פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



4
הוועדה לזכויות הילד
12/06/2018


01/07/2018
12:30
מושב רביעי



פרוטוקול מס' 224
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, כ"ט בסיון התשע"ח (12 ביוני 2018), שעה 13:00

הדחיפות שבקידום חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות וקידום הצבת מצלמות במעונות בעקבות מקרה מות הפעוטה בפעוטון בפתח תקווה.

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר
אורי מקלב
איילת נחמיאס ורבין
פנינה תמנו

קארין אלהרר
איל בן ראובן
עליזה לביא
אורלי לוי אבקסיס
מיכל רוזין
איציק שמולי

אמיר מדינה - משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ורד כרמון - מפקחת ארצית ילד ונוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חגי ראובן פורגס - מנהל אגף מעונות יום, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

יובל גל אביעד - יועמ"ש, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אורי שלומאי - מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

מירב לונה תורג'מן - מנהלת המחלקה להפעלה פדגוגית , משרד החינוך

ליאורה סולטן - יעוץ וחקיקה מידע פלילי , המשרד לביטחון פנים

דורינה וינטה - אימא של יסמין וינטה ז"ל

ולדימיר וינטה - אבא של יסמין וינטה ז"ל

רונן ברקן - עו"ד, מייצג את משפחת וינטה

זאב גולדבלט - מת"ל-ועדת חינוך

יערה שילה - נציגת ארגון אנו – חינוך מלידה

איילת רוזין - נציגת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית

קרן אוחנה איוס - יו"ר, חיבה - איגוד הגנים הפרטיים

לירון לנקרי - חיבה - איגוד הגנים הפרטיים

צילי שוחט - מחקר הוראה והדרכה, אוניברסיטת בר אילן

פרופ' עפרה קורת - ראשת תוכנית הריס, אוניברסיטת בר אילן

יעל דיין - מרצה, האוניברסיטה העברית

קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל, איגוד מורים עולים

אינסה ליאחוביצקי - רכזת גני ילדים, איגוד מורים עולים

ישראל אליסף - נציג הורים

הובר כרמית - נציגת הורים

ורד וינדמן - מנכ"לית המועצה לשלום הילד

עדי חן - מוזמנת

אסנת ואתורי

נציגת הורים

דנית ברביבאי - נציגה מטעם פורום ועדי ההורים היישובים

יוני - נציג הורים

מתן צדיק - שדלן מאיר אסרף משרד עו"ד, מייצג/ת הסתדרות המורים

מאיר אסרף - שדלן מאיר אסרף משרד עו"ד, מייצג/ת הסתדרות המורים

אביבה ברעם - שדלנית חברת פוליסי, מייצג/ת איגוד מורים עולים -איגום, מעונות יום- נעמ"ת, ויצ"ו, אמונה, נאות מרגלית, נשי חרות

שמרית גיטלין שקד

תמי ברנע

חנה כהן



הדחיפות שבקידום חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות וקידום הצבת מצלמות במעונות בעקבות מקרה מות הפעוטה בפעוטון בפתח תקווה

שלום לכולם, אני מתכבדת לפתוח את דיון הוועדה בנושא הדחיפות שבקידום חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות וקידום הצבת מצלמות במעונות, בעקבות מקרה מות הפעוטה יסמין וינטה בפעוטון בפתח תקווה. נמצאים איתנו כאן ההורים. אני רוצה לפתוח בהשתתפות בצערכם. בדרך כלל חדר הוועדה לא נראה כך וההשתתפות של כולם כאן מעידה על גודל הכאב וגודל הזעקה, לא רק כאן בכנסת, אלא בכלל, בעם, בציבור, לנוכח מה שקרה לכם.

משום שזה לא הדיון הראשון בנושא של פיקוח על מעונות היום והצבת המצלמות, אני אספר קצת על התהליך, כדי שהדיון הזה יהיה דיון אחר, כדי שהדיון הזה יהיה נקודת מפנה שבה לא נקבל הסברים על כמה קשה ולמה אי אפשר, אלא איך אנחנו עושים את זה ואיך אנחנו עושים את זה מהר. אנחנו לא נמצאים פה לא בעניינים של פרוצדורות ולא בעניינים של תירוצים כאלה ואחרים, אנחנו מדברים כאן על חיים של ילדים. אני חושבת שבשבוע האחרון כולנו הבנו שמדובר פה בחיים של ילדים.

כבר למעלה משנתיים אנחנו מתכנסים, דיון אחר דיון, סביב השולחן הזה, בנושא הפיקוח על המעונות, כשמשום מה יש פרוצדורות שונות ומשונות. התחילו את זה לא בקדנציה הזאת, זה כבר התחיל בקדנציות קודמות ונעצר. יכול להיות שאם אז היו משכילים להעביר את זה, אנחנו לא היינו צריכים לשבת היום סביב השולחן ואולי חלק מהמקרים גם היה נמנע.

פעם אחר פעם העלינו סביב השולחן הזה את נושא חוק המצלמות ונתקלנו בהתנגדות נחרצת, לא רק מצד הגורמים המשפטיים שדיברו על נושא הפרטיות, והיועץ המשפטי לממשלה שטען שאנחנו לא יכולים להעביר חוק כי זה פוגע במי ששוהה שם, גם הורים התנגדו וגם ארגונים שונים התנגדו ואף אחד לא הבין למה חשוב הצעד הזה. מה שקרה בשבוע האחרון זה שיסמין חתמה בדם שלה את החשיבות שבקידום חוק הפיקוח על המעונות ובקידום חוק המצלמות. אני רוצה להזכיר לכולם שאם לא היתה מצלמה בגן, זה היה נגמר בקביעה של מוות בעריסה. היו לא מעט קביעות כאלה בשנתיים האחרונות. ישבו סביב השולחן הזה הורים שסיפרו שהם הביאו ילד חי ובריא בבוקר וקיבלו אותו מת אחר הצוהריים, ולא ניתן היה להוכיח אם זה באמת מוות בעריסה – שזה יכול להיות – או שזה משהו אחר. בפעם הזאת, בזכות המצלמה, אנחנו יודעים שמדובר בהריגה - - -

זה רצח.

ברצח, נכון. אני לגמרי מסכימה אתכם במינוח, אבל כשאני אומרת רצח, באים המשפטנים ואומרים אם כן היתה כוונת זדון, לא היתה כוונת זדון, אני לא יודעת מה חשבה אותה מטפלת - - -.

לא היתה כוונת זדון. מה זאת אומרת? הגישו כתב אישום על הריגה ואני רוצה לדעת למה הגישו כתב אישום על הריגה ולא על רצח.

איילת, אנחנו לא בוויכוח. יותר חמור מזה, אתמול בבוקר הם דיברו על מוות ברשלנות. זה מה ששווים הילדים שלנו, מוות ברשלנות. אנחנו כל הזמן מחפשים איפה להקל במקום איפה לקחת את זה למקום החמור יותר.

אבל היום יש פה עניין אחד ברור לכולם, הורים, אנשי צוות, אני מקווה שגם משרד החינוך יצטרף לעניין הזה, אנשי מקצוע: אנחנו לא יכולים לתת לשטח ההפקר הזה להמשיך להיות. אנחנו חייבים לעשות מעשה. בדיון הזה אני לא אתן שמשרד אחד יזרוק את האחריות על משרד אחר, וחוזר חלילה. המשרדים יצטרכו לתת תשובות איך הם עושים את זה הכי מהר שאנחנו יכולים.

זה מה שקורה, גם עם החוק שלך.

נכון. שני חוקים שאני מקדמת יחד עם החברים כאן במשך שנתיים, שחייבים לבוא זה לצד זה. אני אומרת לכם מראש, אל תגידו יהיה חוק פיקוח – לא יהיו מצלמות; או יהיו מצלמות – לא יהיה חוק פיקוח. הם חייבים לבוא בכפיפה אחת. הסברנו טוב מאוד למה הם חייבים לבוא ביחד.

אם אנחנו רוצים להסדיר את הנושא של גילאי לידה עד 3 – אגב, הצעת החוק שלי דיברה על חסרי ישע בכלל. את אותו הדבר אנחנו פוגשים גם אצל חוסים וגם אצל קשישים, אבל יש התנגדות כל כך חזקה שאמרתי: אוקיי, חברים. ולא אמרתי את זה רק בעקבות המקרה הזה, אלא כבר לפני חודש כשהגשנו את זה לוועדת שרים. אמרנו שנתחיל בגילאי לידה עד 3, ששם זה קריטי. אני בטוחה שתראו שהשמיים לא נופלים וזה רק בא לטובתנו, זה יעזור לנו לשמור על הילדים, ואחר כך נתקדם הלאה. היינו צריכים את הטרגדיה הזאת של יסמין כדי להבין שאנחנו חייבים ללכת למהלך הזה.

כבר בפתח הדברים אני רוצה להודות גם לחברת הכנסת קארין אלהרר, שנמצאת פה לאורך כל הדיונים ומלווה את התהליך הזה, ולחברי כנסת נוספים שנמצאים כאן וגם כאלה שיצטרפו. אנחנו זקוקים לכולם, לכל הארגונים שיושבים כאן דיון אחר דיון – למועצה לשלום הילד, הקואליציה לחינוך מלידה עד 3, לארגונים הנוספים. אתם חשובים במאבק הזה. ההורים שנמצאים כאן – אסנת ואתורי עם הקבוצה שמלווה אותנו כבר שנתיים בנושאים השונים וכל ההורים שהצטרפו עכשיו. נפתחו הרבה מאוד קבוצות, לכולן יש מקום וחשוב שנאחד כוח. בזכותכם, בזכות הלחץ הציבורי שלכם, בזכות הזעקה שלכם ברחוב, אנחנו נגרום למקום הזה להתעורר, כדי לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות בשביל הילדים.

ברשותכם, אנחנו נפתח עם האימא שתספר את הסיפור, ואחר כך נעבור לחברי הכנסת ואנשי המקצוע.

מדברת באנגלית, להלן תרגום הדברים: תודה רבה על שהזמנתם אותי לכאן ותודה מעומק הלב. הרבה אנשים נמצאים פה ואני יודעת שעכשיו אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר כדי להחזיר את התינוקת שלנו בחזרה, אבל אני רוצה שנשמור על ילדים אחרים ונשים מצלמות בגני ילדים כדי לראות כל הזמן מה התינוקות עושים שם. אני יודעת שבמדינה הזאת, כשהילדים מגיעים לגיל שלושה חודשים, האימא צריכה למסור אותם לגן הילדים, משום שהיא נאלצת לחזור לעבודה, אבל הילדים הם כל כך קטנים והם לא יכולים לומר לאימא שהם לא רוצים להיות שם בגלל שיש שם אלימות או משהו כזה. אני רוצה שכל האנשים – כל ההורים, האימהות – ילכו למחות. אני מצטערת, קשה לי לדבר באנגלית, זו לא השפה שלי. אני רוצה שכולם יהיו ביחד ויחוקקו וישנו את החוק במדינה הזאת, כי אני יודעת שבמדינה הזאת הילדים הם החשובים ביותר. שהיתי רק שנתיים כאן ואני מבינה שהילדים הם דבר מאוד חשוב במדינה הזאת. אני רוצה מכל הלב לשנות משהו ולהעניק אהבה לילדים, לדאוג לתינוקות, כי התינוקות הם כל כך קטנים והם לא יכולים לדבר. במדינה שלי הילדים הולכים לגן הילדים כשהם מגיעים לגיל 3, כשהם יכולים לדבר ולומר כל דבר. לכן אני ומשפחתי רוצים. דיברתי עם הרבה הורים והם רוצים לשים מצלמות ולהיות בשליטה. תודה רבה לכולם.

תודה רבה. אני מסתכלת על האימא וחושבת לעצמי כמה כוח צריך. אם אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים כוח להתמודד עם זה, כמה כוח היא צריכה בשביל להיות כאן ולהשמיע את הקול החשוב הזה. אני חושבת שאין שום קריאה שמשתווה לקריאה שלה.

אנחנו יכולים להיות בדיוק באותו מצב כמוה, הילדים והנכדים שלנו בגנים במדינת ישראל. כל אחד מאיתנו יכול היה להיות במצב שלה.

היום נעצרה עוד סייעת.

בהקשר הזה אני רוצה לומר – וחשוב לומר את זה – שלא כולם הם כאלה. לא כולם הם כאלה, אבל מגיעים אלינו יותר מדי מקרים, וכדי למנוע את המקרים האלה אנחנו צריכים לעשות את המעשה.

חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה.

תודה, גברתי יושבת הראש, על הדיון הזה. פניתי אלייך ביום חמישי ומייד אמרת שיש דיון. להורים אני אומר: אני רוצה להביע את תנחומיי, שלעולם לא תדעו צער.

זה נשמע לי כאילו המצב די פשוט ומסבכים אותו. יש הצעת חוק, היא הוגשה, עברה קריאה טרומית. אמרו: תמתינו להצעת הממשלתית. המתנו. קיימנו ישיבה עם המשרד והדבר שעלה בישיבה היה: תחכו ל- RIA. מי שלא מכיר, RIA זה לבדוק אם זה מתאים למדינה רגולטיבית. האם הילדים צריכים לחכות ל- RIA? ההורים צריכים לחכות ל- RIA? ואני אשים על השולחן – לי יש ילד שאני צריכה להכניס ב-1 בספטמבר למעון. אני עוברת דירה, אני לא מכירה את המעון. אז כמו כל ההורים שנמצאים שם, גם אצלנו החרדה קיימת. אם לא יהיה פיקוח, הסייעות שנניח גורשו ממעון מסוים יחזרו למעון אחר. אם לא יהיה פיקוח, יחליפו את השם. מהשם של המעון שהיה, למיקי מאוס. כולנו מבינים שהדברים האלה קורים. כולנו מבינים שהיום יותר קל לפתוח מעון יום שמטפל בתינוקות רכים מאשר לפתוח חנות שמוכרת פלאפל. אני נותנת את הדוגמה שלך, גברתי.

איך זה יכול להיות? אני שומעת את האימא שאומרת בלהט שהיא יודעת שמדינת ישראל דואגת לילדים שלה. ואני שואלת, נוכח העובדה שמחכים ל- RIA: האומנם?

הגנת הפרטיות היא דבר חשוב, השאלה מול מה, מול מה היא עומדת. אנחנו נמצאים במקום שהמעון הוא ג'ונגל. יש מעונות מצוינים – יושבת כאן קרן מחיבה – ונפל בחלקי המזל ובילד הראשון הייתי במעון מעולה, אבל האם זו רולטה? אחד כן, אחד לא? לא יודעים. למה שלא נסדיר את זה? העובדה שאפשר לפתוח מעון בכזאת קלות, שכל מי שיש לה דופק יכולה להגיע ולטפל בילדים; העובדה שאין דורש, אין שואל שאלות, אין שום דבר שמפקח מלבד ההורים שעובדים. בואו נודה על האמת, הרבה פעמים הם שמים את הילד במעון כי אין ברירה אחרת.

קהל שבוי.

על פי רוב ההורים לא עושים ביקורי פתע. אז מה נעשה אם לא יהיה את הדבר הזה?

אני קוראת מכאן למשרד הרווחה, למשרד ראש הממשלה שמתעקש על ה- RIA הזה, ולכל משרד שידו בדבר: אל תחכו לקורבן הבא. הוא נמצא, הוא קיים, אתם יכולים למנוע את זה.

תודה רבה, חברת הכנסת קארין אלהרר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה.

אני אחכה לחבריי, אני צריכה עוד קצת זמן להירגע, אני צריכה קצת לאסוף את עצמי.

חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה.

