פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



27
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
13/06/2018


מושב רביעי

פרוטוקול מס' 789
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום רביעי, ל' בסיון התשע"ח (13 ביוני 2018), שעה 9:05

הדחיפות בהעלאת יהודי אתיופיה

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר
דן סידה
מאיר כהן
אברהם נגוסה
נורית קורן

חיליק יחיאל בר
שלי יחימוביץ
רויטל סויד
פנינה תמנו שטה

ד"ר הילה טל אביטן - ראש תחום חברה, משרד ראש הממשלה

אלמו אבנט - מרכז קליטת קבע, חטיבת רשויות וארגונים, משרד העלייה והקליטה

אייל מדן - רפרנט רווחה, אגף התקציבים, משרד האוצר

חנן ארליך - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עמוס ארבל - מנהל אגף מרשם ומעמד, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

דסי צנגן - עו"ד, הלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

סוניה רוט אודלר - מנהלת אגף אתיופיה וקליטת עלייה, הסוכנות היהודית

אדמסו אללי - חבר כנסת לשעבר

נורית יכימוביץ כהן - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

טיגאבו גלגאי - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

קייס עזריה אביו - איש דת

הרב יהודה סהלה - רב קהילה בתל אביב

יואל בן נון - הוועד הציבורי להעלאת שארית יהודי אתיופיה

רון זוהר - מנהל מחלקת עולים, תנועות הנוער

ליאל מסלה - רכזת במחלקת עליית הנוער, הנוער העובד והלומד

עלם עלמיהו - הנוער העובד והלומד

אור סבהט - הנוער העובד והלומד

שירן עמוסי - רכז קליטה, תנועת בני עקיבא

זהבה אדמקה - תנועת הנוער השומר הצעיר

טרייס שיפלי - מנהלת נוער לתת

טיפאני חנה תמן - עמותת הלל

חלי טביבי ברקת - עמותת הלל

עזרא אנדי - רב רפורמי, בית הלל, האוניברסיטה העברית

מיכל אברה סמואל - מנכ"לית עמותת פידל

מיכל מגד - ראש מחלקת מעורבות חברתית, אגודת הסטודנטים, האוניברסיטה העברית

פני אפרצב - יו"ר אגודת הסטודנטים למדעי הטבע, האוניברסיטה העברית

יטייש איילו - מטה המאבק למען יהודי אתיופיה

אליסה בדנר - מטה המאבק למען יהודי אתיופיה

צחי חפץ - מטה המאבק למען יהודי אתיופיה

הולואגר טקלה - מטה המאבק למען יהודי אתיופיה

טאקלה קלב - מטה המאבק למען יהודי אתיופיה

אמיצה כובי - מטה המאבק למען יהודי אתיופיה

יקיטה מנגיסטו - מטה המאבק למען יהודי אתיופיה

סורפל עלמו - מטה המאבק למען יהודי אתיופיה

זמנץ בילילין - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

בר הררי - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

הילה סעדיה - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

נתן טאיצ'או - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

סנטיהו טאדסה - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

גל זעירא - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

ספי טגניה בלילין - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

אביעד מקונן - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

נתן-לי יתמנו - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

אנגודאי שיבשי - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

נעמה פרינר - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

מורן איינאדיס עלם - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

אביטל ליסקר - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

טפרה גלגאי - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

אסרסיי וונדמאגיין - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

מולו דמלאו - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

קונג'ו אמרה - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

טירו אלמה - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

הדס לרנר - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

איילא בילגר - דוברת משפחתה

ליאור מאיר אפשטיין - עו"ד, משרד עורכי דין, בן העם הזה

יערה שילה - מוזמן/ת

אבא גברו - מוזמן/ת

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר תרגומים


הדחיפות בהעלאת יהודי אתיופיה

חברים, נתחיל ותוך כדי הדיון יצטרפו עוד חברים. חברי, לא רק אתם מתרגשים אלא גם אנחנו. היום ה-13 ביוני 2018, ל' בסיון התשע"ח, השעה 9:05 ואני פותח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ראש חודש טוב לכולם. אנחנו שמחים שהשדולה למען יהודי אתיופיה מתכנסת היום במתכונת מאוד מיוחדת. אנחנו מתכנסים היום מפני שהממשלה אמורה לדון בשבוע הבא בהמשך העלייה של יהודי אתיופיה ואני בטוח שבדיון היום נגיע למסרים שיונחו בפני הממשלה וכי כל חברי הכנסת וסיכום הדיון היום יעשו את העבודה כדי שהממשלה תקבל את ההחלטות הנכונות ביותר בנושא הזה.

ברשותכם, נפתח בכמה מילים של חבר הכנסת אברהם נגוסה שבזכותו גם חבר הכנסת חיליק בר, גם חבר הכנסת מאיר כהן ואנכי היינו יחד אתו באתיופיה לפני כמה חודשים. לפני כמעט שנה. היינו באדיס אבבה ובגונדר וראינו את המצב של יהודי אתיופיה בכאב רב. אנחנו נעשה הכול, נמשיך ונעשה הכול למען העלאת יהודי אתיופיה, כל יהודי אתיופיה ללא מספר מדויק כי אף אחד לא יודע כמה יהודים עוד נשארו באתיופיה והם זקוקים ורוצים בכמיהה בלתי רגילה לעלות לארץ שלנו.

בבקשה, אברהם, תפתח ומיד אחר כך נקרין סרטון שעשו החברים מהקואליציה למען יהודי אתיופיה כאשר את כל העבודה מול הוועדה שלנו והשדולה הובילה הילה סעדיה.

אני וגם יקיטה.

תודה אדוני היושב ראש. אני רוצה לברך אותך על התכנסות השדולה. הקמת את השדולה מיד אחרי שחזרנו מאתיופיה, אחרי שראינו את אחינו באדיס ובגונדר ממתינים שנים רבות בתנאים לא תנאים כדי להגיע לארץ ישראל ולהתאחד עם הוריהם, עם בניהם, עם בנותיהם ועם אחיהם.

מאז חזרנו חבריי חברי הכנסת, פעלנו גם חבר הכנסת חיליק בר, גם חבר הכנסת מאיר כהן וחברי כנסת נוספים כמו חבר הכנסת דוד אמסלם, חבר הכנסת דוד ביטן, חברת הכנסת רויטל סויד. אני מאוד רוצה להודות להם, לחבר הכנסת, שפעלנו כאיש אחד ודחפנו. מאז הביקור שלנו יש לנו 1,400, מתוכם 92 עלו לפי חוק השבות ו-1,308 עלו לפי החלטת הממשלה.

צריך להודות לרשות האוכלוסין.

כן. בהחלט.

שעשתה עבודה אדירה בתקופה יחסית קצרה.

בהחלט. נמצא כאן ראש האגף מר עמוס ארבל שבאמת על פי החלטת הממשלה פעלו ו-1,400 אחינו הגיעו לכאן. אני מברך על העבודה שלהם.

אחינו ממשיכים לסבול, להמתין שם והמשפחות כאן ולכן הפתרון צריך להיות ביצוע החלטת הממשלה מספר 716 שהתקבלה פה אחד בשנת 2015. כל קיצוץ, כל תכנית, כל קיצור דרך, זה לא פותר את הבעיה. מה שיפתור את הבעיה ויביא את אחינו שממתינים שנים שם, זה ביצוע החלטת הממשלה 716 משנת 2015. זה הפתרון. להביא אותם בהקדם האפשרי. זה מה שאנחנו דורשים מממשלת ישראל, מראש הממשלה, משר האוצר, משר הפנים.

חשוב מאוד לציין שהיום הנושא נמצא בדיון וכנראה יהיה בדיון בוועדת השרים ביום שני בראשות ראש הממשלה אבל אני אומר להם שהמפתח כאן הוא שר הפנים. אם שר הפנים אריה דרעי בא ואומר שהוא מוכן ללכת על זה לביצוע החלטת הממשלה שהוא תמך בה. הייתה לי שיחה עם שר האוצר וחד וחלק אמר שזאת לא בעיה של תקציב. אני חושב שהקריאה שצריכה לצאת מכאן היא ששר הפנים שהוא ממונה מטעם ממשלת ישראל בעניין אשרות כניסה או אישור עלייה למדינת ישראל, הוא צריך להוביל את הנושא הזה וללכת בדרכו של מר"ן הרב עובדיה יוסף. הוא זה שהתחיל את המהלך הזה ובזכותו נמצאים כאן 150,000 יהודים במדינת ישראל.

אנחנו דורשים משר הפנים ללכת בדרכו של הרב עובדיה יוסף. סיים את המצווה בה הוא התחיל. לא יתכן שהיום שר הפנים אריה דרעי צריך לעצור את העלייה מאתיופיה. מדצמבר 2017 אין עלייה ואפילו לא של אדם אחד. לא הגיעו למדינת ישראל.

אני שוב מברך את הדור הצעיר. אני מרגיש חזק כי זה לא אברהם נגוסה. היום יש דור חדש והדור החדש מוביל את המאבק ואני שמח ואני גאה בבני העדה, בכל החברה הישראלית. אני לא אנקוב עכשיו בשמות אבל יישר כוח. תמשיכו. נמשיך עם תמיכה של חברי הכנסת ונביא את אחינו בהקדם האפשרי.

אני גם רוצה לברך את חתן חידון התנ"ך. זאת ממש גאווה לקהילה. הנה הבחור שעומד לפנינו. ראינו אותו באדיס אבבה עת היינו שם בביקור. הוא אחד החזנים שם ויצא במקום השני בחידון התנ"ך הבינלאומי. הוא נמצא בישראל. בביקור שלי עם נשיא מדינת ישראל נפגשנו עם המשפחה שלו שם ואני מקווה שהמשפחה שלך תגיע בהקדם האפשרי. תודה רבה אדוני היושב ראש.

תודה על מילות הפתיחה. יש לנו סרט שעשיתם. בבקשה, בואו נראה אותו.

(הקרנת סרטון).

עוד מעט טיגבו ידבר אתנו מאדיס. הוא יהיה בסקייפ בשיחה ישירה אתנו. גם לי הייתה הזכות לראות אותו בתפקודו המדהים בקהילה באדיס אבבה. התפללנו אתו כל החברים שיושבים כאן. אח של טיגבו כאן. עוד מעט תראה אותו.

טיגבו, שלום. מה שלומך? אתה מדבר ישר עם ועדה של הכנסת. אני מאוד מתרגש מהתפילה שקיימנו אתך עת היינו באדיס אבבה יחד עם החברים שלי מאיר כהן, חיליק בר ואברהם נגוסה שאני לא צריך להציג אותו. תפילה מדהימה שהובלת במקום הזה.

תודה.

ספר לנו מה קורה היום בקהילה שלך.

אנחנו חיים במקום קשה. זה לא קל. כל יום חושבים על עלייה. רק הגוף שלנו נשאר כאן והלב שלנו עלה מזמן.

אנחנו הרגשנו את זה. אני מאוד מתרגש ובלי לפגוע בתפילות האחרות שהיו לי בחיים האחרים, אני לא זוכר תפילה שבה בכיתי כל כך מרוב התרגשות לראות את היופי של התפילה שלך, את המסירות, את הכוונה, את הרגישות שלך ואיך כל הקהל יחד אתך התפלל, גם אלה שלא ידעו את השפה ואת המילים. הם לא הפסיקו לומר בכוונות שלהם כמה הם כמהים למדינת ישראל, לארץ שלהם. חזרתי יחד עם החברים ומאז אנחנו עושים כמה שאפשר. לא אומר שהצלחנו מספיק אבל נעשה את זה כדי שנצליח כי אנחנו רוצים לראות כל אחד מכם אתנו כאן בבית שלו מסודר וחי את החיים של המדינה.
נמצא אתנו אחיך. בוא לכאן.

