פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



26
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
29/05/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 246
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, ט"ו בסיון התשע"ח (29 במאי 2018), שעה 10:12

אתגרים בפעילותם של ארגוני נשים וארגונים פמיניסטיים בישראל - מחקר קרן דפנה

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
עליזה לביא
עמיר פרץ
מוסי רז

מרב מיכאלי
קסניה סבטלובה
מיכל רוזין

שגיא וטמברג-ליוש - אגף שוויון מגדרי, נציבות שירות המדינה

חמוטל גורי - מנכ"לית, קרן דפנה - נשים משתפות פעולה לשינוי

שרונה יזרעאלי - חברת הנהלה, קרן דפנה - נשים משתפות פעולה לשינוי

תמי לביא ניסים - יזמת חברתית, קרן דפנה - נשים משתפות פעולה לשינוי

מיכאל גיצין - מנכ"ל הארגון, הקרן החדשה לישראל

סוזן סוויצקי - סמנכ"לית, הקרן החדשה לישראל

הדר חסון - רכזת, הקרן החדשה לישראל

רחל ליאל - ועד מנהל, הקרן החדשה לישראל

ליאת נבו-פלדות - מנהלת קשרי תורמים בישראל, הקרן החדשה לישראל

מרינה פיירמן - צוות פיתוח משאבים, הקרן החדשה לישראל

תמי פלג - רכזת תכניות ושיתופי פעולה, הקרן החדשה לישראל

ברק כפיר - יועץ תקשורת, הקרן החדשה לישראל

לירון פלג הדומי - NCJW המועצה הלאומית של נשים יהודיות

פרופ' חנה הרצוג - מנהלת שותפה, שוות - המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית

מרים זלקינד - מקדמת מדיניות וחקיקה, שדולת הנשים בישראל

רונית הד - מנכ"לית, שתי"ל

חובב ינאי - נציג ארגון שתי"ל - מייסודה של הקרן החדשה לישראל

יעל יחיאלי - מנהלת תחום חופש דת, שתי"ל

עביר חלבי - מנהלת תחום חברה משותפת, שתי"ל

רפאה ענבתאוי - מנהלת, ארגון כיאן

לירון אזולאי - מנכלית, החצר הנשית

איריס זלכה - מנהלת עמותת מקום, עמותת במקום- מתכננים למען זכויות תכנון

נטליה פופ - מטפלת וקואוצ'רית, עמותת במקום - מתכננים למען זכויות תכנון

ניצן סניור - מייסדת פוליטיקאיות צעירות

נגה פפרמן - מנהלת ארגון בוגרות פוליטיקאיות צעירות

יהודית סידיקמן - מנכ"לית העמותה, אל הלב

לנה רוסובסקי - פעילה חברתית

קרן גרינבלט - מנהלת, שותפות קואליצית ארגוני נשים לצדק תעסוקתי

ענת טהון אשכנזי - מנכלית, אית"ך- מעכי - משפטניות למען צדק חברתי

יעל רוקמן - מנכ"לית, קולך - פורום נשים דתיות

קרן חדד-טאוב - מנהלת מרכז מנהיגות נשים, קולך - פורום נשים דתיות

לוריא דלה - רכזת לובי ותקשורת, פורום דו קיום בנגב

נעמה זרביב - יו"ר פורום נשים ואמהות למען צה"ל

שרה קוולר - נשים עושות שלום

נעמי רגב - נשים עושות שלום

מיכל פנט פלג - נשים עושות שלום

ליאור אלפנט - יו"ר, פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה בישראל

מאור אלבק - מנהלת פרויקטים, ארגון מבוי סתום

מזל שאול - מנכ"לית כ"ן - כוח נשים לישראל - עמותה לקידום נשים בישראל

טל צדיק - ויצו

ליאור מנטין - סטודנטית, ויצו

נגה קדמן - רכזת משאבים, אישה לאישה - מרכז פמיניסטי חיפה

רונית אילתי ממן - דוברת, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

מיכל מגד - ראש מחלקת מעורבות חברתית, התאחדות הסטודנטים

ענת סרגוסטי - עיתונאית, תא העיתונאיות

ג'ומענה אגברייה - עמותה לקידמה חברתית

מיכל משיח - מוזמן/ת

ענת מימון

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים


אתגרים בפעילותם של ארגוני נשים וארגונים פמיניסטיים בישראל - מחקר קרן דפנה

בוקר טוב לכולם. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה-29 במאי 2018. ואנחנו היום דנות באתגרים בפעילותם של ארגוני נשים וארגונים פמיניסטיים בישראל, המחקר של קרן דפנה.

אבל תנו לי קודם לפתוח בכמה מילים. אתמול החדר הזה היה עד לדיון מאוד סוער, שדווקא לא תוכנן להיות סוער כזה. אתמול הייתה לנו ישיבה שדנה בעובדה ש-70% מהתלונות על אלימות נגד נשים לא מוגשים בהם כתבי אישום והתיקים נסגרים. ואני לתומי חשבתי שהדיון אמור להתמקד באמת בעובדה של השלכות החלטות כאלה של סגירת תיקים על אלימות ומה אפשר לעשות כדי לשפר את העבודה של המשטרה ושל הפרקליטות בנושא הזה.

אבל התעקשו קבוצה של אנשים שהגיעו לדיון להפוך אותו לדיון של השמצה לתנועה הפמיניסטית, השמצה לנשים המגנות על נשים שסובלות מאלימות ולקעקע את הטענות שבכלל יש אלימות מופנית כלפי נשים בהיותן נשים, אלא שבעצם זה מזימה של התנועה הפמיניסטית ושונאות המין הגברי. הדיון היה סוער, הצלחנו לנווט אותו, הצלחתי לנווט אותו בסוף לכיוון שרצינו, שהוא ענייני. אבל גם לצערי הרב הם קיבלו תמיכה גם מחבר כנסת שנכח באולם, וזה לא מוסי רז.

אבל זה בגלל שלא נכחתי באולם.

נכון. לצערי הרב, הלכתי הביתה עם הרגשה וחשיבה באמת איפה אנחנו עומדות היום וקיבלתי את ההודעה המרה, בשעה מאוחרת בלילה, על רצח וניסיון רצח שאני מאוד מקווה שיישאר ניסיון רצח, הרצח של סמר חטיב, אמא לשלושה ילדים מיפו, בת 30, עבדה כמתרגמת לשפת חירשים. היא נורתה כשעמדה ברמזור, בתוך האוטו שלה, עם עוד חברה שהיא עכשיו נאבקת על החיים שלה. אני לא יודעת מה מרגישים אותם גברים ואותו חבר כנסת היום בבוקר. אני חושבת שאם הייתי במקומם הייתי ממש ממש מתביישת ולא יכולה להסתכל בראי.

אני בעצמי מרגישה, להגיד לכם את האמת, לא יודעת מה עוד להגיד בנושא של רצח נשים. לפני שבוע קיימנו דיון, אמרנו בדיון הזה ש-13 נשים במדינת ישראל נרצחו מתחילת השנה. ונאמר שאולי מספר 14 מסתובבת בינינו. וכן, מספר 14 הסתובבה בינינו, מספר 14 כנראה גם כן, ואני לא רוצה להיות נחרצת אבל זה מה ששמעתי, שהיא ידעה שהיא מאוימת וכנראה גם התלוננה אבל בכל זאת נרצחה.

יש בי המון כעס היום בבוקר. ואם יש מקום לדיון על העשייה של ארגוני הנשים והאתגרים העומדים בפנינו אז זה בדיוק הרגע. אני לא תזמנתי את זה אבל באמת, לחשוב על עוד הפגנות, לחשוב על פטיציה, לחשוב על עוד ישיבה שאני קוראת לסדר גם את המשטרה וגם את משרד הרווחה, אני מרגישה שזה לא הכיוון. אבל כנראה העשייה שלנו והכיוונים שלנו צריכים להיות עם ראייה יותר מרחיקת לכת. זה מה שתוכנן לישיבה של היום.

אני חושבת שהגיע הזמן שנתעשת ונבין שאנחנו עומדות בפני, אמרתי את זה כמה פעמים, אנחנו כתנועה פמיניסטית, כנשים שאכפת להן מזכויות נשים, עומדות בפני אתגר של ניסיון לחסל את כל מה שהשגנו בשנים האחרונות. יש בקלאש מאוד חזק בעניין זכויות נשים, יש התארגנויות נגד כל ניסיון לקדם זכויות נשים. ואני אמרתי את זה ואומר את זה שוב, באווירה שנרמסת בה זכויות אדם וזכויות אזרח אי אפשר לצפות שזכויותינו כנשים, כאזרחיות, כחלק מהאנושות יפרחו. אין, זה לא הולך ביחד.

אני מתנצלת שהאווירה הייתה צריכה להיות חגיגית והיא באמת יכולה להיות חגיגית על העשייה הנהדרת שעשיתם במחקר הזה. ולמען הגילוי הנאות אני חייבת להגיד שאני הייתי בין המרואיינות לסקר הזה, גם חברת הכנסת מרב מיכאלי עד כמה שידוע, וגם חברת הכנסת מיכל רוזין שנכנסה עכשיו.

אני, תרשו לי גם כן, לברך אישה יקרה שנמצאת איתנו היום, פרופ' חנה הרצוג. אני הבנתי שאת כלת פרס אמת וזה - - - אני מאוד שמחה בשבילך, אני מאוד שמחה בשבילנו וכולי גאווה וכבוד. אני חושבת שהעשייה שלך, אנחנו הכרנו בה, הגיע הזמן שהממסד והמיינסטרים גם יכיר בה. בשם כולנו אני מברכת אותך.

קודם כל רציתי להגיד שהקטגוריה שקיבלתי בה זה במסגרת של סוציולוגיה ואנתרופולוגיה לתרומה לחברה ומגדר. חשוב לי מאוד כי אני כל הזמן אומרת שמגדר זה לא תיאוריה של נשים על נשים אלא תיאוריה של חברה. ואני מאוד מכבדת את כולכן, ולכן מי שכתבה לי ויכולתי לענות, אני לא בפייסבוק אבל כולן שולחות לי את מה שכתוב בפייסבוק, אז כתבתי שאני שמחה בהכרה ובהוקרה שלי אבל אני רואה בזה חלק בלתי נפרד מהמפעל הפמיניסטי והפרס הוא של כולנו, גם של היושבות פה, ושל כל הארגונים. זה יצא תזמון הכי טוב שיכול להיות. אני חלק מכן ואתן שותפות שלי לעשייה. תודה.

תמיד היית נדיבה. תמיד.

טוב, אנחנו נחזור לדיון שלנו. היום אנחנו נעסוק במחקר שבוצע על ידי קרן דפנה וגם NCJW ואני יודעת שאחר כך גם נעסוק בקול הקורא של הקרן החדשה יחד עם דפנה ו-NCJW. אני חייבת להגיד שאני מרגישה עכשיו בישיבה הזו כאילו אני בבועה. בועה מאוד חמימה, מאוד נעימה, הן שותפות ושותפים וזה מחזק, אבל בואו נזכור, העולם בחוץ הוא אחר לגמרי.

בבקשה, גברת חמוטל גורי, מנכ"לית קרן דפנה לשעבר, בבקשה גברתי.

תודה לך גברתי היושבת ראש, עאידה היקרה, על קיום הדיון הזה ותודה רבה לחברות הכנסת, למרב מיכאלי, לעליזה לביא, למיכל רוזין ולחבר הכנסת מוסי רז על הנוכחות שלכם, התמיכה שלכם, הקולות שלכם חשובים לנו מאוד. לכל השותפות והשותפות של החברה האזרחית, לנוף האנושי העוצמתי והנפלא שיושב כאן, אתן יודעות ויודעים כמה אני אוהבת אתכם ומוקירה אתכם.

אני רוצה לומר בפתח דבריי שני דברים קצרים ואז אני אדבר על המחקר ועל הבועה שהזכרת והאם כן והאם לא. דבר אחד, יש אמירה נהדרת של פעילת זכויות אדם וזכויות נשים, אבורג'ינית מאוסטרליה, לילה ווטסון שאמרה, אם באת לעזור לי חבל על הזמן שלך, אבל אם באת כי השחרור שלך כרוך בשלי אז בואי נעבוד ביחד. ואני חושבת שזה, באמת, אף אחת ואף אחד מאיתנו לא חופשייה ולא חופשי כשאחרות ואחרים סובלים מדיכוי.

דבר נוסף שאני רוצה לומר כהקדמה למחקר, בעצם המחקר נולד בשיחות שהיו לנו לנשות קרן דפנה ונשות NCJW שאמרנו, אנחנו יודעות שהשדה הפמיניסטי הוא שדה משפיע אבל אנחנו צריכות עכשיו הוכחות אמפיריות כדי שנוכל לבוא ולומר שזה לא רק תחושת הבטן שלנו, זה לא רק ההוקרה שלנו של העשייה, אלא אנחנו רוצות הוכחות. אז נעשה מחקר. אבל אז אמרנו, כפמיניסטיות, הרי אנחנו תמיד ניצבות על כתפיהן של הענקיות שבאו לפנינו ומכירות את הדורות שבאו לפנינו ותמיד צופות את פני העתיד.

אז אמרנו שהמחקר צריך להוקיר את הישגי העבר ולעזור לנו לשרטט את הכיוונים לעתיד. ואמרנו, זה יהיה מחקר פעולה משתף, מחקר פעולה שעצם תהליך המחקר כבר מתחיל פעולה ומצית פעולה ועשייה בשדה. ותיכף אני אגיד כשאני אומרת שדה למה כוונתי, ומשתף במובן הזה שחשוב היה לנו לשמוע כמה שיותר קולות מתוך השדה. ד"ר ננסי שטריכמן המופלאה שערכה את המחקר הזה וכתבה אותו קיימה למעלה מ-200 ראיונות אישיים וערכה 14 קבוצות מיקוד שבהן השתתפו עוד 156 נשים. זאת אומרת, למעל מ-350 נשים וגברים שחלקו מהחוכמה שלהם, מהידע שלהם, מהחזון שלהם. וכך בעצם התהווה המחקר הזה. אפשר לראות את הדוח המלא גם בעברית וגם באנגלית ואת התקציר מנהלות באנגלית, עברית וערבית. זה קיים ברשת ואנחנו מזמינות את כל אחת ואחד מכם לקרוא אותו ולהמשיך לייצר פעולה בעקבות הדוח הזה.

אז את אמרת שאנחנו בבועה, ואני חייבת לומר שעם כל הכבוד והאהבה הרבה שאני רוחשת אלייך, אני מסכימה איתך באופן חלקי - - -

אני דיברתי על הפגישה הזו.

