ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-06-25OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 240

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שלישי, כ"ג באייר התשע"ח (08 במאי 2018), שעה 10:21

יחס התקשורת לנפגעות תקיפה והטרדה מינית

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

מירב בן ארי

עליזה לביא

מיכל רוזין

ליאנה מגד - ייעוץ וחקיקה (משפט פלילי), משרד המשפטים

ענבר חן-מאירי - יועצת בכירה ממשל חוץ וקהילה, הרשות לקידום מעמד האישה

מיכל לזרוביץ' - האגף לשוויון מגדרי, נציבות שירות המדינה

ניר שווקי - מנכ"ל, הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו

דוד רגב - נציב תלונות הציבור, הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו

מיכל גרוס - עו"ד בלשכה המשפטית והממונה על מעמד האשה, הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו

אופיר ביתן - יועמ"ש, הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו

תהילה אלטשולר - עמיתה בכירה, המכון הישראלי לדמוקרטיה

רחל ארידור - חוקרת, המכון הישראלי לדמוקרטיה

מזל נייגו - ממונת חקיקה, לשכת עורכי הדין

הדס שטייף - כתבת פלילים, תא העיתונאיות

כרמלה מנשה - כתבת לענייני צבא, תאגיד השידור

ורד פלמן - כתבת תאגיד השידור

רומי נוימרק - מגישת חדשות

אורית סוליציאנו - מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

רונית אילתי ממן - דוברת, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

לילך בן עמי - ראש תחום ליווי בהליך הפלילי, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

עינב הסטן - רכזת ליווי בהליך הפלילי, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

כרמית קלר חלמיש - יועמ"ש, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

איילת רזין בית אור - עו"ד, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

מרים שלר - מנהלת מרכז סיוע ת"א, מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית

עירד צייגר מרציאנו - איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

נעה מאיר - סטודנטית, מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית

ניצן כהנא - עו"ד, המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות

ורדית אבידן - מנהלת הקליניקה לפמניזם ומשפט, הקליניקה לפמניזם משפטי

מאירה בסוק - יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת

סיוון יעקבסון - דוברת, קולך - פורום נשים דתיות

רחלי רושגולד

יהל שרעבי - מנהלת פעילות

ר.ג. - משקיפה, המשמר החברתי

ענבל גנזל

שי חדד

רינה סימונובסקי

חגית פריגר

יעל אייזן

אידה בן שטרית

אלחאן דאוד

לירון זהר

לילי הלפרין

ענת מימון

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים

יחס התקשורת לנפגעות תקיפה והטרדה מינית

בוקר טוב לכולן ולכולם. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי והיום הוא ה-8 במאי 2018, היום אנחנו נתמקד ביחס התקשורת לנפגעות תקיפה והטרדות מיניות.

אני חייבת לפני שאני מתחילה לשתף אתכן במשהו. כל פעם שאנחנו עומדות מול דיון נוסף, מאוד חשוב בעיניי, בנושא של הטרדות ופגיעות ותקיפות מיניות אנחנו, אני והצוות של הוועדה, עומדות מול הדילמה העיקרית של עד כמה נשים יכולות לתת עדות בוועדה. כשנבחרתי להיות יושבת ראש הוועדה כמי שבאה מהתחום הזה, מהתחום של טיפול ונפגעות תקיפה מינית ונשים שעברו אלימות, הבטחתי לעצמי באופן כללי כפמניסטית שהוועדה הזו תהיה הבמה הפתוחה בפני כל הנשים שרוצות להשמיע קול. כל הקולות שהודרו, כל הקולות שהושתקו, כל הקולות שניסו לאנוס את שתיקתן, שיהיה להן מקום על השולחן הזה ושאני אהיה המגן בפניהן ושאני אתן להן את האפשרות להגיד את מה שעובר עליהן.

לצערי הרב, כל פעם אני עומדת מול הדילמה כאילו המשפטית שהחוק הישראלי אוסר על הנפגעת לחשוף את עצמה אפילו כשהיא רוצה. כשהיא מבינה שהחשיפה שלה סוללת את הדרך לעוד נשים שאין להן את הכוח לחשוף את עצמן, אין להן אולי את האפשרות לחשוף את עצמן ופותחת בחשיפה של עצמה, מתוך החלטה, את האפשרות לנהל את המאבק הזה והופכת את המאבק לא למאבק תיאורטי ולא לססמאות ולא למאבק של כוחות אלא למאבק אנושי, למאבק פמניסטי, למאבק שמביא שמאחורי כל סטטיסטיקה יש אישה שעוברת גיהנום, יש מישהי שנפגעה וסובלת יום ולילה מהפגיעה הזו. זה מאניש את התופעה, הופך אותה ליותר אנושית.

ואנחנו, כנראה, המחוקקים במדינת ישראל החליטו לתת יד, לצערי הרב, בעבר, להשתקה הזו על ידי איסור. אני יודעת שהעיקרון היה להגן. זה עבד אולי בעבר אבל כיום כשהנשים עצמן אומרות אני רוצה לדבר על זה, אי אפשר לקחת את זה מהן. אני, תאמינו לי, הייתי מאפשרת ואני מוכנה לאפשר ומוכנה לעמוד לדין בעניין הזה ואז אולי אולי זה ישכנע את כל אלה שהצביעו נגד הצעת החוק בבית הזה לפני חודשיים. אולי, אם היו מעמידים אותי לדין, אז אולי היה זה מעורר. אבל לצערי הרב יש לי חסינות, אולי לא יעמידו אותי לדין אבל יתחשבנו עם כל הצוות שקיים בתוך הוועדה הזו שהם עברו על החוק. ואני לא רוצה לפגוע באף אישה, בטוח בטוח לא באלה שעושות עבודה נהדרת, מצויינת לצדי בוועדה.

אני מתנצלת בפני כל הנשים שנפגעו ונאבקות על זכותן לדבר בשמן ובפנים שלהן ואני אגיד את זה, אני הבנתי אתמול שיש תזכיר חוק שמנסים לקדם אותו במשרד המשפטים כדי לאפשר. אני הייתי רוצה לא שהיא תוותר ולא שכלום, שזה יהיה עניין של החלטה שלה בלי שום אזכור בחוק. אני אלמד את הנושא אבל אני אומרת לכן, אני מבטיחה לכן, שתוך חודש וחצי אם אני לא אראה שיש התקדמות בתזכיר החוק אני נוטלת על עצמי את האחריות הפלילית ונותנת לכל אחת להופיע בשמה ובדמות שלה ובכוח שנמצא איתה. ושיסלחו לי כל אלה שמנעתי את זה מהן.

היום אנחנו מדברות על יחס התקשורת. אני נתבקשתי, ואת האמת היוזמה הייתה גם כן מאיגוד מרכזי הסיוע כדי לקיים את הדיון הזה. וכדי לקיים אותו כדי שנעבור עוד שלב באיך אפשר באמת להעזר, כולנו, כגורמים שמשפיעים בתוך החברה הישראלית על היחס של החברה באופן כללי למאבק הצודק ביותר של נפגעות תקיפה מינית ואיך אפשר שכולנו נעזור למיגור התופעה. התקשורת היא כלי מאוד חשוב בבניית דעת הקהל ובהשפעה על דעת הקהל, בלחשוף את הבעיות העיקריות, החברתיות והפוליטיות ומה שתרצו בתוך המדינה. וכמו כל כלי אחר אפשר להשתמש בו לטובה ואפשר לפעמים גם כן להשתמש בו ולהזיק.

היום אני חושבת שהמטרה שלנו היא קודם כל לעשות את המפגש של גם נפגעות וגם נשים שעוסקות במלאכה עם התקשורת סביב השולחן הזה להדבר איך אפשר באמת לקדם את העשייה בצורה כזו שתאפשר לכולנו להיות כלי חשוב במיגור התופעה. אני יודעת שהרבה אומרים שהדרך לגיהנום מלאה בכוונות טובות ולפעמים אנשים באמת ובתמים, ולפעמים לא, חושבים שהם עושים את הדבר הנכון ובדרך הם לא שמים לב כמה הם פוגעים. וזה קורה גם לתקשורת לפעמים.

אני לא ארחיב בלדבר על הסוגיות האלה, בשביל זה יש אנשי מקצוע. יכול להיות שאני אוכל מניסיוני הקודם לדבר אבל אני לקחתי על עצמי 25 שנים שטיפלתי בנפגעות תקיפה מינית, כשהיו מתקשרים אליי מהתקשורת ואומרים "עאידה, יש לך נפגעת להתראיין" הייתי אומרת, תשמעו, אני לא סוכנת טאלנטים והנשים האלה הן לא איזשהו שחקן או שחקנית שמחפשת הופעה ואם לא תדעו איך להתייחס אתם אף פעם לא תשיגו את מה שאתם רוצים. ובתוך 25 שנים אני גאה בזה שלא אפשרתי דרכי להגיע לשום נפגעת אלא אם היא פנתה אליי ואמרה תעזרי לי להופיע.

אז אני רוצה לפתוח את הדיון הזה ואני רוצה לתת לגברת אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. כפי שאמרתי, היוזמה באה מצדכם, אני מאוד מודה על זה שאתן תמיד עם כל הנושאים שאפשר לטפל בהן בתוך הוועדה מצליחות למקד אותי שוב ושוב למקומות שצריך להתמקד בהם. בבקשה גברתי.

קודם כל תודה לך ואנחנו שרואות את עצמנו כבית של נפגעות ונפגעי אלימות מינית רוצות לתת כמובן קרדיט לאקטיביסטית שפנתה אלינו להעלות את הדיון, עירד, יש לך חשיבה מאוד מקצועית ויסודית על הנושא והיא ראויה להערכה. אנחנו בעצם ממשיכים כאן דיון שכבר נערך בצורה אחרת ואני גם חייבת להגיד שאני מרגישה, לפחות בחמש שנים שאנחנו מתעסקים בנושא, שגם התקשורת עברה שינוי. זה לא שחור ולבן, יש דברים שקרו פעם והיום פחות קורים ואני רוצה להגיד שיש כאן הרבה מאוד מכלי התקשורת, אותם עיתונאיות, עיתונאים, איך נגיד את זה, יודעות ויודעים בדיוק איך לעבוד ומהם צריכים האחרים ללמוד. גם חשוב להגיד. הם בקשר הדוק איתנו ויודעות איך לעבוד.

אז אחד מהדברים המרכזיים שחשוב להדגיש אותם שכל מי שעוסק בתקשורת יודעים מהי הפרקטיקה העיתונאית שהיא פרקטיקה שכל עיתונאי חייב לעבוד לפיה כדי להצליח. אבל הפרקטיקה הזו עומדת, כמו שאומרים ששפת הפגיעה היא שונה משפת המשפט, אז שפת הפגיעה היא גם שונה משפת התקשורת. וכשיש מוטיבציית יתר לסיקור תקשורתי זה יכול ליצור טראומה נוספת או אונס שני, שלישי, בקרב הנפגעות בעיקר עם אותו עיתונאית או עיתונאי לא יודעים מה זה טראומה מינית.

יש כמה דברים מאוד עקרוניים, יש הרבה מאוד דברים ואנחנו לא ניכנס כאן לכל הרזולוציות, אבל דבר שנהוג אפילו אני כל מי שכאן לפעמים מתראיין בתקשורת יודע מה זה לחץ כשמתקשרים אליך מחמשה ערוצים והטלפונים לא מפסיקים - - -

שמאיימים עליך - - -

גם מאיימים עליך. אז זה סיטואציה בלתי נסבלת, הפעלת הלחץ הזה. גם על בן אדם או בת אדם רגילה וגם על נפגעות ונפגעים אדרבה. לייצר מניפולציות רגשיות, לרדוף ללא הפסקה, להשיג את האייטם בכל מחיר. עיתונאי חשוב זה תפקידו או זו תפקידה אבל לא בתחום הזה. מוטיבציית היתר הזאת באה למשל בידי ביטוי בכך שפונים בשעות בלתי שגרתיות. שוב, זו פרקטיקה עיתונאית רגילה אבל לקבל בחמש או שש בבוקר טלפון זה לא מתאים לנפגעות ונפגעים.

