פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



24
הוועדה לזכויות הילד
28/05/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 220
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שני, י"ד בסיון התשע"ח (28 במאי 2018), שעה 11:30

הפקרת בריאות ילדי הפריפריה וההחלטה שלא לחסנם כנגד שפעת בשנה הבאה

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר
ינון אזולאי
פנינה תמנו שטה

מאיר כהן
סעיד אלחרומי
לאה פדידה
קארין אלהרר

ראש שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות - רבקה שפר

אחות מפקחת ארצית בבריאות הציבור, משרד הבריאות - ניצה כהן

האחות המפקחת המחוזית על מחוז מרכז, משרד הבריאות - מרים זיבצנר

רפא מחוז דרום, משרד הבריאות - מיכאל גדלביץ

אחות מחוזית לשכת בריאות אשקלון, משרד הבריאות - אורלי עמרם

אחראית תחום בקרה בריאות לתלמיד, משרד הבריאות - יפית יצחקי

מפקחת מחוזית מחוז דרום, משרד הבריאות - ליאורה שחר רוטנברג

אחות מפקחת מחוזית, משרד הבריאות - תקוה פרץ

יו"ר ועד אחיות לשכת בריאות מחוז דרום, משרד הבריאות - מיכאלה יוסף

מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך - עירית ליבנה

רפרנט בריאות באג"ת, משרד האוצר - רועי רייכר

יועצת משפטית, המועצה לשלום הילד - כרמית פולק כהן

מנהלת תחום חברה ובריאות, מרכז השלטון המקומי - רות דיין מדר

יו"ר חטיבת אחיות בריאות הציבור, הסתדרות האחיות - מוריה אשכנזי

אחות בריאות הציבור, הסתדרות האחיות - רינה טיורי

אות אחראית בתחנה לבריאות המשפחה, הסתדרות האחיות - אילנית קנדליק

אגף סיעוד בקבילה, שירותי בריאות כללית - איטה רייטר

נציג ארק"ח, רופא מהדרום, ההסתדרות הרפואית בישראל - ישראל אייליג

מקדם מדיניות, שתי"ל - חובב ינאי

משקיף, המשמר החברתי - משה פריאל

פעילה, הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל - פיבי קובי

נציגת ועד בריאות הציבור בעיריית ירושלים, הסתדרות האחיות - מיכל סיבוני

ועד לשכת הבריאות בירושלים, הסתדרות האחיות - שרה ליאון

מנכ"ל הסתדרות האחיות, ההסתדרות – נציגי האחיות - אורי פליישמן

מת"ל, הוועדה לזכויות הילד - כרמית כהן

כתב ועדות, תאגיד השידור הישראלי - גיא מולדובסקי

מוזמן/ת - רנה סימנובסקי

תמי ברנע

א.א., חבר המתרגמים

הפקרת בריאות ילדי הפריפריה וההחלטה שלא לחסנם כנגד שפעת בשנה הבאה

בוקר טוב לכולם, אני ברשותכם פותחת את דיון הוועדה בנושא הפקרת בריאות ילדי הפריפריה וההחלטה שלא לחסנם כנגד השפעת בשנה הבאה.

זו אולי כותרת שנשמעת קשה, ואני מוכרחה לומר שבעיני מי שמתבונן על זה היא רכה מידי בשביל לבטא את התחושות שחשתי כאשר התבשרתי בבשורה הזו.

אני חושבת שאני יכולה בעניין הזה לדבר גם בשמם של חבריי חברי הכנסת. הדיון הזה הוא גם בעקבות בקשה לדיון מהיר שביקש חבר הכנסת מאיר כהן, שגם הוא מגיע מהפריפריה וליבו תמיד שם. כמובן חברת הכנסת פנינה תמנו שטה.

אני מוכרחה לומר לכם, סליחה חבר הכנסת אלחרומי. אני מוכרחה לומר לכם – השאלה הראשונה שעלתה כאשר שמעתי בעצם על הדברים, זה איך קורה שבריש גלי, לא תגידו בצורה סמויה או מתחת לפני השטח. בריש גלי יוצא משרד הבריאות ואומר: בשנה הבאה אנחנו מחסנים רק את ילדי המרכז, כי אין לנו מספיק תקנים לילדי הפריפריה.

אני תוהה מי זה שישב במשרד ואולי לא העלה בדעתו להגיד הפוך. אין לנו מספיק תקנים, אז אולי אנחנו נחסן קודם את ילדי הפריפריה ואחר כך את ילדי המרכז?

זאת אומרת, ברור לכולנו שאופציה כזו היא בכלל לא על השולחן. לא חס וחלילה שאנחנו רוצים שידלגו על איזה ילד במדינת ישראל, אבל אני חושבת שעצם האמירה האומללה הזו מבטאת את התפיסה הישנה שאנחנו עדיין שבויים בה, והגיע הזמן שכל המערכות במדינת ישראל, לא רק מערכת הבריאות, יבינו שהילדים שבפריפריה הם לא הפקר. הם חלק ממדינת ישראל.

אם אין מספיק תקנים, אז צריך לראות איך אנחנו מוודאים שיהיה מענה שווה והולם לכל הילדים במדינת ישראל.

חבר הכנסת כהן, בבקשה.

תודה רבה גברתי, תודה על הדיון. אני שמח על כך שמיד כששמעת קבעת דיון. לאלה מכם שלא מכירים את רזי הכנסת, אבל דיונים כאלה לוקח להם לפעמים זמן עד שמאשרים אותם, ואני מודה לך גברתי.

הסכמתי בשמחה גדולה להביא את הדיון אלייך, כי אין לי שום ספק שהוא יטופל בידיים טובות.

תראו חבר'ה, אני רוצה לדבר כאיש הנגב ובוודאי יושבת הראש תדבר כמי שגרה – אנחנו לא וויתרנו על החלום שלנו לגור בפריפריה. אלחרומי מהמגזר הבדואי.

תראו, אנחנו התרגלנו. ניחא שיש פחות מיטות תמיד, יש יותר מיטות במרכז מאשר בפריפריה. ניחא שיש בעיה של רופאים. גם התרגלנו לצערי הגדול שכל שנה מתים יותר בפריפריה מאשר במרכז.

מי שגר בצפון ובדרום, סביר שהוא יחיה 4 שנים פחות ממי שגר או גרה במרכז הארץ. זה נשמע איום ונורא.

עכשיו, ניחא הדברים האלה שהם הפכו להיות לנושאים לדיונים ולסיסמאות בידיהם ובפיהם של שרים כאלה ואחרים, אבל בסופו של יום, כמו שאמרת יושבת הראש, בריש גלי מתפרסמת ידיעה בה אומרים אנשי משרד הבריאות שבשנה הבאה הילדים של תושבי דימונה, באר שבע, אשקלון, קריית שמונה – זה מעכו צפונה, כל אצבע הגליל.

אנחנו מודיעים לכם בזאת, שהילדים שלכם לא יחוסנו כי אין לנו תקנים. זה נשמע משהו שאופייני למדינה של עולם שלישי.
אתמול ראיתי באמצע הלילה תכנית על מדגסקר, שזאת המדינה הענייה ביותר. גם שם מי שנמצא בפריפריה לא מקבל טיפול רפואי כי הוא בפריפריה.

עכשיו, אני שואל שאלה, ותסלחו לי, זה לא מתוך בכיינות. אני מאוד מפויס ואני משער שגם היושבת ראש. אנחנו לא כאלה שגרים בפריפריה ובאים ובוכים שאכלו לנו ושתו לנו, אבל כשמדובר בילדים שלנו ובילדים של אנשי הפריפריה, אנחנו הופכים להיות ללוחמים הכי הכי.

היעלה על הדעת באמת שבבתי הספר הילדים לא יקבלו חיסון? האם מישהו חושב, שר החינוך, שר הבריאות או שר האוצר, האם חושבים שדבר כזה יעבור בשקט?

אני את חיציי מפנה לשני שרים, שר הבריאות ושר החינוך. אלה החצרות שלכם. אני משער שאם הם היו באים ומבקרים את העניין, ומשרד הבריאות והחינוך היו שמים את זה לא בסוף סדר היום אלא בהתחלה, אני משוכנע ששר האוצר היה מוצא 5 או 7 מיליון שקלים. אגב, זה מה שצריך להצעה שתכף אני אגיד.

לכן שיהיה ברור, גברתי היושבת ראש, אני מאוד מקווה שאת תלווי את זה צעד אחר צעד, ושתוך שבוע אנחנו נקבל תשובות. ברגע ששר האוצר, שאנחנו משתתפים בצערו, יקום מהשבעה, כמובן שאנחנו נדאג לשים את זה על שולחנו.

גם בלי התקצוב של שר האוצר, משרד החינוך יכל מ-55 מיליארד שקלים למצוא 5-7 מיליון שקלים. תאמינו לי שמוצאים. אם היו עכשיו מדברים על גרעינים תורניים, הם היו שולפים 30 מיליון שקלים תוך 24 שעות.

רק כשזה קשור לילדי הפריפריה, כולם מגלגלים עיניים לשמיים.

אני מציע, גברתי, היות ואני שומע שאין בעיה של תקנים – בחלק מהמקרים יש כסף אבל לא מוצאים אחיות, אז מה שעשו עם הרופאים – בזמנו הייתי יושב ראש הרשות לפיתוח הנגב, וביום שהתקבלה החלטה לתת לרופאים שיבואו לדימונה מקצועות סיכון, נתנו 500 אלף שקלים לזוגות שהגיעו. לא הייתה שום בעיה. נמצא פה סגן מנהל בית החולים שיכול להעיד על זה.

לכן אני מציע, גברתי, הדבר הראשון שמשרד החינוך – ושתצא מכאן קריאה למשרד החינוך ולמשרד הבריאות, שהם ימצאו את התקציבים מידית. בכדי לחדש מענק, שאגב, רוני גמזו לפני 5 שנים כשהיה מנכ"ל משרד הבריאות, נתן מענק של 37,000 שקלים לאחיות שעברו, ועברו אחיות.

