכל אחד. גם הפרוטוקול לא יודע מי אמר. זה לא נרשם. סבלנות, ניתן לכל מי שביקש, לכל מי שרוצה לדבר, שידבר. אני בכוונה שואל שאלות. את התשובות אני יודע, אבל כדי לייצר דינמיקה של דיון ושהדברים יאמרו וייכתבו, צריך לשאול גם שאלות. אני לא מחכה לתשובות. אני פניתי לשואל.

אני רוצה להתפרץ. גבירתי, שיטות הוראה קמות, נופלות, משתנות. זה לא מה שמשפיע. במקום שיש צוות טוב של מורים ומנהל טוב או מנהלת טובה ונשמה יתרה למורים האלה, שם מצליחים. לא משנה, אפשר לעשות את זה או בשינון או פרונטלי או כזה או אחר, לכן בראש ובראשונה זה הנשמה שיש בבית הספר. זה מה שאני מאמין.

תראה מה שקורה, הצוות מורכב בחלקו מצוות שהם עולים, חלקם ותיקים, חלקם חדשים יותר, והתלמידים ברובם הם מחבר העמים. השיטה שבה אנחנו קולטים אותם ודואגים להם, אני לא חושב שהיום יש בית ספר שיכול לעשות את מה שאנחנו עושים עם האוכלוסייה הזאת. ילד כזה שייכנס לבית ספר אחר, לא ימצה את הפוטנציאל שלו. מה שאנחנו יודעים זה לקחת את הילדים האלה ולהגיע איתם למיצוי פוטנציאל מלא, כך שבסופו של דבר - - -

כמה תלמידים בכיתה?

36, 38.

כמה כל בית הספר?

800 תלמידים.

מאיזה יישובים?

33 ישובים בארץ. 30% מהם זה דרום תל אביב. 33 ישובים בארץ, מבאר שבע, חיפה, ירושלים.

מגיעים ביום-יום?

מגיעים וחוזרים כל יום. יש לי ילדים שאני יושב איתם ואני אומר להם, לא קשה לך לקום ב-5:00 בבוקר? אומר לי, אני מעדיף לקום ב-5:00 בבוקר ולהגיע לבית ספר הזה ולא ללכת לבית ספר שהייתי בו.

בית הספר החדש, איפה יוקם?

בתל כביר. איפה הבעיה שלנו? הבעיה היא שאוקי, יש לנו בית ספר חדש, וכולם עוזרים. תראה, עיריית תל אביב נתנה לי לתכנן את בית הספר מ-א' ועד ת'. אני עושה הכול. הם לא מתערבים לי. נותנים לי את מלוא הכסף.

לכאורה, אז למה בתל כביר זה לא יצליח?

אני אגיד לך איפה הבעיה. הבעיה היא שלימודי החוץ שלנו הם הבעייתיים. אנחנו מוגדרים בית ספר על-אזורי. אגב, הוועדה הזאת דנה כבר פעמיים בנושא הזה והחליטה כן ללכת לקראת בית הספר ולאפשר לו תלמידי חוץ, ועד היום זה לא נפתר. עכשיו תראה מה קורה. אישור לימודי חוץ, ילד מכיתה ז' עד ט' צריך לקבל מהעירייה שלו אישור לימודי חוץ, אחרת הוא לא יכול להירשם אצלי בבית הספר. במידה וקיבל אישור, אין בעיה, אבל רובם לא מקבלים אישור. מי מהם מקבל אישור? מקבל אישור ילד שרוצה ללמוד מדעים והוא לא מספיק חזק לכיתה המדעית ביישוב שלו, אז אומרים לו, לך. או ילד עם בעיות רגשיות או בעיות קשות של ביקור סדיר, אומרים לו, לך, אז כאלה אני מקבל, בודדים.

גם איתם אתה מצליח?

בטח, 100% בגרות שלוש שנים.

זו התורה שאנחנו אומרים אותה לאורך כל היום. אני בכוונה שאלתי.

זו לא הבעיה. תראה, בעשירון העליון בכיתות ח' יש מבחן מיצ"ב. אנחנו בעשירון העליון עם עולים חדשים. איך זה יכול להיות? אנחנו מתמודדים מול בתי ספר דוברי עברית ואנחנו עשר נקודות מעליהם. מה קורה עם לימודי החוץ? ילד יכול לערער למחוז. פה הבעיה שלנו, כי המחוז לא מוכן להתעמת עם ראשי הערים והוא מוכן להתעמת איתי, והמחוז אומר לי לא. היו לי ויכוחים קשים עם מפקחת המחוז, כי היא באה מפתח תקווה, ופתח תקווה, הייתה לי מלחמה קשה מאוד איתה, כי היא לא שחררה תלמידים, וכשהיא הגיעה למחוז, היה נקמה. היא אמרה לי, אני אמחק אתכם, אתם לא תישארו. לא במילים האלה, אבל הבנתי מדבריה ומסגנון הדיבור שלה שהיא לא תעביר לי שום תלמיד, וככה זה היה וסגרתי כיתה שלמה.

אתה יודע איפה התהייה שלי? הרי משרד החינוך מכיר ביכולות של בית הספר, בדירוג שלו, במיקום שלו.

מכיר.

כשאנחנו מנהלים בתפיסה של משהו מערך שיווני, אני מכיר את הבעיות הפרוצדורליות והבירוקרטיות, אבל מדינה או גוף או משרד גם יכול להכיר בערך מסוים ואז הוא נותן לו החרגה מאותו מדד שוויוני. סדר צריך להיות. תאר לך שכל ילד היה רוצה. פה יש לנו איזה פורמט שהוא ייעודי, ויצא ככה. אני לא מאמין שלא קיבלת תלמידים שהם לא יוצאי חבר העמים.

הכול.

רובם ככולם של התלמידים.

יש לי ילדים מדרום תל אביב.

זה לא נכון להגדיר את זה כאילו שזה בית הספר - - -

אני לא סיימתי כדי שתביני מה אני מתכוון. יצא ככה שרובו יוצאי חבר העמים. מידת ההצלחה שם היא פורצת כל מדד אחר ברחבי הארץ. משרד החינוך, אנחנו צריכים לקרוא לו. קודם כול אנחנו פותרים על הדרך בעיה אחרת שהצפת עכשיו, לתת לו איזה ערך סגולי, הגדרה ייעודית וייחודית כדי שלא תיכנסו לקטע הזה של אישור אגרות חוץ ומאבקים פנימיים בתוך מחוז, מחוץ למחוז. זו סוגיה אחרת.

אני רוצה שתסביר לי למה אם המדינה יחד עם עיריית תל אביב בונים לך בית ספר חדש בתל כביר, זה לא יהיה אותו דבר?

יש בעיה קשה של גישה למקום. אנחנו מקבלים תלמידים מכמה יישובים. קל להם מאוד להגיע לרחוב ההגנה, לרכבת, או לרחוב המסגר. הכניסה פנימה לתוך תל כביר מסבכת לנו את הנסיעות, מאריכה את זמן הנסיעה.

ועוד בצפיפות והעומסים.

מקס, בהנחה שיכירו בבית ספר החדש הזה כבית ספר אזורי, זה יפתור את הבעיה?

אנחנו היום על-אזורי.

אבל אני משער, במעבר לתל כביר - - -

המעבר, אני רוצה שיפסיקו להפריע לי עם תלמידים שרוצים להגיע.

שימשיכו להכיר בך - - -

אנחנו נקרא בסיכום למשרד החינוך.

אני אומר, נתמודד עם המרחק, אבל אל תעצרו את השליחות הזו של לקחת את התלמידים האלה.

עדיפות - - -

אפילו לא עדיפות. אני אקלוט את כולם, אין לי בעיה. אל תעצרו לי תלמידים.

למה נולד הצורך בכלל להעביר אתכם?

שאלה טובה.

למה לא לבנות להם בית ספר? למה להרוס משהו שקיים ומוצלח?

יש אריתראים בדרום תל אביב ועיריית תל אביב החליטה שהיא לא רוצה להסיע אותם, היא רוצה משהו קרוב. אנחנו הכי קרוב וממילא יש מאבקים איתנו.

חוץ מאותם 30% מדרום תל אביב, יש לכם דין של אורח.

לא, לא, אנחנו מדברים עכשיו על האוכלוסייה הזרה.

אתם מבחינת עיריית תל אביב אורחים.

