פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



32
ועדת הכלכלה
19/06/2018


מושב רביעי

פרוטוקול מס' 788
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, ו' בתמוז התשע"ח (19 ביוני 2018), שעה 14:30

הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ח-2018 (מ/1215)

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר
יעקב אשר
עבד אל חכים חאג' יחיא
שולי מועלם-רפאלי
חמד עמאר

חוה ראובני - עו"ד, סגנית בכירה ליועמ"ש, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אילן שריף - מפקח ארצי אובדן ושכול, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

סנ"צ דנה ימין-חה - ראש מדור ייעוץ וחקיקה, את"ן, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

ליאור נתן - המשנה למזכיר הממשלה, משרד ראש הממשלה

כפיר מצוינים - ראש תחום בכיר פרויקטים, משרד ראש הממשלה

דרור וגשל - עו"ד, מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

שי אגמון - מתמחה, מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

רחלי טבת ויזל - מנכ"לית, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עמי רוטמן - עו"ד, יועץ משפטי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

לילך מור - עו"ד, עוזרת משפטית, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יובל פרידמן - מנהל מינהל כספים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

הודיה מאזוז - מ"מ עוזרת מנכ"לית, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

גילי מן וולנר - יו"ר ועד עובדי הרשות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נתי הרלב - חבר ועד עובדי הרשות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרב רפאלי - הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מוריה מלכה סיד - דוברת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרדכי פדר - יו"ר חיים בדרך מתונה, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

גל ויסמן - ממונה בטיחות, חברת נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה

יוחאי וג'ימה - ראש מינהל ביטחון וחירום, מרכז השלטון המקומי

גיל צ'רנוסקי - מנהל המטה לבטיחות בדרכים בעיריית גבעתיים, מרכז השלטון המקומי

דניאל סטרק בריליאנט - נפגע בתאונת דרכים

גיל מלמד - עורך ראשי, The Car

שלמה בורה - מנכ"ל מוניות הטייסים

אבנר עורקבי - יו"ר אהב"ה – ארגון הנכים בישראל המיוחד

נעמה דניאל
גיא לוי (מתמחה)

לאה ורון

אירית שלהבת

הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ח-2018, מ/1215

שלום לכולם, גברתי מנהלת הוועדה, היועצת המשפטית, הרשמת, הדובר, אורחים נכבדים, שלום לכם. אני מבין שזה לא הדיון הראשון שאנחנו עוסקים בעניין שאמור להיות פשיטא, מה שנקרא, אבל זה המצב. אני מקווה שנצליח להתקדם היום באופן משמעותי. על סדר היום הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ח-2018. האם גברתי יכולה להגיד לי איפה אנחנו אוחזים?

בדיון הקודם שקיימנו הצביעה הוועדה על סעיפים 1 ו-2 להצעת החוק, על שינוי השם ותיקון ההגדרה, וכן על סעיף 4(1)(א)(1), על אחת מסמכויות הרשות. נשארו שני עניינים שהוועדה אמרה שתשוב ותדון בהם: עניין החלת החוק הגדול ביהודה ושומרון ועניין ועדת השרים לענייני חקיקה, שהוועדה ביקשה שתיקבע חובה בחוק- - -. כל שאר הסעיפים עוד לא נידונו.

ועדת השרים לענייני בטיחות בדרכים.

אכן, ועדת השרים לענייני בטיחות בדרכים. הוועדה ביקשה שתהיה חובה בחוק להקים אותה.

אני חושבת שלא התבלבלת כי הרי ועדת השרים לענייני חקיקה ביקשה שזה יחזור אליה.

זה מה ששמענו ממשרדי הממשלה.

דיבר אתי היושב-ראש לגבי סידור הנושאים. נכון, זה עניין טכני, אבל בנדבכים. הוא צודק שצריך לסדר את זה בנדבכים הרצויים והראויים. השאלה איך נוסח החוק מסודר.

אם ירשו לו לעשות את זה אז אנחנו בהתקדמות.

מן הכבד אל הקל. הכוונה לפתוח עם הדברים שלשמם עושים את כל התיקון. היכן נתחיל?

אפשר להתחיל בסעיף 3 להצעת החוק. דיברנו על סדר הסעיפים ובמגבלות של החוק הקיים הצלחנו לסדר אותם.

נפגשתם ותיאמתם ביניכם את הדברים. בסדר, בבקשה.

יש דברים מהותיים שהולכים להיות בתיאום, או שהכול הוא רק לסדר את זה טכנית?

לדעתי יש כאן עניין אחד מהותי, נכון לרגע זה, השאלה על החלת החוק הזה גם ביהודה ושומרון. זאת שאלה גדולה. ארצה לשמוע כמובן את נציגי המדינה.

אם תרצה, אני יכול להחליף אותך בזמן שזה יידון...

לא, אין לי בעיה, אני לא מן המתרגשים.

איתן כבל תומך בנורמליזציה של המצב.

דרך אגב, עשינו כבר דבר דומה בהחלת החוק בעניינים הנוגעים לחובת אספקת שירותים, אם לא מגיעים לעשות תיקון של מוצרים בישובים ביהודה ושומרון.

זה נדון גם לפני שבוע במליאה.

אבל זה פרסונלי, זה לא טריטוריאלי.

אני לא נכנס לזה. בואו נתחיל – "שכר מצווה, מצווה".

שאלתי שאלה אחרת: האם אנחנו מסוגלים לייצר גם- - -

שאדוני לא יהיה יותר מתוחכם ממה שצריך. דבֵר.

זה בא מפחד... השאלה איך נותנים "שיניים", לפחות "שן" אחת לחוק.

נכון, החוק הזה הוא עם "שיניים חלביות".

לדעתי אפילו לא זה.

פחות מזה? שיניים תותבות בשיטה הישנה?

הוא מגדיל את הלסת, הוא מגדיל את הכול, אבל הוא לא הצמיח שיניים.

נגיע גם לזה.

זאת השאלה שלי: האם נגיע גם לזה? אם זה טכני – אז יש לי ועדה אחרת שאני צריך ללכת אליה.

אדוני צודק. אני מקווה שנצליח גם לשים את הדברים כי לא לוולד הזה פיללנו, לא לצורך הוולד הזה הקמנו חקיקה.

זה גם נראה טוב יותר מהוולד הקודם.

ברור. אל תיקח אותי למקום ההוא, כי זה לא חוכמה, מבלי לגרוע כלום מן המנכ"לית הנוכחית. זה דבר שני.

דבר שלישי, לא הביאו את יושב-ראש הרלב"ד (הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים), שהוא אישיות משכמה ומעלה, כדי שבסוף הוא יהיה קצר כנפיים לחלוטין. אם לא רוצים, למה צריך לעשות חוק כזה ארוך? אפשר לעשות את זה קצר יותר, פשוט מאוד.

אני יכולה להתייחס לזה, אם אפשר, כי בדיון הקודם לא הייתי, לשאלה עד כמה בחוק יש סמכויות או לא ולחיזוק הרשות. אם אדוני רוצה, אני יכולה להתייחס לזה כבר עכשיו או מאוחר יותר.

גברתי, כדי שלא נישאר במתח, נפתח בזה.

אסביר. נכון שאין בחוק הרשות הנוכחי סמכויות שמאפשרות לרלב"ד לומר למשטרה או למשרד הבריאות או אפילו למשרד התחבורה מה לעשות. אגב, גם בשום רלב"ד בעולם אין חוק שמאפשר לרלב"ד באיזו מדינה אחרת להגיד למשרד אחר מה לעשות. אם נציע את זה למשרדי הממשלה – והצענו את זה למשרדי הממשלה, אלה ויכוחים של עשר שנים – אף אחד לא יוותר על הסמכויות שלו.

מה שכן, החוק הזה הוא חוק ריאלי, שמדבר על החוזקות של הרלב"ד כגוף שמתכלל את האירוע שקשור לבטיחות בדרכים. מדובר פה על מוקד הידע שהוא משמעותי, מדובר על התוכנית הלאומית שהיא משמעותית, מדובר על דיווחים של משרדי הממשלה לרלב"ד בכדי שתהיה תוכנית לאומית.

אבל העיקר באמת הוא החלק המקצועי. החוק בנוסח הזה מאפשר לרלב"ד להיות הגוף הסמכותי המקצועי ביותר שיעסוק בבטיחות בדרכים. לא יהיה משרד ממשלתי שיגיד "אין בעיה, המשרד לביטחון פנים עכשיו מוותר על סמכויות, הרלב"ד יגידו למשרד לביטחון פנים". הלוואי וזה היה המצב, הייתי שמחה שכך יהיה, אדוני, אני מסכימה אתך לגמרי, אבל צריך להסתכל על מה שכן יש בחוק.
אציג דוגמה קצרצרה. אני חוזרת עכשיו מדיון עם משרד הביטחון שלא הסכים שנפעיל את בקרת הרשויות במשרד הביטחון. נכנסנו, הסברנו, אנחנו מקצועיים, ו"סגרנו" את זה עם משרד הביטחון. ברור להם שגם אם אין לי סמכות להגיד למשרד הביטחון שאני עושה בקרה, ברורה להם החשיבות של הבקרה ושאני הגוף המקצועי, ולכן סיכמנו על בקרה במחנות צה"ל, מכוח זה שאני הגוף המקצועי. אני חושבת שזה הרעיון המסדר שעומד מאחורי הסמכויות.

אגב, בישיבה הקודמת דיברתם על סעיף ההגדרות, למה צריך את סעיף ההגדרות. בדיוק בגלל זה צריך את הסעיף הדקלרטיבי של ההגדרות, של המוקד הלאומי של הידע ושל התוכנית הלאומית. אדוני, אני חושבת שזה הלוז של הכול. הלוואי והיה יותר. אני חושבת שזה טוב מאוד גם כך.

תודה. הבנו. לא התרשמנו, אני מתנצל.

