פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



23
ועדת הכלכלה
10/07/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 815
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, כ"ז בתמוז התשע"ח (10 ביולי 2018), שעה 9:45

הצעה לסדר-היום בנושא: "פיתוח אזורי תעשייה במגזר הערבי"- הצעה לסדר יום מאת ח"כ ואאל יונס

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר
עבד אל חכים חאג' יחיא

איתן ברושי
אחמד טיבי
ואאל יונס
ג'מעה אזברגה
איימן אודה

עוזרת מנכ"ל, משרד הכלכלה והתעשייה - תכלת רמות

מנהלת תחום בכירה תוכנית מעוף, הסוכנות לסיוע לעסק, משרד הכלכלה והתעשייה - גלי בן מיכאל

מנהל תחום בכיר מאקרו, הסוכנות לסיוע לעסק, משרד הכלכלה והתעשייה - ניר בן אהרון

מנהל תחום תשתיות ופרוייקטים, מנהל אזורי, משרד הכלכלה והתעשייה - ראסם נאטור

מנכ"ל, משרד התמ"ת - שי רינסקי

מנהלת תחום תכנון אסטרטגי, משרד התמ"ת - הדר וינטר גולן

מנהלת תחום נגב, המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל - אדוה ספיר

חטיבת המחקר, בנק ישראל - יהודה פורת

ממונה כלכלה ותכנון מקומי, משרד הפנים - ניסימי נעים נאור

רפרנטית תעשיה ומסחר באג"ת, משרד האוצר - נעה שוקרון

מנהל מחלקת חקיקה-אגף שוק ההון, משרד האוצר - אהוד פמי מוריה

נציג המרכז, מרכז מוסאוא - מרוואה זועבי

רכז שטח ותקשורת, פורום דו קיום בנגב - ארנון פלג

מנהל מנהלת אז"ת עראבה, נציגי רשויות מקומיות ומועצות אזוריות - מוחמד נעאמנה

איש עסקים, נציגי בעלי עסקים - גלאל אבו חוסיין

מנהל המרכז, מרכז מוסאווה - ג'עפר פרח

ראש המועצה המקומית דיר אל-אסד
מנהלת פרויקטים, קרן פרידריך אברט
יו"ר חדר הכלכלה והסחר בנגב
יועץ, שתיל – הקרן החדשה לישראל
שותף מייס, עמותת צופן מרכזי טכנולוגיה עילית
מנהל מעוף ביישובי הבדואים בנגב
מוזמן/ת
–
–
–
–
–
–
–
נסר נסעאללה
יהודית סטלמך
חאלד אבו לטיף
שמואל דוד
סאמי סעדי
ג'יעד אלעוברה
דוד סנדובסקי

מוזמן/ת - אוסמה סעדי

מוזמן/ת - ראיד חאג יחיא

מוזמן/ת - עומרן אבו אלחוף

מוזמן/ת - חלמי כתאנה

מוזמן/ת - דויד סנדובסקי

מוזמן/ת - אליהו גרוס

מוזמן/ת - תמר ולדמן

אתי בנדלר

לאה ורון

א.א., חבר תרגומים

"פיתוח אזורי תעשייה במגזר הערבי"- הצעה לסדר יום מאת ח"כ ואאל יונס

בוקר טוב לכולם, גברתי מנהלת הוועדה, ברוך הבא חברי מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה. ברוך הבא לצל קורותינו. חבריי חברי הכנסת.

לפני שאני פותח את היום בהקראה של השיר, אז ברשותכם אני רק רוצה להזכיר שהיום הזה כולו הוא יום של התכנסות בנושאים המתכתבים עם המגזר הערבי במגוון רחב של נושאים. הוועדות השונות, כמעט בכל וועדה אם לא בכל הוועדות, להוציא חוץ וביטחון, מתקיימים היום דיונים בכל וועדות הכנסת.

אני חושב שצריך להפוך את זה – אני אומר לך, טיבי, וכל חבריי, שזה יהיה חלק בלתי נפרד מפרוטוקול הכנסת. אפשר להפוך את זה ליום שהחברה הערבית, שהיא באמת שותפה בכל האספקטים של החיים, ממש לקחת את זה כיום שכל וועדה לוקחת לה נושא מרכזי שבו החברה הערבית מתמודדת איתו בטוב או פחות טוב.

אז אני רק רוצה לומר לכם, אני נוהג להקריא - כמידי יום, לפני שאנחנו נעבור לנושא המרכזי שלשמו התכנסנו ולשמו שיניתי את כל סדר היום שלי.

בוקר טוב, היום יום שלישי, פעמיים כי טוב. כ"ז בתמוז, 10 ביולי. בשבת נקרא את פרשת מטות משאי ונסיים את ספר במדבר.

היום נקרא את שירה של אלקס ריף, משוררת, זמרת ואקטיביסטית חברתית ילידת אוקראינה. עלתה עם הוריה בשנת 1991 בגיל 5. היא מקימת הבריגדה התרבותית, קבוצת צעירים דוברים רוסית מבית דור אחד וחצי, הפועלת להפוך את הסיפור והתרבות של יוצאי ברית המועצות לחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית, עם הפרויקטים: נובי גוד ישראלי, מבצע וטרן ועוד. יוזמת ערבי טוסובקה, שירת הגירה, אמנים המספרים את חוויות ההגירה שלהם באמצעות שירה, ספוקן וורד ומוזיקה. בהם היא מקריאה שירים בעברית ושרה ברוסית. ספר ביכוריה יצא בהמשך השנה בהוצאת פרדס.

עגילי היהלום של אמא. בגיל 30 ענדתי את עגילי היהלום שלך, והתנפחתי מגאווה. הם נקנו שם, סיפרתי בסתר, בשווי משכורת ארבע חודשית. עשיתי אותך פרטיזנית, לוחמת חירות, גיבורה לאומית. עלית כי רצית, נלחמת להבריח לארץ הקודש כל פרוטה. – השראת שארית הפליטה, ולא סיפרת לי על מחיקת החלומות, ניקיון הרצפות והתקפי החרדה.

לעת ערב, כשסיימתי לדון את חייך לחוסר המיה, רציתי להסיר את העגילים ללא הצלחה. השקר שלי התאחה אל תוכי כמו בכור היתוך מוצלח כלא היה.

אמת, אפשר גם כן במידה רבה לחבר את זה לתחושות של לא מעט מחברינו, האוכלוסייה האזרחית הערבית.

ברשותכם, אני רוצה באמת לפתוח את הנושא המרכזי שלשמו אנחנו התכנסנו כאן. היום הוועדה, יש לה כאן שני נושאים. הראשון הוא הצעה לסדר היום בנושא קריסת המסחר המקומי ביישובים הערביים בנגב, של חבר הכנסת אזברגה ג'מעה, לציון יום המאבק באלימות ופשיעה בחברה הערבית.

יש גם הצעה נוספת שאנחנו נחבר אותה, איך אומרים? נעשה את זה, של חברי יונס ואאל, פיתוח אזורי תעשייה במגזר הערבי. אנחנו נלך כאן אל שתי הנקודות.

אזברגה, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני רואה שאתה שומר על המסורת לקרוא שירה לפני ההתחלה, ואנחנו מברכים אותך על זה.

ב18 לחודש אנחנו יוצאים לפגרה, וב-18 לדצמבר בדיוק 2017 הגשתי בקשה לדיון לסדר על הנושא הזה, שהוא קריסת העסקים במגזר הערבי.
אתה יודע שאנחנו – זאת אומרת, בסולם, אתה רואה את היישובים הערביים כמו רהט, סחנין, אום אל פאחם – אנחנו יודעים שכמה שהנושא הזה חשוב וכמה שהמסחר בתוך היישובים חשוב מאוד עד כדי שהוא מהווה מקור לתעסוקה ולעסקים הקטנים, שהם מקור תעסוקה רציני.

למרות כל התכניות של אזורי תעשייה באזור, כמו נגיד דן הנגב, שזה קורה ברהט וזה דבר מבורך. עוד מעט בשוקת כנראה יהיה גם כן. יש גם הרבה תכניות שלא יצאו לפועל. אני חושב שיש כמה חסמים שנמצאים במגזר, שהם לא נמצאים במגזר היהודי.

אחד החסמים זה היעדר מקורות לאזורי המסחר ואזורי בילויים, שהם יכולים להוות את המקור הרציני. זאת אומרת גם לפתיחת עסקים וגם למתן שירות לעסקים. זה אחד החסמים.

עוד חסם אחד, אדוני היושב ראש, הוא נושא האשראי. איך אנשים מתמודדים עם הנושא של האשראי, שלוקחים הלוואות בשביל לעשות או לבנות עסק, וזה לא יוצא כמו שאנחנו רוצים.

עוד נושא של השיווק והמון נושאים. אני מאמין שאנשים בעלי מקצוע יתייחסו לזה בהמשך הדיון.

יש לי ציפייה מהוועדה לדבר חשוב, לצאת מפה עם לו"ז. אנחנו בפעמים הקודמות גם היו המלצות, שאזורי תעשייה – נגיד אם אתה לוקח בנגב, דן הנגב הצליח? הצלחה אולי חלקית, הצלחה לא כמו שהציפיות שלנו.