נכון.

בית הספר הזה הוא ענק? הקמפוס הזה הוא ענק?

הוא לא ענק. הוא בית ספר טכנולוגי. הוא צריך הרבה מעבדות.

כמה תושבי דרום תל אביב מקרב אוכלוסיית המסתננים, אריתראים שהם מיועדים לבית הספר?

זה הולך 1,000 תלמידים שם. אגב, עיריית תל אביב טוענת שבשנתיים הקרובות היא תצטרך לבנות עוד שני בתי ספר.

אוקי. עודד.

אני מלווה את הנושא הזה מתחילת דרכו. התהליך הזה התחיל בספטמבר שנה שעברה. כשהבנו שזאת המגמה, וצדק מאיר בשאלה שהוא שאל בשקט, אני אשאל אותה בקול רם, למה ראש העיר לא פה? אני פניתי בזמנו גם לראש העיר וגם לשר החינוך מתוך הבנה שמה לעשות, עניי עירך קודמים. כשאני אומר עניי עירך קודמים, זה קודם אזרחי מדינת ישראל לפני המסתננים, ואני שם את זה על השולחן. אני שם את זה על השולחן, אדוני, כי בשביל עכשיו לדאוג לחינוך שמדינת ישראל צריכה לדאוג לו. זה נכון, ילדי המסתננים הם ילדים של מסתננים. צריך לדאוג להם לחינוך, זה בסדר, אבל לא על חשבון זה שיסגרו בית ספר שהוא פעיל כבר למעלה מ-20 שנה.

אני אומר לך, ואני יושב פה בשני כובעים. אני גם הייתי מנכ"ל משרד הקליטה בקדנציה הקודמת, והיום אני חבר ויושב בוועדה הזו. בית ספר "שבח מופת" הוא מופת של קליטת עלייה. על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על קבוצה קטנה של 1.3 מיליון עולים שהגיעו לכאן מקרב יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר, שהנושא הזה חשוב להם ומספיק חשוב להם בשביל לשלוח, להם ולילדיהם, לשלוח את הילדים לנסוע בתחבורה ציבורית מבאר שבע ומלוד ומרמלה. צריך להבין, תלמיד שיוצא מבאר שבע, אתה יודע מה זה. בשביל להגיע ב-8:00 בבוקר לבית ספר, מתי הוא קם בבוקר? אבל התלמיד הזה בא ולומד ולכן בית הספר הזה משיג 100% בגרות, אבל גם 100% גיוס לצה"ל וליחידות המובחרות. אמר קודם מאיר, ונכון, שהתוצאה היא תוצאה של צוות עם נשמה, אבל גם צוות, ואתה גם יודע את זה כי ניהלת בית ספר, רוצה להיות בבית ספר שהוא מרגיש שהוא יכול לתת בו את הנשמה, ואת זה רואים בבית ספר, ומי שסייר בבית ספר ראה שם מעבדות ואפשרויות ללמוד בשיטות אחרות שלא קיימות במקומות אחרים. מה עושים? לוקחים את המעבדות האלה שכבר השקיעו בהן כסף. אותן יהרסו ויבנו מעבדות במקומות אחרים בשביל לשרת איזושהי אוכלוסייה אחרת.

אני רוצה להגיד עוד משהו אחד קטן גם על מורשת, אדוני. אנחנו נמצאים בחודש יוני. ב-1 ביוני 2001 היה פיגוע רצחני בדולפינריום שכולנו זוכרים אותו. נרצחו בו 21 בני נוער, מתוכם שבעה תלמידי בית הספר "שבח מופת", עם לוח הנצחה בבית הספר, עם מורשת שנלמדת כחלק מהעניין הזה בבית הספר. אי אפשר להשליך את העניין הזה לפח רק בגלל שיקולים שעיריית תל אביב לא רוצה להסיע את ילדי המסתננים ממקום למקום ללימודים. אני אומר לך, בונים את בית הספר הזה? שיבנו בית ספר לילדי מסתננים. שיבנו בית ספר שיתן שירות לילדים האלה. לא יכול להיות שסוגרים את בית הספר הזה. זה פעם אחת.

אגב, הצענו את זה.

אני יודע שהצעת את זה, תאמין לי.

אלה שתי הבקשות שאני ביקשתי גם משר החינוך וגם מראש העיר. כבר משקיעים את הכסף הזה, תאפשרו, במקום להעביר את הילדים האלה בית ספר, תעבירו את הילדים האחרים בית ספר. זה פעם אחת.

פעם שנייה, משרד החינוך צריך להפסיק להילחם בעובדה שמגיעים לבית הספר ילדים מרשויות אחרות וצריך להנחות את ראשי העיר, כל בקשה שמגיעה אליך בעניין הזה לבית ספר "שבח מופת" צריכה להתקבל ובזה נגמר העניין. לא יכול להיות שראשי העיר יחסמו. הרי זה לא יהיה מצב שכל תלמידי באר שבע או כל תלמידי לוד ייסעו ל"שבח מופת".

אנחנו לא מבקשים לעשות אנרכיה.

זה רק יועיל.

תחרות זה דבר מצוין.

"קנאת סופרים תרבה חוכמה", בדיוק במקרה הזה. היא לא תחריב את מערכת החינוך העירונית. היא תאפשר לו מצוינות, ומהצד השני תאפשר לבית הספר הזה ולפנינה הזו שגדלה פה.

בהקשר של קליטת העלייה, לצערי הרבה מאוד רשויות סוחרות, ואני ממש משתמש במילה הזו שהיא מילה רעה, סוחרות בשעות שהן מקבלות לטובת עולים ולכן הם מעדיפים שהם יישארו בפנים, אבל העולה לא מקבל את אותה קליטה ואת אותה מערכת שהוא היה צריך לקבל כתוצאה משעות הבונוס שבית הספר מקבל.

תודה. מאיר כהן, בבקשה.

אדוני היושב ראש, כמה דברים. אחד, אני מבקש ממך, לא הרבה רשויות.

אני מכיר רשויות.

כן. אנחנו קצת עושים עוול כשאנחנו אומרים "הרבה רשויות". טלי לא עשתה את זה ואני לא עשיתי את זה ומקס לא. רוב ראשי הרשויות הם מאוד - - - .

חלק מהרשויות.

שני דברים אני רוצה להגיד. אחד, הבנייה של בית הספר החדש, כפי שהבנתי משיחה מקדימה עם מנהל בית הספר, היא עובדה קיימת. אני גם לא נכנס לשיקולים של ראש העיר, כי הייתי שם בכובע הזה, וראש העיר הוא לא האויב של השולחן הזה. יש לו שיקולים משלו. להערכתי, מקס, מה שאתם צריכים לעשות וגם צוות המורים, א', להצהיר שכן אתם מוכנים לעבור לבית הספר החדש. לא נורא. בית הספר החדש, אם מקס מתכנן אותו, אני אומר לך היות ואני מכיר את הבחור, זה יהיה בית ספר של 1,000 כוכבים, עם המעבדות הכי יפות, עם מרחבי הלמידה הכי יפים. המאבק שצריך להיות זה שבית הספר הזה ימשיך להיות מוכר כבית ספר על-אזורי ושאף אחד לא יפגע ושתלמידים מלוד ורמלה ובאר שבע ימשיכו להגיע. אל תעשו את החישוב של האריתראים. תשימו אותם בצד.

איך הם יגיעו?

זה לא העניין. תקשיבי טוב, הורה טוב שמאמין בבית ספר, יביא את הילד שלו גם מקריית שמונה. תבינו את זה. בית הספר הזה, כוחו ביכולת שלו.

אבל צריך להתייחס לפרמטר הזה של הנסיעה הנוספת.

כמו שמגיעים ל"תלמה ילין".

תקשיבו טוב למה שמנהל בית הספר אומר. הסיפור של להגיע לשם זה לא המעכב. המעכב זה שמשרד החינוך תוקע מקלות בגלגלים. כשיש סיפור הצלחה כזה, צוות טוב, מנהל טוב מאוד, בית ספר מצליח, תוצאות יוצאות מין הכלל, הישראליות האמיתית. מבחינתי "שבח מופת" זו ההתגלמות של הישראליות האמיתית, ילדים שבאים ותוך כמה שנים הופכים להיות למובילי דעה, הצלחה ומובילים בצבא.

כמו כן הוא.

