פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



12
ועדת הכלכלה
26/06/2018


מושב רביעי


פרוטוקול מס' 797
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, י"ג בתמוז התשע"ח (26 ביוני 2018), שעה 9:37

הטבות למשרתי מילואים - הישגי מערכת הביטחון וצה"ל - לציון יום צה"ל, צבא העם בסדיר ובמילואים

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר
רועי פולקמן

חיים ילין
מוסי רז

סגן שר במשרד הביטחון אלי בן דהן
ערן שני - רח"ט תומכ"א, צה"ל, משרד הביטחון

פבל גורלין - ראש ענף תקציבי אכ"א ושכר, משרד הביטחון

ספיר כחלון - רל"שית ראש חטיבת תכנון כוח אדם, משרד הביטחון

גל שחם - משקית דוברות מדור קצובה, דובר צה"ל, משרד הביטחון

רחל טימסטיט - מנהלת תחום, הסוכנות לעסקים קטנים, משרד הכלכלה והתעשייה

דוד בקר - יו"ר עמותת צו 8 - פורום המילואים של ישראל

דביר אינדיג - עמותת 8 - פורום המילואים של ישראל

אריאל חימון - עמותת צו 8 - פורום המילואים בישראל

אופיר כהן - העמותה למען משרתי המילואים

טל כהן - סא"ל במילואים, מקבלת תעודת הוקרה

רן גלבוע - מוזמן

איגור בולדוזב - מקבל תעודת הוקרה

אנה בולדוזב - מוזמן/ת

עדי איטח - מוזמן/ת

אבלין איטח - מוזמן/ת

יחיאל איטח - מוזמן/ת

יפעת הנדל - מוזמן/ת

מור לבנטל - מוזמן/ת

גילה טלמון - מוזמן/ת

עופר סולומון - מוזמן/ת

נעה דוד - מוזמן/ת

יוסי אלקובי - מוזמן/ת

לאה ורון

אהובה שרון, חבר תרגומים
הטבות למשרתי מילואים - הישגי מערכת הביטחון וצה"ל - לציון יום צה"ל, צבא העם בסדיר ובמילואים

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. גברתי מנהלת הוועדה, חברי, באמת חברי סגן השר, דובר, רשמת, אורחים נכבדים, רח"ט תומכ"א, בוקר טוב לכל האורחים ולכל המכובדים, חברי חבר הכנסת מוסי רז.

כמדי יום, אנחנו מתחילים את יומנו בשיר. זה נוהג שהנהגתי אותו בוועדה, שיר עברי שכבר קיבל בולטות. אנחנו משתדלים אדוני סגן השר, אנחנו פונים לציבור ומישהו שולח שירים שהוא כותב למגירה, שירים של יוצרים צעירים.

כשהייתי צעיר, הייתי במקהלת בן דוד, אלה ששרים לבן דוד של השיר.

ברשותכם, אני אתחיל את היום. בוקר טוב, היום יום שלישי, פעמיים כי טוב, י"ג בתמוז, 26 ביוני 2018, בשבת נקרא את פרשת בלק.

היום אנחנו מציינים בכנסת את יום המילואים בשלל אירועים ודיונים בוועדות. השיר היום מתכתב במידה מסוימת עם הסיפור של צבא העם והנטל שנושא בו רק חלק מהאוכלוסייה. הצבא תמיד היה כלי למוביליות חברתית וחשוב שימשיך להיות כזה.

השיר, מחקר חדש חושף, של יונית נעמן. נעמן היא משוררת, עורכת וחוקרת תרבות, נולדה ביהוד בשנת 1975 ובה גדלה. למדה באוניברסיטת תל אביב. שירים ומסות פרי עטה ראו אור בכתבי עט ובאנתולוגיות שונות. כיום היא מתגוררת ביד אליהו. ספרה הראשון פורסם בשנת 2015. ספרה השני פורסם בשנת 2018.

מחקר חדש חושף.

מחקר חדש חושף כי רמת האינטליגנציה מושפעת ממצבו של המקרר.
אם למשל כשהדלת נפתחת דלק האור, ומדפים בחיוורנם
והדלת נסגרת ונפתחת שוב, אולי מכוח הרצון השתנו התנאים.
אם למשל כשהדלת נסגרת,
חשכה יורדת על קערה צבעונית שפעם היו בה על חצי בקבוק של מי ברז שאריות של חוסן נפשי.

לאחר תצפיות ואיסוף נתונים מצאנו פגיעה ממשית בתפקוד המוחי
נקודות היי-קיו נעלמות כמו במופע קסמים

גם כשאני ריק, אני משפיע.

משהו, כל יום לומדים.

תצפיות ואיסוף נתונים.

כמו במופע קסמים.

תודה רבה לכם ואנחנו יכולים להתחיל את היום.

ברשותכם, אני רק אומר שסגן שר במשרד הביטחון יפתח, יאמר כמה דברים. ברשותכם, אחרי דבריו אנחנו נעשה פאוזה בגלל כללי הכנסת שוועדה לא יכולה להגיש תעודות הוקרה. אני אתייחס לזה בהמשך. אני עושה כאילו הפסקה מתודית כוועדה ואז אנחנו נחלק את תעודות ההוקרה ואז שוב נפתח את הדיון ונרחיב, וכמובן שתוכלו להתייחס וגם אני ארצה להתייחס. אני מניח שגם מוסי חברי ירצה להתייחס.

