פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



20
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
26/06/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 257
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, י"ג בתמוז התשע"ח (26 ביוני 2018), שעה 12:45

תעשייה ישראלית - איפה הנשים?

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

איילת נחמיאס ורבין

נעמה קאופמן פס - משנה למנכ"ל, משרד הכלכלה

אילנית גרין הירש - מנהלת תחום פרוייקטים וועדות מקצועיות, משרד הכלכלה

הדר וינטר גולן - מנהל תחום תכנון ומעקב, אגף בכיר אסטרטגיה, משרד הכלכלה

חן עבאדי - מרכזת בכירה קידום אוכלוסיות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מיכל פרידהיים - מתמחה, נציבות שירות המדינה

מור שפירא שמגר - יו"ר פורום מנהלות בתעשייה, התאחדות התעשיינים - פורום מנהלות בתעשייה

נילי צור - מנכ"לית ויסוצקי, התאחדות התעשיינים - פורום מנהלות בתעשייה

סיגל אסולין - מנהלת מטבחי דקל, התאחדות התעשיינים - פורום מנהלות בתעשייה

יעל שכטר סיטמן - ראש תחום בריאות ואנרגיה, התאחדות התעשיינים - פורום מנהלות בתעשייה

דר' מירב קינן - מנכ"ל איגוד ההיי-טק, התאחדות התעשיינים בישראל

מיה הרשקוביץ - מנהלת איגוד תעשיות הטקסטיל והאופנה, התאחדות התעשיינים בישראל

נגה שגב נדיר - מנהלת טלנט, קבוצת שטראוס, התאחדות התעשיינים בישראל

יעקב גבאי - מנכ"ל אופנת דיסקרט, התאחדות התעשיינים בישראל

מיכל רון שביט - מנכ"ל פוליכד,מוצרי פלסטיק שפיים אגש"ח בע"מ, התאחדות התעשיינים בישראל

רעות גואטה - ראש מנהל האיכות חטיבת כלי טיס, תעשייה אוירית, התאחדות התעשיינים בישראל

נעמה רוזנברג - מנהלת רכש, אלביט מערכות יבשה ותקשוב, התאחדות התעשיינים בישראל

מירב מורחייף - מנהלת רכש, אלביט מערכות יבשה ותקשוב, התאחדות התעשיינים בישראל

עדנה הררי - רפרנט לקוחות, התאחדות התעשיינים בישראל

מריאל הלימי - טכנולוגית מזון, תנובה, התאחדות התעשיינים בישראל

לימור פשר כהן - סמנכ"ל תכנון משולב וסחר בתי זיקוק, בז"ן, התאחדות התשעיינים בישראל

ישר בן מרדכי - מנכ"ל בז"ן

עליזה קלינברג - מנהלת משאבי אנוש, שמן תעשיות בע"מ

אבישג שחם חדד - מנהלת קשרי ממשל, ויצו

איילת רזין בית אור - יועמ"ש, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית

ציפי דיק - משקיפה, ראשון לציון

יאנה קרייטמן - מוזמן/ת

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים


תעשייה ישראלית - איפה הנשים?

שלום לכולם, אני מתנצלת על האיחור אבל את האמת אני חיכיתי שאולי יגיעו הגורמים המרכזיים, גם חברת הכנסת שיזמה את הדיון הזה ובעצם יזמה גם את היום המיוחד וגם חיכיתי לנציגי משרד הכלכלה שאמורים לתת לנו את המידע העיקרי שלפיו אפשר לנהל את הדיון. הנה בדיוק הגיעה חברת הכנסת. נציגת משרד הכלכלה שם? אז אולי תתקרבי ליד המיקרופון. ככה זה בימים המיוחדים.

אני עכשיו בדיוק פותחת את הישיבה כי חיכיתי לך. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה-26 ביוני 2018 ואנחנו לכבוד או לציון יום התעשיינים שאני מבינה שחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין את היוזמת של היום הזה - - -

ומירב בן ארי וחבר הכנסת עפר שלח, כן.

אוקיי, אז מצוין. אני מברכת על זה שביקשת ואנחנו מקיימים היום דיון על תעשייה ישראלית – איפה הנשים? אני חושבת שזו שאלה שאפשר לשאול אותה בכל התחומים, איפה התחומים גם בתעשייה, איפה הנשים במגזר הציבורי, איפה הנשים, והיום בבוקר נשאלה שאלה גם דומה בדיוק הקודם על איפה הנשים בצבא. אני אתן לך לפתוח ואני מברכת אותך על היוזמה הזו, בבקשה.

אני מאוד מודה לך ואני מודה לך על זה שהבית הזה, הוועדה למעמד האישה, היא בית גם לנושא הזה. נמצאת כאן חברתי מור שמגר מהתאחדות התעשיינים שמובילה את כל הנושא המגדרי בתעשייה, היא בעצמה דור שני לתעשיינים. אני בעצמי דור שני וחצי לתעשיינים. וצריך לומר את האמת, אולי זו באמת הזדמנות, גם לא יכולתי להגיד את זה באף ועדה אחרת – כשאבא שלי נפטר כבר הייתה לי קריירה משלי ואח שלי עבד בתוך המפעל. אני תמיד הייתי מעורבת, אגב, בצדדים האסטרטגיים בניגוד לזה שלכאורה בנות בעולם של התעשייה הן לא היו מעורבות, אני תמיד הייתי מעורבת בצדדים היותר מורכבים ודווקא אח שלי נכנס בשלב יותר מאוחר.

אבל לי היה ברור שאני נותנת לאח שלי להיות מנכ"ל החברה. הוא, אגב, ביקש ממני לעמוד בראש החברה. אבל ברמה העקרונית אני זוכרת את עצמי כל הזמן מסתובבת ברצפת הייצור. אבא שלי נפטר באופן מאוד מאוד פתאומי ופתאום עברתי מלהיות פעם ב עברתי להיות פעמיים-שלוש בשבוע במפעל. אבל אתה מסתובב ברצפת הייצור ואתה באמת לא רואה נשים.

פעם תעשייה נחשבה עבודה מאוד מאוד פיזית, עבודה מלוכלכת, ואני אומרת את זה במובן הכי כנה שיכול להיות. תעשייה היא כבר מזמן לא הדבר הזה. תעשייה היא מזמן עניין טכנולוגי, בדיוק הציג את עצמו בפניי ז'קו גבאי מנכ"ל דיסקריט, אני יכולה להגיד לכם שאפילו בטקסטיל שבמדינת ישראל זה לא תחום שהוא מאוד חזק היום, זה לא התעשייה הכי גדולה בארץ, אתם יודעים כמה טכנולוגיה יש בטקסטיל? אבל גם התעשיות היותר מורכבות בין אם מדובר בפלסטיק, בין אם מדובר ב- - - באמת, אין כמעט תחום שבו נשים לא יכולות להיות משמעותיות.

אני זוכרת שכשהגיעה אלינו לראשונה מנהלת בקרת איכות אני אמרתי לאח שלי, תחזיק אותה חזק שלא תלך לשום מקום כי היא כל כך כל כך כל כך טובה והיא באמת צמחה באופן משמעותי במפעל. כלומר, אתה רואה את היכולות של נשים ברצפת הייצור וברצפת הניהול. זאת אומרת, גם בתפקידי ניהול ברצפת הייצור. ומשום מה לא מכוונים נשים בכלל לעולמות של חינוך טכנולוגי או כמעט לא מכוונים אותן לעולמות של חינוך טכנולוגי, לא מעודדים אותן ללכת למקום הזה ותעשייה היא בכלל לא נחשבת מגזר שבו כדאי לנשים ללכת.

וצריך להגיד שהמשכורות הממוצעות בתעשייה הן גבוהות לאין שיעור מהמשכורת הממוצעת במשק. זאת אומרת יש פה גם הזדמנות כלכלית. ולכן אני מודה לך על הדיון הזה, אני חושבת שככל שאנחנו מרבות לדבר בזה, היום יש פורום, אגב, יש פורום נשים בתעשייה שמור עומדת בראשו וצריך להגיד, אנחנו כל הזמן פוגשות עוד ועוד ועוד מנהלות, גם נשים שלא צמחו בתוך התעשייה אלא הגיעו אליה.
צריך להודות יש משהו קסום בתעשייה, באמת קסום בתעשייה, אתה נכנס, מציץ, נפגע. אז אני מאוד מאוד מקווה שאנחנו נצא ונשכיל מהדיון הזה להבין מה אפשר לעשות כדי לעודד יותר נשים. אני מתנצלת אבל שאני עוד מעט צריכה ללכת לעוד דיון, אז עמך הסליחה.

אני חייבת להגיד שדווקא אולי דיון פרופר על איפה נשים בתעשייה אולי לא עסקנו בו בוועדה אבל עסקנו בכמה היבטים שקרובים ומכינים, בוא נגיד, לכניסת נשים. למשל עכשיו כשאת מזכירה את כל הנושא של הכנת הנשים ללימודים אקדמיים טכנולוגיים או להתקדם בתחום הזה אני נזכרת גם בנתונים שהיו על חלוקת הנשים באקדמיה הישראלית ובלימודים או בהשכלה גבוהה, ואיך באמת למה אחוז הנשים, למשל צעירות וצעירות ערביות שעושות לימודים של מדעים מדויקים לבגרות, אחוז שלהן יותר גבוה מהבנים, והן עושות או מביאות תוצאות יותר טובות אבל כשעוברות להשכלה גבוהה זה נעלם, הן נעלמות מהמפה של ההשכלה הגבוהה בתחומים של נגיד הנדסה למיניהם. יש פחות נשים שנכנסות לתחומי הנדסה, יש יותר לרפואה למשל. אז זה חלק מזה.

