פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



19
ועדת החינוך, התרבות והספורט
22/05/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 617
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ח' בסיון התשע"ח (22 במאי 2018), שעה 9:38

70 שנות מנהיגות בכפרי הנוער והפנימיות בישראל

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
איתן ברושי
מסעוד גנאים
מאיר כהן

יצחק הרצוג
אחמד טיבי
חיים ילין
עיסאווי פריג'
שולי מועלם-רפאלי

רון פרייזלר - חינוך התיישבותי פנימייתי, משרד החינוך

יוסי זגורי - חינוך התיישבותי, משרד החינוך

עירית בירן - ס' מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

נעמה רגולר - נציגת מינהל חינוך התיישבותי, משרד החינוך

תמי יהושע - סגנית בכירה למינהל חינוך התיישבותי, משרד החינוך

אלמו אבנט - רכז קליטת קבע, משרד העלייה והקליטה

דפני מושיוב - מפקחת לקליטת עלייה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רוני מלכאי אייריש - מנכ"לית הפורום הציבורי, כפרי הנוער והפנימיות

גנט דסה - מנהלת, פנימיית מעיינות

ענבל נחמד - מנהלת, בית הספר כפר הנוער קריית יערים

משה דולב - מנכ"ל, המפעל להכשרת ילדי ישראל

איריס הרינג - סגנית יו"ר פורום ועדי ההורים היישוביים

ראשית בן טולילה - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

זוהר רודיטי - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

דביר בן זאב - נציג מועצת תלמידים, בית ספר חקלאי כדורי

אביטל אדלמן - נציגה, בית הספר החקלאי כדורי

שלמה מינאב - תלמיד כיתה י"ב, כפר הנוער קריית יערים

נתנאל זקן - תלמיד, כפר הנוער קריית יערים

ערן סדן - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

גל גולן - שדלן/ת (ברדוגו יועצים), מייצג/ת את פורום כפרי הנוער

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

70 שנות מנהיגות בכפרי הנוער והפנימיות בישראל

שלום לכולם, בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 22 במאי 2018, ח' בסיון תשע"ח. הנושא על סדר היום – 70 שנות מנהיגות בכפרי הנוער והפנימיות בישראל. וואו, איזו כותרת לדיון.

קיימנו דיונים רבים בסוגיית כפרי הנוער כאן בשולחן הזה. גם סיירנו בכפרי הנוער. אנחנו גם מכירים בערך המוסף, בתכונות הסגוליות, במעלות של כפרי הנוער, שמה שיש שם אין לעיתים במסגרות חינוכיות אחרות. כפרי הנוער מצאו את הדרך לשלב בין כלל האוכלוסיות בחברה הישראלית, הופכים את הסיסמא הזו של ההכלה ו'אני הוא האחר' למשהו מעשי. סיירתי גם בכדורי, גם בזוהרים, גם בפתח תקווה, ואני עושה עוול עם כאלה ששכחתי אותם, ומכירים את אשל הנשיא וכפר סילבר לא רחוק משם. בקיצור, פרוסים כמעט בכל הארץ.

כשעלה הנושא הזה ואמרו לי לשים את זה בתוכנית העבודה, זה אך טבעי, למרות שלעיתים אתה אומר, יאללה, מספיק, כבר כמה אפשר להתעסק עם כפרי הנוער? הם עושים פעמיים בשנה כנסים, מטרטרים אותך. לא נעים, אתה הולך אליהם. כאן בוועדות, והכפר הירוק היה כאן. אמרתי לכם ששכחתי עוד כמה.

אני מודה לחברת הכנסת שולי ולחבר הכנסת חיים ילין ולכל החברים שהגיעו.

אנחנו נפתח את הדיון. אני חושב שבדברי פתיחה שלי התגריתי. אנחנו היום רוצים לשמוע יותר על סיפורי ההצלחה של כפרי הנוער, עם דוגמאות.

בבקשה.

תודה, אני אגיד ממש דברי פתיחה קצרים שהם יהיו קודם כול תודה רבה, אדוני, על עוד שיתוף פעולה פורה. אני חושבת שלכל חברי הבית הזה מכל החלקים, באמת ביחס לכפרי הנוער לא ראינו לא ימין ולא שמאל, לא דתיים ולא חילוניים ובטח לא גברים ונשים, אלא באמת רק ראייה של הטוב שכבר 70 שנה יוצא מכפרי הנוער.

השנה בחרנו בכנס שאנחנו מקיימים היום, ומקיימים דיון בוועדה הזאת ובוועדות נוספות להאיר זרקור על 70 שנות מנהיגות שצומחת בכפרי הנוער לאורך 70 שנות קיומה של המדינה בתוך הנס הגדול של תקומת מדינת ישראל וקיבוץ הגלויות שבולט באופן מדהים בתוך כפרי הנוער, באחריות שהם לוקחים לאורך כל שנות קיומה של המדינה. הדבר הבולט ביותר זה הבוגרים והבוגרות של כפרי הנוער שמשתלבים כמנהיגים ומובילים בכל תחומי החיים של מדינת ישראל.

אני חושבת שיש בכפרי הנוער משהו שמצמיח אנשים שברורה להם גם המחויבות הערכית, גם האחריות שלהם לעצמם ולסביבה וגם ההבנה שהם חלק משרשרת גדולה ומשמעותית. כל מי שגדל בכפר נוער מסוים מכיר את ההיסטוריה שלו ואת האנשים המופלאים שיוצאים ממנו.

הפעם האחרונה שאני ביקרתי הייתה פה ממש בירושלים במדרשת עמליה, וראיתי שם מסירות אדירה של הצוות החינוכי, מצוינות לימודית ביחד עם מצוינות ערכית, ואני חושבת שזו דוגמא ומופת לכולנו. אני פחות אוהבת שמדברים על הנוער כעתיד מדינת ישראל. אני חושבת שהנוער והמבוגרים והצעירים והילדים הם גם ההווה ובעזרת השם גם העתיד, ובכפרי הנוער שמים אל תוך הנערים והנערות שצומחים שם את כל הדברים המצוינים להביא בעזרת השם את ישראל להיות חברת מופת שאליה שואפים כולנו, אז תודה רבה שוב, אדוני. תודה רבה לך רוני על שיתוף הפעולה הפורה עם חברי הכנסת בבית הזה. תודה.

תודה שולי. חיים, אני רק ברשותך, לסיפה של הדברים שלך הייתי באמת - - - לדיונים כאלה להביא את אותם חברי כנסת מתלהמים במליאה, כמו שהיה אתמול. לא היה מקום בכלל ואני מקווה שהוא ימצא את הדרך לחזור בו ממה שהוא אמר.

בבקשה.

כבוד היושב ראש, תודה שולי. באמת אני מסכים לכל מילה שאמרת. זה אחד הנושאים שמאחד אותנו. כשאומרים את המילה "מאחד" זה אומר הכול, כי בדרך כלל הכנסת הזאת עושה את הפעולה ההפוכה.

כבוד היושב ראש לא סתם בא ואמר האם חזרו בהם או לא, כי אתמול פה הייתה מלחמת עולם במליאת הכנסת, אבל אתם לא הייתם פה ונחסך מכם הנושא הזה.

