פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



29
ועדת החינוך, התרבות והספורט
22/05/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 619
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ח' בסיון התשע"ח (22 במאי 2018), שעה 12:11

תוכניות מבדלות וסגירת פערים בחינוך לתלמידים יוצאי אתיופיה - לציון יום לקידום שוויון זכויות ליוצאי אתיופיה

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
מירב בן ארי
מסעוד גנאים
יוסי יונה
מאיר כהן
עודד פורר

דב חנין
אלעזר שטרן

עירית בירן - סגנת מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

אורנה שץ אופנהיימר - מפקחת מוסדות להכשרת עובדי הוראה, משרד החינוך

זהבה לזרוביץ' - אגף א' לפיתוח פדגוגי, מזכירות פדגוגית, משרד החינוך

יוסי מיכל - מדריך ארצי ליישום זכויות תלמידים, משרד החינוך

חני זוהר - זרוע העבודה, האגף להכשרה מקצועית, מנהלת היחידה לתוכניות לימודים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אורי שלומאי - עורך דין, מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

טל ליפובצקי טשורני - מנהלת אגף קליטה, עיריית ראשון לציון

יוסי סבג - אגף תקצוב, המועצה להשכלה גבוהה

אורי סבח - הקליניקה לרב-תרבותיות ומגוון, האוניברסיטה העברית

מיה אוברבאום - הקליניקה לרב-תרבותיות ומגוון, האוניברסיטה העברית

יעל הולצברג - הקליניקה לרב-תרבותיות ומגוון, האוניברסיטה העברית

זיוה מקונן דגו - מנכ"לית, אגודת יהודי אתיופיה

שולה מולא - יו"ר, אגודת יהודי אתיופיה

שושנה בן-דור - מנכ"לית, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

חנה אלעזר - מנהלת גיוס משאבים, ארגון למען יהודי אתיופיה

ישי בלנקרוט - אגודת יהודי אתיופיה

ישמבל אלמיו - אגודת יהודי אתיופיה

אילנה יונה - עמותת "קדמה" לשוויון בחינוך

ערן סדן - מועצת התלמידים והנוער הארצית

ראשית בן אלינה - מועצת התלמידים והנוער הארצית

תהילה ישעיהו - מוזמן/ת

יהודית גידלי

חבר המתרגמים

תוכניות מבדלות וסגירת פערים בחינוך לתלמידים יוצאי אתיופיה
לציון יום לקידום שוויון זכויות ליוצאי אתיופיה

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, 22 במאי 2018, ח' בסיון תשע"ח. הנושא: תוכניות מבדלות וסגירת פערים בחינוך לתלמידים יוצאי אתיופיה, לציון יום לקידום שוויון זכויות ליוצאי אתיופיה.

אני קודם כול מודה לכנסת שיש יום מיוחד. אני מקווה שעד שהדברים ישתנו בחברה, לא נצטרך יום מיוחד לציון, שלא נצטרך לקדם אלא נדע ליהנות ממה שהחברה הישראלית על כל רבדיה וגווניה מעצימה אותנו, מקדמת אותנו, ביניהם גם העדה האתיופית. יש הרבה תחומים שהיא יכולה לקדם אותם, לדחוף אותנו, ואני מקווה בסך הכול, אם מסתכלים על פני כל הסקאלה, זה סיפור הצלחה במובנים מסוימים. יש עדיין מה לשפר, מה לשנות, אבל במובנים מסוימים סיפור הצלחה והכנסת מציינת זאת ואנחנו התכבדנו כוועדת החינוך לקיים דיון בנושא הזה, כשהדגש, תוכניות מבדלות וסגירת פערים בחינוך לתלמידים יוצאי אתיופיה, כשתוכניות מבדלות, אנחנו לא בעד תוכניות מבדלות. הייתי אומר, סגירת פערים וסגירת התוכניות המבדלות ליוצאי אתיופיה, כי אני חושב שאנחנו בגיל קליטה שכבר אפשר לחיות טוב מאד גם בלי תוכניות מבדלות.

מי מוביל את היום הזה בכנסת?

פנינה תמנו, דב חנין וחבר הכנסת נגוסה.

שלושתם לא נמצאים כאן. אם הם יגיעו, ניתן להם את הקרדיט שמגיע להם.

ואגודת יהודי אתיופיה.

אני אומר אחר כך. יש כמה אגודות.

אדוני, אבל אנחנו, אגודת יהודי אתיופיה, ביחד עם החברים שמנית קודם, ארגנו את היום.

יפה. מגיע לכם הקרדיט ואנחנו מודים לכם.

מישהו רוצה לדבר מטעם האגודה?

חנה אלעזר. אנחנו אגודת יהודי אתיופיה. בעבר קראו לנו האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. אנחנו ארגון סנגור ושינוי מדיניות.

סליחה, אתם אותו גוף שזיוה מקונן הייתה בראשו?

כן. לצערנו הרב לאחר המחאה וגם לפני כן, הסוגיות של יוצאי אתיופיה לא מגיעות מספיק לכנסת ואם הן מגיעות, הן מגיעות רק לוועדת עלייה וקליטה, ולצערנו אנחנו צריכים לקיים יום כזה מיוחד כדי להביא את כל הסוגיות הקשורות ליוצאי אתיופיה. אני שמעתי מכמה חברי כנסת וגם אנשים שהגיעו, שזה לא נוח לקפוץ מוועדה לוועדה וכולם חשובים והכול טוב, אבל אנחנו באמת מקווים שהנושאים שלנו ידונו לאורך כל השנה בכל הוועדות, ופני הכנסת הם פני החברה. אם פה מפלים אותנו ולא מתייחסים אלינו כשווים, אז גם החברה. אתם רואים מה שקורה בשטח. זהו.

הסוגיות של יהדות יוצאי אתיופיה לא צריכים לידון בוועדת העלייה והקליטה בלבד. נקודה. זה מה שהיא רצתה לבטא. זה מה שקורה כאן, ולאו דווקא. בכל ההיבטים, בכל המשמעויות של כל ועדות הכנסת הנוגעות בדבר, אם זה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ועדת החינוך, הוועדה לזכויות הילד. כשלוקחים את הנושא של העדה ומתקדמים בו נטו בוועדת העלייה והקליטה, אנחנו לא יוצאים מהקופסה, וזה מה שאמרתי בדברי הפתיחה שלי. אנחנו נגד תוכניות מבדלות. אנחנו בגיל קליטה כזה שכבר יכולים להרשות לעצמנו, במושגים של תינוק שהולך וגדל, חי נושא את עצמו, הוא עצמי. אני מבחינתי אמרתי את זה גם לכמה חברות של האגודה. מבחינתי אני רואה בזווית מסוימת גם סיפור הצלחה עם כל הקשיים האובייקטים שהיו וישנם. מה שקורה בשנים האחרונות זה סיפור של המראה וסיפור של הצלחה שאני מקווה שגם נצליח להוריד אותו לכלל החברה, שזה יהיה מנת חלקה של כל החברה.

הצלחה?

כן, יש בו גם קצת הצלחה. כן, למה לא?

זה לא המשפט הפותח היום.

לא נכון, זה סיפור הצלחה.

כי תראו את המימדים ותראו את התוצאות.

גבירתי, זו גורלה של קריאת ביניים לא מאושרת. את כבר ירדת לסוף דעתי, את כבר מפרשת אותי וכבר יש לך מה לומר על הפירוש שלי. תני לי לסיים בבקשה.

כשאני אומר, במובנים מסוימים, את היית צריכה לבד להבין, זה סיפור הצלחה, עם הסיבות האובייקטיביות, והשאיפה שלנו את סיפור ההצלחה הזה להביא למטה ברוחב הפירמידה לכולם. זה האתגר גם של האגודה, זה האתגר שלנו כמחוקקים. זה האתגר שלנו כוועדת החינוך בתחומי החינוך, התרבות והספורט של הוועדה. אני לא שם. איפה שיש בעיות, צריך לטפל בהן. הבעיות שמאפיינות היום את בני העדה, מאפיינות גם חלקים אחרים בחברה הישראלית. החברה היא רב-תרבותית, ואני קונה את מה שאמרת, בצורה הכי בוטה. כן, המקום שלי לא בוועדת העלייה והקליטה בלבד. שיתייחסו בוועדת העלייה והקליטה על אלה שבדרך, על אלה שעלו לפני שנה. אלה שעלו בשנות ה-90, אני עוד אתייחס אליהם כוועדת העלייה והקליטה? מה, לא למדנו כלום מקליטות קודמות? זה מה שרציתי לבטא, זה מה שאני מקווה שכיוונתי לדעתך ואנחנו נמצאים שם.

בבקשה, תציגי את עצמך.

שמי שולה מולא, אני יושבת ראש אגודת יהודי אתיופיה ואני אשת חינוך, עובדת במט"ח, מרכז לטכנולוגיה חינוכית, ואני מכירה חינוך מכל הכיוונים, אגיד את זה בחוסר צניעות.

אנחנו כאן, כבוד היושב ראש, כדי להגיד לכם, חברי הכנסת, שתעזרו לנו, שמשרדי הממשלה ייקחו אחריות ויראו בנו כאזרחים שווים שאנחנו צריכים לקבל שירותים נאותים, והנתונים מחרידים ובטח לפניך הנתונים. אנחנו מושכים 40 שנה פערים של 20%. איפה שתשים את האצבע, יש פערים. אגיד נתון אחד קטן והוא מזעזע. עד שאני לא ראיתי אותו, אני לא האמנתי שזה המצב של הקהילה שלי.

הנתון האחרון בזכאות לבגרות מראה שרק 40 בודדים, 40 פרטיים מהקהילה האתיופית, כולל הכול, עולים, נולדו פה, ההורים שלהם ככה או אחרת, רק 40 תלמידים עשו 5 יחידות מתמטיקה. ריבונו של עולם, מה קרה לכם, משרד החינוך?

זה יהיה הסעיף המוביל של הסיכום שלנו.

אז אנחנו רוצים להיות רגילים. ככה קראתי למחקר שלי. אנחנו רוצים שתתייחסו עלינו באופן שוויוני, ואנחנו נסתכל על השורה התחתונה, השורה של התוצאות. התוצאות קשות, גרועות. גם אם יש תמונות, איזה ניצנים בכל מיני מקומות ואני מחזיקה בניצנים האלה, כולנו מחזיקים בניצנים האלה ואנחנו הולכים לפיהם, אבל התמונה הגדולה, המסה הגדולה מחרידה, קשה. כבוד היושב ראש, תעזור לנו.

גברת שולה, אם 40 הצליחו, זאת אומרת שהפוטנציאל הוא גדול יותר. אמרתי גם לזיוה וגם לחנה, אני אמרתי בדיון המקדים, לעיתים צריך להנגיש. זו תופעה שחווים אותה אוכלוסיות רבות בחברה הישראלית וחוו אותה בעבר, שמראש הם סימנו יעדים מסוימים כמחוץ לתחום. משרד החינוך ידע לעשות זאת במגזר הבדואי עם ה-5 יחידות והתוצאות שם טובות, ואם היית שואלת את אלה שעשו 5 יחידות במגזר הבדואי בשנים האחרונות, אם אי פעם הם חלמו לעשות, יאמרו לך שגם הם לא שם. הסיפור הוא סיפור של הנגשה, הסיפור של לגרום לתלמידים להאמין ביכולות שלהם, לשאוף להגיע לשם. זה הסיפור.

חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

תודה אדוני. אני קצת נוגע בדבר בגלל תפקידי הקודם כמנכ"ל משרד העלייה והקליטה. הובלתי יחד עם חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, שגם אז הייתה חברת כנסת, את התוכנית הזו של הדרך החדשה שעיקרה המרכזי היה בדיוק הדברים שאתה אמרת. אחרי תקופה כל כך ארוכה, ואני לא אומר קליטה, אלא שילוב יוצאי אתיופיה בתוך החברה הישראלית, זה לא הביזנס הפרטי של משרד העלייה והקליטה או משהו כזה שכל משרד ממשלתי זורק אותו לעלייה וקליטה בצורה שהוא מתייחס לילדי הארץ כאילו הם עולים חדשים. יושב פה אלעזר, הוא יודע. מחווה אלון, שזה בסיס שעושה טירונות לעולים, הם נשלחים לשם.

