ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-05-31OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 604

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ג באייר התשע"ח (8 במאי 2018), שעה 9:30

מעבר המכללות להוראה לוות"ת.

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מסעוד גנאים

חנין זועבי

מנהל אגף להכשרת עו"ה, משרד החינוך - נח גרינפלד

עוזרת ראשית מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - הדיל יונס

רכז מחקר ומידע, עובדי הכנסת - עדו אבגר

אגף אקדמי, המועצה להשכלה גבוהה - בתיה הקלמן

יו"ר הוועדה, המועצה להשכלה גבוהה - רבקה ודמני

קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים - אלון מזרחי

נציגת התאחדות הסטודנטים - מירב סלע

ראש מינהל ור"ה - דבורה מרגוליס

מוזמן/ת - תום ניסני

מוזמן/ת - יוסי פסקו

מוזמן/ת - תהילה תנעמי

מוזמן/ת - ליעד שגיב

מוזמן/ת - יהונתן אלון

שדלן/ית - שגיא אהרון

מירב ישראלי

יהודית גידלי

חנה כהן

מעבר המכללות להוראה לוות"ת

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 8 במאי 2018, מעבר המכללות להוראה לוות"ת. כפי שאנחנו יודעים, ב-2011 התקבלה החלטה ונחתם הסכם ואנחנו שומעים שיש מכללות שעברו, מכללות שעדיין לא רוצות לעבור, מכללות שמתכוננות לעבור ומתחבטות בסוגיות כאלה ואחרות, משפטיות, ממוניות, השקפתיות. אני חושב שמ-2011 עד 2018 כדאי לקיים ישיבה ולראות איפה זה עומד.

מונח בפניי מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, יציג אותו אסף וינינגר, ונתקדם לדיון.

תודה רבה, כבוד היושב ראש. מי שנמצאים פה מכירים את הנושא טוב ממני, אבל בכל זאת אני אציג כמה ממצאים עיקריים מתוך המסמך שכתבנו. אני אציג קודם כמה נתוני רגע בנוגע למכללות ולאחר מכן אני אתייחס לנושא של מעבר המכללות לחינוך לאחריות תקציבית של ות"ת.

היום יש 21 מכללות אקדמיות לחינוך לעומת 26 מכללות לפני כעשור. לומדים בהן כ-26,000 סטודנטים לתואר ראשון ועוד כ-7,000 סטודנטים לתואר שני. האחריות האקדמית על המכללות היא של המועצה להשכלה גבוהה והאחריות על התכנון והתקצוב היא של משרד החינוך. כל זה למעט המכללות שעברו לאחריות מלאה של ות"ת. בהמשך אני אתייחס למעבר המכללות.

המכללות מאופיינות בהתאם לזרמי החינוך שיש במערכת החינוך. 11 מהמכללות הן מכללות ממלכתיות, לומדים בהן כ-63% מהסטודנטים; שבע מכללות הן מכללות ממלכתיות-דתיות, לומדים בהן 25% מהסטודנטים; שלוש מכללות הן מכללות ממלכתיות-ערביות שלומדים בהן 12% מהסטודנטים.

יש שונות מאוד מאוד גדולה בין המכללות מבחינת מספר הסטודנטים שלומדים בהן. לצד מכללות שלומדים בהן כמה אלפי סטודנטים – סמינר הקיבוצים, בית ברל – והן הגדולות, יש מכללות שלומדים בהן פחות מ-1,000 סטודנטים, אלה בעיקר המכללות הדתיות.

לאורך השנים אפשר לראות עלייה במספר הסטודנטים החדשים שמתחילים ללמוד במכללות לחינוך – 6,400 סטודנטים ב-2006 לעומת כ-12,000 סטודנטים בשנת 2017.

יש לך פילוח של החדשים?

לא.

זה חשוב לטובת העניין.

לא הבנתי את השאלה.

אני אסביר לך. אסף הציג את החתך של הסטודנטים במכללות לפי ממלכתיות, ממלכתיות-דתיות וערביות. כשהוא הציג את השקף השני שמדבר על עלייה במספר הסטודנטים במכללות לחינוך והוראה, הייתי רוצה לדעת את הפילוח שלהם לפי ממלכתי, ממלכתי-דתי וערבי, כי אנחנו יודעים איפה יש עודף, איפה יש מצוקה. כדי לתכנן נכון ולחשוב נכון, צריך גם את הנתונים האלה.

לצד העלייה במספר הסטודנטים החדשים, אפשר לראות גם נעלייה בחלקם של הסטודנטים החדשים שלומדים במסגרות של הסבת אקדמאים להוראה. ב-2006 היה מדובר על 11% מהסטודנטים וב-2017 מדובר כבר על כמעט 30% מהסטודנטים במכללות.

מידי שנה המכללות מכשירות 11,000 מורים. במאמר מוסגר, האוניברסיטאות מכשירות עוד כ-2,500. כמובן שלא כולם הופכים להיות בסופו של דבר מורים. בתרשים המוצג לפניכם אפשר לראות נתונים על כניסה להוראה בקרב מקבלי תואר בוגר בהוראה, תואר ראשון - - -

13,000 בשנה. הנתונים האלה חשובים.

בתרשים הזה אפשר לראות נתונים על כניסה להוראה של מקבלי תואר בוגר בהוראה בתוך שנתיים ממועד סיום ההכשרה. אפשר לראות שבקרב ערבים יש ירידה בשיעור הנכנסים להוראה.

בכמה?

הירידה היא מ-67% מהבוגרים שנכנסנו ב-2005 ל-53% בשנת 2015. זאת אומרת, רק אחד מכל שניים שסיימו אכן נכנס בסופו של דבר למערכת החינוך כמורה בתוך שנתיים. לעומת זאת, בקרב היהודים אנחנו רואים מגמה הפוכה – מ-52% - - -

אבל אם אתה מודד את זה מ-2005 ל-2015, זה לא אחד לשניים.

אנחנו רואים את המגמה. המגמה בקרב הערבים היא מגמת ירידה, עם קצת עלייה בשנתיים האחרונות, ובקרב היהודים אנחנו רואים עלייה עקבית לאורך כל העשור האחרון.

המגמות בקרב מסיימי תוכניות הסבת אקדמאים די דומות.

וזה למה? כלומר, בונים יותר כיתות, יותר בתי ספר במגזר היהודי?

זה נושא שנידון פה הרבה, את מכירה אותו. זה עודף הכשרה במגזר הערבי.

לא. זה לא עודף, כי יש ירידה מול העלייה אצל היהודים.

אני מעריך שגם הרפורמה של אופק חדש, גם המאמץ של המשרד היה לחזק את מעמד המורה וההוראה באמצעות תוכניות ההסבה.

