פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



21
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
22/05/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 766
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, ח' בסיון התשע"ח (22 במאי 2018), שעה 10:00

במסגרת ציון יום כנס כפרי הנוער והפנימיות בישראל.

1) תכנית יתד - ישיבת מעקב
2) דיווח נציבת תלונות ילדים ונוער במשרד העבודה, הרווחה והבריאות על אופן הטיפול בתלונות ילדי פנימיות

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
מירב בן ארי – מ"מ היו"ר
דן סידה

קארין אלהרר
שולי מועלם-רפאלי
מיכל רוזין

מירב דדיה מולד - מנהלת תכנית לאומית יתד, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

סימונה שטיינמץ - נציבת תלונות ילדים ונוער בהשמה חוץ ביתית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

שלומית בינבוים - מפקחת ארצית, פנימיות ילדים ונוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חמה ישראלי שמייסר - מפקחת ארצית, פנימיות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נועם פליק - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אברהם לוי - מנהל אגף תקציבים, מינהל החינוך ההתיישבותי, משרד החינוך

נתמר הלל - מנהלת התחום הטיפולי בכפרי הנוער ובפנימיות, משרד החינוך

מירב שלו - מנהלת תחום הבוגרים, משרד החינוך

אביב מנשה - רכז השכלה, משרד החינוך

ביניאם פרדה - רכז בוגרים, משרד החינוך

טלי אליהו - רכזת בוגרים, משרד החינוך

אסף מושקוביץ - רכז בוגרים, משרד החינוך

טליה שנבל - רכזת אזור תכנית יש לך כתובת, משרד החינוך

נירית זוהר - רכזת אזור תכנית יש לך כתובת, משרד החינוך

דניאל כהן - בוגר פנימייה, משרד החינוך

אסף מושקוביץ - בוגר פנימייה, משרד החינוך

נופית כהן - בוגרת פנימייה, משרד החינוך

נופר צנגאוקר - בוגרת פנימייה, משרד החינוך

נפתלי קבדה - בוגר פנימייה, משרד החינוך

רחלי ירדן - עו"ד, מ"מ ממונה ארצית על ייצוג קטינים, משרד המשפטים

אילני אבבה קמפינו - מנהלת תחום כפרי הנוער, המשרד לביטחון פנים

ויקי אלעמרי - ראש חוליית מניעה והסברה נוער, המשרד לביטחון פנים

חוה אלטמן - דיאטנית, אחראית ארצית בבריאות הציבור, משרד הבריאות

ורד וינדמן - עו"ד, מנכ"לית המועצה הלאומית לשלום הילד

רוני מלכאי הירייש - מנכ"לית הפורום הציבורי לכפרי הנוער והפנימיות בישראל

ירון בראון
שחר שולמן
–
-
מנכ"ל ילדים בסיכוי - המועצה לילדי פנימיות
מנכ"ל העמותה לקידום ילדי פנימיות הרווחה בפנימיות בישראל

ג'סיקה נגיד - מנהלת תחום נערות וצעירות, ויצ"ו ישראל

יעל מיזרוחין - מנהלת תכניות צעירים בסיכון, ג'וינט אשלים

יואב בוקעי - ראש היחידה לילדים, נוער וצעירים, ג'וינט אשלים

יצחק צחי מינרבו - מוזמן/ת

אבי חיון - מוזמן/ת

משה ברדוגו - שדלן/ית (ברדוגו יועצים), מייצג/ת את פורום כפרי הנוער

גל גולן - שדלן/ית (ברדוגו יועצים), מייצג/ת את פורום כפרי הנוער

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר תרגומים


במסגרת ציון יום כנס כפרי הנוער והפנימיות בישראל.

1) תכנית יתד - ישיבת מעקב
2) דיווח נציבת תלונות ילדים ונוער במשרד העבודה, הרווחה והבריאות על אופן הטיפול בתלונות ילדי פנימיות

היום יום שלישי, 22 במאי 2018, ח' בסיון התשע"ח. אני פותחת את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות במסגרת ציון יום כנס כפרי הנוער והפנימיות בישראל.

(1) תכנית יתד – ישיבת מעקב.

(2) דיווח על פי סעיף 56י לחוק אומנה לילדים התשע"ו-2016 של נציבת התלונות ופניות ילדים בהשמה חוץ ביתית במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.

אני מחליפה את חבר הכנסת אלי אלאלוף בדיון.

את היום הזה נפתח בברכות ליוזמת היום שזו חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, יום כפרי הנוער והפנימיות. נברך גם את חברת הכנסת קארין אלהרר. האמת היא שהשלישייה הזו הובילה בשלוש שנים. קארין בשנה הראשונה, אני בשנה השנייה ושולי בשנה השלישית. אם כן, אתם בחברה טובה כפרי הנוער והפנימיות עם חברות הכנסת שנמצאות כאן.

אני גם אברך וגם כמובן אתייחס במהלך הדיון - כי זה נושא שאני מכירה מצוין – גם את כפרי הנוער והפנימיות גם את תכנית יתד. כמובן את חוק האומנה שליווינו.

אני אתחיל בברכות ולאחר מכן נדבר עם נציגת משרד הרווחה כי הבנתי שאת צריכה לצאת מוקדם. חברות הכנסת יתחילו, נעבור לתכנית יתד ולאחר מכן נמשיך עם נציגי שאר המשרדים.

יוזמת היום, חברתי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה.

תודה רבה. שלום לכולם. אני מברכת גם את רוני המנכ"לית של הפורום הציבורי של כפרי הנוער והפנימיות בישראל. אנחנו באמת ביום שמניח את מה ששלושת החברות האלה, שתי חברותיי ואני, וחברי כנסת רבים נוספים בבית, עוסקים בו יום יום ואלה באמת הצעירים והנוער בישראל. חלק מזה, חלק ניכר מזה, בתוך העולם של כפרי הנוער והפנימיות. היום הזה הוא מתוך הסתכלות על כפרי הנוער והפנימיות ב-70 שנות מדינת ישראל, צריך להגיד שחלקם הוקמו כמובן עוד לפני קום המדינה והיו אז ונמצאים היום בהובלה של החברה הישראלית ושל נוער בישראל. חלק משמעותי מהעבודה שנעשית בפנימיות מתייחס לנוער בסיכון או נוער בסיכוי וצעירים חסרי עורף משפחתי ואיך הדבר הזה מתקיים עד שהם מסיימים את כפרי הנוער והפנימיות ומה קורה אתם בנקודה שהם מסיימים בגיל 18, מה המשמעות של לצאת אחרי ארבע שנים בכפרי הנוער והפנימיות אל עולם שהוא כבר הרבה פחות מוגן, הרבה פחות מתווה דרך. זאת נקודה שעוסקים בה לא מעט בבית הזה.

אני חושבת שכפרי הנוער והפנימיות, רוני, יוצרים בכנסת שיתופי פעולה שאין הרבה נושאים שנוצרים סביבם כאלה שיתופי פעולה. כמובן ימין ושמאל, יהודים וערבים, נשים וגברים, דתיים וחילוניים ומה שאתם רוצים שבדרך כלל נכנסים כאן לנישות אבל על כפרי הנוער והפנימיות, הם לא שם אלא הם נמצאים באמת במקום של אחדות. אני חושבת שאנחנו רואים שינויים מאוד משמעותיים. אני רואה עבודה נפלאה בשיתוף הפעולה של חברי הכנסת עם הפורום הציבורי ועם המינהל לחינוך התיישבותי ועם משרד הרווחה.

יושבות כאן שלוש חברות כנסת שנמצאות בפועל בכפרי הנוער ובפנימיות ורואות את העבודה המצוינת שנעשית שם.

אני רוצה לומר שאחד הדברים שאני מאמינה בהם מאוד ואני רואה אותם שוב ושוב בביקורים שלי בכפרי הנוער והפנימיות זאת דוגמה אישית. יש שם צוות שמראה דוגמה אישית אדירה, גם במסירות שלו, גם במחויבות שלו הערכית והלימודית, מצוינות לימודית ומצוינות ערכית זה ממש שם, ובעיקר בעיקר בהובלה של החבר'ה הצעירים להיות אנשים משמעותיים לעצמם ולסביבה. אני רואה את זה בכל מקום שאני נמצאת בו. המקום האחרון שהייתי בו הוא פנימיית עמליה בירושלים ויש שם את כל הדברים האלה שמניתי. גם קליטת עלייה נפלאה, גם יצירה של עוגן מאוד מאוד גדול לכל אחד ואחת בתוכו והשקעה בסביבה וגם מחויבות מאוד מאוד גדולה למצוינות לימודית וערכית שתהווה את אותו עוגן משמעותי ליציאה לחיים מחוץ לכפרי הנוער, לשירות משמעותי ולהתקדמות אחר כך בכל התכניות של הצעירים שמובלות בבית הזה באופן מאוד משמעותי על ידי חברת הכנסת מירב בן ארי וחברת הכנסת קארין אלהרר.

תודה רבה. אני גאה בעבודה המשותפת שלנו ביחד ואני חושבת שזה לא רק בזה אבל בזה זה ביתר שאת וביתר עוז. בעזרת השם נמשיך.

תודה רבה חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. קארין, את רוצה להתייחס עכשיו?

לא. רק לברך את חברתי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי על היום המיוחד ואותך גברתי יושבת הראש על הדיון. אני אשמח לשמוע את הסקירה ואז יהיו שאלות בהתאם.

כיוון שאנחנו עוסקים כאן בשני נושאים, האחד הוא יתד והשני הוא הנציבות, אנחנו נתחיל ביתד ונקבל דיווח ממירב דדיה מולד, מנהלת תכנית לאומית יתד.

אני שמחה להיות כאן.

אנחנו שמחות שאת כאן. האמת היא שגם אתמול התעסקתי ביתד.

נכון. עם חיילים.

נכון. עם החיילים.

אני חושבת שבכלל קבוצת הגיל הזאת של צעירים בין גילי 18 עד 25, קבוצת גיל מאוד מאוד משמעותית. אנחנו כחברה וכממשלה צריכים לעשות הכול כדי לטייב את הטיפול ולתת יותר הזדמנויות. השירות הצבאי, אין ספק שהוא חלק מתוך מארג הגיל הזה. אנחנו עובדים הרבה גם בכל המעברים שאותו צעיר עושה. היום הזה בכנסת מוקדש לכפרי הנוער והפנימיות, והם אוכלוסייה בתוך האוכלוסייה הכללית של צעירים וצעירות בסיכון בישראל, כאשר ההערכות מדברות על כ-200,000 צעירים בסיכון מתוך כמיליון צעירים שיש בישראל בקבוצת הגיל הזאת של 18-25. אלה הערכות שהן די גבוהות, של 20 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית שנמצאת על רצף מצבי הסיכון. אני חושבת שזה גם אחד הדברים שהניעו ואני יודעת שליתד וליכולת לעשות את יתד בפועל שותפים הרבה חברי כנסת ושרים, ואני מודה על כך.

התחלנו את הדרך בינואר 2017, אז התכנית התחילה לפעול. התכנית קיבלה 100 תקנים חדשים לעובדים סוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים שפועלים ב-114 רשויות מקומיות. כרגע אנחנו באיוש של 110 עובדים מתוך סך הכול הכללי וייקלטו 130 עובדים באיוש מלא. זאת אומרת, אנחנו ברוב האיוש של העובדים. הם כמובן עוברים תהליכי הכשרה והדרכה.

כמה תקנים?

110 תקנים שמחולקים לפי מינימום משרה של שלושת-רבעי משרה, 0.75.

מה עם חצי הרשויות האחרות?

תכף אני אתייחס לתקציבי הפעולה. זאת הערה נכונה. התקציב של יתד מחולק לפי תקנים שהרשויות קיבלו. כל הרשויות, כל 250 הרשויות, קיבלו תקציבי פעולה. זאת אומרת, תקציב הפעולה לא מותנה ברשות. יש רשויות קטנות שאין להן את הגודל המספיק לקבל תקן מובחן לצעירים אבל עדיין אנחנו רוצים שיהיו שם תכניות לצעירים כמו תכניות תעסוקה, כמו תכניות של השלמת השכלה, כמו תכניות שאנחנו מדברים עליהן ולכן כל הרשויות –למעט עשר הרשויות הקטנות ביותר והעשירות ביותר שעדיין קיבלו תקציב קטן – כל 244 הרשויות קיבלו תקציבי פעולה. כמובן ברשויות היותר גדולות, יש גם תקינה, גם תקן וגם תקציב פעולה.