השלמת השכלה.

אם אתה יליד הארץ ואתה אתיופי, אתה נשלח למחווה אלון. זאת הייתה המציאות, ואני מדבר על דברים שהם מזעזעים והם בולטים במיוחד דווקא בתחושת השייכות של הקהילה. כשאתה עושה קייטנות נפרדות, אין מילה יפה לתאר את הדבר הזה, לילד שמרגיש שהוא נשלח לקייטנה נפרדת מהחברים שלו, וכשאתה עושה גם כיתות, אגב, מתוך לא כוונה רעה. עשו את זה מתוך כוונה טובה, אני חייב לומר. כשעשו כל מיני קבוצות, בואו נעשה קבוצות ונקדם, אבל אתה לוקח ילד ורק בגלל צבע העור שלו אתה משייך אותו באיזושהי קבוצה, בלי שום קשר לא להישגים שלו, לא ליכולות שלו, אתה יוצר בידול איפה שאתה יכול ליצור שילוב, ואני חושב שאולי אחד הדברים המרכזיים שראתה הממשלה אז, זה שכל משרד ממשלתי עשה לעצמו תוכניות קליטה, נקרא לזה, לפי איך שבא לו ולפי איך שהוא רואה לנכון, לקלוט בלי שום מדיניות, והחלטת הממשלה שיצאה אז, היא החלטת ממשלה, פעם ראשונה שהגדירה מדיניות. היא לא הגדירה למשרדים איזה תוכניות לעשות ואיזה לא לעשות, אלא היא הגדירה קווי מדיניות. אני חושב שבזה גם אנחנו צריכים להתרכז כאן בוועדה ולבחון, מבין אותן אבני יסוד שהחליטה הממשלה עליהם, האם הן מיושמות.

שתי אבני יסוד משמעותיות שהן משמעותיות דווקא בעניין של חינוך, מתוך אבני היסוד שעליהן החליטה הממשלה, היא החליטה לדעתי על שבע אבני יסוד, הראשונה, והיא גם הייתה הראשונה שהממשלה שמה אותה במקום הראשון, זה שילוב מול בידול. זה אומר, אני לא עושה תוכנית מבדלת, אלא אם כן יש לי סיבה מאוד טובה לעשות. אם נניח יש לי קבוצה של תלמידים שהם רק דוברי אמהרית, אין לי ברירה, אני חייב לייצר איזושהי תוכנית מבדלת, אבל אם יש תלמידים שהם מתקשים במתמטיקה או באנגלית, יהיו עם עוד תלמידים שמתקשים במתמטיקה ואנגלית. יש תלמידים מכל גווני הקשת במדינת ישראל שמתקשים במתמטיקה ואנגלית או בכל מיני נושאים אחרים.

הוצאנו, לפחות ההחלטה שהתקבלה הייתה, צריך להבין, תלמידים יוצאי אתיופיה, וכשאני אומר יוצאי אתיופיה אני מתייחס לאנשים שנולדו בארץ, ישבו באגף קליטת עלייה במשרד החינוך. זה היה האגף שלשלם הם שויכו. אחת ההחלטות המרכזיות, אגב, היא הייתה קשה, זה היה כמו ניתוח לב פתוח, הייתה להוציא את העניין הזה ולהגיד, משרד החינוך, עם כל הכבוד, החבר'ה נולדו בארץ, קח עליהם אחריות. אתה צריך לחזק אותם? תחזק אותם. אתה צריך לתת להם תגבורים? תן להם תגבורים, אבל אל תיתן להם תגבורים כעולים חדשים ותתייג אותם כחבר'ה שהם בפינה.

מהצד השני, יש עוד אבן יסוד, ופה אני חושב אולי שמשרד החינוך צריך לשים על זה לב, היא אבן יסוד של קידום מצוינות, ודווקא הנתונים שאנחנו שמענו קודם בהקשר של 5 יחידות מתמטיקה ודווקא בגלל התוכניות שמקדם היום שר החינוך, אני חושב שצריך לשים על זה את הדגש ולראות איך אנחנו מצליחים גם לשמור על השילוב הזה ולהימנע מבידול, כי הבידול, הנזק שלו הוא עצום, אבל גם לדאוג לקידום מצוינות וטיפוח מצוינות וטיפוח מודלים של מצוינות.

תמיד תפתחו בזה שיש הצלחות מאוד גדולות מקרב הקהילה. יש מודלים להצלחה וצריך לקחת את המודלים האלה ולמקסם אותם ולהחצין אותם ולא כל הזמן לחשוב שיש פה איזושהי קהילה מוצלחת, טובה, תורמת. צריך להמשיך ולקדם אותה הלאה. אם יש אחוזי גיוס לצה"ל ליחידות הקרביות, הכי גבוהים מקרב הקהילה, אנחנו צריכים לראות אותם גם משתחררים מצה"ל אחרי שהם שירתו ביחידות האלה, כי צה"ל ידע לקלוט אותם טוב.

תודה. אלעזר שטרן, בבקשה.

תודה. גם אני מסכים שבמדינת ישראל יש הישגים גדולים בקליטת עלייה בכלל וגם בקליטת יהודי אתיופיה. יחד עם זאת, אין ספק שהפערים שמוצגים בכל המקומות, בכל המדדים, זה אתגר לאומי שלא שייך למשרד הקליטה. אני מזכיר, זה דיון בוועדת חינוך. זה רק חלק מהמדדים. יכול להגיד משרד השיכון, הם בשכונות נפרדות בעיקר, גם אם לא שמו אותם, בהרבה מאוד מקומות. יש לזה השפעה.

לי אין ספק שהדבר הנכון הוא שילוב בחברה הישראלית. יחד עם זאת, אני מציע שנחשוב כולנו ונדע שכדי לשלב, לפעמים אתה צריך לתעדף. כשאני אומר לתעדף, אני מקבל שתתעדף אם אתה רוצה, לפי מבחנים, אבל לדוגמא, אם אנחנו יודעים, ואני יודע את זה, שהאיכויות בקרב יוצאי אתיופיה הם בדיוק כמו האיכויות בקרב יוצאי אשכנז, מרוקו, מה שאתם רוצים, אבל כתוצאה מכל מיני דברים הם לא נחשפים, בעיקר בגלל הבחינות שלנו, וכן יש לזה השלכה או חלק מהדברים נובעים מכל מיני דברים שונים שמאפיינים את החברה הישראלית.

בוועדת חוץ וביטחון הציגו לנו שבוטל יום עיון ליוצאי אתיופיה, שבו הציגו להם אפשרויות, בכלל בין השאר אפשרויות כניסה לאקדמיה, לעתודה האקדמאית, ויש ירידה בכניסה האקדמאית מאז, של יוצאי אתיופיה. אני לא אומר שהפתרון הוא דווקא אותו יום. אני יכול להגיד שאני חושב לדוגמא, שבקורס אמי"ר בצה"ל, שנולד יחד עם מכון פוירשטיין, שהוא מטפל בכל האוכלוסיות, לא רק ביוצאי אתיופיה - - -

אפרופו הדיון הקודם שהיה כאן.

כן, אבל אם מבחינה מקצועית הוא חשב שהוא יכול להכניס יותר יוצאי אתיופיה ללמוד רפואה ובטכניון, וזה מה שקרה, דרך אגב, וגם לתפקידים יותר בכירים בצבא, דרך אגב, ללא קשר לנתוני הקב"א שלהם. ברור לי שיש בעיה עם בחינות שכתבו אותן חבר'ה, אני לא אוהב להגיד את זה, אבל אמרתי את זה גם כראש אכ"א - - -

אני אומר לך מה שאתה לא אומר. הבחינות הקיימות הן מוטות תרבותית וצריך לטפל בהן. אמיר ופוירשטיין נותנים מענה בחלקו לזה, אין מה לעשות.

נכון.

קח את אותה בחינה, תפזר אותה לאלה שמקטרגים על התפיסה הזו שהפסיכומטרי הוא מוטה תרבותי, והתעמתי עם מנכ"לית מאלו, ואמרתי. החברה הישראלית היא רב-תרבותית. קח תלמיד מכל קבוצה, בלי הכנה מוקדמת, שים להם את אותה בחינה. שים אותם ב-5 יחידות מתמטיקה. תן להם את אותה בחינה, אתה תראה ציונים שונים לגמרי, והיא מנסה לומר לי שזה לא מוטה תרבותי. הבאתי את הדוגמא. איפה שאת יושבת, חנה, ישבה סטודנטית לרפואה באוניברסיטה העברית, בת העדה האתיופית, שמספר נקודות בפסיכומטרי לא היה גבוה. הייתה לא הזדמנות מאותה מכסה שהאוניברסיטה העברית מאפשרת, לעשות את האלטרנטיבי של פוירשטיין. לא רק שהיא נכנסה ללימודי רפואה, היא גם הייתה מצטיינת דיקן.

זה אומר שהמבחנים לא טובים, לא האנשים.

הם מוטים.

אני רוצה להמשיך, ברשותך. אני הרי אמרתי במשפט הפתיחה. ברור לי שהאיכויות שאיתן נולדים אנשים, הם שווים. היכולת לחשוף אותם, להתאים אותם לבחינות, שם יש לנו את הבעיה, ואני מסכים עם כל מילה שאמרת.

תראו, הרי בואו נגיד את האמת. אמרתם שיזמתם את הדיון של היום הזה ואני בעדו. אין יום כזה ליוצאי צ'כוסלובקיה וליוצאי מרוקו וליוצאי תימן וליוצאי רוסיה.

גם הם ישמחו ביום שלא יהיה.

נכון, אז סימן שאתם כן מבינים.

אנחנו עושים את זה - - -

אני לא מתווכח איתך עכשיו.

חנה, זה רטורי.

אני לא מתווכח עכשיו, אני רק אומר שהאמירה הזאת, אוקי, בואו נשכח מהכול ונתייחס יחס לכולם אותו דבר, אנחנו לא רוצים להתייחס אותו דבר. אני מקווה שגם רוב בני העדה לא רוצים אותו דבר אלא מבינים שיש עניין של סגירת פערים. דרך אגב, אני לא רוצה להגיד סגירת תרבויות, בגלל שהתרבות של יוצאי אתיופיה, אני לא רוצה לשנות אותה כהוא זה. אני חושב שהיא רק מעשירה את החברה הישראלית.

אני לא רק הייתי ראש אכ"א, אני גם הייתי יושב ראש הפרויקט הלאומי האתיופי וגם הייתי קצין חינוך ראשי. לשמחתי, רק לשכנים שלי ולא לי יש נכדים שהם מנישואים של יחד, יוצאי אתיופיה ויוצאי אשכנז והכול, והלוואי בכל החברה הישראלית. אני מניח שיום יבוא - - -

לא הבנתי מה זה בא להוכיח, מה הקשר?

אני לא עובד אצלך, אם לא הבנת.

גבירתי, הוא ברשות דיבור.

הוא איש חינוך. הוא יסביר לי - - -

אחר כך. כרגע תאפשרי לו לסיים בבקשה.

תקשיבי, אל תהיי ציניקנית. אנחנו לא האויבים שלך.

לא, אתם לא.

תורידי עכשיו טונים. אנחנו שמענו את ההתבטאות שלך שבחינוך לא יכולים ללמד אותך. תלמדי רק דרך ארץ, תני לנו לדבר.

סליחה? אני יכולה לשאול כשאני לא מבינה - - -

אני אתן לך הזדמנות. לא עכשיו.

תירגעי עם הציניות. זה לא מוסיף לך. הציניות לא מוסיפה שום דבר.

תודה אדוני היושב ראש, אני סיימתי.

תודה. מאיר, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אני חוזר על הדברים, כאחד שכל חייו התמודד - - -

וכל מי שבא לדיון, אכפת לו.

