ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-06-06OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 751

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, כ"ב באייר התשע"ח (07 במאי 2018), שעה 10:00

ישיבה מיוחדת עם חברי ועדת העבודה וההגנה הסוציאלית של הפרלמנט הרומני. על סדר היום: 1. חוק האומנה Foster Care Law - 2. קצבאות הנכים- Disability benefits 3. רפורמת הסיעוד - Geriatric nursing reform

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

ג'מעה אזברגה

עבד אל חכים חאג' יחיא

מרדכי יוגב

דן סידה

טלי פלוסקוב

קארין אלהרר

מיכאל מלכיאלי

גלעד גושר - הלשכה המשפטית, משרד האוצר

חנן רטמן - ראש תחום בינלאומי, הכנסת

Adrian Solomon - חבר הפרלמנט הרומני, יו"ר הוועדה לעבודה והגנה סוציאלית

Silviu Vexler - חבר הפרלמנט הרומני, סגן יו"ר הוועדה לעבודה והגנה סוציאלית

Mihai Nita - חבר ועדת העבודה והגנה סוציאלית, הפרלמנט הרומני

Eva-Andrea Cspe - מזכירת ועדת העבודה והגנה סוציאלית, הפרלמנט הרומני

Vileta Radot - חברת הפרלמנט הרומני, מזכירת וחברת הוועדה לעבודה והגנה סוציאלית

Elena Burcioaga - יועצת, מנהלת המחלקה לקשרים בינ"ל, רומניה

Ovidiu Ierulescu - ממונה קשרי חוץ, הפרלמנט הרומני

Mircea Chitic - ייעוץ, הפרלמנט הרומני

Shelly Hugler Livne - נציגת שגרירות ישראל ברומניה

Emanuel Marcus - מתרגם

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

ס.ל., חבר תרגומים

ישיבה מיוחדת עם חברי ועדת העבודה וההגנה הסוציאלית של הפרלמנט הרומני. על סדר היום: 1. חוק האומנה Foster Care Law - 2. קצבאות הנכים- Disability benefits 3. רפורמת הסיעוד - Geriatric nursing reform

בוקר טוב לכולם. קודם כל ברוכים הבאים. אתם יודעים, משלחת מרומניה ומהפרלמנט הרומני זה כבוד גדול בשבילנו, מה גם שבהסכם בין שני הפרלמנטים אתם המשלחת הראשונה הרשמית שמגיעה אלינו ואנחנו שמחים כוועדה. אנחנו ועדת רווחה, תעסוקה ובריאות ואתם בלי בריאות, כל השאר זה דומה. אז אנחנו באמת שמחים וגאים שאתם בחרתם בוועדה הזו כדי לבוא אלינו.

אתם ודאי יודעים שרומניה זה קהילה יהודית מדהימה שהגיעה לארץ ואפשר להגיד שביחד עם עוד קבוצות אחרות הם עמודי התווך של המדינה. מאות אלפים הגיעו מרומניה והתרבו ונמצאים בכל חלקי הארץ, מהדרום ועד הצפון. אני תושב באר שבע ואפילו הזמנתי את אנשי הקהילה הרומנית בבאר שבע, ידידי נתן כהן, שנמצא פה, ואפשר לראות את הפעילות של יהדות רומניה בכל תחומי החיים של המדינה.

אני שמח לציין שהגיעו מספר חברי כנסת, אני מתנצל שחלקם יגיע בהמשך כי יש ועדות אחרות שעובדות, הם יבואו בשלב יותר מאוחר. אני רוצה לציין את חברת הכנסת קארין אלהרר, ממפלגת 'יש עתיד', ויש לנו חבר, שיש לו יתרון על כולנו, כי הוא יליד רומניה, אילן גילאון, שהוא ממש אחד מחברי הכנסת המאוד פעילים בכנסת, במיוחד בתחום החברתי, ואתם תשמעו כי הוא יציג בפניכם את הנושא של הנכים. לידו יש את נציג משרד החוץ, כיועץ המדיני של הכנסת, אחריו נמצא חכים חאג' יחיא, מהרשימה המשותפת, שמגיע מהצפון, וג'ומעה, שהוא גם מהרשימה המשותפת, אבל הוא קרוב אליי, הוא מגיע מאזור באר שבע, מהפזורה הבדואית. הוא יחסית חבר כנסת חדש, אבל הוא כבר בפנים חזק בכל הפעילות שלו. עם חאג' יחיא אנחנו פעילים ביחד בכמה תחומים, בעיקר בנושא הבטיחות בבנייה כי לצערנו זה נושא שיחסית הוזנח עד עכשיו. אילן גילאון, כפי שאמרתי לכם, וגם קארין אלהרר, שניהם, כל אחד בצורה שלו, הם מאוד פעילים בתחומים החברתיים ולכן הם גם חלק מהוועדה, חלק פעיל מאוד של הוועדה. ואני אשמח שתציג את החברים שלך.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): אדוני היושב ראש, תודה רבה קודם כל על קבלת הפנים, עוד מאתמול, קיבלתם אותנו בהרבה תשומת לב מטעם משרד החוץ, באותה הזדמנות אני רוצה להודות להם. תודה רבה על זמנכם, לקבל אותנו ולתת לנו כמה דוגמאות לגבי החוקים בענייני עבודה וגם לגבי ענייני הנכות וגם עניינים אחרים שבסדר היום. יש לנו משלחת מורכבת, ידידנו מר סילביו וקסלר, שהוא מייצג את הקהילה היהודית ברומניה ובפרלמנט הרומני, מטעם המיעוט ההונגרי יש לנו את חברת הפרלמנט - - -גב' ויולטה רדוץ' מטעם מפלגת השלטון, ומטעם המפלגה שלנו שבקואליציה, חבר הפרלמנט שנמצא פה לידי. נמצאת גם נציגה מהתקשורת ומקשרי חוץ, גב' אלנה.

ראשית כל ידועה לנו ההיסטוריה המשותפת בת 70 שנה, יחסים מאוד קרובים בין שתי המדינות, וידוע לנו שהקשר הזה צריך להיות יותר ויותר הדוק כמו P to P ואנחנו מכירים את תרומתם של היהודים יוצאי רומניה שיכולים לקשר בין שתי המדינות ויכולים לעזור לרומניה להתקרב יותר ויותר למדינת ישראל, כי ידוע לנו שישראל היא אחת המדינות המובילות בתחום הצבאי וגם הכלכלי.

אני בטוח שצריכים לדבר יותר ויותר גם על ענף העבודה והרווחה כי לפני המהפכה, לפני 1989, הרבה רומנים היו באים לעבוד בישראל. נכון שעכשיו הם פחות, מכיוון שאנחנו מאמינים שאין כבר את המומחים שהיו פעם. מחסור בשוק העבודה של מומחים אנחנו רואים גם ברומניה וזאת הסיבה שאנחנו מאמינים שאין כל כך הרבה מומחים רומנים שבאים לעבוד בישראל מכיוון שהמומחים מרומניה עברו לעבוד במערב אירופה, מכיוון ששם יש להם תנאים הרבה יותר טובים ממה שיש להם ברומניה ואפילו מישראל. אני מאמין שצריך להיות קשר הדוק בינינו בעניין הכשרה מקצועית כדי להיות מה שהיינו פעם כדי שנוכל לשווק את המומחים שלנו ולשלוח אותם בכל העולם ובעיקר גם בישראל.

אני רוצה להאמין שהקשר שלנו עם הקהילה היהודית ברומניה, למרות שהיא קטנה, יהפוך כמו שהיה בתקופה שבין שתי המלחמות, בין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה. אנחנו מאוד מקווים שהניסיון, ה-nohow של אנשי העסקים מישראל, המומחים מענף הבריאות, מהמחקר, מענף הרפואה, יעזרו בהצלחה גם לרומניה וגם לרומנים.

סילביו, הוא תומך בנחישות בענף הזה של הזכויות של הקהילה היהודית ובעיקר של ניצולי השואה וצאצאיהם. הוא יזם בעצמו והוא המשיך את עבודתו של מר ויינר בפרלמנט הרומני והצלחנו לשנות את החוק בהקשר לזכויות של ניצולי השואה, כתרומה מינימלית שממשלת רומניה יכולה להעניק לניצולי השואה. זאת הסיבה שאנחנו צריכים לזכור ולציין שהוא התעקש ליישם חוקה שמאפשרת גם למי שאיבד את האזרחות הרומנית לקבל את אותן ההטבות. יש גם את הקורבנות של התקופה הקומוניסטית.

וקסלר, אתם מסתכלים על נציג כבוד של הקהילה היהודית והוא אחד החברים הטובים ביותר שלנו. ביחד עם הקהילה היהודית הצלחנו לשפץ הרבה בתי כנסת, יש לו גם אלבום עם בתי הכנסת שהוא יכול להראות לכם, ואני, כיליד בוטושן, אני מאוד קרוב לגאלאץ, אני מאוד מקווה שביוזמתו אפשר לשפץ גם את בית הכנסת בברלאד, אבל לצערי הקהילה היהודית מאוד מצומצמת, יש רק 23 חברים כרגע בקהילה בעיר מולדתי.

יותר טוב מטולצ'ה, יש רק אחד.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): כן, אבל בטולצ'ה גם האוכלוסייה הרבה יותר קטנה כי זה מאוד קרוב לדלתא, אבל אם בדלתא יש רק יהודי אחד זה סימן טוב.

תודה. מישהו מחברי המשלחת רוצים להגיד עוד משהו? סילביו.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): מאוד בקצרה, אני רוצה לציין שבית הכנסת בטולצ'ה כבר שופץ במלואו ואני רוצה להגיד בוקר טוב. למרות שהפעילות שלי בפרלמנט הרומני קשורה רק לפעילות של הקהילה היהודית אני רוצה לציין שיש לי עבודה מצוינת עם הוועדה הזו וזו הסיבה שבתחילת המנדט החדש התעקשתי וביקשתי להגיע לוועדה הזו. זה נכון שאנחנו גם חברים טובים עם כל חברי הוועדה וזו הסיבה שיצאנו לדרך בצורה כזו ואני מאוד שמח שבשנתיים האחרונות היחסים עם מדינת ישראל ובעיקר עם הכנסת בישראל השתפרו והגיעו לרמות מצוינות ושאלוהים יעזור לנו, שנמשיך באותה הדרך. זה נכון שחבר הכנסת הראשון שאני הכרתי היה מר גילאון, הוא הכיר אותי בפעם האחרונה כשהיה בביקור ברומניה.

אני רוצה לציין שאני מאוד שמח שאנחנו נמצאים פה, רוב הזמן גדלתי בפתח תקוה, המשפחה שלי נמצאת בפתח תקוה לכן לעתים קרובות אני מגיע ארצה ובהמשך אני אציין מה הצלחתי לשנות בעניין חוקה בכל מה שקשור לניצולי השואה ובעיקר לאלה שחיים בישראל ושסבלו ברומניה. תודה רבה, אדוני היושב ראש, תודה רבה על הזמנתכם.

אני רוצה רק להוסיף, הקהילה היהודית מרומניה, היה לה תפקיד היסטורי בסוף המאה ה-19, ב-1890 בערך, קבוצה ראשונה מרומניה הגיעה ליד מה שנקרא היום זכרון יעקב ומצבם הכלכלי היה מאוד קשה וכומר מרומניה נסע, אתם יכולים לתאר, באותה תקופה זה לא היה קל, ליעקב דה רוטשילד והוא ששכנע אותו שיבוא לעזור לאחים שלו. אז תדעו שיש לכם תפקיד היסטורי. הפיתוח של אזור זכרון יעקב זה על שם רוטשילד, יעקב דה רוטשילד, ואחר כך הרבה מאוד יישובים וגם בפתח תקוה. משפחת מטוסביץ' מרומניה הייתה הראשונה שהתיישבה בפתח תקוה. אז יש לכם מהלכים במדינה הזאת שלנו ורק שזה יימשך.

