פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



31
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
19/06/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 253
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, ו' בתמוז התשע"ח (19 ביוני 2018), שעה 9:00

עיר בראייה מגדרית- עיר טובה לנשים=עיר טובה לא.נשים - לציון יום העירוניות בכנסת

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
מוסי רז – מ"מ היו"ר

ג'מעה אזברגה
תמר זנדברג
דב חנין
יעל כהן פארן
רחל עזריה
סתיו שפיר

דניאלה סמיטס פוסק - אדריכלית, יו"ר ועדה מחוזית לתכנון ובנייה, תל אביב, מינהל התכנון, משרד האוצר

שולמית גרטל - מתכננת ערים ואזורים, משרד הבינוי והשיכון

אילן טייכמן - משרד הבינוי והשיכון

מירב גורדו - רכזת ותמ"ל, משרד הבינוי והשיכון

עדי תבור - משרד הבינוי והשיכון

ליאור פנחס שחר - מנהל אגף תיאום ובקרה, משרד הפנים

מאיר אמסלם - מנהל הגנזך, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

חלי גיא אלדר - נציבה אזורית, דרום ירושלים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מוריאל שפיר - מרכזת בכירה, תחום מדדי איכות חיים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

לילך ביטון - הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

ענת טהון אשכנזי - מנכ"לית אית"ך- מעכי - משפטניות למען צדק חברתי

חנין חאג' יחיא - רכזת עיר ללא אלימות, אית"ך - מעכי - משפטניות למען צדק חברתי

ראניה חאג' יחיא - מורה, אית"ך - מעכי - משפטניות למען צדק חברתי

ולריה סייגלשיפר - רכזת פרויקטים לשוויון מגדרי, מרכז אדווה

ד"ר מזל שאול - מנכ"לית כ"ן - כח נשי לישראל - עמותה לקידום נשים בישראל

ענת זיצ'ק-פנחס - חברת ועד מנהל, כ"ן - כח נשי לישראל - עמותה לקידום נשים בישראל

שני אלדן-חיימי - מנהלת פיתוח והדרכה, כ"ן - כח נשי לישראל - עמותה לקידום נשים בישראל

אביבה חלבי - סגנית יו"ר איגוד היועצות ויועצת ראש העיר למעמד האישה, עיריית רחובות

רות גולדברי - כ"ן - כוח נשי לישראל - עמותה לקידום נשים בישראל

אורי טורקיה שלס - מנהלת מערך הסיוע המשפטי, ויצ"ו

ליאור מנטין - עו"ד, מערך הסיוע המשפטי, ויצ"ו

טל צדיק - עו"ד, מערך הסיוע המשפטי, ויצ"ו

מרים זלקינד - עו"ד, מקדמת מדיניות וחקיקה, שדולת הנשים בישראל

מאירה בסוק - עו"ד, הלשכה המשפטית, נעמ"ת

סיון יעקובסון - קולך - פורום נשים דתיות

איילת רוזין - איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית

יאיר מודריק - מנהל מחלקה, מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית

סאוסאן תומא שוקחה - רכזת סינגור, עמותת נשים ונערות נגד אלימות

נעמי צור - יושבת ראש הפורום הישראלי לעירוניות ויו"ר קרן ירושלים ירוקה

בלה ברדה ברקת - הנהלת הפורום הישראלי לעירוניות וקרן ירושלים ירוקה

בת אל ספיבק - רכזת קהילות חרדיות וקיימות, הפורום הישראלי לעירוניות וקרן ירושלים ירוקה

רינה קליין - פעילה בצוות הכנסת, נשים עושות שלום

שרה קוולר - נשים עושות שלום

אדית זומפר - נשים עושות שלום

הריאט נחמה הילמן - נשים עושות שלום

מיכל פנט פלג - נשים עושות שלום

חיה עבו - נשים עושות שלום

ד"ר מיכל דחוח הלוי - יו"ר מטה רמת אליהו שלנו

עופר לרנר - עמותת מרחב, התנועה לעירוניות בישראל

מיכל סופרין דיסטניק - מובילה בתחום עיר ידידותית לנשים

אורלי מונק - מובילה בתחום עיר ידידותית לנשים

אילנה קוורטין - מנהלת תחום יזמות ארץ עיר

תמר גיל - מנהלת שותפויות ארץ עיר

שוהם ניר - סטודנטית בטכניון

ביאנה גרינשפון - סטודנטית, צוערת בטכניון

עינת צוק - סטודנטית

רות גולדברג - מוזמן/ת

יהונתן נאה - מוזמן/ת

אור תורג'מן - מוזמן/ת

אירית ענת המאירי - מוזמן/ת

הילה נהון - מוזמן/ת

ישי כהן - מוזמן/ת

נחמן מזעקי - מוזמן/ת

רחמים קרזה - מוזמן/ת

יוחאי יחזקאל - מוזמן/ת

אליהו יצחק - מוזמן/ת

ציון הדר - מוזמן/ת

ענת מימון

דלית אזולאי

אהובה שרון, חבר תרגומים


עיר בראייה מגדרית- עיר טובה לנשים=עיר טובה לא.נשים

בוקר טוב. אני פותחת את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה-19 ביוני 2018. הדיון הוא עיר בראייה מגדרית, עיר טובה לנשים, עיר טובה, לא, נשים.

חברת הכנסת זנדברג, איך קוראים לזה?

עיר בראייה מגדרית. עיר טובה לנשים, עיר טובה לא.נשים.

אני מברכת על הצטרפותך כיוזמת של היום המיוחד בכנסת, יום העירוניות. אני מתחילה בזה שהדיון על עיר בראייה מגדרית או זוויות שונות מהחיים העירוניים בראייה מגדרית, כבר קיימנו דיונים בנושא אבל יכול להיות שלא כוללים ולא חיברנו את כל הנושאים ביחד כדי לבנות את התמונה הכללית.

אני יודעת שעבדתם מאוד קשה כדי לארגן את היום הזה. היוזמה היא מבורכת ואני מבינה שיש לך שותפים אבל אני מציינת את ההובלה שלך את הנושא הזה, לא רק בשנה הזו אלא עשית זאת גם בעבר.

בבקשה, אני נותנת לך לפתוח את היום הזה.

תודה רבה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות מאוד לוועדה ולצוות של הוועדה, גם לדלית וגם לאמל שמאוד התגייסו לעזור ליום הזה. את באמת צודקת, היום הזה הוא יוזמה של שדולת העירוניות שאני יזמתי בכנסת הקודמת ואני רוצה לומר שאנחנו תכננו יום כזה בכנסת הקודמת ובדיוק בחודש שהוא תוכנן, והתחלנו לעבוד עליו, הכנסת פוזרה ויצאנו לבחירות. עצם העובדה שאנחנו יושבים כאן, זה כבר הישג שהצלחנו להביא לידי ביטוי. עכשיו, אחרי שהיום הזה התקיים, ממחר אפשר לקיים בחירות ואפילו רצוי.

אני רוצה להודות מאוד לפורום לעירוניות שהיושבת ראש שלו נעמי צור נמצאת כאן וכך הרבה מאוד מהאורחות והחברות. הרעיון של היום הזה, גם של הקמת הפורום שהוא בעצם מאגד את ארגוני החברה האזרחית ואת כל הפעילות של החברה האזרחית בתחום העירוניות, יחד עם השדולה היה לעלות קומה בשיחה על עירוניות בישראל ולהעלות אותה מהמישור המקומי העירוני המוניציפאלי. אנחנו כמה חודשים לפני בחירות מוניציפאליות. להעלות אותה לרמה הלאומית ולומר שמדינת ישראל היא מדינה שלמעלה מ-95 אחוזים מהנשים והאנשים בה גרים בישובים עירוניים. למרות זאת אין לזה ביטוי בערכים ובאיכות החיים שאנחנו חווים כתושבים בעיר, דבר שמהווה חלק מאוד מאוד גדול מהיום יום שלנו ולמרות זאת אנחנו רגילים לחשוב על עצמנו בתור הרבה מאוד דברים אבל לא בתור אזרחים עירוניים ולא בתור יצורים או אנשים, בני אדם, שנהנים מחוויה עירונית.

אחד הביטויים של זה הוא בהקשר המגדרי. אנחנו יודעות, ואת בוועדה מאוד מאוד מובילה את הנושא של הטמעת החשיבה המגדרית בכל דבר. זאת חשיבה תקציבית כאשר בכל תחום ותחום נשים הן חלק אינטגרלי. אמנם אנחנו בוועדה לקידום מעמד האישה שהסימן שנגיע לשוויון יהיה כשלא יהיה צורך בוועדה כזאת כי חשיבה מגדרית תהיה בוועדת הכספים ובוועדת העבודה והרווחה ובכל את מן הוועדות, אבל כאן התפקיד שלנו הוא באמת להאיר זרקור על הדבר הזה.

בנושא של חשיבה עירונית ועירוניות, יש לזה משקל מיוחד מכיוון שנשים הן כמובן לא רק חצי מתושבות ותושבי העיר אלא הן חצי מהילדות והילדים במערכת החינוך, מההולכות וההולכים ברגל, מהצורכות והצורכים שירותי בריאות וכולי בעיר וגם יש לנשים מאפיינים מיוחדים בשימוש ובצריכה העירונית. לדוגמה, סתם לסבר את אוזנך, האופן שבו אישה הולכת ונוסעת ומתניידת בעיר, הוא שונה מאשר של גבר. רוב הגברים למשל או תכנון היום הגברי הממוצע יוצא מהבית, הולך למקום העבודה וחוזר. כלומר, יש תחנה אחת, חוץ מהבית, וחזרה. רוב הנשים, מה שנקרא בשפה המקצועית, פיצול הנסיעות שלהן. כלומר, התחנות שהן עוברות מהבית לעבודה ומהעבודה בחזרה הביתה, הוא מאוד מאוד מפוצל. בדרך לעבודה מפזרות בגנים, בדרך חזרה עוצרות לקחת מרשם של תרופה לאימא, כמובן קניות, מורידות בחוג וכולי. הדבר הזה חייב להילקח בתכנון התחבורה הציבורית, בבנייה למגורים, בתכנון המיקום של מוסדות הציבור, הבריאות וכולי.

כאן אנחנו מגיעים לעוד רובד. אם במוסדות התכנון ובמוקדי קבלת ההחלטות לא תשבנה נשים, והן לא תשולבנה במוקדי קבלת ההחלטות, איך נדע בכלל שהדבר הזה קיים?

במיוחד שבדרך כלל לא עושים תהליך שהוא עם החברה כדי להבין.

בדיוק. כאן נכנס עוד נושא שיעמוד במוקד היום הזה בהמשך והוא שיתוף הציבור. כלומר, איך אנחנו מנהלים את הממשק הזה בין התכנון לקהילה והשימושים בסופו של דבר שיוצאים מהדבר הזה כמו מגורים, פארקים, בתי כנסת, מוסדות ציבור וכולי.

זה בעצם מה שעומד במוקד הדיון כאן היום. אני אעצור כאן. אני רק אציין את השותפים לדיון הזה כי באמת הייתה כאן שותפות מאוד מאוד חשובה בין החברה האזרחית בתחומי העירוניות והתכנון לתנועה הפמיניסטית, לארגונים בתחום העצמה פוליטית וכולי. אני רוצה לציין, כמובן כבר אמרתי, את פורום העירוניות את עמותת כן, את עמותת אית"ך מעכי, את מכון אדווה שתרם לנו נתונים שבטח עוד מעט נראה, את שדולת הנשים ואת משרד הבינוי והשיכון שנמצא בכל היום הזה וגם השר יתארח בהמשך.

אני אעצור כאן כדי לא לקחת מהזמן של החברות שהכינו חומר עם תוכן מגוון. תודה.

תודה רבה. הנושא חשוב, פעם אחת להסתכל עליו בראייה כוללת כדי להבין את העומק ואת הצרכים הקיימים. אני לא רוצה לומר הבעיות. הצרכים הקיימים בנושא הזה. כפי שאמרתי, אנחנו נגענו בעבר בחלקים ממנו אבל להיות עם ראייה כוללת כזו, גם לדבר על תכנון, גם לדבר על ייצוג נשים, גם לדבר על תקצוב, גם לדבר על הצרכים – זה אומר שהרבה נושאים יעלו והזמן מוגבל. ראיתי את המצגות שהגיעו אלינו והן מאוד מעמיקות.

אני אבקש שכל מי שיציג או תציג, לנסות ללכת ישר לעיקר כדי שנוכל לגעת בכל הנושאים החשובים.

חברי הכנסת, ברוכים הבאים, חבר הוועדה מוסי רז ויעל כהן-פארן. תרצו להתייחס עכשיו או תחכו?

אני אצטרך לצאת לדיון אחר. אני רק אברך על קיום היום. באמת מאוד מאוד חשוב שהנושא של עירוניות יידון. זה באמת האתגר של המאה ה-21 ברמה עולמית, גם שלנו ברמה מקומית. הדיון כאן הוא מאוד חשוב ואני אומרת זאת כאישה שנתקלת בכל כך הרבה בעיות כאשר מסתובבים בעיר החל בעגלות ילדים כאשר הרחובות פשוט לא מותאמים להן וכלה בעוד אלף ואחד דברים.

רק ברכות ונשמח לשמוע.

ברשותך, רק דבר אחד. אני רוצה להוסיף את עניין התחבורה הציבורית. זה דבר מגדרי פרופר בטח בישראל, אם לוקחים את הנתונים על מספר כלי רכב למשפחה. יש כאן שאלות רבות, כנראה גם בגלל שזה עניין מגדרי, תחבורה ציבורית מוזנחת בישראל. גם שאלה שאני חייב לומר שבישראל עולה פחות אבל אנחנו שומעים עליה בעולם וגם בישראל היא קיימת, השאלה של הביטחון באוטובוסים, גם ביטחון מגדרי. שומעים יותר בעולם אבל גם בישראל וגם את הסוגיות האלה צריך להציף בתכנון העירוני.

תודה. אני מסכימה. כל הנושאים שעלו ותכף גם נשמע, אני מאוד מקווה שיהיו משתתפות שיביאו את הקול של האוכלוסייה הערבית וגם האוכלוסייה החרדית, אבל בעיקר האוכלוסייה הערבית שכל הנושא של עירוניות באוכלוסייה אצלנו עבר עיוות מסוים. לצערי הרב היום בדרך כלל משרד הפנים נותן את הטייטל עיר לכל קיבוץ של אוכלוסייה מעל למספר מסוים של תושבים וכל העקרונות והיסודות של חיים עירוניים באמת, לא בהכרח קיימים במקום שקוראים לו עיר.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור לשני אלדן מעמותת כן, מנהלת פיתוח והדרכה.