זה לא מתאים לאף אחד. גם לי כחברת כנסת.

יש כאלה שמוכנות ומוכנים אבל כאן צריך לגלות רגישות מיוחדת. לא פעם מה שנהוג כחלק מהחוסר אתיקה, אבל זה קיים, לא נותנים למרואיין, מרואיין לא מקצועי לא יודע לשאול את השאלות, איזה שאלות - מה נסיבות הסיקור, באיזה הקשר ישולב הראיון. כל מה שאיש או אשת מקצוע יודעים לשאול את זה. וכשאת לא יודעת את עלולה למצוא את עצמך מתעמתת עם אנשים שאת לא מסוגלת בכלל להתעמת איתם.

פיזור הבטחות ללא כיסוי. אנחנו כולנו מכירים את המשפט הזה "היא תתראיין, זה יעזור לה, היא תוכל להשמיע את כולה, זה ממש כמו טיפול פסיכולוגי" - - -

זה בלעדי רק אצלנו, רק אצלנו זה יעזור לך.

"את מחבלת במאבק באלימות מינית"

בדיוק. את כל זה מעמיסים, השק הזה מונח על הנפגעת וזה בלתי אפשרי. והנדנוד הזה וההתשה תוך הפעלה פשוט מה שיכול לעבוד ועובד וככה זה מתנהל בעולם התקשורת, שוב, אני גם מכבדת את עולם התקשורת אני הרבה שנים מכירה אותו אז אני מכבדת את זה, אבל צריך להחיל כאן כללים אחרים.

יש לחץ להשיג אייטמים ויש ניצול של מצוקה רגשית. הפעלת לחץ החוק בפרטים, פרטים שאנחנו יודעות, מי שעוסק בתחום שלהכנס לרזולוציות זה No go, אסור. והתקשורת רוצה את הפרטים האלו אז מפעילים עליה לחץ. למשל אם הנפגעת חזרה בה והיא לא מוכנה, היא הצטלמה והיא רוצה לחזור בה אין לה מה לעשות, היא לא יכולה לוותר, התקשורת לא מוכנה כי היא אומרת היא הסכימה וזהו. לא פעם שאלות שיפוטיות שמערערות את הנפגעת ומקרים שגם מאמתים נפגעות עם סנגורים וכולנו, אני לא אגיד שמות כאן, אבל אנחנו יודעים שיש כמה סנגורים וסנגוריות שמתנדבים תמיד להיות על המסכים והם מאוד אגרסיביים וזה לא פשוט להתמודד איתם.

התוכן של האייטמים – לא פעם אנחנו רואים הצגת אלימות מינית כאיזשהי השתובבות אירוטית. כלומר, במקום לראות את זה כפגיעה חמורה זאת השתובבות ולא עבירה פלילית. הצגה סטריאוטיפית של הפוגע והנפגעת, בעד ונגד, תיכף תראו דוגמה לפגיעה מינית. לוקחים את הנושא ויש בעד ויש נגד, כאילו שיש בכלל בעד. ולא פעם, כרגיל, ייחוס מניעים זרים לתלונה, כי היא רצתה קידום, כי היא הייתה עובדת לא טובה אז זה היה תירוץ בשבילה לתבוע וכי אולי זה קשור לביבי כמו במקרה של ריקמן שאנחנו כולנו מכירים. וגם הטלת אחריות על הנפגעת באופן גלוי או סמוי.

דבר שהוא מאוד חמור והוא לפעמים נעשה באמת בחוסר ידיעה וחוסר כוונה אבל חייבים להעלות אותו למודעות שלעתים נותנים מידע שכל הסביבה הקרובה מכירה. למשל היה מקרה שטיפלנו של ילדה שנפגעה ושמו את התמונה של הבית ספר. לא כתבו באיזה בעיר. כל מי שבעיר יודע איך הבית ספר נראה, עושים 1+1 זה 2 ויודעים מי הנפגע. או התכתבויות בוואטסאפ שבין הנפגעת, בין ילדה לבין בנים שפגעו בה, אונס קבוצתי של ילדה בת 14 שרואים את ההתכתבויות שלה זה פשוט מזעזע. כאילו מההתכתבויות היה נראה שהיא מסכימה שברור שזה לא ככה. ובכלל הדלפות מהחקירה שהסנגורים עושים את זה ושהם משפילים את הנפגעת ומציגים אותה כמישהי קלה, מה שנקרא.

אז התמונות האלו רצינו כבר להגיד דיי אבל זה לא דיי, זה רק כמה דוגמאות מני רבות, התמונות של הקורבנות, של הנשים המסכנות, אנחנו רוצים לראות תמונות של פוגעים, אילוסטרציות של פוגעים. דיי לראות את התמונות האלה. אגב, נשים היום נפגעות תקיפה מינית חלקן הגדול כמו כאלה שאנחנו מכירות הרבה, הן לוקחות את הכוח לידיים, הן לא קורבנות.

הנושא הזה שדיברנו בעד או נגד או האשמת הקורבן כאן למשל רואים בשידור את תמר זנדברג ואם אני רואה נכון זאת עורכת הדין נוגה ויזל, אני לא בטוחה אבל כך נראה לי, ואז כתוב כאן הכותרת הקטנה: סם האונס במועדונים - מי אשם הבעלים או הנשים. כאילו שיש את מי לשאול. הנשים ששותות מהכוס ולא שומרות על הכוס שלהן או הבעלים שלא עשו מה שהיו - - -

או שאלות חודרניות – "אז הייתה חדירה או לא הייתה". זה לא בית משפט כאן וזה בכלל לא שאלה שצריך לשאול. "אז זה לא אונס נכון, הבנתי שהוא לא אנס אלא החדיר אצבעות", "הוא הכניס לך לשון לפה?", "אל תאמיני לאף אחד רק אני אעזור לך להעניש אותם, את חייבת לספר לי את הכל". כל זה לקוח מהמציאות.

מה שצריך, מה שהיעד שלנו זה סיקור תקשורתי אתי. סיקור תקשורתי שמכבד את רצונה של הנפגעת ולא על ידי חוק אלא על ידי איזשהי הסכמה פנימית עם אנשי התקשורת להגיע ליעד הזה כי אנחנו מבינים שזה דבר שצריך לקבל תוך הסכמה. זה שזה יהיה סיקור שהוא מותאם ומכבד, שימנע טראומה חוזרת וסיקור שיתייחס אל הנפגעת או הנפגע ברגישות מקסימלית. אלו דיני נפשות, זה להתעסק עם נשים וגברים שעברו טראומה שגם אם היא קרתה לפני הרבה שנים הקליפה הדקה והרגישות עצומה, וזה לא תמיד מבינים.

אנחנו יודעות, למרות ששוחחתי קצת עם עיתונאים וכל אחד רואה את זה קצת אחרת, אבל עדיין יש איזשהם כללי אתיקה בסיסיים בארץ כמו שמסקרים הלוויות למשל או מוות או מנסים לפחות. אתן, העיתונאיות יגידו אחר כך, אתן מכירות יותר טוב ממני, אבל בכל זאת לא מפרסמים שמות עד שמשיגים את ההורים. בכל זאת מכבדים הורים שלא רוצים שיסקרו את הלוויה. הדבר הזה הוא נכנס כאיזשהי רגולציה עצמית ומבינים את זה. יש הבנה שבאמת אחרי טראומה כל כך קשה לא רוצים. אני רוצה שהיעד יהיה החלת כללי רגולציה פנימית ואתיקה פנימית על כלי התקשורת.

איגוד מרכזי הסיוע, תא העיתונאיות והמכון הישראלי לדמוקרטיה, שנציגתה כאן ד"ר תהילה אלטשולר, כבר עסקו בנושא הזה לפני כמה שנים ו - - -

אני חייבת רק שנייה לעצור אותך כי זה נורא נורא חשוב. יש קוד אתי. קוד אתי שחיברו תא העיתונאיות, ישבנו עליו. והוא בדיוק מדבר על הכל, על כל הדברים האלה שלצערי אינם נאכפים מספיק. ואני עוד חייבת להזכיר, מצטערת שאני - - - כי זה נורא חשוב לי כי זה בדיוק בזמן. אחד המאבקים הגדולים שאני לפחות עשיתי וכן שונה זה נושא הצילומים גם לא בפיקסלים וגם לא כשחס וחלילה שמים - - - היה פעם סיפור נוראי ברחובות של מישהי שנאנסה באמצע הלילה וכל אמצעי התקשורת חיכו לה למטה וצילמו אותה עם מעיל כאחרונת העבריינים. ואני אז יצאתי נגד זה וזה שונה. זאת אומרת, יותר לא מצלמים ככה. אז יש עוד הרבה עבודה אבל חלק מזה כבר נעשה. ואנחנו עברנו מכלי תקשורת לכלי תקשורת.

אני זוכרת שקיימנו אפילו את הדיון בוועדה על הקוד האתי. ואני פניתי לכל גופי התקשורת בבקשה שיאמצו את הקוד האתי. לצערי הרב - - -

קודם ש- - - את העיתונאיות אחר כך שיאמצו את הקודים שלהן. אני מדברת בכל הרצינות.

אבל בסך הכל עשינו עבודה - - -

אבל אני חייבת להגיד שלא קיבלתי אפילו תשובה אחת. והדבר השני שעוד משהו נעלם מהמשוואה הזו זה תפקידו של משרד התקשורת בנושא הזה שמתעלם מהאחריות ומתנער כמו בדברים אחרים מהאחריות על לפחות לפקח ולבקש הצטרפות. אפילו בקשה כזו שהיא פנייה לארגוני התקשורת ולהגיד אנחנו אפילו אם מאמינים שאין, היום כופים הרבה דברים במדינה, אז אפילו אם לא רוצים לכפות את זה, לפנות לגופי התקשורת ולהגיד, אנחנו ממליצים לכם, אני כשר התקשורת, אנחנו כמשרד התקשורת - - -

תעשו גוגל על שר התקשורת תבינו למה.

אני לא צריכה גוגל, אני מבינה בלי גוגל. אבל אני גם פניתי למשרד התקשורת בזמנו והתשובה הייתה שזה לא באחריותם. אם אני מבינה טוב, משרדים, חלק מהתפקיד שלהם זה להיות רגולטרים והבעיה האם תופסים את הנושא הזה כחלק מרגולציה שקשורה בלהסדיר את עניין התקשורת או רואים בזה סתם גחמה של פמניסטית אחת בתוך התקשורת.

אז את זה אני מבינה אבל נוסף לזה עוד משהו שהוא אני חושבת את זה צריך להתייחס אליו מאוד, להעלות את זה וגם להסיר אותו מסדר היום וזה התחרות בין אמצעי התקשורת. התחרות הזאת היא אחת הבעיות הכי גדולות שבעצם פוגעות בסיקור בנושא הזה. אני ארחיב אחר כך.

אני אבקש עכשיו לתת לך לסיים אבל בינתיים גם אבקש שלא להכנס בדברים כי באמת עולות נקודות מאוד חשובות שנרצה להתעמק בהן כמו שצריך. בבקשה.

האמת היא שהדברים שאת אומרת עכשיו, עאידה, מתחברים למה שהיה אתמול שבעצם בדיון על השמדת הראיות הפורנזיות עלה בצורה ברורה, וזה התפקיד בעצם להאבק נגד זה, שהאמא ואבא, במקרה שם זה היה משרד הבריאות והמשטרה צריכים להבין שאמא ואבא. אז גם כאן מי שאמא ואבא, אם זה משרד התקשורת, אז אנחנו נכריח אותם להבין שהם אמא ואבא של הדבר, זה לא יכול להשאר פרוץ כי זה שוב, מדובר בדיני נפשות. סיקור כזה יכול לשלוח מישהי לאשפוז פסיכיאטרי. זה לא צחוק הדבר הזה, זה באמת לא צחוק - - -

את יודעת מה, אני הייתי מורידה את הנושא הזה של אמא ואבא. כי חלק מהמשפחות, חלק מהאבות והאמהות באמת לא יודעים מה צריך לעשות. הציפייה שלי שמשרדי ממשלה צריכים לעשות את המוטל עליהם והם צריכים לדעת מה לעשות כי הם אנשי המקצוע.