כמה דברים על עליית הנוער וכפרי הנוער. אנחנו פה מציינים 70 שנה. לפעמים אני אומר, וואלה, מה 70 שנה? 1931 נוער יהודי בגרמניה הפסיק להיות מועסק בגלל שהם היו יהודים. זו ההיסטוריה. ב-1932 כבר הוקם בעצם בבן שמן. נקלטה קבוצה ראשונה ב-1932 של 12 נערים, לכן ה-70 שנה הזה נחמד כהקמת מדינת ישראל, אבל צריך לדעת שהפנימיות וההתיישבות ואותם נערים שהצלחנו להציל, לא אני, אבל המדינה הצליחה להציל על ידי זה שהביאה אותם לארץ - - -

זו עדיין לא הייתה מדינה.

לא הייתה מדינה, אז זה הרבה יותר מ-70 שנה, אבל אנחנו חוגגים 70 שנה למדינת ישראל והכול סביב ה-70.

חלום חיי היה לעלות לארץ בעליית הנוער, בכיתה ט', לפנימיית הדסים, אבל הייתי קטין וההורים לא חתמו. בסוף הם 'חטפו אותה', כי בגיל 17 הם נאלצו לחתום בכוח, ובאתי, אבל הפסדתי את הקטע של להיות בפנימייה, כי תמיד מחברים את זה לנוער בסיכון. אני לא אוהב את המילה הזאת 'נוער בסיכון'. אני אומר את זה בשיא הרצינות. הולכים לדרוס אותם בכביש ואז צריך להציל אותם? אני לא אוהב את המילה. אני חושב שהפנימיות כמו הרבה מאוד נושאים שהחינוך ההתיישבותי מתעסק בהם, הם במהות של זה שאנחנו רוצים לתת את הכלים הכי טובים שיש לנוער. לא מעניין כרגע, כן במצב סוציו אקונומי כזה או לא. אני באופן אישי פתחתי פנימייה למוסיקה, כראש מועצה. היה לי חשוב. הטייטל ששמנו זה סוציו אקונומי נמוך. היתר לא עניין אותנו. איך אמרו לי? חיים, לא יכול להיות שרק תלמה ילין יש, ורק לעשירים.

זה בגלל חיים ילין?

לא קשור. פתחנו את ביכורים, פנימייה לאומנויות.

אני כל כך מזדהה עם המסר הזה של הפנימיות, שאני רואה גם ילדים ממשפחות עם כל מה שאתם רוצים, והם רוצים להיות שם, זאת אומרת, החתך הוא חתך אחר לחלוטין ואני מאוד מברך על העשייה הזאת. אני חושב שהרבה מאוד נערים מוצאים את דרכם שם, ואת מה שמקבלים שם הם מחזירים בחזרה לחברה לאחר מכן, הרבה יותר מכל ה'צפונפונים', תסלחו לי, שהולכים ליחידות מסוימות ובסופו של דבר הם רק רוצים לפתוח את הסטרטאפ. בסוף אנחנו קהילה ואנחנו עם אחד, וכל מי שיכול לתרום למקום הזה, תורם, ואני משוכנע שאתם תמשיכו.

מילה על החינוך ההתיישבותי. זה רק מזכיר לנו למה אנחנו צריכים להילחם.

בהמשך. את רוצה עכשיו? בבקשה.

אני אעשה את זה ממש בקצרה. אני רוני מלכאי אייריש ואני מנכ"לית הפורום הציבורי, כפרי הנוער והפנימיות.

אני באמת אעשה את זה בקצרה. חשוב לי קודם כול להגיד תודה לחברת הכנסת מועלם-רפאלי שהרימה את הכפפה ובאמת מובילה יחד איתנו את היום החשוב הזה, שאתם הוכחה לכמה היום הזה חשוב להציג בפני גם חברי הכנסת וגם הציבור הרחב את העשייה באמת המדהימה שיש בכפרי הנוער והפנימיות. נמצא איתנו גם רון פרייזלר מהמינהל לחינוך התיישבותי שאנחנו עובדים המון בשיתוף פעולה לקדם כל מה שקורה בתוך כפרי הנוער והפנימיות.

חבר הכנסת מרגי די מצטנע, כי הוא סיפר לכם שהוא מסייר בכפרי הנוער, אבל אני יכולה לומר לכם שהוא לא רק מסייר בכפרי הנוער, הוא עושה המון לטובת קידום הילדים והנוער בכפרי הנוער והפנימיות, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא לעשות באמת הרבה דברים לטובת הילדים, וגם חבר הכנסת ברושי וגם חבר הכנסת ילין. אני באמת מודה לכם על העזרה לאורך כל השנה, ותודה לכם שהגעתם להציג את הסיפורים באמת היפים שיש בכפרי הנוער, שלא תמיד מקבלים את החשיפה, שלא תמיד מקבלים את המקום שלהם, וזה המקום בעצם להציג אותם ואני ממש שמחה שהגעתם. תודה רבה.

תודה רבה. אנחנו ניתן, כפי שאמרתי, קודם כול לתלמידים. נמצאים איתנו מועצת התלמידים והנוער הארצית. אנחנו כבר מריחים את סוף השנה. יחסית השנה הרגשנו אתכם פחות בוועדה, יחסית לשנים עברו. אני לא רוצה לומר שזה בגלל שהדרה פרשה לגמלאות, אבל תעבירו את זה הלאה. אתם תמיד רצויים בוועדה. התרומה שלכם היא משמעותית והיה חשוב לנו תמיד שתשמעו ותשמיעו את הקול שלכם בוועדה. כל השנים הייתם דומיננטיים ושיבחנו את זה. השנה מדי פעם ראינו אתכם, אבל תעבירו את זה.

נתחיל עם התלמידים. נתחיל מהצפון הרחוק ונדרים דרומה. כדורי, הבנתי שנמצאים איתנו. בבקשה.

קוראים לי דביר בן זאב, אני תלמיד כיתה ט' בכפר הנוער החקלאי כדורי.

כפי שכולכם יודעים, מדינת ישראל שלנו היא מדינה שנבנתה על בסיס של הגירה מהיום הראשון לתקומתה בעצם, כאשר הגיעו בדרכים לא דרכים שורדי השואה מכל מדינות אירופה וצפון אפריקה למדינה שלנו, וכל סוגי העליות למיניהן למדינה שלנו, למדינה שאנחנו בעצם הקמנו לפני 70 שנה. התקבץ בארצנו פסיפס אנושי מרהיב. בעצם הפסיפס האנושי הזה שמרכיב היום את התמהיל שנקרא מדינת ישראל, מורכב מאין-ספור עדות ודתות שונות. כולם יחד נקראים אזרחי מדינת ישראל. כך גם כפר הנוער כדורי, בעצם מאגד בתוכו פזל מופלא שהוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית.

מתחנכים בכפר הנוער כדורי הנוער של היישובים של הגליל התחתון, של כפר תבור, הצ'רקסי מכפר כמא, ילדי נעל"ה, הנוער מהמושבה יבניאל, אפילו נוער מהיישוב הבדואי. כמובן שיש לנו גם את רוטמן, שזה תלמידים אוטיסטים. זה בית ספר שנמצא איתנו בשילוב, וזה עוד לפני שהתחלתי לדבר על תלמידי הפנימייה שהם פרוסים בכל רחבי הארץ, אז בקצרה, כדורי זה כל מרכיבי החברה הישראלית על שלל גווניה.