הסיפור הוא לשכנע אחיות לעבור ולעבוד במגזר של בריאות הציבור. זה מאתגר, זה מרתק, זה טוב. צריך לשלם להן. בסופו של יום, כמה אנשים יכולים לעבוד – אתם יודעים, אני תמיד אמרתי כשר הרווחה לעובדות הסוציאליות, כשאין לך מה להגיד להן אתה אומר להן שהן עושות עבודת קודש.

למי שאומרים שהוא עושה עבודת קודש, זאת אומרת שהשכר הוא על הפנים. אז כמה אפשר להגיד לאחיות: אתן עושות עבודת קודש. רוצים להעביר אותן, גברתי, ואני מבקש שתתעקשי על זה. בכוחך לעשות את זה. את יושבת ראש וועדה מאוד חשובה.

בתוך שבוע לשבת עם משרד הבריאות ומשרד החינוך, ולסכם על כך שבכדי לפתור את הבעיה של כאן ועכשיו, של החורף הבא, שכל הילדים יחוסנו. לעשות הבהרה, מדובר בערך כ-100 אחיות, אני מניח שכ-50,0000 שקלים מענק לאחות זה יביא אותן להיכנס לשם.

בהנחה שזה ייקח 5 שנים או כמה שייקח, אז שיתקצבו את זה ל-5 שנים. ל-10 שנים שיתקצבו.

אם זה לא יקרה, אני מזמין אותך, גברתי, להביא את כל ילדי הדרום והצפון לכאן. הגיע הזמן שגם הילדים ישתתפו, זה חלק מהדמוקרטיה. הם ישתתפו בהפגנה מול הכנסת. שילדי הדרום והצפון ישאלו למה אנחנו מתגייסים לצבא ונותנים את הכל בשביל המדינה, אבל בכיתה ד' מישהו אומר שדמנו הפקר.

תודה רבה, גברתי.

תודה רבה לך, חבר הכנסת מאיר כהן. אני מוכרחה רגע – אני יודעת שאתה צריך לצאת, בגלל זה אני גם נתתי לך לפתוח עוד לפני שאנחנו רואים את המצגת. אני רק רוצה לומר כמה דברים.
אתה יודע, כל פעם כשאנחנו יושבים כאן בדיונים ומשרדי הממשלה אומרים: כן, אנחנו נפנה לאוצר, ואם ייתן כסף אז, זה אומר שאנחנו לא בסדר עדיפויות שלהם. זאת אומרת, רק אם תהיה להם איזו תוספת אז הם יתייחסו אלינו, אבל מתוך התקציב שלהם, הם לא יודעים לסדר את הדברים בצורה כזו שהם יתנו מקום וביטוי גם לילדי הפריפריה.

בעובדה, גם תמיד מי שיוצא החוצה, מחוץ לטבעת, וזה לגמרי לא עניין של בכיינות, זה רק משקף את המדיניות המעוותת, זה בסופו של דבר מי שנמצא במסגרת, וזה ילדי הפריפריה ולא ילדי המרכז, ששם כבר מצאו את הדרך להסתדר.

עכשיו, אני אומרת לכם את זה הכי בכנות, אני יודעת שתהיה פה מצגת ואני יודעת שיהיו פה אמירות של כמה קשה לאחיות בריאות הציבור והן צודקות, באמת קשה ובאמת צריך לטפל בזה. אבל זה עדיין לא סיבה, כי גם במציאות הנוכחית הם מצאו את הפתרון לילדי המרכז ולא מצאו את הפתרון לכלל ילדי ישראל.

לכן, אני אפילו לא נכנסת למכניזם של איך אתם תפתרו את זה לשנה הבאה, אבל אין סיכוי שאנחנו ניתן למציאות כזו שבשנה הבאה יהיו ילדים בכיתה ד' במדינת ישראל, שאנחנו נגיד שעליהם אנחנו מוותרים השנה ועל האחרים לא.

אני חושבת שיש פה הרבה מעבר לחיסונים. יש פה עניין שהוא הרבה יותר רחב.

אני אשמח לשמוע את משרד הבריאות, להבין בכלל איך יוצאת אמירה אומללה כזו של מי כן ומי לא בשנת הלימודים הקרובה. אחר כך אנחנו ניתן לחברי הכנסת. בבקשה.

שלון, שמי דוקטור רבקה שפר, אני ראש שירותי בריאות הציבור.

קודם כל, אני חייבת לציין שבעקבות כל המהלכים ניתנו המשאבים מבחינת כוח אדם מהאוצר, שנוכל לתת את החיסונים בצפון, בדרום ובאשקלון.

הסיבה שלא הייתה בעיה באזור המרכז, היא בגלל שהשירות ניתן שם על ידי פני ונטלי, מרכז, ירושלים, חיפה. שם אנחנו יכולים לתת כסף ואין לנו בעיה של תקנים, כאשר בצפון ובדרום אנחנו צריכים לא רק כסף אלא גם תקנים אותם לא קיבלנו בשעתו. כרגע יש לנו את התקנים.

אז תקנים ישנם, אבל אני חייבת להיות כנה ולומר שבזמן שאנו יודעים לאייש את התקנים בצפון, יש לנו קושי לאייש אותם באשקלון ובדרום. באשקלון, בגלל נושא אסותא, ובדרום בגלל המחסור. יש שם אופציות אחרות.

המקור וכל הקושי, לדעתי, הוא הנושא של השכר של אחיות בריאות הציבור. שכר אחיות בריאות הציבור הוא בתחתית השכר של האחיות. אני לא מדברת על אחיות בתי חולים שמרוויחות הרבה יותר, אבל אפילו אחיות בקהילה מרוויחות יותר מאחיות - - -

אבל זה שיח שהיה פה כבר בהקשר אחר לפני מספר חודשים. אפילו יותר מפעם אחת. אנחנו כאילו מדברים מדיון לדיון, והולכים הביתה עד הפעם הבאה.

אז אנחנו מתכננים לנסות לקדם את הנושא הזה של השכר, אני בטוחה שבשילוב ידיים עם הסתדרות האחיות. אני בטוחה שגם להן חשוב ששכר האחיות של בריאות הציבור שבאמת עושות עבודת קודש, מוודאות שתהיה מניעת מחלות וקידום בריאות בקרב הילדים. צריך לבוא לזה איזשהו ביטוי גם בשכר.

אנחנו בסך הכל מבקשים השוואת שכר, כדי שתהיה איזושהי אופציה שאנשים אכן יבחרו בזה. אז אנחנו מתכננים כן לנסות לראות איך מקדמים את זה - - -

כשאת אומרת אנחנו, את נציגת משרד הבריאות?

כן. אנחנו מתכננים כרגע ניסיון לראות איך אפשר לשפר את - - -

אני שמח שפתרתם בצפון. איך פתרתם בדרום?

לא, בצפון אין מחסור. הכל עניין של - - -

אבל מה יקרה בשנה הבאה בצפון?

ישנן 2 בעיות. בואו נאמר ככה, כל נושא בריאות הציבור ואחיות בריאות הציבור, יש פה שתי בעיות עיקריות.

ישנם אזורים שיש מחסור בכוח אדם רפואי של אחיות, ואז האחיות צריכות לבחור לאיזה כיוון הן הולכות. כשהן באות לבחור, הן הולכות למקום שבו הן חושבות שהפרנסה למשפחה תהיה יותר טובה.

אז במקומות הללו, הבעיה היא של השכר. יש לנו מקומות שבהם יש לנו בעיה שאין לנו תקנים, למשל טיפות חלב.

בצפון אין מחסור של תקנים ואין מחסור של כוח אדם, ולכן מצליחים לאייש את התקנים הקיימים. אבל ישנם אזורים בארץ, למשל אם לוקחים אזור כמו אלעד ובית שמש, אין לנו תקנים. אני מדברת על טיפות חלב.

אני שומע שיש בעיה קשה מאוד באצבע הגליל, כולל קריית שמונה.

אז אני אומרת, ישנם פה ושם נקודות בהן יש מחסור של תקנים, אבל הבעיה היא שגם כשיש לו תקנים, באזורים שונים בארץ אנחנו לא מצליחים לאייש בגלל השכר הנמוך. אחיות בוחרות ללכת לכיוון אחר.

אני רוצה ברשותך רגע לשאול כאן, יש את ההתייחסות בעצם, אנחנו קוראים להם עובדי קבלן או מיקור חוץ, שבאופן אבסורדי דווקא שם המציאות היא יותר טובה. הם מתוגמלים בצורה הרבה יותר טובה, כולל על הנסיעות והכל. למה אתם לא מנסים לפתור את זה באותו אופן גם באזורים האחרים?

אנחנו כפופים - - -

למה לחייב את התקנים, לצורך העניין, את המקום שבו קשה לנו גם ככה?

אם אנחנו עובדים במסגרת שירות המדינה, אז אנחנו כפופים לחוקי התקשיר. אנחנו לא יכולים לתת מה שבא לנו.

אבל אתם אישרתם מיקור חוץ במרכז, פתרתם את הסיפור. למה אתם לא מאשרים - - -

החזירו את השירות לשירות המדינה בדרום ובצפון.

החזרתם בדרום ובצפון, אבל בלי באמת לתגבר באחיות. גם אם אין אחיות שרוצות להגיע, בסוף אתם אפילו לא פתחתם להן חדרים בתוך מוסדות החינוך, דברים בסיסיים. למה שירצו לבוא? זה לא רק השכר?

את כנציגת משרד הבריאות איפשהו מיתממת לטעמי. לבוא ולומר שהשכר נמוך ושאנחנו רוצים לראות איך, בזמן שכבר ב-2014 הוחלט שמחזירים את זה לידיים של המדינה.

רק מה, אנחנו מדדים אפילו לעומת המצב שהיה פה בשנות ה-80 וה-90. בעיניי, זה קצת היתממות. צריך גם לבדוק את נושא האקדמיה. תבדקו את זה לעומק למה בצפון אין מחסור, כי יכול להיות שיש - - -

חבר'ה, גם בצפון המצב הוא לא מזהיר - - -

אני חייבת להגיד שישנה חלוקה לא שוויונית של כוח אדם רפואי באזורים שונים בארץ. אין מה לעשות, זה המצב.