בבקשה, אדוני סגן השר.

אדוני היושב ראש, רח"ט תומכ"א, משרתי המילואים, באמת היום הזה הוא יום ההוקרה וההערכה לחיילי המילואים והוא יום חשוב, מסורת שאנחנו נוהגים בה מספר שנים. אני רוצה לשים את הדגש לא רק על אנשי המילואים עצמם אלא גם בעיקר על בני משפחותיהם ועל הנשים שלהם. זה לא סוד שיש לי ברוך השם תשעה ילדים וכמי שעשה הרבה ימי מילואים עם תשעה ילדים, אני יכול לומר לכם שמי שהיה הגיבור, לא אני אלא אשתי. אני הייתי בלבנון או באימון בשבטה או בצאלים או בכל מקום אחר, נהניתי לפגוש חברים וקצת אולי ישנתי פחות בלילות, אבל מי שעבד קשה כדי לגדל את הילדים, זאת אשתי וזה לא היה פשוט. לכן אני חושב שאנחנו נותנים היום מבט הרבה יותר רחב לא רק על חיילי המילואים עצמם אלא גם על בני משפחותיהם.

בשנה שעברה הבאנו את החוק של איתן כבל שמשרד הביטחון תמך בו ועודד אותו וקידם אותו, לגבי האפשרות שאשת חייל מילואים תוכל לעבוד שעה פחות בתקופה בה בעלה נמצא בשירות מילואים, או בתחילת היום או בסוף היום. זאת בהחלט ראייה גדולה ולא רק על חיילי המילואים עצמם.

אני רוצה לומר עוד שני דברים. בנושא המילואים אנחנו הקמנו ועדת מנכ"לים שלראשונה משרד הביטחון החליט שבראש ועדת המנכ"לים יהיה סגן השר. אני עומד בראש ועדת המנכ"לים לענייני מילואים שתפקידה הוא בעיקר לפתור בעיות של חיילי מילואים, בעיקר במצבי חירום, אבל לא רק אלא גם במצבי שגרה, בעיות שעולות ונוגעות לחיילי מילואים. אנחנו מטפלים בהם והכנו נוהל מסודר לגבי מה שקורה בתקופה בה יש צווי חירום, איך אנחנו מטפלים ואיך אנחנו דואגים לכך שחייל המילואים שנקרא לפתע למילואים, לא ייפגע.

ברשותכם, אני אפרוס בכמה נקודות את החלטות הממשלה שבוצעו. אגב, גם זה חידוש כאשר לראשונה במשך השנתיים האחרונות בשנת 2016 ו-2017 הייתה ישיבת ועדת שרים לענייני מילואים שקיבלה החלטות כהוקרה לחיילי המילואים ובני משפחותיהם. אני יכול לומר לכם שהרוב המוחלט של ההחלטות בוצע.

ראיתי שיצאתם לקמפיין בהצדעה.

כן. זה דבר נוסף.

סליחה שקטעתי את אדוניי.

לך מותר הכול.

אנחנו גם מתכננים בעזרת השם בתחילת אוגוסט לקיים ועדת שרים לענייני מילואים שגם שם נביא הטבה משמעותית לחיילי מילואים ובעיקר לבני המשפחה.

אני אסקור בקצרה. אני לא רוצה להלאות את כולם. אני אסקור בקצרה את כל נושא הסטודנטים. אנחנו העלינו את מלגת הפרח לסטודנט שהוא גם משרת מילואים פעיל, סטודנט ובת זוגו, או בת זוג שעושה מילואים ובן זוגה, כך שבני זוג יזכו להקלות במועדי בחינות, בדחיית מועדים להגשת עבודות, באפשרות לאחר או להיעדר משיעורים מסוימים כדי לא לפגוע ברצף הלימודי מצד אחד ומצד שני כיוון שבן הזוג נמצא במילואים, תהיה לכך הכרה. אגב, זה לא רק בחירום – חירום אישרנו בשנה שעברה והשנה אנחנו הולכים לאשר את כל ההטבות הללו גם בשגרה. זאת אומרת, גם במילואים רגילים יוכל לזכות בן הזוג או בת הזוג לאותן הטבות מהמוסדות להשכלה גבוהה.

מפקדים במערך המילואים יזכו לתגמול של חצי נקודת זכות. הדבר הזה כבר אושר.

חבר הכנסת כבל יודע שאנחנו אישרנו הגדלה ב-25 אחוזים של תגמול מילואים לעצמאים. אנחנו יודעים שעדיין לא סיימנו את הכול. בסופו של דבר העצמאים שהם משרתי מילואים פעילים, באמת נושאים בעול ואנחנו מקווים שנוכל לקדם בעוד צעדים נוספים, מעבר לצעד שהזכרתי שהם מקבלים היום, זה דבר שכבר קיים ופועל, תגמול של 25 אחוזים נוספים שעלותו עשרות מיליוני שקלים.