יש לנו תכנית בחורה, ב – בכלל לא הוקם. יש אזורים אחרים שהיה מתוכנן. אנחנו עדיין בלי לו"ז. בפעם הקודמת, שבעה חודשים עברו ואנחנו ציפינו ללו"ז, ועדיין לא בא. אני מצפה לצאת מהישיבה הזאת עם לו"ז מסודר מתי כל אזור הולך לקום.

יש פה את המנכ"ל, הוא בטח יתייחס לזה.

הציפייה השנייה, לצאת עם תכנית עבודה אולי, מתאימה למגזר הערבי. אני אגיד לך, מנהל בנק שיושב בבאר שבע, הוא יודע מה הנתונים החברתיים והתרבותיים של אנשי עסקים באר שבעיים, אבל הוא לא יכול לדעת או להיות מודע לחסמים במגזר הערבי, ברהט למשל, בחורה או בלקייה.

לדעתי, זה צריך להיות קצת שונה. אולי בתכנית עסקית אחת, אבל קצת שונה מהתכנית העסקית שאמורה להיות במגזר היהודי.

שני הדברים האלה, אני מצפה שאנחנו נצא מהיום הזה, ואנחנו נמשיך את הדיון. זה מה שיש לי להגיד נכון לעכשיו.

אני מברך את חברי ג'עפר על בואו.

תודה חברי אזברגה. אני רק רוצה לומר לך, זכות גדולה נפלה בחיקך שנושא שהועבר לוועדה מהצעה לסדר היום הגיע לדיון בוועדה. זה נס, אתה יכול לרשום את עצמך ב –

חבר הכנסת אחמד טיבי, תרצה בבקשה להתייחס?

אחרי ואאל.

לא, אבל ואאל יעלה את הנושא הבא. אנחנו נעשה סבב התייחסות לנושא הראשון, ולאחר מכן אנחנו כדי – בבקשה, איתן.

אדוני יושב הראש, חברי הכנסת. קודם כל, אני חושב שצריך לברך על היום הזה. אני רוצה לומר משהו שהוא נכון אולי לא רק בגבולות של הצעה לסדר.

אדוני היושב ראש, מרבית המגזר הלא יהודי חי בנגב ובגליל. בסופו של דבר – גם במשולש, אבל אני רוצה להתייחס לנגב ולגליל, משום שרמת הפיתוח בנגב ובגליל תשפיע באופן ישיר על כל אחד ואחד מאזרחי המדינה, וודאי גם האוכלוסייה הערבית.

אני רוצה להגיד שהבעיה היא לא אזורי תעשייה, אלא מפעלי תעשייה. לא חסר אזורי תעשייה, לצערי גם בנו הרבה ביהודה ושומרון. כי אז אפשר להקים יישוב, והיה צריך החלטת ממשלה. אזור תעשייה מספיק שמישהו החליט שהוא עושה.

אני חוזר ואומר, ויושב פה ידידי מנכ"ל משרד התעשייה והכלכלה, ואני אומר לחבריי מהרשימה המשותפת, שפה יש נושא משותף, שלא ממצים את הכוח המשותף של מי שרוצה לחזק את הנגב ואת הגליל. בסוף זו ממשלה או של יהודה ושומרון או של הנגב והגליל.

ברור שהאינטרס של הנגב והגליל הוא אינטרס שלא מתחלק לא לרשויות ולא ליהודים וערבים. בכלל, חברים, בעידן הכפר הגלובלי, אין שום חשיבות לגבול המוניציפלי. עדיין משתמשים פה באמירות שקשורות לשטח השיפוט, וזה בטח דבר נכון, אבל זה לא העיקר.

כראש מועצה אזורית בעמק יזרעאל וכמי שניהל אזורי תעשייה, לעולם לא בודקים תעודת זהות או פרטים אישיים, אלא מי שמתקבל מתקבל, ואנחנו יודעים שבצפון רבים עובדים ממקום למקום, ויש ניידות.

לכן שאלת הארנונה צריכה להיפתר בשיטת חלוקה חדשה. אבל שאלת התעסוקה והעדיפות לאזורי עדיפות לאומית ועדיפות לנגב והגליל, שהיא אלטרנטיבה ליהודה ושומרון ושאלת ההטבות, היא לא מתחלקת, אלא היא מתרכזת בנגב ובגליל.

לכן אני רוצה לומר שהאינטרס המשותף שלנו, לפתח את הנגב ואת הגליל, הוא אינטרס ראשון במעלה של המגזר הערבי. אני מציע לבנות תכניות משותפות ולשתף פעולה, עם ההעדפות הנכונות.

ברור שהבעיה העיקרית היא יכולת ליצור מציאות חדשה בנגב ובגליל, והיא גם פתרון למגזר הלא יהודי. תודה.

תודה. בבקשה אוסמה.

אדוני היושב ראש, בוקר טוב. גם אני מצטרף לברכות שלך לרגל היום החשוב הזה לחברה הערבית בכלל, שעסוק בכל הנושאים שחשובים לחברה הערבית, החל מאלימות, בריאות, רצח נשים, מצב כלכלי, אזורי תעשייה.

בעניין הזה של מה שדיבר חברי ג'מעה בעניין קריסת העסקים בנגב. אנחנו כבר העלנו את זה כמה פעמים- - -

בכל המגזר הערבי.

בכל המגזר הערבי, אבל במיוחד בנגב. אנחנו העלנו את זה פה בוועדה, אדוני היושב ראש. דיברנו על המצב. הזכרת מנהל בנק בבאר שבע. זה לא במקרה, כי אין בנקים בכפרים הערביים שם, אדוני היושב ראש. העלנו את הדיון הזה כמה פעמים, ועד עכשיו אין אף סניף בנק בכל היישובים הערביים בנגב, למעט רהט. אנחנו מדברים על יישובים מוכרים, לא רוצים לדבר על כל היישובים הלא מוכרים. יישובים כמו חורה - ערערה, לקיה. כל היישובים האלה, מעל 15,000-21,000 בכל יישוב. איך זה יכול להיות, ואיך אתה רוצה לפתח עסקים בלי שיהיה סניף בנק?

לקח לנו, אדוני היושב ראש – ועכשיו אני מבשר שסוף סוף עכשיו הצלחנו, אחרי שנה וחצי, להכניס כספומט שני אחרי חורה ל – תאר לעצמך במה אנחנו מתעסקים. במאה ה-21, שנה וחצי להכניס כספומט. איך אתה רוצה שאנשים ובעלי עסקים יפתחו עסקים?

אני מברך על העניין הזה של אזורי תעשייה, ועל זה ידבר חברי ואאל, אבל בנגב לפחות ראינו דוגמה טובה מאוד של אזור התעשייה ברהט. אין לנו בעיה באזורי תעשייה משותפים, אבל צריך לעשות. תודה.

תודה. חבר הכנסת טיבי, רוצה להתייחס? בבקשה.

תודה אדוני. בקצרה, אין ספק שמה שהצביע עליו חברי ג'מעה אזברגה הוא חשוב מאוד, על קריסת המסחר ביישובים קטנים, לרבות בדרום ובנגב.

כאשר אין תנועה כלכלית באמצעות בנקים, הכלכלה היא כלכלה נתמכת, חלשה, לא תומכת. אפילו עסקים קטנים אין, וכשהם קיימים הם גוססים. צריך לתת יותר תשומת לב לעסקים קטנים ובינוניים.

כלכלה בחברה צומחת יכולה לצמוח כאשר יש עסקים בינונים מצליחים, ואין את זה בצורה הנדרשת בחברה הערבית. לכן אני מחזק את דבריו של עמיתי ג'מעה אזברגה בנושא הזה. תודה אדוני.

תודה. ואאל, אתה רוצה להתייחס לעניין הזה בבקשה? אוקי, בנושא שלך. חאג' יחיא?

הנושא של עסקים, במיוחד בנגב, הם תלויים יותר ויותר גם בעניין של אישור אזורי התעשייה. יש לנו את הבעיה עם תכנון הבנייה והכפרים הלא מוכרים. לא רק זה, יש גם את המקומות – המקום היחיד ברהט שהוא אזור תעשייה משותף, גם שם הוא עדיין מצומצם ואפילו החלוקה של ההכנסות היא לא חלוקה צודקת. לא יכול להיות שיש 60,000 תושבים ברהט, ויש להם שותפים שהם מישובים יהודיים ליד, שבסך הכל יש 20,000 תושבים. רהט מקבל 44% מההכנסות, והישובים היהודיים שהם רבע מהתושבים שם מקבלים 56%.

העניין של התמיכה, העניין של קבלת אשראי. אנחנו, כבוד היושב ראש, ישבנו עם אנשי העסקים ביחד, אם אתה זוכר, לפני שנה. ישבנו עם אנשי עסקים מהנגב שבאו, והבקשות שלהם זה אשראי, הבקשות שלהם זה אישור מקומות, שיוכלו להקים את העסקים שלהם, והבקשות שלהם שהתמיכה של הממשלה בעסקים שלהם – ישבנו ביחד פה, ומאותה צעקה עוד לא יצא כלום, למרות שישבנו עם אנשי ממשלה.

