פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



52
הוועדה לזכויות הילד
05/06/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 221
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, כ"ב בסיוון התשע"ח (5 ביוני 2018), שעה 11:00

הפיקוח והבקרה על מוסדות החינוך במגזר החרדי

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר
ינון אזולאי

יעקב אשר

יוסף גולדרינג - מפקח כולל מחוז חרדי, משרד החינוך

אלימלך פופר - מפקח כולל בית ספר לבנים מחוז חרדי, משרד החינוך

אפרת בן צור - מפקחת כוללת חינוך מיוחד במחוז החרדי, משרד החינוך

אילן קוטנר - מכרז בכיר מיפוי ותכנון, משרד החינוך

דנה פולק - מרכזת מטיפוי ותכנון מוסדות חינוך, משרד החינוך

מרדכי מיכאל אלפר - חבר מועצת העיר, עיריית חיפה

שי בלומנטל - חבר מועצת עיר, עירית חיפה

כרמית כהן-פולק - יועצת משפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

יוסף רוזנברג - ועד הורים בית ספר נתיבות משה

אליהו זלמנוביץ - יו"ר ועד הורים במוסד לחינוך מיוחד, ביתר עילת

אלחנן וייסנשטרן - מנכ"ל חינוך ועתיד, בית ספר לב החינוך החרדי, בית"ר עילית

יוסף אליהו זלפריינד - מנהל בית ספר לב החינוך החסידי, משכן שמעון ודרך התורה

נתנאל אפרים לפק - מנהל חינוכי ישיבת נחלת צבי, לב החינוך החסידי

קרן ולס - ועד הורים, חינוך ועתיד ולב לחינוך

חנה גרינברג - ועד הורים לב לחינוך

חנה פריי - ועד הורים לב לחינוך

אסתר קרמר - אחראית תחום חינוך דתי חרדי מחוז ירושלים, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

הניה מרמורטשיין - מנהלת עלה - עזר לילד המיוחד

טובה סולומון - מתנדבת, מעורבות

גדי כהן - הורה

אוראל בן סימון - הורה

ר"ב - הורה

אביטל יחזקאלי - יועצת לחבר הכנסת יפעת שאשא ביטון

תמי ברנע

ר.כ., חבר תרגומים

הפיקוח והבקרה על מוסדות החינוך במגזר החרדי

בוקר טוב לכולם. אני ברשותכם פותחת את דיון הוועדה בנושא הפיקוח והבקרה על מוסדות החינוך במגזר החרדי. זהו לא הדיון הראשון שאנחנו מקיימים בנושא. אנחנו למעשה נמצאים בדיוני מעקב, כשבין לבין הדיונים אני גם נמצאת בקשר עם גורמים שונים שנמצאים בשטח.

הדברים לגבי החינוך החרדי לא ברורים. מי מפקח מי לוקח אחריות? מי מוודא שהילדים במגזר החרדי לומדים במסגרות שהן ראויות גם מבחינת המבנים הפיזיים וגם מבחינת מה שהם מקבלים בתכנים הלימודיים ולשם כך אנחנו בעצם נמצאים כאן.

אני מוכרחה לומר כבר בפתח דברי, אי אפשר להתעלם מכך שיש הרבה פוליטקות בתוך הסיפור הזה ואני מבקשת להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לחדר. אנחנו רוצים לדבר נטו על הילדים ונטו על החינוך במגזר החרדי ולראות איך אנחנו מוודאים שהמסגרות שבהן נמצאים הילדים הן באמת מסגרות ראויות.

אז אני רוצה ראשית לפנות למשרד החינוך. נמצאת איתנו גם דנה פולק, אלימלך פופר ויוסף גולדרינג. אני רוצה לדעת מכם - תחליטו אתם מי פותח ובאיזה סדר של הדברים אתם עושים את זה - איך מתנהל הפיקוח על המגזר החרדי. אני נחשפתי לפחות לשני מקרים שבהם הילדים נמצאים בתת תנאים. לדעתי יש הרבה מאד אחראים לסיפור הזה, אבל האבא והאמא, מה לעשות, של מערכת החינוך במדינת ישראל זה משרד החינוך. נכון שלצד זה יש גם את הרשות המקומית, יש גם את ההורים, שממשיכים לשלוח כל בוקר את הילדים שלהם למקום שאם אני הייתי אמא אני לא הייתי שולחת לשם, שגם זה משהו שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו.

אני רוצה לדעת איפה אתם בתמונה. איך אתם באמת מוודאים שהילדים נמצאים במסגרות ראויות. תגידו שם מלא ותפקיד לפרוטוקול.

יוסף גולדרינג, מפקח כולל על בית הספר בקריית שמואל בחיפה. אני רוצה לציין קודם כל לפרוטוקול שחשוב לדעת שיש הפרדה בין הנושא של החינוך הפדגוגי, שעליו מופקדים המפקחים הכוללים, לבין הנושא של הבינוי, שנמצא בידיים אחרות. דנה פולק בעצם מייצגת את אגף הבינוי של משרד החינוך, כאשר החינוך החרדי מבוסס על עמותות בדרך כלל. רשתות במקרה הזה של החינוך העצמאי שלי, במקרה של קריית שמואל. בית הספר בעצם מפוקח על ידי מבחינה פדגוגית.

מבחינה פדגוגית בית הספר עושה עבודה נפלאה, מצוינת. יש שם אגף בנים, אגף בנות. יש שם קרוב ל-400 תלמידים. מנהל בית הספר - - -

יוסף, ברשותך אני עוצרת אותך. תקשיבו, במקום שילדים לומדים במחסן או בשירותים אין פדגוגיה. אין פדגוגיה. אל תספרו לי עכשיו שהם עושים עבודה פדגוגית כמו שצריך. לא כי מישהו שם לא יודע ללמד או משהו, אי אפשר לצפות מילד שילמד בכלל בתנאים כאלה. אוקיי? אז כשבאים, ואני אשת חינוך, אז אני מרשה לעצמי גם להגיד את הדברים. אני לא יכולה לנתק את הפדגוגיה והחינוך מהסביבה שבה נמצא הילד. בדיוק כמו שאני לא יכולה לנתק את הפדגוגיה מהמצב הרגשי של הילד, מהסביבה החברתית שלו ומכל מה שהוא חווה גם מסביב, לא רק במורה שמלמד אותו מתמטיקה או שפה.

אז בואו תנסו רגע, ואני לא באתי עכשיו לשבח את בית הספר או להגיד אם הוא טוב או לא טוב. אני באה לנסות ולהבין יחד איתכם אם נראה לכם נכון ומתאים שהילדים לומדים בסביבה כזו. גם אתה, כמפקח פדגוגי, צריך לבוא ולהגיד סליחה, ילדים לא יכולים ללמוד בסביבה כזאת. מה זה משנה עכשיו אם המורה הוא מורה טוב או לא?

אז התשובה שלי לשאלה הזאת אומרת אני מגיש את חוות דעתי כמפקח כולל להנהלת המחוז, אשר היא בודקת את זה יחד עם הבינוי ועם הרישוי. אני חלק, כלומר אני מגיש חוות דעת פדגוגית. יש בנוסף אלי עוד אנשים במשרד החינוך שמקבלים את ההחלטות. חוות הדעת שלי התבססה על חוות דעת הפדגוגית וגם כללה בתוכה את הנושא של מצוקת המבנה החריפה, שבה נתקלתי ובאמת היא כתובה בתוך חוות הדעת ועמדה מול מקבלי ההחלטות, כלומר הנהלת המחוז והרישוי.

אנשי הרישוי שולחים לשם את האנשים שלהם, אנשי הבריאות שולחים להם את האנשים שלהם והם מחליטים האם בית הספר ראוי ללמידה או לא. מכיוון שככה בית הספר עבר שתי חוות דעת תחתי, כאשר אני ציינתי מצוקת מבנה חריפה מאד בחוות הדעת שלי ואמרתי שזה פוגע ופוגם לדעתי באיכות הלמידה, ביכולת הלמידה, ביכולת התפקוד של המנהל בעבודה שלו, ולמרות זאת לבית הספר יש רישוי מטעם המחוז החרדי לקיום למידה.

שזאת תקלה, אגב. כי אחרי מספר דיונים שאני קיימתי ואחרי השיח שקיימתי גם עם האנשים מהמקום וגם בכלל עם הסביבה, משרד החינוך צריך לדעת שהוא לא יכול לתת רישוי ללימודים של ילדים בתנאים כאלה, בלי קשר עכשיו אם העירייה רוצה לתת, לא רוצה לתת, המבנה ניתן על ידי שמואל, על ידי משה, זה בכלל לא רלבנטי. ילדים לא יכולים ללמוד במסגרת כזו, ואם משרד החינוך היה שם את האצבע שלו ואומר ילדים לא ילמדו ככה, אנחנו נסגור את המסגרת הזו, אני בטוחה שהיה נמצא פתרון, בלי שהיינו צריכים אפילו לכנס את הדיון. זה כבר דיון שלישי או רביעי בנושא.

לאן פנינו עכשיו?

אנחנו קיימנו פגישה מכינה אצל גילה נגר, המשנה למנכ"ל, ביחס לבית הספר. עמדת משרד החינוך, שהיא מבוססת גם כאן על הרישוי, משרד החינוך מוכן להעניק כספים לשיקום בית הספר, לפיתוח בית הספר, לכל פיתרון בינוי שיעלה מטעם הרשות למצוקת הדיור. אנחנו רואים ברשות כגורם שמעקב את הבינוי של בית הספר.

כי אתם מתעקשים שהבינוי ייעשה באותו מקום.

אנחנו לא מתעקשים על שום פתרון. אנחנו באים ואומרים הכסף נמצא, אנחנו נעזור בכל אפשרות שתראה לנכון מטעם הרשות.

מה עשיתם בשביל שזה יקרה? כשאנחנו ישבנו בדיון הראשון, ישב כאן מר זהבי, ישבנו בחדר אחר ואנחנו דיברנו גם עם ההורים והיה ברור שצריך להימצא פיתרון. בין אם זה במבנה הזה שמלכתחילה אומרים שהוא בכלל ניתן ככולל ונבנה בו מוסד חינוכי, ובוא נודה על האמת – אנחנו יודעים שזה קורה וזה לא המקום היחיד שבו זה קורה. צריך גם להגיד את הדברים כמו שהם. ואמרנו אין לנו בעיה, תמצאו פתרונות אחרים במרחב הגיאוגרפי הזה. תבואו ותציעו.

מה קרה מאז? מישהו ישב? ישבתם ובדקתם איפה אפשר עוד להקים מסגרת כזו, לאן אפשר להזיז אותה, או שיש פה התבצרות בעמדה שאך ורק בתוך המקום הזה אנחנו רוצים להיות?

אז אני אומר שמבחינתנו כמשרד החינוך, בעצם גם גנדי, גם תמיר בן משה שעמדנו איתם בקשר בעניין הזה, באו ואמרו אנחנו מוגבלים ביכולת שלנו לעשות בינוי ופיתוח איך שלא יהיה, כל זמן שהרשות לא מגיעה אלינו ואומרת לנו אנחנו רוצים פתרון כזה וכזה. כשהעירייה תבוא ותאמר לנו אנחנו רוצים פתרון כזה וכזה הכסף יהיה שם.

שנית, נשלח מטעם העירייה, כבר הועבר לביצוע 105,000 שקלים לטובת שיפוץ השירותים בבית הספר והכסף תקוע בעיריית חיפה.

מה, שיפוץ השירותים? בשביל מה, בשביל שכשהם ישחקו דמקה בשירותים אז יהיה להם יותר נעים? אני לא מצליחה להבין את זה. הרי הסיפור הוא שבכלל אין לילדים האלה מקום שם, אז במקום לשחק בחצרות הם משחקים בשירותים. אז לא הבנתי למה אנחנו צריכים לשפץ את השירותים.

אני אומר מבחינת הנתונים. אני לא אמרתי - - -

וגם הסכום הזה לא הועבר.

אני לא אמרתי שזה הפתרון המושלם והכולל, אני רק מציין עובדה שגם מדברת על זה שאנחנו לא מקבלים את שיתוף הפעולה של עיריית חיפה לצורך פיתרון.

אוקיי. אנחנו נשמע את נציגות עיריית חיפה מיד. רק נסגור עם משרד החינוך את הסוגיה הזו. משרד החינוך רוצה להתייחס לעניין הזה? עניין של הבינוי? כי אנחנו לא דיברנו רק על המבנה הזה ואנחנו יודעים שבמבנה הזה יש בעיה ואני צללתי לעומק בחודשים האחרונים כדי להבין באמת מאיפה זה התחיל ומאיפה הבעיה. ויש גם אפשרויות אחרות, אז איפה אתם בסיפור.

קודם כל כל אפשרות אחרת - - -

בבקשה לדבר למיקרופון ותציגי שם ותפקיד.

דנה פולק, מינהל הפיתוח. אני אומרת שאני הרפרנטית מול עיריית חיפה. אני בקשר רציף איתם. כל פעם אני שואלת ומוודאת למה הם לא מכניסים את הבקשה הזאת למערכת. גם אם אין עכשיו פתרון, יכול להיות שבמשך הזמן. זאת אומרת אנחנו לוחצים עליהם - - -

כי זה פיקציה. אני לא מקבלת את האמירה. תקשיבו, 105,000 שקלים לשיפוץ של שירותים, פשע. פשע בכלל לשים שקל אחד במקום הזה, אם לא ברור לנו שאנחנו הולכים להרחיב אותו, אם לא ברור לנו שאנחנו הולכים להתאים אותו, אם לא ברור לנו שאנחנו הולכים להתאים אותו. אוקיי, לבוא ולהגיד נתנו 100,000 שקלים לשירותים, באמת, ככה משרד החינוך אגב נראה. אני רואה את זה גם במקומות אחרים. אנחנו שמים, שמים, שמים כספים ובסוף אנחנו מגלים שזה בכלל לא מותאם למה שאנחנו רוצים.

אבל עדיין, עד שהרשות - - -

כספים ששמו ובכלל לא השתמשו בהם.

לא, הם לא שמו.

לא, לא, הם לא השתמשו, לא עשו.

במה, ב-105,000?

כן.

לא לנהל לי פה שיחות צד.

אני אומרת עד שהרשות תסכים ותאתר קרקע וכל הליך הבינוי שלוקח מספר שנים, כמה מהר שירצו לעשות את זה, עדיין אנחנו - - -

אז משפצים שירותים בתוך בית ספר ולא כיתות.

אנחנו מוגבלים כי המבנה הוא לא בבעלות עיריית חיפה. זאת אומרת גם למשרד החינוך יש קושי להעביר כל סכום שהוא, גם הכסף הזה שהועבר - - -

אתה מבין? בכלל זה לא בבעלות של העירייה.

אבל אפשר לעשות הקצאה. השטח הוא שטח של העירייה.

בסדר, נכון, אבל העירייה לא עושה שום דבר.

והגג שייך לעירייה. אפשר לעשות הקצאה.

אפשר, אבל העירייה לא עשתה עד היום. בגלל זה אנחנו - - -

העירייה לא יכולה לעשות בלי שיתוף פעולה.

זה לא מבנה של אבא שלנו.

טוב, אני כבר למדתי שיש פה מדינה בתוך מדינה בכל ההתנהלות הזאת של מערכת החינוך ואולי פה אנחנו נצליח לשבור קצת את הגבולות האלה. תודה רבה דנה.

אני חייבת להגיד שאני יודעת שאתם השליחים, אבל אני חייבת להגיד שהתשובה של משרד החינוך לא מספקת אותי מהמקום הפשוט שלא היינו מרשים שזה יקרה באף מסגרת אחרת. ואם במסגרות הממלכתיות יש גן שלא עומד בתקן או מסגרת שלא עומדת בתקן, סוגרים אותה ושישברו את הראש. גם עכשיו אני יודעת שיש סיפור בירושלים, קראתי אתמול במעומעם.

בנווה יעקב.

אנחנו לא מאפשרים לדברים האלה לקרות, אבל משרד החינוך מפחד להתמודד. מפחד להתמודד. יש מגזרים ויש מקומות שמשרד החינוך מפחד להתמודד ואז יוצא שאנשים עושים מה שבא להם. ואנחנו לא צריכים להיות שם, דנה, אני אומרת לך - - -

רגע, אבל אני מסכימה איתך שאם לא היו נותנים רישיון, אולי ה- - -

אתם, משרד החינוך נתן רישיון.

אבל מבחינת מצוקה של בנייה, זאת אומרת יש הרבה מוסדות בארץ שהם בתת תנאים וצריך למצוא להם פתרון וזה לא קשור למגזר ספציפי. זאת אומרת גם בחינוך הממלכתי, גם בממ"ד, בערבי. יש הרבה מוסדות השם במצוקה.

לא ככה. וגם פה המבנה בכלל מלכתחילה לא היה אמור לשמש לטובת מערכת חינוך ומשרד החינוך נתן להם אישור. למה משרד החינוך נותן רישיון לדבר כזה? כי אם משרד החינוך לא היה נותן רישיון, אז היו מוצאים פתרון במקום אחר, שהוא ראוי יותר. כי אין מה לעשות, בשביל לקבל רישיון של משרד החינוך צריך לעמוד בתנאים ולא היינו נמצאים כאן היום.

אז מלכתחילה התחלתם את הבעיה, כי עכשיו אנחנו מנסים לתת לגיטימציה למשהו שמלכתחילה לא היה צריך להיוולד.

בבקשה, עיריית חיפה.

שי בלומנטל, חבר מועצת העיר, כמי שהופקד מטעם ראש העיר כבר מכמה שנים על הנושא הזה.

סליחה, אפשר לשאול מה תפקידו?

לא, אני שואלת.

חבר מועצת העיר.

חבר מועצת עיר, נשלח על ידי נציגות עיריית חיפה. יש פה איזו שהיא בעיה? אנחנו לא בוחרים את הנציגים.

