פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



18
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
22/05/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 304
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, ח' בסיון התשע"ח (22 במאי 2018), שעה 10:10

קליטה והתאקלמות לעולים באמצעות כפרי הנוער והפנימיות - לציון 70 שנות עלייה וקליטה בכפרי הנוער והפנימיות

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר
ינון אזולאי
יואל רזבוזוב

שולי מועלם

ורדה שרגאי - מנהלת אגף קליטה אבחון והשמה פנימיות, משרד החינוך

מאיה יוכבד שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

יוסי זגורי - סגן מנהל אגף חינוך והדרכה בפנימיות, משרד החינוך

יעקב מלקמו - מפקח חינוכי ארצי בפנימיות, משרד החינוך

שרי פייר - מנהלת תחום לחינוך, משרד העלייה והקליטה

דפני רות מושיוב - מפקחת לקליטת עליה, משרד הרווחה

ליאת אלטל - מיטב, צה"ל, משרד הבטחון

ישעיהו יחיאלי - ראש מינהלת נעל"ה

אלכס סלסקי - חבר ההנהלה הציונית, הסוכנות היהודית

רוני מלכאי הירייש - מנכ"לית, הפורום הציבורי כפרי הנוער והפנימיות בישראל

ליאור זוהר - נציגת הפורום הציבורי כפרי הנוער והפנימיות בישראל

ויקטור וייס - חבר ועד מנהל, הפורום הציבורי כפרי הנוער והפנימיות בישראל

שושנה בן דור - ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

תומר גולדפרב - מנהל הכפר, כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי

מנו הר-סיני - מנהל כפר הנוער כפר הנוער קריית יערים

מריה ז׳ורבסקי - מדריכת נעל״ה יא, כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי

דניאל סרגייב - תלמיד, כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי

קריסטינה חובוד - תלמידה, כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי

נילי ויין - תלמידה, כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי

שנהב שפיר - תלמיד כפר הנוער קריית יערים

ליאן תורג'מן - תלמידה, כפר הנוער קרית יערים

עדנה דומשקין - תלמידה כפר הנוער קריית יערים

רחל מהאבאו - תלמידה, כפר הנוער קרית יערים

ליאור זוהר - מנהלת שותפויות בפורום הציבורי לכפרי נוער ופנימיות

דנה גורדון שושני

עופרה ארגס - חבר תרגומים


קליטה והתאקלמות לעולים באמצעות כפרי הנוער והפנימיות - לציון 70 שנות עלייה וקליטה בכפרי הנוער והפנימיות

מצטרפת אלינו חברת הכנסת שולי מועלם שיזמה את הדיון. שלום ובוקר טוב לכולם וברוכים הבאים לוועדת העליה הקליטה והתפוצות. היום אנחנו דנים בנושא קליטה והתאקלמות לעולים באמצעות כפרי הנוער והפנימיות - לציון 70 שנות עלייה וקליטה בכפרי הנוער והפנימיות. אנחנו כולנו יודעים, מדינת ישראל מאז הקמתה קלטה 3.25 מיליון עולים חדשים במדינת ישראל. מדינה שהאוכלוסייה שלה מנתה 600,000 בהקמתה, היום אחרי 70 שנה הגענו ל-6.5 מיליון יהודים במדינת ישראל. מתוכם כמעט 50% עלו ממקומות שונות מארבע קצוות תבל.

כמדינה קולטת עליה, במערכת החינוך, בתעסוקה ובדיור אנחנו רואים את ההצלחות בקליטה, בשילוב בחברה הישראלית והעולים הופכים למנהיגי המדינה. אלו ההצלחות שאנחנו רואים של מדינת ישראל כקולטת עליה.

כפרי הנוער והפנימיות זה אחד הדרכים שהמדינה קלטה, הנוער שהשתלב וקיבל חינוך בכפרי הנוער ובפנימיות. עולי אתיופיה, עולי ברית המועצות לשעבר ועולים מארבע כנפות הארץ. היום אנחנו נשמע האם זה באמת היה כדאי לנו והאם כדאי להרחיב ולחזק את זה, האם יש פגמים שאנחנו יכולים לתקן. זו מטרת הדיון שלנו היום. יש כאן אנשים שהקדישו חייהם לנושא קליטת העליה בפנימיות ובכפרי הנוער ויש לנו את הדוגמה של נעל"ה, נוער יהודי שמגיע מכל העולם ונקלט פה במדינת ישראל. יש אנשים שבעצמם עברו את התהליך והם הולכים לספר לנו. אנחנו נשמע ונדון בנושא.

אני מודה לחברת הכנסת שולי מועלם שיזמה את הדיון, היא תצטרף בהמשך. היום הכנסת מציינת את יום יוצאי אתיופיה, ויש ועדות רבות ושונות, מתקיימות ישיבות בנושאים השונים ולכן חברי הכנסת מתרוצצים מוועדות לוועדות.

אנחנו רוצים לשמוע בנושא הזה מכפרי הנוער, מי רוצה להתחיל? מלקמו אני יודע שאתה מהפנימיות וכפרי הנוער. אתה רוצה להתחיל בנושא?

סליחה, אני המנהלת שותפויות בפורום הציבורי לכפרי נוער ופנימיות.

את מי את מייצגת?

אני אייצג את הפורום הציבורי פה. אנחנו מאוד שמחים שהסכמתם לארח אותנו היום לכבוד הכנס.

מצוין. זה מה שחיפשתי ואחר כך נשמע גם מאנשים שעוסקים בנושא. אתם יזמתם את העניין אז נשמע אתכם. הצטרף אלינו חבר הכנסת יואל רזבוזוב חבר הוועדה. בבקשה תכניסי אותנו לנושא.

הפורום הציבורי בעצם ה לא גוף אחד, הוא מייצג את כל כפרי הנוער והפנימיות בישראל, הוא הוקם במטרה להעלות למודעות הציבורית את הקהילה הזאת, את הנוער הזה שחשוב לנו, הוא חשוב לעתיד מדינת ישראל, חשוב לקדם אותו בחקיקה, בתקציבים, זה נוער שגדל ופורח ויכול לעשות דברים מדהימים ומופלאים וזה בעצם מה שבאנו פה לדון היום. הבאנו את יו"ר מינהלת נעל"ה שידבר, הבאנו מפקחים שידברו, הבאנו גם בוגרים שבעצם עלו לארץ במיוחד, נטמעו בתוך מערכת כפי הנוער והפנימיות, גדלו, צמחו ועשו דברים מופלאים בחייהם וגם אותם אנחנו בעצם רוצים לתת להם במה וקול ושישמעו אותם.

תודה. יש מידע שאת יכולה לתת לנו כמרכזת, כמה כפרי נוער ופנימיות קיימים היום בישראל וכמה ילדים או נוער משתלבים בפנימיות. האם יש מידע כזה?

אנחנו מדברים על 18,000 ילדים בסך הכל. אפילו מתקרב ל-20,000. הפנימיות שייכות למשרד הרווחה ואת כפרי הנוער מנהל המינהל לחינוך התיישבותי שיש לנו בעצם נציגים כאן מטעם שניהם. אנחנו עובדים גם עם המשרד. המטרה שלנו זה לא ביקורת, זה שיתוף פעולה וקידום של הנערים. פשוט הכל בצורה מאוד חיובית, אנחנו יודעים שיש בעיות, מה אפשר לעשות על מנת לקדם ועל מנת לעזור.

אז יש לנו היום כ-20,000, כלומר שמשתלבים או נקלטים במערכת הפנימייתית והכפרים. אנחנו נשמע מיו"ר נעל"ה. אתה רוצה לומר לנו על האתגרים?

הצגת למלקמו.

אוקיי, מלקמו.

סליחה אדוני היושב ראש, האם 18,000 כולם עולים?

לא לא.

זה מה שרציתי להבהיר.

אני שאלתי כמה נוער נמצא היום בפנימיות. אני יודע שגם משפחות מכל מיני סיבות, גם מהחברה הישראלית, הילדים משתלבים בפנימיות ובכפרי הנוער.

רציתי לחדד שהבנתי נכון.

שתהיה לנו תמונה, כשאנחנו הולכים לדבר על אתגרים, על בעיות ועל פתרונות, צריך לדעת סדר גודל של האוכלוסייה במה אנחנו מדברים. בבקשה מלקמו.

בוקר טוב ותודה רבה. אני קודם כל מברך על היוזמה.

תציג לפרוטוקול גם את תפקידך.

אני מפקח על החינוך הפנימייתי במינהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער. אני מברך על הדיון וגם על שיתוף הפעולה של הפורום הציבורי. אני עוסק 30 שנה בתחום של החינוך הפנימייתי. בתחילת דרכי, מי שהיה הבית הלאומי של אותם נערים זאת עליית הנוער. עליית הנוער משנותיה הראשונות עד עצם היום הזה שהיום זה במיוחד המינהל לחינוך התיישבותי, עושים המון להפוך את כפרי הנוער והפנימיות לבית חם של רבבות ילדים, גם דיברו על זה שנעל"ה, ילדים עולים ללא הורים, במובן הזה למסגרת הפנימייתית יש לה תרומה משמעותית מאוד לקליטת יוצאי אתיופיה.

