פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



19
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
11/06/2018


מושב רביעי


פרוטוקול מס' 310
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, כ"ח בסיון התשע"ח (11 ביוני 2018), שעה 10:00

הפלורליזם הדתי בתפוצות - בהשתתפות משלחת הקואליציה האמריקנית לשוויון דתי יהודי (JREC)

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר
יואל רזבוזוב

יהודה גליק
יעל כהן-פארן
עליזה לביא
ציפי לבני
רחל עזריה
נחמן שי

דב זקהיים - ראש משלחת הקואליציה האמריקנית לשוויון דתי יהודי JREC

סטיב ביים - ראש מחלקת יהדות מודרנית, AJC

בובי לייפד - יו"ר הוועדה לחיים יהודים מודרניים, AJC

מרוין ישראלו - ראש הסניף הירושלמי, AJC

ג'רי אספרוב - ארגון AJC וושינגטון DC

בובי ברוש - ארגון AJC, וושינגטון DC

שוני סילברברג - ארגון AJC, ניו-יורק

דייב הירשמן - ארגון AJC, דאלאס

ג'ון שפירו - נשיא הוועידה היהודית אמריקאית

פיטר רוזנבלט - שגריר הוועידה היהודית אמריקאית

הרייט שלייפר - ראש מועצת הועידה היהודית האמריקאית

ג'ולס קליין - הוועידה היהודית אמריקאית

יוגב קרסנטי - המטה למאבג באנטישמיות, משרד התפוצות

יגאל פלמור - מנהל היחידה לקשרי ציבור והסברה, הסוכנות היהודית

שוקי פרידמן - מנהל המרכז ללאום דת ומדינה, המכון הישראלי לדמוקרטיה

נריה כנפו - התנועה המסורתית

אלעד קפלן - עו"ד, מנהל מקצועי, מכון עתים

אורי קידר - מנכ"ל ישראל חופשית

אנדרו סאקס - מזכ"ל כנסת הרבנים בישראל

שירה בן ששון פורסטנברג - סמנכ"ל הקרן החדשה לישראל

ג'פרי דאובה - ראש לשכה, ארגון ציוני אמריקה

אלון פרידמן - מנכ"ל ארגון הלל

ליאור וינטרוב - סגן נשיא, הפרוייקט הישראלי

עדי אליאסי כהן - קשרים אסטרטגיים, הפרוייקט הישראלי

קרול נוריאל - מנכ"לית הליגה נגד השמצה

ענת גולדברג - עוזרת אדמיניסטרטיבית, הליגה נגד השמצה

עינת הורוביץ - הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה

סיון יעקובסון - דוברת קולך - פורום נשים דתיות

יצחק הילדסהיימר - כתב "מקור ראשון מצב הרוח"

בנימין בלומנפלד - אורח מארה"ב

ג'וסלין רוס - אורחת מארה"ב

יניב לביא - מוזמן/ת

נעמי רוזנבלט - מוזמן/ת

אלן ריץ' - מוזמן/ת

דב זכאי - מוזמן/ת

אליהו אריזוני - מוזמן/ת

דורון סלע - מוזמן/ת

דנה גורדון שושני

חבר תרגומים בע"מ





































הפלורליזם הדתי בתפוצות – בהשתתפות משלחת הקואליציה האמריקנית לשוויון דתי יהודי – (JREC)

(הישיבה מתנהלת בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

שלום לכולם. ברוכים הבאים. נא לשבת. אנחנו מתחילים את הדיון.

אני רוצה לברך את כולם. אמור להיות לנו היום תרגום סימולטני, אבל אני מבין שהמתרגמים עדיין לא הגיעו ולכן נמשיך באנגלית עד שהם יגיעו ויתחילו לתרגם.

ברצוני לברך את כולם. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות שמחה לארח אתכם ולדון בנושא הפלורליזם הדתי בתפוצות. נציגי הקואליציה האמריקנית לשוויון דתי יהודית (JREC) תרגישו חופשי לשתף אותנו ברעיונותיכם, אבל קחו בחשבון שבכנסת הזמן מוגבל ואשמח אם כולם ישתפו פעולה ויציגו את דבריהם בצורה תמציתית כך שכל אחד יזכה לומר את דברו. ועדה זו היא אחת מועדות הכנסת והיא מאד רלוונטית ליהדות התפוצות. כמו כן אתם יודעים שיהדות התפוצות היא נכס אסטרטגי למדינת ישראל ואנחנו יודעים שכל יהודי, לא משנה היכן הוא גר, צריך להרגיש שישראל היא הבית וישראל תקבל אותו בזרועות פתוחות מתי שיחליט להגיע לכאן. אנחנו לא רואים הפרדה בין היהודים שחיים בישראל לבין היהודים שחיים בתפוצות. אנחנו עם אחד ומשפחה אחת למרות שיש לנו דעות שונות, וזה מצב בריא בכל משפחה אשר רק יחזק אותנו בכל התחומים.

אני חייב לנצל הזדמנות זאת כדי לבקש את שיתוף הפעולה של מנהיגי התפוצות, את תמיכתם במדינת ישראל בכל ההיבטים ובמיוחד בכל הקשור לנושא ועדה זו שמאד רלוונטי לנושאי הגירה ועלייה. אני יודעת מניסיוני האישי כעולה ישן מהי הגישה של יהדות התפוצות בכל הקשור להחזרת גולים למדינת ישראל. יש לכם תפקיד חשוב בכל הקשור להיבט הזה בקשר ליהדות אתיופיה, ליהדות רוסיה ולכל יהדות העולם.

אני מודה לכם מאד ונתחיל עכשיו את הדיון. מאחר והמתרגם עדיין לא הגיע, הדובר הבא יצטרך לדבר באנגלית. נתחיל עם בובי לייפד.

בוקר טוב אדוני היו"ר ותודה על ההקדמה האדיבה. שמי בובי לייפד ואני מגיע מיוסטון טקסס. יש לי את הזכות לשרת כיו"ר הועדה לחיים יהודים מודרניים (Contemporary Jewish life committee) של ה-AJC. כפי שאתם יודעים AJC היא ארגון תמיכה יהודי גלובלי. יש לנו בערך 700,000 חברים ותומכים הכוללים בערך 100,000 עוקבים בטוויטר ואנחנו ארגון של מדיה חברתית יהודית הגדול ביותר כיום.

אומר לכם בכנות איזה כבוד הוא להיות כאן היום ולקבל את ההזדמנות להופיע היום בפניכם ובפני הוועדה. בפעם הראשונה ב-112 שנות ההיסטוריה של הארגון שלנו AJC בחר לקיים את הפורום הגלובלי שלו כאן בישראל. יש לנו מעל 2,400 נציגים שהתקבצו מכל העולם, מ-56 מדינות, כדי לדון במה שאנחנו מחשיבים כאתגרים המרכזיים והקריטיים איתם מתמודד העם היהודי כיום. אומרים לנו שזה הארגון היהודי האמריקני הגדול ביותר שאי פעם התאסף בבירת ישראל.

השנה בחרנו במיוחד בירושלים כדי להביע סולידריות עם מדינת ישראל ולהתאחד עם אזרחיה בחגיגות 70 שנה להקמת ישראל. הקמת ישראל בשנת 1948 סימלה את שיבת היהודים לריבונות יהודית לאחר 2000 שנות גלות וללא ספק שינתה את המפה ואת מצב היהודים בצורה סופית וחיובית ואחת הסיבות שאנחנו, ה-AJC נמצאים כאן כדי להדגיש את משמעותה של מדינת ישראל ליהודי העולם וכיצד זה חיזק את הגאווה היהודית ואת הזהות היהודית בקרב יהודים בכל מקום בעולם. ירושלים מייצגת את עיר הבירה הנצחית ואת הנשמה עבור יהודי העולם.

למען האמת, אני חייב לומר שבאנו היום לכנסת במיוחד מתוך דאגה עמוקה לעתיד היחסים עם יהדות התפוצות. הפלורליזם הדתי והשוויון הדתי הם ערכי ליבה עבור יהדות אמריקה ולנושא זה משקל רב במוחנו וזה צריך להדאיג את כולנו, כולל הדור הבא של ילדינו ונכדינו. אנחנו מאמינים בכל ליבנו שאם לא נטפל בנושא, מחלוקות אלו יכולות וגם סביר שיערערו את החיבור הרגשי העתידי של יהודי אמריקה לישראל ובעינינו זו תהיה תוצאה קטסטרופלית. לכן, מתוך הכרה בחששות עמוקים אלו ובמאמץ להתמודד איתם הקימה AJC לפני 4 שנים את הקואליציה לשוויון דתי יהודי JREC (Jewish Religious Equality Coalition). זוהי קואליציה מקיר לקיר של אורתודוקסים מודרניים, קונסרבטיבים, רפורמים, רקונסטרוקציוניסטים ומוסדות שהתחייבו להשיג אלטרנטיבות מוכרות לרבנות הראשית בישראל בכל מה שקשור לסטטוס אישי. ד"ר דב זקהיים, יו"ר הקואליציה שלנו הוא שר ההגנה של ארה"ב לשעבר ומנהיג מכובד של קהילה יהודית אורתודוקסית מודרנית. החזון שלו עזר לקואליציה הזאת למצוא את קולה ולהשיג את מטרותיה, ולכן זהו כבוד גדול עבורי להזמין את ד"ר זקהיים לשאת את דבריו בדיון חשוב זה.

תודה רבה. שכחתי לציין קודם את חברי הכנסת הנוכחים: ד"ר נחמן שי, איציק שמוליק וד"ר עליזה לביא. בבקשה.

תודה רבה בובי, תודה רבה אדוני היו"ר, אני מאד מודה לך שנתת לנו את ההזדמנות להיפגש אתכם, אבל אני אדבר באנגלית. אני רוצה לתת למתורגמנית הזדמנות לעבוד, שהיא לא תשב בלי לעבוד. תודה רבה באמת.

כפי ששמעתם, הקואליציה לשוויון דתי יהודי הוקמה בעיקרון לתקן אתגר אמיתי שמאיים על היחסים בין יהדות התפוצות באופן כללי ויהודי אמריקה במיוחד לבין מדינת ישראל. דוויד האריס, מנכ"ל AJC אמר אתמול שלישראל שלוש חזיתות: החזית הפלשתינית, החזית האירנית וחזית התפוצות, שנלחמת ב-BDS לדוגמה. אני הייתי קורא לה החזית המערבית. אולי חלק מכם זוכרים שהיה ספר שנקרא "במערב אין כל חדש" (All Quiet on the Western Front ) מאת אֶריך מריה רֶמַרְק. אני יכול להגיד לכם שלא הכול שקט בחזית המערבית – זה האתגר מולנו אנחנו ניצבים היום. זה לא רק שהרבנות הראשית הפרה את התחייבותה להסכם הכותל, אלא היא מציעה למרכז ולשלוט באופן מוחלט בנישואין, בגירושין, בגיור ובחיים היהודים בתפוצות. היא אפילו לא מכירה בתי דין של האורתודוקסיה החדשה. תשכחו מיהדות קונסרבטיבית רפורמית, אפילו אורתודוקסים. לא רק זה, אם מישהו מקבל תמיכה מהרבנות הראשית, יכול להיות שהרבנות הראשית אפילו לא תכיר בו. זה הגיע עד למצב הגרוע הזה. זה כמה עמוק הפילוג.