קדימה, אבל בשביל זה פה ממשלה, יש משרדים ממשלתיים שצריכים לטפל בזה.

אם יש הבדלי שכר, אז האחיות בוחרות ברגליים, ובצדק. הן לא צריכות לבחור לקבל את השכר הכי נמוך.

אבל את אמורה לתת פתרונות.

לכן יש צורך לעשות כמה מהלכים. מהלך ארוך טווח צריך להיות שיפור השכר של האחיות. כשהן באות לבחור, הן יבחרו גם את שירותי בריאות הציבור איפה שיש לנו תקנים. עוד פעם, לא בכל מקום יש לנו תקנים.

דבר נוסף שצריך, לפחות כרגע בשלב הביניים, הוא לתת תמריצים כדי להביא את האחיות לדרום. אני חייבת להגיד שישנם - - -

או למצוא דרך שהילדים כולם יחוסנו, בין אם זה אחיות שמגיעות לעבוד שם או בכל דרך אחרת. אני בכוונה אומרת את זה, כי אני לא רוצה חלילה שאנחנו נשב פה בעוד כמה חודשים ותגידו כן, אבל לא הצלחנו לגייס אחיות.

לי זה לא משנה איך זה ייעשה, בסופו של דבר אתם צריכים למצוא פתרון בכל דרך שהיא כדי שכל הילדים יחוסנו. חשוב לי להדגיש את זה.

אני רוצה רק שוב לחזור ולומר, שהתמריצים שניתנו עד לפני שנתיים היו כל מיני סוגים של תמריצים, הגיעו לסל של קרוב ל-50,000 שקלים. התמריצים קוצצו, הם ניתנו על ידי האומר וקוצצו.

הבנתי שהם התחילו ב-37,000 שקלים וירדו ל-27,000 שקלים.

זה לא היה 37,000 כיוון שהיו הטבות נוספות שהן שוות ערך לכספים. סך הכל סל ההטבות היה קרוב ל-50,000.

לכם יש מתווה כזה במשרד הבריאות שהוא מוכן וצריך לתקצב אותו?

אנחנו רוצים את אותו מתווה שהיה. כשהיה את המתווה ההוא, הצלחנו לאייש את כל התקנים.

זה מגיע למשהו כמו 2 מיליון שקלים בשנה. האם אתם לא יכולים – סגן השר שלך ושר החינוך לא יכולים לשבת מתקציבם – היות והייתי שר בממשלה, אני יודע שכשכר רוצה 2-3 מיליון שקלים, תאמינו לי שיש.

האם באמת זה היה צריך להגיע למצב של כותרות ושל תחושה כזאת קשה של אנשי הפריפריה, או שאת יכולה להגיד לנו עכשיו – שני דברים אני רוצה לשמוע. אלף, שלא תהיה בעיה והילדים יחוסנו. בית, האם את יכולה לבוא לוועדה בעוד חודש ולתת ליושבת ראש הוועדה סיכום דברים? חודש זה מספיק לכם?

אם הם יגידו לא, אנחנו עוד חודש יוצאים כבר לחופשת הקיץ.

אבל החיסונים מתי? החיסונים הם בשנה הבאה.

כן, אבל החיסונים הם לפני החורף.

אני אתן לך מילה, בסדר? זה טוב שהוועדה הזאת קיימת והיא הופכת להיות בנוסף לוועדה לזכויות הילד גם הוועדה לזכויות הפריפריה. אני מודה לך על זה. כאחד שגר בדימונה, זה חשוב.

תודה רבה חבר הכנסת כהן.

משרד הבריאות, מישהו נוסף רוצה להתייחס? ואז ניתן לחברת הכנסת פנינה תמנו. משרד הבריאות, בבקשה.

שמי מיכאל גדלביץ, אני רופא במחוז דרום. בזווית הפריפריאלית שלנו, השירות הזה עבר מהידיים שלנו, מהקבלן, בשנת 2012. הסיבה למעבר הזה, חשוב לדעת, הייתה כישלון חרוץ של הקבלן בדרום. רק בדרום.

זה הגיע לרמות של ביצוע זוועתי, זה מתכון להתפרצויות.

אוקי, אז מתקנים את זה, לא צריך לשנות את כל המערך.

הנושא הזה תוקן ברמה כזאת שאנחנו משלבים את כל העבודה. ביחד עם טיפות חלב, אנחנו נעזרים במשאב הזה של טיפות חלב על מנת שנוכל לתת את השירות לתלמיד גם בצורה הנכונה.

אנחנו לוקחים קצת מפה וקצת משם ומסדרים את העניין, והתוצאות היום הן טובות. אבל הזמן חולף, הדרישות והציפיות עולות, התכנים מתרבים, נוסף החיסון אם אתם זוכרים, אני מניח שלסרטן צוואר הרחם. נוספו חיסוני שפעת כיתה ב' וכיתה ג', וכלום, פשוט כלום.

במקביל, יש את כל העניין הזה של אחיות. אין תוספת של אחיות, אין אטרקציה. בדרום המצב הזה- - -

אין התאמה של התקנים ושל המערך כוח אדם לכל הדרישות בעצם שנוספו.

זה פער אחד. הפער השני שיש לי היום, גם מול התקנים שיש לי, שחסר לי, יש לי כרגע 20 תקנים ריקים בתוך המחוז. זה פשוט אסון. אחיות נקרעות, דיברו פה על עבודת קודש. אחיות מגיעות להישגים – אתם זוכרים את אירוע פולר? זה תעודת כבוד אדירה לאחיות שלנו, שאירוע כזה חלף אצלנו בלי אף מקרה אחד, כי כולם היו מחוסנים.

אנחנו צריכים להסתכל קדימה. הפערים האלה שיש לי, הפער הראשון של מה שחסר אל מול המשימות ואחד של 20 תקנים ריקים בדרום, 8 תקנים ריקים באשקלון. מעולם לא היו תקנים ריקים באשקלון, והדבר הזה גם מתדרדר עם העניין הזה של אטרקטיביות של תפקיד אחות בריאות הציבור וגם אסותא.

היום אחות צעירה שסיימה לימודים, ובעלה, לא יודע מה, שוטר, הם מרכיבים משפחה, למה שהיא תלך לעבוד בבריאות הציבור?

אוקי. אני רוצה לומר, דוקטור גדלביץ, אין לנו בכלל את הפריווילגיה של פנינו לעתיד, כי יש לנו דברים בכאן ועכשיו שאנחנו צריכים לתת להם מענה.

אני בכוונה, ואני אדגיש את זה כל הזמן, לא נכנסת לצורת הפתרון. קל להיתפס בזה שניסינו בדרך הזו ולא הצלחנו. פתרון צריך להינתן בין אם באיוש תקנים, ואם אין תקנים אז מבחינתי אפילו מיקור חוץ לאותה משימה שאנחנו מבקשים לבצע.
אין מצב שיש ילדים במדינת ישראל שלא מקבלים את מה שמגיע להם לקבל בגלל שהמערכת קצת חורקת.

בבקשה, חברת הכנסת - - -

זה תוצאה של כיבוי שריפות.

סליחה, אני לא יודעת מה גברתי. קודם כל, אני מבקשת לא להתפרץ סביב השולחן. אני רק אומר לך שצריך ללכת בשני קווים מקבילים. צריכות להיות תכניות לעתיד, לראות איך אנחנו עושים התאמה של השירותים והצרכים שהולכים ומתרבים לכוח האדם במערכת, ולצד זה גם יש דברים שאנחנו צריכים לפתור בכן ועכשיו. זה לא צריך להיות זה על חשבון זה או זה במקום זה, זה יכול להיות זה וגם זה. כך מערכת בריאה עובדת, ואני מצפה שגם מערכת הבריאות תהיה מערכת בריאה. בבקשה.

גברתי היושבת ראש, ראשית אני רוצה להודות לך על ההתכנסות של הדיון הזה מהר ככל האפשר, וכמובן להודות לסגן יושב ראש הכנסת מאיר כהן, על כך שהוא יזם את הדיון הזה. אני חושבת שזה דיון חשוב מאין כמותו.

אני רוצה לתת דגש קודם כל, לפני הפתרונות ולפני כל הליקויים, אני רוצה לדון רגע ברמת החלטה כזאת, מה היא אומרת.

ההחלטה שנלקחה במשרד הבריאות שיודעת שמבדילה את הילדים מהפריפריה לעומת הילדים מהמרכז, היא החלטה בלתי מוסרית בעליל. אני מנסה לחשוב מה זה אומר עליכם, משרד הבריאות.

הכרסום ברמת הערכיות, הפגיעה בזכויות יסוד, ההפרה של חוק בריאות ממלכתי. איך בכלל נלקחה החלטה כזאת? בעיניי זה שיטת מצליח מה שעשיתם. החלטה כזו יכלה לעבור מתחת לרדאר אלמלא העיתונאית קטי דור הייתה חושפת אותה.

היא גם, כשהיא קיבלה את התשובה בפעם הראשונה, היא שאלה את עצמה פעמיים – היא אמרה לי: לא האמנתי שהם נותנים לי תשובה בלי למצמץ, שכן, הילדים מהפריפריה לא יקבלו את החיסון בזמן שילדים מהמרכז כן יקבלו.

רבותיי, לא תהיה שיטת מצליח. חברי הכנסת ימעדו כאן כחוצץ בין החלטות מפלות, החלטות שמדרגות ילדים, החלטות שמזניחות את מי שנראה כאוכלוסייה שלא תצעק.

הציבור לא מטומטם בפריפריה. מה חשבתם? שלא נעלה על זה? שהציבור לא יידע את זה?

זה מתווסף לדברים שמנה חבר הכנסת מאיר כהן. לא מספיק שגם ככה יש פערים במספר הרופאים, פערים במספר המיטות, פערים במספר בתי החולים. אז לבוא לקחת החלטה כזאת, אני חושבת שלמרות שסגן השר אמר במליאה שהוא לא מבין על מה מדובר, אני חושבת שהוא צריך לעשות בירור מקיף מי לקח את ההחלטה הזאת, לפני שבכלל עוברים לאיך פותרים את הסוגיות הללו.

