פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



29
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
28/05/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שני, י"ד בסיון התשע"ח (28 במאי 2018), שעה 12:07

טיפול לקוי של המוסדות האקדמיים בהטרדות מיניות בתחומם - ישיבת מעקב שנייה אחר ביצוע דוח מבקר המדינה 63ג (2013) - טיפול המוסדות להשכלה גבוהה בהטרדות מיניות

חברי הוועדה: שלי יחימוביץ' – היו"ר
מירב בן ארי

יעל גרמן
יעל כהן פארן
עאידה תומא סלימאן

אהרון הלינגר - מנהל אגף בכיר, משרד מבקר המדינה

רוית קדם נאווי - מנהלת ביקורת בכירה, משרד מבקר המדינה

משה סמו - עו"ד, סגן מנהל אגף, משרד מבקר המדינה

חנה שטיינברג - מפקחת באגף להכשרת עו"ה, משרד החינוך

סיגל מורדוך - ממונה על הנושא, המועצה להשכלה גבוהה

עמרי גולן - לשכה משפטית, המועצה להשכלה גבוהה

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ור"ה

פרופ' ברק מדינה - רקטור, האוניברסיטה העברית

פרופ' מיכל נאמן - רקטור וסגן נשיא, מכון וייצמן

פפי יקירביץ - יועצת משפטית, האוניברסיטה העברית

איילת רוזין - נציגת אגוד מרכזי הסיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית

גבריאלה סטריהן - ראש תחום מניעת הטרדות מיניות ת"א, מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

לילי אנגליסטר - נציבה למניעת הטרדה מינית, האוניברסיטה העברית

אלירן אוזנה - עו"ד, האוניברסיטה העברית

ג'וי ארבל - סטודנטית, האוניברסיטה העברית

עודד פריד - ראש פורום המדיניות הציבורית, האוניברסיטה העברית

מלכה אור-חן - נציבה למניעת הטרדה מינית, אוניברסיטאות

נוי צונג - תואר ראשון, אוניברסיטאות

ליאת רטר - נציבה למניעת הטרדה מינית, טכניון חיפה

ענבל עופר - הנציבה האחראית על טיפול ומניעת הטרדות מי, האוניברסיטה הפתוחה

אריאל אד אדרי - פעיל חברתי הארגונים החברתיים בכנסת

הגר להב - נציבה למניעת הטרדות מיניות, מכללה אקדמית ספיר

מרים לוי - מנהלת כח אדם, האוניברסיטה הפתוחה

פרופ' תמר ברוש - נציבה מרכזת למניעת הטרדה מינית, אוניברסיטת תל-אביב

תמר מונד - יועצת משפטית, אוניברסיטת בן גוריון

בר זהר זונשיין - מנהל קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

יובל וייצן - מתמחה, אגודת ההומואים הלסביות הביסקסואלים והטרנסג'נדרים בישראל

איילה נחמני - נציבה לטיפול בהטרדות מיניות מרכז אקדמי לב

סתיו בילי פילץ - חברת קואליציה

ויקי אגמון - ממונה מניעת הטרדה מינית, מכללה אקדמית גליל מערבי

מעיין פדן - רכזת מדיניות אקדמית, ארגון הסטודנטים בישראל

חוה תובל - פעילה, נשים עושות שלום

רחל לב - ראש מרכז מחקר עש אמילי סגול, אוניברסיטת חיפה

תומר ולמר - דובר, המועצה להשכלה גבוהה

ריבי גיליס - מובילת צוות מאבק של מרצים, אוניברסיטאות

מיכל מגד - ראש מחלקת מעורבות חברתית באגודת הסטודנטים, האוניברסיטה העברית

מרים שלר - מנהלת מרכז הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, תל אביב

פסי יקירביץ - עו"ד, יועצת משפטית האוניברסיטה העברית

הדר שגיא - יו"ר בפועל

רותם טרקטינסקי - סטודנטית

מרים זלקינד - מקדמת מדיניות וחקיקה, שדולת הנשים בישראל

רותם שאנן - תואר ראשון, אוניברסיטת בן גוריון

עדי אוזן - תואר ראשון, אוניברסיטת בן גוריון

–
סטטיסטיקאית, אוניברסיטת חיפה

זהר צליל בר- אור - תואר ראשון, אוניברסיטאות

אליהו יצחק - פעיל חברתי

ספיר פז - סטודנטית

עליזה לוי - מוזמן/ת

תיקי וידס - מוזמן/ת

משה פריאל - מוזמן/ת

צח בורוביץ - שדלן/ית (ח.ב. הקבינט ישראל בע"מ), מייצג/ת את ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות

שגיא אהרון - שדלן/ית (קונטקטי בע"מ), מייצג/ת את ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות

חנה פריידין

עופרה ארגס - חבר תרגומים




טיפול לקוי של המוסדות האקדמיים בהטרדות מיניות בתחומם - ישיבת מעקב שנייה אחר ביצוע דוח מבקר המדינה 63ג (2013) - טיפול המוסדות להשכלה גבוהה בהטרדות מיניות

שלום לכולם. ישיבת הוועדה הזאת משודרת בשידור חי בערוץ הכנסת וגם בפורטל הוועדה, אז אנחנו בתיאום עם ערוץ הכנסת ומיד נתחיל.

שלום לכולם. אנחנו מכנסים שוב את הוועדה לענייני ביקורת המדינה כדי לדון בהטרדות מיניות בתוך מוסדות אקדמיים. אנחנו עוקבים אחרי דו"ח מבקר המדינה שלא עסק ישירות בעניין הזה אלא בכלל בסוגיית המשמעת באוניברסיטאות ואגב כך בסוגיית ההטרדות המיניות וגם נמצא שהטיפול במוסדות האקדמיים בהטרדות המיניות על פי דו"ח מבקר המדינה היה לקוי ביותר בלשון המעטה. אנחנו כרגע לא נפנה אליכם כי פרשתם את עיקרי הדו"ח בישיבה הקודמת שקיימנו בעניין בנובמבר אשתקד. הישיבה הזאת היא בעצם סוג של ישיבת המשך.

אני אציין שהתמונה שנפרשה כאן בישיבה בנובמבר אשתקד הייתה מאוד מאוד מקוממת, אני לא אעדן את המילים. הייתה תחושה כללית שהאוניברסיטאות שאמורות להיות נושאות הדגל, עמוד האש, מקום שבו לוקחים תפיסות עולם ומקדמים אותן קדימה, בוודאי מקום של נאורות ומקום שאמור להיות עוד יותר מתקדם מכל מקום אחר, הן מקומות שבהם הטיוח הוא רב עוד יותר מאשר במקומות אחרים ושבפועל מדובר בעצם בחממה להטרדות מיניות ולעבריינות מין, בין היתר בגלל המבנה ההיררכי שלהם ובגלל התלות הגדולה של ציבור הסטודנטיות ולפעמים גם המתרגלות במתרגלים, במרצים ובכל המנגנון, והייתה גם תחושה מאוד לא נעימה של השתקה ועוד דבר שקרה בישיבה הקודמת הוא שהאוניברסיטאות שלחו דרג משפטי או דרגים נמוכים, הייתה תחושה מאוד גדולה של כסת"ח ושל כל מיני טיעונים שאין לנו סמכות ואנחנו לא פה ואנחנו לא שם ואנחנו לא הוסמכנו, והמון המון משפטיזציה של נושא שהוא הרבה יותר חשוב מסוגיות משפטיות כאלה או אחרות. שלחנו את כל משתתפי הישיבה לעשות שיעורי בית ולשפר את דרכם, ולגלות מנהיגות בתחום הזה ולא להשתרך מאחור ואני חייבת לציין שבישיבה השנייה שהייתי בעניין, שהייתה כבר אצל יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן הדברים נראו כבר יותר טוב. שמענו כבר על שיפור ושמענו גם, במפורש נאמרו הדברים, "אנחנו שינינו את אופן ההסתכלות", והם אמרו לנו, "היה כאן שינוי וניעור מחדש של האופן שבו התבוננו על הסוגיה הזאת".

ובכל זאת, כשאנחנו מסתכלים על הנתונים ואנחנו רואים שבשנה שעברה בכל המוסדות האקדמיים ברחבי הארץ היו סך הכל 218 תלונות, ואני מדברת גם על שמועות, גם בדרג הכי לא מחייב לכאורה, בכל המוסדות האקדמיים 218 תלונות, אנחנו שואלות, "אתם חיים בסרט?" הרי ברור שיש תת דיווח חמור וחריג לעומת מקומות אחרים אפילו. בשנה קודם היו 271, כלומר יש ירידה בשיעור התלונות. זה לא הגיוני, זה לא סביר. בכל העולם, בכל מקום נאור יש יותר תלונות, לא כי יש יותר עבריינות מין או יותר הטרדות אלא כי יש מודעות יותר גדולה ונשים לא חוששות לפחד ובאוניברסיטאות זה ממשיך להתרחש, למרות השינויים שציינתי קודם שהובאו לידיעתנו בוועדה של עאידה.

אחד הדברים המדהימים שהיו בישיבה הקודמת זה שמנהלות מרכזי הסיוע בערים אוניברסיטאיות, תל אביב, באר שבע, חיפה, ירושלים, דיווחו על 10% מכלל הפונות והפונים שמגיעים מהאוניברסיטאות, שזה שיעור הרבה יותר גדול מהשיעור שלהם באוכלוסייה. כלומר הסטודנטיות מעדיפות להגיע למרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית ולא מנסות בכלל למצות את ההליך הפנים אקדמי, מה שמראה על היעדר אמון מאוד מאוד משמעותי.

אני רוצה לציין ממש ממש לחיוב ובשמחה שבפעם הראשונה, באמת בפעם הראשונה, משתתפים כאן בוועדה רקטורים ונמצאים כאן פרופ' ברק מדינה, רקטור האוניברסיטה העברית, אני ממש מודה לך שבאת, מעריכה את זה מאוד ואני רואה בזה סוג של לקיחת אחריות והעלאת דרג של הטיפול. עצם העובדה שאתה כאן זה סוג של הצהרת כוונות. ופרופ' מיכל נאמן שהיא רקטורית מכון ויצמן וסגנית הנשיא. אני מודה גם לך מאוד שבאת ואני משבחת אתכם על זה, ואכן אני גם אאפשר לכם לדבר ראשונים, אלא אם עאידה את ממהרת לוועדה שלך?

לא.

אז הם ידברו ראשונים ואחר כך את. בסדר?

בסדר גמור. כך גם אוכל להתייחס.

אתם תהיו ראשונים בסדר הדוברים ואני גם מאוד מבקשת לשמוע מכם לא רק מה נעשה, אלא גם סוג של הצהרה ערכית ומה עמדתכם בסוגיה הזאת ואיך אתם רואים את התפקיד של המוסדות שלכם, במניעת הטרדות מיניות בתוך המוסד. פרופ' ברק מדינה בבקשה.

תודה רבה. באמת אני מצטרף לברכות על עצם קיום הדיון. אני חושב שהסוגיה המרכזית היא להעלות את הנושא למודעות ואנחנו צריכים להמשיך ולדבר על זה, זה לא איזה שהוא נושא של טיפול אחד וגמרנו, זה עניין נמשך. אני לא שותף בהכרח למילות הגנאי החריפות כל כך כנגד האוניברסיטאות אבל בוודאי כולנו צריכים להיות חשופים לביקורת, אנחנו צריכים לעשות יותר.

אני אומר באופן כללי כהקדמה שאני חושב שהאתגרים העיקריים שעומדים בפנינו הם הנושא של הגברת מודעות והנושא של יצירת אמון בתקינות ההליכים אצלנו.

מבחינתנו, לפחות מבחינתי נקודת שבר הייתה לפני שנתיים או שלוש כאשר אירע המקרה של הטרדה מינית על ידי חבר סגל כנגד סטודנטית, שנעשה במקום שסטודנטים וסטודנטיות אחרות נכחו, ולמרבה הצער אף אחד מהם, מהאחרים, לא מצא לנכון לדווח, להצביע על כך שיש כאן תקלה ופגם ורק לאחר שהסטודנטית עצמה שנפגעה אזרה אומץ להתלונן הנושא התברר. במובן הזה חשבנו על כך שיש כאן עניין שהכרחי לטפל בו, להגביר את המודעות של צדדים שלישיים, אפילו להטמיע את הערך הזה שחובה לדווח, לא עניין של מותר לדווח.

אתה מתכוון למקרה של אפרת יעקב?

כן.

שהייתה כאן בוועדה ודיברה. היא נמצאת כאן היום? לא. אבל היא הייתה בישיבה הקודמת.