אני לא אפנה להלכה מלבד לומר שזו יצירת הלכה חדשה שלא הייתה קיימת בעבר. לא אומר יותר מכך. אם מי מכם ירצה לדון איתי בנושא מאוחר יותר אתן לכם מקורות. אני רוצה להסביר למה האחיזה הכוחנית של הרבנות הראשית היא סכנה ממשית לישראל. כשהייתי כאן שנה שעברה דיברתי על הסכנה לביטחון ישראל. זה נעשה גרוע יותר ואסביר מדוע. ראשית, זה מערער את המהות היהודית. אנחנו עם אחד. האם אנחנו צריכים לחכות שהיטלר יכניס אותנו לתאי הגזים כדי שנזכור שאנחנו עם אחד? האם זאת הדרך היחידה? אנחנו עם אחד. שנית, זה לא רק מפלג אותנו כעם, זה מפלג אותנו למעמדות. יש יהודים של מחלקה ראשונה שאותם הרבנות הראשית מכירה וכל השאר זה מחלקה שנייה. כל השאר יושבים בחלק האחורי של אוטובוס הדת. שלישית, כשישראל דוחה בקשות עלייה, של אבו יודייה מאוגנדה למשל בגלל שהוא עבר גיור קונסרבטיבי זה שולח מסר ברור – אנחנו רוצים רק סוג מסוים של אנשים שיעשו עלייה. מאחר ש-85% מיהודי אמריקה אינם אורתודוקסים או אינם מספיק אורתודוקסים אומרים להם – אנחנו לא צריכים אתכם, אנחנו לא רוצים אתכם. אתם יכולים לבוא אבל אינכם יהודים. זה הורס את מהות הציונות ואת מהותה של ישראל. כשהרבנות הראשית וממשלת ישראל התומכת בה מתנהגים בצורה זו אתם באמת מצפים שיהודי אמריקה ישתקו ולא יעשו דבר? הם אמרו זאת במשך עשרות שנים, אבל הם כבר אינם אומרים זאת היום. חישבו על כך שוב – 80% עד 85% מיהודי אמריקה הם קונסרבטיבים, רפורמים, רקונסטרוקציוניסטים, לא משויכים או אורתודוקסים מודרניים. 70% מיהודי אמריקה מצביעים למפלגה הדמוקרטית. מה המשמעות של זה? זה אומר שרוב היהודים שמצביעים, מצביעים למפלגה הדמוקרטית וזו אותה קבוצת יהודים שאינה אורתודוקסית.

מה המשמעות של זה? זה אומר שבשלב כלשהו, אולי בעוד שנתיים וחצי, אולי בעוד שש וחצי שנים, אולי בעוד עשר וחצי שנים יהיה נשיא דמוקרטי. כרפובליקני אני אומר אם ירצה השם עדיף שזה יקרה כמה שיותר מאוחר, אבל זה יקרה. האדישות של היהודים כלפי ישראל, במיוחד בקרב צעירים אמריקאים יהודים, והמקורות מהם הם מגלים את ישראל הם הרבנים, אבל אומרים לרבנים אלו שהם לא באמת רבנים. לכן אין אף אחד שיאמר לצעירים הללו למה עליהם לתמוך בישראל. הם לא זוכרים את מלחמת ששת הימים, הם לא זוכרים את מלחמת יום כיפור. בשבילם זאת היסטוריה עתיקה כמו התנ"ך. כך שאם אין מי שיגיד להם למה עליהם לאהוב את ישראל הם פשוט לא יאהבו את ישראל.

אתם חושבים שהנשיא אובמה לא היה חבר של ישראל? חכו לנשיא הדמוקרטי הבא שיתמוך בסנקציות באו"ם. מי יגיד לנשיא הדמוקרטי הזה לא לתמוך בסנקציות במועצת הביטחון? אוונגליסטים? לא, הם רפובליקנים. יהודים אמריקאים? מה אומרת המפלגה הדמוקרטית השמאלנית עד היום? אתם לוחצים על הפלסטינאים. בעוד עשר שנים אם תקבלו מפלגה דמוקרטית שמאלנית ולא יהיו יהודים שיתמכו בישראל בתוך המפלגה הדמוקרטית. מי יגיד לאותו נשיא אל תעשה זאת? לא יהיה לכם אף אחד. מה זה יעשה לכלכלה שלכם? מה זה יעשה להיי-טק שלכם? מה זה יעשה לצבא שלכם? האם זה מה שאתם רוצים? האם בשביל זה יש לכם רבנים? חישבו על כך ברצינות בגלל שאלו האתגרים איתם אנחנו מתמודדים.

כעת אומר משהו אישי. לרוב יהודי אמריקה כמוני ישראל היא אימא שלנו ואמריקה היא האישה שלנו ואנחנו אוהבים שתי נשים. אוקיי? אתם יכולים לאהוב שתי נשים. אתה יכול לאהוב את אשתך ואתה יכול לאהוב את אימך. אבל אנחנו לא רוצים לאבד את תחושת האהבה הזו. אני זוכר כשנפגשתי אם רבין והצעתי לו לרכוש טילי הגנה ואז הפנטגון פנה אלי ושאל כמה ישראל משקיעה וכמה אמריקה משקיעה ועניתי תנו לישראל להשקיע מקסימום 20% - מה שבעצם קרה. האם תמשיכו לקבל את אותה אהבה מיהודים אמריקאים, משגרירים יהודים אמריקאים, מפקידי פנטגון יהודים אמריקאים, מפקידים יהודים אמריקאים במשרד החוץ בעוד עשר או 15 שנים אם תתייחסו אליהם כאל יהודים סוג ב'? תודה אדוני היו"ר.

תודה. הדובר הבא הוא ג'ון שפירו. בבקשה.

בוקר טוב. אני רק רוצה שתבינו עד כמה זה חשוב שאפילו אם דב הוא רפובליקני ואני דמוקרטי אנחנו יכולים לשים בצד את ההבדלים הפוליטיים בינינו ולבוא ולדבר איתכם. אני רוצה לנקוט בגישה יותר אישית. אני כרגע מכהן כנשיא הועידה היהודית אמריקאית. אני גם מכהן בועדת ההנהלה של ועידת הנשיאים של ארגונים יהודיים עיקריים ובמועצת המנהלים של קרן ירושלים. לפני זה כיהנתי כנשיא הפדרציה היהודית בניו-יורק שהיא הפדרציה הגדולה ביותר בעולם וגם במועצת המנהלים של הסוכנות היהודית. לכן, יש לי פרספקטיבה לגבי קבוצות רבות של אנשים – הרבה תורמים והרבה תומכי ישראל.

אני יכול לומר שהארגונים הללו אספו 300 מיליון דולר או יותר לשנה מ-80,000 תורמים ולכולם יש דעות. אני יכול לומר ש-99% מהסכום הזה הגיע מיהודים קונסרבטיבים, רפורמים ואורתודוקסים מודרניים. אני חושב שהבעיה היא שכאשר מתקבלות החלטות לגבי גיור או נישואין והן נעשות העיקר, כולנו מרגישים שמתייחסים אלינו כאל אזרחים מסוג ב'. לבית כנסת הרפורמי אליו אני הולך בשבת מגיעים 800 אנשים או יותר. אני שואל אתכם לכמה מכם יש 800 אנשים או יותר שמגיעים בשבת לבית הכנסת? אנחנו מרגישים יהודים אמיתיים ובכל זאת אנחנו שומעים הערות מהרב הראשי לשעבר שאומר שיהודים רפורמים גרועים יותר מניצולי שואה. איך אנחנו אמורים להרגיש כשאנחנו שומעים הערות כאלה? אנשים כמו דב וכמוני נתעצבן ונגיב בהתאם, אבל יש אנשים שמתחילים לסגת. הם שואלים את עצמם מדוע הם צריכים להתאמץ ולתמוך בישראל?

יש לנו אוכלוסיה יהודית נמרצת בארצות הברית. אני יודע שיש אנשים שמדברים על התבוללות וזה נושא בפני עצמו, אבל אני לא חושב שזה נושא כל כך חשוב כמו שאנשים רוצים שנחשוב. זו דרך נוחה לבטל את אוכלוסיית היהודים באמריקה. אני דואג מאד לדור הבא, ושוב, בנימה אישית, יש לי בן שלמד באוניברסיטה. הוא למד מדעים אבל בחר גם ללמוד קורסים על המזרח התיכון מהסיבה הפשוטה שהוא ידע שהפרופסור היה פרו-פלשתיני ולא יהיה אף אחד שיצדד בישראל. הוא בילה שנה שלמה או בעצם סמסטר אחד בו הוא התמודד לבדו מול הפרופסור ואנשים אחרים. וזה היה בקמפוס של אוניברסיטה ליברלית. זאת לא הייתה משימה קלה אבל הוא היה מאד נלהב בכל מה שקשור לישראל. יש לנו משפחה בירושלים, הרצליה ותל אביב. הוא אוהב את בני הדודים שלו, הוא מבין עם מה ישראל התמודדה והוא רצה לעמוד לצידה. ב-25 ליוני לאחר ההחלטה לסגת מההחלטה על הכותל ולהחמיר את הגיור הוא התקשר אלי ושאל: אבא, למה אנחנו עושים את זה? אנחנו נותנים כל כך הרבה כסף ומשקיעים מזמננו, אנחנו כל הזמן מתווכחים ויוצרים לנו אויבים והם אפילו לא מחבבים אותנו ומרחיקים אותנו.

אני חושב שהדור הצעיר, לא שכל 80,000 התורמים מתקשרים אלי, אבל רבים מהם כן, חושבים שאתם מרחיקים אותנו. זה לא רק מסלול טרגי מכיוון שאנחנו עם אחד, אבל אני נוקט גישה פשוטה לכל העניין – יש בעולם מעל 7 מיליארד אנשים ולרובם לא יהיה אכפת אם ניעלם ורבים ישמחו להיפטר מאיתנו. למה אנחנו, ה-14 מיליון יהודים מפולגים? הפוליטיקה שלכם מאד מורכבת ויש כאן הרבה דעות, אבל אני חושב שלאבד את התפוצה האמריקאית ואני אומר זאת כמישהו ששמע זאת מהרבה ארגונים, שאתם מאבדים את הדור החדש ואתם מאבדים את הנלהבות של הדור הנוכחי. ושוב, אני חושב שאם הקרע הזה ימשיך זה יהיה טרגי לאבד את יהדות התפוצות ובשלב כלשהו כבר לא נוכל לחבר את כל החלקים בחזרה. תודה על הקשבתכם.

תודה. חברת הכנסת ציפי לבני הצטרפה אלינו כרגע. כפי שאתם יודעים בכנסת אנחנו קופצים מועדה לוועדה ומכיוון שהיא צריכה לעזוב לוועדה אחרת ניתן לה את רשות הדיבור.

תודה אדוני היו"ר וגם תודה לכם שבאתם ועל תמיכתכם בישראל. אני מאמינה שעלינו לשנות את הדיאלוג בין ישראל ליהדות העולם. אני מאמינה שהדיאלוג הישן של כן אנחנו כאן כמקלט בטוח במקרים של אנטישמיות ואתם תתרמו לנו לא משנה מה – זה הדיאלוג הישן. אני מאמינה שעלינו לדון יחדיו מה המשמעות של להיות מדינה יהודית דמוקרטית. ואני מאמינה שאנחנו עושים טעות בשימוש בשתי מילים אלה מכיוון שאנחנו צריכים ללכת אחורה כשזכינו בעצמאותנו. מדינה יהודית זו לא מדינה דתית ולא מדינת הלכה. המשמעות היא הבית הלאומי של העם היהודי. ולכן להגדיר מהי המשמעות של מדינה יהודית אינה יכולה להיות מונופול של המפלגות האולטרא אורתודוקסיות בישראל או של הרבנות הראשית. זה משהו שאנחנו צריכים לדון בו.