במדינת ישראל 2018 לא לוקחים החלטה כזאת גם במחיר שמבטלים את השירות לכל הילדים. אתם צריכים לעשות חשבון נפש בעניין הזה. תחשבו מה קורה לאותו ילד פרודוקטיבי, שמרגיש הכי ישראלי, ובסוף פותח את הטלוויזיה משדרות או באר שבע, ומבין שהוא מחוץ לקונצנזוס שלכם, לא שלנו.

אני מקווה, גברתי היושבת ראש, שלא רק נרפה, ואני כן הייתי רוצה לדעת שיתנו תשובות מי לקח את ההחלטה, ראשית. קל מאוד להגיד שאנחנו רוצים להעלות את השכר- - -

הוא צריך להתפטר.

רגע, רגע חבר'ה.

על אמירה כזאת צריך להתפטר.

אבל רגע, שנייה, בואו לפחות אנחנו נהיה מתורבתים.

זה מאוד תרבותי לדרוש פיטורים של מנכ"ל שמקבל החלטה כזאת.

חברתנו מדברת. חברת הכנסת פדידה, אני יודעת שזה מכעיס. אני מבטיחה לתת לך לדבר ואני לא אתן לאף אחד להפריע כשתדברי.

אסיים בזה שאני אומר שאי אפשר לעבור לסדר היום במציאת פתרונות לבעיות המערכתיות, כאשר נלקחת החלטה כזאת כמו שאמרתי, שהיא פשוט בלתי מוסרית בעליל.

תודה רבה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. חבר הכנסת אלחרומי, אחר כך אנחנו נעשה אנשי מקצוע ונעבור, בסדר?

תודה גברתי היושבת ראש על המהירות בקביעת הדיון. אני ראיתי את הבקשה של חבר הכנסת, סגן יושב ראש הכנסת מאיר כהן, מיד הצטרפתי לזה.

אני חושב שאנחנו רגילים כאנשי הפריפריה לדיונים עמוקים בנושאים רבים של קיפוח. גם בבריאות, גם בכלכלה ובהמון נושאים אחרים.

אני אגיד לכם את האמת, כששמעתי וקראתי על ההחלטה, ההודעה היא אומללה ומבישה. ככה אפשר להגדיר אותה. אומללה, מבישה וממש מקוממת.

רבותיי, המצב בדרום, ולפחות המקום שאני מכיר – הסתובבתי ברוב הכפרים בדרום וישבנו כמה ישיבות, דיברנו עם סגן השר בנושא המחסור בטיפות חלב. מקומות מתפוררים, טיפות חלב מתפוררות. מקומות שיש בהם מחסור בתקנים של אחיות, ועכשיו קיבלנו את המכה הזאת שלא יהיו חיסונים. ככה, בלי בושה. ילדי הדרום והצפון לא יחוסנו.

אני לא יודע איך יצא דבר כזה שמישהו אפילו העז להוציא את ההודעה הזאת, להתקשר למחוזות ולהגיד להם שילדי – איפה אנחנו? אפשר להגיד שיש מחסור, אפשר להגיד שאנחנו בכל הארץ מחסנים מחצית, לא יודעת. אבל להגיד את זה, זה כבר מאוד חמור.

שלושה דברים ברורים שצריך לעשות מידית: אלף, צריך לפתור את הסוגיה מידית, גם בדרום וגם בצפון. יש שומן למשרדים. אנחנו מכירים את התקציבים של המשרדים, אפשר לעשות את זה. אפשר לעשות תכנית חירום ולפתור את הסוגיה.

בית, רבותיי, אני כראש עיר ניסיתי לשכנע בנות ללמוד בבתי ספר לאחיות. ניסיתי לשכנע אותן. כשאני מגיע לילדה ואני אומר לה שהיא סיימה כבר י"ב ויש לה בגרות טובה מאוד, אני אומר לה ללמוד להיות אחות בבית חולים או בטיפת חלב.
תשמעו, הילדים מדברים עם עצמם. היא מעדיפה ללכת להיות מורה בבית ספר ולהיות בתפקיד אחר מאשר להיות אחות בטיפת חלב בשגב שלום או בירוחם. למה? בגלל השכר. בסופו של דבר היא צריכה ללכת הביתה עם תלוש משכורת, ואם התלוש עלוב, היא לא תגיע לשם. לכן אנחנו חייבים תמריצים. ממש תמריצים במהירות האפשרית.

גימל, בתי הספר לסיעוד. אם אנחנו ב-4 השנים הבאות נעשה מאמץ לגייס אחיות לתקנים האלה שחסרים – יש לך 20 תקנים חסרים, אז אני חושב שצריך להוסיף עוד תקנים. בית, בתי הספר - - -

קודם כל שיהיה את ה-20.

אני לא יודע כמה בנות עכשיו. בבאר שבע באוניברסיטת בן גוריון ובברזילי באשקלון, כמה לומדות סיעוד? כמה אחיות יהיו לנו שיצאו ולמדו סיעוד?

אלו הם שלושת הדברים שצריך מהר מאוד לבצע אותם.

תודה רבה חבר הכנסת אלחרומי. אני רוצה לחדד איזושהי נקודה. אמרת שהם עשו את זה בלי בושה, וזה נכון. יש דברים שהיינו מתביישים פעם לומר אותם, וגם את הבושה איבדנו. לבוא ולהגיד בשנת 2018, אני מזכירה לכולם שאנחנו לא בדיון על שנות ה-50 וה-60 במדינת ישראל, אנחנו בשנת 2018.

להגיד שהמרכז כן והפריפריה לא, אני חושבת שעוד לפני שהבנו מה הם כן והאחרים לא, זה הקפיץ את כולם. גם בעניין הזה אנחנו צריכים להיות מאוד רגישים.

בבקשה, משרד הבריאות רצה להשיב.

אני רק רוצה לומר, קודם כל לגבי בתי ספר לסיעוד, יש מעקב מאוד צמוד ונעשים הרבה מאוד מאמצים להגדיל ככל הניתן את מספר הסטודנטים לסיעוד כדי למלא את החסר. הבעיה היא שכשהם יוצאים, הם באמת בוחרים בסיעוד בתחום אחר.

כן חשוב לי לומר, כמו שסגן השר אמר, לא תהיה אפליה. אנחנו ניתן את השירות ונדאג שהוא יינתן. לבקשתך, אנחנו ניתן לך תכנית כמו שסיכמנו.

גברתי היושבת ראש, שהמדינה תסבסד במלואו את כל הלימודים של סיעוד.

רגע, שניה, אפשר לקיים דיון על אחיות בריאות הציבור, אבל אני לא רוצה שנברח לשם כי אז יהיה קל לא לטפל במה שלשמו אנחנו יושבים כאן. אני מבטיחה שאנחנו נקיים גם על זה דיון, אז אנחנו יכולים להיות רגועים.

גברת ניצה כהן בבקשה, את גם רצית להתייחס. נציגת משרד הבריאות, נכון? בבקשה.

שלום, אני ניצה כהן, אני האחות המפקחת הארצית בבריאות הציבור. נמצאת פה יחד עם האחיות המפקחות המחוזיות ועוד אחיות מבריאות הציבור.

חשוב לנו מאוד לציין את האמירה שהנושא של בריאות ילדי ישראל, ללא הבדל היא נר לרגלינו ואנחנו לא חלק בנושא הזה של האפליה.
זה דבר מאוד חשוב. כל האחיות באמת עושות עבודת קודש, עם ציניות ובלי ציניות זה נכון. אנחנו עובדות במציאות מאוד מורכבת ומאוד קשה, והדברים האלה עלו.

יחד עם זאת, כולנו מגויסות. הערכים של מקצוע הסיעוד ובריאות הציבור זה הערכים שמנחים אותנו. אנחנו נמצאים פה כי הדברים האלה מאוד חשובים לנו. אנחנו רוצים להמשיך לעשות את העבודה בצורה הכי מקצועית ובצורה הכי מכובדת, ללא אפליה של מטופלים.

יחד עם זאת, נציין שחובה על כולנו לעשות מאמצים לשפר את מעמדה של האחות בישראל, ובפרט את מעמדה של אחות בריאות הציבור. אם זה אפשרי, אני מבקשת אולי שתאפשרי לאחת מאחיות השטח להביע את עמדתה. מאוד חשוב לי שתשמעו את קולו של השטח.

אני, כאחראית על האחיות בבריאות הציבור בישראל, אני חושבת שלאחיות של השדה יש הרבה מה לומר ואני חושבת שמאוד חשוב שתשמעו את המשהו המאוד אותנטי מהניסיון. אני מודה לכם.

תודה רבה לכם. חבר הכנסת אזולאי, אתה רוצה עכשיו? בבקשה. אחר כך קארין אלהרר.

קודם כל, גם אני מצטרך ומברך על ההחלטה לקיים את הדיון הזה. אני גם גדלתי בעכו בגליל, היום אני גר באשדוד. הנושא מאוד קרוב לכולנו, הילדים של כולנו נמצאים באותה בעיה.

אמרה כבר חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – טוב שזה בכלל לא היה מגיע לעולם, אבל כשזה כבר הגיע, הבאתם שבעצם בגליל הפתרון של תקנים קיים.

השאלה היא באמת למה לא מצליחים לאייש את זה, ככה היא אמרה. היא אמרה שיש פתרון של תקנים, אבל אין אחיות.

אלף, מה עושים באמת בשביל לקלוט את האחיות, להביא אולי מאזורים אחרים. חוץ מזה, אם לא תמצאו אחיות אז הילדים האלה לא יחוסנו.

לא, הם ימצאו פתרון, זה מה שאמרנו. חבר הכנסת אזולאי, אני פשוט יודעת שהפריעו לך כאן בצד לשמוע את כל הדיון, אבל זאת הייתה ההתעקשות. אנחנו לא מבקשים דרך פתרון, זה לא מעניין אותנו איך יפתרו את זה. שיפתרו את זה.

באמת חשוב לחזק את האחיות. כולנו נפגשים איתן בטיפת חלב ובכל מקום, מאז שנולדים. אני חייב להגיד שהן תמיד עם החיוך וצריך לחזק אותן.

תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר, אחר כך חברת הכנסת פדידה ולבסוף המועצה לשלום הילד.

