פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



24
ועדת הכספים
21/05/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 1045
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, ז' בסיון התשע"ח (21 במאי 2018), שעה 12:05

השלכות הסכם המט"ח החדש עם ארצות-הברית על התעשיות הביטחוניות ועל המשק, הצעתו של ח"כ מיקי לוי.

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר
מיקי לוי
עודד פורר
מוסי רז

איל בן ראובן
איילת נחמיאס ורבין

סמנכ"ל אסטרטגיה ותכנון מדיניות, משרד הכלכלה והתעשייה - מיכל פינק

רפרנטית באגף תקציבים, משרד האוצר - שירה עמיאל

מנהל תחום תעשיות עתירות ידע, משרד הכלכלה והתעשייה - שאול ששון

מנהל אגף הסכם, רכש וגומלין, הרשות לשיתוף, משרד הכלכלה והתעשייה - יגאל גורביץ

מנהלת היחידה להשקעות זרות, משרד הכלכלה והתעשייה - זיוה איגר

צוערת, לשכת משנה למנכ"ל, משרד הכלכלה והתעשייה - סיון קריבושה

יועץ למשנה למנכ"ל, משרד הכלכלה והתעשייה - עמיחי גרינוולד

כלכלן ראשי, משרד הביטחון - זאב זילבר

יועצת לענייני חקיקה, התאחדות התעשיינים בישראל - רעות קינן

סמנכ"ל שיווק ותקשורת, התאחדות התעשיינים בישראל - יואש בן יצחק

יו"ר פורום תעשיות המרכבה והרק"מ, התאחדות התעשיינים בישראל - עמיר ניר

מנכ"ל, התאחדות התעשיינים בישראל - טל דקל

מנכ"ל, התאחדות התעשיינים בישראל - רובי גינל

סמנכ"ל, התאחדות התעשיינים בישראל - יהודה הימן

מנהלת המחלקה למחקר כלכלי, התעשייה האווירית לישראל - מילה סויפר-פז

סגן סמנכ"ל כספים, התעשייה האווירית לישראל - נבו ברנר

בעלים אולימפיה תעשיות מתכת מתקדמות בע"מ - עמי מסיקה

מוזמן/ת - רון אורן

מוזמן/ת - יאיר בקמן

מוזמן/ת - מירה מינס

מוזמן/ת - ניצן ציון

שדלן/ית (פוליסי בע''מ) מייצג/ת את תעשייה אווירית (שמות לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: וויפרו גבעון בע''מ) - עדן קנובסקי

שגית אפיק

טמיר כהן

רונית יצחק


השלכות הסכם המט"ח החדש עם ארצות-הברית על התעשיות הביטחוניות ועל המשק
הצעתו של ח"כ מיקי לוי

אני פותח את הישיבה. השלכות הסכם המט"ח החדש עם ארצות-הברית על התעשיות הביטחוניות ועל המשק, הצעתו של חבר הכנסת מיקי לוי. הצעה טובה, אני מצטרף אליה. בבקשה, מיקי.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, האמת היא שנחרדתי לראות שההסכם שנחתם. אני אומר חד-משמעית, ארצות-הברית היא הידידה הגדולה ביותר של מדינת ישראל, ובכספי הסיוע שלה והנשק שהיא שולחת למדינת ישראל, אין עוררין על כך בעניין הזה על הידידות שלה ועל הרצון שלה לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

אלא מאי? ההסכם שנחתם עם המימשל הקודם בארצות-הברית נחתם – אני לא רוצה להגיד בחופזה, אבל בשוליים שלו, אולי לא בשוליים שלו, במרכז שלו יש צפי לפגיעה מהותית בתעשייה הישראלית. חלק מהפגיעה מחר בבוקר בכל נושא הדלקים, ותכף נשמע את הנושא הזה מאנשי המקצוע.

הפגיעה כבר בשנת 2017, הסיוע האמריקני למדינת ישראל עומד על 3.6 מיליארדי שקלים. ארצות-הברית התנתה את הגדלת המשך מתן הסיוע בכך שישמש לרכש מהתעשיות האמריקניות בלבד, ללא אפשרות של המרת 26% מהכספים לרכש בתעשיות הביטחוניות.

אני רוצה לדלג וללכת למהות, לסכנה שבעניין. המשמעות של ההסכם הינה קיצוץ של מעל 4 מיליארד שקלים בתקציב הרכש השקלי של משרד הביטחון. הנתון הזה יביא לסגירה של 130 מפעלים בערך – אין לי אפשרות לדייק בעניין הזה – 40% מתוכם בפריפריה.

וכאן אני קופץ ממקום מושבי ומתריע שזאת תהיה מכה אנושה, שזה יפגע בכ-9,000 עובדים, שחלקם יאבדו את מקור הפרנסה שלהם. אני אומר לכם שיכול להיות שגם נאבד את היתרון שיש לנו בתעשייה הביטחונית שתעבור רובה ככולה, סתם להזכיר לאדוני, כבר הבסיס לכיפת ברזל מיוצר במפעלי מתכת שתולה, שהוועדה הזו עמלה רבות שהמפעל הזה - -

יישאר.

- - יישאר על כנו. יש לי עוד שלושה דפים לדבר, אבל חבל לי על הזמן, ואני רוצה לשמוע את בעלי המקצוע. אבל אני חושב שהמימשל היום בארצות-הברית הוא מימשל שונה מהמימשל הקודם ואפשר לעשות מעשה ברמה המדינית, ולשנות בצורה כזו או אחרת את ההחלטה. העברה של 26% מהכסף השקלי לייצור בארצות-הברית תהווה מכה אנושה לתעשייה הביטחונית הישראלית ותביא לפיטורי אלפי עובדים, אני לא אחטא לאמת אם אני אגיד עד ל-10,000 איש.

יותר, יותר.

זוהי מכה. איל, יכול להיות שאתה מתמצה יותר טוב ממני וזה בסדר, אבל היא תהווה מכה קשה, ויהיה לנו קשה מאוד להתאושש מהמכה הזאת.

תודה רבה. אני רוצה לדעת מי נותן תשובה מטעם הממשלה.

משרד הביטחון ומשרד הכלכלה, מי שתרצו קודם.

מי שתומך בחוק שעות עבודה ומנוחה. לא, סתם.

אבל, אדוני, אם אפשר לי להציע לתת חמש דקות לאנשי המקצוע, כי הם יותר מבינים ממני.

אני אתן. מיקי, אני הולך לתת להם, אבל אני רוצה לדעת תשובה של הממשלה לבעיה המאוד רגישה הזאת. אני כמובן אתן לחברי הכנסת ואני אתן לתעשיינים. בבקשה.