אני יכולה לומר שאת התקציב הזה חילקנו בתחילת 2018 וכיום נפתחות 390 תכניות לצעירים בסיכון סביב המוקד בעיקר של תעסוקה ודיור. כשאני מדברת על תעסוקה, זה כולל גם הכנה לעולם העבודה, גם השלמת השכלה, כל הרצף שבסופו של דבר יוביל לתעסוקה איכותית.

בתוך התהליך הזה אנחנו מובילים עבודה בין-משרדית. יושבים כאן גם נציגי משרד החינוך, מינהל לחינוך התיישבותי, יש ועדה ארצית שמנהלת את יתד בה יושבים כל משרדי הממשלה.

שאלה מבחינת הנתונים. להבנתי הוקצו לתכנית 100 מיליון שקלים. נכון?

אני אתן דיוק של המספרים.

אני אשמח לדעת מה החלוקה התקציבית בין העו"סים לבין התכניות ממש.

בסך הכול בשנה הראשונה היו לתכנית 27.5 מיליון שקלים, בשנה השנייה היו לה 66 מיליון שמחולקים ל-44 מיליון שקלים שהם תקציב לרשויות להפעלת תכניות ולסל גמיש. החלוקה בתוך ה-66 מיליון הוא 80 אחוזים לתכניות ו-20 אחוזים לסל גמיש. כשאני אומרת סל גמיש, זה אומר הצרכים הראשוניים של הצעיר. אם צעיר מגיע וצריך עכשיו להגיע לראיון עבודה והוא צריך בגדים, ייתנו לו 300 שקלים. זה סל גמיש. 22 מיליון שקלים הם לתכניות ארציות. אני חושבת שהתכנית שהכי נוגעת לשולחן הזה כרגע זאת תכנית של דירות מעבר לבוגרי הפנימיות וכפרי הנוער. היו 30 דירות במיזם משותף עם ילדים בסיכוי, ויושב כאן ירון, ועברנו ל-50 דירות במימון מלא של המדינה. זאת אומרת, 50 דירות במימון של 100 אחוזים. בשבועיים הקרובים נוציא עוד מכרז לדירות לצעירים בסיכון בקהילה שהם לאו דווקא בוגרי הפנימיות.

אני רוצה לרגע להתמקד בדירות המעבר כי אני עוסקת בזה גם בנושא הצעירים חסרי בית. יש לי שאלה שעלתה כאן גם בוועדת המשנה שלי לגבי הצעירים חסרי בית. יש רשות קטנה שמקבלת דירה ואותה היא מנהלת אבל יש רשויות גדולות כמו ירושלים או תל אביב או חיפה שמקבלות ארבע-חמש דירות. העניין הוא שבסוף החבר'ה האלה הם לא צריכים עכשיו את ההוסטל אבל אני אומרת שאם עיר כמו ירושלים מקבלת ארבע-חמש דירות, היא צריכה מישהו שיתפעל את האירוע הזה. אני שאלתי שאלה ותעני לי את כי את כאן וזה נהדר. בירושלים יש נגיד חמש עו"סיות, 75 אחוזים משרה. נכון?

נכון.

למה שאחת מהן לא תהיה אחראית על הדירות? זאת אומרת, ישבה כאן נציגה של אגף הרווחה בעיריית ירושלים ואמרה שהם מקבלים תקציבים, הדירות במימון מלא של המשרד. אני מכירה את ה-30 מיליון ב-2017 ואת ה-70 מיליון ב-2018 ובאתי לשאול אותך היכן נעלמו כאן 7 מיליון שקלים, אבל כנראה עיגלו ל-30. זה פחות קריטי. המיליונים נמצאים. הכסף נמצא. התלונות שהגיעו מהעובדים הסוציאליות בעיריות הגדולות הן לא על הכסף. ברוך השם הכסף נמצא. העניין הוא התפעול כי צריך לחפש את הדירות, צריך להיות חוזי שכירות וכולי. או שאת אומרת שיש לך חמש עובדות סוציאלית מ-יתד, ואחת, זה תפקידה, להיות המתכללת של כל האירועים של חסרי העורף. אני לא יודעת מי אמור למצוא דירה. אנחנו רוצים לדעת מי מחפש את הדירות, מי חותם על ההסכם. אני למשל לקחתי דירת מעבר אחת בחיפה, הגעתי לשם, לפני שנתיים הלכתי עם ציפי מ-נוצץ והדירה הייתה מזעזעת. העירייה התלבשה על זה ועשו עבודה אדירה. הייתי שם לפני כמה חודשים והדירה נראית מדהים. שכונה מדהימה. אני לא רוצה לספר לכם מה עברו הבנות בדירה הקודמת. יושבת כאן עיריית ירושלים ואומרת לי שיש לה ארבע דירות, חמש דירות, ושואלת איך היא מתפעלת אותן ואיך היא עושה את כל הדברים. זה סופר קריטי כי כל בחורה כזאת שהכנסת לדירה, היא כבר על הגל להצליח כי היא סיימה את הפנימייה, היא סיימה שירות לאומי, היא סיימה שירות צבאי, משם היא יכולה לצאת לתכנית לסיוע בשכר דירה. ספרי לי איך אנחנו מתכללים את האירוע הזה.

ספציפית לגבי ירושלים. אחד התקנים של יתד ניתן להם לראש צוות צעירים. בדיוק הנקודה שאת מעלה. אנחנו מביאים תקציבים אבל עדיין מישהו צריך לרכז את זה, להסתכל עליו ברמה העירונית ולראות את פריסת השירותים שיש בעיר, איזה חוליות חסרות וכן הלאה. עיריית ירושלים קיבלה תקן בתוך תקני יתד שהיא ראש צוות. היא לא העו"סית שפוגשת צעירים באופן קבוע.

היא לא עושה שוטף.

היא עושה תכלול. זה לגבי עיריית ירושלים. לגבי הדירות, אנחנו מציעים לרשויות שתי אופציות. אופציה אחת, תפעילו את הדירה באופן ישיר. אופציה שנייה, אמרתי שבנוסף למכרז של בוגרי פנימיות – נבחרו שלושה מפעילים, ילדים בסיכון, אור שלום ו-אס.או.אס שמפעילים את דירות המעבר לבוגרי הפנימיות – אנחנו מוציאים מכרז נוסף ל-40 דירות בשש דיוריות, שזה מתחבר לרצף המענים שזה בתחום של דיור, ואותן יפעילו המפעילים. אנחנו גם רוצים לאפשר לרשות. אנחנו גם מודעים לכך שהרשות צריכה עוד משאבים. לכן יהיו גם דירות נוספות בירושלים שמפעיל יפעיל אותן.

מפעיל, עמותה שתעמוד בתנאי המכרז. מתי יצא המכרז?

המכרז אמור לצאת בשבועיים הקרובים. זה המכרז האחרון שיכלול 40 דירות לצעירים בסיכון בקהילה, לאו דווקא בוגרי הפנימיות, ושש דיוריות נוספות על המודלים של דיוריות שקיימות היום בהר הצופים, בתל אביב, בבאר שבע, שזה מודל שהוא מאוד מאוד מוכיח את עצמו.

זה מודל מעולה. הדיורית, גם של הדתיות-חרדיות בירושלים.

הולכת לקום עוד אחת בירושלים.

ובחיפה?

הולך להיות פיזור ארצי. המטרה היא לייצר רצף של מודלים כדי שגם לכל צעיר יותאם המודל שמתאים לו.

המכרז יוצא בעוד שבועיים ואז עמותות יוכלו להתמודד על הפעלת הדירות?

כן.

יש תקנה שיצאה של מנכ"ל המשרד לגבי זה שרק הרשויות יוכלו להפעיל או זה לא רלוונטי במכרז הזה?

זה לא רלוונטי במכרז הזה. זה רלוונטי בדברים אחרים. את צודקת. זה מכרז שכמו את אומרת, העמותות מגישות ומי שעומד בתנאי הסף יזכה ויפעיל. את מדברת על בעיה אחרת.

שאלת מקרו. את יכולה לעשות לי את הסכמה. יש צעיר, יש צעירה שהגיעו לגיל 17, 17 וחצי, 18 ממש מתקרב, והפנימייה עומדת להסתיים עבורם. הם רואים את עצמם כבר בסצנה הזאת של התיק על הגב בשער הפנימייה. איך זה עובד?

חלק מהעבודה של יתד היא ממשקי עבודה גם עם המינהל לחינוך התיישבותי, כפרי הנוער, וגם עם פנימיות ילד ונוער שהם תחת משרד הרווחה. אנחנו צריכים ליצור את הממשקים כדי שבדיוק הצעיר הזה לא ייפול במעבר אלא תהיה לו תכנית.

זה קריטי.

בדיוק.

שלום ליושב ראש הוועדה אלי אלאלוף. אתה רוצה להתחלף?

לא.

זה גם ממשק עם צה"ל והשירות הלאומי?

כן. אני אדבר על כל הממשקים. אנחנו בדיוק עובדים על זה כי באמת אלה ממשקים שהם מאוד מאוד קריטיים ברצף הטיפול הנכון בצעירים. אני מגיעה עכשיו מהמשרד, יצא חוזר מנכ"ל מיוחד של עבודה של המחלקות לשירותים חברתיים עם צה"ל. זאת אומרת, יש פריצת דרך של שיתופי פעולה בין מערכות שהיה להן מאוד קשה לתקשר אחת עם השנייה, בין מערכות אזרחיות למערכות צבאיות. אנחנו מוציאים את זה ממש בחוזר מנכ"ל שאומר שזאת אחריות של כל אחד מהצדדים.

אני אדבר על הממשקים. יושבות כאן גם שלומית וחמה. לחינוך התיישבותי יש רכזי בוגרים בתוך כפרי הנוער. כמובן רכז הבוגרים – הם גם ידברו על זה – הוא זה שבונה את התכנית. הם בקשר עם עובדי יתד ברשויות כדי לחשוב פר צעיר. בסופו של דבר אנחנו מדברים על צעיר בחליפה אישית לכל צעיר. כל צעיר ומה הוא צריך. אם הוא צריך דיור, הוא יופנה למינהלת הדיור של דירות המעבר. אם הוא חוזר לעיר ממנה הוא הגיע, הוא צריך קשר עם עובד יתד ברשות המקומית. אם הוא צריך עוד תשומות נוספות, למשל אם אנחנו רוצים שהוא יתגייס לצבא עם כל תנאי הת"ש.

החליפה נתפרת לו לפני העזיבה שלו?

החליפה נתפרת לפני.

כל מי שביתד, שהם גם בתיכונים רגילים, אמורים להתחיל כבר בכיתה י"ב, לפני שהם יוצאים אבל לכן התכנית מתחילה רגע לפני.

היא מתחילה לפני. לפני שבועיים הלכנו לדבר עם כל המנהלים של המרכזים הטכנולוגיים במשרד החינוך. הצעיר בקהילה ומה התחנה הבאה. אתם כמכירים אותו מאוד מאוד טוב, אם אתם תיקחו אותו ותחברו אותו והוא יכיר את האיש הזה, הסיכוי שהוא יקבל ליווי הוא הרבה יותר גדול. אנחנו בדיוק עכשיו מכינים מסמך שמדבר על כל ממשקי העבודה עם כל מה שרלוונטי.

לגבי הפנימיות. אנחנו כן בתהליך של היערכות במשרד הרווחה לרכזי בוגרים בפנימיות. אנחנו מקווים שזה ייכנס. עד שייכנסו רכזי הבוגרים שהם יהיו איש הקשר מול התשתיות בקהילה של יתד, עו"סים של יתד - מיפינו את כל הפנימיות – שקרובים לפנימייה, מגיעים לשבת עם העובד הסוציאלי שמכיר את הצעיר כדי לבנות לכל אחד מהם את החליפה האישית לפני שהוא יוצא.

זה הבדל מהותי. בזמנו יושב ראש הוועדה נתן לי להחליף אותו ואני ניהלתי כאן דיון על יתד. זה הבדל משמעותי בין מה שהיה אז לבין מה שיש היום. אז הכול היה באוויר ועכשיו אנחנו באמת רואים את החלוקה. תכף נדבר גם עם הפנימיות וכפרי הנוער אבל רואים את ההבדל.

