פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



21
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
12/06/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 252
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, כ"ט בסיון התשע"ח (12 ביוני 2018), שעה 10:44

נשים פורצות דרך בעיירות הפיתוח

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
עליזה לביא

דב חנין
מאיר כהן
לאה פדידה
פנינה תמנו

יותם שדה - מנהל תכניות עבודה, משרד הפנים

יניב שטרן - מנהל תחום פרויקטים, המשרד לפיתוח הנגב והגליל

שולה אגמי - הועדה למעמד האישה, מרכז השלטון המקומי

בני ביטון - ראש עיריית דימונה

ניסן בן חמו - ראש עיריית ערד

גבי נעמן - ראש עיריית שלומי

מאירה בסוק - יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת

איילת רזין בית אור - נציגת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

סיון יעקבסון - קול"ך, פורום נשים דתיות

נגה שרון - מתמודדת למועצת העיר עפולה

יעל לביא - עורכת דין, מועצת נשים יהוד מונסון

דניאלה חרמון - פעילה חברתית, דיור ציבורי

שלי מרגיו - פעילה חברתית, דיור ציבורי

דורותי קרטס - נשים עושות שלום

שלומית נתנאל - נשים עושות שלום

לאה חוה אליגל - נשים עושות שלום

חוה תובל - נשים עושות שלום

סמדר אונה - אזרחית

ד"ר אבי שגב - אזרח דימונה

שרה מלול - מוזמן/ת

ענת כנפו - מוזמן/ת

חני קוזיליוב - מוזמן/ת

ליאל טולצ'ינסקי - מוזמן/ת

ענת מימון

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים


נשים פורצות דרך בעיירות הפיתוח

בוקר טוב לכולם, אני פותחת את הישיבה את הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה-12 ביוני 2018, ואנחנו במסגרת ציון יום ההוקרה לעיירות הפיתוח שיזמו חברי הכנסת מאיר כהן ואלאלוף שתיכף יצטרפו אלינו. ככה זה בציון ימים מיוחדים, חברי הכנסת מתרוצצים בין הוועדות השונות שהם הזמינו. ואני מבינה שיש קבוצה גדולה של נשים שעדיין תקועה בכניסה, הן יצטרפו אלינו, אבל נצטרך - - - זה היה איחור מספיק, אני רוצה לפתוח כבר את הדיון על נשים פורצות דרך בעיירות הפיתוח. ואני מברכת את חזרתך לדיונים של הוועדה גברת שולה. אגב, אני מקווה שהפעם זה באישור, קיבלת אישור להגיע אלינו אני מבינה.

כן, קיבלתי אישור.

מצוין. אני מקווה שהאישור הזה לא יחדל ויהיה אישור רב פעמי. אני חושבת שהנוכחות שלכן בדיון היא מאוד חשובה, אתן חוליית קשר גם עם יועצות וגם עם נשים שנמצאות בשלטון המקומי. זה דבר - - -

תציגי לנו את שולה.

לא, אני לא עובדת בשביל להציג אף אחד. אני מבקשת. שולה אגמי ממרכז השלטון המקומי. אני מאוד שמחה לראות, הייתה תקופה שנעדרתם מהדיונים ואני מבינה שזה לא בגלל החלטה שאת קיבלת, אני מאוד שמחה שחזרת. אני חושבת שאת עושה עבודה נהדרת במרכז השלטון המקומי בנושא של זכויות נשים וקידום נשים. אנחנו השנה לקראת בחירות בשלטון המקומי, ואת זוכרת, ב-8 במרץ ציינתי יום מיוחד בנושא של קידום נשים בשלטון המקומי ואנחנו מקוות שהשנה באמת גם יתחיל לפעול החוק החדש לעידוד ייצוג נשים בשלטון המקומי אבל גם נשמח שבסוף נגלה שיותר ויותר נשים התמודדו וגם נבחרו לשלטון המקומי.

אני רוצה להתחיל בכמה מילים על הנושא של עיירות פיתוח. אני בוועדה בדרך כלל מנסה כמה שיותר באמת שהוועדה תהיה פתוחה בפני הנשים הכי מוחלשות, הכי מודרות בחברה הישראלית. שאולי בהרבה מקרים לא קיבלו את הבמה המגיעה להן גם לספר את סיפורי החיים שלהן, גם את ההצלחות שלהן, גם את הקשיים שעומדים בפניהן כדי להתקדם ולהגיע לזכויותיהן ולחלומות שלהן. עיירות הפיתוח, אנחנו יכולות להתווכח רבות על למה נוסדות עיירות הפיתוח ומה המטרה המדינית הכללית במדינת ישראל כאשר יצרה את עיירות הפיתוח. אפשר לדבר גם על - - - אני אתמול חשבתי לי איך היה אפשר לראות את המדינה עם החשיבה בהתחלת דרכה הייתה אחרת והאם היינו מגיעים למושג הזה שנקרא עיירת פיתוח.

אני יודעת שחלו הרבה שינויים מאז נוסדו עיירות הפיתוח עד היום, אבל אין מה להתעלם שברגע שאנחנו מדברים על עיירות פיתוח לאחר כמה חודשים של הפרשייה שנחשפה על ניתוב האוכלוסייה שבאה ממדינות ערב בעיקר, המזרחיים, לקצוות ולכל מיני עיירות ומעברות לפני. אני מבינה שחלק גדול מהעיירות התחילו כמעברות ואחר כך נבנו במקומן עיירות הפיתוח. אי אפשר לא לחשוב על הדמות המיתולוגית בסיפור של המזרחיים במדינה של סלאח שבאתי ומה שעבר עליו ועל המשפחה שלו.

אבל גם אי אפשר לא להתמודד עם הנושא של הניתוב הזה לעיירות שבתחילת דרכן שלא קיבלו את ההזדמנות להתפתח כמו שצריך, שלא הוקצו להן המשאבים המתאימים למרות החקיקה שהייתה קיימת במדינת ישראל. היה חוק ב-88' שדיבר על עיירות פיתוח ודיבר על הזרמת כספים ותקציבים לעיירות הפיתוח כדי לפתח אותן בהתאם וכל שנה נדחה יישום החוק הזה עד שבוטל החוק. ובעצם לא הועבר גרוש אחד דרך החוק הזה לעיירות הפיתוח.

אם בודקים את המצב אי אפשר להבין את המעמד של הנשים בלי להבין את הקונטקסט הכללי שהן חיות בתוכו. נשים בעיירות פיתוח זה אומר ההתגלמות של מורכבות של מצב, אולי יותר מרובד אחד של אפליה וקושי ואני לא רק אומרת קושי אלא אפליה כי זה תוצר של כנראה גם מדיניות שהובלעה שהיא על רקעים שונים. הרקע הראשון בעיניי, ואי אפשר להתעלם ממנו, ועכשיו יגידו שאני מוציאה את השד העדתי, במונחים ישראליים גרידא אין מה להתעלם שהאוכלוסייה היא אוכלוסייה מזרחית שלא קיבלה את ההזדמנות שלה להתפתח בדיוק כמו אחרים.

זה גם הרובד השני שאי אפשר גם להתעלם ממנו - - - הרובד הראשון שדיברתי עליו זה השייכות בעצם לקבוצת היהודים שהגיעו מארצות ערב, כלומר יהודים מזרחיים. אני מדברת על המציאות של עיירות הפיתוח בהתחלה ותיכף, כמובן, אני אתן לך לפתוח כי אתה בעצם היוזם. הדבר השני הוא היות הקבוצה שהגיעה היא קבוצה מוחלשת. אני קראתי שהרעיון היה בלהעביר גם כוח עבודה שלא מוכשר באותם ימים, ככה הגדירו את זה, להעביר כוח עבודה גדול של אוכלוסייה גדולה לא מוכשרת במיוחד לעבודות מסוימות ואז נותבה לעיירות הפיתוח.

והרובד השלישי שאני מדברת עליו הוא הרובד שאנחנו צריכות להתמקד בו, זה הנשים. אבל כנשים שנמצאות בתוך עיירת פיתוח שסובלת מהנושא של תקציבית, שסובלת מכל הנושא של התפתחות מבחינת חינוך והשכלה ואופציות תעסוקה אין מה להגיד שמצבן של הנשים ייעשה יותר ויותר קשה. אבל אנחנו היום גם נתמקד בנשים האלה שהצליחו לפרוץ את כל המחסומים האלה ואת כל רבדי האפליה הזו וכן להצליח, וכן להיות סיפור הצלחה ומודל לא רק לנשים בעיירות פיתוח אלא לנשים באופן כללי בחברה הישראלית.

אני מודה לך על שנתת לי את ההזדמנות להעמיק בידע על עיירות הפיתוח. בבקשה.

תודה רבה גברתי. שלום לכולם, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן יושבת ראש הוועדה למעמד האישה, אני רוצה להגיד לנשים שאני חצי מהן מכיר שבאו מדימונה ולנשים שלא באו מדימונה ושאר המקומות ברוכות הבאות. אני רוצה שרק דבר אחד שתדעו שבוועדה הזאת סביב השולחן הזה דנים בסוגיות שהן כל כך משמעותיות בחיינו בכלל ובמעמדן של הנשים. מהוועדה הזאת, הצנועה הזאת שבראשה חברת הכנסת תומא סלימאן מאבקים נחושים כנגד תופעות קשות מאוד. מזנות בנשים וסחר בנשים ועד למעמדה של האישה בתוך הבית ובחברה הערבית ובכל מקום. לכן זה כבוד גדול לשבת כאן כי באמת כאן - - - אני מזמין אתכם לא לחכות לימים מרוכזים כאלה וכן, מי שפנסיונרית וזמנה בידה להגיע מדיי פעם ולהשתתף כי יש קולות לציבור, קולות קוראים שמזמינים נשים לבוא ולהביע את דעתן.

אנחנו ביום שבו אנחנו מצדיעים לעיירות הפיתוח ומצדיעים לנשים בכלל ובמיוחד לנשים בעיירות הפיתוח. אני רוצה לספר, גברתי היושבת ראש, כי זה בהחלט קשור למעמד האישה. אני חושב שיש פה אישה שמכירה את אמא שלי, אוחיון נכון? עלינו לארץ ב-1962, אמי הייתה אישה יפה, רחל גם את מכירה אותה, אישה בת 25 עם חמשה ילדים. אני מנסה לחשוב על זה מה היום אישה בת 25 שמעתיקה את מגוריה לשפה חדשה, לריחות חדשים, למדינה חדשה. אגב, היא תמיד אמרה אני עברתי לתרבות שלפעמים לא הצלחתי להסתדר איתה, וכמו שאומר הזמר שלמה ידוב הייתי אומר לה אמא, למה אתם לא מספיק אז היא אומרת כי אנחנו עדיין חולמים בערבית. והיא אמרה כשנפסיק לחלום בערבית אז אנחנו נהיה לגמרי ישראלים.

אבל הם הגיעו ואנחנו לא כל כך מעריכים היום בפרספקטיבה אחורה מה הייתה תרומתם בגידול המשפחה. אלה נשים שאם היום היינו מפנים אליהן את הזרקורים אז בוודאי שהן היו מלאות טענות כרימון על מעמד האישה. כשאבי ואביכן, אני מכיר אתכן, אני מסתכל עליכן, הלכו לעבוד במחצבה והלכו לעבוד כאן והלכו לעבוד שם, הן נשארו בתוך הבית וגידלו את הילדים האלה. ולא, השלטונות אל ידעו תמיד גם אז הרשויות המקומיות. לא היו אז בתים לנשים והדרכות לנשים.