בתור נער אשר מתחנך בכפר הנוער, אני יכול להגיד שכאשר רגלי דרכה בפעם הראשונה בכדורי, לא הבנתי מה קורה במקום הזה. מצד אחד החברה הישראלית מלאה שסעים חברתיים, עדתיים ודתיים, ומצד שני כפר הנוער כדורי חרט על דגלו רב-תרבותיות כדרך חיים. שם אני נכנס ופתאום מכל מכלול העדות והדתות ללא כל השסעים, עכשיו אין פה שום קסם. עצם העובדה שחברך לכיתה הינם ערבים, יהודים, צ'רקסים, דרוזים, נערים במצב סוציו אקונומי נמוך, גבוה ועוד רבים, זה פשוט נותן לי טעם להגיע כל בוקר ללמוד איתם בכיתה. זה רב-תרבותיות כדרך חיים. פשוט ככה זה קורה, שכל יום כשאני מגיע לבית ספר, איתם אני לומד ואיתם אני נמצא.

אני רוצה להציג בפניכם כמה עובדות. אחוז המתגייסים בכפר לשירות משמעותי בצה"ל הוא מהגבוהים במדינת ישראל. כפר הנוער כדורי העניק לי בעצם היום את הזכות, בגלל החינוך שלו, להגיד כאן, לבוא ולדבר על בני, שהוא פליט מאריתריאה שהיה לפני כמה שנים וכיום הוא קצין בדרגת רב סרן בצבא הגנה לישראל. זה רק כמה דוגמאות. אני יכול להציג עוד עשרות ומאות, אבל אני רוצה לסיים ובאמת להגיד שתחליטו אתם האם כדאי ושווה לטפח כפר נוער כדוגמת כדורי? לדעתי השאלה היא רטורית. תודה.

אני אענה לך. צריך לא לטפח, צריך לשכפל. אין ספק, אני מתחבר, כי כפי שאמרתי, הייתי בסיור בכפר. באמת רואים את כל החברה הישראלית שם. הדובדבן של הקצפת זה בית הספר לילדים אוטיסטים שבתוך המתחם, שמעתיקים את המודל הזה בימים האלה גם באשל הנשיא. אני חושב שזה דבר נכון, דבר מכובד. אם אנחנו רוצים באמת לחנך את הדורות הבאים, את הנוער שלנו להכיל את השונה מאיתנו ולקרב ולקבל אותו בתוך החברה כשווה, צריך להכיר אותו. אני חושב שזה מודל. תודה רבה.

בבקשה, איתן ברושי.

לא ידעתי שידבר דובר מכדורי. לפני מספר ימים הייתי בכדורי בעקבות הצתה של המתבן של בית הספר, שגרמה לא רק לעוגמת נפש גדולה, גם לנזק.

אתה יודע שיש לי מחשבות קונספירטיביות על ההצתות של המתבנים? זו תקופה של הקציר. השנה הייתה ברוכה. צריך לחקור את הסוחרים. אני אומר, אולי יש יד בדבר. צריך לבדוק את זה.

אז אני רוצה לומר שביקרתי שם ולאחר מכן נפגשתי עם מנהלת בית הספר, מנהל הכפר ומנהל המשק. כמובן לא ויתרו לי על סיור בחלק ההיסטורי של התעודות והתמונות של רבין, יגאל אלון ואחרים, לכן אני אומר שיש פה בבית הספר הזה שילוב של עבר ושל הווה ואני בטוח גם עתיד, והמיקום שלו והאופי שלו וההיקף הגדול של תלמידים, כפי שנאמר פה, מהקשת החברתית של מדינת ישראל, יהודים וערבים וכל היתר, וכמובן פנימייה גדולה, ויצא לי להיות בין התפקידים שלי, מילאתי ראש מועצה בעמק יזרעאל ונחשפתי לנושא הזה בכלל ולנהלל בפרט, כפנימייה עם 1,000 ומעלה תלמידים מעמק יזרעאל, והשילוב ביניהם, כמו בכדורי, שזה באמת מקום מרשים. למדתי את הסיפור כשהתחלתי בתפקיד בעמק של רא"ל במילואים מופז שתמיד מספר שבזכות זה שהוא הגיע לנהלל כילד במצוקה, נדמה לי מאילת הוא הגיע אז, אז הוא נחשף לפנימייה, לבית הספר, לעמק, וגם דרכו לצנחנים אחר כך.

אתמול, אדוני היושב ראש, ציינו 25 שנה לנעל"ה. 17,000 חניכים, תלמידים, בני נוער עלו מנעל"ה. היום יש 2,000, וה-17,000 האלה הם רובם ככולם עברו בתוך החינוך התיישבותי, ובשנות ה-2000 מחציתם ומעלה היו בתוך הקיבוצים, לא רק בחינוך ההתיישבותי.

אני בעזרתך הבאתי לדיון את חוק החינוך ההתיישבותי, שאחרי משא ומתן ארוך סוכם שזה לא יהיה חוק אלא חוזר מנכ"ל. נכנסה לאחרונה מנהלת חדשה לחינוך ההתיישבותי ואני אפגש איתה בימים הקרובים. כפי שבדקתי היום עם רובי לבל, החוזר הזה הוא במצב מתקדם ואני שמח שאבוהב ידידי, היינו שותפים, הוא היה בטבעון ואני בעמק יזרעאל, מקדם את העניין שהוא אולי החלופה לא פחות טובה מחוק, ואז הסתבר גם לך בישיבות שיש כאן לא מעט שטחים לא מטופלים, כולל בכפרי הנוער. אנחנו יודעים שגם יש דברים לא מטופלים גם בתחום הכפרים ובתחום החינוך ההתיישבותי.

בשביל לא להאריך מדי, אני אומר פה אדוני היושב ראש, ואנשים שעוסקים ולכם תלמידים יקרים, שאולי כשמדברים היום על החברה הישראלית, אין כור היתוך יותר מאשר החינוך ההתיישבותי וכפרי הנוער במשולב, עם מגוון האוכלוסיות, גם המוחלשות, שפועל במשותף על ערכים כפי שתוארו פה, ויותר מכך, עם קשר לעבודת האדמה ולאדמה ולהתיישבות ולפיזור אוכלוסייה, ולכן ציון הדרך הזה היום הוא לא רק של נעל"ה והוא לא רק של קליטה, הוא ציון דרך של החברה הישראלית כולה, ותפקידנו ותפקידך, היושב ראש, להוביל מדיניות של חיזוק ושיפור המערכת, לא רק להתברך במה שהיא עשתה אלא לבוא ולומר, זאת גם הנחיה וצוואה לעתיד. לא תמיד זה מובן מאליו שקיומו של החינוך ההתיישבותי הוא נכס למדינת ישראל.

כל עוד אנחנו כאן, נגן.

תודה רבה.

נתנאל זקן.

בוקר טוב. נתנאל זקן מירושלים. אני לומד בכפר הנוער קריית יערים.

מר שאחר חיים ילין, הוא לא נמצא, הוא יצא, אבל הוא אמר "נוער בסיכון". זה לא נוער בסיכון. צריך לשנות את השם.

הוא אמר, גם הוא לא אוהב את זה.

כן, אני יודע, אני איתו. צריך לעשות נוער בסיכוי.

נכון.

אני חושב שנוער רגיל שבא מאוכלוסיות שונות, ונוער בסיכוי, יותר רואים את ההצלחה שלו. למשל, אני מתחנך בכפר כבר שנה רביעית ועם ההתחנכות עשיתי גם תהליך שנבחרתי לייצג את המדינה בעצם, מתוך 70 אנשים שעשו שינוי במדינה, וזה הופיע בישראל היום. לא יודע אם ראיתם.

