פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



18
ועדת החינוך, התרבות והספורט
29/05/2018


מושב רביעי


פרוטוקול מס' 627
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ט"ו בסיון התשע"ח (29 במאי 2018), שעה 12:00

עידוד הכרות וכבוד הדדי בין המגזרים במערכות החינוך הנפרדות - לציון יום האחדות

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
איתן ברושי
יוסי יונה

יהודה גליק

סימה עובדיה - מנהלת אגף ישומי חוק ומדיניות, משרד החינוך

יעל קוטון - ממונה ארצית מנהיגות צעירה, משרד החינוך

זאב גולדבלט - מנכ"ל פורום ועדי ההורים היישוביים

גד שמואל כהן - יו"ר ועד הורי נהריה, פורום ועדי ההורים היישוביים

שלומי קסטרו - מנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער

יובל חלביה - יו"ר מועצת התלמידםי והנוער הארצית

אילן גאל-דור - מנכ"ל "גשר מפעלים חינוכיים"

ענת שוורץ וייל - מנהלת פרויקט יום האחדות, "גשר מפעלים חינוכיים"

קובי שמואל - מנהל חינוכי, פרויקט יום האחדות, "גשר מפעלים חינוכיים"

רינה בן עמי - מנהלת תוכן, פרויקט יום האחדות, "גשר מפעלים חינוכיים"

נורית דוידי - ראש תחום חיבורים, רשת אמי"ת

אילנה דבורצ'ין - ועדת קשרי ממשל, "נשים עושות שלום"

הריאט נחמה הילמן - "נשים עושות שלום"

אדית זומפר - "נשים עושות שלום"

מיכל פנט פלג - צוות אסטרטגיה, "נשים עושות שלום"

אהובה תמר כץ - "נשים עושות שלום"

גבריאל פיצ'י דובינר - מוביל המאבק לחינוך חינם

משה אשכנזי - סגן יו"ר ועדת החינוך

יהודית גידלי

ר.ל., חבר תרגומים

עידוד הכרות וכבוד הדדי בין המגזרים במערכות החינוך הנפרדות - לציון יום האחדות

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט, ה- 29 במאי 2018 ט"ו בסיוון תשע"ח, הנושא: עידוד היכרות וכבוד הדדי בין המגזרים במערכות החינוך הנפרדות, לציון יום האחדות. כותרת ארוכה וצריך ללמוד מה היא טומנת בחובה ומהן הציפיות.

אני אומר מספר מילות פתיחה. בדרך כלל ליום כזה, שהכנסת מציינת, יש חבר כנסת מלווה אבל פה זו יוזמה של היושב ראש, לא נכריח אותו לבוא לפה ואנחנו נייצג אותו נאמנה. אני חושב שזה עוד מפעל חיים שהמשפחות לקחו את הטרגדיה האישית שלהם והפכו אותה למנוע צמיחה ומנוע חיים ומנוע שתורם לחברה הישראלית. אין ספק שאותה רוח שליוותה אותנו סמוך לאירועים, אנחנו ביחד עם המשפחות, מנסים לשמר אותה. הייתה תקופה שנתנה איזשהו משב רוח רענן של אחדות, של חיבוק, של הזדהות, סולידריות עם האחר, כל הדברים הטובים שאנחנו רוצים בלי אסונות היו לנו באותה תקופה ואנחנו מנסים לשמר זאת. יש כמה אנשים טובים באמצע הדרך שאנחנו, אחרי הדיון נלך לעיסוקינו האחרים והשונים, הם ממשיכים באותה יוזמה ותבוא עליהם הברכה. אני אתן קודם כל, ברשותכם, לאילן, לפתוח. בבקשה, אדוני.

שלום, תודה ליושב ראש, גם על הדברים. אני אילן גאל-דור, מנהל ארגון "גשר", שבעצם פועלים, כמו שהיושב ראש אמר, פועלים כל השנה לחיבור בין הגוונים השונים בחברה הישראלית ואפשר להגיד גם בעם היהודי. יום האחדות הוא יום - - -

מתי זה היה שנפגשתי, ש'הצצתי ונפגעתי' אצלכם?

קורס גישור. עשינו קורס גישור לפעילים - - -

לפני כמה עשורים, אל תְּחשבו את הגיל שלנו מיד.

למעלה מעשר שנים.

יותר, יותר, עוד לא הייתי חבר כנסת. אני חבר כנסת חמש עשרה שנים. כשהתחלתם עוד גישורים בקהילה.

גישור בקהילה, אנחנו חידשנו את התכנית הזאת. הרעיון הוא להכשיר מגשרים שהם פעילים חברתיים, בכל מיני מקומות שבהם יש פוטנציאל או מקום שבאמת צריך פעילות קהילתית. עשינו לפני כשנה בבית שמש, שבה היו חרדים, דתיים וחילוניים, פעילים קהילתיים, כדי שיהיו להם כלים לעשות גישור בקהילה. בירושלים, בשכונת קריית יובל, אותו מודל, מתחת לרדאר.

תבורכו.

לא צריך תקשורת בשביל הדברים האלה. יום האחדות חל באופן פורמאלי בשבוע הבא, ב-6 ביוני. מסביבו יש אירועים רבים והיום הוא מצוין בכנסת, גם כאן בוועדת החינוך וגם במליאה, היום אחר הצהרים, בברכת היושב ראש, מר יולי אדלשטיין.

הסיבה שביקשנו לכנס את וועדת החינוך היא קודם כל להדגיש את חשיבותו של היום, של המפגשים בין הגוונים השונים שיש בחברה הישראלית אבל אולי נסביר את הצורך - - - צריך לחשוב על העשייה. מערכת החינוך במדינת ישראל מיום הקמתה החליטה, מסיבותיה, אולי הטובות אבל זו המציאות, שיש מסלולים נפרדים על פי הרקע הדתי של התלמידים. זאת אומרת, אם אתה חילוני אתה הולך לחינוך הממלכתי, דתי – לאומי מה שנקרא הממלכתי דתי, החרדי נקרא החינוך העצמאי והחינוך של המגזר הערבי.

זה מה שאתה מכיר. בוא אגלה לך סוד, מאז שהחליטה מה שהחליטה, התרבו עוד ששה או שבעה או שמונה זרמים בחינוך, בגוונים, שהולכים ומתרבים והמגמה הולכת ומתרחבת. אתה לא תאהב את זה אבל זה מה שיש. נקטת בזרמים העיקריים, אמרתי, שתדע שאנחנו כבר מזמן לא שם.