פשוט לא הכרנו אותו עד עכשיו.

הנה הוא פה. בבקשה.

תודה. אני מקבל את - - -

הוא נשלח על ידי העירייה, נכון? מבחינתנו הוא נציג העירייה באופן רשמי. בבקשה.

עד הבחירות.

זה בכלל לא משנה. גם אנחנו פה עד הבחירות. גם אתה פה עד הבחירות, חבר הכנסת ינון אזולאי.

אנחנו אפילו לפני, אבל אני לא סתם מציין את זה אצלו. הוא יודע גם למה אני מציין את זה.

חבר הכנסת אזולאי, אצלי הזמן קצוב, אצלך לא.

זה בסדר, גם אצלי זה קצוב.

חברים, זה בדיוק מה שאמרתי. לא תיכנס פוליטיקה לשולחן הזה, חברה. זה לא מעניין. הוא עכשיו חבר מועצה בעיריית חיפה.

ודאי.

בבקשה, קדימה.

מה שגברתי אמרה בתחילת דבריה, שלא ניכנס לצדדים הפוליטיים, אני מקבל את זה, כי הכל אפוף פה בפוליטיקה, אבל אני לא רוצה לגעת בדברים האלה, אלא אני אגע בדברים המקצועיים.

אוקיי.

אמרת דברי שקר.

גברתי, עוד מילה אחת - - -

תקשיבו, לא, רגע.

זה לא יתכן. אני מבקש פה את הגנתך.

סליחה, אתה לא - - -

אל תאיים, יש פה יושבת ראש.

אחד שידבר שלא בזמנו ייצא החוצה. בסדר? יתנהל פה דיון מתורבת. זה לא דיון ראשון. אני כבר מכירה את כל הסיפור. כבר שמעתי את כל הצדדים, קראתי כל מסמך אפשרי. גם מסמכים שלא הוצגו בפני לפני כן. אז בואו נשמור על כבוד הדיבור. תקבלו אחר כך את האפשרות לדבר.

אני אומר את הדברים ואני רוצה להגיע לסוף של הדברים כדי למצוא פתרון ולא לספר כאן היסטוריה, כי אני יכול לשבת פה שעות ולספר.

אוקיי, אני מכירה כבר את ההיסטוריה.

נכון. אני גם ליוויתי אותה, אז אני מכיר. אבל אין בתוך השכונה מקום, קרי מבנה או שטח, שאפשר לתת לטובת בית ספר נתיבות משה. אבל מתוך הבנתנו, ואנחנו יודעים שיש מצוקה ואנחנו יודעים שאפשר לתת פתרונות ואני אתן דוגמאות. הפתרון שניתן כבר מעל שנה, אולי אפילו שנה וחצי, של הקצאת הגג לתוספת של עוד כיתות פלוס התאמות בתוך המבנה הקיים, עיריית חיפה לקחה ארכיטקט, אדריכל ומהנדס שהגיע ובדקו והכינו תכנית שאפשר מחר, אם יוחלט ויוסכם על ידי כל הצדדים, להתחיל לבצע אותם.

במקום הקיים?

במקום הקיים.

מה השטח של המקום הקיים? בוקר טוב.

בוקר טוב.

המקום הקיים - - -

כמה סך הכל?

אז אם כבודו היה שומע את תחילת דברי, אנחנו לא מדברים להרחיב, אנחנו מדברים על לבנות לגובה.

אני שואל כמה השטח שלו וכמה לפי פרוגראמה הכי פשוטה שמשרד החינוך צריך ל - - - בשביל ילדים.

אז את הפרוגראמה - - -

רגע, שנייה.

אם נצטרך נגיש את זה.

שנייה, חבל שלא הקשבת לכל ההקדמה שלי, כי אני לא רוצה לעשות את זה עוד פעם. אני הצלחתי לעשות את זה בצורה עדינה, אני לא בטוחה שאני אוכל לעשות את זה בצורה - - -

לא, זה - - -

לא, לא, אני, אני. אני לא בטוחה שאני אצליח לעשות את זה בצורה עדינה פעם נוספת. אז בוא רגע נשאיר את ה - - -

לא, זה שאלות חשובות.

בסדר, אז- - -

נקודת המוצא היא ששם לא הייתה צריכה לקום מערכת חינוך. משרד החינוך כשל, נתן רישיון למקום שלא היה צריך להיות שם. המקום הזה נולד בחטא. עכשיו אנחנו מנסים להסדיר אותו.

יש שם צורך גדול מאד.

לא משנה. אבל יש צורך לאו דווקא שם. אפשר גם למצוא פתרונות במרחב הפיזי במקומות אחרים.

יש גם שם עוד כמה דונמים פנויים היום.

בואו נשמע את ההצעה. אנחנו שומעים את ההצעה ומחליטים.

אז אני אומר עוד פעם - - -

הוא לא התייחס למה שאמרתי.

לא, כי דובר פה על 105,000 שקלים לשיפוץ של שירותים, ואז כולם מלינים למה לא השתמשו בכסף הזה. אז מעניין, אז לשפץ את השירותים כן, להרחיב לא? בואו נשמע מסודר, אחר כך נגיב.

אז גברתי, זו הצעה אחת. אני רוצה עוד פעם את הנושא של 105,000 שקלים שהוקצו על ידי משרד החינוך, לאו דווקא רק לשירותים, גם לעשות שם כל מיני התאמות בנושאי בטיחות.

ו-?

ועיריית חיפה שלחה את הצוות הבכיר, המקצועי של אגף החינוך, מינהל החינוך, לפגישה בבית הספר, כדי להתחיל את ביצוע העבודות, לתכנן אותן. הגיעו לפגישה עם מנהל בית הספר. מנהל בית הספר אמר להם סליחה, תמתינו, צריך להגיע נציג היהדות החרדית בעיריית חיפה - יושב כאן מיכי אלפר - תנהלו איתו את השיחה. אמרו לו הגורמים המקצועיים סליחה, אנחנו גורמים מקצועיים, אנחנו רוצים לדבר איתך. אמר אני לא יכול לדבר אתכם. מאז לא פנו ולא אמרו שום דבר.

אני מבקש להגיב מיד בסוף דבריו.

בסדר.

מדינה בתוך מדינה, כבר אמרתי, כן.

אמרתי, אני מסכים איתך.

מה, אתה גורם מקצועי לצורך העניין?

לא, ממש לא.

אוקיי.

אבל הוא מייצג את עיריית חיפה.

אני מייצג את עיריית חיפה ונשלחתי על ידי עיריית חיפה.

אני לא מבין למה הם לא שלחו מישהו מקצועי.

חברים, עם כל הכבוד, אתה מנהל את עיריית חיפה?

זו בדיוק הבעיה. אתה מנהל שם חווה פרטית שלך בכל המקום הזה.

סליחה, סליחה - - - חבר הכנסת, בוא. בואו לא נתנשא אנחנו. כולנו.

למה?

רגע, אני אגיד לכם למה.

אבל זה לא נכון. תשאלי אותו גם מה הקשר שלו לציבור החרדי - - -

אני מבקשת לדבר.

הלאה, אני - - -

סליחה רגע, שי.

בבקשה.

כולנו נבחרי ציבור. היום אנחנו פה, מחר אנחנו לא. אני הייתי סגנית ראש עיר, אני יודעת שגם אתה היית בראשות עיר, נכון?

כן.

ואנחנו יודעים שאנחנו מתוקף תפקידנו מנהלים את התהליכים שקורים בעיר. ואני לא חושבת שאי פעם מישהו שאל אותך בתור ראש עיר או אני שאלו אותי בתור ממונה על החינוך, אם אני גורם מקצועי - אף על פי שאני גם באה מהחינוך - אם אני גורם מקצועי או שאני נציגה של העירייה. אז בואו ננסה. אני מבינה את הרגישות שיש פה.

אני אסביר את זה תיכף, אם תתני לי לדבר.

לא, לא צריך להסביר.

במילה אחת אני אסביר.

יש פה נציג עירייה שנשלח על ידי ראש העיר. זה אומר שהוא סוברני בעצם - - -

שאלתי רק למה, זה הכל.

כי ככה ראש העיר החליט. בסדר?

בדיוק.

ראש העיר החליט ולראש העיר יש את הזכות להחליט מי ייצג אותו. והוא בא ואומר בשם ראש העיר – לנו יש פתרון. אנחנו מוכנים לעשות א', ב', ג'. ציין את זה לפרוטוקול, אין צורך שאני אחזור. אנחנו עכשיו צריכים לראות - - -

יש עוד פתרונות.

אוקיי, בבקשה.

קודם כל צריך לציין שמתוך 370 או כמה תלמידים שנמצאים, אין לי את המספר המדויק, אבל בבדיקה שלנו, של מערכת החינוך, כ-40% מהתלמידים אינם תושבי קריית שמואל, כך שגם פה היה אפשר לפתור את בעיית הצפיפות.

ואז לאיפה? יש פה תושבים מחיפה, קריית אתא, קריית ים, קריית מוצקין, קריית ביאליק.

20%.

40%.

20%.

40% אני אומר - - -

אין מה להתווכח.

בסדר, גם אני לא מתווכח.

סליחה, יש לי פה את הנתונים שאתם נתתם.

אבל יש לי את הנתונים של עיריית חיפה, של מערכת החינוך שפתחה את זה.

יש לי את הנתונים שאתם נתתם. יש פה הרבה מסביב. אבל מה הפתרון?

אז רגע, אז זה כבר פיתרון שאם הפתרון יינתן רק לתושבי הקריה, אז זה יהיה הרבה יותר קל מאשר לתת לכל מי שהגיע.

הבנתי.

שני פתרונות נוספים עומדים על הפרק. 10 דקות נסיעה על השעון, אולי אפילו פחות, עומד בית ספר שערי תורה, שניתן על ידי עיריית חיפה לחינוך העצמאי, שהוא גם - - -

אבל זה מה שביקשנו בדיון הראשון שיינתן.

אז אני אומר, קיים.

אמרו פה כולם - - - זה לא שקר, זה כתוב בפרוטוקול.

10 דקות נסיעה עומד שם מבנה. נקודה.

סליחה, זה כתוב בפרוטוקול. שאף אחד לא ינסה לפקפק ולו בחצי מילה שאני מוציאה מהפה. כל הדברים שאני אומרת מגובים. אנחנו צולמנו – תודה לאל – בכנסת הכל מתועד בה. הכל מתועד גם בפרוטוקול וגם בשידור. אנחנו ישבנו בדיון. ישב מולי אבא שאיתו הייתי בקשר ואיתו קבוצה של הורים ואמרו שהם מוכנים לכל פתרון בתוך המרחב הגיאוגרפי, גם אם זה לא במבנה הספציפי הזה. נאמר מפורשת. נכון?

ברור, ברור.

בבקשה.

יש עוד פתרון.

הוא מציע מבנים מאוכלוסים.

לא, המבנה לא מאוכלס, יש שם מקום מיכי, אתה יודע את זה טוב מאד. ובואו נלך למקום ונבדוק את זה.

בבקשה.

אני לא יכול להתמודד עם עובדות שלא קשורות למציאות.ך

אני יכול להתמודד עם עובדות.

חברים, אפשר לבדוק את זה. מחר יורדים לחיפה, רואים אם המבנה הזה מאוכלס או לא. הוויכוח פה הוא מיותר.

בדיוק, יפה. אפשרות שלישית שהייתה אפשרית ואני נלחמתי על זה, אבל לצערי מסיבות כאלה ואחרות לא התקבל, יש מבנה שהעירייה הקצתה לטובת גנים לציבור החרדי. הגג לא שייך - - -

רגע סליחה, איך קוראים לבית הספר?

שערי תורה. יש מבנים שהוקצו לטובת גני ילדים לציבור החרדי. הגג, מי שמבין בהקצאות, מי שבא מהתחום, הגג שייך לעירייה. העירייה הקצתה את זה לגוף חרדי. באנו לגוף החרדי ואמרנו מה אתם רוצים לעשות שם? אמרו לנו מכון לבר מצווה, מכרז תורני. אמרנו איך אתם, יש לכם את הרצון ללכת לאקסטרה. מכון בר מצווה – ממול יש מתנ"ס, תקבלו לעשות אותו שם. 1,000 מטר. בואו נבנה על המבנה הזה פתרון לבית הספר. אמרו לא, אנחנו דורשים או מבנים של החינוך הממלכתי דתי או שטחים שמיועדים לחינוך הממלכתי דתי. זה הרצון. לא אכנס למה. זה הרצון של הציבור. לא פתרון.

הרצון הוא נחמד, אנחנו מחפשים פתרונות. מה נבנה בסוף על הגג הזה שם?

עכשיו הולכים לבנות מרכז תורני ומכון לבר מצווה.

שהוקצה מתי?

לפני 5 שנים.

למי?

לטובת עמותה - - -

אז מה אתה מציע?

רגע- - -

העיפו את העמותה הזו, שקיבלה הקצאה כדת וכדין - - -

אין בעיה.

שבדקו את הפעילות שלה ותעיפו אותה.

לא.

אבל סליחה, חבר הכנסת אשר, בוא לא ניתמם. אתם רוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה?

בדיוק, בדיוק.

למה לאכול את העוגה?

רגע, אומרים לך פה, הרשות באה ואומרת נתנו לכם אפשרות – 1,000 מטר – לקחת ולהכשיר את זה לטובת - - -

זה לא 1,000 מטר. זה גג 300 מטר.

אוי, באמת.

רגע - - -

כמה דונם?

אמרת מספר? אמרת 1,000 מטר?

אמרתי 1,000 מטר.

אמרת, נכון? לא חטאתי ב - - -

המגרש הוא 500 מטרים, המבנה הוא בקושי 300 מטר.

לא נכון.

המבנה - - - לשימוש של גני ילדים. אין שום ייתכנות תכנונית - - -

בשורה התחתונה בחרתם - - -

אין שום ייתכנות תכנונית לקיים על המבנה הזה מבנה בית ספר, נקודה. והוא מודע לעניין.

אני מודע.

בסדר.

לסיכום דברי, יש פתרונות ואני אומר את זה בצורה ברורה. אנחנו נתקלים בחומה בצורה. הנה, נתתי - - -

מה עם המבנה הריק?

אם הייתי יודע לא הייתי - - -

יש מבנה ריק.

איפה?

באהרון הרועה בנות.

תקשיבו, זה לא תכנית כבקשתך. אם הרשות מקצה מקומות ונותנת אפשרויות ואומרת תבחרו מתוכם - - -

למה הוא לא מראה את זה.

אני אראה את זה. אתה יודע מה, אני אראה את זה.

בבקשה.

סליחה על הביטוי, אתם מתחילים אפילו להתחיל להרגיז אותי. אני לא יכול - - -

לא, אנחנו לא מתרגזים פה.

לא, אני לא יכול לשמוע - - -

הילדים שלי ברגע הזה יושבים ונאנקים ואתה אומר שאנחנו - - -

סליחה רגע, סליחה.

אנחנו פשוט מזועזעים. מזועזעים מהרוע שעומד בפנינו.

חברה, תירגעו. אני לא ראיתי פה שום רוע. אני רואה פה מקום שמנסים למצוא פתרון, אבל כנראה שלכם יש קו פתרון אחד ואין בלתו.

לא, לא.

לא, לא.

את אומרת דברים לא נכונים. זה לא נכון, הוא משקר לך בעיניים.

אני אתן לך לדבר, אבל תתנו לו לסיים.

אז אני רוצה ל - - -

תאמיני לי שאת לא שם.

אני שומעת את השיח.

את יותר מדי ישרה ל- - -

אני אשיב דבר דבר.

הוא קיים הפגנה מול בית הספר כדי שלא יתנו לנו - - -

אני מבקשת.

הוא קיים הפגנה - - -

אתם רוצים להישאר פה או לצאת החוצה?

חברים, חברים, תרגיעו את עצמכם.

לא, לא. יסיים לדבר האדון ואחר כך ידבר חבר הכנסת ואחר כך אני אתן פה להתייחס ואחר כך גם חבר הכנסת אזולאי להתייחס. אנחנו נעשה את זה מסודר. בבקשה.

גברתי, אני רוצה להתייחס למה שנאמר כאן, עומד בית ספר ריק. אז אני לא אכנה את הדברים, אלא אני אתן עובדות.

אוקיי.

החינוך הממלכתי דתי, בתקופה ארוכה מאד חי בתוך חושות, בתוך מקלטים, בתוך קרוואנים, כי לא היה מקום. אני אוהב את רשרושי הרקע האלה.

תתעלם.

דאגנו, בעבודה שלנו, יחד עם העירייה, יחד עם משרד החינוך, למצוא פתרון לקריה שהתפתחה ובנינו מבנה לטובת בנים של הממלכתי דתי. הבנים נמצאים במבנה אחד והבנות נמצאות בשני מבנים, כי ככה זה המקום והמקום מאוכלס כולו. כל הסיפורי בדים ש - - -

הוא משקר.

די, נו, באמת.

חברים, נו, באמת. אז כל מה שאתם אומרים זה אמת וכל מה שאחרים אומרים זה שקר. אני כבר פעם שלישית שומעת פה, גם כשאני מדברת, את המילה שקר.

בדיוק.

די.

תשמעי, יש את השטן הגדול, זה אני, או השטן - - -

לא, בואו, אני לא נכנסת לזה.

אבל זה בסדר, אני מכיר את זה. אני לא מתרגש מזה. אני מאמין במה שאנחנו עושים. אנחנו – אני אגיד משפט אולי קצת קשה – אבל לטעמי הילדים וגם ההורים, לצערי, בני ערובה בידי אנשים שיש להם בעיה פוליטית עם ראש העיר.

אוקיי, אנחנו לא מכניסים פוליטיקה.

לא, ולכן אני אמרתי – הפתרונות קיימים. יש רצון - - -

בשורה תחתונה – יש פתרונות - - -

נתתי שלושה פתרונות.