כמה זמן אתה כאן?

15 שנים.

15 שנים לא ראית אותו?

כן.

כמה זה מרגש. תשאל אותו מה שאתה רוצה. תשאל אותו מה שעוד לא שאלת אותו הבוקר.

מה נשמע?

(שיחה באמהרית).

דברו בעברית.

נשאלנו למה אנחנו כאן. אנחנו מחכים יותר מ-20 שנים לעלות לארצנו ואנחנו מתים כאן. אני מבקש שתעלו אותנו. די להיות כאן. מספיק לנו.

מתי אתה עולה? מחר?

לא יודע. רק הקדוש ברוך הוא יודע.

ודאי שאתה מוכן אישית לעלות.

כן. כל יום אני מוכן לעלות.

וכמוך כל הקהילה שנמצאת אתך.

כן. גם הם.

הרב יואל בן נון רוצה לבוא לברך אותו?

כן.

מה שלומך?

(שיחה באמהרית).

נמצא אתנו הרב יואל בן נון שהוא אדם מדהים בפני עצמו ולא רק כרב. אנחנו מבקשים ממנו לברך אותך. לא הרבה אנשים יש להם זכות לברך אותך אבל לו מגיעה הזכות הגדולה הזאת.

מגיע לי בזכות זה שאני מלווה את העלייה הזאת מאז מבצע שלמה. מהשבת של מבצע שלמה. אנחנו מתפללים שמתקיימים ויתקיימו במהרה כל דברי הנביא ישעיהו שאמר "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו העובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים" – זה עד אתיופיה – "וישתחוו לה' בהר הקודש בירושלים".

אמן.

כל יום אנחנו מתפללים. התלמידים שלי שואלים אותי מתי נעלה. הרב הבית כבר בידינו. הקדוש ברוך הוא מחכה שנעלה. תעלו אותנו. אנחנו מבקשים שתעלו אותנו ושייבנה בית המקדש בקרוב. אנחנו רוצים ללכת ברגל לירושלים שלוש פעמים בשנה. קודם כל, להעלות. הקדוש ברוך הוא מחפש אותנו. הוא שאל כשאנחנו מתפללים איפה כולם, איפה האחים. נעלה ונהיה ביחד. בקרוב ייבנה ביתה מקדש שלנו.

שמעתי עולים מאתיופיה שאמרו איפה אתה גר, בירושלים אבל איפה בירושלים? בפתח תקווה. איפה בירושלים? בלוד. איפה בירושלים? בבאר שבע. כל הארץ היא ירושלים, ארץ ציון ירושלים כפי שאנחנו שרים בהמנון. במהרה יתקיים וכולכם עד האחרון ייתקע בשופר גדול ובאו העובדים והנידחים וישתחוו לה' בהר הקודש בירושלים.

אמן. אמן.

תודה. שתדע, יש כאן חמישה חברי כנסת ואם אחד מכם רוצה, בבקשה. אתה זוכר את מאיר כהן שהיה אתנו מהביקור באתיופיה.

שלום.

יש לו דבר משותף אתך ואתי. שלושתנו מאפריקה.

שלום לך.

שלום וברכה. בוקר טוב.

אנחנו שומעים בכאב גדול את מה שאתה אומר. יושבים כאן אותם פקידים נחמדים שנמצאים ואחד הדברים שאני קורא במסמכים זה שהם לא נותנים שם תעדוף. אני מקווה שגם החדר מבין למה אני מתכוון. אנחנו מבטיחים שלפחות כאן בוועדה ובוועדה של חבר הכנסת נגוסה נעשה הכול כדי שההחלטה הזאת תבוצע. דע לך שאנחנו מירושלים הרחוקה והקרובה ללב שלך, יש חברי כנסת שעושים הכול כדי להביא אתכם ארצה. תודה רבה ושיהיה לך יום טוב.

תודה רבה.

לפני שנסיים את שיחת הווידאו, יש לי רק שאלה אחת. יושבים כאן פקידים, כמו שציין חבר הכנסת מאיר כהן, שהם מתעסקים בעלייה. יש כאן חברי כנסת, גורמים מאוד משמעותיים. מה יש לך לומר להם לקראת ישיבת הממשלה בשבוע הבא?

אני רוצה לומר שאנחנו האחים שלכם. אנחנו ממתינים הרבה זמן. למה לא עלינו?

אוהבים אותך טיגבאו ונמשיך להיאבק בשבילך. תודה רבה.

כל טוב. יום טוב. אם הוא יכול להישאר על הקו, בבקשה.

הוא יכול להישאר עד סוף הישיבה.

אמרו לי שהגיע קייס.

עוד לא.

לפני מספר חודשים אברהם ביקש ממרכז המחקר והמידע של הכנסת לתת לנו נתונים. לצערנו הנתונים בינתיים, למרות הפער בזמן, לא השתנו אבל רצינו לבקש להציג אותם.

תודה ליושב ראש. אני חוקרת במרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני כתבתי את המסמך שנמצא לפניכם על השולחן. מי שאין לו את המסמך, אפשר להוריד אותו מאתר מרכז המחקר והמידע של הכנסת. המסמך נקרא יישום החלטת הממשלה 1911, כניסה לישראל מטעמי איחוד משפחות לבני קהילות גונדר ואדיס אבבה.

אנחנו כתבנו את המסמך הזה לבקשת יושב ראש ועדת העלייה והקליטה חבר הכנסת אברהם נגוסה שביקש מאתנו לדעת מה סטטוס יישום החלטת הממשלה 1911.

למדנו שהחלטת הממשלה הזאת מבוססת על החלטת ממשלה קודמת, כמו שכבר נאמר כאן, מספר 716 שהיא בעצם הייתה החלטת ממשלה הצהרתית, היא לא קבעה תקציב להעלאת הזכאים אלא היא קבעה שצריך להביא לישראל את אחרוני בני קהילות ממתינים. כמו שאמרתי, היא לא תקצבה את הבאתם. בעקבות ההחלטה גם הוקם צוות בין-משרדי שהמליץ על החלטת הממשלה 1911. המטרה של שתי ההחלטות האלה הייתה לתת מענה למצבים הומניטריים קשים ולהעלות לישראל קרובי משפחה מדרגה ראשונה של אנשים שכבר חיים בישראל, שכבר קיבלו אישור זכאות וכן הלאה.

החלטת ממשלה 1911 התקבלה באוגוסט 2016 והיא קבעה יעד של הבאת 1,300 מועמדים שכניסתם תאושר לישראל ותקצבה את הבאת המועמדים האלה בהתאם. התקצוב הוא בהתאם לזכאותם של עולים מאתיופיה למרות שבעצם האנשים האלה לא נכנסים לישראל מכוח חוק השבות אלא מכוח חוק הכניסה לישראל.

הקריטריונים נקבעו גם בהחלטת ממשלה 1911. מדובר כאן בקרובי משפחה מדרגה ראשונה כאשר ההחלטה פירטה קצת יותר לפי סדר עדיפויות להבאת האנשים. קודם כל בודדים, לאחר מכן הורים שילדיהם כבר בישראל, ילדים בגירים, אלמנים או אלמנות ויתומים בגירים שלהורים שלהם הייתה זכאות.

הייתי רוצה להסב את תשומת לבכם לאיזושהי בעיה בין שני סעיפים של החלטת הממשלה כאשר סעיף 5 להחלטת הממשלה קבע שהבאת המועמדים תיעשה בהתאם לדחיפות לפי סדר הקריטריונים שציינתי וביחד עם זה סעיף 4 אמר שהבאת הממתינים לא תתעכב עד לגיבוש רשימת כל הזכאים לכניסה לישראל.

במתח שבין שני הסעיפים האלה, בין הדחיפות בהבאת האנשים והרצון לא להתעכב, לבין תעדוף, נוצר מצב או שיטת פעולה ברשות האוכלוסין וההגירה של משרד הפנים לפיה הם קיבלו בקשות, הם קיבלו 5,420 בקשות לכניסה לישראל, וכשהם התחילו לעבור על הבקשות, הם גילו שחלק מהבקשות כפולות ומשולשות, כלומר, מצב שבו יותר ממשפחה אחת בישראל מבקשת את כניסתה של אותה משפחה שעדיין נמצאת באתיופיה ואז כמובן היו צריכים לאחד את הבקשות. רשות האוכלוסין וההגירה לא ידעה לומר לנו בדיוק כמה כפולות כאלה יש. הם כן ידעו לומר לנו ש-326 בקשות אושרו ואלה בעצם 1,300 האנשים שנכנסו. 209 בקשות נדחו ובהן היו 847 בני אדם. לאחר שהושלם אישור כניסתם של 1,300 המועמדים, בעצם הרשות הפסיקה לטפל בשאר הבקשות, כנראה בגלל שלא היה תקציב אבל נראה לי שרשות האוכלוסין תסביר את זה בעצמם. בעצם בגלל כל הבקשות הכפולות והמשולשות, הרשות כרגע לא יכולה לומר לנו לא כמה בקשות עדיין לא נבדקו אבל הבקשות אצלם וגם לא כמה אנשים מסתתרים בתוך הבקשות שמספרן לא ידוע.

לפי נתוני הסוכנות עד סוף 2017 נכנסו לישראל 1,308 אנשים במסגרת החלטת הממשלה, שלושת-רבעי מהם מגונדר ורבע מאדיס אבבה. חשוב לומר לגבי העובדה ששאר הבקשות לא נבדקו שאין ברשות האוכלוסין אפשרות לחזור לממשלה ולדווח במדויק כמה אנשים מסתתרים בבקשות שלא נבדקו. זה משהו שנדרש מהם בהחלטת הממשלה הקודמת.

למה הם לא יכולים?

כי הם לא יודעים כמה בקשות יש וכמה אנשים מסתתרים בתוכן. הם לא יכולים לומר כמה בעלי פוטנציאל לזכאות עדיין חיים שם. המידע הזה, כדאי לשאול אותם לגביו. הבקשות עצמן נמצאות בידי משרד הפנים והם בעצם הפסיקו לטפל בהן כאשר החלטת ממשלה 1911 קבעה שככל שרשות האוכלוסין תתרשם כי מספר הזכאים לכניסה על פי החלטה זו גבוה או נמוך באופן משמעותי מ-1,300, יובא הדבר מחדש לאישור הממשלה. בעצם הנתונים אמורים להיות אצלם.

נשארנו עם כמה שאלות מפתח להמשך. קודם כל צריך לשאול כמה אנשים בעלי פוטנציאל לזכאות נמצאים עדיין באתיופיה ושאלה נוספת היא לגבי ההגדרה של האוכלוסייה שאותה ישראל מוכנה לקלוט במסגרת חוק הכניסה לישראל.

אולי נסיים בעניין התעדוף. יכול להיות שבאתיופיה נשארו אנשים שמצבם ההומניטרי קשה במיוחד ובעצם הבקשה שלהם אפילו לא הגיעה לכלל בחינה. תודה.

שאלה לגבי עמוד 5. קהילות הממתינות באדיס אבבה ובגונדר. יש כאן גם טבלה. את יכולה להסביר?

כן. אלה נתונים שקיבלתי מהרב ולדמן שאסף את הנתונים של הקהילות עצמן באתיופיה. על פי הנתונים האלה בשנת 2016, לפני החלטת הממשלה 1911, היו כ-9,400 מועמדים. חלק מהם הגיעו במסגרת החלטה 1911 ולכן ההערכה שלנו היא – אני מוכרחה לומר שזאת הערכה גסה ולכן לא ציינתי אותה קודם – שכרגע יש שם כ-8,500 אנשים בעלי פוטנציאל להיות זכאים. אבל כמו שאמרתי, מידע יותר מדויק כן טמון בתוך הבקשות שבמשרד הפנים.

