פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



27
הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון
ולוועדת הפנים והגנת הסביבה
14/06/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 255
מהישיבה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה
יום חמישי, א' בתמוז התשע"ח (14 ביוני 2018), שעה 16:00

סיור מליאת הוועדה בעוטף עזה

חברי הוועדה: אבי דיכטר – יו"ר ועדת החוץ והביטחון
יואב קיש – יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה
אמיר אוחנה
אלי אלאלוף
עמר בר-לב
ענת ברקו
שרן השכל
מרדכי יוגב
חיים ילין
עליזה לביא
שולי מועלם-רפאלי
איילת נחמיאס ורבין
קסניה סבטלובה
עמיר פרץ
מיכל רוזין
יפעת שאשא ביטון
יהודה גליק

אמיר דהן - משרד האוצר

רב טפסר דדי שמחי - נציב כב"ה, המשרד לביטחון פנים

תת טפסר נסים טוויטו - מ"ק קצין אג"מ כב"ה, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ אבי כהן - קצין אג"מ מרחב נגב, המשרד לביטחון פנים

אלי רגב - משרד הפנים

יואב מורג - משרד החקלאות

תא"ל עופר לוי - רמ"ט פיקוד דרום, צה"ל

אמיר בן דוד - מפקד עורף אוגדת עזה

שי גלעד - מל"ל

רפי בביאן - קב"ט מ. שדות הנגב

יאיר פרג'ון - ראש מועצת חוף אשקלון

גדי ירקוני - ראש מועצה אזורית אשכול

אייל חג'בי - קב"ט מועצה שער הנגב

אורנה גיגי - מנכ"לית מכללת ספיר

גלעד שר - יו"ר מכללת ספיר

שרית מנשקו - הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים

עידו בן יצחק
הדר בר שלום

שמואל לטקו
לאה קריכלי

אסף דורון - ראש תחום ביטחון
יוני בן הרוש - ראש תחום פיקוח תקציבי ביטחון

איה לינצ'בסקי


סיור הוועדה המשותפת בעוטף עזה

שלום לכולם. אנחנו מקיימים כאן היום פגישה וסיור של שתי ועדות, ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים בראשות חבר הכנסת יואב קיש. לגבי מיקום הדיון, אתם האחרונים שצריכים להגיד לכם למה אנחנו פה, כחברי כנסת, מאחר ואנחנו שומעים סקירות כל אחד בוועדה שלו ומעבר לזה שאנחנו גם אזרחים במדינת ישראל, שתי הוועדות החליטו לקיים כאן ביקור משותף, לשמוע את האנשים מהמועצות האזוריות וגורמי הביטחון צה"ל, משטרה וכב"ה.

קיימנו את החלק הראשון של הדיון כדיון סגור עם צה"ל כדי לשמוע את הדברים מהזווית המקצועית. הדיון הזה פתוח מבחינת הסיווג שלו אבל סגור מהבחינה שלא הכנסנו לפה תקשורת גם מפאת זה שאין מקום וגם כי רצינו שהדיון יהיה יותר ענייני ויהיה אפשר להתבטא בצורה יותר תכליתית ופחות למצלמות. הדיון פתוח לכן כל מי שמתייחס שייקח בחשבון שהדברים שלו יגיעו לאתר הכנסת ויהיו נחלת הציבור כולו. יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה.

לגבי הדיון שהיה לנו, הדיון שלנו התמקד בעיקר בכב"ה, על שיתוף הפעולה וההתמודדות מול אתגר כיבוי האש בגזרה. אני יכול להגיד ממה שאני התרשמתי, שיש שיתוף פעולה מאוד מוצלח בין כל הגורמים הרלוונטיים שנמצאים בגזרה. דבר שלא נכנסנו אליו זו יעילות המלחמה באש ואם היינו יכולים להביא תוצאה סופית יותר טובה. מדובר על כ-25,000 דונם שנשרפו לנו מול כ-1,000 עפיפונים ובלונים למיניהם. זו התוצאה וכדי להמשיך ולהשתפר שווה לשמוע אם יש דברים בעניין הזה, ולזה עוד לא נכנסנו.

נפתח עם ראשי המועצות. נרצה לשמוע על שגרת החיים בנסיבות הקיימות. למרות שאנחנו מתמקדים בנושא עפיפוני התבערה, בכל אופן מה-30 במרס עד היום, זה פרק זמן לא קצר, נמצאים בשגרת חיים שונה. לאחר מכן נשמע את נציגי משרדי הממשלה פנים אוצר ובט"פ ונרצה לשמוע גם מהם.

גדי ירקוני ראש מועצה אזורית אשכול. אני לא הרבה זמן בתפקיד אבל כל פעם שיש הסלמה אתם פה, כך שזה די הפך לשגרת חיים.

אני מקווה שאין הסלמה בגלל שאנחנו פה.

היא מתחילה תמיד לפני. אני רוצה להדגיש דבר ראשון את התקופה ואחרי זה לרדת לפרטים. כמו שאמר היושב-ראש, אנחנו בשגרת חיים מיוחדת. למועצה שלי יש שטח מאוד גדול בעוטף, בחודשיים האחרונים אין שגרת חיים. אנחנו מנסים להגיד שגרת חיים כי אנחנו מנסים להרגיש ככה ושכך יחשבו האנשים שסובבים אותנו ושתמשיך הפריחה הנפלאה שהייתה פה מצוק איתן, אבל החודשיים האלה, כשילד קם בבוקר ושומע את הפיצוצים מעזה ואנחנו אומרים לו שזו שגרת חיים. הוא מגיע לבית הספר ושומע על העפיפונים ואנחנו אומרים לו שזו שגרת חיים. אחרי זה יש יום שהייתה הפגזה והוא ישן בממ"ד ואומרים לו שזו שגרת חיים וחוזר חלילה. זאת שגרת חיים מיוחדת בחודשיים האחרונים. כמה שהחוסן פה חזק, הוא נפגע מעט.

צריך להבדיל בין הצבא שעושה פה עבודה מצוינת ובכל האירועים האלה של החודשיים של ההפגנות בגדר, לישובים באמת לא הגיע שום דבר. הצבא, עם כל העבודה שאני מברך עליה, עשה עבודה על הקו ולישובים לא הגיע שום דבר. נעזוב רגע את העפיפונים ואת היום ההוא שהתחיל בשבע בבוקר. צה"ל מצליח למנוע ומבחינת הצבא יש פה שגרת חיים נורמלית, הישובים לא מקבלים כלום, אבל הישובים סופגים את זה והישובים מרגישים את זה יום יום ושגרת החיים היא לא שגרת חיים. כי אם ילד בא לבית הספר ומספר לחבר שלו שאתמול נחת לו עפיפון בישוב זה עובר לשאר הילדים ואנחנו צריכים כל הזמן לטפל ולחדד את הנושא הזה.

החודשיים האלה הם לא דוגמה לאיך אנחנו רוצים לחיות אבל אלה חודשיים שאנחנו צריכים לדעת לעבור אותם ולהמשיך הלאה ולהתחזק עוד יותר ולקטעים האלה אני רוצה לעבור. דבר ראשון אני אגיד משהו לא טוב. הייתם בישיבה בשער הנגב לפני כשנה, דברנו שם על המיגון של בית הספר "ניצני אשכול" שקורס. הבטחתם לי שתטפלו בזה. מה שקרה הוא שזה לא טופל ולפני חודש זה קרס. למזלנו הקיר הזה שהוא בגובה מטר וחצי ושוקל יותר מטון נפל בעשר בבוקר אבל בנס לא על אף ילד. לא קרה שום דבר אז לא שמעו על זה בתקשורת. למה אנחנו צריכים להגיע לזה?

מי שעוזר לי בסוף זה עמיקם סבירסקי שמגייס לי תקציבים משלושה מקורות ויש עוד 18 מוסדות כאלה לא באשכול. בגלל שלא עשינו את זה בזמן המתאים כי לא היה לנו כסף, לילדים עכשיו אין סככות והם נכנסים מהכניסות האחוריות לכיתות כי אני לא מסכים שיכנסו מאיפה שנפל, שלא ייפול שוב. במקרה הטוב יהיה לי כסף בחופש הגדול הזה ואני אעשה את זה. זו דוגמה שאנחנו צריכים ללמוד ממנה. אני חושב שאנחנו לא מדינת "סמוך" אלא מדינה הרבה יותר מסודרת. זה דבר שלא צריך לקרות ואסור שיקרה. כל אחד מאתנו צריך לקחת את הדוגמה הזו ולזכור אותה. יכול להיות שאם היה קורה משהו לא הייתי יושב פה היום. כי האחריות בסוף היא עלי. אבל האחריות היא גם על כל אחד שישב שם וידע את זה.

שלוש דוגמאות אחרות, העוטף הוא מקום נפלא ואני האחרון שאגיד שלא 99% פ ההוא גן עדן ואני מאמין בזה. בתל אביב הרבה יותר מסוכן. יש לנו אחוז אחד קשה, אבל האחוז הזה הופך להיות מאה אחוז ואנחנו צריכים להתכונן לאחוז הזה ולהיות חזקים בו, כמו שעכשיו.

לכן אני מבקש מכם כמה דברים לעוטף כדי לעבור את זה. קודם כל הדבר החשוב ביותר וזה מה שלא הייתם שומעים פה לפני חודשיים זה נושא הביטחון העצמי לתושבים, שהם ירגישו שהם בטוחים מבחינת ביטחון. לפני החודשיים האלה היית בא לבן אדם והיית יושב אתו בעוטף ושואל מה מדאיג אותו הוא היה אומר המשכורת, המדרכות, לא היה אומר הביטחון כי זה היה מובן מאליו. אנחנו צריכים להחזיר את הביטחון.

למועצה האזורית אשכול יש 11 קילומטר עם מצרים שלא מתוכנן שם מכשול. כולם מודעים לזה שצריך להיות שם מכשול. כדאי לגייס את הכסף לזה היום. בונים מכשול ב-65 קילומטר, בואו נסיים את כל המכשול ואני יודע שזה הרבה כסף. אבל אני חושב שזו דרישה לא מוגזמת ומאתנו התושבים מצפים שנעשה את זה כדי שיכלו לשבת בשקט. קטע המכשול שאני מדבר עליו הוא מכרם שלום עד נצרים.

בוועדה עסקנו בנושא המכשול ושמענו במפורש שיש כוונה להאריך את המכשול מעבר לציר הוברס, להיכנס גם לפילדלפי. אני לא זוכר על איזה מרחק דובר, אבל זה הוזכר במפורש. מכרם שלום דרומה, אני זוכר שדובר במקטע הזה בוודאות, כי אמרת שאין תכנון, אז אני לא יודע אם יש תכנון מפורט - - -

לא אמרתי שאין תכנון, אמרתי שאין ביצוע. בגלל שזה דיון פתוח אני לא אומר את הכול. אבל צריך לדאוג שיהיה ויהיה מלא, לא חלקי. החלקי לא מספיק טוב. דבר שני, במועצה אזורית אשכול ובכלל בכל עוטף עזה יש לנו ישובים שלא נכנסו לתוך העוטף בגלל שהם במרחק גדול יותר מידי. אני לא מדבר על בני נצרים ונווה שוהם על עזה והיה על השולחן שלכם, יש לנו עוד שבעה כאלה ועוד במועצות אחרות. הילדים שלהם לומדים אתנו ורואים את ההדבקה הזאת שסיפרתי לכם עליה, חייב להימצא פתרון לזה כי זה יוצר בתוך המועצות אפליה נוראית.

