פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



13
ועדת הפנים והגנת הסביבה
14/05/2018


מושב רביעי

פרוטוקול מס' 622
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שני, כ"ט באייר התשע"ח (14 במאי 2018), שעה 12:15

פיתוח מודל מטרופוליני לירושלים והסביבה

חברי הוועדה: יואב קיש – היו"ר
יואב בן צור – מ"מ היו"ר
אכרם חסון
יעקב אשר

ניר ברקת - ראש עיריית ירושלים

אמנון מרחב - מנכ"ל העירייה, עיריית ירושלים

מיכל שלם - ראש הסגל, עיריית ירושלים

ניצן קרסנטי - ראש לשכת ראש העיר, עיריית ירושלים

חנה ציבין - עוזרת לראש הסגל, עיריית ירושלים

אבנר סעדון - מנהל אגף מדיניות ותכנון אסטרטגי, עיריית ירושלים

אלי זיטוק - גזבר, עיריית ירושלים

שמואל זליגמן - גזברות, עיריית ירושלים

הרב יעקב הלפרין - מחזיק תיק הרווחה, עיריית ירושלים

סתיו סעד - עוזרת לראש הלשכה, עיריית ירושלים

יפעת ליפץ - עוזרת ליועץ המשפטי, עיריית ירושלים

ברק הרשקוביץ - יועץ ראש העיר לענייני פיתוח כלכלי, עיריית ירושלים

ליאור בנימין - יועץ מנכ"ל העירייה, עיריית ירושלים

מירית בטיטו - עוזרת מקצועית לראש הסגל, עיריית ירושלים

אביתר אלעד - דובר העירייה, עיריית ירושלים

נוי דגן - מנהלת דסק לשכת ראש העיר, עיריית ירושלים

נטע טאובר - רכזת דסק לשכת ראש העיר, עיריית ירושלים

חן דהן - רכזת דסק לשכת ראש העיר, עיריית ירושלים

רונית גרופר - רכזת דסק לשכת ראש העיר, עיריית ירושלים

חנה פרבר שמש - ראש תחום תכנון מערכתי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שירי שניצקי - מנהלת תחום שינוי גבולות וחלוקת הכנסות, משרד הפנים

שירה זילברטל - סטודנטית באגף הגבולות, משרד הפנים

גרייס ג'ראייסי - מפקחת מחוזית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

הגר בקון מזור - מפקחת ארצית אוכלוסיות ועדה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

דוד גוגנהיים - נציג, עמותת האדריכלים המאוחדים בישראל

אנה וייס

שדלן/ית (עו''ד גויסקי-קשרי ממשל, ייעוץ ושירותי חקיקה) אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (שמות לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל)

לאה קריכלי

שלומית כהן
פיתוח מודל מטרופוליני לירושלים והסביבה

שלום, צהריים טובים. אני פותח את הישיבה לכבוד יום ירושלים. נושא הישיבה: פיתוח מודל מטרופוליני לירושלים והסביבה. אתנו חבר הכנסת יואב בן צור וחבר הכנסת אכרם חסון. אני שמח לראות פה גם חברים ממועצת העיר ירושלים וגם כמובן את ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, והמנכ"ל. שלום לכם.

יום גדוש ופורה ומרתק היום בירושלים, עם הרבה חדשות טובות ובשורות מכל הכיוונים. אז כמובן שוועדת הפנים רצתה, וחשוב לנו גם לציין את היום הזה. אנחנו נסתכל על התפיסה המטרופולינית.

יש פה חבר מועצת העיר, הרב הלפרין.

הרב הלפרין, שלום.

חברי אמנון מרחב אמרת?

אמרנו, אבל הכול בסדר. אפשר להגיד פעמיים אמנון מרחב, שגם חבר הכנסת יואב בן צור ישמע.

אני רוצה להגיד לראש העיר, שגם אני שותף לתפיסה הבסיסית שחייבים להתחיל להסתכל לא רק על ירושלים, על כל מדינת ישראל, בתפיסה מטרופולינית. אני מוביל חקיקה של ירושלים רבתי, שבאה לתת מענה בהסתכלות קצת יותר רחבה. זה נושא מאוד מורכב. אני מודה שאני הייתי רוצה גם להוביל מהלך של ריבונות יחד עם זה, אבל יש שאלה אחת של הריבונות ויש שאלה שנייה של מרקם החיים. בנושא מרקם החיים אני חושב שלא צריך להיות ויכוח, ובעניין הזה אנחנו נשמע את הדברים. אני רואה שיש גם מצגת מעניינת. יצא לי לקבל טריוויה על ירושלים, אז תודה רבה.

הנכדים שלי ישמחו.

אצלך הנכדים, אצלי הילדים. אני רוצה לסיים ולומר, שהאתגרים בירושלים הם עצומים. אנחנו בהליך מתמשך בעניין הזה. שמחתי לשמוע אתמול את ההשקעה של הממשלה, תוכנית הממשלה בנושא.

זה עשירית מהצורך.

אני מניח. זה ברור. דיברנו גם על כמות הכיתות שנפתחות ועל המאבק לשינוי המגמה במגזר הערבי לתוכניות הלימוד הישראליות ולא הפלסטיניות. משימות באמת כבדות מאוד, וראש העיר עושה רבות בכל העניין הזה.

בבקשה, הבמה שלך, ראש העיר ניר ברקת.

(מציג מצגת)

קודם כל, תודה רבה ליואב, יו"ר הוועדה, ליואב בן צור ולאכרם. חברי במועצת העיר, שותפי להנהלת העיר, יעקב הלפרין, מנכ"ל, ראש הסגל, מכובדי כולם. אנחנו בחרנו לדון בנושא המטרופוליני, יואב, כי אתה מיוזמי החקיקה בנושא הזה. אני מודע לכך שיש הרבה מאוד שיקולים טובים ומדיניים ואסטרטגיים למדינת ישראל. אני, ברשותך, רוצה דווקא להתייחס לפן היותר פרקטי, היתרונות במעבר למודל מטרופוליני. למען האמת, חלק מזה אנחנו תוך כדי תנועה מתחילים ללכת לכיוון.