יש רצון.

יש רצון.

ואנחנו יכולים להגיע בשיח איתם לפתרון שמקובל על כולם. אוקיי.

רק שינותק הנושא הפוליטי מכל המאבק הזה. נקודה.

תודה רבה לנציג עיריית חיפה. אני רוצה לומר משהו. אני ראיתי אותך, את תקבלי רשות דיבור, בסדר? אמרתי. הראיתי לך אפילו את הסדר של הדוברים וזה יגיע אלייך, אז את אפילו יכולה להיות רגועה. בסדר?

אני רוצה לומר משהו. מעבר לזה שאנחנו מתנקים את הפוליטיקה, אנחנו גם צריכים לנתק את העניין של אם לצורך העניין אני מסכימה או לא מסכימה עם מדיניות כזו או אחרת של רשות. יש ראש רשות. יש מועצה. הם אומרים מבחינתנו יש פתרונות כאלה וכאלה שהם מקובלים. אי אפשר עכשיו לבוא ולהגיד למה לא הפתרון ההוא ולמה לא הפתרון הזה וכשיושב פה נציג ואומר חברים, בית הספר מאוכלס, אז להגיד זה שקר. כי אתה יודע, אלה דברים שקל לבדוק. אני היום נוסעת לחיפה - - -

נכון.

זה מה שאני רוצה לבקש.

שנייה.

אני רוצה סיור של הוועדה.

אתם יכולים גם רגע להיות בנחת - - -

רגע, דברי איתי, אני חבר כנסת.

לא, אבל אני מדברת עכשיו, שנייה.

בסדר, מותר לי להתפרץ. גם את עושה את זה, זה בסדר.

לא, אני לא עושה את זה הרבה.

למה לא?

כי ככה, כי אני לא בתרבות הזאת של להתפרץ.

זה הפרנסה שלנו.

תקשיבו - - -

אני רוצה סיור של הוועדה, ברשותך, שם.

תקשיבו. אני שמחה ואנחנו כבר ירדנו וסיירנו בכמה מקומות. הדברים האלה של אם מבנה הוא מאוכלס או לא מאוכלס, זה משהו שאפשר לבדוק אותו.

דבר נוסף, גם אם עירייה אומרת את המבנה הזה אנחנו לא, כי יש לנו משהו אחר אבל אנחנו מוכנים לתת את הפתרון – 1, 2, 3, 4, 5 ואנחנו יודעים שיש פה מספר פתרונות – אז יש על מה לדבר וזו זכותם.

מעולה.

אני יכולה להסכים, אני יכולה לא להסכים, אני יכולה לאהוב את זה ולאהוב את זה פחות. הכל בסדר, אבל בסוף יש פה את מי שקובע את המדיניות ויש אותנו, שמה שמעניין אותנו – ואני אומרת את זה הכי ביושר – שלילדים האלה יהיה מקום ראוי ואמרתי את זה גם בדיון הראשון. זה לא מעניין אותי אם זה יהיה פה או פה או פה. מעניין אותי שהילדים האלה ילמדו בסביבה ראויה. זה הסיפור. על זה אני כאן.

בבקשה, חבר הכנסת אשר.

גברתי, קודם כל תודה על העקביות שלך בדיונים. באמת, אני חושב שיש ועדות שדברים מתאיידים אחר כך ומגיעים ואני באמת רוצה לומר מההתפרצות שלי - - -

הכל בסדר.

זה חברי לגמרי ואת יודעת את זה. אני באמת מציע, יש ועדות שעושות סיורים, אני חושב שגם את עשית כמה סיורים. בואי נעשה שם סיור, נראה גם את ההצעות היפות וגם את ההצעות הפחות יפות. בואו נראה את הדברים האלה. תאמיני לי, אם את באת מהשלטון המקומי וגם אני קצת בא מהשלטון המקומי, אנחנו נוכל באמת לדעת, אולי באמת יש פה איזה משהו שאנחנו לא רואים אותו ולא מבינים אותו. אני כן מציע, לא בשביל להיכנס לדרמות ולסיפורים, אנחנו צריכים לראות על מה מדובר. כי אני מכיר את כל הדבר הזה בצורה אחרת.

אני רוצה גם שתדעי, כי אני לא רוצה ברמה האישית. אני לא מכיר את בלומנטל, מעולם לא רבתי איתו, הוא לא חייב לי כסף, אני לא חייב לו גם שום דבר. אבל עם כל הכבוד, אני יודע את השיחות שהיו לי עם ראש העיר. ראש העיר אמר לי תעשה לי טובה יעקב, אנחנו חברים טובים יונה יהב ואני, כראש עיר, כקולגות היינו חברים מאד טובים. עם הרב גפני הייתה לו חברות נהדרת בהרבה מאד שנים, גם בכנסת וגם ברשות המקומית - תעשו לי טובה, תסתדרו עם בלומנטל וזה לא על רקע מקצועי. יש כאן דבר שכנראה שאחת הבעיות שחסרות לנו זה לפרגן גם לאחרים.

אני הייתי ראש עיר בבני ברק והיו לי שם קבוצות של אוכלוסייה. את יכולה לברר בפרדס כץ, בבית ספר בפרדס כץ, שאני עשיתי בזמנו, את אחיטוב. אנחנו הבאנו כיתות. זה היה אינטרס שלי לשמור על בית הספר הזה ולטפח אותו לא פחות מכל בית ספר אחר. בבני ברק, אדוני, הקולגות שלך. יעקב סולר ואחרים. יש בתי ספר שבגלל שהאוכלוסייה עזבה את בני ברק, נשארו על בסיס של 30% תושבי המקום והשאר מגבעת שמואל וממקומות אחרים. והעירייה לא הוציאה אותם עד היום הזה, שיש מצוקה אדירה בציבור החרדי.

אתה מדבר איתי, אתה רב איתי אם זה 30% מהשכונה או לא? זה ילדי השכונה ברובם.

לא משנה, חבר הכנסת אשר, אנחנו לא שם.

רגע, לא. זה דיון - - -

זה לא - - -

רגע, רק תתני לי. תתייחסי אלי לפחות בצורה המקצועית כמו שהתייחסת לחבר מועצה מקצועי, שהוא נציג העירייה.

לא, בשמחה אני גם אתן לך יותר. אתה רואה שאני גם נותנת לך לדבר - - -

בואי ניקח את זה בפרופורציות. שנייה, אני רוצה להגיע.

בדיוק, בוא ניקח את זה לפרופורציות. כי הסיפור שלי עכשיו זה לא כמה תלמידים יש שם.

אני מסכים איתך.

הסיפור שלי זה איזה פתרון אנחנו נותנים.

תקשיבי גברתי יושבת הראש, אני מסכים איתך שאני לא אנהל ויכוח אם יגידו כאן או כאן או כאן.

כן, זה לא - - -

ואני לא מחפש ארבעה כיווני אוויר ואני לא מחפש דיזינגוף פינת ארלוזורוב. לא זו השאלה. השאלה אמרת מילה אחת וזה שם המפתח של הכל – מקום ראוי. ראוי זה אומר ראוי ללימודים פיזית וראוי ללימודים, להגיע ללימודים ולהיות שם.

אם היה מחסור, אם היה מדובר בעיר צפופה, בשכונה צפופה, בתוך הדר, אותו פתרון שהוא דיבר על בית ספר או בית ספר שנמצא בהדר, במקום הכי צפוף בעיר. פה מדברים על שכונה שיש לה עתודות קרקע גם של מוסדות ציבור, גם עתודות אחרות. זה לא מקום שיש בו צפיפות כמו שאנחנו מכירים את זה מערים אחרות. כשיש בתוך השכונה – והוא דיבר על זה – דאגנו – איך אמרת? אתה דאגת במו ידיך לציבור הממלכתי דתי וזה בסדר. עשית את שליחותך נאמנה.

למיטב ידיעתי – ותתקן אותי אם אני טועה – ההקצאה ששיניתם בתקופתו של יהב, הייתה על אותה הקצאה שנתן עמרם מצנע, ממפלגת העבודה, לא מדגל התורה – נתן לבית הספר הזה.

אני אשמח אם תראה לי את ההקצאה.

לא, לא, עזוב.

אני אענה לך.

אני מחפש את זה כבר כמה שנים.

מר בלומנטל, בואו.

לא, הוא שאל אותי.

לא, בוא לא ניכנס לזה. זה לא רלבנטי. אנחנו יכולים ללכת לפוליטיקה לפני חמש שנים, לפני 10 שנים.

הוא שאל.

תאמין לי שאני יודע לצעוק - - -

לא, אני לא צועק.

זה לא רלבנטי. מר בלומנטל, חבל.

אני אענה לך. ביקשת, תקבל. יש לנו מכתב - - -

חבל, בואו. זה לא משנה.

יש לנו מכתב בעניין הזה.

אני גם לא רוצה להזכיר ראשי ממשלה שמתו והגיע ולהסכמים וגמרנו. ואנחנו במקום אחר.

אני בא ואומר דבר אחד, הוא ייצג את עצמו לא רק כגורם המקצועי אלא גם כגורם שמייצג את הממלכתי דתי. הממלכתי דתי בלי עין רעה, פר ילד, תגידי כמה מטר יש לו פר ילד. זו הבחינה הכי פשוטה. אני מתפשר איתך – מה שיש לך פר ילד – אני מתפשר איתך על 40% פר ילד, לילד חרדי גם. וה-40% האלה זה בדיוק זה.

כשאתה בא ואומר תיקחו את המגרש שהוקצה לעמותה אחרת שהולכת להגיע לבנייה, מה אתה בעצם בא ואומר? אתה אומר חברה, תתרכזו. אם אני יכול לשים אתכם כמה שיותר רחוק ובמגדל אחד גדול, שקומה ראשונה תהיה גן ילדים, קומה שנייה בתי ספר, עמותה, ההקצאה היא ואם יש גם בית תמחוי שעוזר לתושבים או סניף של עזר מציון, תדחפו שם, כי גם זה חרדי.

תקשיב אלי ואני אומר לך את זה, את בסיור אחד, כל מי שהיה שם בסיור, כולל הדרג המקצועי של משרד החינוך, שמפחד לדבר. כי מר בלומנטל הוא איש חזק בבית היהודי - - -

הדרג של משרד החינוך כשל. כשל כי הוא פחדן, כי הוא נתן רישוי במקום שהוא לא צריך לתת רישוי.

מר בלומנטל הוא איש חזק.

די, נו.

לא זה הכישלון.

זה הכישלון.

לא.

זה הכישלון, כי הם מפחדים לעשות את העבודה שלהם והם מפחדים מהלחצים הציבוריים והם נותנים רישוי במקומות שהם לא צריכים.

את יודעת מה, גם זה כישלון. בואו נדבר על הכישלון המהדהד יותר. אני ישבתי עם הדרג המקצועי. אני לא רוצה לצטט, אני לא רוצה לסבך אף אחד. הם ישבו בישיבות שמי שהוזמן אליהן על ידי שר החינוך היה מר בלומנטל, שהוא איש מרכזי בבית היהודי וכל הדברים שם היו מוטים פוליטית.

הייתה הצעה, יש טיפת חלב לא רחוק מבית הספר, שיושב על 5-6 דונם. נכון יש טיפת חלב שם?

דונם וחצי.

רגע, נכון.

לא, לא, אני רוצה שתהיה מדויק.

רגע, רגע. יש שם כמעט 2 דונם שעל רבע מהמגרש יושבת טיפת חלב. דיברנו, השר בנט קיבל את זה, הסכים עם זה. גם ראש העיר הסכים, זה היה פה במזנון הכנסת. כאן. אני ישבתי איתם, עם היועץ של השר. אמרתי להם אתם יודעים מה, אני מוכן ללכת על זה. על הכי פשוט. על הכי קטן. עם דונם וחצי, אם נבנה גם על הגג של טיפת החלב, אפשר בצורה הזאת לעשות בניין. לא יהיו לא חצרות גדולות, אז נבנה אותו בטרה יותר גדולה, עם יותר שטחי מרחב פנימיים והכל. תנו לנו רק את זה. רק את זה. גם לזה סירבת ונתת וטו לשר החינוך ולראש העיר.

אני אומר לך דבר אחד, גברתי, זה לא ייגמר סביב השולחן הזה.

טוב. זה ייגמר סביב השולחן הזה, כי אם לא אז זה אומר שאין לכם כוונה לפתור את זה. זה נורא פשוט.

רגע, דקה. לא, כדי שתוכלי לגמור את זה סביב השולחן הזה, טוב מראה עיניים. אני אומר לך, זה הדבר הכי נכון. ואני אומר לך, סיור אחד, תאמיני לי, אני בא מהשטח.

כן, הבנתי את זה. אמרת את זה שלוש פעמים. בפעם הראשונה כבר קלטתי, חבר הכנסת אשר.

אני מציע בואי נעשה את זה, לאחר מכן הדיון יהיה הרבה יותר קל.

טוב.

גם עם בלומנטל הוא יהיה יותר קל. היום לשבת ולהגיד הצעות שהן מבזות. מבזות.

חבר הכנסת אשר - - -

מדובר בילדי ישראל. מה הם עשו? הם לא מצביעים? אני יודע מה הם מצביעים? אני נאבק בשבילם והם מצביעים בשביל אזולאי, לש"ס. אז מה? אז הם כן מצביעים לבית היהודי או לא מצביעים לבית היהודי, במה הורע גורלם הילדים, שאתה מייצג אותם בכבוד גדול?

חבר הכנסת אשר תודה רבה. הסיפור פה, עם כל הכבוד, זה לא הבית היהודי וזה לא ש"ס או אתם. יש פה גם מפלגת כולנו, תפרגנו גם לנו קצת.

ודאי. עכשיו שר האוצר הולך - - -בתקופה הזאת. צריך לנצל את זה שהוא - - -

לא, אנחנו מפרגנים - - -

נכון. כי אנחנו לא שם.

כי גם אני משם. כי גם אני הייתי שם.

אני היום גם שם, אבל אני רוצה להגיד לך משהו, באמת, במחילה. זה שאתה אומר לי תרדי לשטח תראי, אין טוב ממראה עיניים, פספסת בענק. פעם אחת, הדיון הראשון - - -

אולי, בגיל שלי זה קורה לי.

אני אומר לך למה. פעם אחת כי הדיון הראשון בכלל נולד ממה שאני קיבלתי מהסרטונים והתמונות וכל מה שקורה שם. לא צריך - - -

לא, לא לראות את המצוקה הזאת, לא לראות את ה - - -

רגע. לא צריך להיות גאון גדול - - -

את הקרקעות.

רגע.

את הפתרונות.

רגע. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שהילדים נמצאים בתת תנאים. זה דבר אחד.

לא את זה ביקשתי שתראי.

איפה הפספוס שלך? הפספוס שלך שאותי זה לא מעניין איזה קרקע או מה מקצה עיריית חיפה ויש לה את הזכות להחליט מה היא מקצה לכל אחד, לא רק לכם.

גם - - -

רגע. כל אחד. אתה ראש עיר, אני מחלקת, אני יוצרת חלוקה של משאבים ואני אומרת את זה אני רוצה להקצות ככה ואת זה לככה - - -

גם אם יש - - -

רגע. ובתנאי שהילדים של כולם לומדים במסגרות ראויות. אם אומר לנו פה נציג העירייה, לצורך העניין היום זה שי, יכול גם לשבת במקומות מישהו אחר שראש העיר שולח. אומר לנו יש לנו מספר פתרונות, בואו נלך ביחד ואתם תחליטו מה הכי נכון לכם. בעיני מה שהוצע פה על שערי תורה, שזה בית ספר שהוא ריק, שהוא 10 דקות משם - - -

אבל זה מה שאני אומר לך. את פשוט מוטעית.

אני מוכנה לרדת ולראות אם הוא מאוכלס או לא.

על זה אני מדבר. לא ביקשתי שתבואי לראות את בית הספר.

רגע. אם למר שי יש את האומץ לשבת בוועדה ולשקר ולומר - - -

יש לו אומץ לדברים יותר חמורים.

לא, לא, נו.

רגע, שנייה, סליחה.

סליחה רגע - - -

לא, סליחה רגע.

אני מפקח.

הוא מפקח משרד החינוך.

יש שם אנשים? המבנה מאוכלס?

אני אומר לגבי המבנה הזה.

שאלתי אם הוא מאוכלס.

נתונים בלבד.

המבנה הזה מאוכלס בבית ספר בנות של חסידי גור. הוא מאוכלס בבית ספר שערי תורה. אולי יש 3-4 חדרים ריקים.

אני קיבלתי מידע על יותר.

יש שם אנשים במבנה הזה?

ודאי.

המבנה הוא מבנה גדול. מערכת - - -

שקר ראשון נחשף.

רגע, סליחה. עוד רגע אתה בחוץ, באמת. אני מאבדת את הסבלנות. אתה מאבדת אותה.

באמת, אני מאד מכבד אותך. יש לי שלושה ילדים ש - - -

לא, לא רגע. אתה בחרת לשים אותם שם, אוקיי? אז שנייה רגע.

אבל זה הילדים שלו.

אין מה לעשות, צריך להרגיע אותו. אי אפשר כל שנייה להתפרץ.

זה בסדר. אני אעזור לך להרגיע אותו.

המבנה מאוכלס?

המבנה הוא מבנה גדול שהוא מאוכלס על ידי מוסדות נוספים שאפשר למצוא פתרון להכניס גם חלק מהמוסד של - - -

אה, חלק?

לא יודע חלק. נראה כמה.

פתאום זה חלק.

בואו נבדוק.

שנייה רגע, אני רוצה להציע משהו.

פתאום זה המבנה. ניקח אותם עם הרכבל.

לא, לא עם הרכבל.

אני רוצה להציע משהו.

אין לך פתרון.

אבל זה פתרון.