זאת שני. אני מזל. ברשותכן, אנחנו נתחיל עם ולריה כי המצגת לא עברה כמו שצריך.

בסדר. ולריה ממרכז אדווה.

תודה. אני אדגיש היום את הפן של הראייה המגדרית של התקציב כמובן על סמך השוואה מגדרית במדיניות ובתקציב. הוא לא רק תקציבי אבל בגלל שיש שיקולים אחרים, אני אתייחס רק לעניין התקציב. כשאני מדברת על תקצוב מגדרי, אני בעצם מדברת על בחינה של התקציב של הרשות המקומית ולהסתכל כיצד המשאבים מתחלקים בין גברים ונשים וכמובן בין קבוצות שונות של גברים ונשים כי אנחנו יודעים ויודעות שלא כל הנשים הן אותו דבר ולא כל הגברים הם אותו הדבר.

המטרה של תקצוב מגדרי היא כפי שאמרתי, לראות כיצד המשאבים מתחלקים ולראות האם יש הלימה בין חלוקת המשאבים לצרכים בסדרי עדיפויות של גברים ונשים.

באוקטובר 2014 עברה החלטת ממשלה 2084 שמחייבת את כל משרדי הממשלה להתייחס בראייה מגדרית לחלוקת המשאבים שלו. כל משרדי הממשלה ויחידות הסמך צריכים בעת הכנת התקציב לומר כיצד המשאבים של אותו משרד מתחלקים בין גברים לנשים. ההחלטה הזאת אינה חלה על הרשויות המקומיות. כעת משרד הפנים, שהבין לאחר הרבה דיונים והרבה אודות לעבודה שנעשתה כאן על ידי יושבת ראש הוועדה, התחיל בפיילוט והיום בשמונה רשויות מקומיות כן מתקיימת בחינה מגדרית של התקציב.

כדאי לומר שלא שההחלטה לא חלה אלא הטענה של המשרד שהוא לא קיים עד עכשיו את הניתוח התקציבי הייתה שקשה לו כי רוב התקציב שלו מועבר לרשויות המקומיות. אנחנו באנו ואמרנו שהרשויות המקומיות מקבלות תקציב שלכם, הן חייבות לעשות את הניתוח ואתם תחברו את זה. אני הצעתי להם בוועדה את הפיילוט והם קיבלו אותו. לא שהיא לא חלה. חשוב לומר את זה. שלא ירגישו שעושים לנו טובה.

תודה רבה. זו הערה מצוינת ומאוד במקום.

במרכז אדווה בעשור האחרון אנחנו מקיימות יוזמות של ניתוח מגדרי של התקציב העירוני ביוזמות וולנטריות. זאת אומרת, אלה רשויות שלקחו על עצמן לקיים את התהליך. התהליך מתקיים גם מלמטה למעלה. זאת אומרת, קבוצה של תושבות שעוברות איזשהו תהליך והן מקדמות תהליכים שמתרגמים את הצרכים של נשים לשינויי מדיניות, וכאן יש יועצות לקידום מעמד האישה שידגימו את העבודה, וגם יוזמות שהן מלמעלה למטה, זאת אומרת, שהרשות עצמה, מקבלי ההחלטות, לוקחת על עצמה לקדם איזשהו פרויקט להטמעת חשיבה מגדרית. כמובן שהמודל הרצוי הוא שילוב של עבודה עם התושבות ומחויבות פוליטית ואדמיניסטרטיבית בצד של הרשות המקומית.

העקרונות של העבודה שלנו הם קודם כל תכנית הכשרה גם ברמה של הרשות המקומית וגם ברמה של התושבות. הן לומדות כיצד לתרגם את הצרכים שלהן, כיצד להסתכל על החוויה העירונית שלהן מפרספקטיבה מגדרית, לאחר מכן כמובן הן צריכות לאסוף נתונים כי כדי לקדם שינוי חייבים לאסוף נתונים על החיים של נשים, לנתח את המשאבים, לבחון האם המשאבים באמת הולמים את הצרכים שלהן ולקדם שינויים.

יש לנו דוגמאות רבות אבל אני ארחיב רק בדוגמה אחת כי אביבה חלבי, היועצת לקידום מעמד האישה מעיריית רחובות, תרחיב על איזושהי יוזמה בתחבורה ציבורית. ערכנו ניתוח גדרי של משאבי הספורט במטה אשר ובעיריית בת ים. תחבורה ציבורית בעיריית רחובות, מיפוי קווי התחבורה הציבורית וסקר צרכים שבחן את צורכי הניידות של נשים. באור עקיבא בחנו את משאבי התרבות, מי נהנה מהיכל התרבות. בעיריית תל אביב בחנו את המשאבים של המרכז הגאה וגם את מרכזי הנוער. מבחינת תשתיות, מועצת הנשים בכפר קאסם יזמה פיתוח של פארק במסלולי הליכה של נשים. קידמנו פרויקט גם ברחובות וגם בטירת הכרמל של סבסוד השכלה גבוהה לנשים. בחינה של התקציב של הכשרה מקצועית במחוז הדרום, נעשה על ידי נשים בבאר שבע. ייצוג נשים בוועדות גם באור עקיבא וגם בנתניה. בדיקה של פערי שכר והטבות בעיריית באר שבע.

נתתי לכם מגוון כדי שנוכל לראות כיצד אפשר להשתמש בתקציב העירוני כדי לבחון מגוון רחב של תחומים, תחומי חיים של נשים.

על רחובות אני לא אדבר כי אביבה חלבי תעשה זאת.

אנחנו חייבים לעשות את זה קצת יותר מהר כי יש לי המון מצגות ונשים שרוצות לדבר.

בסדר. מבחינתי אפשר לעבור לשקף האחרון. אני לא ארחיב בדוגמאות. כדי שתהיה ראייה מגדרית של התקציב, השאלה הייתה מה צריך להיות. דבר ראשון, מחויבות פוליטית כי מחויבות פוליטית, אנחנו צריכים אותה כדי להתניע את התהליך וכדי להבטיח שהשינויים הנדרשים בעקבות הניתוח המגדרי באמת יבואו לידי ביטוי. הדבר השני הוא קשר עם התושבות, שיתוף פעולה בין יועצת לקידום מעמד האישה או עובדת ברשות המקומית בקבוצה של תושבות. עבודה ושיתוף פעולה של הפקידות הבכירה ברשות המקומית וכמובן נתונים מפולחים לפי מגדר. ללא נתונים מפולחים לפי מגדר, אי אפשר לקדם ניתוח מגדרי. תודה רבה.

את יכולה להציג את השקף על התחבורה הציבורית?

כן. אביבה חלבי שמובילה את הפורום ברחובות, תרחיב על כך.

בסדר. אם אפשר בזמן שהיא מדברת, להציג את השקף.

בשמחה.

כי זה נתון מעניין.

אם את הולכת לדבר כהמשך, את יכולה להציג את זה עכשיו. אביבה חלבי, סגנית יו"ר איגוד היועצות ויועצת לקידום מעמד האישה ברחובות.

בוקר טוב. אני מציגה כאן גם בשם עיריית רחובות - אני יועצת ראש העיר למעמד האישה - וגם בשם איגוד היועצות. מילה על איגוד היועצות.

אנחנו מכירים את איגוד היועצות. בואי נתקדם.

אם אנחנו רוצים להטמיע חשיבה מגדרית והתנהלות מגדרית ומודעות מגדרית בתוך הרשויות המקומיות, בעיני - אני מתחילה מהסוף – המפתח לזה הוא חיזוק היועצות לקידום מעמד האישה. התפקיד הוא תפקיד סטוטורי, הוא על פי חוק, אבל המעמד, השכר והיכולת של היועצות לפעול - - -

יש לך שלוש דקות. את תעשי אתן מה שאת רוצה אבל אני אעצור אותך בסוף שלוש הדקות.

בכל רשות ורשות יש יועצת לקידום מעמד האישה. זה סטטוטרי. אם אין יועצת, משרד הפנים יכול לפגוע בתקציבים של רשות מקומית. לכן יועצת לקידום מעמד האישה שנמצאת ברשות, היא בקשר, מן הסתם, עם כל התושבות בתוך אותה רשות. כחלק מעבודתה היא עובדת עם מנהיגות ומצמיחה מנהיגות נשים בתוך אותה רשות. לכן היכולת של היועצת ושל התושבות לגעת בנושאים, בכל נושא ונושא. הזכירה חברת הכנסת תמר זנדברג קודם שהחיים בכל רשות ורשות נוגעים לנו כנשים בכל מיני תחומים כמו תחבורה ציבורית, גנים ציבוריים, פיתוח, בטיחות, חינוך וכולי וכולי.

אני רוצה לומר מילה על תחבורה ציבורית כי זה אחד הנושאים בהם נגענו ברחובות. על פי נתוני משרד התחבורה, יותר נשים משתמשות בתחבורה ציבורית. 60 אחוזים ממשתמשי התחבורה הציבורית הן נשים. כמו שאמרת, באמת השימוש בתחבורה ציבורית הוא רב שימושי והוא לא מנקודה לנקודה. כשאנחנו מדברים על תחבורה ציבורית, אנחנו מדברים על תחבורה ציבורית בתוך העיר. נסיעות פניות ופחות מחוץ לעיר כי נשים נוטות לעבוד חלקיות משרה בתוך העיר בגלל שהן לוקחות את הילדים, מוציאות את הילדים ומטפלות בהם וכולי.

מהעבודה שעשינו ברחובות גילינו שלושה נתונים מרכזיים, שדרך אגב לא רלוונטיים רק לרחובות אלא רלוונטיים לעוד רשויות. הראשונה, וזו נקודה שיש לבדוק אותה, שמשרד התחבורה מתקצב קווים לפי אורך הקו. זאת אומרת, ככל שהקו ארוך יותר, כך משרד התחבורה יתקצב אותו. מה הפרדוכס בסיפור הזה? שאישה רוצה לנסוע ממקום מגוריה ולקחת את ילדיה למקום העבודה או לנסוע למקום לימודיהם או לנסוע למקום עבודה, היא לא יכולה להשתמש בתחבורה הציבורית כי אז זה טיול שנתי, סליחה על הביטוי, של כמעט שעה ורבע בתוך העיר כאשר המרחק האווירי בנקודה ממוקד מגורים למוקד תעסוקה יכול להיות משהו כמו 700 מטרים, אבל האוטובוס עושה טיול. זאת נקודה שהיא קשורה למדיניות של משרד התחבורה ויש לבדוק אותה.

נקודה שנייה שמצאנו היא שאין תחבורה ישירה בין אזורי מגורים לאזורי לתעסוקה, רפואה והשכלה. מה שאני מספרת על רחובות, נעשה ברשויות מקומיות. לכן מיפינו קווי אוטובוס, איך הם נוסעים, כמה זמן לוקח להם, איפה חסר, בשאלונים גם אינטרנטיים וגם בשאלונים בהתאמה תרבותית. זאת אותה מנהיגות עליה דיברתי. זאת אומרת, נשים שהלכו לקבוצות ומילאו את השאלונים. חיזקנו את המאפיינים האלה וכאן אנחנו פועלים בשתי רמות, ברמה המוניציפאלית מול מי שאחראי על זה, שזה מחזיק תיק התחבורה ונציגות התחבורה הציבורית במקום. זה יכול היות אגד וזה יכול להיות גוף אחר שעוסק בזה. מצד שני, אמרתי שאנחנו גם נתקלים בצורך לעבוד מול משרד התחבורה כי אם משרד התחבורה מתקצב רק קווים ארוכים ואין אישור לקווים קצרים, לא פתרנו שום דבר. לכן צריך לעבוד בסנכרון.

אני חייבת לומר שיש נושאים נוספים שיכולים להיות רלוונטיים וקשורים לעבודה בתוך רשות מקומית. זה יכול להיות איך מחלקים את התקציב לספורט, זה יכול להיות איך מחלקים תקציב לתרבות ועוד.

אני חושבת שאחד התפקידים המרכזיים שיכול להיות ליועצת חייב להיות מחוזק על ידי השלטון המרכזי כי אנחנו בעצם הזרוע שמגיעה ונוגעת בתושבות כי כל הארגונים של המגדר השלישי עובדים אתנו בסופו של דבר. לכן זה מאוד חשוב.

תודה. אני מסכימה אתך שצריך לחזק את התפקיד הזה שנקרא יועצות ולצערי הרב עד עכשיו משרד הפנים ושר הפנים לא לקח על עצמו את האחריות שהחוק מטיל עליו גם בעניין מינוי יועצות וגם לדאוג שיקבלו. אנחנו מצדנו בוועדה קיימנו כבר פגישות עבודה ואנחנו מנסות לקדם גם חקיקה וגם עבודה מול היועצות. אני מקווה שנצליח.

אני רוצה לומר שאתם התברכתם בכך שיש תחבורה ציבורית. צריך לשפר אותה, צריך לדאוג שתהיה יותר טובה. לצערנו הרב קיימות עדיין אוכלוסיות שלמות במדינת ישראל שאין להן תחבורה ציבורית בכלל, לא זאת שמגיעה אליהן, בין עירונית, וגם לא בתוך מקום המגורים. אני יודעת שאני וחבר הכנסת דב חנין עשינו כמה ישיבות ועבדנו על הנושא של תחבורה ציבורית בין עירונית שתגיע לכפרים הערבים והבדואים בנגב אבל עד עכשיו לא הצלחנו לשכנע את המדינה שלתושבים האלה מגיעה תחבורה ציבורית.

חבר הכנסת דב חנין, אני מבינה שגם אתה בין יוזמי היום הזה.

תודה רבה לך. תודה גברתי על הדיון החשוב הזה ותודה לכולכן שבאתן לכאן. תמיד בדיונים כאלה אני מזכיר את האמירה המפורסמת של המנהיג הסוציאליסטי הגרמני בן המאה ה-19, למרות שאת הדברים האלה הוא כתב בתחילת המאה ה-20, אוגוסט ובל, שכתב בספר שלו הסוציאליזם והנשים, שמעמדן של נשים הוא האינדיקטור הכי טוב למצבה של החברה. כשאנחנו מדברים על עירוניות, אני חושב שזו ההוכחה הברורה ביותר. עיר טובה היא עיר שטוב לנשים להיות בה. עיר שלנשים טוב להיות בה, היא עיר טובה.