דיברנו על העשייה החינוכית שבכפרי הנוער, אורח החיים שבעצם זה לא רק לימודים וכפר נוער הוא בעצם בית, דרך חיים, שאותו נער או נערה מתבגרים שמגיעים לכפר הנוער, מתחנכים ומוצאים את עצמם בתחומים רבים ומגוונים, כפי שציינת, נמצאים רובם בהנהגת המדינה.

יש היום כפי שציינו, אגב פנימיות יש קרוב ל-400 בכל הארץ, של בתי ספר אזוריים, ישיבות ואולפנות וכפרי נוער. יש מסגרות שונות, יש כפרי נוער נורמטיביים חינוכיים, יש כפרים שיקומיים וטיפוליים. יש את כל המעטפת המקצועית שנותנת מענים לכלל ילדי ישראל. רובם של המתחנכים הם עולים חדשים, אבל המערכת נותנת גם לילידי הארץ שבעצם זו מעטפת שעובדת 24/7, חלקם בתי ספר חקלאיים, חלקם חינוכיים, יש בתי ספר ימיים וכפרי נוער שבעצם הם עמוד התווך של החברה הישראלית שמטפלים בהרבה מאוד מובנים, חלק מהילדים באים עם הרבה מאוד חסכים לימודיים חלקם גם משפחתיים. המסגרת הפנימייתית מאפשרת להם מרחב לראות לחשוב ולהסתכל על העולם כיפה יותר, וכמובן שברוב העיסוקים שלי מעבר לתפקידי כמפקח אני מתעסק גם בתחום של קליטת יוצאי אתיופיה. מתהליך קליטת יוצאי אתיופיה עד עצם היום הזה שבגרו, למעלה מ-19,000 בנים ובנות מיוצאי אתיופיה, המערכת כפי שאמרתי, מכור ההיתוך לרב תרבותיות, בעצם לא רק לימודית חברתית אלא שכל עולה וכל חברה תשמור על תרבות המוצא שלה.

בהמשך אני ארחיב על התחומים שאנחנו עוסקים בהם, כמו למשל ללמד את הילדים שהגיעו בגיל צעיר על תרבות המוצא שלהם שיש תכנית שנקראת "דע מאיפה באת" למעלה משני עשורים אנחנו מובילים את התכנית. היום בעקבות התכנית הרבה מאוד בני נוער מבקשים לעשות ביקור שורשים באתיופיה והדבר הזה נתפס ככלי חינוכי.

ניכנס לזה יותר מאוחר.

מאה אחוז. בעצם כשניכנס יותר אני אוכל לברך, יש כאן את חבריי סגן מנהל אגף חינוך והדרכה יוסי, מנהלת אגף קליטה והשמה ורדה ועוד חברים שיכולים להוסיף, גם מנהל הכפר מנו.

בוא נשמע את מנהל הכפר ולאחר מכן גם בוגרים. אבל לפני כן חבר הכנסת יואל רזבוזוב ידבר.

תודה כבוד היושב ראש, אני חושב שזה דיון מאוד חשוב, אני גם בוגר פנימייה, האקדמיה למצוינות בווינגיט אז אני יודע מה זה לגור בתנאי פנימייה. כבר הזכרתי, בוועדה הזאת קיימנו לא מעט דיונים, אני חושב שזה באמת מקום חשוב וכמובן שאנחנו יכולים להגיד הרבה דברים ואתמול רק היינו בכנס של נעל"ה אז ראינו כמה בוגרי נעל"ה שהתחנכו בכפרי נוער, לאיזה הישגים החבר'ה האלה הגיעו. אני יכול להגיד רובם, אני מכיר הרבה מהם, אם זה עולים ולא עולים, באמת כפרי הנוער והפנימיות, אם זה החלק הצבאי ואם זה יותר בכיוונים אחרים, אפשר באמת לפלח את זה, אבל אני חושב שדווקא כאן, היום זו גם הבמה להשמיע איפה המקומות הקשים ואיפה אנחנו ככנסת ישראל וכמחוקקים יכולים לסייע ולעזור. אני חושב שלכל כפר נוער או פנימייה או כל מסגרת שהיא ישנן בעיות משלהן, לכל המסגרות. את האמת, אני אוהב לקיים הבטחות וכבר אמרתי זאת, לגבי אולמות ספורט שהבטחתי שצריך להכניס את זה בקרן מתקנים כסעיף, כי קרן מתקנים מתקצבת אולמות ספורט רק לרשויות מקומיות ולרשויות מקומיות אין אינטרס להגיש למכרז כפרי נוער כי הן לא משתמשות בזה. אז השנה קרן מתקנים, ובכלל הטוטו, עברו רפורמה וכל השנה התעסקנו ברפורמה, זה עבר עכשיו למשרד הספורט. המעבר קורה עכשיו ממש, בזמן הזה, וזה גם הזמן, דיברתי גם עם שרת הספורט וגם עם מנכ"ל המשרד, זה הזמן להכניס את התיקונים האלה ואז לצרף את הפיס. אז כמו שאמרתי, הבטחתי, אני מצטער שהדברים לוקחים זמן, יש הרבה בירוקרטיה גם אצלנו אבל אני מאמין שנפתור זאת ובאמת כפרי הנוער יוכלו גם לבנות אולמות חדשים או לשפץ את הקיימים וליהנות וילדי פנימיות או כפרי נוער יוכלו לעסוק בספורט, שזה התחום שאמרתי שאני מוכן לסייע ולעזור. שיהיה בהצלחה ונשמח לעזור.

תודה. נשמע את נציג הפורום הציבורי של כפרי הנוער והפנימיות בישראל, ד"ר ויקטור וייס.

תודה אדוני יושב הראש חבר הכנסת אברהם נגוסה, אני פה תחת שלושה כובעים. קודם כל כמו שהוזכר אני חבר הוועד המנהל ואני מבקש להביע את התנצלותו של רוני, המנכ"לית של הפורום שלצערה היא צריכה להתחלק היום בשלוש ועדות אז קצת קשה להיות בכל הוועדות בעת ובעונה אחת לכן היא ביקשה ממני לייצג אותה ולומר כמה מילים. אני גם משמש כחבר דירקטוריון בכפר הנוער קרית יערים ואני גם נציג של ידידי שוויץ של קרית יערים. הייתי פעם בעוונותיי גם עולה חדש, בשנות ה-70 עליתי ולכן אני חושב שאני קצת יכול לדבר מניסיון מה זה חבלי קליטה ועליה. ראשית, תרשה לי שוב להודות לך בשם הפורום על הסכמתך לקיים את הדיון בוועדה שלך. זה דיון מאוד משמעותי ועבור הפורום הציבורי היום הזה הוא אירוע חגיגי ומיוחד לציון 70 שנים להקמת מדינת ישראל ועליה וקליטה. אחרי הוועדות האלה יהיה כנס כפי שידוע לכולם, הכנס בהובלת חברת הכנסת שולי מועלם.

הפורום מאוד שמח ומוקיר את שיתוף הפעולה עם הכנסת, עם הממשלה, והפורום הזה הוקם על ידי אבי נאור שפועל ללא לאות בנושא הזה ואפשר לומר שמאז הקמתו של הפורום המודעות לכפרי הנוער והפנימיות קיבלה גושפנקה מאוד חשובה. דיברו קצת על המספרים הסטטיסטיים של הפנימיות וכפרי הנוער ולכן לא אכנס לזה.

היום אנחנו לדעתי נתמקד קצת בשני נושאים וועדות של כפרי הנוער, על דיון בשתי תכניות. הוצגה כבר תכנית נעל"ה שיש כאן מומחים שידברו על זה. אני גם רוצה להזכיר את תכנית דע מאין באת של מינהל החינוך ההתיישבותי במטרה לחשוף את הילדים למורשת העשירה של קהילת בית ישראל ולעליה של יהודי אתיופיה שהוא סיפור גבורה של ממש.

אני מקדם בברכה את - - - כפרי הנוער, כמובן קרוב ללבי, כפר הנוער קרית יערים שאני מברך את - - - ואת נציגי הכפר ולא מזמן חזרנו מטיול מורשת מאתיופיה, שהייתה לי הזכות והכבוד והעונג להשתתף בו ולהתרגש יחד עם הנוער של קרית יערים שנשלחו במסע, ומי יודע אולי יקבלו את זכות הדיבור ויספרו על החוויות שלהם, אני בכל אופן מאוד התרגשתי. אני מאחל יום דיונים וכינוס מוצלח.

תודה. כיון שהזמן שלנו מאוד מוגבל אני מבקש שהדוברים ידברו בתמצית כדי שכמה שיותר אנשים יוכלו להביע דעתם. אני מבקש מישעיהו יחיאלי ראש התכנית נעל"ה. תציג לנו בקיצור ואחר כך נשמע את בוגרי נעל"ה.