נכון, יש איזושהי תפיסה עדיין שקיימת על התעשייה שהיא מסיבית וגדולה ומחייבת באולי עבודה, אמרת מלוכלכת או לפחות קשה פיזית, ככה זה נתפס יותר. ואם חושבים על נשים בתחום הזה חושבים עליהן דווקא בתחומים של ניהול יותר מאשר - - -

כן, משאבי אנוש, שיווק, לא - - - סמנכ"לית פיתוח מה, לא?

אני שמחה לראות שגברת מור שפירא שמגר נמצאת איתנו ואני אתן לך גם כן אולי ככה להציג לנו את המפה.

תודה רבה. תודה רבה חברת הכנסת ורבין, לכבוד לי. לא רק לכבוד, גם מרגש. תודה רבה חברת הכנסת יו"ר הוועדה, תודה רבה על הדיון. אני רוצה גם להגיד תודה לחברות שלי מהתעשייה, נגה שגב משטראוס שחלק מצוות שעושה מהפכה בתעשייה הישראלית, גברת נילי מויסוצקי, מנכ"לית של ויסוצקי, אנחנו מכירות עוד פחות או יותר מהתיכון, שמחה שאת פה. דווקא נילי היא דוגמה למישהי שהגיעה משיווק והיא היום מנכ"לית. ואני רוצה את מירב אורן, מנכ"לית איגוד תעשיות האלקטרונית בהתאחדות התעשיינים ויעל שכטר שהיא הרפרנטית מנהלת הפורום שלנו.

ומה שאני רוצה להגיד, נגה, אם מותר לי, אני חושבת - - - אני גדלתי בגיל חמש על השער שהיה בכניסה ללבידי אשקלון, מפעל עץ ישן, והייתי רצה על המסדרונות למעלה כמו בסרטי אימה, היום אני לא מבינה איך לא נפלנו לתוך המכבשים ואני כל החיים שלי חיה על התפר של תעשייה, אבל אני חיה בעולם של גברים. אני זוכרת שפעם ראשונה שהגעתי, לקחתי את התפקיד, הגעתי לשטראוס לפגוש את סמנכ"לית התקשורת של שטראוס, יפייפיה עולמית, בלונדינית, מטופחת ברמות על, ואני באתי עם מכנסי חאקי וחולצה בורדו ועם נעלי עבודה ומה זה הרגשתי כאילו שאני נחתי מהירח.

כולם מרגישים ככה ליד אוסנת, זה בסדר.

זה נכון, אבל עדיין זה היה במיוחד חריג. ומה שאני בשלוש וחצי שנים שאני מתעסקת בזה רוצה להעיר שכל הזמן מדברים על לפנות לנערות לחינוך טכנולוגי. אני ממה שאני מבינה בשיווק ובתעשייה ובכלל, קצת שאני מבינה, לדחוף זה הרבה יותר קשה, פולינג זה הרבה יותר קל. גם בייצור מתכת כשעושים פולינג יותר קל מאשר לדחוף ייצור. ובמיוחד לאור מה שאני עוקבת אחרי מה ששטראוס עשו וגם לאור הדוגמה של ויסוצקי, כשיש גברים שרוצים לקדם נשים אז נשים מתקדמות. וביום שהסביבה התרבותית חברתית תהיה נעימה לנשים הן יבואו.

אז בשטראוס זה אחד המקומות הכי רצויים לעבודה בארץ כתעשייה, בנקים שהן מובנים ויש יכולת לנהל ולבנות מערכת חיים אז נשים מגיעות, זה לא קשור לידע בטכנולוגיה, בנות היום לומדות יותר חמש יחידות מתמטיקה מבנים ועובדה היא שגם אחרי שהן נכנסות לשוק ההייטק הן נפלטות. ואנחנו הגשנו נייר עמדה והמסקנה שלנו היא שאם לא יהיה פרויקט לאומי שמתעסק בהבניה חברתית של שוק העבודה שפונה למעסיקים, שמדבר עם מעסיקים אחד אחד, ועושה שינוי ארגוני.

כי הרבה פעמים האפליה, מצטערת, אצלנו בהתאחדות לא אוהבים שאני אומרת את זה, אבל האפליה היא הרבה פעמים לא מודעת. הרבה פעמים היא מודעת, יותר קל לשלם 30% יותר בזול לסמנכ"לית מאשר לסמנכ"ל. אבל הרבה פעמים היא לא מודעת והרבה פעמים היא עיוורת והרבה פעמים קשה למצוא את דור הביניים שהופך להיות הדור הבא. ואני חושבת שהדרך היחידה אם אנחנו רוצות כנשים וכמשק ופריון בכלל, ואני אומרת את זה הרבה פעמים ליעל, שהכביש לא יודע מי נוסע עליו. הוא לא יודע שנוסעת גברת כהן והוא לא יודע שנוסע אדון כהן. והטיל שנופל הוא לא יודע שהוא פוגע בגברת כהן או באדון כהן, הוא יודע - - -

או בגברת עאידה תומא לצורך העניין.

או לגברת מור שמגר שעובדת באשקלון באזור תעשייה דרומי, נכון, או גם לגברת אמא לשישה ילדים שיושבת שם בעזה וחוטפת טילים מגברים מכאן ומכאן שרבים על ההברחות ועל הכספים והיא חוטפת טילים. אבל פחות ניכנס לפוליטיקה הזאת כרגע. אני משוכנעת היום שאפשר לעשות שינוי גדול אבל השינוי הוא בעבודה סיזיפית, מעסיק מעסיק, ולעזור לארגונים לשנות את התרבות הארגונית שלהם - - -

מה הם בעינייך החסמים הכי משמעותיים?

תרבות ארגונית. סביבה חברתית גברית. כי אומרים לי שהבעיה היא זה איזון בין עבודה לבית, לא זה לא בעיה באיזון. עובדי הבנקים, בבנקים אין בעיה של איזון, יש מנכ"ליות, כל שלושה בנקים עם מנכ"ליות ורוב שדרת הניהול זה נשים. כלומר במקום שאישה יודעת איך היא יכולה לשלוח לילדים לבית ספר ולגן ולתכנן את החיים שלה ולהיערך היא יכולה לעבוד שעות נוספות. הרעיון הזה שנשים הן עדינות, אני לא שייכת לקטגוריה העדינה. נשים עובדות, נשים רוצות ונשים מתקדמות.

אם אנחנו נעזור בתרבות הארגונית, ובצורה מסוימת אני רואה כחלק מהארגונים סוג של - - - הם שבויים בתוך עצמם כי בסוף עולם העבודה התחיל ונבנה על ידי גברים. גברים היו הראשונים שיצאו לעולם העבודה השכיר ולא היו חקלאים או בעלי מלאכה קטנים. אז עולם העבודה נבנה על פי צרכים של גברים ועל פי קודים ארגוניים גבריים. ואנחנו צריכים לשנות את הקודים הארגוניים, אנחנו צריכים לשנות את המבנה הארגוני ואת צורת החשיבה ואז יבואו הפתרונות - - -

אפשר לחדד אולי קצת יותר – מה למשל אחד השינויים שנעשו שאת מכירה מהשטח או אצלך או אצל החיים שנעשו ובאמת הראו שלאחר השינוי הזה יותר נשים מעודדות להיכנס ל - - -

אני יכולה להגיד שאצלנו במפעל כשאני קיבלתי את הסרגל של קטליסט - - - שכר, עשיתי אותו והלכתי לאבא שלי ואז הוא התחיל להסביר לי אבל המהנדסת הזאת היא לא ככה. אמרתי, או, המהנדסת הזאת מחזיקה לך את הפרויקט הזה והזה. המהנדסת הזאת היא לא ככה, אה, הבנתי, היא הרבה לפניי אנדריי 3, כי יש אצלנו איזה ארבעה אנדריי. לפני אנדריי 3, הוא הגיע אחריה, והיא מחזיקה לך את הפרויקט הזה והזה והזה. אה, אבל אני לא יכול להשוות להן את השכר מהר כי מה הגברים יגידו. אמרתי, אין בעיה, בוא נתחיל בבונוסים. אז כמה שנים הוא קודם כל אישר בונוסים ועכשיו הוא אישר להן שכר, והוא יודע שאני יושבת לו על הוריד.
אבל אנחנו מפעל משפחתי יחסית קטן-בינוני, אני יכולה, הוא לא יפטר אותי. אבל הנשים במקומות אחרים יותר קשה להן לדרוש, ולכן אני מרגישה חובה מוסרית למרות שאני צריכה לחזור למפעל כי אבא שלי - - - אני מרגישה חובה מוסרית להגיד את הקרב הזה כי אני יכולה להגיד דברים שנשים אחרות לא יכולות להגיד, ויותר. אבל אני עדיין חושבת שאפשר לעשות את זה ואני ממש אשמח להעביר את זה לנגה שגב משטראוס כי הם עושים דברים מדהימים, פשוט מרגש מה שהם עשו.

גברת נגה, כן בבקשה.