אין לך פתרון אם אתה אומר - - -

חבר הכנסת ינון אזולאי.

פתרון - - -

חבר הכנסת ינון אזולאי - - -

אבל אתה שומע כבר, אמרו - - -

שי - - - תקשיבו, אני לא בשביל הפטישים האלה ולא בשביל הוויכוחים האלה. אני סוגרת את הדיון ואנחנו יוצאים. באמת אני אומרת. אני לא מנהלת את השיח הזה בצורה כזו. אולי זה מתאים לוועדות אחרות. אני יודעת שזה קורה הרבה בכנסת, אני פה, מה לעשות, אני מורה, לא יכול להכיל את השיח הזה. אז בואו נעשה את זה רגע בצורה מכובדת.

שי, אני רוצה רגע לקחת את המושכות, בסדר? אתה נתת פה מספר אופציות, אני מבינה שיש אופציות נוספות. אני כן מוכנה לקחת בעצמי את האחריות ולרדת גם לראות מה שאתה מציע, את המקומות שאתם מציעים.

ברוכה הבאה, מצוין.

זהו.

ואנחנו נגיע לפתרון. אני רוצה לראות בעיניים את השיח אתכם, איתם, את ההצעות השונות ולראות ובאמת לבחון מה הכי נכון, אל מול מה שהם נמצאים היום. בסדר?

מה אחוז.

בלי התעקשות. אני לא אקבל שום התעקשות שלא, אנחנו רוצים דווקא כאן. כי בדווקא - אני לא בן אדם של דווקא.

לא, אבל דווקא בעיר הזאת ודווקא בשכונה הזאת זה בסדר, נכון? באופן רגיל.

לא. לא.

זו לא שכונה רגילה. את צריכה להבין, זו עיר בפני עצמה.

רגע, אני אגיד לך למה. כי זה אנטי תזה מוחלטת למה שעלה פה בדיון. אני אסביר לך. אני ישבתי פה בשלושת הדיונים עוד לפני שהיית כאן. בשיח שהיה לנו אמרו גם החברים עצמם, ההורים, אנחנו רוצים פתרון ראוי לילדים שלנו, גם אם זה לא באותו מרחב גיאוגרפי. גם אם זה לא שם, אבל אנחנו רוצים שבתוך הסביבה - - -

אבל אני שואל אותך מה את רוצה, כנציגת ציבור.

מה אני רוצה? אמרתי לך מהתחלה. אני רוצה שהילדים יהיו במבנה ראוי, נקודה. זהו, זה מה שמעניין.

רגע, גברתי, אין לי קול כל כך חזק כמו שלך, את לא צריכה פטיש. תקשיבי, היום את מדברת עם הורים שמוכנים ללכת לשים אותם על הירח, העיקר שיהיה משהו - - -

טוב לילדים שלהם.

בדיוק. כי היום המצב הרע שלהם הוא שני דברים, הוא המצב הפיזי הרע ולא בשביל זה ביקשתי שתבואי לשם, כי את זה בתמונות ובסרטונים ראית לבד. אני רוצה שתראי את האפשרויות. הם מוכנים להתפשר היום על הכל. אנחנו לא צריכים להתפשר על הדבר הזה. אני לא מחפש - - -

אבל שי אמר, אתה לא היית פה בתחילת דבריו, שהוא גם מוכן שייבנו לגובה, שלדעתי אגב זה גם לא פתרון, אבל אם תחליטו שכן ושמתאים - - -

אגב, את מדברת עם ראש עיר שהיה בזמנו מנהל אגף חינוך ושבא בזמנו למשרד החינוך לראשונה שיאשרו מבנים לגובה וד"ר שי כנעני כמעט זרק אותי מהמדרגות. היום משרד החינוך בא ללמוד אצלי בבני ברק איך עשינו את זה בניצול הקרקע. אגב, זה דבר שהולך עכשיו להיות. אני בעד בנייה לגובה, אבל אני אומר יש מינימום מסוים על מה מדובר. אנחנו לא מדברים פה על חמישה ושישה דונם. אנחנו לא אימפריאליסטים, אנחנו לא שומרים את הקרקע הזאת, אין לנו התנחלויות.

זה בכלל לא משנה. אתה רואה לאיזה כיוון אתה הולך?

לא, אני אגיד לך - - -

אתם נעולים על משהו - - -

אבל את לא נותנת לי לסיים.

לי, כי אתה עוד פעם חוזר אחורה. אתה נעול בתוך איזה שהוא מקום. אני אומרת לך ואמרתי את ז בתחילת הדיון - - -

שמה? איזה מקום? איך אני נעול? באיזה מרחב גיאוגרפי אני נעול?

אני אומרת את זה פעם חמישית – לי משנה שלילדים האלה יהיה פתרון ראוי. בתוך השכונה, מחוץ לשכונה - - -

גם אם זה יהיה בקריית אתא?

לא, לא, במרחב גיאוגרפי שהוא סביר.

סביר, זה הכל. מאה אחוז, אז אין לי ויכוח איתך.

אוקיי, חבר הכנסת צינון אזולאי, בבקשה.

אני רק רוצה לומר קודם כל בנושא הזה של הפתרון במרחב הגיאוגרפי. קריית שמואל היא כמעט עיר בפני עצמה, יש גם דיבור בכלל להפריד אותה מחיפה. כשאומרים בתוך קריית שמואל להביא זה בסדר, אבל אי אפשר לשלוח אותם לנווה שאנן ולהגיד להם הבאנו לכם שם פתרון. כי אז אחר כך נילחם גם על הסעות ואז נעשה דיונים גם על זה.

אז קודם כל אם הם מדברים שהם מוכנים, ההורים האלה מוכנים במקום, בקריית שמואל. אני גם מכיר את המקום, היום ההורים שלי תושבי המקום שם ולכן אני אומר, המקום, קריית שמואל מספיק רחב, יש שם גם עוד משהו שאני יודע, משהו כמו 5 דונם שעדיין לא הוקצו ואפשר להקצות את זה לבית הספר. 5 דונם שעדיין לא הוקצו, שאני חושב שזה די והותר.

כשאנחנו אומרים לא להכניס פוליטיקה אני מסכים איתך והדבר הזה מעולה, אבל לא יכול להיות שראש עיר אומר אני שם חבר מועצה שהוא מהמפלגה השנייה, שהוא בעצם ייצג את הציבור החרדי.

מה זה משנה?

זה משנה, כי הוא לא מכיר. אני אסביר לך למה.

אנחנו יושבים פה מפלגת כולנו, יהדות התורה, ש"ס - - -

לא, אבל אני אסביר לך - - -

אבל אני מחזיק תיק הכספים, אולי גם פה אני לוקח רק לבית היהודי כספים?

שנייה, שי, שי - - -

לא, תסביר. אולי.

תיקח עוד קצת ו - - -

לא, חבר הכנסת ינון אזולאי, אתה חבר כנסת, מותר לך להגיד הכל, אבל זה לא לעניין.

את צריכה להבין דבר אחד, אני יכול להגיד. אני אגיד לך, אם הוא בא והם יודעים שאין לו שיג ושיח איתם, אין להם. יש בפנים איתו, אני לא רוצה להגיד - - -

הוא הפגין נגדנו.

הוא בעצמו לקח אנשים והפגינו מול בית הספר. איך את רוצה שהוא ייצג?

הוא אמר לנו עכשיו שהם שונאים אותנו, שאנחנו שונאים חרדים בקריה.

אני אמרתי שאני לא אשמע פה הערות מהצד.

בן אדם שבא ובעצם ראש העיר אמר שהוא מייצג והוא רוצה להיות, זה בסדר גמור, אבל לא יכול להיות שאתה תיקח אדם מהבית היהודי, שאני מכבד את כולם ויש לנו חברים ואנחנו פה בכנסת עושים את זה, אבל לא יכול להיות שתיקח אותו והוא יגיד טוב, אני אפתור להם את הבעיה ובעצם הוא לא בא ממקום נקי, כי השכונה הזו ברובה התחילו מהדתיים הלאומיים והוא צריך לדאוג לאוכלוסייה שלו וזה בסדר ואני מש"ס גם אדאג לאוכלוסייה שלי, אבל גם לכלל. אבל הוא לא יכול להיות באמת בן אדם אובייקטיבי בנושא הזה וזה עיקר הבעיה.

אני מבקשת לא להגיב.

אם היה לוקח את מנהל מחלקת החינוך ואומר לו שם איתם ותנסה לפתור את הבעיה, יכול להיות שהוא בא ממקום נקי וזה היה יותר טוב.

עכשיו לגבי משרד החינוך.

אני רוצה להגיד לך משהו. אני נפגעתי באופן אישי עכשיו מהדברים שלך ואני אגיד לך גם למה.

לא, מה פתאום, לא.

אני אגיד לך למה ואני אגיד לך כמה השיח הזה הופך להיות לא ענייני וחבל ואנחנו כולנו פה על הגב של הילדים המסכנים האלה.

כשאני הייתי סגנית ראש עיר וממונה על החינוך, הייתי בכלל ממפלגה אחרת. ראש העיר היה בהתחלה מפד"ל ואחר כך ליכוד. ייצגתי נאמנה את החינוך בעיר, בלי קשר - - -

ברור, אני לא - - -

רגע, רגע - - -

לא, אבל את לא מבינה מה אני אומר. את אומרת דבר שאני מסכים איתו.

רגע, אני רוצה להגיד לך את הדברים.

אני מסכים איתך.

אתה אל תגיד לי - - -

הוא לא ממונה על החינוך.

אז מה, אני גם הלכתי וייצגתי את העיר. אתם יודעים מאיפה הקשר שלי עם כחלון? איך בכלל הגעתי לפה?

נו, הגיע הזמן שתחשפי את זה. בכלל על סיפור אחר שהיה קשור במשרד התקשורת. לא הייתי ממונה על התקשורת בעיר ולא היה לי שום קשר. נסעתי עם ראש העיר למשרד התקשורת כדי לטפל במשהו אחר, דואר ועניינים וסיב אופטי ועוד אלף ואחד דברים ומשם הכרתי את כחלון. ובזכות העבודה המקצועית שלי מולו, למרות שלא הייתי מהמפלגה שלו, הוא היה ליכוד, אני הייתי משהו אחר; ולמרות שלא הייתי ממונה על התקשורת בעיר, בזכות העבודה המקצועית שלי איתו היום אני יושבת פה לפניכם.

יפה.

טוב, רע, אני לא יודעת, אבל זאת המציאות. ולמה אני אומרת לך שנפגעתי אישית, כי אנחנו לא יכולים - - -

בגלל שהיית מקצועית.

לא, בגלל הסיב האופטי.

זה נכון, בגלל הסיב האופטי, אגב, כי בסוף עשינו את זה בתוך בית הספר. הצלחתי לשכנע אותו לעשות את זה בבית ספר בקריית שמונה. אבל למה אני אומרת נפגעתי באופן אישי – זה לא משנה עכשיו מי יושב פה ואיזו מפלגה הוא מייצג. אנחנו לא יכולים - - -

אבל זה לא נכון. ברור שלא, אני מסכים איתך - - -

אני לא מטילה בך דופי ואני לא מטילה בו דופי. אני לא מטילה באף אחד.

אני גם לא מטיל בו דופי, אבל אני אסביר לך דבר אחד.

שלח אותו ראש העיר? מבחינתי יונה יהב יושב פה. זהו.

את צריכה להבין דבר אחד - - -

איזה שלח אותו? הוא יושב לו על הווריד פה, מה את רוצה?

נכון, אחד מתוך 31 אני יושב לו על הווריד.

סליחה, אתה לא. מה שמותר לי, לא מותר לך.

אני יכול להגיד לך שכולנו פה יושבים ומייצגים את כל העם.

אתה איבדת את האובייקטיביות שלך - - - את זה היא לא יודעת. שהיא תדע את זה אתה תחטוף ממנה, לא רק ממני.

נו, מספיק.

היא לא יודעת. היא עוד לא הגיעה עם הסיב אופטי אליך.

מספיק, מספיק.

אבל אדם שבעצם לא מקובל, כשאני בא לעשות גישור או משהו, צריך שאני אהיה מקובל על שני הצדדים. הוא לא מקובל פה על שני הצדדים. הוא מקובל פה על צד אחד של ראש העיר וזהו. ולכן אני אומר זה לא מקובל.

טוב, אוקיי.

- - - מעמד שלי, תשאל את החברים שלך בבני ברק.

לא, אל תזרוק לי. אתה זורק לי - - -

תשאל את חברים שלך בבני ברק אם התנהגתי אליך - - -

לא. טוב, תקשיבו - - -

אבל מה אתה חושב, שאני אשב פה ויזרקו לי מילים - - -

אני מבקשת שקט.

אבל עמדת בהפגנה מול בית הספר או לא עמדת?

חבר הכנסת ינון אזולאי שקט, באמת.

תשאל את יעקב - - - הייתי - - - עם הציבור הדתי לאומי בבני ברק והייתי ראש עיר חרדי.

חבר הכנסת אשר, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה וזו פעם ראשונה שאני עושה את זה בדיוני הוועדה שלי. שלוש וחצי שנים אני פה, בחיים לא קראתי איש לסדר. הגזמתם. הגזמתם. באמת אני אומרת. המאבקים פה הם לא פוליטיים, זה לא מעניין אותי מאיפה אתם באים. באמת, אם אתם תמשיכו לריב פוליטיקה - - -

אבל שם זה הפוליטיקה.

זה לא היה פוליטי, היה פתרון.

תקשיבו להערה של המועצה לשלום הילד, אין פה אמון בכלל גם עם הרשות, אז זה לא הסיפור ואני נכנסתי פה וצריך לטשטש וזה צריך להיות גשר וזה מה שאנחנו מציעים.

מה שאני אומרת זה שכולנו צריכים לחתור לפתרון, כי ברור שיש פה ילדים ואנחנו גם קיבלנו מהם את התמונות והיינו איתם בקשר.

המועצה לשלום הילד.

הדבר הזה הוא מזעזע, באמת ואי אפשר לעבור עליו בשתיקה. אבל אנחנו רואים פה גם דיס אינפורמציה. זאת האמת, סליחה. אנחנו רואים פה אינפורמציות סותרות. קשה להבין ככה.

כרמית, אני צללתי לסיפור הזה. כל מילה שיוצאת מפה, חוץ מהסיפור של שערי תורה מאוכלס או לא, אנחנו נרד ואני אמרתי, עולים פה עניינים, אנחנו נלך לבדוק אותם, אבל אני גם יודעת דברים שהם מתחת לפני השטח, בסדר? משני הצדדים, אגב. אז בגלל זה אני אומרת אני גשר פה. אני לא סתם אמרתי. את יושבת פה כל דיון. מתי פתחתי ואמרתי אנחנו משאירים פוליטיקה בחוץ נכנסים נקי?

ברור.

אז בואי, אף אחד פה לא נקי. אני אומרת לך את זה הכי פתוח וגם אם ייכעסו עלי.

אני מסכימה עם האמירה שלך שבסוף מי שנופל בין הכיסאות זה הילדים.

זה ממש לא בסדר להגיד - - -

מה לעשות?

זו פשרה מפ"איניקית, אבל זה לא מסתדר איתם.

חבר הכנסת אשר אין מה לעשות.

ההורים האלה הם בסדר גמור ונציגי הציבור בחיפה, זה בסדר גמור.

אז צריך לראות מה קורה שם.

צריך לדעת באופן ללמוד ולדעת - - -

גם למשרד החינוך יש אחריות. אם היה רוצה, יכול היה לנעול דרגים אחרים בשביל להגיע.

רק למשרד החינוך האחריות. משרד החינוך חטא כשהוא נתן רישיון.

אם היה רוצה היה נועל ברז אחד. יונה יהב היה נועל ברז אחד, תאמיני לי שהיום הכל היה מסתדר, רק לא עושים את זה. כשהם רוצים הם יודעים להפעיל שרירים.

חבר הכנסת ינון אזולאי, הם לא היו צריכים לסגור את הברז ליונה יהב, הם היו צריכים לא לתת רישיון לבית הספר.

בסדר, אבל יש צורך והם לא עשו את זה.

שיתנו את הרישיון למקום שצריך.

אז מה את רוצה, שנזרוק אותם?

17 שנה.

כבר בהתחלה. זה הוקם ככולל, הפך לגן, הפך לבית ספר - - -

לא, לא, לא.

די, נו, יש לי את זה מהם. הם שלחו לי את זה.

הבניין.

לא הוא שלח לי, אתם.

תקשיבי, הבניין, לא הרישיון. הרישיון לבית ספר לא קשור לכולל ולא קשור לכלום. הפוך. הכולל מארח אותם בבניין.

אני אדבר איתך על זה אחר כך. בבקשה – הכולל מארח אותם במבנה שלהם. אם הם לא אמורים - - -

נכון.

אבל אלה הטעויות. הם צריכים להיות בתוך מוסד - - -

עיריית חיפה הייתה צריכה להקצות להם לפני 15 שנה.

בבקשה, אני הבטחתי להם ואחר כך את.

אבל כבר אז הוא לא נתן.

אני דילגתי פה, נתתי לשני חברי הכנסת לשחרר קצת. בבקשה, מישהו מכם, שם ותפקיד.

מיכאל אלפר, חבר מועצת העיר חיפה. אני לא מתיימר לומר שנשלחתי בשם עיריית חיפה ואני לא חושב שיש פה גורם המייצג את מערכת החינוך או גורם מקצועי מתוך מערכת החינוך וכל מה שהיה צריך להיאמר בעניין הזה נאמר.

אני מלווה את העניין קרוב ל-10 שנים. בית הספר הזה הוקם מתוך ידיעה שבכל רשות נורמטיבית כשקם בית ספר מקצים לו קרקע, כך היה בשנת 2002. 17 שנה, 20 שנה אחורה, מאז שבית הספר קם מנסים למצוא לו פתרון. מצנע בשנת 2002 הקצה קרקע לבית הספר. בשנת 2004 יהב - - -

רגע, ברשותך. אתה היית פה בכל הדיונים.

