פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



31
ועדת החינוך, התרבות והספורט
14/05/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 608
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ט באייר התשע"ח (14 במאי 2018), שעה 9:45

תכנית עיריית ירושלים לצמצום פערי החינוך

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
מאיר כהן

ואאל יונס
אורי מקלב
רחל עזריה
עודד פורר

שלומית מצליח - מתכננת בכירה מיפוי ותכנון, משרד החינוך

יפה ישר - מפקחת מחוז ירושלים, משרד החינוך

תמיר בן משה - סמנכ"ל ומנהל מינהל הפיתוח, משרד החינוך

שאול קירשנבום - רפרנט חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

אורי שלומאי - עורך דין, מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ניר ברקת - ראש העיר, עיריית ירושלים

אמנון מרחב - מנכ"ל העירייה, עיריית ירושלים

מוריה עזרא - יועצת ראש העיר ירושלים

שחף לוי - יועץ ראש העיר ירושלים

אביתר אלעד - דובר העירייה, עיריית ירושלים

יפעת ליפץ - יועצת מנכ"ל, עיריית ירושלים

ניצן קרסנטי - ראש לשכת ראש העיר, עיריית ירושלים

שמעון אטיאס - סגן ראש מינהל חינוך, עיריית ירושלים

לארה מובאריכי - ראש אגף חינוך, מזרח העיר, עיריית ירושלים

אבנר סעדון - מנהל האגף למדיניות ולתכנון אסטרטגי, עיריית ירושלים

מרדכי סמט - יו"ר סניף ירושלים, הסתדרות המורים

שמחה סחר - האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך

אסתר קרמר - אחראית תחום חינוך דתי חרדי ומחוז ירושלים, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

צבי-חנן שמחה - חבר, ארגון הורים ארצי למערכת החינוך בירושלים

אביב טטרסקי - תחקירן, עיר עמים

אורה חכם - יו"ר הפורום הציבורי למען שוויון הזדמנויות בחינוך

מוחמד יונס - יו"ר תנועת אופקים

דורותי קרטס - נשים עושות שלום

לילי הלפרין - יו"ר מרכז אמת לסובלנות

זאב גולדבלט - מנכ"ל, פורום ועדי ההורים היישוביים

יבגניה אובגנג - סטודנטית, אוניברסיטת תל אביב

יערה ברק - סטודנטית, אוניברסיטת תל אביב

מתן צדיק - שדלן/ת (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

מירב שמולי - שדלן/ת (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את עיריית ירושלים

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים














































תכנית עיריית ירושלים לצמצום פערי החינוך

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ה-14 במאי 2018, כ"ט באייר התשע"ח. הנושא: תוכנית עיריית ירושלים לצמצום פערי החינוך. הדיון הוא לכבוד יום ירושלים. אין ספק שזה לוקח את כולם ביחד וירושלים לובשת חג.

אני אומר לך, אדוני ראש העיר שכיבדת אותנו, קודם כול כבוד, זה לא מובן מאליו. הדיון יכול היה להתקיים גם עם כל אישיות שהייתה מגיעה מירושלים, ולא יכולנו לחשוב שוועדת החינוך לא תקיים דיון בנושא חינוך שקשור לירושלים, לרגל יום ירושלים, אז קודם כול תודה וברכות על זה שאתה מוצא לנכון ביום לא כך פנוי ויום עמוס, ימים גדושים.

אני רוצה לומר לכם בנימה אישית. כאן בפרוזדור ביום ראשון, הקונגרס היהודי העולמי שאני חבר בו שנים רבות, עושים כל מיני מיזמים של אמירות ורעיונות, וצילמו אותי כאן במרפסת, בגלריה, רואים את ירושלים. הנוף של ירושלים היה יפה ומדהים. היא אומרת לי, מה בגילך, זו השאלה שאני שואלת את המרואיינים בארץ ובעולם, מה בשבילך ירושלים, מה מסמלת ירושלים בשבילך? אז אתה לא יכול להסתפק במילה. אתה אומר, ירושלים זה הבית, ירושלים זו הנשמה, ירושלים זה הלב, ירושלים זו העיר, זו המדינה, זה העם היהודי.

הנקודה המרכזית של כולנו כאן ומה שמשייך אותנו לכאן, וידועה הנבואה שאומרת, עתידה ירושלים להתרחב לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל, ואנחנו רואים זאת, חלום מתגשם. ברוך השם, זכית, אדוני ראש העיר. אנחנו מאמינים כאנשים מאמינים שמגלגלים זכות על ידי זכאי, וזכית בכהונתך לדברים חשובים שקרו ומתרחשים ומתגשמים ואני מאמין שעוד יקרו בירושלים, ואנחנו נושאים כמה פעמים ביום את עינינו לירושלים הבנויה, ולא פשוט להיות ראש עיריית ירושלים. לא פשוט, אם אומרים תרתי משמע, אבל תיקחו את זה בעוד הרבה מובנים, לא רק בתרתי משמע.

בבקשה, אדוני ראש העיר.

קודם כול בוקר טוב, חג שמח לכולם. תרשו לי להמשיך את החג מאתמול להיום. יש לנו גם היום אירוע היסטורי חסר תקדים. אני מתנצל על העיכוב. אני הגעתי מאירוח של המשלחת האמריקאית הפורמלית, הרשמית, הבוקר על ידי עיריית ירושלים, ואני חייב לומר לכם שהאווירה גם אצל חברי הקונגרס האמריקאים היא בכלל יוצא דופן. אני חושב שאנחנו רואים מול עיננו את משק כנפי ההיסטוריה בשתי ההחלטות של הנשיא האמריקאי טראמפ: האחת, להכיר לעומק בירושלים כבירת ישראל ולהעביר את השגרירות, והשנייה שהיא לא פחות חשובה, ביטול ההסכם עם איראן ואיתות שבמזרח התיכון חל סדר עולמי חדש וציר הרשע על הכוונת של העולם החופשי. שתי האמירות הללו ביחד מייצרות חלון הזדמנות אמיתי ואני חושב שאנחנו פה בירושלים, שנמצאים בליבה של כל המהלך הזה, בהחלט יכולים להסתכל ימינה-שמאלה ולצבוט את עצמנו שאנחנו הגענו, שזה בעידן שלנו, בדור שלנו.

מכובדי, יושב ראש הוועדה, יעקב מרגי, אני רוצה להזכיר לך, אני כבר עשר שנים גם מחזיק תיק חינוך, וועדת חינוך שמתעסקת בענייני ירושלים, אין מצב שאנחנו לא נבוא ונשתף אתכם, ולדעתי יש הרבה מה לשתף ככל שהדברים קשורים לתהליכים שעוברים על מערכת החינוך של ירושלים, ואתגר גדול מאוד שקוראים לו כיתות לימוד, שאיתו אולי נסיים את השיח.

ברשות הח"כים הנחמדים והיקרים, אני בהתחלה רוצה לשתף אתכם טיפה בכמה אסטרטגיות שמימשנו בעיר בעשור האחרון. זו שנה עשירית ואחרונה שלי כראש עיר, פעם אחרונה שאני פה ביום ירושלים כראש עיריית ירושלים ולכן אני רוצה אולי להסתכל בפרספקטיבה של התהליכים שהעברנו בעשר שנים האחרונות ואיזה מגמות מתרחשות.

(הצגת מצגת)

אני רוצה למנות שלושה או ארבעה נושאים מרכזיים שעליהם אני רוצה לדבר. הראשון, זו פילוסופיית הניהול של ביקוש תלמידים בירושלים.

כולכם, אני מניח, מכירים את הקונספט של אזורי רישום. מה הרעיון של אזור רישום? אזור רישום, שזה אגב נוהג שמקובל ברוב הארץ, זה שהעיריות יחד עם המדינה מסדירות את התושבים לתוך בתי הספר, אבל מה יקרה אם פתאום כולם ירצו את אותו בית ספר ואף אחד לא ירצה את בית הספר השני? זה משבש לכאורה את כל המערכות. תפיסת העולם הקיימת היום במדינת ישראל היא ניהול ביקושים של הורים. לוקחים את הביקושים, אבל מנהלים אותם לתוך בתי הספר הקיימים.

אני טענתי מהיום הראשון שזו גישה לא נכונה. הגישה הנכונה שאנחנו מפעילים בעשור האחרון בירושלים, היא במקום לנהל את הביקושים של התלמידים, אנחנו מנהלים את סל בתי הספר. מה זאת אומרת את סל בתי הספר? בינואר אנחנו עושים סקר ואנחנו יודעים מה הביקושים של התושבים, ואנחנו בירושלים מאתגרים בתי ספר עם ביקושים גדולים לפתוח סניפים.

מה אנחנו בעצם עשינו בשנים האחרונות? בכל מקום שאנחנו רואים או ביקוש רציני של הורים שמראים לנו שהם יודעים להרים בית ספר חדש, או לחליפין בית ספר קיים שיש לו ביקוש 2:1, 3:1, אז מה שאנחנו עושים, לוקחים מבנה שבבית ספר שבו אין ביקוש, לא מצליחים לפתוח כיתה א' חדשה או פשוט אין ביקוש לאותו מותג שנקרא בית ספר ספציפי, ואנחנו פותחים סניפים של בתי ספר מצליחים במקומות שונים בעיר. יש לנו את הדוגמא העליונה שזה בית ספר "ארגנטינה" בקריית יובל, שלא פתח כיתה א' כמה שנים לפני, והפכנו אותו ל"ניסויי ארגנטינה". בית הספר הניסויי בירושלים שהיה ביקוש 4:1, באמצעות פתיחת בית הספר איפשהו לפני שש שנים, בית הספר היום עם שלוש כיתות א'.

יוזמת הורים בגבעת מרדכי, לא היה אף בית ספר, אף כיתה א'. לא היה בית ספר בכלל ממלכתי-דתי בשכונה. ארבע כיתות א'.

איך זה עובד? יש מנהל בית ספר שאחראי על שני הקמפוסים?

נכון מאוד. אנחנו נותנים למנהל בית הספר שלוקח אחריות על בית הספר החדש, הוא חייב לקחת את כל התלמידים ואת כל המורים, כלומר הסתדרות וארגון ההורים חברים שלנו. לא מפוטר אף אחד, לא נוגעים בשום דבר. באנגלית נקרא לזה friendly takeover. זה בגישה שבה בית הספר עם הביקושים, לוקח את בית הספר הקיים כמות שהוא ותוך כדי תנועה מטייב ומוסיף לו ערך.

מה קרה למנהל בית הספר שהשתלטו עליו?

לאט-לאט הולך, מוצא את מקומו.

בירושלים בעשור האחרון פתחנו בצורה כזאת 30 בתי ספר חדשים. השנה הקרובה, בתשע"ט שבעה בתי ספר חדשים בממלכתי, ממלכתי-דתי.

בדינמיקה הזאת קרו שניים-שלושה דברים. דבר ראשון, אין לנו חיכוך שלילי עם ההורים. היום ביקושי הורים, הרעיון שכל הורה יכול כמעט אוטומטית על בסיס מקום פנוי להתקבל לכל בית ספר שהוא רוצה, אין לנו תכתב לי, תסדר לי, פרוטקציות. אין צורך בזה בירושלים כי אוטומטית הילדים וההורים מקבלים כל מה שהם רוצים, ובית ספר שהוא עם ביקושי יתר, היום בעצם פותחים סניף ויותר ילדים נהנים מבית ספר כרצונם.