תודה רבה גברתי. אני רוצה להצטרף לברכות גם ליוזם הדיון וגם לך גברתי על קיומו של הדיון בצורה דחופה.

לפני שנתיים לדעתי, קיימנו דיון בוועדה לביקורת המדינה בדיוק על העניין הזה. זה אפילו היה דיון אחרי, בתקופתי.

בתום הדיון, משרד הבריאות התחייב להביא תכנית שתראה גידול בתקנים. טענו, בצדק רב, שהם מייבשים את המערכת הזאת. הם ממש עושים הכל כדי שזה יהיה כל כך רעוע, כל כך לא משתלם למישהו, עד שתבוא הממשלה ותגיד: אתם יודעים מה? תראו, ממשלתי לא טוב. בואו נעשה משהו פרטי. מה אנחנו רוצים עכשיו את כל הדבר הזה? זה הרי לא טוב. גם אתם אומרים שזה לא טוב.

זה נשמע קונספירטיבי, אבל כנראה שזו לא ממש. זו שיטה שעבדה ככה בהרבה דברים אחרים. היא עבדה ככה בשירותי רווחה רבים, והם עכשיו עברו לשירותי בריאות הציבור.

אני פשוט רוצה להבין מה התמריץ שלי כחברת כנסת לסמוך על ההתחייבות של משרד הבריאות. למה היא תהיה שונה מלפני שנתיים?

לגבי החיסונים או לגבי בכלל הסיפור של התמריצים?

לגבי טיפות חלב, לגבי מעמדה של האחות. יש לי דה ז'ה וו כזה מהדיון שהיה, אומנם הוא לא היה ספציפי לגבי חיסונים, אבל בהחלט היה דיון כזה. הדברים נאמרו.

מה שכן קרה שזה בעיניי חמור מאוד, התקדמנו עוד שלב ב"פתרון". עכשיו אנחנו לא אומרים נביא לכם תכנית, עכשיו אנחנו אומרים: אתם יודעים מה? אז יש לנו משאבים מוגבלים. במקום שנעשה איגום משאבים ונראה איך מרבים את המעגל ומוצאים פתרון, הפתרון שאני יודע למצוא, משרד הבריאות, הוא פשוט לתת לאוכלוסייה מסוימת, ולאוכלוסייה אחרת לא צריך.

עכשיו, אני באמת שואלת, הרי זה לא שבמקומות אחרים ששמים עליהם את היד, משרד הבריאות מצטיין. אתמול, אני לא יודעת מי מכם שמע, אבל כל המקצועות הפרא רפואיים יצאו לשביתה. גם בקופות החולים, גם בבתי החולים. אין מטפלים פרא רפואיים בישראל, ויש ילדים שזקוקים לשירותים הפרא רפואיים.

אני באמת רוצה לשאול. אלף, זה שאף אחד בכלל לא שמע על הדבר הזה, זה תעודת עניות לנו. הדבר השני, אני באמת שואלת מה ישתנה? תנו לי משהו להיאחז בו, אני מבטיחה להיות אופטימית כמיטב יכולתי. אני מגייסת את כל כוחותיי שנותרו. מה ישתנה? למה הפעם זה באמת יהיה שונה מפעמים קודמות?

כי אנחנו לא נרפה. תראי, הם יכולים להבטיח פה מה שהם רוצים. בסופו של דבר אם אנחנו לא נשב עם היד על העורק הראשי, אז זה לא יקרה. ככל שאנחנו ניתן להם יותר זמן, אז הדברים ימרחו יותר.

אני לא יודעת אם זאת האחריות שלנו, אבל אני מרגישה שיש עלינו חובה פשוט לשבת שם עם היד על הדופק ולוודא שזה קורה.

אני אצטט את מנכ"ל משרד הבריאות בעצמו. הוא אמר לי: זה מעולה שאתם עושים דיונים, אתם מחייבים אותנו לתת פתרונות.

אז אנחנו נמשיך לעשות את זה. את יודעת שאני יודעת להציק.

אין ספק בזה גברתי. חייבים להודות שאת מקיימת דיונים ודיוני מעקב, שזו בהחלט השיטה לייצר דיונים כי דיון וזהו זה לא קורה.

אני באמת אומרת, בסוף צריך לדעת לייצר פתרון שיינתן לכל ילדי ישראל בצורה שוויונית. אחרת לא רק שזה לא מוסרי, נאמר כאן לא מוסרי אבל זה יותר מזה. זה פשוט לא חוקי.

תודה רבה חברת הכנסת קארין אלהרר. חברת הכנסת פדידה, אחר כך המועצה לשלום הילד ואחר כך גם משרד החינוך .אני אתן לכולכם, בסדר? בבקשה, חברת הכנסת פדידה.

ראשית, תודה יושבת הראש. זו לא פעם ראשונה שאני מגיעה לוועדה ורואה שברגישות ובתבונה את דנה פה ומובילה דיונים מאוד חשובים לטובת האנשים שלעיתים שוכחים אותם.

אני לא יודעת אם אפשר לעבור על כך לסדר היום. אמירה כזו, החלטה של מנכ"ל משרד הבריאות, זה מעבר לאמירה. זה מדיניות. זה עובר על חוק זכויות האדם, זה עובר על חוק אמנת זכויות הילד. זה עובר על כל כך הרבה דברים, שמכאן צריכה לצאת קריאה ברורה. הוא חייב לשים את המפתחות וללכת הביתה. אין מקום לאמירה שמראה אפליה כל כך מובנית.

אני רוצה לראות אחות שחונכה לקבל ולקבל – אני עד היום זוכרת את אחות בית הספר, שמביאים לה שני ילדים ואומרים לה: את זה את לא יכולה לחסן כי הוא מהצפון, ואת זה את יכולה. איך היית מרגישה? הרי זה פשוט לא יעלה על הדעת.

לכן, לא ייתכן שבאמת כמו שאת אמרת, ב2018 אנחנו נראה ככה. אין מיגון בצפון, אין בריאות בצפון, אין תקנים בצפון. היום גם גילינו שמותר, גברתי היושבת ראש, לקבל עובדים סוציאליים בלי הכשרה בצפון.

תושבים, אזרחים, ילדים.

בואי רגע, כמי שבאה מהצפון יש הרבה מאוד דברים טובים בצפון.

בצפון אין מספיק מיגון. אני לא אומרת את הדברים החיוביים כי אני באה מהצפון ובטוח שיש שם דברים חיוביים, אבל בואי נשים את המוקד.

מה עשינו בשבועות האחרונים יחד איתך? אין מיגון בצפון, חסרים תקנים בצפון. היום תקראי מה שרשמו, אפשר לקבל עובדים סוציאליים בלי הכשרה בצפון. מישהו שכח שיש תושבים, יש ילדים נפלאים ויש ילדות נפלאות. אנחנו נותנים למצב כזה להתקיים.

זו עליית מדרגה מבחינתי. זאת כבר אפליה מובנית. זו לא אמירה של נער או נערה, זאת שערורייה שאנחנו כמחוקקים לא יכולים לעבור עליה בשתיקה, אלא מצד אחד לראות איך זה נפתר באופן מידי. מצד שני, איך לעולם, אפילו ברמת אמירה, זה לא ייאמר יותר. המחשבה היא מחשבה מעוותת. הדברים הכי נוראיים התחילו מאמירה.

אותו אדם שקיבל את ההחלטה הזאת, היא החלטה שאי אפשר לפתור אותה והחלטה אומללה. זה אולי פליטת פה של חבר כנסת, אפשר להגיד החלטה אומללה. הוא צריך לשים את המפתחות וללכת על מנת שאנחנו נבין שאף ילד במדינת ישראל הוא לא סוג ב'. כל ילד וילדה שווים הם. תודה.

תודה רבה.

חברת הכנסת פדידה, זה שתי מדינות לעם אחד נהיה. באמת, זה עצוב לומר את זה.

אוקי, תודה רבה חברת הכנסת פדידה. המועצה לשלום הילד בבקשה.

כרמית פולק כהן, היועצת המשפטית של המועצה לשלום הילד.

אני חייבת לומר שחברת הכנסת אלהרר באמת הוציאה לי את המילים מהפה, אבל אני בכל זאת אומר שאנחנו חייבים לשאול את השאלה האם בסופו של דבר שירות שניתן על ידי המדינה יכול להיות שירות פחות טוב משירות שניתן בשירות מופרט?

היינו באלפי דיונים וכל הנוכחים פה יודעים כמה המדינה התעקשה שהשירות הזה יישאר מופרט. אז קשה שלא לתהות וקשה שלא לחשוב, האם המדינה ואפילו ההודעה האומללה הזאת היא לא איזשהו כלי על מנת להגיד שאנחנו חייבים מיקור חוץ, אין לנו שום ברירה אחרת. בואו, אנחנו מוכנים שהשירות יחזור להיות מופרט.

הרי זאת הייתה האג'נדה שלכם מלכתחילה, וגם כשזה חזר לדרום לא רציתם שזה יחזור לדרום. זה חזר כפיילוט. לא רציתם את זה, רציתם שהשירות יישאר מופרט ונלחמתם בכולנו בוועדות הכנסת.

אז אני אומרת, אלף, ברור שצריך לתת פתרון לסוגיה הזאת. אם היא לא תיפתר, אני אומרת כאן קבל עם ועדה, שאנחנו נגיד בג"ץ. כמו שאמרה חברת הכנסת קארין אלהרר, זה לא חוקי בעליל. לא ייתכן שיהיה כזה חוסר שוויון בין ילדים במדינת ישראל. זה באמת מעורר פלצות.

דבר שני, בואו, תגידו את הדברים כהווייתם. אתם רוצים שהשירות הזה יהיה אצלכם או לא? אם החלטנו כמדינה, המדינה החליטה שהשירות הזה יהיה אצלכם, אז תתנו את התפוקה ככה שלא רק שהוא יהיה טוב, אלא שבסוף גם ילדי המרכז יקבלו אותו מהמדינה ולא כהפרטה.

שמי שנמצא בשירות המופרט ירצה להצטרף כמו ביתר התחומים, ירצה להצטרף לשירות המדינה ולא הפוך, כי אין שאלה שאנחנו נמצאים במשהו שאנחנו לא הכרנו לפני כן. הפוך לגמרי ממה שאנחנו מכירים.