היה איזה משהו מוטרף שקראו לו - - - אמי ידעה לקרוא צרפתית על בוריה, אבי ידע לקרוא צרפתית וערבית ועברית, אבל הייתה תכנית שקראו לה ביעור הבערות, כן זאת הייתה תכנית, באו ללמד אותנו עברית ואיך קראו לתכנית, לא תאמינו, ביעור הבערות. הם ידעו קרוא וכתוב אבל ברגע שמלמדים עברית זה היה לבער את הבערות.

אז אני לא ארבה. אני מסתכל היום על עיירות הפיתוח על המקום שבו אני גר, אני רואה נשים פורצות דרך בצורה יוצאת מן הכלל. ישבנו עכשיו בוועדת החינוך עם קבוצה של מורות, סיפרו לנו על הקבוצה מתל שבע, על האיחוד היוצא מן הכלל בין תלמידים מבית ספר זינמן לתלמידים מתל שבע שהולכים לתחרות בינלאומית והם מקבלים מדימונה את המקום הראשון ביוסטון והחבר'ה מתל שבע מקבלים כקבוצה שבשנה הראשונה כבר הופכת להיות לפורצת דרך.

ואלה דברים שביום כזה צריך להביא אותם כי הם מסתתרים להם שם בפינות ואנחנו לא מספיק מאירים עליהם. אז אני רוצה להגיד לחבריי, ראשי הערים שנמצאים כאן, גם בני ראש עיריית דימונה וגם ניסן מערד וגם גבי נעמן משלומי. זכרו שבתוכנו יש דברים שלא תמיד אנחנו יודעים להאיר אותם בפנסים הנכונים. זכרו את מעמד האישה, אתם בוודאי מתמודדים עם נוער בסיכון, שימו עין בולטת מאוד על נערות בסיכון. תודה רבה לכם.

תודה חבר הכנסת מאיר כהן. אני חייבת להגיד שפתחת בדבריך על מה קורה בוועדה הזו, ובוועדה הזו אני חושבת שהזדמן לי והיה לי הכבוד לשבת בצומת דרכים איפה שיש נקודות מפגש שביום יום במדינת ישראל לא רואים אותן. ועכשיו כשדיברת על תכנית הלימוד שהייתה שמוחקת את כל הידע הקודם של הנשים המופלאות האלה שהגיעו עם ידע, עם השכלה מסוימת שלא תאמה אז למה שחשבו שצריך להיות, איך בדיוק. השם של התכנית אומר הרבה על מה הגישה הייתה. נזכרתי גם בסיפורים שלנו, של האמהות שלנו שגם התייחסו אליהן כאילו הן לא מבינות ולא יודעות ואין להן את ההשכלה כי ההשכלה שלהן והידע שלהן לא התאים ממש למה שהיה קיים. ואני חושבת שדווקא הרעיון הוא שאפשר להמשיך לחלום בערבית ולא חייב להיות - - -

- - -

נכון, בינתיים. עומדים לשנות את המעמד הזה בבית הזה לצערי הרב. אבל אפשר לחלום בערבית וצריך להיות גם לגיטימי, גם לחשוב בערבית וגם להקשיב לאום כולתום ולעבדל וואהב ולפריד לאטרש וזה חלק שאמור להיות חלק מההוויה הישראלית, לא רק בגלל המזרחיים אלא גם בגלל האזרחים הערבים. ואני חושבת שאנחנו כנשים יכולות להסתכל מעבר לקטגוריזציה שרוצים לעשות לנו ולהפרדה הטוטאלית בינינו.

ואם נלך, אני עדיין זוכרת כשעבדתי בנושא של אלימות כמה נקודות חיבור מצאתי עם הנשים החרדיות והדתיות היהודיות שניסו להיאבק גם כן בתופעת האלימות. ואני בטוחה שהיום גם נמצא הרבה נקודות חיבור עם הנשים מעיירות הפיתוח מעבר למה שאני חושבת איפה בנו עיירות הפיתוח ולמה בנו עיירות הפיתוח כי אני חושבת שגם באיזשהו שלב השתמשו באנשים ששלחו אותם לעיירות הפיתוח. אבל על זה אני לא אתווכח עכשיו כי יהיה לנו מספיק זמן ודעות. אני מברכת על זה שראשי הערים המכובדים הצטרפו אלינו ואני שמחה לראות אתכם בדיון הזה. תרצו להתייחס?

כן. אני ראש עיריית דימונה ויושב ראש פורום ערי הפיתוח בשלטון המקומי. אני אגיד כמה מילים על ערי הפיתוח. קודם כל בראש ובראשונה אני רוצה להגיד תודה לראש עיריית דימונה ולחבר הכנסת מאיר כהן שיזם והצדיע יחד עם אלי אלאלוף, יחד עם השלטון המקומי, על נושא יום הצדעה לערי הפיתוח.

אני אגיד בכמה מילים כי אני לא רוצה, גברתי היושבת ראש, להתייחס למה שאמרת, איך נגמר, אנחנו לא מסתכלים על העבר אנחנו מסתכלים על העתיד שלנו ויש לנו עוד הרבה הרבה זמן לדבר כי ערי הפיתוח היום, ונמצאים איתנו פה חברים מדימונה בראשותה של בלה בן סימון שהיא יושבת ראש ויצו, של נשים שהן באמת פורצות דרך, נמצאת גם דניאלה חרמון שהיא עושה הרבה הרבה בתחום הדיור הציבור.

אני ברשותכם, ואני מפנה את הדברים לעמיתיי חברי הכנסת, אם אנחנו רוצים לעשות שינוי בנשים פורצות דרך אנחנו חייבים בראש ובראשונה, גברתי היושבת ראש, אנחנו חייבים לחוקק חוק במדינת ישראל כדי - - - 50% מחברי הכנסת חייבים להיות נשים ו-50% מחברי מועצת העיר בכל הרשויות המקומיות חייבות להיות נשים. קודם כל צריך לעשות אפליה מתקנת בקטע הזה.

ואם אנחנו נעשה את האפליה המתקנת - - - אני בטוח, גברתי, מאיר אמר לי וסיפר לי שאת באמת יושבת ראש חזקה והוועדה הזאת, סלחו לי, באמת, זאת גם ככה, שימו לב, יש יותר ראשי ערים, נציגי ציבור ושני חברי כנסת שהגיעו לוועדה. זו ועדה כל כך חשובה, ומי שלא יודע, פעם היה יושב ראש של הוועדה הזאת היה גבר, גדעון סער היה פעם יושב ראש הוועדה הזאת. היא ועדה כל כך חשובה - - -

זה הפטרוניזם.

נכון, גדעון היה חבר. זו ועדה כל כך - - -

אני צריכה להיזהר מהמסלול הזה.

לא אל תיזהרי את תעברי לליכוד בסוף. הוועדה הזאת, אני אומר, נשים פורצות דרך, היום לא צריכים להגיד, איך אומר, הנשים באמת עושות עבודה יוצאת מן הכלל, אנחנו רואים אותן בכל מיני תפקידים, אנחנו רואים הרבה היום מנהלות בתי ספר שהן מנהלות בתי ספר, אנחנו רואים בסקטור הפרטי מנהלות בנקים היום ואנחנו רואים גם בפוליטיקה, אמנם מעטות שפורצות, כי אנחנו, סליחה על הביטוי, הגברים, לא נותנים, סוגרים, עושים. אבל עד שאנחנו נעשה שוויון בקטע הזה ואני אומר שוויון מוצדק, תיקון, שיהיו חברות כנסת ושיהיו חברות מועצת העיר או ראשי ערים או סגניות ראשי ערים, הדברים ישתנו. הדבר הזה הוא חשוב.

מילה בנושא כל מה שאנחנו מבצעים היום, ונעשים דברים יוצאים מן הכלל גם בדימונה וגם במקומות אחרים בערי הפיתוח בנושא שוויוניות, בנושא מגדר. אנחנו כראשי ערים לכל אחד מאיתנו יש יועצת ראש העיר למעמד האישה ואנחנו נותנים- - - אתמול הייתה לנו באמת הרצאה יוצאת מן הכלל של יועצת ראש העיר למעמד האישה ימית רבע שהביאה באמת סיפור אותנטי את אשתו של גואל רצון, סיפור מרתק, שעתיים היינו במתנ"ס שלנו, שמענו את התמימות של יעל פופר מי שלא מכיר אותה, הגיעה, נתנה הרצאה בפני גם נשים וגם גברים היו.

אני מקווה שבאמת, מאיר, אתה שמוביל את כל נושא ערי הפיתוח בכנסת ומחזיק את הדבר הזה, גדלת, צמחת בדימונה, חונכת בדימונה, אתה יודע, זה לא אחד שאני יכול להגיד הגיע מתל אביב ומתעסק בערי הפיתוח, היה גם ראש רשות בערי הפיתוח ויודע את הדבר הזה. תמשיכו, חשוב להתעסק בדבר הזה, ישר כוח גברתי היושבת ראש. ולכם, תושבי דימונה היקרים שהגעתם אלינו לפה, לכולם, לבלה, לגברתי, דניאלה חרמון, על העבודה הנהדרת שאתם עושים אצלנו בעיר דימונה ובכלל בכל נושא הדיור הציבורי. תודה רבה לכם.

תודה לך. עד כמה שאני זוכרת אחת מראשות הרשויות המקומיות או ערים, אני לא זוכרת, זה בעצם התחיל באחת מעיירות הפיתוח או שאני טועה.

ערד הייתה לפני - - -

הרצליה לפניה.

טליה הייתה הראשונה בערי הפיתוח.

עדיין המצב הוא נורא.

אני אשמח לשמוע כמה חברות מועצה יש לכל אחד.

אני רוצה להתייחס. אני חושב שדרך אגב, שוב, ויסלח לי בני, אני לא חושב שהוא צריך להגיע מחקיקה הוא צריך לבוא מלמטה מהשטח. הוא צריך לבוא למטה מהשטח. אני באופן אישי כשאומרים לי העצמת נשים זה מרגיז אותי. למה העצמת נשים? מה צריך להעצים אותן? הן משהו פחות מאיתנו?

תתפלא, אבל כן.

אז אני חושב שזה דרך אגב- - - צריך להיות שוויון הזדמנויות זה בטוח, אבל עצם זה שאתה אומר אני אעצים מישהו אתה מוריד אותו, אוטומטית באמירה. אני אתן לכם את הדוגמה הסיפור של ערד, דרך אגב, אפרופו טלי פלוסקוב הייתה ראשת העיר הראשונה של עיירות הפיתוח. בעיריית ערד 60% מהמנהלים הבכירים הן מנהלות. זאת העיר היחידה שיש בה במערך המנהלים הבכירים יותר נשים מגברים וזה סוג של אמירה שצריכה להתחיל מלמטה. דרך אגב יש מחקר בסקטור הציבורי שמדבר על מנהלים בכירים בסקטור הציבורי, למרות שבמגדר אנחנו 50/50 90% מהמנהלים הבכירים בסקטור הציבורי הם מנהלים ו-10% נשים. שזה מטורף, זה פער מטורף.

