פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



2
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
22/05/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 244
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, ח' בסיון התשע"ח (22 במאי 2018), שעה 10:55

ישיבת חירום- מקרי רצח נשים בחודשיים האחרונים

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
ג'מאל זחאלקה

סעיד אלחרומי
מסעוד גנאים
ואאל יונס
איימן עודה

סאיד תלי - מפקח ארצי לטיפול באלימות במשפחה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

לילך וגנר - ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

גלית בלה יוספן - עו"ד, יחידת הסיוע לנפגעי עבירה, משרד המשפטים

סיגלית זהר - ממונה ארצית סחר בבני אדם, משרד המשפטים

נתנאל אושרי - אגף תקציבים, משרד האוצר

איילת אורנשטיין - ראש מדור נפגעי עבירה, המשרד לביטחון פנים

דוד מישקין - רענ"ח ת"א, המשרד לביטחון פנים

רועי ולדמן - רענ"ח מרכז, המשרד לביטחון פנים

אריק לוגסי - ראש מחלקת רצח ימ"ר צפון, המשרד לביטחון פנים

לי פרל - קמ"ד נפגעי עבירה, המשרד לביטחון פנים

ד"ר זהר סהר לביא - אחראית הערכה והדרכה טיפול באלימות, משרד הבריאות

בדיעה חניפס - יועצת למעמד האישה, עיריית שפרעם

מרים זלקינד - מקדמת מדיניות וחקיקה, שדולת הנשים בישראל

אבישג שחם חדד - מנהלת קשרי ממשל, ויצו

נאילה עוואד - מנכ"לית נשים נגד אלימות

לרה צינמן - יו"ר ארגון משפחות נרצחות ונרצחים

מאירה בסוק - יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת

נבילה אספניולי - מנהלת, מרכז אלטופולה

סלעית יעקבסון - יו"ר עמותת בת מלך

שלי שטרכר שלו - מנהלת פורום ארגוני צעירות

אלה לנמן - עו"ס, פני"ם חדשות

מיכאלה פרישמן - פרלמנט נערות

נאדיה חמדאן - מוזמן/ת

הדס גבריאל זני - מוזמן/ת

ענת מימון

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים


ישיבת חירום- מקרי רצח נשים בחודשיים האחרונים

שלום לכולם. אני פותחת את הישיבה של הוועדה למעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה-22 במאי 2018 ואנחנו היום בישיבת חירום. ישיבת חירום על מקרי רצח נשים בחודשיים האחרונים אבל אני אפתח ואגיד שמתחילת השנה קרו 11 מקרי רצח נשים במדינת ישראל. 11 נשים נרצחו על ידי גורמים שונים.

בחודש ינואר, ב-16 בינואר, שתי אחיות בנות 50 נמצאות ללא רוח חיים בביתן באשקלון. אנחנו בטח באיזשהו שלב גם נשמע כמה מאלה היו מקרי רצח. אבל אני הבנתי אז, אנחנו הסתמכנו על התקשורת באיסוף המידע. ב-21 בינואר בתל אביב גופת צעירה בת 26 נמצאה בדירה באחד הרחובות. ב-30 בינואר בנתניה אישה כבת 70 אותרה ללא רוח חיים וסימני אלימות על גופה באחת הדירות. ב-1 בפברואר בקרית עקרון, בת 48, נדקרה למוות, בנה נעצר בחשד לרצח. ב-11 במרץ בבת ים גבר בן 67 רצח את אמו בת 91. בפרדס חנה ב-14 במרץ בת 60 נמצאה ללא רוח חיים. ב-29 במרץ בתל אביב גבר בשנות ה-50 לחייו דקר למוות את בת זוגו כבת 50, אזרחית קולומביאנית. ב-10 במאי החודש הזה, בטירה במשולש, אזביידה מנסור, בת 21 נורתה למוות כאשר פתחה את הדלת של ביתה ומישהו ירה בה למוות. צעירה בת 21. ביפו, ב-17 לחודש, שבוע אחרי שנרצחה אזביידה, נרצחו שתי האחיות חיאת ונורה מולק, בנות 21 ו-19 שנים.

11 נשים ושלוש צעירות רק בחודש האחרון. מקרי הרצח של נשים תמיד זעזוע את כולנו. אבל זה לא מתקבל על הדעת שתוך חמשה חודשים נרשמים 11 מקרים. אני הזדעזעתי, וכמובן, אנחנו לא מדברים על ניסיונות הרצח כי היו והיו מקרים מאוד מזעזעים. לפני חודשיים אנחנו קיימנו דיון על שורדות ניסיונות רצח ועל מה קורה כדי להגן על שורדות ניסיונות הרצח. אבל היום אנחנו מדברות על אלה שלא שרדו את הניסיון, והניסיון שהפך לפשע מתועב.

מה שקומם אותי גם כן במקרי הרצח האלה שבת 21, בת 19, בת 21 גם כן, בשלושת המקרים האחרונים של צעירות שנרצחות בתוך הבית שלהן, המקום שאמור להיות הכי מוגן והמקום שאנחנו אמורות להרגיש בו הכי בביטחון ובטוחות הופך למקום שאפשר להירצח ולאבד את החיים בתוכו. צעירות בנות 20 בממוצע נרצחות מבלי שנוכל לדעת מה הסיבות.

ואחר כך עושים להן עוד רצח, רצח אופי ורצח של השם הטוב על ידי זה שמפרסמים, דבר ראשון, חזרו בתקשורת לדבר על רצח על רקע חילול כבוד המשפחה. אנחנו מנסות כבר ונלחמות על זה שנים רבות שאין כבוד ברצח. ומי שרוצח הוא זה שמחלל את כבודו עצמו ואני לא רוצה להכתים את כל - - - אפילו בזה אני לא יכולה להגיד שהוא מכתים את כל המשפחה כי מי שאחראי על הרצח זה הבנאדם שרצח ומי שהשתתף או עודד רצח כזה.

אבל או השתיקה הרועמת מהחברה או ההאשמה היותר רועמת שבאה לפעמים מתוך חלקים בתוך החברה מקומם אותי. והתקשורת שמאוד קל לה להיכנס ולהשתמש במונחים שאנחנו נלחמנו שנים כדי שימחקו מהלקסיקון, אין כבוד ברצח, באה התקשורת שוב, בשפה העברית, ומשתמשת בזה כדי להכתים בעיניי חברה שלמה. כדי להגיד, זה התרבות. ובמקרה הזה לצערי הרב, בכנסת ישראל, בתמיכה של משרד המשפטים כנראה, רוצים להכניס אפילו את המושג הזה לתוך חוק שעובדים עליו עכשיו בוועדת חוק, חוקה ומשפט, כל העניין של המדרג החדש בעבירות ההמתה.

זה לא נכון.

זה לא נכון, אני ישבתי בדיון ואני שמעתי את העמדה של משרד המשפטים. כאשר אמרתי, אסור להכניס את המונח רצח על רקע חילול כבוד המשפחה בהגדרת העבירות הקשות.

המונח לא מופיע ברפורמה.

הוא לא מופיע.

לא מופיע.

יפה מאוד. בדיון שאני נכחתי אני אפילו ביקשתי שרצח נשים יהיה, ואתם לא רוצים את זה.

נכון, אנחנו לא חושבים שרצח אישה כאישה צריך להיות נסיבה מחמירה אבל קבענו נסיבה מחמירה לאותם מקרים המכונים בטעות כרצח על רקע כבוד המשפחה. הנסיבה שאנחנו הצענו להכניס לרפורמה לא כוללת את המינוח רצח על רקע כבוד המשפחה, היא מדברת על מניע להעניש את אותו בדבר בלכפות עליו אורחות התנהגות ולא מזכירה במילה את המושג כבוד המשפחה.

וזה לא רצח נשים? מה המקור של רצח נשים?

הנסיבה היא נסיבה כללית. אני יכולה להתייחס, כמובן, בהרחבה ללמה הצענו את זה ואיך הצענו את זה, אבל לא ננקט שם שום דבר שמלמד על השימוש במונח על כבוד המשפחה.

אוקיי. אני אומרת שבדיון שהתקיים ונאמר בצורה שזה נאמר, אני נכחתי בדיון הזה ואני אמרתי שאסור להשתמש בזה. ובעיניי ברגע שאומרים שהרצח - - - בעיניי רצח נשים הוא בא כדי להעניש את האישה על החלטות או על אורח חיים שהיא רוצה לקבל או לקיים ואכן כדי לשמר מצב חברתי קיים שהוא הפטריארכיה ומאזן הכוחות שנותן לגבר לשלוט בחיי אישה. אלה הסיבות המוגדרות של רצח נשים. אז רצח נשים הוא אמור להיות אחת מעבירות ההמתה הקשות והמחמירות בענישה. וחבל שאנחנו לא עושים את זה כי אנחנו רואים שעדיין נשים משלמות מחיר על ענישה שהיא לא הולמת את הפשע שקרה.

אני רוצה קודם כל לשמוע מהמשטרה אם היה בסקירה שנתתי התברר אחר כך שחלק מהמקרים שאני סקרתי עכשיו הוא לא מוגדר אצלכם, הוא התברר כמוות טבעי או לא יודעת מה, לפחות במקרים שבהם כתוב שנמצאו ללא רוח חיים. ואני רוצה לשמוע מה קורה עם שאר מקרי הרצח שקרו לפחות מתחילת השנה, האם יש כבר פענוח של מקרי הרצח.

אני לא יכולה כמובן להתייחס למקרים ספציפיים. רוב רובם של התיקים נמצאים בחקירה ולא ניתן להשיב. אני כבר אבדוק אם הוגשו כתבי אישום בחלק מהמקרים ואני אעדכן.