ראיתי בימים האחרונים שנציבת שוויון זכויות העירה על כך שמספר משרתי המילואים המתלוננים גדל. קודם כל, בואו נדע את המספרים. משנת 2010 היו 25 תלונות ובשנת 2017 היו 50 תלונות. עדיין אלה לא מספרים גבוהים. אני כן רוצה לומר כאן ושזה יירשם. דעו שמשרד הביטחון נותן סיוע למשרתי מילואים שהמעסיק שלהם רוצה לפגוע או מאיים לפגוע או מנסה להוריד להם הטבות שכר. משרד הביטחון מעמיד לרשותם עורך דין שמסייע להם. בשנה האחרונה אני באופן אישי טיפלתי במקרה מפורסם, שאני לא רוצה להזכיר את שמו, קצין שהיה חשש לפגיעה בו ובסופו של דבר סייענו לו והוא קיבל איזושהי עזרה שיצאה לטובתו. אם כן, יש גוף שעומד לרשות אנשי המילואים שנפגעים. דעו לכם, אנחנו נסייע לכם.

יש עוד הרבה מאוד דברים אבל אני לא אאריך. היום הזה הוא יום שבו אנחנו מוקירים ומעריכים את אנשי המילואים. אנחנו מבינים עד כמה התרומה שלהם היא חשובה ואנחנו כמובן נמשיך גם בשנה הקרובה עוד ועוד לסייע לאנשי המילואים, להוקיר ולהעריך את התרומה המיוחדת שלכם.

אני בא עכשיו מוועדת החוקה, גם שם אנחנו מקדמים הכרה בניסיון פיקודי כניסיון ניהולי לתפקידים בשירות הציבורי. אגב, ברגע שנציבות שירות המדינה תאשר את זה, זה גם יהיה ברשויות המקומיות ובכלל בכל השירות הציבורי כולו. אני חושב שזה מהלך חשוב של הכרה בניסיון פיקודי כניסיון ניהולי.

עד כאן.

תודה אדוני סגן השר. אני רק יכול לומר לכם ואני אעיר הערה קטנה שהיא לא לכבודה של המדינה. הצעת חוק שאתה באמת סייעת לי בה רבות של עבודת נשים, כמובן אנחנו מדברים גם על גברים ועל נשים כאחד, בני ובנות זוג, אילולא ההתגייסות של נשיא התאחדות התעשיינים, החוק לא היה מתקיים וזה לגנותה של הממשלה. נכון, העניין הזה התקיים כבר בשירות הציבורי אבל בסקטור הפרטי המדינה סירבה ואילולא התאחדות התעשיינים נרתמה לעניין, זה לא היה. אל יקל הדבר בעיניכם. זאת החלטה שעולה כסף וזו הזדמנות נוספת לומר להם תודה.

אני רק מבקש מאדוני, ואני אומר את זה גם לרח"ט תומכ"א, אני חושב שצריך לעשות איזה סוג של קמפיין בעניין הזה. אני לא בטוח שהחוק הזה חלחל כמו שנדרש לכל שדרות המשרתות והמשרתים. אני מאוד מאוד מבקש . אני חושב שאפשר להוסיף שורה בצו שמדברת על הזכות הזאת. ממש. אני סבור שזה צריך להיות חלק בלתי נפרד מצו המילואים.

שנשלח למשרת המילואים.

כן, שנשלח למשרת המילואים. נכון. שידע או תדע שבן או בת הזוג, הנה, יש כאן משרתות במילואים, זכאים לקבל את השעה הזאת. אני אומר לכם את זה גם כהורה. זה שמים וארץ, השעה הזאת. זה נשמע לאנשים שלא חיים בתוך המערכת הזאת כאילו כולה שעה, ומה אתה עושה מזה עניין. אמר לי פעם מישהו, מה זאת השעה הזאת, מה כבר יכולה לעשות. אבל השעה הזאת לפעמים היא ההבדל בין זוגיות לאי זוגיות.

היא קריטית.

אני אומר את זה ממש ואפילו לא בהגזמה. בעיקר כשגם יש ברוך השם הרבה ילדים, משפחה ברוכת ילדים, זה רק בהעצמה יותר גדולה. זאת נקודה אחת.

נקודה שנייה שאני רוצה לומר לך אדוני סגן השר וכמובן לא אליך ברמה האישית. אני יודע את עמדותיך ודעותיך. אני אומר שככל שהזמן נוקף, ואני אומר את זה גם לך מוסי, אתה בקיא ומכיר את העניינים האלה, יש מצד אחד התקדמות מאוד מאוד גדולה בכל הנוגע לטיפול בחיילי המילואים, אבל יחד עם זאת הפער גם הולך וגדל. בלי משים.

יש בזה צורך.

כן.

הפער בין המשרתים ללא משרתים.

אני אסביר למה אני מתכוון. אינני עוסק בשאלה מי מתגייס או לא מתגייס. ברגע שאתה כבר מגויס. אני מדבר על אלה, על המעט האלה שמתגייסים. מצד אחד מערכת הביטחון, והשר הזה יותר מאשר בעבר, אוזנו קשובה מאוד מאוד לעניינים הנוגעים לחיילי המילואים. אבל יחד עם זאת, הפער, כמה שזה יישמע לך, הולך וגדל. זאת אומרת, במובן הזה של מחסור בהטבות ופעילות למען חיילי המילואים. אני אומר את זה כמי שעדיין חווה את החוויה הזאת ומשוחח אתם.

אני לא יודע אם הבעיה היא מחסור בהטבות אבל השירות במילואים נהיה יותר נדיר.