כשמו כן הוא, כן, לכן אני אומר מקס, אני לא בטוח שאתם צריכים להוביל מאבק שבו אנחנו נשארים בבית ספר הישן הזה, על זה אנחנו נלחמים. לא על זה אתם נלחמים. אתם נלחמים על ההכרה שהשיח החינוכי אצלכם הוא הטוב ביותר בארץ ולכן צריך לשמר את זה שתלמידים יכולים להגיע מכל הארץ אליכם גם ביום-יום, ולשמר את צוות המורים הזה, לא לפגוע בו, לקחת את כל הפרופסורים המבריקים האלה, להשאיר אותם, לשמור על מקום העבודה שלהם ולהפוך למקור חיקוי לבתי ספר אחרים. אם הייתי מבקש שרון יבוא לכאן, זה המשפט שהייתי אומר לו. רון, תחשוב על בית הספר הזה כעל מודל הצלחה שיבואו מכל העולם לראות איך עושים אינטגרציה.

כשהם זוכים בתחרויות הוא מתגאה בו.

אגב, אני חייב להגיד לך שרון מתגאה בו בכל מצב, גם כשהם לא. משיחה שלי, רון אוהב את בית הספר הזה.

היות ואני צריך ללכת לנשיאות, בינתיים אני - - -

אני כאן לשמור על האינטרס.

כאיש חינוך לשעבר שגם מכיר את מקס, אני אומר לכם ששמכם יוצא. מי צוות המורים? תרימו את הידיים לראות אתכם.

אין פה מורים.

תמסור למורים שלך, מקס, יש הרבה הערכה בוועדת החינוך שמונהגת על ידי האיש הטוב הזה, לבית הספר שלך.

תודה.

בית ספר מצוין. הלוואי והיה משכפל את עצמו.

תודה. טלי, בבקשה.

גם אני צריכה ללכת, אבל אני לא אלך. אני לא אלך, כי הנושא הזה בעיניי זה אחד מהדיונים החשובים של הוועדה שלכם ועל כך אני רוצה באמת להודות לך, כי אני יודעת שהנושא הוא גם קרוב לליבך.

קרוב לליבי משתי בחינות. א', בגלל שזה סיפור הצלחה כשלעצמו. ב', אני תמיד רוצה להעתיק מודלים מצליחים. אני לא סתם שאלתי למה זה סיפור הצלחה. צריך להעתיק את זה. הייתי אפילו מזמין מנהלי בתי ספר, אם המחוזות היו באמת לוקחים את זה, להביא קבוצות של מנהלי בתי ספר ל"שבח מופת" לראות למה זה סיפור הצלחה ולהעתיק את המודל ולצאת קצת מהקופסה, זה היה שכרנו.

זה המפתח להצלחה, כי מה שקורה נכון להיום, ונמצא פה לפי דעתי הנציג של משרד החינוך, אני מרגישה שיש סוג של תחרות בין משרד החינוך לבין המוסד שאנחנו מדברים עליו. זה דבר שהוא לא תקין. במקום באמת לקחת את המוסד הזה כשותף, לקחת אותו כדוגמא שבאמת אנחנו כולנו יכולים להתגאות בו ולתת לילדים המחונכים את הדרך לבטא את עצמם במוסד אחר, זה לא קורה.

אני חייבת לשתף אותך, אדוני היושב ראש. בשבוע שעבר קיימנו דיון בשדולה ואתה גם כן הוזמנת אבל לא יכולת להיות כי היו לך דיונים בוועדה, שדולה לחינוך מתקדם, ושם ישבו גם מייסדי המפ"ת, שזה יעקב מוזגנוב, בן 80 היום, פרופ' מוזגנוב שהוא הקים את בית הספר הזה והוא התחיל עם תרומה צנועה של 10,000 דולר וזה מה שעשה מכלום, מה שאנחנו רואים היום, ויושבים פה עוד כמה פרופסורים עם יכולות בלתי רגילות, ואני כמדינה, אנחנו לא יודעים לקחת את זה ולנצל את זה לטובת החינוך במדינת ישראל? זה בעיניי פיגוע. צריך לקחת את בית הספר הזה ולהראות אותו כדוגמא.

עוד דבר אחד אני רוצה להגיד. חבל שאנחנו מדווחים היום כשכבר אני הבנתי שכבר עלו על הקרקע וכן הלאה, אבל יחד עם זאת אפשר הכול להחזיר אחורה. אי אפשר להרוס את מה שנבנה כאן ולהעביר פיזית למקום אחר. אפשר פיזית להעביר, אבל את התוכן אני לא בטוחה שניתן להעביר, ולכן הילדים היום יודעים על בית הספר הזה ואנחנו מתגאים בכל מה שאתם עושים ואומרים לכם שוב תודה על העשייה שלכם, ואם היית שומע בשדולה שתי הצגות של הפרויקטים על ידי התלמידים של היזמות הצעירה שקמה בתוך בית הספר "שבח מופת", היית גאה בכלל במדינה ולא רק בבית הספר, לכן אנחנו כולנו צריכים לתת את הגב והגיבוי לכל מה שקורה שם, ולעשות עדיין את הכול כדי שבית הספר ישאר באותו מקום איפה שהוא נמצא היום. זו היסטוריה, אדוני. אנחנו פשוט משנים היסטוריה.

תודה. בבקשה.

כבוד היושב ראש, אנחנו ישבנו לפני יותר משנה בוועדה הזאת איתך ודיברנו על סגירה של בית ספר אחר בשם "כפר עציון" בקריית אתא. אני בטוחה שאתה זוכר את הסיפור הזה. לא הייתה התגייסות כל כך מאסיבית ומרשימה כמו במקרה הזה, לצערי הרב. בית הספר הזה נסגר וסוף פסוק הוא שילדי העולים, מי שלמד שם, הם התפזרו לכל עבר, ונכון, הרוח הזאת, רוח ציונית, רוח של מצוינות, כל מה שאפשר היה באמת להשיג את המיטב מהילדים האלה, איננה קיימת. הם נוסעים יותר זמן, הם מצליחים פחות ואנחנו רואים את התוצאה הזאת. אנחנו רואים ילדים שנכשלים. המדינה מכשילה אותם, לא משהו אחר.

ב-1 בספטמבר בשנה שעברה אנחנו התגייסנו כמה ח"כים ואנחנו עמדנו בהפגנה שהייתה ליד בית ספר "שבח מופת", וגם אז זה נשמע כמו משהו הזוי. לוקחים משהו שמצליח כל כך וגודעים אותו, וזה נראה, אדוני, כבוד היושב ראש, כמו שיטה שהיא שיטה קלוקלת, היא שיטה בעייתית מאוד של התנכלות דווקא לאלה שמצטיינים. זה לא מקרה ראשון, זה לא מקרה אחרון, ואנחנו דיברנו ולא פעם גם אנחנו התעכבנו על המקרה של "יוהנה ז'בוטינסקי", שגם שם הייתה בעיה של העברת תלמידים לפה ולשם וטרטור בלתי פוסק, וזה מה שהעיריות מתעקשות לעשות באישור של משרד החינוך. זה נראה לי כמו שיטה.

אני לא אפליג בשבחי "שבח מופת", כי אתם יודעים את דעתי על בית הספר הזה. אני אוהבת אותו, יש לי חברים מבין חברי הסגל של המורים שמלמדים שם, והאומנות פה שאני רואה, זה גם הרבה בזכות טטיאנה ברשקוב שאני מכירה אותה היטב. נראה לי שמדינת ישראל שכל הזמן קוראת לנו להצטיין ולעודד ולהוביל קדימה, כי ככה אנחנו נוכל להצליח. מה יש לנו במדינה שלנו? מה שיש לנו זה המוח היהודי. את זה אנחנו צריכים לפתח. את הדברים האלה לוקחים וגודעים.

אני פשוט אסכם בשני דברים. קודם כול, לא לוקחים דבר טוב שכבר קיים ונמצא ומעתיקים אותו, מעבירים אותם ומקשים ומטרטרים. למה? לא מגיע להם, לא למורים, לא לתלמידים, ומי שאמר עכשיו, הם יסתדרו, סליחה, אני כאימא לילדים, אני יודעת היטב. זה נטל נוסף על ההורים. זה יפול על הגב של ההורים שגם הם לא באים משכבות הכי חזקות בחברה הישראלית.