ראשית אני רוצה לברך אותך ואת התכנית שאתמול חגגתם 25 שנה. מזל טוב.

תודה רבה היושב ראש, תודה רבה לפורום שביקש ממני לבוא, אני די מצוי פה בשבילי הוועדה, אני שמח לבוא גם כאורח שלכם. באמת אנחנו קצת תחת הרושם של אירוע שהיה לפני 12 שעות והיה משהו מאוד עוצמתי ויש פה כמה מהנוכחים שהיו שם, בסך הכל אני חושב שאפשר להגדיר אותו בכל מיני כותרות, אבל מה שאפשר היה לראות אתמול בערב זה מה התכנית נעל"ה נתנה למדינת ישראל. מה היא קיבלה, אנחנו יודעים. אבל מה היא נתנה, איזו איכות אנושית נכנסה למדינה הזאת הודות לתכנית נעל"ה ואנחנו מדברים על מספרים של 17,000 תלמידים ותלמידות במשך השנים.

אנחנו מדברים על 1,900 וקצת שמתחנכים כרגע בתכנית נעל"ה ובשנה הבאה בעזרת השם אנחנו נעבור את המספר 2,000 של תלמידי נעל"ה בארץ כאשר כל מי שמצוי בתחום עליה וקליטה בוודאי, וכל מי שמצוי בתכניות חינוכיות יודע שזו אולי התכנית הקשה ביותר הקיימת בשטח, שכשהיא יצאה לדרך אף אחד לא נתן לזה סיכוי, מי ישלח ילד לשלוש שנים או לארבע שנים, תתחילו עם שנה ונראה מה יהיה, ואנחנו אמרנו מהתחלה, אנחנו מתחילים ברף גבוה כדי שיבואו לפה באמת ילדים רציניים ששווה להשקיע בהם כי באמת המדינה משקיעה בזה הון כסף אבל כמו שאמרו תמיד באגף התקציבים של האוצר, "תכנית נעל"ה זו תכנית העליה הכי זולה" בסוף, בהבאת עולה אחד להיות אזרח ישראלי בגיל 18, מה נתנו לו? מיטה בפנימייה, שכר לימוד היה מקבל גם ככה, לא צריך לתת לו דירה ולא צריך לתת לו מקום עבודה, את כל זה הוא כבר ידאג בעצמו כשהוא יגדל.

החינוך פנימייתי הוא בעצם המסד שמאפשר את תכנית נעל"ה. כי אם לא היה חינוך פנימייתי, לאן היינו מביאים אותם? אבל היות ואנחנו בכנסת, אז צריך להסתכל במבט יותר גבוה מהמבט הזה ולומר שלא יכול להיות שכל העול הזה ייפול על המגזר הכפרי בישראל והמגזר העירוני שהוא רוב בניין ובניין של המדינה, מבחינה אנושית, כלכלית, מכל בחינה שהיא, יהיה פטור מהמצווה הזאת, ולא הצלחנו כל השנים לבנות מודלים אחרים מהמודלים הפנימייתיים, משהו שהיה אולי קצת דומה לזה היה הקליטה בתנועה הקיבוצית, אתמול ספרנו 60 קיבוצים קלטו תלמידי נעל"ה במשך השנים, מכל זה נשארו שניים.

מה הסיבה?

קודם כל הקצאת משאבים. זה לא כלכלי. אי אפשר להחזיק את זה. אני תיכף אגע בזה כי אנחנו פה לא רק בחגיגות.

רק בקיצור.

אני חושב שמה שעובד בנעל"ה והפך את זה למה שזה, זה איזה שהוא מודל בקליטת עליה, שלא רק שומר על תרבות המוצא, כמובן שזה היה חלק חשוב מהעניין, אבל יש עוד מרכיבים במודל ואני אקצר. אני לא אכנס לזה, אבל יש בנעל"ה דברים שאפשר ללמוד על קליטת עלייה בכלל ולהצליח יותר ממה שמצליחים. אני רוצה להצביע על כמה בעיות של החינוך הפנימייתי בכללותו ונעל"ה בתוך זה. זה כמו "אבנים שחקו מים", צריך לחזור על זה פעם אחר פעם ובסוף אולי ייפול האסימון למישהו.

החינוך הפנימייתי, אני מתכוון בחלק של משרד החינוך, אני לא מבין ברווחה ולא רוצה להתעסק עם זה, הוא מתוקצב לפי סל שנקרא לאור, שיותר משהוא לאור הוא לחושך. הוא לא מתאים לצרכים של החינוך הפנימייתי כולו, ובמיוחד לילדים שבאים לארץ לבד, שבעצם הפנימיה היא ביתם הראשון והיחידי בארץ, בשונה מכל הילדים הישראלים שבאים לפנימיות אבל כל שבועיים או יותר או פחות עולים על אוטובוס או על רכבת ונוסעים לבית, וגם בית שיהיה הכי ירוד הוא הרבה פעמים טוב מהפנימייה הכי טובה, כי נשיקה מאמא מקבלים רק בבית. אין את זה בפנימייה. ילד נעל"ה, עם כל הוואטסאפים וכל זה, נשיקה מאמא אי אפשר לסדר לו ולכן את כל התחליפים של ההורים שאנחנו מגבים אותם מסביב, בראש ובראשונה הצוותים בפנימיות ויושב פה כפר נוער שחזר לנעל"ה בשנים האחרונות ויכול לתאר את זה מהצד שלו, והמעטפת של מינהלת נעל"ה מסביב.

אז נושא ראשון, סל לאור. נושא שני שהוא קשור לנעל"ה ספציפי, זה השוואת תלמידי נעל"ה לעצמם גם בתוך נעל"ה התלמידים שעושים את אותו דבר, מתוקצבים בצורה שונה, כי זה תלוי איפה שמו אותם. וכאילו מה הקשר. הוא ילד נעל"ה? בכל מקום צריך להשוות אותו לעצמו.

תודה.

עוד מילה אני רוצה לומר, אחרונה. זה קשור גם להצעת חוק שאתה חתום עליה וגם יואל.

הצטרף אלינו חבר הכנסת ינון אזולאי.

ברוך הבא. פנים חדשות בשבילנו. החינוך הפנימייתי עובר לאט לאט לחברות מסחריות. ברווח הזה כבר שטח כבוש, זה נכנס גם בחינוך. צריך לדעת מה המשמעות של זה. המשמעות היא שחברות למטרות רווח עוסקות בחינוך פנימייתי חינוכי, שזה כמובן נדבק מיד לכל נושא המכרזים ואנחנו היום – אתה יודע את זה היטב וגם יואל מכיר את הסוגיה – עומדים בפתח מכרז חדש על נושא נעל"ה, כשמולנו חברה מסחרית. וזה אפשר. אז אני מחזק את ידיכם בהצעת החוק שלכם שעולה בוועדת שרים ביום ראשון הקרוב דרך אגב בפעם השנייה, שאמורה למנוע את המצבים האלה, אני לא רוצה להכביר מילים אבל זה נראה לי אסון שכבר רואים אותו בדלת. הוא כבר בפנים וצריך לעצור את זה לפני שזה ישתלט. למשל הדבר כמו נעל"ה. תודה רבה.

תודה. נשמע בוגר נעל"ה, אני מבקש בקיצור, כדי שניתן גם לאחרים.

תודה רבה. אני בכובע שלבוגר נעל"ה הפעם. יש לי הרבה כובעים בוועדה הזאת אבל הפעם אני כבוגר נעל"ה. שער הנגב, קיבוץ ברור חיל, עליתי ב-1993, מחזור שני של נעל"ה. אני רוצה לגעת ממש רק לחזק כבוגר, כמה מילים של ישעיהו. קודם כל בעיני חינוך פנימייתי הוא טוב. הוא טוב בכל מקרה, גם במקרה של חזקים וגם במקרה של רווחה כי זה בית ספר לחיים, זה בית ספר לחברה, זה בית ספר לכישורים חברתיים. לי יש לומר רק שבח. כמובן, ופה חייבים לומר, ופה חייבים לזכור שנעל"ה זה מיון של הילדים והמשפחות, כלומר צריך תמיד לזכור שבנעל"ה מביאים את אלה שמראש יודעים שהם יתמודדו. ברווחה אני מתאר לעצמי שזה מאוד שונה, אבל אני לא מומחה לזה, אבל צריך לתת את הדעת שאנחנו שומעים על נעל"ה.

אני כבוגר פנימייה קיבוצית חושב שקיבוץ זו מסגרת נפלאה, מכל בחינה שהיא. בוודאי שזה עצוב מאוד לשמוע שקיבוצים עוזבים ולדעתי אם זו בעיה תקציבית שצריך לתקן, זה בעיני, וחלק מזה זה שבקיבוץ הילד הוא אף פעם לא בגטו. הוא לא בתוך הגטו העדתי שלו, הוא תמיד עם החברות, תמיד עם הנעורים האחרים ולזה יש יתרון עצום. זה הכמה מילים שלי, ובכלל יש לפתח לדעתי כל חינוך פנימייתי שאפשר בכל מסגרת, ככל שהיא תהיה רחוקה יותר מהעיר, עדיף בעיני.

