פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



23
ועדת החוץ והביטחון
26/06/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 257
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
יום שלישי, י"ג בתמוז התשע"ח (26 ביוני 2018), שעה 9:00

הוקרה ותמיכה המדינה באנשי מערך המילואים ובני משפחותיהם

חברי הוועדה: אבי דיכטר – היו"ר
אמיר אוחנה
ענת ברקו
חיים ילין
איילת נחמיאס ורבין
עמיר פרץ
עפר שלח

אליהו הדר - ראש צוות מילואים, משרד הביטחון

נעמה קוזר - יועמ"ש למערכת הביטחון, משרד הביטחון

גיל אבירם - רפרנט ביטחון, אגף התקציבים, משרד האוצר

תא"ל במיל' ארי סינגר - קמל"ר, נציב קבילות חיילים

יואב זינאתי לביא - יועץ קמל"ר, נציב קבילות החיילים

אייל יוסיפסקו - ר' עתכ"ם, נציב קבילות חיילים

אבי סייג - יו"ר העמותה למען משרתי המילואים

אופיר כהן - העמותה למען משרתי המילואים

אורי קלנר - צו 8, פורום המילואימניקים

אריאל חימון - צו 8, פורום המילואימניקים

אורלי זוהר - אלמנת צה"ל

דוד בקר - מילואימניק

שמואל לטקו

ס.ל., חבר תרגומים



הוקרה ותמיכה המדינה באנשי מערך המילואים ובני משפחותיהם

בוקר טוב, היום י"ג בתמוז התשע"ח, 26.6.18, ואני מתכבד לפתוח ישיבת ועדת חוץ וביטחון. הנושא על סדר היום הוא הוקרה ותמיכה באנשי מערך המילואים ובני משפחותיהם.

בישראל גם השירות הסדיר, שירות החובה, וגם שירות המילואים, אלה, הייתי אומר, שני פטנטים ישראלים שמחזיקים 70 שנה, ותיכף ניכנס גם לנתונים ולתמונה. אנחנו כולנו יודעים שצה"ל הוא צבא העם ובדרך כלל כשאומרים צבא העם מתייחסים לצבא הסדיר, אבל רוב צבא העם הוא צבא המילואים ולא כל מי שנמצא בסדיר יהיה במילואים, כל מי שבמילואים היה פעם בסדיר, והעובדה הזו, המשקל הזה שיש לאנשי המילואים במדינת ישראל, אני מקווה מאוד שלא נצטרך לבחון אותו, אבל לצערי אנחנו למודי קרבות ומי כמונו יודע שבעת חירום ושעת הצורך, כל המשפטים שאנחנו נוהגים לומר אותם ונתפסים לעתים כאיזה שהיא קלישאה, הופכים להיות מציאות קשה, כואבת לפעמים, אבל בסופו של דבר מציאות שמסבירה כמה המדינה זקוקה לאנשי המילואים. ובשביל שאנשי המילואים יבואו לידי ביטוי בצורה האפקטיבית ביותר, התורמת ביותר, צריך להכין אותם ליום פקודה.

אני מאחל לעצמנו ומאחל לאנשי מערך המילואים, מאחל לאנשי משפחות המילואים, שאנשי המילואים יוכלו כל השנה, כל השנים, ויעסקו רק באימונים ורק בהכנות ל- ושלא יצטרכו להביא את זה לידי ביטוי, כי כשמביאים את זה לידי ביטוי, אנחנו מכירים את התקופות היותר טובות, מכירים את התקופות הפחות טובות, אבל אנחנו תמיד זוכרים את התקופות המכריעות. כשאתה אומר שבאמת בישראל את המלחמות הכריעו אנשי המילואים, אז כל אחד מאיתנו יודע להסתכל אחורה ולומר לעצמו איך היה נראה צה"ל בלי מערך המילואים, או איך הייתה מדינת ישראל בלי מערך המילואים באותן מלחמות שהמשקל של מערך המילואים היה, הייתי אומר, לא רק גורלי, אלא גם מכריע.

אז זו הזדמנות, בשם ועדת חוץ וביטחון, שאנחנו נפגשים איתכם לאורך השנה בדיונים ובסוגיות ארציות, להעלות בדיון הזה טיפה קצת למעלה, לומר גם לאנשי מערך המילואים, גם לבני המשפחות שמכבדות אותנו כאן ביום הזה, לומר לכם קודם כל יישר כוח. בי"ת, אנחנו לא לוקחים את זה כמובן מאליו, את הנכונות הזו לשרת במילואים. אנחנו רואים את המאבק של עוד ועוד קבוצות להיכנס לקטגוריה של שירות מילואים ומעבר לזה אני חושב שהתרומה של אנשי המילואים למדינת ישראל היא לא רק בשירות המילואים, אלא היא באמת בעובדה שמתנדבים או מנודבים לעתים בעת חירום לשירות מילואים ארוך על חשבון הבית, על חשבון המשפחה, על חשבון העסק, ובהיקפים שלפעמים אתה עומד נפעם כאן בדיונים בכנסת, אבל לפעמים עומדים נפעמים לראות את היקף ימי המילואים שעושים, בוודאי קצינים בדרגות בכירות יותר, מתוך נכונות מלאה, מתוך הקרבה מלאה, ואני אומר לכם שאנחנו כאן מעריכים את זה באופן שהוא באמת קשה לתאר אותו.

אז אני מקווה מאוד שגם אנחנו, מהזווית שלנו, כוועדת חוץ וביטחון, נדע להשכיל לתמוך במערך המילואים, לוודא שבאמת מה שמגיע לנו שהוא יקבל הוא באמת יקבל. מה שמגיע לו שיקבל, אני סומך על נציגיו שמושכים לנו בשרוול, לפעמים קורעים את השרוול, אבל אנחנו מקבלים את זה גם באהבה וגם בהערכה. אז תודה רבה, גם לצד הצבאי לובש המדים, תודה רבה לאלה שהגיעו לכאן היום שהם לא לובשי מדים, כי הם כרגע לא במילואים, אבל היו אתמול ויהיו מחר, ותודה לבני המשפחות, שמכבדים אותנו כאן, ולחברי הכנסת כמובן שבאו ליום החשוב הזה.

אני מבקש לתת את רשות הדיבור לצה"ל, בבקשה, תת אלוף ארי סינגר, קצין מילואים ראשי. בבקשה.

קצין מילואים ראשי במילואים.

בישראל יש כל מיני אבסורדים, יש שוק רמלה לוד באשקלון או בבאר שבע, אז גם יכול להיות קצין מילואים ראשי בסדיר, זאת אומרת אנחנו יכולים לבלוע כל דבר.

עד עכשיו כולם היו בקבע.

אתה הראשון במילואים?

אני הראשון במילואים.

אז באמת ברכות ובהצלחה.

תודה.

כמה ימי מילואים אתה עושה בשנה?

טוב, מה שאני רוצה לעסוק בדקות הקרובות, לסקור את מערך המילואים, בעיקר לשים דגש על הדברים שהשתנו ב-2018 , אבל לפני שאני אתחיל את הסקירה, בעצם כשבן גוריון החליט להקים את מערך המילואים הוא כתב ב-1949, 'מערך המילואים מן ההכרח יישען בעיקר על עתודות מאומנות ומצוידות שאנשיהם ימשיכו את פעולתם המשקית והאזרחית בכפר, בעיר, בים, באוויר, בתנאי שאפשר יהיה לגייסם במהירות הגדולה ביותר בשעת הצורך'.

לכאורה שום דבר לא השתנה מאז, כלומר אם אני רוצה לבדוק את מערך המילואים אני צריך לבדוק האם יש לנו סד"כ מספיק, האם אנחנו מאומנים, האם אנחנו מצוידים והאם יודעים לגייס אותנו בזמן. אז לכאורה שום דבר לא השתנה, מצד שני הכול השתנה, האויב זה לא אותו אויב, אמצעי הלחימה והטכנולוגיות השתנו בלי הכר וגם אנחנו כחברה השתנינו ולכן החוכמה שלי כקמל"ר שאחראי על מערך המילואים של הצבא ושל החברה היא לוודא שאנחנו עדיין נמצאים במשבצת הנכונה, שבעצם היעד האולטימטיבי זה לעמוד במשימות שהוטלו עלינו בשעת חירום.

אני חוזר למה השתנה ב-2018. אז דבר ראשון, בינואר השנה התפרסם - - - ושם יש פרק על ניהול הכוח במערך המילואים. אני אקריא רק את הפסקה הראשונה, 'שירות במילואים מבטא את ההשתתפות של אזרחי מדינת ישראל באופן פעיל בהגנה על המדינה והוא אחד הביטויים המרכזיים להיותו של צה"ל צבא העם. מערך המילואים הוא נדבך מרכזי בתפיסת הביטחון של מדינת ישראל ויש לו פוטנציאל לחיזוק החוסן הלאומי והחברתי מפני שחיילי המילואים הם שילובים הדדיים, של הצבא בחברה ושל החברה בצבא'.

זה במידה מסוימת עוצמת מערך המילואים, וכפי שאמר יושב ראש הוועדה, זו תופעה ייחודית בעולם, כשמצרפים ארבעה דברים ביחד. האחד, זמן הקריאה מהבית עד שנמצאים בלחימה, שתיים, אופי המשימות, שלוש, גודל מערך המילואים יחסית למערך הסדיר, והדבר הרביעי זה כל חייל מילואים הוא היה חייל סדיר, כפי שציינת, בראשית דרכו. ארבעת הדברים האלה ביחד כשמצרפים אותם הופכים את מערך המילואים לתופעה ייחודית בעולם שלא קיימת במקום אחר.

אני אתייחס לשלושה נושאים, הנושא הראשון זה הכשירות, הנושא השני זה רוח אנשי המילואים, הרוח כפי שעולה בסקרים ובביקורים שלי בשטח, והדבר האחרון זה התגמול. נתחיל מהכשירות. דבר ראשון, מה שראינו ב-2018, יש עלייה של מעל 100% של גדודי המילואים שעושים תעסוקה מבצעית. בגלל שינוי מערך הסדיר, בגלל שינוי תכנית האימונים והבט"ש של המערך הסדיר של הצבא, יוצא שקוראים עכשיו ליותר מפי שניים גדודי מילואים ממה שקראו ב-2017. זה במידה מסוימת הזדמנות להעלות את הכשירות בכל מיני דברים שאי אפשר לעשות באימונים, גם באימונים מרוכזים בצאלים.

זה פי שניים מימ"מ (ימי מילואים)?

פי שניים גדודים.

לא, אני שואל, או שזה פי שניים מסגרות עושות - - -

לא, פי שניים מסגרות, פי שניים ימ"מ.

למיטב זיכרוני לוועדה הגיעו לא מעט פניות בשנה-שנתיים האחרונות על כך שאנשי מילואים קבלו או מפקדים קבלו שהיחידות שלהם, גדודים בדרך כלל, לא עושים תעסוקה מבצעית אלא עוסקים רק באימונים והסבירו שזה פוגע בלכידות שלהם. האם זה חלק מהשיקול להעלות את מעורבותם או להחזיר את מעורבותם לתעסוקה מבצעית?

בפועל זה קורה. למה זה קרה זה כבר פחות משנה.

זה קרה בגלל החלטת הרמטכ"ל להחזיר את המערך הלוחם הסדיר להתאמן וזה תוצאה של זה.

כן, זה יצא טוב למערך הסדיר ולמערך המילואים. החלטה נכונה. אגב, במערך הסדיר עושים שלוש שנים, אנחנו מקבלים עכשיו חיילים הרבה הרבה יותר מאומנים, מה שבשנות הבצורת של האימונים, בגלל הבצורת באימונים קיבלנו חיילים במערך המילואים כשהם פחות כשירים.

עכשיו, מה עושים בתעסוקה שאי אפשר לעשות באימון? דבר ראשון, שגרה מבצעית לאורך זמן, לשמור על כוננות לאורך זמן צריך איתנות, צריך לכידות משימתית, לא רק לכידות יחידתית, אנחנו יכולים לבחון את פיתוח הפיקוד הזוטר, המ"כ, המ"מ שמקבל משימות שצריך לגלות בהן יוזמה, כך אנחנו יודעים לקדם את המ"מים היותר טובים להיות מ"פים. דבר נוסף, זה נותן לנו אפשרות לעשות אימונים תוך כדי - - - כלומר להעלות את הכשירות הבסיסית של החייל על האמל"ח העיקרי שלו, בין אם זה נשק אישי, בין אם זה טיל, בין אם זה טנק, בין אם זה תומ"ת, על הדברים שאנחנו פחות נוטים להתעסק איתם באימונים, למשל טיפולים, טיפול שבועי, טיפול יומי, הפעלת הכלי, שזה לא דורש, לא שטח אש ולא כסף, ולא רק להוריד טנק או תומ"ת לתעסוקה ולכן התעסוקה זו הזדמנות. זה דבר אחד טוב שקרה ב-2018.

