פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



24
ועדת החינוך, התרבות והספורט
13/06/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 645
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, ל' בסיון התשע"ח (13 ביוני 2018), שעה 9:30

העדר תקנים בבי"ס "שחפים" לילדים עם מוגבלויות

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
יוסף ג'בארין
סאלח סעד
נורית קורן

שמחה הלוי - מפקחת ארצית, אגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך

רחלי אברמזון - מנהלת, אגף א' לחינוך מיוחד, משרד החינוך

לילך פלג וייס - דיאטנית, מפקחת מעונות יום שיקומיים, אגף התזונה, משרד הבריאות

אמיתי שוחט - מנהל, תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

בני בן מובחר - ראש מועצה, מועצה אזורית מבואות החרמון

אופיר בינדר
–
מנהל מתנ"ס, מועצה אזורית מבואות החרמון

בועז אחד העם - מוזמן/ת

מאיר אסרף - שדלן/ית, מאיר אסרף משרד עו"ד, מייצג/ת הסתדרות המורים

אור אזרחי - שדלן/ית (מאיר אסרף) מייצג/ת את הסתדרות המורים

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אלון דמלה


העדר תקנים בבי"ס "שחפים" לילדים עם מוגבלויות

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, 13 ביוני 2018, ל' בסיון התשע"ח, בנושא העדר תקנים בבי"ס "שחפים" לילדים עם מוגבלויות. יוזם הדיון הוא חבר הכנסת סאלח סעד, שישב עליי, איך אומרים, לחץ פיזי מתון. זה החודש האחרון של המושב, יש לנו הרבה דברים, חקיקה ובלגן, אבל בסוף נכנעתי לו. נכנעתי לו במיוחד כשידעתי מי היהודי עם הלב שעומד מאחורי בית הספר הזה, שהוא יותר מארח מאשר – ועל הדרך, לפני שאני אתן לחבר הכנסת סעד לומר את דברי הפתיחה, אנחנו כאן פתחנו אתמול תערוכה של ציורים, שאת רוצה לומר לנו כמה מילים עליה, יהודית?

אני אשמח.

בבקשה, יותר מאשמח.

זה ממש הבייבי שלי והכיף שלי. קודם כול, זו יוזמה שפתחנו בה לפני 20 שנה שבוועדת החינוך, הספורט והתרבות יש תערוכות של צילומים, ציורים, תערוכות אומנות למיניהן. מאז שעברנו לבניין החדש, לצערי, זה לקח כמה זמן עד שהחזרנו את העטרה ליושנה. ברשות היושב-ראש וביד חופשית שניתנה לי ממנו – ואני מודה לו על זה כל יום בנפרד – אנחנו בערך בתערוכה מספר 10. התערוכה הזו זה ציורי ילדים בכיתה ד' בבתי הספר של העיר פתח תקווה. הם היו, קודם כול, במוזיאון פתח תקווה, שם הם נחשפו לדמויות הראשונות של העיר. בעקבות ציטוטים של משפטים שאמרו ראשי פתח תקווה, הם עשו ציורים, כמובן, בהדרכה וכו' וכו'. וכל מה שאתם רואים פה זה של ילדי כיתה ד'.

מקסים, מרגש.

בבקשה, חבר הכנסת סעד.

בוקר טוב. א', תודה אדוני היושב-ראש, על זה שאתה מקיים את הישיבה הזו. אני מסכים אתך שלחצנו יותר מדי לקיים את הישיבה - -

לא יותר מדי.

- - לחצנו לקיים את הישיבה הזו, אבל מכיוון שגם עליי ישב ראש מועצה, שהוא די מוצלח - - -

הוא מובחר, הוא מובחר.

כן. בני בן מובחר, האיש מיוחד, שרוצה שהאזור שלו תמיד יהיה בין הראשונים בארץ. אני מסכים אתו לחלוטין, כי זה אזור הגליל העליון ואנחנו חייבים תמיד לשמר אותו הכי יפה והכי הוגן מכל הבחינות, לא רק בגלל הנוף הטבעי שיש בו, אלא גם בחינוך ובחינוך המיוחד במיוחד.

אני ביקשתי מכם את הדיון הזה בעקבות הביקור שלי וסיור שלי בבית ספר "שחפים" לפני מספר חודשים. באמת אני מרבה לסייר ברחבי הארץ, ואני חושב שאחד הדברים החשובים לפרלמנטר, שרוצה לטפל בדברים כמו שצריך, זה לחוש את השטח, להרגיש את האנשים בשטח עצמו. לא מספיק שאנחנו מגיעים כאן לדיונים, לישיבות בוועדות, במליאה, אבל מה שחשוב זה להרגיש את האנשים בשטח.

כשהייתי שם, את האמת אני – א', זה מקום מיוחד, מקום שהוא באמת גאווה ישראלית. מי שנמצא שם, בבית ספר המיוחד הזה, זה פסיפס של החברה הישראלית: דרוזים, מוסלמים, נוצרים ויהודים ביחד, בתוך בית ספר אחד, שנקרא בית ספר "שחפים". בית הספר הזה נותן מענה לעשרות ישובים מכל הפסיפס הזה שדיברתי עליו. כשראיתי את החוסר גם בציוד, גם בתקנים, גם ביכולת של אנשי המקצוע לטפל בחולים עצמם, במטופלים עצמם, אז הזדעזעתי. אמרתי כאן ישר: אני חייב לכנס את ועדת החינוך. אני יודע שיש לנו יושב-ראש ועדה קשוב, רציני מאוד ואכפת לו בצורה בלתי רגילה, במיוחד מהחינוך המיוחד. זה מדבר אליו, ואני חבר ועדת החינוך ואני מרגיש את כל הוועדות, את כל הדיונים שהוא מנהל. אז לשם כך אני אומר לך, אדוני: אני מברך אותך על זה.

אני רוצה, ברשותך, להגיד כמה נקודות שבאמת מפריעות לנו בבית הספר הזה של - - - ואחרי זה, אני, כמובן, אתן את זכות הדיבור ליושב-ראש המועצה וגם למנהל אגף החינוך הבלתי פורמלי במועצה האזורית. בנתונים שיש לנו, הנקודות שאנחנו צריכים לטפל בהן הן, א', מחסור ואי התאמה חמור בין צורכי הילד לבין שעות טיפול בפועל. כל תלמיד בחינוך המיוחד זכאי לסל של ארבעה טיפולים, הכוללים: פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאי תקשורת וטיפול רגשי. בפועל, בגלל העדר שעות חמור, על בית הספר להעדיף לתת טיפול אחד בלבד. זאת למרות שבפועל צורכי הילד דורשים מספר טיפולים בתוך הסל עצמו. יוצא כי הילד לא מקבל את כל הטיפול המתאים שהוא צריך לקבל.

הדבר השני, זה מחסור בציוד מתאים. למרות שמדובר בבית ספר לילדים עם מוגבלויות, אין בבית הספר את הציוד המתאים. אני הייתי שם וראיתי את זה, הרגשתי את זה, אפילו נתנו לי הדרכה על תלמדים שהם צריכים להרים אותם במכשיר מיוחד, כשהדבר הזה לא קיים יותר. זה פשוט מדהים.

צוות רפואי בבית הספר – אדוני, בבית ספר אין אחות בתקן שתוכל לתת לנו מענה לכל ילד שבתוך בית הספר. האחות שמגיעה לצוות בית הספר מוסמכת לתת מענה לטיפולים פולשניים, ספציפיים בלבד, ולא לכל הילדים. כלומר, יש לנו מחסור באחיות. אלה דברים שאנחנו צריכים לטפל בהם. הדברים האלה טבעיים לחלוטין, טריוויאליים לחלוטין, אנחנו צריכים להיות ערים לכל מה שאנחנו עושים, כי אלה דברים מיוחדים, במיוחד בחינוך המיוחד.

