פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



36
הוועדה לזכויות הילד
22/05/2018

הכנסת העשרים

מושב רביעי



פרוטוקול מס' 219
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, ח' בסיון התשע"ח (22 במאי 2018), שעה 10:00

מצבם של בני נוער מהחברה האתיופית – במסגרת יום לקידום שוויון ליוצאי אתיופיה

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר
פנינה תמנו-שטה

דב חנין
מיכל רוזין

אמי פלמור - מנכ"לית משרד המשפטים

סוזאן דסוקי - עוזרת למנכ"לית משרד המשפטים

אווקה זנה - מתאם המאבק בגזענות, משרד המשפטים

טלל דולב - ראש מטה היישום לשילוב יוצאי אתיופיה, משרד ראש הממשלה

אביטל טהרלב - סגנית מנהלת אגף פסיכולוגיה, משרד החינוך

עירית בירן - סגנית מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

יוסי מיכל - מדריך ליישום חוק זכויות התלמיד, משרד החינוך

אסתי מרקוביץ - מפקחת ארצית שירות ילד ונוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

דוד יאסו - מנהל אגף א לקליטת עולי אתיופיה, משרד העלייה והקליטה

עידית רונן - סנ"צ רמ"ד שת"פ ואוכלוסייה, המשרד לבטחון פנים

מירב רוזנטל - סנ"צ רמ"ד פיתוח חינוך, המשרד לבטחון פנים

שי יאסו - רפ"ק ר' תחום שילובם של יוצאי אתיופיה במ"י, המשרד לבטחון פנים

איריס ענבים - ק' חקירות נוער ארצי, המשרד לבטחון פנים

אמה אברבוך - מרכזת צמצום פערים בבריאות, משרד הבריאות

מהרטה ברוך - סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו

טל ליפובצקי טשורני - מנהלת אגף קליטה, עיריית ראשון לציון

דניאל מהרט - חבר מועצת העיר נתניה

מזל נייגו - ממונת חקיקה, לשכת עורכי הדין

עמית דלמדיגו - מנהלת עלמה, עמותת עלם

אירית אלוני - מנהלת תחום מרכזי הנוער, עמותת עלם

עמית שר - מנהלת במטה מרכזי הנוער, עמותת עלם

נעמה וינר - מנהלת מטה, עמותת עלם

ליאת קאסה - צעירה בעלמה, עמותת עלם

נירה רדאעי - מתנדבת, עמותת עלם

נוי גטהון - צעירה, עמותת עלם

תמר ליעד אטיאס - מתנדבת, עמותת עלם

ר.א. - צעירה בעלמה, עמותת עלם

נגה אשגרטש - מתנדבת, עמותת עלם

מזל דמוזה - מנהלת מרכז נוער 'הפוך על הפוך', עמותה למען נוער במצבי מצוקה-על"מ

אסתר בירס - כפר נוער קרית יערים

גראמו בירהנו - כפר נוער קרית יערים

תומר הוניגמן - כפר נוער קרית יערים

מאור אברה - כפר נוער קרית יערים

י. - כפר נוער קרית יערים

רות ברוך-קוברסקי - חוקרת, מכון ברוקדייל

ראשית בן טולילה - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

בת שבע פיק - עו"ס, המועצה הלאומית לשלום הילד

זיוה מקונן - מנכ"לית האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

חנה אלעזר לגסה - האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

דוד מהרט - לשעבר מנהל מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך

לילי הלפרין - יו"ר תכנית אמ"ת לנוער בסיכון

הבטמו מקונן - מוזמן/ת, תושבת ראשון לציון

דניאל אדרי - פעיל, המשמר החברתי בכנסת

גיא מולדובסקי - כתב ועדות, תאגיד השידור הישראלי

שמרית גיטלין שקד

תמי ברנע
עאליה עודה – רכזת

ס.ל., חבר תרגומים



מצבם של בני נוער מהחברה האתיופית

בוקר טוב לכולם. אני פותחת, ברשותכם, את דיון הוועדה בנושא מצבם של בני נוער מהחברה האתיופית. אנחנו מקיימים את הדיון במסגרת יום מיוחד שיזמו חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה ואברהם נגוסה. הם בטח יצטרפו אלינו בהמשך. אנחנו ננסה לסקור את המענים שניתנים לבני הנוער מהעדה האתיופית, מצבם בתוך החברה ואיך אנחנו יכולים לסייע בידיהם להשתלב בצורה טובה יותר, להיות חלק אמיתי מהחברה שלנו, בצורה אינטגרלית, ולראות איך אנחנו לוקחים את ערפל האפליה שמדוברת ומסיטים אותו הצדה, כי אנחנו מדברים על בני נוער שנמצאים פה כבר לא מעט שנים, חלקם אפילו נולדו כאן במדינת ישראל ואנחנו לא רואים שום סיבה שבשנת 2018 הם לא יהיו חלק אמיתי מהחברה הישראלית.

אנחנו נפתח עם י', שיספר לנו קצת על פרויקט שהוא עשה, אחר כך אנחנו נראה סרטון שהוא ביים. תספר לנו קצת עליך, קצת על המסגרת שאתה מגיע ממנה, על הסרטון. אנחנו נראה אחר כך את הסרטון ואז נפתח את הדיון לכולם. אנחנו נאמר, החלק הזה לא בשידור כרגע, בגלל שטרם מלאו ל-י' 18, מותר לי להגיד? ואחרי שהוא יסיים לדבר אז אנחנו נוכל גם לפתוח את השידור לשידור אינטרנטי ולהתחיל בדיון. אז בבקשה.

אני מכפר נוער קרית יערים, שנה חמישית, במגמת תקשורת, אני עושה סרט גמר. עם הרבה מחשבה בחרנו לעשות סרט על אלימות משטרתית, אבל לא איזה משהו שניקח עכשיו ונעשה סרטון שיוצר רגש אלים, אלא שניקח חמישה סיפורים שיושבים ומדברים מול המצלמה, את הסיפור שלנו, את החוויה שלנו כלפי המקרה הזה. שלא נצא מסכנים או זה, אלא כאילו רואים, אנחנו מדברים על המקרה הזה, המקרה הזה בתוכנו, קורה לנו, אבל אנחנו באמת יוצאים שם חזקים יותר וזהו.

אוקיי. קודם כל אני מאוד מברכת על השיח ושזה מגיע דווקא ממך, כשאתה אומר 'אנחנו לא רוצים לדבר ממקום של חולשה, אנחנו רוצים לדבר ממקום של חוזק ולצאת, לצמוח ממה שקרה לנו', ואני חושבת שזה כשלעצמו צריך להיות המסר, לא רק אגב לבני הנוער האתיופים, אלא בכלל, אם אנחנו כחברה נדע להתחזק ולהיות ממקום של חוזק ולא של חולשה אז אולי אנחנו נצליח גם להגיע למקומות אחרים. אז אנחנו נצפה בסרט.

רק להשתמש במושג 'ישראלים יוצאי אתיופיה'. במיוחד כשמדברים על הילדים, הם לא אתיופים.

מקבלת.

(הקרנת סרטון).

קודם כל תודה רבה לנערים, תודה רבה לאסתר, שמלווה אותם. הסרטון הזה יכול להיות מסמך שמתעד את החוויה מהעיניים של בני הנוער. אני מקבלת את ההערה שנאמרה כאן, אם כי אני אוכל לחדד את זה. אמרו לי תגידי 'ישראלים', לא 'אתיופים', אבל אתה יודע מה? אני מזרחית ואני אף פעם לא אומרת 'אני ישראלית מזרחית', ברור שאני ישראלית ואני בטוחה שאנחנו נגיע ליום שזה ברור, מבחינתי הוא כבר קיים, אבל גם בהוויה שלכם, שברור שהם ישראלים, אבל המוצא שלהם והייחודיות התרבותית שלהם היא מאתיופיה.

לא, כשמשתמשים ב'יוצאי אתיופיה' זה בסדר, פשוט הדיבור קודם היה 'נערים אתיופים', אז יוצאי אתיופיה, אתיופים לבד זה באמת קצת יותר קשה.

מקבלת, ושוב, אני מייחלת ליום שהשיח יהיה כזה פתוח כי הדברים באמת יהיו מאוד מאוד ברורים מאליהם. אסתר, את רוצה לומר כמה דברים? בבקשה.

אוקיי. קודם כל אני רוצה להגיד שהשתתפנו עם הסרט בתחרות דוקאביב לפני ארבעה ימים וזכינו במקום הראשון מכל המגמות בארץ. אני רוצה להגיד שזה היה תהליך מאוד מאוד מאוד משמעותי. כשעלה הנושא לסרט, כשזה בא מ-י', אני מלמדת את י' כבר מכיתה ט', הוא מסיים תיכף י"ב, זאת אומרת שזה מסע, זה תהליך מאוד מאוד ארוך, וכשעלה הרעיון לסרט היה ברור שאם יש תלמיד שיכול להוביל את זה זה י', ולמה י'? כי ל-י' יש תפיסת עולם ביקורתית, הוא מסוגל להסתכל על העולם שלא כמו נער מאוד מאוד צעיר, בעיניים מאוד בוגרות וגם מסוגלות לראות את המציאות מעמדה של כוח, מהמקום של 'אני יודע שאני מוחלש, אבל אני לא חלש', אלה שני דברים שונים לגמרי. זאת אומרת שאם יש מציאות שבה אני נמצא והיא מציאות קשה, היא לא בהכרח קשורה רק אליי, היא קשורה גם למנגנונים מאוד מאוד מורכבים ומסובכים.

אחד המנגנונים שבסרט בחרנו לשתף זה באמת העניין הזה של גזענות מוסדית של המשטרה. כמי שמלווה את הילדים האלה ופוגשת אותם כל שבוע וכשהתחלנו את התחקיר לסרט, אני רוצה להגיד שגם כשאני מכירה אותם, ואני כבר עשר שנים עובדת בבית הספר הזה, אני הייתי בהלם מכמות הסיפורים שנחשפנו אליהם, מכמות הילדים שמדברים על אלימות משטרתית שהם פוגשים בה כל יום. לא באופן יוצא דופן, לא במקרים קיצוניים, במקרים מאוד יומיומיים, לפעמים ללכת ברחוב ולהיעצר שוב ושוב והשאלות, 'מה אתה עושה? לאן אתה הולך?' זאת אומרת שהשהות שלי במרחב הציבורי היא לא דומה לשהות של מישהו אחר שחי במדינה הזאת.

אולי י' ומאור תיכף ירחיבו כי זאת החוויה שלהם ולא החוויה שלי, אבל כמי שליוותה אותם אני יכולה להגיד שזאת חוויה מאוד מאוד קשה ושזאת חוויה שבסופו של דבר היא נטבעת, היא נטבעת בגוף של הנער וכשאתה - - -

בנפש גם.

בוודאי שבנפש, בוודאי. ובסופו של דבר כשאתה גם הופך להיות אדם יותר בוגר החוויות האלה לא נעלמות, הן לא הולכות לשום מקום. אני מאוד שמחה שהוזמנו לפה ואני רוצה להודות לך שהרמת את הכפפה, כי אני יודעת שזה סרט שיכול לעורר דיון שהוא גם סוער, כי יש פה איזה שהיא נקודת מבט שהיא גם מאוד ביקורתית והיא מאוד אישית, ואני כן הייתי שמחה אם הוועדה הזו תוכל לדון גם בעניין הזה, שבני נוער, שכל חטאם שצבעם שחור, מסתובבים במדינת ישראל ונעצרים על ימין ועל שמאל ולא מרגישים בטוחים במקום שבו הם חיים. זה אולי מאור ו-י' יספרו מהחוויה האישית שלהם. אני רק רוצה להודות להם על זה שהם פתחו את העולם הזה בפניי, בפנינו, כי באמת זו הייתה חוויה יוצאת דופן.

תודה רבה, אסתר. הצטרפה אלינו גם מהרטה, ברוכה הבאה. אני רק אקריא לפרוטוקול, כי יושבים כאן מספר בני נוער שחלקם אולי קטינים, אז אני קובעת כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככל שתהיה בקשה או שיעלה הצורך יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או של קטינים שעליהם דובר בציבור או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול ככל שהדבר נדרש כדי להגן על עניינם של קטינים או ככל שהדבר נדרש לבקשת מי שהשתתף בישיבה אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום לו נזק או לזולתו.

אני רק אומר לך, אסתר, אנחנו מעלים בכנסת דיונים שאמורים לעורר את השיח, גם במקום שלא נוח בו, כי אם הכול היה נוח ונעים אז לא בטוח שהיינו מתכנסים כאן, בטח לא מדי שבוע. אנחנו כאן כדי לדון בבעיות הקשות, אנחנו כאן כדי לנסות ולפתור את הדברים שאנחנו חושבים שצריכים להתנהל אחרת. משיח שקיימתי במהלך הימים האחרונים, גם בעקבות הסרט, אז אנחנו יכולים לספר שבשנה וחצי-שנתיים האחרונות נעשים תהליכים מאוד משמעותיים, גם במשרד לבטחון פנים, כדי לתקן את זה וכדי להסתכל על הדברים בצורה אחרת ולנהל אותם בצורה אחרת.

אני רק אומר במאמר מוסגר, אולי זו הערה מיותרת, אבל היא כל פעם קופצת לי, גם אמרתי אותה בשקט למהרטה, גם בעיית המסתננים לא מקלה עלינו ומעצימה את התחושה של חוסר הביטחון בגלל הזהות בצבע העור. זה מחייב אותנו להיות ערניים שבעיים ומאוד מזוקקים בהתנהלות שלנו.

- - - של יוצאי אתיופיה - - - לטפל בהם - - - ולעשות אותם - - -

אבל, ברשותך, אני עוד לא דיברתי על להכניס שוטרים לשום שכונה.

אבל זו התכנית של המשטרה, זו התכנית, להכניס שוטרים - - -

אני מאוד מבקשת, אנחנו לא - - -

כולם יודעים טוב מאוד שבשכונות של - - -

מי גברתי?

חנה.

חנה, אנחנו לא מתפרצים פה בצד, ואם את תרצי לדבר אני יותר מאשמח לאפשר לך, אבל בואו ננהל דיון מכובד כדי שנוכל לשמוע את כולם וגם אותך בהמשך.

אמי, את רוצה לומר כמה דברים? אמי, מנכ"לית משרד המשפטים. אחר כך נעבור לעלם ואנחנו נחכה לנציג מהמשרד לבטחון פנים.