תודה רבה המועצה לשלום הילד, כרמית. משרד החינוך, משרד הבריאות חטא בענק כשהוא בא ואמר: מרכז כן, פריפריה לא. בסופו של דבר, הילדים הם גם במערכת החינוך, הם של מערכת החינוך, אני מרשה לעצמי לומר את זה. למרות שאנחנו כולנו מפחדים מהמילה אחריות משום מה, איפה המשרד בתוך כל הסיפור הזה? למה המשרד לא קם ואמר: אנחנו נפעיל את הלחץ, אנחנו נעשה מה שצריך כדי שגם הילדים בכיתה ד' בקריית שמונה יחוסנו.

בבקשה, עירית.

אז קודם כל אני רוצה לומר, אנחנו עובדים – שיחת הטלפון הראשונה שהייתה בבוקר, הייתה ממני לדוקטור שפר כדי לבדוק – העברתי מילה במילה ממה ששמעתי, ללשכת השר וללשכת המנכ"ל.

אני רוצה להבהיר. אנחנו נותנים את מלוא האחריות על השירות. אנחנו מאפשרים אותו, אנחנו משתפי פעולה גם בטוב וגם כשיש תקלות. להגיד שבשירות לפעמים יש תקלות, אני בפירוש לוקחת שיש תקלות לפעמים כי למנהל זה לא נוח, ופה יש טיפה וכולי. אנחנו כל הזמן בדיבורים.

מהכבוד של האחריות למשרד הבריאות, לטעמי, אנחנו לא יכולים להשבית את המערכת. מאחורי הקלעים, אני משוכנעת שנעשים המהלכים. אנחנו עובדים – מנכ"ל משרד הבריאות ומנכ"ל משרד החינוך בכל מיני נושאים.

ברגע שקראו אצלנו לאיזשהו מהלך משותף, למאמץ מול האוצר, מול – ישר התגייסו. אנחנו מאוד מודעים, אבל אנחנו מודאגים גם. ההחלטה היא לא במגרש שלנו מבחינה משפטית ופוליטית.

לא, מי שקיבל את ההחלטה האומללה, הקשה, את החטא הוא משרד הבריאות. אבל בסוף הם נכנסים לכיתות ד' במערכת החינוך – אני, אם אני שר החינוך, חברים אתם לא נכנסים בשער בית הספר בתל אביב אם אתם לא נכנסים לשער בית הספר בקריית שמונה.

זאת אומרת, יש לכם את הכוח הזה. אני רוצה לראות את משרד הבריאות לוקח אחריות שכזו. אז אני כן אומרת, יש למשרדים את הכוח. למערכת החינוך שהילדים נמצאים בשעריה יש את הכוח להפעיל מול משרד הבריאות.

לכן אני אומרת, יש לכם בידיים גם את הכוח להפעיל את הסמכות מול משרד הבריאות. אם לא, אנחנו כאן בשביל לסייע. אי אפשר להגיד שלא.

אני רק רוצה להגיד שברגע שהייתה הודעה, ישר פניתי. קיבלנו את המידע, העברתי אותו לגורמים הרלוונטיים שיכולים להשפיע. אני מאמינה שיש - - -

אז ידעתם מההחלטה? כמה זמן לפני שזה נכתב?

כמונו.

ברגע שזה עלה לתקשורת, פנה הדובר אליי, דיברתי עם דוקטור שפר, קיבלתי את המידע והעברתי אותו מיד.

היא כמונו יודעת את זה מהתקשורת שייכנסו אליה לבית הספר רק בחלקים מסוימים של הארץ.

רק אני שוב מבקשת, אנחנו לא לוקחים את הדיון למקום הזה. אנחנו נטפל גם בזה- - -

רגע גברתי היושבת ראש, את מסתפקת מתשובה כזאת ממשרד החינוך? העברתי? אני לא הבנתי את התשובה.

לא, אני אמרתי מה אני חושבת שצריך להיות.

חברת הכנסת פדידה, יותר חמור מזה. הם מתנערים – אם היו מקצים אפילו, הם לא מקצים אפילו חדרים לחדרי אחיות, כן? שתהיה אינטימיות ושתהיה רמה.

חברת הכנסת פדידה, אמרתי את זה בצורה מאוד ברורה וגם קצת גסה. כולם מפחדים בחדר מהמילה אחריות, ובכל זאת הילדים נמצאים בתוך המגרש של מערכת החינוך. למערכת החינוך גם יש את הסמכות ואת הכוח להפעיל כדי שהילדים יקבלו את מה שהם צריכים, חד משמעית. אני לא מנקה את אף אחד מהמשרדים, שלרגע לא תחשבי.

אני שואלת אותך בתור אחות, איך את מיממת פה? אנחנו מדברים על התנאים של האחיות. אתם תראו עכשיו תמונות. איך את נתת לדברים האלה להתנהל עד היום? את מיתממת?

מוריה, בואו נראה את הדברים ונתייחס.

אנחנו נתחיל בזה, אנחנו נציג עכשיו איזושהי תמונה קצרה מאוד של מערך בריאות התלמיד ומערך טיפות החלב במדינת ישראל.

שלא נטעה, לא מדובר פה בעניין מקומי. לא מדובר בעניין רגעי. מדובר בשיטה. יש שימשכו את זה עשר שנים - - -

רגע, אני עושה סדר. אנחנו לא מדברים על טיפות החלב. אנחנו גם בנושא של טיפות החלב מקיימים מעקב שהוא ספציפי לטיפות החלב. הוקמה וועדה, והם צריכים לחזור הנה עם תשובות.

אנחנו פה עסוקים עם הילדים בכיתה ד'. אנחנו רוצים לטפל נטו בבריאות התלמיד. אני מבקשת ממך גם להתכנס לזה.

אנחנו נתכנס לזה, אני רק רוצה להגיד דבר אחד. אם אנחנו נתכנס רק לנקודה הזו ונחשוב שאם יבואו ויתנו לנו תשובה טובה לגבי הנושא הזה אז יפתרו את הבעיה, לא.

עכשיו אנחנו פותרים את הבעיה הזו ב-15 תקנים, ואנחנו נטפל גם בנושא של החיסונים. יש עוד הרבה מאוד דברים שלא נעשים ולא ייעשו.

בסדר, אבל אנחנו בדיון מהיר. זה דורש דיון בפני עצמו. אם אתה רוצה לעשות את זה, בבקשה, אנחנו כולנו נשב ונשמע. אתה רוצה לעשות את זה כמו שצריך, אז תעשה את זה כמו שצריך.

אני מבקש מגברתי 4 דקות כדי להפנים את התמונה.

קודם כל, אנחנו במערך טיפות החלב, אנחנו מדברים פה על מערך הסיעוד בכלל במערכת בריאות הציבור בכלל.

קודם כל, יש גידול באוכלוסייה. לא נתנו מענה לגידול באוכלוסייה. לא נתנו מענה לתוספת במטלות. קרו דברים במהלך השנים. לא נתנו מענה לשחיקה בכוח אדם. כלומר, כוח האדם, במקום להעלות אותו כתוצאה מהגידול באוכלוסייה וכתוצאה מתוספת המטלות, הורידו את כמות התקנים ועוד מעט אני אתייחס לכמות באופן מספרי.

דבר אחרון זה תשתיות. כלומר, אתה אומר, אני לא יכול לטפל בנושא של השכר. אם אתה לא יכול לטפל בנושא של השכר, תקצה חדר. אתה לא יכול להקצות חדר, תיתן לבן אדם את הכלים. אל תעמיד אותו בתת תנאים.

אם מישהו חושב שהוא מגיע היום לעבודה, והמזגן אם הוא עובד או לא והתנאים שלו מבחינה מקצועית שהוא יכול לעמוד ולתת טיפול מקצועי הם לא רלוונטיים, אז אני מצטער, אני רוצה להרוס פה את המסיבה. כן, התנאים מאוד רלוונטיים. אנשים לא מוכנים לתת טיפול בתנאים האלה.

כמובן גם השכר. הם יודעים את כל הפתרונות, הם מכירים – יש להם ארגז כלים עם כל השיטות האפשריות, אבל מישהו בוחר בידיעה ברורה לא להשתמש בהם.

עכשיו, הגידול באוכלוסייה. בואו ניקח את טיפות החלב – בכוונה אני אומר טיפות חלב, כי יש סטנדרט גם בנושא בריאות התלמיד יש סטנדרט.

ב-2007 קבעו סטנדרט לגבי טיפות החלב. אמרו: תקשיבו, מאה תינוקות לאחות, 375 פעוטות. מה קורה בפועל? יש לנו 140% יותר פה ו-160% יותר פה. האחיות - - -

אבל אין לך איזו אמירה לגבי האפליה בחיסונים?

יש לנו אמירה חד משמעית. אנחנו ברמה המקצועית – תראו, אני רוצה להתחבר פה לאמירה שאנחנו דיברנו על התהליך הזה בבריאות התלמיד. אני הצגתי מצגת לגבי מערך בריאות התלמיד.

היה דו"ח מבקר המדינה, אמר שהסיבה היחידה שהעבירו את מערך בריאות התלמיד לקבלנים הייתה סיבה אחת. אתם יודעים מה היא? כלכלית. בסוף כשהעבירו את הטיפול, 54 מיליון שקלים זה היה התקציב.

אחרי שנתיים התקציב עלה ל-130 מיליון שקלים. אותו דבר פה. אם אנשים חושבים - - -

אז מה, חוסכים על הגב של הילדים מהפריפריה?

חוסכים – מה שקורה זה שחוסכים - אני רוצה להגיד לך, יושבות פה אחיות שהו בסופו של דבר סופגות את כל העומסים בגלל שיש להן מחויבות למערכת. יש היום רק במערך טיפות החלב – דיברו פה על טיפות החלב, 1200 אחיות ב2012, היום יש 900 אחיות שמטפלות גם בבתי ספר.

תשימו לב, רק בנושא תוספת חיסונים משנת 2007, מהרגע שניתן הסטנדרט של משרד הבריאות, נוספו 1,660,000 חיסונים בלי שניתן אפילו תקן אחד נוסף.