ההערה הזאת מאוד נכונה. אני חושבת שהתחלנו, קפצנו למים, אני חושבת שעל הצורך לא הייתה מחלוקת, אנחנו בבנייה ואנחנו בבנייה של תשתיות. בסופו של דבר צריך לבנות כאן תשתיות. אנחנו בבניית תשתיות, בטיוב של העבודה ובחיבור כי יש כאן הרבה גורמים. כמו שאמרתי, יש כאן הרבה גורמים שהצעיר פוגש את כולם. המשימה שלנו היא איך כל הגורמים מתקשרים אתו בסנכרון ולא הוא הולך לאיבוד בתוך מיליון מערכות. לכן יש לנו השקעה מאוד גדולה ואנחנו מסתכלים על הליווי של צעירים בסיכון, לא רק על הליווי של עו"ס יתד. רכזי הבוגרים של משרד החינוך הם חלק ממערך הליווי. אלה רכזי הבוגרים שיהיו בפנימיות. אנחנו מסתכלים על כל התחום הזה של צעירים בסיכון ועבודת העמותות שפועלות בתחום היא ביחד ובסנכרון נכון בין כל הגורמים.

זה מה אמרתי אתמול בוועדת החוץ והביטחון לצבא. הם כתבו שם מסמך מאוד מעניין והם כתבו במסמך שעכשיו יש שיפור כנראה בזכות העובדים של יתד. במשך שנים החיילים היו מגיעים לצבא בלי קשר ובלי מידע עליהם מהרווחה. לא היו יודעים את הסיפור שלהם, והיו עוברים חודשים עד שאותו חייל היה פוגש מש"קית ת"ש, ואז על הדרך היינו מאבדים הרבה צעירים שבטיפול נכון ובטיפול מוקדם אפשר היה למנוע את זה כבר בכיתה י"ב, עוד כשהוא מלש"ב. הם אמרו אתמול שזה קורה ממש בחודשים האחרונים. זה הפתיע אותי. כל כך הרבה שנים איבדנו הרבה חיילים רק בגלל התנאים הכלכליים שלהם.

את צודקת. אני חושבת שעם הצבא אנחנו בפריצת דרך מאוד משמעותית, גם בהכנה, גם בזיהוי של חיילים מתקשים בתוך שירות צבאי. הנתונים מראים לנו שאחוז של אוכלוסיות של צעירים וצעירות בסיכון, זאת האוכלוסייה המרכזית.

כאן מוצג נתון מאוד מאוד קשה. במקביל מתנהל היום יום הקהילה האתיופית ומוועדת החוץ והביטחון מסמסים לי שהנתון הוא שכשליש מהמתאבדים בצה"ל הם יוצאי הקהילה האתיופית שרובם כבר ילידי הארץ, צריך להגיד בכאב גדול.

יהודי אתיופיה.

כן.

הם יהודים.

ברור שהם יהודים.

אז תגידו יהודי אתיופיה. לא הקהילה האתיופית.

אני רוצה לשאול אם יש לכם נתון לגבי כמה צעירים התחילו לקבל שירות שכולל גם את הדיור וגם את ההשכלה בשלב הזה ומה עתיד לקרות, מתי תהיה הבשלה מלאה של התכנית והאם התקציב מתעתד לגדול.

אני מקווה שאנחנו בסוף מכרז של מערכת מידע של יתד שתיתן לנו פילוחים הרבה יותר טובים. אני יכולה להגיד שהנתון שנתתי כרגע הוא שיש לנו כרגע 12,000, וגם אני אומרת שזה נתון חלקי כי זה נתון רק של מי שמוכר בשירותי הרווחה. יתד היא תכנית שהרבה מעבר למי שמוכר בשירותי הרווחה.

איך מגיעים אליה?

הם יכולים להגיע דרך המינהל לחינוך התיישבותי, הם יכולים להגיע לסיוע משפטי, להסדר חובות, הם יכולים להגיע דרך המון גורמים שאנחנו עובדים ביחד. לכן אני אומרת שכאשר תהיה לנו מערכת מידע כוללת, היא תראה. דרך אגב, עדיין הנתונים הם נתונים שאת גוזרת מכל מיני מקומות. אין מאגר מידע אחד שמאחד את כל הדברים.

מאגר המידע הגדול ביותר והנשלט ביותר לא מגיע אליכם. מאגר המידע של הביטוח הלאומי ומשפחות שיש להן השלמת והבטחת הכנסה. אם תלכו לשם, תמצאו את המשפחות שהן במצוקה הכלכלית הגדולה ביותר. אף אחד עוד לא מעז להתקרב לשם. אז גם משרד החינוך יעשה בצורה שיטתית זיהוי של הילדים שזקוקים בעוני שלהם גם למערכת חינוך מותאמת. כדאי שפעם תיקחו, ניקח, נעזור, מה שתרצו, ביחד. קחו את הנתונים של השלמת והבטחת הכנסה. הילדים נמצאים במשפחות האלה ורובם, לא כולם, במצוקה כלכלית, דהיינו גם במצוקה בכלל לקראת העוני הקשה.

היה לנו כאן דיון יחד עם היושב ראש על המחלקה למחקר של ביטוח לאומי שיש לה את הנתונים. אנחנו יודעים מי יגיע אליכם.

אז אפשר לקבל את זה שיטתית.

אני יכולה להגיד שאנחנו פועלים בעניין. אני מקווה שנצליח. אני לגמרי מקבלת את מה שאתה אומר. התקציב אמור לגדול. עוד לא קיבלנו את הנתונים ל-2019. אני מקווה אבל אני אומרת שאנחנו בעשייה מאוד מאוד גדולה במטרה באמת להגדיל כי ככל שאנחנו עובדים, אנחנו מגלים שהצרכים הם הרבה יותר גדולים. זאת אומרת, אנחנו עדיין בפער בין הצרכים למענים. ככל שאנחנו נוכיח בשטח עבודה, היכולת שלנו גם לגייס יותר תקציב תהיה יותר גדולה.

אני רק רוצה להוסיף לגבי שירות לאומי. חברת הכנסת מועלם, את שאלת אותי. אנחנו גם הגדלנו את תקני הדיור לצעירות בסיכון בשירות לאומי. אם קודם אמרנו תקנים מיוחדים לשירות לאומי, הגדלנו את תקני הדיור כדי לתת להן מעטפת שלמה וגם שם נעשית עבודה אתן בסיום השירות הלאומי, איך הן ממשיכות כולל תכניות המשך.

תודה. רוני, מנהלת פורום כפרי נוער ופנימיות חייבת לעבור לוועדת העלייה והקליטה, ולכן ניתן לה לומר כמה מלים. לאחר מכן מינהל חינוך התיישבותי.

אני אעשה את זה ממש בקצרה. יש לנו שלושה דיונים שונים בשלוש ועדות שונות ולכן אני קופצת מוועדה לוועדה. רק לומר לכם תודה, לכל השותפים שלנו, גם במינהל לחינוך התיישבותי, גם במשרד הרווחה, על כל שיתופי הפעולה ובמיוחד לשלושת חברות הכנסת שיושבות כאן שהן באמת עוצמה נשית חזקה שמובילה ומקדמת את כל נושא כפרי הנוער והפנימיות. תודה גם לגבר היחיד, חבר הכנסת שיושב כאן, חבר הכנסת אלאלוף. אני באמת מודה לכם כי תמיד יש לנו דלת פתוחה ואתם תמיד שם בשביל לסייע. אנשים כאן לא יודעים כל מה שאתם עושים כי לא הכול חשוף וכולי. תודה גם לכם בני הנוער שהגעתם היום לדבר ולהציג את הסיפורים שלכם. ממש תודה רבה.

תודה לך. בהצלחה בתפקיד למרות שאת כבר כמה חודשים בו.

כמעט חצי שנה.

עדיין אומרים בהצלחה. כפר הנוער הראשון שראיתי, אני חושבת שהוא היה עת נכנסתי למשרד של אלי אלאלוף שהוא היה מנכ"ל קרן רש"י. כשיושב מנכ"ל קרן רש"י באמצע כפר נוער, רואים. האמת היא שאלה המשרדים הכי טובים שיש כי לא צריך את המשרד בלב תל אביב כשהוא נמצא בתוך כפר נוער כל כך יפה.

מינהל חינוך התיישבותי. מנהל אגף תקציבים.

בוקר טוב. תודה רבה לחברות הכנסת וחבר הכנסת אלאלוף.

אגב, המנהל של המינהל לחינוך התיישבותי - - -

יש מנהלת חדשה, גברת אילנה נולמן אבל לצערנו היא יושבת שבעה על פטירת אביה.

היא נכנסה לתפקיד ממש עכשיו.

נכון. ביום רביעי היא נכנסה וביום חמישי אביה נפטר.

תכנית שלנו "יש לך כתובת", תכנית שבעצם פותחה בשיתוף עם ג'וינט אשלים, מופעלת כבר שלוש שנים. אנחנו חלק מתכנית יתד כפי שמירב אמרה. יש לנו כרגע פריסה של כ-80 רכזי מגורים ב-80 פנימיות. המספר הזה הולך לגדול לכיוון ה-100.

מתוך כמה?

זה יגיע לסביבות 100 בשנת תשע"ט.

כמה פנימיות יש?

80 בוגרים.

80 מתוך ה-100.

יש לנו בסך הכול 230 פנימיות. אנחנו כרגע בתכנית החומש שלנו נגיע ל-150 פנימיות. לא נגיע לכולן. לצערנו אי אפשר להגיע לכולן. אנחנו כרגע ב-80 ונגיע לסביבות 100.

כמה פרטיות וכמה ציבוריות?

כולן ציבוריות.

כולן ציבוריות?

כולן ציבוריות.

רק הרווחה לא.

רק של החינוך. כולן או עמותות או חברות לתועלת הציבור. אין אצלנו מכרזים כמו שיש ברווחה.

מערך הליווי שלנו מבוסס על רכזי המגורים. מירב היא מנהלת את כל התחום הזה של המגורים אצלנו. יש לנו עוד שתי רכזות אזור. בעצם הליווי שלנו – וכאן אני אתייחס לשאלת חברת הכנסת קארין אלהרר – אנחנו מלווים את הצעיר מכניסתו לפנימייה, לפעמים זה בגיל 13, לפעמים בגיל 15-16 – עד גיל 25. יש לו רצף חינוכי וטיפולי שאנחנו ממשיכים לראות אותו כזהות אחת מאז כניסתו לפנימייה כאשר המטרה שלנו היא להביא אותו לסיום הלימודים האקדמיים או להכשרה מקצועית.

רכז הבוגרים מכין אותו ליציאה מהכפר. הוא מכין אותו בגיל 16-17, עושה את כל התהליך של ההכנה לצה"ל אתו. אנחנו עושים את כל תהליך הת"ש למי שצריך לפני הגיוס. רכז הבוגרים מלווה אותו לאורך השירות הצבאי שלו ואנחנו נשמע כאן כמה בוגרים שיספרו על הליווי שקיבלו. בסוף השירות הצבאי השאיפה היא להביא אותם כמה שיותר מהר לרכז ההישגים שלנו שיושב כאן, אביב, והוא בעצם אמור לייעץ להם לגבי מסלולי הלימודים שהם יכולים להיכנס אליהם.

יש לכם סטטיסטיקות לגבי כמה התגייסו לשירות משמעותי?

כן.

לגבי כמה באקדמיה?

כן. יש לנו מחקר שעשינו עם הצבא. לא הבאנו לכאן את כל הנתונים אבל יש מחקר מאוד מקיף עם הצבא. שיעור הגיוס שלנו הוא למעלה מ-93 אחוזים. אני חייב לציין שלצערנו ליקויי השירות הם לא קטנים. זאת אומרת, בפנימיות הטיפוליות הם 50 אחוזים, בפנימיות רגילות חינוכיות הם בערך 30 אחוזים. זה אומר כמה הכנה לצבא אנחנו צריכים לעשות לחבר'ה האלה. כמו שאתם רואים, אחוז הגיוס הוא מאוד מאוד משמעותי, הרבה יותר מכלל האוכלוסייה שלנו.

איך אתה מתמודד עם האתגר של שינוי אופי האוכלוסייה בשנים האחרונות?