דבר אחרון, בעקבות המצב אנחנו מכינים תכנית להצעת מחליטים חדשה בממשלה לעוטף. דומה לזאת שהייתה עם דברים אחרים. התכנית ההיא הוכיחה עד כמה היא חשובה. התכנית הזאת היא תכנית המשך המחויבת בעקבות המצב הזה. אני מבקש את העזרה שלכם בתכנית הזאת. בשבוע הבא כבר נוכל להפיץ אותה.

ברוכים הבאים ותודה על הביקור שלכם. יש לי סיסמה שאנחנו אומרים: כדי שירושלים תוכל לעשות שלום, שתל אביב תוכל לעשות כלכלה ותרבות, שצה"ל יוכל להגן בערכיות ובמקצועיות, צריך שמרחב עוטף עזה יהיה חזק. דברנו קודם בוועדת הפנים על שיתוף הפעולה הטוב מאד שיש לאורך החודשים האחרונים בכל ההתמודדות עם כיבוי השריפות. יושב אתנו דדי שמחי שרבנו עליו קודם לכן למי הוא יותר שייך אם לאשכול או לחוף אשקלון והגענו בסוף להסכמה, לשדות נגב. דדי בן המועצה שלנו, ההורים שלו אצלנו והילדים שלו אצלם, אז התפשרנו.

אני מכיר שריפות שהיו לפני חמש, שש שנים שכולם צעקו לכולם אתה תביא טרקטור והשני אומר תזמין אתה את הכבאית כי מחייבים את מי שמזמין. היום, לראות את הצוותים האלה על גבי אופנועים, מסיעים חומר כיבוי שיכול לכבות את השריפה ממש בהתחלה, זה לא מדד לכמה אלפי דונם נשרפו משום שהאופנוענים האלה הצליחו לטרפד ולצורך העניין להתמודד עם שריפה שיכלה להיות על גבי מאות ואלפי דונמים אבל הם התמודדו אתה בעשר הדקות הראשונות כי יש עכשיו מנגנון שאנשים למדו להשתמש בו.

יש גם את החבר'ה הצעירים של השומר, את הקרן הקיימת ואנשי הרט"ג שמגיעים וכמובן לוחמי האש ומתנדבים. אמרנו שאנחנו חברה מגויסת, היא ישנה עדיין וצריך לשמור על המבנה החברתי המיוחד של חברה מגויסת. נתנו כל מיני רעיונות, לא ממציאים שום דבר, להמשיך ולהחזיק צוותים של מתנדבים עם כבאית שיכולה להיות בכל מקבץ של חמישה, ששה ישובים, כבאית שתוכל להגיע מהר יחסית עד שיגיעו צוותים הגדולים.

אלה הדברים היום יומיים שאתם שומעים עליהם בתקשורת ומתוך ידיעה ברורה באמת ובכנות בשביל שירושלים תוכל לעשות שלום ותל אביב לעשות כלכלה ותרבות והצבא יעסוק בערכיות ומקצועיות, אנחנו נכנסים מתחת לאלונקה. אני אומר את זה בכל מקום. יבואו ימים טובים. הצבא עושה פה עבודה יוצאת מהכלל. הייתה החלטה של הממשלה שלא נותנים להם להגיע לגדר, אז לא נותנים להם להגיע לגדר. שאלנו את מפקד האוגדה יומיים לפני האירועים הגדולים והוא אמר שגם אם תהיה ערימה של 150 אנשים על הגדר, אני ממשיך לירות במי שנוגע בגדר. לדעתי זו הייתה אמירה חשובה, עם כל זה שאנחנו עוסקים בחיי אדם אבל איך שאומרים, עדיף שהאמא שלו תבכה ולא אמא שלי.

בערבית זה נשמע יותר טוב.

זה נשמע טוב גם בעברית.

בשום שפה זה לא נשמע טוב. לא צריך לדבר ככה.

אנחנו מבינים למה התכוונת, החברים התלהבו פה מידי.

יש גישות שונות פה סביב השולחן וזה בסדר.

התחלתי עם השלום, שירושלים תוכל לעשות שלום. יש כמה דברים שחברי גדי אמר, כמו ישוב שחסרים לו 50 מטרים והוא לא נכנס למרות שהתב"ע שלו נמצאת 50 מטרים מעבר לשבעת הקילומטר, זאת אומרת חסרים לו 50 מטרים לבית, אבל התב"ע נמצאת ב-6.950 ק"מ. אנחנו לא מצליחים להכניס אותו וצריכה פה עזרה אגפית כי מגיעים לפקידים במשרד ראש הממשלה והם עושים - - -

היה למיטב זכרוני ישוב אחד, אצלך?

אצלנו יש את מבקיעים. אצלך היה ישוב שאושר בגלל כביש הגישה?

כן.

הבנתי שאושר אבל עדין לא מומש.

היבטים נוספים שקשורים באותה תכנית מיוחדת שהוכנה בזמנו לעוטף עזה. כל הילדים אצלנו לומדים בקרית החינוך ביד מרדכי והם באים מכל המרחבים האחרים. אלה מקבלים קייטנה כזאת ואלה לא מקבלים. צריך למצוא מודל שגם הנער שיושב ליד הנער שנהנה, מן הסתם הוא נותן לו מן החוסן שלו כי הוא גר במקום מרוחק יותר ונותן לו תחושת חברות ובית. בסופו של דבר האנרגיה בין הילדים היא כמו אצל הפינגווינים, כאן אחד מקבל והשני לא מקבל, צריך לחשוב על זה כי אלה דברים לא בשמים ברמה של מדינה כשמדברים על קייטנות ופעילויות מהסוג הזה.

ממשלת ישראל החליטה להוריד את יוקר המחיה. במסגרת הזאת אמרו לי לתת חופי ים בחינם. שאלתי מי ישלם על המציל והמנקים ואת המים וכו'? אמרו לי שיתנו לי. נתנו לי שנתיים ואחר כך אמרו לי "לך קיבינימט". זה מה שאמרו לי. עכשיו אני צריך לחפש מי נותן לי להחזיק את חופי הים. אני לא יכול לסגור כי חוף זה כמו כביש ואי אפשר לסגור כביש, אבל על התחזוקה אומרים לי, תסתדר. מנהל מקרקעי ישראל לא עושה אתי עסקה כי בחוף ים אפשר להרוויח כסף אז אני לא יכול לעשות קיוסק ולא לעשות שום דבר, סוגרים מכל הכיוונים. אני לא יודע למי לפנות בעניין הזה. חוף זיקים נמצא בתוך העוטף, אם הצבא אומר לי שהוא רוצה לשים עמדה בחוף זיקים והוא רוצה לבנות. אני אומר להם להיכנס לסוכת המציל ושיעלו על הגג, כדי שלפחות לא יהרסו אותה ואז לכאורה יהיה לה היתר.

יש מורכבויות של גלגלי שיניים שנעים בתוך מסטיק. אני מעלה את הדברים האלה בפניכם. אני יכול להביא גם חומרים כדי שתוכלו לראות איך אפשר להירתם ולעזור בעניין הזה. מלבד זה אנחנו גרים כאן ונחרוש עד התלם האחרון. נמשיך להיות כאן כדי שירושלים תוכל לעבוד בשקט ולהכין את השלום.

אני לא יודע למה אתה אומר ירושלים ומסתכל על חבר הכנסת פרץ?

כי הוא מדבר על השלום. הוא יודע בדיוק למה הוא מסתכל.

רפי בביאן קצין הביטחון של המועצה האזורית שדות נגב. כשאומרים שגרה הכוונה לשגרה מלאה. נכון שיש בעיות עם הילדים, אבל באותו שבוע של יום שלישי עם כמה עשרות "צבע אדום" שיגורים, פיצוצים ולילה ללא שינה, ערכנו שתי חתונות. אחד בדשא בעלומים והשני פה בבארי. מפקד האוגדה אישית התקשר לברך את החתן והכלה. זו שגרה. אנחנו חיים בשגרה בזכות צה"ל.

מפקד האוגדה התקשר לחתן והכלה?

התקשר לאחל מזל טוב. אנחנו מרגישים שמפקד האוגדה ובכלל צה"ל זה חלק מהמשפחה שלנו. בזכות העמידה האיתנה שלהם אנחנו בישובים שלנו מנהלים שגרה. השגרה הזו מלווה בעשן, מלווה בפחד וילדים שמפחדים מעפיפונים, אבל על זה גורמי החוסן יתנו את הפתרונות. אני רוצה לציין את שיתוף הפעולה בין גורמי החירום. בעניין השריפות בהובלה של כב"ה, צה"ל. השומר החדש אגב נכנס לכאן ומסייע לנו המון. משטרת ישראל וכל הגורמים הנוספים.

אני מבקש להעלות בקשה אחת, העליתי את זה גם בפני שר הביטחון. אנחנו רוצים להקים ישוב חדש בעוטף עזה. זה בנשמתנו. אנחנו חושבים שישוב חדש בעוטף עזה יהווה ניצחון מוחץ ויראה לצד השני שאנחנו לא רק קיימים פה אלא אפילו מתרחבים עם ישובים חדשים. ישוב חדש מצטייר בדרך כלל ביהודה ושומרון אבל גם כאן. מדובר על ישוב מעורב שרוצים להקים, מעורב עם דתיים, חילונים, אשכנזים, ספרדים. הבנתי שיש בממשלה גורמים כאלה ואחרים שמנסים לטרפד את זה או לא לסייע לזה לקרות. אני מבקש מכל חברי הכנסת היקרים שנמצאים פה לעזור לקדם את זה.

איפה זה אמור לקום?

זה אמור לקום בתוך עוטף עזה, בין קיבוץ סעד לתקומה. השם הזמני שנקבע זה "חנון" על שם נחל חנון שזורם ליד. כשתיפתח ההרשמה לישוב הזה היא תתמלא בחמש דקות.

באיזה שלב זה נמצא?

הצעת מחליטים. כל הישובים שלנו מלאים וכל התב"עות שלנו מלאות בבתים. אנחנו מנסים להרחיב את הישובים וזה לא פשוט להרחיב היום ישוב. ראש המועצה עושה מאמצים כבירים על מנת להרחיב את הישובים. זה יהיה ישוב קהילתי לא חקלאי.

דנו בזה בוועדת הפנים פעמים בתקופה האחרונה. חוץ ממה שתמיר מנסה לקדם יש תכנית שכבר קבלה אישור החלטת ממשלה על חמישה ישובים בנגב, בהם אחד בעלי נגב שהוא מאוד חשוב למרכז שם. זה הוחלט לפני שנתיים וחצי בממשלה הליך הקמת ישוב חדש זה החלטת ממשלה, החלטת מחליטים, מגיע למועצה הארצית שעושה בדיקה ומגישה המלצה. ההמלצה הזאת עוברת את משרד האוצר וגם הם נותנים המלצה להיתכנות כלכלית ואז זה חוזר לממשלה להחלטת ביצוע. זה ההליך.

חנון נמצא בין חמשת הישובים?

לא. הוא עוד לא קיבל החלטת ממשלה ראשונה. התפיסה הבסיסית של משרד האוצר והנחיה למטה הדיור היא לא להקים ישובים חדשים במדינת ישראל. זו אמירה קשה מאוד שכששמעתי אותה היה לי קשה מאוד אתה ויצאתי נגדה. מצד שני אני רוצה להיות הוגן ולהסביר את ההיגיון שלהם. ההיגיון שלהם אומר כך, ראשית לחזק וללכת להגדלה והרחבות של ישובים קיימים ולא לייצר מוטיבציה לתושבים חזקים שנמצאים בערים הקיימות, להתרוקן, לצאת החוצה ולהחליש מאוד את הערים.