זה אולי בגלל בניית יותר בתי ספר? מה? יש המון סיבות.

יכול להיות, ואולי גם הצמצום במספר התלמידים.

לנושא של מעבר המכללות לאחריות תקציבית של ות"ת – בין השנים 2001 ל-2006 היו כמה ועדות ציבוריות שהמליצו על צמצום מספר המכללות והעברת האחריות התקציבית עליהן לוות"ת. המטרה היתה ביטול הכפיפות הדואלית של המוסדות למועצה להשכלה גבוהה ולמשרד החינוך לצורך שיפור איכות הכשרת המורים בישראל. הוועדות שהיו – אריאב-כץ ב-2004, ועדת תומר, ועדת דברת ב-2005. ב-2011 נחתם הסכם עקרוני בין משרד החינוך למל"ג-ות"ת על מעבר המכללות האקדמיות באופן הדרגתי לאחריות ות"ת. בשנת תשע"ג עברה המכללה לחינוך אחווה לאחריות ות"ת באמצעות מיזוג עם המכללה הכללית. בתשע"ד ניתן אישור עקרוני למעבר שתי מכללות נוספות לאחריות ות"ת – בית ברל וסמינר הקיבוצים. ב-2015 התפרסם דוח של מבקר המדינה שמצא שאין תוכנית ברורה ומחייבת למעבר המכללות לוות"ת. משרד החינוך ומל"ג-ות"ת נדרשו לאמץ גישה פרואקטיבית בנושא הזה. בפברואר 2015, ממש בעיצומה של הביקורת של המבקר משרד החינוך ומל"ג-ות"ת חתמו על מתווה להסדרת כל המכללות האקדמיות להוראה לתקצוב ות"ת בתוך שבע שנים.

והוא היה פרואקטיבי?

זה כבר שאלה שאתם תתייחסו אליה. סיום התוכנית אמורה להיות בשנת 2022, תשפ"ב.

ביולי 2016 פורסמה מפת דרכים למעבר כל המכללות לאחריות ות"ת. כל מכללה נדרשה לחתום על נייר הסכמה עקרוני שכולל את החלופה המועדפת עליה לאיחוד עד סוף אוקטובר 2016.

כולן חתמו?

ממה שאני יודע, כן.

מעבר לכך, כל מכללה נדרשה להגיש תוכנית עבודה לצורך המשך קידום המהלך עד סוף ינואר 2017. בסוף התהליך אמורות להישאר שמונה מכללות במעמד עצמאי כמכללות לחינוך או תוך כדי איחוד עם מכללות לחינוך אחרות. היתר אמורות להתמזג עם אוניברסיטאות או מכללות כלליות אחרות.

תמונת המצב הנוכחית היא ששלוש מכללות להוראה עברו בינתיים לאחריות ות"ת – מכללת אחווה, מכללת בית ברל וסמינר הקיבוצים. יתר המכללות נמצאות ברמות שונות של מגעים לאיחוד, חלקם מגעים מאוד מתקדמים וחלקם במגעים די ראשוניים. עד כאן.

ות"ת או משרד החינוך? מי ידבר תחילה – הממוזג או הממזג?

אני רוצה לומר שיש שיתוף פעולה מלא.

בתקופה הקצרה שלי פה בוועדה למדתי שעם נח גרינפלד אי אפשר שלא לשתף פעולה. כשמו כן הוא.

כנראה שאני מכירה את נח קצת יותר שנים ממך, כי בינואר 1995 התמניתי להיות ראש המכללה להוראת טכנולוגיה בתל אביב. המכללה להוראת טכנולוגיה עשתה את האיחוד עם מכללת סמינר הקיבוצים. זאת אומרת, זה לא רק שאני באה לספר - - -

אז את באה עם ניסיון.

אני באה עם ניסיון רב. אני הובלתי איחוד עם סמינר הקיבוצים, איחוד שבו לא לקחנו פרויקטור חיצוני, לא אני ולא נשיא מכללת סמינר הקיבוצים, ד"ר יוסי אסף, והובלנו את האיחוד לשביעות רצוננו המלאה. זה לקח זמן, וזה אחד הדברים שצריך לקחת בחשבון. זה לא תהליך מהיר, הוא תהליך מאוד מעמיק, כאשר מאחוריו יש ממש צי של אנשים שצריך לקחת אותם בחשבון וברגישות רבה מאוד.

זה גם זכויות קניין.

זה בנוסף, אבל אני מדברת קודם כול על האנשים. האנשים זה הנושא הרגיש. יש סגל בשתי מכללות, כל אחד דואג לעתידו, אף אחד לא יודע לקראת מה הוא בא, כי שינוי זה דבר שמכניס לחרדות. הובלנו איחוד שהחל בשנת 2004 והסתיים בשנת 2008. התאחדנו ועברנו לוות"ת. אני הובלתי את כל המעבר לוות"ת ולכן אני לא באה רק לספר על המכללות ומה קורה בתהליכי האיחוד היום, אלא אני באה ממקום שאני מאוד רגישה לתהליך הזה כי עברתי אותו בעצמי ולשביעות רצון מלאה. תראו איך נראית מכללת סמינר הקיבוצים – המכללה לחינוך, לטכנולוגיה ולאומנויות, כי חיברנו את כל השמות יחד.

צריך לקחת בחשבון שמהלך כזה הוא מהלך ארוך, ממושך - - -

מהניסיון של סמינר הקיבוצים, מה בלע את מה? הגדול את הקטן או שיש מצב שהקטן עם התכנים שלו השתלט על הגדול בהשקפת העולם שלו? זה אחד החששות של המתאחדים.

יש ועדות רבות, כמו ששמענו קודם, ויש ועדות נוספות שלא הוזכרו, שכן זה מהלך שהתחיל בתחילת שנות ה-2000, וכולן הסיקו מסקנה אחת: יש יותר מדי מכללות לחינוך. ראינו גם את תמונת המצב לפיה יש מכללות שיש להן כאלף סטודנטים, וכשיש בערך אלף סטודנטים אנחנו לא יכולים לדבר על סגל ליבתי שהוא מחויב למכללה והוא צריך להתפצל בין כמה מוסדות. רצינו לבנות מעצמות חינוכיות כאשר המטרה היא הכשרת מורים מיטבית במדינת ישראל. זה מה שרצינו וזה מה שקורה.