לא בשלב זה. אסתר שלחה לי את הסרט וחשבתי שאפשר לדבר על הדברים בצורה תיאורטית, אפשר לראות את הדברים מנקודת מבט שבאמת משקפת, אני חושבת שזה נהיה יותר רלוונטי אפילו בימים אלה, את הגזענות במובן הכי פשטני שלה, כפי שהיא נאמרה על ידי הנער הראשון ואני מציעה לשמוע את מה שהוא אמר. הוא אמר 'אפשר לעשות לי את זה כי חושבים שאני חלש', שאתה סתם נער. אני חייבת להגיד שאני מעריצה מאוד את היכולת לשקף את המציאות כפי שהיא, חלק מהנערים בסיטואציה כזו או אחרת שתו או אולי עשו רעש ובמצבים אחרים שבהם הם לא עשו כלום, אבל הגזענות באה לידי ביטוי בזה שאתה מסתכל על הנער ואתה יודע שאין לו עורף וזה הדבר שמאפשר את ההתייחסות הזאת.

החשיבות של הדיון פה היום היא קודם כל להגיד בצורה מאוד מאוד ברורה שאין דבר כזה נער שאין לו עורף במדינת ישראל. שיידעו כל הגורמים, כולל הגורמים שהם אצלי במשרד, אנחנו נתייחס לזה אחר כך, שאי אפשר יותר לקחת נערים לתחנת משטרה ולהניח שיש רק אמא בבית ולכן אף אחד לא יבוא ויהפוך שולחן בתחנה ויגיד 'מה פתאום נעצר נער ללילה?' זה דבר אחד.

הדבר השני הוא שאנחנו צריכים לקחת אחריות, וזה אני אומרת שוב, גם ביחס לפעילות שלנו, על המשמעות העמוקה של כל מפגש של כל נער בהקשרים האלה של מעצר, של הליכים משפטיים וכן הלאה, ולהבין שגם אם בסופו של דבר הנער, לא מוגש נגדו כתב אישום או הוא לא נכנס לתוך המערכת המשפטית, עצם המפגש המאכזב עם הרשויות בשלב מוקדם של החיים משפיע לאחר מכן על כל ההמשך, על התפקוד בתוך מערכת החינוך, על התפקוד החברתי, האזרחי, והאחריות היא עלינו. היא עלינו כמדינה או כרשויות שונות, יש פה נציגים של השלטון המקומי ויש גם שיח, אני חייבת להגיד, השיח הזה שמטריד נערים הוא גם שיח של פקחים של הרשויות המקומיות, זה לא רק שיח של משטרה. כלומר השיח הזה בפארקים, הרבה פעמים המפגש הוא לא, לא שאני רוצה לקחת משהו מהאחריות שמוטלת על המשטרה, אבל המפגש הזה, המטריד, הרבה פעמים הוא גם עם נציגים של הרשויות המקומיות. אנחנו צריכים להבין שההשלכות הן הרבה מעבר, אז צריך לעשות איזון בין הצורך לשמור על הסדר לבין המשמעות העמוקה והקשה של המפגש הזה שנעשה בצורה לא רשמית.

אני אתייחס אחר כך, יש נתונים, אני חייבת להגיד שאני בטוחה שהם יעלו פה אחר כך - - -

אז אנחנו נחכה לנציג של בטחון פנים שנמצא בדיון אחר וכשהוא ייכנס אנחנו נעשה שיח - - -

אני רק אגיד משפט לסיום. יש נתונים מבחינתי מאוד משמחים על הירידה באחוז הנערים יוצאי אתיופיה שנמצאים היום בכלא אופק. לעומת מספרים מזעזעים שהיו בעבר יש היום נתונים אחרים לחלוטין. זה אומר שיש תהליך וצריך לשים לב שהתהליך הזה קורה וחשוב שיהיה נרטיב שלא מנציח כל הזמן את התחושה שאין מה לעשות, המצב הוא אסוני ושום דבר לא ישתנה לעולם. יש שינוי וחשוב לי שבתוך השינוי הזה תהיה מודעות לזה שקמה היום יחידה בתוך משרד המשפטים שעוסקת במאבק בגזענות הממסדית, היא מקבלת תלונות, היא רוצה לקבל את כל התלונות הקיימות כדי לפקח וכדי לוודא שבמקומות שבהם אפשר להתערב אנחנו נתערב. אנחנו כמשרד המשפטים, כיחידה לתיאום המאבק בגזענות, נוכל להתערב ונוכל לא להשאיר אף אחד בתחושה שהוא נטול עורף. זה חלק מהמשמעות.

תודה רבה, אמי, משרד המשפטים. עלם, בבקשה. תחליטו מי מציג ובאיזה סדר.

אני אתחיל. אני אירית, אני ראש תחום של כל מרכזי הנוער בעמותת עלם, 26 מרכזים ברחבי הארץ, אני אתן סקירה כנציגה מטעם עמותת עלם על פועלנו עם בני נוער, אבל בגלל שבעלם אנחנו מאמינים ש'אל תדברו עלינו בלעדינו', אז רוב מי שידבר זה בעצם עובדי נוער שלנו וצעירים וצעירות שהגיעו כאן בנציגות כל כך יפה, כדי שהם באמת יוכלו להיות השגרירים שלנו את העבודה בשטח.

אז עלם עובדת כבר מעל 35 שנה עם נוער במצבי סיכון. בשני העשורים האחרונים אנחנו עובדים עם 20,000 בני נוער כש-45% מהם הם בני נוער עולה ועולים, מברית המועצות, אתיופיה וצרפת, וגם מפתחים תכניות מיוחדות אל הנוער העולה, ומה שמאוד מאוד חשוב, ש-30% מהעובדים והמתנדבים שלנו הם בני עולים ועולים, גם מברית המועצות וגם מאתיופיה, כי ההבנה שלנו שהם הגשר, הם השגרירים, הם המתווכים והם המודלים בתוך המרכזים לעבודת נוער נכונה.

מה שאנחנו מגלים בשטח, וזה משהו שאנחנו רוצים לתת לו איזה שהוא דגש, כי ממנו ייצא כל הדיון, אני מאמינה, כי זה משהו מאוד מאוד חדש, לנו בתוך השטח, ואנחנו גם מסתמכים על מחקר שנעשה במכון ברוקדייל ב-2010 שאומר שמצבם של בני נוער עולה יוצאי אתיופיה הוא יותר חמור מאשר בני נוער עולה מיתר שאר המדינות, והנתון המפתיע הנוסף, שבני נוער עולה שנולדו בארץ המצב שלהם חמור יותר מבני נוער עולה שנולדו באתיופיה. כלומר, מה אומר הדיסוננס? אנחנו אמורים לחשוב שהם כבר נקלטו בארץ ועברו איזה שהוא תהליך של דה סוציאליזציה והתמקמו, קיבלו את התרבות, למדו, ואותו נרטיב שאנחנו כבר באמת יצאנו ממקומות הסיכון, אבל לא, המקומות הם הרבה יותר חמורים. תחושת חוסר שייכות, לא אל המשפחה, לא אל התרבות שממנה באתי ולא אל הארץ שקלטה אותי הם עמוקים, חזקים והפער הוא מאוד מאוד גדול ולתוך זה נוצר ריק מאוד מאוד גדול.

מהמקומות של החוויה הם מגיעים אלינו מול אותם מקומות שהצגתם כאן, של גזענות, של ניכור, של חוסר שייכות, של בדידות ובעיקר של חוסר אמון בממסד. לא רק בשיטור יש יתר, אלא גם ברווחה, גם במשרד החינוך, תחושה ש'לא מאמינים בנו, שאנחנו לא רצויים' ועם תחושת חוסר האמון הזו הם יוצאים החוצה וזה בא לידי ביטוי בהמון כאב, בהפחתתו על ידי חומרים ממכרים, אלימות, נשירה מבתי ספר, נשירה מהצבא. את כל זה אנחנו יכולים לראות כסימפטום לתחושות המאוד מאוד מאוד קשות.

אז מה אנחנו עושים בעלם? קצת ניתן בקצרה, מה אנחנו עושים אל מול התופעות? כמובן שאנחנו נמצאים בכל השכונות, אנחנו יודעים שאוכלוסיות יוצאות אתיופיה נמצאות בשכונות מבודדות ומרוכזות, אז אנחנו מגיעים אליהם. עלם מפתחת לאורך כל השנים פרקטיקות לבני הנוער. כלומר אם יש חוסר אמון כל כך גדול הם לא יבואו אלינו, הם לא יצרכו את השירותים, אז מה אנחנו צריכים לעשות? לחפש אותם, לחפש אותם עם הניידות של עלם, לחפש אותם עם המתנדבים שלנו, להגיע לשכונות. בשנתיים האחרונות פיתחנו פרקטיקות עבודה שאנחנו מגיעים אל בתי הספר, פותחים מרכזי נוער בתוך בתי הספר. אנחנו נגיע, אנחנו נעשה ריצ'ינג אאוט, אנחנו נאתר ואנחנו נצליח לגעת.

תכנית שלא תדע לגעת ולחזר לא תצליח לגעת בבני הנוער, כי המקום של חוסר האמון הוא כל כך עמוק. אנחנו לא מוותרים, ומגיעים ולא מוותרים ואנחנו מחזרים ואנחנו מייצרים בתוך המרכזים אווירה לא מתייגת, כי יש בה מתנדבים ויש בה סטודנטים ויש בה אנשי מקצוע והם מגיעים ואנחנו מקבלים אותם לא ממקום שיפוטי, כמו שהם, בתוך מרכזים שמעוצבים בסטינג מזמין של בתי קפה, שנראים כמו בית. הם מגיעים ואנחנו מנסים לתת להם את תחושת השייכות, מדברים על הגזענות, מדברים על הכאב, מדברים על האפליה, לא פוחדים לדבר אותה, שמים את המשקפיים המאוד מאוד כואבים שרואות דרכם ומרגע שהרכבנו את המשקפיים האלה אי אפשר להוריד אותם, אז אתה מתחיל כבר לראות הדרה ואתה מתחיל לראות פגיעה.

אנחנו בתוך המרכזים מנסים לתת מענה. בניית הקשר והאמון היא רק אמצעי, היא לא המטרה, היא אמצעי כדי לפתח מסוגלות בכל אחד ואחד מהנערים המקסימים, לתת להם את התחושה שהם מסוגלים, שהם יכולים, לבדוק מה הם רוצים, להרחיב הזדמנויות, להוציא ממעגלי העוני, להחזיר את החוויה המיטיבה שיש עורף ולתת להם את העוגן, גם בקבוצת השווים שלהם, שמגיעה למרכזים, גם באמצעות המתנדבים המדהימים שלנו שיספרו וגם באמצעות אנשי המקצוע. יש לנו תכניות ליווי אישיות, תכניות קבוצתיות, כלומר המרכזים מהווים חממה כשכל הזמן תזכרו ש-90% מהעבודה שלנו היא בניית אמון ולחזר ולהגיע אליהם. בחוץ, בתוך הבתים, לתת מענה להורים, לתת ייעוץ להורים, גם למשפחות, התערבות בתוך המשפחות.

מה שמאוד מאוד כואב, שאנחנו עושים באמת את העבודה ומבינים שכשהם יוצאים החוצה הם נתקלים שוב אז זה חוזר חזרה, נתקלים שוב וחוזר חזרה. אנחנו היום מבינים שזה חייב לעבוד בשני רבדים, בתהליכים מקבילים, שלנו, של אנשי המקצוע, ושלנו כחברה, כמדיניות.

ושל הרשויות. כן.

אז אני לא ארצה להרחיב, כדי לא לקחת את הזמן, כי לידי נמצאת מנהלת מרכז הנוער 'הפוך על הפוך' בקרית ים שתוכל לדבר את זה ואחר כך מזל מרחובות ואחר כך נשמע מעלמה ונשמע את עמית ונשמע גם מעלמה גם את כל הצעירות.

בבקשה.

אני חייבת להגיד שרוב הסיפורים פה די היו מוכרים מהשטח. הגעתי למרכז הנוער לפני שלוש שנים בערך, נולדתי וגדלתי בקרית ים וככה אני בתור נערה פחות הכרתי את הסיפורים האלה ופתאום זה, וזה ממש הכה בי. החוויות זה חוויות שחוזרות על עצמן, בני הנוער שמגיעים אלינו הרבה פעמים הסיפורים הם לא תמיד, כמו הסיפור השני, של הנער שאמר שהוא לא היה מסוגל בכלל לספר את זה, הוא לא רצה שהחברים ישמעו על זה.

אותו מקרה קרה גם אצלנו, זה לא קורה רק בלילות, בשכונה, אמצע היום, צהריים, שני נערים, אחד יוצא אתיופיה, אחד לא, מסתובבים להם ברחוב, קופצים עליהם שלושה שוטרים, עורכים עליהם חיפוש, מחליטים לעשות את החיפוש על הבחור יוצא אתיופיה, מפשיטים אותו באמצע השכונה לעיני עוברי אורח, ילדים, מבוגרים, פחות שמו לב למי נמצא באזור. ומה שמפתיע שאת הסיפור הזה אני לא שמעתי מאותו נער שזה קרה לו, דווקא מהחבר שלו, שהתבייש בשבילו. הוא ניסה למשוך את האש ולצעוק ולקלל אותם, אבל הוא הבין שהוא לא מעניין אותם, יותר מעניין קצת להציק למישהו שיותר קל להחליש.

תספרי קצת על הפעילות שלכם, אני מבינה שאת מרכז את הפעילות בקרית ים?

בקרית ים, כן.

את רוצה לספר קצת על המפגש שלך, על התרומה שלך בעצם בגיוס בני הנוער, על התהליך שאתם עוברים ביחד?

בגדול שלבי הגיוס הם השלבים הכי קשים. קודם כל עם בני נוער בכללית זה תהליך חיזור מאוד ארוך. תהליך החיזור אחרי בני נוער יוצאי אתיופיה הוא קצת יותר מורכב, בגלל שיש את המקום הזה של החשד והפחד - - -

של חוסר האמון.

כן.

גם אולי בגלל המערכת הפורמלית.

נכון. אנחנו לא גוף פורמלי, אבל המקום היותר קשה זה כשאנחנו נכנסים לבתי הספר, כשזה הגוף הפורמלי ואנחנו מגיעים בכובע לא פורמלי ועד שאנחנו יוצרים את המקום הזה של אמון, שהם יודעים שהם יכולים לבטוח בנו, שהם יכולים לשתף אותנו ולהעלות ולהציף את מה שעובר עליהם בצורה פתוחה, בצורה של לדבר בגובה העיניים, זה תהליך של כמה חודשים וזה יכול לקחת גם שנה.

מעבר לזה אחד מהפרויקטים שאנחנו עושים זה בשיתופי פעולה בבתי הספר, זה קבוצה של נערות. להביא את השיח של בני נוער ונערות לתוך בתי הספר, משהו שמקשה עוד יותר את התהליך הזה של החיבור ושל בניית האמון ויצירת הקשרים המשמעותיים, מה שגורם להם בעצם להגיע אלינו בסוף, למרחב שלנו. קודם כל זה הדמויות שנמצאות שם, אם זה המתנדבים, אם זה העובדים, הצוות, הוא מאוד מגוון, מגיע מכל מיני תחומים, מכל מיני צבעים, נקרא לזה, והרעיון הוא לתת להם את המקום שהם יכולים לדבר את הכול, אם זה את הכאב, אם זה את השמחה, גם אם זה דיונים על גזענות, שהרבה פעמים זה מרגיש, 'אני לא אדבר עכשיו על גזענות כי אני אתפס כחלש' אבל פה אנחנו אומרים להם 'יש לכם את המקום, בואו נדבר על זה כולם מול כולם'.