תודה, גברתי, על הדיון החשוב הזה. אני רוצה גם להביע התנצלות בפני כל ההורים שנמצאים בחוץ. הגיעו הרבה הורים לדיון הזה ובחמש תהיה הפגנה מחוץ לכנסת. אני מקווה שכולנו נצא לשם.

לפני שלושה שבועות הנכדה הצעירה שלי נרשמה לגן בפתח תקווה. אימא שלה חזרה ללימודים, לסטאז' בבית החולים, ליוויתי וכבר הוצאתי אותה פעמיים מהפעוטון. אני חייבת לומר לכם שמאז המקרה המזעזע של יסמין אני כל הזמן מפחדת. אני ממש מפחדת, אני לא זוכרת שפחדתי כך פעם. כשאני רואה את הקטנה בת השבעה חודשים, חסרת הישע הזאת, וכמה רחובות מהגן שהיא נמצאת עכשיו קרה הרצח הנורא הזה. אין מילים אחרות לזה חוץ מרצח. אני לא מבינה את השימושים האחרים, כמו רשלנות או הריגה. זה רצח חד-משמעי. התמונות המזעזעות מספרות לנו את הסיפור.

אין חלופה, הנשים צריכות לחזור לעבוד. גברים צריכים לחזור לעבוד. אין דרך אחרת. אני לא אזכיר כאן שאם את לא חוזרת, היום את נשארת שנה בלימודי רפואה, אז ברור שצריך לחזור ואין חלופה אחרת.

מדינה שלא עושה מעשה – ויש פה הצעת חוק שהוגשו גם בכנסת הקודמת על ידי חבר הכנסת שמולי, שאני חתומה עליה, ויש את ההצעה של קארין שגם עליה אני חתומה, והחוק של אורלב. החוק הזה שאנחנו מתכנסים לגביו, ואת רואה בוועדת שרים שביום ראשון האחרון זה שוב נדחה מהמקום הזה של ההגנה על הפרטיות. אני לא כל כך מבינה את מערך השיקולים.

הפעם זה היה קצת אחרת. אני אסביר את זה בהמשך.

אבל עדיין, גברתי, החוק הזה לא התקדם וצריך לראות איך פותרים אותו. כמו שאמרת נכון בפתח דברייך, אם לא היתה מצלמה זה היה עוד מקרה של מוות בעריסה, אבל זה רצח של חסרת ישע וזה קורה במשמרת שלנו. לא נוכל לומר שידינו לא שפכו את הדם הזה. לא נוכל לומר את זה. אנחנו פה במשמרת שלנו ולא בכדי כל כך הרבה חברי כנסת עזבו את כל הדיונים האחרים ואת הימים המיוחדים שיש פה ובאו לדיון הכל כך חשוב הזה. הדם של יסמין יחתום את החוק הזה. אני קוראת מכאן לקדם את הצעת החוק שלך ושל אחרים, שרובנו חתומים עליה, כי אין מוצא אחר. הטכנולוגיה הקיימת היום מאפשרת, בשום שכל, מתי לפתוח, מתי לא לפתוח, מתי לבדוק, מתי לא לבדוק. אני קוראת מכאן לא לעכב, גם לשרת המשפטים. את אותו הדבר אנחנו רואים גם באיזוק האלקטרוני, את המקום הזה של הגנת הפרטיות. צמד המילים הזה לא יכול להיות זה שבגללו לא יימנע הרצח הבא של התינוק או התינוקת הבאים. תודה.

תודה רבה, חברת הכנסת עליזה לביא. אני מוכרחה לומר – ואפילו אהיה יותר בוטה – הסיפור הזה של הגנת הפרטיות, וזה אכן דבר חשוב, בעיניי הוא תירוץ וסוג של צביעות, כי אנחנו מצולמים כמעט בכל מקום. כשאני שואלת למה בבנקים יש מצלמות ולמה בכספומט יש מצלמות, אומרים שזה כדי להגן על האשראי שלנו. אבל מה עם ההגנה על הילדים שלנו? איפה זה עומד פה כשאנחנו לוקחים את הדברים בחשבון.

ההצעה בעניין חוק המצלמות עלתה פעם אחר פעם בוועדת שרים ונדחתה כל פעם מחדש, וכל פעם נשלחנו לעשות את הבדיקה, בעיקר עם משרד המשפטים. הם ישבו עם גורמים מקצועיים ובספטמבר האחרון יצאה חוות דעת, ושוב העלינו לוועדת שרים. בפעם האחרונה, לפני שלושה שבועות זה נדחה בשבוע, והעלינו את זה שוב. הפעם – קשה לי להגיד בזכות – בגלל הטרגדיה הזאת, הם אמרו: אנחנו מוכנים לקבל את זה לגילאי לידה עד 3. זאת כבר אמירה אחרת לגמרי ממה ששמענו בשנתיים האחרונות. תשבו שבועיים ותביאו לנו מתווה שהוא מוסכם על כולם, כי מי שהתווסף למתנגדים לפני שבוע הוא היועץ המשפטי לממשלה שפתאום קם ואמר כמה החוק הזה לא נכון וכמה אנחנו לא צריכים להחיל אותו. היום גם הם מוכנים לשקול את הנושא הזה בגילאי לידה עד 3. תכף נשמע מהמשרדים איך בפרקטיקה, בעוד שבועיים, אנחנו מעלים לוועדת שרים הצעה שעוברת ומגיעה למליאת הכנסת, כי אנחנו לא יכולים לחכות עוד.

בהקשר זה אני רוצה לעבור למשרד הרווחה. אנחנו עכשיו בשלב של התכלס, אין זמן לחכות. מבחינתי הרכבת יצאה מהתחנה. ישבנו במספר דיונים, בחלקם השתתפה גם חברת הכנסת קארין אלהרר, בהם דיברנו איך אנחנו מקדמים את החוק ופותרים את כל החסמים. אתמול קראתי את כל הפרוטוקולים של הדיונים – לא מהכנסת הזאת, מכנסות קודמות – בחוק. גם הדברים שהיו שנויים במחלוקת בינינו לגבי מספר הילדים שמהם אנחנו נתחיל את הפיקוח – אנחנו ביקשנו חמישה, אתם ביקשתם 12. בהצעה הממשלתית שאתם קידמתם לקריאה כמעט שנייה ושלישית, היו שבעה ילדים. זה מאוד מתאים לפשרה שאנחנו הצענו. הדברים פתירים והשאלה היא איך אנחנו מקבלים מכם התחייבות עכשיו, עם לוח זמנים מאוד מאוד ברור, לגבי הקידום של חוק הפיקוח. אנחנו לא רוצים לחכות ל- RIA. אמרתי את זה כבר בפתיחה, ואמרו פה גם חברותיי, לא מדובר פה על רגולציה, מדובר על חיים של ילדים.

וגם אם מדובר על רגולציה, עושים RIA על שטויות תוך שבועיים-שלושה, תוך חודש-חודשיים. איזה שטויות. נניח שצריך לעשות RIA אז מה?

חברת הכנסת נחמיאס ורבין, שום מחסום פה - - -

חברים, זה לא ה- RIA, זה כסף.

חברת הכנסת רוזין, הלוואי שזה היה כסף, כי זה היה נפתר כבר. אני אומרת לך את זה כמי שמלווה את זה וכבר מכירה גם את הפרטים האלה במשך הרבה מאוד זמן.

אם יקימו מעונות יום במדינת ישראל כמו שצריך, עם פיקוח והכשרה תחת משרד החינוך, אז לא נצטרך מצלמות.

למה זה בכלל במשרד הרווחה?

חברת הכנסת לביא, בואו נשים את הדברים על השולחן. אין אחד פה בחדר מישהו – ואני מוכנה לעשות את הבדיקה – שלא חושב שהסיפור הזה צריך לחנות במשרד החינוך. נקודה.

יש גם דוח של משרד ראש הממשלה שקבע חד-משמעית שזה צריך להיות תחת משרד החינוך.

אין שאלה שזה צריך להיות תחת משרד החינוך. נקודה. כולנו מסכימים. עכשיו, יש לנו שתי ברירות – או להתחיל את המלחמה באיזה משרד זה יהיה או לבוא כמו שאנחנו באנו ואמרנו: חברים, לא משנה כרגע באיזה משרד זה נמצא, ובגלל זה גם כתוב בחוק "השר הממונה", ולא "משרד הרווחה", כמו שביקש משרד הרווחה. איפה שזה נמצא היום, שיהיה פיקוח. קודם כול, אנחנו נתחיל במה שאנחנו יכולים לקדם בכאן ועכשיו, בלי להיכנס לפוליטיקות שבין המשרדים. אני לא רוצה להיות שם ואנחנו נמשיך לומר את דברינו שזה צריך להיות במשרד החינוך.

אני פונה שוב למשרד הרווחה. אני מסכימה איתך, חברת הכנסת נחמיאס ורבין, שאין כאן שום שיקולים של רגולציה וכד'. זה לא היה בסדר העדיפויות, כי כשביקשתי את זה אמרו שאפשר לעשות הרבה צעדים אחרים כדי לנסות ולהגן על הילדים.

כמו מה?

למשל, להמשיך את הבנייה של מעונות היום – שצריך לומר שהיא נעשית יפה מאוד ונבנים כמו שלא נבנו לפני כן – ובכך להגדיל את הפיקוח. אנחנו לא יכולים להמשיך להיות שם.

אני מבקשת מכם התייחסות פרקטית, מה קורה מחר בבוקר כדי שהדבר הזה יוסדר. בבקשה, חגי.

אנחנו כמובן מאוד בעד חוק הפיקוח ורוצים מאוד לקדם אותו. השר חיים כץ שם על זה את כל כובד משקלו והנחה להפיץ את תזכיר החוק וגם קיבלנו הערות. היינו בדיונים עם גורמים מקצועיים במשרד ראש הממשלה לגבי בחינת השפעת החוק. לפני מספר שבועות הונחינו לבצע תהליך RIA. אנחנו מקדמים אותו בכל הכוח ובמקביל השר הנחה לקדם הצעת החלטה לא לעשות RIA על החוק הזה. בסוף מי שקובע אם צריך לעשות RIA או לא, זה לא אנחנו. אנחנו רוצים לקדם את החוק ואנחנו חושבים שלא צריך.

חגי, יכולתם לעשות את זה לפני כן. לא היינו צריכים לחכות. החוק יושב משנת 2015, הוא לא נולד אתמול. אנחנו גם מכירים את זה מכנסות קודמות, כלומר הדבר הזה בהחלט יכול היה להתקדם. דבר שני, הצענו לכם גם בדיון ואמרנו שיש פה הצעת חוק פרטית. אם אתם רואים שאתם לא מצליחים להסתדר עם משרד ראש הממשלה, רק תגידו לי כן ואנחנו נקדם את הצעת החוק הפרטית ולא נצטרך RIA. יש דרך לעשות את זה, וזה מה שאני מנסה להגיד לכם. בואו לא ננסה עכשיו לראות מי עיכב אותנו בדרך, אלא תגידו לי איך מחר בבוקר אנחנו עושים את הצעד הראשון כדי שזה יקרה.

אני רוצה להדגיש, זה לא שאנחנו אדישים לסיטואציה ויושבים ולא עושים כלום.

אני בטוחה שאתם לא אדישים.

אנחנו עושים בכלים שיש לנו. אנחנו גם מתואמים עם הצעות החוק הפרטיות. אני לא יודע לגבי 2015, נראה לי שזה כבר גלגול שלישי או רביעי של החוק - - -

מה שעוד יותר מקומם.

הפעם האחרונה שהשר קידם את זה, ואנחנו בשיח עם משרד ראש הממשלה, שם הם עושים תהליכים של טיוב רגולציה, ואנחנו איתם - - -

כמה זמן? כמה ילדים עוד צריכים ללכת מכאן כדי שזה יהיה?

מאז שהופץ תזכיר החוק להערות הציבור, לדעתי לפחות חצי שנה.

זה המון זמן.

לאחרונה נדרשנו לבצע תהליך של RIA, אנחנו מתחילים לקדם אותו, ובמקביל - - -

זה לא לאחרונה, כי נפגשנו לפני יותר מחודש.

ב-8 במאי נפגשנו בפעם האחרונה ואמרנו שצריך לפתור את זה.

אמרתי ואני אומר שוב, אנחנו נקדם הצעת החלטה שלא לעשות RIA על החוק הזה.

תוך כמה זמן זה יקרה?

היום קיבלנו הנחיה לעשות את זה. אנחנו נקדם הצעת החלטה - - -

כמה זמן? חגי, אתה מכיר אותי, אני יודעת שאני מציקה. כמה זמן?

את לא מציקה.

כמה זמן ייקח? להגיד קיבלנו הנחיה, ואז אנחנו נשב פה בעוד חודש לישיבת מעקב ואתם תגידו שאתם עובדים על ההחלטה הזאת. אני לא רוצה להיות שם. אני רוצה לשבת פה בעוד חודש ושתגידו התקדמנו ב-א', ב', ג', ד', ועכשיו אנחנו לקראת השלב הזה והזה. אני רוצה שזה יגיע לשולחן הדיונים ושנתחיל לעבוד על החוק ולקדם אותו לקריאה ראשונה ואחר כך לשנייה ושלישית. אין לנו זמן, החיים של הילדים חשובים.

יש ישיבת ממשלה ביום ראשון. יש הצעת מחליטים ליום ראשון?

אנחנו מקווים שתהיה הצעת מחליטים בישיבת הממשלה ביום ראשון, אנחנו לא יכולים להתערב.

אולי נפנה לרה"מ שנתן את ההתניה, בדיוק כפי שחגי ציין, לפני מספר שבועות לבצע RIA. כולם יודעים שזה תהליך מורכב וארוך, במיוחד לאור העובדה שכבר פנינו לארגונים, עשינו תהליך ארוך ומורכב מול הארגונים, קיבלנו תשובות והטמענו חלק מהתשובות שלהם לתוך הצעת החוק. מיני RIA נעשה, אז אולי צריך לפנות לגורם שאמר לעשות RIA ולהגיד לו לבטל את הדרישה הזאת.

חבר'ה, תוותרו על הפרוצדורה הזאת. אנחנו צריכים לבדוק רגולציה - - -

אנחנו הראשונים שמבקשים לבטל את הפרוצדורה הזאת.

נלחמתם בשביל זה?

בוודאי שנלחמנו בשביל זה.

נלחמתם מול משרד ראש הממשלה כדי לבטל את זה? אני צריכה לבדוק רגולציה כדי לקבל את האישור לשמור על הילדים שלי?

לא. את צודקת, לא.

אתה בא אלינו ואתה אומר לנו: תפנו אתם למשרד ראש הממשלה כדי שיפטרו את התהליך הזה מ- RIA. אני אומרת, אין בעיה. אנחנו לא נגיד לא, אנחנו נפנה לראש הממשלה בכבודו ובעצמו ותדרוש ממנו להעלות ביום ראשון הצעת מחליטים. אין בעיה, עשינו את זה, אתם יכולים להודיע שבעוד שבועיים-שלושה אנחנו אחרי החקיקה?

בוודאי. התבלבלו היוצרות פה - אם יש גורם בשירות המדינה שבראש מעייניו זה קידום החוק, זה אגף בכיר מעונות יום ומשפחתונים לגיל הרך.

קדימה, תילחמו יחד איתנו. אני נלחמת כבר שנה.

זה חד וחלק, וזו עמדת השר והעמדה המקצועית של האגף. אתם אולי שואלים את הגורם הלא רלוונטי.

ניסחת הצעת מחליטים? יש הצעת מחליטים שנכנסת למעטפה?

תביאו את החוק לכנסת, נראה מי יצביע נגד. אנחנו צריכים להפסיק לבקש, אנחנו צריכים לדרוש את זה.

חברת הכנסת פנינה תמנו, אנחנו העברנו את זה בטרומית, זה לא הסיפור. אני סומכת על השר כץ, כי כשהוא רוצה הוא יודע להריץ את הדברים.