הדבר הבא זה השיח מול מנהלי בתי הספר. מנהלי בתי הספר בעיר לא צריכים לבוא יותר ולהגיד, תכתב לי, תסדר לי, תשנה, אל תיתן להוא ללכת. ילדים זה לא צאן בקר. היום מנהלים בשביל להצליח, חייבים להביא לתוך בית ספרם דברים שיש להם ביקוש גדול, כלומר, אנחנו רואים היום שהשיח נהיה פדגוגי, הוא הפך להיות מעסקני לפדגוגי. היום מנהלי בתי ספר רוצים קורסים והם חייבים להטמיע חדשנות בתוך בית הספר, אחרת הם יישארו מאחור. הם חייבים להכשיר את המורים שלהם, כי היום אנחנו יודעים שפרמטר מספר אחד בטיב בית ספר זה יחס מורים-תלמידים. בית ספר שיש בו יחס מורים-תלמידים טוב, הוא נחשב בית ספר מצוין, ולכן אנחנו רואים שכל המערכות מטייבות את עצמן רק משינוי התפיסה, מניהול ביקושים של תלמידים לניהול היצע של בתי ספר.

יש עוד רשויות שנוקטות בשיטה הזו?

לא נתקלנו. אני ידעתי שזה קורה בירושלים.

זה גם כי ירושלים היא עיר שהשכונות משתנות כל הזמן.

היא מספיק גדולה.

הפריסה, הגודל.

כן, אבל יש עוד רשויות גדולות.

לא, זה לא רק שהיא גדולה, זה גם זה שפתאום יש בית ספר ממלכתי וממלכתי-דתי וחרדי, וכאילו הדברים משתנים והאוכלוסייה משתנה ואז הדרישות משתנות.

היו מקרים של בתי ספר חילונים שנסגרו?

זה קרה לפני זמני. מאז שאני נכנסתי, היה לנו איזה שניים-שלושה תיקונים שלא היה שום היגיון.

בהתחלה זה קומם אנשים. כולם למדו לחיות עם זה.

כן, היום אין לנו שום חיכוך שלילי. תזכיר את התשובה הזאת, כי אחרי שנדבר על בינוי אני אענה לך על התשובה הזאת. זו שאלה מצוינת אבל תן לי לבנות את הקייס לפני זה.

בהמשך לזה אני רוצה לשאול. יש את בית ספר "בית רבן" לבנים ואת בית ספר "בנות ירושלים" לבנות, שזה בתי ספר ממלכתי-חרדי ששם יש ביקוש מאוד גדול.

חרדי רשמי.

כן. יש שם ביקוש מאוד גדול ויש בעיה שאין - - -

קודם כול אני שמח שיש ביקוש. הלוואי וזה יהיה בכל הארץ, במקום החרדי שלנו. אני אומר, שעברו מהמוכשר. הוא יודע איזה צרות יש לו מהמוסדות החרדיים.

חבר הכנסת מרגי, יו"ר הוועדה, הסיפור שהורים שכבר נרשמו, הם כאילו עברו את הגשר ואז הם בבעיה לחזור לבתי הספר הרגילים, ומה שקורה בשנה הקרובה, יש ביקוש מאוד גבוה ובעצם אין מענה. פנו אלי הורים ממש בהיסטריה מזה.

ראש העיר ייתן התייחסות. אני ממליץ לתת לראש העיר לסיים את הסקירה וייענה על חלק גדול מהשאלות.

אני אענה על כל ההערות, אני רק רוצה קודם לתת מקרו ואז יהיה לנו יותר קל לדון בנושאים פרטניים.

זו רפורמה אחת. הרפורמה השנייה שעשינו זו בעצם רפורמה שמטרתה מדידה והערכה, כי שואלים במערכת החינוך מה זה חינוך איכותי. היה לי שיח עם מנהלי בתי ספר והגדרנו מה שאנחנו קוראים, את הערכים. היום הוא פומבי. בזמנו כשהתחלנו אותו, משרד החינוך לא נתן לנו אישור לפרסם את הנתונים. בעצם יש כאן שלושה אשכולות של מדדים. תסתכלו במצגת שהצגתי לכם. העמודה הימנית היא עמודה ערכית. אנחנו מודדים אחוז גיוס לצה"ל, אקלים חברתי על פי מיצ"ב, ערכיות והתנדבות. אנחנו מדברים על אחוז השתתפות במחויבות אישית, תנועות נוער, כמות התלמידים בתנועות נוער.

בעמודה האמצעית אנחנו מסתכלים על פרמטרים שחלקם סובייקטיביים, שביעות רצון של ההורים. אנחנו דוגמים כל שנה שביעות רצון מ-100 הורים מכל בית ספר ויש לנו סדרה של מדדים סובייקטיביים וניהוליים.

בעמודה השמאלית הדברים היותר סטנדרטיים, אחוז זכאות לבגרות, מצטיינים לבגרות, עומדים בסף דרישות לאוניברסיטה ואחרים.

שימו לב, לכל משבצת כזאת, זה פר בית ספר. נותנים למנהל איך הוא יחסית לשנה שעברה ואיך הוא יחסית לדומים לו, כשהדומים לו זה בתי ספר ברמה סוציו אקונומית דומה.

מה עשה לנו עץ הערכים? קודם כול זו שפה משותפת עם מנהלי בתי ספר. אנחנו מסכימים, ואגב, גם המנהלים שלנו מסכימים בירושלים שזו הדרך למדוד איכות בית ספרית. באדום זה טעון שיפור, בירוק זה נפלא, בצהוב זה בסדר. המידע הזה הוא public באינטרנט. הוא לחלוטין שקוף. כשאני בא כמחזיק תיק חינוך לבית ספר, בית הספר יודע שאני יודע מה קורה בתוך בית הספר. הם מכינים תוכניות עבודה. הם מקבלים את המפה הזאת במרץ-אפריל ולקראת קבלת משאבי העירייה לקראת תחילת שנה הבאה הם נותנים דין וחשבון למינהל חינוך ירושלים ויושבים איתנו ואנחנו מסייעים להם.

זה מתאים למדד טיפוח בית ספרי של משרד החינוך? גם מתכתב איתו?

מדד הטיפוח מייצר את הקבוצות, כי יש לנו את הקבוצות במדד טיפוח גבוה, בינוני ונמוך ואנחנו משווים - - -

זה תואם פחות או יותר את הפרמטרים האלה?

דע לך שאין קשר בין שביעות רצון למדד טיפוח. הקשר הישיר בין שביעות רצון לבית הספר זה קשר מורים-תלמידים ואקלים בית ספרי, כי אנשים רוצים ללכת לבית ספר שכייף לשלוח אליו את הילדים, וכשהילדים חוזרים הביתה כשהמורה מאמין בהם והוא האח והאימא והאבא וחבר בשבילם, אז מוציאים מקסימום פוטנציאל מהילדים. אין קורלציה בין רמה סוציו אקונומית לשביעות רצון מבית הספר.

מה עוד עושה לנו המפה הזאת? יש לנו בסיס מידע. מנהלים יודעים לנהל. קחו פרמטר כמו גיוס לצה"ל. לפני שמדדנו והראינו למנהלי בתי הספר מה הסטטוס שלהם, רובם לא ידעו מה שהם לא יודעים. הם לא ידעו, טוב, לא טוב. מאיפה ידעו? אז היה לנו בית ספר אחד שאחוז הגיוס היה בו כ-60%. רק הראינו לה את המדד, המנהלת אמרה, וואי, לא ידעתי, מה אני צריכה לעשות? כי זה חשוב. הכנסנו לה את צה"ל לבית הספר. היום הוא ב-90%. כל משבצת כזאת, המנהלים מסתכלים, יודעים איפה הם היו. אם הם רוצים עצה מאיתנו מה לעשות בשביל להצליח, אנחנו שם לעזור להם. היום באמצעות מערך מבוסס מידע אנחנו יודעים לסייע למנהלים לנהל טוב יותר את בית ספרם.

נעבור לשקף הבא. על זה אני רוצה להלביש התחדשות וחדשנות עירונית. החדשנות העירונית, אני טוען, צריכה להיות בכל הרמות, החל מראש העיר ומחזיק התיק. כל הפילוסופיה שננהל אחרת את הפורטפוליו של בתי הספר ולרוץ עם בקשות וביקושים, חד משמעית אנחנו שם. זה יכול להיות חרדי רשמי. תיכף נדבר על מזרח העיר, על בחירת בגרות ישראלית. יש לנו בבתי הספר בירושלים את כל המגוון: דתי שמתנהג כמו ממלכתי, ממלכתי שמתנהג כמו ממלכתי-דתי. יש לנו את כל המגוון שאתם בכלל יכולים לחשוב עליו.

והוא גם מה שלא חשבתם.

אני טוען שבירושלים, עיר שלא חולקה לשבטים, ששייכת לכולם, אנחנו לא מכתיבים תפיסת עולם, אנחנו זורמים עם הביקושים השונים של תושבי ירושלים עם הזרמים השונים, ולכן כשבא אלי מחזיק תיק ובא אלי מישהו, אין נכון ולא נכון בתחום החינוך. כל עוד זה עובד במסגרות הנורמטיביות, בוודאי שלנו אין עם זה שום בעיה.

מה עשינו? הרמנו סדרה של פרויקטים. בירושלים כבר שבע-שמונה שנים עובד לנו פרויקט "היתרון הירושלמי" שמציעים אותו לכל בתי הספר, כל המגזרים. הרעיון זה להתחבר, לבחור מוסדות תרבות כרצון בית הספר. חלקם הולכים למוזיאון ישראל, למוזיאון המדע, למוזיאון המקרא, למוסדות תרבות יותר קלאסיים. אתם תבואו למוזיאון ישראל, אתם תראו בבוקר מגוון רחב של חרדים, חילוניים, תושבים ערבים. כולם נהנים ממוזיאון ישראל. זה פותח לילדים בגיל צעיר את האופציות השונות. ילדים שפתאום נחשפים לדברים שהם לא ידעו שקיימים ובוחרים לעיתים את כל מסלול חייהם מגיל מאוד צעיר בעקבות החשיפה וההעשרה.

אני חייבת לומר על "היתרון הירושלמי". זו תוכנית שכשהתחלנו אותה, אני יזמתי אותה בעירייה, אמרו, למה לעשות אותה לחרדים ולערבים?

זה לא מדויק, אבל לא חשוב.

זה כן מדויק ואתה יודע את זה היטב. אני מבינה שאתה בא ואומר את זה, וזה בסדר, אני מכבדת אותך. אמרו, למה לחרדים וערבים? איזה חרדים ילכו למוזיאון ישראל? איזה ילכו למוזיאון ארצות המקרא? איזה ערבים ילכו למוזיאון מגדל דוד? אחד הדברים מדהימים שקרו, שכל מוסדות התרבות הצליחו לייצר תוכניות לכולם.

אני אומר את זה, כל חברות שהפסיקו לחשוב בשביל אחרים ולהחליט בשביל אחרים, הצליחו.

בדיוק. יותר מזה, אמרתי למוסדות, אם אתם לא יודעים להציע תוכנית למגזרים אחרים בתוך ירושלים, אז אתם לא יכולים לקרוא להם מוסד תרבות ירושלמי. אתם חייבים להיות כאלה שיודעים להציע לכלל האוכלוסייה. מה שיפה, שזה גם עזר למערכת החינוך וזה גם שדרג לגמרי את מערכת התרבות. היום הם יודעים להציע את זה לכולם.

