פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



5
ישיבה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט והוועדה המיוחדת לזכויות הילד
06/06/2018


מושב רביעי




פרוטוקול מס' 638
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
ופרוטוקול מס' 222
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום רביעי, כ"ג בסיון התשע"ח (06 ביוני 2018), שעה 09:39

היערכות הגופים ליישום החלטת משרד הבריאות בנוגע לילדים אלרגיים במערכת החינוך - ישיבה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט והוועדה המיוחדת לזכויות הילד

חברי הוועדה: יעקב מרגי – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
יפעת שאשא ביטון – יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
מירב בן ארי
מסעוד גנאים
מאיר כהן

קארין אלהרר
אורי מקלב
פנינה תמנו-שטה

עירית ליבנה - מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

עדי נועם - עורך דין, משרד החינוך

ד"ר ליזה רובין - מנהלת המחלקה לאם ולילד, משרד הבריאות

אמיתי שוחט - נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

מיכל אונגר - מנהלת אגף גני ילדים, פתח תקווה, חברת הנהלת איגוד מנהלי מחלקות חינוך

רות יצקן - מנהלת מחלקת פרט ומתאמת בריאות עירונית, עיריית חולון

פרופ' יוסי מאירוביץ' - רופא אחראי, קופת חולים כללית

רות לוי - עורכת דין, ראש חטיבת חינוך, הסתדרות המעו"ף

כרמית פולק-כהן - יועצת משפטית, המועצה לשלום הילד

אסנת זיו - "איתך מעכי", משפטנית למען צדק חברתי + הסתדרות הסייעות הארצית

ד"ר אלון הרשקו - מזכיר האיגוד הישראלי לאלרגיה

נעמה קציר שמואלי - סמנכ"ל, עמותת יה"ל

פרופ' מאיה ניר אליעז - עמותת יה"ל

אסנת פסטס - מנהלת קשרי קהילה, עמותת יה"ל

דנית ברביבאי - נציגת פורום ועדי ההורים היישוביים

חיים עשור - מהנדס, פורום ועדי ההורים היישוביים

אודליה אלבו - יו"ר העמותה הישראלית לאלרגיות למזון

ליאורה לחר - מנהלת מעון, ויצו

אורלי ברוך - מנהלת מעון, ויצו

בני פרץ - פעיל חברתי, פנתרים חברתיים

יהודית אלב - נציגת סייעות רפואיות

כוכבה כליפא - נציגת הסייעות בעיריית ירושלים

ירון לוי - יו"ר "קולם", פעיל למען נכים בישראל

דקלה תמנה - NCP

יהלום קורקוס - חברת העמותה הישראלית לאלרגיות למזון

מתי דואב - סייעת רפואית

אורלי שרעבי - מטפלת, ויצו

סילבי בן שושן - מטפלת, ויצו

ישראל אליסף - נציג הורים

מיכל פדידה - חינוך, הורים

קרן רז - עורכת דין ואימא לילד אלרגי

תהילה אבודרהם - אימא לילד אלרגי

ליאת קריאף - אימא לילדה אלרגית

דימה שכטמן - אבא לילד אלרגי

משה מלכה - אבא לילד אלרגי

יהודה בר-נר - הורה לילד אלרגי

נאוה תנעמי - אימא לילד אלרגי לאגוזים ברמה המסכנת חיים (עם סייעת רפואית)

איתי סוברה - אבא, פורום ועדי ההורים היישוביים

גבריאל שמעון מלכה - אבא לילד אלרגי

שלום סגל - הורה לשני ילדים אלרגיים

שלומית אלבוכר - הורה

נעמה מבורך - הורה

אליסון כשכש - הורה

גילי מלר - הורה

ליסה לידור - מוזמן/ת

מאיר אסרף - שדלן/ת (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

אור אזרחי - שדלן/ת (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

יהודית גידלי – מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט
תמי ברנע – מנהלת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד

א.ב., חבר תרגומים

היערכות הגופים ליישום החלטת משרד הבריאות בנוגע לילדים אלרגיים במערכת החינוך
ישיבה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט והוועדה המיוחדת לזכויות הילד

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ישיבה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט והוועדה המיוחדת לזכויות הילד. 6.6.2018, כ"ג בסיון תשע"ח. הנושא: היערכות הגופים ליישום החלטת משרד הבריאות בנוגע לילדים אלרגיים במערכת החינוך.

הישיבה נקבעה בדיוק לפי מה שקראתם בכותרת של הדיון. אין סיכוי שיש היערכות של משרדי הממשלה בכל מה שקשור לילדים. מערכת החינוך והוועדות שאנחנו עוסקים בהן, גם ועדת החינוך, גם ועדת זכויות הילד, לא תדון בנושא הזה. זה לא שהיה ואקום. מי שזוכר, היה שולחן עגול של ועדת החינוך בסוגיה הזו, מספר ישיבות, ומספר ישיבות בוועדה לזכויות הילד. יצאו הרבה כותרות אם שמתם לב, יש סייעות, אין סייעות, מבטלים את הסייעות. נתנו לזה להתגלגל. לא נבהלנו. אנחנו לקחנו את הסוגיה הזו של ילדים אלרגיים בקדנציה הזו, שמנו אותה על השולחן, שמנו אותה באומץ, כמו כל נושא, וכמו כל נושא ייעודי ויהודי, יש דעות לכאן ולכאן ואנחנו לא מתרגשים. נבחר ציבור שמתרגש, כדאי לו לבחור זירה אחרת, מקצוע אחר. אנחנו צריכים ללבן את הסוגיות האלה ולגעת בהן באומץ רב. כשאין אומץ, לפעמים דווקא כשאנחנו דואגים להם, יכולים לשלם את המחיר, אז הדיון הזה היום הוא יותר לשמוע את משרדי הממשלה. אחרי שנשמע את משרדי הממשלה, נשמע את הנציגים של הארגונים השונים, גם הורים. לפי הלך הרוחות נגיע לסיכום ביניים, סיכום סופי, נמליץ למשרדים, לא נמליץ, נבקש חיזוקים כאלה ואחרים. אנחנו באים לדיון הזה בידיים פתוחות, בלב שלם ובנפש חפצה להשיג את הטוב ביותר לילדי ישראל.

לפני שאעביר את רשות הדיבור לחברתי, יושבת ראש ועדת זכויות הילד, אני רוצה לומר, על פי תקנון הכנסת, אני לא אקריא את כל מה שהייעוץ המשפטי מבקש, אבל אני אומר לכם בגדול את המהות של הסעיף, כי לפי סעיף 126 לתקנון הכנסת, אם מאן דהוא יזכיר שם של קטין, אנחנו מוצאים לעצמנו את החופש, את הרשות למחוק את השם שלו מהפרוטוקול משום צנעת הפרט. גם לא רוצים לפגוע בשום קטין, במיוחד בעידן היום שהכול מתועד והכול נשמר לשנים רבות. אני לא חושב שהקטין היה רוצה בעוד עשרים שנה או עשר שנים ששמו יופיע בפרוטוקולים או בדברי הימים, לכן, א', תשתדלו, לא חייב. אם זה צורך רגשי ומישהו חושב שבזה שהוא יאמר את השם של הילד שלו, של השכן שלו, של החבר שלו, יעזור, אנא, תשתדלו להימנע. אם זה יקרה, אנחנו נמחק את השם של הקטין מהפרוטוקול.

בבקשה, גבירתי.

יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

תודה רבה חבר הכנסת מרגי, כבוד היושב ראש. זה תמיד טוב שאנחנו בקו, כי יש את השוטר הטוב ואת השוטר הרע ואני כנראה אצטרך להיות השוטר הרע, אבל לא מכוונה.

אנחנו, חבר הכנסת מרגי, לפני בערך כשנתיים ישבנו כאן בוועדה. יצאנו אחר כך לתהליך של שולחנות עגולים ואחר כך בהסכמה משותפת, משום שמדובר גם בטיפול בנושא בגילאי לידה עד שלוש. החלטנו שאנחנו מעבירים את המשך הטיפול לוועדה לזכויות הילד כשאנחנו כל הזמן בעצם עוקבים ביחד אחרי הנושא. מדי חודש התכנסנו. נכון שכולם, יותר סקסי להם להתעסק בכדורגל ובכן משחק, לא משחק ובכל מיני דברים אחרים. ישבנו אנחנו יחד עם שותפים רבים כאן סביב השולחן כל חודש כדי לבחון את ההתקדמות, כדי לבנות תוכנית עבודה גם לגילאי לידה עד שלוש וגם למערכת החינוך. לפעמים אפילו פעמיים בחודש כשזיהינו שהכיוונים שהולכים אליהם הם כיוונים לא נכונים, ואנחנו נמצאים היום אחרי החלטה שהיא אנטיתזה מוחלטת למה שהיה כאן במשך שנה וחצי מצד משרד החינוך, וזו החלטה שאנחנו לא נוכל לאפשר אותה.

כשאנחנו יצאנו לדרך, אנחנו באנו ממקום שכולנו מבינים שהפתרון של הסייעות שקיים היום בתוך המערכת, הוא לא פתרון מיטבי והוא לא באמת נותן את המענה שאנחנו רוצים. בחנו את מה שקורה במקומות אחרים בעולם, ויש פה גם נייר עמדה שאני מבינה שיה"ל הביאו, שמשקף בעצם את מה שקורה במדינות אחרות. נתנו את זה הרבה מאוד פעמים כדוגמא בוועדה, ואמרנו, גם אנחנו יכולים לעשות את זה, אבל זה מורכב משורה של צעדים. זה מורכב ממערך שלם של פעולות שאנחנו צריכים לעשות בשטח כדי שבסופו של דבר אנחנו נוכל להגיע למענים שאנחנו רוצים לתת.