הדבר הנוסף זה תקן, פר תלמיד. התקן קובע שלכל מורה יש שמונה ילדים. הואיל ומדובר בילדים עם מוגבלויות קשות, קשות מאוד אפילו, שמקשה על סגל בית הספר לתת מענה לילדים, הוצע להוסיף עוד מספר תקנים שהיחס יהיה מורה לכל שישה ילדים. אנחנו צריכים באמת לתת מענה מיוחד לבית הספר הזה מכיוון שבית הספר הזה נותן לנו מענה אזורי. תאר לעצמך – אצלי, בבית ג'אן – יש תלמידים שם, מבית ג'אן, איפה שאני גר – כשראיתי שם את המטפלת – לא מכיר את הילדים, ראיתי מישהי מבית ג'אן, סייעת – אני אומר לה: מה את עושה פה? היא אומרת: יש ילדים מבית ג'אן פה. בית ג'אן היא במרחק של 54 ק"מ מהמקום הזה. מרמת הגולן, ממג'דל שאמס, יש ילדים בתוך בית הספר הזה.

חיפה שניים.

בבקשה. אז בית הספר הזה נותן לנו מענה מיוחד ל-70, 80 ילדים.

מה המרחק?

מחיפה? שעה ומשהו נסיעה.

לכל כיוון?

בוודאי.

בוודאי. אז חברים, הדברים האלה, אנחנו באמת – גם אדוני היושב-ראש, צריך להיות קשור לזה, גם משרד החינוך - -

תשמע מיד.

- - ומשרד הבריאות, שנמצא כאן, צריך לתת מענה מיוחד למקום הזה. תודה.

הכי מובחר, בבקשה אדוני.

אני מודה ליושב-ראש הוועדה שגם מכיר וגם מוקיר, וחבל לי נורא, אני אפילו אולי מצר על זה, שחברי כנסת ושרים לשעבר, שהם חברים בוועדה כאן, שמכירים את הפרויקט, עד היום לא מצאו להביא – ואני לא מחלק ציונים לאנשים – את זה לדיון אבל לפחות אם הם היו נוכחים פה. אני מקווה שמהדיון הזה אפשר יהיה להגיע לאיזשהו מקום, שמישהו יסתכל אולי טיפה אחרת על מה שקורה.

אני נבחרתי לראשונה ב-97. היה מספר קטן מאוד של ילדים מגיל 21-6.

יש לך מזל שזה שנה אחרי ביבי. אם לא, הוא לא היה משלים עם זה.

כן, אני מקווה שהוא יתמודד עם זה. יש היום טיפול לכל דבר.

כמה ילדים היו ב-97?

לדעתי, משהו כמו 20 ילדים, 18 ילדים.

באיזה גילאים?

21-6.

כמה היום יש?

היום יש לנו 56, 55. זה מאוד תלוי. למה אני אומר לכם 56 או 54? יש גם מצבים של, למשל, בשנה שעברה מקרית שמונה ילדה פשוט לא התעוררה בבוקר. הילדים עם בעיות מאוד-מאוד מורכבות.

אני רוצה שתדעו שיש לנו היום מבוקעתא, מבית ג'אן, מגוש חלב, מחדרה, מחיפה, מחצור הגלילית, מטובא זנגריה, ממגדל, ממג'דל שאמס, ממסדה, ממועצה האזורית גולן, ממועצה האזורית הגליל העליון שישה, מועצה האזורית זבולון, מועצה האזורית מעלה יוסף, מועצה האזורית מרום הגליל, מועצה האזורית משגב, רג'ר, עמק הירדן, צפת, קצרין וקריית שמונה. למי שלא שם לב, אני ראש המועצה האזורית מבואות החרמון. אני לא הקראתי אפילו לא לתלמיד אחד.

לכל נבחרי הציבור, השנה יש בחירות – זה המשפט היחידי שבו אני אזכיר בחירות – אני חושב שלשמחתי אין לאנשים שרוצים להתמודד במבואות החרמון מילה להגיד חוץ מזה שבני בן מובחר לוקח את כספי התושבים ומשקיע אותם בחינוך מיוחד. אבל אני אדם מאמין, יש למעלה אחד ששומע, מקשיב ועושה סדר. למי שמדבר על הילדים האלה – יגמרו אתו את החשבון משם.

אני רוצה להגיד: תראו, יש לנו את הצוות הטוב ביותר שיש במדינה. יש לי במועצה את הזכות לעבוד עם אנשים מדהימים, שלקחו והתחברו לחינוך, לילדים בעלי צרכים מיוחדים, עם כל הלב וכל הנשמה. אני באופן אישי יושב בכל ועדות הקבלה אפילו של סייעת. אני בא לשבת ולראות. משרד החינוך בחר בנו, במבואות החרמון, להוריד את הילדים מגיל שלוש עד שש, שנמצאים במסגרת חינוך מיוחד בצפת, להביא אותם אלינו. ואני בימים אלה מתחיל לבנות שני גנים במימון של משרד החינוך. בתוך הקרקע הכי היקרה במתחם המועצה פיניתי לילדים בעלי צרכים מיוחדים גם בגילאים שלוש עד שש, אין אף אחד מתושביי. אבל כל הילדים שנמצאים במסגרות האלה, שם המשפחה שלהם, גם אם הוא סאלח, יש לו "סלש" בן מובחר, וגם אם בתעודת הזהות שלו כתוב מקום מגורים חיפה – "סלש" מבואות החרמון.

כולם היו בניי.

כולם היו בניי. הגדרת את זה הכי נכון שאפשר, אדוני יושב-ראש הוועדה. אני מתמודד יום-יום, ולפעמים זה מביא אותי למחשבות ממש קשות. אתמול הייתה לי שיחה עם אורנה שמחון, והשיחה הייתה מאוד קשה. ואני אומר לה: מה את רוצה שיקרה בסוף? שבשביל שיבינו, אני אסגור את שער בית הספר, ואקח את כל הרכבים – שהם כולם רכבי נכים – ואשלח אותם עם פתק לראש העיר, שמשם הגיע אותו תלמיד. אולי אם יום אחד למישהו מראשי הערים האלה ישב ילד אחד כזה אצלו בלשכה, אולי הוא יבין. והם לא מבינים, והם חברים שלי.

אני שלוש קדנציות ראש מועצה. שלוש קדנציות עשיתי, כל קדנציה אני עושה התקף לב, לא אומר בגלל הילדים, כי אני בן אדם שלוקח את הכול ללב. אני מנסה לקחת טיפול, זה לא עובד. אני לא מצליח לשנות את זה. אני עושה את התפקיד הזה – אני באתי מהמגזר העסקי – רק בגלל שאני אוהב אנשים. בכל פתח במועצה שלנו כתוב: אנשים למען אנשים.

הייתי שם, במשרדים האלה.

אני יודע.

ראינו את מה שכתוב.

בני, אתה רוצה למקד את הבעיה?

כן, אני מבקש.

כן, תני לו.

אין הרבה אנשים, אז אולי אקח חמש דקות של כל אחד.

בני, קח לך, אתה עושה את זה טוב.

אני נסעתי רק לזה. אני יכול להראות לך את היומן, יהודית. אין לי שום פגישה אחרת. המצב שאנחנו פוגשים את סמנכ"ל בנק דיסקונט, מזמינים אותו לסיור ומבקשים מעלון בתוך כיתה, זה מצב אבסורדי.

מביך.

אין בן אדם שאני לא מביא אותו למקום. אם אני לא הייתי מכיר את כל האנשים האלה, אז אני לא הייתי מצליח לטפל במקום הזה.

כל הציוד שנמצא שם, אדוני היושב-ראש, זה מתרומות. אני ראיתי את זה, אפילו מודגש ליד כל מכשיר מי תרם אותו.