עלית על נקודה מאוד נכונה. יש לנו הרבה יותר אוכלוסייה טיפולית בפנימיות שלנו. אנחנו רואים את זה ואנחנו גם פותחים מסגרות חדשות. פתחנו לא מעט מסגרות טיפוליות גם לאוכלוסייה הרגילה וגם לאוכלוסייה החרדית. בואי נגיד שלכן הקמנו את כל מערך רכזי הבוגרים שלנו. ראינו שאי אפשר לשלוח את הילד ב-21 ביוני החוצה.

אני אתייחס לסיפור של דירות מעבר שהעלתה חברת הכנסת קארין אלהרר. בכל כפר נוער חייבנו שיהיה בית בוגרים. אין כזאת מציאות שמישהו יצא ב-21 ביוני וילך לאיזשהו מקום שהוא לא יודע. חלק מהפתרונות שאנחנו נותנים הם גם באמצעות ירון בראון, באמצעות עמותת ילדים בסיכוי, אבל בכל כפר נוער חייב להיות הפתרון הזה שהוא אמור להיות פתרון הביניים עד הגיוס בדרך כלל וגם לאלה שצריכים לאחר הגיוס לצבא. לכן אין מציאות ששולחים אותם למקום לא ידוע, כמו שהיה לפני מספר שנים.

הזמנו לכאן כמה בוגרים שלנו שיספרו את הסיפור שלהם. יש לנו בוגרת מסוימת שהייתה אמורה להגיע אבל היא לא יכלה להגיע מסיבות אישיות. אני חייב לקרוא לכם פוסט שהיא שלחה לנו שהוא בעצם נותן את התמצית למה צריך פנימייה ולמה צריך את הליווי. היא כותבת את הפוסט לרכזת בוגרים שלה שהייתה גם המורה שלה.

"המורה בת שבע,

מתוך זה שאני מבינה את כובד האחריות ומבינה את גודל המעמד, אני חוששת שלא אעמוד בזה בגלל האירועים האחרונים (המעמד להגיע לכאן בכנסת) וגם שבגלל שאני שוב אעדר מלימודים. בנוסף לימים שנעדרתי, יהיה לי קשה להשלים את החומר הלימודי באופן עצמאי.

אני מתפללת שתהיה פעם נוספת שאוכל לייצג אתכם. אתם הרמתם אותי משאול תחתית, מילדה שלא היה לה כלום ובאתי מכלום ושום דבר ומצב חיים לא נורמטיבי, חשיפה לסיכון מיום היוולדי. אתם הראשונים שהסתכלתם עלי בגובה העיניים. לא ייחסתם חשיבות לרגע שאני באה ממנו, לא שפטתם אותי בגינו. הייתם הראשונים שהענקתם לי סולם ותקווה לחיים ראויים. בני האדם הראשונים שלא הייתי עבורכם רק שם ותעודת זיהוי אלא ראיתם את הנשמה והלב. אתם לימדתם אותי להאמין בעצמי ונתתם לי יתדות להיאחז בקרקע ובחיים. הדבר הכי גדול שגם אחרי שסיימתי את הלימודים, אף אחד מכם לא נעלם ואתם עדיין עומדים על המשמר ועושים כל שביכולתכם שנצליח, אם זה בזוגיות בריאה, בהשכלה, במציאת תעסוקה מתוך ראייה להביא למדינה אזרחים טובים יותר שלא יהיו נטל אלא יתרמו ויצמיחו אותה.

אתם הצלתם אלפי בנות מחיים של עוני, מצוקה וסיכון. בעיני אתם אלה שצריכים לקבל פרס ישראל כי אתם הצלתם ומצילים יום יום אלפי בנות שקמו לחיים חדשים".

זה בעצם מסכם את הכול.

במה שונה המכתב הזה מהבחורה הזאת שלא הכרנו? הבחורה מהרווחה.

אני אומר לך. אנחנו, אחרי ניסיון של מספר שנים עם הסיפור של הליווי, ראינו שבאמצעים מאוד מאוד קטנים אתה יכול לעשות את השינוי בחיים של בוגר או בוגרת. אני מנהל אגף תקציבים, אנחנו במשרד החינוך משקיעים בילדי פנימיות כל שנה 850 מיליון שקלים.

כמה פר ילד?

פר ילד, זה נע בין 50,000 שקלים לשנה ל-100-120,000 שקלים בשנה.

לעומת הרווחה?

אותם סדרי גודל.

לא. פי שתיים וחצי.

יכול להיות.

כדאי שתדעו. אלה הנתונים. יש פנימיות רווחה ב-13,000 שקלים לילד לחודש.

אלה פנימיות פוסט אשפוזיות. אי אפשר להשוות.

לא זאת הנקודה. אנחנו היום משקיעים בתכנית הבוגרים שלנו משהו כמו 5-6 מיליון שקלים. מלווים 8,000 בוגרים. זה הכסף הקטן שעושה את ההבדל הגדול. זה בדיוק הסיפור. אנחנו לא צריכים יותר כסף או מעט כסף בשביל הטיפול בארבע-שש השנים שאנחנו מחנכים אותם. אנחנו צריכים לעשות את ההבדל כי אם לא ניקח את הצעד הזה אחר כך מגיל 18 עד גיל 25, אנחנו יכולים לאבד את הצעיר.

תודה רבה למשרד החינוך.

הבאנו לכאן כמה צעירים ואני מבקש לשמוע אותם.

אין בעיה. אנחנו נשלב בין בוגר לאורח.

בוקר טוב. אני נרגשת להיות כאן. זה כבוד מאוד גדול בשבילי להשמיע את הקול של הבוגרים. בקצרה אני אשתדל לספר על עצמי. אני סטודנטית לאדריכלות ועיצוב פנים שנה שנייה. גדלתי בקריית גת. באתי ממשפחה חסרת עורף. אבי היה אלכוהוליסט, סבלנו מאלימות במשפחה. אני אספר בקצרה בלי להיכנס לפרטים. בבית הספר בו למדתי לא הצלחתי לתפקד כראוי. הרווחה ובית הספר בשיתוף פעולה החליטו שאני לא יכולה להישאר בבית והוציאו אותי ללמוד בפנימייה. למדתי שש שנים בביטון נחלת יהודה, בראשון לציון, המקום הכי טוב שהייתי יכולה להיות בו. חזי היה המנכ"ל שלי. מדהים. הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש לעצמי.

את מעל גיל 18 ואת יכולה לומר אבל כשאת מדברת, קחי בחשבון שאירוע הזה משודר.

הייתי בפנימייה שנתנה לי את הכלים שלא הייתי יכולה לקבל בחוץ. אם הייתי נשארת בבית, כנראה שהמצב לא היה כפי שהוא היום ולא הייתי מגיעה למה שאני היום. למדתי להאמין בעצמי, למדתי שאני יכולה לקבל ציונים טובים. סיימתי את הפנימייה עם בגרות מלאה, 32 יחידות, ומיד לאחר מכן התגייסתי. כמובן שכל התקופה הזאת הקשר בבית עדיין לא היה כל כך טוב. אחרי הפנימייה הגעתי לשירות בתי הסוהר, שירתי כתומכת לחימה, הוכרתי כחיילת בודדה חריגה בגלל כל המצב שלי. זה לקח זמן כי לא היה לי שום רקע לפני כן שהכין אותי לתהליך הזה. סיימתי את השירות שלי והתחלתי לחפש את עצמי. לא היה לי לאן לחזור. המצב בבית לא היה טוב ולא היה לי לאן לחזור. אני כבר חמש שנים שוכרת דירה במושב נוגה.

הקושי וההתמודדות ביום יום הוא מאוד קשה. מהרגע שאתה יוצא מצה"ל, אתה מבין שהחיים האמיתיים מתחילים באמת. התכנית לא הייתה קיימת וזה עצוב. לפני שנתיים וחצי רכזת הבוגרים של כפר הנוער ביטון נחלת יהודה העלתה פוסט לפייסבוק ושם היא רשמה שמי שהוא בוגר שלנו וצריך סיוע בשכר דירה, שיפנה אליה בפרטים. זה מה שעשיתי. פניתי אליה ופשוט קיבלתי את התמיכה, את האהבה ואת האוזן הקשבת שלא הייתה לי לפני. רק בגיל 23 וחצי הבנתי שקיים דבר כזה כי כנראה רק אז זה הוקם. קיבלתי סיוע בשכר דירה. יחד עם זאת, זאת הייתה השנה הראשונה שלי בלימודים. אני עובדת, אני סטודנטית, אני צריכה להחזיק בית והיה לי מאוד קשה. הסיוע הזה גרם לי להמשיך את הלימודים שלי, להמשיך את החלומות שלי. היו לי חלומות והחלטתי שאני לא מוותרת עליהם. החלטתי שאני עושה את המאמץ, אני אכנס למינוס, אני אקח הלוואות, רק כדי להגשים את המטרות שיש לי בחיים, ויש לי מטרות.

איפה את לומדת היום.

בבאר שבע, במכללה הטכנולוגית.

את גרה במושב נגה.

כבר ארבע שנים. זו השנה הרביעית. זה אומר שמגיל 20 אני כבר שוכרת דירה בכוחות עצמי, לבד, עובדת שעות נוספות. החיים שעברתי הם לא חיים כל כך פשוטים ואני לא אשווה אותם בהשוואה לחיי נערים אחרים.

כמו שאמרתי, מה שונה הרווחה מהתכניות שלנו, מהתכניות שמתקיימות כאן, מה ששונה זה שרואים אותך, שומעים אותך, יש לך כתובת באמת ואמיתית. הרווחה מכירה בנו כמשפחה, הרווחה מכירה בי. נכון, לא פניתי אליה כי אתה לא מסוגל לפנות, אין לך את הכוחות הנפשיים כדי ללכת עכשיו ולומר אני צריך עזרה. זה משהו שהוא קשה מאוד.

למה את לא לומדת במכללת סמי שמעון?

המכללה הטכנולוגית היא יותר לעיצוב.

בשליפה ראשונה מגיע לך ללמוד באוניברסיטה.

המכללה הטכנולוגית היא יופי של מכללה. אני יודעת בדיוק מה היא לומדת שם.

אני מכיר אותה.

אני בוגרת גאה של מכללה.

אחד השיקולים שהחלטתי ללמוד במכללה הטכנולוגית זה עצם זה שידעתי שאם אני הולכת עכשיו לבצלאל והולכת להשקיע בתואר, אני הולכת לחמש שנים של לימודים אינטנסיביים שלא יאפשרו לי לכלכל את עצמי. זה משהו שהוא קשה. משהו שאי אפשר. אין לי את האפשרות הזאת, אין לי את המעטפת המשפחתית שיכולה לתמוך בי.

יש הדרכה בנושא הלימודים? חבר'ה, תשאפו ליותר ולא לבינוניות.

יש לה מציאות חיים מסוימת.

תלכו יותר גבוה. זאת לא מכללה אקדמאית. זה שכר נמוך יותר. זה מעמד נמוך יותר. צריכות להיות שאיפות יותר גדולות לתלמידים שלכם.

אני רוצה להתנצל. כמובילת היום אני צריכה לרדת להשתתף בדיון בוועדת הקליטה והעלייה. כמובן כולכם מוזמנים ב-11:30 לאולם ירושלים לכינוס המרכזי. תודה רבה.

תודה. ירון, מנכ"ל ילדים בסיכוי, המועצה לילדי הפנימיות.

תודה. אני אתן רק הקדמה קצרה. אנחנו במשך 12 שנים, עד ה-31 בדצמבר 2017, הובלנו לבד את כל נושא הדיור ודירות המעבר בשש השנים האחרונות במיזם משותף עם משרד הרווחה. התכנית הוקמה ביחד עם אשלים, ביטוח לאומי ועוד גורמים. כמו שמירב אמרה, בעקבות יתד התכנית יצאה. היו לנו 31 דירות עד סוף שנת 2017 והתכנית הוגדלה עכשיו ל-50 דירות במימון מלא של המדינה.