הדבר השני זה מיסוד בית ספר לפיקוד ושליטה. עד היום מ"פ שסיים את תפקידו בגדוד הלך לחטיבה, הלך להיות בתפקיד במסגרת החטיבה, הוא לא קיבל קרדיטציה, הוא למד און ג'וב טריינינג. עכשיו במסגרת בית הספר לפו"ש אנחנו יודעים להכשיר קציני תקיפה, קציני אג"מ, קמב"צים ושם, במגוון תפקידים, כשהם הגיעו למפקדות החטיבה והאוגדה הם הרבה הרבה יותר מיומנים ומקצועיים ולא על הדרך. זה לאורך זמן יהפוך את המפקדות של החטיבה והאוגדה למפקדות מקצועיות יותר.

דבר שלישי שקרה השנה, יש מחסור בקצינים תומכי לחימה ומה שהיה נהוג לעשות עד עכשיו זה ללכת לדרגות ייצוג, למשל מנהל מוסך מסדה, אין סיבה שהוא לא יוכל להיות קצין חימוש גדודי, היום קצין טכנולוגיות אחזקה גדודי, בכינוי החדש שלו. זה טוב בשגרה. בחירום הוא נדרש למיומנויות, למשל לדבר עם קצין טכנולוגיה חטיבתי, הוא לא יודע לעשות את זה, כמה שהוא היה מנהל מוסך מה זה מצוין, לכן נפתח השנה בפעם הראשונה קורס קצינים תומכי לחימה, קורס של שבעה שבועות שהחלק הראשון שלו משלים את בה"ד 1, דמות קצין, כתיבת פקודה - - - לכל קצין, והחלק השני זה כעין השלמה חילית. כלומר לא נותנים דרגות סתם, נותנים קרדיטציה, ואנחנו יכולים לוודא כמערכת שהוא כשיר לתפקידו. באופן משמח הקורס היה לו אובר בוקינג, כלומר אם חשבנו שלא ירצו לבוא בשביל לקבל דרגות, קרה התהליך ההפוך ועכשיו אנחנו נפתח מחזור שני.

כמה אנשים במחזור?

70 היו בקורס הראשון. דבר נוסף שקרה השנה זה ועדה בראשות של מפקד מל"י, תת אלוף סער צור, ועדת המילואים, זה אמור לבחון איפה אנחנו יחסית לוועדת רוני נומה, בסוף הוועדה, שכמובן הייתי חלק פעיל בוועדה, הרחיבה את האחריות שלה ונגעה גם בדברים היותר רכים וגם בדברים הרכים. בניגוד לוועדת רוני נומה, שבתוך הוועדה היו כחמישה מג"דים במילואים, בוועדה הנוכחית של סער צור היו 25 מג"דים, 30 מ"פים, מספר כזה של סמ"פ ומ"מים, בתת ועדות, ולכן המסקנות - - -

רוב העלייה בימ"מ, אתה אומר, הייתה בוועדות.

לא, לא. זה התכנסות במשך כמה חודשים בערך פעם בשבוע, פעם בשבועיים, הצגנו את המסקנות של הוועדה לרמטכ"ל, הוא אישר אותם וחלק מהדברים שאני אפרט בהמשך זה בעיקר כיווני עשייה ל-2018 ו-2019.

אז הכיוונים האלה הם שניים עיקריים, אחד זה מה שאמרתי קודם, בעקבות העדכון של מערך המילואים אנחנו הולכים להתאמן בכשירות הפרט, שמו דגש מאוד על מפקדות ועכשיו הגיע הזמן לחזור חזרה לכשירות הפרט, ודבר שני, לתת מענה למפקדים, להקל עליהם את היכולת שלהם לנהל את הגדוד בשגרה. אין סיבה שאנחנו לא נתמחשב ואין סיבה שלא נשתמש בכלים שקיימים גם בצבאות אחרים כדי להקל על המג"ד לשלוט בגדוד שלו מהבית, כי העולם התקדם, אין סיבה שלא נתקדם בכיוון הזה. זה לגבי הכשירות, כפי שאני מבין, הדברים שקרו ב-2018.

הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו זה רוח אנשי המילואים. רוח אנשי מילואים, קודם כל זה מה שאני רואה כמילואימניק ותיק שאני רואה בשטח, אבל גם יש לנו בדיקות אמפיריות של ממד"ה, של מחלקת מדעי ההתנהגות של הצבא שעושה סקרים 20 שנה ואפשר לקחת ולסקור מגמות על מה קורה במערך המילואים. אז קודם כל הנתון שהוא קבוע כבר 20 שנה נכונות לשירות. כלומר כששואלים 'כשתקבל צו האם תתייצב, האם תנסה להתחמק, האם תעשה נפקדות', זו השאלה ששואלים כבר 20 שנה, 81% אומרים שיתייצבו בשגרה, בחירום זה עולה ל-90%. יש משהו כמו 10% שאומרים שינסו לבקש פטור ויש 2% שאומרים 'אנחנו לא נתייצב'. זו מגמה קבועה שאני שמח שהיא נשארה, עם כל התהפוכות בחברה הישראלית עדיין קוראים לחייל בשגרה הוא יתייצב, קוראים לחייל בחירום 90%.

אגב, העניין הוא ששאלו חיילים שנמצאים רק במערך המילואים, בחירום מגיעים אנשים שהשתחררו, בלי שקראו להם הם מגיעים, ולכן הנתון הזה הוא נתון טוב. נתון שהוא - - -

איך הוא נראה על פני השנים?

יציב. עם עלייה טיפה, ככל שהורדנו את סד"כ המילואים יש טיפה עלייה. טיפה עלייה כי באמת מי שנשאר זה מי שמחויב.

נתון שמאוד הפתיע אותי זה שאלה ששאלו, 'האם אני מקבל בהבנה את זה שלא כולם נדרשים לעשות מילואים', או - - - השירות, במילים אחרות. לאורך כל השנים, האחוזים היו סביב 42%, כלומר היה את העומק של אנשי המילואים שאמרו 'תשמע, למה לא קוראים לכולם?'. בשנתיים האחרונות יש קפיצה ויש הבנה של קרוב ל-70% של חיילים שמקבלים את זה שלא קוראים לכולם. זה דוח שהוא מפתיע ובמידה מסוימת אפילו מעודד, כלומר אנשים מבינים שהם אכן נבחרת משרתת והם מקבלים את זה בהבנה.

איפה שאנחנו צריכים להשתפר זה שביעות הרצון של הציוד באימון, אבל זה נובע מכך שבמקום להוציא ציוד מהימ"ח, מיחידות האפסנאות והחירום, שאנחנו שומרים אותם בתוך הניילונים, שהם יבואו ויקבלו ציוד חדש, אנחנו משתמשים בסט של ציוד אימונים וזה מתבלה. החוכמה זה לדעת להחליף אותם בזמן. אבל אם ניקח שתי דוגמאות טריות, שהתפרסמו בשבועיים האחרונים, תרגיל הקפצה, פתע, של יחידה בפיקוד צפון, הגיעו לימ"ח, פתחו את הימ"ח, הם הופתעו לטובה ממה שהם ראו. אגב, זו יחידה שהתגייסו, שאמרו להם במוצאי שבת 'ביום ראשון מגייסים אתכם', וכעבור 36 שעות הם היו בתרגיל אש ללא הכנה מראש ברמת הגולן. זה רק מראה משהו על המוכנות של גדוד מילואים, באמת להתגייס וכמו בחירום לבוא ולעשות אימון באש תוך 36 שעות. גם ביום ראשון הזה, יחידה מפיקוד דרום, הקפיצו אותם, חשבו שהולכים לעשות אימון מסוג אחד, כלומר הזיזו להם את הגבינה ועשו אימון פתע, תרגיל טנקים באש בפיקוד דרום, נכנסו לימ"ח, פתחו את הימ"ח והופתעו לטובה.

נתון נוסף שאנחנו צריכים לדבר עליו וכדאי שנשתפר בו, זה הוגנות התגמול. קרוב ל-50% מהחיילים מרגישים שהתגמול שהם מקבלים לא מספק. השנה עשינו לראשונה סקר מפקדים, התמקדנו במ"פ ובמג"ד ובמ"מ, סך הכול בתוצאות הסקר 50% מהמ"מים והמ"פים ישקלו במידה רבה או במידה רבה מאוד ובמידה בינונית את הרצון להתקדם ולעשות תפקיד נוסף, ממ"מ למ"פ, ממ"פ למג"ד וממג"ד כמובן הלאה למפקדות חטיבה ואוגדה. התמיכה של המשפחה ברצון להתקדם הוא מאוד מאוד מאוד משמעותי ויש לנו מקום להשתפר באיך המג"דים תופסים את התמיכה שהצבא נותן להם ביכולת שלהם למלא את משימותיהם ביום יום. אני מזכיר לכם מה שאמרתי, אחד הכיוונים ב-2019 הוא באמת לבנות מערכות שיקלו על המפקד לנהל את היחידה שלו.

דבר נוסף מבחינת רוח הלוחמים, אנחנו עושים שבתות גיבוש למפקדות חטיבה, למפקדות אוגדה פעם בשנתיים, עם המשפחות, ובתוך התקציב של המג"ד המג"דים מנצלים אותם, למשל באימון המורחב, למופעים ערכיים. כלומר זה לא רק אימונים, זה לא רק תעסוקות, אלא לתת, אני קורא לזה לפעמים שהמעבר בין סדיר למילואים זה המעבר ממשמעת למשמעות, כלומר לתת משמעות לעובדה שהחייל עושה מילואים, כי בסוף בסוף זה מוביל אותי לנקודה הבאה, הנושא של הוקרה ותגמול.

יש שלושה מעגלים, או שלוש נקודות שלמעשה אנחנו נצטרך להתכתב עם שלוש הנקודות האחרות. בקומה העליונה יש לנו פיצוי, תגמול והוקרה. פיצוי זה דבר מאוד מאוד אישי. אנחנו לא יכולים אף פעם לפצות את החייל על מה שאנחנו קוראים במרכאות ההתנדבות הכלכלית שלו, כי כל חייל זה דבר אישי. לעומת זאת בצד השני של המשקל זה הוקרה. מכל הסקרים יוצא, וגם מה שאני שומע, חיילים רוצים שיוקירו אותם. חשובה מאוד ההוקרה של הצבא, חשובה מאוד ההוקרה של בית המחוקקים, של החברה, לעובדה שהם עושים מילואים, כי באמת זה מיעוט שהוא מיעוט נבחר, לכן ההוקרה היא כל כך משמעותית.

אי אפשר לנתק את זה מהתגמול, התגמול צריך להיות הוגן. חלק מהתגמול הוא פיצוי על ההתנדבות הכלכלית, אבל בסוף מאוד מאוד צריך להיזהר לדבר רק בשיח של תגמול ולא בשיח של הוקרה. התגמול הוא תוספת על ההוקרה, התגמול לא יכול לבוא כדבר שעומד בפני עצמו. אגב, תנאי הכרחי להוקרה, או ההיפך של הוקרה זה זלזול. אסור שנזלזל בחיילי מילואים. אנחנו כצבא, שלפעמים יש גלישות מקומיות, וכחברה.

ההוקרה היא הרבה יותר משמעותית. בנושא של התגמול נעשו דברים, צריכים לעשות עוד, אנחנו עובדים בתיאום, ופה, זה המקום בוועדה הזאת, לתת הוקרה, תגמול אני לא יכול לתת, לעמותות ולעמותת המילואים בראשותו של אלוף משנה במילואים אבי סייג. אנחנו עובדים בתיאום, לא תמיד מסכימים, אבל אנחנו יודעים גם לא להסכים בצורה ג'נטלמנית. הוא בהחלט ממלא פונקציה חשובה, גם במסירות שלו ושל העמותה, אבל צריכים לדעת לעבוד בגבולות הגזרה המתאימים, הוא מתעסק בעיקר בתגמול. גם אנחנו, כצבא, גם תגמול בתוך הצבא וגם בדברים שנעשה השנה, למשל, כגון הנחה של 5% בארנונה, הכרה בקורסי פיקוד לגמול השתלמות, הסכם לעצמאים ויש עוד כמה דברים שהם בצינור.

אלו שלוש הנקודות העליונות. למטה יש מי מקבל את הדברים האלה. אז יש את החייל, שאנחנו עושים, אני חושב, עבודה טובה, יש את המשפחה, שכפי שאמרתי מקודם, המשפחה היא גורם מאוד משמעותי ברצון של המפקד להתקדם במילואים ושל החייל לשרת במילואים. איפה שאנחנו חלשים, וגם פה צריך לעשות שינויי חקיקה כאלה ואחרים, שלא נפרט כאן, זה מול המעביד. גם המעסיק משלם לפעמים מחיר יקר מאוד על זה שהחייל יוצא למילואים. אנחנו עשינו שיפור בהסכם העצמאים שנחתם השנה, למעסיקים גדולים פחות תגמול, יותר ההוקרה, אבל בהחלט למעסיק הקטן והבינוני, אנחנו צריכים לדעת לתגמל אותם.

יש שכבה גדולה מאוד של אנשי מילואים שהם לא עומדים בסטטוס של נדרשים למעסיק, אלא הם סטודנטים שהצרכים שלהם שונים, איפה אתם עומדים בנושא הזה? זה הוצג כאן בעבר בישיבות בוועדה כנושא בעייתי.

זה נמצא עכשיו גם בוועדת החינוך.