תודה. מנהל כפר הנוער קרית יערים. מנו הר סיני בבקשה.

תודה. אני איש פנימיות, בעברי ניהלתי את הפנימיה החקלאית בכפר סילבר ליד אשקלון ארבע שנים, אחר כך ניהלתי את הפנימיה בהדסה נעורים אחרי נתניה חמש שנים ואחרי זה את הפנימיה לקציני ים באורט אשדוד חמש שנים, ועכשיו אני מנהל הכפר כבר שנה שלישית בקרית יערים. זה השדה שלי, זו השליחות שלי, וכששואלים אותי אני אפילו אומר שאני מכיר את עולם הפנימיות עוד לפני שנולדתי, שואלים אותי איך זה יכול להיות, אני אומר שאבא שלי הגיע מהונגריה בסוף 48' לבן שמן, אני בא ממשפחה ברוכת ילדים, אנחנו שמונה אחים ואחיות, רובם התחנכו בכפרי הנוער וכשסיימתי לנהל בהדסה נעורים הבן שלי לא עבר איתי לאשדוד כשהלכתי לנהל שם, הוא נשאר בפנימייה עוד שנתיים ואני תמיד אומר אני מכיר את זה דרך אבא שלי, דרך האחים שלי וגם דרך הבן שלי. זה כנראה השליחות שלי ועשיתי חשבון שעד הפנסיה אני יכול לעבור עוד שניים שלושה כפרים.

אבל לענייננו, יש כאן חבר'ה רציניים ומכובדים יותר ממני שבאו לדבר על מסע השורשים לאתיופיה. היו כאן עוד שני נציגים אבל התברר בשמחה גדולה שהחבר'ה שהיו איתנו במסע לאתיופיה זכו בפרס ראשון בדוק צעיר בשבוע שעבר, אז גנבו אותם עם הסרט לזכויות הילד. הם עשו סרט מדהים ואני מציע לכם לראות, על המעצרים שלהם והמגעים שלהם מול המשטרה.

אחד שבקיא מאוד בכל מה שקשור ליוצאי אתיופיה ומעריך מאוד את העדה. אני חושב שהסרט חובה לכל אחד. אני רוצה לדבר על מסע שורשים, החבר'ה שלנו קצת ביישנים אבל אפשר יהיה לשאול אותם. החלום שלי תמיד היה לעשות מסע שורשים לאתיופיה, אני שנים נוסע לפולין, ולפני שנים כשהייתי בהדסה נעורים היו לי שם כתשעים מבני העדה האתיופית וראיתי חובה מאוד חשובה לעשות מסע שורשים לאתיופיה מתוך הערכה שהילדים יעריכו דבר ראשון, היו לי מטרות, דבר ראשון שיעריכו את ההורים שלהם, שיגידו תודה להורים על החלום שלהם להגיע לארץ וכל מה שהם עשו בשבילם, ואני פגשתי ילדים שלא העריכו את ההורים שלהם וזה דבר שמאוד הכעיס אותי.

דבר שני שיעריכו את המסורת המפוארת, לא יאמצו להם זהויות אחרות. יש מסורת וכל ילד צריך להעריך את המסורת ממנה הוא בא, ויש מסורת מפוארת ליוצאי אתיופיה ואני ראיתי לנכון לשמר גם את השירה וגם את המאכלים וגם את התרבות וגם את השפה ואני לא מהעדה אבל כואב לי מאוד שלפעמים הידע שלי הוא אפילו יותר משל הצוות שלי שהם בני העדה. ודבר נוסף, להעריך גם את מדינת ישראל. יש כאן הזדמנות, מדינה מדהימה שצריך גם להגיד תודה. וגם כאן צריך לתת איזה, לשרת בצבא או שירות לאומי או לתת משהו למדינה. אז אלה המטרות.

בניתי מערכת מאוד ברורה, קראתי לזה קבוצת מנהיגות, כל מי שרוצה להצטרף צריך לעשות שינוי בהתנהגות ושינוי בלמידה. ההורים היו חלק חשוב מאוד בתהליך. כי בסופו של דבר ילד צריך להבין שהכוח שלו זה הבית שלו וכל ילד וילדה צריכים לדעת שהם מקימים משפחה בסוף, שזו המטרה שאנחנו מדברים עליה. ואז ההורים הגיעו, ההורים הם אנשי העדות, כאחד שמכיר את המסורת והיה 11 פעמים בפולין, אני חושב שיש מקום לבנות מינהלת אתיופיה, שיהיו מדריכים מסודרים, שיהיה מקום שאפשר לעשות השתלמויות, שהמדינה תכיר במסעות, כי המדינה לא מכירה במסעות לאתיופיה, אנחנו צריכים להסתמך על הבעלות שלנו, ויקטור שדאג לנו לכסף משוויץ, ואנחנו היינו דרך הפורום הציבורי, הצלחנו לקושש. אני אמרתי, הילדים לא ישלמו שקל למסע לאתיופיה. שקל. התשלום יהיה יותר קשה. התשלום יהיה שכל יום אני רוצה לראות שינוי בהתנהגות ושינוי בלמידה והם יודעים את זה, שכל יום צריך לפרוע את הצ'ק הזה. כסף, אז משלמים כסף.

ההורים היו שותפים, הזמנו את ההורים לתת עדות, צילמנו את ההורים, ההורים היו המומים שאנחנו נוסעים למסע שורשים באתיופיה, זו כבר פעם שלישית שאני באתיופיה, וכבר סגרתי תאריך לשנה הבאה. מבחינתי כל מקום שאני, לא משנה, מדינה או לא מדינה, אני אדאג שיהיה מסע שורשים לאתיופיה ומבחינתי זה כל כפר צריך את זה, לא כל כפר, כל מסגרת לימודית צריכה שיהיה את המסע ואנחנו לוקחים לאתיופיה, אמנם שני חבר'ה מדהימים מהעדה שלא נמצאים כאן שהם היוצרים של הסרט, לוקחים לא רק את החבר'ה מהעדה, כי כל אחד צריך לדעת שכל אחד קשור לזה, כל מי שגר בארץ הזאת וכולנו במדינה אחת, וכולנו מאותו עם, כולם צריכים להיות שותפים ולהכיר את התרבות המיוחדת והנפלאה. תודה. אפשר לשאול את הילדים אם רוצים.

תודה. כן. אנחנו נעבור לבוגרים, בוא נשמע עוד מנהל כפר נוער, תומר גולדפרב בבקשה.

בוקר טוב יושב ראש הוועדה, תודה על הדיון הזה, אני חושב שבאמת אנחנו חוגגים כאן 70 שנה, החגיגה הזאת של קליטת עליה בתקופה הזאת שקורית היום, יש הרבה אנשים במדינת ישראל שחושבים שהסיפור של קליטת עליה הוא משהו שקרה פעם, והיום זה - - -, אני רוצה לתת קצת מספרים יו"ר הוועדה, קצת מספרים על מה שקורה אצלנו בכפר כי אנחנו באמת בהיקפים חריגים, אפילו בין כפרי הנוער. אז ביוענה ז'בוטינסקי בבאר יעקב בפנימייה ובבית הספר יש לנו 178 ילדים עולים.

מתוך 1,000 ילדים יש 178 ילדים שהם ילדים עולים, ממש, עולים בהגדרות של שנה ראשונה, שניה, שלישית, ועד עשר שנים אנחנו מדברים על כמעט חצי מבית הספר. זאת אומרת אנחנו מדברים על משהו כמו 500 ילדים. אלה מספרים עצומים, אין כאלה היקפים של קליטת עליה במדינת ישראל לדעתי באף מקום חוץ מאצלנו, וזה אומר שאנחנו ממש גם מתמקצעים בסיפור של המשפחה, של משבר ההגירה, קליטה בארץ וכל המורכבות הזאת, גם בנושא של הנחלת שפה, בכל המורכבויות של כניסה לחברה הישראלית והדברים האלה ובאמת ההיקפים מאוד מאוד גדולים, זה אומר שהאולפנים שלנו הם ענקיים ותמיד מפוצצים בתלמידים ואנחנו כל הזמן מול האתגר הזה, האתגר הגדול של גם להביא צוות שמבין את הדבר הזה וגם להתמודד. אני רוצה לתת כמה דברים על האתגרים שמעסיקים אותנו היום. יש איתי שתי נציגות מנעל"ה שאחת מהן, מריה, היא מדריכה אצלנו, היא הייתה בנעל"ה בכפר אחר והיום היא מדריכה ביוענה, קריסטינה חניכת נעל"ה כבר שנתיים בארץ, נלי ודניאל הם חניכים של הכפר שגם עלו לארץ לפני מספר שנים וכולם ילדים שמעורבים בכל העשייה ברמות הכי עמוקות שלהם. אני רוצה להודות בהזדמנות הזאת לחבר הכנסת יואל רזבוזוב אפילו שהוא עזב, שהוא באמת נותן לנו יד ועוזר בכל הזדמנות.