אני רוצה לשתף אתכם במודל הבין-לאומי. שימו לב, כשמדובר על העולם הרחב ומסתכלים על מדינות ה-OECD, לרוב המדינות ב-OECD יש שני רבדים של שלטון מקומי, 56%. עוד 23% שלושה רבדים, ורק ל-21% יש רובד אחד שלטוני. אני אומר לכם בתוקף, בלתי ניתן לנהל 257 רשויות באמצעות משרד הפנים. אין סיכוי בעולם שהדבר הזה יצליח. חכמת ההמונים, מה קורה בעולם הרחב, צריכה להדריך אותנו להתכנס בפרקטיקה למודל מטרופוליני רחב.

יש חשיבת האשכולות, שנעשית לא בערים.

שאלה טובה. זה בשקף הבא.

שימו לב מה עשינו בירושלים. כשאני נכנסתי לתפקיד לפני עשור, היו 28 מנהלים קהילתיים. אלה שכונות, בממוצע כל אחת כ-30,000 נפש, ו-28 מנהלים קהילתיים עבדו מול 43 אגפים עירוניים. זה 1,200 גשרים. זה 1,200 טרנזקציות בין אנשים שרוצים לקדם את השכונה שלהם. אין שום סיכוי שזה יצליח. לכן מהר מאוד עברתי למודל של רובעים. היום ירושלים בנויה משבעה רובעי תפעול. שימו לב, לא נגענו במנהל הקהילתי. לא הרסנו אותם או ביטלנו אותם. מה שעשינו ממשיך להיות קיים. זה רובד ניהולי. מנהל הרובע היום, שכבה רובעית, עושה אופטימיזציה קלאסית לתהליכים בתוך המנהל. המנהל הקהילתי, במקום לדבר עם 43 אגפים, מדבר עם מנהל הרובע שעוזר לעירייה לממש את המדיניות בשכונה, ועוזר לשכונה לבטא את הצרכים שלה בתוכניות עבודה בעירייה. זה רובד ניהולי. מה לעשות, גם בצבא, אין מצב שיש לך 1,000 מ"מ שעובדים מול מח"ט. בשביל מה יש לכל שלושה מ"מ מ"פ, ולכל שלושה מ"פ מג"ד, ולכל שלושה גדודים מח"ט? גם בעסקים, כלל האצבע הוא שבעה כפופים. ואם יש לך יותר משבעה כפופים, פלוס מינוס אחד, תדע שאתה כבר לא באופטימיזציה של הניהול. לי כראש עיר יש פחות משבעה אנשים שכפופים לי באופן ישיר. מניסיון עסקי קלאסי, עד שבעה רובעים, פלוס-מינוס, החוץ-גדר קוראים לו עכשיו רובע חדש, זה הרובע השמיני – כך מנהלים מבחינת התייעלות.

נעבור לשקף הבא. שימו לב מה קורה סביב ירושלים. בירושלים יש לנו שכונות פנימיות. כל רובע אצלנו, ויש לנו שבעה כאלה, יותר גדול מכל שכונות הלוויין סביב ירושלים. אני לא קורא להן ערי לוויין. בית-שמש 100,000, אבו-גוש 7,000, מעלה-אדומים פחות מ-40,000. זה יותר קטן מחלק מהשכונות. לכן לכאורה, אם מודל קטן הוא טוב בואו נפצל את העיר ירושלים לשבע ערים. אבל הרי זה לא הגיוני. אז באותה אנלוגיה אני טוען שהסתכלות על מרחב גדול יותר עושה הרבה מאוד מהתהליכים הרבה יותר פשוטים ובריאים. מיד אתן דוגמאות. בירושלים אני חושב שאנחנו הכי בנויים לזה, כי אנחנו 70% מהמטרופולין במספר התושבים. במקומות אחרים המספר הוא יותר קטן, ולכן ירושלים היא מקרה קלאסי שצריך לעשות בו פיילוט של מעבר למבנה רובעי.

מבחינתי, אחד היעדים שלי בהסתכלות מה למדתי מירושלים שאני רוצה להביא לרמה הלאומית, זה לעבור לשישה-שבעה רובעים או מרחבי ניהול ברמת המדינה. יש לך את מטרופולין ירושלים, באר-שבע נגב-ערבה, יש את חיפה והקריות והצפון, גליל-גולן, יהודה ושומרון.

כמה אזורים היום יש במשרד הפנים?

257 רשויות.

אבל יש עדיין צפון וכו'.

שישה מחוזות.

אתה צודק שיש אלמנט מסוים, שזה המחוזות, שהוא בסיס לא רע.

ויש גם האשכולות היום.

אתה אומר: קח את המחוזות ותיצוק לתוכם תוכן וסמכויות.

נכון. תרחיב אותם. אגב, זה לא צריך להיות פוליטי, זה יכול להיות מקצועי.

רק מקצועי. פוליטי זה ערוץ אחר.

בסדר, אין בעיה. בהחלט אפשר לעשות את זה מקצועי. הרעיון הוא לקחת גליל-גולן, יהודה ושומרון, ירושלים, נגב-ערבה, חיפה והצפון ומטרופולין אחד גדול במרכז, או מקסימום לחלק אותו לשניים, ואז יש לך בין שישה לשבעה מטרופולינים גדולים. זה יפשט כל כך הרבה תהליכים.

אתן דוגמה סביב העיר ירושלים. בואו נתחיל בנושא של תכנון ופיתוח. מתקני ענק. האם עיר קטנה יכולה להרים אצטדיון גדול כמו טדי? לא. הוא משרת מטרופולין רחב. אותו הדבר כשאנחנו מסתכלים על תכנון הכניסה לעיר. תארו לכם שהיינו מחלקים את העיר לשבע ערים. מי היה מסכים שהרובע העסקי יהיה אצל השכן ולא אצלו? כל אחד ירצה את זה אצלו. לכן היום, בגלל הנוסחה שהמדינה קובעת שהעסקים מכניסים כסף, כולם רבים על ליטרת הבשר של העסקים. אבל יש היגיון רב בלרכז מרכזי עסקים גדולים במרכז המטרופולין ולטייב את איכות החיים ואת המגורים בסביבה. במקום כל הזמן לריב עם משרד הפנים ועם משרד האוצר, אני טוען שיש עתודות בנייה אדירות במטרופולין ירושלים. בואו ננצל אותן. ואם נקרא לכל המטרופולין ירושלים, אז אין סיבה שלא נעשה אופטימיזציה לבילוי, למתקנים גדולים, למרכזי תעסוקה במרכז, ולייצר את המודל הכלכלי הפיננסי שיתמוך בכך, ושלא חלילה ידפוק מישהו באזור מסביב. כלומר, בהינתן שאין לנו מגבלת תקציב, ובהינתן שאין מגבלות של המבנה שהיום האוצר כופה, העיוותים שיש היום בנוסחאות התקצוב של השלטון המקומי, חד-משמעית האופטימיזציה התכנונית תביא לנו תוצאה הרבה יותר טובה.