זה גם סטודנטים, שיש להם עבודות חלקיות והתגמול המזערי לסטודנטים, מה קורה כשמגייסים אותם, בפרט בחודשים שהם יכולים להשתכר, יולי, אוגוסט, ספטמבר, יש תיקונים שצריכים לעשות על משרתי מילואים שעובדים בעבודות חלקיות ולפעמים המעסיק נפגע, לפעמים החייל נפגע כשקוראים לו למילואים כשהוא עובד במשרה חלקית. יש כמה דברים, אבל דנים בזה בחדר אחר.

אני רוצה לסיים בצבא העם. זה גם חלק מהנושא של היום, חוץ מההוקרה לאנשי מילואים. היה מאוד קל ב-1948, כמעט עד מלחמת יום כיפור, לבוא ולדבר על צבא העם, כי הייתה תחושה של חרדה קיומית למדינת ישראל, בין אם זה חרדה מוצדקת או לא מוצדקת, ואחוזים גבוהים שירתו במילואים. אגב, גם אז זה לא עבר את ה-30%-40%, כלומר 'כל העם במילואים' במידה מסוימת זה היה פיקציה, אבל היום משרתים פחות. אם מסתכלים בצורה נאיבית ובוחנים את צבא העם באופן כמותי, אז אנחנו לא צבא העם. מאידך, אם אנחנו מסתכלים שבתוך מערך המילואים יש את כל הפסיפס של החברה הישראלית, אנחנו צבא של עם והצבא הזה של עם נותן חוסן גדול מאוד, חוסן חברתי, חוסן לאומי, השותפות ההדדית שעליה כתוב באסטרטגיית צה"ל על מערך המילואים זה נכס. את הנכס הזה, למרות שאי אפשר למדוד אותו בצורה כמותית, בוודאי אפשר למדוד אותו בצורה איכותית. לכן על אף כל התהפוכות אנחנו בהחלט עדיין צבא של עם. עד כאן.

תודה רבה. אתם רוצים להוסיף?

לפי מה שהוא אומר, אז כנסת ישראל שמייצגת שמונה מיליון אזרחים, אפשר לעשות צבא גם ככה.

כנסת ישראל מייצגת תשעה מיליון.

תשעה מיליון. בוא נבחר עכשיו איזה גדוד קטן שייצג את מדינת ישראל ונצא לקרב עם זה. אני לא חושב שזה נכון, האמירה שלך. אני אומר את זה כביקורת, אני חושב שהשוויון בנטל הוא ערך של מדינת ישראל ולא המגזרים צריכים להיות מיוצגים שם, אלא כל העם צריך להיות מיוצג שם.

שמור את זה לאחר כך, בבקשה.

אני ארצה להתייחס אחר כך.

יש זמן. אנחנו רוצים לשמוע אם יש השלמות. אבי, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. ראשית אני רוצה להודות, נתחיל בחברי הכנסת, זה לא דבר טבעי שאתם מטפלים בנו לאורך כל השנה, ביום המילואים הזה שהוא חד שנתי - - -

לא הבנתי, מה זאת אומרת? לא טבעי שנטפל בכם כל השנה?

כן, יכולתם גם לא לטפל בנו.

אנחנו חלוקים לגבי מה זה טבעי או לא טבעי.

בסדר, אז אנחנו נעבור לשורה השנייה. קודם כל תודה רבה, זה לא רק כאן, זה גם ביתר הוועדות. אז אני קודם כל מודה לכם, מודה למשפחות של אנשי המילואים שנמצאים פה, וכמובן אנשי המילואים והמילואימניקים והמילואימניקיות, שלא נמצאים פה, שהם לא איתנו כאן וכל הכבוד להם, היום הזה הוא למעשה בשבילם.

בראשית דבריי אני רוצה להגיד, כמו שאמר הקמל"ר, ארי, ויושב לידו פסקו, ראש עתכ"ם מילואים, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, אבל בשיתוף הפעולה הזה ישנן הרבה בעיות של אינטרסים שונים. אני לא מדבר כאן דווקא על האינטרס הכלכלי, שגם הוא חלק מהעניין. אנחנו פה להזכיר תמיד את הדברים האלה ולשמור על הרצף, אנחנו עובדים פה כבר 23 שנה בכנסת, כך שהכרנו כבר את כל החברים שלא איתנו כאן.

אני רוצה לפתוח, למרות שזה יום חג, דווקא בדוח של נקח"ל. דוח נקח"ל שהוצג לכם פה אתמול, אנחנו בקשר עם נקח"ל, יומיומי, יושב פה גם אלוף משנה במילואים, אלי הדר, שהוא מייצג את נקח"ל, הוא ידבר אחריי, אנחנו בקשר יומיומי איתו ואנחנו מטפלים, לפעמים יחד, לפעמים בנפרד, בבעיות של חיילי המילואים. גם בבעיות העקרוניות. אני לא אהבתי לשמוע היום בבוקר את אלעזר שטרן, פשוט הוא איננו, שזה לא תפקיד נקח"ל להגיד מה קורה בצבא ותפקידו להתעסק בבעיות חיילי מילואים. אז כן, אנחנו כחיילי מילואים מעלים את הבעיות של המוכנות, של האימונים, של הכשירות, של הציודים, של הפיטורים של הנגדים בימ"חים. אנחנו מעלים את הזה מהשטח. אתם מכירים את זה הדבר הזה, אתם מסתובבים בימ"חים, אז אני חושב שהנקח"ל עושה את עבודתו נאמנה וחבל שאי אפשר להאריך את השירות שלו בעוד חמש שנים, החוק פשוט מגביל את זה.

בקטע הזה אני מאוד מודאג. אנחנו מאוד מודאגים. פה אומר קמל"ר, אנחנו לא בסיכון קיומי. מה זה לא בסיכון קיומי? מי קבע שאנחנו לא בסיכון קיומי? הקטע הזה, וגם הדברים שפורסמו, וכאן כתוב בדוח הזה ש-1.9 מיליון ימי מילואים עשו בשנה, אני מזכיר לכם שלפני 20 שנה עשינו עשרה מיליון ימי מילואים. אני מנכ"ל של חברה גדולה, תהרוג אותי, אני לא יודע להתמודד עם ירידה כזו משמעותית. אני רוצה להזכיר לכם, מילואים זה ביטוח. חברים שלי משתחצנים, 'מה, שילמת מיליוני שקלים לביטוח', הכול בסדר, הם לא עושים ביטוח. מילואים זה ביטוח וביטוח צריך לשלם ואם אין לך ואתה צריך אותו אז מי סובל מזה? המדינה, מה יקרה כאן במקרה?

לכן אני מבקש מכם פה מכם, הכנסת, במיוחד ועדת חוץ וביטחון, אחת, תמשיכו להקפיד על האישורים לצבא, על היקף הכוח. היקף הכוח זה לא דבר שאמור להיקבע רק בצבא. הצבא שיקבע, אבל אתם, בחוק המילואים, קבענו שהפרלמנט, שאתם תראו את היקף הכוח ותאשרו את היקף הכוח, תאשרו את המילואים, את האימונים, את גרף האימונים, אתם תאשרו כמה ימי מילואים צריך לעשות טנקיסט בפרק זמן של שלוש שנים. אתם חייבים לאשר את זה. עד היום זה לא הוצג בכנסת בצורה מסודרת. אז אני מבקש מכם באמת להקפיד על זה, בשם החיילים שלא נמצאים פה. בלבנון השנייה טנקיסט לא ראה טנק בממוצע שבע וחצי שנים, איך אפשר להכניס אותו לטנק? זה התפקיד שלכם. אני בזה סיימתי עם נקח"ל, מה שהיה לי.

לגבי בעיות נוספות. אני חבר בוועדה המייעצת של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. לצערי הם היום לא פה כי הם חוגגים עשר שנים בבאר שבע, אבל אתמול או שלשום התפרסם בעיתון שאחוז התלונות של משרתי המילואים על ההתנכלויות להם מצד המעסיקים הוכפל. אנחנו מדברים על 8% מתוך 770 תלונות בשנה, סדר גודל של 60 תלונות זה בנושא חיילי מילואים. התחום הראשון זה 20% נשים בהיריון. אז נצטרך לנתח את זה אצלנו בנציבות ונראה, נפיק את הלקחים. חוץ מזה, גם היחידה להכוונת חיילים משוחררים מטפלת בחיילים שפיטרו אותם. זה לא בנוסף, זה לא תמיד בהסתנכרן ל-60 האלה.

אנחנו היום בכנסת, יחד עם אלעזר שטרן, צירפנו את צבא העם. בינינו, צבא המילואים זה לא צבא העם. זה היה עם צחי הנגבי בזמנו כיושב ראש הוועדה ובחוק המילואים אנחנו הורדנו את הסעיף הכי חשוב, לדעתי, שראש אכ"א יוכל להחליט את מי הוא משאיר במערך המילואים אחרי גיל 21 ולמי הוא נותן תעודת פטור. התעקשנו על זה שזה לא יהיה. נכון, עולה כסף להחזיק את יתר החיילים, אפילו לא בכוננות, להחזיק אותם ברשימות, מה נוצר היום? שחייל משתחרר אחרי שלוש שנים, שנתיים וחצי זה יהיה, ואז הצבא אומר לו 'שלום, אדוני, אותך אנחנו לא צריכים יותר, אתה לא תקבל תעודת מילואים'. תראו מה הנזק שיהיה כאן בעוד עשרות שנים, כאשר חיילים יגידו 'רגע, אין לי מילואים על הראש, אני בוחר במסלול הזה כשאין לי גם מילואים על הראש'.

חוץ מזה, אני חושב שאנחנו לא יודעים איך תיראה מלחמת העולם החמישית, ולכן אני לא יודע כמה אנשים - - -

ברביעית יזרקו אבנים.

אני אומר לך, אני הגעתי לחמישית.

אתה מתכנן אותה בקדנציה שלנו, אבי?

אני לא יודע, אני לא יודע גם לתכנן את הקדנציה שלך. אנחנו כאנשי מילואים - - -

אתה תהיה.

אני אהיה.

אנחנו לא נהיה פה.

מה שאני אומר, מה מפריע לנו שיהיו רשומים, אני סתם זורק, מיליון אנשי מילואים. שלפחות החובה המוסרית תהיה גם עליהם כמו שלבן שלי, שהוא היום במילואים, הוא חייב, אז לא יכול להיות שהחבר שלו במכללה לא יהיה חייב.

לא, אבל, אבי, הרי יש טיעון נגדי, שמכוחו בא הרמטכ"ל ואחת ההחלטות הראשונות שלו הייתה להוריד 100,000 אנשי מילואים מהסד"כ, הטיעון הנגדי הוא שכשרשומים הרבה מאוד אנשים, אבל בפועל רק חלקם, אפילו חלקם הקטן, עושים מילואים וחלקם הזעיר עושים מילואים באופן משמעותי, ההשפעה המורלית של זה היא הפוכה, מפני שאני מסתכל ולהוא יש פנקס מילואים כמו שלי, אבל אני עושה מילואים והוא לא עושה. אז כבר יותר טוב שהוא לא יהיה ולא נעמיד פנים שהוא נמצא בתוך הכוח.

הפנקס כבר שונה, יש את המועדונים - - -

לא, אני לא מדבר על זכויות סוציאליות, אני מדבר דווקא ברמה הערכית, תענה לטענה הזו.

מה שאני אומר זה דבר אחד, אני מסתכל על מה יהיה בעתיד. ככה זה, זו האבולוציה, היום ילד שצריך להתגייס לצבא והיום אימהות מודאגות, יש לנו גם בן בעורף צנחנים, אשתי פה, גם היא לא ישנה בלילה, מודאגים, ומה יהיה איתם במילואים, מודאגים מאוד. אז כבר עושים את השיקול. לא סתם יש לנו יותר בהייטק ובסייבר ובאזור תל אביב, לא סתם, אבל זה לא נושא הדיון, זה נעשה אולי גם בוועדת כוח אדם. יצא יושב הראש של תת ועדת כוח אדם שלכם, נעשה את זה שם. אני אומר, קחו בחשבון, מילואים זה ביטוח, זה הכול. אתם רוצים לעשות ביטוח או לא רוצים ולא דוח רווח והסבר, במקרה הזה.

אנחנו דנים פה היום בוועדת החינוך בנושא שכל הזכויות שהקנינו לסטודנטים במל"ג יהיו גם במה"ט, במכללות הטכנולוגיות. חוק המילואים לא יכול להכתיב לאוניברסיטה מה לעשות, אבל בחוק הסטודנט במילואים, עם אלכס מילר בזמנו, קבענו שהמל"ג יקבע. המל"ג קבע את הזכויות, מה"ט קבע את הזכויות רק לא אשרר אותם אצל השר. זה יושב אצל השר סדר גודל של חמש שנים, פשוט צריך לחתום על זה ואז אותו - - - אתמול פה בכנסת עברה הצעה לקריאה שנייה ושלישית של שתי נקודות זיכוי אקדמאיות לסטודנט. במה"ט הם לא יקבלו את זה.

נכון.

דרך אגב, כי הם גם מתנגדים, אבל גם כי זה לא תופס. אני מקווה שבוועדת החינוך יעזרו לנו אצל שר העבודה, פה מדובר בשר העבודה, שר החינוך מטפל בצד השני.