זה עניין אחד והעניין האחרון הוא הנושא של אמון בתקינות ההליך. בעצם מה שאנחנו מצאנו לנכון לעשות באוניברסיטה העברית בין היתר בעקבות הדו"ח הנוקב של מבקר המדינה, בין היתר בעקבות דיווחים בתקשורת וגם דיונים כאן שהניעו אותנו לפעולה צריך לומר, וגם הכרה שלנו שצריך לפעול אחרת. האוניברסיטה היא מקום בטוח, מקום שכולם צריכים להרגיש שהוא הבית שלהם וחס ושלום שירגישו מאוימים או נרדפים. ובוודאי כמו שציינה יו"ר הוועדה אנחנו רואים את האוניברסיטאות כמובילי דרך ומסמנים כיוון.

הצעדים שנקטנו באופן כללי, אפשר יהיה להרחיב אחר כך.

אתה יכול להרחיב עכשיו.

אוקיי. הם בעיקרם שניים. האחד – שינינו מהיסוד את התקנון לפיו אנחנו פועלים בתחום הזה. ניסחנו תקנון נפרד לנושא של מניעת הטרדה מינית כאשר המאפיינים העיקריים של התקנון החדש הם ראשית מינוי תובע חיצוני, כלומר בצד הנציבות למניעת הטרדה מינית ששתיהן יושבות כאן לצידי, קבענו שהנציבה מבררת את התלונה אבל היא איננה רשאית להחליט שאין מקום להגיש קובלנה לבית הדין המשמעתי אם היא סבורה שהתיק הזה צריך להיות מוגש אז מגישים את התיק אבל אם היא סבורה שלא, תובע חיצוני, עורך דין שאיננו עובד האוניברסיטה צריך לוודא שההחלטה נכונה ואם מקיימים הליך אזי עורך הדין החיצוני הוא זה שמוביל את ההליך, הוא זה שרשאי להחליט על עסקאות טיעון וכדומה. כלומר הוצאנו את המנגנון של ניהול ההליך מתוך האוניברסיטה לגורם חיצוני כדי להגביר את האמון. אנחנו חשבנו שמלכתחילה זאת לא הייתה האשמה נכונה, הסברה שהאוניברסיטה תבקש להגן, להימנע מחשיפה של מקרים שבהם מואשמים חברי סגל בהטרדות מיניות, אבל עצם העובדה שאנשים חושבים שזה המצב או חוששים שזה המצב או בוודאי מתלוננות שחוששות כך, מספיקה כדי להצדיק את המהלך הזה של להרחיק את ניהול ההליך למישהו חיצוני שאיננו חשוד או לפחות חשוד פחות בהסתרה או בנסיון לטייח.

שנית הקמנו ועדות משמעת מיוחדות לנושא של הטרדה מינית שההרכב שלהן כולל יושב או יושבת ראש ההרכב הוא תמיד נציג חיצוני, מישהו שלא חבר סגל או מקבל משכורת בשום צורה שהיא מהאוניברסיטה. שנית, אחד מהנציגים בבית הדין הזה הם מאותה קבוצה שאליה משתייכת הנפגעת או הנפגע, אם זה סטודנט או עובד סגל אקדמי, עובד סגל מינהלי, צריך שיהיה נציג מהקבוצה הזאת, כמובן שיש קבוצה של אנשים שהתנדבו להיות בתפקיד הזה ובוחרים מתוך הרשימה מי יכהן וזה מבטיח שוב הגברה של האמון בהליך.

היבטים אחרים שנקטנו בתוך התקנון היו החובה לברר מקרים גם אם אין מתלוננת, גם אם אין מישהו שבא ואומר "הטרידו אותי" או "פגעו בי".

באופן פעיל.

באופן פעיל. עצם העובדה שאין מתלוננת היא לא סיבה כדי לסגור את התיק, צריך לברר ולבדוק אם יש אפשרות - - -

פרופסור מדינה, איך אתה מסביר את זה שעם כל הצעדים המאוד מבורכים האלה שעשית באוניברסיטה העברית, שנה קודם היו 28 פניות, 11 תלונות לעומת 38 שנה קודם?

זה לא מדוייק.

לא מדוייק?

38 פניות מהן, בשנה האחרונה היה צורך רק לרשום את הפניות שהיו באמת הטרדות מיניות, בנוגע להטרדות.

אז כמה פניות בסך הכל היו?

זה היה מאוד דומה. בשתי השנים, לגמרי דומה. גם השנה יש, כבר עד עכשיו יש 30.

30 רק השנה. בעליה.

אני מסכים שזה לא מספיק. כמו שאמרת, אני מסכים עם יושבת הראש שקשה לנו להניח שהמצב הוא כל כך נהדר ונפלא שאין מקרים של הטרדה. זה עניין של הגברה, של המשך עבודה על המודעות. אני אומר, בצד הנושא של התקנון יש את הנושא של הסברה, כל קהילת האוניברסיטה חייבת לעבור לומדה של הסבר על מה זה הטרדה מינית והחובה לדווח. יש לנו אתרים, יש לנו פעילויות, שבוע מודעות ועוד שורה ארוכה של צעדים, אבל להגיד שזה מספיק, זה אף פעם לא מספיק. צריך להמשיך ולעבוד ולהתאמץ יותר, גם לחנך וגם לפעול. כינסנו ועדה קבועה של הגברת מודעות לנושא שבה שותפים שוב, נציגים של כל הקהילות באוניברסיטה, ועדה שמתכנסת מעת לעת – במקרה מחר - כדי לחשוב עוד מה אפשר לעשות. אנחנו פתוחים לרעיונות, אנחנו נמצאים בקשר עם ארגוני סיוע ועם גורמים מקצועיים שמתמחים בנושא הזה. אבל שוב, אני לא בא כאן כדי לומר שהכל נפלא, הכל נהדר ותטפחו לנו על השכם, להיפך, אני חושב שזה בהחלט נחוץ שנשמע ביקורת, שנשמע הצעות היכן להשתפר ועצם הדיון הזה הוא כשלעצמו תורם תרומה מכרעת להגברת המודעות ואני שוב מצטרף לתודות על עצם קיום הדיון.

תודה רבה. פרופ' מיכל נאמן ממכון ויצמן בבקשה.

שוב אני מצטרפת לתודות על הדיון. הנושא חשוב ומאוד יקר לליבנו וברור שחייבים לעסוק בו. עד שלא יהיו תלונות מחמת היעדר מקרים ולא בגלל שאנשים פוחדים להתלונן.

מכון ויצמן כמובן הרבה יותר קטן מהאוניברסיטאות, האוכלוסייה שונה במידה רבה, יש לנו גם אוכלוסייה - - -

זה ממש לא משנה. עבריינות מין היא חוצת מעמד סוציו אקונומי, מוצא וכן הלאה.

אבל היקף הבעיות הוא כן נגזרת של גודל המוסד, והמוסד קטן יותר. יש לנו אוכלוסייה בינלאומית מאוד גדולה שמגיעה עם רקע שונה וערכים שונים ולפעמים הראייה של אוכלוסיות שמגיעות מעולמות אחרים היא שונה לגבי מה נחשב או לא נחשב להטרדה מינית.

מה ההבדל בין ישראלים לבין סטודנטים זרים?

היה לנו מקרה לדוגמה של סטודנטית שהגיעה ממדינה אחרת והרגישה שמסתכלים עליה, עשינו בירור מאוד מקיף והתברר שלא הסתכלו עליה באופן חריג ממה שאנשים מתבוננים זה בזה בישראל אבל אולי שונה מאשר במדינה שממנה היא באה. חייבים להתייחס גם לכך ולהטמיע גם שינוים תרבותיים בתור חלק מההתייחסות של המוסד ולהגביר את המודעות גם לכך. אנחנו מאוד מעוניינים שאנשים, גם כשהם מגיעים ממדינות אחרות ירגישו נוח במוסד. המניעה חשובה ביותר.

12 תלונות היו אצלכם. זה הרבה יותר מאשר בעברית. אם מסתכלים על היחס בין מספר הסטודנטים למספר התלונות.

יכול להיות שאנשים פחות חוששים. הסטודנטים אצלנו הם סטודנטים לתארים מתקדמים, בוגרים יותר, יחסי המרות אולי פחותים מבחינת ההשפעה שלהם, המעורבות של מדרשת פיינברג בחיי הסטודנטים ישירה ויום יומית והסטודנטים במכון למעשה כפופים למדרשה ולא לחוקר עימו הם עובדים כך שיש להם אוזן קשבת שלא תלויה בהיררכיה הישירה שיש להם מבחינת הלימודים והתואר.

כאמור אנחנו מנהלים מעקב צמוד לגבי כל תלונה, היא מגיעה לבירור ומשם עולה לוועדה שמכילה את דיקן המדרשה, את סגן הנשיא למינהל וכספים ואותי. מתוך הסתכלות על מגוון הקהלים שקיימים במוסד, גם האדמיניסטרטיבי, גם האקדמי וגם הסטודנטים.

פרופ' מדינה ופרופ' נאמן, קודם כל אני שוב מודה לכם. אני רואה בזה שאתם כאן סוג של הצהרת כוונות, אבל אני חייבת להודות שחסר לי משהו אצל שניכם. אתם מתייחסים לזה מאוד ברצינות, אתם מפרטים את הנהלים וכן הלאה, אבל אנחנו כאן בעיצומה של מהפכה ערכית, מהפכה ממש בקנה מידה היסטורי בתולדות המין האנושי וחסר לי קריאת הכיוון היותר גדולה, מכתב מנשיא אוניברסיטת העברית, איגרת לכל הסטודנטים והסטודנטיות שבו הוא מצהיר בצורה חדה ומפורשת את עמדתו לרמיסת כבודן וגופן של נשים, שהוא מצהיר שהוא הולך להילחם בזה בכל דרך, ששום דבר לא יטוייח. אני יודעת שאני מדברת על מילים אבל מילים זה דבר נורא נורא חשוב, בטח בעיצומה של מהפכת Me too, ובכלל בעליית הדרגה שאנחנו חווים עכשיו שתובילו אותה. זה בסדר שאתם עושים את כל הדברים האלה, זה באמת ראוי להערכה, אבל חסר לי קול קורא ערכי, אידיאולוגי, פמיניסטי מפורש מהכיוון שלכם.

אוקיי.

אוקיי זה - - -

אנחנו עושים את זה באופן תכוף, בסדר. צריך - - -

מה, סוג כזה של איגרת?

כן.

נשלחה?

כל שנה.

תשלחו לנו את זה, נפרסם את זה באתר.

יחד עם זה שמחייבים לעשות לומדה, כל הסגלים וגם הסטודנטים. ויש גם סרטון. אפילו הנשיא לשעבר שמדבר על חשיבות העניין.

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

תודה רבה היושבת ראש. אני מברכת על קיום הדיון הזה, זה מצד אחד מביא רוח חדשה לוועדות שכאילו בעבר לא התעמקו בנושאים שהם הגדירו אותם כנושאים של הוועדה לקידום מעמד האישה. זה באמת להוציא - - -

אז את לא כועסת עלינו שאנחנו דנים בזה. לא לוקחים לך את העבודה.

לא, יש עבודה לשתינו ולעוד כמה וועדות. לא לדאוג. אני חושבת שככל שירבו העוסקים בנושא והדוחפים לכיוונים של הצלחות, זה עדיף. את האמת ישבתי והקשבתי כמו שאני מקשיבה כל פעם שאני מקיימת את הדיון של הדיווח השנתי של המוסדות להשכלה אקדמית על הצעדים שהולכים ובדרך כלל ידוע עלי שאני מסתכלת על החצי הריק של הכוס, אני חייבת פה גם כן לציין את החצי המלא. כשהתחלתי את הדיווחים וזה היה הפעם הראשונה שמקיימים דיון על דיווח לאחר אימוץ התקנות, היו רק 36 מוסדות אקדמיים ממשהו כמו 150 שדיווחו לוועדה. הבנו תוך כדי בדיקה של הדיווחים שהגיעו שהמוסדות האקדמיים לא ממש יודעים מה לדווח. מה בדיוק רוצים מהם. חלק דיווחו חלקית, חלק לא דיווחו, חלק נתנו לי משפט אחד "לא היו לנו תלונות" וזהו, ואז ישבנו עם היועצת המשפטית של הוועדה, פיתחנו פורמט מאוד ברור בשיתוף פעולה עם המוסדות האקדמיים ומשתמשים בפורמט הזה היום.