אפילו היינו בסיור.

ניסינו, היה שם סיור. ניסינו לעזור, ובינתיים אין תזוזה. אם לא תהיה יוזמה של הממשלה, העסקים שם ימשיכו במצב הקשה שלהם ואנשים יברחו משם.

תודה אדוני. ג'עפר, רק שם ותפקיד בבקשה.

ג'עפר פרח, אני מנהל מרכז מוסווא לזכויות האזרחים הערבים בישראל.

כבוד היושב ראש, אני חושב שבלי להזמין פה כרגולטור, כרגולציה להזמין לפה את בנק ישראל, את הבנקים - - -

יש גם נציגות של בנק ישראל?

הם כנראה לא מבינים את סדר הגודל של השוק השחור בחברה הערבית. כמות הכסף שנמצא בחברה הערבית. כל הרגולציה שאישרתם בתקופה האחרונה בנושא של מזומנים, לא עובד פשוט בחברה הערבית. ככל שעושים יותר רגולציה שלא מבינה את הצרכים של החברה הערבית.

אם לא תהיה מחויבות של הרגולציה, לחייב את הבנקים ואת קרנות ההשקעות, להתחיל להשקיע ולשים כסף בתוך החברה הערבית, העסק ייצא, העסקים יצטרכו ללכת ולהלוות כסף בשוק השחור.

אני חושב שזה אחד הפספוסים הכי גדולים של בנק ישראל. זה קשור לאלימות שנמצאת בחברה הערבית. יש מאות מיליונים של שקלים שמתגלגלים בשוק השחור בעסקים, בלי שהנושא הזה של הלוואות בערבות מדינה, מי שמסוגל לתת מענק לאינטל במאות מיליוני שקלים, יכול לשים כסף בערבות המדינה שמאפשר לעסקים לצמוח.

מי שמתעלם מהבעיה ולא לומד אותה, ובנק ישראל ומחלקת המחקר מפספסים את הנושא הזה בלי ללמוד את הצרכים של החברה הערבית, של הקהילה העסקית בחברה הערבית, במיוחד בנגב. אפילו גם בנצרת, אבל בעיקר בנגב. עסקים יקרסו אם לא יהיה כסף שיאפשר להם לצמוח. זה המצב, לצערי.

אתם גם כוועדת כלכלה, לא טיפלתם בנושא הזה. יש כסף גם של קרנות פנסיה והשתלמות. אף אחד לא משקיע בחברה הערבית. אין מחויבות לעשות את זה מבחינת הרגולציה, בלי שיוקדש הנושא הזה, איך באמת המדינה תיקח אחריות על החברה הערבית בכלל ובמיוחד בנגב, אי אפשר להצמיח עסקים בחברה הערבית.

אפשר לעשות את זה בקרנות בערבות מדינה. אפשר לעשות את זה והסיכון לא יותר מידי גדול. אני חושב שבנק הפועלים יותר מסוכנים מהעסקים שנמצאים בחברה הערבית בנגב.

תודה. חברים, אני אעשה ככה. אני רואה שיותר ויותר שני הנושאים בעצם באמת מתכתבים עם אותו נושא, אז אני אאפשר לך, ואאל, להציג את הנושא. כבר נעשה אותו דיון משולב, כך שגם בנק ישראל וגם כל אחד בחלק שלו יוכל ברשותכם להתייחס.

בבקשה יקירי.

תודה רבה אדוני היושב ראש על הדיון החשוב הזה. תודה רבה אדוני המנכ"ל שהגעת. לא רצינו שתקשיב לנו, אלא שבאמת הפעם תקשיב ותיישם את כל התכניות שאנחנו נעלה בפנייך.

אני חושב שיום גדוש כזה בכנסת, יום עמוס כזה של הרשימה המשותפת, אם זה ביום האלימות של חבר הכנסת – או יום הבריאות של חבר הכנסת חברי דוקטור אחמד טיבי.

אני חושב שדווקא הוועדה הזאת, אדוני היושב ראש, היא תהיה הכתובת לשתי הוועדות ההם. זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על אזורי תעשייה במגזר הערבי, לא מדברים רק על אזור תעשייה ונקודה. אנחנו מדברים על הרבה נקודות שעלו לאחר שאנחנו עושים אזורי תעשייה.

אם אנחנו רוצים היום להגיע למצב סוציו אקונומי נאות למגזר הערבי, וחיים טובים, זה כמובן מרחיק את האלימות. אם אנחנו רוצים להגיע למצב סוציו אקונומי כל כך טוב למגזר הערבי, זה פשוט משפר את הבריאות וחיי היום יום של החברה הערבית.

העוני שנמצא במגזר הערבי היום, כ-48%-50% מהמשפחות, וכ-60% מהילדים שהם מתחת לקו העוני. זה פשוט אומר דרשני. כולם יודעים שאזורי תעשייה בכפרים הערביים, אם זה באופן פרטי לכפר מסוים או לעיר מסוימת, או אם זה אזורי בכלל בין כפרים מסוימים, יהודים וערבים כאחד, זה פשוט מן מנוף טוב מאוד לכלכלה.

המועצות המקומיות והעיריות יכולות לגבות הרבה ארנונה, וארנונה כל כך גבוהה לא כמו המגורים שהיא יכולה רק למנף את התקציב של העירייה. זה פשוט מביא אותנו למה שנקרא win-win. זאת אומרת, אם העירייה היא לא חלשה, ואם יש לה כסף, היא פשוט יכולה לוותר על המענק שהממשלה כל פעם משמיעה לנו את זה. ואז הממשלה מרוויחה והרשות מרוויחה, ובסופו של דבר האזרח מרוויח.

דבר שני, אדוני היושב ראש, יש אזורי תעשייה ליד הבית בכפר או בעיר. זה מנוף טוב לנשים עובדות. היום יש מ-27%-30% מהנשים הערביות שעובדות, כמובן יודעים מה הסיבות. זה החסמים שאין תחבורה ציבורית, אין מקום לשים את הילדים בבוקר. כשמקום העבודה רחוק, זה פשוט נטל על האישה. בגלל זה היא מוותרת על התענוג הזה במקום ללכת לעבודה במקום רחוק.

אם באזורי תעשייה ליד הבית יש הרבה חברות והרבה עסקים, הרבה יזמים שמוכנים להשקיע שם, גם הנשים יכולות לעבוד. זה פשוט גם מנוף כלכלי טוב למשפחה, ששניים עובדים, לא כמו רק אחד שעובד.

הצורך להקמת אזורי תעשייה במגזר הערבי זה ממש שיפור חיים, כי אנחנו יודעים שבכפרים הערביים אנחנו חיים ב – זה כפרים הומוגניים ופריפריאליים שפשוט רחוקים מהמרכז, וזה פשוט מקשה עוד פעם גם על הבעל, להגיע לעבודה למקום רחוק. אם אתה שם לו את מקום העבודה כל כך קרוב לבית, כמו שאמרתי זה נותן לו כלכלה טובה.

היום השוק השחור שדיבר עליו חברי ג'עפר – אני אומר ככה: האלימות ברחוב הערבי היא כתוצאה מאבטלה, שהיא תוצאה מחוסר במקומות עבודה שאנשים יכולים להגיע אליהם. משפחות פשע וארגוני הפשע מנצלים את הדבר הזה שיש הרבה אנשים מובטלים, ומתחילים להציע להם עבודה "קלה" בהרבה כסף. כשיש בחור צעיר שסיים תיכון, אין לו מסגרת, אין לו לאן ללכת לעבוד, העבודה כל כך רחוקה שלא יכול להסתדר. גם חסמי השפה והתחבורה הציבורית. אם הוא יתחיל לעבוד בכפר ויש לו עתיד טוב, אי אפשר ככה לנצל אותו. כשבאה משפחת פשע ומזרימה הרבה כסף שחור לבחורים, זו פשוט אלימות שיכולה לנגוע בכל חלקה טובה של החברה הערבית.

אני רוצה באופן ייחודי להודות למוסווה על כל העבודה שהיא עושה ועל כל המעקב הזה אחרי החברה הערבית. הגיע הזמן להגיע לשוויון אחרי 70 שנים במדינה, יהודים כערבים יחד. אי אפשר להגיע לשוויון רק בדיבורים ובסיסמאות. אם אנחנו רוצים להגיע לשוויון באמת בחברה הישראלית ולמזער את הנזקים בחברה הערבית, אנחנו חייבים לתת מענה לכל משפחה, לכל בחור ולכל אישה, וזה פשוט להביא מקומות עבודה עד הבית. אין כמו אזורי תעשייה שעוד פעם, הם עושים את המנוף הכלכלי הטוב גם לרשות, גם למשפחה וגם לפרט.

כמו כפר קאסם.

כפר קאסם היום מאשרים – לא, פשוט - - -

כפר קאסם היום זה עולם תוכן אחר. הלוואי וכל המגזר הערבי היה יכול להיות בכיוון, כי צריך לזכור שגם המיקום שלהם הוא כזה.

אדוני היושב ראש, יש היום הרבה מודלים בעולם שממגרים את התופעה הזאת של הפשיעה ואבטלה בקיום ממש - יש את הדוגמה שמרכז מוסווה כתב עליה הרבה. כמו ניו יורק, כמו הרבה מקומות בעולם.