לא רק נטל, גם הקושי. אם אתם אומרים שהם נוסעים לשם וזה רחוק מציר תחבורה מרכזי, קושי.

אז זה נטל נוסף, זה קושי נוסף, זו מעמסה נוספת. הילדים האלה, צריך לעזור להם ולא להיפך.

קסניה, תודה. יוליה.

תודה אדוני היושב ראש. אני אגלוש קצת להיסטוריה. הסיפור עם "שבח מופת" התחיל מבחינתי לא בשנה הקודמת שרצו לסגור את בית הספר או לעשות משהו, זה התחיל עוד ב-2003. אני הולכת מאוד רחוק בהיסטוריה. יש פה אנשים שהם ביחד באותו מאבק, בחירות ראשונות שלי למועצת העיר חולון וראש העיר חולון, מר מוטי ששון החליט שהוא לא משחרר ילדי חולון ללמוד בבית ספר "שבח מופת". כמה זה היה, לאון? 30 ילדים, משהו כזה.

28.

28, יופי. ואז, אני מזכירה, לפני 15 שנה, כאילו אנחנו נמצאים היום, אותו סיפור, ראש העיר מחליט, על גופתו, שהם כולם ילמדו בחולון ויש בחולון בית ספר מצוין. אגב, בחולון יש 200,000 תושבים, זאת אומרת אותם 28 ילדים לא היו עושים הבדל מהותי. זה כיתה, אולי אפילו פחות במימדים של חולון. הוא לא משחרר אותם ללמוד בבית ספר "שבח מופת", אבל אז נכנסנו לעניין הזה, הרמנו הפגנות וצעקות, וזכרונו לברכה, חבר הכנסת יורי שטרן שהיה אז יושב ראש ועדת הפנים של הכנסת. אם אתה בטח זוכר, יורי שטרן, הוא היה אז יושב ראש ועדת הפנים של הכנסת, הגיע להפגנות. ראש העיר לא נתן לו להיכנס ללשכתו. ככה זה מתנהל. ראשי הערים חוששים מבית הספר הזה, חוששים שילדים יעזבו לשם. בסופו של דבר לא מעניין אותם ילדים. מעניין אותם תקצוב. אני רק מנסה שתבינו שאני לא נמצאת פה סתם. הנה, הרבה אנשים שאנחנו מכירים.

אני אחזור על משהו שגם קסניה דיברה. אני זוכרת את היום הזה, 2001, 1.6. אני זוכרת את הפיצוץ האדיר שאנחנו שמענו בחולון. אני זוכרת איך אנחנו יצאנו באמצע הלילה, כל השכנים החוצה, כי לא הבנו מה היה שם. אני מכירה את המשפחות של הילדים שהם גם חולוניים, שהילדים נהרגו, ואני מכירה משפחות לילדים שהם נכים בעצם, הם לא השתקמו במאה אחוז. בית הספר הזה, במקום הזה איפה שהוא נמצא עכשיו, יש לזה חשיבות מוסרית. היום כל הסיפור הזה, להעתיק את זה למקום אחר, זה היה שם, זה אותם ילדים. יש שם זיכרון קולקטיבי לכל מה שהיה, ומאוד חשוב לשמור את הזיכרון הזה, ואם כבר בונים בית ספר חדש, אז שני דברים: א', משרד החינוך צריך לעשות סדר עם ראשי הרשויות, כי זו באמת תופעה שאני מכירה אותה כבר 15 שנה וזה לא בסדר בעליל, כי רק בודדים. תגידו לבן שלי לקום ב-5:00 בבוקר או ב-6:00 בבוקר ולנסוע, הוא יגיד, רק התעוררתי. זה רק ילדים שבאמת רוצים בכך.

דבר אחרון, אם כבר בונים בית ספר חדש, יש צורך בכך, אז יאכלסו אותם בילדים אחרים. זה לא פסול, ותשאירו את המקום הקדוש הזה, הטוב הזה, המוסרי הזה, במקומו. תודה, אדוני היושב ראש.

תודה. ד"ר טטיאנה, בבקשה.

אני הייתי בין המייסדים של בית הספר. עזרתי ליעקב מזגנוב לבנות את בית הספר שלנו. עכשיו אני כבר פנסיונרית, אבל אני מעבירה חוגים לילדים שרוצים ללמוד מתמטיקה ברמה גבוהה, ואני אומרת תודה רבה להנהלה של בית הספר שנותנים לי אפשרות לעשות עבודה כל כך מעניינת.

כולם שמעו על הצלחות של בית הספר, 100% מאה אחוז בגרות, המון אנשים שעובדים בהייטק, אנשי מדע, ויש פרופסורים של הבוגרים שלנו ויש מהנדסים, רופאים ואנשי עסקים. ברור, זה שמעו, אבל אולי לא כולם שמעו על העבודה הענקית שעושה בית הספר עם ילדים מאוד חלשים, ילדים שבאים לבית הספר עם ציונים שליליים מבית ספר יסודי. יש המון ילדים כאלה. בטח כאלה, זה כמות יותר גדולה מכמות של גאונים, זה תמי ככה, ועבודה עם עולים חדשים, עבודה עם ילדים ממשפחות עניות, חד הוריות, ילדים בעצם שהיו בלי תקווה, אבל הם מקבלים אצלנו בגרות, מסתדרים בחיים ויוצאים מבית הספר עם המון חברים טובים.

תודה. לאון קוגל.

שלום, אני מהנדס בתעשייה, אב לשניים. אני בזמנו העתקתי מקום מגוריי מאזור ירושלים לפתח תקווה כדי ש"שבח מופת" יהיה בהישג תחבורה ציבורית, ואתם כבר מבינים שהתחבורה והנגישות זה נושא - - -

אני לא בטוח אם שיפרת. מפתח תקווה לתל אביב, ירושלים-תל אביב נראה לי אותו זמן, אבל לא משנה, זה לא הדיון.

כי העיר יקרה מדי עבורנו. זה העניין.

בדרך לפה אני דיברתי בטלפון עם מאיה בן ציון שהיא גדלה בשכונת התקווה ושני הילדים שלה גדלו בשכונת התקווה. היא הייתה מספיק חכמה לרשום אותם לבית ספר "שבח מופת" על אף שהפחידו אותה שזה בית ספר רוסי, ואז בדרך דיברתי איתה. שאלתי, מה עם הילדים? מתן היה מוכשר וזיהו את זה מייד. עכשיו הוא מסיים דוקטורט לפיזיקה באוניברסיטה בניו יורק. אחיו הקטן הוא היה ילד שובב. הוא נשאר שנתיים כיתה בכיתה ט' בבית הספר, אבל בית הספר לא ויתר עליו, והוא לא ויתר. הוא סיים בהצלחה. עכשיו הוא לומד הנדסת בניין בטכניון בחיפה.

אתם כבר מבינים שזאת הסיבה מדוע אנחנו עולים על בריקדות כשמאיימים על בית הספר הזה. אין שום דבר דומה בארץ, כי כל האחרים עובדים בשיטה מאוד פשוטה, קודם בוחרים את הכי חזקים ואחר כך נותנים להם הכי הרבה. זה לא פלא שזה מצליח. ב"שבח" עושים את הפוך. לכל ילד נותנים את הכלים לממש מקסימום מהפוטנציאל שלו וקצת מעבר לכך, ובגלל זה זה מצליח. תלמידים של בית ספרנו, אני זוכר, אנחנו עם מאיה בוועד הורים אספנו תרומות לספק לעשרות ילדים כל יום ארוחה חמה בחינם, כי הילדים היו ממשפחות עניות, אבל פה אנחנו לא בשביל לשבח את בית הספר.

זה מה שרציתי להעיר לכם. רציתי והתאפקתי. אמרתי, אתן לכם. רבותיי, הביאו לי פה ספר. אני קראתי. מה "שבח מופת", כולנו יודעים. כייף לבוא וצריך לעשות דיון כדי שמזה יראו, יעתיקו וילמדו. אנחנו כרגע במשבר. דברו על המשבר.