תעבירו בקריאה ראשונה. הם לא מריצים. גם בעבר זה עבר בטרומית ותמיד תוקעים את זה. אני אומר לך, זה כבר למעלה מעשור. לא רק ב-2015, גם אורלב. הלכתי עד הבית שלו כדי להבין. זה סיבון, והם ימשיכו לסבן אותנו.

אם זה היה תלוי באורלב, זה היה עובר.

הלכתי אליו הביתה, הוא ניסה, והוא אמר: פנינה, הם לא רוצים את זה.

אם זה היה תלוי בו, זה היה עובר. אבל זה לא היה תלוי בו וזה נתקע שם.

לכן אנחנו צריכים להפסיק לבקש, אנחנו צריכים לדרוש להביא את זה ולקיים הצבעה שמית.

כל חברי הכנסת שמתפרצים מבחינתי סיימו את רשות הדיבור שלהם.

מה זאת אומרת? אנחנו יזמנו את הדיון. בואי נגיד שוויתרנו על זה, שמי שיזם ויתר על כבודו ונתת לאחרים, אבל יש גם חברי כנסת אחרים.

יש פה כבוד לכולם. לא הגיע אליי כלום מהנשיאות.

הנשיאות הודיעה שהיו כמה הצעות לדיון מהיר. כפי שמוטל עליי, הודעתי לנשיאות שממילא קבענו דיון.

חברים, כולנו שותפים פה. אמרתי גם בראשית הדברים, שצריך את הכוח כל אחד ואחת.

מה עם הצעת המחליטים, תהיה מעטפה או לא?

אני מלווה את הצעת החוק הזאת כבר למעלה מעשור. הייתי בכל הדיונים ויש פה חברי כנסת שעבדו יחד איתי לפני. אני חייב לומר כמה מילים שלי, בין היתר גם של המשרד: המשרד מחויב להצעת החוק. משרד הכלכלה בשעתו היה מחויב להצעת החוק הממשלתית שהוא העביר. להצעת החוק יש קשיים, היו בה חסמים - - -

היו חורים.

זו הצעת חוק שמבחינה משפטית לא היתה קלה. היו המון חסמים שהיה צריך לפתור.

היו גם התנגשויות עם חוקים אחרים, כמו חוק התכנון והבנייה, ושהתנגש לחלוטין עם חוק הפיקוח כך שאי אפשר היה לקיים אותם יחד והייתם הופכים לעבריינים.

אני לא אחזור על מה שהיה בעבר, רק ציינתי שהיא היתה מלאת קשיים. בכל זאת, היתה מחויבות של הממשלה, הן של משרדי הממשלה, גם של משרד המשפטים וגם שלנו, כדי שבכל חסם שהיה ליצור תבנית משפטית ראויה. היו דיונים סיזיפיים וקשים שעברנו, כולל בסוגיות של זכויות יסוד והתנגשויות עם זכויות יסוד, כי כולנו היינו מחויבים לזה. צריך להבין שגם האגף וגם המשרד שממנו אני בא, כולם מחויבים, כולל ברמת השר. זה דבר ראשון שצריך להיאמר.

אתה יודע מה מעניין אותי – אני חייבת לשאול שאלה: אתה מדבר על עשור, ועל דיונים ועל חסמים, ואני הולכת איתכם בכול, אני לא כופרת בשום דבר שאתה אומר כאן. מה עשיתם מאז? חיכיתם שנבוא לכנסת כדי לקדם? מה עשיתם מאז? התשובה היא: כלום. אני רוצה לספר לך, כשהתחלנו לעבוד על החוק זה היה במשרד הכלכלה. זה היה בקדנציה הזאת. עשינו דרך סיזיפית ומתישה וכמעט הגענו לישורת האחרונה לאשר את זה בוועדת שרים, והופס, פוליטיקה - התחלפו השרים, העבירו את כל הנושא הזה למשרד העבודה והרווחה ומצאתי את עצמי מתחילה את כל התהליך מחדש, למרות שאנשי האגף לא השתנו. בואו נגיד את זה – לא השתנו. מי שהשתנה הוא רק הראש. עכשיו הייתי צריכה לשכנע מחדש שזה חשוב. הגענו לישורת הזאת, בינואר העברנו את זה בקריאה טרומית. מה עשיתם מאז?

אני רוצה להבהיר כמה דברים. גברתי צודקת, נעשתה עבודה גם מהצד שלכם. כמובן שגם אנחנו, כמשרד, מחויבים להחלטות הממשלה ולכל ההנחיות של היועץ המשפטי לממשלה. אנחנו לא יכולים לעשות משהו אחר. אנחנו פועלים במסגרת אותן הנחיות ועושים את מה שצריך לעשות.

כמו שנאמר, בגלל שהתחלפה הכנסת, בגלל שהיה צורך להפיץ תזכיר מחדש, הפצנו תזכיר מחדש.

מתי?

לדעתי בחודש ינואר.

מה קרה מאז?

לא נעשו שינויים בתזכיר החדש.

נעשו שינויים.

אני יכולה לומר שלקחו אחורה ממה שעבר בקדנציות הקודמות.

זה בלבולי מוח. כל התזכירים, וה-RIA, הכול בלבולי מוח. חיכיתם שילדים ימותו, זה מה שאתם מחכים. זו האמת, בואו נודה על האמת.

חברת הכנסת פנינה תמנו, אף אחד סביב השולחן לא מחכה - - -

בסדר, אני אומרת את מה שיש לי להגיד. מחכים שמישהו ימות כדי לעשות משהו. אני אומרת את דבריי בדרך שלי.

חברת הכנסת פנינה תמנו, אני מבינה את ההתרגשות, אבל אני לא רוצה להאשים אף אחד פה במוות של הילדים האלה, אבל הגיע הזמן שהאנשים כאן יתעוררו.

אני מאשימה. אני מאשימה את המערכת. את הדברים שלי אגיד בדרך שלי – מחכים שילדים ימותו במדינת ישראל כדי לעשות פה מעשה. ככה זה גם בהרבה מאוד תחומים אחרים.

חברת הכנסת פנינה תמנו, יושבים כאן השליחים של המשרדים שטיפלו בזה פעם אחר פעם. אם את רוצה להפנות את זה, אין שום בעיה, אבל לא לשליחים שיושבים כאן ומנסים לעזור.

הם לא פוליטיקאים. את הפוליטיקאים את יכולה להאשים, לא את הפקידים.

חד-משמעית, אני מאשימה. הם לא פחות אשמים.

אני רק אגיד משהו אחד – יושבים פה אנשים, וגברתי צודקת, שמטפלים בדבר הזה מעבר לתפקיד שלהם, למה שהם צריכים לעשות. אז ברמה זאת צריך לתת את הקרדיט גם לאנשים שעושים יום ולילה עבור התפקיד הזה, ובתוכם גם אני.

אז מה עשינו – שאלת מה עשינו - - -

אני לא רוצה לבזבז את הזמן, מבחינתי התשובה היא כלום. מה אנחנו עושים מחר בבוקר?

הצהיר כאן האגף ואמר שמבחינתו דרך אחת זה להגיש הצעת מחליטים לממשלה - - -

השאלה אם זה במעטפה – יש הצעה או אין הצעה? יש או אין?

כמו שנאמר, מתגלגל רעיון לעשות את זה כך. בהנחה שזה קורה, החוק חוק בשל לחקיקה. יושב פה משרד המשפטים, שאיתו עבדנו וסיימנו את העבודה, והחוק בשל לחקיקה ולהביא אותו לוועדת שרים לענייני חקיקה. אני מניח שיושב פה גם נציג של משרד האוצר שייתן את העמדה שלו לעניין ההיבט התקציבי.

בהינתן שהצעת המחליטים הזאת עוברת, אין שום מניעה, וגם תהיה תמיכה של הממשלה בהצעת החוק, שלא נביא את זה לוועדה. אתם צריכים להבין שזה גם אינטרס שלנו, לא רק שלכם. גם לנו כואב כל מה שקורה פה. גם כהורה לילד פעוט שצריך ללכת למעון בשנה הבאה, זה כואב לי. גם אני נמצא באותם לבטים וגם אני רתום לדבר הזה כבר עשר שנים כמו האגף.

אבל בסוף הם באים ולא נותנים לנו תשובות.

הוא נתן תשובה, אבל אני רוצה לחתוך את זה. נאמרו פה דברים חשובים, שהצעת החוק בשלה, כלומר שאין שום מניעה ואנחנו לא צריכים להתחיל את הגלגל מחדש. בפרקטיקה שלכם, אתם אנשי המקצוע, אני רוצה להכין את כל מה שנדרש כדי שגם אם צריך הצעת מחליטים ליום ראשון, שהיא תעלה ביום ראשון, גם אם נצטרך לשרוף כמה לילות עכשיו, ותשאירו את זה לידיים של מי שמקבל החלטות. אתם מבחינתכם תעשו את מה שצריך, אנחנו נפעל מול האחרים. אני יכולה לקבל את זה? אתם תעשו את מה שאתם צריכים, אתם לא צריכים אישור לזה. אמרתם שהשר נתן לכם אוקיי.

אני לא רואה שום מניעה.

מבחינתנו זה מה שחשוב, שאנחנו יודעים שביום ראשון זה מוכן כדי שהשר, שנתן לכם את ההנחיה, יעלה את זה לדיון.

ברשותך, גברתי היושבת-ראש, אני לא אתחייב ליום ראשון, כי אני רוצה לחזור הביתה להתייעץ עם הממונים עלי. אני לא מקבל את ההחלטות בגפי, אני עדיין עובד במסגרת היררכית. הרעיון הוא בהחלט חיובי ואנחנו מאוד בעד.

אוקיי. אנחנו נהיה בקשר כבר מחר כדי לדעת שהממונים שלכם ימשיכו את הקו שהם הביאו לדיון היום ונתנו לכם את האור הירוק לעשות את מה שאתם צריכים מהצד המקצועי והם יצטרכו לעשות את זה מהצד הפוליטי.

דבר נוסף שאני רוצה לומר למשרד הרווחה לפני שאנחנו נפגשים לפגישת התיאום הבאה – אנחנו לא חוזרים אחורה. עכשיו אנחנו מתווכחים על מספרים. את הנושא של התכנון והבנייה כבר פתרנו בדיון האחרון שהיה. הדברים האלה פתירים, אלה לא דברים שהם בשמים.

אבל לקח יותר מעשור כדי להבין, כי אם אתה מתנגש עם חוק אחר ברור שזה מעכב.

כבר תיקנו את זה. מה שחשוב זה שאנחנו לא חוזרים אחורה, כי בפעם הקודמת סגרתם על שבעה ילדים. לא יהיה פה מצב של 12 ילדים, אנחנו נעמוד עם הרגליים האחוריות. אז תעשו את התיקונים וההתאמות למה שאתם העברתם.

אבל רוב המשפחתונים הם עם חמישה ילדים. את מבינה את זה, נכון?

אני מבינה. אני רשמתי - - -

יפעת, זה צריך להיאמר דווקא בנקודת הזמן הזאת, שאנחנו מולם, כשהם עוד בעיצומו של תהליך חקיקה. יפעת, רוב המשפחתונים הפרטיים במדינת ישראל לא נפתחים עם יותר מחמישה ילדים. זאת האמת, זה גננת מול סייעת.

ממש לא, הם מקבלים את המשכורת מהמשרד. הם חייבים, הם תחת פיקוח.

אני לא מדברת על אלה שהם תחת פיקוח. צריך לדבר גם על הפרטים.

חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, יושבת כאן נציגת ארגון "חיבה" ויש גם נציגים של הגנים הפרטיים. לא כולם הם משפחתונים של חמישה ושישה ילדים. יש הרבה מאוד מעונות גדולים, אז בואו רגע נתייחס לכולם.

הוויכוח היום עם משרד הרווחה הוא בין חמישה ל-12 ילדים. אני רוצה שהוויכוח יתחיל ממה שהם היו אז – בין חמישה לשבעה ילדים. אין מצב שאנחנו מתחילים עכשיו את הוויכוח אחורה אחורה. זה הסיפור וזאת היתה הדרישה.

צריך שזה יהיה בחמישה ולא בשבעה.

חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה.

תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש. נושא המצלמות בכל הקשור לאותם חסרי ישע – ואני חתומה גם על החוק של חבר הכנסת איציק שמולי ואחרים בכל מה שקשור לאותם סיעודיים, שאנחנו מגלים את זה רק כאשר יש תחקיר עיתונאי או כאשר איזשהו עובד מטעם עצמו מסכן את מקום עבודתו ומחליט לחשוף את השערוריות האלה. זה עדיין לא נפתר.

לגבי חוק הפיקוח – כדי שנבין, כי אני חושבת שכשאנשים שומעים פה את המילה "פיקוח" הם חושבים שמדובר במפקחים שהולכים לגנים או למוסדות ובודקים אותם. לא, חוק הפיקוח נושא בתוכו הרבה מאוד חובות של אותן מסגרות, כאשר בחלק מהמקרים אני כבר יכולה לומר לך שאם תיקחו את זה כעסקת חבילה ותנסו להעביר את זה, סביר להניח שתתקלי במשרד האוצר שיגיד לך שהעלויות של החוק הזה הם מיליארדי שקלים.

נכון, אנחנו יודעים.

המטרה היתה להשית חלק מהעלויות האלה על אותם הורים, ועל זה ניהלנו פה ויכוח. צריך לזכור, אם אנחנו רוצים לקדם את הנושא של הפיקוח וההגנה על הילדים שלנו, בואו נפריד שנייה מהגובה של האסלה לאחריות של המטפלים, לכישרון, ליכולות שלהם וההכשרה שלהם לטפל בילדים. בואו נעשה את זה פרקים, כי אם נעשה את זה פרקים הסיכוי שלנו לפתור את הבעיה הוא הרבה יותר גבוה. היום מדובר על אותם מוסדות שנמצאים בפיקוח, כמו נעמ"ת, נשות אמונה, כל אותן מסגרות שנמצאות תחת פיקוח. אנחנו צריכים לעשות סדרי עדיפויות, אנחנו רוצים שזה יזוז.

בהצעת החוק שאני דנתי בה היה אחד האבסורדים הגדולים ביותר. לדוגמא, חוק התכנון והבנייה בתוך הערים אמר מה הגובה של גדר שיכולה להיות, אבל בחוק הפיקוח על מעונות היום הגובה הוא פי שניים, ואז היו הופכים להיות עבריינים, וגם מוסדות קיימים היו צריכים לסגור אותם. אז לאן לקחת אותם? הציעו לנו להעביר לאזורי תעשייה, כי שם לא חלה החובה שחלה במרכזי הערים. אנחנו רוצים לזרוק את הילדים שלנו למרכזי תעשייה? בוודאי שלא, לכי תפקחי אחר כך מה קורה שם.

אני אומרת עכשיו דבר אחר – בואו נפרק את זה ואז גם נפרק את העלויות, כי העלויות הן העקב אכילס. בזמנו היה סקר של בנק ישראל לפיו העלות של החזקת ילד במעון אחרי הפרוגרמה שהם מציעים לגבי כל סמל מעון, גם המפוקחים וגם החדשים, תהיה מיליארדי שקלים לכן יכפילו את העלות. את זה בנק ישראל אמר, לא חברת הכנסת אורלי לוי. יכפילו את העלות שהורה משלם בעבור אותו ילד. אני בכלל חושבת שהעלות חינם צריכה להיות מהגיל בו מסתיימת חופשת הלידה והלאה. זו אחריות מדינה.