אנחנו מדברים על זכויות הסטודנט במילואים. זה לא יורד מהפרק, יש ועדת מנכ"לים שדנה בנושא של זכויות חיילי מילואים, בחירום, אבל היא דנה לא רק בזכויות שלהם, גם עשינו זכויות לאשת חייל המילואים שהיא סטודנטית. מה קורה איתה כשהוא נמצא במילואים, מה הפטורים שאנחנו פוטרים אותה. אז בנושא של הסטודנטים, יש שם פוקוס גדול, לא בהכרח דווקא מצד הצבא, אבל גם עם סגן שר הביטחון אנחנו יושבים על זה.

ועדת חוקה מתכנסת היום לתת אפשרות, מעסיק שמעסיק אנשי מילואים יקבל איזה שהיא הטבה במכרזים, ניקוד מסוים. היא דנה היום בהצעה של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב ראש הוועדה, שייתנו עדיפות לאנשי המילואים בנציבות שירות המדינה. למשל. הדיון נמצא בוועדת חוקה עכשיו.

עוד הפעם, העדפה במכרזים?

הנושא של מכרזים, שייטיבו עם מעסיקים ש - - - אין סיבה שלא ניטיב איתם. משרד הביטחון היום נותן הטבה למי שנמצא באזור פיתוח, אזור ספר, של עד 15% במכרז. הוא יכול לתת יקר יותר, אני חושב שגם פה צריכים לתת.

אבי, פיקוד לא נחשב כניסיון לצורך ניהול, נכון?

כן, את זה עשינו כבר. הנושא הזה זה אחד הדברים שעשינו, אנחנו דרשנו שניהול בצבא, במילואים עכשיו אנחנו מדברים, כי בקבע זה נחשב, קבע זה מקום עבודה אז זה נחשב, במילואים זה לא נחשב, דרשנו וקיבלנו שהרקע שלך במילואים יוכר. נגיד אתה מתמודד על תפקיד לנהל 70 איש והיית מ"פ ב'צוק איתן', אז זה נחשב לך, כי אתה לא יכול להגיע ל-70 איש. הנושא הזה עבר כבר.

לא קשור למגורים?

לא, זה בקטע של הניסיון.

נתת דוגמה של מה שקורה באזור ספר, שבאמת מקבלים 15%, אבל הייצור וכל העשייה נעשית שם.

כן, זה ברור.

כאילו השווית בין משהו - - -

לא, אני אומר שניתן לתת נקודת זכות. כמו לדוגמה, תמיד אנחנו מביאים תקדים כזה. הנושא שבוועדת הפנים נידון, זה דבר שעשינו במשך שבע שנים, זה הנחה של 5% בארנונה. שוב, זה לא אוטומטי, כל מועצה ועירייה צריכה להחליט על זה, לדעתי כולם יישרו קו עד ינואר השנה ואנחנו מפרגנים למועצות והעיריות שעושות את זה. זה לא סכומים גבוהים וזה דרך אגב על חשבונן, הן לא מקבלות שום פיצוי ממשרד הפנים.

אם הן מקבלות מענקים ממשרד הפנים, משרד הפנים משלים את זה. אם הם מקבלים מענקי איזון, ב-75%.

אז יפה מאוד.

מי שמיליונר, אז הוא לא צריך.

יפה. אני לא הכרתי את הדבר הזה וזה טוב מאוד. בוועדת כספים אנחנו לא על סדר היום, אבל אנחנו ננסה להשלים את הצעתו של חבר הכנסת פורר. דנו פה, לפני חצי שנה נדמה לי, איתך, היושב ראש, בקטע של ביטול המס על התגמול המיוחד. זה בוטל, אבל זה התגמול המיוחד.

היו שני סעיפים שם.

נכון, והסעיף השני, אמרנו שנדון בו שוב, ושם לא סיימנו עם זה והכוונה היא להוריד את המס על התגמול הנוסף, מ-25% ל-10%. אני יכול להגיד לכם שגם אני אישית במשא ומתן עם האוצר על הדבר הזה. אני גם במועצת הביטוח הלאומי מטעם המילואים, אז האוצר רוצה שנוותר על גרירה של שכר וכל מיני ויש כאן איזה עסקת חבילה שכנראה נקבל לא ביטול, אבל נרד ל-10%. אז נעלה את זה גם בכספים.

ועדת הכלכלה תדון מן הסתם, פסלו לנו פה, העלה הקמל"ר משהו שהוא מאוד חשוב, צריך לעזור למעסיקים. הגשנו הצעת חוק דרך איתן כבל וידידנו שלח וועדת השרים פסלה אותה לפני יומיים. ההצעה אומרת שכשחייל שלי, אני מעסיק, איש שלי יוצא למילואים, לפחות תפטור אותי באחוזים שאני משלם לביטוח לאומי כשהוא במילואים. למה אני צריך לשלם? כאשר אישה יולדת אצלי בעבודה אני מפסיק לשלם. אז מדובר ב-200 מיליון שקל, ברור לי שזה כבד וזה, אבל זה גם לא הוגן. כאשר חייל שלי - - -

זה בסדר, הם פסלו גם הצעה שלי ואבי היה חתום עליה גם כן, לגבי חיילים שהייתה עלייה בשכרם, שהיא אולי מיליונים בודדים. אז אל תרגיש רע על ה-200 מיליון שקל, גם על מיליונים בודדים הם מתקמצנים.

אחר כך לא יבינו שיש עלייה ב-58% תלונות של משרתי מילואים שמופלים בעבודה. אחר כך אנשים ישאלו את עצמם איך זה קורה.

את צודקת. אבל מה שאתה אמרת זה גם בעסקת חבילה. כאשר חייל יוצא למילואים ושכרו עלה בחודש שהוא יצא למילואים, למעשה הוא אמור לקבל מהביטוח הלאומי החזר נמוך יותר ממשכורתו. בדרך כלל המעסיקים נותנים את משכורתו, אני אומר לכם, אבל אנחנו גם את זה נסגור באותה עסקה שנמצאת שם.

בקיצור, נתתי כאן מה קורה היום בבית וישנם עוד דברים. מה שאני רוצה להגיד, בנקודות, על דברים שאנחנו צריכים לטפל, חלק נבקש את העזרה שלכם, חלק את העזרה של הצבא. כאשר חייל יוצא למילואים וחס וחלילה קרה לו משהו, או לא חזר, או שחזר פצוע מהמילואים, יש מושג שנקרא קיזוז. אותו חייל עשה ביטוח לעצמו, שילם מכספו האישי לחברת הביטוח, במקום לקנות דירה הוא שילם ביטוח, ואז אם קורה משהו הסכום שהצבא משלם מתקזז מזה, כאשר אין קשר בין הדברים. על זה אנחנו מנסים לעבוד. גם עם הקצבאות של משרד הביטחון ואכ"א.

מילואים בתנאי קבע. המושג הזה, אני לוחץ על הצבא, הצבא כבר ביטל את המושג, אין יותר מושג של מילואים בתנאי קבע. פסקו, זה קבע?

קבע מיוחד.

קבע מיוחד. הדבר יצר המון בעיות. חייל מילואים שקראו לו למילואים בתנאי קבע לחודש-חודשיים לסגור פערים, הוא לא בא למילואים, ואז הוא חושב שהזכויות שלו מגיעות לו בגין הימים שהוא צובר שם, ואין קשר, הוא לא צובר ימי מילואים שם ולא מגיע לו שום דבר מבחינתנו. ביקשנו שיבטלו את המושג, ביטלו את המושג, אבל עדיין משתמשים בו. יש דברים שלוקח שנים, אבל אנחנו נטפל בדבר הזה.

השכר המינימלי לאיש המילואים, קבענו אותו לפני שנים כאשר השכר המינימלי במשק היה 4,300 שקל. חבר הכנסת, בזכותך, דיברת על 1,000 דולר, כמעסיק הלוואי שזה היה 1,000 דולר, פעם זה היה שאיפה להגיע ל-1,000 דולר.

אתה מעסיק, אבל תסמוך עליי שכתוב 1,000 דולר, או 4,600, הגבוה מביניהם.

הבעיה היא לא עם שכר המינימום, הבעיה עם שער הדולר.

לגבי שכר המינימום, כאשר שכר המינימום במשק היה 4,000 או 4,300, קבענו בחוק ששכר המינימום למשרת מילואים יהיה בערך 5,600. היום מה שקרה, אנחנו גם עושים טעויות, אנחנו כאנשי מילואים, עושים טעויות. מה שקרה, שכר המינימום היום הגיע ל-5,300 ושכר המינימום שלנו עלה מ-5,600 ל-5,800, משהו שהוא לא פרופורציונאלי. נצטרך את העזרה שלכם כנראה לשנות את זה. אני בכלל חושב שלחייל מילואים שיוצא למילואים ומסכן את החיים שלו מגיע לפחות השכר הממוצע במשק, שזה 9,000 שקל. לא משנה, הוא יכול להיות סטודנט והוא יכול להיות מובטל ויכול להיות שהוא קיבל לפני זה רק 6,000 שקל. תמיד אומרים לי 'שכח מזה', אבל אני אומר - - -

יש לי רעיון בשבילך. תדרוש ששכר מילואים יהיה פר שעה. אתה תגיע לא ל-9,000, תגיע ל-20,000.

דרך אגב, דרך זה תיקנו את הנוסחה של השישי-שבת. דרך זה, לאיש מילואים מוסיפים 1.4 כדי לתקן את הקטע של שישי-שבת.

כן, אבל אז משחררים אותו בחמישי ומגייסים אותו ב - - - אם זה יהיה כמו שעמיר רוצה ישחררו אותם בלילה ויחזירו או בבוקר. בוא לא נגיע לשם.

- - - דמי המילואים של החד יומי? הרי הם אמורים להיות יותר גבוהים.

דמי המילואים לחד יומי, כופלים את מה שהוא אמור היה לקבל ב-1.4. ויש גם חצי חד יומי.

אני יודעת שבדרך כלל ביטוח לאומי לא מעביר - - -

אבי, אנחנו צריכים גם לתת רשות דיבור לנוספים, אז אנא.

תמיד אומרים לי לבוא עם שני נושאים, אני בא עם 20. בקיצור, יש כאן המון המון נושאים שצריך לטפל בהם. מה שאמרתי עם המעסיקים, תזכרו, שרגא ברוש נמצא עכשיו בכנסת, כי זה גם יום המעסיקים, המעסיקים נושאים בנטל. אנחנו העמסנו עליהם בשעה האחרונה גם את השעה לאישה, לבן/בת הזוג. על המעסיקים. אף אחד לא מפצה אותם. צריך לשים אותם בכותרות.

אני רוצה לראות אם משהו יש לי כאן דחוף. מועדון בהצדעה, אתם מכירים את הנושא. זה בבג"צ היום כי אנחנו לא מוכנים שזה יהיה דרך כרטיס אשראי, הטבה שהמדינה נותנת לי, אז אנחנו נמצאים בבג"צ מול הצבא ומשרד הביטחון.

משפטים במילואים. יושבת פה עורכת דין מטעם משרד הביטחון. כאשר חייל נקרא למשפט על משהו שקרה במילואים, התהפך נגמ"ש ברמה, זה מקרה מכונן, ונהרג חייל, אותו מג"ד רץ לבתי משפט במשך חמש שנים, הוא לא במילואים, הוא לא מקבל על זה ימי מילואים, הוא לא נותן למעסיק שלו פתק שהוא היה במילואים. הדבר הזה הוא פסול. הגענו כבר לכמה דברים, אחת, שמותר לו לבוא במדים לבית הדין. לזה כבר הגענו עם אחז, היועמ"ש הקודם. הוא יקבל פיצוי כספי, גם לזה הגענו, אבל זה לא מה שאנחנו רוצים. קרה לי משהו במילואים, אני לא שונה ממג"ד סדיר, שמגיע עם מדים, מגיע עם הכסף, מגיע עם הכול, אנחנו צריכים להיות במילואים. אנחנו מטפלים בזה ויכול להיות שזו גם סוגיה שתגיע אליכם לכנסת.

יש כאן סוגיות של אלמנות צה"ל שמבקשות לשנות את גיל 21 ליתומי צה"ל, הן גם נמצאות פה. ביזור התגמול, עזרתם לנו ועצרתם לפני חצי שנה את מה שהצבא עשה כפיילוט, זה באמת עובד ככה. פיקדון לחייל מילואים, אתם יודעים שזה קיים, דרככם, דרך הכנסת היום, חייל שמשתחרר, הפיקדון לא נעלם, מופקד לו לחשבון אחרי חמש שנים. אמנה לעצמאים שגם קמל"ר, ארי, וגם אני וגם שר הביטחון, הגענו למצב שכל בעלי העסקים במדינה, כולל שרגא ברוש, יושב ראש התאגידים, כולל כל התאגידים, שר הביטחון ואנחנו חתומים על אמנה שלא נפטר עצמאי במילואים. לא מדבר על שכיר. אם יש לך פרילנסר שעובד אצלך, אל תפטר אותו בגלל המילואים. כולם חתומים על זה שלא יפטרו. אם זה לא יעבוד נעביר את זה לחקיקה. זה הדבר האחרון ותודה רבה.

תודה רבה, אבי. מאחר שיש לך נושאים גם שהעלית ואני מניח שיש עוד נושאים שנשארו ולא העלית, מטעמי זמן, נשמח מאוד לקבל את זה, אם אתה יכול להעביר לנו לוועדה מסמך כתוב בנושא הזה של הדברים הפתוחים, חשוב לנו ל - - -

הכינותי מראש.