אוקיי, אבל למשל במקרה שאני אמרתי שמה שהיה בתקשורת שהן נמצאו ללא רוח חיים, שתי האחיות.

אני לא יכולה להתייחס, אני מצטערת, נושאים בחקירה אסור ולא נכון לטובת החקירה להתייחס. סליחה.

אוקיי, אם זה נמצא בחקירה אני מבינה שזה לא היה מוות טבעי.

אי אפשר להבין את זה.

אתם לא תחקרו מוות טבעי.

אני באמת לא יכולה להתייחס, אני מתנצלת, לא לאשר ולא לשלול דבר.

- - -

לא, לא, זה נעשה בדקה הראשונה שמנתחים את הגופה יודעים אם זה מוות טבעי או לא.

לא ניתן להתייחס בפורום הזה, אני מצטערת.

אני לא מבקשת מידע על החקירה. אני שואלת שאלה מאוד פשוטה. זה קרה בחודש ינואר. כלומר אנחנו לא נוכל לשמוע שום התייחסות מצידכם, ככה אני מבינה.

לא לעצם התיקים. אוכל להתייחס לגבי הפעילויות שאנחנו עושים, לגבי האכיפה בתחום האלמ"ב בנושאי נשים וכו'. לא לגבי התיקים עצמם, לצערי לא.

את יודעת מה, אני יכולה לשמוע ואחר כך ארצה לשמוע ממשרד הרווחה. במקרה הרצח של שתי האחיות ממשפחת מולת מיפו אני מבינה שהייתה אלימות מקודם מצד האח. אני הבנתי שהוא נמצא, בדיוק היה בתקופה בין ההרשעה לבין הקראת פסק הדין. באותה תקופה, בין לבין, שתי הצעירות נרצחו. המידע הזה הוא נכון, מי יכול לענות לי מהרווחה.

שלום. אני רוצה להוסיף כמה דברים. קודם כל ממה שרשום לי יש עוד שתי נשים שנרצחו מטבריה. אמנם שם בת רצחה, כנראה, על פי החשד, את אמא שלה. אבל זה עוד שתי נשים שלא ברור מה היה שם אבל זה כן רצח במשפחה. אז זה עוד שתי נשים - - -

היא רצחה והתאבדה?

כן. מישהי רצחה מישהי שם והתאבדה אז ככה - - -

אז הגענו ל-13 כבר.

מדובר על 13 בהנחה והמקרים האלה שאת מדברת עליהם של תחילת השנה אכן יתבררו כרצח. לגבי המקרים, באמת המקרה של יפו עוד לא עברו, זה יחסית טרי, אבל כן - - -

זאת הסיבה שכינסתי את הישיבה.

ממה שאני יכול להגיד כי המקרה נמצא אצלנו בתחקיר, גם של המחוז, ונשמח אחר כך אולי להעביר לך חלק מהמסקנות. הייתה גם שם מעורבות של בית משפט, של שירות מבחן, של הרווחה באופן כללי. לא אוכל להרחיב על זה אבל זה כן מה שאת אמרת זה בדיוק נמצא בבדיקה. העניין הזה של מה בדיוק העניין המשפטי. אם הוא - - -

כמה מה-13 מקרים היו ידועים מפניות קודמות לכם ברווחה?

ממה שאני יודע יחסית מעט מהם. מתוך ה-13. למשל המקרה של יפו כן היה מטופל ברווחה. לא ידוע על איזשהו הודעה או דיווח או איתות של סכנה מיידית בחודשים האחרונים אבל כן הוא היה מטופל ברווחה באספקטים אחרים. מקרים אחרים, חלק כן מוכרים ברווחה, עוד פעם, לא תחת העניין של אלימות בהכרח במשפחה אלא טיפול אחר - - -

אני ארצה לקבל לידיים שלי תוך שבוע מי מהם היה מוכר לרווחה ובאיזה עניין טופלו.

אני אעביר לך.

למשטרה – מה-13, אולי גם יש עוד מקרים שאני לא יודעת עליהם, כלומר זה 13 המניין עד עכשיו.

על פי הנתונים שלנו מדובר ב-11. ספק בין 10 ל-11 יש ספק, זה עדיין נבדק, אנחנו לא נתייחס לשמות עצמם אבל מספרית בין 10 ל-11 מקרים שמוכרים כרצח בתוך המשפחה.

מה זאת אומרת רצח בתוך המשפחה?

כחשד לרצח. שוב, צריך לזכור שזה תיקים בחקירה - - -

לא, לא, שנייה, אני מדברת על רצח נשים, אני לא מדברת על רצח בתוך המשפחה. גם אישה שנרצחת כמו המקרה של זוביידה, הוא בתוך זה או מחוץ לזה. איך אתם יודעים שזה מקרה בתוך המשפחה אם היא נרצחה בתוך הבית אבל מישהו דפק בדלת, פתחה את הדלת, ירה בה.

לא, אני רוצה לחזור. זה רצח נשים שכרגע נמצא בחקירה. בחלקם יש בני משפחה חשודים, בחלקם לא - - -

אז זה לא רצח במשפחה.

לא, לא. יש מקרים שנמצאים בחקירה כרגע.

אז בין 10 ל-11 מקרים של רצח נשים עכשיו בחקירה שלכם.

מהמקרים שציינת יש מקרים - - -

אני מבקשת כדי לדעת ולהבין את כל המקרים שאני הזכרתי אני מבקשת לדעת איזה מהם נמצא בחקירה, מה המקרים שנמצאים בחקירה אצלכם ואני מבקשת לדעת כמה מהן היה להן פניות קודמות על הרגשת איום או על אלימות למשטרה מקודם.

נעביר בצורה מסודרת לוועדה.

אבל תוך שבוע.

חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה.

תודה גברתי היושבת ראש. תודה לכל הנשים שהגיעו וטרחו להגיע לדיון החשוב על זה. תראו חברים, רצח הוא רצח וזה המדרג הגבוה ביותר של נטילת חיי אדם. אפשר לדרג רצח הנשים, שזה כמובן נושא חשוב מאין כמותו ולכן אנחנו כאן, בכמה מדרגים. יש את הרצח הכללי, הנסיבות הכלליות, והמשטרה בודקת את זה, אבל אני רוצה להתמקד ברצח שנמצא בתוך המשפחה או על ידי גורם שמקורב למשפחה. וכאן אני חושב שתפקידנו לשים את האצבע על הסוגייה ה- - -

אין כבוד ברצח, אין כבוד. אמרה את זה היושבת ראש, אני אומר את זה, וכל בר דעת אומר את זה. ואני חושב שצריך להוציא מהלקסיקון של כלי התקשורת את הנושא הזה של להכתים צעירה או אישה יומיים או יום אחרי שנרצחה ובכותרת שם כנראה שזה על רקע כבוד המשפחה. זה רצח שלה עוד פעם, זה רצח של המשפחה שלה, זה רצח של קרוביה וזה בעצם עוול נוראי שנגרם לאישה הזאת או לצעירה הזאת ואני חושב, גברתי היושבת ראש, שאנחנו צריכים להתקדם בנושא הזה, לאסור את זה בחוק, שאי אפשר לרשום את זה בעיתונות שמתפרסמת למחרת הרצח ובעצם רוצחת את האישה עוד פעם.

הנושא השני זה, חברים, אם אנחנו לא עושים איגום משאבים בין הרשות המקומית, קרי משרד הרווחה, מחלקת הרווחה, לבין רשויות האכיפה, אם זה משטרה ואם זה גם אחרי זה בתי המשפט, איפה שהדלת המסתובבת, יש שם דלת מסתובבת, העבריין נכנס, הוא הכה את אשתו, היא כמעט נהרגה ויומיים אחרי זה הוא מסתובב ברחוב ולא קרה כלום - -

שבוע הבא יש לי דיון על זה.

- - והאדון בסדר גמור. אני חושב שצריך לשים את זה ברף הגבוה, זה למשרד המשפטים, ברף הגבוה של העבירות שאנחנו יודעים שתקיפת האישה בבית תוביל, בסופו של דבר, חס וחלילה, לרצח של האישה הזאת, ולכן צריך לטפל בזה בשיא הרצינות.

הנושא האחרון זה בעצם החקירה ומיצוי הדין. רבותיי, אם העניין הוא כספי אז תגידו. אם יש חוסר בחוקרים ובאמצעי טכנולוגיה וצריך כסף שהכנסת תאשר תוספת תקציב אז בבקשה. אם צריך אנשים, יחידה מיוחדת לחקור את זה אז כן יחידה מיוחדת לחקור את זה. אני חושב שאם מתמקדים בנושא אפשר למגר אותו, אם נותנים את כל תשומת הלב לנושא הזה. אבל אפשר למרוח את זה, התיק בחקירה, ייקח כמה חודשים, הרי זה ממילא במשפחה וזה על ידי המשפחה עצמה.

הנקודה השלישית זה הסברה בתוך החברה עצמה. גם בחברה הערבית וגם בכל מקום, דווקא בחברות המוחלשות אנחנו רואים דברים כאלה. אנחנו רואים את זה, לצערי הרב, אצל הערבית, אצל האתיופים מדיי פעם. החברות שתרבותית ומסורתית יש להן זיקה לנושא של כבוד משפחה ושל מאבקי כוח או, בוא נגיד, היררכיה מסוימת בתוך הבית, ושם צריך להתמקד בנושא ההסברה. תודה.