אני יכול להגיד, בתור מי שהיה חבר מועצת עיר בבית שמש, עשינו בדיקה על החינוך החרדי בבית שמש. חשבנו שיש ממלכתי, ממלכתי דתי וחרדי, בתוך החרדי גילינו שמונה עשר זרמים בתוך החינוך החרדי "ולא קרב זה אל זה". זאת אומרת, אם אתה שייך לחסידות גור או לחסידות בעלז, אתה במסלול הזה ואתה לא תיפגש עם האחרים. אני לא רוצה להיות שיפוטי לגבי העניין הזה כי יש כאלה שאומרים, אולי כדאי לעשות מה שנקרא היום חינוך משלב, יש מעט מאד כאלה, שיש בתוך מערכת החינוך דתיים וחילוניים ביחד, אבל המציאות הזאת מביאה אותנו למצב שמי שעולה על המסלול ולא משנה איזה מהם, לא מכיר, לא פוגש, לא יודע. מה שהוא נפגש אתו זה רק עם הדומים לו. ומה הוא יודע על האחרים? שום דבר. הוא רואה בתקשורת, הוא אולי קורא פה ושם ואז הוא שומע רק את הקצוות. ואז הוא בונה לעצמו דימוי, תדמית, של מי הם האחרים. כך אנחנו תופסים, אם אני חילוני אז כך אני תופס את הדתיים הלאומיים, אולי כמשיחיסטים או כנערי גבעות או כל מיני דברים כאלה. על החרדים בוודאי הסטיגמות הן נוראיות ואתה ודאי יודע את זה אבל גם הפוך.

גם הפוך.

גם הפוך. גם החרדים, מי שלומד בחינוך העצמאי ולא משנה על גווניו כי יש הרבה גוונים בשחור, הצורה שבה הוא תופס את הלא חרדים היא נוראית. לכן, פה הקריאה שלנו, המערכת חייבת לעשות מעשים, כדי שילמדו בפנים שאלה שבחוץ הם לא כל כך נוראיים וגם ליצור מקומות שבהם יש את המפגש, את ההיכרות, את העשייה המשותפת, כי אנחנו פה ביחד ומדינת ישראל מכילה את כולם, בין אם אלה דתיים או חילוניים, חרדים, יהודים וערבים, כולנו נמשיך לגור פה ביחד ואנחנו צריכים לעשות עם זה משהו. לכן, מגיעים בעיקר הארגונים מהמגזר השלישי ועושים את אותם מפגשים ועושים את אותן היכרויות, סביב יום האחדות. אני יכול למנות פה, צפים ועולים אותם ארגוני המגזר השלישי, תנועת הנוער, החברה למתנ"סים, הצבא וגם מערכת החינוך, אבל היא יוצאת מהמסלול הרגיל ואומרת: אנחנו רוצים מעשים. אני יכול להגיד, יש תקציב, יש תקנה במשרד החינוך לטובת מפגשים. התקנה הזאת קטנה מאד - - -

זה עדיין 3.5?

לדעתי 2.5 מיליון שקל.

הולך ופוחת, כשיטת בית שמאי.

הולך ופוחת לכל הפעילות של מפגשים. ומפגשים זה אומר דתיים-חילוניים-חרדים, יהודים וערבים, הכול נמצא בתוך התקנה הזו. זה קטן, זה לא מאד משמעותי. ואם נעשות פעילויות נעשות פעילויות בעיקר על ידי המגזר השלישי או על ידי יוזמות מקומיות של אותם ארגונים - - -

אני חייב לציין, המפגש שהיה אצלכם בהרי ירושלים, עם ארגוני הנוער, שם ראינו דוגמה מוחשית של מפגשים בין כל חלקי האוכלוסייה.

רואים את זה בארגוני הנוער, בתנועות הנוער, יוזמות של רשתות או בתי ספר, אבל אני חושב שהקריאה שלנו כאן - - -

למשהו יותר ממוסד ומערכתי.

למשהו יותר ממוסד. המערכת לוקחת, יש פה ממסד, יש פה בעל הבית, הוא אומר: נכון, אנחנו לא יכולים לבד להוציא את זה לפועל. בואו נתמוך, בואו נעודד, נקבע קריטריונים בוודאי, אבל המערכת צריכה הרבה יותר לתמוך.

אני יכול למנות פה אבל אולי אחרי זה ניתן לענת שנמצאת פה, היא מנהלת את כל תכנית יום האחדות, ושלום לידידינו היקר, איש האחדות.

לפעמים הוא מעצבן, אבל הוא איש האחדות.

אתה יודע משהו, אני רוצה להגיד - - -

הוא לא הדיון עכשיו.

הוא לא הדיון אבל אני אגיד משהו - - -

מה אתה מקלקל - - -

מה עשיתי, מה עשיתי?

אני רוצה להגיד משהו לגבי ניהול המחלוקת. אין לאף אחד, לא אנחנו ב"גשר" ולא פה בכנסת, אנחנו לא רוצים שכולם יגידו אותו דבר ויאמרו את אותו הדבר. יש שסעים בהחברה הישראלית, אם נדע להפוך את זה - - -

אני לא אוהב את המילה, יש שונוּת.

יש שונות. אני אומר, בוא נהפך את זה לגוונים. נכון, יש שונים וצריך להתווכח. אם כולנו נחשוב את אותו הדבר ונגיד את אותו הדבר זה היה משעמם.

תרבות הוויכוח. גם שם צריך להשקיע, על תרבות הוויכוח.

יפה. בתרבות הוויכוח בפנים אל פנים, בתרבות הוויכוח ברשתות החברתיות, ללמוד איך לדבר אחד לשני. זה בסדר שלא נסכים. אני חושב שהדוגמה שיהודה, שחבר הכנסת גליק סבל ממנה, איך קראת לזה – הגיהינום, לגיטימי שיהיה ויכוח אבל צריך גם לדעת לנהל ויכוח וזה מה שאנחנו מנסים לעשות. הלוגו שלנו באנגלית הוא: "Be different, be together". זה בסדר להיות שונים אבל אנחנו לומדים איך לנהל את הוויכוח.

סביב יום האחדות אנחנו עושים הרבה פעילות אבל יש לי שתי קריאות, שני דברים הלכה למעשה. אחד, שמשרד החינוך יקח על עצמו גם תקציבית, לעודד באופן משמעותי וליזום את אותם מפגשים ועשייה משותפת. אפשר לעשות מסעות ביחד, אפשר להתנדב ביחד, בהחלט אפשר לעשות הרבה דברים טובים. הדבר השני, העלינו את זה פה בשנה שעברה, אני העליתי את זה כאן, לקבוע את יום האחדות כיום שיצויין על ידי ממשלת ישראל כהחלטה. והוגשה טיוטה שהגישה חברת הכנסת מירב בן ארי, שקיווינו שהיא תהיה פה היום, היא התחילה את התהליך. זאת אומרת, התהליך נמצא בגלגלים פה וצריך - - -

מה זה ביומן? אתה יודע לומר לי מהו הסטטוס?