כמקבלת החלטות היושבת בקבינט הישראלי חשבתי על הנושא לא רק בקשר לאזרחי ישראל אלא מה זה אומר לגביכם. אני מודאגת ולא רק מהיחס של הצעירים כלפי ישראל כיום אלא בגלל שאני ישראלית וזה לא פחות חשובה לי ההבנה שאנחנו צריכים את הערכים הישראליים של המדינה היהודית דמוקרטית החיה בהרמוניה, שאין סתירה בין שני העולמות הללו ושאנחנו צריכים לכבד את אלה שחיים בישראל ואת אלה שחיים מחוץ לישראל שמייצגים את היהדות שלהם בדרכים אחרות ולכן אני מאמינה שזאת האחריות שלנו. אתם אומרים שאתם מבינים את המורכבות של הפוליטיקה הישראלית. אתם לא צריכים להבין אותה. אני מתכוונת שלהבין בעיות פוליטיות זה משהו שנותן לגיטימציה לאלה שמוותרים, לאלה שמוותרים על הערכים הבסיסיים שלנו על העצמאות שלנו ועל היחסים עם יהדות העולם בגלל הצרכים הפוליטיים שלהם.

אנחנו לא צריכים להבין את זה. אנחנו צריכים להילחם בזה. אנחנו צריכים לשים על השולחן הבנה טובה יותר, כאן בישראל, שהמשמעות של מדינה יהודית דמוקרטית היא הבית הלאומי של העם היהודי עם זכויות שוות לכל אזרחיה מהבחינה הלאומית ולא מהבחינה הדתית. שכל יהודי יכול להיות יהודי באיזו דרך שמתאימה לו ועלינו לכבד זאת. זה משהו שעלינו להילחם בשבילו כאן בפרלמנט ואני מאמינה שאנחנו צריכים לעשות זאת יחדיו. אני יודעת שבמשך שנים המסר שהגיע מחו"ל היה: יש לכם את הפוליטיקה שלכם, אבל אנחנו תומכים בישראל, וזה בסדר. אני מודה לכם על תמיכתכם בישראל, אבל המשמעות של תמיכה בישראל היא גם לעזור לישראל לעשות את ההחלטות הנכונות.

אז תודה רבה. הגעתי רק כדי להודות לכם על מה שאתם עושים ונמשיך להילחם על מה שאנחנו מאמינים בו.

תודה. הצטרפה אלינו עכשיו חברת הכנסת יעל כהן פארן. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה.

תודה רבה וברוכים הבאים לכנסת. אני מצטרף לדברי הברכה של חברי אברהם נגוסה, אני חושב שהוועידות הללו של AJC בישראל הן חשובות מאד. אנחנו מאד מעריכים את העובדה שבאתם לירושלים ואתם חוגגים איתנו את חגיגות ה-70 למדינה. ולעניינו, קודם כל אני מכיר את דב הרבה שנים, גם כשהיה שר ההגנה והעובדה שהוא נשוי לשתי נשים זוהי הוכחה שמילאת את תפקידך החשוב בעבר. אתה מטיף למשוכנעים, לפחות לחברי הכנסת שהגיעו היום לפגוש אותך ולשמוע אותך, אשר מאמינים בלב שלם שיש בעיה גדולה.

אנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים מפה. התמודדתי עם זה רבות בעבר ונחשפתי לפער שהולך ונפער בין ישראל ליהדות העולם. הממסד הדתי בישראל שולט יותר מדי בקשרים בין ישראל לתפוצות. זה לא משהו שצריך להיות בשליטתם. הם מנהלים את המדינה בכל מה שקשור לנושא זה. לצערי, הממשלה מאפשרת להם זאת ואינה מתערבת. ואני מסכים איתכם שזאת טרגדיה. מה שבנך אמר לך שמענו כשנסענו עם הסוכנות היהודית לחלק מהפדרציות בארצות הברית. שמענו את אותם סיפורים. אנשים צעירים לא יתנדבו לעזור לישראל אם הם לא יקבלו הכרה ממדינת ישראל. הם לא יסכנו את חייהם בשביל כלום. הם רוצים להיות מוערכים בכל מה שהם עושים בקמפוסים באמריקה.

אנחנו עושים כמיטב יכולתנו אבל כרגע מבחינה פוליטית אנחנו באופוזיציה וזה לא ממש עוזר ואנחנו מבינים זאת. אבל, זה לא עניין פרטיזני כפי שאמרת, זה חייב להיות חלק מהקואליציה. עליהם להבין שהם מובילים את ישראל לדרך ללא מוצא. כפי שאמרת יום אחד יהיה דמוקרטי בבית הלבן ומי ידבר איתו? אף אחד ואפילו פחות ממה שיש היום. אני יכול לומר לכם שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו כאן. אנחנו בונים גשרים בין שתי המפלגות, הדמוקרטית והרפובליקנית.

אנחנו מנסים לשכנע את הממשלה שהם עושים טעויות חמורות, במיוחד נתניהו שמכיר את יהדות אמריקה יותר טוב מרובנו. אנחנו מוכנים להיות שותפים שלכם עד כמה שאנחנו יכולים. אנחנו מוכנים לעשות כל דבר בתוך הכנסת ומחוצה לה כדי לעזור לכם, רק תגידו איך. כפי שאמרתי כוחנו הפוליטי די מוגבל בימים אלו, אבל גם זה זמני. יום אחד מפלגת העבודה תהיה בשלטון. גם זה יכול להתרחש בעתיד. ניסים קורים. לפני שיקרה הנס הזה אין לנו זמן לחכות. זה יכול לקחת שנים. בינתיים אנחנו מאבדים אתכם ואתם מאבדים אותנו. זו מהות הבעיה. אז רק תגידו לנו מה אתם צריכים – האם אתם רוצים לעשות את זה בפומבי? האם אתם רוצים לעשות את זה בכנסת? האם אתם רוצים לעשות את זה במדיה? מה שאתם רוצים. אנחנו יכולים להיות הקול שלכם בישראל כדי להילחם במלחמה הזאת לפני שהיא תיגמר, כי אם היא תיגמר זו תהיה טרגדיה גדולה לעם היהודי.

שוב תודה רבה שבאתם לירושלים.

אני חושב שההבדלים הפוליטיים בינינו זה דבר לגיטימי במדינה דמוקרטית ואנחנו יכולים להתווכח כאן. הדבר הנכון הוא שהמנהיגים שלנו, ראש הממשלה שלנו ואחרים יעבדו ביחד אם הנשיא הנבחר של אמריקה. אין זה אומר שאנחנו מצדדים במפלגה כזו או אחרת בגלל שאמריקה בחרה בטראמפ ונתניהו נבחר על ידי אזרחי ישראל ולכן זה טבעי ששני המנהיגים יעבדו יחדיו בגלל ששתי המדינות בחרו את המנהיג שלהן. כך נתניהו עבד עם אובמה, נתניהו עובד עכשיו עם טראמפ ואני בטוח שזאת הדרך בה הדברים מתנהלים.

הצטרפו אלינו יהודה גליק ויואל רזבוזוב.

עליזה לביא בבקשה. אני מבקש מחברי הכנסת לקצר בדבריהם כי מטרת הפגישה היא לשמוע אותם יותר.

אני מודה לאדוני היו"ר על הוועדה הזו. אני יודעת שזה לא פשוט להיות חלק מהקואליציה ולנהל את הוועדה הזאת ועל כך אני רוצה להודות לך מכיוון שזה לא קל, תאמין לי. אנחנו עובדים מאד קשה, במיוחד חברי הפרלמנט הנוכחים. אתם יכולים למצוא אותנו בכל מקום מנסים להגיד שאנחנו קהילה אחת, שעלינו לעבוד יחדיו, אנחנו חייבים לומר את האמת שכן, ישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית.

אני רוצה להוסיף עוד דבר: אנחנו חייבים להתחלק באחריות משותפת. כאישה יהודיה התייחסו אלי מדי פעם כאל אזרחית סוג ב' בישראל. עשיתי מחקר ואני עובדת על חקיקה כדי למצוא את מקומי ואת מקומן של נשים בארץ ובחו"ל כמו החקיקה בעניין נשים עגונות. בפעם הראשונה לבית הדין הישראלי יהיה את הכוח לעזור לנשים יהודיות בחו"ל אשר המדינה שלהן לא יכולה לעזור להן לפתור את הבעיה. מה שאני רוצה לומר לכם זה אל תקשיבו לפוליטיקאים. אפילו שאני פוליטיקאית, אני גם אישה יהודיה, אני גם אזרחית וגם אימא לילדים ונכדים ואני יודעת שכולנו, יחדיו, קיבלנו את התורה בהר סיני.

היום לצערנו הקואליציה מורכבת מיהודים אולטרא-אורתודוקסים אבל אל תתנו להם את הכוח להגיד לכם מי אתם. אתם יודעים מי אתם. נכון, אנחנו צריכים לעבוד יחדיו. פרויקט תגלית הוא מדהים אבל אנחנו צריכים לשאול את השאלה איפה הייתם לפני 18 ו-20 שנה לפני תגלית? לפני הדור הצעיר שפונה לפרויקט תגלית? אתם אומרים שאתם עושים ועושים אבל זה לא רק אנחנו ואתם, זה ביחד. ראינו מה קורה ב-JCC, בקהילות יהודיות וכו'. בואו נהיה אמיתיים, לא הכול מתחיל בתגלית. אנחנו צריכים להיות שם יחדיו לפני. אפילו השפה המשותפת כיום היא אנגלית. למה? הדבר הראשון הוא שפה משותפת. אתם יודעים, כשאני מרצה בארצות הברית, יש מילים שאני לא מכירה ואף אחד בקהל לא יכול לעזור לי. זה לא היה כך פעם. אז ראשית אני מדברת על אחריות ואני מדברת עלינו כעל גוף שעובד יחדיו ואל תתנו לפוליטיקאים את הכוח שהם דורשים.

תודה. הדובר הבא הוא מר סטיב ביים, בבקשה.

תודה. אני סטיב ביים ראש מחלקת יהדות מודרנית ב-AJC. כבוד הוא לי להשתתף בוועידה הזו. זה דבר אירוני ואפילו פרדוקס שאנחנו מגיעים כארגון שהפורום הגלובלי שלו מתקיים בירושלים עם 2,500 אנשים. זוהי בעצם הצהרת סולידריות של יהודי הקהילה האמריקאית בישראל. הצהרה של האדם הפשוט. באותו הזמן אני חושש שכל הערכה של חיי היהודים כיום תצביע על הפילוג הגדול והפילוג החסר תקדימי בין יהודי אמריקה לישראל שהתרחש ב-7 השנים האחרונות בהיסטוריה של ישראל. רוב האנשים יטענו שהפילוג מעולם לא היה גדול כמו שהוא היום. מבחינה זו ככל שנושא הכותל המערבי והגיור חשובים, הם גם סמל לקונפליקט גדול יותר ולפילוג גדול יותר.

בהקשר הזה אני רוצה להתייחס לשני דברים שנאמרו כאן. קודם כל מפי חברת הכנסת עליזה לביא. היא צודקת לחלוטין שהבעיה עמוקה הרבה יותר. הדבר הקריטי ביותר איתו מתמודדים היום יהודי אמריקה הוא ההתבוללות ועלינו להיות כנים בנושא. אנחנו מאבדים את האנשים הצעירים שלנו לאו דווקא בגלל המדיניות הישראלית. אנחנו מאבדים אותם בגלל שהם מתרחקים מנושאים יהודיים. כלומר, מנושאים הקשורים לישראל. במילים אחרות הדיון בנושא הפלורליזם הדתי יכול להיות מבודד משאלת ההתבוללות באמריקה. יחד עם זאת, כשאנחנו נלחמים בהתבוללות והאנשים כאן מטפחים את הזהות היהודית כל יום. ישראל היא האלמנט הקריטי, אפילו העיקרי בטיפוח הזהות היהודית, בפיתוח המשכיות יהודית, בקרב נגד התבוללות.