כאחד שכל חייו התמודד וחינך ועשה הכול, והייתי 30 שנה מנהל בית ספר תיכון, אני תמיד בצנעה אומר שיש לי מה ללמוד מאנשים אחרים בחינוך, אז ציניות לא מוסיפה שום דבר לדיונים מהסוג הזה.

אני פעיל בקבוצת חברי הכנסת שעושה הכול בכדי להעלות את היהודים מאתיופיה. נסעתי לשם, אדוני, כמו שאתה יודע. נסעתי לגונדר, ואני מגיע לכל ישיבה בוועדת הקליטה, וטוב שזה קורה בוועדת הקליטה כי אני חושב שמדינת ישראל נוהגת בהסתר פנים לאלפי יהודי אתיופיה שנשארו שם. מה שקורע את ליבי מעבר לשאלות הכי חשובות כאן, זה שמגיע אלי חייל, אחרי צוק איתן, שמשרת, סיפרתי את זה לאלעזר, הוא מכיר את הסיפור, ביחידה מובחרת, נתן את נשמתו ומספר לי שהאחים שלו והסבתא שלו עדיין נמצאים, ונסעתי ופגשתי אותם בגונדר, אז הלקות הראשונה של ממשלת ישראל זה שהיא לא מקבלת החלטה גורפת להעלות את כל מי שצריך, למרות שאני מודע לוויכוחים בתוך הקהילה, של האם יהדותם היא במאה אחוז או פחות, אבל במקום שיש שאלה הומאנית, לכן אני הולך לכל ישיבה, וטוב שיש ישיבות כאלה בוועדת הקליטה, וכן, עד שלא יעלו את שארית היהודים האלה, אנחנו נמשיך לעשות שם כל שבוע ישיבה.

זה מעולה, לעולים חדשים.

ראו, היו כל כך הרבה החלטות ממשלה, 2001, 2008, 2013. בשבוע שעבר בטקס זיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרך, שמעתי את ראש הממשלה אומר, אני הקמתי גוף שכל יום יעקוב. קשקוש בלבוש. שום החלטת ממשלה, לא מיישמים אותה, וכשלא מיישמים החלטות ממשלה, זה מקרין על כל המשרדים בממשלת ישראל, במדינת ישראל, ואין נוהגים בהסתר פנים ליהדות אתיופיה.

כאיש חינוך אני אומר לכם, היו זהירים. אני בודק את זה, בכמה ילדים מהעדה האתיופית, וזה מזכיר לי, כשאני עליתי ממרוקו בשנות ה-60, אז הסתבר שחלק מהילדים שלימים הפכו להיות לסטודנטים הטובים ביותר, הושמו בבתי ספר יסודיים לכיתות לחינוך מיוחד. היד הייתה קלה והיא עדיין קלה. ילדים אתיופים, אתה נכנס לכיתות חינוך מיוחד ואתה שואל, ריבונו של עולם, מה הילדים האלה עושים כאן? אלה הדברים שצריך לטפל בהם לפני שאנחנו עומדים וצועקים קיפוח, לא קיפוח. עבודה רצינית, להיכנס לתוך מערכת החינוך, ואני אחפש את העמותה הזאת שעושה את זה. להיכנס לתוך המערכת ולדרוש שאלות. הישיבות בכנסת הן טובות, אבל הן לא עיקר העבודה. להיכנס לתוך הגנים, ובאיזו קלות בלתי נסבלת מסמנים את הילדים האלה ועוצרים את התפתחותם. הקלות הבלתי נסבלת של משרד החינוך.

תוכניות להסדרת הדיור, להסדרת העבודה, מפורקות לגמרי. כשהגעתי למשרד הרווחה אספתי וקיבלתי נתונים. אני נחרדתי מהנתונים שקיבלתי. השתדלנו בשנתיים לעשות כמיטב יכולתנו, אבל זו הייתה נקודה אחת, צעד אחד קטן, לכן אדוני, אני מבקש ממך, זאת ועדה שתוצאותיה באמת יקרים. אנחנו אף פעם לא יוצאים מכאן בדיונים עקרים. הדבר שחייבים לעשות כאן זה להפוך, וסליחה, אני לא רוצה להתפרץ ללו"ז שלך ושל הוועדה, אבל צריך להחליט שבשנה הקרובה, לא לחכות ליום הבא, יש כאן חמש או שש ישיבות מעקב שאתה תחליט עליהן, שבהן כל משרדי הממשלה, במיוחד משרד החינוך צריך לבוא לכאן ולתת תשובות. שיישב כאן שר החינוך ומנכ"ל משרד החינוך, שלא יצטרכו כל מיני מגשרים ומקשרים, לקבל מהם את התשובות וכמובן גם שמשרד החינוך יפרוס את התוכניות הטובות או הפחות טובות שהוא עושה, לכן אלה הדברים שאנחנו צריכים להתמקד בהם.

חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה אדוני, ומייד נפתח את הדיון על נקודות ממוקדות ואתגרים בחינוך לבני העדה. בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. הבעיה המרכזית, אדוני היושב ראש, זה איך אנחנו מתייחסים לשונות.

הייתי לאחרונה בניו יורק, פגשתי אישה מאוד מרשימה. המוצא שלה הוא מסין והיא עובדת בבורסה של ארצות הברית, ואז היא מספרת לי שמישהו פנה אליה ואמר לה, well your english is excellent, אז היא אמרה לו, מה זאת אומרת? אני נולדתי בקנדה. היא אומרת, חוסר היכולת הזאת שאדם שונה, הוא שונה מהסביבה, הוא לא שונה מהותית, כי יכול להיות שלבן הוא שונה בסביבה מסוימת, אבל השונות שלה, כי היא אסיאתית, ואז מתפעלים מהאנגלית שלה. זו בעצם בסופו של יום הבעיה שאיתה אנחנו מתמודדים, בין אם זה למול יוצאי אתיופיה או קבוצות אחרות.

באמת אני מצטרף לדברים של חברי מאיר כהן, שזו לא רק שונות, אלא שיש לנו איזושהי עמדה גם שלילית לגבי שונות מסוימת, דעות קדומות, ואז היד, בואו נגיד את זה עם מטאפורה קצת בעייתית, היד מאוד קלה על ההדק, ואז מפנים את הילדים לחינוך מיוחד או לחינוך מקצועי ועוד דברים מהסוג הזה, שאינם בסופו של יום משפרים או מעניקים לילדה ולילד סיכויי חיים שווים כמו ילדים אחרים. חד משמעית, לדעתי אנחנו עדיין, החברה הישראלית, הגם שאנחנו מתמודדים עם המופעים השונים של גזענות, מתקשים להודות בקיומה של התופעה.

באשר למערכת החינוך או בכלל למערכות אחרות, אני הייתי מציע למשרד החינוך, גם לאוניברסיטאות דרך אגב וגם למכללות להוראה. חלק מההכשרה המקצועית שלהם זו השתלמות בסוגיות הללו. חלק מתוכנית הלימודים חייבת להיות השתלמות בנושא הזה של איך אנחנו מביאים למודעות גדולה יותר, לתודעה יותר מחודדת באשר לשאלה הזו של השונה והדעות הקדומות שלנו.

אדוני היושב ראש, בואו נגלה סוד שהוא סוד ציבורי ידוע. האם מישהו מאיתנו, כולל אותי, יכול לומר על עצמו, על עצמה, שהיא משוחררת משום דעה קדומה כלפי זולתה/זולתו? זה לא אנושי, לכן העניין הוא לא אם יש לנו דעות קדומות. אם אנחנו אומרים, איכותו של אדם נאור, זה לא האם יש לו או אין לו, כי אדם כמו שאמר משורר ידוע, הוא תבנית נוף מולדתו, ותבנית מולדתנו הרבה פעמים נגועה. איכותו של האדם הנאור זה שהוא מודע לכך שיש לו והוא מתמודד עם הדעות הקדומות שיש לה או יש לו ומנסה להתגבר עליהן. תודה.

פרופ' יונה, אני אומר את זה ואני עומד אחרי הדברים שלי. אם החבר'ה שנמצאים בגונדר ובאדיס היו לבנים, הם היו מזמן נמצאים במדינת ישראל.

אבל זה לא הדיון.

זה לא הדיון אבל כדאי להגיד את זה פה, כי מזה הכול נגזר.

תודה. אני מתנצל מראש אם אני לא אהגה נכון את השם. ישמבל אלמיו, בבקשה. לאחר מכן נבקש התייחסות של משרד החינוך, סוגיה של המיצ"ב, של הבגרות, חלקם באוכלוסייה אל מול נתונים, ותוכניות מבדלות, מה גורלן, אם קיימות ואיך ומה, ונסיים בקינוח של סיכום מאוד משמעותי.

בבקשתי גבירתי.

שלום, שמי ישמבל ואני מאגודת יהודי אתיופיה.

אני אדבר גם ממקום של אימא וגם כאשת חינוך. אני אספר קודם כול מהמקום של אימא ואחר כך אני אגיע לנושא הזה כאשת חינוך.

יש לי ילדה בת 17. בשנה שעברה כינסו את כל התלמידים יוצאי אתיופיה, לאודיטוריום.

מאיפה בארץ?

אני גרה באשדוד.

היא נולדה בארץ, הילדה?

כן. הבת שלי בת 17, לומדת בכיתה י"א, ובשנה שעברה כינסו את כל התלמידים יוצאי אתיופיה באודיטוריום ואמרו להם שהם חייבים להיות נוכחים שם. שיעור מתמטיקה כמו כל הכיתה שלה, והיא הייתה צריכה לצאת, ופעמיים עלו לכיתה כדי להוריד אותה באמצע השיעור כדי שתגיע לאודיטוריום. בלית ברירה היא ירדה לאולם ומה היא רואה שם? רואה רק יוצאי אתיופיה, ומתחילים לספר להם על התוכנית, הפרויקט הלאומי, יש תגבור לימודי לתלמידים וכו' וכו'. כשהיא אמרה, מה אני קשורה לזה עכשיו, למה הוצאתם אותי? לא, את ממוצא אתיופי ואת צריכה להיות כאן, ויש פה מענה לימודי, והיא תלמידה טובה בכיתה מדעית.

זה היה בשנה שעברה?

בשנה שעברה. היא בכיתה מדעית, היא עושה 5 יחידות במתמטיקה, היא עושה 5 יחידות באנגלית. היא עושה את רוב המקצועות 5 יחידות.

אבל מה לעשות שהמורה שלה, מי שמרכזת את הפרויקט, לא עושה 5 יחידות - - -

זה עצוב, אז היא באה הביתה ומספרת לי, אימא, תקשיבי, הוציאו אותנו מהכיתה, שמו את כל התלמידים יוצאי אתיופיה והתחילו לספר לנו על הפרויקט הלאומי, ורוצים לתת לנו וכו', ואמרתי שאני לא מעוניינת, אני לא צריכה ושיעזבו אותי. יום אחרי, הרכזת מתקשרת אלי והיא אומרת לי, איך זה שהבת שלך מסרבת להיכנס לתוכנית? סליחה, היא צריכה להיות. אמרתי לה, הילדה לא מעוניינת, למה אתם מכריחים אותה?

עכשיו אני אעבור לחלק האחר כאשת חינוך. אני מכירה את התוכניות המבדלות האלה במקומות עבודה שעבדתי בהם. ראיתי שהתוכניות האלה לקחו את כל יוצאי אתיופיה, שמו אותם בכיתות נפרדות, והם תלמידים לא פחות טובים, תלמידים מצוינות שיכלו לגשת ל-5 יחידות אם היו שמים אותם בכיתות של מחוננים - - -

אבל זה היה אמור להיפסק. גם דווח שזה נפסק.