תודה.

חבר הכנסת חיליק בר.

אני אתחיל במילה טובה ואמשיך בכמה מילים פחות טובות. מילה טובה לכל הגורמים המקצועיים שעושים עבודה בסוכנויות השונות, במשרדים הממשלתיים השונים, במסגרת מה שהממשלה – ותכף נדבר על הממשלה – נותנת לכם לעשות. באמת לכם יישר כוח.

אתה יודע אדוני היושב ראש וגם אברהם נגוסה, אנחנו היינו שם פעם אחת והיו שם משלחות רבות כמה פעמים. הפרשה הזאת של 8,000 היהודים שנמצאים בגונדר ובאדיס באותן מחנות המתנה, היא תיזכר היסטורית בפרספקטיבה שאנחנו נסתכל עליה כאחת הפרשות הכי חמורות, האיוולות הכי לא נכונות שטבולות בריח גס של גזענות וטיפול בירוקרטי כושל. התירוצים שנותנים לגברת הזאת ממרכז המחקר והמידע – ואני לא מאשים אותך חלילה – שמענו אותם מנובמבר 2011 והמשפחות האלה שמעו אותם במשך קרוב ל-20 שנים. יושבים כאן אנשים שהסבא והסבתא והאח שלהם נמצאים שם אבל הם עלו והמדינה לא יודעת איך להסביר את זה והמדינה לא יודעת לזהות איזה מספר ממתינים או מבקשים. יודעים את המספר. היו 9,400, עלו 1,400, יש עכשיו 8,000, יודעים מי הם, יודעים היכן הם רשומים, הם נמצאים גם אצל הרב ולדמן וגם במשרד הפנים. היינו עם הנציג של משרד הפנים ויודעים כולם.

אני שואל אותך אדוני היושב ראש דבר אחד. נניח שיש ספק קטן או בינוני לגבי יהדותם של חלק מהאנשים. נניח. אני חושב שלא. אגב, אם לי יורשה לומר, אנחנו ראינו את היהודים שנמצאים שם. את המקוואות שלהם, את בתי הספר שלהם, את חתן התנ"ך שיושב כאן. אגב, זה מדהים. הוא עלה אבל המורה שלו שלימד אותו תנ"ך, הוא לא זכאי לעלות. זה דבר מדהים.

לגבי היהדות. הרי אומר משרד הפנים, השר דרעי, שיכול להיות שחלק כן זכאים. נניח ש-200 או 300 מתוך אותם 8,000, נניח ש-400 או 1,000 הם לא בדיוק יהודים למרות שהם בפרקטיקה יהודים יותר מהרבה ישראלים יהודים שנמצאים כאן אבל נניח שלא. נניח ש-1,000 לא. אז מה מעדיפה המדינה לעשות? מעדיפה להשאיר 7,000 יהודים כשרים שלגביהם כנראה אין ספק, רק הבירוקרטיה לא מאפשרת להם והרישומים והכשלים של המערכת לא מאפשרים להם. הם יהיו בני ערובה 20 שנים. דור שלם של אנשים שנולד שם בגלל איזשהו ספק.

לכן אדוני היושב ראש, אני רוצה לומר לך דבר אחד. עלו, ואני שמח שעלו, למעלה ממיליון יהודים מרוסיה. למעלה ממיליון יהודים מרוסיה ואני שמח שכל אחד ואחת מהם כאן. לא הייתה בדיקה דקדקנית לגביהם כמו שיש לגבי אותם 8,000. אם את התהליך שעוברים אחינו ואחיותינו בגונדר ובאדיס, אם את התהליך שהם עוברים, היו מעבירים על אותם מיליון, אני לא יודע כמה מהמיליון האלה היו נמצאים בארץ.

אז אתה שואל את עצמך למה, מה קרה, מה ההבדל בין אלה מרוסיה לאלה מאתיופיה. אני לא רוצה לצעוק כאן את התשובה אבל התשובה ברורה לכולם. לכן צריך לומר לשר שאם אנחנו לא רוצים גם מוסרית להמשיך להרגיש כמדינה גזענית שעושה איפה ואיפה בין שחור ללבן, כדאי שקודם כל יעלו את כל ה-8,000, יאחדו את הסבתות עם הנכדים לפני שהן חלילה ילכו לעולמן, ייתנו להם את התפילה שלהם שאנחנו ראינו בבתי הכנסת ובבתי המדרש ובבתי הספר לעלות לירושלים, לדרוך בירושלים, יממשו אותה. אנשים מתים שם ונקברים שם אחרי שהם מחכים 20 שנים. קודם כל תעלו. אם חלילה תגלו איזה 200 מסתננים, נחשוב מה לעשות אתם, כאילו אין כאן עוד 40,000 מסתננים מאפריקה שבאמת הם לא יהודים.

אני ישבתי עם נציגי משרד הפנים והם אומרים לי שב-8,000 - אז היו 9,400 – האלה, ב-9,000, יכול להיות שיש כאלה שנכנסו כי הם ידעו שבישראל יותר טוב. אז יכול להיות שמסתננים לתוך הקבוצה. יכול להיות. אבל זה זניח. זה בטל בשישים. המדינה היום בחוק וברישיון מחזיקה אלפי יהודים כשרים שהפרקטיקה היהודית שלהם היא הרבה יותר משל הרבה אנשים כאן, מחזיקה אותם כבני ערובה בתוך הבירוקרטיה הזאת והמספרים האלה והתירוצים האלה שנותנים למרכז המחקר והמידע.

לכן אני מסיים ואני אומר שאנחנו צריכים לדרוש ולהתחיל לאיים עוד פעם. נגוסה, כשאתה איימת בפעם הקודמת, זה עזר. אני מוריד בפניך את הכובע. אני אומר שהממשלה הזאת לפעמים, צריך לשים לה את המראה הטיפה גזענית מול הפרצוף, אבל אם לא, להתחיל לאיים כדי שקודם כל יעלו את ה-8,000 האלה לכאן ואחר כך יעשו את הבדיקות. תאחדו את המשפחות האלה ותשימו סוף לאיוולת המרושעת והגזענית הזאת שכמעט 20 שנים מכה באחינו באתיופיה.

אני אומר לך שגם עכשיו אני לא מהסס לעשות את זה כפי שעשינו, אני וחבר הכנסת דוד אמסלם. אני הייתי רוצה לעשות את זה ואני לא מהסס. אבל אתם יודעים שאנחנו היום 66 חברים ואם אני לא אצביע, זה לא משנה לממשלה. אם חבריי מהקואליציה מצטרפים אלי, עוד ארבעה, חמישה, שישה, אנחנו יכולים לעשות זאת. אני רק רוצה לחזק את העניין. אין מישהו שהוא לא מחוץ לקהילה. מי אלה ה-8,000 האנשים האלה? 1,000 מהם, יש להם בנים ובנות כאן. 2,200 מהם, יש להם כאן הורים. 2,500 מהם, יש להם אחים ואחיות. 2,300 מהם, יש להם דודים ודודות ובני דודים. לכן כל ה-8,000 שאתה בודק אחד-אחד, אתה לא מוצא מישהו שהוא מסתנן. לכן אני אומר שאין פחד כזה.

לא אמרתי שיש פחד. אמרתי שזה תירוץ שנתנו למרכז המחקר והידע של הכנסת.

ודאי.

לי אין ספק שכל אחד מה-8,000 האלה הוא יהודי כשר ויהודייה כשרה, ובוודאי בפרקטיקה שלו היום-יומית. אתה יודע, בישראל, גם אני, אני לא קם בבוקר וישר מתפלל שחרית כמו מישהו אחר. בפרקטיקה הם הרבה יותר מסורתיים או דתיים ממני. אבל לא רק שאין ספק אלא הם גם באמת עושים את זה. ראינו איך בתנאים לא תנאים הם בונים מקוואות שגם זה יוצר להם בעיות ובתי כנסת ובתי מדרש ואיך מהם יוצא חתן תנ"ך ישראלי. לכן באמת צריך להכות בברזל הכין שהוא חם.

אני אומר לך שגם אם תאיים בכלים הפוליטיים שיש לך ולנו, ואני אומר לך שכדאי אולי, אם אנחנו לא רואים שהחלטת הממשלה בשבוע הבא תקבל משהו רציני, אני חושב שצריך לעבור, מעבר לצעירים האלה שיוצאים לרחובות, לכלים פוליטיים הרבה יותר דרסטיים בנושא הזה.

נמצאת כאן נציגת משרד ראש הממשלה.

כן.

אמרו לי שבשעה 10:30 את צריכה לעזוב.

כן.

אנחנו נחזור אליך ולעמוס מרשות האוכלוסין מעט יותר מאוחר, אחרי שתשמעו עוד כמה עדויות של בני הקהילה.

יש לי הערה אחת כוללת. הקהילה היהודית היחידה שסופרים אותה ובודקים את המספר שלה כל יום שני וחמישי זאת קהילת יהודי אתיופיה. לקהילה הזאת יש גם טרמינולוגיה מוזרה. עולים מאתיופיה, בני אתיופיה, העלייה מאתיופיה. אף אחד לא מוסיף את המילה הבסיסית בשבילה הם כולם רוצים להגיע לארץ. הם יהודי אתיופיה. חד משמעית.

כבוד הרב, אתה יכול להצטרף אלינו.

אני רוצה לחזור על ההתייחסות ליהודי אתיופיה. מצרפת בקושי עולים כל שנה – והמספרים הולכים ויורדים – פחות מ-4,000 שעלו בשנה שעברה. פחות מהשנה הקודמת. שם יש מנגנון שלם שמחפש בנרות יהודים כדי שיעלו והם לא עולים. יש מערכת של הסוכנות, של הגופים המקומיים, של הציונים, אלה ששולחים אחרים והם נשארים שם כדי להיות ציונים מתמידים כאלה, וכאן יש לנו קהילה שהיא מוכנה תוך דקה לעלות לישראל ובלי לסגור אותה. אני חוזר ואומר, ואברהם אני אומר לך כי אתה אימצת לצערי את ההגדרה של הממסד. אין שום סיבה לדבר על סגירת קהילת אתיופיה. אני בא מ-פז ממרוקו, תאמינו לי שיש אולי 100 יהודים שמעזים לומר שהם יהודים. אף אחד לא חשב לסגור את הקהילה היהודית. למה כאן סוגרים? למה מדברים בגמר? הבטחתם שזה הסוף. מי הבטיח? ואם מחר מי שלא הרגיש יהודי לפני כמה חודשים ועכשיו הוא מרגיש יהודי, הוא יהודי, גם בהלכה שלנו. הוא יכול להתעורר ליהדותו ואנחנו חייבים להיות לידו כדי לחזק אותו.

אנחנו צריכים להפסיק עם המכסות האלה. אני לא רוצה להגיד שזה מזכיר שלטונות אחרים. חס ושלום. אבל אנחנו לא יכולים להיות במצב שמצד אחד מדברים על חוסר תקציב, ואני אומר את זה באחריות מלאה כחבר הסיעה של שר האוצר, כאשר אין בעיה תקציבית. כל תרגיל, כולל התרגיל לספור כל עלייה, כל יהודי מאתיופיה שמגיע לארץ, צריך למצוא לו 145,000 שקלים, בולשיט. זה מספר שהמציאו במשרד ראש הממשלה, וגברת, נציגת משרד ראש הממשלה, תרשמי את זה, בתקופה של האדון אודי פראוור כדי שזה ייראה תקציב מנופח שאי אפשר להשיג אותו במדינה שיש לה 400 מיליארד שקלים תקציב שנתי. זאת לא הבעיה. אם מחר תהיה חס וחלילה מכה באחת הקהילות היהודיות בעולם, בריצה יביאו את כולם במטוס אחד.