כמה נערים ונערות יש במועדון?

בסך הכול בשנה אנחנו עובדים עם 195 נערים. זה המספר האחרון.

190 בקרית ים, או בכלל?

בקרית ים, כן.

בעמותת עלם אנחנו עם 2,000 בני נוער.

אוקיי. ניתן לעוד נציג מעלם ואחר כך אנחנו נשמע את המשרד לבטחון פנים.

יש גם את מזל ואחריה תדבר ר'.

אז ממש בקצרה, בסדר?

אני מתנדבת במרכז נוער בקרית משה ברחובות. הגעתי לשם מתוך מקום של להחזיר למקום שבעצם פיתח אותי כי היה לי נורא קל להגיע מתוך קרית משה למקום אחר, שהוא יותר בעייתי, יותר פשיעה, יותר אלכוהול, יותר סמים ועוד דברים, והמקום הזה, פינת הנוער, המרכז של עמותת עלם, בא בשילוב עם המשפחה, שהוא ידע להוביל אותי למקומות הרבה יותר טובים. זה היה לפני עשר שנים, ההורים שלי עוד לא היו כל כך במקום הזה של להבין ולכוון והפינה, זה מה שהיא עשתה בעצם, היא כיוונה אותי, היא ידעה לדבר איתי ואני היום בפינת הנוער מגיעה למקום של להבין את הנערים, לשמוע אותם, לקבל אותם, להראות להם שמה שהם עוברים היום, גם היום, אחרי עשר שנים, זה מה שאני עברתי.

בת כמה את?

בת 24.

יש את היתרון גם לדבר אליהם בגובה העיניים, את קרובה לגיל שלהם.

בדיוק בגלל זה באתי. היו לי סיטואציות שם עם כמה נערים, היה שם נער שהתלהם, שצעק, שהפגין הרבה כוח, אמרתי לו 'תירגע, אני חלק ממך, אני אתה, אני עברתי את אותו דבר שאתה עברת, גם אותי לא קיבלו וגם אני חוויתי גזענות וגם אני הסתרתי מההורים שלי דברים שלא היו מחוברים בין התרבות האתיופית ולישראליות פה וזה בסדר'. וככה יצרנו איזה שהוא סוג של קשר שבנוי על הבנה, שבנוי על אותו קו, אני פה, אתה שם, אנחנו באותו מקום.

זה מה שאני נורא אוהבת במרכזים של פינת הנוער, גם במרכזים של עמותת עלם, למקום שלנו קוראים פינת הנוער, אז סליחה. יש לנו מתנדבים יוצאי אתיופיה גם מהשכונה וגם לא מהשכונה, שהנערים רואים שמה שקורה בקרית משה קורה רק בקרית שמונה, זה קורה גם - - - המנהל של פינת הנוער, הוא גר בגדרה, הוא ממוצא אתיופי, והוא גם מספר להם את אותם סיפורים שהוא חווה.

חשוב לציין שבני הנוער מגיעים לכל מרכזי הנוער וכל הפרויקטים של עלם מבחירה. אין כפייה, הם מגיעים אלינו כי הם בוחרים להגיע גם אם זה אחרי תהליך חיזור. הם גם בוחרים עם מי לדבר, זה לא שהם מדברים עם איש מקצוע מסוים, עם אחד מהמטפלים - - -

זאת אומרת הם מנהלים את התהליך בעצם ולא מישהו מנהל אותם.

הם מנהלים את התהליך, בדיוק. פרקטיקת השותפות היא מאוד מאוד חשובה, זה חלק מהתהליך.

תודה.

אני ר'. עברתי הרבה דברים בחיים שלי, הרבה גזענות, עברתי הרבה בתי ספר שלא קיבלו אותי כשהייתי עולה חדשה. עליתי לפה, לא נולדתי פה.

איפה את גרה?

בפתח תקווה.

מהעיר שלי.

אני עוד חודש בת 18. את הדברים האלה עברתי כשהייתי ילדה קטנה, כשמלא בתי ספר לא רצו לקבל אותי כי אני שחורה והעיפו אותי ממקומות שלמדתי בהם יום אחד. הגעתי לפרויקט עלמה, שהם מצאו אותי מסתובבת ברחוב ועושה הרבה דברים שאני לא צריכה לעשות. הייתי גם לא מרגישה טוב, לקחו אותי לבתי חולים, לא רציתי ללכת לטפל בעצמי, או שלא היה אכפת לי מעצמי, כי ראיתי הרבה דברים שלא הייתי צריכה לראות ונפגעתי מהרבה אנשים בעולם, בהרבה גזענות. עלמה עזרו לי הרבה וזהו.

את מרגישה שהפרויקט נתן לך מעין בית, מעטפת? מקום מוגן להיות בו?

מקום מוגן, עזרה, אהבה, תמיכה שבמקומות אחרים לא קיבלתי. גם במעון צופיה קיבלתי הכי אהבה שבבתי הספר האחרים לא קיבלתי. מעון צופיה זה - - -

אנחנו יודעים.

יש מקומות שנתנו לי בחיים שלי הרבה חיוך ושמחה וחום ואהבה, ויש מקומות שלא נתנו לי, כאילו הרגשתי הרבה גזענות.

ככה הרגשת במערכת החינוך בפתח תקווה?

כן.

מאיפה את, יוספטל או עמישב?

תקומה.

ואיפה למדת ביסודי?

למדתי בבית ספר, אני לא יודעת איך קוראים לו, אבל מול העירייה יש בית ספר חרדי שנכנסתי לשם ליום אחד וביום השני התקשרו בבוקר ואמרו להורים שלי שלא להביא אותי לבית הספר.

באיזה כיתה היית?

הייתי עולה חדשה, רק עברתי לגור בפתח תקווה ופשוט אמרו לי לא להביא אותי לבית הספר.

זה גם קטע ששמים אותם בבתי ספר דתיים ישר.

את תתגייסי?

כן, אני מתגייסת ב-4.11. זה החלום שלי. לא משנה כמה עברתי בחיים שלי אני תמיד אלחם על זה שאני אתגייס למשמר הגבול.

יש בדיחה על מג"ב.

אני מבקשת, בכבוד על מג"ב פה בשולחן, יש פה רגישות. יש לנו נציגות משפחתית ראויה שם. מהרטה, בבקשה, רצית להתייחס לדברים של עלם.

בהמשך למה שנאמר, התמונה לא נעימה, בלשון המעטה והשאלה מה אנחנו עושים, מה צריך לעשות כדי שהמצב הזה ישתנה, ישתפר. אירית, את אמרת שמצבם של בני הנוער שנולדו פה רע יותר ממצבם של בני הנוער שעלו מאתיופיה, שהגיעו לפה כעולים ואני מסכימה איתך. אני מרגישה את זה, רואה את זה ואני חושבת ששם יכולה להיות נקודה שאיתה אפשר להתחיל במערכת החינוך.

מה שקורה, אני הגעתי לארץ כילדה בת עשר לישראל והיה לי מזל, זה מזל גדול שלי כי מבחינתי אני הגעתי לפה כשהכרתי כבר את אתיופיה, הכרתי את ההורים שלי בחוזקות שלהם, אני זוכרת את אבא שלי חזק ונלחם ושומר עלינו בדרך, ממש מציל את חיינו והזיכרון של ההורים שלי בחוזקם הוא משהו שכבר היה קיים אצלי. כשהגעתי לארץ הייתי מספיק צעירה כדי ללמוד פה את התרבות החדשה, כדי בסוף להגיע לאוניברסיטה וכו', הייתי מספיק צעירה כדי להשתלב גם פה.

אלה שנולדים בארץ או אלה שהגיעו בגיל מאוד צעיר, בעצם חסר להם החלק הראשון, חסר להם השורשים שלהם, הבית שלהם, חסרה להם החוויה שלהם את ההורים שלהם חזקים וההורים שלנו, שעשו את הבלתי אפשרי ובזכותם אנחנו פה, ההורים האמיצים האלה, כשהגיעו לפה אמרו לנו 'מה שהיה היה, משנה מה שקורה פה'. אז לא, מה שהיה הוא מאוד מאוד חשוב ואני חייבת לציין גם שמערכת החינוך שלתוכה נכנסנו עודדה אותנו לזנוח את מה שהיה שם ופשוט להשתדל להיות כמה שיותר להיות ישראלים. אני גם זוכרת שרקדתי ריקודי עם, שרתי שירי ארץ ישראל וקראו לי רוחמה וחשבתי שככה אני אהיה הכי ישראלית שיש. לא, החיבור האמיתי שלי לעצמי התחיל בזה שהתחברתי לשורשים שלי.

לכן אני חושבת שהלימוד של התרבות האתיופית, החיבור של הנערים האלה להורים שלהם, לשורשים שלהם. לא מזמן יצא מסע של נערים מתל אביב לאתיופיה, בעיניי זה דבר שראיתי שעשה שינוי עצום על הנערים, הם פתאום הבינו מאיפה ההורים שלהם באו, הבינו את ההורים שלהם, הבינו את התרבות שלהם, את הכוח שלה, את העוצמה שלה. כשאתה מועצם מבחינת השורשים שלך, מבחינת מי שאתה, היכולת שלך להתמודד עם הסביבה הגזענית היא הרבה הרבה יותר טובה.

אז לצד זה שאנחנו צריכים להשתדל לשנות את המערכות, את המשטרה, את החינוך וכמה שיותר למגר את הגזענות, אני חושבת שתהליך של למידה של התרבות שלנו, של חיזוק של הילדים שלנו, במורשת שלהם, חיזוק של השורשים שלהם הוא מאוד מאוד משמעותי ובזה צריך, אני חושבת, לשים את הדגש. אגב, החיבור הזה, הכרת הסיפור שלנו, הוא חשוב לנו, אבל לא רק לנו, גם לחברה הישראלית. אני גם פוגשת אנשים שביקרו באתיופיה, שפתאום נחשפו לסיפור האמיתי של הקהילה האתיופית והם אומרים לי 'וואו, אנחנו לא ידענו, כמה זה מדהים, כמה זה יפה'. פתאום היחס שלהם משתנה לחלוטין. אולי נקודת התחלה יכולה להיות בללמוד באמת את הסיפור הזה ולהתחבר.

אני מסכימה לגמרי, מהרטה. אני כאשת חינוך כבר הרבה מאוד שנים אומרת שהפסיפס החברתי שלנו זה העושר התרבותי שלנו וביום שאנחנו נפסיק לפחד ובתוך מערכת החינוך אנחנו נלמד על התרבויות השונות שיש כאן, והילדים כולם, כשיושבים הילדים בכיתה, כל אחד בכל שלב שהוא ירגיש שהוא מחובר והתרבות שלו באה לידי ביטוי אנחנו נהיה חברה טובה יותר. אני חושבת שאנחנו גם מספיק בשלים כחברה לעשות את השינוי הזה. אני כל הזמן אומרת, עוד 5 יחידות במתמטיקה, עוד 2 ספרות, עוד זה, הכול חשוב, אבל אם אנחנו לא נביא את התרבות שלנו לתוך בית הספר ואנחנו נחנך שם ונלמד שם ונראה אחד את השני, אנחנו לא באמת נבנה חברה חזקה. אז אני לגמרי מסכימה וזה גם אפילו יהיה אחד הדברים שאנחנו נציין כסיכום הוועדה ואני מקווה שבמשרד החינוך - - -

צריך לעשות צדק בהקשר הזה. קודם כל גם בדוח למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה וגם בתכניות של משרד החינוך, אגב ועדת ביטון וכן הלאה, הנושא של הלימוד של קהילת ביתא ישראל כחלק בלתי נפרד מתולדות עם ישראל נמצא היום כבר בתוך מערכת החינוך.

נמצא ונלמד או נמצא ומומלץ?

קודם כל צריך להגיד שזה שנים ראשונות, אנחנו נמצאים בתוך תהליך. אני, כבוגרת מערכת החינוך לפני 30 שנה, עוד לא למדתי, התלמידים שהיום נמצאים במערכת החינוך בחטיבה העליונה אמורים להיחשף לדבר הזה.

אמורים.

לא, לא, לומדים. אני רוצה להגיד - - -

אנחנו תיכף נשמע את משרד החינוך בצורה מסודרת ואז הם יוכלו לייצג את עצמם.

אני לא על תקן הסנגורית של מערכת החינוך פה, אבל אני רוצה להגיד, מדינת ישראל כבר הודתה ואמרה שהסיפור של ביתא ישראל הוא חלק בלתי נפרד מתולדות עם ישראל, מתולדות הציונות. כלומר הצורך ללמוד מחדש את הסיפור - - -

יש הכרה, חד משמעית, בשנתיים האחרונות יש עבודה על זה.

צריך לתת עוד הרבה רוח גבית לתהליך הזה, אבל זה כבר נמצא.

זה מה שאנחנו ניתן כאן, ניתן את הרוח הגבית כדי שזה לא רק יימצא שם, שזה יחיה וינשום שם ובסדר, אנחנו מקבלים את זה שדברים הם תהליכיים, אבל אנחנו צריכים להיות כאן כדי לוודא שזה באמת קורה.

משרד החינוך דיברו?

אנחנו נשמע את המשרד לבטחון פנים ואחר כך - - - אתה רוצה עכשיו, חבר הכנסת?

כן, כי אני צריך לרוץ.

אוקיי, אז חבר הכנסת דב חנין ואחר כך המשרד לבטחון פנים.

תודה לך, גברתי יושבת הראש על כינוס הדיון הזה ותודה לכולכם שהגעתם ואתם משתתפים איתנו היום. אני מתנצל בפניכם שהגעתי לדיון באמצע ואני גם אעזוב אותו באמצע כי היום הזה, יום השוויון ליוצאי אתיופיה, שאני אחד היוזמים שלו, הוא יום שבו אנחנו עושים דיונים בכל ועדות הכנסת במקביל. אני הגעתי לכאן מהדיון בוועדת החוקה.

אני רוצה לומר לכם שעצם העובדה שהכנסת החליטה לקבל את ההצעה שלנו ולציין אחת לשנה את יום השוויון, יום המאבק לשוויון יוצאי אתיופיה, ביום שהוא יום השנה למחאה ציבורית המונית של בעיקר צעירים מקרב יוצאי אתיופיה, מחאה מאוד מאוד מרשימה שהתרחשה ברחובות תל אביב, הייתה לי הזכות להיות שם יחד עם המוני המוני צעירים יוצאי אתיופיה, בעיקר צעירים, מחאה שהתחילה באמת ברגע של המון אופטימיות וכוח, כי המון אנשים יצאו החוצה להשמיע את קולם, למרבית הצער היא הסתיימה באלימות משטרתית ובמראות מאוד קשים, אבל העובדה שהכנסת בחרה דווקא את היום הזה לציין כיום המאבק למען שוויון יוצאי אתיופיה בישראל, אני חושב שזו החלטה חשובה ואני מקווה שהיום הזה יישאר איתנו עוד שנים, עד אשר אנחנו נגשים - - -

להיפך, אנחנו מקווים שהיום הזה יתייתר תוך כמה שנים.