כן, כן. אבל מה שהדוח מראה, וזה לא הפתיע אותנו, אבל זה עדיין היה מאוד משמח לראות שלשדה של הארגונים הפמיניסטיים וארגוני הנשים שמונה כיום כ-100 ארגונים, הוא שדה שקודם כל כיום הוא הרבה יותר מגוון ומכיל ופלורליסטי ממה שהוא היה לפני 15 שנה, מכל הבחינות. הוא מכסה מגוון, מניפה רחבה מאוד של נושאים שנוגעים לזכויות נשים, לשוויון מגדרי, לאבני יסוד פמיניסטיות. והייתה לו ויש לו השפעה מאוד משמעותית גם על מדיניות ממשלתית והקצאת משאבים ממשלתית, גם על השיח הציבורי, גם על החברה האזרחית. ו- - - עוד השפעה בתוך האקדמיה.

ב-15 שנים האחרונות צמחו תכניות ללימודי מגדר, שלומדים בהן אגב גם נשים וגם גברים בהמשך לדבריה ופרופ' חנה הרצוג שהיא מהוותיקות ביותר, מהחלוצות שבמידה רבה נשכבו על הגדר כדי שמגדר יוכר כתחום מחקר מכובד, היום אין אוניברסיטה ואין מכללה שמכבדת את עצמה שאין בה תכנית יפה מאוד של לימודי מגדר והן מכשירות בכל שנה עוד ועוד דורות גם של נשים צעירות וגם של גברים צעירים שהם סוכני וסוכנות שינוי וסוכני וסוכנות ידע.

ודבר נוסף שחשוב לי לומר בין היתר כי נוכחים כאן באמת כל הארגונים שתרמו לזה זה שמה שיש לנו היום הודות לעשייה של ארגונים כמו מרכז שוות, כמו מרכז אדווה, כמו אית"ך מעכי, כמו שדולת הנשים ועוד ארגונים רבים וטובים זה שיש לנו ידע, יש לנו נתונים, יש לנו איסוף שיטתי של מידע ושל ידע וניתוח שיטתי. וזה לא נעצר בחברה האזרחית, זה אחד ההישגים הגדולים של השדה שהם בעצם הביאו לפתחה של הממשלה את האחריות לאסוף ולנתח מידע וידע בעדשה מגדרית.

דבר נוסף שאנחנו רואות, אני זוכרת שהקמנו את קרן דפנה מיסודה של פרופ' דפנה יעזראלי ובתה שרונה ונכדתה שגיא יושבות כאן איתנו וזה גם מאוד מרגש, אז בעצם דיברנו על מיינסטרים. תיאוריית השינוי שלנו הייתה שאחת האסטרטגיות המרכזיות זה "Gender mainstreaming" והסתכלו עלינו כאילו אמרנו שם של איזה פרוצדורה כירורגית לא נעימה. כאשר בפועל היום זה מדהים לראות ש-Gender mainstreaming מקובלת בכל העולם כאחת האסטרטגיות האפקטיביות לקידום סדר יום פמיניסטי ושוויון מגדרי.

וחלק מההישג של השדה זה לקחת את המונח הזה שהוא לא ברור מאליו, הוא באמת לא self explanatory ולהפוך אותו לפרקטיקה ביום יום. וזה Gender mainstreaming באמת בנושא של הקצאת תקציבים ותכנון מדיניות. וזה גם כל הנושא של ה-story telling הפמיניסטי וכניסה של יוצרות בתחום הקולנוע, בתחום התיאטרון, בתחום הספרות, בתחום השירה.

אני עוד שייכת לדור שגדל על הספר המכונן של המשוגעת בעליית הגג שנשים הודרו בכלל מעולם היצירה. ואת כל זה עשה שדה שמורכב מארגונים פמיניסטיים, ארגוני נשים, מכוני מחקר ומכוני מחקר יישומי ו- - - פמיניסטי, ושדה צומח באקדמיה וארגוני חברה אזרחית שהבינו באיזשהו שלב שהם אולי לא פמיניסטיים אבל סדר היום הזה הוא משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. וכמובן שגם חברות וחברי הכנסת, בעיקר הנוכחות והנוכחים כאן, שתרמו תרומה מאוד משמעותית וחלק מאוד משמעותי לשיח הזה. וגם לפעמים בני ובנות ברית שאנחנו מוצאות ומוצאים במשרדי הממשלה.

אז יש הרבה מה לחגוג והרבה מה להוקיר. הייתה השפעה, הייתה צמיחה. אבל, ושוב מורתי ורבתי, פרופ' חנה הרצוג, תמיד לימדה אותנו שפמיניזם זה כל הזמן לשאול את עצמנו, זה להיות כל הזמן רפלקסיביות וכל הזמן לשאול את עצמנו את מי אנחנו לא שומעות, מי לא נמצאת כאן, את מי אנחנו לא רואות, מי לא נוכחת כאן, איזה קולות לא נשמעים כאן, איזה נושאים אנחנו לא חושבות עליהם ולא יודעות עליהם.

ולכן, במבט קדימה יש לנו עוד הרבה מאוד עבודה. יש לנו עבודה בלהכניס קולות נוספים וסוגיות נוספות שכרגע לא נוכחות כאן. יש לנו משימה, ואני מוקירה מאוד את זה שפתחת בדברים שלך על סמר חטיב, מפני שיש לנו את החובה לדבר גם בשם מי שיכולת הדיבור ניטלה מהם באכזריות. ויש לנו חובה כל הזמן לחשוב מאוד הלאה איזה אסטרטגיות מתאימות לנו למאבק או למאמץ בשנים שיבואו.

וחלק מהדברים שעלו במחקר מבחינת חשיבה קדימה זה כמובן קודם כל כל עולם הרשתות החברתיות כתחום מאוד משפיע וכתחום שהרבה מאוד מהפעילות, גם הצעירות וגם הצעירות ברוחן, מאוד מאוד פעילות בו. אם לפני כמה שנים הדורות המבוגרים יותר התייחסו טיפה בספקנות לכל הנושא של פמיניזם ברשת היום אנחנו יודעות שזאת זירת פעולה רלוונטית, משמעותית ומשפיעה כמו השדה של הארגונים. כל הנושא של ה-story telling, ואתן מכירות אותי אז אתן יודעות שאני משוחדת, אבל כל העניין הזה של מה הם הסיפורים שאנחנו צריכות לספר.

מפני שכמו שאמרה עאידה, אנחנו חיות בעידן שאנשים לא מתביישים להגיד לנו שאנחנו ממציאות. אנחנו ממציאות את האלימות נגדנו, אנחנו ממציאות את האפליה כלפינו או את הדיכוי של קבוצות בקרבנו ושלנו. אז קודם כל, על מה זה יושב הסיפור הזה, על מה יושבת ההתנגדות הזאת. מעבר לזה, שכן, מה שאנחנו רוצות כאן זה לשנות את סדרי העולם.

ודבר נוסף שמאוד חשוב לי לומר, במיוחד באכסניה הכל כך מכובדת והחשובה הזאת, השדה הפמיניסטי וארגוני הנשים צמח מאוד. ואמרתי, הוא גדול היום, הוא פלורליסטי יותר, הוא מכיל יותר. הצד השני של זה זה שתהליך ה"התמלכרות", אתמול למדתי, זה הנוסח העברי ל-NGOisation, תהליך ההתמלכרות וכולל ההתפתחות החיובית של יותר שיתופי פעולה עם הממסד, לפעמים המשמעות של זה שזה מכרסם בפוליטיות שלנו וזה עושה דה-פוליטיזציה של המאבקים שלה.

ולכן הקריאה שעולה מהמחקר הזה זה Go political. הארגונים יודעים את זה, הכנסת בוודאי יודעת את זה. האקדמיה מתמודדת היום עם כל מיני אתגרים בעניין הזה- - -

לא, לא תמיד בכנסת כשמדברים על זכויות נשים הם מסכימים לעקרון של פוליטיזציה. כאילו מוציאים את הנושא הזה מהכלל.

רווחה, בריאות ו - - -

כן, פתאום הופך למשהו רווחתי, בריאותי, סביבתי.

אז Go political , ואני אמרתי את זה בכנס שהצגנו בו את המחקר בפעם הראשונה ואני אומר את זה שוב בנוכחות הקולגות, השותפים והחברים היקרים גם מהקרן החדשה לישראל ומ-NCJW – Go political זה גם התורמים המממנים. אנחנו צריכים לעמוד מאחורי הארגונים כשהם עושים את העבודה הפוליטית הזאת ולא להבהל מזה ולהביא איתנו שותפות ושותפים נוספים שיעשו, מה שנקרא, פילנתרופיה בעדשה מגדרית "אינטרסקשיונלית". זאת אומרת, כמגדר, זה לא רק, זה לא נשים וגברים, זה מעמד, זה אתניות, זה לאומיות, זה מקום גיאוגרפי, זה אבילטי ודיסאביליטי, זה כל כך הרבה דברים. וזה חוזר לתחילת דבריי. אז לגמרי Go political.

ואולי אני אסיים ברוח חגיגית ואופטימית, אני מקווה - - -

כמו שלי.

עוד דבר שעלה מאוד חזק מהמחקר, וזה גם קשור לתהליך ההתמלכרות והריבוי של הארגונים, הכוח שלנו הוא בחוכמתנו המשותפת ובעשייה המשותפת. זה נכון שחשוב שאלפי פרחים יפרחו וצריך שישמעו קולות שונים. אנחנו לא מדברות בקול אחד ואחיד. אבל הנושא של לכידות, הנושא של סולידריות, את קמה בבוקר, את רואה את ההזמנות לדיונים בוועדה של חברת הכנסת עאידה תומא, וזה נושא שלא נוגע לך אישית, ואת קמה ואת נוסעת ואת באה כי זה כן נוגע לך אישית.

הסולידריות הזאת, החיבורים האלה בין מאבקים, ההסתכלות בעדשה מורכבת על המאבקים האלה. לראות את הקשר בין מאבקים זה כבר מעשה פוליטי חתרני כי כל הזמן בדיוק מנסים להגיד, לא, זה חינוך וזה רווחה וזה רק ככה וזה רק ככה. אז לא. הראייה הרחבה הזאת היא הראייה הפוליטית.
ואני רוצה שוב לחזור ולומר לך, היושבת ראש, יקירה, ולחברות וחברי הכנסת שכאן, אחת מחברות הכנסת אמרה בראיון שלא לציטוט שלהיות צ'מפיון, להיות מישהי שמובילה סוגיות פמיניסטיות בכנסת זו כמעט התאבדות פוליטית. אז אני קודם כל רוצה להודות לכם שאתם מתאבדות על הדבר הזה ועל העשייה שלכם ועל התמיכה שלכם. ואני מאחלת לכולנו שנזכה לעשות הרבה דברים גדולים ביחד, למען עצמנו וזו למען זו. תודה.

תודה. בואו נסכים שאנחנו לא מוחאות כפיים וכל אחת תרגיש שמחאו לה מלא כפיים. אבל אני חייבת להגיד שנהניתי מכל מילה, וזה לא קורה הרבה בדיוני הוועדה. את האמת, הצלחת לקבץ בתוך הדברים שלך מילים שהן בעיניי מילות מפתח במאבק הפמיניסטי. גם סולידריות, גם חיבורים בין מאבקים, גם פוליטיזציה, גם עשייה ואקטיביזם. אני קראתי את המחקר ואני יודעת שהוא מאוד מאוד יכול להחשב כנכס לתנועה הפמיניסטית וממנו לשאוב הרבה. תודה לך חמוטל.

לירון פלג, בבקשה, מה-NCJW.

אז קודם כל תודה רבה ובוקר טוב לכולם. אני מאוד מאוד נרגשת וגאה להיות כאן היום סביב השולחן המאוד מאוד מרגש וייחודי כאן, ולייצג את NCJW – National Council of Jewish Women, ולספר לכם קצת מי אנחנו, מה אנחנו עושות, ובאמת על השיתוף פעולה המאוד נדיר וייחודי שהיה לנו עם קרן דפנה שהביא למחקר וכמובן למענקים המשותפים.

אז מכוון שידעתי שאני אתרגש הכנתי כמה מילים כתובות ואני באמת רוצה להתחיל בתודות. לך, חברת הכנסת עאידה תומא, על המקום שאת מאפשרת לנו היום להביא את השטח, להביא את הארגונים, להביא את המחקר ולייצר את המחקר הזה לשדה הפמיניסטי, לשמוע את האתגרים וגם לחגוג את ההצלחות, אז באמת תודה רבה. לחברי וחברות הכנסת שהגיעו היום לשמוע אותנו ואת הסיפורים שיש סביב המחקר. יש לנו פה ידידים וידידות ותיקים של NCJW אז אני מאוד מאוד שמחה לראות את כולכם. וכמובן כמובן אורחות ואורחים, אורחות בעיקר, שהגיעו לכאן מהשדה הפמיניסטי, מנהיגות ומובילות, אמיצות שעושות ימים כלילות עבור כולנו, עבור נשים, עבור קידום נשים בישראל. מאוד מאוד מרגש לראות את השולחן ואת הוועדה כאן מלאה ואנחנו כולנו מאוד מאוד מתרגשות.

אז אני שמחה מאוד לייצג כאן את NCJW – המועצה הלאומית של נשים יהודיות. זה ארגון מאוד מאוד ותיק, הוא קיים כבר 125 שנה, מארצות הברית, שפועל ב-62 סניפים ברחבי ארצות הברית ופועל לקידום נשים במגוון רחב של תחומים: קידום נשים בתעסוקה, ייצוג נשים בעמדות כוח, קידום נשים בכל מיני נושאים של השכלה ושוויון מגדרי. הארגון פועל בדרכים של חקיקה בוושינגטון סביב הנושא של advocacy וגם בפיתוח שירותים קהילתיים עבור נשים סביב הנושא של אלימות במשפחה, סביב הנושא של זכויות נשים וכדומה.

ולצד העשייה העשירה שיש לארגון הזה בארצות הברית הוא פועל, לאו דווקא בקרב הקהילות היהודיות, בקרב כלל האוכלוסייה, בקרב מיעוטים, בקרב יהודים ונוצרים ומוסלמים כמי שרואה את האחים היהודיים כמנוף לעשייה חברתית. ולצד העשייה העשירה שלנו בארצות הברית, במהלך הרבה מאוד שנים, עוד ככה ב-20-30 שנה האחרונות אנחנו פועלות גם בישראל בתמיכה בשדה הפמיניסטי, בתמיכה בארגונים – גם דרך מענקים וגם דרך שותפויות שאנחנו מייצרות עם שחקניות מרכזיות בשטח.

ובאמת בשנת 2016 חברנו לקרן דפנה כשחקן המרכזי בשדה הפמיניסטי כדי לראות ולשאול את השאלות מה קורה בשדה הפמיניסטי, איפה ההצלחות והאתגרים ולאן פנינו ומה הכיוונים. ואנחנו גאות להגיד שהמחקר היום מהווה עבורנו מצפן. מצפן לתכנון שלנו האסטרטגי לשנים הקרובות, גם ברמה של איזה ארגונים אנחנו רוצים ללוות ולקדם וגם איזה תפקיד אנחנו רוצים להוות פה בשטח.