אם כן, אין שום סיבה שכאן המספרים, נכנסנו כבר למספרים, למיון כזה או אחר, מה זה כאן? בדרך כלל – ואני מכיר טוב את יהדות צרפת למרות שאני מרוקאי – אם יבוא מישהו לסוכנות היהודית בפריז וירצה להירשם לעלייה, תאמינו לי שמהר מאוד הוא יעלה. אף אחד לא יגיד שגמרנו את המכסה, אין לנו תקציב, אין לנו דירה מוכנה אלא קודם כל יביאו אותו, ובצדק. זאת הציונות הנפלאה שלנו, זאת שמאפשרת לכל יהודי ברגע שהוא רוצה לבוא, לבוא. שייקרא אברמוביץ או ייקרא סעדיה. אין סיבה שכל החלטות הממשלה האלה המבוססות על הגדרות טכניות יעלו על ההחלטות המהותיות שהן הכמיהה לירושלים. מי שמרגיש שייך לירושלים, שיבוא. זה בית שלו וביום שהוא יגיע, יהיה עם כל הזכויות, גם שלנו הוותיקים.

אני רוצה שנבין את זה, שנפסיק עם השיטה הטכנית, הטכנוקרטית, הבירוקרטית שהעלייה מאתיופיה צריכה לעלות לקריטריונים. מתי עשינו דבר כזה? שיהיה ברור לכולם שאנחנו כאן בוועדת הרווחה שמחים לארח אתכם כאן היום, זה הבית שלכם ולא שלנו ולא של אף אחד. אני שמח שחברי הכנסת כאן. כל מי שבא, כל החברים שהגיעו, הגיעו עם הלב ולא עם המחשב בראש.

אני מבקש, זה המסר המרכזי או הבסיסי שיצא מכאן לישיבת הממשלה – תפסיקו לספור את יהודי אתיופיה. תביאו אותם. אין שום סיבה ש-8,000 לא יוכלו להגיע בשנה הנוכחית. המדינה ידעה לעשות את זה, היא יודעת לעשות את זה והיא עוד יותר חזקה כדי לעשות את זה גם עכשיו. זה המסר שיצא מכאן. אחר כך, הטכניקה, נשאיר לטכנאים, לטכנוקרטים, לעשות את הדברים הנדרשים.

כל מי שיש לו אח או אחות או אימא או קרוב לא מדרגה ראשונה, מהי דרגה ראשונה? בן דוד שלי שנשוי לגויה, שגדל כנוצרי ועכשיו הוא רוצה לעלות, הוא לא עולה? כן עלה. מישהו בדק את הציציות שלו? לא, אבל הוא עלה מצרפת.

לכן אני חוזר ואומר שהמאבק הוא מאבק על תפיסה, על מהי יהדות אתיופיה. מאז אני ביקרתי – ותודה אברהם שהבאת אותנו לשם – אני מרגיש שהתנהגנו בגזענות כלפי יהדות אתיופיה. אין לי מושג אחר לומר זאת. אני גאה על כך שגם משרד המשפטים בדוח שלו דיבר על המאבק בגזענות כלפי יהודי אתיופיה. הוא אמר את זה. הוא כתב את זה. משרד המשפטים ולא קבוצת חברים.

לכן, אם אנחנו לא רוצים פנים גזעני, כדאי שנשנה את תפיסתנו לגבי יהדות אתיופיה.

התבקשתי מראש שכאשר יגיע הקייס, כבודו יוכל לדבר. קייס עזריה אביו, בבקשה.

תודה לאדוני היושב ראש, לכל הקהל שהגעתם מכל רחבי הארץ. מ-1992 עלינו במבצע שלמה. מספר יהודי אתיופיה לא יסתיים ב-8,000. אלה לא 8,000 ולא 7,000 ולא 10,000. אנחנו רוצים כמו שדיברת שהכול יהיה פתוח בפני יהודי אתיופיה כדי לעלות כיהודים. זה מה שאנחנו מבקשים. 8,000 או 7,000, זה פרויקט. יהודי אתיופיה נמצאים בכל רחבי הארץ. יש אנשים שצריך להעלות אותם והם מחכים הרבה שנים לאיחוד משפחות. אמנם יש לנו בעיה עם משרד הפנים ועם הסוכנות שאנחנו לא מרוצים מהעבודה שלהם יש מסתננים ואנחנו הקייסים יודעים מי זה זרע יהודי ומי הוא יהודי. אברהם נגוסה יודע והוא נלחם. אנחנו דיברנו גם אתו עשרות פעמים. הקייסים רוצים לעשות. להעלות את כל היהודים במהירות כדי שלא ימותו שם ולא יחלו בכל מיני מחלות, חיידקים, שודדים. אני שלוש פעמים ביקרתי אותם והמצב שלהם הוא לא כשל בני אדם. 10 אנשים נמצאים בחדר. 20 אנשים נמצאים בשירותים. הם לא יכולים לשכור מקום ראוי. אנחנו ביקשנו להעלות אותם. אנשים מחכים. אנחנו ביקשנו לאחד אותם. אנשים מחכים בגונדר ובאדיס אבבה. היו אנשים מצד אחד יהודים ומצד אחד נוצרים. מהאבא יהודים ומהאימא נוצרים. אנחנו ישבנו ביחד והחלטנו שאם הם זרע יהודי, להביא אותם. מאז התחילה העלייה אנחנו בעד להעלות אותם, את יהודי אתיופיה. אמנם מאז הבית השני כל העם התפזר בכל העולם והתפזרו מכל מיני סיבות, מלחמות וכולי. אתיופיה לא הייתה מדינה קלה אלא כל פעם היה רעב, מלחמות, שודדים.

אנחנו רוצים לערב גם את הקייסים ולהביא אותם במהירות. אנחנו רוצים שיבואו היהודים. זה מה שאנחנו מבקשים.

אתם הלכתם והרבה אנשים הלכו לראות אותם ולהכיר אותם. תודה רבה.

לפני שבוע פנה אלי מישהו ממשפחת גדיה שהיא יהודייה. יש לה שבעה ילדים והם הגיעו כבר ל-600 נפשות. אנחנו יודעים את הדורות מי הוא יהודי ומי לא יהודי, מאיזו משפחה הוא הגיע, אם הוא באמת במשפחת גדיה. אנחנו יודעים עם מי התחתנה אימא שלו. אם כן, אנחנו יודעים מי הוא יהודי ומי לא. אנחנו רוצים שהמדינה תהיה מדינה יהודית. תודה.

תודה לך. רויטל סויד, בבקשה.

תודה. בוקר טוב לכולם. שוב אנחנו נפגשים כי אנחנו נפגשים שנה אחרי שנה, חודש אחרי חודש, יום אחרי יום וכל פעם מתווספים אלינו עוד ועוד אנשים למאבק הכול כך חשוב הזה.
לי הייתה הזכות לבקר גם באדיס וגם בגונדר ולראות את האנשים שממתינים, לשמוע את הסיפורים, ופשוט לחזור לארץ ולא להבין איך יכולה להיות ממשלה במדינת ישראל שלא מאפשרת ל-8,000 האנשים או לכל מי שנשאר שם לעלות לארץ. איך יכול להיות שיש לנו כאן חיילים, ילדים, אנשים שמעורים כאן בחיים, גדלו כאן, נולדו כאן ואבא שלהם, סבא שלהם, סבתא שלהם, אחים שלהם, דודים שלהם נשארו שם. איפה עוד יכולה להיות סיטואציה כל כך הזויה, לא אפשרית, לא הגיונית? לצערי הרב גם נגועה בגזענות שלא תאפשר העלאת יתרת הקהילה לארץ.

אני חושבת שהמאבק שלנו הוא מאבק שאנחנו לא נרפה. קודם כל, אני שמחה שכולנו ביחד בו. אסור לנו להרפות מזה. זו החלטה אחת להעלות את יתרת הקהילה לארץ. אני לא צריכה לספר לאנשים שיושבים כאן באיזה תנאים הם חיים, באיזו סכנה, באיזה עוני. אני לא צריכה לספר לאף אחד כי רובכם הייתם שם. אני לא צריכה לספר על הפרוכת שיש באדיס עם השמות של כל מי שנפטר במהלך ההמתנה הזאת של ה-18 שנים. זה לא הגיוני

הקול שלנו חייב להיות ברור וחד וחלק, וזה בדיוק כמו שאתה אמרת. כמו שמעלים יהודים או מי שעל פי חוק השבות יכול לעלות מכל העולם, לא יכול להיות שחייל ישרת כאן בארץ וסבתא שלו שם. לא יכול להיות שתהיה אישה שהיא מעל 90, שיש לה כאן חמישים נינים – לא רק נכדים וילדים אלא 50 נינים – והיא לא עולה לארץ. איפה נשמע האבסורד הזה? זו אטימות, זו אטימות הלב, זו אטימות המערכת, זו אטימות הבירוקרטיה ואנחנו חייבים לשים לזה סוף. זו חובה. זה פשוט לא הגיוני.

תודה. נורית קורן, בבקשה.

אני אקצר כי כבר כל הדברים נאמרו. הדבר החשוב ביותר הוא שלא יתכן שמדינת ישראל לא עושה הכול כדי לקצר את הסבל של כל הממתינים במחנה העלייה. אני לא רוצה לחזור שוב על הדברים ולומר אבל אני לא מבינה איך חיילים שמשרתים כאן במדינה, ההורים שלהם לא יכולים לקבל את כרטיס העלייה ולעלות ולהיות כאן. אני לא מבינה את האטימות הזאת שחלק מהמשפחה כאן וחלק מהמשפחה שם. זה פשוט נורא. אנחנו צריכים לקחת את מה שמשרד המשפטים קבע כדוח הגזענות, למיגור הגזענות, ולראות. כל מה שהם עשו שם, זה לא יעזור לטפל רק כאן בארץ אלא צריך קודם כל לטפל בהחלטה הזאת ולהביא את כולם לכאן. הם חלק מאתנו, הם האחים שלנו, הם יהודים וזה מה שצריך לעמוד לנגד עינינו. אני אתמוך בכל דבר שתעשה כי אני חושבת שצריך למנוע את הסבל הזה. הסבל הזה כל פעם מחזיר אותי אחורה לסבל של התימנים כשהם עלו ארצה ב-1948, עת הם חיכו שבע שנים במחנה עד שהם הגיעו לכאן ובמשך הזמן הזה הרבה אנשים נפטרו. היום אנחנו ב-2018 וזה לא יכול להיות שיתנהגו כך לעולים. הגיע הזמן שיתנהגו בצורה הולמת וישדרו לכל האוכלוסייה בארץ שכולנו אותו הדבר וזה לא משנה הבדלי הצבע של העור. בשום פנים ואופן לא.

תודה. חברת הכנסת פנינה תמנו שאה.

תודה. אדוני היושב ראש, ראשית אני רוצה לברך אותך על הדיון המאוד מאוד חשוב ולברך את הבאים לוועדה. אני חושבת שיושבת כאן אחת הסוגיות האנושיות שמעלות שאלות כל כך רבות בעניין ההתנהלות של המדינה ואנחנו יכולים לעבור על סדר יומה של הכנסת בשבוע האחרון ואני לא חושבת שיש סוגיה שתשתווה לסוגיה שדנה בדיני נפשות.