נכון.

כל פעם אתה יושב במקום אחר, אני אפילו יכולה להגיד לך איפה ישבת בדיונים הקודמים.

מה לעשות.

לא, שתבין שאני זוכרת. אנחנו לא חוזרים על אותו סיפור.

אני רוצה להתייחס למשהו שאמרת ממש לפני שתיים-שלוש דקות. אמרת בית הספר הזה קם ככולל, הוא בעצם הפך מגן לבית ספר, מכולל לבית ספר.

הוא צמח.

כאילו הוא צמח, כאילו הוא קם בחטא. בית הספר קם מתוך ידיעה שהרשות תעמיד לו קרקע וכך היא עשתה. רשות נורמטיבית. ראש העיר מצנע העמיד קרקע 8 דונם לבית הספר, לפי מפתח של חצי דונם לכיתה, 16 כיתות, כיאה לבית ספר.

לא נבחר מצנע. מה לעשות? איפה אנחנו עכשיו? לא, באמת.

היה ראש עיר, זה מה שהוא עשה. יהב נכנס לתפקיד בשנת 2004, ביטל את אותה הקצאה. על אותה הקצאה – 8 דונם – נבנה בית ספר שחברי מקודם הזכיר, האהרון הרועה.

אני מכירה את זה כבר. רשמתם את זה גם במצגת. יש לי גם את האישורים, נו.

אז בית הספר לא קם בחטא. זה אכן לא נושא פוליטי. זה ילדים שסובלים מדי יום.

איך מתקדמים מפה? אנחנו כאן ועכשיו צריכים למצוא פתרון.

אמר חברי בלומנטל שאין קרקע בשכונה. אחד, יש קרקע בשכונה. אמר שיש פתרון הקצאה על הגג. מיקי אוטמזגין, אדריכל מוערך בחיפה, נשלח על ידי העירייה לבחון את האופציה הזאת וחזר מסיור במבנה - ואת מה שאני אומר תבדקי - חזר מסיור במבנה ואמר חד משמעית אין ייתכנות לתוספת שטחים במבנה הקיים. לא תכנונית מבחינה תב"עית ולא פיזית. אין חצר לבית ספר, אי אפשר בקונטור כל כך קטן לבנות עוד קומות. מעלית, הנגשה - - -

מיכאל תסלח לי שאני אשאיר אותך לבד?

אני אדבר איתך.

אנחנו נשב ביחד וגם נעשה סיור ביחד. אני מזמין את כולם.

אני אדבר איתך. לא את כולם. אנחנו נלך.

תודה רבה. שלום שלום.

שלום, שלום, תודה. מעלית, חדר מדרגות תקני גומר את שטח בית הספר. לא יישאר מקום לכיתות. שוחחתי גם עם אנשי מקצוע שבחנו את זה ברמת הפרוגראמה. אין ייתכנות על המבנה הקיים. מבלי להתייחס לעובדה שמהבנה לא שייך לבית הספר והוא מוקצה לגורם אחר ונעשה בו שימוש אחר.

בעניין הזה יש לי רק שאלה אחת. אני לא מתכננת, אני לא מהנדסת, אין לי מושג בבניין ואני גם לא מתכוונת להיכנס לזה.

יש לי מושג, אני אענה לך. תשאלי.

לא, לא רלבנטי. יש לי רק שאלה אחת. הגיע צוות מקצועי, ביקש לדבר עם מנהל בית הספר, אמרו לו תחכה למי שאחראי פה?

לא. אני אגיד לך בדיוק מה שאמרתי - - -

מנהל ה- - - יתייחס לעניין.

הוא מבין בזה, אני לא מבין בזה, הוא מלווה אותי. מה כל כך קשה בזה?

וכפי שהוא מייצג את עיריית חיפה, אני יכול לייצג את תושבי העיר, בטח בפגישה מהסוג הזה. מה גם שאני עוסק בנושאים תכנוניים ביום יום. אני מבין בתחום. אני רוצה לשמוע אם עושים סיבוב על המערכת הזאת או באמת נותנים פתרון. בחנתי את העניין ואין ייתכנות לפתרון. ידעתי גם קודם, אבל קיבלתי חיזוק לעניין ממתכנן שהעירייה שלחה לבחון את הנושא.

הזכירו קודם את ה-105,000 שקלים. זאת דוגמא לכסף שמשרד החינוך שלח, לא פותר את הבעיה. כמו שאמרת, חמור מאד, אבל עושה את זה קצת פחות קשה. יש לילדים מתקן שירותים נורמאלי - - -

נכון, שהם ישחקו דמקה בשירותים יהיה להם נעים. תעשה לי טובה, נו, בחייך.

לא, יהיה להם מתקן שירותים נורמאלי. אולי יחליפו שם דלת, שכשפותחים אותה היא עפה על פרצוף של ילד והוא מפונה לבית חולים.

פשע.

פשע. גם את הכסף הזה - - -

פשע גם לבזבז את הכסף הזה כשאנחנו לא יודעים. עדיף כבר לקחת מבנה - - -

גם הכסף הזה לא הגיע לילדים.

רגע, תקשיבו רגע. זה גם המאבקים שלי בתוך העיר שלי. כבר עדיף להחליט על מקום ולקחת את הכסף הזה ולאגם אותו עם כספים נוספים ולהשקיע כמו שצריך כדי שלילדים האלה לא יהיה טלאי על טלאי על טלאי.

אכן, אכן, אבל המכתב הזה נשלח והתקציב הזה הועבר וחוסר האכפתיות שמשקף המקרה הקטן הזה של ה-105,000 שקל, מספר את הסיפור כולו ולכן אני מתייחס לזה. אני בהחלט לא חושב שזה פתרון.

נכון, כשהכל נולד פה בחטאים.

הזכיר חברי 40% תלמידים לא תושבי השכונה, 20%. יש לי פה מסמך מדויק.

היינו שם כבר. דיברנו. מה יש לך להוסיף? יש פה אמהות בוערות.

נושא הגנים שוב תכנונית הוא לא מתאים. הוא לא מתאים, מה לעשות? הוא גם מוקצה למישהו אחר, אבל הוא לא מתאים. זה כמו שאני אציע לפלוני בית של מישהו על מצוקת חדרים שיש לו. אבל הוא גם לא מתאים כי אין שם חדרים. אין אפשרות.

הציע חברי את בית הספר שערי תורה. בית ספר שערי תורה מאוכלס. לא היה לי את האומץ להציע בית ספר מאוכלס ולחשוב שאני מעביר את זה בוועדה וזה נשמע לרגע טוב. בית הספר הזה מאוכלס. לא רק שהוא מאוכלס, יש שם היום בקשה לתוספת בינוי כי הוא צפוף. כי לגור אין תיכון. אתה מסכים איתי או לא? נציג משרד החינוך?

אז הוא מציע הצעה של מבנה קיים, מאוכלס, משכונה מרוחקת, שאין מי שיממן את ההסעות, חצי שעה נסיעה?

כל מי שמדבר הערות ביניים לא מדבר אחר כך. חבל.

יש קרקע בשכונה. משרד החינוך צריך להקצות אותה. סליחה, עיריית חיפה צריכה להקצות אותה. משרד החינוך מתקצב בינוי.

אז זה הסיפור. אתם נעולים על הקרקע הזאת.

לא, לא.

ואני אומר לך, אני לא יכולה לבוא לייצג פה עכשיו פתרון אחד.

אבל תמיר בן משה, כשמסייר בשכונה וראש מינהל הפיתוח במשרד החינוך גם חושב שזה הפתרון - - -

לא יכולה. זה לא סמכות שלי בכלל. אבל זה לא מעניין.

את מי לא מעניין, אם לא תמיר בן משה?

אז אני אסביר לך. זה לא מעניין ואני אגיד לך למה, כי אני לא יכולה לייצג שום פתרון אחד מהצד הזה, כמו שאני לא יכולה לייצג שום פתרון אחד מהצד הזה.

אבל אם לוועדה הזאת יש סמכות - - -

אין לי סמכות.

איזו שהיא סמכות.

אין לי סמכות.

להביע אמירה, בסדר?

כן, שלילדים האלה יימצא פתרון ראוי, זאת האמירה שלנו.

נכון, ושמשרד החינוך לא יתקצב בינוי כיתות ברמת הנשיא כשעוד אין צורך בכיתות האלה. סתם, בשביל לייצר מערכת בחירות נחמדה יותר.

תקשיבו, אני לא נכנסת לפתרון - - -

ויעביר לעיריית חיפה מאות מיליוני שקלים - - -

לא, תעצור, זהו. סיימת לדבר מבחינתי.

רגע.

סיימת לדבר מבחינתי.

רגע, לא, זה לא בסדר.

כי אני לא בתעמולת בחירות עכשיו.

אבל אני גם לא. אני גם לא. אני דואג לילדים. אני לא בתעמולת בחירות, אני דואג לילדים. אם משרד החינוך מעביר מאות מיליוני שקלים לעיריית חיפה בלי שיש צורך, בלי שיש רשימות תלמידים שמחכים לבית הספר הזה, ופה הוא לא מתקצב או לא כופה על העירייה בית ספר, אז הוא עושה חטא. כי זו הייתה סנקציה שהייתה גומרת ליהב להקצות קרקע.

תודה רבה. יש לנו פה סוגיה נוספת שאנחנו צריכים להגיע אליה בבית"ר עילית. תתנחמו, אתם לא לבד, רק ששם הדברים הם קצת אחרים. אני אומרת לכם, אני לא בתחרות מי קיבל ככה, מי עשה ככה.

זאת לא תחרות. אני הסברתי שלמשרד החינוך יש יכולת לייצר סנקציה מול יהב, בשביל שיעשה בסוף את החשבון מה יותר כדאי לו.

אני מבקשת ממך בזה הרגע לסיים, תודה רבה.

סיימתי.

אני רוצה להתייחס.

אני סיירתי בבית הספר לפני חודש, בכיתי בפעם העשירית כשראיתי את הילדים.

אני רוצה להתייחס. אני אומרת את זה עוד פעם, אם זה לא היה ברור למישהו, כי נדמה לי שזה לא ברור. אני לא באה לייצר פתרון מסוים. אין לי גם סמכות לייצר את הפתרון הזה או את הפתרון הזה, אז אני גם לא מתיימרת. אני חוזרת ואומרת, אני פה כדי שיימצא פתרון ראוי לילדים. תמשיכו להיות נעולים על הקרקע המסוימת הזו, לא יהיה פתרון. הם יהיו נעולים על פתרון אחד, לא יהיה פתרון.

אנחנו לא נעולים על הקרקע. הציע תמיר בן משה גם את מבנה הבנות שחציו ריק. אנחנו מוכנים גם לזה.

אני לא יודעת מי זה תמיר בן משה.

הוא ראש מינהל הפיתוח במשרד החינוך, אבל אנחנו מוכנים לכל פתרון - - -

הוא ראש העיר של חיפה?

הוא ראש מינהל הפיתוח במשרד החינוך.

אני יודעת, נו באמת. לא, אני לא מאמינה שהוא עונה לי.

הגוף שמקים חדר מצב בתחילת שנת הלימודים, כשבית הספר לא נפתח.

טוב. אנחנו נצטרך לשבת ולראות את כל הפתרונות שמוצעים ואתם תצטרכו במסגרת מה שמציעים לראות מה הכי נכון ומתאים לילדים, כל עוד שאנחנו מוודאים שזה באמת נותן מענה ראוי. יותר ברור מזה אני לא יודעת להגיד את זה.

אנחנו ניקח כל פתרון. בינתיים לא הוצע כזה.

בבקשה גברתי.

שלום. רציתי קודם כל להתנצל שדיברתי ללא תור ולהסביר.

הכל בסדר. אני מבינה את הרגשות.

פשוט הייתי נרגשת ומאד התפלאתי בגלל שאנחנו הרבה זמן פועלים בשביל בית הספר וזה קשה, לוקח קשות. באחת ההפגנות שהיינו פשוט מר בלומנטל הגיע עם עוד כמה אנשים והפגין נגדנו. כאיש ציבור, היה לי קשה לראות את זה. חשבתי שהוא מייצג אותנו, את השכונה שלנו.

זה לא השיח. באמת, עם כל הכבוד, זה לא השיח.

אוקיי, כי זה היה לי מוזר - - -

לא, זה לא רלבנטי בכלל. שלחו אותו כנציג העירייה. יש לו את הסמכות להביא פתרונות, די. מבחינתי זה גמור.

דבר שני, על שטחים - - -

זה לא - - -

מה לעשות? הוא נבחר ציבור. מה, אני בוחרת מי יישב איתי פה? לא.

אבל בן אדם שהוא מפגין נגדי, אתה רוצה שהוא יבוא להיות מגשר שלי? זה לא מובן.

הוא לא בא לגשר.

הוא בא לגשר.

הוא בא לומר מה הפתרונות שעיריית חיפה מציעה. אני המגשרת.

לא, הוא מינה אותו שיגשר.

בנוסף הוא פתח כל מיני קבוצות ווטסאפ לאיך להוציא אותנו ולהיפטר כמו הפתרון האחרון - - -

אני לא נכנסת לעניינים של חיפה, יש לי מספיק צרות משל עצמי. בואי נדבר על הילדים ועל הפתרונות של בית הספר.

בסדר. ורק - - - מתנכל - - - הוא פה צילם, מחייך, זה לא נעים לי. אף אחד אחר לא צילם - - -

אוקיי.

זה לא בסדר, שי.

עכשיו לגבי הפתרון, דבר נוסף שמאד העליב אותי בתור אישה דתייה.

אני מודה לכם.

בבקשה. דבר נוסף, הפתרונות היו, כמו שכולם הסבירו, פתרונות נוספים וזה לא רק השטח הזה וכל פתרון אחר לקחו, לקחו, לא בשבילכם. יש כאן תחושה שפשוט לא רוצים אותנו.

לגבי העניין שזה בכלל מחוץ לקריית שמואל, צריך להבין שלמרות שקריית שמואל, נכון שהיא שייכת לחיפה, אבל היא מאד רחוקה מהעיר חיפה. איך אומרים? - - - הייתה בגלל הבת שלי. אין פתרונות אזוריים, אז באמת היא נוסעת ללא ברירה, היא בהסעות.

כל ידי החינוך המיוחד ככה בארץ.

כן, אני יודעת. זה גם פתרון לא קל. בעשרה לשבע אני כבר צריכה לקחת אותה החוצה, לחכות להסעה, בגלל שיש את הפקקים בשעות האלה. אז חבל לי על יתר הילדים שלי ועל יתר הילדים בשכונה, שהם יצטרכו. ושי, אתה יודע שזה לא 10 דקות נסיעה. הוא יודע את זה. זה לא סוד. זה לא 10 דקות. אם הבת שלי בעשרה לשבע צריכה לצאת וזה מיניבוס, זה לא הרבה ילדים בדרך. מיניבוס שאני חושבת אולי עם 6-7 ילדים. להגיע בשמונה ורבע לבית הספר, זה המון זמן. היא חוזרת מותשת.

אז אם זה מה שהוא מציע בשביל ילדים בריאים, שהם לא צריכים לעבור את הטרגדיה הזאת, אז מאד עצוב לי שזה מה שאתה מציע, שזה הפתרון לילדים שלא צריכים.

זה פתרון לא קיים גם. זו דמגוגיה.

אם אתה אומר שיש, אז תעזו לנו למצוא פתרון בתוך השכונה. אנחנו גרים שם, אנחנו חברים איתכם, אנחנו שכנים. אנחנו עוזרים אחד לשני, אישה יולדת, אנחנו לא מסתכלים איזו כיפה יש לבעלה, אנחנו עוזרים אחד לשני, אנחנו אוהבים אחד את השני. אני מכירה את אשתך, היא אישה נפלאה, למה להוציא אותנו? למה לא לתת לנו את הפתרון? ואתה יודע שיש פתרון שקיים. זה מאד עצוב שזה המצב.

אוקיי, תודה רבה ר'.

רק משפט אחד לגבי העניין עם הגג של מקום אחר, אל תשלח אותנו לריב עם גוף אחר על מקום שלא שייך לנו. זה מזכיר לנו את רוסיה הקומוניסטית, ש - - -

אתם לא צריכים לריב. אם יש הקצאה, אם באים ומציעים - - -

אבל זה משהו אחר.

סליחה, אם באים ומציעים לאוכלוסייה למגזר, למי שאמון שם, אני לא יודעת מול מי היה השיח - מה אתם רוצים לעשות בזה והם בוחרים לעשות בזה משהו אחר – וואלה, זה מעורר מחשב.

לא, זה לא שלנו. לא, לא, זה כבר ניתן למישהו אחר. את תשלח אותנו ל - - -

מועצה שהגישה בקשה להקצאה, קיבלה.

נכון, כי הם ביקשו לעשות בזה משהו אחר. זה לא משנה, גם כל בית הספר הזה - - -

לא, לא, זה לא אנחנו ביקשנו, זה לא נכון.

מאה אחוז. אני רק רוצה לומר משהו לטובת הילדים, רק כדי לפחות, את יודעת, השתמשת פה במילים קשות – טרגדיה של ילדים שנוסעים מוקדם – כל הילדים של המועצות האזוריות - - -

כואב לי הלב עליהם.

שלא יכאב לך הלב עליהם, הם נוסעים, הם יוצאים גם בשש וחצי בבוקר, מועצות אזוריות, קיבוצים ומושבים, לומדים בבתי ספר נפלאים, מתחנכים בצורה נפלאה. אף אחד מהם לא יוותר על בית הספר שלהם וזאת לא טרגדיה. אז בואו נשים את זה גם בפרופורציות - - -

אבל אנחנו משלמים מיסים לעיריית חיפה.