נעבור לנושא של חברות הבנות שלנו. הייתי באפרת בסיור אצל עודד רביבי, ראש המועצה. שאלתי את עודד על חברת הפיתוח העסקית שלו. 10 מיליון שקל בקושי פיתוח. מוריה חוצה את מיליארד השקלים. אז אם אנחנו צריכים לבנות כביש בין ירושלים לאפרת, למרות שזה לא ירושלים, אין שום היגיון לא לקחת חברה שפעם הייתה עושה 200-100 מיליון שקל בשנה, מפסידה הרבה כסף כמו כל החברות הכלכליות. היום היא כבר חוצה את המיליארד שקל, מתמחה בכבישים. אנחנו יכולים לתת בקלות רבה שירות לכל המטרופולין בעיר ירושלים. אותו הדבר הגיחון. חברת הגיחון, מים, ביוב. ביוב, אגב, למיטב זיכרוני, לא זורם לפי פוליטיקה. הוא זורם לפי כוח הכבידה.

יש מציאות שכן.

לא למיטב זיכרוני. לכן תכנון של מפעלי טיהור ותהליכים של צינורות מים וביוב, אין סיבה בעולם שלא ירוכזו במפעל אחד גדול שנותן שירותים לכולם. אותו דבר הרשות לפיתוח ירושלים שמתמקדת ביתרון יחסי של העיר ירושלים. הוא יתרון יחסי של המרחב, הוא לא רק של העיר. לכן, במקום שכל אחד מתתי השכונות הקטנות יעשה פעולה לבד, יש יתרון בגידול הגודל.

יואב, אתה יכול להחליף אותי? תודה.

(היו"ר יואב בן צור, 12:28)

אני רוצה להתייחס לסוגיה של תכנון מאקרו אסטרטגי של המרחב. כשאנחנו הנחנו על שולחנו של משרד ראש הממשלה, משרד האוצר ומשרד הפנים תוכנית שמתבססת על פיתוח ההייטק ושילוב תחום התרבות עם התיירות, החתמנו שני פרופסורים. פרופ' אמריקני בשם מייקל פורטר, הוא אחד מהפרופסורים המובילים בעולם בבית-ספר למנהל עסקים של הרווארד, בבוסטון. הוא חתום על התוכנית שהגשנו למדינה, ובגינה קיבלנו מסה לא מבוטלת של תמריצים. פעם ראשונה, תוכנית "מרום", 350 מיליון שקל לחומש. פעם שנייה, תוכנית "היובל", 850 מיליון שקל לחומש. הוא ממוקד באיך הופכים את ירושלים לאטרקטיבית לעסקים. לצד זה, פרופ' פלורידה מתמחה באיך הופכים עיר תחרותית בסל שירותים לאנשים יצירתיים. כלומר, שני המודלים הללו, איך הופכים את ירושלים, מבחינתי מטרופולין ירושלים, אטרקטיבית לעסקים ולצעירים. זו השקעה שאם מסתכלים בזווית רחבה יותר על מטרופולין, זה מקל עלינו מאוד בתכנון. מקל עלינו בהפרשת עתודות בנייה למגורים מסביב ויותר מיקוד בעסקים פנימה. את הדבר הזה עיר קטנה לא יודעת להרים. יש יתרון במחקר שכזה למרחב מטרופוליני גדול. לא ניתן לעשות אותו כעיר קטנה. עולה למעלה ממיליון דולר להרים דבר כזה, אגב ככסף פילנטרופי ברובו, אבל את המאמץ הגדול לא עושים לרזולוציה של מעלה-אדומים או לחליפין גבעת זאב, אלא למטרופולין מאוד מאוד גדול.

מה האתגר? יש לנו כמה אתגרים. נכון להיום, כשאני מדבר עם משרד האוצר על לשנות את הנוסחאות שבהן מתקצבים את השלטון המקומי, יש פה קיבעון חשיבתי עמוק. אני דווקא חושב שמעבר למודל מטרופוליני סביב ירושלים יכול אולי לפתוח את הצ'קרות של משרד האוצר ולהבין שאם אנחנו רוצים להסתכל בראייה מערכתית מרחבית, צריך לבוא עם שק של גזרים ועם תמריצים, ואם כן בונים את כל התעסוקה במרכז ומגורים בסביבה, לייצר מודל שערי הלוויין סביב ירושלים לא יגידו שזה דופק להן את התקציב. כי נכון להיום, אם אנחנו מעמיסים את המגורים על המטרופולין מסביב, על ערי הלוויין, ומשקיעים יותר בפיתוח עסקי בליבה של העיר, אז זה אומר שלכאורה ירושלים מרוויחה והפריפריה מפסידה. כי על ארנונה ומגורים זה מכסה 40% מהעלויות. ולכן כל אחד מראשי הרשויות סביב ירושלים רוצה תעסוקה אליו. אנחנו צריכים לתת להם מענה, שגם אם הם יבנו יותר מגורים זה בסדר.

הם יוכלו להשתמש במודל העסקי של ירושלים.

נכון. אז אני רואה יתרון יחסי מאוד גדול בפיילוט של ירושלים, בלשנות סדרי עולם, כיצד המדינה מתקצבת את השלטון המקומי. היום שיטת התקצוב מהווה חסם לפריפריה להצטרף למודל המטרופוליני, ולכן הם התנגדו לתהליכי תכנון שעושים אופטימיזציה.

על אף התקצוב המיוחד של ירושלים?