הילדים האלה, שמו אותם, אלה של 5 יחידות, של 4 יחידות, 3 יחידות, שמו אותם ביחד ולימדו אותם אותו דבר, באותה רמה, והילדים האלה יכלו, אני בטוחה שאם היו שמים אותם בכיתות אחרות הם היו מצליחים יותר, והילדים האלה שהיו שם, אתה צריך לראות את האיכות של המורים, מי המורים ששם. זה לא מורים מתוך בית הספר שמכירים אותם, יודעים מה הקשיים שלהם. הביאו מורים מבחוץ והתוכנית באה מבחוץ לתוך כתלי בית הספר. בית הספר מבחינתו נותן רק את המקום. הוא לא בוחן, הוא לא בודק מה איכות המורים, מי המורים, ההתמקצעות של המורים. מכניסים אותם מ-ז' עד כיתה י"ב. אין מעקב רציני.

זה מדבר בעד עצמו. ברור.

אנחנו רואים גם לפי הנתונים, גם עם התוכניות המבדלות, ככל שנכנסים בתוך בתי הספר ומנסים לתת את המענה, אנחנו רואים שיש שיפור, אבל עדיין יש פער ביחס לאוכלוסייה היהודית.

נזק שנגרם הוא לאין ערוך יותר גדול מהתועלת מזה שהיה שיפור כזה או אחר כשעושים תוכנית בצורה שאת מתארת. בעיניי זה סופר חמור שכאן בוועדה וגם בוועדת עלייה וקליטה, ואני פשוט עוקב אחרי העניין הזה, אדוני. זה לא מעט. מדובר על החלטות ממשלה שהתקבלו לפני שלוש שנים.

אבל התוכניות האלה עדיין ממשיכות. התוכניות האלה עדיין קיימות בבתי ספר.

לכן התכנסה הוועדה הזו.

תודה רבה. טוב שהצגת את זה. אני מודה לך שהצגת את זה בצורה כפי שהצגת את זה. זה נותן לנו גם כיוון לקראת סיכום הדיון, איך להתייחס לסוגיות האלה.

עוד נושא שרציתי לגעת בו זה גם הנושא של מורים. יש הכשרת מורים שנקרא "תספה". זה נמצא במכללות להוראה, אם זה בסמינר הקיבוצים, באחווה, שמכשירים מורים ממוצא אתיופי.

ייעודי?

ייעודי, תוכניות ייעודיות בתוך המכללות, ליוצאי אתיופיה.

אני רוצה להגיד לך שבבית ברל גם מכשירים מורים, לאיזה מקצועות? לספרות, ללשון, מקצועות שאם תיקח מורה ישראלי רגיל, אתה תראה שייקחו את המורה האחר ולא מורה יוצא אתיופיה. ההכשרות האלה עוברות מהיסודי לחטיבת ביניים ונכנסות לאקדמיה, והפערים האלה ממשיכים, והאיכות של המורים - - -

בהתאם. תודה.

שלום לך גבירתי, חברת הכנסת מירב בן ארי. רשות נתונה לך. בבקשה, גבירתי.

תודה. אני מקשיבה מרותקת. בעצם את אומרת לחברי הוועדה, אנחנו היום מספיק נמצאים בארץ. אני, דרך אגב, בכלל לא עניין אותי איפה הבת שלך לומדת. זה לא משנה לי. משתלבת, היא מצוינת.

אני אגיד לך למה שאלתי. יש הבדל בין רשויות.

יש הבדל בין אם היא עלתה לפני חמש שנים או לפני עשר שנים או שהיא נולדה בארץ.

לוקחים את כל הילדים, גם אתה שנולדו בארץ. זה לא משנה. אני גדלתי בארץ. אני כמעט 40 שנה פה.

ישמבל, הדיון ברור.

אני רוצה לשאול שאלה.

בבקשה, תשאלי.

את בחורה מאוד מעניינת ואני שואלת אותך האם את אומרת היום, לי, לחברי כנסת, אנחנו היום לא צריכים יותר תוכניות מבדלות. אנחנו היום ניבחן, יעמוד לצורך העניין שמעון, אברהם, דוד, לא משנה באיזה צבע, זה לא רלוונטי. את אומרת, תבחנו אותו לפי הכישורים שלו. שמים את הצבע בחוץ. אנחנו מסתכלים על הילדים כמקשה אחת.

מה עמדת האגודה לגבי תוכניות מבדלות?

לפני האגודה, את האגודה אני גם מכירה ומוקירה. אני רק רוצה לשאול את ישמבל, האם את חושבת שבעצם היום אותו דבר לכולם, פשוט - - -

הבנו. תודה. בבקשה, ישמבל.

אני חושבת שלא צריכות להיות תוכניות מיוחדות עבור יוצאי אתיופיה. אני חושבת שאפשר למצוא בכל אחד את הכישורים שלו ואת היכולות שלו, והיום יש תוכניות בתוך בתי הספר, שעות פרטניות, יש שעות של מחוננים, יש שעות של אמירים. יש כל כך הרבה תוכניות, שאפשר לתת לילדים האלה כמו כלל האוכלוסייה. אם מורה יאמין בילד ויעטוף אותו וייתן לו את המענה המתאים וכו', הילדים האלה - - -

הכוונה היא טובה, לתת עכשיו תגבור, אבל ברגע שאנחנו עושים תוכנית מבדלת שהיא מיועדת רק לבנות העדה או לבני העדה, אוטומטית אני מתכנת את עצמי. עוד לא דיברתי על הפגיעה בתלמידים ובתלמידות.

אבל גם יש לך תוכניות ליוצאי צרפת, וחרדים וערבים ובדואים ודרוזים.

תלמידה בת 17, ילידת הארץ נקראת באמצע יום הלימודים, מוציאים אותה לתגבור. אני אומר לכם מידיעה אישית מה זה עושה לתלמיד מין המניין שיש לו קשיים והוא אמור לקבל שעות תגבור מחוץ לכיתה. הוא צריך לגייס את כל כוחות הנפש לצאת מהכיתה ההומוגנית שלו לתגבור. כשאתה לוקח את בנות העדה לבד ומרכז אותן באודיטוריום, אני לא רוצה לומר בקונוטציות מה זה עושה לי.

אני מתחבר למה שאמרתם ואין ספק שבסדר הזה של הניסיון של החברה הישראלית אנחנו יכולים להיגמל מהתוכניות המבדלות האלה.

ועדת חוץ וביטחון, מי שהיה כאן בבוקר או מי שקרא את הנתונים, ראה בעצמו שיש איזושהי בעיה. אם יש לך בוועדת חוץ וביטחון נתונים כל כך נמוכים, אז אתה ואומר, רגע, אני צריך לשים שם זרקור.

שושנה בן דור, בבקשה גבירתי.

שושנה בן דור, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה.

אני רוצה לדבר ברמה המאוד מעשית על פני הרבה שנים של היכרות, עבודה עם הקהילה ו-25 שנים עבודה בתוך בתי הספר היסודיים, שאגב, אני חושבת שבבתי הספר היסודיים צריכים לראות את השלבים החשובים. "הדרך החדשה", הרבה פעמים, אמרתי, לא הושקעו מספיק משאבים. היו טעויות והפניית משאבים שטרם הותנו בנושא הזה.

אני רוצה להתמקד על מה שאנחנו כגוף רואים, וזה גם המורות יוצאות אתיופיה שעובדות איתנו, גם גופים אחרים. אני רואה שהמרכז הישראלי לחדשנות וחינוך איננו כאן היום, אבל אנחנו גם תמימי דעים בעניין הזה.

איפה הקושי? אם אנחנו מדברים על הרצון לסגור פערים, אם אנחנו רואים שיש תלמידים בקרב הקהילה שמצליחים מאוד ויש כאלה שמאוד מתקשים, וזה עדיין נמשך לדור השני, שגם זו תופעה בינלאומית ידועה, שגם הדור השני ילידי אותו מקום, יש להם הרבה מהקשיים, כי להורים שלהם עדיין יש שאלות של שילוב, ופה הנושא הזה הוא גם רמת ההשכלה של ההורים. צריכים גם להזכיר את הנושא הזה.

צריכים להתמקד בנושא אחד, וזה עושר השפה.

אני רוצה לאתגר אותך דווקא בגלל שהגשת את העמדה הזאת. הבוקר קיימנו דיון, סיפורי הצלחה של כפרי הנוער. שני בוגרים, מסיימים י"ב, שני סיפורי הצלחה, מבני העדה האתיופית שחוו קשיים, שאחד העיד על עצמו שהוא הגיע בכיתה י' עם רמה של כיתה ו', עם כל הקשיים שמנית כרגע, ובכפר הנוער הוא לא היה בתוכנית מבדלת. הוא קיבל שעות פרטניות ודחיפה כמו כל התלמידים שהיה קשה להם. את יודעת מה הבדל בין ילד מתקשה, תלמיד שנולד בארץ והוא בן העדה האתיופית? ניקח דוגמא, הבן שלי. לו יצויר שהיו לו קשיים בכיתה י"א, למה בן העדה צריך טיפול אחר או תגבור אחר מאשר הבן שלי?

אני לא רואה שום מקום לשאלה הזאת.

טוב, אני שמח. בבקשה, תמשיכי.

אני כן רוצה לדבר על הנקודה הזאת. אני לא רוצה להגיד באיזו מסגרת מתייחסים לאתגר הזה, אבל חייבים להתייחס לנושא הזה, כי אותם בני נוער, פחות בני נוער, יותר מבוגרים מקרב הקהילה שהגיעו לרמה של שפה עשירה, בין בכוחות עצמם, בין בעזרה של תוכניות, חלקן מבדלות, חלקן אולי לא, הם הצליחו להשתלב, ומי שלא, והנתונים הם גבוהים מדי, שעדיין אין לו שפה עשירה, סביר להניח שהוא יהיה בין המתקשים, לא משנה מה הפוטנציאל.

את הולכת ליד ולא נוגעת בבעיה, סלחי לי, עם כל הכבוד. אני בכוונה מתעמת עם זה, כי זה הדיון.

מחקרים מעידים שהפער בין תלמיד בפריפריה, באוצר המילים בכיתה א' לבין תלמיד מאזור חזק, הוא פער עצום. מדברים על בין 500 מילה ל-3,000 מילה. זה הפערים שמציינים וזה קיים בלי יוצא מין הכלל לאותם תלמידים חלשים, מוחלשים מאזורי הפריפריה, ולא משנה מאיפה הם, מה מוצאם. זה תלוי בהרבה פרמטרים. אנחנו לא נעשה להם תוכנית מבדלת. אם נזהה את הקושי הזה, ניקח אותו במערכת החינוך וניתן לו העצמה, נעודד, נטפח.

אתה חוזר על זה שוב ושוב. אמרת את זה.

הכותרת של הדיון, תוכניות מבדלות.

אבל זו נקודה ברורה.

בבקשה תסכמי, גבירתי.

גם מדובר, אמרת, תוכניות מבדלות וסגירת פערים. אני מתייחסת כרגע לנושא של סגירת פערים ואני אומרת שבמקום לדבר במונחים כלליים ולתקוף, צריכים למצוא את הדרכים לסגור את הפער השפתי, וככל שיעשו את זה יותר מוקדם, הילד יצליח יותר ויהיה פחות מתוסכל, ועל זה צריכים לדבר.

תודה. בינתיים הגיע דב חנין שאחר כך ניתן לו להתייחס. הוא המובילים של היום הזה.

אורי סבח, בבקשה.

תודה. אני מהקליניקה לרב-תרבותיות ומגוון, באוניברסיטה העברית. אנחנו עובדים עם אגודת יהודי אתיופיה על הנושא הזה.

רק כמה הערות קצרות בנוסף בהמשך למה שישמבל אמרה. אנחנו מטפלים ספציפית באמת בנקודה הזאת של הפרויקט הלאומי ורציתי להעיר פשוט. המצב כיום לפי מה שאנחנו מבינים, וזאת אחת הבעיות, אין לנו מספיק נתונים, איך מחליטים איזה בתי ספר יקבלו ואיזו תוכנית. לפי הנתונים שאנחנו קיבלנו ממשרד החינוך, הפרויקט הלאומי מוגדר עדיין ככזה שבו מוגדרות מעין מכסות, זאת אומרת, יש מכסה לכמה תלמידים יוצאי אתיופיה אמורים להיות בכיתות וכמה תלמידים שאינם יוצאים אתיופיה אמורים להיות בכיתות. התוכנית לגבי הפרויקט הלאומי מדברת על 80:20, זאת אומרת, אלה ההגדרות של הפעלת התוכנית, שיהיו 80% יוצאי אתיופיה ו-20% תלמידים שאינם יוצאי אתיופיה.