בדיווח האחרון של השנה, מתוך 152 מוסדות החייבים לפי החוק לדווח לנו, 106 דיווחו ואני חייבת להגיד שחלק גדול זה בזכות העבודה האינטנסיבית של צוות הוועדה שנדנד, התקשר, בדק. אבל מה שמדאיג אותי דווקא לא המוסדות שמדווחים. נכון שיש מה לבקר בעבודה שם ויש מה להצביע עליו כעוד חייב תיקון, אבל מה שמפריע לי זה המוסדות שלא מדווחים, ולא רק שלא מדווחים, שחושבים שאצלם בתרבות שלהם התופעה לא קיימת, ולכן הם פטורים.

מה זה בתרבות שלהם?

וזה בעיקר המוסדות של החברה החרדית או הדתית והחברה הערבית. אני אומרת לכם, זה שערורייתי מבחינתי שקודם כל המוסדות האלה לא מדווחים ודבר שני עוד יותר שהם פטורים וזה לא קיים אצלנו, לא בבית ספרנו. שם בשבילי המצב היותר קשה.

הדבר השני שמאוד התפלאתי ממנו והשגנו בו הישג די טוב השנה שהמל"ג הגיע, אני כל הזמן טענתי כמו שהאוניברסיטה העברית פיתחה תקנון מיוחד, המל"ג צריך לפתח תקנון מיוחד ולהוביל שכל המוסדות יהיו מחויבים לפי התקנון הזה כי הוא בסופו של דבר הגוף המאגד את כולם והוא הרגולטור. המל"ג טען כל הזמן שהוא לא יכול לעשות את זה ושזה פוגע בחופש האקדמי. כאילו חופש אקדמי כולל גם אפשרות להטרדה מינית ולברוח מענישה. אני רואה את זה בחומרה ואני חושבת שעצם העובדה שהצלחנו לשכנע שהמל"ג ימנה אחראית על קבלת הדיווחים האלה, כי אחת הבעיות גם כן שהדיווחים האלה כשמגיעים למל"ג, עד עכשיו לא ידענו מה עושים איתם, כאילו מישהו צריך לאסוף את המידע הזה. לנתח אותו, ללמוד את התופעה מתוכו ולבוא עם מסרים חדשים בשנה שאחרי או אולי יש צורך בחקיקה אחרת. אני לא יודע. זה אנחנו עושים בוועדה, המל"ג לא עשה, השנה דווח לנו שהמל"ג מינה אחראית שהיא מקבלת את הדיווחים ומנתחת אותם.

הם שלחו לנו את הדבר הזה גם כתשובה למכתב ששלחתי להם בעקבות הישיבה של הוועדה לביקורת המדינה ושם הם טענו טענות שערורייתיות שזה לא האופי של התפקיד של מל"ג וות"ת, אין מקום שהן תתפקדנה כערכאת ערעורים הבוחנת את דרכי הטיפול של מוסדות בתלונות על הטרדה מינית וזה לא אנחנו וזה לא ענייננו, ואין לנו סמכות, אנחנו לא קשורים לזה ומה אתם רוצים מהחיים שלנו. זאת הייתה התשובה.

לכן שמחתי כשהגיעו לדיון שהתקיים אצלי אחרי הדיון שהתקיים אצלך ובאו ואמרו "מינינו אחראית, אנחנו נתחיל לאסוף את המידע, אנחנו ננתח את הדיווחים". אני חושבת שצריך לעקוב ולבדוק באמת איך זה מתפתח הלאה.

לפחות יש כאן הכרה באחריות, כי קודם הייתה התנערות.

זה מה שטענו כל הזמן ואני שמחה, אני חושבת שהמטרה בעיני, בשבילי, ועל זה אעבוד גם כן, שהמל"ג יפתח איזה שהוא תקנון שיהווה מן מודל לתקנון שיאמצו אותו בכל המוסדות להשכלה גבוהה, וחשוב גם כן, מאוד שמחתי לשמוע על ועדות המשמעת המיוחדות, גם כן התאחדות הסטודנטים הייתה לה תרומה מאוד חשובה בדיונים אצלנו והם הציעו שיהיו שותפים בתהליך הזה ואני מאוד שמחה

יש בעיה אחת שאנחנו גם כן צריכות לחשוב עליה זה המעבר של מרצים שמואשמים בהטרדה מינית או מוגשת נגדם תלונה ופתאום הם קמים, עוזבים את אותו מוסד אפילו לפני שמסיימים את ההליך המשמעתי נגדם ועוברים למוסד אקדמי אחרי ומתחילים לעבוד דף חדש, חלק, אף אחד לא יודע. הפער הזה או חוסר התקשורת במקרים כאלה זה מעורר דאגה רצינית כי אותו מרצה בעצם מקבל זירה חדשה שהוא ימשיך לפעול בה ולהטריד כמו שהוא רוצה. אני כמובן גם כן מצטרפת לכל ההערות שלך על תת דיווח, אני חושבת שבמקרה של מכון ויצמן האינטימיות ועצם העובדה שהמכון יותר קטן מאפשרת לסטודנטיות או למסטרנטיות או כל מי שניגש, קודם כל הנגשת המקום שאפשר אליו להתלונן והרגשה שבאמת אפשר לגשת. תודה.

תודה לך עאידה על עבודתך המצוינת בעניין הזה. נלך עכשיו לשאר הדוברים. זה יהיה חברת כנסת כי אני לא רואה כאן חברי כנסת אם כי יש יותר חברי כנסת זכרים פמיניסטים, אני חייבת לציין. חברת כנסת ודוברת אחרת לסירוגין. ריבי גיליס בבקשה. מובילת צוות אקדמיה לשוויון באוניברסיטת תל אביב.

קודם כל אני מודה על זכות הדיבור שאת מעניקה לשטח. זה משהו לא טריוויאלי. אני רוצה להעלות כמה נקודות. הכנתי דברים וכרגיל כל פעם כשמגיעים לדיון זה מתערבב ברגע ששומעים את הצד האחר. אני רוצה להבהיר משהו מאוד מאוד חשוב. הידע על הטיפול ועל האופן של ההתמודדות נמצא אצל הנפגעות. הוא נמצא אצלנו. לא במערכת, לא במשפט ולא בחוק. יש לנו סוגים של התמודדויות שאתם לא יכולים ולא משערים שאנחנו מתמודדות איתן. לכן מאוד מאוד חשוב שנפסיק להיות אויבים או אויבות, מערכת נגד נפגעות, זו תחושה שהמון פעמים נפגעות מקבלות ואני חושבת שחשוב להעלות על סדר היום את הנושא הזה. אני מסייגת פה ואומרת הפסקת העוינות בין הנפגעות למערכת, אני פונה פה לנפגעות שיושבות וסובלות מהעוינות הזאת בצורה מתמשכת, וצריך לדאוג שזה לא יקרה יותר.

אני רוצה לתת כמה דוגמאות לידע הזה שאנחנו מחזיקות פה, מה בעצם קורה לנפגעת.

אני רק אבקש לקצר כי יש הרבה דוברים. אז תתקדמי לדברים המרכזיים שיש לך להגיד.

אולי אני אגיב לדברים שנאמרו על ידי המערכת. זה לא עוזר לדבר על מספרים בדו"ח, צריך לקרוא ממש דו"ח-דו"ח ולרדת סעיף-סעיף ומקרה-מקרה בשביל להבין - -

המספרים יש להם כן משמעות אבל זה לא פותר אותנו מ - - -

זה לא עוזר להמשך הטיפול. למשל המכללות החרדיות - - -

זה לא עוזר ריבי, אבל אם אנחנו רואים שאין דיווח אנחנו רואים שיש בעיה מאוד מאוד גדולה.

נכון אבל במכללות חרדיות ומכללות חרדיות שכולן דיווחו על אפס תלונות, בדיווחים, פניות, זה אומר משהו שאנחנו יכולים ללמוד עליו.

זה הניתוח שעשתה היועצת המשפטית של הוועדה לקידום מעמד האישה ואפשר לחזור לניתוח הזה. בשנה שעברה זה היה הממ"מ, השנה זו הייתה היועצת המשפטית.

נכון. אבל אלה דברים שאם לא נבין איך המנגנונים ויחסי הכוח עובדים, זה נורא נורא חשוב. אני רוצה להגיד אפרופו יחסי כוח, וזה הדבר שאני מסיימת איתו. זה נורא חשוב לפצח את העניין הזה. למה בעצם שותקות. ממה אנחנו מפחדות? האם נציבות - - -

או לא שותקות והולכות למרכזי הסיוע במקום לאוניברסיטה.

ברור, אבל לא תמיד למרכזי הסיוע יש אפיק טיפולי בתוך המערכת ואז הן נושרות מהאקדמיה, זה מה שקורה להרבה נפגעות. בעצם לשאול מה אפשר לעשות בשביל להשאיר את הנפגעות בתוך המערכת, לא רק כשהן ידווחו וברגע שנפגעות יראו שנפגעות קודמות נשארו במערכת הן יבינו שהן יכולות להשאר ואולי לקבל אפילו איזה שהוא סוג של תיקון ופיצוי על הכאב. זה אחד הדברים שאנחנו מנסים לעשות ולפצח. תודה.

חברת הכנסת מירב בן ארי בבקשה.

תודה רבה ליושבות הראש. אני אדבר בקצרה כי יש הרבה דוברות. אני גם מברכת, אני חברה בשתי הוועדות אבל בעיקר במעמד האישה ליווינו את זה קרוב לשלוש שנים, את הדיווחים, ראיתי את המספר עכשיו, זה פי שלוש, חייבים לומר ולתת מחמאות. אנחנו חיכינו ליום הזה שבאמת תהיה היענות, אנחנו עדיין שומעים על אותם מגזרים שבאופן קבוע לא מדווחים, לא הופתעתי או לא עשיתי פרצוף מופתע כמו שאומרים, אבל מצד שני ההיענות והנוכחות שלכם פה היא משמעותית מאוד לוועדה.

אני אגיד בקצרה, אני מניחה שיש פה גם, אני אשמח גם אם נשמע את התאחדות הסטודנטים ואת הדיווח, אני רואה שהוועדה מאוד בעניין של השטח ושל הרקטורים, אני אשמח גם לשמוע את ההתייחסות של הסטודנטים בעצמם.

אמרת משהו והקשבתי לך, שהידע נמצא אצל הנפגעות אבל מצד שני היכולת למנוע או מה שנקרא, הכמה שאפשר למנוע שעוד סטודנט ועוד סטודנטית ייפגעו נמצאת בצד השני של הרקטורים, של הדיקנים ושל כל אותן סמכויות שנמצאות במגע יום יומי גם מול המרצים אבל גם מול הסטודנטים. אז שוב אני מברכת את כל אלה שממשיכים לדווח לוועדה, זה סופר קריטי בעיני כי בסופו של דבר כששלי דיברה על העניין של הכרוז או מה שאתם מוציאים, איך שזה נקרא היום, כל דבר כזה זה עוד צעד בהעלאת המודעות ובחשיפה של הסטודנטים למי אפשר להתלונן ועם מי אפשר לדבר. תודה.

תודה מירב. נמצאות כאן בחדר כמה נפגעות תקיפה מינית שנפגעו באוניברסיטאות, שהיססו אם לדבר או לא לדבר. כרגע הן לא מעוניינות לדבר. יש אחרות שידברו בשמן. ספיר פז תדבר בשם נפגעת כזאת.

שלום תודה רבה על ההזדמנות והבמה. מפאת קוצר הזמן אני אקריא מה שחברתי האמיצה הביאה היום ואני מצטערת אם אתרגש. זה מעמד שהוא מאוד חשוב.

נקבל את זה בהבנה. ואת בסביבה תומכת וכולכן בסביבה תומכת.

תודה רבה. "שמי היום לצורך העניין הוא א'. סטודנטית לתואר ראשון ונפגעת הטרדה ותקיפה מינית מצד חבר סגל. רציתי בכל מאודי להגיע לוועדה ולדבר בקול צלול ובפנים גלויות על האופן בו התנהלה המערכת בהליך שעסק בפגיעה שנגרמה לי ועל יחסה כלפיי. לצערי הרב אני נאלצת לתת את קולי לאחרת מחשש שחשיפתי תביא לפגיעה בי ובלימודיי אך אולי במצב הזה יש כדי לגלם את הסיטואציה בה מצויה מתלוננת בהליך משמעתי ולהביא אותה. סטודנטית שנמצאת בראשית דרכה האקדמית נמצאת בתחתית ההיררכיה המוסדית של האוניברסיטה. יחסי המרות אינם מסתיימים ביחסים עם איש סגל שהטריד אותה אלא מתקיימים בכל התקשרות שיש לה עם כל גורם מן המערכת. האלם והשיתוק מול הפוגע, החשש מפגיעה בלימודיה ועתידה המקצועי ממשיכים גם מול הגורמים האחראים לטפל בתלונה וכשזכויותיך בהליך מופרות על ידי אותם גורמים את יודעת שאין לך לאן לפנות ושאם תבטאי בפניהם קושי עם ההתנהלות הזו את מסתכנת בפגיעה נוספת.