אני יכולה לדבר מהדוגמה האישית שלי, של איחוד סמינר הקיבוצים עם המכללה להוראת טכנולוגיה, שהמבנה האקדמי והתוצאות שלו השתנו לאין ערוך לעומת מה שהיה קודם. יש לנו כמה מודלים של איחודים וזה גם מתקשר לא רק להסכם שהוזכר כאן, כי היתה לנו ועדה בין-לאומית שהעריכה את המצב של הכשרת מורים באוניברסיטאות, בראשותו של פרופ' ויינברג מארצות הברית, שאמרה שיש צורך לעשות שיפור עצום בהכשרת המורים בישראל, להכשיר את הסטודנטים באופן אחר.

הדוח הזה נגיש באינטרנט?

בוודאי. הדוח הזה פורסם כבר בשנת 2015 והיו עליו דיונים רבים מאוד, גם במל"ג.

בעקבות הדבר הזה יש מתווה שנקרא מתווה אריאב להכשרת מורים. המתווה הזה משנת 2006 ולפיו בתום עשר שנים צריכה לקום ועדה חדשה כדי לבדוק את המתווה ולהתאים אותו לעידן הנוכחי. הוקמה ועדה כזאת בראשות פרופ' עופרה ענבר מאוניברסיטת תל אביב, שאחראית על הכשרת המורים, ואנוכי. ביקשתי שיתוף פעולה מלא בין מישהו שמכיר את מה שקורה באוניברסיטאות לביני, שאני נמצאת במל"ג-ות"ת ואני באה ממכללה לחינוך, כל חיי. חשבתי ששיתוף הפעולה הזה בין אוניברסיטאות למכללות הוא נכון כדי שנדבר על מתווה שמתאים גם להכשרת המורים באוניברסיטאות וגם במכללות.

המתווה הזה יתכתב עם האתגרים שלנו למחר, עם המורה של המחר?

נכון מאוד, המתווה הזה לוקח בחשבון.

זה אחד הנושאים שמעסיק אותי מאוד. לדוגמה, אנחנו באמצע הליך חקיקה של תיקון לחוק החינוך המיוחד. אנחנו נדרשים להתייחסות של המל"ג והמכללות לחינוך, כי כל הרפורמה הזאת לא תהיה שווה אם גם המורים הרגילים לא יהיו. אתמול דיברנו על הסוגיה של הטרדות מיניות במערכת החינוך, אם המורה עצמו בכלל יודע להתמודד. כנראה שזה מה שהיה, ככה זה מדינה בהקמה, צעירה, שהמכללות עסקו לרוב בידע – אני אומר את זה בצורה גורפת, תפקידי להקצין – ולא בכלים. לפעמים שלא בצדק אנחנו מטיחים בדיונים כאן דברים, מצפים ממערכת החינוך לדברים שאף אחד לא אמר להם שזה הייעוד, שלא הכשירו אותם. אני, כיו"ר ועדת החינוך, רוצה להיות רגוע שאכן כך, כי אנחנו לא מקבלים פידבקים באופן תמידי מוות"ת-מל"ג, חוץ מהתכנון התקציבי וכד', ויכול להיות שזה עושה עוול למל"ג-ות"ת, כי פה אנחנו מבקרים אותם הרבה. כביכול יש לנו תחושה של חוסר ידיים על ההגה בכל מה שקשור להשכלה גבוהה. אני שמח שהתייחסת לזה ואשמח אם תרחיבי.

אני מאוד שמחה שזו תגובתך. זו ועדה משותפת לאוניברסיטאות, מכללות ומשרד החינוך. נח גרינפלד יושב אף הוא בוועדה הזאת, וכן איל רם, סמנכ"ל מינהל עובדי הוראה.

זה לא כולל את המפמ"רים.

המפמ"רים הופיעו בפנינו.

תנו אחוזים סבירים, ולא יתר על המידה, להם, כי הם אחד הגורמים השמרניים מאוד על המקצועות.

זה לא קשור לשמרנות. מה שאנחנו רוצים זה להקשיב לציבור. יצאנו גם בקול קורא לפיו כל אחד יכול לפנות אלינו בכל נושא שחשוב לו שיהיה בהכשרת המורים.

הוועדה הזאת עובדת כבר שנה בצורה מאוד רצינית ומקווה לסיים את עבודתה לקראת סוף הקיץ. אנחנו נשמח מאוד לבוא ולהציג את זה.

אני אשמח לקבל סקירה. האם אתם לוקחים בחשבון גם את הקטע הזה שהמורה הוא כבר לא מקור הידע היחידי ועניין ההוראה הפרונטלית? אני מתפרץ לדלת פתוחה?

זו המומחיות שלי. אני באה מהתחום של טכנולוגיות למידה, מדעי המחשב והטמעת טכנולוגיות במערכת החינוך.

אתם לא יודעים כמה התלמידים משוועים לשינוי הזה.

כל הנושא של חדשנות, יזמות, פדגוגיה דיגיטלית, הוא אחד מהדגלים שהוועדה הזאת הרימה.

הדיון הזה היה שווה רק כדי לשמוע את זה. אם תמצאו לנכון, אני מוכן לבוא – לא להרבה זמן – לומר את האני מאמין, לא שלי, אני קניתי אותו בשלוש השנים שלי כאן.

בשמחה, אנחנו נזמין אותך.

מתי תסיימו את העבודה?

בסוף הקיץ, זה לוח הזמנים שלנו. ברגע שנסיים, לפני כתיבת הדוח הסופי, אנחנו נופיע בפני נשיאי המכללות ובתי הספר להכשרת מורים כדי לשמוע מה עוד יש להם להוסיף ולומר. אני מוכרחה לומר שקיימנו ישיבה אחת בבית הנשיא ובהשתתפותו בנושא של חיים משותפים. הרעיון של תקווה ישראלית הוא חינוך לחיים משותפים. קיימנו את זה בבית הנשיא והזמנו את כל הגורמים הרלוונטיים בארץ. גיבשנו דרך לשלב במתווה את הנושא של חינוך לחיים משותפים.

דוגמה אחרת – מערכת החינוך החליטה שאין לנו את הכיתות המופרדות לחינוך מיוחד, אלא אנחנו צריכים להכיל את החינוך המיוחד בכיתות הרגילות. אנחנו לוקחים את זה בחשבון וגם הזמנו את האנשים האחראים על זה.