אני מנסה להכניס פה קצת רלוונטיות ואיזונים, כי אם אנחנו מדברים על חוק הפיקוח כחוק פיקוח, תהיה פה קטסטרופה שאני לא יודעת איך ההורים יעמדו בה. בואו ניקח את כל נושא הפיקוח על מה קורה בגן, מה קורה עם המטפלות, מי הן המטפלות. אני רציתי שיהיו קנסות גבוהים מאוד למקרה שאם נגיע למוסד כזה ונגלה שבנושא של ההכשרות והביטחון של הילדים יש בעיה. כמובן שקפצו עליי גם הארגונים וגם אחרים, אבל אני טוענת שזה לא נקודתי רק לאותה מטפלת, אלא זה נקודתי לכל תפיסת העולם של איך גן צריך להיראות. זה נקודתי לכל הנושא הזה של מי הם אותם האנשים שצריכים להיות שם.

יותר מזה, הוויכוח הוא אם ילד בן כמה חודשים צריך מערכת חינוך או רק את טובת האימהות שצריכות לצאת לעבוד. די, גמרנו עם תפיסת שנות ה-60.

חברת הכנסת שאשא ביטון, אם תפרקי את זה לפרקים, הסיכוי שלך להעביר את זה יהיה הכי מהיר, כי לילד בן כמה חודשים לא רלוונטי מה גובה האסלה או מה המרחק שיש לו סביב האסלה, כי הוא עדיין לא צריך אסלה, הוא עדיין לא גמול. מה שרלוונטי לו זה הדברים האחרים. אם יש מטבח בתוך המעון או אין מטבח, זה משהו שתוקע את החוק. כאשר אנחנו מדברים על דברים נוספים, צריך להבין שאנחנו יכולים להפריד את הצעת החוק הזאת והערנו הרבה מאוד הערות ענייניות.

מצד אחד הממשלה מחוקקת חוק שנוגד לחלוטין לחוק אחר שהיא מחוקקת, ושניהם היו הצעות חוק פרטיות. בואו נראה איך אנחנו מפרקים את זה לגורמים.

אומרת את זה גם חברת הכנסת קארין אלהרר, כך שזה לא סתם מהפה לחוץ. מתחילת הדרך וגם בשיח שלי מול כל הגורמים – גם של הרווחה וגם של האוצר – דיברנו על כך שאנחנו עושים את זה מודולרי. בפעם הזאת יצאנו לדרך כשאנחנו עושים את זה מודולרי ויוצרים טווח של תחולת חוק. אגב, גם פה היה לנו ויכוח אם אנחנו נותנים חמש שנים או שבע שנים, אבל אנחנו שם, אנחנו במקום של לפרק את זה. אני לא נכנסת למה שהיה בקדנציות הקודמות ולכל מה שהעלית כאן, אבל בסופו של דבר זה נפל על התעקשות להכניס נושא חדש סביב סוגיות אחרות, לא סביב הסוגיה הזאת.

לא, לא, לא. מי שמבין את עבודת הכנסת מבין שנושא חדש אתה מציג על משהו מסוים כדי להציל את המשהו האחר. בנושא הזה ביקשתי מהם לתקן את החוק ולא להשית אותו על אנשים. האם כחלון ייקח את כל עלות החוק ויממן אותו? אז מחר אפשר להעביר את החוק. זה עולה 4.5 מיליארד שקלים.

אנחנו יודעים את זה, אנחנו מכירים את העלויות.

יש ביכולת שר האוצר היום להביא 4.5 מיליארד שקלים? אז תעבירו.

חברים, ככה אי אפשר להתקדם. אני לא רוצה להוציא אף אחד, כי הנוכחות של כולם חשובה. אני מכירה מה זה כשמעלים נושא חדש, אמנם אין לי את הוותק של כולם פה, אבל כבר למדתי איזה דבר או שניים בקצת שאני כאן.

אבל זה לא הסיפור. הסיפור הוא שאני יכולה להבטיח לכם שבשום שלב אני לא אפיל את החוק. אנחנו נשב ונילחם עליו כאן בוועדה, על כל סעיף וסעיף - - -

גם אנחנו נלחמנו.

ואם צריך – נוציא את כולם לרחובות. אמרתי את זה לפני ואני אומרת את זה גם עכשיו.

יש הבטחה משר האוצר לממן את החוק הזה? יאללה, בואו נעשה את זה כבר מחר. אתם רוצים שהורים יממנו חוק שמדבר עכשיו על גובה של האסלה?

אורלי, עוד לא הביאו הצעה.

אז עבר או לא עבר? אני לא מבינה אתכם.

ההצעה הפרטית עברה בטרומית, אבל מחכים להצעה הממשלתית.

חוק הפיקוח הוא חוק מאוד מאוד גדול. החוק שהגשנו, וחברת הכנסת אלהרר נצמדה אליו, הוא חוק מאוד מפורט. יש בו התייחסויות גם לנושאים של חוק תכנון ובנייה, לא רק בהקשר של גדרות אלא גם בהקשרים אחרים של מיגון, וכבר נכנסנו לפרטי פרטים ונגענו בניואנסים הכי קטנים.

מה זאת אומרת, העברנו את זה - - -

שניה, אי אפשר לנהל כך דיון. נכנסנו לפרטי פרטים ואנחנו מנסים לא לחזור על טעויות שהיו אז, כי חשוב לנו להעביר את זה - - -

דרך אגב, אנחנו נתנו הערות לתיקון כמעט על 80%.

אנחנו נצטרך לשבת ולהתווכח. לפני שאנחנו כל הזמן קופצים ואומרים כסף, כסף, כסף, ואז זה מרחיק אותנו מאיפה שאנחנו רוצים, מבחינתי כל מי שמחזיק ילדים צריך לדאוג לבטיחות שלהם. להחזיק ילד במחסן – זה לא משנה עכשיו כמה ההורים משלמים ואיך משלמים – זה פשע. יש דברים שאנחנו יכולים לעשות אותם כבר מהצעדים הראשונים. אגב, הם לא כסף. למשל, לוודא שמי שבא לטפל בילדים שלנו יש לו תעודת יושר, מה שהיום אנחנו לא יכולים לדרוש.

אז תחריגו את זה. תתחילו עם כסעיף ראשון, כחוק בפני עצמו. אף אחד לא יעשה את זה.

זה בדיוק מה שאנחנו עושים. יש הצעת חוק נפרדת רק על זה. החוק מפורק כבר לגורמים, אנחנו שם. הוויכוחים בינינו הם חשובים, אבל הם לא רלוונטיים כרגע, כי אנחנו יד אחת. אנחנו צריכים את המשרדים שאומרים לנו: אנחנו על זה ועושים את זה מהר - -

ואנחנו גם מתקצבים את זה.

- - וגם אם זה לא יהיה ביום ראשון, אז ביום רביעי הבא, ותנו לנו, אנחנו הפוליטיקאים, לעשות את המלחמות שלנו שם כדי שזה יאושר.

חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה.

תודה רבה. ראשית, אני חושב שמגיעה ברכה לוועדה ולך, היושבת-ראש, על העובדה שהנושא הזה לא יורד מסדר יומה של הוועדה. זה באמת נושא הדגל שלה. כמובן גם לארגונים וגם להורים שהמחאה שלכם היא מאוד מאוד נוקבת וכמובן מאוד מאוד מוצדקת. אני אומר לכם בשם כולם כאן: אל תפסיקו אותה, כי זה מה שנותן לנו את הכוח כאן לדחוף את הרפורמה קדימה.

אני רוצה להגיד גם להורים. אומר דברים באנגלית, להלן תרגומם לעברית: הרשו לי רק לומר שאנחנו מאוד מצטערים על האובדן של היקר לכם מכל. בבקשה קבלו את תנחומינו. אין לנו מושג מאיפה אתם שואבים את הכוח שלכם בימים אלה. אין לנו כוח כמובן לעזור ליסמין, אבל אני מקווה שהטרגדיה הזאת אולי תהיה נקודת מפנה ואנחנו בתקווה שאנחנו הולכים לשנות את החוק. אני מאוד מקווה כך.

אני חושב, גברתי היושבת-ראש, שגרירת הרגליים הזאת ברור שעולה לנו ביוקר, כי אם היה לנו את חוק הפיקוח, שכל כך מדובר פה, אז מפלצת מהסוג הזה, שלא פגעה באופן חד-פעמי, אלא ראינו שוב ושוב ושוב, בכלל לא היתה מקבלת גישה לילדים. אם היה לנו את חוק המצלמות, בנקודת הזמן הזאת, בהתייחס למה שאמרה חברת הכנסת לביא, היינו יושבים פה, עדיין עצובים, עדיין כואבים, אבל אולי עם קצת יותר ביטחון שהילדים שלנו הם קצת יותר מוגנים וקצת יותר בטוחים, מה שלא קורה עכשיו. אז הזעם הוא כמובן מוצדק.

מבחינתנו שני המהלכים הם קריטיים וחשובים. המצלמות לא מחליפות את הרפורמה, והרפורמה לא מחליפה את המצלמות. אבל מה, אם מדובר ברפורמה שמנסים לדחוף אותה בכנסת עשר שנים ואולי יותר, אי אפשר לבוא עכשיו להורים ולהגיד להם: חכו עוד ועוד ועוד, עד שנצליח להעביר בקריאה שלישית את הרפורמה ורק אז יהיו מצלמות. אני חושב שזה ברור כבר לכולם.

אני חושב שאנחנו נמצאים במצב שבו התחום שצריך להיות הכי יקר לנו, הפך להיות שטח הפקר. המקום שבו הילדים, שהם הדבר הכי קדוש לנו והכי חשוב לנו, נמצאים בשטח הפקר, כשאנחנו רואים – ועכשיו פורסם עוד מקרה בגבעתיים, בטח לא באותה חומרה, אבל זה קורה בהרבה מקומות. זה לא קורה באיזה מקומות נידחים - - -

זה לא החצר האחורית שלנו.

זה ממש לא החצר האחורית, נכון.

אני לא רוצה להפיל שום דבר על הפקידות פה, אבל בעיניי הפעולה של אתמול בה הלכו, ובאופן פופוליסטי, לסגור את הגן, היתה פעולה מיותרת וצינית כל כך.

אבל אם אחרי מקרה כזה לא תסגור, אז מתי כן?

ברור שצריך, רק שאת שערי הגיהינום היה צריך לסגור הרבה הרבה קודם ולא רק עכשיו.

לגבי המצלמות – אני הנחתי את הצעת החוק הזאת בחתימה של עשרות חברי כנסת כבר לפני שנתיים וחצי, אפילו יותר. הטיעונים האלה של ההגנה על הפרטיות עולים וחוזרים כל הזמן. אני חושב שמעט התבלבלנו, כי הגנה על הפרטיות היא חשובה, אבל הביטחון של הילדים והחיים שלהם חשובים הרבה הרבה יותר. מה שהצלחנו להוכיח בנתונים, שקיבלנו מהממשלה, מהמשטרה ומגורמים אחרים, זה שני דברים: א', קשה מאוד להגיע להרשעות. ב-2015 לבדה, מתוך 32 כתבי אישום, 28 תיקים נסגרו מחוסר ראיות.

וזה מתוך 400 מעונות.

60% מכלל התיקים של ילדים בכלל – ואנחנו מדברים על מאות, אם לא אלפים – נסגרים בגלל חוסר ראיות.

נכון, וזה קורה כי ילדים בני שנתיים לא יכולים להעיד. נקודה.

הדבר השני, בסופו של דבר אנחנו כן רוצים את המצלמות, גם כדי שנוכל לזהות פגיעה בזמן אמת. אני אומר כאן, לפחות את עמדתי, העמדה שלי – אולי ההורים לא יאהבו את זה – זה שהמצלמות לא משדרות לסמרטפונים של ההורים. המצלמות משדרות או במעגל סגור או לחדר פיקוח במשרד העבודה והרווחה. וכאן, כן, יש פגיעה בפרטיות, אבל היא מאוזנת, היא שקולה, היא עושה היגיון ואנחנו לא יוצרים פה מערכת של האח הגדול. אני באמת מקווה שנצליח לקדם את ההצעה הזאת ביחד והלוואי והמקרה הזה יהיה באמת קו פרשת המים שלאחריו נצליח לדחוף את שני המהלכים הכל כך דחופים וכל כך חשובים האלה, גם את חוק המצלמות וגם את הרפורמה שהם כל כך נדרשים כאן.

אני חושבת שברגע שנסתכל על המצלמות נוכל גם להבין כמה חסרה עוד מטפלת לפחות, כאשר אנחנו מסתכלים מטפלת פר ילד. לא ייתכן שבמצב הנוכחי יש מחסור כזה גדול, ומשרד האוצר או לא משנה מי לא נותן תקן של מטפלת נוספת.

הנושא של התקינה אף הוא חלק מהצעת החוק' וגם הוא יהיה בדיונים.

חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה.

אומרת דברים באנגלית, להלן תרגומם לעברית: קודם כול, תודה רבה על שהגעתם. הלב שלנו אתכם ואני מקווה שלא עוד הורים יהיו בסיטואציה שאתם נמצאים בה עכשיו. תודה על שהגעתם.

אני מצטרפת לכל מה שנאמר פה, אבל אני חייבת להגיד משהו מאוד בסיסי: דרושה פה מהפכה. המהפכה מתחילה מההבנה שכבר רוב ההורים במאה ה-21 הבינו שגם תינוק בן כמה חודשים הוא ילד שזקוק לחינוך. אנחנו עדיין מתייחסים לגילאי 0 עד 3 כמי שצריך בייביסיטרים. חברים, זו הבעיה הראשונית. אנחנו מתייחסים לזה שעד גיל 3 מספיק סוג של בייביסיטר שרק שומר על הילדים.

זאת היתה התפיסה הישנה שמשמרים אותה.

והיא עדיין קיימת היום במדינת ישראל. לכן זה עדיין במשרד העבודה והרווחה, מכיוון שזה כדי לעזור לאימהות שיוצאות לעבוד. כל הגישה הזאת, שהיא גם לא שוויונית כבר כמו שהתכוונו, והכוונה ההתחלתית היתה שוויון לנשים, צריך לשנות את הגישה הזאת. צריך להבין שגם תינוק בן יומו כשאתה מדבר אליו הוא מבין, והוא שומע, ומפה מתחיל תהליך החינוך. עד שלא נבין את זה ועד שלא נעביר את זה למשרד החינוך, ועד שלא יהיו תוכניות, והכשרות, וגננות שאחראיות, ולא כל מיני בייביסיטר - -

ורצף פדגוגי.

- - אלא גננות וסייעות שמוכשרות לחנך בדיוק את ה-0 עד 3. אתם יודעים מה, בסופו של דבר מדינת ישראל לא התברכה בהרבה מאוד משאבי טבע, התברכה בהון אנושי. זה שאנחנו לא מבינים שההון האנושי הזה מתחיל את החינוך שלו ב-0 עד 3 – ואנחנו יודעים איך אחר כך הם מגיעים בגיל 3 לגן, וחלקם בגיל 6, לא באותה רמה. אז גם מבחינת החינוך, כדי שההון האנושי פה יצמח, צריך לעשות פה מהפכה בחשיבה. אנחנו יכולים לדבר פה על פיקוח ומה צריך, וחמישה ילדים ושבעה ילדים. צריך לשנות גישה, צריך חינוך חינם מגיל 0 עם תוכניות חינוך ברורות. תודה רבה. אני מתנצלת שאני צריכה לצאת.

תודה רבה, חברת הכנסת מיכל רוזין. אני רק אומר לך שזה הרבה יותר כואב. את יודעת למה? כי כולם מבינים, גם שר הרווחה וגם שר החינוך, שהתפיסה היא שהמסגרות האלה צריכות להיות מסגרות חינוך ובכל זאת הפוליטיקה מנתבת את הדרך כאן. אמרנו, אנחנו לא נחכה לפוליטיקה, אנחנו נעשה את מה שצריך גם בנקודה הזאת.