כך היה במקרה שלי ואני יודעת שכך הדבר גם בעניינן של מתלוננות אחרות. הייתי סטודנטית פעילה ומעורבת עם שאיפות לעתיד אקדמי, הקמפוס היה הבית שלי. ההליך היה מהחוויות הקשות ביותר שעברתי ושבר את אמוני במערכת באופן מוחלט. היום אני הולכת בקמפוס בחשש וכלל לא ברור לי אם אצליח לסיים את התואר.

אין באפשרותי להקיף את הליקויים בהליך ואת הנזקים שנגרמו לי. הן בשל קוצר הזמן והן בשל האפשרות שחלקם יחשפו את זהותי. אנסה להתייחס למספר נקודות עקרוניות שיוכלו לסייע לשיפור ולתיקון ההתנהלות בהמשך הדרך. הנציבה הממונה, הפגיעה בי החלה כבר במעמד הגשת התלונה. הנציבה שתחום עיסוקה המקצועי חסר כל קשר לפגיעה מינית הגיבה לדברים שסיפרתי בהאשמת קורבן קלאסית, בהקטנת חומרת מעשיו של הפוגע ואף בהבעת אמפתיה כלפיו. אני סיפרתי לה על הכוחנות ועל הלחצים שהופעלו עלי והיא דיברה על חיזור ועל רומנטיקה. אני סיפרתי לה על המאמצים שלי להתנגד למי שפגע בי והיא ביטלה אותם בטענה שבסופו של דבר זה לא היה קורה אילו באמת התנגדתי.

היא חזרה והבהירה לי שהנושא טופל אך ורך משום שהמעשים אסורים בתקנון ומדבריה השתמע בבירור שהמעשים עליהם התלוננתי הינם פסולים כשלעצמם בעיניה. מינוי נציבה חסרת כל מומחיות בנושא של פגיעה מינית מזמן פגיעה נוספת במתלוננת. במסגרת האקדמית השופעת חוקרות של התחום בחוגים השונים, לא רק שמצב כזה הינו כורח המציאות אלא ממש מתחייב שהמערכת תמנה לתפקיד אישה בעלת ניסיון בעניין.

פגיעה בפרטיות. שמי, פרטיי האישיים ומידע פרטי שמסרתי לגורמים ספציפיים במסגרת הטיפול בתיק, הועברו בין גורמים שונים באוניברסיטה ומחוצה לה שלא לצורך מבלי ליידע אותי על כך וללא הסכמתי. כך אנשי מינהל בכירים באוניברסיטה ואנשי סגל אקדמי שעשויה להיות לי תקשורת עימם במסגרת לימודיי יכולים לזהות אותי עם התלונה ועם פרטיה. גם על התאמות לימודיות להן נזקקתי לנוכח הידרדרות מצבי הנפשי נאלצתי לוותר, משנמסר לי שהדבר יחייב את חשיפת דבר תלונתי בפני מזכירות הפקולטה בה אני לומדת.

התנהלות הגורמים הממונים בנושא הבהירה לי שאין כל ניסיון לצמצם את הפגיעה בפרטיות המתלוננת. לחשוב מתי הדבר הכרחי ומתי לא, ואפילו לא להכין את המתלוננת לחשיפה הכרוכה בתלונתה. מידע על זכויות ומימושן – בשום שלב של ההליך אף אחד מהגורמים המטפלים לא העביר לי מידע מוסדר ומלא על סדרי ההליך וזכויותיי בו. כך, על זכויות מסוימות נודע לי רק בתגובה לשאלתי על כך ולזכויות אחרות התוודעתי באופן עצמאי, לעתים לאחר שכבר הופרו. מאחר שהפרת הזכויות בוצעה על ידי הגורמים הממונים על הטיפול בתיק, העמידה על זכויותיי הייתה כרוכה למעשה בעימות אותם גורמים עם הפרות התקנון שהם עצמם ביצעו. הצבעה על ליקויים בהליך ממסגרת את המתלוננת כאויבת של המערכת, כנפגעת התלויה בחסדי המערכת לצורך טיפול בתלונתה וכסטודנטית התלויה באותה מערכת במסגרת לימודיה, האפשרות לנקוט בעמדה כזו מזערית עד בלתי אפשרית וכשהיא ננקטת אף על פי כן ולמרות הכל, הדבר כרוך בהקרבה של שארית התקווה לקבל יחס מכבד או תמיכה כלשהיא בהמשך הדרך.

לסיום, אני רוצה להודות על הבמה שנותנת הוועדה ולסכם בדברים לנפגעות ששוקלות להתלונן, בתקווה שיצפו בשידור הדיון. רוב המוסדות להשכלה גבוהה מתהדרים עכשיו בסיסמה "אפס סובלנות להטרדות מיניות" אבל רובם לא עומדים אפילו בדרישות הבסיסיות ביותר של החוק למניעת הטרדה מינית. את בוודאי רוצה להתלונן, כדי למנוע פגיעות נוספות. אבל אל תסכימי שזה יהיה כרוך בפגיעה הנוספת בך ואל תניחי שהמערכת היא זו שתגן עליך. היא בדרך כלל תמשיך את הפגיעה ותשחזר אותה. זה לא אומר שאת צריכה לוותר על התלונה, אבל רצוי שתכיני את עצמך לכך. פני למרכז הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית לייעוץ, נסי להשיג סיוע משפטי והיעזרי בחברותייך הסטודנטיות ובאנשות ואנשי סגל שניתן לבטוח בהם. אל תגישי תלונה לבדך ואל תיפגשי עם הגורמים הממונים על הטיפול בתלונה ללא ליווי. המעגל התומך שתבני לך יכול להוות גורם מפקח שימנע פגיעה בך במסגרת ההליך. גם משענת שתחזיק אותך במצב שברירי ורגיש כל כך מבחינה נפשית. שמרי נפשך."

תודה רבה. תמסרי לה שאנחנו מעריכים את אומץ הלב שלה, יודעים שהיא עברה הרבה מאוד לרבות גם אחרי הגשת התלונה ושאנחנו עומדות לצידה ונלווה אותה בכל דבר שקשור להמשך הטיפול, שיש לנו הערכה עצומה למה שהיא עשתה, עברה כברת דרך מאוד מייסרת.

לפני חברות הכנסת אני רוצה לבקש ממרים שלר מנהלת מרכז הסיוע בתל אביב. אני חושבת שאת האדם המתאים להתייחס לתוכן של הדברים האלה ששמענו עכשיו.

תודה על הוועדה ובאמת על המחויבות לנושא הזה. אני חושבת שאני חייבת לציין שאנחנו במרכזי הסיוע פועלות 40 שנה בשטח ואנחנו רואות הבדל והתקדמות מאוד מאוד משמעותית. ברגע שיש חברות כנסת כמו מירב שלי ועאידה ואני חושבת שזה צריך להיות אחד מהנושאים שמעסיקים את כל החברה ולא רק נשים וכשאנשים הולכים להצביע ולראות מי הולך להיות בכנסת אז צריך לחשוב בכל מפלגה איזה אנשים ואיזה חברות וחברי כנסת יש מחויבות לנושאים האלה כי זה באמת יכול לעשות שינוי. מעולם לא יכולנו לשבת בדיון כזה עם רקטורים של האוניברסיטה והנושא הזה תמיד היה נדחק מאחורה ומשהו שהוא לא כל כך חשוב כרגע.

הדברים שלך בשם החברה די משקפים את מה שהמון נפגעות מרגישות. אנחנו יום-יום במרכזי הסיוע רואות מעל 50,000 פניות בשנה, לצערי הרב המספרים גם כאלה שמדווחים פה, הם טיפה טיפה בים, זה ממש לא משקף את המציאות ואם אנחנו מדברות על מהפכה שקורית בחברה, אני חושבת שהגיע הזמן להסתכל על הדבר הזה בצורה מהפכנית לחלוטין ולא להסתפק בעוד לומדה ועוד דבר.

חד משמעי את צודקת.

אני חושבת שהגיע הזמן, אנחנו באמת התקדמנו, אנחנו בעולם אחר וצריך להבין שכללי המשחק השתנו ואנחנו צריכות כחברה כולנו להתרגל לשינוי הזה. נשים לא צריכות להיות במרחבים שלא בטוחים, בטח לא במוסדות אקדמיה, גם לא סטודנטים. אני חושבת שבמקום שנסתפק בתקנון פה, באיגרת פה, לא שהם לא חשובים, כל סטודנט וסטודנטית שמגיע לאיזה שהוא מוסד אקדמי חייב לעבור אוריינטציה שמגיעים וחלק גדול מהאוריינטציה בתחילת הלימודים, גם הסגל וגם הסטודנטים והסטודנטיות צריכים להתייחס לנושא הזה וצריך להתייחס לנושא הזה לעומק, מה זה פגיעה מינית, מה זה יחסים של כבוד, מה זה הסכמה. כרגע בשבדיה דיברו עוד צעד קדימה שאם לא רואים שיש הסכמה אז אין הסכמה. בדיוק במקומות שיש ניצול מרות יום יום במקומות האלה. אני חושבת שאנחנו צריכים בכלל לשאוף גבוה יותר, לאוריינטציה.

בטח במוסדות אקדמיים.

לחלוטין. ושזו תהיה דוגמה אישית לכל החברה ובתוך המוסדות, שכל מי שמגיע לאוניברסיטה צריכים לעבור אוריינטציה ולא משהו שהוא רק לומדה, כמה שזה חשוב. כי אנחנו מדברות על תקשורת, וכשקוראים משהו זה לא אותו דבר כמו שמדברים ועוברים איזו שהיא הנחיה. זה דבר אחד.

דבר שני אני חושבת שצריך לשקול מחדש שתהיה התייחסות בכל אחת מהפקולטות, שזה לא יהיה רק משהו, ממונה אחת או שתיים בכל אחת מהאוניברסיטאות, בכל פקולטה שיהיה מענה ואז יש בחירה לסטודנטית. היא יכולה ללכת למישהו שהיא כן מכירה או שהיא יכולה ללכת בעילום שם שזה עדיף לה ויותר נוח לה בסיטואציה הזאת, אבל חייבת להיות התייחסות גם מיקרו וגם מקרו בכל אחת מהמוסדות.

הסיפור של ההכשרות, אנחנו יודעות איך הרבה פעמים זה קורה, מישהי מתעוררת בבוקר, מקבלת מינוי על השולחן עכשיו היא ממונה. גם כן הימים האלה צריכים להסתיים. אנחנו צריכים לדעת שצריכים לבחור נשים שמחויבות לנושא הזה ושזה בדמן ושיש באמת הכשרה מאוד מאוד משמעותית וארוכה לגבי מה המשמעות של הדבר הזה, איך בכלל לקבל תלונה. אנחנו כולנו יודעים לשמוע, כל אחד יודע לשמוע, אנחנו לא יודעים להקשיב. הקשבה זה משהו שלומדים, אנחנו לא נולדים עם זה. כל אחד מאתנו, מי שמדברת, כל אחד רוצה לדבר ולהגיד את הדבר שלו.

שמענו כאן את ספיר קוראת בשמה של נפגעת אחרת, שמעו אותה. אבל תגובות למילים שלה היו מחרידות. לא רק שהיא לא קיבלה תמיכה אלא שהיא נכנסה למסלול של האשמות וייסורים.

לגמרי. ואנחנו רואות את הדבר הזה שיש שיחזור של הפגיעה. לא מספיק שהיא נפגעה, עכשיו היא עוברת את מסע הגיהנום הזה שיש שיחזור של הפגיעה שלה עוד פעם ועוד פעם. צריך להבין את כובד התפקיד הזה ואת האחריות בתפקיד הזה. זה לא סתם מינוי. זה מינוי שבדיני נפשות וצריך להבין את זה. אנשים צריכים להבין מה ההשלכות של פגיעה מינית, מה קורה לנפגעת, מה הסימפטומים, מה ההתמודדות שהיא צריכה להתמודד איתה, מול באמת מוסד אקדמי. צריך להבין עוד דבר, שפגיעה מינית תמיד תמיד מדובר על ניצול כוח.

זה לא על מין, זה על כוח.

נכון, ואפשר לקחת את ההזדמנות הזאת, מבחינת הנפגעת האוניברסיטה מייצגת מעמד וכוח אז אפשר להציע לכל סטודנט וסטודנטית חוויה מתקנת שתוך מישהו שמייצג את הכוח ואת המעמד, ברגע שמקשיבים, ברגע ששומעים, ברגע שיש דיאלוג, ברגע שיש אמפתיה, הכלה, זה יכול להיות במקום משהו פוגע זה יכול להיות מעצים, ואיזה שהוא צעד לשיקום והחלמה. זה לא סעיף באיזה שהוא משהו, צריך להבין את האחריות והמשמעות של הדבר הזה, גם מבחינת אוריינטציה של הסגל והסטודנטים וגם מבחינת ההכשרה שהממונות עוברות ובטח ובטח איך שמטפלים בדבר.

