פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



3
ועדת החוקה, חוק ומשפט
15/05/2018


מושב רביעי


פרוטוקול מס' 605
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, א' בסיון התשע"ח (15 במאי 2018), שעה 14:00

1. הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון - שינוי הגדרת עבריין מין והוספת מגבלות), התשע"ה-2015 (פ/211/20), של חה"כ אורלי לוי אבקסיס.
2. הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון - בגיר שהורשע בעבירת מין בהיותו קטין), התשע"ו-2016 (פ/3223/20), של חה''כ קארין אלהרר, יפעת שאשא ביטון, איציק שמולי, דב חנין, עמר בר-לב, יעל גרמן.
3. הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון - החלה על בגיר שהיה קטין מעל גיל 16 בעת ביצוע העבירה), התשע"ו-2016 (פ/3224/20), של חה"כ מיכל רוזין, מכלוף מיקי זוהר.

חברי הוועדה: רויטל סויד – מ"מ היו"ר
קארין אלהרר
מיכל רוזין

אורלי לוי אבקסיס

מנהלת שירות המבחן לנוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - בתיה חנן

עוזר ליועמ"ש, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - נועם פליק

מתמחה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - מיכל שליאכטר

מפקחת ארצית פגיעות מיניות בקטינים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - איזבל סרי לוי

היועצת המשפטית, יחידת צור, שב"ס, המשרד לביטחון הפנים - רב כלאי גלית מנגמי

רת"ח עברייני מין שב"ס, המשרד לביטחון הפנים - רב כלאי טובה הלפמן

ק' ייעוץ וחקיקה נפגעי עבירה, המשרד לביטחון הפנים - רפ"ק עדי זגורי

ע' יועמ"ש משטרה, המשרד לביטחון הפנים - עדי טל נוסבוים

לשכה משפטית, משרד הבריאות - שרונה עבר הדני

ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - ליאנה בלומנפלד-מגד

ממונה ארצי-נפגעי עבירות מין, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים - איתי נעמן

ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - יפעת רווה

ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - שושי סומך

מתמחה, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

דנה בן יהודה

רפרנטית נפגעי עבירה, פרקליטות המדינה - וולפוס ליזו

ממונה ארצית תחום הנוער, הסנגוריה הציבורית - רחל דניאלי

מתמחה, הסנגוריה הציבורית - נטע מישלי

היועצת המשפטית, המועצה לשלום הילד - כרמית פולק כהן

המועצה לשלום הילד - לירון אשל

איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית - איילת רזין בית אור

הורה נפגע עבירה - מ.ז

הורה נפגעת עבירה - ס.ע

נעמה מנחמי

אסף פרידמן

טלי רם


1. הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון - שינוי הגדרת עבריין מין והוספת מגבלות), התשע"ה-2015 (פ/211/20), של חה"כ אורלי לוי אבקסיס
2. הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון - בגיר שהורשע בעבירת מין בהיותו קטין), התשע"ו-2016 (פ/3223/20), של חה"כ קארין אלהרר, יפעת שאשא ביטון, איציק שמולי, דב חנין, עמר בר-לב, יעל גרמן
3. הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון - החלה על בגיר שהיה קטין מעל גיל 16 בעת ביצוע העבירה), התשע"ו-2016 (פ/3224/20), של חה"כ מיכל רוזין, מכלוף מיקי זוהר

צהרים טובים. אנחנו מתחילים את הדיון בהצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – שינוי הגדרת עבריין מין והוספת מגבלות). יש לנו כאן את מציעות החוק ואני אבקש מהן להתחיל. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, תציגי את הצעת החוק.

תודה. הצעת החוק בעצם לא דנה בעניין הפלילי. עיקרה ומהותה היא לא להטיל ענישה נוספת על הפוגע. זה לא המטרה, זה לא חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, זה לא תנאים להרחקתו מהחברה, זה לא שהוא לא יוכל לעבוד במוסדות מסוימים. כל הדברים האלה זה דיון נפרד שקיים היום, אני יודעת, ברווחה, בביטחון פנים, זה לא נושא הדיון שלנו ובואו לא נעמיס עליו את כל שאר הנושאים.

הצעת החוק שלנו בעצם אומרת שנפגע העבירה, יש לו מעמד ויכולת, וזכויותיו כנפגע עבירה, לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע עבירה שחל עד היום רק על בגירים, בעצם הצעת החוק מנסה לתקן לקונה, פער שקיים בחוק שכאשר קטין שהורשע בעבירת מין שוחרר כבגיר בלבד, אז אותו נפגע עבירה – שוב, אין פה שום דבר אוטומטי – תהיה לו הזכות, הכלי הצנוע, לפנות לבית המשפט ולבקש את הרחקתו ממקום מגוריו.

בתור מי שליוותה נפגעי עבירה והייתה בכמה וכמה משפטים כאלה, השופטים מבינים היטב שיש פה צורך באיזון אינטרסים, של מצד אחד לשקם את הפוגע – וכולנו, אני בראש ובראשונה זאת שטוענת שנים שצריך לשקם, אני נגד מרשמים ועכשיו בכיכר העיר לתלות אנשים – אלא ההיפך. אני בעד לשקם את העבריין כי עבריין שמשוקם, הסיכוי שהוא יפגע שוב נמוך יותר. לכן, המטרה הזאת היא משותפת לכולנו.

ועדיין, יש בכל זאת זכות לנפגע עבירה, כלי מאוד צנוע והוא לפנות לבית המשפט באופן אקטיבי, בחודשים ספורים בודדים לאחר השחרור בלבד. זה לא משהו שהוא יכול אחרי חמש שנים להיזכר, אלא רק בחודשים אחרי השחרור שלו לפנות לבית המשפט בצורה אקטיבית, לבקש סעד ולהגיד – אם אתה עכשיו, אותו עבריין מין, אותו פוגע, חוזר לגור דלת מול דלת מולי או בבית ליד הבית שלי, אתה מכניס אותי לכלא, אני הופך או הופכת להיות עכשיו כלואה, אני לא אסתובב במרחב הציבורי, אני לא אלך לבית ספר.

רק להמחיש את זה. זה יכול להיות נער בן 17 שפגע בילד או ילדה בת שבע. אותו נער נכלא או בכלא אופק או במוסד רווחה, חסות הנוער, ומוצא את עצמו משוחרר בגיל 20, 21. אותו ילד עכשיו בן 10, הוא עובר לגור דלת מולו. אותו ילד מפסיק ללכת לבית ספר, מפסיק להסתובב בשכונה, מפסיק לשחק עם החברים שלו, הוא נכנס לכלא.

מה שעומד בפני השופטים – והשופטים יודעים את הדבר הזה – עומדים שני דברים. עומד השיקום של אותו נער וחזרתו כמובן לסביבה המוכרת, מול עד כמה הנזק הנפשי שייגרם לנפגע עבירה.

את הדבר הזה, האיזון העדין הזה, יודעים לעשות היטב בבתי המשפט לאורך שנים. מהנתונים שאני קיבלתי – ואספתי נתונים מכל הגורמים – הכלואים של השב"ס בחמש שנים האחרונות, מדברים על שני כלואים, חמישה כלואים, הכי הרבה ב-2015, תשעה כלואים. לעומת זאת, כשאני בודקת את חסות הנוער אנחנו מדברים על 79 בחסות הנוער שהופנו בגין עבירות מין.

כשאנחנו מדברים על פניות של בגירים – כי עד היום אין חוק כמובן לקטינים ששוחררו כבגירים – בגירים שפנו לסיוע המשפטי ופנו בכלל לסעד של בית משפט, של הרחקה – באמת, זה קורה במקרים כל כך בודדים, אנחנו מדברים על בסביבות 20 בקשות בשנה, באמת במקרים מאוד מאוד בודדים. לצערי, לא הצלחתי לקבל מידע את מי באמת הרחיקו, את מי לא, ומה המגבלות שהטילו על אותו פוגע.

ואני מדברת אתכם פה על פוגעים מבוגרים שפגעו בכמה ילדים. אני עצמי ליוויתי משפחה עם שלושה ילדים שהשופט בסופו של דבר הרחיק באמת ברמה של 500 מטרים ואל תלך לאותו בית כנסת ביום שישי.

המטרה של כולנו היא בסופו של דבר מצד אחד לשקם את הפוגעים, אבל מצד שני גם להגן על הנפגעים ושהם לא ייענשו שוב סביב הדבר הזה.

יש שתי מגבלות שמשרדי הממשלה מנסים להטיל על החוק הזה, שבעצם מייתר אותו, אני חייבת לומר. אחת – ואני דווקא חושבת שבעניין הזה יכולה להיות רציונליזציה – זה העניין שלא גיל 18 אלא גיל 19, כי באמת לא נגיד 18 ויומיים ו-18 וחודש. יש הבדל, ולכן אני יכולה להבין - בלי שבדקתי אפילו את הנתונים כמה יש עד גיל 18, כמה משוחררים אחרי גיל 19, זה לא רלוונטי - יש פה עניין מהותי עקרוני.

העניין של מוסדות הרווחה – אני בעד שלא ילכו לכלא אלא ילכו למוסדות רווחה – אני בכלל חושבת שכמה שפחות נשלח אנשים לכלא וכמה שיותר נשקם אותם בקהילה או נמצא חלופות כליאה כמו שאנחנו קוראים לזה, זה יותר טוב.