והנה משרד החינוך מגיע בוקר אחד עם שורה אחת או חלק מאוד קטן מתוך כל המערך השלם הזה, ואומר, משנה הבאה, שם אנחנו נהיה, אז כן יש החלטה אחת, חבר הכנסת מרגי, שאנחנו שותפים לה, שזה לא מה שיהיה שנה הבאה, ועכשיו אנחנו נשמע את המשרדים ונראה איך הם באמת רוצים להיערך לשנה הבאה. אנחנו נבחן מה באמת אפשר לעשות במעט זמן הזה שנשאר לנו עד השנה הבאה, ומתוך כל מה שיעלה כאן אנחנו נצטרך לראות איך אנחנו בעצם שומרים על הילדים האלה.

אנחנו יושבים כאן שנתיים, נלחמים בשביל החיים של הילדים האלה, בשביל להבטיח את הביטחון שלהם. אנחנו לא ניתן לשום שיקולים זרים להיכנס לתוך המערכת ולמנוע ממנו להגן עליהם.

המאבק של כולנו. לכולנו יש את אותו אינטרס בסופו של דבר, אבל הוא לא מאבק אישי. גם כשיש לנו ביקורת כלפי משרד מסוים, ויש לי הרבה ביקורת כלפי משרד החינוך, זו לא ביקורת פרסונלית. יושבת כאן הגברת עירית ליבנה שמקבלת איומים על חייה, כמו שאני אומרת לכם. אנחנו כאן יושבים כדי להגן על החיים של ילדים והיא מקבלת איומים על חייה. אני מאוד מבקשת מכל הנוכחים, תפרידו את המאבק הכולל שלנו מהעניינים הפרסונליים. אנחנו לא אחד נגד השני, אנחנו נלחמים למען אותה מטרה.

תודה, טוב שאמרת את זה, והנה אומר לך, עירית, אם איזה גורם מאיים נמצא כאן בדיון, יש לי תקדים, אוציא אותו לאלתר, לא אתן לו אפילו את רשות הדיבור.

היה מקרה דומה בחוק חזקת הגיל הרך בוועדה המשותפת שהתקיימה כאן. פשוט הוא מצא את עצמו מחוץ לדלת. אי אפשר לנצל גם דיון ציבורי דמוקרטי עד תום, ואנחנו מאפשרים אותו עד תום, וגם להשתמש בדבר שהוא לא לגיטימי בשום מקרה, גם אם אין.

משרד הבריאות. שלום לך, בבקשה, תציגי את עצמך ותאמרי לנו מה ההיערכות, מה המגמה, מה ההמלצות שלכם, מה היה בדיונים, מה הולך להיות. בבקשה, גבירתי.

ד"ר ליזה רובין, מחלקה לאם ולילד בשירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות.

משרד הבריאות רואה את עצמו כשותף לעיצוב המענים לילדים הסובלים מאלרגיות מסכנות חיים, ביחד עם משרד החינוך, וגם משרד האוצר, היה הסכם לפי הרבה שנים. הגישה הזו מקובלת בכל העולם, והיא לתת מענה סביבתי למניעת חשיפה. מודל הסייעות אינו קיים באף מקום בעולם, אלא מענה המבוסס על תיאום והתגייסות של הצוות החינוכי, ההורים, ההורים האחרים של התלמידים, יתר התלמידים בכיתה והתלמידים. הגישה של הצבת סייעת כרוכה בין היתר בסטיגמטיזציה של הילדים הסובלים מאלרגיה, ולכן אנחנו חושבים שזה לא המענה המיטבי. גישה זו מקובלת גם על המומחים בתחום, רופאי האלרגיה שאינם שייכים למשרד הבריאות וגם כן על חלק ניכר מההורים לילדים הסובלים מאלרגיה.

משרד הבריאות והחינוך קבעו מספר עקרונות ליישום המענה הסביבתי שזה דורש: העלאת המודעות לנושא, הכשרה חובה לצוות המוסדי, הגנה ושמירה סביבתית מוסדית ולא אישית, למניעת חשיפה, היערכות למתן מענה חירום בעת הצורך, ובכלל זה זמינות בהחזקה של מזרקי אפיפן בכל מוסד. עקרונות אלה באים לביטוי בחוזר מנכ"ל מטעם משרד החינוך, אשר אף אושר במסגרת עתירה בבית המשפט העליון, אתם כולכם מכירים את זה ואנחנו היינו שותפים, יועצים לכתיבת החוזר הזה, אם כי זה חוזר של משרד החינוך. יודגש כי משרד החינוך הינו הגורם המוסמך והאחראי ליישום ולהטמעת הפעולות הנדרשות להנגשת בתי הספר לצרכי ילדים אלרגיות מסכנות חיים, וללא ביצוע של כלל הפעולות אליהן נדרש משרד החינוך, נתקשה להסביר את תמיכתנו בהסדר.

לסיום, משרד הבריאות שותף להכרה בצורך למתן המענה המתאים לילדים אלרגיים גם במוסדות חינוך ועל אף שהאחריות להיערכות וליישומה אינו במגרשנו, ונשמח לסייע למשרד החינוך ככל הנדרש בגיבוש ההנחיות המקצועיות למוסדות השונים. בפועל אנחנו פועלים להמשך קידום חוק האפיפן. אנחנו חושבים שצריכים לעשות את ההדרכה המוסדרת, והחובה לכל צוותי החינוך תחילה במוסדות בהם מוכרים הילדים, אבל אחר כך לכלל המוסדות, מפני שאנחנו יודעים שיכול להיות בעיה גם כן במקום אחר. פעלנו כפי שזה היה בעבר כבר, להנגיש הסיוע של מד"א. כל האמבולנסים של מד"א מצוידים היום במצרכי אפיפן והיכולת להשתמש בהם. יש גם קו סיוע ב-101, אמנם אם ידוע על ילד או מבוגר שיש לו תגובה אנפילקטית ויודעים על זה, צריכים להזריק את האפיפן קודם, אבל אם מישהו מתקשה או הוא מפחד או לא יודע אם יש אינדיקציה, הוא יכול להסתייע ב-101. 101 נותן מענה טוב פחות מדקה והוא יכול לסייע במתן המענה הזה. 101 ערוך לתת עזרה טלפונית עד הגיעם. אם יש מישהו שידוע על תגובה ויש מזרק אפיפן. אם אין מזרק אפיפן ולא היה, בגלל זה יש חוק אפיפן שבמקומות ציבוריים אנחנו צריכים להנגיש, אבל זה לא יכול להיות בכל מקום. גם בבית ספר, איפה שיש ילד שהוא ידוע ויש אפיפן לידו ומישהו מתקשה עם זה, אז הם יכולים לקבל סיוע ועזרה טלפונית, תפתחו את הפקק וכו', הדברים שזקוקים בכדי לתת מענה, וזה טלפוני מייד.

תודה.

יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

אני רוצה בבקשה לחדד. ליזה, אנחנו מדברים על 101 ועל הדרכה, אבל אנחנו הרי לא רוצים להיות שם. אנחנו רוצים להיות בתוך מערכת שקיבלה את ההכשרה וקיבלה את הכלים ויש לה את היכולת בעצם לטפל. אנחנו בכוונה לא רוצים סייעת אחת שהיא סביבתית וכל השאר לא יודעים מה קורה, כי היום היא נמצאת ומחר היא לא נמצאת ואנחנו רוצים שתמיד יהיה מישהו שזמין ונגיש כדי לתת את המענים האלה. איפה אתם עומדים היום בשיח שלכם עם משרד החינוך, את ישבת יחד איתנו, נכון? שנה וחצי בדיוני הוועדה יחד עם משרד החינוך. מה מונע לקיים את כל מה שהקראת לפני כן? את כל המערך השלם?

משרד הבריאות לא מעביר את ההדרכות.

אנחנו לא נפתור את המחלוקת כרגע בין משרד החינוך למשרד הבריאות בסוגיית ההדרכות בפורום הזה. אין ספק שכל שינוי שיעשה במערכת החינוך, ואני חושב שזה על דעת כל הגורמים, בסוגיה הזו של ילדים אלרגיים, חייב להיות מלווה בהדרכה מקצועית, לא הסטנדרטית של מד"א, אלא הדרכה ייעודית לסוגיית האלרגיות ומי שיוסמך לטפל בזה יהיה מוכשר. נצטרך לייצר השתלמות או הדרכה ייעודית ספציפית. זה לא עוד איזה שינוי כזה מינורי.

משרד החינוך, עירית, תני לנו הסתכלות, כל מה שקורה סביב הילדים האלרגיים במערכת החינוך, מה הולך להשתנות ולמה נדרש פתאום השינוי הזה.

עירית ליבנה, המפקחת על הבריאות במשרד החינוך.

ב-2011 התכנסנו ביחד עם משרד הבריאות, עם השלטון המקומי, עם כל הגורמים, ואמרנו שבמצב שבו יש שכיחות כזו וכזו, שהייתה יותר נמוכה מעכשיו וברור לנו, של ילדים שסובלים מאלרגיה למוצרי מזון, צריך למצוא איזה שהם מהלכים משותפים להמשיך את שגרת המערכת ולהכיל את הילדים. התגלגלנו למצבים מסוימים, ניסינו למצוא פתרונות זמניים שהפכו, תמיד פתרון זמני, קל לו נורא להפוך לפתרון קבוע, ואנחנו כולנו יודעים מאז ומסכימים כולם שהפתרונות שקיימים היום, הפתרון הזה של אחד על אחד הוא לא הפתרון המיטבי, הנכון, הערכי, החינוכי, והעולם שונה לחלוטין, אבל אנחנו בישראל, וזה נכון, אנחנו מצויים היום בשלב של חשיבה משותפת עם השלטון המקומי, עם משרד הבריאות ואנחנו. עברנו בג"צ. הביא אותנו הבג"צ, וזה בסדר, לכתיבת נהלים. חוזר מנכ"ל שנכתב בשיתוף כל הגורמים, הוא מאוד מפורט, שגם זה לקח למערכות זמן, ובאמת הוא נכתב בשיתוף כל הגורמים, גם עם אלה שהיום, ויש התנגדויות, זה ברור לנו. אנחנו נחשוב איתם ביחד איך מטמיעים.