כן, כן. אני מדבר בזווית ריאליסטית, אני מקווה שהוא יישאר איתנו עוד שנים עד אשר אנחנו נגשים את השוויון המלא שאנחנו רוצים להגיע אליו ביחס ליוצאי אתיופיה בישראל.

אני מודה לך באמת על ההיענות לבקשה לקיים את הדיון על מצבם של צעירים יוצאי אתיופיה בישראל. זה ציבור מאוד גדול, 40,000 צעירים ובני נוער יוצאי אתיופיה זו קהילה מאוד צעירה ואני שמעתי בכאב מאוד גדול את האמירה, שהיא כנראה נכונה, שמצבם של יוצאי אתיופיה שנולדו בישראל קשה יותר מאשר של אלה שנולדו באתיופיה והגיעו לארץ בתור ילדים או בני נוער. זו בסופו של דבר תעודה קשה לנו, לחברה הישראלית, וזה מחייב אותנו להרבה חשבון נפש על מה שקורה כאן.

אני שומע מאוד בהתרגשות את הדברים שלכן, הנציגות, החניכות והפעילות בעלם, העבודה של עמותת עלם היא מרשימה מאוד, מאוד מאוד מרשימה ומאוד מרגשת, אבל אני הייתי רוצה לראות את המדינה נכנסת פה לדבר הזה. את המדינה, את הרשויות המקומיות. זה שיש את עמותת עלם, כל הכבוד, אם היה לי כובע הייתי מוריד בפניכם, אבל איפה הרשויות המקומיות? איפה מדינת ישראל?

דב, יש פה גם תכנית עלמה לנשים.

של עלם.

עלם ועלמה, זה כל הכבוד, אבל עדיין המערכת הציבורית צריכה להתגייס לעניין הזה במלוא העוצמה ובמלוא הכוח. נמצאת מולי עורכת הדין פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים, שהובילה מהלך מאוד חשוב, אני מאוד מאוד מעריך אותו, של המדינה בנושא ההתמודדות עם הגזענות, היבט משלים של הדבר הזה הוא להבין שאנחנו לא רק צריכים להתייחס לבעיה כשהיא פורצת החוצה ונראית, אלא אנחנו צריכים להתמודד עם המורכבויות מההתחלה, מהגיל הכי צעיר, ללוות את בני הנוער, את בנות הנוער, לאפשר להם להתבטא, לבטא את עצמם, לקדם את עצמם, להוביל את עצמם, להשמיע את הקול שלהם, לחיות באופן מלא בחברה כאזרחים ואזרחיות שוויוניים.

אני, גברתי יושבת הראש, מאוד הסכמתי עם האמירה שלך, אני חושב שטוב מאוד שהיא תהיה חלק מהסיכום של הדיון הזה. הפסיפס של החברה שלנו הוא העושר שלנו. אנחנו, למרבית הצער, חיים בחברה שבה ביטויים של גזענות נעשים יותר ויותר רווחים, לא רק כלפי יוצאי אתיופיה, והם ביטוי של חולשה של החברה ושל המחלה של החברה. צריך להבין שגזענות היא מחלה מאוד מאוד מיוחדת, היא כאילו תוקפת קודם את המותקף, אבל בסופו של דבר היא הורגת גם את המתקיף, היא מחסלת את החברה כולה. ולכן רק אם אנחנו נבין שהכוח של החברה שלנו והיתרון של החברה שלנו הוא בזה שאנחנו אנשים שונים, ממוצאים שונים, מעדות שונות, לפעמים גם דתות שונות, לאומים שונים, זה כוח של חברה, שאנחנו יודעים לקחת את השוני הזה ולהפוך אותו לנכס, אני מאוד מאוד מקווה שנתקדם בכיוון הזה ותודה לכולכם שהגעתם.

תודה רבה לך, חבר הכנסת דב חנין. המשרד לבטחון פנים יסלח לי, אבל חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה צריכה לצאת לביקורת המדינה, אז היא תדבר ואחר כך אתם.

האמת היא, גברתי היושבת ראש, שאני לחלוטין מצטערת על זה שאני לא אוכל להישאר, עם זאת יש לי שעות ארוכות וקילומטראז' עם מי מנציגי המשרדים. אני רוצה לקחת את זה לכיוון אחר, כמובן שאני גם רוצה לברך את דב, שיחד איתו אנחנו מובילים את היום הזה ועם חבר הכנסת נגוסה, יש לנו עוד שותף?

שלושתנו.

בשנה הבאה בעזרת ה' - - -

אז הפעם אני קיפחתי את הלבנים לצורך העניין, אני הזכרתי את חברי הכנסת נגוסה ותמנו-שטה וצריך לכתוב לפרוטוקול שגם חבר הכנסת דב חנין יזם את היום.

ודב הוא המוביל העיקרי בעניין, אבל לא בקרדיט עסקינן. אני רוצה לשים זרקור, בגלל שאני לא יכולה לשמוע אתכם, אבל כן יש דברים שאני רוצה שנתייחס אליהם, אני רוצה להתייחס לביטחון האישי, גם הפיזי וגם הנפשי, של ילדים יוצאי אתיופיה בתוך המרחב החינוכי הפורמלי. אני מרגישה, עירית, שלמרות שיש מאמצים מלמעלה, ישבנו על מדיניות ויש 'הדרך החדשה', ובאמת כשאנחנו מביאים פנייה שקשורה לגזענות, של איש חינוך כזה או אחר, או אלימות או הדרה, היא נפתרת, אבל בסוף בסוף התחושה שלי זה שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו גורמים לכך שהפיקוח יגבר, גורמים לכך שהאנשים בטח, שאותם מנהלים ומורים שנכנסים לחדרי חדרים, אני אומרת לך, דברים, עדויות מדברים לאחרונה, של פשוט מסחרה שעושים על ילדים יוצאי אתיופיה, כל אחד, 'אני מוכן לקבל ארבעה', בישיבה, ישיבה אמיתית של אנשי חינוך, 'אני מוכן חמישה', 'אני מוכן עשרה', כאילו מדובר בכבשים, אולי בכיסאות. זה עדיין מתמשך.

עדיין יש קייטנות נפרדות שיש רק גדר. לצערי עוד פעם פתח תקווה, והיה לי שיח עם ראש העיר. רק בשנה האחרונה, אני שמה את הילד שלי בקייטנה, ליד קייטנה אתיופית, שזה אותה קייטנה, אנחנו לא מדברים על שני גופים שונים, וכשהוא בא לבקר הוא בא לבקר, בוודאי, לא את הקייטנה של יוצאי אתיופיה. וזה מרתיח את הדם כי עושים הסללה ואם זה באותו מקום אין שום סיבה שהם לא יהיו ביחד עם כל הילדים האחרים. אי אפשר לפגוע בביטחון האישי שלהם ובביטחון הפיזי גם, כולל הפיזי, אלה פשוט דברים שאני מרגישה, עירית, שאנחנו מאבדים זמן. זה כמו שעון חול מבחינתי, כל ילד כזה, כשילדה זוכרת - - - את יודעת, כשסיפרה הבחורה האמיצה שהגיעה לכאן ומספרת את העדות שלה, מה אותו יום עשה לה, שאותו בית ספר לא היה מוכן יום אחרי זה לראות אותה.

אני אומרת לכם, אנחנו לא יכולים להמשיך. אם צריך להפעיל כלים יותר אגרסיביים, אז תפעילו, כי לא נראה לי שמישהו מפעיל - - - לא, לא מעיפים פה אנשים במדינת ישראל לבית, שאנשים יתחילו לשלם בכיסא שלהם, כולל מנהלי בתי ספר שמדברים ככה וכולל מורים. שיילכו הביתה, לא על הגב של הילדים השחורים במדינת ישראל. ואת יודעת כמה פניות ציבור מגיעות אליי? אני יושבת ובוכה, אם ילד בן ארבע, מתעללים בו כאילו היה חיה, זו פשוט בושה וחרפה. היה צריך להקפיץ מפקחת ארצית כדי שאותה גננת ואותם מורים יפסיקו להתעלל בילד הזה כי ההורים שלו לא דוברים מילה בעברית. לצערי זה לא דוגמאות של אחת ל-, זה קורה המון.

אני חושבת שצריך להגביר את המענים ואת הכתובות. אני חושבת שאתם צריכים להנגיש, לא ייתכן שאנחנו, אנשי הציבור בתוך הקהילה, נצטרך כל הזמן לקבל את זה. שלוש שנים אני לא הייתי ישנה באחת בלילה, כי זה מה שהייתי עושה. זה לא התפקיד שלי, זה לא התפקיד של עלם, זה התפקיד של המדינה, תנגישו מענים, שתהיה כתובת אמיתית, בזמן אמת. ברגע שפוגעים בילד אתם תטפלו בזה.

ולגבי המשטרה, ובזה אני אסיים ואצא, אתם חייבים להתחיל לחשוף את הנתונים. זה בכלל לא מעניין אם אתם אומרים 'אוקיי, תמונת המצב החדשה', כמה תיקים נסגרו, כמה כתבי אישום הוגשו יראו שבעצם צדקו יוצאי אתיופיה. אנחנו לא צריכים את האישור הזה, אנחנו יודעים שצדקנו, אנחנו מכירים, זו קהילה קטנה, אנחנו יודעים שכמעט בכל בית שני נפתחו תיקים לילדים, אנחנו חווינו בעצמנו אלימות משטרתית, כולנו היינו צעירים. תחשפו את הנתונים כי זה יכול לעודד את הקהילה. אם יש שיפור תחשפו אותו. זה בדיוק המקום לעשות את זה. אני מכירה חלק מהנתונים ואני יודעת שיש מי מכם שעושים עבודה מאוד מאוד קשה, אבל אם אתם מסתירים את זה אני לא מצליחה להבין מה - - - ופה המקום - - -

כן, הנתונים ייחשפו עכשיו בדיון, זה גם מה שסוכם, חיכינו גם לנציג שיגיע.

אז אני אתעדכן לאחר מכן. תודה, גברתי היושבת ראש.

תודה רבה, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, על הדברים, וכן, האמת שאני מאוד מסכימה, לא רק לגבי יוצאי אתיופיה, אלא בכלל במערכת החינוך, מורים שלא מתאימים, אם הם יידעו שמקומם לא יהיה שם אז אולי אנחנו נתחיל לראות שינוי גם בהיבט הזה.

רציתי להגיד, בהקשר למה שפנינה אמרה.

המשרד לבטחון פנים, בבקשה. אנחנו נשמע את המשרד לבטחון פנים, נאפשר להם ואז אני אתן לך.

שלום לכולם. תודה רבה, גברתי. אני אתחיל באמת בתודה לקהילה כי הקהילה הביאה מתנה לחברה, לדעתי זה המחאה. המחאה עשתה דבר שלא היה פה, פשוט עוררה את כולם והבנו שאנחנו טועים, כחברה בכלל, לא רק משטרה, לדעתי כולנו טעינו והיינו צריכים להשתפר. ברוך ה', אני חושב שאחרי שלוש שנים יש שיפורים. אני אלך על הקטע היותר חיובי כי אני מטבעי חיובי, מה גם שזו המציאות, ברוך ה', דברים משתנים.

אני אתייחס לעשייה המשטרתית בנקודות. ראשית, בשורה טובה זה שאנחנו עדים לעובדה שבכלא אופק יש ירידה מדו ספרתי לחד ספרתי, שזה בסביבות ה-8%, שזה מצוין. פעם דיברנו על 38%, על 40%, אנחנו מדברים פה היום על 8%. זה המון ביחס לאוכלוסייה, אבל עדיין יש פה ירידה שהיא משמעותית. זו בשורה כשלעצמה. למעשה זה חלק מהתוצרים של כל העשייה הכללית, של כל אלה שיושבים פה.

אז יוצאי אתיופיה - - -

לא, סליחה, אנחנו לא מפריעים באמצע הדיון, אנחנו שומעים את הנתונים.

או שמשטרת ישראל - - -

סליחה, אני לא רוצה להוציא אותך ולא אף אחד, אז בואי נכבד את הדיון ונקשיב בבקשה אחד לשני. תודה. בבקשה, שי.

גברתי, אני חושב שהנתונים גבוהים, אבל עדיין אנחנו במגמה חיובית והעשייה הכללית, אחד מהתוצרים זה הנושא של הכמות הגדולה קטנה שנמצאים בכלא. זו נקודה אחת.

הנקודה השנייה זה לגבי שוטרים. דיברנו על נושא של חינוך שוטרים, הכשרת שוטרים. אנחנו עדים לעובדה שבשנים האחרונות עשרות שוטרים הוכשרו, הודרכו, בנושא שיטור וחברה רב תרבותית. גברתי, אני מדבר על בסביבות 20,000 שוטרים, 15,000 שוטרים במכללה, מ-2015 עד כה, ועוד 9,000 שוטרים בשטח, ממש סדנאות, לתת שירות מותאם ומונגש כשהחוק שווה לכולם. זה יחס מותאם ומונגש לחרדים, לבני המיעוטים, ליוצאי הקהילה וכו', דבר שלא היה לפני כן. ברוך ה' אנחנו מתקדמים במגמה הזאת.

הנקודה הבאה, גברתי, זה הנושא של גיוסים, דבר לא פחות חשוב, אפילו חשוב מאוד, כי חלק מהעשייה הכללית זה התמהיל בארגון, כשיש שם שוטרים יוצאי הקהילה הם למעשה משקפים את התרבות ואורחות החיים וזה נותן לנו פתרון טוב. מדברים פה על 1,000 שוטרים בני הקהילה, שזה כמות נכבדת, זה 2.6% מכלל השוטרים במשטרה, שזה דבר אדיר.

כל מי שיעיר עכשיו, אני אומרת לאנשי המשמר, מי שלא מסוגל לשבת, שיוציאו אותו, שיירגע בחוץ.

לא, ספציפית הוא מדבר - - -

סליחה, יש פה את המשרד לבטחון פנים, הוא רשאי להביא את הנציגים שלו. אני מבקשת לא להפריע.

- - - את הנציגים השחורים. אלה מביאים את הנציגים השחורים, זה מביא את הנציג השחור - - -

אני חושב שאני מספיק מחוספס ובעל ידע בשביל לענות פה על השאלות, אז אני אסתדר. תודה רבה.

זה חלק מההצגה, לא פספוס. זו ההבנה הכי פשוטה שיש.

תודה רבה.

תודה רבה, אנחנו נמשיך.