אני אומר לך, ראש העין וכפר קאסם היום הם דוגמה מדהימה. זאת אומרת, אם פעם, אנחנו מכירים את התופעה שבשישי שבת באים לקנות כי סגור, אז היום אתה רואה במשך כל השבוע בבתי הקפה, במסעדות, בעסקים, בסופר. לגמרי לגמרי חלק בלתי נפרד ממש. זה ממש דוגמה ומופת לשיתוף פעולה.

משפט אחרון ואאל.

משפט אחרון. תכנית 922 סך הכל המדינה דיברה על הרבה כסף, ובסוף היא השקיעה רק 5 מיליון עד היום. זה כסף קטן מאוד. הגיע הזמן שהמדינה והממשלה תדע, השקעה חד פעמית באזור תעשייה טוב חוסך הרבה כסף לעתיד.

נכון. תודה על הצגת העניין. טיבי אתה רוצה? כי אתה צריך לצאת, תכף אני אגיד למה.

תודה אדוני היושב ראש. גם בשל העובדה שבמשך שנים, יחד עם מוסווה ג'עפר והצוות הנפלא שלו, יזמנו את הדיון הזה באזורי תעשייה ביישובים הערביים, שעכשיו מוביל אותו חברי ואאל יונס כאן בוועדת הכלכלה. אני רוצה להודות לך על קיום הדיון בנוכחות המנכ"ל.

אזורי תעשייה הם מנוף כלכלי. כשלא קיימים אזורי תעשייה, אין מנוף כלכלי, ויש כלכלה תלותית. היישובים הערביים הופכים להיות יישובים של מלעונים, שהערבי יוצא לעיר היהודית הסמוכה כדי לעבוד שם. זאת לא הכוונה, לא כך צריך להיות המצב.

בתכנית 922 הבומבסטית יש כמה גרושים לאזורי תעשייה – לא יודע כמה נשארו, 5-7 מיליון שקלים לכל היישובים הערביים.

הדוגמה שאמרת על אזור התעשייה בפר קאסם, הוא מודל יפה. אפשר שהמודל הזה יתפשט לא רק בכפר קאסם, אלא באזורים אחרים. גם אזורי תעשייה ייחודיים ליישוב ערבי כלשהו, ערים ערביות, או אזורים משותפים. שיהיו גם אזורי תעשייה משותפים בין יישובים ערביים ויהודיים. העיקר שיהיו. כך זה מגביר את מקומות התעסוקה ומכניס יותר ארנונה ומיסים ליישוב שבו נמצא אזור התעשייה.

אגב, זאת אחת הסיבות לפער בין ההכנסות של שלטון מקומי יהודי ושלטון מקומי ערבי. הארנונה מאזורי תעשייה. לכן אולי אני מקווה שתהיה בשורה מהמנכ"ל, ממשרד הכלכלה בנושא הזה.

תודה אדוני. אני יודע שאתה צריך לצאת, היום אתה מוביל את יום הבריאות בחברה הערבית, נושא באמת חשוב בוועדה לשוויון חברתי שבראשה אתה עומד. תודה חבר הכנסת טיבי.

יש כמה סיבות לעובדה שערבים חולים יותר. זה השמנה, יתר לחץ דם, עישון ועבודה בכנסת. תודה.

בינתיים זה לא ניכר העניין של העבודה בכנסת. בעבודה בכנסת עדיין לא באה לידי ביטוי הבעיה.

ברשותכם, לפני שאני אאפשר גם לחברי כנסת, אני רוצה קצת מהאורחים ואחר כך אנחנו נחזור לחברי הכנסת. חאלד אבו לטיף, יו"ר לשכת התעשייה והמסחר בנגב. בבקשה. לאחר מכן סמי סעדי, מנהל משותף צופן מרכזי טכנולוגיה. לאחר מכן עורך דין דוד קנדובסקי וג'יהד אלעוברה. בסדר גמור. כמובן חבר הכנסת חאג' יחיא. יש גם שמוליק דוד שביקש ראשון, אבל הוא – אתה בדרך כלל מדבר, הם לא. אז עכשיו נעשה את זה - - -

בבקשה.

שלום לכולם. רציתי להציג כמה נקודות. אחת, זה בקשר לרהט. כולנו רואים ושומעים שהיא בצמרת של סגירת עסקים בארץ עם אחוז של 24.6%. אני חושב שצריך לדעת למה הנתון הזה נמצא, ואיך לעצור אותו.

שנית, אני אומר שצריך למצוא קרן לעידוד עסקים קורסים. בדרך כלל יש קרנות לעסקים קיימים, אבל לעסקים קורסים לא ראיתי שום קרן שמעודדת אותם לצאת מהבוץ שהם נמצאים בו.

חייבים לפתור גם את אזורי התעשייה. ראיתי איזו תקנה במנהל מקרקעי ישראל שצריך לשים איזה 15% מהמגרשים לתעשייה או מסחר, להוציא אותם כמכרז. זה יגרום לטייקונים להשתלט על המגרשים, והאנשים הפשוטים ימשיכו איך שהם ולא יוכלו לקנות מגרש לעצמם.

זו אחת השאלות שהעלנו כבר בדיון הקודם. זאת שאלה, דרך אגב, כמעט בכל תחום שאנחנו עוסקים בו היום, ממכרזים למוניות ועד איך גורמים שהם גורמים הון לא משתלטים על כל העסק.

צריך תקנה מיוחדת.

אנחנו באמת שומעים על הכספים שמועברים גם כן לקידום העסקים במגזר, דרך הרשות הבדואית, ובפועל לא רואים את זה. שומעים על זה ולא רואים את זה.

אני מבקש להקצות מגרשים לתעשייה ומסחר לנשים. לא מעט נשים בדואיות רוצות להיכנס לעולם העסקים, אבל בפועל זה קשה להן.

קודם כל, אין מגרשים. אזור תעשייה קיים שזה הישן, הוקם כבר לפני איזה 25 שנים, ומאז שומעים על עוד התפתחות ועוד התפתחות אבל לא רואים את זה בפועל.

דיברו חבריי על אזור התעשייה עידן הנגב. כולם אומרים הצלחה. צר לי להגיד לכם ולכולם, זו לא הצלחה, זה כישלון. לא יכול להיות ש"סודה סטרים" קיבלה מעל 150 מגרש בהנחה ענקית מהמדינה. גם כן "קרגל" שקיבל כמעט 120-130 מגרש, כמעט בחצי חינם. מעל 300 דונם חולקו לטייקונים כאלה, וכולם קוראים להם מפעלים, בפועל הם לא מפעלים. מי ששם גז בתוך בלון אז זה לא מפעל. זה בית מלאכה בשבילי. מי שמייצא ועושה קרטונים למצב אחר, זה לא מפעל.

"קרגל" מפעיל איזה 600 ומשהו אנשים. בפועל מהמגזר יש רק 60 אנשים. אני לא יודע על איזה הצלחה מדברים, אם יש פחות מ-10% מועסקים מהמגזר.

אותו דבר "סודה סטרים", מעל 2000 אנשים מועסקים. בפועל מרהט יש משהו כמו 600 אנשים. אני לא יודע על איזו הצלחה.

את המגרשים האלה היו מחלקים לתושבים מקומיים, היה יכול להיות שם 300 עסקים. מספיק כל עסק שיעסיק רק 100 מקומיים, זה 3000 אנשים. אם הייתם בטוחים באנשים האלה או מסבסדים את המגרשים, אז ככה אתם פשוט מאוד גורמים לעסקים להתפתח. לא להביא טייקונים על חשבון המקומיים.

תודה. אני רק רוצה לומר לך, אני מבין את מה שאתה אומר, אבל אני מסכים בחלקו. צריך לייצר את התמהיל. אני אומר, אני לא מתנגד למה שאתה טוען, אני מכיר את זה. האמת שבכל אזור אני מכיר, והיא לגיטימית ונכונה לשיטתי.

צריך שיהיה תמיד איזה עוגן, אבל עוגן אחד הוא לא מספיק, כיוון שלפעמים העוגן מתרסק כמו שראינו בזמנו ביוקנעם עם "סולתם". זה יכול להרוס יישוב שלם, ואין ספק שצריך גם לתת לכוחות נוספים שיוכלו.

אני מתחבר לדברים שאתה אומר, לא במקום אלא בנוסף.

ברשותכם, ביקשתי עכשיו את סאמי סעדי חברי, מנכ"ל משותף צופן מרכזי טכנולוגיה. בבקשה יקירי.

תודה כבוד היושב ראש. תודה לכל חברי הכנסת ותודה לחבר הכנסת ואאל יונס על היוזמה לקיים את הדיון הזה. תודה למנכ"ל משרד הכלכלה ולידידי ראסם נטור ממשרד הכלכלה.

יש לי כמה הערות בעניין הזה. אני חושב שכבר כמה שנים מדברים על אזורי תעשייה, ולא מדברים על הבאת תעשייה. אני בא מיישוב ערבי, מעיר ערבי בגליל. הפעילות שלנו מתקיימת בשני מקומות בנצרת וגם בכפר קאסם.

