פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים
הכנסת
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
05/06/2018
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 635
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ"ג בסיון התשע"ח (05 ביוני 2018), שעה 9:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 05/06/2018
חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח-2018
פרוטוקול
הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018.
רחלי אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך
דודי מזרחי - מנהל אגף תקציבים, משרד החינוך
מירי נבון - מ"מ מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך
אילן שי - עו"ד, משרד החינוך
דניאל לורברבוים - רפרנט חינוך באג"ת, משרד האוצר
רוא קודסי - עו"ד בלשכה המשפטית, משרד האוצר
אדוארד וויס - סגן יועמ"ש, משרד הרווחה
אמיתי שוחט - מנהל תחום שילוב בחינוך, משרד המשפטים
דן אורן - ראש אשכול חברתי, משרד המשפטים
הדס אגמון - עו"ד, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים
רות יצקן - חברת הנהלת, איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות המקומיות
אבי ביתן - חבר הנהלה, איגוד מנהלי מחלקות חינוך
עמוס תמם - חבר, איגוד מנהלי מחלקות חינוך
יערה קדוש - הסתדרות המורים
אורנה שלי - הסתדרות המורים
יפה בן דויד - מזכ"לית, הסתדרות המורים
אביבית אהרונוף - מת"ל, ועדה לזכויות הילד
אלונה אייזנברג - דוברת, "בזכות"
אורה חכם - יו"ר, הפורום הציבורי לשוויון הזדמנויות בחינוך
רקפת לוין גונן - עו"ס ומנחה התנהגותית
ליאת אברהמי - המרכז הישראלי ללימודי חירשות
מיטל בסון - מנהלת ארגון ההורים הירושלמי, ארגון ההורים הארצי
שירה קליין - הורה, ארגון ההורים הארצי
הדס ארנון-שרעבי - עו"ד אגף קידום זכויות, אלו"ט
ולרי זילכה - רכזת פורום, בית איזי שפירא
יואב קריים - מנהל אשכול לפיתוח ושינוי חברתי, בית איזי שפירא
גד שמואל כהן - מרכז צוות חנ"מ, פורום ועדי ההורים היישוביים
שלמה קרפ - מנהל תחום החינוך המיוחד, פורום ועדי ההורים היישוביים
מנשה לוי - יו"ר, התאגדות מנהלי בתי הספר
יעל וייס-ריינד - מנהלת העמותה, ארגון "אופק לילדינו"
יעל ניר - מתאמת פעילות, ארגוני הורים
מורן ריס - יועצת חינוכית, קואליציית הורים לילדים עם צ"מ
גבריאל שיין מרקוביץ - מ"מ מנכ"לית, עמותת ביחד
נועה ביתן - עו"ד, אקי"ם
כרמית כהן - מת"ל, הוועדה לזכויות הילד
אסתר קרמר - אחראית תחום חינוך דתי חרדי ומחוז ירושלים
אולגה וילנבקי - חברת ועד מנהל, עמותת חברים בנגב
צבי רייסמן - חבר ועד מנהל, עמותת חברים בנגב
דבורה אולגה אקסלרוד - הורה לילד מיוחד
זיו אור - הורה לילד עם צ"מ, ארגוני הורים
נטע אשל - אימא לילד עם צ"מ, קואליציית הורים לילדים עם צ"מ
לירן ילנה דורטגולץ - אימא
שרון כפיר - אימא לילד על הספקטרום
רבקה מורוביץ - אימא
נלה דוידוב - מטה המאבק לחינוך שווה זכויות
יוראי להב הרצנו - יו"ר צעירי יש עתיד
קובי צרפתי - ראש תא מכללת רמת גן
רז זאובר - ראש תא אונ' תל אביב
אורית אמיתי - עו"ד ופעילה חברתית, עמותת סיכוי
שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 5 ביוני 2018, כ"ב בסיון תשע"ח. הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ושלישית.
אתמול סיכמנו את הדיון ושמענו את ההערות, התייחסויות, חששות, שאלות, תובנות על התוספת השנייה לחוק. היום הבטחנו גם לציבור וגם לנוכחים, וגם לאלה שנוספו אלינו היום, שמשרד החינוך יעבור, ואיך אומרים שם, יענה על הראשונה ראשונה, ועל האחרונה אחרונה. אני מקווה שרשמתם. כי החששות – אני אומר לכם בגדול בגדול, אני כיו"ר ועדה עדיין לא נרגעתי. יכול להיות שחלק יתאכזבו כי הם לא נרגעו מדברים אחרים, רק מזה? אז, הנה, אני אומר בפתיח, לא להיבהל, לא מהרבה דברים.
אני צריך לקבל הבהרות איך הסל הסטטיסטי הולך להיות מנוהל על-ידי מנהל בית הספר. לא הייתי רוצה שהתלמידים שנהנו ממנו עד היום יפגעו, ולא רוצה גם שאלה ששולבו ובאו עם המזוודה של הסל הסטטיסטי ימצאו את עצמם בלי כלום כי זה הולך להעצים את התלמידים. לכן, בהתחלה ותוך כדי הדיונים אמרנו אם אפשר היה לצבוע את זה, זה הכי טוב. לא יודע אם צריך לקבל הבהרות בקטע הזה.
לגבי טענה שנשמעה, הסטטיסטיקה מדברת על בערך כ-8% מהילדים, כשהנוסחה מדברת על כ-5%.
רגע. תקשיבי, בשיחה שהייתה לי לא מחויבת ומחוץ לפרוטוקול עם דודי, אמרתי לו: אתה יודע מה, אני מוכן – לא יודע אם עשיתי טוב – המשרד הולך להביא תוספת של כרבע מיליון ש"ח, אני מקווה שאם המנכ"ל דודי קצת יכנס עכשיו לחרדות. האם, המנכ"ל, צריך להגדיל את זה? אני מקווה. אמרתי שתגדילו את הנוסחה. וממה שיצא מהנוסחה, יצא רבע, יצא 300, אפילו 150, לא יודע, אני עוד לא ניסיתי. בואו תגדילו את הנוסחה. אולי תחשבו. אמר לי טענה שהיא בצדק, לא הכול כסף, חלק רוצים את זה בשעות, חלק רוצים את זה בכסף.
תקשיבו, אני יכול לומר לכם בצורה חד-משמעית, בקטע הזה שיש, מבחינתי, יכול להיות שתגידו שאתם לא יכולים להישען על תחושות שלך או מה שלא כתוב אנחנו לא מאמינים, גם זאת זכותכם לומר.
כשמשרד החינוך מצהיר זאת, מביא בחוזר מנכ"ל, שם תוספות לחוק, ואומר חד-משמעית בצורה שלא תשתמע לשתי פנים – וזה יאמר לפרוטוקול על-ידי נציגי משרד החינוך פעם אחר פעם, וגם על-ידי המנכ"ל – שככל שתידרש, ותידרש תוספת, ואני אומר לכם, תידרש תוספת כמו שנדרשה בשנים האחרונות, המשרד ישים אותה. אני אומר לכם, לא נעלמה מנגד עיני גם המגמה, ועיני המשרד גם כן, המגמה שהייתה בשנים האחרונות, של עלייה מתמדת לא פרופורציונלית, לא תואמת גידול טבעי בכל הפרמטרים.
לכן אמרתי שזה לא חוק דורנר, זה חוק שבא לנהל את המשאבים, תיקון חקיקה שבא לנהל את המשאבים של המשרד נכון יותר לטובת הילדים, לא לטובת תקציב המשרד. זה לגיטימי, אולי זה נשמע לחלק מהאנשים שקל, מה שרואים מכאן לא רואים משם. מי שניהל מערכות יודע שצריך להתנהל בצורה תקינה. כשיש מגמה כזו שהיא לא תואמת מדדים אחרים צריך לבחון אותה. כולנו יודעים, ואמרתי זאת – ותמם, אני מזהיר אותך מראש באהבה, לא לקפוץ, לא כולם. בסדר, הנה, אמרתי, הבהרה, לא כולם – אנחנו יודעים בחלק מהמקומות איך התנהלו ועדות השמה. אני יודע איך התקבלו החלטות בשנייה מקצה לקצה במאמץ קל של שכנוע. ותלוי גם במפקחת, כן מעורבת, לא מעורבת. רבותיי, לא.