זו בעצם הדרך הכי מדויקת או הזווית הכי מדויקת בה אנחנו יכולים לבחון איך נראות בחיים השאלות החשובות, שאלות כמו הביטחון במרחב הציבורי, שאלות שהן מאוד מאוד בסיסיות לנשים אבל הן בעצם בסיסיות גם לגברים. אבל דרך הזווית השנית אנחנו רואים את השאלות בצורה יותר מדויקת, יותר מחודדת, ולכן היא מאוד חשובה. אנחנו תמיד אומרים שעיר טובה היא עיר שנעים ללכת בה, האם לנשים נעים ללכת בה? מתי לנשים נעים ללכת בה? כשיש מדרכה למשל, כשעל המדרכה יש צל, כשיש תחנת אוטובוס.

כשלא יורים ברחובות.

כשלא יורים ברחובות, בוודאי. אני מנסה כבר להיות בעולם קצת יותר טוב כי יורים ברחובות, זאת כמובן מציאות בלתי אפשרית לגמרי.

כשיש תחבורה ציבורית והדיון כאן הוא בתחבורה ציבורית והוא מאוד מאוד חשוב וחברתי יושבת ראש הוועדה תיארה את המאבק שלנו בעניין תחבורה ציבורית בישובים ערביים בנגב שהוא לא רק מאבק על תחבורה ציבורית בישובים ערביים, בדואים לא מוכרים, אלא הוא מאבק על תחבורה ציבורית בישובים ערבים, בדואים, מוכרים. ישובים של אלפי אנשים, אלפי אזרחים במדינת ישראל, חיים בישוב שאוטובוס לא נכנס אליו. זה נכון לעכשיו. זה לא נכון ללפני שנתיים.

גם בצפון יש כאלה.

זה אומר שנשים לא יכולות לצאת לעבודה, זה אומר שנשים לא יכולות לנסוע ללמוד באוניברסיטה, זה אומר שנשים לא יכולות לקחת את הילד שלהן למרפאה כשהן צריכות אלא אם כן הן יבקשו טובה ממישהו שיש לו רכב פרטי, כי בדרך כלל הרכב הפרטי, גם אם הוא נמצא במשפחה, הוא לא בידי האישה. לכן היעדרה של תחבורה ציבורית בישובים רבים או החוסר בתחבורה ציבורית בישובים כל כך רבים, הוא חסם אדיר בפני נשים אבל חסם אדיר בפני החברה. כאשר אנחנו מדברים על תעסוקת נשים ערביות, שזאת אחת הבעיות הכלכליות-חברתיות הכי משמעויות בחברה הישראלית, אחד החסמים הכי משמעותיים להתפתחות הכלכלית של החברה שלנו בכללותה, הבעיה של התחבורה הציבורית היא הבעיה מספר אחת. היעדר תחבורה ציבורית.

כמובן גני ילדים, מוסדות חינוך, עירוב שימושים. זה אומר שיש חנות קרובה ולא צריך להיטרטר ולהגיע אליה, והכול נמצא במרחב הקרוב.

לכן הדיון הזה הוא דיון מאוד מאוד חשוב ואני חושב שהכותרת שבחרתם לדיון הזה, גברתי יושבת ראש הוועדה, היא מעולה. עיר טובה לנשים היא עיר טובה לאנשים.

אני מאחל לכולנו שהערים שלנו תהיינה יותר טובות לנשים כי זו הדרך שהן תהיינה יותר טובות. תודה רבה.

תודה. כדי לא לנוב קרדיט אני חייבת לומר שהצוות שלכם הוא זה שבחר את הכותרת הזו. תודו ליועצים.

הייתה כאן עבודה.

הייתה כאן עבודה אבל אתם אימצתם.

בדרך כלל אני אוהבת להתנגד אבל לא בכל מחיר, ולכן במקרה הזה למה לא לאמץ?

יותר מדי פעמיים לצערנו זה מוצדק.

נכון.

מה תשובת משרד התחבורה לדברים שנאמרו כאן? הלא זה לא חוקי שאין תחבורה ציבורית בישובים המוכרים.

זה נושא לדיון אחר.

קיימנו שני דיונים בנושא.

אני אומר לך במשפט. בישובים האלה שאני דיברתי עליהם, אנחנו לקחנו לשם את אנשי המקצוע של משרד התחבורה ואנשי המקצוע של משרד התחבורה אומרים אתם צודקים וצריך לעשות שינוי, וזאת התחלה. אני מקווה שמשם אנחנו נתקדם.

אני לא יודעת אם זאת פליאה על התגובה. הרי גם בצפון יש כפרים שעד לפני שנתיים, ויש כאלה שעד היום, התחבורה הציבורית לא מגיעה אליהם וצריך לתפוס טרמפ מנקודה מסוימת כדי להגיע הביתה. זה קיים במדינת ישראל בשנת 2018 וזה לא רק בדרום אלא גם בצפון. צריך לציין את זה. לצערי הרב זה משפיע גם על תעסוקת נשים וזה משפיע על אורח חיים נורמלי.

שני, עמותת כן.

בוקר טוב לכולם. עמותת כן, כוח נשים, עמותה שמקדמת נשים לעמדות השפעה בפוליטיקה. אני רק אומר שאת נעמי צור פגשתי עת הבאתי אותה למפגש עם נשים במבשרת ציון, כמי שהייתה סגנית ראש עיר, חברת מועצת עיר, כדי לספר איך נשים יכולות להשפיע כשהן יושבות ליד השולחן. כך התחיל החיבור בינינו והדיבור עם הפורום לעירוניות. אז יצרנו קבוצה של ארגונים שבעצם בפועל עוסקים בנושא מכל מיני זוויות ועל זה התארגן הדיון היום ותודה על כך.

נקודת המוצא היא שערים ורשויות עוצבו ללא ראייה מגדרית וברירת המחדל של המערכת היא שנשים נמצאות פחות ליד שולחנות קבלת ההחלטה בכל המרחבים, גם בהנהלות, גם בדירקטוריונים, גם במועצות העיר, גם בתפקידים הבכירים ובעצם התוצאה היא שהצרכים של נשים ונקודות המבט המגוונות שלהן על המציאות והמודעות שלהן לצרכים של עוד אוכלוסיות חלשות, נזקקות, של ילדים, של משפחה, של קשישים, הצרכים האלה פחות מובאים לשולחן ככל שיש פחות נשים סביבו.

אני חושב שאם נגיד הצרכים של נשים, ילדים וקשישים, זה יוצא שבעצם המערכות שמתכננות, מתכננות למשהו כמו 30 אחוזים מתושבי העיר?

פחות.

פחות. אולי זה מה שחמור ביותר. ברגע שאנחנו מנתחים את זה בצורה כזאת, זה בולט יותר. מילא, יגידו לך שלא מתכננים לנשים.

את צודקת וזאת החוויה הכי חזקה של חברות מועצת עיר שבסוף ההחלטות שמתקבלות לא כוללות צרכים מאוד מאוד מגוונים והמון החלטות מגיעות ברמה של סימון וי ושורה תחתונה והן חסרות את החוויות הנוספות שיש לנשים מהשטח. כיוון הפתרון, לא נרחיב על הביטוי הזה. ולריה דיברה על זה קודם, כאשר הרעיון הוא בעצם להשפיע על הראייה המגדרית ברמה המערכתית ומתוך המערכת ולהפוך את המשימה הזאת למשימה משותפת לגברים ולנשים שמובילים את העיר ובעצם להוציא את זה מהמקום של אחריות הנשים לדאוג לעצמן, למקום של אחריות המערכת להתנהל באופן שמותאם גם לצרכים של נשים וגם לצרכים של עוד אוכלוסיות.

האו"מ נדרש לנושא וב-2010 הגדיר מהי עיר ידידותית לנשים. הגדירו חמש או שש נקודות שצמצמתי לחמש. האו"מ הגדיר מרחב ציבורי אשר בו נשים ונערות יכולות להיות בטוחות מבלי חשש לפגיעה פיזית. לא מתקיימת בו אלימות כלפי נשים, הן במרחב הציבורי והן במרחב הביתי. נשים אינן מופלות לרעה בכל התחומים כולל הפוליטי, התעסוקתי, הכלכלי ונשמרות הזכויות שלהן. נשים משתתפות בקבלת ההחלטות אשר משפיעות על הקהילה ועל העיר כולה. הממשל המקומי והמשטרה לוקחות חלק פעיל ואקטיבי כדי לדאוג שנשים ונערות לא יסבלו מאלימות ויתאפשר להן צדק.

לכן כאשר מטמיעים עקרונות פמיניסטיים במדיניות של תכנון עירוני, מסתכלים על היבטים שקשורים גם לביטחון והכלה של נשים במרחב הציבורי והכלה זה גם למשל פרסומות סקסיסטיות שאחר כך עלולות לדרדר גם להערות של גברים ולייצר אווירה אחרת. תכנון הנדסי ובכלל תכנון, ייצוג שווה במוקדי קבלת החלטות. התקציב העירוני ברוח מה ש-ולריה דיברה עליו. עיר שהיא בכלל באופן כללי מותאמת משפחה, זאת עיר שתכיל את כלל הצרכים. התייחסות לתחבורה ציבורית כמו שאביבה הרחיבה, וביטחון כלכלי ותעסוקתי כתנאי כי הרבה מאוד מהנשים נשארות יותר קרוב לבית ואם העיר לא מספקת להן את היכולת להתפרנס בתוכה או בסביבתה, הזכויות שלהן נפגעות.

בישראל אין היום עיר שמקדמת ברמה מערכתית וגדולה את כל ההיבטים אבל ערים שונות עושות דברים שונים ויש כאן כמה דוגמאות. למשל, התייחסות לנושא של הכרה בנושא של ועדת התמיכות. אביבה סיפרה לי שברחובות הוקצו מספר מסוים של תמיכות שהחליטו מראש שהן מיועדות לנשים ובגילים מסוימים, שמות של רחובות ודברים שהם הכרה במרחב הציבורי ותחושת שייכות גם לנשים ולא רק לגברים. יותר הקפדה על כך שהן תהיינה דוברות בכנסים העירוניים. התייחסות לשפה מגדרית, למשל לא לקרוא לאירוע רופא על הבר אלא לנסות למצוא ניסוח שכולל את כולם וברחובות המציאו את רפואה על הבר. בכלל, שהשפה משקפת שוויון הזדמנויות. כלומר, גם המסמכים וכל הניסוחים ושלטי הרחוב הם באיזשהו מקום פונים לשני המינים.

יעד 2019, תקציב מגדרי, זה משהו שרות סופר הכריזה בכנס עיר לפני שבוע, שזה היעד שלהם לשנה הבאה. בעצם התקציב כולו ייראה בראייה מגדרית.

יש כאן עוד דוגמאות אבל אני אעבור הלאה בגלל לחץ הזמן.

מה שרציתי להדגיש בדוגמאות של מונטריאול וסיאול, שהן דוגמאות לערים בחוץ לארץ, שכן עשו תהליך כולל ובינלאומי. הראשונה הייתה מונטריאול בקנדה שב-2004 שמה דגש על הקשר שבין יותר נשים במוקדי קבלת החלטות לבין תהליכים של תכנון אורבני והחלטות שמכילות צרכים מגוונים. הם חקרו לעומק את הנושא של ייצוג נשים במועצות העיר והם הוכיחו שכאשר יש פחות נשים, ההחלטות פחות טובות או פחות מכילות, פחות מקבלות את כל העומקים הנדרשים.

מה שמצחיק זה שצריך לחקור את הנושא כדי להוכיח. באמת. זה אמור להיות מובן מאליו. אם לא כוללים חצי מהאוכלוסייה, אז בטח ההחלטות לא יהיו טובות.

מה שמעניין זה שהם הצליחו להציע וליישם ובשנת 2004 הוקמה מועצת נשים שסיפקה שירותי ייעוץ לעירייה. כלומר, כל ההחלטות עברו תחת עינה הפקוחה של מועצת הנשים והן המליצו איך אפשר להתאים אותן או מראש לקבל אותן באופן שמותאם.

אני חייבת לומר משהו. בקצב הזה, נסיים את המצגת אחרי חצי שעה. אני מצטערת אבל יש הרבה דוברים. תתמקדי בנקודות העיקריות ובהמלצות שאת רוצה להעביר. אנחנו מפרסמים את המצגות האלה באתר של הכנסת וכולם יוכלו לקרוא אותן.

נסיים ב-בילבי שהונצחה על המדרכות בתל אביב והיא פשוט דוגמה יפה איך עיר יכולה להעביר מסר פמיניסטי ומחזק בדרך מקורית שתיראה במרחב הציבורי.

אני מעבירה את רשות הדיבור למזל.

אם אפשר, אנחנו נעבור בזריזות על עוד כמה שקפים. אנחנו יודעים, וגם אתמול היה כאן בכנסת אירוע ועם עם היושבת ראש עשינו ב-8 במרס שדיבר על הייצוג של נשים. בסופו של דבר כל מה שאנחנו מדברות כאן לא יכול לקרות ללא ייצוג שוויוני בקבלת ההחלטות ובזה עמותת כן עוסקת יחד עם קואליציות מקומיות ב-2018 ובשנה האחרונה.

יש לנו השנה פריצת דרך. לפי דעתי יש לנו 71 מתמודדות לראש רשויות מקומיות ואנחנו מקוות שזה יביא את פריצת הדרך. אלה הנתונים ואני חושבת שכולם מכירים אותם. בטח מי שמעורב בנושא מגדר מכיר את שני האחוזים של ראשות רשויות.

כמה מתמודדות היו בבחירות הקודמות?

בפעם הקודמת היו 42. אם כן, הכפלנו פחות או יותר את המספר.

ויש שש ראשת רשות.

כן. יש שש. אתמול בכנס דיברנו על כך שכדי לעשות את השינוי, אנחנו צריכים שכל ה-70 ייבחרו.

בואו לא נחזור על דברים שנאמרו בכנס אתמול. אני מאוד מקווה שאנחנו לא יוצאים מנקודת ההנחה שכל הנשים אשר ייכנסו לתפקיד יהיו עם ראייה מגדרית.

אני מאוד מקווה שכן.

הפלתי פצצה או משהו?

אנחנו יכולות להיות אחראיות על אלה שעברו את המדרשות שלנו, שהן מדברות ומלמדות אותן את הנושא המגדרי ופוליטיקה ומגדרי.

היות שאנחנו בבית המחוקקים, אני חושבת שאנחנו צריכות להסתכל על היכן יכול בית המחוקקים לעזור. אם זה דרך המקום והסטטוס של היועצות לקידום מעמד האישה, שבעצם מניעות את התהליכים של קידום שוויון מגדרי ברשויות. זה לחזק את המעמד שלהן ולחזק את התפקיד שלהן. אני חושבת שזה משהו שאנחנו צריכות גם כארגונים וגם כבית מחוקקים לקדם.

