פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



20
ועדת החינוך, התרבות והספורט
12/06/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 642
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ט בסיון התשע"ח (12 ביוני 2018), שעה 9:39

הפסקת חוזים אישיים למורים המגיעים לפריפריה לאחר שלוש שנים – ציון יום ההוקרה לעיירות הפיתוח

חברי הוועדה: מאיר כהן – מ"ר היו"ר
מסעוד גנאים
חנין זועבי
מרדכי יוגב

קארין אלהרר
יעל גרמן
ואאל יונס
חיים ילין
אורלי לוי אבקסיס
לאה פדידה
אלעזר שטרן
עופר שלח

סוניה פרץ - סמנכ"לית ומנהלת אגף בכיר כוח אדם בהוראה, משרד החינוך

אבי פרידמן - מרכז בכיר חינוך באגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

אילנה גוטמן - מרכזת בכירה, תכנון וארגון, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ניסן בן חמו - ראש עיריית ערד, מרכז השלטון המקומי

גבי נעמן - ראש עיריית שלומי, מרכז השלטון המקומי

עדי אלדר - ראש עיריית כרמיאל, מרכז השלטון המקומי

גבי נעמן - ראש עיריית שלומי, מרכז השלטון המקומי

בני ביטון - ראש עיריית דימונה, מרכז השלטון המקומי

שלמה בוחבוט - ראש עיריית מעלות תרשיחא, מרכז השלטון המקומי

מיכל מנקס - ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

רועי אלרום - סמנכ"ל פרויקטים, עיריית מעלות, מרכז השלטון המקומי

ארנה טל - ראש מינהל חינוך, מעלות תרשיחא, מרכז השלטון המקומי

הדר אליהו - מנהלת מחלקת נוער וצעירים, מרכז שלטון מקומי

אבי דבוש - חבר תנועת הפריפריות, חבר הנהגת מר"צ ותושב שדרות

אתי יצחק - מנהלת אשכול פיס, בית ספר "זינמן"

הדר כהן - קפטנית, קבוצת הרובוטיקה "בלאק מג'יק", בית ספר "ליהמן", דימונה

רועי לידאני - תלמיד, בית ספר "זינמן", דימונה

מתן צדיק - שדלן/ת (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

הפסקת חוזים אישיים למורים המגיעים לפריפריה לאחר שלוש שנים – ציון יום ההוקרה לעיירות הפיתוח

שלום לכולם, אני פותח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, 12.6.2018, כ"ט בסיון. הנושא: הפסקת חוזים אישיים למורים המגיעים לפריפריה לאחר שלוש שנים – ציון יום ההוקרה לעיירות הפיתוח.

חברים, אני רוצה להגיד משהו לאוזניים של התלמידים. ברוכים הבאים. ברוכים הבאים ראשי הערים, תודה רבה חבריי, חברי הכנסת, תיכף גם אתם תיקחו חלק ביום החשוב הזה.

אני כל יום נמצא בחדר הזה עם מנהלת הוועדה הנהדרת שקוראים לה יהודית. תכירו את יהודית. כל מה שקשור לחינוך, זה פה, ויש יושב ראש קבוע שקוראים לו חבר הכנסת מרגי, שהוא יושב ראש ועדת החינוך. אנחנו יושבים לידו, ובימים מיוחדים, אז כל אחד מנהל את הוועדה על פי הקשר שלו ליום המיוחד הזה.

היום אני מתרגש במיוחד, באמת מתרגש משני טעמים: האחד, זה יום שאנחנו עושים יום הוקרה לערים שמהן כולנו באנו. זה לא יום שאנחנו נבכה ונגיד שחסר לנו ולא טוב לנו. זה יום שאנחנו מציגים את חלון הראווה של עיירות הפיתוח. בוודאי שיש גם מחקר כזה ומחקר אחר, אבל זה חלון הראווה.

כשאני מספר בכנסת, ואני רוצה לפנות לאתי ולתלמידים ולאיתי מ"ליהמן" ואדוני ראש העיר ואדוני ראש עיריית ערד. כשאני מספר בכנסת שתלמידים מהפריפריה הגיעו ליוסטון וזכו במקום ראשון עולמי, לעיתים מסתכלים עלי וחושבים שאני מספר בדיה.

ביום שישי הייתה אצלי בבית רופאה מקסימה שקוראים לה ד"ר יסמין אבו פרח', מתל שבע, בחורה שצמחה בנגב, רופאה. כששאלתי אותה מאיפה את, אז היא אמרה לי, אני מתל שבע, אז אמרתי, אלוהים, איפה הייתם, הילדים המבריקים האלה שצומחים בנגב? לאן אתם נעלמים? אז אני רוצה להגיד לכם שאנחנו בכנסת ישראל גאים בכם ואנחנו שמחים שאתם נמצאים כאן. אני מודה לראשי הערים שנמצאים כאן, כי להיות ראש עיר בפריפריה, חבר הכנסת חיים ילין, ברוך הבא, להיות ראש עיר בפריפריה, וחיים היה ראש עיר במקום שמפגיזים כל הזמן, בעוטף עזה. להיות ראש עיר בפריפריה, חבריי, זה האתגר הגדול ביותר במדינת ישראל.

ברשותכם, קודם נשמע את נציגי התלמידים ומייד נעבור לראשי הערים ולאורחים שנמצאים כאן. לאחר שאנחנו נציג את הדברים, נדבר בינינו, ואנחנו רוצים לשמוע גם אתכם הילדים. לטובת העניין, אתם הילדים, כאילו ואתם נמצאים עכשיו חברי כנסת. גם בנושא שנדון עליו, איך מוסיפים ומביאים עוד מורים לפריפריה, אני רוצה לשמוע את דעתכם, מה מבחינתכם מורה טוב, על מה אנחנו המבוגרים צריכים להתאמץ בכדי להביא, איך אתם ממפים את המורים שלכם, איזה מורים חסרים לכם. תיקחו חלק בדיון כאילו ואתם חברי כנסת.

נתחיל עם נציג בית ספר. בבקשה, רועי.

שלום לכולם, אני רועי, אני מקבוצת רובואקטיב.

שנייה, אני רוצה להגיד משהו. אתם רואים, כתוב שם "דיון בשידור". אתם מצולמים. זה משודר עכשיו בשידור ישיר ואתם גם מוקלטים, וגם רושמים פרוטוקול, אז תדעו לכם.

בבקשה, כבודו.

אני לא לחוץ בכלל כמו שאתם שמים לב. קודם כול תודה על האירוח, תודה על גודל המעמד. באמת מרגש בשבילנו לבוא לפה ולהציג את מה שאנחנו עושים. זה לא מובן מאליו.

אנחנו קבוצת רובואקטיב, קבוצה שהיא חלק מארגון "פירסט", בעצם ארגון שכל המטרה שלו זה להתמקד בהפצת מדע וטכנולוגיה. אנחנו כחלק מהתחרות שבעצם אנחנו משתתפים בה, אנחנו נדרשים לעשות שני דברים: הדבר הראשון זה בנייה בעצם של רובוט שהוא צריך לעמוד באתגר מסוים שאותו אנחנו מקבלים בכל שנה. יש לנו 45 ימים לבנות את הרובוט הזה. זה אתגר מטורף, אתגר הנדסי מאפס. אנחנו צריכים לתכנן מוצר הנדסי בדיוק כמו שעושים היום בתעשייה. בעצם כל שנה, באמת בינואר, אנחנו מקבלים אתגר. יש לנו זמן קצוב לבנות את הרובוט שלנו.

את האתגר אתם מקבלים ממוקד שהוא יושב בחו"ל.

כן, מארגון "פירסט" הבינלאומי. כל הקבוצות בעולם, בסביבות ה-5,000 קבוצות מקבלות את אותו האתגר.

יש את הפן של הרובוט ומעבר לזה יש את הפן הקהילתי. אנחנו מאמינים שיש לנו כוח מאוד גדול. אנחנו יודעים שאנחנו הולכים לבנות רובוט, אז אנחנו יודעים שמבחינתנו אנחנו יכולים גם לחולל שינוי.

באמת לקחנו על עצמנו יוזמה ואנחנו החלטנו שאנחנו הופכים את דימונה למעצמת רובוטיקה ולעיר שבעצם אנשים בה אוהבים מדע וטכנולוגיה. התחלנו בעצם לעשות הרבה פרויקטים קטנים. התחלנו להקים "ליל המדע" בבית ספר ולעשות אולימפיאדה וירטואלית בבתי הספר היסודיים, שכבות ה'-ו', בעצם לחשוף את הילדים הקטנים, את הדור הצעיר למדע וטכנולוגיה.

חברת הכנסת זועבי, שלום לך. הצטרפה אלינו. בוקר טוב.

כשאתה אומר "לילות לבנים", אגב, היום יש לילה לבן בכנסת, ואשתי שלשום בבית ספר "ליהמן", הגיעה לפנות בוקר. גם היה איזה לילה לבן. מה זה הלילות הלבנים?

בעצם הלילה שעשינו זה ליל מדע. זה לילה שבו משפחות שלמות מכל רחבי העיר יכולות להגיע ולהפוך למדענים לפחות ללילה אחד. חשפנו אותם לכל מיני ניסויים מדעיים, כל מיני דברים שאפשר לעשות בבית. לחשוף אותם לעולם הזה של מדע וטכנולוגיה, לגרום להם להתאהב בזה. אז באמת עשינו הרבה פרויקטים בעיר, אבל גם אנחנו עובדים במישור הארצי ובמישור הבינלאומי. אנחנו רוצים להפוך את ההשפעה שלנו לכמה שיותר רחבה ולהגיע לכמה שיותר אנשים.

