פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



2
ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות
17/05/2018


מושב רביעי


פרוטוקול מס' 35
מישיבת ועדת המשנה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
למאבק בסחר בנשים ובזנות
יום חמישי, ג' בסיון התשע"ח (17 במאי 2018), שעה 12:00

ביקור הוועדה בבאר שבע- עיריית באר שבע, עמותת 'יחדיו' ופרויקט 'בשבילך'

חברי הוועדה: עליזה לביא – היו"ר

יהודה גליק
מוסי רז

אפרת שרעבי - סגנית מנהלת השירות לרווחת הפרט והמשפחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

תמר אזולאי - מפקחת מחוזית, שירות לפרט ומשפחה מחוז דרום, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מרים בן עטר - מנהלת השירות לפרט ולמשפחה מחוז דרום, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רוביק דנילוביץ - ראש העיר באר שבע

אבישג אבטובי - מנכ"לית עיריית באר שבע

רחל פלג - מנהלת המחלקה לחינוך העל יסודי, עיריית באר שבע

סיגל מויאל - מנהלת תכנית 'עיר ללא אלימות', עיריית באר שבע

אתי כהן - מנהלת אגף הרווחה והשירותים החברתיים, עיריית באר שבע

יסמין סקס - חברת מועצה, עיריית באר שבע

זהבה הראל - ראש מינהל חינוך, עיריית באר שבע

בני מגרלשוילי - מנהל אגף הפיקוח, עיריית באר שבע

יאיר באר - מנכ"ל עמותת 'יחדיו'

איריס עזרא - מנהלת תחום רווחה קהילתית, עמותת 'יחדיו'

יהודית אילת אוזן - מנהלת תכנית 'בשבילך'

עינת דוד - עו"ס, תכנית 'בשבילך'

שחר קרן - עוזרת פרלמנטרית לח"כ מוסי רז

מעין סמון - עוזר פרלמנטרי של ח"כ יהודה גליק


ש'
א'
או'

אריאלה אהרון

ס.ל., חבר תרגומים
ביקור הוועדה בבאר שבע- עיריית באר שבע, עמותת יחדיו ופרויקט בשבילך

שלום, אני פותחת את ישיבת ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות. אנחנו בשנתיים האחרונות עושים פעולה גדולה, נרחבת, משמעותית, שיתופי פעולה כדי להתמודד עם המופעים השונים על רצף הזנות. אני שמחה מאוד להיות כאן יחד עם חבריי, חבר הכנסת יהודה גליק וחבר הכנסת מוסי רז, שזה באמת המקום להודות לשניכם על ההשתתפות, על השותפות, על הביקורים, על הסיורים במקומות השונים בארץ.

אנחנו נוהגים לבקר, לראות מקרוב, להקשיב. אני מאמינה בכלל בשיתוף פעולה, בעבודה ביחד, משטרה, פרקליטות, שלטון מקומי, ראשי ערים וכמובן כל הזרועות והארגונים בשטח. גם במקרה הזה, כמו שאתה יודע, הרבה מאוד ארגוני החברה האזרחית מובילים אותנו לפני הממשלה, כנסת, השלטון המקומי, הם שם, הם קרובים וכאן גם יש עבודת תקשורת לא רעה בעיר הזאת. אנחנו נחשפים באמת להרבה מהמצוקות של התושבים כאן באמצעות התקשורת שהתגייסה לעניין הזה.

אני אעצור רגע כאן, אולי נעשה איזה שהוא סבב, אתה תגיד כמה מילים ואז נחזור ונתחיל. אז תתחיל אתה.

(סבב נוכחות).

ברוכים הבאים. האמת היא שהיו לנו מספר שיחות בחודשים האחרונים והעיר באר שבע, כפי שאתם יודעים, כי כולכם שותפים בצורה כזו או אחרת, נמצאת בתנופת פיתוח באמת גדולה בשיתוף פעולה מלא עם מדינת ישראל על שלוחותיה. אנחנו משתדלים להפוך כאן את אחד המקומות הגדולים ביותר, אולי השטח הגדול ביותר של מדינת ישראל, הנגב, שמהווה למעלה מ-65% משטח מדינת ישראל. הוא מספיק אטרקטיבי לשאוב ולמגנט לכאן עוד ועוד אוכלוסיות חדשות. חיים פה כרגע רק 8.5% מאוכלוסיית מדינת ישראל.

בהרבה מאוד דברים יש התפתחויות חיוביות וטובות ומעניינות ומאתגרות, דברים שקשורים במישור האזורי, כאלה במישור הלאומי, ישנן לא מעט פריצות דרך במישור הבינלאומי. ישנם אתגרים לא פשוטים שהמדינה צריכה יחד איתנו, ראשי הרשויות פה, לקחת את האחריות. אחת הסוגיות המרכזיות זו סוגיית החברה הבדואית שהגיע הזמן כבר לקבל החלטות. מדובר באזרחי מדינת ישראל וצריכים לראות איך אנחנו מקבלים החלטות שהן חשובות גם לאזור הנגב, גם למדינת ישראל, והן חשובות ונכונות לכל האזרחים, גם לאוכלוסייה הבדואית וגם לאוכלוסייה היהודית שחיה פה. אחת הסוגיות שאת ביקשת להעלות היא סוגיית הסחר בנשים והזנות. אני מניח שאנחנו לא יוצאי דופן, תופעה בכלל כלל עולמית ותופעה נוראית שמתחוללת גם בארץ ואני מניח שגם פה וכולם נמצאים פה כדי לראות איך מתמודדים עם זה ואיך נאבקים בזה ואיך מטפלים בזה.

אז ראשית תודה רבה לכם. קודם כל לך, עליזה, באופן אישי, שאת לא מוותרת ולא מרפה, זו שליחות ציבורית. אני מוכרח לומר לכם, התארחו פה כל מיני ועדות בשנים האחרונות, בדרך כלל מגיע יושב ראש או יושבת ראש הוועדה ויחד איתם קצת העוזרים, אני רוצה להביע הערכה לשני חברי הכנסת ולא מפתיע אותי ששניהם נמצאים פה, גם יהודה גליק וגם מוסי רז, על הרצינות שלכם, שאתם מגיעים לכאן ורואים בזה סוגיה חשובה שצריך לטפל בה וביחד. אז ברוכים הבאים. מרגע זה הדיון הוא דיון מקצועי, אנחנו פה לרשותכם ולשירותכם.

יופי. באמת תודה רבה וגם אני וחבריי מצטרפים לברכות על הפיתוח. לפני שנכנסת אנחנו קצת ריכלנו על העבודה הנהדרת, כולנו זוכרים את באר שבע שלפני. אני לא אגיד מתי הייתי בצבא, אבל זה היה אי אילו שנים בשיכון ד', עשיתי פה גם את הקד"צ שלי, בהחלט העיר בשנים האחרונות זוכה למשב רוח רענן, לבנייה. אני יכולה לספר לך על זוגות צעירים מירושלים שעוברים לגור כאן, מערכת חינוך משובחת ובאמת הרבה מאוד דברים קורים, כולל מענקים לרופאים בפריפריה, באוניברסיטה ועוד ועוד יוזמות נהדרות, ברוכות, ורק תמשיך. אתמול ראינו אותך בעיתון גלובס, בתמונה יפהפייה.

כן, אני לא ראיתי, מה היה שם? על מה זה היה?

על דברים שאתה אמרת, שהיום העתיד זה יזמות וראש עיר שלא מבין שיזמות - - - אתה אפילו יודע במה ציטטו אותך?

לא, כתבת ראיינה אותי לפני עשרה ימים, דומני, על פארק ההייטק ועל נושא ההייטק, למה חשוב להרים ולקדם את נושא התעשיות עתירות הידע. זה באמת היה לפני עשרה ימים.

בפעם הקודמת שדיברנו דיברנו על סיור שלך שהיה אמור להיות בצרפת, לראות איך לפתח את מוזיאון המדע שלך, שאני אומרת לך שהוא אחד אם לא הכי טוב בארץ. אין ספק. שלחתי אותך ללה וילט בפריז, אני לא יודעת אם אתה זוכר, בפריז.

בוודאי שאני זוכר.

ואמרתי לך שבסיורים הבאים שלך - - -

כן, בעקבות הביקור שלך בפארק קרסו, לדעתי זה היה, נכון?

נכון. וכולנו גם בדיונים בוועדת חוץ וביטחון, כל המעבר לעיר הבה"דים, הנושאים המורכבים, כמובן המעבר של צה"ל, ההשלכות, התרומה של העיר. אז באמת אנחנו כאן גם בנושאים האלה, אבל את הדיון שלנו כאן הבוקר אנחנו נייחד לנושא שלשמו הגענו. זנות בעיר באר שבע.

כמו בכל מקום אחר, אין פה משהו שאנחנו לא מכירים ממקומות נוספים, אבל כאן כנראה יש לו את הגוון התרבותי מקומי של העיר. אם במקומות אחרים אנחנו מתמודדים עם נושא של דירות, דירות בבניינים, כאן אני יותר למדתי שהנושא הוא ברחוב, יש פה יותר זנות שהיא זנות רחוב באזורים ובשכונות בעיר, כמו שכונה ג', שבמהלך לילה ממוצע, ממידע שמגיע אלינו, זה שנשים עומדות שם בצמתים, אנחנו מקבלים פניות גם לוועדה, גם אנחנו, מתושבים, סדר גודל של 20 נשים שמספקות שירותי זנות למקומות פרטיים ומקומות ציבוריים.

המשטרה לא הוזמנה?

אני שאלתי לפני שהגעתי.

אני חושב שזה עוגן מאוד חשוב בדיון פה.

אז איפה המשטרה?

אנחנו היינו אמורים להזמין אותם?

אני חושבת שהיא כן הוזמנה. מהכנסת הזמינו.

אנחנו הזמנו את אנשי המקצוע שלנו. אני חושב שמשטרה חייבת להשתתף בדיון כזה, כי כל הנתונים נמצאים אצלה והיא זו שצריכה לאכוף. מי היה אמור להזמין את המשטרה?

קודם כל אני רוצה לומר שהמשטרה משתפת איתנו פעולה, לכל הדיונים המשטרה מגיעה, יש לנו שיתופי פעולה מרמת מפכ"ל ועד באמת - - - אני יכולה לומר לך שמעבר לשיתוף פעולה אנחנו גם ניזונים מהמשטרה. כלומר מי שהצביע בראש ובראשונה, אם התחלתי בנושא הזה כשהתמניתי ליו"ר ועדה, לפני חמש שנים, המשטרה היא זו שזיהתה את המעבר מדרום תל אביב לכיוון אַזוּר, לכיוון ראשון, ואז גם התחיל שיתוף פעולה עם העיריות, עם ראשי ערים. יש ראשי ערים שמשתפים יותר טוב, יש שמשתפים פחות טוב, יש כאלה שחוששים אולי לאבד משמה של העיר אם הם יעסקו בנושא הזה, וההיפך הוא הנכון, אני חושבת שחברה נמדדת בסיוע, בטיפול במוחלשים. זה ברמה המוסרית, זה ברמה הערכית.

המציאות שלנו מחייבת אותנו, יושבים פה כמובן אנשים טובים מהרווחה ומכל השירותים, לשאול איך נשים צעירות וילדים מגיעים למציאות הזאת, איפה אנחנו היינו, איפה הייתה מערכת הרווחה, החינוך, המסגרות שהיו אמורות לתמוך גם אם אין עורף משפחתי ולשאול את השאלות האלה כדי לראות גם איך לצמצם את התופעה.

מבחינת החקיקה בכנסת, אנחנו העברנו בקריאה טרומית את החוק להפללת לקוחות זנות, כלומר אנחנו בכיוון שמדינת ישראל תאסור על צריכת זנות. אני מקווה מאוד שאנחנו נשלים את החקיקה עד סוף המושב הזה. השרה שקד התחייבה שהיא מפרסמת את התזכיר המשפטי של החוק הממשלתי, אני מאוד מאוד מקווה, אם היא לא תעשה את זה אנחנו נקדם את ההצעות הפרטיות, אנחנו כרגע מחכים לה מבחינת ההצעות הפרטיות. אבל לא רק כאן, בסוגיה הזאת, אנחנו העברנו חוק בנוגע לכרטיסים שזרוקים פה, אני יודעת שזה פחות בעיה כמו בערים אחרות.

אני מניח שזה יותר בערים תיירותיות.

זה בעיקר תל אביב.

כן, תל אביב ואילת, שיש לנו שיתופי פעולה, הפיקוח בתל אביב לקח את זה אחרי שפנינו לראש עיריית תל אביב והתמודד. כמו שאמרתי, כל מקום עם המבנה, עם המקור התרבותי.

מה שאנחנו שומעים כאן בעיקר, אדוני ראש העיר, זה זנות רחוב, הפרעה למרחב הציבורי, ההתמודדות היא כמובן משטרה, אבל גם הפיקוח העירוני. אם זה דירות, אז יש את השימוש בחוקי עזר עירוניים שאוסרים על קיום מסחר בבניינים. אפשר לבוא ולאכוף, לבוא ולבדוק, לבוא ולטפל וכמובן בשיתוף פעולה עם התחנה המקומית. אין לי מושג למה המשטרה לא הגיעה, אנחנו נבדוק את זה.

כן, גם איתנו הם משתפים פעולה בצורה יוצאת מן הכלל, לקראת כל מבצע כשאנחנו מתריעים. אולי בני אחר כך בנושא הזה ייתן את כל מה ש - - -

יש לנו פגישות עבודה מסודרות, שוטפות עם המשטרה.

אז אולי לפני שאני אמשיך בנקודות הבאות באמת נשמע מכם מה אתם יכולים לשתף אותנו, לחדש, גם מבחינת ההיקף, ההתמודדות, הכלים שאתם מעמידים למיגור התופעה. גם כמובן במיגור, אבל אם אפשר גם על השיקום.

אתי, את בנושא הזה ובני ירחיב בנושא של האכיפה, בבקשה.

שמי אתי כהן, אני מנהלת את אגף הרווחה והשירותים החברתיים בעיריית באר שבע. הייתה לי הזכות לעשות הקמה של הפרויקט הזה ב-2010, כסגנית מנהלת האגף, ובשנה האחרונה הרחבה של כל מערך הטיפול לנשים נפגעות זנות מרמת האיתור, הקמנו יחידה טיפולית לנושא של הזנות, יש לנו את - - - החם שזה מרכז היום ודירת חירום, לינת חירום. כל הרצף הטיפולי הזה הוקם בשנה האחרונה. בשלב הזה יש הטמעה ולמידה של - - -

כמה מיטות יש לכם בדירה?

יש לנו שש מיטות בדירה.

הבית פתוח 24/7?

24/7 כאשר יש לנו את היחידה האמבולטורית שהיא היחידה הטיפולית שהיא לזנות יותר דיסקרטית לאנשים שמגיעים ומקבלים את המענה הטיפולי השיקומי. יש את מרכז היום שהנשים מגיעות ושוהות שם במהלך היום, הם מקבלים פעילות העשרתית, עיסוק וכו' ויש את יחידת האיתור שיוצאת לשטח. דרך אגב, העליתם את הנושא של יחידה ג', אחת לשבוע יוצאת יחידת האיתור לתוך השטח על מנת לזהות את הנשים, ליצור איתן קשר ולהביא אותן לטיפול. ויש לנו את דירת החירום.

אני חושבת שמערך השירותים הזה אפשר באמת רצף שירותים טיפולי שיקומי ולא רק מזעור נזקים. אם בהתחלה דיברו כל הזמן על מזעור נזקים, שאנחנו בעצמנו לא הרגשנו בנוח עם העניין הזה, כי אנחנו רוצים לגרום לצמצום התופעה, להביא את האנשים לתהליך שיקומי, הפרויקט הזה הוא פרויקט של אגף הרווחה והשירותים החברתיים, יחד עם עמותת 'יחדיו', שנותנים לנו באמת את כל הפסיליטי להפעלה והוא מובנה בתוך האגף ובתוך השירותים הקיימים בעיר והם נעזרים בכל התשתיות האגפיות.

הקמנו את מעגל החיים והתעסוקה, שזה פרויקט דגל של האגף, שהפך להיות מיזם ארצי, שבאמצעותו אנחנו עוזרים לנשים לעבור תהליך שיקומי משמעותי ביציאה לעבודה, בנושא של מיצוי זכויות. הקשר והממשק עם יחידת חוסן של הסמים וכל הנושא של התמכרויות. יש כאן רשת מקצועית מאוד מאוד מסודרת ומובנית שנוצרה בין היחידה הזאת שהיא יחידת 'בשבילך' ובין השירותים בקהילה. זה משהו שעבדנו עליו וכל פיתוח המענים, רצף השירותים הזה, אני חייבת להגיד שמשרד הרווחה הגדיל לנו את התקציב בצורה משמעותית, ממצב שהיה לנו תקציב שמחזיק רק את היחידה לפיתוח כל רצף השירותים. יש לנו ועדות מאוד מאוד מסודרות שדנות ומעמיקות בסוגיות המרכזיות.

אחד הדברים שאנחנו מתמודדים איתם, השירות הוא שירות מחוזי, כמטרופולין אנחנו נותנים שירות מטרופולין בכל השירותים האלה.

מה הגבולות של השירות הזה?

השירות המטרופוליני זה כל מה שנקרא מטרופולין, כל הדרום, בלי אילת, זה נתיבות, כל האזור הדרומי - - -

כי לחדר האקוטי שביקרנו מגיעות מאילת גם. החדר האקוטי של באר שבע.

כן, יכול להיות שיגיעו מאילת, אבל הסיכוי שיגיעו הוא בסבירות מאוד נמוכה. מה שראש העיר התחיל לדבר על זה, שלמעשה זה מערב לנו את החברה הערבית יחד עם החברה היהודית וההתמודדויות שלנו עם הסוגיה הזו שבאמת נדרשת מומחיות בעבודה מול הקהילה הערבית עם כל המאפיינים וכל ה - - -

ההבדלים התרבותיים.