50 ילדים ומשהו ילדים מדהימים, 250 כסאות שונים מסוגים שונים. זה אומר שילד או ילדה יכולים לעבור במשך היום ארבעה, חמישה כסאות לאוכל כך. כתוצאה מהעניין הזה, הצלחתי להעביר החלטת ממשלה להקים את המרכז שמנהל אותו אופיר, אחד המרכזים הגדולים והיפים במדינת ישראל. אתמול היה שם השר חיים כץ, לפני שבוע היו כל הנהלת המחוז של ביטוח לאומי, הם יצאו משם בוכים.

מה זה המרכז?

המרכז הוא שתי בריכות שחייה הידרותרפיות-טיפוליות. אחת לנכים קלים, 28 מעלות, אחת 34 מעלות. אני רוצה שתדעו: אני מוציא אנשים נכים ללכת חלקם על הרגליים, אני מוציא חלק מהאנשים – גמרנו, עכשיו חזרתי מקנדה, הבאנו תרומה למכשירים לחדר כושר שהוא שיקומי. אנחנו הצלחנו להוציא אנשים שיושבים על כסאות גלגלים רק במים. הם התחילו לעבוד בחדר כושר, המטפלים עובדים איתם בחדר כושר. אנשי המקצוע שלנו – הבאנו אנשים מגוש משגב, מאזור עפולה, אנשי מקצוע שגם הידרותרפיסטים וגם פיזיותרפיסטים, עם לב ונשמה ככה.

איפה אפשר לעבור שיקום? אומרים לך לא לך למבואות החרמון, לך לבן מובחר, כל הפרופסורים.

המצב בכיתות – יהודית ביקשה ממני למקד ואני מתחיל להתמקד - -

מתחיל למקד.

- - כי יהודית אמרה שיש בעיה, קשה להגיע לגליל, זו נסיעה ארוכה, ואני מקווה שהוועדה תקבל יום אחד החלטה.

היא אתגרה אותי עכשיו. בזה שאמרת לי שהיא אמרה לך שקשה להגיע לגליל, היא אתגרה אותי.

אתה יותר ממוזמן.

אנחנו נעשה סיור.

אנחנו נעשה סיור, בן מובחר, אצלך, ולאחר מכן נעלה לישובים שהזמינו אותנו, בוקעתא – לא, זו הבטחה ישנה – חמישה יישובי הדרוזים ברמת הגולן, במערכת החינוך שם. לאחר מכן, נרד לאט-לאט - - -

אני מרשה לי היושב-ראש לארגן לך את זה בצורה הכי יפה והכי טובה.

נודיע לך כשנתאם בינינו.

אתם אנשי משרד החינוך, נכון? אני רוצה להגיד לכם, לאנשי משרד החינוך, כבוד היושב-ראש, אתם בטח יודעים שעכשיו המועצה קיבלה עשרות מיליוני שקלים להקים, לקחת את בית ספר "שחפים", שהוא 1,000 מטר, ולבנות עליו עוד 1,800 מטר. בית ספר "עגורים" ליד, שגם שם אין לי תלמיד אחד שלי, אחרי מלחמת לבנון השנייה, שהגיע לפסגה בחיים, אין מקום אפילו לתלמיד. המנהלת פינתה את החדר שלה שזו תהיה כיתה ל-2,000 מטר.

מה זה "עגורים"?

"עגורים" זה בית ספר לעיצוב התנהגות, שפתחנו אותו מיוזמתנו אחרי מלחמת לבנון השנייה.

אתה תסתבך כלכלית.

אני לא אסתבך בכלל. הקדוש ברוך הוא ישמור עליי.

אגיד לך למה, אם בחרת להקים בית ספר על כל סוג של עוף שמופיע באגמון, אז אתה בסוף תפשוט את הרגל.

האגמון הוא אצלי. לא, האגמון בסדר, באים הרבה מבקרים ואני מאוד שמח שבאים.

שחפים ועגורים, מה.

כן, כן, כן.

איך תקרא לגנים?

אני אקרא לגנים סנאים, אני יודע, אקרא משהו. שקנאי, חסידה, בית ספר חסידה, משהו כזה.

אם הכול טוב, מה בעיה?

אני רוצה להגיד רגע משהו בעניין הזה: אנחנו בכיתות לא יכולים להמשיך לחיות בצורה הזאת. הצוות לא יכול לעמוד בזה. לקבל על שמונה ילדים מורה או מורה וסייעת זה לא אחראי.

זה חוזר על עצמו. בני, קח אוויר, מאחר ואתה – אני יודע שכשאתה מדבר, אתה מגייס את כל האיברים הפנימיים, אז קח אוויר. זו תמונה וטענה שעולה בכל סיור שלי באחד מהמוסדות לילדים המיוחדים האלה. אני אתחיל מהדרום, מ"על"ה נגב" זה עובר דרך "על"ה בני ברק" ודרך "מגן על"ה" ודרך "רכסים", מה שיש שם באור חדש. אני שואל את הכיתות האלה עם אותם ילדים – אני לא רוצה לתאר תיאורים פיזיולוגיים, בסדר? זה משום כבודם, לא משום כבודנו. אבל אין ספק שעם מורה וסייעת זה קשה מאוד. נשמע אחר כך.

אני רוצה להיכנס טיפה לתוך הנתונים: היום אנחנו עם שמונה ילדים בכיתה. פיקוד העורף, החטיבה להתיישבות, כיתות הכוננות, כל מי שעוסק בביטחון אומר שבמקום שאנחנו נמצאים, ואנחנו נמצאים בטבעת של התשעה קילומטר מהגבול, אם נצטרך במקרה חירום לפנות את האנשים ולקחת אותם לחדרי ממ"ד, לחדרי ביטחון, אנחנו לא נצליח לפנות אותם בחיים עם מורה ועם סייעת. לא נצליח.

אנחנו בטוחים שחייבים – וגם עם אנשי מקצוע טובים של משרד החינוך עשינו כמה בדיקות –להוריד את התקן הזה לשישה תלמידים בכיתה. אני יודע שההשלכות הרוחביות במדינת ישראל הן משמעותיות מאוד. "על"ה נגב" זו דוגמה טובה אבל היא לא בית ספר של משרד החינוך. "על"ה נגב" זה משהו אחר. אצלנו זה בית ספר. אני לא יכול לקחת מכספי משלם המיסים במועצה כל כך קטנה ולממן תקן נוסף לכל כיתה. זה לא יכול להחזיק מעמד, וזה מה שאני אומר. אני אומר את זה כל חודש, כל שנה וכל יום.

אתמול שמעה מנהלת המחוז על השעות שיש לי עבור ייעוץ פדגוגי לילדים האלה. היא אמרה לי: אתה יודע מה, זה יטופל במידי.

שעות סל שח"מ – אני רוצה ללכת למבשלת. אך נראה לכם שדרך הווריד הילדים יכולים לקבל נקניקייה, או המבורגר מהקייטרינג? מישהו פעם חשב על זה? אני מממן מבשלת כבר שנים. זה תנאים סוציאליים, זה נסיעות, זה הכול. למה אני צריך להחזיק את המבשלת שתטחן את האוכל למספר ילדים כך ותתאים את האוכל כך?

אני רוצה להגיד לכם שבחנייה שלי במועצה אתמול התקשרו אלי מאגמון החולה ואמרו לי: בני יש לנו תירס ותפוחי אדמה, שעכשיו קטפנו משאיות שלמות, אנחנו רוצים לתת לך, לבית ספר "שחפים". אמרתי להם: תבואו, תשימו את זה בינתיים בחנייה במועצה. אם מישהו יבדוק אותי, אני מוכן עכשיו שגם מישהו מהמועצה יצלם את זה בווידאו.