בארץ למשל, אולי שמעתם על זה שאנחנו מנסים לקדם איזושהי תמיכה לקבוצות רובוטיקה שמשקיעות הרבה מהכסף שלהן בשביל לקדם את הפרויקט הזה. בסופו של דבר בנייה של רובוט זה לא עניין פשוט וצריך הרבה תקציבים בשביל זה, אז אנחנו מנסים לקדם איזשהו תקדים, איזושהי הצעת חוק. אנחנו בעצם מנסים לקדם את זה, שייקל על קבוצות הרובוטיקה בעניין הכספי.

רק תהיו החלטיים, והתחלנו לקדם את זה לפני שנה ואז אתם בחרתם לקדם את זה במקום אחר ותקעתם את זה.

ביקרתי בבית הספר אצלם והתלמידים אמרו לי, אנחנו רוצים להציע הצעת חוק שרכיבים של רובוטים, לא נשלם עליהם, יהיו פטורים ממס, ואז הילדים ניסחו את הצעת החוק ומאז שתקתם, אז כמו שאתם יודעים, יספרו לכם חברי הכנסת, כשמעלים הצעת חוק, חייבים כל הזמן להיות איתה על השולחן. זה לא פסול. אגב, אני דיברתי עם אנשי האוצר. הם מייד אמרו שיהיו השלכות רוחב, אבל יכולנו באמת להפעיל. אל תרפו את ידכם, תביאו את הצעת החוק. גם אני, גם חברי הכנסת שנמצאים, וראשי הערים בוודאי, אני חושב שזה יהיה תקדים שתלמידים אחראים גם הצעת חוק.

תן לנו כמה טעימות מיוסטון. מה היה מעניין ביוסטון?

בעצם התחרות ביוסטון זו תחרות בינלאומית של קבוצות הרובוטיקה, הקבוצות הטובות ביותר מכל מדינה מגיעות לתחרות הזאת ומה שקורה בתחרות הזאת זה בעצם ארבעה ימים של שגרה מטורף. יש בעצם משחקים של הרובוטים נגד הקבוצות הטובות ביותר בעולם. בעצם אנחנו בתחרות הזאת הגענו למעמד מאוד מכובד כפי שבטח שמעתם. יש פרס אחד בתחרות הזאת שנקרא פרס הצ'רמנס, פרס יושב הראש. זה פרס שניתן לקבוצה שהיא מהווה מודל לחיקוי לקבוצות אחרות והיא מעניקה השראה ופועלת בקהילה שלה בצורה רחבה, אז באמת ניתנה לנו הזכות והכבוד להיות אחת משלושת הפיינליסטיות של הפרס הזה, זאת אומרת שאם אני מסתכל על זה בצורה רחבה, אנחנו אחת משלוש הקבוצות המשפיעות ביותר בעולם. זה עצום להסתכל על זה בצורה כזו.

כן, נראה לי גם שאתה מאוד צנוע.

הוא באמת אמר את זה בצניעות. אני אוסיף. אני אגיד שאנחנו הקבוצה הצעירה ביותר בעולם שזכתה בפרס הזה.

כשיש מקום לגאווה - - -

אני אמרתי את זה בהלצה. אני מתרגש יותר ממך. אני חלק מבית ספר "זינמן". התחלתי לעבוד ב-1978, קצת לפני שההורים שלך נולדו, אז אני מלא הערכה למה שעשיתם. תודה רבה.

אתי, את רוצה להוסיף משהו?

אתי יצחק, מנהלת אשכול פיס בבית ספר "זינמן", מנטורית של הקבוצה.

כמורה במערכת, אם יש פרויקט שעושה לי את זה, או תוכנית או הייתי קוראת לזה דרך חיים, עם כל האתגרים שיש בזה, זו התוכנית הזו, כי הכישורים של המאה ה-21 לא נלמדים בעצם בכותלי בית הספר בצורה פורמלית אלא בפן הבלתי פורמלי. את כישורי החיים שיש להם, אני חושבת שהיום אפשר לגייס אותם לכל מקום הכי מובחר במדינת ישראל. הרמה שלהם מבחינת האנגלית, כישורי הפרזנטציה. אני היום יכולה להגיד להם, תקשיבו, יש לכם פגישה עם ביבי. אה, אוקי, בסדר. הם כבר לא מתרגשים מכלום. רועי שמע על זה שהוא מדבר, בדיוק לפני שנכנסנו, ושים לב איך הוא - - -

הוא לא הכין שום דבר כתוב.

וזה רק מלמד גם, כשאתה עובד מהלב ואתה עושה את הדברים, אתה לא צריך מישהו שיגיד לך מה להגיד.

תודה רבה לאנשי "זינמן", תודה רבה לאתי. אנחנו מלאי הערכה.

איתי, מי מציג את בית הספר "ליהמן"? קפטנית בבקשה.

שלום, אני הדר כהן, הקפטנית של קבוצת הרובוטיקה "בלאק מג'יק" מבית ספר "ליהמן" בדימונה.

אחד הדברים שהכי מייחדים אותנו מקבוצות אחרות בארץ, זה שאנחנו מכילים 50% בנות, שזה מספר די גדול. רוב הקבוצות הן רוב בנים, וזה משהו שבאמת חשוב לנו.

שמתם לב שרוב הקבוצות הן רוב בנים?

כן, רובם בנים.

וואו.

אז זה משהו שבאמת שונה אצלנו. גם כולן בתפקידי מפתח. אני הקפטנית. כל ראשי הצוותים הן בנות. השנה זו השנה השנייה שאנחנו משתתפים בתחרויות של ארגון "פירסט", והשנה גם הודיעו לנו שאנחנו הולכים לייצג את ישראל באולימפיאדת הרובוטיקה שתתקיים במקסיקו.

מתי?

בחודש אוגוסט.

איחוליי ותנחומיי לראש העיר שצריך להשיג כרטיסי טיסה. כמו שאני מכיר אותו, הוא ישיג לכם את הכול. יפה, איזה כייף.

אז בחודשים הקרובים יש לנו המון עבודה, אם זה בבניית הרובוט ואם זה ליצור קשרים עם 160 מדינות שהולכות להתחרות בתחרות הזאת, וזה באמת כבוד גדול בשבילנו ואנחנו יודעים שאנחנו הולכים לייצג את המדינה בכבוד.

יפה מאוד. איזה תגובות אתם מקבלים שאתם באים מהפריפריה?

הרבה אנשים אומרים, דימונה, למרות שעכשיו זו נהייתה מעצמת רובוטיקה בזכות רובואקטיב, אבל הרבה אנשים ששומעים דימונה, הם קצת לא מאמינים שאנחנו הקבוצה היחידה שהולכת לייצג את ישראל, אבל באמת בארגון "פירסט" יודעים שדימונה זה רובוטיקה.

שלא יאמינו. בעיה שלהם. תודה רבה.
אדוני, ראש העיר, ומייד אנחנו נעבור לחברי הכנסת. בבקשה.

אדוני היושב ראש, איזה כייף להגיד "היושב ראש", ראש עיריית דימונה לשעבר שהוא גם איש חינוך. בצניעות הוא אמר שבית ספר "זינמן", אבל הוא אחד מהמייסדים והמקימים של בית ספר "זינמן" יחד עם המנהלת המיתולוגית. אני חושב שבאמת מאיר הוא איש חינוך בכל רמ"ח איבריו ומאיר באמת עשה מהפכה חינוכית בדימונה. תמיד דימונה הייתה אימפריה של חינוך ותמיד ברצף ראשי הערים השקיעו בחינוך, אבל תרשו לי להגיד שבאמת שתי הקבוצות שיושבות פה, גם "ליהמן" וגם "זינמן", זה מבחינה של באמת מהפכה לא בקנה ארצי, זו מהפכה בקנה מידה עולמי. אני חושב שזה גם לא רק לייצג את דימונה ואת הנגב, זה לייצג את מדינת ישראל. כבוד גדול שמתלווה אליהם מפקד חיל האוויר, אביהו בן נון, ומתקשר אלי ואומר לי, בני, תעלה למטוס, תגיע, הם זוכים, לפני שהתחרות הייתה, ולשמוע את מפקד חיל האוויר הנוכחי, אחרי זה לשמוע את כל השרים רבים מי מברך אותם ראשון, בנט, אופיר, ראש הממשלה, זה כבוד לא רק מבחינת הברכה, זה נתן כבוד לדימונה, כבוד למדינת ישראל, ובכלל מדינת ישראל הפכה להיות אימפריה. 17 קבוצות היו שם ביוסטון. זה נכון שדימונה זכתה בפרס היוקרתי החשוב ביותר, וזה אודות באמת לאתי.

17 קבוצות מתוך כמה קבוצות?

70 קבוצות.

בישראל.

17 קבוצות מישראל.

ובעולם היו 400 קבוצות.

אני חושב שזה באמת, אדוני היושב ראש, מאיר, ואני אומר את זה, זו אימפריה.

אני חוזר לאתי ואיתי. אני אומר במיוחד אתי. אתי מצטנעת. זה חינוך טוב. המורה של המדינה, מנהלת אשכול הפיס. הייתה לך גם הזכות להיות המנהל שלה.

הייתי המחנך שלה.

המחנך שלה גם. אם מאיר אומר המחנך, אנחנו לא רוצים להגיד, היה מחנך של שלושת הילדים שלי, אבל זה בסדר. עיירות הפיתוח זה משפחה אחת גדולה.

