פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



11
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
14/05/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 757
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, כ"ט באייר התשע"ח (14 במאי 2018), שעה 13:30

במסגרת ציון יום ירושלים: על סדר היום: תכנית "אפיקי הצלחה" לצמצום תופעת העוני בעיר ירושלים

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

יעקב אשר

חיים דיין - חבר כנסת לשעבר

גרייס ג'ראייסי - מפקחת מחוזית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

הגר בקון מזור - מפקחת ארצית, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

אילן שמש - סגן מנהל אגף חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

שלום מוחא - מפקח שח"ר מחוז ירושלים, משרד החינוך

מרב שיבק - ממונה ארצית בתחום האזרחי בסיוע המשפטי, משרד המשפטים

נתנאל אשרי - רפרנט בטל"א רווחה ועליה באג"ת, משרד האוצר

מוניק טולדנו - אחות לשכת בריאות ירושלים, משרד הבריאות

אינה בלכרמן - עובדת סוציאלית מחוזית, משרד העליה והקליטה

יחיאל גולבלט - אגף תכנון מדיניות, משרד הפנים

ענבר נוי אליאסי - מנהלת תחום קשרי ממשל, משרד הפנים

אילנה צמח - מרכזת אכלוס מחוז ירושלים, משרד הבינוי והשיכון

אמנון מרחב - מנכ"ל עירית ירושלים

ניר ברקת - ראש העיר ירושלים

גיל ריבוש - מנהל מינהל קהילה, עירית ירושלים

אייל מדן - רפרנט ביטוח לאומי באג"ת, משרד האוצר

יפעת ליפץ - עירית ירושלים

עמיחי תמיר - יו"ר ומנהל הקבוצה, ארגון הנכים

אשרת מימון - מנהלת פיתוח מדיניות, עיר עמים

איתן אלון - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג) מייצג/ת את עירית ירושלים

מירב שמולי - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג) מייצג/ת את עירית ירושלים

ענת כהן שמואל

עופרה ארגס - חבר תרגומים

על סדר היום: תכנית "אפיקי הצלחה" לצמצום תופעת העוני בעיר ירושלים

אנחנו שמחים לקיים דיון היום על ירושלים, יום ירושלים זה שמחה גדולה. אני חייב להגיד לכם. היום ה-14.5.2018 גם בירושלים, כ"ט באייר תשע"ח, השעה 13:30. לכל אחד יש ירושלים שלו. קודם כל זו הבירה שלנו גם בלי ההכרזה של אף אחד, היא הייתה הבירה שלנו היא הייתה בחלומות שלנו, כאחד שנולד במרוקו וגדל שם עד גיל 20, אמא שלי הייתה אומרת "בשביל ירושלים" הכל נעשה עם הכוונה לירושלים. אם אכלנו, זה אוכל מירושלים, למה לא לצבוע את הבית כי - - - ניסע לירושלים, אז גדלנו על ירושלים. אף אחד לא יצליח למחוק לנו את זה.

דבר שני, עליתי לארץ לחיפה. התחלתי ללמוד בטכניון וביום האזכרה לאבי אמרתי, אבי לא זכה להיות בישראל אז אלך בשבילו להתפלל בכותל. בדרך לכותל, אני זוכר את הפינה המדויקת, זה היה שער ציון, קסום כזה. אז החלטתי להיות ירושלמי. מאותו רגע, בינואר 1968, גרתי בירושלים 18 שנה ב-16 או 17 כתובות שונות, כתפרן עברתי מחדר לדירה, מדירה לחדר משותף, וכל הדברים מסוג זה. אמרו לי "תצא" הסוכנות הבטיחה לי לשלוש שנים רק להיות בבאר שבע, אז אני אחרי 35 שנה עוד לא גמרתי, אבל ירושלים, אין כמו ירושלים. אני מצטער לשמוע את הנתונים הקשים של איבוד האוכלוסייה, הירידה באוכלוסייה, עזיבת העיר. לא חשוב איזו אוכלוסייה עוזבת, זה כאב גדול, והעוני. לא הייתי צריך את דו"ח העוני אבל גם שם דנו בזה, וירושלים זקוקה ליותר ויותר ויותר ויותר, ואין סוף עשייה, כדי להביא אותה למרכז המדינה, ללב המדינה, כולל הכלכלי בוודאי החברתי והיהודי. זו גם עיר של שלום אמיתי. כמו שמה היא. היא צריכה להיות. ירושלים זה גם שלום. אז אני מאחל לכם שתעשו הרבה, הרבה מאוד, כי אנחנו זקוקים לירושלים אדירה. זו הזכות שבשבילה אנחנו פה. בבקשה.

קודם כל תודה לך אדוני היושב ראש על קיום הדיון היום, באמת יום חג לירושלים. אמנם היום הוא יום אחרי יום ירושלים, השנה חוגגים פעמיים את יום ירושלים גם בגלל האירוע היום אחר הצהריים של חנוכת שגרירות ארצות הברית בשכונת ארנונה בירושלים. לפני שנצלול ברשותך, אדוני היושב ראש, נמצא איתנו כמובן חבר המועצה, חבר הנהלת העיר, יעקב הלפרין שמחזיק תיק הרווחה אצלנו ונמצאים פה גם עובדי עירייה שעוסקים בתחומי הקהילה והרווחה. יו"ר המינהל כאן.

לפני שנצלול גם לנושא שרצינו להציג בפניכם, חייבים לדבר בשבחה של ירושלים, להמשיך את מה שאדוני היושב ראש התחיל. ירושלים בתקופה טובה, תודה לאל. העיר פורחת ומשגשגת, כל מי שעובר היום ברחובות העיר רואה את ירושלים ביופיה, רואה את כמות התיירים האדירה שמטיילת ברחובות, נכנסת לאתרים, בתי המלון מלאים ושוקקי חיים, גם כל תחום התרבות והתיירות הוא נמצא בתנופה גדולה מאוד ואנחנו רואים ברכה גדולה מאוד גם בפיתוח הכלכלי של העיר. הולך ונבנה בימים האלה רובע עסקים גדול מאוד בכניסה לעיר, שיחזיק 1,600,000 מ"ר.

איפה בכניסה לעיר?

ממש מול בנייני האומה, בין בנייני האומה לתחנה המרכזית, זה רובע העסקים הראשי של העיר ירושלים.

איזו צפיפות תהיה שם?