נכון. אז בכל מקרה, שוב, נעשתה עבודה, כמו שהדס אמרה, תא העיתונאיות והאיגוד בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה לקחת את כל הנושא הזה בצורה רחבה ויש תשתית רצינית שקיימת גם לסיקור חדשותי, גם על ריאליטי, בכלל כל הביטוי, כל ההתייחסות בכל ההיבטים של התקשורת לנושא של פגיעה מינית.

אני אגיד רק כמה מילים, ואחר כך ד"ר תהילה אלטשולר תתייחס גם, שמטרת הקוד האתי שפיתחנו הייתה לייצר כללי הצגה של עבירות מין בתקשורת, הצגת תכנים מכל סוג באמצעי התקשורת היא חלק ממימוש הזכות לחופש ביטוי ולקיומו של שיח ציבורי עשיר ומגוון. זכות זו צריכה להיות מאוזנת עם החובה להגן על טובת נפגעי עבירות מין ובכלל זה על זכויות ואינטרסים שלהם כנפגעי עבירות שהשפעתן ארוכת הטווח על הנפגעים ובהתחשב בגילם, בגרותם ומידת התפתחותם הפיזית והרגשית, ומתוך הבנה שמופעי אלימות מינית עשויים לגרום לשחזור הטראומה אצל נפגעים ולתחושת אבדן שליטה מחודשת על חייהם. זה הרציונל לכל העבודה.

מה שלא קיים היום יותר זה היה אתר Nrg שחיפשנו אותו לקראת הדיון וגילינו שהוא כבר לא קיים, אבל הם אימצו את הקוד הזה. ולמה זה קרה תמיד כי יש נשים שאכפת להן, הייתה שם עיתונאית שהיה לה מאוד אכפת. אז הכותרת שהייתה כשהם עשו זה משנים סיקור, משנים מסר, Nrg מתמקד בתוקפים. אבל שוב, האתר נסגר, אבל זה רק מראה שזה אפשרי.

למידה ואימוץ של הקוד האתי וגם מה שתא העיתונאיות פיתחו בכל אמצעי התקשורת זה צריך להעשות, וזאת הקריאה שלי, בשיתוף עורכים ועיתונאים שחשוב להם. זה צריך להיות שיח וקיום רגולציה פנימית. הכשרות חובה לעיתונאים ועיתונאיות המסקרים מקרים של אלימות מינית - אנחנו, ויושבת לידי רונית אילתי ממן, דובר האיגוד, שבעצם היא מלווה, אנחנו עושים ליווי תקשורתי לנפגעות עבירות מין ובעצם התיווך שלהם עם התקשורת. אולי את רוצה להגיד איזה משפט? את חווה את זה באופן יום יומי.

אני מבקשת דקה.

אני אוותר על זה. אני רק אומרת שהיום חיפשתי לאייטם נפגעת תקיפה מינית שלא מרוצה מסיקור תקשורתי שתתראיין בתקשורת לקראת הוועדה. ואני אגיד באופן מגלומני שפונות שפונות אלינו ומקבלות את הליווי של מרכזי סיוע בתיווך אל התקשורת הן בדרך כלל החוויה שלהן היא טובה והחוויה שלהן היא חוויה שהן החזירו את השליטה באיזשהו אופן לידיים שלהם. ואני לא מצאתי, אני אומרת במרכאות כי אני לא באמת מחפשת, אבל לא מצאתי נפגעת שהתסכול שלה מהתקשורת היה גדול.

חבל שלא פנית אליי.

חבל שלא פניתי אלייך ולכל ישראל - - - אבל מה שאני מנסה להגיד שברגע שיש באמת ליוווי וברגע שיש מישהו שמצליח לתווך ולגשר בין שתי השפות כי זה שפות שונות. כי גם התקשורת יש לה מוטיבציה וגם לנו יש מוטיבציה כארגון לשינוי חברתי שהנושא הזה יגיע לסדר היום הציבורי. וברגע שיש מי שמצליח ללוות ולגשר בין שתי השפות אז התוצאות יכולות להיות נפלאות לשני הצדדים. וזה המסר.

עוד שני דברים שזה חורג מעל השיח - - - הגיע הזמן גם, אנחנו מסתכלים על העולם שלנו בצורה נרחבת, שלומדים עיתונאות, אני לא יודעת, זה גם אתם תוכלו להתייחס, קורס הכשרות בגלי צה"ל, בלימודי העיתונאות באוניברסיטה, שיתייחסו לנושא הזה של אתיקה גם בהיבט הזה. וגם אחד מהדברים שאנחנו רואים שזה מאוד מאוד עובד ואנחנו עושים את זה בכל מיני תחומים בעבודה שלנו באיגוד זה נפגעות שרוצות לעשות את השיח הזה שיפגשו עם עיתונאים, שיסבירו להם את החוויה, כדי באמת שהשיח ברמה של אחד לאחד או אחד לאחת יהיה הרבה יותר חיובי.

אז לסיכום סיקור תקשורתי מותאם המכבד את רצונה ומשאביה הנפשיים של הנפגעת ונמנע משימוש אינסטרומנטלי בטראומה שחוותה. סיקור המתאר את האלימות המינית כאלימות ולא כצורה סנסציונית של יחסי מין. סיקור כזה לוקח בחשבון שרמת החשיפה שהנפגעת מוכנה לה עשויה להשתנות ולא מתעקש על חשיפת פרטים בניגוד לרצונה ומערכת עיתונאית כזו המבינה את האפקט של חשיפת סיפורי פגיעה מינית שעלולים להציף טריגרים גם בקרב חלקים מהקהל.

אני רק אגיד משפט שלמשל בדוגמה בתאגיד, נמצאת כאן היום ורד ורומי, שמינו כתבת מיוחדת לתחום סיקור עבירות מין וזה דבר חדש וחשוב אני חושבת וייחודי.

בגלי צה"ל יש את הדס שטייף שעושה את זה הרבה שנים בהתנדבות בלי טייטל.

תודה לך אורית. אני רוצה לתת לד"ר תהילה מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. אני הבנתי שבעצם את עבדת על הקוד האתי. בבקשה גברתי.

בוקר טוב, תודה רבה על ההזמנה לדיון החשוב הזה. אכן לפני כארבע שנים יחד עם עורכת הדין ליאת קליין שהייתה אז היועצת המשפטית של האיגוד חיברנו קוד אתי שעוסק באמת בסיקור עבירות אלימות מינית בתקשורת. אני עוסקת בעולמות האלה של אתיקה עיתונאית לא רק בהקשרים של אלימות מינית, ולכן רציתי לומר כמה מילים בצורה טיפה יותר רחבה.

ראשית, אני אעשה ספוילר, נעשה קודם את הסוף. אני חושבת שלו תצא קריאה מהוועדה אלינו לעדכן קצת את הקוד הזה, להפוך אותו אפילו לעשרת הדיברות לכל כתב עיתונות במדינת ישראל שעה שהוא בא לסקר מופע של אלימות מינית ואם המהלך הזה ייעשה אפילו בחסות הוועדה ואת תתני לו את המשקל שלך, לו יהא בשכרנו. זאת אומרת, אפשר לתת מפה למסע.

ואנחנו רואים את הדברים האלה מתרחשים לא רק בהקשרים של אלימות מינית, בהקשרים של סיקור הלוויות, גיבורים אחרים בעל כורחם, נפגעי תאונות, נפגעי פיגועים וכיוצא באלה. יש מן תהליך גלי כזה, כלומר התקשורת מנסה להיות יותר חודרנית, יותר צהובה, יותר מגעילה, יותר פוגעת בפרטיות, יש איזשהו סוג של רעש ציבורי, זה יורד, אחר כך זה חוזר שוב. ואנחנו רואים את הדברים האלה קורים, ולכן דווקא הרענון חשוב כל כך, זה לא עניין של פעם אחת או איזה זבנג וגמרנו.

מעבר לקוד האתי הזה אני רוצה לומר את הדבר הבא ביחס לאתיקה עיתונאית בכלל. אתיקה עיתונאית זה דבר שלא תמיד מצליח וזה דבר שמאוד קשה לאכוף אותו ויש בו אלמנט מאוד מאוד חמקמק. וכאשר שוק התקשורת נמצא במצב לא תחרותי מספיק או לפעמים תחרותי ברמה אלימה כל הדברים האלה מאוד מאוד מתבטאים בזניחה של כללי האתיקה.

עם זה, ירידת אמון הציבור בתקשורת הישראלית והקולות שנשמעים אני חושבת גם מצד המבקרים שלה, מחייבים את התקשורת לעשות את בדק הבית הזה כדי להחזיר את אמון הציבור בה. והעניין הזה של סיקור אלימות מינית הוא עוד אחת מנקודות ההזדמנות של התקשורת להראות שיש בה, ותסלחו לי על המילה, זאת מילה תמימה, אבל זאת מילה של אתיקה להבדיל ממילה של חוק, התקשורת הישראלית מוכרחה לגלות חמלה. זאת בעיניי המילה המשמעותית.

בקוד האתי החדש של תאגיד השידור - - -

לא רק חמלה גם אחריות.

מעבר לאחריות, חמלה. כאשר מדובר בגיבורים בעל כורחם התקשורת צריכה לגלות חמלה. המילה הזאת, חמלה, מופיעה בקוד האתי של תאגיד השידור הציבורי, כאן, בדיוק בהקשר של סיקור נפגעי עבירות מין. אני כתבתי אותה אז אני יודעת. אותו דבר עשיתי עכשיו גם בתהליך שעברתי יחד עם העיתון גלובס בקוד האתי שלו. ולכן כל העולמות האלה של פגיעה בפרטיות של גיבורים בעל כורחם בצורה חסרת חמלה זאת הופכת להיות הבנצ'מרק או זה יהפוך להיות הבנצ'מרק האתי של התקשורת הישראלית.

כדי לא לעשות את זה יותר מדיי ארוך אני רוצה להוסיף עוד משפט ובעיניי מאוד חשוב. אי אפשר לדבר היום אך ורק על התקשורת הממוסדת או התקשורת המסורתית. ברור שיש לה כללי אתיקה אלא שהרבה פעמים אנחנו רואים שסיקור תקשורתי ממוסד מוביל למשל לפגיעה מאוד גדולה בנפגעים ברשתות החברתיות, אם מפני שהתקשורת לא פרסמה את הפרטים שלהם אחר כך מפרסמים את הפרטים ברשתות, אם מפני שטוקבקים נורא פוגעניים יכולים לערער ולייצר פגיעה שניונית בנפגעים.

אני רוצה לומר לגבי הרשתות החברתיות – אני חושבת שהתביעה היא לא רק כלפי משרד התקשורת, אני לא בטוחה לגמרי שהוא הגוף המתאים לעשות את זה, התביעה צריכה להיות גם ביחס למשרד המשפטים. אכיפה של צווי איסור פרסום גם על הרשתות החברתיות. הסרה מיידית ככל האפשר של תוכן שפוגע בפרטיות של נפגעי עבירות מין. אלה דברים שצריך לשים עליהם לב. באתי לפה יחד עם רחל ארידור שעובדת יחד איתי לדיון הבא בחוק הפייסבוק.

וחוק הפייסבוק, גברתי היושבת ראש, מאוד מאוד עוסק כל הזמן בהסתה לאלימות ולטרור אבל אף אחד לא שואל את עצמו עד כמה באמת משקיעים במשרד המשפטים משאבים לאכוף ולבקש הסרה של תכנים שפוגעים בפרטיות של נפגעי עבירות מין. הסיקור הגדול נמצא לא פחות שם היום מאשר הוא נמצא בתקשורת הממוסדת. ולכן, כשאנחנו בשעה הבאה כשנדבר על חוק הפייסבוק וננסה להסביר למקבלי ההחלטות, תעזבו את הדיסידנטים, תעזבו את אלה שמדברים על המרדה, בואו נדבר על הדברים שבאמת פוגעים באנשים במדינת ישראל, אז אני חושבת שזה צריך להיות שם.