אפשר לשאול, היה בדיון הקודם שהיינו ביחד, את ביקשת לדעת את החיבור בין המרכזים לאוניברסיטאות. אם אפשר לדעת אם יש חיבור. דיברת הרבה על פגיעות מיניות וכאלה, אבל אם אפשר ספציפית על החיבור ביניכם.

פרופ' מדינה אמר שיש התייעצות.

חלק מהאוניברסיטאות בהחלט יש חיבור וחיבור טוב וממש באמת בעקבות הדיונים, בעקבות הדו"ח של המבקר שהוא מבורך ביותר, יש עכשיו צדדים וגם חלק היו לפני. חלק מהמכללות וחלק מהמוסדות בחלק מהמקומות בארץ אין שום התקדמות, אין הכשרות ושום דבר באמת משמעותי לא קורה. בחלק מהאוניברסיטאות יש תכנית ראויה לשבח ובאמת אנחנו למדנו בכלל, בכל העשייה הזאת - - -

את יכולה להגיד מי ראוי לשבח?

אנחנו למדנו בכל העבודה שלנו עם פגיעה מינית שאנחנו חייבים כולנו, אין לאף אחד מונופול על הידע ועל הטיפול בפגיעה מינית.

למרות שמרכזי הסיוע מחזיקים בעיקר הידע, הנסיון.

אם אנחנו לא נשתף פעולה כולנו, כל אחד מהמקום שלו, אנחנו חייבות וחייבים לשתף פעולה בדבר הזה ולגרום לשינוי חברתי רדיקלי ביותר כי מה שיש היום לא מספק, לא בסדר, אנחנו לא יכולים לשבת בשקט יותר בדבר הזה.

תודה מרים. אני חושבת שנקודת הכוח שהעלית היא נקודה מאוד מאוד משמעותית כי כמו שאנחנו יודעים זה לא סוג אחר של יחסי מין, זה יחסי כוח ואלימות בלבד וסוגיית הפעלת הכוח על הנפגעת ואחר כך היפוך של הכוח הזה, זו נקודה דרמטית כי הכוח והסמכות והעוצמה שיש בידי הנהלת האוניברסיטאות יכולה להפוך לכלי מאוד חשוב כיון שכל נפגעת שמתלוננת, עדיין, גם היום, עושה מעשה גבורה ואומץ והיא מצילה נשים אחרות והיא פורצת דרך ומגיע לה להיות בסטטוס של גיבורה מועצמת ולא להיות בסטטוס של נרדפת ונחבאת בין הכלים ומסתובבת בין הצללים של הבניינים באוניברסיטאות כי התוקף שלה עוד הולך זחוח לידה. לכן לתת את הכוח הזה, להעניק אותו לנפגעת, לסטודנטית במקרה הזה, הוא דבר ממש ממש מרכזי.

וצריך להבין, גם במקרים שאין מה לעשות מבחינה משמעתית בגלל כל מיני סיבות, ברגע שתהיה לנפגעת חוויה שבאמת הקשיבו לה, לקחו את הדברים שלה ברצינות, הייתה למשל מישהי שמייצגת את עמדת הכוח בצורה אמפתית ומכילה, זה גם יכול לעשות שינוי משמעותי.

תודה. חברת הכנסת יעל גרמן בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה להודות על הדיון גם לך וגם לעאידה. לפעמים שואלים אותי, אוקיי, אז תקיימו עוד דיון ותדברו וכולכם תסכימו אחד עם השני. ומה?

לא, אנחנו פמיניסטיות מספיק ותיקות כדי לדעת שאנחנו עושות משהו.

אמרת את זה, אני רוצה להתחיל מזה שאני חושבת שכל דיון, כל תוספת מידע, כל הערה, כל סיכום מוביל אותנו. מוביל אותנו למקום שאנחנו רוצים להיות.

עכשיו יש לי כמה הערות. שאלתי כאן אם מאז 2013 התקיימה ביקורת ואני מבינה שלא.

תיכף נחזור למבקר.

אני כמובן ממליצה שלפחות תהיה או ביקורת או לפחות איזו שהיא - - -

מתקיימת.

אני גם מזכירה לך שהטלנו על המבקר בהסכמתו לבצע דו"ח נרחב מאוד בכל מוסד אפשרי, בכל המדינה, על סוגיית ההטרדות, החוק למניעת הטרדה מינית והיישום שלו.

אני שמחה לשמוע. שלא כמו עאידה שבצדק אני חושבת שהיא רואה את חצי או רבע או שמינית הכוס המלאה, מפני שבאמת שתיכן עשיתן כל כך הרבה שאפשר לראות, אני דווקא רואה את הכוס הריקה לדאבוני, מכל מה שנאמר כאן. אני חושבת שיש פה בעיה אינהרנטית, יסודית של חוסר מודעות. הרי זה לא יכול להיות, אנשים אינטליגנטים, גם הסטודנטים וגם אנשי הצוות - - -

יעל, זה לא רק חוסר מודעות. זה גם אליטה שמשמרת את עצמה ומרצים מגינים על מרצים ולא פוגעים בבחורים הטובים כי הם משלנו. זה לא רק חוסר מודעות.

אנחנו נמצאים שלוש שנים, גם במעמד האישה וגם בביקורת ולמה אנחנו אופטימיים? גם עאידה שבדרך כלל רואה את החצי, והיא אמרה את זה, כי היינו במצב ממש גרוע ובאמצעות הדיונים פה והתערבות המבקר יש שינוי מהותי. לא הייתי אומרת לך את זה אם לא הייתי רואה את זה.

אני בהחלט מעריכה את זה אבל מה אפשר לעשות, אני רואה את מה ש - - -

יש לנו עוד כברת דרך ארוכה לעשות.

לא סתם. אני חושבת שיש פה איזו שהיא נורמה, משהו שהוא לא בריא שכאילו זה דבר שבמובן מאליו. אי לכך להערכתי ההמלצה שלי שאני חוזרת עליה בכל מקום היא שאי אפשר להשאיר את זה בידיים של האוניברסיטאות. אני מבינה שהיה צעד, מהלך באוניברסיטה העברית, שמענו את פרופ' מדינה שאומר שלפחות בראש עומד מישהו שהוא חיצוני, לדעתי כל הוועדה, כל הממונות כולן צריכות להיות בלתי תלויות לחלוטין, ממש כמו שאני חושבת שהוועדה במשרד הבריאות צריכה להיות חיצונית כי לא יכול להיות שרופאים הם אלה שיקבעו לגבי רופאים אחרים אם הם ביצעו רשלנות רפואית או לא, יד רוחצת יד, זה טבע אנושי, אם אני מכירה אותו קשה לי מאוד בסופו של דבר לפסוק נגדו וכך זה גם כאן, ברגע שמכירים, ברגע שמישהי שנמצאת ממונה על הטרדות מיניות או בוועדה, ברגע שהיא מכירה את חבר הסגל שמואשם, לא ניתן שלא להשפיע. זה משפיע בצורה כזאת או אחרת. לכן אני קוראת שוב, אני חושבת שזה צריך להיות וולונטרי, אבל אם זה לא יהיה וולונטרי - - -

זה לא וולונטרי, אנחנו - - - את כל הכלים שיש בידינו.

אז יש לנו את הכלים, אבל הייתי אולי - - -

גם מה שנעשה עכשיו, זה לא נעשה בהתנדבות.

נכון, אני יודעת, אבל את יודעת מה, כדי אוירה טובה, בואו נראה עד כמה האוניברסיטאות והמכללות וכל המוסדות האקדמיים יהיו מוכנים להוציא את זה מהידיים שלהם. לשים את זה במקום לגמרי ניטראלי, חיצוני, גם הישיבה צריכה להיות מחוץ לקמפוס.

שמענו את זה מפרופ' מדינה. תיאור די יפה של הביצוע של זה. תודה יעל. מאיה בבקשה.

דבר ראשון אני מודה לך חברת הכנסת שלי יחימוביץ', הזמנת אותי להשתתף בדיון ולהשמיע את קולי. אני מתנצלת בפני כל המכובדים שיושבים פה על כך שאינני יכולה לשתף ולדבר על המקרה הפרטי שלי. זה לא בגלל שאני לא רוצה, זה לא בגלל הפחד מהחשיפה, וזה לא בגלל שאני לא עומדת מאחורי הדברים שחוויתי ולכל המעשים להם הייתי עדה ועליהם גם התלוננתי. אני לא מדברת כי פשוט משתיקים אותי. שלוש וחצי שנים שאסור לי לדבר. פשוט לקחו ממני הכל, את חופש הביטוי, את חופש התנועה ואת שמחת החיים, הכל. הם הפכו אותי לאדם שקוף ונרדף, מה שהם לא הצליחו לקחת ממני זה את הכוח, הכוח להיאבק ולא להיכנע והם לא הצליחו לקחת ממני את התקווה שהצדק בסוף ינצח.

אני באמת לא יכולה לדבר על האירוע ולספר כיוון שזה תחת חיסיון, אבל אני כתבתי כמה, שלוש וחצי שנים אני בתוך הדברים האלה וזה הפך להיות בעצם מושא המחקר שלי. אז רשמתי כמה דברים, נקודות שאני כנפגעת חושבת שזה יכול לשפר את התהליך בטיפול ובעזרה לנפגעות.

קודם כל, הדו"חות שדיברו עליהם, זו יוזמה מצוינת ורק מהדו"ח שהוגש לכנסת יכולתי ללמוד על פרטי המקרה שלי כי במקרה שלי נחתם הסכם סודי בין הנהלת האוניברסיטה לפרופסור ורק דרך הדו"ח בעצם יכולתי לדעת מה היו התוצאות. אבל חשוב שלא כל הזמן להזכיר כמה מוסדות מגישים את הדו"חות ורק לסמן וי אלא באמת כמו שריבי ציינה, לפתוח ולראות מה קורה בפנים. אני נדהמתי שהשנה יותר ממחצית מהדו"חות, כולם כתבו "אפס". זה לא ייתכן. אני סטטיסטיקאית, אני מאוד נהניתי להתחיל לשחק עם הנתונים, גיליתי תופעה מעניינת שיש קורלציה, מתאם עדין בין משך זמן הטיפול בתלונה לבין הנילון. אם זה חבר סגל בכיר, משך הטיפול בתלונה עולה. אם זה עובד זוטר, עובד קבלן או אם זה בין סטודנט לסטודנט, הטיפול מסתיים תוך שבוע.

אני מסכימה לגמרי שצריך לעשות תקנון אחיד, אני ניסיתי לברר דבר פשוט ולכל אוניברסיטה יש תקנון שונה. משך הטיפול בפניה שלי לקח 11 חודשים, ופתחתי את כל הדו"חות של המוסדות האחרים וראיתי שבערך משך הטיפול הוא חודש, אז הלכתי לתקנונים של כל המוסדות ובאף תקנון לא ראיתי מהו משך הטיפול. גם אם היו כותבים שלוש שנים, אבל כמו שאם הולכים למשטרה נותנים לך פרק זמן, לא, אני הייתי צריכה לחכות ולשבת שנה וכל הזמן לחיות עם המתח הזה.

אני מסכימה לחלוטין עם מה שיעל גרמן אמרה, שצריך להקים גוף חיצוני לחלוטין שיהיה בלתי תלוי בחברי הסגל ובהנהלה של המוסד. מדברים כל הזמן על הנגשת המידע, אני לא חושבת שהתוכנה ולשים פלקטים בכניסה לכל בניין זה משהו שעוזר, אני אספר לכם על מקרה אחר שגם הייתי מעורבת בו, על מנקה שהטריד, ארב לבנות מהמגזר הערבי בשירותים ופשוט הטריד אותן מילולית ואמר להם כל מיני דברים. הן לא רצו לפנות והן פנו אלי. אני קראתי לביטחון, ובאמת מאוד מהר הגיעו ומנעו ממנו תוך יום את הכניסה לאוניברסיטה, מהר מאוד משטרה, כי הפנו אותנו למשטרה שנגיש תלונה. בדרך כלל הנפגעות מהמגזר הערבי לא מוכנות לדבר, הפעם הן אמרו לי שהן כן רוצות לספר מה קרה, לנציבה. הפניתי אותן והנציבה אמרה לי "אי אפשר", כי הן רצו לדבר בשפה שהיא שפת האם שלהן, בערבית, אז היא אמרה לי "תשמעי את כל אחת מה היא אומרת, ותני לי סיכום" אז אפילו את זכות הדיבור לספר את מה שקרה, וזה לא קורה הרבה, לא נתנו להן כי אמרו שאין נציבה שיודעת ערבית, אז תביאו מתורגמנית, תמנו אפילו נציבה, תת נציבה שמישהי יודעת גם את שפת האם להנגיש את זה.