לדוגמה, החלטה שאני לקחתי בסיעה שלי למועצה יש ריצ'רץ', גבר אישה, גבר אישה. ולכן זה נמצא בידיים שלנו, לא צריך חקיקה, צריך שמי שרץ או מי שמגדיר יקח את ההחלטה ויציב נשים במקומות ריאלים וזה יעשה את השינוי. ולכן אני אומר שוב, אין ספק שהנושא צריך להיות על סדר היום. יש פערים, אנחנו לא יכולים לעצום עיניים ולהגיד שאין פערים, יש פערים, אבל זה תלוי בנו. וכמו שבעיריית ערד 60% מהמנהלים הבכירים הן מנהלות כאמירה כי זה ככה צריך להיות כך זה צריך להגיע גם לכנסת וזה גם צריך להגיע למקומות אחרים ובטח בסקטור הציבורי כי אין ספק שנשים הן לא פחות מגברים עם יכולות אפילו לפעמים הרבה יותר מגברים. היכולת לעשות מולטי טסקינג ולטפל במאות דברים - - -

אמרת את המשפט הזה בדיוק כשחברת הכנסת תמנו שטה נכנסה. היא הדוגמה - - - היא יודעת לעשות - - - גם עאידה תומא סלימאן, זה חברות כנסת שיודעות לעשות יותר מגברים - - -

אין מה לעשות, אתן יעילות יותר, זה עובדה, אי אפשר לקחת את זה. ולכן אני אומר שוב, חשוב לעסוק בנושא, חשוב שהוא יהיה על סדר היום אבל השינוי מתחיל מלמטה ביכולת שלנו לתת את המקום. ואני אומר שוב, אני רק יכול להצטער על כך שאין פה יותר נשים שיושבות כראשות עיר וגברים אבל שוב, זה הדברים שאנחנו צריכים לאפשר אותם ולאפשר את המקום לדברים האלה.

כמה חברות מועצה?

יש אצלי שתי חברות מועצה ושתיהן מהסיעה שלי כי רצנו בריצ'רץ'. ושתי חברות מועצה מ-15 זה מעט מדיי, זה לא מייצג.

אני מקבל פתק, גברתי, בעפולה העיר היא בת 93, עדיין בעפולה, כך כותבים לי, אין חברת מועצת עיר אישה. הפעם הראשונה זאת נגה שמתמודדת עכשיו בראש רשימה.

בהצלחה. מר גבי נעמן, ראש העיר שלומי, בבקשה. וזהו, אחר כך ניתן לנשים לדבר.

בוקר טוב לכולם. לשאלתך כמה חברות מועצה יש לנו – מתוך תשעה חברים יש לנו שתי נשים, אחת מהתנועה שלי ואחת מתנועה רגילה. אבל אני חושב שאנחנו מתמקדים בפוליטיקה כמה נשים יהיו בפוליטיקה. אני חושב שנשים לא אוהבות פוליטיקה ולכן הן לא הולכות לשם. וזו - - - אם אנחנו מבקשים לראות במערכות הבחירות המוניציפאליות כמה נשים מתמודדות לרשויות הן מעטות. אומר לנו ראש המועצה שהוא עושה ריצ'רץ', אחד גבר אחת אישה, ואם לא תעשה כך מה יקרה, לא יהיו נשים? - - -

ויש פה מקום אולי כן לשפר או לחזק מאוד את החשיבה כי הפוליטיקה מניעה תהליכים, יוצרת אפשרויות רבות דרך הנשים, דרך הגברים, והשוויון בעיניי הוא מאוד חשוב. בשלומי כן המנכ"לית הייתה 14 שנה. היום היא לא עובדת, אין לי מנכ"ל, היה מצב שהיא התפטרה. אבל רוב המנהלות הן נשים ורוב המורים הן נשים. כלומר, הנשים הן פורצות דרך במקומות אחרים, אולי לא בפוליטיקה, במקומות אחרים, אני חושב שבזה אנחנו צריכים להתגאות במה שיש.

אני יכול לומר לך שביום האישה בשלומי אשתי עלתה לדבר בשם אשת ראש הרשות והיא אמרה משפט שמאוד ריגש אותי, אמרה שאני הייתי מנהלת מחלקה בבית חולים בנהריה כאחות מוסמכת לא בזכות שאני אישה אלא בזכות הכישורים שלי. לנשים יש כישורים עצומים ובזכות הכישורים האלו הן מגיעות לאן מה שהן יודעות והן לא צריכות את הגברים שיעזרו להן. אני בהחלט מסכים באמירה הזו איך ראינו בפרסומים בטלוויזיה, את רוצה להתמודד להיות חברת ראשות או ראש ראשות, תתמודדי. אני חושב שההתמודדות היא מאוד חשובה והיכולת של הנשים היא פורצת דרך בכל מקום, בכל תחום. בפוליטיקה לצערי עדיין פחות. תודה.

תודה רבה, אני חושבת ש- - -

אני רציתי להתפרץ ולהגיד שאחד שהיה בשלטון המקומי קשה מאוד לנשים להתמודד. נשים הופכות מהר מאוד למטרה, מכסחים להן את הצורה, סליחה שאני אומר את זה. צריך הרבה יותר אומץ מ- - - עדיין הציבור וגם אנחנו, הפוליטיקאים, עדיין לא יודעים איך לעכל נשים חזקות שבאות ושמות דריסת רגל ומתמודדות. אני רואה את הקשיים.

תודה רבה. אני חושבת שבאמת זה גם כן חלק מהתשובה שרציתי להגיד. זה לא, אני בעיניי לא נכון שאנחנו לא אוהבות פוליטיקה, אבל צריך לזכור שנשים שנכנסות לפוליטיקה נכנסות בדרך כלל אחרי שתי קריירות. מצד אחד הן נשים, הן מגדלות ילדים, החברה עדיין דורשת מהן לשחק את התפקיד הזה כמעט לבד ולא דורשת מהגברים לעשות את זה. והדבר השני, בדרך כלל נשים שרצות לפוליטיקה הן עושות את זה אחרי שכבר יצאו לעבוד, יש להן קריירה, הבינו מה הבעייתיות הקיימת ורוצות לעשות את השינוי. כלומר, זה ללהטט בין כמה וכמה תפקידים ביחד. ותאמינו לי, אני גם בעצמי יכולה לספר סיפורים על זה. ונכון, כשתוקפים גבר שמתמודד בפוליטיקה אפילו נמנעים מלהיכנס לפן האישי בהתקפות או בהתמודדות או ב- - - אבל כאשר יש אישה מולם בדרך כלל הדבר הראשון שהולכים עליו זה לתקוף אותה בהיותה אישה ובהתנהגות האישית שלה ובמצב המשפחתי שלה ובוא נכיר את זה. גבר שהוא פוליטיקאי טוב אומרים עליו פוליטיקאי טוב, ממולח, לא יודעת מה. אישה, תככנית ואני לא יודעת מה וכל השמות הלא טובים.

אני לא מסכים עם מה שאת אומרת - - -

יכול להיות. זכותך לא להסכים אבל - - -

היא צודקת במאה אחוז. בגלל שאתה לא אישה - - -

זכותו המלאה לא להסכים אבל בכל זאת - - - אני לא - - - אני חושבת שזכותו של אדם לחשוב אחרת, אבל אני חושבת שגם זכותו לשמוע מניסיון של אלה שנמצאות במציאות. כלומר, אנחנו הנשים, אנחנו אלה שמתמודדות ואנחנו יכולות להביא את הקול הזה יותר מכל גבר שמסתכל מהצד. סליחה, סלחו לי הגברים.

אנחנו נצא אם - - -

קודם כל אני מברכת על הצטרפות חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, תרצי עכשיו או - - -

אני אמתין, אשמע את הנשים.

יופי.

אם כי אני רק רוצה לומר שאני מאוד מברכת על הדיון הזה ועל כך שהיום זה יום חג לעיירות הפיתוח או יותר נכון לכנסת שיש לנו את הזכות לארח את עיירות הפיתוח. ואני רוצה להודות לחבר הכנסת מאיר כהן שהפריפריה בלבו ונשמתו והוא גם גר שם, צמח שם והיה מנהיג שהגיע אלינו משם. ולך, גברתי היושבת ראש, על הדיון המאוד משמעותי וחשוב הזה.

רק הייתי רוצה לומר לפני שאנחנו עוברים לנשים הפורצות דרך והמנהיגות שגם נדון באותן נשים מהפריפריה שהן דווקא, מה שנקרא, בשכבות היותר תחתונות מבחינת לא הן, הן חזקות, אבל הן מוחלשות כל כך שהן באמת נאלצות לשרוד ומתמודדות גם עם העובדה שעיירות הפיתוח מושפעות מהזנחה מתמשכת אל מול מה שאישה במרכז מתמודדת אבל בתוספת. ואני מאוד מקווה שיישאר לנו גם זמן לדון על האתגרים האלה ולהעצים ולתת לכך גם מענים, לפחות ראשית מענים.

תודה רבה. אני חושבת שאת באמת סיכמת גם את מה שאני פתחתי איתו ואני שמחה לראות שאנחנו באותו כיוון. אני רוצה לתת לגברת דניאלה חרמון, מובילת מאבק קבוצת דורשי צדק למען דיור ציבורי.

שלום, תודה רבה. קודם כל אני רוצה באמת להודות לחבר הכנסת מאיר כהן - - - דימונה והוא היה המנהל בית הספר של הבן שלי והוא היה גם ראש העיר שלנו. ואני רוצה גם להודות לראש העיר שלנו בני ביטון שנמצא כאן. ואני יכולה לומר לך כתושבת דימונה שבחמש שנים האחרונות שאני מובילה את המאבק בנושא של הדיור הציבורי בדימונה יש לי כתף ואוזן קשבת בנושא הזה. אבל אני רוצה כמובן להודות, ולך גברתי שנתתם במה ליום ערי הפיתוח.

תראי, אני השתתפתי בסרט "סלאח פה זה ארץ ישראל" בפרק החמישי. הפרק החמישי מדבר בעצם על הדור הבא של ההורים שלנו שהגיעו בשנות ה-50 וה-60, אני הדור השני של ההורים שלי. את ההורים שלי לימדו לשתוק, אסור להם היה לדבר. כשהם היו רוצים לדבר היו אומרים להם "שומע" אל תדברי, בשקט לא לדבר. כשאני גדלתי והעזתי לדבר אמרו לי את לא מתביישת, איזה חוצפה ישראלית יש לך - - -

את יודעת, לי את לא צריכה לתרגם.

יש כאלה שלא מבינות. אז אני כבר הדור השני - - - ואני רוצה לומר לך שאין הבדל גדול בין הדור הראשון לדור השני. ועל מה אני מדברת – כשההורים שלנו הגיעו בשנות ה-60, בתחילת שנות ה-60, נתנו להם דיור ציבורי, דירות עמידר. זה דירות שנבנו באותה תקופה. אנחנו היום ב-2018, הדיור הציבורי של 2018 הוא בעצם אותו דיור ציבור של שנת 62' ושנת 72', אין הבדל ואין שוני.