בשנה האחרונה כנראה התחילה איזושהי תוכנית פיילוט, שוב, זה כל מיני שיקולים של תקציב, וכן יש תקציב, אין תקציב. כנראה מעודפי תקציב מופעלת תוכנית פיילוט שבה ההגדרה היא 50:50, זאת אומרת, התוכנית פועלת כך שיהיו לפחות 50% תלמידים שאינם יוצאי אתיופיה. השאלה היא פשוט מי מחליט למה 80:20, למה 50:50? מבחינתו 80:20 זו גם תוכנית מבדלת, כי כדי למלא את ה-80% צריך כמו שישמבל אמרה, למלא אותם בתלמידים, ואז ממלאים אותם בתלמידים פשוט מכיוון שהם יוצאי אתיופיה ולא על בסיס צרכים אישיים. מה שבעצם אנחנו צריכים זה קודם כול נתונים, מי מחליט איזה פרויקט מקבלת איזו כיתה או איזה בית ספר, והסבר למה צריך בכלל את המכסות האלה? למה צריך תוכנית שבה אומרים, זוהי תוכנית לשילוב של יוצאי אתיופיה ותלמידים שאינם יוצאי אתיופיה, אבל כך שיהיה 80:20 או 50:50. יכול להיות גם 30:70. מי קבע את הקריטריונים האלה ולמה.

אני כופר בכלל בקביעה, אבל לא משנה. זו גם שאלה. תודה.

מועצת התלמידים והנוער הארצית, בבקשה.

אני ערן סדן.

רצינו רק נקודה קטנה, שמבחינתנו בחינוך כלפי העדה האתיופית וכיוצא בזה, הוא לא רק צריך לבוא לידי ביטוי בציונים. זה צריך להיות דבר כללי ומערכת כללית מאוד ורחבה לגבי כל ההתייחסות, לא רק לציונים.

תודה. שולה מולא, את רוצה להשלים או להבהיר?

אני רוצה רק להשלים. קודם כול להגיד שהמצב של האזרחים ממוצא אתיופי הוא מקרה קיצוני של הקבוצות המוחלשות שהזכרת. יש כאן הרבה קבוצות שזוכות או נתקלות בהטיה ובגזענות, אבל מה לעשות, אנחנו מסתובבים עם השונות שלנו על הגוף שלנו.

גם אני מסתובב עם השונות שלי.

נכון, גם אתה. אנחנו עכשיו עושים - - -

תחרות.

כן. אם נהיה רציניים ונתמקד - - -

לא, לא, אני רציני. לא אמרתי את זה בציניות.

כשהבת שלי אמרה, והיא יודעת מה היא אמרה, שהיא רוצה לעבור לדוברי אנגלית, והיא דוברת אנגלית לא ממני, המורה שלה אמר לה לפני שנתיים, "את לא מהעדה הנכונה", זאת אומרת, לא משנה, כמו שישמבל תיארה, כמה שנים אנחנו בארץ, הילדים שלנו מסתובבים במרחב כשונים, אבל כשונים נחותים, ואנחנו צריכים להתייחס לזה.

40 שנה יש תוכניות מבדלות. 40 שנה יש רציונל לתוכנית מבדלת ואנחנו אפילו יכולים להסכים לזה. זה נשמע לנו הגיוני באמת, בלי ציניות, אבל 40 שנה אנחנו סוחבים פערים מאוד גדולים.

פעם הסברנו כי עלינו. עכשיו אנחנו לא יכולים להגיד, כי אנחנו עולים, כי 53,000 אזרחים ממוצא אתיופי נולדו בישראל ואנחנו עדיין מחזיקים בפער הזה.

הגברת שאלה, אז מה אתם רוצים? זו מין שאלה כזאת שבאה כשאנחנו מביעים ביקורת או מביעים כאב על המצב שלנו.

לא, היא רוצה לדעת באמת.

באמת באמת אנחנו רוצים יחס דיפרנציאלי. יש כל מיני ילדים ממוצא אתיופי, עם כל מיני צרכים שונים. יש בבתי ספר כל מיני תוכניות שנוצרו לא רק בשביל הלבנים של בית הספר, אלא משרד החינוך חייב לבחון את עצמו מי לא נמצא בחדר בתוכנית מחוננים, מי לא נמצא בתוכנית אמירים, מי לא נמצא בתוכניות הטובות, לא בתוכניות ובמוסדות חלשים, קשים, אלא בפיזור נורמטיבי שלנו. אני רוצה לראות אותנו בכל הקשר, בכל מרחב, וזה המבחן.

צודקת מאה אחוז.

אנחנו חייבים כל הזמן לשאול מה מבחן התוצאה. משרד החינוך חייב להידרש למבחן התוצאה. שוויון זה לא מה אני עושה בתהליך, כי התהליך פה של 40 שנה, אלא מה באמת התוצאה, איפה הילדים שלנו ממוצא אתיופי, כולל אלה, וזה הרוב, שנולדו כאן בארץ.

קודם דיברתם על ההטיה של המבחנים. יש הטיה של המבחנים, אז בוא נביא את פוירשטיין שיגיד שהתרבות האתיופית, יש לה כל מיני מאפיינים, עכשיו אנחנו נתקן אותה כדי שאנחנו נוכל לעקוף את אותו מבחן. לא! המבחן הזה לא טוב. המבחן הזה לא טוב בשבילנו, המבחן הזה לא טוב בשביל המרוקאים, המבחן הזה לא טוב בשביל העולים, אז למה לעזאזל לא לתקן את המבחן?

נקודה אחרונה והיא קריטית בעיניי, והיא חותכת כל מרחב, כל הקשר. מסתובבים כאן אנשים גזעניים שרובם לא מודעים לגזענות שלהם. אני חושבת שצריך להחליט שהכשרה במשרד החינוך מהתחלה, מפרחי הוראה לאורך כל השנים שהם באים במגע עם אוכלוסיות. הם חייבים לקבל חניכה, טיפול, חינוך. מה זו הטיה? זה אחרי שאני פוגשת ילד, יש לי את הציפיות עוד לפני שהוא פותח את הפה. למה? ואם אנחנו לא נשים את האצבע על זה ומשרד החינוך יידרש על מבחן התוצאה, אנחנו נפגוש אותך שוב, ואתה איש מאוד נחמד ואכפתי, בכנות.

מסכים איתך, כי באמת המדידה, כשרוצים לקדם זכויות, צמצום פערים, זה נכון וטוב לכלל החברה הישראלית. הפערים בחינוך במדינת ישראל הם מהמובילים במדינות ה-OECD או מדינות שקוראות לעצמן מתקדמות או מפותחות. זה אתגר במערכת החינוך, להתמודד עם הפערים האלה. רוב האוכלוסייה נמצאת בין העליונים לאלה שכמעט לא נמדדים למטה. זה נע לאורך כל הסקאלה, ואם את שואלת אותי מה כן צריך לעשות, כן, מסכים איתך, צריך לבדוק. כשעושים את המיצ"ב, לבדוק בנקודות מיקוד. זכאות לבגרות ובגרות משמעותית וכמה הבגרות שלהם היא כרטיס כניסה לאקדמיה, לא כבגרות ותו לא, כמה הם משתלבים בתוך האקדמיה במקצועות איכותיים ונדרשים. כשזה בצבא, אז בצבא. זו הנקודה. הגדרת את זה נכון, מי לא נמצא בכיתה, מי לא נמצא בקבוצה. מסכים איתך.

דב.

תודה לך אדוני היושב ראש. תודה לכינוס הישיבה החשובה הזו. אני מתנצל שהגעתי באיחור. היום הזה הוא יום שאנחנו רצים בו מוועדה לוועדה, ושוב, הערכה גדולה לאגודת יהודי אתיופיה גם על המקום והתפקיד המוביל שלהם ביום הזה בכלל וגם על הנייר, הייתי אומר, מאיר העיניים, אם הוא היה אור, אבל הוא קצת יותר זורע לנו חששות וצער, שהוצג בפני הוועדה יחד עם המרכז למשפט קליני.

אדוני היושב ראש, זה היה ב-17 במאי 1954, לפני 64 שנים כשבית המשפט העליון האמריקאי ברוב של תשעה נגד אפס הוציא את פסק הדין ההיסטורי של Brown Verses Board of Education שבו הוא קבע את העיקרון ש-separate but equal is not equal, נפרד אבל שווה הוא לא שווה. הוא אף פעם לא שווה. כל הפרדה בסופו של דבר היא מנגנון שפוגע בקבוצה מוחלשת, אפילו אם המטרה המוצהרת היא לחזק את הקבוצה המוחלשת הזאת. קחו את המוחלשים ותשימו אותם בנפרד, יצרתם עוד מנגנון של החלשה. אני אומר את הדברים מכיוון שאנחנו עדיין במערכת החינוך שלנו נמצאים בעולם של מסלולים מבדלים והעולם של המסלולים המבדלים הוא עולם של חיזוק הבעיה והעמקת הבעיה ולא של התמודדות עם הבעיה ופתרון של הבעיה, וכשאני מדבר על מסלולים מבדלים, אני מדבר על מסלולים מבדלים מכמה סוגים: קודם כול יש המסלולים המבדלים דפקטו. עדיין יש לנו בתי ספר שאליהם מגיעים כאילו באופן טבעי ובלי שום התערבות שיעור גבוה מאוד של יוצאי אתיופיה, ויש בתי ספר אחרים, לא רחוקים מהם, שבהם שיעור יוצאי אתיופיה הוא מאוד מצומצם. זה אומר בפועל מנגנונים מבדלים.

אדוני היושב ראש, אתה מכיר היטב את המאבקים שאנחנו ניהלנו גם פה בכנסת נגד המנגנונים המבדלים הפורמליים שבהם יש מקומות שפשוט אמרו לילדים יוצאי אתיופיה, לא, אתם לא צריכים להגיע לבית ספר הזה, אתם לא רצויים במקום הזה, אתם צריכים ללכת למקום אחר, אבל כשמדובר על מנגנון לא פורמלי, הוא עדיין מנגנון קטלני. זה סוג אחד של בעיה. סוג שני של בעיה זה מנגנונים שבהם כאילו כדי לקדם יוצאי אתיופיה, מייצרים להם קופסה נפרדת והקופסה הנפרדת הזאת בעצם רק מחזקת את הבעיה ואת הקושי.

אני, לכן, אדוני היושב ראש, מעריך את הדיון הזה. אני מתנצל שלא הייתי פה מתחילת הדיון. אני בטוח שנשמעו פה דברים מאוד חשובים. אני שמעתי את דברי הדוברת האחרונה שדיברה בהרבה כאב, שולה, על מה שקורה במשרד החינוך, ואני מקווה שהדברים הנרגשים שלך והאמיתיים שלך באמת יקלטו בתוך המערכת הזאת.

צריך להגיד את האמת. משרד החינוך זו ספינה מאוד גדולה. יש בה אנשים טובים שרוצים לעשות שינוי. זה מסובך להזיז ספינה גדולה מכיוון הנסיעה שלה, אבל זה מאוד חיוני ומאוד דחוף.

אחד הדיונים שהייתי בהם היום היה דיון בוועדה לזכויות הילד, והנתון הכי קשה שאני שמעתי, שהעציב אותי מאוד וגורם לי לחשוב על הצורך שלנו בחשבון נפש בחברה הישראלית, זו הקביעה שמעמדם ומצבם של ילדים יוצאי אתיופיה שנולדו בישראל יותר גרוע מאשר מעמדם ומצבם של ילדים יוצאי אתיופיה שנולדו באתיופיה והגיעו אחר כך לישראל. זה משהו שאותי כישראלי פשוט מבייש. אנחנו חברה עשירה, אנחנו חברה מתקדמת, אנחנו חברה עם יכולות. זה לא יכול להיות המצב אצלנו. את זה אנחנו חייבים לשנות בצורה דרמטית וחדה.