כתבתם חוזר מנכ"ל על המצב הנוכחי שקיים. אמרתי לך שתדברי גם לאלה שלא מונחים. אני לא רוצה למצוא את עצמי חולב כל הזמן.

חוזר המנכ"ל נכתב בעקבות הצורך להפוך את הסביבה החינוכית לנקייה מאלרגן במידת האפשר, ואנחנו יודעים שדין גן או בית ספר של 200 ילדים לעומת בית ספר של 1,000 ילדים, או מספר מבנים, זאת אומרת יש שם התייחסות מאוד ברורה מה צריך להיות, מה הם הכלים, מה הן הדרכים ומה הם הנהלים ומה תפקידם של כל הנוכחים או הסובבים, כולל ההורים האחרים, ההורים לילד, עובדי ההוראה, כולם. איך אנחנו ביחד נטמיע כדי להבטיח את הסביבה הזו. זו המשימה שלנו. אני אומרת שוב, היא משימה שאנחנו נכנסים אליה לבדוק איך אנחנו מתחילים בהטמעה המאוד ספציפית. יש לנו מספר בתי ספר לא מבוטל שכן נכנסו לשלב ההטמעה הזה, עובדים על זה אפילו מעבר - - -

זה מרצון?

מרצון. העניין של רצון זה לא עניין של מרצון, והנושא של חוזר המנכ"ל שהתפרסם ומופץ ומוטמע, והנושא הזה עולה בכל דיון של מנהלי המחוזות, של המפקח ומנהליו. אנחנו עובדים על הנושא. כשדיברה ד"ר רובין על הנושא של המודעות, אנחנו מתחילים עם המודעות היותר גבוהה למעלה, שגם מפקח בית הספר או מפקחת הגן או מישהו שיבין, ידע ויהיה מודע כמו שבכל החברה היום המהלכים שעמותות מובילות, של הבנה ומודעות, כי המודעות לא יכולה להתחיל ולהיגמר בגן ובבית הספר, וזה ברור לנו שכשתהיה חליפת הגנה כזאת גם בחברה כולה, לנו יהיה יותר קל. אני שוב אומרת, הייעוד של מערכת החינוך הוא ברור לה לחלוטין. היא צריכה לעשות את השילוב בין יעוד חינוכי-לימודי לבין ההתנהלות ושמריה על בריאות הילדים. אני אומרת שוב, זה לא פשוט.

את יכולה לומר לי מה עולה מחוזר המנכ"ל החדש בצורה ממוקדת?

אז קודם כול חוזר המנכ"ל מדבר ונכתב עם הרקע, כי אנחנו מנסים בכל חוזר מנכ"ל לתת רקע קצת יותר מקצועי וסימנים לעובדי ההוראה שלא יצטרכו לחפש בגוגל.

מה אומר חוזר המנכ"ל? מה מחייב את מערכת החינוך ומה מחייב את ההורים?

אז קודם כול אנחנו מדברים איך הופכים את הסביבה החינוכית לנקייה מהאלרגן של הילד. זה לחייב את כל האחרים לא לשלוח במידת היכולת, להגדיר שטחים מאוד ברורים שבהם האלרגן לא יכנס. הורה הילד, זה לבוא ולעזור בהסברה, בליווי, ביציאה חוץ בית-ספרית וכו'. ניסינו להקיף בו את כל הסיטואציות, כשאני אומרת שוב, אני חושבת שהשילוב הזה, ויש קשיים, אני לא אומרת שאין. אנחנו עובדים ביחד עם ההורים. הקושי הגדול יותר זה כלל ההורים. רבותיי, כלל ההורים. אנחנו, האחרים שצריכים קצת לצאת מאזור הנוחות שלנו ופה יש לנו משימה משותפת. אנחנו לא פוסלים את מה שבפנים, וזו אמירה כלל מוסדית וכלל חברתית, כן להתחיל בהטמעה.

אותם בתי ספר שהתחילו מרצון, יישמו, אני מבין, את השלב של המודעות, את השלב של להתחיל לעשות סביבה בטיחותית, מותאמת לילדים אלרגיים, אבל סוגיית הסייעות, חל שם שינוי כלשהו, אלה שכבר התחילו מרצון? איך משרד החינוך התייחס אליהם בהקצאת סייעות?

לא היה שינוי. אין שינוי בהקצאה.

הייתי חייב לשמוע את זה, ושייאמר, כי כשאת אומרת לי, בתי ספר הלכו מרצון, עלול להשתמע שכל התהליך כבר הוטמע, ואנחנו עדיין לא בהדרכות נכונות ועוד לא כתבנו את תורת ההדרכה הייעודית, ואני אומר לכם, לא יהיה שום שינוי בלי שתהיה הדרכה ייעודית. הנה, שימו אבן יסוד ראשונה לשינוי. לא יהיה שום שינוי בלי שתהיה תוכנית הדרכה ייעודית כתובה, מקצועית לסוגיית האלרגיה.

יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

מה זה כתובה? שהיא כבר מוטמעת. הסיפור זה לא רק שהיא תהיה כתובה, כי שם אנחנו גם עוד איכשהו כבר מתקדמים, אלא שהיא תהיה מוטמעת. הרי מה הסיפור? זה לא אנחנו קודם מבטלים את הסייעות, אחר כך עושים את התהליך. אנחנו קודם עושים את התהליך ואז מושכים החוצה את הסייעות.

נכון. בבקשה עירית, תמשיכי.

ברמה העקרונית, אנחנו, כיוון שמשרד ממשלתי אמון לעבוד לפי מכרזים, אנחנו מנסים בימים האלה להסב מכרז קיים, כיוון שישבנו עם המומחים ואנחנו יודעים בדיוק מה צריכה מבחינה מקצועית לכלול הדרכה, אנחנו נערכים גם לזה.

אני רוצה רגע לומר, אנחנו לא אויבי העם, אנחנו מבינים את הדאגה.

למה את צריכה להתנצל? עירית, עד כאן. תודה.

משרד הבריאות, אני חוזר אליך, ד"ר ליזה. המסר עולה מכאן שצריך תוכנית הדרכה ייעודית. אני לא רוצה שאחרי שנגיע להסכמות, נתחיל לחפש. אתם הגורם המקצועי במדינת ישראל שצריך לתת למשרד החינוך את הסילבוס, את ה-א'-ב'.

ישנו.

תודה רבה. זה מה שרציתי שייאמר גם לפרוטוקול. מי שרוצה להתעסק בזה, שייקח את זה ולפי זה יכתוב את תוכנית ההדרכה. לנו אין על מה להסתמך, אלא על הגורמים המקצועיים המוסמכים כמדינת ישראל. בקטע הבטיחותי-בריאותי, משרד הבריאות הוא הכתובת. התלמיד במערכת החינוך, משרד החינוך הוא הכתובת.

עירית, סיכמנו? אוקי, תודה.

בבקשה, אדוני, תציג את עצמך.

בני פרץ, פעיל חברתי משנות ה-70'. בכנסת משנת 1980.

אדוני היושב ראש, גבירתי היושבת ראש, חברי הכנסת, אני סבא לילד עם אלרגיה מסכנת חיים, מדגים, מכל מה שמכיל שומשום, מטחינה, מכל סוג שהוא שיש בסוכריה שיכול להיות חלבה. הנכד שלי הוא בן 5. מי שלא ראה מה זו אלרגיה מסכנת חיים בשעת מעשה והלחץ, הוא לא יבין על מה אני מדבר. בגיל שנתיים, אירוע משפחתי, החזיקה אותו בת משפחה שלא שמה לב שלקח מהצלחת שלה חתיכת דג. אם תראו את החנק של התנפחות, כל הצוואר שלו, זאת אומרת, אין לו חמצן למעלה. השניות האלה שהאימא הייתה, הלחץ הנפשי הזה לפתוח את התיק, להוציא את זה, השניות האלה, הילד הזה, אני יכול להגיד לכם, היום הוא מטופל על ידי מי שמלמדת אותו לדבר יותר ולהתפתח, אבל הוא ילד נורמלי לכל דבר. אם לא היה מישהו לידו, לא היה חי הילד. הוא היה מת או שהוא היה צמח. היה מפגר. אתם מדברים פה על כסף של סייעות? אתם מדברים פה, משרדי ממשלה, על לעשות מי יעשה את המזרק? אתם יודעים מה זה גננת שצריכה לשמור על 35 ילדים עם שתי סייעות? למי היא תשים לב? לילד האלרגי או חס ושלום כשייפול לה איזה ילד, תבואו, תאשימו אותה במקרה של משהו שקרה?

תקשיבו טוב, אני אומר לכם דבר אחד, כסף יש בשפע במדינה, תלוי למה אתם לוקחים אותו, המשרדים, האם לכיס שלכם, למקורבים, לשולחנות או אתם מביאים אותו לידי העם? אני אומר לכם דבר אחד, חברי הכנסת, אתם צריכים לבצע את ההחלטות שלהם, לא לטייח אותם ולא לסכן חיים, כי אתם רוצחים. תהיו הרוצחים שתואשמו ברצח, לא התלמידה, לא המורה, לא אף אחד אחר. אתם תואשמו ברצח.