אני חושבת שבשטראוס קודם כל ברור לנו שהמקום של עבודה על איזון מגדרי הוא לא - - - ברור שזה הדבר הנכון לעשות בכלל אבל אנחנו מבינים שזה נכון לעסק. אנחנו מבינים שאנחנו עושים את זה לא לטובת נשים שרוצות לממש את הפוטנציאל שלהן, אנחנו רוצים להיות עסק שמרוויח בדרך מסוימת לאורך זמן ואם לא יהיו נשים לא נוכל לעשות את זה. לא נוכל לעשות את זה מבחינת חדשנות ומבחינת הטאלנט שזמין לנו. חצי מהטאלנט אנחנו לא רוצים לפספס מבחינת גיוון של דעות. שמנו לעצמנו יעד בערך לפני שבע שנים להיות 50% נשים בעמדות ניהול חוצי קבוצה, חוצי - - - אז עמדנו על 35% והיום אנחנו 43%. אז שבע שנים זה אחוז בשנה אחרי המון עבודה ועוד יש לנו מסע ועוד יש לנו המון מה לעשות.

43% זה מסך כל הנשים בחברה.

43% נשים בעמדות ניהול, כל עמדות הניהול. לא עמדות ניהול יש לנו גם ככה אבל השאלה אם זה שיש אלפי נציגות מכירה זה באמת משרת את ה- - -

לא, אבל למשל מעניין, בתעשייה בניגוד למגזרים אחרים, מעניין למשל להבין האם יש עובדות בייצור. את מבינה, כי עד כמה לנשים יש מוטיבציה להיכנס גם לתפקידים כאלה.

אני אתן רגע עוד שנייה דוגמה למשהו שמחובר, ממש דוגמה. אז אחד – הגדרנו לעצמנו את היעד הזה שהוא היה יחסית אגרסיבי כי ביעדים קטנים אין באמת דחיפה אמיתית לעשות עבודה. ואחר כך התחלנו למדוד את עצמנו - - - והתחלנו לתגמל מנהלים בכירים בחיבור ליעד הזה. זאת אומרת, אם תגמול של מנהל בכיר קשור בהתקדמות וקידום איזון מגדרי אין ספק שזה עוזר להשקיע בזה אנרגיה גם אם זה לא בא ממוטיבציות פנימיות. הסתכלנו על כל התהליכים הארגוניים, לא כי אנחנו חושבים שנשים לא צריכות לפעמים כל מיני סוגים של תמיכה אלא מתוך אמונה שלא צריך לתקן את הנשים, שהארגון צריך רגע להסתכל על עצמו בראי ולראות איפה הוא מדיר בלי להתכוון. איך נראים תהליכי הערכה, איך נראים תהליכי גיוס, איך מתפרסמות משרות, איך נראים תהליכי קידום, איך אנחנו מזהים ומפתחים ומגדלים פוטנציאל בתוך הארגון, והבנו שיש לנו שם הרבה עבודה לעשות ואנחנו ממשיכים לעשות אותה. עשינו כל מיני תהליכים תקשורתיים, אחד קשור למשהו שאת שאלת לגביו. עשינו תחרות, רצינו לשתף כמה שיותר אנשים כי בסוף אם הדברים רק קורים Top-down לאט לאט לא מספיק קורה. אז עשינו תחרות חוצת ארגון, קראו לארגון שווה, שאלנו אנשים בארגון, עובדים, מנהלים, כל מי שרוצה, יש לך רעיון לפרויקט לאיזון, לך או לך, רעיון לפרויקט לאיזון מגדרי, תבואו, נציג אותם להנהלה, בחרנו חמשה פרויקטים, הפרויקטים האלה רצים עד היום. אחד מהם, פרויקט מגשימות, הוא לנשים בקו ייצור בנצרת, ראינו שבקו הייצור בנצרת יש לנו הרבה מאוד נשים והן לא עולות לדרג ניהולי אפילו אחד מעל למרות שהן 50% מהדרג המייצר. ובעקבות הפרויקט הזה וליווי שלהן יש לנו היום אחוז יותר ועולה של נשים גם בדרג ניהולי ראשון בקו ייצור בנצרת. או קבוצה של גברים שנוסדה בתהליך הזה, רובה גברים, שעובדת למען איזון מגדרי. אפשר להסתכל על הייצוג פה בחדר, זה לא עניין של נשים, גם נשים מוטות וגם גברים מוטים. וכשרואים פורומים בעולם, פורום של מנכ"לים באנגליה, פורום מנכ"לים באוסטרליה אז - - - המנהלים שלנו - - - והפורום הזה עוזר, עובד כדי לייצר מודעות של גברים לאיזון מגדרי. יש לנו תהליכים של מנטורינג וכו'. חוץ מכל זה הסתכלנו גם החוצה, הסתכלנו מה קורה בשרשרת אספקה שלנו, כמה מהעסקים שנותנים לנו, ספקים שלנו, הם בניהול של נשים והם עסקים קטנים אולי ואנחנו נותנים להם תעדוף ומשנים קצת תנאי תשלום כשאנחנו יכולים, הולכים לקראתם. הסתכלנו מה קורה בקהילה, איך אנחנו יכולים לעבוד בקהילה, בחברה, עופרה שטראוס הייתה נשיאת יסמין עד לא מזמן. ורד מקלרסון - - - של קטליסט כדי לייצר סרגל. אנחנו באמת כל הזמן, מבחינתי אחת ההבנות שלנו היא שאין דבר אחד שאנחנו יכולים לעשות כארגון והוא יעשה את כל ההבדל, אנחנו צריכים לעבוד מערכתי וסדור וארוך טווח ומרתוני ויום יומי. ובסוף אם נעבוד גם מפה וגם מפה וגם מפה רק משם באמת יבוא הבדל. אז אם מחפשים לסקור מהדוגמה שלנו אני חושבת שבקטנה - - -

אני רוצה להוסיף למה שהיא אמרה בהקשר של - - - לנשים ערביות שהייתי פעם אצל רין יונס המדהימה והיא אמרה לי קצת בכעס, היא אמרה לי הבת שלך גמרה להיות מ"פ בצבא והיא כבר מנהלת כי היא הייתה בצופים והיא הייתה קצת בצבא, אתה מנהל שלושה אנשים. הבת שלי מאוד מוכשרת אבל היא בחיים לא למדה ניהול. שבוע אחרי זה התקשרה אליי מנהלת משאבי אנוש מאפיפית ואמרה לי, יש לי אוסף של נשים שאני לא יודעת איך הן גמרו שנות לימוד, הן מכל מיני כפרים, היא אומרת, הן מדהימות, אבל הן לא מתקדמות כי אין להן כישורי ניהול ראשוניים. הן הולכות על האינטואיציות שלהן ועם קצת הדרכה והן גם לא - - - בבית, הן יכולות לפרוץ קדימה. ואני מצטרפת למה שאמרה נגה שאני חושבת שפרויקט לאומי ש- - - זה - - - לקדם נשים מכל הרמות - - -

אנחנו תיכף נרצה לשמוע ממשרד הכלכלה ולראות אם יש תכניות כאלה ואם זה בסדר העדיפות ומה בדיוק קורה שם. רשמתי לי גם שני אנשים, מר ג'קו גבאי, בבקשה.

תודה רבה שהזמנתם אותי. אני רוצה לספר לכם, אני הקמתי את חברת דיסקרט, אני בעלים ויצרן של חברה שמייצרת בישראל מזה 30 שנה. אני בן ממשיך, לאבי היה מפעל לתוויות, בילדות ממש גדלתי במפעל, זה היה מפעל בעיקר של אריגה, מקצוע של אורגות, בעיקר ניצולות שואה. אני יכול להגיד בגאווה שלמדתי מאבא איך אני אמור להתנהל מול נשים בכלל ואיך לקדם אותן כמה שאפשר, הוא העסיק למעלה מ-50 נשים, לאמי הייתה מתפרה ואני מזה 30 שנה יצרן.

אני רוצה לספר לכם שמאוד מאוד לא קל לייצר בישראל. זה נורא נחמד שעושים כנסים ומדברים וזה, אנחנו מתמודדים עם בעיות מאוד קשות. אני מעסיק היום בדיסקרט בערך 200 עובדים, מתוכם 90% נשים. כמעט בכל המחלקות שלי יש מנהלת, רוב המנהלות שלי הן מנהלות בעצם וחלקן עובדות איתי כבר ממש עשרות שנים. יש אפילו נשים איתי שמלוות אותי מיומי הראשון, משנת 87', חלקן אפילו ירשתי מהוריי.

אני רוצה לספר לכם על בעיה מאוד כואבת בעיניי. הבת שלי סיימה שנקר לא מזמן והיא נקלטה לעבוד אצלנו בחברה כמעצבת. אבל נורא כואב לי לראות שכל בנות המחזור שלה עובדות, לצערי הרב, כפקידות במשרדי עורכי דין. זה חלום ילדות. ללכת ללמוד אופנה זה לא עורך דין ולא מהנדס, נולדים עם האהבה הזאת לאופנה, ויש להן ממש תשוקה להתעסק בתחום הזה. אנחנו יכולים לקלוט כמות מאוד מוגבלת של נשים משנקר, בוגרות שנקר. לדעתי היום בישראל יש כ-300 בוגרות מדיי שנה בכל בתי הספר לאופנה שהן מהטובות והטובים ביותר בעולם. לא יודע כמה אתן יודעות אבל בתי הספר בישראל נחשבים בעולם באמת כטובים ביותר, במיוחד שנקר, ויצו, הטכניון ויש עוד.