יכול להיות שמשרד שאתם לא הייתם מוכנים למרות הקשיים שלכם? אני סבורה שלמרות הקשיים, אתם לא הייתם מאפשרים לאחיות שבשטח - - -

אנחנו הודענו ואמרנו גם לוועדה, שאנחנו מכריזים על סכסוך עבודה גם בנושא הזה. כל מערך בריאות התלמיד. אנחנו הבנו דבר אחד, גברתי היושבת ראש, אנחנו הבנו שזה לא משנה – כל פעם מטפלים בשריפה אחרת, יש פה שיטה. יש פה שיטה של לייבש את המערך הזה, ובסופו של דבר זה נופל על האחות.

אדוני רגע, זה כבר לא קצר וזה כבר לא ארבע דקות. אני ברשותך - - -

אם גברתי חושבת שאפשר לתת טיפול לתלמיד בחדר שיש מצד שמאל – שמשרד החינוך אומר: שם תיתן טיפול. אם מישהו יביא שכר – אני בעד שום הון שבעולם לא אתן שם טיפול, אוקי?

אז באה אחות שסיימה את הלימודים שלה, ודיברו איתה על עקרונות, השקפת עולם, טיפול נכון, טיפול הוליסטי. היא באה לחדר מלא בשקי אשפה, אז היא אומרת: אני לא שם.

אם היא באה לתחנת טיפת חלב, אפרופו, ויש טרמיטים שלא מטפלים בהם חודשים, טרמיטים בתוך תחנת טיפת חלב. אם אנחנו רואים שיש שירותים מוזנחים ואם אנחנו רואים שיש רטיבות, חבר'ה, עם כל הכבוד, זה השכר וזה היחס למקצוע. הן מיטלטלות באוטובוסים.

זה הפער בינם לבין עובדי מיקור חוץ. זה מה שאנחנו העלנו בתחילת הדיון.

אחיות נדרשות לעבור מבית ספר לבית ספר במקומות מסוימים, כשהן משלמות עבור הנסיעות. ביקשנו, תשלמו להן את ההחזר עבור הנסיעות. אמרו שהם לא מחזירים.

אני מבקשת ממך לעצור, בסדר? אני אגיד לך למה. הדברים האלה מאוד מקוממים והם דורשים התייחסות הרבה יותר מעכשיו בואו נריץ את המצגת, נחזור חזרה לנושא השני שלשמו אנחנו כאן כי אנחנו בדיון מהיר ואנחנו כבר אחרי הזמן, נלך כולנו וזהו.

אני אמרתי כבר בתחילת הדיון, שהתחושה שלי היא שכל אחד עסוק במה הוא רוצה להגיד, אז אנחנו לא מקשיבים אחד לשני.

אני אמרתי בראשית הדיון. אנחנו כאן בסוגיה של ההחלטה האומללה הזאת של החיסונים, שברור לי לחלוטין שאף אחת מהאחיות, גם לא אלה שמגיעות לתוך הדבר המזעזע הזה שראינו, הייתה מקבלת החלטה אומללה כזו למרות התנאים הקשים שלה.

לכן אני אמרתי שאנחנו נקיים דיון ממוקד, רק בסוגיה של האחיות, של התנאים שלהן, של תכנית שצריך לבנות.

אמרה לנו גם הנציגה כאן של משרד הבריאות, אנחנו מתחייבים ששנה הבאה יחוסנו כל הילדים, ולצד זה אנחנו מתחייבים להגיע לוועדה עם תכנית.

אז בואו נעשה את זה בצורה מסודרת, אנחנו נציג אז את הדברים בצורה מסודרת ונעסוק רק בסוגיה של האחיות.

אז בסוגיה הזאת אני אקצר, אני אגיד שלושה דברים שחייבים להיעשות.

אלף, תוספת כוח אדם.

כתבתי את זה כבר מראשית הדיון.

אגב, זה נעשה במגזר הבדואי, הם יודעים את הכלים.

שיקום, חייבים לטפל בתשתיות ברמה כזאת או אחרת כדי שאנשים יגיעו, ותקציב כלכלי.

אוקי, תודה. אני רוצה לשמוע את אחת האחיות שכבר הגיעו הנה, אז ניתן להן את הכבוד. בבקשה.

שמי אורלי עמרם, אני אחות מחוזית של לשכת הבריאות אשקלון. בסופו של יום, אני צריכה להוציא את המשימה לפועל. כמו שאמרה ניצה, האחיות הן האחרונות שיתווכחו על הרצון והצורך להוציא את זה לפועל.

ברשותך, אני אתייחס רק לנקודה אחת. את אמרת שלא חשוב איך ייעשה, העיקר שייעשה. השורה התחתונה. אני רוצה שתדעי במה כרוך יישום השורה התחתונה.

אנחנו נמצאים ביישום השורה התחתונה מ-2012. יש לזה מחיר. לא רק התוצאה הסופית חשובה. גם הדרך חשובה, כי התוצאה הסופית נקנית במחיר של פחות בדיקות התפתחות, במחיר של פחות חיסונים בטיפת חלב, במחיר של נשירת - - -

מה, לחיסון של כל ילדי השפעת - - -

רק רגע, אני רוצה לסיים.

לא, אני שואלת אותך כדי להבין.

אני רק רוצה להגיד לך שסטטיסטית, משנה שעברה שהוספנו את השפעת בשנה הקודמת, באותה מציאות, על סמך אותו דיון, כמות האירועים החריגים, הטעויות שנעשו רק במחוז שלי, הגיעו לשיא מדאיג ביותר.

יש מחיר לדרך, זה מה שאני מנסה לומר. אני אחראית גם על אשדוד, שלא כל כך נחשבת פריפריה. היום, הקושי הכי רציני שלי הוא לאייש את המשרות באשדוד. לא רק בקצוות של הארץ.

זאת אומרת, יש מחיר לסיפור הזה. אנחנו בפתחה של התפרצות של חצבת, מה לחסן קודם? שפעת או חצבת? זה או זה או זה.

סליחה, יש פה משרד בריאות, מוטלת עליו האחריות, ואני אומרת את זה בצורה הכי מפורשת בעולם. שלא יישמע לרגע שיצא כאן משולחן הוועדה שאתם תחסנו שפעת אבל תוותרו על שירות לא משהנה מה הוא, אחר בקהילה. חד משמעית לא.

חברים, בשביל זה אנחנו כאן. אנחנו אומרים את זה בצורה מפורשת. יש כאן גוף מקצועי שצריך לתת את המענה לילדי ישראל, נקודה. לא משתמע לשתי פנים.

הדרישה שלנו ממשרד הבריאות לגבי החיסון של כל ילדי ישראל בחיסון השפעת, זה לא על חשבון שירותים אחרים. גם את זה אני אומרת בצורה חד משמעית. אם הם יעשו את זה דרך זה שהם יקיימו ימים מיוחדים וישלחו אחיות למקומות כאלה ואחרים, אם הם ייקחו במיקור חוץ, בכל דרך שהם יבחרו בלי שהם פוגעים בשירותים האחרים, דיינו.

אבל אנחנו לא כל הזמן יכולים לחשוב שאנחנו נעשה את זה על חשבון משהו אחר.

אני רוצה לספר על המחיר של העמידה במשימה בשנה שעברה. כדי לעמוד במשימה הזו שנה שעברה, ועמדנו בה עד כמה שניתן באותו סיפור, אחיות עבדו 12 ו-13 שעות, מה שלא ניתן ליישם יותר.

מה השכר שלכן?

את באמת רוצה לשמוע?

כן.

אחות שמגיעה אליי, השכר שלה עומד על 7,000 שקלים. אני יכולה להגיד לך את זה כי אני מראיינת שתי אחיות בשבוע כדי לאייש את שמונת התקנים החסרים האלה, אבל מצליחה לגייס אחות מארבעים, אולי. אם היא שורדת את השנה הראשונה, אז זאת הצלחה משגעת. אני כבר לא מדברת על מבחן חמש השנים.

אני רוצה להתייחס ליותר מזה. זה לא רק אחד העיסוקים המשמעותיים שלי היום, זה לגייס אחיות ולשמר אחיות. כשאת מגיעה לאחות טיפת חלב – זו אותה אחות של טיפת חלב וזו אותה אחות של בית ספר, אין הפרדה. את רוצה לדעת שאת בידיים טובות.

כדי לדעת את זה, היא צריכה לעבור מסלול הכשרה מתמשך, שרואה הרבה מאוד ילדים מתחת לידיים שלה. זה לוקח זמן, זה לוקח משאבים. האחיות לא שורדות את המבחן הזה.

אנחנו יותר מרוצות לתת את השירות. הדרך היא חשובה, לא רק התוצאה הסופית. בדרך הזאת נושרות אחיות.

את שמעת אולי על רגל אחת את הנשירה של אחיות בריאות הציבור בשנים האחרונות בלבד. זה הגיע לפתחנו.

אוקי, תודה רבה אורלי. ממש במשפט, כי אנחנו כבר אחרי הדיון וכולם זולגים החוצה לדיונים נוספים. בבקשה.

גברתי היושבת ראש, אני סבור שהכל – שמי משה פריאל, עיתונאי ופעיל חברתי בכנסת.

ישנו משהו שנקרא הפרטה. לדעתי הפרטה זה אם כל – ממרומי גילי, שימשתי גם שלושים שנים בתור עובד סוציאלי וזכור לי שהיו קטע ואמרו שניקח את העובדים המקצועיים ונעשה הפרטה וכל זה.

במרוקאים אומרים – הכוונה דברים לא רציניים. ראשית, מי אותו אדם שקיבל החלטה להפלות אפליה כזו בין ילדי ישראל? מדוע שני נכדיי, תושבי באר שבע, הם לא יקבלו חיסון? מה קורה פה?

אני מידי פעם משתתף בוועדת הכספים, אני רואה סכומים רצים והעלאת תוספות בשכר לשרים וסגני שרים, על חשבון מה? על חשבון ילדי ישראל? מה זו מכבסת המילים הזאת פה?