הוכח בעבר שהנושא של ייצוג לא שוויוני אבל של 30 אחוזים במועצות הדתיות ובדירקטוריונים הציבוריים הוא זה שהוכיח שמביא לשינוי בתמונה המגדרית ולכן אני חושבת שצריך לדוגמה לחזק את מועצות הנשים שיש ברשויות המקומיות השונות ולהביא אותן לסטטוס, שיהיה להן ממש מעמד וסטטוס ברשויות המקומיות והן יוכלו לשבת ולהיכנס לוועדות השונות. נציגות שלהן. שזה יהיה בחוק. אני חושבת שזה יביא לשינוי.

יש את הנושא של הטמעת החשיבה בתקציב המגדרי. לצערי אנחנו היום עדיין נמצאים במצב שרק חקיקה באמת עושה את השינוי בתמונה. גם הנושא של הטמעת תקציב מגדרי בחוק, המלצות חוקתיות, אני חושבת שזה הכיוון שאנחנו צריכים לחשוב עליו סביב השולחן הזה. תודה.

תודה. אני מברכת את הצטרפות חברת הכנסת סתיו שפיר, אחת היזומות של היום המיוחד הזה. ברוכה הבאה.

עורכת דין ענת טהון אשכנזי, מנכ"לית אית"ך - מעכי.

לפני שאני מתקדמת, אני רוצה לדעת. הנציגים של משרד הפנים נמצאים כאן?

אגף תכנון ובנייה.

הם ביקשו שאת תייצגי את משרד הפנים בדיון הזה. נמצאים כאן נציגי משרד האוצר? יופי. נציגי משרד הבינוי והשיכון? יופי. תכף נחזור אליכם עם הנקודות שעולות בדיון.

תודה רבה ובוקר טוב. תודה ליושבת הראש, לחברות הכנסת שיזמו את הדיון, לפורום עירוניות וכמובן לשותפות שלי וגם לשותפים משגרירות ארצות הברית שהם בחלק מהמהלך שלנו בשנה האחרונה.

אני אתמקד במהלך שלנו שנקרא עיר לכולן. הייתה התייחסות לשם ובאנגלית זה נשמע יותר טוב – City for all ולא צריך לבחור קבוצה אבל אם צריך לבחור, לדעתנו עיר לכולן היא בדיוק מכלילה גם את כולם וגם את כולן.

את המצגת שלי אני אציג יחד עם חנין חאג' יחיא מטייבה.

קצת במבט בינלאומי שהייתה בו נגיעה ביחס לאג'נדה 2030, למעשה אג'נדה של האו"מ, החדשנית ביותר, הרחבה ביותר ששמה את מגוון תחומי החיים של איך העולם צריך להיראות עד לשנת 2030 וביחס לזה לא רק שיש יעד מספר 5 לשוויון מגדרי. אני אתייחס דווקא ליעד מספר 11 שנוגע איך מייצרים ערים ברות קיימא. מאוד חשוב בהקשר הזה שדווקא ביעד הזה יש מספר מטרות ששמות דגש על העובדה שכדי לייצר ערים ברות קיימא, לא רק כדי לקיים שוויון מגדרי, יש חובה לשלב את הצרכים של כלל האוכלוסיות.

אני רוצה בהקשר הזה לשים דגש על מטרה מספר 11.3 של בעצם תכנון וניהול משתף ומשלב, שזה אחד המפתחות שצוין כאן על מנת לייצר שינוי משמעותי בעיר ושהוא יהיה רלוונטי לכלל האוכלוסיות. ההנחה היא שתהיה עיר יותר טובה. אני רוצה להציע בהקשר הזה משהו יותר קונקרטי. ככל שאני יודעת, בשנת 2019 מדינת ישראל אמורה להגיש דוח וולנטרי לאו"מ ליישום 2030. אני חושבת שהפורום הזה וההתכנסות הזאת ביחס לעירוניות יכולים לשים זרקור על איזה יישום יש למדינת ישראל בהקשר הזה.

חזרה לישראל ואיך מייצרים עיר לכולן. המטרה היא למסד בכל מישורי קבלת החלטות את הצרכים של כלל האוכלוסיות וההשפעה כמובן על נשים ונערות ממגוון קבוצות האוכלוסייה בעיר. אנחנו הלכנו לבחון איך עושים שילוב כזה והשלב הראשון ביישום המודל של עיר לכולן הוא באמת לייצר את האוקנטביליטי של העיר עצמה. לא מדובר רק במעמסה של היועצת לקידום מעמד האישה על אף חשיבותה, ותכף נדבר על תפקיד המפתח שלה בעיר, אלא יצירת מחויבות מראש או ראשת העיר למהלך כולו, כולל מחויבות של כל גורמי המפתח הבכירים בתוך העיר כדי לייצר לא רק איזושהי אמירה דקלרטיבית אלא תכנית פעולה עירונית של איך יש שינוי ביחס להכללת הצרכים של נשים שנוגע גם להיבטים של מדיניות וגם לשיתוף הציבור, שתכנית הפעולה העירונית צריכה לכלול כמובן גם צעדים מאוד יישומיים שמשקפים את סדרי העדיפויות בעיר וגם כמובן תקצוב ביחס לפעולות השונות.

למעשה כחלק מהמודל של עיר לכולן, ונגעו כבר בנקודה המאוד מאוד מהותית של האגף לקידום מעמד האישה או בעצם תפקיד היועצת לקידום מעמד האישה, אנחנו מציעות שלב אחד נוסף, מעבר לחקיקה הענפה, ואני חושבת שהחקיקה הענפה נותנת עקרונית סמכות על אף הפער בין המציאות לבין החקיקה, אפילו לקחת את זה שלב אחד נוסף ובהקשר הזה אנחנו מציעות למעשה לאמץ את המודל שפותח בראשון לציון על ידי איריס קדם ודנה אייזנר-לביא, שמבוסס למעשה על עבודה בשלוש רמות. הרמה הראשונה היא הקמה של מערך סיוע משפטי לתושבות העיר שמאפשר למעשה להגיע וגם להעניק את הסיוע המשפטי וסיוע מיצוי זכויות של תושבות בעיר, אבל לא רק זה אלא נותן חיבור בלתי אמצעי בין האגף לקידום מעמד האישה לבין הצרכים של כלל האוכלוסייה בדגש על נשים מוחלשות בעיר שבדרך כלל הצרכים שלהן בוודאי לא נמצאים בתוך העיר, ונותן בעצם אפשרות לאיסוף נתונים מאוד משמעותי על מה מפריע ומה מציק לאוכלוסיות בעיקר המוחלשות בחברה.

המעגל הנוסף הוא קידום אקטיביזם ומנהיגות בתוך העיר וחיזוק האפשרות של נשים להיות שותפות בתוך הליכי קבלת החלטות ולהגיע למועצת העיר, לישיבות הרלוונטיות בעיר, וכמובן מתן סמכות ליועצת להיות חלק מהליכי תכנון וניהול בתוך העיר. אנחנו סבורות שגם היום החקיקה מאפשרת את הסמכות הזאת אבל אם יימצא שזאת הבעיה, יכול להיות שיהיה צריך אפילו לחזק את הסמכות של היועצת להיות בתוך המהלכים האלה.

לפני שאני אתן את רשות דיבור לחנין, אני אציין שאנחנו למעשה התחלנו במהלך השנה האחרונה גם לפתח את המודל הזה בעיר עכו וגם בטייבה והיא תספר על המהלך בטייבה יותר בפירוט.

שלום. אני מעיריית טייבה. תכנית עיר לכולן, כך התחיל לפני פחות משנה, התחילה בפגישות עם בכירי העירייה כאשר המטרה של הפגישות האלה היא מיפוי צרכים והסרת החסמים להטמעת חשיבה מגדרית, על מנת שיהיה תהליך קבלת החלטות בעיר. השלב השני היה שיתוף ציבור דרך שולחנות עגולים, שם היו כ-70 נשים וגברים והשתתפו גם בכירים מהעירייה, גם עובדי הרשות וגם נציגים מהחברה האזרחית. זה חלק מהמסקנות כפי שרואים כאן בשקף שגובשו בתכנית הפעולה העירונית.

אחת המסקנות היא הקמת מערך עירוני, יש צורך במרכז למיצוי זכויות, אנחנו מדברים גם בעיר טייבה שיש בה הרבה נשים מועסקות ומשתכרות מתחת לשכר המינימום. ראינו שיש צורך במרכז למיצוי זכויות וסיוע משפטי.

ההמלצה השנייה היא מיסוד הליך הגשה של חוות דעת מגדרית. הנשים ראו שיש צורך שיהיו חלק מקבלת ההחלטות שמתקבלות בעירייה.

המסקנה השלישית הייתה ניתוח מגדרי שזה רעיון של מבקר העירייה שמאז אותה פגישה הוא התחיל לעשות מעין פילוח מגדרי בדוחות ובתכניות העבודה ברשות.

דיברתם על הנושא של תחבורה ציבורית במיוחד בחברה הערבית. אני רוצה רק לומר שהתחבורה הציבורית בחברה הערבית, בטייבה למשל אין תחבורה ציבורית בתוך העיר. אם יש תחבורה שמגיעה נגיד מתל אביב, יש נקודות בכביש הראשי שבדרך כלל הן מחוץ לעיר טייבה, שלא לדבר על התשתיות, על החושך וכולי. אנחנו לא מדברים על צל אלא אנחנו מדברים על דברים קצת יותר בסיסיים שלצערנו לא נמצאים בעיר שיש בה יותר מ-40,000 תושבים.

למרות שזה מרתק, אני מתנצלת. אני חייבת לצאת. חבר הכנסת מוסי רז ימלא את מקומי ל-10 דקות.

(היו"ר מוסי רז)

תמשיכי.

הנקודה האחרונה. ראינו שהנשים באמת צריכות מרכז פיזי שאפשר להגיע אליו, לקיים סדנאות, פגישות וכולי. זה חלק מהמטרות שהוצגו וגובשו בתכנית הפעולה. בסופו של דבר המטרה שלנו היא שבחודשי הקיץ תכנית הפעולה העירונית תושק. תודה.

תודה. חברת הכנסת סתיו שפיר.

תודה. רציתי לברך את עאידה.

תברכי אותי.

תודה רבה לכולכם. כאחת מהיזומות של יום העירוניות, החסרונות שלי הם הימים המיוחדים האלה כי בימים אנחנו עוסקים בנושאים שאנחנו הכי אוהבים אבל אנחנו גם לא יכולים להישאר בכל הוועדות לכל הזמן כי אנחנו צריכים להסתובב בין כולן. גם אני אצטרך לצאת מכאן לוועדות נוספות.

אני חושבת שיש שני חלקים להגברת השוויון בתוך העיר שהם עובדים בטורים מקבילים. כמובן הראשון שבהם הוא להכניס כמה שיותר נשים לתוך עמדות השפעה בתוך הרשויות. יש גם מעבר לעניין של עמדות השפעה. אנחנו צריכות גם להילחם על כך שבתוך עבודתן ברשויות, נשים יוכלו לקבל שכר נאות, שחברי וחברות מועצה יעשו את עבודתם בשכר וכך נוכל לפתוח את הדלת לתוך עשייה יותר משמעותית. כל עוד העבודה הזאת היא עבודה התנדבותית, אנחנו כולנו יודעים להיכן הדבר הזה מוביל ומה הפוטנציאל המקסימלי שלו. אם אנחנו רוצים להכניס יותר נשים לתפקידים האלה, חייבים גם לשפר את השכר ובכלל את תנאי העבודה בתוך המועצות ולהפוך את התפקיד הזה לתפקיד שניתן לעשות אותו בהיקף משרה יותר גדול, תוך השקעת זמן ומשאבים ותשומת לב בכל התהליכים העירוניים.

בעבר אני הגשתי הצעת חוק כזאת אבל היא הופלה על ידי הממשלה. זה אחד הדברים שצריך להתקדם בו.

הנושא השני שבעיני הוא אחד הפתרונות הכי מעניינים שיכולים גם להגביר את השוויון, ובעצם אולי שלב אחד נוסף אחרי התקציב המגדרי, זה תקציב השתתפותי עירוני. תקציב השתתפותי במובן שכל רשות מקומית שמה נתח מסוים מהתקציב שלה להחלטת השכונות עצמן איך להשתמש בתקציב, כאשר בדרך כלל זה עובד בצורה דיפרנציאלית כך שהשכונות הקשות יותר או העניות יותר מקבלות נתח תקציבי יותר גדול והחלטה מה עושים עם התקציב הזה היא החלטה של התושבים בלבד. כדי שהתושבים יקבלו החלטה, הם חייבים להיכנס להליך של קבלת החלטות באופן דמוקרטי, להיכנס לישיבות, לפרוס את כל האפשרויות שעומדות בפניהם ולהחליט מה לעשות.

רק תחשבו איך הדבר הזה משפיע ברמת הרחוב והשכונה. הרי מי חוץ מהתושבים או התושבות יודעות בדיוק איפה ברחוב הן מרגישות בטוחות יותר. למי מאתנו זה לא קרה שעברנו דירה אפילו באותה עיר – לי זה קרה הרבה פעמים – והרגשתי ממש הבדל של 180 מעלות בתחושת הביטחון שלי וניסיתי לחשוב מה היה שם. היו פשוט עניינים של תאורה ברחוב. נקודה. רק זה. זה פשוט שינה לחלוטין את הביטחון האישי שלי. ברגע שנשים שותפות לקבלת ההחלטות, נשים בכל הגילים, על השכונה שלהן, עלה רחוב שלהן, ומקבלות גם את האמון הזה מהרשות וגם את היכולת לחבור ביחד כדי להגיע להחלטה הכי טובה שמשפרת את מצבן, אנחנו מיד נראה את השיפור. זאת מדרגה מעל תקציב מגדרי, קביעה של הנשים על איך נראה התקציב שלהן וזה הדבר הכי אפקטיבי שאפשר לעשות גם בצרכים של שיפור התשתיות ושיפור התנאים בשכונה אבל גם כדי לתת להן תחושה של כוח. לתת לאזרח תחושה וחוויה של כוח אפקטיבי, איך פוליטיקה יכולה להשפיע על החיים שלנו לטובה ולא להיות הדבר המנותק הזה שאנחנו רגילים לו לצערנו והוא לא משרת אותנו יותר מדי. ככל שניתן ליותר אזרחים את החוויה של פוליטיקה חיובית, כך אנחנו גם נכניס אנשים יותר טובים לתוך הפוליטיקה גם המקומית וגם הארצית. בעיני זה מאבק שכולנו צריכות לקחת על עצמנו. אני מנסה לקדם את זה מול ראשי הרשויות. ככל שנוכל יותר ללכת בכיוונים האלה, אני חושבת שנוכל להכניס אנשים יותר טובים לתוך העבודה הזאת.