אתמול היה דיון על הרפורמה – הרביעי או החמישי – לקראת הקריאה השנייה והשלישית. אחד מהדברים שכולם חרדים לו – אני בא מעולם של חרדים והחרדה הפכה להיות מקצוע אצל הרבה אנשים, לא רק אצל החרדים – זה השינוי. טוענים שהמערכות לא מוכנות, ויפה בן דוד, מזכירת הסתדרות המורים, לוחמת וכו'. אין להם את הסקירה הזאת. אם היתה לי את הסקירה הזאת כבר אתמול, זה היה מוריד את מפלס החרדה, למרות שאני לא פסיכיאטר ולא פסיכולוג, כי אני אוהב שינויים. לפעמים אני מקבל מכות, אבל אני אוהב שינויים. בסך הכל הכללי, בהיסטוריה שלי, מכל השינויים רק מרוויחים וגם מתרעננים. זה פרק חשוב ברפורמה הזאת וחבל שאנשי משרד החינוך, החבר'ה שמובילים את הרפורמה הזאת, לא ידעו לבטא פה אם זה נעשה ובאיזה קצב. זה גם עושה עוול למשרד, כי עבודה שנעשית שנים לא מוכרת. אנא, שימו אותה, גם אם זה לא על הפרק, תבואו ותתנו סקירה. זה היה חוסך הרבה בכל מיני דיונים. הנציגים שלכם, של מל"ג-ות"ת, "חוטפים" פה לעתים בגלל התחושה הזאת שזה מבנה אפרורי ליד בית הנשיא.

אנחנו מנסים לשתף את כל הגורמים, כדי שהראייה תהיה מערכתית.

אני מודה לך על הדגשים האלה שנתת.

לכן בנושא של המתווה לקחנו בחשבון את נושא האיחודים, כי האיחודים עושים שינוי אקדמי ומבני. היום אנחנו גם מדברים על אינטרדיסציפלינריות והכשרת מורה לעידן של השנים הבאות, איך הוא צריך להתמודד בכל הנושאים. כשנסיים את העבודה אשמח להגיע ולהציג את זה.

בשמחה.

לקחנו לתשומת לבנו את ההערות בדוח הבין-לאומי של סם ויינברג, שהעריך את הכשרת הסטודנטים להוראה באוניברסיטאות, שם היו הערות מאוד חשובות. לקחנו את כל המכלול והכנסנו למתווה ואנחנו מרימים הרבה מאוד דגלים חדשים.

יפה. כתלמיד מהעבר, אם אני לוקח את המורים שלי מהמכללות לחינוך והוראה או מהאוניברסיטאות, אני יודע להצביע על חוסרים שהיו למורים שבאו מהאוניברסיטה לעומת האחרים. אם המיזוגים האלה ילכו לא רק לצד של לבלוע, אלא הפריה הדדית של שני גופים עם פרקטיקות שונות וחשובות, זה יכול לייצר תוצר מעולה.

זה מה שקורה כבר בשטח ואנחנו עוקבים אחרי זה.

יש לנו שלושה מודלים של איחודים: מודל אחד – מכללות לחינוך עם מכללות לחינוך; מודל שני – מכללה לחינוך עם מכללה כללית. כאן יש לנו אפשרויות, למשל אם מכללה לחינוך מתאחדת עם מכללה כללית שיש לה שם לימודי מדעים, הנדסה ונושאים טכנולוגיים, אנחנו יכולים לדבר - - -

אז המורה לפיזיקה שלימד אותי ולא הצלחתי להבין אותו, אלא רק בשיעור ה-33, בגלל כמה בעיות, אני חושב שהיה מצליח כבר בשיעור השלישי או הרביעי.

יכול להיות. אנחנו יכולים לשלב בין הידע הדיסציפלינרי המעמיק שיש במכללה הכללית לבין הידע הפדגוגי שישנו במכללה, והצירוף הזה הוא מנצח.

שמים דגש על זה?

ברור.

כי התחושה שקיבלנו, גם מאלה שרוצים – כי מתדפקים על דלתנו אלה שחוששים ואלה שרוצים – שיש תלונות על בליעה, על השתלטות.

המודל השלישי הוא מכללה עם אוניברסיטה.

חבר הכנסת מרגי ציין קודם שיש מעצורים, יש מכשלות, בהיבטים משפטיים, בהיבטים פיננסיים, כלכליים. יש לנו דוגמה מצוינת של מכללה בחיפה שרוצה להתאחד עם אוניברסיטת חיפה, וזה ממש לקראת סיום, אבל יש היבטים משפטיים עם הבעלות שאחראית על אותה מכללה. אז זה ייקח זמן. זאת אומרת, אם ההסכם בין משרד החינוך לבין מל"ג, הסכם שנקרא פרנק-כהן, שנחתם ב-2015 ומדבר על איחודים עד סוף תשפ"ב-2022, זה שבע שנים, עברו שלוש שנים ואנחנו נמצאים באמצע התהליך לשביעות רצוננו, אבל זה תהליך שדורש הרבה אורך רוח וזמן ואנחנו צריכים לתת לזמן לעשות את שלו. אם נעשה דברים נמהרים, אנחנו לא נצליח.

אבל לא רק הזמן יעשה את שלו. צריך לתת לזמן לעשות את שלו, אבל לא רק הזמן.

ברור. יש לנו צוות מעקב - - -

אבל לפני המעקב, אני רוצה לשאול - - -

אני רוצה לציין את העקביות וההתמדה של חברת הכנסת חנין בקטע הזה של המכללות להוראה וסטודנטים, כי זה בוער בקרבה. זה גם רמת הסטודנטים.

וגם בקרבי.

אני מקווה. לגבי הצירוף של מכללה ערבית עם מכללה אחרת או מכללה כללית או אוניברסיטה – יש מודל מיוחד לזה? השקעתם בזה ויש מחשבות על בעיות ספציפיות ותרבותיות למקרה הזה או שיש לכם רק מודל כללי ואתם מיישמים גם על מכללות ערביות? האם יש מודל ספציפי למכללות הערביות? אני חושבת שהם לא היו כל כך שמחים למדיניות הזאת, נכון? היתה שם התנגדות.

אני רוצה שגם תגידי לנו בהמשך מה קורה עם החלטת הממשלה להקים מכללה ערבית.

אני מאוד שמחה, כי אתה נותן לי כל הזמן מוכנות למה שאני צריכה להגיד.

אני שמח שאני מכוון לדעת גדולים.

כידוע לכם, יצאנו בקול קורא להפעלת מוסד אקדמי ביישוב ערבי. אני עומדת בראש הוועדה. כתוצאה מהקול קורא נשארנו עם שתי מכללות לחינוך, אחת סח'נין ואחת אלקאסמי. בסופו של דבר נותרנו עם שתי מכללות שעמדו בתנאי הסף, סח'נין ואלקאסמי.

זה שהן עמדו בתנאי הסף זה כבר מפחיד ומדאיג. את לא יודעת כמה מאמץ אנחנו משקיעים בזה, את לא מתארת לעצמך.

לא הבנתי את ההערה שלך.

אני אתאפק.

תחזרי על מה שאמרת, לא שמעתי את ההערה.