אתייחס לדברים שהוא אמר. נוער בסיכוי, אני חושב שיש בפנים המון דברים. גם מתוך השינוי, וכמו שאמרתם מקודם, שנוער מקבל הרבה, אז הוא נותן הרבה, אז אני לקחתי את זה כהזדמנות לתת הרבה, ויצרתי הרצאה שאני קראתי לה 'שינוי לחיים', שעברתי בכל כפרי הנוער והרצאתי מול הילדים איך בעצם אפשר לקחת תקופות וכל מיני דברים שעצם מסובכים בחיים, איך אפשר לקחת את הקושי ולהפוך אותו לדבר הטוב.

אני יכול משפט להכניס בתוך הדברים שלך? אני חושב שטוב שהעברת את ההרצאה בכפרי הנוער, אבל אם היית שואל אותי, היית צריך לעבור בבתי הספר הרגילים, התיכונים הרגילים והיסודיים, אפילו בחטיבות הביניים נקרא לזה, ולתת את ההרצאה הזו, כי בכפרי הנוער זה כמו למכור תבן במצרים. הם מכירים את הנוסחה הזו. נכון שאצלך זה מועצם.

אנחנו במשא ומתן להכניס את זה לכלל מערכת החינוך.

לא צריך משא ומתן, צריך לאמץ את זה.

לכלל מערכת החינוך.

כלל מערכת החינוך. אני הייתי נותן לך כשליחות ואחר כך לתת לך על חשבון הערכה חלופית, לך יחד עם עוד שלושה חברים, תקיפו את כל הארץ ותספרו את הסיפור, את ההרצאה הזו.

אני מתייחס למה שאתה אומר. בגדול, אני רוצה לעשות דבר כזה. שבוע שעבר סיימתי בעצם את הסבב של ההרצאות ובאמת השלב הבא הוא שאחרי שאני אסיים ללמוד ואוציא את הבגרות המלאה, אתחיל להתייחס כבר לדברים האלה ואני אלך בתור בן אדם עצמאי. אתה יודע, זה קשה עכשיו ללכת לבתי ספר ולבקש להרצות, כי הם לא מכירים, אבל כן אני רוצה לעשות את זה וכן אני רוצה להיכנס למערכות החינוך של הנוער הרגיל ולבוא ולהציג בפניהם את הדבר "השונה".

ויש בזה מסר גם לצוות וגם לתלמידים שלא מאמינים בעצמם. יש הרבה תלמידים שנמצאים בסיטואציה, שמשהו שבהישג יד ויש להם סיכוי להשיג אותו, הם אפילו לא חולמים הלאה, לא מנסים אפילו. אני חושב שזה הנוער בסיכוי.

מהיום אני חושב שצריך לקרוא לזה סיכוי. נוער בסיכון זו סטיגמה.

נכון. אין אדם ללא פוטנציאל, צריך רק לתת לו למצות אותו.

אני מזכיר את זה גם בהרצאה שלי. יש פה חברים ממינהל החינוך וההתיישבות.

הם ידברו. אנחנו לא נוותר להם.

לא, אני אומר שגם מתוך הסבב של ההרצאות שעשיתי, גם הרצאתי בפני כל מנהלי כפרי הנוער בארץ ומנהלי הפנימיות.

כל הכבוד. תודה.

אני עוזבת אתכם, כי אני עולה לדיון הבא בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. היום אני רצה מדיון לדיון וכולכם כמובן מוזמנים ב-11:30 לאולם ירושלים לכינוס הכללי, שם יהיה גם אבי נאור. תודה רבה לכולכם.

תודה. המשך יום מוצלח.

גם אני מצטרפת לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.

אנחנו נשמור לכם על האינטרסים שלכם.

גנט דסה. תציגי את עצמך.

שלום, שמי גנט דסה, אימא לשלושה, נשואה לדני, נמצאת בכפר הנוער עיינות זו השנה ה-13. התחלתי בתור מדריכה והיום אני מנהלת הפנימייה שנה שלישית. עליתי לארץ לפני 26 שנה, בגיל 11. התחנכתי בחינוך פנימייתי במוסד החינוכי מבואות עירון, קיבוץ עין שמר, במשך חמש שנים. סיימתי בגרות איכותית, טובה, השתלבתי בתוך אוכלוסייה איכותית, אליטיסטית. בצבא פגשתי את המיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, מה שהיה לי בתקופת החינוך קצת יותר סגור, ולמדתי להכיר את החברה הישראלית יותר מקרוב.

להגיד לך את האמת, אני משנת 62' כשעליתי, עוד לומד את החברה הישראלית וכל יום יש לי הפתעות חדשות.

זה ברגיל. צריך להבין, ללמוד בתור עולה, ללמוד בתוך קיבוץ, שוב, כשקיבלתי את הכול. אני יצאתי עם הכלי המשמעותי שמלווה אותי עד היום, זה להאמין בעצמי ולהשיג את כרטיס הכניסה ללימודים הגבוהים, ועשיתי את זה עם אנשים טובים מאוד בחינוך פנימייתי עם כל העזרה שאני מכירה מקרוב היום.

עם ההתגייסות שלי לשירות הצבאי החזרתי את השם שלי בחזרה משם שקיבלתי עם עלייתי לארץ, אנט, לגנט בחזרה. היום אני נהנית שקוראים לי גנט, ולא מבינים, מה שעשית קודם, "איך קוראים לשם זה, גנט?"

אז בואי אני אגיד לך. אני אתן לך עצה, להבא תנקדי לנו.

לא רוצה. בגלל שכל השנים שוויתרתי על השם שלי, אני אוהבת שמתעקשים עכשיו - - -

את אמרת משהו שהוא אותי, אני לא רוצה להגיד מעצבן, מקומם. אמרת משהו שבשבילי זה חזר אחורה 60 שנה, אפילו יותר, שהחליטו בשביל מישהו לשנות לו את השם. חשבתי שזה עבר מין העולם ואת אומרת, בסך הכול עלייה של לפני 20 שנה, שנות ה-90 ועדיין היו מסגרות שחשבו להחליף את השם.

הגעתי לארץ, אני לא זוכרת באיזו מסגרת זה היה, אבל אני זוכרת שעמדתי מול אישה שאמרה לי, איך קוראים לך? אמרתי גנט, אז היא קראה לי ענת. נכנסתי לכיתה ו', הכיתה הראשונה שלי. שאלו אותי איך קוראים לי. לא ידעתי מה האישה הלבנה הזאת רוצה מולי. הסתכלה על המחברת. במחברת כתבתי אנט, שזה אנט. אמרה לחברי הכיתה, תכירו, זאת אנט. השם שלי הוא לא באמת אנט, אז עברתי כמה גלגולים ובכיתה י"א בחינוך הפנימייתי עברתי תהליך של חיפוש עצמי וחיפוש זהות פנימית ועם ההתגייסות לצבא חזרתי לשורשים. הפירוש של השם שלי הוא גן עדן.

סיימתי את השירות הצבאי שלי בהצלחה רבה. הייתי קצינה.

עליתי ב-1962. שאלו אותי, איך קוראים לך? אמרתי, מוריטו, אז המורה הסתכלה עלי ואמרה לי, זה לא בדיוק שם של יהודי. מה זה מוריטו? באתי הביתה, אמרתי לאימא שלי, המורה אמרה שהשם שלי הוא לא שלי, אז היא אומרת לי, נכון, קוראים לך מאיר, אז אמרתי, איזה כייף, יש לי שם. חזרתי ומאז קוראים לי מאיר.

רבותיי, זה חלק מההצלחה של כפרי הנוער. אני רוצה שתחזרי לכפרי הנוער.

התחלת לומר ששירת בצבא כקצינה.