וראינו בצורה מאוד מאוד מרגשת ממה שעלה בצורה מאוד משמעותית מהמחקר וגם מהכנסת שעשינו ב-8 במרץ שבו הוצג המחקר, שהרבה מאוד מהאנשים כאן השתתפו בכנס, היו בו מלבד השדה הפמיניסטי וארגונים, היו בו גם כ-60 נשים מארצות הברית, נציגות של קרנות ושל ארגונים שתומכות ותומכים בשדה. והדיאלוג הזה בין הפילנתרופיה לשדה היה מאוד משמעותי. ואנחנו רואות את עצמנו כממשיכות את השיח הזה ואת הדיאלוג הזה בין הארגונים, בין הפילנתרופיה לשטח.

אנחנו מזמינות את כולכן וכולכם להמשיך בחשיבה המשותפת, להמשיך איתנו במסע עבור חברה צודקת, עבור הנשים בישראל ולהמשיך יחד לייצר את העשייה עבור כל האתגרים שבפנינו. אז המון המון תודה ואנחנו שמחות ומתרגשות לכל הארגונים שהגיעו לקבל את המענקים שתיכף נשמע עליהם. אז תודה רבה.

תודה לך. ועכשיו, מר מיקי, בבקשה. את האמת, אני חייבת להגיד, זה לא סתם שאמרתי, אני רצתי להגיד את השם. אני מודה ומתוודה שאם לא הייתי ב-1992 כשהתחלנו להקים נשים נגד אלימות הארגון המוביל בחברה הערבית בנושא גם של האלימות ואחר כך באופן כללי של זכויות נשי וחלק אינטגרלי מהעשייה הפמיניסטית בארץ, אם לא היינו מקבלות את התמיכה של הקרן החדשה לישראל עד יום עזיבתי לתפקיד ב-2015 - - -

את עזבת, אנחנו ממשיכים.

אתם ממשיכים ואתם ממשיכים. אני חייבת להגיד שהתמיכה של הקרן החדשה והתרומה שלה לחברה האזרחית ולחברה הישראלית באופן כללי - - -

ולדמוקרטיה.

ולדמוקרטיה ולזכויות אדם ולזכויות אזרח היא בלתי - - - אני חושבת שאי אפשר לעמוד מהצד ולראות את הניסיון להכפיש את הקרן כי כאשר אנחנו מגנים על הקרן אנחנו מגנים על עצמנו, אנחנו מגנים על הערכים שלנו ואני מאוד מוקירה ומעריכה. עכשיו אחרי שהתבטאתי בבקשה.

עכשיו אני עוד כפול מתרגש אם התרגשתי קודם. תודה רבה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, זה מאוד מאוד מרגש וחשוב. אני רוצה להודות קודם כל, בדרך כלל מודים קודם כל לחברות וחברי הכנסת, אני רוצה להודות קודם כל ליושבות כאן מהשדה הפמיניסטי, לנשים מהארגונים ומההתארגנויות והפעילות בשטח. אני חושב שזה כבוד גדול, אני יושב פה על כתפיים רבות ורבות של נשים חשובות ומשמעותיות שניהלו ומובילות עדיין את הקרן החדשה לישראל, ועסקו בתחום הפמיניסטי ונקלעתי בתור גבר, פתאום עכשיו לסיטואציה של רחלי ליאל, המנכ"לית הקודמת של הקרן יושבת פה ונשיאת הקרן, טליה ששון. אבל באמת 40 שנות פעילות מאוד משמעותית בתחום הפמיניסטי ספציפית.

אני רוצה להיות יותר קונקרטי ולהתייחס למחקר שהציגו גם חמוטל וגם לירון מקרן דפנה ו-NCJW. וכמובן גם להזכיר את דפנה יזרעאלי שהייתה חברת הנהלה בקרן וזה מאוד מרגש שבנות המשפחה שלה איתנו כאן. אנחנו הבנו שהמחקר הזה לא יכול, והוא לא, רק מחקר רעיוני אקדמי אלא הוא צריך להיות מוחל לכדי פעולה בשטח ויש לו הרבה מאוד רבדים שצריכים ליצור פעולה. אחד הדברים המעניינים בו שיש בו כל מיני אסטרטגיות: האסטרטגיה המשמעותית של העשייה הפוליטית, האסטרטגיה המשמעותית של חיזוק שיתופי הפעולה.

אבל דבר אחד שאנחנו ראינו בו ויצרנו - - - לפעולה – השכבה הזאת של הקשר בין ההתארגנויות לארגונים. זאת אומרת, הזירה הפמיניסטית היא לא רק זירה של ארגונים, שהם באמת הבסיס, התשתית, אבל יש הרבה מאוד התארגנויות וקבוצות ופעילות רשת שעושות שינוי חברתי בתחום הזה יום יום. והחלטנו, בכדי שהדבר הזה ייצא מרעיון לפעולה, והפילנתרופיה יש לה כוח מאוד משמעותי לעשות את זה, באמת להתחיל בשורה של מענקים, בהתחלה מענקים קטנים, שיתנו קול משמעותי ועוצמתי יותר לאותן פעילות שעוצמתיות וחזקות ממש בלעדנו.

ואחד הדברים שעלו באופן מאוד מובהק, ולכן מיד אחרי שאני אסיים את הדברים וחברות הכנסת וכו' יתייחסו, הן ידברו, זה המגוון. חמוטל התייחסה לעובדה שהשדה הפמיניסטי הוא כנראה שדה שיש לו הרבה מאוד קולות והרבה מאוד צורות. אז באמת, נשים מהמגזר החרדי ונשים שנאבקות בתוך המגזר החרדי בתקיפות מיניות ואלימות, וכמובן החברה הפלשתינית בישראל ונשים שעובדות בצפון ובדרום, בפריפריה ומרכז, באמת המרחב הזה של מגוון פעולה פמיניסטי הוא כל כך גדול היום בישראל והפילנתרופיה היום לא מספיקה ולא מספקת לתת מענה לכולם. וזה התפקיד שאנחנו רואים את זה לעצמנו בנקודה הזו.

נקודה אחרונה שהיא מאוד חשובה וזו הנקודה שיושבת ראש הוועדה התחילה איתה. אני רוצה להגיד כאן באופן מובהק, אנחנו הולכים לקחת את הסוגיה של אלימות כלפי נשים. ואני אגיד את זה אפילו ספציפית, אלימות כלפי נשים בחברה הפלשתינית בישראל, כנקודה מרכזית או נקודת ליבה שהקרן הולכת לפעול בה מ-2019 בצורה הרבה יותר ממוסדת ומאורגנת. כמובן בשיתוף פעולה עם הארגונים, עם נשים נגד אלימות וארגונים אחרים. ואני רואה את זה וזה הזדמנות לדבר על הסוגיה הזאת כאן כי אנחנו מונים יחד איתכן את המספרים שפשוט בלתי נתפסים. ולמערכת הציבורית, למגזר הציבורי, לכנסת יש הרבה תפקיד אבל ללא חברה אזרחית פעילה שתתן מענה לדברים האלה אין מה לעשות.

אז אני רוצה מאוד להודות ואני רוצה להודות בעיקר להתארגנויות שנמצאות פה וידברו ויציגו את המגוון הזה שאנחנו מדברים עליו. אז תודה רבה.

תודה. אני יודעת שחברי וחברות הכנסת כבר לחוצים כי יש עוד ישיבות ועדות שהם צריכים ללכת אליהם. אני אתחיל לאפשר לחברי הכנסת וחברות הכנסת להתייחס לפני שהם יוצאים ונקטע את הסדר של המציגות, אם לא אכפת לכם, כי יש כאלה שיש להם ישיבות דחופות. אני אנסה ללכת לפי מי שביקשו כי הם לחוצים לפי כניסתם.

חברת הכנסת עליזה.

עדיפות זה ותיק חברי הכנסת.

מצאת לעצמך, כמה זמן אתה תנצל את העובדה הזו. בבקשה.

אני באמת מברך את יושבת ראש הוועדה ואת מוסי ואת כל מי שיזם את המפגש החשוב הזה. אני, לשמחתי, הייתה לי הזדמנות לתרום את תרומתי למאבק על מעמד האישה בישראל עוד בהיותי יושב ראש ועדת העבודה והרווחה בכנסת. באותה עת נושא מעמד האישה היה חלק מתפקידה של ועדת העבודה והרווחה ואז הגיעה אליי חברת הכנסת יעל דיין שיזמה את הרעיון של להקים את הוועדה למעמד האישה באותה עת ולתת לה מעמד עצמאי בכנסת.

לא מובן מאליו שפוליטיקאים מוותרים על סמכויות, אף אחד לא ממהר לשחרר סמכויות שנמצאות בתחום אחריותו. אבל אני שמח שקיבלתי וקידמתי ביחד עם יעל להקים את הוועדה באותה עת שהלכה והתפתחה מוועדה שבהתחלה לא הייתה ועדה סטטוטורית ואחר כך הפכה לוועדה סטטוטורית והיום לדעתי אין חולקים על כך שזאת אחת הוועדות החשובות ביותר בכנסת.

ואני רוצה לומר לך, גברתי היושבת ראש, שתרומתך לחיזוק מעמדה של הוועדה בישראל היא תרומה מאוד חשובה. כי דווקא מהנקודת מוצא, מהמקום שאת מגיעה, אולי כולם ציפו שאת תקחי את הישיבות רק למגזר ולמקום שמעניין אותך - - -

הם לא ידעו שאני פמיניסטית.

אני רוצה לומר לעניין עצמו. אני חושב שאנחנו היום במקום שונה לחלוטין מאשר היינו ב-92' בעת שהוקמה הוועדה. אם ב-92' המאבק על מעמד האישה היה יותר מאבק של שתדלנות שמישהו מחפש שמישהו יתחשב ויוסיף סעיף כזה ואחר, אני חושב שהיום המאבק על מעמד האישה מגיע ממקום של עוצמה, של נוכחות, של השפעה ושל יכולת להכתיב דברים ולא רק להתפשר על דברים ולחפש כיצד פותרים סוגיה כזאת ואחרת.

אני באופן אישי הפגנתי מאז ומתמיד את תפיסתי לגבי מה הערך של מעמד האישה בארץ. אני כאיש שלום חושב שהסיכויים להביא שלום יגדלו ככל שמעמדן של הנשים בארץ הזו יתחזק. אני כאיש שמאמין בסולידריות חושב שהסיכוי לייצר סולידריות אמיתית וחברה יותר צודקת ובריאה יהיה נכון יותר ככל שמעמדן של הנשים בישראל יתחזק. גם בהיותי ראש מועצה בתחילת דרכי הפוליטית כשהייתי מופיע בציבור בשדרות אז הייתי אומר להם שאני חולם על היום שבו הנשים יעברו מסל הקניות בשוק בשדרות לתיק המנהלים כמו המנהלים האחרים ברחבי המשק.

ואני שמח שהיום אנחנו רואים זאת ממומש הלכה למעשה. אין שום שאלה שהאיש לא מתנצל על כך שבוחרים מנכ"ליות ובוחרים מנהלות ועדיין יש פערים מאוד גדולים אבל איש לא מוצא סיבה לחשוב שצריך להסביר למה מישהו בחר ולמה אישה יכולה לנהל אלפי גברים שיימצאו תחת אחריותה ולעשות זאת לא פחות טוב, בדרך כלל יותר טוב, כי אני חושב שעדיין הנשים מרגישות אחריות. אישה שמקבלת תפקיד היא מרגישה אחראית כלפי החברות שלה שצריכות גם לקבל תפקיד. ואז היא מוכיחה שהיא יודעת לעשות את זה יותר טוב מהגברים.

וזה ערך מוסף לכל מי שמחליט לשלב נשים, לכל מי שמחליט שנשים יכולות לנהל אותו גם כן. אתה צריך לעמוד מול אישה ולהסכים בתוך תוכך ולהביט בה ולהגיד, וואלה היא יכולה להיות המנהלת שלי. כשאתה אומרת את זה לעצמך זה סימן שבאמת עברת את הסף הזה של להרגיש שהפמיניזם הוא לא איזה תנועת מחאה אלא הוא תנועה שהולכת לעשות שינוי חברתי עמוק. וככל שאתן תצלחנה יותר מדינת ישראל תצליח יותר. אז אני מברך את כל מי ששותפות במלאכה, מאחל לכן הצלחה, ואיך אומרת ידידתי, אנחנו הולכות לנצח.

תודה. עליזה, רצית להגיד משהו לפני שאת יוצאת. בבקשה.

- - - שעוסק בנושא של הגיור בנושא הזה - - - הנושא שבעיקר נשים מצויות בו ונמצאות בדרך ובאמת אני שמחה לראות שזה אחד הדברים באשכול הזה. ואני באמת רוצה לומר תודה, תודה על הדיון הזה, תודה לך עאידה על העבודה הנהדרת ועל ההובלה של הנושאים. ותודה לכן, באמת, המקום הזה של השיתוף פעולה בין האקדמיה לבין השטח לבין בית המחוקקים חייב להתחזק. כל כך הרבה דברים לא מספיק מצליחים כי המשולש הזה לא מספיק חזק.

והמחקר שאתן מציגות היום הוא כלי מאוד מאוד משמעותי וחזק, הזדמנות לעצור רגע, להתבונן, ללמוד, לחשוב, גם לומר תודה על כל היש. והפרס שלך, באמת 2018, לפי 10 או 20 שנה לא היה מקום ולא היו חברות בוועדה שתתבוננה ותדענה ותבאנה את המשמעות. מצד אחד התקדמנו. בתי לומדת רפואה וביום אחד המטפלת ברחה ואני רואה את המצוקה שלה והיא אומרת לי שהטוויטר שלה בבית החולים הוא זה שמצא לה בסופו של דבר גן ילדים. אז מצד אחד שיתוף פעולה, רק שיתוף פעולה בנה רגישות, מהצד השני הרבה פעמים הליכה לאחור כמו היום שגם בבית הספר לרפואה בתל אביב אומרים לבנות אם את תלדי בזמן מסוים תפסידי שנה.

כלומר, אנחנו רואות איך מתקדמים אבל גם הרבה מאוד חוזרים לאחור בכלים ובכל מיני אמצעים מאוד אפורים ומאוד לא ברורים. ואני רוצה לחזור למאמר המכונן של אמא שלך, מורתי האהובה, דפנה יזרעאלי, ולא בכדי פתחתי בדוגמאות של רפואה. אחד המאמרים האחרונים שלה היו על עולם הרפואה, על הכניסה של נשים לעולם הרפואה. בהרבה מובנים היא הייתה - - - היא הייתה אישה מאוד מרשימה שבאמת לימדה אותנו הרבה מעבר לידע אקדמי אלא לנשמת החיים הפמיניסטית.

והמקום שהיא דיברה עליו, זה לא מספיק שנשים תיכנסנה, והן נכנסו, אלא מה באמת יקרה ואיך. והיא נתנה שם את התחזית שלה ואת הנבואה שלה של איך הדברים ישתנו. אולי מבחינה כמותית יש יותר נשים אבל הפירמידה יודעת לשמר את עצמה. ואני חושבת שזה קורה ואנחנו לא תמיד כאן בבית המחוקקים, למרות שאני באה מהאקדמיה, ערים לשיתוף הפעולה של המשולש הזה. באמת יש לו את היכולת לזרקור.