כן, ההבדלים התרבותיים. אני נזהרת בדברים שלי ואני חושבת שבאמת אנחנו אנשי מקצוע ואנחנו מטפלים בכולם אותו דבר ועדיין יש נושאים שאנחנו לומדים אותם ומעמיקים בהם. יחידת החירום, ה-24/7, הציפה סוגיות נוספות לא פשוטות. יש את העניין של האוכלוסייה הרחבה מול האוכלוסייה של נשים נפגעות זנות. בכוונה אני אומרת נפגעות זנות, כי מבחינתנו זו אוכלוסייה נזקקת לכל עניין ודבר, זו אוכלוסייה שבאה ממקום של מצוקות, ממקום של פגיעות ושם אנחנו נמצאים, לא במקום שיפוטי.

אני חושבת שבנינו מערך שירותים, ואתם תראו אותו היום, מאוד מאוד טוב, ייחודי. אנחנו מעמיקים, לומדים. יש לנו קשר עם הרבה מאוד שירותים גם בעיר, עם המשטרה היו לנו ישיבות עבודה מסודרות, לגבי הקשר ושיתוף הפעולה וגם במקרים מאוד מאוד ספציפיים של מקרי קצה, חירומיים, היו לנו סיטואציות לא פשוטות בחודש האחרון שהיינו אמורים להתמודד איתן. אתם יודעים, אסור לנו להיות במקום של אכיפה, אלא במקום של הטיפול ואנחנו עושים את זה בצורה מאוד מאוד זהירה, שמצד אחד אנחנו כן שמים את הגבולות וכן רואים אותם כחלק מהאוכלוסייה הרחבה, אבל מצד שני באמת נותנים להם את המענה הטיפולי. התמודדות לא פשוטה.

אז להערכתך, מה היקף התופעה הזו בבאר שבע, מבחינת זנות רחוב?

יש לנו מספרים.

אפשר לקבל אותם?

כן. אני חושבת שאין לנו מספרים גדולים. מוכרות לנו 85 נשים, רשומות, מוכרות, חלק בטיפול יותר - - -

שזה בעצם כאלה שמקבלות טיפול, אבל הן לאו דווקא מבאר שבע.

כן, טיפול במערכות שלנו, לאו דווקא באר שבעיות. יש לנו היקפים לא מבוטלים של נשים מהמגזר הערבי ושם - - -

כמה מתוך ה-85 הם מהמגזר הבדואי?

כשאנחנו נגיע אתם תוכלו לקבל בצורה מדויקת יותר, אין לי את הנתון המדויק של זה, לכן אני לא אומר אותו. אני חייבת לומר שהמעורבות של החברה הערבית מעלה בפנינו סוגיות באמת לא פשוטות. אני אתן לכם דוגמה קטנה, שהיא גדולה וענקית. פרסמו ברשת איזה שהוא אירוע של אישה ערבייה, כל מדינת ישראל חיפשו אותה, העלו לרשת איזה שהיא סיטואציה שהייתה מאוד מאוד אינטימית וכל משטרת ישראל הייתה על הרגליים לחפש את האישה הערבייה שפרסמו אותה ולחפש את זאת ש - - - ואני אומרת, אתם תשמעו את יהודית במפגש הזה, המעורבות של החברה הרב תרבותית הזאת מעלה בפנינו אתגרים מאוד לא פשוטים. גם להיות בבית אחד עם גם וגם ואנחנו מתמודדים עם זה כאנשי מקצוע כל הזמן.

יש אנשי מקצוע דוברי ערבית?

אני חושבת שיש לנו סטודנטית אחת שהיא דוברת ערבית. יש לנו מעורבות מאוד גדולה של הקהילה, יש לנו סטודנטים לעבודה סוציאלית שנמצאים שם ויש לנו מבית ספר לרפואה, סטודנטים לרפואה, ששם נותנים את כל הנושא של מזעור נזקים ובריאות וכו', יש מתנדבים. הרבה מאוד אנשים בתוך הקהילה מעורבים ממקום של לסייע, ממקום של לראות באמת את האוכלוסייה שנמצאת במצוקה. כמו שאתם יודעים, זו אוכלוסיית קצה.

אני פעמיים בשנה מגיעה באופן קבוע לבית לקראת החגים, לראות את הנשים, הן כבר מכירות אותי, באמת מאוד חשוב להיות שם. אלה נשים שזקוקות להמון המון הכלה, המון תמיכה, המון חיזוק, נשים שנעדרות רשתות חברתיות, תמיכתיות, משפחתיות.

יש שם נשים שהן קטינות?

לא, יש לנו פרויקט שהוא אחר, תכנית הל"ב, של משרד הרווחה של נערות שנמצאות בקצה, לאו דווקא נערות בזנות, ששם אנחנו מטפלים בהן בנפרד. יש לנו פתיחה חגיגית עוד מעט של הפרויקט הזה, שקיבלנו אותו מהמשרד.

ממשרד הרווחה.

בתור מניעה, בתור מקום ש - - -

כן, אתה בכלל ב-13 המוקדים של הרווחה ש - - -

כן. בתור מניעה. רוב האוכלוסייה לא נמצאת במקום של ה - - - היא נמצאת דווקא במחלקות לשירותים חברתיים, אבל אותה אוכלוסייה שנמצאת בקצה, אז אנחנו כן מגיעים אליה בכלים מאוד ייחודיים. אני חייבת לומר שהצוות שלנו מצוין, יש לנו מנהלת מדהימה, אתם תפגשו אותה - - -

את מדברת על בית הל"ב עכשיו?

על 'בשבילך'.

הל"ב מתי נפתח?

הל"ב כבר קיים ועובד.

יש חנוכה בעוד שבועיים, לדעתי, שלושה.

יחד עם ויצ"ו, בעוד שבועיים. באמת מקום מדהים, מכיל. אנחנו עכשיו בישורת האחרונה כדי לגייס את הצוות האחרון וזה כל הרעיון של המניעה, כדי ליצור את אותן רשתות, לטפל בחוזקות, להביא אותם למקומות יותר שיקומיים, יותר טובים, יותר מיטיבים ולעזור להם לצלוח את הדרך הזאת.

יש נתונים של הצלחות בשיקום, של נשים שהצלחתם כן להחזיר אותן?

כן, אתם תשמעו את זה מיהודית, יש לה הרבה סיפורים טובים. יש לנו מישהי שהלכה ללמוד עבודה סוציאלית, אני חייבת לספר את הסיפור הזה. יש כאן באמת עבודה, אנשים שמחוברים גם מקצועית וגם ערכית וגם מהלב. אתם תפגשו אותם, תראו אותם, גם המנהלת, גם הצוות, גם העובדת הסוציאלית, יש צוות רחב. אתגרים לא פשוטים, התמודדויות לא פשוטות, אבל אני בהחלט מרגישה שיש מינוף משמעותי בתחום הזה. אני רוצה לומר שאנחנו נמצאים במקום אחר ממה שהיינו קודם מבחינת הנגשת השירותים, שירותים הרבה יותר טיפוליים, מקצועיים, נותנים רוחב, רצף שירותים, הממשק מול השירותים בקהילה מאוד מאוד חזק, גם תשמעו את שירותי הרווחה, גם נושא של ביטחון תזונתי אם צריך. כל הממשקים שנדרשים.

תמיד יש לנו עוד מה לעשות, אנחנו עכשיו מעמיקים ביחידה הטיפולית אמבולטורית. אנחנו רוצים להיכנס למה שנקרא הזנות הדיסקרטית, בתוך הבתים. עומדת להיכנס הניידת של משרד הבריאות - - -

זה לחץ שהפעלנו.

כן, וכל הכבוד לכם וללוינסקי.

כל ה-85 שדיברת עליהן עד עכשיו הן זנות רחוב?

יכול להיות שחלק ביחידה האמבולטורית ולאו דווקא נמצאים במרכז יום או במרכז חירום, זו נקודה - - -

לא, הוא שאל שאלה אחרת.

אז אמרתי, שחלק מתוך ה-85 הן לא רק בזנות רחוב, הם באמבולטורי. באמבולטורי זה יותר הזנות הדיסקרטית שבתוך הבתים, שהם מגיעים, מקבלים שיחה טיפולית וממשיכים את החיים שלהם ובזנות הרחוב יש לנו את מרכז היום ואת דירת החירום.

המרפאה הניידת תגיע לכאן, אנחנו גם בשיחות עם ליצמן וגם עם מרפאת לוינסקי.

אנחנו מאוד מעריכים את זה. עם מרפאת לוינסקי, נוצר קשר. אני מאוד מחוברת לפרויקט כי - - -

את בקשר עם יעל?

לא, יהודית בקשר איתה ואני נמצאת בקשר עם יהודית כדי ל - - - הייתי בוועדות ההיגוי, ככל שהיא תגיע הניידת, אנחנו רואים אותה יותר יוצאת לשטח, יוצרת יותר מניעה, מניעת מחלות וכו'.

סליחה על השאלה, ניידת שמאתרת?

אני הצטרפתי לסיור של הניידת. הניידת למעשה לתת שירותים לנערות, לנשים שנמצאות בדירה מתוך תקווה, לא רק בדירות, בכל מיני, קודם כל לתת להן, הרבה מהן מתביישות ללכת לקופת חולים, או בדיקות של איידס, אז קודם כל לא לשפוט אותן, לתת להן את הסיוע, בתקווה שאחרי שיתפתחו קשרי אמון והבנה, כשהן תהיינה מוכנה, הן תדענה שיש מישהו שרוצה לעזור להן. בשנתיים האחרונות פגשתי לא מעט נשים שגם הצליחו להיחלץ באמצעות המקום הזה שהן הבינו שהן יכולות להיבדק.

לגבי זנות נערות, זנות קטינות, מה את יכולה לשתף אותנו?

מה שאני רוצה לומר, שיש לנו תכנית הל"ב, שהיא הרחבה של תכנית - - - אלה מושגים של משרד הרווחה, באמת יותר ברמה של מניעה, אנחנו רואים יותר ויותר משאבים ויותר יחידות מקצועיות טיפוליות שאנחנו יותר מעמיקים באוכלוסייה הזאת. אני בהחלט מרגישה גם פה התפתחות מאוד משמעותית בכל הנושא של הטיפול בנערות בקצה הרצף.

מה זה מרגישה? את יכולה לספר לנו?

כן, תכנית הל"ב למעשה היא תכנית שנותנת מענה יומי - - -

כן, אנחנו מכירים, מרכז הל"ב בתל אביב, גם שם אנחנו פוגשים לא מעט ילדות מהדרום שמגיעות כי אין מענה אחר, אבל איתור, הנחיה של בתי ספר.

גם איתור, גם ההנחיה, גם ליווי פרטני, גם עבודה קבוצתית. אני הייתי שם לפני כחודש, לקראת הפתיחה לראות את הצוותים המקצועיים שנכנסים לשם, לראות את הנערות שמגיעות לשם. אז קודם כל המבנה נראה מאוד מאוד מזמין, מאוד מאוד טיפולי כזה, מאוד מחבק, הוא מאפשר להן להגיע, לקבל את התמיכה, את אותה התייעצות, את אותו ליווי.

מי מפעיל את זה, עלם?

לא, אצלנו מפעילים את זה ויצ"ו, הם זכו במכרז וכמובן ויצ"ו, משרד הרווחה ואנחנו.

עלם לא עובדים בבאר שבע?

בטח שעובדים.

הם עובדים.

כן, הם נמצאים בעיר העתיקה, עובדים עם נוער, גם על הרצף. יש המון חיבורים וקשרים עם כולם פה, אולי תיכף ידברו על זה, חינוך, רווחה, שירותים חברתיים, תרבות, כי אנחנו רוצים שנמצאים רגע לפני, אנחנו מנסים לרתום אותם לכל מיני סיפורי הצלחה, מנסים לאתר את נקודת החוזק שלהם. יש ביניהם זמרים וזמרות נהדרים, פתאום רגע לפני שיעשו איזה טעות אתה מעצים אותם ויש פה סיפורים באמת באמת נפלאים. אז יש שיתופי פעולה עם כולם, עלם פעילים אצלנו בעיר העתיקה.

כן, גם בעיר העתיקה יש לנו לא מעט תלונות.

אז זהו, זה אולי כדאי שבני ידבר, כי היו כמה מבצעים של המשטרה.

ואז בעצם דיברנו איתך גם.

שם היו סיפורים בתקשורת על דירות, לא על זנות רחוב.

מכונים.

בגדול גם הרשות יחד עם המשטרה אנחנו משקיעים משאבים לא מעטים בהתמודדות עם התופעה הזאת בתחום המניעה והאכיפה. אכן אלה שני המוקדים, שכונה ג', בזמנו זה היה ברחוב רוטנברג, עכשיו מדברים על רחוב שרעבי, ובעיר העתיקה. הפעילות ברחוב היא לא כל כך רחבה, עם זאת היא קיימת. הצד האכיפתי מאוד מורכב, מאוד מאתגר, יש שם המשאבים המשמעותיים שצריך להשקיע לאורך זמן ולא ככה - - - קיימנו לא מעט מבצעים בנושא הזה בשיתוף תחנת באר שבע, אגפי העירייה הרלוונטיים, בתחום תכנון ובנייה, בתחום רישוי עסקים וכמובן בתחום איכות הסביבה, שזה תחום העיסוק של אגף הפיקוח.

פעילות האכיפה עוזרת בנקודות זמן קצרות. לאורך זמן זה מאוד מאוד מורכב ובעייתי וחלק מהבעיה זה בחקיקה ובענישה עצמה, שלמעשה החוקים הקיימים הם בעיקר בזנות, בשידול, בסחר ולאו דווקא בצרכנים ולמעשה לדעתי אם העניין הזה יקבל תשומת לב רבה יותר בחקיקה, להיפך, לבוא דווקא לאותם הצרכנים, לא יהיו תופעות כאלה, או לא יהיו בהיקפים כאלה. צריך לדעת גם לטפל בתופעה הזאת, למעשה הצרכנים עצמם הם אלה שבסופו של דבר גם מפתחים את השוק, ככל שיהיו צרכנים יהיו יותר זונות.

בתחום האכיפתי למעשה בהיבטים העירוניים אנחנו עושים לא מעט פעולות, עם זאת החוקים הרלוונטיים לצורך העניין בתחום תכנון ובנייה ובתחום רישוי עסקים וסביבה לא תמיד מאפשרים לנו לעשות את האכיפה ליותר משמעותית, כי בסופו של דבר גם מבחינת איסוף הראיות וגם מבחינת הגשת כתבי תביעה ועד שהם נידונים בבית משפט זה תהליך מאוד מאוד ארוך ומאוד מאוד מורכב, אם כי זה נמצא תמיד על סדר עדיפות טיפול גם של תחנת באר שבע וגם של הרשות, וכפי שאמרתי, התופעות הן קיימות, אמנם בשני מוקדים שהם מאוד מאוד - - -

שזה מה, העיר העתיקה ושכונה ג'?

כן. זנות בתוך דירות או מכונים, יש מעט מכונים, בתוך דירות הם מחליפים כל הזמן לדירות חדשות וגם בהקשר הזה צריך השקעה לא מעטה, במיוחד מצד משטרת ישראל, באיתור, חדירה, מודיעין וכמובן - - -

מה מידת שיתוף הפעולה שלך עם המשטרה?

מעולה. יש לנו יחידה משותפת, יחידת שיטור עירוני למעשה - - -

המשטרה, היא מוגבלת מבחינת הפעילות. מבחינת איתור מידע, היא יכולה לתת לך את כל המידע, אבל מבחינת הפעילות כל עוד רוב הפעילות היא חוקית אין לה הרבה מה לעשות.

כן, אבל כשתושבים מתקשרים אנחנו שומעים - - -

עצם העיסוק בזנות זה לא עבירה על החוק, כמו שאתם יודעים.

כן, אבל ההפעלה של המכונים והדירות בצורה ממוסדת היא אסורה.

אבל הרבה פעמים לוקחים את הנשים לחקור כדי להגיע למפעילים של הדירות והחקירה הרבה פעמים נעשית, אם זה לא נכון ולא מקבלים את התדרוך הנכון, אז זה גם יכול להיות - - -

כשתושב מתקשר הרי הוא מספק לכם את המידע לרוב, משום שאם זה בדלת ממול או אם זה במקלט ליד, אז איך - - - אני מקבלת פה, הפניות שאצלנו הצטברו זה עד שעונים ואם כבר עונים אז שולחים בין העירייה למשטרה ובסופו של דבר מענה לא מקבלים. אז השאלה, על הרקע הזה - - -

אני לא מכיר את הפניות ללא מענה, אבל אני כן אתאר את התהליך. כל פנייה שמתקבלת, לצורך העניין, אם זה במוקד העירוני או בלשכת מנהל האגף או בלשכת ראש העיר, מנכ"לית העירייה או היועץ המשפטי, פנייה כזאת מועברת לאגפים הרלוונטיים, גם אגף הפיקוח, התלונה הזאת מועברת באופן מוסדר למפקד תחנת באר שבע, לקצין המודיעין של תחנת באר שבע ולמעשה התלונה הזאת היא תלונה שנעשית על ידם. נעשית פעילות בקרה על התלונה עצמה, אנחנו מקבלים עדכונים, כך שהממשק הזה הוא ממשק שעובד מצוין. זאת אומרת אין מצב שתושב שיוצר קשר ובסופו של דבר התלונה הזאת היא תלונה שמושלכת לפח, אני אגיד בצורה הכי גסה.

כלומר אם אני שומעת אותך אתה אומר לי חסר לי חוק, אין לי חוק, אני מחכה לחוק.