שירתי בצבא כקצינה בחיל חינוך. סיימתי שירות צבאי, עשיתי תואר ראשון, תואר שני. סיימתי תואר ראשון בלוגיסטיקה וכלכלה, תואר שני במינהל עסקים. היום אני מנהלת הפנימייה המדהימה בכפר הנוער עיינות, כפר נוער שהוקם לפני כמעט 90 שנים. מתחנכים אצלנו כ-300 תלמידים, מרביבם תלמידי פנימייה. כ-50 מתוכם תלמידים אקסטרניים שמגיעים מהאזור. אנחנו עושים חינוך פנימייתי פרופר. כל מה שאמרתם, מתחברת אליו, מאמינה בו. ילדים מגלים את עצמם מחדש מהרגע שהגיעו לכפר. קראתם לזה כל מיני שמות. בשורה התחתונה, זה ילדים חזקים מאוד שאומרים, לא עוד. זה ילדים חזקים מאוד שאומרים, מה שיש בשכונה, מה שיש בבית, לא מספיק טוב עבורי, אני רוצה דף חדש, וככה הם פותחים את החינוך שלהם אצלנו בכפר בכיתה ט' או בכיתה י', ובוחרים אחרת ובוחרים ממקום מאוד חזק, וזה מה שאנחנו מספרים להם.

אני רוצה לדבר על שתי נקודות, ברשותך. אחת, על אנשים שעוסקים במלאכה ואנשים שעושים את החינוך בשטח. אני צעירה בניהול, בת 37. בחינוך אני מאוד ותיקה, מהבית. אתה הופך להיות איש חינוך אם הקשבת לחינוך שנתנו לך בבית. המושג הזה לא חדש לי. המושג הזה של להיות מנהל בעולם חינוכי, הוא משהו שאני לומדת אותו ואני חושבת שיש המון תפקידים בתחום הניהול. אני למדתי תואר שני בניהול. לנהל אנשי חינוך, אני חושבת שזאת משימה משמעותית, כי בסוף אתה נמצא שם כדי שאנשים שעוסקים במלאכה ונוגעים בילד ביום-יום, בשעות הקטנות של הלילה, יהיו עם הכישורים הנכונים, בעלי יכולת הכלה להביא את עצמם מהמקום הטוב ביותר כל הזמן, וזה לא פשוט ועושים עבודה מדהימה שצריך להכיר בחינוך הפנימייתי. הוא טוב, וכל מה שאמרת קודם הוא נכון, ומתוך המקום הזה צריך לדעת גם ללמוד להסתכל על האנשים האלה שעושים את העבודה. הם לא מקבלים את המקום הראוי לכם בחברה בכלל ובטח בשוק העבודה.

דבר נוסף שאני רוצה להגיד ברמה האישית. סביב חיפוש הזהות שלי בחזרה לשם שלי גם אני עשיתי מסע שורשים לאתיופיה. היום אנחנו עושים בכפר זו השנה השלישית במימון עצמי שלנו, בגיוס של תרומות, לוקחים כ-20 תלמידים כל שנתיים, בי"א-י"ב כדי להשלים את התהליך החינוכי שלהם בחזרה אחורה וחיבור לשורשים, כי אנחנו מזהים עם השנים דבר מאוד מטריד. הדור שלי שהם בני 30 פלוס חוו חווית הצלחה יותר גדולה ממה שילידי הארץ, אתיופים, עושים היום, והסיפור הוא שלנו היו שורשים יותר חזקים. היינו מחוברים יותר לשורשים ולקח לנו זמן להתחבר לישראליות ובסוף הצלחנו. לא היינו תלושים. הנוער שנולד בארץ צריך להכיר בזה. יש שני דברים: אחד, ריחוק וניתוק מסוים מהשורשים. דבר שני, תלישות מסוימת מהחברה הישראלית ומשאיר אותם לבד בחלל. זה לא תופס לגבי כולם. יש ילדים שמצליחים במשפחות מבטיחות מאוד, אבל כן אפשר לראות שעם השנים הדבר הזה הולך ובולט. תודה.

תודה. כל הכבוד. שלמה מינאב, בבקשה.

קוראים לי שלמה מינאב, בן 19 מאשקלון, לומד בכפר הנוער קריית יערים, שנה רביעית, י"ב.

אני רק רוצה להתייחס למה שאת אמרת לגבי הקליטה של ילדי הארץ וההתחברות שלהם לשורשים. זה באמת קשה, כי אני לפני חודשיים טסתי לאתיופיה. פגשתי שם את בן דוד שלי שלא ראיתי אותו אף פעם.

איפה הוא גר?

באדיס. כן, זה די קשה, אבל לאט-לאט הצלחתי. הכרתי אותו ודיברנו, ועכשיו אנחנו שומרים על קשר בווטסאפ.

הוא במחנה או בשכונות?

הוא גר באדיס באיזו שכונה כמו תל אביב.

לא, כי אני הייתי במחנה, אלה שעומדים - - -

יש גם באדיס. מאיפה אתה בארץ?

אני מאשקלון. באמת מהכפר הזה יוצא לטובה הרבה דברים, אם זה התעודה ובגרות מלאה ותעודות מקצועיות. אני יוצא עם בגרות מלאה ושלוש תעודות מקצועיות, וטכנולוגית.

יצא לי גם קצת לטייל בעולם כל שנה, כל פעם זה במסגרת משהו אחר. בכיתה ט' זה התחיל כשהגעתי לשם. לא חשבתי שאני אצליח ללמוד, כי לפני זה לא למדתי בכלל. היה לי קשה מבחינה חברתית. תמיד הייתי נגרר אחרי חברים. כשהגעתי לשם הבנתי כמה אפשר להיעזר בצוות שאיתך ולתפוס את עצמך בידיים וללמוד, שזה משהו שלא חשבתי שאני אעשה את זה בחיים, אבל הגעתי לדבר הזה.

בנוסף לזה, לפני חודש קיבלתי מהנשיא הצטיינות בטקס בבנייני האומה. קיבלתי ממנו הצטיינות חברתית על כל מיני פעולות שעשיתי, אם זה הרצאה על גזענות, אם זה ראיונות במסגרת פרויקט שלי באזרחות. עשיתי פרויקט על אברה מנגיסטו, אם מישהו שמע עליו.

איך לא שמענו?

אח שלו הוא חבר שלי.

הוא גם מאשקלון, נכון?

כן, הוא מאשקלון, מהשכונה שלי. תמיד ראיתי את אימא שלו וכאב לי נורא עליה. אמרתי, איך אני יכול לעזור לה, ואז פתאום המורה שלי לאזרחות הגיעה, וזרקתי את הנושא. צריך להגיש מטלת ביצוע. על אברה מנגיסטו עשיתי. הלכתי לראיין את היושבת ראש לשעבר על השבויים והנעדרים. הגשתי. עברתי.

בנוסף, אני משחק בהצגת תיאטרון שנקראת "שמש אתיופית". לפני שבוע זכינו בפרס משואה על הפעולות התיאטרוניות והחברתיות שלנו בנושא הגזענות. גם קבעו לנו הופעה ליד תל יצחק, במכון משואה.

בוא נאמר, את קריית יערים אתה תסיים, נכון?

ברור.

מה אתה הולך לעשות אחרי זה עם כל מה שרכשת בקריית יערים?

אני עושה מכינה, למרות שאמרו לי שיש לי פטור מהצבא בגלל בעיות רפואיות, אבל אני עושה מכינה ואני עושה התנדבות לצה"ל.