מאה אחוז. נקח"ל, בבקשה. אתה לא הנקח"ל, אתה עובד בנציבות קבילות חיילים.

אני נציג הקבילות כאן. בוקר טוב לכולם, לי קוראים אלי הדר ואני ראש צוות מילואים בנציב קבילות החיילים. קודם כל כרצף למה שהוצג אתמול אני רוצה להתייחס לכמות הקבילות, אנחנו מזהים עלייה של בסביבות כ-15% בקבילות אל מול השנה הקודמת. יחד עם זאת אני רוצה לציין דבר נוסף, שנה לפני כן זיהינו ירידה. אנחנו יודעים גם לקשור את פשר הירידה וגם את הנושא הזה של העלייה.

לגבי הירידה בשנה קודמת, אנחנו קושרים את זה לאתר המילואים. דבר מבורך שקיים. זאת אומרת חלק ניכר מהקבילות עסקו בנושא של לקבל אישור כזה או אחר. היום, כאשר קיימת האפשרות לקבל את האישורים דרך האתר, אני יכול לומר בוודאות שלמעלה מ-150 קבילות נחסכו מאיתנו מבחינת תהליך הבירור, כי איש המילואים יודע להיכנס ולקבל את המסמכים הנדרשים. מנגד, מתוך ניסיון אולי לפרש את הנושא הזה של העלייה, ניתן אולי לקשור את זה, כי הדברים אינם מוחלטים, בעובדה שיותר אנשים נדרשו לשירות מילואים פעיל בשנה הקודמת וכתוצאה מהעניין הזה עלה מספר הקבילות.

אבל אני רוצה לקשור את זה לדבר נוסף, למודעות של אנשי המילואים לזכויות שלהם. זה דבר מבורך. זאת אומרת אני לא רוצה שמישהו יעסוק בנושא של סטטיסטיקות, עלה, ירד, אם איש מילואים ששירת ומודע לזכויות שלו ודורש ורואה שדברים נתקעו ופונה אלינו, אז צריך לברך על העניין.

אני יכול להצביע על שני דברים נוספים שהם מהותיים. אחד זה הנושא של יחסי מפקד-פקוד. מה שהוצג אתמול בנושא של כמויות רובו ככולו היה קשור למערך הסדיר. במערך המילואים אני מדבר על קבילות מינוריות. יש בעניין הזה כדי להעיד על חוסן העמידה במסגרת היחידות והתלכיד שמצוי ביחידות. אפשר אולי לקשור את זה לפעילויות שצה"ל עושה עם המפקדים ועם היחידות בנושא הזה של החיבור, אבל בשורה התחתונה ממש מינורי. צריך לזכור שאם עולה סוגיה של יחסי מפקד-פקוד, בסופו של דבר אנחנו מפנים את הנושא הזה לבירור לרמה היותר ממונה, קרי מג"ד או מח"ט. ברגע שהם מאתרים את הבעיה הם יודעים בתוך היחידה שלהם לתת מענה בהיבט היותר רחב לתחום של הלקחים.

לגבי נושא של תנאי אימון. גם כאן, אני יכול להעיד מתוך זה שבני עושה שירות מילואים והוא נדרש לאימונים בצאלים. התנאים הם תנאים קשים, אני גם חושב שכך זה צריך להיות. זאת אומרת אם אתה בא ואתה מזמן אנשים למילואים במצבים מסוימים אתה צריך להקשיח את מתווה האימון. גם כאן מספר הקבילות בעניין הזה הוא קטן. אני קושר את זה, עוד פעם, לרוח של אנשי המילואים, הם מגיעים, הם רוצים להתאמן, הם רוצים למצות את זה. אתה יכול לקבל קבילה שעניינה אי ניצול הזמן, אבל אתה תקבל מעט קבילות שהנושא שלהם זה קושי ותנאים כאלה או אחרים שקשורים במערך המילואים.

דבר נוסף שאני רוצה להצביע עליו זה אנשים שיצאו לפטור או נמצאים במאגר שרוצים לבוא ולשרת במילואים. אני נותן דוגמה, לוחם שהיה ב-35 והיה באוגדה מובילה, שוחרר ממילואים במסגרת רידוד הסד"כ ואומר 'תשמעו, אני עדיין מסוגל לתת מילואים ואני רוצה לעשות את זה במסגרת יחידות האגמ"ר, או במסגרת יחידות אחרות', ואנחנו מפנים את זה לעתכ"ם מילואים והעבודה כאן היא עבודה במהלך קצר, הבירור הוא קצר והפתרון הוא קצר. הם נותנים את זה ואנחנו מאשרים את העניין הזה. את כל הדברים האלה אני רוצה לקשור לרוח שקיימת בסך הכול ביחידות.

מילה אחרונה לשיטת העבודה, וזה מהותי כאן, זה עלה גם אתמול, התפיסה זה של קשר הדוק עם צה"ל בנושא הזה של עבודה. זאת אומרת אם יש דברים שאנחנו מזהים שאנחנו צריכים לטפל בהם, אני יכול לסגור את זה יחד עם פסקו בטלפון, אני אומר לו 'תשמע, יש סוגיה איקס, וואי, זד, תראה איך אתה יכול לקדם את זה'. למה אני אומר את הדברים האלה? כי בסוף לא רק אנשי המילואים, כל אחד מאיתנו שיושב כאן בחדר הזה, רוצה בירור מהיר ופתרון, הוא לא רוצה הליך בירוקרטי. ברגע שאנחנו יודעים לעשות את זה ואנחנו יודעים לעשות את זה גם מול אנשי הקישור בצה"ל, אנחנו, אגב, עובדים בקשר הדוק עם קמל"ר, גם עם עתכ"מ מילואים, האנשים מרוצים.

אני רוצה לסיים בסיפור קצר, אתמול סיימנו את המפגש, חזרנו לעבודה, קיבלתי קבילה, בדקתי אותה ודיברתי עם אותו בן אדם. הוא הלין על זה שלא הזינו לו נושא של שמ"פ בעיתוי הנכון. הנושא הזה הוא קריטי, כי אם אתה לא מזין בזמן אתה לא יכול להביא למעביד את הדברים ואז הוא מאבד זכויות ואז ואז ואז ואז ויש לזה נגררות. לשמחתי, וזה עשה לי את החיים יותר קלים, יצאתי נחמד בעניין הזה, נכנסתי לרישומי הצבא ובאותו יום נכון לאתמול הזינו לו את השמ"פ, אז נעשיתי איש טוב, מה שנקרא איש בשורות. תוך כדי שיחה סיפרתי לו שאני מחר עתיד להיפגש איתכם ולהציג את הנושא הזה, הוא אמר לי את הדברים הבאים, לברך כל פעילות שנעשית לטובת מערך המילואים כי בסך הכול חלק מהעניין זה שבסוף כשהוא נפגש בערבי שישי, ויש את האנשים, אתה לא צריך תמיד להציג תעודה והוא אומר 'חבר'ה, תראו, מתייחסים אליי, הרשות המחוקקת עוסקת בעניינים שלי, מה שקורה היום זה לא מה שקרה לפני עשר ו-15 שנים', לכן כל פעילות שנעשית כאן היא פעילות מבורכת ויש בעניין הזה לחזק את מערך המילואים.

הכותרת, בסופו של עניין, צריכה להיות חוסן העמידה וגאוות היחידה. אם האנשים ירגישו שיש הוקרה ויש הערכה למעשים שלהם הם בחפץ לב יעשו את הנדרש מהם וזה יעלה מעל הסטטיסטיקות שהציג אותם קמל"ר, זה יהיה מעל ל-90% ואף יותר אחוזים במועד ההתייצבות וראינו את זה גם ב-2006 וגם במבצעים שהיו בעזה. עד כאן, תודה רבה.

תודה רבה. אני מבקש מאנשי מילואים שהגיעו לכאן ומשפחות, אם רוצים להתייחס.

השם שלי דודו, אני משרת במילואים משנת 69', זאת אומרת סדיר משנת 66', סדר גודל של כ-60 יום בשנה לפחות, הנכד גם כן בצה"ל. יש מספר דברים. דבר ראשון, אנחנו רואים את זה כזכות, לא כחובה, לשרת במילואים. זה אם תדבר עם רוב האנשים שמשרתים במילואים ומשרתים הרבה וביחידות שדה, אנחנו רואים את זה כזכות. זה דבר ראשון. אני יושב פה היום ויש לי צווים לכל אורך התקופה הזו.

יש לנו בעיות. אני יצאתי לגמלאות לפני מספר חודשים, אבל עד שיצאתי לגמלאות מספר מכתבי התלונה בתיקים האישיים שלי לאורך כל מקומות העבודה, כתוצאה מכך שהלכתי למילואים, היה גדול מאוד, החל מבנק הפועלים וכלה במקומות אחרים. אמנם כולם אומרים כמה טוב וכמה קל ללכת למילואים, אבל ברגע שאתה הולך למילואים לאף אחד זה לא קל, המעביד לא מקבל את הנושא הזה. זה דבר ראשון.

נעבור למשפחה. ברגע שאתה מ"פ, מג"ד, מח"ט וכו' וכו', מכוסים לך ההוצאות שלך, אני מדבר על הוצאות בכלי הרכב שלך. אם אתה קמב"ץ, קצין אג"מ וכו' וכו', שבלעדיהם העסק הזה לא מתנהל, אתה משלם את זה מכיסך. אם ניקח אותי, אני משלם כבר לאורך כל השנים, אני עובד על אשתי, אני אומר לה 'גברתי הנכבדה, אני מקבל את הכסף' ולמעשה אני משלם מכיסי לא מעט שנים.

ציוד. הציוד של אנשי המילואים, אני לא יודע אם אפשר לדבר על זה. אני עדיין הולך עם חולצה משנת אני לא יודע מה. הציוד לא מסודר, מאז שהורידו גם את תקני אנשי הקבע, לא באותה רמה שהיה מסודר לפני כן. פעם הייתי בא, הייתי מוצא את הקיטבג שלי כמו שצריך, היום אני לא מוצא אותו.

אתה במערך הלוחם?

אני במערך תומך לחימה, מערך לוחם. אני צעיר מדי.

אין לך קיטבג חירום.

אחרי כן נדבר על זה. הדברים האלה לא באותה צורה ויש בעיה. הורידו תקנים, הורידו אנשים, אני יוצא לתרגיל, הורידו תקנים של סגני אלופים שצריכים לאייש חמ"ל, חסר לי. אני צריך לצאת בעוד שבוע לתרגיל, חסר לי אנשים שיעבדו בחמ"ל. לידיעה.

תודה רבה. אורי, בבקשה.

בוקר טוב. שמי אורי קלנר, אני כאן מייצג את עמותת צו 8, פורום מילואימניקים בישראל. בתפקידי במילואים אני מג"ד בחטיבה 55 ובמקביל באזרחות אני סגן ראש מועצה בגולן. אני אומר את זה כי זה רלוונטי לעומס המשימות, יש שם מג"ד שאני החלפתי והוא היה ועדיין סמנכ"ל משרד החינוך ואלה אנשים שעושים מילואים בישראל ואני חושב שהדבר הראשון שאני שמח להעביר לפורום הזה, אני חושב שאתם חיים את זה, אבל להעביר את זה עוד יותר, שאנחנו גאים להיות משרתים במדינת ישראל. אנחנו מרגישים שזו זכות גדולה לעשות את זה. אני חושב שהדבר הראשון שיש מהרצון הזה זה שזו תהיה נחלת הכלל במדינת ישראל, שיהיו שותפים איתנו בגאווה הגדולה הזאת של לשרת את מדינת ישראל. זה גם לפני כל הבקשות וכל התביעות וכל האמירות האחרות.

אני חושב שבסך הכול מהתחושה מהשטח אני יכול להעביר לכם, חברי הכנסת, אדוני היושב ראש, מערך המילואים, כמו שאמר פה קודם הנציג של נציב קבילות החיילים, גאה באופן כללי ומרגיש מוכן, לפחות במקומות בהם אני מסתובב, אבל בנקודות המשמעותיות האלה צריך שגם הצבא יירתם לעניין עד הסוף. אם מדינת ישראל חושבת שמערך המילואים הוא מערך משמעותי, אז הדבר הראשון והכי בסיסי זה לתת את הכלים לעשות את הדברים האלה.

בניגוד למה שאמר קודמי, אני חולק עליו בעניין הזה, הימ"חים שלנו מוכנים, המערך, כל אחד יודע מה הקיטבג שלו ואיפה הוא ומה שנקרא רק תקראו לנו, אבל מצד שני אין ספק שכדי לנהל גדוד במילואים היום, כשאתה במקביל עושה בדרך כלל דברים משמעותיים באזרחות, אז זו משימה מאוד משמעותית ומאוד קשה, שכדי לאפשר אותה צריך לתת לה את האמצעים. אם זה מערך קישור משמעותי עם אנשים שהם בקבע ארוך ולא קצינת קישור שמתחלפת כל תשעה חודשים, אני מדבר על אירוע מהשנה האחרונה, אצלי ביחידה, אם זה ביטול אימון מורחב, דיברת קודם, ארי, על העניין של אימון מורחב, לנו כרגע באימונים מבטלים לאוגדה 98 את האימון המורחב בשנה הבאה, לשנת 2019. כרגע אנחנו בדיונים.