יהיו שם 24 מגדלים גבוהים מעל 30 קומות.

איפה?

ממש הולך ומוקם בימים האלה מבנים, גם קריית משרדי ממשלה שהולכת ונבנית במקום.

מה זה, מגדל על מגדל?

כל מה שאתה מכיר חניוני אגד בעצם מפונים בימים האלה מהמקום וכל האזור עד בית החייל יתמלא, זה יהיה הביזנס פורטר של ירושלים, - - - תחבורתי, הרכבת המהירה מתל אביב ורשת רכבות קלות, כך שאנחנו באמת רואים ברכה, גם מערכת החינוך שלנו צומחת, אפרופו, היושב ראש הזכיר מגמות של עזיבה, אני חושב שצריך להיזהר בפולקלור הזה, הדברים לאט לאט, אנחנו רואים בשנים האחרונות איך אנחנו מצליחים לשנות את המגמה, גם במגזר הממלכתי והממלכתי-דתי אנחנו רואים צמיחה במספר הילדים בבתי הספר, שזו האינדיקציה אולי מס' 1 לגידול באוכלוסייה, וגם במגזרים החרדי והמגזר הערבי אנחנו רואים את הגידולים המתמידים.

זה נכון שיש עזיבה של העיר שהיא בעיקר נובעת משתי סיבות עיקריות, היעדר פתרונות דיור מספקים וגם תעסוקה, יש לומר, וגם התחרותיות של ירושלים. אנחנו ביחס ההשקעה שלנו פר תושב, אנחנו לא תחרותיים לעומת ערים אחרות ולכן אנשים מעדיפים ללכת למקום שבו הם מקבלים יותר מהרשות המקומית, וזה חלק מהמאבקים התקופתיים שלנו עם האוצר על הגדלת התקציב העירוני כדי להגדיל את ההוצאה לנפש והשקעה לנפש בעירייה.

נושא הרווחה בכלל או הקהילה בירושלים הוא אחד הנושאים שמבחינתנו הוא בליבת העשייה. של ראש העיר, של הנהלת העיר וגם שלנו, הצוות המקצועי. אנחנו לא מזלזלים בזה, רואים בזה אחד הנושאים החשובים והמאתגרים ביותר שאנחנו כרשות מקומית צריכים לעסוק בהם. בהחלט תחום הזה יש לנו אתגרים גדולים.

אם להזכיר, ירושלים היא עיר שכ-46% ממנה הם אנשים שחיים מתחת לקו העוני, 78% מתושבי מזרח ירושלים חיים מתחת לקו העוני.

כמה מה - - -

78% מתושבי המזרח, אצל הילדים למשל במזרח העיר האחוז גבוה יותר, מעל 80% מהילדים במזרח ירושלים חיים מתחת לקו העוני. אלה נתונים בלתי נסבלים, אני לא חושב שיש מישהו שיכול לשבת בשוויון נפש כשהוא שומע על המספרים הללו, ואנחנו לא שוקטים על השמרים ואני רוצה להראות לכם תכנית, כי בעצם חשבנו לעצמנו, אפשר להמשיך להתמודד בדרכים השגרתיות שהמדינה מתמודדת בהן, להמשיך לתקצב בין באמצעות ביטוח לאומי, ובין באמצעים נוספים, תמיכה באנשים שחיים מתחת לקו העוני אבל כולנו מכירים את המציאות שהתמיכות הללו לא משנות את המציאות באופן דרמטי. אין ספק שהן מסייעות לנזקקים, אבל הן לא משנות את מצבם. כשאתה מודד את זה לאורך זמן זה בעצם לתת דגים. אנחנו חיפשנו איך אנחנו יכולים לתת חכות לאנשים הללו, כדי שיעזרו להם להיחלץ מעל קו העוני. זה היה האתגר העירוני, זה היה האתגר שאיתו צוות מינהל הקהילה והרווחה התמודד, פיתחנו תכנית שאנחנו קוראים לה תכנית "אפיקי הצלחה" שהיא בעצם מבוססת על שלושה דברים. קודם כל ראיית העיר. אנחנו הסתכלנו על כלל התושבים בעיר ותיכף אראה לכם את השקף, הוא ממש מול עיניכם. לקחנו את נתוני הביטוח הלאומי ופשוט, לקחנו את כלל המשפחות בירושלים, כ-280,000 משפחות, מיפינו אותן מי מעל גיל העבודה ומי בגיל העבודה. את מי שהוא בגיל עבודה גם חילקנו לשתי קטיגוריות. אנשים שאין להם כשירות לעבודה, אתם רואים בתרשים הזרימה, מסתכלים על הכנסה פנויה לנפש, ואנשים שיש להם כשירות לעבודה, וגם בהם הסתכלנו על הכנסה פנויה לנפש. אז לקחנו את קבוצת האוכלוסייה שבעצם מתחת לקו העוני על פי הפרמטרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ואלה קבוצת האנשים שעשינו להם ריצ'ינג אאוט והלכנו בכל האמצעים שיש למינהל הקהילה שלנו, הלכנו למצוא את המשפחות עצמן. אחרי תהליך המיפוי הכל כך דקדקני הזה, יצאנו אל המשפחות עצמן למצוא אותן ולהתאים להן את התכניות האישיות, הפרטניות שמתאימות לכל משפחה ומשפחה, אני תיכף אגיע לזה.

כפי שאדוני רואה, ומי כמוהו בקיא, קודם כל יצאנו עם דאטה. מבחינתנו בעירייה מפתח להצלחה של כל תכנית עבודה, היא שיש לך את המידע. כשיש לך מידע מדויק ומיפוי מדויק של האוכלוסייה של הצרכים, ותיכף נראה עוד איזה מידע מיפינו, זה נותן לנו בסיס גדול מאוד להצלחה בתכניות שלנו.

זה כלי שיצרתם לבד?

קודם כל זו תפיסה. זו תפיסת עולם שראש העיר ו - --

לא, הדאטה הזה.

אנחנו שואבים אותו מביטוח לאומי, הצלחנו לרתום את הביטוח הלאומי, אנחנו שואבים את הדאטה, כרגע עדיין לא ברמה פרסונלית כי הם לא חושפים לנו את הנתונים בגלל צענת הפרט, הם נותנים לנו קודם כל את המיפוי, את ה- rough data, ואחר כך הצוות בשכונות, בתחנות הקהילתיות ובמינהלים הקהילתיים, עוזר לנו לאתר את המשפחות ברמת המשפחה הפרטנית.