תודה. תוציא אותו בבקשה. הוא לא מקשיב לי, תוציא אותו. תקשיב, אמרת שאתה רוצה לדבר, דיברת דברי טעם. ברגע שאתה מדבר דברי הבל, אני - - -

זה לא הבל. אני ראיתי - - -

סליחה, אתה לא תצביע על עובדי מדינה, שליחי ציבור, עם אצבע מאיימת.

לא מאיימת.

סליחה, אתה לא תכנה אותם רוצחים גם כן. סיימת את רשות הדיבור שלך ואני מבקש, מאחר ואמרת שאתה רוצה לדבר ולצאת, אתה גם אדם לא בריא. שלום.

כי אני לא בריא, בגלל זה באתי במיוחד.

יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

אנחנו לא מסיתים נגד האנשים.

אל תפילו תיק על מסכן, על מורה או על תלמיד.

יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

אף אחד לא מסכן. לכולם יש פה אחריות.

תקשיבו טוב, המחזה הזה של מקהלת מעודדות ומעודדים, לא כאן בבית ספרנו. זה דיון פרלמנטרי רציני. עוד פעם אחת מחיאות כפיים, אני מוציא את כל מי שמחא כפיים. אין בכנסת מחיאות כפיים. תוכניות ריאליטי יש לכם בשפע בתקופה האחרונה.

משרדי ממשלה, מישהו רוצה להתייחס? בבקשה.

אמיתי, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, במשרד המשפטים.
דבר ראשון, אנחנו מברכים על חוזר המנכ"ל של משרד החינוך. גם עמדתנו היא שסביבה נקיה מאלרגנים היא ההנגשה העדיפה לאנשים עם מוגבלות. זה גם על בסיס מה שקורה בעולם. גם התייעצות עם רופאים ואנשי מקצוע. בכל מקרה אנחנו מסכימים גם עם מה שנאמר כאן על ידי הוועדה, שנושא ההכשרה וההדרכה של הצוותים הוא אבן יסוד בכל שינוי שצריך לעשות. אנחנו אומרים את זה גם בהקשר של ילדים עם מוגבלות, גם בהקשר של ילדים עם אלרגיות. יש צורך בהכשרה והדרכה של צוותי ההוראה וכל הצוותים בבתי הספר.

הנושא של הליווי, אז באמת עמדתנו היא שבאמת הליווי זה האפשרות הפחות עדיפה מבחינה משפטית. כמובן שכל מקרה צריך להיבחן לגופו ואנחנו מברכים את משרד החינוך על כך שהוא באמת בחר עד עכשיו לפחות לעשות את זה בצורה הזאת של הליווי, ואנחנו מקווים גם שעד שיימצא הפתרון האחר, יימצא פתרון ביניים.

הנושא של הליווי גם מבחינת מה שכתוב באישור, זה כבר נאמר במספר דיונים. הרבה פעמים מבקשים שייכתב ליווי גם אם אין צורך בליווי. העניין שזה מגביל, כי אם משרד החינוך מספק ליווי, אבל למשל אם תלכו למקום אחר שלא מספק ליווי, הליווי יהיה על חשבון ההורים, ולכן אם לא צריך ליווי, תשתדלו להמעיט בבקשה את הליווי.

הנושא של חוזר מנכ"ל שנכתב בשיתוף הורים וארגונים, אנחנו מברכים על זה. לעמדתנו, כל מהלך, בטח מהלכים רחבים כאלה שנעשים על ידי משרדי ממשלה צריכים להיעשות בשיתוף הורים, בשיתוף ארגוני. אנחנו מקווים שיעשה גם במהלכים אחרים שנעשים בימים אלה.

נושא אחרון שחשוב לי מאוד להגיד ואולי הנקודה הכי חשובה, אנחנו עומדים לקראת הקייטנות. הורים שנתקלים במקרים של אפליה, שלא מוכנים להכין את הגן לילד ולנקות את הגן מאלרגנים, לא מוכנים לקבל את הילד שלהם, מוזמנים לפנות לנציבות וכל מקרה נשתדל לתת מענה לפי גופו.

תודה. יש פה רופאים מומחים בנושא אלרגיות? שב סביב השולחן, אתן לך רשות דיבור בהמשך.

המועצה לשלום הילד.

כרמית, היועצת המשפטית של המועצה לשלום הילד.

קודם כול, באמת אנחנו רואים פה הרבה הורים ואנחנו רואים סערת רגשות שהיא סערת רגשות אמיתית. אנחנו רואים פה באמת עיסוק שהוא עיסוק בדיני נפשות.

אני מתחברת לדברים שאמרה חברת הכנסת שאשא ביטון. לא יכול להיות שאנחנו מדברים על איזשהו ואקום בלי לתת מענה. גם אם יהיה איזשהו שינוי, הוא חייב להיות שינוי הדרגתי. לא יכול להיות שבא משרד ואומר, ואני אישית לא קיבלתי מענה על הדבר הזה. יכול להיות שלא הבנתי פה משהו, אבל אני אישית לא קיבלתי מענה על איך אפשר לקבל החלטה שמוציאים סייעות לפני שהשינויים ההדרגתיים שהוסכמו בישיבות הקודמות, שדיברו עליהם, שנכתבו, שהוסכמו בין המשרדים, עדיין לא הוטמעו בשטח. זה לא יכול להיות. זה מצב שהוא בלתי אפשרי בגלל שאנחנו משאירים ואקום שהוא בהכרח מסכן חיים.

את אומרת דברים מוחלטים ואני שואל, מה את יודעת?

אמרתי, אני אישית לא קיבלתי תשובה. אני לא יודעת.

יכול להיות שאין החלטה. את הבנת ממשרד הבריאות וממשרד החינוך שכבר בתחילת שנת הלימודים לא יאושרו סייעות בלי שניתן?

לכן אני אומרת שאני אישית לא הבנתי. אני אשמח לקבל תשובה.

אוקי, תודה.

משרד החינוך יתחיל את זה בשנה הבאה?

לא יודע. חכה, נשמע.

מכובדי, תציג את עצמך.

תודה רבה, אני מאוד מתרגש לדבר בפורום המכובד הזה בפני חברי הכנסת.

לכן אנחנו משתדלים לעשות אותו מכובד ולא לתת לזה להתדרדר למחוזות שיש לנו די והותר מהם בחברה הישראלית.

שמי ד"ר אלון הרשקו, אני מנהל מחלקה פנימית בהדסה עין כרם. אני מומחה באלרגיה באימונולוגיה קלינית ואני מופיע פה בתור מזכיר האיגוד הישראלי לאלרגיה. מייצג את איגוד רופאי האלרגיה בישראל.

ביום-יום שלי אני מטפל בילדים אלרגיים. אני רואה פה ילדים, או שהם היו אצלי או שמזכירים לי מאוד את המטופלים שאני רואה ביום-יום. אני גם שמעתי הדברים הנרגשים שאמר מר פרץ. אלרגיה למזון יכולה לסכן חיים, אבל מעבר לסיכון החיים יש מסביב לזה גם הרבה חרדה והתרגשות וסבל של המשפחה.

אני רוצה להדגיש שני נתונים. נתון אחד זה שחובה מבחינתנו גם להגן על הילדים הגדולים. איגוד האלרגיה תומך בפתרון שיכלול גם ילדים יותר גדולים, וזה מתבסס על הנתון שחס וחלילה רוב מקרי האסונות, הם קורים בגיל של מתבגרים. קודם כול, הילדים בכל הגילאים הם יקרים לנו כהורים וכרופאים, אבל אם אנחנו חושבים - - -

הכלל שילד בגיל 9 חוצה את הכביש, לא יכול לחול - - -

ממש לא, משום שהילדים מתבגרים, אם יש פה הורים למתבגרים, הם לפעמים לא לגמרי אחראים, יוצאים עם חברים לבלות, אוכלים קצת אוכל שאסור.

אתה מדבר על גילאי 14-15?

כן, על גילאי ההתבגרות. חובה שפתרון יכלול גם אותם. זה דבר אחד.
דבר שני, אני רוצה להגיד משהו על מזרק האפיפן. אני מזריק הרבה אפיפן בחיים המקצועיים שלי. כמעט שאין פעולה יותר קלה, מצילת חיים מאשר הזרקת אפיפן. אגב, כשיש אנפילקטיס ממזון, בכל העולם יש רק תרופה אחת שמצילת חיים, וזה האפיפן. כל מה שצריך לעשות זה לפתוח את הנצרה ולהזריק לשריר הירך. כרגע נתתי לכולכם הדרכה איך משתמשים באפיפן. מתי להשתמש ומה האינדיקציה? האינדיקציה היא כשחושדים. פותחים את הנצרה ומצמידים כאן לירך, שומעים קליק וסופרים עד עשר. ככה משתמשים באפיפן.

אם זה לא היה התקף אנפילקטי והזרקתי, פשוט קיבלתי צמרמורת, נחנקתי קצת, שמתי לי מזרק. יקרה לי משהו?

לא. אני לא מכיר שום מקרה של סיכון או סיפור משמעותי מהזרקה מיותרת של אפיפן. כמו שאומר החוק הצבאי המפורסם, כשיש ספק, אין ספק, מזריקים. לא קרה כלום אם הילד קיבל את האפיפן שלא באינדיקציה הרפואית, ולכן אני חושב שאלו שני העקרונות. העיקרון הוא שהפתרון צריך להיות רוחבי, שמגן על כל הילדים. הם יקרים לנו, לא משנה באיזה גיל הם, והדבר השני, שהאפיפן הזה, לא צריך לפחד ממנו. מאוד קל להפיץ אותו וללמד ושהוא יהיה זמין בכל מקום.

תודה רבה, זה היה חשוב, לכן כמשנה תוקף אני באמת קורא לכל הנוגעים בדבר לקדם את חוק האפיפן בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אם זה היה בוועדת החינוך, מהניסיון שלנו, אמרתי זאת, אני אוהב לטפוח לעצמי על שכם לפעמים אם אתם לא עושים זאת, הצבת מכשירי החייאה במוסדות החינוך עבר תוך הסכמת כל הצדדים, ללא חרדות וללא חששות. היינו מעבירים גם את החוק הזה. אני מקווה שזה יעבור בזמן הקרוב. אני חושב שזה חשוב.