אני אסיים אולי במשפט אחרון והוא פנייה לארגונים. מעבר לכל העבודה הקדושה והחשובה שאתם עושים, אני חושבת, אני לא יודעת עד כמה זה נעשה, אבל זה דבר שהוא משמעותי, כאשר אדם נפגע אלימות מינית פונה אליכם הוא זקוק לייעוץ תקשורתי לא פחות מזה שהוא זקוק לייעוץ בכל סוג אחר. וההכשרה הזאת המהירה של הנשים, אל תענו, כן תענו, רשימת חמש השאלות שתשאלו כל כתב תקשורת שבא לראיין אתכם. אנחנו עושים את זה עם החוקרים שלנו, אין שום סיבה שזה לא ייעשה ביחס לנפגעים שכבר באו להתלונן. תתכוננו לעשות איזשהו מניואל קצר, עמוד אחד, מה אתם צריכים לדעת. כי אנחנו יודעים כולנו שכל מה שאמרה אורית נכון, אנשים מאוד מתרגשים כשאמצעי תקשורת פונים אליהם. ואולי הדיברה הראשונה שצריכה להיות שם זה אתם לא חייבים. תודה רבה.

תודה רבה. העיתונאיות שנרשמו לדבר, בבקשה הדס.

קודם כל הרבה ממה שרציתי להגיד אמרתי אבל אני מסכימה ומתחברת לכמה דברים. קודם כל צריך לרענן את הקוד האתי. זאת אומרת, לא להשאיר את זה רק לתא העיתונאיות כי אנחנו עושות את זה אבל גם אנחנו מאוד מוגבלות.

אני לשירותכם.

אני מאוד מסכימה עם זה שצריך ללמד בבתי ספר לתקשורת איך להתנהל גם בנושא הזה וגם בנושאים אחרים. אני מאוד מתחברת למילה חמלה שצריכה להכנס כחלק מזה. אבל הבעיה הכי גדולה שלנו כרגע היא באמת התחרות שיש בין אמצעי התקשורת, התחלתי לדבר על זה קודם. התחרות הזאת היא הרסנית מאוד מאוד מאוד כי כל אחד רוצה להביא את הדבר מה הנוסף במשפט פורנוגרפי נוראי או הלחץ על נפגעות שכן תתראיינה ולמה דווקא אצלי ולמה דווקא לא אצל ההוא. וכמובן ללחוץ על עורכים שלא ילחצו על כתבים להביא להם מרואיינות כי צריך להפסיק עם הדבר הזה. זה בעיניי אונס שני מאוד קשה ואני נגד.

לעניין הרשתות החברתיות – לא מזמן היה דיון בבית משפט השלום בכפר סבא שעניינו חשיפת שמה של מתלוננת, אני יכולה להגיד, זה בפרשת סילבן שלום, היה דיון בעניין הזה שגם ברשתות החברתיות שמיד ממהרים לפרסם את שם הנפגעת שזה נזק מאוד מאוד גדול ואיכשהו צריך באמת לטפל בזה בעניין החוק. וגם מי שעוד הייתה שם, אחת הנתבעות שהיא עיתונאית, אני לא רוצה להזכיר את שמה, רכילות, שגם מאוד השתמשה בזה ובית המשפט אמר וקבע והשיט עליהם עונש כספי על העניין הזה, ראה את זה מאוד מאוד בחומרה. צריך ללמוד את זה ולדעתי גם לטפל בזה. כי מה שהתקשורת לא עושה עושות הרשתות החברתיות וזה נורא. זה נורא בכלל כל נושא האלימות ברשתות החברתיות, אנחנו כולנו סובלות מזה, ברוך השם, אבל כשזה קשור לנפגעות תקיפה מינית זה אונס שני ושלישי ורביעי וחמישי וזה לא נגמר. וזה משהו - - -

יש קבוצה של נשים שזאת העבודה שלהן, להכפיש מתלוננות בראשותן של כמה עורכות דין מתועבות. עיתונאיות שזאת האג'נדה שלהן וזה חלק מהמאבק שלהן, מתלוננות ועיתונאיות ועורכי דין שמתעסקים בזה. בזה יש ממש התנפלות. אני זוכרת שבפרשת בוכריס הייתה התנפלות אלימה באמת עם מילים אלימות כנגד מי שהעזה. והן גוררות אחריהן נשים שיש להן בעיה - - -

שלא מבינות, שלא יודעות.

בדיוק. לא מכירות. נשים שאומרות אני לא פמניסטית כי אני לא רוצה להגיש לגבר קפה או שאני כן רוצה להגיש. כאלה, משהו מאוד פשטני. אבל זה באמת מלחמה. זה מלחמה.

אני חייבת להגיד שקיימנו דיון בעניין יחסם של עורכי ועורכות דין אשר מייצגים את התוקפים בדרך כלל וישב פה יושב ראש לשכת עורכי הדין, אפי נווה, והתחייב גם שוועדת האתיקה בלשכה תטפל בתלונות נגד עורכות דין וביקש להגיש תלונות. אבל עכשיו אני שומעת עוד משהו שחברו ביחד - - - עכשיו אני מבינה שיש עוד צעד הלאה שהעורכות דין כחלק מה-PR שלהן או מהפרסום שלהן הן חוברות, אני מבינה, לעיתונאיות או מה שנקרא עיתונאיות במקרה הזה, ועושות את המסע הזה ברשתות.

וגם היא התלוננה ו - - -

זה בפייסבוק בעיקר.

כן, כן, ברשתות החברתיות.

- - - לכלי התקשורת ואני חושבת שפה לכלי התקשורת צריכה להיות אמירה. אחת כזאת שקוראת לנפגעת תקיפה מינית זונה, תראי איך התלבשת או את אשמה או את רצית את זה וכו' צריך שלא להזמין אותה, לא לתת לה את הבמה מפני שהבמה הזאת זה השכר שלה ובשביל זה היא עושה את זה, ולכן היא מדברת וזה משהו שצריך כן לדעתי, רק החוק יוכל לסייע. אנחנו לא יכולות לעשות יותר מדיי.

אותה עורכת דין מופיעה שוב ושוב, הייתה לי את הזכות ואת הכבוד להופיע איתה לא פעם אחת והיא מודיעה לפני כל עם ישראל שהמטרה שלה בחיים זה להרוס נפגעות. היא אפילו לא מתחבאת, היא אומרת את זה במילים שלה.

אבל מרים, אני חושבת שהגיע הזמן לא להסכים להופיע עם נשים כאלה בתקשורת. והתקשורת תצטרך לבחור או לראיין אותנו או לראיין את הנשים האלה. ושלא יהיה אף פעם - - -

- - -

את יודעת מה, שיבחרו אותה ושלא נעשה את מה שמבקשים מאתנו לתת לגיטמציה לשיח הזה. לפחות זה לא יהיה בחסות לא חברת כנסת ולא איגוד מרכזי סיוע ולא הנפגעת עצמה.

זאת תמיד הדילמה כי בצד שני אנחנו אומרות שאנחנו רוצות להשמיע את קולן של הנפגעות ואז אם היא תופסת את הבמה שוב ושוב ושוב, וגם משקרים, אומרים מזמינים אותנו לראיונות ואז בשנייה האחרונה מגלים כשאנחנו מגיעים לשם אופס יש עוד איזה מרואיינת שם- - -

אוקיי, אז אני חושבת שההוראות או ההכשרה איך להתראיין צריכה גם לעבור לכולנו כי גם אני כחברת כנסת, למרות שעבדתי שנים, כשהתחלתי להיות חברת כנסת גם הייתי צריכה לדעת איפה, מתי, מה התנאים שאני כן מתראיינת בהם ומתי אני לא רוצה להתראיין. כי בסופו של דבר את לא באמת משמיעה את הקול. מעל במה כזו לא נותנים לך להשמיע את הקול שלה ואת נכנסת רק למגננה ולמתקפה מולה. אז לא כדאי, לא כדאי לבזבז את הכוחות ולתת לגיטימציה וכאילו עכשיו התקשורת היא אובייקטיבית, היא מביאה את שני הקולות. לא. תבחרו איזה קול. ברגע שאתם בוחרים קול שהוא נגד הנפגעות ומכפיש את הנפגעות תצמדו אליו ואז אנחנו נדע איך לתקוף אתכם על זה. ככה אני חושבת לפחות.

עאידה, זה מעבר לזה אם תרשי לי - - -

הבעיה שלי היא שיש לי רשימה מאוד ארוכה והיום הדברים מתנהלים בצורה אחרת. אבל אם תרצי להתייחס בבקשה וזה יהיה הדיון שלך.

מעבר לכך זה אפילו מגיע למצב לגבי עורכות ועורכי הדין שהם פשוט מתנדבים ומציעים את עצמם להתראיין גם על תיקים לא שלהם. אני אציין שהגברת עורכת הדין נוגה ויזל במקרה של משה איבגי הוציאה הודעה דרך יחצן שהיא לטענתה אין מקום להעמיד אותו לדין כי מדובר בעבירות ברף הפלילי הנמוך של המעשים, ולכן היא מציעה את עצמה כעורכת דין מומחית לעניינים להתראיין - - -

טוב, את מבינה שבמקרה הזה התקשורת נותנת לה שטח פרסום בחינם.

הם מייצרים פה איזשהי מומחיות להגנה על הפוגעים - - -

- - -

כן, אבל היא מוצאת דרך לפרסם את עצמה, זה שטח פרסום בחינם.

לגמרי. זה פריים טיים.

אני רוצה להעלות גם סוגייה אחרת, הסוגייה של השיח מול הנפגעות. השיח פה לטעמי הוא שיח מאוד מאוד חשוב ואני כל הזמן לומדת מנפגעות ונפגעים שאני מדברת איתם וגם ממרכזי הסיוע. והשיח פה מול הנפגעים, הסמנטיקה, המילים, הן מאוד מאוד חשובות. זאת אומרת, כי כל דבר יכול להיות טריגר ואם את משתמשת במונח מסוים זה יכול באמת לייצר איזשהי תחושה עוד פעם של להעלות איזה משהו אצל הנפגעת עצמה. ולכן כל הדברים האלה מאוד מאוד חשובים.

ואני כן חושבת שיש חשיבות בהיבט הזה בהחלט לבנאדם ולעיתונאי שיהיה מוכשר לעניין הזה, שגם אולי יעבור איזשהי, אפילו הכשרה מסויימת הייתי קוראת לזה, באיגוד מרכזי הסיוע שהוא זה שיפנה לאותם נפגעים ונפגעות. כי באמת לפעמים השימושים במינוחים, אפילו במינוח של המתלוננת או הקורבן הוא שימוש קשה מבחינת הנפגעות עצמן. ונכון שמתלוננת זה אולי עניין משפטי שיש פה אבל צריך להתייחס גם לבנאדם שנמצא מאחור.

והרעיון הוא בהחלט כל הזמן מעבר לרצון שלנו להביא את הסיקורים, ויש את הרצון הזה, והדס ציינה פה שהתחרות היא צריכה להתבטל, אבל התחרות לדעתי לא תעלם, נכון שהיא הפכה להיות ברוטאלית מאוד בתקשורת הישראלית לצערי הרב. אבל אני חושבת שצריך לקיים את הדבר הזה ולהשכיל ולהבין שככל שעיתונאי ועיתונאית ואפילו חבר מערכת, הבעיה היא לפעמים בחברי מערכת, תחקירנים שרוצים מאוד להראות את עצמם ולהגיע להישגים so called, פונים לנפגעים ונפגעות בצורה שאי אפשר להכיל אותה מבחינת אותם נפגעים ונפגעות ופשוט, כמו שנאמר פה, פוגעים בהם בשנית או מובילים לאיזשהי פגיעה גם לא ישירה דרך פנייה גם לקרובי משפחה כפי שגם ציינה אורית סולציאנו.

וכל הדברים האלה הם באמת חשובים ואני חושבת שדווקא כשמבינים את הרקע של הנפגעים, כשמבינים מה עובר עליהם ומה מותר ומה אסור איתם אפשר להגיע גם למה שנקרא הישגים עיתונאיים. ובדרך הזאת, בדרך הנעימה ולא בדרך האגרסיבית.

תודה רבה. אני רוצה לתת לגברת עירד צייגר מרציאנו. בבקשה גברתי.