זה ששתי מכללות אלה עעמדו בתנאי הסף, זה כבר מתסיס את כולם. עמדו בתנאי הסף עם כל בעיות איכות ההוראה, רמת הבוגרים, רמת התלמידים, רמת הבוגרים המורים שמסיימים את המכללות האלה.

תני לי הבהרה, יכול להיות שגם אני לא הבנתי. את אומרת שנשארו שתי מכללות שעמדו בתנאי הסף של הקול קורא?

לא הגעתי לכאן כדי שנדון בנושא של הקמת מוסד אקדמי ביישוב ערבי.

אבל את קיבלת מכתב ברור מחברי הכנסת הערבים, מכל חברי הרשימה המשותפת, מה דעתנו איך מתנהל התהליך, איך הוא חייב להיות שקוף. אנחנו רוצים לדעת על הסטנדרטים. אנחנו כבר שנתיים בנושא הזה.

אני מבין שלהליך המכרזי אנחנו לא ניכנס. לא אחת עולות כאן בדיונים סוגיות שקשורות לרמת הבוגרים של הסטודנטים במכללות להוראה ורמתם של המורים במגזר הערבי. זה נושק במידה רבה גם עם המציאות הקשה והמרה של החינוך. זה לא הפרמטר היחיד שמשפיע, אבל זה אחד הפרמטרים. לכן הדבר הזה מייד הקפיץ את חברת הכנסת זועבי.

אני רוצה לומר משהו בהתאם לתגובה. ראוי לומר שברגע שיוצא קול קורא, יש תנאי סף. מוסד שעומד בתנאי הסף עובר לשלב הבא. אני אתן דוגמה – אוניברסיטת בר אילן ואוניברסיטת חיפה לא עמדו בתנאי הסף, משום שאחד מתנאי הסף היה שהמוסד יהיה ביישוב ערבי. עם כל הכבוד, בר אילן לא ביישוב ערבי וכך גם לא אוניברסיטת חיפה.

איפה אתם עומדים עכשיו?

היות שלא באתי לדון בסוגיה זאת, ולו הייתי מוזמנת לסוגיה הזאת, הייתי מגיעה אחרי שהיתה כבר החלטת מל"ג. אבל אין החלטת מל"ג, מהסיבה הפשוטה - - -

אדוני היושב ראש, אבל אנחנו רוצים לקיים דיון לפני החלטת מל"ג.

את לא יכולה. בהליך מכרזי את לא יכולה.

ביקשנו דיון תיאורטי.

יש לי יועצים משפטיים שאומרים לי מה מותר לי ומה אסור לי.

אנחנו לא נכנסים, אין פה ניגוד עניינים ואנחנו לא נכנסים לזה.

אני מודע לכך שזה שלא נגמר ההליך הוא בגלל כל אותם חששות וכל מה שאתם יודעים על המכללות האלה.

וטוב שזה לא נגמר. אנחנו לא רוצים שזה ייגמר. אין שקיפות.

לכן ההתנפלות עליהם אינה במקומה. גם חברי הכנסת האחרים עוקבים בדאגה מסוימת, כי אנחנו לא רוצים עוד מאותו דבר, דווקא בגלל טבלאות המדידה וההערכה של רמ"ה ומשרד החינוך בנושאים שונים. הגיע הזמן לתת את הפוקוס לחינוך בחברה הערבית. טוב שאנחנו מדברים – ובזה נסיים את הסיפור הזה – אני מקווה שהרמה, האיכויות והרצינות יהיו חלק מהפרמטרים בקבלת ההחלטה.

אדוני היושב ראש, אנחנו לא יכולים להסתפק בלקוות. אנחנו, חברי הרשימה המשותפת, ביקשנו, שלחנו מכתב לוות"ת ולמל"ג שאנחנו רוצים שקיפות מלאה בעניין. אנחנו מתלוננים על הרמה הקיימת, וכמו שאמר היושב ראש, עכשיו זה יהיה מכללה כללית באותה רמה שהיא רמה לא מספקת, בלשון המעטה. זו רמה מקוממת, מה שעושים זה להרוס את העתיד של התלמידים והסטודנטים, להרוס את העתיד שלהם. אנחנו רוצים, וזו הזכות והחובה של היושב ראש, לקיים דיון שקוף עד התאריך הזה.

כל עוד שמל"ג לא מקבלת החלטה, אני לא יכולה - - -

מה התועלת בהחלטה? אני לא רוצה החלטה.

אני לא רוצה להיכנס לנושא של מכללה ערבית, אבל הם לא יכולים באמצע הליך מכרזי - - -

אנחנו לא נכנסים לשמות של מכללות. לא, אפשר, דווקא צריך לקיים את הדיון הזה רק לפני החלטה. לא מקיימים דיון כזה אחרי החלטה, הרי מה הטעם אחרי החלטה? דיונים כאלה הם רק לפני החלטה, אנחנו לא נכנסים לשמות ספציפיים.

אני מבקש לבחון זאת מבחינה משפטית.

ישבתי אתכם וזו לא רק הפנייה הראשונה. נשלח אליכם מכתב מטעם 13 חברי כנסת.

הפנייה שלך הובאה לתשומת לב המל"ג.

אני חושבת שהייתי מאוד ברורה, שכל עוד שמל"ג לא מקיימת דיון בנושא, אני לא יכולה לחשוף מעבר לזה. הודעה מסודרת תהיה רק אחרי שיהיה דיון במל"ג ותהיה החלטת מל"ג.

לא הבנת אותי, אני מתעקשת. אנחנו רוצים לקבל תשובה על המכתב ששלחנו לכם. במכתב יש פנייה ישירה, מאוד ברורה, שאנחנו רוצים לקיים דיון בנושא.

רשמתי את זה לעצמי. דרך אגב, כל הנושא של המכללות הערביות עלה כדי לומר על האיחודים שלהם, שבגלל או בזכות – השאלה איך מסתכלים על זה – הקול קורא להקמת מוסד אקדמי ביישוב ערבי, הגישו את הבקשה כל המכללות הערביות ולכן לא יכולנו לטפל באיכות שלהם. זה בעצם לא התקדם בגלל הנושא הזה ובגלל זה גם הזכרנו את הנושא הזה. בגלל זה זה תקוע.

אבל הם הסכימו לנושא הזה?

כולם הסכימו, בכלל לרעיון.

יש היום התקדמות מבחינת ההבנה שהאיחודים חשובים כדי לעבור לוות"ת, שכל המוסדות להשכלה גבוהה יהיו בוות"ת ולא חלק במשרד החינוך וחלק בוות"ת. יש גם דיפרנציאציה בנושא הזה, כי התקציבים אינם בדיוק אותו הדבר, זה לא בדיוק לאותם צרכים, ואנחנו רוצים ליישר קו שכל המוסדות להשכלה גבוהה יהיו בחסות ות"ת ולא מל"ג.