תודה חבר הכנסת סעיד אלחרומי. אני רק רוצה לברך היום את הצטרפות קבוצה נהדרת של נערות מפרלמנט נערות, עמותת שין, אני מבינה שאתם קבוצה גם יהודית, גם ערבית, מהרבה מקומות בארץ. ברוכות הבאות, אני מצטערת שזה הדיון שדווקא אתן צריכות להקשיב לו. זה דיון מצער אבל זה דיון שגם אמור לחזק אתכן ולחשוף אתכן לבעייתיות שקיימת בחברה. ברוכות הבאות.

חבר הכנסת ואאל יונס, בבקשה.

גברתי היושבת ראש, חבריי. אני רוצה לחדד את שני הדברים. קודם כל, רוב המקרים שקורים תמיד מגלים אחר כך שיש רקע במשפחה והעובדת הסוציאלית הייתה מעורבת. אני פשוט אומר ככה, צריך לחדד את הנהלים בעבודה סוציאלית. כל מקרה של תלונה של אישה על שבעל מכה או אבא מכה או כל הדברים האלה, צריך לחדד אותם, זה אחד.

שנית אני רוצה לחדד בקשר לאסלאם. כשמדברים על רצח על רקע חילול כבוד המשפחה תמיד ככה נתפס הדבר הזה אצל האסלאם במיוחד ולא כל הדתות. אין באסלאם, אין בדת האסלאם רצח על רקע חילול כבוד המשפחה. באסלאם, אני אומר לכם ככה, יש נהלים ברורים. יש פסוקים בקוראן, יש - - - שאומרת ככה: אישה שיוצאת עם גבר, תקראו לזה איך שאתם רוצים, בלי דעה של אבא ובלי שהיא התחתנה דינה לא רצח. קודם כל אבא או אח או המשפחה או כל אחד צריך להביא ארבעה עדים בשביל להעיד שהאישה הזאת עשתה עוול לעצמה. ואני אומר ככה – הפסוקים אומרים בפשטנות, אין כזה דבר שאתה תרצח אישה שהיא עשתה מעשה, בוא נגיד, בשבילנו כדת האסלאם, לא נכון. זה אחד. אז אין כזה דבר, זה מנהג מתועב שצריך - - -

רצח נשים קיים בכל החברות שבעולם. קיים אצל האמריקאים נוצרים וקיים בעולם הערבי וקיים אצל יהודים ישראלים.

אבל כשנרצחת יהודיה לא אומרים על רקע כבוד המשפחה.

פעם אמרו על רקע רומנטי ושינו את זה כבר.

אז גם אצלנו אפשר להגיד על רקע רומנטי אם ככה. אז פשוט לאסור את זה, אין לנו דבר כזה באסלאם, יש חוקים ברורים, אין רצח. קודם כל בשביל לרצוח אפילו אישה שאין ארבע עדים שעשתה מעשה כזה אפילו קאדי לא יכול - - -

אני נזכרתי במשהו. ביקרתי מידע מהמשטרה, אני יודעת שיש את הוועדה שדנה בנשים בסיכון גבוה ושיכולות. האם אחת מהנשים שנרצחו השנה הייתה ברשימות הנשים שדנתם בהם בוועדה של המשטרה ושל הרווחה?

את מתכוונת לדיונים המשותפים? לא, התשובה היא לא.

אני רוצה לתת לעורכת דין לרה צינמן, יו"ר ארגון משפחות נרצחות ונרצחים. בבקשה גברתי.

אני לא עורכת דין, אני לצערי אם שכולה לבת שנרצחה לפני 22 שנים ואז גם הגדירו את זה כרקע רומנטי וגם בימינו לעתים משרבבים את המונח הזה. אני מברכת על הצעתך ודרישתך, היושבת ראש, לכלול רצח נשים כרצח נשים כנסיבה מחמירה במדרג עבירות המתה והשמענו את הדעה הזאת גם בישיבות ועדת חוקה.

אני רוצה להפנות את תשומת הלב על כך שבמקרים רבים של הרציחות האחרונות לרוצחים היה רקע פסיכיאטרי, ככה אני למדה מתוך התקשורת. ואנחנו הפנינו את תשומת הלב גם בוועדה הבין משרדית בנייר העמדה שלנו שקיים קצר בין העברת המידע משירותי בריאות הנפש לשירותי הרווחה ולמשטרה, וכך המקרים האלה נופלים בין הכיסאות ומובילים לרצח שפשוט גזר דין מוות תלוי ועומד על ראשה של האישה וזה יכול להיות לא רק בן זוג, זה יכול להיות בן, זה יכול להיות אח כמו שקרה במקרה הזוועתי ביפו. וגם אני רוצה לציין שכמו שנאמר כאן, עברה שנה שלמה מאז שהורשע מי שרצח את האחיות ביפו ועדיין לא נידון לשום עונש. אז התמשכות הדיונים במשפטי רצח ובמשפטי אלימות נגד נשים - - -

על איזה מקרה, סליחה?

ביפו של מלו, כן. הורשע, הורשע באיומים לפני שנה.

- - -

כן, הרצח האחרון. ואז הדיונים מתמשכים כמו מסטיק ובינתיים - - -

במקרה הזה הייתה הרשעה, הוא מחכה לפסק דין. ובינתיים הוא יושב באותו בית עם מי שניסה ותקף בעבר. זה קטונתי מלהבין.

בדיוק. גם במשפטי רצח כבר אחרי הרצח קיימת תופעה של התמשכות דיונים בלתי סבירה. לפני שבוע המשפחה של אביטל רוקח שנרצחה ב-2014 קיימה הפגנה מול הכנסת על כך שעדיין נמשכים הדיונים והמשפחה מתמודדת עם האב הרוצח והוא עושה מניפולציות על כולם. זאת אחת התופעות שגם צריכה לעמוד על סדר היום. כי גם במקרה של רצח ביפו אילו המשפט היה מסתיים בזמן הוא היה נענש ואולי היו מענישים אותו בכליאה בבית סוהר אז אולי חייהן היו נחסכים. והרקע הפסיכיאטרי גם כן, אם היה רקע פסיכיאטרי, גם במקרה בטבריה שם באופן מובהק האישה שרצחה את אימה הוכרה כחולת נפש והייתה באשפוז פסיכיאטרי, אז משחררים מהאשפוז כפצצות מתקתקות ללא פיקוח, ללא מעקב, ללא - - -

גם היו מקרים בעבר של גברים שהיו באשפוז ויצאו ורצחו.

כן, בהחלט, כן. רצח של אדל קלמן לפני שנה בטבריה שהוא כרת את ראשה. ואושפז סופית רק אחרי הרצח.

נכון. היה גם מקרה רצח בעראבה לפני ארבע שנים, אותו מקרה.

והנושא הזה נידון במשך עשרות שנים ולא נמצא לו פתרון ראוי.

תודה רבה. עורכת דין מרים זלקינד משדולת הנשים.

תודה. אני רוצה לומר ככה – בישראל כל 17 יום בממוצע נרצחת אישה. מדובר בטרור לכל דבר כי מה המטרה של טרור? שאנשים יחיו בפחד מתמיד. והטרור הזה מצליח. הרבה נשים בישראל לא יודעות אם מחר הן יראו אור שמש, הן חיות בפחד. מדינת ישראל מתגאה במלחמה שלה בטרור, אבל מול הטרור הזה היא עומדת בחיבוק ידיים כאילו זו גזירת גורל שנשים צריכות להירצח כאן על ימין ועל שמאל.

אנחנו רואות ביותר מדיי מהמקרים אמירות כמו "ביקשנו שיטפלו בעניין הזה אבל שום דבר לא קרה", "הכתובת הייתה על הקיר", "היא הגישה תלונה במשטרה", "נעצר אך שוחרר לביתו". 70% מהתיקים שנסגרו נסגרו בגלל חוסר ראיות. 31% מהם חוסר עניין לציבור, במקרים של אלימות במשפחה. ורק ב-12% מהמקרים הוגשו כתבי אישום. ומאלה שנשלחו למאסר מדובר ב-17.5% שנשלחו לפחות משנת מאסר. הנתונים האלה הם מדאיגים ביותר.

בדצמבר 2017 אנחנו ישבנו כאן עם השר גלעד ארדן והצגנו בפניו דרכים להיאבק באלימות נגד נשים. דיברנו בין היתר על חוק כלי ירייה ועל הסיכון שיש בו כיום, על הצורך לשים נשים במרכז. והבטיחו לנו שהמשרד לביטחון פנים יתייחס להערות שלנו בנושא הזה. וכמובן שלא שמענו מהם מילה אחרי שהעברנו את ההערות.

אנחנו קוראות לכל האחראים, ראש הממשלה בנימין נתניהו, השר לביטחון פנים גלעד ארדן, המפכ"ל רוני אלשיך, שר האוצר משה כחלון ושר הרווחה חיים כץ להתעשת, לתקצב כבר את התכנית למניעת אלימות במשפחה ובעיקר להתחיל להתייחס לחייהן של נשים כאל בעלי ערך. כי נמאס לנו לספור גופות.

אני חייבת להגיד שאני לקחתי על עצמי את המעקב בעניין התכנית הבין משרדית למאבק באלימות. אנחנו קיימנו כמה ישיבות. בינתיים נאמר לנו שהרווחה אמרו שהם מבקשים 50 מיליון שקל תקצוב לשנה הזו, 2018. האוצר מצידו אישר 20 מיליון שקל. כלומר, חסרים איזה 30 מיליון. לא מצליחים למצוא אותם במדינה כדי לתקצב תכנית שאמורה להגן על נשים. אנחנו בוועדה מנסים לקבוע עם שלושת, בעצם שר הבט"פ הגיע לדיון, שר הרווחה שאמור על תכלול התכנית הלאומית וביצוע התכנית ושר האוצר אשר לא מצא בתקציב המדינה עוד 30 מיליון כדי לתת לתכנית הזו, להגיע לדיונים בוועדה. ועד היום הזה הם לא מצליחים או לא מסכימים לתת לנו מועד הגעה לדיון כדי לענות על השאלות שיש לנו.