מילה אחת על תקציב מגדרי. חבל שעאידה לא כאן כי היא מקדמת את הנושא הזה מאוד ועושה זאת כבר שנים. הבעיה המרכזית בעשיית תקציב מגדרי ברשויות היא שהתקציב שלהן הוא פשוט לא שקוף. לא רק שהוא לא שקוף אלא כל רשות כותבת את התקציב שלה איך שהיא רוצה לכתוב אותו והיכולת שלנו לעשות השוואות בין תקציבים של הרשויות ולעשות חיתוכים כדי להבין באמת להיכן הכסף הולך, היא ממש קרובה לאפס. בוועדת השקיפות עבדנו בשנתיים האחרונות הרבה על מנת לנסות לקדם סטנדרט קבוע לשקיפות תקציבית שיחול על כל הרשויות. כלומר, כמו תקציבי משרדי הממשלה. לאחרונה גם הגשתי הצעת חוק שמעל 50 חברי כנסת חתומים עליה והמטרה שלה היא לשים את הסטנדרטים האלה. משרד הפנים קצת חשש – נאמר זאת בעדינות – מהכנסת סטנדרט כזה ואיך סטנדרט כזה יתקבל ברשויות המקומיות אבל האינטרס הציבורי, חד משמעי. אם אין תקציב שקוף, היכן שאין שקיפות, אתם יודעים מה יש. יש שחיתות. אם אין תקציב שקוף ואם אין סטנדרט קבוע איך עושים את התקציבים, ואני מדברת על כל ההוצאות, על ההתקשרויות, על המכרזים, על הת"ברים, כל דבר שנמצא בפנים, אם הדבר הזה לא שקוף לאזרח, אנחנו חייבים לחשוש שהתקציב הזה לא נועד לשרת אותנו כאזרחים. נקודה.

מי שמשרת את האזרח, לא אכפת לו לפתוח את התקציב אלא להפך, הוא רוצה להראות מה קורה בתקציב שלו. כך זה עובד. עשינו עם זה תהליך מאוד ארוך מול הממשלה שהגיעה למצב שהיום תקציב המדינה הוא סוף סוף שקוף, אפשר לראות גם את כל השינויים התקציביים בזמן אמת וכך עצרנו שחיתויות במיליארדי שקלים. הדבר הזה חייב לקרות ברשויות מקומיות שהן הפוליטיקה שהכי קרובה לכם, לנו האזרחים, בהקדם האפשרי והעובדה שב-2018 זה עדיין לא קורה, מעידה על בעיה חמורה מאוד.

שוב, תודה רבה לכולכם.

אני אחזק אותך כי באמת כל הנושא של ייצוג, הגדלת ייצוג נשים ברשויות המקומיות ובשלטון, כשהן תיכנסנה לעמדות האלה, אני חושבת שהן יותר פתוחות לנושא הזה של שקיפות ברמת הרשויות המקומיות, מה שלא קורה היום לצערנו.

תודה, סתיו.

אם אפשר, הערה. אני חושבת שרצון טוב הוא לא מספיק. אם יהיה גיבוי מבחינת חקיקה כמו שמשרדי הממשלה צריכים לתת היבטים מגדריים של התקציב, שזה יחלחל לרשויות המקומיות, וכמו שאם בוועדות, הרי כל החיים שלנו נקבעים ברמת הרשות המקומית בוועדות, אם זאת ועדת שמות, אם זאת ועדת תקציבים, אם זאת ועדת מכרזים וכולי. גם בדירקטוריונים, דרך אגב, אין 30 אחוזים ייצוג לנשים כי זה רצון טוב או מודעות מגדרית אלא יש חוק. בלי חוק זה לא עובד. לכן, אם הממשל המרכזי יוכל לתמוך ולקדם את העניין הזה שגם בוועדות, בכל הוועדות המקומיות, הוועדות בתוך רשות מקומית, תהיה חובת ייצוג של נשים, לפחות 50 אחוזים, אני בטוחה שההחלטות יהיו עם היבטים מגדריים הרבה יותר משמעותיים.

50 אחוזים בוועדה זאת בעיה בוועדה שיש בה מספר אי-זוגי.

אפשר לפתור אותה. תהיה אישה אחת יותר.

בכל מקרה נשים צריכות לעשות יותר תפקידים.

אני חייבת להעיר משהו לגבי החוק. כשאני נכנסתי לוועדת כספים וגיליתי את השיטה המושחתת מאוד שפעלה בוועדה במשך שנים להעברת כספים מיד ליד ומתחת לשולחן לצרכים פוליטיים, הדבר שהכי הפתיע אותי היה שכבר היה חוק שאמור למנוע את זה. כלומר, לא יכולתי ללכת לחוקק חוק אחר שיאמר לחברי הכנסת בואו תעמדו בחוק. יש חוק.

צריך לעשות חוק שחובה לקיים את החוקים.

יש חוק. הסיפור הוא בפרקטיקה. כדי שהדבר הזה יהפוך למציאות, אני הגשתי חוק שמחייב את הרשויות לעמוד בסטנדרט של שקיפות מאוד בדומה למשרדי ממשלה כדי להסביר בדיוק איך הדברים האלה צריכים להיות ובאיזה משבצות. בסוף, כדי לגרום לדברים האלה להתממש, זה לא מספיק שאני אעביר את החוק אלא חייבים שבתוך הרשויות תתחיל להיות עבודה משמעותית שמוודאת שהתקציבים האלה חשופים, שמעלה את המודעות של הציבור לכך שהתקציבים חייבים להיות חשופים, שהיא מעוררת מודעות בכלל למה שקורה לפרטים הקטנים שבתוך התקציב שהם המקומות בהם המון פעמים קורים הדברים הגדולים ומכניסה את הציבור למודעות של איך הדבר הזה עובד. ברגע שיש סטנדרטים, ברגע שהציבור שותף, אז כבר מאוד מאוד קשה להחזיר את הגלגל לאחור. מרגע שהתקציב פתוח, וכך אנחנו נהגנו בוועדת כספים, בהתחלה פשוט העליתי בעצמי את התקציבים לאינטרנט כל הזמן, לפייסבוק, אבל מרגע שזה פתוח, כבר מאוד מאוד קשה לרשויות לחזור בהן כי זהו, הציבור כבר התרגל לזה שזה חשוף.

תודה.

עורכת דין מרים זלקינד, שדולת הנשים.

אני באתי היום לדבר על תופעה של הדרת נשים ועל המרכזיות שלה ומה קורה כשהיא מגיעה לשלטון המקומי.

יש לך דוגמה מהיום.

אכן. בכל זאת אני רוצה לומר מילה כי זה עלה כאן בנושא אחר שהוא גם מאוד חשוב בעיני, על ביטחונן של נשים ברשויות המקומיות. זה עלה בכל מיני דרכים אבל לא נאמרה המילה הטרדות רחוב. זה משהו שהשיח הפמיניסטי לצערי עוד לא מספיק עוסק בו כתופעה. זאת סתם הערת אגב.

נתחיל בזה ששדולת הנשים עוסקת בשנים האחרונות באינטנסיביות רבה בנושא של הדרת נשים במרחב הציבורי. אנחנו רואים שזאת תופעה שמתפשטת כמעט בכל מקום והיא מהווה את אחד האיומים הגדולים ביותר על רווחתן של נשים ועל מקומן הפיזי ממש במרחב הציבורי. אנחנו רואות שזה קורה כמעט בכל מרחב, ברחוב, בזירת העבודה, בזירת התרבות, בספורט, באקדמיה, וזה נוגע באופן ישיר מאוד גם למה שמתרחש ברשויות המקומיות. היכן שנשים סיכה ברחבי הארץ, נמצא מקום שהתרחשה בו הדרת נשים או הפרדה או שלט שאומר שנשים צריכות להתלבש בצניעות.

למרות שהציבור מכיר את המונח הדרת נשים, זה עדיין מיוחס לתופעות קיצון ואין הבנה מספיק טובה של ממדי התופעה והסכנות שלה. כאשר אנחנו מדברות על הדרת נשים, אנחנו לא מדברות רק על סיטואציות כמו מימין בהן נאמר במפורש שהכניסה לנשים אסורה, שהן אולי באמת הסיטואציות החמורות ביותר ואלה שדוקרות לנו יותר מכל את העין, אלא יש תופעות גם אחרות בהן הפרדה של נשים וגברים, כמו ראינו עכשיו בתל אביב עם משיח בכיכר שזה מקרה שהצלחנו לשמחתנו לגרום לכך שהעירייה תבטל את האירוע תוך כדי הדרת נשים. אם אלה דרישות מיעוט מנשים, אם זה מניעת שירת נשים, באמת הדוגמאות הן כמעט רשימה בלתי נגמרת של דוגמאות. כדי לסבר את האוזן, בהרצליה יש חוק שבו לנשים אסור לעבור בהליכת הבוקר שלהן כי יש שם חוק נפרד והן צריכות לעשות עיקוף מאוד מאוד גדול. בירושלים יש עכשיו מתחם החלקה על קרח שמופרד בין גברים לנשים במשך חלק מתקופת פעילותו. רחובות בבית שמש שלנשים אסור להיכנס אליהם ויש שלטי צניעות. מופעי יום העצמאות ברחבי הארץ שכמעט ואין נשים על הבמות ואומרים שזה כאילו תמים אבל תכל'ס זה נובע מדרישות של הציבור שלא רוצה לראות נשים על הבמה כי זה לא נעים לחלק מהציבור לשמוע שירת נשים.

באמת אין סוף דוגמאות שבסופו של דבר גורמות לכך שנשים מתחילות להיתפס כמפגע צניעות. משהו שאם הוא נמצא במרחב הציבורי, אם נשים נמצאות במרחב הציבורי, משהו נפגם בקדושת המקום וזה באמת לוקח אותנו מאות שנים אחורה לתקופה שאנחנו לא רוצות ורוצים לחזור אליה.

דיברנו על הדוגמאות השונות למקרי הדרה ועכשיו יש בירושלים תופעה של מעיינות שנשים מסולקות משם.

יש שם מחאה יפה.

נכון. נקווה שהיא תמשיך. גם במקומות שהם לכאורה תמימים ואפילו עם אופי מאוד חילוני, ערים כמו כפר סבא שאף אחד לא חשב בעבר שמשהו יכול לקרות בהן, אנחנו רואים שילדים וילדות מופרדים.

לשלטון המקומי כמובן יש חלק מאוד מאוד חשוב בטיפול בתופעה הזאת, מכיוון שכמו שראינו חלק גדול מהמופעים של ההדרה וההפרדה מתרחשים בשטח השלטון המקומי, במקום שבו הוא קובע איך ייראו הדברים. לכן ניהול עירוני דמוקרטי צריך לאפשר הכללת קהלים דתיים וחרדיים בלי להפלות נשים, בלי למשטר אותן, בלי להשתיק אותן. ניהול כזה כמובן יכול לכלול תכנים קהילתיים לקהל הדתי בלי לקבוע הפרדה מגדרית ובלי להדיר נשים מהבמות.

בפועל אנחנו מציעות כמה דרכים להתמודד עם התופעה המתפשטת הזאת ולבלום אותה. הדבר הראשון הוא לפעול לכך שההתחייבות למנוע ולמגר תופעות של הדרת נשים תיכנס לתוך ההתחייבות שנותנים מועמדים ומועמדות בבחירות לרשויות המקומיות. שזה ייכנס להסכמים הקואליציוניים. שכל אישה וגבר שמתמודדים על מקומן ברשויות המקומיות ידעו שהם חייבים להצהיר מה עמדתם ושהם מתכוונים להילחם בהדרת נשים ובהפרדה. לאמץ את ההחלטה על מיגור הדרת הנשים שניתנה לפני כמה שנים, החלטת ממשלה, על ידי משרד הפנים והרשויות המקומיות, דבר שלצערנו לא קרה עד היום. לבצע ברמת הרשויות המקומיות חינוך והסברה על נושא של הדרת נשים, מה זה, מה התופעות, מה אסור שיהיה, מה מותר. למנות אחראית על נושא הדרת נשים ברשויות, מישהי שאפשר יהיה לפנות אליה, שתוכל לקבוע, במיוחד במקומות בהם יש קהלים דתיים וחרדים גדולים, איך צריכים להיראות אירועים בכך שעל הבמות יופיעו נשים, בכך שלא תתבצע הדרת נשים.

באמת, איך? מה צריך לומר לחב"ד?

אנחנו אומרות לחב"ד דבר מאוד פשוט. ברגע שזה המרחב העירוני, זה לא אירוע פרטי, הוא לא נמצא אי שם, הוא קובע את המרחב הציבורי ואת האופי שלו, כל אירוע כזה צריך לכלול נשים והוא לא יכול לא לעשות הפרדה ולא לעשות הדרה.

אבל בפעם הבאה מה שהם יעשו, הם יבקשו אישור בלי לומר שיש הפרדה והם יאמרו שכולם מוזמנים אבל הפרדה תהיה על רקע וולנטרי.

אין ספק שכאשר מדברים על וולנטריות, זה הרבה יותר קשה להתמודדות אבל אני חושבת שקביעה אחראית שעוסקת בנושא של הדרת נשים, בדיוק נועדה למנוע מקרים של מחטפים ברמה העירונית בהם דברים כאלה קורים. אם היא יודעת איזה אירוע עירוני הולך להתרחש והיא יודעת שעלולה להיות כאן סכנה כזאת, היא תוכל לנסות למנוע את הניסיון הזה להפרדה. זה אחד הפתרונות שאנחנו חושבות שיכול להיות כאן.

כמובן שעם הבחירות לרשויות המקומיות שמתרחשות ממש תכף, זה נושא שאנחנו חושבות שצריך להיות על סדר היום הציבורי, אם לא לומר בראשו, כי אנחנו ממש נאבקות כאן על אם יהיו נשים ברחוב, לא פחות ולא יותר, ומי שלא מבין את זה עדיין, הגיע הזמן שיבין. תודה רבה.

תודה. שולמית גרטל, אגף תכנון, משרד הבינוי והשיכון.