אם משרד הבריאות יודע שיש לו קושי להתמודד, מי שאחראי שייקח את המפתחות ויניע. עם כל הכבוד גברתי, המועצה לשלום הילד, תפקידה זה חרוט כמו - - -

היא לא מהמועצה לשלום הילד, אבל אנחנו גם לא מתחילים לפנות. תגיד את הדברים.

אני חושב שהגיע הזמן וזו ההזדמנות, יש מוגלה, ויושבות פה אחיות שזה החוג שלהן, זה לפעמים טוב שיש מוגלה בכדי להתחיל לרפא כמו שצריך.

המוגלה הזו היא כבר על תקן נמק, כבר עברו כריתת רגל עם כל הדיונים פה בכנסת. אני אומרת את האמת, הגיע הזמן לחתוך את התהליך הזה.

אני רוצה להגיד שני משפטים.

מי גברתי?

שמי טיורי רינה ואני אחות באשדוד. אני אחות בטיפת חלב.

עלו פה הרבה מאוד נושאים, אבל אני חושבת שאני רוצה לייצג את האחות בקצה. יש איזושהי תחושה של מיאוס, יש תחושה שמשרד הבריאות וויתר עלינו. יש תחושה שמשרד הבריאות החליט שאת בריאות הציבור הוא רוצה לייבש.

אנחנו עובדות כנגד כל הסיכויים, אם זה בבתי הספר, שאין לנו חדרים, אנחנו עובדות בקרוואנים, אנחנו עובדות גם מעבר לשעות העבודה שלנו, כי אנחנו רואות את העבודה שלנו כדבר מאוד חשוב, כשליחות עליונה.

לא תיתכן סיטואציה כזאת שכל שנה מ-2012 נכנס חיסון חדש, נכנסת מטלה חדשה, אף אחד לא חושב שצריך באיזושהי צורה או להוסיף תקן - - -

לעשות התאמה של כוח אדם. דיברנו על זה, יקירתי. זה כבר עלה פעם אחר פעם. אנחנו אחרי הדיון וזה נכנס כבר להמלצות ולמסקנות של הדיון הזה, ואני גם הבטחתי לכם דיון בפני עצמו, אני חוזרת ואומרת.

אז בואו נכבד את זה. אני מבינה שבכנסת יש איזו נטייה לבוא ולדבר על הכל. אני בדיונים שלי אוהבת להיות ממוקדת, סליחה אם זה לא מתאים, אבל בסוף כולם מרוויחים.

אני באמת מבינה אתכן. גילוי נאות, גם אמא שלי הייתה אחות 41 שנים בפריפריה. אני מכירה את העבודה הזו מהבית. אז זו באמת הסיבה היחידה שאני אפשרתי את פתיחת הדיון, אבל אני שוב אומרת לכן. אני אקדיש דיון שהוא כל כולו שלכן, כי זה כל כולו שלכן למען הילדים במדינת ישראל. ברגע שלכן תהיה את הסביבה המותאמת, המיטבית, גם הילדים שלנו יקבלו את השירות בלי שנצטרך להתכנס כאן ולהגיד איך אלה מופלים ואלה לא, ואיך אלה מקבלים פחות ממה שאחרים צריכים.

בבקשה, השלטון המקומי. אחר כך פיבי מהגליל. בבקשה רות.

שני משפטים קצרים. מרכז השלטון המקומי לאורך כל הדרך חושב ששירות בריאות הציבור שניתן על ידי האחיות צריך להיות על ידי המדינה. השלטון המקומי פעם אחר פעם הציע את עזרתו למשרד הבריאות בכך שהוא ייקח את אחיות בתי הספר ויעסיק אותן, ומשרד הבריאות יכשיר, יתקצב ויפקח על עבודתן.

אנחנו חוזרים ומציעים למשרד הבריאות ללכת על הפורמט הזה. אם הוא לא רוצה תקנים, ברור שעניין כלכלי כבר לא רלוונטי כי אחיות בתי הספר עלו פחות במתכונת הקודמת לפני ההפרטה.

המציאות הזאת שיש ילדים שמקבלים ויש ילדים שלא מקבלים, היא תוצר של ההפרטה. אני חייבת לתת מילה- - -

הזול עולה ביוקר, אנחנו יודעים.

נכון. אנחנו ראינו מה קרה עם הסייעות הרפואיות. אם הייתה אחות בבית ספר, היא הייתה יכולה לבדוק את אותו ילד סוכרתי ולא לשים סייעת שתשב ליד הילד ולא תעשה כלום.

אני רוצה לומר לך, גברתי היושבת ראש, שאני כאישה מרגישה אי נוחות. מנצלים את תחושת האידיאולוגיה של האחות, את המוסר האישי, את האימהות שבה. שהיא תלך וכנגד כל הסיכויים היא תיתן את החיסון והיא תוציא את הכסף מכיסה על מנת שהיא תגיע כדי לחסן את הילדים האלה. היא בסדר, היא תשרוד. לא משנה, עוד אלף, פחות אלף, העיקר שהיא מתחברת לאידיאולוגיה, לתחושת האחריות שלה ולתחושת השליחות שלה.

אנחנו רואים את זה עם העובדות הסוציאליות, ואנחנו רואים את זה עם המורות. אנחנו רואים את זה עם האחיות. אני חושבת שאנחנו כנשים, צריכות להגיד למדינת ישראל מספיק לנצל נשים. זה מה שאני חושבת, וזה מה שיש לי לומר כאישה.

גברתי היושבת ראש, זאת נקודה נוספת שצריך לתת עליה את הדעת.

אני מסכימה איתך לחלוטין. תודה רבה רות על הדברים החשובים הללו. כן, אני לגמרי מסכימה עם כל מילה.

פיבי, בבקשה.

כבוד היושבת ראש, אני באה מהצפון, מצפת. אני אחות במקצועי בבריאות הציבור, אבל אני פה מייצגת את הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל, שמייצג הרבה קבוצות וגם מבחינת בריאות. גם הוא הזדעזע.

הוא מאוד מזועזע מהאמרה שהייתה. אני בתור סבתא לנכד שגר בצפון, אני גם לא רוצה שלא יחסנו את הנכדים שלי. זה כואב לנו וזה מציק לנו. אני חושבת שגם בצפון חסר כוח אדם, ולא להגיד רק בדרום כי חסר גם בצפון. שייקחו את זה גם בחשבון.

אוקי, תודה רבה פיבי. מוריה, ממש משפט. לא לפתוח את כל הסיפור של האחיות.

אני רוצה רק לציין שהעבודה – בא לידי ביטוי, אחיות טיפות החלב זה לא חלק נפרד מאחיות בתי ספר. אנחנו עושות את זה. כוח האדם שלנו מוסט מטיפות החלב לבתי הספר. זה לא באיזשהו מקום שיבוא איזשהו קוסם ויביא תקנים. אין.

לפני שלוש שנים היינו 1227 תקנים, היום אנחנו 900. אותן 900 אחיות, אנחנו נדרשות גם לרקד על שתי החתונות. הגיעה השעה שמשרד האוצר, חד וחלק, הוא זה שאחראי על התקציבים. שיפתח את הכיס.

מוריה, מה זה קל לבוא ולהגיד משרד האוצר. אני רוצה רגע לומר משהו אחת ולתמיד. מספיק כל הזמן להגיד: תביאו עוד כסף, יהיה פתרון. הנה, יש תקנים ואין פתרון. יש תקנים ריקים. יש לנו פה שתי דרגות של אחיות, אלה במיקור חוץ שמקבלות שכר כמו שצריך, שמשולמות על כל קילומטר שהן זזות, אל מול האחיות במשרד הבריאות, שאגב זה היה אמור להיות הפוך כמו שאנחנו אמרנו, שצריכות להוציא מכיסן כדי להגיע בשביל לחסן את הילדים.

אז אל תדברו איתי עכשיו על כסף, יש פה עניין של תפיסה מעוותת. יש פה עניין של מדיניות, יש פה עניין של סדרי עדיפויות. אם משרד הבריאות היה יודע לבוא ולעשות את סדרי העדיפויות כפי שצריך שיהיו ועל בסיס זה אחר כך אולי לבוא ולדרוש את מה שצריך ממי שצריך, הדברים היו נראים אחרת. אנחנו לא שם בכלל וזה הסיפור הגדול.

ברשותכם, אני רוצה לסכם את הדיון. אני אפתח ואומר כדי להרגיע את כולם, יהיה דיון ייחודי לכל הנושא של אחיות בריאות הציבור, שכולל בתוכו גם את אחיות טיפות החלב וגם את בריאות התלמיד, בסדר? זה דבר ראשון.

הדבר הנוסף, משרד הבריאות מתחייב שכל ילדי ישראל יחוסנו, כל ילדי כיתות ד' במדינת ישראל, צפון, דרום, לאורכה ולרוחבה של מדינת ישראל, יחוסנו בשנה הקרובה, לא על חשבון שירותים אחרים.

מבחינתי, תעשו מבצעים של ימים מרוכזים, תמצאו דרך יצירתית לעשות את זה. יצירתית ומקצועית. בלבד שזה לא יבוא על חשבון שירותים אחרים.

אני מבקשת, ואתם התחייבתם, איך משרד הבריאות ייתן את המענה? התאמת כוח אדם לצרכים המשתנים, אנחנו רוצים תכנית לאומית. אגב, טיפות החלב ב-2016 הקמתם וועדה בין משרדית, עד היום אני לא רואה את התכנית שלה.

אז אנחנו נתכנס פה בעוד חודש. אנחנו בעוד חודש מתכנסים כאן כדי לדון בתכנית לטווח הארוך.

עד אז, אני יוצאת בקריאה למשרד הבריאות תשוו לפחות, כצעד ראשון, תשוו את התנאים שמקבלות האחיות שעובדות במשרד הבריאות, לתנאים שמקבלים במיקור חוץ. אני חושבת שזה המינימום שאנחנו יכולים לעשות מבחינה מוסרית, המינימום. אנחנו מפקירים דווקא את העובדים שלנו, ואני חושבת שזה נון גדול לנו כמערכת וכמדינה.

אז זה הצעד הראשון, להשוות את התנאים של האחיות של משרד הבריאות לאחיות במיקור חוץ.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:53.