התכנית הזו כנראה תתמסמס למרות שאנחנו מתחילתה אמרנו שאפילו התכנית עם כל הדברים הטובים שנמצאים בה אולי לא תספיק כדי לטפל. מה שלא מבינים הגורמים, כנראה, במשרדים השונים, שלא רק שאם לא מטפלים בזמן לא פותרים את הבעיה, אלא במקרים האלה הם מחמירים את הבעיה כי דברים לא מטופלים בזמן ולא מתקדמים ואז המצב לא נשאר על כנו עד שמוצאים את הזמן לעשות.

נציגי משרד האוצר נמצאים במקרה?

בוודאי. משרד האוצר הגדיל את תקציב משרד הרווחה בין השנים 2017 ל-2018, בין השנים 2018 ל-2019 בכחצי מיליארד שקל בכל אחת מהשנים האלה. במסגרת הדבר הזה ניתנו ב-2017 תקציבים תוספתיים של כ-7.5 מיליון שקלים לטובת התכנית ו-20 מיליון שקלים נוספים על פי בקשת המשרד. כספים נוספים ניתנו גם במסגרת המשרד לביטחון פנים. בעולם של מרכזים למניעת אלימות במשפחה, גם כן בין 2016 ל-2017 ניתנו כ-10 מיליון שקלים נוספים. בין 2017 ל-2018 14 מיליון שקלים נוספים. ובנושא מקלטים לנשים מוכות גם כן הועלו תעריפים בין 2016 ל-17' ובין 2017 ל-18', וסך הכל ב-10 מיליון שקלים השנתיים האלה.

כל הכבוד. אלה דברים שצריכים להיעשות מכורך המציאות. אי אפשר להחזיק מקלטים על תעריפים שנבנו לפני 20 שנה או 10 שנים. אבל אני מדברת על התכנית. אני לא מדברת על תוספות שאמורות להתקיים. הרי אתם נותנים תוספות לכלל המשרדים על השוטף שלהם. נכון או לא?

אמת.

אני מדברת על התכנית שכללה סעיפים מאוד ברורים, שדיברה על 250 מיליון לחמש שנים כאשר כל שנה זה 50 מיליון. והמשרד האמון על התכנית הגיש בקשה ל-50 מיליון וקיבל 20 מיליון. על זה אני שאלתי.

דבר ראשון, התכנית שמדובר בה בעקבות המלצות ועדת המנכ"לים שהוגשו ב-2016 נכללה בהחלטת ממשלה 2820, החלטת הממשלה לא נוקבת בסכומים, ולכן לצורך ביצוע התכנית אנחנו עוקבים אחרי הדרישות של המשרדים שמפעילים אותה בפועל. כאמור, משרד הרווחה תוקצב לצורך התכנית הזאת ב-7.5 מיליון שקלים ב-2017, 20 מיליון שקלים נוספים ב-2018, תוספתי. ככל שידוע לי לא הוגשו בקשות לכספים מעבר לזה, ניתן לברר את הנושא, ובכל אופן - - -

תשמע, את התשובה הזאת אני שמעתי לפני אולי חצי שנה. ואני נמאס לי לשמוע אותן תשובות. תשובות שחוזרות על עצמן, אצלנו בערבית אומרים - - - כלומר, לאחר שהתאמץ, התאמץ והתאמץ הסביר את המים במים. אני כבר יודעת את הנתונים ואני זוכרת אותם בעל פה. משרד הרווחה מתעקש שהוא ביקש 50 מיליון, אתם אישרתם 20 מיליון. חד וחלק.

אם אישרתם מעבר ל-20 מיליון האלה תגידו לי כדי שאני אבוא בדרישות למשרד הרווחה ואגיד להם איפה בלעתם את הכסף הזה, לאן הלך הכסף הזה. אבל זאת עובדה. פעם אחת תתנו לי תשובה מסודרת. תשלחו לי פילוח של ה-50 מיליון או 20 מיליון או 10 מיליון שאתם מדברים. את ה-20 מיליון תגידו לי. ואני דרשתי את זה כמה פעמים גם ממשרד הרווחה. משרד הרווחה תשלחו לי מה בדיוק היו הבקשות של ה-50 מיליון, מה אושר ומה לא אושר, האוצר ישלח אותו דבר ונעשה הקבלה ונראה מה קורה.

חבר הכנסת איימן עודה, רצית להתייחס.

תודה היושבת ראש. חבריי, אני מרגיש בושה. אני מתבייש. כי איך אפשר בעידן הנוכחי, וזה דבר שהיה אמור להיות נכון בכל עידן, עוד לדבר על ערך הבנאדם, עוד לדבר על נשים ועל גברים, על הערך שלהם. אני שמעתי את מה שאמרת וכאב לי הלב. יש דברים שאפילו אני לא יכול להסכים איתם היום. כלומר, שהאישה היא ערך. מה זה יכול להיות? איך אפשר לדבר בצורה הזו היום. מה זאת אומרת היא ערך? היא הערך בהא הידיעה והגבר הוא הערך בהא הידיעה, כי הבנאדם הוא הערך העליון. ואין ערך יותר מהערך של הבנאדם, אין.

אני מבין שיש בעיה תרבותית בקרב כל העמים, ולא רק האוכלוסייה הערבית. גם הנשים היהודיות הנרצחות, שמענו על המקרה האחרון בטבריה ואחרי זה יום למחרת ביפו. וזו בעיה תרבותית כללית שחובה על כולנו לעשות כל מאמץ בשביל למגר אותה. אבל למה אנחנו מאשימים את המדינה? האם בשביל לא ליטול חלק, האם בשביל לומר שאנחנו לא אחראים והמדינה היא אחראית? לא. פשוט מאוד כי אני רוצה לקרוא את המצב בצורה מדעית.

האם אפשר לדבר על הסוגייה הזו ללא כל הסוגיות התרבותיות, החברתיות, הכלכליות, ללא המדינה, האם אפשר. מיהו הסוכן החשוב ביותר שמשפיע על כולם יותר מכל גורם אחר אם זה לא המדינה בכל מקום בעולם. איפה זה הרווחה אם זה לא המדינה, איפה זה הכלכלה אם זה לא המדינה, איפה זה זכויות הצדק החברתי אם זה לא המדינה. כלומר, זה לא ממקום שאנחנו לא רוצים לפעול ואנחנו רוצים רק להאשים, לא. זה ממקום שרוצה לקרוא בצורה מדעית איך אפשר למגר מהשורש תופעות נבזיות כאלה.

עכשיו אני פונה למשטרה. אתם לא מכירים את כל המקרים אבל הרוב המוחץ מהמקרים. זה נמצא או אצל המשטרה או אצל הרווחה, נקודה. כמו המקרה האחרון שהיה ביפו. ואתם מכירים את המצב והיו גם במשטרה וגם ברווחה. אז מי יכול למגר? האם אני יכול, האם המפלגה שלי, האם אני צריך לשלוח נציגים מהמפלגה שלי שיעמדו ליד הבית, ישמעו קולות, וגם שמעו קולות שם.

לכן ההאשמה היא לא ממקום של אנשים שלא רוצים לעבוד. אנחנו רוצים לעבוד כל שעות היממה. אבל בסופו של דבר יש מדינה והיא זו שיש לה את הכוח, את האפשרויות למגר תופעות כאלה. ויש דברים שאנחנו במחלוקת אבל פה, לפחות מבחינה תיאורטית, אין מחלוקת. אנחנו מבחינה תיאורטית לפחות נמצאים באותו מקום. אז בואו נשלב ידיים ונאבק נגד התופעות הללו: רצח נגד נשים בפרט ורצח בקרב האוכלוסייה הערבית.

יש נשים פה שאני באמת, קטונתי, מול נבילה אספניולי, מול נאילה עוואד, מול בדיעה נכדיכנפס, באמת אני מרגיש שאני הכי לא מבין בסוגיות הללו כי הן הכי מבינות. מה גם שנמצאת פה עאידה תומא שעושה עבודה מבורכת ויש לי הרבה גאווה שנציגת האוכלוסייה הערבית בנושא הכל כך רגיש, כל כך חשוב הזה, עומדת בראש הוועדה הזו ומנהלת אותה בצורה מעולה.

אנחנו חייבים חייבים לחדש תכניות ולהגביר תכניות ולהוסיף תכניות ולעשות בצורה הכי עקבית שיש בשביל לא לקום בבוקר ולשמוע עוד כתבה חדשה על רצח נשים. מחר אני מבקש הקמת ועדת חקירה פרלמנטארית בנושא רצח ורצח נשים. נשיאות הכנסת קיבלה את ההצעה שלי שפה בכנסת בתחילת יולי יהיה יום מיוחד בנושא רצח ורצח נשים. רצח בכלל בקרב האוכלוסייה הערבית, ואין ספק שיש את הדבר הייחודי שהוא רצח נשים. אני מקווה שעד אז תהיה לכולנו דרך.

האמת שהשאלה היא לא התיאוריה ולא לכתוב תכנית ולא אפילו לפעמים להעביר תקציב פה ושם, השאלה היא הרצון האמיתי, הכן, בשביל למגר תופעה נבזית זו. תודה.

תודה חבר הכנסת איימן עודה. נבילה אספניולי, בבקשה.