הוא יקרא את הפרוטוקול.

אז באמת לכבודו יאמר. כמה אתגרים שמעסיקים אותנו בצורה שוטפת. קודם כל אנחנו חווים שנים האחרונות קליטה של נוער שמגיע מאזורי מלחמה, מאזורים של מלחמה באוקראינה, אנחנו מקבלים הרבה ילדים שמגיעים עם ממש מצב פוסט טראומטי של מלחמה. הם חוו מלחמה מאוד קשה באוקראינה, נקלטים אצלנו בלי שום סיוע, אין לנו סל סיוע ברוסית של פסיכולוג שיכול לתת להם עזרה, לילדים שלפעמים ראו את הבית שלהם מתפוצץ ודברים מאוד חמורים שהם חוו, כחוויות של ילד. זה משהו שהוא פער, אין לנו היום מענה על הדבר הזה, אנחנו מקוששים מפה ומשם עזרה פסיכולוגית, אין בכלים שהמדינה נותנת היום שום עזרה בנושא הזה. זה נושא אחד שמעסיק אותנו.

דבר שני, זה נושא של דור רביעי ובכלל התמודדות עם בעיות אזרחות שיש לנוער שמגיע מחבר העמים, אנחנו מכירים את הסיפור, אלעזר שטרן בכינוס של נעל"ה שעשינו עם ישעיהו לפני מספר חודשים, אמר אמירה מדהימה בעיני. הוא אמר "הרוסים ניסו למחוק לאורך שנים ארוכות את הזהות של העם שלנו שחי באזורים האלה ואנחנו צריכים עכשיו להחזיר אותם הביתה" אני חותם על האמירה הזאת, זאת אמירה מדהימה. יש לנו כל הזמן בעיות של בירוקרטיה, של התמודדות מול משרד הפנים עם ילדים שרוצים להתגייס לצבא, ילדים שרוצים להיכנס כאזרחים לתוך מדינת ישראל ותמיד צריך להשלים עוד איזה מסמך מפה ומשהו משם, אנחנו לא מקבלים בעניין הזה עזרה. זו בעיה קשה מאוד.

בענייני נעל"ה הצבענו על בעיה שילדים שמסיימים את השנים שלהם ומגיעים ליב' וההורים עולים, שזו המטרה שלנו, נעל"ה זה נוער עולה לפני הורים, ברגע שההורים עולים נגזלות מאתנו זכויות הילד של נעל"ה. זאת אומרת מיד אוטומטית מתבטלים כל התקציבים שאנחנו מקבלים בנעל"ה שזה מצב אבסורדי, הוא לא הגיוני.

דבר אחרון זה באמת הנושא שביקשנו בזמנו גם בוועדה הזאת בנוכחות השרה, ביקשנו בזמנו לשקול אפשרות של הקמת מכינה קדם אקדמית לעולים שעולים בגיל מאוחר יותר. יש לנו עולים שאנחנו קולטים ישר מהמטוס בכיתה י' ולפעמים אפילו בכיתה יא'. ילד כזה, הסיכוי שלו להגיע לתוצאות טובות במבחנים ותוך כדי הנחלת לשון, מאוד קשה. אם הייתה מכינה קדם אקדמית לעולים שהייתה נדיבה במלגות ודברים מסוג זה, אפשר היה לתת לילדים האלה עתיד הרבה יותר טוב בכניסה לעולם האקדמי. תודה רבה.

אני מאוד מסכים איתך. זה נושא שפספסנו באמת. היום הרבה, גם בוגרי 12 שנות לימוד, אין כל כך מסגרת שיכולה לחבק אותם ואז בדרך עד שיגמרו אולפן הם הולכים לאיבוד. אנחנו נשמע ממשרד הקליטה ומשרד החינוך בנושא הזה.

אני יכולה להגיד ממש בקצרה? אני חלק מהארגון של הכנס הזה שמתקיים היום. הגעתי באיחור כיוון שהייתי בעוד שתי ועדות נוספות ואני קופצת מוועדה לוועדה וויקטור וייס הציג אותנו, הוא חבר בוועד המנהל של החוג.

הוא דיבר.

כן. אני יודעת שהוא דיבר. רק רציתי להגיד תודה רבה לך חבר הכנסת אברהם נגוסה באמת על הדיון הזה שהוא בכלל לא מובן מאליו ועל האפשרות שהנוער הזה והמנהלים וכל מי שעוסק בנושא הזה של כפרי הנוער והפנימיות יבוא וידבר, ונצליח להעלות את המודעות של כפרי הנוער והפנימיות, הכנס הזה הוא באמת הזדמנות מדהימה לזה ויש המון נוכחות גם בוועדות האחרות, אז ממש תודה רבה, אתה כמובן מוזמן לבוא ואתה תגיע לדבר בכנס שהוא ב-11:00 וגם אתם מוזמנים, זה באולם ירושלים, הוא מתחיל ב-11:30 אבל הכינוס הוא ב-11:00.

אנחנו לא נסיים פה וגם אחר כך יש לי עוד ועדה. אז תודה על ההזמנה אבל בטוח שלא אגיע.

תודה רבה על ההזדמנות ונמשיך לעבוד ביחד לקידום הדברים.

יישר כח על הארגון. עכשיו אנחנו רוצים לשמוע שני נציגים מהכפרים השונים ולאחר מכן אני רוצה גם לתת לארגונים ולמשרדי הממשלה ונסכם את הדיון. בבקשה תבחרו מי ידבר.

אני חניכה בכיתה יב' בכפר הנוער קרית יערים. אני יצאתי למסע באתיופיה אחרי ששנה שעברה הייתי גם במסע בפולין. במסע באתיופיה זה מאוד נגע בי כאחת שלא מהעדה, לבוא לשם ולראות איך חיו שם ואיך האנשים היו שם ואיך הם עלו לארץ, זה מאוד עניין אותי גם לפני, וגם רציתי לראות בעיניים שלי מה קורה שם ואיך זה הולך שם ואני מאוד התרשמתי לטובה ממה שיש שם.

תודה. תשתפו אותנו מה - - -

היה לה מפגש מרגש, היא פגשה את אח שלה שם.

באדיס או בגונדר?

בגונדר. היא פשוט מתביישת לדבר.

לא נכריח אותה, אחר כך היא תספר לי. בואו נשמע אחד מהכפר הזה. את בוגרת נעל"ה נכון?

כן. אני בוגרת נעל"ה. אני לפני שש וחצי שנים הגעתי לארץ, לפנימייה עתיד רזיאל. למדתי שם שלוש שנים בפרויקט וקיבלתי את המעטפת החמה של הפנימיה, באמת אני מאוד מרוצה מאיפה שהגעתי והאמת שהיה גם חיבור טוב בין הכישרונות שלי שגם הייתי שרה ורוקדת בפנימייה שהגעתי אליה. היו שם את כל הגורמים שעטפו אותי גם חדר מוזיקה, גם תיאטרון, האודיטוריום, אולם הספורט, כל מה שדיברו פה, העניין הטכני, הכל היה שם כדי באמת להתפתח ואמת להשיג את מה שהשגתי עכשיו. לדוגמה אתמול הופעתי בכנס של נעל"ה. זה גם בזכות הפנימיה שלי עתיד רזיאל, ועכשיו אני מדריכה בכפר יוענה ז'בוטינסקי שנה שניה, החניכה שלי יושבת כאן ואני רוצה לספר על הקושי האישי שלי בתור בוגרת ואז אעבור לחניכות.

הקושי האישי שאני פגשתי בפנימייה זה הקושי שהמדריכים תמיד התחלפו, הצוות שעטף אותי היה רב. כאילו בתקופה שלי של שלוש שנים, הצוות התחלף שש פעמים וזה מאוד הפריע לחיבור שלי לארץ כי אתה מתחיל להאמין בבנאדם הוא תחליף להורה, אין לך מה לעשות, אתה מגיע בלי הורים והוא נותן לך את כל המעטפת ואז כשאתה נותן אמון ובונה יחסים, קשה לעבור למישהו אחר. ואז את השש פעמים שהם התחלפו הרגשתי על עצמי מאוד קשה ולא הצלחתי להתחבר לכל אחד וזה מאוד הפריע בהתאקלמות שלי.

אבל עכשיו אני בתור מדריכה בכפר יוענה ז'בוטינסקי אני מאוד רוצה לשפר את החוויה של הקבוצה שעכשיו אני מטפלת בה, והחניכים והחניכות שלי עד כמה שאפשר אנחנו רוצים לשלב אותם לכפר וזה ההבדל בעצם, אני הגעתי לפנימייה ועכשיו הם לומדים בכפר הנוער, שזה מדהים. יש שם חקלאות, לדוגמה חניכה שלי משולבת לשם, כל בוקר היא קמה בשש בבוקר כדי להאכיל את העזים, לטפל בתרנגולות, זה פשוט מדהים. זה עושה כל כך חיבור, אפילו אם המדריכה, אני עוזרת לה בהכל אבל השטח נותן לה את הכל וזה מתאים. אז אני רוצה להודות על ההזמנה לדיון וגם להודות לכפר שנותן את כל המעטפת החמה הזאת. אנחנו הרבה פעמים קוראים לפנימיות וכפרי הנוער חממה, שבאמת קשה לצאת מזה.