היא הגישה הצעת חוק או לא הגישה הצעת חוק?

אני ענת, נעים מאד, אני מנהלת את יום האחדות.

מטעם?

מטעם "גשר", הוגשה הבקשה.

יש פ'?

יש פ' וכרגע בודקים באיזה משרד יהיה נכון, שהיום הזה יישב בו.

אני תמה שהיא לא הצליחה לעשות את זה, כל כך פשוט. אני אדבר אתה, אוקיי, טוב מאד.

הגיוני שיש ויכוח בין המשרדים, מי - - -

זה לא יכול להיגמר בלי ויכוח, בסדר.

אז בואו, נפתח את זה - - -

אתמול סיימנו בוועדה הזו, הצעת חוק בקריאה שלישית, ציון יום ההצדעה לתרומתה של העדה הדרוזית. אתה יודע מה, את יודעת מה, הלוואי וזה היה הקושי היחיד של משרדי הממשלה, לאמץ חוקים, כי זה לא חוק - - -

הביקורת שקיבלנו במשרד וטוב שקיבלנו את זה, היא שיש הרבה מאד ימים בלוח השנה.

למי זה מפריע?

אבל יש משהו ביום האחדות שדווקא בסביבה הישראלית - - -

לא ברור שצריך.

זה מאד מאוד חשוב. הפלטפורמה של יום האחדות - - -

מעניין אותי איזה משרד אמר שיש יותר מדי ימים בלוח, כי עובדה, אתמול הצלחנו להעביר הצעת חוק שנולדה לא לפני הרבה זמן וגמרנו אותה בקריאה שניה ושלישית. כשרוצים, אמר זאת האדם שקדם לי לא בהרבה שנים, "אם רוצים אין זו אגדה".

יעקב, השאלה היא מי יהיה. כשאתה מעביר על יום הדרוזים, אתה יודע איזה קהל אתה מקבל את הבוחרים שלו, יום האחדות הוא לא מספיק אטרקטיבי, הוא לא מביא לך קולות.

אני רוצה להאמין ששרי הממשלה שהתנגדו הם לא - - -

אני אשמח בסוף הישיבה ללוות אותך למשרד ולספר לך.

אני אקח את הנתונים, תודה. אנחנו נעבור מימין לשמאל כשמשרד החינוך יתכבד לסוף כדי שיתייחס בסוף. מישהו רוצה להתייחס סביב השולחן? בבקשה, גבירתי. משרד החינוך בסוף. בבקשה.

נורית דוידי, תושבת שדרות, ראש תחום חינוך ברשת אמי"ת - - -

דוידי?

אשתו של?

גם.

אשת ראש העיר.

ניסתה להימנע.

היא לא יכולה. דוידי, היא לא יכולה להעלים.

גברת שדרות, האישה הראשונה של שדרות.

רשת אמי"ת מייצגת את הנושא של חיבורים – חברה ישראלית. זה ארבע שנים הרשת יצאה לכל מיני מיזמי חיבורים ואודות ל"גשר", עם מיזם של יום שבת ועוד מפעלים, אנחנו זוכים לקיים מפגשים משמעותיים. הרשת מונה למעלה ממאה בתי ספר וכולם מקיימים עם כל המגזרים.

אתמול היה אצלי בישיבה מנכ"ל הרשת.

ד"ר אמנון אלדר. הרשת מונה בתי ספר ממלכתיים וגם ממלכתיים דתיים ואני רוצה לומר, שאחרי ארבע שנים שאנחנו מקיימים מפגשים, יש משהו יפה בדיונים ואני בעד, אני רק קוראת למשרד החינוך לתת לנו עוד סיוע ופלטפורמות לקיים מיזמים משותפים. אמר בוגר רשת אמי"ת, זכרונו לברכה, הדר גולדין, שבמפגשים הוא היה רואה כל אחד שמסתגר בעמדתו. הוא בא ואומר: הבנתי, הבנתי, הבנתי, אני יודע מי אני ואתה תדע מי אני, אני אשמע ממך אבל אתה תדע מי אני וחזרתי עם זהות יותר ברורה מי אני.

אבל במיזמים משותפים שיושבים יחד ובונים משהו, יצירה משותפת, אנחנו צריכים פה פלטפורמה. אני חושבת שזה משרד החינוך שצריך לייצר בקרב מוסדות החינוך את הבסיס. מסעות משותפים, מסע ישראלי, חברה ישראלית, זה הסיפור של כולנו. מסע ישראלי, שהוא אחד המיזמים הגדולים והיפים, צריך לצאת בצורה שהיא משותפת, שהיא יחד יוצרת. אם נייצר יחד משהו בדרך יקרה לנו משהו ונבין את השיתופיות בינינו אבל אם כל היום נדבר במעגלים, שהם בסדר, על ניהול מחלוקות בחברה הישראלית, יש עכשיו מיזם של מרכז קטיף, מרכז רבין וההורים של שירה בנקי, מקסים. אם אנחנו לא יודעים עדיין לעשות שלום, לפחות נדע לנהל מחלוקת. אנחנו גם לא יודעים לנהל מחלוקות ולייצר שיח שכזה. לכן אני קוראת פה, בבמה הזאת, רשת אמי"ת שהיא יוצאת להרבה חיבורים, למעלה מ-90% של בתי הספר שלנו מקיימים את המפגשים הללו, אני אומרת - - -

אפשר דוגמה של מפגשים, איך? מה?

אנחנו יושבים ומייצרים מעגלים משותפים. למשל, אנחנו ממלאים דף פייסבוק משותף, ספר לי איך יום הששי שלך אבל אני ממלאה את זה על החבר והוא ממלא עליי ואנחנו קוראים אחד על השני - - -

בתוך הרשת, לא יוצאים מהרשת.

לא, לא. אנחנו נפגשים עם עוד - - -

יוצאים מהרשת?

עם כל הרשתות, בהחלט. היום יגיעו לכאן בתי ספר מאמי"ת גוש דן. הם קיימו ששה מפגשים עם המגזר הערבי ואנחנו מנסים לא רק להציג את עצמנו אלא גם להבין אחד את השני. ולכן אני אומרת, רק שיחות לא יעזרו. אנחנו צריכים לצאת למיזמים משותפים וקיימות במשרד החינוך פלטפורמות רבות, רק בואו נעשה את זה יחד.

מועצת ארגוני הנוער, שלומי קסטרו.