אני עיתונאי רכב מאז שנת 1986, כלומר 32 שנים אני נוגע בנושא בטיחות בדרכים. ביקשתי את זכות הדיבור כי עברתי עשרות פעמים על הנוסח שמונח בפני הוועדה. מי שניסח אותו לדעתי חושב על אחד משלושה דברים: או שהוא לא מאמין לכם, חברי הכנסת, שאתם מספיק חכמים או חדים כדי להבין את המשמעויות שלו; או שהוא לא מאמין ביושרה שלכם; או שהוא לא בטוח וסבור שאם הוא לא צריך להעביר את זה כאן אז הוא יעביר את זה דרך ועדה אחרת.

התכלית של התיקונים שאתם מתבקשים לאשר כאן היא אחת ויחידה וברורה מאליה: לקחת חוק רע ולהפוך אותו לחוק איום ונורא, הכול כדי שלא יהיה גוף שיוכל להציק לממשלה עם דרישות שונות ומשונות שהמטרה שלהן היא בעצם הצלת חיים.

את זה הבנו כאשר קראנו את הצעת החוק בפעם הראשונה.

שמתי לב בדיון שהאסימון נפל כאן מהר מאוד אצל חברי הכנסת. אתם הרבה יותר אינטליגנטים מאשר מה שמי שניסח את זה חשב שאתם. אלה שכתבו את הצעת החוק לא חשבו עליכם כך.

כאשר מעיינים בתיקונים האלה רואים שני תיקונים שסותמים את הפה למבקר המדינה – בנושא התערבות אנשי משרד התחבורה בענייני הרשות, ובנושא המדען הראשי; רואים תיקון שמבטל את חובת הדיווח של ראש הממשלה על ההתקדמות במאבק בתאונות הדרכים, שזה לב לבו של חוק המאבק הלאומי בתאונות דרכים; רואים תיקון שמחליש את מועצת הרשות; ועוד כמה סעיפים ששוללים מן הרשות הלאומית את מעט החובות והסמכויות שהיו לה. אבל בניגוד מוחלט לכל מה שכתוב בדברי ההסבר להצעת החוק הזאת, אין כאן אף תיקון שמועיל למאבק או שמחזק את הרשות.

בשנת 1994 93 חברי כנסת חתמו על הצעת חוק המאבק הלאומי בתאונות דרכים. הם העבירו אותה אפילו בקריאה טרומית. לצערי היום יש קומץ קטן מאוד של חברי כנסת שנותר כשומרי סף אחרונים לבטיחות. הוועדה הזאת היא אחת מהם, היא קיימה בשנה שעברה סדרת דיונים בעניין הזה.

מניסיון של 32 שנים בתחום הזה אני אומר לכם ששני סוגי האויבים הגדולים ביותר של הבטיחות בדרכים בישראל נמצאים במשרד התחבורה ובכנסת. התפקיד של הכנסת להתאחד סביב הבטיחות בדרכים, לאלץ את משרד התחבורה לעשות את הדברים הנכונים. כדי שזה יקרה הכנסת צריכה להתגבר על הלחצים הפוליטיים, לחוקק חוקים שיגרמו לדברים האלה לקרות. אני בטוח באמת שאף אחד במשרד התחבורה לא בכוונה רוצה שייגרמו תאונות אבל אם הכנסת תעשה את העבודה שלה ותחוקק את החוק הנכון פשוט ימנעו מהם את האפשרות לעשות את הדברים הלא נכונים.

אני מציע שלוש הצעות קונקרטיות כדי שנוכל להפוך את כל התיאוריה היפה הזאת למציאות.

הצעה אחת, כדי לא לפגוע בעובדי הרשות, צריך להאריך את תוקף החוק הנוכחי בחצי שנה נוספת.

ההצעה השנייה, למרות מה שכתוב בדברי ההסבר, שהם לא נכונים – גם בדקתי את זה משפטית – אני מציע במקביל לקבוע חמישה מועדים לישיבה של ועדת המשנה לבטיחות בדרכים או של הפורום הזה כדי לסקור את הכשלים בחקיקה עד היום לאורך הדרך ולמצוא פתרונות שיוסכמו על כולם. אפשר להגיע למצב הזה. אפשר בהקשר הזה גם להורות למרכז המחקר והמידע של הכנסת לנתח עבור הוועדה את השתלשלות החקיקה בנושא המאבק בשלושים השנים האחרונות. זה ימחיש הכי טוב למה הצעת החוק שמוצעת כאן היא הגרועה ביותר מאז ועדת החקירה הפרלמנטרית הראשונה של שנת 1988.

ההצעה השלישית שלי לחברי הוועדה היא לקדם את ההקמה של ועדת חקירה פרלמנטרית שלישית בנושא תאונות הדרכים, שתתמקד רק בסיבות שמנעו מן הרשות הנוכחית את האפשרות להוביל את המאבק בתאונות דרכים ותמליץ על דרכים לפתור אותן.

דבר אחרון, רחלי טבת ויזל הציגה כאן דוגמה למה הרשות כן יכולה להיות אפקטיבית. יש כל כך הרבה סיבות ברורות מאליהן וכולם מכירים אותן, ואתם נתקלים בהן ביום-יום, למה הרשות לא יכולה לתפקד. כל פיפס שהרשות תעשה לפי החוק הנוכחי, שיציק באיזשהו אופן לשר התחבורה ולמשרד התחבורה, פשוט לא יאפשרו לרשות הזאת לעשות שום דבר.

תשאלו את עצמכם איך המדינה הקצתה מתקציב האזרחים 7 מיליארד שקל למערכות מוביליי, למשל, בלי לעשות אף מחקר, בלי לשאול אף אחד, בלי שהרשות הייתה מעורבת בזה בכלל. תשאלו את עצמכם מה יקרה בפעם הבאה כאשר שר התחבורה ירצה להפריט את הטסטים או לשנות את לימודי הנהיגה. האם הם יתנו איזו זכות דיבור לרשות, פרט להתייעצות? ברור שזה לא יקרה. לכן עדיף שהרשות לא הייתה קיימת מאשר שתהיה קיימת כעלה תאנה של משרד התחבורה.

תודה לך. הדברים שאמרת משקפים במידה רבה את מה שאני מרגיש. אני לא רוצה להגיד שאני מסכים עם כל מילה, או מסכים לאופן שבו אתה התנסחת. אני יכול לומר לך בוודאי בשמם של שני אנשים – לא שמעתי את עמדתה של חברתי שולי מועלם רפאלי אבל שמעתי את עמדתם של חברי הכנסת יעקב אשר ועבד אל חכים חאג' יחיא. אני מדבר מהניסיון של השיח שלנו כאן כחברי הוועדה.

לא פספסנו אף דיון בנושא תאונות דרכים.

נכון, על זה אני מדבר. אני אומר את זה על חבר הכנסת חאג' יחיא ועליך חבר הכנסת יעקב אשר. לאורך כל הדרך הכוונה המקורית בהקמת הרשות הייתה שסוף-סוף יהיה גוף מקצועי שהוא מעל, עם "שיניים", שיודע לא רק לתכלל. מה זה לתכלל? אם אני רוצה, אני מתכלל, מעביר לך כדי שתתכללי. אם לא בא לי להעביר לך – נו, אז מה?

אנחנו גם עוצרים דברים. אשמח להגיד למשטרה מה לעשות אבל נראה שזה לא ריאלי.

אגיד לך מה היתרון שלי עליך בעניין הזה. את כל התשובות שאת אומרת עכשיו שמעתי כבר בעבר. נשאלת כאן שאלה אחת: האם קבלת החוק במתכונת הנוכחית לא מרעה את המצב. אני לא יודע. אסביר את כוונתי. מה היה הרצון שלנו כלפי הרשות ומה היא החקיקה הזאת? החקיקה הזאת הייתה אמורה לייצר מצב שהיא לא פועל יוצא של גחמה של שר או של אדם כזה או אחר במערכת, אם נפלנו על מנכ"ל טוב או על מנכ"ל פחות טוב. לא יכולים להיבנות ממצבים כאלה.

רק אתמול קיימנו דיון, שהגיעו אליו נציגים מחברת החשמל ומגופים אחרים ואמרו "אצלנו הכול בסדר, אתם לא צריכים לחוקק לגבינו". היום הבנקים וחברות הביטוח – אני מכניס אותם כמעט לכל חקיקה, דבר שלא היה, ולמה? אם אני יודע שכולנו נמצאים במצב קבוע ואף אחד מאתנו לא מתקדם ולא הולך לשום מקום, אז יחסית עוד איכשהו. העניין הוא שאת רחלי טבת ויזל היום מנכ"לית טובה וגיל מלמד מחמיא לך. יבוא מישהו מחר – והיו כבר דברים בעולם – ואני לא אהיה ולא אעבוד באינטנסיביות הזאת ויעקב אשר וחברים אחרים לא יהיו כאן.

ברור, אבל מה שמטריד הוא שכל כך הרבה שנים מנסים לבנות חוק עם סמכויות, וכך גם עכשיו, הלוואי והחוק היה עם סמכויות, וזה לא הולך כי משרדי הממשלה לא מוכנים שיכפו עליהם. אני מפחדת שבסופו של דבר לא תהיה רשות. נגיד "אין סמכויות, אין סמכויות" ובסוף לא תהיה רשות בכלל. אי אפשר להתעלם מכך שהרשות עובדת, עושה, פועלת, עם מנכ"ל טוב יותר או טוב פחות.

הבעיה היותר גדולה שלי, שבמשך תקופה ארוכה מדי המקום הזה שהוקם היה אבר מדולדל של משרד התחבורה.

הוא לא כזה היום, אדוני.

כי זה את. כמה שנים את מתכננת להישאר שם? רק שנדע.

תלוי אם יעבירו את החוק.

וזה תלוי לא רק בך, רחלי, אלא מגיעים שרים לתפקידים כאלה ואחרים. יכול להגיע שר תחבורה אסרטיבי מאוד.