אני חושב עדיין שזו ציונות להקים ישובים חדשים. אני רואה את ההיגיון במקומות הספציפיים שנבחרו, בוודאי גם בדוגמה שלכם. לכן אני אומר שלא הכול צריך להיות שחור ולבן וצריך לקחת החלטות. מה שהכי הפריע לי בנוגע למועצה הארצית והנחיתי את זאב בילסקי יושב-ראש המועצה, שאנחנו מבקשים את לוחות הזמנים לעניין הזה והם מאוד צריכים את ועדת הפנים ויגלו לאט לאט שאם הם לא עושים את העבודה יהיה להם קשה. הם צריכים לתת תשובה. לא לתת החלטה לממשלה שנתיים וחצי זה למסמס החלטת ממשלה שלא רוצים לקדם ומי כמוכם מכיר את זה.

אתה מעלה נושא שהוא דיון בפני עצמו.

אמרתי שיחליטו לכאן או לכאן. לא לסכל על בירוקרטיה החלטת ממשלה. זה לגיטימי.

יש יותר מבקשה אחת להקים ישוב חדש ויש גם אוכלוסיות נוספות. אתם צריכים לזכור שאם תפתחו עם אחד, תתכוננו לעוד בקשות.

אנחנו בעד. גם לבדואים, גם לערבים.

יש הרבה דוגמאות שכאשר הוקם ישוב קטן הוא סחב את כל האוכלוסייה החדשה לישוב. לכן זו שאלה יותר עמוקה ומצריכה מחשבה.

נכון, אבל תשובה צריך לתת.

שמי איל חג'בי, קצין הביטחון במועצה אזורית שער הנגב. ב-30 במרס לפני כחודשיים וחצי היה היום שהתחיל יום האדמה. מאז היו 250 מוקדי שריפה במועצה אזורית שער הנגב. 3,500 דונם שטחי חיטה שהתכלו. התחלתי לעשות מצגת כדי לאמוד את הנתונים וראיתי שאני ממש לא מסיים את זה. למעלה מ-10,000 דונם שטחי חורש, שטחי מרעה. האחרונה והגדולה הייתה באור הנר, כב"ה יעידו שמשלוש בצהריים ועד שמונה בערב 6,000 דונם הלכו ונאלצנו להזמין מטוסי כיבוי. בתקופה הזו נחסמו כבישים, היו מקרים שאוטובוסים צהובים עברו באש ובמצבים אחרים שמנו אותם בית הספר על מנת שלא יחצו את העשן הסמיך.

בנוסף לכך חמישה ישובים ספגו להבות על הגדרות של נחל עוז, כפר עזה, ניר עם ובכל הישובים האלה יש גדות אינדוקטיביות - - -

תכניס כבר את כל הישובים. האש לא מבחינה בגבול גיאוגרפי. כששואלים אותי אני נותן את כל המועצות באזור.

יחד עם זאת מספר עפיפונים נפלו בחצרות הישובים, זה מכפיל כוח ומכפיל את הפחד. אחת השאלות שנשאלנו מהתושבים זה האם שוב הם אמורים לעבור שנים בהתמודדות עם איום חדש כמו שהתחלנו בשנת 2000 עם הרקטות? זו השאלה הנשאלת בקרב התושבים שלנו. אני כמעט בטוח שזה ימשיך, אם זה ימשיך אז צריך לחשוב על מרכיבי ביטחון שונים, על תקציבים אחרים לטובת הישובים, על עבודות מקדימות לפני וכל מיני דברים שעל מנת שאם תהיה שריפה הפלסטינים יבינו שבעשרה שקלים הם מצליחים להשאיר פה אדמות חרוכות. אני מציע לעשות ישיבה על סוגיות מרכיבי הביטחון לאירועים האלה.

שמי גלעד שר, יושב-ראש מכללת ספיר, המכללה הציבורית הגדולה בארץ, 7,500 סטודנטים, אלפים שבאים ויוצאים משעריה יום יום. למעשה שתי מכללות, המכללה האקדמית ספיר ומכללת הנגב שהיא בית ספר להנדסאים ומקצועות דומים. בעצם אנחנו הישוב הגדול ביותר פה באזור.

חוץ משדרות.

מבחינת הישובים במועצות האזוריות. אנחנו המעסיק הגדול ביותר, גם באופן ישיר וגם באופן עקיף. סך כל הצרכים המידיים שלנו בענייני ביטחון זה בסדר גודל של 2 מיליון שקלים.

2 מיליון שקלים למה?

לגנרטור חירום נייד, לחיזוק גדר היקפית, מיגון שער אקדמיה ראשי, תאורת חירום, מערכת מצלמות חכמות, למערך כיבוי אש, אימונים לכיתת כוננות. ממש דברים בסיסיים. מבחינה זו אני בן חורג באזור. יושבים פה סביב השולחן אנשים שיושבים בחבר הנאמנים אצלנו, גדי וחיים ילין ועוד אחרים שגדלו פה באזור כמו מתן וילנאי, ג'ומס. כשאנחנו מגישים את הבקשות האלה, שהן באמת בקשות שבמינימום, מגישים את הבקשות האלה לפיקוד העורף והם אומרים לנו שהתקציב הייעודי לסיוע למרכיבי ביטחון בישובים מאוימים, אתם לא ישוב ולכן אי אפשר לתת לכם.

זאת בקשתי מכם, משתי הוועדות האלה. הבירוקרטיה והרגולציה שמטילים עלינו כאילו אנחנו לא ישוב, די עם זה. אנחנו נמצאים באותו סיכון, לפעמים יותר, משום שיש הרבה תנועה אל ומהמכללה. תנועה יום יומית. זה ממש מיותר ובטח בזמנים כאלה.

מועצה אזורי שער הנגב לא אמורה להגיש בשמך?

כל מה שהמועצה יכולה להגיש בשמי היא מגישה בשמי.

לא הכירו אותה בסמל ישוב. ברגע שיכירו אותה עם סמל ישוב הם יקבלו מרכיבי ביטחון.

הם יכולים להיות גם ישוב וגם מכללה בו זמנית?

יש כזה תקדים של אקדמיה בעולם שהיא תחת אש במשך 20 שנה? אין לזה תקדים. אז הנה התקדים.

אני רוצה להוסיף מילה בשביל גלעד ובשביל המכללה בכלל. אם יש הסלמה בחודשיים האלה, כשישנה הרשמה למכללה, אז הרבה סטודנטים, לפחות 5% מהסטודנטים לא נרשמים בגלל בעיות ההסלמה.

מרגישים ירידה?

אם בתקופת ההרשמות יש הסלמה, ישנה ירידה.

לראשונה מזה שלוש שנים הייתה לנו ירידה השנה.

את זה הם לא הולכים לבקש ממישהו שיפצה אותם שיש להם פחות סטודנטים, אבל לפחות שיהיו מוכרים כישוב.

היו בעבר תקופות של ירידה ואז היו הקלות. עלות ההקלות משתווה. אני זוכר את הדיון בזמנו על ההרשמה, אם אתה מפספס הרשמה, זה לא שפספסת חודש חודשיים, פספסת שנתון, או אפילו שלוש שנים כי הם נרשמים במקום אחר.

לגבי היחס של ות"ת והמל"ג לדרישות האקדמיות לסטודנטים שלא יכולים להשתתף במועד א' או מועד ב', יש התייחסות חיובית?

שמי אורנה גיגי, מנכ"לית מכללת ספיר, אין התייחסות מיוחדת לצרכים המיגוניים שלנו, לא לצרכים של מועדים נוספים, לא לכל הוצאה נוספת שנגזרת מהמצב הביטחוני.

לדעתי זה מאוד חמור. אני חושב שהוועדה תפנה למל"ג בנושא. אי אפשר לפגוע בסטודנטים האלה.

אני רוצה לבקש שתעבירו מכתב לוועדה, בקשה מפורטת כדי שנוכל להתייחס לזה בצורה קונקרטית. נעבור למשרדי הממשלה ולגופים הלאומיים. המועצה לביטחון לאומי, רח"ל, צה"ל, משרד הפנים, האוצר ובט"פ. מל"ל בבקשה.

אין לי מה להוסיף.

גם לרח"ל אין הערות. צה"ל בבקשה.

התייחסנו בישיבה הקודמת, אין לי מה להוסיף.

משרד הפנים בבקשה.

אלי רגב, מנהל אגף פס"ח. משרד הפנים נמצא בקשר ישיר ומתמיד מול ראשי המועצות בנושא של סיוע היכן שנדרש. שר הפנים אמור להגיע לכאן במהלך יום שלישי הקרוב. גם אמצעים שקשורים להיבטים של כיבוי, בעבר כל תחום הכיבוי היה בתוך משרד הפנים ואנחנו נמצאים בהיבטים של סיוע בגרורי הכיבוי אותם אנחנו נותנים ברמת המועצות. יש תהליך נוסף לתת גרורים נוספים, זה בשיתוף פעולה מלא יחד עם כב"ה ועם סבירסקי כדי לתת מענה לכל המועצות היכן שנדרש.

בדיון הקודם שאלתי למה לקח להם 40 דקות להגיע לכבות את השריפה.

תכף נגיע לכב"ה. משרד האוצר בבקשה.

אמיר דהן, אני אחראי על הפיצויים ומס רכוש. אנחנו בקשר עם כל הישובים שניזוקו בעקבות העפיפונים. היום אנחנו יכולים להעריך שמבחינת שדות חיטה, כ-5,000 דונם בכלל הישובים נשרפו. יש נזקים למטעי אבוקדו, חוחובה, ציוד חקלאי שנשרף. העברנו מקדמות לחלק מהחקלאים, במיוחד למי שנשרף לו שטח גדול כי את השטחים הקטנים אנחנו רוצים לסיים במכה אחת ולא בחלקים. אנחנו מניחים שכל הנזקים שידועים לנו עד היום, בערך כ-65 תביעות שונות, נסיים בשלושה השבועות הקרובים. זה סדר גודל של 7-8 מיליון שקלים נזק ישיר ועקיף בנושא החקלאות. זאת אומרת שהחיטה שאנחנו מפצים זה כולל אובדן רווחים של אותו חקלאי. אותו דבר באבוקדו ובשאר הדברים. יש גם שטחי מרעה שנפגעו, עדיין אל קבלנו תביעות לא מקק"ל ולא מרשות הטבע והגנים, כך שאנחנו לא יודעים לגבי ההיקף של שמורות הטבע. מה שאנחנו יודעים כרגע זה רק מהחקלאים.

מה אתם מבינים מהמשמעות של דונם שנשרף לגבי יכולת השיקום שלו בשנה הבאה?

אנחנו לא רואים בעיה עם יכולת השיקום. עברנו מקרה יותר חמור בצוק איתן שהיה נזק מאוד רציני בגלל שטחי הכינוס והצלחנו לפתור את זה בשנה אחת. עם השריפה אנחנו לא רואים כרגע בעיות אגרונומיות. אם תהיינה בעתיד, אנחנו נבחן את זה.

רציתי לשאול על הישובים שהצליחו לקצור את החיטה רגע לפני שנפל עליהם העפיפון ואז יש בעיה עם התאריכים.