זה הכל גם באותו מרחב. אתם נכנסים עכשיו למקומות שלא צריך. אני רק מנסה לומר שילד שנוסע לבית ספר, זה לא טרגדיה. גם ילדים רגילים, לא של החינוך המיוחד. בואו ניכנס לפרופורציות.

רגע, אבל היום שאת בטרגדיה את מסכימה. היום המצב שלהם באמת טרגי.

לא, אני מדברת על משהו אחר. אני התייחסתי לאמירה אחרת.

בסדר, אבל היא אומרת בתור אמא זו ההרגשה שלי.

אבל ינון, היא לא מדברת על הטרגדיה שהילדים לומדים בתת תנאים, היא מדברת על ילד שנוסע.

אבל היא האמא. תני לה להתבטא. את אמא גם.

היא מתבטא. אנחנו לא עושים פה עכשיו הכללות. בוא, רק תקשיב למה שהיא אומרת, אז אתה תדע גם למה התייחסתי.

קריית שמואל - - -

יש לי משהו מאד חשוב לומר.

יש לי הצעה פרקטית, לא דמגוגיה. ואני אומר את זה על דעת גם.

שקר בקריית שמואל.

תתעלם בבקשה מההערות, אחרת לא נסיים עם זה.

את שמה לב שאני מתעלם. אני מציע שנקיים דיאלוג בלי אנשי ציבור ששמעת.

אוקיי, מי זה נקיים?

אז אני אומר ככה – ראשת מערכת החינוך אילנה טרוק. בואו ננטרל גם את כל הפוליטיקה מהצד השני, שנקרא לה. החינוך העצמאי, שהוא הבעלים של בית הספר. יפגשו יחד וינסו למצוא יחד פתרונות, לפי מה שאמרתי. בואו ננטרל, כי כל אחד בא עם מטען – את שומעת. אז בואו ננטרל.

אתה מרשה לי להיות שם כצופה מהצד?

בוודאי. זה מה שרציתי לשלב הבא.

אני מקובלת על כולם, נכון? אני באה באמצע.

אז זה מה שרציתי להציע. אמרתי לך מאיפה היתרון שלך, מקריית שמונה - - -

מאה אחוז, אני מקבלת את זה. תודה רבה.

חברת הכנסת, אני גם רוצה להתבטא בבקשה.

אבל דברים שלא נאמרו ולעשות את זה בכבוד. יש לי פה עוד סוגיה לטפל.

גברתי יושבת הראש, אבל זה הפורום. החינוך העצמאי, את ועיריית חיפה, הדרג המקצועי.

כתבתי. מאה אחוז.

סליחה, חברת הכנסת, גם נציגות הורים.

והם לא נציגי הורים? הם לא הורים?

אמרתי.

כן, בבקשה.

גברתי אנחנו באמת מאד מעריכים אותך על הפעילות שאת עושה ועל העקביות שלך. זאת כבר פעם שלישית שאנחנו מגיעים לכאן לדיון בוועדה. היינו בדיונים אחרים בוועדת החינוך של הכנסת.

בבקשה במשפט, כי אנחנו צריכים לסיים ויש לי עוד סוגיה לטפל בה.

שנייה, זה מאד חשוב ואני הולך לומר משהו מאד עקרוני. אין לי ספק שאת רוצה שנגיע לפתרון. בשביל להגיע לפתרון אנחנו צריכים לדעת מי יכול להביא את הפתרון, למי יש את היכולת ואנחנו יודעים שהיכולת להביא את הפתרון זה שני גורמים מרכזיים – עיריית חיפה ומשרד החינוך, כאשר עיריית חיפה היא הגורם המרכזי. בשלב הבא אנחנו צריכים לדעת האם הגורמים האלה רוצים לתת פתרון. את רוצה, השאלה אם הם רוצים.

אומר פה נציג עיריית חיפה, עכשיו הציע הצעה, את ההצעה הכי פרקטית ששמעתי בשלושה דיונים שאנחנו כאן.

כולל נציג משרד החינוך.

רגע, חברת הכנסת יפעת, תני לי לסיים את דברי בבקשה.

תכניסי גם את נציג משרד החינוך.

שי, תן לי לסיים את דברי.

בבקשה. לא לחזור על הדברים.

יש לך מספיק ראש על הכתפיים כדי להבין וכדי לדעת האם באמת רוצים למצוא פתרון או לא רוצים למצוא פתרון. תסתכלי אחורה. בדיון הראשון בוועדה עיריית חיפה לא הייתה. דיון שני בוועדה עיריית חיפה לא הייתה.

אני לא חוזרת אחורה.

שנייה. דיון שלישי - - -

אני לא חוזרת. אתה רוצה להמשיך לדבר, אני לא חוזרת אחורה. מה יש לך פרקטי? הציעו לנו פה הצעה פרקטית שמתיישבת עם מה שאתה אומר.

אני מקבל את ההצעה הזאת, אבל אני רוצה שלא נהיה בת יענה שנטמון את הראש בחול.

אוקיי.

חברת הכנסת, שנייה. אני רוצה לומר - - -

אני לא בת יענה.

אני יודע שאת לא בת יענה ולכן את מכנסת את הוועדה בפעם השלישית, אבל יש לי משהו מאד חשוב לומר שוב. אנחנו צריכים לדעת האם הם רוצים למצוא פתרון או שהם רק רוצים לכנס. אנחנו רוצים לדעת. אני לא יודע. אני רוצה לדעת אם הוא באמת רוצה לכנס כדי למצוא פתרון או - - -

הם רוצים ואני פה.

מי אמר לך?

אני אומרת לך.

על סמך מה? מה, את בוחנת כליות?

על סמך זה שאני פה. אם אתה לא מאמין, בואו נקפל את הכל, נסגור את הדיון, נלך, שלום, תודה.

אני מאמין בך, אבל בו אני לא מאמין.

אז זה לא העניין.

יש לי שלושה ילדים בבית הספר שסובלים.

אני מבקשת ממך אדוני, תעצור בבקשה. אני מבקשת שתעצור.

גדי, הביאו לפה רעיון, נתנו הצעה, תנסו לזרום איתה.

אבל זה עוד סחבת כדי - - -

זה לא עניין של לזרום, תקשיבו.

אבל זו עוד סחבת. זה הילדים שלנו. על הגב של הילדים שלנו.

מה אתה רוצה עכשיו? מה אתה רוצה? מה יכול לצאת מפה עכשיו יותר מהצעה קונקרטית כזאת, באמת? שיגידו לך שאתה מקבל את ה-5 דונם שביקשת? מה אתה רוצה?

אני רוצה שיגידו את האמת בפנים לעיריית חיפה, שמשקרים לנו בפנים. לא רוצים למצוא פתרונות. הפתרונות שמציעים - - -

סיימת לדבר בבקשה. תקראו בבקשה לאיש משמר. אני מוציאה אותך החוצה.

הפתרונות שמציעים - - -

אני מוציאה אותך החוצה אם אתה לא מפסיק עכשיו.

סליחה.

אני מוציאה אותך החוצה. יש לי את הסמכות.

אני חושב שיש לי זכות להתבטא גם כהורה, גם כחבר נבחר בוועד השכונה.

אתה התבטאת. אוקיי, אני מוציאה אותו החוצה, אנשים. באמת, עם כל הכבוד.

יש לי זכות להתבטא ואני חושב שזה לא בסדר שאת רוצה להוציא אותי.

אני מבינה את הרגשות, אני מבינה שכל אחד רוצה להגיד את מה שהוא רוצה. אתה מסוגל עכשיו לשבת? אתה לא צריך לצאת, נכון? אבל תישאר פה ליתר ביטחון. אני מבינה את כל מה שקורה כאן. הכל בסדר. אבל אם אנחנו כל הזמן נהיה במקום של מי מאמין להם, אז בשביל מה התכנסנו פה בכלל? אל תשבו פה בכלל אף פעם אם אנחנו לא מאמינים אחד לשני. בסוף בסוף יש פה שלושה גורמים שצריכים להגיע לכדי פתרון: משרד החינוך, עיריית חיפה ואתם. אני פה כגשר. אני גשר. אני לא יכולה להגיד לא לכם מה נכון ולא יכולה להגיד להם מה נכון. אני יכולה לראות לאיזה פתרון אתם מגיעים ולהגיד ראוי או לא ראוי לילדים. זה המנדט שלי.

בסוף בסוף זה אתם מקבלים את ההחלטות ואני מוכנה, למרות שזה לא מתפקידי - יגידו לך כל מי שנמצא פה, זה לא מתפקידי בכלל - אני מוכנה להיות חלק מהתהליך הזה.

ואנחנו מודים לך על כך.

לבוא ולשבת. אני משקיפה. רק רואה שבאמת כולם באים בידיים נקיות ועושים את זה ביושר. זהו ובשביל זה אני שם. ההצעה היא פרקטית, אני רק יכולה לברך עליה.

אני רק רוצה להוסיף משהו קטן, ממש לשדרג את ההצעה הזאת.

לא צריך. כל מי שמוסיף גורע.

לשדרג את ההצעה הזאת.

לעוד איזה נציג?

לא.

אז מה?

את כחברת כנסת, אם יש אפשרות כזאת, מכון המחקר של הכנסת או כל גוף אחר, שייצר פרוגראמה של השכונה, שמייצרת - - -

הוא דיבר על סחבת. חבל. לא.

לא, אפשר לעשות את זה מהר ולבוא עם זה לאותה ישיבה.

אין דבר כזה. בסדר. אנחנו נשב, שלושת הנציגים כל הנפשות הפועלות מכירים את המציאות. אני רק אומרת לכם מראש, אם אתם רוצים אותי חלק אמיתי מהתהליך הזה, אף אחד לא בא כשהוא מבוצר בעמדתו. כי אם כל אחד בא מבוצר בעמדתו, חבל על הזמן שלי, אני יכולה לעזור לעוד ילדים במדינת ישראל בדיונים שאני אעשה פה במקום לרדת לחיפה. אני רוצה שכולם יבואו בידיים נקיות. נשב, נחשוב, נעשה מיפוי, נראה מה כל האפשרויות ומתוך זה אנחנו נתקדם.

אז תודה רבה. תודה רבה גם לכם ואני מבינה את האמוציות, אבל עכשיו בואו, אתם יכולים גם להישאר. יש לנו את הסוגיה של בית"ר עילית. אנחנו לא דנים עכשיו בסוגיות, במקרים פרטיים כדי לפתור אותם, אלא כדי ללמוד מהם על הכלל.

בית"ר עילית גם, בית ספר של חינוך מיוחד, נמצא בתת תנאים. העולם שותק. אף אחד לא יודע מה קורה מבחינת העברת הכספים. אני פונה למשרד החינוך מבחינת הפיקוח. יש לנו אוכלוסייה של תלמידים שנמצאת בסיטואציה כזו. מה הסמכות שלכם מול הרשות? אתם מעבירים כספים – איך אתם מוודאים שהכספים האלה מגיעים לילדים ולא עוברים בדרך למקומות אחרים או לא עוברים בכלל. איך אתם מוודאים שילדים לא ילמדו בתת תנאים כאלה, כי תקשיבו, אם אני הייתי שם במשרד החינוך, אני אומרת את זה הכי גלוי, לא הייתי נותנת להם לקיים שם בית ספר. הייתי סוגרת את זה. שהרשות תשבור את ראש.

לא הייתי נותנת להם לקיים בית ספר בתנאים כאלה. איפה אתם כמשרד? איפה אנחנו כמדינה? אתם מכירים את הסיפור של בית"ר עילית?

כן. שלום וברכה. שמי אפרת בן צור ואני מפקחת על החינוך המיוחד בעיר בית"ר עילית, מפקחת של בית הספר. אני מכירה את בית הספר מהיום שהוא היה מאוכלס בתוך שני מתחמים של קרוואנים, שהיו אחד מול השני. הדרך שלנו היא באמת מעבר לבדיקה החינוכית, הפדגוגית, המקצועית של התנאים והטיפולים שבית הספר אמור לספק ביחס למשאבים שמוצקים לו ואנחנו מאשרים אותם ואנחנו בודקים את האיוש שלהם ואת הטיפול ואת ההקצאה.

ובסוף הילדים לומדים בתנאים כאלה?

אנחנו גם בודקים - - -

אגב, שם אני ירדתי לשטח. אביטל פה, שם אנחנו ירדנו לשטח לצלם, כי לא האמנו לתמונות.

מצוין. זה בית ספר שאנחנו מלווים אותו באופן צמוד ואנחנו מפקחים עליו ומבקרים בו ואנחנו בודקים היטב היטב את המבנה ואת התנאים הפיזיים. אגב בית הספר קיבל פעמיים צווי סגירה ממשרד החינוך לאור התנאים שהוא שכן.

אז איך הילדים שם?

אנחנו עשינו וכינסנו פגישה. מנהל המחוז כינס פגישה בזמנו בנוגע לתנאים שבית הספר היה נתון בהם. הרשות התחייבה וסידרה ותיקנה את הליקויים שהיו. לאורך השנתיים שבית הספר נכנס בחלקו למבנה החדש, הרשות נענתה לפניות שלנו וטיפלה ואנחנו היינו במעקב מאד צמוד סביב הנושא הזה.

עכשיו השאלה אם רוצים להיכנס בדיוק לפרטי הפרטים שלה סוגיות, כי זה מאד - - -, בשביל להבין את התמונה.

לא, אני רוצה להבין שני דברים.

אני ראיתי את התמונות שאתם קיבלתם והתמונות האלה לא הסתדרו לי באמת עם המציאות שאני מכירה את בית הספר והמבנה שנכלל ברישיון שנתנו לבית הספר. התמונות שקיבלתם לא מוכרות לנו מבחינת המבנה - - -

ירדנו לשטח. קיבלנו את התמונות - - -

ואנחנו - - - אגב להעביר תמונות של מבני הקרוואנים.

קיבלנו תמונות, תקשיבי. אמרתי אין מצב שיש פה ילדים. אין מצב. לא נראה גם שמישהו זז שם. ירדנו לשטח. ירדה אביטל עם מצלמה, כי הורדנו אותה יום אחרי שקיבלנו את התמונות. שתבינו, כדי לא להיגרר יותר מדי. נכון שלא הכל הוא ככה, אבל הילדים נמצאים בתת תנאים מחפירים. לא מתמונות ששלחנו לנו, ממראה עיניים. מנציגות חיה ונושמת.

הוא עבר שיפוץ בחודש האחרון.

מבן אדם שירד וראה את זה. עכשיו אני רוצה לומר, אתם אומרים שאתם מלווים את בית הספר. אני לא מבינה פעם אחת איך קורה הפשע הזה, שילדים של חינוך מיוחד, דווקא חינוך מיוחד, שאגב הבנתי שנבנה להם מבנה חדש, הם היו אמורים בכלל להיות במקום אחר. ילדים חורגים לאלוהים מוצאים את עצמם בתוך מקום שלא ראוי. את יודעת מה, אני אגיד לך את זה בצורה בוטה – גם לא חתולים וכלבים ראוי שיהיו שם, בסדר? באמת, זה לא נראה אפילו כמו עזובה שייכנסו אליה.

ופעם שנייה, אתם אומרים שפעמיים ניתן צו סגירה ובכל את יש שם ילדים. אז מי בסוף שומר על הילדים האלה?

תראי, מבנה של בית הספר שקיבל צו סגירה זה דווקא המבנה הבנוי והחדש בגינו התקבל צו הסגירה.

למה?

כי כשבית הספר נכנס למבנה הזה, אז בתחילת דרכו הוא נכנס כשעוד לא הסתיימו עבודות קבלן. אז פניתי למנהל תחום הבטיחות במשרד שלנו והוא הגיע למקום ונתן צו סגירה לאור המציאות.

מישהו אוכף את זה?

מנהל המחוז כינס אז פגישת חירום עם ראש העיר, הבעלות והפיקוח וביקש מהרשות להאיץ את פעולות הבנייה ולסגור את זה וביקש מהם לזרז את הפעולות האלה אז, באותה תקופה, בימים של חול המועד, כדי שלאחר החגים באמת התלמידים יכנסו לבית הספר ובאמת הגענו למצב שיכולנו לתת רישיון. בית הספר נמצא במבנה והמבנה הבנוי הוא מבנה ראוי - - -

עכשיו כל זה על המבנה הבנוי והקרוואנים שנמצאים בהם הילדים?

המבנה הבנוי הוא ראוי והשאלה מאיזה היבט את רוצה להוביל את ה- - -

מה זאת אומרת איזה היבט? יושבים שם ילדים של החינוך המיוחד בתוך מבנים לא ראויים.

המבנה הבנוי הוא ראוי לכל הדעות. יש בו את התנאים, יש בו את ה - - -

אבל אני מדברת איתך על המבנה האחר, על הקרוואנים.

המבנה של הקרוואים, מהחלק שאני מכירה אותו ומציגים אותו בפני, ואגב, שוכנות שם שלוש כיתות של החינוך המיוחד. יש שם כיתות במתחם קרוואנים שכראות עיני ולפי מה שפניתי למנהל תחום הביטחון, הקרוואנים - - -

זה נראה לך ראוי?

מה זה?

הם נראים לך ראויים?

הם קרוואנים שלמים, מצוידים, יש - - -

מה שלמים?

אז אני לא יודעת מה הראו לכם, אבל יש שם - - -

תקשיבי, לא רק לפי התמונות שהם שלחו, אני מסתמכת על מה שאביטל ראתה בעיני. תגידו לי.

יש שם חדרי טיפולים, יש שם מרחב חצר עם משטח - - -

אתם ראיתם את החלונות שם? ראיתם את התקרה שם?