אנחנו היום בישיבת חירום פה כולנו, כי ב-2016 העירייה הודיעה לרשת עמל שהיא פשוט צריכה את המבנה לצרכים שלה, כאילו בעל נכס מודיע לדייר, אני צריך את הנכס, קחו את חפציכם ותעופו מפה. סליחה, זה היה בדיוק ככה. תמצאו לכם פתרון אחר, ואז כמובן קמה הזעקה הציבורית והסערה הגיעה עד לממשלה ואז העירייה לכאורה קצת נסוגה ואז היא הסכימה להיכנס לדיון ואז נפתלי בנט הבטיח לתקצב בניין חדש עבור בית הספר "שבח מופת" וכמובן מתנה כזאת לא מסרבים לה והעירייה הסכימה שיבנו לה בית ספר. זה בסדר גמור, והקציבה לו מקום באבו כביר. מדוע דווקא באבו כביר? אל תשאלו אותי, תשאלו את ראש העיר. לדעתי זאת החלטה דבילית, אבל זה מה שהוחלט. אני הייתי היום במגרש הבנייה הזה ליד אבו כביר. הבוקר אני הייתי שם. יש גדר, חופרים שם. בספטמבר 2019 לא יוכלו להעביר את בית הספר לשם. אני 30 שנה מכיר את ענף הבנייה בארץ. אין שום דבר לסיים את הפרויקט הזה בספטמבר 2019. זה לא יקרה.

בספטמבר 2018 - - -

אנחנו עדיין במבנה שלנו היום.

אוקי.

יש לנו שנה.

אני עכשיו אשאל אותך בשאלה של פוליטיקאים. מה אכפת לך שלא יהיה מוכן? זה משרת את האינטרסים שלך.

התקשרו אלי מורים ואמרו שבינתיים כל עוד אפילו לא הקימו את הבניין, שודדים ובוזזים את בית הספר הקיים. לוקחים כיתות, לקחו אותם ספורט. מקצצים במגמות, בשעות אפקטיביות, זאת אומרת, העירייה לא ביטלה את התוכנית המקורית שלה, היא כבר מיישמת אותה.

אני אומר שזאת ההזדמנות האחרונה להציל את בית הספר, כי בעוד שלוש שנים כשיבנו את הבניין החדש, לא יהיה את מה להעביר לשם. בית הספר לא ישרוד עד אז.

ברור לנו. תודה.

פרופ' קטיה ליטווק.

(דבריה מתורגמים. להלן התרגום החופשי).
פרופ' קטיה ליטווק מאוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקאגו. הם לא היו מרוצים מהחינוך בשיקאגו ולכן הגיעו ל"שבח מופת". הבן שלה לומד בכיתה ז'. בית הספר "שבח מופת" יותר טוב מבית הספר הפרטי היקר בשיקאגו, שהילדים שלה למדו בו עד כה. הם במקור רצו להישאר רק לשנה, אבל בגלל שבית הספר כל כך טוב, הם החליטו להישאר עוד ולעשות עלייה. הבן שלי מדבר עברית תודות ל"שבח מופת". אני לא, כי אני לא בבית הספר.

בעצם כל מה שהיא סיפרה על בית הספר היה הטוב, עכשיו נדבר על הרע. ראש העיר רוצה להרוס את בית הספר. כבר נלקחו חלקים מהבניין, נלקח המימון, הולכים מורים, הולכים תלמידים. התירוצים של ראש העיר זה שבית הספר מצטמצם באופן טבעי, פחות ילדים, הבניין ריק, פחות מימון, אבל זה שטויות. אין שום דבר פנימי לבית הספר, שום שוק שייצר את ההצטמצמות הטבעית שלו. פחות הילדים מגיעים עכשיו בגלל שראש העיר פוגע בבית הספר. הורים מגלים שהבניין בסכנה, הם לא שולחים את הילדים שלהם ל"שבח" והדבר היחיד שגורם להתדרדרות המצב בבית הספר היא המדיניות של ראש העיר. זה מזעזע. ראש העיר עושה את זה בגלל שהוא רוצה פשוט לבודד ולהבדיל את ילדי הפליטים משאר האוכלוסיות. הוא רוצה לשים את כל ילדי הפליטים במקום אחד שלא יתערבבו עם בתי הספר של העשירים, של המצביעים שלו בצפון תל אביב. הוא בכוונה רוצה לקדם את הבידוד הזה כדי לקדם את ההעדפות הבדלניות והגזעיות.

תודה. פרופ' ליאוניד.

ליאוניד פולטרוביץ' מאוניברסיטת תל אביב, פרופ'.

אני רוצה לחזק את העמדה שלנו כדי להגיד שזה לא מפתיע שברגע קשה זה יותר מ-65 חברי סגל של אוניברסיטאות בארץ חתמו על עצומה לשר החינוך הקוראת לעצור באופן מיידי את הרס בית הספר, כולל הרס של מרכז האומנויות. אנחנו רוצים שיחזירו את הכיתות שלקחו. בין החתומים: חברי אקדמיה, ליאוניד, חתני פרס ישראל, הנשיא של האיגוד הישראלי למתמטיקה והדיקן של מדעים מדויקים באוניברסיטת תל אביב. בשם אנשי האקדמיה אני מבקש מכם להתערב ולעצור את ההרס של המפעל החינוכי המפואר הזה, ואני אוסיף מעצמי, על ידי פוליטיקאי, אני מתכוון לראש העיר תל אביב שבעצם כל ניסיון שלו בהשכלה, שהוא היה מנהל של גימנסיה הרצליה, זה לשים צבע חדש על הגדר, שהוא עשה בצורה מצוינת. תודה.

תודה. מיכאל פצ'ניקוב, בוגר בית הספר, חתן פרס ביטחון ישראל, כך נאמר לי.

נכון.

בבקשה, אדוני.

חברי כנסת נכבדים, אני סיימתי את בית הספר כבר לפני 18 שנה, אבל כשנודע לי על סכנה של סגירה של בית הספר, הרגשתי שאני חייב לעזור, כי באמת אני חייב הרבה מאוד לבית הספר הזה.

אין ספק שבעיקר בזכות בית הספר אני הצלחתי כבר במהלך הלימודים בכיתה י"א להקים את הסטארט הראשון שלי, שהחברה מאוחר יותר השיגה כ-150 איש ובסוף נמכרה לאינטל. במקביל, לאחר שהשתחררתי מצה"ל, הקמתי עוד סטארט אפ, שזה ויז'נמפ, שפיתח מערכות צילום אווירי למטוסי קרב, למל"טים. ב-2009 באמת זכינו גם בפרס ביטחון ישראל. החברה מעסיקה כ-100 איש והתמזגה עם חברת רפא"ל.

אתם רוצים להגיד לי שכל זה רון חולדאי לא שומע, לא רואה?

אני אספר קצת על בית הספר מנקודת המבט שלי כתלמיד.

אפשר לדעת איפה גרת כשהתחלת ללמוד שם?

גרתי בפתח תקווה. אנחנו עלינו בשנת 92'. למדתי בבית ספר יסודי. באמת ראיתי שאנחנו לא לומדים שם כמעט שום דבר. כל הילדים מתרוצצים, מקללים, לא נותנים למורים לדבר. אז ההורים שלי שמעו על "שבח מופת" ברדיו. הגעתי שם לבית ספר קיץ וישר היה ברור שזה בית ספר אחר, שזה בית ספר של מורים עם ברק בעיניים שבאמת רוצים ללמד וילדים שבאמת רוצים - - -

אתה מפתח סטארט אפים. יש לך ניסיון, הצלחת. עכשיו אנחנו כאן באיזה תסכול. כמעט דרך ללא מוצא. מצד אחד ראש העיר, יש לו את הבעיה של הפליטים, אריתראים, מהגרי עבודה, מסתננים, מה שתקראו לו כדי שלא תחלקו עלי, כל אחד והמשקפיים שלו. יש מצד שני בית ספר שנמצא שם אבל הוא נותן לו מענה לכאורה יותר טוב במקום אחר. מה היית מציע עכשיו? אני מנסה לחשוב תוך כדי שאתם מדברים, איך אני מצליח לזעזע את ראש העיר.