אני שלומי קסטרו, מנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער. עשרים ושניים ארגוני נוער מכלל ההחברה הישראלית, ערבים, חרדים, יהודים, גוונים בתוך החרדיות - - -

אתה יודע, עוד לא זכיתי, בשלש שנים פלוס שאני כאן בוועדה, שיבוא לדיונים, לדוגמה, מנכ"ל תנועת נוער מסוימת. אחד הגיע בגלל הטרדות מיניות, קראנו לא לפה בהבאה, אבל למה? אני מציין את זה לשבח שאתה מגיע. אני לא נוזף באלה שבכיתה על אלה שאיחרו לכיתה.

תודה ואני חושב שהם עושים עבודה נפלאה - - -

גם אני חושב, מה הקשר?

מבחינתנו, כל סוגיית החיים המשותפים נמצאת על סדר היום והאתגר הגדול, אגב, שאנחנו פוגשים, הוא הסיפור דווקא של ההורים. צריך לומר שהנוער, כשאתה פוגש אותו ואתה מזמין אותו ומזמן אותו למפגשים, אז אתה פוגש פתיחות מאד גדולה לבוא ולעשות את זה וזה מדהים. אני חושב שיש לנו אתגר גדול מאד עם ההורים ואנחנו עושים בדבר הזה.

הדבר השני שאני רוצה להגיד, הוא על החינוך הבלתי פורמאלי. אילן פתח ואמר שהזרמים ובאמת הם מופרדים וכול'. למרות שנעשים מאמצים בתוך בתי הספר, אני חושב שהמרחב של החינוך הבלתי פורמאלי שאנחנו פועלים בו, תנועות הנוער פועלות בו, ארגוני הנוער פועלים בו, הוא המרחב שבו אפשר יחסית בקלות, לייצר מפגשים, חיים משותפים, מפגשים שמקדמים שיח, מחלוקת בין מקומות שונים. ולכן אני חושב שכדאי שגם המדינה והמשרד – ואנחנו נתכנס כאן ב-12 ביוני לדיון כאן, תכיר בחינוך הבלתי פורמאלי כמרחב הרבה יותר חשוב ותנהל אותו בצורה הרבה יותר מקצועית מאיך שזה מתנהל היום, באופן חובבני בעינינו.

הדבר השלישי, אני פונה לכבוד היו"ר כי הוא יושב כאן ורואה הרבה דברים. אני חושב שצריך לשים לב למקומות שבהם המדינה ויש לה כוח עצום, עושה הפרד ומשול. יכול להיות בתקנות, יכול להיות בחלוקת משאבים או דברים, שאותנו בשטח, זה פוגש אותנו באתגרים מאד מאוד גדולים.

אתה מדבר בסיסמאות. גם בהערה הקודמת. אני אחזור להערה הקודמת. אני לא יודע אם אתה היית רוצה שהמדינה תנהל את החינוך הבלתי פורמאלי.

לא.

תן לי, אני אסביר. אנחנו לפעמים רוצים לשפר משהו, המדינה תומכת או בתקנה תקציבית או בסעיף תמיכות, בארגוני הנוער וטוב שכך והמגמה בעלייה. אנחנו מייחסים חשיבות לערך המוסף של תנועות הנוער וארגוני הנוער. אין ספק, יש להם תרומה ואנחנו באמת מצפים מהם הפוך, לא לעבוד בתבנית של המשרד, לעבוד מחוץ לקופסה. צרכי ההחברה הישראלית, האתגרים של ההחברה הישראלית, ברגע שתיכנס לזה שמדינה תנהל אתכם, אתה תיכנס לתוך תבנית. תחשבו, אני לא מגבש עמדות ועכשיו, כשאתה אומר לי הפרד ומשול, תסביר לי מה אתה אומר.

החלק הראשון אני מסכים אתך. אולי המילה הנכונה היא מעורבות. רק לציין, זה אמנם יום חגיגי אבל 1.4% בלבד מתקציב משרד החינוך נמצא בחינוך הבלתי פורמאלי. זאת אומרת, גם בסוגיה הזאת צריך לעשות איזשהו מהלך.

זו אמירה שהיא, לא מצאנו כלום.

אוקיי, סבבה.

אתה יכול לבוא לומר, אני חושב שהמדינה לא משקיעה למרות הגידול והעלייה, המדינה צריכה להשקיע יותר בחינוך הבלתי פורמאלי.

גם 1.4% הם 60 מיליארד, זה המון כסף.

לכן אמרתי לו, זה לא נכון לבחון את זה כך, בבקשה.

אני אגיד את הדבר השני. אני חושב שבאמת יש פה יום חגיגי סביב הדבר הזה, אבל יש מקומות שבהם המדינה עושה הפרד ומשול וזה משית עלינו בסוף, על גופי החברה האזרחית, על האוכלוסיות שאתן אנחנו עובדים, זה משית אתגרים מאד גדולים, שבסוף אתה צריך לעשות את המפגשים בין האנשים ולדבר אתם והכול טוב אבל מסתכלים רגע למעלה ואומרים: כן, אבל.

אתם לא תנועת נוער, אתם ארגון נוער. זה הפרד ומשול. בוא נגיד, זה מועדון האליטיסטים, תן לי, אני אומַר מה שאני יכול. אני חופשי, עליי אף אחד לא בא, אף אחד לא מאיים, גם כשמאיימים עליי אני נהיה יותר קיצוני, זו תכונה כזו. יש חיה שהולכת להתאבדות שלה, זה אני, זה ידוע, זה הערך המוסף היחיד שיש לי.

אחד מהם.

אז מה אני אומר? המדינה צריכה להתעורר ולהתעשת. התרחשו כאן דברים במדינה, גם בתחום האקדמיה זה נכון ויש את המועדון האקסקלוסיבי של האוניברסיטאות במחקר, יש את המכללות שהוכיחו את עצמן גם בתחום המחקר אבל נותנים להן טיפין טיפין, במקום לפתוח ולתת העצמה. כמובן, הכול תוך כדי הבטחת הרמה והבטחת המצוינות, גם בקטע של תנועות הנוער וארגוני הנוער. ארגוני הנוער קמו כי אי אפשר כבר לפתוח תנועות נוער ונתקעים בכל מיני התנסחויות פרוצדוראליות.

אני חושב שכן צריך, המדינה צריכה לבוא לומר בגדול, מהו מבחינתה ארגון נוער או תנועת נוער, אני חושב שצריך להוריד את ההגדרות, לעשות את זה אחד, להפוך את זה לאחד, שיהיו עשרים איש, שלושים ארבעים וחמישים וששים – שיהיו. המקנא אתה לי? מי ייתן "וכל עם ה' מבין", כולם צריכים לעשות, זה מפרה תחרות, זה מפרה.