תודה רבה רבה עאידה וגם רציתי להגיד לך תודה אישית על כינוס הוועדה הזאת ולתת מקום לנושא החשוב הזה והרה גורל. כל מה שהייתי רוצה להגיד בטווח הזמן שיש לנו אני בחיים לא אוכל להגיד. אני מנסה בראש שלי למצות את הכל. פגיעות מאוד מאוד חמורות נעשות היום. אני מעדיפה לא לומר אותן לא עם שיימינג ולא עם ניימינג ולא לפנות לשום ערוץ או עיתונאי או עיתונאית ספציפית ובהאשמות ולדרוש הסברים או תשובות. אני מעדיפה להסתכל עם הראש קדימה ולהגיד מה עושות מכאן והלאה ואיך פותרות את זה.

יש בעיה חמורה מאוד, כל מי שרוצה אחרי זה לדבר איתי גם אישית אני יכולה גם לפרט ולהביא עוד דברים ודוגמאות ספציפיים של שידור נפגעת בניגוד לרצונה המפורש, של הסרת צו איסור פרסום תוך שהפרקליטות מדליפה לתקשורת פרטים מהחקירה ומהעימות שהתקשורת מפרסמת פרטים אינטימיים ופורנוגרפיים שחושפים את הנפגעת, שהיא קטינה אגב- - -

זה לא הפרקליטות זה עורכי הדין.

בסדר, התקשורת היא זאת שמשתפת פעולה ועושה את זה על הגב של הנפגעת. יש עשרות דוגמאות. אני חושבת שמה שדחוף מאוד לעשות כיום, אני הייתי רוצה שזה יעוגן גם בחקיקה בעתיד - - - 352 שהתחלנו איתו את הדיון. אני חושבת שכיום דחוף מאוד לעשות הכשרות לעיתונאים ועיתונאיות שרוצים לסקר ולראיין נפגעות. אני יכולה להביא כרגע, עכשיו במיידי, רשימה של 15 עיתונאים ועיתונאיות ממלא גופי תקשורת שירצו לעבור את ההכשרה הזאת, ירצו ללמוד לעשות את העבודה שלהם יותר טוב, ירצו ללמוד לעשות את העבודה שלהם מבלי שאף אחת תשלם את המחיר על זה שהם כותבים על מה שמסקרים.

איגוד מרכזי הסיוע מוכן ומזומן ויכול לקיים את הדבר הזה תוך חודש, להרים אותו תוך שנייה, כבר דיברנו על זה מראש. אני הייתי רוצה גם שלא רק עיתונאים פרטניים, זאת מידיעות, זאת ממעריב, זה מערוץ 10. אני הייתי רוצה את המנכ"לים ואת כל הבעלים, את כל הקודקדים הגדולים שיבואו ויגידו, אני לא מוכן שהפגיעות האלה ימשיכו להעשות בשמי. אני כתבתי מכתב גלוי לגולן יוכפז והוא גם ענה לי בבוקר שהוא לא יוכל לבוא אבל שהוא מוכן ומזומן לשמוע ולהקשיב - - -

הם מוכנים לשמוע, הם מוכנים להקשיב עד הידיעה שיש בערוץ השני ואז הכתב ננזף, הכתבת מושעית. המנכ"לים ובעלי - - - המנכ"לים והעורכים הראשיים מה שמעניין אותם - - -

אני יכולה להגיד לך שהרבה עיתונאים שפנו אליי איבדו את האייטם איתי בגלל איך שהם התנהלו אליי. זאת אומרת, הם גם מפסידים אייטמים אז בואו תרוויחו אבל בדרך הנכונה.

הפעילות של אותם עיתונאים ועורכים, אין להם שום עכבות, את לא מבינה, אין כלום. הם יכולים לגרום להתלונן על עורכת דין, לצלצל להורים של מתלוננת, לאיים. כל הדרכים הן כשרות בפניהם.

אבל זה בדיוק מה שאני אומרת שזה חייב להפסק.

לא תצליחי לעצור את זה.

אני אמשיך לנסות. אני יכולה להבטיח לך שאני אמשיך לנסות.

וגם מילה אחרונה על הקוד האתי. אני קראתי את הקוד האתי, אני עברתי עליו, הוא מהמם, הוא עדיין לא מלא, הוא עדיין לא מכסה את כל הדברים. כמישהי שגם עברה דברים בעצמה וגם יודעת מנפגעות אחרות אני יודעת על הרבה לקונות שיש שם שלא מכסות. הבעיה עם הקוד האתי מבחינתי זה שהוא וולנטרי. זה בדיוק הבעיה ובגלל זה אני רוצה את זה שזה יהיה גם בחוק וגם שהקודקדים הגדולים יגידו אנחנו לא רוצים שזה יקרה יותר. זה נראה לי דבר כל כך אלמנטרי. פגיעות נעשות בשמכם, אתם אלה, הקודקדים צריכים לבוא ולהגיד לא מוכן לזה יותר, לא אנחנו.

אנחנו תיכף נשמע - - - תודה. אני רק חייבת להזכיר שקיבלתי היום גם מכתב מאמא של נפגעת תקיפה מינית שנפגעה בבית הספר על ידי המורה שלה.

זאת הדוגמה שהזכרתי, אגב.

והיא סיפרה על מה עבר עליהם גם כמשפחה וגם מה שעבר על הבת שלה ואיך בעצם הפרסומים וההדלפה לתקשורת הביאה למצב שאומרת "אין תלמיד/תלמידה בשכבת הגיל של בתי בעיר מגורינו שלא יודע בדיוק ולפרטי פרטים מה אותו המורה עשה לבתי ואיפה. בתי האמיצה בחרה להמשיך וללמוד באותה הכיתה ובאותו בית הספר. בית הספר המונה כ-1000 תלמידים, 1000 זוגות עיניים שמתבוננות בה מדיי יום". אני חושבת שזה קשה מאוד וקשה לי להקריא אפילו את כל המכתב הזה. אבל אני מקריאה אותו כדי שבאמת, עכשיו אני לא בעניין של להפנות אצבע מאשימה, אבל מי שיושב למעלה ומקבל את ההחלטות ואותם כתבים שיבינו את חומרת הדברים שהם עושים - - -

אני חוזרת, סליחה, ואומרת לך, הדס ואני ורומי ועוד כל העיתונאיות שיושבות פה יש להן say נגיד. אבל כתב חדש שרוצה להצליח ושולחים אותו הוא לא יעמוד בזה. זה העורכים זה לא הכתבים. הכתבים אין להם בכלל מה להגיד.

בגלל זה אמרתי אלה שיושבים למעלה ומקבלים את ההחלטות ומקבלים את ההחלטה מי יסקר מה. ואלה שעוברים על חומר הגלם שאתם מביאים חזרה ומחליטים כן לפרסם או לא לפרסם ואיך לפרסם ומה הכותרת תהיה. אני חושבת שזה כמי שבצניעות אומרת ארבע שנים ערכתי עיתון, הייתי העורכת הראשית של עיתון, אני יודעת שהרבה מזה תלוי בקבלת ההחלטות ומי מקבל את ההחלטות. אז בגלל זה אני אמרתי את זה. ברוכה הבאה חברת הכנסת מירב בן ארי.

אני רוצה לפנות למר ניר שווקי, מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. כן אדוני.

אני שמח שהדיון הזה מתקיים כי אנחנו ברשות בימים אלה דנים במגוון סוגיות אתיות עיתונאיות בשיתוף עם גופי התקשורת. אנחנו מקיימים גם מחר יום עיון בנושא הזה והסוגייה הזו פשוט מתחברת לנו למכלול הנושאים שאנחנו חושבים שראוי ונכון לטפל בהם בשיתוף עם גופי התקשורת בין אם בדרכים של חקיקה, לא הכל יכול להיות בחקיקה ראשית ולא הכל יכול להיות בכללים ולא הכל יכול להיות בתקנות. בסוף גם יש את הבנאדם בסוף שצריך לקבל את ההחלטה ואפשר לכתוב קוד אתי כזה או אחר. אני חושב שצריך באמת לחבר את האנשים מהלב שלהם, גם להם יש בנות- - -

חמלה.

חמלה, חמלה. אני חושב שאם כולנו נהיה בני אדם וזה קשור לא רק לסוגיית ההטרדות, בוודאי שכן כי זה נושא מאוד מאוד כאוב וקשה, אבל בכלל אם כולם יהיו קצת יותר בני אדם - -

אם זה היה קורה להם איך הם היו מגיבים.

- - אם כולם קצת יהיו יותר בני אדם ביום יום שלהם בתוך עולם קשה ותחרותי ושחלילה לא יישמע שאני חושב שמישהו הוא כן בנאדם או לא בנאדם, המציאות מאוד מאוד מורכבת - - -

אתה יכול להיות שהרבה לא בני אדם - - -

לא, לא, אני לא אמרתי. אני חושב שצריך לחבר מאוד את האנשים לנושאים האלה, לדברים האלה, בין אם בתחום הזה ובין אם בתחומים אחרים. הרשות השנייה רואה את עצמה כמי שמובילה את הדבר הזה. יש לנו מחר יום עיון שהולך לעסוק בסוגיות, לא בסוגייה הספציפית הזו, אבל בנושאים אתיים שונים ובנושאים של קבלת אחריות או לקיחת אחריות או שיפור - - -

אני מקווה רק שיש לכם בתכנית דוברות שם.

קודם כל יש לי יושבת ראש אישה והייתה לרשות לפני זה יושבת ראש והיא אישה. ויש נשים. וברשות יש יותר נשים מגברים - - -

זה בהרבה מקומות, זה גם במערכת החינוך, גם בבית המשפט- - -

אין תת ייצוג בארגון הזה לנשים. אני רוצה רק לסכם ולומר שאנחנו מאוד מאוד מאמינים בדיאלוג עם האנשים. אני לא חושב שכל דבר צריך בחקיקה ראשית. הרבה מאוד דברים שבחקיקה ראשית הם בסופו של דבר לא עובדים ודברים שבאים לאנשים מהלב ומצליחים לחבר אותם, עם כל המורכבות, אנחנו לא תמימים ואנחנו יודעים שזה מאוד מאוד מורכב אז הנושא הזה מתחבר מאוד לאיזשהו קו שאנחנו רוצים להוביל ואין לי ספק שגם הסוגיות האלה אנחנו נטפל בהן במסגרת הטיפול הכולל.

יש גם אצלכם את דוד רגב שמכיל הרבה מאוד - - -

יש לנו את דוד רגב, אנחנו מכירים את התלונות, אגב, התלונות של דוד שאני לא יודע אם יהיה או לא יהיה זמן שהוא יציג, אנחנו בכל מיני נושאים סקסיסטיים כאלה ואחרים גם בפרסומות מטפלים בהם וגם בסיקורים כאלה ואחרים.

לנו הוא מאוד עוזר המון פעמים לתווך.

אנחנו מאוד מאוד שמחים ואנחנו מאוד מאוד שמחים שיש לנו את הגוף הזה ואנחנו מאוד מאוד רוצים לתווך ואנחנו מאוד מאוד רוצים שהסיקור יהיה ככל הניתן כמה שפחות פוגע ומצד אחד שכלי התקשורת יעשו את העבודה העיתונאית שלהם, יתמודדו עם התחרות שלהם וגם בסופו של דבר לא יפגעו באף אחד ואנחנו רואים את עצמנו כחלק מתוך המערכת הזו ואני יודע שדוד עושה הרבה בעניין הזה בתיווך - - -

דוד הוא פמניסט.

נכון, זה המזל שלכם.

תודה רבה. אם כבר מדברים על דוד רגב, נציב תלונות הציבור. אז אדוני, כן.

קודם כל תודה רבה על ההזמנה ותודה רבה על ההזדמנות לדבר. כמה מילים על נציבות פניות הציבור באופן כללי - זה גוף עצמאי שיושב בתוך הרשות השנייה ומקבל את התלונות מהצופות והצופים ומטפל בהן בכל דרך שהוא מוצא לנכון.