וחבל לי מאוד שדווקא ביום הזה שיש את יום עיירות הפיתוח ואנחנו רוצים לדבר על הנשים ובוועדה למעמד האישה על מקומן של נשים בעיירות הפיתוח גם החבר כנסת היחיד שהיה פה לצערי הרב, מאיר כהן, יצא כי הוא היה צריך לגשת לוועדה הבאה, אבל אין כאן נוכחות של חברי כנסת כי זה לא באמת מעניין אותם, כי זה לא באמת אכפת להם. אם היה אכפת להם אז היום היה ב-2018 דיור ציבורי חדש לנשים מוחלשות בחברה הישראלית שנוח לרמוס אותן בדימונה וקריית שמונה ושלומי, אותו ראש העיר. למה? כי דיור ציבורי נחשב לעוני ואף ראש עיר בעיירות הפיתוח - - - ואני מתמודדת עם הדבר הזה כבר חמש שנים - - -

עניין הדיור הציבורי, את יודעת, הוא נושא שגם טיפלתי בו בוועדה והולכת לטפל ביום המיוחד שיהיה על הדיור הציבורי ואנחנו נעשה את הדיון הזה ונמשיך ואני בדיוק אתמול דיברתי עם סגן השר על ההבטחות שלו מהדיון הקודם ומתי הוא ימלא. אבל היום אנחנו רוצות לדבר על הנשים. בואי תתמקדי בנושא של הנשים ולאו דווקא בדיור הציבורי.

אני לא רוצה לדבר רק על דיור ציבורי. הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו זה הנושא של פערי השכר. אני יכולה לומר לך שאני עובדת במפעל שנבנה בשנות ה-50 וגם עליו סלאח פה זה ארץ ישראל עשה, בסדרה שלו הוא דיבר על המפעל הזה, פניציה מפעלי זכוכית. ואנחנו, אגב, לא רק בפיניציה, דימונה, ירוחם, מצפה רמון, קריית שמונה, שלומי. השכר שאנחנו מקבלות שם כנשים הוא שכר מאוד מאוד זעום. אני בקושי גומרת את החודש ואני מגיעה ל-4500 שקל נטו משכורת אחרי שאני נותנת את נשמתי ואני עובדת 30 שנה. ואני עובדת מקצועית. מנהלת חשבונות ברמה כמו שלי במרכז הארץ מקבלת 12,000 ו-13,000 שקל ברוטו. בעיירות הפיתוח זה לא קיים.

נכון, יש הפרשים בממוצעי השכר לאותם מקצועות בין המרכז לבין לא רק עיירות פיתוח אלא בכלל פריפריה מה שנקרא.

לכן העוול בין ערי הפיתוח למרכז ממשיך, לא נגמר. אז אולי זה היום יום חג בשביל יום ערי הפיתוח אבל אין באמת פערים משמעותיים ואני הדור השני. הבת שלי סיימה שבוע שעבר צבא, היא כבר הדור השלישי.

והדבר השלישי שאני רוצה לומר זה נשים בפוליטיקה – לא פשוט. אני רוצה ללכת לפוליטיקה בדימונה אבל אם אין לך כסף לא ישימו אותך ברשימה, לא של הליכוד ולא בשום מפלגה - - -

אוקיי, אני אציע לך משהו, את כבר בפוליטיקה. תגידי אני רוצה לרוץ או להיות נבחרת ציבור. כי את כבר בפוליטיקה. איך שאני מכירה את הפעילות שלך את בפוליטיקה. כלומר, אנחנו, זאת הבעיה, אנחנו כנשים כל עוד אנחנו מתנדבות ועושות ומקדמות נושאים בלי לדרוש מעמד מסוים זה בסדר מבחינת כולם ומקבלים אותנו בצורה מאוד יפה. ברגע שאנחנו באות ואומרות אנחנו רוצות ייצוג, אנחנו רוצות להיות נבחרות ציבור שם מתחילה הבעיה. וזה חשוב להגיד. תודה לך.

רציתי להגיד לך תודה רבה.

תודה לך. ברוכה הבאה חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה.

תודה גברתי היושבת ראש על הדיון החשוב הזה ועל האפשרות לזכות הדיבור. אני רצה בין הוועדות כמו כולנו ואני רואה פה באמת הרבה פנים מוכרות. את יודעת, הרבה מהדיונים שלנו עוסקים במקום הזה של לקדם נשים, ובטח נשים מהפריפריה. אבל זה לא רק הפריפריה הגיאוגרפית, זה פריפריה חברתית, פריפריה של מעמד, של עולים, ותיקים ועוד ועוד. ושני דברים שלמדתי במהלך העבודה שלי כדי לחלץ נשים, אחד כמובן זה ההשכלה, ואנחנו רבות עוסקות בזה ומקדמות.

אבל זה לא מספיק משום שהרגל השנייה שצריך לתת עליה את הדעת זאת התחבורה. משום שגילינו שכשאין תחבורה הראש וראשונה מי שלא יכולות אלו הנשים. המקום הזה של התחבורה הוא מאוד מאוד משמעותי והוא מקרין גם על הרבה מהשאלות שצפויות בדיון כל כך חשוב וביום כל כך חשוב של לבוא ולחבק ולסייע לפריפריה שמוביל חברי חבר הכנסת מאיר כהן. אני רוצה לבוא ולקרוא ולראות איך באמת אנחנו עושים את זה יותר טוב. כי גם בהקשר הפוליטי צריך להתבונן על זה, לבוא ולהתקדם.

מאוד מורכב, מאוד קשה כשאת לא נמצאת במרכז העניינים. אני אומרת לך, אני גרה בנתניה, גם חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן גרה בנצרת, אם אנחנו לא ישנות בירושלים אין לנו סיכוי להגיע לדיונים. הייתי פה היום בדיון על השב"ס בתשע בבוקר, אין לנו שום סיכוי. התחבורה מנתניה לכאן, 3-3.5 שעות בבוקר. רוב הנשים הן אמהות לילדים, ברגע שאוטובוס יוצא מהרבה מאוד מהמקומות, מהכפרים, ממושבים בשבע בבוקר, יום הלימודים לרוב עדיין לא נפתח. איך אפשר בכלל להתנהל. אין פה הלימה בין סדר יום שהחברה קבעה אותו, מתי נפתחים גנים, מעונות, בתי ספר, תחבורה, וההבנה הזאת של המבנה צריכה מאוד מאוד לחלחל. הרבה בעבודה שלנו על התקציב המגדרי נגענו בזה.

משום שאם אנחנו דורשות לבוא ולראות בפילוח של משרד התחבורה איפה יש תחבורה שמאפשרת ובדיון שאנחנו עוסקים כאן, בטח ובטח בקידום נשים פורצות דרך, שהמודל שלכן הוא באמת מודל חיקוי ואני רוצה להצדיע לכל אחת ואחת מכן כי הדרך היא קשה יותר והיא מורכבת יותר. ולכן צריך לבוא ולעודד, ולכן אני קוראת להחזיר את העידוד לרופאים ולמורים בפריפריה ובאמת לכל בעלי התפקידים שעושים, נותנים ומאפשרים.

ומדינת ישראל מדינה קטנה בסופו של דבר ויש לנו את היכולת לעשות אותה טובה יותר. והדיון שלנו על נשים כאן בוועדה הכל כך חשובה הזאת נובע מהמבנה החברתי שלנו. כי פערי המגדר מספרים את הסיפור. ואם אין תחבורה יוצאת החוצה בסופו של דבר המשפחה עושה את השיקול שלה ומי שיוצא לעבוד זה מי שמרוויח לרוב יותר כסף. אותו תפקיד, אותה משרה, אותו ניסיון ואותו ותק. אז אנחנו כאן באמת גם לומר תודה, חיבוק, ולברך על הדיון החשוב הזה גברתי. תודה.

תודה רבה. אני רוצה לתת לעורכת דין יעל לביא, מועצת נשים יהוד מונסון, בבקשה גברתי.

האמת שזה הדיון שאני נמצאת בכנסת בראשותך ואני פשוט נהנית ומתפעמת מהעשייה שלך ומהחיבור שלך לנושאים האלה וכל פעם אני אומרת איזה יופי שזה קיים ואיזה יופי שצריך להמשיך את זה. אני לפחות את הנושא של מעמד האישה גם בפריפריה וגם במקומות שהם חצי פריפריה, אני גרה ביהוד מונוסון, יהוד מונוסון עד לפני 10 שנים נראתה כמו שכונה בפריפריה. יש בה היום התחדשות עירונית מאוד מאוד גדולה אבל היא פריפריה בהרבה מאוד מובנים.

אני חושבת שצריך לתרגם את העשייה של הנשים המתנדבות, הנשים שעושות ביום יום, צריך לשנות את המשוואה שהן תהיינה חלק ממקבלות ההחלטות, שהן לא תפחדנה שצריך להגיד אני רוצה להיות חלק מהשולחן הזה, חלק ממקבלות ההחלטות שהן תהיינה גם שם. חקיקה יכולה לעזור אבל היא לא מספקת. אני חושבת שבמערכת החינוך כבר מבתי הספר היסודיים, בחטיבות והתיכונים צריך להכניס תכנית לשיתוף נשים בכל התחומים, בכל המגזרים, בכל המעגלים, שנשים לא תאבדנה ביטחון שפתאום הן רוצות להתמודד אבל הן שותקות והן לא יכולות להגיד את האני רוצה הזה, אני מסוגלת אני יכולה.

אנחנו רואים את זה גם בדיוני שכר. גבר שבתפקיד מקביל יקבל יותר מאותה אישה כי יש לה את אותה בעיה להגיד אני שווה, מגיע לי. לכן זה לא מספיק חקיקה. חייבים לייצב את האישה ולמצב את האישה במקום שוויוני. הכותרות שאנחנו נותנים להעצמת נשים לפעמים פוגעות כי אישה כמו שהיא באוניברסיטה מצליחה יכולה להצליח בכל התחומים באותה מידה ואפילו יותר. נכון שיש לנו להתמודד עם קשיים בבית ובמשפחה אבל זה לא קשור. אם אנחנו כחברה נכיל את הדברים האלה וניתן לזה מקום, שלא נורא אם יש ילדים ואפשר לעשות את התפקידים האלה אנחנו נעשה את זה. אבל זה חייב לבוא מפה וזה חייב לבוא מלמטה.

ואם ראש עיר במדינה, ולא משנה מי שמו, אומר יש לי רק שתי נשים מתוך תשע במועצה זה אומר שהוא בעצמו לא מקדם נשים בצורה שוויונית. כי אני משוכנעת שבמועצה שלו, בעיר שלו, יש הרבה נשים שיכולות לתרום ולעשות אם רק יאתרו אותן ואם רק יגידו להן קדימה, בואו, אנחנו ניתן לכן את כל התמיכה.

ישנה עוד בעיה והיא בעיה של ידיעה. הרבה נשים לא יודעות מה זה הפוליטיקה. לא יודעות איך לגשת לקמפיין, לא יודעות איך להציג את עצמן, לא יודעות מה הן יכולות להביא לשולחן. אנחנו צריכים לצאת באיזושהי תכנית גם ברמה העירונית או בשלטון המקומי או בכל מקום אחר שאפשר להציע את השירותים האלה. להציע את אותה השכלה שצריך – כי היא אומרת, אף פעם לא ראיתי מאזן, אף פעם לא ישבתי בישיבת מועצה, אני לא יודעת איך זה מתנהל, אני לא יודעת אם אני יכולה לעשות את זה, אם יש לי את היכולות. זאת אומרת, צריך לבחון את זה בהרבה אספקטים ואני משוכנעת שאנחנו נוכל לשנות את המשוואה הזאת.