תודה. זיווה.

זו תופעה ידועה בהרבה מקומות, לצערנו הרב, והילדים שהם דור שני הרבה פעמים נתקלים ביותר בעיות, לא רק בישראל.

אנחנו רוצים להיות יותר טובים.

אני מסכימה, אבל צריכים להתחיל מבין המציאות.

בבקשה, זיוה, תציגי את עצמך.

זיוה מקונן דגו, מנכ"לית אגודת יהודי אתיופיה.

קודם כל, אדוני היושב ראש, תודה רבה על הדיון. אם יש בבית הזה בכל הוועדות מי שמתמיד ואומר, נושא חשוב לי, ומקיים אותו לפי נושא, זה אתה, אז אני באמת רוצה להגיד תודה.

תודה.

וכמובן תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין שמוביל את היום הזה זו שנה שלישית.

וזה המקום גם להתנצל בשמה של פנינה תמנו-שטה שנמצאת בדיון מקביל בוועדת ביקורת המדינה. נתבקשתי לומר.

אנחנו מציפים את הסוגיה הזאת של תוכניות מבדלות וכו', אבל אם התוצאות וההישגים של תלמידים יוצאי אתיופיה היו כמו כלל האוכלוסייה, לא היינו באים ומקיימים את הדיון הזה ונלחמים על האם אנחנו רוצים להיות ביחד, לא רוצים להיות ביחד, האם מפרידים אותנו או לא מפרידים אותנו. הבעיה היא ש-20 שנה קיימות תוכניות נפרדות והתוצאות הן גרועות. אני אומרת, אדוני היושב ראש, גרועות. 38 תלמידים יוצאי אתיופיה ב-5 יחידות מתמטיקה ב-2016, זה לא מתקבל על הדעת. 37 תלמידים בכימיה, זה לא מתקבל על הדעת. 17% מהתלמידים בישראל. שר החינוך בא ויצא בהחלטה "5 פי 2", להכפיל את התלמידים עם 5 יחידות מתמטיקה וכו', והוא לא ראה את התלמידים יוצאי אתיופיה. זה לא הגיוני שב-2011 היו 33 תלמידים וב-2016 – 38 תלמידים.

מה שאנחנו מבקשים ממשרד החינוך, זה שלא יגיד, אנחנו נשפר את ההישגים של תלמידים יוצאי אתיופיה ב-10%, אלא איך אנחנו סוגרים את הפערים. מעל 80% תלמידים יוצאי אתיופיה הם ילידי ישראל. זה לא סביר, כמו שיושבת ראש האגודה, שולה מולא, אוטוטו ד"ר שולה מולא, טענה. זה לא סביר ש-33% הם ילידי הארץ והמצב שלנו כאילו הגענו אתמול, שהבעיה היא בעלייה שלנו או בפערים שבאנו איתם. הבעיה היא במערכת החינוך שלא יכולה לראות אותנו כשווים.

אני רוצה לתת דוגמא. היום אני מרבה לתת דוגמאות שקשורות לילדים שלי. הבן שלי עבר מבית ספר יסודי לחטיבת ביניים. בכיתה ז' המורה שלו, ברוך השם, יש לו בעיות קשב וריכוז, שלושה שבועות-חודש הוא היה על ריטלין והוא ישב בשקט. המורה שלו שלושה שבועות חשבה שהוא עולה חדש. באסיפת הורים היא משתפת אותי, "חשבתי שהוא עולה חדש, לכן לא ניגשתי אליו. כשגיליתי במסדרון שהוא מדבר עברית רהוטה, פתאום קלטתי שהוא - - - ".

אני לומד מזה שהיא למדה שעולה חדש, לא ניגשים אליו בכיתה. ככה לימדו אותי להבין דברים. זה מזעזע.

ובואו נחשוב באמת מה קורה לאותם הילדים שיום-יום אותה מורה או מורה מסתכל עליהם וכך וכך.

הסוגיה הנוספת המשמעותית, אדוני, זה נושא של מורים יוצאי אתיופיה. בישראל 137,000 בערך מורים בכלל, נכון? כמה יוצאי אתיופיה מהנתונים שקיבלנו ממשרד החינוך?

יש כ-180,000 עובדי הוראה.

מהנתונים שקיבלנו ממשרד החינוך, כ-500 מורים יוצאי אתיופיה. אדוני, רוב המורים יוצאי אתיופיה הם בחלקיות משרה. חמור מזה, המורים שמלמדים באולפן במרכזי קליטה הם כלולים במספר הזה. למה? זה אתיופים, אז אפשר לספור את זה ככה. זה לא סביר, זה לא הגיוני. דרך אגב, משרד החינוך גם מפעיל תוכניות נבדלות להכשרת מורים, זאת אומרת, מקבץ את המורים, נותן להם תגבור, כאילו שהמורים האלה, גם אם הם נולדו בארץ, הם צריכים תגבור כדי להיות מורים, וגם חמור מזה, הם צריכים לדון על הזהות ועל השייכות שלהם כאילו כלל מורי ישראל לא אמורים לעסוק בנושא הזה. אני חושבת שכל מורה ומורה בישראל צריך ללמוד על כל המורשות ועל כל העדות, מה לעשות, כי אנחנו מגוונים. לא יתכן שמשרד החינוך מתקצב ובונה תוכנית נפרדת למורים יוצאי אתיופיה. תודה רבה.

תודה. משרד החינוך.

עירית בירן, סגנית מנהל המינהל הפדגוגי.
אני אדבר על המדיניות ואחר כך על איך אנחנו יכולים להיעזר בכל האנשים שדיברו כאן.

המדיניות אוסרת מסגרות מבדלות, אוסרת כיתות מבדלות, אוסרת קבוצות והקבצות מבדלות. כל מי שיודע על כזה דבר, אנחנו מבקשים, תעזרו לנו, כי אם אתם יודעים ויש לכם סיפורים על בתי ספר, לזיוה יש את הטלפון שלי בבית, בעבודה, בכל מקום, מיילים. תודיעו לנו, תעזרו לנו, כי אנחנו רוצים לטפל. השנה טיפלנו בשלוש תלונות של מסגרות מבדלות. טיפלנו עד הסוף, עד אפילו הוצאת אזהרה מנהלית למנהל בית ספר. אנחנו רוצים לטפל בזה. זה מאוד מטריד אותנו. אנחנו לא רוצים שיהיו עוד מסגרות מבדלות. אין לנו, אנחנו לא יודעים בדיוק מה קורה ולפעמים מפקח כולל אפילו, שזה בית ספר שלו, לא ראה שיש קבוצות כאלה, אז כל תלונה כזאת תעזור.

בנושא של בתי ספר עם ריכוז גבוה, גם זה משהו שאנחנו פועלים לאורך שנים.

תרחיבי פה.

הבעיה המרכזית היא בעצם גני הילדים. יש לנו כרגע 25 גנים עם אחוז מאוד גבוה. אנחנו לא מצאנו פתרון בגני הילדים לפיזור, כי להסיע ילדים של גילאי 3-4 הוא משהו שאנחנו לא כל כך מעוניינים. אנחנו חושבים שזה לא בריא.

אנחנו יודעים, לא אוהבים.

יודעים להסיע, לא אוהבים.

אז אולי במקרה הזה הצר שובה בנזק המלך? צריך לבחון את זה מקצועית, עניינית.

אוקי.

אני לא קובע.

אדוני, אבל אם זו השכונה שלהם ויש גן ילדים שזה השכונתי, מה שאנחנו מצפים זה לא עכשיו שיסיעו לנו ילדים בגלל שהם אתיופים, משכונה כזאת, משכונה אחרת, אלא שיקבלו באמת את מה שהם צריכים ויגיעו מוכנים לכיתה א'.

אני לא קובע, אני לומד. אני כל החיים שלי לומד. לו יצויר עכשיו, באר שבע, דוגמא, שכונה י"א, ו' החדשה, אזור רישום מסוים, נפלה כיתה, 90% יוצאי אתיופיה ודאי ילידי הארץ ו-10% אחרים. את חיה עם זה כאגודת יוצאי אתיופיה?

אני אומרת, אם זו השכונה שלהם, אם זו הסביבה שלהם, מערכת החינוך, בואו תביאו את המורים הטובים, בואו תיתנו להם את מה שהם צריכים לקבל, את הכי טוב ותנו להם לצמוח.

ואינו נכנס לקטגוריה של מסגרת מבדלת.

לא.

אבל אנחנו מכירים מצבים, אני מכירה לא בבאר שבע, אני גרה בירושלים, בתלפיות, בקעה. אנחנו מכירים מצבים שאיכשהו נפל, שהכיתה הזאת, הגן הספציפי הזה, יש בו רוב ממוצא אתיופי, והגן 100 מטר ויש הרבה בהירי עור. איך זה כך?

זו דוגמא שצריך לדבר עליה.

גם על זה אנחנו עושים בירור מול הרשויות המקומיות. זה עוד פעם יהיה בחירה, ממלכתי-דתי, ממלכתי. אנחנו נטפל בכל דבר כזה שיש לכם מידע, שאנחנו לא מקבלים את התשובות הנכונות כדי שזה לא יקרה בשנה הבאה. אנחנו מאוד מעוניינים לטפל נקודתית.

גבירתי, אני רוצה לשמוע ממך אמירה חד משמעית. זה הנחיות שתוציאו לשלטון המקומי ולרשות החינוך המקומית. במקרה שהביאה גברת שולה מולא, את הדוגמא הזו, באותה שכונה, מרחק של 50 מטר, זה נושק לאותו אזור רישום. זה לא מקרי שבגן הזה בצד ימין באשכול גנים, לפעמים זה יותר חמור שזה באותו אשכול, שבכיתה הזו יהיה ריכוז גבוה של בני העדה ובכיתה השנייה לא. זה מקומם, זה אסור שיהיה ואני אקרא לכם בסיכום לבדוק זאת לקראת שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה שהיא כבר בפתח. בבקשה, תמשיכי.

אנחנו בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים מתמקדים במקומות שיש גם ריכוז וגם אנחנו מסתכלים על התוצאות, כי רצינו לראות האם יש איזושהי הלימה, האם ילדים שהם בפיזור מגיעים לתוצאות יותר טובות מכאלה שבריכוז. אנחנו לא יכולים להגיד שסטטיסטית יש איזשהו נתון שאומר שבגלל שיש 30% בני הקהילה בבית ספר מסוים, ההישגים שלהם פחות טובים או יותר טובים, וזה חשוב להגיד את זה בצורה מאוד ברורה. למרות זאת אנחנו בודקים בית ספר-בית ספר. אנחנו כן יכולים להגיד שלפעמים בגלל הבחירה בממלכתי-דתי יש לנו כן ריכוזים של 30% ו-40% בבית ספר. יש לנו בחטיבות הביניים, 79 חטיבות עם ריכוזים. אנחנו מנסים לראות אפשרויות לפיזור. לא יכולה להגיד שיש לנו פתרון מחר בבוקר.

היום 54% מהתלמידים יוצאי אתיופיה לומדים במערכת החינוך הממלכתית, לא הממלכתי-דתית.

הפער היום הוא כמעט שווה.

זה מה שאני מנסה להגיד. בממלכתי את תראי שהם נמצאים, 10%, 5%. הם מאוד מפוזרים בממלכתי. בממלכתי-דתי זה המקום היחיד שיש ריכוזים. עוד פעם אני אומרת, אנחנו בדקנו את זה השנה, אנחנו נבדוק את זה עוד פעם. אם יש משהו שראיתם, שאנחנו לא ראינו, ואנחנו נחזור לרשויות המקומיות כדי לבדוק שזה לא קורה.