מרפאה – איך ילד אומר שהוא לא מרגיש טוב אם הוא לא מדבר, אם הוא לא רואה, אם הוא לא שומע? מישהו יכול להסביר לי את זה? אז אנחנו מחזיקים מרפאה ואנחנו עושים בשנה שנתיים האחרונות בדיקות דם. תדעו לכם: ילד שלא מרגיש טוב, אם אנחנו לא רואים את זה עליו פיזית, הוא לא יכול להגיד לנו את זה. אני אומר לכם שהבעיה של השיניים, שעכשיו, בשנה האחרונה, התחלנו להתמודד איתה ביחד עם המנהל החדש שנכנס לבית חולים זיו בצפת, ד"ר זרקא, התחלנו לקחת ילדים כי רק בהרדמה אפשר לטפל בהם בשיניים.

כשאני ראיתי את זה, ביקשתי מקיבוץ שמיר – מי מכיר? יש "אופטיקה שמיר", חברה גדולה מאוד בקיבוץ שמיר שבגליל העליון, וביקשתי מהם לנסות רגע לראות איך יודעים אם ילד רואה טוב, או לא רואה טוב מבלי שהוא יכול להגיד? עשינו ניסיון על ילדה מרג'ר ועל ילדה מפסוטה. אתם יודעים מה? ראינו חיוך על הפנים שלהם. אנחנו עדיין לא יודעים מה. אבל האופטומטריסטים שהגיעו לבית הספר אמרו בוודאות שהילדים האלה לא רואים. והיום הם עם משקפיים. עכשיו נכסנו לפיילוט שאנחנו מתחילים לבדוק את כל הילדים, לעשות להם בדיקות ראייה עם קיבוץ שמיר.

כמה אבל הם יוכלו לממן? כמה הם יכולים לתרום? כמה סמנכ"לים או מנכ"לים יש בבנק דיסקונט? אני אומר לכם, אני הראשון שמצדיע לנוחי דנקנר. מבחינתי לא יודע מה שיעשה, ואני מצדיע לו, ואני הייתי במסיבת עיתונאים לתמוך בו כי רכב נכים – כשרכבי הנכים מביאים את התלמידים ויוצאים חזרה לעיסוקים שלהם, אני נשאר עם ילדים נכים, שאם קורה להם משהו, אין לי איך לפנות אותם. מנוחי דנקנר קיבלתי אחרי מלחמת לבנון השנייה רכב לשני נכים עם שני מטפלים - - -. מאיפה הוא הביא? יש לי חבר שאומר: לא משנה איך הרכב הזה הגיע, אם ג'יפ מרצדס, או אם חמור ועגלה, העיקר שיש לך רכב נכים במועצה.

דיברנו על הצטיידות. בית הספר הוא רב גילאי, ולדעתי לא עושים את ההתאמות הנכונות. תוכניות הליבה אינן מותאמות. הגדרת מגמות לתלמידינו במצבת התלמידים – צריך לעשות תוכנית ליבה בהתאמה, שתוכניות הליבה יהיו בהתאמה.

עכשיו, למה הבאתי את אופיר איתי? אופיר מלווה אותי כבר הרבה שנים בתחום החינוך הבלתי-פורמלי. צוות של משרד החינוך שמכיר את הילדים אינו מחויב לעבוד בחופשים ובקייטנות. אתם יודע איזו משימה? אני לא מוכן שאף אחד יגע בילד שלי אם הוא לא מכיר אותו.

אם הוא לא מכיר אותו.

אם הוא לא עבד אתו קודם.

אם הוא לא עבד אתו, לא חש אותו.

רגע, עד ה-15 לאוגוסט יש לך?

כן.

כן, בטח. תראו, לא סתם משרד החינוך מאמין בי, והגיעו אלי כולם – מאמין במערכת שלי, סליחה, לא בי, בני בן מובחר.

שני גנים – אני רוצה שתדעו, שר הפנים, הרב אריה מכלוף דרעי, מתוך ה-15 מיליארד שאמרו שתומכים בצפון, שזה בלוף הכי גדול – ואני גם אמרתי במעלות שזה בלוף הכי גדול – קיבלנו 16,000,000 שקל, שזה 50% מהסכום, בשביל להקים מבנה לגיל 21 עד 120. במועצה האזורית מבואות החרמון, בעוד שנה וחצי, בעזרת השם שכולנו נהיה בריאים, זה יהיה המרכז – תרשמו את זה – כי גם אנשים שאני אמרתי להם לפני 10 שנים לאן נגיע, לא האמינו. תרשמו: זה יהיה המרכז הגדול ביותר במדינת ישראל, רק ללא לינה, שיטפל מגיל שלוש עד גיל 120. אבל באותו אזור שהחורשה הטיפולית שהיא מונגשת, הילדים מגיל שלוש עד שש ילכו לשם – כשהם יהיו מגיל שש עד 21 ילכו לאותה חורשה, וכשהם יהיו במרכז הטיפולי, התעסוקתי, כמו המארג בכפר הוורדים, הם יהיו באותה סביבה. יש להם בית אריזה לעבוד בו ליד, תהיה להם את הקפיטריה שכבר עכשיו אני מפעיל לאנשים עם צרכים מיוחדים. זה יהיה מרכז שייתן את כל הטיפולים.

לפני 10 שנים יצרתי קשר עם קופת חולים כללית. לפני כמה חודשים עשינו הנחת אבן פינה. קופת חולים כללית מקימה אצלנו מרכז שיקום-יום רב-תחומי. קופת חולים כללית מקימה בניין אצלנו, נתתי להם את הקרקע ביחד עם המנהל, והם יטפלו בכל מי שיבוא מהאזור וגם באלה שיהיו אצלנו. זה הולך להיות מרכז מדהים.

אני מבקש מאנשי המקצוע במשרד החינוך, אני מבקש מיושב-ראש ועדת החינוך ומחבר הכנסת סלאח סעד שאני מודה לך, ואני בטוח שלמרות הלחץ שלך התפרצת אצל מרגי לדלת פתוחה בנושא כי הוא מכיר את הנושא, כבר כמה פעמים הוא שומע אותו.

כל הנושא של טיולים, כל הנושא של חופשות וקייטנות, כל הנושא הזה – אנחנו ממש מפחדים לגעת בילדים האלה בזמן הקייטנות. ההורים האלה הפקידו את הילדים אצלנו כי הם רוצים להמשיך לנהל חיים נורמליים, אבל הם רוצים בערב לקבל את הילדים אליהם ללילה. להרבה מאוד מהמשפחות יש ילדים רגילים לגמרי, שלא יכולים להביא חברים.

אני אגיד לכם: המבנה של גיל 21 עד 120, בקומה העליונה שהיא לא ממומנת על ידי אף אחד, ואנחנו בונים אותה, אני מתכנן לשם שש סוויטות עם שני חדרים לרופא ואחות, שהמשפחות תוכלנה להשאיר את הילדים אצלנו ללילה או לשישי-שבת.

זה נקרא נופשון וחופשה של המשפחה.

נכון, אבל אין את זה בשום משרד שמתקנן את זה.

יש עמותה בירושלים שגם לילדים עם צריכים מיוחדים- - -

"שלוה"?

חוץ מ"שלוה", בהר נוף יש את בית הספר הזה של - - -

"שתילים"?

כן, "שתילים". ההורים התארגנו שם, הקימו עמותה שזה המהות, זה התפקיד שלה – ונטילציה למשפחות.

יפה מאוד.

חברי יושב-ראש הוועדה, אני עומד לסיים. יהודית, אני כבר מסיים.

לא, לא, לי יש זמן. אני רק רוצה להבין את הבעיה.

חברי יושב-ראש הוועדה, קשה מאוד להביא גם תורמים לאזור שלנו, שרוצים את השם על המבנה, אצלנו מי רואה את זה? החיזבאללה במשקפות? מי רואה את זה? אין את זה. ועוד דבר אחד: המשפחות אצלנו אלה משפחות קשות-יום, אלה שמביאות את הילדים אלינו. אלה לא משפחות שההורים יכולים להתארגן ולבוא ולתרום ולהתעדכן ולראות.