הקמנו עכשיו מינהלת משותפת לשלושת העמותות שמובילות את הנושא. זה נושא מאוד מורכב. מתוך הניסיון הארוך והענק שלנו בנושא הזה של הבוגרים, כמעט 40 אחוזים – אנחנו מדברים אך ורק על אוכלוסייה שהיא חסרת עורף. אני חייב לציין את זה כי לפעמים מתבלבלים – הם בוגרי כפרי נוער ו-60 אחוזים בוגרי הרווחה. כשאתה מסתכל על הצעיר, אתה רואה את סיפורי החיים ובשנים האחרונות יותר ויותר צעירים מכפרי הנוער מגיעים אלינו עם מצבים קשים ועדיין אני חייב לומר שהפרופיל של צעיר הרווחה הרבה יותר קשה והסיטואציה הרבה יותר מורכבת. הצעירים המצטיינים אצלנו – ואני אומר את זה בזכות משרד החינוך, בזכות המעטפת של כפרי הנוער – הצעירים היותר בולטים ומצטיינים באים מכפרי הנוער בגלל המודעות לנושא הלימודי, לנושא החינוכי, למעטפת שקיימת ובאותה נשימה אני יכול לומר שיש היום מהפכה במשרד הרווחה והמשרד עובר תהליך של אפיון מחדש של כל הפנימיות, הנושא של הפרופילים משתנה, והנושא הלימודי הוא אחד הנושאים המשמעותיים שעומדים על הפרק. יש שיתוף פעולה גדול עם משרד החינוך על הנושא של אחריות הלימודים, כולל כיתות מעבר בתוך הפנימיות, סלים מיוחדים שהולכים להיצבע פעם ראשונה לתלמידי פנימיות בתוך בתי הספר. היינו אצל אבואב בפגישה וזה הוחלט ויש ועדה בין מויאל לרקפת בנושא הזה.

הנושא הלימודי, בגלל הוא היה מאוד משמעותי בכפרי הנוער, נתן ערך מאוד גדול לצעירים ועדיין בתוך פנימיות הרווחה, צריך לזכור שיש פנימיות פוסט אשפוזיות ופנימיות טיפוליות קשות, דירות המעבר לא נותנות את הפתרונות אלא יותר לאוכלוסייה היותר קלה של השיקומי-טיפולי לייט. את זה צריך לקחת בחשבון.

גם הנושא של רכזי הבוגרים שעומד להיכנס במכרוז למכרוז של 2019, לפי דעתי יעשה הבדל מאוד משמעותי. אנחנו עד היום תמיד סבלנו מחוסר היצע. היה יותר ביקוש. עשינו פעילויות בתוך הפנימיות, בתוך כפרי הנוער, עשינו ימים מרוכזים לשמיניסטים לקראת ותמיד היה לנו חוסר של 180-200 צעירים, לפחות בפנייה, וכואב לי הלב שהצעירה שיושבת לשמאלי לא הגיעה אלינו או לא הופנתה אלינו על ידי רכז הבוגרים.

כמה דירות יש לכם עכשיו?

יש היום 50 דירות שמיועדות אך ורק לבוגרי פנימיות וכפרי נוער.

הוא אומר שאם המערכת מאוחדת ומתואמת, יש פתרונות הולמים יותר וטובים יותר לילדים האלה.

ללא ספק.

הפיצול הזה בין שתי מערכות שבקושי מסתכלות אחת על השנייה, זה על חשבון הילד או הילדה.

כאן אתה בכלל הולך לרבדים הרבה יותר עמוקים של הבעיה. אני מסכים אתך.

הדבר החשוב הוא התיאום. ב-20 ביוני כשהילד או הילדה יוצאים החוצה, שיהיה להם לאן ללכת, וכשדהם משתחררים מהצבא, יהיה להם לאן ללכת.

בנושא של הבוגרים הקמנו מינהלת משותפת לשלושת העמותות. מעמותה שהפעילה את זה לבד, אנחנו גם עושים שרינג מאוד גדול לשתי עמותות נוספות. יש לנו דירה לבוגרות פנימיות מהמגזר הערבי במג'דל קרום. יש לנו שלוש דירות למגזר החרדי. יש לנו שתי דירות שומרות שבת.

אתם תתמודדו עכשיו במכרז הזה של משרד הרווחה על הדירות?

לא. אנחנו כילדים בסיכוי פועלים אך ורק למען בוגרי פנימיות וכפרי נוער. זה לא נמצא באג'נדה שלנו. אנחנו מרוכזים אך ורק בזה.

כמה זמן אפשר להיות בדירות?

יכולים להיות מגיל 18, כולל כמה חודשים לפני הצבא, כל השירות הצבאי ושירות לאומי, ועוד שנתיים. עד גיל 23-24.

אבל בזמן הזה יש איזשהו סיוע כדי לצאת לעצמאות?

לגמרי.

כי זאת המטרה.

יש רכזי תעסוקה ורכזי לימודים.

תלכי לבקר שם. זה מעולה.

יש לנו היום בתכנית כמעט 70 סטודנטים, רובם באוניברסיטאות, חבר'ה שהגיעו אלינו בלי בגרויות ושלחנו אותם לבגרויות. שם המשחק הוא ליווי. ברגע שיש ליווי, ברגע שיש מישהו ליד הצעיר.

כמה ילדים אתם מצליחים ללוות?

יהיו 50 דירות שזה 300 צעירים. אנחנו כילדים בסיכוי מלווים עוד כ-150 אקסטרנים. חבר'ה שלא בדירות. יש המון חבר'ה שלא רוצים להיות בדירות. היו בפנימיות, גרו עם שותפים ולא רוצים. גם להם צריך לתת את הליווי, את התמיכה, את כל המעטפת ועזרה בטיפול נפשי לפעמים, עזרה בתעסוקה ועזרה בלימודים. אתה צריך לעטוף אותם. גם עזרה בשכר דירה אנחנו נותנים להם. הנושא הזה של המנטורים ולא רק הנושא של הדיור, הוא מאוד משמעותי לגבי ההמשך כי היכולת להגיע לאלפי בוגרי פנימיות היא לא דרך הדיור, שזאת עלות מאוד גדולה. דרך המנטורינג ודרך מתנדבים ומערך שיודע לתת ליווי לצעירים, זה בעצם העתיד.

תודה רבה. נפתלי. אני מזכירה לך שאתה מצולם.

אין בעיה. מאוד מרגש להיות כאן. אני מקריית מלאכי. אני בן 23. גדלתי והתחנכתי עד כיתה ח' בקריית מלאכי. בכיתה ח' הדרך שלי מחטיבת הביניים נפרדה משום שהייתי ילד שפחות אוהב את השיעור ויותר משגע את המורה. בכיתה ט' הגעתי לכפר הנוער מוסינזון שנמצא בהוד השרון. נתנו לי צ'אנס להיכנס למקום הזה. שנה וחצי ראשונות בכפר, עד כיתה י', אמצע י', הייתי ילד שובב, כוכב, זה שפחות אוהב את הכיתה. הייתי פחות אוהב את השיעורים. באמצע כיתה י', אחרי שהשם שלי עלה ביותר מדי ועדות של משרד החינוך, המדריך שלי שנמצא כאן מאחורי, אסף מושקוביץ, שכיום הוא רכז הבוגרים של התכנית, לקח אותי לשיחה ואמר לי שיש לי שתי אפשרויות בעולם הזה, להיכשל או להצליח ושאל אותי במה אני בוחר. בחרתי בדרך של ההצלחה. למדתי כל יום 12 שעות, 13 שעות, הבן אדם הזה שנמצא כאן מאחורי ליווה אותי וגיבה אותי בכל דרך שהלכתי בה, אם זה תגבורים, אם אלה שיעורים אחר הצהרים, הוא לקח אותי אליו הביתה כדי ללמד אותי ולדרבן אותי בכל המקצועות ובכל הנושאים.

אחרי שסיימתי את כיתה י"ב הצטיינות, אחרי כל סימסטרי הקיץ ואחרי כל הבגרויות הקשות, לא ידעתי היכן אני עומד. ידעתי שאני רוצה לעשות שירות משמעותי בצבא ואסף כיוון אותי למכינה הקדם צבאית בימין אורט שנמצאת בחצור הגלילית. עברתי שנת מכינה מלאת אתגרים, למדתי מה זאת ציונות, מה זאת אהבת הארץ, למה אני צריך לשרת ובשביל מה. לאחר שנת המכינה שובצתי לשירות כאן במג"ב ירושלים, ביחידת מוריה 101, יחידה להפרות סדר. במהלך כל השירות שלי עברתי הרבה רגעים מאתגרים, הרבה רגעים קשים ותמיד גם בשעות לא שעות האיש הזה שנמצא כאן מאחורי שוב היה לי אוזן קשבת ותמיד הרים טלפון, גם כשהיה קשה, גם כשהיה שמח, גם כשעברנו את כל התקופות.

חשוב לציין שכל טקס שעברתי, אם זה טקס השבעה או סיום קורסים, האיש הזה שנמצא כאן מאחורי היה שם בשבילי.

לאחר שלוש שנים מאתגרות במג"ב ירושלים סיימתי את השירות וכמו כן חייל משוחרר שצריך לעשות מועדפת, לדעת במה הוא עובד, בחרתי לעבוד בתחום החינוך. זאת אומרת, להיות אסף של בני הנוער. להיות ה-אסף הבא. הגעתי לראיון עבודה אחרי שעברתי הכוונה אצל האדם שנמצא כאן מאחורי.

בוא שב לידו. הוא כל הזמן אומר האדם שנמצא מאחורי.

אחרי שעבדתי אתו אל הריאיון, התחלתי לעבוד בעמותת אחרי, עמותה שעובדת עם נוער בסיכון מכל שכבות האוכלוסייה ומכל העדות. יש לי חניכים שמוגדרים כנוער בסיכון ובעלי קשיי הסתגלות.

אני רוצה לומר שהשאיפה שלי היא לעבוד בתחום החינוך וללמוד חינוך. אני כרגע יוצר קשרים עם אביב, רכז של המועצה להשכלה גבוהה.

בלי התכנית הזאת, אני לא יודע איפה הייתי עומד היום, אם הייתי מתגייס, אם הייתי בוחר לתרום בכלל לאנשים מסוימים ולדמויות מסוימות.

אני באמת מוקיר תודה למירב, לכל העוסקים בדבר ובעזרת השם שנזכה לעצב את דור המחר.

כבוגר ימין אורט לפני 40 שנים, אתה מוזמן להגיע למשכן הזה בקרוב כחבר כנסת.

המדריך, אתה רוצה לומר משהו על נפתלי? כמה שנים אתם ביחד?

אין לו רק ילד אחד.

מ-2009 עד היום.

פגשתי את נפתלי ב-2009 כשהוא הגיע לכפר. בזמנו הייתי מדריך חברתי. כיום אני רכז הבוגרים של הכפר. באמת הוא בחור מרגש וכמותו יש עוד הרבה. בחרנו בנפתלי כי הוא יודע להתבטא ולדבר אבל יש כאלה שעדיין צריכים את העזרה שלנו. אנחנו בדרך לשם.

כל הכבוד.

זה מה שנקרא הגדרת צניעות. אתה מלאך וטוב שיש מלאכים כמוך כדי להציל את הילדים האלה כי אן ספק, הוא התחיל לספר את הסיפור ואני שומעת עד כמה ילדים אנחנו מפספסים ולא רק ילדים שבסוף מגיעים לפנימיות. אנחנו מפספסים כל כך הרבה ילדים בדרך כי אין מישהו שמקשיב להם, שומע אותם, מלווה אותם, תומך בהם.

אני משמש כיום כמנכ"ל העמותה לקידום ילדי פנימיות הרווחה בישראל. אני רוצה לומר לכם שאני מאוד מתרגש כאן היום. בדרך כלל אנחנו באים לישיבות האלה כדי לריב וכדי לשים את החסכים אבל כשאני יושב כאן היום ממרחק השנים, כאשר בשנת 2004-2005 דיברתי עם ידידך עמנואל גרופר ועם מוטי ויינטר והקמנו תכנית ראשונה במדינת ישראל, ב-2005, למען בוגרים חסרי עורף משפחתי, במשך שש שנים נאבקתי להכרה של המדינה ולגרוש הראשון שנראה מהמדינה כדי שיהיו דירות לבוגרים. אני שומע כאן היום שאחרי 13 שנים מהיום הזה בו התחלתי את התכנית הזאת, הולכות להיות 100 דירות לילדים בסיכון במדינת ישראל. זו חוויה שבאמת צריך לראות את הדברים גם בפרספקטיבה. בפרספקטיבה של זמן יש כאן התפתחות. אוכלוסייה שלמה שלא הייתה מוכרת ולא רצו להכיר בה כזקוקה למענים, מקבלת היום התייחסות. בוודאי יש עוד הרבה אתגרים כדי לפגוש את אלה שאנחנו לא מספיק מגיעים אליהם, אבל צריך לשים גם את הדברים בפרספקטיבה ולראות שגם כאשר המדינה רוצה, הדברים קורים.