אז תראה, לדעתי חשוב מאוד שבית הספר יישאר במקום הנוכחי שלו, כי מה שבפועל קורה, שלא יהיה מה להעביר, כי לדוגמא, אחד המורים שזה היה המורה האהוב עלי, מיכאל רוזנברג, שהוא מורה למתמטיקה, שהוא בעצם לימד יותר זוכים באולימפיאדות בינלאומיות במתמטיקה, כנראה מכל מורה אחר בארץ, הוא עוזב השנה, כי בעצם מה שקורה, שהתלמידים כבר לא מגיעים, כי כולם שומעים שסוגרים את בית הספר ושעוברים ואין מעבדות ולכן אף אחד לא מגיע לשם והמורים עוזבים, לכן אני חושב שעוד שנתיים, בספטמבר 2019 לא יהיה מה להעביר, ואם רוצים שיהיה מה להעביר, אז צריך עכשיו לשמור שהמורים המצוינים האלה לא יעזבו ושאנשים באמת יגיעו לבית הספר.

מיכאל, הצלחת ואני מאחל לך להמשיך להצליח.

דני אויריק, בבקשה.

שלום לכולכם, אני עולה חדש מברית המועצות. עליתי בשנת 1990 וכל חיי אהבתי הייטק וכל נושא שקשור להייטק. אני גם התקבלתי לאיזשהו בית ספר בשנת 90', למחשבים, אבל בשנת 91' אני שמעתי על בית ספר "שבח", שהם הולכים להקים צוות של מורים למתמטיקה, פיזיקה ו-17 יחידות מחשבים והולכים לגייס 50 ילדים מכל מיני סוגים.

אני תושב אשדוד. התקבלתי לבית הספר. שיטת הקליטה, הצוות וגם מה שעושה היום מקס, מנסה לעשות ולא נותנים לו, שיטה מאוד מיוחדת, אינטליגנטית. כשלמדתי ב"בן גוריון" בבת ים או באשדוד, יש לך רעש, כמו שאמר מיכאל, הפרעות. שם קיבלו אותך. אני בן אדם, אישית, מאוד בעייתי.

זה נקרא אווירת לימודים.

אני בעייתי. אני כל הזמן רוצה לרוץ, לפתוח. אני בגיל 16 פתחתי את החברה הראשונה כשלמדתי כבר ב"שבח". החברה הייתה לכל מיני פיתוחים. עבדתי עם בנק הפועלים, עוד ארגונים. הגעתי לצוות של 15 אנשים. היום בגלל "שבח", בגלל היכולות, בגלל כל מה שלמדתי ב"שבח מופת", יש לי היום חברה שמתעסקת עם 60 עובדים גם בנושא של הדרכות ולימוד הייטק, 40,000 בוגרים, ואני חושב שהמיקום של "שבח" עצמו, אסטרטגי. אני חושב שהבעיה של ראש העיר, שהם לא רק רוצים להחליף לשם, להביא מישהו. הם עושים איזשהו מהלך בשביל לקבל את השטח האסטרטגי, כי המסגר, "שבח", וכל יום נסעתי שעתיים מאשדוד לתל אביב. מסיבות לא פשוטות. לא אבא, אף אחד לא ידע על בית הספר. אני שמעתי מילדים, מחברים שלי שנסעו איתי, כי שם אפשר להצליח, שם נותנים לך, לאנשים כמוני, בעייתיים, שבסופו של דבר מצליחים, שיטה אחרת לחלוטין.

מקס, אני עובד איתו ואני היום מסתובב בערך ב-200 בתי ספר בארץ, אז יש לי מה להשוות. הגישה של מקס, המיקום של בית הספר, יש להם את כל הכלים והקלפים שמשרד החינוך ישקיע במקום הזה, אבל מה עושה היום משרד החינוך? משרד החינוך, כל מה שטוב אוהב להרוס.

דני, תודה. פרופ' ליאוניד.

שלום. אני מכיר את בית הספר כמעט מהתחלתו. עבדתי בבית הספר כמורה מתנדב שנתיים, למתמטיקה. יזמתי שם תוכנית לבגרות בכיתה י', שכמה תלמידים עברו את זה. הבן שלי סיים את בית הספר הזה בשנה שעברה ואני חולם שהבת שלי שעכשיו בבית הספר היסודי, תוכל ללכת לשם.

איפה אתה גר?

אני גר בלוד. דרך אגב, אני חייב להגיד שהשכנים שלי שגרים דלת מדלת, לקחו את הבת שלהם שהייתה ב"שבח מופת" ומשנה זאת העבירו את זה למדעים-לוד, כי הם אומרים, אנחנו לא רוצים לקחת סיכונים.

מה שאני רוצה להגיד, קודם כול, הכי חשוב, אני רוצה לענות לשאלה של כבוד היושב ראש, מה מיוחד בבית הספר "שבח מופת", להוסיף למה שמקס אמר. שני דברים. במוסקבה היו כמה בתי ספר מיוחדים על-אזוריים, בתי ספר מתמטיים. אפשר לספור אותם באצבעות של יד אחת. אני יכול להגיד מספרים של בתי הספר האלה. זה לא יגיד הרבה, אבל אם אנחנו נסתכל מי יושב פה, יעקב מוזגנוב היה מורה בבית ספר 2, פרופ' פולטרוביץ' בוגר של בית ספר מספר 2, פרופ' נוביקוב בוגר של בית ספר מספר 57. אני סיימתי 91. כמה? חמישה או שישה, ואנשים שהיו מורים, היו בוגרים של בתי הספר האלה, זאת אוכלוסייה מאוד מיוחדת, הייתה ביסודות של בית ספר "שבח מופת". זה דבר אחד, ואי אפשר להרוס את הפוטנציאל הזה. אין בית ספר אחר בארץ שיש אנשים כאלה.

דבר שני, בית הספר הזה לוקח תלמידים לשש שנים. ביחס בין בית ספר לאקדמיה זה מאוד חשוב. תיכון שלוש שנים זה מאוד קצר. סטודנטים באים אלינו לאוניברסיטה במקביל לכיתה י"א. שנה אחרי שהם לומדים, מסיימים אוניברסיטה.

דבר אחרון שאני רוצה להגיד. כאן ישב חבר כנסת, אני חושב, במקום איפה שעכשיו טלי פלוסקוב יושבת. הוא אמר שבסדר להעביר בית הספר למקום אחר. לדעתי, להעביר בית הספר לאבו כביר זה סיום לבית הספר.

תודה, ליאוניד. פרופ' דמיטרי.

אני נמצא עם "שבח מופת" מ-92'. שני הילדים שלי למדו שם. עכשיו הם בחיל האוויר, אני לא יודע מה הוא עושה, ובאינטל.

כמו שליאוניד אמר, הסוד של בית הספר, בית הספר נבנה על מסורת סובייטית. יש את המורים שהם בעצם מתמטיקאים, שהם למדו מתמטיקה או פיזיקאים.

אבל לא מספיק שהם יהיו מתמטיקאים ופיזיקאים, הם גם צריכים להיות מורים, לדעת ללמד את המקצוע.

כן.

לא בהכרח זה הולך ביחד.

כן, כן. אתה צריך גם את זה וגם את זה. לרוב המורים יש או זה או זה.

אתה אמרת. בסדר.

המסורת נבנתה. הם לימדו תלמידים, תלמידים חזרו לבית הספר כשהם היו בוגרים. הם הלכו לאוניברסיטאות ובמקביל הם היו מלמדים בבית הספר. זה שילוב של בית ספר, אוניברסיטה והשכלה גבוהה.

יש לכם שיתופי פעולה עם האוניברסיטאות?

בוודאי.

איזה אוניברסיטאות?

התלמידים הולכים למעמד מיוחד לבר אילן, לאוניברסיטת תל אביב. הסטודנטים שלנו במכון ויצמן הולכים לשם.

לדעתי העברת בית הספר מהמקום שהוא נמצא עכשיו לאבו כביר יהרוס את זה לגמרי. לא יהיה מה להעביר.

לטובת חבר הכנסת אלעזר שטרן, בית הספר "שבח מופת", רוב האוכלוסייה היא לא מקומית. 30% מדרום תל אביב. לכן זה שזה נמצא ליד עורק תחבורה ראשי - - -

אני מכיר. רציתי להיות בטוח.

יעקב מוזגנוב, בבקשה אדוני.

תודה רבה לכולם. אני עובד בחינוך בערך 70 שנים. אני הייתי רוצה לדבר ברוסית.

אבל יש לך שתי דקות, דבר ברוסית.

(דבריו מתורגמים מרוסית).

כל מה שנעשה בבית ספר "שבח מופת" היה נעשה אודות למערכת חינוך של ישראל.

אנחנו עשינו עוד הרבה, אבל יכולים לעשות עוד הרבה יותר, רק צריכים תמיכה מכל המערכות של מדינת ישראל, ונקווה שנצליח.