שני מדברים על כך שיש אזור תעשייה. השאלה היא איך מביאים את התעשייה הזאת ואיך הממשלה עושה תכנית לאומית להבאת תעשייה ובניית תעשייה באזורי התעשייה האלה. הרי לא מספיק לתכנן, לאשר ולשרטט, ולהגיד הנה, יש פה אזורי תעשייה.

אני מגיע לאום אל פאחם כבר עשרים שנים. יש להם את התכנון, ועשו פיתוח וקרקע, והמקום שומם. כנראה שיש עוד כמה מקומות שוממים כאלה. אז לדעתי זו נקודה גם חשובה לשים על השולחן ולראות איך מביאים את התעשייה.

דבר שני שאני רוצה להצביע עליו, גם מה סוג התעשייה הזאת. אנחנו לא צריכים בכל מקום, בכל יישוב לבוא ולהגיד אין אזור תעשייה, תבואו ותעשו משהו. צריך תכנון מראש. לבוא ולהגיד: באזור נצרת אנחנו מתמקדים בתעשיית ההייטק, באזור המשולש נתמקד בתעשיית הייטק, באזור כזה או אחר נתמקד בתעשייה הרפואית, המזון, אלקטרוניקה או אחרות. לא להשאיר את זה לידי העיריות או המועצות שלנו, כי אין להן את הכלים והיכולת לעשות את זה.

צריך שמשרד הכלכלה ומרכז ההשקעות, מישהו שבא ואומר שהוא עושה תכנית לאומית לעניין הזה. לדעתי זה חשוב.

אני רוצה במעמד הזה ממש לברך ולתת דוגמה איך עושים את זה. אני חושב, וכאן אני, ידיד וחברי פז הרצמן המנכ"ל המשותף. אני חושב שזו נקודה לבוא ולברך גם את משרד הכלכלה וגם את המשרד לשוויון אזרחי, וגם מרכז ההשקעות. ב23.4 הקבלה החלטת ממשלה שכבר שנים עבדו על ההחלטה הזאת, עבדנו על ההחלטה הזאת בסיוע כל הגורמים, גם ביטוח כלכלי. החלטה 3780 שמדברת על הקמת פארקי הייטק בחברה הערבית.

זו פעם ראשונה – יש 15 פארקי הייטק בתוך מדינת ישראל מדרום הארץ עד צפונה, ואין אף פארק הייטק בתוך יישוב ערבי. הנה, התקיימה סוף סוף החלטה היסטורית להקמת שני פארקי הייטק בתוך החברה הערבית. הטילו על משרד הכלכלה להקים תכנית תוך 90 ימים למימוש ההחלטה הזאת. אנחנו מאוד מצפים, רוצים ומקווים שההחלטה הזאת תיושם, וסוף סוף יהיו גם שני פארקי הייטק בעניין הזה.

קחו דוגמה, מה שעשה סטף וורטהיימר. סטף וורטהיימר, בן אדם פרטי, הקים פארק הייטק, פארק תעשייה בנצרת, שהיום מאוכלס בהמון חברות, גם מהייטק וגם לא מהייטק. היום הוא דוגמה והשראה לתושבים והאזרחים בנצרת, גם לגיל הצעיר.


העניין הזה, ותסלחו לי מי שדיבר על עניין הארנונה. אנחנו כחברה ערבית צריכים כל הזמן לשבת בצד ולחכות שייתנו לנו ארנונה וזהו? למה אנחנו לא צריכים להיות שותפים בבעלות? למה אנחנו לא צריכים להיות שותפים בהחלטות? למה אנחנו לא צריכים להיות שותפים בניהול?

אנחנו צריכים לחכות שיהיה אזור תעשייה ויתנו לנו בסוף כל רבעון 50% או 20% מהארנונה? אין לנו מילה בקבלת החלטות וניהול?

משפט אחרון, סמי.

זהו.

תודה יקירי.

קחו לדוגמה את נצרת. היום בנצרת עובדים יותר מ-1200 מהנדסים יהודים וערבים בנצרת בתעשיית ההייטק. זה גם משנה את דפוסי האלימות של החברה הערבית. זה לא רק משפיע על הכלכלה, ארונה והכנסות. היום אחוז הסטודנטים הערביים שלומדים את מקצועות ההייטק הכפיל את עצמו משנת 2012. זה נתונים מדהימים. זה גם משנה את כל העניין הזה.

זאת אומרת, לא רק רוקחים.

נכון.

תודה חברי. סאמי ואני חברים הרבה מאוד שנים, ואני שמח לפגוש בך כאן.

ברשותכם, ג'יאד אלעוברה ולאחר מכן דוד סנדובסקי, שמוליק דוד. ג'עפר פרחי יסכם את החלק הזה, והמנכ"ל – חאג' יחיא ולאחר מכן המנכ"ל. ג'לל אבוחסן ביקש גם כן ואני אאפשר לו. ברשותכם, בבקשה לקצר, כי יש לנו דיון נוסף שנוגע למגזר. בבקשה.

אז אני בנוסף לכל מה שאמרו פה החברים, אני קודם כל אזכיר מי אני. אני מנהל מעוף ביישובים הבדואים בדרום, בנגב. אנחנו עושים עבודה לעידוד עסקים, פיתוח עסקים וכל מה שצריך. אני לא אתייחס לזה כי התייחסו לנתונים של מה שאנחנו עושים, אחר כך החברים פה.

אני רק אתייחס לכמה דברים שאני חושב שהם צריכים להילקח בחשבון ולדבר עליהם. הכי חשוב זה אזורי תעשייה. אנחנו נסתכל על – למשל, שיש באזור תעשייה שהוא קיים משנת 1996 ושלא התפתח, לא פותח ולא הורחב. הדבר הזה מעלה את המחיר של המגרשים שם למיליון שקלים ומיליון וחצי שקלים, מחירים אסטרונומיים שאי אפשר לפתח עסקים שם, להקים עסקים ולשדרג עסקים שם.

הדבר הזה מוביל לקריסת המסחר ועסקים, וגם כן התמהיל של אזור התעשייה שמוקם שם. אם ניקח למשל את עידן הנגב, הוא מופנה למפעלים. זה טוב, זה בסדר גמור, אבל צריך להסתכל גם כן על העסקים הקטנים, על המסחר. את זה צריך להוסיף ולהכניס את העסקים אלה כי אלה אנשים שמתפרנסים מזה, מזה קמים, מזה עובדים כל יום.

עוד דבר שהוא חשוב מאוד בעיניי זה הבנקים. אם נסתכל על קרן בערבות המדינה, כל עוד הקרן לא מתייחסת למגזר באופן מיוחד וספציפי, בשביל להתייחס לעסקים במגזר ולתת להם עוד תמריץ ועוד דברים נוספים, זה לא יעזור וזה לא יקדם. אי אפשר להסתכל לעסק ברהט, בחורה או בכסייפה כמו עסק בתל אביב. זה לא אותו יחס. זה שני דברים שונים, זה עולם שונה. צריך לתת יחס אחר לדברים האלה.

תודה אדוני.

עוד מילה אחרונה בקשר לעסקים, רוב העסקים נשענים על צרכנות מקומית ולא על צרכנות נכנסת. זה דבר שהוא קשור לסטיגמה של הישובים הבדואים, הקיימת מהתקשורת.

אני חושב שאם נעשה מיתוג ותקשורת טובה כלפי הדברים האלה, זה יסייע לנו. אני מסתכל על טירה, באקה, הזכרת את כפר קאסם. את טירה, יש את באקה, יש את הצפון. אם נסתכל קצת, נשנה את הדברים, את צורת הדיבור כלפי הבדואים, אז הדבר ישתנה.

תודה אדוני. דוד סנדובסקי, בבקשה.

אני פעיל חברתי, מייצג את החברה האזרחית כמו בהרבה נושאים אחרים. הוזמנתי על ידי קרן פרידריך.

אני רוצה להגיד שהאינטרס הישראלי זה שילוב ערביי ישראל בישראליות, בממלכתיות והאזרחות הישראלית. הדרך לעשות את זה, זה פיתוח כלכלי אמתי, לא בצורת סיסמאות. יש הרבה ארגונים שעוסקים בזה, ואני שומע שהדבר הזה לא מתקדם.

לכן צריך להקים פארקים תעסוקתיים-תעשייתיים שיכללו גם התייחסות לדור הצעיר, והדור הצעיר לא ילך לעבוד במפעל. בגלל שהוא משכיל, וצריך להבין את התהליכים האלה בחברה הערבית, הוא צריך מקומות בהייטק, במחקר ופיתוח, וצריך מרחבים משותפים והאפשרות הקים קו-אופרטיביים, אגודות שיתופיות, ולקדם עסקים קטנים של עצמאיים ושל קבוצות.

כמובן גם לקבל תמיכה של הממשלה, וגם להכניס סוף סוף את המערכת הבנקאית לתוך המגזר הערבי ולהפסיק את האפליה הזאת. זה תפקיד ממלכתי של בנק ישראל שהוא ארגון ממלכתי של המדינה, ואין לי ספק שאם יהיה דיבור על זה וייצרו מודעות הדבר הזה יקרה.