אני שמח לציין ששני חברים נוספים הצטרפו אלינו, חבר הכנסת מוטי יוגב מהמפלגה שהיום היא לא חברה שלי, מהבית היהודי, וחבר הכנסת - - -

אנחנו כל הזמן חברים.

וחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי מש"ס. אני חייב לציין בזכות מי אנחנו ועדה שאומרים שהיא מצוינת. קודם כל היועצת המשפטית שלנו, נעה בן שבת, שכולם רוצים אותה, אבל היא לא תזוז מפה, והמנהלת של הוועדה שלנו, ענת כהן.

חברים, רוצים להתבטא לפני שניכנס ישר לנושאים? מישהו רוצה להגיד מילה כללית? בבקשה, אילן.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): קודם כל היו לי יחסים מצוינים עם שגרירות רומניה בישראל ועם אנדראה פסטרנק, שהיא הייתה שרת הדיאספורה ברומניה. הגישה שלנו בוועדה הזו זה לחלק לאנשים והעוני למעשה זו חלוקה לא הוגנת של העושר. צריכים למצוא יותר מקומות עבודה, צריכים לשפר את התחבורה ולמדינה יש אחריות בנושא. אנחנו בעד מסים יותר גבוהים ואנחנו רוצים לחלק יותר לאנשים מכיוון שאנחנו מאמינים שלכל אזרח במדינה, זו אחריות של המדינה שלא יהיה לו קר בחורף ושלא יהיה לו חם בקיץ ושיהיה לו מספיק אוכל בבית ושלא יצטרך לחשוב אם הוא רוצה לקנות לחם, הוא לא צריך לדאוג לזה, וצריך שיהיה לו משהו בכיס כדי לקנות מתנות לנכדים. מדינה כמו המדינה שלנו וכמו המדינה שלכם, אנחנו צריכים גם לפעול, לא רק לדבר.

המדינה למעשה היא חברת ביטוח לכל אזרח, מי שמקבל וכמה, על המדיניות הזו אנחנו עובדים. אני מכיר את כל המפלגות, נכון לעכשיו אני יותר קרוב לסוציאל דמוקרטים ואני רוצה להזכיר לכם שאנחנו חיים רק פעם אחת, אנחנו לא צריכים להילחם על כל דבר ובעיקר על הדברים הברורים מאליהם, לא צריכים להילחם על הדברים הטבעיים, כמה שיותר צדק יהיה פחות מאבק. אנחנו לא בעד המאבק, אנחנו בעד הצדק, פחות גרידיות ויותר נכונות לתת, למי שיש לא יהיה חסר להם, אבל גם אלה מהצד התחתון של האוכלוסייה לא צריכים לדאוג לקיומם, הדאגה לקיום זה הדבר הכי מפחיד.

לכן ברוכים הבאים, הכבוד כולו שלי לקבל אתכם בוועדה שלנו ביחד עם חברים שלי וביחד עם אלי אלאלוף.

תודה. עוד מישהו רוצה להגיד משהו?

כן. בין היתר אני רוצה לברך את החברים מהמשלחת הרומנית. אני לא כל כך מסכים עם מה שנאמר פה, כאילו רומניה, אנחנו, ייצור של הרופאים, הרבה רופאים לומדים דווקא ברומניה. בן אחי שהוא רופא למד ברומניה והוא מומחה לרפואת ילדים היום, הגיס שלי, הבעל של הבת שלי, גם למד ברומניה והוא מומחה פנימאי. הרבה רופאים דווקא באים מרומניה, במיוחד במגזר הערבי.

אני באתי מהנגב, אני למדתי ניהול מערכות הבריאות במערכת הבריאות ועבדתי בזה בסביבות 18 שנים והיום אני מנסה לגבי הנושא של הוועדה שלנו, בראשותו של אלי אלאלוף, למען האמת הוא עושה הרבה בתחום העוני. זה דבר מבורך, זו גם אחת הסיבות שהצטרפתי לוועדה הזו כי היא עוסקת בתחום שאני מבין בו יותר והוא עושה הרבה גם בתחום הבריאות. היום הקמנו, יחד עם אלי אלאלוף, את ועדת המשנה לעניין של האוטיזם, שהוא נושא כאוב ונושא שיש בו הרבה מחסור, גם בכוח אדם וגם בהכשרה. יש מחסור בכל המגזרים, אבל במיוחד במגזר הערבי.

חלוקת המשאבים, כמו שאמר ידידי גילאון, השוויון הוא לא נוסחה כמו מתמטיקה, הרבה משאבים חסרים, במיוחד במגזר הערבי ובמיוחד בדרום ויש מאבק כל הזמן על הנושא של חלוקת המשאבים. חלוקת המשאבים במדינת ישראל עדיין לא שווה, היא רחוקה מלהיות שווה, ובטח גילאון יסכים איתי, יש עוד הרבה דברים לשפר, אבל בשביל זה אנחנו נמצאים פה, על מנת לשפר ולנסות לעשות סוויץ', שינוי בתפיסה, של הממשלה הזאת. זה מה שרציתי להגיד ובהמשך אני אדבר. תודה.

חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.

בוקר טוב. אני קודם כל מברך אתכם בברכת ברוכים הבאים, גם לירושלים, לכנסת, לוועדה של אלי אלאלוף. אלי הוא אחד מהחברים הטובים של כולנו, על אף שהוא חבר קואליציה, גם כחתן פרס ישראל, אדם שהוא קונצנזוס בתוך הכנסת. ואני רוצה לברך אתכם לקראת בואכם לוועדה.

אני רוצה מאוד לשבח, כמו שהזכיר המכובד מקודם, שממשלת רומניה רואה את החשיבות בשמירה על בתי הכנסת כדבר שהוא מובן מאליו. בהרבה מאוד באירופה, לצערנו, זה לא קיים, אנחנו רואים בתי כנסת שצריכים לממן בעצמם, אם זה שמירה ואם זה שיפוץ ואם זה פיתוח, וכשאני שמעתי את זה זה מאוד מאוד חימם את הלב. אני חושב שזו נקודת פתיחה מאוד טובה לקשר חם ואוהב בינינו לבין רומניה ואני רוצה לברך אתכם על ההחלטה החשובה הזאת ואני מקווה שגם מדינת ישראל ילמדו להשקיע יותר גם במקומות האלה, ובאמת שיהיה לכם ביקור טוב בארץ ישראל.

חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה.

אני מברך את בואכם לוועדה, ברוכים הבאים. למדנו מההקדמות ששמענו דברים שהם מעניינים והייתי רוצה להעלות, אנחנו ברשימה המשותפת מייצגים את האוכלוסייה הערבית, שהיא מונה כ-20% מאזרחי המדינה פה. הוועדה הזו היא ועדת עבודה, רווחה ובריאות, היא מנהלת את שלושת התחומים האלה שעדיין יש בהם בעיות. בהקדמה חברי יושב ראש הוועדה, אלי אלאלוף, העלה את הנושא של תאונות עבודה בבניין, אנחנו לא רואים היום את העובדים הרומנים שעבדו בבניין, אני מהנדס במקצועי, נפגשתי בעבר עם עובדים רומנים שעבדו בבנייה פה בארץ, היום הם לא נמצאים.

שמחתי לשמוע על השמירה על בתי הכנסת כי אנחנו היינו רוצים גם שממשלת ישראל תלמד ממה שאתם עושים עם בתי הכנסת ותשמור גם על המסגדים שנמצאים פה, שהיא מחללת חלק גדול מהם וגם בתי קברות של מוסלמים שנמצאים פה, שהם תושבי המקום, היסטורית גם, ובנושא הזה אני אומר שגם הסטודנטים שמגיעים אליכם היינו רוצים לראות בכם כתובת שלנו במקרה של בעיות וזה יכול לקרות עם סטודנטים שלומדים אצלכם ברומניה. ואני מברך את כולכם, תודה.

תרשו לי להוסיף כמה מילים אישיות. אני הגעתי לחיים הפוליטיים רק לפני שלוש שנים.

כמוני.

כן. חלק מהחברים פה. האמת שהגעתי לפוליטיקה רק בשביל נושא אחד, המלחמה בעוני. הייתה לי הזכות שחבר הכנסת מאיר כהן, חבר של קארין בסיעה, הציע לי פעם לעשות משהו, 'בוא תעשה לי משהו בשבילנו' כשר הרווחה, ואז אמרתי לו, 'אני מוכן להירתם להכין יחד עם חברים דוח על העוני בישראל' כי ליד המדינה המדהימה שיש לנו, עם כלכלה מצוינת, עם ידע אדיר בכל תחומי החיים, כולל ברווחה, לצערנו אנחנו מחזיקים 22% מהאוכלוסייה שלנו מתחת לקו העוני. אסור לנו שזה יישאר. אני חושב שליד הביטחון הדגל השני שאנחנו חייבים להתמודד איתו זה המצב החברתי של המדינה שלנו.

אני יליד פז במרוקו, באתי לארץ בגיל 22 וכל חיי מאז, ואני בן 73 היום, כל החיים שלי עסקתי בנושאים חברתיים. זה האובססיה, אם מותר לדבר על אובססיה חיובית, זו האובססיה החיובית שלי, כי אפשר לתקן. אני בעצמי בא ממשפחה של עשרה ילדים, אני מספר תשע, לפי ההגדרות של היום אמא שלי הייתה חד הורית כי אבי נפטר בגיל צעיר ולא היינו בעוני. זה אומר שאם מדינה חזקה כמו שיש לנו אנחנו חייבים להוציא את הילדים, שכמעט מיליון מתוכם חיים מתחת לקו העוני, את הקשישים שלנו, את המשפחות, את העובדים שעובדים וחוזרים הביתה עם שכר של שני מפרנסים מתחת לקו העוני ולמרות זאת אנחנו לא עשינו מספיק.

היום הבאנו לכם דוגמאות של תחומים שהוזנחו מבחינה חברתית, לדון איתכם ולהביא בצורה הגונה ביותר, הגלויה ביותר, את העובדות שלנו, כי אין לנו מה להתבייש כי אנחנו עושים למען ונעשה יותר וחייבים לעשות יותר.

דבר נוסף, כל מה שהוחלט בוועדה הזאת, כל הפעילות, כל החוקים, אם זה בנושאים של תחומי רפואה או נושאים של קצבאות או אם זה התערבויות שונות בצורה של טיפול בקשישים או בסיעודיים, הכול נעשה בגישה אוניברסלית. אין לנו שום חוק שיצא מהשולחן הזה שמפלה אוכלוסייה זו או אחרת, ההיפך. אני גאה שאני שייך לפרלמנט הזה, לוועדה הזו ודאי ובכלל למדינה שיכולה לאשר ולעשות וחייבת לעשות למען כל אזרחיה.

זה מה שהביא אותי ואני בטוח שאת רוב החברים, בכלל זו תופעה מוזרה, בסוף כשאגמור פה אני אעשה מחקר על כמה פעמים הייתה אופוזיציה בהצבעות בוועדה הזאת ואפילו במליאה. הנושא הכי קשה שאילן עבד כמו מטורף בשבילו, המעמד של הנכים, גמרנו אותו וחשבתי שאולי יהיה לנו רוב וזה נגמר בהצבעה, כפי שאתם יודעים, אנחנו פרלמנט של 120 חברים, זה נגמר ב-84 בעד אפס נגד. אפילו לא היו נמנעים, זאת אומרת כל מי שהיה באולם הצביע. זה אומר שכשנאבקים בצורה צודקת בעקרונות שציינו החברים שלי, שהם גם העקרונות שלי, אפשר לעשות למען האוכלוסיות החלשות ביותר ולשמחתנו הכלכלה שלנו היום מאפשרת לנו לטפל בצורה בלתי רגילה לתקן את העיוותים של שנים רבות אחורה.