זאת לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש שנדרשנו גם אנחנו וגם כלי התקשורת, וגם אפילו בתי המשפט.
רגע, אני חייב לומר את הדברים בפתיח כל עוד אני רענן ועוד לא הקפיצו – ואני אומר ברבים, כי זה מוסווה אם זה זכר או נקבה – הקפיצו לי את המנגנונים שלי. לא, אל תחייכי.
אז אני די רענן אחרי שעה וחצי שינה של הלילה, די רענן כדי לומר את הדברים, אבל אני אומר את זה, ואני אומר בצורה חד-משמעית. עומדת החובה, לא הזכות, לנו כאנשי ציבור ולמשרד מתוקף חובתם המוסרית והמינהלית, אפילו כרגולטור, לנהל את המשאבים נכון יותר. לומר לכם שאני יכול לומר בוודאות שגם התלמידים בחינוך המיוחד היום שלא שולבו קיבלו את הטיפול המיטבי – תסתכלו לי בלבן שבעיניים. תסתכלו לי בלבן שבעיניים. אתם בעצמכם פה, הורים פה, גם אתמול היה מקרה, הורה שרק הילד שלו שולב בלי כלום הרגיש את השינוי. מה, אנחנו לא מכירים מאיזה חתך מוגבלויות מורכבת כיתת חינוך מיוחד? סליחה שאני אומר את זה, כיתת הכולבויניק. אלה שמסתכלים אחורה לאן ההורים הכניסו אותם, מה, אני כזה? כמה הורים שמעו את השאלה הזו: אימא, מה, אני כזה? אז, בואו, רבותיי, רוצים לעשות סדר.
אתמול לא הלכתי רגוע, ואני עדיין לא רגוע, כי באמת בסוף צריך להצביע ולקבל הכרעה. והכרעה, עם כל הכבוד, ועשיתם עבודת קודש, הארגונים, לפעמים זה נשמע כאילו יש פה שני צדדים. מגיעים יום-יום יום-יום, כבר אני חושב שחודשיים אנחנו פה בדיון, זה לא מובן מאליו. מגיעים כל יום לדיון, ואלו דיונים לא קלים, התנצחויות, לעיתים גם קולניות. זאת תרומה ציבורית חשובה לחברה ולקהילה. אבל עם כל הכבוד לכם, את הפריבילגיה הזו, אנחנו בדילמות קשות, אנחנו מצביעים בסוף.
כמו שאני אומר את זה לעצמי בתוך תוכי, גם אתם צריכים. אתמול שמעתי את הנחרצות, לא הרשימה אותי. דוגרי, לא הרשימה. הנה, אמרת לי לומר בכנות, לא דוגרי, אבל דוגרי עושה את זה אוטנטי. לא הרשימה אותי, כי אני מבין מאיפה זה בא. כולנו יודעים מה המחלות ככה וככה. יש חששות. כל דבר חדש מכניס לחששות. ואתם יודעים מה, לבי עם אותם ההורים, כן, כן. הם חיים היום כמעט באי-ודאות, מתח יומיומי איך הולך להיות היום הזה. הורה לילד עם מוגבלות כזו או אחרת, כל בוקר זה יום חדש, כל בוקר זה מדע חדש, לא מדויק, איך ילך, איך יחזור, מתי יחזור, מה יהיה בכל רגע. ושינוי מכניס לחששות.
המשרד מביא תוספת. הרבינו לדבר על תיקונים, על ניסוחים. מעט מאוד דיברנו על הדברים. דיברנו עליהם, אבל לא הרחבנו את הדברים שאנחנו מביאים יחד עם תיקון החקיקה הזה. אני לא אומר לכם שזה יום בשורה, בסדר? זאת התחלה של שינוי. כפי שאמרתי באומץ, זה לא דורנר. זה לא דורנר. מי שחושב שזה דורנר, הנה, אני אומר לו מראש עכשיו, זה לא דורנר.
הנה, אני אומר לכם גם כן, אני חוזר בי, אני לא מצמיד את הצעת החוק שלי. אני לא מצמיד את הצעת החוק שלי להצעת החוק הזאת, כי גם יש בזה אמירה. אם אני אומר שזה לא דורנר אני לא יכול להצמיד את זה. אני לא אצמיד אותה, היא תישאר בקנה אחרי טרומית, ונראה מה אנחנו עושים עם זה. זמן להידברות. לא מצמיד.
לא. כשאני ארגיש שזה נפל לי אז נראה. לכן אני אומר, רבותיי, הדיון היום יהיה, אנחנו נשמע את התשובות. כפי שהבטחתי, בשבוע הפוגה הזה מירב תעבוד על כל מה שקשקשנו לה בחודשיים האחרונים.
היא תביא לנו מוצר מוגמר. לכן ניתן שבוע גם הפוגה לאנשי המקצוע של המשרד, גם לכם. בזמן הזה, במקביל, כפי שאמרתי והבטחתי אתמול, תהיה פגישה עם המנכ"ל, עם אנשי המקצוע, אני אלקט שאלות, אני אלקט הבהרות. אני מזמין אתכם, אבל לא מלל, אל תשלחו לי מגילות. הנה, אני אומר לכם, תחסכו – אנחנו היום מציינים את יום הסביבה – תחסכו בניירות בכל אופן במה שקשור אליי. אני אוהב לקרוא נקודות, אני לא אוהב לקרוא טקסטים ארוכים. ספרי ביוגרפיה, מי שרוצה שישלח לי, טקסים לא אוהב לקרוא. תנו לי נקודות, שאלות, אחד-שתיים-שלוש-ארבע-חמש, זה המסמך שמושך אותי לקרוא הכי הרבה בנושאי עבודה. בכל המגילות האלה אני מחפש את השורות המודגשות. כל אחד והמגבלה שלו.
אז אני אלקט שאלות, אלקט תהיות, אנסה להביא איזו התקדמות, עוד שיפור נוסף מצמרת המשרד. ואני אומר לכם, בשיחה שהייתה לי גם עם השר וגם עם המנכ"ל, לא אחת ולא שתיים, הם הולכים לזה בעיניים פקוחות. הם יודעים שזה אפילו יכול להכניס אותם לתהליך של השקעה והשקעה והשקעה והשקעה, והם לא שומעים אם יש תקווה שיבוא דורנר המושלם. זה כשהם יתחפרו עם ההשקעה שתהיה בחוק הזה. ותהיה השקעה. העולם לא הולך להשתנות, המוגבלויות לא הולכות להיעלם, הצרכים לא הולכים להיעלם. זה עד כאן. הצעה לסדר?
הצעה לסדר. תודה רבה, אדוני יושב-הראש. אני רוצה להפריד בין שני דברים, הדבר הראשון הוא השינוי המבני של הוועדות, והשינוי הפנימי בתוך המשרד. למשרד ממשלתי שרוצה ליעל את העבודה שלו עומדת הזכות, ואפילו החובה, ליעל את המערכות שלו ולהבין איך הוא מחלק את הכסף, זה בסדר גמור.
מה שהייתי מבקשת, מכיוון שגם אנשי המשרד מבינים שאין פה באמת בצורה מלאה את זה שהכסף הולך אחרי הילד, ומכיוון שאני עדיין חושבת שחוק זה משהו אמיתי ולא סתם הצהרה, הייתי מבקשת להוריד את האמירות האלה. תורידו את זה. למה אתם רוצים לכתוב משהו שאתם לא יודעים לתת? אתם לא יודעים באמת לתת אותו. אתם יודעים לתת 80%, וגם לא. נניח 80%, אני נותנת יותר קרדיט, אבל אתם לא יודעים לתת 100%. למה שזה יהיה כתוב בחוק?
זה דבר אחד. ודבר שני, האמירה בחירת הורים. כל עוד אין באמת שוויון בתקציבים בין שילוב לבין חינוך כוללני, אל תכתבו בחירת הורים. תכתבו את כל היתר, אלו דברים טובים.