תודה רבה. אני רק חייבת להגיד משהו – רק כאשר נשים חושבות להתמודד עולות השאלות האלה. כמה פעמים היא ראתה מאזן, למה כמה פעמים ראו חברי המועצות מאזן לפני. אפשר לחשוב שכולם באים עם רקע של ראיית חשבונות. פתאום מתחילים לשאול איזה יכולות יש לה. ואני אומרת לכם, כשגברים מתמודדים לא שואלים שאלות כאלה, לא הם את עצמם ולא הבוחרים אותם. זה לא אומר שאני מעודדת שהשלטון המקומי יכבשו אותו הנשים בלי שום ידע, לא, אבל אני אומרת, תראו איך החברה מסתכלת כאשר נשים רוצות להתמודד.

הדבר השני זה שאני חושבת שאנחנו הנשים, ואני מנצלת את ההזדמנות כדי להגיד את זה כי אנחנו לפני בחירות מקומיות, יכול להיות שלפני בחירות באופן כללי, אבל לפני בחירות זה בטוח לרשויות המקומיות, ואני אומרת שהכוח האמיתי שיש לנו בידיים כנשים עוד לא גילינו והשתמשנו בו. שזה שאנחנו אזרחיות והכל, והדרך שאנחנו מצביעות בה היא הכוח האמיתי שלנו. ולמה כולם מתייחסים אלינו כמובן מאליו? אנחנו 50%-51%, 52% לפעמים ואנחנו לא מתנהגות ככוח פוליטי שצריכים לחזר אחריו, שצריכים לבקש את רצונו וצריכים להבטיח לו מדיניות מסוימות ופוליטיקה מסוימת והישגים מסוימים כדי שיקבלו את הקול שלנו.

ואני חושבת שהגיע הזמן להתייחס לעצמנו באמת ולראות בעצמנו את הכוח ולהבין שהגברים האלה הגיעו, עם כל הכבוד לכל הגברים, כולל חבר הכנסת חברי דב חנין, הם הגיעו לאן שהגיעו כי אנחנו הנשים הצבענו גם כן להם. והם צריכים לדעת שאנחנו גם יכולות לא להצביע להם. אני רק רציתי להוסיף משפט אחד – הנשים, נכון שאנחנו עדיין אין לנו ייצוג במועצות המקומיות אבל אני אומרת לכם, בוועדות של המועצות המקומיות יש מקום לנציגי ציבור. ואני קוראת לכן כדי גם להתנסות מה זה הפוליטיקה המקומית תדרשו להופיע כנציגות ציבור בוועדות האלה ושם כל אחת תביא מהידע שלה ומהיכולת שלה ומהרעיונות שלה כנציגת ציבור בוועדות ותלמד איך גם להתמודד עם קשיים.

זה הקורס הכי טוב, את צודקת.

נכון. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה גברתי היושבת ראש, אני רוצה קודם כל להצטרף לכל מילה שאמרת. אני רק אחדד ואומר למי שעדיין לא יודע את העובדה הפשוטה הזו, כולנו כל הגברים בעולם קיימים רק בזכות זה שיש נשים, אחרת לא היינו בכלל קיימים, לא רק קיימים בפוליטיקה, לא קיימים בכלל.

אני רוצה להצטרף להערכה שנשמעה כאן על עבודתך ועבודת הוועדה הזו. אני מתנצל שאני גם הגעתי לדיון באיחור וגם יוצא כי יש לי דיון בוועדת העבודה על נושא שאני מקדם. אני רוצה בעיקר להדגיש את ההערכה הגדולה שיש לי לנשים בעיירות פיתוח, בערי פיתוח. אני רואה גם כאן באולם הזה, אבל יש גם רבות שלא נמצאות כאן, נשים מרשימות ומדהימות שבתנאים מאוד מאוד קשים לפעמים של מצוקה כלכלית וחברתית עושות עבודה נפלאה, לא רק למען עצמן אלא למען הציבור, למען שינוי, למען תיקון.

תראו למשל את העבודה המדהימה של נשים בתחום הדיור הציבורי, נושא שאני מלווה אותו. אני מסתכל על הנשים האלה ואני פשוט מלא השתאות מהכישרון, מהכוח הפנימי, מהאנרגיה, מהיכולת לעשות שינוי. אני רק מייחל לרגע שבו הנשים האלה שמנהלות את המערכה של הדיור הציבורי תשבנה במקומנו כאן בכנסת ובממשלה ואז, תאמינו לי, המדינה הזאת תהיה באמת ארץ נהדרת. תודה רבה.

תודה רבה. גברת שולה אגמי, בבקשה.

אני רוצה להודות לך על המילים החמות, מבטיחה להעביר את המסר שלך בדברייך בתחילת דבריי. לגבי, אני מסתכלת, אני רוצה יותר להתייחס לערי פיתוח, לנשים. מכוון שאני מכירה ופועלת שם ויש לי יועצות מדהימות למעמד האישה שעושות עבודה נהדרת בתוך ערי הפיתוח, יש בעיות אחרות גם במקומות אחרים אבל היום אנחנו מתייחסות לזה ואני מברכת על הדיון הזה כי יש בו חשיבות מאוד מאוד גדולה. אני פה חושבת שנשים בערי פיתוח שהן פעילות מרכזיות יש להן מכלול של בעיות כדי להתמודד.

אני יכולה לתת דוגמה – אם ראש עיר ישלב נשים בתוך הרשימות שלהם אז הבעיה תהיה פחות קשה מבחינה תקציבית. כי ברגע שהיא משתלבת בתוך רשימה זה כבר משהו אחר לגמרי. וגם הוא מקבל 15% על כל אישה שהוא מכניס שיש לו אינטרס היום יותר. ופה נשים, אנחנו מעבירות המון המון קורסים עם עמותת כן אצלנו בתוך מרכז השלטון המקומי וגם היושב ראש חיים ביבס יצא בקריאה לכל ראשי הרשויות לשלב נשים בתוך הרשימות, כמה זה חשוב ואיזה חשיבות יש לזה. ועדיין אנחנו נמצאות במצב כזה שעדיין לא נמצאות מספיק נשים שיכולות ומאפשרות לעצמן להתמודד. אני אתן דוגמה על עצמי שרציתי להתמודד, ופה לנשים שמועצמות ויש להן - - -

אני דוגמה שמאוד רציתי להירשם ללימודים ולצערי אין בבאר שבע, צריך לנסוע עד למרכז. אני אשמח שיהיה גם בבאר שבע.

אני יורדת גם למרכז וגם לצפון. אחר כך, אצל ימית, אחר כך. אבל מה שכן, אני אתן דוגמה אישית שרציתי להיות חברת מועצה בתל אביב לא ידעתי לא תקציבים ולא שום דבר, ידעתי לפעול. ידעתי שאני רוצה, כיוונתי את עצמי, דאגתי להשתלב בתוך רשימה שלוש קדנציות בלי לשלם. בתוך רשימה. וככה למדתי תוך כדי. ישבתי עם התקציבים - - -

הרי מילת המפתח היא הכוח האלקטוראלי. ברגע שמבינים שאת מביאה איתך קולות מקבלים אותך.

נכון, לזה רציתי - - - דאגתי שבאמת הוא יידע שיש לי את רוב הקולות. ופה אני מעודדת נשים גם בערי פיתוח דרך היועצות שעושות עבודה נהדרת, אני אחראית על היועצות למעמד האישה, ופה אני רואה אותן איזה עבודה נהדרת הן עושות ואיך לשלב. בתוך עמותת כן אנחנו מלמדים איך להשתלב לתוך, איך לצאת, רק צריכה לרצות וראש העיר צריך לדעת איך ל- - - ואז יהיה שוויון יותר. בתפקידים אחרים, גם בתפקידים בכירים יש לשלב נשים גם בתפקידים כי אז אם אנחנו רוצים שוויון אמיתי אז זה מתחיל מלמטה, לא יעזור.

אוקיי, תודה. אני רק רוצה להזכיר לכולם שנושא הדיון הוא לא רק שילוב נשים בפוליטיקה. יש עוד ועוד הצלחות שאני חושבת שכדאי מאוד גם להזכיר. אני אתן לד"ר אבי שגב, בבקשה.

אני קודם כל מתנצל שאני לא אישה אבל מעמד האישה בוודאי וודאי - - -

אני חושבת שזה דבר שעושים הפוך ממנו כל יום בבוקר לא?

אני לא עושה את זה, אני קיבלתי פטור בבר מצווה. אני מלווה את שלושת בנותיי כבר 26 שנה במערכת החינוך בחינוך ואני רוצה להגיד לכם שהדיון הזה מקורו, למעשה לא היה צריך להיות פה גברתי, הוא היה צריך להתחיל בוועדה החינוך. כי כאשר החיברות לנשים וההכוונה שלהן הוא למקצועות שהם לא שיא למעלה משם אנחנו מתחילים. כשאומרים לאישה לכי תלמדי במגמת אופנה זה נורא מתאים לך אבל תלמדי פחות מתמטיקה, אני נתקל בדברים האלה גברתי, כשאני הייתי צריך לשמוע מנהלי בתי ספר לא מתאמצים יותר מדיי בשביל מקצועות מדעיים לקדם בהם בנות כאב לי. אז אנחנו יכולנו להוסיף תקציבים מהבית לטובת הבנות. אבל לא כולם יכולים, ולדעתי הרבה מאוד נשים בחברה הישראלית, בעיקר בפריפריה, לא נגישות לקידום הזה. לכן החינוך בבתי הספר ובתיכונים.

השבוע הייתי בכנס יזמות בבית ספר בדימונה. התלהבתי. ראיתי מתוך משהו כמו 150-200 תלמידים, באמת כמעט מחצית היו שם בנות. שאלתי את עצמי האם תגענה אי שם לצמרת, לתקרת הזכוכית, כי הן רואות מורות מצוינות, הן רואות מרכזות שכבה מצוינות, הן אפילו לפעמים רואות מנהלות בתי ספר, אחת מהן כאן, בלה בן סימון, אבל הן לא רואות מנהלי אגפי חינוך שהן נשים, הן לא רואות בפיק של הצמרת יש תקרת זכוכית שחוסמת ואת זה צריך לשבור. הפטישים, גברתי, כמו שאמרת, הם לגמרי פוליטיים. נשים צריכות להבין שהכוח הפוליטי העצום שלהן הוא כמו שאמר חברנו פה, ריצ'רץ', ניסן בן חמו אמר ריצ'רץ'.

ולכן אני קורא לכן לקום ולזוז כמו דניאלה חרמון, כמו אחרים שמזיזים את עצמם לתוך פעילות חברתית דוחפת כי כנראה זה הפתרון, הדחיפה מהצד שלכן. אני בתור אבא לבנות בוודאי אתמוך. ואי אפשר להגיע למצב שבו אנחנו צריכים להגיע לפעילות חברתית למען אלה שחלשים בחברה, שהם בעיקר נשים. כי האישה בדרך כלל מגדלת את הילדים גם כשהיא נשארת לבד כחד הורית. בסוף מה שקורה זה שאנשים נפלאים כמו דניאלה וחברותיה על חשבונן הפרטי מובילים את המאבקים הגדולים האלה. ולכן אנחנו צריכים תמיד לדחוף אותן, גם בתוך מסגרות הכנסת גברתי, לדאוג לחקיקה שתאפשר להן גם אפשרות לדחוף יותר גם אם צריך לתת על שכר וקידום. תודה.