אחר כך, הפן השני של התכנית זה באמת מיפוי התכניות. יש מגוון רב, מי כמו היו"ר יודע, של תכניות רווחה מאוד מאוד גדול, ניסינו למפות אותו וראינו שיש ארבעה סוגים של מאפיינים של תכניות. קודם כל מה שנקרא "תכניות הוליסטיות" שהן בעצם מטפלות באופן רב מימדי במשפחות, יש תכניות שמטפלות בניהול התקציבי של המשפחה, מסייעות להן בעצם לנהל את התקציב נכון, יש תכניות שממצות את הזכויות והפן הרביעי זה אותן תכניות שמאפשרות למשפחות להשתלב במעגל התעסוקה.

קטלגנו את התכניות שלנו לארבע הקטיגוריות הראשיות, אבל לא סיימנו בזה. הבנו שעיריה לבד לא יכולה לטפל בכל כך הרבה רב מגזריות וצרכים רבים, הלכנו לחפש - - -

המתחרים שלכם מבני ברק הגיעו.

במקרה הזה הם כבר עמיתים שלנו.

חבר הכנסת יעקב אשר ברוך הבא.

בעצם אדוני אחרי שמיפינו את המשפחות ומיפינו את הצרכים הלכנו וחפשנו את השותפים ואת הגורמים המתמחים ובעצם יצרנו ריבוי של שותפויות בריבוי תחומים, כל גורם מתמחה עם ההתמחות שלו, בין אם זה גורמים שמתעסקים בתעסוקה ובין אם זה גורמים שמתעסקים במיצוי זכויות וכך הלאה.

עם התהליך הזה, עם שלושת המיפויים הללו שעשינו - - -

חברים - - -

כן. יש פה גופים מדהימים מהמגזר השלישי, ועם כל הנתונים הללו אנחנו בעצם מגיעים לפעילות ברמת המשפחה, והנה אם ניקח מקרה בוחן של משפחה שאב במשרה מלאה בשכר נמוך, הם מתמודדים עם חובות גדולים, האם לא ממצה לעתים את כושר ההשתכרות אבל יש להם רצון להשתתף במעגל התעסוקה, ויש תמיכה קהילתית שהיא לא פחות חשובה, כי אנחנו אומרים שאחת העוצמות בירושלים זו הקהילתיות החזקה. אדוני הזכיר את הערגה אל ירושלים גם מהגולה ואת האמרה "כל ישראל חברים", בירושלים גם במאה ה-21 הערבות ההדדית והאמירה שכל ישראל חברים עדיין קיימות בקהילות בירושלים ואנחנו הצלחנו לרתום אותן גם לתמוך במשפחות.

צריך לזכור שיש אנשים שמידרדרים מתחת לקו העוני, לא עלינו לפעמים עקב מחלות קשות, עקב תאונות שמוציאות אותך ממעגל התעסוקה, אנשים נורמטיביים לגמרי שהשתכרו והיו מעל קו העוני ולפעמים, לא עלינו, בגלל מציאות חיים ברגע אחד אתה מוצא את עצמך מתמודד עם עוני מהצד השני שלו. ואז משפחה כזאת, בעזרת הצוותים שלנו, אנחנו מתאימים לכל משפחה את התכנית המתאימה לה, אם זו תכנית תעסוקתית, אם זו תכנית שמסייעת לה לנהל את כלכלת המשפחה, אם זה כמובן מיצוי זכויות וליווי והעצמה של כל התהליך הזה. יש לנו גם את התכניות ההוליסטיות שהן היקרות ביותר והמצליחות ביותר.

לאן זה הביא אותנו? בעצם הביא אותנו להוכחה הניצחת שהשקעה ברווחה, שרווחה זו לא הוצאה, זו השקעה. אם אתה מנהל את הכסף הזה נכון אתה הופך אותו להשקעה. ומה ראינו? 10,000 איש שהשתתפו בלשכות ההכוונה לתעסוקה שלנו, יש לנו שש לשכות כאלה ברחבי העיר, יש לנו לשכה לחרדים ויש לנו במזרח העיר ויש לנו לצעירים ויש לנו אזוריות, יש לנו בתכניות ההוליסטיות מעל 44% הצלחה של השמה בתעסוקה, לרבות במגזרים, חרדי וערבי, אלה נתונים שאני מניח שאדוני לא שמע אותם, יש פה כפי שאמרתי את אנשי הרווחה שלנו, הנתונים האלה מגובים בתוצאות אמת

זו השמה ראשונה שלהם או לא תמיד?

אני מנהל מינהל קהילה בעירית ירושלים. לפעמים חזרה לשוק העבודה, לפעמים שדרוג תעסוקתי, תלוי. העניין בתכניות ההוליסטיות זה באמת, חלק מהרעיון הוא בעצם לתת מענה שהוא מעבר לתעסוקה לפי הצרכים. לפעמים התעסוקה זה לא המענה היחיד והוא גם לא יחזיק מים לאורך זמן. כשאתה מחבר לזה מיצוי זכויות ועבודה על תקציב וליווי אישי ועבודה עם הילדים ועם כל המשפחה אתה מספק משהו שהוא מעבר. באותן תכניות הוליסטיות.

אז אחוזי הצלחה מאוד מאוד גבוהים, בניהול תקציב משפחתי השתתפו כ-1,100 לקוחות, הפער צומצם בכ-2,500 שקל למשפחה לחודש, כך שכשאתה מודד את ה-ROY, החזר ההשקעה שהמדינה, המדינה והעיריה השקיעו, תוך 16 חודש הצלחנו להחזיר את ההשקעה הזאת וזאת גם בלי למדוד את ההוצאה השולית שהמשפחה הזאת בעצם מוציאה וההכנסות שהמדינה מקבלת בזכות ההוצאה השולית הגדלה במע"מ וכיוצא בזה, גם חסכנו, במרכאות או לא במרכאות, את ההנחות בארנונה שהעירייה נותנת כי ברגע שהאנשים עולים מעל קו העוני והכנסה למשפחה גדלה, אתה כבר לא צריך לתת להם תמיכות ומענקים, כך שבעצם החזר ההשקעה למדינה ולעירייה הוא פי כמה וכמה אל מול ההוצאה הכספית שהשקענו בתכנית הזאת.