הערותיה של חברת הכנסת לביא הן הרבה יותר קריטיות במיוחד האמירה שלה שלא לתת לפוליטיקה בישראל לערער את מאמצינו לחזק את הקשרים בין יהודי אמריקה לישראל ולחזק את הזהות היהודית. זה בדיוק מה שקורה. האם אנחנו מביאים את האנשים הצעירים לתגלית? היא צודקת לחלוטין. תגלית הגיעה מאוחר מדי. היא הייתה צריכה להתקיים מהיום הראשון, 1948. היינו צריכים לומר שישראל היא רכיב מהותי מהזהות היהודית של יהודים בכל מקום. היינו צריכים לעשות זאת ולצערי הרב לא עשינו. אבל עכשיו כשאנחנו עושים זאת אל תחבלו במאמצים שנעשים כדי להביא אנשים צעירים לישראל. תאפשרו להם לראות את המדינה היהודית הנמרצת, מדינה יהודית דמוקרטית שהם יכולים להזדהות איתה. באותו זמן אל תגידו להם שאם הם יבואו לישראל הם לא יוכלו להינשא בדרך בה הם חפצים. או אם תבואו לישראל יהדותכם לא תוכר על ידי המונופול של הרבנות הראשית. זה מה שקורה ובזה אנחנו צריכים להילחם.

הנושא השני מתייחס לדבריה של חברת הכנסת ציפי לבני שישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית במשמעות של בית לאומי לעם היהודי. חקיקה דתית נוספת לא מקדמת את הרעיון הזה. במילים אחרות, אנחנו צריכים להכיר בכך שישראל מייצגת את הבית עבור כל היהודים. ראש הממשלה התייחס לזה אתמול בערב ואמר זאת מפורשות. עצם הרעיון מציע שלמולדת יש קדימות לנושא התפוצות. אנחנו לא מבקשים רק שוויון פשוט. אנחנו מבקשים הכרה בתפוצות. אל תעררו על התוקף והלגיטימיות של יהדות התפוצות בכך שתטענו שישראל היא מדינה דתית ומכאן שהיא לא המולדת של כל היהודים. זה לא הבית הלאומי של העם יהודי. זה הבית הלאומי של חלק מהיהודים המזדהים עם ההגדרה ההלכתית של מי הוא יהודי.

אם נסתכל על העתיד, אני חושב שאנחנו צריכים להיות מציאותיים ולהגיד שעצם הרעיון של אומה יהודית נמצא היום תחת איום. זה לא הרעיון הכי פופולארי בחברה האמריקאית בהתבסס על דמוקרטיה, אמונה בשוויון זכויות ואינדיבידואליזם, אנשים לפעמים נתפסים כשבטיים. כפי שנאמר שנת 1948 שינתה את המפה ואת המשמעות של האומה היהודית. תפקידנו כיהודים מכל העולם הוא לתת משמעות ממשית לרעיון הזה של אומה יהודית, לנושא דמוקרטיה יהודית על כך שנגיד שכן, ישראל היא הבית הלאומי של על העם היהודי ולא חשוב איפה הם גרים.

תודה. בבקשה חברת הכנסת יעל כהן-פארן.

תודה רבה. אני רוצה להצטרף לדוברים הקודמים: נחמן שי, ציפי לבני ועליזה לביא שכבר עזבו וראשית לברך אותך על המפגש הזה וגם את האורחים מ-JREC ו-AJC. תראו, אני חושבת שאני היא חברת הכנסת הראשונה שקשורה לתנועה הקונסרבטיבית בישראל וככזאת, אני יכולה לומר לכם שאנחנו מרגישים כמיעוט מאד קטן מבלי להזכיר מיעוט מקופח. אני בטוחה שישנם מיעוטים אחרים בישראל ולא אשווה אותנו אליהם, אבל מבחינת חיים יהודים וחופש הביטוי הדתי אני חושבת שכל מי שמכיר את התנועה המסורתית, שחוגגת בימים אלו 40 שנה להיווסדה וחלק מכם אולי חגגו איתנו לפני כמה חודשים, יודע שהיא גדלה אבל עדיין קהילה קטנה.

אני חושבת שאם רוצים לשנות בישראל את הגישה לגבי פלורליזם ביהדות, שכפי שכולם אמרו היום וכפי שגם אני רואה זאת זה נמצא במצב גרוע ביותר ואשר מגיע מתוך שנאה אמיתית של האורתודוקסים והאולטרא אורתודוקסים לרפורמים ולקונסרבטיבים וזה כמובן מצב לא מקובל במצב הפוליטי היום. אנחנו צריכים לשנות את המצב הזה. זהו קונפליקט בין ישראל לבין יהדות התפוצות. זה משהו שאנחנו צריכים לשים על השולחן ואני אומרת לכם שזה צריך להפוך ולהיות עניין פנימי של ישראל כדי לעשות שינוי. לשם כך עלינו לעבוד יחדיו מכיוון שיש חיבור בין הקהילות שלנו, הקהילה הקונסרבטיבית הישראלית והקהילה הרפורמית מחוברות לקהילות גדולות הרבה יותר בחו"ל ובמיוחד באמריקה.

אני חושבת שלא צריך להסתכל על זה רק כעל יחסי גומלין, אלא כעל חיזוק הקהילה הקונסרבטיבית והקהילה הרפורמית בישראל וזה כמובן לא קל. אבל, אפשר לעשות זאת. ואני מאמינה שזה יעשה שינוי גדול כאן בגלל שכרגע הפוליטיקאים בממשלה הזו ולצערי הרב הולכים לכיוון של האולטרא אורתודוקסי. הרבה פעמים אני שומעת כאן בכנסת, לא בחדר הזה אלא בחדרים אחרים ובמליאה שפה מלאת שנאה וממש קשה לשמוע את זה. כדי להילחם בזה ולשנות את זה אנחנו חייבים לעבוד יחדיו. תודה.

תודה. הדובר הבא הוא שוקי פרידמן. אני רק רוצה להזכיר לכם שרשימת האנשים שרוצים לדבר מתארכת ולכן אני מתנצל מראש ומבקש לקצר בדברים.

תודה רבה ליו"ר וחבר הכנסת נגוסה, שארגן את הועידה הזו וגם על כך שהוא מתמודד עם נושאים הקשורים ליהדות התפוצות בכל יום. מחר יש לנו דיון נוסף על החוק של הרבנות הראשית להכרה ברבנים ואנחנו נפגשים כל שבוע כאן בכנסת ומנסים לעצור את כל היוזמות הללו של הפיכת הרבנות הראשית לגלובלית ושכפול המונופול שלה בשאר העולם היהודי – אנחנו חושבים שזה מאד מסוכן. אבל, הבעיה היא שרק קבוצה קטנה בישראל מודעת ומתמודדת עם הבעיה היהודית. אנחנו מתמודדים עם יהדות התפוצות, עם הבעיות שלה ביחסיה עם ישראל במשך כל השנה, ב-3 השנים האחרונות. הרוב בישראל לא יודע כמעט שום דבר על יהדות התפוצות ועל מנהגי היהדות שלהם.

אני חושב שלא ממש אכפת להם. אנחנו יכולים לדון כאן ארוכות על הבעיות, אבל עד שהאנשים בישראל יכירו בחשיבות יהדות התפוצות למדינת ישראל והאתגרים איתם אתם מתמודדים והרגשות שלכם למדינת ישראל לא נצליח לפתור את הבעיה כאן. מצד שני, אל תתייחסו ברצינות רבה לרבנות הראשית. למה? בגלל שהם מפסידים את המונופול שלהם. הודות למעשים קטנים שאנחנו עושים כאן הם מאבדים את המונופול שלהם בכל מה שקשור לגיור, נישואין ולאחרונה גם גירושין. לרבנות הראשית יש כוח בישראל אבל עדיין המדינה מופרדת מהרבנות הראשית ויש לה חוקים משלה שלוקחים כוח מהרבנות הראשית. כך שאם אתם מסתכלים על ישראל ועל הרבנות הראשית ועל מעשיה והצהרותיה התמונה יותר אופטימית וכשתחזרו הביתה נסו להראות תמונה שלמה של ישראל ולא רק מה שהרב הראשי אמר לגבי רפורמה.

לסיכום, בואו לא ננסה לקיים דיון לגבי שוויון זכויות. אנחנו בהחלט זוכרים את התמיכה היהודית האמריקאית – זה חיוני למדינת ישראל. אבל שוויון זכויות זה לא מה שזה נראה ואחד מהערכים שאנחנו מתמודדים איתו ומדברים עליו זה הערך של להיות עם אחד, לא בגלל שזה עוזר לשני צדדי האוקיינוס להתקיים, אלא בגלל שאנחנו עם אחד. אם נביט אחד בשני לא רק כעם אלא גם כעל אחים ונהפוך להיות מעין אחוות אחים אז גם אם אחד האחים במשפחה מרגיז אותך או אומר משהו שאתה לא מסכים איתו או שאתה מתנגד לו, אתם עדיין משפחה אחת. אז בוא נשמור על אחוות האחים הזאת ונשלב כוחות כדי לשכנע אנשים פה ושם על החשיבות של להיות עם אחד.

תודה.

אני רוצה לשמוע אנשים מהתפוצה. שמעתי אנשים שמייצגים ארגונים מישראל ואני שומע אותם כל שבוע. באתי לכאן לשמוע אנשים מהתפוצה. אני חושב שהדובר הבא צריך להיות מהתפוצה. אני גם שומע את עצמי מספיק. אני חושב שמעתה והלאה צריכים לדבר רק אנשים מהתפוצה.

אוקיי. בואו נשמע את הדובר הבא שהוא המנכ"ל ה-ADL (הליגה נגד השמצה) בישראל.

אני מסכים עם חבר הכנסת יהודה גליק. מטרת הפגישה שלנו היום היא להקשיב ולשמוע את מנהיגי יהדות התפוצות. אני מסכים איתו שאנחנו צריכים לתת את זכות הדיבור הראשונית לאורחים ואנחנו תמיד יכולים לדבר, כמו שאמר מר פרידמן, כל פעם שאנחנו נפגשים לדבר על הנושאים הללו.

הצטרפה אלינו כרגע חברת הכנסת רחל עזריה.

אנחנו כאן 40 אנשים מ-AJC אז אני מציע שתצביעו ותדברו.

בבקשה, רק תציגי את עצמך.

שמי הארייט שלייפר, אני מניו-יורק, בת לניצולי שואה, ואני ראש מועצת הועידה היהודית האמריקאית.

אני רוצה להוסיף דבר אחד לגבי מה שהועידה היהודית אמריקאית עושה למען ישראל ולמען יהודים בעולם. אלה מאיתנו שהגיעו הנה היום עושים זאת על חשבונם ועל חשבון הזמן שלהם. אנחנו נוסעים ברחבי העולם ומדברים על הנורמליזציה של ישראל בקרב אומות העולם. אנחנו מגיעים לכל היבשות בעולם ויש לנו גישה למנהיגי העולם כמו שכמעט ואין לאף ארגון יהודי אחר.

ישראל כבר נמצאת בקרביים שלנו, אבל אם דור ההמשך לא יהיו מוכנים להקדיש את זמנם ואת כספם האישי לתמוך בישראל וביהודים בכל העולם אתם הולכים לאבד לא רק את התפוצה של ארצות הברית אלא גם את הקול שלנו ברחבי העולם. אני יודעת שישראל לא רוצה רק חבר אחד. אני יודעת שישראל רוצה הרבה חברים ואנחנו יכולים להשפיע על כך. לכן אנחנו מקווים שתיקחו בחשבון לא לאבד את הדור הבא של אנשים מהתפוצות, מ-AJC מכיוון שאנחנו קבוצת התמיכה היהודית הגלובלית.