אבל בכל זאת, פה זה לא ניסיון שוב להעניש את הפוגע. זה ניסיון להגן על הנפגע. ובמידה הזאת, אם אנחנו מחריגים את כולם, את כל ה-79 האלה, אם אנחנו נשארים עם השניים בכלא אופק, אז באמת – חבר'ה, חבל, אנחנו לא עושים את זה בשביל סטטיסטיקה. אנחנו עושים את זה כדי לתת מענה באמת לנפגעי עבירה.

וכמו שאמרתי, זה כלי מצומצם, עדין ביותר, שבסוף השופט יודע לשקול את האינטרסים של שיקום שני הצדדים, וזו המטרה של כולנו ואני חושבת שצריך לחשוב על הדברים שוב. תודה.

תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת קארין אלהרר ולאחר מכן חברת הכנסת אורלי לוי, גם היא מציעת החוק.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, האמת שזו הצעת חוק שהגיעה מפניית ציבור. מבחינתי, זו לא הצעה שהיא תיאורטית, זו הצעה שבעצם הרחיבה חברתי – ואני לא רואה סיבה לחזור – אבל באמת הרציונל ובעיניי זה מיישם את האיזון, שנשאר שיקול דעת שיפוטי.

זאת אומרת, לא בא אדם ואומר, אני יודע יותר טוב. אנחנו סומכים על בתי המשפט בכל כך הרבה מקרים – בטח בתיק העיקרי – אני לא רואה סיבה למה בעניין הזה לא יבואו השיקולים, גם של השיקום וגם של הקורבן עצמו בפניו, ויחליט מה שיחליט, ואם סמכנו עליו בתיק העיקרי אין שום סיבה שבעניין הזה לא.

אם באמת החריגות של ועדת שרים יקבלו ביטוי בהצעה, אני אמשוך את ההצעה כי באמת היא תהיה פשוט מיותרת. מה נחוקק? כותרת? נסמן וי - הנה, יש לנו את החוק? זה חוק שיגיד שום דבר ולא כלום. זה מדבר על כמה, מיכל?

79 במוסדות של חסות הנוער, שניים בכלא אופק. זה המצב, נכון להיום.

רגע, אנחנו מוציאים החוצה את ה-79 ומשאירים את השניים?

כן.

אני לא רואה סיבה לחוקק, ויגידו המשרדים הממשלתיים אם הם רואים סיבה לחוקק חוק לטובתם של שני אנשים בתקופת זמן מסוימת. אני לא יודעת, תמיד היועצים המשפטיים בוועדות אומרים שלא מחוקקים חוקים פרסונליים. זה ממש יהפוך את זה לחוק פרסונלי, וחבל. יש פה עיקרון שבעיניי הוא שומר על איזון, וזה הדבר הנכון. בסוף לא רוצים להעדיף את זכותו של העבריין להשתקם אבל גם לא רוצים להעדיף את זכותו של קורבן העבירה לחיות חיים שהם נטולי הגנות מבחינתו.

אני באמת באה ואומרת. יש פה הצעה שהיא מאוזנת, היא לוקחת בחשבון את כל הפרמטרים, וגם אני יודעת שזה לא פופולרי – בטח לא בבניין הזה בעת האחרונה – אבל צריך לסמוך על בתי המשפט שייתנו דעתם. תודה רבה.

תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חברת הכנסת אורלי לוי, גם היא יוזמת הצעת חוק נפרדת. בבקשה.

אני חושבת שמהכנסת השמונה-עשרה שנכנסתי, היינו פה, משוכה אחר משוכה ניסינו לתקן את כל הנושא של מעמד הקורבן בסיטואציות כאלה, ונפגעי עבירה והזכויות שלהם, ואנחנו כל הזמן עוסקים בטלאים על טלאים.

נכון, הצעת החוק הזאת באה לתקן תיקון שכבר תיקנתי בעבר על סייגים בחזרתו של עבריין מין לסביבת הנפגע, ובכל פעם יצא שלא מילאנו את היריעה ככה שבאמת נגענו בכל האספקטים שקשורים לאותו נושא.

אני מבינה את זה. תשמעו, פשרה היא חלק מהותי בפוליטיקה, ובעיקר כאשר מדובר מול מנגנונים ומול משרדים, אבל פה לא מדובר בפשרה, פה מדובר בהסכם כניעה. כי אם אנחנו מחריגים 79 ומשאירים שניים שעליהם יחול החוק – ותאמינו לי, ימצאו את הסיבות למה הם בעצם לא נכנסים בקטגוריה או בתוך הסיטואציה – ואנחנו לא רוצים חוק הצהרתי. גם בתור חוק הצהרתי הוא לא ממלא את תפקידו.

אני רוצה לספר לכם סיפור על ילד שהגיע אליי דרך האבא שלו, סיפור טרגי. משפחה יראת שמים, נורא מאמינה, שסמוך לה גדל ילד, גם כן שלא שפר עליו יותר מדי גורלו ונולד לאוכלוסייה קשה, קצת מנותקת, וממקום טוב של הכנסת אורחים הילד הזה הפך להיות לא רק בן בית אלא סוג של מאומץ אצל אותה משפחה שתכף תבינו מה קרה.

הוא נמצא פה.

מה שקרה שם זה אירוע טראומתי כי אז התברר שאותו ילד ניצל את הכנסת האורחים – אנחנו מדברים על נער – ואת טוב הלב של אותה משפחה כדי לפגוע בילד הקטן שלהם.

לקח זמן עד שגילו זאת, לקח עוד יותר זמן עד שהתחילו שירותי הרווחה לטפל בעניין, נדרשה הייתה התערבותי כדי להביא לכך שהטיפולים יהיו יותר זמינים ובמועד שאפשר יהיה להשיג מהם איזשהו הישג של טיפול ושיקום, עד כמה שאפשר.

לפני לא הרבה זמן אני מקבלת טלפון היסטרי ואני מבינה בדיוק למה. אותו נער פוגע עומד להשתחרר, והאחיזה הפסיכולוגית שלו על אותו ילד כבר גובלת בפוסט-טראומה, אבל יותר מכך, בסכנה ממשית שאותו טיפול שכן כבר ניתן לילד - עם כל הקשיים ועם כל היכולת שלנו באמת להנגיש אותו עדיין היו לנו קשיים - ולהכניס אותו למסלול הטיפולי עם הראייה העתידית, ולהביא אותו למקום שגם יאמין באותם כוחות, ופתאום אותו נער הולך ומשתחרר, ולאן הוא אמור לבוא? לבית הסמוך מאוד לאותו ילד שנפגע קשות, ובאחת עלול להתרסק כל ניסיון השיקום. ואני זוכרת את האבא שמרים לי טלפון ואומר לי, אורלי, מה אני עושה. מה אני עושה? אני חרד מאותו יום שיגיע הנער הזה שהוא כבר בן 19, והבן שלי יראה אותו בחדר המדרגות, והבן שלי יראה אותו ליד הדלת של הבית שלנו, והבן שלי לא יוכל לצאת לבית הספר או לחברים או לרדת למטה, מהפחד שהוא אורב לו או שהוא פשוט ייתקל בו.

וניסינו בצורה – אני חייבת לומר, ממש מחוץ לקופסה – לעשות הכול, כי אחת המשפחות הייתה של הדיור הציבורי, לנסות אפילו להעביר אותם כדי למנוע את ההתנגשות הזאת, כשכל הגורמים המקצועיים מודים שההתנגשות הזאת תפגע בילד פגיעה ממשית, שאנחנו לא יודעים אם כל השיקום שנעשה בכלל יישא פרי.

אין לכם מושג מה נעשה מאחורי הקלעים כדי לנסות ליצור איזושהי סיטואציה שתביא לכך שתהיה הפרדה פיזית עם הגעתו של אותו נער. והפחד, לא רק של הילד הנפגע, הפחד והחרדה של ההורים שכבר לא מתפקדים כי הם יודעים מה עלול לעבור שוב פעם על אותו ילד.

זה מטורף, זה לא נורמלי, ואני אומרת, את הדברים האלה צריך לתקן. ואם אנחנו באים ואנחנו אומרים עכשיו – בואו נשים בצד את הילד הנפגע ונשים רק את שיקומו של הפוגע, מה יצרנו? מה יצרנו? אנחנו יוצרים עוולה אחת בתוך תפיסה שאולי איכשהו ניצור תיקון אחר.

אני רוצה להגיד לכם יותר מכך. גם לגבי הפוגע לא נכון לחזור לסביבת הנפגע. אתם מדברים על השיקום של הפוגע – זה לא טובתו לחזור לסביבת הנפגע, אותו אחד שהתלונן עליו, אותם הורים שרוצים להזהיר גם ילדים אחרים.

לכן, הרציונל פה בא לפעול לטובתו, לא רק של הנפגע, גם של הפוגע. זו הדרך הנכונה ביותר, ואני חושבת גם מבחינת פוטנציאל השיקום, הן של הנפגע והן של הפוגע.

אני חושבת שההצעה פה היא לא הצעת פשרה בגדר הרציונל. כמו שאמרתי קודם זה כניעה, וכניעה למשהו שלא מתאים לנו, ואני לא רוצה לעשות עוד נקב בחגורה שלי להגיד העברתי עוד חוק.

אני מסכימה לחלוטין, אם החוק הזה לא יהווה איזשהו שינוי אמיתי ויביא גם לשקט נפשי של אותם הורים וילדים ומשפחה והסביבה, הגורמים המטפלים, מהפחד מה יקרה בעת המפגש, אז בואו נוותר על החוק הזה.

תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אנחנו נעבור למשרדים. ליאנה מגד, משרד המשפטים. לאחר מכן הסיוע המשפטי.

מה בפיכן?

אני רוצה קודם כול לומר כמה מלים כלליות לגבי החוק, לגבי העמדה שהובעה בוועדת שרים, החלטת ועדת שרים, וככה לשים את עצמנו באיזושהי מסגרת לדיון.

תסבירו מה עמד מאחורי ההתעקשות שלכם להציב את התנאים.

לא הייתי קוראת לזה התעקשות שלנו אבל אנחנו נתחיל מהסוף.

אני חייבת לומר שבא לי להגיד לכן מה שאני אומרת לבת שלי – תתחילי בשורה התחתונה ואז תתני לי את ההסבר, כי היא מתחילה סיפור, כבר שכחתי איך התחיל הסיפור.

קודם כול, כן חשוב לנו להגיד את המסגרת. המסגרת היא שלדעתנו מדובר בחוק מאוד חשוב שהמשרד דחף לחקיקתו. זה חוק ייחודי וזה חוק חריג, גם בנוף החקיקתי שלנו וגם במדינות העולם. זה לא חוק שהוא דבר מובן מאליו, זה חוק שמאפשר להטיל מגבלות על זכויות-יסוד של אנשים לאחר שסיימו לרצות את העונש שהוטל עליהם עלי-ידי בית המשפט, לאחר שהם סיימו לשלם את חובם לחברה. לפעמים הם נמצאים בעיצומו של הליך שיקום, והדברים האלה צריכים לקבל את הקונטקסט הזה.

כשאני מוסיפה לתוך כלל השיקולים האלה גם את העובדה שהעילה להפעלת החוק היא לא מסוכנות לשלום הציבור והיא גם לא מסוכנות לאדם ספציפי אלא מניעת נזק נפשי שהיא סופר חשובה - - -

זה לא מסוכן?

רק שנייה.

זה הרציונל של כל החוק.

תנו לה להשיב.

אני מסבירה את הקונטקסט. לאור העובדה שזו הגבלה דרמטית, אחרי שסיימנו את גזר הדין וכשאני לא מניחה קיומה של מסוכנות, אנחנו צריכים לזכור שמדובר בכלים שצריכים לחיות בתוך עולם האיזונים שעליו אנחנו מדברים, כלומר אחרי גזר דין, אחרי ריצוי עונש, וכו'.

לכן, כשאנחנו מסתכלים על השיקולים שיש לנו כאן מכל צידי המתרס, ברור שיש כאן שיקולים משני כיוונים מאוד בולטים. השיקול האחד שעליו מדבר החוק זה באמת מניעת הנזק הנפשי לאותם נפגעים שברור גם לנו שבהקשרים שעליהם מדברות הצעות החוק הם הרבה פעמים יהיו נפגעים קטינים, ולכן הצורך להגן עליהם הוא ברור ומובן מאליו.

כמובן שאנחנו גם שמים על השולחן את העובדה שככל שמדובר בנפגעי עבירות מין, אלה נפגעים קשים באופן מיוחד. השיקום שלהם, היכולת שלהם להתגבר על המאורעות הם מאוד מורכבים, וגם הם תלויים במשפחות שלהם, במקומות המגורים של המשפחות שלהם, במקום העבודה של ההורים שלהם, וכל הדבר הזה הוא מורכב.

ועם זאת, מהצד השני, אנחנו בדרך כלל – במיוחד בהצעות שמדובר – אנחנו מדברים על מי שביצע את העבירה כשהוא היה קטין. המאפיינים של ביצוע עבירות על רקע קטינות הם שונים לגמרי מהמאפיינים שמוכרים בבגירות, בוודאי בעבירות מין. אני מניחה ששירות מבחן, משרד הרווחה, אחר כך ידברו על התפיסה השונה מבחינה שיקומית, מבחינה טיפולית, של עבריינות קטינים בנושא מין לעומת עבריינות בגירים.

מה שאת אומרת, שמשרד הרווחה חושב שזה יהיה בריא לאותו פוגע לחזור לסביבת הנפגע?

לא. לא.

לא.

גם מבחינת התפעול שלו?

רגע, אני מנסה להביע עמדה קצת מורכבת. אני מודעת לזה, וגם אנחנו, היו לנו התלבטויות, אני אומרת.

אני אשמח לדעת אם זו העמדה המקצועית שלכם או של משרד הרווחה. תעשו הבחנה כדי שנדע איפה זה נופל.

אני אומר, אני לא מתחמקת.

רק תתנו לה, אנחנו לא נגדכם.

אני יודעת שאתם לא.

אני יודעת, גם אני מתאפקת.

באמת, אני לא מתחמקת. העמדה המקצועית שלנו היא שהחוק הזה הוא חוק מורכב, זו עמדה מקצועית. העמדה היא שהאיזונים שיש בחוק הנוכחי – אם זה היה תלוי בנו, אנחנו חושבים שמאוד מאוד קשה להזיז את המחט ולומר באופן מובהק לאיזה כיוון היא צריכה לסטות.

יש לנו את הערכים של שיקום קטינים. בדרך כלל קטין, כשהוא ישוחרר – אם זה ממעון נעול ואם זה ממאסר – יש דווקא חשיבות לזה שהוא יחזור לסביבתו.

אבל שניים לא יכולים לחפוף יחדיו. אם הוא חוזר למקום סביבתו, השני לא יכול להיות בטוח במקום סביבתו. זה אפשרי כל עוד אחד לא נכנס לתוך - - -

אורלי, אני רוצה לשמוע את שירות מבחן ונמצאים פה משרד הרווחה ויש פה עוד המון גופים שאנחנו רוצים לשמוע, חוץ מאשר משפחות שנמצאות פה ואנחנו נשמע אתכם אבל בסוף, מסיבה אחת, כי אנחנו צריכים להפסיק את השידור ולכן אנחנו לא יכולים לעשות את זה מייד, לא חס וחלילה בגלל שאנחנו לא רוצים לשמוע. ולכן, חשוב לנו באמת לשמוע את כולם. אנחנו בסוף רוצים להגיע פה עם תוצאה מהסיפור הזה, לא רק לדבר.

ולכן, נוכח כל מה שאני אומרת, עד היום התפיסה של החוק ושל המחוקק גם בחוק הזה הייתה שהוא לא נועד לחול על מצבים של קטינים. זאת הייתה התפיסה של החוק עד היום. למה, בין היתר? מעבר לעובדה שחשוב השיקום וכו', ההליך שקבוע בחוק המגבלות הוא הליך פשוט באופן יחסי. אם תראו את ההליך, השיקולים שבית המשפט שוקל הם שיקולים של נזק נפשי לקורבן.

מצבים מורכבים יותר שכוללים היבטי שיקום של העבריין, מלכתחילה לא נועדו להיכנס לתוך החוק הזה שנועד לצרכים אחרים, ולכן אנחנו חושבים שככל שאנחנו במצבים מורכבים יותר, צריך לבדוק אותם, צריך לראות מה עושים.

בוועדת שרים, החלטת ועדת השרים הייתה לתמוך בגזרה צרה של הצעות החוק כי הייתה הקבלה לחלופה השלישית בחוק הגנה על הציבור - מי שהיה קטין בעת ביצוע העבירה ונידון למאסר ושוחרר לאחר גיל 19.

אני מבינה שבכל זאת יש כוונה לבחון ולחשוב על הסיפור של שחרור ממעון נעול. אני מבינה.

את יודעת, באמת זה לא ברור. גם אם אנחנו מקבלים את הרציונל של גיל 19 – בואו נניח שמקבלים את הרציונל הזה – מה זה משנה אם זה היה במאסר או במעון נעול? תסבירו לנו את הנקודה הזאת.

בסוף זה כלי שנפגע עבירה צריך לנהוג בצורה אקטיבית. בסוף, השופט יושב וצריך לאזן בין האינטרסים. מה, הוא לא רואה את הפוגע ואת השיקום שלו? הוא רואה את זה. בסוף את יודעת, יש פה שני צדדים והוא שומע והוא רואה, והמטרה של השופט גם שיהיה שיקום לשני הצדדים.

הרי אנחנו רואים את זה היום עם בגירים, אז על אחת כמה וכמה. כל מה שאמרת עכשיו, שופט מבין, על אחת כמה וכמה - - -

בהרגשה שלי, ההתנגדות היא לא שלהם.

שייתנו את התשובה הכתובה. שייתנו את התשובה הרשמית, בואו נשמע אותה.

אנחנו עכשיו פשוט בנושא הזה בבדיקה יחד עם הגופים האחרים ועם לשכת השרה, אז כל מה שאנחנו מבקשים זה שהות.

שהות למה?

לבדוק את זה עם משרד הרווחה.

שהות לבחון אם זה יחול גם על מי - - -

החלטת ועדת השרים לא כללה את החלק של מעון נעול. זו החלטת ועדת השרים, היא הייתה ספציפית לגבי הגדרת עבריין מין.

כן, אבל ברגע ששמתם את הסייג הזה, אתם ידעתם כמה נמצאים בתוך המעון הנעול וכמה - - -

אנחנו יודעים, זה ברור לנו - - -

אז מראש ידעתם שאנחנו בעצם לא נחיל את החוק הזה על 79 אנשים, מול שניים שהחוק הזה יהיה רלוונטי רק לגביהם? היו הנתונים האלה לפניכם כשהחלטתם את מה שהחלטתם?