עמותת יה"ל.

תודה רבה. ברשותכם, אני אתייחס רגע לדברים שאמר ד"ר הרשקו, ותודה רבה לך על ההקדמה. באמת הרמת לנו. רצינו לדבר על הילדים היותר גדולים. לצערי אף אחד במשרד החינוך או במשרד הבריאות או מישהו אחר שיכול להיות אמון על הנתונים האלה, לא יודע עד היום לספק נתון אמיתי, מספרי, כמה ילדים אלרגיים יש בתוך מערכת החינוך. לפי ההערכה שלנו אנחנו מדברים על בערך 50,000 ילדים בתוך מסגרות החינוך, מתוכם בערך 18,000 עד 20,000 ילדים בתוך הגנים. זה אומר 30,000 ילדים בגילאי בית ספר ואילך, וגם הם צריכים לקבל מענה. חברת הכנסת שאשא ביטון אומרת תמיד, ילד לא אלרגי שעתיים ביום וילד גם לא מפסיק להיות אלרגי בכיתה ג' לצערנו, וגם הם צריכים לקבל מענה. הוא גם אלרגי בכיתה י"ב. זה חד משמעית.

אני חוזרת עכשיו אחורה לדברים שדיברו כאן לפניי. אנחנו הכנו מצגת מאוד מפורטת. היא נמצאת על שולחנכם.

אם כבר העלית את זה, אני הייתי רוצה הפעם לשמוע את העמדה שלך ואני מאמין שכארגון יש לך ניסיון.

נכון.

לפי המידע שלך המקצועי, עד איזה גיל - - -

במקום לשלוח 400 הודעות, היו שולחים את המצגת.

כן. זה אתם אחראים על ה-1,000 מיילים?

אני לא אישרתי מצגת. לו היית משרד הבריאות ואין שום מגבלה, עד איזה גיל את חושבת שצריך לאשר מלווה?

מי זה אליסף?

אני.

למה אתה מפוצץ לנו את המייל?

תכבד אותנו.

מה הפואנטה של זה? מה, זה ייצור אמפתיה יותר גדולה?

אני אוהב את אלה שמתקיפים. ארגוני הימין הקיצוני הפסידו אותי בגלל ההתקפות האלה. ארגוני הסביבה האקטיביסטים הפסידו אותי במאבקים שלהם, וכנ"ל כל מי שמגייס קהל מעודדות, אוטומטית אני ננעל, כי אני אוהב לקיים דיונים אישיים לעומק. השב"כ, פרשת קו 300, לחץ פיזי מתון סביר. מעבר לזה, ממאיס.

אפשר עוד שאלה?

בבקשה.

את נתת פה מספרים של עשרות אלפים. מה את מגדירה ילד אלרגי?

כל ילד שהוא סובל מאלרגיות למזון ויש לו אפיפן.

שחייב אפיפן, לא נגיד ילד שיש לו אלרגיה שלא מצריכה - - -

עד איזה גיל הסייעת?

ברשותך אדוני, אני חושבת שהשאלה היא אחרת ואני אסביר גם למה. הסיפור פה הוא לא כמה זמן צריך להיות סייעת, למה? כי היום מוסדות החינוך למעשה הם סוג של מערב פרוע.

אז תמשיכי, את לא צריכה לתת לי תשובה. תמשיכי, אל תיתני לי תשובה. קיבלתי אותה.

סוג של מערב פרוע שלא נעים לי לומר, עם הסייעות ובלי הסייעות, לילדים האלרגיים אין מענה במערכת החינוך. אמרה פה קודם הגברת עירית ליבנה, נציגת משרד החינוך, שמשרד החינוך שולח אותה לכל הדיונים האלה, והיא באמת אישה עם המון ידע והמון ניסיון, אבל לצערי הרב מי שמקבל את ההחלטות האלה זה בסוף לא היא, זה המנכ"ל והשר ששתיקתם בחודש האחרון היא לא פחות ממקוממת והיא מהווה לא פחות מהפקרה של הילדים שלנו.

תודה. תקשיבי טוב, גם אם ישבה פה עירית ליבנה, היא אמרה בקול צלול וברור שחוזר המנכ"ל בא כחלוץ לפני המחנה להתחיל לדבר שפה אחרת, ואמרה בקול צלול וברור, השינוי, אם ייעשה, ואני אומר לכם, ייעשה, אבל ייעשה רק בשום שכל תוך אחרית מלאה, כי באמת אף אחד לא יכול לקחת אחריות, ואין צורך להגיד רוצחים ולהצביע באצבע מאיימת. אף אחד לא יקבל החלטה כזו. אני לא חושב שיש מאן דהוא שמתנדב לקבל החלטה כזו בלי שנעבוד לפי ההנחיות הברורות, ואני מודה למשרד הבריאות. הדי.אן.איי של משרדי הממשלה, כשזה לא נוגע לי, אני לא קופץ לבריכה, ופה משרד הבריאות כנראה גם בגלל ההליך הבג"צי שהיה, נכנס לתהליך והוציא עמדה ברורה עם הנחיות ברורות, ואומר כן בקול ברור וצלול. ד"ר ליזה, אם הייתה עשויה מחומר של נבחר ציבור, היא לא הייתה אומרת את עמדתה בכלל בנושא הסייעת המלווה, הייתה רק אומרת, ההנחיות שלנו הן א', ב', ג', ד'. ה-א', ב', ג', ד' היא סביבה נקיה, הגברת המודעות, חד משמעית, הדרכה מקצועית ייעודית, חד משמעית, וקיבלתי ממך את התשובה הזו ואני שמח, לכן אמרתי, את פטורה מלתת לי תשובה.

מה שטוב במדינה שלנו, בדמוקרטיה הכי חזקה באזור הזה וכמעט בעולם, שגם הרהורים בקול, מתעורר דיון ציבורי וזה טוב שיש דיון ציבורי וצריך לומר זאת, שאם לא היה הבג"צ ואם לא הייתה מגבלה תקציבית, ומצד שני גם הגזמה בקטע של הצמדת הסייעות, יכול להיות שאנחנו בידיים שלנו, בדאגה הזו לילדים היינו פושעים בילדים אחרים, כי הסביבה לא מוכנה, הכשרה מקצועית אין וסייעות לא יאושרו בכל מקרה, ויכול להיות שמי שהיה לו כוח ורשות מקומית חזקה והגיע בזמן, יקבל סייעת, וכאלה לא יקבלו, ונמצא את עצמנו עם טרגדיות כמו שהיה בדיון הקודם, על ילדים אלרגיים. שמענו פה סיפור של אימא, סיפור מצער, ויש הרבה כאלה, אז אני חושב קודם כול, זה שיש דיון ציבורי, הוא חשוב. אני לא אתחבא מפני אף אחד. אליסף, אתה יכול גם אתה וגם ארגונים אחרים לשלוח כמה שאתם רוצים מיילים. זה לא מדגדג, כי מתי אתה אוהב לקרוא? איך מחברים ספר? תשאל את אלה שכתבו ספרים. נותנים לך עשרה עמודים ראשונים מעניינים, מרתקים, מגרים לך את הסקרנות עד הסוף, מכניס לך בדרך את כל - - -

לא עונה.

אל תענה. גם אם היית רוצה לענות, הייתי משתיק אותך. בגדול, צריך להיות ענייני, צריך להיות אמיתי. איש ציבור שלא עושה את עבודתו בצורה הזו, הוא חוטא לציבור. פופוליזם, מה לעשות, אני מנסה להתקלקל ב-15 שנה שאני בבניין. זה לא מצליח. אני לא אהיה פופוליסט ואם צריך לומר להורה, עם כל הסכנה ועם כל החרדה שלו שהיא לגיטימית, ואף אחד לא יכול להיות איתו, ועם המחזות האלה הקשים והנוראים שמשאירים צלקת אפילו נפשית, צריך לומר לו, כן, כי גם רופא מנתח אומר לאבא, שמע, אין ברירה, אני הולך לפתוח לו את הבטן כדי להציל את הילד, ואנחנו רוצים להציל את הילדים ולעזור לילדים האלרגיים, לכן לבוא לדיון הזה לפחות כמונו, בידיים נקיות, בנפש חפצה ולהוציא את המוצר הטוב ביותר.

אנחנו לא ניתן לאף אחד פה לקבל החלטה שעניינה רק כסף. אם זה ירגיע אתכם, אנחנו לא ניתן לאף אחד לקבל החלטה שעניינה כסף, אבל כן, אף אחד לא ימנע מאיתנו לקבל החלטה שמה לעשות, סליחה, אני מתנצל, שהיא גם עושה שום שכל ומנהלת את תקציב המדינה בצורה אחרת ומביאה תוצאה יותר טובה. אני לא מתנצל על זה. תודה.

יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

אני מוכרחה לומר משהו לדבריך. אני רוצה שאתה תדע, בכל השיחות שהיו עם ההורים, ההורים לא מתעקשים שתהיה סייעת כסייעת. הם מתעקשים על מענה מיטבי, כי הסיפור פה הוא כבר מזמן לא כסף. הסיפור הוא חוסר הנכונות של גורמים בתוך מערכת החינוך שהם לא משרד החינוך, אבל משרד החינוך מפחד מהם, לקבל אחריות, כי מה לאחריות ולמערכת החינוך? כבר מזמן זו מילה שמלחיצה אותם וזו הסיבה שאנחנו לא מסוגלים להתקדם למקום שאנחנו בעצם רוצים, כי כבר לפני כמה חודשים אנחנו אמרנו מה צריך להיות שם בתוך המערך הזה. יכולנו להגיע לשנה הקרובה ערוכים וללא סייעות ומשרד החינוך מפחד לקחת אחריות.