רצח נשים, פמיסייד, זה תופעה כלל עולמית ובכל מקום שיש את התופעה מנסים לטפל בה. אבל גם בארץ היו ניסיונות בעבר, והיו ניסיונות מוצלחים בעבר. השאלה הגדולה שלי, איך זה שהתכנית שהופעלה בשנת 2007 שגרמה בעיר לוד לאפס רציחות של נשים, ברמלה, איך התכנית הזאת לא מופעלת בכל מקום בארץ. איך זה שהתכנית הזאת לא מתועדת מספיק ולא מביאים את הלמידה שמתוך התכנית הזאת שהגיעה לאפס רציחות של נשים. אני חושבת שהדרישה שלנו צריכה להיות לתעד את התופעה הזאת וללמוד ממנה. כאן בארץ נעשתה, ב-2007, לשנה אחת - - -

זה היה ברמלה.

ברמלה, ולא הופקו הלקחים מזה.

כן. העבירו את מפקד התחנה אחרי שהופקו הלקחים.

הופקו הלקחים לא למימוש הטוב בזה. אבל אני חושבת, זאת הדרישה שלנו צריכה להיות. הדרישה שלנו צריכה להיות לקחת את הלקחים של התכנית הזאת ולנסות ולממש אותה בכל מקום. יש למידה, צריך לתעד אותה וצריך לדרוש את המימוש שלה. רצח נשים בחברה הפלשתינית בישראל הוא תופעה שמאז ומתמיד אנחנו פעלנו נגד כל הלגיטימציות השונות. הלגיטימציות שניתנות בתוך החברה או מחוץ לחברה לכל רצח. אנחנו קוראים לכולם להתייחס לרצח של נשים כרצח. רצח הוא רצח הוא רצח ואין שום לגיטימציה לאף רצח. לא כבוד, לא הרס ולא שום מילה שתשפר את המציאות הזה. לכן תקראו לדבר בשמו, רצח נשים.

בחברה הערבית המידע שלנו מתוך המעקב אחרי רצח נשים בשנים האחרונות, מאז שהתחלנו לפעול נגד התופעה, מראה לנו שני סימנים. אחד שהכתובת הייתה על הקיר. ברוב המקרים הכתובת הייתה על הקיר. ברוב המקרים הנשים שנרצחות או שהגיעו למשרדי הרווחה וגם אם משרדי הרווחה לא יכלו לגלות צריך לשאול וצריך להגיד כמה תיקים מטפל כל עובד סוציאלי בשביל להיות רגיש מספיק לקרוא את התיקים שמגיעים אליו. אז גם את הנושא הזה צריך לקחת אחריות, גם ממשרדי הרווחה וגם במשטרה.

ואני חושבת שכשאנחנו מדברים על רצח בחברה הערבית אנחנו אומרים רצח של נשים יש בו שני מרכיבים: שהכתובת על הקיר ושהמוסדות שהיו צריכים לטפל לא הצליחו לטפל. ולכן הדרישה שלנו היא לתת לכל אינדיקציה של אפשרות של רצח לתת את הטיפול המתאים ולתת את האפשרות המתאימה. וכדי לטפל צריכים באמת לתת גם תקציבים למשרד הרווחה וגם תקציבים כדי שתהיה אכיפה.

אני חושבת ששתי הנקודות האלה בשבילי הן הדבר הכי חשוב. וכל פעם אני חוזרת לתכנית שהצליחה, בוא ננסה להצליח תכניות אחרות בכל המקומות בארץ, אולי נגיע להישג עולמי שיאפשר אפס רציחות של נשים בכל הארץ.

תודה רבה נבילה. חבר הכנסת מסעוד גנאים בבקשה.

תודה גברתי היושבת ראש, אני מודה לך על קיום הדיון החשוב והכאוב הזה, וזאת לא פעם ראשונה שאנחנו נדרשים ודנים בתופעה החמורה והמבישה הזו. בתחילת חודש רמאדן, האמת, כתבתי סטטוס שאני ברמאדן הנוכחי, לפני שאני אאחל צום מקובל על ידי אלוהים, אני מאחל הודנה. אני מבקש, אני מאחל שתהיה הפסקת אש בחברה הערבית ממעשי ההרג והרצח. וקמנו ליום הראשון ביום חמישי לרצח שתי האחיות ביפו.

לצערי הרב, כואב, מביש, לא יודע מה להגיד על התופעה הזו. אמרתי פעם שהתופעה הזו היא צריכה תחילה אמירה מהחברה, מההנהגה של החברה, נגד תופעת הרג ורצח הנשים. אבל זה לא מספיק. צריך לעשות הכל, במיוחד על ידי המשטרה, במיוחד כאשר מדובר בנשים שהן מאויימות, שידוע, שזו שאלה של זמן שהיא תרצח או תהרג. וכאשר נרצחות אחיות שהאח שלהן עבריין וידוע ואיים ויש לו את כל ההיסטוריה הזו, בסוף שתי אחיות נרצחות בצורה האכזרית הזו.

זה צריך, הייתי אומר ועדת חקירה, אבל התייאשתי מהנושא הזה, צריך להתבייש בזה, אני מתכוון למשטרה ולכל המוסדות, מהרווחה וכו'. איפה כולם? כבר את התופעה אנחנו מכירים, אם זה באזור יפו או רמלה, וכולם יודעים שכנופיות ושכירי חרב ורוצחים מעורבים בנושא הזה. ועד עכשיו לא שמענו שנעשה דבר חשוב בנושא.

הייתי אומר שכל החברה הערבית סובלת מאחוז גבוה של אלימות ושל רצח, אבל רצח נשים הוא חמור ומסוכן כפליים. אחד, משום שהרוצח רוצח את האישה בגלל שהיא אישה, בגלל שהיא כאילו חלשה. ודבר שני את הלגיטימיות שהוא מנסה לתת לרצח הזה, אם זה על כל שמות של כבוד ושל משפחה ושל אחרים, ואנחנו יודעים שאין כל כבוד ברצח ובהרג. תודה.

תודה חבר הכנסת מסעוד גנאים. אבל אני חייבת להגיד משהו, תתפלאו ממני עכשיו, אבל השנה הזו 13 מקרי רצח, מתוכם שלושה מקרים של נשים ערביות. שלושה יותר מדיי, אבל בסופו של דבר אנחנו ראינו שנים שהאחוזים היו מעל ל-50% ו-60% מהנשים הנרצחות. בינתיים, כבר נמצאים פה ארבעה חברי כנסת ערבים שמתעניינים בדיון הזה ובאים לבדוק מה קורה. אבל אין לי, ועוד לא היה בתוך הדיון הזה חבר כנסת או חברת כנסת יהודים, שבתוך האוכלוסייה היהודית נרצחו כבר 10 נשים מתחילת השנה.

מה זה אומר? מה זה צריך להיות? 10 נשים נרצחו מתחילת השנה אבל כנראה הדיון הוא לא מספיק חשוב כדי שיהיו פה. אני הייתי מצפה לראות פה לפחות, לפחות עוד 20 חברי וחברות כנסת שיבואו וילחמו איתנו כדי להבין איך אנחנו עוקרים את התופעה הזו מקרבנו. אבל לצערי הרב זה המצב. אני יודעת שיש דיונים אחרים חשובים בתוך הכנסת אבל אני מאמינה שזה הדיון הכי חשוב בשעה הזו בתוך הכנסת. שיהיה מה שיהיה בדיונים האחרים. כאשר מדברים על חיי בני אדם וכאשר מדברים על תופעת רצח נשים בעיניי זה הדיון הכי חשוב שקורה בכנסת ישראל בשעה הזו.

למה אני אומרת את זה – כי גם הגיע הזמן להגיד את זה כדי שלא נרגיש שאנחנו כל הזמן באים באשמה. אני יודעת שאני יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ואני לא מדברת רק כנציגה של האוכלוסייה הערבית, אבל נמאס כבר לשמוע כל הזמן מה עושה ההנהגה הערבית בנושאים האלה. אז מה עושה ההנהגה היהודית בעצם העובדה שיש 10 נשים שנרצחו מתחילת השנה. הגיע הזמן שגם נשאל את השאלה הזו.

אבישג שחם חדד מויצו, בבקשה גברתי.

שלום. אני רק אדבר על הדרכים למגר את התופעה. דיברנו על הנושא של חינוך ובאמת על כך שדרושה השקעה כספית של המדינה להשקיע בשינוי התפיסה בחינוך. וזה דרוש ונחוץ. עוד דבר שנאמר פה ואני אחזור עליו בקצרה זה הנושא של שיפוט מהיר, שצריך למצוא הליך מואץ בכל מה שקשור לאלימות כנגד נשים, במיוחד כשמדברים במקרים של מסוכנות גבוהה. וזה גם המקרה האחרון שקרה ביפו, שאפשר היה למנוע אותו.

עוד דבר נוסף שהוא חשוב שזה האמצעי מניעה שיכול להביא לירידה ולמנוע את הרצח הזה זה איזוק אלקטרוני, שיש הצעת חוק שבאמת דרוש לחוקק אותה, לקדם אותה - - -

כפי שידוע לך עברה הצעת החוק שלי בעניין איזוק אלקטרוני קריאה טרומית. אנחנו חיכינו שיסיימו את הפיילוט של המשטרה שבעצם הסתיימה. אני יזמתי לקיים דיון בתחילת החודש הבא כדי לקבל דיווח ולראות איך אנחנו, אני רוצה לקדם את הצעת החוק שלי, אני רוצה שכבר יהיה חוק.

רק בנושא הזה של כתב אישום, רק היסטוריה טיפה, כתב אישום הוגש, האדם הורשע, ישב שמונה חודשים, היה כתב אישום נוסף במעלה, זה היה במהלך, זאת אומרת - - -

אתה מדבר על מקרה הרצח ביפו.