כן, כי אם עכשיו צריך להכפיל את כמות המגורים במבשרת נניח לטובת העניין שמאפשרים לנו לבנות במעלה-אדומים, ולבנות בעיקר שכונות מגורים, לחבר אותן טוב יותר באמצעות תחבורה למרכז העיר, כדוגמת אפרת – היום אפרת וגוש-עציון עולים על אוטו, מגיעים תוך 15-10 דקות למרכז העיר, אז מפסגת זאב לפעמים לוקח יותר זמן, או מרמות לוקח יותר זמן להגיע למרכז העיר מאשר אפרת וגוש-עציון. אז לטובת העניין אני בעד להרחיב שם, להכפיל, לשלש, לרבע את אזורי הבנייה למגורים, לחבר אותם למטרופולין, ובמטרופולין להרים עוד רובע עסקי גדול בחלק הדרומי ועוד רובע עסקי על כביש בגין. אנחנו רוצים לפתח עתודות של שמונה מיליון מטר מרובע בעיר, יש לנו, והקושי שלנו הוא שאנחנו נלחמים על כל בית ומגורים. לעומת זאת, אם אתה מחבר את הפריפריה, את שכונות הלוויין לעיר ירושלים, עושים אופטימיזציה, זה מחייב שינוי במודל העסקי, במודל התקצוב של המדינה, על מנת לאפשר לתהליכים האלה לקרות. אז חסם אחד גדול זה קיבעון חשיבתי בנוסחה שמתקצבת המדינה.

נכון להיום השיח הוא מאוד פוליטי, כן לחבר שני יישובים, או יהיה רוב חרדי, יהיה רוב חילוני. השיקולים הם מאוד פוליטיים ולא מגיעים לדיון ענייני, מה טוב לכולם, בואו נניח בצד את הנוסחאות הקיימות. לטובת העניין אני טוען שאנחנו צריכים לעשות שם רפורמה.

דבר נוסף, היום במשרד האוצר אין חשיבה. יש פה נציג אוצר? חבל. רציתי שישמעו.

עוד הערה מאוד חשובה היא הפילוסופיה של השוואתיות. כשהיה לנו בשלוש השנים האחרונות מאבק מול האוצר, גיבינו את תפיסת עולמנו בהשוואתיות מול ערים אחרות. ואני אסביר למה זה חשוב. אמרתי לאוצר: בפיתוח עסקי וכלכלי אנחנו די באותו ראש איתם, ויש לנו גיבוי, קיבלנו את חבילת התמריצים. כי פיתוח כלכלי, יצירת מקומות עבודה, המודל הפורטריאני, עובד לנו טוב והוא מתוקצב באופן סביר. תמיד אפשר יותר, אבל בסדר, מתקדמים מאוד יפה. בשביל להפוך את ירושלים ואת מטרופולין ירושלים אטרקטיבית לצעירים, צריך להשוות את איכות החיים בירושלים לערים דומות. למשל, פורום ה-15. אנחנו יצרנו השוואה. בעסקים, אגב, זה קלאסי. כשאתה רוצה לדעת אם אתה טוב או לא טוב, אתה בודק איך אתה יחסית למתחרים בתחום שלך. הבנקים עושים את זה. כל בעל עסק יודע להשוות ולדעת אם הוא יכול ללמוד מהמתחרים שלו, אם הוא טוב יחסית למתחרים שלו. בסוף, אם סל השירותים בירושלים, רוצה לומר ההשקעה בחינוך, בתרבות, ברווחה, בניקיון, התקציב השוטף של העיר ירושלים, אם הוא לא תחרותי פר-תושב – אנחנו היום בפער גדול מול המרכז, צמצמנו קצת אבל עדיין בפער גדול – אז צעיר או צעירה שצריכים להחליט איפה לחיות את חייהם ואיפה לגדל את ילדיהם, הם יעשו שני חשבונות: איפה אני יכול להתפרנס בכבוד, תעסוקה, ואיפה נותנים את המענה הטוב ביותר לאיכות החיים ולמקום לגדל בו את הילדים. ואם יש פער גדול בין ירושלים לערים דומות, אל תתפלאו שאנשים יעזבו את ירושלים. אם אתם רוצים שאנשים יבואו לעיר ויבואו למטרופולין, אז צריך להשוות בין סלי השירותים, שזה תקציב עירייה שוטף. האתגר שלנו הוא לדעת שתקציב העירייה השוטף שלנו הוא יותר ויותר תחרותי מול המרכז.

אבל יגידו לך שהערים במרכז הן חי הנושא את עצמו. הן כמעט לא מקבלות תקצוב ממשרד הפנים.

הסיבה היא שהמדינה קבעה כללים לא שוויוניים. אתן לך ארבעה כללי אי שוויון, כי זה קשור וזה חשוב מאוד להבין שהיום זה חסם למעבר מטרופוליני. הכלל הראשון, המדינה החליטה שמס הכנסה ומע"מ וביטוח לאומי היא אוספת מכולם באופן אחיד ומייצרת תקציב למדינה. אגב, יש מודלים שונים במדינות אחרות. המדינה החליטה שהיא משאירה את הארנונה לשלטון המקומי. במקומות אחרים בעולם משלמים לשלטון המקומי פר ראש. זה לא חייב להיות כמו שהמדינה קבעה. אילו עיוותים זה מייצר? עיר כמו תל-אביב, שיש לה למעלה מ-4,000 שקל הכנסה לתושב מעסקים – אגב, מי משלם את זה? אנשים שמגיעים מהמטרופולין – אז אנשים ישנים בלילה במטרופולין, נכנסים לתל-אביב, יש לה מסה קריטית של הכנסות מעסקים, שזה פי 4.5 יותר ממגורים, וזה מייצר הרבה כסף פר תושב. אז עיר שיש לה הרבה ארנונה לעסקים היא עשירה. תל-אביב, למעלה מ-4,000. הממוצע הארצי מכניס לתושב 2,600 שקלים. בירושלים אנחנו בהכנסה של 870 שקל לתושב. אז אין שום סיכוי, כי המדינה קבעה את הכללים. זו בעיה מבנית של שיטת התקצוב. אם תיקח להם את הארנונה ותיתן להם שקל פר תושב אחוד במדינה, כמו שעושים במע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי, ממה נפשך? בואו נגיד שמס הכנסה, כל עיר תישאר אצלה. אז למה המדינה לא אומרת שמס הכנסה יישאר אצל אנשים?

מה שאתה אומר, שזה מודל עסקי של תל-אביב, שמכניס 4,000 שקל לתושב מארנונה. למה בירושלים אתה לא יכול לפתח מודלים עסקיים מהסוג הזה, כדי שיכניסו לך את כמות הארנונה הזאת?

אנחנו בונים היום מיליון מטר עסקי, אבל זה לא יזיז את הצ'ופצ'יק של הקומקום של המודל. המדינה קבעה את הכללים המעוותים. אלה כללים של המדינה. היא יכולה לשנות אותם. אם קבעת כלל שהוא מעוות, אז תשנה את הכלל. השאלה מה רוצים להשיג. אם אתה מוכן לחיות עם אי השוויון, להשאיר שהעשירים יהיו יותר עשירים והעניים יותר עניים, הבנתי. אני חושב אחרת. אני חושב שהמדינה צריכה להחזיק את השור בקרניים ולומר: רק שנייה, יש פה משהו שמייצר אי שוויון, ארנונה זה כלי שמייצר סגרגציה, אז צריך להתמודד איתו.