להגיד לך את האמת? בואי תקשיבי. לא רציתי לומר את זה. אני קיימתי פה שולחן עגול עם לא מעט דיונים ובשיתוף ההורים, זה להערה שנאמרה קודם על ידי אמיתי שוחט. היה פה שולחן עגול בסוגיה הזו של הילדים האלרגיים.

נאמרה לחיוב.

לחיוב, אמרתי. בנושאים אחרים אמרת לא לחיוב. אני הבנתי אותך, אז למה אתה מתקן אותי? לא צריך להסביר לי פעמיים. ורצינו, לצערנו הרב לא הייתה פתיחות מצד ארגוני המורים השונים, בצדק. אני לא בא ושופט אותה. לא הייתה. יש כאן פתח של תקווה להביא את ההסדרה שכולנו רוצים אותה. כולנו רוצים להיות שקטים שהילד שלנו נמצא בסביבה בטוחה בבית הספר, לפחות כמו בבית. אני מכיר הורים כאלה שרוצים שיהיו בטוחים בבית הספר יותר מהבית, אבל זה לא הדיון.

גבירתי, תשלימי בקצרה, כי אני רוצה לתת לחברי הכנסת והזמן אוזל.

רוצה להשלים בשני משפטים. בשנת 2009, אז נולדו הסייעות, ישב מנכ"ל משרד החינוך בוועדת החינוך, כמו זאת, די דומה, ואמר, אתם יודעים מה? אם המורים לא מוכנים לקחת אחריות, אין לנו ברירה, נשים סייעות. מה השתנה מ-2009 ועד היום? שום דבר לא השתנה. אף אחד לא מוכן לקחת אחריות.

חיכו ליעקב מרגי וליפעת, מה את רוצה?

חרדת הקודש שמצופה ממערכת החינוך ומהאנשים שנמצאים כל היום עם הילדים שלנו, חרדת הקודש לחיים שלהם כבר לא קיימת כנראה, כי שום דבר לא השתנה בשטח.

יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

ההסתדרות לא מייצגת את המורים. אני חייבת להגן על המורים בשטח. יפה בן דוד לא מייצגת את מה שהמורים בשטח חושבים ועושים היום.

תודה.

יפה בן דוד הוציאה השבוע מכתב למנכ"ל משרד החינוך וכתוב בו שחור על גבי לבן, עדכנת אותנו במסגרת הדיון שעשינו, כי בשום מקרה האחריות לא תוטל על עובדי ההוראה.

ארגון עובדים, מה את עושה? לגיטימי. תודה, גבירתי.

אני רק רוצה שהילדים שלנו שמגיעים כל יום לבית הספר, לא יהיו במקום שבו אף אחד לא אחראי לביטחון שלהם ולשלומם, שהם יחזרו הביתה בשלום.

תודה. אודליה אלבו, העמותה הישראלית לאלרגיה למזון.

תודה על רשות הדיבור, יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת יעקב מרגי. אני אגיד לך במה נפשנו חפצה.

מי את?

יושבת ראש העמותה הישראלית לאלרגיות למזון, אודליה אלבו.

נפשנו חפצה במתן מענה רפואי לכלל הילדים, לא לחלק, מגן ועד י"ב. שמעתי את פרופ' הרשקו ואני רוצה רק לחדד, כי אני מסכימה שצריך להתייחס גם לילדים הגדולים, אבל אי אפשר לצפות מילד שחווה שוק אנפילקטי לטפל בעצמו, וזה נכון גם למשרד החינוך ומשרד הבריאות שחוזרים ואומרים שילד הוא גדול והוא מודע ויש לו את היכולת להבין של סביבות האלרגניים, אבל יש ילדים שמגיבים. זו לא תגובה שמגיעה אולי לסכנת חיים, אבל הם מפתחים תגובה עצם נוכחות האלרגן באוויר, וזה משהו שצריך עליו את הדעת, אז גם אם יש ילדים היום לא רק ביסודי, בחטיבת הביניים ומעלה, הם ילדים שהם גם נמצאים בסיכון לא פחות כמו שאמרת, והמערכת מתעלמת מהעובדות האלה, ומאוד חשוב לי, ותודה שאמרת את זה כאן ושזה נשמע בפרוטוקול.

אני רוצה להתייחס לנושא של אכיפה ופיקוח על חוזר מנכ"ל. להזכירכם שהחוזר הזה קיים בשטח כבר שנה שלמה. אנחנו שותפים לכתיבת החוזר, הארגונים, העמותות. אנחנו מברכים על החוזר. החוזר הזה הוא באמת טוב, אבל שנה שלמה הוא לא היה מיושם, ואני רק רוצה לומר שיש מנהלים שאפילו לא מודעים לקיומו. אני מצאתי את עצמי בהרבה מקרים במצב שהגעתי למנהל בית הספר יחד עם החוזר שאני הדפסתי, והייתי צריכה למרקר את מה שאני צריכה להתייחס אליו, אם הילד אלרגי לאגוזים או לבוטנים, כדי שבאמת ידעו להיערך.

כמה הורים את מייצגת?

אני אדע לתת לך תשובות. יש לנו מי שמנהל.

את הארגון הגדול? הקטן?

אנחנו, שני הארגונים.

זאת עמותה, זה בכלל לא ארגון.

יש שתי עמותות.

יש שתי עמותות. יש את עמותת יה"ל ויש את העמותה הישראלית לאלרגיות למזון.

אפשר לקבל נתונים? אנחנו מדברים מול הרבה אנשים. יה"ל מייצגים באחוזים, כמה?

אין מזכר. איך תמדוד את זה, מאיר?

אדוני, אנחנו אפילו לא יודעים כמה אלרגיים יש במדינת ישראל.

מאיר, אתה נכנס באמת למקום שלא - - -. עומדת להם הזכות להתאגד.

אנחנו נרים את זה להנחתה. אנחנו נבקש לדעת כמה אלרגיים יש במדינת ישראל, מינקות ועד זקנה. אין נתונים. זה תקציבים.

התחלנו ואמרנו לגבי הנושא של הפיקוח. אמרה הגברת עירית ליבנה שהחוזר מחייב, אבל הוא לא באמת ככה בשטח. יש פער ענק בין מה שנאמר כאן, שהכוונות הן טובות ואנחנו מברכים, למה שבאמת מיושם. כשאנחנו באים לאנשי צוות החינוך ואנחנו אומרים להם, אתם חייבים, אומרים, לא נכון, זה חוזר, הוא לא מחייב אותנו, הוא בגדר המלצה, ואם הוא המלצה, אני אעשה מה שנראה לי לנכון. אני לא אתמודד מול הורים שאינם אלרגיים ואני אחייב אותם לעשות ככה או ככה.

דבר אחרון, דיברנו כן על מגבלה ועל תקציב ועל כסף. למגבלה התקציבית יש מחיר, אבל לחיים של הילדים שלנו אין? ובאמת צריך לקחת את זה ולקדם את זה צעד אחד קדימה. תודה רבה.

אין ספק. חברי הכנסת.

אני קודם כול רוצה להתייחס לדברים שאמרת, בשתי דקות כדי שכולם ידברו.

חוזר מנכ"ל, קודם כול, הוא לא המלצה. חוזר מנכ"ל זה מסמך מחייב. גם אני עבדתי במערכת החינוך לפני שהגעתי לכנסת, גם מאיר שניהל בית ספר, גם יפעת. כולנו פה מלמלנו בשקט שזה לא נכון. אם יש מנהל שספציפית אומר לך שזו המלצה, את מוזמנת להגיש תלונה, אגב, גם לחברי הכנסת על אותו מנהל ספציפי, אבל בואי לא נשפוך את התינוק עם המים ובואי לא נאמר שכל מנהלי בתי הספר, וזה לא נכון, רואים בזה המלצה.

לא אמרתי כל מנהלי בתי הספר, אמרתי שקיימים.

אם יש לך בעיה ספציפית עם מנהל, תפני אותה לכאן. זה אחד.

לא, היא לא ספציפית.

הערתי לגופו של עניין וכמובן אנחנו יכולים גם לשמוע אם יש בעיות מול מנהלי בתי ספר. בשביל זה אנחנו פה.

עכשיו אני רוצה להגיד לך רגע משהו. אנחנו איתך, אל תתבלבלי. אני חושבת שגם העבודה שאת עושה היא עבודה נהדרת, ודיברת לעניין ודיברת יפה, ואני מכירה את זה מהבית. לא מכירה את האלרגיה, לא מכירה את המזרק לשמחתי, אבל אני מודה שגם במשפחה שלנו יש שתיים שרגישות לבוטנים ברמה של סכנת חיים, ואני אומרת בכנות, אני לא מצליחה להבין מאיפה ההחלטה הזאת. אני לא מצליחה להבין למה משרד החינוך לא נמצא פה. הנה, אני רואה שהגיע נציג של הסתדרות הרופאים. עירית ליבנה היא לא משרד החינוך. היא לא כל משרד החינוך. האמת, שאחרי ששמעתי את הבן אדם פה מדבר על רצח ורצח, כשיפעת בהתחלה דיברה על האיומים ברצח, אמרתי לעצמי, מה העניינים, כאילו איך זה יכול להיות, אבל אחרי שהוא דיבר - - - .

אני רוצה להגיד, יש עוד אנשים, ואת אמרת את זה בצורה מאוד מדויקת. יש עוד אנשים שצריכים לבוא ולתת פה את הדעת. לא יכול להיות שאתם מטיחים את כל התותחים הכבדים. אגב, זה כמו שלא יכול להיות שאתם מפוצצים לנו את המייל ב-500 הודעות.