גם בתחום מיצוי הזכויות ראינו שזה בין 3-4 מיליון שקל מאותן המשפחות שהגיעו לתהליכי מיצוי הזכויות בתכנית הזאת. אנחנו עובדים בצמוד - - -

מיצוי זכויות זה עם מרכזים כאלה?

לפעמים מדובר במרכזים, לפעמים זה גם במבצע עירוני, למשל מס הכנסה שלילי, מענק עבודה, בירושלים אמנם קשה לקבל נתונים אבל מהנתונים עולה שאנחנו הרבה מתחת לממוצע מיצוי במדינה שעומד על - - -

אנשים לא יודעים את הזכויות.

לא מספיק ובטח לא במזרח העיר, גם באוכלוסייה הכללית זה הרבה פחות, דווקא באוכלוסייה החרדית מהנתונים, כמה שאפשר להבדיל, היה יותר גבוה, אז אנחנו מתנפלים על זה כעירייה ואז דרך בתי הספר ודרך מי שבא לקבל הנחה בארנונה וכולי וכולי, עושים מאמץ גדול להעלות את זה. זה שווה בסוף, רק כדי להגיע לממוצע הארצי, זה שווה 30-40 מיליון שקל לכיס של הירושלמי בממוצע, אז אנחנו יכולים במיצוי הזכויות גם לגעת בשכונה מסוימת אבל גם לקחת מבצע שהוא יותר רוחבי או מגזרי או עירוני.

ניסיתם לשתף פעולה עם רשות המסים שהם יכוונו את זה ישירות?

בהחלט. רשות המיסים התגייסה מאוד יפה.

כי הם השתפרו בצורה מדהימה. בדו"ח העוני היו פחות מ-30%, הדו"ח האחרון שראיתי זה היה 70% פלוס.

הם הפכו ליותר ידידותיים, נקרא לזה ככה.

היום הם יותר נגישים להעביר דרך משרד - - -

אני רוצה לומר שהתכנית הזאת, אנחנו קיבלנו עליה ממש לפני כחודש פרס.

חבר הכנסת לשעבר אדון דיין, ברוך הבא.

אנחנו קיבלנו על התכנית הזאת לפני חודש פרס של משרד הפנים וקרן רוני פיינשטיין ז"ל שהעניקה לנו פרס בחדשנות עירונית בתכניות עבודה, הביטוח הלאומי מעונין להרחיב איתנו את התכנית הזאת. אנחנו עכשיו חוזרים אחרי כשלוש שנים שהתכנית הזאת רצה, לאותם אנשים, מחזורים ראשונים של התכנית כדי למדוד בעצם שאנחנו מצליחים לשמור על אותה רמת הכנסה גם לאורך זמן בבוגרי התכנית ובעצם המודל הזה לחלוטין הוכיח את עצמו ואנחנו רוצים להרחיב אותו, אנחנו די מסוכמים עם השלטון המקומי, עם משרד הפנים, עם הביטוח הלאומי להפיץ את המודל הזה של חילוץ מעוני כהשקעה לכלל הרשויות בארץ. גם משרד העבודה והרווחה רואה את הדברים האלה לטובה, אנחנו עכשיו בתכנית הממשלתית על מזרח ירושלים שעברה אתמול בממשלה עם השקעה מאוד דרמטית, גם בתחום הרווחה, סיכמנו שיוטמעו התכניות הללו של חילוץ מעוני. אני חושב שזאת הוכחה שאפשר לעשות אחרת בכל מה שקשור לטיפול בעוני במדינת ישראל. אני רוצה לומר שחברי הנהלת העיר, כשיצאנו לדרך, הסכימו בעצם שהעירייה תתן קצת פחות הנחות בארנונה ואת הכסף הזה המרנו בשנה הראשונה להשקעה בתכנית הזאת, זה היה 2 מיליון שקלים ששמנו אז בראשית הדרך, היום אנחנו עומדים על כ-4 מיליון שקלים בהיקף התכנית ואיפשרו בעצם לעשות את ה-proof of concept לתכנית הזאת, ובעצם אם אנחנו נצליח להגדיל את היקפי התכנית ולשם פנינו, אנחנו נראה שאפשר לחלץ אנשים מעוני.

הפסדת מצגת חבל על הזמן.

אנחנו באים מוועדת כספים.

הוא רץ היום מוועדה לוועדה.

אם מותר לי להגיד, אני מכיר אותו לפני שהיה ראש העיר.

לזה קוראים תזמון מושלם כי אנחנו בדיוק הגענו לשורה התחתונה שאמרנו שאפשר לעשות אחרת בטיפול בעוני, הוכחנו את זה, הקונספט הוכיח את עצמו בגדול ופנינו להגדיל את התכנית הזאת וגם ללמד אותה ברשויות האחרות ביתר חלקי הארץ. תודה רבה.

תודה. בבקשה חבר הכנסת יעקב אשר.

תודה רבה אדוני היושב ראש, מכובדי ראש העיר, המנכ"ל. קודם כל אני באמת רוצה לשבח את התכנית הזאת, אני לא הכרתי אותה ברמה האישית אבל במסגרת פגישות עם עירית ירושלים, ביחוד עם המנכ"ל, סיפרו לי על הדבר הזה ואני רואה גם כאן את המצגת ואני חושב שזה בהחלט מתחבר בעצם לכך שלפתור בעיה כמו בעיית עוני או דברים מהסוג הזה, חייבים לתקוף את הנושא מכמה וכמה כיוונים. לא יכול להיות שאתה בא ונותן איזה הוא סיוע מסוים בדבר אחד כשאתה מתעלם מהבעיות האחרות. זה חייב לבוא בסיוע, בשיקום, בלמידה, בעזרה לניהול התקציב. זאת אומרת יש פה חבירה באמת מכל הכיוונים שיכולה בהחלט בסופו של דבר להרים משפחה ולתת לה להתחיל לצעוד לבד, וכשצועדים לבד אפשר גם בשלב מסוים להיפרד מהם לשלום באמת ולתת להם להתקדם הלאה. אני רואה את זה מאוד מאוד בצורה שאני חושב שהמדינה, בצורה כזו או אחרת צריכה לאמץ תכנית כזאת ולהמליץ עליה גם ברשויות נוספות.