אני רוצה ראשית להתייחס לכל הנושא של התקציב הסטטיסטי שעלה כאן. תראו, מבחינת ההיבטים התקציביים המשמעותיים שמשרד החינוך מכניס במסגרת השינוי הכולל בחינוך המיוחד והרגיל, הפרמטרים המרכזיים זה מיליארד שקל לבינוי כדי שהילדים לא יצטרכו לנסוע שעה ויותר בבוקר, שלכל ילד תהיה מסגרת ליד הבית.
בסופו של דבר אני מציע לכם, אנשי משרד החינוך, חוק שמה שחשוב בו זה שבאמת כל היושבים מכל צידי השולחן ירגישו שהוא משרת אותם, גם את המשרד, גם את ההורים, גם את העמותות. אם אתם מראש לא תייצרו דברים מאוד ברורים שכתובים בתוך החוק, אז תהיו פורצי דרך. זה נכון שבהרבה מאוד חוקים לא כותבים, אבל במקרה הזה, היות שאנחנו מכירים את המצוקה, פניתי אליך וביקשתי את זה, לכתוב מיליארד שקלים בארבע שנות תקציב. כתוב, זה מרגיע את ההורים, זה נותן תחושה שאתם עומדים אחרי זה.
אני מציע שלאחר מכן נבדוק יחד עם היושב-ראש באיזה צורה אפשר לעגן את זה, זאת התחייבות שלנו.
דרך אגב, חצי שיעור באזרחות, הייתי שר בממשלה. יש שרים שיכולים לומר שהם הולכים עם חזה נפוח, שהשפיעו והצליחו ועשו וניהלו. ניהלתי גם גופים, ככה לנהל משרד או לנהל גוף זה – אבל להרגיש שאתה משנה משהו בממשלה. אגלה לכם סוד, אל תפרסמו, למרות שזה משודר, רוב השרים לא משפיעים, זה מגיע מוכן ולעוס, ב-90% מהמקרים זה מגיע לעוס. ומאיר יסכים איתי, הוא גם היה שר.
רגע, אורה חכם, את יש לך ניסיון עשיר, לא מתחרה, במיוחד שמפלגת העבודה בשיא תהילתה ותפארתה.
אני אומר לכם, משלל התפקידים שמילאתי בחיי, כיו"ר ועדה בוועדת החינוך זה נוגע באנשים, משפיע. אני אומר שזכיתי. זכיתי שגם המשרד משתף פעולה עם הוועדה, זה לא מובן מאליו. זה אפרופו הקטע שלך, מאיר, לגבי הקדנציה הבאה.
רבותיי, לגבי המיליארד שהמשרד יעביר בשנים הקרובות לפריסה ארצית של מוסדות החינוך המיוחד, זה must, זה חייב, זה אחד מהדברים שהביאו אותנו בכלל לכל השינוי הזה כשניהלנו את הדיונים על תקנות ההסעות לילדים עם צרכים מיוחדים. אחת המסקנות שהגענו אליהם כדי להקל על הסבל של הילדים זאת פריסה. אין מוסדות. אתם תראו את זה ב-1 בספטמבר. ב-1 בספטמבר אנחנו עוד נתעסק, גם ב-1 באוקטובר נתחנן לפתח תקווה לקבל ילדים מיהוד, ונתחנן לקבל מחולון, ומאזור, ומאשדוד, ומהדרום – אין פריסה של מוסדות חינוך מיוחד בארץ בצורה נאותה לפי צרכים. יצא יד המקרה שגופים כאלה ואחרים פתחו פה, פתחו שם, ועם זה אנחנו חיים.
היית. שמעת אותי כשאמרת 15 שנה, ואני לא רוצה להיות פופוליסט, מסרב להיות פופוליסט, אז אני לא פופוליסט. מה לעשות, גם עם עשרה תיקונים לחוק הזה עדיין יהיו ילדים - - -
תני לי רגע. שאלת בקריאת ביניים, לא הסיתי אותך, אז אני בכל זאת עונה לך, מכבד את זה, כי זה חלק מהדיון, ואני אומר את הדברים כהווייתם. עדיין, לצערי הרב, יהיו ילדים שנצטרך אותם בחינוך המיוחד או במוסדות של החינוך המיוחד, מה לעשות. מה לעשות.
אז חבל, ההערה הייתה מיותרת. בבקשה. נמצא את הדרך. התחלתי לומר והפרעת לי. סיכמתי עם השר ועם המנכ"ל שכל מה שאנחנו מביאים בתוספת לחוק, לתיקון חקיקה, יהיה כתוב בדרך כלשהי, או בתקנות - -
התחלתי לדבר על המשאבים שהמשרד מכניס במסגרת השינויים האלה בכדי לשפר את המערכת. ראשית, הדבר הראשון זה מיליארד שקל לבינוי כיתות בארבע שנים. זה אמור לשמש לבינוי של כ-1,000 כיתות לימוד, בקצב. אגב, זה למעלה מכך, התוכנית היא סך הכול 1,200 כיתות לימוד, אבל מדובר בתוספת משמעותית ביותר. זה דבר ראשון.
אתה יודע, אהבתי את הלוגיקה שעשית עכשיו. הבאנו את זה, עכשיו אתה בא לי מהסוף, אם לא יהיה חוק.
אגיד לך דבר אחד. לא ידעתי, אחת הדרכים שיבחנו לעגן את זה בהחלטת ממשלה. השר יביא החלטת ממשלה.
ששש, אין קריאות ביניים. ודאי, ודאי. אני אומר פריסה נכונה וארצית לפי הצרכים. בבקשה.
אז זה הרכיב שאמרתי. רכיב שני ששמנו מבחינת סדר הגודל, תראו, רק כדי לסבר את האוזן, היו כאן הרבה דיונים במהלך החודשיים האחרונים. היום ברשות אגף החינוך המיוחד של משרד החינוך יש בסך הכול בפריסה ארצית, אתם יודעים כמה מפקחים? 35 מפקחים. אנחנו מדברים במסגרת השינוי להביא 170 אנשי מקצוע בתחום של החינוך המיוחד, זה יהיה מדורג, זה יתייחס למה שהעלתה כאן מזכ"לית ההסתדרות, זה לא יהיה בשנה אחת. שנתיים זה תהליך מדורג. אבל הרציונל הוא להשביח את השדרה המקצועית של המשרד החינוך.
אני מאוד מקווה שזה לא בגלל מציאות שבה יש להם מורים בחינוך מיוחד שאתם לא יודעים מה לעשות איתם.
לשאלתך, מדובר על עובדי מדינה, אנשים שזאת העבודה שלהם, יעבדו במשרה מלאה ויעסקו אך ורק בזה.
דבר מס' שלוש. אני חוזר לגבי התקציב הסטטיסטי. אנחנו מודעים לזה שה-5.4% לא מספק. יחד עם זאת, במסגרת האפשרויות הקיימות היום, תקציב המדינה לשנת 2019 כבר נסגר. מה שהמשרד הצליח לעשות, ואני חושב שזה דבר משמעותי מאוד, זה להגדיל כמעט ברבע מיליארד שקל, ב-240 מיליון שקל את הסל הסטטיסטי. חצי ממנו באמצעות מענה שיקלי שיגיע לבתי הספר במנגנון דומה למודל של הניהול העצמי בווריאציה קצת שונה, וחצי ממנו באמצעות שעות הוראה שבאמצעותם יוכל מנהל בית הספר או להרחיב, להגדיל את המשרה של המורה המשלבת, או להיעזר בהדרכות, כלים כאלה או אחרים מהמתי"א, ורחלי אברזון מנהלת האגף תוכל להרחיב. מדובר במענה משמעותי. זה גידול של כ-בין 15% ל-20% בממוצע של המענה הסטטיסטי.
ברור שזה לא מושלם. אף אחד לא טוען כאן שאנחנו נמצאים באוטופיה, אבל מדובר בשיפור משמעותי בהשוואה למצב הקיים היום.