יש שם סככה. אנחנו שלחנו תמונות אגב מכל כיווני החצר. במקרה אני מכירה את בית הספר מכל כיווניו, כי באופן טבעי אנחנו נכנסים לביקורים דרך הכניסה הראשית, אבל במקרה הזה של בית הספר, לאחרונה הוסיפו קרוואן נוסף מהצד האחורי ובסיור האחרון שהגעתי לבית הספר ביקרתי שם. כך שיצא לי לראות את בית הספר מכל כיווניו.

את יודעת מה מטריד אותי?

מעבר לזה, אלוקים בוחן כליות ולב, אבל זה המבנה שאני מכירה.

אפרת, את יודעת מה מטריד אותי? שמבחינת משרד החינוך זה ראוי ונכון. ואם מבחינת משרד החינוך המבנה הזה הוא ראוי ונכון, וואלה, חברים, אנחנו פושעים. אין לי שום הגדרה אחרת.

אולי אפשר להסביר את הפער?

תראי, לכל הדעות, הרבה יותר ראוי שכל מוסד לימודים יהיה במבנה בנוי וזאת התכנית ה - - -

לא, לא, לא, סליחה. אני הצמחתי בית ספר בתוך מבנים יבילים, שהם קרוואנים – זה מילה יפה. והם היו לעילא ולעילא. הם לא ישבו בתוך מה שאביטל ירדה וצילמה לנו בשטח.

תראי, אני שלחתי בעקבות הדיס אינפורמציה הזאת שהתקבלה, שאני באמת לא מכירה אותה במציאות ובתור מפקחת שאני מלווה את בית הספר כבר שנה רביעית - - -

אז אולי כדאי. מפקחת, מלווה את בית הספר שנה רביעית, לא ראית את זה בשטח?

את התמונות האלה שהתקבלו - - -

לא את התמונות, את בית הספר, את הקרוואנים.

את בית הספר אני מכירה. יש חדרי לימוד שהם ש- - -

היית בקרוואנים האלה?

כן, הייתי. אגב, נוספו קרוואנים חדשים השנה עם מתחם - - -

תקשיבו, זהו. עכשיו - - -

עם מתחם של בית מדרש ושל חדרי טיפולים נוספים.

הבטן שלי מתהפכת.

עם חדר מוסיקה, חדרים נוספים, חצר שהיא מטופחת. בית הספר אבזר את החצר - - -

מטופחת?

כן, יש שם דשא סינטטי, יש שם אדניות - - -

אביטל, את היית בבית הספר הזה?

אני אשמח להתייחס כתושבת העיר הסמוכה.

רק שנייה, רק אני אסיים. יש שם - - -

תשמעי, אני הייתי ב-20 בפברואר שם ומה שאני ראיתי לא ראוי לאף ילד ובטח לא לחינוך מיוחד, שמצריך מבנים נוספים וחדרים נוספים.

יש לנו תיעוד של זה. היא צילמה לנו בלייב והעבירה לנו את זה.

אז אני אשמח שנלך יחד.

הרצפה שם, אי אפשר לדרוך עליה. אני הלכתי ב-20 בפברואר, גשם זלעפות, הילדים לא יכולים לעבור בין מבנה למבנה, ניחא. חשמל פתוח, שאפשר לגעת בו במרחק של להרים את היד. חלונות שהם שבורים, כסאות לא ראויים לשבת עליהם. מקום שאי אפשר לאכול בו. מקום שאי אפשר לבשל בו. אני יועצת של חברת הכנסת והלכתי לשטח בביתר עילית במיוחד, בתיאום עם הגורמים.

אנחנו קיבלנו את התמונות אחר הצהריים. בוקר אחר כך התייצבה אביטל בבית הספר.

זה לא מה שאני ראיתי. כיור שאי אפשר לשטוף בו ידיים. שירותים, פשוט - - -

סליחה, אולי אני אנסה להסביר את הפער, בסדר?

שנייה, אני אתן לך.

הביקור האחרון שלי היה ב-3 במרס והתמונות שאני שלחתי זה נכון לשבוע הזה.

את יכולה להסתכל בטלפון שלי.

כנראה שלא הראו לך את המקום שבאמת לומדים ילדי החינוך המיוחד. אני כן רוצה בכל זאת לחדד את זה שהילדים האלה בכלל לא היו אמורים להיות שם, הם היו אמורים להיות במבנה אחר. כנראה בגלל שהם ילדי חינוך מיוחד אז היה מאד קל "לנקות" אותם – סליחה על איך שאני אומרת את זה – לתוך המבנים האלה, שגם על זה אנחנו צריכים לתת את הדעת. אני כבר לא נכנסת אפילו לכל הסוגיה של כספים שהועברו לרשות והיו אמורים לעבור לטובת בית הספר וגם כאן משרד החינוך לא עושה את העבודה שלו ומוודא שהכסף מגיע ליעדו.

כל הדברים האלה – בית"ר עילית הם מקרה בוחן. היום זה בית"ר עילית, יכול להיות שיש את זה במקומות נוספים והשאלה שאני חוזרת ושואלת זה איפה אנחנו - משרד החינוך, המדינה - משגיחה על הילדים האלה.

הנושא של הכספים שציינת, אגרות החוץ, ככל הידוע לי רשות בית"ר שילמה חלק יחסי מהכסף, לפי חישוב שהיא עשתה. היא ציידה את בית הספר בציוד כנראה שווה ערך של הכסף גם וכל הנושא הזה נמצא בדיון.

מה זה כנראה? אני משרד החינוך, אני רוצה לדעת מה קורה עם הילדים שלי במדינת ישראל. אני מעבירה שקל לטובת בית ספר, אני רוצה לדעת שהוא הגיע לשם. מה זה כנראה, כביכול?

אגב, כל הנושא הזה נמצא בהתחשבנות ובהליך משפטי. היינו בבג"צים לפני שבוע.

אני יודעת, קראתי את זה.

תראי, יום לפני הביקור שאני הגעתי לבית הספר, אז בית הספר דיווח לי וגם הראה לי שהעירייה שלחה משאית עם ריהוט לבית הספר וציידה אותו. אז יכול להיות שהביקורים שלנו והפעולות שאנחנו עושים מניעים את התהליכים האלה ודוחפים אותם. אנחנו כן רואים תנאים לילדים האלה - - -

רק אחרי שיש קרייסס.

גם מבחינת טיפולים וגם מבחינת הציוד שחדרי הטיפולים האלה צריכים וגם הציוד של חדרי הכיתות. אנחנו היינו ואנחנו נשמח, אגב, לעשות את הביקור הזה במשותף. אני, אחרי הסתירה בין התמונות, הפניתי את כל הדיווח הזה אצלנו למנהל תחום הביטחון והבנתי שהם הולכים ממש לבדוק את זה לעומד באופן יסודי.

אוקיי. מאה אחוז. אנחנו גם נעקוב. בבקשה, מי אדוני. אחר כך אני אתן לכם.

אילן קוטנר, מרכז בכיר מיפוי ותכנון במינהל הפיתוח במשרד החינוך. אני אחראי בין היתר גם על בית"ר עילית. אני לא רוצה לתת ציונים או משהו כזה, רק להתייחס לעובדות. עוד פעם, אני לא מתייחס, התמונות בעד עצמן הן עובדות והעובדות הן שהאחזקה, התחזוקה השוטפת והניקיון של המבנה באחריות הבעלות. זאת אומרת בית הספר עצמו צריך לדאוג לניקיון שוטף ולתחזוקה של המבנים. ככל שהם לא עושים את זה, אנחנו נראה תמונות כאלה. זה בניגוד לכל - - -

ותקבלו את זה בשאט נפש, או שתגידו חברים - - -

לא, לא, עוד פעם, אמרתי - - -

אגב, אני רק רוצה להתייחס לדברים שלך. סליחה שאני קוטעת, אבל זה מתחבר. יש למשרד החינוך בכלל כלים וסנקציות שהם יכולים להפעיל נגד מנהל בית ספר עד לרמה של תלונה או משהו, של בעלות?

אני לא יודע. זה לא המגרש שלי, אבל עוד פעם, כיוון שמדובר פה במוסד שהוא פרטי, בהגדרתו הוא מוכר שאינו רשמי, זה לא המגרש שלי, אני לא יודע להגיד על זה, אבל מרחב התמרון שלנו הוא מוגבל פה בעניין הזה. אדרבה, ככל שהמוסד יתחזק את עצמו וינקה את עצמו, הוא לא ייראה ככה. זה אחד.

עכשיו מבחינת הפערים שיש. עצם זה שהילדים לומדים במבנים יבילים, באמת זו לא המציאות שאנחנו רוצים להגיע אליה, אבל זאת המציאות שאנחנו נתקלים בה, כיוון ש- - -

הסיפור שזה לא מבנה יביל, שזה פח. לא פח במבנה שלו, זה נראה כמו פח. סליחה שאני אומר את זה.

לפי מה שדווח לי על ידי העירייה, מדובר בחלק מהמבנים שהם בבעלות המוסד עצמו ומבנה אחד שהובא על ידי העירייה, ככה שעוד פעם זה חוזר למגרש של הבעלות.

העירייה הגישה בקשות במסגרת בקשות תקציב 2018 שהוגשו באחרונה ל-9 מוסדות, בתי ספר לחינוך מיוחד בעיר. ככל שהפיקוח יתמוך בבקשות אנחנו כמובן נתקדם איתן והרשות תגיש מסמכי קרקע ואנחנו נתקדם לבינוי. השאיפה היא לתת פתרון לא רק לתלמידי החינוך המיוחד, אלא בכלל לכל תלמידי העיר במבני קבע ראויים, לפי הפרוגראמה שלהם.

אילן, אני חייבת להגיד, משרד החינוך לא מפסיק להדהים אותי. כאילו, כל פעם נדמה לי שגיליתי הכל. מה זה המבנה, התחזוקה שלו והניקיון שלו באחריות של הבעלות? בסוף אנחנו שם ו - - -

זו המציאות.

רגע, רגע. ואם אנחנו רואים שיש מבנה, לא שהוא מלוכלך כי לא שטפו אותו בבוקר, אלא שהוא נמצא בתת תנאים, יש לנו סמכות לסגור אותו. לסגור אותו.

בגלל זה הוא קיבל שני צווי סגירה.

ומה עשיתם עם זה? ואם הם לא מקיימים את זה ומצפצפים על משרד החינוך? איזה סנקציות יש לנו להפעיל מולם?

חלק מהיעדים שהצבנו לבית הספר בליווי הצמוד שהוא קיבל מהפיקוח וממדריכה צמודה שהוצמדה לבית הספר, שמבינה בתחום הלקויות שבית הספר מפעיל, חלק מהיעדים זה הנושא של אקלים מטבי, של אקלים סביבתי, של המבנה ה - - -

חברה, אתם לא שם.

של הציוד, של התנאים - - -

טוב.

ולכן כדי להגיע לחדר המוסיקה צריך לרדת אל הכביש.

טוב, באמת, חבל על הזמן.

של הלימוד - - - בעבודה שלנו. זה א', ב' בעבודה שלנו.

חברה, בואו אני אגיד לכם את זה – ואני אומרת אנחנו, לא אתם, בסדר? פושעים. פושעים. כי אם אנחנו יודעים שיש מבנים כאלה ואנחנו לא ניגשים לשם להגיד חברה, פה לא יהיו ילדים ושהרשות תשבור את הראש עם הגוף העצמאי, אם הוא כן מתחזק או לא מתחזק, מי צריך לסדר את החלון ומי לא צריך לסדר את החלון. שלא לדבר על זה שגם לא כל הכספים שהם צריכים לקבל עוברים אליהם.

אם אנחנו לא נהיה שם, אנחנו כושלים בתפקיד שלנו. כי אני אומרת לך, הרי כל שנה בית הספר צריך לקבל רישיון, לא רק במגזר החרדי, אלא בכלל. נכון? אם יש בעיות תברואה - - -

לא. כשהכל תקין, בית הספר מקבל אצלנו המלצה לרישוי לחמש שנים.

ואגב מוכר שאינו רשמי זה לא פרטי, כי הם עדיין מקבלים תקצוב מהמדינה.

בסדר.

הם עצמאים, אבל הם לא מקבלים - - -

כשהכל תקין בבית הספר, בית הספר מקבל בסדר העבודה הרגיל המלצה לרישיון לחמש שנים. אגב, הרישיון כולל שלושה מרכיבים. את המרכיב של הבטיחות, את המרכיב של הבריאות, את המרכיב של הפדגוגיה.

ממה שאנחנו ראינו אין שם בטיחות.

החלק שלנו זה הפדגוגיה בלבד. הוא עבר וקיבל את האישורים האחרים שהוא צריך ובית ספר הזה מקבל מאיתנו רישיון לשנה אחת בלבד, לאור המצב והסיטואציה שהוא נמצא בהם והוא נמצא במבחן ובמעקב. הוא מקבל כלים לעמוד בדרישות שמצופה ממנו.

תודה אפרת. אני מרגישה שאני צריכה שמישהו יצבוט אותי כדי לדעת אם זה חלום או מציאות.

אגב, מהידוע לי, גם כל בית ספר שעובר רישיון כזה צריך לקבל גם אישור של משרד הבריאות. אז אני מניח שהם קיבלו גם את אישור משרד הבריאות לטובת - - -

זה בושה. זה פשע. כל מי שנתן פה אישור לילדים הלאה ללמוד בתנאים האלה פושע.

אני לא מתווכח.

נו, אני אומרת את זה. אני מוכנה גם לבוא לבית משפט על האמירה הזאת, אם אני חוטאת כלפי מישהו. אני אומרת לך, מי שנתן לילדים במקום הזה, זה פשוט פשע ואי אפשר כל הזמן להגיד זה נתן אישור, ההוא נתן אישור. איפה אנחנו אומרים חברה, עזבו אתכם רגע אם אני אחראי על הפדגוגיה או אחראי על זה. בסוף אנחנו אחראים על מערכת ולבוא ולקחת אחריות באופן אמיתי על הילדים שלנו. אז היום זה המגזר החרדי ומחר זה מגזר אחר וכל פעם בחינוך המיוחד ובחינוך הרגיל ואנחנו פוגשים את זה כל הזמן. איפה אנחנו בסוף לוקחים אחריות אמיתית על הילדים ולא אומרים שישברו את הראש מי שצריך לנקות את בית הספר.

אפשר להגיד משהו?

כן.

האנשים שיושבים פה, אלה עמיתי שנמצאים כאן, כולם אנשי מקצוע.

אני יודעת, אתם השליחים. זה לא אליכם.

רק רגע, אבל אם את באמת אומרת ביושרה, אז תיקון המצב הזה צריך לצאת מהבית הזה, מהמקום הזה שהוא מייצג את כלל חלקי האוכלוסייה.

בבקשה, תגיד מה אנחנו צריכים לעשות שאנחנו לא עושים.

יש פה מגזר שלם של מגזר חרדי, שמבחינת ההשקעות והתשומות והתפוקות של המדינה, לא משקיעים בו כמו שצריך. ולכן יש פה את המציאות הזאת שאנחנו רואים וכמו שאמרת זה אבן בוחן. זה מקרים ש - - -

תקשיב, באמת, אני לא בטוחה שאני-. גם את הכסף שהם היו צריכים לקבל הם לא קיבלו, על מה אתה מדבר? אתה הקפדת שהם יקבלו את הכסף שמגיע להם?

אני עשיתי כמיטב יכולתי בשביל זה.

אז מה אתה רוצה מהבית הזה, רגע, לפני שאנחנו מדברים על מה עוד צריך בתוספת ותמיד בסוף אנחנו מגיעים לחור שבגרוש. אני רוצה לדעת קודם כל שהם בכלל קיבלו את מה שמגיע להם. התשובה היא לא. מישהו במשרד החינוך דאג שהם יקבלו את מה שמגיע להם? התשובה היא לא. מישהו במשרד החינוך ירד לשטח ואמר חברה, לא מקובל עלינו שהילדים לומדים בתנאים כאלה, בואו נדפוק בדלתות של מי שצריך? התשובה היא לא.

גברתי, אני רוצה להגיב, בסדר?

כבוד יושבת הראש, אני לא מכיר את הסיפור הזה, כי הוא לא תחת אחריותי, אבל בקריית שמואל אנחנו הפעלנו את כל האנשים שמסוגלים לעמוד בנושא הזה ונתקלנו בחומה בצורה ואת יודעת את זה.

אוקיי. לא, אני לא, אבל עכשיו אני אכנס ואנחנו נפרק אבן אבן בחומה הזאת משני הצדדים. בבקשה.

אלחנן ויסנשטרן ואני המנכ"ל של הבעלות. אני רוצה דבר ראשון להסביר את הפער בין שתי קבוצות התמונות, או בין שני מקבצי התמונות האלו. אנחנו פשוט מדברים על תקופה שונה. בתקופה היותר קרובה לתחילת השנה אנחנו עשינו שם מערך של שיפוצים לא מעטים, הוספנו גם קרוואן, כמו שהמפקחת מסבירה. זה קרוואן שאנחנו הוספנו על חשבוננו, עם חדרי טיפול נוספים, חדר טיפול יפיפה אגב, שכמו שאמרתי, אנחנו עשינו את זה על חשבוננו.

באופן טבעי - - -

יש לכם אחריות, אגב, תפסיקו להגיד על חשבוננו. אתם מחזיקים ילדים – תדאגו שיהיו להם תנאים נורמאליים. זה גם אחריות שלכם, שלא תתבלבל. זה שאני מפנה למשרד החינוך, כי זה לא בגלל שזה לא על חשבונכם, אנחנו נסדר לכם. זה כי אני הייתי סוגרת לכם את המקום עד שאתם תסדרו אותו. בואו נשים גם את הדברים על השולחן.

לא רק שאין לי שום ספק במה שאת אומרת, לא רק שאני מקבל את זה לחלוטין, אלא אנחנו הלכנו לאותם שיפוצים למרות שאנחנו לא קיבלנו את התקציב שנדרשים לו. אנחנו בשביל זה נזקקנו לכל מיני גורמים, בין היתר להלוואות, כי הבנו שבסופו של יום יש לנו תלמידים ואנחנו מחויבים להם.