יש עוד בוגר. דניאל, בבקשה.

שלום לכולם. אני רוצה לומר תודה על כך שהבאתם אותי לכאן. זה מאוד מרגש להיות כאן. אני בן 23 מאילת. ההורים שלי עלו ממרוקו, שניהם, בשנת 1970. אני גדלתי באילת עד ט' ובכיתה ט' הגעתי לכפר הירוק. בני שהיום רכז הבוגרים של הכפר הירוק היה מדריך של הקבוצה המקבילה לי. אני הגעתי לכפר הירוק כי חיפשתי מקום שאני אוכל להצליח בו יותר ממה שאני אוכל להצליח באילת וידעתי שבוודאות אני אוכל למצוא את זה שם.

בני בעצם מלווה אותי מגיל 14-14.5 ועד היום והוא עבר אתי כל כך הרבה. הוא עבר אתי את כל השנים של התיכון, את כל השנים הקשות. הוא עבר אתי את כל ההכנה לצבא. כשאני סיימתי את התיכון, צה"ל דחה לי את הגיוס בשמונה חודשים ובשמונת החודשים האלה לא ידעתי מה אני הולך לעשות. בני פשוט הזמין אותי להישאר בבית הבוגרים. נשארתי בבית הבוגרים של הכפר הירוק. התנדבתי שם על תקן שין-שין עם שכבת ז'-ח'. במהלך של שמונת החודשים האלה ישנתי בכפר, אכלתי בכפר, גרתי שם וקיבלתי יחס של יותר מבית.

כשהגעתי לצבא, התגייסתי להיות לוחם בחטיבת הנח"ל. בהמשך הייתי מפקד. גם במהלך השירות הצבאי קיבלתי מהכפר הירוק בית, בין אם הייתי צריך להגיע בנסיבות הצבא ובין בנסיבות אחרות. כל פעם שהייתי צריך, הייתי מתקשר לבני ומבקש ממנו מקום לישון, והוא היה מיד מסדר לי חדר. זה משהו שהוא לא מובן מאליו ואני מעריך את זה. מדהים לראות איך דואגים לך גם אחרי שאתה מסיים את בית הספר ואתה לא הולך למקום שאתה לא מכיר.

במסגרת התכנית יש לך כתובת. אני קיבלתי כתובת אמיתית כי אם לא היה לי את הכפר, אם לא הייתה לי המסגרת הזאת, אני לא יודע למי הייתי פונה באילת. אם הייתי צריך עזרה, אני לא יודע למי הייתי פונה או למי הייתי ניגש או את מי אני שואל כפי ששאלתי את בני.

בשירות הצבאי שלי, אחרי שנתיים בשירות נפצעתי פציעה יחסית קשה, ביד הדומיננטית שלי. איבדתי את היכולות התפקודיות שלי ביד והיום אני מוכר כנכה צה"ל. גם לאורך השיקום בני כרכז הבוגרים יצר אתי קשר וראה מה קורה אתי ואיך זה מתקדם. הוא תמך בי וליווה אותי לאורך כל הדרך.

שוב, אני אומר שאני הייתי אילתי ורוב הטיפולים הרפואיים אינם מתבצעים באילת בשל בית החולים הקטן שיש שם. את כל הטיפולים הרפואיים העברתי במרכז וגם במהלך הטיפולים הרפואיים הגעתי לישון בכפר הירוק שעד היום משמש לי בית, וגם באותה תקופה. זה נכון עד לתקופת השחרור.

מתקופת השחרור ועד היום אני התחלתי לימודים במכינה הקדם-אקדמאית של בר אילן ללימודי רפואה. השאיפה היא ללמוד רפואה באוניברסיטת תל אביב בשנה הבאה. בני קישר אותי עם רכז הישגים, אביב, שבעצם עזר לי להשיג מלגה שנקראת הישגים להיי-טק. במסגרת המלגה אני מקבל את הלימודים חינם, את כל הספרים ללימודים חינם ואני מקבל תמיכה כלכלית כל חודש. ללא התכנית הזאת וללא המלגה הזאת, אני לא הייתי יכול להמשיך.

זאת מלגה ממשלתית?

כן. בלי התכנית הזאת לא הייתי יכול להיכנס ללימודים האלה כי לצערי לאור הפציעה אני לא יכול לעבוד בעבודות הרגילות שסטודנטים עובדים בהן כמו מלצרות או עבודות כאלה ואחרות. אני לא יכול לעבוד עבודות פיזיות. ללא התכנית הזאת, ללא המענה שאני מקבל מהרכזים, לא הייתי יכול להיות היכן שאני נמצא היום וכנראה לא הייתי מתחיל ללמוד אלא נתקע מאחור ומגיע לאיזושהי עבודה שפשוט הייתי צריך לדבוק בה. לא הייתי יכול להגשים את השאיפות שלי בחיים ולא הייתי יכול להתקדם.

מבחינת ההמשך בחיים שלי, מעבר לניסיון הקבלה שלי ללימודי רפואה, אני החלטתי שאני רוצה לתרום חזרה מעצמי לחברה ולכפר הירוק. קיבלתי את הזכות לעבוד בכפר הירוק בשנה הבאה ואני הולך להיות שם מדריך באמיס, למי שמכיר.

מה זה?

אמיס, זה בית ספר בינלאומי.

גם פנימייה.

לא פרטי.

זה בתוך הכפר הירוק.

זה בתוך הכפר הירוק.

מדהים.

תודה רבה לכם.

גברתי היושבת ראש, הייתי שמחה לשאול את רכזי הבוגרים דווקא, את אסף ואת בני, אם אתם מרגישים איזשהו שינוי מבחינת מה שאתם מסוגלים להעניק בעקבות תכנית יתד. האם אתם באיזשהו קשר עם עובדים ועובדות סוציאליים, האם יש איזשהו רצף מבחינתכם או שהכול כמנהגו נוהג.

אני מהכפר הירוק. חניך שמגיע לכפר בכיתה ז', מתנתק מקהילה שלו ובעצם אין לו מושג מה קיים שם. שאלתי פעם אם מישהו יודע מה זאת תכנית צעירים בעיר שלו או אם מישהו אי פעם ניגש לשם – אף אחד לא ניגש. התפקיד שלי או של הרכזים, ברגע שהוא יוצא מכיתה י"ב, הוא לא מה ייתן לו הכפר אלא איך אני יכול לגשר או לחבר אותו בחזרה לקהילה, לתכניות שקיימות בחוץ. התפקיד שלי הוא לחפש עבורו כל הזמן איך אפשר להיעזר במה שקיים כי את רוב הדברים אי אפשר לקבל אם אתה לא ניגש אליהם, בין אם אלה הלימודים ובין אם זה הצבא.

השאלה היא האם בעקבות תכנית יתד אתם מרגישים איזשהו שינוי לטובה.

אותי פחות מעניין יתד או לא יתד. כשאני יושב מול חניך או בוגר, אני חושב איך אני יכול לעזור.

הוא לא מסתכל על יתד. הוא מסתכל על תכנית הכשרה מקצועית, הוא מסתכל על השכלה אקדמית.

רכז הבוגרים מתכלל את כל הפתרונות.

אני בודק מה אני יכול לתת לו. אני בעצם מחופש לרוחב.

למרות שיש לי ניסיון, תמיד זה מרתק לשמוע צעירים. יש לי רק בקשה, וסליחה שהתפרצתי כאילו את לא לומדת במקום טוב. אני פשוט יודע מניסיון – כבר בושה לומר, אבל 50 ומשהו שנים – של עבודה בקרב צעירים בצורה זו או אחרת, למרות שגם ניהלתי, מה שעניין אותי הוא שתשאפו ליותר, לכמה שיותר כי מגיע לכם יותר ממה שאתם מקבלים היום.

נקודה שנייה. אני מוריד את הכובע בפני משרד החינוך ואם זה ברווחה, גם בפני הרווחה. פעם כשדני היה משאיר ילד בפנימייה, הוא היה גונב ועושה את זה ללא אישור, לא בהסכמת המערכת, וכאן אני שומע שהמערכת מקבלת את זה גם אם זה לא רשמי. זה אומר שיש כאן גמישות שהפכה את הכפרים האלה לבית וזה נפלא. אני אומר לכם שאני לא אוהב בירוקרטיה למרות המקום בו אני נמצא כרגע, אבל אלה שתי נקודות מאוד מרכזיות.

דבר שלישי. יש לי טענות לרווחה, לחבר שלי מוטי וינטר שהוא כבר פנסיונר.

הוא עובד מאוד קשה.

כן. אנשים חולים כמונו לא יודעים להפסיק לעבוד. זה לא פתרון במקום מה שהעזתם פעם לקרוא לזה הפנים לקהילה. זה אבסורד. זאת סיסמה טובה תקציבית אבל איומה לילד ועם המשחק הזה צריך להפסיק. יש ילדים שמתאים להם להיות בבית עם פנים לקהילה ללא שירותים, ישראבלוף, ואתם יודעים זאת כמוני, ויש כאלה שבמסגרת פנימייתית הם פורחים בצורה מדהימה. לכן לא לחשוב שכדי לחסוך כסף צריך לעבור מפנימייה לפנים לקהילה מפני שזה לא אותו דבר. זה רק תירוץ תקציבי ולא תירוץ אמיתי.

לכן אני חוזר לנקודה האחרונה שהיא אובססיבית אצלי. צריך מערכת אחת שפוגשת את הילד ויודעת לאיזו פנימייה או לאיזה כפר הוא ילך מפני שאף כפר לא דומה לכפר אחר ואתם יודעים את זה. כשאני הסתובבתי בכפרים ועבדתי בכפרים, אין כפר שדומה ואין פנימייה שדומה. יש כאלה שיש להם פתרונות מיוחדים לילד שלא מתאימים לילד אחר. לכן היה טוב שיום אחד תהיה תחנה אחת להכוונה, לא למיון אלא להכוונת ילדים, שילכו, לא חשוב להיכן.

ההערה האחרונה שלי בנושא. לא במקרה קפצתי ושאלתי כמה עולה ילד ברווחה וילד בחינוך. אני יודע. 5,000 שקלים עם כל התרגילים שאתה יודע ואני יודע שאתה יודע, וזה טוב שאתה עושה אותם, כדי להגדיל את הקצבה או את דמי החזקת ילד במשרד החינוך. זה בדרך כלל 5,000 שקלים. 6,000 שקלים, נוסיף לו דלת בבניין. לעומת תקציב הרווחה, גם אם זה בהגדרה קשה, ואני אומר לך שלא כל הילדים הם בהגדרה קשה, זה מגיע עד 13,000 שקלים. אני אומר שילדים שמקבלים עבורם תקציב של 5,000 שקלים, הם לפעמים זקוקים גם לשירות של ההוא שמקבל 13,000 שקלים. לכן, אם יש מיון אמיתי, ואני שומע בזכות הילדים הצעירים הנפלאים האלה שמסבירים באיזו גישה אישית ואנושית אתם מטפלים בהם, זה אומר שהתקציב צריך להיות פונקציה של הצרכים של הילד ולא של המסגרת. המסגרת היא טכניקה. הילד הוא הכי חשוב. הילד הזה המופרע בגיל 14, הוא גאון., הוא יכול לנהל אותנו.

אנחנו נשמח אם תעזור לנו לקבל תוספת לתקציב.

אם באים ביחד שני המשרדים, זה לא אחד נגד השני. באמת אולי נעשה את זה כעבודה שלנו. אולי נעשה אנחנו כחברי כנסת עבודה ונבקש לאחד את שתי המערכות. יש עוד מערכת שלישית, המפעל להכשרת ילדי ישראל.

הם כבר אצלנו.

כל ההצלחות שציינתם נראות כאן כאילו הן נקודתיות אבל אני רואה שזה מערך שהולך ומתגשם. אני חושב שצריך לחפש איך אתם עובדים ביחד כדי להגיע למסקנה שקודם כל טובת הילד היא זו שיותר חשובה.