אנחנו מדברים על גיוסים, כמו שאמרתי, גברתי, 1,000 שוטרים זה המון וברוך ה' ממשיכים במגמה. מדברים פה למשל על הגיוס של השנה, גייסנו בסביבות 3%, רק השנה, שזה בסדר גמור ויש ביקוש רב לגיוס למשטרה. אני לא יודע איך זה מסתדר, אבל זה המצב.

לגבי תמהיל הגיוס, אני מדבר פה, גברתי, למשל על הכפלה של קצינים, מ-27 קצינים ל-60 קצינים. ממש תוך שלוש שנים אנחנו מדברים פה על הכפלה ואף יותר מכך. אני מדבר על עורכי דין מבני הקהילה, מארבעה עורכי דין אנחנו מדברים על 14 עורכי דין שנמצאים במשטרה ולמעשה עוברים על התיקים, בוחנים, יש להם את הראייה שהיא קצת שונה ויותר בוחנת, שזה דבר אדיר לכשעצמו. אני מדבר על שוטרים קהילתיים שעושים עבודת מניעה. מניעה.

השאלה אם יש נתונים, זה דבר נורא בסיסי. כל מה שאתה מדבר עליו, צריך לראות נתונים ברורים של השוואה של כמות תיקים שנפתחו. עשינו את זה במהלך העבודה של הצוות, להבין כמה תיקים נפתחים נגד בני נוער בכל אחת מקבוצות הגיל, לראות מה היה ב-2014, 15', 16', 17' ומזה להסיק מסקנות. לא לדבר על מניעה. זה חשוב, אבל חשוב - - -

המניעה היא גם חשובה, אני דווקא לא הייתי עוצרת כאן.

רגע, מכיוון שלא היית פה בתחילת הדיון אני אחזור ואני אגיד, יש היום נתונים לגבי כלא אופק ובכלא אופק יש ירידה חדה, זה מאוד משמח.

הוא פתח עם זה.

אני אמרתי במפורש.

רגע, אבל זה לא חוכמה לדבר על כלא אופק, בסוף השגרה - - -

למה? כלא אופק זה התוצר, חלק מהתוצר, למה לא?

לא, זה לא, אני רוצה רגע לחדד. תרשה לי, ברשותך, לחדד. בסוף, גם ברגעים הכי איומים ונוראים, בכלא אופק היו 30 עד 40 ילדים יוצאי אתיופיה מתוך 100 פחות או יותר כלואים, שזה במספרים באחוזים איומים, אבל אם אנחנו מדברים על קבוצת גיל של 40,000 איש, מה שמעניין זה המסה הקריטית. אנשים שעוצרים אותם, מבקשים מהם להזדהות, עוצרים אותם לכמה שעות, עוצרים אותם ללילה, מעמידים אותם לדין.

אמי, תרשי לי רגע לעצור אותך. אנחנו נחזור לזה ולכל הנתונים האלה, כי הם חשובים ואת צודקת, רק שיש פה דינמיקה של דיון ואנחנו לא נוותר עליה. אני דווקא כן הייתי רוצה לשמוע על הנושא של המניעה, אבל, טלל, רק לפחות שישלים את העניין של המניעה, כי בעיניי הוא לא פחות חשוב.

לא, שישלים את כל דבריו, אני פשוט מתנצלת, אני חייבת להיות - - -

אוקיי, יש מישהו אחר שיוכל להציג את הדברים או שאת תדברי אחריהם?

ששי יסיים, אני אחכה עד שאני אוכל.

אוקיי, מאה אחוז. שי, אני רוצה שתסיים את החלק של המניעה, כי עם כל הכבוד לנתונים, אנחנו תיכף נשמע אותם, חשוב לדעת גם מה אתם עושים כדי שלא נגיע למצבים שילד אחר כך צריך לשבת על כיסא ולספר מה קרה לו באיזה שהוא לילה בפארק. אז בבקשה.

אני חושב, גברתי, שאין נקודה אחת שאפשר להצביע עליה, זה מהלך, זה תהליך, זה כמה דברים שנותנים את התוצאה הסופית. אי אפשר להצביע פה על נקודה אחת ולהגיד 'תשמע, עשה את זה, נגמרה הבעיה', אין דבר כזה, אין מושג כזה. זה הכול אולי ככה בראש, אבל תכלס אי אפשר ככה, אז מה אני אומר? יש כמה פעילויות שנותנות את התוצר הסופי. אחת מהן זה למשל שילוב בני הקהילה בתוך המשטרה, מה הכוונה שלי?

אוקיי, אז את זה ציינת.

לא, עוד לא ציינתי. ניסיתי להגיד, למשל, כשאנחנו מדברים כאן על מתנדבים מקרב הקהילה, אנחנו דאגנו שיהיה מתנדבים מקרב הקהילה בכל התחנות. זה לא ברור מאליו, לקחת מתנדב, בן הקהילה, שרואה את הנערים בשטח, שמונע, במקום שייפתח תיק הוא מדבר עם הנערים ומונע את זה.

למה אתה - - -

חברים, אני מבקשת לא להפריע.

מה זה?

חברים, בואו נהיה אמיתיים, מספיק עם כל רעשי הרקע מסביב, בוא נדבר תכלס. יש פה מצב נתון, גברתי, צריך לטפל בו, נכון? מה יותר פשוט? קודם כל לעשות, אני רוצה לעשות. תכלס. אנשים פה מדברים, מדברים, זה בסדר גמור, אבל צריך לעשות. אנחנו עושים, גברתי. להביא מתנדב, בן הקהילה, לתוך המשטרה, זה לא פשוט. זה מהלך שהוא לא פשוט וברוך ה' זכינו להגיע למצב - - -

אי אפשר לסמוך על המערכת הזאת.

הגענו למצב שהמתנדבים - - -

החבר שלו - - - לסמוך - - - להתגייס. מה לעשות? ואחוז העובדים הכי גבוה ברשות המדינה זה במשטרת ישראל, מה זה משנה? זה משנה את המצב?

גברתי, בואי. באמת, אני לא רוצה להוציא אתכם, אבל אי אפשר לנהל ככה דיון.

אבל הוא מדבר - - -

לא, הוא יגיד את מה שיש לו ואם תרצי אחר כך את - - -

לא, על הנתונים - - -

אני מבקשת ממך לשבת או לצאת החוצה.

אני יוצאת.

בבקשה, שי.

לא, אני יוצאת. אנחנו רוצים לשמוע נתונים של המעצרים של יוצאי אתיופיה, זה לא - - -

אז חבל שאת לא יושבת ומחכה כדי לשמוע את הנתונים ואת בוחרת להתפרץ לדבריו.

לא, הם לא נותנים את הנתונים.

תמתיני בסבלנות.

משפט אחרון, גברתי.

לא, משפט אחרון על מה שאתה רצית לדבר ואנחנו רוצים לשמוע את הנתונים שאמי בעצם העלתה, לדעת מה לגבי מספר התיקים, מעצרים.

מה שיש לי אני אענה, מה שאין לי, נפנה לפיקוד. הנקודה האחרונה זה מצלמת גוף. אנחנו מדברים פה על מצלמת גוף שזה למעשה הצלחה בפני עצמה. אנחנו הולכים פה לאייש את השוטרים ב-8,000 מצלמות גוף, ההתחלה תהיה באוגוסט, ממש חודשי הקיץ, בתל אביב ואז מרכז וכו'. זה דבר אדיר, זה למעשה ירסן את אותו שוטר, ירסן את האזרח, ירסן את כולם והתוצאה תהיה חיובית. מה גם שהפיילוט הראה הצלחה, 100%, זה הראה שאירועי האלימות ירדו ב-100%. אז אין ספק שיש פה עוד בשורה. בואו נחכה קצת, בואו נתאפק, בואו נעבוד יחדיו וברוך ה' אני מניח שיהיה בסדר.

אוקיי. שי, יש לך נתונים לגבי מה שאמי ציינה לגבי מספרי מעצרים, פתיחות של תיקים, איזה שהוא נתון השוואתי כדי שנראה אם לצד התהליך היפה שקורה בכלא אופק יש גם תהליכים נוספים אחרים. בבקשה.

אני נציגת מדור נוער, איריס ענבים. אני רוצה להתייחס לנושא של התיקים, תיקי מגע של תושבים, חשודים יוצאי אתיופיה עם שוטרים. באמת אנחנו רואים הלימה בין הנתונים של כלא אופק לבין הנתונים שיש בידינו. משטרת ישראל לקחה על עצמה בין השנים 2015 ל-2016 להוריד את הנתונים של תיקי מגע ובאמת אנחנו הצלחנו לעמוד ביעד, עכשיו התפקיד שלנו - - -

את יכולה לומר מספרים?

אין לי כרגע מספרים.

מה זה תיקי מגע? שואלים פה.

תיקי מגע זה כל הנושא של חיכוך, זה בעיקר תקיפות שוטר, הכשלת שוטר בתפקידו, אלה - - -

- - - בגלל זה אנחנו תוקפים שוטרים. אם לא, לא נתקוף שוטרים.

זה לא מוסיף לדיון.

תנו לי להשלים את הדברים. התיקים האלה מראים על חיכוך בין חשודים ממוצא אתיופי לבין שוטרים ואלה נותנים לנו את המדד, האם יש פחות חיכוך, האם פותחים יותר תיקים. יש ירידה בין השנים 2015 ו-2016.

יודעים לומר מספרים?

אין לי כרגע את המספרים.

אבל מה זה אין לך כרגע את המספרים? את באה לדיון בוועדה בכנסת ואת לא מביאה את המספרים?

סליחה, סליחה, סליחה. אנחנו יכולים להמשיך להתלהם כולנו, לספר כמה כואב, לצעוק, ללכת וזהו, ואנחנו יכולים גם לנהל פה דיון ודברים שלא יגיעו עכשיו לשולחן, מכל סיבה שהיא, אנחנו נדרוש כוועדה שיגיעו תוך איקס זמן. הדברים יהיו מאוד מאוד ברורים, זה שאנחנו נצעק עכשיו למה אין לה את המספרים פה הם לא יצוצו פתאום. אז בואו ננסה להתקדם עם זה. בבקשה.

לצד זה משטרת ישראל לקחה על עצמה, גם אגף החקירות והמודיעין, מספר תחומים כדי להגיע לתוצאה הזאת. אנחנו גם כמשטרת ישראל, אני כנציגת מדור נוער, כשאני עושה בקרות ברחבי הארץ אני באמת בודקת את התיקים של קטינים ממוצא אתיופי ואנחנו בודקים כל תיק ותיק את עילת המעצר והאם היה צורך לפתוח בתיק ובאיזה תיק.

ומה קורה במקרה שאת מגלה שדברים לא התנהלו? יש סנקציות, יש דין משמעתי, יש משהו שבעצם פועל כנגד שוטרים שלא פעלו לפי הדין?

ברגע שאנחנו מוצאים תקלה אז אנחנו משפרים את ה - - - תלוי איזה סנקציה אנחנו צריכים לנקוט, כל מקרה לגופו, אבל זה לגבי - - -

אני רוצה לומר משהו. את מגיעה לפה ומספרת על ירידה במספר התיקים. אני חושבת שראוי לכבד, לא רק אותנו, גם את הבט"פ, לבוא עם מספרים. זאת אומרת הקביעה שלך שיש ירידה או שיש איזה הלימה בין המגמה אצלכם לבין כלא אופק היא נובעת מנתון, מאיזה שהוא דאטה. חבל שלא הבאתם את הדאטה לכאן, אני בטוחה שזה היה גם חוסך הרבה מאוד מרמור בקרב אלה שנמצאים כאן. אז אני רוצה לבקש מהמשרד לבטחון פנים, תוך חודש ימים אנחנו מבקשים לדעת את כל הנתונים של מספר המעצרים, מספר התיקים שנפתחו, בין השנים 2015 לבין היום ומקומות שבהם או תיקים שבהם מצאתם שיש פגם בהליך, לדעת כמה תיקים כאלה היו ומה נעשה בעקבות הגילוי. מאוד ברור ופשוט. אם משהו לא ברור, אז אני אשמח לקבל טלפון ולחדד את הדברים. תוך חודש ימים אנחנו מבקשים לקבל את זה בוועדה.

טלל, בבקשה, כי את צריכה לצאת.

אני מאוד מתנצלת, אני חייבת לצאת.

אנחנו מבינים.

אני חושבת, כמו שנאמר פה, יש חשיבות מאוד גדולה לקיים יום דיונים שעוסק בשילוב יוצאי אתיופיה, מצד שני זה מאוד מקשה בעצם לקיים דיונים בהשתתפות כולם בכל אחד מהנושאים ולכן יוצא לנו יום מאוד עמוס. אני חושב שבנוסף לקיום יום דיונים יש פה נושאים שצריך לקיים עליהם דיון גם בימים אחרים וככה אנחנו נוכל לתת את המקום לכל נושא ונושא ולכל קבוצה וקבוצה.

עלתה פה השאלה מה עושה מדינת ישראל, אני חושבת שגם מנכ"לית משרד המשפטים וגם אנשים אחרים פה הסבירו שיש עשייה. אני ראש מטה היישום לשילוב יוצאי אתיופיה במשרד ראש הממשלה, אנחנו לא עושים את העבודה בעצמנו, אלא בעצם העבודה נעשית בכל אחד ואחד מהמשרדים. יש עבודה מאוד משמעותית עם בני נוער, אנחנו גם רואים שבני הנוער, הקבוצה אחת הגדולות מקרב יוצאי אתיופיה, זאת אומרת אם אנחנו רוצים להפוך את הקערה ובאמת לקדם את יוצאי אתיופיה הזמן הוא עכשיו, כי בני נוער בין 16 ל-18 וצעירים בין גיל 20 ל-35, אלה קבוצות הגיל הגדולות והמשמעותיות ביותר. זאת ההזדמנות של מדינת ישראל.

אני חושבת שאנחנו יכולים לראות עשייה באמת בכל אחד ואחד ממשרדי הממשלה. בתחום החינוך ההשקעה בבני הנוער היא גדולה ומשמעותית, גם בחינוך פורמלי, גם במצוינות, יש השקעה של המשרד לבטחון פנים גם בנושא המשטרה, אבל גם בנושא מניעה, גם בנושא מניעת שימוש באלכוהול ובסמים. יש שילוב של בני נוער בתנועות נוער. יש באמת עשייה בכל אחד ואחד מתחומי החיים ואנחנו רואים את העשייה הזאת באה לידי ביטוי ברשויות המקומיות.

יחד עם זה אני חושבת שאני מאוד מסכימה שיש פה מהלך והמהלך לפעמים מתחיל מלמעלה ולפעמים מתחיל מלמטה, אבל באמת צריך לחלחל לכל אחד מהקצוות. אני חושבת שלכם יש משמעות מאוד גדולה, לרשויות המקומיות, שחלק מהנציגים שלהם יושבים כאן, וגם המשטרה וגם ארגונים אחרים בעצם מנהלים דיון עם הרשויות. אני חושבת שיש משמעות מאוד גדולה למהלכים של הכשרה של אנשי מקצוע, שנעשים בכל הארגונים, במשרד החינוך, במשרד הבריאות, במשרד הרווחה, כדי שאנחנו נלמד איך לעשות את העבודה יותר טוב.