ההחלטה לא הייתה החלטה מספרית. ההחלטה הייתה ערכית, שעל-פי מה שאנחנו מכירים מהגורמים המקצועיים של משרד הרווחה, הליך השיקום לא נכון שהוא ייקטע.

אבל למה ייקטע? אולי תהיה לו יותר היתכנות דווקא אם אנחנו לא נפגיש אותו עם אותו אירוע?

יכול להיות שזה הדבר הנכון, אנחנו לא נכנסים לגופו. היינו רוצים גם לשמוע פה את משרד הרווחה.

לגמרי. אני גם רוצה לשמוע.

אנחנו לגמרי מבינים את הדברים שנאמרים כאן. בדרך כלל כשאנחנו מבקשים, אנחנו שומעים את אנשי המקצוע.

יש לי הצעה קונסטרוקטיבית, להעביר את זה בקריאה ראשונה ולפני השנייה והשלישית תהיה לכם שהות די והותר, תהיה התייעצות.

אני רוצה להתייחס להצעה של חברת הכנסת קארין אלהרר. אנחנו יושבים פה עכשיו – באמת, יש פה היבטים משמעותיים, אנחנו כמובן נשמע את המשפחות.

בואו נקרא את הסעיפים, נצביע על זה עכשיו, נעביר את זה בקריאה ראשונה ולאחר מכן תדונו ביניכם שם. מה אתם אומרים?

הייתם רוצים לשמוע את משרד הרווחה, שירות המבחן לנוער?

אנחנו מאוד רוצים לשמוע אתכם. אני קודם כול פונה למשרדים כדי שישקלו את זה.

בואו נעשה ככה. אנחנו נעבור לשירות המבחן. אולי באמת, משרד המשפטים, תבחנו את זה עם משרד הרווחה ותראו אם יש הסכמה.

לא הייתה ביניכם הידברות עד עכשיו?

אנחנו סיוע משפטי, לא משרד המשפטים.

אנחנו עוברים לבטי חנן, שירות המבחן. אחרי כן הסיוע המשפטי.

אני מנהלת שירות המבחן לנוער ואני רוצה להתייחס באמת לגיל הקטינות, עד גיל 19, כי חוק הנוער לפי סעיף 5(א) בעצם הרחיב את הגדרת הקטין לגיל 19 ככל שביצוע העבירה היה מתחת לגיל 18, וכתב האישום נפתח עד לגיל 19.

אני רוצה להתחיל את דבריי בהחלט באינטרס הציבורי, כשהאינטרס הציבורי הברור, ובוודאי שלמותר לציין ששיקום אותו נער שפגע מינית, הוא נר לרגליו, לרגלי האינטרס הציבורי.

כלומר, אותו קטין שבגיל הנעורים - כשעדיין אנחנו מדברים על שיקול דעת שהוא לא מפותח מספיק, על יכולת בחירה שאינה מושכלת מספיק, על שליטה בדחפים שאינה מפותחת מספיק – אותו קטין, שבעצם החקיקה ומדינת ישראל נתנה לו את ההזדמנות לשפיטה דרך חוק הנוער, שנותנת הזדמנות גם לאי הרשעה והשמה דרך צווי מעון ומעון נעול במעונות חסות הנוער, לעתים ללא הרשעה, גם במקרים של עבירות חמורות – בטח עבירות מין חמורות – ככל שאנו, שירות המבחן, רואים את סיכויי שיקומו, ככל שאנחנו מעריכים שמדובר בקטין שהוא בר טיפול, אנחנו בהחלט נלך איתו לתוכנית טיפולית ולא לתוכנית ענישתית.

החקיקה מעודדת את זה, בתי המשפט לנוער מעודדים את זה, כשעצם הצעת החוק הזו באה ואומרת, בואו נגזור גזירה שווה לקטינים ובגירים מתוך אי הסתכלות על ההבדל המהותי שבין קטינים לבגירים.

אבל אין פה שום מימד של ענישה.

אני רגע אסיים.

אבל אם את יכולה להתייחס בדברים שלך. אין פה מימד של ענישה. לא מענישים אותו על שום דבר. כן מאפשרים לו את השיקום, פשוט לא שיקום במקום הספציפי הזה. מה העניין?

זה עניין של איזונים.

ועוד דבר, גברתי, שאני אשמח שתתייחסי אליו. אין פה קביעה חד-מימדית מראש. יש פה מתן אפשרות להגיע לבית המשפט. אני בטוחה שבמסגרת הדיונים בבית המשפט יוכלו להגיע כל הדעות, לרבות דעתו של שירות המבחן. אני באמת לא מצליחה להבין מה המימד הענישתי פה.

אני אמשיך את דבריי ואני אנסה לנמק את העמדה שלי היות ושוב, אני מזכירה את הגיל ואני מזכירה את הקטינות, אני מזכירה את זה שאותו קטין קיבל את ההזדמנות לשיקום ברגע שהוא נשלח על-ידי בית המשפט למעונות החסות.

שאלתם קודם אם יש הבדל בין כליאה בכלא אופק לבין מעונות החסות, ההבדל הוא עצום, הוא מהותי. לכלא אופק מגיעים אותם אלה שבית המשפט לא השתכנע שהם ברי טיפול. מעונות החסות, אנחנו מדברים על מעון שהוא טיפולי, שכל האג'נדה שלו וכל סדר-היום הוא לא ענישתי אלא נועד לשיקום וטיפול.

אבל לכלא אופק לפעמים מגיעים כאלה שפשוט אין להם מקום בתוך המסגרות האלה. בסופו של דבר זה סוג של חלופת מאסר. הרי ברור לנו שאם לא היו המסגרות האלה, הם היו מוצאים את עצמם בכלא. אז לכן ההפרדה היא הפרדה שהיא לא מהותית.

לא, לא. היא מהותית, והיא מאוד מהותית.

תראו, זה שאנחנו הופכים את המעונות הנעולים האלה לסוג של משהו שבינו לבין ענישה אין קורלציה, אנחנו עובדים על עצמנו.

לא, ממש לא.

מה לא? צו בית משפט מכניס אותו לשם, קובע כמה זמן הוא יהיה שם, קובע גם את הטיפול. אין ספק, גם עבריינים שנמצאים בכלא עוברים תוכנית שיקום. להזכירכם, מי שהיה נשיא המדינה קצב, לא יכלו לקצוב את עונשו כי הוא לא עבר תוכנית שיקום? איפה הוא היה? הוא היה במעונות הנעולים? הוא היה בכלא. אנחנו מדברים על אולמרט שהיה צריך לעבור תוכנית שיקום.

תוכנית שיקום היא חלק מאותה מסגרת שאמורה, בתוך המסגרת הענישתית, לתת גם כלים שאפשר יהיה לצאת איתם אחר כך החוצה.

עכשיו אני שואלת אותך, את חושבת שזה בריא לשיקום של הפוגע לחזור למקום הפשע? יש לך את הכלים להבטיח שהוא לא יסתבך שם? שהוא לא ייכנס לעימותים, ותיהרס לו תוכנית השיקום?

זאת אמירה מאוד קשה, ואני הייתי רוצה לשנות את ההסתכלות.

סליחה, אני רוצה לומר לכם. מכיוון שבאמת מתחילים להגיע פה לאיזושהי התכווננות ואני רוצה לשמוע את כולם, אנחנו נעשה את זה קצר. תסכמי את הדברים כדי שאנחנו נוכל להתקדם.

כולם ידברו, אבל מעכשיו כולם ידברו קצר כי אנחנו בסוף רוצים גם היום להקריא את החוק ולהצביע. תסכמי את הדברים שלך.

אני אוסיף עוד דבר אחד לכל מה שאמרתי. אם אנחנו מדברים על קטינים, הם חוזרים לסביבת המשפחה שלהם. עדיין אנחנו לא מדברים על אדם שהוא עצמאי ויכול לכלכל את עצמו, במיוחד לאחר שהוא היה במעון.

ברגע שאנחנו מגבילים את חזרתו לסביבת המשפחה אנחנו בעצם שמים עוד מכשול בפני השיקום שלו והחזרה שלו לחיים נורמטיביים בחברה.

תודה רבה, בטי. בקצרה מאוד עכשיו מהסיוע המשפטי. את צריכה לצאת ואת רוצה להשלים את הדברים? בבקשה.

אני מציגה את עמדת שרת המשפטים. אנחנו הסכמנו – שרת המשפטים, כבר במסגרת ועדת השרים הסכימה להוספה של החלופה השלישית בחוק הגנה על הציבור להגדרת עבריין מין. זה כבר אתם מכירים.

התוספת היא שהשרה מסכימה להרחבה לגבי מעון נעול, ובלבד שלא תיפגע תוכנית השיקום של עבריין מין.

אוקיי. תודה רבה. זו עמדה חשובה.

אני מאוד מבקשת לא לקרוא לקטינים עברייני מין אלא פוגעים.

אנחנו רק נבקש שהפרטים של ההסכמה הזאת, לרבות הניסוחים וכו', שצריך להבחין לפעמים בין עבריינים - - -

גם בטרמינולוגיה.

אנחנו נדבר עליהם לקראת קריאה שנייה ושלישית בתיאום עם משרד הרווחה.

זה ברור שמה שאנחנו נעשה היום זה בוודאי רק לקריאה ראשונה. לאחר מכן אנחנו נקיים כמובן דיונים בוועדות.

אנחנו ממזגים את ההצעות, נכון?

כן.

לפני שאני עוברת אליך, משרד הרווחה, אתם רוצים להוסיף משהו?