אני חייב להגיד לכם שבדוח שהכנסת, לא אני, יש לנו יחידה ששמה כת"ף, שהיא בדקה כמה השקענו בשלוש השנים האחרונות בתחומים שקשורים לעוני, אתם יושבים טוב? אני לא יודע לתרגם את זה ללאו, אבל הליי והשקל זה אותו דבר, הבן שלי אומר לי כי הוא לומד בקונסטנצה, 'אבא, שלח לי שקלים', אז המדינה השקיעה בשלוש השנים האחרונות 34 מיליארד שקל לכל האוכלוסיות ולכן אתם תשמעו עכשיו מהחברים שלי סקירה על הדברים האלה ותראו שאלה סכומים אדירים. אני אגנוב לאילן רק נתון אחד, תקציב הנכים היה 9 מיליארד שקל, תקציב הנכים ב-2019 יתווספו לו כמעט 50% נוספים, דהיינו הוא יהיה בסביבות 13.5 מיליארד שקל לנכים. זו קפיצה אדירה, זה מאבק אדיר, וזה לא מספיק. תמיד אני חוזר ואומר וגם הדברים שאני פותח בהם בכנסת, במליאה, אני אומר זה הרבה וזה לא מספיק, כי אנחנו חייבים להביא את כל האוכלוסייה לשכר מינימום כדי שלפחות מה שקבענו, שהמדינה צריכה לתת לכל האוכלוסייה שלה אפשרות לשכר מינימום, גם בקצבאות היא צריכה להגיע.

לכן אני שמח שבאתם לשמוע אותנו, אבל אנחנו גם רוצים לשמוע אתכם, למרות שהחברים שלנו עשו קצת בילוש ולמדו עליכם כמה דברים שאנחנו צריכים ללמוד מכם, אז נעשה את זה ביחד. ברשותכם, נתחיל בסקירה של חברתי, היוזמה שלה, להתמודד עם נושא שלא היה לו חוק עד לפני ארבעה-חמישה חודשים.

שנתיים.

לא, מתי גמרנו את ההצבעה פה?

שנתיים.

בשבילי זה היה אתמול. אז הנושא של האומנה, שזה מושג שאני לא יודע, יתרגמו החברים, אבל זה נושא שמטפל בילדים שלא יכולים להמשיך ולחיות בביתם המקורי וצריך למצוא להם אלטרנטיבה חיצונית. היא ממש הבוסית של זה ועשתה את זה בצורה מדהימה, אז בבקשה, קארין.

תודה רבה. אני רוצה להצטרף אל החברים שלי ולברך אתכם.

סליחה, אני מתנצל, דני סידה, חבר כנסת חדש שהחליף את חבר הכנסת מלכיאלי. אנחנו מצטערים שהוא עוזב אותנו, אבל שמחים לקבל אותך.

מה, הוא כבר עוזב אותנו? הוא רק בא.

הם רוצים לגדול, תעזור להם לגדול כסיעה.

אני עוזר להם, תאמין לי, כי אני צריך את הקיזוזים שלהם.

טוב. בבקשה.

תודה. שוב אני רוצה לברך אתכם על ההגעה לכאן ועל שיתוף הפעולה. אני חושבת שהלמידה המשותפת המפרה בין פרלמנטרים, ניסיון שונה, יכול להביא באמת לתוצאות הטובות ביותר.

אני רוצה להציג בקצרה את חוק האומנה. זה חוק שאני חייבת לומר שחשבתי עליו לפני שהגעתי לכנסת, לא ידעתי אם אני אבחר לכנסת או לא. לפני שהגעתי לכנסת הענקתי סיוע משפטי לאוכלוסיות מוחלשות במסגרת מרכז כזה שמעניק סיוע משפטי ואחד הנושאים שהגיע לפתחי היה נושא האומנה והבנתי שזה נושא שאולי יחסית הוא פרוץ, היו אמנם כל מיני הנחיות במשרד הרווחה שנגעו לתחום האומנה, אבל לא היה משהו מאוד מוסדר ומאוד נוקשה. אני גם באופן אישי מאמינה שבסוף צריך לחוקק דברים כדי לקבע אותם, כדי ליצור מצב שזה לא אם יש כסף או אין כסף, אלא משהו קבוע.

אומנה זה בעצם מסגרת שהיא יותר רכה מאימוץ, מדובר בילדים שהמדינה החליטה שהם לא יכולים להישאר ולשהות עם ההורים הביולוגיים שלהם, מכל מיני סיבות, הסיבות הקיצוניות ביותר זה באמת התעללות, חוסר כשרות הורית מכל מיני סיבות. למרבה הצער הרבה פעמים מוציאים ילדים בגלל היעדר יכולת כלכלית קיצונית וזה דבר שצריך לטפל בו בהחלט בהמשך. מכל מקום למדינה יש אחריות מוגברת, ברגע שילד יוצא מבית הוריו הביולוגיים בעצם זה ילד של המדינה ולכן חשבתי שיש חובה לחוקק ולהיות מאוד מאוד נוקשים ולוודא שהילדים האלה מקבלים בדיוק את אותן הזדמנויות שמקבל ילד אחר שחי במשפחה ביולוגית נורמטיבית.

החוק מבחינתי וגם מבחינת מומחים שהתייעצתי איתם לפני שהגשתי את הצעת החוק מגשים את ההוראות של האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד שישראל חתמה על האמנה וגם אשררה אותה ובעצם מדובר בחוק שמכניס לדין הלאומי שלנו את מה שהתחייבנו אליו ברמה הבינלאומית. ישבה ועדה מסודרת לפני המון שנים, בראשות שוטפת, סביונה רוטלוי, שדיברה על הוצאת ילדים מבתיהם ובעצם החוק הזה התחיל להתגלגל. אני חייבת להודות שכשהגשתי אותו הוא היה בגרסה מאוד מאוד צרה והרבה בזכות היועצת המשפטית של הוועדה וכל האנשים שישבו סביב השולחן, החוק התעבה וקיבל הרבה יותר נפח.

במסגרת החוק, מעבר להסדרה של מערכת היחסים בין הורי האומנה, ההורים הביולוגיים והילד, ניתנו גם הרבה מאוד זכויות לילדים מתוך ראייה של הילד. אחד הדברים היותר משמעותיים שקרו בחוק זה שהוקמה נציבות תלונות ילדים שתהיה נגישה לילדים, תדבר בשפתם של ילדים, הרבה פעמים מתוך דאגה לילד. יש עמותה שמפעילה את שירותי האומנה, יש הורי האומנה, יש הורים ביולוגיים, לכולם יש אינטרסים, אבל איפה הילד בכל הסיפור? הנציבות הזו, שלשמחתי כבר החלה לפעול אמורה לטפל בתלונות של הילדים ולשמוע את הקול שכולנו אמורים לדאוג לו וכולנו אמורים לטפל בו.

דבר נוסף שהוסדר זה רישיון לאומנה. אמרנו שהמדינה אחראית אחריות מוגברת ולכן אנחנו מחויבים לעשות את הדברים בצורה מסודרת, לא להפקיד את הילד כמו באיזה מדף, אלא לדאוג שמדובר בסטינג הנכון ביותר עבור הילד ולכן יש רישיון לאומנה, נדאג שהמשפחה היא המשפחה נורמטיבית שיש לה יכולות ואת זה מסדירים בתחום הרישיון.

עוד דברים שהוסדרו זה נושא של ילדים עם צרכים מיוחדים שהם מוצאים לאומנה. אז כל הזכויות של ילדים עם צרכים מיוחדים יישמרו גם כשהורי האומנה מטפלים בהם ולא ההורים הביולוגיים. דבר נוסף זה פטור ממס למשפחות האומנה. משפחות האומנה בארץ מקבלות תשלום מאוד קטן, מאוד לא מתמרץ וזה דבר שבהחלט נצטרך לטפל בו בהמשך, אבל עדיין, לפחות שעל זה לא יהיה מס, שהוא יגיע בזמן, זה דבר שהיו איתו בעיות. גם היום זה עדיין לא מושלם, אבל זה בהחלט עולה על שהם פסים נכונים וטובים.

כל ההסדרה במשולש הזה של הורי אומנה, הורים ביולוגיים וילד, אני אתן דוגמה. בעבר, לפני החוק, ילד אומנה שרוצים לעשות לו תספורת, לקצר לו את השיער, צריך היה את אישור ההורים הביולוגיים. הרבה פעמים ההורים הביולוגיים הם פשוט מנותקי קשר, הם מסוממים, שיכורים, לא ניתן לאתר אותם בצורה קלה ואז כולם צריכים לחכות. להוציא דרכון לילד, הרי אנחנו שמים את הילד במשפחת אומנה ואנחנו רוצים שהוא ירגיש שזו משפחה. נכון שזה לא אימוץ ונכון שזה עדיין אמור לשמור על קשר עם הורי האומנה, אבל אם זו המשפחה שלו הוא אמור לעשות את כל הפעילויות עם משפחת האומנה כמו כל ילד אחר במשפחה, לרבות לצאת לחופשה שנתית. הרבה מאוד ילדים לא יכלו לצאת עם משפחת האומנה לחופשה שנתית ובהכרח הם מרגישים פחות משפחתיות והמשפחה הייתה צריכה לבחור בין לתת לילד להרגיש מצוין כמו כולם ואז לוותר על החופשה השנתית, או כל סוג של חופשה, או פשוט להשאיר את הילד במסגרת אחרת ולצאת לחופשה בלעדיו. הדבר הזה לא יכול להתקיים יותר וכן ניתנו יותר סמכויות בעניינים מסוימים למשפחות האומנה, צומצמו הסמכויות בעניינים אחרים, הם לא יכולים להגיש תביעות בשם ילד האומנה, זה נשאר להורים הביולוגיים.

אני אסכם ואומר שיש באמת כמה נושאים שבגללם הגעתי לכנסת, חוק האומנה מבחינתי הוא אחד הנושאים החשובים, בכלל זכויות ילדים, ילדים בסיכון. יש עוד הרבה עבודה הלאה, בעיניי הנושא של הסדרת תחום צעירים חסרי עורף משפחתי, שזה השלב הבא, מגיעים לגיל 18, מה קורה איתם? המטרה היא שוויון הזדמנויות, שיהיה לכל ילד את אותה הזדמנות כדי שהוא יוכל להגיע למימוש הפוטנציאל המלא שלו, בלי קשר למי היו ההורים שלו, איפה הוא נולד, כמה כסף יש להם בחשבון הבנק. זו המטרה ויש עוד הרבה מאוד עבודה, נקווה שיהיו מספיק שנים לעבוד כאן כדי לקדם את הנושא. ותודה רבה, אדוני היושב ראש.

תודה. אתם רוצים לשאול שאלות הבהרה או יותר מאוחר?

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): יש לנו שתי נשים שמטפלות בנושא הזה בוועדה שלנו, אבל לפני שנבקש מהן לשאול את השאלות לי יש שאלה. האם נושא האומנה הוא תחת הפיקוח של משרד הרווחה ומשרד העבודה או תחת פיקוח העירייה?

לא, אני אומַר, זה עובד בשיתוף פעולה, האחראי הוא משרד הרווחה, השר הממונה הוא שר הרווחה, שירותי האומנה ניתנים בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות, עם הרשות המוניציפלית. בעצם הילד רשום בתחום של הרשות המוניציפלית שבה הוא מתגורר והכספים מועברים אחרי שהרשות נתנה אישור שהילד מתגורר ויש סנכרון ביניהם. זה, דרך אגב, נקודה שיש איתה בעיות כי הרבה פעמים הסנכרון בין הרשות המקומית לבין השלטון המרכזי לא עובד כל כך טוב וזה עשוי לפגוע בילד. למשל, אני אתן דוגמה, בהעברת הכספים. אם הניירת לא הגיעה בזמן המשפחה פשוט לא תקבל את הכסף בזמן. אז יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): וחוץ מהכסף שניתן לפי האומנה, יש כסף שהילד מקבל, כלומר כסף לבגדים? כסף לקנות מחברות, ציוד או כל מיני דברים אחרים?