דבר נוסף – את דיברת על מודל. בכלל, כל איחוד הוא סיפור בפני עצמו וזה גם מתנהל בצורה אחרת. יש מוסדות שהאיחוד מתנהל באמצעות פרוייקטור חיצוני ויש מוסדות שהחליטו שהם מקימים ועדות משותפות בתוך המכללות, והכל בהתאם לתרבות ולחזון של המכללות ולרוח, למגזר. לכן אני אומרת שהמודלים שונים, הם לא אחידים. בסופו של דבר האיחוד צריך לדבר על ההיבטים המשפטיים, התאגידיים, המינהליים, האקדמיים כשאנחנו מקבלים את כל המסמכים, אבל יש שונות בין האיחודים.

לא קידמנו את הנושא של המכללות הערביות בגלל הנושא של הקמת מוסד אקדמי ביישוב ערבי.

אתם מעריכים שתעמדו ביעד, בלוחות הזמנים שנקבעו?

יש כאן מהלך שלפעמים חשבנו שהוא מואץ מדי ואז מה שקרה זה שהוא נתקע בגלל הרבה מאוד סיבות, בדרך כלל משפטיות. למשל, בעלויות שנכנסו לנושא, כאלה שהיו רדומות לפני כן, התעוררו כתוצאה מזה.

בסופו של דבר, כשאנחנו מסתכלים על המהלך אנחנו רואים שיש לנו כבר שתי מכללות נוספות שעוברות לוות"ת. אני יכולה לציין את השמות שלהן כי זה דבר שעבר מל"ג-ות"ת: מכללת הרצוג שהתאחדה עם מכללת ליפשיץ ונמצאת עכשיו במהלך של איחוד עם עוד שתי מכללות נוספות. זו תהיה מכללה מרכזית בירושלים.

זה חסך לי את השאלה הבאה על מכללות חמ"ד שבדרך כלל הן קטנות וצריכות להתאחד.

אני מדברת עכשיו על שתי מכללות חמ"ד שנכנסות לתוך אותו איחוד של הרצוג-ליפשיץ. יש את מכללת אורות ישראל שהתאחדה עם מורשת יעקב, שאף היא במעבר לוות"ת. יש גם מכללות שהן בתהליך מאוד מאוד מתקדם לקראת איחוד. היות שאני לא רוצה לחבל במהלך אני לא מציינת שמות.

אנחנו מדברים על העיקרון.

כל המכללות, להוציא המכללות במגזר הערבי, שאמרתי מה הסיבה, ועוד מכללה אחת שהיה לה איחוד מתקדם אבל הוא כרגע - - -

שנקר עם תל אביב?

על שנקר עם תל אביב אני יכולה לומר רק דבר אחד – שנקר אינה מכללה לחינוך והיא רוצה להתאחד עם אוניברסיטת תל אביב. זה עדיין לא הגיע לפתחנו כי בינתיים כל השיח והשיג הוא ביניהם והדיונים הם ביניהם. אני יודעת מזה כי הנשיאים דיברו איתי על כך, אבל זה לא הגיע בכלל למל"ג-ות"ת.

שאלה נוספת שהתעוררה במהלך הדיונים והשיחות היתה אם במתווים או בהנחיות לקראת האיחוד – כי במל"ג-ות"ת משתמשים במובן הרחב של המושג "חופש אקדמי" – התעורר חשש סביר שאם אנחנו מאחדים מכללה מסוימת שהיא אם אוריינטציה של המרחב הפתוח למשל או טבע, אומנות או מוזיקה, עם גוף אוניברסיטאי שהוא בדרך כלל מחקרי וכו', או שעם מכללה אחרת גדולה שהתחום שלה הוא אחר ועם הזמן הזיקה למאוחד תתנתק והנושאים האלה ייעלמו מהנוף שלנו. האם יש התייחסות לעניין של השמירה על הזהויות?

אני אכנס לדיון. בכל הנושא של האיחודים, למשל איחוד עם אוניברסיטה, בסופו של דבר המטרה היא ליצור מציאות של בית ספר חינוך בתוך האוניברסיטה שבתוכו הכשרת המורים עם מקסימום האוטונומיה שתינתן.

למי תינתן האוטונומיה?

לפקולטה לחינוך.

כלומר זה תואם לחשש.

כן, בוודאי שיש את החשש. רבקה הציגה את הדוח של פרופ' סם ויינברג, שבסופו של דבר המטרה היא שבאוניברסיטה העדיפות של בית ספר לחינוך לא תהיה העדיפות האחרונה, ועוד יותר שהכשרת המורים תהיה בעדיפות אחרונה בתוך זה. לכן כן ליצור מציאות שבה יחידה להכשרת מורים הופכת להיות חלק מפקולטה, כאשר פקולטה זה הגוף הכי אוטונומי בתוך האוניברסיטה שיכול לשמור על הצבע שלו. ברור שאיחוד בין מכללה כללית לבין מכללה לחינוך יוצר מציאות כזאת שהגוף של הכשרת המורים הוא עם הרבה יותר עצמאות. אבל גם אם אנחנו נרד יותר מזה, עצם ההמשך של התקנות שאושרו כאן יוצר מציאות שבה ההסבר של תקנה אחת הוא מחויבות למעורבות של משרד החינוך לתוכנית הלימודים של כל גופי ההכשרה, ומצד שני האוטונומיה ההדדית שלמעשה יוצרת את המציאות שגם באיחודים בתוך מכללות לחינוך, כמו מכללה דתית עם מכללה לא דתית או בתוך מכללה דתית שתוכל לשמור על הצבע שלה .

מי נותן ערבויות? רק היום, בדרך לכאן שמענו שלסטודנטיות למשפטים באוניברסיטה העברית זה הפריע ולא אפשרו להן ללמוד בנפרד, בלי להגביל את האחרים. סובלנות היא כנראה מילה יפה, נאורה, אבל כשבאים ליישם אותה היא נאורה רק כשנוח לי. אני מניח שלא ירדת לסוף דעתי, ואני אסביר. אין ספק שאם אתה מאחד מכללה לחינוך עם אוניברסיטה, בוודאי שבמסלול להכשרת מורים הקטע הפדגוגי בחינוך יהיה דומיננטי. לא רציתי להביא תשובה, כי אז התשובה מתמקדת בדוגמה. אני אקח למשל את מכללת אוהלו-קצרין עם תל-חי. האוריינטציה שלהן היא שונה – תל-חי גדולה יותר, אוהלו מיניאטורית, אבל יש לה את הצבע של הייחודי. עם הזמן תל-חי, תוך שנה, שנתיים, מחזור אחד או שניים, וזהו. זה יכול להיות גם באוניברסיטה. מצאנו את עצמנו עם המשבר של מדעי הרוח באוניברסיטה העברית. נמצא שאוניברסיטה מסוימת שאיחדה את זה תכשיר מורים לפיזיקה, למתמטיקה, לביולוגיה, ותו לא.