גם מבקר המדינה בדו"ח האחרון שלו כותב שבמוסדות שבהן הוגשו תלונות בגין עבירות משמעת נגד חברי הסגל, הליכי המשמעת לא מוצו. המוסדות נמנעו מלהגיש תביעות ולעתים אף עודדו את חברי הסגל לפרוש פרישה מוקדמת. כנ"ל לגבי הסכמי השתקה שזה גם חלק מהמקרה שלי, אני חושבת שזה פסול לחלוטין. בדו"ח שהוגש לכנסת היה כתוב שהם הגיעו להסכם בגלל שהנילון ויתר על זכות ועדת השימוע, ואילו התשובה שאני קיבלתי זה שהם לא העמידו אותו לוועדת משמעת בשביל להגן עלינו שלא נעמוד מולו, שבטח לא נרצה לעמוד מולו. אז כצד ג', הנפגע, אפילו לא נתנו לי זכות להחליט אם אני רוצה לעמוד מולו.

אני לא יודעת מה האינטרסים בכלל של האוניברסיטאות לעשות הסכמים מסוג כזה, זה רק לשמור על השם הטוב וצריך להוציא את זה בכלל מהאפשרות.

מאיה, את צריכה לסיים. מה שאני מבקשת ממך לסיים באקשן אייטמס למשרד המבקר, כיוון שאנחנו ביקשנו וקיבלנו דו"ח המשך, אם יש משהו ספציפי שאת רוצה לכוון אותנו אליו, ושאת חושבת שהוא אקוטי ומשמעותי והוא ישנה את הסיטואציה, ברגע שיוער.

מאוד חשוב לי, במקרה שלי זה לא היה, זה מקרה של שנים והוא היה ידוע לכולם. צריך לשבור את מעגל השתיקה. אני פונה ומתחננת לכל חברי הסגל ששותקים ובעצם מגנים על אותם - - -

עבריינים.

את אמרת. עומדים מהצד ושותקים ומהחשש שתיהרס להם הקריירה, תעזרו לנו. תהפכו את הסביבה הזאת לסביבה יותר בטוחה ותעזרו.

דבר אחרון, אני רוצה להגיד לכל המלעיזים שמעזים להגיד וטוענים שאני עושה את המאבק הזה כדי לקבל פרסום באמצעות רכיבה על קמפיין ME TOO, או לחלופין כל אלה שטוענים שאני נאבקת בגלל שאני בחורה גרידית שמחפשת להשיג כסף בדרך קלה, אני רוצה להגיד "תתביישו". אני לא יכולה לתאר בפניכם מה אני עוברת, הנפש מרוסקת, הדיכאון, הפחד, הבדידות, חוסר התפקוד, אני נאבקת בשארית כוחותיי כי אני בטוחה בצדקת דרכי. אני כבר נפגעתי, אבל אני אעשה הכל כדי שאף אחד אחר לא יחווה את מה שאני חוויתי.

מאמינות לך.

זו הייתה קריאת תמיכה? חופשי. מאיה, אני ממש מודה לך. כולנו מאמינות לך. זה מיותר לומר בכלל. לכל מילה שלך, אני מעריצה את המאבק שלך, מעריצה אותך. את אישה אמיצה מאוד ואת לוחמת אמיתית וזה שאת מוצאת בעצמך כוח לסייע לאחרות ולהביא את הקול שלהן, זה בכלל מעשה גבורה. הצעתי וזה לא התקבל, שדברים שלך אסור להגיד כי את מושתקת מסיבות משפטיות - - -

היא יכולה להסביר למה היא מושתקת?

לא, סליחה, אני מדברת. את מושתקת מסיבות משפטיות, הצעתי להשתמש בחסיון שלי כמו שעשיתי בוועדה הקודמת ולומר את הדברים, את השמות ואת לא רוצה.

אני נמצאת במאבק משפטי.

אני מכבדת את זה ואני רוצה להגיד לך שכל מה שתצטרכי, כל העצמה שתרצי, כל חשיפה שאני אקח על עצמי את המחיר שלה, אני אשמח לעשות במקומך בוועדה משודרת בכל מקום, זה כבר נעשה בעבר. המצב המטורלל הזה שבו אנשים שכבר אנחנו יודעים שהם תקפו מינית ואנחנו יודעים שהם עבריינים, אנחנו יודעים שהם גרמו והם גורמים סבל, שאסור לחשוף את שמם, כאילו הם היו קטינים חסרי ישע שצריך לגונן עליהם, זה דבר שהוא מטורף לחלוטין ואנחנו עושים מאמץ לשנות את זה בחקיקה. אבל עד אז באמת, אני חושבת שאני מדברת בשם כולן, כולנו עומדות לרשותך ואני מודה לך מאוד.

לקחתי את הלביאה, שגם אני חייבת לה תודה, רוני אלוני סדובניק. היא נותנת לי את הכוח.

סליחה, שאלתי למה מושתקת, בגלל שהיא בתהליך משפטי כרגע?

היא לא יכולה לחשוף את שם התוקף שלה.

- - -

סליחה, היא אמרה את מה שהיא רצתה בדיוק. אני מבקשת לא לצלוב אותה בשאלות. חברת הכנסת יעל כהן פארן בבקשה.

תודה. קצת קשה לדבר אחרי דברייך המרגשים מאיה, באמת נגעת בכל אחת ואחת בחדר הזה ובוודאי בי. תודה לך גבירתי יושבת הראש על קיום הדיון הבאמת חשוב. אני מקווה שפורץ דרך. אולי הוא לא הראשון, אבל תשמעו, אנחנו בעיצומו אולי תחילתו של שינוי אדיר בנושא הזה. הרי קמפיין ה-ME TOO, אנחנו על גליו. אני לא יודעת אם אנחנו יכולים היום להעריך אם אנחנו בתחילתו או בעיצומו כי אנחנו עוד לא יודעים כמה הוא יימשך, אבל אין לי ספק אם הדיונים האלה, והדו"ח שמונח בפנינו מ-2013, אנחנו ב-2018 ובוודאי יש לכם דו"ח מעודכן, אבל הוא בדרך לצאת, אני מניחה, בוודאי הדברים שנכתבו בו כבר אפשר לעטוף איתם את הדגים שלפני חמש שנים. זה אמור היה להתקדם, אמור היה להשתנות, אולי לא כולם, אני מקווה שהמון מהדברים שנכתבו כאן, הביקורת שנכתבה כאן וממה שא נחנו שומעים יש שיפור ויש שינוי, אבל הדברים ששמענו כאן גם מהדוברת הקודמת וגם לפניה, מראים שהקערה עוד לא התהפכה והגיע הזמן שהיא תתהפך, והגיע הזמן שבאקדמיה לא יילחמו במתלוננות ולא יראו בהן כסכנה לאקדמיה כמו שאני מבינה שהן חשות כרגע, שהן הסכנה לשלמותה של האקדמיה.

הקמפיין של ME TOO, כמו שאמרתי הוא בעיצומו או שהוא בתחילתו, אבל הוא בוודאי עושה מהפכות וימשיך לעשות מהפכות ומכאן, מהבית הזה, אנחנו צריכות באמת לדאוג ולקרוא לשינוי הדרמטי שצריך לקרות בכל המערכות, אבל בוודאי באקדמיה שהיא באיזה שהוא מקום כן ההתחלה שלך בחיים, במוסד הזה, אם אתה פונה לאיזה שהוא תואר אקדמי והיום כמעט, רוב האוכלוסייה פונה לתואר האקדמי ועוברת במוסד אקדמי כזה או אחר ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזו תמשיך להיות ההתנהלות, זה חייב להשתנות וזה חייב להשתנות מהר, ומכאן מהבית הזה אנחנו צריכים לדאוג שזה יקרה. תודה רבה.

תודה יעל. יש כאן סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון נכון? תרימו את היד. מרשים. אני רוצה לספר לכם שהיה אמור להיות כאן עוד רקטור וזה פרופ' צבי הכהן רקטור אוניברסיטת בן גוריון, ,הוא לא נמצא כאן, ברגע האחרון הוא התחרט ולא הגיע וזה חבל כי היינו שמחים לשבח גם אותו כמו את הרקטורים האחרים שהתייצבו כאן. מישהו מכם רוצה להתייחס? לאוניברסיטה שלו, לאי ההופעה של הרקטור או למשהו אחר שעלה כאן בדיון? לא. אוקיי. אם תרצו בהמשך, אתם מוזמנים.

פרופ' רחל לב נמצאת? נציבה למניעת הטרדה מינית באוניברסיטת חיפה. בבקשה.

אני לא ביקשתי את זכות הדיבור אבל אני שמחה בכל זאת.

אני חייבת להגיד שערוץ הכנסת עצר את השידור כשמאיה דיברה כי לטענת הייעוץ המשפטי אסור בכלל לשמוע את הקול שלה, גם אם היא לא דיברה על המקרה שלה. אז מאיה, אסור לשמוע את הקול שלך גם. בנוסף לזה שאי אפשר לשמוע את הסיפור. אני רואה את זה מאוד בחומרה ואני מתכוונת לברר את העניין הזה מול הייעוץ המשפטי של הכנסת.

כאילו לנפגעת אסור להגיד שהיא נפגעה.

כן. הבנו. גם הסימבוליות של זה. אסור לשמוע את הקול שלה. על כל פנים בפורטל הכנסת זה ימשיך להיות משודר וזה נשמע ונדאג שהדברים ימשיכו ויישמעו. פרופ' רחל לב בבקשה.

לא תכננתי לדבר אבל יש כמה נושאים שאני חושבת, אולי כמה נקודות - - -

אז סתם נרשמת בתור אורחת?

לא. הגעתי לדיון - - -

את הנציבה למניעת הטרדה מינית באוניברסיטת חיפה.

נכון. אני חושבת שיש - - -

אוקיי. יש כאן הרבה נשים שרוצות לדבר, אם את לא רוצה - - -

אין בעיה. רק כמה נקודות שאני חושבת שהן כן חשובות לומר. אחת – מאז 2013, מאז דו"ח המבקר, אני חושבת שנעשו הרבה מאוד פעולות בתוך האוניברסיטה, לפחות בתוך אוניברסיטת חיפה. כולל גם בשנה האחרונה הכנסנו מיזם שפותח על ידי קבוצה של סטודנטים במסגרת פרויקט, בנושא של אוירה מטרידה שאפשר להצמיד את הפלאפון ובר קוד ולמלא איזה שהוא דו"ח שהוא אנונימי, על כל אוירה שמטרידה בחוג, בין סטודנטים, בכל מסגרת של האוניברסיטה, ואז מקבל את זה גם הדיקן של אותה פקולטה או - - - וגם הנציבות ואפשר להתייחס לזה, גם אם אין תלונה ישירה.

הנקודה השנייה – אני חושבת שיש בעייתיות מסוימת לנו בתור הנציבות ויש גם דילמות מסוימות שאני חושבת שהחוק צריך להתייחס אליהן ואולי גם מבקר המדינה מבחינת הנוהל. הנקודה הראשונה זה בין פניה לתלונה. אין בכלל - - -

את אומרת את זה למי, לעצמכם?

אני אומרת לכם כחברי כנסת.

כן אבל את - - -

אני נציבה ולי זה יוצר בעייתיות ודילמות. יש פניות, שהמתלוננים או מתלוננות לא מוכנים שהשם שלהם בשום פנים ואופן יצא בכל דרך שהיא.

איזו בעיה זה יוצר, לא הבנו?

זה יוצר בעיה גם מבחינת ההגשה של למשל לוועדת משמעת.

למה?

בגלל שהשם שלהם, בסופו של דבר, אני לא יכולה להבטיח ברגע שזה יצא עם המלצה ממני לוועדת משמעת, אני בעצם גמרתי את תפקידי ובוועדת משמעת - - -

למה אתם לא יכולים להבטיח ועדת משמעת בדלתיים סגורות?

אפשר להבטיח היום בדלתיים סגורות ובכל זאת כמו שאת יודעת, דלתיים סגורות הן אף פעם לא סגורות עד הסוף

מה זה אומר?