אני יכולה להוסיף מהפרקטיקה שלנו מהישוב, מאזור, שם אני גרה. באירועים כאלה שהיו מתוכננים לאירועים מופרדים, בחלק מהאירועים המועצה הדתית עשתה אזור מופרד ויש אפשרות לבחור את האזור המופרד וגם אזור שהוא בעצם לא מופרד. היו בעצם שלושה אזורים.

זו בעצם הדרך לעשות בסופו של דבר הפרדה מוחלטת.

לא. היו שם משפחות שבחרו לשבת יחד והיו משפחות שבחרו להיות באזור המופרד.

התאמה תרבותית. צעד אחד בדרך למשהו אחר.

אני חייבת לציין שאני עובדת באגף תכנון במשרד הבינוי והשיכון ואנחנו יותר מ-80 אחוזים נשים מתכננות ערים ואדריכליות.

המשרד שלנו פעיל גם בזירה הבינלאומית בנושא של עירוניות ומגדריות בתכנון, גם ברמה המקומית, ואנחנו לוקחים בחשבון את כל המגמות. אתגר העירוניות בישראל בעצם קשור למגמות של גידול דמוגרפי, של התחזית לביקוש. רק לסבר את האוזן, 67,000 יחידות דיור נוספות בשנה כאשר רק למגזר החרדי עד 2035 אנחנו אמורים לייצר מעל 200,000 יחידות דיור. יש החלטת ממשלה 922 שמכילה גם את הנושא של מגורים למגזרים של המיעוטים. יש את החלטת ממשלה 1823 שמדברת גם על המגורים למגזר החרדי. כמובן המטרה הכללית שלנו היא יצירת איכות חיים נאותה, שוויונית והכלה של כל האוכלוסיות.

אנחנו יוזמים ומקדמים שכונות חדשות לכל המגזרים, למגוון האוכלוסיות, למגזרים שונים ואוכלוסיות מגוונות לחלוטין.

כפי שאמרתי, אנחנו שמים דגש על בנייה איכותית לסביבת מגורים הולמת ומכילה. לטובת העניין אנחנו עורכים תדריכי תכנון בכל נושא העירוניות, הבנייה והפיתוח. החוברות והתדריכים הם זמינים לציבור באינטרנט, שם אנחנו גם מתמקדים בנושאים של מגדריות.

אנחנו גם מתחשבים באוכלוסיות השונות ובמגמות ושינויים. אנחנו יודעים שיש אוכלוסיות שמרניות בתרבות מסורתית ואנחנו בעצם מתמקדים בלמידה של האוכלוסיות האלה. אנחנו עושים את זה במסגרת סקרי עמדות ופעילויות לשיתוף הציבור. אנחנו רואים את האדם ברמה הכללית ומתחשבים בצרכים הייחודיים שלו.

כשאנחנו יוצאים לתכנן עירוניות טובה ומכילה ושוויונית, אנחנו שואלים את עצמנו קודם כל, בהכנת התכניות שלנו, מי זאת אוכלוסיית היעד, בשכונה או ברובע או בעיר בה אנחנו מתכננים. האם יש צרכים של קבוצות שיוך, קבוצות ששייכות למגזרים שונים, לגילים שונים, לילדים, לנשים, לגיל השלישי. אנחנו גם שואלים האם יש צרכים מיוחדים.

נשים, לפי הבדיקות שלנו ולפי ההתמקדות שלנו, הן מרכיב משמעותי באוכלוסייה והן אוכלוסיית יעד לא קטנה בתכנון העירוני. פעם, כאשר היינו ממפים את הצרכים של הנשים, היינו הולכים על דברים כמו תאורה נכונה על מנת להבטיח את ביטחון הנשים, על מדרכות ידידותיות לעגלות ועל גני ילדים כי ילדים נחשבים לתחום הנשיות. היום אנחנו מדברים יותר על תפיסה של המשפחה כי בעצם יש את הג'נדר מיין סטרימינג ויש את השוויון בין המגדרים ולכן אנחנו לא משייכים את הנקודות האלה דווקא - ובמיוחד לא באוכלוסייה הרגילה - לנשים במיוחד.

כפי שאמרתי, אנחנו כן חוקרים ולומדים ומתכננים תכנון מיוחד לאוכלוסיות המסורתיות יותר, לאוכלוסיות בתרבות שונה, תרבות שמרנית יותר, ואנחנו גם מגלים שהצרכים של אישה בדואית לא זהים לצרכים של האישה החילונית וכמובן לא לצרכי של האישה החרדית, אבל לא תמיד. יש הרבה דברים שהם באמת חופפים.

(היו"ר עאידה תומא סלימאן)

אני רוצה לשאול שאלה. איך אתם יודעים את זה? מה אתם עושים?

אני אומר איך אנחנו יודעים.

איך יודעים מה הצרכים של האישה הבדואית?

שאלה טובה מאוד.

וכמה היא שונה מהחילונית היהודית?

אני אתן דוגמה. קודם כל, אני יכולה לומר שבעבר עבדנו במשותף עם רשות הבדואים ואנחנו באמת יצאנו לסקרים ולשיתוף ציבור, שיתוף של נשים ושיתוף של גברים. אבל כאן אני אתמקד בדוגמה של חרדים דווקא.

לא. לפני שמתמקדים, אני ראיתי את המצגת שלכם והיא מאוד ארוכה ומפורטת.

לא, היא לא תהיה ארוכה.

אני רוצה להבין דבר אחד. איך בודקים את הצרכים של הנשים בתכנון ובנייה ברמה של המשרד. כלומר, איך המשרד עושה את זה. הדבר השני הוא שאלה שאולי תסבירי לי פעם אחת כי ניסיתי לקבל תשובה מהמשרד. למשל הצרכים השונים הם אלה שקובעים שהשטחים הציבוריים בתכנון כפרים וערים ערביות הם חצי מהשטח הציבורי לתכנון ישובים יהודים. זה בכלל הצרכים או בגלל מה?

זה כנראה בגלל אילוצים. זה לא בגלל התכנון. אנחנו מדברים כאן על תכנון סטטוטורי, כאשר התכנון של היום עובד לפי נוסחאות של מתן שטחים ציבוריים.

ההוראה שלכם, של משרד הבינוי והשיכון, הכי ברורה שיצאה היא שהשטח הציבורי בישובים ערבים הוא חצי מהשטח הציבורי כאשר אתם נותנים את הסטנדרטים של התכנון. על סמך מה זה נקבע?

אני לא מכירה קביעה כזאת. אני כן יכולה לומר שכל תכנית שאנחנו פותחים ואנחנו שואלים את השאלות שציינתי, אנחנו בעצם הולכים ובודקים מה הצרכים ואנחנו מוסיפים - - -

איך הולכים ובודקים?

אני אומר לך בעוד רגע כי זה בעצם השקף. אנחנו לפעמים מוסיפים. יש בעצם מדריך להקצאות קרקע לשטחי ציבור ואנחנו מוסיפים על המומלץ. המדריך הזה הוא בין-משרדי.

בואי נעשה דבר כזה.

שאלת שאלה ואני רוצה לענות.

אנחנו בדיון בוועדה. אנחנו לא בהרצאה באוניברסיטה, כך שיש לי את הזכות לשאול את השאלות החשובות לדיון שלנו.

אני רוצה לענות לך.

רגע. אני אבקש שמשרד הבינוי והשיכון ישלח לי בדיוק מה הן ההוראות בעניין התכנון לשטח ציבורי בישובים היהודים ובישובים הערביים. אני יודעת, ואני יכולה להוציא את זה מהפרוטוקולים של הדיונים הקודמים, אני כבר שאלתי את השאלה הזאת ואני רוצה תשובה מאוד ברורה למה זה שונה. למה השטח הציבורי לאוכלוסייה היהודית יותר גדול מהשטח הציבורי כאשר מתכננים לאוכלוסייה הערבית.

אני מוכנה לחקור את העניין. אני לא מכירה הנחיה כזאת מפורשת.

אני אבקש שאחר כך תשלחו לי את התשובה.

אנחנו יודעים מה הצרכים. קודם כל, יש לנו ניסיון ואני לקחתי את החרדים, את הנושא של תכנון עבור המגזר החרדי, כדוגמה. יש לנו ניסיון בביתר עילית, במודיעין עילית, באלעד, בבית שמש, בירושלים, בבני ברק ואנחנו בעצם לומדים מהניסיון ומהבדיקות שאנחנו עורכים לפני התחלת התכנון.

יש בעצם שני דברים שאנחנו צריכים להתמקד בהם כשאנחנו מדברים על אוכלוסייה מסורתית ושמרנית. ראשית, חלוקת התפקידים בין המגדרים, שזה מאוד חשוב. יש לזה השפעה על הפרוגרמה לתכנון ובדיוק שאלת את השאלה הזאת ואני אומרת שבתכנון במגזר החרדי, שזו הדוגמה, אנחנו מוסיפים שטחים לשטחי ציבור ואין לנו דרך אחרת לתכנן עיר לציבור מיוחד זה ולתת מענה לצרכים שלו.

לא הבנתי.

אני מסבירה. יש הפרדה בין בנים לבנות בבתי הספר ובלימוד העל-יסודי וגם בלימוד לתארים. בעצם יש הפרדה וזה כבר אומר לך שצריך להוסיף שטחים. יש יותר ילדים.

זה קצת מתנגש עם האמירה שאמרת בהתחלה שיש היום ראייה של שוויון מגדרי ואתם לוקחים אותה בחשבון בתכנון, ועכשיו בעצם מה שאני שומעת זה שהתכנון מקבע מציאות קיימת.

אני לא חושבת שדרך התכנון אני יכולה לגרום לחרדים פתאום לחשוב שזה בסדר שבנים ובנות לומדים ביחד. אני לא יכולה לעשות את זה.

לכן שאלתי כל הזמן, ועוד לא קיבלתי תשובה, איך ממפים את הצרכים ואיך משתפים את הציבור בתכנון.

אנחנו במגזרים המיוחדים, זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על חרדים, למשל, בשנה האחרונה ערכנו סקר עמדות, שאלונים, עבדנו עם חברת סקרים, עם חברת שפירא הלרמן מתכננים, קיבלנו תוצאות מהשאלונים וגם עשינו קבוצות מיקוד לאוכלוסייה. עשינו גם ראיונות מקצועיים. מה זה קבוצות המיקוד? פתאום גילינו, בעצם יצא לנו לשמוע את הנשים ופתאום גילינון שאי אפשר לעשות קבוצת מיקוד נשים-גברים כי הם לא ישבו ביחד. לכן אנחנו שמענו את הנשים ויצא לנו שהדיבור של הנשים בעצם הוביל אותנו לעירוניות הכי טובה - בגלל הצרכים שלהן – שיכולנו לחשוב עליה.

כאן אני אציין כמה דברים ואני אסכם בשקף הזה, ברשותך. הצרכים התכנוניים של הנשים במגזר החרדי שיש להן הרבה מאוד ילדים, ואלה משפחות מרובות ילדים, דרך אגב, זה גם משפיע על צפיפות המגורים כי בעצם אם באוכלוסייה הכללית אנחנו מדברים על 3.2 בערך למשק בית, כאן אנחנו מדברים על מעל 5-5.5 אנשים לדירה ואנחנו מדברים על שטחי ציבור בהתאם ולכן צריך יותר שטחים ציבוריים ואפילו יותר גינות.

אצל הערבים זה לא עבד שיש להם הרבה ילדים.

אני אסביר. אלה צרכים שיצאו מהראיונות עם הנשים. הרעיון הוא שהנשים, בגלל הדרישות שלהן, הן עובדות במקומות מותאמים לנשים. זאת אומרת, שירותים בנפרד ואפילו לפעמים ישיבה בנפרד מהגברים. זה מה שהן דורשות. בהתעמלות או בשחייה הן צריכות פרטיות. אני הבאתי את קופות החולים כקוריוז כי אני מדברת על ההשלכות התכנוניות. קופות החולים, בזמן האחרון, יש תופעה שבכמה מקופות החולים הן מציעות למגזר החרדי כניסה לנשים וכניסה לגברים.

אסור שזה יהיה.

אני מדברת על הדרישות.

אתם לא יכולים לעשות את זה.

אני רוצה לומר דבר אחד.

לא אמרתי שמשרד השיכון מתכנן כך. אנחנו בכלל לא מתכננים קופות חולים. נגישות. משרד השיכון לא מתכנן קופות חולים. זה משהו שהקופות מציעות לנשים. אנחנו היינו מופתעים מהתופעה הזאת אבל היא קיימת.

אומרים נגישות, מבינים מהי נגישות, אחריות, חינוך ופרנסה. אי אפשר להיכנס לזה כי זמננו מאוד מוגבל.

אני לא אכנס אבל כולם דיברו חצי שעה. אני רוצה לסיים בשקף הזה.

לא. אף אחת לא דיברה חצי שעה. בבקשה תסיימי אבל לא לפרט יותר מדי.

אני מסיימת. כולם יודעים מהי נגישות. גם דב חנין דיבר מאוד יפה על הצורך של נשים להתנייד בתחבורה ציבורית, שגן הילדים יהיה קרוב לאזור התעסוקה, שהמכולת תהיה בנגישות טובה לבית. זאת עירוניות טובה. הנשים במגזר החרדים, אין להן רישיון רכב בהרבה מאוד מן המקרים. הן גם לא נוסעות באופניים. הן חייבות את החתך של הרחוב כפי שדיברנו. הן חייבות הצללה, הן חייבות מדרכות רחבות.

אני יודעת שאתן מאוד מתלהבות מהדברים, אבל לא מותר לעשות רעש כזה.

הנשים רוצות קשר עין עם הילדים בזמן שהן בתוך הדירות, כך שאנחנו צריכים לבנות את הדירה לפי הדרישה.

על מה אתן מתפלאות? אני חושבת שאלה צרכים של כלל הנשים. כולנו רוצות קשר עין עם הילדים וכולנו רוצות נגישות. ההפרדה, אני מבינה שמתרעמים על זה, אבל שאר הדברים, בסדר.

הבאנו את הנושא של קשר עין כדוגמה. זה נכון גם לכל הנשים וגם לכל הגברים ששומרים על הילדים. הנשים החרדיות ביקשו במיוחד שכאשר הן עומדות במטבח, יהיה להן קשר עין עם הילדים. הן ביקשו. מכיוון שאלה משפחות מרובות ילדים, הן ביקשו שילד שצריך ללכת למכולת לקנות מצרכים למשפחה, שהוא בן 5 והוא לוקח את אח שלו שהוא בן 3, שהמכולת תהיה קרובה.

אני חייבת לומר משהו. מה שהיא מעלה, אלה נקודות של תכנון מגדרי.

בטח.