באופן חד משמעי החוק וכמובן המשאבים שצריך להשקיע, אבל בעיקר זה החוק. לצורך העניין מי שרוצה לצרוך זנות והוא יבין שככל שהוא יעשה את זה קיים סיכוי גדול מאוד שהוא ייתפס ויוגש נגדו כתב אישום, הוא יחשוב פעמיים אם הוא רוצה לעשות את ה - - -

זה יכול לצמצם בצורה דרמטית.

זה יכול לצמצם בצורה מאוד משמעותית.

אנחנו יודעים את זה, מנסים את זה, מושכים לנו את הזמן. הבטיחו לנו בתאריך הזה והתאריך הזה.

גם בנושאים אחרים מושכים את הזמן.

גם לנו יש נושאים אחרים.

עוד נחשוד שיש לנו מדינה בירוקרטית.

מדינה יהודית ובירוקרטית.

בדיוק, לתפארת מדינת ישראל.

אני חייבת לומר לכם שברגע שהחוק עבר בקריאה טרומית אנחנו יודעים מהשטח שיש פחות, פחות צרכנים, רוב הציבור הוא ציבור שומר חוק וברגע שיש הרתעה אנשים שומרי חוק.

הם מפחדים גם.

אנשים הם שומרי חוק ברובם. מערכת החינוך, הגענו לכאן גם בעקבות פוסט שקיבלנו, כמו שאת יודעת, שנכתב על ידי תלמידי כיתה י"ב בתיכון העירוני ז' בבאר שבע פה והתלמידים התבקשו להשתתף בתשלום מסיבת סוף השנה כדי לממן את השתתפותן של חשפניות במסיבה. אנחנו ביקשנו לבקר בבית הספר, לא סירבו, רק הבנו שהילדים נמצאים היום ביום של בחינה, אבל הייתי רוצה ללמוד גם על מה אתם עשיתם, מה אתם עושים, מה תעשו ואיך אנחנו מונעים פוסטים מהסוג הזה או בכלל.

קודם כל אני רוצה לומר, לפני שאני מתייחסת לאירוע הזה, כי זה דווקא אירוע שאנחנו גאים בו ואני אומר לה, אנחנו בתפיסת העולם שלנו במערכת החינוך אנחנו אומרים שאנחנו צריכים להדליק את האור ולא לגרש את החושך. ככל שנעשה יותר פעילות חינוכית מקיפה, תוך עבודה משותפת בין אגף הרווחה ובין הגופים השונים שעובדים בעיר, הרבה פחות יגיעו לקצה. אם בעיר באר שבע אנחנו ב-0.7% נשירה זה משהו שמערכת החינוך והעיר גאים בו, כי בסוף כשהן והם בתוך בית ספר והם מקבלים את מלוא תשומת הלב בכל ההיבטים אז אני מניחה שהסיכוי שהם יגיעו למקומות היותר נמוכים הם סיכויים פחות גדולים. נגיד את זה כך.

ראש העיר קודם דיבר על תפיסה נוספת שאנחנו עובדים איתה, תפיסה של מצוינות, תפיסה שאנחנו מבצעים אותה באמצעות מרכזי המצוינות, שבעצם אנחנו אומרים שלכל ילד ולכל ילדה יש ניצוץ, אתה צריך לראות מה הניצוץ שלו, מה נקודת החוזק שלו, לזהות אותה בגיל צעיר, לתת לו את המענה בתחום שלו והתחום לא חייב להיות רק מדעים ומתמטיקה, אלא זה יכול להיות מחול ויכול להיות משחק ויכול להיות אמנות ואם אתה מצליח לתת לילד או ילדה את הביטוי, לאפשר לו לבטא את הדברים החזקים שבו, זה משפיע. חוויות ההצלחה שלו מן הסתם משפיעות גם על התחומים האחרים. כי מתי ילד הולך לקצה? הוא הולך לקצה כשהוא לא מקבל ביטוי, כשהוא נפגע, כשהוא - - - ויש פה אנשי מקצוע - - -

או כשחסר כסף בבית.

כמובן, ולכן אמרתי שהרצף הוא לא רק מה שאתי ציינה כרצף טיפולים כשהם מגיעים לקצה, אנחנו מנסים לעשות את הרצף כרצף מניעתי, לזהות את הילדים שיש להם בעיה כלכלית, לתת מלגות במקומות שצריך, לאפשר לצוותי החינוך לפנות אלינו בכל סוגיה שיש ככל שאנחנו יכולים, יש פה 40,000 תלמידים בתוך מערכת החינוך, אבל זו תפיסת עולם, אלה העוגנים שלנו, עם אמונה מאוד מאוד גדולה. הדבר הזה מלמעלה, מרמת ראש העיר כלפי מטה ואני חשה את זה בעבודה היומיומית שאנחנו עושים.

יש מסגרת בית ספרית או שיעור שמדברים על הדברים, חינוך למיניות? על - - -

ודאי וודאי, זה חלק מ - - -

לא, את אומרת 'ודאי וודאי', כי התשובות ממשרד החינוך הן לא ודאי ודאי לצערי, אז אני אשמח לשמוע מה קורה פה בעיר.

אז אני אומרת קודם כל כן, מעבר לתכניות של משרד החינוך ובשיתוף פעולה עם כל הגורמים, מנהלת המחלקה מובילה תכנית שנקרא שבוע המיניות שאנחנו מפעילים במערכת החינוך. רחל תיכף תתייחס לזה, כשבעצם אנחנו יצרנו שולחן עגול יחד עם כל הגופים שפועלים בעיר, יחד עם משרד החינוך, ובנוסף לתכניות הרגילות שפועלות אנחנו הוספנו את התוספת שלנו כעיר.

כפי שאתם יודעים, במסיבות סיום יש את החלק הטקסי שכולנו מגיעים אליו ויש אחר כך את מסיבת הסיום שהחבר'ה הולכים, שגם היא צריכה להיות מפוקחת, הן על ידי בית הספר והן על ידי הנהגת ההורים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם הנהגת ההורים. האירוע הזה שאת מדברת עליו, אנחנו בדקנו אותו, אכן הייתה תלונה, אכן בהתארגנות לקראת המסיבה היה ילד שהציע שיזמינו חשפניות למסיבה. ברגע שמנהלת בית הספר ידעה היו שיעורי חינוך בכיתות השונות סביב הדבר הזה וכמובן התשובה שהילד הזה קיבל הייתה - - -

לא בבית ספרנו.

ממש. אז דווקא אני שמחה שהייתה יוזמה ואני שמחה שהפעולה שנעשתה סביב היוזמה הייתה פעולה חינוכית, למה לא. לא רק 'אסור לעשות את זה', אלא מה המשמעות כשאתה עושה דבר כזה, סביב הדבר הזה היו שיעורי חינוך בכל הכיתות ולא רק כיתות י"ב, אלא בכלל. כל אירוע כזה אנחנו מנצלים אותו, תמיד ביחד עם משרד החינוך, מנצלים אותו כדי לעשות פעילות הסברה, מעבר להסברה השגרתית שהיא חלק מהתכנית.

מן הסתם במערכת החינוך אנחנו לא מדברים על מניעת תופעות של זנות, אלא אנחנו מדברים, עוד פעם, בהיבטים החיוביים של דימוי הגוף ותזונה נכונה ואיך אנחנו מתלבשות ומה זה אופנתי וכו' וכו'. שוב, זה נעשה על ידי משרד החינוך ונעשה גם על ידי הגופים השונים שאיתם אנחנו עובדים.

בכמה השנים האחרונות, ביוזמת תלמידים שבאו ואמרו 'אנחנו רוצים לדעת קצת יותר על מיניות', 'אנחנו רוצים לדעת מה זה מיניות', בני נוער רבים שאכפת להם באו ואמרו 'לא מספיק מדברים איתנו על זה', אז באמת פיתחנו תכנית רחבה מאוד בכל התיכונים, הם עבדו ביחד, כלומר בנינו שולחן עגול עם משרד החינוך, עם שפ"י, עם הארגונים השונים שנותנים סיוע לעניין המגדרי והמיניות, עם מחלקת הרווחה. אנחנו בונים תכנית מאוד רחבה שנקראת 'מיניות בריאה' שהתלמידים מקבלים סדנאות והרצאות, חשיפה לארגונים שנותנים סיוע.

ומה זה, זה שעות נוספות?

זה במסגרת שעות החינוך שלהם, ימי שיא. היה לנו שבוע המיניות הבריאה, הגדרנו את זה בשבוע בנוסף לכל ההכנה. נעזרנו במנחים שונים, הכשרנו את המחנכים, עשינו איזה שהיא השתלמות למחנכים, שהם יעשו את זה בכיתות, נעזרנו בכוח מצוי כדי שיעשו את זה וזה מאוד מצליח, יש לזה הד מצוין, כלומר יש בזה צורך.

באיזה שעה זה, בשעה של מה, בשעה של כישורי חיים? בשעת חברה?

בשעות החינוך, בשבוע מרוכז, שבוע מסוים, שעות החינוך עם המחנכים, הרצאות שמתקיימות בבית הספר, סדנאות.

מאיזה גיל הם מקבלים את זה?

מכיתה ז' בצורה ספירלית, כלומר בכל שכבה בהתאם לגיל שלה.

ברמה הארצית אני יכולה להגיד לך, לצערי הרב, שאני שומעת את הדברים הללו, אבל אז כשאנחנו דוגמים בשטח מעט מאוד בתי ספר - - - אם אני שומעת כאן על יוזמה עירונית אז טוב, אני לא מכירה את זה ברמה הארצית.

רחל קצת רמזה לזה, יש תכנית שאני יודעת שאנחנו עכשיו באיזה שהוא פיילוט ארצי, לקחו דוגמה מאיתנו, ארצית - - -

כי הם מקבלים מאיתנו על הראש בוועדה, החל מהשר וממשיך באנשים שלו, אבל מה שאת אומרת לי עכשיו זה שבכל התיכונים בעיר באר שבע קודם כל יש שבוע מיניות - - -

מכיתה ז', היא אמרה.

כן, מחטיבות הביניים. אני רק רוצה להבין את המסגרת, ברשותך.

המוקד זה ט' ו-י'.

תוכן מותאם לשכבת גיל.

כן, רק אם אפשר, אני עדיין לא הבנתי מהי המסגרת, באיזה כיתה, מה זה? שעה בשבוע, שעה במסגרת של - - -

שבוע מרוכז, היא אומרת.

מה זה שבוע מרוכז? נכנסים לכיתות?

יש גם שבוע מרוכז, זה נקרא 'שבוע המיניות', זה בכל העיר, אנחנו עושים גם פעילויות עירוניות, בית ספריות, בתוך בתי הספר, אבל לקראת השבוע הזה יש הרבה מאוד הכנה של המחנכים עצמם שקיבלו הכשרה עם שיעורים שהמחנכים מעבירים. בנוסף לזה יש סדנאות והרצאות בתוך בתי הספר, כל בית ספר בהתאם, מתאמים את זה. בכל אופן בכל שנה התלמידים עוסקים בנושא.

מה שחשוב להגיד, רחל רמזה לזה, שהיוזמה באה מהמנהיגות הצעירה, הבוגרים של מועצת התלמידים העירונית, הם הגיעו אלינו והם אמרו 'הנה אנחנו יוצאים, יש דברים שאנחנו מקבלים ויש דברים שאנחנו לא מקבלים והיינו רוצים שהמערכת תקבל יותר'. הפגשנו אותם עם אנשי משרד החינוך, שיכירו קודם כל את התכניות הקיימות ואחר כך, על הבסיס של ההיכרות עם התכניות הקיימות, הם יזמו תכנית נוספת. כל התכנית נבנתה ביחד עם בני הנוער, בעיניי זו נקודת החוזק.

הם מובילים את זה - - - גם עכשיו עם עתודאים, חלקם עתודאים והם מובילים ביחד איתנו את התכנית.

אני קודם כל מאוד שמחה לשמוע, אדוני ראש העיר. לפני שנתיים הייתי בסיור בהדסים, בתיכון שם, ביום אחר לגמרי ובאמת אחרי שסיימנו, זה היה נושא אחר לגמרי, בכלל הוזמנתי להרצאה אחרת, התלמידים שם אמרו לי שמאז כיתה ז', שיש את השעה-שעתיים שהם מקבלים, המערכת לא נותנת מענה ולא מדברת. זה עלה באמת שם מהתלמידים, אנחנו חייבים להבין שאנחנו חיים במציאות שונה, הכול היום זמין - - -

הם במיוחד מבינים שהם מבולבלים. בגיל מבוגר יותר, הכיתות הבוגרות יותר, המידע, האינטרנט, הפתיחות, לדעתי הם לבד מבינים שמשהו פה לא בסדר.

המטרה שלנו זה לארגן להם את הידע ולעשות את זה מוכוון יותר, שכשהם יצרכו את הידע זה יהיה בצורה יותר מושכלת. זה פרוץ וזה שזה פרוץ והם רואים את זה והם מכירים ויודעים זה לא אומר שהם באמת יודעים את האמת ומה זה מיניות בריאה ואיך מחנכים למגדר או לזוגיות או לאהבה.

השאלה באמת למה אני מופתע מבחינת הטרמינולוגיה, אני הייתי מעדיף שזה ייקרא שבוע זוגיות ומיניות היא חלק משמעותי מאוד מתוך הזוגיות, כי המיניות זה - - -

תקרא לזה איך שאתה רוצה, זה - - -

לא, זה משמעותי מאוד. לדעתי זה משמעותי מאוד, אם הדגש - - - שבוע של זוגיות בריאה לדעתי זו טרמינולוגיה שיכולה להיות - - -

אבל מיניות לא מגיעה ל - - -

אם רוצים לעודד שמיניות תהיה - - -

אבל אנחנו רוצים להתמודד עם המציאות ולא לטאטא מתחת לשטיח דברים קיימים.

להיפך, כשאני מדבר על זוגיות, זוגיות זה לא רק נישואין, אני מדבר על זוגיות, אבל כן הייתי רוצה שמיניות תהיה חלק מעולם של זוגיות ולא תהיה משהו - - - לדעתי זו צריכה להיות ההכוונה.

השאלה מה זה זוגיות ומה זה מיניות.

יש המלצות של הוועדה, אם יש המלצות של הוועדה, מה הם הצעדים שעיר צריכה לעשות כדי או להקטין את התופעה, להילחם בה בצורה הכי טובה, האם יש משהו נוסף שאפשר לעשות, כי בסך הכול, לפי מה שאני שומעת ורואה ואני מכירה כמובן את הפרויקט של 'בשבילך', יש עוד משהו שכדאי לאמץ אותו? עוד היבט שאולי לא ראו פה ושכדאי להתייחס אליו?

כן. אני אחזור, אני רק רוצה לומר שאני מאוד נפעמת מהתיאור שנתת, משום שאנחנו לא מכירים אותו, כמו שאמרתי, ברמה הארצית. ברמה הארצית התגובות שאנחנו מקבלות הן שלרוב נשענים על היועצות, לא על המחנכות. מה שאני מבינה כאן זה שההשתלמות נעשית למחנכים, למחנכות, שזאת הבנה מאוד מעמיקה של הדרך להעברת הידע ואיך מעבירים. במשבר האחרון שהיה, בעקבות, תצחק עליי עכשיו, הזמר אייל גולן ואביו, חוק אייל גולן שניסינו בזמנו להעביר, כשביקשנו ממערכת החינוך לטפל בנושא אמרו לנו 'אנחנו מטפלים, מטפלים, מטפלים', אבל אז הבנו שהמורים עצמם נבוכים להיכנס לכיתות ולדבר על הנושא הזה.

אנחנו פה בפער מאוד גדול מול משרד החינוך. משרד החינוך עדיין ממשיך להשליך את האחריות על היועצות, עוד נושא, והתשובה שאנחנו מקבלים זה שזה במסגרת כישורי חיים, שזאת שעה שהיא עלומה. בבדיקות שאני עושה, תוך כדי הוועדה וגם בכלל, אני לא מכירה הורים שהילדים שלהם עברו איזה שהיא סדנא, הכשרה. אני לא יודעת, אני לא מכירה את העיר באר שבע, אני צריכה עוד ללמוד, מה שאני רוצה לבקש, אדוני ראש העיר, שבדיון הבא שאנחנו נעשה בכנסת אנחנו נזמין את הנציגים שלכם - - -

בהחלט. בהחלט.

בשמחה גדולה.

מול משרד החינוך. אני רוצה, אריאלה, שאנחנו נקיים דיון בנושא הזה עם משרד החינוך, יכול להיות שאפילו נשקול לעשות את זה יחד עם ועדת החינוך במשותף.

בשמחה רבה.

דרך אגב, התכנית בנויה יחד עם יועצת בכירה של משרד החינוך, אנחנו גייסנו גם אותם, אנחנו באמת הצלחנו לגייס את כל הגורמים, את משרד החינוך, את הרווחה, אנחנו יושבות עם המנהלת של המחלקה לשירותים קהילתיים ואת כל הגורמים של פיתוח העיר וכולנו ביחד - - - הפעילות הזאת. אנחנו נלך ונפתח אותה יותר ויותר. תוך כדי זה שאתם מדברים אני חושבת איך אנחנו מכניסים גם את המודעות לקטע של הזנות והחשפנות וכל הדברים האלה, איך באמת מביאים את זה לבית ספר, צריך לחשוב, אנשים מקצועיים צריכים לחשוב על זה, איך כן חושפים אותם גם לעניין הזה, למעורבות החברתית, לאכפתיות, לראות את הדברים בתוך ה - - -

את מכירה את עמותת 'תודעה'?

לא.

אז אולי נעשה לכם היכרות, הם עובדים בתוך תיכונים, בתוך בתי הספר. יש להם תכנית מצוינת, כולל הצגות, כולל הרבה מאוד עזרים חינוכיים. הם עובדים בעיקר על המניעה בקרב תיכוניים.

אנחנו נשמח.