ועוד מילה אחת על שיתוף פעולה איתכם – זה דבר שהוא מתבקש ומובן - - - את הכוחות בין יהדות העולם, נשים יהודיות בעולם לבין בית המחוקקים הישראלי. לא אחת אני מוצאת את עצמי בהרבה מאוד חקיקה שמשפיעה הרבה מחוץ לכנסת ישראל ואין מספיק מודעות לכך בבית שלנו פה בכנסת. והשיתוף פעולה הזה הוא גם הכרח.

ואם אפשר, הערה אחת, גם ממורתי האהובה. כאן בפתיח שלכם בהקדמה אתם מדברים על הדרה גוברת של נשים במרחב הציבורי ומצב הלוחמה התיעודי. המילה לוחמה קשה לי. אני זוכרת את השיעור שבאתי אליה עם הצעת המחקר שלי בעקבות מאמר פורץ דרך שדיבר על חדירה של נשים לתקשורת. ואז התחלתי את המחקרים שלי גם במאסטר וגם בדוקטורט עם כניסת הנשים לתקשורת. המילה חדירה הייתה כל כך קשה ואמא שלך כל כך לא אהבה אותה. אז המילה לוחמה והמילה חדירה, בואו נוציא אותן, בואו - - - את המילים שלנו - - -

אני גם לא אוהבת אותן אבל הכוונה כאן לחיים של נשים על רקע סכסוך מתמשך, לוחמה מתמשכת.

את צודקת אבל בסדר, יש לנו מילים נוספות, למדנו לדבר בשפות נוספות. אנחנו יודעים להבין. אני חושבת, אני אומרת את זה על הרקע שנשמע פה מכל הדוברים לפניי ואפילו בחדר, אם אנחנו לא נדע, ואנחנו צריכים לדעת ולעבוד בזה שלשמר גם את הזהות הפמיניסטית וגם את הזהות האידיאולוגית באותו איזון משום שבמדינת ישראל הרבה פעמים בחלק מ- - - זה המתח הזה שגובר בין הזהות הפמיניסטית לזהות האידיאולוגית.

בשבילי פמיניזם זה אידיאולוגיה. כלומר, זאת זהות אידיאולוגית בשבילי, אני לא מפצלת ביניהן.

חלק מהמחירים שאנחנו משלמים זה שהזהות האידיאולוגית גוברת על הזהות הפמיניסטית במדינת ישראל. ולכן הרבה פעמים אנחנו הולכים אחורה.

אני לא יודעת אם זו זהות אידיאולוגית במקרה הזה או זהות לאומית או לאומנית, אני לא יודעת, אבל אני, בשבילי, אני לא יכולה לראות שום תפיסה אידיאולוגית שהיא מפוצלת מהפמיניזם שלי - - -

חלק מההתמודדויות שלנו כאן זה באמת להבין - - -

אני חושבת שזה דיון שלא יסתיים בינינו, מה שבטוח, ושווה דיון. חברת הכנסת מרב מיכאלי. אני יודעת שאני נותנת לחברת הכנסת מרב מיכאלי וקסניה, מיכל את גם כן רוצה?

אנחנו צריכות ללכת לחוקה לעשות את המעשה הפמיניסטי שלא לאפשר לממשלה לגרום לאנשים למשכן את עצמם למוות, את כל מה שיש להם ואת כל מה שאולי יהיה להם פעם, למעשה. זה מה שאנחנו נלך לעשות - - -

יש דיון על עבירות המתה?

נגמר. עכשיו הולך להיות על חוק ה- - -

אנחנו יצאנו משם שתינו ובאנו לפה בתקווה שלא עושים לנו שום מחטפים אבל היו חשוב לשתינו לבוא - - -

אתן תחליטו אם זה יהיה קצר או ארוך.

אז א' אני מתנצלת שאנחנו נצטרך לצאת כי יותר, בטח ובטח בכזאת הזדמנות, יותר כיף להיות פה. ואני יש לי באמת הרבה מאוד מה להגיד אבל אני מאוד אנסה לעשות את זה קצר. אז קודם כל ברכות לחנה המהממת והנהדרת וכל הכבוד, וכל ההישגים שלך אנחנו עוד צריכות להכפיל אותם עשרות מונים כי המגדר צריך להתרחב ולהיות נוכח בכל אחד מתחומי הידע והמחקר באקדמיה. המקום היחידי שזה באמת קורה היום באופן, גם כן, לא כלימודי חובה, אבל לפחות מאוד נוכח זה במשפטים, אנחנו צריכות שזה יקרה בכל פקולטה באשר היא. וכך אנחנו נוכל להגיע גם לזה שבמסגרת המיינסטרימינג זה יהיה נוכח בכל משרד ממשלתי וכמו שפה התחלנו לעשות, בשוליים, ניתוח מגדרי של תקציב - - -

זה לא בשוליים, זה עובד.

דבר שעליזה כשהייתה חברת קואליציה בכנסת הקודמת עשתה והצעת החוק שלי שהביאה את הדבר הזה. והכנס הראשון שעשיתי כשהגעתי לכנסת היה על תקציב מגדרי, בכנסת ה-19. אז זה באמת יש לנו עוד הרבה עבודה שלרובה אני לא אוכל להיכנס. אני כן רוצה להגיד קודם כל תודה לקרן דפנה וכמובן ל-NCJW. ואני רוצה להגיד לפרוטוקול ננסי קאופמן, האישה הבלתי נלאית המהממת, ההורסת - - - אני רוצה להגיד שצריך להגיד תודה לקרן דפנה, זה הפרויקט האחרון שלכן, סוג של, שירת הברבור של קרן דפנה, תודה רבה לכן - - - באמת על שנים ארוכות ביותר של תרומה פמיניסטית אדירה, משאירות מה שנקרא "with the bang and not in with the whisper", אתן משאירות בום, אבל צריך לחשוב על השלב הבא, הגלגול הבא. אז אנחנו - - -

- - - קרן דפנה ומה יהיה? אנחנו- - - השיח שלנו על - - -

אני רוצה להוסיף – החשיבות של הארגונים היא אדירה כמובן ואני רוצה לדבר על הריבוי והגיוון של הארגונים ולהגיד שלצטט את מרלין פרנץ', האישה שכתבה את חדר נשים, שאמרה לפני כמה שנים שהעובדה שהפמיניזם מתפצל לכל כך הרבה סוגים וקולות וגוונים וכיוונים הוא בדיוק מה שמעיד על ההצלחה האדירה שלו. בדיוק אחת העדויות להצלחה הכל כך גדולה של הפמיניזם, ואני חושבת שאנחנו צריכות לחגוג את זה.

אבל אנחנו חייבות לעבוד ביחד. וזה דבר שלא קורה היום מספיק והוא דבר שנוכח במחקר מאוד, ולכן אני רוצה שאתן, הארגונים, תיקחנה את זה לתשומת לבכן הרבה הרבה יותר. צריך למצוא דרך לייצר קואליציות שמייצרות אגרוף, סליחה על הביטוי הלא פמיניסטי. אגרוף לא במובן של להרביץ לאף אחד, חס וחלילה, ולאף אחת, אבל בטח בשביל לדפוק על השולחן לפעמים. ואת זה אתן חייבות לשכלל.

אני אומרת את זה כמי שעובדת עם הארגונים מכאן ומכאן ומכאן מהרבה סוגים של ארגונים, מפה לשם 25 שנה, ואני אומרת לכן, זה אחד הדברים הכי חשובים לעשות אותו היום. פוליטיזציה, לא פוליטיזציה, זה כאילו הדרך הלא טובה, אבל כן, Go political, פוליטי.
חברות יקרות, תסתכלו בבקשה מי יושבות ויושבים מסביב לשולחן הזה מחברות וחברי הכנסת. יש כאן רק חברות וחברי כנסת מהאופוזיציה. אני נמאס לי מזה שאתן פוחדות להיות פוליטיות. משום שכל זמן שאתן תפחדנה להיות פוליטיות אנחנו נמשיך להפסיד. תסתכלו עם כל ההישגים שאנחנו מצליחות לעשות כאן איזה מגמות מזעזעות לנשים ולשוויון, לכל סוגי השוויון, מובילה הממשלה הזאת שהיא בגדול בוריאציות כאלה ואחרות בשלטון כבר 10 שנים, שבגדול אנחנו בעידן נתניהו כבר 25 שנה.

ואני מודיעה לכם, אם הפמיניזם לא יעיז להגיד אנחנו באנו מהשמאל, אנחנו בשמאל ואנחנו לא ננצח אם אנחנו לא נהיה בשמאל אז אנחנו לא ננצח. יש קשר ישיר בין הזכויות הפמיניסטיות, הכי הארד קור זכויות נשים, לבין למי אנחנו מצביעות ומצביעים בקלפי, למי אנחנו מתפקדות למפלגות, למי אנחנו מוכנות לתמוך בגלוי. ואם אנחנו לא נעשה את זה אז נמשיך להסתפק בפעולות נהדרות, לא מספיקות.

לא נביא את המהפכה ככה. והמהפכה חייבת לבוא. חייבת חייבת לבוא. אנחנו צריכות לנסח מחדש את המערכות הכי בסיסיות של החיים שלנו, את הכלכלה, את מערכת המשפט, את המדינה, את המשפחה. כל אלה חייבות וחייבים להתנסח מחדש והם לא יתנסחו מעצמם. אנחנו, זה האחריות שלנו והאתגר שלנו לנסח אותן ואנחנו נוכל לעשות את זה רק כשאנחנו נהיה השלטון, הממשלה.

כן צריך לתת קול להרבה גוונים מכל הסוגים, חד משמעית, אבל הקול הפמיניסטי חייב לעבור להיות הדבר המרכזי שמנהל את המדינה בשביל שהמדינה תהיה מדינה פמיניסטית כי זה יהיה הדבר שיהיה יותר טוב לכולם ולכולן. אז שוב תודה רבה ואני ארד לחוקה. שלום.

תודה, למרות שאת ככה מאתגרת אותי לפתוח בשיח על מה זה שמאל. אבל אנחנו נדבר על זה כנראה גם כן אחר כך. מה זה שמאל ואיך מתבטא השמאל ואיך מתנהג השמאל בימים האלה. האג'נדה שלי כבר עמוסה.

בכיף. אני לא יכולה לחכות עאידה.

בסדר גמור. תודה. מיכל ואחר כך קסניה.

מילים כדורבנות, מרב. אני רוצה דווקא אולי להתחיל מזה שאני הכרתי את דפנה, הכרתי אותה בדיוק בחיבור בין השיח הפמיניסטי, האקדמיה והפוליטי. הכרתי אותה מהפעילות שלי במפגלת רצ, אחר כך מרצ עם נעמי חזן היקרה שבדרך כלל יושבת פה סביב השולחן. וכמובן חנה הרצוג שכבר כל המחמאות, ואני מצטרפת לכולן, חברתי אם מותר לי לומר. והכרתי את דפנה, הייתי באמת אז בחורה צעירה מאוד והערצתי אותה, זה היה אחרי שלמדתי אותה באוניברסיטה ואת הספרים ואת תחום הידע הנרחב שלה, הפמיניסטי בשוק העבודה.

אבל ההיכרות האישית הייתה סביב המאבק הפוליטי. ובאמת בעניין הזה אני מצטרפת למרב. המאבק הפוליטי חשוב, לא נתווכח אם בשמאל, בימין, במרכז, מה זה שמאל, מה זה מרכז. נאמר שיש חשיבות לחיבורים הפוליטיים כי בסוף הפוליטיקה, וזו הסיבה שאני פה ומרב פה ועאידה פה ומוסי פה וקסניה, אנחנו פה כי באנו לשנות מציאות, זו הסיבה שבאנו לפוליטיקה. כששואלים אותי למה את פה אז אני אומרת כי באתי לשנות מציאות. וגם אתן משנות מציאות, פוליטיקה היא לא רק בכנסת. פוליטיקה היא בכנסת, היא בממשלה אבל היא בשטח, אתן משנות מציאות.

ואני חייבת לומר משהו שבאמת ככה פה נשמעה ביקורת וביקורת זה דבר טוב. בואו שנייה נטפח לעצמנו על השכם. עשינו פה מהפכה. היא עוד לא הסתיימה, אנחנו בדרך, אבל עשינו מהפכה. דיבר עמיר על שנות ה-90 שזה רק התחיל אז שבאמת נכנסו לכנסת חברות כנסת מאוד פמיניסטיות והביאו את ארגוני השטח פעם ראשונה בצורה כל כך מסיבית לכנסת והוקמה ועדה לקידום מעמד האישה והיום היא לשוויון מגדרי, אבל יש פה מהפכה.

ואנחנו התחלנו את קמפיין ה-Me too שהיום כל כך מתלהבים ממנו בכל העולם, התחלנו אותו הרבה קודם, היינו שם קודם. ובהרבה מובנים החקיקה שלנו הרבה יותר מתקדמת ממה שקורה בעולם. ראו עכשיו מתלהבים עם המשאל עם באירלנד על הפלות. בואו נראה גם ההישגים שלנו. ותמיד צריך לזכור שזה שני צעדים קדימה וצעד אחורה, אבל באמת נורא קל ליפול לייאוש וכמו שעאידה אמרה, לפעמים אנחנו בבועה, אבל לפעמים גם הפוך, לפעמים אנחנו כל הזמן שומעות ורואות כמה רע וכמה לא טוב, אנחנו שוכחות להגיד יש גם הישגים, התקדמנו.

אז נכון שיש בקלאש ויש המון אנשים, בעיקר גברים, שאומרים מה אתן רוצות, כבר יש שוויון מלא, מה אתן עוד מתלוננות, ובכלל היום הגברים מסכנים. אז אוקיי, אנחנו יודעות מה המציאות וכן יש פה שני צעדים קדימה ואחורה. אבל צריך להסתכל על המהפכה שעשינו פה ועשינו פה מהפכה.

שתי נקודות קצרות חשובות נוספות – אחד, זה דובר פה הרבה ואני לא אחזור, העניין של ג'נדר מיינסטרימינג, העניין הזה של להכניס את זה בשיח בכל מקום בעיקר בתחום הביטחון והשלום. והיו המחקרים המדהימים שיצאו מהשיח הפמיניסטי שהראו שביטחון אצל נשים זה לא רק גבולות וגדרות ופצצות וטילים, אלא ביטחון זה גם כשאני הולכת ברחוב ומה קורה לי בבית. גם במרחב הציבורי וגם במרחב הפרטי. לשנות את השיח של ביטחון וכמובן אנחנו מכירות את כל החלטות האו"ם ואת הצורך ליישם אותן.