הוא ישב בבית סוהר על מקרה אלימות, לא מנע ממנו לעשות את האלימות בסופו של דבר.

בסדר, אנחנו יודעים את זה.

לא, כל הזמן דיברו שיש תהליך, אבל מעבר לתהליך הוא כבר ישב בבית סוהר.

הוא ישב והוא הורשע בעוד עבירת אלימות. ובינתיים חיכה לזה. זה מעלה שאלה של איך מטפלים במקרים שיש בהם מסוכנות גבוהה ועדיין נשארים. ובגלל זה הוזכר עניין האזיקונים, כדי להרחיק, אבל במקרה הזה הם ישבו באותו בית.

צריך להתייחס להגדרה גם כן, מה זה מסוכנות גבוהה.

כן, זה שוב, אנחנו נחזור להמלצות של הוועדה שהמליצה שכל מבחני המסוכנות יאוחדו או יתואמו ואני מבינה שהם עובדים על זה.

כן, אבישג רצית להמשיך במשהו?

סיימתי.

תודה. נאילה עוואד, מנכ"לית נשים נגד אלימות.

כל פעם אני כפעילה פמיניסטית שמגיעה לדיונים האלו אני תוהה ושואלת האם יש חדש. כל פעם את אותם טיעונים. רגישות תרבותית באיזשהם שלבים, אותם טיעונים – חסר תקציבים ומשאבים, אותם טיעונים – שהמקרה היה ידוע, רשום על הקיר. את מי זה מעניין. עכשיו באמת שתי נשים נרצחו, את מי זה מעניין שהיינו יכולים למנוע את הרצח, הן כבר מתחת לאדמה. את מי זה מעניין - - -

זה אמור לעניין נאילה כדי ללמוד - - -

רק לעניין אותנו, כבר כמה פעמים שמענו את הדיון הזה, רק לעניין אותנו שנשב כאן לדיון חירום, נשים נרצחות. אני חושבת - - -

נאילה, שנייה. אני חושבת שזו חובה עלינו לקיים את הדיונים האלו כדי לקבל תשובות. אפילו - - -

אני בטוחה בזה, אבל נמאס לנו, אני כבר 20 - - -

בסדר, מעבר לנמאס.

נמאס לנו לשמוע את אותן טענות ולא לפעול. זאת מדיניות, אתם דיברתם עכשיו על החוסר ערך לחיי בני אדם, וזו המדיניות של הממשלה. למה חברי כנסת יהודיים לא כאן – כי זה עניין של ערך בן אדם, חיים של בן אדם לא מעניינים אף אחד במדינה הזאת, שמשתמשת באלימות. וזה גם פוגע בנשים יהודיות.

השאלה מתי נתעורר במובן הזה שלא נרשה למדיניות כזאת של המדינה, של הממשלה, לזלזל בחייהם של כל בני אדם במדינה, ובמיוחד של נשים. כי כל מיעוט, וגם נשים בתוך המדינה הן מופלות. ואני חושבת שכאן הדרישה שלנו זה המדיניות, לשנות את המדיניות ואז למצוא ולפתח תכניות פעולה. כל עוד מי שעומד בדרג העליון לא מעניין את חיי בני האדם אני לא חושבת שישתנה משהו, אנחנו אך ורק מפתחים שירותים לכיבוי שריפות. אנחנו לא נעקור ונמגר את תופעת האלימות כלפי נשים ורצח של נשים במיוחד.

טוב. יש לי הרבה מה להגיד בנושא הזה. אני חושבת, לא שאני מתנגדת שיש הרגשה באופן כללי שערך בן אדם או אישה, חיי בני אדם או אישה הם לא הערך העליון, אבל אני חושבת שחובתנו גם כן עד שיקרה ויתמזל מזלנו ויהיה השינוי שכולנו מייחלים לו, יש לנו עבודה לעשות שאני לא אפטור אף אחד ממנה. ואני לא מוכנה לתת פטור לאף גורם ממשלתי, ממסדי, שאמון על חיי נשים ואמור לטפל, אני לא אפטור אותם עד שיהיה שינוי במקבלי ההחלטות. זה לא לידיים, הידיים שלי אומרות שצריך לבדוק מה המשטרה עושה בכל מקרה, מה הרווחה עושה בכל מקרה והאם עשו את מה שמוטל עליהם כמו שצריך או לא. ואחר כך נשנה.

חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה.

תודה רבה. לצערנו יש ניסיון רב במצב שבו נשים נרצחות ברצח ידוע מראש. כלומר, שהיו אזהרות, היו תלונות, אפילו היו מעצרים ומאסר כפי שסיפרתם. והשאלה היא פשוטה – האם המשטרה למדה לקח מהמקרים האלה. כלומר, אם יש לכם, זה לא שאתם מגששים באפלה, אלא יש את הרצח של גברת מנסור בטירה שהיא התלוננה או אמה ואחר כך היה רצח. ומה שקרה ביפו גם היו תלונות - - -

והתיק נסגר.

כל כך הרבה מקרים שיש, אפשר ללמוד מזה. והשאלה אם המשטרה פיתחה כללים בעקבות, צופים פני עתיד, לאור מה שקרה או בצל מה שקרה בעבר כדי למנוע את הרצח. כלומר, ההרגשה הפטאלית היא שאוקיי, אישה מתלוננת, מקבלת איומים ובסופו של דבר היא נרצחת. כלומר, שהמשטרה יודעת והשכנים יודעים שהיא תחת איום של רצח ולא נעשה הנדרש כדי למנוע את הרצח. זו השאלה.
אנחנו לא סתם רוצים, יש מקרים שאני אומר שהמשטרה לא יכולה לדעת, אני יודע, סכסוך באיזשהי משפחה שאף אחד לא שמע על זה, לא המשטרה, לא השכנים, לא הרשויות החברתיות. זה אני לא יכול. אבל אני מדבר על המקרים שהונחו בפני המשטרה, הונחו בפני רשויות הרווחה במועצות המקומיות או רשויות ה- - - מה עושים, ריבונו של עולם.

כל מי שיושב כאן, אין לנו כלים לפתח כלים למשטרה. אנחנו לא יכולים לבוא למשטרה, תעשו א', ב', ג', ד'. אתם, יש לכם את הכוח, יש לכם את התקציבים, יש לכם את המומחים. ריבונו של עולם, תבואו אלינו בתכנית ותגידו, אנחנו עכשיו מהיום והלאה יש לנו כללים. יש מקרה שאנחנו מזהים אותו כמסוכן ועלול להתדרדר לרצח. ושאף אחד לא יספר לי שהמשטרה לא יודעת מה שכל אחד ברחוב יודע. המשטרה יודעת. כלומר, אני לא חושב שהאנשים שיושבים שם הם אנשים טיפשים שהם לא מזהים שהולך להיות רצח בכל המקרים האלה. השאלה מה נעשה.

ואם אתם אומרים שהחוק הנוכחי לא נותן את הכלים המספיקים לעניין הזה אז בסדר, יכול להיות. אז בבקשה, אפשר לחוקק חוקים שיגנו על חיי הנשים. אני חושב שזה הדבר העיקרי. אני חושב שברוב המקרים של רצח נשים זה רצח ידוע מראש, ואני חושב שלמשטרה יש את הכוח, יש את הכלים, יש את הרזרבות, יש הכל, שהיא יכולה לבוא ולהגיד במקרים שאנחנו מזהים מסוכנות גבוהה לאור תלונות, לאור מקרים של אלימות, אפשר לעשות 1-2-3-4 כדי להגן על האישה מפני רצח. שאף אחד לא יספר לי שהמשטרה לא יכולה לעשות כלום כאשר הרצח הולך ובא. אז אני אומר שזה מה שצריך לעשות, זה מה שאנחנו מבקשים.

אני רק לאמת את הדברים שלך ושל רבים שדיברו לפניך חבר הכנסת זחאלקה, במסמך שהוגש לפי בקשתי לוועדה בנובמבר 2017 מתברר שכמחצית מהנשים שנרצחו בידי בני זוגן היו מוכרות לשירותי הרווחה. כשליש מכלל המקרים של רצח נשים בידי בני זוגן הנרצחת התלוננה במשטרה טרם האירוע על אלימות במשפחה. תעשו חשבון, יש כאלה שהתלוננו פה, יש כאלה שהתלוננו שם. יוצא משהו כמינימום 65% מהנשים שנרצחו פנו למוסדות, התלוננות ובכל זאת נרצחו.

גברת בדיעה חניפס, בבקשה.

שלום, אני יועצת לקידום מעמד האישה. אני בטח מסכימה עם כל מה שנאמר, אבל אני רוצה לשים דגש על משפט שאמרה אותו עורכת הדין משדולת הנשים בהמלצות שלהם כך שלשים את האישה במרכז. אז לשים את האישה במרכז זה להקדים את הרצח הזה.

אנחנו רחוקות מהמרכז בכל תחומי החיים ואני רוצה לתת דוגמה אחת קטנה על עצמי. את בירכת את פרלמנט הנערות, יושבת ראש הוועדה, אנחנו לא במקרה גם רצינו להיכנס ולהשתתף, זה עניין שנוגע לנו, לנו במיוחד לנערות, הן העתיד שלנו. אנחנו לא במרכז. הדוגמה שלי היא שלי בשפרעם יש פרלמנט נערות ש-10 בנות רצו להשתתף והן עשו את כל הניסיונות על מנת להשתתף, דחו מבחנים, עשו את הכל ולא יכולתי לגייס 2000 ₪ מהרשות, לגייס מיניבוס להביא אותן לכנסת. זה רצח ורצח ללא שפיכת דמים.