מכאן לגבי השאלה שלך, אנחנו, לצערי הרב, נתקלים בהרבה מאוד דלתות חסומות, גם במשרד החינוך וגם מול ראשי ערים, חלק גדול מהעבודה שלנו זה לעורר מודעות ולשתף פעולה. אין דרך אחרת חוץ משיתופי פעולה. במקומות שיש ראשי ערים שהדלת פתוחה ויש שיתופי פעולה אנחנו רואים את הפירות, במקומות שאין, כמו שרמזתי בתחילת דבריי, יש זליגה של זנות מתל אביב. יש לי הרבה ביקורת על ראש עיריית תל אביב במובנים מסוימים ובמובנים אחרים הוא עושה עבודה נהדרת במקום הזה, אבל אז אנחנו רואים את הזליגה, אם דרום תל אביב היום מטופלת, אז אנחנו רואים את זה לכיוון אזור, כמו שאמרתי, ראשון ופתח תקווה. אני לצערי הרב עדיין לא ברמה של שיתוף פעולה עם ראשי הערים הללו ואני יכולה לספר לכם ואנחנו יודעים על מה שקורה בצומת ביל"ו, שראשי ערים רבים אומרים, 'זה לא שלי, זה לא שלי, זה לא שלי', או כל מיני.

במקביל, נוסיף לזה את הטכנולוגיה. אם אנחנו ידענו לזהות רחובות מסוימים על פי פה ילדים, פה נשים, פה מבוגרים, היום זה כאן, הזנות בכף היד. היא כאן. אנחנו נמצאים בעידן שבו לגשת לתוך קבוצות סגורות, הידע הזה קשה לנו מאוד, זה לא רק דיבורים - - -

הם גם הפכו להיות יותר מתוחכמים, זה בדיוק הסיפור. כולם הפכו להיות יותר מתוחכמים.

אבל אני לא חושב שזה עונה על השאלה של יסמין, היא שאלה מה הם כעירייה יכולים לעשות מעבר למה שהם עושים. הציגו לנו פה דברים, מאוד יפים בעיניי, השאלה אם יש לנו הצעה למשהו נוסף שהם יכולים לעשות.

מה שראינו בתל אביב - - -

אני לא יודע, אני קטונתי, אבל אולי לך, אולי למישהו אחר בוועדה.

ראינו את הפרויקט הזה של התופרות.

'הופכות את היוצרות'.

'הופכות את היוצרות', אני מכירה את 'הופכות את היוצרות', הן גם ביקרו פה בבאר שבע ועשינו ערב מדהים איתם. אני בקשר מצוין איתם והן גם מאוד רוצות לחשוב על לפתוח בבאר שבע ואמרתי ש - - -

על איזה שהיא יזמות, זאת אומרת לתת להם העצמה נשית שלהם.

זה לא העצמה, זה פרנסה.

זו העצמה שמובילה לפרנסה, נכון.

הן ממש מתפרנסות מזה.

זו ממש פרנסה. אני חיברתי אותן בסיור שעשינו עם הוועדה לביטוח הלאומי, הן עומדות לפתוח סניף נוסף בחיפה.

הן נורא רוצות בדרום.

אני חושבת שהמסר שיוצא מפה מאיתנו, אין התכחשות, יש התמודדות. אנחנו מתמודדים, הכלים לפעמים - - - יש הרבה דברים שהם לא ברורים, של מי הסמכות? המשטרה לא כפופה אליי, אבל יש שיתופי פעולה, יש, אתה עושה כל מיני מעקפים כאלה ואחרים, אתה מביא כל מיני תכניות ואתה מנסה למנוע, עושים, זאת אומרת אנחנו כל הזמן לא בהתגוננות אלא ביוזמה, במסגרת היכולות שלנו. תמיד אפשר לעשות יותר, זה גם בסדר, השאלה איזה הקצאה של משאבים המדינה מקצה לזה, עד כמה זה בסדר יומה של מדינת ישראל, כמו בהרבה מאוד תחומים אחרים, במה משקיעים יותר, במה משקיעים פחות.

יש עוד המון אתגרים. זו סוגיה אחת, קשה מאוד, יש עוד הרבה סוגיות. בני נוער היום שפורקים עול בהרבה מאוד - - - דיברנו רק על מסיבות סיום, פה זה היה נושא של חשפנית, אבל איפה נושא של אלכוהול, זה נורא מה שקורה שם. נורא, זה אסון. במסיבת סיום הם כבר לא קטינים.

סם אונס.

הדברים האלה, זה נורא, איך מתמודדים עם זה? בקטע המניעתי, החינוכי, האכיפתי? אלה סוגיות מאוד מורכבות.

חד משמעית כל דבר מניעתי חוסך לנו פי עשר מתופעות.

אם אתה מצליח למנוע.

חד משמעית. ודבר אחרון, ברשותכם, האחריות ההורית. בסופו של דבר ההורים, שקרה משהו, אני חושב, בעשור וחצי, שני העשורים האחרונים, להורים קצת קשה להתעמת עם הילדים, הם לא רוצים להתעמת ולפעול מול הילדים שלהם.

הם צריכים להתעמת עם הסמרטפון.

האחריות ההורית, הסמכות ההורית נפגעה קשות והרבה תופעות נולדו בעקבות זה, לצערנו.

גם נפגעה וגם - - -

בגלל הדבר הזה שנאמר כעת אנחנו הגענו למסקנה שאנחנו עובדים, אמרתי קודם, מאוד עם הנהגת הורים, אבל עכשיו אנחנו רוצים את בית הספר להורים והנהגת ההורים לשתף, להכניס אותם לשולחן העגול כדי להרחיב את היריעה של ה - - -

אנחנו עכשיו מרחיבים את התכנית גם לתחום של ההורים.

יש כאן בית ספר להורים?

יש כאן בית ספר להורים מאוד מצליח, מאוד מאוד מצליח.

זהבה, מהניסיון שלכם איזה הורים מגיעים? מגיעים הורים מהשכבה ה - - -

תלוי. גם וגם.

הלוואי, אם אני טועה.

הרבה פעמים בית הספר מגיע לתוך המסגרת עצמה וככה מגייס אותם.

אבל בית ספר להורים זו התמודדות בדרך כלל עם סוגיות חינוכיות. בתי ספר להורים מתמודדים בדרך כלל עם סוגיות חינוכיות.

בית ספר להורים הוא חלק ממערכת החינוך שלנו, הוא בעצם מלווה את התכניות החינוכיות שלנו, מגן הילדים עד י"ב. הוא לא בא עם תכנית סדורה וזאת התכנית אלא בהתאם לצרכים שעולים במערכת החינוך ובאמת עכשיו אנחנו, בהחלטה לפני הפגישה הזאת, אמרנו שבית ספר להורים הוא מאוד משמעותי שהוא יהיה חלק מתוך התכנית שלנו, כי הורים - - -

אין איזה שהיא יד מכוונת במדינת ישראל בכל מה שקשור לחינוך. בא שר, שרה, יש להם אג'נדה שלהם, אין איזה רצף. עכשיו, זה לא צריך להיות קשור מי בקואליציה או מי באופוזיציה, זה בכלל לא קשור. יש דברים, שהנה אנחנו כולנו ביחד חושבים אותו דבר. אז אם הדברים האלה, שברורים לכולנו, למה לא מטמיעים אותם ושמים דגש? וזה מגיע, איך אומרים? שלא תשאלי את השאלה המאוד נכונה שלך, 'בגן הילדים הזה או בבית הספר היסודי הזה לא דיברו על זה בכלל'. למה לא יהיה חובה שכל תלמידי כיתה ז' וכל תלמידות כיתה ז' נחשפים לדבר כזה וכזה. הם מקבלים כך וכך שעות במערכת הלימוד שלהם. אין את זה. אם יש מנהלת או מערכת, לפעמים, אגב, צריך להגיד מילה טובה למנהלות, אם הן יותר אסרטיביות, הן יותר חיות את זה, אז הן יוזמות יותר, אבל זה משהו שאין הכוונה מלמעלה.

זה קורה בהרבה דברים, אגב. המשרד הוא כזה לפעמים די אדיש לדברים. לא שהוא לא רוצה, בטח שהוא רוצה, אבל הוא לא כל כך מעורב, הוא לא כל כך מנחה, הוא לא נותן את התקציבים והמשאבים וצובע אותם ואומר 'הנה, שכבת הגיל הזאת תקבל כך וכך שעות, אלה המרצים, אלה המנחים והמנחות, בואו תשתמשו בזה'. איפה הפיקוח? אני רוצה לראות שהמפקח או המפקחת עוברים בית ספר בית ספר, 'הילדים האלה קיבלו את החינוך הזה?'. זה, לצערנו, לא קיים.

נכון, אתה צודק. אנחנו בדין ודברים עם גם מול שר החינוך, זה לא כל כך מעניין אותו, זה לא על סדר היום שלו, הצוותים שלו הם צוותים מצוינים שמגיעים לדיונים, אבל זה לא - - - אז נכון, אנחנו במאבק מול המשרד. ולכן, יסמין, לגבי השאלה שלך, קודם כל אני מאמינה בשיתופי פעולה עם יוזמות מקומיות וארגוני השטח. קודם כל צריך להקשיב לארגוני השטח, הם פועלים ואנחנו עובדים איתם ביחד. גם אם המרפאה הניידת תגיע לפה, והיא תגיע לפה כי עבדנו על זה מאוד מאוד קשה, אבל אם לא יהיה שיתוף פעולה של המשטרה ושלכם לומר איפה נמצאות ואיך, לאן ללכת - - -

נראה לי שבבאר שבע יש לך את שיתוף הפעולה כמו שלא תמצאי באף מקום.

כן, אבל שאלת אותי אם יש package, יש package, יש המלצות. אני שומעת פה על השבוע הזה, אני רוצה גם לרדת לרזולוציות של אוקיי, אז אם אנחנו מדברים על חשפניות או על מועדונים או על סם אונס, כלומר לבוא ולהזהיר, לבוא ולתת את המידע, את ההשתלמויות. אין משהו אחר. יש כללי עשה ולא תעשה, יש המלצות ויש תקציבים גם, שצריך לבוא ולראות איך מחלקים אותם ואיך מעצימים אותם. אז כשהייתה לי הזכות, כשמאיר כהן היה שר הרווחה והוא הבין שצריך להקים את בית הל"ב בתל אביב, והבית נותן היום מענה, אבל הוא היחידי בארץ, ועכשיו אנחנו עם 13 המרכזים שנפתחים בערים השונות ואני אומרת לך שיש ערים שלא רצו לפתוח, לצערי. אנחנו שמענו בסקירה בוועדה שהיו ראשי ערים שלא רצו לקחת את המנדט הזה, או את התקציב הזה, כל אחד משיקוליו הוא.

נכון, יש כמה תכניות, יש גם עלם, היום ויצ"ו נכנסו, יש מקומות עם יוזמות עירוניות, כמו בכמה ערים ששמעתי, 'תנו לנו למצות את התהליך שאנחנו התחלנו, לפני שאנחנו קופצים על עוד עגלה'. לא תמיד אני יכולה להתערב בהחלטות של ראשי ערים, אין לי פה איזה מודל אחד, ולכן באמת גם הסיורים והחברים, אנחנו באים ללמוד מקרוב ולראות איך אנחנו יכולים לתעל את זה, גם ברמה הארצית. כן, אנחנו בתפר הזה שבין רווחה, חינוך, מודעות והרצף השיקומי.

לגבי הסחר בנשים. זאת הייתה מכת מדינה ואני פה בחדר סגור אומרת שאם לא הייתה את ההשפעה האמריקנית של סנקציות כלכליות על מדינת ישראל אנחנו לא היינו ממגרים את הסחר. אז יש חוק ואנחנו ממגרים, אבל לאחרונה אנחנו למדים על תופעות חדשות של סחר. גם כאן, אם אתם יודעים, מכירים, שומעים, תארגנו ותעבירו לנו את המידע. יש ניצול היום של מדינות שהורידו להם את הוויזה, מדינות שאנחנו יודעים הן יצואניות של נשים מכל מיני סיבות, לרוב נשים מוחלשות, והן מגיעות לכאן בכובעים כאלה ואחרות, מנצלות את אשרת התיירות ומגיעות לערים בפריפריה, גם כי המגורים יותר זולים. גם כאן זה רק לשמוע ולהקשיב ולעבוד ביחד. כאן יש לנו חוק.

לגבי העובדים, מספר העובדים שנמצאים, גם אם אפשר לקבל תמונה על כמה אנשים שעובדים גם בדירה - - -

קחי את כל החומר שהוועדה רוצה, בצורה מסודרת.

כן, אנחנו הכנו את כל החומרים, יש לי גם את מספר העובדים. יש לנו מנהלת, יש לנו עו"ס, אם בית, מדריכות תעסוקתיות, מדריכות איתור וחמש מדריכות משמרות לתכנית שנקראת 'בשבילך'. אנחנו כן רואים שיש לנו צורך ביותר מדריכות, בגלל שפתחנו את ה-24/7, כל הנושא של השגחה, כל הנושא של להיות שם, כל הנושא של התערבות במקרי חירום, מצריך תגבור והעלינו את זה במשרד הרווחה מול המפקחת אפרת שרעבי כדי שהיא תעלה לנו את התקציב שקשור לנושא של מדריכות. כמו שאתם רואים, יש תגבור משמעותי.

במשרד הרווחה אני חייבת לציין את המנכ"ל אביגדור קפלן שמהרגע שהוא התיישב על הכיסא, ביקשתי ממנו להקים ועדה מיוחדת לנושא והוא הקים אותה ובאמת ההשלכות, אנחנו בהחלט רואים.

רק חסר לי הקשר שבין החינוך לרווחה. היה ומנהלת או מורה מזהה ילד או ילדה על הרצף, אז איך זה קורה?

אז קודם כל מעבר למסגרות קבועות שיש לנו, כמו ועדות חינוך ורווחה וועדות החלטה, מסגרות שהן חלק מההתנהלות הקבועה שלנו, לגבי כל אירוע שמתרחש, אנחנו כולנו מקימים שולחן עגול של כל אנשי המקצוע כדי לראות לא רק מה עושים נקודתית, אלא איך אנחנו מלווים את האירוע כשגם פה, כן, אנחנו כל הזמן מתבוננים בזה מחדש ובודקים איך אנחנו יכולים לעשות טוב יותר. דרך אגב, זאת שיטת העבודה שלנו, אנחנו לא מקדשים מסגרות פעולה, אלא אנחנו פועלים, בודקים, מסתכלים, מתקנים, משפרים והולכים האלה, אבל אנחנו עובדים ממש ביחד.

אני רוצה להוסיף, אנחנו מקיימים הרבה ועדות, גם מקצועיות, לתלמידים שמתעוררת איזה שהיא בעיה וכו'. תמיד סביב שולחן הוועדה, שמגיע התלמיד, או במקרה, יש לנו גם ועדות עליונות, שמגיעים כל הגופים, משרד החינוך, הרווחה, השירות הפסיכולוגי, יושבים ודנים, גם נותנים עזרה למנהל. יש לכל מנהל, הוא יודע מתי הוא מגיע, הוא יכול להעלות מקרים - - - ואז זה במסגרת סדר היום שלנו. כל הגופים נמצאים סביב השולחן ומעלים את המקרה, ואז כל אחד לוקח על עצמו מה תפקידו ואיך אנחנו ממשיכים הלאה, נותנים ייעוץ למנהלת, ליועצת, כל הגופים נכנסים מיד לתמונה, חוץ מאשר ועדות חינוך רווחה של מקרים של קצה שאנחנו עובדים גם עם מהשירות הפסיכולוגי והפסיכיאטרי שמעלים את המקרים, מביאים אותם עד לוועדות החלטה והוצאה מהבית אם צריך או למסגרות האחרות. וחוץ מזה אנחנו בקשר רציף כל הזמן, פקידת סעד, כל הזמן, כל מקרה הוא גם נדון יחד עם רווחה, אנחנו בודקים אם יש לו תיק ברווחה, אם אין אז 'תפתחו לו תיק' וכו'.

אתם רוצים לשאול משהו, יהודה, מוסי?

מעין, העוזר שלי.

אני מעין, העוזר של יהודה גליק. ראש העיר דיבר קודם על הנושא של הורים שמחכים למדינה שתעזור להם או שמסירים מעליהם אחריות ומשפט לאחר מכן אמרת שהעיריות מחכות שהמדינה תעזור להם. מבחינתי יש פתרון מאוד פשוט לזה, המדינה לא צריכה לעשות הכול, היא גם לא יכולה לעשות הכול, אפשר לפנות לחיים ביבס, וברשותך ובעזרתך ביחד כולנו, ולבנות תכנית מוניציפלית ארצית, לא צריך את משרד החינוך. אפשר לעשות את זה ברמה המוניציפלית, כל ראשי הערים, לעשות פורום ראשי ערים, לעשות פורום יועצים, יש פה המון דברים טובים שנאמרו, המון יוזמות טובות, המון רצון טוב, ופורום ראשי ערים זה דבר שנשאר, גם אם מתחלף אחד או שניים, זה בדרך כלל משהו שהוא יציב. משרד החינוך, גם אם כולם מסכימים על הצורך במיגור ובהסברה הזה, האג'נדות הן שונות. לא רק מה לעשות, אלא איך לעשות. למשל בנט ייקח דרך אחרת, מישהו אחר ייקח דרך אחרת שונה לחלוטין. אז אם אנחנו נתאחד כולנו כפורום ראשי ערים וביחד עם חיים ביבס, שהוא איש נפלא וידוע כבולדוזר לא קטן, אתם יכולים לעשות את זה לבד, אתם לא צריכים את המדינה פה, אתם לא צריכים את המשרד החינוך, יש לכם מספיק כוח.

המדינה שלנו היא כל כך ריכוזית, אנחנו לפעמים טועים לחשוב שראשי הרשויות הם קוסמים והם אנשים מאוד מאוד חזקים. לפעמים מתארים אותנו כחזקים - - -

תסתכל מה עשית בחוץ.