אנחנו נעשה הכול, רק אל תפריעו.

מבקש שהיום יתקבלו החלטות ושבהשגחה של כנסת, ההחלטות האלה יתבצעו.

תודה. אלוירה, בבקשה, תציגי את עצמך.

צהריים טובים, אני יושבת ראש ועד ההורים של "שבח מופת", כבר שנתיים.

בעצם אנחנו יזמנו את ההפגנה בשנה שעברה, כי כמו שאומרים, מים הגיעו עד נפש. מה שקורה, עד עכשיו דיברנו ושיבחנו את "שבח מופת" והכול טוב ויפה. אני רוצה לשים על השולחן את הבעיה הקיימת, הממשית. נכון, עד היום אדוני ראש העיר של עיריית תל אביב, כבודו בעצמו, לא נפגש איתנו עד היום, זאת אומרת, אנחנו בכלל לא בלבל שלו.

אולי תחברו לו שיר, אדוני ראש העיר.

בדיוק. כנראה. אני כבר לא יודעת איך לזמר כדי שהוא יפגוש, אבל כנראה לא בכבודו לא לפגוש את ועד ההורים ולא להגיע לבית הספר.

מה שאני רוצה להגיד, שקיימנו מספר דיונים. היינו גם בפגישה במשרד החינוך ונפגשנו עם שר החינוך, ושר החינוך אמר חד משמעית, אני מוכן לתמוך ולהשאיר את בית הספר ולהילחם אתכם עד הסוף. קיימות שתי בעיות. בעיה אחת שאני מרגישה כלוחמת עם רשת עמל בעצם שהיא מנהלת את בית הספר ואמורה לדאוג לתלמידי בית הספר, ולא, סליחה, לכיס שלה, כי הרבה יותר נוח לה להמשיך לעבוד בתל אביב, כי התקציבים שהיא מקבלת מתל אביב הם הרבה יותר טובים.

היו כמה הצעות להעביר לערים אחרות כולל העיר לוד, ואני מלוד, והילדים שלי, שניהם סיימו את "שבח מופת". הבן הגדול שלי עכשיו לומד בכיתה י"ד ויש לי המון שבחים ל"שבח מופת", להגיד שבית הספר מדהים ואסור לסגור את בית הספר. מה שקורה נכון להיום זה פשוט ייבוש של בית הספר, ייבוש טבעי. הרי בא רון חולדאי ואמר, אני נותן לכם מבנה, ושר החינוך תומך בזה ואתם תעברו. לא יעברו כי לא יהיה מי יעבור. מה שקורה נכון להיום, אם אתם נכנסים לבית הספר, הוא נראה כמו, סליחה, מקס, כמו בית סוהר, גדרות, גדרות, חתכים שנחתכים. הילדים עוברים לקצה אחד, המורים עוזבים, מצמצמים שעות, יש חוגים שנסגרו, אם זה שח-מט, יזמות, כל החלק. בניין לתפארת שהשקיעו בו מיליוני שקלים אני חושבת והוא ייחודי בכל הארץ. התרומה הזאת הולכת ונמחקת כי בעצם צריך לפנות כיתות. בספטמבר הקרוב נכנסים לשם עוד 14 כיתות א'. השעות לא מסונכרנות. הדבר מפריע מאוד לשגרה של בית הספר. התלמידים מתקשרים אלי, אומרים, אלוירה, אנחנו לא יכולים ללמוד כי בעצם ההפסקות לא מסונכרנות. אני יודעת שטיפלו בזה וניסו לצמצם עד כמה שאפשר, זאת אומרת, יש גן ילדים בתוך בית הספר, שבעצם כל מה שעושים שם זה הפסקות ומשחקים וכו', והשגרה של בית הספר עורערה.

משפט אחרון. גם אם יחשבו להעביר את בית הספר ויהיה אולי מי שיעבור, זה לא יהיה צביון של "שבח מופת", כי "שבח מופת", היום התלמידים מגיעים מבחירה, לכן הם נוסעים מאשדוד ומלוד ומשדרות ומבאר שבע, כי הם מוכנים ורוצים ללמוד שם. ברגע שיעבירו את זה לרחוב יעקובוב, הוא יהפוך לבית ספר אזורי רגיל למרות שיתנו לו הגדרה אולי, על-אזורי, אבל יפנו לשם תלמידים מהאזור וזה מה שאמרו בעצם עיריית תל אביב, במשפט האחרון, אתכם או בלעדיכם. אני הייתי בישיבה הזאת. אמרו לי, אתכם או בלעדיכם אנחנו נהיה שם, כי יש לנו צורך ממשי לבנות תיכון באזור יעקובוב. תרצו, תצטרפו. לא תרצו, אל תצטרפו, וזו המציאות. תודה.

אלוירה, אני מאוד מודה לך. אני מבין את ההורים, למה בחרו בך. סוף-סוף מישהו שם, בלי לזלזל בכל האקדמאים. קשה לצאת מהתבנית האקדמית. שמה את הדברים. האילוצים, חידדה אותם והביאה גם את הסכנות. נכון, נקבל בניין יפה. ביניים עד ש - - - . אני מבין את החשש.

חבר הכנסת אלעזר שטרן.

צהריים טובים. האמת היא שחשבתי שאני אלמד פה משהו חדש. לא למדתי.

גם אני לא.

אני מכיר את "שבח מופת" 20 שנה, יותר אני חושב. ביקרתי שם כמה פעמים. אני באמת חושב שהוא דוגמא לאחת מהמתנות שקיבלנו מהעלייה מחבר העמים כשנפתחו השערים. להבדיל מהרבה מקומות אחרים, מצליחים לשמר את זה.

באמת כשאני שאלתי על המיקום, אני חשבתי שזאת תהיה התשובה, כיוון שגם אני יודע שכמו לפני 20 שנה, גם היום מגיעים ל"שבח מופת" מהמקומות שאלוירה הזכירה עכשיו, ואני מכיר, ויש דיון, מה עושה ללוד, לשדרות, לאשדוד, שמוציאים את הכוכבים ומביאים אותם למעבדה שקוראים לה "שבח מופת". "שבח מופת" זה באמת בעיניי לפחות מעבדה של מצוינות.
אני חושב שמדינת ישראל צריכה שתהיה לה גם מעבדה, בדברים האלה. כל מערכת חינוך, אני חושב, שצריכה את זה בגלל שדווקא מזה שהם באים מהערים שמסביב, זה גם אומר שהם חוזרים לשם ואולי יש סיכוי שבעתיד הם גם יישארו באותם מקומות ויפתחו את אותם מקומות, ולכן אני באתי לכאן, בלי קשר לוועדה אחרת, טלי, של המצוינות, אני חושב ש"שבח מופת" הוא באמת ביטוי למצוינות הזאת ולסביבה הזאת שמאפשרת מצוינות.

לא נעים לי להגיד, יושבים פה הרבה מורים מ"שבח מופת". אני חושב שאחת מההצלחות של "שבח מופת" זה לא רק בגלל המורים, אלא זה גם בגלל ריכוז התלמידים. אני חושב שהתלמידים גם מעשירים אחד את השני וגם את המורים שלהם.

מי שנוסע כמה שעות לבית ספר, הוא מעיד, הוא מצהיר הצהרה שהוא הולך ללמוד. הוא הולך להצליח.

נכון. אני דרך אגב לא שם את הכול על עיריית תל אביב. אני חושב שאתם מבינים שמעצם ההגעה של התלמידים מאותם מקומות ומה שבית הספר הזה נותן, לא נכון להשאיר את זה כבעיה של עיריית תל אביב, אלא זה אתגר ארצי שככה צריך גם להתמודד איתו. תודה.

תודה רבה. שפי, בקצרה.

תראו, אני רוצה באמת לדבר טיפה מנקודת המבט של תושבי האזור. אני ישבתי פה ושמעתי בהתפעלות גדולה וכמעט בכיתי על זה שהבן שלי לא רצה ללכת ל"שבח מופת", הצעתי לו בזמנו. אין ספק בעניין שזה בית ספר מעולה, מצוין, וזו בדיוק הסיבה שהוא חייב להישאר איפה שהוא נמצא, משום שבאזור הזה שאנחנו קוראים לו "עוטף תחנה מרכזית", אין עוגנים של מצוינות, אין עוגנים של תרבות, אין עוגנים של נוער מהסוג הזה שמגיע, ואני רואה אותם. הם במקרה גם יושבים מול תחנת המשטרה. אנחנו רואים את הילדים האלה.