אני חושבת שהחקיקה נעשתה בעניין ייצוג ברשויות המקומיות ואני חושבת שחקיקה באופן כללי במדינת ישראל במה שקשור למעמד נשים היא חקיקה מהטובות בעולם. הפער האמיתי הוא בין המציאות לבין החקיקה, למה שאנחנו שואפות להגיע. אני ראיתי את הויכוח שנוצר תוך כדי ורוצה לדבר עליו, ותיכף אני כמובן אתן לחברת הכנסת. על הנושא של חלשות – הנשים אינן חלשות. אישה שהגיעה למקום שהיא לא מכירה אף אחד והצליחה לגדל חמשה או ששה או שבעה ילדים והצליחה גם הרבה פעמים לפרנס אותם ולעשות את כלכלת הבית וגם לפתח יחסים חברתיים בתוך השכונה זאת לא אישה חלשה. יכול להיות שהיא מוחלשת, אבל היא לא חלשה. מסתכלים עליה בצורה כזו אבל היא לא חלשה.

חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה.

תודה גברתי היושבת ראש. אני חושבת שיש לנו פה זכות גדולה שהיושבת ראש היא אישה פורצת דרך. גם באה מהצפון הפריפריאלי, גם זה ולכבוד הוא לנו שאת מנהלת. ועל זה אמרה מרגרט תאצ'ר שאם אתה רוצה שמשהו ייאמר תבקש מגבר, אם אתה רוצה שמשהו ייעשה תבקש מאישה. וחברות יקרות אני רוצה לפתוח בדברים האלה. סיפור חיי הוא כסיפור הנשים בארץ ישראל. אני נולדתי בשכונה שאמרו שממני יכול לצאת או מזכירה או במקרה הטוב, אמא שלי הייתה מאוד מבסוטית אם הייתי תופרת, אבל באיזשהו שלב בחיים קיבלתי הזדמנות. ופה הסיפור.

אנחנו לא צריכות שום דבר חוץ מהזדמנות. כי כל התכונות של הנהגה, מצוינות והצלחה נמצאות בילד אין בתוכנו. וברגע שקיבלתי הזדמנות ובאה הממשלה ואמרה, אותה שולחים לבית ספר הכי טוב בחיפה עם כל הכלים, עם הכרטיסייה, עם הביגוד, אני ידעתי לקחת את ההזדמנות. וכשסיימתי תיכון בהצטיינות אז גם הדלת של הצבא נפתחה בפניי, וכשסיימתי את הצבא אז גם הדלת המקצועית והקריירה והתואר הראשון והשני והלימודים בחו"ל. ואני מסכימה עם דבר אחד שאמרת – תקרת הזכוכית, ואתם יודעים למה? כי עכשיו אנחנו רואות איפה החסמים. אבל התפקיד שלנו, חברות, זה לשבור את החסמים.

ואין אישה חלשה. נגישה אליי אישה ואמרה, מה את רוצה ממני, אני לא יודעת קרוא וכתוב. אמרתי לה, את יודעת יקירתי שהבן שלך היה צריך את עזרתך בבית ספר זה לא עניין אותך שאת לא יודעת קרוא וכתוב. הגעת לשר החינוך, הפעלת שביתה בבית הספר, לא נתת לנו לנשום בעירייה. אני הייתי 18 שנה סגנית ראש עיר לפני שבאתי לכנסת. יש לך את זה. יש לנו כושר מנהיגות, יש לנו כושר הנהגה.

אני פונה אליכן בשני דברים: אל תתנו לצד הגברי לסכסך בינינו. הם נוהגים להגיד שני דברים, שאישה לא מקבלת אישה, ושאנחנו רכלניות ולא מפרגנות. סליחה, לכל מה שהגעתי בחיים שלי, לסגנית ראש עיר ולקריירה זה בזכות מעגל נשים. ויושבות פה נשים בקהל שעזרו לי. וגם כחברות כנסת, יש בינינו חילוקי דעות, אנחנו לא מאותה מפלגה, אבל אנחנו רוכשות כבוד, ושיפסיקו להגיד לנו שאנחנו מרכלות. אנחנו משתפות.

פעם שמעתם את הגברים כשיושבים ומרכלים? אז הם לא מרכלים, הם דנים, הם מתווכחים. אנחנו אלה שמרכלות.

אני פגשתי את שלי, איך אני אומרת לך שאנחנו משתפות, אני פגשתי את שלי שבוע שעבר בבאר שבע, היום נפגשנו כבר התחבקנו והתנשקנו, מחר אנחנו מחליפות מתכונים. זה ברכה. אנחנו משתפות. אין אישה שלא למדתי ממנה משהו בחיים שלי. ואני קוראת לכן מפה, חברות יקרות ונשים יקרות, תבואו לבית הזה, לעיר, למקום העבודה, והיא צודקת כבוד היושבת ראש, אנחנו חסרות בכל מקום, אנחנו צריכות להיות על שולחן מקבלי ההחלטות לא רק של השלטון המקומי ששם אנחנו חסרות אלא בכל מקום עבודה. כי לנו יש מס ערך מוסף, אנחנו רואות בהכללה, אנחנו יודעות יותר טוב, וכל מי שהגיעה לכאן אני מברכת אותה, אני כתובת ופנייה לכל מי שרוצה. אפשר. אם אני יכולתי כל אחת יכולה. תודה.

תודה רבה חברת הכנסת לאה פדידה. אני בדיוק שומעת את כל הדברים האלה וזה מחזיר אותי לימים שעבדתי בהם בארגון נשים נגד אלימות והעברתי כל מיני קבוצות לנשים. ואני תמיד אמרתי להן, כשגברים יושבים ומדברים אחד על השני הם או שהם עושים מה שנקרא נטוורקינג, בונים מערכות, וכשאנחנו עושות את זה אז אנחנו רכלניות. וכאשר גברים מתמודדים אחד מול השני יש תחרות אבל כשאנחנו עושות את זה זה נשים תוקעות סכין אחת לשנייה.

הרגשתם פעם - - - אני אומרת לכם, כמי שבעולם הפוליטי הרבה שנים, אני אומרת לכם שמלחמות עולם נוצרות בין גברים, אבל קורים להן תחרות והתמודדות ופוליטיקה, אבל כאשר נשים נכנסות לתחום הזה הן הופכות לתככניות ולמרכלות ודברים כאלה. אז תאמינו בעצמכן ואל תקשיבו לאחרים.

כשהם כועסים הם אסרטיביים וכשאנחנו כועסות אנחנו ביצ'יות - - -

לא, וכשהוא מדבר בלהט אומרים שממש כואב לו ואכפת לו מהנושא, כשאנחנו ככה שואלים אותנו למה את היסטרית, פתאום את היסטרית.

מציירים את עיירות הפיתוח עכשיו שהכל ורוד שם - - -

אף אחד לא צייר - - - יש נשים שביקשו לדבר וחלק מלנהל את הדברים בצורה פמיניסטית זה לתת לכל הקולות להישמע. אני לא אומרת לאף אחד מה להגיד. ואני דווקא אמרתי, אל תתמקדו רק בעניין הפוליטי, תביאו גם את הבעייתיות הקיימת. אני קראתי חומר לפני שהגעתי לישיבה הזו, אחוז ההשכלה הוא מהנמוכים בארץ, אחוז ההשתכרות מהנמוכים בארץ, אני פגשתי קבוצות של נערות במצוקה, של נשים שסובלות מאלימות, אבל לא אני צריכה להביא את הקול הזה. אני לא אביא את הקול הזה כי אתן יודעות מה, אם אני אעשה את זה אחר כך יגידו מה היא מדברת על עיירות הפיתוח ומה היא מכפישה את עיירות הפיתוח. אני מאמינה שהקול שלכן הוא זה שצריך להישמע, לכן אני נותנת לשרה מלול מדימונה. בבקשה גברתי.

תודה רבה גברתי. אני רציתי להתחיל עם כמה דברים ורציתי להתחיל מחופשת לידה, שבארץ חופשת הלידה היא שלושה חודשים ועוד שלושה חודשים באופציה. ולא מכריחים גברים לקחת - - -

בלי תשלום, לא באופציה.

כן, גם, אבל הם לא חייבים, מערימים קשיים. אם גברים יקחו חופשת לידה בתשלום בלבד כשהם חייבים לקחת חלק זה חלק בנשיאת הנטל המשפחתי וזה גם מלמד את הילדים את השוויון בין הנשים והגברים.

שנית, ספרים בבתי ספר או בגנים, כמו שאת אמרת שהם גם נתנו דוגמאות אחרות שבנות הולכות לספרות או לאופנה או כל מיני דברים כאלה. זה גם צריך להיות. גם בספר במתמטיקה כתוב כמה קלוריות אישה צריכה לאכול וכשלגבר נותנים משהו אחר אז את כבר מייעדת עם השפה. וגם כשאומרים לילד מי יכול אז אוטומטית מי יכול זה בן. השפה שלנו היא מאוד - - -

העצמה הנשית במנהיגות - - -

השפה היא מאוד מאוד משפיעה. אני ראיתי את זה כמורה שראיתי שכשדיברתי בצורה אחרת אז בנות השתתפו וכשהפרידו בין בנות לבנים הבנות יכלו ללמוד כי אסור לך, תהיי יפה ותשתקי, אל תיראי חכמה כי אז מפחדים ממך. יש המון דברים. יש הפרשי שכר. באותה עבודה גם בממשלה, גם במוסדות ציבוריים, הפרשי שכר של 30% בין גברים לנשים. וכאן החקיקה לא עושה כלום.

דניאלה עוסקת בקשר לדיור. רוב הנשים צריכות לדאוג לילדים ולדיור ואין כאן. יש תחבורה ציבורית כמו שהייתה פה חברת הכנסת לביא, גם תחבורה ציבורית, רוב הנשים משתמשות בתחבורה ציבורית כי הגברים לוקחים את הרכב ואם כבר אז זה לעבודה. את לא יכולה אז את מתניידת. יש לנו מעונות יום שלא תמיד יש מענה במעונות יום גם לחגים או לנשים שעובדות שעות ארוכות. יש המון המון דברים, אני רק רשמתי תוך כדי, ואין מענה, אין פשוט מענה, ובמיוחד בפריפריה. אני חושבת שצריך לעשות משהו, אני לא יודעת אם רק חקיקה, אבל ממש ממש צריך לעשות.

תודה רבה. בגלל זה כשפתחתי את הדברים שלי ואמרתי שהנשים לא רק מתמודדות עם האפליה המגדרית בעיירות הפיתוח, לא עם האפליה בהיותן נשים אלא גם כן על רקע מעמדי, כלומר עיירות הפיתוח סומנו מההתחלה, לצערי הרב, לשכבות המוחלשות מבחינה כלכלית והמדינה לא עשתה כלום או לא עשתה מספיק כדי לשפר את המצב הכלכלי של העיירות האלה או של הערים האלה. ובנוסף לכך אני חושב שהמימד של להסתכל על שתי קבוצות עיקריות שנמצאות, בהתחלה זה היה המזרחיים ואחר כך הגיעו גם יוצאי מה שהיה ברית המועצות או רוסיה. אני חושבת שאין מה להתנער משלושת המימדים האלה שביחד מהווים את המציאות של הנשים.