זה לא אצלנו, זה פיצוי של משרד החקלאות.

המשרד קבע תאריך שהוא לא רלוונטי למה שקרה בפועל.

עשינו פעולה של הקדמת הקציר ל-40,000 דונם מה-18 לחודש. עשינו נוהל של ועדת תמיכה זריז, תוך 24-48 שעות, כולל עבודה בלילות. אין לזה תקדים. זה לא לפי הנהלים התקינים, עשינו את זה בצורה מיוחדת בגלל הבעיה שאנחנו מבינים שיש.

לא תכניסו כאלה שחרגו בחמישה ימים?

יש נהלים. אנחנו כפופים לחוק התקשיר ולכן זה מה-18 והסתיים שלשום ב-12 לחודש. עמדו בזה יפה מאוד וכל השטחים בעוטף כרגע קצורים.

יש כאלה שקצרו לפני ה-18 ולכן הם מפספסים את התמיכה.

אני מהסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, מה לגבי נזיקים עקיפים לעסקים כמו תיירות, ביטולים וכו'?

לגבי תיירות הוצאנו הנחיה ברשות המסים בעניין תיירות בישובים שמוגדרים כיישובי ספר. לפי התקנות הקיימות הם זכאים לפיצוי, אבל לא בגלל ההצתות, בגלל האירוע של היומיים שהיה בהם ירי בדרום ובצפון.

יש גל ביטולים מאוד גדול.

יש הנחיה שלנו באתר רשות המסים לגבי הביטולים, אבל רק בזמן הירי שהיה.

אני רוצה להעיר הערה, העלו את הנושא של התיירות שנפגע מאוד קשה, ניסינו לקבל תשובה ולא הצלחנו. אנחנו מדברים על אירוע שמתרחש חודשיים, הם נתנו שבוע לתבוע. סך הכול יכולים לתבוע פיצויים רק שבוע.

מי נתן? משרד התיירות?

מס רכוש. רק בשבוע שהיה ירי. אנחנו יודעים על תקופה לפני ותקופה אחרי. למה זה רק מלונאות? אנחנו צריכים לדעת שיש כאן גם עסקים קטנים כמו מסעדות שנפגעים קשה, כולם צריכים להיכנס לחודשיים של פיצויים.

מסכימה אתך. לפחות שידחו להם תשלום מסים.

בסופו של דבר אנחנו כפופים לחוק עסקים וקרן פיצויים. גם כשהיה צוק איתן ועוד מבצעים לפניו, מתקינים תקנות מיוחדות. שר האוצר מביא תקנות בוועדת הכספים. כל עוד לא מביאים תקנות מיוחדות מעבר לזה, מה שעשינו במקרה הספציפי הזה עם ירי הטילים היה פרשנות שלא הייתה כזאת ברשות המסים מעולם. זו פעם ראשונה שעשינו את זה. ניסינו להרחיב את זה כמה שאפשר בתקנות הקיימות. מעבר לזה, אם לא היו תקנות הוראת שעה מיוחדות - - -

קבלתם תביעות ולא יכולתם לתת להם מענה בגלל היעדר תקנות?

הם ביקשו שלא יגישו להם את זה.

לא בקשנו - - -

לא בקשתם, אי אפשר להגיש את זה.

פעם ראשונה שהוצאנו הנחיה לגבי התיירות, שזה בהתאם לתקנות הקיימות. כל עוד לא תהיינה תקנות מיוחדות כמו שהיו במבצעים הקודמים, לנו בתור רשות המבצעת, אין אפשרות בקרן הפיצויים או רשות המסים לפצות מעבר לזה. גם זו הייתה פרשנות שבאמת לא הייתה מעולם. אנחנו מניחים שהנזקים יכולים להיות יותר רחבים אבל אין לנו אפשרות אחרת. למשל נשאלנו על עסקים קטנים, בתקנות שלנו כתוב: לפני הפסקת פעילות מלאה של שבוע, עסק קטן לא יכול לקבוע. אז עד שלא תהיה התקנת תקנות מיוחדות, לנו לא תהיה אפשרות לפצות.

האם התקנות מניבות את התביעות או התביעות מניבות את התקנות?

אני חייב להודות שההנחיה שהוצאנו בפעם הזאת התחילה משיחת טלפון מחיים ילין שפנה אלי בנושא הזה והתחלנו לבדוק משפטית אם זה יכול להיכנס בתקנות הקיימות. לגבי הרחבת התקנות כמו שעשו בצוק איתן, זו החלטה של דרג מדיני.

אנחנו נמצאים פה בדילמה של מה זאת שעת התקפה. ההגדרה, לפי נציג רשויות המס, נקבעה לשבוע ובעצם יציאה של טיל זו שעת התקפה ולעומת זאת העפיפונים לא במשחק של מס הרכוש שלכם. אי אפשר להאמין שאתה רוצה לומר ששבוע ימים זה הדבר היחיד שישליך על הזכאויות שמוצגות.

זה לא קשור לשעת ההתקפה. יש כל מיני אמרות שאנחנו צריכים שיכריזו מלחמה או אירוע. חוק מס רכוש לא כפוף לשום הכרזה של מלחמה או אירוע. כל פעולת איבה זכאית לפיצוי. אבל בנושא הנזקים העקיפים יש כללים יותר קשיחים.

למה?

אלה התקנות הקיימות היום. לדוגמה בעסקים מסחר ושירותים, חנויות בגדים או כל חנות אחרת, לפי התקנות שקיימות משנת 73, צריכה הפסקת פעילות של מעל שבוע. התחום היחיד שלא צריך הפסקת פעילות זו תיירות. שם הייתה פסיקה שפרשנו אותה אפילו הפוך ממה שפרשנו אותה עד היום כדי להקל על הנושא. אבל עדיין זו הפרשנות המקסימאלית שאנחנו מסוגלים לעשות. אנחנו מבינים שיש נזקים לא רק בתחום התיירות, גם בתחומים אחרים כמו מסעדות וכו', בעוטף עזה. כרגע, אנחנו בתור רשות מבצעת שמבצעת את זה לפי החוק, אין לנו פתרונות.

זה בדיוק השאלה מה מניע? האם כשתהיינה תקנות תהיינה תביעות? או כשתהיינה תביעות ישקלו תיקון תקנות? אני מציע, כדי להיות אפקטיביים, ראשי מועצות שסבורים שיש להם טיעונים כבדי משקל מוזמנים להגיש בקשה, יכולים לוועדה שלנו ונעביר את זה לוועדת הכספים, נסביר להם את הבעיה מהזווית שלנו לגבי למה התביעות האלה מוגשות ואז ידברו עם המשרד הממשלתי שיחליט אם לתקן תקנות ואם הם מאשרים את זה או לא. צריך משהו שיתניע את המהלך הזה. כי החשש שלי שהדיבורים האלה לא מתניעים מהלך.

אנחנו נתניע אותו.

צריך שמס רכוש יהיו הרבה יותר פתוחים. מה הדרך שלהם לפצות חנות או מסעדה? הדרך היחידה זה לעשות השוואה עם חודש מקביל בשנה קודמת. לראות אם אכן פעילות השריפות השפיעה על מספר הסועדים שהגיעו? השאלה אם הם מסוגלים ללכת לכיוון הזה?

זה מה שהיה במבצעים הקודמים, בצוק איתן. כל עוד אין תקנות, אין לנו אפשרות.

מה עכשיו? עכשיו אין מבצע.

בהקשר של פיצוי בגין נזקים עקיפים. כמו שאמרת, בנזקים ישירים הפיצוי אוטומטי לפי החוק. בכל מקרה שיש נזק גם ללא קשר בהכרזה כזו או אחרת. לגבי נזקים עקיפים אני שם רגע בצד את ענין התקנות. על נזקים עקיפים ניתן לשלם רק בישובים שמוגדרים כיישובי ספר. הרשימה הזאת היא רשימה לא מעודכנת. היא נקבעה לראשונה בשנת 1961, לא שונתה משמעותית מאז. שדרות למשל לא מוגדרת כיישוב ספר ולכן אם נגרמים בה נזקים עקיפים, אין זכאות לפיצויים. מה שעשו בכל פעם שהיה מבצע, עשו תקנות נקודתיות ספציפיות שנועדו לפתור בעיה. אבל לאורך זמן היישובים האלה שלא נכללים בצו, אין להם פתרון לנזקים עקיפים שנגרמים להם. הפתרון ארוך הטווח הוא לכלול את הישובים האלה ברשימת יישובי הספר וזה לא נעשה.

כי יש לזה הרבה משמעויות אחרות.

תכין לנו משהו אדוני היועץ שאולי נוכל לקדם אותו.

כל מה שנאמר פה אני משער שזה נכון. הבעיה תמיד היא לא ביום קרב, שיודעים שהיה ירי ויש פגיעה ישירה והסככה הלכה חלילה ואז מפצים על הסככה, או שבעצם הם מפעילים את הקבלנים של מס רכוש לתקן ולהחזיר את המצב לקדמותו. הבעיה תמיד היא בנזק העקיף. לנזק העקיף יש מסלולים. יש לו מסלול מחזורי, יש לו מסלול ירוק ויש לו מסלול אדום. אלא שרק במצב שהוא מצב מיוחד בעורף, שהממשלה או הקבינט מחליטים. אם אין את זה הם לא יודעים להפעיל את הכפתור.

המשמעות היא שכשאנחנו כבר נמצאים 17 שנה מהפצמ"ר הראשון, הייתי אז יושב-ראש נחל עוז, תמיד היה שם שמאי של מס רכוש, שום דבר לא השתנה. בכל פעם זו מלחמה. מלחמה פנימית שלנו. לא ביקשתי שיחכו לי עם הצ'ק כשהפצמ"ר נופל, זה לא מה שביקשתי. אבל לפחות בשביל עסקים חדשים, הרי גם במחזור אי אפשר לפצות את העסק החדש במחזור של שנה קודמת. אזור שצומח מביא אנשים חדשים והאנשים החדשים מביאים עסקים חדשים ולכן גם המחזור לא עובד.

הדיון מתקיים פה ודיון כזה התקיים גם בוועדת כספים ובסוף לוועדת כספים יש אג'נדה לוועדת החוץ והביטחון יש עוד אג'נדה, כל אחד רוצה לעשות ואין תקנות. לכן צריך לחשוב על מושגים של ביניים. זה מצב של הסלמה לא שהממשלה קובעת אלא שפיקוד דרום או האוגדה קובעים שזה היה יום קרב, כמו שהם קובעים גם את גבולות שטח צבאי סגור, יש להם את הכוח לזה, שיהיה להם גם את הכוח לקבוע שיש דבר כזה והם יפעילו את הפיצוי העקיף ולא הממשלה ביום קרב כזה, כשיש לה עוד כמה משימות לעשות, בטח לא לפצות 4,600 ילדים שלא הגיעו מתגלית. המשמעות היא מספר הילדים כפול 80 שקל לכל ילד שלא הגיע וצריך להבין את זה.

אם יש פה משהו שאנחנו יכולים לעזור לאזור, שלא יהיו יותר מלחמות של ראשי מועצות, אלא שיהיה שינוי בתפיסה ובתקנות. שגם אוגדה ביום קרב יכולים לבוא ולהפעיל את הכפתור הזה.