אז משרד הפנים לוקח מרשויות חלשות ונותן לרשויות חזקות.

זה בשוליים. תבדוק מה הוא עושה, זה משפיע בצ'ופצ'יק של הקומקום, אולי אחוז אחד או שניים.

גם התקציב המיוחד של ירושלים?

זה כולל את התקציב המיוחד של ירושלים.

אתן לכם עוד דוגמה לאי שוויון, וזו הארנונה הרגילה, ארנונה קלאסית למגורים. נניח שארנונה היא דומה בינינו לבין ערים אחרות, אבל הצפיפות במטר למשפחה בירושלים היא פי שניים מתל-אביב. אז כיוון שגובים לפי מטר, אז אתה גובה חצי ארנונה פר תושב בגלל שהמדינה משאירה את העיוות הזה. שלא לדבר על עוני. אנחנו 44% עניים, עם 700 מיליון שקל פטורים, בלי שיפוי. אז המדינה קבעה כללים שמייצרים עיוותים אדירים בין ערים. אם רוצים להגיע למבנה מטרופוליני, צריך להשתחרר משיטת התקצוב הקיימת, שמייצרת עיוותים, משיטת התקצוב הקיימת, שמייצרת עיוותים, צריך להסתכל מה סל השירותים פה מול סל השירותים במקום אחר, לקבוע יעד. היעד אומר שאנחנו לאורך זמן, לא בשנה, לא בשנתיים, תוך חמש שנים, שבע שנים, עשר שנים, מה שתחליט המדינה, מתחילים לצמצם פערים, לתת סל שירותים, לשנות את הנוסחאות, על מנת שירושלים תהיה אטרקטיבית. אם היא אטרקטיבית ואנחנו מנטרלים את הלחצים בין השכונות מסביב לירושלים לבין ירושלים, אז אתם תתחילו לראות תזוזה. עד שלא ישתנו כללי המשחק ויאפשרו למטרופולין ירושלים לצמוח ולהתפתח, ולהגדיר מטרה ויעד וממנה להתחיל לתקן את העיוותים, או לתת סיוע שהוא מנטרל את העיוותים – זה לא בשמים, זה אפשרי.

אני רוצה לתת עוד דוגמה קטנה למה שאני מתכוון. תחזרו רגע לנוסחה של הרובעים. אם הרובע הצפון-מערבי של העיר רק הוא מקבל את 1.6 מיליון מטר מרובע, שזה 300 מיליון שקל תוספת ארנונה, זה נראה לכם סביר?

לא.

זה בדיוק אותו דבר. למה רק לתל-אביב מגיע? תחשבו שתל-אביב היא חלק ממטרופולין דן הגדול, ועכשיו בונים רק שם מרכז עסקי. אין בזה היגיון לומר: זה בסדר, זה כבר היה. אם אני הייתי מחלק את ירושלים לשבע ערים ובונה רק שם את הרובע העסקי החדש, זה גודל העיוות שקיים היום בשלטון המקומי. לכן המעבר למטרופולינים מנטרל בתוך הרובעים. צריך לנטרל, צריך למצוא שיטה שמנטרלת את הפערים הגדולים האלה. ובין הרובעים צריך להתחיל לצמצם פערים. זה לא בשמים. אנחנו בעיר ירושלים עשינו את זה ברמה הרובעית. אגב, בהתחלה הייתה התנגדות גדולה. אני רוצה לשתף אתכם איך הבאתי את זה. כשבאתי בשנה הראשונה עם תפיסה רובעית, מנהלי האגפים התנגדו התנגדות נחרצת, כי זה לקח מהם כוח. רגע, מה פתאום מנהל אגף עושה אופטימיזציה? מה פתאום שניתן לו? זה דופק לנו את הכוח הפוליטי שיש למנהלי האגפים בתוך העירייה. וגם היה חשש מאוד כבד של המנהלים הקהילתיים שמנטרלים אותם, כי שמים להם לכאורה מישהו על הראש. לכן עשיתי פיילוט. בשנה הראשונה לקחתי את האדם הכי מוכשר בשטח ועשינו רק רובע צפון. הנענו פיילוט על רובע צפון ואמרתי לו: יש לך צ'ק פתוח, מה שאתה צריך, אני רוצה לעזור לך להצליח. בשנה השנייה עברנו לעוד שלושה רובעים, ובשנה השלישית כולם רצו להיות חלק מהשינוי שעשינו לתהליך הרובעי.

רוצה לומר, שאני שואף ומאמין שצריך לעשות פיילוט על ירושלים. ירושלים בשלה לכך. עברנו תהליך בריא בנושא הרובעי. צריך לבוא עם צ'ק פתוח גדול למטרופולין ירושלים, כי ממילא הפערים הם כל כך גדולים, אז בואו ננצל את העובדה שירושלים היא פוטנציאל ענק לרפורמה שכזאת, נוביל תהליך רובעי בעיר ירושלים, ולאחר מכן אני משוכנע שיבקשו אותו גם במקומות אחרים במדינה. לא מדובר פה על סכומים אדירים, אלא בעבודה חכמה אפשר לעשות את זה בצורה מאוד מאוד שקולה ועניינית. תודה רבה.

תודה. כן, בבקשה.

צהריים טובים. קודם כל, אנחנו רוצים לברך אותך ולברך את תושבי ירושלים וגם את תושבי מדינת ישראל, כי זה יום היסטורי מבחינתנו כאן כנבחרי ציבור. שגרירות ארצות-הברית עוברת לירושלים. יום ירושלים הוא חשוב לכולם. אני יכול לספר לך כבן העדה הדרוזית, שיש לנו קשר מאוד חשוב גם בעיריית ירושלים שמעסיקה הרבה צעירים בנושא אבטחה, ביטחון ופיקוח.

יישר כוח לכם.

תודה רבה. אפילו תושבים מבית ג'אן מגיעים וישנים כאן ונשארים, וזה חשוב.

דבר שני, חשוב לי לדעת מה המצב הסוציואקונומי כעת בירושלים ומה אחוז התקציב מבחינת ארנונה ביתית, לא תעשייתית.