היה דיון פה על כל המתנדבים האלה שפטורים, לא ברי גיוס ורוצים להתנדב לצה"ל דרך מכינה קדם-צבאית. גם בהם טיפלנו. יש בעיות בירוקרטיות, אבל גם בהם טיפלנו. אאחל לך רק הצלחה.

ענבל.

אני אציג את עצמי ועוד קצת מפעילות הכפר.

שמי ענבל, אני מנהלת בית ספר שנה שנייה. אני 18 שנים בכפר. התחלתי כמורה לחינוך גופני ואז עשיתי תואר שני בהגירה ושילוב חברתי.

את היית פה כבר.

נכון, אבל לפני חמש שנים בערך.

לא, אז אני טועה, כי הייתה מנהלת שהציגה איזה פרויקט מאוד מיוחד בפנימיות, אז התבלבלתי.

אני הייתי בוועדת חינוך בהקשר של למידת אתיופים בהפרדה ובאינטגרציה, לא בהקשר הזה.

עשיתי התמחות על יוצאי אתיופיה.

אפרופו בנושא הזה, היום יש דיון. אחד הנושאים שהולכים לדבר, כל מסגרות החינוך הבדלניות האלה.

אז אני עשיתי על זה את עבודת הגמר, באמת בהקשר של האתיופים. מפה אני עוברת לעוד ועדה. אחר כך נחזור.

באמת העבודה בכפר בעיקר בבית הספר, זו עבודה מאוד מורכבת. אנחנו נחשבים לאחד מכפרי הנוער בקצה הרצף ואנחנו באמת מקבלים ילדים מרקע סוציו אקונומי נמוך עם פערים לימודיים מאוד משמעותיים.

מאיזה כפר את?

כפר הנוער קריית יערים. באמת גם בחינוך ההתיישבותי יש מינהל, זה מאוד רחב, של כפרי נוער במגוון, בכל הרמות, ובעצם הפעילות שלנו מתרכזת בלתת נקודת פתיחה שווה לתלמידים שלנו. הם מגיעים אלינו עם פערים של בין שש לשמונה שנים. ילדים לפעמים בכיתה ט' עם רמה של טרום קריאה, ויש לנו את המשימה הבלתי אפשרית להוציא אותם עם בגרות מלאה, תעודה טכנולוגית, ופתחנו מגוון רחב של מסלולים, ששני הגיבורים האלה לקחו - - -

אל תספרי לכולם, אם רוצים, גם אפשר לקבל בתחילת י"א ברמות האלה ולהגיע איתם בסוף לבגרות . אני מדבר ממקומות טובים, שראיתי זאת.

אפשר לעשות הכול. זה בגדר נס אמנם, אבל אנחנו כמובן צריכים את הרצון שלהם.

אני אמרתי אם רוצים, לטובת הדיון בשידור, שאם צופים בנו עובדי הוראה, עובדי חינוך - - -

הכול אפשרי.

אם רק רוצים.

הכול אפשרי אם רוצים.

כשהרכבת יוצאת מהרציף אפשר עוד להצטרף אליה.

נכון, אפשר להחזיר אותה אחורה ולהריץ אותה עוד הרבה יותר מהר מרכבות אחרות, ובאמת התלמידים האלה, מעבר לזה שנתנו להם את נקודת ההתחלה השוויוניות כמו שאר התלמידים בני גילם, אני חושבת שאנחנו מוציאים אותם, ואני גאה להגיד, בהרבה מאוד תחומים, בכמה רמות מעל הרבה מאוד תלמידים. מצטיין נשיא, אחד מ-70 תלמידים, תלמיד שהגיע באמת מרקע לא פשוט. כולם, מצליחים להתעלות על עצמם ולצאת לדרך.

אני אשאל את השאלה שרציתי לשאול בתחילת הדיון, אבל התאפקתי. התלבטתי אם לשאול את התלמידים. אשאל דווקא אותך. האם אתם יודעים, עם יד על הלב, לומר לי שההוויה בתוך הכפר בין תלמידי הפנימייה לבין האקסטרניים היא מטושטשת, היא לא מורגשת?

קשה לי לענות לך, כי אצלנו יש רק תלמיד אחד אקסטרני בכפר הנוער. היה לי ניסיון עם אקסטרניים מעין רפא ועין נקובא.

הדוברת הבאה מכדורי תתייחס.

לזה אני קצת פחות יכולה לענות.

תודה. אחרונת החניכות לפני מועצת התלמידים, כדורי, בבקשה.

אני אביטל אדלמן, אני מכפר הנוער החקלאי כדורי, אני בפנימייה שם שנה שישית.

הכנתי משהו שכתבתי אתמול.

את זוכרת שוועדת החינוך ביקרה אצלכם?

בכדורי?

גם קיבלתי מזכרת מכפר הנוער כדורי, העתק תעודת הציונים של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין.

הכנתי משהו שהייתי רוצה להקריא, אתמול בערב.

כפר הנוער החקלאי כדורי הוא מודל קטן של החברה הישראלית. משפט ענק, נכון? זה היה המשפט שאני שמעתי.

את יודעת כמה מודלים אני מכיר, של החברה הישראלית? אבל את צודקת. אמרתי זאת לפני שהגעת.

זה היה המשפט שאני שמעתי כשהגעתי בגיל 12 לפנימייה בכדורי, ילדה שרק סיימה את כיתה ו' בבית ספר יסודי בנתניה, הגיעה לחלוב פרות בפריפריה שבצפון. אני מודה ומתוודה, ההשתלבות בכפר לא הייתה קלה. הגעתי מרקע משפחתי מורכב ולא הבנתי כל כך איך להתנהג בכפר, אבל כנראה שלמבוגרים באמת יש עיניים בגב, כי הצוות בפנימייה ובבית הספר ראו בי משהו שאני לא ראיתי בעצמי, פוטנציאל להנהיג ולהוביל. לא ויתרו עלי לשנייה ועם הזמן התחלתי לקבל ביטחון עצמי והאישיות שלי נבנתה מחדש. כבר לא הייתי הילדה הבעייתית מנתניה. הפכתי לאביטל אדלמן, הילדה שמקשיבים לה כשהיא מדברת, הילדה שיש לה למי לפנות כשקשה לה, הילדה שסומכים עליה כי מאמינים בה.

לפני כחודש קיבלתי את פרס מצטיין הנשיא ביחד איתך, מה שהוכיח לי את השינוי המדהים שעברתי אך ורק בזכות הכפר שלי. בעוד חודש אני מסיימת י"ב בכדורי אחרי שש שנים שאני שם, ויוצאת לשנת שירות ואחר כך לצבא.

בשש שנים בכדורי למדתי הרבה דברים, אחד מהם הוא שכפר הנוער החקלאי כדורי הוא אכן מודל קטן של כל החברה הישראלית, חברה שבזכות הכפר שלי אני יודעת איך להסתדר ולהצליח בה.

אמרת הכול. מכבד אותנו יו"ר האופוזיציה.

בבקשה, מאיר.

אדוני היושב ראש, תלמידים ואנשי צוות, עסקתי כל חיי בחינוך. בשנותיי הראשונות כשהיו בתוכנו תלמידים שחשבו אחרת או שהמערכת לא הצליחה להתמודד איתם, אז תמיד במשרד החינוך באו ואמרו, בוא תבדוק את החינוך ההתיישבותי. לאט-לאט נוצר מצב אבסורדי שבתי הספר, שלהערכתי בראש ובראשונה פגע בבתי הספר, שהם בעצם לא פיתחו שום מיומנויות להתמודד עם ילדים נפלאים כאלה והיה נוח להעביר אותם לפנימיות.