לא. אני אסביר. יש כאן שני מעגלים. יש מעגל אחד שמספר חיילי המילואים שאנחנו קוראים לזה שירות מילואים פעיל בלשון הצבאית או שירות מילואים משמעותי, שזה לפחות 20 ימים בשלוש שנים, מספרם הולך וקטן. זו עובדה. אם אנחנו נדבר על השבר המתקיים בשירות הסדיר, ולא נפתח כאן את הדיון, לא מבינים ולא יודעים עד כמה הוא גדול פי כמה וכמה כאשר מגיעים למילואים. כיוון שהסדיר, אתה אומר אלה חרדים ולא חרדים, ערבים ולא ערבים, אז יש לזה את המשמעויות, אבל כאשר מגיעים במעבר הזה מסיום השירות הסדיר למילואים, זו התרסקות. הרבה שנים הצבא בילף או מערכת הביטחון יותר נכון. איך? היא הכניסה את כולם תחת הקטגוריה של מצבת כוח האדם. בפועל זאת מצבה. לא התכוונתי לומר את זה, אבל המספרים היו בלוף. למשל, פורשי חיל האוויר וחיל הים, שכמעט ואין שם מילואים, ואתה מכיר את זה, וזאת איכות הכי גבוהה, בין הכי גבוהות שיש במערכת הצבאית, הם נרשמים במצבת כוח האדם אבל לא באמת הם נמצאים שם כי מספר אלה שעושים שם מילואים הוא ממש מזערי. לאט לאט, אנחנו מכירים את זה מתוך הגדודים והלוחמים, בא מג"ד ואומר שהוא רוצה חיילים, אומרים לו שיראה כמה חיילים יש לו. זה שהוא לא ראה אותם ולעולם לא יראה אותם מגיעים למילואים, זה משהו אחר. כך מודדים את הדברים.

עניין נוסף הוא נוגע לאיכות הציוד. לא יעזור, אני סיימתי מילואים באוגדה שהיא חוד החנית של צה"ל, בחטיבה שהיא חוד החנית של צה"ל, הם אלה שאמורים לשאת על כתפיהם כל מלחמה מסוג כלשהו. אין מה לעשות. נכון בסדירים, יש עליות, לא עליית מדרגה מהתקופה שלי ושלך, זה עולם תוכן אחר וצריך לומר את זה. אבל בכל מה שנוגע למילואים, בעיקר הצעירים שנכנסים ומגיעים, יש ממש נפילה כמעט בכל פרמטר.

ברשותכם, מוסי, בבקשה, שא דבריך.

בוקר טוב לכולם ותודה על הדיון הזה ועל היום הזה. אני אמרתי בכמה הזדמנויות אחרות ששברתי שיא ישראלי. תבדקו אותי אם מישהו עשה את זה. הייתי בכנסת ה-15 וחזרתי לכנסת אחרי 15 שנים. כשחוזרים אחרי 15 שנים, רואים איך דברים משתנים. יש שינוי משמעותי בהצעות החוק שלנו מהכנסת ה-15, ה-16 וה-17, גם ה-20. לדוגמה, אני רוצה לספר, אני לא יודע אם איתן זוכר או לא זוכר, שכאשר אני בינואר 2003, לא נבחרתי לכנסת ה-16, צלצל אלי איתן ושאל אם הוא יכול להגיש כמה הצעות חוק. אחת מהן היא אותה הצעת חוק עם בן הזוג.

הפחתת שעת עבודה.

כן, הצעה שכבר הגשנו בכנסת ה-15 ועברה סוף סוף לפני שנה. זאת אומרת, יש כאן מהפכה מאוד משמעותית אבל עדיין יש הרבה דברים לקדם. לדוגמה, דבר שנודע לי רק לפני שבועיים-שלושה ואני לא יודע, איתן, אם אתה מודע לזה. אני מודע לזה משום שהיועצת שלי יצאה למילואים. בכנסת לא ידעו לחשב נכון את התגמולים. פתרנו את הבעיה הזאת. בעצם טענו שיועצים פרלמנטריים עובדים רק בימי שני, שלישי ורביעי. פתרנו את הבעיה הזו אבל זו בעיה שהייתה עד עכשיו, עד לאחרונה. ממש בימים אלה.

לא יאמן.

אם בכנסת זה קורה, זה קורה גם במקומות אחרים.

הגשנו הצעת חוק על חישוב השעות המתוקן. יש לזה משמעות לביטוח לאומי אבל אתה צודק. זו בעיה.

אם בכנסת זה קורה, מה יגידו אזובי הקיר? מה יגיד המעסיק הפרטי שזה עלול לפגוע בו כספית?

אני יכול לומר לך שהייתה בעיה כזאת עם המורים ופתרנו אותה.

בכלל חישוב שעתי הוא בעייתי.

מורים שעושים חד יומי ודו יומי. הייתה בעיה ועיקר הבעיה הייתה בחשבות של משרד החינוך. אני שמח לומר שגם את הבעיה הזו פתרנו.

מי שעובד יומיים-שלושה בשבוע, עדיין החישוב הוא מעוות. מול הכנסת אפשר לסדר את זה, מול משרד החינוך אפשר לסדר את זה, אבל הבעיה היא יותר רחבה.