אני אתייחס בתור משרד הכלכלה. אנחנו נדרשים לסוגיה המשמעותית הזו. אנחנו בשלב של למידת הנושא. ברור לנו, חבר הכנסת לוי, שיש שם באמת היבטים שמשפיעים על תוצר, על יצוא, על תעסוקה, על מחקר ופיתוח, על ענף שלם, וברור לנו שאנחנו צריכים להידרש לסוגיה. הלמידה מתקיימת כרגע ביחד עם משרד הביטחון יד ביד. מדובר ברשימות של כ-700-600 ספקים קטנים.

כשההסכם נחתם – סליחה, היושב-ראש, שאני שואלת – הייתם חלק מהדיון על ההיבט הזה של ההסכם?

לא.

אוקיי.

מה נרגעת?

שאלה מצוינת.

אני חושבת שחשוב לדעת, כי א'. זה היה מאפשר היערכות יותר הגיונית. זה לא יכול להיות. זה נושא, עם כל הכבוד, שלא יכול להיות רק בטריטוריה של משרד הביטחון, יש לזה השלכות רוחב הרבה יותר משמעותיות.

אני לא נרגעתי. לא, אז הם לא היו, נו. בבקשה.

לכן שאלתי. עכשיו אתה יודע, קודם לא ידעת. אם לא הייתי שואלת לא היית יודע שהם לא היו.

לא חשבתי אחרת, שאת תשאלי סתם ואני לא אדע אחרי זה כתוצאה מהשאלה משהו. בשבילי הממשלה זה אחד. מה זה? בסדר, לא חשוב.

זה לא בדיוק ככה.

לא?

לא. ראית את זה בדיון על מיגון העורף. אתה רואה, יד אחת מושכת פה, יד אחת מושכת פה. סליחה, זה חלק מהבעיה. לא, הם לא. יש פסיכיאטר ממשלתי.

לגבי הנושא של איך הממשלה מתפקדת, אני מקווה שהאיראנים לא יודעים את זה.

גם אני.

בבקשה.

המקום שבו אנחנו רואים לנכון, קודם כול, כאמור ללמוד, ואחר כך לראות מקומות שבהם ניתן - - -

את לא יודעת למה זה נעשה.

הם ההקשרים של הפיתוח העסקי, הכלכלי, פתיחת שווקים. מקומות שבהם אפשר לסייע לאותן תעשיות להרחיב או להצר בעצם את התלות שלהן במשרד הביטחון, ולאפשר פיתוח עסקי הרבה יותר רציני ביחד עם הכלים של משרד הכלכלה והתעשייה כלפי עסקים חדשים, מוצרים חדשים, וכן הלאה. יש את ההיבט של רכש גומלין, שחברתי זיוה תציג.

תודה רבה. משרד הביטחון.

אני חושב שזה דיון חשוב, כי באמת הסכם הסיוע הזה שנחתם, קודם כול צריך לזכור, הוא מאפשר עוד עשר שנים קדימה של רכש ביטחוני יציב, והוא גם משקף גידול בבסיס שלו, בשוטף, של 200 מיליון דולר כל שנה. כלומר, הסכם הסיוע הזה, ואני אגיד שני משפטים על ההסכם מה הוא אומר.

למעשה, השינוי המרכזי ביחס להסכם שנגמר השנה זה בשלושה אופנים: פעם אחת יש עוד 200 מיליון דולר כל שנה לרכש בתעשייה האמריקנית. כלומר, עלייה מ-3.1 ל-3.3; הדבר השני, שדלקים, האמריקנים לא מאפשרים יותר לרכוש במט"ח סיוע אלא בשקלים, שזה כבר פעם אחת שאנחנו צריכים לנצל שקלים לטובת הדבר הזה; והדבר השלישי, שהוא המשמעותי ביותר, שבאופן הדרגתי כל נושא ההמרות שיכולנו להמיר 26% מהסיוע האמריקני לשקלים לרכש בתעשייה – שזה בסביבות 800 מיליון דולר כל שנה – הדבר הזה בהדרגתיות הולך להיעלם עד לביטול מוחלט ב-2028.

דיברו פה על המימשל החדש. אנחנו רואים את ההסכם הזה כנתון, אין כרגע כוונה לפתוח אותו. דרך אגב, המימשל הנוכחי הוא הרבה יותר קיצוני מהמימשל הקודם בהיבט העדפה לתעשייה האמריקנית.

נכון, אני מסכימה איתך.

נכון, אבל הוא יותר ידידותי למדינת ישראל.

בהיבט הזה הוא צודק.

ולכן, צריך לזכור שבסופו של דבר מהות ההסכם הזה זה לתת עבודה לתעשייה האמריקנית.

חבל שישראל לא עובדת ככה.

ולכן, אנחנו כמשרד הביטחון, כשהבנו שמבחינת המקומות שלנו יש פה שינוי דרמטי בתמהיל המקורות של מערכת הביטחון, יש פה למעשה בקצה עוד 1.3 מיליארד דולר כל שנה שאנחנו נצטרך לרכוש בתעשייה האמריקנית ביחס להשנה. זה אומר שרכש בתעשייה האמריקנית בא על חשבון רכש בתעשייה המקומית. לכן, מבחינת מערכת הביטחון פעם אחת זה - - -

להבהיר, לא כולל דלקים.

לא, זה כבר כולל דלקים.

זה אומר שהיום דלק שיכולנו לרכוש - - -

לא, לא, זה כולל דלק.

לא.

ה-1.3 כבר כולל את הדלקים בפנים. זה ה-total, זה ה-800 ועוד ה-300 של הדלקים ועוד ה-200, יש לנו עוד 1.3 רכש בתעשייה האמריקנית.

זה מספיק בעיה, מיקי.

המשמעות של זה שקודם כול צריך לזכור שזאת תעשייה שהיא חלק, אני קורא לזה מתפיסת הביטחון.

נכון.

מערכת הביטחון למעשה מבוססת גם על תעשייה ביטחונית, שנותנת לה זמינות ומענה בחירום ועצמאות ייצורית, ועצמאות טכנולוגית, וכל הדברים האלה מעבר לתרומה הכלכלית שלה, שאנחנו מעריכים אותה ב-85,000 מועסקים. לכן, בניתוח שעשינו הבנו שקודם כול יש פה משמעות לתשתית התעשייתית הביטחונית – ותכף התעשיינים ידברו פה מה זה אומר, כי גם אנחנו נפגשנו איתם – מבחינת היכולת לפתח ולתת את העצמאות למדינת ישראל; הקטע של היצוא הביטחוני שמושתת על הדבר הזה; מחירים למערכת הביטחון שיהיו הרבה יותר יקרים בחוץ-לארץ. בסופו של דבר אנחנו מעריכים שיש פה סכנה לאלפי מועסקים. ניתחנו את זה בסכנה לעד 22,000 מועסקים, בפוטנציאל, אם לא נעשה מהלכים כאלה ואחרים. שוב, זה לא ברמה שזה מה שיקרה, אבל זה מחייב איזושהי היערכות.

תודה רבה.