את תראי את זה בתוכניות עבודה לפני שנבחרת בכלל, אבל לא חשוב, זו לא הנקודה.

ניר, באמת, הכול טוב. בוא נניח לזה היום.

תודה רבה. ב"יתרון הירושלמי" אכן אנחנו רואים מסה גדולה. אין בית ספר יסודי שירצה להיכנס לפרויקט, שלא יכנס. הוא אופציה והוא פותח את הראש.

דבר נוסף זו תוכנית "מחדש" שיזמנו לאחרונה. היא תוכנית שאומרת למנהלי בתי ספר, תחלמו חלום. האם אתם רוצים לעשות שינוי פדגוגי, פיזי? לעיתים שינוי פדגוגי מצריך איזשהו שינוי פיזי. בשנה שעברה היו לנו 30 כאלה בעיקר מהמגזר הכללי. השנה יש לנו 84 כאלה מכלל המגזרים וזה פשוט נפלא לראות. אני מציין את זה כי זו יוזמה ברמת מנהלי בתי ספר. היו לנו מסה של יוזמות ברמה עירונית קלאסית, "יתרון ירושלמי". יש לנו עוד פרויקטים כאלה כמו "בתי ספר בקהילה" ואחרים.

מה זה, יציאה מהקופסה בשיטת ההוראה, שיטת החינוך?

כן. בית ספר, הוא שייך לקהילה. הוא יכול לטעום מהיתרונות שיש בירושלים. היא עיר עתירה של השקעות בתחום התרבות, או לחליפין קהילה. ב"בית ספר לקהילה" אתה רואה הרבה מאוד ילדים שיוצאים לבתי הזקנים סביבתם. יש כאלה שמביאים את הקהילה אליהם. יש מודלים יפהפיים במערב העיר, במזרח העיר, במגזר החרדי, ופשוט נפלא לראות איך כל בית ספר בוחר לו מודל אחר.

יש לנו עוד יוזמה מסוג אחר בצפון העיר, בפסגת זאב. היום יש לנו 11 בתי ספר בשכונה, אבל בעצם מקום פיזית, תלמידים לעשרה, אז אמרנו, בואו נעשה משהו חכם. לקחנו את אחד מבתי הספר והפכנו אותו למרכז מדע אזורי. כל עשרת בתי הספר הממלכתי, ממלכתי-דתי בשכונה, עושים עליו סבב פעם בשבוע והוא השקעה אדירה בתחום המדע והאומנות, בדיוק דברים שאנחנו רוצים לקדם יחד עם המנהלים. המקום הזה הפך את השכונה לאחת השכונות היותר אטרקטיביות. פתאום כל בתי הספר, אנשים רוצים ללמוד בבתי הספר כי יש להם יכולת להיכנס למרכז איבחא שחנכנו השנה.

אולי תגיד מילה על המרכז. מה הוא מכיל, מעבדות?

כן, הוא מכיל בעיקר מעבדות והשקעה מאוד גדולה. זה מקום שבו הילדים מתנסים כל הזמן.

הם באים עם המורים שלהם?

עם המורים שלהם.

אין שם צוות הדרכה.

יש גם צוות הדרכה, אבל צוות ההדרכה הוא למורים ולתלמידים, הוא לא רק לתלמידים. זה מייצר אימפקט. זה מקרין על כל עשרת בתי הספר האזוריים.

כמה ילדים אפשר להביא - - - ?

כמעט בית ספר מלא, כמעט שניים במקביל, אז יש לך עשרה בתי ספר, שניים ביום. זה כמעט 500-600 ילדים בבית ספר פיזית כל יום.

וחינוך כללי?

ממלכתי, ממלכתי-דתי. אגב, כמעט תמיד יש שם גם ממלכתי, גם ממלכתי-דתי והילדים מתערבבים בתוך השכונה. הדבר הזה מייצר קהילתיות מאוד חזקה בשכונת פסגת זאב והופך את כל השכונה לאטרקטיבית.

אני אגלה לכם סוד. כשפותחים בית ספר חדש בשכונה "חלשה", זה מרים שכונה. באמצעות חינוך אנחנו רואים איך הדבר הזה יכול לסייע לחזק שכונות ולהפוך אותן לצעירות יותר.

זה מחזק ערים, כל שכן.

חד משמעית. טוב, זה בנושא של החדשנות העירונית.

לפני השקף הבא אני רוצה להגיד עוד משהו פה. כיוון שהכנסנו חדשנות ויצרנו ליברליזם ופתיחות בבחירת בתי הספר, בעצם אם אתם מסתכלים על זה, נוצר פה שוק של ניהול פורטפוליו של בתי ספר. אני יכול להגיד לכם בוודאות, היום העיר ירושלים מנהלת את בתי הספר שלה. אנחנו יודעים להסתכל ולהציב להם רף גבוה, לעקוב אחר הביקושים, לעקוב אחר התוצאתיות הבית-ספרית, לייצר קצת, סליחה שאני אומר, קנאת סופרים בין מנהלי בתי הספר, לגרות אותם לאמץ חדשנות כל הזמן, ועם אימוץ החדשנות הזאת אנחנו רואים מצב שבו כל מנהלי בתי הספר במובן החיובי של המילה, הם "שפילקס". הם צריכים להכניס חדשנות, כי אם הם לא יכניסו חדשנות ובית הספר השני לידם כן, אתם יודעים מה יקרה להם? לא ירצו אותם, ואתם יודעים מה יקרה אם לא ירצו אותם? בסוף לא צריך לפטר אותם, לא תהיה להם יותר עבודה, לכן יצרנו מערכת בריאה.

מאתגרת.

אני חייב לציין יחסים מצוינים עם ארגון ההורים והסתדרות המורים. יש כאן חברים שיעידו בעצמם, ולא פחות חשוב, עם ארגון ההורים בירושלים. ארגון ההורים הירושלמי הוא שותף בכיר לעיריית ירושלים וכך גם משרד החינוך.

אני חייב לומר שמשרד החינוך בסך הכול נותן לנו גיבוי מאוד גדול, מאפשר לנו להפעיל את המודל הזה. בסך הכול הדברים זורמים והם נותנים לנו את השפיל להניע תהליכים.

ירושלים זכתה באחד ממנהלי האזורים הכי איכותיים של המשרד, והדומיננטי.

כן, בהחלט. הלאה, השקף הבא.

שימו לב מה קרה לזרם הממלכתי, ממלכתי-דתי בעיר ירושלים, כי אנשים ניזונים מהמון שמועות וסיפורים.

דווקא אני מנתוני ההגירה, כשיורד לעומק, רואה ההיפך, שיש מגמה הפוכה. כשיש הגירה לבית"ר עילית ולבית שמש, אנשים לא יודעים לתרגם את זה. ההיפך, שזה בלם את ההגירה השלילית של האוכלוסייה הכללית.

אני טוען שהיום ירושלים אטרקטיבית לכלל המגזרים. פעם היא לא הייתה. פעם המגזר הערבי והמגזר החרדי צמחו והמגזר הכללי צנח. הנה המספרים מונחים לפניכם גם במצגת.

אבל למה אתה כל הזמן מחבר ממלכתי, ממלכתי-דתי? אתה לא רוצה להראות שהחילונים עוזבים את העיר.

כי אני יכול לחלק לארבע ולשש ולשמונה.

חילונים עוזבים את העיר.

לא, לא, גבירתי, אני אתקן אותך. גם הממלכתי וגם הממלכתי-דתי אותן מגמות בדיוק. הם צמחו שניהם ועכשיו שניהם צומחים.

גבירתי, תודה. שמענו את ההערה.

אם ב-2003 היו בירושלים כ-64,000 תלמידים, המספר הזה הלך וגדל.

בממלכתי.

בממלכתי וממלכתי-דתי ביחד. ירדנו ב-2010 לכ-58,000. השנה אנחנו 65,000 תלמידים. המגמה הזאת השתנתה לחלוטין, היפוך מגמה וזה משהו מאוד מובהק, ואין לי ספק ששיטת ניהול מערכת החינוך הייתה חלק, לא הכול, במפתח הזה.

אני רוצה להתייחס גם למזרח העיר, ברשותכם. במזרח העיר הכנסנו גם כן את אותה תפיסה של לפתוח בתי ספר חדשים. חלק מבתי הספר החדשים שפתחנו, רובם הם עם בגרות ישראלית לפי הביקושים. שימו לב מה קרה למספר של התלמידים שלומדים במערכת החינוך בירושלים. אם נלך עוד אחורה ל-2004 ו-2005, בירושלים היו כמה מאות תלמידים בלבד שלמדו בגרות ישראלית. שנה אחרי שנה אנחנו מעודדים את התושבים הערבים לבחור מרצון בגרות ישראלית. בשנה שעברה היו לנו קצת למעלה מ-6,000 תלמידים במערכת החינוך, שלומדים בגרות ישראלית, זה ברשמי ובמוכר שאינו רשמי ביחד. שים לב, הגידול הוא בעיקר במוכר והרשמי. לשמחתי הרבה אנחנו רואים קפיצה של עוד איזה 20% השנה. למעלה מ-7,000 תלמידים יפתחו את שנת הלימודים תשע"ט במזרח העיר, כשמרצון הם לומדים בגרות ישראלית. זו עבודה מאוד אינטנסיבית.

מתוך כמה תלמידים?

מתוך סדר גודל של כמעט 110,000 תלמידים.

העירייה מתוגמלת תקציבית על ההשקעה הזו? הרי בסוף אתה נדרש פה לאיזשהו מאמץ שהוא לא סטנדרט ברשות אחרת. ברשות אחרת, אפילו בדימונה, שיש שם השקעות, לא צריך את אותה השקעה במובן שאתה נכנס אליו פה.

אז הגישה שלי היא שלפיילוטים, להוכיח היתכנות, אנחנו קודם כול במקום להתחיל להסביר לכולם מה אנחנו עושים, אנחנו קודם כול לרוב עושים איזשהו פיילוט ברמה עירונית, מוכיחים היתכנות. לשמחתי הרבה אתמול בישיבת הממשלה הוחלט על השקעה של 1.5 מיליארד שקלים, חצי מזה פיתוח וחצי שוטף. למעלה מ-500 מיליון שקל הולך נטו לחינוך מזרח העיר, כשאנחנו מעודדים שני תהליכים: תהליך ראשון, לימוד בגרות ישראלית, בין אם זה במוכר ובין אם זה במוכר שאינו רשמי, ואנחנו גם מעודדים לעבור מהמערכת הבלתי פורמלית, המוכר שאינו רשמי או הפרטי, למערכת הרשמית של מדינת ישראל. שני התהליכים האלה הם מאוד בריאים כי יש לנו עליהם הרבה יותר שליטה.

אז גם יש לך פיקוח על ספרי הלימוד שנלמדים שם?

ודאי, ויש לך בגרות ישראלית.