בודדות מצליחות להיקלט בענף. למה? כי לצערי הרב הממשלה מקבלת החלטות, במיוחד משרד האוצר, ואני אשמח אם מישהו יזיז את זה, גם אתן כנשים בתוך התפקיד שלכן תעשו משהו לעשות שינוי. משרד האוצר מקבל החלטות שרירותיות, אין לנו היום שום הקלה. בתור יצרן, אין לי שום העדפה מול יצרן סיני, אין לי מכסי הגנה שזה דבר שקיים בכל העולם. אני מייבא בד, אנחנו מעצבים בארץ את הבדים, מדפיסים אותם, מעסיקים באמת, אמרתי לכם, מעסיקים 200 עובדות אצלנו. אין שום העדפה בתחום הזה.

נוסף לכך זה נורא סקסי לתת פטור ממע"מ על קניות באינטרנט אז כל אחת קונה מסין באינטרנט. מה איתנו, איך אנחנו יכולים להתמודד מול הדבר הפרוץ הזה של קניות באינטרנט, וכולכן מכירות את הדבר הזה, נורא קל לקנות באינטרנט. אין לי בעיה עם תחרות, אנחנו יודעים להתחרות. אנחנו מעסיקים גם הרבה נשים במגזר הערבי. יש לי חנויות במגזר הערבי, אני מתמודד עם בעיה כמעט יום יומית במגזר הערבי ואני נורא שמח שאת כאן. אין מודעות לכחול לבן. אני מגיע ואני רואה תגובות בכפרים שיש לנו חנויות של הגברים דווקא שאומרים אני לא קונה כחול לבן.
ואני תמיד מוצא את עצמי מסביר שהכחול לבן הזה לא מיוצר ברמת אביב. זה כחול לבן, אני קורא לזה, פלשתיני ישראלי, אנחנו את רוב הסחורה שלנו מייצרות פועלות בכפרים הערביים, בכפרים דרוזיים ואני לא מתבייש לספר לכם שאני הקמתי לפני שנה מפעל בעזה. ואני מעסיק בעזה היום 600 עובדים, מתוכם כמחצית נשים. המפעל הזה עובד בשיתוף פעולה עם מערכת הביטחון, אנחנו לא רואים שום בעיה, נכנסת סחורה כמעט כל יום. אנחנו עובדים גם עם נשים במגזר הערבי. אני אשמח אם תהיה מודעות וגאווה גם לציבור הערבי בקניית כחול לבן.

וכשאני מסביר מי מייצר את הבגדים האלה ומי עובד אצלנו אז הרבה פעמים ראיתי שמורידים את התווית עם הסמל כחול לבן וגברים במגזר הערבי מדביקים - - - כי הם לא ידעו את זה בכלל. הם חשבו, אני לא יודע מה הם חשבו לעצמם, הם חשבו שכחול לבן זה מיוצר ברמת אביב או באמת באמצע תל אביב. וכשאני מסביר את זה אז יש שם איזה סוג של, תסלחו לי, בורות בתחום הזה. ואני חושב שחייבים לתת יותר פרסום ויותר מודעות גם לעניין הזה. בעבר העסקנו מאות נשים במגזר הערבי בתוך ישראל, בכפרים ישראליים, בכפר קרע - - -

זה מה שרציתי להגיד לך. אני זוכרת עדיין כאשר תעשיית הטקסטיל העסיקה במתפרות באוכלוסייה הערבית הרבה עובדות וכשנחתם הסכם השלום עם ירדן ומצרים הועברו המתפרות האלה למצרים ולירדן כי חיפשו כוח עבודה זול וכנראה מצאו יותר זול ממה שהיה אז- -

את צודקת.

- - ו-15,000 נשים ערביות יצאו לאבטלה ורק נקלטו בחזרה כ-5000 לאורך 5-6 שנים נקלטו בחזרה- - -

את צודקת, אבל אני לא חושב שזאת הבעיה, הבעיה זה הייבוא.

מה שרציתי להגיד שכאשר רואים שרוב התעשייה בעצם לא נכנסת לכפרים הערבים, רוב התעשייה לא קיימת בערים אפילו. בוא נראה, יש נצרת, יש כל מיני. עכשיו למשל ברהט זכו בזה שתנועת ה-BDS דיברה על סודה סטרים, סודה סטרים העבירה מהשטחים מליד רהט ופתאום נקלטו 800 עובדים ועובדות ערבים מהנגב. אני חושבת שהקשר עם התעשייה, אולי זה מדבר לכל ישראלי יהודי ממוצע להגיד לו כחול לבן, זה לא מדבר לערבי להגיד לו כחול לבן כאשר הוא לא רואה את הקשר האמיתי של התעשייה הזו גם תורמת לחברה שלי, התעשייה הזו מביאה גם תעסוקה לחברה שלי, אז נוצר קשר אחר. רק רציתי להבהיר מנקודת מבט המגזר. מי שכבר מכיר אותי יודע שאני שונאת את המילה הזו.

גם את המילה מגדר אנחנו לא אוהבים.

זה משהו אחר. מגזר זה - - -

מגזר ומגדר הן שתי מילים לא טובות.

אפשר לדבר על זה. מגדר זה משהו אובייקטיבי, מגזר זה משהו שגזרו אותו ממשהו.

אני חושב שעדיין ניתן לעשות פרסום או גם בתחום הזה, ואני לא רוצה עוד פעם להיכנס לזה אבל אני חושב שכולנו אמורים ליהנות מהתעשייה הישראלית שהיא כוללת את כולנו. תודה רבה.

תודה לך.

נילי צור, מנכ"לית ויסוצקי, בבקשה.

אז קודם כל אני מסכימה לגמרי עם מה שנאמר פה מקודם על ידי מור וגם על ידי נגה לנושא התרבות הארגונית. אני, התמזל מזלי להגיע רוב הקריירה שלי הייתי בשני ארגונים, גם באוסם וגם בויסוצקי עכשיו הנהלה של 50% נשים. באסם הוביל את זה גבר, את הבחירה הזאת, גזי קפלן ז"ל- - -

גבר חכם צריך להגיד.

גבר חכם מאוד, נכון. וגם בויסוצקי אני חושבת שמוביל את זה הבעלים, שלום זיילדר, שעוד בעקבות אמו שהייתה מי שבעצם בנתה את היסודות לויסוצקי של היום, אידה זיידלר, הבין שיש כוח טמון של הפעלה, הנעה ויצירה בנשים. ככה שאני מסכימה לגמרי שזה עניין של תרבות ארגונית ומוכנות ארגונית ואפשור במידה מסוימת לארגון. אגב, ויסוצקי חנכה אתמול את קריית ויסוצקי, העברנו את שלושת המפעלים לקדמת גליל, בסמוך למפעל התה. ואנחנו מעסיקים בשמחה הרבה מאוד אנשים גם מהמגזר וגם מהמגדר- - -

מהאוכלוסייה הערבית.

בדיוק. אבל לענייננו, מה שרציתי להגיד בנוסף לנושא של התרבות הארגונית זה נושא החינוך. אני חושבת שחלק מהבעיה זה גם העובדה שהנשים או הילדות או הצעירות, אנחנו לא משכילים לחנך אותן להבין עד כמה הן יכולות, עד כמה הן מסוגלות ועד כמה הן צריכות לקפוץ למים. והיה - - - קודם בדיון של ועדת החינוך ודיברו שם על חינוך טכנולוגי ולאן הלך החינוך הטכנולוגי וכו' וכו'. בעיניי עצם זה שאנחנו מדברים על החינוך הטכנולוגי בהקשר של תעשייה זה כבר הבעיה כי החינוך הטכנולוגי צריך להיות חלק מהחינוך הלא טכנולוגי, החינוך המסורתי.

ואם לא היינו פונים לאותם 5000 אנשים צעירים וצעירות שהולכים לחינוך הטכנולוגי כדי להכשיר אותם לתעשייה אלא היינו מסכימים לעשות פרויקטים שהם רלוונטיים ל-100,000 צעירים וצעירות שיש כל שנה בבית ספר תיכון הרגיל, גם בפרויקטים, גם בלהכין אותם לבגרות במקצועות טכנולוגיים, בתוך הבית ספר כמו שהם לומדים פיזיקה, לצורך העניין, כמו שהם לומדים מתמטיקה. ובצדק אמרתם שהרבה מאוד ילדות בוחרות במקצועות הריאלים אבל אם הייתה להן את האפשרות לבחור במקצועות שהם יותר משיקים בתעשייה, בתעשייה שלנו, אז יכול מאוד להיות שזה היה טבוע בהן הרבה יותר מילדות, לצורך העניין, צעירות וכו', והן היו מגיעות לעניין הזה מתוך רצון באמת לצמוח בתעשייה. ואני חושבת שצריך לעשות את העבודה משני הצדדים, בקיצור. תודה.

תודה לך. ציפי מכלוף - - - השכנה של ציפי רוצה לדבר.