אני רוצה לציין פה שבעקבות העבודה הזאת אנחנו נמצאים בדיאלוג או בשת"פ, כבר בעבודה משותפת, גם עם משרד הכלכלה וגם עם משרד האוצר, שמבינים שיש פה אירוע שמחייב מענה ממשלתי כולל לנושא הזה. והמענה הזה, אני חושב שאנחנו נמצאים בעיצומה של העבודה שלה.

תודה רבה. מתברר שטראמפ הוא נשיא פיקח, נוסף לכול. אם הוא היה בא ואומר: אני מוסיף לכם בתקציב הביטחון ואת מה שאני מוסיף לכם אני רוצה בתעשיות אמריקניות, זה מובן. גם היינו מקבלים את זה. אבל אם הוא בא ואומר: מה שהיה עד היום, שהיה אפשר לרכוש חלק מהתעשיות הישראליות, את זה אני מבטל, זה דבר שייצור בעיה שאתה בעצמך מדבר עליה.

זה אובמה.

זה היה אובמה, וזאת הסיבה להגדלת הסיוע.

אובמה. בגלל זה אמרתי שאפשר להעלות - - -

טראמפ לא ישנה.

אבל טראמפ מנהל מדיניות - - -

אין סיכוי, גם המדיניות שלו לא - - - לצאת החוצה, וגם הוא על ה-job maker.

איילת, אי-אפשר להגיד: זהו, מרימים ידיים.

לא, בסדר, סליחה, שהממשלה - - -

מיקי, לא, לא. בדיוק. איילת, המציאות היא שהוא דואג לתעשייה האמריקנית, רואים את זה בהרבה דברים.

נכון.

ואנחנו רואים את זה גם פה. מה שאני רוצה להגיד לפני שאנחנו מקיימים את הדיון, הנושא של התעסוקה של אנשים בפריפריה, הוא הזכיר את שתולה, אנחנו יכולים להביא עוד הרבה מקומות, זה לא פחות מהנושא הביטחוני. המשמעות של העניין שהחברה תתפורר. אם יפוטרו 10,000 עובדים בתעשיות הביטחוניות - - -

הוא אומר 22,000 עובדים.

כ-22,000, שחלקם הגדול הוא מועסקים בפריפריה, אנחנו לא יכולים לעמוד מנגד. אין מציאות כזאת. צריך קודם כול להתחיל לנהל דיון עם ארצות-הברית, וארצות-הברית היא ידידה שלנו, היא לא מעצמה או מדינה שלא מעניין אותה מה שקורה פה. מעניין אותה מה שקורה פה, וצריך לנהל איתם דיון ולמצוא פתרון לעובדים האלה. זה לא יימשך בצורה הזאת שהעובדים יפוטרו. איל בן ראובן, בקצרה.

אנחנו מדברים על נושא מאוד מאוד מרכזי לביטחון ולחברה הישראלית. ראשית, ואני אשתדל לא לחזור פה על הדברים, אני אדבר בעיקר על משמעויות.

כן, אם אפשר.

קודם כול, אין ספק בחשיבותו של הסיוע האמריקני. זאת אומרת, אנחנו צריכים אותו, זה חשוב.

ברור.

אבל כסף, שקלים הולכים להיעלם לנו. מדובר פה על כ-4 מיליארד. אני רוצה לדבר על משמעויות. אחד, משמעות ביטחונית שצריך להבין אותה. אנחנו עלולים לאבד את העצמאות שלנו בזמן חירום. לצורך העניין, היום אם צריך את כיפת ברזל במצב של מלחמה, אז מתקשר ראש הממשלה או שר הביטחון למישהו ב"רפאל" או לתע"ש או למי שעושה חימושים ארטילריים כאלה ואחרים, אומר לו: אני צריך עכשיו פעילות מבוקר עד בוקר כדי לקבל את הדבר הזה. ברגע שהדבר הזה קורה אתה תלוי בתעשייה האמריקנית, כי בתעשייה שלנו כל קבלני המשנה אינם, הם נעלמו, הם פשוט נפלו שדודים לרגלי הסיפור הזה. זאת התעשייה הביטחונית.

נכון.

דבר שני, זה נושא הקטר הטכנולוגי. אנחנו יודעים שבתעשיות הקטנות נוצרות המון המון מחשבות בדברים מאוד מאוד חשובים לתעשייה שלנו. זאת אומרת, כיפת ברזל היא "רפאל", אבל הרבה דברים נוצרים אצל החברים האלה שנמצאים בזה. זה לגבי התחום הביטחוני.

חברתית. חברתית דובר פה על המס'. אני רוצה להציג פה עוד נתון. רבות רבות מהתעשיות האלה של קבלני המשנה הקטנים והבינוניים נמצאים בפריפריה שלנו, בגליל, בכרמיאל, בצ.ח.ר, בצפון ובדרום. אנחנו לא יכולים להעלות על הדעת שהמפעלים האלה ייסגרו והאנשים האלה יפוטרו.

הדבר הנוסף שחשוב להבין, מערכת הביטחון כשהיא הציגה לנו את הפרטים לגבי הסיפור הזה אמרה לנו: אבל תשמעו, קיבלתם שש שנים עד שההסכם הזה יכנס לתוקף. זאת מריחה, כי צריך להבין למה זאת מריחה. כי החברות הגדולות, שגם הן יפגעו בצורה כזאת או אחרת, אבל הן כבר היום בדרך לארצות-הברית.

כן, יש להן שם מפעלים.

יש להן.

לחלק יש וחלק עכשיו פונים לעוד קבלני משנה אמריקנים כדי שיפתרו להם את הבעיה הזאת. כלומר, זה לא עניין שאנחנו עכשיו יכולים לחכות, יש לנו שלוש-ארבע שנים עד שניכנס לבור. אנחנו בתוך הבור הזה עכשיו.

הדבר הכי מטריד, משרד הביטחון, כפי שהציג זאב, בהנחיית המנכ"ל עשה עבודה מאוד מאוד רצינית שמציגה את כל המשמעויות. כלומר, לצורך העניין, נכון לכרגע אנחנו יודעים את המשמעויות. אבל אתה שואל את משרד האוצר ואתה שואל גם את – טוב, פתרונות, אנחנו רוצים לתת פתרונות. אין. כרגע אין פתרונות. זה יכול לבוא בתצורה של כסף, של שיפוי, זה יכול לבוא בכל מיני רעיונות של למשל לתמרץ את החברות הקטנות.

אתה צריך, אנחנו צריכים לדרוש בתוך זמן קצוב וקצר שהמשרדים יבואו אלינו, מה הפתרון של ממשלת ישראל לבעיה. כי כשאתה שואל את שר הביטחון, למשל, הוא אומר: מה אתה רוצה? תראה איזה תעשיות נפלאות יש לנו, והן באמת נפלאות, ותראה כמה הן מכניסות ביצוא. אלו תשובות מצוינות, רק הן לא לעניין הזה. הן לא פתרון לעניין הזה, וצריך להתמודד עם זה.

תודה רבה. איילת ורבין, בבקשה.