אני רוצה לגעת בכמה נקודות שנאמרו כאן, קודם כל בלי קשר דווקא לנושא של עוני אבל דבר סוחב דבר, כי המנכ"ל היה נורא עדין כלפי התקציבים של המדינה. הוא דיבר על הרווחים שהמדינה וגם העיריה קצת אולי מקבלת בארנונה, אבל הרווחים בארנונה הם הרבה יותר זניחים מאשר הרווחים שהמדינה מקבלת, כשאותם אנשים מתחילים לעבוד ומשלמים מסים ונכנסים למעגל הזה ויוצאים ממעגל התמיכות או דברים מהסוג הזה, ואין ספק שהמדינה מרוויחה, פה השאלה הנשאלת היא האם היא מתחלקת בעירייה עם הרווחים לא בשביל לבנות גינות אלא בשביל להעצים תכניות כאלה ולתת להן תנופה יותר חזקה. אני רוצה לומר, עירית ירושלים באופן מובנה, בגלל שהיא עיר שיש בה הרבה מאוד משפחות גדולות, גם מהמגזר החרדי אבל גם מהמגזר המסורתי שהוא יותר גבוה מאשר האחוז הרגיל במדינת ישראל וגם מהמגזר הערבי, דבר אחד, כשיש תיק סוציאלי, הרי תיק סוציאלי הוא תיק שבנאדם קרה לו משהו, והוא תיק סוציאלי שהוכר בסופו של דבר על ידי כל המנגנונים, ואתה מכיר את זה היטב, אדוני היושב ראש. כשמדובר על תיק סוציאלי במשפחה שבה יש בלי עין הרע, הרבה ילדים, חמישה ילדים, שמונה ילדים, ההשפעה של אותו מקרה שבגינו נפתח התיק הסוציאלי הוא לא רק על אותו אדם שפתחו לו את התיק, זה על כל המשפחה שלו. זה לא בא לידי ביטוי בתקצוב בשום צורה שהיא, אני אומר לך את זה בידיעה ואני שנים מדבר על הדבר הזה. זאת אומרת שיכולה להיות עיר שהממוצע שלה הוא משפחות של שני ילדים או שלושה ילדים, שיש בה 100 תיקים סוציאליים, אז אתה מדבר על 100, על משפחות של סך הכל חמישה נפשות כולל אותו מטופל. בערים שיש בהן משפחות יותר גדולות, ההשפעה היא גדולה מאוד. זה השפעה על הילדים, זה השפעה על האבא המפרנס, אם האבא המפרנס קרה לו משהו והוא היום הפך להיות תיק סוציאלי בגלל נכות או משהו כזה, זה משפיע על כל המשפחה.

דבר נוסף, השימוש במגזר השלישי הוא חשוב ונכון. אני רוצה לומר שעדיין יש חשדנות בעניין הזה. אני יודע כראש רשות, לא פעם ולא פעמיים הייתי מפחד להשתמש בחלק מהדברים, שלא יתחילו לבוא ולהגיד "מה פתאום גוף כזה או אחר נכנס לתוך זה" העיריות מעיזות יותר מאשר משרדי הממשלה, ואחרי פרויקטים כאלה מצליחים. אבל אני חושב שאחד הדברים שצריך להוריד זה את החשדנות הזאת שלא הופכת כל סיוע של מגזר שלישי למשהו שהוא חלילה עלול לסבך את ראש הרשות או דבר מעין זה.

אני באמת רוצה לשבח ואני אסיים כאן אדוני, לשבח אתכם על התכנית הזאת. אני חושב שמשרדי הממשלה, קרי הרווחה, קרי הכלכלה בחלקים שקשורים לתעסוקה, חייבים להיות שותפים מלאים בעניין הזה ושותף גם צריך לשים כסף. אני לא אומר את זה סתם. להעצים את התכניות האלה, כי ראית, הם הורידו משהו בארנונה כדי לממן עוד שניים-שלושה מיליון שקל להתחיל את התכנית. זה לא צריך להיות ככה. זה צריך להיות משהו שהעירייה לוקחת על עצמה, המגזר השלישי מחובר, אבל המדינה לא בורחת מהעניין. תודה רבה.

תודה. חבר הכנסת לשעבר, אדון דיין, אבל לא ארוך בבקשה. הגבילו אותנו בזמן.

תודה רבה. אני הגעתי בדיוק בזמן כשמדברים על קו העוני ואני חייב לומר לכם דבר אחד, אני כבר שנה וחצי מתרוצץ עם כל ראשי הרשויות בפרויקט שנקרא "כולם ילדינו" במטרה לצמצם את העוני בקרב ילדי ישראל. לצערי הרב היום במדינת ישראל יש 998,000 ילדים מתחת לקו העוני מוגדרים על ידי הביטוח הלאומי והפרויקט שהרמנו בשיתוף עם המרכז השלטון המקומי ועם ראשי הרשויות זה להגיע לכמה שיותר מוסדות חינוך כדי לספק כריך לארוחת בוקר.

חוק הזנה לילד איננו מכסה את המזון לילדים, הוא מכסה מגיל 3 עד גיל 8, כך שילד בגיל 9 שבא מבית רעב לא זוכה אפילו לכריך לארוחת בוקר, דבר שהוא כואב ביותר. אני מגיע לבתי ספר, אני פשוט רואה ילדים שבאים מבית רעב, נשארים כל היום רעבים. אז עם כל הכבוד שאנחנו רוצים להגדיל את הסיכויים של הילד שיהיה שווה בין שווים, להשיג הישגים לימודיים, שישב כל היום על בטן ריקה, זה ממש קשה.

מה שעשינו, אנחנו מסבסדים את הפרויקט הזה - - -

לא לשכוח שהנושא הוא ירושלים.

גם ירושלים, ניר ברקת קיבל את המכתב, כשהמטרה היא בעצם להגיע גם לתושבי ירושלים, גם לילדי ירושלים, ואתה יודע אדוני ראש העיר שהיום יוצאים לקייטנות, אז בכלל הבעיה תהיה הרבה יותר קשה כי 14% מהילדים בארץ הצהירו, או שחיפשו מזון באשפה או שחיפשו נדבות או שהם גנבו מזון.

אני קורא לראש העיר בשיתוף פעולה יחד איתנו עם חברת "חל"צ", חברה לתועלת הציבור שהיא חברה מלכ"רית ללא מטרות רווח, להצטרף לפרויקט הזה שהוא משולב גם עם המלצת משרד החינוך גם עם מרכז השלטון המקומי, אנחנו מסבסדים את הכריכים שהילדים מקבלים, העיריה משתתפת במשהו וכל הכסף שאנחנו משיגים זה מפילנתרופים טובים בארצות הברית והם עוזרים לנו המון. אני אשמח מאוד גם לתת את ידי לירושלים. תודה.