אדוני, אני מבינה. השאלה מה יהיה הפתרון. מכיוון שלא מצליחים להגיע לפתרון, השאלה אם הפתרון הוא בסגירה של הרשות.

קודם כול אני רוצה להציע הצעה לסדר. כמובן צריך לקדם את הצעת החוק הזאת, אין ספק, וראינו במו עינינו את ההתפתחות של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בשנתיים האחרונות, ממה שהיה אל מה שקיים היום. אין ספק שיש הרבה יותר אסרטיביות, הם הרבה יותר מקצועיים והרבה יותר מעורבים, וגם הצלחתם בדרכי נועם להיכנס אל תוך משרדי הממשלה ולהגיע איתם לשולחנות עגולים. אל יקל בעיניך הדבר הזה. אני חושב כמוך, בהתבטאות קצת אחרת, כי הלכת קצת צפונה בכמה התבטאויות, שזה גם הישג, וזה גם הרבה בזכות התמיכה שקיבלתם כאן סביב השולחן הזה בוועדה מאיתן כבל ומכל חברי הוועדה. כל הזמן דיברנו על כך שאתם צריכים להיות יושבי-ראש הקואליציה, כמו חבר הכנסת דוד ביטן בימיו הטובים, משהו שיודע גם לצבוט ויודע להכאיב קצת ויודע גם לחבק בסוף.

אנחנו יודעים את הבעייתיות של משרדי הממשלה השונים, וגם הרשות חונה במשרד ממשלתי אחד אז "מה פתאום שאחד יגיד לשני מה לעשות?" וכולי. אנחנו מכירים את כל הבעייתיות זאת.

אני מציע, אדוני היושב-ראש, כדי שלא נדשדש סתם, לקדם ולהתקדם עם העניין הזה ולהשאיר לסוף הדיון, או בזמן שתבחר, לעשות דיון קצת ממצה יותר, לראות אולי אפשר להוסיף שלייקעס או דברים שכן ישנו. אני חושב בקול רם אתך ביחד. לפחות אם הם היו מקבלים מעמד לא של מי שיכול להגיד למשרדים מה לעשות מבחינה תפעולית, אבל משהו כמו מבקר המדינה. הרי מבקר המדינה מוציא דוחות על תאונות דרכים. עם כל הכבוד, מאיפה המקצועיות שלו להוציא דוחות בנושא זה? אם היה להם מעמד חוקי מסוים, מעמד כמו של מבקר המדינה- - -

הייתי אפילו אומר, אם אני מתפרץ לדברים של יעקב אשר, שיש נושאים מסוימים שאתם אומרים שזה הסמכות שלהם, שהם בעלי המקצוע שאמורים לכוון.

הם לא יכולים להורות לך לעשות, הם לא מתפעלים אותך, הם לא מתקצבים אותך, אבל הם יכולים לתת את תורת הלחימה, כפי שאומרים.

למשל הקמת רשות תימרור.

אבל עם סמכות גדולה יותר, משהו שיהיה דומה למבקר המדינה, שאתה לא יכול לא להתייחס אליו, אתה צריך לתת דוח ליקויים.

הם צריכים לתת. יש הצעה כזאת של משרדי הממשלה, שיש להם משימות במסגרת תוכנית עבודה מאושרת והם יצטרכו לדווח על הביצוע שלה.

עורכת הדין חוה ראובני, את יכולה לחייך.

כשמשמיצים אותי...

בחייך, את אומרת "כתוב שתהיה חובת דיווח". חובת דיווח זה אחת הבדיחות הכי גדולות שמתקיימות.

אנחנו יכולים לאפשר גם שתהיה חובה לקרוא את הדיווח. לא ליישם אותו, רק לקרוא אותו.

לא לשפוך את התינוק עם המים בסוף, שזה חבל. אנחנו נכנסים לכל הרשויות המקומיות עם בקרת רשות תימרור, שרשויות מקומיות מתנהגות על פיה, ולא רק רשויות מקומיות. יש המון פעולות אקטיביות שהרשות עושה. זה לשפוך את התינוק עם המים בסוף בכך שאומרים שאין לה עוד סמכויות. אתם צודקים לגמרי. אני יודעת להגיד ולכתוב את הטיעון אבל השאלה בסוף מה השורה התחתונה.

המצב הקיים היום לא צריך להימשך. אנחנו רוצים שיהיה מעמד מסוים לרשות. אבל אני טוען, וכך גם חבריי, אנחנו רוצים לחוקק את החוק הזה אבל לא רוצים שיהיה פרווה, שלא יהיה בו כלום, שלא יהיו לו "שיניים" ואז לא נוכל לתקן אותו בעתיד. יש לנו את ההזדמנות הזו לנסות לתת תוכן מעבר לייעוץ הזה, לתוכניות שאני לא יודע מי מאשר את ביצוען.

אדוני יודע מה עשינו בחברה הערבית בשנה האחרונה עם הסמכויות האלה, איך ירד מספר ההרוגים בחברה הערבית בעקבות הפעילות שלנו על פי הסמכויות שיש לנו.

אנחנו רוצים שהסמכויות שלכם יהיו גדולות יותר. אנחנו רוצים את החוק הזה, אנחנו רוצים שיהיה מעמד חוקי לרשות, אבל אנחנו לא רוצים לפספס את ההזדמנות שתהיה רשות כפי שאנחנו רוצים וכפי שהאזרחים רוצים וכפי שמחויב מן המציאות. הנושא הזה הוא בפינה קטנה מאוד של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ולא מקבל את היחס הנכון, לכן דרככם אנחנו רוצים לקדם את החוק, וזה חשוב.

אני רוצה לערוך את הדיון בצורה הבאה: ראשית, אני רוצה להעלות נושא ליבה – אני לא רוצה שאחר כך ניתקע בו ונבלבל את המוח ובסוף זה יתקע אותנו – את עניין יהודה ושומרון. אני רוצה לאפשר לחברת הכנסת שולי מועלם רפאלי להעלות את העניין הזה, לשמוע לאן זה הולך, בוודאי קודם כול מכיוון משרדי הממשלה הרלוונטיים, ובוודאי משרד המשפטים.

אנחנו רוצים לגעת בנקודות האחרות, לראות איך אנחנו יכולים להשלים אותן, בסעיף 3, בכל העניינים הטכניים למיניהם.

אני כבר אומר לכם, אני לא אעלה את הצעת החוק להצבעה, זו הסמכות שנתונה לי, כדי לאשר את הצעת החוק באופן סופי כל עוד לא נרגיש כחברי כנסת שהצלחנו להטמיע בתוכה, במגבלות המתקיימות עכשיו, לפחות נקודה אחת או שתי נקודות חשובות לנו, שתנוח דעתנו שעשינו מעשה אמיתי. אני אומר את זה גם אם נצטרך לבוא בדברים עם משרד התחבורה. אינני מבקש להשחית את המילים שלנו לריק ואני לא רוצה להעביר פה חוק שאתבייש בו. נכון לרגע זה אם אני מנסה לחשוב על רשות שהיא בלי היושב-ראש הנוכחי ובלעדיך, אני לא יודע מה יהיה. אנחנו רואים את זה בכל יום. הוועדה הזו חרתה על דגלה, לא רק כאמירה מן הפה אל החוץ אלא כמעשה של יום ביומו, את המאבק בקטל בדרכים. יש ועדת משנה של ועדת הכלכלה, בראשות יעקב אשר, שמתכנסת ופועלת; יש כאן את חמד עמאר שהוא יושב-ראש השדולה למאבק בקטל בדרכים. יש כאן אנשים שלקחו על עצמם במשך שנים את הנושא הזה. דרך אגב, עניין הרשות הוא פועל יוצא של עבודה שלנו, כל אחד מן המקום שלו וכולנו ביחד, חברי הכנסת.

אם לא היינו עושים את כל השימוע- - -

נכון, שום דבר לא היה קורה.

אפשר להתייחס לדברים שנאמרו?

אם גברתי מתעקשת.

כן, אני חושבת שזה חשוב.

אני מתעלמת מעלבונות והשמצות. אני יודעת שהם לא אישיים.

זה הרבה מעבר. לא היה פה שום עלבון ושום השמצה.

לא של חברי הכנסת.

של מי? לא שמעתי. של גיל מלמד? כפרה עליכם, אתם הכול "באקסטרים". נדבקתם מהשר. אם לא אומרים לשר כל הזמן "אומרכּ יא סידי" אז שום דבר לא בסדר בעיניו. הוא חבר אישי שלי, הוא מקבל פה קרדיט שאשתי לא נותנת לי.

אדוני הסכים שהיו ניסוחים קיצוניים. אבל עזוב, נשים את זה בצד.

גיל מלמד – אני מרשה לעצמי להגן על הדברים – שום דבר שהוא אמר כאן לא נועד חס וחלילה לפגוע בשר וימינה ושמאלה ממנו. אמיתי.

אפילו אני, שהרבה פחות מכם מעורה בתחום, לא פעם ראשונה שומעת את הדברים האלה.

לגופו של עניין, אני מבינה את התסכול מהחוק במבנה הנוכחי. יחד עם זאת, צריך לזכור, הרשות הלאומית איננה חלק מן הממשלה. במדינת ישראל יש רשות מבצעת אחת, והיא ממשלת ישראל. לתת סמכות לרשות חוץ ממשלתית לתת הוראות לממשלה, לפקח על הממשלה, "לנעוץ שיניים," כפי שדובר כאן, זה כמעט עולם הפוך מבחינה משטרית. אנחנו לא מקימים גופים חיצוניים. מבקר המדינה מבקר, וגם לו יש מעט מאוד "שיניים". הוא כותב חוות דעת, אבל הוא הגוף היחיד במדינת ישראל שמפקח על הממשלה לצד הכנסת בתפקידיה כרשות מחוקקת. המחשבה לתת לרשות הלאומית סמכות שהיא מעל הממשלה, שהיא נותנת הוראות לממשלה, שהיא מפקחת ומבקרת, היא תפיסה שלא יכולה להתקיים.