מהרגע שהגעתי לתפקיד הזה, ובעברי הייתי עיתונאי ואני מכיר את עולם התקשורת מצויין והייתי כתב רווחה ועסקתי בנושא של נפגעות תקיפה מינית, הבאתי אג'נדה לתוך התפקיד הזה שהיא מרכזית שאומרת שכל תלונה שעוסקת בנפגעות תקיפה מינית תהיה פה אפס סובלנות כלפי הגורם שמבצע את אותה פגיעה או אותו דבר לא ראוי. לראיה, אני מדבר על אם הממוצע של תאונות מוצדקות מבחינתי, שאני - - - כמוצדקות עומד על 33% אז בכל הנושא של מיניות ונפגעות תקיפה מינית אני מדבר על משהו כמעט בין 86% תלונות מוצדקות. זה אומר שכמעט 100% מהתלונות שמגיעות אליי בנושא מיניות ובנושא של נפגעות תקיפה מינית אני רואה אותן כמוצדקות.

יתירה מזו, אני מקבל לא פעם תלונות מנפגעות תקיפה מינית בעיקר בעקבות שידורים מסויימים, אם למשל התראיין איזשהו עבריין מין. והיה מקרה כזה של עבריין מין שהתראיין אחראי שהוא השתחרר מהכלא במן ראיון חומל. אנחנו היום עם המילה של חמלה והכתבת והמראיינת ממש נתנה לו לדבר בצורה כל כך רחבה- - -

אנחנו רק לפני שבועיים ניתנו דפים שלמים לעבריין מין מורשע כדי להסביר עד כמה - - -

אז אני מקבל את התלונות של הנפגעות ואני אומר לכם, עשרות תלונות של נפגעות שהן גם בכאב לב גדול חושפות את העבר שלהן ואת מה שהן עברו. אני גם מדבר עם חלקן דרך אגב, זה לא מסוג התלונות של קופי פייסט, אלא אני ממש יוצר קשר עם חלקן גם באמצעות מרכזי הסיוע, והטיפול הוא ממש טיפול אישי תומך ומלווה. ומבחינתי זה אפס סובלנות, שהטיפול פה יהיה טיפול הרבה יותר - - -

מה הצעדים שאפשר לנקוט כלפי כתבים כאלה או - - -

יש מגוון של אפשרויות. יש את האפשרות של הרשות השנייה, אם זה לא עומד בכלל מסוים אז זה קיים כהפרה. מבחינתי אני יותר מאמין פחות בעונשים אלא יותר בהדברות. אני חושב שבאמצעות הדברות שלי עם הגורמים המשדרים, רובם בסך הכל, אני חייב לציין, רובם בסך הכל הגונים. אנחנו נמצאים היום בעידן, קחו את הקמפיין של Me too, אני חושב שיש סימפטיה מאוד מאוד גדולה לטובת נפגעות התקיפה המינית ברוב המקרים. יש באמת מקרים קיצוניים שההצגה של הנפגעות היא באמת בדרך שהיא לא ראויה, ולכן אני מאוד מאמין בהדברות. היה מקרה - - -

סליחה, הועלתה פה הסוגייה של לראיין עורכות דין או עורכי דין שבעצם כבר ברור ששמו לעצמם מטרה להשחיר את שמן ולתקוף את הנפגעות. ולא רק, אלא לפגוע במאבק עצמו של מיגור התופעה. אין לכם - - - אני ארצה לשמוע איך אתם מתמודדים עם דבר כזה. האם זה בגדר שנמצא תחת הכותרת של חופש הביטוי שאני יודעת שמופרת הרבה פעמים בנושאים אחרים, מה בדיוק.

כשאני מקבל את התלונות זה בדרך כלל אחרי שידור. יש מקרים כמובן שאני מקבל גם לפני והיה מקרה שקיבלתי מקרה של נפגעת תקיפה מינית שרואיינה בהסכמתה וביקשה לחזור בה מהראיון שהתקיים ויצרתי קשר עם חברת החדשות וביקשתי שהראיון איתה לא יתקיים ובאמת הם היו קשובים והראיון לא התקיים. בדרך כלל אנחנו מקבלים את התלונות אחרי השידור. כאן הבדיקה היא מעמיקה אם באמת היה איזון, אם באמת שמרו על כבודן של הנפגעות ואם לא זה עובר לגורמים המקצועיים. יכול להיות מצב של פגיעה בכללי האתיקה או בקוד האתי או בכללים ואז זה גם הולך להפרה.

אני מאוד מאמין בשיח איתם, אני מאוד מאמין בהדברות איתם, שבהדברות הזו אפשר להשיג הרבה יותר. אבל שוב, הדרך צריכה להיות באמת ממצב של סימפטיה מאוד מאוד גדולה לנפגעות וליווי אישי שלהן מתוך באמת אג'נדה.

אני רוצה להוסיף עוד נקודה אחת, אני הולך לכובע בעבר שלי כעיתונאי, לגבי הנושא של סיקור ונפגעות תקיפה מינית. קחו נפגעת תקיפה מינית שעברה טראומה מזעזעת, תסתכלו כמה אנשים בעלי אינטרסים יש מסביבה. קחו את התוקף שכמובן רוצה להציג את עצמו בצורה ביותר, קחו את עורך הדין שלו שרוצה להוציא את הלקוח שלו אבל גם רוצה על הדרך לדאוג לשם שלו. קחו את המשטרה שגם לה יש אינטרס כשהיא מוציאה הודעה לעיתונות וקחו את שירותי הרווחה ואת כל הגורמים האחרים. ובאמצע יושבת אותה נפגעת תקיפה מינית וכולם מסביבה וכל אחד מושך עם האינטרסים שלו.

ואני אומר לכם, בשיחות שלי עם נפגעות תקיפה מינית לא פעם הן אמרו בפירוש, עברנו אונס נוסף, בפרסום הזה עברנו אונס נוסף. ולכן אני חושב, ופה אני מצטרף לאיגוד מרכזי הסיוע ואני מנדב את עצמי לכל דיון שלכם בנושא הזה של קוד אתי, לצד ה"חינוך" של גופי התקשורת צריך לעשות ליווי עמוק יותר, תקשורתי, אסטרטגי לנפגעות תקיפה מינית. לא בהכרח לשכנע אותן לדבר בתקשורת. צריך גם לדעת איך ללוות אותן, איך להגן עליהן מפני התקשורת, אבל צריך להכין אותן למצב של דעו לכן, בעידן התקשורתי של היום כל דבר יוצא החוצה.

והכתב בסופו של יום צריך לחזור לעורך שלו עם סיפור. בשביל זה העורך משלם לו. הכתב צריך לבוא עם סיפור ואם הוא לא יקבל את הסיפור מהצד הזה הוא יקבל אותו מצד אחר. אם הוא לא יקבל אותו מהנפגעת הוא יקבל אותו מהמשטרה או מעורך הדין או מהתוקף או מכל גורם אחר כדי להביא את הסיפור. לכן הליווי פה צריך להיות ליווי צמוד ועמוק יותר של נפגעות תקיפה מינית בכל ההיבט התקשורתי. אני מוכן להתנדב לסייע בעניין הזה. תודה.

תודה רבה. גברת רומי נוימרק, בבקשה.

תודה על ההזמנה, תודה על הדיון הזה. אני מאוד מתחברת לעניין ההכשרות של העיתונאים. הזכרנו אקדמיה, גלי צה"ל. אני חושבת שגם בתיכונים בלימודי תקשורת. וזה משהו שאני ברמה האישית אשמח לקחת בו חלק ולגייס את חטיבת החדשות של התאגיד. כנראה שהנוכחות שלנו כאן באה גם להציג עמדה בנושא. אני חושבת שכולנו גם מתוך מודעות וניסיון יכולות להכות על חטא במקרים שונים שבהם פעלנו לא נכון ומהניסיון הזה אני רוצה ללמד את העמיתים שלי איך עושים את זה נכון והמחיר על סיפור שנפגעות משלמות ובעקיפין גם אנחנו באמת לא שווה את זה. אז באתי לשמוע, להכיר לעומק את הסוגייה ואני מגוייסת.

תודה רבה. את האמת יש שתי קבוצות מתוך האוכלוסייה או אולי יותר שלא נמצאות בדיון הזה והקול לא נשמע שזה גם איך התקשורת בערבית ואיך התקשורת החרדית מתייחסת לנושא הזה ואיך מתייחסת גם לנפגעות עצמן. והזמנו, לא שלא הזמנו. אני הייתי רוצה וקיוויתי שיהיו סביב השולחן הזה גם עורכים בכלי תקשורת בשפה הערבית כדי שנוכל גם לדבר ואני מדברת איתם על זה מדיי פעם וגם דיברתי בעבר. אבל אני יודעת גם שיש קול של מהאוכלוסייה או מהקהילה החרדית. רחלי נמצאת איתנו. אני חייבת להגיד שבשבוע האחרון היה לי הכבוד לקבל פנייה מקבוצות של חרדים וחרדיות שנחרדו לגלות שעבריין מין מורשע שישב בכלא משתתף בחגיגות ל"ג בעומר בהר מירון והייתי צריכה - - -

מדליק את המדורות.

כן, מדליק את המדורה ונואם ונותן את ה- - - וניסיתי להתערב, ניסיתי. הבעיה ששוב, ניסו להתחמק מהאחריות של מי קבע בכלל ונתן את האפשרות הזו. כיום אני יודעת שמי שקובע את זה זה מרכז לניהול מקומות קדושים, הם אלה שקובעים מי מופיע ומתי מופיע ואיפה ועד כמה זמן יש לו את הכבוד להדליק מדורה. ואני חושבת שכל הנושא הזה, אני שמחה שלפחות הצלחנו להעיר את הנושא הזה, לא שהצלחנו למנוע, המקסימום היה שדחו את הדלקת המדורה בשעתיים כך שאולי חלק מהציבור והתקשורת יהיו ישנים ולא יסקרו את זה. אני אומרת את זה בציניות.

כן גברתי, רחלי, בבקשה.

קודם כל תודה על ההזדמנות לשבת כאן. אני יושבת כאן גם בשם כל כך הרבה נפגעות שאין להן את היכולת להגיע לכאן ולדבר. צריך לזכור שנפגעת ששייכת למגזר החרדי והשם שלה יוצא החוצה המחיר שלה הוא לא רק מחיר אישי, המחיר שלה הוא מחיר משפחתי. אני כרגע מטפלת בסיפור של מישהי שנפגעה מאיזשהו גורם בכיר, סיפור מאוד מורכב, והיא מתכוונת למשוך את התלונה שלה בחזרה בגלל שהפרטים יש דולפים, ואני לא מדברת רק על גופי תקשורת אלא על הרשתות החברתיות. בוואטסאפ פשוט הכל מופיע מיד, מודלפים כתבי אישום שלמים - - -

ברשתות החרדיות ישר זה - - -זה נורא - - -

נכון. כמו שמדברים על זה שבזמן של פיגועים אסור לדבר ולהדליף את השם של מי שנהרג כי זה יכול פשוט להרוג את המשפחה שלו, זה בדיוק מה שקורה בחברה החרדית. משפחות מקבלות כתבי אישום מלאים, באמת פורנוגרפיים, אין לי מילה אחרת להגדיר את זה, אף אחד לא כשיר לקרוא את הדבר הזה - - -

עושים את זה בכוונה להעניש את המתלוננת, זה בדיוק העניין.

זה מחיר משפחתי של שידוכים אחר כך, של הוצאה ממוסדות לימוד. אני מתביישת כאן שלא ישב כאן שום חבר כנסת חרדי שמגיע לדון בכזה דבר, כי לא מעניין אותם לדון בדברים שלנו. ואני שמחה כל כך שחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וחברת הכנסת מרב מיכאלי פתחו את השדולה של נשים חרדיות בכנסת בשביל שנציף בעיות של נשים חרדיות. אני בתור מנהלת ארגון מקבלת כל הזמן פניות של נשים כאלה שלא מוכנות. זאת אומרת, יש כל כך הרבה בעיות במשטרה וכל כך הרבה בעיות מול מלא דברים. אנחנו בכלל לא מגיעים לדון בבעיות האלה. אנחנו דנים בזה שרגע, אבל אם אני אתלונן הפרטים שלי ישר יצאו החוצה אז אני לא יכולה כי זה יהיה במחיר של החרבת הבית האישי שלי.