אנחנו גם נכנסנו עכשיו למח"טים. דיברו על הסללה לחינוך הטכנולוגי.

גברת בירן, ברשותך, תופעה שקיימת במיוחד בחינוך הממלכתי-דתי. ברגע שאני ביישוב מסוים, בואי ניקח תיכון לצורך העניין. זה יותר בולט בתיכונים, שהמשרד מאפשר לתיכון ממלכתי-דתי לעשות מסגרות יותר תורניות, אפילו המשרד מאפשר לגבות תל"ן, תוכנית לימודים נוספת. אוטומטית נוצר מצב, זה נכון גם ליסודי, שבית הספר הממלכתי-דתי האיכותי שאליו הולכים אנשי הגרעין התורני, וילדי - - - מוסתים לבית ספר אחד, ואוטומטית בית ספר החינוך הממלכתי-דתי הרגיל, זה ילדי השכונה, ואז אנחנו מוצאים ריכוזים ואין פלא שהתוצאות הן כפי שהן. כאן אני רוצה חשיבה ועשייה אקטיבית מחוץ לקופסה, של המשרד. אם המשרד מאשר, זה יהיה. אם המשרד, בבואו לאשר תל"ן או לאשר מסגרות חינוך בדלניות בממלכתי, שזה במימון של 100% פלוס אפילו ויותר, צריכה להיות התוצאה הזו לנגד עיניו. הוא צריך לצפות פני עתיד. הוא צריך להתנות, ובתנאי שאתה מקבל 30%, 40%, אז תקבל את האישור לתוכנית.

אוקי. נוסיף את זה לתוך הוועדות.

בנושא של פערים לימודיים, אנחנו כל שנה עוקבים אחרי המיצ"ב בכיתות ה' ואחרי המיצ"ב בכיתות ח', שזו בצעם היכולת שלנו להסתכל מה קורה. אם מסתכלים על שש השנים האחרונות, כל הזמן סגירה של 40% של הפער בין כלל דוברי העברית. אני בכוונה אומרת את זה, כי אם מסתכלים על כלל החברה הישראלית, זה קצת מבלבל. יש לנו דוברי ערבית. לקחנו והפרדנו את נתוני כלל דוברי העברית לעומת כלל בני קהילה ילידי הארץ ושאינם ילידי הארץ.

כשאת אומרת סגירת פערים, תכמתי את זה למספרים.

בחינוך היסודי למשל, המדד של כלל דוברי עברית כרגע עומד על 637.

יותר פשוט באחוזים, לדעתי.

רגע, עוד לא הגענו.

אנחנו לא אומדים אחוזים שם, כי זה הולך על מדד של 500, כמו המיצ"ב. 20% פחות זה ההישג כרגע של בני הקהילה, זאת אומרת, יש לנו עכשיו משימה.

פער של 20% לעומת חלקם באוכלוסייה.

לא, לעומת המצב שלהם ביחס לכל דוברי העברית.

ברמת הציון.

בדיוק, ברמת הציון המשוקלל של המיצ"ב. זו משימה שהמנכ"ל אמר, אנחנו נעבור בית ספר-בית ספר, וזו משימה שלקחנו על עצמנו לסגור את הפער הזה כדי להביא אותם לפחות במקצועות יסוד - עברית, אנגלית ומתמטיקה בחינוך היסודי, ומדעים גם בחטיבת הביניים. זה יעד שלקחנו וזה חשוב לדעת. זה הנתון. אפשר לקבל את הנתונים האלה גם ברמת בית ספר, כי זה מפורסם בשקיפות. אתם יכולים לראות בית ספר-בית ספר.

הנושא של זכאות לבגרות. לקחנו את כלל דוברי העברית ושמנו על יד של תשע"ז, תשע"ח, אז סגרנו בעצם ביחס לשנה קודמת 5%. הפער כרגע הוא של 10% סך הכול. דוברי עברית זה 70.52 לתשע"ז. סך הכול 61.44 לבני הקהילה האתיופית, בגרות, זכאות, לא זכאות איכותית. זכאות איכותית, הפער הוא קצת יותר גדול, הוא בסביבות 20%. כלל דוברי עברית, זכאות איכותית, זאת אומרת אנגלית ומתמטיקה במוגבר, זה 61.5 כלל דוברי עברית. יש שיפור כ-6% לעומת שנה קודמת של בני הקהילה.

הנתון הזה שהציגו פה אגודת יוצאי אתיופיה, בהתייחס לזה שיש לנו דלתא של שנה, המספר הזה של סך הכול 40 בני העדה ניגשו ל-5 יחידות מתמטיקה - - -

הוא לא נכון לשנה האחרונה.

מה את יודעת על השנה האחרונה?

אנחנו מתקרבים ל-100 חבר'ה שעושים 5 יחידות מתמטיקה.

יש קבוצת מיקוד? יש תוכנית מיקוד?

יש קבוצת מיקוד, יש תוכנית מעורבת, לא מבדלת. הם חלק מהתוכנית של השר. הם מסומנים. נכון, אנחנו עוקבים. את הדור הזה אנחנו עוד יכולים לעקוב כי יש לנו נתוני הורים. את הדור הבא, את הדור השלישי כבר לא נוכל לדעת מי ומה, כי ביקשו משרד הקליטה על בוכרים. אין לי בוכרים, אני לא יודעת מי בוכרי.

זו הטעות שלכם. גם בצבא. אני מתמודד עם שבר, אני קורא לזה, של בני העדה הקווקזית. איבדנו אותם. אומרים לי, לא, הם מקוטלגים יוצאי חבר העמים. מאבדים אותם בצבא. במסגרת החינוך יש נשירה גבוהה.

שם אין לנו נתונים.

סליחה, אז עוצרים ובודקים. עושים חקר. גם בצבא, גם במערכת החינוך. הם מגיעים לצבא עם חסר אדיר. מאבדים. אין מילה אחרת. איבדנו אותם. זה מקומם להגיד, אין לנו. שמו אותם, מדינות חבר העמים.

אני רוצה להיכנס למצוינות, כי זה עלה. אם התחלנו את הדרך, ועוד פעם, זיוה יודעת, התחלנו עם 600 ילדים בלבד את תוכניות המצוינות של האגף למצוינים ומחוננים, אנחנו ב-1,720 ילדים, ממה שאנחנו קוראים ניצני אמירים, אמירים, קדם עתידים, מרכזי מחוננים, מחוננים, כמות המחוננים. כל הדבר הזה.

דיברנו כאן על הכלים לאבחון.

אני במחוננים. יש פער, נכון?

יש פער אבל אנחנו בתהליך - - -

מה אתם עושים לצמצם אותו? הרי שם זה הגרלות, זה מכסות, הכול. בואי תגידי לי מה את עושה עכשיו לטובת בני העדה כדי לצמצם את הפער הזה בטווח של חמש שנים, עשור?

אנחנו שמנו חמש שנים שפ"ב יהיה התהליך שם יהיו בדיוק כמו אחוזן - - -

איך אתם עושים את זה בפרקטיקה?

המנכ"ל שם יעד כמותי. הוא בדק כמה הם באוכלוסייה. יש יעד כמותי. מה שעשינו, היו שתי בעיות. אחת, שהם עברו את הבחינות בבית הספר, אבל צריך להגיע לבחינה חיצונית, השנייה, בעיר, והרבה פעמים הם לא הגיעו לשם. מה שאנחנו עשינו השנה וגם נעשה בשנה הבאה ונמשיך, גייסנו גם מצוות ההוראה וגם מכל מי שיכולנו בעירייה כדי שיביאו אותם ואת ההורים שלהם לבחינת ההמשך כדי לוודא שהם מגיעים לבחינת ההמשך. דאגנו להסברה דרך המגשרים שלנו להורים שלא ידעו. חלק מההורים יודעים יותר טוב ממני, אבל חלק מההורים שלא הבינו בדיוק מה זה מחוננים, קיבלו הסברה אישית עם תרגום וממש הסבר לעומק, למה הילד חייב להתמיד גם. לא רק שהוא התחיל במחוננים, הוא גם גומר את השנה וגומר את השנה הבאה, כי אנחנו רוצים לראות אותם עד סוף י"ב במסגרות המיוחדות, ילדים עם פוטנציאל. מה שעשינו עוד, פתחנו במקומות שיש ריכוז, ניצני אמירים כדי להתחיל ב-א' כבר, כדי שהמנהלים יראו אותם וכבר יסמנו אותם לבחינה הראשונה במעבר בין ב' ל-ג' ובין ג' ל-ד' כדי לראות אותם על המפה. אני מקווה שאנחנו בדרך הנכונה. שמנו גם מדריכה שמלווה ספציפית את כל היישובים האלה כדי שזה יהיה מאוד מחודד.

מה שלא עשינו לקראת שנה זאת אבל לשנה הבאה נעשה, כי יש משפחות הרי שמתפזרות, הולכות לגור בכרמיאל, במקומות שאין ריכוזים גדולים ואז אנחנו צריכים גם לשם לשלוח ידיים ולהגיד, חבר'ה, גם שם תשימו פוקוס. אני מקווה שיהיו לנו כמויות יותר גדולות. זה הנושא של מחוננים.

נוער בסיכון, אותו דבר. אנחנו כרגע ממקדים מאמץ בנושא של נשירה סמויה, כי מה שראינו, שבנשירה גלויה המספרים הלכו ונהיו ממש קטנים.

היה אתמול דיווח לוועדה בסוגיה.

אוקי. בנשירה סמויה ראינו שיש בעיה של מה שנקרא היעדרות לסירוגין, שאפילו לפני בגרויות החורף יש ילדים שלא הגיעו. ביקשנו דיווח כדי שאנחנו נעשה עבודה עם הקב"סים, עם הרשויות המקומיות, עם צוות של קידום נוער להגיע לשיחות אישיות עם הילדים ושיחות אישיות עם המשפחות, להבין שהילדים חייבים להגיע בצורה מסודרת לבית ספר, כי ילד ב-5 יחידות מתמטיקה שלא הגיע לתגבור לפני הבחינה, מגיע פחות מוכן, תגבור רגיל של בית ספר, שלא היה ולא הגיע. בתי הספר דיווחו לנו, קבוצות מובחרות, הרצנו אותם לתגבור ל-4 יחידות ו-5 ופתאום ילדים לא הגיעו, אז גייסנו את הקב"סים לעזור לנו בעניין הזה ולסגור את הפער של הנשירה הסמויה, נשירה לסירוגין.

עלה הנושא של חינוך מיוחד. הוא נושא שמאוד הטריד אותנו. מה שעשינו בשנתיים האחרונות, אנחנו עושים גם הכשרה של הפסיכולוגים מחדש לכלים רגישי תרבות. אנחנו כבר הגענו למצב ש-400 פסיכולוגים עברו את ההכשרה הזאת, הכשרה נוספת מעבר למה שהם למדו. גם מי שהוא ד"ר או תואר שני חויבו לעשות את ההכשרה ואנחנו כבר עובדים איתם עכשיו. אנחנו לא רוצים לשפוך את התינוק עם המים, כי אם ילד הוא אוטיסט והוא צריך מסגרת מיוחדת, שיקבל את מה שמגיע לו, אבל ילדים שסתם נגיד נשלחו לבעיות התנהגות או לכיתות ליקוי למידה, להסתכל אם צריך לטפל נכון בתוך הכיתה הרגילה ולא לשלוח, עבודה שהם עושים. אנחנו מקווים שנוכל בשנה הבאה לדווח על הקטנה. ירד לנו מספר הילדים שהופנו משנה שעברה להשנה, בחצי אחוז. מבחינתי זה לא מספיק. אני רוצה לרדת הרבה יותר. התחייבנו לוועדה.

ברשותך, אני רוצה רגע להפריע לך. הילדים שנמצאים בכיתות החינוך המיוחד הם בבתי ספר רגילים?

חלק בבתי ספר רגילים וחלק בבתי ספר של החינוך המיוחד.

הרי לכל ילד יש את תוכנית הלימודים היחידנית. האם אחרי שהוא נמצא בכיתה כזו, מקבל איזשהו מענה, הוא חוזר לכיתה הרגילה או שהוא נשאר שם?