בני, כשהייתי צעיר, חלמנו להרים משהו, איזה פרויקט, מישהו חכם אמר לי: תדע לך, כל הדברים הגדולים שקמו – קמו בזכות המשוגעים. אז תרשה לי לקרוא לך משוגע.

אני מקבל את זה כמחמאה. דבר האחרון לאנשי משרד החינוך: יש תוכנה לניהול פדגוגי של בית הספר, והצוות שלנו מנסה, מבקש, מנסה להתמודד, מנסה לקבל את זה. יש לנו משהו שהוא קיים אבל הוא לגמרי לא מותאם לבית הספר. לפי מה שאנחנו עשינו בישיבת מכינה, מה שהם כתבו לי, זו מניפה מותאמת לחינוך מיוחד; נדרש תקצוב לכך ועדיין לא נמצא התקצוב.

אם תרשה לי, כמה מילים - - -

משפט אחד רק לאנשי מקצוע.

לא, אין לי בעיה. רק קחו בחשבון שאנחנו רוצים לתת תשובות, וב-10:55 יבוא עמית הסדרן ויגיד לנו לסגור את הדיון כי המליאה מתחילה.

רק משפט אחד אדוני, אני רוצה להגיד לאנשי המקצוע. אני פשוט ישבתי ליד בני עכשיו, וראיתי איך הוא מדבר מדם לבו. ראיתי איך עיניו חרחרו כמעט בדמעות, ממש לידי. תבין עד כמה הדברים אצלו צריכים באמת טיפול מיוחד ותשומת לב מיוחדת, ואני באמת מבקש מכם לקחת בחשבון.

מכובדי, אתה רוצה לומר כמה מילים? תציג את עצמך ותאמר.

אני אופיר בינדר, מנהל המרכז הקהילתי מבואות החרמון, עובד החברה למתנ"סים. בקצרה אני אומר שאנחנו בתחום החינוך הבלתי-פורמלי יודעים לעשות עבודה טובה מאוד. לדאבוני, בתחום החינוך הבלתי-פורמלי, בחינוך המיוחד, אנחנו חסרים את הכלים ואת התקציב לתפיסת ההפעלה הכל כך שונה שהחינוך המיוחד מצריך. אם אנחנו רגילים לתפעל חינוך מיוחד בשעות אחר הצהריים עם ילדים שזורמים למרכז הישוב או למתנ"סים האזוריים - - -

פה צריך להביא להם את הפעילות.

הכול חייב להגיע אינהאוס, לתוך בית הספר, ולדאבוני אין לנו את האמצעים. אין לנו היום משרד שאנחנו יכולים להיעזר בו, להישען עליו כדי לתכנן, ליישם ולהביא לידי ביטוי את הערכים הכל כך מחודדים שאנחנו יודעים לבטא בתחום החינוך המיוחד ורוח התנועה, והקניית הערכים לילדי החינוך המיוחד, המורכב-סיעודי. עם ילדי שילוב וכו' עוד יש לנו את הכלים לעשות את זה. בתחום הזה של החינוך המיוחד, המורכב, אנחנו מול שוקת שבורה.

בבקשה, אדוני.

אני עורך הדין מאיר אסרף מהסתדרות המורים. יפה בן דוד מתנצלת שלא יכלה להגיע. היא פשוט נמצאת במקום שלא יכלה להתפנות. אבל היא ביקשה ממני להגיע לכאן ולהביע את הערכתה לראש המועצה על הפעילות שהוא עושה, זה לא דבר מובן מאליו. באחד הסיורים הראשונים שהיא קיימה, היא בחרה, היא הגיעה למועצה, ראתה את בית הספר והבינה שיש שם מצוקת תקינה אמתית. הדברים שנאמרו כאן נאמרו כך כאחד הדברים ברשימה, אבל מצוקת התקינה היא דבר שאפשר מחר לסדר ולפתור.

אנחנו קוראים למשרד החינוך להירתם ולסייע לפתור את הנושא הזה של תקינה. וגם – אני לא יודע באחריות מי זה – אבל תקינת סייעות היא גם דבר שצריך להירתם ולנסות למצוא לזה את התקצוב המתאים. ובכלל, אני חושב שהירתמות של הסתדרות המורים והעובדה שמזכ"לית הסתדרות המורים נמצאת דיון אחרי דיון בחוק החינוך המיוחד, אחד הגורמים לזה זה הביקור שלה בבית הספר "שחפים". זה הדברים שהיא ראתה שם, שאי אפשר להישאר עם עין יבשה, היא תיארה את זה כך, ביחס לדברים שנמצאים בבית הספר ולטיפול ולשיגעון, הגדרת, של ראש המועצה.

אנחנו נשמח לסייע גם כהסתדרות המורים בכל דבר שהוא בסמכותנו כדי להגשים את חלומותיך, ראש המועצה.

תודה.

אמיתי, אתה רוצה להתבטא?

לא.

בבקשה, רחלי.

אני רחלי אברמזון, מנהלת אגף החינוך המיוחד במשרד החינוך. יחד איתי נמצאת שמחה הלוי, מפקחת ממונה על תחום התלמידים עם המוגבלות השכלית במשרד ובאגף.

ראשית, אני באמת מצטרפת להערכה הגדולה ובאמת להתרגשות. אני הקשבתי קשב רב ואני יודעת שנעשית עבודה מעולה, מצוינת, ואני יודעת עד כמה אתם במועצה מחויבים לילדים שלנו. אז קודם כול, תודה על כל מה שאתם עושים.

יחד עם זאת, אני רוצה לומר שכשאני מסתכלת על התקינה של בית הספר, אני קודם כול, חושבת ברמה עקרונית. אולי הייתה צריכה להיות פגישת עבודה במשרד החינוך יחד עם מנהלת המחוז, יחד עם מפקחת בית הספר, המסגרת החינוכית, ואתך, אדוני ראש המועצה, ובשמחה לשבת ולראות את הסוגיות המאוד פרטניות של בית הספר שלכם כשאתם מדברים על המצוקות. אבל יחד עם זה, אני רוצה לדבר באופן כללי. ראשית, כשאני קיבלתי את התקינה של בית הספר שלכם, אין אף כיתה עם שמונה תלמידים. זה יצא מתקן בית הספר. שישה ילדים, שבעה ילדים מקסימום בכיתה. ועל זה ישנה סייעת וישנה גם עוד חצי משרה נוספת שמשרד החינוך מממן אותה, כשאתם משלימים את החצי השני, כך אני הבנתי. אז לומר שאנחנו מסתכלים באמת על מסגרות מורכבות, הן אינן נשארות עם סייעת ומורה. הן תמיד נמצאות שם עם איזשהו תגבור. פעם המשרד נותן אם המורכבות מאוד-מאוד גדולה, אז הוא מממן את הסייעת השנייה, זה בתקציב הסייעות כסייעות התגבור וגם מתגבר את שעות ההוראה. כשהסתכלתי על שעות השח"מ שמופנות לבית הספר, בממוצע כל תלמיד, ברמה פרטנית, יכול לקבל בין שלוש לשלוש וחצי שעות, כל אחד ואחד מהתלמידים שנמצא כאן. כך שמהבחינה הזאת, אני יכולה להגיד שברמה של מה שהילדים זכאים לקבל הם מקבלים.

יחד עם זה, אני מניחה שישנם צרכים נוספים. ועל הצרכים האלה אין שום בעיה לשבת ולבחון אותם אחד על אחד כדי לראות. אם - - -

למה? רחלי, אני אגיד לך - - -

רגע, רק שנייה, אני רוצה רגע - - -

רק משפט, ברשותך. אני מכיר את הדינמיקה של העבודה שלך, של המשרד בקטע זה, ואני מאמין לכל מילה שאת אומרת, שאם באים, נכנסים פרטנית לתוכנית העבודה על בית ספר, ויש לך את הכלים ועשית זאת. אבל אם זה לא קרה עד היום, כנראה שבאמצע יש איזו שכבת אדמה נוקשה. אני בכוונה לוקח הגדרות – אני מקווה שתביני, תרדי לסוף דעתי, אני לא רוצה שמות. יכול להיות שבאמת בני צריך לקחת את זה, יכול להיות שיש איזו תקרה שצריך לבקוע אותה כדי להגיע לארצי. אם תרד לסוף דעתי, לא בדיון, אגיד לך מה אני מכוון, לאן אני מכוון.