וזה פשוט נורא ואיום, אין מי שמציף את הקול הזה, אין מי שמדבר על הדבר הזה. אני עצמי עברתי פגיעה מינית ואני בחרתי לחשוף את הסיפור שלי, ישבתי והבנתי שזה מחיר שאני מוכנה לשם. זאת הייתה הזכות שלי וזה מצויין. זה נשים שאף אחד לא שאל אותן, זה נשים שאף אחד לא ישב ודן איתן. ואני מוצאת את עצמי במקום לדבר על הנפש ועל הדברים האלה, אני מדברת על תקשורת, על זה שהפרטים יודלפו החוצה. וזה פשוט משהו שחייב חייב לגרור ענישה מאוד מאוד מאוד חמורה. מי שמדליף ומוציא כתב אישום נורא ואיום חייב לשלם את המחיר הזה למען יראו ויראו שאין דברים כאלה, זה לא יכול לקרות. זה מבחינתי הקול שהיה לי חשוב להביא לכאן ואני באמת מתביישת שאין שום נציג מהתקשורת החרדית שהגיע לדבר על זה.

לא היית פה אבל על זה בדיוק מדבר הקוד האתי - שאין את המלל הפורנוגרפי שמופיע אסור שיופיע בתקשורת. זה פוגעני, זה פורנוגרפי - - -

אבל שוב הבעיה עם הקוד האתי שהוא וולנטרי, מי שרוצה מיישם, מי שלא רוצה לא מיישם אז מה עשינו בזה.

- - -

סליחה, סליחה, אני לא יכולה ולא מרשה שהדיון יתנהל בצורה כזאת כי אז באמת לא נגיע לשום מקום. אני אאפשר לכל מי שנרשמה אבל תנו לי לעשות את זה בצורה מסודרת.

חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה.

תודה גברתי היושבת ראש על הדיון המאוד חשוב על זה. האמת שיש משהו מאוד מתסכל בלחזור ושוב להתעסק במה שחשבנו שכבר אנחנו באמת יחד לתקן. ופה המקום גם באמת להודות על שיתוף הפעולה הנדיר שב-2014 קבענו את הקוד האתי וקידמנו אותו יחד עם קבוצת העיתונאיות והמכון הישראלי לדמוקרטיה ותהילה כאן ומרכזי הסיוע. והקוד הוא קוד באמת טוב, הוא ממש טוב. והיו שיתופי פעולה, הראשונים שהצטרפו, אני מזכירה לכם היו Nrg ואחרי זה מעריב ואחרי זה עברנו באמת כלי תקשורת כלי תקשורת.

נכון, את צודקת, זה וולנטרי. אבל רק הקהילה שבאמת רוצה לבוא ולתקן, במקרים הללו של הטרדות מיניות היום זה אני מחר זה אתה ואת וצריך להבין שבאמת זה של כולם. הצמיחה וההבנה הזאת צריכות להיות ממקום - - - יותר מזה אני אגיד לך, באמת, באמת, יש היום יותר נשים במוקדי כוח בתקשורת, זה לא היה בעבר. והן צריכות להיות, גם גברים, ויש היום הרבה יותר גברים קשובים וחלק בכלל בהתקדמות, אבל אי אפשר להתעלם מזה שבאמת מי שהובילו את הצעקה זה נשים עיתונאיות פה.

וגם אגב בארצות הברית כל המושג של הטרדה מינית מתחיל עם אניטה היל, כתבת רדיו שמגיעה אליה סיפור והיא מציבה את זה על השולחן. אתן רוצות ללכת קודם, אז גברת רוזוולט, היחידה שדורשת שלסקר את הבית הלבן היא תכניס רק נשים עיתונאיות, היא לא תתן לגברים לסקר את הבית הלבן וככה היא פותחת את הדרך.

ולבוא ובאמת לשמוע את הדברים הבאמת קשים שהם לא - - - וגם אני כצרכנית תקשורת כשאני קוראת ואני אומרת לעצמי רגע, אבל איך, הרי באנו ואמרנו ויש היום יותר מודעות ויותר הקשבה ומצד שני חוזרים אחורה. והמתח הזה בין הצהוב והרייטינג לבין התחרות עם יותר כלי תקשורת ועם יותר אתרים מקוונים ויותר ויותר ויותר טוויטרים. אני רואה עיתונאים שמצד אחד לפעמים כן כותבים אבל אז בטוויטר הם מצייצים משהו שהוא הרבה יותר צהוב וזה לוקח את כל תשומת הלב ומאיין אולי את כל ההבנות שגיבשנו.

כי באמת הדברים ידועים אחרי השיתוף של דוד דוגני, שהוא היה בתכנית ריאליטי של ערוץ 10 ואז כולנו, איך יכול להיות, והגיעו לפה עדויות כל כך קשות, אנשים מה זה עשה להם לראות אותו בערוץ 10, במהדורה שנתנה לגיטמציה לבחור, תעודת הכשרות. ערוץ 10 נותן תעודת כשרות לעבריין מין. אז שאלנו את עצמנו איך הגענו לשם ובאמת הייתה עת של רצון טוב.

אז אני כן, רוצה ככה את המילים שלך, עירד, מה שאת אמרת שזה וולנטרי ואני חושבת באמת באמת באמת שרק עבודה משותפת עם גופי התקשורת, עם - - - יש היום גם נשים שמסומנים לדברים דומים. אני חושבת שרק באמת הסכמה ליישם את זה וקריאה של גברתי היושבת ראש מהמקום אולי אפילו של עבודה לא במסגרת ועדה אלא במסגרת יותר מצומצמת להביא את הקוד האתי, להחתים ולהתקדם.

תודה רבה. אני חייבת להגיד שעכשיו מוטלת עליי גם את המשימה של לתווך בעניין הקוד האתי בתעשיית הקולנוע ועכשיו גם עם התקשורת ואחר כך אני לא יודעת מה עוד. השאלה היא באמת איך להפוך את זה לקוד אתי שהוא לא רק פעיל אלא גם לא כל פעם נגלה עוד מקום, שזה יהפוך באמת למן מיינסטרים כזה לכל המקצועות שבאים במגע.

דיברנו על הכשרות - אנחנו כבר שלוש שנים, ואני בטוחה שגם חברת הכנסת עליזה לביא לפניי כיושבת ראש קודמת דובר על הכשרות בכל המקצועות. למה במקצועות הבריאות לא צריך הכשרה מיוחדת בנושא, אצל עורכי דין לא צריך הכשרות בנושא הזה, מורים ומורות, שופטים ושופטות. אבל אי אפשר לשבת ורק להגיד שדרשנו ודרשנו. בעצם אנחנו מתקדמות כי אני רואה שגם לפני שבוע וגם לאחר פנייה של הוועדה ופנייה של חברות כנסת נשיאת בית המשפט העליון החליטה להקים ועדה מיוחדת שתדון בכל הנושא של עבירות מין והיחס גם של השופטים. כל פעם אנחנו גוזרות עוד הצלחה ועוד הצלחה בתקווה שנגיע ליום כזה שכבר כולם יבינו את הנושא.

גברת סיוון יעקבסון מקול"ך, בבקשה גברתי.

אני מייצגת ארגון שמקבל הרבה פניות של נפגעות תקיפה מינית. יושבת פה חברת הכנסת ד"ר עליזה לביא, אחת ממקימות הוועדה שבעצם טיפלה בפניות האלה לראשונה, שהפניות האלה זה פניות של פגיעה של סמכות רבנית. אני רוצה שנייה לדבר מנקודת מבט לא של נפגעת ותסלחו לי עירד, ואם יושבות פה עוד בחדר. אני רוצה לדבר מנקודת מבט של דוברת. כי לפני שהם מגיעים לנפגעת הם עוברים דרכנו.

אני רוצה לספר לכם את החוויה שלי כדוברת חדשה בארגון לפני שנה וחצי שנתיים כבר. מתפרסם פוסט במוצאי שבת ב-23:00 בלילה, אנונימי מספר איזשהו סיפור לא ברור על איזשהו רב ותוך 10 דקות מתחיל הציד בין השעה 23:00 ל-17:00 כמו שאמרה אורית. מגיעים עשרות טלפונים מעיתונאים שכמובן רוצים לדעת מי הרב, אם זה זה או זה זה או זה זה. האם אני יכולה לסדר להם נפגעת שתדבר איתם. הם מבטיחים את עילום השם, מבטיחים שתשאר בעילום שם. ותסלחו לי שאני לא קונה את זה כי כמו שרחלי דיברה על הציבור החרדי אז זה נכון לגבי הציבור הדתי לאומי ואני בטוחה שזה גם נכון בהרבה מקרים בציבור החילוני. כולם יודעים. אין דבר כזה עילום שם. מי שמוכנה להחשף בשמה זה בסדר וזו זכותה וחשוב שיתנו לה את הבמה אבל הרבה מאוד מהן לא בוחרות ופשוט מחפשים את זה מתחת לאדמה.

הפוגעים לא מעניינים אותי, לא מעניין אותי להם את השם. מעניינות אותי הנפגעות. הן חוות דברים שקשה לי לתאר. היצירתיות של פוגעים, היצירתיות הנוראית של פוגעים, במיוחד בעולם הסמכות הרבנית, אני תמיד אומרת את זה עאידה בישיבות פה, החוק לא מתחיל לתאר ולהכיל את היצירתיות הנוראית הזאת. ולאותו רב פוגע, בעל סמכות דתית, ותסלחו לי, מאותו רגע אני אוריד לו את התואר רב, יש שורת מקהלה של אנשים, חלקם רבנים, חלקם דמויות ציבור, שתרוץ לכל ערוץ תקשורת לבער את הרע מקרב המחנה. אבל כשהם מדברים על לבער את הרע מקרב המחנה הם לא מדברים בשפה שלי - - -

שנייה, שנייה, המשפט האחרון מה זה היה? מה לעשות?

לבער את הרע מקרב המחנה.

הבנתי. אמרת את זה מהר מדיי לערביה שמנסה להבין.

אז כמו שאמרתי לאותו רב יש שורה של מקהלה שתלך לבער את הרע מקרב המחנה אבל כשהיא מדברת על לבער את הרע מקרב המחנה זה לא לבער את אותו פוגע אלא זה לבער את אותה נפגעת ולדאוג שהיא לא תכפיש את שמו של הרב הגדול ש- - - וכמובן שהוא הורשע על לא עוול בכפו אם הוא הורשע. והם כמובן יעמדו בפתח ויחכו לו בצהלות ותרועות רמות. ויושבים פה אנשים בחדר שלא יעיזו לדבר אפילו ולספר את הסיפורים שהם עוברים. ולאותה נפגעת אף אחד לא עומד לצידה.

פנה אליי, ובזה אני אסיים, עיתונאי לפני כמה זמן לבקש מספר של נפגעת. וזה הסימן הראשון שלי בשיחה עם עיתונאי שהוא לא הבין שום דבר מתוך השיחה. אמרתי לו שאני אתן לו את המספר - בחיים לא. אני אתן לה את המספר שלו ואם היא מוכנה היא תתקשר. וסיימתי והקלדתי מספר מילים מתוך קטע שכתבה רחל קשת, יוצרת תיאטרון שיצרה מחזה מאוד מאוד חזק לגבי פגיעה מינית של נערה. והיא כתבה אותו סביב הסיפור שהתחלתי בו שקרה לפני שנתיים בקיץ. אז אני אסיים עם זה.

"נפגעות לא חייבות כלום לאף אחד או אחת. נפגעת צריכה לחשוב מה נכון לה, נפגעת צריכה להרגיש מה עושה לה טוב. כשעוברים פגיעה מינית חלק ממהות הפגיעה זה נטילת השפיטה, נטילת החירות על הגוף ועל הנפש. ומי שנפגעה זקוקה לעזרה ולמקום להחזיר לעצמה את השליטה לחייה. אז תתמלאו ברגע אחד של חמלה". וזה מה שאני מבקשת מהעיתונאים. יושבות פה העיתונאיות שמבחינתי הן השותפות. מי שפה זה לא מי שאני צריכה לדבר שהתקשרה אליי בחמש בבוקר, לא מכן אני מבקשת, אני מבקשת מהאחרים, תתמלאו חמלה כלפיהן.