נועם פליק, לשכה משפטית, משרד הרווחה. ההסכמה של משרד המשפטים מתואמת איתנו. רק יובהר שבאמת מדובר מעל גיל 19 שהשתחררו גם ממעון נעול, ובתנאי שתוכנית השיקום שלהם לא תיפגע.

יופי. תודה רבה. זה בהחלט משמח מאוד לשמוע את עמדות המשרדים. עכשיו אנחנו נעבור פה בקצרה על הנוכחים. איתי נעמן, הסיוע המשפטי, בבקשה. ממש בקצרה כדי שנוכל למזג את ההצעות להצביע.

שלום. האמת שמלאכתי נהייתה יותר קצרה כי התכוונתי להביע עמדה שהיא מעט שונה מהעמדה הרשמית של המשרד, אבל שמעתי עכשיו את מה ששמעתי.

אני חושב שהנתונים שנתתם לגבי המספרים הם נתונים נכונים, אבל קל מאוד להמחיש באמצעות המספרים שבעיה להחיל את החוק רק על כלא ולא על מעון נעול, זה באמת צריך להיבחן בצורה מהותית.

אני לוקח את הדברים שליאנה אמרה, כשאני עושה איזושהי השוואה בין החוק הזה לבין חוק הגנה על הציבור, אני דווקא לוקח את זה לכיוון אחר בהפרדה בין הרציונלים של החוקים.

הרציונל של חוק הגנה על הציבור הוא רציונל של מסוכנות, ופה שמים תחת הזרקור את נפגע, נפגעת העבירה. וכשאני לא בוחן מסוכנות אלא אני שם על כפות המאזניים רק את היחסים בין הפוגע לבין נפגע העבירה, ומנטרל את המסוכנות, אז גם יותר קל להבין שאני כרגע פחות משווה את זה לחוק הגנה על הציבור. ואני גם בא בעצם ואומר – למה שאמרה נציגת משרד הרווחה שהייתה גם עמדת המשרד – נכון שהחוק הזה בכלל מדבר על משהו של להטיל מגבלות על אדם אחרי שהוא שילם את חובו לחברה, אבל כמו שאני נותן לנפגע עבירה כלי אחרי שהעבריין משתחרר מהכלא או לפני, להגיש תביעה אזרחית – כלומר, אני לא בא ואומר לפוגע, אתה סיימת את חלקך בזה שריצית מאסר אלא יש עוד כלים שאפשר לנקוט נגדך, הליכים אזרחיים, גם זה הליך אזרחי שאנחנו באים ואומרים: נכון, ריצית את חובך הפלילי לחברה, אבל שוב, אנחנו לא ביחסים שלך מול החברה, אנחנו ביחסים שלך מול נפגע העבירה.

ביחסים האלה שאני עכשיו צריך לשים על כפות המאזניים אחרי השחרור, מי ייפגע מהקרבה של שניכם בסביבת המגורים והעבודה וכו', אני מעדיף את האינטרס של נפגע עבירה כי עדיין, לא גמרת את הפרק שלך איתו. ולכן, השוואה בין החוקים היא לא השוואה נכונה.

דווקא מבחינת הרציונל הזה, מה שעשינו, מה שהצעת החוק עשתה פה – שאנחנו תומכים בה – היא בעצם העבירה את נקודת האיזון מלבחון מתי בוצעה העבירה למתי השחרור. לכן באים ואומרים, בואו נחיל את החוק גם על מקרים שבהם הפוגע משתחרר כשהוא בגיר.

אם היינו הולכים כל הדרך והיינו רוצים להגיד אנחנו לוקחים רק צד אחד של המשוואה, היינו אומרים, בואו נחיל את זה גם על מקרים שבהם הפוגע משתחרר כשהוא קטין, אבל לא הלכנו לשם – זו תשובה למשרד הרווחה מכיוון שעכשיו אנחנו בוחנים בזמן שהפוגע משתחרר והוא בגיר. אנחנו בוחנים את אינטרס השיקום שלו, והוא כבר לא קטין ויש לזה משמעות, מול אינטרס השיקום של הנפגע, קטין או קטינה וכו'. ובאינטרס הזה, כשהפוגע כבר לא קטין, כפות המאזניים נראות אחרת לגמרי.

זה היה נכון אגב גם לגבי הסוגיה של הגיל וגם לגבי המעון הנעול, אבל אני נכון להבין שעושים פה איזושהי האחדה חקיקתית כי במקומות אחרים החוק בא ואומר, קטין זה לא 18 כמו שאנחנו מכירים, אלא 19 – הגשת כתב אישום לבית משפט לנוער, עד 19, אז גם פה אני בא ואומר, משכנו את זה ל-19, בסדר, אבל בסוגיה העקרונית – ושוב, בלי שמדברים על מספרים עוד – בסוגיה העקרונית של מעון נעול וכלא, אין סיבה להבחין בדבר. לנפגעת העבירה – סליחה על המגדריות – לנפגעת העבירה אכפת שהפוגע משתחרר ומתקרב אליה, הוא יצא מהכלא, הוא במעון נעול? זה לא אכפת לה. היא לא רוצה שהוא יהיה לידה. ולכן, אם אני שם באמת את האינטרס שלה ביחסים במקום הזה אז צריך להחיל את זה גם על המעון.

דובר פה על אינטרס שיקומי וכו'. שוב, הזכרתי את העניין שהוא כבר בגיר אבל אני בא ואומר, גם אם ניקח את ההשוואה המסוימת לחוק הגנה על הציבור, בגלל ששם יש אינטרס של מסוכנות – והיום כבר חוק הגנה על הציבור באמת נוקט במלים "מאסר בפועל"; לדעתי, אם צריך לתקן כדי שתהיה האחדה חקיקתית, צריך לתקן שם, להחיל גם שם על מעון נעול – אבל אם אנחנו עדיין משאירים את זה בנפרד ולא ניגשים לחוק הזה, אפשר להניח שבית המשפט ששקל שיקולים של עונש והחליט לשלוח למעון נעול ולא לכלא, שקל גם שיקולים של מסוכנות. ואפשר גם להניח מה שאמרת, שאדם שיוצא ממעון נעול עבר יותר מגמות של שיקום אולי מאשר בכלא – זה לא צריך להיות ככה אבל זה המצב.

ולכן, כשאנחנו באים לחוק הגנה על הציבור ובוחנים מסוכנות, באמת רלוונטי להגיד, הוא יצא ממעון נעול, נסתכל עליו אחרת מאשר שיצא מכלא. אבל כשבאים לבחון את היחסים בין מי יגור ליד מי, לדעתי זה לא רלוונטי.

אני מאוד מתחבר למה שאמרתם שבית המשפט בסוף עושה את מלאכת האיזון ולכן גם אם בסוף יבואו כל הכלים בפני בית משפט שיבחן את הדברים ויעשה את האיזון, לא צריך למנוע את הגישה.

תודה, איתי. תודה על הדברים, גם איזשהו סדר. איילת רזין בית אור, בבקשה.

איגוד מרכזי הסיוע. קודם כול, אני שמחה על ההתקדמות, ובאמת רוב הדברים שלי כבר התייתרו. אני רק רוצה כן להוסיף ש-17.5% מתיקי עבירות המין שנפתחו בשנת 2016 על-ידי המשטרה, הפוגע היה קטין, כלומר אנחנו מדברים כן על נדבך, ואותו קטין לא בהכרח פגע באחד.

כלומר, יש אוכלוסייה שלמה של נפגעים שלא מקבלת מענה, לא יכולה לקבל מענה, מחוק מגבלות – כרגע, ומאוד חשוב שלא נפקיר אותם, וכרגע הם מופקרים.

מרכזי הסיוע מלווים בתקופה הזו שני מקרים שבהם בדיוק החוק הזה יכול לפתור את הסיטואציה שהם נקלעו אליה, שהם למרבה הצער נפגעו על-ידי קטין, והקטין עומד להשתחרר או כבר השתחרר, ואין להם מענה.

ובואו נזכור שוב מה שנאמר כמה פעמים. החוק הזה בא להגן על נפגע עבירה, וזה מה שהוא שם לנגד עיניו. וכרגע אותם נפגעי עבירה שנפגעו על-ידי קטינים, שבגרו – מופקרים – ואני לא חושבת שקיבלנו מענה ממשרד הרווחה. משתמשים בכותרת שיקום, שיקום, אבל במה ייפגע שיקומו של אותו קטין שבגר אם הוא יורחק מסביבת המגורים של הנפגע? לא קיבלתי מענה לזה, גם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.

כי לרוב זו סביבת המגורים שלו.

קודם כול, אני לא יודעת אם זה לרוב. לא יודעת אם לרוב. לי אין נתונים על זה, אם לך יש נתונים אני אשמח לשמוע. אני לא יודעת אם זה לרוב.

מדברים על שיקום אבל כשפורטים את זה לפרוטות – אני לוקחת מאיתי את המאזניים – כשעל כפות המאזניים יש את נפגע העבירה, הזכויות שלו, נזק נפשי של ממש, יש מבחנים, נקבעו מבחנים מתי כן נטיל מגבלות. גם לא דיברנו על הנתונים של הסיוע המשפטי. בסופו של דבר, לפחות בשנה החולפת מדובר על 30 בקשות לפי חוק מגבלות, בכלל - כמובן לא של קטינים. של בגירים. אז על מה אנחנו מדברים.

תודה, איילת. רחל דניאלי, סנגוריה ציבורית.