ענת כנפו, חברת מועצה וסגנית ראש מועצה לשעבר בהר אדר, בבקשה גברתי.

קודם כל אני גם רוצה לברך על הדיון המאוד חשוב הזה ועל העבודה שאת עושה בוועדה. אני רציתי להתחבר לבקשה השקטה הזאת שלך, שלי מרגי, שאתן רוצות להירשם לקורסים האלה כדי להגיע ולהיות חלק מהמארג הפוליטי ולהשפיע ואין לכן את ההזדמנות. אני עברתי קורס כזה בכן יחד עם השלטון המקומי. אני רצתי פעמיים לראשות מועצה בהר אדר. בפעם הראשונה הכנסתי 4 מנדטים מתוך 9, בפעם השנייה 2, עבדו עליי ככה טוב.

אני חושבת שמאוד חשוב שנשים שרוצות לעשות שינוי ולהתמודד באמת צריכות ללמוד מה עומד בפניהן. לא רק את התקציב כמו שאת אמרת ולא רק את הדברים של התוכן אלא עוד יותר איך להצליח לעבור את השלב הזה של הבחירות ולהגיע. כי זה שלב שונה לגמרי והרבה נשים נרתעות ולא בכדי מהמאבק הזה, החזק, שיש במין הגברי ששולט. וראינו כאן דוגמה לפני שישבת, גברת פדידה, היה כאן אחד מראשי העיר, שראינו את הדוגמה של ההתנשאות הזאת של מי ש- - - ראינו שיש מוסיקה שמאוד קשה לנשים להיות נוכחות בתהליכים האלה.

השיטות של ההיבחרות של גברים ושל אחזקת מוקד הכוח, גברים, אני אומרת בצורה כללית כי הם אלה ששולטים היום ומאוד קשה לנשים לפרוץ את זה, זה שיטות שאנחנו לא מכירות, אנחנו לא מתכוננות אליהם, אנחנו מופתעות כשפתאום לוקחים לנו רשימה של תומכים ועושים לנו כל מיני טריקים שאנחנו פשוט לא היינו חושבות על דעתנו לעשות ואנחנו מפסידות בסוף המרוץ הזה - - -

מי שמשחק כדורגל צריך ללמוד את הכללים של כדורגל, יקירתי.

נכון, רוגבי זה רוגבי, נכון מאוד, אי אפשר לבוא עם נעלי בלט. זה בדיוק המסר. ואני מוכנה בשמחה רבה, אם תרימי את הכפפה, גברתי היושבת ראש, אני רואה שבפריפריה יש צורך כזה. אני השנה לא מתמודדת, אני לא נכנסת, הייתי שתי קדנציות, זה 10 שנים שהספיקו לי. אני אשמח לתת בהתנדבות, אני מאמנת אישית במקצוע שלי, אני אשמח לתת בהתנדבות פעם בשבוע למי שרצה בפריפריה או בצפון או בדרום כי במרכז אני חושבת שיש מקום. אם יש קבוצה שרוצה לרוץ פשוט לתת לה את הכלים, לתת לה את הדרך, גם על הקמפיין עצמו וגם על ההתמודדות מול הגברים אני אשמח.

תודה רבה וישר כוח. אני חושבת שזאת הצעה מעניינת, הנשים שמעו. אני רק רוצה להגיד דבר אחד – אני רוצה לראות נשים בפוליטיקה ובפוליטיקה המקומית, אבל אני לא מסכימה עם האמירה הזו שאנחנו חייבות לשחק את המשחק כמו שהגברים עושים.

ללמוד אותו.

אנחנו צריכות לעשות פוליטיקה אחרת, ובדרך שלנו, ואני חושבת שאחד הדברים שהייתי רוצה לראות מנשים שנכנסות לפוליטיקה זה שהן ישנו את הפוליטיקה. אני אמרתי דבר אחד בתחילת דרכי, אני אמרתי שאני נכנסת לפוליטיקה כי אני רוצה לשנות. וברגע שאני ארגיש שהפוליטיקה משנה אותי, אני באתי לשנות ולא להשתנות. ואני חושבת שלפעמים למרות שלא נוח לשחק רוגבי בנעלי בלט אבל אולי צריך לסדר את השטח בצורה אחרת - - -

אחרי שנכנסים את צודקת, צריך אבל להיכנס.

אני לא בטוחה, את יודעת מה, אני לא בטוחה. אני נבחרתי ואני נכנסתי בלי לעשות את כל הטריקים שעושים ומבלי לעשות את ה- - - לטווח ארוך אני חושבת שזאת ההצלחה שלנו ולא לאמץ דרכים שהן לא מקובלות עלינו ואנחנו טוענות שאנחנו נכנסות לפוליטיקה כדי לשנות אותן. ברגע שאנחנו מאמצות את הדרך הזו אנחנו שוכחות למה נכנסנו, ככה אני מאמינה. זה לא אומר שכל הגברים - - -

ממש לא התכוונתי לזה, התכוונתי - - -

אני יודעת. אני לא יכולתי להשאיר את האמירה תלויה ככה באוויר, הייתי חייבת לענות.

חני קוזיליוב, בבקשה גברתי.

אני רוצה קצת להגיד דברים שאנחנו לא יכולות כל הזמן, הנשים, כל מה שנאמר נכון אבל יש פה בעיה אחת שהיא גם אנחנו. אנחנו הנשים לא אוהבות לפרגן אחת לשנייה וזו אחת הסיבות שאנחנו נופלות. אנחנו נופלות בין כולם כי אם היינו מגובשות כמו שהם זה לא היה קורה - - -

את יודעת כמה גברים לא מפרגנים אחד לשני? - - -

את יודעת שאצלנו כשקורה משהו, אה, היא הצליחה, הדיבורים אצלנו מה הם הולכים, ואני רואה את זה בשטח אצלנו בדימונה, אה היא הייתה איתו, אה הוא עשה איתה, וזה מגיע לילדים וזה מגיע למקומות ועד שאת מרימה ידיים ואת מתקפלת.

לא, אסור לנו להתקפל, אסור לנו להתקפל - - -

אבל תקשיבי, אני אומרת דבר כזה, אנחנו צריכות לתת את הכוח ולעשות את - - -אחת לשנייה ולפרגן ולדעת לקבל דברים, לדעת גם לקבל נשים שהן לא בדעות שלנו. לא מקבלים את זה, אני רואה את זה בדימונה איך מדברים. סתם לדוגמה, על דניאלה, אם היא אומרת משהו את לא מבינה איך הפייסבוק מוצף שמשהו לא בדעה ואחת יורדת על השנייה. למה שלא תפרגנו, אתן נלחמות על אותו נושא, למה אתן נכנסות אחת בשנייה, זה דברים מגעילים. אז אני אומרת מי הבעיה, זה אנחנו, אנחנו גם בעיה.

אני רוצה רק להגיד דבר אחד. אנחנו הנשים תוצר של החברה שלנו והחברה שלנו טפטפה לנו כל הזמן איך להיות ואיך להתנהג ואיך להתייחס אחת לשנייה. וזה חלק מהכלים שבהם שולטים גם בנו, ככה שולטים בנו. ואני חושבת שאחד הדברים שאנחנו צריכות לבדוק עם עצמנו כל הזמן, יום יום, איך אנחנו מגיבות. זה לא אומר שהגברים אין מלחמות ביניהן - - -

יש, אני לא אמרתי, אבל כדי להתגבר - - -

אבל גברים יודעים שכאשר מספרים עליהם את הסיפורים האלה זה לא פוגע בהם ממש, והם לא משלמים מחיר יקר. הם מכים בנו בנקודה כאילו נקודת התורפה שכל אחת תירתע ברגע שיגידו עליה את הדברים. אז זה אחד הכלים שמשתמשים בהם נגד נשים ויכול להיות שחלק מהנשים נופלות לתוך ההתנהגות הזו ומתנהגות ככה כי ככה גידלו אותנו. ואני חושבת שהמאבק העיקרי שלנו הוא פנימי קודם כל בתוך כל אחת עם מה שגדלה עליו ולהתחיל לעשות את השינוי הזה.

אני רוצה לתת לליאל טולצי'נסקי.

שלום לכולם. אני במקור מיוקנעם, בחרתי לגור בפריפריה, אני מכירה את לאה מהיותי בנוער הפעיל, בנוער החברתי של יוקנעם שהיא עבדה - - - אני רוצה - - - כמה נתונים כדי להבהיר. אני בת 30 ומחפשת את ההזדמנויות לפרוץ, אני אמא לארבעה קטנים וחשוב לי להעלות את הסוגיה. אותי מקומם פעם אחר פעם שאני צריכה להגיע למעונות התמ"ת ומה שנאמר לי זה לכי, תעבדי עד ארבע-חמש תקבלי מינימום, תבואי אלינו יהיה לך פה מקום. אני רוצה לבחור במעון טוב שמפוקח על ידי ממשלת ישראל ומה שהמסר הסמוי שנאמר תהיי קטנה תהיי חלק מאיתנו. את רוצה להיות גדולה, את רוצה להיות משמעותית את רוצה להיות פעילה, תחפשי במקומות אחרים, אולי לא מפוקחים, אולי ב- - - במקום מה שאנחנו משלמים. אבל זה מבחינתי מסר שאנחנו כחברה צריכים לשנות.

אני קצת לא הבנתי. כלומר, את עובדת ומה הדרישה שלהם?

הדרישה של משרד התמ"ת שתעבדי עד ארבע, את צריכה להוכיח לנו שאת עובדת כמה שיותר שעות אבל את מרוויחה מינימום כסף ואז את חלק מהמעונות ששייכים לתמ"ת - - -

- - -

גם לא כדי לקבל הנחה, עזבו, את יודעת משהו, גם אם זה לקבל הנחה, המסר מבחינתי הוא בעייתי. המסר, עצם זה שבאים ומסתכלים ואומרים, מסתכלים קודם כל עליי, ברור, עזבי כמה בעלי מרוויח, זה גם אינדיקציה במערך אבל זה העסק השולי, אבל המסר שבא ואומר שאם את רוצה להיות אמא, את רוצה להקים משפחה, את רוצה להצליח – אוקיי, אז את צריכה או להיות אישה שמרוויחה קצת כי אין מה לעשות, אנחנו בפריפריה, אנחנו מתפתחים לאט, אנחנו מתקדמים לאט, המשכורות אחרות, השפה אחרת, או שבסדר, תחפשי את עצמך בתוך משפחתונים, לא שאני נגד משפחתונים אבל הם לא מפוקחים.

בעצם אני מרגישה פעם אחר פעם שהמסר הסמוי אליי בתוך החברה שלנו זה אם את רוצה להתפתח, אם את רוצה להצליח את צריכה לרמוס הרבה מאוד דברים בדרך. אם זה בפן המשפחתי, אם זה את הפן הכלכלי. אני מרגישה, ואני אחדד את זה, אני מרגישה שבעצם החברה באה ואומרת, אישה צריכה לעבוד הרבה, להרוויח קצת ולהחזיק משפחה לתפארת מדינת ישראל ואחר כך נדון במה קורה עם החינוך וכו' וכו'.