קצבת האומנה היא קצבה שאמורה לתת מענה לכל ההוצאות של הילד. אני יודעת משיחות עם אין ספור הורי אומנה שהקצבה שמשתלמת לא באמת מספיקה. המדינה אפילו לא קוראת לזה תשלום עבור האומנה, זו השתתפות. כשמדובר בילדי אומנה עם צרכים מיוחדים אז יש תשלומים נוספים לטיפולים שזקוקים להם, אבל אני תמיד אומרת שהורים שבוחרים להיות הורי אומנה הם חצי קדושים כי באמת אין דרך בלי לממן את זה גם מהכיס.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): ברומניה יש מערכת דומה. ההורה שבאומנה עובד דרך הרשויות המוניציפליות, יש לו את כל הזכויות לפי חוק ובנוסף הילד מקבל קצבה, סכום כפול ממה שהאומנה מקבלת, הוצאות יומיומיות לבגדים, לציוד ולכל מיני צרכים אחרים. זאת אומרת זה לא פוגע בתקציב של האמא. האומנה, היא עובדת של הממשלה, אבל היא בכל זאת אמא בסופו של דבר.

ומי מנהל את הכספים שהילד מקבל?

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): האמא, האומנה. כל חודש היא צריכה להוכיח על סמך חשבוניות שכל הכסף הזה ניתן לצרכים של הילד.

כמה ילדים, אתה מעריך, שיש באומנה ברומניה?

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): קרוב ל-23,000 ילדים. הרבה מאוד. מערכת האימוצים מאוד קשה ברומניה, מאוד מסובכת, החל מ-2003 אין אפשרות לאימוץ בינלאומי. ב-2001. מנסים עכשיו לשחרר את הנושא הזה, למרות שזה נושא מאוד רגיש מכיוון שהאוכלוסייה ברומניה היא יותר ויותר מצומצמת, אין יותר ילדים ברומניה, ומתחילים להרגיש את זה באוכלוסייה, לכן סביר להניח שהמדיניות צריכה להיות יותר בכיוון של להחזיק את הילדים ברומניה ולספק להם את כל התנאים הנדרשים ולא במוסדות. יש מקומות מסוימים שאין להם בכלל מוסדות לאומנה. המחוז שבו אני נולדתי זה מחוז פיילוט, החל מהשתתפותה של רומניה באיחוד האירופי. אמה ניקולסון, שהייתה קשורה גם לנושא של ילדים מאומצים ברומניה נתנה דוגמה של המחוז שלי, מחוז וסלוי, כמחוז הכי עני באזור שלנו וכל הילדים שנשלחו לאומנה חיים יותר טוב מאשר הילדים שחיים אצל משפחות ביולוגיות. נבנו בתים שבהם היו גרים גג שישה ילדים, היה בן אדם אחד שדואג לילדים האלה. נכון לעכשיו הם ילדים מעל גיל 14, הם למדו לחיות לבד, הם למדו שיהיו להם חיי משפחה עכשיו, עוזרים להם אחר כך מעל גיל 18 להיכנס לשוק העבודה, להתאקלם.

אני מקווה שביום חמישי נראה סוג אחר של פרויקט שיש לכם, נראה את זה בבאר שבע, מה קורה עם הילדים שמעל גיל 18. תכנית פסרלה, הממשלה מעניקה לילדים כאלה משכורת מינימלית לתקופה בת שנתיים בתנאי שהעובד יישאר שם שלוש שנים. יש תכניות להכשרה מקצועית, הממשלה, המדינה, מנסה, למרות שהילדים עדיין רואים במערב את ארץ הקודש וכולם רוצים לעבור לגור במערב אירופה, לחיים יותר טובים, לחיים יותר טובים מידיים, ללא מאמץ מצדם. ידיעת העבודה הסיסטמתית לצערי הלכה לאיבוד ברומניה. במרכאות זה אחד ההישגים של הדמוקרטיה.

עד איזה גיל מסייעים לבוגרים של אומנה?

עד גיל 18 ואחר כך, מעל גיל 18, עד גיל 26, אם הם לומדים להשכלה גבוהה או נמצאים במסגרת מסוימת של מערכת החינוך וזה הגיל שגם ההורה הביולוגי חייב לעזור לילד על פי חוק. הייתה בעיה ברומניה לילדים שעברו את גיל 18 כאשר היו המוסדות, בתי היתומים הגדולים, מעל גיל 18 היו זורקים אותם לרחוב, לא הייתה להם עבודה. אנחנו עלינו על הבעיה ויש רצון ואחריות למדינה לפתור בצורה מסוימת ומוצלחת את הבעיה הזו כי זה המקור לזנות, לסמים, כל הילדים האלה שהיו עוזבים את בתי היתומים. זו בעיה שמצטמצמת בתקופה האחרונה בזכות המדיניות הפעילה של הממשלה.

ברצוני להגיד לכם בוקר טוב ותודה רבה על הזמנתכם ועל ההזדמנות לשוחח סביב השולחן הזה, אנשים שמתעניינים באותם הנושאים ורוצים לשנות דברים שמאוד מדאיגים אותנו כמו העוני, ואנחנו פוליטיקאים חדשים בענף, זה המנדט הראשון שלנו, לחלק מאיתנו.

בקשר לאומנה, זה נושא מאוד חשוב, גם לרומניה, מכיוון שכל שנה ברומניה 9,000 ילדים נכנסים לתכנית הזו של האומנה. יש כאלה שאחרי תקופה מסוימת אפשר גם לאמץ אותם. אם אנחנו מדברים על אומנה ברומניה, נכון לעכשיו, עליכם לדעת שמי שעובד בענף הן בעיקר אימהות שיש להן ילדים נכים והן מנצלות את ההזדמנות הזו כדי להישאר עם אותו הילד. המשכורת שמקבלים זו המשכורת המינימלית. אנחנו לא יכולים להגיד שאפשר לחיות עם זה ושיהיה להם כסף גם לדברים אחרים.

מה שחסר ברומניה זו הגמישות של המוסדות האלה, מכיוון שזה מאוד חשוב שבמקרים כאלה עובדי האומנה, וגם הילדים, יוכלו לקבל זכויות שיוכלו ליהנות גם מאווירה אחרת, שיקבלו תשומת לב וגם יוכלו להתיידד עם אנשים אחרים ולראות שבאותה חברה יש גם אנשים נכים כמוהם, ילדים אחרים שיש להם את אותן בעיות. זה מאוד חשוב שגם אנשי האומנה וגם ההורים האלה ייהנו מחופשה.

לעובדי אומנה ברומניה יש 21 יום חופש. אותו הורה בהסכמת רשות החסות יכול לקחת את הילד עם ההורה, אבל לעובדי אומנה יש זכות לקבל חופש. מצד שני אם מדברים על זכויות על הילד, יושב ראש הוועדה המחוזית הוא הבן שיש לו את - - - זה המוסד שמעניק את כל הזכויות לילדים, אבל ילד זה לא כמו בגד ששוטפים, מגהצים וזורקים אותו למשפחה מסוימת. לילד הזה יש רגשות והוא צריך לדעת מה קורה בסביבתו וצריכים להתייחס אליו בתשומת לב. אנחנו מנסים לייצר כל מיני תרגילים כדי להביא את הילד למשפחה הביולוגית שלו וכשאנחנו הגענו למסקנה שהילד כבר לא יכול לחזור למשפחה הביולוגית שלו ואפילו לקרובי משפחה מדרגה רביעית, אז אפשר לאמץ אותו. זה תהליך מאוד מסובך והצעירים האלה שכבר לא יכולים לחזור למשפחותיהם ועד גיל 18 הם נמצאים במסגרת אומנה, מעל גיל 18 הילדים האלה יכולים להתמודד מאוד קשה עם חיי היום יום שלהם.

יש לנו הרבה בתי יתומים שהם בעצם מוסדות גדולים עם 50-40 ילדים. עכשיו רומניה קיבלה החלטה שעד 2020 רומניה תבטל את כל בתי היתומים האלה ולהעביר את הילדים האלה לאומנה. הילדים האלה צריכים להגיע לבית הספר, צריכים לחזור למשפחה, יש גם מומחים שעוזרים לאותם הילדים, יש גם פסיכולוגים שעוזרים להם וצריכים לדאוג לצרכים שלהם, אבל יש עבודה שאנחנו צריכים לבצע, עד 2020 לבטל את כל בתי היתומים האלה.

הילדים האלה בבתים גדולים, בבתי יתומים לא מבינים מה זה לעשות קניות, מה זה לחסוך כסף, מה זה לשלם חשבונות, מה זה לקנות נעליים או משחת שיניים. הילדים האלה צריכים ללמוד איך זה לחיות בחיי היומיום. מעבר לתכנית הזו צריכים להכין תכניות מסוימות איך ללמד את הילדים עם מומחים שילמדו את הילדים, להכין אותם לחייהם מעל גיל 18. אני חושב שזה האתגר הכי גדול שלנו. תודה.

אני רוצה רק להוסיף דבר ששכחתי בדברים הקודמים שלי. אחד הדברים הבאמת גדולים והכי תקציביים שנכנסו לחוק האומנה היה היכולת של בני משפחה לשמש משפחות אומנה. בכלל אומנה הכוונה היא שבסופו של דבר הילד יחזור למשפחה הביולוגית, שבתקופת האומנה יעשו בעצם איזה שהיא עבודה עם המשפחה הביולוגית ויש חשיבות מאוד מאוד גדולה שלמשפחה, סבא וסבתא, דודים, כן תהיה יכולת לגדל את הילד בתקופת האומנה כי זה יקל על חזרה מלאה, אם תהיה כאשר תהיה, וזה דבר שהיה היקר ביותר בכל החוק ולשמחתי הוא עבר וזה באמת מתכתב עם מה שאת דיברת עליו, העובדה שילד חי במשפחה, ביולוגית או אומנה, אבל באמת שיבין איך משפחה מתנהלת, איך מתנהל משק בית באמת, זה גם חינוך לעתיד שלו כבוגר.

הייתי רוצה להוסיף רק שתי הערות בקיצור רב. אצלנו אנשי האומנה הם לא עובדי מדינה. זו נקודה מאוד מרכזית. אצלכם הם עובדי מדינה, עובדי משרד זה או אחר, אצלנו זה לא כך. היום אפילו משפחות האומנה מופעלות על ידי עמותות, לא על ידי המדינה בכלל. אלה עמותות שלוקחות מהמדינה את הסמכות להפעיל את תכנית האומנה במשפחות כאלה ואחרות. לעומת זאת יש לנו מסגרות עם פנימייה ולפעמים במספרים גדולים יותר מ-50, אבל אלה מסגרות שאין בהן חוק האומנה, זה לאפשר, ואתם תראו את זה ביום חמישי, כשנהיה בדרום, לאפשר לילד לקבל חינוך עם כל הנקודות שציינת, הכרת העולם, סביבה, שתשלב אותו, אבל במסגרת מה שנקרא או כפר ילדים, או פנימייה. הילד יודע שפעם בשבוע או פעם בשבועיים מקסימום הוא חוזר הביתה, לבית הרגיל שלו.

אין שום התערבות של פונקציונר על תפקוד הילד. חוץ מעובדי הכפר שהם מדריכים או שומרים או דברים כאלה, אין אומנה שהיא ממוסדת באמצעות מוסדות מדינה וזה חד משמעי. לכן ההחלטה שלכם, ואני אומר את זה אינטואיטיבית, היא נפלאה שאתם סוגרים את בתי הילדים. זו נקודה אחת.