דימונה היא באמת מעצמה ואימפריה חינוכית בכל התחומים. בכל התחומים יש קפיצה. היום פורסמה כתבה של מאיר ב"ידיעות אחרות", ב"ממון", ובסדר, הכנסת עשתה מחקר ודיברה על כל מיני פערים, שעדיין יש פערים, צריכים להגיד את האמת. יש פערים, אבל מנגד, אני אומר את זה, וישבתי עם הצוות שלי של השלטון המקומי, ואמרתי, הפערים הצטמצמו. כשיש ראשי ערים טובים, ויושבים פה גם ניסן ויושבים עם אנשים שהם לא נמצאים איתנו פה, ועושים מהפכה, כל אחד ביישוב שלו, אז הדברים נראים אחרת. גם היום אתם שומעים ראשי ערים, לא 'שתו לי, אכלו לי, בכו לי'. הילדים שלנו גם מדימונה יודעים שהיום התפיסה היא שונה לגמרי. העיר דימונה מנצחת, מובילה בכל התחומים.

ברשותך, אדוני היושב ראש, יושבת איתנו סוניה שבאמת עושה עבודה יוצאת מין הכלל. סוניה אחראית על כל התמריצים של משרד החינוך, ואנחנו באמת עשינו מהפכה אדירה. משרד החינוך עשה מהפכה אדירה והתחיל בתמריצים וחוזים אישיים למורים, ויושבים פה כמה מורים סביב השולחן וכמה ראשי רשויות, אבל אי אפשר להתחיל במשהו ולעצור אותו באמצע, אדוני היושב ראש, ואני רואה את זה היום, שמורים של 5 יחידות שסיימו את התמריצים שלהם, ואמרו שהולכים לתת להם מענקים, אולי סוניה תתייחס, כי אתמול היא הייתה קצת עסוקה, אז לא קיבלתי תשובה, אבל היא תיתן לנו תשובה ואני סומך על סוניה, על הדברים שלה.

חשוב אדוני היושב ראש שבאמת משרד החינוך יכיר במורים בפריפריה. המורים בפריפריה עושים עבודה 24/7. מי כמוך יודע. מורה הוא לא מורה לשעות הלימודים שלו, הוא מורה, במיוחד המורים האלה של הרובוטיקה, ובכלל הם מורים גם אחר הצהריים בבית, עד 1-2, לילות לבנים.

משרד החינוך קיבל איזושהי החלטה נקודתית שהיא טובה, שהיא חשובה לפריפריה, אבל אתם לא יכולים לעצור אותה באמצע. כשבא היום מורה של 5 יחידות במתמטיקה, סיים את החוזה האישי שלו או את התמריץ שלו בשלוש שנים שאתם נותנים לו. אני לא רוצה להגיד, עיני לא צרה .זה בסדר, שימשיכו בערים אחרות, אבל או שיש החלטה שהיא מקיפה ונותנת אותם לכולם או שהיא החלטה רק לעיירות הפיתוח. אני כיושב ראש פורום ערי הפיתוח של השלטון המקומי במדינת ישראל, כתבתי מכתב גם לשר נפתלי בנט ואמרתי, וגם למנכ"ל, אני מוחה על זה. אני מבקש, אדוני היושב ראש, לך יש הרבה עוצמה, לך יש הרבה כוח. אתה גם מבין בזה. אתה בא מהתחום הזה. אתה גם נתת למורים שלך את החוזים האישיים ואת כל התמריצים האלה. אל תפסיקו לנו. אל תפסיקו את העשייה שלנו באמצע.

אני אתן נתון מדהים. כשאני בפעם הראשונה נכנסתי, ומאיר היה עוד מורה, דימונה הייתה ב-17% בגרות. היום שלושת בתי הספר שלנו בדימונה נושקים ל-90% בגרות, כשהממוצע העירוני שלנו הוא 77%. עם כל הכבוד לנו הפוליטיקאים, זה כתוצאה של המורים הטובים שיש לנו במערכת החינוך, של המשאבים והכספים שאנחנו נותנים להם, אז לעצור את העשייה הזאת, לעצור את הדברים האלה? אז אנחנו מדברים על פערים. אז יש במקומות אחרים, שאנחנו יותר טובים מרעננה וכפר סבא. אם תקציב עיריית דימונה הוא 50% לחינוך ותקציב השקעה פר תלמיד הוא הגבוה ביותר במדינת ישראל, 24,000 שקל פר תלמיד, אז אל תעצרו לנו את המנגינה הזאת, והמנגינה הזאת חשובה לנו, אדוני היושב ראש, ואני סומך עליך.

אני רוצה לסיים ולהגיד לך באופן האישי וגם לחבר הכנסת אלי אלאלוף וגם לצוות שלי מהשלטון המקומי. היושב ראש חיים ביבס בדרך, יגיע גם לפה. על היום הזה, על יום ההזדהות בעיירות הפיתוח במדינת ישראל. אני כבר לא קורא להן ערי הפיתוח, אני קורא להן ערים המתפתחות, אז זה חשוב להביא את המודעות הזאת.

אני אגיד מילה-שתיים על החברים שלנו מהמגזר הבדואי. אני יודע שאנחנו אומרים פערים-פערים, הפערים אצלכם הם פי שניים, פי שלוש או פי עשר אפילו. אני מכיר את זה. אני יושב איתם באשכול הנגב המזרחי, בחורה, כסייפה, ערוער. יושב איתי גם ניסן ואנחנו כל היום רק מדברים על צמצומי הפערים בין החברה הישראלית לבין המגזר הבדואי. אני בטוח שמתחילים לצמצם, עדיין לא מספיק. אני אומר, עדיין לא מספיק. אתה התגאית ברופאה, אז אני אומר לך, מערוער יש 33 רופאים שם. ערוער שלידנו. חורה. הם הבינו שההשקעה בחינוך היא השקעה משתלמת. אני בטוח שיחד עם ועדת החינוך, יחד עם שר החינוך אנחנו נצמצם את הפערים גם בין עיירות הפיתוח לבין המגזר הבדואי.

תודה רבה, בני, אדוני ראש העיר.

אני רוצה לחבר את התלמידים לפני שחברי הכנסת וראשי הערים ימשיכו לדבר.

תראו, הסוגיה שאנחנו נדון בה ב-40 דקות הקרובות היא קשורה אליכם. משרד החינוך מאפשר למורים שבאים ממרכז הארץ לקבל חוזים אישיים. מה זה חוזה אישי? להיטיב איתו בשכר. אגב, הוא מאפשר את זה גם למורים מקומיים. גם מורים שנמצאים בפריפריה, גם הם יכולים לקבל שכר. אלא מה, שהתקופה מאוד מוגבלת והרבה מאוד בתי ספר וראשי ערים ומנהלים באים ואומרים, אנחנו הצלחנו להביא מורה או מורה טובים.

חיים, תציג את עצמך.

אני נורא גאה בכם. אני אומר לכם, אני מתרגש כל פעם מחדש. אני לא חושב שיש עיירות פיתוח. אני לא מאמין במושגים האלה. אני כן מאמין שאתם תהיו מרכז מדינת ישראל ואני אגיד לכם למה, כי אני מאמין בסוף שני מיליון אזרחי מדינת ישראל שאין להם איפה לחיות בין גדרה לחדרה, יפתחו רק בנגב, רק בדרום, ושם אתם תהיו המרכז. הביקושים שיהיו אליכם, אל תסתכלו על כפר סבא ואל תסתכלו על תל אביב. הביקושים שיהיו לדימונה ולערד ולכל הדרום, יהיו כאלה שאנחנו היום לא נאמין בכלל. היום אנחנו לא מצליחים לדמיין את האימפריה הזאת שאתם בונים. דעו לכם שאתם החלוצים. אתם, לא אנחנו, למה? כי אתם תובילו את הדרום למקומות שאף אחד לא חלם שאפשר להגיע אליהם, אז תמשיכו לחלום. בהיסטוריה, אתם יודעים שעל דימונה והדרום עוד יסופר הרבה על הקבוצה שלכם ועל ההיסטוריה של הנגב ואתם חלק מזה. תודה רבה.

תודה רבה, חיימק'ה.

אני ממשיך. הסוגיה היא לפנות לאנשי משרד החינוך לפנות לשר החינוך ולהגיד לו, אדוני, אנחנו רוצים שתעמיקו את התמריצים האלה, אנחנו רוצים שהתמריצים האלה, יקבלו אותם גם מורים תושבי המקום. אנחנו מבקשים שגם ביישובים הסמוכים אלינו, בערוער ובחורה ובכל הנגב, גם שם יש התפתחות יוצאת מין הכלל בחינוך. גם שם אנחנו מבקשים שיהיה שוויון מלא, כי זה חשוב מאוד, ולכן אנחנו נבקש מכם להתייחס גם לסוגיה הזאת, ותלמידים שרוצים להתייחס, שירשמו נקודות, אנחנו נשמח לשמוע אתכם.

בבקשה, ניסן.

בוקר טוב לכולם, ניסן בן חמו, ראש עיריית ערד. בהחלט מרגש לראות פה את התלמידים שמגיעים ליום ההזדהות הזה. אני חייב להגיד לכם, ערד כמו דימונה, בנבחרת הרובוטיקה. זה מדהים שהדרום לקח את הרובוטיקה למקום, גם בירוחם, גם בדימונה, גם בערד. הנבחרת שלנו השתתפה גם בשלוש שנים האחרונות באליפויות העולם, שלפני שנתיים הם הגיעו למקום החמישי בעולם בתחרות הכוללת.