בגלל שאמרו את זה על נשים חרדיות, אנחנו לא יכולים לשמוע את זה? זה תכנון מגדרי.

בתכנון מגדרי אנחנו אמורות לשאול את הנשים. אני ביקשתי לדעת האם שאלתם את הנשים.

יש כאן דברים שהם לא לפי החוק ואנחנו לא נשלים אתם בשום פנים ואופן, אבל זה לא יתכן שלא יכולים לשמוע את זה.

גם משרד השיכון מתכנן על פי טוב ולא משלים עם כל דבר שראינו כבקשה בסקר. אני מסבירה את הסקר וכן יש דברים שחשובים ואני מסבירה על החלקים של העירוניות שבאמת יוצרים מרחב שטוב לנשים חרדיות ובעצם לכולן.

חינוך ופרנסה. הנשים האלה הן גם מפרנסות את הבית כי הגברים לומדים בכולל ולכן הן גם מטפלות בילדים בבית וגם מפרנסות את כל הבית. ראינו לנכון להקצות שטחים לכיתה י"ד, שזה בעצם לתת להן הכשרה על מנת שיוכלו לפרנס את המשפחה. זה שטח. אני כאן מביאה את התובנות התכנוניות שיוצאות מהבקשות.

רציתי להראות לכם שבסקר הזה העלו את הנשים במרכז הענייניים. כמובן אחרי הכולל של הגברים שאלה מוסדות החינוך. הדבר הכי חשוב למשפחות חרדיות כשהן בוחרות דירה זה היכן תעבוד האישה. רציתי לומר שעירוניות טובה לנשים חרדיות היא עירוניות טובה לכולנו. תודה.

הייתי מקווה לשמוע עוד משפט אבל אני תכף אני אתייחס לזה. אני ארצה לדעת ואני רוצה שמשרד הבינוי והשיכון ישלח אלי את הסקר שנעשה עם נשים ערביות כאשר הם מתכננים ומה התוצאות של הסקר הזה, בדיוק כמו שנעשה עם נשים חרדיות. מצוין שאתם עושים את זה עם הנשים החרדיות אבל אני ארצה לראות האם זה נעשה עם הנשים הערביות ואני יודעת שזה לא נעשה. כאשר מתכננים עיר חדשה ליד עיר המגורים שלי, אני בטוחה שהתכנון, ואני יודעת מה התכנון שם, לא לקח בחשבון לא רק את הנשים אלא גם את הגברים. לקח בחשבון את האילוצים של האדמה שרוצים להקציב לזה.

חברת הכנסת רחל עזריה, בבקשה.

אני מתנצלת, אני צריכה ללכת לנהל דיון בוועדת הרפורמות על נושא של תכנון עירוני, בנושא של פינוי והתחדשות עירונית. אגב, אנחנו עובדים על זה וכאשר אנחנו מחדשים את השכונות, איך חושבים מחדש על השכונה.

אני כן רוצה לספר שלפני חמש או שש שנים, עת הייתי בעיריית ירושלים, עבדתי עם נעמי צור שהייתה סגנית ראש העיר ואחד הדברים שניסינו לחשוב היה איך הופכים את ירושלים לעיר שנותנת יותר ביטחון לנשים ותכנון עירוני יותר מותאם לנשים. אחד הדברים שראיתי אז – שוב, אני לא זוכרת אם זה היה לפני חמש או שש שנים – היה המון תיאוריה למה זה מאוד מאוד חשוב והיה מעט מאוד תיאוריה ופרקטיקה על איך לעשות את זה. קיבלתי הקצאה מהעירייה לקחת יועצת חיצונית שתעשה וכל היועצות ידעו להסביר לי למה זה חשוב אבל באמת להגיע לפרקטיקה, היה מאוד מאוד קשה.

לכן, כל הכבוד על הדיון הזה כי אני חושבת שבאמת זה נושא שאנחנו עוד לומדים אותו. אני גם ראיתי את המסקנות. בעצם המסקנות שעלו מהנשים החרדיות, זה או פשוט עיר טובה, עירוב שימושים, גינות, הליכה ברגל, או דברים מאוד ספציפיים למגזר החרדי. זאת אומרת, אנחנו עדיין לא כל כך מצליחים לומר מה הצרכים של נשים ויכול להיות שפשוט הצרכים של נשים הם עיר שהיא מתוכננת כעיר עם הליכתיות ועם מרחבים לילדים. העניין הוא שאנחנו בסוף לא יודעות לומר קחי כסף ומה את עושה. מאוד קשה לנו לומר שזה שלב שדורש הרבה דיונים כדי שבאמת נוכל בסוף לומר. אז אמרנו תאורה בלילה. הרגשנו שזה לא זה. ברגע שיורדת החשכה, אנחנו לא מרגישות בנוח ללכת ברוב הרחובות בעיר וזה אומר שהעיר לא תוכננה עבור נשים. אבל מה הפתרון כדי לגרום לכך שכן נרגיש בטוחות וכן הילדים יהיו בטוחים? אני חושבת שזה בעצם דורש עוד חשיבה.

אני חייבת לומר שהפעם הראשונה שנחשפתי לתכנון מגדרי, זאת הייתה תכנית שעשו באחד מהכפרים האפריקאים כאשר הושיבו את הנשים ונתנו להן את המפה של הכפר והאזור מסביב וביקשו מהן לרשום את סדר היום שלהן, איך הן הולכות ומתניידות לפי הצרכים שלהן, לפי סדר היום. אז סיפרו מה מקשה עליהן. אולי צריך ללכת פעם על משהו מאוד בסיסי כדי לקבל לעצמנו את הכלים ולחשוב באופן שיענה על הצרכים שלנו.

אלה גם דברים שמשרדי הממשלה יכולים לעשות ורשויות מקומיות יכולות לעשות.

כן, אבל אני למדתי שאפילו סקרים בונים אותם לפי שאלות מוכנות מראש ולפי צורת החשיבה, וזה לא בהכרח יביא את הצרכים האמיתיים.

אני מבינה שעופר לרנר מעמותת מרחב רוצה להתייחס.

בוקר טוב לכולם. אני מתכנן ערים. אני מתמחה בעבודה עם קהילות מוחלשות שיש להן נגישות נמוכה למשאבים. אני פעיל בעמותת מרחב. חוקר במרכז החקר בטכניון ובעברי הרבה שנים מנכ"ל קבוצת מנהיגות צעירה של ארגון נוער גאה.

מעבר לרשימת כלים מאוד חשובה שכל הדוברות הקודמות הציגו, אני חשוב שיש לנו בעיה מאוד גדולה עם זה שהכלים שיש לנו היום לתכנון ופיתוח הם לא רגישים מגדרית. זאת אומרת, גם אם נממש סדר גדול מההמלצות שיש כאן לגבי נציגות, לגבי השמעת הקול, לגבי התייחסויות, עדיין בסופו של דבר כאשר נבוא לעשות תכנו, הכלים לא מאפשרים לנו לקדם שוויון מגדרי.

אני אתן דוגמה. עמותת מרחב עשתה פרויקט בדימונה ושאלה איך ניתן להביא להחייאת מרכז העיר. אחד היעדים האסטרטגיים הוא בעצם לחזק את הבסיס הכלכלי של משקי הבית ושל העיר על ידי יצירת מקומות תעסוקה ועוד הרבה מאוד תהליכים. להגיע לנתונים כדי להבין מה המצב, היה בלתי אפשרי והיו צריכים גם להשיג נתונים בדרך לא דרך וגם לעשות מניפולציה עם נתונים קיימים.

דימונה נמצאת נמוך באשכול כלכלי חברתי 4. השכר הממוצע בדימונה נמצא גבוה בתוך אשכול 6. יש פער מאוד גדול. כאשר נכנסים לתוך הנתונים, פתאום מגלים שהשכר הממוצע של גברים הוא מעל השכר הממוצע של גברים במשק והשכר הממוצע של נשים נמצא בסביבות השכר החציוני ואף נמוך ממנו.

על פי הסטטיסטיקה, בדימונה יש 8 אחוזי אבטלה. בפועל אחוזי האבטלה הם כ-20. מבין 20 אחוזי האבטלה, מעל שני שליש הן נשים. נשים שהן לא רק מובטלות או לא מועסקות אלא בהרבה מאוד מקרים אין גן, חד הוריות, יוצאות חבר המדינות או מהכושים העבריים והרבה מאוד דברים שנמצאים אחד לתוך השני.

איזה כלים יש לנו להתמודד עם זה. חוק התכנון והבנייה, החוק לעידוד השקעות הון, אזורי עדיפות לאומיים, כלים נהדרים שבעצם מה שמייצרים לנו זה בוא נביא מפעל גדול של 300 אנשים שאנשים יועסקו בו בשכר מינימום. אין לנו היום כלים כדי להתמודד עם הסוגיות האלה ומעבר לזה שניישם את כל ההמלצות, אנחנו צריכים לשנות את חוק התכנון והבנייה או לשנות את התכנון בישראל מתכנון פיזי לתכנון אסטרטגי.

לגבי הכלים. גם כשאנחנו באים כמתכננים לעשות סקר ולשאול מה הצרכים, זה לטפל בסימפטומים. בעברי הייתי פעיל בעמותת במקום ועשיתי הרבה מאוד פרויקטים בכפרים הבדואים הלא מוכרים. כנראה בגלל המגדריות הנזילה שלי נתנו לי להיכנס לתוך הרבה מאוד מפגשים עם קבוצות של נשים ואז פתאום גילינו, גם דרך הכלי שאת תיארת וגם בכלים אחרים, שאם מסתכלים לדוגמה על הצרכים, רשימת הצרכים שאומרים רשימת המכולת דרך השאלונים, יש משהו אחד. אבל אז שואלים שאלה מאוד פשוטה והיא מה הוביל אותך לומר את זה, פתאום נפתח עולם תוכן מאוד מאוד גדול של צרכים, של מנגנוני שליטה, של אפשרויות במרחב, של דברים שמתחילים מהרמה הלאומית ועד הרמה של משק הבית. אז כשעושים תכנון שמתייחס לדברים האלה, התכנון הוא אחר לגמרי.

דרך אגב, הדברים שאמרתי כרגע לגבי העניין המגדרי הם נכונים גם לגבי אנשים. עם נטייה מינית. דוגמה, יש לי ידיד מאוד טוב שגר באחת מערי השדה במדינת ישראל ויש לו בעיה של מוביליות מאוד מאוד גדולה וכתוצאה מכך הוא לא מועסק והוא גם הומו. מן הסתם, לאור המציאות במדינת ישראל, באותה עיר שדה בה הוא גר, אין לו אף אחד מהשירותים שהוא צריך לצרכים הבסיסיים. חלק גדול מהשירותים לצרכים הבסיסיים. אני אומר, בואו נרחיב את הדיון כאן רק מהשאלה המגדרית גם לשאלה והדיכוטומיה בין גברים לנשים למגדריות נזילה שהיא מאוד חשובה וגם לשאלות של נטייה מינית שמתחברות לתוך הדיון הזה.

תודה רבה. דניאלה פוסק, יושבת ראש ועדה מחוזית לתכנון ובנייה, תל אביב, משרד האוצר.

תודה על ההזדמנות ועל האירוע הזה שהוא מאוד מאוד חשוב. אני אימא לשתי בנות, אדריכלית ובעברי הייתי אדריכלית העיר תל אביב, מהנדסת העיר הרצליה, מתכננת מחוז מרכז והיום אני יושבת ראש הוועדה לתכנון ובנייה של תל אביב. אני חלק ממערכת ששייכת היום למשרד האוצר, קבינט הדיור ומינהל התכנון, כאשר במינהל התכנון אחוז הנשים הוא כ-70 אחוזים בממוצע ובדרג הבכיר מעל ל-80 אחוזים.

אני חושבת שזה לא בכדי. אני חושבת שעולם התכנון הוא עולם שנשים מוצאות בו מקום בכל הרבדים ובכל הדרגות מכיוון שהוא עולם שמקיף את כל היבטי החיים. עולם התכנון לעולם לא ידבר רק על מגורים או רק על תחבורה או רק על מקורות תעסוקה אלא הוא תמיד יסתכל על המכלול כאשר עושים אותו נכון. בוודאי היום במדינת ישראל שהיא מדינה שהולכת ומצטופפת ואכן עירוניות היא מרכז או העיר היא מרכז החיים של כולנו, הטקסטים שאנחנו מדברים עליהם והמונחים שאנחנו מדברים עליהם היום, הם מונחים שמתייחסים למספר היבטים.

קודם כל, נגישות. נגישות לא רק בהיבט של הליכתיות ברחוב אלא נגישות לשירותי, נגישות להזדמנויות. כאשר מייצגים נגישות טובה להזדמנויות, אנחנו תמיד מסתכלים על אלה שהכי זקוקים להזדמנויות האלה, ואלה שהכי זקוקים להזדמנויות האלה הם תמיד החוליות היותר פגיעות באוכלוסייה ובהרבה מקרים אלה הן הנשים. כאשר אנחנו מסתכלים על נשים, אנחנו לא מסתכלים רק על נשים כאימהות אלא בוודאי גם על נשים כילדות ונשים כנערות ונשים כמבוגרות וגם כקשישות שהאחוז שלהם באוכלוסיית הקשישים הוא מאוד מאוד גבוה.

כאשר אנחנו מדברים היום על תכנון עירוני, אנחנו מדברים על רובע מקיים ורובע מקיים זה רובע שמאפשר מחזור חיים שלם בתוכו. מחזור חיים שלם, המשמעות היא שאדם יכול להיוולד, לגדול, ללמוד, להיות מועסק, לקבל את כל מגוון השירותים שלו וגם להזדקן בשיבה טובה באותו הרובע והתפיסה הזאת, ההבנה הבסיסית הזאת, אני חושבת שהיא שינוי מאוד משמעותי בתפיסת התכנון בכלל, בוודאי גם בישראל, במהלך 10-15 השנים האחרונות. לכן, אם בעבר ראינו את התכנון שמייצר אזורים, אזור תעסוקה ואזור מגורים, היום אנחנו כבר מזמן לא שם.

הברכה, לפחות שלנו, בתפקידים שלנו, היא שאנחנו רואים את הכול. לכן אנחנו היינו מאלה שמאוד מאוד יזמו ודחפו להיכנס היום לתכנון של מערכת מטרו ולא רק רכבות קלות, בגלל המרחב היותר גדול ובגלל הנגישות הנוספת שיכולה לתת לאוכלוסייה. מסתכלים על מערכות תחבורה ציבורית היום ברמה האסטרטגית שלה, מנסים באמת לתכלל את הראייה שמסתכלת לא רק על קו מטרו, על רכבת קלה או על רכבת כזאת, אלא על כל המערכת, על כל הרשת.