אני מלווה ואני יודע מה קורה, זה חשוב וכל אחד בייחודיות שלו וביצירתיות שלו ועושים מיקס כזה. אם יהיו מפגשים, אז זה בכלל וואוו, מה שזה ייתן פה בחברה הישראלית. הגיע הזמן שהמדינה תתווה בגדול את הכיוון של החינוך הבלתי פורמאלי, לתקצב אותו בקריטריונים אחידים. זו הסיבה שכשהערתי, שלא הערתי סתם, לא לחינם, אלא למה שהם יבואו פה, הם מצ'ופרים ומתוקצבים אז למה שהם יבואו לפה? להגיד לך כמה משתכר מנכ"ל תנועת נוער מסוימת? למה שיבוא? כי הוא מוגן, יש לו את המשרד שמגן עליו, במקום לפתוח את השורות, להפסיק עם ההגדרה שבין תנועות נוער לארגוני נוער. החינוך הבלתי פורמאלי כבר קבע את שביתתו במערכת החינוך הישראלית, יש לו את הערך המוסף שלו, יש את התרומה, צריך לשדד מערכות, לפתוח הכול מחדש, לתת איזו דחיפה קדימה. אני מבין את הקשיים, אתה לא נוגע עם ההפרד ומשול אבל זה מה שאני מדבר עליו בגדול, כנ"ל גם במחקר. מה לעשות, לא כולם פתוחים ואמיצים, יש כאלה שחיים מחרדות, יש כאלה שגיבשו, הפכו את זה לעדה, השני למקצוע ואחד מתפרנס מחרדות וחששות. בבקשה, זאב גולדבלט.

פורום ועדי ההורים היישוביים. הכרת האחר וכיבוד האחר זה צו אנושי וכמי שפעל ופועל גם היום לביסוס נציגות הורים יציגה לכלל הורי ישראל, מכל המגזרים, הדתות, הפריסה הגיאוגרפית, הרמה הסוציואקונומית או רמת ההשכלה, נושא זה, מן הסתם, הוא נר לרגלינו. לכן אנחנו מכילים בפורום ועדי ההורים היישוביים את כולם; יהודים, מוסלמים, דרוזים, נוצרים, עשירונים עליונים, מעמד ביניים, עשירונים תחתונים, מגבול הצפון ועד אילת. מפרופסורים ועד חסרי השכלה הפועלים למתן הזדמנות טובה יותר לילדיהם. המטרה של כולנו היא לשפר את מערכת החינוך ולבטל את המכשלות המונעות שוויון הזדמנויות בחינוך, כמו למשל במה שהולך להיות נדון בעוד חצי שעה – תשלומי ההורים. אנחנו מאמינים שההורה הוא גם המחנך או מחנך העל של ילדיו ולכן, עלינו ההורים לשמש דוגמה לנוער. וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בפורום. תודה.

יובל, תציג את עצמך.

יובל חלביה, יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. ציפיתי ליותר אנשים, האמת, כי זה נושא שהוא באמת - - -

תארגן מריבה – יבואו הרבה אנשים.

אני אומר את זה כאמירה. כשאני היום בשנה האחרונה הסתובבתי וראיתי בני נוער ואני שומע מתוך מועצות, עלה לי איזשהו ניצוץ. אני חייב לציין שאני יוצא עוד פחות מחודש לחיים האזרחיים ואני יוצא עם תקווה מאד מאוד גדולה. תקווה מאד מאוד גדולה כי אני רואה את הכוח שיש לנוער היום, כי הנוער עושה את השינוי הזה, הנוער חותר לשינוי הזה. כשאני מסתכל היום על לבוא בתלונות על הנוער ככה והנוער ככה, אחד הדברים שהכי מכעיסים אותי, כל מי שאומר לי אני אומר לו: קח, תסתכל בפייסבוק, תראה איך עולם המבוגרים, זה שמנסה פה להטיף לנו, תראה איך הוא מתנהל ואיך הוא מתנהג וגם איך הוא מגיב למחלוקות כאלו ואחרות - - -

בוא אני אגיד לך, בשביל האיזון, כמו שאומרים בביקורת ובאים "הנוער של היום" אני אומר: רבותי, אל תעשו הכללה. גם כשאתה עושה למבוגרים אל תעשה.

אני אתן דוגמה מתוך עולם מועצות התלמידים והנוער. שנה שעברה הרי איחדו את מפות החברה הערבית עם המחוזות הגיאוגרפיים ואחד הדברים שאני רואה היום, שנה אחרי, זה המפגשים שנוצרו בין בני הנוער מן המחוזות הגיאוגרפיים הרגילים, רשויות גם, לבין הערביות. אתה רואה את האיחוד שנוצר שם, שהוא איחוד מאד מאוד יפה ומאד מעצים. ישב בן נוער מהחברה הערבית, מוסלמי ואמר: אני רוצה לשרת את המדינה, אני לא יכול לשרת את המדינה. יושב לידו נער דתי ואתה יודע, מתחיל השיח סביב הנושא הזה של תרומה למדינה ואיך אני תורם למדינה, גם איך אני תורם לכפר שלי. אחד תורם לכפר, אחד תורם לעיר, אחד תורם למדינה עצמה, כל אחד בדרך שלו. מבחינת העניין הזה אני מאמין שהשינוי שאנחנו מדברים עליו מבחינת האחדות, הוא לא יבוא לא בשנה הזאת ולא בשנתיים הקרובות אלא הוא יבוא כשבני הנוער יהיו עולם המבוגרים, אני מאד בטוח בזה. והדבר שנורא חורה לי במיוחד, הוא שיש המון - - -

אתה יודע, שמעתי את הנאום הזה כשאני הייתי נער ואני עכשיו בעולם המבוגרים ועוד לא הגיע. אתה אופטימי אבל בסדר.

מקלקלים אותם בדרך, עד שהם נהיים מבוגרים אנחנו מקלקלים אותם.

הנושא שנורא חורה לי זה כמות הארגונים וכמות העמותות שפועלים לכל הנושא של שלום ואחדות. יש מיליונים כאלה. השאלה היא מה מאחד אותם, מה מאגד אותם וזה תקף לכל נושא שאני פורט לפעמים, אבל מה מאגד אותם, כי אתם יודעים, כמו שהארגון האחד עובד הארגון השני לא עובד כך ואז אתה יוצר איזשהו בלבול אצלנו, גם כנוער. זה דבר שאני חייב להעלות - - -

רגע, אני מנסה לרדת לסוף דעתך. לו יצוין שבבית הספר שאתה למדת בו, היה פעיל ארגון נוער אחד או תנועת נוער אחת, זה היה נראה לך סביר?

לא, לא כתנועת נוער - - -

הרי לא כולם חושבים אותו דבר, לא כל אחד מעניין אותו, כל אחד רוצה לתחום, לתרום או לפעול עם אג'נדה אחרת או עם כיוון ערכי אחר.