תודה.

רק קריאת ביניים אדוני היושב ראש, מה שתיארה מריה חלופת הצוותים קשור למה שאני דיברתי בקשר ישיר.

הבנתי את זה. תודה רבה. הצטרפה אלינו יוזמת הדיון חברת הכנסת שולי מועלם. בלי שאדבר איתה, אמרתי לכם שהיא תגיע באיזה שהוא שלב. אז הנה היא הגיעה. אני רוצה לעדכן אותך, שמענו את מנהלי הכפר, נציגי ראשי הפורום וראשי נעל"ה.

שחגגו אתמול בערך.

נכון. בוגרי נעל"ה גם מחלקת חינוך התיישבותי. אנחנו עכשיו בשלב של העברה לארגונים ומשרדי הממשלה. את רוצה להתייחס?

לא, אני אקשיב עוד קצת.

נתחיל מהארגונים. שושנה בן דור בבקשה.

תודה רבה ליושב הראש. אני מברכת על הדיון. הדבר הראשון שאני חושבת שצריכים להגיד הוא שזה לא רק 70 שנה שכפרי הנוער ממלאים תפקיד אלא שלכפרי הנוער היה תפקיד מאוד מאוד חשוב במיוחד בשנות השלושים והארבעים, כאשר הגיעו ילדים פליטים ולפעמים השריד האחרון של המשפחה שלהם ורק בכפרי הנוער היה להם מקום.

אני אישית עוקבת אחרי מה שקורה בקהילה האתיופית מראשית העליה ממש, מראשית אלה ב-1977 ועד היום הזה ואין ספק שבעליה דרך סודן כשהגיעו בשנות השמונים במיוחד ילדים ללא הורים במשפחות השבורות, כפרי הנוער מילאו תפקיד חשוב. עד היום הילדים שמגיעים ממשפחות שבהן יש קושי בתפקוד או נגיד שנעל"ה זה מתוך בחירה להיפרד מההורים ולהגיע לכאן. הילדים שיש להם בעיות התאקלמות בתוך החברה, כפרי הנוער ממלאים תפקיד מאוד מאוד חשוב.

יחד עם זאת אני קצת רוצה להביא את האיזון משום שנראה לי שההחלטה עוד משנות השמונים לתוך שנות התשעים להפנות את כל הילדים יוצאי אתיופיה לכפרי הנוער, הייתה טעות. קודם כל העומס, שלא תמיד מוינו למקום הנכון, הגישה שלהורים אין מה לתת, ואת זה שמעתי הרבה פעמים, וזה פגע בבניית המרקם המשפחתי בתוך המציאות בישראל, זה מנע גיבוש משפחתי ולפעמים ילדים נתלשו ממש מתוך המשפחות, גם המשפחות השלמות, לא תמיד עם ההבנה המלאה של מה שזה אומר ואם כן, גם הייתה בעיה שלא כל הילדים יכלו למצות בהתאם לכפר שהם הגיעו אליו, לא כל הילדים יכלו למצות את הפוטנציאל שלהם, לא בכל מקום אפשרו בגרות, בימים ההם גם לאלה שהיה הפוטנציאל ואני חושבת שגם היום אנחנו רואים שבוגרי כפרי הנוער מאז, שהם ההורים של היום, אני חושבת שחלק מהבעיות של איך לסייע לילדיהם שלומדים בבית ספר, נובעות מהתקופה ההיא.

כידוע לארגוננו יש מאז 1997 תכנית מאזנת, כלומר אנחנו נותנים מלגות לילדים בחטיבת ביניים ותיכון על מנת שילמדו בתוך הישוב שלהם, בתוך הקהילה שלהם. לפעמים מגיעים לבתי ספר מאוד מאוד יוקרתיים באמצעות זאת, ולכן אני חושבת שהיום אנחנו צריכים - - -

זה ארגון - - -

ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה. אלפי ילדים וצעירים עברו דרך התכנית הזאת ולמדו בתוך הקהילה. אני חושבת שבמידה ובני נוער מופנים לכפר נוער, מופנים למסגרת פנימייתית או מגיעים ארצה ללא ההורים, אני מברכת, אני גם חושבת שצריכים לחתור לאיזון ולשמור על האיזון שהילדים שהם בתוך המשפחה ויכולים לגדול בתוך המשפחה, גם לפעמים לסייע לאחים הצעירים, הם צריכים להישאר בתוך המשפחה ושהמדינה תעשה הכל, אנחנו גוף קטן, שהמדינה תעשה הכל כדי לעזור לאותם הילדים להיות בתוך המשפחה, ואז כפרי הנוער יוכלו למלא את התפקיד שלהם כלפי מי שעוד צריך את המסגרת או בוחר מרצונו החופשי להיות במסגרת, שזה לא תמיד היה כך.

תודה.

יש לי רק שאלה על המסע והנושא של תרבות של יוצאי אתיופיה. אני שומעת ריקודים, אוכל, לבוש, האם אתם כוללים בזה גם את ההיסטוריה של הקהילה שהיא קודמת לעליה בהרבה והדבר השני, התרבות הדתית המפוארת שהייתה לקהילה.

- - -

הזמן שלנו קצר, תשמור את התשובה. אם תתחיל לענות זה ייקח זמן רב. תשמור את התשובה לסוף אם יהיה לנו זמן אני אאפשר לך. אני פונה למשרד הבטחון וצה"ל, הנערים האלה מגיעים אליכם. תספרי לנו איך אתם פוגשים אותם, מה תרומת כפרי הנוער והאם יש אתגרים שאתם מגלים יותר מאוחר כשהם מגיעים למערכת הצבאית.

אני מפקדת מרכז שירות קהילתי, אחראית על קשר צבא-קהילה. קודם כל עם פרויקט נעל"ה אנחנו עובדים כבר מעל 19 שנים והיתרון בפרויקט נעל"ה זה שבאמת יש שם את אותו בעל תפקיד, את איליה דובינסקי שאנחנו עובדים איתו, הוא מנהל אגף הבוגרים בנעל"ה וברגע שיש בעל תפקיד קבוע שמכיר את המערכת ויודע את אופן העבודה בין צבא, את היתרונות והחסרונות מכל אדם, אנחנו באמת יכולים לנהל את הנושא בהצלחה.

פרויקט נעל"ה עומדים על כ-98% גיוס בעוד יתר העולים עומדים על 50% גיוס ובאמת אנחנו רואים פה - - - הם אכן מגיעים, הם יכולים להחליט שהם לא מתגייסים, יש מעט מאוד ילדים כאלה במהלך השנה ובאמת רובם ככולם מתגייסים, הם מתגייסים לתפקידים מדהימים. בשנתון האחרון יש שלושה שנכנסים לטיס, שלושה שנכנסים למטכ"ל, יש מעל 80% נתוני ליבה. בסך הכל ילדים באמת עם נתונים גבוהים ומתקדמים, נעל"ה לא ציינו את זה אבל אני אציין ככבוד, יש אל"מית ראשונה בצה"ל שהיא בוגרת נעל"ה, שלושה סא"לים, סמג"ד בשריון. האוכלוסייה היא אוכלוסייה שבאמת רואים שנכנסת ומגיעה למקומות הכי גבוהים.

נכון להיום נעל"ה נמצאים ב-19 פנימיות וכפרי נוער שאנחנו עובדים מול איליה, מול גורם אחד - - -

שניה, ישעיהו, מתוך כמה? לעניות דעתי יש 230 פנימיות וכפרי נוער. אתם רק ב-19?

אנחנו ב-25.

השנתון. אני מדברת על החדשים שנקלטים. אני משערת שבנעל"ה יש יותר, אבל אני מדברת על השנתון. בשנתון הקרוב אלה שאמורים להגיע אלינו לצו ראשון יש לנו 19 כפרי נוער, אני משערת שיש יותר אבל הם כבר היו אצלנו בצו ראשון ולכן זה פחות רלבנטי.

מה שאנחנו עושים בצבא, אנחנו עושים צו אחוד, אנחנו מביאים את כולם ביחד וממש, לשכת הגיוס קולטת את כל הקבוצה ביחד, אחרי שהם קיבלו את תעודת הזהות הפיקטיבית, הם מקבלים תעודת זהות פיקטיביות עד שהם מקבלים את האזרחות שלהם, את תעודת הזהות הקבועה.

כתוצאה מהתהליך המדהים עם נעל"ה אנחנו פתחנו את כל התהליכים האלה לכל הארץ, הפכנו את הצווים האחודים לעשות את זה בכל מדינת ישראל כדי להצליח. אנחנו עומדים בקשר עם כל כפרי הנוער, בין אם זה נעל"ה ובין אם לא, אנחנו עומדים בקשר ישיר גם עם מנו, גם עם כולם.