אוקיי, אבל אני חושבת שיכול להיות שזאת המסקנה שהגעת אליה אבל אני חושבת שיש פה גם מה להגיד על כל הנושא עד כמה המדינה משקיעה ומפתחת שירותים לאזרחים שלה ובאופן שוויוני. אי אפשר להתעלם מהעובדה שמערכת החינוך לגיל הרך כמעט לא קיימת כמו שצריך במדינת ישראל וזה נושא שצריך לעבוד עליו ולפתח אותו ואנחנו קיימנו כמה וכמה דיונים בנושא הזה.

הדבר השני, אי אפשר גם להתעלם מהעובדה, אני למשל הייתי רוצה כן לראות סבסוד למעונות יום ולגנים למשפחות קשיי יום. ואין מה להגיד, אנחנו חברה שמפתח בה עוני. השאלה היא, כמו שאמרתי, זה לא רק האפליה נגדנו כנשים אלא גם כן כמה המדינה משקיעה במה שנקרא הפריפריה או עיירות פיתוח. נתון אחד הדהים אותי למשל, אתן יודעות שהתקציבים המועברים להתנחלויות הם כמעט כפול מהתקציב המושקע בעיירות הפיתוח. לכו תבדקו את זה למשל.

תראי - - - לא כי זה נתון שחשוב לשים עליו תשומת לב. אין ספק ש- - - אני לא מסתכלת על הפער הכספי שאני לא מספיק בקיאה בו אבל אני חושבת שכשמשקיעים בעיירות פיתוח אנחנו חייבים להסתכל לא רק על מי שנמצא במקום החלש ובעוני, כי נכון שזה הבסיס למושג עיירת פיתוח, אלא גם על אותם אנשים שרוצים להתפתח מתוכה ועדיין להישאר בה.

בסדר גמור. אבל בסופו של דבר סדר העדיפות צריך להיות קודם כל לתמוך במוחלשים. ככה לפחות אני מאמינה למרות שזה לא מה שקורה במדינה. אבל אני מאמינה שההשקעה העיקרית מצד המדינה צריכה להיות למוחלשים.

- - - יש לך הרבה יותר מכשולים.

ברור. נגה שרון, מתמודדת למועצת העיר עפולה, בבקשה גברתי.

אני בת 47 עם שני ילדים, חיילת בקורס קציני חי"ר וחייל משוחרר מגולני ובעצם אמרת נכון שאנחנו מגיעות אחרי קריירה, גברתי, אמרת אחרי קריירה לפחות אחת או שתיים. ונכון, אני פרשתי משירות בתי הסוהר לפני 5.5 שנים ואני מבקשת לספר אנקדוטה בקשר לאפליית שכר או תנאי נשים גם במערכת ביטחון. אז כן יש אפליה מגדרית ושווה מאוד לבדוק אותה, אני מניחה שיום יבוא ואנחנו כן נעשה פה איזשהו דיון גם על הנושא. אני הייתי פעמיים בהריון בעת ששירתתי בשב"ס. 18 שנה עבדתי שם. שילמתי מחירים. הייתי בהריון ויצאתי לקורס קצינים מאוחר שאני בהיריון ואי אפשר לעשות קורס קצינים בהיריון. אחר כך הייתי עוד פעם בהריון, ולכן קורס הקצינים שלי התעכב, שזה בעצם אפליה מול גברים שהאופק הקידומי שלהם הוא באמת קל יותר ולא מופרע כמוני בהריון. אחר כך היה גם קיצור - - - לחג פעמיים בשנה - - -

אני יכולה להגיד משהו, סליחה - - -

יקירתי, אני הייתי גאה שהייתי בהריון והפסדתי ולא הוא יכול להיות בהריון, שלא יקחו את זה ממני.

אני רוצה - - -

אבל הקריירה שלה נקטעת.

אני רוצה לשמוע על נשים בעיירות פיתוח, לא על נשים בשב"ס, סליחה שאני אומרת את זה.

אז אני מתמודדת פעם ראשונה, עפולה בת 92, אנחנו פריפריה גם, אמנם קצת דרומית. ולמעשה לא היו נשים עד היום שרצות לפוליטיקה וגם לא בתפקידי מפתח. פעם ראשונה שבעצם אני מרכיבה גם סיעה, אני תחת - - -

מה התכנית שלך אם תיבחרי, מה את רוצה לעשות בעפולה?

אני גיליתי שלמשל בעפולה שזה פריפריה, בבית החולים אם אנחנו מדברים על נפגעות תקיפה מינית ואונס בעפולה בבית חולים העמק אין חדר מצב. זאת אומרת, דבר שכזה באזור מאוד גדול, בבתי החולים יש חדר 4, חדר 10 שמכניסים בעצם, זה שירות. למשל את הנושא הזה אני מאוד ארצה להרחיב בעיר שלי. אני מתמודדת באמת במערכת מאוד גברית, היו שתיים לפני שהיו מספר שתיים, אבל לתקופה מאוד קצרה ישבו במועצה כי נאלצו להגיע לשמש. אני מתחייבת לא לברוח וכן לשמש כשאני אשב ואקדם.

אני לא מבינה מדוע עמותת כן שהיא כוח נשי ונותנת מענים גם בפריפריה וגם לנשים כדי לרוץ ולקדם את עצמן לא נפתח בעיר שלי. רואיינו, היו ראיונות, הובילו את הרצון להיכנס לעפולה אבל משום מה זה לא נפתח. אבל אני נסעתי ועשיתי מעשה והגעתי לשלטון המקומי בתל אביב ולמדתי. זאת אומרת, נאלצתי לנסוע פעם בשבועיים, פעם באמצע השבוע, פעם ביום שישי, אפילו למדתי באקדמיה לרטוריקה ממקימות הסלון, מחנה רדו, She speaks, למדתי איך לעמוד מול קהל ולהישאר אישה אבל לעמוד בחברה הגברית.

אני מתמודדת במצב עירוני שכזה שהגיעו, אני חד הורית כבר 15 שנה, והגיעו לגרוש שלי ואמרו, אנחנו יודעים עכשיו למה התגרשת ממנה, אנחנו מבינים למה, כדי להקטין. ואני שמחה מאוד שאפילו הגרוש לא לקח את הסיטואציה הזאת והוציא אותי אלא הוציא אותי אפילו הרבה יותר גדולה. זאת אומרת, אלו הדברים שאנחנו מתמודדות כשאנחנו מגיעות לשולחן - - -

אני רוצה להגיד לך משהו, סליחה שאני קוטעת אותך - - -

האג'נדה שלי בגיל הרך, הפיקוח של הגיל הרך מגיל לידה עד שלוש - - -

אתן רוצות עצה ממני, כשתופיעו מול נשים אל תדברו על הקשיים שלכן, אל תספרו מה עשו לכן, תגידו מה אתן הולכות לעשות, תגידו לנשים ולגברים למה טוב שיבחרו בכן ומה אתן הולכות לקדם. אני רוצה כשאני מצביעה אני רוצה להצביע לאישה חזקה שיודעת מה היא הולכת לשנות בתוך העיר הזו ומה היא - - - היא הציעה שהיא תלווה עכשיו אני לחמש דקות עשיתי את זה. אני חושבת שמרוב שמדברים על ייצוג נשים בפוליטיקה כל אחת חושבת שרק בגלל שהיא חולמת להיות במועצה או בפוליטיקה אנשים צריכים לבחור בה. אני לא מדברת עלייך, אני מדברת עכשיו באופן כללי - - -

החלום שלי להיות חברת מועצה, זה מתחבר לי פשוט, אני החלום שלי להיות חברת מועצה - - -

אחד הדברים שצריך להוכיח אותם כפוליטיקאי שאנחנו יודעים להקשיב לאנשים.

אוקיי, אז אני אחכה לשאלה.

שאנחנו יודעים להקשיב לאנשים. ואני חושבת שאי אפשר לצפות שאנשים יבחרו בנו רק כי אנחנו רוצות. אנחנו צריכות להגיע עם אג'נדה ברורה. זה מה שלא מוצא חן בעיניי במה שעושים בעיר שלי. ואני ישבתי והקשבתי, ערי הפיתוח מלאים בעיות, יש בהן בעיות ויש בהן מצוקות ולצערי הרב לא שמעתי עליהן בדיון הזה. נשים הן פורצות דרך כי הן מצליחות לעבור את כל הקשיים האלה ובכל זאת להצליח. ואני אומרת לכן, יש נערות במצוקה בכל עיר, ויש נשים שמנסות להיאבק נגד האבטלה הרווחת בעיירות הפיתוח ורוצות דיור ורוצות השכלה יותר טובה לילדים שלהן.

אז אני חושבת שיש את הכוחות ואני ראיתי עכשיו מולי נשים חזקות. אבל אני חושבת שאנחנו צריכות להתחבר יותר למציאות שלנו ולא רק לחלומות שלנו. נצליח להשיג את החלומות כאשר אנחנו מכירות את המציאות ויוצאות ממנה.

אני מודה לכולן על הדיון הזה, אני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו נדע ונבין, ואני אמרתי את זה בהתחלה, יש לי המון מה להתווכח עם מדיניות הממשלות שבנו את עיירות הפיתוח. עשו עוול לתושבים של העיירות ועשו עוול גם לאוכלוסייה הערבית שהתקיימה מסביב. בנו מחסומים בינינו, בנו מחסומים בין האוכלוסייה הערבית שחלק מהאדמות שנבנו עליהן עיירות הפיתוח נלקחו מהאוכלוסייה הערבית. אני לא נכנסתי לזה, אבל אני חשבתי שהדיון הזה יצליח באמת, ואני אומרת לכן כמישהי שבאה מהאוכלוסייה הערבית ומקשיבה לכן, אני אולי ראיתי את נקודת המפגש יותר מכולכן בין המציאות הקיימת גם בחלק גדול מהאוכלוסייה הערבית וגם בין עיירות הפיתוח.

ואני אומרת לכן שבלי לפרוץ את הגבולות האלה שנבנו ובלי לדעת למצוא את נקודות החיבור בינינו ובלי להכיר את המציאות שלנו להיאבק למען שינוי המציאות שלנו כולנו כנשים לא נצליח להיות פורצות דרך. יכול להיות ההבדל בין הנשים שמחפשות קריירה לבין אלה הפוליטיקאית שהפוליטיקאיות לוקחות את ההתנסות האישית שלהן ומבינות את המציאות בתוכה ופועלות לשינוי המציאות ולא רק להישגים האישיים של עצמן.

אני מקווה שכולכן תצליחו, תראו בוועדה הזו בית, תראו בה מקום שאפשר להביא אליו את הנושאים שאתן חושבות שחשוב לדבר עליהן. אני מציעה לכולכן להיכנס לאתר הכנסת, לבדוק איזה נושאים הוועדה הזו מטפלת בהם ואם יש לכם נושאים שהייתן רוצות שאני כיושבת ראש הוועדה והוועדה תוכל לטפל בהם אל תהססו, תרימו טלפון לוועדה, תזמינו אותנו, נבוא, נבקר בשטח, נלמד את הנושא ואם תרצו לקיים דיון פה תמיד תראו במקום הזה מקום שלכם. תודה לכולכם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:18.