אני רוצה להוסיף לדברים שלך, שמנהלת בית הספר בערד היא בוגרת בית ספר "ליהמן" בדימונה.

אנחנו לוקחים את האנשים הטובים. אנחנו מדברים על המהפכה החינוכית גם בתחום הרובוטיקה, גם בתחום ההישגים, שאנחנו מסתכלים היום על התוצאות של בית ספר התיכון בערד, ואנחנו מדברים על 85% בגרות, על 47% מהתלמידים שניגשים לחמש יחידות אנגלית, 16% מהתלמידים ניגשים לחמש יחידות מתמטיקה, זה תוצאות של מרכז הארץ עם הרבה פחות משאבים, ואני אומר פה, בתהליכים החינוכיים שהילדים עוברים, ואני בטוח שזה קורה גם בדימונה, מתחילים בגן הילדים ובבתי הספר היסודיים ומגיעים לתיכון ומגיעים לתוצאות האלה עם הרבה פחות משאבים, זה רק מוכיח איזה הון אנושי קיים בנגב וקיים בדרום וקיים בערים הפריפריאליות, ובצפון, וזה מדהים איך עם פחות משאבים מצליחים לעשות יותר. אני רק יכול לדמיין לעצמי מה היה קורה אם חלוקת המשאבים הייתה דיפרנציאלית והייתה הוגנת, אבל אנחנו לא באים ממקום של חולשה אלא ממקום של עוצמה, ואנחנו עושים עם מה שיש לנו ואנחנו מקדמים. אני רק יכול להגיד באמת, אני מסתכל על ההנהגה שיש היום בערים הפריפריאליות ואפשר רק להתגאות. אני חושב שההנהגה היא הנהגה מקצועית שמשקיעה. אם זה לפני כן היה להגיד, אין לי ואין לי, אנחנו באים ומתמודדים עם מה שיש ומוכיחים שאפשר עם מעט לעשות הרבה, אבל שוב, יש את הדגשים ואחד הנושאים זה באמת תימרוץ המורים והדיפרנציאליות של הפרויקטים. לא יכול להיות שפרויקטים של עיר פריפריאלית יהיו זהים לעיר במרכז, כלומר, המצ'ינג הוא לא דיפרנציאלי אבל עדיין צריך לחשוב פה על איך באמת גורמים לחלוקת המשאבים להיות הוגנת, ושוב, זה מה שימשוך את האנשים לערים שלנו. בסך הכול באמת מסתכלים על תנופה אדירה וצריך להמשיך אותה.

תודה רבה אדוני. אני רק רוצה להציג את האנשים שהצטרפו אלינו. שלמה בוחבוט, ראש עיריית מעלות, היה יושב ראש מרכז השלטון המקומי הרבה שנים. גבי נעמן, ראש עיריית שלומי. התלמידים. שני היישובים האלה נמצאים בצפון, בגליל, ישובים יפהפיים. חברת הכנסת יעל גרמן, שרת הבריאות לשעבר. חברי הכנסת תיכף יציגו את עצמם. חברת הכנסת קארין אלהרר, ועדי אלדר, ראש עיריית כרמיאל, היושב ראש לשעבר של מרכז השלטון המקומי.

בבקשה אדוני, חבר הכנסת.

תודה, אדוני היושב ראש. אני גם רוצה לברך את ראשי הערים והתלמידים.

כבוד היושב ראש, אנחנו אמרנו הרבה פעמים שלקרב את הפריפריה, להפוך את הפריפריה למרכז או להביא הפריפריה למרכז, זה לא רק דרך כבישים ולא רק דרך כביש 6, אלא בלתת להם איך הם יממשו את הפוטנציאל ואת האנרגיות ואת הכוח שיש להם. אנחנו מונעים מהם את זה אם לא נותנים להם את התמיכה ואת החיזוק הדרוש. אם מדברים על הפריפריה, אז החברה הערבית והיישובים הערביים, במיוחד בנגב, הם הפריפריה של הפריפריה, כי המצב שלהם מאוד גרוע. הם זקוקים מאוד לחיזוק ולתמיכה ולמשאבים.

אני מאמין במשוואה של win-win. הכוונה, אם אנחנו רוצים לפתח את הפריפריה, למשל בנגב, צריך לפתח אותה לכולם, לערבים וליהודים, ולערבים שם יש הרבה בעיות. אתם הבאתם דוגמאות לתלמידים שהם יכולים להצליח, יכולים להצטיין, אבל אל תמנעו מהם את זה. אתם מונעים מהם לעשות את זה. אני מאמין שיש תיאוריה בחינוך, שמה "תיאוריית הפיגומים". הכוונה, שהתלמיד, יש לו את הכוח, יש לו את השרירים, אבל תן לו קצת מקפצה, תן לו קצת עזרה.

בקשר למורים, וזה עניין מאוד חשוב. ביישובים הערביים בנגב יש כ-1,500 או יותר מ-1,500 מורות ומורים ערביים מהצפון שמלמדים בדרום, וכל שנה וכל פעם אנחנו מדברים על התמריצים, על התמיכה שהם לא מספיקים, לא בדיור ולא בנסיעה, אז אני מקווה שהממשלה ומשרד החינוך, אם רוצה באמת לעשות פריחה בחינוך והצלחה, אין הצלחה בחינוך בלי מורה חזק וטוב. מורה חזק מביא חינוך טוב.

תודה רבה, אדוני. לציין שאתה היית מורה חזק וטוב לפני שהגעת לכנסת.

הצטרף אלינו חבר הכנסת אלעזר שטרן, אלוף במילואים, ראש אכ"א. לחבר'ה מדימונה, הוא היה המפקד של הרבה דימונאים.

חבר הכנסת יונס.

תודה רבה אדוני היושב ראש. בוקר טוב לכל המורים, ראשי הערים והתלמידים. באמת זה מאוד משמח לשמוע שיש קבוצות של תלמידים בארץ שמגיעים לכל כך הישגים טובים. זה מדע וטכנולוגיה שיכולה לשרת את כל העולם, לא רק את עם ישראל, וזה פשוט משמח.

השאלה שלי, ורוצה גם שהתלמידים ישמעו, האם קבוצות של תלמידים ערבים היו ביוסטון אתכם, בכלל מהארץ?

רועי, אתה רוצה לענות?

השנה קבוצה מנצרת השתתפה בתחרות הבינלאומית. בשנה שעברה קבוצה מתל שבע, שאנחנו, האמת, תרמנו לפתיחה של הקבוצה, גם הגיעה לתחרות בארצות הברית.

תספר על הקשר.

תספר על הקשר. זה חשוב מה שמאיר אומר.

אני אספר על הקבוצה שאנחנו עזרנו לפתוח שנה שעברה. אני לא מומחה בפרטים, זה קרה לפני שנכנסתי לקבוצה. אני אספר מה שאני יודע, זה שהכרנו מורים משם. התפתח איזשהו קשר והצלחנו לעניין אותו בארגון הזה, בתוכנית הזאת של "פירסט". עם הרבה תמיכה הצלחנו לעזור שם בלהקים קבוצת FRC, כמוני, גם עם כל האתגר של הרובוט ועם כל האתגר הזה, והם זכו בפרס מיוחד בארץ, פרס שניתן לקבוצה שנמצאת בשנה הראשונה שלה, הכי טובה. קוראים לזה פרס ה"רוקי אולסטאר". הביאו אותם לתחרות בארצות הברית. גם שם הם זכו בפרס השופטים, פרס מאוד יוקרתי.

כבוד גדול מאוד.

באמת זה משמח. אני הייתי גם מקווה שיהיו יותר ויותר קבוצות של בתי ספר ערבים, כי פשוט הפער בחינוך הפורמלי הוא כל כך גדול, אז מה קורה עם החינוך הבלתי פורמלי? בטח הפערים הם יותר גדולים והמשאבים והתקציבים לא כל כך מגיעים, בעיקר לפריפריה וגם לבתי הספר אפילו שבמרכז הארץ, שהם ערבים. זה פשוט עניין בפני עצמו בשביל לדון בו. זה אחד.

שנית, בקשר למורים. אם אנחנו רוצים היום שיהיו לנו תלמידים, ממש משמח את הלב לראות אותם ככה, אנחנו צריכים מורים טובים, מורים שמשקיעים. מורה שמשתכר ויש לו את המשכורת הטובה ואת החיים הטובים, הוא יכול להשקיע גם בתלמידים. אני מכיר הרבה מורים, שדרך אגב, עובדים עבודות אחרי בית הספר בשביל ממש השלמת הכנסה, וזה פשוט גורם נזק למורה שהוא עייף, לא רוצה ללמד, אין לו את החשק. חוזים אישיים זה יכול להיות טוב, אבל צריך גם להמשיך עם זה.

חיזוק מעמדו של המורה.

בדיוק, ולחזק את מעמדו של המורה.

אני רוצה לספר על זה שאני עומד ביציאה מדימונה ועוצר לידי אוטובוס נוסעים, הדלת נפתחת והנהג שבוודאי שאתה מכיר אותו, אומר לי, מאיר, שלום, מה שלומך? אני אומר לו, איזה כייף לראות אותך, מה קורה? אמרתי לו, מה, עברת להיות נהג אוטובוס? אומר לי, לא, אני ממשיך להיות מורה לפיזיקה ואחרי הצהריים אני נוהג על האוטובוס של המשפחה שלי, כי אני לא יכול להתקיים ממשרה. יש לי ארבעה ילדים. זה ממש ריגש אותי.