לא, כחזקים יתר על המידה. המדינה הזו היא מאוד ריכוזית.

שזו אחת הבעיות הכי גדולות, שהגיע הזמן לפתח בשלטון האזורי במדינה הזאת.

אני אומר לך שלראשי הרשויות יש בהרבה פעמים את האחריות, אבל אין להם את הסמכות הדרושה. אני אגיד לך מי מחליף את המדינה, וזה עצוב, בחלק מהדברים, זה העמותות. בלי העמותות האלה, תדע לך - - - אי אפשר להסכים ולהגיד למדינה, אנחנו משחררים אותך מאחריות, אין סידור כזה, כי הדברים האלה אלה הדברים הבסיסיים שמדינה חייבת לומר את האמירה שלה. אסור לה להפנות את הגב, אוי ואבוי אם המדינה תפנה את הגב. חינוך, רווחה, הדברים האלה הם באמת בנפשנו, זה הבסיס של חברה ערכית, חברה שוויונית, כאן זה מתחיל. אם אנחנו אומרים למדינה 'אותך אנחנו לא צריכים בסוגיה הזו', אז זו פשיטת רגל מוסרית למדינה. באמת. בהרבה דברים אחרים, אתה יודע, עצמאות כלכלית כזו או אחרת, שיתופי פעולה, יזמויות, אתה מביא עוד הרבה שחקנים נוספים, פה המדינה חייבת להוביל, פה המדינה חייבת לומר 'זאת האמירה שלנו כמדינה' וכולם צריכים להיות חלק מזה.

זה דיון עצוב, אגב, אם זה ככה, שאם בנושא הזה אנחנו נגיד אין צורך, המדינה יכולה לזוז הצדה, שתיתן לנו לטפל בדברים, זו מבחינתי אמירה מאוד מאוד קשה שאני לא מוכן להסכים לה.

לא אמרתי שהמדינה תזוז הצדה, אמרתי שבואו אנחנו נגרום למדינה להתחיל לעבוד. כי אם ראש עיר אחד יעשה את זה ועוד ראש עיר ועוד ראש עיר וברמה הארצית לא תהיה ברירה יותר. יש לנו את הכוח הזה, אנחנו מספיק חכמים, מספיק מוכשרים, כולנו פה, בואו נתחיל הכול בכיוון הזה.

אתה יודע, מצפים מאיתנו להיות סופרמנים. ראש עיר במדינה הזו הוא לא אחראי על המשטרה, במקומות אחרים בעולם כן. אני לא אומר אם זה נכון או לא נכון, אני נותן עובדות, מציין עובדות. מצפים ממך - - -

לא אחראי על התחבורה, לא על המשטרה, לא על כלום.

נכון. רצו להכניס אותנו לנושא הזה של תחבורה מטרופולין, אמרנו טוב, באנו לשמוע. ישבנו. 'הולכים לתת לכם סמכויות', כשאתה פורט את זה לפרויקטים, באחריות השר, השר ינחה, השר זה, אז אמרתי 'למה קראתם לנו? מה אתם רוצים מאיתנו?'

שהאחריות על הקייטנות תהיה עליך.

אז אמרנו, בואו נמשיך כמו עכשיו. יש לנו היום יחסים נהדרים עם משרד התחבורה, בוא נמשיך כמו זה, למה אתם צריכים לחוקק ולעשות, על מה? שבסוף אין לנו סמכות לכלום, לעשות שום דבר? אז זה בכל מיני מקרים.

- - - בתוך העיר, כל הזמן הוא מתלונן על חולדאי שלא נותן לו את שלושת הצירים. הוא ישב והתחיל להסביר לנו, כבר כאב לנו הראש אחרי זה.

אני לא יודע מה קורה עם תל אביב, אבל איתנו ועם ירושלים ישבו בנפרד, גם אנחנו וגם ירושלים הגענו לאותה מסקנה, כאילו לא נותנים לנו שום דבר.

אבל מבחינת מה שקורה בתוך העיר, זה לא באחריותך כל התחבורה?

מה שכביש עירוני הוא כביש עירוני, אבל הסמכויות? סתם לדוגמה, התחבורה הציבורית בעיר שלי, מי מוציא את המכרז? משרד התחבורה. מי אחראי לקנוס את הזכיין? משרד התחבורה. מה הסיי שלי? לשבת איתו ביחד, לבנות את הקווים, אגב לא תמיד נותנים לך את כל מה שאתה רוצה, אז - - - אין ספק שבפעם האחרונה באמת שדרגו ונתנו יותר, אבל איזה סמכויות יש לראש עיר? אני רוצה מוניות שירות פה, רוצה להוזיל, אני צריך אישור, משרד התחבורה מתנגד עד היום. רכבת קלה, משרד התחבורה.

זאת אומרת המדינה מאוד ריכוזית בכל דבר, בריאות, חינוך, תחבורה, בכל דבר המדינה הזו היא ריכוזית. אז יש לנו פה ושם יוזמות, או שאנחנו רותמים, אנחנו מצליחים להדליק את המדינה, משרדים שונים, ולספר איזה סיפור הצלחה 'יאללה בואו תהיו שותפים לסיפור ההצלחה הזה' וזה קורה. יש המון שיתופי פעולה, צריך גם להגיד את זה, אבל רוב הדברים, אומרים לך ככה, 'אחריות שלך, אבל הסמכות היא לא בידיך'. זאת הטרגדיה.

זאת בדיוק הבעיה בשלטון מרכזי ולהפוך שלטון מרכזי לשלטון אזורי בדרך כלל שלטון מרכזי מסרב לוותר על הכוח שלו.

ברור, בלי להזכיר שמות.

אין ספק שאנחנו חייבים לעבור לשלטון אזורי במדינה הזאת ובעזרת ה' זה יכול לפתור גם את העניין המדיני, אבל זה סיפור אחר.

אני רוצה להוסיף משפט אחד, לפני הסיום. אנחנו התייחסנו לאוכלוסיות קצה, יש הרבה מאוד תכניות מניעה, יש לנו את 'הדלת הפתוחה' כאן, ראש העיר היה איתנו בפתיחה החגיגית של 'דלת פתוחה', אנחנו עובדים גם עם מערכת החינוך, יש את המיניות במרחב הפתוח, שעכשיו קיבלו הרבה מאוד צוותים, הכשרות, צוותים מקצועיים, חינוכיים ועובדים סוציאליים, איך לעבוד עם בני נוער על הנושא של מיניות. יש בתים פתוחים, הבתים החמים של הנערות. יש לנו המון המון תכניות עוגן של תמיכה ומניעה ודיברנו רק על הקצה, אבל כל המטרה שלנו זה בעצם לצמצם ולמגר את התופעה.

יפה. טוב, בשם החברים שלי, מוסי רז, יהודה גליק, העוזרים שלנו, מאוד התרשמנו בשמי ובשם כל החברים. באנו להכיר, ללמוד, לחזק אתכם ולומר לכם שיש לכם כתובת על כל נושא ועניין. נשמח לארח כמובן בוועדה כשאנחנו נקיים בנושא הזה מה שלמדנו מכם על ההתמודדות.

אני רוצה לחזק אותך ולברך אותך בכלל על הפיתוח כאן, אתם מפריחים את השממה, ציונות לשמה, תמשיכו, אתם עושים עבודה נהדרת. אנחנו נצא עכשיו לסיור, כמובן שאת הפרוטוקול של הדיון אנחנו נעביר. תודה רבה.

אנחנו מודים לכם, תודה רבה.


(בסיור)

שמי אפרת שרעבי ואני ממשרד הרווחה שבעצם מפעיל, לא מפעיל בפועל, אבל מממן ומפקח על הפרויקט הזה.

במכרז כאילו?

זה בפטור במכרז לרשות מקומית.

כן, אנחנו עכשיו באחד המרכזים של - - -

(סבב נוכחות).

אני רוצה לגנוב שתי דקות קצרות. שמי יאיר ואני מנכ"ל עמותת 'יחדיו'. במסגרת הפעילות שלנו אנחנו מפעילים עשרות שירותים בנגב בכלל בתחומי פעילות שונים של משרד הרווחה, מילד ונוער דרך אלימות, דרך תעסוקה ופעולות יו ניים איט. אני רגע פותח איזה צוהר לביקור עתידי כזה או אחר, בירכתי אותך על שותפותך בעניין המתבגרים, אז מפקחת שלנו, מרים, שותפה 24/7 למה שקורה במקלט לנשים, אז המתבגרים זה חלק מתהליך שאת יזמת והתעקשת עליו, אז הוא עובד כאן בעיר באר שבע.

לכן אני לא רוצה לפתוח את זה לעמותת 'יחדיו' ולכל מה שאנחנו עושים, הגענו לתכנית כאן. אני רוצה משפט אחד לומר, אמרה את זה אתי ואני רק רוצה לחזק את זה, התכנית עברה מהפכה בשנה הזו. הייתה פה תכנית, אני אקרא לה תכנית תחזוקה, שלא אהבתי אותה כלל ואני אמרתי - - - הייתה פה תכנית שעסקה בהחזקה של בית שפעל במהלך היום, סוג של שירות יום כזה או אחר. לא אהבתי את זה - - -

נסגר בשבע בערב?

נכון ואני חושב שמה שקרה פה בשנה האחרונה, בשותפות עם כל המשרדים כמובן, הביא לפה שינוי מסוים, שינוי שאנחנו חווים אותו ולומדים אותו. אני אומר בזהירות, אני חושב, כי אני מפעיל מספר מרכזי חירום, אני חושב שהמאפיינים של אותם אני למד מההפעלה בחודשים האחרונים, מדובר פה במרכז שעונה על קריטריונים של מרכז חירום. יש לאמירה הזו של מרכז חירום מאפיינים מסוימים שהמשרד הרלוונטי יודע לתמוך אותם. אנחנו בדין ודברים, אנחנו חייבים לעבור למצב שאנחנו מגדירים את המקום הזה מן סוג של מרכז חירום.

הדברים פה הם מדהימים, הצוות הוא באמת מדהים ויש לו דילמות חירומיות, אני משוכנע שהפיקוח מכיר אותן וחשוף אליהן, כמו אם יש כללים ונהלים שסוגרים את המקום כאן ב-12 בלילה והנשים יודעות שהן צריכות להגיע עד 12, מה קורה עם גברת שלא קיבלה את התנאי הזה והגיעה בשתיים והפכה פה את העולם כדי שיפתחו לה? אנחנו רוצים לעסוק באיזה שהוא - - - ולכן המסגרת הזו מבחינתי עברה למוד שאנחנו לומדים אותו, אנחנו באמת משקיעים בו רבות, יחד עם הרשויות השונות, אבל הוא כנראה יגיע למוד של מסגרת חירום, כמו המקלט לדוגמה שיש לנו, לייצר איזה שהוא בנצ'מארק כדי לדעת איך אנחנו מפעילים מסגרת. כי מדובר במסגרת, בראייתי, עם מאפיינים חירומיים.

אז כמה זמן זה עובר במתכונת הזאת?

אז קודם כל אני אגיד, אתם לומדים איך שזה עובד ולנו יש ניסיון של כמעט עשר שנים איך שעובדות דירות חירום, גם בחיפה, גם בתל אביב. אז יש לנו ניסיון, אנחנו בדיוק עוסקים בכתיבת המפרט של מה זה אומר להפעיל פה את השירות ומה הנהלים ומה סל השירותים ואתם תקבלו את זה בהקדם, אבל יש לנו ניסיון רחב עם העניין הזה.

המסגרת הזאת כבר מוגדרת כמסגרת חירום ועובדה, קוראים לה דירת חירום, לפחות המסגרת הזאת במבנה הזאת, המבנה מעבר לרחוב זה משהו אחר, מסגרת שיקומית, אנחנו מדברים פה על מסגרת של מזעור נזקים, של - - -

כמה מיטות יש פה?

פה כרגע יש שמונה מיטות.

לא, יש לנו 11.

לא, אתם מתוקצבים כרגע הוא על שמונה מיטות. יש לילות מסוימים שזה מגיע ליותר והם יכולים להוסיף עד שתיים-שלוש מיטות נוספות כדי שנשים לא תישנה ברחוב והפורמט הוא, כמו שאנחנו מכירים בדירת חירום במקום אחר, יש פה מודל קצת טיפה שונה, שאנחנו מנסים לדייק אותו כדי לעשות הפרדה בין מסלול של שיקום, של אישה שעוזבת את המעגל של סמים וזנות וצופה פני עתיד לכיוון אחר לבין אישה שהיא מתקשה עדיין לצאת מהמעגל וצריך לתמוך אותה כדי לאפשר לה מינימום של ניצול ברחוב לטובת אוכל, מקלחת, לינה, ליווי סוציאלי, זאת אומרת כן לעזור לה לקבל את תעצומות הנפש כדי לצאת מהמעגל.

כלומר גם נשים עם סמים נכנסות למקום הזה.

כן. נשים משומשות ונשים בזנות פעילה, המקום משמש כרגע כמזעור נזקים ואנחנו צריכים עוד לדייק אותו כדי להבין בדיוק מה המשמעות שלו ואם יש נשים שלא בדיוק והן על התפר וזה, אז אנחנו נעשה עבודת חשיבה יותר אינטנסיבית בחודשים הקרובים ואם נצטרך להגדיל את המכסות בשנה הבאה אז אנחנו נפעל גם בעניין הזה, אם נראה שלא מספיק שמונה מיטות, צריך עשר, אז יהיו עשר.

מה הממוצע פה בלילה?

אני מציעה שיהודית תציג בכמה משפטים.

לא, לא, היא תיכף תציג, רק כדי להבין איפה אנחנו מבקרים. לפני שאנחנו נשמע.

אז אני כן אגיד שיש לנו פה לינת חירום, המרחב הזה כולל גם לינת חירום וגם מסגרת שאנחנו קוראים לה בית חם. אלה נשים שיש להן אולי קורת גג, לא בהכרח יש להן בית, נשים שהן בתפר בין שיקום ללא שיקום. אני חושבת שאחת ההבנות היותר גדולות שלנו היא שהמעבר הזה בין זנות ללא זנות, המעבר הזה בין שימוש ללא שימוש הוא - - -

נזיל.

בדיוק ולכן אנחנו כן מאפשרות לאותן נשים שנמצאות בתפר הזה להיות פה במרחב הזה שאנחנו קוראים לו בית חם. הן מגיעות לפה, הן יכולות לאכול פה ארוחת צהריים, הן מקבלות פה טיפול, ליווי, העשרה, כלים, מיצוי זכויות, ליווי לשירותים. אלה דברים שאני יכולה להגיד שהתמחינו בהם, אפילו איך למצות את הזכויות בביטוח לאומי, איך לקבוע את התורים שהן כל כך צריכות בקופת חולים, ללוות אותם לרופאים. אלה דברים שאנחנו עושים גם לאוכלוסייה הזאת שהיא אוכלוסיית הביניים.

מה הן צריכות להוכיח כדי להתקבל לפה?

בהגדרה שלנו נשים שמגיעות ללינת חירום אלה נשים חסרות קורת גג ונשים בזנות פעילה ובהתמכרות פעילה, בגדול אורח החיים שלהן מסכן אותן ואז הן יכולות להגיע לפה.

הן דופקות בדלת, אתם מאתרים אותן?

כן, אנחנו גם יוצאים החוצה. אני חושבת שרוב הנשים מכירות אותנו ומאז שיש לנו את הלינה אז אנחנו גם עושים יותר סיורים ומנסים להגיע אליהן ולהביא אותן, אבל אנחנו מרגישים שזה עובר מפה לאוזן. היום סיפרתי איזה שהוא סיפור, שיצאתי רגע לקנות מטען לטלפון ופגשתי איזה גברת שנראתה לי מתאימה - - -

שלנו.

שלנו, היא ביקשה ממני כסף, היא ביקשה נדבות כאילו ואז סיפרתי לה על המקום ואז היא הסתכלה עליי ואמרה לי 'את יהודית?' ואמרתי כן, זאת אומרת שהיא שמעה עלינו וזה היה ככה - - - אני חושבת שזה סיפור נחמד ככה להבין איך אנחנו מפורסמים בתוך האוכלוסייה של הנשים בזנות.

כמה נשים יהודיות וכמה נשים ערביות יש כאן?

כרגע בדירת החירום יש לנו בין חמש לשש נשים ערביות, שזה הרבה, כי אם הדירה כוללת עשר - - - בחודשים האחרונים כן, יש התגברות של זה.

שהמאפיינים של הנשים האלה הן - - -

הן הרבה מעבר לסיכונים שכולנו, אני מניחה שמי שנמצא פה מבין שחיים בזנות הם חיים בסיכון, אז מעבר לסיכונים האלה מתווסף הסיכון של חיים בחברה שמאיימת, רוב הנשים שלנו, אנחנו חוות איתן, הן באות מוכות, עם סיפורים של פחדים, 'יראו אותי', 'לא יראו אותי', אפילו בליווי לבית חולים אז אחת הנשים אמרה 'נראה לי שההוא בן דוד של הבן דוד שלי', משהו כזה 'והוא צילם אותי'. אז הפחדים האלה הם הרבה יותר מוחשים וגדולים.

כמה בסך הכול נשים הן ערביות? בסך הכול בפרויקט?

בסך הכול יש לנו בתוך דירת החירום כיום חמש-שש וזה משתנה, בסך הכול יש לנו קצת יותר, אני תיכף אגיד את זה, כי יש לנו בתוך הבית החם עוד נשים - - -

כ-20% מהאוכלוסייה?

אפשר להגיד. אני כן אגיד שיש פוטנציאל מאוד גדול שאנחנו מכירות נשים באיתורים, זה התכנס מאוד בעיר העתיקה, זנות של נשים ערביות בעיר העתיקה. אנחנו ראינו שהן נדדו עכשיו לשכונה ג' מכיוון שבעיר העתיקה יש קצת - - -

אלה תושבות המקום או שהן מגיעות - - -

הן יכולות להגיע, חלק מהן מהצפון, חלק מהפזורה. אני כן אגיד שהנשים מהפזורה ומהמגזר הבדואי מגיבות יותר בפחד, אבל כן יש נשים שמגיעות, יש לנו גם חסרות מעמד שאנחנו מכירים בסיורים. הייתה אצלנו בדירת חירום אישה חסרת מעמד.