בשבוע שנחתם ההסכם הזה, אדוני יושב-הראש, לדעתי הייתי פה בדיון, והודיתי כמובן למימשל האמריקני על הסכום שעלה, ואמרתי: אנחנו בתוך פחות משנה נהיה פה בדיון על מותן הצפוי של התעשיות הביטחוניות בישראל. עכשיו "רפאל", "אלביט", התעשייה האווירית, הן באמת יסתדרו. תודה לאל, יש להן מפעלים, הן מאוד מאוד גדולות, הזרועות שלהן באמת שלוחות לכל עבר באמריקה, וטוב שכך.

אבל אנחנו לא יכולים להיות תלויים בזה שרק החברות האלה יפעלו, כי בסופו של דבר לא רק שיש להן ספקים, הן טיפחו ספקים, הן מגדלות ספקים. יש עמק, אולי אתה מכיר אותו, עמק הסיבים באזור הצפון, באזור חיפה, המון המון בתי מלאכה בינוניים וקטנים שמייצרים ל"רפאל" את כל הרכיבים שבסופו של דבר מייצרים חומר נשק. לא יהיה להם קיום. גם ככה הם בקיום בקושי, כל הזמן הם על הקצה. לא יהיה להם קיום יותר.

עכשיו אנחנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלה. יש תעשיות, אדוני יושב-הראש, אתה, מיקי לוי, באמת החברים שלי שיושבים כאן, מוסי ואיל, נלחמים על כל מפעל שנסגר בישראל, בין אם מדובר בקרמיקה ובין אם מדובר בטקסטיל. אבל יש תעשיות שאנחנו יודעים שאסור שיצאו מכאן. ותעשייה ביטחונית, עם כל הכבוד, היא תעשייה שלא יכולה לצאת מישראל.

עכשיו, מה מדהים? כשאנחנו מדברים באמת על הנשיא האמריקני, ויש דברים, באמת, ההסכם הזה הוא הסכם, יאמר לכם זאב, הוא הסכם בסדרי הגודל שלו, הוא הישג חסר תקדים מבחינת ישראל. אבל בסוף אנחנו צריכים להבין שבמשרד הביטחון, ואני מצטערת על זה שמשרד הכלכלה לא שותף לעניין הזה, כי יכול להיות אגב - - -

שותף.

הם אמרו שהוא לא שותף בסעיף הזה.

בלשון עבר.

אמרתי, בעבר. לא שותף בהחלטה על הסעיף הזה.

אה, בהחלטה, אוקיי.

הוא אינו שותף בלשון עבר. הוא יהיה שותף בעתיד להחלטות מה אנחנו עושים כדי להציל את המפעלים האלה.

אני מסיימת, חבר הכנסת גפני. אסור לנו להתבלבל, צריך כאן רשת ביטחון. מה מרגיז אותי בדבר הזה? ידעו ויודעים באיזה נזק מדובר. למה אנחנו היום לא יושבים פה כבר מול תוכנית ממשלתית מסודרת? אתה אומר שהממשלה היא אחת, היא זרוע אחד, מעולה, למה אנחנו לא יודעים מה בעצם מתכוונים לעשות כדי שהאתגר הזה ינוהל בצורה יותר טובה. אנחנו צריכים להבין, כי מצד אחד, אני לא חושבת שהמימשל הזה היה נותן לנו הסכם יותר טוב; ומצד שני, כל הפנים שלהם, אגב - - -

טוב.

רגע, גפני. בניגוד למדיניות ממשלת ישראל. אל תחזיק ככה את הראש, היה לך חופש - - -

אני לא מסכים גם עם זה.

היה לך חופש בשבועות ממני, די, מספיק. תקשיב.

לא חשבתי על זה.

אני יודעת. היה לך חופש בשבועות ממני. אני רוצה רגע להגיד לך משהו, סליחה. הממשלה הנוכחית - - -

נו, לא, ההסכם הזה, מה את משבחת אותו?

אני אגיד לך למה. כי במונחים של סיוע אמריקני הוא נחשב להסכם הכי טוב, בוא, בוא.

הוא גדל.

בסך הכול הוא גדל .

בסדר, היינו כבר בהסכם עם האמריקנים.

צריך להגיד. פה אנחנו מסכימים, אסור שהמחיר שלו יהיה כבד כל כך. אבל תזכור דבר אחד, הנשיא טראמפ מפנה את כל האנרגיה שלו לכיוון יצרני מקומות התעסוקה בתוך אמריקה. ממשלת ישראל, עם כל הכבוד, עושה הפוך. זהו, צריך להגיד את זה.

תודה רבה. מוסי רז.

אני מסכים עם כל מה שאמרו קודמיי, גם על הפגיעה בעובדים וגם על הפגיעה הביטחונית, שחברי איל בן ראובן דיבר עליהם, אבל אני רוצה למקד למה אני רואה שיש בזה פגיעה ביטחונית חמורה אפילו יותר ממה שאיל ציין.

תראה, אני מקבל עכשיו לידיים שלי 800 מיליון דולר, אני מדבר על ה-800 שעוברים סוויץ', ואני בעצם – אני אומר מראש שאני חף מידע לגבי העניין הזה – אני צריך להסיט אותם מהתעשייה הישראלית לתעשייה האמריקנית. אני חייב לעשות את זה. מה המשמעות של זה – ואני אומר כמי שלא יודע – אני כן יודע משהו שהיה לפני 16 שנה, מה המשמעות של זה, לדוגמה, מבחינת בטיחות של החיילים? האם יכול להיות שאני אקנה להם כלי רכב בטוחים פחות? קסדות? לא יודע מה. האזרחים יקבלו פחות בטיחות? מה שאיל אמר בצדק, כשנצטרך, עכשיו, מחר בבוקר. יש לי 800 דולר שאני לא יכול לקנות איתם כאן, אני צריך לקנות איתם שם. מה המשמעות של זה לגבי הפגיעה כרגע בביטחון, אני חושב שהיא אדירה.

עכשיו תראו מה קרה כאן. תארו לכם שגוף במדינת ישראל מקבל כסף מאמריקה, ישר אומרים: רגע, רגע, רגע, מה האינטרס שלו. תארו לכם שגוף במדינת ישראל, לא משנה, נגיד שעיסוקו בריאות, היה מקבל כסף מאמריקה רק כדי לקנות באמריקה. מה היינו אומרים? אוי ואבוי, נפגעת הבריאות, וכו'. כאן קרה דבר מאוד חמור, שאני חושב שנתניהו אחראי לו, משום שהוא ידע מהדברים האלה. ואני מסכים, איל בן ראובן אמר בצדק, ואחרים, שצריכים למצוא איזושהי חבילת פיצוי. יכול להיות שחלק מהחבילה הזאת צריך להיות ויתור על חלק מהסיוע הזה, כי הסיוע הזה במידה מסוימת גם גורם נזק.

נכון, צריך להבין אחד מול השני איפה זה עומד.