זה לא גוף במשרד התחבורה, בניגוד למה שנאמר פה, זה לא יחידה של משרד הממשלה. זה גוף עצמאי חיצוני. יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות. מצד אחד, היא מרוויחה מזה סוג של עצמאות בהתנהלות. מצד שני, המחיר של זה, שאי אפשר לתת לה סמכויות של ממשלה.

מכאן הצעת החוק הזאת, שמנסה ללכת בין הטיפות, שמצד אחד נותנת לרשות תפקידים מול משרדי הממשלה, להציע תוכניות עבודה, שכאשר הן מאושרות יש לעקוב אחריהן.

שבעצם המשרדים לא מחויבים לקבל אותן או להיענות להן.

הן מובאות לאישור הממשלה ואז הופכות להיות מחייבות מכוח זה שהן החלטת ממשלה. אבל מכיוון שהרשות איננה חלק מן הממשלה היא לא יכולה להביא דברים לממשלה. היא מביאה את זה דרך השר.

אבל חייבים להביא את התוכנית לממשלה ושהממשלה תאשר אותה, ועדת השרים שתקום לפי החוק.

החוק לא מחייב את הקמת ועדת השרים לענייני בטיחות בדרכים. זה הנקודה.

הרעיון הוא שהיא מציעה תוכניות, היא נותנת חוות דעת.

גם מר רום בדיון הקודם אמר את הדבר הזה. החוק לא מחייב את הקמת אותה ועדת שרים לענייני בטיחות בדרכים.

נכון, אין הכרח. הדברים יכולים להתנהל וההחלטות יכולות להיות מאושרות בתוכניות עבודה במליאת הממשלה. אין צורך בוועדת שרים על מנת להגיש תוכניות עבודה, לקבל אישור ושהן יהפכו להחלטות ממשלה ויחייבו את משרדי הממשלה.

חוה ראובני, את אמנם אומרת את זה בשפה לא מעליבה, אבל את מעליבה.

חס וחלילה.

בטוח. אגיד לך למה: את יודעת כמה פעמים דנה המליאה, וכמה ביקשנו, בעניינים שנוגעים לקטל בדרכים? לא רק כמה היא דנה בזה אלא כמה היא דנה בנושאים אחרים? הרשימה של עניינים ונושאים שמחכים לפתחה של ממשלה – כל ממשלה. זה כמו פה בכנסת כאשר יש לנו דיונים במליאה ואומרים: "ועדה או מליאה?" אם אתה אומר "מליאה" אז הנינים שלך יזכו לבוא לפה ואולי יעסקו בזה. הרי אלה סתם מילים. כשהיושב-ראש שואל במליאת הכנסת את חבר הכנסת "לוועדה או למליאה?", כשהוא אומר "מליאה" הוא יודע שהכוונה לבית הקברות של ההצעות לסדר.

מר ליאור נתן ממזכירות הממשלה יוכל להסביר על הסדרים האלה. אם מגישים לממשלה הצעת מחליטים עם תוכנית עבודה אז יש הליך מסודר לפי תקנון עבודת הממשלה שמאשר את זה. כאשר זה מאושר זה מחייב את המשרדים. לא הרשות מחייבת אלא הממשלה מחייבת.

תודה על השיעור שנתת לנו בהלכות מערכות יחסים משטריות. לא ביקשנו שהרשות תהיה גוף מבצע שונה מן הממשלה, אבל – ויש הבדל גדול – לפעמים את רואה פה בחקיקה שאנחנו מתעקשים שייכתב "באישור ועדת הכלכלה". זה לא סתם. כלומר, אני רוצה לדעת שיש נושאים – שיגידו לי נושא אחד שהממשלה או כל גוף אחר אסור לו לבצע. הם לא מבצעים, הם בסוף היועצים, אבל שהם יהיו באמת יועצים, שהחובה תכתיב לגורמים האחרים להקשיב להם, לא ש"ינפנפו" אותם לאחר שכתבו מסמך.

רחלי טבת ויזל, אל תתבלבלי, עיני מעטים בממשלה ישזפו את מה שאת כותבת. אל תיטעי, בכל הכבוד שאני רוחש, ויש הרבה כבוד, ואין פה מישהו שלא רוחש לך כבוד, בוודאי היושב-ראש. את יודעת שאנחנו משחיתים מילים לריק, ודפים, ונכתוב. אף אחד לא יקרא את זה. אתה יודע את זה, חמד עמאר. לכן אני מנסה לומר: הנה, הקמנו את כל זה. שזה לא יהיה רק עניין של רצון טוב. את על הכיפק, יש לך יכולת ורבלית, את יודעת לדבר עם אנשים אז אנשים באים. אני רוצה שלמשל בקביעה של הפניית משאבים – כי אתם הגוף המחקרי – אם אתם תגיעו למסקנה שהקטל בדרכים לא קשור לטלפוניה, היום כולם בהיסטריה. דרך אגב, אני לא אומר את זה. בוודאי אני יכול להגיד את זה באינסטינקט. אבל אף אחד לא באמת חקר- - -

אנחנו יודעים גם את זה.

הכוונה היא שבכל יום קם מישהו ואומר דברים. עד היום ביקשתי אלף פעמים לראות, כדי להשקיע במקומות. כל אחד אומר: "אצלי תאונות דרכים – 'חבל על הזמן', כל היום נפגעים". אנחנו מכירים את האמירה הזאת בכל מקום. אף אחד לא עשה פעם אחת מיפוי אמיתי, ככל שניתן, לסיבות לקטל בנקודות כאלה ואחרות.

אנחנו עושים, פר עיר.

אף אחד לא מחויב להתייחס לדוח שלך, גברתי.

השאלה איך זה הולך להיות מחייב.

לפעמים חולפים במקומות שונים ואומרים: הכביש הזה חשוב, איכות חיים היא דבר חשוב, אני לא מזלזל בה. אני רוצה לדעת למה שוטרים עומדים דווקא ברחוב הזה ולא ברחוב אחר, האם זה רחוב של "מס הכנסה" רק כדי לתפוס אנשים ולקנוס אותם, או שזה רחוב שהסכנה בו גדולה.

אנחנו יודעים להגיד את זה.

את יודעת, אבל אף אחד לא מתייחס אליך.

לא נכון. אנחנו עובדים עם המשטרה ועם השלטון המקומי. נכון שבחוק לא כתוב שחייבים להתייחס לרשות, אדוני צודק.

וגם כיצד זה מניע לפעולה.

זה מניע לפעולה מכיוון שאם עירייה רוצה שהאנשים בתחום העיר יחיו ולא ימותו בתאונות דרכים היא חייבת להתייחס.

זה ברשויות המקומיות או גם במשרדי הממשלה?

הערה קצרה. אם מישהו נעלב, אני מתנצל. התייחסתי לנוסח של הדברים, והנוסח לא נכתב על ידי אדם אחד אלא על ידי קבוצת אנשים, והתוצאה שלו היא מה שאמרתי.

עורכת דין ראובני שוכחת לציין שהמבנה הנוכחי של הרשות בעייתי, ואנחנו יודעים את זה מוועדת החקירה הראשונה שקמה ב-1988, לפני שלושים שנים בדיוק. המקום הנכון לרשות הוא תחת משרד ראש הממשלה ומעל המשרדים האחרים. כולם יודעים את זה כבר שנים רבות ואף פעם לא רצו לעשות את הצעד הנוסף הזה. הבעיה המבנית, שהרשות נמצאת תחת שר התחבורה ותחת משרד התחבורה, היא שגורמת לכל הבעיה, ולכן היא חייבת לקבל עוצמה נוספת. כאשר 23 אנשים נהרגים על ציר ז'בוטינסקי ומפסיקים למות רק אחרי שסוגרים את הציר, ברור שיש שם כשל תכנוני. מי תכנן את הציר הזה? משרד התחבורה. מי במשרד התחבורה רוצה שהרשות הלאומית תגיד לו שיש שם בעיה? אף אחד.

אנחנו אומרים.

היועצת המשפטית של משרד התחבורה היא היועצת המשפטית של משרד התחבורה, היא צריכה להגן גם על משרד התחבורה. זאת הבעיה המבנית. הוועדה צריכה להתמודד עם הבעיה המבנית, צריך לתת מספיק כלים לרשות.

תודה. רצית להתייחס לעניין יהודה ושומרון, בואו ניכנס אל העניין.

העליתי בתחילת הדיון הקודם, אדוני, את ההחלטה או ההוראה, שאלה שאני העליתי לגבי ההחלה של החוק ביהודה ושומרון. זה נאמר באופן ברור בוועדת השרים לענייני חקיקה כשהצעת החוק הזאת עברה, כולל בקשה לחזור לפני הקריאה השנייה והשלישית. אני מודה, עכשיו אני נזהרת חלילה לא להעליב, אבל לתחושתי זה אמור להיות באחריות משרד התחבורה. היועצת המשפטית של משרד התחבורה אמרה שזה לא "חונה" אצלה, זה ברמת שיח בין השרים. חזרתי כמובן שוב לחברתי שרת המשפטים. האמירות שיוצאות ממשרד המשפטים הן חד-משמעיות, שבחוק הזה צריך ליישם את החלטת השרים איילת שקד ויריב לוין, את החלטת היועץ המשפטי לממשלה ואת החלטת היועץ המשפטי לכנסת, שכבר בחוק תהיה התייחסות איך מחילים את זה ביהודה ושומרון.

בדיון נאמר – ואנחנו מודעים לכך, כמי שגרה ביהודה ושומרון אני גם רואה את זה – שרלב"ד פועלת כבר היום ביהודה ושומרון מתוקף שום סמכות. כלומר, כאשר החוק הזה ייכנס לתוקף, אם יום לאחר מכן תוגש עתירה לבג"ץ נגד הפעילות שלה ביהודה ושומרון היא תצטרך להפסיק, כי תחת מה הם פועלים ביהודה ושומרון?