תגדירי חסרת מעמד.

חסרת מעמד זה אומר שאין לה תעודת זהות ישראלית.

מאיזה מוצא?

היא הייתה מירושלים במקור, אבל מהחלק שאין לו תעודת זהות. לפי הסיפור שלה המשפחה שלה הייתה מעורבת - - -

בירושלים יש תעודת זהות.

לא לכולם.

אם היא ירושלמית היא צריכה להיות - - -

לא, מאזור ירושלים.

אז היא לא ירושלמית.

אוקיי, מבחינתי, אני מבאר שבע, אתה יודע - - -

מהנתונים שיש על המסגרת הזאת קרוב ל-50% ממוצא ערבי, זה תשע מ-15 בדירת החירום ופה מהבית החם זה תשע מ-19.

אוקיי, אלה אחוזים מאוד גבוהים. אנחנו גם הולכים ורואים את התופעה. אני גם אגיד שככל שיש פה נשים שמקבלות פה מענים אז מגיעות אלינו נוספות. אני רואה את זה בקטע טוב, אני רואה שהן בסופו של דבר מתחילות לתת אמון יותר במה שנראה להן ממסד מנוכר ואני שמחה על זה.

יש לי שתי שאלות. בסיור קודם שעשיתי במגזר הבדואי הם שיתפו אותי בכך שאם הן באות לקבל סיוע ועזרה הן מוחרמות על ידי השבטים שלהן, מנדים אותן, המחיר שהן משלמות. מה זה אומר לגבי הנשים הללו, שהן בעצם כרתו גט עם ה - - -

כן, לגמרי.

הנשים שמגיעות לפה עברו כבר את כל השלבים האלה, כלומר הן מחוץ לחברה.

הן חסרות עורף לחלוטין.

בסדר, רציתי להבין. דבר שני, מהניסיון שלכן, ואני רואה את המספרים, האם יש מקום להפריד, כלומר דירות נפרדות לנשים ערביות ויהודיות?

קשה לי להגיד את זה, אנחנו עברנו תקופה מאתגרת כי בתוך דירת החירום זה יחסית חדש לנו, העניין של הנשים וגם ההיקף, אז כן עברנו איזה שהם אתגרים, אבל אני באמת חושבת שהיום יש משהו בשותפות גורל הזאת שהוא אפילו מרגש, באמת. היה לא קל, אני חושבת ש - - -

מה זה לא קל?

למשל באזור של פסח אז מה פתאום יש איזה כפייה של שמירה על - - -

מצות?

כן. וככה קצת הכניסו חמץ הביתה והייתה קצת מתיחות סביב הדבר הזה. היו עניינים. הייתה מתיחות, אנחנו עדיין יכולות לשמוע אישה שבאה ואומרת 'הערבייה הזאת' וברור שאנחנו מתקנות, אבל אני חושבת שהיום אנחנו רואות אותן ביחד.

- - - הנשים, יש משהו בחיבור ובהרמוניה ש - - - יש ימים שבהם ההרמוניה מאוד בולטת ויש ימים שפחות, כמו בין כל האנשים בסופו של דבר.

אני אוסיף לזה ואומר שככל שהנשים חוות את המקום הזה כבית הרבה פעמים מושלכים כל הרגשות שלהם על בית אלינו, 'את אוהבת אותה יותר', 'את מפלה', חיכוכים. זה קורה, זו תופעה יומיומית ובתוך זה נכנס גם העניין הזה של ערביות-יהודיות. אבל גם בתוך הקבוצה של הנשים הערביות אז הייתה תקופה שהן היו קבוצה נורא מגובשת וגם שם יש מחלוקות וריבים ועריקה מצד לצד. זאת אומרת כרגע אני לא חווה את זה כבעיה - - -

אין איזה חסם ש - - -

לא, זה לא הדבר שאני אגיד עכשיו שצריך להפריד וערביות לחוד - - -

אני יכולה להגיד, מתוך הנשים שבמקלט לנשים מוכות, כשאנחנו מכניסות לשם נשים מהאזור, נשים בדואיות - - -

גם שם יש אחוזים של ערביות.

נכון, במגזר. קודם כל מתוך היכרות עם החברה כבר המון המון שנים, מסגרת שמסומנת לנשים מסוימות בתוך החברה אין לה הרבה אפשרות להתקיים בשלום ולתת שירות נאות לנשים. היא תסומן. אלה נשים שעברו את כל הגבולות, היא תסומן והיא תהפוך להיות מוקד לגנאי ולאיומים. אנחנו לא רוצים את זה, כשהן משתלבות בתוך מסגרות יהודיות הן מקבלות את הסיוע ואת העזרה בצורה מקצועית מצוינת בכל המסגרות שאנחנו עושים את השילוב הזה והן מצליחות להתקדם ואנחנו מצליחות לקדם אותן. זה קשה כי הן באות מרקע של חסם ושל פגיעות הרבה יותר עמוק מנשים אחרות, אבל אפשר לסייע להן הרבה יותר טוב ולשמור עליהן יותר טוב.

אוקיי. אני רק שאלתי את זה משום שהייתי שותפה להחלטה להקים מקלט לנשים חרדיות ו - - -

זה משהו אחר. זה שונה.

אני יכולה להגיד שאין לנו מספיק פרספקטיבה גם להגיד את זה.

יש פרספקטיבה מכיוון ש - - - חלק משמעותי של נשים ערביות וזה לא עולה כצורך, אפשר לגשר בקטע תרבותי, נגיד עו"ס דוברת ערבית.

אני רוצה להגיד שבהקשר הזה של העמותה כן יש פרספקטיבה מכיוון שאנחנו שיש לנו גם את המקלט וגם - - - טיפול בגברים אלימים וגם מסגרות נוספות, אני חושבת שהעירוב הזה בין יהודים לערבים, אני חושבת שיש לו ערכים מוספים משמעותיים ברמה של קבלת השונה, של קבלת האחר ושל הלמידה לחיות ביחד - - - ראינו את זה ב'צוק איתן', במקומות שהיו מאוד מאתגרים, שיש נשים יהודיות, ערביות, פלסטינאיות, יושבות יחד בתוך המקלט, רצות ביחד לממ"ד, כל מה שקורה סביב זה. ראינו את זה בהרבה מאוד מהמסגרות שלנו, כל המסגרות הטיפוליות, אני חושבת שזה חשוב מאוד וזה לא יהיה נכון עכשיו להפריד.

יש קטינות?

לא. אין לנו קטינות.

יש - - - עם המרחב בבאר שבע?

עדיין לא.

הל"ב.

אבל הוא לא עובד 24/7.

רגע, יש פה את הל"ב.

הוא בהקמה.

באר שבע היא אחת מה-13. יהודית, מה משך הזמן של אישה?

בעיקרון זה מוגדר עד שנה.

מה זאת אומרת, אחרי שנה את מוציאה אותן?

אנחנו לא מוציאות. בסופו של דבר אני חושבת שהקיום של מסגרת כזו זה באמת הגמישות והיכולת לראות כל אישה והצרכים שלה וברגישויות שלה. אין מצב שאנחנו נגיד לאישה 'לא, עברת שנה, לכי', אנחנו כן מתייחסים לעניין של שנה כי זה מתמרץ את התהליך הטיפולי קצת. זאת אומרת הוא מאתגר אותה, היא יודעת שהיא צריכה להתארגן, אז 'אוקיי, אז אני פה תקופה ובואי נתחיל לעשות צעדים מתקדמים', אבל אנחנו לא זורקות אף אישה. אולי אפרת תכעס עליי על זה - - -

לא, אני איתך, אבל יש חשש שאנחנו נהפוך את הזנות ליותר נוחה, אם אנחנו נספק אוכל ולינה אז היא תגיד 'אוקיי, כל הצרכים שלי מסופקים ואני יכולה להמשיך בעיסוק הזה', בניצול הזה. אז אנחנו רוצים להגיד שאנחנו נמצאים כאן בשבילה, אבל היא לא יכולה לעבור פרק זמן בלי שהיא עושה עם עצמה משהו. אז אם עוברת שנה והיא נמצאת ולא התקדמה בשום דבר, אז אנחנו אומרים לה 'סליחה, עכשיו הגיע הזמן לעשות עוד פעם גמילה', 'עכשיו הגיע הזמן לעשות אבחון פסיכיאטרי כדי לראות', משהו ש - - -

לכל אחת מהנשים יש תכנית טיפולית, גם הנשים שנמצאות בחירום.

זה לא בא - - - החיים של הזנות לצד הדברים שאנחנו נותנים כאן. אנחנו לא רוצים לקבע את הדבר הזה בחיים שלה, אנחנו רוצים להוציא אותה מכאן. לכן צריך קצת להלחיץ אותה מדי פעם, לגרום לה לעשות עוד פעולה למען עצמה.

כמה נשים עברו את המסגרת הזו?

בדירת חירום היו לנו השנה, מאז שפתחנו, שזה ביוני, ולקח זמן עד שזה נעשה מלא, זה לא ביום אחד, היו לנו כ-30 נשים שהיו בדירת החירום בפרקי זמן כאלה ואחרים.

כשהיום יש פה שמונה.

היום יש לנו עשר, לדעתי. הן חוזרות השתיים?

אבל יש את הבית החם.

כן, יש לנו מסגרת באותו מרחב, דיברתי עליה, שהיא הבית החם. אני שוב אומרת, לנשים עם פרופיל דומה, אני קוראת להם נשים במצב ביניים, חלקן כבר יכול להיות שהן לא במעגל הזנות, חלקן בשימוש מזדמן בסמים, רובן מקבלות תחליפי סם. אבל להגיד שהן נקיות מסמים ומזנות זה קשה לנו להגיד וזה שהן נמצאות כאן מקבלות מעטפת מאוד רחבה, מאוד משמעותית, בעיניי זה משהו שעוזר להן לא ליפול שוב ולהידרדר לזנות ולסמים. זה מאתגר מאוד, אנחנו בהחלט בונות איתן איזה שהיא תכנית ויש ראייה קדימה, יש נשים מהמסגרת הזאת שיצאו לעולם העבודה.

זה מביא אותי לשאול לגבי תעסוקה, הכוונה, כלים, קורסים.

אני אמרתי שפיתחנו מיומנות מאוד גדולה בלעשות מיצוי זכויות מול ביטוח לאומי, יש לנו קשרים עם ביטוח לאומי, אנחנו יודעים מה צריך להביא ואיך צריך להציג את האישה שהיא צריכה לקבל נכות. אנחנו משתמשים בקהילה, בפרויקטים שקיימים בתוך הקהילה, יש מעגל החיים והתעסוקה, הנשים שלנו משולבות. אנחנו רוצים לפתוח איזה שהיא סדנה - - -

דוגמה, תני לי דוגמה למה משולבות.

הנשים שלנו משולבות ב - - -

בתעסוקה, הכנה לתעסוקה והשמה בעבודה.

כן, השמה בתעסוקה וגם ליווי, כי החלקים של תעסוקה זה לא רק למצוא עבודה, מן הסתם, כולנו, אני מניחה, מבינים את זה.

יש נשים שנמצאות פה ועובדות באיזה - - -

כן, עכשיו יש לנו נשים שעובדות.

זה החלק של הנשים שהתחום של השיקום, שבו אנחנו צריכים לעשות פה קפיצת מדרגה, גם בחלקים של האיתור וגם בתחום של הטיפול, זאת אומרת יש נשים כאלה, אבל אנחנו צופי פני עתיד, בשביל לחדד את הדגש הזה, לאתר יותר נשים בזנות דיסקרטית, לאפשר להן הכשרה תעסוקתית אחרת, ליווי תעסוקתי ובאמת לצאת מהמעגל הזה, שהוא יכול להיות מאוד נוח, של חיים בזנות דיסקרטית. אתה נותן שתיים-שלוש משמרות להשלמת הכנסה, במקביל אתה עושה משהו אחר במשך היום ואתה יכול לחיות ככה גם שנים. לצאת מהנוחות הזאת לוקח זמן וזה דורש גם מיומנות מיוחדת מצדנו, גם לאתר אותן וגם להיות אטרקטיבי לצרכים שלהם.

ה - - - שנתנה לי זריקה זה היה כשנכנסתי לאחת הדירות, זה היה יותר ספא בראשון, והאישה, היא הייתה אוצרת במוזיאון, עם תואר באמנות והשלימה - - -

את היית ב'סלעית' כשדיברה העובדת הסוציאלית מול השרה שקד?

כן. זה התחיל מחוב שהיה לה לחברת פלאפון, היא לקחה הלוואה בשוק האפור וכך זה המשיך. היא משלימה הכנסה.

לא דיברנו על היחידה הטיפולית. יש לנו סיפורים מרגשים מאוד של נשים שבאמת יצאו. עכשיו, סיפורים בזמן האחרון, לפעמים זה לוקח הרבה מאוד זמן, יותר ממה שאנחנו אולי לפעמים יש לנו סבלנות לתהליך הזה, אבל ממש סיפורים אחרונים. יש אישה שאני מלווה כבר מתחילת החיים שלי ב'בשבילך'. עשינו איתה המון כדי ש - - - היא בזנות דיסקרטית, היא לא מכורה - - -

אבל איך היא הגיעה אלייך אם היא דיסקרטית?

זה היה ממש בהתחלה, אז נראה לי שהיא הגיעה דרך מסל"ן, זה ממש היה בתחילת הדרך והיא קיבלה ליווי משמעותי. כמעט כל דבר שאפשר להעלות על הדעת היא קיבלה ועדיין לא קרה הרגע שהיא יצאה לגמרי מעולם הזנות. בשנה האחרונה, לפני שנה בערך, היא עבדה בזנות דיסקרטית בתל אביב. אני לא אומרת 'עבדה בזנות', זה נפלט לי, היא הייתה בזנות בתל אביב והייתה פשיטה של המשטרה והביאו את כולן ל'סלעית'. היא הגיעה ל'סלעית' ואמרה 'לא, לא, לא, אני רוצה לדבר עם העובדת הסוציאלית שלי מבאר שבע' ואז היא יצרה איתי קשר. ברור שזה לא הדבר היחידי שגרם לה לצאת מהזנות, אבל זה היה הטריגר שהשלים את התהליך, היא כבר מעל שנה בעבודה נורמטיבית.

איך היא הגיעה למקום העבודה? מי חיבר, מי יזם?

את מקום העבודה הנוכחי, אני עזרתי לה במקרה. עזרתי לה לחפש, היא ניסתה כל מיני מקומות, אבל היא הגיעה למקום שהיא ככה מאוד מרוצה. אתמול התקשרה אליי מטופלת שלנו שאני מלווה הרבה זמן, היא עבדה במוקדי של בריאות כללית, של בזק און ליין, כל מיני מוקדים כאלה טלפוניים, לא הייתה מאושרת בכלל. אני אגיד אפילו שהיא חוותה את האוזניות כפולשים לה, כמשהו ממש חודרני, היה לה ממש קשה לעבוד, שזה נראה סבבה לעבוד במוקד טלפוני, אבל היא הרגישה שזה חודרני ולא הצליחה להשתלב בשום עבודה ועכשיו היא התחילה לעבוד, אני אגיד באחד המקומות פה ב'יחדיו', אתם לא יודעים, היא התחילה לעבוד כמדריכה באחד המקומות הטיפוליים שפנויים. היא פשוט אומרת לי 'אין בוקר שאני לא מחכה להגיע כבר למקום העבודה'. היא התקשרה אתמול, היא ידעה שאת מגיעה לפה, אני חושבת שהיא מכירה אותך, שיכול להיות שנפגשתן, היא אמרה 'אני מאוד רוצה לבוא ולספר את זה'.

היא פה?

לא, היא עובדת. אז זה אחד הסיפורים. מה שאני רוצה להגיד בכל הדבר הזה זה לא רק לספר את זה אלא להגיד שהתהליך הוא ארוך ומתמשך ולעתים לוקח המון שנים וללא הנשימה הארוכה הזאת והאמונה הזאת שאנחנו מחזיקות יום יום שעה שעה שיכול להיות אחרת זה לא יכול לקרות. לפעמים יש לנו פה מטופלות שהן שמונה שנים, איך זה יכול להיות? כן, שמונה שנים הליווי והתמיכה - - -

אבל זה כמו מים על סלע, בסוף אנחנו מצליחים לסדוק. כשיש מרכזי יום ויש הוסטלים מרבית הנשים שמגיעות לשם הן מדירת החירום, זאת אומרת משהו בסוף מצליח, משהו נסדק.

מה לגבי קורסים לתעסוקה של משרד הרווחה?

כרגע לא השתלבו אצלנו נשים בקורסים כאלה.

עשינו איזה שהיא אוריינטציה - - - העבודה, יש מישהי שממונה בתחום של אוכלוסיות מיוחדות שיכולים להגמיש את הקריטריונים ולעשות דברים מאוד ייעודיים לנשים כאלה. מאוד קשה להגיע לשיתופי פעולה כי הנשים האלה צריכות חליפה אישית, קשה להן להשתלב בקורסים, קשה להשיג שש-שבע נשים כדי לפתוח קבוצה למשהו מסוים. כל אחת עם החלומות שלה, עם העניינים שלה, בדברים האלה זה תפירת חליפה.

יש נשים שרוצות לדבר.

בבקשה. זה הזמן שלכם.

לא, נשים מטופלות.

יש נשים שהיו רוצות להגיע ואין להן מקום?

זה עוד לא קרה לנו. בשבוע שעבר אפשרנו למישהי לישון גם בסלון כי אין מצב שאישה תגיע לפה ותהיה ברחוב ותהיה חשופה.