גם בפארקים התעשייתיים המשותפים צריך לעשות צדק חלוקתי. בזה עוסק גם יוסי יונה חבר הכנסת. הצדק החלוקתי, לחלק את זה בצורה נכונה, שוויונית ומתמרצת בין הרשויות הנוגעות בדבר.

בסופו של דבר, אם אנחנו נלך בדרך הזאת זה יהיה טוב לכולם, וזה יהיה רע לארגוני הפשיעה. רע מאוד לארגוני הפשיעה. זה מה שאנחנו רוצים.

תודה דוד, על כל אשר אתה עושה. אני יודע, אני מכיר את פעילותך, ובאמת יישר כוח מכל הלב.

ג'עפר – סליחה, שמוליק דוד משתיל, ג'עפר וג'לל. בבקשה.

אדוני, אני רוצה להיות לגמרי קונקרטי. בתכנית החומש הקודמת ביישובים הבדואים, הוקצו סכומים ניכרים להקמה של 5 אזורי תעשייה, מתוכם 1 קם והוא נחשב להצלחה, עם המורכבות שהוזכרה כאן עידן הנגב.

מה קרה עם ארבעת האחרים? בשגב שלום הייתה גרירת רגליים מתמשכת, נכנסו עסקים חדשים, קטנים, לא מצליחים. יצאו החוצה. חלק מהעסקים שנכנסו לא היו מתאימים, לא עברו את ההליכים המתאימים, לא אושרו. הם יצאו החוצה, ולקח הרבה זמן עד שהדברים התארגנו עם מנהלת מקומית מיוחדת לנושא. בכל זאת, העסק תקוע לחלוטין.

אבו גרינת, אזור שלם בתכנון, בלי ביצוע בגלל תביעות בעלות. ביר הדאג', אי אפשר בכלל להתקרב לאזור הזה ולתכנן בו שום דבר.

אל תגיד ביר הדאג', אני אשם בו.

יפה מאוד, אנחנו זוכרים את ההיסטוריה בהקשר הזה. גם שם זה תקוע. ב – זה הגיע לחיתולי הביצוע. אנחנו יודעים שלפעמים יש הצלחות ולפעמים כישלונות, השאלה היא מה עושים איתם.

נאמר לנו שהתקציב השנה בתכנית החומש החדשה כבר לא כולל את האזורים האלה, כבר לא מתייחס אליהם לחלוטין. נשארה שארית מהתקציב של תכנית החומש הקודמת שאמורה ללוות את האזורים האלה. מה הסכומים? למה הם יוקדשו? האם האזורים האלה ננטשים? האם האזורים האלה ממשיכים לקבל טיפול? האם יש להם מענים? אנחנו מבקשים - - -

תודה שמוליק.

לא, אני רוצה להיות קונקרטי. אני מבקש מהוועדה, אני מבקש ממשרד הכלכלה בנושא הזה איזשהו דין וחשבון. לא יתכן מצב שיש נטישה של האזור, הוא מוזנח, הוא נראה קטסטרופה, כסף של המדינה שוכב שם - - -

איזה אזור?

דיברתי על חמישה אזורים. אחד שהצליח, אחד שחצי הצליח ועוד שלושה שלא קיימים בכלל. אנחנו מבקשים להעביר לנו מה קורה. אני אומר, בואו תסבירו לנו מה קורה.

שאלו אותך שלוש פעמים על איזה אזור תעשייה מוזנח אתה מדבר?

יש הרבה מאוד קשיים ובעיות. אבו ברינת, עם מצב שאין בו עדיין פתרונות - - -

תודה יקירי. ג'עפר פרח, בבקשה.

אנחנו הכנו עבודה ואנחנו עוקבים אחרי הנושא כבר כשלוש שנים, לכן אני רוצה לתת לכלכלנית שלנו מרוואה קצת להציג נתונים. חשוב שנשמע מהאוצר, כי לדעתי עם כל הכבוד למה ש - - -

יש פה נציגה של האוצר, נכון?

יש פה נציגה של האוצר. מה שקורה - - -

כבר אני אומר לך שתתכונני לתת התייחסות לעובדה שהנתון שהסתובב כאן שרק 5 מיליון שקלים מתוך 922 עד לרגע זה בעצם מומש.

זה יותר גרוע מזה. למשרד הכלכלה יש תכנית רב שנתית לפיתוח תעשייה ביישובים הערביים. אנחנו כבר שלוש שנים – משרד הכלכלה פספס את החלטה 922. משרד האוצר מסרב לתקצב את התכנית שעבדתם עליה קשה ואני מציע שתציגו אותה, כי זה לא סוד צבאי. זו עבודה שעשיתם במשרד הכלכלה. לא ייתכן שמשרד האוצר תוקע את הנושא ואתם לא מציגים אותו ומציפים אותו כמו שצריך. אתם יודעים את הצורך. אני מציע רק שמרוואה תתייחס לנתונים על מה שקורה בשטח בישובים הערביים.

בסדר. אני רק אבהיר שאמרתי 5 מיליון מתוך החלטה 922, לא - - -

יש אפס שקלים ב-922. החלטה 922 בנושא של תעשייה מתייחסת לכיסוי של החלטות ממשלה קודמות ולא החלטה 922, ככה שהם רק משלמים על מה שהיה אמור להתבצע ב-2015.

תודה ג'עפר. מרוואה, בבקשה.

אני מארגון מוסאווה.

אני רוצה להתייחס לנקודה מאוד חשובה. החשיבות של הארנונה בנושא הזה היא קריטית. עשיתי עיבוד של נתונים של הלמ"ס. 2% מסך הכנסות של הרשויות המקומיות הערביות, שהן מהוות מבחינת שטח תעשייה 3.6%. זה קטסטרופלי כי בעצם אין שינוי שם. עבדתי על הנתונים משנת 2010 ועד היום. היו כל מיני ישיבות, החלטות ממשלה וכלום לא השתפר. פשוט מאוד, היו כל מיני תכניות שהוצאו וגם הוסתרו מאתנו. ביקשתי 10 פעמים אולי ממשרד הכלכלה שישלחו את התכנית. עשיתם שם עבודה, בואו תשתפו אותנו. למה שנעשה עבודה כפולה?

כרגע חסר מיפוי של אזורי התעשייה, גם כדי שנדע מה קיים שם. זה לא חכמה להקים אזורי תעשיה, אנחנו צריכים לבנות תכנית שמותאמת לעולם התעשייה החדש שעובר כל מיני שינויים ושדרוגים. אנחנו חייבים גם להתייחס אליהם כחלק מהתכנית שלנו וגם לכוח האדם שעובד שם. יש היום יותר דגש על מיומנויות רכות וזה חסר אצלנו בחברה הערבית. אז גם כן זה חסר בכלל התכניות.

נקודה חיובית מכל מה שקורה כרגע זה שאחוז הנשים הערביות שעובדות עלה לפחות ב-5% בשנים האחרונות וזה מאוד מבורך. אני כן יודעת שביעדים עד 2020 זה צריך לעלות ל-40% ויש שם השקעה מאוד מואצת, אבל עדיין חסרה השקעה בכלל המשק, בפרט באזורי תעשייה.

אני רק אתן דוגמה. מבחינת מספרים, ההכנסה פר נפש ברשויות המקומיות היהודיות זה 1,786 שקלים. יש פה סטייה קטנה אבל זה בערך 1,780. ברשויות המקומיות הערביות זה 220. זה אומר שהם יכולים לקבל פחות תקציבים.

אתמול הייתה בערוץ 2 כתבה על חינוך, איך משרד החינוך מתקצב את הרשויות המקומית בהתאם ליכולתה להשתתף בהוצאות פר תלמיד. אז אתמול ראינו את העוול בין רעננה לבין - - -

זה ברור.

בגלל זה אנחנו סובלים מזה היום.

בעיה אחרונה. נצרת ורעננה זה אותו סדר גודל. לנצרת יש שטח תעשייה של 115 דונם ולרעננה 364. טייבה זה 10 ודימונה זה 162 כשזה אותו סדר גודל של עיר מבחינת מספר התושבים.

מה האוצר מתכוון לעשות? זה שתעשייה בנצרת נאלצת ללכת לציפורי ולהתחנן לנצרת עלית שתתחלק אתה בארנונה, זה לא עובד. אני התחלתי את הסיפור של אזורי תעשייה משותפים עם ירון זליכה, כשהיה חשב במשרד האוצר. זה לא עובד. אנחנו מתחננים למנהלות משותפות. תעזבו אותנו מהסיפור הזה, זה לא עובד. אנחנו רוצים שמישהדאווי, לא יקים את המחסנים שלו בציפורי והגיע הזמן שיקים אותם במשהד, כי נצרת עלית לא מוכנה להתחלק עם משהד. נקודה, זה לא יקרה.

התוספת התקציבית שקיבלתם השקעתם אותה שוב באזורי תעשייה יהודים או בהתנחלויות או ביישובים יהודיים ועוד פעם השארתם את היישובים הערבים. התוצאה, שהיום יש 130 עסקים בסחנין, שמחכים ומתחלקים על מכרז של 30 חלקות. 130 נלחמים על 30 חלקות. אתם יודעים שזה תקוע, אי-אפשר לחלק אותם וכל הזמן שיש שם בלגן. בלי שיהיו 130 חלקות - - -

חולק.