וכל יום אנחנו הנשים חוות רצח כזה ולדעתי הרצח, כל מה שדיברתם עליו, כל היום, וכל יום אנחנו דנים בו זה מתחיל מכאן. אין לנו מקום בכלל, לא חשבון ותקציב ולא במקומות קבלת החלטות ולא באף מקום. אז אני קוראת לכל האחראים גם ברשויות מקומיות, גם אצלי בעיר שלי, גם חברי הכנסת, גם הערבים במיוחד.

אנחנו גם עכשיו לקראת בחירות לרשויות מקומיות, בואו תנו יד לנשים, ותעשו חשבון שאנחנו באמת, אני לא יודעת מה הוא אמר, מר איימן עודה, אנחנו לא סתם, אנחנו הערך. אנחנו הערך, אז שיהיה פרקטי לא רק המילים ולא אחרי רצח אלא להקדים את העניינים.

תודה בדיעה. גברת סלעית יעקבסון, יו"ר עמותת בת מלך, בבקשה.

תודה. אני מצטרפת לכל מה שנאמר פה ובכאב גדול מאוד. כי הנשים שאנחנו מלוות אותן במקלטים, שהן נמצאות על קצה הרצף, כמה נשים נמצאות בינינו בקהילה בכל מגזר, ואנחנו לא יודעים עליהן, וזה הכאב הגדול. ואלימות היא אלימות, ואני לא רואה הפרדה בין אלימות במגזר מסויים, במגזר כזה או במגזר אחר. אלימות היא אלימות. הרלוונטיות של המגזר, של הקהילה, הוא באופי, ומדברים על רגישות, כן, ברגישות ולהבין את האפיונים המיוחדים כדי לדעת לתת מענה מדויק ונכון יותר לכל מגזר. לא כי יש הבדל. לא בתפיסה אסור שיהיה הבדל ולא בטיפול.

ותוך כדי הדיון כאן, אנחנו מדברים כמה נשים התלוננו ולא האמינו שזה יגיע לכדי רצח, כמה עדיין חושבות אף אחד לא יאמין לי אם אני אבוא ואספר ולא יאמין שאני מפחדת פחד מוות שזה מה שיקרה. אז תוך כדי הדיון אני מתנצלת שהייתי בוואטסאפ רוב הזמן, אחת מעורכות הדין שלנו עכשיו הייתה בבית הדין הרבני עם אחת הנשים שלנו במקלט, אחד הסיפורים הקשים. עורכת הדין שלנו ברגע זה לפני כמה דקות הבעל נתן לה אגרוף, היא קיבלה אגרוף לפנים, היא חטפה מכות עכשיו, תוך כדי הדיון. אני פשוט מסתמסת כי עורכת הדין שלנו זה מה שקרה עכשיו. הוא נעצר בבית הדין הרבני, בוא נראה מה יקרה עם זה. היא כרגע - - -

הוא נתן לעובדת הסוציאלית?

לעורכת הדין שמייצגת את האישה בתוך בית הדין. אותה אישה שהיא מייצגת, אותה אישה שלנו שנמצאת היום במקלט, אם זה מה שקורה כלפי חוץ, אם זה מה שקורה בפני ערכאה שיפוטית של מדינת ישראל, בפני נציגת חוק, מה קרה מאחורי דלת סגורה, כל השנים. מה קורה מאחורי אותן דלתות סגורות, מול אותן נשים שנמצאות אצל כולנו. יהודיות, ערביות, אצל כולנו. אבל אף אחד לא מאמין שזה יכול להגיע. מי יאמין לי. לעורכת הדין הזאת מאמינים, ראו את זה. אולי זה רק מחזק את הטענות של האישה מול מי אנחנו מתעסקים.

אבל כמה נשים כאלה מסתובבות בינינו. הכתובת כתובה על הקיר אבל הן פוחדות שלא יאמינו לי או לא יאמינו לי עד כמה הפחד שלי הוא ממשי והוא אמיתי. ולצערנו הרב, אני נמצאת פה בכל הישיבות, בכל ישיבות החירום שמקיימים פה, ודיברנו על מספר 11, או 12 או 13 איך שהספירה. לצערי מספר 14 כבר מסתובבת בינינו. ואני אומרת את זה מכאב כי אלה נשים שאנחנו יום יום מלוות אותן. וזה הקול שצריך להישמע. ויש ועדות, ויש בעיות תקציביות ויש בעיות של בירוקרטיה, הכל אנחנו יודעות, כמו שאמרנו, אנחנו שומעות את זה כל פעם מחדש. אבל 14 מסתובבת בינינו. וזאת האחריות של כולנו וזאת הישיבה החשובה בשעה הזאת. תודה.

תודה לך. אני מצטערת מאוד על מה ששמעתי אבל גם אנחנו גם בעבודה הקודמת שלי אני יודעת שגם העורכות דין וגם העובדות הסוציאליות המתלוות לנשים נפגעות אלימות מסכנות את עצמן בהרבה מקרים. והן בעצמן הופכות קורבן לגבר האלים במקרה הזה.

כן מר סאיד, רצית להגיד משהו.

כן, רק רציתי להתייחס כמה דברים בקצרה, שלוש נקודות. נקודה ראשונה זה שאין ספק שצריך לקיים, אם אפשר, דיון ותחקיר וועדות על כל מקרה של אישה שנרצחת ואף אחד מהם לא מיותר ואפשר תמיד ללמוד מזה. אבל אני כן רוצה כן להזכיר שיש לא מעט מקרים, אני חושב שמאות מקרים, וחלק מהיושבים כאן מעורבים בזה, שכן רצח נמנע ולא מקיימים עליהם דיון וטוב שכך - - -

לא, מקיימים עליהם דיון תחת כותרת אחרת סאיד.

אני מדבר באופן כללי יש מאות נשים - -

על עבודת המקלטים - - -

- - ובטח המקלטים יודעים והמרכזים והמשטרה. כלומר זה לא שאין פה שום עשייה. כמובן שצריך לשפר את זה ויש כשלים. אני לא אומר, לא צריך לטייח את זה, יש מקומות שיש סימנים לא טובים, זה עניין אחד.

העניין השני הוא שמדברים פה הרבה על הרווחה משטרה וברור שאנחנו בחזית אבל אני לא רוצה ככה אבל כן חשוב הנושא של בריאות כי חלק מהרציחות האחרונות - - -

בדיוק יצאה נציגת משרד הבריאות.

לא שמתי לב אבל למה אני אומר כי חלק מהרציחות בשנה האחרונה זה מקרים שנניח אדם מסוים מטופל או לא מטופל או התערער מצבו וזה לא התגלגל המידע הזה, לא משנה אם זה למשטרה או לרווחה, אני אומר מבדיקה ראשונית - - -

עד כמה שידוע לי בוועדה שלכם אתם אמורים לדון בעניין של כל הנושא של חיסיון רפואי ומתי הם יכולים לדווח ומתי לא. לא?

נכון, בוודאי. יש גם שינוי חקיקה. אבל אני אומר שכרגע זה המצב וזה משהו שצריך- - -

נקודה אחרונה – ציינת, וגם חבר הכנסת ציין מקודם ואאל יונס, זה ש-50% מוכרים ברווחה. לא כל מי שמוכר ברווחה זה על רקע של איום או אלימות במשפחה. הנתון שהעברנו לכם בזמנו זה שנמצאים תחת המטריה של רווחה לפעמים בהקשרים אחרים. עוד פעם, זה לא שאני ממעיט באחריות של הרווחה, אני אומר שלפעמים זה בתחום x ויש אלימות ולא כל כך הועברה אבל זה רק לדייק את הנתון.

תודה רבה, למרות שהנקודה האחרונה אני לא מוכנה לעבור עליה, כי עובד סוציאלי שמטפל במשפחה, אפילו בגלל שהקטין או הבן או הבת נמצאים בבעיה אמור לזהות אם קיימת אלימות בתוך המשפחה ואמור כן לדעת מה לעשות עם זה. ואפילו - - - טוב, זאת הטענה שלי כי בסופו של דבר אני אותו דבר דורשת מהמורה בבית הספר שמזהה שיש אלימות. הוא לא יכול להגיד, הילד מגיע אליי כדי ללמוד חשבון, מה אני מתעסק באלימות עכשיו שלו בבית. הוא יכול להגיד את זה. ובמיוחד שזה התפקיד של הרווחה, זה לא משהו ש- - -

במיוחד שיש לו את הכלים - - -

כן.

אני רוצה להגיד משפט אחד. אני מנהלת פורום ארגוני צעירות. קודם כל אני גם מברכת על הדיון הזה וחושבת שזה הדיון החשוב בשעה הזו. אני מתביישת שאין כאן חברות כנסת יהודיות וגם חברי כנסת וגם ציפיתי למשהו אחר. אני כן רוצה לציין שאנחנו מדברות ומדברים פה הרבה מול הרווחה ומול המשטרה אבל חבר'ה שום דבר לא יזוז ולא ישתנה אם לא יהיה פה שינוי בחינוך. אנחנו לא מדברות בכלל על חינוך. הרי תכניות לשוויון מגדרי זה דבר שהוא וולונטרי היום במערכת החינוך בישראל, אבל שם הכל מתחיל. ואם הבנים והבנות לא מתחנכים לכבד אחד את השנייה ושלא צריכה להיות אפליה אז איפה אנחנו, זה מאוחר- - - המשטרה אנחנו כבר אחרי הכל. חייבים לדבר על חינוך.

תודה רבה. איילת רצית להתייחס למשהו?