את זה אמרתי, לא קבעתי נחרצות.

מסכימה איתך.

תודה רבה. התאחדות התעשיינים, לא רשימה כזאת גדולה. רובי גינל המנכ"ל, בבקשה.

ראשית, אני רוצה להגיד שמה ששמענו פה הוא לא פחות ממרעיש, כי אומר נציג משרד הביטחון שההסכם הולך לפגוע בביטחון של מדינת ישראל, ככה אני הבנתי את זה, בעצמאות הביטחונית, בעצמאות הייצורית. אני מאוד מסכים עם כל מה שנאמר פה, שלא נעשתה כנראה עבודת מטה רצינית מספיק לפני חתימת ההסכם, העובדה שמשרד הכלכלה והתעשייה לא היה שותף לחתימת ההסכם.

הבעיה היא שגם לא אחריו.

עכשיו הם מנסים איכשהו, הממשלה מנסה איכשהו למזער את הנזקים, אבל הנזקים גדולים מדי מכדי שניתן למזער אותם. אני מאוד מסכים עם מה שאמר חבר הכנסת מיקי לוי, השלטון התחלף, טראמפ הוכיח שהוא יודע לבטל הסכמים שהם רעים, דרך אגב, לביטחון של ארצות-הברית, לא רק לביטחון של ישראל.
העובדה שלא תהיה כאן עצמאות ייצורית, במקום שבו הוא מרכז העימות עם ישויות עוינות, תפגע בביטחון של ארצות-הברית. אני בטוח שטראמפ ידע להכניס את זה למערכת השיקולים שלו. מה שצריך, זה פשוט לקחת איזושהי פונקציה ממשלתית, להציף את זה מולו, לפתוח מחדש את הדיונים על ההסכם, ולשקול כיצד ניתן לבטל את זה. כי בסופו של דבר תיפגע גם העצמאות הביטחונית, גם העצמאות המו"פית, וגם העצמאות הכלכלית של מדינת ישראל.

תודה רבה. עוד שני תעשיינים, בבקשה.

אני רוצה רק להוסיף עוד שני נתונים.

הוא תת-אלוף במילואים ויש לו מאחורה - - -

המרכבה.

אני בעברי גם הייתי ראש מינהלת המרכבה ומנכ"ל של חברת "קינטיקס", שהיא אחת התעשיות שמייצרות, וגם אני בפורום הזה. אני רוצה להוסיף שני נתונים. אחד, ה-4 מיליארד שקל, כשמדובר על קיצוץ זה מסך הכול כ-11 מיליארד שקל שמדי שנה משרד הביטחון קונה בתעשייה הביטחונית הישראלית. זאת אומרת, זה קיצוץ של כמעט 40%.

דבר שני, מתוך ה-4, מיליארד אחד הולך לרדת כבר בינואר 2019. זה לא מחר בבוקר, זה אתמול.

המיליארד הזה, ממה הוא נובע?

מהדלקים. ועוד 3 בשנים שהוזכרו פה. דבר נוסף שאני רוצה להגיד לגבי תעשיות המרכבה, שמדובר בכ-200 תעשיות שלוקחות חלק בייצור המרכבה והנמ"ר. לאורך השנים האחרונות פרויקט המרכבה ידע העמקות מט"ח סיוע והעברת ייצור לארצות-הברית בהיקפים אדירים. פרויקט המרכבה, נכון להיום הנמ"ר, מיוצר ב-70% ממנו בכספי סיוע בארצות-הברית. המרכבה מיוצרת בכ-30%, אולי כבר קצת יותר ממנה, היא מיוצרת בארצות-הברית. האית"ן, שמדובר ואושר פה לאחרונה הולך להיות מיוצר ברובו, לא יודע אם זה 70% או 80%, בארצות-הברית. כך שפרויקט המרכבה – את חלקו, ואני מתאר לעצמי שגם התעשיות האחרות, פשוט את הנתונים של תעשיות המרכבה אני מכיר על בוריין – פרויקט המרכבה סחט את הנושא הזה עד תום של העמקת מט"ח סיוע. כל שקל נוסף שיועבר למט"ח סיוע זאת כבר לא העמקה, זה קיצוץ. כבר לא ניתן לבוא לתעשייה ולהעביר נתח מהייצור שלה, זה אומר לסגור תעשייה, ואת אותה ערכה שנרכשת אצלה לרכוש בתעשייה אמריקנית.

לסגור.

הנזק המיידי הוזכר פה על-ידי כולם. הנזק ארוך הטווח זה שלא יהיו לא מרכבה ולא נמ"ר, כי את מה שמייצרים היום מפתחים.

ברור.

לא תהיה תעשייה ביטחונית.

את הנזק ליצוא ואת הנזק לכלכלה ואת הנזק לחברה אני חושב שמלומדיי פה הציגו כבר, ואין לי מה להוסיף.

אתם מודעים לדברים האלה? אתם יודעים?

אגב, לא תהיה גם טכנולוגיה אזרחית, כי היום ממירים טכנולוגיה צבאית לטכנולוגיה אזרחית.

אבל אתם יודעים את הדברים האלה. אתה מודע לזה?

כמו שאמרתי, להסכם הזה בתצורתו הנוכחית יש משמעויות על תעשייה.

כל מה שהוא אמר עכשיו לגבי הנושא של המרכבה וכו'.

אנחנו יודעים שחלק מהפגיעה שיכולה להיות זה בנושא של מרכבה. כבר היום, דרך אגב, במרכבה - - -

לא, התעשייה תבוטל.

אני לא חושב שהיא תבוטל. אני רוצה להגיד עוד משהו.

אם אתה מודע לזה אז אתה מודע. מה שהוא אומר מפחיד.

כבוד היושב-ראש, אני רוצה לסיים. אנחנו רואים את ההסכם הזה כמלכודת דבש שנותנת לנו בצד אחד ומכבה את הנר בצד שני. זהו, תודה.

תודה רבה. תכף אתן. יש עוד מישהו מהתעשיינים, אחרון. בבקשה.

אני בעלים של מפעל מתכת לעיבוד שבבים באשקלון. הייתם אצלנו בביקור באזור התעשייה הדרומי לפני לא מעט זמן.

נכון.

מה שאני רוצה בעצם להציג זה את המשמעות שלנו כמפעל קטן של כל ההסכם הגדול הזה.

כמה עובדים?

אנחנו סדר גודל של 80 עובדים מסביב לשעון. למעשה, מעל 90% מהתוצרת שלנו הולכת בצורה כזאת או אחרת לתעשיות הביטחוניות. מכיוון שאנחנו קבלן משנה לתעשיות האלה, לא תמיד אנחנו יודעים על כל חלק בסופו של דבר על איזה מערכת הוא הולך להיות מורכב, אבל חלק גדול מהמערכות בסופו של דבר מגיעות למשרד הביטחון.