יש עדיין דרך ארוכה, אם אנחנו מסתכלים, בעבר אני ניהלתי תכנית 360 לילדים ונוער בסיכון, התכנית משלבת מאוד יפה יוצאי אתיופיה במענים, יש לנו קושי בהשגת התוצאות. אני חושבת שמהרטה נגעה בחלק מהסיבה של הקושי בהשגת התוצאות והיא לאו דווקא השכנוע של בני הנוער להגיע ובניית האמון, אלא חוסר ההתייחסות למשפחה, לתא המשפחתי, למסורת ולמורשת, שזה התחום שבו יוצאי אתיופיה נמצאים יותר בסיכון מבני נוער אחרים, זה גם התחום שבו יש הכי פחות התקדמות במתן המענים.

אז אני חושבת שאנחנו בתחילתו של תהליך, כל המשרדים שמיוצגים פה יספרו על העבודה שנעשית, יש משמעות מיוחדת לעבודה ברשויות המקומיות. יש גם משמעות מיוחדת לשמוע את הנערים, את הנערות, את אנשי המקצוע שעובדים בנקודות הקצה, מתכללים ברשויות המקומיות שעושים עבודה נוסף לתפקידם שחלק מהם יושבים כאן. יש לנו עוד דרך ארוכה ללכת, אבל אני מקווה שאנחנו באמת בדרך הנכונה, אנחנו רואים נקודות של שיפור, אנחנו רואים נקודות של שיפור גם בנתונים שהציג משרד החינוך, גם בנתונים שאני מקווה שהמשטרה באמת תציג.

יש משהו משמעותי שאת יכולה להציג מהפרספקטיבה שלך, כמי שמתכללת את זה ברמה הלאומית, שאת יכולה להגיד, יש פה השקעה שמאוד הצליחה? יש פה תחום שמאוד הצליח ביחס לבני נוער?

יש כמה תחומים שמאוד הצליחו ביחס לבני נוער. אני לא רוצה לגנוב את הבכורה משרד החינוך, משרד החינוך - - -

לא, את לא גונבת את הבכורה, אבל חשוב שתצייני ויש לי שאלה נוספת בהתייחסות לגילאים.

אני חושבת שיש שיפור מאוד מאוד משמעותי בתוצאות מבחני בגרות בשנה האחרונה, וזה עולה בקנה אחד עם ההשקעה המסיבית שנעשתה בקבוצה הזאת. יש פחות שיפור בקבוצות אחרות. אנחנו רואים את הקשר בין ההשקעה והשיפור. אנחנו עושים מיפויים ברשויות המקומיות, אנחנו מסתכלים - - -

תלמידים - - -

סליחה, סליחה. יש לי שאלות מהמשפט הראשון שהיא פתחה את הפה ואני מחכה בכבוד שהיא תסיים את הדברים שלה כדי לשאול. כשאני אשאל אתם גם תבינו כמה זה ממש ראשית דבריה. אז בואו נכבד, אם כל אחד כל פעם יתפרץ אנחנו לא נגיע לשום מקום.

אני חושבת שאם אנחנו מסתכלים על מיפויים שנעשים ברשויות המקומיות אנחנו רואים באחוזים הרבה יותר ממה שאנחנו מצפים למצוא נוער יוצאי אתיופיה משולבים בתנועות נוער, נוער יוצאי אתיופיה משולבים במסגרות התנדבותיות.

טלל, אני רגע אעזור לך, כי אני יודעת שאת צריכה לצאת. שתי סוגיות, אני אתחיל מהסוף ואחר כך לדברים שאמרת בראשית דברייך. את מדברת על שילוב של בני נוער ואנחנו ישבנו כאן בדיון לפני שנה, את ישבת שם, אם אני זוכרת נכון, ודיברנו על כך שהשילוב צריך להיעשות באופן אמיתי ומלא, זאת אומרת שלא יקרה מצב, כמו שסיפרה לנו חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, שמאפשרים להם להגיע לקייטנה, אבל יש קבוצה של אתיופים ויש קבוצה של כולם, וסוכם שאנחנו עושים את החיבורים. אגב, לא רק בנושא של חינוך וקייטנות וכל התחום הזה, אלא גם בנושא של טיפולים. אפילו כשאנחנו עושים קבוצות טיפוליות אנחנו משלבים גם יוצאי אתיופיה וגם ותיקים כדי לא לתת לקבוצה את התחושה שהיא אחרת, שהיא שונה. והשאלה אם אתם באמת מקפידים על זה, כי ישבה כאן חברת כנסת וסיפרה שאנחנו נמצאים בכאן ועכשיו וזה קורה, מי מפקח?

קודם כל מבחינת המסגרת של התכנית הממשלתית כל משרד על תכניותיו. עוד פעם, אנחנו נמצאים בתקופת מעבר, ברשויות המקומיות אנחנו עובדים היום עם 24 רשויות שבהן יש 1,500 יוצאי אתיופיה ויותר, כי בכל אחת מהרשויות הרשות נדרשה, יושב מולי מתכנן מפתח תקווה, שכבר חורק שיניים, הרשות נדרשה לעשות מיפוי מלא של כלל השירותים הקיימים ברשות, לא ליוצאי אתיופיה, לכלל התושבים, ועל בסיס המיפויים האלה באמת נעשית בחינה עד כמה יוצאי אתיופיה מקבלים שירותים ביחד ועד כמה הם מקבלים שירותים נפרדים. מתוך 24 הרשויות 16 רשויות כבר סיימו לבצע את תהליך המיפוי הזה. על בסיס המיפוי הרשויות צריכות גם לגבש תכנית עבודה. אני מוכרחה להגיד שקשה מאוד לשנות נוהגים ישנים.

בסדר. אם זה לא היה קשה לא היינו כאן.

נכון, ולכן אנחנו קודם כל מסתכלים ביחד עם הרשויות על התוצרים של המיפוי, אנחנו רואים איפה יש שילוב, אנחנו רואים גם איפה התכניות שהן תכניות שמיועדות אך ורק ליוצאי אתיופיה. אנחנו מאפשרים לרשויות לעשות שינויים בתכניות ואנחנו מעודדים - - -

לא, זהו, השיח צריך להשתנות. 'אנחנו לא מאפשרים ומעודדים', אנחנו מקבלים החלטה שאין פעילויות נפרדות, שאין הדרה של אתיופים. אנחנו מקבלים החלטה, אנחנו עכשיו לא נחמדים עם מי שנמצא שם ונותנים לו את האפשרות הזאת.

בתוך התכניות הממשלתיות אין תכניות נפרדות כמעט ואין הדרה של יוצאי אתיופיה. בתוך התכניות ברשויות המקומיות ש - - -

רשות מקומית מבחינתי זה המדינה, חברים, שלטון מקומי.

אבל זה תהליך עבודה וזאת העבודה שאנחנו צריכים לעשות. חלק מהעבודה שאנחנו צריכים לעשות זה גם ללמוד איך לתת את המענים האלה בצורה אופטימלית בתוך המסגרות המשלבות, כי אחרת אנחנו נלך אחורה. זה תהליך שמערב באמת מאות ואלפי אנשי מקצוע בנקודות קצה, מאות ואלפי מקבלי החלטות בנקודות קצה.

טלל, אני רוצה לשאול שאלה שעלתה לי בראשית דברייך. דיברת על קבוצות גדולות שהן בעצם 18-16 ואחר כך 20 ומעלה ועלה כאן בשולחן שעיקר המצוקה או הקושי הגדול הוא בקרב אלה שנולדו כאן. מה קורה עם כל אלה שנמצאים בטווח הגילאים הצעיר יותר מ-16?

אני רוצה רגע לסייג את הדברים האלה. אנחנו מדברים על מחקר שנעשה בשנת 2010 - - -

לא משנה, עם המחקר ובלי המחקר, מה קורה עם הגילאים הצעירים? הם לא רלוונטיים?

אני רוצה עוד פעם באמת - - - כולם רלוונטיים, אני חושבת שכשאנחנו מדברים על עשר שנים לפני, הקהילה משתנה מאוד מהר. היום הנתונים שמנותחים במשרד החינוך, לפחות מבחינת הישגים לימודיים, לא מעידים על זה שילידי הארץ במצב יותר קשה, אלא להיפך.

רגע, רגע. אני רגע רוצה לומר משהו, באמת, זה כל פעם מחזיר אותי חזרה, אתם יודעים מה? לא בהקשר של האתיופים, בכלל בסימפטום של משרד החינוך. ככה אנחנו שופטים, לפי הישגים לימודיים? יש פה אנשים שנפצעים רגשית, שחברתית - - -

פצועים.

נפצעים רגשית, שחברתית יש להם את הקושי, שההסתגלות והיכולת של החברה בכלל לקלוט אותם בלי לפגוע בהם כל פעם מחדש, ואתם מדברים איתי על הישגים לימודיים? כאילו אנחנו בכלל לא שם, טלל.

אני מאוד מצטערת, אני מרגישה לא נוח בתוך הסיטואציה הזאת מפני שלצערי הרב - - -

אני מצטערת שאת מרגישה לא נוח, אבל אני - - -

לא ממה שאת אומרת, אני מרגישה לא נוח עם מצבנו מפני שלצערי הרב יש לנו מעט מאוד היום נתונים כוללים על מצבם של בני נוער יוצאי אתיופיה שהם מאחרי שנת 2008 ועל כל הקבוצה הזאת - - -

אז איך את יודעת לייצר תכניות אם את לא יודעת את המצב?

שנייה, על כל הקבוצה הגדולה הזאת - -

הנה הכשל הראשון.

- - גם של בני נוער וגם של צעירים יש לנו באמת מעט מאוד מידע. אני חושבת שבהחלט את צודקת, לכן אנחנו הולכים לרשויות המקומיות, לכן אנחנו רוצים לשתף את הציבור. יש לנו מעט מדי מידע - - -

זה לא תכנית שהוקמה בשנת 2015?

התכנית הוקמה ב-2015.

זה אומר ששלוש שנים ואין לכם בעצם אפילו את התשתית היסודית של הנתונים כדי להתחיל מפה להבין מה נכון לעשות?

לא, יש נתונים, רק לא את כל מה שאנחנו ביקשנו.

היא אומרת שעדיין לא סיימה למפות ולעשות.

יש הרבה מאוד נתונים והתכנית תוכננה ב-2015 על בסיס הנתונים שהיו קיימים ב-2013 וב-2014, אנחנו מדברים על קהילה צעירה, אנחנו מדברים על קהילה דינמית, אנחנו מדברים על קהילה - -

העולם דינמי, אבל בואו נתקדם ונעשה את זה מהר.

אוקיי, טלל, אנחנו נשחרר אותך לוועדה לביקורת המדינה.

- - שהמוביליות החברתית שלה היא הגבוהה ביותר במדינת ישראל, אני חושבת ש - - -

טוב שכך.

אבל אם יש תכנית אז אולי כדאי לראות איך ומה עושים כדי לקדם עוד יותר.

אני חושבת שזה בדיוק הכיוון שאנחנו מכוונים אליו בעבודה עם הרשויות המקומיות השונות.

תודה רבה, טלל. ההערה גם לא הייתה אלייך, היא הייתה למשרד החינוך ולא קשורה רק ליוצאי אתיופיה, היא קשורה לבכלל, שאנחנו נפסיק לנתח כל דבר דרך המספר וההישג ונתחיל להתייחס קצת להיבטים החברתיים והרגשיים של הילדים במדינת ישראל. אני מבטיחה לכם, אתם מוזמנים לבדוק אותי בעוד כמה שנים, זה יעשה את השינוי, זה יעשה את השינוי, אגב, גם במספרים.

חברת הכנסת מיכל רוזין, את רוצה לדבר עכשיו? ואחר כך המועצה לשלום הילד.

קודם כל אני מתנצלת שאיחרתי, אני מתשע בבוקר פה התחלתי בדיון על מעצרים וחקירות ואלימות שוטרים כלפי עצורים מקרב הקהילה האתיופים, יוצאי הקהילה, ולא קיבלנו שם לא תשובות ולא מספרים ולא נתונים ואני מבינה שגם פה לא. האנשים שלי היו פה מתחילת הדיון, אני מבינה שגם פה לא נתנו את הנתונים וזה לא סתם. ידעו על היום הזה, היא אמרה 'חבל שעושים ביום אחד את כל הוועדות', זה נכון, זה מריץ אותנו מוועדה לוועדה, אבל בסוף לא יכולים להגיד ברשויות שהם לא היו מוכנים ליום הזה ולא ידעו לאסוף את הנתונים ולהביא וכדומה.

שמענו פה הרצאה מצוינת, נפלאה, על הכול, מתוך זה יכולתי לסכם בשורה, לא הבנתי באמת מה נעשה בפועל, לצערי הרב. לא באו לכאן עם דברים מה נעשה, איך עשו מיפוי ורישות של העבודה מול כל הרשויות המקומיות. אני באה מעבודה ברווחה והיו שם שתי דוגמאות של מלאכים, באמת, אני בדרך כלל לא מאמינה במלאכים ולא מתייחסת לאנשים, בני אדם הם בני אדם. מלאכים, דוגמאות של שני ילדים עם שני מדריכים, אחד בכפר הירוק ואחד בכפר מוסינזון, איך הם הצילו את החיים של הילדים האלה, ולא רק כי הם עזרו להם ללמוד יותר טוב ולעשות 5 יחידות מתמטיקה או אנגלית או לא משנה מה. אלא הם לקחו אותם יד ביד ופשוט עזרו להם, דרך אגב, לכל אורך הדרך, אחר כך גם בצבא ואחר כך גם אחרי צבא, כי אי אפשר לנטוש את הילדים האלה. הילדים, מדהים, אחד התחיל ללמוד רפואה והשני - - - לא משנה, כל אחד מוצלח ומדהים כשלעצמו והם אומרים 'לא הייתי עושה את זה בלי המלאך הזה שיושב לצדי'.

זה מה שמערכת החינוך מפספסת. אנחנו לא צריכים עובדים סוציאליים, אנחנו צריכים אנשי חינוך, מה שאתם קוראים מורים לחיים. היה לי אחד כזה, אחד, הבאתי אותו פה לוועדה לפני שנה. אחד כזה. צריך שהמורים יהיו מורים לחיים, שהם ייתנו לילדים, לכולנו דרך אגב, אתה שומע את הסיפורים של הילדים האלה, כמה ילדים אחרים מפוספסים? כמה ילדים מפוספסים במערכת החינוך? הוא אומר, הייתי שובב, לא רציתי להיות בכיתה, רציתי להיות בחוץ בהפסקה. הזדהיתי לחלוטין, גם אני רציתי להיות בהפסקה ולא רציתי להיות בכיתה. צריך את המורה האחד הזה שמרים אותך, שלוקח אותך יד ביד, שמאמין בך, שאומר לך 'תשאף ליותר כי אתה יכול יותר', וזה מה שהמערכת מפספסת. את זה בדיוק ולא 'תלמד תלמד תלמד, תוציא 5 יחידות ו-3 יחידות' - - -

והם לא יוציאו, ילדים שלא פנויים רגשית, אמר פה אחד הנערים בסרטון, 'ביום של ההתנגשות התחילו הבעיות' וזה מה שאנחנו מפספסים. את צודקת.