חולק? אני מקווה שאנשי העסקים כבר יודעים עם זה.

מה תעשו עם ה-100 שמחכים לחלקות בסחנין?

תודה.

ג'אלל אבוחסין בבקשה.

חברים יקרים. מכל ליבי אני רוצה שהשכן שלי יהיה עשיר, יהיה לו טוב, יחיה ברמה טובה, עם ילדים, עם הנכדים וגם לי יהיה טוב. אם לשכן שלי טוב, אז גם לי טוב.

לב הארץ היא רק אחת במדינה, בראש העין. אבל יש לנו ארץ קטנה אבל היא גדולה במעשיה. איפה המשולש? איפה הגליל?

היה לי אורח שר ירדני לפני שבוע. לקחתי אותו לקיסריה למסעדה. נכנסנו לאזור התעשייה. אמרתי לו שזה אזור תעשייה. הוא נדהם. הוא אמר לי: זה אזור תעשייה? אמרתי שכן. הוא אמר: אני חשבתי שאני נכנס לסוצ'י ברוסיה למונדיאל. זה מרוב שיש תפארת באמת של אזור התעשייה הזה.

הוא היה באזור התעשייה בבקה אל גרבייה. זה היה ממש עלוב.

אמרת לו איפה זה?

אמרתי לו והוא ביקר גם, זה עלוב.

כמו כרמיאל, אזור תעשייה לתפארת. מה עם דיר אל אסאד ובעיינה וכל היישובים שממול ממש? אני רוצה שיהיה לי טוב וגם לשכן שלי יהיה טוב. כל הביטחוניסטים במדינה אומרים וצודקים שהכלכלה טובה לכולנו, לכל אזרחי המדינה. היא הביטחון האמתי של המדינה. אני בטוח שהיא תוריד את הפשיעה גם במגזר הערבי. למה? כי יש עוני במגזר הערבי.

לכן אדוני היושב ראש, אני מכיר אותך היטב ואני מכיר את דעותיך. אני מבקש שתעשה את הכול למען דו קיום אמיתי בין יהודים לערבים על-מנת שנחיה כאן לנצח ונחיה באהבה ולא בשנאה. תודה.

תודה ג'אלל, אני מאוד מעריך את הדברים שלך, באמת כל הכבוד.

נסר, ראש המועצה של דיר אל אסד.

הישיבה היא לדיון בהקמת אזורי תעשייה ביישובים הערביים. אני בא הפוך, אני בא לבקש להוציא את אזור התעשייה מהיישוב שלי. אני אסביר.

כל היישוב שלי הוא אזור תעשייה. מחוסר אזור תעשייה, כל היישובים שלנו הפכו לאזור תעשייה.

זה קשור גם לדיון שהיה אתמול.

נכון.

היום כל העסקים של התושבים מתחת לבתים. העסקים המזהמים, העסקים הנקיים. כמובן בתכניות המתאר שלנו ובתכניות המפורטות אין להקים מסחר או תעשייה מתחת לבתים. זה הופך את כל בעלי העסקים לעבריינים ומשלמים מאות אלפי שקלים בלית ברירה וממשיכים לעבוד. זה גורם נזק, גם עושה פקקים ומשפיע על איכות החיים בסביבה. מגיע גם לנו לישון אחר הצהריים ובערב שיהיה שקט. הכבישים שבין כה הם צרים, שלא יהיו פקוקים בכלל פריקה וטעינה.

לכן אמרתי את זה בציניות, אני מבקש להוציא את אזור התעשייה מהיישוב שלי.

היום אומרים שלא נותנים לכל יישוב אזור תעשייה אלא שיש אזורי תעשייה אזוריים. אנחנו מסכימים לאזורים אבל איפה צריך לעשות את זה?

יש לנו שטח, אדוני היושב ראש. אתמול דיברו על הטורבינות וזה באזור המיועד לנו לאזור תעשייה. מנהל התכנון מסרב. יש לנו כבר הרשאה ויש לנו חלק מהתב"ר לתכנן את אזור התעשייה. לכן, אנחנו לא נסרב שגם האזור הזה ישרת אל כל האוכלוסייה מסביב, כי אין לנו מקום אחר. לכן צריך לעזור לנו ולהוציא את ההרשאות ממשרד הכלכלה, שהובטחו לנו.

חבר כנסת חאג' יחיא, בבקשה.

בבסיס להחלטה 922 היה הנושא הכלכלי של היישובים הערביים ואיך לתמוך בכלכלה ודיברו על הפוטנציאל הכלכלי שטמון בתוך האוכלוסייה.

כשאני מדבר על אזורי תעשייה, בין אם זה ליישובים עצמם ובין אם הם משותפים, קודם כל אנחנו צריכים להבין מה המטרה. המטרה צריכה להיות בשלושה נתיבים. אחד, מקומות עבודה לאנשים שהם מובטלים או בלתי מועסקים. יש אנשים שלא נכנסו בכלל למעגל העבודה ואז הם לא נכנסים לסטטיסטיקה של המובטלים.

שניים, זה ההכנסות לרשויות המקומיות. שלוש, זה בעלי עסקים שיוכלו להתפתח.

לכן, כדי ליישם את זה, אנחנו צריכים לפתח אזורי תעשייה קיימים. לא יכול להיות שאזור תעשייה בטייבה למשל, שהיא העיר שלי, שהוא מאושר משנות השבעים, עד היום הוא לא מחובר למערכת ביוב מרכזית. רוב הכבישים שלו לא מפותחים. מה שנמצא שם זה בלוקים, זה מוסכים. הפוטנציאל שלו הוא גדול.

היות ויש לנו גם בעיה בנושא של תחומי שיפוט וביישובים הערביים לא מפתחים ולא מקדמים אזורי תעשייה, אז בואו נאשר אזורי מלאכה קטנה ומסחר ואזורי תעשייה משותפים אזוריים כדי שיהיה צדק בחלוקת המשאבים גם במגרשים, גם בעובדים וגם בהכנסה לרשויות המקומיות.

תודה.

חבר הכנסת אזברגה.

רציתי להתייחס להיעדר מקומות להשכרה. המחסור הזה עושה את זה יותר יקר ואז אפילו בעלי עסקים שפותחים לשלושה או ארבעה חודשים, אחר-כך הם קורסים.

נקודה נוספת, יותר מסובכת, היא העניין של תביעות בעלות. אני מכיר מישהו שיש לו 170 דונם בתוך אזור התעשייה. עדיין לא הסדירו את זה 30 שנה בגלל דברים בירוקרטיים. זה קשור פעם למנהל מקרקעי ישראל, פעם קשור לראש ממשלת הנגב. אתה יודע, הנגב זאת מדינה נפרדת.

נכון.

פעם קשור לכל הבירוקרטיה הזאת. גם הרשויות שצריכות פעם אחת לחתוך בעניין הזה לא עושות זאת.

ברשותכם, אני מבקש לנציגת האוצר להתייחס לטענות שעולות כאן לגבי העובדה ש-5 מיליון החלטה 922 הוצאו. חלק אומרים שבכלל אין שם כלום.

התקצוב צריך להיות בכל שנה זה אחוזים – 922 זה 30% מתקציב הפיתוח באותה רשות מתקציב היחידה. אז כלום לא התקבל מזה.

אני רפרנטית תעשייה ומסחר באגף התקציבים משרד האוצר.
כמו שאמרו פה, בעצם החלטה 922 מדברת על הקצאת שיעור מסוים מסך התקציב של מנהל אזורי תעשייה. ההחלטה מדברת בשנת 2018 על 42.5% שיוקצה לאזורי תעשייה במגזר הערבי. זה סכום מכובד. מדובר גם בפי 2 מחלקם באוכלוסייה בסופו של דבר.

נכון לשנת 2018 הדבר הזה מיושם ואנחנו עוקבים אחריו.

את צריכה לקחת בחשבון את הפער. זה פער של כמעט 50 שנה.

שוב, זה מה שעלה בהחלטת ממשלה, שמשרד האוצר דחף רבות כדי לקדם אותה.

התכוונתי שלא צריך לייפות אותה יותר ממה שהיא לא.

בסדר גמור. המספרים הם 42.5% ובכך אנחנו עוסקים.

כמה כסף יש?

האחוז הזה שווה 61 מיליון.

61 מיליון שאמורים לכסות החלטות ממשלה קודמות.

לא. 61 מיליון שאמורים להקצות לאזורי תעשייה במגזר הערבי. לגבי איזה אזורי תעשייה במגזר הערבי, אומר בכנות - - -

רגע, למתי זה?

לשנת 2018.

אנחנו עומדים בהחלטת הממשלה.

לגבי שנת 2019 יש תחום אחר וגם הוא בתכניות העבודה של משרד הכלכלה ייועד לפיתוח אזורי תעשייה במגזר הבדואי. ההחלטה מיושמת מבחינתנו.