כמובן עלתה פה אפשרות של תחיקת ביטחון. זה אומר שברגע שהחוק הזה יעבור ייקח בין 10 ל-50 שנים, כי יש דברים שכבר 50 שנים מחכים לתחיקת ביטחון ועוד לא הגיעו אליהם. עמדת שרת המשפטים, לפחות כפי שנמסרה לי, היא שזה צריך להיות חלק מן החקיקה הראשית.

שאלת הבהרה. ברור שהעמדה שלי שאני נגד. אם את מדברת על השטחים הכבושים, את מתייחסת גם לאזרחים הערבים שנמצאים שם או שאת מתכוונת להתנחלויות? זאת השאלה. אם את מחילה את זה על השטחים הכבושים – זה כל השטחים הכבושים וזה כל האנשים שנמצאים שם.

קודם כול, ברור לאדוני שמדובר על שטחי סי, ששם גרים אזרחי מדינת ישראל.

אין שטחי סי ואין כלום. זה שטח כבוש. אלה לא שטחי מדינת ישראל, אלה שטחים כבושים. השאלה אם ההתייחסות היא לכל השטח ולכל האנשים שם, אם ייכנסו גם לשכם ולטול כרם עם התוכניות שלהם, או שפה יש ניסיון של סיפוח זוחל. לסיפוח זוחל אנחנו נתנגד חד-משמעית.

שתקתי, הרי יש כאן ויכוח מהותי.

הוא לא ייפתר פה.

לא אגב החוק הזה הוא ייפתר.

שאלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון, לא דרך הרלב"ד תיפתח.

הייתה כאן הנחייה של היועץ המשפטי לכנסת, עורך דין איל ינון, ליועצים המשפטיים, לפנות למשרד הממשלתי הרלוונטי כדי שיעדכן את הוועדה בדבר אופן יישום הנחיית היועץ המשפטי לממשלה והערכה, ככל שישנה, בדבר לוחות הזמנים להחלה. כלומר, ההנחיה לא מפרטת איך זה ייעשה, ולהבנתי כך גם הנחיית היועץ המשפטי לממשלה.

זה אומר שאנחנו יכולים להעביר את החוק בלי להחיל את זה על יהודה ושומרון?

ברור שזה לא יעבור כי זו הייתה ההתניה בוועדת השרים לענייני חקיקה.

ההנחיה של היועץ המשפטי לכנסת הייתה לבדוק.

תודה. נציג משרד המשפטים, בבקשה.

כפי שהבהרתי גם בדיון הקודם, יש לנו עמדה לגבי איך נכון. אף אחד לא חושב שהחוק לא צריך לחול ביהודה ושומרון. השאלה באיזה אופן, האם הדרך היא בתחולה אקס-טריטוריאלית בחקיקה, שיש לה השלכות.

ברור, ומתקיימת כבר היום ברשות הטבע והגנים, ברשות החשמל, ברשות המים. שום דבר לא יומצא מחדש בחוק הזה, לטוב ולמוטב.

בצווי מפקד צבאי.

זה לא שאין חקיקה אקס-טריטוריאלית בישראל. יש חקיקה אקס-טריטוריאלית שנוגעת למה שנקרא חוקים פרסונליים. לא ניכנס לכל הדיון הזה. אבל כרגע זה לא השאלה. כרגע יש הבנה, גם במשרד התחבורה וגם במשרד המשפטים, שהדרך הנכונה היא צווי אלוף ויש עכשיו מחשבה איך לפתור את תקופת הביניים. יש לציין שזה לא קשור אם יעבור החוק או לא יעבור החוק. כבר היום הרשות פועלת לא בסמכות, כלומר לא צריך שהחוק יעבור כדי שתוגש עתירה לבג"ץ, היא יכולה להיות מוגשת גם היום. בעקבות החוק הזה התעורר דיון בנושא ומטרת ההנחיה היא להסדיר אותו. אנחנו היום ביחד עם משרד התחבורה חושבים על דרכים כיצד ניתן יהיה להסדיר את העבודה של הרשות בתקופת הביניים עד להתקנת צווי אלוף.

אני חייבת להודות שזה סותר לחלוטין את הדברים של חוה ראובני בדיון הקודם, שאמרה שזה לא "חונה" אצלה.

יכולה להיות עמדה מקצועית וברור שהעמדות המקצועיות הן המלצות למקבלי ההחלטות. לכן אני אומרת שזה "חונה" אצל הפוליטיקאים.

אבל הפוליטיקאים אמרו את דברם, גברתי. שרת המשפטים, שהיא יושבת-ראש ועדת השרים לענייני חקיקה, והשר יריב לוין אמרו דברים ברורים מאוד בכלל, ובפרט ביחס להצעת החוק הזאת.

הם אמרו לחזור לוועדה עם תשובה.

שמענו את היועצת המשפטית של הוועדה. צריך לפנות למשרד התחבורה.

מצוין.

הם לא אמרו מה ההחלטה. מהשר שלי לא קיבלתי הנחיה.

לכן ביקשנו תשובה. התשובה היא לא "אנחנו חושבים על זה" אלא מה הדרך להחיל את החוק הזה ביהודה ושומרון.

כפי שהוא אמר לך: דרך צו אלוף. כל כך פשוט. זה מראה שהשטח עדיין כבוש ותחת משטר צבאי. זה המשמעות.

אני רוצה להבין ממך, דרור וגשל – ברור שזה לא שאלה פשוטה, זה לא תחום מקצועי, אבל אני רוצה שנתמקד יותר בצד המקצועי של התשובה. האם על פי הבנתך אנחנו יכולים להעביר את הצעת החוק כפי שהיא בלי להתייחס ליהודה ושומרון, ומבחינתך זה על דעת המשרד ודעת ועדת השרים לענייני חקיקה?

אני מייצג גם את שרת המשפטים וגם את היועץ המשפטי לממשלה. כרגע בדיון אני מייצג יותר את היועץ המשפטי לממשלה. עמדת השרה היא שיכול להיות שצריך שזה יהיה בחקיקה אקס-טריטוריאלית. אני לא יודע, זה עדיין לא הגיע ליועץ המשפטי לממשלה, אני לא יודע מה הוא יגיד, אם יש איזו מניעה משפטית, כמו בחוק ההסדרה, או שהוא יגיד דברים אחרים. אני לא יודע, יכול להיות שזה יגיע לשם. כרגע לפי החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה וכפי שזה מנוסח אין מניעה- - -

נציג משרד המשפטים הלך רחוק בהשוואת הרלב"ד לחוק ההסדרה.

מבחינת התחולה.

סליחה, באופן שאני לא מוכנה לעבור עליו, אפילו לפרוטוקול, לסדר היום.

מבחינת עמדת היועץ המשפטי לממשלה.

יש גבול לדרדור השיח סביב יהודה ושומרון.

העמדה של היועץ המשפטי הייתה ברורה.

על חוק ההסדרה. אני לא בטוחה שזו העמדה שלו לגבי הרלב"ד. להשוות בין חוק ההסדרה לרלב"ד זה אמירה שאי אפשר להגיד אותה פה ולחשוב שהיא תעבור בשקט.

זאת עמדת היועץ המשפטי לממשלה על חוק ההסדרה. כאן דרור וגשל אמר שהוא לא יודע.

אמרתי שהיועץ המשפטי לממשלה אולי יגיד שתהיה מניעה משפטית כפי שהוא אמר בחוקים אחרים. זה עדיין לא מונע את החוק.

לגבי העברה של הצעת החוק הזאת במתכונת הנוכחית, זה שאלה יותר פוליטית. ועדת השרים לענייני חקיקה ביקשה מאתנו להגיע עם פתרון למתווה. כרגע אנחנו עובדים על פתרון למתווה. הפתרון כרגע הוא צו האלוף ויש גם מתווה לגבי ההסדרה הזמנית עד לצווי האלוף. נביא את זה לשרה. יכול להיות שהיא תתנגד, אני באמת לא יודע, ואז תלוי מה יקרה בוועדת השרים, אם יהיו שרים אחרים שיחליטו לתמוך, אבל מבחינת העמדה המקצועית – זאת העמדה.

אתה יכול להגיד לנו בממוצע כמה זמן לוקח צו אלוף?

אני באמת לא יודע.

חבל שהפרוטוקול לא רואה ארשת פנים.

מבחינתנו כרגע אנחנו עובדים שם, גם בהתיישבות וגם בכבישים שהם לטובת הפלסטינים והיהודים ולטובת כולם.

אתם עובדים כמו שעון שבת. כולם יודעים שזה עובד. אין לי טענה כלפיכם. דרור וגשל, אני רוצה לקבל את חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, אם יש לו – יכול להיות שהוא יגיד שהוא עובד על זה וייתן חוות דעת בעוד שנה, אני לא יודע, אני לא אומר לו מה לכתוב. אני מבקש את ההתייחסות שלו לעניין, ואת ההתייחסות של שרת המשפטים לעניין. אני לא מתכוון לעמול- - -

והשר הממונה שאמון על הרשות.

הגורם בעניין הזה הוא היועץ המשפטי לממשלה.

בעצם אדוני מבקש שנפתור את הנושא הזה לפני ועדת השרים, עוד לפני סוף הדיונים כאן.

למה אני אומר את זה? אין לי עניין עכשיו לבלבל פה את המוח, יש לי מספיק עבודה. אני לא מתכוון עכשיו לדון ואז לאחר שנסיים את הכול זה ייתקע ויאמרו לי: "נלך לדיונים ונראה מה יהיה".

השאלה מה אנחנו עושים עם הרשות. יש שם עובדים, יש אנשים שמתפרנסים שם. מה אנחנו עושים? כוועדה שלוקחת על עצמה את הטיפול בקטל בדרכים, אני שומע כאן שהוויכוח ענייני. אבל יש אנשים שזו העבודה שלהם.