הבשורה הזאת כמובן מאוד מפתיעה אותנו, אז אני אגיד את העמדה בקצרה. מאוד קשה לי ואני חושבת שיש כאן טעות, להגיד שהחוק הזה בוודאי שלוקח את השיקום. החוק הזה היום, שיקול השיקום לא נמצא בו.

לעומת זאת, יש לנו את חוק הנוער, אמנות בין-לאומיות וכו', שאומרות בפירוש והמחוקק כאן צריך לדעת את זה, שהשיקום הוא שיקול מרכזי כל פעם כשנוגעים בקטין שעבר עבירה - - -

לאור התיקון שאנחנו הולכים להצביע עליו וההסכמה, שכל עוד זה לא פוגע בתוכנית השיקום, אני חושבת שיש לזה היבט משמעותי מאוד, שזה מכניס לבית המשפט לא רק שיקול דעת אלא גם הכוונה מה הוא צריך לשקול ולבחון.

אנחנו נמצאים פה בדיוק במה שאנחנו עושים עכשיו כבר הרבה מאוד שנים ולוקחים חוקים, ובמיוחד אני רואה את זה גם בעבירות מין, לוקחים חוקים שמתאימים לבגירים ומנסים בכוח להתאים אותם לקטינים.

דיברו הרבה על הצורך להתאים. כל הנושא של עבריינות מין בקטינים, קטינים פוגעים מינית, הוא נושא שונה לגמרי וצריכים להתייחס אליו אחרת.

החוק הזה הוא לא חוק שמתאים לעניין הזה. החוק הזה מאוד מאוד מאוד פוגעני כפי שהוא עכשיו. אם צריכים לעשות בו שינויים, זה גם מגוחך לבוא ולהתחיל לעשות את השינויים האלה.

לעניין הקטינים, האם הם נפגעים או לא נפגעים, צריכים לזכור ושוב, כל ההרחבות האלה – אנחנו חוזרים ורואים את זה – פוגעות באוכלוסיות באמת החלשות ביותר, המודרות ביותר. הקטינים האלה שהם קטינים פוגעים מינית - - -

לא אמרנו לא לעשות להם תוכנית שיקום. רק אמרנו שהשיקום שלהם – הם כבר בגירים, הם אחרי גיל 19 - -

הוא כרגע בגיר.

- - לא יבוא על חשבון השיקום של נפגע העבירה. דרך אגב, אני גם רוצה לשמוע מכם – ואני שאלתי את זה פעם אחרי פעם – כמה זה באמת תורם לאותו תהליך שיקום של הפוגע לחזור לאותו מקום, לאותם הורים, לאותם השכנים, לאותם אלה שמצביעים עליו כמי שהוא פוגע בילדים, כי יצביעו עליו, כי הוא חזר וכל אחד דואג לאפרוחים שלו ודואג לסביבה שלו, ושם הוא יהיה עם כוונת ועם זרקורים עליו. תגידי לי את כמה זה תורם לשיקום שלו.

קודם כול, אני מסכימה לגמרי, ואני גם הצגתי וגם מכירה הרבה מאוד קטינים שזה בדיוק זה, אבל כפי שאני רואה היום – ושוב, לכן אני מדברת, אנחנו עושים התאמות – כפי שאני רואה היום, ברובם של המקרים, שירות מבחן וגורמי הטיפול עושים הרבה מאוד. יש תוכניות מוגנות, יש תוכניות כשקטין יוצא ממעון – אגב, אני רוצה להתייחס לזה – עושים לו תוכניות וכו' איך הוא לא יפגוש, איפה מתאים לו להגיע.

ואחר כך הולכים ומחזירים אותו בדיוק לאותו מקום.

אני אגיד גם בסוגריים – בדיוק סיפרתי את זה לבטי לפני כן – שאני ייצגתי קטין שהורחק לגמרי בתוכניות מוגנות, הקטינה הייתה עדיין פגועה ברמות הגבוהות ביותר בגלל שזו קהילה סגורה שהחברים - - -

תודה. סליחה, לא לפתוח דיון.

לא, בוודאי. אז אני אומר כך. מכיוון שמדובר באמת באוכלוסיות מאוד מודרות גם ככה, זה בדיוק אוכלוסייה של קטינים שמבצעת גם עבירות אחרות – זה לא עברייני מין כמו הבגירים – אז הפגיעה, בוודאי אוכלוסייה שיש לה כסף תוכל לשכור בית במקום אחר, ללכת למוסד לימודים אחר, אבל אנחנו מדברים בדיוק על אותן אוכלוסיות ולכן האיזון פה צריך להיות איזון, השיקום צריך להיות כמו בחוק הנוער שיקול-על, גם לפוגע וגם לנפגע, והחוק הזה ממש לא מתאים לכל זה.

תודה. כרמית פולק כהן, המועצה לשלום הילד.

כרמית, היועצת המשפטית של המועצה לשלום הילד. קודם כול, גם אנחנו באנו ככה עם אמירות מאוד נוקבות ואנחנו מאוד שמחים על הבשורה של משרד המשפטים, אנחנו בהחלט מברכים על כך.

אני כן אגיד, כבר מהתחלה כשעבדנו על הצעת החוק עם המציעות אנחנו מבחינתנו ראינו לנגד עינינו גם את הנוער הפוגע. אנחנו תמיד יושבים בשני כובעים ואנחנו תמיד בוחנים באמת את טובתם של קטינים בכל ההיבטים.

במקביל, היו לנו באמת שני מקרים שאנחנו נתקלנו בהם. מקרה אחד שאני ליוויתי באופן אישי, ואני אומרת – שירות מבחן דיבר על האינטרס הציבורי – אני חושבת שאי אפשר להתעלם מכך שהאינטרס הציבורי הוא גם שאנחנו נגן על הילדים שהם תחת אחריותנו.

והם הפוטנציאליים.

לא, וגם על הנפגעים שנפגעו.

וגם על הפוטנציאליים.

במובן הזה, אתם כמדינה, יש לכם אחריות להגן על נפגעי העבירה. ואני אומרת – יכול להיות שאני חוזרת על דברים אבל זה חשוב לי להגיד את זה – אני חושבת שהחקיקה הזאת היא סופר מאוזנת במובן זה שכבר כשכתבנו את החוק אנחנו שמנו שם איזונים שזה קטין שפגע אחרי גיל 16 וזה קטין שמשתחרר כבגיר, זה קטין שיובא לפני בית משפט.

ואני אגיד עוד דבר. החוק הזה מלכתחילה הוא חוק סופר מאוזן, הוא חוק שדורש הוכחת נזק נפשי של ממש. מי שמכיר את העבודה, ואיתי יעיד על זה, להוכיח נזק נפשי של ממש בחלוף ארבע שנים – בואו, זה לא כזה פשוט. אז החוק הזה הוא מאוזן מלכתחילה, אז לבוא ולהגיד שפלוס כל האיזונים שנוספו אנחנו לא יכולים להוסיף מעון נעול, נראה לי לא הגיוני.

לכן, אני מאוד מברכת על השינוי של משרד המשפטים.

תודה, כרמית. תודה רבה על היוזמה וגם על ההשתלשלות. שירות בתי הסוהר רוצה להוסיף משהו בנושא?

שמי גלית, אני היועצת המשפטית של יחידת הפיקוח על עברייני מין, על יחידת צור, כך שאני מכירה את כל - - -

את התמונה משני הכיוונים שלה.

אני רוצה להבהיר כמובן שתחת פיקוח יחידת צור יש עברייני מין שפגעו בעודם קטינים, והיום הם בני 19, וחלק מהתנאים שאנחנו נותנים במסגרת חוק ההגנה על הציבור, במגבלות עצמן, אנחנו למעשה מרחיקים אותם מקורבן העבירה.

אני נתקלת בשיחות טלפון שאני מקבלת מהסיוע המשפטי, יש מקרים מסוימים שהם אומרים לי: גלית, אין לנו מעמד כקורבנות עבירה. הקורבן במצוקה, השאלה אם אתם יכולים דרככם איכשהו להטיל את אותן מגבלות.

אז אני רוצה לומר שבמסגרת החוק שלי המגבלות שאני יכולה להטיל מבחינת הרחקה הן מצומצמות יותר – אני אמורה להוכיח מסוכנות ספציפית כלפי אותה קורבן במקומות בהם מדובר גם בנזק נפשי ובחשש שהוא סובייקטיבי. ולכן אני חושבת שיש מקום לתיקון הזה, הוא מתבקש. זה לא הגיוני שחלקם יהיו מורחקים וחלקם לא, תלוי בענישה שנבחרה, לדעתי זה מתבקש.

תודה רבה. אנחנו נעבור עכשיו למשפחות. אנחנו נפסיק את השידור מכיוון שאנחנו נעבור למשפחה של קורבן. אני מבינה שמשרד הבריאות והמשרד לביטחון פנים, הדברים מקובלים עליהם.

שרונה עבר הדני, לשכה משפטית, משרד הבריאות. משרד הבריאות פועל בהתאם למדיניות הממשלה ועל-פי החלטות הממשלה, ונדמה לי שאנחנו לא במוקד כאן בכל מקרה.

אוקיי. וגם המשרד לביטחון פנים.

כן.

אוקיי. תודה רבה.

נזכיר, בלי ציון שמות. לא להזכיר שמות, פרטים מזהים וכו'.

בבקשה.

אני חייב להגיד, פשוט אני המום עד כמה אפשר להיות אטומים כלפי אותו ילד או ילדה שנפגעו, עד כמה אפשר להאשים אותם בפגיעה שלהם. אני פשוט בהלם. איך זה יכול להיות שכל המנגנון זה להגן אך ורק על התוקף.