החברים רוצים להעיר עוד? תודה. בנוסף לרגש הטבעי שלי לירושלים, אני מצטער שהסכמתי לצאת לשליחות של שלוש שנים לבאר שבע כי זה נמשך כבר 35 שנה. זה שעזבתי את ירושלים, תשאלו את אשתי, כמה מכות מגיע לי. אבל מצד שני אני זוכר את ירושלים כי עבדתי הרבה בשכונות השיקום. התחלתי משיקום שכונות ב-1977 והמשכתי בעצם עד 1983, עד שעברתי לבאר שבע.

אז כאזרח שמנסה להסתובב, לזכור ולהיזכר מהשכונות, השכונות השתנו בצורה מדהימה פיזית. באמת, אני מגיע לפעמים מהעלייה של השפלה מבאר שבע, מגיעים לקריית מנחם דרך עין כרם וכולי. אני לא זוכר את זה. אז יש דברים מדהימים. לצערנו העוני ממשיך. התכנית שלכם, אני אומר לכם, בראבו, תמשיכו. אבל זה לא מוציא מהעוני ואמרת את זה בפתיחת דבריך, אף קצבה לא תוציא מהעוני. גם החיסכון לא מוציא מהעוני. גם ההשתתפות או מס הכנסה שלילי לא מוציא מהעוני. מה שמוציא מהעוני זה חינוך. בדו"ח למלחמה בעוני שהגשנו ציינו את זה כדבר ראשון. אני בא ממשפחה של עוני, אני גדלתי במשפחת עוני, אם חד הורית, עשרה ילדים, מרוקאים בפז, ואחרי שלוש-ארבע שנים לא היינו בעוני, למה? אמא דחפה את הקטנים ללמוד והגדולים, לכו לעבוד בשבילם. אני חוזר ואומר, העיקר חינוך. בלי לפגוע באנשי הרווחה חס וחלילה והמסירות שלהם - - -

זה בדיון שעשינו בוועדת חינוך. עכשיו אנחנו בוועדת רווחה.

לא, אני אומר גם כאיש הרווחה, ואני מתיימר להיות.

אני מסכים איתך.

רק חינוך. לפעמים יש לי הרגשה ואני יודע שהעובדים הסוציאליים חושבים שאני כועס עליהם. אני אוהב אותם, אבל החיבוק שלהם יותר מדי חיבוק אימהי ולא חינוכי. השילוב של מערכות, לבוא למשל ואני יודע שעוד לא הצלחתי לשכנע את הביטוח הלאומי. אם הייתי מקבל את הרשימה של המשפחות שמקבלות השלמת הכנסה או הבטחת הכנסה בגיל אחר, הדבר הכי חשוב זה לטפל בילדים שלהם ובשבילי חינוך זה גם תנועת נוער, זה לא רק א-ב בבית הספר. אני אומר את זה חבר'ה, ואמרתי שאני מכיר את ניר לפני שהתעסק בעיר והתעסק בחינוך. אנחנו בישלנו דברים כאלה. לכן אני חוזר ואומר לכם, גם אם אתם ברווחה, בחינוך, דבר שני, הדיור. כי הדיור מדרדר לעוני. שאין מספיק דיור, אין פתרונות דיור, אפילו אלה שלא בקו העוני עלולים לרדת לעוני. זו הבעיה המרכזית. אם לא דוחפים בדיור ציבורי או דיור בר השגה או כל ההגדרות, או סבסוד ריאלי לשכר דירה, זה מה שמדרדר לעוני משפחות, דווקא של צעירים ואנחנו ציינו את זה.

הנושא השלישי הוא הבריאות שהוא גם מדרדר לעוני. ברור שבשכונות השיקום לא נהנים מהרפואה המדהימה של הדסה או של שערי צדק, ואת זה צריך לעשות. לכן גם המרכזים של מיצוי זכויות, קודם כל שיהיו מרכזים רב תכליתיים. אל תסתפקו בזה שיש מקום רק לרפואה או רק לדיור או רק לחינוך כי אנשים צריכים לבוא עם ההתלבטות שלהם, עם חוסר הידע ולקבל תשובה בתחנה אחת. זו אחת הנקודות המרכזיות כי בריאות נמוכה זה אוטומטית הידרדרות גם לעוני. שאז לא יכולים לעבוד וכולי, לא אגדיר לכם את שני התחומים האחרים כי זה תלוי בכם. נקודה מאוד מרכזית, כאקס ירושלמי ששירת את תחום הרווחה. ההרגשה שהממשלה תעשה הכל. היום אני אומר ותצטטו אותי, ואני אומר את זה בכל פינה. הממשלה לא מסוגלת לבצע שום שירות בצורה אמיתית בישובים, בוודאי לא בשכונות, ולכן צריך לעשות הכל כדי שהתכניות יעברו דרך הרשות המקומית כי זה הכלי המבצע, לצערי לא האופטימלי ביותר, אבל בינתיים הטוב ביותר. אם להביא תכניות ארציות בהפעלה ארצית, כי יש במשרד הרווחה את "נושמים לרווחה" מה הקשר לזה, איך אתם - - - , שם יש כסף וכסף גדול אפילו. אני מנחש שאתם לא נהנים מזה, או חלקית, אבל לכן אני חוזר ואומר, האחריות הביצועית בהתמודדות עם העוני, זה קודם כל התמודדות עירונית. אני רואה את זה שאתם ניגשים לכל הדברים האלה, זה נפלא, הלוואי שהיינו רואים את זה במקומות אחרים, אבל תדעו שאתם חייבים להיות בעלי בית על העיר שלכם, תעזבו את הבוסים הגדולים שזה יותר מדי בזבוז אדמיניסטרטיבי ובירוקרטי ותעבירו את זה עם האובססיה, כמה שיוצא מהקופה הציבורית מגיע לילד, לנזקק, לאזרח שאנחנו כולנו רוצים לשרת אותו.

זה מה שלי יש כהמלצות, אבל ביום ירושלים הייתי רוצה יותר לחגוג, אז יש לי זכות להיות בירושלים לפחות שלושה ימים בשבוע וזה נהדר. אני מבקש סליחה מניר כי גנבתי לו גיסה מדהימה לבאר שבע.