מה זה תגיע? היא באה ודופקת?

כן, זה יכול להיות.

מה הרוב, מאותרות?

הן מאותרות. הרוב מאותרות, אבל כן, אני אמרתי ש - - -

אם תהיה ניידת של משרד הבריאות שמבטיחים לנו - - -

מה זה אם? לא אם, אחרי הסכמה והייתי אצל מנכ"ל משרד הבריאות בשבוע שעבר והניידת של תל אביב תגיע לפה.

אני רוצה להגיד שהניידת בחיפה עשתה לנו שירותים.

זה יכול לתת בוסט פה לאיתור, לעשות משהו אחר.

לגמרי.

לאיתור הדיסקרטי.

גם לאיתור הדיסקרטי.

לאיתור הדיסקרטי, כי אז יש את הטיקט הרפואי, המענה הבריאותי.

הדיסקרטי עובד פה בדירות?

יש דירות. אני כן אגיד שאנחנו לא הצלחנו להבין את כל התופעה של הזנות הדיסקרטית פה בבאר שבע, היא הרבה יותר מוצפנת, הרבה יותר. זה לא כמו בתל אביב שאת יודעת שיש פה את הדירה הזאת, אין מוקדים ברורים, אנחנו כן התקדמנו והתחלנו להעסיק מדריכת איתור ואנחנו מרגישים שזה תפקיד שעוזר לנו לקבל יותר מידע, אז יש לנו קצת יותר מידע. אני מאמינה שכשהניידת תיכנס אז תהיה לנו אפשרות להיכנס יותר לדירות.

לא ברור החלק דיסקרטי. היא אומרת יותר או פחות.

לא, יש, אין ספק. מדריכת האיתור אומרת שלפי הרמזים שהיא מדברת יש איתור.

בתפוסה מלאה לכמה הגעתם כאן?

11.

לא, רק הלינה.

אני אומרת שהמקום הזה נותן בעיקר מענה לנשים שנמצאות בזנות רחוב. את רוב הנשים בזנות בבאר שבע אנחנו יודעים, מכירים אותן, להן אנחנו נותנים כיסוי יפה, הבעיה שלנו בכיסוי זה סביב זנות דיסקרטית. לכשיגיעו אנחנו נמצא את הדרך לעבות את השירות, בסך הכול אנחנו מדברים על מרכז יום, מרכז אמבולטורי, שיחה, קבוצה, הכוונה.

אני חושבת שחשוב לחדד שאנחנו מדברים פה על הלינה באמת, שקיימת בשנה האחרונה, שיש בה 11 נשים, לצד זה יש פה מרכז יום, בית חם, זאת אומרת יש פה בין 20 ל-30 נשים שנמצאות פה כל הזמן, ביום. זאת אומרת כל הזמן יש פה קבוצה מאוד מאוד גדולה של נשים, מתקרב ל-30 נשים, שנמצאות פה כל יום מכל האזור ומקבלות פה טיפולים מגוונים. זאת אומרת זה לא רק ה-11 נשים שישנות פה.

אנחנו מכירים את זה. טוב, אנחנו - - -

כן, ש'. ש' כתבה לי מכתב.

כן, אז בואי, ש', אנחנו רוצים להכיר אותך.

היא רוצה להקריא.

קודם כל אני נורא מתרגשת.

גם אנחנו. תודה שאת איתנו.

אני הכנתי מכתב, כי קשה לי לדבר. אני אקרא לכם אותו. קודם כל כל הכבוד לכם שאכפת לכם ושאתם באים לכאן ורואים את המקומות ונפגשים איתנו ולא מפחדים. כתבתי את המכתב הזה לעליזה לביא.

חמודה. תספרי לנו מאיפה את.

אני רואה אותך בוועדה של הכנסת בערוץ 22, אני רואה שם את כל הוועדות.

כל הכבוד. רק תגידי לי איפה נולדת.

אני נולדתי ברחובות, אני אמא לארבעה ילדים, אני הייתי במעגל הזנות והסמים, יצאתי לפני שמונה שנים ואני ממשיכה להתקדם ואני גם נלחמת. גם הקמתי פרויקט בפייסבוק, ישן כבר, אבל שהיה להרים את הזעקה שלנו, להצעת החוק הזו של הפללת הלקוח, כמה זה חשוב. כתבנו שם סיפורים והמון המון ואז מצאתי את המקום המדהים הזה.

אני רק אסביר שש' הייתה באיזה שהוא משבר ואפשרנו לה להיות פה במינהל החירום, למרות שהיא כבר לא ב - - -

אני אדבר איתכם פתוח. אני ניסיתי להתאבד, אני ניסיתי לקפוץ מגשר, כי זנות אני לא רוצה. לא זנות ולא סמים והיה לי מצב בחיים ששוב פעם הייתי בלי בית ושוב פעם הייתי צריכה לחזור לזנות וכבר העדפתי לקפוץ מגשר, העיקר לא לחזור למקומות האלה. ואז איכשהו הקבוצה, אם שמעתם עליהם, 'לא עומדות מנגד' הביאו אותי ליהודית, שהיא אישה מדהימה.

מסכימות.

את מרחובות והגעת לדירה פה?

לא, התגעגעתי כל החיים, מגיל 16 אני בעצם ברחובות. התחתנתי, הבאתי ילדים, התגרשתי, זה היה ממש, הסיפור שלי הוא ממש מורכב. ברשותכם, אני אקרא את המכתב. אני מתרגשת, אני באה לבכות שאכפת לכם. דרך אגב, כשהציעו את החוק לסגור את הטלפונים, אני ישבתי בבית כמו ילדה קטנה ובכיתי. זה מה זה חשוב, שלא יהיה אפילו טלפון למצוא בחורות.

טוב, אז שלום, חברת הכנסת עליזה לביא ולכל חברי הכנסת שנמצאים פה. שיש עוד גבר שמצטרף לזה ושמתרגש - - -

חבר הכנסת מוסי רז.

תודה.

אני כותבת לך כי אני מאמינה בדרכך שנותנת לנו כוח ולעוד נשים כמוני, אשר יצאו ועדיין נמצאות במעגל התופת. היום את מגיעה לבקר כאן אצלנו ב'בשבילך' ואני לא חושבת שיש לך מושג כמה זה מרגש לראות מישהי שאכפת לה ושפועלת למעננו. את יודעת, אנחנו נתפסות אזרחיות סוג ז', בסוגריים זונות, כאשר החברה שלנו מעדיפה להתעלם ובכך גם להתעלל. אני לא יכולה להרחיב לך על סיפור חיי, יותר חשוב לי להסביר לך כמה 'בשבילך' הוא מקום חשוב אשר חייב לקבל את העזרה המרבית. אני הגעתי לכאן שבורה אחרי ניסיון התאבדות 22 שלי והמקום והבית המדהים הזה הרים אותי. היום כבר שכרתי דירה בדיור ציבורי - - - כי הבית החם הזה נותן לנו מענה להתחיל גם אם אנחנו נופלות. המקום הזה, במיוחד יהודית מרימה אותנו. ללא המקום הזה מהמעגל שאני באתי ממנו זה יאפשר לעברייני המין להמשיך לבצע בנשים ובילדים ובגברים את הסטיות המיניות שלהם באופן חופשי.

ב'בשבילך' יש אפשרות לברוח, זה מקום שנותן המון חום ואהבה, ביטחון וסוג של יציבות. כל הצוות - - - הייתי בהמון מקומות ו'בשבילך' מדורג אצלי במקום הראשון. כמו כן הייתי רוצה להמשיך לראות עוד חברות כנסת וחברי כנסת שיגיעו וייתנו - - - גם למעננו - - -

תודה שאת מגיעה וכולי נרגשת לקראתך, אבל גם כמה חשוב בשבילך שחוק הפללת הלקוח שיכרוך גם את שיקום הילדים והילדים והנוער והגברים אשר לכודים במעגל התופת. אז ברוכה הבאה לעולם שלנו שבו את יקרה מכל, ברוכה לבית החם שלנו, המפלט שלנו, אני מקווה שתתרשמי ויודעת שכן. באהבה ממני, אני מאמינה שתילחמי גם לתקציב וגם למען הצדק והאמת.

אני מה זה מצטערת שאני בוכה. ועכשיו לאיילת שקד, שתוקעת את החוק - - -

היא כתבה מכתב גם לאיילת שקד.

- - - לא יועץ, לא אף אחד. כלום. קשה לי לבטוח באנשים ואני רוצה להגיד שהמציאות המשתנה והיא כבר משתנה.

את רוצה לבוא לדבר בוועדה? איילת תגיע עוד חודש לדיון בוועדה על החוק.

אני רוצה להישאר אנונימית כי יש לי ילדים ושם יבואו עיתונאים.

בסדר, את צודקת. אנחנו נקרא את המכתב שלך.

אני חשבתי לבוא עם פאה ומשקפיים, כבר תכננתי את הכול.

כמו מישל אובמה.

כן, זה חשוב שתעבירו לאיילת שקד את המסר הזה שזה בלתי אפשרי שזה ייקח שנתיים אחרי ההצעה הטרומית, זה לא הגיוני בכלל.

את ממש עוקבת, אני רואה.

ש', אין לך במה להתבייש, את גיבורה גדולה מאוד.

אני לא מתביישת, אני מתרגשת לראות שלאנשים אכפת, כי אני באה מעולם שלא אכפת, אנשים יורקים עליך, אנשים אונסים אותך, אנשים משפילים אותך, אנשים עושים לך מה שהם רוצים ופתאום אני רואה אנשים מגבוה מגיעים ובאים לתרום ובאים לראות ובאים ומתעניינים בנו, שאנחנו בדרך כלל לא נחשבות. אנחנו לא נחשבות, אתה יודע את זה. בן אדם כמוך בא לכאן, שאתה מייצג את החברה הדתית, שבדרך כלל אתה יודע מה זה אומר, אני לא צריכה להסביר לך הרבה וזה מרגש אותי.

גם אני - - -

ש', את יודעת שאת צריכה ללמוד משפטים.

עבודה סוציאלית קודם ואז משפטים.

את ממש יכולה להיות ליטיגטורית מעולה.

תודה. תודה רבה. ואני רוצה לשמוע מכם קצת מה הכיוון, מה התקדמתם שם.

מה שאני יכולה להגיד לך, שנתת לנו זריקת אנרגיה כדי לבוא ובאמת מה שנקרא - - -

סליחה שאני בוכה.

זה בסדר גמור, אני אקח את הדמעות שלך איתנו. אני משתדלת ואני עובדת מאוד קשה כדי לקדם את החוק, אבל אין ספק שהדברים שאמרת עכשיו מחייבים אותי יותר לעשות את הכול כדי שבאמת לא - - - יהודה, אתה ומוסי שותפים נאמנים. תדעי לך שאנחנו גברים נשים בתוך המאבק הזה.

תראי, הנושא הוא נושא לא קל, יש פה שרת משפטים שיכלה לעזור לנו כבר להעביר את החוק הזה ואם אנחנו נלך לבחירות כל העבודה שלנו תרד לטמיון. אנחנו מאוד מאוד רוצים להעביר את זה בקריאה ראשונה ואני מבטיחה לעדכן אותך, אני אקח את הטלפון מיהודית ואני מבטיחה שנעדכן אותך בכל מידע שיהיה לנו.

עכשיו היה את ההצעה של חסימת הטלפונים של נערות הליווי וזה, אז הייתה חברת כנסת שגם היא - - - שכחתי את השם שלה - - -

מרב מיכאלי.

לא, היא מבנט, היא דתייה.

שולי מועלם.

אז זה יהיה במושב הזה. אז אם אתם תאחדו כוחות בנושא הזה. קודם כל צריך לעשות - - -

ש', קודם כל אני רוצה להגיד לך שבנושא הזה זה התחיל - - -

- - - זה עבר פה אחד.

כן, 70 חברי כנסת. קודמינו התחילו עוד לפנינו, אורית זוארץ ובאמת יש פה עבודת רבת שנים, גם בנושא שדיברת עליו עכשיו, יש פה הצעה ממשלתית שנרתם אליה גם השר לבטחון פנים ואנחנו מקדמים את זה בכל הכוח. אני רוצה לומר לך שסוף סוף כל הנושא של חשפנות מוגדר ויוגדר כזנות ובשבוע הבא יזמתי פאנל מאוד מאוד גדול, בפעם הראשונה, בלשכת עורכי הדין בכנס שלהם באילת. אנחנו נשב גם עם השופטת הראשונה בארץ, שופטת בפועל, שהיא זו שהגדירה את אזור רמת גן ובאה ואמרה שחשפנות זו זנות ואנחנו יחד, גם הרשות השופטת וגם הרשות המחוקקת וגם כל האנשים הטובים פה , של הארגונים האזרחיים ושל משרדי הממשלה, ואני מוכרחה לומר ושוב לחזור ולחזק את ידי מנכ"ל משרד הביטחון שבאמת הקים את הוועדה, וגם של השר. יש פה היום פריצת דרך, יש פה הרבה נשים שמלוות את התחום הזה הרבה מאוד שנים ובאמת קורים בו דברים. אבל לא מספיק.

זה לא מספיק. אנחנו כאן כדי לעשות את זה טוב יותר ושפחות פחות פחות ילדות וילדים, נערות ונערים, נשים וגברים ימצאו את עצמם על הרצף הזה של הזנות, גם למנוע, גם חינוך וגם שיקום.

יש לי עוד משהו. הקנסות האלה מאוד חשובים, שהלקוחות האלה יקבלו קנסות. זה מאוד חשוב כי זה יילך ל - - - הנה, היום, כשהגעתם נשברה לי השן, סליחה שאני כל כך פתוחה, אבל אפילו טיפולי שיניים אנחנו לא יכולות לעשות. אפילו שאנחנו יוצאות ממעגל הזנות אנחנו חוזרות לזה כי זה נורא קשה לנו בנושא ה - - -

אז גם כאן אני יוזמת חוק, חוק שכל מה שקשור לנכות - - -

יש לי נכות היום.

כן, אבל נכות שנובעת מהתקופה על הרצף של הזנות תהיה מוכרת. וכאן אנחנו עדיין בעבודה, צריכים לקדם את החוק ואת כל מה שקשור - - -

הכי חשוב שהקנסות האלה יהיו קנסות שיעברו לשיקום הנשים ונורא חשוב להגדיל את התקציבים למקומות האלה.

את צודקת. יש לנו הצעת חוק שקשורה בעניין הזה.

כי אם לא אז - - - המקומות האלה - - - אני ישנתי במדרגות, אני הייתי מתקלחת בקופות חולים, היו אונסים אותי על בסיס יומיומי, כל אחד, ואחר כך התחלתי לעבוד בזנות וגם הזנות היא אונס, היא גם לא מרצון, את אומרת כן בפה, אבל הנפש שלך צועקת לא. ואז את צריכה לעבור את זה על בסיס יומיומי. אם אנחנו נעשה קנסות לאנשים האלה שייתפסו, אז הכסף יועבר אלינו ואנחנו נשקם את החיים שלנו וזה כן יפחית. אולי זה לא יעלים את הכול, אבל זה כן יפחית וכן יעזור לשקם את כולנו.

את צודקת.

ואני מה זה שמחה ומה זה תודה לכם ומה זה היה חשוב לי לראות אותךָ פה. כן, אני רואה אותךָ המון.

תודה רבה. תודה, גם אני התרגשתי לראות אותך.

ואני מצטערת שבכיתי.

בהצלחה ותודה.

תודה, ש', תודה רבה רבה. שלום, א'. א', מאיפה את?

מרהט.

כמה זמן את פה?

שלושה חודשים.

מפסח בערך.

אכלת מצות?

עד עכשיו אני אוכלת.

את אוהבת?

כן.

בת כמה את, א'?

בת 30.

בואי תספרי לנו.

עבדתי בדבר הזה, כאילו אין - - - הילדים שלי.

כמה ילדים יש לך?

שלושה.

ואיפה הם?

משפחה אומנת. כאילו אין איפה לעשות להם פרנסה, אין - - - לא גרושה, לא רוצה להתגרש כבר יותר מארבע וחצי שנים. המשפחה לא עוזרת - - -

היית נשואה, רצית להתגרש.

- - - אף אחד לא עוזר.

גם עכשיו הוא לא התגרשת?

לא. הם כאן עזרו לי. הייתי - - - כאילו גם אני הייתי כאילו - - - אונס וכל מיני דברים. לא היה לי לאן ללכת. מצאתי את - - - באותו זמן שהייתי כאן הם עזרו לי, כאילו - - - הכול, זה הבית החם, זה הבית שלנו, שהוא באמת עוזר לנו בכול. גם יהודית, כשנעלמתי יומיים היא לא ישנה, לא ישבה, לא אכלה עד שחזרתי.

לאן נעלמת?

היה מקרה של סרטון שפרסמו.

היה איזה סרטון עם אופי מיני שהתפרסם באינסטגרם ובפייסבוק ואז היא נעלמה לנו ליומיים.

הייתי חייבת.

היא פחדה.

את יכולה להגיש תלונה.

הגשנו, המשטרה לא עוזרת. אני מקבלת מכות ברחוב - - -

ואז עירבנו את המשטרה כדי ל - - - הבנו שהיא בסיכון אז עירבנו את המשטרה.

כי אני הגשתי תלונה, אבל המשטרה - - -

אבל זה גם ריגש אותה שהגענו אליה, לא יודעת איפה.

כן.

איך מצאת אותה?

המשטרה עזרה לנו ב - - -

לפני ארבעה ימים, בן אדם נתן לי מכות כאן למטה. התקשרתי למשטרה, היה לי מפגש עם הילדים שלי במרכז קשר, אני מתקשרת למשטרה, אחרי שלוש שעות המשטרה חוזרת, אחרי שאת מקבלת מכות, המשטרה מתקשרת ואומרת 'איפה את?'. אחרי שאת מקבלת מכות ואת מגיעה לכאן הם שואלים 'איפה את?' אז התקשרתי - - - אין לנו מקום אחר, כי כשאנחנו מקבלים מכות אף אחד לא עוזר, גם המשטרה לא עוזרת. היו אונסים אותנו והמשטרה לא עוזרת.