דבר אחרון, אני מסתובב הרבה בירושלים. רמת השירותים, גם במזרח ירושלים, גורמת נזק לכלכלת ירושלים. לכן גם לאזרחים שם לא הרימו את הרמה הכלכלית. ברגע שאוכלוסייה חיה ממשכורת אחת, היא חוזרת מהדלת האחורית, כמו בומרנג. אתה תמצא אותם בלשכת הרווחה, אתה תמצא אותם באבטלה יותר, אתה תמצא אותם בביטוח הלאומי כשהם מקבלים יותר קצבאות. שמעתי שיש עכשיו תקציב של שני מיליארד שקלים. האם זה נכון, כדי להעצים ולקדם גם את ירושלים בנושאים האלה? אנחנו מאחלים לך הצלחה.

תודה רבה. בבקשה, אדוני ראש העיר.

קודם כל, אחוז הגבייה בעיר עלה ב-10% בעשור האחרון. כמעט 1% כל שנה. במערב העיר אנחנו ב-90%, במזרח העיר עברנו את ה-70%.

76% במזרח העיר.

זה יותר מהממוצע במגזר הערבי ומהממוצע במגזר היהודי. אגב, תקציב מאוזן, אין לנו שום בעיה באיזון תקציבי. הסוציואקונומי של העיר הוא 3, ואנחנו במעלה הדרך. היום גם נשב ונדבר על אחד מהפרויקטים של הוצאה מעוני, שאנחנו מאוד גאים בהם. יעקב הלפרין, מחזיק תיק רווחה, נמצא כאן. הרמנו פרויקט שאני מאוד גאה בו, של התמקדות בהוצאה מעוני. אני טוען שהתמודדות עם עוני זה שלושה צירים. ציר ראשון, חייבים לפתח את הכלכלה, ושם יש לנו התפתחות מאוד מאוד יפה, לייצר מקומות עבודה. כי אם אין מקומות עבודה אז אין ארנונה, אין מגורים, אף אחד לא יכול לעבוד. הדבר השני זה מערכת החינוך. השקעה אדירה במערכת החינוך. באנו עכשיו ממצגת בוועדת חינוך ושיתפנו על ההתקדמות היפה מאוד במערכת החינוך.

בזכות ההלוואה של מיליארד השקלים, לא?

גם, בין השאר. זה לבינוי, אני מדבר גם על התוכן. הנושא השלישי זה הוצאה מעוני. אז אנחנו מאוד ממוקדים בנושא חברתי-כלכלי. לשמחתי הרבה אתמול, ביום ירושלים, ממשלת ישראל אכן קיבלה החלטה שההיקף שלה הוא לפחות 1.5 מיליארד שקל. זו תוכנית לחמש שנים. ההרכב של ה-1.5 מיליארד הוא כחצי מזה לפיתוח תשתיות, כל מיני דברים שאנחנו מאוד שמחים לקבל בהם תגבור. זה לא כסף תחליפי, זה כסף תוספתי לתקציב העירייה, אם הכול יסתדר. החצי השני הוא להשקעות בעיקר בתחום החינוך, בעיקר מגן עד י"ב. חלק גדול ממנו הולך לסייע לתושבים הערבים שמעוניינים בכך לעבור לבגרות ישראלית. יש מספר גדול מזה. או לעבור למערכת הרשמית, שגם זה מאוד מאוד טוב גם מתוך אינטרס של התושבים וגם שלנו. אני מקווה שהאמירה הזאת, שביום ירושלים ממשלת ישראל משקיעה עוד 1.5 מיליארד, זו אמירה יפה. זה כמובן על דעתנו ומבוסס על הידע של העיר ירושלים.

תודה. חן גבע, משרד האוצר, נמצא פה? שי קדם?

אני מחליפה את שי קדם. אני ממשרד התחבורה.

בבקשה.

אנחנו מאוד תומכים בתוכניות שברקת בין השאר מוביל, של התייחסות מטרופולינית למרחב ירושלים והסביבה כמרחב מטרופוליני אחד. אנחנו פועלים בנושא, אנחנו עובדים בשיתוף עם מועצה מקומית מטה יהודה ובית-שמש כדי לייצר מרחב מטרופוליני אחד גם בראיית התחבורה הציבורית וגם ברמת התשתיות של רכבים פרטיים.

תודה רבה. משרד הפנים, בבקשה.

הראייה המטרופולינית והראייה האזורית היא ראייה שהמשרד מנסה להוביל בתקופה האחרונה. אומנם לא בפועל באופן פרקטי בירושלים. ראיית האשכולות שקורית בכל הארץ – יש לנו היום חמישה אשכולות פעילים, שניים בדרום ושלושה בצפון. בתקופה הקרובה יוקמו עוד תשעה אשכולות חדשים. אני לצערי לא יכולה לבשר שירושלים תהיה חלק מהראייה האשכולית עדיין, אבל ייתכן שבתקופה הקרובה, אולי לאחר הבחירות ברשויות המקומיות, יהיה אפשר לקדם גם את הראייה הזאת במטרופולין ירושלים.

אנחנו תומכים בראייה הזאת. היא ראייה מבורכת. אין ספק שראש העיר צודק שהוא מדבר על המספר האמיתי של 257 רשויות מקומיות בישראל. יישר כוח על המחשבה.

לא לשכוח גם אחרי הבחירות לרשויות המקומיות מי התחיל עם זה. האם יש מישהו ממשרד העבודה והרווחה? לא. משרד הכלכלה?

חבר הכנסת יעקב אשר, אתה רוצה לומר משהו?

כן, אני רוצה לומר בגדול. יש מקומות שבהם יש ערים שנאבקות להיות מטרופולין או להיות ראשי המטרופולין. ירושלים לא צריכה להיאבק, היא כזאת היום. זאת אומרת, סדר גודל כזה במדינת ישראל, שהממוצע של רשות מקומית הוא הרחק מעיריית ירושלים, זה מטרופולין לכל דבר ועניין. אני יכול להגיד דבר אחד בטוח, שאם תחת הכותרת של ראש עיריית ירושלים היה כתוב שהוא גם מנהל המחוז מטעם משרד הפנים או משרדי הממשלה, היו מתייחסים לתביעות של העירייה אחרת. למה? כי זה מקצועי. כשאתה בא עם הכיסא של ראש עיר, אז קודם כל מתחילים איתך שיח: מתחילים פחות, אתה תתחיל יותר, נגיע לאמצע. בינתיים עוברים חודשים של אי ודאות, שזה הדבר הכי גרוע בתקציב. ואומר לך את זה אחד שניהל רשות בתקציב משברי, וחוסר ודאות זה הדבר הכי גרוע. כשאתה יודע למה אתה הולך, אתה יודע להתכונן אליו, אתה יודע לעבוד איתו. אבל ההיקפים שיש כאן והמורכבויות שקיימות בעיר הזאת אובייקטיבית, ואני אומר את זה על כל ראש עיר – אם זה לא היה ערב בחירות או אחרי ההודעה של ניר, אז היו אומרים שאני מנסה לבנות את הקשרים עם ראש העיר לעתיד.