מה מפריע לך? אני לא מבין.

לי זה מפריע, אדוני, ואני אגיד את זה, וזה מפריע למאיר כהן. עזבו את זה שלא קוראים. זה לא יאה.

הדרך להוביל את המאבק הזה, זה לבוא ולשתף אותנו, ודיברת לעניין ואנחנו אתכם.

תודה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה אדוני.

אדוני היושב ראש, ואני רוצה לפנות לגבירתי מיה"ל ולהורים. א', לפחות אני ועוד חלק מחבריי ובוודאי יושב ראש הוועדה, אני יודע מה עמדתו, אני תומך שלכם, אבל הוועדה הזאת באמת עושה דיונים כל כך רציניים וכל כך ענייניים.

ניהלתי בית ספר 30 שנה. התפיסה שמשרד הבריאות מנסה, וזו תפיסה שקיימת אגב בכל אירופה, של לייצר סביבת מוגנות, בעיניי, כמנהל בית ספר 30 שנה וכראש רשות שמהיקב ומהגורן השיג תקציבים, אינה תחליף לסייעת צמודה לילד שיש לו בעיה רצינית. אגב, אני מתנגד להצעה של הסתדרות המורים שאם יוסיפו כסף לסייעות, אז זה ימלא את החסר. יחד עם זה, אני מבקש לדחות בנחישות את זה שאתם תוקפים את כל המורים ואת כל מערכת ההוראה.

יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

לא, בכלל לא.

כך זה נשמע מדברייך.

יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

לא, לא, לא, רק את ההסתדרות, לא את המורים. היא לא מייצגת את המורים.

יש עשרות אלפי מורים שגם כשאין להם הכשרה לכך, הם זהירים מאוד בבריאותם של התלמידים, והמורים האלה הם בדיוק אלה שזועקים לעזרה ואומרים, אנחנו מוכנים לשלב את הילדים, זאת חובתנו, אבל אנחנו צריכים שבאמת חוץ מאיתנו, עוד מישהו ייקח אחריות. להערתי, זה דבר שצריך להיפתר, אדוני, במשרד הבריאות ובמשרד החינוך. לא צריכים לגלגל את זה לפתחם של ארגוני הורים. אם הילד הוא אלרגי, חייבים לספק לו מרחב בטוח בתוך מוסדות החינוך, ואת זה אפשר לעשות רק בלקיחת אחרית, ואת צודקת, בלקיחת אחריות של משרד החינוך. תודה.

תודה, מאיר. תהילה, בבקשה.

אני תהילה, אני אימא לילד אלרגי עם אלרגיה מסכנת חיים, לבוטנים. כרגע במעון. אנחנו עתידים לעלות לגן עירייה, אבל אני חייבת להציג לכם קצת את השטח.

זה נחמד ויפה שיש חוזר מנכ"ל. אני לא אגיד פריפריה או לא פריפריה, מודעות או לא מודעות, אבל אני יכולה להגיד לך שבמקום שממנו אני באה, הורים במפורש, עם כמה שיש לי עזרה מהגננות ומהסייעות שהן מקסימות, אבל הורים במפורש אומרים לי בפנים, תהילה, לא מעניין אותי שיש לך ילד אלרגי. זה לא מעניין אותי. מי את כאימא? למה אני צריכה לסבול שיש ילד אלרגי בגן? וזה תשובות וזה מלחמות יום-יומיות.

מי אומר את זה?

הורים אחרים.

רבותיי, חשוב שתיאמר העמדה הזו פעם אחר פעם, כי אנחנו הולכים לקראת שינוי השיח. תקשיבי לי, אני גר בדרום לידך. אין יום שאני לא חווה את אותם נהגים פרועים שחותכים אותי במרחק של מטר מימין. גם הם היו רוצים שלא יהיו חוקים במדינת ישראל ושהם יעשו מה שהם רוצים, ואני עושה את זה באותה הקבלה לאותם הורים שלא אכפת להם מהילד שלך, אבל מה לעשות, יש פה ריבון וכשהוא יחליט, רק שהוא ידע להחליט בצורה נחרצת, מקצועית, עם מתן מענים, אנחנו לא נהיה, סליחה, אני ידוע כאדם עדין בהתבטאות שלי. אנחנו לא נראה אותם ממטר, את אותם הורים שלא מוכנים לתרום מעצמם.

אבל איך אתם יכולים לדחוף את זה?

אנחנו נאכוף את זה. זה התפקיד שלנו. מדינה שלא יודעת לאכוף את החוקים שלה או את הנהלים שלה, תסגור את הבסטה.

המנהלת בעצמה, היא באה לצורך העניין ואומרת לא להגיע עם חטיפים, והיא מאוד נחרצת ומאוד מודעים לעניין, ובכל זאת מגיעים הורים, אימא, אבא של שבת, יש דברים נורא מוגדרים. מבחינתם זה רק עלול להכיל בוטנים ולא מכיל. אני אומרת, באותה מידה, זה רק עלול להרוג את הבן שלי, זה לא בטוח יהרוג אותו.

עלול זה כסת"ח שכולם מכירים. אני מכירה את זה גם מהצליאק. עלול זה כסת"ח של התעשייה.

עלול זה כסת"ח, אבל הילדים שלנו - - -

אני חיה עם העלול הזה כבר עשר שנים.

תודה. חבר הכנסת אורי מקלב.

אדוני היושב ראש, אני עדיין נשאר בהרגשה שלי לאחר לא מעט דיונים בנושא הזה, שלפני הוויכוח המקצועי שלנו, אנחנו צריכים להחזיר את האמון של ההורים במערכת. על זה אנחנו צריכים להשקיע. בסופו של דבר אי אפשר לקחת אפילו ממני את ההרגשה שהמניע לתהליך המקצועי היה כלכלי. בתוך התהליך אנחנו רואים גם בריחה מאחריות. שני הדברים האלה, זאת הבעיה שלי המרכזית. השולחן הזה הוא שולחן נכון, אבל בסופו של דבר להחזיר את האמון של ההורים, צריכות המערכות המקצועיות להשקיע בזה. זה לא דבר שעושים בקלות.

הנושא של החשש והדאגה של ההורים צריך להיות חלק מהתהליך. הדאגה של ההורים זה חלק מהבעיה, מכיוון שזו דאגה אמיתית ולא דאגה שאין מאחוריה שום דבר, ולכן בתהליך הזה מה שהיה צריך הרבה להשקיע בעניין הזה, זה להחזיר את האמון, ואמון, יש דרכים להחזיר אותו. שקיפות מלאה בתהליכים - - -

שקיפות ציבור!

בשיתוף ההורים. אני אומר לך שאם אנחנו באמת ננחה אותם ככה, הדיונים שלנו יהיו אפקטיביים אחרי זה הרבה יותר.

מסכים איתך. תודה.

ישראל אליסף ולאחר מכן קארין אלהרר.

דבר ראשון אני רוצה לענות לאלה שבאו בטענה לגבי המיילים. הפגנה זה דבר חוקי במדינת ישראל. זה חלק מהדמוקרטיה. ההורים שלחו לכם מיילים, לא אני. אמנם השם שלי מופיע שם, אבל זה לא אני שלחתי, אלא אלפי הורים.

מישהו קרא את זה בכלל?

אם אתם מזלזלים בהורים שפונים אליכם, זכותכם.

אף אחד לא מזלזל. להיפך, באו לכאן כדי להתייצב בשביל ההורים ולמענם. אנחנו ממש לא מזלזלים בהורים. אנחנו מזלזלים בהתנהלות שלך.

אוקי, זו לא התנהלות שלי, זו התנהלות של אלפי הורים.

כן, רק השם שלך שם.

ישראל, אתה מדבר למהות, אתה לא משיב לחברי כנסת.

אוקי, בסדר. אחרי זה אני אענה במייל.

תענה להם במייל מה שאתה רוצה.

קודם כול, אני חושב שדבר אחד שלא נאמר, להגיד תודה לשני יושבי ראש הוועדה על ההתחשבות בעשרות של האנשים שפה ולעשות את הדיון, דיון משותף. זה לא דבר מובן מאליו, אז קודם כול תודה. זה יכול היה לפגוע בהרבה מאוד אנשים.

מתי יש הפגנה ליד הבית של השר בנט?

אל תדאג. עכשיו אתה יודע מה? הרמת לי להנחתה.

בוא אני אגיד לך שלא הרמתי לך להנחתה. יש התארגנות כבר.

אני יודע, אבל הרמת לי להנחתה כי אתה באופן אישי הרבה פעמים אמרת פה לנציגים של ועדי ההורים שבלי מאבק שום דבר לא ילך.

מחיתי על המיילים? תשלחו כמה שאתם רוצים. אתם מאבדים אותי. זהו.

אני מייצג הורים כבר הרבה שנים. מכירים אותי פה. מה שהולך פה זה טירוף מערכות. קודם כול זורקים החלטה ואחרי זה מבינים את המשמעויות שלה. אין פה שום היגיון, אין פה שום דבר. יפעת דיברה על זה ששנה וחצי מביאים את המערכת להחלטות ופתאום זורקים החלטה.

אם היה ילד שמת השבוע מאלרגיה במזון, חס וחלילה, הדיון הזה בכלל לא היה מתקיים.

יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

מאיפה הבאת את ההנחה הזו? אנחנו יושבים פה כבר שנה וחצי. די, זה נמאס לי כבר מהפוליטיקות של כולכם. נמאס לי.