המרכז הוקם באמת כדי לתת מענה ייחודי לאוכלוסייה הזו כדי שיהיה את האדם שיוכל לטפל בילדים, במיוחדים, ולאו דווקא עם כל האוכלוסייה מאחר והעולים מתנהגים אחרת מכל האוכלוסייה ובאמת אין להם אמא ואבא שהיו בצבא ויודעים את התהליך ואת הקשר עם הצבא, אז יש לנו את אנשי הקשר שיכולים לפנות ישירות למרכז השירות.

תודה. אני מצטער שאני לוחץ, כי הזמן שלנו מוגבל. אחרי ששמענו את כל הדברים הטובים, נפנה למשרדי הממשלה, איך אנחנו מחזקים או מרחיבים את הטוב הזה ומה תרומת משרדי הממשלה. לפני זה תדבר חברת הכנסת שולי מועלם יוזמת הדיון. בבקשה.

תודה רבה אדוני. הדיון הזה הוא בתוך יום שהכנסת מוקירה את כפרי הנוער והפנימיות, יום שאני מובילה ביחד עם הפורום הציבורי. אני חושבת שאחד הדברים הברורים ב-70 שנות מדינה וגם קודם, כמו שאמרה גבירתי, הוא הנושא של קליטת העליה בתוך כפרי הנוער והפנימיות. אני חושבת שאין שאלה של אנשי המקצוע וגם של כל אחד מהמבוגרים ובני הנוער שיושבים כאן שנכון לילד לגדול במשפחתו ובקהילתו במקום הטבעי. יחד עם זאת ברור לחלוטין שיש מציאויות אחרות וכשהמציאויות האחרות האלה מגיעות או מרצון של בני נוער או מסיבות עובדתיות של מציאות, כפרי הנוער והפנימיות מהווים עוגן לחיים של משמעות, למצוינות ערכית, למצוינות לימודית. דנו בוועדת החינוך על זה שאתמול נעל"ה חגגו ערב עם בוגרי נעל"ה, אני חושבת שזה היה תשקיף אמיתי של בוגרי כפרי הנוער והפנימיות, על המנהיגות שצומחת שם, על באמת המעורבות של החניכים.

אחד הדברים המאוד מאוד קשים שקורים ממש עכשיו כשאנחנו יושבים כאן, מתקיים היום בכנסת יום שמוקיר את יהודי אתיופיה ואחד הנתונים הקשים שעלו עכשיו בוועדת חוץ ובטחון, הוא ששליש מהמתאבדים בצה"ל הם חיילים אתיופים שהם רובם כבר ילידי הארץ, ולכן כשאת אומרת גבירתי שאין להם הורים שהיו בצבא, זה עושה לי קווצ' בלב, כי רובם ילידי הארץ שאני מניחה שההורים שלהם כבר הגיעו באותה עליה של שנות ה-80.

דיברתי רק על נעל"ה. אחוז הגיוס של כלל העולים עומד על 50% ומשהו, זה משהו אחר.

זהו, וזאת הנקודה השנייה שקצת עשתה לי קווצ', כי ברור לחלוטין שעדיין במדינת ישראל הצבא והשירות הלאומי אזרחי הם דלת מאוד משמעותית להמשך ואני מרגישה שבתוך כפרי הנוער והפנימיות - - -

קבוצת תלמידים באו להאזין ולהסתכל לוועדה. ברוכים הבאים.

איך באמת אנחנו יוצרים מציאות שבה בכפרי הנוער והפנימיות בכלל מרימים יותר את אחוזי הגיוס של נוער עולה, שהוא חלק מהמארג בפנימיות ובכפרי הנוער. אני כן חייבת להגיד שמכל הביקורים שלי בכפרי הנוער והפנימיות אני מוצאת שם שלושה דברים שהם מופלאים בעיני, אני לא אומרת שהם קיימים במערכת החינוך האחרת, אבל אני חושבת ששם מוצאים צוות מחויב באופן טוטאלי וזה באמת זמן טוב להוקיר כל אחד ואחד שבוחר להיות במקום הזה. מוצאים שם חינוך ערכי גם למצוינות ערכית וגם למצוינות לימודית, והמון פעילות שהיא מעבר ללימודים, יצירת מארג תמיכה שלם.

אני באה לכאן מדיון נוסף שעשינו בוועדת העבודה הרווחה והבריאות כי זה לא נגמר כשמסיימים את כפרי הנוער והפנימיות ואיך המדינה, וזה בסוף מחויבות של המדינה על כל החלקים שבה, איך המדינה יוצרת את אותה מעטפת שקיימת ארבע או שש שנים בחלק מהכפרים והפנימיות, איך יוצרים את המעטפת הזאת גם אחר כך בתכניות יתד, בתכניות של צעירים חסרי עורף משפחתי וכולי, אבל אין ספק שאנחנו רואים בפנימיות ובכפרי הנוער קליטת עליה כחלק אינהרנטי בתפיסת העולם ואני חושבת שיש הרבה מקום להעלות את הנושא הזה שם ביחס לצבא ולשירות הלאומי אזרחי, ביחס למצוינות אקדמית ובעזרת השם להיות אנשים משמעותיים לעצמם ולסביבה של כל אחד מהחניכים. אז תודה רבה אדוני על הדיון.

תודה רבה. אנחנו מגיעים עכשיו לחלק של תפקיד המדינה, משרדי הממשלה. אנחנו רוצים לשמוע את נציגת משרד החינוך, הגברת מאיה שריר בבקשה.

שלום. תודה. משרד החינוך דואג לתלמידים עולים על כל הרצף החל מגיל 3 ועד סוף כיתה יב'. אנחנו דואגים לשעות לרכישת עברית, לימוד השפה העברית כשפה שניה, השלמת פערים בכל מקצועות הלימוד עד הצלחה במבחני בגרות.

במערכת החינוך לומדים עולים מ-130 מדינות. בנוסף להיבטים הלימודיים אנחנו דואגים לפיתוח, לטיפוח זהות יהודית וזהות ישראלית, קשר לעם ולמדינה החדשה שאליה הם הגיעו, כמובן עבודה עם המשפחות, עם הקהילה הקולטת, מנהלי בתי הספר, צוותי החינוך בבתי הספר ועם המשפחות של העולים. לשם כך אנחנו גם מפעילים הרבה מגשרים חינוכיים, בין תרבותיים ומגוון תכניות.

אני חושבת שאם אנחנו מתייחסים לכפרי נוער, אז יושבים כאן שני נציגים של החינוך ההתיישבותי שזה מלקמו וורדה ואולי להם יש רצון להתייחס לכפרי הנוער. אצלנו מבחינתי הם מחוז אחד בין כל המחוזות.

האם גבירתי, יש התייחסות מיוחדת למציאות שהוצגה פה קודם שאולי היום היא לא קיימת, אז אם היא לא קיימת תתקני אותי, של ילדים לא בנעל"ה שמגיעים בלי הורים?

לא ידוע לי על כך.

יש.

יש? הבנתי. היא לא יודעת.

היה דו"ח מבקר המדינה על זה.

זה בהתיישבותי.

קודם שמענו את מלקמו, לא שמענו את ורדה אז ניתן לך אבל אני רוצה להמשיך עם משרדי הממשלה. ד"ר שרי פייר בבקשה ממשרד העליה והקליטה.

תודה אדוני היושב ראש, אני חושבת שהנושא הזה הוא נושא מאוד מאוד חשוב. כפרי הנוער כפי שאמרו כאן והפנימיות היו מאז ומעולם גורמים מאוד מאוד משמעותיים וחשובים בין היתר כי אנחנו מדברים על מוסדות שהן מוסדות כוללניים, טוטאל אינסטטיושנס, שהילדים נמצאים בהם במהלך כל השעות וגם השינה וגם המשחק וגם הלימודים, הכל נעשה באותו קונטקסט. הדבר הזה בעצם משפיע על כך שתהליכי החיברות, הסוציאליזציה, לאיזה כיוון שהם תופסים, נעשים עצימים הרבה יותר, בעוצמה הרבה יותר גבוהה והמערכת יכולה להיות מעטפת כמו שכאן שמענו, מעטפת תומכת ומכילה, היא עלולה אם אנחנו לא נשים לב לחלק מהדברים, גם לגרום למדיניות של ריבוד, של אפליה, של אבחנה, אסור לנו לשכוח את הדברים האלה אבל אני שמחה שהדברים האחרים תופסים מקום משמעותי מאוד כאן על השולחן.

אתה זוכר אדוני היושב ראש וגם גבירתי מרכזת הוועדה, נסענו לביקור בכפר הירוק כדי לראות את ההשתלבות של העולים וזה באמת מקום לדוגמה, כמו כל המקומות היפים שהצגתם פה, שגם ילדים שאינם עולים מאוד מאוד כמהים להיכנס לשם. העובדה שילדים עולים נמצאים שם ומשלבים אותם, נותנת באמת איזו שהיא נקודת זינוק מאוד יפה.