אנחנו קיימנו לא מעט דיונים על ספרי הלימוד במזרח העיר. בשורה התחתונה, השאלה איזו בגרות הם לומדים. אם הם לומדים בגרות ישראלית, וזה המפתח ולשם אנחנו שואפים ושם יש גידול של עשרות אחוזים משנה לשנה, למעלה מ-20% גידול בשש השנים האחרונות, שנה אחרי שנה, שזה לא קצב הגידול של האוכלוסייה, כלומר ב-market share אנחנו גדלים מאוד מהר. שם זה כמו הערבים הישראלים. מי שלומד תאוג'יה, אם אתה חושב שהחלפת לו את ספר הלימוד, פתרת את הבעיה, זה בלוף. בזבזת כמה מיליוני שקלים, למה? כי בסוף מי שמכין את שאלוני הבגרות זו הרשות הפלשתינית, ותנחש איזה שאלות הם שואלים.

אתה מדבר על בגרות. אני מדבר איתך על ספרי לימוד בכיתות א' עד ו', ספרי הלימוד בבתי הספר היסודיים שאתה רואה שם חינוך להסתה.

אתה צודק, וכן, יש לנו הרבה יותר שליטה ברשמי.

אם כבר הולכים להשקיע 500 מיליון שקל בעניין הזה, אני מקווה שגם לקחו איזה 2-3 מיליונים לאכיפה בבתי הספר היסודיים שם.

אתה צודק וגם השר בנט וגם השר אלקין ואנוכי מסכימים ונעשה כל מה שאפשר בשביל להשיג את ההישגים הללו ולמתן כל ניסיון באופן טבעי.

עוד דוגמא, אם אני מסתכל על השקף הבא לייחודיות בבתי הספר במזרח העיר. כשאנחנו פותחים בית ספר מדעי-טכנולוגי חדש, בית ספר למצטיינים, חדש, בית ספר לאומניות ולמוסיקה, חדש, והשנה אנחנו פותחים יסודי ללימודי שפות ומדעים, נוספים. אני רוצה לספר לכם שהדבר הזה מחולל דרמה במזרח העיר, כי פתאום המערכת הפרטית במזרח העיר בלחץ גדול. הם מבינים שהמערכת הציבורית בהשקעה של עיריית ירושלים ומשרד החינוך, פתאום אנחנו לוקחים אותם מאוד ברצינות, ויש מעבר של המצטיינים מהמערכת הפרטית למערכת הציבורית. הדבר הזה מייצר הד וגל ובעיקר התושבים הערבים אומרים, וואו, לעירייה הזאת אכפת מאיתנו, אכפת מהילדים שלנו. הדבר הזה מייצר המון goodwill שמקרין על הרבה מאוד מערכות אחרות.

בגדול, אם הגברת קודם שאלה לגבי פלח השוק, אז אני חושב שצריך להסתכל כאן על שני תהליכים. המגזר הערבי אמנם 110,000 תלמידים, כמדומני, פחות או יותר. בוא נניח שכמעט 40% מהם תיכון, חטיבה עליונה, ו-60% הם צעירים, אני מקווה שאני לא מנחש רע, אז אנחנו רואים שינוי מהותי במעבר לכיוון המוכר והבגרות הישראלית. הדבר הזה מחייב אותנו להיערך אחרת לגבי העתיד.

בסקר הורים במזרח העיר, אתם יודעים מה הביקוש לבגרות ישראלית? היום אנחנו עדיין באחוז חד ספרתי, אבל בביקושים אנחנו 40%. למעלה מ-40% מתושבי מזרח העיר אומרים בסקר הורים, אתם זוכרים שאנחנו דוגמים אותם, שהם מעדיפים יהיו לשלוח את הילדים לבגרות ישראלית, ובשביל זה צריך להיערך פיזית, בשביל זה צריך להיערך עם מורים, ללמד עברית, ללמד את המורים ללמד בגישה הישראלית, שזה שינוי פדגוגי. יש לנו אתגרים על היסטוריה ואזרחות וכמה אתגרים מאוד פרקטיים של להעביר תושבים פלשתינים ללמוד בגרות ישראלית. התהליך הזה, לנהל אותו, זה ניהול מאוד מורכב ואנחנו עסוקים בו המון. אני חושב שזו ברכה גדולה שמתרחשת מול העיניים.

אני רגע רוצה לעבור למגזר החרדי.

ברשותך, אדוני ראש העיר, לפני שנעבור לחרדי. מבחינת החינוך במזרח העיר, לא נגעת אם יש בתי ספר מעורבים, ערבים/יהודים, ואם יש ביקוש לכך, ואם יש ביקוש של תלמידים ממזרח העיר ללמוד במערב העיר? אם יש לך התייחסות לנושא.

יש לנו בית ספר אחד, הדו-לשוני, שהוא מעורב. אני לא רואה מאז שאני נכנסתי שינוי.

יש ביקוש אליו?

יש לו ביקוש אבל הוא מאוד מצומצם. הוא גם בית ספר מאוד יקר כי זה הכפלה של מורים, ולכן הוא לא סקלבילי. קשה מאוד להרחיב אותו. הוא משולב כזה אבל הוא עמותה. היא מאוד יקרה, פר תלמיד. העלות פר תלמיד היא מאוד גבוהה. במיוחד אין ביקוש לזה.

אנחנו מדי פעם רואים תושבים ערבים שלומדים בבתי ספר במערב העיר.

אין מניעה באזורי רישום?

לא, אין שום בעיה של אזורי רישום. אנחנו פתוחים. אם חרדי רוצה ללמוד בבית ספר רשמי, נאפשר לו.

יש דבר כזה?

אורה, לימדו אותי, הכול יש.

המערכת מאפשרת. אנחנו לא באים להגיד, אם אתה כזה, לא תוכל לקבל איקס או ההיפך. תפיסת העולם שלי כראש עיר ומחזיק תיק חינוך זה פלורליזם במקסימום.

יש בתי ספר שמגדירים את הצ'רטר הבית-ספרי, אז אם את רוצה ואת מקבלת על עצמך ללמוד בבית ספר חרדי שיש לו את הכללים שלו, זו החלטה שלך. בית הספר רשאי לייצר צ'רטר בית-ספרי לפי תפיסת עולמו. זה בסדר.

סליחה, אפשר להוסיף?

תציגו רק את עצמכם.

לגברת הזאת קוראים לארה.

לארה מובאריכי, מנהלת אגף החינוך בעיריית ירושלים, מזרח ירושלים.

חשוב גם להוסיף את היוזמה שהובלנו השנה ולהכניס מורים יהודים למערכת של מזרח ירושלים שמלמדים את השפה העברית. יש לנו כעשרה מורים משולבים ומשתבלים מאוד יפה בכל מיני בתי ספר בכל השכונות וזה באמת עושה גם טוב לבתי הספר וגם למורים.

ומורים ממזרח ירושלים שמלמדים ערבית?

גם.

זה חשוב לא פחות.

יש מגמה לשלב מורים ערבים. יש עודף של מורים במערכת החינוך הישראלית. אמנם זה במעט, אבל זה תואם את המגמות.

לא בירושלים. בבתי הספר היסודיים הם מלמדים את השפה הערבית. אנחנו משתדלים שמורים ערבים ילמדו בבתי הספר. אנחנו משקיעים, המשרד, העירייה - - -

ובלבד שרמתם נאותה, כי יש לנו תלונות במגזר הערבי על רמתם של המורים אפילו לערבית.

ברור.

תודה.

המגזר החרדי הוא יחסית מאוד עצמאי בתכנים. אנחנו גם בוודאי לא מתערבים.

אני רוצה לשאול אותך, מה החזון בעצם בסופו של יום לייצר מערכת חינוך אחת, מזרח ומערב? זה חשוב, כי זה צריך להיות הדיון בוודאי שלך כראש העיר. מה החזון כשאתם מסתכלים עשר שנים קדימה?

אני טוען שירושלים, כיוון שיש בה מקום לכולם, אני הייתי מאוד שמח לראות מגוון. המפתח זה המגוון של תפיסות בית-ספריות ולתת להורה לבחור.

זה נכון, זה מצוין. למרות שלא ניהלת בית ספר, אתה מדבר בשפה - - -

אתה יודע איזה בית ספר אני מנהל עכשיו?

הוא עבר בית ספר בעשר שנים.

נדיר מאוד שפוגשים ראשי ערים שמבינים כל כך בחינוך למרות שהם מחזיקי תיק חינוך, ואני בא משם, אני יודע, אבל אני מדבר על ירושלים המערבית, ירושלמים המזרחית, סליחה שאני עושה מין חיתוך כזה. אני מאמין גדול בירושלים המאוחדת, אבל מה החזון לעוד עשר שנים לייצר שכולם ידונו בכפיפה אחת, לייצר מערכת חינוך שהיא אחת?

לא, לא, לא, זה בדיוק היופי של ירושלים. אני חושב שזה גם נכון למדינה. כל אחד חושב שהוא מבין הכי טוב בחינוך. אני טוען שאנחנו כקולקטיב מבינים טוב בחינוך ויש פה תפיסות עולם שונות בחינוך. האתגר שלי זה לייצר פלטפורמה שמטייבת את עצמה כל הזמן באמצעות בחירת הורים ובחירת מנהלים איזה תוכן להכניס לתוך בית ספר. אנחנו מגרים אותם להתחדשות וחדשנות.

אתה נתת נתון מדהים, 40% מההורים ממזרח ירושלים - - -

היום. פעם זה היה חד ספרתי.

כלומר, המגמה היא מאוד ברורה.

חד משמעית. אני לא יודע אם אתם מבינים כמה אני מתרגש, ולא סתם אני מציג לכם את זה כאן. עשינו פה שינוי מגמה ויצרנו תשתית לצמיחה. התשתית שיצרנו אומרת, תיכף נדבר על כיתות לימוד, על האתגר שעוד לא פתרנו, אבל התשתית אומרת, תראו, יש פה שיטת פילוסופיית ניהול פורטפוליו של בתי ספר, מגוון גדול, אבל אחד, כל הורה יבחר מה שהוא רוצה. אין אזורי רישום. ההורים יכולים לבחור איזה בית ספר שהם רוצים, אז אם אתם רוצים להצליח, הנה מגוון של דברים בשביל שיהיה לכם יותר טוב. אותו דבר אנחנו עושים במזרח העיר. במזרח העיר פתחנו כמה בתי ספר חדשים. פתאום כל בתי הספר האחרים רואים שהתלמידים המצטיינים בורחים להם, אז מה הם יעשו בשביל לטייב את איכות החינוך? הם ישקיעו ואנחנו נעזור להם להשקיע, וכך אנחנו מייצרים דינמיקה, שוק חופשי, ליברלי למערכת החינוך, אבל בתפיסה מאוד ערכית, לא עסקנית, ועכשיו, אז פתאום מנהלים מצטיינים, פורחים ואנחנו מתגמלים אותם בפתיחת סניפים, ופתאום ההורים מתלהבים ואנחנו מייצרים חדשנות ברמת עיר, ברמת אזור, ברמת בית ספר, והחדשנות הזאת מקרינה על הילדים. הילדים רואים מה קורה בעיר.

עשינו שבוע חינוך, שבוע שעבר. אתם צריכים לראות איזו אווירה יש בעיר שלנו. יש לנו כאן עוד כמה אנשים שיכולים להעיד. האווירה בעיר היא אווירה של יצירה, של פיתוח, של שיתוף ואנחנו מזינים לזה מדעים. אף אחד לא חייב. לא רוצה? אתה רוצה להישאר מאחור? תישאר מאחור. אתה לא חייב, אבל הילדים וההורים עוקפים בית ספר שנשאר מאחור באמצעות ללכת לבית ספר שהם רוצים וככה בעצם אנחנו מנהלים את היצע בתי הספר - - -

המעורבות של ההורים בירושלים היא אחת הדוגמאות הכי חזקות שנחשפתי אליה.