זה אומר שמתלוננות חוששות מאוד - - -

קודם כל זכותה על פי חוק של נפגעת ששמה יישאר חסוי לנצח, אם היא רוצה. זה נראה לי מובן מאליו. אבל באיזה אופן זה מונע את ההליך מעתה ואילך אני לא מצליחה להבין. זה כאילו תגידי שהעובדה שנאנסות שמן חסוי, לא יהיו משפטי אונס בבתי משפט.

יש נפגעות שלא מוכנות להעיד.

אבל אנחנו יודעים את זה, אתן לא מגלות לנו עכשיו את אמריקה. זה חלק מהעניין למרבה הצער שקורבן כאן חש שהוא מתבייש בזה שהוא קורבן, אבל זה המצב.

לא, הוא לא רוצה שהשם שלו יצא בכל דרך שהיא.

אז מה אתם עושים אז, אתם לא מתעסקים בזה יותר?

לא, אנחנו מתעסקים בזה, אבל זאת בעיה רצינית. אני פשוט מביאה את זה לפתחכם, כי אני חושבת ש- - -

אנחנו יודעות, אז אני שואלת מה אתן עושות.

אוקיי בסדר. תודה שעדכנת אותנו שזה המצב.

אבל מה את עושה אם מישהי באה אליך ואומרת שהיא נפגעה, היא לא רוצה, זה אנחנו יודעות ועוסקות בזה כבר הרבה זמן. מה את עושה?

אני ממשיכה ואני ממליצה מה לעשות עם זה.

נו באמת. איך עוד את יכולה לפקוח את עינינו.

נקודה שניה, אני חושבת שצריך להתייחס גם לנושא של התעמרות בכל הסיפור. הטרדה מינית היא גם חלק מהתעמרות ולהתעמרות עצמה הרבה פעמים אין למי לפנות.

אולי נתחיל בזה שתתייחסו כמו שצריך לתלונות על הטרדה מינית ואחר כך נרחיב את הסוגיה?

ואולי את לא עד הסוף יודעת - - -

אני חושבת שאני יודעת.

אבל אולי לא. אוקיי. אז אני סיימתי.

תודה רבה. חברת הכנסת מירב מיכאלי.

אני רוצה קודם כל לחזק את ידייך, גבירתי יושבת הראש, על העבודה העקבית והחשובה שאת עושה בטיפול בנושא הזה. אני חושבת כמה מדהים שאנחנו 20 שנה אחרי חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית וההפנמה הציבורית בנושא איסור על הטרדה מינית היא באמת כבר מאוד מאוד עמוקה והמאבק הציבורי שכל פעם יש לו גל חדש של נשים שלא מוכנות לקבל את המציאות שיש אנשים, בדרך כלל גברים בעלי כח, שמנצלים את הכוח הזה על מנת להטריד אותן מינית, על מנת לנצל את הכוח הזה לרעה עליהן, נשים לא מוכנות לקבל את זה ועדיין המוסדות שאמורים להיות מוסדות מובילים, לא רק בתחום הידע, אלא בתחום באמת המוסר, הקדמה, נשרכים מאחור בטיפול בבעיה הזאת. אני לא מצליחה ליישב את שני הדברים האלה, באמת. במקום שאתם תהיו חוד החנית ואנחנו הרי נזהרות ונזהרים בדיונים על האוטונומיה שיש למוסדות אקדמיים בכנסת, אני אומרת, אנחנו, חברת הכנסת יחימוביץ ואני וחברת הכנסת יעל פארן, אנחנו בצד ששומר, שכל הזמן נאבק למען עצמאות האקדמיה, למען הזכות שלכם לנהל חיי ידע כמו שאנחנו חולמות וחולמים שיהיו, עם חופש אקדמי אמיתי ובדבר הזה אתם פשוט, זה כישלון מהדהד מהמם. איך יכול להיות שאתן לא רואות לעצמכן חובה באמת להיות חוד החנית במאבק הזה? איך אתן לא רואות לעצמכן חובה להביא למצב שיש לכן מוסדות נקיים מהטרדה מינית, לפני כולם. ללמד את כולנו, ללמד את כל מקומות העבודה האחרים איך עושות ואיך עושים את זה? זה פשוט מדהים, אנחנו פה ישיבה אחרי ישיבה מתווכחות על אותם דברים ושום דבר משמעותי לא מתקדם.

תקשיבו, מעבר לכל זה ממש עצוב. מעבר למקומם, מעבר לשערורייתי, מעבר לזה שזה לא יכול להיות ויש מצב שלפי דעתי חברת הכנסת יחימוביץ', אנחנו נצטרך לקדם שינויים בחוק, אני לא יודעת. אולי יצטרכו בכל זאת להיות מוכתבים פה דברים מלמעלה, מעבר לזה זה פשוט עצוב.

תודה רבה חברת הכנסת מיכאלי. פרופ' תמר ברוש, נציבה מרכזת למניעת הטרדה מינית באוניברסיטת תל אביב.

אני רוצה להתייחס למשפט האחרון, לא ביקשתי את זכות הדיבור אבל יש לי להגיד כמה דברים. אני רוצה להגיב על המשפטים האחרונים ולהגיד שהנציבות לא עושות ולא פועלות, אני חושבת שאנחנו כנציבות, אנחנו כאן די הרבה נציבות, לא מסכימות עם האמירה הזאת ואני חושבת שצריך לבדוק - - -

אם אתן צריכות את העזרה שלנו, אם אתן צריכות גיבוי שלנו, אם אתן צריכות שאנחנו נספק לכן יותר כלים, תבואו אלינו.

אני שואלת מאיפה הזכות לדעת שאנחנו לא פועלות נכון או לא עושות נכון? נכון שהיו כאן כמה מקרים שדיווחו, אבל זה נקודתי, תסתכלו על כל עשרות המקרים האחרים.

מה זה כמה מקרים שלא דווחו?

לא, סליחה. כמה מקרים שדוברו כאן, ואיך מקרים אחרים שאולי כן טופלו. אבל לא זה מה שרציתי להגיד, זה הגבתי ברגע אחד.

תגידי מה שיש לך לומר.

אני רוצה להגיד כמה דברים. אחד- לגבי שיתוף פעולה עם מרכזי הסיוע, אוניברסיטת תל אביב לקחה על עצמה ועשתה הדרכות לנציבות חדשות, עשינו את זה בשיתוף עם נפגעות תקיפה מינית, הן ניהלו את זה, אנחנו נתנו את הבית, כולם - - - זה דבר אחד. דברים אחרים שאנחנו עשינו כמו שעשו גם באוניברסיטה העברית בירושלים, שינוי תקנונים כולל נציג חיצוני בוועדות משמעת, חייב להיות ייצוג של שני המינים, כולל שינויים תקנוניים לגבי עבירות ברף הנמוך ביותר. כי אנשים צריכים להבין באופן כללי שוועדת משמעת שמורכבת משלושה אנשים, שני אנשי סגל ועוד אחד חיצוני ושבאים מזמנם וזה בסדר גמור, על מילה שנאמרת בהרצאה אנחנו עושים OVER, כאילו הולכים ל- - - שלא צריך לטפל בה. לכן גם בתקנונים אצלנו שינינו שברף נמוך אבל ממש ברף מאוד נמוך, אנחנו עושים את זה בשימועים ועל ידי המעסיק עצמו, ולא תמיד זה מגיע לוועדת משמעת. כהשאלה שנשאלתי על ידי סטודנט מה זה רף נמוך, זה מגיע לדיון משפטי אצלנו ואנחנו דנים כמה אנשים, האם זה רף נמוך, האם זה צריך ללכת לוועדת משמעת. זה גם שינויים בתקנונים, הכל כתוב.

מה שאני כן ממליצה לחברי מהסגל האקדמי, אחד הדברים שיש לנו, כשמישהו או מישהי מתלוננת על חברי סגל, הדברים הראשונים שאנחנו עושות כנציבות, מסתכלות על חוות דעת הוראה. ואפשר לראות שם בצורה אנונימית האם היו איזה שהן הערות או איזה שהם דברים שקשורים להטרדות מיניות, מסתכלים שנים אחורה. אני כן מציעה לכל הסטודנטים אין בעיה שם לכתוב. אין בעיה לכתוב, תסתכלו על קורס כזה וכזה אם אתם רוצים את האנונימיות, ואנחנו פועלים. אין מצב שלא נפעל.

מאיה אמרה שהיא גם סטטיסטיקאית והצביעה על סטטיסטיקה מאוד מעניינת שמראה שכשהמטריד הוא עובד פשוט, בוודאי עובד קבלן, תוך שבוע הטפול הסתיים. ככל שהדרג שלו עולה הטיפול נמשך יותר זמן. במקרה של מרצים בכירים זה נמשך שנים.

אני לא חושבת שזה נכון. בטח לא אצלנו באוניברסיטה.

לא חשבת על זה הרי עד היום. אז אולי תחשבי, תבדקי.

חשבתי. בסדר, אני מוכנה אבל להגיב על משהו אחר שהיא דיברה על זה שלא מוגדר זמן, ודנו בזה עם התאחדות הסטודנטים הוגדר זמן ואמרנו שיש בעיה בלתחום בזמן כי כשנניח מתלוננים ומנסים לאסוף ראיות - --

נראה לך הגיוני שלוש שנים?

אני לא מכירה את המקרה, אז אני לא יודעת. יכול להיות שוועדת משמעת נמשכת שלוש שנים.

זה נשמע לך הגיוני?

לא אגיד שנשמע לי הגיוני אבל אני לא יכולה להביע חוות דעת על משהו שאני לא יודעת.

אפשר לגמור דוקטורט. ולהשתלב בשוק העבודה.

זה לא מפתיע בכלל כי עובד קבלן בטח שייך לאיזה חברה קבלנית, ישר באים אליה, ומרצה בכיר יש לו הסכמים קיבוציים וואט אבר - - -

לא רק הסכמים קיבוציים. זה גירוז ושימון והגנה הדדית של אליטה על עצמה.

היא צודקת כי טכנית זה יותר פשוט לכם. לא צריך להסתבך.

בסדר. נעמה כהן מתא אופק. את תדברי במקום פרופ' צבי הכהן רקטור אוניברסיטת בן גוריון שביטל את ההגעה שלו.

אני סטודנטית שנה ב' באוניברסיטת בן גוריון ואני הדוברת של תא אופק. אוניברסיטת בן גוריון כבר שנים יש לה טיפול חסר בנפגעות ואין טיפול באמת. הרבה נפגעות מתנדנדות מפה לשם, כמו שספיר הקריאה מקודם את הפרטים, הפרטים מועברים ואין שם סדר, וגם היא מסרבת לפרסם את שמות הפוגעים ואת גזר הדין שלהם.

זה כל האוניברסיטאות. אני חייבת לציין.

זה לא נכון.

ככה מעבירה לנו את זה על הדרך בשלטים רנדומליים. גם יש הרבה האשמת קורבן כלפי הנפגעות ולכן בשבוע הבא אנחנו נצעד כנגד זה, בחמישי הבא בבאר שבע, כולן וכולם מוזמנים כנגד האשמת קורבן בצעדת "את לא אשמה". זה מאוד חשוב לנו הנושא הזה.

תודה רבה. יש כאן מישהו מאוניברסיטת בן גוריון? מטעם ההנהלה. נציבה או משהו?

אני היועצת המשפטית.

למה הרקטור לא הגיע, את יודעת?

כי הוא - - - עכשיו ש- - -

את רוצה לומר משהו בקצרה?

גם אני לא תכננתי לדבר אבל אני רוצה לומר שגם אנחנו עשינו שינויים בתקנון בשנה האחרונה, בשיתוף עם אגודת הסטודנטים, הנושא של הפרסום הוא אחד השינויים שנעשו בנוהל למניעת הטרדה מינית שלנו וההמלצה כרגע בנוהל למניעת הטרדה מינית זה באמת שינוי שהוא מהחודשים האחרונים - - -

בעקבות ההפגנה שהפגנו בשנה שעברה.

זה לא - - -

זה ששומעים את קולכם זה יפה.

זה לא בעקבות ההפגנה אבל אני גם מקבלת את זה שבהחלט אנחנו פתוחים מאוד לשמוע. אני לא מכירה את תא אופק אבל אנחנו בקשר עם אגודת הסטודנטים, אנחנו משתדלים לתקן ולהשתפר ולהתייעל כל הזמן - - -

זה גם כן בעיה שהאוניברסיטה משתיקה את התאים הפוליטיים ולא נותנת לנו להשמיע את קולנו ויש הרבה מגבלות עלינו שאין באוניברסיטאות אחרות כדוגמת העברית.

אני מזמינה אתכם לבוא אלי, מעולם לא השתקתי אף אחד, להיפך, אני שמחה תמיד - - -

אנחנו יכולים כאן לסכם על פגישה?