תודה רבה. בבקשה.

שמי מרווין ישראלו וגם אני מניו-יורק. כרגע אני ראש הסניף הירושלמי של AJC. אני רוצה לתת לכם דוגמה אחת ספציפית של הנזק שנגרם ליהודים בארצות הברית מהיחס לתנועה הרפורמית קונסרבטיבית. כל שנה המכון למדעי היהדות (Hebrew Union College) שזה ארגון שאני מכיר די טוב שולח את הרבנים של שנה ראשונה לישראל ללמוד על ישראל וללמוד איך להיות רב בישראל. נשיא המכון למדעי היהדות דיוויד אלנסון שחזר באופן זמני לכהן כנשיא המכון לאחר מותו בטרם עת של אהרון פנקין יהיה זכרו ברוך.

דיוויד אלנסון היה התומך החזק ביותר לוודא שכאשר התלמידים נעשים רבנים הם מגיעים לישראל גם בזמנים הכי גרועים והכי מסוכנים. הרב אלנסון התעקש שכדי שמישהו יהיה רב בארצות הברית הוא חייב להגיע לישראל בשנתו הראשונה כרב. נהדר. הרבנים הם המחנכים הראשיים שלנו בארצות הברית. יש לנו אנשים שאומנו להיות מחנכים יהודים, אבל הם פועלים תחת מנהיגי הרבנים בקהילה שלהם. דיוויד אלנסון חזר על כך שוב ושוב שאם רבנים רפורמים מבלים שנה בישראל ועוברים התעללות מצד המונופול הדתי וננטשים על ידי המונופול הדתי כאן הם צריכים לעבור חינוך מחדש כשהם חוזרים לארצות הברית כדי לשנות את הגישה השלילית איתה הם חוזרים לארצות הברית.

אנחנו מתייחסים לחינוך יהודי כאל פיל בחנות; אנחנו יודעים שיש בעיה אבל לא מוכנים לדבר עליה. מה שקורה עכשיו מבחינת ההשפעה של המונופול האורתודוקסי על רפורמים ואני בטוח שגם על רבנים קונסרבטיבים זה שאתם שמים מכשולים בדרך לחנך את בנינו ואת נכדינו בצורה אפקטיבית. רציתי להשתמש בזה כדוגמה ספציפית לאתגרים איתם אנחנו מתמודדים כדי להשיג את מטרתנו שהיא להביא לכך שהאנשים בתפוצות, הדור הזה ודור ההמשך, יתמכו בישראל, יזדהו איתה ויתנסו בלהיות חלק מהעם היהודי.

תודה. מר ג'ולס קליין בבקשה.

תודה רבה אדוני היו"ר. הייתי הנשיא של הועידה היהודית אמריקאית בשנת היובל שלה לפני 12 שנים כך שאני זקן השבט כאן ולא מומחה גדול בנושא. אבל אני מוצא את עצמי מודאג באופן קבוע מהערות מנהיגי הממשלה בחודשים האחרונים על הקהילה היהודית באמריקה שהיא בעצם קהילה גוססת, שזה ממש לא נכון. אני רוצה להציע בצניעות שהממשלה שלכם - - -

אני מתנצל, אני חייב ללכת להצביע אבל זה בסדר אבקש ממישהו שיצביע למעני.

אני מציע בענווה, שישראל תיקח על עצמה את האחריות לתקן את ציבור האזרחים שלה ואת הבנתה את הקהילה היהודית באמריקה. אני מציע שתחשבו על תוכנית תגלית הפוכה. זה יתחיל בקטן אבל בסופו של דבר תשלחו אנשים במיוחד לארצות הברית שיבקרו את הקהילה היהודית שיראו את החוזק של הקהילה הזאת. כך תוכלו לתקן את הייצוג המסולף שלנו כקהילה יהודית נמרצת. תודה.

תודה. בבקשה השגריר רוזנבלט.

תודה רבה אדוני היו"ר. יש לי רק מסר אחד. שמעתם מעמיתי מהי הבעיה, אבל אנחנו יהודי אמריקה יכולים לעשות מעט מאד לגביה בישראל. אנחנו סומכים על אלה מביניכם שמבינים את הבעיה ומבינים שצריך לתקן את הבעיה, שינקטו באמצעים בתוך הקואליציה, בתוך הכנסת, עם התקשורת וביחד עִם העַם ויניחו את אבני הבניין שיביאו בסופו של דבר לפתרון הבעיה.

אדבר בקצרה. ישנם שני סמלים, רעיונות אייקוניים שרודפים אותי ושוברים את ליבי כשאני רואה את הקיטוב בין יהודי התפוצות ליהודי ישראל. אני גודלתי על שני רעיונות שמעולם לא עזבו אותי. האחד הוא שאיבדנו את בית המקדש, או איך שתרצו לפרש את זה, בשנת 70 לספירה לא בגלל שהרומאים היו כל כך חזקים אלא בגלל שאנחנו לא הפסקנו להילחם בינינו לבין עצמנו.

לא היה לנו מנהיג אחד, לא היה לנו מרטין לותר קינג או בן גוריון שהצליח לאחד אותנו. זו הייתה הפרשנות שעליה גדלתי. אני רואה שזה קורה גם היום ואני לא יכולה להתעלם מזה. הדבר השני שאני מבקשת מיהדות התפוצות ומיהודי ישראל שבמקום לפעול לפי המסורת של בית שמאי שתמיד הרחיק אנשים והיה מאד נוקשה (זה מה שלימדו אותי) לפעול כמו בית הלל שהיה פתוח, מחנך ומכיל בצורה מאד מודרנית. אני מתחננת מכיוון שאני רואה מה קורה, איך אנחנו חוזרים על דפוסי התנהגות ישנים. כתרפיסטית אני יודעת שלא נפטרים מדפוסי התנהגות ישנים במערכות יחסים משפחתיות. אנחנו תמיד נאבקים ואותו דבר עם ההיסטוריה הלאומית שלנו.

תודה על הקשבתכם.

תודה רבה. בבקשה, בשביל הפרוטוקול הצג את עצמך והאם אתה מייצג ארגון כלשהו.

תודה אדוני היו"ר. אני ג'רי אספרוב ואני עם AJC. אני מאזור וושינגטון DC, היה לי הכבוד לפגוש אותך לפני שנתיים במסגרת המשלחת של הקואליציה האמריקאית לשוויון דתי יהודי שהתקיימה כאן באותו נושא.

אני רוצה להתייחס לבעיה של הסטודנטים שלנו בגלל שהם חיל הרגלים בכל מה שקשור לנושא עליו אנחנו דנים. בערך לפני שנה באוניברסיטת סן פרנסיסקו שבה לומדים מעל 25,000 סטודנטים והנשיא הוא ממוצא אסייתי. הוא נשאל אם סטודנטים יהודים שתומכים בישראל רצויים באוניברסיטה והוא ענה בצורה לא ברורה ובהססנות. שנה לאחר מכן הוא שוב נשאל את אותה שאלה והוא פרסם התנצלות באתר של האוניברסיטה ואמר שסטודנטים יהודים אכן רצויים באוניברסיטת סן פרנסיסקו אפילו אם הם תומכים בישראל. הוא אולי השתמש בשפה יותר רהוטה אבל לזה הוא התכוון בעצם.

למחרת ראש המחלקה המוסלמי ללימודים אתניים באוניברסיטת סן פרנסיסקו תאר את ההתבטאות שלו כהצהרת מלחמה נגד סטודנטים פלשתינאים ופלשתינאים בכל מקום. אני מזכיר זאת מכיוון שבהרבה קמפוסים באמריקה סטודנטים יהודים שהם פרו ציונים נתקלים במצבים קשים מאד בגלל שבהרבה מהקמפוסים הנרטיב הפלשתיני אומץ על ידי הרבה קולות פרוגרסיביים ואני לא מדבר רק על הקולות המוסלמים, אני מדבר על הקולות האפרו-אמריקאים, אני מדבר על קולות הקהילה הגאה, אני מדבר על הקולות של התומכים באיכות הסביבה.

הסטודנטים היהודים שלנו שמחשיבים את עצמם כמתקדמים מתבקשים להשאיר את הזהות שלהם בכניסה אם הם רוצים להשתתף בחיי הקדמה באותם קמפוסים. הסטודנט היהודי צריך להחליט אם להיות פרו ציוני ופרו יהודי ולסבול מחרם או להשאיר את הזהות היהודית שלו בבית כדי שיוכל להשתתף בחיי הקדמה בקמפוסים הללו. ומה יש לנו להציע לאותם סטודנטים? היינו רוצים להציע להם את ישראל הזורחת מכל הכיוונים.

לילדים האלו יש ערכים מאד חשובים ויקרים להם. חלק מערכים אלו הם קדמה, ליברליות, פתיחות והיכולת להשתתף במארג החיים המדינה שלהם באיזו דרך בה יחפצו. כשהם מסתכלים על ישראל, אחד מהדברים שהם רואים ואני לא מדבר על עזה, זה הבוז למנהיגים הדתיים שלהם כפי שמתבטא על ידי הרבנות בישראל. הם גם רואים מדינה בה הפלורליזם נרמס בגלל שהרבנות מכבדת רק זרם קטן ביהדות. הם גם רואים את חוסר חופש הנישואין שהוא הנושא החשוב ביותר בקמפוס בעשור האחרון.

תודה. בבקשה.

תודה אדוני היו"ר. שמי הוא אלן ריץ' ואני יושב כאן היום לא למעני. אני יושב כאן היום למען נכדתי בת השנה אליזבת' ריץ'. אימא שלה אינה יהודיה ואביה כן יהודי ואליזבת' תגדל כיהודיה מבחירה. ואני רוצה לוודא שהיא תרגיש כחלק מהעם היהודי. מכיוון שהחיבור לישראל הוא כל כך קריטי זה מאד חשוב איך מדינת ישראל מסתכלת עליה כחברה בעם היהודי.

תודה רבה. חברת הכנסת רחל עזריה בקצרה בבקשה.

בוקר טוב. אני שמחה להיות כאן. אני מכירה את AJC הרבה זמן והשתתפתי בוועידה הגדולה שלכם לפני כמה שנים. אני קרובת משפחה של לואי מרשל ולכן אני מרגישה מאד נוח כאן. אני חושבת שיש משהו מאד חשוב שחסר בדיון הזה. רוב הישראלים לא מעריכים את הרבנות. 80% מהישראלים לא היו רוצים להתחתן ברבנות. אלה המספרים. אתם מרגישים בארצות הברית מה שהאנשים בישראל מרגישים. כשאתם באים ואומרים שנו זאת, רוב הישראלים היו רוצים לשנות את המצב אפילו מבלי שתגידו שצריך לשנות. אבל המבנה הפוליטי שלנו לא מאפשר זאת. אם הייתה לנו ברירה הרבנות לא הייתה כפי שהיא היום בדרכים רבות. אנחנו עובדים ללא לאות לשנות את הרבנות. אני יכולה להגיד לכם שהיא תשתנה, שזה ייקח בין עשר לעשרים שנה, אבל הבעיה היא שנקודת המפנה שלנו היא מאוחרת מנקודת המפנה שלכם ולכן יש לנו יותר סבלנות ואנחנו יכולים לחכות קצת יותר ואני לא בטוחה שיהודי אמריקה יכולים לחכות. אנחנו עובדים על זה ואנחנו מפרקים את מונופול הרבנות נושא אחר נושא.