כאשר מדברים על תכנון עירוני טוב, מדברים על רשתות. כל הזמן רשתות, בין אם הרשתות האלה הם שבילי אופניים, בין אם הן רחבות, בין אם הן רשתות תעסוקתיות ובין אם הן רשתות של מוסדות ציבור. לכן, אם בעבר היינו רואים את הקשישים שלנו מתיישבים בכל מיני אחוזות פולג או בכל מיני מקומות מחוץ לעיר, היום הם ימוקמו במרכז של המרכז של הישוב. בתי הספר וגני הילדים יהיו כולם – היום אנחנו כבר משלבים אותם – בתוך בניינים, בוודאי בפרויקטים של התחדשות עירונית, זאת אומרת, כחלק מהמערכת ואפילו לא במגרשים נפרדים. התעסוקה נכנסת פנימה, השירותים נכנסים פנימה ולזה אנחנו מייצרים מדדים.

למה זה כל כך חשוב לנשים. בדיוק בגלל כל מה שכולם תיארו כאן במשך היום הזה. אנחנו מבינים את זה ואנחנו מאוד ממוקדים בזה.

היכן אנחנו מזהים את הצרכים ואת הדרישות. אנחנו מזהים אותם בתכניות מתאר כוללניות שאנחנו מכינים לישובים, בין אם זה לישוב כמו אלעד או ישוב כמו טייבה או ישוב כמו תל אביב. שם נעשים מהלכים של שיתוף ציבור. שוב, זה תלוי הרבה מאוד ברשות המקומית אבל כאשר מפלחים שיתוף ציבור, שולחנות עגולים ולא רק באולמות גדולים ומלאים אלא גם עם קבוצות מיקוד, ונשים הן חלק מאותן קבוצות מיקוד וילדים ונוער בוודאי שגם הם, אנחנו מסתכלים על הנתונים, אנחנו מזהים את הנתונים, את הפילוח של הנתונים גם לפי מגדרים, גם סוציו אקונומי, ואנחנו מסתכלים על דפוסי התנהלות, דפוסי יוממות ובאמת כאשר יש לנו עוד כל כך הרבה לאן ללכת. אני חושבת שברגע שהתודעה שזה נמצא מאוד מאוד על השולחן, אנחנו יודעים לקדם את זה בסופו של דבר לתוצר תכנוני טוב.

תודה. כנראה אנחנו בדיון הזה פגשנו או עמדנו על צומת בה אני מסתכלת ושומעת מה שאתן מספרות ואני שואלת את עצמי אם אני חיה באותה מדינה עליה אתן מדברות. אני מאוד מצטערת. ההרגשה שכאילו אני מסתכלת על משהו שהוא לא פוגשת אותו ביום יום, ולהפך, במציאות אני פוגשת מציאות שונה לגמרי שאין בה התחשבות בכלל, אם זה בהחלטות ברמת המקרו או ברמת המיקרו.

עורכת הדין בלה ברדה, חברת הנהלת פורום ישראלי לעירוניות.

אני מהפורום הישראלי לעירוניות ואני רוצה להעיר כמה הערות ממש קצרות כי אני חייבת ללכת לוועדה אחרת.

אני בעצם רוצה לשאול שאלה והשאלה היא למה. למה זה כך. יש לנו לפחות 50, 60, 70 שנים של מחקר וידע, אנשים מקצועיים, נשות מקצוע ואנחנו יודעים מה צריך לעשות. יש לנו תשובות לכל ואנחנו יודעים שאנחנו צריכים שימושים מעורבים, אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעודד הליכתיות, אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעודד ציפוף, על אף שאני לא אוהבת את המילה הזאת ואני חושבת שצריך לשנות את הביטוי להגדיר את זה כמדד הקרבה, ואני שואלת למה זה כך.

אם נקרא לזה אחרת, זה לא יעשה את זה יותר טוב. עדיין תישאר צפיפות.

לא. אני חושבת שאם את תגדירי את זה כמדד הקרבה, את תסתכלי קודם כל על היתרונות ולא על החסרונות כאשר בעיני היתרונות הם לאין ערוך יותר מהחסרונות.

אני רוצה להציע שלוש תשובות לשאלה למה זה כך. התשובה הראשונה היא שמעבר לזה שאנחנו לא מתכננים את הערים שלנו לנשים, אני חושבת שאנחנו גם לא מתכננים את הערים שלנו לאנשים, אנחנו מתכננים את הערים שלנו למכוניות. השאלה היא למה זה כך. תשובה אחת אפשרית היא שהממשלה מרוויחה מזה שיש הרבה מכוניות על הכביש ומעודדת מכוניות ולא אנשים.

התשובה השנייה היא שיש לנו חוסר בתכנון לטווח ארוך. לדבר על 2030 זה לדבר על מחר בבוקר מבחינה תכנונית. תב"ע לוקחת 15 שנים כך שאנחנו בדיפיציט של חמש שנים. אני חושבת שאנחנו צריכים לתכנן מאה שנים קדימה ולא עשרים שנים קדימה. מאה שנים, זה ממש כלום.

אם נחיה.

אולי אנחנו לא נחיה, אבל הילדים שלנו בוודאי יחיו. כל מי שנולד אחרי שנת 2000. התחזיות הן שהם יחיו עד גיל 140 ולי זה חשוב כי יש לי ילדים בני חמש.

הנקודה השלישית והאחרונה היא מחסור בנשים ברשויות המקומיות. אנחנו לא צריכות להיות בעמדות של יועצות אלא אנחנו צריכות להיות בעמדות של מחליטות. כדי שזה יקרה, אנחנו צריכות להתחיל היכן שהוא ואנחנו צריכות יותר חברי מועצה. אם להיות ממש פרקטית, אנחנו צריכות חברות מועצה בתשלום. אם לרדת לרזולוציה שרלוונטית לוועדה הזאת, הצעת החוק של חברת הכנסת שפיר, זה משהו שחייבים לקדם אותו ויפה שעה אחת קודם. תודה.

תודה. אני חושבת שאם מדברים על נשים ותכנון, אנחנו רוצות מתכננות יותר, יותר מהנדסות עיר, כלומר, לא רק חברות המועצה יעשו את העבודה אלא יש גם את הפן המקצועי. כמה נשים נמצאים בוועדות תכנון ובנייה?

דווקא נשים נמצאות בוועדות תכנון אבל הן לא אלה שמקבלות את ההכרעה בסופו של דבר. לכן התייחסתי לנקודות הכרעה ולא לעמדה של יועצות.

תודה רבה. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה.

תודה רבה גברתי היושבת ראש על הדיון החשוב הזה. ראיתי והצטרפתי אליו. שמעתי את המתכננת שדיברה קודם ואהבתי את מה שהיא אמרה וחבל שהיא יצאה ולא נמצאת כאן. דבר אחד לא מצאתי בדבריה והוא איך יתייחסו לעניין של הפריפריה. אני לא יודע אם הפריפריה נמצאת בתכנון אצלם.

הערה שנייה היא לגבי השינוי בתרבויות ובצרכים של האוכלוסיות. לא מדובר באותן אוכלוסיות ולא באותן תרבויות.

ההערה השלישית. בדרך כלל אנחנו מודדים את עצמנו לפי ה-OECD והשאלה היא היכן אנחנו מבחינת התכנון יחסית ל-OECD. אם ניקח למשל את אחוז הילודה אצלנו לעומת האחוז ב-OECD, באירופה, אצלנו האחוז הוא כמעט פי שלוש.

אצלנו הכי גבוה.

כן. 3 לעומת 1.7. בערך 3.5.

כחבר מועצה לשעבר, משנת 2000 יש חוק שמחייב את ראשי המועצות להעסיק יועצת לענייני נשים לראש המועצה אבל זה לא קיים. בדרך כלל ראש המועצה לוקח עובדת רווחה או מנהלת מחלקה והוא ממנה אותה כיועצת אבל ללא שכר וללא מעמד. אצלנו, מתוך 11 או 15 חברי מועצה, לא הייתה אפילו אישה אחת שהשתתפה. על חברות מועצה, בכלל אין על מה לדבר.

לא. יש על מה לדבר.

אני אומר שזה לא היה קיים. הייתי רוצה שיהיה שליש אבל זה לא קיים.

ראינו שחסרות פינות החתלה או פינות הנקה והיום במוסדות החדשים שנבנים, עושים זאת אבל זה לא קיים בכל מקום.

החוק מחייב.

החוק מחייב. קופות החולים עושות זאת אבל בכנסת אני לא יודע אם יש פינת החתלה או פינת הנקה לנשים.

אין.

באמת? לא ניסיתי לבדוק.

יש פינת החתלה אבל לא פינת הנקה.

אנחנו נבדוק את זה.

אני חושב שהתכנון צריך להיות כוללני ומתייחס.

עוד נקודה גברתי היושבת ראש. תכנון ערים. אנחנו מדברים על ערים אבל יש מקומות אחרים שהם לא ערים. יש כפרים, יש גם מושבים, יש קיבוצים והשאלה אם הם נכללים בתכנון עליו מדברים כאן. זאת יכולה להיות דוגמה קלאסית למה שאנחנו מדברים. תודה רבה.

תודה. אני חושבת שהדיון היה דיון מעניין מאוד. נגענו בנושאים שכבר נגענו בהם בעבר והתייחסנו אליהם בדיונים קודמים אבל הקשר בין מכלול הנושאים, זה מה שמעניין גם היום ובלט. מצער מאוד, ואני לא מבינה למה נציגת משרד הבינוי והשיכון עזבה את הדיון הזה. בדרך כלל נציגי משרדים אמורים להישאר עד הסוף כדי לשמוע את ההערות שלנו ואת ההחלטות שלנו בדיון הזה.

אולי היא הלכה כבר ליישם את המסקנות.

יכול להיות או לחפש את הסקר שנעשה באוכלוסייה הערבית.

אולי לעשות סקר.

אני רוצה לומר דבר אחד. קודם כל, אני רוצה לברך את פעילות ארגוני החברה האזרחית שתורמים רבות לפיתוח הראייה המגדרית, גם לתכנון וגם לעירוניות ולעירוניות שוויונית וטובה. אני חושבת שכל הפרויקטים יכולים לתרום למוסדות ולמשרדי הממשלה ולחשוב ביחד איך לפתח את הכיוונים השונים. כמובן מה שהוצג בפני בעניין הניתוח שנעשה לבדיקה מגדרית את כל מה שקורה בתוך העיר, יכול לתרום רבות לפיילוט של משרד הפנים שמתקיים לאחר ההמלצה של הוועדה, הפיילוט של התקצוב המגדרי, ויכול לתרום גם לעניין של התכנון עליו דובר.

כל הנושא של יועצות וחיזוק מעמד היועצות, הוא דבר שאנחנו כל הזמן מדברות עליו ואני חושבת שהגיע הזמן שהיועצות ייקחו – ואני יודעת שחלק כן עושות וחלק פחות – את התפקיד שלהן מהזווית הזו ויעשו את העבודה הכוללת והמקיפה וייעזרו גם בארגוני הנשים. אבל מצד שני, אנחנו גם נפעל כדי לחזק את המעמד שלהן.

על הנושא של ייצוג נשים בדרגים השונים, כולל מועצות העיר וכולל העיריות, דיברנו רבות גם בוועדה וייחדנו לזה ימים מיוחדים. אני מאוד מקווה שלאחר הבחירות לרשויות המקומיות הבאות, אנחנו נראה הצלחה יותר גדולה וייצוג יותר רחב.

אני בכל זאת אפנה גם לשר הפנים שעד היום הזה אני יודעת שהוא לא חתם עדיין על ההמלצות של הוועדה המיוחדת שדנה בנושא של ייצוג נשים בשלטון המקומי וחיזוק ייצוג נשים בשלטון המקומי. אני אפנה אליו שוב ואבקש לדעת מתי אכן הוא יחתום על זה.

לגבי הפעילות של משרד הבינוי והשיכון. האמת היא שאני התאפקתי מאוד כאשר שמעתי את הדברים. זה נכון, צריך לשמוע את הצרכים של הנשים וצריך לבדוק את הראייה המגדרית אבל בכל זאת, כאשר מתכננים עיר, מתכננים אותה, נדרשנו לתכנן ל-100 שנים הבאות. אפילו אם לא מתכננים ל-100 שנים, מתכננים ל-50 שנים. אני חושבת שאי אפשר לשמוע את הצרכים של הנשים, גם לעבור על החוק וגם לקבע מציאות שכולנו רוצות לשנות.

החוק אומר שהפרדה אסורה. אנחנו מקיימות בעוד שבוע דיון על הפרדה ואנחנו מדברות על הדרת נשים מהמרחב הציבורי. כאשר משרד ממשלתי מתכנן, אי אפשר לקבל שהוא אכן יקבע מציאות שיש בה הדרה של נשים, מתוך האמירה של להתחשב בצרכים של אנשים. אנחנו יודעים טוב מאוד שכאשר משרד, ובמיוחד משרד הבינוי והשיכון, רוצה להוביל מדיניות מסוימת, הוא קובע אותה ולא ממש יש התחשבות בצרכים של הציבור או של חלקים ממנו שנלקחים בחשבון. אפשר להרחיב על זה רבות אבל אני לא ארחיב.

אני אבקש ממשרד הבינוי והשיכון לשמוע האם קיים סקר כזה בקרב האוכלוסייה הערבית, מתי הוא נעשה, מה התוצאות של הסקר הזה ומה המסקנות אליהן הגיעו מבחינת התכנון ואיך הן מיושמות. אני כמעט בטוחה שלא התקיים סקר כזה ולצערי הרב כל הנושא של התכנון נגוע בגישה שהיא לא קשורה לעניין המקצועי.

אני חושבת שחשוב מאוד לומר שכל הנושא של תקצוב הוא נושא חשוב כאשר מדברים על תכנון ועל עירוניות טובה, וצריך לחזק אותו. כבר בירכתי על הפיילוט שהתחיל במשרד הפנים ונעבוד מאוד מקרוב כדי שהוא יורחב לכלל הרשויות המקומיות אבל זה מחייב את ארגוני החברה האזרחית לעמוד על המשמר בנושא הזה ולא להרפות. גם אנחנו בוועדה נעמוד על זה.

אני אשלח את ההמלצות האלה ואת ההחלטות לרשות לקידום מעמד האישה שנעדרה מהדיון הזה וחבל, כדי שאולי ישלבו את זה בראייה העתידית שלהם.






תודה רבה. אני נועלת את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:04.