ואנחנו מאוד מעודדים אותה.

יש פה נציגים של ועדי הורים מהמגזר הערבי? כי אני רואה את המגזר היהודי.

אני מארגון ההורים למערכת החינוך בירושלים. יש לנו נציגים ממזרח העיר.

הם פה?

לא.

כאן לא יכלו להגיע, אבל יש לנו עשרות נציגים מבתי ספר ערבים.

תודה.

אוקי, אני רוצה רק לסיים את המצגת.

במגזר החרדי אנחנו קודם כול מציעים את כל ההצעות שהצענו קודם. הכול פתוח למגזר החרדי. ההיפך, אני רוצה לוודא ש"פתרון ירושלמי", "בתי ספר לקהילה", בצהרונים, בכל הדברים שאנחנו עושים אני מאוד מקפיד לוודא שהדברים האלה מגיעים לכלל המגזרים, לכל ילד וילדה והורה בירושלים שמעוניין לקדם את ילדיו.

אני רוצה לציין תוכנית אחת שהיא אחת החלומות הגדולים שלי, ואני חייב לציין שדווקא במגזר החרדי מממשים אותו תחילה, וזה אבחונים. אני טוען שאחת הרפורמות הגדולות שצריך לעשות במערכת החינוך זה לתת כלים. למשל, החלום זה שבכיתה ב' ובכיתה ו' כל ילד וילדה בירושלים בשכבת גיל יעבור אבחון שמטרתו להראות פוטנציאל, ולהראות למורה שנכנס לכיתה שאין לו 30 תלמידים, יש לו 30 ילדים, כל אחד מהם עולם ומלואו, יתרונות וחסרונות של הילד על מנת לממש את הפוטנציאל של הילדים. זו פילוסופיה אחרת של חשיבה. זו הדרך הטובה ביותר לאבחן ילדים בסיכון, ילדים שיש להם פוטנציאל נשירה, מבעוד מועד לפני שזה קורה, ואנחנו היום עושים את זה ל-2,600 תלמידי כיתות ו' מתוך 3,200 במחזור של המגזר החרדי בירושלים, ואני רוצה לעשות את זה בכיתות ו' ולפני כן בכיתות ב'. הרציונל הוא לשנות את תפקיד המורה. הוא לא רק מעביר ידע אלא הוא גם לשלוט ביכולות של להבין מה זה אבחונים ולטייב את היכולת של לממש את הפוטנציאל של כל ילד. אני שמח שהמגזר הוא הראשון שמממש את זה, מכולם, ועוד היד נטויה.

השאלה, אתם מכשירים את המורים לעשות את זה?

כן. מה שעושים, אנחנו לוקחים למשל, מכון פוירשטיין. אני אספר לכם סיפור. אנחנו מימשנו את זה, עשינו פיילוט גם בכל המגזרים, אחד מבתי הספר במזרח העיר, כמדומני זה היה בצור באחר או בג'בל מוכבר.

בבון טורבה.

בון טורבה, בית ספר לבנות, יסודי. באו החבר'ה של מכון פוירשטיין ועשו אבחון ל-15 בנות שעמדו לקחת אותן לכיתה מקדמת. הם עשו להן אבחון וגילו ש-11 מהן מוכשרות במיוחד. בדיוק הפוך. הן אובר מוכשרות וכתוצאה מזה היו להן כל מיני בעיות קשב וריכוז. בסוף החזירו 11 לכיתות האם, אחת מהן מצטיינת של המחזור ורק ארבע הם העבירו לכיתה מקדמת.

זו הבעיה של המחוננים שלא מטופלים.

אז האבחון הזה הציל 11 בנות. הם עושים את זה בתוך בית הספר. הרעיון, שבשנה הראשונה-שנייה תמיד יש איזה אלמנט של אבחון שהמומחים עושים, אבל הרעיון זה להכשיר את המורים איך להתמודד עם הילדים, אז ההכשרה היא כמעט חד פעמית עם ליווי קל, אז יש פה אלמנט של לימוד החומר, אבל אז זה מוטמע בתוך בית הספר. תמיד יש אלמנט מקצועי והכשרות וכו', אבל זה משהו שאני רוצה שייכנס כחלק מהמערך הבית-ספרי.

גברת אורה חכם, בבקשה.

אפשר לקרוא לזה שאתה מקדם כיתות למצוינות בתוך בתי הספר? החרדים, אני מדברת.

לא, זה אבחון. זה נותן בעיקר לאתר ילדים חלשים או לאתר פוטנציאל שהמורה לא ידע, אה, הוא מוכשר ללימוד תורה, הוא מוכשר, בוא נלמד אותו מוסיקה, בוא נלמד אותו משהו שיחזק את הצד החזק שלו.

והלוואי והיינו עושים את זה על כל הרוחב בכל מערכת החינוך.

זה היעד, לעשות את זה שכבה.

לשתי שכבות גיל. אני חושב שצריך לעשות את זה.

תראו, זה נראה קפיצה גדולה וזו אכן קפיצה גדולה. בתקציב של העיר ירושלים, אני משווה לעשור הקודם, ל-2008, התקציב שלנו היום הוא 260% יחסית לבסיס של 2008. היה לנו 742 מיליון שקל לכל מערכת החינוך, לתקציב השוטף, תקציב התפעול של מערכת החינוך בעיר. היום אנחנו 1.9. התקציב הבלתי רגיל היה 49 מיליון שקלים. למען האמת, כתוב פה 800. אנחנו חצינו את המיליארד השנה, וזה לטייב ואנחנו תיכף נדבר על האתגר של פיתוח מערכת החינוך, כיתות לימוד, אבל זה משהו שאני יחסית מאוד גאה בו. למרות הגידול עדיין תקציב פר ילד בירושלים עדיין בפער בלתי מתקבל על הדעת יחסית לממוצע פורום ה-15 או ערים אחרות, והמלחמה שאני עושה על התקציב בעיר ירושלים היא בדיוק על הפרמטרים הללו, בדיוק על הפרמטר הזה שמחייב אותנו לתקצוב דיפרנציאלי ברמת האוצר. אני מבטיח לכם להמשיך להילחם על הנושא הספציפי הזה.

כשאתה אומר פער מול ה-15 הגדולות, אתה מדבר מבחינת משאבים ממשלתיים או בכלל ההוצאה?

את הילד, מה זה מעניין אותו? את הילד זה לא מעניין.

ודאי, אתה צודק, אבל אנחנו חייבים לדעת את זה.

חד משמעית. תראה, יש באג בשיטה שהמדינה מתקצבת את השלטון המקומי. שיתקנו את הבאג. הבעיה היא מבנית, היא לא בעיה של ניהול עירוני.

התקציב של הילד שווה בין המזרחית למערבית?

זה תלוי בזרם חינוך שאתה בוחר.

אם אתה במוכשר, אוטומטית אתה לוקח על עצמך שאתה מקבל תקצוב חסר.

מי שהולך למוכר והרשמי בעיר ירושלים, מקבל תקציב יחסית דומה למוכר ורשמי במערב העיר.

יחסית.

כן, יחסית מאוד דומה.

ואם נתייחס ל-50 מיליון של הכנסייתי, אז בשנה האחרונה החינוך הכנסייתי עלה על המוכשר.

זה תלוי. אם אתה תרצה ללמוד תאוג'יה, אז מהמדינה תקבל פחות. השאלה היא איך אתה סופר. אתה בבחירה שלך תבחר איזה חינוך שאתה רוצה. אם בחרת מוכר ורשמי, אז אין הבדל גדול בין ילד במזרח ומערב העיר ירושלים. זו השאיפה. יש תמיד בשוליים כל מיני פערים, אבל זו השאיפה שלנו כמדיניות.

בואו נתקדם.

אוקי, אז עכשיו אני רוצה להגיע לנושא הפיזי ולשתף אתכם באחד התסכולים או אחת המלחמות הגדולות שאנחנו מנהלים בשם ילדי ירושלים.

היום חסר בירושלים כ-4,000 כיתות לימוד שהן לא תקניות. זה למעלה מ-100,000 ילדים בירושלים שלומדים בכיתה לא תקנית. אני הודעתי ואני אמרתי, זה בלתי נסבל. אנחנו נצא למלחמה על העניין הזה עד שזה ייפתר. אני חייב להודות שבשנים הראשונות גם לי לקח זמן להבין את ההיקפים של האתגר שעומד מולנו.

זה מחסור שילך ויגדל.

זה מחסור שהלך וגדל כל שנה. מייד אני אסביר מה התוכנית שלנו להתמודדות עם האתגר.

לפני כארבע-חמש שנים הקמנו תחת מנכ"ל העירייה, אמנון, שנמצא איתנו כאן, מנהלת לפיתוח כיתות לימוד. הגידול הטבעי זה 185 כיתות כל שנה. זה הגידול הטבעי, כמעט 2%. קחו כמעט 300,000 ילד. אתה מדבר על 2% מ-300,000, זה 6,000 ילד בשנה. 6,000 ילד בשנה זה כמעט 200 כיתות לימוד. זה המספר. כלל אצבע.

שורה תחתונה, היינו מקבלים מהמשרד 60, 80.

זו עוד עיר. כל שנה עוד עיר קטנה במושגים של חינוך.

היינו מקבלים ממשרד החינוך כל שנה 80, 60. אם יש עודף, מקבלים 100, אבל הדבר האחרון שהיה פה זו תוכנית משנה סדורה קודם כול להחליט שגומרים את כל הבלגאן הזה ומתקצבים אותו. כשבאנו בדין ודברים, לצערי הרב משרד החינוך אמר, זה אוצר, כי עיריית ירושלים מתוקצבת לכאורה בנפרד. האוצר אמר, נתנו מכסה למשרד החינוך, ונפלנו בין הכיסאות כמו כל שנה.

אנחנו עשינו כמה פעולות, פעם ראשונה, מיפינו. בואו נניח שאין לנו בעיה של מגבלה של משאבים. מיפינו 4,850 כיתות נכון להיום. אם תרצו, אנחנו הצגנו לכם פה, יש כאן קאפות שמציגות את תוכנית העירייה להשלים את הפער הזה של 1,800 כיתות במגזר החרדי, 2,500 כיתות במגזר הערבי ו-550 במגזר הכללי. יש לנו את המיפוי. הכנו תוכנית עבודה. בתוכנית הזאת, מתוך הנחה שכסף זה לא מגבלה, הכנו תוכנית מתי אנחנו מתחילים תכנון. יש כמות כיתות תכנון פר שנה, מתי ניכנס לביצוע ומתי נמסור את כיתות הלימוד.

בתקציב שקיבלת מהממשלה עכשיו, אותם 1.5 מיליארד, העניין הזה נכנס?

לא קיבלנו כלום מהמדינה.

בנושא הזה לא.

קודם אמרתי, מתוך הנחה שאין מגבלה תקציבית.

החלטת הממשלה שתיארת קודם נגעה גם בעניין הזה?

לא קשור לזה.

זאת אומרת, הממשלה עוד לא נתנה לך פתרון לעניין.