כמובן שזה בנוסף - - -

לא רק זה. הם מגיעים ממקום של עוני מאוד מאוד קשה והדרה חברתית וגם קשיים.

לא רק עוני, גם יחס של החברה, יחס מפלה ויחס פוגעני, בטח ובטח באלימות המשטרתית ובמעצרים וכל הדברים האלה. אני יכולה לספר לכם סיפור אישי, הבן שלי, החבר הכי טוב שלו בתיכון היה ממוצא אתיופי, הוא היה אומר לי, 'אמא, אנחנו הולכים ביחד בגינה ציבורית, בפתח תקווה, ואליו ייגשו השוטרים ואליי לא, כי אני נראה ככה', מה לעשות, זה הצבע, 'והוא נראה ככה'. הוא אומר 'אני רואה את זה כל הזמן, ובטח אם אנחנו יושבים', אתם יודעים, החבר'ה בפתח תקווה, תעברו בכל שכונה, גם השכונות הכי טובות, כולם יושבים בגינות, זה חלק מהבילוי, ואליו ייגשו ולבן שלי לא. ואתם רואים את זה בכל מקום ובכל שכבת אוכלוסייה ובכל שכונה. זה מתחיל מפה, כשהחברה לא מאמינה בך, אתה לא מאמין בעצמך.

תודה רבה, חברת הכנסת רוזין. המועצה לשלום הילד.

ממש במשפט. אני חושבת שמאוד ברור שאנחנו עוסקים פה בשיפור האמון בין הרשויות לבין קטינים ממוצא אתיופי. יחד עם זאת אנחנו שומעים פה שהקטינים עושים את שלהם, זאת אומרת נעשית עבודה ויש פה מתנדבים שעובדים יחד עם הקטינים. אנחנו רוצים לקרוא לרשויות לעשות את האקסטרה מייל הזה ולהבין את המורכבות. כשאני מדברת על הרשויות אני מדברת הן על משרדי הממשלה, שמפניות שאנחנו מקבלים במועצה לשלום הילד בכל מה שקשור למשרד החינוך, למשרד הרווחה, כמובן המשטרה, והן הרשויות המקומיות. באמת לא להשאיר את כל האחריות על הקטינים, שייתנו את האמון ברשות, אלא שגם הרשות תעשה את העבודה שלה ביצירת האמון ובשינוי השיח אל מול אותם קטינים.

תודה רבה על הדברים, המועצה לשלום הילד. משרד החינוך, בבקשה.

אני עירית בירן, אני סגנית של מנהלת המינהל הפדגוגי. אני לא אענה לכל מה שפנו, אני רוצה רק להביא כמה נושאים שאנחנו פועלים בהם. אני אתחיל ממה שהעלתה חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, כי הוא נושא שאנחנו כבר עובדים עליו כמה חודשים. ברור לנו שצריך לטפל בנושא של אפליה וגזענות בכלל במערכת החינוך. מה שקורה מעבר לדלת הוא נושא שמאוד מטריד אותנו ומאוד קשה לזקק אותו, לקבל אינפורמציה ברורה, לקבל נתונים ברורים וכן הלאה. מה שאנחנו עושים כרגע זה אנחנו מעבים את חוזר המנכ"ל שמדבר על זכויות התלמיד ומכניסים פרק גדול לנושא של גזענות ואפליה בכלל, כולל מה הסימפטומים ומה ילד יכול לזהות שקרה לו ושהוא עבר חוויה, כולל יהיה באתר משרד החינוך קשר עם אי-מיילים וטלפונים ברמת מחוז או ברמת מטה. בתוך מערכת CRM של התלונות שלנו נרכז את הדבר הזה כי אנחנו רוצים לעבוד בצורה מדויקת.

אני מקבלת כמעט כל שבוע פניות מפעילים שקיבלו את הטלפונים שלי, המשנה למנכ"ל, גילה נגר, מקבלת את התלונות, אנחנו מטפלים נקודתית בכל תלונה שאנחנו מקבלים, פעילים ולא פעילים, ואנחנו חושבים שצריך לטפל בזה לעומק.

יש בתוך הנהלים גם מה מנהלית, אם מישהו נפגע, או פיטורים, מבחינה חוקית בכל הנושאים יש את כל הכלים, הבעיה היא להגיע למצב שיש לך אינפורמציה מדויקת. הרבה פעמים ילדים מסתובבים ומשפחות מסתובבות עם תחושה שעברו חוויה כזו או אחרת והתלונה לא מגיעה בצורה - - - אנחנו מקווים שהחוזר ואחרי הפירוק שלו אנחנו נוכל לעשות עבודה.

במקביל, יחד עם היחידה שלנו לנושא של זכויות תלמיד אנחנו רוצים לעבוד עם הנוער שמתנדב בנושא כדי שחברים בתוך הקהילה, בתוך בית הספר, אם יש קבוצה של פעילים, יידעו לעזור למלא את הטפסים כי הרבה פעמים ההורים לא יודעים. אני זוכרת את עצמי בתור תלמידה שההורים שלי לא ידעו להגן על הזכויות שלי, אני חושבת שצריך ללמד בני נוער וילדים גם להגן על הזכויות שלהם ולהשתמש בדבר הזה. היום לכל ילד יש טלפון, הם יודעים להגיע לאינטרנט, אני מקווה שנצליח עם זה להתקדם ולקבל באמת תלונות מאוד מסודרות ולטפל בתלונות. זה נושא שהיה חשוב לי להגיד. המנכ"ל ביקש עד סוף חודש יוני שהחוזר יעלה לאוויר. אם תרצו, נשלח לכם את הלינק כי בזה בעצם הוועדה הזאת מטפלת.

אנחנו שמענו את כל הפעילים שדיברו, גם משרד החינוך מפעיל מרכזי נוער, עם עלם, בלי עלם, דרך הרשויות המקומיות בתכניות שונות, יש לנו אגף שח"ר, יש לנו אגף לקידום נוער ויש לנו את המינהל של צעירים ונוער אצלנו במשרד החינוך, לכולם יש לנו מסגרות ואנחנו עוקבים אחרי הילדים ואנחנו ממפים. אני לא אחזור על מה שטלל אמרה, הבעיה המרכזית שאנחנו חושבים שצריך להיכנס יותר לעומק זה הנושא של הנשירה הסמויה, ולא הגלויה. הרבה פעמים בית ספר, אם ילד מגיע, אפילו אם הוא לא מגיע באופן סדיר, עושה וי על יד הילד. נושא שאנחנו כרגע, עם הדרכה שהכנסנו לתוך המערכת לבתי הספר, חטיבות הביניים והתיכונים, רוצים להתחיל ללמד להיות הרבה יותר ערניים בעניין הזה. יכול להיות שילד עבר חוויה, וסיפרו כאן כמה חוויות - - -

אנחנו יודעים את זה 30 שנה.

אבל לא היו לנו כלים לעשות את זה ואתם לא עזרתם, למרות שניהלתם את המגשרים שלנו, לא עזרתם לנו מספיק. עכשיו אני מקווה שאנחנו - - -

אנחנו לא - - - יכולת הזיהוי שלכם את הילדים הנושרים?

בשיטה החדשה, שהתחלנו לעבוד בחטיבות העליונות ובחטיבות הביניים, עם הכנסה של אנשי מקצוע לתוך בתי הספר, שיסתכלו ילד ילד, יסמנו אותו, יראו מה התכנית שלו, מה בית הספר עושה איתו, יהיה לנו איש מקצוע שיוכל בתוך בית הספר לעשות את השינוי. בחינוך היסודי אנחנו קצת יותר מתקשים, אבל אני מקווה שאנחנו נוכל לבוא בעוד כמה חודשים עם תכנית יותר מסודרת גם לחינוך היסודי ותהליכי שינוי. ברור לי שיש בעיות ויהיו בעיות, אבל אנחנו מתקדמים.

עצוב לי לשמוע על בתי הספר היסודיים, אני מכירה את הסיפור הזה עוד, לפני כמה? 200 שנה בערך, כשהייתי סגנית ראש עיר וקיבלנו את ה - - -

יש לנו 200 בתי ספר שיקבלו - - -

צריך לשנות תפיסה, עירית. אני רוצה לומר משהו, לעזור לך פה בסיפור הזה. צריך לשנות תפיסה גם בבתי הספר היסודיים. עדיין יש כיתות אתיופים. יש כיתות אתיופים בשנת 2018 והם נולדו פה. יש כיתות אתיופים. העניין הזה שמכניסים אותם לחינוך הדתי, קיבלתי על זה גם לא מעט פניות של תלמידים אתיופים שרוצים להשתלב בבתי ספר רגילים ממלכתיים, אבל שמים אותם בממלכתי דתי. כשניסיתי לברר - - -

הם לא חייבים, זה בחירת הורים.

זה לא בחירת הורים, עירית. אני יודעת את זה, באים ומביאים אותם ככיתות ממוסדות, בדרך כלל לבתי ספר דתיים ממלכתיים, סיפרו שזה חלק מהתהליך שלהם ללמוד את היהדות, בלה בלה בלה. ואני לא סתם אומרת את זה ככה, למרות שאנחנו בדיון בכנסת, אני אומר לך למה, כי גם אנחנו שנולדים כאן במדינת ישראל, לא שמים אותנו בבית ספר ממלכתי דתי שנלמד את היהדות, אנחנו לומדים את זה מהסביבה שאנחנו גדלים וחיים בה. אז אני אומרת שיש כמה דברים שתפיסתית צריך לקחת אותם בחשבון ולשנות שם וברגע שיתקבלו החלטות אז אני בטוחה שזה גם יתורגם למעשים.

אבל הדוח שלכם מראה שיש שינוי. בדוח שלכם רואים שכמעט 50% מהילדים לא לומדים במערכת הדתית. זה הדוח שלכם.

ביסודי?

ביסודי. תסתכלי על הדוח שלכם, אתם כתבתם, בדקתם את זה. אז סימן שאנחנו בתהליכי שינוי.

הדוח של הממ"מ, אני מכירה אותו, הוא נכתב בשנה שעברה, בשנת 2017, ועדיין אני אומרת לך, באחריות מלאה, תבדקי אותי ואם תרצי אחר כך אני גם אתן לך שמות של יישובים - - -

אני אשמח להיכנס לעומק.

הילדים האתיופים מוסללים לבתי ספר ממלכתיים דתיים ולרוב הם באים ככיתות. גם את זה צריך לפרק, כי כל עוד שהם יישארו כיתה אתיופית, יש לי שלוש כיתות א', אחת כיתה אתיופית, גמרנו, אין לנו שום סיכוי לשנות את זה.

ברור שזה לא חוקי ואנחנו נשמח לקבל מידע כי זה לא חוקי.

בשמחה רבה. אוקיי. בבקשה, דוד.

דוד מהרט, מנהל מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך לשעבר. רק רציתי להגיד לגב' בירן, להגיד שבגללנו או בגלל המגשרים משרד החינוך לא היה מסוגל לזהות או לטפל בילדים הנמצאים בנשירה סמויה, זה ממש הסרת אחריות ממשרד החינוך.

אוקיי, ועכשיו לעניין.

אני רוצה להגיד כמה דברים. אחת, זה באמת היה מאוד עצוב פה שהגורמים שמייצגים את המערכות הגדולות באים בלי נתונים. מה זה אומר? מה שזה אומר, מה שגם מבקר המדינה בדוח הקודם מצא, שבעצם מדברים על השקעות. אנחנו משקיעים, משקיעים, בעצם מדברים רק על התשומות, מה שהם שמים, אבל מה עם התשואה, מה קורה. למה לא משקיעים חלק קטן מהכסף במה שנקרא הערכה מעצבת, הערכה שבודקת את התהליך, לא את התוצאות הסופיות בעוד שלוש-ארבע שנים ואז אנחנו נגלה ויגידו 'עוד פעם עשינו דרך חדשה לקהילה, השקענו בהם כמעט מיליארד שקל' ובסוף עוד יגידו שאנחנו אשמים בזה שאנחנו לא משתפרים. למה לא הולכים על תהליך שבוחן, לא את התוצאות, את התהליך. אפשר לשנות את הכיוון. זה לא עושים וזה חבל.

הדבר השני שרציתי להגיד, שמעתי את הנערים בסרט, אני רוצה לחזור לזה. אחד הנערים דיבר על כך שאחרי מה שהוא חווה עם השוטר אחר כך היה לו קשה עם המורה. הוא לא בדיוק הצליח להבחין, כי ההוא לבן, ההוא לבן, ואני לא יודע להבחין מתי הוא האדם הגזען ומתי הוא האדם הלא גזען. הדבר הזה פוגע ביסודות הכי חיוניים של הביטחון העצמי. התחושה של שייכות, שאתה חי, שאנחנו, סליחה שאני הולך רחוק, אבל העם היהודי יודע יותר מכל עם אחר, כשאתה הולך למדינה שסובלת מאנטישמיות וכו', אתה לא צריך לחוות את זה באופן עצמי כדי להרגיש שכל מי שנמצא סביבך מבחינתך הוא חשוד בזה. גם בגזענות זה אותו דבר, כשבן אדם מרגיש שלא מאמינים בו, כי הוא בעל צבע עור, את דיברת על העניין הזה של - - - דובר על אמון, האמון הוא הדדי. אם המורה מאמין בי שאני יכול להצליח אני אצליח, אם המורה לא מאמין בי אני לא אצליח ואני חושב שהאמון התערער, צריך לחזק את האמון בין שתי המערכות.

כל עוד שיש תחושה של אפליה, של גזענות, הדבר הזה פוגע בדימוי העצמי, בשאיפות של בני הקהילה, בתחושה שהם חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית, לא ישתנה שום דבר. לכן צריכים לבדוק את הדברים. חבל שהתכנית 'הדרך החדשה' היא לחמש שנים, כבר עברנו ארבע או שלוש שנים - - -

שנתיים וחצי.

עוד שנתיים היא תיגמר ואז מה אנחנו נגלה? נגלה שכל ההשקעות לא הניבו את התוצאות. זה צריך להשתנות.

דוד, משפט סיכום, כי גם חזרת על הדברים.