אני אבקש משי להציג ולהתייחס לדברים שהועלו על-ידי חברי הכנסת ועל-ידי אחרים. לפני כן אני רוצה להודות לכלכלנים נועם בוטוש, אליעזר שוורץ וכמובן לעמי צדיק, שהוא חלק בלתי נפרד מהוועדה ועומד בראש האגף לפיקוח תקציבי במרכז המידע והמחקר של הכנסת. אני רוצה להודות לו על המסמכים הטובים והמאלפים שהכנתם לישיבת הוועדה הבוקר. המסמכים האלה הונחו בפני חברי הוועדה. באמת תודה.

אני מתחבר למה שנאמר פה. אין ספק שפעילות כלכלית עוזרת למניעת אבטלה, מניעת פשיעה, חינוך, איכות חיים, דו קיום.

אני רוצה לחלק את התשובה שלי לשניים. קודם לגבי העסקים הקטנים ואחרי זה לגבי אזורי תעשייה.

לגבי העסקים הקטנים אני רוצה לתת קצת מספרים. בשנת 2017 נתנו שירות לכ-4,000 בעלי עסקים במגזר הלא יהודי. אם אני אתן קצת ניתוחים ספציפיים לגבי הבדואים בדרום, שבהם אנחנו משקיעים לא מעט, עד כדי כך שלאנשי המעו"ף יש מכוניות 4X4 כדי להגיע לבעלי העסקים.

את הלא מעט אני לא יכול להעריך.

אנחנו משקיעים בכך ביועצים ומרצים דוברי ערבית. יש אתר אינטרנט בערבית. הקמנו ארבעה מרכזי עסקים במגזר הלא יהודי. רק ברהט נתנו ב-2016 שירות לכ-600 בעלי עסקים. הקמנו יחד עם תכנית עיסאווה. אם יהיה לנו זמן, ניר ידבר על-כך.

נתנו הלוואות לעידוד נשים. בשנת 2018 נתנו שירות ל-447 הלוואות לנשים. קרן ערבות מדינה נתנה לאו דווקא למגזר הבדואי אלא בכלל כ-215 הלוואות לעסקים לא יהודיים.

מה סדר הגודל של ההלוואות?

אני לא יודע להגיד לך את המספר. ניר ישלים אחרי זה ואני אשמח שהוא ייתן את הנתונים.

בעיקרון, כל שירות המעו"ף הוא בהנחה משמעותית ביחס למגזר הלא יהודי וכל השירותים שיש שם. 45 בעלי עסקים הקימו אתרי אינטרנט בזכות השירות שאנחנו נתנו. אנחנו מתגאים בזה כי זה מספרים יפים עבור מסחר מקוון.

דיברתם על סגירה של מפעלים. אני יכול להגיד לכם שבשנת 2017 נפתחו בטירה 185 עסקים חדשים, שזה גידול של 10%.

זה לתושבי טירה אלא ליהודים שהגיעו לטירה?

מי שגר בטירה.

או שהעסק בטירה, כי זה שונה לגמרי?

ניר, זה מספר העסקים ביישוב או שבעל העסק גר ביישוב?

זה עסקים שרשומים ביישוב.

זה ממש שכנים שלי ואני יודע מה קורה שם, זה לא תושבים.

אין עדיפות לתושבי המקום, זה גם אנשים מבחוץ.

אגב, אותו דבר באזורי התעשייה המשותפים. גם אנשים באים מבחוץ למכרז.

אמת ויציב, אין העדפה. כל מי שרוצה להקים עסק בכל מקום.

ברהט נפתחו 240 עסקים מול 200 עסקים ב-2017. יצאנו עכשיו במסלול - - -

אנחנו יכולים לראות את הנתונים?

בטח.

אדוני המנכ"ל, אני אבקש לקבל את הכל בצורה מסודרת.

בשבוע שעבר יצאנו לתקצוב של 10 מפעלים צמודי דופן בנגב למגזר הבדואי. זה סבסוד שאנחנו נותנים להקמת המפעלים.

מעבר לזה שאנחנו מסבסדים ונותנים במכרז, אם תקים מפעל תקבל סבסוד של עד 3-4 מיליון שקלים להקמת המפעל.

זה בנוגע למסלול תעסוקה שמיועדים למגזר הלא יהודי. מעל 1,000 עובדים ב-2017 נהנו מהמסלול הזה. אם דיברתם על "סודה סטרים", אני חושב שדווקא "סודה סטרים" זאת דוגמה מאוד טובה. כ-900 עובדים עובדים שם. דיברתי עם העובדים וראיתי איך הם מרוצים ומרוצות מהעבודה שם.

זה נכון, שכמו שנאמר על-ידי היושב ראש, אי-אפשר להישען באזור תעשייה על מפעל דגל אחד. לכן אזור התעשייה שם הוא גדול ויש שם לא מעט יזמים בדואים שהולכים להקים שם את המפעלים שלהם. בסך-הכול יש שם תמהיל יפה.

דיברתם על מפעלים במצוקה. יש קרן למפעלים במצוקה. כל מפעל שעומד בקריטריונים רשאי לבקש בקשה. ידונו בה ואם אפשר לעזור זה ייעשה בשמחה.

נאמר פה על-ידי סמי מ"צופן", שני מרכזי הייטק שיוקמו בשנה הקרובה. אחד ייצא ממש בחודש וחצי הקרוב באזור המרכזי והשני יהיה בצפון. אנחנו באמת רוצה שיוקמו מרכזי הייטק ואנחנו שמים על זה עין גדולה.

לגבי אזורי תעשיה. אין חולק על-כך שצריך לעשות עוד אבל צריך להסתכל גם על הכוס המלאה. מה זה הכוס המלאה? אנחנו יודעים שיש לנו חוסר באדמות ברשויות הלא יהודיות. אנחנו יודעים שיש בעיה עם הסטטוטוריקה ולכן הושקעו - - -

אני מבין שזה לא פוליטי פרופר, אבל תגיד לי, למה אתה רואה בנו לא יהודים? אתה לא רואה שאנחנו ערבים, שזה מאפיין? שאנחנו עם. אני לא קורא לך לא ערבי, כי אתה לא רק לא ערבי, אתה גם לא צרפתי ולא אנגלי, אתה יהודי. אני ערבי אז תגיד ערבי.

מבחינתי יש גם צ'רקסים, דרוזים, כולם.

ב-32 רשויות אנחנו נמצאים בקידום תב"עות שיביאו את הצעד הבא לפיתוח אזורי תעשייה. זה, אדוני היושב ראש, מהפכה.

בסופו של דבר, כשיש תב"ע ברשות מקומית, אחרי השלב הזה מגיע שלב הפיתוח.

זה נכון, כמו שנאמר פה. יש לנו תכנית של כמה מאות מיליוני שקלים שאנחנו יושבים עם האוצר בימים אלו - - -

שי, כמה? זה בין מיליארד ל-3 מיליארד ולא כמה מאות.

מה זה משנה אם זה 500 או מיליארד?

הוועדה ביקשה שתעבירו להם את התכנית.

שי, אני רוצה לסיים.

תקבל את כל הנתונים.

ממש בימים אלו אנחנו בהתדיינות סופית עם משרד האוצר כדי להשלים עוד כ-30 מיליון שקלים מ-922. אני מניח שנהיה אנשי בשורה ממש בחודש הקרוב.

תודה.

אני רוצה לסכם, ברשותכם.

התקופה של 922 עברה מחצית.

אני רוצה לסכם.

אני רוצה לומר את הדבר הבא. תודה לשי ותודה לכולם. הנושא הזה לא עולה פעם ראשונה בוועדה. כל דיון כזה מקדם עוד קצת. לא אמרתי שאנחנו יוצאים כאן וכל תאוותנו בידינו.

אני רוצה להזכיר שגם בדיונים הקודמים הצלחנו לממש כמה דברים.

אני מבקש שקיפות בהתנהלות, במובן הזה שאני מבקש שכל הנתונים שאדוני הציג בפנינו יועברו אלינו בצורה מסודרת כדי שנוכל לפרסם אותם.

אמרת שאתה אמור לסיים את העניין של מאות מיליונים של אזורי התעשייה - - -

יש את המאות או מיליארדים.

אני מבקש קודם כל את העניין של ה-30 מיליון ואת ההתייחסות לשאלות שהיו פה. אנא ממך, תוך 10 ימים אני מבקש את הנתונים. בבקשה שי, זאת ועדת הבית שלכם, אז אנא, אני מצפה לקבל את זה בצורה מסודרת.

שנית. לאחר שתושלם התכנית של המאות ולכן היא הולכת, אני אבקש לקבל בכתב.

היא קיימת, היא הוצגה בפני האוצר. אנחנו יודעים שהיא קיימת והם יודעים. אנחנו רוצים לעזור להם לשכנע את האוצר.

זאת לא הודעה לעיתונות, אחי. תן לי, ברשותך לקדם את העניין. אני מבקש את זה כוועדה. את העבודה שלי אני יודע לעשות לא רע בעיקר כשאני רוצה. ברשותך, אני מבקש את הדברים האלה.

מה עם המשולש?

הלוואי והייתי יודע לתת את כל הנתונים עכשיו.

ברשותך, אני מבקש התייחסות מסודרת לשאלות שעלו פה. אנחנו נעקוב אחרי הדברים האלה מקרוב בפתיחת מושב החורף. אנחנו נשתדל מאוד לקיים דיון מיוחד.

ברשותך, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:55.