כן, אני חושבת שכבר ציינו בוועדה בדיונים קודמים באמת, שאל חבר הכנסת שיצא, זחאלקה, לגבי פעילות במשטרה בתחום הזה שנעשים צעדים משמעותיים, זה הוצג גם בפני הוועדה, לרבות תכנית מחלקי המשפחה. שבאמת חלק מהחשודים ברצח הם בני משפחה, לאו דווקא בני זוג במקרים האחרונים שהיו השנה וההסתכלות ההוליסטית האחודה על כל המשפחה בהיבטים של אלימות היא תפיסה שהכיוון הוא בעצם להשריש את התפיסה הזאת בכל תחנות המשטרה מעבר לתחנות שבהם יוקמו המחלקים. אם זה הדיונים יחד עם הרווחה בכל אישה שיש כלפיה מסוכנות גבוהה, הכשרות, מערך של קצינים וחוקרים ייעודיים, שמוצגים להם גם תובנות מתיקים כפי שחבר הכנסת שאל. תודה.

ובכל זאת. אני שמחה שהקבוצה השנייה של פרלמנט הנערות נכנסה ונמצאת איתנו. פרלמנט נערות יהודיות וערביות שנמצאות בכמה וכמה ערים וכפרים. אני שמחה שאתן איתנו לא כדי שתשמעו את הדברים הקשים שאנחנו אומרים אלא כדי שתבינו שיש לפחות מישהו או מישהו, חלק מחברי הכנסת בבית הזה, שאכן דואגים לעתיד שלכן ורוצים שתחיו במצב יותר טוב בלי שתחיו בסכנות. כולל זה שאנחנו תמיד, נכון, מדברות על סוף הרצף, אנחנו מדברות על קצה הרצף כאשר מגיעים למצב של ניסיון רצח או רצח.

אבל נכון, השורשים הם יותר עמוקים, לא רק בזה שלא מלמדים בבתי הספר שוויון מגדרי. העיקר מה כן מלמדים ואיזה מסרים נותנים. כאשר אני יושבת ומקשיבה ושומעת על הדרת נשים מהמרחב הציבורי, כאשר אני שומעת על התלמידים שהיה צריך להפריד ביניהם בהיכל תרבות במדינת ישראל כדי להושיב את הנערות מאחורה כדי לא לפגוע ברגשות של חלק מהתלמידים. אנחנו עצם קיומנו פוגע ברגשות כנראה, כנשים ונערות.

אי אפשר לעבור בשקט על העובדה שאכן מספר 14 מתהלכת בינינו ואומרים שזה עניין משפחתי ולא צריך להתעסק בזה בתוך החברה. ומנסים להתרחק מלהתערב בזה בחברה. אי אפשר לעבור בשקט על זה שמופע של נשים על במה מסוימת הופך לעניין של מחלוקת ועניין בעייתי. מה המסרים שאמורות נשים וגברים לקבל מהתנהגות כזו. המסר הוא שנשים זה משהו שצריך להחביא וצריך לשלוט וצריך לתחם וצריך לשלוט בו. זה המסר. וזה מסר שרואים אותו בבתי ספר וזה מסר שרואים אותו ברחוב וזה מסר שמקבלים אותו מהחברה.

וכאשר אישה נרצחת דבר ראשון בהרבה מהקבוצות באוכלוסיות השונות השאלה הראשונה, מה עשתה. לא מי האדם הפושע הזה שיכול לעשות רצח כזה אלא שואלים מה היא עשתה. מה היא עשתה כאילו מחפשים את הלגיטימציה של הרצח. נכון, זה חלק מהסיפור. וזה לא פוטר לא את משרד החינוך ולא את מנהלי בתי הספר ולא את ראשי הכפרים והערים וזה לא פוטר אף אחד ולא אותי באופן אישי כאזרחית וכחברת כנסת מהאחריות.

אבל בכל זאת יש מוסדות במדינה ויש רשויות במדינה שאמונות על טיפול הוליסטי בעניין הזה. ואנחנו לא יכולים לעבור על זה בשקט שחלק מהנשים היו מוכרות והעיזו והתלוננו ויצאו נגד האדם האלים ובכל זאת נרצחו בסוף.

לפעמים, נכון, אנחנו מקיימות את הדיונים האלה כאשר אני יודעת שאנחנו נחזור על אותם משפטים ונצעק ונתעצבן ואולי לא נקבל תשובות, אבל אני מתעקשת לקיים את הדיונים האלה כדי להגיד משפט אחד: יש מישהו שאכפת ואנחנו לא מרפות ואנחנו נמשיך לקיים את הדיונים האלה ונמשיך לשאול את השאלות הקשות ולא רק נגיד מי הגיע ונתן תשובות אלא גם נגיד מי לא הגיע ולא הטריח את עצמו להגיע לדיון הזה. וזה גם כן חשוב.

אני מבקשת לדעת מה המצב של 13 מקרי הרצח שהיו עד עכשיו. אני רוצה לדעת כמה מהם היו מוכרים למשטרה והיו בהם תלונות במשטרה וכמה היו מוכרים לרווחה. אני רוצה לדעת אם התקיימו דיוני ועדה משותפת, אמרתם לי שלא, אני מבקשת שתבדקו ותהיו מאה אחוז בטוחים. אם התקיימו דיונים של הוועדה המשותפת שדנה במקרה של נשים במסוכנות גבוהה, ואם אכן התקיימו דיונים כאלה, מה הצעדים שננקטו לאחר הדיונים במקרים הספציפיים.

מציע גם שמתוך ה-13 כמה היו מוכרים במערכת בריאות הנפש ואם כן מה היה שם. להחלטתך, אבל אני חושב שזה חשוב.

לא, לא, זה בסדר גמור, כמה שאפשר לבדוק איך הרשויות מתפקדות במקרים האלה, אתה מכיר, אני אשמח לכל טיפ בנושא הזה.

וכמה היו בעבר נמצאות במקלטים – אם זה מקלטי נערות או מקלטי נשים.

בדרך כלל אחרי סיכום אני לא נותנת אבל אתן צעירות ועשיתן דרך ארוכה. בואי תתקרבי למיקרופון ותגידי מה שאת רוצה.

אני מבית ספר חשמונאים בבת ים. אני נמצאת בפרויקט צודקות ועכשיו שמעתי חלק מהדיון הזה לפחות ואני פשוט לא יכולתי לשבת בשקט כי כל הדברים האלה שאני שומעת כאן זה פשוט דברים שאני לפעמים פוגשת ביום יום. וכל הדיונים האלה, ושיש כבר 13 נשים שנרצחו, זה משהו שאי אפשר לתפוס. כי למה לאף אחד לא אכפת. מתקיימים כל הזמן דיונים ואומרים צריך לעשות משהו, צריך לעשות משהו, אבל לא עושים כלום.

אני יכולה לתת דוגמה מהבית ספר שלי וממה שהיה אצלי שפשוט לאנשים לא אכפת מספיק. היה לנו ילד בכיתה והוא הטריד מינית את אחת מהבנות בכיתה ולקח לפחות יומיים עד שנתנו לזה ממש את התשומת לב שצריך. וזה לא בסדר. ואז שואלים למה - - - יש אנשים שמתלוננים למה בנות תמיד צועקות, למה בנות תמיד מתלוננות, למה ככה, למה ככה, כי אף אחד לא עושה עם זה כלום. אף אחד, כולם אומרים בואו נעשה ככה, בואו נעשה ככה, אף אחד לא מחנך את הילדים, אף אחד לא מדבר עם הבנים.

לפני כמה ימים הייתי בהצגה ודיברו שם על מקרה אונס ורצח של אבא שאנס ורצח את הבת שלו והאשימו מישהו אחר מהוסטל של נערים אוטיסטים. ולפי מה שהבנתי זה סיפור אמיתי. ובאמצע ההצגה פשוט מישהו, איזה ילד, צעק אנס וכולם התחילו לצחוק. ואנשים פשוט לא לוקחים דברים כאלה ברצינות ואני פשוט לא מבינה למה. למה יש על זה דיונים אינסופיים ואם כן רוצים לעשות שינוי אני חושבת שצריך להעביר כל מיני שיעורים בבית ספר וזה מה - - -

אני יכולה לשאול, אני בדיוק חשבתי, יש שיעור שנקרא, שעה שנקראת כישורי חיים. בבית ספר שלך, איזה תכנית הייתה בכישורי חיים השנה?

אצלנו זה נקרא שחרית ואנחנו לא מדברים על דברים של מגדר או משהו כזה. כל ילד מעביר שיעור על נושא מסוים והשנה אנחנו עושים את זה על ארץ ישראל בגלל שיש 70 שנה לישראל אז כל אחד מדבר על כל מיני אירועים שקרו בארץ במשך השנים.

אוקיי. אתם יודעים מה, אנחנו ממילא צריכות להפגש עכשיו, אני ואתן כקבוצה, אחרי סיום הדיון. תנו לי לסגור את הדיון, נשחרר את האנשים ואז אנחנו נדבר. אבל זו דוגמה בדיוק של התשובה של כישורי חיים שאני שומעת כל הזמן ממשרד החינוך. כל פעם שאני שואלת מתי מלמדים שוויון מגדרי, מתי אתם מדברים עם הצעירות על חיתון ילדות, מתי אתם מדברים איתן על נושא של הטרדה מינית הכל בכישורי חיים וכלום בסופו של דבר. אבל אני רוצה להגיד לך משהו, אף פעם אל תשבי בשקט. לא משנים את העולם תוך ישיבה בשקט.

תודה רבה לכולכם ואני מקווה שנתראה בימים יותר טובים.


הישיבה ננעלה בשעה 12:21.