מה שקורה זה ככה, ראש העיר תל אביב, ואני כן מאשימה את ראש העיר תל אביב. במקום לקחת את "שבח מופת" ואולי להרחיב אותו קצת ואולי לפתוח אותו קצת יותר לילדים של השכונות מסביב, שרובם בכלל לא יודעים על קיומו ואפילו האופציה של ללכת אליו לא קיימת מבחינתם. במקום לעשות את זה, הוא הולך ועוקר מתוך "עוטף תחנה מרכזית" את המקום המדהים הזה, מעביר אותו לאיזה חור שאף אחד מהילדים לא יגיע אליו, במקביל הופך אותו שוב, ואני מצטערת כי אני יודעת שחלק מהאנשים לא יאהבו את מה שאני אומרת, הופך אותו לסוג של מפגע. אין ספק לכולנו שילדי הזרים צריכים חינוך. אף אחד מאיתנו מעולם לא אמר שלא, אבל לראש העיר תל אביב, מר חולדאי, יש מדיניות מאוד ברורה: ילדי הזרים יישארו אך ורק בדרום תל אביב, ילמדו שם, יחיו שם וכדומה. כל הילדים האחרים יכולים להתפזר. אגב, גם הילדים שלנו כשמגיע התיכון, הם נוסעים החוצה. אין להם בית ספר. כל המדיניות הזאת, ואתם - מהבחינה שבאמת היה לו שם מבנה והוא אמר, איזה יופי, יש לי מבנה בתוך דרום תל אביב, אז אני אפתור לי את הבעיה עם ילדי הזרים בדרום תל אביב, ותסתדרו, כי אתם לא מעניינים אותו. אתם באמת לא מעניינים אותו. הדבר היחיד שמעניין אותו זה שהם לא יצאו מתחומי דרום תל אביב.

אני קוראת דווקא מנקודת המבט שלנו הפעם, אנחנו רוצים אתכם שם.

גם הקול הזה צריך להישמע.

ואנחנו רוצים אתכם גם שתיכנסו לתוך הקהילה, אם תצליחו.

תודה. אחרון הדוברים, בוריס שינדלר.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני פעיל חברתי, מתגורר בדרום תל אביב ואני גם מורה בהכשרתי.

הגשת מועמדות ל"שבח מופת"?

לצערי אני לא ברמה שלהם. אני מורה לתנ"ך וספרות.

אני אתקן אותך. לא עניין רמה. אתה לא בתחומי ההתעניינות שלהם.

נכון. 30% מאותם הילדים שלומדים ב"שבח מופת" הם ילדי תל אביב. חשוב להבין שבשנים האחרונות תל אביב היא העיר שקולטת הכי הרבה עלייה בארץ. יש כ-7,000 עולים חדשים שהגיעו בשלוש שנים האחרונות לתל אביב. אותם עולים חדשים שומעים על ההיסטוריה של בית הספר, הם רוצים להיכנס לבית הספר ללמוד בתוך אותם ה-30% שלומדים מתל אביב, ולצערי הרב הם פונים אלי. הגישה שלהם נחסמת בגלל המעבר, בגלל שמצמצמים את בית הספר, ואני מאוד מצטער על זה שלוועדה פה אין נוכחות של נציגי עיריית תל אביב.

אנחנו לא מופתעים ואנחנו רגילים. מי שרוצה ללמוד מה זו אוטונומיה בתוך מדינה, ילמד את זה בתל אביב.

אני רוצה לחדד עוד בעיה כפי שאתה ביקשת. אני רוצה לחדד את הבעיה שבתוך אותם 30% של תושבי תל אביב שלומדים בבית הספר, לעולים החדשים בית הספר הזה הוא הפתרון הכי טוב. אני נתקל כל הזמן בפניות של הורים שלומדים במערכת הרגילה ולא ב"שבח מופת". הילדים לא מסתדרים. שמענו פה את הסיפורים, איך יודעים לקחת את הילדים של העולים החדשים ולשלב אותם בחברה הישראלית ולגרום לזה שהם ילמדו כמו שצריך, ועכשיו גם זה לא קורה כי אי אפשר להתקבל לבית הספר. הגיעו לתל אביב בשנה האחרונה 3,000 עולים חדשים מכל מיני ארצות, בעיקר דוברי רוסית. הם לא יכולים להיכנס לבית הספר בשלב המעבר וזה מאוד מקומם.

תודה. משרד החינוך, יש לכם להוסיף? אני משום כבודך נותן לך קצת להתייחס, כי זה לא במגרש שלך.

זה במגרש של עיריית תל אביב, כבודו. אני רק רוצה להגיד דבר אחד, שאנחנו מביעים הערכה גדולה מאוד לכל היושבים כאן.

אתה מהמחוז?

אני דובר מחוז תל אביב. אנחנו מביעים הערכה גדולה מאוד לכל היושבים כאן, לבוגרי בית הספר, מורי בית הספר לשעבר ובהווה. אין ספק שבית הספר עשה בעבר עבודת קודש, ואני יכול להבטיח לכולכם שבית הספר ימשיך לעשות עבודת קודש. אני רק יכול לדבר על עובדות, אני לא בשם עיריית תל אביב. אני יודע רק שבית הספר אמור להיפתח בשנת הלימודים תש"פ. בית הספר הולך להיות, אדוני היושב ראש, אחד מבתי הספר הטובים.

אבל אי אפשר להתעלם מזה שכבר היום נעשים צעדים - - -

בית הספר הולך להיות המתקדם ביותר שיש, בית ספר דיגיטלי, בית ספר מאוד טוב, בית ספר שישרת את האוכלוסייה של העולים, בית ספר שייתן מענה. איך נפתור את הבעיה הזאת של מי יגיע לבית הספר ואיך יגיע, על זה יושבים בדיוק בימים אלה.

תודה.

הוועדה קודם כול מודה לחבר הכנסת עודד פורר וליוזמי הדיון, חברי הכנסת שהשתתפו בדיון.

הוועדה מודה למנהל בית הספר שהטריח את עצמו והגיע לכאן.

הוועדה קוראת להכיר ולהכריז על בית הספר "שבח מופת" כבית ספר ייחודי שמנכה תשלום אגרות חוץ ללא מכסות, ללא זכות סירוב של רשויות מקומיות.

הוועדה קוראת לשר החינוך וראש העיר לזמן את הנהלת בית הספר "שבח מופת", לתאם ולסכם איתם איך הם מתנהלים היום בצורה שלא פוגעת בעתיד בית הספר, הן בהווה והן בעתיד.

הוועדה מצרה על כך שהפתרון שניתן כחלופה ל"שבח מופת" הקיים, רחוק מציר תחבורה ראשי או מרכזי, עובדה שתפריע ותקשה על התלמידים שמגיעים גם ככה מרחוק.

הוועדה קוראת לראש העיר להשאיר ולחזק את בית הספר "שבח מופת" במקומו הנוכחי כעוגן חיובי שהשכונה זקוקה לו.

הוועדה קוראת למשרד החינוך, למנהלי רשתות חינוך, למנהלי אגפי חינוך ללמוד את המודל הזה שנקרא "שבח מופת", להעתיק אותו, לטפח אותו ברחבי הארץ. אנחנו זקוקים לזה. הפערים בחינוך במדינת ישראל הם גדולים מאוד ואני חושב שיש פה איזה מודל. צריך ללמוד אותו ולהעתיק אותו, אפילו ליצור איזה פיילוטים כאלה של שלושה-ארבעה ברחבי הארץ. זה נותן תקווה לתלמידים. אני טוען שכל תלמיד, יש לו את הפוטנציאל שלו, ואהבתי שאמרתם שההתייחסות שם זה שמזהים את הפוטנציאל של כל ילד, את היכולות שלו ואיתו עובדים. זה א'-ב' בחינוך. אצלנו במדינת ישראל נותנים מאותו דבר בפס רחב לכולם, וזה חבל. יש בזה הרבה פחת והרבה פספוס, ואני חושב שצריך לקחת את המודל הזה, ללמוד אותו. אנחנו נמשיך לעקוב אחר הפתרון.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:00.