נכון מאוד. כלום. אז מה יש לנו כאן? אנחנו מסתכלים על המגזר החרדי, מגזר ערבי, מגזר כללי בפריסה של שתי שנות עבודה. אתם יכולים לראות מתי אנחנו מתחילים תכנון, והדגש לי פה דווקא היה כאן על התחלת עבודה, כי אז אנחנו צריכים את הכסף. לא לראות מתי מסיימים, כי את המשאבים אנחנו צריכים לפי מתי מתחילים תכנון. יש לנו פה פריסה של התוכנית בצורה מסודרת. את התוכנית הזאת, אם תרצו, זה public כמובן, אנחנו נשמח לתת לכם. זו עבודת נמלים שעשה מנכ"ל העירייה עם המערכת העירונית. אני הנחיתי אותם לתכנן ללא מגבלת תקציב.

בעצם בתוכנית העבודה אנחנו נותנים מענה לכלל הצרכים כפי שאנחנו מכירים אותם היום. אגב, הצרכים במזרח העיר זה לא לכל התלמידים במזרח העיר, זה למזרח העיר, לרשמי כמובן ו-50% מהמוכר שאינו רשמי, מתוך צפי לגידול גדול מאוד והמעבר של הציבור לטובת המערכת הרשמית.

כמה תלמידים לומדים בכנסייה?

יש שלושה סוגים. יש את המוכר הרשמי - - -

לא, בפרטיים לגמרי.

הפרטי זה 17,000, שלא שייכים לאף - - -

לא הרבה ביחס ל-110,000.

מי מתקצב אותם?

זה פרטי.

הרשות, התרומות.

פרטי זה פרטי.

כשמו כן הוא.

בגדול, שימו לב, זה בערך חצי-חצי בכמות כיתות. בכסף זה כמעט שני שליש-שליש, שכן במזרח העיר אנחנו מדברים על הסעות ותשתיות ובינתיים שכירויות בתקופת המעבר. העלות במזרח העיר היא כמעט פי 2 פר כיתה מאשר במערב העיר, אבל התוכנית הזאת הוכנה על ידי יועצים המובילים במדינה יחד עם עיריית ירושלים ואנחנו עומדים מאחוריה שהיא תוכנית ברת מימוש ופותרת את הבעיה, רק מה, אין את הכסף. מדובר על סדר גודל של 9 מיליארד שקל.

בוא נעשה גיוס המוני.

ביקשתם לעשות את זה בשיטה של B.O.T מול הממשלה כפרויקט ממשלתי? יודעים לעשות את זה. הממשלה עשתה כבר דברים.

עודד, אתה זוכר שאנחנו נלחמנו מלחמת עולם על תקציב שלא קיבלנו ואז קצת חשבנו מחוץ לקופסה. הובלנו מהלך עירוני וגייסנו מיליארד שקל מהבנקים. גם לזה משרד האוצר לצערי התנגד, לא עזר לנו, וכאן עם אומץ לב של השר הממונה עלינו, שר הפנים, השר דרעי, בעצם ביקשנו משהו שמותר לנו על פי חוק לקבל. השר ראה שהתוכנית מקצועית ועומדת בכל הקריטריונים וקיבלנו הלוואה של מיליארד שקל. עם המיליארד שקל אנחנו יודעים לקחת ביחד עם ההשלמות שהיו ממשרד החינוך, כל מיני דברים פתוחים, כחלק מה-9 מיליארד הזה להאיץ תהליך של התחלה ופיתוח של 2,000 כיתות לימוד, אז כרגע מה שאנחנו תכננו ל-2018 לא כולל 2019, 2017 ו-2018 כבר בקנה, כלומר הרווחנו זמן והכנסנו את העיר למסלול של פיתוח על פי תוכנית העבודה, אבל, האחד, הדבר הזה מעמיס עלינו מאוד בשוטף. אנחנו משנה הבאה מגדילים את החזר ההלוואות לכמעט 100 מיליון שקל החזר הלוואות כשבעצם משרד החינוך היה אמור לבנות. מה שהחלטתי לעשות קודם כול, זה ללחוץ על הכפתור ולהניע מהלך ועכשיו לנסות ולרתום את הממשלה, את החינוך, את האוצר ובוודאי פה את ועדת החינוך ואת הכנסת להשלים את המהלך הזה. זה מהלך לכאורה יקר אבל הוא מחויב המציאות.

יש עוד דבר שאתה יכול לבקש מהמדינה, לדעתי, עוד פעם, זה באיזשהו מקום לשעבד את העתיד, אבל אם אתה אומר שאתה מקבל ממשרד החינוך סדר גודל של 80 כיתות לשנה, אתה יכול להגיד למשרד החינוך, בואו נעשה ביחד מכרז של B.O.T, שנלך לשוק הפרטי. ניקח 25 שנה קדימה - - -

זה מה שאנחנו עושים עם ההלוואה.

זה 2,000 כיתות לימוד, ואת ה-80 האלה, תפרסו לי אותם. הממשלה לא תוציא יותר כסף.

לא מקובל עלי 80. אני דורש את ה-5,000 כיתות.

אני מסכים איתך, אבל כבר נתת פתרון לבנות 2,000 היום בלי שהממשלה עוד הכניסה את היד לכיס להוסיף עוד שקל.

אז מחילה, אני רק אעדכן מה הסטטוס שלנו. הסטטוס הוא, סליחה שאני אומר, בעידוננו ארגון ההורים הגיש עתירה. בעתירה טען ארגון ההורים לפער הגדול הזה. ראה זה פלא, אנחנו מסכימים, ובעתירה עיריית ירושלים הציגה את תוכנית העבודה שלה איך לתת מענה. זה הספר, ומי שירצה יקבל ממני עותק. זה הספר שהנחנו על שולחן בית המשפט הגבוה לצדק, תוכנית העבודה של עיריית ירושלים עם הנספחים. חתומים עליה עיריית ירושלים ויועצים, שולדברג, שהם מאוד ידועים גם למשרד החינוך, על כך שגם שמם הטוב מונח על תוכנית העבודה.

הדרישה שלנו מהמדינה היא כפולה. אחד, קחו אחריות על כל השכירויות והחזר ההלוואה, כי על פניו זו אחריות מדינה לבנות. שניים, בשביל לפשט את המודל תפסיקו לתת לנו כל פעם הקצאה, פעם 80, פעם 20. ככה לא בונים תוכנית רב שנתית לפתור את הבעיה. צריך להחליט שאנחנו פותרים את הבעיה. לאפשר לנו לקחת עוד הלוואות עד שנסיים את התהליך הזה ושהמדינה תיקח על עצמה את החזר ההלוואה. פשוט מאוד. זו הדרך לעבודה. אגב, לקיחת הלוואה ומימוש הפרויקט מקצר לפחות שליש זמן, כי אנחנו לא צריכים לעבור את כל תחנות המעבר באמצע, ועבורנו זו הבקשה, זה הפער הגדול שעדיין נשאר לנו. הפער הזה רלוונטי לדיוני תקציב 2019, הוא רלוונטי לעכשיו, כי אם אנחנו לא נקבל תשובות במהלך השנה הקרובה, תוכנית העבודה תיעצר במהלך השנה הבאה. תודה רבה.

תודה אדוני ראש העיר. אני חושב שסקירה מפורטת ורק מציגה לנו טפח על האתגר וההתמודדות של ראש עיריית ירושלים, עיריית ירושלים בכלל בנושא החינוך. אין ספק ש-80 כיתות ואפילו 200 כיתות בשנה הוכיחה לנו שזה מקסימום להתמודד עם הגידול הטבעי.

זה מינימום.

אם נדבר על מזרח העיר, יש קשיים אובייקטיביים מבחינת קרקעות ומבחינת אפשרויות בינוי. אני חושב שהמדינה צריכה לקחת את זה על עצמה. יש תופעות שבמקומות אחרים המדינה לא מאפשרת אותם, תנאי הלימוד והמבנים ובתי הספר ללא רישיון, תופעה שקיימת בגלל אותה מצוקה, וראש העיר דיבר על הקטע הזה שאתה מעצים בית ספר באזור מסוים, מוסד חינוכי באזור מסוים, כמה זה משפיע על הכלל וכולם שואפים להתרומם ולהגיע לאותה רמה. אני חושב שזה האתר גם שלנו כוועדת חינוך, לדחוף ולקרוא לממשלה להיצמד לתוכנית של עיריית ירושלים.

רבותיי, הכסף קיים. נכון, זה סכום גדול, אבל מרגע שנעשה את המהלך, יחסך גם כסף רב. ראש העיר לא סיפר כמה הוא משלם שכירויות בשנה.

140 מיליון שקל.

זה כסף של האזרחים, כסף שיכול היה ללכת לטובת החינוך, לטובת שירותים אחרים עירוניים. אין ספק שהממשלה פה צריכה להתעשת ולהיכנס לתוכנית רב שנתית יחד עם העירייה כדי להוריד את הגיבנת הזו שנקראת כיתות לימוד בעיר ירושלים, והוועדה נדרשה כמה פעמים.
חברי הכנסת. מאיר כהן.

אני רק רוצה לברך את ראש העיר. זה אתגר בלתי רגיל לירושלים. אני לא מקנא בזה שיבוא אחריך. גם נעליים גדולות וגם האתגרים ילכו ויגדלו כי הנפיצות בעיר הזאת היא כל פעם מהממת אותי מחדש.

אני ישבתי כאן נדמה לי לפני שנתיים ואתה כמדומני דיברת על ההלוואה. זה היה לפני שנתיים, שנה וחצי?

פחות.

ואני אמרתי שמראש תחייבו ותצאו למאבק שמדינת ישראל תחזיר את ההלוואות. מה נפשנו? כשמדינת ישראל רצתה לטפל בביוב שלה, אז היא פנתה לראשי רשויות בפרויקט של 7 מיליארד שקלים ואמרה להם, תקימו מרכזי טיהור שפכים, אנחנו נשלם. על אחת כמה וכמה כשמדובר בעתידם של ילדם.

יש משהו מאוד לא נכון בסדר העדיפות של הממשלה. אני חושב שביום כזה אנחנו רק צריכים לשתוק ולהיות מלאי הערכה למנהיגות ולראש העיר על מה שהם עושים בירושלים, כי כראש עיר לשעבר, ירושלים זה האתגר הגדול ביותר בעולם. אין עוד עיר מורכבת כזאת, וגם אנשי משרד החינוך בוודאי עושים שם עבודה נהדרת. אין לי שום ספק שבמקום שיש כזאת נפיצות, לנסות לבנות גשרים חינוכיים זאת המשימה הגדולה ביותר. קל לנו לבוא ולהגיד, תבדקו את ספרי הלימוד של אותם קיצוניים, אבל הנתון שאני הולך איתו שהוא מדהים אותי ואני חושב שצריך להיות, אם הייתי בוודאי שר בממשלה, זה היה צריך להיות מונח על שולחן הממשלה כי זה פתח לתקווה, זה שה-40% מההורים במזרח ירושלים היו רוצים לעבור למערכת הישראלית. זה פעמי המשיח בעיניי. תודה רבה.

תודה. לפני שאעביר את רשות הדיבור, רק שאלה. מניסיון שלנו בדיונים שנערכים בבג"צ בסוגיות שקשורות לחינוך, בג"צ יודע לצטט את האמירות של הוועדה. נצייד אותך בסוף הדיון בכמה אמירות.

הן מוסיקה לאוזני.

בבקשה, עודד.