כן, כן.

אין שום בעיה, באמת. אין שום בעיה גם לארגן את זה.

אם יש נכונות, אני לא מבין ולא הייתה שום סיבה ולא היה צריך להיות שזה לא יגיע לרמה פרטנית של הרמה הארצית. כנראה ברמת המחוז יש איזושהי תקרה. בבקשה, אדוני.

רחלי, קיימנו את הדיון זה לא סתם. ראש המועצה קיים הרבה ישיבות עם הגורמים המקצועיים גם במחוז. אז אם הגענו לכאן, לוועדת החינוך, סימן שהדברים נעשו בסדר התקין.

אז אני מזמינה ישיבת עבודה.

אז בישיבת עבודה הם נעשו אבל לא טופלו.

אין שום בעיה. קודם כול, יש דברים שמטופלים כי אני גם שמעתי מראש המועצה על דברים מאוד טובים שנעשים בתוך בית הספר.

כן, כן. תודה לתורמים.

אז לא הכול - - -

רחלי, עוד משפט. רגע, כדי שתתייחסי, אני רוצה ללמוד את הסוגיה הזו. כשבא ראש מועצה שהוא מארח – למה אני רוצה שתתעכבי בסוגיה הזו? כי לא מזמן הפלנו תיק על ראש עיריית רמת-השרון והוא בשמחה לקח את זה ואני בודק אחריו על ההתחייבויות להקמת בית ספר. כשזה ילדי המועצה שלי או הישוב שלי, כמו שאני מתגבר את החינוך הכללי מהארנונה, מהזה, יש לי, אני יכול. כשזה ראש מועצה מארח, יש לו גם את המגבלות. שמעת את זה בפתח הדברים שלו. האם אנחנו, שמובלים – ונדבר על זה השבוע על הקטע הזה של הפריסה הארצית של מוסדות החינוך המיוחד – כנראה שיהיו עוד הרבה דוגמאות כמו בני בן מובחר, אם נעשה פריסה ונמקם פחות או יותר לפי צרכים, אני מאמין שתהיה לכם תוכנית עבודה בסוגיה הזו, ונמצא את עצמנו שראש מועצה או ראש עיר מסוים יסכים להקים בתחום הרשות שלו, שמתוך ה-60 ילדים אולי יהיו ארבעה, חמישה שלו. אנחנו לא מצפים שהוא ירים את – ואני לא מאמין שאגרת תלמידי חוץ - - -

לא מכסה כלום.

בני, תן לי. מה אני אעשה, תן לי. אני לא מאמין שבאגרת תלמידי חוץ, שהיא נכונה בקושי לילד שלומד מחוץ למסגרת הישוב שלו, יכולה לכסות את הסיפור של השתתפות הרשות. ונוצר פה איזה פער. אז תתייחסי גם לזה אם אפשר. אבל תמשיכי במה שרצית לומר שלא ינתק אותך.

אני רוצה באמת להתייחס נושא-נושא. אז קודם כול, לעניין התקנים, אני רואה שיש תגבור בתוך בית הספר ואם צריך לעשות איזושהי חשיבה ותעדוף נוסף לעזרה ותמיכה, אז, כמובן המורכבות של המסגרת החינוכית מכתיבה גם לנו את ניתוב הצרכים. זה אחד.

הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו זה עניין ההזנה. הילדים בדרך כלל, אותם תלמידים שאמורים להיות מוזנים, לא לאכול את הנקניקייה ששאתה דיברת עליה, מקבלים זכאות להזנה אנטרלית. עכשיו התקציב הזה הוא תקציב עבור ההזנה האנטרלית כי אם התלמיד לא יבוא לאכול את האוכל - - -

מה?

תסבירי לה.

הזנה אנטרלית זו הזנה שהילד מוזן - - -

תוך-ורידית.

כן. הילד מוזן והוא לא אוכל, אבל, לחלופין, אפשר גם לקחת את תקציב ההזנה ולהחליט שאנחנו מקימים מטבח בבית ספר. משרד החינוך לא מממן, אין תקן טבחית בתוך בית ספר. זאת ההחלטה - -

אז מי יעשה?

- - רק שנייה, זאת החלטה שהיא ההחלטה במסגרת הרשות המקומית, בית הספר, התעדופים שיש, אבל זה לא משהו שהוא מחויב והוא גם לא נמצא בתקן בניית כיתות ומסגרות כאלה. לכן, הנושא הזה של הטבחים לא קשור למשרד החינוך.

יש תקצוב עבור מרכיב ההזנה?

כן, יש תקציבי הזנה וכל מסגרת חינוכית, או כל רשות – כי בדרך כלל, זה מופעל באמצעות הרשות המקומית – יכולים להצטרף, יכולים להיכנס לתוך העניין הזה ולקבל החלטות איך אתם הייתם רוצים לתרגם את זה. אז גם את הסוגיה הזאת אפשר – לא, אין בעיה בני – אפשר לבדוק את זה.

אפשר משפט אחד רק?

כן, בשמחה.

אפשר משפט אחד באמת. איך את רוצה שהילדים האלה יאכלו? איך?

לא, אני לא אמרתי.

היא לא אמרה. היא מכירה את הצורך, רק היא אמרה לך כרגע איך זה מתוקצב. בסדר, תמשיכי. בני, בסוף נגיע לסיכום.

אני לא אמרתי שלא. אני אומרת איך זה מתוקצב. עכשיו, אם יש שם איזושהי בעיתיות, אז צריך לחשוב על זה איך פותרים אותה, אוקיי. זה לעניין הזה.

תוכניות מותאמות – אני רוצה לומר שיש לנו, ואמר יושב-ראש המועצה שיש מגמות, שהוא היה רוצה לבחון מגמות. אז באמת, בכל התחום הפדגוגי יש פיקוח על בית הספר, על המסגרת החינוכית. בשמחה, בואו לקיים דיון פדגוגי על מה נראה לכם. יש לנו הרבה בתי ספר שאנחנו מתאימים את התוכניות או את מגמות ההמשך לתוך מה שקורה. אבל בתוך בתי הספר שלכם ובתוך בתי הספר שלנו – והם כולם שלנו כמו שאתה אומר: כולם הם בניי, אז כולם הם בניי ובנותיי – ישנן תוכניות שנקראות: הכנה לחיים. מגיל מסוים הילדים באמת עובדים יחד עם הצוותים שלהם על תוכניות, על אופק תעסוקתי, על המשך ההכנה לחיים בוגרים בתוך הקהילה שלהם. כל התוכניות האלה נמצאות גם בתוך בית הספר.

רחלי, למה לא נתתם לאף אחד מצוות בית הספר להגיע לכאן לדיון?

סליחה, סליחה - - -

למה? למה?

אני מבקשת לחזור בך מהאמירה - - -

אורנה שמחון לא הסכימה לתת לאף אחד להגיע לפה.

רגע, בני, שאלת? בוא נקבל תשובה.

סליחה, כשזומנו לדיון, פניתי למנהלת המחוז ואמרתי: אורנה היקרה, נציגות מחוז - - -

לא הסכימה.

רק שנייה. אם יש לך מידע כלשהו מדוע מנהלת המחוז לא הסכימה, בבקשה לפנות למנהלת המחוז.

היא אמרה לי שאני מקיים אתכם היום דיון עקר. זה מיליון וחצי דולר הבקשה שלנו, של "שחפים", בהשלכה הרוחבית ואין סיכוי להגיע לכלום.

בני, בני בן מובחר, רחלי, תנו לי רגע. ראית שזיהיתי את הבעיה, נכון?