צריך לומר את האמת ואמרתי את זה גם בעבר. השאלה שיושבת לפנינו היא כבר לא שאלת הניסיון לשאול מי הוא יהודי האוטנטי הטהור ומי לא, כי בעצם מי שיצר את הבעיה ואת כל הסוגיה של מי הוא זרע ישראל, מי רשאי לעלות והאם בכלל יש אותם קריטריונים והאם באמת נוהגים ללא משוא פנים וללא גזענות, מי שיצר את כל החולי הזה והמצב בו אנחנו נמצאים עכשיו, זו מדינת ישראל.

שמעתי את הקייס אביהו, מי שעומד בראש מוסד הקייסים, שבאומץ רב הוא אומר שלא שיתפו אותם, לא הכניסו אותם לתמונה, מה שהיה אמור לקצר בוודאי ובהחלט את השוקת השבורה לפניה אנחנו עומדים עכשיו. מעבר לכך, העבודה של מדינת ישראל שנעשתה לאורך השנים הייתה סחבת וגרירת רגליים בזמן שהם דנים בדיני נפשות. אני תמיד אמרתי שצריך לבדוק תיק-תיק ותוך שנה במקסימום היו צריכים להכריע בתיקים. העניין הוא שיש הרבה תיקים שלא מקבלים תשובה.

יש רשימה והרי אין כל כך ויכוח על הרשימה למרות החרדה של מדינת ישראל והייתה חרדה וגם אני חרדה למדינת ישראל ולצביונה וליהדותה כנכדה של קייס ובמשפחה של קייסים. אבל כעת, כאשר אנחנו כבר נמצאים עם רשימה שאתה יודע מה? חלקם, זאת לא שאלה יהודית. איחוד משפחות. אנחנו כיהודים לא יכולים להיות יותר ערלי לב ולומר שבשם היהדות ובשם מדינת ישראל, מדינה יהודית, אנחנו נראה משפחות שסובלות ונקרעות. זה לא יכול להיות.

לכן אדוני, אני חושבת שגם הכיוון שאנחנו הולכים אליו הוא קצת מסוכן כי לבוא ולבקש החלטת ממשלה, ואז ההחלטה הזאת תאשר מכסה מסוימת - כאשר תמיד עם יוצאי אתיופיה יש את המכסות, שזה כל כך מקומם וזה לא רק קשור בעלייה אלא זה קשור גם בקבלה לבתי ספר ובהרבה מאוד תחומים – אנחנו בעצם לא בכיוון הנכון כי מה שאנחנו צריכים לדרוש זה להכריע על הרשימה כולה ולהחליט שבתוך שלוש פעימות או שתי פעימות בשנה אחת מעלים את כולם. אחרת, כל אלה שחרדים מכך שאולי ייכנסו עוד למחנה – אגב, זה גם לא בדיוק מחנה – הבעיה לא תיפתר לעולם. באמת יש מקרים לא הוגנים גם מצד אנשים שעלו ונגיד מישהי שהתחתנה והיא נוצרייה, לה אין באמת שום לגיטימציה לדרוש את משפחתה אחר כך. זה ברור לכולנו. אבל הגיעה העת לקחת את הרשימה אתה אנחנו מסכימים ולהעלות אותם בשתיים-שלוש פעימות, לסגור את זה יחד עם ממשלת אתיופיה, וכל מי שאחר כך ירצה להיכנס לרשימה, יצטרך לפנות לשגרירות וכל תיק ייבדק עם האנשים הטובים ביותר והמסורים ביותר.

כרגע ממשלת ישראל בורחת מהכרעה בנושא הזה. זאת סוגיה לא פשוטה. אני שוב אומרת שהיא מורכבת והיא תצריך תקציבים. שאף אחד לא יספר לנו סיפורים שזה לא עניין של תקציבים. זה עניין תקציבי וכרגע זה במגרש הפוליטי.

לא היית בתחילת הדיון אבל אני מסרתי בשם שר האוצר, וגם אברהם אמר זאת, שאמר שאין בעיה תקציבית בנושא הזה.

שר האוצר אומר שאין בעיה תקציבית, שרת הקליטה אומרת שיש לה מקום.

אני דיברתי בשם מי שאמר לי. מי שלא אמר לי, אני לא ציינתי.

צריך לשאול את הרב דרעי שחרד לצביונה של מדינת ישראל, ואני רוצה לומר לי שגם אני חרדה לא פחות ממנו וכך גם הרבה אנשים שיושבים כאן, כולל הקייסים, שחרדים לא פחות ממנו, כולל הרב סהלה שיושב כאן, והמטרה שלנו הם שיעלו רק אלה שיש להם זיקה לישראל, זרע ישראל, ובוודאי שלא יגיעו אנשים שאין להם שום קשר למדינת ישראל. אבל יש היום רשימה שחייבים להכריע לגביה כי אחרת אנחנו נמצא את עצמנו גם בכנסת ה-21 יושבים ודנים בדיני נפשות בזמן שהאנשים סובלים שם. תודה רבה.

תודה. הרב יואל בן נון.

ברוך השם יש לנו מדינה ויש לנו כנסת. תודה לכם וכל הכבוד על המפגש הזה. אני בנושא הזה עסוק מאז מבצע שלמה. לא נאמרה כאן המילה החשובה המשפטית, למה חוק הכניסה ולא חוק השבות? חבר הכנסת אלי אלאלוף, אתה דיברת על חוק השבות. אתה דיברת במילים של חוק השבות. כל ההשוואה לצרפת, לכל מקום בעולם, זה חוק השבות. למה חוק השבות לא חל עליהם?

אני זוכר משנים רבות את ראשת ממשלת ישראל גולדה מאיר זיכרונה לברכה שעמדה כאן ואמרה: אני לא אתן שיישארו אנשים אפילו ממשפחות שהתרחקו, משפחות שהתבוללו, בנים ונכדים של סבא יהודי, אני לא אתן והתווכחה עם נציגי המפלגות הדתיות על חוק השבות. חוק השבות נוסח לפי מצב ההתבוללות של יהודי רוסיה. לכן יש כאן מאות אלפים, בנים, צאצאים של יהודים ואינם יהודים לפי ההלכה אבל הם עלו לפי חוק השבות. למה מאתיופיה עולים לפי חוק הכניסה?

תגיד לנו למה.

למה זה הומניטרי? למה רק עושים לנו טובה? לא טובה, אנחנו רוצים את היהודים מזרע ישראל לפי חוק השבות. אלא מה, הם לא מצליחים לפתור את זה משפטית.

כבודו, לא נעים לי להפסיק אותך אבל התשובה שתקבל היא שכל מי שרוצה לחזור לחוק השבות, יכול. הבעיה היא כמה אתה מדקדק בבדיקה.

לא נכון. הם אומרים שחוק השבות לא חל על מי שהוא בן דת אחרת. אני אומר להם שהאנשים האלה מזמן הם אינם בני דת אחרת אלא הם יהודים והם מזרע ישראל. בפתרון משפטי קל אפשר לפתור את זה כי אם חוק השבות חל עליהם, אז כולם כאן. מה, תכריחו אותנו לעשות משהו כדי שהם יהיו זכאים לפי חוק השבות? יש מוצא כזה. אני לא רוצה להגיע לזה.

אני רוצה להוסיף משפט אחד לשר אריה דרעי. רק תקרא מה כתב הרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה ותעשה מה שמורך ורבך אמר וחתם. זה הכול.

כשמדברים בכנסת על כניסה לישראל, כאשר מדברים על מסתננים, על פליטים, על אנשים שבאים ממדינות ערב, כל השאר, צרפת, אנגליה, רוסיה – זה חוק השבות. למה חוק הכניסה לישראל? התשובה היא פשוטה ואמרנו אותה הרבה פעמים. תעשו את החשבון לבד.

תודה. חבר הכנסת דן סידה.

תודה אדוני היושב ראש. אני התלבטתי קשות אם להתבטא בפורום הזה. אני חבר כנסת חדש. אני פעם ראשונה בדיון הזה ולא מספיק למדתי את הנושא. אני נחשפתי ליהדות אתיופיה כמו כל אחד מעם ישראל דרך התקשורת, דרך חברים של הבנים שלי בגולני ובצנחנים שהתארחו אצלם. זו הדרך פחות או יותר בה נחשפתי והכרתי את בני הקהילה היקרה הזאת.

אני מתבטא כאן בגלל דברים שאמר הרב בן נון בסיפא של הדברים שלו. אני מקווה מאוד שאף אחד לא חושד או חושש שהרב אריה דרעי, יושב ראש התנועה שלנו, נגוע או שהמחשבות שלו הן לא לגופו של עניין. כמו שאמר הרב בן נון, אנחנו גדלנו על ברכי פסיקתו של מר"ן עובדיה יוסף לגבי יהדותם, לגבי הקהילה היקרה הזאת, כך שאין ספקות שזה הבית שלהם כמו שהוא שלנו. אני רק חושב שכדאי מאוד שיהיה מהלך שקודם כל נביא את כולם לכאן ואת כל הבדיקות הטכנוקרטיות נעשה כאן.

ההמלצה שלך מצטרפת להרבה המלצות של חברי הכנסת.

ברשותכם, אני אעבור לדור הצעיר בזכותו אנחנו כאן ובזכותו המדינה תתקיים. נציג בני עקיבא, שירן עמוסי, בבקשה.

אני רוצה להגיד לך שכאשר חזרתי מהסיור במיוחד באדיס אבבה, כל הקישוטים שהיו על הקירות היו של בני עקיבא. כל החולצות של הקבוצה של החזן היו של בני עקיבא. פניתי לראש בני עקיבא ואמרתי לו למה הם הפסיקו לפעול, הרוח שלכם שם. אתה יודע מה אמר לי? אין לנו כסף. אני הזדעזעתי מההתנהגות ואשמח אם אתה תוכל לתקן את המצב העגום הזה שהרוח שלכם שם ואתם לא שם.

אני אומר שאם הייתי יכול לתקן איזשהו מצב עגום, הייתי דואג שלא יהיה צורך בבני עקיבא שם. לצערי אני לא יכול. גם התכתבנו על זה במייל.

אני חייבת לומר, כמי שהייתה שם, שתפילת ערב שבת, קבלת שבת, שבת בבוקר, זה הכול בני עקיבא, זה הכול בזכותכם וכל הכבוד.

לא. כבר לא בזכותם. הם לא שם.

אי אפשר להאשים אותם.

באופן רשמי אני אומר את זה, שבני עקיבא לא שם.

אי אפשר להאשים אותם על זה שהם לא שם.

להאשים אותם. כן. חלק מהאחריות של כל אחד מאתנו לאחר. חד משמעית.

בתנועת בני עקיבא יש כמה אלפי חברים שיש להם משפחה קרובה ורחוקה שממתינה לעלייה באתיופיה. חניכים שלנו, מדריכים שלנו, קומונריות שלנו בעבר ובהווה.

היום יש קומונרים באתיופיה?

אני מדבר כרגע על כאן.

אתם עושים עבודה נפלאה כאן. מה שמעניין זה מה היחס שלכם ליהדות אתיופיה באתיופיה.

הסניף בגונדר הוא סניף שהוקם על ידי בני עקיבא בישראל.

מה המצב שלכם היום בקרב הקהילה היהודית באתיופיה? יש משהו?

כיום אין משהו ישיר שאפשר לומר. אני רוצה לומר שאתה מדבר עם נציג של בני עקיבא בישראל. בני עקיבא בישראל היא זו שיזמה את הקמת הסניף בגונדר.