אני אחרי ביקור בכדורי. הייתי בכדורי לפני כמה חודשים ולימדתי שיעור אזרחות. את עיינות אני מכיר, כי אחד היועצים שלי הוא בוגר עיינות, ואני שומע. הפנימיות האלה, אדוני, יודעות לפתח היום מיומנויות שכל כך חסרות בבתי הספר השגרתיים שלנו, והחוכמה הגדולה זה לקחת את המיומנויות האלה ולהעביר אותן לתוך בתי הספר שמוותרים מהר מאוד על תלמידים.

אם אתה שואל אותי מה הלקות הגדולה של מערכת החינוך הישראלית? מערכת החינוך הישראלית, יש לה אצבע קלה מאוד על ההדק. דיברנו רק אתמול אדוני, ותודה על הדיון הזה, על הרחקות ונשירות מבתי הספר. יש נשירה סמויה חסרת תקדים במערכת החינוך הישראלית, ואחד הדברים שאנחנו לומדים מהפנימיות זה באמת איך לאט-לאט צעד אחד צעד מתפתחת שם מיומנות של קליטה, של אינטגרציה של תלמידים, של ליווי אישי של תלמידים. כשדיברתי עם צוות מורים בכדורי, זה מורים עם איזו יד נעלמה ש-24 בודקת את פעימות הלב של התלמידים שלה. זה מדהים. תלמידים שבמקומות אחרים היו פשוט מוותרים עליהם, זורקים אותם, פורחים בתוך הפנימיות, ולכן מעבר לפגישה הזו, זו אולי גם איזו הצדעה קטנה לצוותי המורים ולילדים הנפלאים.

זה מה שאנחנו עושים היום.

בדיוק, ולילדים הנפלאים שיוצאים משם, ואני קורא למשרד החינוך, א', לא להותיר אותם. אתה יודע, כשהם רוצים לשפץ את המבנים שלהם, הם צריכים לחפש פילנטרופים וכל מיני, כי במשרד החינוך לא מכירים בהם - - -

הצלחנו בשנים האחרונות - - -

כן, אבל עוד פעם, עם אבי מ'אור ירוק' - - -

וגם המשרד.

זו עוד פעם פילנטרופיה. המשרד, אמירתו צריכה להיות מאוד ברורה, כי הילדים הטובים האלה, אילולא צוות המורים הנפלא והמעטפת שהם מקבלים, הם היו מטיילים במקומות אחרים.

הדבר השני, ואני אומר לכם את זה, למורים, למנהלי הפנימיות, למנהלים, תתעדו את הידע הזה שמתפתח. חשוב מאוד. כשאתם מלווים ילד או ילדה בהצלחתם, חייבים לתעד את זה, כי התיעוד הזה הופך להיות למשנה סדורה למורים אחרים, לאנשי חינוך אחרים. זה חסר להם.

נתנאל זקן פיתח הרצאה על המודל שלו. הוא נתן הרצאות בכפרי נוער אחרים. אני קראתי לו לתת זאת בבתי הספר התיכונים ברחבי הארץ.

איזה יופי. סליחה שאנחנו רצים מוועדה לוועדה, אבל זה האיכות של הוועדה, זה שהיא מפגישה אותנו עם דברים משמחים.

תודה. זוהר, מועצת התלמידים והנוער הארצית. בבקשה.

היי, אני זוהר רודיטי, אני תלמידת כיתה י"ב בכפר הנוער ויצו ניר העמק. אני גרה בעפולה קרוב לארבע שנים. לפני זה גדלתי והתחנכתי במועצה אזורית עמק יזרעאל.

בניר העמק אני עכשיו מסיימת את כיתה י"ב וזו באמת הכיתה השלישית שלי שם. אני שם מכיתה י'. אני תלמידה אקסטרנית, לא פנימיסטית. החיבור בין התלמידים הפנימיסטים לאקסטרנים, בזמן הלימודים יש חיבור מאוד טוב והכול מעורבב גם בכיתות, מלבד כיתת משטרה שהיא באמת רק לתלמידי פנימייה, ובשעות אחר הצהריים מין הסתם זה יותר מורגש, כי זה פעילויות בית ספריות שהן רק לפנימיסטים, אז יש להם את החבורות שלהם, אנשים שהם איתם 24/7, כל היום, נושמים אותם, אז מין הסתם החיבור הוא שונה, אבל יש חיבור והחיבור הוא באמת מדהים.

כשאני הגעתי לניר העמק הייתי בשוק. גדלתי בסביבה של קיבוצניקים ומושבניקים מאז שהייתי קטנה, גן, יסודי וחטיבת ביניים, ופתאום הגעתי לכפר שהוא חצי רוסי וחצי כורדי ופתאום אני הייתי הלא קשורה, וזה היה מאוד מפתיע ומאוד מוזר בהתחלה, ולאט-לאט למדתי להבין איך הכפר בעצם מסתדר עם הכול, איך מסתגלים לזה, ופתאום מציינים את חג הסיגד שלא ידעתי בכלל שהוא קיים, או שכשאני חוגגת את המימונה שלי, בכלל הכורדים חוגגים סהרנה, דברים שלא רק רחוקים ממני, שהיו כל כך לידי ואני לא ידעתי עליהם.

לפה גם מתחבר הפסיפס שדביר דיבר עליו. אנחנו לא מעין כור היתוך. כפר הנוער הוא כור היתוך, הוא ה-כור היתוך של המדינה, ואני יודעת שכשאני אצא מהכפר, שכבת הגיל שלי תצא לחברה יותר מגובשת, יותר פתוחה בדעות שלה, ברעיונות שלהם, עם יותר מקום להכיל אנשים ששונים מהם, עם סביבה חדשה, מגיעים מוכנים לצבא, למכינה, לשנת השירות, גם לשירות הלאומי, וזה דבר מאוד חשוב.

כפר הנוער, כשהם הוקמו, הם הוקמו עוד לפני קום המדינה, רובם אם לא כולם, והם היו חלק מאוד חשוב, יתד בבניית המדינה שלנו. כשהגיעו עולים חדשים, אם הם לא התפזרו לקיבוצים בלהט הרגע, הם הגיעו לכפרי נוער. הם למדו שם חינוך, הם למדו את השפה העברית. אם לא עולים יחידים, אם זה לא היה רק נוער, הגיעו לכפרים משפחות שלמות שבעצם הכפר החזיק אותם מבחינה כלכלית. לימדו אותם עבודות משק, לעבוד ברפת, בלול, נוי, גידולי שדה. אני אישית עבדתי ברפת, בבית הספר חלבתי פרות. אני גם הכנתי גבינות במחלבה, שנמכרו תוצרת בית הספר. עבדנו המון בשדה, שתלנו חסות ועגבניות.

בסופו של דבר הכפר באמת מוציא חברה בטוחה יותר לעתיד. אנחנו ממשיכים לבנות את החברה, אנחנו מקבלים עולים מאוקראינה שכרגע סובלים שם ממלחמה, ועוזרים להם בעצם להתפתח ולבסס את עצמם במדינה. גם אם לא בהכרח נקבל על זה איזשהו משהו בעתיד, כרגע ההוקרה שלנו היא כלפי עצמנו.

תודה. יו"ר האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק (בוז'י) הרצוג.

שלום לכולכם, אני שמח מאוד להיות כאן כיוון שהנושא של הפנימיות וכפרי הנוער הוא קרוב מאוד לליבי. זכיתי להכיר חלק מהמקומות המופלאים הללו בכל תקופות כהונתי גם כשר הרווחה והשירותים החברתיים. ראיתי גם את הפנימיות והכפרים של הרווחה וגם את הכפרים והפנימיות של משרד החינוך על כל שלוחותיו. אני חושב שאלה מקומות נהדרים באמת, ראויים לכל שבח.