כן, כן.

חלק מהבעיה זיהיתי. אנחנו מצאנו את הפתרון, למה לפתוח את זה? עזוב.

לגמרי.

תמשיכי בבקשה.

כל נושא ההנגשה אגב, מתוקצב בתוך המשרד באמצעות הקולות הקוראים. אני מציעה שאם יש בעיה ספציפית לגבי הנושא הזה, תפנו אותה אלינו ואנחנו נבדוק את זה, בסדר?

רחלי, תודה.

רגע, שניה. אבל אני כן הייתי, ברשותכם, מבקשת ששמחה, בשתי דקות, תפרוס את התוכניות הפדגוגיות בתוך בית הספר.

בבקשה.

אפתח יומן היום, רחלי?

תשאיר לי משהו לסיכום.

רגע, רגע.

אין לו, זה בני.

הוא ממהר. לאן הוא ממהר?

אני רק פה.

אתה פה, אבל אתה רוצה לקחת במקום היושב-ראש את הכיוון.

בני, שחרר את הקפיץ לבד.

סליחה. יש לי לחץ.

רגע. תשאיר קצת את יכולת הניהול בחוץ.

אני רוצה להתייחס לכל הפן הפדגוגי שאתה דיברת עליו. קודם כול, אני מצטרפת לרחלי - - -

קודם כול, תציגי את עצמך לפרוטוקול.

אני שמחה הלוי, מפקחת ארצית, ממונה על תחום מוגבלות שכלית-התפתחותית במשרד החינוך. אני מצטרפת, ואני באמת מוקירה ומעריכה את האכפתיות שלך ואת המעורבות שלך בכל מה שקשור. זה באמת משהו שאנחנו לא פוגשים בעוצמות - - -

התסכול שלנו הוא שאתה תקוע בצפון. היינו צריכים אותך במרכז.

להיפך.

לא, בכל מקום שהוא נמצא זה טוב. אני בעד מקומו.

אני יודע על מה אני מדבר, תאמיני לי.

אדוני היושב-ראש, אנחנו לא מוותרים עליו בצפון.

אני רק רוצה לחדד כמה דברים בקשר לתכוניות הפדגוגיות המותאמות לתלמידים שלנו: אנחנו שוקדים, יש לנו צוות במשרד עם שלוש מדריכות ארציות שכל תפקידן הוא למצוא את התוכניות ולהתאים את כל התוכניות לכל רמות התפקוד של התלמידים. רק בשנה האחרונה פרסמנו שתי חוברות בקשר לזה, אחת נוגעת לעקרונות עבודה עם תלמידים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית עמוקה וקשה, וכנ"ל לגבי כל נושא התקשורת – אתה דיברת על נושא התקשורת, איך אפשר לשמוע אותם – אני אשמח לשבת אתך ולפרט את הנושא הזה. כל הנושא של תקשורת חלופית, זה משהו שהוא חלק מהעבודה שלנו. כל המורים אמורים לשלוט בזה ולפעול לטובת הנחלת התקשורת החלופית לתלמידים שלנו.

יש קושי. יש קושי בהגעה של צוותים למרכז לטובת השתלמויות שאנחנו בונים. אנחנו מנסים גם להגיע לצפון וגם לדרום לטובת העניין הזה. נכון, זה לא פשוט כי נושאים כל כך ממוקדים, הם באמת נוגעים לכמות מסוימת של אנשים שאנחנו מנסים, בפריסה נכונה, להגיע לכל המקומות. אבל תמיד הצוותים מוזמנים, וצוותים מגיעים אלינו. צוותים מגיעים אלינו גם ממחוז צפון לכל ההשתלמויות, לכנסים שלנו, של המנהלים. יש לנו נציגות מאוד מפוארת מהצפון ואנחנו גאים בזה שמגיעים, כי התכנים רלוונטיים להם ומעניינים אותם ומקדמים את העבודה שלהם.

תודה. לילך בבקשה.

שמי לילך, אני נציגת משרד הבריאות. אני רוצה להתייחס לעניין ההזנה. רציתי לומר שבתוך המערכות של החינוך המיוחד יש צורך לאנשי מקצוע שידעו להתוות את הדרך. כלומר, מה הילד צריך. זה שרוצים לתת בהזנה אנטרלית נקניקיות ובורקסים, אותי זה מקומם. אז יש צורך לתוך – כי גם הצרכים והמורכבות הגופנית של הילדים האלה הם שונים לחלוטין ממה שהם מכירים ויש צורך בהתאמה אישית עבור כל ילד. זה לא רק המחשבה על המערך.

אני חושב שיש ליווי רפואי.

ברור שיש.

יש ליווי של תזונאית בתוך המערכת ובתוך המסגרות - - -

זו לא החלטה של גורם שלא מורשה.

כל מערך ההזנה בכלל היום במשרד החינוך מנוהל על ידי אנשי מקצוע והמערכת כולה מלווה. אין באמת נקניקיות.

לפני שאגיע לסיכום, נורית, רוצה לומר? בבקשה, נורית.

אעשה את זה ממש קצר. קודם כול, אני באמת רוצה לברך אותך שאתה בא לכאן עם דיון כזה חשוב. אנחנו יודעים שמערכת החינוך המיוחד בכל מקום לא נמצאת בכל עיר, וזאת בעיה מאוד-מאוד קשה. אבל לצערי הרב, צריך תמיד להקים את זה כעמותות, או משהו אחר, כדי שמשרד החינוך לא יצטרך לתת את הכסף ולדאוג לזה שיהיה שם הכול מאל"ף עד תי"ו. לצערי, זו בעיה קשה, שמשרד החינוך צריך לשנות את הגישה הזאת.

אני הייתי באילת לפני חודשיים, בחודש שעבר - - -

הוא גם מקים, הוא מקים עכשיו כמוני - - -

רגע, אתה רוצה גם לדבר במקומי? הייתי באילת לפני שלוש שנים וראיתי את בית הספר היחיד שיש שם לחינוך מיוחד. כאב לי הלב איך הם נמצאים בשטח, בכל מיני מבנים כאלה, שבאמת קשה להסתדר איתם. הוא אומר: הם יסתדרו עם מה שיש. עכשיו ראש העיר החליט שהוא בונה להם בית ספר חדש והם יעברו לשם. לצערי הרב, אם כל מקום צריך להמתין שיהיה לו תורמים, ושיהיה לו כל מיני דברים כדי לקבל – אם את זוכרת, רחלי, גם דיברתי אתך שביקרתי פה בירושלים באיזה בית ספר שהיה ב"אשכול פיס", שאני הזדעזעתי מהמדרגות ומכל דבר - - -

בהר נוף.

לא, אני לא זוכרת איך קוראים לו.

"אשכול פיס" בהר נוף, והאבסורד הוא שהעמותה שמחזיקה את "אשכול פיס" משכירה להם חלק מה - - -

כן, אז עכשיו אני אומרת: איפה מדינת ישראל? באמת איפה אנחנו רוצים? אם זה היה ילד שלי, או רחלי, אם זה היה ילד שלך – ואני בטוחה שאת תמיד תתני את הדוגמה – אנחנו היינו רוצים שהילד יקבל את הכי טוב בעולם. אז לפעמים אני אומרת מה הילדים האלה צריכים עוד לקבל? לא מספיק שגם כך הגורל רצה שהם יהיו ילדים מיוחדים, אז גם עוד לא לתת להם את כל התנאים, ושאי אפשר שמשרד החינוך ייתן. ותאמיני לי, רחלי, באמת אתן עושות מה שאתן יכולות, אתן עומדות במסגרת תקציבית שנותנים לכן אבל אני חושבת שהגיע הזמן, ואדוני היושב-ראש, אולי באמת הגיע הזמן שאנחנו נשנה גם אולי את החוק, ומשרד החינוך יתחיל להתייחס הרבה-הרבה יותר טוב ולהפנות יותר תקציבים כדי שהילדים האלה יקבלו את הטוב ביותר.