הנקודה השנייה, אני רוצה שתציינו את קארין, היא צנועה, היא לא אומרת, משרד הרווחה התנגד כל הזמן לחוק האומנה כי זה גם דרש מהמשרד לתפקד אחרת. אתה לא מבקש מעובד שעובד במשרד ויודע הכול, 'תשנה את ההתנהגות שלך', לכן זו יוזמה אזרחית, היא לא הייתה חברת כנסת, ששכנעה את הכנסת לחייב את הממשלה לשנות את ההתנהגות שלה. שימו לב איזה תהליך מדהים מבחינה דמוקרטית, שהאזרח הפשוט, והיא לא פשוטה, היא מדהימה, יכול לשכנע את כל המערכת לשנות תפיסה בחינוך. רואים את זה גם בחינוך הרגיל. זאת אומרת יש פה פונקציה מאוד מרכזית, וכדאי שתחשבו על זה, אל תיבהלו מהמילה הפרטה, למרות שהחבר שלי אילן יתפוס אותי בגרון בחוץ, יש צורך היום, המדינה לא חייבת להפעיל תכניות כאלה, עדיף שזה יהיה בחלק הוולונטרי של האזרחים.

היא אמרה, אני חשבתי שלא תרגמו אותה טוב, משפחות האומנה זה צדיקים, כי כלכלית הם מפסידים, הם לוקחים אחריות גדולה מאוד, אז תבינו שאומנה של משפחות זה הרבה יותר אפקטיבי, טוב לילד, עדין יותר עם הילד, גם אם יש מדי פעם טעויות כאלה ואחרות. אז תחפשו לא כל הזמן שהממסד חייב להיות המפעיל של התכנית להצלת ילדים, כי הילדים האלה, אם יישארו במסגרת המשפחתית ידוע מראש שזה יהיה להם מאוד קשה.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת טלי פלוסקוב. יש לה יתרון, היא במפלגה שלי והיא גם שכנה שלי כי היא בנגב, כמוני, אז זה טוב. עוד משהו לנושא האומנה או אפשר לקפוץ לחברי אילן גילאון?

לנושא האומנה אולי אפשר להוסיף משפט אחד?

בבקשה, חאג' יחיא.

לא כל משפחה שרוצה לקבל ילד היא יכולה לקבל את הילד, כי יש קריטריונים גם למשפחות שלוקחות את הילדים לאומנה. הדבר הזה חשוב מאוד, זה לא עסק כלכלי, אלא יותר לעזור לילד שלא יכול להמשיך בחיק המשפחה.

בהחלט נקודה מרכזית. אני חשבתי שאילן גילאון מרוקאי, הוא יודע מרוקאית כמו מרוקאי, הוא יודע צרפתית כמו מרוקאי וגם רומנית קצת כמו מרוקאי, אבל הוא בטעות אמר לי את כל האמת. אז תגיד את כל האמת שלך. הוא ידבר על הנושא של הנכים ואני אומר לכם, המאבק של הנכים, לאילן גילאון יש דרגת גנרל פלוס, כי הוא באמת עשה מאבק אדיר. בבקשה, אילן.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): עד גיל 7, כאשר עזבתי את רומניה הייתי הילד הרומני והייתי מסתובב עם גרביים בסנדלים. נכון, נתן, כל הילדים הרומנים מסתובבים עם גרביים בסנדלים ומגיל 7 הפכתי להיות מרוקאי, כי לפי דעתי הקהילות המרוקאיות ברומניה הן הקהילות הגדולות ביותר והטובות ביותר בישראל.

תרשו לי להציג את עצמי, אני אילן גילאון, חי באשדוד, אני אב לארבעה ילדים וסבא לעשרה נכדים. בעיקרון על אנשים נכים אני זוכר שהיה משפט שכל הפוליטיקאים אמרו קודם האנשים, האנשים במקום הראשון. אנחנו לא לומדים להיות נכים, לא בבית ספר, לא באוניברסיטה, זה יכול לקרות באופן אוניברסלי לכל אחד מאיתנו. אתה חוצה את הכביש, לא מסתכל שמאלה, לא מסתכל ימינה, קורה לך, אתה נולד עם נכות, אצלנו יש גם מלחמות וזה אומר שאין אנשים עם נכות, כולנו נכים, או שכולנו נכים או שלכולנו יש פוטנציאל להיות נכים, או שאנחנו נכים זמניים או שמאוד קרוב אלינו יש נכים, או שכולנו מזדקנים וכולנו הופכים להיות נכים.

מהסיבה הזו זו בעיה כללית שכל אחד צריך להיות בטוח, לכל אחד יש זכות להגיע ליעד שהוא קבע לעצמו בחיים בכבוד וזאת הסיבה שאנחנו שמרנו מקומות עבודה לאנשים נכים. אנחנו צריכים לעודד את השוק הפרטי להעניק מקומות עבודה לנכים והקצבה שנקראת הכנסה בסיסית. אנחנו לא צריכים לתת לכל אזרח, אבל לכל מי שצריך אנחנו צריכים להעניק לו את ההכנסה הבסיסית.

האמת שאצלנו אין צורך בחוקה לקצבה, הממשלה יכולה להחליט. אם הממשלה לא מחליטה אז הכנסת חייבת לקדם את החוק. זה מה שאנחנו עשינו יחד עם חבר הכנסת אלאלוף, הבוס שלנו, והוא צדק, זה לא מספיק מה שאנחנו עשינו, אנחנו רוצים להתחיל מהבסיס, הקצבה כמשכורת בסיסית. מה המשכורת הבסיסית ברומניה?

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): 1,900. מעט מדי.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): 1,900 ליי וזה ברוטו.

1,900 מה?

ליי.

ליי, שזה בערך שקל.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): 1,900 ליי, שזה בערך 1,900 שקל, אפילו פחות. זה מאוד קשה לחיות עם הכסף הזה, אם אין לכם הכנסות אחרות וזה מייצר שתי תופעות נוספות, קודם כל זה לא מעודד את האנשים לצאת לעבודה מכיוון שאם הוא הולך לעבודה הוא מפסיד את הקצבה הזו, אז אנחנו צריכים לעודד, לתת להם יותר כסף ואנחנו צריכים לקחת יותר מסים ממה שמרוויח יותר.

גיליתי שהוא למד בצרפת.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): אתה אמרת שהקומוניזם הוא הדרך הכי קשה לקפיטליזם, וזה מה שאנחנו לומדים בדרך הזו. כל הרזולוציה מתחילה מהתחלה, מאיפה שאנחנו התחלנו את התכנית הזו, מ-2003 ועד היום הקצבה שלנו לנכים הייתה 2,342 ₪ ועם הכסף הזה אנחנו אפילו לא יכולים להתחיל את השבוע, לא לחיות מזה. בעזרתנו זה עלה, עם החוקים שאנחנו קידמנו, מכיוון שלא הייתה חוקה הוגנת ואנחנו רוצים להמשיך ולקדם את זה עד שהקצבה תגיע ל-5,300 ₪, כמו משכורת מינימום. המאבק של ההסתדרות לקצבה, כמו שההסתדרות נאבקת על משכורת היא צריכה להילחם גם על קצבה. זה מאוד קשה כי צריכים לחלק את ההון של הממשלה ואני מאוד מקווה שרומניה, שהיא המדינה השנייה שלי, שיש לה פוטנציאל עצום, הרבה אדמה והרבה מים וזה המקום היפה ביותר בעולם, יכולה להיות גם מדינה מאוד עשירה וזה מאוד תלוי בכם. יש לכם חברי פרלמנט מצוינים, שאני הכרתי, אני הכרתי את מר טוקאי? הוא עדיין בפרלמנט? לא. תמסרו לו דרישת שלום חמה, הכרתי את מר טוקאי. אני זוכר גם אותך.

וזה מה שרציתי להגיד לכם, המאבק הוא מי מקבל כמה ומי משלם כמה, הכול זה עניין פוליטי וכל זה זה עניין פוליטי, כל הבעיות האחרות הן סיפורים. מי מקבל ומי משלם, זה הכול. זה מה שאנחנו צריכים לעשות בפוליטיקה. כל אחד לפי דעתי צריך לשאול את עצמו כל הזמן מה הוא נותן למדינה ומה המדינה מחזירה לו. כל יומיים להיות אנוכי וכל יומיים להיות נדיב, כי אחרת הכלכלה לא יכולה להחזיק מעמד. זה מה שקורה במדינות שהאזרחים מקבלים הכול.

תודה, אם יש שאלות, אם אתם רוצים להגיד לי משהו על נכות.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): אני יושב ראש הוועדה לנכות, אנחנו לא התקדמנו הרבה, אבל די התקדמנו. אנחנו אחרי ארצות הברית ויפן, יש לנו עוד הרבה דרך לפנינו.

סליחה, אני רק רוצה להגיד תודה לקארין, היא צריכה לעזוב אותה. תודה, קארין, יום טוב.

תודה רבה. (תרגום חופשי מהשפה הרומנית): ברומניה יש חוק שמחייב את המעסיק להעסיק 4% מכל העובדים אנשים נכים. אם הוא לא יעשה הוא ישלם קנס. יש מחויבות כזו למעסיק?

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): לא, זו מחויבות למוסדות ממשלתיים. נכון, אם לא עושים יכול להיות קנס. למשל בגרמניה מעודדים, משלמים פחות מסים ועם הטכנולוגיה של היום אפשר להעסיק נכים. אני ראיתי טלפון קטן כזה שאפשר להזיז אותו דרך העיניים ומשקפיים שגם אם אתה עיוור אתה יכול לקרוא. הטכנולוגיה יכולה לצמצם את הפער בין האנשים. זה לא עניין של החלטה, כל אחד יכול לעשות כל דבר. אני, שעוסק עם הפרטים הכי קטנים, לא צריך להיות כפתור גדול במעלית למי שקורא ברייל, אפשר למצוא פתרון לכל דבר, גם לבעלי נכות שאפשר להביא אותם לרמה של עובד רגיל. בכל התחומים יש את הפתרונות. יש לנו תשובה לנכים והטכנולוגיה עוזרת לנו.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): כן, אנחנו מעודדים להעסיק נכים. אם מעסיקים נכים הם פטורים ממסים, משלמים פחות מסים. הנכה עצמו ממשיך לקבל את הקצבה, הוא מקבל את הכסף ובתוספת לזה הוא מקבל את המשכורת, לא לוקחים לו את הקצבה. למעט מקרים חמורים. כשמדברים על מקרים חמורים, כשבן אדם לא יכו לעבוד, זה מאוד מצומצם, 10% עד 15%. נכון לעכשיו אפשר לעשות דברים יוצאים מן הכלל.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): בתחום הייטק הרבה נכים יכולים לעבוד, נכון להיום, עם הטכנולוגיה הנוכחית.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): את רומניה שעזבת בגיל שבע, אז היו מוסדות ממשלתיים שהיו אוספים, כמו קיבוצים, שאספו את כל האנשים שהיו מייצרים כל מיני דברים, כל מיני חפצים ושהיו משווקים אחר כך ואת הכסף היו מחלקים לאנשים. הם היו מייצרים מברשות שיניים. יש גישה למוסדות הציבוריים בישראל, יש אפשרות שהנכים יעבדו?

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): לפי החוק כן, אבל לא בכל המקומות. אני אגיד לך דבר שמאוד שמחתי לראות, הגעתי למחלקת הבריאות כאן בירושלים וראיתי משפט שהיה כתוב 'שירותים לנכים'. למעשה זה היה שלט מזויף, שאלתי אותו 'מה זה כאילו שירותים לנכים?', אבל לזייף את הגישה לשירותים של הנכים זה דבר מוזר. אנחנו התקדמנו, עדיין יש לנו בעיות. עד 2018 היינו צריכים לסיים את העניין הזה במוסדות הממשלתיים, עד המקום האחרון.

ובמוסדות הפרטיים?

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): במוסדות הפרטיים אנשים מבינים שזה לא הגיוני לא לקבל את הנכים. אם המוסדות הפרטיים מצליחים המוסדות הממשלתיים טועים לפעמים.

גברת, רוצה גם? אוקיי.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): כן, אחרי שהוא יסיים לדבר. השאלה שלי, יש לכם קנסות לפי החוק למי שמעסיק את הנכים? יש קנסות למעסיקים שלא מעסיקים נכים?