תסביר לי. האם חלק מאותם 240 מיליון שאתם מקצים למנהלי בתי ספר, רשאי מנהל בית הספר על-פי מפתח שאתם נותנים לו להגיד שחלק מהכסף הוא להשבחת מורים ולהשתלמויות למורים, וחלק אני נותן להרחבת שעות לטיפול בילדים?
המפקחים, אגב, אני לא מכחיש, זה בתת-תקינה, אפרופו אותם 35 אנשים אמורים לוודא ביצוע ולבדוק את איכות השילוב, וכו' וכו' בכל הארץ. ברור שזה לא מספיק. אז עוד 170 איש זאת תוספת מאוד מאוד משמעותית למערכת.
היום למנהל בית ספר יש נוסחה, שזה ה-5.4% שדובר עליה, מקבל באופן אוטומטי מענה. אנחנו יודעים שהוא לא מספיק.
5.4% כפול 5.85% כפול מס' התלמידים. אנחנו יודעים שזה לא מספיק. אז יש ויכוח אם זה 6%, 10%, לא חשוב. ברור שצריך להרחיב אותו, ואנחנו רוצים להרחיב אותו. היכולת שלנו להרחיב אותו בעת הזו היא בכ-240 מיליון שקלים. לא הוספנו אותו באופן אחיד. אנחנו מוסיפים אותו באופן דיפרנציאלי בהתאם למדד הטיפוח של בתי הספר. קרי; בתי ספר חלשים יותר בפריפריה יקבלו יותר מאשר בתי ספר מבוססים, או אם ניקח רשות כמו תל אביב, בתי הספר בדרום יקבלו יותר מהצפון.
מדד בית ספרי, לא רשותי. הקומה הראשונה היא אחידה. מעבר לזה ה-240 מיליון יהיו דיפרנציאליים. אני לא רוצה להגיד כאן שזה מספיק. ברור שצריך יותר, אבל זה שיפור משמעותי בהשוואה למצב הקיים.
אנחנו מדברים על כסף, ואחד הדברים שבאמת אנחנו קצת מפקפקים זה בכך שהכסף בסופו של דבר יגיע, אבל אני רוצה לדבר על גישה. אנחנו מדברים גבוהה גבוהה על שילוב, אנחנו מדברים על שיתוף הורים ועל בחירות הורים, ועדיין מגיעות אליי ואל חבריי תלונות של הורים שלא מעבירים מן החינוך המיוחד לכיתה משולבת, אלא שמנסים להוציא עוד מכיתה משולבת לחינוך מיוחד. ההורים עומדים בחוסר בהירות, כל פעם הם מפחדים, כל פעם נקבעת ועדת השמה חדשה, וכל פעם הם חוששים. והתשובות לוועדת ההשמה לוקחות זמן רב.
אני מדברת על מקרים ספציפיים שמגיעים אליי. ויש לי בקשה, שהדבר הזה ייפסק. שלפחות - - - הגישה תרד לשטח.
ודבר נוסף, אני מבקשת כתובת במשרד החינוך, שכל התלונות שמגיעות אלינו אל חברי הכנסת נוכל לפנות לאותה כתובת כדי לברר מקרה מקרה, ולדאוג לכך שילד שנמצא בשילוב לא יעבור לחינוך המיוחד.
יעל, תקשיבי, אני הייתי בסיוט הזה שאת רוצה. אחד הדברים, סליחה, גם משרד החינוך התפוצץ עליי ואני התפוצצתי עליהם, שטיפלנו לפי פניות ציבור. ככה לא מנהלים מערכת.
יהיו פניות ציבור, אני לא אומר שלא יהיו, אבל לבנות תהליך שמראש בנוי על זה, ודאי שתהיה כתובת.
יעל, את יודעת איפה הבעיה שלנו עם החוק הזה? אנחנו בוחנים אותו לפי המציאות הנוכחית. אם את באה לראות אותו במשקפיים של המציאות הנוכחית של ועדות ההשמה ואיך זה עבד, אז החששות ואיך שזה נראה, זה לא נראה טוב. כל השיח, כל התהליך הולך להיות אחרת. דנו בזה, נגענו בזה. אבל קודם כול אני מצפה, אני דורש מהם שיעשו שיעורי בית כל שנה ויהיו כבר מודעים לצפי מה הולך להם ב-1 בספטמבר, זה לא היה עד היום.
אני מבינה אותך, אדוני היושב-ראש. אני עדיין מבקשת כתובת לאותם מקרים שברוח הדברים שנאמרים.
רק לגבי נושא התקציב. עלתה כאן אמירה שאני לא יכול להשאיר אותה, מי הגורם שהעלה אותה בדיוק זה לא חשוב, אבל חשוב להתייחס לזה. טענו ששעות הפיצול לכיתות א'-ב' קוצצו, והנה אתם עכשיו מביאים תוספת.
אני אתייחס, תני לי דקה. קוצצו, והנה אתם עכשיו מביאים, לקחתם אותם ואתם מעבירים אותם לפה. אז קודם כול רק כדי לסבר את האוזן, ההפחתה בשעות הפיצול נעשתה בחוק ההסדרים לפני שנתיים, היא נעשתה יחד עם הרפורמה של הפחתת מס' תלמידים בכיתה. ארגוני ההורים – אני לא יודע אם נמצאים כאן – ישבו אצלי חלק מהנציגים לפני שלוש וארבע שנים, והם עצמם הציעו מלכתחילה את הנושא של לממן חלק מהרפורמה של הפחתת מס' תלמידים בכיתה באמצעות שעות הפיצול. אנחנו לא רצינו את זה, זה נכפה עלינו על-ידי משרד האוצר. נאבקנו בזה ככל שיכולנו, אבל בסופו של דבר זה מה שהוחלט. התוספת שיש כאן עכשיו היא חדשה - -
מדובר בשינוי משמעותי. ועוד דבר שצריך להגיד, גם בחינוך היסודי וגם בחטיבות הביניים יש היום בשנת הלימודים תשנ"ח ב-2018 הרבה יותר משאבים באופן דרמטי בהשוואה למה שהיה לפני חמש ושש שנים. בין אם מדובר בתוכנית לתקצוב דיפרנציאלי, וניהול עצמי, ואופק חדש, שורה ארוכה של תוכניות ומשאבים. הסט והיכולת של המנהל לתת מענים היום הרבה יותר גדולים, וזה תקציב נוסף.
להגיד שזה מושלם, שזה אידיאלי, לא. אבל זה הרבה יותר טוב באופן דרמטי ממה שהיה לפני כמה שנים, ובהשוואה למצב היום.
אני מקבל את מה שאתה אומר, אני רק מבקש, בוודאי שזה לא יהיה מעוגן בחוק, אבל אני מציע – חייב כל דבר כזה להיות מלווה בתוכנית של הערכה, בתוכנית של מדידה. אתם לא יודעים כמה כסף נשפך בתוך בתי הספר בכל הפרויקטים האלה או התוכניות האלה שציינת, ואין להם משמעות כשאתה מגיע ונכנס לתוך בית הספר.
חבריה, 240 מיליון יכולים להיות – אם לא יהיה עליהם השגחה קפדנית של הפיקוח שלכם, של הורים, של ועדי הורים – כסף קטן שבו מנהלים סותמים חורים. חבריה, לכן אני אומר, האם הכסף הזה צבוע בצבעים שהוא אך ורק לילדים או שיש איזו סוברניות למנהל לבוא ולהגיד - -
- - המורה הזאת או המורה הזה מבקש ממני כבר עשר שנים להוסיף לו ארבע שעות, יש לי הזדמנות להוסיף לו.
מאיר, המצב נכון להיום הוא כך, מסכים איתך, אני רוצה לקבל תשובות מה הולך להיות בשינוי.
כרגע אני מובילה את הרפורמה. חברים, רק להגיד במילה לגבי הפיתוח המקצועי ולגבי השעות הללו. התקציב הזה מיועד למנהל בית הספר גם לשעות שהוא ירכוש מהמתי"א, גם לעשות פיתוח מקצועי בתוך חדר המורים שלו. הוא רוצה להביא עכשיו איזושהי הרצאה מלומדת על שילוב והכלה.