ראיתם את סדר היום? זאת היסטוריה. זה לא מעניין. אנחנו מדברים על החיים היום, על אלה שחיים שם, הצעירים הנפלאים כאשר ראינו את אחד הנציגים שלהם ויש כאן עוד נציגים אחרים.

אבל אדוני היושב ראש, אני לא חושבת שצריך לכעוס עליהם. הם תנועת נוער כאן בארץ.

אני מבקש ממנו למסור להנהגה שלו שעליה לחזור לפעילות באתיופיה באופן מלא.

אולי כדאי לממן להם את הפעילות הזאת שם.

אם זה היה ביהודה ושומרון, היו מוצאים תקציבים.

תסיים בבקשה.

מדובר בקהילה יהודית שמנהלת אורח חיים יהודי ושואפת לשוב לארץ אבותיה. בפסח האחרון הייתה ועידה ארצית של התנועה והוועידה הוציאה קריאה לממשלה בעניין. אני רק רוצה לצטט את לשון הקריאה: "התנועה קוראת לממשלת ישראל ליישם את החלטתה ולפעול בהתאם לעמדת הרבנות הראשית לשם עלייתה המיידית של שארית יהודי אתיופיה הממתינים לעלייה שנים רבות בתנאים קשים".

תודה רבה. מצוין.

אני רוצה לשמוע את נציגי המשפחות. זמנץ בילילין.

אני לוחמת בגדוד לביא. 16 שנים בארץ. יש לי שתי אחיות שנשארו שם, הן נשואות. עלינו לכאן ב-2006. אמרו לנו שהם יעלו אחרי כמה חודשים ולא תהיה בעיה. יהודיות לכל דבר. האחיות שלי זכאיות לעלות לפי חוק השבות ולא לפי חוק הכניסה ולא לפי החלטת הממשלה. אני לא מבינה למה המשפחה שלי צריכה להיקרע ואימא שלי כל היום בוכה. כשאני חוזרת מהבסיס, אני רואה את הכאב שלה. אני שומרת על המדינה שלי וכשאני חוזרת הביתה, אני צריכה לראות את זה. אם זאת המדינה עליה אני מגינה, אני מוכנה להוריד את המדים. תפסיקו את הכאב של אימא שלי. אתם תוקפים את האנשים שיושבים כאן ואומרים מה הולך שם, מה הולך באתיופיה, מי שומר על איך זה מתנהל שם? אתם חברי הכנסת שיושבים כאן, תילחמו בשבילנו. פעם בחודש-חודשיים מתקיימות הוועדות האלה אליהן יש לנו את האפשרות לבוא ולומר את מה שיש לנו לומר. אבל אימא שלי לא יכולה לומר. אני יכולה לתאר את הכאב שלה אבל לא להרגיש אותו.

אני רוצה לראות אתכם נפרדים ולא רואים את הבנים שלכם חודש. אימא שלי לא ראתה אותן 13 שנים. הייתה ועדה קודמת ומשרד הפנים אמר שהעובדים שלו הולכים ולא רואים את המשפחות שלהם כמה חודשים והם באתיופיה, בגונדר ובאדיס. סליחה, יש כאן אלפי אתיופים, אלפי יהודי אתיופיה שמחכים לילדים שלהם, להורים שלהם, למשפחות שלהם, לסבתא, לסבא.

לא רק אני אלא יש אלפי חיילים שמשרתים את המדינה שלהם בכבוד ואהבה, אז מה אנחנו? חוק השבות.

אני חייבת לציין שצדנו נמצאת מצטיינת נשיא השנה. רצו להעלות את אבא שלה והיא לא הסכימה כדי שלא ייווצר קרע נוסף עם האחים שלה שנמצאים באתיופיה. היא אמרה שהיא לא מעוניינת שהם יחוו את הגיהינום שהיא חוותה בילדות שלה.

אפשר לעבור לחיילת המצטיינת שלנו?

אבא שלי והאחיות שלי נמצאים באתיופיה. עליתי לארץ עם אימא ועם המשפחה החדשה שהיא הקימה. עליתי לפני 13 שנים ו-13 שנים לא ראיתי את אבי. לפני שנתיים ושמונה חודשים התחלתי להיאבק עבורו. בשנת 2018 הייתי מצטיינת נשיא ובעקבות זה אפשרו לאבי לעלות. השר דרעי אישר לו לעלות אבל רק לו בלי הילדים ובלי אשתו. אני אומרת איך אתה יכול לעשות דבר כזה? אני נפרדתי מאבי ומהאחיות שלי ועכשיו אתה נותן אישור רק לאבי לעלות ואתה מפריד אותו מהילדים? איך יש לי לב לומר לו שיעלה את אבי והאחיות שלי יישארו שם בלי אבא שלהן? איך אני יכולה לחיות עם זה? איך אתה יכול לעשות דבר כזה? איך אתה עוד פעם מפריד משפחות? אנחנו נלחמים כאן על איחוד המשפחות והוא עושה בדיוק להפך.

תודה לך. תודה על האצילות שלך.

נציגת משרד ראש הממשלה, בבקשה.

היא יצאה.

הנה, זה משקף את המצב.

היא אמרה שהיא עוזבת.

אני אפנה לראש הממשלה בשם הוועדה על התנהגות הנציגה של משרדו.

רשות האוכלוסין, עמוס ארבל, אני מבקש ממך להתייחס. לך יש ניסיון ואני אומר שבכאוס הזה, אתה האור היחיד. 1,308 יהודי אתיופיה לפי איחוד המשפחות וחוק הכניסה לישראל אבל לא לפי חוק השבות. שמענו שלפי חוק השבות שכ-98 הגיעו בנוסף. אם אתה יכול להתייחס כולל לשאלות ונבקש גם התחייבות להמשיך לשתף פעולה עם מרכז המחקר והמידע של הכנסת כדי שתמיד נקבל נתונים מעודכנים.

אדוני היושב ראש, ראשית, אי אפשר שלא להתייחס לשאלה שהציג כאן הרב בן נון לגבי על פי מה אנחנו מביאים את האנשים למדינת ישראל.

אנחנו אחראים גם על חוק השבות, על מימוש חוק השבות, העלייה מכל העולם. אתיופיה דומה וזהה לגמרי לכל מדינה בעולם במימוש חוק השבות ואת זה צריך לזכור. חלק מהבעיות שלנו הן טרמינולוגיה והיא טרמינולוגיה מאוד מאוד חשובה שאם לא נבין אותה, אנחנו נעשה עוול לעצמנו, עוול לקהילה, עוול בתהליך קבלת החלטות ולא נהיה מדויקים. חשוב מאוד מאוד שנהיה מדויקים.

אין בעיה באתיופיה לגבי מימוש חוק השבות. אין מספרים, אין צבע, אין גזענות, אין שום דבר. מחר יהיו מיליון אנשים שהם זכאי חוק השבות באתיופיה, הם יבואו, כמו מגרמניה, כמו מצרפת, כמו מאוסטרליה ועוד.

אתה יודע שזה לא נכון.

אני אומר לך שזה כך.

אתה יכול להסתכל לי בעיניים ולומר לי את זה?

חיליק, תן לו לסיים ואחר כך תתייחס. תנו לו לסיים את דבריו. אני חייב לומר לכם שאני הייתי בעימות לא נעים עם עמוס יחד עם אברהם. אני חייב לומר ולהודות בכנות מלאה שכל מילה שהוא אמר בדיונים השונים, שלא קיבלנו כמוך, שלא קיבלנו מראש, נוכחנו לדעת שזאת אמת אחד על אחד. לצערנו איך אתה מדקדק בנושא חוק השבות וזוהי הבעיה.

אני אומר לך אדוני חבר הכנסת חיליק בר שאין אדם באתיופיה, אדם אחד, שהוא זכאי חוק השבות, שהוא רוצה לעלות לישראל ומישהו מונע ממנו להיכנס לישראל.

אבל הוא לא מודע לכך. זו הבעיה שלנו. הוא לא מודע לזה. האנשים לא מודעים לזה. אמר הקייס שחלק גדול לא נמצאים במחנות האלה.

חוק השבות חוקק על ידי כנסת ישראל והוא מדבר עד דור שלישי. עד נכד וזרע. מי הוא יהודי, הוא לא רלוונטי לחוק השבות. יש לו זכויות אחרות, אבל בוודאי לא דור חמישי, שישי וכן הלאה. זה נכון לאתיופיה, נכון לרוסיה, נכון לגבי כל מדינה אחרת בעולם. אדם שרוצה להגיש בקשה לעלייה, יודע איך לעשות את זה בכל מדינה וגם כאן. אין בזה שום בעיה. אם הוא לא יודע, הוא יכול לבקש את הבקשה ויאמרו לו אם הוא זכאי חוק שבות או לא, כמו בכל מדינה אחרת בעולם.

אנחנו עובדים או על פי חוק או על פי החלטות ממשלה. אנחנו לא יודעים לעבוד אחרת. חוק השבות מאוד ברור. הוא מדבר על עד נכד ליהודי. האוכלוסייה הזו, גם אם היא בת דת אחרת, נקרא לזה כך - - -

היא סוג ב'.

חבל על ההערות האלה שלא מקדמות אותי לשום מקום. אני מנסה להסביר. אין כאן עניין של דעות אישיות ואין כאן עניין של גזענות. אני מבהיר. רשות האוכלוסין יודעת לעבוד או על פי חוק או על פי החלטות ממשלה. להביא מספר כזה או אחר מאתיופיה או מכל מדינה אחרת צריך, במידה וזה לא חוק השבות, וזה לא חוק השבות, החלטת ממשלה. אנחנו יודעים להביא 8,000, 20,000, 100,000. אנחנו יודעים לבדוק, אנחנו יודעים לעשות את זה. נכון שלדרוש תקציבים וכן הלאה, אנחנו יודעים לעשות את זה. זה לא מאוד מסובך וזה לא מאוד מורכב למרות שזאת אתיופיה וקשה מבחינת המסמכים וכל מה שמסביב.

בהתאם לכך כל החלטת ממשלה שתהיה, ואנחנו שותפים מאז החלטת הממשלה הקודמת, אתם יודעים שהתבצעה בצורה טובה מאוד על ידי העובדים שלנו. ה-1,300, סיימנו אותם עוד הרבה לפני סוף השנה. כל החלטה שתהיה במועדים, בהגדרות, בסדרי העדיפויות, במספר שיהיה בה, יהיו 8,000, אנחנו נדע להביא 8,000. אמרנו את זה למשרד ראש הממשלה, אמרנו את זה לשר, אמרנו את זה לכל אחד. בסוף צריך החלטת ממשלה שתאשר לעשות את זה עם קריטריונים כאלה ואחרים ואנחנו שותפים בעבודה מול משרד ראש הממשלה. אבל צריכה להיות החלטת ממשלה כדי לעשות את זה. אם לא תהיה החלטת ממשלה, זה סגור. נכון לרגע זה אי אפשר להביא אדם אחד מעבר ל-1,308 שהבאנו.

לא ענית לי על השאלה. אני לא מאשים אתכם. אתה אמרת עד נכד.

כולל.

אני שאלתי שאלה אחת פשוטה. יש כאן אנשים שעלו לפני 13 שנים שהאבא שלהם, הסבתא שלהם, האח הביולוגי שלהם נמצא שם. איך זה מסתדר עם מה שאתה אומר? יש כאן אנשים שאתם העליתם לפני 13 שנים. אבא שלה, אחים שלה, אימא שלה לא עלו. איך זה מסתדר עם ההיגיון שאתה מסביר?

אני מניח שאלה שאתה אומר שעלו לפני 13 שנים ולפני 15 שנים, לא עלו לפי חוק השבות.

לפי חוק השבות.