שנינו אשמים. אפשר קצת? אף אחד לא שומע. כשאני החלטתי לפרוש מכל עסקיי לפני 13 שנה אחי אלי שותף שלי ואלונה גרו בעמק הסיליקון שמונה שנים, ואמרתי לו "אלי, או שמוכרים את העסקים או שתבוא להחליף אותי". למזלה של באר שבע, בפעם הראשונה הם החליטו לחזור לארץ ואז כשהם חזרו לארץ, אלאלוף, שהיה אז יו"ר סקט"א רש"י, משקיע בחינוך וברווחה, בחינוך כמניעה, משם אנחנו מכירים כי גם אני כפילנתרופ יצא לי לעשות דברים דומים במקביל, כך הכרנו, כפילנתרופים. הוא שיכנע את אלונה ללכת להפועל באר שבע ולא מכבי תל אביב. אז אני חושב שאנחנו חולקים - - -

צדקתי, לא?

צדקת לגמרי.

גם זה כפילנתרופ.

כפילנתרופ. עצה טובה.

היא שינתה עיר. עיר שלמה. מדהימה.

מכובדי יו"ר הוועדה חבר הכנסת אלי אלאלוף, אכן יש לנו היסטוריה משותפת, שנינו באים לשירות הציבורי דרך אהבת הילדים ולראות איך אפשר באמצעות חינוך לעזור ולמנוע מאנשים להיכנס לעוני, לדורות הבאים, להיכנס לעוני. א. זו גישתי כראש עיר ומה שאמנון פירט, אני מניח, זה אלמנט אחד. אני רוצה רגע לפרוש שלושה כיוונים מרכזיים שאנחנו פועלים בהם. אחד – יצירת פיתוח כלכלי. באנו לוועדת כספים, הצגנו את המודל של פיתוח יתרונות יחסיים, משהו מאוד מקצועי והמדינה תומכת, ובעניין הזה אנחנו בראש אחד עם המדינה איך לייצר יותר מעגלי תעסוקה, איך לייצר יותר פתרונות. בשנים הראשונות עבדנו לייצר מומנטום, היום העיר בתנופה מאוד גדולה ובשלוש השנים האחרונות פרשנו שישה מרכזי הכוון תעסוקתי. אחד מתמחה במגזר החרדי, אחד מתמחה במגזר החרדי, בגמלאים, בעולים, בצעירים, ברווחה ושכחתי עוד אחד. כל אחד מתמחה בתת אוכלוסייה, איך אפשר לשלב אותם במעגלי התעסוקה כי כל מי שמצליחים לשלב במעגלי התעסוקה, ברכה גדולה. זו התמחות הדירה, בשנים הראשונות יצירת מומנטום ועכשיו שילוב אנשים.

העיר בעשור האחרון עברה מ-59% משתתפים בתעסוקה ל-67%. השנה, כמדומני מדדו בשנה שעברה, ואנחנו רואים יותר ויותר אנשים מצטרפים למעגלי התעסוקה בירושלים והמגמה היא טובה. ההשקעות שאנחנו עושים שהן רק גדלות, גם בתשתיות וגם במודל הפורטריאני בתחום התיירות-תרבות ורפואה מדעי החיים והייטק מתקדם טוב מאוד, אז המגמה היא טובה.

הדבר השני, חד משמעית היא מערכת החינוך. זה מניעתי, זה לטפל בעוני של עשר, עשרים שנה מהיום, מי שמתעסק בנושאים הללו הם אנשים שחושבים לטווח בינוני-ארוך, זה המפעל החשוב ביותר שיש בירושלים, המפעל החינוכי. המצגת שעשינו בוועדת החינוך מדברת על איך טייבנו את מערכת החינוך כמכלול, יש לנו הישגים מאוד מאוד מרשימים לשמחתי הרבה, בתוכן של החינוך, לצד האתגרים שלנו לצמצם פערים וכיתות לימוד ודברים נוספים שהם על השולחן, אבל אותי כמחזיק תיק חינוך עשר שנים זו האהבה שלי, הייתי שמח בהזדמנות לשתף אותך טיפה בפילוסופיות החינוכיות, איזה שינויים עשינו במערכת החינוך. את חלקן הגדול הצגנו בתקציר מנהלים בוועדת חינוך היום.

אב ללא פחות חשוב, אוקיי, אז מה, נתעלם מכמעט 200,000 משפחות עניות בירושלים? 44% מהתושבים הם מתחת לקו העוני? שם ההתלבטות הייתה, אוקיי, נשב בחיבוק ידיים ורק נייצר תעסוקה? לא. החלטנו לצלול ולחשוב קצת מחוץ לקופסה, את מי נוכל להוציא מהעוני. המיפוי שהוא תנאי הכרחי, המיפוי של בואו נגדיר מי המשפחות שאנחנו מתחילים להתעמק בהן, אם מישהו בעוני ואין לנו יכולת להוציא אותו, נטפל בו. אבל בואו נחשוב כמשקיע את מי כן אפשר להוציא מהעוני. זה יצר לנו חשיבה מאוד מאוד מתקדמת, תעבור רגע לארבעת התחומים במצגת, אנחנו מתמקדים בעצם בארבעה תתי תחומים ולכל אחד מהם יש שותפים כבר קיימים ופעילים, בואו נארגן אותם בצורה חכמה. בהכנסה למעגלי התעסוקה, יש הכווני תעסוקה, יש המון גופים שעובדים שם, בואו נראה איך אנחנו מנצלים את כל אחד ואחד מהם למשפחות ספציפיות שאפשר לעזור להן. בואו נסתכל על מיצוי זכויות, נרים את זה גבוה. איך אנחנו יכולים לטייב באמצעות שותפויות עם גופים שכבר עובדים, בנושא של מיצוי זכויות, איך אפשר לעזור להם למצות יותר זכויות. כנ"ל תקציב משפחתי והתאמה אישית של פרויקטים, מסתבר שאם מסתכלים על התפקיד של עירית ירושלים כגוף מתכלל, בואו נראה מי נמצא שאפשר להוציא אותו, מה צריך לשדך לו בשביל להוציא אותו מהעוני, בואו נעקוב אחרי המהלך הזה, בחשיבה שכזאת אנחנו מנצלים את היתרונות היחסיים שיש בירושלים כעיר שיש לה חברה אזרחית חזקה, הרבה ארגונים שלא למטרות רווח ואנחנו גורם מתכלל.