מנהלת את תחום הבוגרים במינהל לחינוך התיישבותי. חשוב לי לומר שרכזי הבוגרים עוברים הכשרה מקצועית. זה פרופסיה מקצועית לכל דבר. אנחנו משקיעים בזה המון עבודה בפיתוח הזה ובעצם צריך ללמוד את כל המענים שיש למדינה היום לתת , איך לתווך, איך להנגיש, איך להגיע לצעירים ואנחנו משקיעים בזה הרבה מאוד עבודה בסיוע ג'וינט אשלים. היה לי חשוב לומר את זה.

זה מצליח לכם.

כן. זה מצליח לנו ואנחנו מאוד גאים בתוצאות. כל ילד שאנחנו מגיעים אליו, אנחנו משנים את עולמו ולא רק את עולמו אלא גם סביר להניח את העולם שהילד שלו ייוולד לתוכו ויכול להיות גם הילדים אחר כך וכך משפיעים על החברה. הדרך שלנו היא עוד ארוכה להגיע לכל בוגר ובוגר, אחד אחרי השני.

מנהלת את התחום הטיפולי בכפר הנוער ופנימיות, משרד החינוך. גם אני מתרגשת ומצטרפת לשחר כ-20 שנים בתחום. אני חושבת שבמשרד החינוך, הצלחנו להבין שבוגרים הם משאב למדינת ישראל, שיהיו אזרחים מיטיבים לעצמם ומיטיבים לסביבה. יותר מזה, הצלחנו להבין שהם המודלינג לתלמידים שנכנסים, היום יושבים בכפרי הנוער, ויודעים שבוגרים לא עוזבים. את הילדה שלי אני לא עוזבת. זה מסר קריטי מאוד ויודעים שיש רצף חינוכי-טיפולי, ליווי, תעסוקתי, והתלמידים שנמצאים כבר בכיתה י"א נכנסים לחרדה מה יהיה בעוד שנה, כבר יש מסר. זה מרגש מאוד מה שסיפרו לנו כאן הבוגרים. אנחנו בהחלט מצדיקים את הנושא של הרצף ואני חושבת שזאת עשייה מבורכת. למדנו את זה. יש עובדים סוציאליים, יש מחנכים, מלווים את הילד מכניסתו ועד גיל 25.

אני מסכימה אתך חבר הכנסת שהתפיסה צריכה להסתכל על הילד ולא משנה אם זאת הרווחה, משרד החינוך או המפעל, כשהוא נכנס, מתי הוא נכנס, מתי הוא יוצא ולאן יוצא. אני חושבת שאני רוצה להודות לכם. אתם לוקחים את זה בצורה רצינית מאוד, מלווים אותנו, מחזיקים את הנושא ותמשיכו ללוות אותנו. זה גם התפקיד שלנו.

תודה רבה.

מנהלת תחום נערות וצעירות, ויצ"ו ישראל. חשוב לי לומר שזה מרגש לראות מה קרה עם תכנית יתד משנה שעברה. אבל היה חשוב לי לומר ביחס לחבר'ה שדיברו כאן שהרבה פעמים הצוותים שמלווים עושים את זה בצורה וולנטרית ועושים את זה מהמקומות האישיים של האמונה שלהם, של המקום החינוכי שהם מאמינים בו. הרבה פעמים התקציב לא מספיק, השכר שהעובדים האלה מקבלים הוא לא שכר מספיק ראוי והרבה פעמים הוא שכר מינימום. אני חושבת שבתוך ההסתכלות הרחבה של זה, צריך להסתכל גם על זה. אם רוצים להביא אנשים איכותיים ומשמעותיים לנוער הזה ולצעירים והצעירות האלה, יש מקום - - -

לפי מה שרואים כאן, יש כאן אנשים איכותיים. על השכר אפשר לדבר. עשר שנים ניהלתי מרכזים לנוער בסיכון בשכר נמוך עם האנשים הכי טובים שיש.

המקום הוא להסתכל אם אנחנו רוצים לעשות את זה בצורה יותר רחבה.

נציבת פניות ילדים ונוער. התבקשתי להגיע ולהציג את הנושא. אני לא יודעת כמה זמן יש לנו.

בקצרה.

הייתי רוצה שהנציבות לא תהיה בקצרה אלא שתהיה במקום משמעותי במדינת ישראל.

מה התפקיד שלך?

אני נציבת פניות ילדים ונוער.

מחוק האומנה.

מהחוק שלנו.

כן. ואנחנו עומדים מאחורי החוק.

מזל טוב. פעם ראשונה רואים אותך בוועדה.

לא אבל אני מקווה שלהבא גם תזכור אותי. כולי תקווה שיתקיים דיון. יש לנו ב-20 בנובמבר את היום הבינלאומי לזכויות הילד וגם אז תהיה שנה מאז הוקמה הנציבות. אני מקווה שאז באמת יתקיים דיון ייחודי לגבי הנציבות.

יהיו תקנות?

התקנות יהיו תוך מספר חודשים.

למה?

בספטמבר. מה שאנחנו מבטיחים, אנחנו מקיימים. גם אם לא אני זו שהבטחתי, עדיין נעמוד בזה.

זהו. ההתחייבות לא הייתה שלך אבל יפה שאת עומדת בה.

כן. אני אעמוד מאחורי ההבטחות.

בסך הכול אנחנו באים כאן לשרת ילדים. לוחות זמנים זה דבר מאוד חשוב בעולמם של הילדים.

למי שלא הבין בדיוק מה היא הנציבות. הנציבות היא למעשה גורם שחוקק בחוק האומנה והוא מיועד עבור ילדים שמבקשים כמנגנון לבירור תלונות של ילדים בהשמה חוץ ביתית. אנחנו כאן ביום מבורך ורציתי לברך את רוני עם כניסתה כמנכ"לית אבל אנחנו ביום מבורך של פורום כפרי הנוער ופנימיות. נציבות פניות ילדים לא נותנת שירות רק לילדי פנימיות אלא גם לילדי אומנה וגם לצעירים. אפרופו, אנחנו מדברים על פנימיות, אבל אנחנו מדברים גם על פנימיות של ילדים עם מוגבלות ולכן יש שם גם צעירים עד גיל 21 שנכנסים תחת החוק.

אני אומר עוד דבר לחברים שיושבים כאן סביב השולחן. בשלב הזה עוד לא הוכרע שאלת מקומה של הנציבות לגבי הילדים שנמצאים בכפרי הנוער שתחת משרד החינוך ויש צורך גם להכריע בסוגיה הזאת.

מה המניעה?

אני חושבת שפרשנות החוק.

יש לך קשר לכפרי הנוער והפנימיות?

ודאי שיש לי קשר לפנימיות. אין כרגע קשר עם כפרי הנוער. כמו אמרתי, צריך להכריע בעניין הזה כי זה נתון לפרשנות החוק. כן יש לי קשר עם משרד החינוך אבל לא כרגע עם כפרי הנוער.

אפשר לתקן את החוק.

יש יושבת ראש לוועדה והיא מחליטה.

כרגע זה רק הפנימיות בלי כפרי הנוער?

פנימיות. כשאני מדברת על פנימיות, אנחנו מדברים על פנימיות לא רק של ילד ונוער.

אנחנו מדברים גם על פנימיות הרווחה.

ברור, אבל צריך להבין שהיות שאנחנו יושבים כאן בפורום שיותר מתאים לילד ונוער, אני לא יושבת רק עם ילד ונוער. גם ילדי אומנה. גם בחסות הנוער אנחנו הולכים לעשות שינויים בתקנות כדי שגם ילדי חסות הנוער יקבלו את המענה על ידי הנציבות.

הנציבות נמצאת באוויר מזה שבעה חודשים.

אבל באוויר עם משרדים.

באוויר, מאז אני נכנסתי כי אין משהו אחר.

אבל יש לך משרד.

יש משרד.

איפה את יושבת?

בתל אביב, במגדל שלום. זה באופן מכוון.

הבירה של ישראל, אם נשאל את הצעירים.

כשהיא אמרה באוויר, היא התכוונה לגובה של מגדל שלום.

זה לא ממש בגובה. דרך אגב, יש לוגיקה שעומדת מאחורי זה. הנציבות היא תחת שר הרווחה, היא עצמאית, ואחד היעדים היה לעשות את ההבחנה בין משרד הרווחה לנציבות והנציבות היא בעצם גורם שהוא אאוט סיידר למרות שהוא תחת שר הרווחה. המשמעות של זה היא שאני יושבת שלא במשרדים הקונבנציונאליים של משרד הרווחה והסיבה שזה בתל אביב, בדיוק כמו שנאמר כאן, זאת בירת הילדים והנוער. זה המקום שהכי מונגש לילדים ומתוך כוונה להנגיש בכל האופנים גם הטכנולוגיים וגם הפיזיים את הגישה של הילדים ובני הנוער והצעירים אל הנציבות, מקום מושבה של הנציבות נבחר בעיר תל אביב.

אני רואה שרשמת את כל הפרטים של הנציבות. למה שהם יתקשרו אליך?

הם כבר מתקשרים.

למה?

כי הם שמעו על הנציבות בדרכים כאלו ואחרות ומבקשים לפנות או להגיש איזושהי תלונה על משהו שהוא מפריע להם או משום שהם מבקשים לברר את הזכויות. לעתים דרך בירור הזכויות אתה עולה על כל מיני דברים שקורים. שמענו כאן דברים טובים אבל לצערי הרב לא כל דבר במציאות הוא כל כך מושלם. זה לא חייב להיות מאוד גרוע אבל זה לא כל כך משולם והם זקוקים לאיזושהי כתובת שהם יוכלו לפנות אליה.

אולי תספרי על הצעירים שהם סוג של עובדים אתכם.

זה עוד לא יצא לפועל. היעד ששמנו לעצמנו בראש ובראשונה הוא, ראשית, לחשוף את הנציבות הזאת לכלל הילדים ולכלל הלקוחות, לאפשר להם גישה בטוחה במובן הזה שהם לא יפחדו לפנות וגם בטוחה במובן הזה שאם הם פנו, שלא יבולע להם על כך שהם פנו אל הנציבות.

זה עד גיל 18?

עד גיל 18 בכל מה קשור לילד ונוער ועד גיל 21 בכל מה שקשור לצעירים שנמצאים בהעצמה חוץ ביתית עם מוגבלויות.

הדבר הראשון שבחרתי לעשות הוא קודם כל לשמוע וללמוד מהלקוחות. הלקוחות מבחינתי היו בוגרי פנימיות. לשם כך נעזרתי בירון ובעמותה שהוא המנכ"ל שלה ובבוגרים של ילדים בסיכוי והגעתי לפנימיות. נעזרתי לצורך העניין בפורום ועשיתי אתם הכרות. הגעתי ממש לפנימיות וראיינתי ילדים וביקשתי מהם שהם יגידו לי איך יהיה להם נוח לפנות אלינו, איך הם ירגישו בטוחים, ובהתאם לזה הונגשו כל הדברים, אם זה פלאפון, אם זה ווטסאפ, אם זה אינסטגרם, אם זה פייסבוק ואם זה כמובן מקום מושבנו בתל אביב במקום שהוא נגיש, שיש שומר אבל לא שומר שמבקש תעודת זהות. אחד הדברים שהילדים, ובעיקר הבוגרים, אמרו היה שאם יבקשו מהם תעודת זהות, באותו רגע הם מסתובבים ועוזבים את המקום. לכן מצאנו מקום שהוא כן שמור אבל ילדים לא נדרשים להזדהות.

במסגרת ההתחלה בתנאים המצומצמים בהם הרגע הנציבות עובדת, אני שמחה לומר שכבר הגענו לממוצע של שתי פניות בשבוע. לא כל פנייה היא באמת מותאמת לחוק אבל כל פנייה מקבלת התייחסות, אם זה בהפניה לגורם המתאים, אבל מתוך הפניות המותאמות לחוק – שלחתי לכם נתונים – אנחנו היום עומדים למעשה על 35 פניות מותאמות לחוק מאז נובמבר 2017 כאשר מתוך 35 פניות, 26 פניות היו של קטינים. אני רואה בזה הצלחה, שקטינים רואים בנציבות כתובת שהם יכולים לפנות אליה.