תראה, אני לא מדבר מבחינת - - -

אני שואל - - -

אני לא מדבר מבחינת אג'נדה, אני מדבר על קווים כלליים, קווים מנחים שאם אני עכשיו מחנך למשהו דרך ארגון התנועה שלי, לאו דווקא ארגוני תנועת נוער, דווקא יותר העמותות שפועלות, אבל ברגע שאין לי קו כללי, קו מנחה, אז מגיע מישהו לבית ספר, עושה איזושהי פעילות עם דתיים וחילוניים, ואז מגיע עוד אחד שזה גם עם דתיים חילוניים אבל כאן זה שונה לגמרי. איפה הדבר שמאחד אותנו? איפה הקו המנחה הזה?

אמרתי שהגיע הזמן שמשרד החינוך יתווה את הכיוון, את הכיוון, לומר: אתם רוצים תמיכה – אין בעיה, אני רוצה לפחות בפול הערכי, אני דורש מכם א', ב', שהאחדות תהיה משהו מוביל. מספר פרמטרים מובילים, שהם האתגר של ההחברה הישראלית. לתת לי חינוך, אני מצפה שמערכת החינוך תחנך אותי. החינוך הבלתי פורמאלי – אני מצפה ממנו שייתן לי משהו שאיך אומרים, אחי-סמך למעגל או צמוד אליו או סמוך למערכת החינוך, שייתן את הערך המוסף, הערכי, האתגר של ההחברה הישראלית. אתה יודע מה, אפילו החזון של בני הנוער, העתידי, משהו - - -

אני רק אגיד לך, שב-27 ביוני שזה ממש בימים הקרובים, עומד לצאת חזון הנוער לשנת המאה של המדינה, פלטפורמה ענקית שהולכת לתת לכל תלמיד ותלמידה במדינת ישראל. וההשקה וההכרזה שלו תהיה ב-27 ביוני, בכל התחומים. מנהיגות, חינוך, בריאות, כלכלה, ביטחון, כל הדברים האלה ואני חייב לציין שאתם תראו דווקא מתוך שיח החזון, שהנוער חושב אחרת, רוצה שינוי. וברגע שאנחנו נחתור כולנו ביחד, גם כל המבוגרים, בצורה הרבה יותר חזקה, עם כללים הרבה יותר ברורים, איך אנחנו עושים את זה, אנחנו לא ניצור את הבלבול הזה גם אצלנו כבני נוער וגם לא את הבלבול בהחברה הישראלית.

אנחנו צריכים לחשוב כולנו ביחד, כל ההחברה הישראלית, איך אנחנו הופכים את ההסברה הזו, שלא תהיה "אל תכתבו את זה ואל תעשו את זה" אלא בוא נראה בפועל בשטח, נעלה את זה למודעות הציבורית ואז אתה יוצא מאיזושהי נקודת מבט - - -

אני לא אומר: אל תכתבו את זה. גם תלוי איך אתה כותב, איך אתה מביע, הדרך. יהודה גליק, אפילו לפני כן, את הזכרת, גברת דוידי, את המסע הישראלי. המסע הישראלי הוא אחת היצירות היפות, שמערכת החינוך אימצה. חלק, לא כל בתי הספר מאמצים את המסע הישראלי. אני אומר משיחות עם בני נוער, צָיין לי בשנתיים האחרונות משהו שהרגשת שהלבֵנה זזה אצלך, שאתה א', ב', ג' ד', ה' וחלק גדול הצביעו, ברמה האישית, שהמסע הישראלי עשה להם את השינוי. נכון, זה התמסחר קצת, נכון שיש כמה מסעות ישראלים אבל אם אני הייתי קורא קריאה פה, למשרד החינוך, ביום הזה, זה באמת לראות איך מסע ישראלי הופך להיות משהו build בפעילות של בית הספר, לקראת הוצאת הילדים לאזרחות, לקראת כל הבוגרים של מערכת החינוך, זה אחד הדברים. גם פעולות שעושים ארגוני הנוער ותנועות הנוער, יציאות כאלו, גיחות עם משמעות, לא גיחות סתם, גיחות עם משמעות, אני תמיד התקוממתי כשהיו באים אליי: תתקצב אותנו ללכלך את הסניף בצבע. הייתי שונא את זה, הייתי מתעצבן, איזה היגיון יש בזה? הייתי מתפוצץ מזה. חודש אחרי כן תבואו: צריך לצבוע. משהו משמעותי, גיחות משמעותיות שמביאות את הוואוו הזה, את השינוי שכל אחד לוקח אתו. כולנו יודעים על מה אנחנו מדברים, רק צריך לעשות את זה. ענת, לפני כן גליק, אני אתן לך. חבר הכנסת גליק.

אדוני היושב ראש. קודם כל, אהבתי, אתה נתת דוגמה - - -

לא מאמין לך, אתה אוהב לכולם. יכול להיות שזה - - -

אהבתי, אתה נותן דוגמה. אני ראיתי שבאו והציעו לך מה לשתות, שחור או לבן, אמרת: יש פה אחדות, יהיה גם וגם. זה יושב ראש ועדה שלא רק מדבר, הוא גם מבין.

הוא מדבר על מתוק כל הזמן והוא כעס למה לקחתי סודה. הוא ציפה שהכול יהיה מתוק. בבקשה.

לפני כחודש וחצי כולנו היינו עדים לנאום במעמד פרס ישראל, של גברת מרים פרץ.

נאום מדהים.

ואני שמתי לב, לא רק הנאום - - -

מרים פרץ היתה באר-שבעית והדובר גם באר-שבעי לשעבר והיושב ראש של הוועדה גם באר-שבעי. חצי שולחן, הנה, תראה כמה אצבעות.

מחר בערב אני נואם - - -

גם אלון דוידי - - -

השאלה היא לא מי נולד איפה אלא מי נשאר לגור שם.

נכון, אתה צודק. מי שנשאר בנגב אני מצדיע לו.

היא גרה בגבעת זאב, זה לא פחות חשוב.

כל מקום חשוב, מדן ועד אילת.

בכל אופן, מה שרציתי לומר הוא לא על הנאום, רציתי דווקא לומר על התגובה בקהל. הרגשת פתאום חשמל, שכל הקהל קם על הרגליים ומוחא כפיים והרגשת שנאמרו פה מים צוננים לנפש עייפה וצמאה.

היה שם חיבוק במה, הייתי שם במעמד, חיבוק של שני ג'ינג'ים משני קצוות, מרים פרץ וגרוסמן. והדובר שלנו גם ג'ינג'י, תכונות טובות.