וזה יכול להיות עם כל מורה, ואני מכיר הרבה מורים כאלה, דרך אגב, מהאזור שלי. אני מערערה לא שבנגב, אלא מערערה שבצפון. מהאזור שלי 16,000 מורים שיוצאים לנגב מלמדים. חלק חוזר כל יום בגלל כביש 6 שנתן להם את האפשרות הזאת, וחלק ישנים שם באיזשהו מקום בנגב.

מאה אחוז, תודה רבה.

עכשיו אני רוצה לפנות לילדים, תלמיד או תלמידה שיגידו לי בקיצור, בדקה אחת, מה הוא המורה לחיים שלהם? איזה מורים אנחנו צריכים לשאוף שיגיעו לתוך בתי הספר, לפריפריה, למרכז, בכל מקום. מישהו יכול?

לדעתי מורה לחיים זה מורה ששיטות הלימוד שלו זה לא לדבר מול לוח ומול תלמידים אלא יותר להשתמש באמצעים של מחשב, טלפון, דברים כאלה, כי זה גם מעניין אותנו ואנחנו גם לומדים את החומר תוך כדי. זה גם כייף וגם מעניין.

מעניין שהכנסת טלפון. מה שאת אומרת מאוד מעניין.

עכשיו אני רוצה לשתף אתכם שהיום אנחנו מבקרים בבתי ספר להכשרת מורים ואנחנו עומדים על כך שעדיין הכשרת המורים לא הולמת את תאום הציפיות של הילדים. זה מעניין מה שאת אמרת. כבר לא רוצים מורים שהם פרונטליים, שעומדים לפני הכיתה ומבלבלים ובסוף עושים מבחן, אלא מורים שקצת הופכים להיות ביחד עם התלמידים, מין מדריכים כאלה במבוך הגדול הזה של עולם הידע.

אדוני, ראש עיריית שלומי, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, כבוד גדול מאוד לשבת כאן יחד עם חברי הכנסת ועמיתיי ראשי הרשויות, התלמידים.

אני חושב שמה שקרה ב-60 שנות עיירות הפיתוח, יש פה שינוי מאוד גדול ומשמעותי. לפני כ-40-50 שנה אמרנו לנו בשלומי, יש 100% בגרויות. התפלאנו, מה זה 100% בגרויות? התברר ששלושה ניגשו לבגרויות ושלושתם עברו.

היום, חברים, שינוי דרמטי שאומר שיש היום כמעט 90% ניגשים לבגרויות ו-80% מקבלים תעודת בגרות איכותית, טובה, ברמה גבוהה. מה השינוי הזה גרם? כך שלא עוד לוקחים מורים סביב משפחתיות ופרוטקציות וככה מכניסים מורה שהוא לא מתאים, אלא בוחנים את המורים ואת המנהלים כדי להביא תוצאה. אני חושב שזה המפתח כדי שיהיו לנו ילדים כאלו, ומורים, מנהלים, מערכת מוניציפאלית, בוודאי שמערכת של משרד החינוך שאמור להשקיע אולי פי שלוש מול כל יישוב אחר ושאנחנו, אפשר לומר, לא מדברים היום על הפריפריה, אלא מדברים במיוחד על עיירות הפיתוח שהן סך הכול 36 ישובים כאלה בארץ, ולהם ידע ראש הממשלה ושר האוצר ושר הפנים כן לחזק את דימונה, כן לחזק את שלומי ואת מעלות. רק לאחרונה קיבלנו החלטת ממשלה לשלומי, קריית שמונה ומטולה וירוחם, החלטות של מאות מיליונים, שאני אומר לכם, תקראו לי בעוד חמש שנים, מה יקרה לשלומי בזכות ההטבות האלו, יהיה עולם אחר. שלומי תהיה במקום אחר. היא תגיע ל-20,000 תושבים. החינוך יהיה חזק.

שלמה בוחבוט נלחם על זה 30 שנה. אתם קוטפים את הפירות.

הוא לקח הרבה, שלמה. הוא יודע לקחת בלי החלטות ממשלה. אם עסקינן היום בחינוך, בוודאי, חברים, צריך לחזק מאוד את המורה. לא יעלה על הדעת היום, כשאני מחפש מנהל מחלקת חינוך, ואצלי הוא יקבל - - -

ראשי ערים היום נותנים חוזים אישיים דרך הרשות?

מכתיבים לנו חוזה אישי, 60% שכר בכירים של מנכ"ל. המשמעות שהוא יקבל 14,000 שקלים, כאשר מנהל בבית הספר רגיל מקבל 20,000-24,000 שקלים, כלומר אי אפשר לקבל מנהל מחלקת חינוך ברמה גבוהה כדי שינגן על כל המנגינה של המנהלים.

גבי, בשלטון המקומי העברנו יחד עם מנכ"ל משרד הפנים, נקודתית, דבר עם חגית מגן בקטע הזה, והבאנו אותם עד לשכר של 90% משכר מנכ"ל.

אני אסיים פה באמירה אחת, שהיום עיירות הפיתוח נמצאות במקום אחר ואנחנו צריכים לקפוץ עוד מדרגה גדולה מאוד בעשר שנים הקרובות, כך שלא יהיה הבדל בין עיירות הפיתוח לבין שום מקום במדינת ישראל.

אמן. תודה רבה.

חברת הכנסת קארין אלהרר.

קודם כול אני רוצה לברך אותך, מאיר, על היום באמת המוצלח הזה. ראיתי איזה דיונים צפויים לנו היום ועל כנס בצהריים, אז יישר כוח, להביא את הנושא במלוא העוצמה לכנסת.

יש לי שותף והוא אלי אלאלוף והוא מנהל ועדה אחרת.

אז זה באמת לא מובן מאליו. לברך את התלמידות והתלמידים שאתם באמת מקור גאווה. אנחנו עוקבים אחרי התחרויות הבינלאומיות. זאת פנינה שתלמידים ותלמידות שלנו, כחול-לבן, מנצחים בתחרויות בינלאומיות. זה לא דבר של מה בכך והרבה פעמים לאורך השנים הרבות זה היה על אף ההשקעה הנמוכה ולא בגלל השקעה גדולה, אז שאפו גדול.

אני רוצה לברך את ראשי הרשויות שאתם עומדים מול התושבים עם המשאבים, הרבה פעמים מאוד מוגבלים יחס לצרכים. זו עבודה מאוד לא פשוטה.

תראו, הפריפריה זה לא גזירת גורל. זה לא אמור להיות פריפריה. מדינת ישראל היא מדינה קטנה. כולם צריכים לקבל את אותן זכויות, כי לכולם יש את אותם חובות, ולכן בעניין הזה מאיר כמובן מוביל את זה, אבל כולנו נלחמים על כך שהפריפריה תהיה המרכז והמרכז יהיה הפריפריה. לא צריך לעשות את ההפרדות האלה. אנחנו לא רוצים סיפורי גבורה. אנחנו רוצים אזרחים שמקבלים זכויות וחובות באותה מידה, אז באמת ברכות לכולם, יישר כוח.

תודה רבה. בבקשה, שלמה בוחבוט, ראש עיריית מעלות.

אני חושב שאנחנו חיים במדינה שהיא בעצם קטנה, אבל היא גדולה, וכשאנחנו מדברים על הפריפריה וקראתי בדרך את העיתון על המחקר שהכנסת ערכה, אז את מה מפרסמים? את הבעיות בפריפריה, את השניים-שלושה, המעמד של סוציו אקונומי, אבל כמו שקודמיי אמרו, כמו שראש עיריית ערד אמר, אנחנו כבר עברנו את זה. יש הרבה ערי פריפריה שההישגים מצוינים, פנטסטיים למרות המאבק בין המרכז לבין הפריפריה שהתחלנו בו כשאתה היית בשלטון המקומי, ולא הצלחנו. הייתה דיפרנציאליות בחינוך, שלצערי הרב הגדולות במרכז הארץ ממשיכות לקבל כמו מעלות וזה עוול גדול, וגם היו צריכים באמת לעשות שינויים בשכרם של המורים. כמה שילכו יותר לפריפריה, יקבלו שכר יותר גבוה, ומאיר, אנחנו זוכרים שפעם היו מורי אוטובוס שבאו לערי הפריפריה, ובדיוק הפוך היום, שמהפריפריה יוצאים מורים.

אנחנו זוכרים שהתלמידים של ערי הפיתוח היו יוצאים החוצה. אנחנו היום קולטים תלמידים מבחוץ, אבל תמיד שואפים ליותר. המזל של המדינה זה ראשי הערים, כי כשאנחנו מדברים על חינוך, אולי 25%-30% ממה שקורה בחינוך, אנחנו מגייסים כל מיני תרומות, כל מיני אנשים מצוינים שבאים ממרכז הארץ. אתן לכם דוגמא. במעלות יש פרויקט שאנחנו מתחילים מגיל אפס. אני חושב שאנחנו הראשונים בארץ, ומי שהתחיל את זה, זה יהודי שבא, אני לא יכול להגיד את השם, כי הוא ביקש שאני לא אגיד את השם, אלא ישר מחר בבוקר משקיע כסף, לכן היום ערי פיתוח, מה שנקראו פעם, זה ערים אחרות, ואם אנחנו מדברים היום באמת על מה צריכים, דיברתי עם בני שאנחנו צריכים, מאיר, לחוקק, ואני הצטערתי. אני רוצה להגיד לכם, עד עצם היום הזה - - -

אתה היית חבר כנסת פעם.

בגללו. הוא הפיל את החוק.