אני רוצה לתת עוד כמה דוגמאות, שאלת אדוני על התוספת של משרדי הממשלה, למשל בכפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי. יש לנו עולים שהם לא תלמידי פנימייה. תלמידי הפנימיה מקבלים את הסיוע ממקומות אחרים, אבל התלמידים האלה, נכנסנו השנה בהמשך לפניה שלכם עם תכנית פל"א שלה אנחנו שותפים, מאיה ציינה שאנחנו נותנים תכניות חינוך ומאגמים משאבים בשותפות מלאה גם בתכנית פל"א וגם בתכנית יע"ל, ילדים עולים לומדים בבית הספר היסודי שהתחלנו השנה.

למשל בכפר הנוער עיינות יש לנו מגמת משטרה לבגרות שעונה על כמה צרכים, היא גם מעצימה את בני הנוער, היא גם נותנת לנו פוטנציאל לדברים כל כך חשובים כמו השיטור הקהילתי של בני הקהילה, אנחנו רואים בעצם שיש לנו צורך לתמוך בילדים, בוודאי אם הם באו בלי ההורים אבל גם אם הם בפנימייה וההורים שלהם נמצאים בארץ אבל לא נמצאים לידם מכל מיני סיבות.

אני רוצה להתייחס לגבי השאלה על מכינות קדם אקדמיות. מינהל הסטודנטים נותן גם מלגות גם ליוצאי אתיופיה וגם לעולים אחרים ללימודים באקדמיה. יש לנו את התק"א, תכנית קדם אקדמית, מכינה סטודנטים עולים ללימודים גבוהים והיא מנוהלת על ידי המינהל לסטודנטים עולים יחד עם מכללת הדסה, יחד עם האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך, עם אוניברסיטת תל אביב, מכללת אשקלון. יש באמת מלגות, אני לא אכנס לכל הפירוט, הכל שקוף אצלנו.

אני חושב שהשאלה לא הייתה על המלגות, אלא על המסגרת.

אז יש פה באמת מכינות קדם אקדמיות. קודם כל משרד הבטחון נותן לחיילים משוחררים מסגרת ומממן להם, ביניהם גם לעולים. עולים שלא מקבלים את זה מסיבה כזאת או אחרת יכולים לפנות למינהל הסטודנטים אצלנו והם מקבלים חלופות אחרות.

אני אתן לך דוגמה, עולים שעלו ב-2017 מאתיופיה ויש ביניהם שסיימו 12 שנות לימוד והגיעו עם בגרות, תוצאות גבוהות ממש שיכולות לשלב אותם באקדמיה, אבל בינתיים הם נמצאים במרכזי קליטה ולומדים באולפן עם ההורים שלהם. אם הייתה מסגרת שאפשר להכניס אותם ישר, את אלה שעומדים בקריטריונים, זה יכול לקדם אותם יותר. זו הכוונה.

למשל לתכניות תק"א, הסטודנט, כדי להיכנס לתכנית קדם אקדמית שבה הוא גם לומד עברית בצורה מאוד אינטנסיבית, צריך רמה מינימלית של עברית ולכן אני משערת שהם מתחילים את הלימודים קודם עם ההורים. יחד עם זאת, אני אחזור עם השאלה הזאת ואנחנו נבדוק את זה אצלנו האם אפשר לשפר עוד יותר. בכל מקרה יש תמיד ועדות, גם לכל חריג שהוא, ואנחנו מאוד מאמינים בהשכלה בכלל, בהשכלה גבוהה בפרט כאפיק ניעות מאוד משמעותי בחברה הישראלית.

תודה. דפני מושיוב מרכזת מנהלת קליטה במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. מה המשרד שלכם עושה כדי לחזק את כפרי הנוער?

אנחנו לא כל כך קשורים לכפרי הנוער כמו שאתה יודע, זה משרד החינוך. אני רק אוסיף שלגבי פנימיות הרווחה אנחנו מאוד מעודדים וכמו שאמרה שושנה, את הנושא של הקשר ההורי. לא תמיד להורים יש את היכולת ואנחנו מסייעים להם עם הנגשה לשונית תרבותית באמצעות מגשרים ומחזקים את האחריות ההורית למרות שהילד נמצא במסגרת חוץ ביתית.

תודה. ורד, כיוון שלא נתנו לך, אמנם דיברו גם מאיה וגם מלקמו ממשרד החינוך, אם יש לך מה להוסיף אני אתן לך דקה.

אני מנהלת אגף קליטה אבחון והשמה של ילדים לפנימיות ולכפרי הנוער. רציתי לפרוש קשת הרבה יותר רחבה כי לדוגמה פרויקט נעל"ה הוא פרויקט אחד שלנו של 2,000 ילדים בסך הכל. אנחנו עוסקים בקשת רחבה מאוד של עליה, אני כבר מלווה את זה 30 שנה עם עליה מיוגוסלביה, מאיראן, מכל העליות שהיו. היום יש לנו 4,500 עולים בתוך המערכת שלנו מהעלייה הקטנה ביותר של בני המנשה ועד העליה הגדולה של חבר המדינות, אוקראינה, יש לנו את הצרפתים.

מה שמאפיין את המינהל החינוכי התיישבותי שכל התפוצות של היהדות בעולם רואה בנו כתובת. כשהורה לילד לפני שהוא רוצה לעלות לארץ, הוא יודע לפנות אלינו כי הוא רוצה קודם לראות שלילד יש מערכת חינוך מסודרת ואז הוא מגיע בעקבותיו. יש הורים שעולים עם הילדים ואז אנחנו עבורם הכתובת כי יש הכרה שבכפרי הנוער יש יחד עם האולפן, הם כבר נכנסים לתוך תכנית לימודית. אנחנו מסוגלים בתוך שנתיים ושלוש להביא ילדים שעולים בגיל המבוגר בכיתה י', להביא אותם לתעודת בגרות משמעותית. אני אתן כדוגמה את יוצאי אתיופיה שעכשיו נמצאים במרכזי הקליטה, הלכנו דווקא בשלב ראשון לאותם ילדים בני 18 שאנחנו ידענו שאם לא נקלוט אותם לתוך מערכת חינוכית, הם הולכים לאיבוד, הם יהיו חוטבי העצים ושואבי המים של מדינת ישראל ויעבדו בעבודות פשוטות.

לקחנו 100 עולים בנים ובנות בני 18 עד 23, שהם לומדים בתוך כפרי הנוער שלנו, בתוך שנתיים וחצי הם יעשו בגרות משמעותית ויצאו לחיים משמעותיים. קלטנו גם מאותה עליה שהגיעה, 1,300 עולים יוצאי אתיופיה עכשיו באולפנת מירון, אולפנת כפר פינס, ויש לפני רשימות של ילדים שממתינים לעוד קבוצות שנביא אותם לאולפנות ולישיבות היוקרתיות ביותר ולכפרי הנוער שלנו, כך שאני חושבת שכפרי הנוער, המיוחד בהם שהם יכולים להגיע לתעודת בגרות משמעותית יחד עם לימוד השפה ויחד עם אינטגרציה בתוך החברה הישראלית, כי הם משולבים, אנחנו עובדים הרבה מאוד על הנושא של האינטגרציה. זה באופן כללי רק על האוכלוסייה אבל חשוב לציין שיש לנו קשת רחבה מאוד של עולים שמגיעים עם הורים ובלי הורים.

תודה.

אני מצטרפת לישעיהו בנושא של סל האור שהילדים צריכים לקבל הרבה הרבה יותר כי סל האור הוא פשוט לא הגיוני וזו סוגיה שצריך לעבוד עליה.

תודה רבה. לפני שאני מסכם את הדיון, אני רוצה להודות לכל מנהלי כפרי הנוער והפנימיות, לפרויקט נעל"ה, כמובן למשרד החינוך, למחלקת חינוך התיישבותי, משרד הקליטה, משרד הרווחה, משרדי הממשלה וכמובן גם לצה"ל ולבוגרים וגם לתלמידים שנמצאים בפנימיות וגם לאנשי הפורום. זה דיון מאוד משמעותי.

כפי שאמרתי בתחילת הדיון, לכפרי הנוער יש תפקיד חשוב בבניית הארץ ובבניית החברה הישראלית וזה מה ששמענו מהאנשים שעוסקים ברמה המקצועית, על החשיבות.

הוועדה קוראת למשרדי הממשלה לחזק את הפנימיות מבחינה תקציבית. יש אתגר שהעלה ראש פרויקט נעל"ה ואנחנו נמשיך להיאבק בבית הזה על ידי חקיקה כדי למנוע הפרטה של מערכת החינוך. אם אנחנו נפריט את זה זה יכול לפגוע והמדינה צריכה לקחת את זה בידיים, זהו מפעל חשוב לנו.

אני מודה לכל המשרדים, לשיתוף הפעולה ששמענו כאן עליו. אמנם זה דיון חגיגי שלא נכנסנו בו לביקורת, אבל אני רואה שיש נכונות לשיתוף פעולה וצריך להמשיך בו. אנחנו נמשיך לדון על מנת לחזק את המפעל הציוני הזה. תודה לכל המשתתפים. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:30.