המשמעות של ההסכם הזה, אם אני יורד לרמת המפעל, כי זרקו פה הרבה מספרים של מיליונים, אנחנו לא במספרים האלה, אנחנו מבינים מה אנחנו צריכים לעשות או מה אנחנו צריכים שיהיה לנו כדי לתת את המשכורות בסוף החודש לעובדים. אנחנו חייבים את העבודה הזאת. לנו המשמעות של להעביר את כל הרכש הזה או את כל הייצור הזה לארצות-הברית יש לזה משמעות מאוד מאוד פשוטה. המפעל הזה לא יכול להתקיים, נקודה. אין אפשרות, כמו ששמעתי פה כל מיני רעיונות באוויר, להתחיל לחנך אותנו לפעילות שונה או שאנחנו נעבור למגזרים אחרים, מגזרים אזרחיים. אי-אפשר לבוא לעגל שיונק חלב ולהגיד: בוא נלמד אותו עכשיו לשתות קולה.

מדינת ישראל היא שוק קטן.

אנחנו מאז ומתמיד עובדים עם התעשיות הביטחוניות, המפעל הזה עומד על הדבר הזה, והוא ייפול על הדבר הזה במידה והייצור הזה יעבור לארצות-הברית, חד-משמעית.

דרך אגב, אני רוצה עוד לחזק נקודה אחרונה. המשמעות היא לא בעוד כמה שנים. תמיד נוח להציג את זה: תראו, יש הרבה שנים להתארגן. המשמעות היא, כמו שהציגו פה לפניי, היא מיידית, מכיוון שהחברות הגדולות העבירו, מעבירים, ויש להן יכולות ייצור בארצות-הברית. אגב, לא רק שהם יעבירו את הרכש של משרד הביטחון לשם, מכיוון שאם יש להם מפעלים עכשיו בארצות-הברית, הם יעבירו גם עבודות שהן לא שייכות למשרד הביטחון לייצור בארצות-הברית, כי כבר יש להם מפעלים.

למה אצלכם זה מיידי? אתם ממשיכים לעבוד.

אם לא נקבל את ההזמנות שהן משורשרות - - -

עכשיו. הרי מדובר על - - -

ירידה של מיליארד שקל ב-2019.

תנו לי רגע. יש תהליך.

כשאני אומר מיידי אני מתכוון לטווח של שנתיים, מבחינתי זה מיידי למפעל בסדר גודל כזה. זה תהליך של קיצוצים עד לסגירת המפעל.

הבנתי.

המיליארד הראשון יורד ב-2019.

תודה רבה. תודה. זיוה איגר, בבקשה, משרד הכלכלה.

אני רוצה לדבר, ברשותך, על פתרונות, למרות שיש לי משהו אחד לחזק אולי דקה לפני. מדובר פה בבעיה שהיא בעיה גורפת, חבר הכנסת גפני, היא באה במקביל לעוד דברים, לתוכנית Made in India, שגורמת לתעשיות לעשות עבודה בהודו; היא באה במקביל לזה שגלובליזציה הפכה להיות לוקליזציה, והיום ממשלות, לא רק בארצות-הברית, דואגות לתעשייה המקומית שלהן. עכשיו, תיקחו את זה עם וקטור שלילי שלנו, אנחנו צריכים לייצר פה תוכנית כוללת, אבל זאת נקודה כדי לחדד את הדבר הזה.

בעברי אני באה ממשרד הביטחון ממפא"ת, היום אני במשרד הכלכלה. רכש גומלין, התחום שאני אמונה עליו, יכול להביא את הכסף הזה חזרה למדינת ישראל. הוא מביא אותו היום. נכון להיום בממוצע יש לי סדר גודל של סביב ה-120 חברות אמריקניות שעושות פה רכש גומלין לא על-פי חוק, אני לא מחויבת לאכוף אותן על-פי חוק בגלל שמדובר בכספי סיוע אמריקניים, אבל בפועל זה נעשה והם עושים את זה. נכון לקחת את השנים הקרובות לחזק את הכלי הזה ולגרום להם לעשות יותר. איך? פחות יד קלה על ההדק, פחות לתת פטורים במשלחת הרכש בארצות-הברית בצורה מהירה.

רעיון נחמד.

ולתת לנו את האופציה לייצר בכלל את האינטראקציה עם החברות ולהציע להם דברים שהם win win לשני הצדדים, ולייצר את ההסכמים, דבר אחד.

דבר שני, אני יודעת שבמדינות אחרות, שארצות-הברית נותנת להן סיוע ואין יכולת המרה, יש עדיין פרצה ויכולת לעשות רכש במדינות היעד. הווה אומר שאפשר לבקש מהמימשל האמריקני את חלק מהכספים האלה כן לעשות דרך רכש גומלין, מה שנקרא רכש מקומי במדינת ישראל. יש דבר כזה, ואני מודעת לזה במדינות אחרות. עד היום זה לא היה חובה, כי היו את ה-26%, אז האמריקנים אמרו: אנחנו נותנים לכם את ה-26%, אנחנו נותנים לכם כסף אמריקני, אנחנו לא מוכנים שגם את הכסף הזה תוציאו לרכש גומלין בישראל.

נכון להיום ברגע שה-26% המרה בוטל אפשר לבקש עדיין לעשות המרה בארץ. מדובר בסדר גודל, חבר הכנסת גפני, שנה שעברה הכנסנו בערך מיליארד דולר רכש גומלין מחברות אמריקניות לארץ. זה המון כסף, זה יכול להיות כלי סיוע לתעשייה. אנחנו עושים סדר גודל של 2.2 מימושים בארץ על כל דולר, לכן חשוב לחזק את הכלי הזה.

בנוסף, ברשותך, אני יכולה לתת לך עוד פתרונות. אני חושבת שהפתרון הוא לא תקציבי, אני חושבת שצריך לחזק כלים קיימים.

תמריצים.

אני חושבת שצריך ללכת למשרד הביטחון ולחייב אותו במכרזים שהם מוציאים לתעשיות הגדולות, לעשות 80% בארץ בתעשיות המקומיות הקטנות והבינוניות.

לחייב לתמרץ.

הם מחויבים בתקנות העדפת תוצרת הארץ.

לא בתקנות, הם מחויבים בחוק.

אבל יש בהעדפת תוצרת הארץ - - -

הם מחויבים בחוק.

אבל לא עושים.

הם לא מחויבים לעשות, והם לא - - -

הם מחויבים בחוק. העדפת תוצרת הארץ וחלק מהדברים הם עושים.

אבל, גפני, זה בתקנות?

בסדר, גם תקנות, אבל זה נובע מחוק.

נכון, אבל אני רוצה להבין אם בכלל מחויבים או לא.

לא יודעת. תשאלי אותו, הוא יודע.

אנחנו מחויבים.

יכול להיות שנתנו למשרד הביטחון פטור.

זה אחד מהרעיונות לתמרץ גם משרדים ממשלתיים.

הממשלה רק צריכה להתחיל לתפקד, מעבר לזה אין הרבה בעיות. בבקשה, אני חייב לסיים.