לכן אני אומר שיש עוד הרבה מה להתקדם למרות שהתקדמנו הרבה. שינינו את החישוב, ה-65 ימים, 90 ימים, תגמול מינימום, אלף ואחד דברים אבל גם יש אמת במה שאמר חבר הכנסת כבל. שירות מילואים נהיה יותר נדיר בחברה הישראלית. כשהייתי סטודנט עשיתי 70 ימים וזה היה נראה לי סביר לגמרי, היום אנשים יוצאים לשבעה-שמונה ימים ומסתכלים עליהם בצורה מוזרה. בתהליך הזה שהוא תהליך אבולוציוני, זה בכלל לא משנה מי תומך בו ומי מתנגד לו. למעבר של צה"ל - שפעם היה צבא העם ומי שחושב שהוא עדיין צבא העם, אני גם רוצה לראות מה הוא שתה הבוקר – צבא מקצועי, החשיבות של המילואים תלך ותגדל. צה"ל פעם היה צבא העם והוא כבר לא בא העם ואפשר להפסיק עם בלבולי המוח האלה. הוא הולך והופך לצבא מקצועי. באיזשהו שלב אנחנו גם נכיר בזה בחקיקה.

זה יקרה.

זה קרוב, לדעתי יותר ממה שחושבים. בתהליך הזה עדיין נצטרך מערך מילואים חזק וטוב ומתוגמל.

למה הוא לא צבא העם? הצבא הוא בוודאי צבא העם.

אם 40 אחוזים מהעם לא מתגייסים, אז לומר שהוא צבא העם? בסדר, כל אחד והמחשבות שלו. היה צבא העם והיום צבא חצי העם ובקרוב יהיה צבא מקצועי. זה רק שאלה של זמן. בתהליך הזה עדיין נדרש מערך מילואים חזק וזה לא יהיה ללא תגמול. זה לא יהיה אם חייל או חיילת שיוצאים למילואים נפגעים במקום העבודה שלהם. זה פשוט לא יקרה.

אם יש לך הצעות או משהו שאתה חושב שהוא חסר, אני אשמח שתעביר לי. בעניין הזה אני באמת כל כולי לטובת העניין.

חלק גדול מהעבודה נעשה ב-15 השנים האחרונות וחלה התקדמות אדירה.

תודה. אני רק רוצה לומר ששדולת המילואים, יצא לי הזכות להקים כבר לפני הרבה מאוד שנים יחד עם אבו וילן וגם הובלנו את חוק המילואים שבעצם עשה את המהפכה הגדולה והגיעה העת גם לבחון אותו מחדש.

הייתה התקדמות אדירה.

צריך שייאמר שבתקופה ההיא זו הייתה ממש טלטלה מאוד גדולה במערכת. קם דור חדש – ואני אומר את זה ממקום שאני מכיר – והכללים שחלו עלינו, הם רואים את המערכת בצורה שונה לגמרי. עם כל הכבוד לנו, הם באים, הם רוצים לראות את התמורה בכלל.

ברשותכם, אני רוצה לעשות כך. לפני שאנחנו נפתח את הדיון ונשמע גורמים נוספים שהזמנו לכאן, אני אעשה כאן את הפאוזה. אני אסגור את החלק הזה של הדיון. יש כללים של הכנסת ואני לא רוצה לסבך אתכם בכל הבירוקרטיה הלא חשובה הזו. זה לא משמעותי. כל שנה אנחנו מעניקים תעודות הוקרה אפילו יותר יפות ממה שהענקנו עכשיו, אנחנו רצינו לעשות את זה עם צה"ל אבל לא הספקנו. בכל זאת, הצלחנו לארגן כמה וכמה חבר'ה שראויים וראויות לתעודות הוקרה מאתנו.

ברשותכם, אני רוצה להקריא והפעם הזאת גם הפוקוס הוא על הנשים המשרתות במילואים. כשאנחנו מדברים על צבא מילואים, כשאתה מדבר על כך שיש נשים שהן כוח מרכזי בתוך המילואים, הרבה אנשים מרימים גבה. אם כבר חושבים שיש נשים במילואים, הם יאמרו לך, כן, זאת שנה, שנתיים, שלוש שנים לאחר השחרור במקצועות כאלה ואחרים ולא יודעים שיש קבוצה מאוד משמעותית שמשרתת במשך שנים, גם עם ילדים וגם עד גילים מתקדמים והן ראויות לכל שבח, תודה והכרה. זה בעצם מה שאנחנו מבקשים לעשות.

ברשותכם, אני אקריא את השמות ובסוף סגן השר וחברי הכנסת, נגיש לכם את תעודת ההוקרה.

איגור בולדוזב, בן 40 מקריית ים, נולד בבלרוס, עלה לארץ בשנת 1991, נשוי ןלאנה ואב לשתיים. משרת בתפקיד נהג מסע כבד, שזה תפקיד מאוד מאוד במחסור בכלל ובצה"ל בפרט. לאחר ששירת בצבא כבוחן רכב וקצין רכב, בשנת 2016 ביצע 50 ימי מילואים, בשנת 2017 ביצע 70 ימי מילואים. השנה, שנת 2018, כבר ביצע 28 ימי מילואים ויש לו כבר שני צווים ממתינים של 10 ימים אימון ועוד ארבעה ימים אימון והיד עוד נטויה.