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): על מוסדות ממשלתיים אני מדבר. אבל אנחנו לא יכולים להטיל קנסות על הממשלה מכיוון שהממשלה משלמת לממשלה.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): מי שמעסיק מעל 50 עובדים, חייב להעסיק נכים, אחרת הוא משלם את המשכורת המינימלית למדינה. זה כאילו קנס, הוא משלם את המשכורת המינימלית אם הוא לא מעסיק נכים.

מעודדים.

מעודדים כן, אין לנו חקיקה ש - - -

יש חובה במקומות ציבוריים להעסיק 5%.

לא ציבוריים, מדברים על ה - - -

אבל אין קנסות, אין את ההסדר של קנסות. יש אפשרות - - -

לא, היא שאלה, אמרתי שגם אם יש קנסות, מה יהיו הקנסות? המדינה תשלם לעצמה? מה, איזה קנסות? ובעניין הפרטי אנחנו עוד לא מיצינו את זה. מה, את לא מבינה רומנית?

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): ובבתי ספר? איך ילדים בעלי נכות, איך הם לומדים בבתי ספר? יש בתי ספר מיוחדים לצרכים מיוחדים?

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): נגיד אם בא תלמיד נכה מאפשרים לו גישה להיכנס, יש לו מקום מיוחד. אנחנו פעלנו בצורה כזו כדי שתהיה גישה מראש לכל ילד נכה ואנחנו עובדים על החוק הזה.

אני רוצה להגיד, עוד פעם החבר שלי צנוע. אילן עשה מהפכה בנגישות לנכים. במסגרת אישור התקציב ל-2019 אתם צריכים לראות את משרד האוצר בא להתנצל על כך שלא הספיק לסיים את כל העבודה. זה לא בגלל מחסור בכסף, אלא בגלל בעיות טכניות בלבד, שלו. זאת אומרת היום הוועדה שלנו, הוועדה שהיא ועדת משנה שלנו, שאילן עומד בראשה, הוא מפחיד אותם מספיק כדי שיתאמצו. אנחנו הסכמנו להאריך להם בשנה אחת בלבד את הצורך להשלים את כל הנגישות הנדרשת במוסדות ציבור.

לגבי בתי ספר. אילן ואני הגמשנו את עצמנו בדבר אחד, כל בית ספר צריך להיות נגיש, כולל הכנה למעלית, אבל המעלית תהיה רק ביום שיש ילד ראשון שמגיע לבית הספר. רק המעלית, הפיר יהיה, אבל להתקין את המעלית רק ביום שילד אחד יגיע, אז יעשו. זו טכניקה פשוטה, זה מפני שאם אין תלמידים שמשתמשים במעלית אז אתם יכולים לראות את ההידרדרות של המעלית עצמה. אבל לאילן יש בעבודה שלו, כל מוסד מבקש סליחה ובא לבקש הארכה. יש לנו על הליין את כל הרשויות המקומיות שעוד מעט יבואו לבקש סליחה והארכה ולא יהיה קל לקבל אותה. אותו דבר המוסדות להשכלה גבוהה, כל האוניברסיטאות, כולל הישנות. הישנות שלנו, לא כמו אצלכם מאות שנים, אצלנו זה 100 שנים ואחורה.

זאת אומרת יש פה התמודדות מתמדת עם הצורך לעשות נגישות טובה לכל אחד מהאזרחים שלנו וזו עבודה. זו עבודה של ועדת המשנה שלנו ולא כדאי להיות בדיונים עם אילן אם אתה מפגר בעבודה הזאת, אני חייב להגיד.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): בוא נגיד שהגבול זה השמים, אבל גם לשמים צריכים לתת גישה.

בבקשה, עבד אל חכים.

כן, כמה מילים. אני רוצה למקד את הנושא של החוק של הנכים בכמה נקודות.

שלושתנו שייכים לקואליציה, זה נכון, אבל עבד אל חכים הוא לא בקואליציה, הוא פועל לטובת האוכלוסייה שלו בצורה מדהימה.

רציתי להגיד כמה משפטים. הראשון, כשמשווים את הסכומים של קצבת הנכות זה יכול להטעות כי צריך להשוות את זה ליוקר המחיה באותה מדינה. אז להגיד 3,270 או 1,900, זה תלוי גם ביוקר המחיה באותה מדינה וזה יכול גם להשתנות כי מה אתה יכול לקנות באותו סכום, זו נקודה ראשונה.

שתיים, היה מאבק של הנכים שיצאו לרחובות, חסמו כבישים, לפני שהחוק הזה הגיע, והסיסמה הייתה, והיא סיסמה מאוד חשובה, שנכה הוא לא חצי בן אדם. זה עוד נקודה שאנחנו צריכים להעלות אותה, הנכה הוא בן אדם שווה.

הנקודה השלישית, הממשלה קבעה את הסכום שהיא רוצה להוסיף לנכים ועל סמך זה בא החוק ואנחנו הוצאנו מתחת ידינו, בהובלת יושב ראש הוועדה אלי בצורה חכמה מאוד, ניצלנו את המקסימום שאפשר להפיק מאותו סכום שהממשלה הקציבה ולכן החוק הזה הוא צעד ארוך בכיוון הנכון, אבל הוא לא הסופי, אנחנו צריכים להגיע, כמו שכולם אמרו פה, לשכר מינימום לפחות, כך שאנשים גם יוכלו לחיות בכבוד כי גם להם יש צרכים מיוחדים יותר מהאזרח הבריא או השלם.

עוד נקודה, העניין של האנשים שצריכים לקבל את הנגישות. יש חוק נגישות מחייב, אבל עדיין הוא לא מיושם במלואו בהרבה מקומות ובמיוחד אני אעלה ביישובים הרבים, היישובים שלנו, שהם היישובים הכי עניים כי לפי דוח הביטוח הלאומי 52% מהערבים הם מתחת לקו העוני, ואם נעשה השוואה זה 52% מהערבים וכ-15% מהיהודים ובזה אנחנו מגיעים ל-22%. לכן שם צריכה להיות גם הקצבה והקצבה של המדינה כדי לעשות גם את הנושא של הנגישות ולפתור כי יש לנו את הנושא של הנגישות מחייב. ומה עוד? יש את העניין של המיון של הנכים, במיוחד הילדים, כך שהם מועברים לבתי ספר עם מומחיות לאותו תחום של הנכות של הילד. ולנו, ביישובים שלנו, יש מעט מוסדות כאלה ואנחנו לוקחים אותם בהסעות למרחקים ארוכים.

אני הייתי ראש עירייה, אני יודע שהילדים שלנו עם הנכות הועברו למרחקים גדולים מאוד מאותו יישוב, מאותו בית, עם הסעה ולפעמים הייתה הסעה לתלמיד אחד, שזה גם תקציבית עולה הרבה לרשות המקומית, שגם צריך לקחת את זה בחשבון במדינה.

אני בעד שנקיים דיון מיוחד על הנגישות במגזר הערבי בוועדה שלך, אילן.

כן, בהחלט.

אז בוא נעשה את זה. אין צורך לדחות את זה. אני חייב להגיד לכם, יש פה שני חברים שתמיד מסתתרים שם, אליעזר שוורץ וענת ירון, זו יחידת המחקר של הכנסת. הם מספקים לנו את הנתונים על כל דבר שאנחנו זקוקים, הם עושים לנו עבודות מדהימות שאחר כך זה מפורסם באינטרנט של הכנסת והם מספקים לנו את כל הנתונים כדי שאנחנו נדע להתמודד עם האתגרים שלנו על בסיס ידע בדוק. אז באמת, בשם הוועדה זו הזדמנות להגיד לכם, גם לאליעזר, תודה על אספקת הידע האדיר הזה שאתם מסוגלים לתת. יש יחידה שמתעסקת בכלכלה ובחברה וזו היחידה שלהם. תודה לכם, באמת.

עוד שאלות או שנעבור לנושא השלישי ללא הפסקה? יש לנו פחות מ-20 דקות.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): מאוד קצר. ראשית אני רוצה להגיד שלום לטלי פלוסקוב, שלמרות שהיום היא יושבת בצד שלכם של השולחן אני חושב שהיא חלק מהצוות שלנו.

זו התארגנות שלנו.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): אני חושב שהייתה טעות בהתארגנות. הייתה לי הזדמנות להכיר מקרוב את החוקה בעניין נכות בישראל מכיוון שלצערי החל משנה שעברה גם דודה שלי בעלת נכות, הייתה לה תאונה כאן. בסופו של דבר התאונה הוכחה כמשמחת, היא נסעה באוטובוס, האוטובוס שם ברקס, היא פשוט עפה בתוך האוטובוס, איבדה את ההכרה ולאחר מכן, כשהיא הגיעה לבית החולים היא גילתה שהיה לה גידול במוח. זה הסיפור ממש בקצרה. היא הגיעה לרומניה, ברומניה היא התעלפה, חזרה לארץ ועברה ניתוח פה בישראל. עכשיו, לאחר הניתוח, היא כבר לא יכולה לעבוד, אין לה אפשרות ללכת כמו שהיא הלכה פעם, היא לא יכולה לפעול כמו שפעלה פעם ואחר כך, כדי לקבל גישה לכל המשאבים שדיברנו בעבר, היא נתקלה בבעיה שדיברנו עליה קודם, זה הבירוקרטיה שלאורך כל הדרך שאנחנו מתמודדים איתה גם. לאחר חודשים של הסתובבות עם ניירת, מכיוון שקבעו לה נכות מסוימת, היה פקיד שקבע לה נכות מסוימת ואותה בעיה של בירוקרטיה יש גם לנו ברומניה.

יש הרבה דברים שאנחנו צריכים ויכולים ללמוד מכם מכיוון שיש הרבה מקומות שנכים לא יכולים להגיע אליהם. נכון להיום הטכנולוגיה שמאפשרת גישה, אולי אפשר להעביר את המחשבות דרך wireless, דרך wifi לאותם הפקידים.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): איך אתם מתמודדים עם חירש, או מי שלא יכול לדבר, יש טכנולוגיות? מה יש לכם?

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): קודם כל כל שיעור שמעבירים בהשכלה הגבוהה לחירש יש כתב מסוים, לעיוורים יש אודיו. אלה הטכנולוגיות הכי פשוטות. לפעמים יש ניגוד בין אוטיזם למי שלא רואה טוב. אם זה צבע בולט, מי שיש לו אוטיזם זה יכול לשגע אותו. איך אפשר למשל להוכיח בן אדם שבא עם כלב לחקירה והכלב שבא לעזור לנכה לא בא כדי להפחיד את החוקר? אז הגענו למסקנה, למשל, שצריך לשים תלבושת מסוימת על אותו הכלב. יש מקומות מסוימים שאנשים צריכים להגיע בליווי מסוים. אבל אי אפשר להגיע בליווי לכל מקום. יש מקומות שאנשים צריכים להגיע עם מלווה כדי לעזור לו. ובכל המקומות יש מבנים מסוימים שאנחנו בנינו כדי לבוא לקראת הנכה ויש גם שירות שאנחנו נותנים לנכה, כדי שכל אחד יקבל את התמיכה שהוא צריך. יש משהו כמו צדפה, נגיד כשמישהו מוכר כרטיסים, כשמדברים לצדפה הזו החירש שומע. יש מעליות שאומרים לאיזה מעלית נכנסת, במעלית אומרים באיזה קומה אתה נמצא, אם המעלית עולה או יורדת.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): יש לנו ברומניה 161 מתורגמנים לחירשים. אם יש תאונה לחירש יכול להיות שבאותו יש רק מתורגמן או שני מתורגמנים, עד שהוא מגיע הוא לא יכול למסור מה שכואב לו, מה הבעיה שלו. רציתי לדעת אם כאן יש תכנית מסוימת?

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): השאיפה היא לעזור לכל אחד. נגיד שיש בן אדם אחד בכל המחוז, יכולים לקדם גם פרויקט מהסוג הזה, אמרתי שהשמים הם הגבול ואנחנו תמיד ממשיכים בדרך הזו, יד ביד עם הטכנולוגיה יכולים למצוא פתרונות לכל דבר.