לא רואים את הילד שלי שנפגע? בכל הסיטואציות, כל מה שנתקלתי זה הכול אטימות אחת גדולה. זה פשוט מצמרר. אתם לא מבינים עד כמה, מה הילד שלי עובר, מה אנחנו עוברים כמשפחה.

לא יכול להיות שאותו עבריין יבוא דלת לידנו וילך כמו טווס, כאילו הכול בסדר. אנחנו השתגענו? עד כמה אפשר לרדוף את אותו נפגע? מה זה הדבר הזה?

בן כמה הוא היה כשהוא השתחרר?

הבחור הזה משתחרר בעוד שבועיים. היום הוא בן 19.5, החוק הזה לא יחול עליו. הוא יבוא כמו טווס, והבן שלי אומר לי: אבא, נשבע לך, אני רואה אותו, אני רוצח אותו. אני רוצח אותו ואני אהרוג את עצמי.

לא, חס וחלילה.

וזה מה שיהיה כי זה אטימות של המערכת.

אנחנו מבינים את התחושה אבל אלה מלים קשות.

אני פונה לכל המשרדים – הכול נגדי. הכול נגדי. באים פה אנשים כל כך טובים ורחמנים. כל המרחם על אכזרים, סופו להתאכזר לרחמנים. מה זה הדבר הזה?

אני יכול להבין, צריך לשקם את הפושע. על הגב שלי? להביא אותו דלת לידי, שאני צריך להתמודד כל רגע אם הילד שלי יוצא החוצה ופוגש אותו במדרגות ודוקר אותו?

מי ייקח פה את האחריות הזאת? הם גרים בדירה של עמידר. ריבונו של עולם, מה יותר פשוט להעביר אותם דירה? סליחה.

נכון.

מה יותר פשוט מזה? אני פונה למערכות. אין מה לעשות, יש חוק הגנת הדייר, אז אתה צריך לשלם את המחיר. איזה עוד מחיר אני אמור לשלם? מישהו יכול לספר לי, להגיד לי? פשוט הכול אטום. כל המערכת אטומה - והכול בסדר, אנחנו הגענו עד הפושע.

מה עשית בשביל הנפגע? מה עשית? מישהו הסתכל על הנפגע, מישהו רואה את ההתמודדות שלנו ביומיום? איך זה יכול להיות שצריכים לעשות דיון כזה בשביל להרחיק את הפושע ממקום העבירה? מה, אנחנו בסדום? איפה אנחנו נמצאים?

הילד שלי ילד בן 14.5, ייתקל בבחור הזה, הוא יהרוג אותו. מישהו פה מוכן לקחת אחריות על זה?

אני לא מבין. לא מבין עד כמה יכולים להיות אטומים, כל המערכות. וכל מקום שאני פונה, כולם אומרים: תשמע, אתה צודק אבל אתה צריך לעבור דירה. אני צריך לקחת משכנתה בשביל לעבור דירה. הם גרים בדירה של עמידר, תיקחו אותם. מה יותר פשוט? לא, אבל צריך לשמור עליו, צריך לשקם אותו.

מה עם השיקום שלנו? מה עם השיקום של הילד שלי? מישהו מסתכל על זה, או שיש לו משפחה, הם ידאגו לו.

הדברים שלך הם דברים יוצאים מלב וחודרים אל לב. אני חושבת שאין פה כמעט אף אחד בשולחן הזה שלא מזדהה עם זה במאת האחוזים.

אני לא יודע מה אני עושה בעוד שבועיים כשהוא הולך הביתה. מה אני עושה?

אין ספק שהצעת החוק הזאת מגיעה בדיוק בדיוק בשביל מצב באמת כל כך קריטי ומורכב כמו שאתה מתאר. הדברים שאתה מדבר, באמת זו זעקה מאוד גדולה. אני גם בטוחה שכשדיברת חס וחלילה על פגיעה, לא התכוונת באמת ברמה הפיזית אלא במובן מטאפורי.

זה לא שלא התכוונתי. זה מציאות. הילד שלי אומר והוא אומר את זה גם לפסיכולוג, הוא אומר: לא מעניין אותי. אני רואה אותו, אני הורג אותו.

יש לכם הגנה על הנפגע, נכון? אז תגנו עליו, תיקחו אותו למקום אחר. תיקחו אותו למקום אחר, להגן עליו, לשמור עליו. למה להביא אותו לפתח הבית שלי שאני צריך להתמודד עם זה? עד כמה אפשר להיות אטומים?

תודה.

אני רוצה לומר עוד משהו מבחינה חוקתית. זה מאוד דומה כאשר יש אלימות במשפחה ומרחיקים לפעמים את הצד הפוגע. גם כאשר האירוע עצמו מסתיים, עדיין הצו עומד בפני עצמו, לא בגלל הגנה על הציבור הרחב אלא הגנה על אותו נפגע עבירה, נפגעת עבירה ברוב המקרים.

ולכן, גם כשמרחיקים אותו יש פה את העניין ואת הרציונל כדי שלא יהיה פה גם את הפוביה של אותו נפגע שהוא נמצא בתחתית המעמד פה מול אותו פוגע.

למה זה נכון בנושא הזה גם של אלימות במשפחה, ההרחקה הזאת, גם כאשר כבר לא מתקיים האירוע עצמו, גם כאשר נגמר העונש והוא אפילו לא מאחורי סורג ובריח – אם בכלל היה שם – אבל יש פה רציונל להרחקה הזאת. אותו רציונל צריך לעבוד גם פה, בלי שאנחנו צריכים להסתכל על הקהל או הציבור הרחב אלא על האינדיבידואל בסיפור הזה.

תודה רבה. יש עוד משפחה שמעוניינת לדבר?

בלי פרטים מזהים.

בלי פרטים מזהים. כשבתי נולדה אחזתי אותה בידיים כמו כל הורה כאן בחדר, הבטחתי לה שאני אשמור עליה עד שאני אצא מן העולם הזה. כשלתי בתפקיד הזה, לא שמרתי עליה.

בתי הייתה בת שש כשהיא הותקפה על-ידי התוקף, שהוא בן של דלת ממול. כשאני מדבר על דלת ממול – רק בשביל המחשה – זה איפה שהגברת מולי יושבת. זה המרחק ביני לבין הדלת של התוקף.

בתי הייתה בת שש, הוא היה בן 16.5 כשזה קרה. חברי לצרה סיפר את סיפורו. אני בפסח האחרון הייתי צריך להקריב את בתי על מזבח ולהוציא אותה מהבית כי האדון חזר הביתה, וזה דלת מול דלת. ואני בליל הסדר ישבתי על הרצפה כיושב שבעה ולא כחוגג חג, כדי להבטיח את שלומה של בתי שהיא לא תפגוש אותו במדרגות, שהיא לא תפגוש אותו כשהיא יורדת למטה, שהיא לא תשמע את הקול שלהם שרים את ארבע הקושיות, כשהבת שלי לא צריכה להיות בבית בערב החג כי הוד רוממותו חזר הביתה.

הוריו של הילד גרושים – תסלחו לי על האמוציות אבל אני פשוט מוצף – הוריו של הילד גרושים. יום לפני ערב החג, זה היה יום חמישי – אני מזכיר לכם, ערב חג היה יום שישי – הגעתי לבית המשפט בסיוע הלשכה המשפטית, התחננתי לשופטת להרחיק אותו רק לערב החג. השופטת עם דמעות בעיניים אמרה לי, כולי צער אבל אני לא יכולה להרחיק אותו.

הרחקתי את בתי מהבית שלי – מהבית שלי, ריבונו של עולם, מהבית שלי, מבטחי – הרחקתי אותה. ישבנו בערב החג עם שאר הילדים שלי כמוכי צער ויגון במקום לעשות את חג הפסח.

הוא חזר הביתה, הוא נמצא היום דלת מולי. הילדה שלי לא יודעת שהוא שם. אנחנו כל פעם עושים איזו הצגה או יוצאים ברעש בתופים ומחולות כדי שישמעו שאנחנו יוצאים החוצה. אני צריך לברוח מהבית שלי, מהמבצר שלי אני צריך לברוח.

בשבת אני צריך להסיט את המבט של הבת שלי כדי לרדת למטה, כדי שהיא לא תפגוש אותו כי הוד רוממותו נמצא חופשי. אסור לי לדבר איתו, אני לא יכול לדעת מה קורה איתו. אנחנו חסרי אונים ומשוועים לעזרה, משוועים ואף אחד לא עוזר לנו.

אתם מדברים כאן על לעזור לפוגע ולעזור. חבר'ה, אנחנו משפחות שלמות שנהרסנו. בתי הייתה בת שש, היא היום בת עשר. יום ירושלים, לקחו את בתי-הספר לכותל. חבל שלא הבאתי את הפתק, אז תבינו מה ילדה בת עשר כותבת בפתק: השם, תעזור לי, תציל אותי ממה שקרה לי, והלוואי שיקרה לו משהו.

אנחנו לא דוגלים בענישה ואני לא לקחתי את החוק לידיים. אני איש מדינה שסומך על מערכת המשפט, אבל מערכת המשפט זונחת אותנו, החוק זונח אותנו.

תבינו, חבר'ה, הוא היום בן 19.5. הוא בן 19.5 ועוד שומרים עליו. הבת שלי בת עשר. איך אני אמור לשמור עליה?