אני מיכל רון גביש, אני מנכ"לית של פוליכד שזה מפעל פלסטיק ששייך לקיבוץ שפיים. אני מאוד מתחברת למה שנילי אמרה ואני רוצה רק לתת דוגמה אישית ובנוסף להציע שייצא מכאן קול קורא. אני חושבת שכל אחת מהנשים פה יכולה לקחת על עצמה ללכת לבתי הספר הקרובים לאזור מגוריה, מה שאני עשיתי למשל, ופשוט להעביר מצגות לכיתות מעורבות, אם זה כיתות של מתמטיקה, ספורט או אומנות, להעביר את החוויה, את היום יום שלנו, את סדר היום שלנו, מה אנחנו עושות, איפה אנחנו מוצאות את עצמנו בצמתים, איפה יש לנו את הערך המוסף, איפה אנחנו מביאות גם את האינטליגנציה הרגשית שלנו, גם את האגו הקצת יותר מצומצם שמשאיר מקום לעוד מנהלים, איך אנחנו באמת יודעות לנווט מרצפת הייצור עם הטכנאים ומנהלי המשמרות והאורזים הפשוטים בקו והבטחת איכות וכל השרשרת הזאת.

אני מאוד רוצה לעודד את זה ומאוד מובילה את זה באופן אישי לבד, אבל אני אשמח שנגבש מכאן, הקבוצה הזאת, אם כל אחת מאיתנו מצאה את הכוחות ואת האנרגיה לעצור את יום העבודה המאוד עמוס ולבוא לכאן, לטרוח לבוא לכאן, אז אין שום סיבה בעולם שאנחנו לא נרים גם מכאן איזשהו קול קורא כזה שבאמת יאחד אותנו לפעילות כזאת. אין ספק שבחינוך יש הרבה מאוד כוח. אז זה מה שרציתי להגיד.

תודה.

אנחנו עשינו פרויקט כזה לפני שנתיים שלוש בהתאחדות, עשרות תעשייניות הגיעו. אחד הדברים שנתקלנו זה היה קושי מאוד גדול לתאם עם הבתי ספר, עשינו את זה עם הצבא - - -

כי משרד החינוך צריך להרים את זה - - -

אני בדיוק רציתי להגיד את זה. אני יודעת שיש למשל פרויקטים שמביאים נשים מתחומי הנדסה לכל מיני פרויקטים בבתי ספר לעודד את מדעניות העתיד או משהו כזה. אבל בגלל זה חיכיתי לפנות למשרד הכלכלה – אני חושבת שאלה פרויקטים שהיוזמה האישית היא מבורכת כמובן אבל צריך ראייה כוללת ומערך ממשלתי שירים אותה. ובגלל זה אני חיכיתי, רציתי לשאול - - -

הבעיה היא ש- - -

יוזמה אישית לא תטפל בכל בית ספר אם משרד החינוך לא יאשר את זה - - -

צריך להיכנס לתכנית הלימודים.

הבעיה היא אחרת. הבעיה היא שזה נגיעות מאוד נקודתיות. אז בסדר, אז באה הרצאה ונחמדות, או שהן שמעו או שהן לא שמעו - - -

אם משרד החינוך ירים את זה זה יכול להיות בנוי - - - במקום שתהיה בגרות רק בקולנוע, תהיה גם בגרות במקצועות התעשייה, למה לא.

או בתעשייה או במגדר. אחת הבעיות שאני רואה שאנחנו מדברות זה כשאתה הולך חוג מגדר הוא שם, הוא כאילו צריכים לדבר רק - - - בוא נדבר איך משלבים את זה.

נכון, אבל אני מאמינה שאנחנו צריכים לחשוב על פרויקטים. נשים הולכות לאיפה שטוב להן. אם נעים להן לעבוד עם נשים הן ילכו לנשים וזה לא משנה כמה כסף ישלמו להן. ואם במקצועות טכנולוגיה יהיה להן נעים לעבוד וישלמו להן טוב הן יבואו לבד, לא נוכל לעצור אותן. אז אני לא מאמינה בלקחת אותן אחת אחת בשערות של הראש אלא ליצור מערכת ארגונית שהן רצות כמו עדר שוורים והן שוברות את השער.

אני חושבת שאני הייתי רוצה לראות - - - תשמעו, אנחנו כן רוצות שינהרו באוטובוסים לתעשייה, הנשים. אוקיי, לא לקלפיות ו - - - אבל שהנשים יגיעו וינהרו לתעשייה. אבל קודם כל אפילו אם ימצאו אותן אחת אחת אז עשינו משהו כבר. כי אני באמת רוצה להבין ואני רוצה לתת למשרד הכלכלה לשטוח את מה שיש להם להגיד, האם יש תכנית סדורה בעניין, האם הם יודעים כמה נשים נמצאות בכלל בתעשייה, האם עשו מיפוי לנושא, או בכלל הם לא שמו לב לעניין הזה. יכול להיות שאני עושה להם עוול אז אני רוצה לתת להם. אני עושה את זה הרבה כנראה למשרדי הממשלה.

גברת נעמה קאופמן פס, המשנה למנכ"ל משרד הכלכלה, בבקשה גברתי.

תודה על הדיון, אני חושבת שכאישה אני מתחברת אליו, חלק מכן פגשתי, ואני חייבת להגיד שזה באמת עורר בנו הרבה מחשבה בנושא, ולכן גם תיכף אני אשטח את הדברים. אני רוצה לחלק את זה לכמה מקומות. היום משרד הכלכלה מטפל יותר במובן של מול המעסיקים, יש את משרד העבודה שעובד ברמה של הפרט, ולכן חשוב להפריד בין הדברים ואני לא אתייחס לנושאים של משרד העבודה, יש ממונה על העבודה שמונה לאחרונה ואנחנו נעבוד בשיתוף פעולה צמוד גם בנושאים הללו.

כן חשוב לי להעלות על סדר היום את החלטת הממשלה שהעברנו לאחרונה ביחד עם הרשות לקידום מעמד האישה, משרד העבודה, משרד האוצר שעניינה היא: "הואיל וקידום שוויון מגדרי בתעשייה עשוי להביא בין היתר לצמצום פערים קיימים במספר המועסקים ומספר המועסקות בתעשייה, להגדלת התוצר הלאומי, להקים צוות משותף של כל החברים הללו שמגבש המלצות וכלים וצעדים נוספים לקידום חשיבה מגדרית וצמצום הפערים בתעשייה". ההתאחדות הכירה את ההחלטה הזאת - - - אני עבדתי בשיתוף צמוד בנושא הזה עם ההתאחדות כדי להביא רעיונות - - -

מתי הבאתם את זה?

בפברואר.

לא, בסוף מרץ. היה איזשהו מקרה שם, אני לא רוצה להיכנס לנושא אישי מול הרשות שעיכב טיפה, אבל אנחנו נתחיל לעבוד בקרוב. חלק מהנושא הוא לשמוע את התעשייה וקיבלנו את זה על עצמנו בהחלטת ממשלה. והכל, שוב, בשיתוף עם ההתאחדות ולשמוע את הנשים, להקים איזשהו פורום נשים, לצאת בסוג של שמיעת הציבור בנושא הזה, לשמוע רעיונות, לשמוע את שטראוס וכל האנשים הטובים שעושים. זה ממש על הפרק, זה ממש בימים אלה, העיכוב היה קטן. כן עשינו איזושהי עבודה מעמיקה על כמות הנשים בתעשייה מכלל המועסקים וכו', וזה חלק מהרקע לדברים, אנחנו כן רוצים לצאת לבנצ'מרק עולמי ולהעמיק את העבודה בנושא הזה. חשוב לי להציף אותו כי העבודה תתחיל, לשמוע את הציבור, לשמוע את התעשייניות ולשבת ולשמוע מכם את הרעיונות לחסמים כשאנחנו עובדים באמת בשיתוף פעולה יפה.

אני כן רוצה להגיד בקצרה עוד כמה נקודות. אחד בנושא של עסקים קטנים, יש שורה של פעולות שנעשות גם מול נשים, כמובן, מול יזמות עסקית בכלל ומול העסקים הקטנים. ויש כנסים שנעשים לאחרונה, כנס נשים בעסקים רק לפני ממש שבועיים. בנוסף יש לנו כלים ייעודיים של עידוד נשים ואוכלוסיות בתעשייה, הוראות מנכ"ל שונות שנותנות תמרוץ למפעלים וגם - - -

בדיוק רציתי לשאול האם יש תמריצים ברורים כבר קיימים בנושא הזה.

יש תמריצים, הוראות מנכ"ל, יש הוראות מנכ"ל ספציפיות, השבוע התפרסם מקצה עבור השבוע, של עשרות מיליוני שקלים, של העסקת מקצה עבור נשים בדואיות בדרום, ששם יתעדפו מפעלים שמעסיקים נשים. יש הוראות מנכ"ל 417 שעוסקות בכל מיני מיעוטים, לרבות נשים ערביות וכו'. יש לנו הוראות - - -

כן, אז בזמנו בדיון שהתקיים על תעסוקת נשים ערביות בדואיות את נכחת ואת הסברת את זה, נכון.

אנחנו כל הזמן שומעים וכל הזמן חושבים איך עוד, איזה כלים לקדם. אני מקווה שהעבודה תיתן באמת את התובנות ברמה רחבה יותר. כן חשוב לי להגיד, כי נאמרה אמירה על אזורי תעשייה במקומות ערביים שהם מאוד מטופלים. השבוע הייתי בנצרת, השבוע היינו בסיור שר - - -

מה בנצרת?

יש שם אזורי תעשייה, הייתה איזושהי אמירה לגבי אזורי תעשייה - - -

לא אזור, יש שם את ה- - -

לא, יש אזורי תעשייה ויש קידום של חשיבה והסרת חסמים לכיוון אזורים נוספים. הנושאים הללו כן מטופלים, אנחנו נמצאים בשטח, שומעים - - -

אני יודעת בדיוק מה מטופל בעניין אזורי התעשייה, יש החלטת ממשלה מ-2010 להקים 12 אזורי תעשייה, חמש מהם אמורים להיות בדרום. בינתיים לא הושלמה העבודה באף אזור תעשייה מהאזורים האלה ו- - -

אנחנו נמצאים בשטח, שומעים את השטח, מקשיבים לשטח, זה חלק מהתובנות שהביאו - - - הממשלה - - -

מצוין.