אני נכנסתי עם הגדוד שלי לקו באוקטובר-נובמבר 2018, והפעם הבאה שאני אראה את החיילים שלי בצורה משמעותית זה יהיה בנובמבר אחריו, עניין של ימ"מ, זה הכול. הקצאה של כסף. תקראו לאנשים, אנשים מוכנים לבוא. וגם בתוך העניין הזה האימון המורחב בוטל, זאת אומרת אין לי את השבועיים האלה עם השבת שהיא מאוד משמעותית כדי לבנות את המסגרת. הדבר המרכזי שאני בונה בגדוד זה את הלכידות של המסגרת כי זה מה שמחזיק אותנו בקרב. המקצועיות שלנו, זה קצת כמו אופניים, אתה זוכר קצת, אבל אחרי זה זה נכנס כשאתה נכנס לזה, אבל יש את הדברים, היום לעבוד עם מערכת השו"ב בצה"ל זה מקצוע, זה לא לבוא ביום בשנה ולראות איך זה עובד, זה יום יום, או פעם בחודש לראות איך הדבר הזה עובד כדי להיות על הגלגל. את הדבר הזה, אם הצבא יאפשר, ואני חושב שגם ארי וגם פסקו עושים ימים כלילות, אין ספק, אין טענות אליהם אלא - - -

עושים לילות כימים.

כן, אצלכם זה ימים כלילות גם, אבל לענייננו, הסיפור הוא דווקא אליכם, חברי הכנסת ואל הוועדה, דווקא בדיונים אחרים, לא בדיון הזה כאן. אם הרוח הזאת, שמערך המילואים הוא מערך משמעותי, אז בדיונים האחרים, אסטרטגיים, שאתם שותפים להם ומובילים אותם במדינת ישראל, אז המשקל של חיילי המילואים והמשקל שלנו בתוך המערך הזה, לא דווקא העניין של המענקים, נתתם מענקים, הם נמצאים, אבי עושה עבודה טובה, מתעסק בזה, זה בסדר גמור, כל עמותת המילואים עושה עבודה חשובה ואנחנו לא אומרים דברים נגד זה, להיפך, זה חשוב, זה מה שצריך להיות שמפקד שלי נוסע מהצפון לשירות מילואים צריך לשלם לו על הדלק, הוא לא צריך לשלם את זה מעצמו, חד משמעית וכל מה שאמרו, אני לא נכנס לזה בכלל, אלא לדברים היותר בסיסיים. אני חושב שזה המסר שלכם, בדיונים שאתם נמצאים, צריך להיות לצבא, הדרישה החד משמעית הזאת, להעמיק את העניין הזה של כמות ימי המילואים, להעמיק את המקום ואת האפשרות שלנו להתאמן ולעשות את הדברים בצורה נכונה, כי זה עיקר המערך. בסוף זה סטודנט שמגיע, הוא מוכן לתת את זה, ואני שוב אומר, אתם דואגים לו בצד אחר, אבל ביום יום צריך שהוא יוכל לבוא להתאמן, שהוא יוכל להיות באמת מערך כשיר וטוב ונכון למדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה. לפני חברי הכנסת יש מישהו?

אני רוצה, אבל זו הזווית לא של החיים, של אנשי המילואים המתים. אנחנו נפגשנו בשנה שעברה.

תני לנו כל זווית שאת רוצה.

לי קוראים אורלי זוהר והלוואי שהייתי בסיטואציה של לדבר פה על הזכויות של אנשי המילואים החיים, לדאבוני לא אני ולא החברים שלי פה שבאו איתי, היתומים והאלמנות, לא יכולים לדבר על הזווית הזאת, אף על פי שבחלק גדול מחיי, אני גם אמא לקצינים שהשתחררו ועושים מילואים, לחיילים בסדיר, ואני משתדלת גם על הקו הזה להמשיך ולשמר אותו. קוראים לי אורלי, אני אלמנת צה"ל, הבעל שלי היה מ"פ פלח"ן של חטיבה 5, הוא נהרג ב-1 בנובמבר 2000, הילדים שלי היו קטנים מאוד, ובעצם מאז, מאותה נקודה שכל אחד אולי בסיוטים הכי קשים שלו לא רוצה להגיע לשם, וזו הדפיקה בדלת, שהיא הסיוט של כל אחד מאיתנו במדינת ישראל, לפחות החלק התורם פה, אז אלינו זה הגיע, אל כל אחד מאיתנו, מי בזווית של ילד קטן שחווה את הדפיקה הזאת, זה לא עוזב אותו עד יומו האחרון, ומי בזווית של הורה, ומי בזווית של אלמנה, שהבעל שלה הולך והיא נשארת עם ילדים קטנטנים לגדל אותם.

אין לי טינה ואנשים טובים פה בדרך מלווים אותי, רגליי מכתתות פה יום יום כמעט אחרי שאני מסיימת את העבודה שלי. בחיים שלי אני מטפלת רגשית, אני בוגרת נט"ן, אני מטפלת בנפגעי טראומה, הלומים, חיילים, יתומים, אלמנות, חלק בהתנדבות וחלק בעבודה עם נוער שהתגלגל מהסיבות האלה. אני באמת את כל חיי נותנת גם בזווית העבודה שלי וגם בזווית ההתנדבות שלי לסיפור הזה ומשתדלת להמשיך ולסייע גם לאוכלוסייה הזאת להמשיך בחיים.

בשנה האחרונה נחשפתי לדברים שלא ראיתי אותם לפני, לא יכולתי לראות אותם לפני, אף אחת מהאלמנות לא מסוגלת לראות אותם לפני, אנחנו מתעסקות בחיי היומיום בהישרדות, בגידול של הילדים, במסגרות, והכול לבד. להבדיל מכל זווית אחרת של הסיפור של האובדן אנחנו נשארנו לבד, בן הזוג שלנו, הפרטנר שלנו, השותף שלנו, המפרנס שלנו, יצא ולא חזר. האבא של הילדים שלנו. הילדים שלי, אם היום הייתי במקום אחר עם הילדים שלי, הבעל שלי היה כמו כלל החברים שלו, שעסקו בחיים האזרחיים שלהם בכלל בענייני שלום, אמיר היה מנהל מינהל קהילתי, החבר'ה שלו היום זה סמנכ"ל החברה למתנ"סים, מנהלי מחוזות, עשייה נפלאה. כאילו האירוני פה ששבוע לפני הייתה עם אמיר כתבה ביומן על ניסיון לשמר את הקשר עם צור באחר, כי הוא ניהל את המתנ"ס בארמון הנציב. אנחנו התעסקנו בדברים אחרים, אמיר היה איש של שלום, אבל לצד זה אנחנו ידענו שכשמתייצבים אז מתייצבים.

אנחנו הרבה שנים גרנו בקיבוץ ורוב שנות הילדות של הילדים גרנו בירושלים, אני ממשפחה ירושלמית, יש לי הרבה במשפחה אנשי מוסד, אנשי צבא, אבל אני היום אומרת, חשבתי על זה בבוקר, אני חושבת שאני הגיבורה האמיתית של הסיפור הזה. והילדים, הילדים של כולנו. אני כאן משמשת פה למסה של יתומים שאני שומעת את הסיפורים שלהם יום יום, עד השעות הקטנות של הלילה. הטלפון שלי לא נסגר. בכפרים הדרוזים החברות שלו, בערים, בקיבוצים, במושבים, בערים ואני לא עומדת לשתוק פה.

יחד עם זה שאני מחנכת את הדורות הבאים ללחימה ולתרומה, אני עובדת בחינוך, אני עובדת עם נערים שחוו טראומות קשות ביותר ואני מביאה אותם לחוות השומר ואני מלווה אותם בגדודים ואני עושה הכול שהם יתגייסו ויתרמו למדינה הזאת, ואני מלווה אותם באמת 24 שעות, אני על הסיפור של היתומים והאלמנות לא הולכת לוותר. אנשי המילואים, זה יפה, דקה אחרי אין לכם שום מושג מה קורה. יש שם קיזוזי קצבאות שמתירים את האלמנה עם פחות ממה שהוא הרוויח לפני, יש פגיעה ביתום שלא מוכר אם הוא היה בן 21 כך שאמא שלו לא תקבל עליו קצבה בתחליף בביטוח אנשי המילואים לפנסיית השארים החיצונית שנפלה. יש פה פגיעה בזה שלא כל מספר הילדים שלך נחשב לפנסיית שארים שהצבא, המת"ש נותן עד תקרה של שלושה ילדים, ומי שיש לו שישה ילדים? 5%, 5%, 5%, 5%, 5% וזה נגמר עד 30%, וביום שהכספים האלה יורדים הם עוברים למערכת, הם עוברים באופן לא חוקי לצלע אחרת במשולש הזה ומעמידים אותנו בדינמיקה מול הסבא וסבתא, שהאחוזים האלה עוברים לשם, בעוד שאני נשארת לגדל את הילדים.

אני לא נכנסת לפינה הזאת, בחלק מהמקרים זה נפתר, אבל אני חושבת שיש פה בעיה קשה של חוקים מאוד ישנים, שעל חלקם חתום דוד בן גוריון. יש פה בעיה של יתומים, יש פה אימהות שחלו בסרטן ואחר כך נפטרו והיתום נשאר בלי כלום. כלום. אם היום קורה לי משהו לשלושת הילדים שלי אין שום קשר למשרד הביטחון. איפה הגב שלנו? זו החרדה הגדולה ביותר של האלמנה שנשארה, שהילד שלה יישאר יתום לא רק מאבא, אלא גם מאמא.

צריך להתעורר בסיפור הזה, אנחנו צריכים את העזרה של אנשי המילואים. אני עושה ימים ולילות להסביר את זה. החבר'ה שלי מתחילים לגלגל את הסיפור. אני חושבת שלצד זה שצריך להמשיך ולתרום צריך להתעורר לסיפור שנשארות משפחות מאחור, נשארים ילדים, נשארת אלמנה, נשארת משפחה, והיא צריכה להמשיך ולגלגל את החיים קדימה למקומות טובים. אתם משאירים ומקווים שהמשימה תישאר בידיים הכי טובות שיש, אבל זה לא פשוט ולא לכולם הנפש מצליחה לעמוד בסיפור הזה. ואם אני השגריר של הסיפור, הדבר היחיד שאני רוצה שלא יקרה פה שאני אצא ו'תחזיקי מעמד'. זה לא הסיפור, אני חזקה ואני פה של אוכלוסייה שלמה וגדולה ואני צריכה את עזרת כולכם.

חלק פגשו אותי, חלק לא פגשו אותי, אני מודה, איל, תמיד אתה שותף, תמיד אתה מקשיב. חלקכם באמת פותחים את הדלת, זה מעבר לזה, זה סיפור של הצבא, זה סיפור של האזרחים, זה סיפור של הכנסת, זה סיפור של משרד הביטחון. אני מקווה שאתמול עשיתי צעד אחד אחרי שנה קשה ביותר, השארתי את הדברים האלה אצל מבקר משרד הביטחון ומבקר צה"ל, שהולכים להיכנס לדבר הזה באופן יסודי ביותר. זה קשה, אלה דברים שקשה לגעת בהם, קשה לנפץ מיתוס שהכול מסודר, אבל זה לא ככה, והערכים והמוסר שלנו אומרים לשאול את השאלות בזמן הנכון. יש פה אוכלוסייה שנפגעה קשה רק כי היא נתנה את החיים שלה למדינה. אני שילמתי את המחיר הזה באהבה עם כל הכאב הזה, ממשיכה ללוות ילדים שעושים מילואים, ממשיכה להביא בני זוג לילדים שלי שהם ביחידות קרביות, קצינים כולם, וחיילים ותורמים למדינה. אני לא רוצה להפסיק את הגלגל הזה, אבל יש פה פגיעה קשה במוסר שלנו, באיך שאנחנו מתנהלים עם היתומים ועם האלמנות דקה אחרי.

זו פגיעה, זו טראומה, זה פוסט טראומה שהילדים האלה סוחבים לאורך שנים. הם לא תמיד חוזרים למסגרות העבודה, הם לא תמיד חוזרים למסגרות הלימודים, והם מגלגלים חיים שלמים שהם לא פשוטים. אני חושבת שכמו שיש קול לאנשי המילואים החיים צריך להיות פה קול לאנשי המילואים המתים. אין מה לעשות, זה קשה, זה כואב, הכי פשוט, למה אלמנות ויתומים לא באות לאף טקס? יש לנו משימה אחרת לגמרי והיא לא להיאבק, היא לא להיאבק במסגרות, היא לא לבוא לפה ולצעוק, היא לא לצאת לכותרות, הם צריכים להישאר ולהתמודד עם הילדים לבד, בכל מצב. אני האמא היחידה, אני ההורה היחיד שנשאר לילדים האלה, מה שלא יהיה.

תודה רבה, אורלי. את הנושא הזה, כמו שאת יודעת, לדעתי גם היית פה בדיונים בוועדה בסוגיות האחרות, ללא קשר לפנייה שלך לאנשי המילואים, שהיא יותר מאשר לגיטימית, מבחינתנו כוועדה יש לנו פרקים שלמים בתחום הזה ואני מניח שעוד ניפגש על הנושאים האלה.