איחוד מאבקים – עוד כשהוקמה הוועדה לקידום מעמד האישה בשנות ה-90 יעל דיין השכילה והבינה שמגדר זה לא רק שוויון זכויות בין נשים לגברים ולא רק גם לראות את האפליה הכפולה של נשים ערביות ובדואיות ופלשתיניות וחרדיות ודתיות וכדומה. כן, אלא ראתה יותר מזה, היא ראתה שגם האפליה כלפי קהילת הלהט"ב היא חלק מהאי שוויון המגדרי וגם בו אנחנו צריכים לטפל. ואיחוד מאבקים זה לא תמיד קל, שמענו פה את השיח הקצר בינך לבין עליזה, ואפילו ביני לבין עאידה. היינו שתינו, אני כמנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, ותודה לקרן שבזכותה בכלל נוצר האיגוד בין כל מרכזי הסיוע, והחיבור הזה והעבודה המשותפת - - -

בסוף עוד יאמינו שיש לכם שליחים פה.

והיו מאבקים קשים, גם שם, גם ביני לבין עאידה, ששתינו חושבות שאנחנו שמאל, ואולי אנחנו צריכות להתווכח על זה, אבל היו מאבקים. מאבקים תמיד יהיו. מחלוקות זה בסדר. אבל בסוף צריך לאחד מאבקים כי יש גורמים שמולם אנחנו מנסים לשנות וזה חשוב ביותר.

ואני רוצה רק להגיד מילה אחרונה בעניין של לראות אוכלוסיות שלא ראינו. וזה בדיוק הדיון שממנו אני באתי, ואני לא יודעת אם אני עוד יחזור כי אם הוא עוד לא הסתיים. לראות אוכלוסיות שקשה לנו לעזור להן או קשה לנו להיות שם בשבילן בשביל שוויון כמו נשים שרצחו את בני זוגן, כמו נשים שרצחו את הילדים שלהן, אני יודעת, זה קשה לנו כפמיניסטיות להיות שם. כמו נשים - - - אני לא רוצה להרחיב, יש הרבה מאוד דוגמאות, קשה לנו להיות במקומות האלה, קשה לנו שם, אנחנו צריכות להתמודד ולהיות. תודה.

תודה מיכל. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה.

תודה לך עאידה על הדיון החשוב הזה, תודה לקרן דפנה, תודה לכל הארגונים הנפלאים שנוכחים פה היום. אני מאמינה בכך שהחוסן של החברה שלנו נמדד לא רק גם בחוסן של המוסדות הדמוקרטיים, הנבחרים של הכנסת ותפקוד של המפלגות, ממשלה, אלא גם, כמובן, בחברה האזרחית. החוסן של החברה האזרחית זה החוסן של החברה הדמוקרטית, וזה לא יכול להיות אחרת לעולם. רק ככה באמת כשיש פה ארגונים שהם פועלים, שהם צמחו בתוך והם פועלים בתוך החברה ויש להם כוח ויש להם השפעה והם יכולים להוביל לשינויים ולדרוש דברים מהממשלה, מהכנסת.

רק ככה אנחנו יכולים באמת לדבר על הרב גוניות, על האפשרות לביטוי של מגוון של קולות שבאמת לא רק יתבטאו אלא גם ישנו דברים. ובדיוק בגלל זה הציד מכשפות הזה שמתנהל עכשיו גם כנגד כל מי שנוכח פה, כנגד הקרן החדשה, כנגד ארגונים שנתמכים על ידה או כאלה גם שלא נתמכים על ידה. כי אני שומעת כבר על ארגונים רבים שלעולם לא היה להם קשר לקרן החדשה אבל בגלל שהפעילות שלהם מזכירה משהו - - -

מדביקים להם.

כן, מדביקים להם גם, אז גם אתם מקבלים את התמיכה שלהם, גם אתם שטן. זה לא בא במקרה. אנחנו יודעים שהפחד מהעצמאות הזאת, מהעצמאות המחשבתית קודם כל הוא כל כך גדול. בגלל זה אנחנו עכשיו מדברים על כך, ולצערי הרב, יש לי חברים רבים במחנה שלי שנתפסים לפרופגנדה הזאת, לאג'נדה הזדונית הזאת וחוזרים על הדברים שאין לחזור עליהם.

כשאת אמרת שאתן מתווכחות ביניכן לגבי הפנים של השמאל, כל עוד אנחנו כולנו מסכימים ששמאל זה לא כתם, הכל בסדר, כל דיון הוא לגיטימי. ומהבחינה הזאת אני רק יכולה להגיד שהדברים שאנחנו שומעים יום וליל, עאידה אני לא הייתי פה כשאת אמרת את הדברים החשובים אבל ראיתי אותם אחרי זה בטוויטר על כך שאנחנו פה באיזושהי בועה והעולם מחוצה לה שונה לגמרי.

אז כן, בעולם מחוצה לבועה הזאת השמאל הוא תמיד רדיקלי, הפמיניזם הוא תמיד רדיקלי, זה תמיד דברים שמאיימים מאוד כי הנשים, במיוחד נשים שרוצות להשיג משהו הן מפחידות מאוד את הפטריארכיה ואת השוביניזם. זה ברור למה אנחנו מפחידים ומפחידות אותם ומדוע אנחנו צריכים להמשיך ואתם צריכים להמשיך במשימה הזאת.

אבל מכאן אני רוצה לעבור לעוד דבר. כל כך הרבה הישגים של התנועה הפמיניסטית בישראל. אני נמצאת פה כבר בארץ משנת 91' מאז שעליתי, ואני רואה באמת שינויים גדולים מאוד בחברה, שינויים שמדינה התפתחה והשינויים התחוללו תוך כדי הזמן שאני גם הפכתי לישראלית ובניתי את החיים שלי פה. אבל הקרדיט על הדברים האלה לא ניתן. הקרדיט הזה הוא נמצא איפשהו, בסדר, כן, נשים שמקבלות עכשיו שכר שווה לגברים בכמה מקומות, עדיין לא בכל המקומות, לעולם לא ידעו שהן מקבלות את זה בזכות מאבקן של התנועות הפמיניסטיות.

זה עדיין בושה להגיד שאני תומכת בארגון כזה או אחר, אני הולכת להפגנות, אני תומכת, אני חלק מהעשייה הזאת, ואני מזדהה, אמת, אני מזדהה עם המסרים של תנועות כאלה ואחרות שפועלות ברוח פמיניסטית. כל עוד אנחנו לא נשנה את הדבר הזה, כל עוד אנחנו לא ניפטר מהסטיגמה הזאת שהדביקו לנו, וחלקנו גם איכשהו אימצנו את זה ואנחנו פועלים מתוך איזשהו, בסדר, כן, מנסות תמיד להסביר את עצמנו, למה אנחנו עושות את זה ולמה אנחנו עושות דברים אחרים. אין לנו במה להתבייש, המאבק שלנו הכי צודק בעולם.

השינויים שכל העולם עובר היום, לא רק Me too אלא גם אני מסתכלת על המרחב המזרח תיכוני למשל, נשים שמתמודדות במועצות המקומיות בלבנון, נשים שמתמודדות בפרלמנט, גם במצרים וגם במקומות אחרים. זה הכל חלק, זה הכל מקשה אחת. אנחנו לא חיים פה בכפר בודד ובאי בודד, אנחנו לא נפרדים מהעולם, זה הכל חלק מתנועה גדולה מאוד שאנחנו שמחות מאוד להשתייך אליה.

דבר אחרון שאני אגיד, ואני אסכם בזה, דיברו פה על מגוון, ונכון שהמגוון הוא הרבה יותר גדול עכשיו מאשר היה נגיד לפני 20 או 30 שנה, אבל לי עדיין חסר מגוון. מה לעשות שאני עדיין מרגישה בהרבה מאוד מקרים, אני לא מדברת על עצמי ספציפית, אני מדברת על המגזר שלי, אני מדברת על נשים וגברים שאומרים לי, תקשיבי, אנחנו לא מרגישים שאנחנו מיוצגים בשיח הזה בכלל, אנחנו בכלל לא נמצאים שם. יש תכניות מגדר נפלאות, התכניות האלה הן צרות מאוד, התכניות האלה עוסקות בהיבטים מאוד מאוד ספציפיים, פמיניסטיים קלאסיים מה שנקרא. מגזרים אחרים, נשים אחרות, ואני פה מדברת על ממש ערב רב של נשים, זה חצי מהציבור הישראלי, הן פשוט לא נמצאות שם.

נתפסים בהרבה מאוד מקרים למגזרים שהם אופנתיים. עכשיו נוח לעסוק בנגיד המגזר החרדי, אז פתאום כולם עוסקים בדוברות חרדיות וזה. אנחנו צריכות לשאוף באמת לשוויון שזאת מילת מפתח. ואנחנו צריכות לדבר על ייצוג של כלל המגזרים. ויש פה באמת ארגונים שעושים עבודה נפלאה ותמשיכו ככה ותכללו כמה שיותר נשים. אנחנו ננצח רק אם נהיה יחד בדבר הזה. ותודה רבה לכם שוב.

תודה חברת הכנסת קסניה. גברת רונית הד, מנכ"לית שתי"ל, בבקשה.

אז קודם כל תודה לך, יושבת ראש הוועדה, על קיום הדיון הזה. זה מאוד מרגש אותי להיות כאן גם כי העבודה עם רבות ממי שיושבות מסביב לשולחן הזה עיצבה את התפיסה שלי במה זה שינוי חברתי ב-17 שנים האחרונות בשתי"ל. ובאמת אנחנו מאמינים כחלק גם מהתפיסה של הקרן החדשה בנשים כמחוללות שינוי, כמנוע משמעותי לשינוי.

ומה שאני רוצה לעשות בכמה דקות קצרות זה לשים את הספוט דווקא, את דיברת חברת הכנסת עאידה על הבועתיות, דווקא על האופן שבו מה שקורה בקרב ארגוני נשים, בקרב הארגונים הפמיניסטיים יכול לשמש כמודל לזירות אחרות שאנחנו פועלים בהן. כי אנחנו כל הזמן מדברים על זה שאי אפשר לנתק בין מה שקורה בזירה הפמיניסטית, מה שקורה בקרב ארגוני הנשים לבין מה שקורה בזירות האחרות, בין אם של צדק חברתי או האיומים כאלה ואחרים שאנחנו רואים על האופי הדמוקרטי במדינת ישראל.

אז קודם כל אני חושבת שאחד הדברים שמאפיינים וגם עולים חזק ויפה מהמחקר שהמעורבות, חמוטל את אמרת ה-Go political והאישי הוא הפוליטי והמעורבות והיכולת של נשים להגיע כאן לכנסת ולהיות שותפות בדיונים, ולהיות שותפות בהשפעה על תהליכי מדיניות, אנחנו רואים את זה מאוד חזק למשל בתחום של דיור ציבורי ששתי"ל בשנים האחרונות זוכה ללוות באופן אינטנסיבי החל מלמשל מניעת הטרדות מיניות על ידי החברות המשכנות. זאת הזדמנות גם לומר תודה לך ולוועדה על הדחיפה המשמעותית לנושא הזה. ואנחנו רואים את האופן שבו נשים פעילות יכולות באמת להפוך ללביאות במובן הכי חזק של המילה ולהוביל שינוי.

הדבר השני שגם עולה במחקר ואני חושבת שעלה לא מעט בדברים שנאמרו כאן – הצורך בלהרחיב בסיסי תמיכה. הצורך בלראות איך האג'נדות מחברות אג'נדות פוליטיות ומחברות בעיקר את הנשים מקבוצות שונות באוכלוסייה, בין אם זה הפעילות של נשים עושות שלום שאנחנו רואים אותה בשנים האחרונות כדוגמה מאוד חזקה לצורך לחבר בין קבוצות שונות ובין אם זה בתחומים אחרים אני זכיתי בשנותיי הראשונות בשתי"ל לעבוד בשיתוף פעולה גם כן עם כמה מהארגונים הנפלאים שכאן בחדר, עם קול"ך והמרכז הרפורמי ולייצר חיבורים באמת בין נשים חרד"ליות לנשים רפורמיות שזה לא מובן מאליו. ועל זה אסור לנו לוותר, החשיבות של לייצר את הסולידריות ובו זמנית להרחיב את בסיסי התמיכה, אסור לוותר על זה.

והדבר האחרון – אנחנו רואים באמת, וזה גם הוזכר כאן, מה קורה ביחס לנושאים אחרים, בין אם זה חוק הלאום ובין אם זה פסקת ההתגברות, שיש להם השפעה ישירה על כל ההישגים הנפלאים שאנחנו שמחים בהם היום וחוגגים אותם היום. והמעורבות של ארגוני הנשים ושל רבות מכן שנמצאות כאן מסביב לשולחן במאבק נגד המגמות האלה. שגם אם זה לא קשור ישירות ספציפית לאג'נדה של כל ארגון וארגון זאת מעורבות סופר חשובה. אני חושבת שזה בדיוק משקף את התפקיד של ארגונים פמיניסטיים, של מנהיגות פמיניסטיות בדאגה לתשתיות הדמוקרטיות ולחיים כאן בישראל, הרבה מעבר רק לסוגיות של זכויות נשים.

אז שוב תודה לכולכן על העבודה הנפלאה שאתן עושות, תודה למחקר המרתק ועל הדיון הזה.

תודה רבה רונית. אני חושבת שנגעת במשהו שחשבתי לי לאור גם הדברים שנאמרו על ידי חברות הכנסת, כל הנושא של חיבור בין מאבקים וכל הנושא גם של איך לפעמים לעומת חיבור בין מאבקים, הפוליטיקה של זהויות, לפעמים דווקא מפרידה בינינו יותר מאשר מאחדת בינינו. ואיך אפשר להתגבר על המתח הזה הקיים בין כן להביא את כל הקולות שלא נשמעים אבל בכל זאת לא לטבוע בתוך פוליטיקה של זהויות שבסופו של דבר מפלגת ולא מאחדת.

וכל הנושא של הפוליטיקה, את האמת, אני ישבתי עכשיו וקראתי שהמשטרה מצאה השבוע מטען ליד רכבה של האישה שנורתה למוות בראשון לציון. כלומר, לסמר חטיב. רק לפני כמה ימים נוטרל מטען ליד האוטו שלה. והיא ביקשה הגנה והיא לא קיבלה את ההגנה הזו. אני אומרת את זה בכאב במימד האישי על האישה עצמה אבל גם בכאב של מתי נתעורר אנחנו כנשים, כפמיניסטיות ונבין את הקשר. הקשר בין כל הדברים, הקשר בין העובדה של אי עשייה, ואני לא רוצה ללכת ולהאשים יותר רחוק, של המשטרה ושל הרשויות בעניין האלימות והפשיעה באוכלוסייה הערבית. והקשר בין זה לבין חוק הלאום, לבין זה שחוק הלאום יבוא ויגיד בצורה הכי ברורה אתם כבר לא אזרחים שווים.

עד עכשיו זה היה דה פקטו, אחרי החוק הזה זה יהפוך ל- - - אבל בצורה הכי ברורה, שחור על גבי לבן ויכנס לספר חוקי מדינת ישראל. ולמה אנחנו כתנועה פמיניסטית לא מבינות עדיין שאי אפשר לנטוע עצים על סלעים. זאת הסביבה שאנחנו עובדות בה. ואם לא נעשה כדי לשנות את הסביבה לא נוכל להצמיח כלום ולא יהיה מיליון פרחים ולא יהיה כלום. כי בסופו של דבר אנחנו נשלם מחיר על האווירה הפוליטית הקיימת מכל גורם אחר.