הייתה לנו הצלחה די גדולה בנושא הכשרות. מונופול הכשרות של הרבנות מתפרק. ייסדנו ארגון אחר שמטפל בזה שנקרא צהר, ארגון רבני צהר שמטפל בענייני הכשרות. אנחנו מטפלים בנושא השבת וזה יקרה לפי הסדר הזה: כשרות, שבת, נישואין, גירושין, גיור, קבורה. נושא המקוואות קצת יותר מסובך עבור יהודי אמריקה. אנחנו מצליחים לטפל בכל נושא אחד אחרי השני, אבל זה ייקח זמן ואני חושבת שמה שקורה בישראל זה שסוף סוף אנחנו מצליחים להבין מה זה אומר להיות יהודי ישראלי. היינו עסוקים בכלכלה, במלחמות, בבניית מדינה ועכשיו זה מה שאנחנו עושים וכולם בישראל עסוקים בנושא הזה. עדיין אין לנו את התשובות איך בדיוק זה יקרה וזה ייקח קצת זמן.

אני חושבת שאנחנו צריכים לדון במה שאנחנו עושים בינתיים מכיוון שאני בטוחה שנגיע למטרה וזה ייקח פחות מעשור ונגיע למקום בו אתם רוצים שנהיה. זה לא שאנחנו לא עושים את זה בגלל שזה לא חשוב לנו אלא בגלל שזה מאד מאד קשה. אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר על מה שאנחנו נעשה בעשר, עשרים השנים הבאות ואני מקווה שהדיון יהיה פחות על מה שאנחנו עושים לא בסדר בגלל שרובנו יודעים זאת, אבל רובנו שונאים את הרבנות ונלחמים נגדה. אני חושבת שאם נדון על מה אנחנו הולכים לעשות בעשר או עשרים השנים הבאות, זה יהיה צעד חיובי לקראת פתרון הבעיה. תודה.

תודה. בבקשה.

שמי הוא שוני סילברברג. באתי לכאן מטעם AJC מניו-יורק. ראשית אני רוצה להודות ליו"ר. זוהי הפעם השנייה שאני פוגשת אותך בשלושת החודשים האחרונים והעונג כולו שלי. באתי לכאן במסגרת משלחת של בית הכנסת המרכזי וישבתי בחדר הזה וניהלתי איתו שיחה דומה. הרבנית שלנו שהובילה את המשלחת היא אמריקנית-אסייתית וחידדה את הנקודה שכאן היא לא תיחשב יהודיה. למרות זאת היא מנהיגה קהילה של 26,000 משפחות שמהם מעל 7,000 חברים נמצאים בניו-יורק. זאת הקהילה שבעלי הזכיר שמעל 800 אנשים מגיעים בשבת לבית הכנסת.

הנקודה שעליה אני רוצה לדבר מעבר להודות לך על האירוח היא נושא ההתבוללות. למרות שזה נושא מאד רציני בארצות הברית אני רוצה לספק נקודת מבט שונה קצת. הרבה יהודים צעירים לא מתבוללים, אבל מה שקורה ומה שמייאש אותי שהם מגדירים את יהדותם מבלי לכלול את ישראל. הם לא אומרים שהם לא רוצים להיות יהודים, הם יהודים גאים, הם מכריזים על כך שהם יהודים, אבל הם לא חשים שישראל חיונית להגדרת היהדות שלהם. זה מפחיד אותי מאד.

תודה. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה.

שלום וברוכים הבאים הביתה. לכל אלה שהביעו כאב אמיתי ופחד מהמצב וכפי שהזכירה גב' שלייפר אנחנו לא לוקחים את זה כמובן מאליו שכולכם באתם לכאן על חשבונכם, פיניתם לכם את הזמן, מה שאומר שזה חשוב לכם. אני חושב שהנושאים שהועלו כאן מדאיגים גם את אוכלוסייה הישראלית. ברצוני לומר שני דברים. ראשית אני מצטער להרוס את הרגשת הדיכאון כאן. אני יודע שכולם נהנים להרגיש מדוכאים.

אני לא חושב שהמצב כל כך קשה ואני רוצה להזכיר לכם שהאוכלוסייה היהודית במאה ה-19 הייתה מחולקת בין האולטרא אורתודוקסים לבין תחילתה של התנועה הרפורמית. הפער היה גדול וראינו בזמן הקמת מדינת ישראל שהפער בין הציונות לאנטי ציונות היה הרבה יותר גדול. אני לא חושב שאנחנו נמצאים במצב הכי קשה. אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לשני דברים. ראשית, התיאור שאיתו, לצערי הרב, הסכימו חברי הפוליטיקאים שיש את הצד הטוב אליו שייכים כל מי שנמצא כאן ואת הצד הרע שם בחוץ של הרבנות הראשית. אני לא חושב שזה נכון. קודם כל עצוב לי שהם לא נמצאים כאן. אני חושב שהדיון היה הרבה יותר יעיל אם היו כאן נציגים של הרבנות להקשיב למה שיש לנו להגיד ולהתייחס לדברים. רוב האנשים בחדר הזה מסכימים עם הבעיה שהוזכרה כאן. אני חבר הכנסת היחיד שנולד בארצות הברית.

לא מזמן חזרתי משתי נסיעות שעשיתי לצפון אמריקה והאמת היא שאני לא מבקר רק קהילות אורתודוקסיות. אני מבקר גם בקהילות רפורמיות, קונסרבטיביות וחילוניות. אני קורא את כל מה שקורה בשטח ואני מאד מודע למה שקורה. אני חושב שמה שחסר לנו זה דיאלוג אמיתי. ברשותכם אני אדבר כישראלי אולטרא אורתודוקסי, בסדר? המצב בישראל הוא נורא. לפני 25 שנה אף מרכז מסחרי לא היה פתוח בשבת. החילונים משתלטים על העיר וכל מרכזי הקניות פתוחים בשבת. לפני 20 שנה כל הקצביות היו כשרות והיום הן כבר לא כשרות. זה נורא מה שקורה.

זה יהיה התיאור של יהודי אולטרא אורתודוקסי. לפעמים כשאתם שומעים רק את עצמכם אתם בטוחים שאתם יודעים הכול וכשאנחנו מדברים על גיוון לרבנות יש את נקודת המבט שלה. אני יכול להסכים עם חלק מהדברים שהם אומרים ואני גם מאד ביקורתי לגבי חלק מהדברים שהם אומרים, אבל יש להם את נקודת המבט שלהם. אני חושב שהדבר החשוב והחיוני ביותר אדוני היו"ר הוא שבפעם הבא שניפגש נדאג שיהיו נציגים של הקהילה האולטרא אורתודוקסית, אפילו נציגים מהכנסת או מהרבנות, שיהיו כאן כדי להקשיב למה שיש לנו להגיד.

חבר הכנסת יהודה גליק, אנחנו מזמינים את כולם וזו הבחירה שלהם אם לשלוח נציגים או לא.

אני יודע, אני יודע. אבל אני חושב שאנחנו יכולים להתאמץ קצת יותר כדי להביא אותם לכאן.

אני משערת שהיו"ר יצא מגדרו כדי להביא אותם לכאן.

אני רוצה להבהיר שהזמנו את כולם.

אני מבין. ניקח למשל את הסיפור של נשים בכותל המערבי. דיברתי איתן ואמרתי להן שזה לא באמת מפריע לאולטרא אורתודוקסים שהן מתפללות. הן פשוט פרובוקטיביות כי הן אוהבות להילחם בנו. ישבתי אם האולטרא אורתודוקסים ואמרתי להם שהנשים הללו אינן רוצות להתפלל, כל מה שהן רוצות זה להתגרות בנו. אותו דבר קרה עם נושא המוסלמים. יש כאן חקיקה של המסגד. אני יושב עם המוסלמים והם אומרים שהצפירה לא מפריעה לשנת הבוקר של היהודים, הם רק רוצים להרוס את המסגד שלנו. אני יושב עם היהודים והם אומרים לי שהמוסלמים לא רוצים לקרוא לתפילה, הם רוצים להשתלט על הציבור. כשמקשיבים בהכלה מבינים.

מבחינתי היה לי מאד חשוב לשמוע את התיאור של מה שקרה באוניברסיטת סן פרנסיסקו, לשמוע על הנכדה שלך אליזבת'. כל אחד מהדברים האלה חיוני, הרעיון של תגלית מכיוון אחר. הדברים האלה חיוניים וחשובים מאד ל-AJC. אני בטוח שתוכלו למצוא אנשים ברבנות הראשית שישבו איתכם, יקשיבו למה שיש לכם להגיד ויגידו את דברם. אני לא מסכים עם רחל עזריה שנשתלט על הרבנות הראשית הדמונית, נהרוס אותם בעוד עשר שנים והכול יהיה נהדר. אני לא מסכים עם זה. אני חושב שהדרך הטובה ביותר להשיג משהו היא באמצעות דיאלוג. תודה.

תודה.

סליחה שנייה, אל תשים מילים בפי. לא דיברתי על שדים ואל תסלף את כל מה שאמרתי, אתה יכול להגיד מה אתה חושב אבל את תסלף את דבריי.

אוקיי. מי מרים את ידו ורוצה לדבר? בבקשה.

אני מניח שאתה אב. אני דייב הירשמן מדאלאס ויש לי 3 ילדים. לכולם הייתה בר מצווה או בת מצווה. הבכור שלי בן 20, השנייה בת 19 והצעירה בת 17. בן ושתי בנות. גידלתי אותם להיות יהודים גאים. בת אחד סיימה כרגע את שנתה השנייה באוניברסיטת Vanderbilt והשנייה את השנה הראשונה שלה באוניברסיטת Northwestern. הבת מ- Vanderbiltמבלה את הקיץ שלה בתל אביב. היא השתתפה בתגלית למשך שבועיים ועכשיו היא חזרה לכאן בתוכנית חדשה שנקראת Birthright excel – היא עובדת כמתמחה. אני מעולם לא אמרתי לה שיש הפלייה כנגד יהודים רפורמים (כפי שהיא חונכה בישראל). ועכשיו היא בישראל והיא מאד אוהבת את זה, אבל היא התחילה לשאול שאלות שלא הכנתי אותה לקראתם. אני אפגש איתה בתל אביב לפני שאחזור ואצטרך להסביר לה מדוע היא לא תהיה רצויה כשהיא תגיע לישראל.

מדוע שלא תהיה רצוייה?

בגלל שלא רואים אותה כיהודיה אמיתית, בגלל שהיא לא יכולה להתחתן כאן, בגלל שהיא לא תוכל להיקבר כאן, בגלל שהחברים שלה שגם הם לא תמיד מוכרים כיהודים אינם יכולים להתחתן כאן. היא לא הייתה מודעת לכל הבעיות בנושא מעמד אישי שאנחנו מדברים עליו היום בגלל שלא שיתפתי אותה בזה כי לא רציתי שתהיה לה תמונה שלילית על ישראל.

אני אומר לך שכשיש לך ילדים בגיל ההתבגרות אלה בעיות רציניות ואני לא רוצה שהיא תחווה בחייה חוויות בהן היא תרגיש שהיא לא יהודיה בישראל כאשר גידלתי אותה להאמין שזה הבית של העם היהודי. וזו התנסות אישית מאד וזה בדיוק מה שאתם שומעים מהורים אחרים כאן, שהם גידלו את ילדיהם בחברה יהודית מלאת חיים.

אנחנו קהילה מאד גדולה של בית הכנסת שלנו שהוא הגדול ביותר בדאלאס טקסס, 7,500 חברים. אנחנו נוסעים לישראל, אני התארסתי בישראל, בצפת. אני גידלתי את ילדי להאמין שישראל היא הבית של העם היהודי, אבל עכשיו כשהם חווים זאת הם לא מרגישים כל כך רצויים. זאת בעיה שישראל צריכה להכיר בה, שיהודים קונסרבטיבים, רפורמים ואורתודוקסים מודרניים אינם חשים שמכירים בהם כאן כיהודים אמיתיים.

תודה. מי מהאורחים מעוניין לדבר? בבקשה, נא לגשת לשולחן.