אני רוצה לדייק את הדברים. בוודאי שהוא לא אמור לרכוש בזה עוד שעות מתמטיקה, זה לא הסיפור, וזה יהיה מוגדר היטב.
תהיה הגדרה מאוד מאוד ברורה. אנחנו עומדים על הרגליים האחוריות בעניין הזה, בוודאי שזה לא כדי להשלים, ממש לא.
אני כן רוצה להתייחס ולומר שברוב המקרים, גם היום, ישנה הקשבה באמת להורים ולרצון שלהם, יחד עם זה, אנחנו באמת מזהים שישנם מקומות שבהם הוועדה היא ועדה מקצועית שקובעת גם מהי דעתה, וכך מכוון התלמיד. ואני אדייק ואומר שזאת הסיבה שלא נהיה מוכנים לוותר על בחירת הורים בחוק. גם אם היום בחירת ההורים היא בנתון בשקיפות מלאה מה יש להם ומה עומד לרשותם בעניין הבחירה.
לא, לא, סליחה, קארין, תנו לה לדבר. היא ישבה ושמעה אתמול בסבלנות, שמעה אותך, תני לה להסביר.
שאלתם שאלות על שאלון רמת התפקוד, על הכול, יגיע הרגע ואנחנו נסביר. אני רק רוצה לומר שזאת הסיבה שבגינה לא נוותר. אנחנו באמת חושבים שבחירת ההורים היא משמעותית ויש לה מקום.
רגע, תני לי לסיים את ההתנסחות. זה שמצב ב' – כרגע אני מדבר איתך – שבעיניך לא מספק - - -
סליחה, עם כל הכבוד, עברית גם אנחנו יודעים, למרות שהיא שפה קשה. תקשיבו, חד-משמעית זה לא מספק. הלוואי שהייתי יכול לקבל יותר, כולנו רוצים יותר. אבל לומר: רבותיי, שחור-לבן, אין זכות בחירה, זה מצב - - -
סליחה, יש ויכוח בינינו אם המצב הנוכחי היום בחינוך המיוחד לעומת ההגדרה שהתקציב הולך עם הילד במצב הנתון הוא יותר טוב. יש ויכוח. אני סובר שכן, חלקכם אומרים שלא. ולכן אתם אומרים שהבחירה היא מילים בעלמא ולא ממשית. אני סובר שיש פה זכות בחירה. זהו? נגמרו לכם התשובות לכל השאלות של אתמול? אז בבקשה, שי.
א'. מי מכשיר את הסייעות? החוק הזה נותן להם איזה פרק מיהן, מה המקצועיות שלהן, מי מקבל אותן לעבודה, זה אחד. הדבר השני, אמרנו, זה כוח האדם.
המורים זה פרק אחר, כי דיברתי עם בן דויד, ובצדק, הטענה שלהם, היות שאני מורה, חייבים להכשיר הכשרה רוחבית.
ברגע שמכניסים כיתות שילוב הם חייבים לקבל הכשרה משמעותית. הדבר השני, בסופו של יום כשאנחנו באים לתוך המערכת מי הקודקוד, מי האחראי לשילוב של הילד?
בסדר. אתה רוצה להוסיף על ההערה שלו? עם כל הכבוד, זו לא תשובה, רחלי, כי פה אמרתם דברים אחרים. את לא יכולה היום להגיד מנהל בית ספר ערטילאי ככה. מה, בחייכם.
קודם כול, יוסי יונה רצה לומר לך שהוא הגיע. בדרך הזו הוא אמר לי שהוא הגיע, זהו. עכשיו איתן ברושי מדבר.
אדוני היושב-ראש, לפי דעתי זאת לא שאלה, אלא זאת מחלוקת. מה שאמרה חברתי יעל גרמן שיצאה, היא הייתה ראשת עיריית הרצלייה, שאלתי אותה: את כראשת עיריית הרצלייה, היא עיר מהגדולות בישראל, את צריכה את משרד החינוך כדי לנהל את החינוך המיוחד לתושבים שלך? והשאלה שנשאלה פה מי מחלק את ה-240 וכו', לא פעם מדברים על ניהול עצמי ועל סמכויות, לא פעם מדברים על העצמת הראש של המנהל ושל מנהל אגף החינוך. והנה, אתם ממשיכים לרוקן מסמכויות את המערכת של השלטון המקומי, שהיא לא פחות טובה מהשלטון המרכזי.
מאיר, אני רוצה להצטרף למה שאמרת. אני לא יכול להישאר פה בכל הדיונים. אני רק אומר שהשאלה של מי המפקד, מי המנהל, מי מקור הסמכות, מי קובע, היא השאלה גם של חוסר היכולת לתת תשובה. האם תושב הרצלייה צריך לפנות לירושלים כשיש לו שאלה של החינוך המיוחד?
אתה יודע מה אתה עושה עכשיו? היא אמרה משהו, קבעת את זה למציאות עגומה, עכשיו אתה שואל שאלה.
תיאמתי איתה, לכן אני חוזר ואומר כמי שהיה ראש רשות, כמי שהנושא יקר לו, ושאלת החינוך המיוחד היא שאלה שהייתה צריכה להיות מטופלת, והגירעון הזה שאמרתם בכיתות לא היה צריך להיווצר, וזאת לא טובה שאתם עושים, ואל תיקנו את ההסכמות לחוק במיליארד שקל. יש חובה לטפל בחינוך המיוחד.
ומצד שני, אני חושב שברמה העקרונית הרשות המקומית היא מקור הסמכות, היא זאת שצריכה לנהל את החינוך של ילדיה גם אם זה יהיה ברמה מרחבית. בדברים יותר גדולים היא מחליטה, כמו ועדות לבנייה וכו'. אני חושב שאתם טועים. אתם לוקחים על עצמכם גם אחריות מיותרת. תלמדו משהו, מי שמעורב במחלוקת לא יכול להיות זה שפוסק אחר כך. תישארו הרמה המבררת, הפוסקת, המגשרת, אל תנהלו את הרמה של הילד וההורים. תשאירו את זה לשלטון המקומי, זה התפקיד שלהם, אלה התושבים שלהם, הם נבחרו לשם כך.
נכון, אבל פה נשאלת השאלה איך הורים פונים ליעל גרמן והיא פונה לירושלים במקום לומר שזאת אחריות העירייה או השלטון המקומי בכל מתכונת - - - . תודה רבה.
אני רוצה לומר שברמת הילד בתוך בית הספר בואו לא נתבלבל, יש מנהל בית ספר וצוות מקצועי, וכולכם יודעים את זה, עם צוות שעומד לרשותו כדי לנהל את כל המערך הזה. יש פסיכולוג, יש יועצת.
על בתי הספר קיים מערך פיקוח. ליד מערך הפיקוח יש גוף שתומך שהוא מרכזי התמיכה היישוביים, המתי"אות שמלוות בידע המקצועי. אנחנו מתחילים להרים את הקומה מעל, ויש מחוז, ומעל המחוז יש את המטה בירושלים. לכן כששואלים מי אחראי על הילד – אבל אתה שאלת שאלה הרבה יותר רחבה מבחינת המדיניות – אז ברור שנושא הסייעות, מועסקות הסייעות על-ידי הרשויות המקומיות. רשויות מקומיות הן אלה שבוחנות ורואות, גם יש להן את הפיתוח המקצועי שהוא כמובן - - -
יפה, לא, לא יהיה, עם כל הכבוד. כשאת תדברי ויצעקו לך לא, לא, ככה, לא. תני לה לדבר. יש לך הערות, תקבלי רשות דיבור.
על תוכנית הכשרה אנחנו יושבים כל הזמן עם השלטון המקומי, אנחנו נמצאים שם בתוך המקום הזה. אני רוצה לומר שיש מקומות שבהם הכשרת הסייעות, ויעידו חבריי, אם הם לא דואגים לפיתוח המקצועי בתוך הרשויות שלהם – יושבים כאן עמוס תמם, יושבת כאן רות יצקן – אני חושבת שהם מספיק יכולים - - -
בכבוד גדול אני אומר לך את זה, כשאת אומרת: יש מקומות, זה בדיוק העניין. את לא יכולה להגיד: יש מקומות כאלה ויש מקומות כאלה. אנחנו מתעסקים בילדים, וצריכה להיות החלטה ברורה של כולם.