אני הייתי חבר כנסת ועד היום אני אומר, אלוהים אדירים, איך חוק ערי פיתוח היה מתחת לידיים שלי. שכחתי אותו וב-2009 ביטלו אותו. אני חושב, החוק הוא אחר לגמרי. פעם דיברנו, תנו יותר רווחה לתושבים. יותר מסכנות העולם היום. איך אנחנו בונים עשרות אלפי יחידות דיור? איך אנחנו מביאים את החבר'ה הצעירים ממרכז הארץ לפריפריה. צריך לחוקק חוקים, לתת יותר מענקים לאנשים שיבואו לפריפריה, הנחות במס.

אנחנו כל הזמן מדברים על תעשייה של 40% בערי פיתוח. מקבלים שכר מינימום. איך מעלים את שכר המינימום? אותו מפעל, הוא לא יעלה. איך מביאים מפעלים עתירי ידע לערי הפריפריה? צריך לתת להם מענקים. לכן, כשאנחנו מדברים היום על ערי פיתוח, ואני אומר את זה לתקשורת, זה עולם אחר. המצב במרכז הארץ הרבה יותר קשה מאשר בערי הפיתוח. אני מדבר מבחינת רמת החינוך.

תודה רבה, אדוני.

יש המון ניסיון והמון זכויות לשלמה בוחבוט, הרבה מאוד שנים ראש עיר והרבה מאוד שנים ניהל את מרכז השלטון המקומי וביחד יצאנו למאבקים שחלקם הצלחנו וחלקם פחות, אבל יצאנו למאבקים. יישר כוח.

אני מברך את תיכון אורט מיוקנעם. ברוכים הבאים.

חברת הכנסת יעל גרמן, ראשת עיריית הרצליה הרבה מאוד שנים, אשת חינוך.

תודה רבה לך אדוני היושב ראש. אני רוצה קודם כול לברך אותך. אתה תמיד שם כשצריך באמת להגן ולהעלות לסדר היום את כל נושא הפריפריה, והיום אתה לקחת את תפקידך ויושב ומנהל את ועדת החינוך, כי אנחנו כולנו יודעים שישנם שני נושאים בעיניי שהם חשובים מאוד בפריפריה, אחד זה החינוך, ושניים, בעיניי, זה הבריאות. לא דיברו על זה, כי זו לא ועדת בריאות. אני משערת לעצמי שאלי אלאלוף, שותפך ליום הזה ידבר על כך.

אין ספק, אני מסכימה עם שלמה. אני הייתי בהרצליה אחת מ-15 הערים החזקות, אבל גם אז תמכתי בדיפרנציאציה. אין לי ספק שאם אנחנו רוצים להביא לשוויון - - -

יעל, אולי תסבירי לילדים מה זה דיפרנציאציה.

תמיד אנחנו נותנים את הדוגמא שכאשר שני ילדים, אחד שהוא בגיל 6 ואחד בגיל 10 מתחילים לרוץ, הרי אין להם סיכוי שווה. צריך לתת איזשהו 'פור' לילד בן ה-6 כדי שבסופו של דבר יהיה לו סיכוי שווה להתחרות עם בן ה-10. דיפרנציאציה, הכוונה היא לתת למי שאין, ולמי שיש, לתת פחות כדי שבסופו של דבר הסיכויים של השניים יהיו שווים, כי מה שקורה זה שברשויות החזקות, והרצליה נחשבה לרשות חזקה - - -

אמרתי לכם שהיא הייתה מורה.

אני הייתי מורה למבוגרים. ניהלתי בית ספר למבוגרים.

זו אפליה מתקנת אצל הערבים.

נכון, זו אפליה מתקנת אצל הערבים. מסכימה בהחלט.

אז זה דיפרנציאציה ואנחנו תמכנו בזה, ומאיר, כשאנחנו היינו בממשלה ניסינו בהחלט להעביר את זה. אני מקווה שעוד נחזור לשם ונעביר את זה. חלק התחלנו, אבל כמובן שצריך.

אני מברכת. יש עוד הרבה מה לעשות, אבל באמת בזכות ראשי הערים הנפלאים שמובילים את כל הנושאים בערים שלהם, אנחנו רואים שהיום הפריפריה מתקרבת מבחינת ההישגים שלה יותר ויותר למרכז הארץ ויישר כוח.

תודה רבה. עדי אלדר, ראש עיריית כרמיאל.

שלום לכולם, אני קודם כול מתלווה פה לכל המליאות של חבריי. אני ודאי לא רוצה לקלקל את השמחה המיוחדת שיש פה והאווירה המיוחדת שיש היום בוועדה.

מותר בהחלט להגיד גם אצלכם ומה הבעיות. אנחנו מדברים על זה.

אני אנצל את הדקה שנתת לי לומר שצריך להשקיע הרבה יותר בערים שלנו מאשר במרכז.

יש לי בית ספר למחוננים בעיר. לאחרונה עשיתי ביקור ונדהמתי לשמוע שילדים מצטיינים לא עוברים את הבחינה של התלמידים המחוננים הארצית, שבמרכז הארץ עוברים אותה בעשרות. נשאלת השאלה, למה? אני יכול לענות מתוך איזושהי שליפה ולומר, באזור המרכז, אני גדלתי, אגב, בהרצליה. אני אומר, באזור המרכז יש הרבה יותר אפשרויות לילדים לקבל חוגי העשרה, השקעות. הרשויות שם הרבה יותר עשירות מאיתנו. צריך לשים את זה על השולחן, רבותיי. אז אני בא ואני אומר, אם רוצים באמת לעודד, קודם כול המהפכה צריכה להיות בחינוך. זה הדבר הראשון שאנחנו צריכים, ואין מספיק. משרד החינוך בעניין הזה רואה אותנו כשווים לכל הערים בארץ, אבל לא ככה צריך לראות את העניין. צריך לבוא קודם כול בגיל הרך.

גם אני הייתי מורה לא מעט שנים. אני בא ואני אומר, ההשקעה קודם כול צריכה להיות בגיל הרך. אנחנו צריכים עוד סייעת בגנים. עם 35 ילדים, גננת וסייעת אחת לאורך יום שלם, צריך להשקיע יותר בכוח אדם. אנחנו צריכים להשקיע יותר בפסיכולוגים בבתי הספר שלנו, ובגנים, שחסר לנו. זה תחום שלא מטופל מספיק לדעתי בטיפול בילדים. נכון שאנחנו בכרמיאל, אגב, הגענו לממוצע בגרות של 90%. ברוך השם הגענו לזה, אבל זה לא מספיק. אם אנחנו באמת רוצים להשקיע, צריכים להשקיע במבני חינוך טובים.

היום אנחנו מתוקצבים במבני חינוך בחסר שאם אנחנו לא עיר עשירה, אנחנו לא מסיימים לבנות בית ספר כמו שצריך. אנחנו לא נותנים מספיק ציוד, לא נותנים מספיק מחשבים. יש לנו עוד הרבה מה לעשות. צר לי לקלקל את האווירה כאן. אני לא רואה פה לא את שר החינוך ולא את המנכ"ל. זו גם איזושהי אמירה אולי כלפינו, אבל אני בא ואני אומר, רבותיי, צריך לשים את הדברים על השולחן, ואני ראש עיר שמכהן. אני עוד מעט מסיים 30 שנה ועברתי הרבה. עברנו הרבה ממשלות והרבה שרי חינוך. צריכים להשקיע במקומות שלנו בכל תחומי החינוך.

תודה רבה אדוני. חבר הכנסת שטרן.

אני אקצר באמת. א', תודה. אני אומר עוד פעם, אני פוגש פה את ראשי הרשויות ואני באמת משתהה. אני חושב שבאמת הבקיאות בחומר, האכפתיות בחומר, היא מעוררת הערכה. זה דרך אגב מעניין כמה באו מתחום החינוך. צריך להגיד שגם אני הייתי מורה של ילדים מחוננים, בנצרת עילית.

אלעזר, אולי מהפרספקטיבה של קצין חינוך ראשי.

אז אני אגיד ככה, אבל אני רוצה ברשותך אולי משפט אחד דווקא לילדים וגם מאותה פרספקטיבה. מאיר אתמול באיזה פורום דיבר על זה שבדימונה יש עכשיו איזה נגן פסנתר שיגיע ללא יודע מה.

כן. הוא ינגן פה היום.

נכון, אמרת את זה ככה, ואני אמרתי לו שכשהייתי מג"ד היה לי מ"פ מדימונה שהם ארבעה אחים, שאמרו שמרוב שהם מוכשרים, הם מנגנים יחד על אותו פסנתר. למה אני אומר את זה? ואני מסתכל לנוער הנהדר הזה, בגלל שהאתגר, ואתם עכשיו הוכחתם שאתם נהדרים, אבל אני אומר לכם עכשיו לא כראש העיר שלכם. האתגר, שתישארו בדימונה. זה האתגר הגדול.

אני דווקא חושב שמה שעדי אמר הוא נכון, בגלל שהתשובה הקלה למה שאמרת היא שאת הבחינות, וזה אני אומר למאיר, מצה"ל הבאתי, את הבחינות גם כתבו חבר'ה מתל אביב ולכן התל-אביבים מצליחים בהן עוד יותר, אבל אני אומר את זה מתוך אי רצון להכות את מה שאמרת בהקשר לצורך של השקעות, ופה אני במשפט האחרון אומר, כיוון שרצית ללכת איתי לצבא, אז תמיד שואלים אותי, איך אתה אומר את זה שיש עכשיו הרבה דתיים בבה"ד 1? אני אומר להם, אני רואה את זה לא טוב. למה אני רואה את זה לא טוב? בגלל שאני יודע שבני אדם נולדים שווים. יהודים, ערבים, פריפריה. לא משנה מה, האיכויות, הקדוש ברוך הוא חילק, כל אחד ימדוד את זה איך שהוא רוצה, אותו דבר. את הדפ"ר, את היכולת. כל השאלה היא איך אתה מפתח את זה ואיך אתה מביא את זה למקום הנכון.