לדוגמה, לרוב החברות האלה יש דואליות גם אזרחית וגם ביטחונית, לאפשר להן יותר הקלות בכל נושא היצוא. אני רק רוצה לחדד שמעבר לזה שזה ביטחון ועצמאות זה גם ביטחון ביצוא מדינת ישראל, כי החברות האלה לא מפתחות את הדברים, והן לא יכולות לצאת אחר כך לשוק. פשוט לקחת את הכלים הקיימים ולחזק אותם, ביניהם רכש הגומלין שהוא כלי נהדר.

תודה רבה. אני מודה לך. זאב זילבר, רק משפט.

משפט אחד. נאמר פה כביכול שאמרתי שההסכם פוגע בביטחון המדינה. זה לא מה שאמרתי, זאת פרשנות על פרשנות. אמרתי שתהיה פה משמעות על תעשייה שאנחנו כרגע במאמצים משותפים אמורים לתת לזה מענה. בין זה לבין להגיד שההסכם פוגע בביטחון המדינה יש מרחק.

אז אני מודיע בזאת לאור הבהרתך שאתה לא אמרת שזה פוגע בביטחון המדינה.

אני אמרתי.

אבל אמרו את זה חברים בוועדה, שזה יכול לפגוע בביטחון המדינה.

אמרו את זה כביכול מטעם נציג משרד הביטחון.

בסדר, אמרו את זה. אמרו, ויש בזה גם היגיון, שאם פרויקטים כל כך חיוניים ייסגרו, המשמעות של העניין שאנחנו נהיה תלויים בתעשיות הביטחוניות של ארצות-הברית.

עצמאות ביטחונית זאת אופציה לפגיעה בביטחון ישראל.

נכון.

אתה אמרת: יבוא בבוקר, יגיד: אני צריך עכשיו דחוף לכיפת ברזל א', ב', ג', או למרכבה, הוא לא יוכל לקבל.

אמרתי שעצמאות ביטחונית היא ביטחון מדינת ישראל, זאת לא שאלה בכלל.

אבל, חבר הכנסת, הבהרה קטנה שאני יודעת.

נו, מה?

לגבי הצטיידות בתקופת מלחמה יש שם החרגה שאומרת שעשיית מלאים - - -

- - -

לא יהיה למי לפנות, לא יהיה להם את מי לתבוע.

אבל, זיוה, יפתחו מפעל, יסגרו מפעל - - -

איילת, תודה רבה.

אז שיהיה לך סבלנות אליי. קצת, קצת אורך רוח.

אין לי סבלנות? אני צריך לסיים.

כיפת ברזל מוחרגת. אבל חשוב שכיפת ברזל, לדעתי, מוחרגת מההסכם. זה חשוב, כי היא ב-VMD ו-MOU נפרד.

בסדר גמור.

לא יהיה עם מי לדבר.

אבל הדיון לא על כיפת ברזל. וקודם אמרתי סיבים במקום שבבים מרוב שהייתי עצבנית.

את צודקת, ורציתי לתקן.

בבקשה, אדוני, משפט.

כבוד היושב-ראש, אני אקצר. דבר ראשון, באמת מדובר פה בפוטנציאל נזק מאוד גדול. אין לנו טענה למשרד הביטחון, זה מצב נתון וחייבים להתמודד איתו. זאת עוד ראיה לכך שהעולם מייצא את האבטלה ממקום למקום, והרעיון הוא להכניס עוד ועוד עבודה, ולכן זה באמת מצב נתון, כפי שנאמר פה.

אבל חשוב מאוד, בתעשייה האווירית יש איזשהו דיסוננס. 80% יצוא, 95% מהעובדים, מהספקים ומקבלני המשנה הם בישראל, ולכן אנחנו ניפגע קשה מאוד מהאירוע הזה. חשוב מאוד להבין שעל מנת לדאוג לשרידות של התעשיות הביטחוניות הקטנות והבינוניות חייבים לשפר גם את כושר התחרות של הגדולות ביחס לעולם. לא ביחס לבינינו לבין עצמנו, אלא ביחס לעולם. אנחנו מתמודדים מול ענקיות ה-Aerospace & Defense בעולם.

אתה בעצמך יודע, וגם ניסית לקדם הסרה של עיוות נוראי שהחריג את התעשיות הביטחוניות הממשלתיות.

אני עדיין מנסה.

ואנחנו מודים לך על זה. מחוק עידוד השקעות הון.

אתה מתכוון לגפני, אחרת לא ידעו בפרוטוקול את מי שיבחת.

נכון.

זה יעזור לי בפריימריז.

מזל שלעצמך עוד יש לך סבלנות.

זה חשוב. אם ב-2010 כשהחוק הזה התקבל אפשר היה להגיד באמת, וזה אחד הנימוקים להחרגה של התעשיות הביטחוניות הממשלתיות, אחד הנימוקים היה שלא צריך להוציא, לא צריך, לא יכולים להוציא את הפעילות החוצה. העולם השתנה, אנחנו כבר לא שם, יש אינסנטיב מאוד מאוד גדול כן להוציא את הפעילות החוצה. ולכן, חייבים לבטל את המצב הזה שאנחנו מתחרים מול החברות שהן לא ממשלתיות עם יד אחת קשורה.

התעשיות הביטחוניות, כפי שאמרת חברת הכנסת ורבין, הן באמת חזקות, התעשיות הביטחוניות הגדולות. אנחנו לא רוצים מתנות, רק לא רוצים אפליה בגלל בעלי המניות שלנו.

תודה רבה. אני מבקש לסכם את הדיון כדלהלן. אנחנו חושבים שצריך להחזיר את זה לממשלה. את ההסכם הזה צריך להחזיר לממשלה, צריך לראות, ההשלכות פה הן השלכות מאוד מאוד חמורות. מאוד. הן יכולות לפגוע במרקם הרגיש ביותר של מדינת ישראל. אנחנו מדברים על הפריפריה, אנחנו מדברים על התעשיות הביטחוניות, אנחנו ועדה שלא נותנת למפעל קטן לעבור לידנו אם יש בו פגיעה. אנחנו בוודאי לא ניתן לדבר כזה לעבור לידנו וזהו.