זה לא יכול לקחת שנים, סליחה שאני מפריעה לך, אלמנות יום כיפור בנות 70, לא היה אז חוק אנשי המילואים, הן לא צריכות להיות מוכרות ברווחה, עם כל הכבוד. אלמנת יום כיפור לא צריכה להיות מוכרת ברווחה.

אורלי, הדיון הזה לא עוסק בנושא הזה, אז לכן לא - - -

נכון, אבל צריך לעורר את זה.

לא, לא קטעתי אותך כי באמת המסרים באו מעומק הלב, אני חושב שהם גם לא נפלו על אוזניים אטומות פה - -

אני בטוחה שלא.

- - בוודאי לא מבחינת חברי הכנסת. אני רוצה לעבור לחברי הכנסת - - -

אז אני לא אוכל כיתומה לומר גם כמה מילים?

אנחנו מיצינו את שלב ההתייחסויות של האנשים האורחים, אנחנו עוברים לחברי הכנסת, אנחנו פשוט מוגבלים בזמן. בבקשה.

למרות שמאוד היה חשוב לי לדבר, אני מוכנה לוותר על הזמן שלי עבור מישהי מהיתומים.

תודה רבה, אנחנו עוברים לחברי הכנסת.

לא, אבל אני מוכנה לוותר בשביל - - -

יכול להיות, כשתנהלי את הדיון תחלקי את הזמן לפי איך שאתה רוצה. איל בן ראובן, בבקשה.

אז אני אשמח לדבר.

טוב. דבר ראשון, כמובן אי אפשר להישאר אדיש למה שאמרה פה אורלי ואנחנו נעשה - - -

אני מודה לך, איל, על כל מה שאתה עושה.

אנחנו נמשיך לטפל בנושא הזה, זה בהחלט נושא חשוב ומרכזי. אני רוצה לדבר לנושא אנשי המילואים. לגבי היום. קודם כל ברור שלצבא המילואים יש בחברה הישראלית תפקיד, יש לו תפקיד מבצעי ויש לו תפקיד חברתי ויש לו תפקיד ערכי מהמעלה העליונה ולכן אנחנו חייבים לשמר את זה. צבא המילואים, למי שעשה כמה מלחמות, ויש פה אנשים שעשו כמה מלחמות. אנחנו יודעים בדיוק את תפקידו, הוא מתחיל בהגנה שבעיקר מושתתת עדיין על הסדיר, אבל את ההכרעה ואת המשך הלחימה יעשה צבא המילואים. צריך להבין את זה, זה עמוק מאוד, הנושא הזה.

היה לי פעם מג"ד מילואים, עוזי קרן, הוא בא ממילואים והוא היה מג"ד סדיר, הייתי סמג"ד שלו, ושאלתי אותו פעם, 'תגיד, עם איזה גדוד אתה רוצה לצאת למלחמה, עם גדוד הסדיר או גדוד המילואים שלך?' והוא אמר לי ככה, 'את ההתחלה אני רוצה לעשות עם הגדוד הסדיר, הוא מקצועי, אבל אחרי שלושה ימים אני רוצה לעבור לגדוד המילואים, כי אלה מקצוענים, הם יודעים לתקן טנקים והם יודעים - - -', אבל זה מדגיש את העניין של צבא המילואים.

יש לי המון מה להגיד על מה שנאמר פה, אני חושב שהנושא המרכזי שאנחנו צריכים לעסוק בנושא הוא נושא הכשירות של אנשי המילואים, מדוע? כי כשאתה מדבר עם אנשי המילואים, ואתה שואל אותם 'מה אתם רוצים?' אנחנו מדברים פה עם כולם, אבל בסוף כשאתה שואל את המג"ד, 'תגיד, מה הכי מטריד אותך?' הוא תמיד, ובצדק, יפתח בנושא הכשירות שלו, של הגדוד שלו, של הציוד שלו, של האימונים שלו, ותרשה לי, ארי, שאני נפגש איתו, עם ארי סינגר, איך הוא אמר? את ההוקרה לאנשי המילואים תנו בראש ובראשונה באמצעות הכשירות, 'תנו לנו, אנחנו רוצים להרגיש שאתם מכבדים אותנו באמצעות זה שאתם נותנים לנו את היכולת לעשות את המשימה שלנו בצורה הכי טובה שאפשר. זה מה שאנחנו רוצים, זה מה שאנחנו צריכים'.

ואני רוצה להידרש בשתי מילים לעניין הזה. מבחינת הצבא, אני סתם אתן דוגמה, כיתות הכוננות של הצבא, אני מסתובב היום הרבה ביישובים, בכיתות הכוננות. כיתות הכוננות היום זה אנשי מילואים. פתרנו, התקדמנו, הם כבר לא שייכים לחטיבה 35, ועכשיו כשמקפיצים אותם אז הם ביישוב ואחר כך מתחילה המלחמה, אז הם עוזבים, בזה הצבא די התארגן בעניין שלקחו אותם ושמו אותם בעניין, אבל הם מקבלים היום שני ימ"מים, שני ימי אימונים בשנה. כיתת כוננות, מישהו פה יכול להגיד, 'תשמע, יש לך חטיבות, אוגדות, מה אתה מדבר על כיתות הכוננות?' רבותיי, כיתת כוננות ביישוב יכולה להיות ההבדל בין מלחמה ללא מלחמה. כיתת כוננות יכולה לסגור אירוע, אם חס וחלילה קורה.

ואתה בא לאנשים, הם אומרים לך 'תשמע, אנחנו לא מצליחים לעשות מטווח, אנחנו לא עושים זה, נגמר לנו'. עכשיו, מי זה האנשים האלה? זה אנשים שבאו מיחידות צנחנים, שמנו אותם, שמנו עליהם ציוד כמו שצריך, זה בסדר, הם מקבלים את הציוד, אבל הם לא יורים בנשק. זו דוגמה קטנטנה לאנשי המילואים.

דובר פה אתמול, שמענו את נקח"ל אתמול. יש לי בקשה לאנשי הצבא, קחו, שינינו עכשיו את מינון האימונים והתעסוקות, את זה צריך למצות לטובת אימונים, לטובת לתת לאנשים יותר להיות על הכלים שלהם, יותר להיות מקורבים. אני עוד כמח"ט מילואים הייתי מוציא חטיבה או גדוד לתעסוקה, היה ברור שהם לוקחים איתם חמישה-שישה טנקים ולצד התעסוקה הם מתאמנים והם עושים את זה. זה נתן לאנשים כל כך הרבה.

אני חושב שבנושא הזה אפשר לעשות היום צעד, לצד המהלך שהרמטכ"ל עשה יותר אימונים צריך היום למצות את התעסוקות לאימונים ולתת לאנשים הרבה יותר דגש לאימונים, זה מבחינת מרחב האימונים. באלי"ש , באלי"ש הוא מקום נהדר, אבל, רבותיי, חטיבה שהולכת להילחם בלבנון, אין מה לעשות, לא תהפוך את באלי"ש ללבנון, אי אפשר לעשות את זה, אי אפשר לשתול שם עצים ולעשות שטח הררי שם. לכן צריך למצות את רמת הגולן ולתת לאנשים להתאמן במקומות האלה. האימונים והאימונים והאימונים והכשירות והכשירות והכשירות, זה המסר שלי. והמון המון המון הערכה ואהבה לאנשי המילואים ובני המשפחות שלהם.

תודה רבה. איילת ורבין, שלוש דקות לרשותך.

תודה רבה, אני מודה לך, אני אשתדל להיות קצרה אפילו יותר. הרבה לפני שאני נכנסתי לכנסת אני הקמתי את קהילת משפחות המילואימניקים. צריך לומר שזה היה ביוזמה של תת אלוף אריאל היימן, ואני תמיד מספרת על עברי שהוא המילואימניק, אבל גם אני עשיתי 35 יום בשנה עד גיל 27, אני אגב מציעה את עצמי מחדש, אם אתם רוצים. תשאלו את דיכטר, אני לא יודעת אם הוא ימליץ עליי, אבל.

בכל מקרה אני רוצה לדבר על היבט אחר, אני מכירה את ההיבט של המוכנות והכשירות שחברי הטוב, איל בן ראובן, והמח"ט של עברי לפני הרבה שנים דיבר עליו, אבל אני רוצה לדבר על מה שקורה בשוק התעסוקה. אנחנו צריכים להבין שבשנה שבה יש עלייה של 58% בתלונות שהוגשו לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה בנושא המילואים, כלומר שהזכויות של אנשים נפגעו כתוצאה מזה שהם יוצאים למילואים ומשרתים בצבא, אנחנו צריכים לקחת את מה שאבי סייג אמר הרבה הרבה יותר ברצינות.

אני אומר לכם עוד דבר. אני לא יודעת כמה מכם מכירים את טקס מגן המילואים, השנה טקס מגן המילואים לא מתקיים. טקס מגן המילואים בעצם היה אמור להיות חיבור רגשי, צריך לומר, בין שוק התעסוקה לבין משרתי המילואים. בסוף אנחנו מאוד מאוד תחת ההשפעה של דוח נקח"ל אתמול, והייתה, אגב, עלייה של 100 תלונות בתלונות משרתי מילואים, אמרת שזה דבר חיובי, אגב, אני לא בטוחה שזה מספיק, כלומר, אני לא בטוחה שרוב חיילי וקציני המילואים באמת יודעים לפנות, או שיש להם זמן לפנות לנקח"ל, אבל בעצם זה היה אמור להיות החיבור שבין הצבא לבין שוק התעסוקה והשנה לא נמצאו חברות שרצו להגיש את עצמן למגן המילואים. אני חושבת שזה מצביע - - - אנחנו היינו בתקופה מאוד לא טובה לפני חוק המילואים, לפני 2008, תקופה שבה אני תמיד אומרת עברי היה מחליף מבגדים למדים באוטו, עברנו מהתקופה הזאת לתקופה שאני חושבת שהיום היא הרבה יותר טובה, כלומר יצא המונח פראייר, לשמחתי, אני חושבת, כמעט יצא באופן אבסולוטי מהלקסיקון, אבל מעבר למה שאורלי ציינה כאן, על היחס למילואים, אנחנו שוכחים אותם. אנחנו שוכחים אותם, בשש אחרי המלחמה אנחנו שוכחים אותם.

עכשיו עושים גיוס מילואים, למשל, בדרום, בגלל המורכבות, 88 ימים של שריפות בדרום מתחילים לתת את אותותיהם. אנחנו כל הזמן מגייסים מילואים, אנחנו יודעים שאנחנו נשענים עליהם, אבל בסופו של דבר אם האנשים האלה לא יוכלו באזרחות להתפרנס והם יהיו בבעיה אל מול צווי מילואים והם יהיו בבעיה, עצמאיים בכלל נמצאים בבעיה, אבל גם צריך להגיד, לדעתי זה חוק של עפר או איתן, בנושא של העצמאים, וזה באמת נורא נורא חשוב, אנחנו בסוף לא נמצא מילואימניקים.

אני לא זוכרת, ארי, אם אתה דיברת על הנושא של הליכה לקורסי מג"דים, זאת אומרת התקדמות בדרגות, התייחסת לזה בנושא של פו"ם ושל פו"ש, זה נכון, אבל אנחנו יודעים שהבעיה תמשיך להיות קשה. אנחנו צריכים לראות מה אנחנו עושים בזה, אבי, זה מוטל עלינו, אני מוכרחה להגיד, לא ביום הזה בלבד, אלא כל השנה.

תודה רבה. עפר שלח, בבקשה.

תודה. יש ברמה מסוימת קצת טמינת ראש בחול קולקטיבית לגבי המילואים ואני אגיד למה אני מתכוון. אני הרציתי פעם, אני לא יודע אם היית שם, אורי, לאוגדה שהחטיבה שלך בתוכה, וכשגמרתי לדבר על דברים, כולל דברים שנגעו לזכויות וכן הלאה ושאלתי אם יש שאלות, השאלה הראשונה ואולי היחידה שנשאלתי הייתה איך אתה מבטיח שהדברים שאנחנו מתאמנים עליהם גם ייצאו לפועל. כי זה מה שמעניין את אנשי המילואים. אין שום תנאים, ואני מחברי הכנסת היותר פעילים פה בנושא זכויות אנשי המילואים וכן הלאה, גם דברים שעלו פה תוך כדי הדיון, אבל אין שום תנאים סוציאליים או שום דבר אחר שבסופו של דבר יגרמו לאנשי המילואים לבוא ולבוא ברצון ולהישאר לתפקידי פיקוד וכל הדברים שאנחנו מדברים עליהם.

הדבר הראשון הוא משמעות. המשמעות הזו היום, אנחנו כל הזמן מזכירים את המלחמות הגדולות, אבל אנחנו לא במלחמות הגדולות והיום צה"ל מתמודד, ואני לא בא בטענות, אבל הוא מתמודד עם המשמעות הזו בדרכים שלעתים קרובות משאירות את אנשי המילואים בצד וגורמים לפקפוק שבדיוק שמענו מהקצינים שם, האם הדברים האלה שאנחנו מתאמנים עליהם, והם בעינינו תכלית העובדה שאנחנו במילואים, האם הדברים האלה ייצאו לפועל.