ברשותך, אילן, תרשו לי לעשות הפסקה למרות שיש הרבה לדבר על קצבאות לילדים וגם התרגום. תדעו שבוועדה, אם יש חירש שמגיע לפה גם מזמינים לו מתורגמן. בכל מקום ציבורי לפחות. הכנסת זה אחד המקומות המאוד מאורגנים בעניין הזה.

אבל אני רוצה לסיים את הנושא השלישי, שהוא חשוב מאוד בעינינו, כי הוא גם קיבל תנופה בלתי רגילה בחודשים האחרונים וזה הנושא של הסיעוד. טלי פלוסקוב היא יושבת ראש ועדה מיוחדת של הכנסת לטיפול בנושא הקשישים עם ראייה לטווח ארוך. ארוך? בשבילי זה מחר, אבל לאחרים זה ודאי יותר מאוחר. הנושא של הקשישים בארץ שחייבים לתכנן את זה הרבה יותר מראש ולכן היא עומדת בראש ועדה מיוחדת בעניין הזה והיא תדבר על הסיעוד. בבקשה.

תודה רבה. כמו שסילביו אמר, אני ממולדובה, שהיא גם חלק מרומניה ואנחנו מדברים כמעט אותה השפה ונהניתי מאוד וזו הזדמנות גם להודות על הביקור, הייתי ברומניה יחד עם חבר הכנסת יוסי יונה ונפגשתי עם אנשים נפלאים ואני שמחה מאוד לראות אתכם כאן אצלנו בישראל וזה גם החזיר לי הרבה מהזיכרונות שלי כמובן על המדינה שבאתי ממנה.

אני רוצה, לפני שאני מדברת על סיעוד, להודות על הרעיון הזה לשבת ביחד ולדבר על הנושאים שבכל המדינה מתמודדים עם הדברים האלה כמו נכות, כמו אזרחים ותיקים ואצלנו במדינה, אני לא יודעת אם יתרגמו את זה נכון לרומנית, אבל לא מדברים על קשישים, אנחנו אומרים אזרחים ותיקים, שזה מושג עם הרבה כבוד לאנשים האלה. אני באמת חושבת שבכל מדינה הכבוד של המדינה שווה כבוד לאזרחים ותיקים. לכן מאוד שמחתי וזו זכות מאוד גדולה, בזכותו של אלי אלאלוף, שהתחיל את העבודה שלו בעבודה על דוח העוני שחלק מאוד מאוד גדול בדוח הזה היה גם לכיוון הקשישים, להמשיך את עבודתו ואכן לדבר לא רק על מה שקורה היום אלא מה יהיה בעוד עשר שנים, מה יהיה בעוד 15 שנה ומה יהיה בעוד 20 שנה.

היום במדינת ישראל חיים כמיליון אזרחים ותיקים. מתוך שמונה וחצי מיליון אזרחים בכלל מיליון איש זה אזרחים ותיקים ולכן ההתייחסות אליהם צריכה להיות מיוחדת, גם אם אנחנו מדברים על נושא של בריאות וגם אם אנחנו מדברים על נושא של דיור וגם אם אנחנו מדברים על נושא של פרישה ופנסיה וגם אנחנו מדברים על נושא של סיעוד ויש עוד הרבה דברים שקשורים לאזרחים ותיקים.

אני חושבת שהנושא של סיעוד, ובאמת החקיקה האחרונה הייתה אחד מהמאתגרים ביותר בשלוש השנים שאנחנו עובדים ביחד בוועדה הזו, מצד אחד כי היא קשורה להרבה אנשים, מצד שני כי היא עולה הרבה כסף למדינה. אני רוצה לתת לכם קצת נתונים, במדינת ישראל גמלת סיעוד מקבלים כמעט 130,000 איש בכל הרמות ועובדים בתחום הזה, אני כרגע מדברת על מטפלים ומטפלות שנותנים שירות סיעודי לקשישים, כ-40,000 עובדים זרים, אנשים שמגיעים גם מרומניה, ממולדובה, מאוקראינה וממדינות שונות בעולם, מגיעים אלינו לעבוד בתחום הזה, כי אין לנו מספיק עובדים משלנו, אבל מה שיפה, שהאנשים האלה מקבלים את הכבוד והעזרה בדיוק כמו הישראלים. הם מקבלים משכורת מינימום של המדינה, לא בגלל ששם, אתם אמרתם שהמשכורת שלכם הרבה יותר נמוכה ממה שמשלמים כאן בארץ, ומי שעובד כאן מקבל משכורת כמו שמקבל אזרח ישראלי.

ומה שחשוב לנו זה לתת את המענה לאנשים מבוגרים שהיום כבר זקוקים לעזרה. העזרה הזו היא שונה, אני קראתי שגם ברומניה יש כזה דבר וקראתי שאצלכם זה מחולק לארבע רמות תלות, אבל אצלנו אנחנו עשינו עוד יותר, אנחנו עשינו שש רמות תלות כאשר יש כמה אופציות, אופציה שבן אדם בא הביתה לקשיש ונותן לו מענה, אם זה לעזור להתקלח ואם זה לעזור לבשל אוכל ואם זה לעזור להביא קניות מהחנות כי אין מי שיעשה את זה, ועד הבן אדם במצב הכי קשה, שהוא צמוד למיטה ומישהו צריך לבוא ולעזור לו.

מה שהצלחנו לעשות באמצעות הוועדה ומשרד האוצר, ששם 1.8 מיליארד שקל לתכנית הזו, הרבה שנים המדינה לא השקיעה כל כך הרבה כסף באזרחים הוותיקים והמטרה היא מצד אחד להשאיר אותם כמה שיותר חלק מהחברה, כמה שפחות לנתק אותם בבית לבד כשאין עם מי לדבר והנושא של הבדידות זה אחד מהנושאים המרכזיים שאנחנו מטפלים בו, לתת לאנשים האלה כמה שיותר להרגיש שהם חלק מהחברה ולא להיות בבית כי 'אני כבר לא יכול לצאת'. לכן אנחנו לא רק נותנים אפשרות לתת להם מענה בבית, אלא להוציא אותם מהבית למרכזי יום, ששם הם ביחד, גם עושים ימי הולדת ביחד, גם מציינים חגים ביחד, גם מדברים אחד עם השני, גם עושים להם פעילות גופנית ביחד, גם ריקודים ושירים ביחד. הביחד הזה מחזיר לאנשים עוד הרבה שנים להיות יותר בריא מאשר אם הוא היה נשאר בבית.

מה שאנחנו עושים לאלה שנשארים בבית, עוד פעם, עם החקיקה הזאת הגדלנו משמעותית את מספר שעות הטיפול שמדינה מעניקה לאנשים במצב קשה. לדוגמה, הם היו מקבלים 18 שעות בשבוע, עם החקיקה החדשה הם יקבלו 26 שעות בשבוע. זו עזרה מאוד משמעותית לנושא הזה.

אני חייבת לציין שמדינת ישראל בנושא הזה אחת מהמובילות בעולם. כשאני מספרת בביקורים שלי במדינות על מה שקורה אצלנו בטיפול בקשישים האנשים לא מבינים בכלל מה זה, לכן אני מאוד שמחה שרומניה נמצאת במקום טוב בנושא זה ואני יודעת שהיא כן מטפלת בקשישים וכן נותנת להם מענה.

אני לא אומרת שפתרנו את כל הבעיות. אני, יחד עם יושב ראש הוועדה, חושבת שהבדיקות שהקשישים עוברים, לא נעים לעבור בדיקות כאלה. אני חושבת שמספיק אם רופא מומחה נותן המלצה לתת לקשיש מספר שעות מסוים, לא צריך עוד פעם לבוא ולבדוק, צריך לתת את מה שמגיע לו ולא להתחשבן על שקל פה ושקל פה. צריך לתת לאנשים האלה כמה שיותר כי מגיע להם. אנחנו תמיד אומרים, אלה האנשים שבנו את המדינה הזאת, בזכותם אנחנו היום חיים במדינה מפותחת, במדינה שבאמת מכבדים אותה בעולם ולכן אנחנו נמשיך לעשות את הכול כדי שהאנשים האלה יקבלו את המקסימום.

הנושא של סיעוד זה אחד מהנושאים המרכזיים שקשורים לאנשים המבוגרים, כי באמת בואו נחשוב, אם אין את העזרה הזאת, אם לא מגיע בבוקר בן אדם לעזור להתקלח או להכין ארוחת צהריים, מה הבן אדם הזה יעשה? מה נשאר לו לעשות בחיים? זה פשוט לשכב במיטה ולחכות למות. לזה אנחנו לא נוכל להסכים. לכן אנחנו פה, קבוצה מאוד גדולה, יש פה עוד הרבה חברי כנסת שרואים בנושא הזה של הטיפול באזרחים ותיקים אחד מהנושאים החברתיים החשובים ביותר בעבודתנו בכנסת.

תרשו לי, זו הזדמנות, אני כן רוצה להגיד תודה לבן אדם הזה, כי אני זוכרת איך אנחנו בחקיקה, כשכבר היינו מעבירים את החוק הזה של סיעוד, כל פעם הוא היה מתווכח עם משרד האוצר, כששר האוצר זה מהמפלגה שלנו, היינו מבקשים עוד קצת כסף, עוד קצת כסף, כדי לתת לאנשים האלה כמה שיותר. היום אני חושבת שגם אנחנו בקואליציה וגם החברים שלנו באופוזיציה מאוד מרוצים ממה שהצלחנו לעשות.

אני אשמח לענות לשאלות שלכם אם יש לכם בנושא הזה, אבל אני חוזרת ואומרת, האנשים המבוגרים האלה, אם יש להם כבוד יש כבוד למדינה. ולכן אנחנו נותנים שם דגש מאוד מאוד גדול גם בוועדת העבודה וגם בכל תחום אחר, אם מדובר בדיור ואם מדובר בנושא של בריאות ובתי חולים ורופאים גריאטריים, שם צריך להיות דגש מאוד מאוד רציני על ידינו ואנחנו נמשיך לעשות את זה. אם יש שאלות אני אשמח לענות.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): הסיעוד, שהמטפל נותן לקשיש, יש עמותות שפועלות? יש אנשים שנותנים את הסיעוד הזה, הם בעלי הכשרה מקצועית? איך נותנים את השירות הזה?

קודם כל מאוד חשוב להגיד שמדינת ישראל משקיעה בתחום הסיעוד יותר משישה מיליארד שקל ומי שמשלם את הכסף הזה זה הביטוח הלאומי. לכן השאלה היא נכונה, הביטוח הלאומי עושה מכרז, בוחרים את החברות שיודעות לתת את המענה לפי הדרישות שביטוח לאומי דורש. באמת יש עמותות וחברות שביטוח לאומי בוחר בהן כנותני שירות והם בעצם מעסיקים את המטפלים והמטפלות שנותנים שירות לקשיש. הם מקבלים את כל הנתונים מהביטוח הלאומי, כמה שעות צריך לתת לקשיש כזה או אחר ועל בסיס הנתונים האלה הוא שולח את העובד לתת את המענה.

אני רוצה להוסיף, דווקא מפני שזה היה בדיון. שלוש שנים שאני בוועדה לא הרגשתי לובי מלחיץ כמו החברות של הסיעוד, מפני שלצערי אין מספיק פיקוח עליהן ולכן הן לא הכי ישרות עם המשפחות של הסיעוד. אני אומר, מחברות הסיעוד צריך להיזהר פעמיים. אם אתה עובד בסיעוד בחברות האלה ומה הם נותנים כשירות לנזקקים. אנחנו רואים שיש פה התפתחות מטורפת ולכן הייתה החלטה בוועדה, שזה אולי המקורית ועליה היה מאבק בלתי רגיל, זו פעם ראשונה שכל מי שזקוק לסיעוד יכול לקבל שליש מהקצבה שלו בכסף, הוא בעצמו, ולא לקבל שירות אוטומטית. הנקודה הזאת אפשרה דבר שחברות הסיעוד יבינו שאפשר גם בלעדיהן. למי שיש עובד סיעוד בפול טיים אצלו בבית, הוא יכול מסיבות שהביטוח הלאומי קובע לקחת את כל הסיעוד, כל הקצבה, בכסף. חברות הסיעוד הן בחלק מהמקרים, בלי הכללה, הן חברות מאוד מאוד מאוד אינטרסנטיות.