אני מודע גם לאתגרים, לסוגיות התקצוב, הניהול האוהדות, התחלופה של הציבור שעובר לשם, סוגיית ההישארות בקהילה, בעולם הרווחה וכיוצא בזה. אני חושב שזה זמן לחגוג ולציין ולהעלות על הנס, אדוני היושב ראש, את הכפרים הללו שהבוגרות והבוגרים שאני נפגש בהם הם אנשים נהדרים, ואני מאחל גם להנהלות, למנהלים, לצוות, לעובדים, רוב הצלחה. צריך לדעת יהיה לשמר את המפעלים המופלאים הללו גם בעתיד ובדורות הבאים. תודה רבה.

תודה. רון פרייזלר, בבקשה.

בוקר טוב, האמת שביקשו ממני לדבר על כמה תוכניות. לוח הזמנים פה ברור לי מאוד.

אנחנו באיחור.

קודם כול, בצדק היסטורי המונח כור היתוך, יש לו סוג של מורכבות. לא נעשה פה כימיה, אבל אנחנו באמת מדינה של ביחד. מדהים לשמוע את בני הנוער. אנחנו כולנו חווים את החוויה הזאת של התהליך שעוברים בני הנוער שמגיעים למערכות שלנו ושל התוצרים והתוצאות שכל אחד מהם מצליח לאפשר לעצמו יחד עם צוות מקצועי יוצא דופן.

הוזכרו פה מורים, אבל יש במערכת החינוך הפנימייתי ההתיישבותי מספר אנשי צוות שפחות מוזכרים בתוך מערכת החינוך, אותם אנשי צוות הדרכה, צוותי חינוך פנימייתיים, עובדים סוציאליים שהם פחות קשורים למערכת החינוך וחשוב וראוי להזכיר אותם כרגע.
אני רוצה מילה אחת, ושוב, אני מבין שלוח הזמנים קצר, להודות לך. הזכיר פה חבר הכנסת ברושי את זה שהוא ביקש, אני זוכר בדיון המשותף שאתה והוא יחדיו הייתם על קידום הנושא הזה של החינוך הפנימייתי ועל חוזר מנכ"ל לגבי החינוך ההתיישבותי, ואנחנו רוצים להודות לך. זה בהחלט אירוע חשוב ביותר. אנחנו מודים על הכנס הזה, על היום הזה.

יש לנו תכונה לפעמים, לקלקל או להחליף דברים מצליחים, אבל אנחנו במקרה של החינוך ההתיישבותי והפנימייתי נשמור עליו.

אז אני אגיד עוד מילה אחת. לצערנו יוצא לי לשבת בדיונים האלה, לעיתים בסוגיות מורכבות מאוד. אני רוצה לומר לך, א', אנחנו שמחים איך שאתה מנהל ומוביל את העניינים, עם האמפתיה והפרגון שיש לך ולוועדה למערכת הזאת. אני יכול לומר לך ולכם שאנחנו יכולים לתקוע כף בידי כולנו שהעשייה שלנו היא עשייה טובה, איכותית, נאמנה. שוב, תודה לכולכם ויום נפלא.

איריס, בבקשה, ואנחנו נסכם את הדיון.

שלום לכולם, שמי איריס הרינג מכפר תבור, סגנית יושב ראש פורום ועדי ההורים היישוביים.

אני בוגרת בית הספר החקלאי כדורי, גאה מאוד בבית ספר שבו גדלתי וחונכתי.

התבקשתי למסור לך מרגי, דרישת שלום חמה ממוטי דותן, ראש המועצה.

מוטי דותן זה ראש המועצה האזורית גליל תחתון, איש ההתיישבות, איש מעש שאנחנו מצטערים שהוא החליט שבקדנציה הבאה הוא לא ימשיך, אבל מקווים שממשיך דרכו ימשיך באותה רוח.

אכן כך, וגם מנהל הכפר בבית הספר כדורי, רועי בר אילן, וגלית אביגד, מנהלת בית הספר, נבצר מהם להגיע היום.

מעבר לכך שאני באמת גאה בהתנהלות של בית הספר, של כפר הנוער, בכל החיבור הזה של הערבים ויהודים, צ'רקסים, אוטיסטים, כולם באמת ביחד בבית ספר הזה חיים. אתם מגיעים לבית הספר, מרגי, אתה היית, אתה מסתכל על הדשא, אתה מסתכל על הקפיטריה, יש מגוון שפות בתוך בית הספר. יש הכרה מאוד מכבדת אחד את השני. יש יום שמראים ומכירים את התרבות הצ'רקסית מכפר כמא ולומדים יחד.

אני גאה בשני הנציגים המדהימים שלנו, אביטל ודביר שהגיעו לכאן.

שהם רק שגרירים.

הם שגרירים של 1,600 תלמידים בבית הספר כדורי. תודה.

תודה. אני אומר את הסיכום. בדרך כלל אני כותב אותו תוך כדי דיון, אבל נשאבתי לתוך הסיפורים.

קודם כול, הוועדה מודה למשרד החינוך, למינהל לחינוך התיישבותי על העשייה הרבה.

מודה לפורום כפרי הנוער, למר אבי נאור ולגברת רוני מלכאי, לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי שמובילה את היום הזה. אני חושב שזה יום שהכנסת מצדיעה לכפרי הנוער ולעשייה. שמענו כאן חלק מההצלחות של כפרי הנוער, אבל הן מעידות. אני יכול לומר בצורה חד משמעית שזה מעיד על סיפורי הצלחה רבים מאוד שחווים בתוך כפרי הנוער, הן אלה שחיים באזור ומצליחים בשגרת היום-יום שלהם והן אלה שבאים ועוזבים את ביתם מרחוק ומצטרפים לקהילה הזו, למשפחה הזו שנקראת כפר הנוער, ויוצאים משם עם סיפורי הצלחה לא רק לעצמם, שזה סיפור הצלחה, הם גם מחויבים לקהילה ולחברה ונושאים את הדגל ואת הלפיד להעביר את ההצלחה הזו הלאה.

אני חושב שצריך להודות בצורה מיוחדת לכפרי הנוער שהם מבטאים הלכה למעשה את פני החברה הישראלית. ניתן למצוא שם את כל חלקי החברה הישראלית על כל רבדיה וגווניה, ואני לא מזכיר את כל הרב-תרבותיות של החברה הישראלית, שלא נפספס אף אחד, אבל כל אזרחי מדינת ישראל באים לידי ביטוי, ומעל כולם כפי שציינתי, הפתיחות שלהם לאוכלוסיות עם הצרכים המיוחדים שהולכת ומתרחבת, לילדים האוטיסטים. אני חושב שזה דבר מעורר השראה, ועוד יותר מעורר הרשאה כפי שאמרתי, שאותם בוגרים לוקחים את זה, שמענו פה סיפורים, לא די, עשיתי לביתי וזהו, אלא אני מעביר הלאה את ההצלחה שאני חוויתי, להעביר אותה הלאה לבאים אחריי. זה מעיד על סיפור ההצלחה של כפרי הנוער, שלא עוד איזו מסגרת חינוכית שסיימנו ושמנו אותה מאחור ושכחנו אותה.

תודה רבה לכם, יום מהנה, ותמשיכו בכל הפעילות.


הישיבה ננעלה בשעה 10:40.