אבל למה לא להגיד את זה? שר הכלכלה בנט לא רצה להעביר את זה ועכשיו שר החינוך בנט רוצה לקבל את זה אליו.

פוליטיקה, כבר אמרנו. אבל הפעם אנחנו לא ניתן לה לנצח את האינטרס של הילדים. נשב פה כולנו, כמה שצריך, כדי להוביל את זה.

חברת הכנסת נחמיאס ורבין, בבקשה.

(אומרת דברים באנגלית, להלן תרגומם לעברית: הורי יסמין היקרים, כולנו פונים אליכם כי לא ציפינו לראות אתכם פה היום. אנחנו עושים את המיטב כדי להיות חזקים, כי אתם כאן. זה נראה שהיתה לכם תינוקת יפיפייה, ואנחנו מתאבלים איתכם, כי אנחנו יודעים שזה יכול היה להימנע ואנחנו מתנצלים. התנצלתי בפני יסמין בהפגנה ביום ראשון, ועכשיו אני מתנצלת בפניכם שלא היינו שם בזמן. תודה שיש לכם את הכוחות לעזור לנו לעשות את הנדרש והנחוץ לעשות. לעולם לא נשכח את יסמין, את זה אני יכולה להבטיח לכם.

חברת הכנסת שאשא ביטון, דיברו פה רבה מאוד על החוק. אני לא יודעת אם משרד הבריאות נוכח פה היום, אבל אני רוצה להגיד משהו עקרוני. אני לא יודעת אם אתם זוכרים את התאריך 12 בפברואר 2017. אתם לא זוכרים מה קרה ביום הזה, נכון? ביום הזה נפטרו שלושה ילדים ביום אחד ממוות בעריסה במדינת ישראל.

בטענה של מוות בעריסה.

ביום ראשון, כשהיינו שם, יחד עם חברתי קארין, ואיציק שמולי וחברתי פנינה, בהפגנה בתל אביב, היה לי רגע אחד שבו נשברתי לחלוטין, כי ניגשה אליי חברה של אימא שלי, אורנה, שלפני ארבעה חודשים הנכד שלה נפטר ממוות בעריסה. היא באה אליי ואומרת: עכשיו, תסבירי לי איך אני יכולה לדעת שזה באמת מה שהיה. איכשהו, צריך להגיד ולהודות על האמת, שכשאומרים לך שזה מוות בעריסה אז יש בך משהו שאומר, טוב, כאילו זה סוג של השלמה, זה כמעט עניין דתי, גורלי, קארמה. אבל אז אתה רואה מה קרה ליסמין ואתה אומר לעצמך איך הורה שאיבד את ילדו בטענה של מוות בעריסה יכול אחרי זה לישון בשקט, כי אצלם בגן לא היתה מצלמה ואף אחד שם לא יודע להגיד להם ממה זה קרה. לילדים האלה שנפטרו ב-12 בפברואר 2017 אף אחד לא יודע מה להגיד. מישהו עוקב אחרי כמה ילדים נפטרו ממוות בעריסה? אני יודעת שהתשובה היא כן, עוקבים. ואומרת לי הסבתא האומללה הזאת: את יודעת שגם הנתיחה, אנחנו לא באמת יודעים אם בוצעה נתיחה כמו שצריך. אין לנו שום דרך לדעת אם זה בוצע כמו שצריך.

הנתיחה גם לא עוזרת לדעת.

ואז בהרבה מקרים באמת לא יודעים, גם אם עושים את הנתיחה כמו שצריך.

בשורה התחתונה, צריך להבין שמדינת ישראל אינה מדינת עולם שלישי, היא מדינת עולם מערבי. נניח שמקרי המוות בעריסה היו באמת בחורף, 12 בפברואר, ובחורף יש יותר מקרי מוות בעריסה. מישהו דואג לאיזה טמפרטורה יש במעונות היום ובגני הילדים? דבר שלצערנו גורם למוות בעריסה. מישהו יודע אם במעונות היום אומרים ומנחים את המטפלות לעודד למשל לשים מוצץ בפה, כי זה מונע מוות בעריסה? את כל הדברים האלה לא עושים משום שאין פיקוח על המעונות. קודם לא טעיתי כשאמרתי חמישה ילדים, כי אני דיברתי על המעונות הפרטיים ואתם דיברתם על המעונות המפוקחים.

לא, אני דיברתי גם על המעונות הפרטיים. בפרטיים יש הרבה מאוד ילדים.

ולכן גם במשפחתונים ואיפה שמחזיקים תינוקות אנחנו צריכים להביא בחשבון ששבעה ילדים זה יחסית הרבה. לכן צריך לראות איך אנחנו מפקחים על המשפחתונים היותר קטנים.

אני רוצה להשלים בדבר אחד עקרוני, שהוא העניין – חברת הכנסת מיכל רוזין אמרה בצדק: מהפכה. אנחנו מנסים להיות שם עכשיו בשביל כל היסמיניות שאנחנו לא מכירים ולא יודעים מי הם, כי זה מזעזע שהיום נעצרה עוד סייעת, ולא רק על מקרה אלימות אחד, על כמה מקרי אלימות. זאת אומרת, אנחנו יודעים שהילדים האלה ישנם – גם אם חברתי פנינה תמנו אמרה את זה מהכאב שלה, תבינו משהו, אנחנו מצפים מכם ואנחנו גם באים אליכם לתשובות, כי לא יכול להיות שאנחנו נעמוד פה שנתיים וחצי אחרי מקרי אלימות שגרמו לנו להניח את החוקים האלה מלכתחילה, ועשר שנים אחרי שהתהליך הזה בכלל התחיל, לא יכול להיות שנעמוד מולכם ואתם לא תהיו מסוגלים לתת לנו תשובות. קודם כול אתם – אני מכירה אתכם ואני יודעת איפה הלב שלכם מונח, אבל לא יכול להיות שבסוף אנחנו נצעק אליכם ועליכם כי אנחנו לא מקבלים תשובות.

בנושא המטפלות – אתה הולך לגליה וולוך, בן אדם אדיר, מנהלת ביד רמה את מעונות נעמ"ת. מאיפה היא תביא מטפלות? אין נשים שרוצות להיות מטפלות. זאת אומרת, אם אנחנו לא נטפל בשכר, בכלל לא תהיה הכשרה. אם אנחנו לא נהפוך את מקצוע המטפלות לעבודה מועדפת, דבר שיכול גם לעזור ברמת הסינון – שזה דבר שהיא מתחננת אליו – מי בכלל יהיו האנשים שיבואו? במקביל לזה שאנחנו מטפלות בחקיקה – ולכן גם עניין המצלמות חייב לבוא כרכיב נפרד מכל היתר - - -

אלה גם חוקים נפרדים. גם החוק שלי וגם החוק של איציק.

הוא לא דורש כוח אדם, הוא לא דורש את כל הדברים היותר מורכבים. אסור לנו לשבת כאן יותר מול הורים עצובים ואבלים, ואני רוצה שתדעו שאנחנו אתכם.

תודה רבה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אני ארשה לעצמי, כי כבר נחשפה פה גם ככה, אבל ישבה פה ענת דייגי, אימא שאיבדה את הבן שלה שמת במעון, לפי הקביעה הפורמלית ממוות בעריסה. האימא מתעקשת לחקור את זה, היא לא משלימה עם זה שהיא הביאה ילד בריא בבוקר וקיבלה אותו מת בצוהריים. היא נלחמת על זה עד היום, וכנראה שהיא לעולם לא תצליח. אני לא רוצה להרפות את ידיה, אבל היא כנראה לעולם לא תצליח להוכיח מה באמת היה שם, כי אין שום דרך לתעד ואין מי שיספר את מה שקרה.

פנינה תמנו, בבקשה.

זה מסוג הדיונים שכל כך קשה למצוא מילים – אומרת דברים באנגלית, להלן תרגומם לעברית: ראשית, הוריה של יסמין, אני רוצה להתנצל, הטרגדיה שלכם הפכה להיות הטרגדיה שלנו, ואני רוצה להבטיח לכם שאנחנו נעקוב אחרי המשפט, כדי להיות בטוחים שהצדק נעשה. אני מצטערת ומודה לכם שאתם פה ונותנים לנו מהכוח שלכם.

זה מסוג הדיונים שאין כל כך מילים, גברתי היושבת-ראש. כתבתי משהו קצר, כי כל כך קשה לדבר. תחילה אני רוצה לבקש סליחה מההורים של יסמין, אני רוצה לבקש סליחה מכל הילדים – ילדים זרים, ילדים ישראלים. ילד זה ילד באשר הוא – חסרי הישע, אותם ילדים שקולם נדם, כי הקול שהשמענו לאורך השנים היה של בקשה ולא של דרישה. אני רוצה לבקש סליחה בשם מדינת ישראל ומקבלי ההחלטות, שהם הקולגות שלי בבית הזה, ושכחו מהי תמצית החיים, שהיא קודם כול הילדים שלנו.

מורחים אותנו בתירוצים כבר למעלה מעשור. רק בשנה שעברה היה דוח של משרד ראש הממשלה, לצדו סעיפים תקציביים. אני אומרת לעצמי איך זה שהמדינה יודעת לעשות פיקוח ולהעמיד כל כך הרבה עובדים כשמדובר במקום שהיא מפקחת, אבל מקבלת כסף. אבל כאן, כשאנחנו צריכים לתת את ההגנה הבסיסית לדבר שהוא ציפור נפשנו, נדמה שאנחנו נכשלים. לא רק כהורים, גם כסבים וסבתות. ריבונו של עולם, נורא קשה לשבת פה ולשמוע דיונים כאלה ושאם מיטב המוחות ישבו עשר שנים ולא מצליחים להגיע לפשרות, אז אני שואלת את עצמי למה שעכשיו מיטב המוחות ימצאו פתרונות? מי שלא מסוגל לעשות את העבודה, שילך הביתה. אני אגיד שוב, מדינת ישראל פושעת לילדי ישראל. אנחנו פושעים לילדים שלנו. גם אני, כאימא, קיבלתי יום אחד טלפון על זה שגננת ... את הילד שלי. קיבלתי את הטלפון שלושה חודשים אחרי, למרות ששלושה חודשים הם ידעו על זה.

ממי קיבלת את זה?

גליה וולוך גם היתה מעורבת. לא משנה, אני לא רוצה לחשוף יותר מדי. זה היה במעון מפוקח, ילד בן שנתיים וחצי. לא רצו להגיד לי בגלל שאני חברת כנסת – זה היה בכנסת הקודמת – לא ידעו איך הולכים לספר לי את זה. אבל התחושה של אימא שמקבלת טלפון, ותחושה של אימא שהילד שלי נשם והיה בבית – קשה לי לתאר את התחושות של האימהות שנמצאות פה ואיבדו את הילד שלהן.

אנחנו 34 נשים – לא חלילה שאני מסירה את האחריות של הגברים בבית הזה, כי גם הם הורים – ואני חושבת שאנחנו לא צריכים לעבור על זה לסדר היום. צריך להפסיק לבקש, לדרוש. כמו שיודעים לתת לנו להצביע בשתיים לפנות בוקר על כל מיני חוקים הזויים שלא צריך אותם, שמצדי יישבו מסביב לשעון, אני מוכנה להישאר פה, איילת תהיה מוכנה להישאר פה, קארין, ויפעת וכולם, ושיתחילו להגיע לאותה נוסחה, שגם אם לא תהיה מושלמת, אבל נתחיל בה.

ברור. זה מה שאמרנו, אנחנו לא נפיל את זה, נשב ונשנה.

נתחיל בה ונשנה.

אני מצטערת שאני נאלצת לעזוב. תודה לך, גברתי היושבת-ראש, על הדיון.

תודה לך, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. העלית פה נקודה חשובה שחשוב לשים אותה על השולחן, וזה העניין שגם במקומות המפוקחים זה קורה ויש לנו מקרים מתועדים גם עם מעונות מפוקחים. גם היום, כשאנחנו יושבים כאן, כולנו כביכול תמימי דעים, יש עדיין מסגרות, רובן מפוקחות, שלא מוכנות למהלכים האלה. יושב כאן גם נציג של משרד החינוך, ואני רוצה לומר לכם שהסתדרות הגננות – כי דיברנו שגם ילדים בני ארבע, חמש ושש, העדות שלהם לא בשלה מספיק לבית משפט ולא תמיד אנחנו מצליחים להוכיח את מה שקורה שם בגנים. הסתדרות הגננות עומדת עם הרגליים האחוריות שלא יהיו מצלמות בגנים. נכון שכרגע אנחנו מוציאים אתכם מהוויכוח, כי באנו בדרישה לממשלה ואמירה שאנחנו מוכנים לעשות את הגמישות שלנו ושנעשה את זה מגילאי לידה עד שלוש, אבל אני יכולה להבטיח לך שנמשיך גם לשם, כי בסוף בסוף אנחנו צריכים לרשת את כל המקומות שבהם שוהים חסרי ישע, כדי להבטיח את ההגנה שלהם. בנוסף – ואמרנו את זה כל הזמן – גם כדי להבטיח את הצוותים שעובדים שם, כי בתוך כל הקרייסיס הזה, בואו נודה על האמת, כל שריטה היום תהיה חשודה. כדי להוכיח שילדים לפעמים גם נפצעים בלי שמרביצים להם, אתם צריכים את זה לא פחות ממה שהילדים זקוקים לזה בשביל ההגנה שלהם.

חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה.

בעיניי זה מהדיונים החשובים ביותר שאני יכול להעלות על דעתי, כי הוא עוסק בחיי ילדים, הילדים שלנו, ולצערי כמובן הוא על רקע של אסון. עדיף כמובן שזה לא היה כך. אני, באופן אישי, מסתכל פה על ההורים, אני מסתכל על זה כאבא לשישה ילדים, עם ילד בן חמש שעדיין קרוב מאוד למערכות האלה. אני מציע לכולנו, כחברי כנסת, כמשרדים, כשרים, להגיד: נכשלנו. נכשלנו. צריך להגיד את זה ביושר על עצמנו, כי אם אומרים את המילה הזאת אז יש גם סיכוי שמשהו יקרה לטובת תיקון הדברים.

רק הוויכוח שנערך פה, שאני לא הייתי שותף לו, אני לא כל כך נמצא בוועדה זאת, על העשר השנים האחרונות, מצביע על עומק הכישלון, על כמה זה נורא ואיום שאנחנו לא מצליחים להזיז דברים שנוגעים לבייסיק של החיים שלנו, של הילדים שלנו. זה איום ונורא.

אני אומר למשרד העבודה והרווחה – כיום האחריות על הדברים האלה אצלכם. טוב או לא טוב, זה אצלכם. אני אגיד לכם מה אני הייתי מצפה, אולי זו תמימות, אולי כי באתי מארגון אחר בעברי, אבל אני חושב שזה צריך להיות נחלתו של כל ארגון. הייתי מצפה לראות היום כאן שמוצג תחקיר על האסון הזה. יש מה שעושה המשטרה, אבל מה לא עשינו – זו מטרתו של תחקיר.

לא עשינו כלום, איל. לא צריך בכלל תחקיר, לא עשינו כלום. זאת האמת, אני לא אשקר.

אבל לא ככה עושים תחקיר. תחקיר בודק את השאלה מה לא עשינו במקרה הזה ובמקרים האחרונים ומה צריך לעשות בטווחי זמן של קצר וארוך. כלומר, מה אנחנו עושים בשבוע הבא, קודם כול כדי למנוע את האסון של אותם ילדים שעכשיו נמצאים בגנים. קודם כול צריך לעשות פעולות כדי לעצור את התהליך. זה תחקיר שתכליתו מה עושים היום, אתמול, שלשום, יום ולילה. לדעתי בראשות שר או לפחות בראשות מנכ"ל שיושב עם אנשי המקצוע ושואל את השאלה: מה אנחנו עושים היום ובשבוע הקרוב, קודם כול כדי לעצור. זה בטווח הקצר. זה דבר אחד שעושים ויש סט שלם של פעולות שאני בטוח שניתן לעשות אותן במהירות ולקבל הסכמה והחלטה של כולם.