כי בסופו של דבר אנחנו נהיה מודרות שוב, אנחנו נהיה מוחלשות שוב, אנחנו נהיה מדוכאות ואלה שבתוכנו ששייכות לקבוצות יותר ויותר מוחלשות עוד יסבלו עוד יותר, כמו הפלשתיניות בישראל, כמו החרדיות כמו השאר. ואני שואלת את עצמי, אני גדלתי מתוך הבנה שפמיניזם זה פוליטי וזה זהות אידיאולוגית ואני לא מנטרלת את זה.

ולפעמים מיינסטרימינג זה טוב, אבל לפעמים קורה לפמיניזם כשנעשה מיינסטרים בדיוק מה שקרה ל- - - כשנסעה מערבה, אם מישהו מכיר את הספר המכונן הזה של שהאר עזאת שהייתה סמל של מהפכניות פמיניסטית, של אישה ששמה את הראש שלה על הגרדום כדי לשמור על הנשים שנרצחו כל לילה על ידי - - - באלף לילה ולילה. כשנסעה מערבה היא הפכה לאישה מפתה, אישה שמספרת סיפורים ועושה אנטרטיינמנט לגבר.

אז אני חושבת שאי אפשר לשבת ולשמוע שהאישה שנרצחה הלילה היה אפשר להציל אותה ולא נעשה. זה מקומם, זה אמור להקים צעקה לא אצל הנשים הערביות הפלשתיניות במדינת ישראל, זה אמור להקים צעקה אצל כלל הנשים והגברים במדינת ישראל. ואני לא יכולה לנתק את זה מהמכות שקיבלתי ביום שני שעבר כשהפגנתי. אי אפשר לנתק את זה. ואם אנחנו לא רואות את הקשר הזה אז נעשה ג'נדר מיינסטרימינג. מה אני אגיד לכם. סליחה.

אני מבינה שלאחר המחקר - - - ודבר אחרון, כשאמרתי בועה אני לא התכוונתי שהתנועה הפמניסטית נמצאת בבועה, לא. מה שאני התכוונתי שבתוך הכנסת זה נדיר לקיים דיון שהוא כולו קרבה כזו, שכולו הרגשה שכולנו שותפות ובגלל זה אמרתי. ואני רואה פנים שהכרתי לאורך 25 שנים של עשייה ואלה שותפות ואלה חברות ובגלל זה אמרתי בועה. כי בחוץ זה לא אותם פנים ידידותיות, ובחוץ זה תרתי משמע, מחוץ לחדר ובחוץ בחוץ בעולם. תודה.

אני מבינה שהמחקר הוביל לארבעה תחומים עיקריים או בדק ארבעה תחומים ועל סמך זה נעשה גם הקול הקורא של הקרן החדשה שניסה לתת - - -

- - - ו-NCJW ביחד.

שלושת השותפים. זה פשוט ארוך לעשות את זה כל פעם. שלושת השותפים, הארגונים השותפים, אתם בחרתם להוציא קול קורא לארגונים. מישהו יסביר בכמה מילים לפני שאנחנו נותנים לאלה שהתמזל מזלם ונבחרו בקול הקורא הזה.

אני אסביר מה עמד מאחורי. הרעיון שעמד בפני הקול הקורא הזה נבע בחלקו מהמחקר ובחלקו משיחות שהיו לנו בינינו ובין עצמנו בתפיסה שברור לנו היום איך תומכים ושתמיד צריך עוד בארגונים עצמם, בארגונים הממוסדים שעושים את העבודה התשתיתית המשמעותית בתחום הפמיניסטי. אבל כמו שחמוטל ציינה יש הרבה מאוד קבוצות והתארגנויות ומרחבי פעילות ברשת שאנחנו בתור פילנתרופיה ובתור גופים מאפשרים לא תמיד רואים אותם, הם לא נמצאים בשיח איתנו.

והפנייה הייתה פה ספציפית לאותה רמה של התארגנויות שגם נמצאות בדיאלוג עם הארגונים עצמם אבל גם פועלות באופן עצמאי באותם מרחבים ואלו בעצם ההתארגנויות שאנחנו בחרנו להעניק להם משאבים מוגבלים מאוד אבל עבורן, כפי שהן אמרו לנו, זה מאוד משמעותי להתחיל את הפעילות ואלו הנשים הנהדרות שאנחנו רואים פה.

רפאה ענבתאוי, מנכ"לית ארגון כיאן, שאני מבינה שאחד מהארגונים שנתמכו בקול הקורא הזה. בבקשה.

נכון, אבל אי אפשר להתחיל לדבר על התמיכה שקיבלנו ועל הפרויקט שאנחנו מקדמות בלי להתייחס - - - אני חשבתי שאני מגיעה לישיבה שהיא באמת קרבה, אמרת שיש קרבה, וחמה ואכן יש תחושה שונה, אני חייבת להגיד את האמת, זאת תחושה שונה להיות בישיבה הזאת מכל הישיבות האחרות שהייתי בהן בוועדה או בישיבות אחרות. אבל לצערי ישר נופלים לבועה הזאת של כל המורכבות שאנחנו חיות בה כנשים פמיניסטיות, כערביות, כפלשתיניות ומה אם אנחנו פה בכנסת - - -

דיברת על קרבה, עאידה, אבל היא קרבה באמת כואבת כי שמים את כל המורכבויות, מדברים על פמיניזם ומפרידים אותו מאידיאולוגיה, ועשית לנו עוול כשנתת לחברי כנסת לדבר לפנינו, זה הכל נשפך פה עם כל התחושות שלנו והניסיון שלנו והמציאות שלנו המורכבת שהיא גם פוליטית, גם חברתית וגם אישית. אז מאוד קשה לי להיכנס מהסערה הזאת של הרגשות כי יש 1001 דברים שמתעוררים אבל מה שטוב - - -

תתארי לעצמך מה אני עוברת.

לא, אני עכשיו אומרת הבדיחות שלך הן בדיחות אבל הן נכנסו כמו סכין ככה, צחקתי עליהן. אבל באמת אני לא מקנאה בך, זה לא קל בכלל. אבל מה שטוב שיש עדיין דברים שגם אם הם קשים אבל מרגשים. קצת מתפעלים אז זה עדיין נותן מן דחיפה לראות יותר עד כמה חשוב מה שאנחנו עושות ועד כמה חשוב לחזק את האמונות שלנו ואת המחשבות שלנו ואת הפעילות שלנו ואת העשייה שלנו בשטח ולא להיכנע לכל הלחצים לא הפוליטיים, לא החברתיים ולא הכלכליים. וכמובן אם אנחנו מדברים על אתגרים של נשים בכלל ונשים פמיניסטיות וערביות ופלשתיניות ובתוך ישראל אז אנחנו נתקלים באתגרים בכל המישורים האלו לצערי.

לגבי הפרויקט, קודם כל אני מודה לקרן דפנה שלצערי לא הספקנו בכיאן לעבוד איתם אלא בשנתיים שלוש האחרונות והשנה קיבלנו את התמיכה הזאת שאמנם היא קטנה אבל מבחינתי המשמעות שלה היא מאוד חשובה כי זה מן אמירה שאנחנו מאמינים במה שאתן עושות. וזה לא קל כי השיטה שאנחנו עובדות בה בכיאן היא ייחודית ולא קל לשכנע את התורמים גם בישראל וגם מחוץ לישראל על הייחודיות שלה ואיך המורכבות והשיטת עבודה שלנו באמת מקדמת את הפתרון וקידום מעמד נשים אבל גם את פתרון הסכסוך הפלשתיני יהודי.

ישראלי.

נכון. ואני גם מודה ל-NCJW שתמכו בנו קודם וגם - - - עכשיו בפרויקט הזה וגם בפרויקט אחר. וגם כמובן לקרן החדשה שתמיד היו לנו, קיבלנו תמיכות, אבל היו לנו הרבה דיונים והתווכחויות גם על טיב העבודה וגם על מה באמת צריכה החברה הערבית. ואני חושבת שיש מן קפיצת מדרגה טובה בארגונים הישראלים, גם הקרן החדשה וגם ארגונים אחרים וגם תורמים פרטיים שעדיין יש הרבה מה לעשות, אבל שמתחילים לדבר איתנו. וזה משהו שמעבר לקשרים האישיים רק, זה משהו שבאמת פותח אופקים ואופציות של להכיר מה אנחנו עושות ואיך העבודה וחיזוק מעמד נשים, גם אם זה לא מעניין בוא נגיד תורמים שרק חשוב להם לשפר את התדמית של המדינה, אבל הם יודעים כמה זה חשוב וכמה זה קשור.

לגבי הפרויקט – קודם כל כיאן, למי שלא מכיר, הוא ארגון פמיניסטי פלשתיני שהוקם בשנת 98', אנחנו עובדים בכל החברה הערבית בעיקר בישראל אבל יש לנו גם כל מיני קואליציות ושיתופי פעולה עם ארגוני נשים וארגוני זכויות אדם בחברה הערבית ובחברה היהודית. המטרה שלנו באופן כללי זה גם קידום מעמד האישה אבל בעיקר אנחנו מסתכלים על הויז'ן שלנו לחיות בחברה צודקת בלי שום אפליה. וזה קשור למה שאנחנו עושות, אנחנו מאמינות שאין הבדל ואין הפרדה בין מעמד אישה בחברה ובין מעמד אישה במדינה ובין היותה אזרח. אם אנחנו רוצים לקדם את מעמד האישה אנחנו חייבות לגעת בשורש הבעיה ולפי זה אנחנו בונים את הגישה שלנו, את הפרויקטים שלנו ואת התכניות שלנו.

הפרויקט שקיבלנו עליו תמיכה זה לא פרויקט חדש בכיאן, כל הנושא של קידום נשים בפוליטיקה בכלל ובמוקדי קבלת החלטות, אבל מה שייחודי השנה שאנחנו באמת מקדמות בכיאן שאנחנו שמנו לעצמנו מטרה לעבוד ישירות ובאופן אינטנסיבי עם נשים מהשטח. כולנו מהשטח, אבל כשאני אומרת שטח הכוונה שהן לאו דווקא נשים אקדמיות ולאו דווקא נשים שהן חלק ממפלגות פוליטיות או שיש להן ניסיון קודם בפוליטיקה, הן נשים, כולן, שאנחנו עושות בדיקה אנחנו זזות עם ארבע קבוצות אבל עם נשים שהן מ- - - נשים שמרביתן היו בבית והתחילו שנתיים, שלוש, ארבע וחמש שנים עם כיאן בהעצמה ופיתוח המנהיגות שלהן והן הפכו להיות מנהיגות ביישובים שלהן.

אז הפרויקט שלנו הוא באופן כללי קידום נשים בפוליטיקה. אנחנו עובדים גם ברמה המקומית וגם ברמה הארצית. ברמה הארצית ה- - - כמו שהרבה ארגונים אחרים עושים בעניין הזה וזה מאוד טוב כי זה רק נותן דחיפה לכולם. אז אנחנו ברמה הארצית עובדים יותר על העלאת מודעות - - - את הנושא באג'נדה הציבורית, קמפיינים תקשורתיים ומן accountability למפלגות ול- - - ולאנשים שכבר קיימים היום במוקדי קבלת החלטות כמו ראשי רשויות וחברי מועצות על מה האג'נדה שלהם בכל מה שקשור לנשים ומעמד נשים ואם יש להם באמת מועמדות ברשימות שלהם כי יש פער גדול בין ההצהרות שלהם לבין מה שקיים בשטח.

ברמה המקומית בחרנו ארבע יישובים שהכשרנו נשים בשנתיים האחרונות שיגישו או יתחילו, יקימו רשימות חדשות בהנהגתן. וזה לא קרה. הן נשים שהן מקימות רשימות מקומיות והן ינהיגו, זאת אומרת, הן יהיו בראש הרשימות, אבל הן לא רשימות של רק נשים כי אנחנו לא מאמינות שפמיניזם צריך להיות רק נשים. הם גם משלבים צעירים, גם משלבים גברים. זה מאוד קשה.

אני חייבת לסיים בדוגמה קטנה – באחד הכפרים הייתה - - - דיברתם פה ועלה הנושא של הפחד, שהחברה מפחדת מאתנו, נכון, החברה כשרואה אישה או קבוצת נשים חזקה הם מפחדים אבל ישר יוצרים כלים ושיטות איך להחזיר את הפחד הזה חזרה לאישה. ויש חלק מהנשים שהן היו על סף להיות ולפרסם שהן בראש רשימה והן נכנסות לחרדה איומה שאי אפשר באמת להבין אלא אם אנחנו עובדות ישירות עם הנשים.

אז אני רוצה להגיד שהמציאות מאוד קשה עם כל הדברים שאנחנו רואים והתמיכות והתרומה וההבנה של החשיבות של מה שנעשה בשטח, ממש בשטח שהוא רחוק קצת מאתנו הוא מאוד חשוב והוא הכרחי, אחרת אי אפשר, עם כל עבודת האדבוקציה, עם כל עבודת הלובי, עם כל ה-international work שאנחנו עושות אי אפשר בלי חיזוק השטח. ותודה לכם, כולכם. תודה עאידה.

תודה רפאה. את האמת אני גם נכחתי באחת מהפעילויות שלכן עם קבוצות הנשים והתפעלתי מלראות את הכוח שהן צברו, הכוח הנפשי בעיקר. אבל אני חייבת גם להזכיר לכולנו, אתמול היה פרסום על הקמפיין המבורך של הרשות לקידום מעמד האישה בנושא של התמודדות נשים. אני אמרתי גם שהיה מן הראוי, בגלל גם מחקר שביקשתי מהממ"מ על נשים בשלטון המקומי ופרסמנו אותו לקראת יום האישה הבינלאומי, היה ברור שדווקא התת ייצוג או כמעט האין ייצוג הוא בעיקר נמצא אצל נשים ערביות פלשתיניות וביקשתי מהרשות שתפתח בקמפיין מקביל לנשים הערביות.

נעניתי שבינתיים דרך המדיה מנהלת הרשות אמרה שיתרגמו את הקמפיין. ואני שוב מנצלת את הבמה כדי להגיד שפניתי אליה אתמול, אני לא חושבת שתרגום קמפיין זה אותו דבר, צריך לפתוח בקמפיין מיוחד שמדבר לאוכלוסייה הייעודית בשפה שלה ונותן לה להתגבר על המכשולים הייחודיים שקיימים.

אני מברכת על הקמפיין הארצי הכללי כי עדיין אנחנו לא מיוצגות בהתאם באופן כללי, אבל אני חושבת שיש צורך בקמפיין ואני מברכת על העשייה של כיאן בנושא, ואני יודעת שיש גם עוד קואליציה שפועלת באוכלוסייה הערבית על הנושא של ייצוג נשים ברשויות המקומיות. ואני עדיין זוכרת את הקמפיין שעשינו בבחירות הקודמות ואמרתי עשינו כי הייתי אז עדיין בחברה האזרחית ונאבקתי אז.