החלטות הממשלה היו עוד לפני כן. ב-2010 הייתה החלטת ממשלה, ב-2003, ב-2008, ב-1997. כלומר, יש כאן כבר 20 ומשהו שנים עם החלטות ממשלה שהן מצטברות אחת לשנייה. אדם שעלה על פי החלטת ממשלה בשנת 2010, לא ב-1997, על פי קריטריונים מסוימים, זה לא אומר שהוא יכול להביא את הילד שלו או את אח שלו וכן הלאה. החלטת הממשלה מדברת על קריטריונים אחרים. אני כמעט בטוח, לא רוצה לומר בטוח, שהוא לא עלה על פי חוק השבות.

מה שחל עליה לא חל על האחים שלה?

זה לא הגיוני.

יש כאן גם עניין של איחוד משפחות. נניח שהם לא עלו על פי חוק השבות. איך אתה לוקח שני ילדים ממשפחה, את האימא ומשאיר את האבא? מה ההיגיון?

אנחנו פעלנו על פי החלטות ממשלה.

החלטת הממשלה, אני רוצה לומר למי שלא ראה אותה, היא מאוד מפורטת.

החלטת הממשלה מ-2010 דיברה על זרע ישראל מצד אימותיהם. ההחלטה האחרונה מדברת על אבותיהם. כלומר, יכולים להיות הרבה מאוד אנשים שסורבו בהחלטת הממשלה מ-2010 ועכשיו הם כן בקריטריונים.

מ-2016. זו החלטת ממשלה מפורטת.

חד משמעית. זו החלטה חדשה. צריכה להיות החלטה חדשה שתאמר להביא את כל אחד שגובהו 1.80 מטר ומעלה.

יש לי שאלה אחת. אמרת שמה שהממשלה תחליט, אם אלה 8,000, מה שהממשלה תיתן, תבצע. אבל אתה יודע שכאשר הממשלה או משרד ראש הממשלה ביקשו מכם את המספר, אתם נתתם, שר הפנים חתום על המכתב שאומר 1,000 אנשים. איך אתה מסביר את זה בהמשך למה שאמרת?

שר הפנים, עד כמה שאני יודע, התייחס ל-1,000 כשהוא מדבר על 2018. 1,000 מיום החלטת הממשלה. אם יוחלט שצריך להביא 8,000, אנחנו נצטרך לומר שכדי להביא 8,000 אנחנו זקוקים לכך וכך אנשים. צריך להיערך בהתאם. לכל החלטה יש משמעויות. בהתאם לכך נוכל לבצע. נכון לעכשיו בכוח האדם הקיים, ביכולות שלנו, אנחנו נביא בסביבות 1,000 בשנה, 1,200 בשנה, 1,300.

צריכה להיות החלטה. אם לא תהיה החלטה, אי אפשר להביא ולו בן אדם אחד.

אם הממשלה מקבלת החלטה בשבוע הבא להעלות את כל ה-8,000 שנמצאים באדיס ובגונדר, אתם מוכנים לעשות את זה?

אנחנו יכולים להתחיל לעבוד למחרת החלטת הממשלה. אני אומר למחרת מבחינת טווח קצר. נאמר, בערך חודש להתארגן. בכל זאת זה אומר לשלוח גם אנשים לאתיופיה. אבל אם יאמרו לנו שאת ה-8,000 נצטרך להביא תוך שנה, צריכים מספר גדול מאוד של אנשים כדי לעשות את זה. צריך לבדוק, צריך לשלוח אנשים לאתיופיה. אם יאמרו לנו שתוך חמש שנים, זה סיפור אחר. כל החלטה בהיקף שלה, בלוחות הזמנים שיוכתב לה, יש לה משמעויות לגבינו. גם לבדוק 8,000 זה לא מסובך.

זאת לא בעיה טכנית. זו החלטה מהותית של הממשלה. אחת הנקודות הבעייתיות בהחלטות הממשלה היא הפירוט המיותר שיש בהן. הפירוט המיותר מצמצם את האפשרות להביא את כל מי שמרגיש שייך לנו.

יש לי בקשה אליך, בשם מרכז המחקר והמידע. תשלימו אתם את ניתוח הנתונים שלכם כדי שזה יאפשר לנו לעמוד על המצב בכללותו.

התכוונו לשאול למה הם לא פתחו את הבקשות שכבר נמצאות.

אמרתי. זו הבקשה הכוללת שלי. אני סומך על שיתוף הפעולה האפשרי.

הולואגר טקלה, בבקשה.

(דבריה נאמרים באמהרית ומתורגמים לעברית ע"י בנה קלב).

אנחנו עלינו ב-2015. יש לי 11 אחים, תשעה מתוכם עלו ושניים נשארו שם. אמרו לנו שיעלו עוד חודשיים-שלושה חודשים אבל הם מחכים כבר 13 שנים. הם חיים במצוקה. אחותי הגדולה בת 40, יש לה כבר תשעה ילדים. אחותי השנייה בת 36 ויש לה שמונה ילדים. הם חיים במצוקה קשה, חיים לא פשוטים.

(דבריה נאמרים באמהרית ומתורגמים לעברית).

אימא שלי מחכה בגונדר ושני האחים באדיס. יש עוד אחות שמחכה בגונדר. לא ראיתי אותם 20 שנים. אני עובדת ואני המפרנסת היחידה. אני עובדת ועוזרת למשפחה שחיה שם. זה פוגע גם בחיים שלי וגם בחיים שלהם. אני לא מצליחה לעזור להם ולא מצליחה לעבוד ולעזור. הם חיים שם בשכירות, כל אחד שוכר בית עם המשפחה שלו ואני צריכה לעזור להם בפרנסה. הסיבה היחידה שאני לא מצליחה לבקר אותם היא כי אין לי כסף. אני שולחת כל יום. זאת מציאות קשה ואני לא יכולה לעמוד בה.

תודה. אני רוצה לנצל את העדויות המדהימות האלה שהן מאוד כואבות ולפנות לכל הארגונים היהודיים, כולל הסוכנות היהודית. אתם חייבים לחדש את הפעילות שלכם בקרב קהילת יהודי אתיופיה באתיופיה. לא יכול להיות שביום אחד סגרו את בתי הספר, נטשו את בתי הספר בגונדר והפסיקו לתמוך בקהילה גם בתחום החינוך ובמיוחד בתחום הבריאות. מהנתונים שבדקנו וסיפרו לנו, שתי האוכלוסיות שנפגעות הכי הרבה עכשיו אלה התינוקות והמבוגרים. אוי ואבוי לנו כיהודים שאנחנו נוטשים את הזקנים שלנו ואת הילדים שלנו.

אני חוזר ואומר שלא יכול להיות שכל הגופים, שפעם היה באופנה לתמוך ביהדות אתיופיה, הפסיקו את הפעילות שלהם. אני חושב שזה המסר שעבר ממשלת ישראל, שצריך להפסיק לתמוך בהם כדי שלא יתאספו, כדי שלא נכיר בהם וזה גרם לפגיעה קשה מאוד. לכן הכעס שלי על החבר מבני עקיבא הוא רק ביטוי להרגשה. אני פעלתי בחיים שלי הרבה, עשרות שנים, בקרב הקהילה היהודית בכלל, בפילנתרופיה, ואני רואה כמה הוזנחו יהודי אתיופיה, ודאי בשנים האחרונות.

אני חוזר וקורא ואני מבקש מראש הממשלה בהחלטה שלו לקרוא מחדש לכל הגופים שפעם פעלו, לחזור ולפעול. אנחנו פגשנו רק את יוסף בביקור שלנו וזה כל כך נגע לליבנו. רצינו שהילדים יקבלו את המנה היומית שלהם ועכשיו אברהם מספר שהוא הרים את הכפפה והוא מספק את זה.

באדיס לא מקבלים.

תראו כמה זה כואב, לבחור בין ילד לילד. לא יכול להיות שהגופים היהודים בעולם יפסיקו את התמיכה שלהם ביהודי אתיופיה. זה עוול, זה חוסר אחריות מטעמם ואני רוצה שהם יחזרו ויפעלו ונעשה את זה באמצעות ראש הממשלה.

אדוני היושב ראש, תודה רבה. אני חבר כנסת לשעבר. אני מאוד מברך על הדיון. גם חברי כנסת שדיברתם, באמת מחמם את הלב. כל מה שנאמר, מאוד מחמם את הלב. מאוד עצוב לי שנציג משרד ראש הממשלה לא נמצא כאן. הם למעשה מכינים את החלטת הממשלה ליום ראשון, הם יושבים וכותבים אותה. מאוד חמור שהם לא שומעים את הדיון שמתנהל כאן. לא יכול להיות שנציג משרד ראש הממשלה לא יהיה כאן כי הם למעשה מתכללים את כל משרדי הממשלה וכותבים את ההחלטה. הם היו צריכים לשמוע את הדיון וחבל מאוד שהם לא כאן. זה חמור מאוד שהם לא כאן.

אני מכיר בהחלטה הקודמת. אדוני היושב ראש, כרגע ציינת שחבל מאוד שהם סגרו את הקומפונט שהיה בגונדר, בהחלטה הקודמת מ-2010. לצערי, כמו שאמרתם, לא נעשה על פי חוק השבות. החלטת הממשלה הייתה מ-2011 עד 2013. אם הממשלה מחליטה שלוש שנים, אם היא מחליטה, היא צריכה לדאוג להם. האנשים האלו שעזבו את המקום שלהם, את הכפר שלהם, הם נמצאים בעיר ואין להם תעסוקה ואין להם שום דבר. אין להם מה לאכול. זה לא יום ולא יומיים. האנשים האלה, מה הם יכולים לאכול? ההחלטה הקודמת באמת הייתה החלטה טובה, עשינו אותה יחד עם חבר הכנסת אברהם נגוסה, לפיה צריך לדאוג להם לאוכל, לבריאות, לילדים, לבית הספר ואפילו להכשיר אותם הכשרה מקצועית בסיסית כדי שכשהם עולים, מיד יוכלו לעבוד. כך עשינו. ככל שמתקדמים, המצב שלהם עגום יותר. למה? למה לא נמצאים כאן נציגי משרד ראש הממשלה? זה לא יכול להיותף. באמת, מאוד כואב לי שהם לא כאן.

אנחנו היום, כל הנציגים בני העדה, דורשים שאם הממשלה מחליטה ביום ראשון להעלות אותם במשך השנים, שהממשלה תדאג להם לפחות עד שהם עולים למזון, לחינוך, לבריאות. הממשלה צריכה לדאוג להם. אנחנו מבקשים מאדוני היושב ראש ומהוועדה שכך יהיה. כמו שאמרתם, אנחנו רוצים שבשנה הזאת כולם יגיעו לכאן ולכך אנחנו מייחלים. תודה רבה.

תודה. אני רוצה להזכיר את כללי המשחק. בשעה 11:00 אני סוגר את הישיבה. אין לי זכות להמשיך בדיון אחרי 11:00.

אני מנכ"לית עמותת פידל שפועלת בנושא של חינוך ברמה הארצית. האמת היא שאני מתביישת להיות נוכחת בדיון כזה, גם כישראלית וגם כיוצאת אתיופיה. כדי להעלות יהודים, צריך קרקס כזה. זה באמת מבייש.

לא. אני לא מקבל את המילה קרקס. למה כשמדברים על יהודי אתיופיה, מדברים על קרקס? זו הצורה הכי מכובדת. אני לא מקבל. תמחקי את המילה.