לכן החוק שהוסיף תקציבים, רק 25% הולך לקצבאות ו-75% הולך לשירותים שקנו. בכל החוקים שדיברנו היום, שלושת החוקים, זאת לא קצבה בלבד, זה בדרך כלל תכנית שלמה מסביב לנושא שעשינו. כך יכולנו לתקן עיוותים שאני לא בטוח שנצליח עד הסוף, אבל לפחות זו התחלה טובה ואני בטוח שכל מי שימשיך לטפל בחוקים האלה יאפשר שכמה שיותר יגיע לנזקק.

אמרו לי שלפי השעון, אתם רואים שם, מר סולומון, אתה רוצה לסכם?

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): כן. פגישה מאוד מעניינת. ראשית כל היו לי הרבה דברים ללמוד, מי שדיבר על כסף ועל כוח קנייה, אם נאמר שההשוואה בין השקל לליי זה אחד על אחד, כאן המשכורת הבסיסית היא 5,300 אצלנו זה 1,900 ליי. יש פער עצום.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): אבל המחיה פה זה לא כמו המחיה ברומניה.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): עשינו השוואה מה המחיר של היין במסעדה אתמול בערב והגענו למסקנה שזה אותו מחיר כמו בעיר העתיקה בבוקרשט.

בהחלט יש עשרות שנים של ניסיון, מה שקשור לפעילויות של העמותות וגם האומנה וגם הסיוע לקשישים. אצלנו הדברים הלכו בדרך הקשה מכיוון שמי שטיפל בעמותות לא היו האנשים הכי ישרים והם ניסו לנצל את המשאבים ולא התמקדו במי שהיה צריך את העזרה באמת. היו כל מיני אינטרסנטים כדי לקבל מימון מהממשלה כדי להעביר כסף מתקציב המדינה לכיס הפרטי. חוסר האמון של הממשלה מצד אחד ושל האוכלוסייה מצד שני זה דבר בולט.

יש גם עמותות שפועלות ואנדראה באה מאזור של רומניה ולפי הקהילות הפרוטסטנטיות, הן יותר חזקות והעמותות הדתיות של הכנסייה הקלוויניסטית עשו דברים מצוינים בטרנסילבניה. יש מעבר לקהילות העירוניות קהילות דתיות שפיתחו כל מיני תכניות ושירותים לילדים ונבנו בתי אבות ברמה הגבוהה ביותר, גם מבחינת אחריות וגם מבחינת שירות. באמצעות החבר'ה של אנדראה בקדנציה הקודמת אנחנו קידמנו חוק בהקשר לסוג השירות הזה בעניין דתות, גם לכיוון חינוך, גם לכיוון השירות החברתי, גם הקהילה היהודית נהנית מהחוק הזה. והראיה, שהחוק הסופי, אנחנו שנינו פיתחנו אותו ויישמנו אותו.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): אולי בדרך הזו של העמותות בהקשר לקהילות הדתיות תהיה הצלחה. בניגוד למה שעמותות אחרות עשו ב-30 השנים האחרונות.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): ואיפה האחריות של המדינה?

תרגום חופשי מהשפה הרומנית): במימון של השירות מהסוג הזה. המדינה משלמת כ-90% מהשירות, השאר זה השתתפות עצמית של המוסדות האחרים.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): זה לא יותר פשוט לשלם כסף לאוכלוסייה מאשר לכנסייה?

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): זו ההתחלה של ההפרטה של שירות מהסוג הזה מכיוון שלממשלה, למדינה, יש שירות מפותח ברמה של המוסדות הציבוריים, אבל יש יותר ויותר קשישים באוכלוסייה ויותר ויותר אנשים קשישים זקוקים לעזרה מהסוג הזה. בגלל המסים, שזה לא סוג פרוגרסיבי של תשלום מסים עכשיו משלמים פחות מסים, יהיו פחות הכנסות למדינה והצרכים מבחינת עלויות יהיו יותר גבוהים. יש כמה שנים שהממשלה גובה כסף, אחר כך ההכנסות יורדות, אז יש פה בעיה.

אני מאוד מקווה שההעברה של שירות מהסוג הזה, בוא נקרא לזה הפרטה, תעזור לנו כי גם אנחנו נהיה קשישים בסופו של דבר. לסילביו יש משהו להוסיף?

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): החקיקה שהיושב ראש הזכיר, שמדברת על האפשרות של הכנסייה לקבל תקציב כדי להעניק סיוע מהסוג הזה זה אחד הדברים שהיינו צריכים לשנות בחוקה של העזרה לקשישים מכיוון שלעמותות הייתה גישה להרבה כסף ולא עשו הרבה דברים. אני אתן לכם דוגמה עם הקהילה היהודית. 60% מהתקציב של הקהילה היהודית מגיע מהקהילות היהודיות הלאומיות, יותר מ-80% מחברי הקהילה היהודית זקוקים לעזרה שהקהילה היהודית משלמת לעצמה. המימון שאנחנו מעבירים לחברי הקהילה, הם מקבלים מכל מקום שאפשר כדי לעזור לקהילה היהודית, כל כסף נוסף שהקשישים היהודים יקבלו יעזור להם. לא מדובר בסכומים אדירים, לא יהיו סכומים אדירים, אבל כל סכום של כסף שעוזר לקשישים של הקהילה היהודית בא כדי לעזור.

לפעמים, באמצעות ההתארגנות העצמית שעשינו בתוך הקהילה היהודית, הצלחנו להעניק להם יותר כסף מאשר מדינת רומניה הייתה יכולה להעניק להם בתכנית הלאומית שלה. למעשה זו הפעילות המורחבת ביותר שלנו כקהילה.

רציתי לבקש זמן מסוים כדי לדבר גם על החוק של ניצולי השואה, זה היה מאבק גדול ביותר בשבילי. אני יכול להוסיף עוד כמה דברים ואני מרגיש פה כמו בבית ולחוק הזה הייתה התנגדות גדולה מסיבות כספיות, לא מסיבות אחרות. החוקה ברומניה מכירה בסבל של הקהילה היהודית ברומניה, לאלה שסבלו והמדינה מעניקה קצבה בהתאם לסבל שנגרם לאותו בן אדם בתקופת השואה. אבל הקצבה הגדולה ביותר שמישהו יכול לקבל זה סביב ה-500 שקל לכל שנה של סבל אם נעשה חישוב, בהתאם למסמכים שיש לאותו בן אדם. החוק שאנחנו קידמנו בתחילת המנדט הביא לקצבה של ניצולי השואה והגיעו לאותה רמה של אלה שהיו בתקופה הקומוניסטית. מי שסבל בתקופה הקומוניסטית קיבל כסף במשך הזמן, ניצולי השואה לא כל כך קיבלו כסף. זה לא פותר את כל הבעיות, אבל לפחות זו עזרה לאותם האנשים.

היות שביטלנו גם את החובה שחלה על אותם אנשים, עד שנה שעברה הם היו חייבים להיות אזרחים רומנים. מכיוון שהרבה מהיהודים שעזבו את רומניה בתקופה הקומוניסטית נאלצו לוותר על האזרחות הרומנית, הם לא היו חייבים עכשיו לעבור את כל התהליך של השבת האזרחות ורק אחר כך לקבל את הקצבה.

אני לבד לא יכולתי לעשות את כל המהלך הזה ללא עזרתו של מר סולומון, הוא בן אדם מאוד רגוע, אני מתעצבן מהר מאוד כשמדובר בנושא שמאוד חשוב לי והוא זה שהצליח להרגיע אותי ואמר לי משפט שגם עכשיו אני שומע אותו בראש, 'שב בשקט', ברומנית זה נשמע מאוד מצחיק, כל פעם הוא היה אומר לי 'שב בשקט'. אני הייתי מתעצבן, הייתי צועק, הייתי יוצא החוצה, הוא היה רגוע. זו השאיפה שלי גם בעתיד והתמיכה המוסרית שקיבלתי ממנו, בוא נגיד ככה, לפחות במקרה שלי, זה מצד שלי, שאתם רואים שם, שהייתה סגנית השגריר ברומניה, אני מקווה שהיא תחזיר אותו לרומניה בקרוב.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): אם יש עוד דברים לפתור, נדבר עוד היום וגם ביום חמישי, אבל במסגרת הרשמית הזו אני רוצה שבלו"ז שלכם הקרוב, בעתיד, תבואו לבוקרשט, שנמשיך את הדיונים. יש הרבה דברים שעליהם נוכל לדבר. כפי שראיתי, זה מקרב אותנו יותר ממה שציפינו ומה שחשבנו אולי מהתחלה.

תודה. אני חייב להגיד שהייתי קצת בלחץ אתמול בלילה, לא ידעתי איך זה יהיה ועכשיו אני מצטער שזה נגמר ויש לנו מה ללמוד, באופן הדדי, ואני בטוח שנוכל. אותי לא צריך הרבה לשכנע כדי להגיע לרומניה הבן שלי לומד בקונסטנצה, אז מתי שאתה רוצה אני בא.

אני רוצה רק לסיים ולהגיד לכם שיש פרטנר מאוד מרכזי בכל מה שקשור לנושא הרווחה, זה העולם הפילנתרופי. העולם הפילנתרופי בארץ, הרווחה זה אחד התחומים שהוא מאוד חזק בתמיכה. הייתי 18 שנה בראש קרן רש"י, שהיא אחת הקרנות הגדולות. היתרון של הפילנתרופיה זה שהיא לפעמים מושכת את המדינה במקום שהמדינה לא רוצה להתחיל. אני יכול להגיד לכם מהניסיון שלי, ביום חמישי הייתי במשרד החינוך, אילן, לא האמנתי למה שהראה לי מנכ"ל משרד החינוך, יוזמה שהתחלנו בקרן רש"י. אני כבר לא שם חמש שנים, לא מדבר איתם, לא עושה כלום איתם, אז אין ניגוד אינטרסים. התחלתי במפעל אחד, שזה מפעל הזנה לבתי ספר, ארוחת צהריים לכל ילד שזקוק לה, התחלנו עם 1,500 ילדים בכסף של הקרן, היום 358,000 אוכלים כל יום, 100% מכסף מדינה. זה אומר שלפעמים מה שחשבנו פעם שזה רק מצווה, זו שיטה להביא את הממשלה למלא את ההתחייבויות שלה.

אני לא כלכלן, אני אחרון הכלכלנים, שר האוצר שלנו, יש לו סיסמה, תוריד את המסים יהיה יותר כסף במדינה וזה קורה. זה קורה כי יש דינמיקה מסוימת שזה לא אוטומטית. הורידו מסים מחברות, זה לא מה שאילן ואני אוהבים, היינו רוצים שיורידו מסים מהאזרח, אבל כשמורידים מהחברות יש להם גם דינמיקה שמאפשרת לעשות יותר עסקים והמדינה מחכה להם בתחנה הבאה כדי לעשות. אל תקבלו אוטומטית את כל ההמלצות של הכלכלנים, אחרת העולם היה כולו ורוד ואנחנו יודעים שהמשברים הגדולים, גם החברתיים וגם הביטחוניים, יש להם מרכיב כלכלי מאוד מרכזי, הם לא תמיד ייעוץ מוצלח.

אז באמת תחזרו אלינו, אנחנו נשמח מאוד, אבל גם תודה על ההזמנה ונבוא אליכם.

(תרגום חופשי מהשפה הרומנית): נחכה לכם בשמחה. מכיוון שגם לנו יש שר אוצר שחושב באותה שיטה אולי לפילנתרופיה תהיה גישה גם בחברה הרומנית.

יש לנו כמה מתנות, המדליה של חבר הנבחרים.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:21.