אגיד לך מה עושים. כבר חוקקתי חוק שהסתיימה בו יכולת הארכת ההארכות והממשלה הביאה חוק מתוקן, לגבי חברת החשמל. היא ראתה שהיא לא יודעת לתת ארכה נוספת, תיקנה ואמרה: "עכשיו אני נותנת לעצמי שנה לעסוק בעניין הזה". אני מוטרד כמוך, אני לא רוצה שיישמע חס וחלילה שאני לא מוטרד, אבל בוודאי כאשר אני מסתכל על הדברים, יותר קל לתת פתרון של ארכה מאשר לתת פתרון לשאלות הקשות הללו.

אבל נגיע לאותה סיטואציה. הרי בחצי שנה ארכה לא קרה כלום ועוד פעם הגענו לשבוע האחרון.

רחלי טבת ויזל, קוראים לי ראש הממשלה? קוראים לי היועץ המשפטי לממשלה? קוראים לי שרת המשפטים?

הפתרון של הסוגיה הזאת, שהיא סוגיה כבדה מאוד, הוא לא בוועדת הכלכלה.

כך אמרתי.

אפשר להעביר את החוק ולקבוע שתוך שנה- - -

לא, אי אפשר. זה לא עובד. כי עדיין 480,000 אזרחי מדינת ישראל- - -

אנחנו מטפלים בהם.

על הגב של החוק שלכם רוצים לעשות סיפוח.

אם לא תהיה רשות אז- - -

האינטרס של כולנו שתהיה רשות. לבוא לפה ולהגיד משהו שמוציא החוצה 480,000 אזרחי מדינת ישראל, זה לא נראה לי סביר.

למה להוציא? נראה לך שאנחנו מוציאים אותם?

רחלי טבת ויזל, די. מישהו ביקש ממך להגיב? נהיית עכשיו פוליטיקאית פה?

לא, חס וחלילה.

למה את עונה לה? מה העניין?

אני אומר לך חד-משמעית: על הגב של החוק זה עושים סיפוח. זה לא דאגה לאנשים.

דיברתי בעברית מדוברת. כפי שחמד עמאר אומר, זה לא הולך להיפתר פה, זה לא יכול להיפתר פה. רק הנחתי את זה לפתחם של מי שאני רוצה לקבל מהם תשובות, לא פה אלא שם. אמשיך את עבודת החקיקה. רק אמרתי שאני רוצה את זה מהר, כדי שלא נסיים לעבוד ואחר כך יגידו לנו שצריך לשנות. כך אני אומר. אתה ואני אומרים אותו דבר. אני לא בא להכריע עכשיו בין חברי הכנסת חאג' יחיא ושולי מועלם רפאלי.

בואו נתחיל בהקראה.

"תיקון סעיף 2
3.
בסעיף 2 לחוק העיקרי, במקום "בהתאם להוראות חוק זה" יבוא "ובכלל זה תהיה אחראית על ריכוז מידע הנוגע לבטיחות בדרכים וכן תיזום ותגבש תכניות להגברת הבטיחות בדרכים ותפעל ליישומן, הכל בהתאם להוראות חוק זה,"."



סעיף 2 הוא סעיף הקמת הרשות, שמגדיר את הליבה שלה, את התפקיד שלה. אנחנו רוצים לעבות את זה עם אמירה על התכנים: ריכוז מידע, גיבוש תוכניות עבודה ויישומן במסגרת החוק הזה. אלה היעדים שלה, בשביל זה היא קיימת. בעינינו זה יותר נחרץ, יותר מעשי מאשר האמירה הכללית שיש בחוק הקיים.

לפי החוק הזה אין לה יכולת ליישם. "ליישומן, הכול בהתאם להוראות חוק זה" – כאילו משכנו את המילה "ליישמן" כי אין לה סמכות לעקוב אחר היישום, אין לה סמכות להחליט על היישום. היא רק עוקבת ורושמת? הרשות צופה ואומרת: "זה כן וזה לא, זה כן וזה לא"? ומה ייצא מזה אחרי שהיא יודעת שלא יישמו? על פי החוק הזה היא תעקוב. היא אומרת "לא יישמתם". הרי מי שהתוכנית הועברה אליו לא יודע מה ייצא ומה לא ייצא. הרשות צריכה להגיד לו: "לא יישמת את התוכנית שהגשנו לך, 1, 2, 3 לא יושמו." הרי התוכנית אצלו.

כתוב "אחראי". המילה "אחראי" מופיעה כבר בסעיף 2, בחלק הדקלרטיבי של החוק.

מה זה "ריכוז"?

כתוב גם "תפעל ליישומן".

יש תוכנית. משכת את המשפט "תפעל ליישומן" בזה שאמרת "בהתאם להוראות חוק זה".

"תפעל ליישומן" זה להכין תוכניות שיועברו להחלטות הממשלה, זה לקבל דיווחים ממשרדי הממשלה השונים על מה שהם עשו.

יש להם סמכות לבקש ולקבל ממשרדי הממשלה?

כן, זה כתוב בהמשך.

הם יהיו מחויבים לתת לכם?

מן המנכ"לים. זה כתוב בהמשך.

כל מנכ"ל של משרד ממשלתי מחויב.

אני מפנה אותך לתיקון לסעיף 9.

מאחר וכולנו עובדים בשביל הציבור, הייתי מוסיף את המילים "להציגם לציבור".

זה מופיע בהמשך. יש סעיף על תוכניות עבודה, והן יפורסמו.

דיברנו על זה בדיון הקודם.

הסעיף הזה הוא לא סעיף אופרטיבי. בסעיף האופרטיבי יש חובה.

זה סעיף שהוא התמצית של התמצית של החוק, שהוא קצת יותר מורחב ממה שקיים היום.

העניין ברור. יש הערות נוספות?

מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – 3
נגד – 1
נמנעים – אין
סעיף 3 להצעת החוק נתקבל.

הסעיף נתקבל.

אם חבר כנסת רוצה לרשום הסתייגות צריך להצביע על ההצעה שלו.

בסדר, אגיש אותה בכתב.

אבל צריך להצביע עליה.

הסתייגות היא הצעה של חבר כנסת שהוועדה אמורה להצביע עליה. ככל שההצעה של חבר הכנסת איננה מתקבלת היא הופכת להסתייגות, אם הוא מבקש.

אני רוצה למחוק את המילים "בהתאם להוראות חוק זה". יישאר "היא תדאג ליישומו".

בסדר גמור. מי בעד ההצעה של חבר הכנסת חאג' יחיא? ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – 1
נגד – 3
נמנעים – אין
הצעת חבר הכנסת חאג' יחיא לתיקון סעיף 3 להצעה החוק לא נתקבלה.

ההצעה של חבר הכנסת חאג' יחיא לא נתקבלה והיא תהפוך להסתייגות.

היא הצעה בשם הרשימה המשותפת.

בפסקה (1) אני יודעת שיש פעמיים (א), זה פשוט כדי לא לבלבל את ההפניות בתוך מספרי הסעיפים.

"תיקון סעיף 6
4.
בסעיף 6 לחוק העיקרי –



1. האמור בו יסומן "(א)", ובו –




0. פסקה (1) תימחק;"



פסקה (1) עוברת למקום אחר. אני לא מתכוונת לבטל אותה. שאדוני לא יאשר את המחיקה עד שהוא לא מאשר את הכתיבה שלה במקום אחר.



"
1. אחרי פסקה (1) יבוא:





"(1א) לסייע, באמצעות השר, לממשלה או לוועדת שרים הפועלת מטעמה, בתחום קידום הבטיחות בדרכים, לרבות ועדת שרים ייעודית לתחום הבטיחות בדרכים שהקימה הממשלה, אם הקימה (בסעיף זה – ועדת שרים), ובכלל זה –






1. להציע לשר נושאים לדיוני הממשלה או ועדת השרים בתחום הבטיחות בדרכים;






1. לרכז בעבור השר את המידע לקראת דיוני הממשלה או ועדת השרים בתחום הבטיחות בדרכים, וכן להמליץ לו, באמצעות חוות דעת מקצועית, על מדיניות בנושא העולה לדיון כאמור ועל חלופות ליישומה;""

אם לא קוראים את הכול לא מבינים.

מה זה סעיף 6 לחוק העיקרי?

כותרת השוליים היא "תפקידי הרשות". יש סעיפים שקיימים ואנחנו מעבים את זה.

דיברנו גם בישיבה הקודמת על ועדת השרים לתחום הבטיחות בדרכים. ההסתייגות שלי פה היא, אני מציע למחוק את המילים "אם הקימה", כדי שתהיה ועדת שרים. זה עלה בישיבה הקודמת.

למה אתם מתנגדים שיהיה כתוב?

אני סגן מזכיר הממשלה. יש רק מיעוט שבמיעוט של ועדות שרים שהמחוקק הקים בחוק. הוועדה הידועה בהן ואולי היחידה היא הקבינט הביטחוני שמופיעה בחוק הממשלה. החוק קבע מי הוא הגורם שעושה את זה, וזה נקבע. ההחלטות שלה הן לא החלטות ממשלה, הן החלטות קבינט. החוק אמר: את זה אתם תקבלו.

יש עוד חוק, דרך אגב.

בחוק המילואים, ושם ועדת השרים לא זכאית לקבל החלטות עצמאיות אלא אחרי שהיא מקבלת החלטות היא צריכה להביא אותן לאישור הממשלה.

גם פה אנחנו מסכימים שזה יהיה כך, אז הממשלה תעסוק בזה.

התפתחת יפה, מאז שהכרתי אותך צעיר ורץ במסדרונות מזכירות הממשלה.

יש עוד, יש את חוק המועצה לגיל הרך, סעיף 18.

אני לא מכיר.