המטרה היא להחזיר והמטרה היא לא לשלוח.

לא, אבל אני אומרת, הילדים שעדיין נמצאים שם.

ישמבל, אני אתן סקירה. אנחנו בעיצומו של הליך חקיקה, שינוי כל הסוגיה הזו, ביטול ועדות ההשמה וועדות השילוב לוועדות זכאות ואפיון, שברירת המחדל היא שילוב, כשסל השירותים וכל מה שזכאי הילד בחינוך המיוחד יעבור איתו לשילוב עם זכות בחירה להורים, לכן כל מה שהיא תאמר לך היום זה נכון וזמני לימים האלה. אני מקווה שבשבוע הבא נצליח לסיים את החקיקה. יחד עם שינוי החקיקה אנחנו נכניס לתוספות לחוק את כל, אני קורא לזה, 'הצימוקים' שהבאנו מהמדינה, מהאוצר, ממשרד החינוך לטובת החינוך המיוחד, תוספות, ולא רצינו שזה יהיה בהבטחה או כדברים שפורחים באוויר אחר כך, אלא יהיו בתוספות לחוק, אם זה פריסה ארצית של מוסדות. בכל זאת, לא כולם ברי שילוב, פריסה ארצית, שיהיו פחות היסעים. בכל בית ספר יהיה חדר הכלה, וינטלציה. היום אם תלמיד או תלמידה מתפרקים, אז זה היה לעיני כל במסדרון או בחדר המורים. יהיה רכז שילוב, יהיו תוכניות במכללה, להכשרת עובדי הוראה, שגם מורה שהוא לא של החינוך המיוחד, יעבור פרק בחינוך מיוחד כדי שהוא ידע מה זה חינוך מיוחד, כדי שלא יהיה מצב שהוא יגיד לו, חשבתי שאתה עולה חדש. שמורה ידע להתמודד עם כל מה שמערכת החינוך מזמנת לו.

בבקשה, גבירתי.

שלום, שמי ד"ר זהבה לזרוביץ', אני באה מאגף א' לפיתוח פדגוגי במזכירות הפדגוגית, ואני רוצה להתחבר למה שאמרה זיוה, שכלל מורי ישראל צריכים ללמוד על המורשת ועל ההיסטוריה על מנת שהם יוכלו ללמד את הנושא.

במזכירות הפדגוגית הוכנה תוכנית כוללת רב-תחומית, רב-גילאית, כוללת יחידות אינטראקטיביות שגם שולה מולא מופיעה באחת מהן, שהופקה על ידי מט"ח. מטרת התוכנית הזאת באמת לכלל ילדי ישראל, שכלל ילדי ישראל ילמדו על המורשת, על ההיסטוריה, התרבות, הערכים, כיוון שזו הדרך לשנות את הגישה, להביא למודעות, להוריד את תחושת הזרות והשונות והניכור. יש גם חוזר מנכ"ל שמחייב את מנהלי בתי הספר לבנות תוכנית רב-שנתית, כך שכל שנה כל תלמיד ילמד לפחות שתי יחידות מתוך המגוון שקיים. כמובן שהם גם מוזמנים לחבר יחידות נוספות, אבל יש על המדף מעל 90 מערכי שיעור במגוון תחומי דעת שניתן בעזרתם - - -

זהבה, תוקנו כל הליקויים שהיו בחומר הראשוני? כי היו המון.

חוזר מנכ"ל כותב במפורש, ועכשיו עומד לצאת חוזר מנכ"ל נוסף, זאת אומרת כבר פעמיים זה נכתב בחוזרי מנכ"ל ועכשיו עומד לצאת חוזר מנכ"ל נוסף שבו שוב אומרים למנהלים שעליהם לבנות תוכנית רב-שנתית שכל ילדי ישראל ילמדו על - - -

לא, אני מדברת על התכנים.

תודה, גבירתי. אנחנו לא נרד לרזולוציות. היא אמרה בגדול את הצהרת הכוונות.

שאלה, רצית. תזדהי ותשאלי.

שמי טל, אני מעיריית ראשון לציון. רק רציתי להפנות בקשה למשרד החינוך, האם ניתן לקבל את הנתונים האלה ברמת הרשויות, גם של זכאות לבגרות, גם של חינוך מיוחד, נשירה סמויה, מחוננים?

יש לכם את זה בשקיפות ברמת ישוב. את יכולה לראות את זה. אם משהו חסר, תיפני, אני אשמח לתת לך.

אנחנו נשמח לקבל, מאחר ואנחנו אמורים ליישם חלק מהתוכניות שלכם ברמה הרשותית ולעקוב אחר התוכניות ואחר המענים ולהתחיל מאיזושהי נקודת מוצא.

כבוד היושב ראש, זה משהו רלוונטי לדוברת האחרונה, שאלה קטנה שלי שאני אשאל אותה ואני רוצה שאת תקשיבי. הדוגמא בעניין של הנשירה, יש הרי תהליך. מה שקורה בבתי הספר ומה שאני אומרת מבוסס על ראשון לציון דווקא, שבתי ספר בכיתה ט' מנשירים. מבית ספר סביר, טוב אפילו, הילדים הולכים לבתי ספר פחות טובים. זה בעצם התהליך עד שבסוף מגיעים לאיזה בית ספר שבקושי מגיעים אליו. אני מכירה את זה מאוד חזק מראשון לציון.

זה לא רק ראשון.

חוזר מנכ"ל למניעת נשירה מדבר על ועדות התמדה. רשויות אמורות לעבור ילד-ילד, שמישהו חושב שהוא כן סגר פערים, לא סגר פערים, צריך מסלול א', מסלול ב'. חלק מהעבודה שאנחנו עושים היום זה עם הרשויות, כי זו אחריות שלהן בעצם, רישום במעבר בין ט' ל-י'. אני מקווה שאנחנו נצליח באמת לשנות את זה, לסמן את זה כמשהו שצריך לטפל בו לעומק.

תודה.

אפשר להגיד משהו על הכשרת מורים?

בבקשה, משפט.

אורנה שץ אופנהיימר, אני אחראית על הכשרת מורים. אני עובדת באגף להכשרת עובדי הוראה ואני באמת מטפלת בנושא של - - -

את מכירה את הכיתות המבדלות?

לא, אין כיתות מבדלות. קודם כל, זה רציתי לפחות שיירשם בפרוטוקול, כי זה חוזר בכל ישיבה שזיוה אוהבת להגיד את זה, אבל אני רוצה רגע להגיד על זה מילה. הסטודנטים לומדים מה שהם רוצים, באיזה מסלול שהם רוצים, באיזו התמחות שהם רוצים.

במכללות שהוזכרו יש סטודנטיות להוראה שהן רק של כיתה של - - - ?

מה פתאום. יחד עם זה, כמו בכל ההשכלה הגבוהה, והייתה פה ישיבה לפני שבוע בוועדת העלייה והקליטה עם המל"ג והות"ת. כמו במל"ג ובות"ת, גם אנחנו נדרשים לצרכים מיוחדים, מאתרים אותם ומעודדים כדי שהאנשים יבואו ללמוד הוראה. בסך הכול בהשכלה הגבוהה יש 3,100 ומשהו סטודנטים בני הקהילה האתיופית, ובסך הכול 14% מהם הולכים להכשרת מורים. זה מספרים קטנים יחסית, לצערנו, ואנחנו מעודדים שיבואו ללמוד הוראה, כי לדעתי זה מקור ההשפעה החזק ביותר שיכול להיות במערכת החינוך. ברגע שיהיו מורים וגננות בני הקהילה - - -

אם הייתי מוצא שחלקם במדעים, בפקולטות, גבוה מחלקם באוכלוסייה והם חסרים בהוראה, הייתי שמח. לא הייתי מעודד אותם לבוא להוראה בכלל. אם חלקם ברפואה, בטכניון, במקצועות ההנדסה, אבל אנחנו לא שם.

אבל כולנו צריכים לזכור שההשפעה הגדולה ביותר במערכת, לפגוש הורים, ילדים ואנשי חינוך, דרך בית הספר שהוא איזושהי בבואה של החברה. זו ההזדמנות הכי טובה להשפיע בלי כסף.

מסכים איתך. תודה. זיוה, משפט.

אדוני, כשבמכללה, ניקח לדוגמא מכללת אחוה, מחפשים את אותם הסטודנטים השחורים, מאתרים אותם.

תרתי משמע, גם את החרדים הם מחפשים. כנראה זו ההתמחות שלהם בקבוצות מיקוד. יש שם את הבדואים כקבוצת מיקוד, את החרדים, קבוצת מיקוד. לא ידעתי שגם באתיופים הם מתחמים.

לוינסקי, בסדר? נלך לתל אביב. כשאוספים את הסטודנטים יוצאי אתיופיה ואומרים להם, תשמעו, יש תוכנית מיוחדת עבורכם להכשרה כדי שתדונו על הזהות והשייכות שלכם, אם הבת שלי כנראה עוד שנתיים תלך, כשתסיים את הצבא, להוראה, כנראה, אני מקווה שאני אתבדה, כי אני רוצה משהו אחר. היא רוצה הוראה.

מותר לה, מותר לך.

נכון, ואם היא הולכת, ובאים, וד"ר אורנה, את באמת באה ואומרת, אני רוצה לאסוף את האתיופים כי אני רוצה לעסוק בזהות שלהם. באמת הזהות האתיופית של הבת שלי היא קצת רחוקה מאותו יוצא אתיופיה שעלה לפני חמש, שבע, עשר שנים. מה לעשות? זה שבצבע העור היא כזאת, זה לא אומר שצריך להוציא אותה ולתת לה להתעסק בזהות שלה, כי אני חושבת שכל מורי ישראל צריכים לעבור את זה.

תודה. צודקת, מסכים איתך.

זה צריך להיות מובנה במערכת החינוך.

הקורס הוא קורס פתוח. כל אחד יכול ללמוד אותו. אני רוצה לדייק. זה לא זהות, זה העצמה אישית.

בסדר, אוקי, תודה.

נשבעת שהבת שלי לא צריכה העצמה של אף אחד. למה שמישהו יבוא ויחליט שבגלל שהיא אתיופית, היא צריכה כך וכך?

זיוה, יש כאלה שלא מחמיצים שום מוקש לעלות עליו. תודה.

אני רוצה לסכם.

הוועדה מודה לחברי הכנסת המובילים את היום הזה.

הוועדה מודה לאגודת יוצאי אתיופיה על העלאת הנושא.

הוועדה מודה למשרד החינוך על כל העשייה עד היום.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להכין תוכנית להתמודדות עם פערים בחינוך של תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך.

הוועדה קוראת למשרד החינוך ליישם את החלטת הממשלה ולבטל את התוכניות המבדלות, ואם יש תלמידים שצריכים תגבור, עזרה או סיוע לימודי, שיינתן להם במסגרות הכלליות הקיימות של בתי הספר.

הוועדה קוראת למשרד החינוך ולשלטון המקומי לוודא שלא מקיימים רישום מגמתי לגנים וכיתות מבדלות.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להגיש לוועדה תוכנית סדורה איך משרד החינוך מתכונן להתמודד עם הפערים בחמש השנים הקרובות בבחינות המיצ"ב, בזכאות לבגרות, בזכאות לבגרות איכותית ושילובם של בני העדה האתיופית בתוכניות למצוינות שמניתם, אמירים, ניצני אמירים וכו', וכן להגיש לוועדה תוכנית איך משרד החינוך פועל לפיזור, מה שדיברנו, בחינוך הממלכתי-דתי, פיזור ושילוב בני העדה בתוך מסגרת החינוך הממלכתי-דתי שבה יצומצמו הכיתות ההומוגניות, המבדלות עם ריכוז גבוה של בני העדה.

אני לא אחכה ליום המיוחד לקידום זכויות של בני העדה האתיופית. אני אקיים ישיבת מעקב שלושה חודשים מהיום בנושא הזה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:49.