לגבי ישובים צמודי גדר, אני באה עכשיו מנתיב העזרה ויש גם את נחל עוז וכרם שלום שמשלמים 9,700 שקל לרבש"צ. זה כמובן לא מספיק. הם גם מסכנים את חייהם ואלו הישובים שחוטפים הכי הרבה, השאלה אם אין דירוג גם מבחינת רמת הפעילות.

זה קשור ברבש"צ, זה משרד הביטחון.

אז אין פעילות גם מבחינת רמת פעילות כמו שמקובל בצבא, גם לרבש"צים?

לא הייתי רוצה להתחיל להתעסק בזה. סיפור הרבש"צים הוא סיפור כבד שהוועדה עוסקת בו ברמה הארצית. אפילו בחוק שמתגבש כרגע בוועדה. זו סוגיה מאוד רחבה לכן אני לא רוצה בדיון הזה לעסוק ברבש"צ של נתיב העשרה. זה לא נראה לי נכון אבל אם נושא הרבש"צים קרוב ללבך, את מוזמנת לבוא לוועדה בדיון על זה.

אני מבקשת שייכנס גם הנושא של רמת פעילות בתחום הזה.

יש הצעת חוק שמתגבשת ואת מוזמנת לבוא ולשמוע. המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל ולאחר מכן כיבוי אש, בבקשה.

שלום, שמי אבי כהן ממרחב הנגב. חבר הכנסת פרץ יכול לספר לכם על השריפות, שבוע שעבר הוא חווה שריפה סמוך למכללה. אנחנו נמצאים במאמץ בשני צירים. הציר האזרחי שהוא הציר המשמעותי, אנחנו נמצאים בשגרה שמשתנה כל הזמן ומצריכה מענה ויש את המאמץ הביטחוני המשולב בעת אירוע. אני מבין שהדיון הוא לא מסווג אז אני לא אדבר על מה שלא צריך לדבר, אבל אנחנו חיים בתקשורת ורואים מה קורה ומה יוצא החוצה ומה גורם לשריפות וכתוצאה מכך יש שילוב זרועות גם של המועצות, גם של כיבוי אש וגם של קק"ל ורט"ג וכמובן המשטרה שכחלק מהמאמץ האזרחי וכמובן עם פקע"ר ועם אוגדת עזה שמשולבים.

למעשה אלה המאמצים, אם מסתכלים על המיפוי אז אפשר לראות שאין פה מיפוי. יש מכרם שלום ועד הקצה השני. אתה גר באשקלון, אתה מכיר את הגזרה, אלה דברים שלא חדשים לך ואפשר להתרשם. מדובר במאות אירועי הצתה. אנחנו מקפידים להתייחס למס רכוש, לפתוח את הסעיף של הגשת התלונה להצתה על רקע לאומני כי אם לא נפתח את זה, זה חשוב מאוד - - -

יש לי הצעת חוק כזאת שלא מוכנים לקדם אותה. צריך להכניס את זה בחוק למאבק בטרור כי אמרו לי שזה נכלל בטרור כללי. יש לי הצעת חוק מוכנה כבר שנתיים.

אז אנחנו מתקינים בעניין הזה על מנת שכן יהיה להם פיצוי כי במידה וזה לא יהיה בצורה הזאת אז הבירוקרטיה תהיה שונה. מבחינתנו אנחנו נמצאים וערוכים בכוננות מוגברת.

תודה. כיבוי אש בבקשה.

רפי, תחזור בבקשה על מה שאמרת בדיון הקודם ונשמע את ההתייחסות שלו.

לגבי העניין של הקשר, הקשר שלנו הקב"טים - - -

מה הסיבה שהם לא על הקשר?

ראשית, הם כן על הקשר. רפי רוצה להאזין לגל התחנה. רפי הוא סוג של סגן מפקד תחנה בכל אירוע. לכן הוא מבקש להאזין לקשר משטרתי. יש אפשרות להאזין בגל חבירה בעת אירוע חבירה, בעבר הוא כן היה מאזין ואני מקווה שנצליח לפתור את זה.

מה לגבי ציר 232?

לא הייתי בדיון הקודם, אני לא יכול לענות על זה.

אני אסביר. משטרת ישראל בהנחיה, לא עוברת את ציר 232 מערבה. אמרתי את זה לא כטרוניה אלא כעבודה ואני מקבל את זה.

השאלה אם זה נכון. זו חלוקת הגזרות עם צה"ל?

כן, זו הסיבה.

המשמעות היא ביטחונית.

זה נעשה רק לקראת ההפגנות שלהם?

לא. לא שייך.

השאלה מופנית למשטרה או לצבא.

לא יענו לך כי זו בעיה בין הצבא לבין המשטרה.

צריך להבין שלמשטרה אין בעיה, כל מה שקשור לצד האזרחי היא פועלת. הצוותים שלנו נמצאים גם פה. יש תחומי אחריות בתחומי - - - אם יש אירוע ביטחוני שהוא בתחום הבט"פ של צה"ל, לפי החוק, מי שאמור לתת מענה בצד הביטחוני זה הצבא, אז אנחנו לא ניכנס וניקח לצבא, שהוא הצבא הגדול, את המענה. אם יש בצד האזרחי מענה, בוודאי שאנחנו נמצאים בכל מקום ובכל פינה ואין פה שאלה בכלל. לכן כל מה שמדברים פה זה מצב של תחומי אחריות.

הצבא, אתם רוצים להתייחס?

כמו שאמר אבי, המשטרה מגיעה לכל נקודה בנושא של הסדר הציבורי. היא מגיעה לפריצות, לאירועים ומשולבת אתנו באופן מלא, בתדר שלנו ובכל. אני לא יודע מה הסיפור הספציפי עם 232, אבל מבחינתנו גבול הגזרה של אוגדת עזה יש לה אחריות מלאה על הכול. משטרת ישראל משולבת במאמץ הזה באופן מלא ללא קשר ל-232 ולא לשום ציר אחר.

זאת אומרת אין סוגיה ביטחונית שנובעת מאי מעבר שלהם?

אין ולא הייתה ב-20 השנים האחרונות.

הבעיה שיש תחום אחד שהוא יותר התחום של הטרור הפלילי של החקלאות, שזה מג"ב.

אין מג"ב, יש משטרת ישראל.

ההוראה היא, ולא משנה מה יגידו, הם לא יכולים לעבור מערבית ל-232.

בוא לא נבלבל את הפורום במושגים ספרותיים. אין חיה כזאת שנקראת טרור חקלאי. יש עבירות חקלאיות שהן עבירות חקלאיות ויש טרור שזה טרור. לכן, אם יש עבירות חקלאיות ומשטרת ישראל, לא משנה אם משטרה חולה או מג"ב עוסקים בזה, אומר פה אבי שזה בתחום.

אני מקווה שאני טועה.

כיבוי אש בבקשה.

אנחנו כבר 75 ימים פה. התמודדנו עם 412 שריפות, אלפי שעות תגבור שלנו. לוחמי אש מכל הארץ באים לתגבר את עוטף עזה כבר כמעט חודשיים וחצי במהלך השבוע ובסופי שבוע. סך הכול לפי האומדנים שלנו נשרפו כ-25,000 דונם שטחים פתוחים, בתוך זה גם שדות חיטה, אני לא מפריד וכ-4,000 שטחי חורש ויער.

אני רוצה להתחיל בלציין את שיתוף הפעולה המצוין שיש בגזרה בין לוחמי האש, תחנת אשקלון ותחנת נתיבות וכל הארץ שמתגברים, לבין הרבש"צים , קק"ל, רת"ג, צה"ל, כבאיות חיל האוויר, לבין החקלאים שמעבדים פה ומביאים לנו דיסקוסים, שופלים ודחפורים. דברנו על זה בוועדה של חבר הכנסת קיש.

הם מעבירים את זה ממש לרשותכם או שמפעילים את הכלים כשאתם מבקשים?

אם יש שריפה, מגיע לוחם אש שהוא הקצין והוא מנהל את השריפה מכיוון שאנחנו מבינים בזה הכי טוב. אין פה שום בעיות אגו. את יכולה להגיע לשריפה, לראות רבש"צים עם גורר כיבוי, כבאית, כבאית של חיל האוויר ו-D9 של יחידת הצמ"ה של אוגדת עזה ומי שמפקד עליהם זה מפקד המשמרת של נתיבות.

כרגע יש שלוש שריפות. אני לא מכיר מצב שלא מגיעים לשריפה. ממוצע ההגעה שלנו ל-412 השריפות זה בין 7 ל-9 דקות לכל שריפה.

הייתה כבאית של קק"ל, השאלה אם אתם הגעתם?

זה כאילו הם הגיעו, הם מתואמים.

בוודאי, כל הכבאיות של קק"ל מופיעות ברשת הפיקוד שלי. יש להם GPS ואני יודע איפה הם נמצאות. אם יש שם כבאית של קק"ל זה במקום לשלוח כבאית שלי. מבחינתי הגיעה כבאית. בין 7 ל-9 דקות זמן הגעה לשריפה.

מה זמן כיבוי?

ממוצע שלוש שעות. יש שריפות שמכבים אותם בדקות ויש שריפות שלוקח לנו, כמו באור הנר, הרבה שעות. בממוצע זה שלוש שעות בשריפה. אני מזכיר שזה בנוסף לשוטף. אני לא אוגדת עזה שאחראי על עוטף עזה, פעם הייתי קצין אג"ם אוגדת עזה. אבל זה בנוסף לכל הפעילות שאנחנו עושים ומי שבא לתגבר זה כבאים מאיו"ש, מתל אביב והרצליה.

מה זה אומר מבחינת העומסים על כיבוי אש באופן כללי בארץ, אני מניחה שזה השפיע באופן דרמטי?

הורדנו לפה הרבה כבאיות. אני משלם על זה בהרבה שעות נוספות מכיוון שבכבאות עובדים במשמרת של 24/48. אז לכבאים שנמצאים ביום מנוחה, אני פשוט מצמצם להם את ימי המנוחה ומביא אותם לכאן.

הנושא הבא הוא נושא המניעה, חייבים להקפיד על כל פסי האש מסביב. היום להערכתנו כ-70% ממטען האש שנמצא פה כבר נשרף, לכן גם יש ירידה דרסטית בכמות השריפות. חלק נשרף וחלק כבר נקצר.

מה שנשאר זה רק שטחי מרעה? אין חורש?

צריך להיכנס לחשיבה בנושא המניעה. נושא המניעה מתחלק לשניים: להכין את כל הישובים בנושא בטיחות באש. גם על גרורי כיבוי, גם ההידרנטים , גם תרגול הישובים. דבר שני זה פסי חיץ, כולל פסי חיץ בשדות החקלאיים, זה חדש. כלומר, אם יש שדה של 1,000 דונם חיטה, שזורעים אותו כמקשה אחת בשל היעילות, עכשיו ההמלצה שלנו היא לחלק את זה לארבעה חלקים שווים יש לו פחת של הפסים של הקומביין.

כמה זה בשטח?

אנחנו רוצים בשדה חיטה לפחות 20 מטר.

20 זה בעייתי. לא יהיה לך.

למדתם משריפות אחרות בעולם? למשל היו הרבה שריפות על רקע טרור ברוסיה וספרד. אתם לומדים את המודלים האלה?