משפט סיכום. רק רציתי להגיד בעניין של הישגים. הישגים הם דבר חשוב, אבל תחושה, וזה משרד החינוך יודע לבדוק בעצמו בנתוני המיצ"ב, באקלים הבית ספרי ילדים בני הקהילה מספרים שהם סובלים מאפליות, מהדרות, מהערות על רקע הצבע שלהם. יכול להיות שהציון ישתפר, אבל אם התחושה שלהם תהיה תחושה רעה הדבר הזה מערער את הביטחון שלהם בכל מערכת שיפנו בה בחברה הישראלית.

אני יכולה לומר לך שילדים שיש להם תחושות קשות והם לא פנויים רגשית גם לא משיגים הישגים.

ודאי.

תודה רבה.

אני רוצה להתייחס.

אחר כך אני אתן לך, אבל אל תחזרו על דברים שנאמרו, כי אנחנו כבר הרבה אחרי סיום הדיון. בבקשה.

תודה לך, יפעת, על הדיון הפורה.

מה השם והתפקיד?

שמי דניאל, דניאל מהרט, אני חבר מועצה בעיר נתניה ואני עובד בפתח תקווה, ברשות. באמת שמענו על פתח תקווה הרבה ויש המון דברים שהם - - - הייתה פה אחראית על התחום של החינוך, אבל יש פוליטיקה שהיא פוליטיקה שמאוד מאוד קשה למערכות פה להיכנס ולעסוק בהן. בתי ספר שהם ממלכתי דתי, שהם מתחרים ביניהם כמה פחות יוצאי אתיופיה יש באותם בתי ספר וככל שיש פחות, אז אותו בית ספר נחשב. זה באליטה של הכיפות הסרוגות, הציונות הדתית, שם אנחנו צריכים - - -

ששולטת היום בעירייה. אני אגיד את זה. חד משמעית.

כן, ואני חושב שאנחנו צריכים - - -

בעיקר בפתח תקווה.

זה לא רק בפתח תקווה, זה בעוד ערים. אנחנו יכולים לבוא עם תכניות, אבל בסופו של דבר הפוליטיקה המקומית היא זו שקובעת את הלך הרוח ולצערי אנחנו שם לא נמצאים ואנחנו לא מצליחים לעשות את השינוי.

בשביל זה אמרתי למשרד החינוך, אנחנו לא מאפשרים לרשויות להחליט, אלא אנחנו אומרים בדיוק איך זה צריך להיראות וביום שיהיה אומץ למשרד החינוך לומר את הדברים, אז אולי גם דברים ייראו אחרת.

דבר נוסף שהייתי רוצה, קודם כל להגיד תודה ל-י' ולבית הספר קרית יערים שעשו עבודה נפלאה וראינו, הסרטון בעצם הראה את הכול, את התחושות של בני הנוער. התחושה שמלווה את בני הנוער היום זה שהם לא מוגנים והתחושה הזאת זו תחושה קשה מאוד. אנחנו צריכים לתת לזה פתרון, קודם כל. כל תלונה שמוגשת למח"ש, אנחנו צריכים לעקוב אחרי התלונות האלה, לא יכול להיות מצב שאין תשובות לאותם תיקים או לאותן בעיות שמוצפות למח"ש. אני חושב שהיום, אם מח"ש יהיה סוג של אבא ויאמר 'אני פה כדי להגן עליכם', אני חושב שהאנשים יוכלו להסתובב בבטחה וזה היום לא קורה.

משפט אחרון זה לגבי נתוני הזכאות לבגרות. אני מדבר על בגרות איכותית. יש ירידה, 25% בלבד מהנערים היו זכאים לבגרות איכותית לעומת 37% מהנערות. הנתון הזה בעצם מסביר את הכול. אנחנו חייבים להשקיע כדי להעלות את הזכאויות לבגרות. תעודות איכותיות, בסופו של דבר אנחנו בסוף נצטרך לראות אותם באוניברסיטאות. היום האוניברסיטאות מתקשות לקלוט כי הכמות ירדה, האיכות גם ירדה, וזו התוצאה.

תודה רבה. בבקשה, משפט, אבל, גברתי, לא לחזור על דברים שנאמרו, רק אם יש לך משהו להוסיף ולתרום לדיון כי אנחנו חייבים לסכם.

יש הרבה מה לומר, בהמשך לדברייך, הנושא החשוב ביותר בעיניי פה שהוא לא קיים, פרט למהרטה, שהיא סגנית ראש עיר, מי שחסר פה זה ראשי רשויות. האזרחים הם - - -

יש פה נציגים של השלטון המקומי.

האזרחים הם תושבים של הרשויות המקומיות, ראש מינהל החינוך, מי שמטפל בסופו של דבר זה העיר, פה בוועדה, בכנסת, הפתרונות לא נמצאים רק פה, אלא הפתרונות נמצאים ברשויות המקומיות. מה שחסר פה זה ההטמעה. כל תכנית, כל פרויקט שיוזמים אותו ויוצא לפועל, הרשויות המקומיות לא מחוברות, הם לא מחוברים.

אני רוצה רק לתקן, כי לא ניתן לך להאריך וחשוב שאת תדעי, יושבים כאן נציגי השלטון המקומי, הם יושבים כאן מראשית הדיון ושותפים לכל הדיונים בכנסת. הם מייצגים את הרשויות המקומיות על כל ענפיהן ומעבירים אחר כך את המסר. יש מאות רשויות מקומיות ובסופו של דבר מישהו צריך לתווך את זה והם שותפים.

גברתי, אין לי שום ספק שכל האנשים האמונים פה עושים את עבודתם - - -

לא, יש פה נציגים של השלטון המקומי.

שוב, את יודעת מה? אני באה מהשטח, אני מתנדבת, אני מתנדבת בשכונת רמת אליהו, בלילה בשכונה, אני באה ואומרת לך, בתור מי שפוגשת ורואה את ההיתקלות האמיתית, את המפגש, את התחושות של בני הנוער, את מה שקורה באמת. אני לא באה לסבן פה, לבוא ולהגיד 'וואו, כמה עשינו ולא עשינו', אנחנו עושים, אני לא אומרת שאנחנו לא עושים, כן, גם אני בעצמי תוצר של המדינה, זאת אני, אבל עדיין יש לנו הרבה מה לעשות. יש בעיה אמיתית ברשויות המקומיות, שראשי רשויות, סגני ראשי רשויות, הם צריכים להיות חלק בלתי נפרד, לא מנהל אגף כזה או אחר, אלא אני באמת רוצה שינוי אמיתי. השינוי יבוא משם, לא מפה. השינוי, הם משלמים מסים לרשות, לא לירושלים, לא למשרד החינוך. תודה.

אוקיי, תודה רבה לך.

רק הערה קצרה, אם אפשר.

על הרשויות המקומיות?

אני מייצגת את הרשויות המקומיות, אני מגיעה מראשון, אני מנהלת אגף הקליטה שם. הבטמו ואני מכירות, כך שיש פה ייצוג גם לשלטון המקומי. רציתי להאיר נקודה אחרת. אמנם הדיון הזה מתרכז בבני הנוער - - -

למה דווקא אגף קליטה?

בני הנוער האלה היו פעם תלמידים ביסודי, לפני זה הם היו ילדים בגנים ולפני זה הם היו פעוטות במעונות היום ואנחנו צריכים לעשות פה איזה שהיא חשיבה איך אנחנו לא פותרים רק את סוגיית בני הנוער ביסודי אלא איך אנחנו לוקחים את זה הרבה הרבה יותר אחורה, מהגיל הרך, מגילאי שלוש-ארבע, איפה שהקרקע פורייה, איפה שאפשר לעשות את העבודה המשמעותית ביותר עם הילדים בשביל לא להגיע בסופו של דבר לדון בפערים הגדולים שהולכים וגדלים ביסודי ולאחר מכן בחטיבות ושהתיכונים איפה שהוא מצליחים לצמצם את הפערים האלה, אלא לראות איך אנחנו מחזקים שם, מצמצמים את הפער השפתי, איך אנחנו נותנים את המענה הרגשי המתאים לילדים האלה, איך אנחנו מחזקים את המשפחות ואת התא המשפחתי - - -

איך את עושה את זה? אני כל הזמן שומעת 'איך אנחנו, איך אנחנו, איך אנחנו', אני שומעת את זה מכל הגורמים, אוקיי, איך עושים את זה?

אנחנו ברשות בוחנים את הצרכים ו - - -

אתם בוחנים. אז כולם ממפים ובוחנים ועשייה עוד אין.

בעקבות המיפוי, בעקבות הדברים שנעשו, אנחנו הולכים להשקיע משאבים - -

יש תכנית? יש כסף?

- - בתוך הגיל הרך ויש תכנית ותהיה תכנית.

אה, תהיה תכנית.

תודה רבה. מהרטה, מילות סיכום.

אני רוצה כמה מילים, בבקשה.

אבל לא לחזור על כל הדברים. את כל פעם זרקת.

אני חנה אלעזר, מאגודת יהודי אתיופיה, אנחנו שותפים בארגון של היום הזה. אנחנו מקיימים אותו אחת לשנה כי פשוט במהלך השנה הוועדות האחרות לא מוכנות לקיים דיונים. הוועדה היחידה שמוכנה לקיים דיונים בנושא של יוצאי אתיופיה זה רק ועדת עלייה וקליטה.

אנחנו קיימנו שני דיונים.

אז יש לנו פה בעיה ואנחנו מאוד מאוד מאוד נשמח שגם ועדות אחרות - - - פני החברה כפני השלטון, אז גם פה צריך להיות שוויון פה בכנסת. זה דבר אחד.

דבר שני, אנחנו פה מדברים על ילדים, על ילדים שנמצאים פה במצוקה והסרטון שראינו זה סרטון שהורס. זאת אומרת שכל ילד, הילד שלי פוחד להסתובב ברחוב, זה לא נורמלי, זה ילד שנולד פה וגדל פה והתחנך פה. לא יכול להיות שאני צריכה להגיד לו איך הוא צריך להתנהג ואיך הוא צריך לענות לשוטר כשהוא יפגוש אותו ומה הוא צריך לעשות. זה לא הגיוני. מי שאחראי על כל הדברים האלה זה רשויות המדינה ורשויות המדינה, אני חושבת שכמו שאת אמרת, זה עניין של תודעה, תפיסה, זה כל הבעיה. גם משרד החינוך יכול להמציא פה מיליון תכניות - - -

כן, זה שינוי של ה - - -

הם לא משתנים בכלל.

לא צריך שילוב, צריך לעשות סוויץ'.

נכון, צריך פה שינוי תפיסה ממש, בתודעה ובתפיסה. זה הכול.

תודה רבה, חנה. מהרטה, בבקשה.

רק לסיכום. באמת שמענו פה, דיברנו פה הרבה על אמון, יותר נכון על חוסר אמון וכל הסיפורים ששמענו פה מבטאים חוסר אמון משווע ואני מוכרחה לציין, יפעת, שהדיון הזה הוא חשוב ביותר, אבל אני יושבת פה ויושבים פה נציגי תכנית ממשלתית מ-2015, יושבת פה המשטרה, ואף אחד מהם לא מבין את מי. אני יושבת מהישיבה הזאת כיוצאת אתיופיה והאמון שלי במערכות נפגע - - -

מתערער.

ובאמת, מה מסתירים? אני שואלת את עצמי למה לא נותנים לנו את הנתונים האלה? אני מתחילה לחשוב בכלל שאולי יש הידרדרות, לא שיפור. זה בסדר להציג את הנתונים, גם אם הם לא טובים, אנחנו נתקן, נדבר עליהם, אבל אי אפשר להסתיר אותם. מה מפחיד פה? ואני יוצאת מהישיבה הזו מוטרדת יותר ממה שנכנסתי אליה.

ראשית, תודה רבה, מהרטה, על הנוכחות ועל הדברים. ותודה רבה לכולכם על ההשתתפות שלכם ועל הסבלנות, אנחנו יושבים כאן כבר שעתיים.

אני רוצה להתחיל את הסיכום דווקא מהדברים של הנתונים, הדרישה מהבט"פ ובכלל. אני לא מוטרדת מזה שאולי הנתונים הם אחרים, אני מוטרדת מזה שכשאין נתונים אז לא תופסים ברצינות את מה שצריך לעשות. זה מחזיר אותי עוד פעם לעניין של התפיסה ולעניין של איך אנחנו מתייחסים לתהליכים שאנחנו צריכים לעשות, ומה לעשות, בלי דאטה אנחנו לא יכולים ללמוד, אם אנחנו מצליחים או לא מצליחים בדרך. אם אנחנו רוצים להצליח אנחנו חייבים, לצד כל העשייה שאנחנו עושים, אנחנו מדברים כבר על שלוש שנים, לדעת מה באמת קורה בשטח, איזה מגמות יש לנו בשטח. אני לא יודעת אם זה ינחם אותך, גם במערכת החינוך וגם בעוד מערכות יוצאים עם תכניות, רצים עשר שנים ואחר כך בודקים ואומרים 'היי, טעינו, בואו נשנה'.

זה לא מנחם, כי הילדים שלנו חווים מצוקה קשה, דיברנו גם על המצוקות הקשות.

נכון. אז אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולומר, חבר'ה, אנחנו מתעסקים פה באמת בנפש של ילדים, אנחנו מתעסקים בנפש של הילדים שלנו ושל בני הנוער שלנו והספיק לשמוע רק כמה דוגמאות כדי להבין עד כמה זה דיני נפשות. בגלל שזה במקום הזה אז אני מבקשת מכל משרדי הממשלה, לאסוף נתונים, שטלל תרכז אותם, שכל משרד ירכז אותם, זה לא משנה איך, לאסוף נתונים על ההתקדמות של התהליכים שהם מקיימים בכל אחד מהמשרדים השונים.

מהמשרד לבטחון פנים ביקשתי קודם בצורה מפורטת גם את הנושא של מעצרים, תיקים, פגמים בתהליכים שנמצאו, לקבל את הכול תוך חודש ימים. הם לא צריכים יותר מזה.

אני רוצה לפנות למשרד החינוך. פעם אחת להקפיד, ברמה של החלטה, לא ברמה של לאפשר לרשויות להתנהל, אלא ברמה של החלטה, שאין הדרה של ילדים אתיופים, אין יצירה של קבוצות נבדלות של אתיופים אל מול אחרים, אלא באמת לייצר שילוב אמיתי, ולחזק את הנושא של לימוד רב תרבותי.

אני חוזרת חזרה על המשפט שהפסיפס החברתי שלנו הוא העושר החברתי שלנו ואם אנחנו נדע לקחת את זה ולהפוך את זה למגדלור אנחנו גם נדע להתנהל בצורה אחרת ונדע לתת ביטוי לכל אחת מהתרבויות שקיימות במדינת ישראל. בני הנוער שלנו ירוויחו, אבל גם החברה שלנו תרוויח מכך ואני כן חושבת, לצד כל עוגמות הנפש עם המשטרה ולצד כל החוויות שיש מול הרשויות השונות, שהמפתח הוא במערכת החינוך. הילדים מגיעים לשם כשהם עוד רכים בשנים ושם אנחנו צריכים לעשות את השינוי.

תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:10.