אני חוזרת בי. אני מתכוונת לכך שבאמת זה לא מתקבל על הדעת שהנושא הזה בכלל צריך להידון שנה אחרי שנה כדי שיהודים יעלו לארץ. אנחנו פועלים בשטח ופוגשים ורואים איזה בני נוער איכותיים מגיעים ואיזה ילדים מגיעים. ככל שיישארו שם ולא יגיעו מוקדם לכאן, ההשקעה תהיה יותר גדולה. אני לא מכירה יהודים שבגלל תקציב לא מעלים אותם. אנחנו פוגשים אותם בכל הארץ וזה מצב שמבייש את המדינה ואת היותנו ישראלים שמשלבים עולים.

תודה. אני גרה במעלה אדומים. ההורים שלי והאחים שלי מחכים לעלייה 20 שנים. לאימא שלי יש שבעה אחים ואחיות בארץ. אימא שלה לצערנו לא חיה ונפטרה לפני עשר שנים. אני כאן 13 שנים. לאימא שלי יש בארץ שלושה ילדים, שמונה נכדים וחמישה נינים. כמעט כל המשפחה כאן. אנחנו מחכים 20 שנים לעלייה. בשנה שעברה ב-4 לספטמבר הזמינו אותם וראיינו אותם אבל הם לא עלו.

עמוס, תסביר מקרה כזה.

לא עכשיו. חתן פרס התנ"ך שלנו, בבקשה.

(דבריו נאמרים באמהרית ומתורגמים לעברית).

אני הגעתי לכאן בעזרתה של נעמה שהיא עשתה את המאמץ והביאה אותי ולא מדינת ישראל. התמודדתי בחידון התנ"ך והייתי בין הנציגים של 40 מדינות שבאו לכאן, היו מעל 80 מתמודדים ויצאתי מספר שתיים. אני גאה לייצג את הקהילה שלי, גם זו שנמצאת באתיופיה וגם זו שנמצאת בישראל.

מהר מאוד תלמד עברית רהוטה כזאת.

הוא כבר התחיל ללמוד באולפן.

אני מאוד שמח מצד אחד שאני נמצא בכנסת ישראל ומצד שני אני עצוב ומתבייש על כך שמדינת ישראל אחרי 70 שנים - במהלך 70 השנים עשתה הרבה מאמצים להעלות יהודים - עכשיו דווקא עומדים למנוע עליית יהודים לארץ ישראל. זה מה שמבייש אותי. גם אלה שיושבים ודנים ומקבלים החלטה, הם צריכים להתבייש על שהם עושים את המאמץ לא להעלות יהודים לארץ ישראל.

אני מתנצל, דברים נהדרים, יש לנו עוד הרבה מה לשמוע, אבל הקצבנו שעתיים לדיון, חשבנו שהזמן אולי יספיק אבל אני רואה שהוא לא מספיק והזמן עובר. אני מבקש את הרב יהודה סהלה לומר את דבריו ואחר כך נסיים עם הקייס.

ברשות היושב ראש, ברשות חברי הכנסת, ברשות הקייס, ברשות מכובדיי. שמעתי דברים נוגעים ללב. יש לי קהילה שאני מנהיג אותה בתל אביב ואת הדברים האלו אני שומע כל יום. או אימא או אבא או אחות ניגשים אלי ומספרים לי. לשמוע את זה כל יום, זה קשה מאוד. כמו שכבוד הקייס אמר, העניין צריך להיבדק ומי שזכאי, צריך להביא אותו. מי שזכאי יעלה ויהיה כאן. בעזרת השם אנחנו מקווים שיעלו אותם ואחרי העלייה תהיה מעטפת רוחנית כדי לחזק את הזהות היהודית.

הרבה דברים נאמרו כאן ואני מבין אותם. בעזרת השם, בשם השם נעשה ונצליח, שתהיה ברכה והצלחה.

תודה. איזה יופי, כבוד הרב שאתה קצר ולעניין.
יש לנו עוד קצת זמן ואני אאפשר לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, יושבת ראש ועדת הביקורת, להתייחס.

תודה רבה אדוני היושב ראש. קודם כל, אני מודה לך על הפעילות הרציפה שלך בתחום הזה. אני אומר בקצרה. יש לנו שתי משימות כאשר המשימה העיקרית היא להעלות את שארית יהודי אתיופיה כמו שכל העליות מכל המדינות הגיעו לכאן בלי מבחנים, בלי עכבות, בלי למרר להם את החיים עשרות שנים. אין לזה תקדים. זה לא היה עם כל עלייה אחרת ואנחנו יודעים את האמת, שיש כאן אלמנטים מאוד גדולים של גזענות בהתייחסות לעליית יהודי אתיופיה.

המשימה השנייה היא להביא כבר את 1,000 האנשים האלה שכבר סוכם עליהם, גם אצלך אדוני היושב ראש, גם בוועדה לביקורת המדינה, ערב אישור התקציב היינו בטלפונים בהולים עם משרד ראש הממשלה ועם משרד הפנים כדי שיכניסו את זה לתקציב. יש תחושה של מסמוס מכוון אפילו של הדבר הזה שאנחנו אומרים לפחות את זה, לפחות את ההורים של אלה שנמצאים כאן, את אותם אנשים מבוגרים שמחכים כבר 20 שנים, כמו ששמענו כאן ובטח בדברים שנאמרו לפני שבאתי. גם כאן אנחנו רואים עיכוב שהוא רשלני ופושע. אנחנו נחכה לישיבת הממשלה הקרובה. אנחנו קבענו ישיבה של הוועדה לביקורת המדינה ב-25 ביוני, שזה כבר כמה ימים אחרי ישיבת הממשלה. אנחנו צריכים להפעיל לחץ מאוד כבד שמה שנראה אפילו מובן מאליו וקטן מדי, שהוא לפחות יקרה. אנחנו כמובן עומדים לרשותכם.

אדוני היושב ראש, אני אשמח אם אתה תבוא לישיבה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה כי יש לך חלק מאוד משמעותי כאן. תודה.

בוודאי. תודה.

גם אתה כמובן, חבר הכנסת נגוסה.

כבוד הקייס. אני חייב לומר לכם שפעם ראשונה שבחיים שלי פגשתי קייסים, זה היה בבאר שבע לפני 20 שנים ומצאתי אותם במשרד שלי בבאר שבע, שבעה אנשים נפלאים ומדהימים. אני התרגשתי עד דמעות. לא הבנתי למה הם באו אלי, דווקא אלי, המרוקאי הזה. אז הם ישבו ואמרו לי שהביא אותם משה באטה ומשה באטה אומר לי שהם מבקשים ממני לבנות להם בית כנסת. למה אני? בסוכנות לא בונים בית כנסת. הרגשתי פעם ראשונה שמשהו אלוהי נפל עלי. אני מספר את זה ממש בהתרגשות כי לא ידעתי, אין כסף, אין תקציב, כל המילים האלה שכפקיד רצו לי בראש. אחרי שישה חודשים התחלנו לבנות את המרכז שובו בנים, בזכות הרב אברהם טזזו ובזכות הקבוצה הנפלאה של קייסים, בזכות שלמה הלל. בית הכנסת הראשון שהממסד הדתי לא רצה שנקרא לו בית כנסת, הרב שלמה אליהו נתן לנו אישור לקרוא לזה מרכז רוחני. אתם יודעים שהיום זה בית כנסת מדהים עם פעילות מדהימה מסביב. זאת פעם ראשונה שהייתה לי הזכות לפגוש קייסים ותודה על כל העבודה, גם אם אנחנו לא מכירים אותה בממסד במדינה, לצערי. אין כמוכם.

לא רק לפגוש אלא גם הזכות לעשות. אתה עשית את זה. תודה.

אני מתנצל כי שכחתי לומר משהו. אני לא אתבייש לומר מול הקהל, אתה יודע שהמשפחה היקרה שמחכה במחנה באדיס אבבה ומאז עברו שלוש שנים. אתה פגשת אותם. את המשפחה הורידו מהמטוס. אני שלוש פעמים הלכתי. הם קיבלו חיסונים, הם קיבלו דרכון, אבל הורידו אותם.

הסוכנות טיפלה בנושא הזה וגם משרד הפנים. אנחנו פגשנו אותם.

זה מאוד כואב. אנחנו אומרים שכואב לנו שרואים אבא, אימא וילד. אני עליתי במבצע שלמה והאחים שלו עלו במבצע משה. האימא שלי הייתה בוכה לאח שלי ולאחיות שלי. כל יום אימא שלי הייתה בוכה. כאן אני מרגיש את ההתרגשות והרצון להתאחד. כשאני אומר שגם את עובד רק עם אתיופיה, אתה יודע שרק יהודי אתיופיה נמצאים במחנה. יש הרבה בכל מקום. אנחנו היינו עוזרים לך כמו שאנחנו עוזרים לך, כולם היו כאן.

אני מבקש מאדוני ומהממשלה לדחוף ולא להרפות.

אם הייתה לי הזכות להביא, הייתי מביא מזמן אבל אני חבר כנסת.

אנחנו יודעים שהעבודה בשיתוף פעולה יכולה לעשות ולשנות המון דברים.

אני מעריך את הדיון שמתקיים היום ואני מקווה.

כבוד הקייס, אני רוצה לומר לך. אני לא מקנא בחברי אברהם נגוסה. האיש הזה אובססיבי נפשית, אישית, ולא יודע לעשות שום דבר חוץ מאשר לשרת את יהדות אתיופיה. מגיע לי כל הכבוד. אני ראיתי אותו ואני רואה אותו והחברים רואים אותו. האיש הזה אובססיבי. הוא חבר בוועדה שלי והוא לא בא לדיונים, למה? יש לו עוד פגישה עם יהודי אתיופיה, יש לו עוד נושא לטפל ביהודי אתיופיה.

באמת יש לי בקשה כבוד הקייס, שלא תיפלו במתח הזה שכל קהילה שלנו כיהודים - - -

כולנו מטפלים ביהודים.

לא נתבקשתי לומר את זה אבל אני אומר את זה מעומק הלב שלי.

מילת סיכום להילה.

האמת שרציתי להשאיר את התודות לסוף אבל נראה לי שאני אפתח בתודות כי זה משהו שהוא מתבקש. תודה רבה לחבר הכנסת אלי אלאלוף על שיתוף הפעולה, על היד החופשית לעשות את הוועדה החשובה הזאת רגע לפני ישיבת הממשלה. תודה לאברהם נגוסה שהוא אתנו לאורך כל הדרך. חד משמעית הוא עומד איתן. תודה לך. תודה רבה לחיליק בר, לשלי יחימוביץ, לדני סידה, לכל חברי הכנסת שנכחו כאן. אני מודה גם לקייס ולרבנים שנוכחים כאן וכמובן לתנועות הנוער ולפקולטות המשפטיות ולעוד רבים וטובים מהאוניברסיטה העברית, לפידל ותודה רבה לכולם שהגעתם.

תרשו לי לומר משפט אחד לסיכום. תודה לכולם כמו שאמרת בצורה מפורשת ובצדק. אנחנו נוציא היום מהוועדה פנייה לראש הממשלה, פנייה שתצא היום בשם כל חברי הכנסת, שתצא לפי רוח הדיון שהתקיים. לא צריך להעביר את המכתב אליכם אבל תסמכו עלינו. ננסח את זה. אם תרצו לראות, אין לי בעיה. אני רוצה שעוד היום המכתב הזה יצא ידנית למשרד ראש הממשלה. חשבנו לנצל את הנוכחות של נציגת המשרד אבל לצערנו היא עזבה לפני הזמן למרות שנציגים אחרים כמו האוצר ואחרים נמצאים כאן מהתחלה ועד סוף הדיון.

כאמור, אנחנו נוציא את המכתב הזה.
אני מודה לכם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:02.