אני רוצה לומר שהבנתי כמה שהציבור צמא למסרים האלה. ומה היא אמרה? היא בסך הכול אמרה שאנחנו כולנו פאזל אחד שלם ואי אפשר בלי אחד החלקים, אני לא מוכנה לוותר על אף חלק מהפאזל. זה מה שהיא אמרה. היא אמרה: אני לא מוכנה לוותר על אף חלק מהפאזל הזה. הנאום הזה יושב אצלי, יושב אצלי. בתנ"ך יש לנו מחלוקת בין בבל לירושלים. בבל היא עיר שכולם אותה שפה, אותה דעה פוליטית ואותו מבנה וירושלים היא עיר של שלום, שיש בה ריבוי גוונים. יכול להיות שאם לא נצליח להעביר את הנושא של יום האחדות, אז לפחות שיום ירושלים יהיה יום האחדות אבל לפחות איזשהו רעיון.

בכל מקרה, הנושא הזה, הצבור צמא לו. אני לא מכניס בו פסימיות כיוון שאין לי ספק שהשיח היום, כמה שיש לי בעיה עם השיח היום, התקדמנו הרבה מאד מאז ואני חושב שהיום יש הרבה יותר יכולת הכלה. ולכן, החשיבות של יום אחדות, החשיבות של להרגיל את הצבור, כל הזמן, להקשיב, לשמוע. כמו שאמרתְ ממש כל כך יפה, תמיד אמרתי שאחד הכישלונות הכי גדולים של מדינת ישראל זה מילואים. הרי למה באים למילואים, כדי לשכנע אחד את השני בדעה הפוליטית. עוד לא זוכר פעם אחת שהלכתי הביתה ממילואים ואחד אמר: תשמע, השתכנעתי ואני עובר לצד - - -

אני מכיר מילואימניקים שהיו אומרים: "אני באתי לנוח מהאישה".

רוב האנשים באים למילואים כדי לשכנע אחד את השני בצד הפוליטי, בסוף אף אחד לא שיכנע אז בזבזנו כל כך הרבה ימי מילואים, כי אם אתה בא כדי להגיד: וואיי, ראית איך נתתי לו, איך הכנסתי לו, איך אמרתי את הדברים האלה, איך נתתי לו מכה, עזוב, זה לא הדיבור, אם באת כדי להראות איך אתה יודע לשכנע את האחר, לכן, כמו שאת אמרת וכמו שנאמר פה, זו חוויה משותפת. לכן, באמת, יושבות פה המקסימות האלו, נשים עושות שלום, אני אוהב אתכן, שולח לכן חיבוק גדול. השבוע גם ישבתי בישוב יובלים בצפון, קמה שם בחורה אחת ואמרה: תשמעו, עד שלא הפגישו אותי עם הערבים שגרים פה או עם החרדים שגרים שם, זה לא היה אותו דבר.

לכן אני מחזק את כל הפועלים והפעילים שמקרבים ומפגישים ומארגנים פעילויות יחד, ולבי, שבעזרת השם נמשיך לעשות את הדבר הזה. ידידי, יושב ראש מועצת התלמידים, זה טוב שיש לך מרץ שהכול ישתנה ביום אחד אבל תאמין לי, דברים משתנים ובעזרת השם עוד ימשיכו להשתנות, וגם כשזה בא מלמטה, לא צריך תמיד הקצבה מלמעלה, דווקא העובדה שזה בא מהצבור, זה הדבר הכי - - -

תודה. ענת, רצית להוסיף?

אני לא יודעת אם זה צוין פה כי איחרתי קצת ובעצם, היום זה ט"ו סיוון, ארבע שנים לזכר הנערים. המשפחות לא יכלו להגיע, זה היעילות של הכנסת לקבוע את יום האחדות הרשמי בכנסת כיום הזה. אני רוצה להגיד, כמי שמלווה את המשפחות, אמירות כמו של רחלי, ש"אני לא צריכה שתזכרו מי היו הבנים שלנו, אני צריכה שתזכרו מי היינו באותם ימים", או איריס יפרח, שהיא אומרת שעד אותו אירוע היא לא הכירה את ההחברה הישראלית ואיך ההחברה הישראלית נכנסה אליה הביתה, זה משהו שפותח אצלה כל כך הרבה דברים.

יום האחדות, ככה, בשנים הראשונות, היה משהו מאד מאוד מסיבי, משהו מאד גדול, כמו לידה מהירה, והיום הוא עדיין כזה, אבל אנחנו צריכים להבטיח שהוא יהיה יציב. לכן אני מחזקת את אילן במה שהוא אמר על החוק, אנחנו חייבים את החוק הזה, הוא חשוב, זו אמירה חשובה שיוצאת מבית המחוקקים שיהיה יום כזה בלוח השנה. אנחנו רואים יותר ויותר דוגמאות כמה יום כזה, אנחנו בעצם קוראים לפגוש את השונה ממך, לצאת מאזור הנוחות שלך. אנחנו כבר הוכחנו לעצמנו שאנחנו יודעים לצאת מאזור הנוחות שלנו ואני רק אספר כמה דוגמאות. לפני כמה שבועות, בשם יום האחדות, התנהל טורניר כדורגל בישוב קרני שומרון, שאנחנו יודעים איפה זה על המפה, שאירחו את הכפרים הערבים סביבם, יחד עם עוד ישובים יהודיים ואתם רק יכולים להבין כמה צעד כזה הוא משמעותי בשביל שני הצדדים. מרוב שהיה שם מוצלח, הם הולכים להמשיך שנתי, כתהליך מפגשים, סביב משחק ושיח. והם יושבים שם ואומרים כמה הדבר הזה משנה את החיים.

תודה. לסיכום.

רק לסיכום, שוב, לחזק את החוק. שוב, אני אגש אליך בסוף, אנחנו חייבים לראות איך זה יכול להתקדם. אני רוצה להודות לכולם ולהגיד שבאתר שלנו יש מפת אירועים, אפשר - - - כל מקום בארץ, פחות או יותר מתקיים, אנחנו מדברים על קרוב לארבע מאות אירועים שמתקיימים ברחבי הארץ. ויש לנו פה רעיונות מה ניתן לעשות. תודה רבה גם בשם המשפחות.

אילן, אתה רוצה להוסיף משהו או משרד החינוך?

אני רוצה להוסיף משהו. אני רוצה לנגוע במשהו שלא דיברנו עליו וזה הסיפור של מפגשים עם חרדים. אם אתה מדבר על מפגשים מכוננים או משפיעים - - -

עד עכשיו, המפגשים היחידים שהיו לי הם בצומת עם ההפגנות או שהפגינו ליד הבית שלי.