הדוגמה שנתת על שתי המכללות, יש לנו עוד דוגמאות שכאלה. זה שדיברתי על הזמן, זה לא מדידת הזמן, אלא הזמן הזה הוא תהליך שבו קורים תהליכים של הידברות. לאט לאט יש הבנה, כתוצאה מזה לאט לאט יש מסמך שמקובל על שני הצדדים. הדוגמה שנתת היא דוגמה מאוד טובה למהלך כזה שקרה, שהמכללה הקטנה יותר שיש לה צבע ומקום חשוב, בעיקר בצפון, נרתעה מאוד. היא רצתה וחששה, רצתה וחששה. כל הזמן היתה התקדמות של צעד אחד ונסוגו שני צעדים לאחור. דרך אגב, אני מעורבת בכל התהליכים האלה.

ייאמר לזכותם שהחשש שלהם היה יותר הקטע של הצבע מאשר שאר הדברים.

נכון. היום הם נמצאים במצב – אני לא רוצה לנקוב בזמן – שבשנת הלימודים הבאה תראו מכללה אחת. הם הגיעו למצב - - -

ויתרו על הצבע או שהגנו על זה?

לא היה צריך לוותר. הם הבינו שהצבע שלהם חשוב לשני המוסדות. היה חשוב גם לשמר את מה שיש שם, כי גם שם יש חינוך. זו דוגמה קשה, מדוע? כי יש לנו איחודים שבעצם משלימים זה את זה, כי אין כפילויות. אם היום תפגוש את שני הנשיאים, תבין שהם הגיעו למקום של הבנה. זה נבנה בתהליך ממושך.

אני חייב וידוי אישי – לפעמים כשאני נכנס לאולם ורואה נוכחות דלה, אני מתבאס. אבל בסוף יוצא שבדיונים האלה אתה מקבל את הדיון הכי איכותי. גם הפרוטוקול נהנה ויותר קל לערוך אותו, גם התכנים יותר איכותיים. הדיון הזה חשוב, זה כלי עבודה שהיה חסר לי. אני לא צריך להכות על חטא, כי לפעמים אני אומר דברים, כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. אתם חוסכים זאת מאתנו, וחבל. זה תהליך חשוב שבו התקבלו החלטות, נעשו עוד שינויים ונקבעו תוכניות, אז מותר מידי פעם לבוא ולומר שאתם רוצים להציג לנו.

בוא נאמר שמבחינת התהליך אנחנו מגיעים כשאתם מזמינים אותנו.

לא נכון, וזו גם הטעות של האזרחים. הדיון משודר ואני אומר זאת, אני אוהב ומאותגר יותר כשהפנייה מגיעה אליי מאזרח או מכל גורם אחר, לאו דווקא מהצעות לסדר של חברי הכנסת. נעשית עבודה רצינית, היא חסרה לי להמשך הדיונים. זה כלי עבודה. מבחינתי קיבלתי היום מידע חשוב, חומר טוב ואיכותי שאני יכול להשתמש בו ברפורמה בחינוך המיוחד, חומר טוב ואיכותי כשאנחנו מדברים על פני מערכת החינוך לעתיד ופני המורה בעתיד. חבל. יושבים פה אנשים והם לא מחוברים לעשייה הזאת.

איחוד מוצלח הוא כזה שהיתרונות של שני הצדדים נשמרים. בסופו של דבר זו הייחודיות בזה. אם תל-חי תחליט שהיא בולעת את אוהלו, היא לא תגדל, לא בתלמידים ולא באיכויות, כי זה החלק שלה שהיא סטטית בו. אם היא רוצה לגדול, היא תגדל בחלק הזה שהיא תאפשר לאוהלו להמשיך ולהתפתח.

זה נלקח בחשבון כמאזן לחששות, אבל תמיד יש יוצא מהכלל, אחד שלא בא לו.

אז זה לא שווה איחוד.

מבחינתי, קיבלתי תשובות לשאלות שהיו לי.

אנחנו, רבקה ואני, עובדים על זה מאוד מאוד קשה, גם בשלבי הטיוטות ולא רק בשלבי הסיכומים. אנחנו נהנים גם משלבי המשבר, כי בסופו של דבר כל משבר כזה עולה בצורה פשוטה. יש את הקושי של האיחודים של הדתיים, כי הרצון לשמר הוא יותר גדול מאשר הרצון לשמר.

אני רוצה לומר לסיכום – קודם כול, תודה שהזמנתם אותנו. אני מאוד שמחה שהייתי פה. אני חושבת שאותה פתיחות שתיארתי קודם, שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה, כי מל"ג-ות"ת לא יכולה לקדם תהליכים של מערכת החינוך בלי השותפות של מערכת החינוך והאקדמיה. אני פונה אליכם, במידה שאתם רוצים הסברים, תזמינו אותנו. אני יודעת שאתם אנשים מאוד מאוד עסוקים - - -

רשמנו לפנינו. אמרת שאתם מסיימים בסוף הקיץ.

כן, אנחנו מתכוונים לקראת החגים להיות עם טיוטה של המתווה שמרים הרבה מאוד דגלים חדשים שדיברת עליהם. אנחנו מסתכלים קדימה איך צריך להיראות המורה במאה ה-21.

אני חושב שנעשה את זה בכנס יותר גדול. מגיעים לפה חברי כנסת שאומרים דברים מדם ליבם, מכוח זה שהם יודעים, ולא תמיד זה נכון ולא תמיד זה גם צודק כלפי המערכות.

נתעלם עכשיו מהמכשולים בדרך, לפי מפת הדרכים שלכם, לפי התוכנית המקורית, איך שלושת המכללות הערביות אמורות להתמזג, אחת עם השנייה או עם המכללה הכללית, או אחת או שתיים עם המכללה הכללית והשאר לא? מה לפי התוכנית המקורית שלכם?

יש שתי שיטות: שיטה אחת לפיה מל"ג-ות"ת אומרת: אנחנו מבקשים שתתאחדו כך וכך. אנחנו לא נוקטים בשיטה הזאת, אלא השטח מגיע אלינו. היות שהנושא של הקמת מוסד אקדמי ביישוב ערבי לא הסתיים, הם עדיין מאוד מחכים למה שאנחנו נאמר בנושא הזה ובינתיים הם מקיימים כל מיני שיחות גישוש, מגיעים אליי ומספרים לי, אני בקשר מאוד טוב איתם.