גברת לירון אזולאי, ותסלחו לי, אני נתתי לרפאה קצת יותר זמן לא בגלל שהיא נחמדה והיא אכן נחמדה, אבל אני נתתי לה כי זה היה הקול היחידי של נשים ערביות בדיון הזה אז אני מבקשת באמת לנסות להתכנס לשלוש ארבע דקות מקסימום כדי שנוכל לעמוד בלו"ז שלנו.

גברת לירון אזולאי, החצר הנשית, בבקשה.

אז קודם כל מרגש מאוד להיות כאן, זה דיון של סגירת הרבה מעגלים, במיוחד של מי שהייתה סטודנטית של פרופ' חנה הרצוג והמון שנים בתנועה הפמיניסטית. בחצר הנשית אנחנו עובדות עם נערות וצעירות שמתמודדות עם מצבי סיכון שונים ומגיעות מחיים בשולי החברה, מהצטלבות מקומי שוליים. אנחנו מלוות את הנערות והצעירות מגיל 13 עד גיל 25.

והיום אני כאן כדי לדבר על אחת התופעות שאנחנו נתקלות בה הרבה שזה חובות כספיים של נשים צעירות, נשים צעירות שמתמודדות עם חוב כספי. החובות מגיעים לעשרות ומאות אלפי שקלים. זה נושא שעולה והוא רחב היקף, כשניסינו למצוא נתונים לגביו לא הצלחנו למצוא לא בהוצאה לפועל, כלומר אין שום פילוח של צעירות שמתמודדות עם חובות, הפילוח הוא של צעירים וצעירות מגיל 15 עד 25 שזה 37,000 פחות או יותר צעירים וצעירות, אבל אנחנו לא יודעים כמה צעירות יש בחובות.

אנחנו רק יודעות, בחצר הנשית אנחנו חברות בפורום ארגוני צעירות וכל הארגונים שחברים בפורום מעלים את הנושא הזה כנושא שצריך לקדם אותו. היום אנחנו כאן כי הנושא עלה כחלק מפעילות בקבוצות האקטיביסטיות שלנו שאנחנו מפעילות ביחד עם עמותת מקום עם הקרן למפעלים מיוחדים של הביטוח הלאומי וקרן גנדיר שתומכות בו ובזמנו גם קרן דפנה שתמכה בתחילת הדרך וגם בפורום.

הנושא עלה כנושא שנרצה לקדם יחד עם הצעירות ואנחנו זיהינו המון דרכים אפשריות לקדם אותו. אחת מהן זה קודם לקרוא למחקר שאולי הממ"מ ירים את הכפפה ויעשה מחקר על הנושא. אבל יש גם דרכים מבחינת שינוי חקיקה וגם דרכים נוספות שנרצה לקדם את הנושא וגם כבר התחלנו כל מיני מהלכים. אני אתן את הבמה לנטשה שתספר קצת על החוויה שלה. ותודה.

נטשה תעשה את זה תוך שתי דקות.

נעים מאוד, נטליה זה הרשמי. למה נטשה? כי זה לא תמיד נעים שיקראו לך נטשה אצלנו במדינה. ישר תוקפים אותך. אז קודם כל שמי נטליה פופ - - -

אני חזרתי על מה שנאמר.

לא, זה לא היה אלייך אישית, זה אמירה שלי, אני חושבת שיש פה מקום לכל אחת להביע את הקול שלה, פעם ראשונה במעמד כזה מכובד. גם לא הייתי אמורה להיות פה, ממש, וכשדיברו על קולות מהשטח ולייצג כל מיני קולות שנמצאים בשטח אז אני השטח מתחת לשטח מתחת לשטח.

אני חושבת שאני יכולה לייצג כמה וכמה שכבות מהאוכלוסייה, אם זה הרוסים, למרות שאני לא רוסיה אבל אני משתייכת לקבוצה הזאת, אם זה נערה בסיכון, נערה של חסות הנוער שהייתי כשהייתי צעירה, נערת רחוב, ניצולת רחוב אם תרצו, ניצולת אונס, הטרדות, ניצולת חובות, ניצולת הוצאה לפועל ובאה לדבר מהמקום הזה.

את שורדת אמיתית.

תודה. כבר לא. מהמקום שלי – רקע סוציו אקונומי קשה, התעללות בבית, הוציאו אותי מהבית בגיל 12 על ידי הרווחה, על ידי צו נזקקות ככה זה נקרא, צו משמורת. גדלתי בפנימיות והוסטלים, מעונות, ממקום למקום עברתי עד גיל 17. בגיל 17 החלטתי שאני רוצה לעשות שינוי עם החיים שלי, קיבלתי החלטה על עצמי ויצאתי לעולם המבוגרים עם אפס כישורים, אפס הבנה מה אני רוצה לעשות אבל הרגשתי בטוחה בעצמי. הנושא של החובות, זה מאוד מתקשר לי - - -

נטליה, אני מאוד מצטערת שאני קוטעת אותך אבל את יודעת שאנחנו בשידור ישיר.

כן.

חובתי להגיד את זה.

תודה שאת מתחשבת. זה מהמקום שלי, היום אני מטפלת וקואוצ'רית ומייעצת לנערות בסיכון. הקמתי כמה וכמה מיזמים, מנחה בסמינר הקיבוצים, אני עובדת בתחום הזה. אני חושבת שכל מה שעברתי אם שאלה ששאלתי את עצמי למה, זה כדי להגיע למקומות כאלה ולהשמיע את הקול הזה של אלה שלא יכולים לדבר.

בסדר גמור, מצויין, אני מכבדת את זה.

אני מרגישה - - - לא רק אני כזאת, עוד נערות שמגיעות ויוצאות לעולם המבוגרים אין להן שום ערך פנימי, אין להן קול מנחה, אין להן הורים שיכוונו אותן, אין להן רשת ביטחון. והן יוצאות לעולם ומתחילות לעשות טעויות ובעצם ככה הן לומדות להתנהל בעולם הזה על ידי ניסיון וטעייה. צוברות חובות, אני הגעתי לכמעט 80,000 שקל חובות. בשירותי הצבאי בגבול עזה בבסיס סגור זה הגיע למקומות מאוד קיצוניים שאני צריכה להצטער על זה שאני בחובות ונציגים של הוצאה לפועל וחברות תקשורת מציעים לי, אז אולי תקרצי למפקד שלך ותבקשי ממנו שיתן לך לצאת לעבוד קצת אם הוא לא נותן לך ככה, תזרמי, מה אכפת לך. זו הגישה.

אין מקום לקול של הנערות האלה. אני לא יודעת כמה יש כאלה בשטח באמת, אבל אני הייתי כזאת והיום אני מכירה המון כאלה שצריכות אותנו, את הנשים שיכולות להשפיע ולתת מקום להכיל את זה, להבין שגם הן חלק מהחברה. תודה.

תודה לך, תודה ששיתפת אותנו, ואני חושבת שדווקא זו יכולה להיות דוגמה לאיך כאשר משנים קצת מהמציאות שהנערות נמצאות בה ונותנים את הגיבוי אפשר לצאת מהמעגל הקשה הזה של מצוקה. תודה.

גברת ניצן סניור, פוליטיקאיות צעירות, בבקשה. ואני מבינה גם שאתן קיבלתן את המענק של הקרן וקרן דפנה ו-NCJW.

נכון. אז באמת מאוד מרגש להיות כאן, מאוד כיף עם חברות וחברים להשתייך לקהילה כזאת חזקה ומעצימה. יש כאן הרבה נשים שהיו איתנו מהרגע הראשון. אז שמי ניצן סניור, אני עיתונאית במקצוע שלי ולפני ארבע שנים היו חסרים לי ארבעה קולות להיבחר לאגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית. תמיד אהבתי פוליטיקה והבנתי בגיל מאוד צעיר ואחר כך באמת באוניברסיטה זה התחזק, שאנחנו חייבות חייבות להיכנס לפוליטיקה. פוליטיקה הארד קור. להיכנס למוקדי קבלות ההחלטות.

החברה האזרחית היא חשובה ומבורכת אבל אם לא נהיה בשולחנות ונצביע ונהיה באמת במקומות שבהם מתחלקים התקציבים הגדולים אז אנחנו נבזבז זמן יקר. פוליטיקאיות צעירות זה מיזם מדהים, יש לנו היום מעל 60 בוגרות ועוד 40 סטודנטיות שמשתתפות. אנחנו פועלות באוניברסיטה העברית בירושלים, בבן גוריון בבאר שבע, יש לנו כאן את נועה שהיא מצלמת מאחורה שהיא רכזת יחד עם ענבר של השלוחה בבאר שבע, שרה שיושבת כאן היא בוגרת של ירושלים במחזור הראשון ואת נגה שריכזה שנה שעברה בבאר שבע והיום היא מרכזת ארגון הבוגרות שלנו.

אני מאוד מתרגשת כי מבחינתי ארבע השנים האחרונות היו עשייה עם הרבה מאוד אופטימיות והרבה מאוד קושי בעיקר כלכלי שלי לדעת איך אני מצליחה לעשות את הדבר המדהים הזה בידיעה שהוא כל כך משמעותי וכל כך פועל בואקום שלא היה קיים, לקדם נשים צעירות לפוליטיקה. ואני באמת מוקירה תודה לפרס המדהים הזה. אני שמחה להשתייך לארגונים שנתמכים על ידי הקרן החדשה לישראל, אני גאה מאוד, אני חושבת שמה שנעשה לקרן מבחינה פוליטית זה פשוט עוול חברתי נוראי ואנחנו כאן כדי להגיד שזה מה שמחזיק את החברה האזרחית בצורה המדהימה ותודה לכם מאוד על האמון בנו ועל התמיכה.

אני שמחה גם לומר שפוליטיקאיות צעירות זה מיזם שמכיל בתוכו אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית. כל הקצוות, גם יהודיות, גם ערביות, גם דתיות, גם חרדיות, ימניות, שמאלניות, מרכז וגם נשים שעדיין לא יודעות מה הן מבחינה פוליטית, וזה בסדר, זה המקום לבוא ולהתנסות ולחוות את החוויה הפוליטית ולהבין כמה זה חשוב להיות כאן ולקחת חלק.

הייתי רוצה לראות בשולחן הזה חברי וחברות כנסת מהקואליציה. שרים ושרות, השרה לשוויון חברתי שלא נמצאת כאן. זו האמירה שלי, הפוליטית, עד שאנחנו לא ניקח גם את הצד השני, אני אומרת, זה לא הצד השני, פמיניזם זה לכולם, פוליטיקה זה לכולם, ועד שאנחנו לא נרחיב את המעגלים וזו אחריות שלנו קצת גם להיות סבלניות ולהיות יותר מכילות ולהנהיג את השינוי הזה זה לא ישתנה.

אני רוצה לסיים ולתת לנגה את הבמה לדבר על העתיד שלנו.

קודם כל, אנחנו באטרף של לחץ זמן ואני מבקשת אל תתנו זכות דיבור אתם. תתרגלו את זה איתי. אני נחמדה אבל לא תמיד.

אבל רק בשביל העתיד אם אפשר לבקש ממך רשות.

שני משפטים, תעשו לי טובה כי אני צריכה - - -

אני רק אגיד שאנחנו עובדות היום באמת על - - - מתוך המחשבה שאנחנו פוגשות את הסטודנטיות שהן בשלב הראשוני. אנחנו כן רוצות לייצר את ההמשכיות הזאת ואת העזרה ההדדית הזאת ואת ה-sisterhood שגם דיברו עליו מקודם כדי שמהאוניברסיטה יתחילו את הצעדים הראשונים ויעזרו אחת לשנייה ויבינו שההצלחה של מישהי, לא משנה מאיזה מפלגה או רשימה היא תרוץ בסוף זו הצלחה של השנייה ושל השותפה לה. ולכן אנחנו גם ממשיכות עם הארגון בוגרות ושהקואליציה שמייצרת אגרוף אמרה מרב, אז אני אשמח אחר כך להכיר ולפגוש פה את כל הנשים שנמצאות בחדר ושנשתף פעולה בכל הקצוות והמקומות שאליהם אתן מגיעות ותודה.

תודה תודה. אבל אני חייבת להגיד, אני יושבת במקום הזה ואני שומעת כל הזמן תלונות על אלה שלא מגיעים ולא מגיעות לדיון הזה. אני מציעה לכן להשמיע להן. אני כבר יודעת מי מגיע ומי לא. תגידו להם מה אתן חושבות על העובדה שהן לא נמצאות בדיונים האלה, זה מאוד חשוב. זה להיות גם פוליטיות. כי בסופו של דבר עצם העובדה שיש הרבה נשים זה לא עושה את האגרוף לבד, זה לא מחזק אותנו לבד. כי לצערי הרב יש גם נשים שעובדות נגד האינטרסים של הערכים שאנחנו עובדות בשבילם.

ואחרונת הדוברות, לנה רוסובסקי, יזמת עצמאית, בבקשה גברתי.

תודה עאידה. אני לא נולדתי בארץ, אפשר לשמוע גם לפי המבטא, הגעתי בגיל 9.5, בשנת 91' לפני כמעט 27 שנים ואני באמת פעילה חברתית עצמאית. אני לא שייכת לשום ארגון פמיניסטי רשמי אבל מדיי פעם אומרים לי שאני ארגון שלם בפני עצמי ואני נוטה להסכים בתקופות עמוסות במיוחד. מה שאני עושה בשנים האחרונות זה לקדם קהילה של חצי מיליון נשים דוברות רוסית בישראל במגוון זירות וערוצים ואני ארחיב על זה עוד מעט.

כשאני מדברת על חצי מיליון נשים דוברות רוסית בישראל אני מדברת על נשים שהן דור ראשון בארץ, על כל המשתמע מכך. נוטים לשכוח את זה, אני נוטה להזכיר את זה, זה נשים שהגיעו לארץ, חוו על בשרן את המעבר של ההגירה, של העלייה, איך שקוראים בארץ להגירה לכאן, וההשלכות של זה ממשיכות, זה לא נגמר ברגע של המעבר, זה לא נגמר אחרי כמה שנות קליטה, זה מסע כאורך החיים.

ואני פועלת כדי לקדם ולתת מענה לקהילה הזאת - - - קריטיים כמו עוני בקרב נשים מבוגרות, כמו עובדות קבלן שלפי מחקרים נראה שחצי מהן זה דוברות רוסית מבוגרות, כמו תקיפות מיניות שעל פי מחקר מדד הביטחון לנשים, נערות וילדות דוברות רוסית סובלות פי שניים עד פי שניים וחצי מילידות הארץ היהודיות. כמו חוסר מענה בשפה הרוסית בקווים חמים, ואני שמחה להגיד על שיתוף פעולה עם אית"ך מעכי, עם ענת שעכשיו כן יש מענה בשפה הרוסית לייצוג משפטי של נשים מעוטות יכולת. ואלה הנושאים שאני מקדמת בשנים האחרונות.