רחלי, תודה. כשדנו בתיקון התקנות של ההסעות של הילדים עם הצרכים המיוחדים – שלא בוער כנראה לגופים שאמורים לשרת אותם לקדם אותם – עלתה השאלה הזו. אנחנו עושים הסדרה, תקינה חדשה, ניהול חדש של מערך ההסעות, מי מדריך את המלווים? ושם נתנו פרק מיוחד של תקציב מיוחד לשלטון המקומי.
יש התייחסות מיוחדת בתוך תקציב שמקבלת הרשות להסעות, הדרכה של אותם צוותים. אני לא זוכר, תקשיבי, לכן אני כועס כשאנשים קופצים תוך כדי תגובה. במהלך הדיונים שעשינו כאן לא עלתה השאלה הזו, עלתה השאלה של הדרכת צוותי חינוך, עלתה השאלה של הכשרת עובדי הוראה לחינוך המיוחד. נושא הסייעות, צריך לומר בכנות, לא עלה בדיונים.
רגע. כשאת אומרת שהיום הרשויות עושות זאת, אנא תתכבדי ותראי לי מאיפה זה בא היום. אני אומר לך שנכון להיום הסייעות לא מקבלות שום הדרכה, יתקנו אותי.
לא, זה מפריע. רבותיי, רחלי, אני מבקש, תשובה כזו יכולה לערער את כל מהלך החקיקה, ואני לא רוצה לדלג עליה.
לא רוצה לדלג עליה. אם צריך להכשיר, תבואי ותגידי לי: מקצועית לא צריך להכשיר את הסייעות, נתמודד עם זה. כן או לא, נתמודד. אבל לומר דבר שלא מתקיים, אני לא יכול לבלוע את זה, זה לא יכול לעבור לידי. כרגע אין הכשרת סייעות, אלא אם כן נקבל התייחסות מיוחדת מקצועית, צריך, לא צריך, ואם כן, איך זה נעשה. תודה. לא צריך לעזור לי.
אבל הם הבטיחו משהו שהם לא אמרו עכשיו. הם הבטיחו במהלך הדיונים שבחוזר מנכ"ל תהיה פונקציה חדשה שנקראת "רכז שילוב".
היא אמרה. רגע, מירי, למה כעסתי? תקשיבו, יואב, זאת טעות קטלנית של ההתפרצויות, הכי קל. לא ייחדנו את הדיון הזה לכם, מיצינו איתכם אתמול. ביקשנו את המשרד. המשרד בא, ועכשיו הוא אמור לתת התייחסויות. תוך כדי שרחלי התחילה לומר את התשובה קפצו כולם ולא שמעו את ההמשך. השלימה אותה מירי נבון, וחזרה רחלי ואמרה את זה: רכז השילוב לא נעלם. לכן כשהיא אמרה מנהל, גם אני חטאתי כמוכם ואמרתי לה שזאת לא תשובה, שזאת תשובה חלקית, לא מקובל עליי. יש את הצוות המקצועי, יש את רכז השילוב, הכול, לא נעלם שום דבר.
אבל צריך לומר את זה, וצריך לומר את זה באסרטיביות, כי האנשים האלה צריכים את האסרטיביות.
יש כבר 2,000 רכזי השתלבות. 2,000 אנשים במהלך תשע"ח קיבלו במשך כל השנה פיתוח מקצועי, 2,000 רכזי השתלבות. נקודה.
אני הולך פחות או יותר לפי הסדר שרשמתי. אני רוצה לומר איזה דבר מקדים. אני חושב שצריך לקרוא את ההערות שבסוף הטבלה. בטבלה באמת זה מאוד חוזר על עצמו. אני חושב שההערות חשובות. ההערה הראשונה היא לעניין העיגון של סל מחוז בחקיקה. זה נשמע ניסוחים שונים מכמה אנשים, והעמדה שלנו, אנחנו מתנגדים לעיגון של סל מחוז שבמסגרת החקיקה.
כי סל מחוז הוא סל שלא עוסק רק בחינוך מיוחד, הוא מגוון של מענים שנותן המחוז לצרכים משתנים שיש גם בחינוך הרגיל, גם בחינוך המיוחד.
מקבל. למה קראנו לחוק הזה חינוך מיוחד? ילדים מיוחדים? הם צריכים התייחסות מיוחדת. זה לא בא כי לא מאמינים, רק מהצד שלא מאמינים. בפרקטיקה יש התנהלות, והמציאות מכתיבה את החיים, אין מה לעשות. אם אני רוצה שסל המחוז שמדבר על הילדים המיוחדים יהיה מעוגן, אנא תעגן לי אותו בנפרד מסל המחוז, או תן התייחסות בתוך סל המחוז שתהיה הגדרה מיוחדת איך מנוהל הסיפור. אם אני מתנהל עם הילדים המיוחדים האלה - - -
הרגשת שהנשימה שלי השתחררה? לא. לא הרגשת, אז תן לי להשתחרר רגע, בבקשה. לכן, אני אומר שאני לא מקבל, ולכן עצרתי אותך בהתחלה. נכון שעד היום – אבל היום אנחנו מתקנים ורוצים התייחסות מיוחדת. אם אתה מתרץ לשאלות שלי, אתה אומר לי שיש סל מחוז, אנא תעגן לי אותו.
מלכתחילה לא היינו מעגנים את זה. מלכתחילה מה שהיינו עושים, פשוט מבחינתנו לפחות אי-אפשר כל היבט מהסוג הזה לעגן בחקיקה הראשית, צריך להגיד את זה ביושר.
אגב, לזכותם של חלק מהגורמים שיושבים כאן, אנחנו מסיימים כאן את כל הדיונים בוועדה, בעצם יש כאן שתי תוספות שמעגנות דבר שאין לו אח ורע בחינוך, בשום מקום אחר לא מעוגן, בחוק חינוך לא כתוב כמה שעות תלמיד צריך לקבל באף סיטואציה. זאת הפעם ראשונה – אומנם, זה נכון, קיבלנו את המצב הקיים שהוא לא אידאלי עבור חלקים ואנחנו רוצים גם לשנות אותו, אבל הכנסנו את זה לתוספת.
לכן אני אומר לך, הבקשה לייחד בדרך כלשהי בסל מחוז את החלק של הילדים עם הצרכים המיוחדים, צריך לעשות זאת. תמצאו ותיתנו לי תשובות.
אי-אפשר לחוקק כמו בשנות השמונים. אני רוצה להגיד מבחינת ניסוח זה חשוב לי. גם הסל המוסדי של משרד החינוך, הרי אמרנו שהוא כולל גם את הילדים שהם מחוץ לחוק חינוך מיוחד, זאת אומרת, הוא לא כולל - - -
אולי לא הבנתי נכון, אבל תקשיבי, נכון להיום בסל הסטטיסטי יכנסו תלמידים שלא תחת ההגדרה של חוק חינוך מיוחד.
הם יבינו אותי. אם הם לא יבינו הם ישאלו. אני שוב חוזר, מהסל הסטטיסטי ייהנו תלמידים שחוסים תחת חוק החינוך המיוחד, נמצאים בהגדרה של מוגבלויות כאלה ואחרות.
היו כל מיני מנעדים. חוות הדעת של אגף חינוך מיוחד אצלנו, שבחלק מהמקרים, כמו מבחינה מקצועית, הם לא בהכרח אפילו ילדי חינוך מיוחד, והיה על זה ויכוח. בכל מקרה אמרנו והתחייבנו לאורך כל הדרך, בניגוד לכל מיני דברים שנאמרו, שלא נגרע אפילו שקל אחד מהמענים. אבל בשל החששות שהועלו כאן ובעקבות הדיונים בוועדה החלטנו לא לשנות במילימטר את הסטטוס קוו הקיים, הם עדיין כולם חוסים תחת החוק מהתקציב הסטטיסטי. כל מי שמקבל מהתקציב הסטטיסטי, והתקציב הסטטיסטי ה-5.4% הם כולם ילדי חינוך מיוחד, נקודה.