היום אם אביטל יורדת לשטח היא רואה משהו אחר?

היא רואה תמונה שונה לחלוטין.

כי אנחנו גם בשבועות האחרונים עדיין המשכנו לקבל התייחסות לגבי הסיפור הזה.

הקרוואנים בעצמם הם קרוואנים ישנים. אנחנו קנינו, גם הקרוואן החדש שקנינו, קנינו אותו יד שנייה או שלישית או רביעית, אני לא יודע.

זה לא משנה.

יש לזה מחיר מבחינת הנראות שלו, מבחינת האיכות שלו. יש לזה מחיר.

תקשיב, חלון שבור זה חלון שבור. הקרוואן יכול להיות בן 100, אבל עם חלון תקין. אנחנו לא מדברים עכשיו בן כמה זה ואם הוא יפה או לא יפה. אנחנו מדברים אם התקרה לא נופלת, אם החלונות לא שבורים, אם אין שם מפגעי בטיחות. עכשיו אני לא מסתכלת על הדירה הנאה, שהיא חשובה מאד, אבל אנחנו אפילו לא שם.

אני מנסה להשיב, אוקיי? כל מה שקשור לטיפול ולתחזוקה השוטפת מונח לפתחנו. הדרך הטבעית והחוקית והתקנית למימון של הדבר הזה הוא באמצעות מה שנקרא אגרות תלמידי חוץ. אילו זה מגיע באופן שוטף, בהתאם לחוזרי מנכ"ל, בהתאם לחוק, אז יש לנו את היכולת לטפל בזה בצורה שוטפת. במידה וזה לא מגיע במשך כמה שנים, אין לנו ברירה אלא לנסות להתגרד – לקחת מפה, להסתובב לשם, להשתגע מזה ואז, כשהשמיכה היא קצרה, מנסים למשוך מכל כיוון. אז בכל רגע נתון יש בעיות. זה באופן טבעי וזה גם לפי התקנים.

אני לא מתכחש לרגע למחויבות הבסיסית שלנו לטפל בנושא הזה. גם הכניסה הזאת למבנה, ייאמר דווקא לשבחה של המפקחת שנכנסה לעניינים לפני שלוש שנים, כשהיא התחילה לטפל במבנים. לפחות 9 כיתות שכן נכנסו למבנה החדש, אני לא יודע, אולי כן אמרתי לה תודה על זה, אבל זאת הזדמנות לומר תודה על זה.

גם הכיתות הנוספות שנמצאות במבנה, אני יודע שהמפקחת דיברה על זה בעירייה. אני רוצה לקוות שמפה תהיה הקריאה, גם אולי תמיכה במפקחת, כדי שהנושא הזה יטופל כמה שיותר מהר. זה באמת לא מקום ראוי. אין דרך, גם אם נשפץ אותו ככל שנשפץ אותו - - -

אני יכול למה את ילדי החינוך המיוחד השארתם שם ולא מצאתם להם מקום בתוך המבנה החדש?

את שואלת אותי?

כן.

לא אני מחליט. כל המערכת שלנו היא חינוך מיוחד.

גם בבנוי זה חינוך מיוחד?

גם בחדש, כן. יש שם, זה מבנה שחולק לשניים, חלקו חינוך רגיל, אבל לא קשור אלינו. לא אנחנו החלטנו כמה כיתות מועברות ל - - -

אתם כולכם זה חינוך מיוחד.

כן.

לחינוך הרגיל בעצם מי שהחליט זה הרשות, שהילדים של החינוך הרגיל עוברים לבניין החדש ואתם נשארים ב - - -

החינוך הרגיל הוא לא קשור אלינו.

אז אני אומרת, מי החליט? הרשות בעצם החליטה?

כל מוסדות החינוך בעיר בית"ר עילית עוברים הקצאה על ידי העירייה, כי הוא לא מוכר שאינו רשמי או מוסדות פטור - - -

אז העירייה החליטה שאתם תהיו.

אגב, היו לה נימוקים למהלך הזה והיא השמיעה בפנינו את הנימוקים.

אני בטוחה.

חשוב להגיד שהם הוזמנו לדיון ולא הגיעו.

אוקיי.

אפשר?

במשפט, אם יש לך להוסיף על מה שכבר נאמר. תשתדל להכאיב לי קצת פחות ממה שהכאיבו לי עד עכשיו.

אוקיי, קוראים לי אלי זלמנוביץ. אני נציג ועד הורים. אנחנו קודם כל רוצים להודות לך על קיום הדיון הזה, זה לא מובן מאליו ואנחנו מעריכים את זה. בגלל החשיבות של העניין אנחנו הגענו בהרכב מלא – ארבעת חרי ועד הורים, המנהל הכללי ושני מנהלי חינוך של הקרוואנים ושל הילדים הצעירים יותר שבמבנה.

אני רוצה להגיד, אנחנו כהורים עוברים הרבה מאד קשיים עם הילדים בבית. אין לנו חופשים כי אף אחד לא לוקח את הילד לשבת. הילדים האחרים, האחים והאחיות של ילד מיוחד סובלים. יש לי תמונות של ילדים ממש עד זוב דם. הילדים האלה שוברים חפצים. יש בעיה מאד מאד קשה. אנחנו באים למוסד ואנחנו רואים בעצם את ההשלכות התקציביות על ההתנהגות של הילד בבית.

המינימום שאנחנו רוצים, ובאמת, אנחנו לא מאשימים את העירייה, העירייה חלשה, עירייה עם בעיות. לא רוצים פה להאשים את העירייה. מה שאנחנו אומרים להם בצורה ישירה, אנחנו באים ומציגים עובדה שאני פניתי למשרד החינוך מחודש אוקטובר 2017. יש לי פה רשימה של 16 מיילים, התכתבויות שאני פניתי לאיציק זהבי למשה - - -

זה לא מעניין. מה כתוב שם?

רשימה של אנשים שאנחנו מבקשים פגישה איתם, לדבר איתם על הנושא של הקרוואנים, להראות להם את מה שהראינו לכם. לא הסכימו - - -

ואתה מנקה את העירייה מהסיפור הזה שלא העבירה לכם את הכספים?

לא, ממש לא, אבל אני בא - - -

לא, כי זה מה שאמרת. עירייה חלשה, מסכנה. העירייה לא צריכה לעשות כלום. שתעביר לכם את הכסף שמגיע לכם.

לא, לא, אני אמרתי משהו אחר, שאני כרגע לא מחפש את האשמים, אבל כשאני - - -

אבל אתה מתחיל להקריא לי רשימה של אנשים שפנית אליהם ואתה זורק את האשמה כאילו למקום אחר.

לא, שנייה. יש פה רשימה של אנשים במשרד החינוך.

מה אתה מצפה שהם יעשו?

ביקשנו מהם פגישה.

למה?

אפילו לפגוש. ואז קבעו לנו פגישה לפני חודש וביטלו אותה. אני בא להגיד שמשרד החינוך, אני מבין את אפרת, היא לא הגורם שכנראה מקבל החלטות, היא מפקחת, אבל זה צריך להיות באיזה שהוא מקום גבוה יותר במשרד החינוך. משרד החינוך דואג שבמיוחד ילדים של חינוך מיוחד לא לומדים-. לא יכול להיות מצב שיש כל כך הרבה מבנים של ילדים בחינוך רגיל שלומדים במבנה, ודווקא החינוך המיוחד בקרוואנים. צריך לתת איזו שהיא קדימות. כמו שנכים מקבלים קדימות בכל מקום. הרי אלה ילדים נכים.

אתה יודע מי אחראי לזה?

מי?

אני יודעת שאתם לא רוצים להכניס אותם לתוך השיח פה – הרשות המקומית.

אבל משרד החינוך הוא הרגולטור.

היא בוחרת מי יהיה איפה.

נכון, נכון. אבל - - -

עכשיו אני רוצה להגיד לך, כולם אשמים. אתה אל תגיד, אני אגיד. כולם אשמים. משרד החינוך, שהוא נותן לכם בכלל ללמוד במקום הזה ולא סוגר אתכם ואז אולי אנשים שם היו מתעוררים ומוצאים לכם פיתרון. הרשות המקומית שלא מעבירה לכם את הכספים שמגיעים לכם. זאת אומרת אל תנסה עכשיו לנקות אחד, כולם פה, כל מי שהוא חלק משרשרת המזון הזאת ולא לקח אחריות – כל אחד במקום שלו ובזמן שלו – מבחינתי הוא כשל.

ועוד חצי משפט בקשר לנושא שעלה גם בדיון הקודם, אגב, ילדים שמגיעים מחוץ לעיר. הילד, לא משנה אם הוא בן 5 או 7 או 9, הוא לא בוחר איפה ללמוד. שולחים אותו, יש ועדות שיבוץ. הילד הזה, לא יכולים להגיד אתה מחוץ לעיר, אז אתה תלמד בתת תנאים. הוא ילד במדינת ישראל.

אף אחד לא אמר את זה, מה זה רלבנטי?

לא - - -

היא דיברה על הדרך, היא לא דיברה על המקום.

לא, לא הבנתי מה הקשר של זה לסיפור. הילדים לומדים שם, אתה חושב שמעניין אותי מאיפה הם מגיעים?

אז אני אסביר. במהלך הדיונים שלנו גם מולך וגם מול אחרים, באו ואמרו לנו בקרוואנים 40% הם ילדים מחוץ לעיר. נו, מה הם אשמים? אני מייצג אותם, אני - - -

מקבלים עליהם. מי שאמר לך את זה הוא פושע ושישים את המפתחות וילך הביתה. אלה ילדים שנמצאים בתוך מערכת החינוך ואלה ילדים שאתם מקבלים עליהם כסף. אגב, כל הילדים שמגיעים מבחוץ עם אגרות החוץ, אתם מקבלים עליהם כסף. גם הרשות המקומית. מה זה משנה מאיפה הילד? הם נמצאים - - -

בזכותם אנחנו שורדים.

הנה, בזכותם הם שורדים.

בזכות הילדים שבאים מבחוץ.

אני יודעת. תאמין לי, אתה לא צריך לחזק אותי. אני יודעת טוב מאד מה אני אומרת. אז מה זה הקשקוש הזה – אם הם ילדים מבחוץ נדאג לתנאים כאלה? וגם, עדיין יש 40% מבחוץ, 60% מבפנים. אף ילד לא מגיע לו ללמוד בתנאים כאלה, נקודה. ולנו אסור לאפשר את הלמידה שלו בתנאים כאלה והרשות המקומית אסור לה לתת לזה יד ואנחנו צריכים למצוא פתרון, נקודה.

אני רק רוצה להוסיף שבימים האחרונים, כולל היום בבוקר, היה סיור עם גורמים מקבלי החלטות בעיריית בית"ר עילית בשטח ויש להם רצון טוב לפתור את זה. אני חייב לציין.

אוקיי, אני שמחה.

אני מקווה מאד שזה יקרה.

אנחנו כבר הרבה אחרי הדיון. אני מבקשת לסיים את הדיון, אנחנו כבר הרבה אחרי הזמן, אבל זה היה מספיק חשוב.

כמו שאני אמרתי מקודם, המקרים שאנחנו שמענו כאן הם קייס סטדי. זה מקרה בוחן בכלל איך אנחנו מתייחסים לא רק לילדי החינוך המיוחד, לא רק לילדי המגזר החרדי, אלא איפה אנחנו פה לוקחים אחריות על התלמידים שלנו במדינת ישראל בכל מקום שהם נמצאים. ואני חושבת שהראשונים שצריכים לתת את הדעת זה משרד החינוך.

משרד החינוך צריך לוודא שכל הילדים נמצאים בתנאים שראוי שהם יהיו וילמדו. אם צריך לבוא ולהיות בדין ודברים מול הרשות המקומית, אז עושים את זה מול הרשות המקומית ואם זה מול העמותה העצמאית, אז עושים את זה מול העמותה העצמאית. לא משנה מול מי, בסוף-בסוף באחריות שלנו שהילדים יהיו במקום ראוי. והילדים לא בבית"ר עילית ולא בקריית שמואל נמצאים במקום הזה.

אז אני רוצה לסכם ולומר. קודם כל לברך על ההצעה שהביאה עיריית חיפה. אנחנו נשב, נציגת העירייה, שזו בעצם מנהלת מחלקת החינוך, נציג החינוך העצמאי, נציג משרד החינוך ואנוכי כמשקיפה, כדי לראות שבאמת התהליך מתקיים ואנחנו נמצא פתרון לילדים האלה כבר לשנה הקרובה בעזרת השם, אני מקווה.

אני מבקשת שבסיפור של בית"ר עילית פעם אחת תהיה השגחה ויהיה מעקב על התנאים הפיזיים שהם נמצאים. גם אנחנו נרד שוב לשטח כדי לראות אם זה באמת נכון, שמה שהוצג לנו ומה שאנחנו ראינו לפני מספר חודשים השתנה בשטח.

אני מבקשת מהמפקחת - - -

חלק השתנה, לא הכל.

אז אני רוצה, כי אתה יודע, יש פה איזו שהיא מכבסה של דברים. אנחנו לא מכבסים. אנחנו באים ורוצים לראות את המציאות כמו שהיא.

אני מבקשת מהפיקוח, כשאתם רואים דברים כאלה לא לאשר את זה. לא לאשר. ואם יש סנקציות שאפשר להפעיל, אם זה מול מנהל בית ספר, אם זה מול העמותה עצמה, אם זה מול הרשות, לעשות את זה. ואם אין לכם כלים, אז כן, הנה אנחנו כאן בבית המחוקקים מוכנים לתת לכם את הכלים שיהיה צריך.

אם אני יכולה, תרשי לי להגיד שאנחנו באמת פעלנו לאורך כל הדרך בכל המישורים בנושא של סידור התנאים שבית הספר והתלמידים נמצאים. טובת הילדים חשובה לנו מעל הכל ויותר מזה.

אז אסור היה להם ללמוד לפני מספר חודשים.

אנחנו שמנו את בית הספר בעדיפות עליונה אצלנו בהדרכה ובמעקב של - - -

ילד שיוצא מכיתה לשירותים - - -

זה נכון שהמפקחת עושה באמת מעל ומעבר אבל יש מעליהם ממונים במשרד.

ומול הצוות ובאמת כשהיו כשלים והיו לקויים פנינו לכל הגורמים שהיו צריכים לטפל, גם לרשות, בוודאי.

היא בסדר. תגידו גם מילה טובה.

יש לכם סנקציות?

בוודאי. עובדה שהם קיבלו פעמיים צווי סגירה.

לא, קיבלו צווי סגירה, אבל - - -

לא, במבנה החדש. הסגירה הייתה במבנה החדש בכלל, לא בקרוואנים.

סליחה רגע. אנחנו כבר בסיכום, אנחנו לא פתחנו דיון חדש.

צו סגירה משמעותו שלילת רישיון והקפאת - - -

יופי ואם הם מצפצפים על הצו?

זה היה במבנה. זה היה במקום אחר בכלל.

תגיד, אתה חושב שאתה מפקפק ביכולת ההבנה שלי? אני לא מבינה את זה. אנחנו כבר דיברנו על זה. היינו שם.

אנחנו מדברים בעצם על בית ספר אחד ש - - -

אני שאלתי אותך שאלה. ואם הם מצפצפים – לא משנה עכשיו אם זה הם או במקום אחר – על המבנה או על החינוך המיוחד. זה לא רלבנטי כרגע. יש לכם סנקציות שאתם יכולים להפעיל מולם?

בוודאי.

שהם?

קודם כל יש את הדו"חות הפדגוגיים. אתה רוצה להוסיף?

יופי, נתת דו"חות, נתת צו סגירה. לא עשו את זה. יש לנו סנקציות? אנחנו יכולים דרך בית המשפט לסגור להם את בית הספר? אנחנו יכולים להגיש תלונה?

אנחנו נמנעים מלהגיע למצבים האלה לאור העובדה ש - - -

אז מה? אז עדיף שהילדים ילמדו בתנאים האלה שהם למדו?

ילדים של חינוך מיוחד, שלא יכולים להיזרק לרחוב. זה גם עומד לנגד עינינו.

אז תדאגו להם. אפרת, זה בדיוק העניין. תדאגו להם.

הסנקציות שאת מציינת קיימות באופק, אבל אנחנו נמנעים מלהגיע אליהן, לטובת הילדים.

אפרת, אז מה שאני מבקשת – תדאגו לילדים האלה. אם לטובת הילדים - - -

אנחנו עושים את זה. עושים את זה במלוא העוצמה - - -

לטובת הילדים לא ללמוד בתנאים שהם היו, נקודה. הם לא צריכים להיות שם.

אין לנו טענות על המפקחת, היא מאה אחוז. היא אפילו מיליון.

אני הבנתי את זה.

אבל איך ילד יוצא מכיתה והוא נרטב מהגשם?

בבקשה, אז יש לך טענות. כי בסוף כולם נמצאים - - -

אבל מה היא יכולה לעשות? אין לה מה לעשות. הלוואי והיה לה מה לעשות.

זה לא המפקחת ש - - -

לא, המפקחת - - -

חברה, לא לאשר - - -

אם זה היה בידיים שלה זה היה נפתר ביום - - -

זה גם בידיים שלך.

הוא בסדר גמור, יש אנשים מעלי.

היכולת שלי זה רק להשבית לימודים.

זה גם בידיים שלך.

זה רק להשבית לימודים. אני יכול צריך לעשות את זה?

לא, אנחנו סיימנו את הדיון. אני מבקשת ממשרד החינוך לעקוב אחרי מה שקורה ואם הילדים נמצאים בתת תנאים, לא לאשר את השהייה שלהם שם. ברגע שאתם לא תאשרו את השהייה שלהם שם, כולם יתכנסו למציאות שצריכה להיות.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:45.