אשתו של איגור אנה מעידה שאין מצב שיקראו לו למילואים והוא לא ילך ושבעבודה שואלים אותו לכמה זמן הוא חזר לעבודה לפני שילך שוב למילואים.

על המסירות והאהבה לארץ ישראל אנחנו רוצים להעניק לאיגור תעודת הוקרה והערכה.

איגור, בבקשה, דבר.

כמו ששמעתם, שמי איגור בולדוזב. דרך אגב, כשעלינו לארץ לקח לנו משהו כמו חצי שנה להוכיח למשרד הפנים ששם המשפחה הוא בולדוזב עם ב' בסוף ולא עם ר' כמו שהם כתבו. בסוף הם השתכנעו והחליפו לנו תעודת עולה.

לגבי שירות המילואים שלי. אני לא רוצה להישמע בנאלי ולדבר בצורה נעלה, אבל הדרך שלי אומרת שמעטים האנשים שניתנה להם הזכות לשרת במדינה הזאת. אני שמח וגאה שנפל בחלקי לקחת חלק בזה. כאשר מגייסים אותי למילואים, למעשה קוראים לי למילואים, אני פשוט קם, הולך ומגיע. לפני כשבועיים קיבלתי טלפון ממשרד קישור ובצד השני של הקו אומרת לי קצינת הקישור שיש לה חד יומי בשבילי אבל זה לא משהו שקשור לתפקיד שלי וליחידה שלי. והיא שואלת אותי אם אני מעוניין. אמרתי לה, בואי, תפתיעי אותי. אמרה לי שהוא רוצה להביא אותי ליום אחד לעשות טלפונים לאנשים. אמרתי לה שזה מהווה אתגר בשבילי, ואני אוהב אתגרים, תני לי פעם אחת להיות בצד השני של הקו, של זה שמתקשר לאנשי המילואים ורוצה לשמוע את מה שיש להם לומר. היא אמרה לי שזה בשעה 2:00 בצהרים עד 8:00 בערב. אמרתי, אין שום בעיה. אני עובד עד שעה 2:30 ואני אבקש לצאת מוקדם להשתחרר ואני מגיע ישר אחרי העבודה. היא אומרת לי שבסוף אני אצטרך לקחת רכב שכור ולפזר עוד כמה טלפנים וטלפניות כאלה. אמרת שזה לא קשור לתפקיד שלי? זה כן קשור לתפקיד שלי ואני מגיע.

מפה לשם, אחרי שעתיים היא התקשרה אלי ואמרה לי תודה רבה, המשימה בוטלה אבל תודה רבה על ההיענות.

תודה. בוא גש אלינו. ברשותך, אנחנו רוצים לומר לך תודה.

טל כהן. בת 39 מקריית אונו משרתת כיום כסגן אלוף במילואים, כמג"ד יחידה לוגיסטית בילמ"ר דרום של פיקוד העורף. בשנת 2017 עשתה 50 ימי מילואים והשנה כבר קרובה ל-30 ימי מילואים. מודל החיקוי של טל היה אביה ששירת גם הוא במילואים בפיקוד העורף והגיע לדרגת רב-סרן, כך שטל עקפה אותו בדרגה כשקיבלה לאחרונה את דרגת סגן האלוף במילואים.

על כך אנחנו רוצים להעניק לה תעודת הוקרה והערכה.

תודה רבה על הזכות. אני חושבת שאיגור אמר את זה טוב וגם כתבתי את זה למאיה. זו אף פעם לא הייתה שאלה של למה ללכת. תמיד זה היה מאוד מאוד ברור. זיכרונות ילדות. כשהשתחררתי בשנת 2007, היה לי ברור שמילואים הולך להיות חלק מהעתיד שלי, בדיוק כמו שצבא הקבע היה חלק מהעבר שלי.

אני מסכימה עם מה שנאמר כאן בתחילת הדברים. יש עוד הרבה עבודה לעשות ואנחנו בהחלט רואים לפחות ביחידה שלי לפעמים את חוסר הרצון להגיע ואני כן מזכירה שככל שיינתן לנו המפקדים יותר יכולות, מה להעניק בחזרה לחיילים, תהיה לנו יותר אפשרות לשמר את הכוח. יש עוד הרבה חקיקה לעשות, גם בתוך תפקידי המילואים. אני היום מוגדרת מפקד יחידה ולא מג"ד, רק בגלל העובדה שהיחידה שלי שייכת לפיקוד העורף ולא שייכת לצבא הירוק. אפילו ברמת התקציבים שאני מקבלת במילואים, זה פוגע בי.

כמו שאמרתי, זה לא מה שיעצור אותי. מחר אני כבר שוב על מדים. המזל הענק שלי שאני עובדת במקום עבודה שמאפשר ונותן ויש לי תמיכה מטורפת של המשפחה והחברים.

זה הכי חשוב. תודה.

עדי איטח. בת 34 מרמת גן, סרן במילואים ומשרתת כבר למעלה מ-14 שנים בתפקיד שלישה וקצינת חמ"ל בגצ"ר צנחנים של החטיבה המרכזית. זו החטיבה אני משרת בה ועכשיו בדיוק סיימתי שירות מילואים בתרגיל הגדול. אוגדה 98. מעולם לא החמיצה אימון, תרגיל, קו ולקחה חלק גם במלחמות ומבצעים. כשהתחילה, הייתה עדי האישה הראשונה והיחידה בגדוד.