אני מבקש בעוד חודש לכנס את הוועדה מחדש. אני אבקש לדעת מה עשיתם בממשלה, גם במשרד הביטחון, גם במשרד הכלכלה, וגם במשרדים אחרים, במשרד האוצר, מה עשיתם עם הדבר הזה. זאת אומרת, האם פתרתם בעיות, האם לא פתרתם בעיות. למשל, מה שנבו העלה מהתעשייה האווירית, למשל, הדבר הזה צריך להיות קונטרה שמאשרים להם את החוק הזה. וגם כן, צריך להתחיל עם פיצויים. הרי החברות האלה יפלו בסוף. אני לא מדבר על החברות הגדולות, אני לא מדבר כבר על החברות הבינוניות, אבל החברות הקטנות, המשמעות של העניין התרסקות. אנחנו לא יכולים להסכים לדבר הזה. לפי דעתי, צריך להחזיר את זה לממשלה, צריך לדעת את ההשלכות של העניין הזה. צריך לדבר עם האמריקנים. האמריקנים הם לא יריבים שלנו. ראש הממשלה היה בהודו, והוא נפגש עם ראש ממשלת הודו, וזה היה משהו מרשים, וראש ממשלת הודו אמר לו: אני חושב שצריך לסייע לנושא של התעשיות ולאנשים שיעבדו והכול, אבל כאן בהודו. הוא אמר את זה לראש הממשלה.

בטח. הוא אמר לו: עברנו מ- Made in Indiaל-Make in India. נורא פשוט.

בדיוק. אנחנו רוצים את התעשיות, וזה היום בכל העולם. טורקיה עושה את זה בכוח. טורקיה נותנת סבסוד לחברות שיבואו ויעבדו כאן, אבל שייצאו לישראל, אבל יעבדו בטורקיה. גם כאן מפעלים מתמודדים עם קושי בלתי רגיל. זה אותו דבר עם חברת המחזור, אמרתי, וזה אותו דבר עם חברת הכבלים "סנרג'י" בשדרות, מקומות שאצלנו זה בליבת החברה הישראלית. בשדרות, אם ייסגר שם המפעל, הטורקים יושבים מהצד ומחייכים, הם פשוט מסבסדים את חברות הכבלים שפועלים מטורקיה. אנחנו נמצאים במצב של מדינה – אין לי הגדרה, האמת היא שאסור לי להגדיר, אם הייתי באופוזיציה הייתי אומר – לא, לא הייתי אומר.

תגיד לנו, תעזור לנו. נו, מה להגיד.

תגיד, תגיד.

אתה הכי אוהב להיות באופוזיציה. הרי גם כשאתה יושב פה אתה באופוזיציה.

לא, אבל זה פשוט מצב לא נורמלי באופן אמיתי.

נכון.

חותך את הענף שיושב עליו.

הרי מה המשמעות? המשמעות הייתה שאנחנו נקבל סיוע מארצות-הברית. המצב הביטחוני יהיה יותר טוב מכיוון שיהיה יותר סיוע, אבל החברה תתפורר מבפנים. המפעל בשתולה, שיש שם 150 עובדים על גבול הצפון, שהוא מפעל ביטחוני, הוא ייסגר. הוא ייסגר אחרי שאנחנו עובדים, ואחרי שאנחנו מסייעים, אחרי שהממשלה גם עוזרת בעניין הזה, וכלום. משרד הכלכלה היה שותף לעניין. המציאות תהיה שככה מקום אחרי מקום אנחנו ניפול. החוקים האלה שקיימים, שעד עכשיו לא אישרתם, צריך לאשר אותם. צריך לסייע ולפצות את המפעלים הקיימים.

אז אני מבקש קודם כול להבהיר לממשלה שאנחנו מבקשים לדון מחדש בכל העניין הזה. האמריקנים הם לא כאלה שלא שומעים. צריך להסביר להם שכאן מדובר בפגיעה שהיא בלתי מתקבלת על הדעת, אי-אפשר להמשיך עם המצב הזה.

אני בעוד חודש מכנס את הוועדה שוב.

יפה.

ואני מבקש לדעת בעוד חודש מה נעשה עם ההטבות בעניין הזה, עם הפיצויים, עם האמריקנים, עם כל מה שנלווה לעניין. אנחנו נמשיך את הדיון. זה לא יעבור לידינו. ההסכם הזה הוא הסכם רע – הוא לא רע – ההסכם הוא טוב, ההשלכות שלו הן רעות, והיה צריך להתמודד איתן עוד לפני זה. ולכן, המציאות הזאת תבוא לכאן לדיון בעוד חודש. אני מקווה שיהיו לכם פתרונות שתוכלו להגיד לנו מה עשיתם עם העניין הזה.

מי, אדוני, בעקבות מה שסיכמת. משרד הכלכלה לא יפנה לאמריקנים, זה לא תפקידו.

לא, אמרתי להחזיר לממשלה. אמרתי לזילבר להחזיר לממשלה, אתה משרד הביטחון. להגיד את אי-שביעות הרצון העמוקה שלנו בעניין הזה, שאנחנו סבורים שזה לא נעשה מספיק. צריך לעשות יותר.

אדוני היושב-ראש, שום תוכנית נטו תעשייה לא תוכל להציל מצב כמו שאנחנו כרגע רואים לפנינו, ולכן רק אם הם יבואו - - -

היא התחילה עם האופוזיציה.

אני דווקא חושבת שהיא תוכנית חשובה, אבל הם צריכים לבוא עם תוכנית שמסבירה לנו איך הם נערכים למהלך הזה.

עמדת משרד הביטחון, כמו שאמרתי אותה פה, שאנחנו מקבלים את ההסכם הזה ככתבו וכלשונו, ואנחנו נערכים ליישם אותו.

אתה מבין?

אני מבקש לומר לך, משרד הביטחון הוא משרד מאוד מאוד חשוב, הוא משרד כזה חשוב. גם אנחנו חשובים, ומותר לכם לשמוע מה שאנחנו אומרים.

כמו חיל האוויר - - -

התפקיד שלנו זה לפקח על העבודה של משרד הביטחון, ואנחנו סבורים שאף-על-פי שאתם חושבים שההסכם הזה הוא הסכם טוב, אני חושב שאתם צריכים לשקול אותו מחדש.

יש לו נקודות - -

חולשה.

- - והשלכות שהן בעייתית ממש מבחינת החברה הישראלית על כל מה - - -

אדוני, משרד הביטחון מבין את המשמעותיות.

- - - מבחינת ביטחון המדינה, עצמאות ביטחונית זה דבר קריטי.

שמעת את הדיון, את כל מה שנאמר פה, נאמרו דברים שהם נכונים. אתה יכול לבוא בעוד חודש לכאן ולהגיד: שקלנו את מה שאמרתם, אין לנו יכולת, אנחנו כאלה חלשים מול ארצות-הברית, ובסדר.

אדוני, משרד הביטחון שותף לדאגה, זאב זילבר עצמו הכין את העבודה שבוחנת את המשמעויות. אני לא בטוח שהכתובת היא משרד הביטחון.

תביאו פתרונות. מה, אתם שותפים לעניין הזה, אתם לא יושבים ביציע, עם כל הכבוד לכם.

תביא את הממשלה.

אתם מוזמנים לפה בעוד חודש לבוא לשמוע את הפתרונות של הממשלה לגבי העניין הזה, אם גם משנים את ההסכם עם ארצות-הברית ואם מוצאים פתרונות לתעשיינים כאן בארץ. בכל מקרה, עד עוד חודש כנראה תבואו לפה עוד כמה פעמים. תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:49.