אני חייבת לומר שלהיות כאן, קודם כל הנוכחות מדהימה, יש פה כל כך הרבה נשים מוכרות שתמכו בי לאורך הדרך ובאמת זה פשוט תענוג להיות כאן. אבל אני חייבת לומר שלאורך השנים אני זכיתי למעט מאוד הכרה בפעילות שלי בעיקר מטעם ארגונים ומוסדות. ואני אגיד לכם למה אני מתכוונת. אני מגיעה לאיזושהי ועדה אומרים לי מה הבעיה שלכם, לא נקלטתם עדיין? מה אתם בסדר, אתם כבר הרבה זמן בארץ, הכל צריך להיות טוב, למה יש בעיות, אתם הכל בסדר, שיהיה לכם בהצלחה. או הצד השני של המטבע ששולחים אותי לחברי כנסת דוברי רוסית כאילו שנשים ישראליות דוברות רוסית הן לא חלק מנשים ישראליות. ומי שצריך לעזור לי זה חברי כנסת דוברי רוסית ולא למשל ארגונים שתומכים בנשים.

ולכן אני מאוד מעריכה ומוקירה גם את קרן דפנה וגם את הקרן החדשה שתמכו בי. ואמנם, אכן המענק הוא לא גדול אבל זה עדיין ההכרה הזאת, זה מה שחשוב, שפתאום מכירים גם בפעילות שלי, גם בקידום של דברים וגם בקהילה של חצי מיליון נשים שקיימת כאן בישראל והן חלק מישראליות, חלק מהחברה הישראלית. והאחריות, סוג של, בלי לקחת חלילה מהסוכנות האישית, האחריות עליהן היא של החברה האזרחית באשר היא ושל כל חברי הכנסת ולא רק של דוברי הרוסית ואני מאוד מתנגדת לשליחה הזאת.

אז מה שאני באה לומר זה שבמסגרת הפרויקט שאני הגשתי, זה בעצם הרחבה של דברים שאני כבר עושה מספר שנים, אני פועלת במספר זירות. אחת זה פעילות בקרב המגזר השלישי, אני עובדת בשיתוף פעולה עם עמותות בתור פעילה חברתית עצמאית גם כדי שיהיו קווים חמים בשפה הרוסית, שיהיה מענה בשפה הרוסית, שיהיה תרגום של חומרים לשפה הרוסית כי שוב, אני אולי הגעתי לפה בגיל 9 אבל יש נשים שהגיעו לפה בגיל 30, בגיל 40, הן היו עובדות קבלן מאז. הן לא יקבלו ולא יבינו תמיכה בשפה שלא שלהן. והשפה הזאת צריכה להיות שפת האם שלהן כי זה גם יוצר אמון וזה גם יוצר הבנה.

אז אני פועלת לזה, עוזרת לארגונים לגייס מתנדבות דוברות רוסית כי לא תמיד אנחנו יודעים מה התקציבים של עמותות, לא תמיד אפשר לקחת נשים בשכר, לעשות reaching out אינטנסיבי דרך מספר ערוצים לנשים דוברות רוסית שיידעו על הקיום של השירותים. מעבר לזה, זירת האקדמיה, החוג למגדר, חנה הרצוג המרצה הראשונה שלי, אני מסיימת תואר שני במגדר. ולצערי בהכל לא הייתה התייחסות כל כך להגירה, לנשים דוברות רוסית שהגיעו לארץ, לבעיות הספציפיות שמניתי חלק מהן.

ואני פועלת עכשיו עם פרופ' דפנה הלקר כדי להכניס יותר חומרים, מעבירה מחקרים, מייעצת לכנסים, לבניית תכניות לימודים כדי שנשים שנבנות כדור הפמיניסטיות לא חייבות דרך החוג למגדר אבל זה מומלץ, זה נחמד ובהחלט מאוד מוסיף כדי שייחשפו גם לסוגיות שלנו, גם לסיפור שלנו שהוא חלק מהנרטיב הישראלי ומהנרטיב הנשי הישראלי.

בזירת הרשתות החברתיות, הבית של כולנו, אני מקימת הקבוצה שאני מקווה ששמה הולך לפניה, רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן, שזה המקום שהוא בית לנשים ישראליות שהגיעו לכאן מברית המועצות לשעבר ויותר קל להן להתבטא בעברית. עולות שם סוגיות של גזענות, אלימות, אפליה, גם איזושהי ונטילציה של טראומות עם ההגעה לארץ, של זיכרונות קולקטיביים ומתוך זה גם יצאה המון תקשורת ודברים הועלו שלא דיברו עליהם עד כה. אני מקדמת את השיח הזה, בונה מנהיגות צעירה תוך כדיי ומקווה להמשיך לפעול. תודה רבה.

תודה רבה. אין פלא שאת מרגישה כארגון.

חבר הכנסת מוסי רז, עשה דבר שחברי הכנסת לא עושים בדרך כלל, ישב והקשיב לאורך כל הישיבה. כל הכבוד. בבקשה.

טוב, אז ראשית עאידה תודה. הדיון הזה היה בשבילי מרתק, בעיקר החצי השני, אחרי שנשארנו לבד שנינו. אני אומר בשיא הרצינות כי אל תלשינו - - -

שאז שמענו אותם.

לגמרי. וחבל לי שלא הצלחתי לשמוע פה את כולן כי אני חושב שמכל אחת כזו יש לי הרבה יותר מה ללמוד מאשר מה להגיד. אני רוצה קודם כל להודות לכל מי שנמצאת פה ולכל מי שדיברה ולכל מי שלא דיברה וכמובן, גם אני הכרתי את דפנה, אבל כמובן לקרן, לא ידעתי שהיא נסגרת, באמת הפסד עצום. ולקרן החדשה לישראל שלעולם לא תיסגר, זה אוי ואבוי ככלל לישראל בלי הקרן הזו ולמיקי ולרחל.

יש לי איזושהי פריבילגיה שאין אותה לאף אחד בארץ. אני הייתי בכנסת, הלכתי, וחזרתי אחרי 15 שנה. ואתן לא מבינות איזה מהפכה עשיתן ב-15 שנה האלה. מי שנמצא כל הזמן במים והם מתחממים לאט הוא לא מרגיש, אבל מי שיצא לפני 15 שנה כשהמים היו קרים, ועכשיו הם חמים, הם לא מספיק, אפשר להרגיש את זה, שיניתן את כל החברה בארץ ובעולם גם, אבל בעולם יש עוד כמה שעזרו לכן, בארץ זה אתן. אולי עוד כמה בודדות. וזה ניכר בכל דבר וכמובן יש עוד המון מה לעשות.

ולדברים שהיו קודם זה ברור שפמיניזם יכול להצליח רק במקום בו יש כבוד לזכויות אדם. זה ברור ששותפות במדינה, מנייה שווה במדינה יכולה להיות רק לכל האזרחים והאזרחיות יש מנייה שווה במדינה. ברור ששותפות ומנייה שווה במשפחה יכולה להיות רק מתוך הבנה של הדברים האלה, זה לא יכול להיות בלי זה, זה ברור לחלוטין. ולכן גם חשוב שהדברים האלה נאמרו כאן קודם.

ואני רוצה, את נגעת בצדק, עאידה, ברצח שהיה הלילה ובזה שבטח שהיה אפשר למנוע אותו וכאלה יש לנו כל כך הרבה לצערנו. אני רוצה לגעת במשהו שלא עלה ויעלה בוועדה שבוע הבא, אבל גם קרה הבוקר וגם קורה לנו בחודשים האחרונים יותר ובכלל מלווה אותנו, זה, איך אני אגיד את זה בשפה מכובסת, הקונפליקט. אז שבוע הבא יהיה פה דיון על הנשים בעזה, אבל גם - - -

קונפליקט - - - הכיבוש.

בסדר, את יודעת שאני לא חושש מהמילה הזאת. אבל גם אירוע קטן כזה כמו היום בבוקר שברור לכם איזה מגדר משלם יותר מחיר ונמצא בשמונה בבוקר תחת צבע אדום או התקפה של חיל אוויר, לא משנה, שני הדברים האלה קורים וצריכים להתייחס. יש לי עוד הרבה מה להוסיף אבל אני לא חושב שאני יכול לתרום לכן.

שכחתי להודות לחנה אז בטח שממש תודה על כל מה שעשית וברכות על הפרס שבטח מגיע לך. ואתמול ראיתי את הבן שלך בוועדת הכספים, ממשיך- - - ממש תודה שאתן קיימות ועושות את כל מה שאתן עושות.

תודה מוסי. אני חושבת שאמרת נכון, אני לא יודעת אם עדיין ימשיכו לברך אותי אחרי הדיון של שבוע הבא, אבל בגלל שאני פמיניסטית ובגלל שזה חלק מהאידיאולוגיה שלי או הוא האידיאולוגיה שלי אני החלטתי שאני מביאה את הדיון על נשים עזתיות תחת מצור בשבוע הבא. ובגלל כל מה שאמרנו שאי אפשר לנתק ואני חושבת שהיה לנו באמת דיון מרתק. חבל שאין לנו יותר זמן, מי שמגיע לכנסת יודע שזמננו בדרך כלל קצוב, אני מאפשרת שהוועדה הזו תמשיך בדרך כלל את הדיונים שלה לשעתיים, דבר שלא נהוג, כי אני חושבת שאנחנו דנות בדברים הכי מעניינים ומרתקים וחשובים בכל הבניין הזה.

תנו לי לברך את הקרן החדשה לישראל ואת רחל. רחל ליאל שהובילה את הקרן לשנים רבות. אני שמחה לראות אותך פה. אני רוצה לברך את הקרן החדשה לישראל ולהגיד מה שאמרתי, שאלו אותי המון בראיונות האם לא הייתה התנגדות דיי גדולה כשהקמנו את נשים נגד אלימות וכל הזמן אמרתי, כנראה לא לקחו אותנו ברצינות בתחילת דרכנו, וכשראו כמה שאנחנו משפיעות התחילו להתנגד. ואני חושבת שהצעקות הן ברמת הכאב. כלומר, אתם נוגעים בעצב החשופה של המדינה בנושאים הכי כואבים ואתם השפעתם רבות ובגלל זה המתקפה היא גדולה. ורק אם מסתכלים בצורה כזו על המתקפה אפשר לעבור אותה. ואני רואה שאתם עומדים בה בצורה טובה. אנחנו איתכם.

קרן דפנה שהופתעתי לגלות שהיא הולכת להסגר, לא היום כמובן, אבל אז. כי אני חושבת שהייתה רוח מאוד רעננה ואידיאולוגית רעיונית וחשובה בעשייה הציבורית החברתית. ואני חייבת להגיד שחברתי חמוטל הנהיגה אותה בצורה מופלאה וכמו שעשתה יקירתנו דפנה, השאירה מורשת שכולנו עדיין ככה משתמשות בה ונשענות עליה. גם הקרן בחרה להשאיר חותם ככה ולהשאיר, איך אומרים, To do list, לאיזה עוד 20 שנה לתנועה הפמיניסטית.

תודה לכם, ה-NCJW, עשיתם המון, אני יכולה להתווכח איתכם על הרבה דברים, אבל אי אפשר לא להוקיר את העשייה שאתן עושות והעמדות שלכן.

תודה על המחקר הזה. אני חושבת שלא התכוונתי בתחילה כשאמרתי שיש בקלאש לא להכיר בהישגים. כולם יודעים שכשאני נפגשת עם צעירות אני אומרת להן, תשמעו, אני לא כל כך זקנה, אבל אני הכרתי גם עולם שנראה אחרת, והצלחנו תוך 20 שנה לשנות המון בעולם הזה. אל תתלוננו על המצב כי רק לאחר 10 שנים תוכלו לראות את התוצאות של העשייה או אי העשייה שלכן. ואני חושבת שיש הישגים ויש במה להתפאר לתנועה הפמיניסטית הישראלית.

אבל גם התנועה הפמיניסטית הישראלית צריכה להתעשת. אני אומרת את זה בשיא הרצינות. צריכה להתעשת ולא להישען על העבר אלא ללמוד מהעבר איך אפשר לחזור להיות אנחנו, לחזור להיות רדיקליות, לחזור להיות פמיניסטיות אמיתיות, לחזור לעשות את הקשר בין כל המאבקים ולחבר את עצמנו במקום לפצל את עצמנו בגלל פוליטיקה של זהויות ושל אני והקבוצה שלי. אלא לראות איך אני והקבוצה שלי יכול להיות שיש לנו ייחודיות אבל אנחנו משתלבות בפסיפס הזה והתמונה לא יכולה להיות שלמה בלי כולנו.

אבל מצד שני גם צריכות להבין שאי אפשר להתנער מנושאים בגלל שיש אי הסכמות עליהם ואפשר לדבר. ואי אפשר לפצל את הפמיניזם שלנו. פמיניזם אחד ליהודיות ורחמנות כלפי הפלשתיניות והרגשת עליונות. אני מרגישה לפעמים שבגישה שבמקום סולידריות יש גישה של רחמנות והרחמנות רק באה ממקום של עליונות. ואני לא חושבת שבפמיניזם יש מקום לדבר כזה.

אני רוצה רק להגיד שהמקום הזה, היו מי שאמרו, חשבו שאני רק אלך בדברים שמעניינים אותי. ואני באמת הולכת רק על הדברים שמעניינים אותי בוועדה הזו, זה אמיתי, אני הולכת על הנושאים שמעניינים אותי והדברים שאני מאמינה בהם ורוצה לקדם אותם. אבל אני רוצה שאתם תראו במקום הזה המקום שלכם. אנחנו לא צריכות רק לקבל מחקר על התנועה הפמיניסטית כדי שנראה את התנועה הפמיניסטית מול העיניים בישיבות פה. אני חושבת שהמקום הזה יכול להיות במה ומקום חיבור. ובגלל שככה גם אני מאמינה וגם חלק מחברי וחברות הוועדה, ואני מזמינה אתכן, לא רק להשתמש בנו אלא לראות בנו אחד מהדרכים והכלים שאפשר להיעזר בהם.

ואני אומרת לכן, אנחנו לא נוכל להזיז דברים פה אם אתן לא איתנו, אם אתן לא נמצאות איתנו. ואני אומרת לכן, זה לא רק להיאבק נגד מגמות שמדירות ומגמות שמכחישות את המציאות כלפי נשים מגברים, זה לא מתחלק בצורה כזו בכנסת הזו. בכנסת הזו אנחנו לא מתחלקים לגברים ונשים, אנחנו מתחלקים לאנשים שבאמת מאמינים, שרוצים לקדם זכויות אדם וערכי דמוקרטיה ופתרון וסיום כיבוש לאנשים שנסחפים לפעמים ושוכחים איפה הם נמצאים ומדברים בססמאות ומוצאים את עצמם בצד השני או שאנחנו מוצאים אותם בצד השני.
אני מאוד מודה לכם ואני מקווה שזה יהיה תחילה של עוד התרוממות ועוד הישגים ותודה רבה לכולן.


הישיבה ננעלה בשעה 12:13.