היו פניות שהייתה איזושהי התנגשות עם המשרד עצמו? זאת אומרת, עניין העצמאות של הנציבות נשמר?

עניין העצמאות של הנציבות נשמר. אנחנו עדיין כמובן באיזושהי הבניה והבנה ואנחנו עדיין עובדים על זה. אני מניחה שאנחנו נחדד את הדברים בתוך התקנות אבל על פניו כרגע לא נתקלתי בבעיה של פגיעה בעצמאות. אני יודעת גם לעמוד ולדרוש את מה שצריך.

אני חושבת שאחד הדברים שנצטרך גם לפתור, כמו שאתם רואים בנתונים, שתי פניות לא יכולתי להכריע. החוק מבקש התייחסות לפניות מוצדקות או לא מוצדקות. לא יכולתי להכריע האם הן מוצדקות או לא משום שבעיני יש בעיה מוצדקת מבחינת פניית הקטין, אבל היות ואין מדיניות, אז מבחינת המסגרת, המסגרת בעצם נתנה את מה שצריך על פי המדיניות וגם את הדברים האלו אנחנו נצטרך ללמוד ולעבוד עליהם.

פניות שמועברות, הן מועברות עם איזשהו ליווי או לא אצלנו אלא בדלת ליד?

לא הבנתי את השאלה.

אם יש פנייה שהיא לא מתאימה לטיפול של הנציבות והנציבות מן הסתם מעבירה אותה לדלת ליד, לגורם מתאים. השאלה אם אתם עדיין בתמונה לראות שבאמת קיבלו מענה או שהעברתם ובזה תם הטיפול.

זה מאוד תלוי בסוג הפנייה ובאופי, וגם מאוד תלוי מי הפונה. יש הורים שהם מספיק חזקים כדי שהם ימשיכו ואנחנו יודעים שלא סתם הורים לא נמצאים בחוק. כשאני מבינה שהפנייה כאן היא כדי לערער, כגורם לעוד ערעור, אני לא אלווה פנייה. אבל כשיש סבתא שמתקשה, זאת פנייה למשל שכן תלווה ואני כן אבקש עדכון.

פניות שאמורות להיבדק על פי חוק העונשין, כל מה שקשור לנושא של אלימות, הן הרי נבדקות על פי חוק העונשין, אלו פניות שלא אני עושה את הבירור אבל אני מלווה ומבקשת לקבל את התוצאות של הבירור לצורך העניין.

עוד דבר חשוב לי לומר. מהר מאוד למדנו שילדים יכולים לפנות, וזה מתגבר, משום שהם יודעים שחיסיון נשמר להם. אנחנו לא חושפים מידע על מי פנה אלינו וזה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב לילדים. הילדים מאוד מפחדים ובכל זאת פונים. אחת ההצלחות שיש לנו היא שאנחנו מצליחים לעשות את הדברים.

מבחינתי הדרך עוד ארוכה ואני באמת מקווה, אני פונה אליכם, אל שניכם, כיושבי ראש ועדות שונות, בתקווה שיתקיים גם דיון מעמיק בנושא.

קודם כל, תודה רבה. לדעתי יש איזו שנה של עבודה ויביאו ויציגו. גם הנתונים שאת נתת, נשמח שהם יהיו במצגת ויהיה כאן מעקב.

מנכ"לית המועצה לשלום הילד. יש קושי מאוד דרמטי בנציבות שחייבים לשים אותו על השולחן. צר לי להפריע לחגיגה, אבל לנציבות הזו אין תקציב.

דרך אגב, אין חגיגה. היא הציגה את הנתונים. לא ראיתי כאן חגיגה.

אני מסירה בפני הנציבה את הכובע על העבודה המאומצת שנעשית אבל תפקיד הכנסת לפקח על עבודת הממשלה ומעבר לזה שהתקנות מעולם לא הותקנו, אבל אם לא יהיה תקציב ולא יהיו תקנים לעבודה, תשב הנציבה ותספיק מה שהיא תוכל להספיק.

ברור. אמרנו לפני כמה דקות שהתקנות צריכות להיות.

זה לא רק עניין של התקנות. בלי תקציב ובלי תקינה, העבודה תוכל להישאר במסגרת מאוד מאוד מצומצמת. החוק הוא חשוב, העובדה שמונתה נציבה היא עובדה משמעותית, אבל בלי כסף אין תורה. אי אפשר יהיה להגיע לילדים.

נמצא כאן יושב ראש הוועדה.

יש לי הצעה. כשתחליטי סימונה שאת מרגישה טוב לדווח לוועדה, כולל הבעיות התקציביות, אנחנו נקיים את הדיון. תפני אלינו. את תקבעי את המועד.

יושב ראש הוועדה גם עושה מעקבים אחר כל חוק שעובר כאן, מהקורנפלקס לחוק האומנה.

מילה אחת על התקנות. הלשכה המשפטית, משרד הרווחה. לגבי התקנות, אנחנו יושבים בשולחנות עגולים יחד עם המועצה לשלום הילד ויחד עם הסיוע המשפטי וגורמי מקצוע בתחום על מנת להביא את התקנות שהן יהיו הכי נגישות והכי מותאמות.

כמה זמן?

ספטמבר.

התחייבנו עד ספטמבר. אנחנו באמת עושים את המרב.

כדי לקצר תהליכים, החלטנו לעשות את זה בשולחנות עגולים ולא בפינג פונג אלא בהידברות.

בסדר גמור. כך צריך לעשות.

גברתי היושבת ראש, עוד מילה על הדיון הקודם. יש לנו שני נושאים שתלויים ועומדים והם מאוד מאוד מהותיים. מנכ"ל משרד החינוך החליט להקים אגף בוגרים במינהל כדי למסד את הסיפור הזה.

אני יודעת.

העניין תקוע בנציבות שירות המדינה כבר ארבעה חודשים. אני מבקש שהוועדה תפעיל את כל כובד משקלה כדי שהנושא הזה ייסגר. אין שום סיבה שלא להוציא את זה לפועל במיידית כי זה מעכב את כל התהליכים.

לא שאני רוצה לברוח, אבל כדאי שתעלו את זה בוועדת החינוך ותעשו את זה שם. חברי מרגי ידע לזרז.

גם וגם.

אני חברה גם בוועדת החינוך.

דיברנו על החיבור ליתד. הסיפור של הפעלת המענים הגמישים, אנחנו רוצים להפעיל את זה. אנחנו לא רוצים לשלוח את הבוגרים שלנו לעוד מקום ברווחה לקבל את המענים הגמישים.

צודק.

כי זה משהו נקודתי. משבר נקודתי.

חבל שלא העלינו את זה בפני מירב כשהיא הייתה כאן, אבל אני אעביר לה.

מירב יודעת.

אני אדבר אתה.

ברשותכם, נעשה סיכום. קודם כל נאמר תודה ליושב ראש הוועדה שנתן לי לנהל את הדיון. תודה לאלאלוף. תודה לקארין אלהרר שנמצאת לכל אורך השנים בדיונים על פנימיות וכפרי הנוער, לשולי מועלם שהייתה כאן ועכשיו היא מחכה לכם באולם ירושלים כדי להמשיך את האירוע החגיגי הזה לכפרי הנוער והפנימיות, וגם נאמר תודה לסימונה ובהצלחה בתפקיד החדש שלך. אנחנו נשמע כאן בוועדה בהמשך. כמובן, כמו שיושב ראש הוועדה אמר, לגבי כל מה שאת צריכה, וכמובן מתי שתחליטי, תבואו לכאן. נחכה לתקנות בספטמבר.

אני רוצה לומר שני דברים. האחד, אני רוצה לומר לבוגרים באופן אישי כל הכבוד לכם. הקסמתם את כל חברי הוועדה. באמת, כל הכבוד. היה יפה מאוד. אני רוצה לומר לכם שאני מנהלת ועדת משנה של הוועדה הזאת לצעירים חסרי בית וכמעט כל ועדה מסתיימת בשני בוגרים, חסרי בית, שלא היה להם אפילו את המזל שהיה לכם, והנוכחות שלהם משנה את כל האווירה בוועדה ומוסיפה את כל הטעם. אנחנו יושבים כאן משרדים וארגונים, למרות שרוב החבר'ה כאן בשטח, אבל מי שבא לפחות בצד הזה שומע אתכם ורואה שיש ערך לכל הפעילות הזאת ויש לה עשייה.

חשוב גם לומר תודה לרכזים של הבוגרים ולמדריכים שלכם שמלווים אתכם. אני אומרת את זה באופן אישי כי גם אני לפני שבאתי לכנסת ניהלתי מרכז נוער בסיכון, כל הזמן אמרתי שהצוות הוא זה שמוביל. זה שיושב כאן משמאל, הוא היה הבוס הגדול שלי. בסוף הצוות והאנשים הם אלה שעושים את המקום.

אמרת שהיית במג"ב וכל הזמן התקשרת אליו כדי שיבוא לטקסים. בדיוק נזכרתי בחניך שלי מאור שהתקשר אלי בטקס מצטיינים שלו כשהוא סיים בכפיר ואמר לי שהכי חשוב שאני אבוא. אני שומעת אותך וזה מאוד מאוד מרגש אותי. מאוד.

אני אומר לכם תודה רבה שבאתם. היה מקסים, היה אירוע מאוד יפה. אני אעזור לחדשה. ליוויתי במשך שלוש שנים את החבר'ה במינה לחינוך התיישבותי. נדבר עם אבואב לגבי מה שאמרתם בסוף כי זו נקודה מאוד חשובה ונדבר גם עם מירב על העניין של הסל הגמיש. אני מלווה את יתד שלוש שנים. אני חושבת שמדינת ישראל התעוררה קצת מאוחר אבל התעוררה והבינה שבגיל 18 לא מסתיימות הצרות. לצערי או לשמחתי, אני לא יודעת, אתם שואלים את הבן אדם הלא נכון, כבר לא מתחתנים בגיל 18 וגם לא מתחתנים בגיל 25 ולכן רוב החבר'ה נשארים בבית. אנחנו שכחים שזה כבר לא מה שהיה פעם. אנחנו כבר לא עוזבים את הקן ולא כולם הולכים לצבא וגם אלה שכן הולכים לצבא, היא חוזרת מהצבא ואומרת, רגע, לאן אני הולכת. לכן אני חושבת שאנחנו עושים כאן בשלוש השנים האחרונות, ובעיקר בשנים 2017 ו-2018, שינוי מהותי, גם בתקציבים של 100 מיליון שקלים, וגם בתפיסת עולם שלכם ושלנו.

אני חושבת שהשינוי נמצא, צריך כמובן לתת לו זמן לחלחל עד לרמה שלכם. אתם כבר לא צריכים את זה אבל החבר'ה שיבואו אחריכם, הם באמת יזדקקו לסיוע הזה.

אני חושבת שיש שינוי. אנחנו צריכים להמשיך לעקוב. אמרתי בתחילת הדיון למירב. כאשר ניהלתי את הדיון על יתד לפני חצי שנה, זה היה נראה אחרת. אתמול הייתי בדיון עם הצבא על יתד והיום עם כפרי הנוער. יש עוד דברים לעשות, הדרך עוד ארוכה, אבל אין ספק שאנחנו כבר שם. אנחנו לגמרי שם. עכשיו אנחנו צריכים פשוט לדעת לנהל את האירוע הזה בצורה שחניכים וחניכות, יהיה להם גב גם כשהם יוצאים, כי בסוף כל אחד כאן, ובעיקר אתם – אבל החבורה כאן רואה בוגרים כמעט כל שבוע שמצליחים – כל אחד מכם הוא עולם ומלואו ובעזרת השם יקים משפחה והילדים שלו יסתכלו עליו ויראו מודל אחר ויראו משהו חדש. אני מניחה שאתם פחות ראיתם בבית ואני אומרת את זה כי עשר שנים, זה מה שעשיתי בחיים וידעתי בדיוק שכל ילד כזה שאנחנו מצילים, אנחנו מצילים עולם שלם מאחוריו.

כל הכבוד לכם. תמשיכו ותצליחו. אנחנו מאוד מאוד גאים בכם, כמובן גם במדריכים ובמנהלים וכל מי ששותף לעשייה הזאת. תודה רבה. שיהיה לכם בהצלחה.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:40.