לגמרי. אני רק רוצה לומר שאני בקשר עם אגודת הסטודנטים.

מי מתאם עם מי?

את תתאמי איתי, תבואו ואני רוצה לומר שאנחנו פועלים בשיתוף עם אגודת הסטודנטים, מעולם לא פניתם אלי, אני לא מכירה איזו שהיא פניה אלי שנדחתה ואני לגמרי שמחה לשמוע כל ביקורת שהיא. אני רוצה כן לסיים, הטיפול בנוהל שלנו הוא כרגע כזה שברירת המחדל היא פרסום אלא אם כן יש נסיבות כאלה ואחרות שמחייבות נימוק, שאז לא מפרסמים. אני רואה את התנועה הזו, אבל מה לעשות שאנחנו חייבים להתייחס גם לנסיבות יוצאות דופן שמחייבות נימוקים כתובים, כשברירת המחדל היא כן לפרסם.

בנוסף לזה נתנו גם מעמד שאני חייבת לומר שבפועל התקיים אצלנו עד עכשיו גם בלי שהוא היה בנוהל אבל עכשיו בא לידי ביטוי בנוהל ומתלוננת זכאית, ושוב, זה טיפול מהחודשים האחרונים, זכאית לליווי של עובדת רווחה החל מהרגע שהיא מתחילה את התהליך ויש לה מעמד שהוא דומה למעמד שניתן בחוק, היא לא רק עדה בתהליך אלא היא זוכה לליווי וליידוע ולמעקב צמוד במשך כל התהליך שהיא עוברת. אבל שוב, אני מזמינה אתכם לגמרי, אני מניחה שכל ביקורת, אני כן רוצה לומר, אנחנו קשובים לחלוטין לארגון הסגל הזוטר ולארגון הסגל המינהלי ולאגודת הסטודנטים ואנחנו באמת משתדלים לטייב כל הזמן ואם יש ביקורת שהיא תיראה מוצדקת, אני מבטיחה שהיא תישמע.

את מהעברית, רצית לומר דבר מה.

אני היועצת המשפטית של האוניברסיטה העברית. רציתי להגיב לאותה אמירה של חברת הכנסת גרמן של הוצאת הטיפול בהטרדה המינית מחוץ לאוניברסיטאות. אני בטוחה שיש מוסדות שיבואו ויגידו "אדרבה, איזה כיף, תוציאו את זה מאתנו" אני חושבת שזה יהיה פספוס מאוד גדול ואחד השינויים הבולטים ואחת המטרות של החוק למניעת ההטרדה המינית היה להטיל על הארגון אחריות לטיפול אצלו בבית. טיפול חיצוני תמיד היה. בתי משפט וכולי. להוציא את הטיפול מאותו ארגון זה פשוט לפספס את המטרה. כל המטרה שלנו זה לחנך את הארגון, לחנך את המוסד. אנחנו תמיד פה, אגב, אותה חבורה של אנשים, אותם 70 מוסדות להשכלה גבוהה שרובם לא באים לפה ואנחנו לא יודעים שמישהי מקריאה פה תלונה מאוד מאוד קשה, אנחנו כולנו בחזקת אשמים אבל אנחנו לא יודעים - - -

אני ממש מבקשת לא לחזור אחורה לדיון האומלל שהיה כאן בוועדה בספטמבר אשתקד.

אני לא חוזרת אחורה, אני רק אומרת - - -

אני לא רוצה את ההצטדקויות המשפטיות וכן הלאה, אנחנו במקום אחר.

אני חושבת שהטיפול הפנימי של המוסד, זה בדיוק המטרה של החוק למניעת הטרדה מינית.

הבנתי. תודה רבה. כיוון שהיציאה שלנו לדיון הייתה מדו"ח המבקר מ-2013 והדיון הקודם בוועדה הזאת היה אחד הדיונים הראשונים שנכנסתי לתפקיד, בספטמבר אשתקד, אני חייבת להגיד שיש שינוי מאוד מאוד משמעותי לטובה. אחרי כל הביקורת המוצדקת לחלוטין, שנמתחה כאן, השפה היא אחרת, לקיחת האחריות היא אחרת. אני רוצה להגיד שוב, להבא, לא ידברו יועצים משפטיים של האוניברסיטאות, לא תינתן להם זכות דיבור. נציבות, אולי, אבל כל רקטור שיגיע לכאן, כל דיקן יכול לשאת דברים בלא הגבלה ותינתן לו במה מכובדת. אני חלילה לא מזלזלת לרגע בתפקידם החשוב של היועצים המשפטיים, אבל זה לא דיון משפטי. זה דיון ערכי אידיאולוגי מנהיגותי, אנחנו לא רוצים כאן הנמקות משפטיות ומגבלות משפטיות וכן הלאה. אנחנו רוצים לראות את האוניברסיטאות ראש לאריות בדבר הזה מובילות דרך, מתוות דרך, קוראות לציבור קריאה מאוד דרמטית וחד משמעית וכמובן, שלא יהיו אי הבנות, אנחנו נמשיך לעקוב אחרי הביצוע ואחרי איך זה מתנהל באמת בשטח. אבל אני מצפה מהרקטורים, אני משבחת שוב את הרקטורים שהגיעו, אני מצפה מרקטורים, מנשיאים, מדיקנים להגיע ולייצג את האוניברסיטאות שלהם ואת הנושא עצמו בכבוד.

אני רוצה לסיים במבקר המדינה, אהרון הלינגר, מנהל אגף בכיר במשרד מבקר המדינה. קודם כל תגיד לי אתה איך אתה רואה את הדברים מהדמות שלכם ועד מה ששמענו כאן ומהדיון הקודם בוועדה לביקורת המדינה ועד היום ותספר לי גם מה אתם עושים. מי עושה את הדו"ח שביקשנו מהמבקר? איזו חטיבה?

שתי חטיבות. אני חייב לציין שכשעשינו את הדו"ח הזה בשנת 2013 אם הייתי צריך לצפות את מה ששמענו בדיונים שקיימה הוועדה בנושא, לא הייתי מעריך שהשינוי יהיה כל כך משמעותי וזה בגלל הרוח הקרה שנשבה מאוד גם ממל"ג וגם מהמוסדות להשכלה גבוהה, במהלך הביקורת ואני מברך על כך שבאמת הדו"ח הזה הניע תהליכים גם שינוי החוק וגם שינוי גישה, אני שמעתי פה דברים היום שהמלצנו עליהם בדו"ח והם בוצעו ואנחנו כמובן מברכים על כך, אבל כמו שנאמר פה, הדרך עוד לפנינו ויש עוד מקום בהחלט לשיפור הדברים.

כפי שצוין, משרד מבקר המדינה בעקבות בקשה של הוועדה לביקורת המדינה לפי סעיף 21 לחוק מבקר המדינה, מבצע בימים אלה ביקורת ששתי חטיבות במשרד מבקר המדינה עוסקות בה, 20 שנה לחוק הטרדה מינית, כל ההתפתחות שהייתה והשינויים שחלו בגופים ציבוריים והדו"ח הזה בעשייה מואצת.

איזה חטיבות מתעסקות איתו?

החטיבה לשלטון מקומי והחטיבה לביקורת משרדי ממשלה ומוסדות שלטון.

זה דו"ח שביקשנו, דו"ח מבקר שנועד לבדוק את יישום החוק למניעת הטרדה מינית במלאת 20 שנה לחקיקת החוק. טוב. אנחנו נסיים את הישיבה הזאת, אני רוצה לסכם. קודם כל שוב, הנוכחות של הרקטורים של העברית ושל מכון ויצמן מבורכת וראויה לשבח ואני קוראת לשאר מנהיגי האוניברסיטאות לבוא ולהתייצב כאן. כן עלה כאן שוב ושוב הצורך בכניסה של גורם חיצוני לבתי הדין המשמעתיים וגם של נציגים של הקורבנות, דבר שקורה בחלק מהמקומות.

הערה מאוד חשובה של מאיה שמעבר לעובדה שהיא באה לכאן ושטחה באופן אמיץ מאוד את סיפורה, זה ההבדל בזמן, בטיפול כשהתוקף הוא עובד זוטר או לחלופין מרצה בכיר, זה ממש לא מפתיע, אני משוכנעת שהסטטיסטיקה שלה מוצדקת, גם כבחורה אינטליגנטית וסטטיסטיקאית ובקיאה בנושא וגם כי זה כל כך כל כך ברור, שיש כאן כסת"ח והגנה של קבוצה על חבריה שחס וחלילה לא יאונה להם רע, ואם כבר אין ברירה אז שהשם שלהם לא יתפרסם, ואם אין ברירה, אז שיעברו לאוניברסיטה אחרת, הדבר הזה לא מקובל והוא דורש בדיקה ועיון.

אני חייבת לציין שיפור מאוד מאוד גדול גם ביחס של המל"ג והות"ת שהתנערו לחלוטין רק לפני חצי שנה, התנערו מכל אחריות לנושא, הנה הם מצאו את האחריות לשמחתנו. אנחנו רואים גם שיפור מאוד גדול בחלק ניכר מהאוניברסיטאות בהתייחסות לנושא ובטיפול בו ומצד שני אנחנו עדיין רואים פער אדיר בין מה שאנחנו יכולים למדוד לבין מה שנעשה. אנחנו רואים שלא מגישים יותר תלונות ברוב האוניברסיטאות מאשר הוגשו אשתקד ובשנים קודמות. כלומר העובדה שחלו שיפור ותיקון מסוימים, לא חלחלה לסטודנטיות ולסטודנטים והם עדיין לא חשים אמון במוסדות האקדמיים והם עדיין מעדיפים לפנות למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית כי אנחנו יודעים, ואני מניחה שהנתון ה זה לא השתנה, ש-10% מהפונים למרכזים בערים אוניברסיטאיות הם באים מהאוניברסיטאות. זה נתון מחריד.

יכול להיות שהם נפגעו - - -

אני מבקשת, אני מסכמת עכשיו את הדיון. הוא עומד בפער מאוד מאוד גדול לשיעור התלונות המדווחות. הייתה כאן הערה מאוד חשובה של מנהלת מרכז הסיוע בתל אביב מרים שלר שאמרה שצריך להפסיק עם הלומדות האלה, אנחנו כבר לא שם, התקדמנו כבר כמה צעדים. תנסו לעקוב אחרי המציאות המשתנה, וצריך הכשרות של מרכזי הסיוע עם אוריינטציה חובה לסטודנטים ולסגל, זה נשמעת לי המלצה מובנת מאליה וגם לאפשר תלונות אנונימיות, גם את הדבר הזה היא ציינה, וגם כאן שמענו בחלק מהאוניברסיטאות שהדבר הזה אכן מתאפשר כיום.

בנוסף, מעל כל זה צריך שוב לציין את הדו"ח שהזמנו שאמור לבדוק גם את האוניברסיטאות מחדש, אבל גם את כל המוסדות שמבוקרים על ידי המבקר, האם החוק למניעת הטרדה מינית אכן מיושם ומה התוצאות שלו ומה מידת ההעמקה שלו ומה מידת האכיפה שלו, הדו"ח הזה גם ביקשנו מהמבקר לבדוק את תפקוד המשטרה בעניין הזה ושל הפרקליטות ושל כל מוסד מבוקר, אני תולה בו הרבה תקוות בדו"ח הזה, אני חושבת שהמסקנות שלו יהיו בעצמן צעד מאוד משמעותי לתיקון המצב.

שוב, אחרי שבירכתי על כל ההתקדמות אני חייבת להגיד שהתחושה שלי שאנחנו מאלצים את האוניברסיטאות להתקדם. אין לי בעיה עם זה. נאלץ אתכם, נעשה את זה בשמחה, אתם תכעסו עלינו, תתמרמרו, תתגוננו, תגידו שאין לכם סמכות, זה מה שהיה בישיבה הקודמת. אחר כך תבואו ותגידו שיש לכם סמכות, והאתגור הזה שלכם הוא חלק מהעבודה שלנו. אני בטוחה שכל מי שמתעסק בזה בתחום הם אנשים טובים, ראויים, מוסריים, אכפתיים, רוצים לשנות, אבל לפעמים צריך מישהו מבחוץ שינער את המערכת ויקרא לה לסדר וכאן זה מאוד מאוד נחוץ והמבקר עושה כאן עבודה חשובה בעניין הזה. אני מודה לכולם, אני מודה למאיה, אני מודה ליתר הנפגעות שהיו כאן איתנו ואתן מוזמנות לדבר כאן בכל עת. מאיה, בפעם הבאה, כיוון שאסור שקולך יישמע, אנחנו ננסה אותך אולי עם גיטרה ואולי תשירי ונבדוק אם הדבר הזה כן מותר. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:43.