כשאתה מתאר תמונה של במרכז מצליחים יותר בסוג של מבחנים, סימן שאנחנו פגענו במקום אחד. כשמאוכלוסייה מסוימת באים להצטיינות מסוימת ואתה לא לוקח את האוכלוסייה האחרת, סימן שפקששת, בגלל שהכישורים נמצאים שם, זאת אומרת שהתפשרת על איכויות בתוך אוכלוסייה שסימנת אותה על חשבון אוכלוסייה טובה יותר, את אותה שכבה שלא הבאת.

אנחנו מדברים על החינוך הערכי, הוא חשוב מאוד. לא צריך לספר לי על זה. אני חושב שהאתגר הגדול של מדינת ישראל היום הוא לצד החינוך הערכי, איך אנחנו מפתחים את המצוינות הזאת, שהנה אנחנו רואים שנמצאת.

תודה רבה, אדוני. עופר שלח, בבקשה.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. ברוכה הבאה.

אני היחיד פה לדעתי שלא היה מנהל. אני בקושי תלמיד הייתי.

אני לא אדבר על חינוך, כי יש פה אנשים שמבינים בזה הרבה יותר ממני. אני רוצה לשים את זה בקונטקסט של מה שבעיניי, איך מדינת ישראל צריכה להסתכל על הנושא הזה, ואני אומר לכם, עדי, אפרופו מה שאתה אמרת, לדעתי דווקא בהקשר של מה שאתה אמרת ובהקשר של מה ששלמה אמר, לפריפריה יש יתרון אחד גדול. מדינת ישראל, שהיא בסוף מדינה קטנה וניתן להעביר בה משאבים ממקום למקום, ממשאבים ממשלתיים דרך רגולציה וחיבור למנהיגות מקומית, ניתן לעשות בה שינוי מאוד גדול ובפריפריה זה הרבה יותר פתוח והרבה יותר ניתן לשינוי. אני אתן דוגמא שהיא לא מושלמת והיא דווקא לא הממשלה, נגיד הנוכחית, למרות שזה התחיל לפניה, שאני לא מחסידיה. כשהממשלה החליטה שבאר שבע תהיה בירת הסייבר של מדינת ישראל, אז לקחו משאב מדינתי. נכון, משאב מדינתי קל יחסית כמו יחידות צבאיות וחיברו אותו לרגולציה וחיברו אותו ליזמים פרטיים וחיברו אותו למנהיגות מקומית, ואתה יוצר סיפור.

אני, אגב, ישבתי ברפא"ל, שהם שכנים שלך, ודיברתי איתם על היכולת לקחת את הדברים שהם עושים ולעשות מזה איזו בירה של סוג מסוים של רובוטיקה, ואני מבין שיש פה חבר'ה שמתעסקים ברובוטיקה, יהיה שם, וזה סיפור של מדינת ישראל, שהיא יכולה לספר על כרמיאל או יכולה לספר על דימונה או יכולה לספר אזורית במקום כזה או אחר. הצמיחה של מדינת ישראל והחינוך הוא כמובן קשור לזה קשר בר יינתק, אבל הצמיחה של מדינת ישראל, הדלתא הגדולה של מדינת ישראל, היא תבוא משם ולא מהמרכז וכך אנחנו צריכים להסתכל על זה, לא כעל קהילות שצריך לתת להן כי קיפחו אותן בעבר, למרות שזה נכון. זה בכלל לא שייך. אני רוצה להסתכל על זה במבט העתידי ואני חושב שזה אפשרי אפילו בקלות במדינה כמו ישראל שיש לה את המשאבים ויש לה את היכולות ויש לה את החבר'ה הצעירים הנהדרים האלה ויש לה את המנהיגות המקומית.

תודה רבה אדוני. בבקשה, חברת הכנסת לאה פדידה ואחריה חברת הכנסת אורלי.

אני מצטער האורחים, אתם גם תדברו, אבל הנוהג בכנסת הוא שחברי הכנסת מדברים קודם.

אדוני היושב ראש, קודם כול להגיד לך תודה שאתה כל הזמן, לא רק בימים מיוחדים אלא בכל הכנס אתה אומר, ולכם ראשי הערים אני חייבת להגיד שלא תמיד בזכות המשאבים אלא יותר בזכותכם הפערים מצטמצמים, וזאת הבעיה, כי נכון, יכול להיות שאני משביתה שמחות, אבל הפער עדיין גדול מאוד בנושא חלוקת המשאבים. כדי שהפריפריה תהיה שווה, היא צריכה לקבל נתח מהעוגה לא שווה, אלא הרבה יותר גדול, כדי שכל המדינה תוכל להיות כמו עיר שקיבלה הזדמנות אמיתית, ובוא ניקח לדוגמא את יוקנעם שממנה אני מגיעה, עיר שהייתה הגירה שלילית ובלוקים חסמו ואף אחד לא רצה להגיע אליה, קיבלה הזדמנות אמיתית, קיבלה משאבים, אזור פיתוח א', אז אותו נער ונערה ואותם ילדים ואותה מנהיגות ידעו לקחת את ההזדמנות והיום זו עיר ואם בישראל עם מצב סוציו אקונומי גבוה, ואני מאוד רוצה להגיד תודה לבית ספר אורט ולמנהלת שנמצאת כאן, על הכבוד והגאווה שאתם מביאים לנו, אבל זו דוגמא שאפשר. זו דוגמא שעם מנהיגות והזדמנות אפשר גם אחרת. אנחנו בפריפריה לא שונים, אבל אם חוק המצ'ינג הארור הזה שהנחתי אותו בשבוע שעבר ונתנו לי דחייה של עוד חודשיים, ואני חייבת להסביר לכם מה זה חוק מצ'ינג. רק אם יש לך 25% תקציב, יתנו לכם את השאר. זה אומר שמי שאין לו, לא מקבל, והגיע הזמן במדינה שהמשאבים יחולקו לא על פי מקום מגורים.

הדבר האחרון. אל תחברו אותנו לתל אביב ותגידו לנו שאתם גם משקיעים בכבישים, לא את הצפון ולא את הדרום. תחברו את המרכז לפריפריה. זו תהיה חשיבה אחרת וככה נקבל יותר.

תודה רבה, גבירתי.

אני רוצה להגיד משהו. אמרתי את זה בהתחלה ואני אומר את זה עוד פעם. אפשר בהחלט לבקר ואפשר בהחלט להגיד את הדברים. אף אחד לא משבית שמחות. בתפיסת עולמי כאחד שממרוקו והגיע לפריפריה ושם אני גדל עד היום, אני ישן שם, כל יום אני נוסע, יש רגעים שבהם הפריפריה, וכל אחד שיקרא לה איך שהוא רוצה, צריכה לבוא למקומות כאלה כמו הכנסת ולהראות בחלון הראווה שלה את הדברים הטובים, אז מותר להגיד ביקורת, אבל כשאני רואה קבוצות רובוטיקה שזוכות במקום הראשון ביוסטון, אני חושב שחברי כנסת במדינת ישראל צריכים להסתכל לילדים האלה בעיניים ולתת להם חיבוק גדול ולדעת, ופה במקרה התחברנו הרבה אנשים שאנחנו נמצאים מהפריפריה, ולדעת שלעיתים עושים את זה יש מאין. חבריה, עושים את זה יש מאין. כשלי לא היו מורים בבית הספר, אז הלכתי לפנסיונרים של קמ"ג ושילבתי את ידיי וביקשתי מהם לבוא ולתת שעה אחת ללמד פיזיקה וכימיה. לא היה לנו כסף. באנו אליהם. בשנה אחרת פנינו למורים הנהדרים בדימונה ואמרנו, כל מורה ישולם על 24 שעות, אבל אנחנו מבקשים מכל מורה שייתן עוד שעה. לא היה מורה שאמר לא, והיה לנו עוד סל של 100 שעות, ואנחנו מלאים בסיפורים כאלה, לכן דווקא היום הזה לבוא וכן להצדיע ולא לשכוח את הביקורת. יש, תאמינו לי, אנחנו מבקרים.

אורלי, בבקשה.

אני אתחיל דווקא מההמלצה שלך, אדוני היושב ראש, על להצדיע להישגים האלו, כי זה לא מובן מאליו. להגיע להישגים האלו למרות העיוות התקציבי שאנחנו כמדינה, בעצם מה אנחנו באים ואנחנו אומרים? הרי יש שלושה שותפים בחיי החינוך של ילד. יש את השלטון המרכזי, שזה מה שהמדינה נותנת, יש את המקומי ויש את ההורים. לא בכדי המשולש הזה יוצר את אחוזי ההצלחה, וראיה, בוא ניקח את כוכב יאיר. כוכב יאיר כל הזמן עומדים מאוד גבוה בטבלה של הציונים, של הבגרויות, של המדד וכדומה. הלכתי לבדוק מה עושים שם בתיכון בכוכב יאיר, כדי להבין, אולי אנחנו יכולים להעתיק את תוכנית העבודה, להפוך אותה לאיזה אב טיפוס. אתה יודע מה אני גיליתי? אני גיליתי דבר נורא פשוט. אין שם תיכון בכוכב יאיר, יש שם הורים שמשלמים כמעט הכי הרבה שיעורים פרטיים לילדים וככה אחוזי ההצלחה. זו גם רשות חזקה שיכולה לתת העשרה מסביב. זה נראה לי לא נורמלי שאנחנו דורשים מראשי ערים ללכת ולחפש את הפנסיונרים ולדבר על ליבם ולהביא אותם להתנדבות ולחפש יש מאין.