מי מרביץ לך?

האנשים. כמה פעמים אני אמרתי - - -

מי?

סתם אנשים ברחוב?

קליינטים.

את הולכת ברחוב ואנשים מרביצים?

זורקים מילים, שאלתי 'מה אתם רוצים ממני?' אני לא יודעת, הבן אדם הזה שבפעם האחרונה זו פעם שלישית שאני נתקלת בו. עכשיו, באה להגיש תלונה, המשטרה אומרת לך 'על מה את מגישה תלונה? על בן אדם שאת לא מכירה?' אז מה, כל פעם אני אקבל מכות ויאנסו אותי, בן אדם שאני לא מכירה? פעם לקחו אותי לחורשה, שלושה ימים עד שחזרתי, עד שידעתי איפה אני. והמשטרה, לא מעניין אותה כלום. רק כשהגעתי לכאן, יש מקום שאני אדבר, יש מקום שאני אוציא מה שיש לי בלב, מה כואב לי. הם שומעים אותנו. מקשיבים לנו, עוזרים לנו, הכול, אבל אז לא היה.

כמה נשים ברהט נמצאות במצב שלך?

יש המון, המון. הלוואי שהם יבואו וידברו.

והן נמצאות ברהט?

ברהט, בבאר שבע יש. גם בשגב שלום יש.

הן עדיין חלק מהשבט? חלק מהמשפחה?

לא.

יצאו כאילו? המשפחה נידתה אותן?

כן. - - - עברה המון. לפני שבועיים אנסו אותה והמשטרה לא עשתה כלום. גם לפני חודש וחצי, תפסו אותה, שניים גררו אותה, הוציאו את המצלמות - - - ראו איך נותנים לה מכות, תפסו את הבחור ושחררו אותו. כן, אין לנו מקום אחר. לפני זה כשעושים ועושים אין למי להגיד - - -

אנחנו רוצים לעזור לה שהיא תוכל לקבל - - - יש בעיה עם העניין הזה שהיא לא גרושה אז אנחנו חיברנו אותה ל'איתך מעכי', שזה 'הצדק איתך', אנחנו חיברנו אותה כדי שהם יעזרו לה - - -

אבל אם היא תתגרש מה זה יעזור?

אז היא תוכל לפנות לבקש סיוע.

הבת שלי גם חולה, בכליות, עוד מעט בת שבע. מאז שהיא נולדה יש לה בעיות בכליות - - - הוא אומר, ' מה פתאום? אני לא רוצה, אני לא רוצה אותה', והילדים - - -

איפה משפחת האומנה נמצאת?

משפחת האומנה, אני לא יודעת.

אז מי מביא לך לפגוש אותם?

יש אחד - - - באר שבע, בלשכת הקשר - - -

יש פה עוד את או'.

כן. תודה רבה, א'. שלום, מאיפה את בארץ?

בכלל תכלס מנתיבות, אבל אני גרה בבאר שבע כבר 13 שנים.

היא מהוותיקות שלנו.

איך הגעת לפה בפעם הראשונה? איך נוצר הקשר? איך שמעת?

יהודית, הכרתי את יהודית ברחוב, היא באה לעשות שם, לא יודעת - - - זה היה לפני שמונה שנים והתחלנו, ניהלנו שיחה וזהו. ככה.

לאט לאט, תאטי.

ועד היום אני פה.

שמונה שנים.

עברנו פה הרבה. איך שהבית גדל גדלתי גם אני איתו ביחד. אפשר להגיד ככה.

אנחנו כן נגיד שאו'לא במעגל הזנות היום, כבר שנתיים, היא עדיין באתגר של התגברות על כל עניין ההתמכרות. היא מקבלת תחליפי סם, היא במקום טוב, אבל צריך לעשות עוד מאמץ שם. היא עשתה דרך מדהימה, אולי את תדברי על הדרך שעברת.

בת כמה את?

35, יש לי ילד בן 13 עוד מעט.

איפה הוא נמצא?

הוא נמצא אצל אמא שלי, בנתיבות. דרך ארוכה, אני לא יודעת ממה להתחיל ומאיפה לסיים.

נולדת בארץ?

לא, עליתי לארץ בגיל 16, אחרי שלושה חודשים ב - - -

בנתיבות?

כן. יש לי משפחה גדולה פה, אבל אני לא בקשר איתם.

הם כועסים עלייך?

הם חושבים שגשר נופל בגללי, אז ככה. ובזכות הצוות פה, אני רוצה להגיד לכם באמת, אני גם לא מזמן סיימתי בית משפט - - - שלוש שנים בטיפול, סיימתי ואמרתי שם שזה נדיר שיש מקום שמציל חיים של בן אדם. זה קשה, קשה שאין את זה. זה טוב שיש מקום שאת יכולה לבוא ומסתכלים עלייך בגובה העיניים, מסתכלים עליך, את בן אדם. לא כמו החברה, לא מקבלים אנשים מכורים ובזנות ככה, נכון? וזה נדיר שיש מקום - - -

את עובדת עכשיו?

עבדתי לפני חודש וחצי. לא, אני מקבלת נכות.

אבל זה האתגר, למצוא עבודה, תעסוקה, או' ממש בשלה לזה.

אני שנים לא עבדתי, זה קשה לחזור לעניין של עבודה.

אז מה את עושה כל היום? את קמה בבוקר ומה?

היום? לא עושה כלום. בבית, יש לי כלב, אני לפחות חיה עם איזה שהיא חיה בתוך הבית, שהיא גם נושמת. באה לפה, יש לי כל מיני שיחות. בגלל זה אני בעניין של ההתמכרות - - -

איפה את גרה?

אני שוכרת - - -

זה גם משהו שעזרנו לה, למצוא דיור, היא שוכרת דירה, מקבלת סיוע בשכר דירה. תקופה מסוימת היא הייתה במשבר אז היא הייתה פה גם בלינה. חודשיים היית פה בלינה?

לא, כשהייתי בחוץ - - -

לא, אבל פה.

חודשיים, חודשיים וחצי.

וחזרה, הצליחה לארגן את עצמה ואת הכוחות שלה וחזרה לבית שלה.

קשה להאמין שיש לנו כוח לחיות כמו שאתם חיים. זה קשה להאמין שאפשר בלי סמים, קשה לעזוב אותם, כי זה כל החיים שלנו, זה מה שאנחנו יודעים לעשות. אני, לדעתי, אני מבינה שאני יכולה, הייתי גם נקייה שנה, הייתה איזה תקופה, אבל, סליחה על המילה, אין לי ביצים לעזוב לגמרי. זו האמת. אני לא רוצה לשקר. ולהיפטר לגמרי כאילו? אני חושבת על זה ואני אומרת מה אני אעשה, מה אני אעשה כל היום אם אני לא אעשה סמים?

תעבדי.

גם אם אני מנסה לעשות משהו אני נופלת למשהו יותר חזק, עושה החלפה. את מבינה מה בעייתי פה? כשעבדתי, היה חודש וחצי שעבדתי אז עם מצב רוח הייתי אחרת, נכון, יהודית?

לגמרי.

המשכורת הראשונה זה היה אושר של כולנו.

הרבה אנשים אומרים כאילו 'מה, עכשיו, שתלכו לעבוד, למה הולכים לזנות? למה לא ללכת לעבוד?' אבל אני רוצה להאמין שכל אחד מגיע לשם לא ברצון שלו. אין שם אחת שהיא ברצון שם, ולא משנה אם היא משתמשת בסמים או שלא משתמשת בסמים, יש בנות שלא משתמשות בסמים, בחיים לא נגעו בסמים, אבל היא שם. זה לא קל, אנחנו עוברים שם הרבה דברים. אני לא מזמן סיימתי משפט, תבעתי שוטר - - - מעבודה, איזה שוטר אחד, קיבל חצי שנה עבודות שירות

על מה?

הוא בא עם שוטרת ורצה תמורת קנס פיקטיבי ותמורת זה להיכנס בבחורה ולעשות איתה מה שהוא רוצה. אני, בגלל שאני הייתי איתה ונתתי לה גב אז הוא הלך איתי מכות. תקף אותי, שבר לי טלפון וזה וזה. ואז התלוננתי, לקחתי את החברה שלי ועשינו תלונה. זה סיפור ארוך של שלוש שנים, ממש, כן - - - כתב אישום, תלונה שלי - - -

זה סיפור למח"ש, לא למשטרה.

הייתי במח"ש.

הוא קיבל עבודות שירות והיה גם הליך אזרחי. היא עשתה תהליך משמעותי עם הדבר הזה.

יש לך פה בוגרות - - -

יש לי כן, יש לי מהממות.

יש כאן בנות שלמדו בבית הספר של החיים, כל מה שאנחנו לומדים - - - אוניברסיטה.

נכון.

עשו תהליך משמעותי.

משמעותי ביותר.

את יודעת, אני אמרתי בבית המשפט שאם הייתי יודעת שאני ככה כאילו, שזה הדרך שיהיה לי, על התיקים שהיו לי, היו לי שני תיקים של סמים בשנת 2011 ו-2014 - - - כי זה היה שווה.

למדת.

זה היה שווה? לוותר על משפחה, אחת שלא - - - משפחה ענקית שמקבלים אותי איך שאני ומכירים אותי והכול, זה שווה, על שני תיקים, כפרה והכול בסדר.

תודה, או'.

תודה רבה שאתם הגעתם ואני מבקשת תהיו איתנו.

אנחנו איתכם.

עם כל הכוח שלכם, של כל אחד שיש פה.

יאללה, לכי לעבוד, תמצאי עבודה, נעזור לך. ביי, חמודה, תודה רבה.

ברשותכם, אני רוצה להגיד משפט אחד, אין טוב ממראה עיניים. גם לראות את יהודית, שדיברתי בשבחה והצוות המקצועי כמובן, אפרת, שהזכרתי גם את שמך בוועדה, תמר ומרים, משרד הרווחה, שבאמת עשו עבודה מצוינת, וכמובן עמותת 'יחדיו' שהבנו ביחד שיש כאן צורך שצריך לענות עליו ולתת מענה כוללני, הרבה יותר מאשר רק מזעור, אלא באמת שיקום ולעשות תהליכים משמעותיים. לאפשר את הרצף מרמת האיתור עד מרכז היום עד הטיפול האמבולטורי ועד לדירת החירום. אני חושבת שיש כאן מענה מאוד משמעותי ובעזרת ה' שיהיה לנו את הכוח, לצוות הזה נפלא, להמשיך ולהרחיב. אלה תהליכים מאוד מורכבים שהנשים עוברות, מצבי חירום מאוד לא פשוטים ויהודית, שעומדת מתחילת הפרויקט פה. אני חייבת לומר שגם היא עוברת תקופת לא פשוטות. היא צריכה להתמודד מול נשים ואוכלוסייה - - -

יש לך איזה מעגל תמיכה שלך?

יש צוות נהדר. יש לה יכולת לקבל עובדות בפינצטה, היא בונה לעצמה צוות של תמיכה.

נכון. הצוות פה הוא אחת המתנות הנפלאות. זה הקרדיט היחידי שאני מוכנה לקבל, שאני יודעת כנראה לבחור את הצוות הנכון. אני חושבת שכולן כאן חדורות מוטיבציה ואהבה באמת, אנחנו לא מתביישות להשתמש במילה הזאת, אהבה וחמלה ואמונה. אנחנו מחזיקות את הדבר הזה באמת הכי חזק שרק אפשר.

את תושבת באר שבע?

כן.

כן, אנחנו התחלנו ביחד. הבאתי את יהודית כרכש אישי שלי לתכנית הזאת, היא עבדה המון המון שנים בבית ספר עמל בתכנית לנערות במצוקה ובאמת היא באה עם כל הידע ועם כל הניסיון וגם עם המסירות הזאת.

אני חייבת להגיד משפט אחד. יהודית עובדת כבר שמונה שנים ובאמת זה מרכז חייה, אין לי מילים מדויקות יותר.

את גם גרה פה?

אני גרה בשדרות בשנים האחרונות.

מבינה בטראומה כזאת ואחרת.

אבל כן אני אגיד שזה שיהודית בעצם מהיום הראשון שהדבר הזה הוקם ועד היום, אני חושבת שיש לזה גם משמעות מטורפת בשביל הנשים והאוכלוסייה הזאת ואני חושבת שהאפקט של ההקמה של הדירה היה מדהים. דיברתם מקודם על הסיורים והאיתורים, אני חושבת שהמדהים היה לראות שנפתחה הדירה וכל המאותרות של יהודית בשמונה השנים האחרונות פשוט הגיעו וזה באמת מדהים. זה גם מלמד על איזה עבודה מטורפת היא עשתה בשנים - - -

גם על אמון של הנשים.

בסוף זה הנשים.

בסוף ובהתחלה של זה זה באמת העניין, לב העניין. אני תמיד עבדתי עם נשים, אני חושבת שאנחנו מביאות את זה לפה, שבסוף בסוף אנחנו יושבות אישה מול אישה ואכפת לנו גם בדברים הקטנים וגם בדברים הגדולים ויש את ההבנה הבסיסית הזאת של אישה מול אישה. אני חושבת שזה קיים פה והעניין של גובה העיניים וההבנה עם הניואנסים המיוחדים. אני חושבת שזה חזק פה.

לא כולם יכולים לעשות את העבודה הזו. עדיין, עם כל מה שאמרת, צריך להיכנס עם חומרים מאוד מיוחדים. ממש לא כולם יכולים לעשות את זה.

אני רוצה להגיד לך תודה.

לפני שאת סוגרת, אני יושבת ואני אומרת שבמקרה הפעם יותר התמקדנו בנשים הערביות שהצטרפו, אבל יש המון סוגיות מאוד גדולות שמתמודדים איתם, אם זה עניין של אימהות, עניין של בריאות הנפש, יש הרבה טרנסיות שנמצאות וכל דבר זה סוגיה גדולה בפני עצמה. דיברנו על זה, דיברנו על חירום, אני אומרת שיש המון סוגיות וסך הכול בשנה האחרונה המקום הזה עבר קפיצה מאוד מאוד גדולה עם התקציב שהגיע וההתרחבות ואני מתחברת למה שיאיר אמר בהתחלה, אנחנו עוד לומדים וזה לא ייאמן, כשאין לך מקום אין לך נשים. פתאום פתחו את המקום, הגיעו הנשים ועולים עוד צרכים.

נכון. אז אני יכולה להצהיר שהוועדה היא ועדה מאוד מאוד מיוחדת בכנסת, שעושה שיתופי פעולה נדירים. דוגמה, עם 'הופכות את היוצרות', לא הכרתי אותן, התחלנו מיוזמתן באינטרנט והתחלנו והלכנו לבקר, הייתן בסיור, והפגשנו וסגרנו את זה מול הביטוח הלאומי והיום נפתח עוד מרכז ועוד. כמובן שארגוני השטח. אנחנו חייבים מידע, כל מידע, תזרימו אלינו, תכתבו אלינו, תשתפו, החל במכתב, המשך בהפניה תרבותית כזו או אחרת, טרנסג'נדריות יש בכל מקום, מפגש ערבי-יהודי, לי לא יצא לפגוש כזאת אינטנסיביות וצפיפות. התפקיד שלנו זה לבוא ולשאול ולראות וללמוד - - - בני נוער, גם ערבים וגם יהודים, זה המקום היחידי שהם יכלו להגיע אליו, בתקווה שהחלופות היום, יש גם אחד שנפתח כאן, ועוד ועוד. רק שיתוף פעולה. הרבה פעמים ארגוני השטח מקדימים אותנו.

לסיכום אפשר לומר לך תודה ולחברים שהגיעו.

תודה. את אמרת בית פתוח פה, אנחנו בכנסת, הוועדה היא - - -

כן, זה צד שאני פחות פעילה בו.

זו הזדמנות גם לארח ו - - -

שאלה והערה. יכול להיות שאולי עניתם לפני שבאתי, אני מתנצל על האיחור. אני מבין שזה מופעל על ידי עמותה, מה מידת הגיוס התקציב הפרטי של העמותה ומה מידת הסיוע - - -

אני אגיד. קודם כל הפרויקט הזה הוא של אגף הרווחה בעיריית באר שבע, 100% משרד הרווחה, הוא מופעל באמצעות - - -

התקציב הוא תקציב של משרד הרווחה, של מיליון 200.

הוא מופעל על ידי עמותת 'יחדיו', מאחר שמשרד הרווחה בטוב לבו לא נותן לנו תקציב לתקורה, אנחנו מהתקציב של העירייה משלמים תקורה לעמותה, ולמה עשינו את זה דרך העמותה? דרך אגב, מבחינה מקצועית הכפיפות המקצועית של יהודית היא אליי ישירות, כמנהלת האגף, פשוט השארתי את הפרויקט הזה קרוב ללבי. למה עשינו את זה? מבחינת הפסיליטי של ההפעלה זה יותר קל, מבחינת הלוגיסטיקה שלו. לשכור דירות יותר קל לעמותה מאשר לעיריית באר שבע, כל הסיפור של מכרזים וכו'. וחוץ מזה יש עבודה משותפת בדירה, בינינו לבין העמותה בהרבה מאוד תחומים אחרים.

וההערה, אני חייב להגיד שלדעתי זה שאתן שמות פה את הציורים של - - -

הן עשו את זה, זה דברים שלהן.

זה מקסים, זה בעיניי תפקיד אדיר, לתת להם את זה. אם מגיעים לכמות של ציורים אולי אפשר לעשות תערוכה שלהן.

אריאלה, בואי נגיש בקשה, נארח את התערוכה בכנסת.

מה שראינו כאן, אני אומר וואו. באמת.


הישיבה ננעלה בשעה 15:00.