בתוספת הראשונה לא אני הגדרתי, הגדירה רחלי אברמזון והשירות הפסיכולוגי, הגדירו בהתאם לרמות התפקוד, צילמו מצב קיים בהתאם לחוזר מנכ"ל.
אבל, דודי, השאלה פשוטה, איפה הם הילדים האלה? מי הם? איזה דרגת תפקוד הם? כי אם הם לא דרגה - - -
אולי לא הבנתי, אמרתם שלפי המצב היום מקבלים מהסל הסטטיסטי גם ילדים שהם ילדי חינוך מיוחד וגם ילדים שלא מוגדרים כילדי חינוך מיוחד.
רק שנייה, בבקשה. נכון שמבחינת הצרכים של בית הספר, וזה מה שאמרנו, בית הספר לפעמים גם הכניס למתן מענה תלמידים שלא מוגדרים כתלמידי חינוך מיוחד עם זכאות.
יפה, זה מפריע. תנו לה. היא באמצע ההסבר. אתם כבר הבנתם, כבר חוקקתם את החוק, הרצתם אותו בפיילוט והוא הצליח. תנו לי, אני עוד לא הבנתי, אני עוד לא שם.
ומתוך זה הבנו שאולי צריך לשחרר את הסל הזה לטובת בית הספר ולהגיד: זה לא סל חינוך מיוחד.
ואז אמרנו: בואו נשחרר את הסל הזה, וגם הילדים עם המוגבלות, למשל, עם לקויות למידה ברמת תפקוד 1 יכולים ליהנות מהסל הזה בדיוק כמו שהם נהנו בעבר.
אותם ילדים שלא קיבלו מתוקף חוק את המענה. בתוך הסל קיבלו אותו אבל לא מתוקף חוק. אבל נשמעה כאן בקשה ונשמעה כאן דאגה מאוד גדולה שאותם תלמידים עם לקויות למידה, למשל ברמת תפקוד 1, או אותם תלמידים עם עיכוב התפתחותי כזה או אחר שמקבלים את המענה, לא יקבלו מחר את המענה הזה. החזרנו אותו חזרה, בתוך הטבלה הוא מופיע כסל מענה מוסדי. שינינו, במקום לקרוא לו סטטיסטי – אני בכלל לא אוהבת את "הילדים הסטטיסטיים" ו"הילדים הדיפרנציאליים" – זה סל תקצוב.
רגע, סל התקצוב הזה יכול לתת היום מענה לאותם תלמידים שהם זכאים מתוקף חוק לקבל במוגבלות, בלקויות למידה, בהתפתחותי, בהתנהגותי רגשי, מ-1 ו-2, בדרגות תפקוד כאלה לקבל את המענה.
ומה עשינו? אפשרנו גם מרחב למענה נוסף שמנהל בית הספר יכול להכניס פנימה עוד יותר. כי אם אני מחשבת את זה מתוך 2.4 מיליון תלמידים, 120,000 - - -
קודם כול אני רוצה להבין את זה בדרכי, בלי החוק ובלי התיקון. היום הילדים שלא חוסים תחת חוק חינוך, לא המשולבים, לא אלה שחוסים תחת החוק, בעלי אותם לקויות למידה - -
עכשיו אנחנו מייצרים – אם אני מבין אותך – את הסל הסטטיסטי, את קוראת לו סל מוסדי, לאותם ארבעה טורים בתוספת השנייה. ארבעת הטורים האלה חוסים תחת חוק חינוך מיוחד?
אני רוצה לדייק, כי הטענה היא שיש הרבה מאוד ילדים שלא מקבלים תמיכה, זה לא כך. לא כל ילד מוגדר כתלמיד עם זכאות לקבל - - -
אין בעיה. אני צריכה לנסח האם הסל המוסדי – אני אומרת לך שאצלי כתוב: סל מוסדי בהגדרה בין היתר זה וזה, כי אמרתם לי שיש ילדים שלא נכנסים.
זאת השאלה הראשונה. עכשיו השאלה השנייה, בגלל שאני צריכה לנסח את זה אני צריכה להבין את זה. אם יש חסר בסל המוסדי, ואתם אומרים לי שהמנהל צריך לתת מענה - - -
אני פשוט רוצה לכתוב את זה. אם הסל המוסדי הוא חסר, אמרתם שיהיו מצבים שבהם המנהל יצטרך לקבל תוספת כי הוא לא יוכל לתת מענה לילדים מהסל המוסדי.
אבל עם כל הכבוד, והמון הערכה וכבוד, תראו איך התחלנו את תהליך החקיקה, יושבת כאן הדס אגמון מנציבות שוויון זכויות. הסיבה שעשינו את השינוי הזה, כשחוסר הבהירות היה כאן, זה שאמרו לנו: חברים, יש לכם כוונות טובות, הדרך לגיהינום גם רצופה לפעמים כוונות טובות. ולכן, מה שלא כתוב ודברים שיכולים - - -
יחד עם זאת, המצב הנוכחי היום – ואני מציע רגע להשוות כל דבר ביחס למצב הנתון - היום חוק חינוך מיוחד לא מגדיר, לא את הילדים הדיפרנציאליים, לא את ה-2.7%, לא את שעות סייעת, לא מגדיר כלום, ויש כאן הגדרה מאוד מאוד מפורטת. ברור שזאת מחויבות של משרד החינוך לוודא שכל ילד מקבל את המענה שהוא צריך לקבל. וגם היום בלי ההתייחסות המפורשת של החוק, אם מנהל מרים דגל, למנהל המחוז יש סל, עם הסל הזה הוא מסייע למנהלי בתי הספר במחוז, ובתקציבים שהם משמעותיים. לא כל דבר, עם כל הכבוד, אפשר לקבע בחקיקה.
אם את אומרת שהזכות של ילד היא לקבל מענה מהסל הסטטיסטי, הוא ילד חינוך מיוחד, יש לו זכות לפי החוק - -
אם את אומרת לי שמראש יש מצב שמה שאת כותבת עכשיו בחוק, ובחוק רק כתוב: התלמיד זכאי – אני מסתכלת על התוספת – התלמיד זכאי לסל המוסדי. זהו, נקודה.
עכשיו יהיה כתוב בחוק שהוא זכאי – אני קוראת – כתוב ככה: ילד, משכל גבולי, רמת תפקוד 1, "מענה פרטני או קבוצתי מסל המוסד החינוכי כולל הנחיית הצוות", זה מה שמגיע לו. עכשיו אין בסל החינוכי, אין, לא מספיק. אין לו זכות, אין לו, גם אם אתה תכתוב את זה בחוזר מנכ"ל, אין לו זכות, כי היא לא כתובה בחוק.
לכן לדעתי צריך למצוא פתרון, אני לא יודעת איך, אבל צריך למצוא פתרון כדי שהילד יקבל מענה בחוק. לא רק שיעשו לו טובה שבחוזר מנכ"ל הוא יצטרך לפנות לסל מחוזי ולסל מוסדי.
לא זכאי. אם הוא קיבל את המענים האלה זה עונה לך. מנהל בית הספר מודיע שאין לו משאבים לתת לך, אין לו. אמרנו שיכול להיות שבסל המוסדי? הרי זאת נוסחה.
הפתרון שנאמר אתמול, שיש סל מחוזי שממנו יקבל, צריך להיות איזה תהליך עבודה איך נעשה.
תייצרו את המכניזם הזה. תודה. צריך שינוסח ניסוח תואם למציאות כזאת. בבקשה, יוסי יונה, אתה רואה, סבלנות משתלמת.
באותה הסוגיה של הסל המחוזי. ואז אומר דודי, תשמע, יש לנו פה בעיה, אנחנו לא רוצים שבסל המחוזי תהיה הגדרה ספציפית לנושאים האלה. וכאן גם עולה החשש שלנו, כי בסופו של דבר הם חוזרים עוד פעם לסוגיה של הכסף. כי אם בסל המחוזי זה לא צבוע, ואז זה נכנס לכלל תקציבים שונים של הסל המחוזי, חזרנו לאותה נקודה. מי יכול להבטיח לך, אדוני היושב-ראש, שברגע שזה עובר לסמכותו של מישהו שהוא אחראי על הסל המחוזי, יש לו מיליון ואחת סוגיות שונות שהוא צריך להידרש להן, שמהן הוא מקצה מתוך הסל המחוזי.