כלומר, יש אפשרות שכולם יתאחדו לתוך מכללה אחת?

יש אפשרות. זה מהלך חכם אבל יש בו הרבה מאוד עיצורים פוליטיים ואני לא יכולה לנבא לאן זה ילך. אני יודעת שיש כל מיני גישושים של מכללה ערבית עם לא מכללה ערבית כללית, בינתיים שיח ביניהן על איחוד. יש שתי מכללות במגזר הערבי ועוד מכללה אחת. הם מנסים כל מיני דברים.

כלומר, הם באים עם היוזמה ולכם אין שום עדיפות.

הם משתפים אותי, מתייעצים איתי ושואלים מה אני אומרת, מה אני חושבת. אני מגיעה מהשטח ואני מכירה היטב – לא כמו נח, הוא בוודאי מכיר את זה עוד יותר – את כל המכללות ואת הדינמיקה שקורית שם, את התרבות. אני יכולה להיות מעורבת ולפעמים גם לתת עצות. לפעמים העצה הכי טובה זה להקשיב להם ולא לומר דבר. זה מה שהם צריכים, שמישהו יקשיב להם, ואני מקשיבה להם. אני לא יכולה לבוא אלייך היום ולהגיד לך שיש לי משנה סדורה לגבי המכללות מהמגזר הערבי. יכול להיות שאם תזמיני אותי אחרי - - -

לא משנה, הכרה בבעיות. הכרה בבעיות, זה מה שאנחנו דורשים, לא משנה סדורה. אנחנו לא רוצים להנחית עליהם את האיחוד. אנחנו רוצים שתכירו בייחודיות ובמצב בשטח, שהוא לא מצב טוב בכל הקשור למכללות הערביות.

יש לנו אגף שלם להערכת איכות של תוכניות לימודים. זה לא רק שאנחנו נותנים אישור והסמכה לפתוח תוכניות, אלא שאחרי שהן נפתחות יש לנו הערכת איכותן. אנחנו עוקבים בדריכות אחר רמת התוכניות האלה. מי שעוקב אחר התוכניות האלה הן ועדות בין-לאומיות ואנחנו עוקבים מה הם משפרים ואיך זה מתקדם. כלומר, זה תהליך מאוד מאוד מורכב.

בהכנת המתווה החדש התייחסתם לקטע הזה של לימוד מקוון?

אני רוצה לתת לך את שני הספרים החדשים שלי שיצאו ממש עכשיו: פדגוגיה דיגיטלית הלכה למעשה; פדגוגיה דיגיטלית - הזדמנויות ללמידה אחרת. במתווה אני אחראית על כל הנושא הזה של חדשנות ויזמות. אתה מקבל ממני את הספרים.

תודה. אני לא יודע אם מותר.

אנחנו מדברים על הלומד החדש, אנחנו מדברים על איך אנחנו מכשירים את המורים הקיימים, לא רק הסטודנטים. מה אנחנו נעשה עם המורים שנמצאים בצנרת, איך אנחנו מביאים אותם להתמודד עם זה.

תראו כמה תסכולים פרקתי, והנה עוד תסכול אחד. בכל הרצאה שלי, בכל שיחה שלי, אני אומר שהבן שלי מסיים כיתה י"ב במערכת החינוך הממלכתית במועצה אזורית מרחבים. אני סיימתי י"ב במערכת חינוך ממלכתית-דתית בפער של 41 שנים ולא קיים הבדל. אני שואל: הייתכן?

התשובה היא לא.

ניתנת הדעת גם על זה?

ברור.

תודה. אני לא איש חינוך, לא פדגוג, אבל אלה דברים שעולים.

אני מאוד מבינה למה אתה מתכוון.

אמרו לי: תהיה אמיץ, תגיד איזה מקצועות, איזה שעות. אמרתי שייתכן שבמקצועות מסוימים – אני סתם זורק, אני לא אומר שאני צודק. למשל, עבודה סמינריונית בכמה תחנות בחיים, עבודת חקר של התלמידים. זה לא חייב ללכת איתו כמה שנים ולפנות זמן איכות למשהו אחר. יכול להיות ששיטת ההיבחנות צריכה להשתנות. אני זוכר עבודות גמר שעשיתי – ובתקופה שלי לא היה גוגל, גם לא יכולתי להיות מנוי בספרייה העירונית והייתי הולך להשאיל – אבל אם תשאלי אותי על מה נבחנתי, אני כבר לא זוכר על מה נבחנתי. כולם יודעים את זה, אני לא מחדש לאף אחד כלום.

יודעים ולא עושים מספיק. יש לנו איים של חדשנות והצלחה. זה תהליך ואנחנו צריכים להיות עם סבלנות ואורך רוח. תודה רבה לכם.

תודה רבה לכם. אני אעבור לסיכום שמנהלת הוועדה הכינה תוך כדי: הוועדה רשמה לפניה את סקירת מרכז המחקר והמידע של הכנסת. הוועדה רשמה לפניה בסיפוק שהוועדה במל"ג-ות"ת דנה בנושא איחוד ומיזוג המכללות לחינוך והיא בסוף דיוניה והצפי לסיום הוא בסוף קיץ 2018; הוועדה רשמה לפניה את הודעת המל"ג כי בטרם כתיבת הדוח הסופי, הדוח יוצג בפני מנהלי המכללות לחינוך, ואנחנו מבקשים מכם שגם בפני ועדת החינוך, התרבות והספורט; הוועדה שמעה סקירה מפורטת ממרכז המידע והמחקר של הכנסת על עבודות אקדמיות של המורים; הוועדה שמעה סקירה מפורטת על הדיונים המתקיימים היום במל"ג בנושא המכללות להוראה ובתי ספר להוראה באוניברסיטאות, איחוד, שיתוף ושינוי תכנים; הוועדה רשמה לפניה את הודעת המל"ג כי יתייחס וישיב למכתב הח"כים מהרשימה המשותפת בנושא הקמת מכללה ערבית; הוועדה רשמה לפניה את הודעת המל"ג כי בכוונתה לעמוד בלו"ז העברת כל המכללות לוות"ת עד שנת 2022, תוך איחודן; הוועדה רשמה בסיפוק רב את הודעת המל"ג-ות"ת שהוועדה מתייחסת במתווה החדש להכשרת מורים גם לתפקידו של המורה בעידן החדש בהתייחס לחינוך המיוחד, חדשנות ושיטות הוראה חדשניות.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:40.