זאת ההחלטה היחידה שאתה מכיר שלא בוצעה? כתוב: "ועדת שרים לענייני הגיל הרך לפי סעיף 18(א) – הממשלה תקים ועדת שרים לענייני הגיל הרך ואלה חבריה: השר, והוא יהיה יושב-ראש הוועדה, שר הבריאות". אני קורא מחוק המועצה לגיל הרך, 2017. זה לא היה בתקופת המזוזואיקון התחתון, זה די חדש.

לא ניתן לעובדות לבלבל. רק ב-2017 מתווה הבטיחות בדרכים נדון בממשלה, הוא עלה לממשלה שלוש פעמים, כולל החלטה מז'ורית משמעותית שנתקבלה ביולי 2017.

שהרעידה את אמות הסִפין, דרך אגב. הוקמה ועדת מנכ"לים שהייתה צריכה להיות בכלל ועדת שרים והיא כל כך התכנסה... הייתי אצל המנכ"ל אלי גרונר ביחד עם יעקב אשר.

היינו צריכים להתאמץ, כמעט הפעלנו את הסעיף בתקנון על מנת לגרום לו להגיע לכאן.

והוא מאלה שעוד השתדלו מאוד מאוד מאוד. הם עשו שם עבודה. אבל להגיד שהמשרדים בדיוק רצים – חבר'ה, אנחנו כבר אחרי, וגרונר כבר הודיע על התפטרותו. הוא היה פה.

השביתו את העבודות האחרות במשרדים בגללם...

זה בדיוק הנקודה: אפילו מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שבאמת יצא מגדרו בעניין הזה – אתה יודע, זה לקח זמן, ועד שלא נפגשתי איתם, ופנינו בכל שני וחמישי.

שלחתי מכתבים.

שלחנו מכתבים ופה ושם. אתה יודע איך זה. זה מבחינתי משול – אם בגבולות, שהקימו קבינט ביטחוני במיוחד, היו חס וחלילה נהרגים כפי שנהרגים בתאונות דרכים, חס וחלילה, אתה מבין את המשמעויות? פה אנשים נהרגים ונהרגים. הבוקר נהרג עוד רוכב אופנוע ליד בני עיש. אני מסתכל על הרשימה וכל הודעה על הרוג או פצוע אני לוקח אישית, אני אומר לכם ברצינות. זה הרי לא עניין של משחק על פרוצדורה. הרי לא אהיה פה כדי לעשות את כל הבחינות האלה, אף אחד מאתנו כמעט כבר לא יהיה כדי לפעול במובן הדווקני של המילה, אבל ברור לכולם שזה נדרש. מצדי שוועדת השרים תתכנס אחת לרבעון אבל לפחות שתראה שיש כאן איזו אמירה על חשיבות של עניין.

אוסיף אנקדוטה היסטורית חשובה בהקשר הזה. אי אפשר להתפאר על כך שהממשלה התכנסה שלוש פעמים בשנה לדיון על תאונות דרכים. בכל זאת נהרגים 300 אנשים בשנה. בהצעת חוק המאבק הלאומי בתאונות דרכים המקורית דובר על כך שבכל ישיבה שבועית של הממשלה ידווח לה ראש הממשלה על ההתקדמות בקידום החוק. כלומר פעם לקחו את תאונות הדרכים ביתר רצינות. בוועדת המנכ"לים ב-1996 היה רק מנכ"ל אחד. כלומר, הממשלה יודעת לא לקחת ברצינות דברים שהיא לא רוצה לטפל בהם.

זה גם נכון.

הוועדה טיפלה בנושא הזה. ב-1996 היו גם הרבה יותר הרוגים מאשר יש היום. מאז קבלת החלטת הממשלה מספר ההרוגים ירד, אני לא רוצה להגיד בצורה דרסטית כדי לא לפתוח פה לשטן.

אנחנו ב-150 הרוגים בשנה יותר ממה שוועדת השרים אמרה. זה הרבה יותר מאשר צריך להיות.

בטווח הארוך יש מגמה של ירידה.

על מה הוויכוח עכשיו? אם יש ירידה או יש עלייה? אנחנו מברכים על החוק. האם אנחנו צריכים להוסיף ועדת שרים או לא? אני לא מתווכח עכשיו על מספר ההרוגים, זה לא המקום.

בנוסח כפי שמוצע כעת יש אפשרות לממשלה להקים ועדת שרים ולפעול באמצעותה.

אז למה לבזבז את השורה הזאת פה? ממילא היא יכולה לעשות את זה גם בלי השורה הזאת.

השורה הזאת מדברת על המעמד של הרשות מול הוועדה הזאת.

בסוף כולנו מבינים שהרשות חשובה מאוד. כולנו היינו רוצים שהממשלה תדון בזה הרבה יותר פעמים מאשר אנחנו מבינים שקורה עד היום. מצד שני, כל מה שאפשר לתת לרשות, בואו כן נעשה את זה. בעניין הזה אני לחלוטין מסכימה- - -

אני עדיין לא מבין למה לא להקים ועדת שרים.

אם תהיה ועדת שרים זה יגיע פחות לממשלה. יגידו: יש ועדת שרים, אז למה להביא לממשלה? זה דבר ראשון. צריך להבין שוועדת שרים לא תהיה גוף נשכני לממשלה. ועדת שרים היא חלק מן הממשלה. הממשלה לא מזוכיסטית.

אין מצב שאני לא עושה משהו אופרטיבי לממשלה בעניין הקטל בדרכים, נו, באמת. אני אומר את זה לחברים שלי. תחשבו על זה. לא ביקשתי מהם עכשיו להגיע עם משלוח מנות, לא ביקשתי מהם לרוץ 10 קילומטרים, לא ביקשתי מהם להגיע בתחבורה ציבורית. בסך הכול ביקשתי שפעם ברבעון יתקיים דיון שיסכם את הרבעון, שיציגו בפניו את הנתונים. אם היית יודע להגיד לי, ליאור נתן, שהממשלה מתחייבת פעם ברבעון להתכנס ולקיים דיון – אני מוותר. אבל אתה לא יודע להגיד לי את זה. אז לפחות את המינימום שבמינימום הזה. זה מינימום. אם לא – זה מילים.

בשנה שעברה הייתה אותה מגמה בחציון הראשון של השנה. עדיף לא לפתוח פה לשטן, באמת שלא, כי אני חושב שהמגמה בחצי הראשון נובעת משיתוף פעולה, החל מן הוועדה הזאת שמשגעת את כולם, את כולם, ועד העבודה של שר התחבורה ושר האוצר והשר לביטחון פנים והאופן שפועל דורון ידיד, ראש האגף, הכול ביחד מבשיל לכדי מעשה, אני לא מתכחש לזה. אנחנו עובדים בדיוק כדי שהדברים האלה יקרו, לא בשביל להגיד: הנה המספר עולה והכול קשה. לכל אחד מאתנו יש ילדים.

לכן לא אסכם את זה, אני לא סוגר את זה. אני רוצה התייחסות, אני רוצה שיגידו לי שהממשלה מתחייבת להתכנס פעם ברבעון כדי לסכם, או שיקימו ועדת שרים. שיפילו לי את זה במליאה, לא אכפת לי. לא ארמה את עצמי. לא יכול להיות שבכל דיון הייתי פונה לראש הממשלה להקים ועדת שרים בראשותו, שתתכנס פעם בחצי שנה ותקדיש לזה שלוש שעות. שפעם בתקופה יגיד: "אני עוזב הכול ומקדיש לזה שלוש שעות". לא ייתכן שיהיו 300 ומשהו הרוגים בשנה. זה מטורף. לא צריך לבקש ממני רשות, לא צריך להגיד שכאן אנחנו כותבים כך, ממש לא. זה דבר שצריך להיעשות באופן ברור מאליו, בלי ועדת הכלכלה.

לכן אני מתקדם. אנחנו נאשר את ההסתייגות. אגיש רביזיה בכל מקרה על הסעיף.

אתה מעלה את ההסתייגות להצבעה?

הוא צריך עוד לחזור לוועדת השרים.

ממילא אם לא תהיה החלה ביהודה ושומרון אגיש רביזיה על כל הצעת החוק.

מצדי, כפי שעשו עם חברת החשמל – עברו את הכול והאריכו את זה בשנה ועכשיו מביאים הצעת חוק חדשה.

יש סמכות להאריך את זה לתקופה נוספת?

אני חושב שלא. יביאו הצעת חוק חדשה.

בחקיקה רגילה, תזכיר חוק וכל הפרוצדורות.

אפשר לפצל את זה, כפי שפיצלו בעניין מוניות השירות.

חברים, אין תרגיל שלא עשינו.

בזמנו כאשר הממשלה רצתה להאריך, עבר איזה חוק ואז השר חזר בו ורצה לעשות איזו בחינה ולכן הארכנו את זה רק בחצי שנה. אמרנו גם אז שצריך לראות את העובדים שמקום העבודה שלהם לא יכול לעמוד בסימן שאלה. היו עשר שנים לבדוק לאן החוק הזה הולך. בסוף הגיעו בשנייה האחרונה. אין ספק שזה מצב קשה מאוד לעובדים, אבל זה עניין שלכם להתחשב בו.

אלה שני דברים שונים. לא יותר מכל אחד אחר, אבל לא פחות מאף אחד אחר פה נושא העובדים חשוב לי. אני לא מנסה להתנשא פה מעל אף אחד.

חוסר היציבות קשה מאוד. מרגישים אותו.

פיצלנו כדי לא לפגוע במעמד העובדים, יצרנו פיצול חוק. אם חברת החשמל- - -

עם המוניות עשינו פיצול. בחברת החשמל כבר מזמן נגמרה התקופה וכל פעם מתקנים את החוק.

ביום אחד סגרנו את כל העניין.

אבל זה כבר עניין עתי, שפעם בשנה באים לפה ומאריכים את חוק החשמל בשנה. פה יותר מתאים מודל המוניות אם בכל זאת תרצו לעכב את הדבר הזה, לקחת סעיף אחד ולפצל אותו.

תודה, אדוני היועץ, לפחות הייעוץ שלך פה מתקבל.