תודה, אדוני. תראה, הנושא של חינוך ומערכת חינוך הוא אין סופי. אתה לא צללת אפילו לקצת מהדברים שאתם עושים. מעבר לכול, אני כן רוצה לגעת בנקודה אחת שבעיניי היא קריטית וזו הנקודה הזו של בניית כיתות לימוד. אני חושב שאנחנו יכולים לעשות את התוכניות הכי טובות בעולם ואתם בעירייה יכולים להשקיע המון, והמורים וההורים, אבל בסוף כשהילד הולך ללמוד במבנה שהוא לא ראוי ללימודים, כל ההשקעה שעשית הרבה פעמים יורדת לטימיון.

אתה יודע באיזה תלמוד תורה למדתי במרוקו? תפסיק.

ועלית לארץ ומאז יצאת בן אדם.

לא נכון. אלה שנשארו שם יצאו יותר בני אדם.

מאיר, אתה גם יודע שגם בדימונה בלי כיתות לימוד היית יכול לספר הרבה סיפורים.

מסכים איתך לחלוטין.

זה חוסר שהוא דרמטי.

כן, גם כן עשרה ילדים בחדר אחד.

זה לא מחסור שאפשר להתמודד איתו ואפשר להפיל אותו על העירייה ולהגיד לכם, תסתדרו וקיבלתם מספיק. זה נורא נוח וכולם אוהבים לדבר על ירושלים והחשיבות של ירושלים, אבל האתגרים בירושלים הם גם אתגרים אחרים ממה שקיימים במקומות אחרים.

זה לא צריך להיות מאבק, אבל הסיפור הזה של 4,000-5,000 כיתות לימוד לפחות לפי הצפי שאתם ציירתם פה בנתונים, הוא משהו שמדברים עליו כבר הרבה זמן. אי אפשר להשאיר אותו רק לעיריית ירושלים. אני חושב, אדוני היושב ראש, שצריכה לצאת מפה קריאה ברורה מהוועדה לממשלה לקחת את העניין הזה.

עשו פרויקטים גדולים. כשרצו לעשות את כביש 6 ולא היה כסף, ידעו לעשות את כביש 6. כשרוצים לעשות פרויקטים אחרים, יודעים לעשות פרויקטים אחרים. זה פרויקט לאומי, זה לא פרויקט עירוני לבנות 5,000 כיתות. זה פרק זמן קצר כי זה סגירת פער. זה לא שאתה אומר, אני צריך את זה בעוד עשר שנים. אתה צריך את זה היום. אתה את העניין הזה צריך לקחת כפרויקט לאומי. הממשלה צריכה להתגייס לזה. כמו ששר האוצר ידע in no time לאשר את הכביש העוקף לשגרירות כשהיו צריכים לאשר אותו, יכולים לאשר גם את הפרויקט הזה במסלול מהיר.

אוקי מקלב, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אתה גם מלווה את מערכת החינוך בירושלים לכל אורך השנה, בוודאי ביום הזה של יום ירושלים. אין כמו השולחן שלך בוועדה שלך כדי לדון בענייני חינוך ביום ירושלים.

אתה שיחקת, אדוני ראש העיר, פני פוקר. אני לא יודע, אני במקומך הייתי מתרגש, אבל יכול להיות שכן התרגשת. בסופו של דבר הדיון הזה הוא לא כמו דיון שמתקיים מדי שנה ביום ירושלים, או בנושאים אחרים, נושאים דומים, אבל זה סיום של שתי קדנציות שלך, אדוני ראש העיר, מוצלחות ומועילות ותורמות הרבה לירושלים, מאחדות. אנחנו באמת מכירים טובה על הרבה דברים טובים שעשית בעיר הזו. אני לא יודע מתי תהיה לנו הזדמנות אחרת, כנראה שלא עוד הרבה זמן תשב. מאחל לך אפילו לשבת על הכיסא הזה בתור שר ובוודאי גם בצד הזה.

כפי שכולם יודעים, אתה העלית את נושא החינוך על ראש הדרישות ועל ראש המשימות ועל ראש היעדים של העיר. אתה גם מחזיק את תיק החינוך ובכל הזדמנות, גם בדרישות שיש לממשלה, עושה מה שחסר בירושלים בנושא של חינוך. הנושא עומד בראש המאמצים שלך ובאמת צריך להודות על מה שנעשה ועל מה שנבנה. עוברים בירושלים ורואים בתי ספר נבנים, ובכלל קומפלקסים של מוסדות, של כיתות, וזה חשוב מאוד.

ירושלים היא מורכבת מאוד גם בנושאי חינוך. אני יכול להגיד לכם שעוד השפעות חיצוניות כמו חוסר בניה, הפקעות בניה, משפיעים גם על מערכת החינוך. דוגמא אחת, שכונת רמת שלמה. שכונת רמת שלמה, יש שם שכונה שאין לה את ההתפתחות האורבנית העתידית שיש לשכונה שהיא נבנית. לא הייתה שם שום תזוזה או כמעט תזוזה מאז שהתאכלסה. הייתה אפשרות ויש תוכניות בנייה. הם יכלו לשנות את בתי הספר, לעשות את השינויים העתידיים שיש. מצד אחד שכונה אחת מתרוקנת וכיתות לימוד מצטמצמות ואתה לא יכול בזה להביא שכונות אחרות שמכוח ההכרח הלכו לגור במקום אחר כשיש באופן טבעי שכונה חדשה, יש צעירים שמגיעים, יש תזוזות, יש בנייה, אנשים מתחלפים. בירושלים צריכים הרבה להתמודד עם הנושאים האלה וזה באמת גם כן משפיע על המחסור.

אין ספק שפערים כאלה הם פערים שאני לא חושב שאף עיר בארץ מתמודדת איתם, לא רק פערים של מחסור, גם מציאות כזו שכל כך הרבה ילדים לומדים בלא תנאים, יש כאלה שגרועים מאוד, יש כאלה שפחות גרועים, אבל בכל אופן לא בצורה תקנית ולא כפי שמערכת החינוך היום יודעת לשאוף או מערכת החינוך צריכה לתת את המענים האלה. כפי שאמרו הדוברים, זה לא דבר שנוצר בבת אחת. לאורך הרבה זמן. כבר מספיק זמן היה כדי להטמיע את החוסר כדי לתת את המשאבים הנכונים וללכת ליישום שגם היישום פה בירושלים הוא מורכב מאוד. נדרש בירושלים לבנות. זאת בעיה מורכבת מאוד ביישום שלה, גם פתיחת כיתות, גם יש לך תקצוב וגם כשיש לך הקצאת כיתות, אתה צריך להתמודד עם הרבה קשיים של חוסר מגרשים ולא כאן המקום להאריך.

בכל אופן, אני פונה, ראש העיר, אליך. חלק מהדברים שאתה תעשה פה, ודאי היישום שלהם יהיה יותר מורכב. אני אומר לך מתוך ניסיון, אתה 15 שנה בעיריית ירושלים. גם אני הייתי 15 שנה בעיריית ירושלים, רובן כסגן ראש העיר. הרבה פרויקטים היו בסוף, ואני נהנה גם אפילו כשלא מזמינים אותי, ומי יודע, היום מתחלפים פרויקטים שההתוויה וההתהוות שלהם הייתה עם הרבה מאמצים. אתה עובר היום במתנ"ס ובמרכז פיס, אתה רואה את האורות דלוקים ב-23:00 בלילה.

יש דבר אחד שאני חושב שעדיין צריך טיפול בירושלים. המצב הזה שלא תמיד השיקולים המקצועיים הם אלה שמובילים לפתרונות למוסדות חינוך. שיקולים פוליטיים הם חלק מהבעיה וגם חלק מהמניעה של הפתרונות. המצב הזה שבירושלים, חברי, חבר הכנסת מאיר כהן, יושב ראש הוועדה, משכונת גילה מוסעים כל יום ילדים לשכונת בית וגן. אני לא צריך לספר לכם את המרחקים. אני לא צריך לספר לכם. את המרחקים כולם יודעים. בשכונות אחרות זה נקרא לעיר אחרת בכל קנה מידה, עם הבעיות של הבוקר, עם המרחקים, מנותקים ממרכז הכיתה, ילדים לומדים בודדים בכיתות אחרות, משולבים בבתי ספר אחרים ועוד בעיות. המצב הזה של בתי ספר שמתרוקנים בשכונת רמות ואי אפשר לתת אותם ואי אפשר לאכלס - - - בגלל שיקולים פוליטיים, זה מצב שהוא עצמו מצב לא תקין. לראות בשכונת בית וגן עשר כיתות א' שנבנים בקרוואנים אחת אחרי השנייה ואף אחת מהבנות האלה לא גרות בשכונה אלא מסיעים אותן ומשנעים אותן משכונות אחרות בגלל שבשכונות האלה לא מסכימים שילדה בת 6 תלמד בבית ספר, לא נותנים לפתוח בית ספר, לא נותנים להשתמש בבית ספר בכיתות קיימות, זה דבר שאי אפשר להסכים איתו. זה דבר שאנחנו צריכים ביום ירושלים, יום שאנחנו צריכים לחפש אחדות, כאן צריכה להתבטאות האחדות שיש. כאן צריך לבוא לידי ביטוי האפשרות הזאת שילד שווה בכל העיר, והילד הזה מוסע, הילד הזה מטולטל. מוסדות חינוך נסגרים בגלל צווים, בגלל העתירות שיש שכנים או גופים שהם נתמכים עירוניים, שהם תומכים כמו מתנ"סים. מה מפריע לילדה בגן, מה מפריע לילדה בת 6, מה מפריע גם לילד בן 8, מה מפריע לילד בן 9 שיש בית ספר שהוא יכול ללמוד על יד הבית שלו, בקירבת הבית והוא צריך להיות מוסע כל יום?

תודה. ואאל יונס, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אדוני ראש העיר, קודם כול זה מאכזב. אחרי 70 שנה אנחנו עדיין מדברים על פערים כל כך גדולים בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה יהודית, במיוחד בעיר, נכון שהיא מורכבת במציאות שלה, אבל במיוחד בעיר ירושלים. מערכת החינוך וועדת החינוך מאז שאני נכנסתי, רק מדברים על פערים גם בכיתות, גם בנשירת תלמידים, גם ברמת הלימודים. כל הדבר הזה מביא בסופו של דבר לאלימות. אני יודע שבירושלים יש אחוזים גבוהים של נשירה של תלמידים. כולנו יודעים שתלמיד שנושר, לאן הוא יכול להגיע? הגיע הזמן באמת להתחיל לדבר על הישגים ולא על פערים. זה אחד.

עכשיו שמעתי על 140 מיליון לשנה שכירות. זה אמר דרשני. לא יודע איך עיריית ירושלים מוכנה לשלם 140 מיליון שקל לשנה שכירות. בסכום הזה אתה יכול לבנות עשרה בתי ספר כל שנה. סכומים כאלה אתם משלמים במקום לבנות בתי ספר.

עשרה בתי ספר ב-140 מיליון?

כמה בית ספר היום אתה יכול לבנות? 10 מיליון? אתה יודע מה? חמישה בתי ספר כל שנה לבנות.

ואאל, אני אומר לך, ראש העיר יכול להתמודד עם חמישה בתי ספר חדשים כל שנה. אובייקטיבית הוא יכול להתמודד. הסיבות האובייקטיביות גם כן למניעה, פעמים רבות יותר מאשר זה וקיימנו דיונים על זה, אבל הערת וזה טוב שהערת.

פשוט באמת הגיע הזמן שוועדות החינוך לא ידברו על פערים.