אם נלך לפי המודלים בעולם, אני חושב שלא כדאי ללמוד מהם ואני אסביר. כאנשי מקצוע, כשנשרף שדה חיטה בגדול אין טעם לכבות אותו ושווה ששדה חיטה יגיע לסיום הטבעי של השדה. עוד משהו חשוב, בכל השריפות הגדולות של מדינת ישראל, עם כל העוצמה שהפעלנו, בסוף השריפה מגיעה לקו הסיום הטבעי שלה. כלומר זה נראה רע, אבל היה עדיף לחכות שהיא תגיע לסוף.
הסוג השני של המניעה, לדוגמה בקיבוץ עלומים הם נפגעו הכי פחות בנושא החיטה כי הם זרעו את החיטה לשחת וקצרו אותה בעודה ירוקה. שאר הקיבוצים היו צריכים לחכות שהיא תתייבש והייתה תחרות בין העפיפון לבין הקומביין.

מכיוון שבעברי הייתי מפקד המחוז כשהתחילו פה הקסאמים וגם אז חשבו שזה יעלם אחרי יום יומיים וזה כבר 20 שנה. אני מציע שנערך לעפיפונים גם בקיץ הבא. אנחנו כבר נערכים ולומדים את משטר הרוחות באיו"ש. משטר הרוחות פה זה שבערך בשעה 11:00 בבוקר הרוחות מתחלפות והופכות להיות רוחות מערביות ומביאות את העפיפון לכאן. זו המניעה שצריך לעסוק בה. גם בהיבט של פסי חיץ וגם מניעה כלכלית.

לגבי התגבורים יש לנו יחידת מתנדבים מדהימה מקיבוץ כפר עזה. נקים עוד ארבע יחידות מתנדבים. אחת ביד מרדכי, אחת בנחל עוז, אחת בבארי ואחת בחלוציות. נפגשתי עם ראשי הרשויות וסיכמנו את זה. אני רק רוצה להסביר שיחידת מתנדבים זו יחידה עם ציוד כיבוי בעשרות אלפי שקלים, כולל כבאית. הם יעברו קורס אצלנו, יקבלו ציוד וכבאית והם עושים עבודה מצוינת. יש לנו כאלה 50 יחידות בארץ. היחידות פרושות בכל המרחב. יש היום כ-2,700 מתנדבים. היחידה כאן מונה 30 מתנדבים. באזור כולו יש כ-25,000 מתנדבים.

שני דברים נוספים, דברתי עם ראשי הרשויות ונעשה פעילות עם הילדים בנושא החוסן ובנושא השריפות. נביא כבאים לגנים. יש לנו אמצעים שבעזרתם הם יחששו פחות מהאש. מנסים לטפל בנושא המטוסים. יש לי מגבלה כי היה לי יותר קל לעבוד עם כיבוי מהאוויר, אבל יש פה מגבלה אווירית בטיסה סמוך לגבול. גם בזה אנחנו מנסים לטפל.

דבר אחרון, אנחנו פועלים פה 75 ימים. אנחנו משקיעים הרבה מאוד כסף מהתקציב השוטף של הכבאות. אין לי אנשי מילואים למרות שקיבלנו עכשיו עשרה כבאים כתומים, עוזרי כבאי מפיקוד העורף. אבל השקענו עד עכשיו כ-1.7-2 מיליון שקלים. אנחנו באמצע הקרב כך שאנחנו לא מדברים, אבל בסוף צריך לשפות את הכבאות על הדבר הזה.

האם אתה יכול באירוע להיות מסוגל לגייס צמ"ה לטובת שריפה, לבודד שטחים? לא בצורה פורמלית.

גם אם השריפה לא תהיה בעוטף עזה, יש שריפה שאני צריך להביא טרקטורים וצמ"ה, יש לי חוזים פתוחים ואני יכול להביא.

תודה רבה. נעבור להתייחסות חברי הכנסת, בבקשה.

שתי הערות קצרות ועקרוניות. ההערה המרכזית זה הערת ראשי המועצות לגבי שטח שיפוט של המועצות והעובדה שחלק מהישובים מחוץ להגדרה של טווח הביטחון. זה יוצר מצבים לא אפשריים. הרי לא ייתכן שיהיו ישובים שעכשיו בתקופת הקיץ יגיעו לקייטנות ובישוב אחד זו תהיה קייטנה מסובסדת ומאותה מועצה אזורית ישלמו יותר לאותה קייטנה. זה לא הגיוני. בוודאי כשמדובר על הפטורים ממס. אנחנו רואים באזור שלנו תושבים נוסעים לתוך בית הספר, בית הספר נמצא בתוך טווח ה-7 קילומטר, אבל הוא הגיע מישוב שמחוץ לטווח, אז כביכול הוא ומשפחתו לא זכאים לשום פיצוי ולשום הטבות. אני חשוב שהגיע הזמן שנקבע שמועצה אזורית היא דבר שלם ואם יש ישובים בתוך שטח המועצה האזורית הם צריכים להיות חלק מסל ההטבות שניתנות לכל תושב.

הערה השנייה היא כמובן לגבי מכללת ספיר. אני חושב שמה שהציג גלעד הם מרכיבי ביטחון בסיסיים ביותר. זו מכללה שמתמודדת עם אתגר לא פשוט. המכללה הזו הפכה להיות הלב הפועם של כל האזור כולו. לא רק של שער הנגב, של כל האזור כולו. היא המנוע לזה שההכנסה הממוצעת של הרבה אנשים עלתה. כי הסטודנטים האלה שוכרים בתים והצימרים פורחים במושבים ובקיבוצים, הם חלק מהפעילות הכלכלית השוטפת. הם נותנים את התחושה שיש המשכיות. בסוף אתה מדבר על 2 מיליון שקלים. 2 מיליון שקל מרכיבי ביטחון. אני פונה לאנשי האוצר למצוא פתרון. זו בדיחה להתעסק עם זה בכלל. אתם רוצים שנחוקק חוק מיוחד ונגדיר את המכללה כישוב בשביל 2 מיליון שקל? יש גבול. תרימו טלפון לשוסטר ותגידו לו להגיש בקשה, תתחייב שהכסף הזה צבוע ונעביר אותו. עכשיו להתעסק עם הגדרת המכללה ולתת לה מעמד של ישוב? אם הם היו רוצים 100 מיליון אז אני מבין ששווה לעשות את המהלך הזה, אבל בשביל 2 מיליון שקל?

גם העובדה שיושב-ראש ועדת הפנים נמצא כאן זה בוודאי מקל עלינו, אבל שתי הסוגיות האלה, בכוחנו לפתור גם כחברי כנסת ולא כממשלה.

קודם כל אני רוצה לומר תודה לכולכם כי אני ממש מרגישה שאנחנו נשענים אליכם. אם היו לי ילדים מבוגרים יותר הייתי עושה מעשה ועוברת לגור פה וגם אם הביקוש לדירות היה פחות גבוה. אני רוצה לומר משהו לגבי העסקים הקטנים ואני מפנה את זה למשרד האוצר ולמשרד הכלכלה ולכל הגורמים. צריך להבין שיושבים פה אנשים מאוד חזקים אבל האזור במידה רבה מוכה אסון. אנחנו גם שומעים את דדי שמחי שנערכים לתקופה ארוכה וזה מכוון גם לדברי המל"ל לגבי הפיצויים הישירים. אני מבינה שאתם מפצים דונם חיטה באיקס כסף, זה העיקרון אבל זה לא מה שהאזור הזה צריך.

האזור הזה צריך התייחסות, מצד אחד מכיוון התיירות, אגב, אני חושבת ששר התיירות הוציא השבוע הנחיה מאוד חשובה בעניין, אני מקווה שהיא לא תהיה הנחיה ליומיים של ההסלמה אלא באמת שתשקף את המצב באזור. לא צריך כל כך לפחד, אני פונה בעיקר למל"ל, להכיר בזה מבחינה כלכלית כאזור מוכה אסון.

לגבי אזורי החיץ, אחד הפתרונות שיכולים להיות ואני כל הזמן חושבת על לוחמי האש, זה אתגר שנראה לי משוגע לחלוטין. מלבד ה-1.7 מיליון לא אמרת לנו מה עוד אתם צריכים וככל שיש דברים שאתם צריכים, זו בעיני ההזדמנות לומר את זה. לגבי אזורי החיץ, אם צריך 20 מטרים כדי לייצר את אזור החיץ ואנחנו יודעים שאזורי החיץ הם הדבר כמעט הכי חשוב ואנחנו כבר בקיץ, יכול להיות שצריך לפצות על ה-20 מטרים האלה. מה הסיפור לטפל בזה כדי לייצר מניעה ראויה?

שני דברים אחרונים, האחד נוגע לכביש 232. צריך לנצל את המצב הנוכחי, אני מפנה את זה גם ליושב-ראש ועדת הפנים וגם ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. דברו פה על ההיבטים הביטחוניים של כביש 232, אבל כביש 232 מהווה עניין ביטחוני מאוד משמעותי באזור. יש פה בעיות בטיחות קשות בגלל שהוא דו מסלולי בלבד. עד כמה שאני יודעת התחילו לטפל בכביש ולדעתי צריך להאיץ את זה כי יש לזה משמעויות מרחיקות לכת.

דבר אחרון זה בהתייחס למה שאמר גדי ירקוני. לא יוכל להיות שיש מיגון שקרס, או על סף קריסה ואף אחד לא עושה שום דבר. מדובר במיגון שקרס בבית ספר.

אי אפשר בתקציב השוטף לטפל באירועים של חירום.

אני מסכימה אתך לחלוטין.

כי אז כל המערכת תצטרך להיזהר מכל התערבות, היו כמה הערות ששייכות לשוטף ולא לחירום, אז בואו לא נעשה את החגיגה הזאת.

בעיקרון אני מסכימה אתך, אבל באזור הזה מיגון זה השוטף.

לא דברתי על מקום ספציפי.

לכן התייחסתי להערה הספציפית שלו. לא יכול להיות שהייתה פה בעיית מיגון שהם התריעו עליה, מיגון שמתפרק ויכול ליפול על ילדים בבית ספר ולא טפלו בזה. במזל נמנע אסון. כשאנחנו מטפלים עכשיו במיגון בצפון צריכים להביא את זה בחשבון ולהיות ערים לעניין הזה. תודה רבה לכם מקרב לב, גם למשטרה וגם לצבא על כל מה שאתם עושים.

אני רוצה להודות לך אדוני היושב-ראש ולכל הצוות שארגן את היום הזה והגעתם עד בארי בעוטף עזה. אני חושב שזה מסמל מעל הכול את האמירה שאתם כאן אתנו ומחזקים אותנו. אנחנו לא מסכנים. יש לי הרגשה כל הזמן שנמצא הגבול של לדרוש לבין זה שאנחנו נתפסים כבכיינים. צמחנו מתוך זה שזה הבית שלנו ואנחנו רוצים להיות פה ולגדל את הילדים שלנו. מה שקוראים במושגים מאוד פשוטים ציונות ואהבת הארץ.

אני אומר לכם את זה כי אני נמצא פה בכל הזדמנות וגם דדי נמצא פה וגם המשטרה. יש פה אנשים מדהימים. גם הצבא, שלפעמים במשך חמישה או ששה שבועות לא יוצאים הביתה ואל רואים את המשפחות שלהם. גם אנשי הכבאות שנמצאים פה סביב השעון. הכבאיות של קק"ל מגיעות מגליל עליון לעשות פה תורניות. באים מאשקלון ומהמרכז וישנים פה. אנחנו נותנים להם מוקמות לינה ואוכל וזה מחמם את הלב. זה הכי כיף בעולם לדעת שאתה לא לבד והם נמצאים יחד אתנו.