אני יכול להגיד לך שב"גשר" אבל זה לא רק אנחנו, להביא קבוצות למפגשים עם חרדים, זה אחד הדברים. אני חושב שגם המגזר החרדי צריך לעבור שינוי בנכונות שלו להיפגש ולהיפתח ולארח. יש, בחלק מבתי הספר, קוראים לזה שבת חרדים. הולכים לירושלים או לבני ברק ועושים שבת כזאת. זו חוויה שמשאירה רושם, שמשנה תפיסה. צריך גם למצוא את אותם מקומות שהחרדים יבואו.

תספר לי כשזה יקרה, בסדר?

לא, אבל שחלילה, נבקש שתקפידו שלא חלילה יקרה שהבנים ישבו קדימה והבנות אחורה, כזו דבר אני לא יכול לסבול, כזאת שערורייה.

זה יום האחדות.

שלא מרשים שזה יהיה בכלל.

הנה, יהודה, התנהגת למופת כל הישיבה, אל תקלקל.

לא ציפית שזה יקרה עד הסוף, באמת.

אתה יודע שיש לי ציפיות. טוב, משרד החינוך.

שלום, שמי יעל קוטון, אני ממינהל חברה ונוער, משרד החינוך. קודמיי ציינו ואמרו את החשיבות של יום האחדות - - -

רגע, את הממונה הארצית?

כן.

על?

על מנהיגות צעירה.

את בִּמקום?

אני החלפתי את שושי שפיגל, שהיא מובילה את הנושא, יחד עם דנה פרידמן מהמטה לחיים משותפים, אני מחליפה אותה. בכל אופן, האנשים המלומדים והמכובדים הציגו מאד יפה את החשיבות של העיסוק בנושא האחדות. אני אתחיל מזה שמשרד החינוך שותף ליום האחדות מזה ארבע שנים, מאז שהיום הזה יצא לאור, יחד עם "גשר", יחד עם המשרד לשוויון חברתי ועוד גופים חשובים ששותפים.

לקראת יום האחדות, משרד החינוך, גם, ביחד עם השותפים הרבים, הוציא ערכות של פעילות לכלל גילאי בתי הספר ולחינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי. אנחנו רואים את יום האחדות כיום חשוב ביותר אבל כיום שיא שמסכם את הפעילות לאורך כל השנה. יום האחדות לא יכול לעמוד בפני עצמו אלא חייב להיות חלק מתהליך שקורה לאורך כל השנה ואת התהליך הזה אנחנו מנסים להעמיק ולהרחיב, במעגלים רבים. דובר כאן על התקנה, תקנת מפגשים, יש גם תקציבים של שעות ותקציבים לבתי ספר, אם אלה בתי ספר תאומים, אם זה דבר חדש שיצא השנה ודיברתם קודם על מסעות ואופק ישראלי, אבל בכל אופן, משרד החינוך רואה בנושא של קיום מפגשים בחברה הישראלית כדי לגשר על הפערים כדבר חשוב במעלה. אני יודעת, יכול להיות שאנחנו צריכים להקצות לזה עוד ועוד תקציבים - - -

אני אעזור לך, בסיכום אני אעזור לך.

אבל הדבר נמצא בהחלט על סדר היום עם הרבה מאד תכניות והרבה מאד עשייה. גם העשייה שכאן נתנו לה דוגמאות, היא חלק מהעשייה של משרד החינוך, גם בארגוני הנוער, תנועות הנוער, רשויות מקומיות, בתי ספר וצוותי חינוך, אפרופו - - -

תודה, תודה ובהצלחה.

בהצלחה במשך - - -

אתן לך לייצג את כל הנשים בכחול בדקה.

מה שרציתי לומר, קודם כל לברך, כי זה נראה לי נפלא לעשות יום כזה ולא ברור לי עד היום, שכחברה כל כך מגוונת ומורכבת לא עשינו. חשוב לזכור, אני הייתי שמה את הפוקוס על היום הזה כיום חג אזרחי. יש לנו המון חגים ולמה אני מדגישה אזרחי, כי צויינו כאן כל מיני דברים שקשורים לנו כיהודים, אמנם אמרנו ככה ב- 'וִישׁ', דרוזים, ערבים וכו' אבל עלינו לזכור שערבים הם לא תחת הכיפה הזאת, שאנחנו יהודים ומה שמאחד אותנו זה היותנו יהודים. שם הייתי מצפה ליותר פוקוס, בנושא של מפגשים, בנושא של קירוב לבבות. זה נראה לי מאד חשוב, גם במסע ישראלי שהייתי בו אין מספיק למגזר הערבי חשיפה.

תודה. איתן, אני ממש מסכם, לא יהיו דוברים נוספים ביום האחדות, כי סיכמתי כבר. בוא, אני גם בן אדם, זה דיון רביעי.

אדוני היושב ראש, אני רוצה קודם כל לברך על היום אבל אני רוצה בכל זאת אולי לקלקל את המסיבה. דווקא מהבית הזה לא יוצאת רוח של אחדות, על בסיס האירועים בחוקים. ואני רוצה לומר גם, משרד החינוך, הוא יכול ביום לדבר על אחדות ובערב הוא עושה פַּלגנות. ואני רוצה לומר לך שהיה לו נאום מבריק בפרס ישראל, חמש פעמים הוא אמר: אנחנו משפחה אחת, כשהוא יוצא החוצה – הוא מפלג. אמרתי מעל דוכן הכנסת לפני מספר ימים, שאי אפשר בבוקר או ביום לפלג את העם בדברים הזויים ובלילה לגייס אותו למילואים, מה שהיה לפני מספר שבועות כשגייסו למילואים. אין גיוס על בסיס פלגנות. שום דבר לא יכול לכפר על ההתנהגות של הכנסת והממשלה. היא בדיוק הפוך עושה. לכן שום יום פה לא יועיל. ומשרד החינוך לא יכול להתחפש, משרד החינוך הוא שר החינוך. ושר חינוך מוביל פילוג ולא - - -

איתן, תודה, גם דעה כזו נשמעה.

צריך לשנות את ההתנהלות הזאת.

אוקיי, תודה. הוועדה מודה ליו"ר הכנסת על יוזמתו לציון יום האחדות בכנסת. הוועדה מודה למשפחות היקרות, לתנועת "גשר – מפעלים חינוכיים" על הובלת מיזמי האחדות.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לקחת את אותה אווירת אחדות, אווירת ההזדהות וההכלה לאותם ימים של האסון של המשפחות, ולהחדיר אותה כחלק מתכנית הלמודים של מערכת החינוך והחינוך הבלתי פורמאלי.

הוועדה קוראת למשרד התרבות לאמץ ולתמוך בהצעת החוק יום האחדות, של חברת הכנסת מירב בן ארי. הוועדה קוראת למשרד החינוך להגדיל את התקציב המיועד למפגשים בין חלקי החברה הישראלית. הוועדה תעקוב אחרי יישום המלצות הדיון הזה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:55.