הדבר השני זה כמובן בטווח הקצת יותר רחוק. רבותיי, אני מכיר את תהליכי החקיקה, אני חושב שהחקיקה מאוד חשובה, ואני מקווה מאוד שמה שקרה פה והדיון הזה באמת ידחפו לחקיקה יותר מהירה. אבל היישום – אנחנו מכירים את התהליכים – אני הייתי מצפה שיהיה בלוח זמנים קצר. תפקידנו כחברי כנסת הוא לפקח על פעולות הממשלה. זה התפקיד שלנו. לכן אנחנו צריכים לדרוש בעוד שבוע או בעוד שבועיים לכל היותר נשב פה ותוצג לנו תוכנית פעולה - מה עושים בחודש הקרוב, מה עושים בחודשיים הקרובים, ואנחנו נפקח על זה שהדברים האלה קורים. אנחנו צריכים להיות פרקטיים, אחרת נמשיך, נשב ונדבר ונדבר, וכשמדובר על מוות של ילדים, אין לנו את הפריבילגיה זאת. אין לנו את הפריבילגיה זאת להמשיך ולעסוק במילים. זה מה שאני מצפה שיקרה.

תודה רבה, חבר הכנסת איל בן ראובן. ברוך הבא לוועדה לזכויות הילד. אני אומרת את זה מהסיבה הפשוטה, כי כל נושא שאנחנו לוקחים, אנחנו מלווים בדיונים עקביים אם על האלרגיים, על הבטיחות וסוגיות אחרות קיימנו דיון פעם בחודש, אנחנו נקיים פה דיון פעם בשבועיים כדי שיבינו שאנחנו רציניים.

אני רוצה לומר לך, אנחנו פה לא רק בעקבות האסון, כי היינו פה גם לפני כן. אתה יודע מה ההבדל? שגם בדיונים שהגיעו הרבה מאוד אנשים, למשל כשדיברנו על חוק המצלמות, הם הגיעו כדי להתנגד. ישבנו בחדר כזה, עמוס אנשים שהגיעו כדי להביע מחאה. יסמין הביאה לכאן היום את האנשים, ויש עוד הרבה מאוד שמחכים בחוץ כדי לתמוך. לצערנו הרב מה שהטרגדיה זאת יצרה זה שהיא הפכה את הקערה ויצרה את המהפכה כדי שאנחנו נקדם את החוק.

כמה שזה נשמע עצוב, וזה נשמע נורא מה שאני אומר עכשיו, אבל קרה אסון ועל רקע האסון הזה אני מצפה שלא ישבו פה אנשים ויסבירו על מה הם לא אחראים, אלא אנשים ישבו פה ויסבירו על מה הם אחראים ואיך הם עושים.

תודה רבה. משרד המשפטים, בבקשה.

אנחנו כמובן תומכים בחוק הפיקוח ועובדים בשיתוף פעולה הדוק עם משרד הרווחה. כמו שאמר יובל אביעד, הצעת החוק בשלה מבחינתנו.

מתי אתם מעלים לוועדת שרים את הצעת החוק הממשלתית?

זה קשור למשרד הרווחה. זו לא הצעת חוק שלנו.

אמר לנו היועץ המשפטי של משרד הרווחה, החוק בשל. הם לא צריכים לעכב אותו יותר מדי.

לעניין המצלמות – אין ספק שהתכלית של הכנסת מצלמות, במיוחד לגילאים 0 עד 3, היא תכלית מאוד ראויה. עם זאת, כמו שאמרו פה, יש קשיים משפטיים בעניין הזה. חוץ מעניין הפרטיות, יש פה גם שאלות של אכיפה. בהחלט יש נכונות להכניס את נושא המצלמות בגילאים 0 עד 3. אנחנו חושבים שהפלטפורמה הנכונה היא להכניס את הנושא הזה דווקא בחוק הפיקוח.

ואז אתה הורג את העניין.

אנחנו לא נחכה לחוק הפיקוח. אני רוצה לומר משהו לפני שתמשיך, כי אני לא רוצה שיתנפלו עליך, כי הכול פה נורא רגיש. לא היית קודם, ישבו פה נציגות אחרות בפעמים הקודמות וגם איתן ניהלנו שיח במשך הרבה זמן. ייאמר לזכות המשרד שהקמתם צוות מקצועי שכולל משטרה וכולל יחידות סייבר וארגונים שעוסקים בהגנת הפרטיות. ישבו הרבה ובסופו של דבר הגיעו למסקנה לא להמליץ, בגלל הנושא של הפרטיות. היום אנחנו במקום אחר – אנחנו אחרי ועדת שרים שהיתה בשיח עם הגורמים במשרד המשפטים שאמרו שהם מוכנים לקבל עליהם את הנושא של לידה עד שלוש ושאנחנו צריכים להרים מתווה תוך שבועיים. אגב, הם דיברו – ואני מצטטת – על התמודדות עם החסמים החוקתיים, הם ימצאו פתרונות לבעיות החוקתיות. כך הם אמרו. בעוד שבועיים אנחנו צריכים להגיע לוועדת שרים, אנחנו לא ניתן לזה ליפול. אם צריך, אנחנו מוכנים ללוות את התהליך מקרוב, כמו שאני עושה עם משרד האוצר, שאנחנו יושבים, ונפגשים, ורואים, ועוברים שלב שלב ובודקים את כל הדברים שצריך.

אנחנו חושבים שמבחינת תוכנית וגם מבחינת הקשיים האחרים שיש בהצעה, כמו לדוגמה נושא האכיפה - - -

מה בנושא האכיפה?

איך אוכפים דבר כזה, איך אוכפים שבאמת יהיו מצלמות בכל פעוטון, בכל דירה שיש בה - - -

ההורים. אתה רואה את ההורים? לא יהיה הורה שלא ייתן לזה לקרות.

איך אתה אוכף חוקי עבודה? אתה שם פקח עבודה של הממשלה בכל מקום עבודה? מה זה שאלה הזאת?

אני אסביר לך איך אתה אוכף את זה, יש קריטריונים של פתיחת מעון, ובקריטריונים צריך להיות מצלמה.

אבל זה בחוק הפיקוח, וזה מה שהם רוצים, ואני לא רוצה ללכת לשם. חוק המצלמות יכול להיכנס לתוקף כבר מחר, וגם בפרקטיקה שלו זה לא מאוד מורכב ליישם אותו. אם נחכה לחוק הפיקוח, שגם אם נעשה אותו הכי מהר זה ייקח חודשיים, שלושה, עם כל התהליך הפרוצדורלי וכו', אנחנו לא רוצים לאבד את הזמן הזה ואני גם לא רוצה שיקשרו בין הדברים האלה.

בכל מקרה, הנושא צריך להיבחן - - -

אין, אין, בחנו אותו. הנושא צריך תשובות.

הוא צריך תשובות, אבל אנחנו צריכים לעשות עבודה כדי להגיע למצב שיהיה מנגנון מקובל, גם ברמה של הפרטיות וגם לכל מיני שיקולים אחרים שיש בנושא הזה של המצלמות. זו העמדה שלנו.

אורי, תקשיב, אני אפילו עושה לכם שירות, כי אני יודעת שאתם במקום יותר טוב ממה שאתה מציג. המשרד מוכן ללכת לפתרון. יש דברים שהמשרד צריך לשבת ולחשוב איך עושים את זה נכון. נתנו לנו שבועיים, אני לא באה לוועדת שרים בעוד שבועיים ואומרים לי: נחכה עוד שבוע. נתנו לנו משימה מקצועית. אני בגזרה שלי אעשה כל מה שצריך, משרד האוצר עושה את מה שצריך, ואני רוצה שאתם, בגזרה שלכם, תעשו את כל מה שצריך. אגב, גם היועץ המשפטי לממשלה שבשבוע שעבר אמר שהחוק רחב, יש מענים בחוק – חבר'ה, אין שום מענים להגנה על חסרי ישע עם מצלמות, ושאף אחד לא יספר לנו סיפורים. גם הוא הגיע לוועדת שרים ואמר שבשבועיים האלה הם ימצאו פתרון לכל הבעיות שהם חושבים שהן בעיות משפטיות. אז בואו נסכם – וזה מה שאני רוצה שיהיה בסיכום של הדיון הזה – שאנחנו מגיעים לוועדת שרים בעוד שבועיים, ואם צריך אני אדחוף את זה כל יום בשבוע וחצי שנותרו, כשיש לנו איזושהי תשובה ואיזושהי תוכנית מסודרת ואנחנו יוצאים לדרך עכשיו.

צריך לומר שגם אם לא נסגור את זה הרמטית 100%, שום חוק שמגיע לוועדת שרים לא נסגר הרמטית 100%, אבל ברור לנו שאם אנחנו מאשרים את זה שם ומביאים את זה לדיון בוועדה, אז יהיה לנו גם את הזמן להמשיך ולעבוד על זה בתוך הוועדה. אסור לנו שזה יגיע לוועדת שרים וייפול. זה מה שצריך להוציא מכאן.

אני לא בטוח שהמנגנון, כמו שמוצג בהצעת החוק, הוא המנגנון שצריך.

זה לא דברי אלוהים חיים.

אני גמישה. אין יותר גמישה ממני בכנסת. אני רוצה להשיג את המטרה, תגידו לי ללכת בדרך הזאת – אני אלך, בדרך הזאת – אני אלך, בדרך הזאת – אני אלך. מה שתרצו. אנחנו צריכים להגיע לשם, ואם צריך מנגנון אחר – הנה, אני אומרת לך את זה לפרוטוקול, אני מוכנה לקבל. בואו נעביר את זה, נשב, נדבר, נבנה את זה בוועדה, כדי שבסוף כולם יסכימו. זה גם מה שהתחייבתי בוועדת השרים.

אפשר גם לעקוב אחרי מה שקורה בשבוע-שבועיים הקרובים עם חוק הפיקוח ולראות אם אפשר - - -

אתה יודע מה קורה עכשיו? זה בדיוק אנטיתזה למה שאתם רוצים. עכשיו מותקנות מצלמות בהרבה מאוד מעונות, כי גם אנשי צוות רוצים להגן על עצמם כי יודעים שהורים נורא בסטרס וכל דבר קטן יכול עכשיו להדליק, וגם כי הם הפכו את זה לאקט שיווקי, כדי לעודד הורים לבוא ולהירשם דווקא אצלם, ועוד אלף ואחת סיבות. מעונות, כולל מעונות מפוקחים, פונים אליי ואומרים: התקנו באופן וולונטרי, את מוזמנת לבוא ולראות. ואז זה פיראטי, אין לנו אפילו שליטה על מה שקורה שם, וזה כן יכול להיות האח הגדול, וזה יכול להיות עוד הרבה דברים. אני אומרת למשרד המשפטים, כל כך קשה לכם הנושא של פרטיות, והיחידה של הסייבר וכולם נורא עסוקים בסיפור הזה, אבל היום זה פיראטי ובידיים שלנו להסדיר את זה. בואו נתקדם בשבוע וחצי הקרובים, נביא לוועדת שרים, נאשר את זה בוועדת שרים ונתחיל לקדם את זה בכנסת.

הורים שמים מצלמות בתיקים של ילדים.

נכון, היום זה ג'ונגל.

האבא של יסמין וינטה, בבקשה.

צהריים טובים, אני שומע כאן עכשיו שאתם עובדים על חוק הפיקוח כבר יותר מעשר שנים. אני יודע על אלפי ילדים שנפגעו בגנים. בגלל שלא היו מצלמות בגנים, אין שום הוכחות מה קרה שם. אנחנו יודעים על מקרי מוות של תינוקות, אבל אנחנו לא יודעים מה באמת היתה הסיבה לכך. גם במקרה שלנו, אם לא היו מצלמות, גם אנחנו לא היינו יודעים מה הרג את יסמין. אני רוצה להודות מכאן לשוטר בשם גרגורי שגילה את המצלמות ואת ההקלטה. ההורים רצה בכך שאתם תלמדו מהמקרה הזה ותמנעו שמקרים כאלה לא יקרו בעתיד. תודה רבה.

תודה רבה. אביעד שוורץ, משרד האוצר, בבקשה.

כמו שאמרה היושבת-ראש קודם, היינו בקשר איתה לפני ואנחנו מנסים לבחון את העלויות של שתי הצעות החוק האלה, כל אחת מהן עם העלויות שלה. אנחנו עדיין עובדים על זה, עכשיו עובדים במיוחד על החוק להתקנת מצלמות במעונות יום מ-0 עד 3. אני מצטרף לכולם וחושב שחשוב לעשות איזשהו פיקוח ומה שקרה הוא ללא ספק לא סביר, רק שצריך לחשוב על ההשלכות. מעבר להשלכות על הפרטיות, יש גם השלכות על העובדים. לכן במהלך הזה צריך לקחת בחשבון את המטפלות. נראה לי שמשרד המשפטים יוכל להעיד שלפעמים הצבת מצלמות נחשבת הרעה בתנאי העבודה. כולנו יכולים להזדהות עם זה שיש משהו לא נעים בזה - - -

להזדהות? אני מצולמת פה בכל מקום שאני הולכת.

זה יכול להיות הרעה בתנאי עבודה. כמו שהוזכר פה מקודם, מטפלות זה לא דבר נפוץ ויש מחסור במטפלות. אנחנו לא רוצים להביא למצב שבסוף נהיה בחוסר של מטפלות מעבר לדבר הזה.

צריך לחשוב איך עושים את החוק הזה בצורה מתואמת עם הארגונים האלה, כדי שהמהלך ייעשה בצורה חכמה וישיג את המטרה שלו בצורה הטובה ביותר.

נראה לי שבסוף כולם מבינים שהמצלמות הן לא העיקר, זה איזשהו ניסיון ביניים. המטרה היא להצליח להביא מטפלות יותר טובות ולדאוג לאיכות.

זה גם וגם. גם כשנביא מטפלות יותר טוב, מספיק שבמקום נשמה תיכנס לנו מפלצת לאיזה גן בלי שידענו והיא תהיה עם ההכשרה המתאימה, כי גם את זה פגשנו, אפילו גננות ותיקות שהגיעו למקום הזה, בלי המצלמה לעולם לא נוכל להוכיח. אני בכוונה מדגישה ששני החוקים האלה לא יכולים לבוא זה במקום זה, הם חייבים לבוא זה לצד זה. זה מה שצריך להיות בקו המנחה את כולנו.

להוכיח אשמה, יש בזה משהו חשוב, אבל המטרה היא לנסות למנוע את זה מראש.

גם וגם.

זה צריך להיות הדגש.

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם אגף אחר במשרד העבודה כדי לעודד תוכניות הכשרה למטפלות. גם לקחת מטפלות שהיום הן חסרות ניסיון ולהדריך אותן יותר. זו תוכנית שעובדים עליה במסגרת אחרת, גם כדי להתמודד עם המחסור במטפלות.

כמו שהציגה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, לחוק הפיקוח יש משמעויות אחרות ואנחנו מנסים לחשוב איך לעשות את הדברים האלה מדורגים, בצורה שתהיה אפשרית וישימה.