אני רוצה להרחיב את מה שאתה אמרת. המדינה לא צריכה להוביל את זה, זה השלטון המקומי והשלטון המקומי צריך לדעת לא הכל לעשות לבד אלא לנצל עמותות כמו סקט"א רש"י, כמו עמותות אחרות שמופיעות לנו כאן, ולכן בחרנו מודל שאומר שלצד החינוך ולצד מעגלי התעסוקה, בואו נסתכל איך אנחנו יכולים להקרין על יותר ויותר משפחות, כי כל משפחה שאנחנו מוציאים מהעוני, זה לא רק האבא שמתפרנס או האמא שמתפרנסת, זה ילדים בסיכון, זה גאווה משפחתית, זה תרבות בריאה של לחפש חכות ולא דגים. זה משהו מאוד מאוד רחב.

הניסיון שלנו בשנים האחרונות זה מודל שעובד. הוא לא לבד, אני מסכים איתך שאם לא נסתכל על שני התהליכים האחרים לעולם לא "נייבש" ביצות של עוני וזה צריך להיות תהליך משולב.

שאלתי את גיל "מהם כללי האצבע". כלל האצבע בגדול תלוי בתת תחום, אבל ב-5,000 שקל השקעה במפרנס אחד שמשדרגים את איכות היכולות שלו להתפרנס או במיצוי זכויות או בניהול תקציב משפחתי וכולי, תלוי במודל - - -

לבית אב.

לבית אב. אתה מקבל החזר לאותה משפחה של בין שנה וחצי לשנתיים. אנחנו יודעים היום לעשות עוד, לעשות עם 15 מיליון שקל, אם הייתה לנו תוספת לסעיפים האלה, 15 מיליון שקל מטפל ובגדול ב-3,000 משפחות, אתה מקבל החזר ענק ובנתיב הקריטי הוא היכולת שלנו לגייס את המשאבים הללו. אני לא מרגיש בנוח לגייס אותם רק בפילנתרופיה, זה לא נכון. אני חושב שגם לא נכון שהכל יהיה נטו עירוני. עשינו נטו עירוני בשביל לבנות את המודל, זה משהו שהצגנו אותו במדינה הזאת, עוד קצת חדשני מדי אם אתה מבין למה אני מתכוון, שהמדינה תאמץ אותו במספרים גדולים.

אני רק רוצה להזכיר לך בעניין הזה, התכנית המשפחתית, "נטו משפחה" אבל יותר נכון התכנית של הרווחה "נושמים לרווחה" זה היה בדיוק זה, צריכים לתת לכם את הכסף. אתם אפילו, יש שם ב"נושמים לרווחה" יש תחום שאנחנו עשינו את זה ברש"י, לא בשיטתיות הידועה שלך, אמרנו, 10,000 בשלוש שנים, ואתה מוציא משפחה מהעוני. והתחלנו. היו שישה ישובים. זה בדיוק הנקודה. ועם הגמישות, כי לפעמים אתה רואה משפחה שמידרדרת בגלל חוב. אני לא רוצה לעשות בדיקות יסוד על המשפחה, אם היום יש לו חוב של 5,000 והוא לא יודע להחזיר אותו, היינו מוכנים אז ברש"י לתת את זה. אז אסור, אתה צודק, לוותר על כספי מדינה. חייבים להיות שותפים. גם המגזר השלישי יכול להיות הגמיש ביותר, אבל המדינה, לא לוותר על כספה ובוודאי לא של העיריה, ולעשות את זה ביחד.

אני מסכים איתך, הגמישות להוציא משפחה מהעוני, היא המפתח להוציא באמת את המשפחה, ואפשר להוציא.

חד משמעית.

המשפט שלא מצאנו אז בתוך העוני שעשינו, אני הייתי בהלם כששאלתי את העובדים הסוציאליים, ואתם אל תיפגעו, שאלתי אותם "אתם עשיתם איזה קורס בעבודה סוציאלית על העוני" אף בית ספר לעבודה סוציאלית לא נתן קורס כזה. המושג "לצאת מהעוני" בכלל לא היה. פה זה נפלא שאתם מראש אומרים. אז לא חשובה השיטה, כזאת או אחרת, אבל זה להוציא מהעוני. אפשר לצאת מהעוני, אני אומר לכם. מניסיון אישי אפילו. אפשר לצאת מהעוני וזו האובססיה שצריכה להיות. אנשים גם אם יגורו בחור, יכולים לא להיות עניים, בפעילות, בתנאים, ברצון ללמוד, באינטלקט ובתרבות וכולי. לא תמיד הפיזי קובע. אני באמת שמח בשביל ירושלים שיש לכם תכנית הזאת. מי הבוס של זה?

כולנו, אבל הוא אחראי.

אתה משתף את החינוך? אני חוזר לאובססיות שלי.

כן.

בראבו באמת, זה קשה לשמוע, בדרך שמעתי על כל הדו"חות שיצאו עם הדיכאון על ירושלים אבל שמעתי אותך גם, אז איזנת אותי.

אנחנו מבסוטים לאללה, המגמות מאוד בריאות. יש סיבות לשמוח.

אז אתה אומר שכדאי לחזור הביתה.

אתה תמיד מוזמן. חג ירושלים שמח.

יש פה הערה.

אני רוצה להגיד משהו לגבי התכנית "נושמים לרווחה" אני ממשרד הרווחה, מפקחת מחוזית. אכן זו תכנית הדגל שלנו של משרד הרווחה, במיוחד של פרט ומשפחה, המשרד מקצה תקציבים גדולים בעניין הזה, בעניין של התכניות ומעביר לעירית ירושלים בסביבות 5 מיליון ₪. יש לנו כ-140 משפחות מטופלות ברחבי העיר במסגרת התכנית הזאת. כמובן יש לנו עוד כמה תכניות שהן תכניות סביב העוני, אבל חשוב לי כן להדגיש את העניין הזה סביב התכנית כי היא תכנית דגל ואנחנו מברכים על תכנית "אפיקי הצלחה" שהיא באמת תכנית מבורכת, תכנית כוללת, אבל גם יש לתת דגש לתכנית ההוליסטית שלנו, של המשרד.

אני שמח שזה הגיע. יופי, בראבו. דרישת שלום למשרד אבל תעבירו ביצוע דרך העיריה. תודה לכם וחג שמח.

הישיבה ננעלה בשעה 14:20.