אני לא יודע כמה אנשים פה טיפלו בעצמם בשוק אנפילקטי. הרופא כן, אני לא יודע כמה אחרים. אני אישית טיפלתי לא בבני אדם, בחיות. זה מה שאני עושה למחייתי, לפרנסתי, נותן חיסונים לבהמות. כשיש אחת ל.. שוק אנפילקטי, אני גם מטפל. לא רק מטפל, גם עושה הנשמה מפה לפה לכבשה. ההרגשה שלי, שאני כעובד ציבור מרחם על כבשה שלא תמות כתוצאה משוק אנפילקטי, ופה משרדי הממשלה, לא אכפת להם מחיים של ילדים.

אמרת. תודה.

חברת הכנסת קארין אלהרר.

תודה רבה. אני רוצה להודות ליושבי הראש של הוועדות.

מקודם ישב כאן חבר הכנסת אורי מקלב. אני זוכרת לפני שבע שנים, בזמנו הייתה רק עמותת יה"ל. אורי מקלב היה יו"ר ועדת פניות הציבור והגענו עם הנושא הזה - - -

אני רציתי לדעת, לפני שבע שנים מה את היית?

אני הייתי מנהלת הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות. אז אני אומרת, זה לא נושא חדש. אף אחד לא קם בבוקר וגילה שיש ילדים אלרגיים. אף אחד לא קם בבוקר והבין את הצורך. נכתב חוזר מנכ"ל שאני חוזרת ואומרת את שאמרו חבריי, הוא הנחיה מחייבת, הוא לא בגדר המלצה, הוא לא בגדר אם בא למישהו, הוא בגדר חובה.

היה פה תהליך שבחלקו הייתי שותפה. באמת גם הוועדות וגם שולחנות עגולים והתחלנו להגיע למשהו. באו המשרדים, זרקו הכול, אמרו, פוס, לא משחקים יותר, לא יהיו סייעות.

יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

לא, זה רק משרד החינוך.

אז אני אומרת, משרד החינוך, בעיניי זו טעות.

בסופו של דבר מי שהוציא את ההוראה זה משרד החינוך. אני לא מקבלת את הדבר הזה שהשמירה על הסביבה היא הפתרון. היא פתרון לחלק, אני מסכימה. היא לא פתרון לכול. אם מישהו חושב ככה, הוא טועה ומטעה, ואם העניין הוא עניין תקציבי, אוי ואבוי למדינת ישראל. אוי ואבוי למדינת ישראל אם זו הנקודה. אני לא מאמינה שזו הנקודה, ואם זאת הנקודה, צריכה לקום קול צעקה גדולה, כי זה לא יעלה על הדעת, ואני מבקשת מחבריי היקרים ומיושבי הראש של הוועדה. תראו, אי אפשר לקיים דיון ועוד דיון ועוד דיון. מגיעים הנציגים שאני מאוד מעריכה, עירית ליבנה. היא באמת הייתה מהחלוצות, הייתה בכתיבת חוזר המנכ"ל, אבל מי שצריך לשבת כאן זה מנכ"לי המשרדים, ומצידי השרים, ודבר לא פחות חשוב מכל דבר אחר, אי אפשר להתהדר ברפורמות, בקידום, ולהשאיר את הילדים האלה מאחור.

תודה. אני שמח שכיוונת לדעת גדולים בפתיחה.

אני מתנצלת, לא הייתי.

אני רוצה לשמוע האם סביב השולחן יש ילדים או ארגונים של הגיל הרך, לידה עד גיל שלוש.

אני הורה לילד בן שנה.

מה קורה במעונות, את יכולה לספר לי?

אני קודם כול רוצה להראות.

אל תראי לי. תדברי.

אני חושבת שיש אנשים שלא ראו וזה חשוב להראות. זה ילד שמת לי כמעט בידיים.

תציגי את עצמך בבקשה.

קרן רז. אני עורכת דין במקצועי, אבל אני גם אימא לילד בסכנת חיים. הוא אלרגי לבוטנים, שומשום וביצים.

גילינו את האלרגיות הקשות האלו ברמה מסכנת חיים, כמובן שהוא עם מזרקים והכול, ממש בהתחלה כשהוא התחיל טעימות של מזון. אני לא יודעת, אולי הוא אלרגי לעוד דברים שאני כבר בחששות.

מבחינת סדר יום, זה קשה לכולם כמובן.

הוא נמצא במעון?

אני עכשיו בהתנהלות עם מעון. לא רוצים לקחת אחריות, כי זה פרטי. כרגע הוא נמצא איתי ועם סבתא בבית.

למה? את רוצה לשים אותו במעון?

בטח שאני רוצה.

ומעונות יום לא מקבלים ילדים אלרגיים?

הם לא מוכנים אפילו לתת פנסטיל במידה ויש חשש למשהו. אני לא מדברת אתכם על זריקה, שזה דבר, אין מה לעשות, רגעי. אז אני בתקשורת כל הזמן עם אנשים. אני שמה אותו כמה ימים. מפחדים שהוא ילך לגעת בביצה, סתם לדוגמא. בוטנים, אני לא יודעת, עלול להכיל. זה קשה.

גבירתי, תודה. יש פה ויצו? בבקשה.

אני לא מדברת על ויצו, אני מדברת על גנים פרטיים שהם לא יודעים מה לעשות עם זה.

בבקשה, אורלי.

שמי אורלי, אני מנהלת מעון יום בויצו ומייצגת פה את כלל העובדים בארגון שלנו, את כל אנשי הצוות. זה מטפלות, מבשלות ומנהלות. אני בטוחה שאם היו יושבות פה חברותיי מנעמת, הן היו מצטרפות למה שאני מנסה להגיד עכשיו.
אנחנו מקבלים ילדים מגיל שלושה חודשים עד שנתיים ושמונה, תינוקות, אין מה לומר.

ילדים אלרגיים, איך אתם מתייחסים? באנו לדיון על ילדים אלרגיים.

ילד עם אלרגיה קשה עד היום הגיע עם חוות דעת של הרופא ועם סייעת רפואית.

יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

לשעתיים.

לא, היו ילדים שגם היה להם שש שעות. זה תלוי במה שאישרו להם.

יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

אין - - -

לא, אל תגידי לי אין חיה כזאת.

יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

בגלל זה לא רציתי להיכנס לזה בכלל.

מה שאני רוצה לומר, א', אנחנו בגילאים האלה, כמו שאמרה פה האימא, לא תמיד יודעים שילד בכלל אלרגי, ובפעם הראשונה זה קורה במעון.

דבר שני שאני רוצה להגיד, מכל הסיפור, הזרקת זריקה זה הדבר הכי קל שאפשר לעשות. מה דורשים מאיתנו? אני הייתי בהכשרה שאני לא קוראת לה הכשרה. לפחות ראיתי מה הביאו. אני לא יודעת של מי הייתה ההכשרה, זאת אומרת מי כתב את ההכשרה. דורשים מאיתנו לא לתת לילדים להתחבק, לא לתת לילדים להתנשק, לא לגעת בבגדים. אנחנו מדברים על אלרגיה מסכנת חיים. לא לגעת בבגדים, לוודא שכל הזמן רוחצים ידיים, שהוא יישב לאכול בצד, ומי אמור לעזור בזה? גם ככה אנחנו קורסים מבחינת התקינה במעונות.

יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

אני רק תוהה איפה הייתם כל השנה? נעמת היו בכל הדיונים, דיון אחר דיון אחר דיון.

תודה. הדיון כאן הוא כדי להגיע בסוף לתכלית הראויה, שמשרד החינוך לא ייצא לשום שינוי בלי שיהיו התנאים הנאותים.

בבקשה, גבירתי.

שמי ליאת, אני אימא לילדה אלרגית. עד גיל שלוש ישבתי איתה בבית. אחרי זה סייעת בעירייה. אני גם סייעת לילד עם אלרגיה מסכנת חיים, לחלב. אני אתמול הצלתי לילד הזה את החיים. הוא קיבל התקף אנפילקטי. הוא לא אכל כלום. הוא הלך לשטוף פנים כי הוא היה עייף.

בן כמה הוא?

הוא בן שבע. שלחתי אותו לשטוף ידיים. הוא חזר כשכל העיניים שלו דומעות. אמרתי לו, למה אתה בוכה? הוא אמר לי, אני לא בוכה, והעיניים שלו עם בצקות. עניין של דקות. מורה לבד לא יכולה לשים לב לדברים האלו.

תודה.

הוועדה מודה לכל מי שהגיע לדיון, לכל מי שיזם את הדיון, הוועדה המשותפת לזכויות הילד ולוועדת החינוך.

אני קורא, א', למשרד הבריאות, לצד ההודעה שנכנסתם לתמונה והבעתם את עמדתכם המקצועית, לקבל לידי הוועדה את אותה תוכנית הכשרה ייעודית לצוותי חינוך ולמסגרות חינוכיות. אמרת שזה קיים, אני אתן לך שלושה שבועות מהיום.

אני קורא למשרד החינוך, לעת עתה, עד שלא נגיע לתוכנית מסודרת של הכשרה של הצוותים, כולל הנהגה מוחלטת של סביבה בטוחה לילדים אלרגיים במערכת החינוך, שזה כולל לא רק הנחיה בחוזר מנכ"ל, ואני מסכים עם מי שאמר שאין אכיפה על חוזרי מנכ"ל. חוזר מנכ"ל הוא לא המלצה, ומי שאומר לנו את זה פעם אחר פעם אחר פעם, זה דווקא נציגי המשרדים. כשאנחנו רוצים לחוקק, אומרים, חוזר מנכ"ל הוא לא המלצה, הוא הנחיה חד משמעית. תוכנית בקרה ואכיפה. עד אז אנחנו קוראים למשרד החינוך לא לשנות שום הסדר בסוגיית הסייעות.

תודה רבה. אנחנו נקיים ישיבת מעקב לאחר שנקבל את ההנחיה ואת התוכנית.

זו ההזדמנות גם להודות לגברת אודליה אלבו על הצעת החוק לסביבה נקייה מאלרגנים, שתקודם במערכת החינוך.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.