שלום, אני בובי ברוש. אני עם AJC מהמשרד בוושינגטון. אני אימא ל-3 ילדים ששניים מתוכם הם מאומצים. הם גוירו בהתאם לחוק האורתודוקסי בארצות הברית. אבל למיטב הבנתי הם לא ייחשבו ליהודים אם הם יגיעו לישראל. להם לא ממש אכפת. הם לא מתכננים לבוא ולגור בישראל. הם אוהבים את ישראל, הם באים לבקר באופן קבוע, הם למדו בבית ספר יהודי, הם חושבים שישראל זה מקום מדהים. הם מאד אמריקאים והם חושבים שאם אי פעם הם ירצו לגור בישראל ולהתחתן בישראל הם ימצאו את הדרך לעשות זאת. לכן, הם לא ממש נעלבים מהחוקים האלה.

אני חושבת שמה שיעליב אותם זה משהו שאני שמעתי אתמול בלילה לפני שראש הממשלה נאם. הייתה אישה צעירה שדיברה קצרות, אני חושבת שהיא הייתה ראש הסגל שלו. סליחה ראש הסגל של הנשיא. היא אמרה שאנחנו, יהודי אמריקה, לא צריכים לחשוב שהיא כאישה חרדית ואימא נרדפה או סבלה באיזושהי דרך מחוסר זכויות. אני מעריכה את המסר הזה. אני חושבת שישנם הרבה אנשים שיש להם דעה מוטעית שלנשים אשר יש להן את הבחירה להיות חלק מקהילה דתית יכולות לנהוג לפי אמונותיהן הדתיות. אני מאמינה בכל ליבי שהחרדים צריכים לנהוג לפי איך שהם מאמינים כפי שאני מאמינה שאנשים אחרים צריכים לנהוג לפי איך שהם רוצים. אבל מה שהיא אמרה בנאומה שהיא חלק מקהילה יהודית שנוהגת לפי היהדות האותנטית. מה שאומר, לפי הבנתי, שהיהדות לפיה אני חיה, שלא דומה לזו שלה, היא יהדות לא אותנטית.

בעיניה.

נכון, בעינייה. אני חושבת שיש הבדל בין להגיד את נוהגת אחרת ממני לבין להגיד את נוהגת בדרך שאני לא מקבלת ולא חושבת שזה יהדות. גם זה בסדר אם יש לך מדינה בה הדת היא לא חלק מהשלטון. אני חושבת שג'פרסון צדק כשאמר שיש סכנה לכל דת שיש לה כוח פוליטי. המדינה לא תיהרס, אבל הדת כן. ברגע שיש לך קהילה דתית שיש לה כוח פוליטי ושמאמינה שהגרסה שלה לדת היא היחידה האותנטית, זו סכנה ממשית לדת. אני חושבת שזה הדבר הכי פוגע ששמעתי עד היום. רק תעבירו את זה הלאה. אני אשמח להיות חלק מדיאלוג עם הרבנות אם הם יהיו מעוניינים לדבר איתי.

תודה רבה. נשמע כעת את קרול נוריאל מנהלת ADL בישראל. בבקשה.

תודה אדוני היו"ר על שאתה מאפשר לי לדבר למרות אורך הדיון. בהתחשב בכך אהיה מאד קצרה ורק אגיד משהו מנקודת מבט ישראלית. אני עובדת שנים רבות עם ADL ואני העיניים והאוזניים של הארגון הזה בישראל ועלי לומר שאנחנו הישראלים צריכים לקחת אחריות. אני רוצה להציג כאן את האחריות אותה אני חשה לדור הצעיר בישראל שלא יודע מספיק על יהדות התפוצות ואני מסכימה עם מה שדר' פרידמן אמר שאנחנו עושים עבודה גרועה בחינוך התלמידים שלנו לגבי יהדות התפוצות. ילדים בבית הספר אינם לומדים על יהדות התפוצות אז איך אתם רוצים שהם ירגישו לגבי אחיהם בתפוצה אם הם לא יודעים עליה דבר. הם לומדים על ההיסטוריה של העם היהודי ומבחינה זו הם יודעים שיש לנו עבר משותף, אבל איך הם ידעו שיש לנו גם גורל משותף ועתיד משותף? זה משהו שצריך לקחת בחשבון בדיון כאן וגם בועדת החינוך – איך אנחנו יכולים להיות פרו אקטיביים לגבי הנושא הזה? שזה לא יהיה רק בגדר המלצה למורה אלא להכניס את זה לתוכנית הלימודים.

תודה. בגלל זמננו המתקצר, אני מתכבד להזמין את אלו שלא נרשמו לדבר. שוב, אני מבקש לקצר בדברים. אני מזמין את אורי קידר, מנהל ישראל חופשית. בבקשה.

תודה אדוני היו"ר. אני רוצה להודות ל-AJC על שלושה דברים. ראשית על עבודתכם בחו"ל, שנית על בואכם הנה ושלישית אני לא יודע אם אתם מודעים לכך אבל האירוע שלכם היה הראשון שהכריח את ראש הממשלה שלנו להכיר שזה חודש הגאווה ושיש לנו אירועי להט"ב בישראל. זו הייתה הכרה ראשונה מסוגה כך שקרתה בזכותכם ותודה לכם על כך.

אני רוצה לבקש מכם שלושה דברים. ראשית, אני חושב שזה היה חברת הכנסת לביא שאמרה לכם להשאיר את הפוליטיקאים בצד. אני מבקש מכם מעולם לא לעשות את זה. לעולם אל תקשיבו לפוליטיקאי שאומר לכם שהם צריכים להיות משוחררים מאחריות. הם מקבלי ההחלטות, הם נבחרו להחליט כיצד תיראה מדינת ישראל. כאשר פוליטיקאי מבקש מכם לא לערב אותו עליכם לדעת שהם כנראה מנסים להסתיר משהו מכיוון שהכוח בידיים שלהם. אני לא חושב כפי שחברת הכנסת לבני אמרה לכם שאם יש בעיות בפוליטיקה שלנו אז שום דבר לא יעזור. זה משהו שאסור לנו לקבל.

הדבר השני הוא, חברת הכנסת עזריה אמרה לכם את מספר הישראלים התומכים ואינם תומכים ברבנות. אלה המספרים ואתם צריכים להכיר אותם. אתם לא נלחמים נגד הציבור הישראלי, אתם לא נלחמים נגד דעת הציבור הישראלי. אתם נלחמים עם הישראלים נגד מי שהם לא מסכימים איתו. אתם צריכים לדעת שאתם בצד שלנו. אני מבין שחבר הכנסת גליק לא רוצה שנבחר צדדים, אבל עליכם לדעת גם שכאשר חבר בתנועה הקונסרבטיבית או הרפורמית נואם בכנסת סביר להניח שחברי הכנסת האולטרא אורתודוקסים יקומו ויעזבו את המליאה. אני מניח שאותו דבר קרה גם לכם. אני מסכים שהיה עדיף אם הם היו כאן, אבל אתם לא אשמים בכך שהם לא כאן.

הדבר השלישי שאני רוצה לבקש מכם הוא להילחם על הזכויות שלכם והקול שלכם. הקול שלכם חשוב, הוא חשוב כאן ושוב אתם נלחמים יחד איתנו. אתם לא נלחמים נגד ישראל ולא נגד ישראלים, אז בבקשה תהיו מודעים לכך. אני רוצה להודות לכם שוב על כל מה שעשיתם עד עכשיו ובבקשה תמשיכו. תודה.

תודה. עורך דין אלעד קפלן ממכון עתים. בבקשה.

ראשית אני רוצה להודות לוועידה ולחבר הכנסת נגוסה שמשאיר את הנושאים האלה על סדר היום. הוא קיים הרבה דיונים בחודש האחרון ובשנים האחרונות הקשורים לנושא עליו אנו דנים היום. כל שנה אנחנו עוזרים למעל 4,000 אנשים שרובם מהגרים, המגיעים מקהילות יהודיות בחו"ל. אנשים המתמודדים עם מדיניות הדלת הסגורה של הממסד הדתי.

הקולות ששמענו היום מאד מוכרים לנו בקנה מידה גדול. אני חושב שזה נהיה מסוכן כאשר הממסד הדתי משתמש בכוחו כדי לקרוא תיגר על ההגדרה מיהו יהודי ויש לכך השפעה הרסנית על כל העם היהודי. רשימות שחורות, מאגר נתונים של יהודים, בדיקות דנ"א ועד יהדות מוסמכת אלו דברים שאנחנו נלחמים נגדם בבתי המשפט. אלו נושאים שדנו עליהם ברבנות אבל לא הקשיבו לנו. אנחנו חייבים לזכור שהדברים האלה הם חלום אנטישמי במאה ה-20 – בדיקות דנ"א, רשימה שחורה, מאגרי מידע. אסור לנו לקבל את העובדה שהדברים הללו הופכים להיות סדר היום הרשמי של מדינת ישראל במאה ה-21.

אנחנו גם מודאגים מכך שהממסד הדתי משתמש בסמכותו כדי לייצא את האידיאולוגיה שלו לחו"ל וראינו זאת לאחרונה בקריטריונים לרבנים בחו"ל. הקריטריונים אומרים למעשה שאם לא תקבלו את מדיניות הדלת הסגורה שלנו לא נקבל אתכם. אם להיות אופטימי לא הכול אבוד. אני חושב שהמלחמה שלנו כאן בכנסת לצד חברי הכנסת שדיברו כאן היום ובבתי המשפט, מחליפים קואליציות בין ארגונים כאן בישראל וקהילות מסביב לעולם – הצלחנו גם בחסימת מדיניות הדלת הסגורה וגם ביצירת שינוי. אני חושב שנשאר עוד הרבה מה לעשות אבל אם נמשיך לעבוד יחדיו כדי להרוס את הקירות ולבנות גשרים אנחנו בדרך הנכונה להצלחה.

תודה רבה. עורכת דין עינת הורביץ'. בבקשה הציגי את הארגון שלך.

שמי עינת הורביץ' ואני המנהלת של יוזמה ישראלית הנקראת פלטפורמת הביטוי הדתי (Religious Expression Platform) של הפדרציה היהודית בצפון אמריקה.

ראשית אני רוצה להודות לוועידה ואני רוצה להודות לכולכם מ-AJC על שבאתם ועל כך שאתם ממשיכים להעלות את הנושאים החשובים הללו. אין לי הרבה זמן כך שאומר רק שני דברים. אחד: זה מאד חשוב לצפון אמריקה וליהודי העולם להמשיך ולהעלות את הנושאים הללו. הפדרציה היהודית עושה זאת אבל חשוב שכולכם, מכל המדינות שאתם מגיעים, לא רק צפון אמריקה, תמשיכו להעלות את הנושאים הללו כאשר אתם פוגשים נציגים ישראלים, כאשר אתם פוגשים ישראלים. אל תוותרו. זה מאד חשוב שהציבור הישראלי וגם מקבלי ההחלטות ימשיכו לשמוע מה אתם רוצים ומה חשוב לכם.

דבר שני, כפי שהוזכר כאן על ידי מספר אנשים כולל חברת הכנסת רחל עזריה, הישראלים תומכים בפלורליזם דתי. בישראל בדרך כלל קוראים לזה חופש דתי בגלל שהרבה ישראלים תומכים בזכות הבחירה לגבי העדפות דתיות ומנהגים דתיים. סביר להניח שהם לא יכירו את המונח פלורליזם דתי או יתמכו בפלורליזם דתי, אבל הם תומכים בזכותם לבחור איזה שירות דתי הם מקבלים ולא רוצים להיות משועבדים למונופול דתי אחד ששולט על הבחירות שלהם. זה מה שאנחנו עושים ב-Religious Expression Platform. אנחנו משתפים פעולה עם ארגונים ישראלים, שחלקם נמצאים כאן כדי לקדם מדיניות שמכירה בגיוון היהודי שכבר קיים בישראל.