היום פחות.

אבל עדיין היום יש אבסורד במדידת מענקי האיזון לאותן ערים.

ראש עיר שנמצא בסיטואציה הזו, הוא נמצא באיזשהו מצב מאוד מלחיץ. אחד, הוא צריך להביא הישגים. תפקידו להביא הישגים בחינוך, ולכן הוא ייתן את המשאבים שאין לו. הוא ילך כמו איזה קבצן ו'ישנורר' יהודים עשירים טובי לב כדי שיעזרו, מה שאנחנו יודעים שבמרכז יש לך את היכולת לגבות מיסים בגלל אזורי המסחר, בגלל הרבה דיירים שהם משלמים מיסים. מה שקורה בפריפריה, חלק לא מעט מאוכלוסייה היא גם אוכלוסייה שלא משלמת מיסים, גם כי אנחנו קבענו ואף אחד לא משפה את השלטון המקומי, אם זה קשישים, אם זה נכים ואם זה כדומה. אנחנו נותנים להם הנחות בארנונה. טוב מאוד שיהיה, אבל אף אחד לא משפה את העירייה. הערים האלו בפריפריה נאלצים להתמודד עם מציאות בלתי אפשרית. אם הוא יביא הישגים יפים בבגרות, יורידו לו ממענקי האיזון, כביכול יש לו אופק של הכנסות. הילד בן ה-18 כבר משלם מיסים? זה באמת אבסורד. הוא נמצא באיזשהו מצב בלתי אפשרי. הוא יאבד מענקי איזון אם הוא יצליח.

כשאני נערה ואתה כנראה היית כבר מנהל בית ספר מאוד מוכשר וצעיר, מה שהיה זה שהמדינה ידעה לתת תמריצים למורים שמגיעים לפריפריה. היה קושי אמיתי להגיע ולהביא ולהיות איזשהו תמריץ ביחס לאופק התעסוקתי, לתשלומים וכדומה, שיש במרכז. כאשר אנחנו רוצים לצמצם פערים כמו שעשינו עם עידוד רופאים לפריפריה, ככה צריך לעשות עם עידוד מורים איכותיים לפריפריה, אם אנחנו מדברים על פיזיקה, כימיה וכדומה. המקצועות האלו הם בעצם פותחים את הפתח לא להיות שואבי המים.

תודה. אני מצטער, החבר'ה שהבטחתי להם לדבר. יש עוד ועדות. אתם תלכו איתי ותבואו לידי ביטוי.

משרד החינוך. עכשיו תקשיבו תלמידים למה שמשרד החינוך אומר. אני שואל אותה את השאלה הזאת, ותגידו את זה בבית. האם משרד החינוך היום מאפשר למורים לקבל חוזים אישיים, גם מורים מקומיים וגם מורים שבאים מבחוץ, והאם התמריצים האלה הם לאורך זמן? אנא תאירו את עינינו.

גברת סוניה פרץ, בבקשה.

צהריים טובים, קודם כול אני מודה למעמד המרגש. זו לא ישיבה שגרתית. מרבית האורחים הם תלמידים, אז תודה.

אולי נלמד מהם משהו.

תמיד נלמד מהם משהו.

קודם כול, למשרד החינוך יש תוכנית תמריצים לאזורי עדיפות לאומית. המטרה של התוכנית הזאת זה להביא מורים מהמרכז לפריפריה במקומות ובמקצועות שחסר בהם. אנחנו יודעים שחסר במקצועות המדעים, אנחנו יודעים שחסר במתמטיקה, אנחנו יודעים שחסר באנגלית, במדעי הטכנולוגיה, ולכן יש לנו תוכנית תמריצים שמיועדת באמת להביא אנשים מחוץ ליישוב ליישובים.

מה התמריץ? אולי הוא לא מספיק תמריצי, את מבינה?

התוכנית הראשונה זו תוכנית של חוזים אישיים לשלוש שנים בגובה של בערך, בממוצע, 60,000 שקלים.

שזה מתחלק בשכר היסוד?

שזה נכנס לתוך השכר החודשי.

מי מחליט?

מנהל בית הספר, פיקוח, וזה הולך דרך המחוז.

לכמה זמן?

שלוש שנים.

והמורה מקבל את זה נטו במשכורת?

זה נכנס לו לתוך השכר.

מגולם.

יש הבדל.

זה בסדר. הבעיה זה לא מה עושים אחרי השלוש שנים.

כשאנחנו הבנו שתוכנית לשלוש שנים היא לא מספיקה, פנינו למשרד האוצר ואמרנו שאנחנו צריכים עוד אופק של תמריצים, ובנינו יחד עם משרד האוצר תוכנית מענקים שבה מורה יכול להתחייב לשלוש שנים או לארבע שנים נוספות בבית ספר והוא מקבל את תוכנית המענקים הזאת. אנחנו הפעלנו את התוכנית הזאת לראשונה השנה. השנה הצענו את התוכנית הזאת כאופק למורים שבאים מחוץ ליישוב. התוכנית הזאת היא תוכנית מופחתת, היא לא באותו היקף של השלוש השנים הראשונות.

מה התוספת במתווה השני?

במתווה השני זה מענק שנתי של 30,000 שקלים שמשולם פעמיים בשנה.

הוא בנוסף? כלומר, מורה יכול לקבל את ה-60,000 ועוד מענק?

לא. הוא סיים את תוכנית השלוש שנים - - -

וזה רק למורים מבחוץ?

כן.

תודה. דבוש.

אבי דבוש, חבר תנועת הפריפריות, חבר הנהגת מר"צ ותושב שדרות.

באמת נאמרו הרבה דברים. אפשר להגיד המון דברים על כמה זה מרגש, ודימונה זו לגמרי אהובתנו, חלק מהנגב, וזה נפלא שדימונה שולטת פה, והמון תודה על היום הזה ובאופן ספציפי על הדיון הזה.

עדי אמר את העניין. בסופו של דבר, גם ראינו את זה בדוח ה-OECD שיצא בשבוע שעבר, החינוך הוא העיקר. אם אנחנו רוצים לצמצם פערים, יש לנו בעיה אמיתית בחינוך. שוב, יום חגיגי ואני נזהר בין הטיפות. אתה צודק, צריך גם לחגוג את ההישגים והמון שאפו לדברים הקיימים, ועדיין הפערים הם אדירים.

רק נתון אחד מהקיץ האחרון. משרד החינוך מפרסם את הנתונים המשווים. תעודת בגרות מצטיינת שמאפשרת באמת פתיחה להשכלה גבוהה, רמת השרון או במפתיע, מקום ראשון, 24.5% מהמסיימים. אנחנו, לצערי אני אומר אנחנו, שדרות, אופקים, רהט, הוזכרה פה החברה הערבית, 0.5%. זה אומר, אם אני הופך את זה לניבוי לילד ברמת השרון, יש פי 50 סיכוי להגיע לפקולטות הנחשבות, ואת הדבר הזה אנחנו צריכים לשנות.

רק מילה אחת. זה לא בשביל ערי הפיתוח, זה לא בשבילנו, זה בשביל החברה הישראלית. תפנימו את זה, ולכן צריכים פה מאבק שגם המרכז וגם הפריפריה מתגייסת אליו החל מעכשיו. תודה על הדיון הזה.

תודה. אם כן, אנחנו עוברים לסיכום, כך נהוג, תלמידים, ואני מקריא אותו, ואני שוב מודה לכולם.

הנקודות שהועלו לגבי רשויות מקומיות מסוימות בעיקר בפריפריה, שיש מחסור במורים במקצועות מסוימים. כדי לגייס כוח אדם הולם, הרשויות מעוניינות להציע חוזים אישיים. משרד החינוך מאפשר חוזים אישיים למורים בפריפריה לתקופה מוגבלת בלבד, וזו בעצם הקריאה שלנו. הקריאה שלנו למשרד החינוך ולסוניה פרץ, והמכתב הזה יוצא לשר האוצר, לשר החינוך. אני מבקש, אורלי, חברי הכנסת שנמצאים כאן, מוטי, לאה. אני חושב שזה באמת צריך להישמע, כי פה אנחנו באמת נלחמים על ילדי המדינה הזאת.

על העתודה שלנו.

וקולכם צריך להישמע. כל אחת יודעת לעשות את זה הכי טוב. תירתמו לעניין הזה.

מאיר, רק תוסיף גם תמריצים לבני המקום שהצליחו. בוא נשאיר אותם.

הוועדה מברכת את משרד החינוך שמאפשר מתן חוזים אישיים למורים בפריפריה. זהו צעד מבורך, אך הוא מוגבל לתקופה זמנית בלבד.

הוועדה קוראת למשרד שיאפשר מתן חוזים בפריפריה ללא הגבלת זמן.

הוועדה מבקשת להעניק את התמריצים גם למורים תושבי המקום, גם במגזר הבדואי כדי ליצור שוויון מלא.

חברים, אני מצטער שאיחרנו. גאווה גדולה להיות כאן ביחד אתכם, תלמידים. חברי הכנסת, יישר כוח שעזבתם הכול ובאתם. ראשי הערים, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:52.