על כך ועל המסירות וההתמדה אנו רוצים להעניק לעדי תעודת הוקרה והערכה.

אני אאפשר לך כמובן לומר כמה מלים אבל אני רוצה לומר שהגדוד שאני משרת בו, גדוד 7, התחיל עם המסורת של בנות בחמ"לים וברמה מבצעית מאוד מאוד גבוהה. אדוני סגן השר, אני רוצה שתדע שזו הצלחה מסחררת. באמת. עם כל הבעיות וכל הדיבורים המיותרים שאין להם ערך, זאת הצלחה מסחררת והן מוכיחות יכולות ורמת ביצוע מדהימה. הן היום חלק בלתי נפרד. אף אחד כבר לא חושב ושואל שאלות.

בבקשה, אמרי כמה מילים.

אני מאוד נרגשת להיות כאן. זה לא מובן מאליו בעיני. תודה רבה . אני לא יודעת אם תזכור חבר הכנסת כבל, בצו 8 של מלחמת לבנון השנייה גם נקראתי לדגל כשלא הייתה קצינת קישור בגדוד שלכם ויצא לי גם להיות קצינת הקישור שלך במשך שלושה חודשים.

נכון. את צודקת. אני רגיל לראות אותך במדים.

אני התחלתי את תפקידי, הייתי קצינת קישור של הגצ"ר בסדיר ובקבע, בחטיבת חוד החנית. כשהשתחררתי עברתי למחלקת שלישות כשלישה של הגדוד. זה נכון מאוד שגדוד 7 שלך הוא - - -

זכה שוב אתמול בפעם המי יודע כמה בפרס יחידת מילואים מצטיינת. כל אחד מהמג"דים ב-20 השנים האחרונות זכה בעיטור כזה. זה מרשים מאוד.

נכון. באמת גדוד מוצלח עם היסטוריה מאוד ארוכה.

אני התחלתי כאישה הראשונה בגדוד ולאט לאט נכנסו עוד ועוד נשים ברוח גדוד 7. אני 14 שנים עושה מילואים. זו זכות גדולה מאוד. תמיד כשיש מילואים, אני בדרך כלל זורקת את כל מה שיש לי הצידה. גם כשהייתי סטודנטית, גם כשהתחלתי עבודות חדשות וכולי. כל מקומות העבודה שלי למזלי, כולל מקום העבודה הנוכחי, הם מאוד מפרגנים ומאוד מאפשרים לי לעשות את שירות המילואים כמו שאני רוצה. אני חושבת שיש לפחות בחטיבה שלנו רמה אנושית מאוד מאוד גבוהה ומחויבות אישית.

אני תמיד אומר לצערי, הלוואי וזה היה כך, שלפעמים אתה גם בתפקידים, כשהייתי בוועדת החוץ והביטחון, תמיד רציתי לחשוב שכל צה"ל הוא כמו חטיבה שאני משרת בה או כמו אוגדה 98. זאת חממה. צריך שהדברים גם ייאמרו.

נכון. זו הסיבה העיקרית בשלה אני ממשיכה להגיע כל שנה. אני מסכימה אתך ואני רק רוצה להתייחס למה שאמרת לגבי תגמולים ומקצועיות. אנחנו רואים את זה בצוותים שמגיעים אלינו מהסדיר. הם מגיעים מאוד מקצועיים ומאוד רציניים ויש ממש נפילת מתח כשהם רואים את הציוד וכשהם רואים את הארגון ואת היחס.

את הפער.

את הפער המאוד מאוד גדול. זה לא פחות חשוב מכל תגמול כספי שהם יקבלו.

צודקת. תודה לך. באמת תודה.

יפעת הנדל. בת 36 מרמת גן. חזרה לארץ לאחר לימודי רפואה באיטליה ומיד לאחר לימודיה חזרה ישר לשירות המילואים. משרתת כרופאה כירורגית בגדוד בצפון על הגבול. אפילו על ההיריון שלה היא גילתה בזמן שירות מילואים. יפעת מרגישה שהגשת עזרה רפואית לחיילים ולפצועים בשטח זה הייעוד שלה ועל כך אנו רוצים להעניק לה תעודת הוקרה והערכה. בבקשה, יפעת.

תודה רבה. דבר ראשון, אם היו אומרים לי שזה יופיע בכזה מסך, כמובן שאת התמונה הזאת לא הייתי בוחרת.

אנחנו מתנצלים.

קצת לא נעים, אבל בסדר. אני רוצה להודות לכל הפורום הזה שנתן לי את הזכות. אני רוצה לומר שבאמת מבחינתי השירות הצבאי כבר מגיל 18, עת נכנסתי להיות חובשת קרבית בשטחים, התאהבתי במקצוע הזה ולא היה לי ספק שאני אמשיך להיות במילואים. כמובן שהצבא דאג מאוד מהר, חצי שנה אחרי שהשתחררתי, לשלוח אותי שוב לצו 8 ואז הייתי צריכה לנסוע ללימודי הרפואה אבל איך שחזרתי, התקשרתי לצבא ואמרתי שחזרתי ואני רוצה לעשות מילואים. אני חייבת לומר שעבורי זה איזשהו סגירת מעגל מאחר וכרגע אני בהריון ומאוד מאוד מקווה שאחרי כן אני אוכל להמשיך להתנדב ולעשות את השירות כי זה באמת משהו ייחודי לנו.