העבודות נעשות, העבודות יהיו רציניות ומעמיקות, אני אוהבת נתונים ואוהבת מספרים כדי להבין לאן אנחנו צריכים להגיע, יהיה לנו מטרות ויעדים - - -

אני קיימתי דיונים בנושא הזה ונכחו גם מהמשרד. ואני יודעת, תאמיני לי, אני יודעת כל אזור, ואני יודעת מה הבעייתיות בלהתקדם באזורי התעשייה. חלק מזה קשור לבעלות על הקרקע, איפה שרוצים לעשות, ואי יכולת באמת לשחרר את הקרקע הזו ולהתחיל לעבוד איתה. אני יודעת איפה נמצאים אבל יש עיכוב. היה דיון סוער שהתחלנו לדבר על חמשת אזורי התעשייה שבדרום שפתאום רצו להעביר אותם מאזורי תעשייה צמודים ל- - - לעשות אזורי תעשייה משותפים והיה דיון. כלומר- - -

תראי, לא הבאתי נתונים ממנהל אזורי תעשייה ובאמת לא התכוננתי בהיבט הזה, אני יותר הסתכלתי באמת על הנושא של הנשים וקידום נשים. אם תרצו אנחנו נשלים גם את הנתונים האלה. אני לא רוצה לעשות או לדבר בצורה לא מקצועית ומדויקת, ולכן אני לא יכולה להשיב. אני חושבת שהעבודה שאנחנו נעשה והנושאים האלה שאנחנו מקדמים, ויש כלים חדשים ויש עשייה בנושא, אז אני חושבת שהיא תישא פירות ו- - -

קודם כל אני חייבת לברך על עצם העובדה שאתם הולכים להקים את הפורום הזה, אני לא יודעת אם כבר הקמתם או מיניתם בתוך הפורום, אבל הפורום המשותף של המשרדים השונים כולל הרשות לקידום מעמד האישה כדי לנסות לבדוק. וזה אחד מהדברים שאמרתי, אני מחכה לשמוע ממשרד הכלכלה כי אני חושבת שהגיע הזמן להסתכל ממש בגדול על התמונה הכללית ולא להתמקד פה ושם ורק מה אפשר לעשות בדרום ומה אפשר לעשות עם נשים ערביות. הבעיה קיימת באופן כללי, יכול להיות אצל אוכלוסיות מסוימות היא חמורה יותר וזה לא רק קשור בנשים, זה בעיקר לא בנשים, זה קשור גם כן במצב של האוכלוסייה עצמה.

ולכן אני מאוד שמחה לשמוע שאתם קיבלתם את ההחלטה, הממשלה קיבלה את ההחלטה הזו, אתם הולכים באמת להתחיל לעבוד על הנושא. אני שמחה גם שאתם הולכים לצרף את התעשייה שכבר הוכיחה את עצמה, ניסתה, אולי השתמשה בכלים שהשתמשו בהם בעולם ומקדמת את הנושא. כל הנושא של תמריצים ואיך אפשר להשתמש בהם אני חושבת שזה נושא מאוד מאוד חשוב, כל הנושא של לתת תמריצים למפעלים.

אבל שוב, אני חושבת, תשמעו, אני בדיוק ישבתי עכשיו וחשבתי לי, אני בת 52 וזה בשידור ישיר אני אומרת את זה, אני לא ביקרתי באף מפעל. אני אומרת את זה, למה אני אומרת את זה – אני אומרת שאם התעשייה לא רק שהיא לא קיימת פיזית מול העיניים, אלא היא לא נמצאת בתודעה וביום יום וצעירות לא מבקרות במקומות האלה ולא רואות את המקומות ולא מרגישות ולא רואות את המנהלת והמנכ"לית ואני לא יודעת מה, זה מחוץ אפילו לקו המחשבה של מה אני יכולה להיות בעתיד.

אני חייבת לצאת, קוראים לי בוועדה אחרת - - -

בסדר גמור. אני רק רוצה להגיד שאני אשמח לקבל את המידע מסודר אם יש לכם את המיפוי, גם מה בדיוק המשרד עושה, איזה תמריצים קיימים וגם מי הצוות שיעבוד וצורת העבודה של הצוות אשר תתקיים. ואני אעביר אותו גם כן לחברת הכנסת היוזמת.

אני יכולה לומר משהו?

בבקשה.

אני עורכת דין סיגל אסולין ממטבחי הדקל. אני מתחברת למה שאת אמרת ואני חושבת שאם ניתן לתעשייה קצת צבע אחר כמו שנתנו להייטק, לדוגמה התנאים, אם אנחנו מדברים, אם אנחנו רוצים לגרום לנשים לבוא ולעבוד יותר בתעשייה ולרצות לעבוד בנושא של ניהול וכדומה, אם היו תנאים למשל, סתם, בוא נחשוב, כמה אנשים נתקעים בתעשייה בחודשי הקיץ עם אלפי נשים שנעדרות מהעבודה, מאות נשים שנעדרות בגלל כל נושא הילדים וכדומה. אם היינו מוצאים איזשהו סידור, איזה תמריץ לתת למשל למפעלים גדולים לפתוח באיזשהו סידור היו מאפשרים בעצם הנגשה של הנשים יותר לעבודה וזה גם היה צובע את נושא התעשייה קצת יותר מבחינת התנאים. לתת להן דברים אחרים שיגרמו רצון להשתלב בתעשייה בדיוק כמו שמתקיים בהייטק - - -

הייתי רק מדייקת יותר עם מנגנונים שהם מעודדים הורים בתעשייה. כי אני חושבת שכמו שיש הסללה לנשים יש גם הסללה לגברים ואני הייתי רוצה לראות את הגברים נוכחים בחיי ילדיהם כמו הנשים, ולכן הייתי טיפה מרחיבה.

נכון. בכנסת מקיימים קייטנה לילדי עובדי ועובדות הכנסת ובאמת לילדי עובדות ועובדי הכנסת. כלומר, למה התעשייה לא נתקעת עם אלפי גברים שרוצים לטפל בילדים שלהם? כי גברים לא עושים את זה, יש להם את הנשים שלהם שיושבות בבית ומטפלות או שצריכות להעדר ממקום עבודה. ברגע שמפעל גדול או חברה גדולה באה ואומרת אני עושה קייטנה לילדים של העובדים והעובדות שלי אז - - - אבל אנחנו שוב, אנחנו מדברות על אלה שכבר נמצאים בתוך התעשייה - - -

אני מדברת על הנשים. אני אומרת שכדי להביא מישהו למגזר מסוים, הרי לתעשייה אין לה את הצבעוניות של ההייטק, כמה אנשים מסתכלות על הייטק וכמה מסתכלים על התעשייה- - -

אבל הן לא שורדות בהייטק, זה לא משנה, הן לא שורדות.

יש לא מעט ששורדות, אבל אני אומרת, אם ניתן קצת תנאים שהם לא בהכרח משהו מפוצץ אלא דברים שקצת יציירו את התעשייה יותר מנגישה, יותר - - -

אולי יתנו שכר שווה למשל. אחת מסיבות הפרישה מעולם ההייטק זה הפער האדיר בשכר בין גברים לנשים.

נכון, והן אומרות, גם אנחנו מרוויחות פחות, גם אנחנו עובדות כמו משוגעות וגם בסביבה גברית. להתראות לגמרי.

כן גברתי.

אני לימור מבתי זיקוק. אז קודם כל אם את בת 52, אני בת 50, ואני מעל 20 שנה כל יום בבתי זיקוק אז אני מזמינה אותך לבקר בבתי זיקוק יחד עם עוד עשרות אלפים שמגיעים למרכז מבקרים בבתי זיקוק ותראי מה זה תעשייה בחיפה - - -

חשבתי שאני אקבל יחס מיוחד, היא אומרת לי תבואי עם 10,000 מבקרים. חשבתי שאקבל איזה יחס מיוחד, תגידי לי, נעשה לך סיור - - -

בקיצור זה רק כדי שלא יהיה לך את החסך הזה אחרי 52 שנה.

נכון.

אם יש תעשייה, מה שנקרא, כימית כבדה, ואני חלילה לא מזלזלת בטקסטיל, במטבחים או בפלסטיקה, אבל תעשייה עם כל הנופך המאוד מאוד כבד של ברזלים - - -

ומה המצב עם נשים אצלכם?

המצב עם נשים שלנו שאני ועוד שותפתי, יועצת משפטית, אנחנו 20% מההנהלה. יושב מאחוריי מנכ"ל בז"ן, שכשמדברים על מנכ"לים שנותנים צ'אנס לנשים אז יש לו את הקרדיט על כך, הוא חזר עכשיו לכהונה שנייה אחרי כך וכך שנים במקום אחר, אז יש לו מקום עכשיו לשפר ולהכניס עוד נשים. במקצועות הטכניים, ואני בניגוד למה שאנחנו מדברים פה שתעשייה צריכה להיות - - -

תשמעי, את נתת לו הרבה מחמאות ואני אומרת את זה מולו, יחסית ל-20% לא מקבלים מחמאות כל כך על 20%. אם 50% הייתי מבינה.