אני צריכה לומר ביושר, התחלנו את העבודה על חוק הפיקוח כשהיה נציג אחר במשרד האוצר – ב-2015 – אחר כך היה מי שהחליף אותו עד שאביעד נכנס לתפקידו. אם בהתחלה דיברנו על הצבת המצלמות על כל חסרי הישע וראינו את העלויות שלו, היום אנחנו מפרקים את זה כדי להבין את העלויות של לידה עד שלוש. כבר יש איזשהו אומדן נכון לאתמול בערב ובשבוע הבא נשב כדי לראות מה המשמעויות שלו ואיך אנחנו מתחילים להחיל את זה.

אביעד, תשאיר לנו את הנושא של תנאי העובדים וכו', כי עם כל הכבוד לתנאי העובדים, יש הרבה מקומות עבודה שבהם יש מצלמות, כדי להבטיח דברים אחרים. תן לנו, אנחנו נתמודד, כי השלום והביטחון של הילדים שלנו הרבה יותר חשוב. במקומות עבודה שאנחנו שמים מצלמות ואומרים שזה חשוב בגלל ביטחון המדינה או הכסף שיש בבנק או כל מיני דברים אחרים, כולל בחנויות בקניון, בסופרים, אף אחד לא מרע את תנאי העבודה של העובדים. אני לא אתן שכשאנחנו מגיעים לילדים, פתאום הפרטיות היא היא אישיו, והתנאים של המטפלות הם אישיו. התנאים של המטפלות הם אישיו, אבל לא בהקשר הזה של המצלמות.

אז בוא נסכם פה, לפרוטוקול, שאתם מטפלים בעניין של הכסף, אנחנו נטפל בדברים האחרים. בסדר? הוגן, נכון?

יש פה איזושהי בעייתיות.

לא, אין פה בעייתיות. משרד האוצר יטפל בעניין התקציבי. אנחנו יודעים שיש דברים שצריך לעשות אותם בצורה מדורגת, גם בחוק הפיקוח, גם במצלמות, אנחנו צריכים לקבוע קריטריונים. הכל בסדר, אנחנו נעשה את כל הדברים by the book, אבל את התנאים של המטפלות והסייעות ואת כל הנושא של הפרטיות, יש לנו מספיק גופים שאנחנו צריכים להתמודד איתם, ונתמודד איתם בכבוד. אתה יודע למה? כי היום, בניגוד ללפני חודש, יש לנו ציבור שלם מאחורינו. לא היה לנו אותו לפני חודש. יש לנו ציבור שלם מאחורינו, ואם נצטרך אנחנו נילחם וניאבק עד שזה יקרה.

תודה רבה, אביעד. אני כן רוצה להודות לו, כי אני יודעת, בגלל הקשר השוטף שלי איתו, שזה יום, צוהריים, לילה, אין שעות, וזה חשוב. תדעו שאתם עושים את זה בשביל הילדים. תודה רבה.

אני צריכה לומר לפרוטוקול, כי תכף גם נשמע הורים, שלפי סעיף 120 לתקנון אם תהיה איזושהי בקשה או יעלה צורך למחוק מהפרוטוקול משהו – נתון, פרט שפוגע בילדים – כי אנחנו משודרים ויש כאן גם אנשים שמקליטים בלייב. תיקחו את זה בחשבון כי את זה לא נוכל להסיר, אבל לפחות מבחינת הכנסת כל מה שיידרש לפי הסעיף הזה, אנחנו בהחלט נטפל.

המועצה לשלום הילד, בבקשה.

זה דיון שראש הממשלה בכבודו ובעצמו היה צריך לשבת בו. ואם לא ראש הממשלה, שר הרווחה ושר האוצר, ולתת לנו תשובות. המועצה לשלום הילד ישבה פה לא רק בקדנציה הזאת, היא ישבה בכנסת הקודמת והקודמת קודמת, וכבר הפסקתי לספור. יש פה חברי כנסת שחייבים לומר לזכותם שהם יושבים פה לא מהיום, כשיש טרגדיה נוראית, הם יושבים פה מתחילת הקדנציה. מה עוד צריך לקרות כדי שהחוק הזה, חוק הפיקוח יעבור? על מה נאבקים, לכל הרוחות? על מה הורים יוצאים לרחוב? על החיים של הילדים שלהם. השרים הנכבדים צריכים לבוא לוועדה ולתת תשובות לחברי הכנסת, ולתת תשובות לציבור ולילדים שהיום נמצאים במשפחתונים ובפעוטונים, ולילדים שיגיעו לשם. מה קרה בעשרת הימים האחרונים? מצד אחד גילינו על מקרה מוות נוראי, ומצד אחר חוק המצלמות נדחה, חוק הפיקוח - - -

אבל נדחה עם בשורה. אני לא רוצה לוותר להם שזהו, זה נדחה והשלמנו עם זה.

לא מוותרים, אבל אנחנו יודעות כמה זמן ההצעה הזאת יושבת על השולחן. חוק הפיקוח – ההצעה הפרטית שבכלל לא צריכה את ה-RIA, יושבת על השולחן ומחכה להצעה הממשלתית. ומה המילים שמשתמשים הנציגים של המשרדים? "אנחנו חושבים", "אנחנו בוחנים", "אנחנו לוקחים בחשבון". כמה שנים לוקחים בחשבון ומחשבים ועושים חישובים?

עכשיו אני אגיד מה אמרנו למשרד ראש הממשלה בקשר ל-RIA – רוצים להקל על הנטל הרגולטורי? יש מקרים שצריך רגולציה. חייבים. בחוק הפיקוח, כן, זה מה שציבור הילדים צריך. הוא צריך רגולציה. מה, ילדים מתחילים עם רגולציה בגיל 3? בכל הכיתות בבתי הספר והגנים של משרד החינוך יש רגולציה, אבל מתחת לגיל 3 פתאום לא צריך?

אם אתם רוצים להבין את גודל האבסורד וכמה חייבים את חוק הפיקוח, אותן נשות צוות אם וכאשר יורשעו, מחר בבוקר יכולות לפתוח מסגרת חדשה. אין שום דבר שיכול למנוע את זה.

וכבר היו דברים מעולם.

יש פה הורים שהצליח בכוח שלא יאומן לתעל את הטרגדיה הנוראית למאבק ציבורי, אבל אנחנו לא צריכים להיאבק על החיים של הילדים. שיבואו השרים הנכבדים, שיבוא ראש הממשלה, ויהיו חלוצים לפני המחנה, שייתנו לוח זמנים. לכנסת הזאת, עד שתכלה את ימיה, יש עוד זמן להעביר את החוק הזה. את צודקת, שני החוקים עומדים כל אחד בפני עצמו וצריכים להתקדם במקביל, כי אין יותר דקה אחת לחכות.

תודה רבה. עו"ד אורן ברקן, בבקשה.

שלום לכולם, אנחנו מייצגים את משפחת וינטה גם בתביעה האזרחית וגם מבחינת חוק נפגעי עבירה. אני סבור שבאיזון בין חיי אדם לבין הגנת הפרטיות, נראה שלא יכול להיות ספק שחיי אדם גוברים. אני עוד סבור שצריך לדאוג לפיקוח והסדרה בעניין מעונות יום. כיום המצב בשטח – זה לא מידיעה אישית, זה לפחות לפי מה שאני רואה בעובדות של המקרה הנוראי הזה – הוא הפקר. כל אדם, ואני מדגיש: כל אדם, לא משנה אם העבר הפלילי שלו נקי או שיש לו עבר פלילי, אם הוא חולה במחלה כזאת או אחרת, יש לו בעיה נפשית, יכול מחר בבוקר, להתייצב במעון פרטי ולהתחיל לטפל. זה יכול להיות פדופיל וכד' וכד'. כל אדם יכול לבוא במגע עם חסרי ישע. חסרי ישע – דרך אגב, זה גם הילדים, גם הפעוטות, וגם הקשישים שראינו לא מזמן בחדשות איך מתעללים גם בהם ומתעמרים בהם בכל מיני בתי אבות.

אני חושב שזה הזמן – סליחה על הביטוי – להכות בברזל בעודו חם. אני מניח שאם זה לא יקרה, אם החוקים האלה לא יעברו, כנראה שההורים ינסו לכפות את זה בכוח על הגנים הפרטיים, ואז יקרה מצב שבו ההורים ייקחו את החוק לידיים. אני חושב שזה מצב שלא היינו רוצים להגיע אליו. תודה.

תודה רבה, עו"ד אורן ברקן. דנית, בבקשה.

שלום לכולם, אני נציגה מטעם פורום ועדי ההורים היישוביים. ראשית, אני רוצה לשלוח את תנחומי על אובדן יסמין היקרה. אני רוצה לחזק את ידיהם של בני משפחתה של הפעוטה שנחנקה למוות באכזריות על ידי סייעת במעון יום, המקום שאמור להגן, לאהוב ולעטוף את התינוקות והפעוטות שלנו, והופך בן רגע ובקלות בלתי נסבלת להיות מקום מסכן חיים, מקום ממנו ילדים חוזרים חבולים, פצועים, לפעמים חוזרים ללא רוח חיים.

אנו, פורום ועדי ההורים היישוביים, קוראים לכם, חברי הכנסת, קוראים לראש הממשלה, לאשר באופן מיידי את חוק הפיקוח על מעונות היום והצבת מצלמות במעונות. פעוטון ללא רישיון, עסק, יכול להתקיים, בעוד שדוכן פלאפל, כל מסעדה, צריכה רישיון עסק. זה לא ייתכן. אנחנו מבקשים שיעגנו בחקיקה תנאי מקדים לקבלת רישיון עסק מסוג זה, שתהיה עמידה בתנאים בסיסיים, כמו בטיחות מבנית, רמה תברואתית, דרישות סף לרמת הכשרת הצוות המקצועי ודרישות סף לצוות, מצלמות חובה. הפעוטות האלה הם דור העתיד, אסור לנו להפקיר אותם. תודה.

תודה רבה, דנית. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה.

תודה רבה, גברתי היושבת בראש. אין לנו מילים לנחם אתכם, ההורים, אבל אנחנו יכולים להשתתף בצערכם על ידי כך שאנחנו מזדהים, ובעיקר מתחייבים לפעול כדי שמקרים כאלה לא יחזרו ויישנו.

אני חושב שזה מהמקרים הבודדים שהכנסת צלצלה בפעמונים במשך תקופות ארוכות בנושא הזה. זה לא שאנחנו באים לאחר מעשה. גם לא היה לי ספק, ולא הייתי צריך לפנות ליושבת הראש, שהוועדה תקיים מייד דיון בעניין הזה והיא לא תעכב את זה. בעצם ברצף זה כמעט דיון המשך.

אני קורא לעצמנו, מתוך הניסיון שיש לנו – יש הרגשה שאלה שמתנגדים זה מטעם ערכים מאוד מאוד חשובים, וביניהם הם לא מתנגדים, וזה לא שהם לא רגישים או שהם לא משתתפים בצער, אבל יש טענה שהם ממונים והערכים האלה גוברים על הדברים האחרים. אנחנו צריכים לקרוא לעצמנו להיות ערניים ועקביים ולא לתת לדבר הזה לשקוע, כפי שראינו, כמו גם שכחת ילדים במכוניות, שעד יעבור הזעזוע ואחרי זה נפעל במישור חלק ואז נבין את כל הדברים ואת כל החסמים שיש. אנחנו לא צריכים להסכים לזה.

אני לא יודע אם שמו מספיק דגש על עניין הטכנולוגיה וחוקים. זה צריך להיות אמצעי עזר למשהו בסיסי. זה לא הבסיס. הבסיס הוא ההתאמה למקצוע ואיך אנחנו מגיעים לכך שחיבוק של ילד, של ילדה, חיבוק חזק, הוא החיישן, הוא התרעה למשהו לא טוב שקורה לו בגן. הדבר הכי חשוב בגיל הזה הוא ההכשרה וההתאמה למקצוע. זה נוצר מזה שבתקופה המודרנית הילדים יוצאים מהבית בגיל צעיר יותר ואין להם את האפשרות להגן על עצמם. לצערנו לא תמיד גם בבית יש את ההגנה ולכן אנחנו מפעילים גם אמצעים אחרים. צריך להיות דגש גם לזה בחוקים שאנחנו מחוקקים, לשים דגש על ההכשרה, על הפיקוח, על ההתאמה. היום כל חברה מסחרית יודעת לעשות כל מיני מבחנים, כאלה ואחרים, כדי לבדוק את ההתאמה. כאן זה צריך להיות בחקיקה, הרגולציה, אותם הדברים שאנחנו יודעים לזהות בהתאמות. על זה הבסיס של כל הדברים האחרים.

אתה כל כך צודק, חבר הכנסת מקלב. זה כאילו אנחנו כל הזמן אומרים כמה הילדים שלנו חשובים, אנחנו עושים את כל הצעדים הנכונים לא בהקשר של הילדים שלנו, אבל כשזה מגיע לילדים שלנו יש לנו אלף ואחד תירוצים למה שם לא לעשות את זה. אני מסכימה איתך שאנחנו צריכים ללמוד ממה שעושים בארגונים עסקיים, כי בסוף בסוף הילדים שלנו הם אלה שיפעילו את הארגונים האלה אחר כך.

כל המשפחתונים הפיראטיים האלה זה בגלל מחסור.

מעל 70%. זה כי אנחנו, כמדינה, לא לקחנו אחריות ולא מפקחים על זה.

אסנת ואתורי, בבקשה.

אני מרגישה שאני מדברת כאן היום בשם יותר מ-300,000 הורים שחברים בקבוצת פייסבוק שקמה בכלל כדי לקדם חופשת לידה. חברת הכנסת רוזין דיברה קודם על מהפכה. המהפכה האמיתית היא שאנחנו לא בורים יותר. יש לי ילד בן 18 ולתומי חשבתי אז, והופתעתי לגלות לפני שנתיים, שאם הגננות מטפלות בילדים ויש מסגרת שמקבלת אותן, הן כנראה השיגו רישיון, אותה מטפלת כנראה עברה איזושהי הכשרה, לפחות של קורס עזרה ראשונה. אנחנו ההורים בורים ולא מכירים את המציאות הזאת. אני רוצה להגיד תודה, לא רק להשתתף בצערכם, דורינה וולדימיר היקרים, אלא להגיד לכם תודה כי אתם שגרירים. אתם, באומץ רב, לא רק באתם לכאן היום, הרשיתם לנו להשתמש בצער שלכם כדי להפיג את הבורות ולדרוש את מה שמגיע לנו בזכות ולא בחסד של אף אחד. אני יושבת כאן כבר שעתיים ומתביישת שאנחנו בכלל מקיימים דיון כזה, כדי להסביר לעולם כמה חשוב שמישהו ייתן את הדעת לאיך נראית המסגרת שבה אני שמה את הילד שלי בשבע בבוקר ומקבלת אותו אחר הצוהריים, ויכולה להיות בשקט.

אני רוצה להגיד לך תודה, חברת הכנסת שאשא ביטון, כי כבר שנתיים אני מדברת איתך על בסיס יומי כמעט ויודעת איך את מקיזה דם להעביר חוק שעל פניו, לתומי, היה נראה לי שעושים אותו בהליכה. בהליכה. אני מסתכלת פה ושומעת את כל ההסברים – אתם יודעים מה, אם אני אדבר עם ילד בן 10, זה ייראה לו מוזר שזה לא מובן מאליו כל מה שנאמר פה. אני מתביישת שצריך לשכנע שר במדינת ישראל שלא יכול להיות שיום אחרי שגן שיש מי שמואשמת בו בהריגה, רוצחת, ממשיך לעבוד, ואנחנו צריכים להגיד לו תודה שהגן הזה נסגר ושזה נתון לאותה מנהלת גן, לשיקולה, אם הגן הזה ימשיך לעבוד או לא. איך לא באותו רגע שמו שם סרטים וקבעו שזו זירת רצח, אף אחד לא נכנס לפה עד שלא מבררים מה קורה? מה קורה לנו? איך אנחנו מנהלים דיון כזה כשיש פה טונה של רגש, במדינה שמקדשת חיים אנחנו צריכים לשכנע מישהו לשמור על הילדים שלנו? זאת בושה בעיניי.