דבר נוסף שהייתי רוצה לומר רק בהמשך לדיון שלכם קודם. לעומת כל המעסיקים שלכם, אצלי בבית החולים קצת פחות רואים את זה בעין טובה.

לא נגיד איזה בית חולים.

אני שירתי לפחות שלוש פעמים בשנה וכל פעם שהגיע צו, מנהל המחלקה שלי ראה את זה בעין קצת לא יפה והיה עושה קצת בעיות. אם היה אפשר לעשות משהו לגבי זה, היה טוב. בעיקר אני מקווה, בגלל שאני נמצאת בגדוד פלה"ג 6 בגבול סוריה, ואני הרופאה היחידה שם וכולם גברים, הייתי שמחה שיהיה שם עוד כוח אדם נשי כי זה קצת קשה להחזיק את כל המחלקה.

תודה. את אלופה.

הורים שמתנדבים, הילדים שלהם יוצאים בני אדם. תמשיכי.

גילה טלמון.

רק נשים מקבלות?

המסה הקריטית. אמרתי בפתיח שאני שמח שאנחנו מעצימים אותם בתוך התהליך הזה כי לא באמת רבים יודעים שיש נשים שהן חלק בלתי נפרד מהמערך. אם אתה תצא מכאן ותשאל בחוץ על נשים שעושות מילואים, לא כולם יודעים. אני מדבר על החברה האזרחית בחוץ. אתה אומר מילואים, אתה מתכוון לחיילים ולא לחיילות.

בצוות שלי כל הבנות עושות מילואים.

תמיד הייתם שונים.

לפי זה אני בוחר.

בת 55 מרעננה – לגיל יש משמעות בתוך ההערכה הזאת – אימא לשלושה ילדים, משרתת במילואים כמודיעת נפגעים. בשנת 2018 לבדה עשתה 100 ימי כוננות ועוד כ-90.5 ימי מילואים פעילים. בנוסף, גילה אימצה חמש חיילות בודדות ומאז מלחמת לבנון השנייה מתנדבת עם משפחות שכולות. גילה היא ללא ספק שיאנית המילואים שלנו שלא מוותרת על מילואים גם בגיל 55. אני רוצה להזכיר שהיא גם עבדה ברשות השידור. על כך אנחנו באמת רוצים להעניק לך את תעודת ההוקרה וההערכה. את בוודאי ראויה לזה.

תודה. אני קצת נרגשת. נאמר כאן הכול. אני גאה להיות שייכת למערך הזה. תפקיד מודיעה על נפגעים הוא תפקיד קשה שמשאיר צלקת גם בלב. יש לי כאן צלקת גם בגוף ממכות שקיבלתי מאם שכולה. אני גאה ונרגשת. אני רוצה רק להוסיף לדבריו של חבר הכנסת שאני אפילו מלאה גאווה. זו בתי הקטנה. היא לא חגגה בת מצווה כי היא תרמה את הכספים לשיפוץ הגינה של זהבה שאולי.

משפחה של נתינה. בבקשה, בואי נעניק לך את התעודה. באמת, כל הכבוד.

תעודת הוקרה אחרונה למור לבנטר.

יש עוד שם משפחה, כהן, כי הספקתי להתחתן.

בת 32 מגבעתיים. התגייסה בשנת 2004 ושירתה כמ"מ טירונים וקצינת הדרכה ביחידה מיוחדת של חיל ההנדסה. משרתת במילואים כבר 12 שנים ומשרתת כיום כקצינת מבצעים בחמ"ל של אוגדה 98. מרגישה להיות קול נשי בסביבה גברית ומשרתת במילואים מתוך ציונות ואהבה למולדת.

על כך אנחנו מבקשים להעניק לך תעודת הוקרה והערכה.

תודה. הכול כבר נאמר. התגייסתי לפני 15 שנים. הכשרתי מאות טירונים, גם כמ"כית וגם כקצינה. לאחר מכן הייתי קצינת הדרכה ביחידת יהלום של חיל ההנדסה. ליוויתי הרבה מאוד חיילים בדרך שלהם ללוחמה, במסלול של הלוחמים. מאז אני משרתת במילואים במשפחת אוגדה 98 המדהימה.

באמת משפחה.

ממש משפחה. אני נמצאת שם בחמ"ל, אני קמב"צית, תפקיד שהוא לא פשוט עם הרבה מאוד שעות גם בלילות וגם בסופי שבוע אבל זאת באמת הרגשה מדהימה ואני ממש גאה לעשות את זה. אני קוראת לעוד שנים להגיע ולשרת במילואים.

יש לי עוד כמה דברים ואחר כך אני אפנה למי שצריך. מבחינת מקומות העבודה לא נתקלתי יותר מדי בהתנגדויות, פרצופים וכדומה.

זכית.

כן. גם במגזר הציבורי בו עבדתי וגם במגזר הפרטי, תמכו ותומכים גם במקום העבודה הנוכחי שלי.

תודה לך.


הישיבה ננעלה בשעה 10:25.