בתעשייה מסורתית כבדה זה ה- - - זה כאילו כמו האנטרפרייז בכדור הארץ.

זה בשכבות מתחת. כי אם יש הנהלה של 10 אנשים ושתיים מתוכן נשים זה לא המהות לספור כמה מהם נשים. אולי גם לא כולן מהן מסוגלות. אני מאוד חוששת תמיד שהמוטו לקדם לפעמים עושה גם ויתורים על יכולות. ואסור שתהיינה ויתורים על יכולות - - -

מעניין למה לא שואלים שאלות כאלה כאשר מקדמים גברים. השמונה גברים כולם בעלי יכולת סופר שלא נמצאת אצל הנשים.

אני אגיד לך שלספור כמה נשים מתוך 10 חברי הנהלה זה לא הדבר החשוב וזה לא מה שיעשה את העניין. העניין הוא כמה מהנדסות יש בשטח - - - כמה מהנדסות יש במעבדה - - -

אם את זוכרת אני פתחתי בזה בעניין של ללכת ללמוד הנדסה, אבל זה כן, אני רוצה כן לספור. כי בלי לספור אני לא מקבלת את התמונה. בלי להצביע ולהגיד פה חסרות נשים, אני מאמינה שיש הרבה נשים נפלאות ולפעמים, ובהרבה פעמים הן הרבה יותר טובות. ונעשו מחקרים שחברות שיש בהן יותר נשים יש בהן יותר תפוקה ויותר רווחה.

זה מה שאני אומרת שבשטראוס זה לא היה לצורך העניין, הרי לצורך לייצר עסק מצליח, וזה בהחלט שם, אני חושבת שבהקשר של איפה נשים יכולות למצוא את עצמן בתעשייה גם אם כלכלנית עובדת בתעשייה זה הישג. היא לא כלכלנית בבנק ישראל, היא לא כלכלנית בבנק פועלים, היא כלכלנית בתעשייה והיא פעמיים בשבוע, שבועיים, חודש, הולכת למתקן, לומדת את המתקן. כי מקודם הייתה פה איזושהי אמירה כאילו נשים בתעשייה זה חשוב שנהיה בהארד קור ברצפת הייצור ולאו דווקא - - -

גם וגם.

יש פסי ייצור שבאופן טבעי הם יהיו תמיד מעוז גברי. ולא בכל דבר צריך להילחם. אבל לבוא לתעשייה, לבוא לתעשייה כמו בתי זיקוק ולראות כמה מהנדסות כימיה יש בכל הדיסציפלינות, גם בייצור, גם בסחר, גם בכלכלה - - -

מבקרות איכות גם יכולות להיות - - -

דרך אגב, הנדסת כימיה זה נתפס כדיסציפלינה נשית.

ושוב אני חושבת שפה יש את הפורום - - - יש לנו פורום במכון האנרגיה שהוא משיק לדברים האלה. הנשים שכבר כן הצליחו בתעשייה, וגם אני כמוך מגיל צעיר איכשהו אהבתי את הכימיה וידעתי שלשם אני אגיע - - - הבנות לא צריכות לזרום במשהו, הן לא יכולות בריק. אלה שכבר כן נמצאות בתעשייה, ונאמר לנו, בטח לכולכם, כל אחת מהווה מאיתנו מהווה דוגמה אישית להרבה בנות 20-30 שרוצות לדעת האם זה באמת אפשר, האם אני אהיה טובה ואני אמצא את עצמי במקום ששם היכולות שלי באות לידי מיצוי, אני גם יכולה להגיע. אז כל אחת מאיתנו זה התשובה שלה – כן, את יכולה. זה לא פשוט, אני מסכימה מאוד - - -

יש ימים שאני יושבת בהתאחדות התעשיינים, לפני שנה-שנה וחצי היה לי דיון בנשיאות שהעליתי לדיון שצריך לא רק 10% נשים בנשיאות, צריך יותר, והמנכ"ל של אחת החברות הגדולות במשק, שחבל שלא הקלטתי אותו כי הייתי הורסת לו את השוק וממש חבל שלא הקלטתי, אמר לי, אבל את לא אישה.

מה?

כן, הוא אמר לי שאני לא אישה. ושאלתי את החברים שלי, למה אתם לא אומרים, הם אמרו לי, נו מור, את יודעת למה הוא התכוון עלייך. אני כבר נעלבת וממשיכה לטחון את זה כאילו זה חצץ כי אחרת מה אני אעצור מכל הערה שמישהו אומר לי, אני לא יכולה. אבל נשים נופלות על זה כי הן מקבלות את ההערות האלה שאת אגרסיבית ואת גסה ואת קשוחה ואת כזאת ואת כזאת, והן מקבלות את זה בגיל 28, 30, 35, אומרות להתראות.

זה חלק מסל הגינויים שאת צריכה להתמודד איתו ולדעת איך לענות לו. ואנחנו הדוגמה - - - ואנחנו יודעים איך לענות לזה - - -

אני חושבת שלפני שמלמדים את הנשים להתמודד עם זה אולי נלמד את הגברים לא לעשות את זה.

לא - - - את לא יכולה - - - צריכים ללמד נשים להתמודד עם זה וצריכים לפעול - - - גברים, זה מלמעלה, הם ילמדו גבולות. זה כמו הבן שלי כשהוא חוצפן הוא מקבל ממני גבולות על המקום. הוא יום אחד יצא עם בחורה, לא התנהג יפה, אמרתי לו, פעם הבאה שאתה מביא אותה אני באמצע הלילה לוקחת אותה לאימא שלה כי אתה לא תיתן לה ללכת ברחוב. הוא מאז נזהר ממני. כי אני שמתי לו גבולות. נשים צריכות ללמוד את הכלים ולשים גבולות לגברים, ככה הם ילמדו. זה לא - - - גברים לא - - -

אני אשמח לשתף.

קודם כל אני מבקשת – בדרך כלל, מי שלא יודע, פעם ראשונה מגיעים, נרשמים לדיון כדי שאני גם אוכל לתכנן את הזמן של הדיון. אני אתן, גברתי פה, ואחר כך - - - בבקשה, תתקרב ליד השולחן, זה בסדר, אפילו אם אתה גבר. בבקשה.

היו פה שני גברים, זה מאוד מרגש - - -

ואז אחר כך ארצה לסכם. בבקשה גברתי.

אני ראש מנהל וחטיבת כלי טיס צבאיים בתעשייה האווירית. אני התמניתי בגיל 33 ואני ממש לא הטייפקאסט שם בתעשייה ביטחונית כבדה, כולם גמלאי צבא בדרגות פיקוד גבוהות. דברים קורים שם, ובהקשר הזה אני רוצה לתת כמה עצות בעקבות התרחשויות של התקופה האחרונה. א' כמו שאת אמרת אבל לא אמרת איפה ומה – אני הייתי מנטורית בפרויקט מהנדסות העתיד, זה כבר רץ מחזור שלישי. פונים לאוכלוסיית בנות בלבד והבנים קובלים על זה, אני הייתי בבתי ספר וגייסנו ושכנענו בנות. המטרה להביא כ-100 בנות מוכשרות ומנטוריות כמוני ומהנדסות בכירות שמגיעות ומציגות להן מוצרים, טכנולוגיות, מגרות אותן לבחור בעיסוקים הנדסיים.

אז קודם כל זה נבע מה שכשרצינו לקלוט יותר מהנדסות לא היה לנו מצאי, לא היה לנו בחוץ עם מי לדבר ונולד כזה פרויקט שיווקי. זה עושה לנו גם טוב, גם אנחנו מה שנקרא מציפים את הנושאים שלנו, גם הבאנו מרצים מבחוץ, יזמיות, כל מיני, ובאמת בדגש על נשים, להראות שאפשר ושזה מעניין ושכדאי. זה בהקשר החיצוני.

בהקשר הפנימי יש עבודה במספר מישורים. קודם כל עובדים על התפיסה של המנהלים הבכירים, עושים עבודה מאוד מאוד חזקה על השדרה הניהולית כדי להבין שכדאי להם. ממש משווקים את היתרונות שיש בסינרגיה הזאת בין נשים לגברים והיכולות של נשים. טיפלו באוכלוסיית משאבי אנוש לגיוס נשים, איתור נשים. וגם בנשים עצמן, בתוך תעשייה אווירית, פשוט, איך אמרת מור, קוראים להן להגיש מועמדות. ממש מושכים אותן לתוך זה גם אם הן לא מאמינות שהן יצליחו וכו', לוקחים אותן יד ביד על מנת שזה יקרה. כי מה שקורה, הן פשוט לא היו מגישות מועמדות. גם הצבנו יעדים שהם יעדים כמותיים. אפשר להגיד שמ-2015 עד 2017 יש גידול של 300% בגיוס נשים. אני מדברת על מהנדסות בלבד, אני לא מדברת על מזכירות או אקדמאיות שהן לא מהנדסות או עובדות טכנאיות. אז יש גידול של 300% - - -

זה צריך רק תכנית פעולה.