ועדת רוני נומה התחילה את ההסתכלות על זה והרמטכ"ל הנוכחי ואני, בניגוד למה שאמר אבי, ופה יש לי ויכוח איתו, אני תומך ברידוד מצבת אנשי המילואים, גם תקן ביחידות, גם מצבת אנשי המילואים בכללי, אני חושב שמצבי אפור, שבהם אנחנו מעמידים פנים שמישהו נמצא במילואים, אבל הוא בעצם לא משרת, הם פוגעים במשמעות ולא תורמים לה. צריך להכיר בזה, זה עולה גם מהמספרים שאתם מציגים פה, מילואים היום עושים חלק קטן מהאנשים בגילאים הרלוונטיים, העול המוחלט על אותם אנשים הוא אותו דבר אם לא יותר גדול והעול היחסי הוא בוודאי הרבה יותר גדול, כי כשאתה משווה את זה לסביבה שלך, לסביבה שלך במקום העבודה ולסביבה שלך במקום המגורים וכן הלאה, ברור שהעול היחסי הוא הרבה יותר גדול.

לכן צה"ל, וארי, אני ואתה מדברים, אני יודע שנעשים מאמצים בזה, אבל אנחנו גם צריכים להיות שותפים לדבר הזה, צריך להכיר במצב הזה ולעשות בפשטות את הדברים הבאים, אחת, איש מילואים ישרת אם יש לו באמת תפקיד בחירום, שממנו זה נגזר, ולטובת התפקיד הזה יעמידו לו את התנאים, את הציוד, את הסביבה, בדיוק כמו הסדיר. ואם הוא לא יכול להיראות כמו הסדיר ואם הוא לא יכול להילחם יחד עם הסדיר, וזו גם שאלה של תורת הלחימה שלנו, אז צריך לשאול את עצמנו אם הוא צריך להיות שם. והסביבה האחרת שלו, מתוך הכרה שזה ייגע לפחות אנשים, כל מה שנוגע לסביבה שלו, ממקום העבודה ועד המשפחה, צריך להיות מטופל בחבילה אחת שלמה. אם המשמעות של זה היא שיהיו פחות אנשים במילואים, אבל לאנשים האלה תהיה משמעות ויהיו כל הכלים בשביל לממש את המשמעות הזאת, לשם אנחנו צריכים ללכת.

והערה אחרונה, ארי, אני לא בטוח שיותר ימ"מ פירושו בהכרח יותר כשירות. ימ"מ זה מה שהצבא צריך, רק את זה צריך לעשות במסגרת אותה תפיסה של מה אנחנו רוצים ממערך המילואים ולתפור לו את החליפה הזאת, אחרת אנחנו נמצא אותו בסדקים ונחזור על אותם דברים מדיון לדיון. תודה רבה.

תודה רבה. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה.

תודה, אדוני. אני מצטערת שלא הייתי בכל הדיון, אבל גם בדיון הקודם שהיה בוועדת חוקה דיברנו על זכויות של חיילי צה"ל והכרה בשירות, או בשירות קרבי, לצורך עדיפות וקבלה למגזר הציבורי. את אותו הדבר אנחנו צריכים להגיד על אנשי המילואים כדי לשמר את הכוח הזה, שהולך ונשחק מבחינת העדיפות שלו בחברה הישראלית. מי שלא עושה, עושה לביתו, צריך להגיד, נקודה, זה מה שקורה ולצערי הרבה במשך הזמן המעמד של אנשי המילואים, המעמד של חיילי צה"ל הלך ונשחק וכבר הם עצמם לא תמיד רואים את היתרון בעצם השירות.

אני רוצה לתת לכם כמה דוגמאות אבסורדיות. קודם כל מההיכרות שלי עם התחום הזה יש אנשי מילואים גם בגילאים מופלגים, שזה מדהים, אני מכירה מהבית שלי אפילו יחידות שמשרתות שיש להם אנשי מילואים בגיל 70 ו-80 והם באים למילואים והם עושים את זה בדבקות ובמסירות והם תורמים מהיכולות המקצועיות שלהם. יחד עם זה חשוב שהזמן לא יהיה זול, בעצם הגיוס, בתהליך הגיוס, בתהליך ההתחיילות, בתהליך שמעלים אותם לתעסוקה, שהתעסוקה תהיה ממוקדת מטרה ולא יבזבזו את זמנם. יש שיפור בהזנת ימי המילואים, 3010, נדמה לי שקוראים לי, בביטוח לאומי. כל הכבוד, עשיתם את זה, זה תהליך הרבה יותר קצר, לא מקשה עליהם.

אני רוצה לדבר איתכם על דברים שהם קשורים לשירות המילואים, אבל מתעלמים מהם בצבא ואני אקח לדוגמא את נושא הנהגים שזה נושא שכבר הגעתי איתו עד לראש הממשלה. בארבע השנים האחרונות לא נותנים לנהגי רכב כבד, בסדיר ובמילואים, רישיון אזרחי. מישהו החליט שחסר להם איזה שהוא מבחן אישיות. מבחן האישיות הזה לא חסר כשהם נוהגים 30 שנה בכבישי הארץ במילואים, לא חסר כשהם נוהגים בסדיר, הוא חסר רק כשהם מגיעים לאזרחות כשבאזרחות בחירום זה יפגוש אותנו, וזה ברור שזה פוגש אותנו גם יום יום כי חסרים נהגים וחסרים נהגי אוטובוס.

שר התחבורה, בהתערבות של ראש הממשלה, לפני שבועיים נתן לצבא אישור לנפק רישיונות אזרחיים לנהגים צבאיים ובסופו של דבר מי שהפיל את זה אלה הגורמים המשפטיים בצבא. אני מוכנה להציג את זה לפצ"ר אם אתם רוצים, אני חושבת שאתם צריכים להילחם על זה. יש הרבה מאוד דברים שאפשר לקחת אותם ולהעביר אותם גם לאזרחות ולתגמל את אנשי המילואים. אם מישהו עושה מילואים כטבח אפשר גם להכשיר אותו להיות שף ושייצא עם עוד משהו. שהם ירגישו שהם גם מקבלים מהשירות, כי בסך הכול צה"ל זו חברת כוח האדם הגדולה במדינה וכך צריך להתייחס אליה.

קיבלתי פנייה מאוד מיוחדת בזמן האחרון, אני לא יודעת איך להתייחס אליה. 'יש עכשיו חופש, מזמנים אותנו באוגוסט כשהילדים בבית, למה דווקא באוגוסט מזמנים אותנו למילואים?'. הדברים האלה, אני מבקשת שתיקחו בחשבון שיש בעלי משפחות וגם אם יש תעסוקה ואם יש מצב חירום, אז כמובן זה קודם לכול, אבל אם אפשר לתמרן ולקחת בחשבון גם את הנושא של משפחה והשילוב בין משפחה לבין מישהו שקם ועוזב את המשפחה שלו ואת העבודה שלו באמצע החיים, זה מאוד חשוב. אני יודעת שנקח"ל מאוד מעורב בעניין הזה.

אני רוצה להוקיר תודה לשירות המילואים ואני חושבת שאין מדינה כמו שלנו, שאנשים עוזבים את הכול, קמים והולכים ותורמים למדינה בצורה כל כך משמעותית. אז הרבה תודה וכדאי גם להפיק לקחים לאחר כל תעסוקה כזו משועלי הקרבות הוותיקים הללו, שרואים מה נכון, מה יש בחירום, מה אין בחירום, מביאים את הניסיון שלהם ממלחמות וממבצעים קודמים, אפשר להפיק לקחים ולהשתמש בידע הזה. תודה.

תודה, ענת. תם ולא נשלם, כמובן, אנחנו לא מתיימרים בדיון כזה לא לפתור את הבעיות, לא את כולן, זה גם לא דיון שממוקד על פתרון בעיה כזו או אחרת, אלא בהחלט לשמוע את הדברים. אני חושב שכחוט השני אפשר להבין שאנחנו רואים את הסדיר כקובע התקן של המילואים. לא חשוב אם זה קובע תקן של הימ"ח, קובע התקן של הכניסה לחירום בתנאים של סדיר ואנחנו לא דורשים מאיש מילואים להיות מיומן כמו שהסדיר, אנחנו גם לא דורשים מהסדיר להיות מבוגר או בוגר, כל אחד מביא את התובנות שלו ואת הניסיון שלו. אתה רוצה שתנאי הפתיחה יהיו באמת זהים. אני לא יודע, המקרה שדיברת על מחסני החירום או הקיטבג, האם זו בעיה פרטית או זו בעיה מייצגת, שני אנשי מילואים, כל אחד שם לנו קוטב אחר, אבל אני משוכנע, ארי, שכשאתם שומעים את הדברים האלה, אם היוצא מן הכלל זה מה שאתה תיארת, אורי, אז אנחנו בבעיה, ואם היוצא מן הכלל זה מה שאתה תיארת, אז הפתרון הוא יותר פשוט, הייתי אומר, יותר קל.

הנושא של תגמול. אני מסכים לחלוטין, סוגיית ההוקרה, באמת יש תחושה שאי אפשר להגיע לקו ולומר זהו הגענו למנת ההוקרה הנדרשת. בתגמול יש קריטריונים קצת יותר ברורים, קצת יותר קשוחים, חלק מזה טעון חקיקה, לא הכול טעון חקיקה, חקיקה נכנסת לפעולה כשהנורמה לא מיושמת ולכן אני חושב שבסוגיה הזו, דווקא בגלל שבאמת צה"ל עשה מהלך מקצועי מאוד, הוא אמר 'מי שהוא מילואים אז הוא יהיה מילואים ומי שאנחנו לא חושבים שהוא צריך להיות במילואים, לא תהיה לו רשומת מילואים'. אני אומר שזו הפרדה נכונה, גם מאפשר להתמקד טוב יותר, אבל זה מחייב, הדבר הזה גם מחייב. אני חושב שהסוגיה הזו גם עלתה בהתייחסות של אנשים, כולל של חברי הכנסת, שם אנחנו מצפים שהדברים יקרו, אם יש דבר שאי אפשר לפתור אותו בנורמה והוא מחייב חקיקה, או בגלל שיש לזה היבטים שמחייבים חקיקה, או בגלל שיש לזה היבטים תקציביים שגם הם מחייבים חקיקה, או בגלל שרוצים להשתמש בכנסת כמנוף כדי להעביר את היכולת הזו של תגמול.

הוקרה זה באמת דבר שהוא פתוח ואין לו גבול. אין גבול למה שאתה רוצה לתת ואין לו גבול למה שאתה רוצה לקבל. הוא גם דבר שונה מאדם לאדם, גם לא ניתן למדוד אותו. אני חושב שהסוגיה של הוקרה, בסוגיה הזו אנחנו הרבה יותר פתוחים, הרבה יותר גמישים, הוקרה לא מחייבת חקיקה, הוקרה מחייבת מודעות. איך אמרת? משמעת ומשמעות. אני מקווה רק שבמילואים המשמעת נשארת ולא עוברים למשמעות בלבד, אבל אני באמת חושב שזו סוגיה שההוקרה היא לעתים באה בתגמול, היא לא תמיד באה בתגמול, היא באה במודעות. פה אני באמת חושב שאני רואה אותנו כוועדה, או ככנסת, פלטפורמה טובה מאוד לדבר הזה.

הערה אחרונה, למרות שזה לא היה נושא הדיון, אורלי. כשאת התייחסת, יש חייל סדיר ויש חייל מילואים, אין חלל סדיר וחלל מילואים. אנחנו כוועדה לא עושים שום הבחנה בין חלל צה"ל כזה או אחר. אני אומר את זה כי זה מכתיב קו עבודה מאוד ברור בוועדה. גם לפני שנה, כשעסקנו פה בנושא של חיילים שנפגעו, נפצעו ונדרשו לטיפול, ובסוף את חיילי המילואים הקבלנו לסדיר. זאת אומרת אנשי הקבע היו במידה מסוימת בסטטוס שונה, אני לא רוצה לומר מופלים לרעה, כי הם לא היו מופלים לרעה, אבל הם היו בסטטוס שונה, כי ראינו בסדיר ובמילואים לצורך העניין הזה את אותה מסגרת מחייבת כי זה בא בתוקף שירות חובה וזה בתוקף שירות חובה. לכן הנושא הזה של גם אלמנות וגם יתומים הוא נושא שהוועדה עוסקת בו בנושאים ייעודיים, ספציפיים, אני חושב שכשאתם משתתפים בדיונים האלה אתם מבינים את הקו שאנחנו מנסים להוביל. הוא לא קו פשוט, אני מסכים, אבל אני חושב שיש לנו הרבה מאוד צורך בעזרה מכם להיות ממוקדים נכון. אני מקווה מאוד שהדברים שאמרת, לא נסתפק באמירה פה, כמו שאמרת במו פיך, אלא נוכל לקבל את זה בוועדה בדיונים הייעודיים כי שם באמת את הדברים שצריך לתקן נתקן.

אני מאוד אשמח ואני מאוד אודה אם יהיה לזה מקום. שנה אני מנסה להגיע לדיון ממש שיביא את הפרטים, שיביא את אנשי מת"ש שיספרו את הדברים, את כל אלה אני כבר מכירה. אני חושבת שצריך להעמיק בנושא הזה, זו חובה של המדינה כלפינו.

מאה אחוז. תודה רבה. תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:45.