והנה, בעוד אנחנו יושבים כאן קיבלתי עכשיו הודעה על ההסעות של החינוך המיוחד. באמת כואב הלב, כל שנה אנחנו עם כל הדברים האלה. די. מספיק.

אני אענה.

אני רק רוצה להתייחס לנושא הזה של תוכנית הבינוי - - -

רחלי, תני לבני, הוא רוצה להוסיף משהו. אולי צריך להתייחס פעם אחת על הכול ואני רוצה לסכם.

ממש-ממש בקצרה, רחלי ושמחה, כמו מה שאמר יושב-ראש הוועדה, א', אני מאמין לכל מילה שלכן. שמחה, אני פשוט רואה את האמת שלך ובאמת שלך את אומרת: בני, אין מה לעשות, אנחנו לא כל כך מגיעים, אתם לא מצליחים כל כך להגיע לקבל את כל ההכשרות ואת הכול. יש איזשהו סוג של אפליה. אבל אני רוצה רגע לדבר על משהו: אני אף פעם לא השתמשתי בזה שאף אחד מהילדים האלה הוא לא תושב שלי. אתם חייבים באיזשהו מקום להבין שזה קשה לי, קשה לי לקחת כסף של המועצה ולשים אותו שם ולכן, אני כל היום מביא תרומות, אני כל היום עסוק בזה. אני שונא טיסות, אני שונא חוץ לארץ. אני לא אוהב לנסוע.

זה כל הזמן לעשות ככה.

עכשיו חזרתי רק לילדים האלה עם תרומות.

בני, אתה יודע, אני בן העדה המרוקאית. יש לנו אגו. ידוע איך מרוקאי מתאבד – לא לפרוטוקול – הוא קופץ מהאגו שלו. אני שונא לבקש.

לא סתם, לא סתם.

עוד משפט אחד. נורית, אני חזרתי עכשיו וסיפרתי על סיפור ההסעות. ישבתי בארוחת ערב, בן אדם קם שם ואמר לי: בני, תקשיב – אופיר היה איתי בקנדה – אני נותן לך מחר בבוקר צ'ק, 10,000 דולר לטרנספורטציה - - -

אפילו לא ביקשנו ממנו.

לא ביקשתי ממנו כסף. הוא שמע את הבעיה של מערך ההסעות, הוא אומר לי: עובר למועצה שלך 10,000 דולר.

בני, תזהר, זה בשידור, וטראמפ יכול לשמוע עכשיו. הוא כועס על טרודו והוא עכשיו יעצור לך את זה.

עוד משפט: רחלי, אני רוצה שתדעי שבגלל שאני משפץ עכשיו ובונה את בית הספר, חיפשתי בית ספר אחר, מקום. לקחתי את הבית הסיעודי בקיבוץ עמיר, לא היה מישהו – משרד החינוך נתן 70,000 שקל לשנה, כאילו בית ספר חלופי. מצאתי מקום, לשפץ אותו עלה לי 140,000. פניתי ל-25 רשויות מסביבי – קרלוס, מנהל אגף החינוך שלי, כתב להם מכתב, 1,000 שקל בחודש. מתוך 25 רשויות רק קצרין כתבו, דימה מקצרין כתב לי: מאשר את הבקשה שלך, אני אשתתף אתך. צריך למצוא למקום הזה, גם למבשלת וגם להסעות וגם לטיפול ייחודי.

בני בן מובחר, אני מבין שאתה רוצה לרדת לרזולוציות.

לא, אני סיימתי.

אתה תחטיא את המטרה אם עכשיו נרד למבשלת.

לא. רחלי אמרה דיון, רחלי אמרה דיון.

יש לי סיכום שהוא ממצה. רצית משפט, חבר הכנסת סאלח. זה האחרון לפני הסיכום.

כן, רק משפט אחד: חבל לי שנציגות המחוז הבכירה לא נמצאת כאן, בדיון הזה. חבל לי מאוד שגם נציגות המחוז לא אפשרה להנהלת בית הספר עצמו להגיע.

אני לא יודעת על זה.

את לא לוקחת אחריות על זה.

הוא מציין עובדה שהוא יודע.

אני אמרתי הנהלת המחוז אולי.

לא, אני לא יודעת על זה.

רחלי, לא כל מה שנאמר הוא מדויק.

חבל, ההערה מיותרת. נורית, זה גורם לתגובות. בבקשה.

סליחה.

למרות שהייתה בקשה כזאת גם ממני וגם מהוועדה עצמה, שמנהל בית הספר יגיע לכאן כי הוא היחידי שמכיר את זה. חברים, מדובר בבית ספר בפריפריה, אנחנו חייבים לחזק אותו בכל דרך. לא כל יום יש לנו בית ספר אזורי כזה שנותן מענה לחינוך המיוחד לכלל האוכלוסייה. עם דגש אני אומר – לכלל האוכלוסייה של כל הדתות וכל העדות. זה בית ספר שצריך להצדיע לו, צריך לתת לו את כל מה שמגיע לו. יש לנו ראש מועצה שדואג לזה.

תודה. רחל, רצית להתייחס?

אני אומר את הסיכום. תקשיבו, אין ספק שאם מנהלת המחוז לא יכלה להגיע – ויכול להיות מצב שהיא לא יכלה להגיע – לפחות, לפחות, לפחות מפקחת החינוך המיוחד במחוז או לפחות המפקחת הבית ספרית, הייתה צריכה להגיע ולתת לנו תמונת מצב. אבל לא נורא, מאחר ורחלי, אני חושב שבתשובה שלך בפתיחה נתת לי את דברי הסיכום. אני חושב היה צריך לעבור סעיף-סעיף ולהתייחס בסיכום, אבל מרגע שאמרת שזה מצריך ישיבת עבודה ולשבת בצורה ממוקדת על צרכים ספציפיים – והיא לא עושה טובה, אני אסביר לכם: החינוך המיוחד מטבעו, ה-DNA שלו זה שהוא לא זהה. כמו שמוגבלויות והלקויות הן לא זהות, זה המומחיות להתאים חליפות. אז כשאומרים מתאימים חליפה לילד, מתאימים חליפה למוסד, לצורת הטיפול ולכיתה.

לכן, אני, בסיכום שלי, קורא ונענה להזמנה. הוועדה מברכת, קודם כול, את חבר הכנסת סאלח סעד על היוזמה לקיים את הדיון. לראש המועצה האזורית מבואות החרמון על – אני לא רוצה לומר בסיכום שיגעון - -

עבודת קודש.

- - אבל על הרוח ועל הנכונות ועל הקרבה בזה שאתה מקיים מוסד חינוכי כזה חשוב ומיוחד לילדי האזור כולו. אתה אומר לי חדרה, חיפה, זה כבר לא רק האזור. אין ספק שזה מוסד ייחודי שדורש התייחסות ייחודית וממוקדת. שמענו, מברכים את משרד החינוך על הנכונות ואת רחלי על הנכונות לקיים ישיבת עבודה מקצועית בנושא בית הספר.

אני אשמח שלאחר הדיון, אם יצא סיכום, כשיצא סיכום, יועבר אלי העתק מהסיכום. אנחנו נמשיך לעקוב, ונרשם לפרוטוקול שביום שאני או במסגרת הוועדה או במסגרת שלי, בסיור ברמת הגולן, אנחנו נשלב גם את מבואות החרמון, את "שחפים".

סגור. יופי.

רחלי, כמה זמן את צריכה לגבי קיום הישיבה והסיכומים? תאום ישיבה, וזה לא הרבה זמן.

לגבי ישיבה – שוב, אני רוצה לתאם את זה עם המחוז ובשמחה אנחנו נבוא.

אז 30 יום? 30 יום?

אני מבקש 30 יום.

30 יום נגמר המושב.

30 יום. תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:40.