הפיצול משאיר את ההצעה.

משאיר חלק מן ההצעה. חלק עולה לקריאה שנייה ושלישית.

ואז אין בעיה עם העובדים.

תלוי מה מפצלים.

אבל אם חושבים על העובדים אז יודעים לפצל את הדבר הנכון.

יקירה, תנוח דעתך.

זה מטריד אותי מאוד.

כבר הופעלה השיטה הזאת.

תנוח דעתך, זה מה שאני מתכוון לעשות. ממילא כאשר חברת הכנסת שולי מועלם רפאלי אומרת לי שבכל מקרה היא מתכוונת להגיש רביזיה, אז לא אשחק עם עצמי. אני לא רוצה להיכנס כאן לכל מיני עניינים. ברור שהכוונה היא לשמור עליכם. קודם כול, בלי שום קשר, לפעול כמו ספר לבן, כאילו יש ספר לבן ואין ספר לבן. אתם כגוף, מבחינתכם שום דבר לא משתנה, תוכלו להמשיך לפעול כאילו דבר לא קרה. יחד עם זה, נידרש להתמודדות אמיתית, לפחות שהממשלה תנסה. יכול להיות שהיא תגיד: "חבר הכנסת כבל, עשה לי טובה, אל תבלבל לי את המוח, תעביר את הנוסח כפי שהוא", אבל לפחות נדע שניהלנו פה קרב. זה לא קרב של אופוזיציה וקואליציה. לא היה יום אחד שעסקנו בשאלה הזאת כאופוזיציה או קואליציה, הרשימה המשותפת או הבית היהודי, ממש לא.

אתה רוצה לפצל את כל הסעיף שמבטל את הוראת השעה, או להאריך את הוראת השעה?

אני היועץ שלך או אתה היועץ שלי?...

הוא רומז לתרגיל.

זה לא תרגיל. מכיוון שאין ויכוח על כך שהארגון צריך להתקיים אז זה לא תרגיל.

דיברנו על תרגיל חקיקתי, בזה שאנחנו נפצל ונמשיך בדיון, והרשות תמשיך לפעול.

אתה צודק, חבר הכנסת חאג' יחיא.

שאלה טכנית, אדוני, אם אפשר. בסעיף מוזכר השר פה והשר שם. לא שמעתי כל כך הרבה פעמים "השר" מאז השיר על מונטיפיורי "וכל הכבוד לשר". אנחנו מציעים שהמילים "באמצעות השר" בפסקה (1א), המילים "לשר" בפסקת משנה (1א)(א), והמילים "בעבור השר" ו"לו" בפסקת משנה (1א)(ב) יימחקו.

אני רוצה להעלות להצבעה את הסעיף, עם ועדת השרים, ואגיש עליו רביזיה בכל מקרה.

מצביעים על סעיף 4 להצעת החוק, על פסקה (1) ושתי פסקאות המשנה (א).

חבר הכנסת כבל, בשיח הפנימי שלנו, הרביזיה מטרתה לבחון מה?

את עניין ועדת השרים, שהם יבואו אליי עם הצעה שהממשלה מתחייבת לדון בעניין תאונות הדרכים, או תוציא לנו מכתב.

כלומר משהו שיאפשר לזה להתקדם. אתה יותר מנוסה פה. התחושה שלי וגם של חבר הכנסת חמד עמאר היא שהכנסה של הקמת ועדת שרים בחוק היא הדבר הנכון. השאלה אם עכשיו זה יתקע את כל המהלך הזה.

אתם הקואליציה. לי בוודאי אין בעיה. אני חושב שכך צריך. השאלה האם כאשר נעלה למליאה ותיקראו לסדר, יושב-ראש המפלגה שלכם יקרא לכם – אני לא רוצה לעשות מעצמי צחוק. אני מתייחס לזה ממש לא בצדדים הללו.

אנחנו מחפשים את טובת הדבר. ביקשתי כל הזמן להקים ועדת שרים בנושא תאונות הדרכים.

האמן לי, יותר מאשר אתם הולכים לקראתי אני הולך לקראתכם כחברי קואליציה.

אנחנו מודעים לזה שנייה אחרי שנייה.

אני מציע שהממשלה תיתן לנו התייחסות בעניין הזה. יכול להיות שאני אביא להצבעה הצעה שאומרת שתוקם ועדת שרים, למרות הכול. שיפילו לנו את זה במליאה.

אני יכול לתת לך נתונים מ-2009 כאשר הממשלה במליאתה עסקה בנושא הזה.

הייתי מעדיף שראש הממשלה יעסוק בנושא בלי להקים ועדת שרים. היושב-ראש אמר לך את הפתרון: תבוא הממשלה ותגיד "נתכנס אחת לחצי שנה, או אחת לשנה לדון בכל נושא הבטיחות בדרכים".

זה בנוסח החוק היום. מכוח החוק הממשלה חייבת לציין את נושא הבטיחות בדרכים ולשמוע דיווחים פעם בשנה לפחות.

יש חובה להגיש לממשלה דיווח.

את הדיווח הזה אנחנו מכירים. לפי ערמת ניירות העמדה שאנחנו כחברי כנסת מקבלים, אנחנו יודעים מה זה לקרוא את כולם. אני לא רוצה להגיד שלא קוראים אותם, אבל חלק אנחנו לא מספיקים לקרוא. זה הדיווחים שיש לממשלה.

אני רוצה לשאול את דרור וגשל וחוה ראובני וכמובן את רחלי טבת ויזל שאלה בעניין הזה. אני רוצה לבחון את האפשרות – אני לא יודע אם לעשות את זה עכשיו – לעשות פיצול, כדי שתנוח דעתנו בעניין העובדים. אני רוצה להצביע קודם על עיקרון הפיצול. אחרי כן נחליט מה אנחנו מפצלים.

מי בעד הפיצול של הצעת החוק? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – 3
נגד – אין
נמנעים – 1
ההצעה לפצל את הצעת החוק נתקבלה.

שלושה בעד, אחד נמנע. ההצעה לפצל את הצעת החוק נתקבלה.

אני מבקש שתפצלו אך ורק את הסעיפים שמאפשרים לרשות להמשיך ולהתקיים במתכונת הנוכחית.

בישיבה הבאה הם יבואו עם הצעה?

לא, אני רוצה לאשר את זה עכשיו.

במקום למחוק את סעיף קטן (ד), לתקן את סעיף קטן 45(ד). סעיף 45(ד) אומר: "על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג)," – שזה תקופות התוקף הקודמות – "חוק זה ימשיך לעמוד בתוקפו עד יום י"ז בתמוז התשע"ח (30 ביוני 2018)."

אפשר פשוט לקחת את הסעיף כפי שהוא ולפצל אותו.

לפצל את סעיף קטן 45(ד) בסעיף 13 להצעת החוק, אבל במקום למחוק את סעיף קטן (ד) לתקן את סעיף קטן (ד), לשנות בו את התאריך.

לא, אנחנו לא רוצים לעשות את זה בהוראת שעה. אנחנו רוצים לפצל.

אז לאשר רק את הביטול של סעיף קטן 45(ד).

צריך גם את סעיף 1.

הוא אושר כבר בישיבה הקודמת.

אושר אבל צריך לפצל כדי שיצביעו.

מי בעד הפיצול? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – 3
נגד – אין
נמנעים – 1
פיצול סעיף 13 בהצעת החוק נתקבל.

הפיצול נתקבל.

"תיקון סעיף 45
13.
בסעיף 45 לחוק –



1. בכותרת השוליים, המילה "ותוקף" – תימחק;



1. סעיפים קטנים (ב) עד (ד) – בטלים."



סעיפים קטנים (ב) עד (ד) הם הסעיפים שמגבילים את תקופת תוקף החוק.

מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – 3
נגד – אין
נמנעים – 1
סעיף 13 להצעת החוק שמתקן את סעיף 45 לחוק העיקרי נתקבל.

שלושה בעד, אחד נמנע. הסעיף נתקבל.

לא צריך להגיד ממתי הוא חל?

מתי החוק הזה יחול, החוק שעכשיו יפצלו? אם לא כותבים כלום הוא חל מיום פרסומו.

"תחילתו של חוק זה" – החוק המפוצל – "ביום י"ח בתמוז התשע"ח, 1 ביולי 2018."

מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – 3
נגד – אין
נמנעים – 1
סעיף התחילה לחוק המפוצל כפי שקראה עו"ד ראובני נתקבל.

שלושה בעד ונמנע אחד. הסעיף נתקבל.

מתי זה אמור לבוא למליאה?

הצעת החוק תעלה לקריאה שנייה ושלישית. היה והפרסום יהיה ב-2 ביולי, עדיין התחילה היא ב-1 ביולי.

אני חייבת לומר תודה לאדוני, באמת תודה.

ברשותכם, אני לא אוהב את הצעת החוק, אני אומר את זה באנדרסטייטמנט, היא רעה, היא לגמרי לא "מתכתבת" עם כל הדיונים שערכנו פה, היא לא "מתכתבת" באמת עם המחשבות והכוונות של המשתתפים, חוצה כנסת, חוצה מפלגות. אני אומר את זה במנותק מן השאלה של יהודה ושומרון, כן או לא, שזה עניין גדול בזכות עצמו.

אני מבקש רשות דיבור בשם הרשימה המשותפת, ואני הראשון.

גם אני מבקש רשות דיבור.

גם אני מבקשת רשות דיבור.

ברשותכם, ארצה לדעת מה ההתייחסות בעניין ועדת השרים, או התחייבות של הממשלה לקיום שלושה דיונים בשנה בעניין הזה.

לא כל כך הבנתי. רוצים את ועדת השרים הזאת בהקשר לחוק המפוצל או בהקשר לחוק המלא?

בעניין החוק הקודם, החוק שעבר. הרי זה יחזור אלינו לדיון.

לחוק המפוצל הממשלה לא תתנגד.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:50.