אפשר להגיד עליו דברים טובים גם בלי זה. זה בסדר.

אדוני, אני אעשה את זה, ועשיתי את זה. כשמגיע אני עושה את זה בגדול. אבל אני אומר שהכיסא הזה של ראש רשות ירושלים הוא מנהל מחוז במשרד ממשלתי. זה מחוז, זה לא משחק ילדים. זו לא עיר קטנה, זה לא כמה שכונות, זו אופרציה מאוד מורכבת. וזאת גם עיר שיש בה המון המון מורכבויות ואוכלוסיות שהן חלשות ברמה הסוציואקונומית שלה, שברור שהפיתוח שלה הוא אחרת. היא עיר תיירות, יש בה כל השילובים הקטלניים והטובים שיכולים להיות בעיר. לכן ההתייחסות והמודל צריך להיות לבוא מחכמת המעשה שיוצרים אותה תוך כדי עבודה.

אומנם פה זו לא ועדת כספים, זו ועדת הפנים. אבל אדוני היושב-ראש, כאיש ש"ס ששר הפנים ממפלגתך, לא יכול להיות שכל שנה העירייה תהיה באיזושהי סחבת של חודשים על נושא התקציב. התקציב הזה צריך להיות ברור לעשר שנים, עם אבני דרך באמצע לבחינת התנהלות העירייה וכו'. הכול בסדר. רק כך זה יכול לעבוד. זאת עיר הבירה שלנו, אלה הפנים שלנו, זאת החזית הישראלית כלפי חוץ. חייב פה ניהול מטרופוליני ברמה גבוהה.

תודה רבה. אגב, אני חושב ששר הפנים עשה מעל ומעבר לטובת ירושלים.

לא ביקרתי אותו. הפוך. אבל אתה יודע שמשרד הפנים בלי אישור של האוצר לא יכול להעביר משהו.

הרפורמה הזאת היא לא רפורמת פנים, היא רפורמת אוצר-פנים. זה אפילו ברמת ראש ממשלה לדעתי.

פרופ' דוד גוגנהיים, נציג עמותת האדריכלים בישראל, בבקשה.

שלום. אני רוצה להעלות נקודה אחת, שאני חושב שהיא מטרידה את כולנו. דיברת על מקומות עבודה שצריך לדאוג להם, אבל צריך גם לדאוג לאנשים לגור כאן. ירושלים היא העיר הגדולה ביותר בארץ, ואין לה מספיק רזרבות לגדול. ואנחנו לא רוצים לגדול החוצה, אנחנו לא רוצים לגדול לאותה תוכנית שבוטלה, וטוב שבוטלה. האם יש כוונות איך העיר הזאת תגדל פנימה לתוך עצמה לעוד ועוד מקומות למגורים, מגרשים למגורים? אני חושב שאנחנו עדיין בחסר קשה, ואני חושב שזאת אחת המשימות של העירייה וראש העירייה, איך למצוא מקומות למגורים נוספים בתוך העיר הזאת.

אם תצא רגע מהקופסא, ברשותך, ונסתכל על מטרופולין ירושלים במובן הרחב, גוש-עציון, מעלה-אדומים, גבעת-זאב, מבשרת, צור הדסה, בית-שמש, ונקרא לכל זה ירושלים. כשאתה בא לעשות תכנון של מגורים ותעסוקה ומקומות בילוי, מה היית עושה? יכול להיות שהיית חושב טיפה שונה. אני, אגב, מאוד בעד התחדשות עירונית בתוך העיר ירושלים. אבל אני רוצה להשאיר את הריאות הירוקות. אסור לגעת בהן. לא לצופף בגלל איזושהי אקסטזה, אלא להסתכל במובן הרחב, ולקרוא לכל זה באמת ירושלים. מבחינתי, אם אתה גר בגילה או באפרת ונוסע למרכז העיר, זה לא כזה הבדל גדול. באותה אנלוגיה, אם אתה מפתח מערכת תחבורה ציבורית מאוד מאוד איכותית וטובה מערי הלוויין אל העיר, ממעלה-אדומים, ממבשרת ומכל המקומות הנוספים, זה לא כזה הבדל גדול. לכן אם אתה עובר לראייה מטרופולינית זה גם פותח המון צ'קרות ברמת התכנון. היום כולם צריכים הכול. כולם צריכים מגורים וכולם צריכים תעסוקה וכולם צריכים הכול. בוא נעשה אופטימיזציה למרחב, אתה מגיע לפתרונות שהם הרבה יותר זורמים, הם פחות מתנגדים, ופתאום יש הרבה מקום. בנוסף להתחדשות עירונית. לכן ההסתכלות המערכתית הזאת מורידה הרבה מאוד קונפליקטים פנימיים שיש היום, גם ברמת תכנון למגורים וגם ברמת פיתוח תעסוקתי.

חצי מילה כתוספת על העניין הזה. קודם כל, נושא של התחדשות עירונית הוא חשוב, אין ספק שהוא גם יגדיל את מלאי הדירות בעיר. אבל עדיין כשמסתכלים על העיר ירושלים, עוד לפני רבתי, על העיר עצמה, אנחנו רואים מה קורה בארץ, בערים שיש פרויקטים של 10,000 ו-15,000 יחידות דיור ב"מחיר למשתכן", שהוא בעצם התוכנית שאמורה להגיע לאותם זוגות צעירים. שהרי כל אחד יודע שהתקנון של "מחיר למשתכן" הוא לזוגות צעירים, עם קריטריונים מאוד מאוד ברורים. וזה שעיריית ירושלים לא נמצאת על מפת "מחיר למשתכן", מעבר לפרויקט אחד או שניים ברמות של 200 או 300 יחידות דיור, אין פרויקטים משמעותיים של "מחיר למשתכן" לצעירי ירושלים שצריכים לתת על-פי היחס שקיים היום בעיר, גם אם זה אוכלוסיות חרדיות, גם אוכלוסיות כלליות, לכל האוכלוסיות. זה ש"מחיר למשתכן" לא נמצאת בירושלים, זאת אומרת שאין אופק. אולי לדירות יש אופק, אדוני ראש העיר, אבל לדירות מוזלות שהן בעצם גם מסובסדות בצורה כזאת או אחרת על-ידי המדינה אין אופק. וזה חבל.