את כל זה לא קונים בכסף. את המחויבות ואת האחריות לא קונים ובשביל זה לא צריך תקציב. בשביל זה צריך בני אדם ויש פה מספיק בני אדם שבאים כדי לעזור לנו וזו ההזדמנות להגיד להם תודה. למשטרת ישראל ולכל המתנדבים ומעל הכול שיש פה קב"טים ורבש"צים. מי שלא יודע מה זו שמורת טבע שהכבאיות לא יכולות להיכנס פנימה כי זה לתקוע אותם ושהם ישרפו. היחידים שיכולים להיכנס לשם אלה הכבאיות הקטנות של חצי קוב או קוב עם ארבע על ארבע וככה הרבש"צים והקב"טים נכנסים פנימה. ככה יום ולילה. הם לא מקבלים שעות נוספות על זה, שיהיה לכם ברור, אבל הם נלחמים על הבית כי אין משהו אחר.

צריך לתת להם יותר.

אני לא נכנס לזה כרגע כי דברתי על הגבול הדק. יש פה חוסן ויש אנשים חזקים שמשדרים את זה לכל מדינת ישראל. זאת הזדמנות בשבילי להודות לכם. דבר נוסף, יש פה כמה צבים, נחשים ועוד חיות שלא שרדו את השריפות האלה. אני יוצא עם סרטון שהוא לא תעמולה פוליטית. סרטון כדי שהעולם יזדהה עם השריפות האלה. עם החיות ולא עם בני האדם. בכל מלחמה בעולם, למשל בקונגו שבאפריקה, אתם יודעים כמה אנשים נהרגו במלחמות? מיליונים. מתי העולם הזדעזע? כשמצאו שאלף אורנגאוטנים נשחטו.

אז אני אמרתי, אף חד לא מזדעזע ממה שהולך פה. נשים כמה צבים, נציל אותם ונצלם אותם ואז נשלח אותם לחו"ל. כך עשינו והתחלנו לקבל פניות מכל העולם איך אפשר לעזור. בקשות מדרום אמריקה, אירופה, גרמניה. העליתי סרטון בעברית וזה יופיע גם בערבית, באנגלית ובספרדית ואני מודיע לכם שכל העולם יעמוד על הרגלים. יכול להיות שמה שאנחנו לא מצליחים עם ההרתעה, נצליח עם הסברה.

ממש צב השעה.

העליתי ציוץ שהצלנו חמישה צבים. אז אלה צבי כינוס, צבי הנינג'ה, מחכים להתקפה מול הג'יהאד והחמאס. לכל מי שנמצא פה ומרגיש שהוא חלק מהמלחמה וההגנה, זו שותפות אמיתית וזה מה שיפה בעם ישראל.

אני רוצה לשבח שני גורמים, גורם אחד זה כיבוי האש. אתם עושים עבודה נהדרת, זמן הגעה של בין 7 ל-9 דקות זה דבר שאנחנו לא מכירים. עכשיו זה אפילו התקצר עם הרכבים הקטנים והחדשים שלא דברת עליהם אבל זכיתי לראות אותם. רייזרים מהירים לכיבוי וככל שמגיעים מהר יותר ברור שצריך להשקיע פחות זמן ומשאבים בלכבות אותה.

בעיני זה אמנם ראוי לכל שבח, אם כי הפתרון הוא מעולם אחר, מהעולם המבצעי. דברנו על זה בחלק הסגור וכל מה שאגיד בחלק הפתוח הוא שכל פתרון כזה עולה שקל וחצי ובמחסנית יש בערך 30 כאלה. זה דבר שלשמחתי אני לא היחיד שחושב כך, גם הצבא חושב כך ורק הגורמים המשפטיים בינתיים מעכבים את הפתרון המרתיע הזה. לדעתי גם זה יקרה.

הגורם השני שאני רוצה לשבח זה אתם, ראשי המועצות ודרככם קציני הביטחון על המנהיגות שלכם, על קור הרוח, על שיקול הדעת בעיקר בזמנים הקשים האלה. אנחנו רואים את זה בכל סבב, בכל אירוע שאנחנו מגיעים. אני שומע אתכם, מאזין ויש אזרחים רבים שאינם האזרחים שלכם דווקא, שזה משרה עליהם ביטחון ואנחנו מצדיעים לכם על זה.

אני רוצה להצטרף לכל השבחים של החברים ורוצה להגיד שהתחושה מחוץ לאזור, בוודאי לאנשים שאין להם את הזכות הענקית הזאת לשבת בדיון כזה, התחושה היא אחרת לגמרי.

התחושה היא ששורפים את המדינה.

לכן לדעתי צריך להשקיע לא פחות גם בביטחון העצמי לתושבי המדינה. חייבים שתיעשה פעולה מסודרת כדי שהאזרחים בכל הארץ ידעו שיש פה שליטה מלאה, לא רק צבאית, אלא כולם, כולל המערכת האזרחית המדהימה. כדאי שזה יילקח בחשבון. במקרה גם משרד ההסברה נמצא במשרד לביטחון פנים, אז כדאי שיעשו את העבודה הנדרשת בנושא כי זה עניין של מורל המדינה.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות שיושב-ראש ועדת העבודה חבר הכנסת אללוף נמצא כאן ולבקש ממך שתעשה דיון בתקצוב מרכזי החוסן. יש פה חמישה מרכזי חוסן באזור, שהם נלחמים על כל שקל. השריפות משפיעות על הילדים ועל ילדים בסיכון, אני מאוד אודה לך אם תעשה דיון על תקצוב מרכזי החוסן.

אני רוצה להודות לראשי המועצות שנמצאים פה. לא רק על המנהיגות שלכם בשטח, היכולת שלכם להיות חזקים ולהוביל את התושבים שלכם, כמובן הרבש"צים שנמצאים בחזית. זה החוסן והחוזק שהאזרחים מפגינים אחרי זה החוצה. החוסן גם של האזרחים, כמובן גם של הילדים שאתם דואגים לטפל בהם, גם במרכזים וגם לנסות להוריד להם את רמת החששות והפחד. כביכול שאתם חזקים זה נותן את מרחב הפעולה לכוחות הביטחון שנמצאים פה. בלעדי זה יהיה להם מאוד קשה לתפקד ויהיו להם אתגרים הרבה יותר גדולים.

אני רוצה להודות כמובן גם לכל כוחות הביטחון וההצלה שמטפלים בסיטואציה מאוד מורכבת. אנחנו רואים את הטרור מתפתח כמו מוטציה, אנחנו אף פעם לא יודעים מהיכן תגיע המכה הבאה. ככל שהם מתפתחים אנחנו צריכים להמציא פתרונות. התפקוד שלכם בשטח זה דוגמה ומופת פעם אחר פעם. גם כוחות צה"ל, גם כיבוי אש וכוחות הביטחון מהישובים, משטרה, מתנדבים, גם משרד החקלאות, הפנים והאוצר, כולם נרתמים ביחד כדי לסייע לתושבים ולחזק אותם בשטח וגם לכוחות הביטחון כדי להילחם בתופעה המטורפת הזו שהתפתחה מבחינת הטרור.

יש עוד הרבה דברים שאנחנו צריכים לטפל בהם. כמובן שעם התפתחות של תופעה חדשה יהיו הרבה פערים שאותם אנחנו צריכים ללמוד. בוועדת החוץ והביטחון דיברנו על חלקם. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתמודדים אתם.

אני יכולה להבטיח לכם שקודם כל שכולנו פה נמצאים ביחד אתכם ולשירותכם. רשמתי את כל הדברים שנאמרו היום ואני אעקוב אחרי זה מ'קרוב. אוציא מכתבים למי שצריך וגם אגיע לוועדות ואראה שהכול מתקדם כמו שצריך. תודה רבה לכם.

אני מצטרפת לכל הדברים שנאמרו. הרבה הערכה גם לראשי הרשויות, לכוחות הביטחון, למתנדבים, לתושבים. כשיושבים סביב כזה שולחן התחושה היא שאין עם כמו שלנו. אני מאוד מתחברת למה שאומר כאן חברי חבר הכנסת אלי אללוף, התחושה אצל הציבור, אני מקבלת כחברת כנסת הרבה מאוד פניות, ששורפים לנו את המדינה. במלחמה על התודעה הם ניצחו. כשרואים את השדות השרופים ואלתנו רצים משריפה אחת לאחרת עם הנשק הכי מתוחכם במזרח התיכון מול העפיפונים הפשוטים האלה. המלחמה על התודעה היא חלק מהקרב וצריך להבין את זה.

אני לא אסתיר את דעתי, כמו שלא צריך לרוץ אחרי כל מחבל מתאבד, לא צריך לרוץ אחרי כל עפיפון והמבין יבין. הבעתי את דעתי גם בדיון הקודם שהיה. החוסן הלאומי שלנו נגזר גם ממרכיב ההרתעה. מרכיב ההרתעה צריך להיות גם לגבי כל דבר שגורם נזק לשדות שלנו, לאנשים שלנו, לציוד שלנו. כל דבר. אחרת זה מאוחר מידי.

הדבר שהכי מדאיג אותי, שכשיושבים וצופים בסיפור הזה זה ה"קייס סטדי" של הרבה אויבים שלנו. אנחנו יכולים לקבל אותם מכל הגזרות במבול איום ונורא בעלות אפס. צריך לחשוב על זה. המחשבה צריכה להיות שהם ירדפו אחרי העפיפונים, לא אנחנו. הם ירדפו אחרי העפיפונים ואחרי כל בלון כי המחיר יהיה מאוד גבוה. צריך לחשוב על הגזרות האחרות שלנו ועל משהו שיכול לבוא מכל הכיוונים.

יש כאן הרבה עוצמה. התחושה שיש פה המון כוחות והמון עוצמה. כל הכבוד על כל העבודה שלכם ותודה על הדיון.

אני גם מצטרף לכל מה שנאמר, בטח בנושא הברכות. אני מודה שגם אני יצאתי מחוזק מכל שיתוף הפעולה והעבודה המשותפת. ראשית אני רוצה להביע את הערכתי לוועדת חוץ וביטחון שהעבירה בחקיקה את מהלך הפיצוי מהרשות, שזה חלק מהמלחמה הכלכלית והאינטרס שלהם להיות אקטיביים בעניין. אין ספק שמשימת הסיכול היא הבסיס, קודם כל צריכים לסכל ואחרי זה לעסוק בהגנה. פה אנחנו עסקנו בהגנה.

אני עושה רגע זום אאוט, גם במספרים הכספיים ששמענו, קודם כל אפס פגיעות בנפש ובעזרת השם שימשיך ככה, זו המשימה הראשונה. היכולת של צה"ל, שמתמודד במקביל עם מניעת החדירה בגדרות הנחישות מרשימה מאוד ואני חושב שצה"ל עשה עבודה מדהימה. בסופו של דבר כואב לכולנו לראות את השדות, שלא ישתמע ממני אחרת, אבל עדין צריך לשים את זה בפרופורציות.

בתפיסה הזאת אני מתחבר למה שאמרה חברת הכנסת ברקו, בסוף, דווקא בנושא ההסברה אנחנו לא מספיק טובים ואולי לא נגענו בזה מספיק. חיים, שאפו על הצבים שלך. אם אני שואל את עצמי איפה צריך לשים מאמצים, יצאתי יותר רגוע כי אני רואה פה מאמץ שממשיך ולא יסתיים. החורף יגיע אבל בתפיסה הכללית זה שאנשים רואים את האיום הזה כמו שעליתי לשידור היום ברדיו והשוו את איום המנהרות לעפיפונים. מנהרה אחת, שחס וחלילה היו משתמשים בה פעם, אני לא רוצה לחשוב מה יכול לקרות. בסוף צריך פרופורציות, טוב שאנחנו פה ורואים את הדברים, אבל נושא ההסברה הוא נושא שלדעתי אנחנו לא מטפלים בו מספיק טוב.