אני קוראת מפה לשר הרווחה לסגור את הגן, שהוא זירת רצח. זה חשוב, אבל זה לא מספיק. בואו נמנע זירות רצח נוספות. בנס אנחנו לא נתקלים בעוד מקרי קיצון כאלה, אבל בעיניי גם מטפלת שמטלטלת זה פוטנציאל לרצח, לא פחות. תודה.

תודה רבה, אסנת. אני רק אחדד ואומר, כי זה כן חשוב לי שזה יהיה, שהיום, בניגוד לפעמים קודמות, אנחנו לא באים לשכנע כמה זה חשוב. כולם כבר מבינים כמה זה חשוב. אנחנו כאן כדי לקבל תשובות וכדי לוודא שהדברים נעשים.

אני מוכרחה להודות שמה שחשוב לי זה מבחן התוצאה. אמירות לא מספיקות לי ונמאס לי מהאמירות שאני שומעת כל הזמן. אני רוצה את מבחן התוצאה.

חד-משמעית, אסנת. קרן, ארגון הגנים הפרטיים "חיבה", בבקשה.

אני רוצה להשתתף בצערם של בני המשפחה שיושבים פה. אני לא אוסיף עוד על דברי היושבים פה, כי זה באמת כואב. אני רוצה להציג צד שטרם נשמע כאן בשולחן, אבל חשוב לי שיישמע. דיברנו קצת על אחוזים, 77% מסגרות פרטיות מגילאי לידה עד 3. אני חייבת להגיד שכבר לא 3, כי גילאי שנתיים ושמונה חודשים עוברים לגנים העירוניים. קצת חורה לי שגילאי לידה עד 3 יהיו תחת מצלמות, אבל פעוטות שעולים בגילאי שנתיים ושמונה חודשים לטרום טרום חובה ועדיין לא בשלים בשפה ובעצמאות, יקבלו חוסר הגנה כתוצאה מזה.

כבר הכנתי את משרד החינוך שאנחנו נגיע גם אליהם.

אני ממש מבקשת. אני מקווה שברור לכולם שלא מדובר פה רק על המגזר הפרטי, גם על מעונות היום הלכאורה ציבוריים.

חד-משמעית.

אני רוצה להגיד משהו נוכח עשר השנים האחרונות, כי אני יושבת כאן מאז מלכיאור, זבולון, אורלי וכבודך. מאז נולדו לי עוד שני ילדים שכבר יצאו למערכת החינוך, אחד תכף יוצא מהצבא. המגזר הפרטי עבר צד. בראשית היינו מתנגדים, כי הסתכלנו על עצמנו כעל עסקים והרגשנו שהולכת להיות לנו איזושהי פגיעה בפרנסה ובאיזשהו מקום לשלול את הבחירה מצד ההורים לבחור את החינוך שבו יתחנך ילדם. היום אנחנו בצד השני, אנחנו בצד שבעד הילדים. אני רוצה לומר לנציגי משרד המשפטים ומשרד האוצר, למי שחשש ממצלמות, שאנחנו כבר שם, לא רק להגנת הילד, אלא גם להגנת המטפלת. אני יכולה להגיד לכם שהורים מגיעים בבוקר בגבה מורמת גם למקומות שהיו הכי בטוחים והכי שסומכים עליהם. אין את זה יותר, זה לא קיים, זה נשבר. זה נכנס במתכונת אחרת, בהאזנות סתר, במצלמות חבויות, בסבתות שמסתובבות ליד הגדר, בעובדות יזומות שמגיעות לכאורה ליום חפיפה, אבל בעצם נשלחות על ידי ההורים כדי לראות מה קורה. ביום חמישי אני אהיה בבית משפט בטבריה במשפט של עובדת שתובעת את המנהלת בגין שותפות לדבר עבירה עם עובדת אחרת שהיא ביקשה ממנה לשתוק, שלא תדבר, שמא תפגע בגן, והיא אזרה אומץ והקליטה את מה שקורה שם והיא הולכת להיות בצד השני. היום אנשים קמים ואומרים: אני לא מוכן להיות שותף לדבר עבירה.

חשוב לי לומר שאנחנו רוצים להיות שותפים לכל הליך, כי אחרי הכול מדובר פה ב-15,000 מסגרות. סליחה שאני אומרת, אבל לא תוכלו לנקות אורוות בלעדינו. אנחנו שם, מטפלים בחצי מיליון ילדים. יהיה פה דור מדבר והוא יהיה פה לא שנה ולא שנתיים, כי ייקח זמן. גם אם יקצו לזה 4 מיליארד, הסכום המקורי, ולא מיליארד, עדיין נצטרך עזרה בהכשרה, בתקורה, במבנה, בחוק התכנון והבנייה. אנחנו נצטרך תיאום בין השלטון המקומי לבין הגנים הקיימים. אנחנו רוצים את העזרה הזאת.

אני שותפה, את יודעת יפה מאוד, אבל אני מבקשת שאף אחד לא יתעלם מקיומנו, כי כמו שנאמר בתחילת הדיון, יש טובות, ואני רוצה לעזור לטובות האלה לעבור את המשוכה הראשונה, והשנייה והשלישית. עדיין המדינה לא תוכל לתת מעונות לכולם, ולא כולם יבחרו במעונות. אני בעד להוריד את זה לחמישה ילדים ולא רק משבעה ילדים.

אנחנו נקיים את הדיון הזה כשנגיע לישורת הזאת של הצעת החוק בוועדה.

ישבנו בקואליציה ואמרנו שאם זו תהיה המנחה שאנחנו נביא, להגיע לשבעה, זו המנחה שנביא, אבל מבחינתנו לא על זה יקום וייפול דבר. הגיעה השעה, אנחנו איתך.

תודה רבה, קרן. אתם לא צריכים לרצות להיות שותפים, אתם שותפים. הלוואי שכולם היו מגיעים ככה לכל דיון.

אז תיקחו אותנו בחשבון כגוף קיים.

בהחלט. פרופ' עופרה קורת, בבקשה.

אני רוצה להודות לוועדה על עבודתה וכן ליושבת-ראש הוועדה. את באמת עושה עבודה מצוינת ואנחנו רוצים להודות לך.

אני חברת הנהלה של האגודה למען הילד בגיל הרך ומתוכנית הריס שמגינה על תינוקות, פעוטות, על משפחה, באוניברסיטת בר-אילן. במובן מסוים אני גם רואה את עצמי כנציגת האקדמיה כאן, כי שמענו פה מגזרים שונים בחברה הישראלית וכדאי גם לשמוע את האקדמיה.

חוק המצלמות הוא חשוב, אבל אני חושבת שחוק הפיקוח הוא הבסיס והוא התשתית שאנחנו צריכים לעבוד עליה, והיא חשובה ביותר. למעשה עניין המצלמות, אם לימים יהיה לנו את חוק הפיקוח, אולי יידרש פחות.

אני לא ארשה להגיד את זה כאן. הוא יהיה זה לצד זה. בסוף תמיד יש לנו תפוח רקוב ואנחנו לא רוצים שהוא יקלקל לנו את כל הארגז. לפחות שנדע לזהות אותו.

אוקיי, אין לי בעיה עם זה. טוב שאנחנו מפרידים בין הדברים, כי אנחנו חושבים ועמלים על העניין הזה כבר יותר מעשור. גם האגודה וגם תוכנית הריס – שבראשה עמדה פרופ' קליין, שקיבלה פרס ישראל על הנושא הזה של חינוך מלידה עד 3 – מבקשים לקדם את החינוך האיכותי והמיטבי. חבר'ה, אני באה מהאקדמיה, יש עשרות ומאות מחקרים, ואנחנו מדינה מתקדמת.

עלו כולם בדיוני הוועדה, פעם אחר פעם, וזה לא עזר לנו. ילדה שילמה בחיים שלה כדי שכולנו נבין שצריך להתכנס ולהגיע לפתרון.

זאת מדינת ידע וצריך להפוך את הידע הזה למשהו יישומי. זה המקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו – איך אנחנו הופכים את זה למשהו יישומי שיהיה עבור כל הורה וכל פעוט במדינת ישראל: זה איכות החינוך, ההכשרה. כל הדברים שקשורים לאיכות החינוך - - -

חשוב שתבואי ותגידי את הדברים בזמן הליך החקיקה.

בשמחה רבה. אנחנו בעבודה, וגם בתוכנית בבר-אילן, עובדים ועוסקים בנושא הזה המון, ברמה יום-יומית.

תודה רבה. אני אומר בחיוב שלקארין יש פינה חמה בלב אליכם. יערה, בבקשה.

אני חושבת שיש פיל בחדר. גם האקדמיה, גם ההורים, גם הממשלה, כולם יודעים שיש פיל בחדר. מספיק עם זה. מספיק עם האמירות. מספיק עם הדברים. אני מתחברת רק לדבר אחד: מה עושים מחר בבוקר. בשעה חמש נהיה בגן הוורדים ואנחנו רוצים לראות את כל חברי הכנסת, לא רק כשיש דיון וזעקה. הייתי בקשר עם ההורים של יסמין, ואנחנו משתתפים בצערם. אבל זה לא רק זה, יש פגיעות פיזיות, אבל גם פגיעות נפשיות – אין זמינות רגשית לילדים.

יש פגיעות רגשיות. יש לנו את המקרה שצועקים ומקללים את הילד, מאיימים עליו.

היינו קו חם, ולא נוח להיות קו חם. אני מבקשת מכולם היום – אם כולכם רציניים, בואו בשעה חמש - - -

ואני מבקשת מכם: אל תפסיקו את הלחץ. בלי הלחץ שלכם, זה לא עובד.

אנחנו מבקשים מכולם להגיע בשעה חמש לגן הוורדים.

יש לי הרבה בקשות דיבור, אבל אני לא אספיק להגיע לכולכם. אני מבטיחה לכם, זה לא הדיון הראשון ובטח ובטח לא הדיון האחרון.

יוני, בבקשה.

אומר דברים באנגלית להלן תרגומם לעברית: אני מאוד מצטער על האובדן שלכם ומקווה שאלוהים יברך אתכם וייתן לכם כוח להמשיך. תודה שבאתם לפה.

גברתי היושבת-ראש, תודה רבה על הדיון הזה. זה הדיון הכי חשוב שיש היום בכנסת. אנחנו כל הזמן מדברים על ביטחון והולכים ועושים כל כך הרבה כדי לשמור על כולם. פה זה לשמור על הדבר הכי חשוב לנו: הילדים שלנו, הילדים של כולנו.

אני מקשיב לכם, אני רואה את האחריות שאתם לוקחים ואני רוצה לשמוע אתכם, הפקידים, לא למה לא, אלא מה אתם עושים כדי שזה יקרה וכמה שיותר מהר. זה גם הילדים שלכם, הנכדים שלכם. תגרמו לזה לקרות כמה שיותר מהר. אנחנו לא צריכים לחכות לטרגדיה נוספת ולדיון נוסף כדי לבוא ולדבר על זה. זה צריך לקרות מחר בבוקר. אני מבקש מכם, תעבדו סביב השעון ותגרמו לזה לקרות, ומה שצריך לעשות – תעשו. אם צריך לפנות לראש הממשלה, אז לפנות לראש הממשלה.

לכל מי שפה, ההורים, אסור לכם לוותר. תמשיכו להילחם, זה הילדים שלכם. תודה רבה על הדיון הזה.

תודה רבה. אני מתנצלת מראש בפני מי שלא דיבר. אנחנו נתכנס פה בעוד שבועיים ומי שלא דיבר היום, ידבר בעוד שבועיים.

בעוד שבועיים את תעבירי את החוק על שבעה ילדים, ואני - - -

הלוואי. לא, זה לא עובד ככה.

אני אימא שהילדים שלה עברו התעללות, אני לא מתוך השבע.

אני רוצה להרגיע אותך. הלוואי שהחוקים היו עוברים. להגיד לי שבעוד שבועיים אני אהיה פה ואעביר את החוק עם שבעה ילדים – את יודעת מה? הייתי חותמת לך על זה עכשיו, ובשבועיים שאחר כך הייתי מתקנת. זה לא עובד כך. בעוד שבועיים אנחנו ניפגש כאן כדי לעקוב אחר התהליך לקראת ההבאה של החוק לשולחן הדיונים. את מוזמנת להגיע בזמן תהליך חקיקת החוק. זה תהליך פרוצדורלי שלוקח זמן, כי קוראים את כל סעיפי החוק – תודה לאל, החוק הוא עב קרס – ואת תשמיעי את קולך. אני מבטיחה לך, אני גם אזכור אותך. זה לא יקרה עוד שבועיים, אז את יכולה להיות רגועה, שתנוח דעתך.

אני אומרת שוב, מי שלא דיבר עכשיו, ידבר בפעם הבאה.

אני רוצה לסכם: הוועדה תפנה לראש הממשלה כדי לבטל את הנושא של ה-RIA. אנחנו מדברים פה על חיים של ילדים ולא על פרוצדורות, בוודאי שלא על רגולציה. אני מבקשת שגם משרד הרווחה יפנה מטעמו למשרד ראש הממשלה וידרוש את הביטול של הדרישה הזאת.

משרד הרווחה – אני מבקשת לקבל בשבוע הקרוב דיווח ישיר, כי אני יודעת שבפרוצדורה אנחנו לא נספיק לעשות את זה דרך המשרדים, כדי לדעת מה מתקדם מבחינת הצעת מחליטים.

משרד המשפטים – גם כן, להיערך לקראת ועדת השרים שתהיה בעוד שבוע וחצי. אני רוצה להגיש תוכנית, גם אם היא לא סגורה במאה אחוז, כדי שנוכל משם להתקדם. בתוך דיוני הוועדה אנחנו נגשר על כל הפערים.

אני רוצה לפנות מפה למערכת המשפט – לא הזכרנו את זה בדיון. עד שיש כבר מצלמות ויש ראיות, שאנחנו יודעים שזה קורה בקצה הקרחון של המקרים, בסוף אנחנו נתקלים עם גזר דין מעליב עבור הילדים שלנו. מעליב. המטפלת האחרונה – לפני כחודש – שקיבלה גזר דין של שנה וחצי, אחרי שהיא הטיחה את הראש של התינוקת ברצפה. שנה וחצי היא קיבלה. זה מה ששווים הילדים שלה. אז אני מבקשת לפנות להנהלת בתי המשפט שתוציא הנחיה להתגייס למאמץ המשותף של כולנו, לתת את הענישה המקסימלית – אנחנו לא צריכים חוקים, יש להם את הכלים – כדי לייצר הרתעה.

אני רוצה לפנות אליכם, כל ההורים – יושבת כאן אסנת שמלווה את הוועדה הרבה זמן, אבל יש נציגי הורים נוספים ועוד קבוצות שהתארגנו: אל תורידו את זה מסדר היום.

אין מצב.

זה מאבק ארוך, זה מאבק שאנחנו ננהל אותו עד שאנחנו נגיע למטרה. אנחנו זקוקים לכם באמת. נכון, אנחנו המחוקקים ויש לנו את הכלים, אבל אנחנו זקוקים לכם באמת. אתם, יחד עם הטרגדיה הזאת, יצרתם את השינוי בבית הזה. יצרתם את השינוי גם בתוך החדר הזה. אנחנו זקוקים לכם במאבק הזה כדי לשכנע גם את אלה בחוץ שעדיין מתנגדים, ואתם פגשתם אותם ברחובות. יש עדיין מתנגדים, גם הורים, לא רק אנשי צוות. תעזרו לנו כדי שנצלח את הסאגה הזאת. תודה רבה.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:20.



ן