אני אסביר. קודם כל, אתה צודק. הסיבה למה אין "מחיר למשתכן" זה לא בגלל זה. זה בגלל שהמדינה צריכה להוציא צ'ק ולרשום צ'קים שלא מקשים על העיר. אני רוצה להזכיר, כל ראשי העיר שחותמים על מגורים – על כל 1,000 יחידות דיור אתה צריך 10,000 מטר עסקי בשביל לאזן את העיר. עיר שחותמת רק על מגורים קוברת את העיר של עצמה בנוסחה הקיימת.

יש הסכמי גג. אם אתה בונה מעל 10,000 יחידות דיור.

לא מצליחים להגיע איתם מראש. חשבון אנחנו יודעים. יש לנו עניין מאוד גדול. דבר שני, יש לנו למעלה מ-35,000 יחידות דיור בהתחדשות עירונית. אנחנו צריכים בשביל זה קרקע משלימה. בערים אחרות לוקחים טרקטור, לוקחים גבעות, בונים שכונה חדשה. אין לנו העתודות האלה בירושלים, אלא אם כן אתה הורס את כל השטחים הירוקים, שזו תהיה בכייה לדורות. אבל אם אתה מסתכל בראייה מטרופולינית ומסתכל על ערי לוויין וקורא להן ירושלים, נגמר הקונפליקט. הפתרון הוא מחוץ לקופסא. ואז אתה יכול ללכת ולבנות שכונות מגורים עם איכות חיים מאוד גבוהה לאנשים, לחבר אותם עם תחבורה ציבורית יעילה וטובה ולהשקיע במרכז בגידול הגודל במה שחסר לנו. היום ביחס תעסוקה-מגורים, היחס הוא קטסטרופלי בירושלים.

ואם תחכה עד שתמחק אותו?

לא. לכן אני אומר שצריך לשנות את הנוסחה. בראייה המערכתית חד-משמעית צריך לבנות לכל האוכלוסיות, צריך להסתכל על המרחב הגדול בעיר ירושלים. החשיבה מחוץ לקופסא, של הסתכלות על ירושלים כמטרופולין ראשון במדינה, המעבר שלנו לראייה מטרופולינית היא לא מסובכת. היא יחסית קלה מכל מקום אחר. זה מחייב לצאת מהקיבעון של הנוסחאות של המדינה, שהאוצר נמצא בהן, לבוא עם שק של גזרים וראה זה פלא, פעם כשזה קורה אתה תראה כמה קל יהיה לעשות את זה. בדיוק כמו המעבר שעשינו במבנה הרובעי בעיר ירושלים.

תודה, אדוני. הרב הלפרין רוצה להגיד משהו?

האמת היא שמה שאמר האדריכל זה דבר נכון. אבל כשאנחנו שומעים את ראש העיר שלנו אומר את ההסבר, אז זה משתווה. זאת אומרת, אין לו טענה כבר, כי זה כבר לא לצאת החוצה, זה להישאר בפנים. אני חושב שזה הדבר הנכון ביותר, להתרחב ולא לצופף. עכשיו ראינו ברמת שלמה שהוסיפו 1,500 יחידות דיור, והשכונה נראית קטסטרופה. צפיפות נוראה, כבישים צרים מלהכיל ועוד בעיות תחבורתיות כאלה ואחרות.

גם הציבור החרדי אוהב ירוק ואוהב פארקים.

לקחו לנו את כל הפארקים ואת כל הירוק, ואני חושב שזה לא ראוי. לכן הפתרון זה ערי לוויין, להתרחב החוצה ולבנות בעטרות ובגוש-עציון. תודה.

ואז גם אין קונפליקט, כי כולם ירושלים.

אני חושב שמה שאתה אומר זה נכון מאוד, אבל זה לא מספיק. כי אני חושב שאין היום הסתכלות בתוך ירושלים איך היא גדלה פנימה, ולא על חשבון הירוקים. יש פוטנציאל, וצריך לחשוב עליו. גם הוא מחוץ לקופסא. אני מבין את הבעיה הכלכלית ואני מעריך מאוד את העניין הזה שעיריית ירושלים החליטה לא לקחת היטלי השבחה על התחדשות עירונית, על פינוי-בינוי. אבל אי אפשר להגיד שהכול הוא פתרון בחוץ. הפתרון צריך להיות גם בתוך העיר הזאת.

תודה. אמנון מרחב, בבקשה. לא? לא נעים, הזמנתי אותך.

תודה רבה.

רבותי, לסיכום. אין ספק, ירושלים על ראש שמחתנו, ירושלים ברומו של עולם. כל העולם כולו – עיניו נשואות לירושלים. ואם כל העולם כולו – עיניו נשואות לירושלים, אז אנחנו חייבים גם אנחנו, ממשלת ישראל, כנסת ישראל, ועדת הפנים, להבין שירושלים זה המיוחד שבמיוחד. עיני כולם צופות בה, עיני כולם רוצים לראות בפיתוחה ובשגשוגה. ואין ספק שירושלים צריכה לקבל מענים. אדוני ראש העיר, התוכנית שלך למטרופולין ירושלים היא בהחלט תוכנית חשובה. אני מקווה שהיא תיושם במהרה. ועדת הפנים לא תרפה מהנושא הזה ותעקוב אחרי ההתקדמות. אנחנו ננסה להשפיע במקומות שאנחנו יכולים להשפיע וקרובים אליהם, כדי באמת ליצור את המציאות הזאת שאני חושב שהיא מציאות מתחייבת. היא תחסוך הרבה כסף, היא תעשה הרבה רווחה לירושלים ולסובבים אותה, ואני מקווה בעזרת השם שכאן, ביום ירושלים, במציאות שאנחנו יושבים פה, ההתחדשות הזאת והנושא הזה יבואו באופנים מעשיים ונצליח בעזרת השם להביא את זה לגמר.

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:02.