נכון. אז זה תכנית - - -

כשהן - - - הן באות - - -

נכון. יש לנו רק ב-2017 40% מהמכרזים לראשות מנהל התקבלו נשים. כ-50% יותר מהרגיל הגישו בכלל למועמדות. אבל שוב, זאת עבודה, ממש עובדים בזה. יש פונקציה ייעודית לנושא, יש כנס שנתי בנושא, זה סוג של, אין מה לעשות, שטיפת מוח שצריך להעביר. אני מצטערת שהשתמשתי במילה הזאת אבל זה נכון שבאיזשהו שלב זה יתייצב אבל בהעדר ובחוסר צריך להציף ולעשות over flow בשביל שזה יתייצב במקום הנורמאלי. וזה מה שקורה אצלנו ואני חושבת שזה הכיוון שצריך ללכת אליו.

תודה רבה. זה מחזק מה שאמרתי מהתחלה. בלי תכנית ברורה ובלי החלטה, מה שנקרא Political will, רצון והחלטה מודעת ומושכלת שאנחנו הולכים לכיוון הזה אפשר לחכות עד שיקרה השינוי והוא בדרך כלל לא קורה כי הטבע הוא לא סטטי.

כן אדוני, בבקשה.

קודם כל אני רוצה להגיד שאני משרת כרגע בקדנציה שנייה בחברה. בקדנציה הראשונה שלי היו 40% נשים בהנהלה. אז - - - עכשיו - - -

אתה עכשיו מתחיל לתקן, אוקיי.

מה שאני מאוד מתחבר למה שאת אומרת שיותר נשים זה יותר הצלחה. אני חושב שיש בזה ממש. אבל אני יש לי אמירה חשובה – הנשים לא צריכות לנסות להיות כמו הגברים. לנשים יש יתרון יחסי בלהיות נשים והן צריכות לנצל את היתרון היחסי הזה ולהתקדם עם זה קדימה ולהביא את זה לידי ביטוי במקום עבודה. ואני חושב שיש לזה הרבה מאוד ערך ולאורך זמן זה מוכיח את עצמו. אני נהניתי מאוד במישור הזה ואני מקווה שבהמשך הדרך זה יבוא לידי ביטוי.

זה סלוגן נהדר יותר נשים יותר הצלחה.

אני לא במקרה אמרתי. באמת יש מחקרים שנעשו שאומרים שמקומות עבודה מגוונים יותר וגם בצד המגדרי ולא רק מבחינת גיוון של אוכלוסיות שונות בדרך כלל הם מקומות שהם יותר מוצלחים ומרוויחים יותר. וזה הוכח במחקרים מדעיים שהתקיימו.

אני אשמח גם להתייחס.

משרד העבודה והרווחה, בבקשה.

אני מהאגף להכשרה מקצועית ממשרד העבודה. אני חייבת לומר שאנחנו כמדיניות פועלים הרבה לשילוב נשים במקצועות התעשייה. קוראים להם מקצועות ש-so called נתפסים כגבריים. לפני כמה חודשים אפילו פרסמנו דוח שנכתב על ידי גברת הלית שטראובר בנושא. אני חייבת לומר שהמסקנות המרכזיות מהדוח זה שצריך פה שינוי תפיסתי, תודעתי, ממשלתי, שצריך לחול על כלל המשק.

במה?

בהקשר של שילוב נשים בענפים האלה. אנחנו פועלים לא מעט לשלב נשים במקצועות המתכת, רכב, בניין, בין אם זה בשיווק, פרסום וליקוט של אותן נשים למקצועות האלה. ואפשר לראות הצלחות, אמנם במספרים מאוד בודדים. יש לנו נשים שנכנסו לקורס אוטוטרוניקה, מכונאות רכב, קורס רובוטיקה, קורס שרברבות אפילו. ויש שם הצלחות. אמנם המספרים הם מאוד קטנים אבל אנחנו מאוד משתדלים לפעול במגמה הזאת. יש גם תמונות שמציגות את האור השלילי של הסיפור הזה, אם אני יכולה לשתף, לפני מספר שבועות אנחנו בתהליכי גיוס לקורס רובוטיקה בדרום, קורס משולב מעסיקים, הכשרה ב- - - והיו שתי בנות שהגישו מועמדות ורצו להשתלב בקורס והמעסיקים אפילו לא היו מוכנים לראיין אותן בגלל שמדובר בנשים שהם לא מוכנים - - -

מה עשיתם?

אנחנו לא יכולים לכפות את עצמנו - - -

זו אפליה שנמצאת תחת החסות שלכם.

הם לא אומרים בריש גלי שבגלל שהן נשים הם לא מוכנים לראיין אותן אבל לדעתי כשהעבירו להם גברים הם כן היו מוכנים לראיין - - -

תדברו איתנו. יש לכם בדרום את סניף דרום, סניף חיפה ובמרכז עם התאחדות תעשיינים, תדברו איתנו.

אני חייבת לומר שהתודעה פה היא קריטית. המעסיקים בכל זאת ברמה מגמתית לא מוכנים להעסיק נשים. יש מקומות שכן, יש מקומות שפחות, אבל אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי לקדם את זה.

מרכזי ריאן שעובדים באוכלוסייה הערבית, כמה מההכשרות האלה והקורסים האלה נפתחו בריאן?

אנחנו לא פותחים עבור - - - אנחנו פותחים הכשרות וגם מפנים אלינו מועמדים. אני יכולה להגיד לך שיש הרבה קורסים שריאן מפנים אלינו מועמדים ומועמדות. יש לנו קורס שנפתח בשנה שעברה ביוקנעם של העובדי ייצור והאלקטרוניקה שכולו היה בנות ריאן שהגיעו מריאן, כולן נשים ערביות שהגיעו לקורס הזה.

אבל נפתח ביוקנעם.

כן. אנחנו פותחים לא מעט קורסים עבור המגזר הערבי אבל - - -

אני יודעת שאתם פותחים, השאלה איזה סוג, על זה שאלתי.

בקורס רובוטיקה ואוטומציה שנפתח בצפון הגיעה אלינו מישהי ערבייה מירכא שגם השתתפה בכנס שלנו - - -

אבל את שומעת מה את אומרת? הגיעה אלינו מישהי מירכא- - -

נכון, אני אמרתי כבר - - -

אני אומרת, זה מחייב שינוי בתפיסה. אם מדברים על שינוי בתפיסה הכללי של המדינה וכו', של מרכזי ריאן, של איזה סוג של הכשרות הם צריכים לעשות לנשים הערביות, הרי המדינה תומכת במרכזי ריאן והעבירה להם את כל הנושא של הכשרות לנשים הערביות כדי לעודד כניסת נשים ערביות לשוק העבודה. אז שוק העבודה, חלק ממנו, זה התעשייה.

לפני חודש בערך עשינו כנס הכשרות מקצועיות מאוד מאוד גדול שזומנו אליו נציגים מכל המגזרים, כולל מרכזי ריאן. פרסנו בפניהם את כל כלי ההכשרה של האגף, את כלל הענפים שבהם אנחנו מבצעים הכשרות. אנחנו, להיפך, תומכים ביוזמות שמגיעות מהשטח ועכשיו אם יפנו אלינו ויבקשו מאיתנו לפתוח קורס עבור אוכלוסייה כזו או אחרת בתחום כזה או אחר אנחנו כמובן נשתף פעולה - - -

במקומות שלכם או באתרים של - - - יש אוכלוסיות שהן יותר רגישות לתנאי העסקה. אתה רוצה לגרום להן להעלות את רמת התעסוקה אתה מביא את הקורס אליהן - - -

לא, את יודעת מה, זה אפילו לא עניין של רגישות, זה עניין של תחבורה ציבורית, זה עניין של נגישות- - -

- - - את הקורסים אליהם ואנחנו עושים קורסים - - -

לא, זה לא עניין של רגישות כאילו האישה לא רוצה לצאת מהכפר. כשאין לה תחבורה ציבורית, אבל בכל זאת, אני יודעת בדיוק על מרכזי ההכשרה הקיימים של המשרד ואני יודעת איזה סוגי הכשרה. ואני אשמח שתנפצו לי את המידע שיש לי בזה שתשלחו לי במסודר איזה קורסים של מרכזי ההכשרה המקצועית נעשו מתחילת השנה עד היום עם פילוח של המשתתפים, מגזרית ומגדרית.

אין בעיה, הנתונים קיימים ואני אשמח להעביר לך. אבל אני חייבת לומר, אנחנו כל הזמן עבור האוכלוסיות, אנחנו כל הזמן קשובים למה שהשטח דורש מאיתנו. אנחנו באמת עושים מעל ומעבר מה שאנחנו יכולים כדי כן לשלב נשים במקצועות האלה. עלה פה קושי ויש קושי רב כי אין מה לעשות הנטייה היא של הרבה מהנשים ללכת לקורס מטפלות וקורס מזכירות ולא לקורס רובוטיקה ואוטומציה בגלל הפחד, בגלל החשש הזה מהמעסיק, מהסביבה, מהאי יכולת להשתלב בתעסוקה. ופה השינוי שצריך לעשות ברמה ממשלתית.

אוקיי, תודה רבה. אני רק רוצה להדגיש שוב גם למשרד הכלכלה וגם למשרד העבודה אני אשמח לקבל לידיי את המידע שביקשתי כולל גם עם דוח שטאובר לקבל אותו כדי לראות איזה סוג של המלצות אולי קיימות שם. כולל גם הצוות שיעבוד, תכנית הפעולה שלו, מה בדיוק הוא הולך לבדוק ומה קיים מבחינת תמריצים. אני רוצה להודות לחברת הכנסת היוזמת נחמיאס ורבין את הדיון הזה. וכמובן להודות לכל הנשים הנפלאות שהגיעו, טרחו והגיעו, ואני נועלת את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:52.