אני צריך להגדיל את המשכנתה, לקום, לכתת רגליים, לעבוד עוד עבודה כדי להביא עוד הכנסה כי עם כל הכבוד, הטיפולים שאנחנו מקבלים מהמדינה – זה לא מספיק, חבר'ה. אני צריך טיפול בעצמי, הילדים האחרים צריכים טיפול. אתם יודעים, זה אבן שהגלים הם נורא גדולים. זה לא מספיק, חבר'ה, ולהסתכל על שיקום הנער ושיקום משפחתו, עם כל הכבוד, זה לא מעניין אותנו. אנחנו גם חלק מהחברה.

אני לא בן אדם כושל ואינני מגיע מהרמה – סליחה, בלי לפגוע באף אחד – לא מהקצה הזה ולא מהקצה ההוא. אני בן אדם נורמטיבי מן השורה, שירתתי בצבא, תרמתי ותורם למען המדינה, מתנדב בכל דבר שאפשר. זה לא מגיע לנו.

הילדה שלי לא שונה מאף ילד אחר, לא שונה. זה שיש לנו כוחות לעמוד – היינו צריכים לעמוד בכוח – וחבר'ה, זה כוחות עצומים, באמת לא כולם יכולים לעמוד בזה. זה בא על חשבון הבריאות שלנו, תבינו.

הבת שלי בת עשר והיא לא מוגנת היום. והילד החמוד הזה, שהוא בן 19.5 - אתם אומרים 16 זה בן אדם קטין? 17 כבר מוציאים רישיון. 16 זה לא בגיר בשביל לדעת מה אתה עושה עם הדברים שלך, עם הרצונות שלך, עם החשקים שלך?

היא הייתה בת שש. בת שש היא הייתה. חזרה מבית ספר, הוא היה נכנס כל פעם בצהרים ועושה בה את מה שעושה. זה נפל בבית המשפט על זה שהיא לא יכלה להגיד שהוא דחף לי – סליחה – אלא רק חיטט לי. תבינו על מה אנחנו מדברים, על ילדה בת שש, ריבונו של עולם. ילדה בת שש. אבל אבא, כשאני מחטטת באף אני שמה אצבע, אז למה אתם אומרים לי שזה ככה?

ואני פונה אליכם כי אתם העזרה שלנו, חבר'ה. אין לנו לאן להשמיע את הקול. אני מבטיח לכם שלקדוש-ברוך-הוא כבר נמאס לשמוע אותי, הכרית שלי ספוגה בדמעות. אני צריך להיות חזק לאשתי, לילדים, לילדה שלי. אין לי כוח, חבר'ה, אין לי כוח.

ופה זה המקום. אנחנו לא אומרים את זה כקלישאה אלא כקריאה לעזרה, באמת קריאה לעזרה. זה הילדים של כולנו, זה העתיד של המדינה שלנו, לא של אף אחד אחר – אם זה חרדי ואם זה ערבי – וזה לא משנה בכלל. כולנו אותה מדינה, אותה חברה, חבר'ה.

אני מתחנן, אני נושא ידיי למעלה ואליכם – אתם בין המחוקקים שלנו, תעזרו לנו לשמור על הילדים שלנו.

סליחה, רק להגיד לפרוטוקול ששתי המשפחות האלה באמת נפגעו והקטינים הלכו למעון נעול. חוק הגנה על הציבור, הוא לא מגן עליהם. כיום יש טיוטת הצעת חוק שנמצאת בין משרד המשפטים לבין משרד הרווחה ורק מחכה, מחכה לצאת החוצה, טיוטת הצעת חוק שאומרת שחוק הגנה על הציבור יחול גם על קטינים.

כמובן, נעשו התאמות לקטינים, ישבו כל הגופים וכל הגורמים הרלוונטיים. החוק הזה, אם הוא היה קיים היום, והוא משנת 2007, אם הוא היה קיים היום הוא היה מגן על המשפחות האלה. צריך להבין את זה, באמת. מה קורה, איפה הצעת החוק הזאת? כמה זמן עוד אפשר לחכות לה?

אנחנו שומעים את המשפחות האלה, ואני – אני מלווה את המשפחה הזאת כל כך הרבה זמן, אני שומעת את זה. אני ניסיתי לעשות כל טריק משפטי שאני רק יכולה כדי שהפוגע יורחק מהם, באמת. באמת. וניסיתי, לא הולך.

תודה.

אז עכשיו יש טיוטת הצעת חוק – קדימה – משרד המשפטים, משרד הרווחה, שימו את זה על השולחן.

תודה, כרמית, אנחנו רוצים להתקדם.

אני יכול לשאול משהו?

אני רוצה לומר לך, הדיון - - -

מה ההגנה על הילד שלי? את מגנה על הנוער. מה ההגנה על הילד שלי? מה ההגנה על הילדה שלו? מישהו יכול לענות פה?

הרי אתם כולכם נאבקים בשביל להגן על הפושע - או שאנחנו הפושעים, אני לא יודע. את מוכנה לענות לי? מישהו פה ממשרד המשפטים מוכן לענות לי? מה הילד שלי פשע? מישהו יכול לענות לי?

תודה רבה. אני חושבת שאם אנחנו יכולים, ולו במקצת, להקל זה בכך שאנחנו נקיים את ההצבעה עכשיו וננסה לזרז באמת גם את הדיון הענייני אחר כך בוועדה כדי שההצעה הזאת תעבור גם בקריאה שנייה ושלישית ולא רק בראשונה כמו היום.

אני חייבת לומר שהדברים של שניכם הם דברים מאוד קשים. בואו נאמר ככה – אין אף אחד פה, לא רק שהוא לא אדיש בשולחן אלא אין אף אחד שאין לו גם דמעה מהייסורים שאתם עוברים על בסיס יומי, ואני מאחלת לכם, בעזרת השם, לילדים – גם לבת שלך וגם לבן שלך – שיהיה מזור, ולו במעט, וגם לכם כמובן.

אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו קודם כול נמזג לפי סעיף 79(ג) לתקנון את שלוש הצעות החוק, ואנחנו מדברים על הצעת החוק של חברת הכנסת מיכל רוזין, זהבה גלאון, חה"כ מכלוף מיקי זוהר (פ/3224/20), הצעת החוק של חברת הכנסת קארין אלהרר (פ/3223/20), והצעת החוק של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס (פ/211/20).

אנחנו נצביע על המיזוג. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – פה אחד
הבקשה למיזוג הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – שינוי הגדרת עבריין מין והוספת מגבלות), התשע"ה-2015; הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – בגיר שהורשע בעבירת מין בהיותו קטין), התשע"ו-2016; הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – החלטה על בגיר שהיה קטין מעל גיל 16 בעת ביצוע העבירה), התשע"ו-2016, נתקבלה.

ההצעה עברה פה אחד, הצעת החוק מוזגה. היועצת המשפטית שלנו תקריא את הסעיפים ואנחנו נקיים הצבעה.

בעצם יש לנו כאן שני תיקונים. הראשון הוא תיקון ההגדרה של "עבריין מין". להגדרה נוסיף: מי שהורשע בעבירת מין, אף אם ביום ביצוע העבירה היה קטין, ובמועד שחרורו מהמאסר, האשפוז או המעון הנעול, לפי העניין, מלאו לו 19 שנים, ובלבד שתישקל תוכנית השיקום שלו.

ונתקן גם את סעיף 3, סעיף שכותרתו "צו המגביל חזרת עבריין מין לסביבת נפגע העבירה". אני אקרא את הנוסח המשולב כדי שזה יהיה פשוט יותר:

"(ג)(1) הדיון יתקיים מיד לאחר מתן גזר הדין ואם עבריין המין נידון לעונש מאסר בפועל או שבית משפט
ציווה על אשפוזו או על החזקתו במעון או במעון נעול, לפי סעיף 26 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה
ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן – מעון), לפני שחרורו מן המאסר או מן האשפוז או מן המעון,
או סמוך לאחר השחרור מן האשפוז או מן המעון.
(2) בית המשפט רשאי לקיים דיון בבקשה שהוגשה בתוך שלושה חודשים ממועד שחרור עבריין המין
ממאסר בפועל או מאשפוז או מאחזקה במעון, לפי העניין, אם מצא שיש צורך בכך מנימוקים
מיוחדים שיירשמו."

הסעיף הזה עוסק בדיון ובבקשה לדיון, אבל גם הוא יצטרך לקבל את התיקון וההתאמה לנושא של מעון.

אוקיי. אנחנו נקיים הצבעה על הצעת החוק. מי בעד העברת הצעת החוק בקריאה ראשונה, הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – שינוי הגדרת עבריין מין והוספת מגבלות), התשע"ה-2015? אנחנו נצביע סעיף-סעיף?

לא. אנחנו קראנו את הסעיפים, רק הצבעה.

מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – פה אחד
הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – שינוי הגדרת עבריין מין והוספת מגבלות), התשע"ה-2015, נתקבלה בקריאה ראשונה.

אין מתנגדים. ההצעה עברה פה אחד.

תודה רבה לכל מי שהגיע, תודה רבה גם למשרד המשפטים וגם למשרד הרווחה.

תודה רבה גם לזו שניהלה את הדיון בצורה כל כך מקצועית - -

ורגישה.

- - גם במקום של לתת לנו להגיע לסיכומים. יישר כוח.

תודה. תודה רבה למציעות ותודה רבה למשפחות שהגיעו ושיתפו אותנו במה שעובר עליהן. תודה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:15.