אתה רוצה שאני אענה? אני לא משפטן, אני אענה לך מהחידוד של הדברים של היועצת המשפטית. מרגע שהוא זכאי על-פי חוק, מהמחוז, מהחלל החיצון, המדינה חייבת להביא לו את זה.
לא מעניין אותי, הוא יהיה חייב – אל תפריעי לי, בבקשה, תמשיכי להתרפק על המחמאה שקיבלת שתקעת את החוק ואת התקנות, זה דבר הכי טוב שבעולם. לא להפריע לי כרגע.
תני לי, זאת פרשנות שלי, הבנה שלי. סליחה, אני אחזיר לך את רשות הדיבור. הבנתי דבר חד-משמעי, ואני רוצה כאן לקבל את זה גם מהיועצת המשפטית של הוועדה, וגם מהיועצת המשפטית של המשרד – מרגע שנקבעה זכאות לילד על-פי אחד הטורים האלה - -
- - חייב. נגמר תקציב, פונה למחוז. אתה יודע מה, נגיד השר, תשאלי אותי: ונגמר לשר? תקשיבו, אומר לך שהזכאות חוקתית, משפטית.
השאלה הנוספת היא שלגבי הסל הדיפרנציאלי נקבע מהו כולל, ולכן יש תקרה. זאת אומרת שיודעים מה הילד זכאי לקבל. לעומת זאת, הטענה, נכון – ילד, כתוב סל מוסדי, נגיד שננסח את זה אחרת, לפי צרכיו. לא יודעת, צריך לחשוב איך לנסח את זה. עדיין עלתה פה השאלה: אבל מה, אין תקרה?
זה בדיוק העניין, את אומרת שזה לא סטטיסטי. שהילד יכול להצטרך יותר. זאת לא התקרה, זה בדיוק העניין.
רק אגיד שעודכנתי בבוקר שהקיבוע הזה של מה התוכן של הסל הסטטיסטי עדיין שנוי במחלוקת בין הנציבות ומשרד החינוך, ובמשרד המשפטים המשנה ליועץ המשפטי לממשלה צריך להכריע בזה. לכן בדבר הזה כרגע אין לנו תשובה.
אדוני היושב-ראש, בהמשך לדברים אני רוצה רק להבהיר את הנקודה. יש כאן סל התפקודים, יש כאן אפילו הגדרה של שעות, נכון?
יפה. השאלה, כאשר אנחנו הולכים לסל המחוזי, היה ואמרנו לגבי ילדה ילד מסוים שמעבירים את זה לסל המחוזי, עכשיו נשאלת השאלה, אדוני, נניח שגם שם אתה עושה איזושהי קורלציה מסוג של הלקות לסוג שעות או סוג של טיפול. אם אין לך את זה אתה מבין שגם כאשר אתה אומר, אדוני היושב-ראש, והבנתי את דבריך: תראה, ברגע שנקבעה לו זכאות והוא עובר לסל - - -
זכות מוקנית. אבל הזכות המוקנית כמו במקרים של הסל הסטטיסטי שבו הזכות המוקנית הזאת ניצבת למול מספרים, היא אומרת: תפקוד שכזה, ככה וככה שעות זה ככה שעות, במקרה שזה הולך לסל המחוזי אין לנו את האנלוגיה הזאת. ומעבר לעובדה שאתה אומר שמגיעה לו הזכאות האבסולוטית - - -
איך התוכנית נבנית בסל הסטטיסטי? למה אתם יושבים סטטיסטים בדיון ולא מתערבים? אני, שלא הובלתי את החוק הזה, הצלחתי להבין. אני לא רוצה לענות במקומכם, זה נשמע כאילו אני הבאתי את החוק הזה.
אז אחרי זה תבקש רשות. אצלנו לא נרשמים, יועצים משפטיים, משרדי ממשלה, חברי כנסת, עומדת להם הזכות להעיר הערות. בבקשה.
קודם כול, עקרונות הסל הסטטיסטי הם בדיוק זהים לעקרונות הסל האישי שמקבל תלמיד. כי כשדנים בעניינו של תלמיד, גם עם מוגבלות ורמת תפקוד 1, למשל, עם לקות למידה, דנים לגבי הקשיים שלו ומה הוא צריך לקבל. יכול להיות מצב – ועכשיו אני רוצה להסביר איך עובד הסל הסטטיסטי, שלא תחשבו שזה משהו וירטואלי – אני אתן דוגמה, בית ספר ממוצע במדינת ישראל של 350 תלמידים, מתוך הנוסחה הנגזרת 5.4%, יכול לקבל בין 29 או 30 שעות שבועיות לתקן בית הספר. עכשיו יושבים ובודקים, הממוצע אומר שכ-5.4% מכלל התלמידים בתוך המסגרת החינוכית יצטרכו לקבל מענה כזה או אחר.
יש עכשיו בחינה של הסל הזה. מה אומר מנהל בית ספר? יש לי כמה תלמידים. שלושה תלמידים זקוקים למענה שהם נמצאים ברמת תפקוד 1 או 2 במוגבלויות שציינו, צריכים לקבל מענה בהוראה מתקנת, ישנם עוד ארבעה-חמישה תלמידים שזקוקים אולי לטיפול רגשי התנהגותי בגלל איזשהם קשיים כאלה ואחרים. יושב מנהל בית הספר עם הצוות שלו - -
- - שקבע את הזכאות הזאת, ומתחיל לחלק מתוך סל המשאבים. כל ילד יכול להביא איתו את מה שיש לו, גם אם זה - - -
לא סיימנו את החוק. הזמן הסתיים, אבל לא סיימנו. מבחינתכם אתם נהנים. אני רואה שההתעללות בי מהנה אתכם. אני אתנדב עוד קצת, יש לי יצר מזוכיזם קטן, לא גדול.
רחלי, חשוב לי שתקשיבי. אדוני-היושב-ראש, אני עדיין לא הבנתי את התשובה לגבי הסייעות. זה דיון שלא הבנתי עד הסוף, אבל כנראה שהיועצת הבינה, אז אולי תסבירי לי.
אני פשוט לא מבינה מה הסיכום עם הסייעות. רחלי, בהגינות את יודעת לומר שכשיש בעיה עם סייעות את אומרת לי: מה את רוצה שאני אעשה? זה ברשות המקומית.
את האמת תמיד אני אומרת. חברים, אני רוצה לעשות סדר כי יש פה בלגן אחד גדול. יש פה משמש אחד גדול ומערבבים ומערבבים, ובסוף לא יוצא כלום. אנחנו היום יודעים לפחות כמה עובדות שבאמת לא שמענו באף דיון. היום אנחנו יודעים שיש 100,000 ילדים עם לקויות קלות. היום אנחנו יודעים את המספרים. אנחנו יודעים ש-100,000 הילדים הללו יצאו מהמסגרות שהם נמצאים היום בחינוך המיוחד - - -
עכשיו מה אתם עושים? תקשיבו, אתם אומרים סל מוסדי – הבלבול כי אתם לא נותנים תשובות. שואלים אתכם שאלות ועדיין אנשים פה לא מבינים.
הבלבול אצלכם, אתם מבלבלים פה את כולם. מה שאני רוצה לומר, דבר כזה, בנושא של סל מוסדי שימו את הקלפים על השולחן, אין למנהל סל מוסדי. שעות פרטניות הם לא מענה לילדים הללו.
חברים, רק שנייה, לא. הם אומרים שיש לו סל מוסדי ושהייה, מה זה שהייה? מורה שוהה, הוא לא צריך - - -
כי אתם אומרים פה דברים לא נכונים, אתם מטעים את האנשים, ואתם מטעים את ההורים שלא מבינים, סליחה.
יפה בן דויד, תודה. לא הבנתי אותך עכשיו בכלל, תודה. נמצה את הדיונים בהמשך. הישיבה נעולה. תודה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:03.