אני מתייחס לזה בסיכום. תודה רבה.

משרד החינוך, ממש בקצרה.

אני רק מצטרפת לישיבה החגיגית הזאת ולאמירות של ראש העיר. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מאוד יפה בכל התחומים. אנחנו עובדים חזק מאוד על טיוב כוחות ההוראה, עובדי ההוראה, נושא של הבינוי גם עם משרד החינוך, הישגים לימודיים, חינוך בלתי פורמלי, נושא של אקלים. מזרח ירושלים, אנחנו בתנופה מאוד חזקה בשנתיים וחצי האחרונות מכל ההיבטים. אני חושבת שהשטח במזרח ירושלים, אתה יכול לשאול, יכול לשמוע, מרגיש את התנופה הזאת, מתחבר אליה.

דרך אגב, הוועדה הייתה מחויבת מתחילת הקדנציה הזו. אנחנו מובילים ולוחצים גם את העירייה, גם את משרד החינוך לצמצם פערים. האתגר הוא גדול.

מנכ"ל משרד החינוך עוקב מקרוב אחרי כל התקדמות, בודק באופן אישי. יש לנו סטטוסים קבועים ואני מאמינה שאנחנו בשנתיים-שלוש האחרונות בתהליך מאוד מואץ של צמצום פערים שמביא את הפירות שלו.

בקצרה.

תמיר בן-משה, סמנכ"ל פיתוח במשרד החינוך.

אני רוצה להתייחס לסוגיית הפערים בכיתות. אחד, הסוגיה קודם כול נדונה בבג"צ ולכאורה הכי קל להגיד, רבותיי, יש דין בבג"צ, תהיה החלטה ואנחנו כמובן ניישם, אבל אני רוצה גם שניישר כמה נתונים.
ההחלטה האחרונה לפחות בבג"צ היא שתוקם ועדה ויש כבר תאריכים לוועדה לאורך השנה שתדון בדרכים לסגירת הפערים. הוועדה היא משותפת גם לעיריית ירושלים, גם לאוצר שנציגיו יושבים פה וגם למשרד החינוך.

מה תאריך היעד לסיום עבודת הוועדה?

יש לנו שישה מפגשים בלוח השנה.

הבג"צ קבע מועדים?

לא.

הבג"צ הורה שכבר בשנת 2018 יחל יישום התוכנית שהוועדה תמליץ עליה.

אנחנו עדיין בחציון של 2018. אף אחד לא אמר שלא נעמוד בתוכנית.

כמה ישיבות היו עד עכשיו?

הוועדה הראשונה, המפגש שלה בעוד שבוע וחצי, ב-26 בחודש.

מדצמבר הייתה ההחלטה ועכשיו הפגישה הראשונה.

כן.

אוקי, בסדר.

זה אחד. אני רוצה להתייחס לכמה נתונים שהוצגו על ידי ראש העיר. אחד, לגבי כמות הכיתות שחסרות בירושלים. אני חושב שאנחנו בנקודת זמן משותפת עם עיריית ירושלים אחרי עבודה מאוד מאומצת שנתיישר על המספרים האמיתיים. המספרים האמיתיים של חוסר של כיתות זה 3,000 כיתות שחסרות, שהכרנו בהן בצורך. אפשר להגיד, מה ההבדל בין 3,000 ל-4,000.

הוויכוח הזה לא יגמר. עם כל הכבוד של משרד החינוך, קבענו וטוב שקבענו את המושג הזה של הכרה בצורך. תמיד יהיה פער ומחלוקת בין המשרד, כי משרד החינוך מבחינתו, מה שהוכר בצורך הוא מה שעומד לדיון. בסדר. יהיה פער, פער שנצטרך להתווכח עליו בעתיד.

בסדר גמור.

הלוואי והיינו שם. הלוואי והיינו במחלוקת שרק בין הפער בין ההכרה בצורך לבין מה שהעירייה - - -

בסדר גמור, אז רק נתיישר על המספרים. זה אחד.

שניים, מתוך ה-3,000 כיתות של הכרה בצורך, בשיתוף עם עיריית ירושלים, החלוקה היא – 1,900 כיתות במזרח העיר ו-1,100 כיתות במערב העיר. מתוך ה-1,900 כיתות של מזרח העיר, כמה כיתות היום זמינות לתקצוב, מישהו פה יודע? אפס.

אובייקטיבית יש קשיים.

בסדר גמור, כלומר, בהנחה שאין מגבלה תקציבית והייתה לנו יכולת לתקצב את כל הכיתות שחסרות במזרח העיר - - -

תמיר, אמר המנכ"ל פה בצדק, בדיון הקודם דיברנו על זה והבטחתם שתיתנו התייחסות לכך. זה הקושי, מה קדם למה, הביצה או התרנגולת. יש עיריות שיכולות לסחוב כשהן צריכות לבנות שניים, שלושה, ארבעה בתי ספר, יכולות להרשות לעצמן תקציב התכנון הראשוני במימון ביניים לממן את המדינה. עיריית ירושלים באתגר כזה של בתי ספר רבים לא יכולה לממן, לכן תתכנסו.

עוד משפט אחד. אני מדבר על פרויקטים שהם מתוקצבים, כלומר שהם עברו את התכנון ואת התקצוב והם עכשיו מה שנקרא צריכים לצאת לפועל. יש לנו היום בנקודת הזמן, דוח שהוצאתי אותו אתמול. 700 מיליון שקל הרשאות לעיריית ירושלים ביד, שזה מעל 800 כיתות שאפשר מחר לבנות אותן, כלומר הרשאות ביד.

תודה. מה הבעיה, מנכ"ל העירייה?

אני חלוק על תמיר. עושה עבודה יפה במשרד החינוך אבל במקום לשים את היד על הנתונים של עיריית ירושלים, עד היום לא קיבלנו שום התייחסות לחוברת הנפלאה הזאת.

הוא לא מתכחש למצוקה. יש מצוקה, יש פער. הוא בא ואומר, בזמן שאנחנו מלינים, עכשיו יש לנו הרשאות לביצוע בשווי של 700-800 מיליון ₪. למה זה לא יוצא לדרך?

אדוני יו"ר הוועדה, אין הרשאה אחת שלא בביצוע. משרד החינוך יודע את זה. צר לי שכל הזמן משחקים פה במספרים ובנתונים לא נכונים.

כל מה שבהרשאה לביצוע, בעבודה?

אין אחד שלא מבוצע.

כמה בתי ספר כרגע בהליך מכרזי?

נמצא פה שמעון, סגן ראש מנח"י.

בבקשה.

שמעון אטיאס, סגן ראש מינהל החינוך.

כמה פרויקטים של מוסדות חינוך כרגע בהליך ממכרז והלאה?

למעלה מ-500 כיתות בהליכי תכנון וביצוע ברגעים אלו.

כמה מהם במזרח?

משהו כמו שליש.

ב-1 בספטמבר, 27 - - -

בשנה שעברה לא תכננו אף מוסד כי לא קיבלנו תקציב לתכנון שנה שלמה.

משפט אחרון. בעצם משרד החינוך יודע שאנחנו מממשים את ההרשאה כשאנחנו מתחילים לדווח.

אני לא רוצה להיכנס לזה. תודה, הבנתי. זה בעבודה, אין לי בעיה.

עוד מילה אחת, ברשותך. אין לנו כספים להפקעת קרקעות במזרח העיר לצורך בינוי כיתות לימוד.

אני אתייחס לזה בסיכום. תודה.

שמחה סחר.

אני שמחה סחר מהעמותה למען הילד בגיל הרך.

קודם כול, אנחנו שמחים שהבאתם את הנושא הזה של צמצום פערים, אבל צריך להתחיל בגיל הרך. צריך לאתר בגיל הרך, צריך לבנות לגיל הרך. צריך להתחיל משם.

זו הזדמנות גם להזכיר לממשלת ישראל ומשרד החינוך על ההחלטה להקים את המועצה לגיל הרך ואנחנו נתפנה, רק נסיים את הרפורמה בחינוך המיוחד.

אני רק רציתי להזכיר את הגיל הרך.

גברת קרמר, את רוצה לומר משהו? בקצרה.

ממש בקצרה. רציתי לדבר על המתי"א של ירושלים החרדית. בעוד שבמתי"א יש 100 עובדים סך הכול, מתוכם סך הכול חמישה עובדים שייכים למגזר החרדי, שהם יושבים על שלוש משרות, שזה אומר פחות מ-5% מהתקצוב של המתי"א מגיע למגזר החרדי, כשהמגזר החרדי הוא שליש מהציבור בירושלים.

תודה רבה, אני אתייחס לזה בדיוני החינוך המיוחד.

הסתדרות המורים, רוצה לומר משהו?

אני במערכת החינוך דור שישי בירושלים. אני ניהלתי את גבעת מרדכי, אדוני ראש העיר, עשר שנים. יושב ראש ועד ההורים שלי היה זבולון אורלב, אז ביום חגה של ירושלים אני חייב לברך ולהודות באמת על העבודה החינוכית מאין כמוה ואתגרים מאין כמותם ואני מקווה שבישיבה הבאה סוף סוף נשמע שחמישית מהתקציב שדיבר ראש העיר יבוא לידי מימוש.

אנחנו מקווים ש-50%. תודה.

הוועדה מברכת את ראש העיר והנהלת העיר ותושבי העיר בברכת חג יום ירושלים שמח.

הוועדה מודה לראש העיר על נוכחותו בדיוני הוועדה שוב ושוב, מה שמעיד על הרצינות ועל גודל האתגר והמחויבות של ראש העיר והנהלת העיר למערכת החינוך.

הוועדה מברכת על היוזמה והשינוי שמוביל ראש העיר באסטרטגיית הניהול של מערכת החינוך.

הוועדה מברכת על החדשנות החינוכית שמוביל ראש העיר.

הוועדה שמחה לשמוע על בלימת המגמה ואפילו היפוך המגמה בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי.

הוועדה עוקבת מקרוב על המגמות שמתחוללות במערכת החינוך במזרח העיר, מברכת על העלייה בביקוש לתוכנית הלימודים הישראלית.

הוועדה קוראת לממשלת ישראל ולמשרד החינוך להירתם יחד עם עיריית ירושלים לשלב ידיים על תוכניותיה של עיריית ירושלים לצמצום פערי הכיתות וצמצום הפערים ההולכים וגדלים ולבטא את החרפה השלטונית, אני קורא לזה חרפה שלטונית, שבה יש חוסר של כ-4,000 כיתות תקניות ועוד כ-1,000 כיתות להתמודדות עם גידול האוכלוסייה בעיר ירושלים, מה שאומר להערכתי בחישוב גס מאוד שיותר ממיליון תלמידים לומדים ומתחנכים בכיתות לא תקניות, שבערים אחרות במשרד החינוך והרשויות המקומיות היו מוציאים צווי סגירה לאותם מוסדות. תלמידי ירושלים הם ודאי לא מסוג ב' .

הוועדה מברכת שלמרות הקשיים ולמרות האתגרים, מערכת החינוך בירושלים מתמודדת עם האתגר ומגיעה להישגים רבים.

הוועדה תעקוב מקרוב אחר התקדמות הדיונים של הוועדה המיוחדת שהוקמה על פי החלטת בג"צ לצמצום פערי הכיתות בעיר ירושלים.

תודה רבה אדוני ראש העיר, תודה רבה לחברי הכנסת, תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 11:10.