אני יודעת שהרבה אנשים רוצים להרגיש שרוצים אותם כשהם מגיעים לישראל. הם רוצים שהזהות היהודית שלהם תהיה לגיטימית בישראל וזה חלק גדול מהעניין. החלק השני של העניין הוא שגם הישראלים רוצים אותו דבר, אולי מסיבות קצת שונות, אולי הרבה ישראלים לא חושבים על אחיהם ואחיותיהם בצפון אמריקה, אבל הם בהחלט רוצים לבחור מי יחתן אותם ולאו דווקא מישהו מהרבנות שאותו הם לא פגשו מעולם. הם אולי מגיעים מנקודות מבט שונות אבל יש רוב גדול בישראל התומך במה שאתם רוצים ואתם צריכים למצוא את השותפים שלכם ולעבוד איתם. תודה.

תודה. סיון יעקובסון בבקשה בקצרה.

אני אקצר. שמי סיון יעקובסון ואני מייצגת את "קולך" שהוא ארגון פמיניסטי אורתודוקסי בישראל. חלקכם מכירים את הארגון בשם JOFA. אני מסכימה עם חלק מהדברים שרחל אמרה קודם לכן שישראלים רבים אינם מרגישים בבית מבחינת שירותי הדת שהם מקבלים בישראל. רבים מהישראלים אינם מודעים. כאישה אורתודוקסית אני מודעת אבל רבים מחברי החילונים אינם מודעים להשלכות ברגע שהם פונים לרבנות הראשית כדי להתחתן. הם לא מודעים לתהליך אותו אחיותינו צריכות לעבור שם. הם לא מודעים לכך שברוב המקרים הסכמי ממון, הסכמי ממון הלכתיים אינם מוכרים בישראל.

יש סיפור אורבני שהרבנות הראשית ניסתה לבטל הסכם גירושין בבית משפט אזרחי לענייני משפחה של מישהו שרק בא לקבל את הגט הרשמי ההלכתי. אבל שבוע שעבר פגשתי חברה שאמרה לי שהיא זה הסיפור האורבני. אני האדם שחתם על הכול ביחד עם בן זוגי. ברגע שהחלטנו להיפרד, הגענו לרבנות הראשית והראנו להם את החלטת בית המשפט האזרחי לענייני משפחה חתום על ידי שופט וכל מה שאנחנו רוצים זה את הגט, הם אמרו לנו בשום פנים ואופן לא. אנחנו צריכים לדון בהסכם הזה.

מדוע הם צריכים להחליט בשבילנו? סיפור אחר שיכול לייצג את הבעיה הוא על חברה שלי מ-CWJ, עורכת דין שייצגה אישה בבית הדין במקרה ברור של מקח טעות. מקרה ברור של טעות, שצריך לבטל את הנישואין. הדיין אמר לה את יודעת מה? את צודקת. אבל את רוצה שמישהו יכתוב פשקווילים נגדי בבני ברק? זוהי שאלה יותר פוליטית מאשר דתית. זו לא שאלה של הלכה. אני רוצה להגיד שאני מסכימה אתכם.

אני לא מרגישה בבית כרגע והרבה פעמים כשאני מגיעה לכותל, כשאני נכנסת למקווה, שהודות להרבה מחברי הכנסת כמו רחל שדאגו שאוכל לטבול בדרך שמתאימה לי, בהתאם למסורות שלי. אבל אני לא תמיד מרגישה כך ואני מסכימה שאנחנו צריכים לעשות יותר ואנחנו זקוקים לעזרתכם כדי לעשות זאת. אנחנו קהילה אחת גדולה, אבל לא תמיד אנחנו מרגישים שנוכל לקבל את העזרה לה אנו זקוקים כאן בכנסת. אנחנו מקווים לעשות יותר ולהיות יותר טובים כך שתהיו גאים בנו בפעם הבאה שתבקרו כאן.

תודה. בבקשה.

קודם כל אני רוצה להודות לך שוב יו"ר הוועידה על שהקדשת לנו את הזמן שנה שנייה ברציפות. אתה עובד מאד קשה כדי לשמור על אחדות העם היהודי ועל כך תבוא עליך הברכה. כמה נקודות. אני גם רוצה להודות גם לחברי AJC שדיברו כאן וגם לאחינו ואחיותינו בארגון בישראל. אין ספק שיהיה עלינו לעבוד יחדיו.

ברצוני לציין שהוועידה היהודית האמריקאית נלחמת עבור זכות החרדים לצעוד ברחובות פריז לבושים כחרדים. יש לכם כאן יהודים רפורמיים, יהודים קונסרבטיבים, יהודים רקונסטרוקציוניסטים הולכים לנשיא ולמנהיגים הרשמיים של אירופה ואומרים להם אנחנו מתנגדים לכך שמרביצים לחרדים ברחובות. אנחנו נלחמים עבור חרדים בעוד שהחרדים מתייחסים לחברים שלנו כאל משהו מאוס. תחשבו על כך. רציתי רק לציין זאת.

דבר שני, עם כל הכבוד אין לנו 10 עד 15 שנה. זאת אומרת אנחנו הולכים לאבד דור. אנחנו לא יכולים להרשות זאת לעצמנו. עלינו לעבוד יחדיו עכשיו. אנחנו אולי נחיה ארבע שנים, שלוש שנים, אבל 15 שנים? אתם יודעים כמה בוגרי אוניברסיטאות זה? אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו. לבסוף, חבר הכנסת גליק, אנחנו הזמנו את הרבנות הראשית לדבר איתנו. הם לא הסכימו. שוב, בגלל שהם לא מחשיבים אותנו כלגיטימיים. אף אחד לא לגיטימי מלבדם.

דרך אגב, מנקודת מבט הלכתית הם המהפכנים. אין שום תקדים הלכתי שרבנות אחת במדינה אחת שולטת ברבנים בעולם. אני מאתגר אותך להראות לי דבר כזה. אני אראה לך מה אמר (לא ברור) כשהרב הראשי של גרמניה ניסה להחליט מי יהיה הרב הראשי בצרפת – פסק הדין היה נגדו. בזה מסתכמת ההלכה. האנשים הללו מטיפים להלכה שהם המציאו. כמו ששמענו זאת בעצם פוליטיקה ולא הלכה. זאת שליטה. הם רוצים לשלוט בחיי היהודים בכל מקום. זה לא יעבוד. אולי במדינה הזאת זה יעבוד. אני לא יכול להגיד לישראלים איך לחיות או איך להילחם. אבל בארץ שלי זה לא יעבוד.

אם אתם רוצים את התמיכה של אנשים הנלחמים עבור יהודים לא חשוב מה הם עושים, לא חשוב אם הם להטב"ים או חרדים. אם אתם רוצים את התמיכה, לא רק את של אלה מאיתנו עם שיער לבן אלא של ילדינו ונכדינו כדאי שתעשו משהו בקשר לזה.

אני אפסיק כאן. תודה.

תודה רבה. שמענו את נציגי יהדות התפוצות, את המנהיגים שלהם שנמצאים כאן ושמענו גם את הנציגים הישראלים של ארגונים ישראלים וחברי כנסת. שמענו על האתגרים איתם אנחנו מתמודדים כאומה יהודית, כמשפחה, כעם אחד.

תודה רבה שהגעתם לכאן, חלקתם איתנו ודיברתם איתנו. אנחנו משפחה ואנחנו נדון בזה כמשפחה לכן זה מצב מאד חשוב ואני אסיר תודה לכם שבאתם מרחוק, מאמריקה לכאן. זה מאד חשוב לנו כאומה וכמשפחה. ראשית כולנו מאמינים בכך – ישראל היא מדינה יהודית. מה שאומר שהיא קיימת למען כל אלה שגרים כאן ולמען יהודי התפוצות. ישראל שייכת לכל העם היהודי, לא חשוב איפה הם גרים. ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית קיימת למען מטרה זו.

פתחתי את הישיבה הזו בכך שהודיתי לכם על תפקידכם ועל כל מה שאתם עושים כדי לחזק את מדינת ישראל. אני גם אומר שמדינת ישראל רואה את יהדות התפוצות כנכס אסטרטגי בכל מה שקשור לביטחון, לדיפלומטיה. כפי שאתם אומרים אתם השגרירים של מדינת ישראל ואתם מגנים על העם היהודי בכל העולם. מגינים על מדינת ישראל, מגינים על חרדים באירופה ובכל מקום. מכאן שיהדות התפוצות היא נכס אסטרטגי לעם היהודי ולמדינת ישראל מבחינת הכלכלה, הדיפלומטיה והביטחון. אנחנו חייבים להמשיך בדרך הזו.

הנקודה השלישית שאני רוצה לסכם היא שאנחנו עומדים בפני הרבה אתגרים ואני אומר לכם שמאז שהגעתי לכנסת ניהלנו הרבה דיונים על האתגרים השונים שעומדים בפנינו, במיוחד היחסים בין יהדות התפוצות לישראל. עדיין לא פתרנו את כל הבעיות, את כל האתגרים אבל אני מרגיש שאנחנו מתקדמים בצורה חיובית ואופטימית. רק לפני שבועיים, לאחר דיונים רבים בוועידה הזו, הצלחנו לשנות את הקריטריונים לגבי הכרת בית הדין הרבני בחו"ל. אני יודע שהקריטריונים לא מקובלים ולא כולם מסכימים אבל לפחות יש לנו היום על מה לדון ועל מה להתווכח. זה אחד מההתפתחויות שאני רואה.

אני חושב שיש התקדמות גם בנושאים אחרים ואנחנו חייבים להמשיך ולעשות מבלי להתייאש. אני בא מקהילה שנאבקה לקבל הכרה ואני יודע מה זה אומר להיאבק למען הכרה. אבל אני חייב לומר שזה מעולם לא השפיע על אהבתי למדינת ישראל ולארץ ישראל וזה לא אמור להשפיע עליכם בגלל שאני מאמין שישראל היא בית לכל יהודי כולל הנכדות שלכם, כולל הבנות שלכם – הן שייכות לכאן. רק שנה שעברה התווכחתי עם הממשלה ועשיתי עליהם חרם כאשר הם סירבו להביא יהודים מאתיופיה שהם יהודים רק מצד האב. ועובדה שהם הגיעו.

עלינו להמשיך להילחם. זה אתגר עבורנו כאומה, כעם. אבל זה לא אמור להשפיע על אהבתנו למדינת ישראל ועל האחדות שלנו. בזה אני מאמין ועלינו לעשות זאת. אני רוצה להזכיר נקודה נוספת. אנחנו חייבים להפריד, וזאת דעתי ואתם לא חייבים להסכים איתה, בין הפוליטיקה הישראלית והאמריקאית לבין היחסים בין יהדות התפוצות לישראל. יש לנו מספיק בעיות בקשר להכרה של התנועה הקונסרבטיבית, התנועה הרפורמית, התנועה האורתודוקסית, החרדים. יש לנו בעיות משלנו אז בבקשה תעשו הפרדה באם אנחנו תומכים בטראמפ או באובמה.

למרות שאנחנו מדברים בכנסת חייבת להיות הפרדה מהפוליטיקה. אני אומר לחברי מהכנסת שאנחנו צריכים לעשות הפרדה. יש לנו קהילה יהודית מאד חשובה וחיונית לאחדות שלנו כאומה, כעם והיא חייבת להישאר בלתי מעורערת. אסור להרעיל אותה בפוליטיקה הפנימית של אמריקה או בפוליטיקה הפנימית הישראלית.

שוב תודה ונשמח לארח אתכם שוב, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.