כמו שנאמר, אנחנו כבר חודשיים וחצי בגל של טרור אחר. יושבים פה אנשים ותיקים שעוסקים בלחימה בטרור לסוגיו וצריך להודות שזה טרור אחר. אם היו נותנים לנו לבחור בין הטרור המוכר לנו, שבאמת הרג ופצע אלפים בעשורים האחרונים והיו אומרים לנו לבחור עם מה אנחנו רוצים להתמודד, אז ברור שיינו מעדיפים להתמודד עם סוג כזה של טרור. כי עד היום, חודשיים וחצי, הם ניסו, הם רוצים לפגוע ולהרוג, אבל הם פשוט לא מצליחים. הם קיוו לפרוץ את הגדר ואני מכיר את צה"ל מהרבה מאוד מערכות ואינתיפאדות מה שהיה על הגדר, בעיקר ביום הקשה של ה-14 במאי, לא ראינו במדינת ישראל עשרות שנים לאחור. לא הרבה אנשים עצרו עשרות אלפי אנשים. זה לא עניין של מה בכך.

שמעתי כל מיני פרשנויות לאמירה, מאחר ואני טבעתי אותה, אנחנו אומרים: שאלף אימהות של מחבלים תבכנה ואמא שלי לא תבכה. זה המשפט. אבל בשום שכל. אין לנו ענין ליצור אצלם מוטיבציה לדרדר את המצב, כשאנחנו לא רוצים לדרדר את המצב. נדרדר אותו כשנחליט לדרדר אותו. כשרוצים לדרדר אנחנו יודעים לדרדר מצב.

מצד שני, ברור לחלוטין שהעפיפונים לא התחילו יש מאין. זו לא יוזמה של דרדקים בשטח. הם הבינו שלעשות טרור מאורגן זה יוצר להם בעיה כי התגובות שלנו קשות מאוד, אז הם עברו לטרור שנראה עממי. אבל הוא לא באמת עממי, הוא גם מאורגן. יש לו מחולל ויש להם אמצעים. הם רק מעדיפים להשתמש באמצעים היותר נוחים מבחינתם, כמו שנאמר פה, אפילו מבחינת איך זה נראה בתקשורת העולמית. בתקשורת העולמית, מה לעשות, המון אדם על הגדר ומאה צלפים של צה"ל, מאה הצלפים נראים פחות טוב מהמון אדם על הגדר. אף אחד לא נכנס לרזולוציה מה הם באמת עושים שם. רואים מעיף עפיפון, זה נראה בסדר גמור, זה לא נראה טרור. תביאו את החקלאי ושהוא יראה לכם את שדה החיטה שהוא עמל עליו כל כך הרבה זמן נשרף באבחה אחת ובצדק אמר דדי שבסוף השריפה נגמרת בקצה השדה. ככה זה טיבו של שדה או חורשה.

אני מכיר ציבור שאינו ישראלי, בוודאי הפלסטינים שסביבנו, אין שם רגישות לא לבעלי חיים, לא לחורשות ולא לשדות חיטה. אנשים שיש להם רגישות לשדות חיטה, חורשות ולבעלי חיים, אלה זה צבים או צבאים, הרגישות הזאת היא מכפיל כוח לדעתי מבחינתנו. הם לא הצליחו לגרום לנו לאבד את הרגישות הזאת. זה משפט שבעיני מייצג את הכול.

בתוך זה יש לנו את החיים השוטפים. אם צה"ל הוא זה שמטפל במחולל בצד השני ומטפל באיומים שחוצים את הקו לעברנו השאר, כיבוי אש, הקב"טים, המתנדבים, משטרת ישראל, באמת מטפלים בתוצאה של זה. זה לא פחות חשוב כי בסוף זה לא קשור אם אלף עפיפונים עפו לעברנו ונניח ש-900 יורטו, ה-100 הנותרים עושים לך 100 שריפות. אם אמרת שהיו 412 שריפות כולנו מבינים מה המשמעות. מספיק ש-10% מזה היו שריפות אפקטיביות ואנחנו יודעים בדיוק איך זה נראה בתצ"א מהאוויר.

אני אומר למשרדי הממשלה ובעיקר לאוצר. לצערנו יש לנו הרבה סבבים שבעקבותיהם יש לנו אזרחים שנפגעים. מה לעשות שברוב המקרים אלה אזרחים שעוסקים בחקלאות. חממות וגידולים אחרים. צריך להקדים אותם, לבוא לקראתם. כוועדה אנחנו מקבלים לא מעט פניות. כשאנחנו חושבים שהפניה באמת זועקת אנחנו נכנסים לעובי הקורה כדי לעזור לאותו פונה. אתה רואה שחקלאי, מושבניק מסכן, חקלאי יוצא מן הכלל אבל בעסקים הוא גרוע, הוא לא מבין בכלל שהתביעה שהגיש לא הייתה מספיק טובה ולכן הוא קיבל 5% ממה שהוא ביקש. הוא לא מבין את תהליך הערעור ואיך מתבצע תהליך הערעור. צריך ללכת לקראתם, זו אוכלוסיית התלם האחרון. יש פה אנשים מספיק מבוגרים כדי לזכור. יש את האוכלוסייה של בקעת הירדן. שעברה לא מעט תקופות קשות ורמת הגולן, עמק הירדן ויהודה ושומרון.

זה לא יכול להיות שיהיו תלונות על זה שהסיפור לא עובד בקצב המידי. זה לא הרבה כסף וצריך לתת להם לבנות את עצמם בחזרה. באים אלינו לא מעט מקרים ואומרים שאם אנחנו לא מקבלים את הפיצוי על צוק איתן בזמן, המשק קורס. משק קורס זה אומר שהלכה עוד משבצת. בנושא הזה אני שמח שפונים ואני שמח שכשפונים אנחנו יכולים לעזור בחלק מהמקרים. אני רק אומר למשרדי הממשלה, יש אזורים שהם באמת בעדיפות, הרי קבענו 7 קילומטר בעדיפות, למה? ככה. לא צריך להסביר למה, צריך לתת.

המדינה עשתה לא מעט, למשל שדרות, שחטפה את הטרור הכי קשה בתחילת האינתיפאדה של הרקטות והמדינה החליטה לשים שם סכומי עתק כדי למגן את כל הבתים שאין להם ממ"דים. פרויקט בלתי רגיל. אז אזרחים אכן זכו בעוד חדר. אז מה? חבר הכנסת עמיר פרץ ואני גם מקדמים חקיקה שבנושא של ממ"דים יתנו מענה. אתה עוסק בדברים האחרים שהם לא ממ"דים. הסיפור הזה של בית הספר באמת נראה לי לא מתאים למה שהמדינה משקיעה בעוטף עזה. מהגדר והמכשול על הגדר ,שהוא מבצע יוצא מהכלל, עם השקעה בלתי רגילה וסכומי עתק וסיכונים לא פשוטים. המכשול הזה נבנה ללא עיכוב כפי שאנחנו מעודכנים על ידי מערכת הביטחון ועודכנו בזה לפני ימים.

לגבי המכללה, מה שאמר חבר הכנסת עמיר פרץ בעיני מדויק מאוד, אין שום מכללה שנמצאת קרוב לחזית הלחימה כמו מכללת ספיר. היו תקופות קשות, אני זוכר שבאינתיפאדה היא אבדה הרשמה של שנתיים כי נפלו שם רקטות ונפצעו אנשים.

היית שם כשהיה צבע אדום ונכנסנו לממ"ד.

העור שלי נפצע מכדור בחץ השחור, שבועיים אחרי זה נפלה רקטה ליד הבית שלי, לתוך בית, היה לי ויכוח עם סגן שר האוצר על 40 מטרים כי הוא כל הזמן אמר שזה היה עלי ואני אמרתי שזה היה עליו. שבועיים אחרי זה הגענו לספיר והמאבטח שהיה לפני נפצע מרקטה.

כדאי מאוד שנתרחק ממך.

הצוות שלי הודיע שאני מהווה סיכון ביטחוני. יש דברים שהם תפארת הסביבה בהיבט חריג. המכללה הזאת מביאה הרבה אנשים לכאן. רוב האנשים לא גרים בסביבה. אני לא יודע את המספר כמה מתוך ה-7,500 לא גרים באזור. רובם המכריע.

לפחות 40%.

כמה לא גרים בעוטף עזה?

הרוב המכריע.

לדעתי כ-90% לא גרים בעוטף עזה. כל אלה נוסעים כל בוקר לחזית כדי ללמוד.

או עוברים לגור כאן.

כדי לעשות מעשיים, כדי לגלגל את הדברים הלאה. מי שהעלה דברים, בקשנו לקבל פניה רשמית לוועדות. היתרון שיושבים פה שלושה ראשי ועדות ושני מקבצים של חברי ועדה, חלקנו גם חברים בוועדות אחרות, כולל ועדת הכספים. כולנו נמצאים ביותר מוועדה אחת ולדעתי זו הדרך שאני מוצא אותה הכי אפקטיבית להתקדם. זה נכון שלפעמים זה לוקח זמן, אבל אם לא מתחילים בדרך כלל זה לא קורה.

אני מחזק מאוד את המנהיגות, זה לא מובן מאליו שאי אפשר למצוא דירה להשכרה אצלכם. את כל שאר המרכיבים אתם מכירים טוב ממני. אני יודע שזו תקופה קשה, אני בטוח שמה שקרה עם ירי הרקטות שלקח הרבה זמן עד שהתעשתו, שלקח גם הרבה זמן עד שהתעשתו, לא יקרה בסיפור הפעם אם אלה עפיפונים, בלוני הליום או רוגטקות.

כל עוד מחבלים הם רעולי פנים יש לנו יתרון. לא בכדי הם רעולי פנים. זה שדה מערכה בו אנחנו יודעים להתמודד ולמדנו ששדה שאתה לא בונה לו מענה מהיר אתה נכנס לצרות. עשינו דיונים עם צה"ל, כולל היום, אנחנו יודעים בדיוק באיזה כיווני פתרון הם עובדים. משקיעים באמת את המערכות לאו דווקא הכי יקרות אבל אלה שחושבים על פתרונות ודברים מאוד מסובכים, חושבים על פתרונות לעפיפונים כי זה תחום פחות מוכר.

אני אגיד משהו לגבי האיום. עוטף עזה ימשיך להתקיים ולצמוח. זאת לא תהיה בעיה. מבחינת צה"ל הקו שמפריד בין כל מה שקרה ביום לבין מה שיכול לקרות בעתיד זה ברגע שלרצועת עזה יהיה נשק מתקדם ומדויק. ברגע שזה יקרה אנחנו כבר באירוע אחר לחלוטין. כל עוד שזה לא מתקיים, אנחנו באמת יכולים להתמודד עם כל דבר.

אני לא רוצה להיכנס לזה. אני תמיד מזהיר, חלקנו הישראלים יש לנו נטייה ללכת לסצנה הכי גרועה. כל הזמן מצפים לגרוע ביותר.

עד עכשיו לא טעינו.

תודה רבה לכולם, נמשיך בסיור. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 18:00.