תודה רבה. אפשר לתת למישהי שרוצה למסור עדות, בבקשה גברתי.

שלום לכולם. אני רציתי להתייחס לקבוצת נפגעות מינית ספציפית שזה נשים שעברו אונס ותקיפות מיניות בכתות. אני בעצמי שורדת כת ועברתי אונס בכת שבה הייתי. ומהניסיון שלי עם התקשורת יש בלאגן מאוד גדול. יש לקונות, כנראה אולי, אני לא יודעת, אני רוצה לפנות למי שאחראית על הקוד האתי כי יש צרכים ספציפיים של נפגעות בכתות שלא שמים אליהם לב. למשל העניין שזה שנפגעת לא יודעת מראש מה בסופו של דבר ישאלו אותה בגלל שיש את המחלקה המשפטית שעושה צנזורה. זאת אומרת גם אם דיברו איתה על דברים מסויימים לא בטוח שזה מה שישאלו. אני יכולה להגיד שנגיד היו מצבים שביקשתי שלא ישאלו שאלות מסויימות ובכל זאת שאלו אותן.

אני יכולה להגיד על מצבים של שידור חי ששאלו אותי על הפגיעה, על האונס שעברתי, מבלי שיידעו אותי מראש על העניין הזה. וגם העניין של - - - היה גם מצב של השתקה. זאת אומרת, כשאני באתי לראיון מסוים בשידור חי וממש חמש דקות לפני הראיון אמרו לי, אסור לך לדבר על שום דבר מהפגיעה שאת עברת. אז זה דברים שלאישה שורדת כת זה מאוד מאוד קשה כי בכת לא רק שלקחו לה את היכולת להחליט על הגוף שלה, גם לקחו לה את הזכות לדבר. ולכן לנפגעת כת מאוד חשוב שתהיה הקשבה למה היא מבקשת, האם היא רוצה להחשף באופן מלא, האם יש פרטים שהיא מבקשת שלא ייכנסו ולהיות עם העניין הזה בצורה של רגישות.

תודה רבה. אני חושבת שהתנאים האלה והצרכים האלה הם צרכים שהם של כל נפגעות תקיפה והטרדה מינית. אולי יש לחץ יותר של נפגעת כת אבל באמת הצרכים האלה של לצייר את הגבולות של מה אני רוצה לחשוף ומה לא ומתי זה צורך של כל הנפגעות.

חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה.

תודה רבה. אני אכן מכירה את הסיפור ונפגשנו והדברים הם כואבים. אני חייבת לומר, תראו, אני מאוד בעד ומאוד מאמינה בלתת קול לנפגעות ואני חושבת שאני משתדלת לעשות זאת. אני חושבת שבכלל אני גם לא פעם עליתי לתקשורת והגנתי על הנושא של שיימינג ברשת כי זה כוחו של המוחלש והמוחלשת לעומת התקשורת הממוסדת שלא תמיד נתנה במה. ומכוון שאני עוסקת בזה שנים רבות אני גם מכירה איך התקשורת הייתה לפני הרשת ואחרי ואיך נהגה.

עם זאת, ובאמת אני לא פונה למי שיושבת פה כי אני חושבת שמי שיושבת פה היא כמו שקראתם להן, שותפות. עם זאת, כולנו מכירות את כמות הטלפונים שאנחנו מקבלות על, תגידי, יש לך איזה נאנסת מסוג א', ב', ג', איזה מין ליסט כזה. יכולה להיות תחקירנית, תחקירן, זה יכול להיות הכתב הכי בכיר, "אני צריך מישהי שתספר ככה וככה". מעין איזה חנות של - - -

לא היה לך גם מקרה של "לא היא לא מתאימה, היא לא קורבן מספיק" שהיא מדברת היא משדרת - - -

היו לי הרבה מאוד. אבל אני גם חייבת לומר שהיו לי הרבה מאוד שכן גם בתפקידי כמנכ"לית איגוד מרכזי סיוע, ואנחנו מכירות את זה, וגם בהמשך, שמאוד רצו להתראיין ומאוד רצו להיות בתקשורת. ובין אם היו טעויות בדרך כמו שנחשף שם או שנחשפו פרטים או דברים או בין אם לא היו טעויות והחוויה אחר כך הייתה לפעמים עד כדי אשפוז. מקרים מאוד קשים של נשים יקרות שרצו, התעקשו, אני רוצה לדבר בתקשורת, הייתה כתבה הכי מוגנת עם הכתבת הכי מבינה, יודעת ושותפה ובסוף- - -

ובכל זאת - - -

כן. ולכן הזהירות היא זהירות, כמי שבתוך התחום הזה, הזהירות צריכה להיות מאוד מאוד גבוהה. לצד הדאגה וההגנה אני חייבת לומר שאני מבינה את הדילמה. ועירד, אני מקשיבה לך היטב ולאחרות שאומרות, ובצדק, זה הקול שלי, זה זכותי, אני רוצה לדבר, אני רוצה להגיב. מצד שני צריך להיות איזשהו צעד מצד כלי התקשורת לקבל את האמון הזה שאת או אחרות רוצות לתת. ואני רוצה לומר לכם שהצעד הזה לא נעשה במלואו. זה שיש נשים מדהימות שהיום הן בתקשורת והן עוסקות בנושאים האלה ועוסקות בצורה הנכונה והטובה זה חשוב אבל זה צעד ראשון.

כשאני רציתי להגיש איזשהי הצעת חוק, ואתן יכולות להבין מהצד הפוליטי שאני באה ממנו שתקשורת חופשית זה אחד מהסמלים והדגלים שאני מובילה, ובכל זאת כאשר התראיינה קטינה ביום שישי בערב באישור האמא שלה, אבל התראיינה קטינה, באמת בניגוד לכל כללי האתיקה האפשריים, אז אמרנו אולי צריך פה לחוקק חוק שזה יהיה אסור כמובן. ואז קפצו אליי כלי התקשורת ואמרו, חכי חכי, בואי נעשה את זה בהידברות, בקוד אתי, בואי, לא בחקיקה. וקיבלתי את זה ולא עשיתי חקיקה. והקוד האתי הזה וההסכמות האלה הן לא התקדמו.

ולכן אני פה באמת קוראת לצד של התקשורת. חברים אתם רוצים את האמון שניתן בכם, זה אמון אדיר שיש לו השלכות מדהימות לפעמים גם פוגעניות. לא בגלל שאתם פוגעניים, אלה ההשלכות של פגיעה מינית והמורכבות שלה. תקחו את זה בידיים זהירות, תתחייבו לכללי אתיקה מאוד מאוד ברורים ותשלחו את הכתבים ובעיקר העיתונאיות המדוייקות, הנכונות, שמבינות, שעברו הכשרה, שיודעות איך לדבר עם הנפגעות, שלא מייצרות את הפגיעה בעצם השאלה הראשונית שבכלל פונים אליי. זו הבקשה שלי, זו בקשה שבאמת מנסה לאזן בין הצדדים. אנחנו רוצים לתת קול לנפגעות ולנפגעים. אנחנו רוצים שהצד השני ידע להקשיב. תודה.

תודה רבה. ניצן כהנא, המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות. בבקשה ניצן.

תודה רבה. אני רוצה להצטרף לאמירות על חשיבות הדיון אבל אלך באמת לעולמי הצר וחברת הכנסת רוזין דיברה כמעט - - - על מה שאנחנו חוות. קרה דבר דיי מדהים בתקשורת בשנים האחרונות, התחילו לתת קול לנשים בזנות. בין אם זה נשים שתומכות במאבק להפללת לקוחות ובין אם לא, בין אם נשים שהן כבר אחרי הזנות או בתוכה. אבל בתוך זה, וצריך להגיד שבתוך המאבק שאנחנו מקדמות להפללת לקוחות יש לנו המון נשים בזנות או שורדות זנות, שותפות, שרוצות למנוע מאחרות לעבור את מה שהן עברו. אנחנו עוברות משהו על בסיס שבועי שהוא כמעט מסחרה.

אני הולכת להגיד עוד רגע אמירה כמעט קשה אבל כשאליי לפחות פעם בשבוע מתקשר תחקירן או עורך ומסביר לי כמה זה חשוב למצוא לו הפעם את האישה שהגיעה ממודעה כשהיא הייתה קטינה, אם אפשר שתהיה אתיופית. ולכן לא פעם אני עונה לו שהוא כנראה קצת התבלבל ואני לא סרסורית. והתפקיד שלי הוא לא לספק נשים בזנות לפי הזמנה.

אנחנו מבינות את החשיבות של השמעת הקול, אנחנו נורא רוצות שהקול ימשיך להשמע. אבל כמו שחברת הכנסת רוזין אמרה, גם להשמעת הקול של אלה שרוצות להשמיע יש לא פעם מחירים אינסופיים. וכשנשים שעוברות פוסט טראומה מתמשכת, יום יומית, עמוקה, נאלצות אחר כך גם לדבר, לדעת שעם ישראל שמע אותן. אם במקרה באותה פעם גם עמדו בהתחייבות והכשירו כמו שצריך, כמו שלא פעם לצערנו לא נעשה ושינו את הקול מספיק כדי שלא כולנו נזהה אותה במהדורת שישי בחדשות המרכזיות. גם אז לא פעם הן חוות קושי אינסופי.

אז אני רוצה לבקש, לא להצטרף, ואני באמת לא הסיפור, אבל מבחינה מערכתית שלא נצטרך להמשיך להעביר את המסר שכן, אנחנו מבינות את החשיבות, אנחנו רוצות אותם בראש המאבק, אבל כשהנשים השקופות ביותר בהיסטוריה של העולם מתחילות סוף סוף לדבר צריך לעשות את זה בקצב ראוי, מכבד, להתייחס אליהן כמובן כמו הנפגעות ולהבין שהסטיגמה עליהן היא כל כך עצומה - - -

הן נפגעות.

בוודאי שהן נפגעות, הן נמצאות בטראומות. ועוד מילה אחרונה על מיסגור. כבר יוצא והן מדברות או אנחנו מדברות על המאבק איכשהו פעם אחר פעם שמדברים על הפגיעה, על הקושי, על הצרכנים, תמורת השער המרכזי תהיה של אותה סטיגמה של, סליחה, אבל הזונה הזאת שעומדת ברחוב, בבגדים קצרים. תוכלו לכבד אותם, שימו תמונה של הצרכנים, שימו תמונה של המציאות שבה אנחנו חיים זה גם יותר טוב.

אוקיי. תודה רבה. מרים שלר, מנהלת מרכז סיוע תל אביב.

תודה רבה. אני רוצה באמת לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להודות לך, עאידה, באמת על עבודה מצויינת ומעולה שמאוד מאוד עוזרת לקדם את כל הנושא הכל כך חשוב הזה. אני רוצה להתמקד בכמה נקודות שעוד לא העלנו. א' על הנושא הזה שזה עבר, דוד רגב התייחס לזה ועוד כמה, שהעבריין מין שקיבל את כל הסיקור התקשורתי ההזוי הזה בוא נחשוב לעצמנו, בלי חוק ובלי תקנות ובלי קוד אתי איך היינו מרגישים לקבל בבוקר יום בהיר את הכתבה של החמשה עמודים של מחבל שפגע במשפחות ובאזרחים במדינת ישראל והיינו מנסים להבין אותו ולהבין את הנפש שלו. בואו נחשוב על זה לשנייה.

זאת אומרת, אני חושבת שאנחנו צריכים להבין בכל הניסיון האובייקטיבי הזה להבין את הצדדים, להבין את הנושא הזה, להבין במה מדובר. זה לא פחות מטרור, זה טרוריסט, זה מחבל, ואנחנו צריכים לחשוב על עצמנו בתור חברה, למה אנחנו צריכים לתת פתחון פה לאנשים האלה ומה זה עושה לנו בתור חברה ומה זה הדבר הזה כשאנחנו מנסים לעשות את הסיפור הזה כאילו יש איזשהי סימטריה.

מצד שני אני רוצה גם להתייחס לעניין הזה של עיתונאיות ועיתונאים שעוברים את הסיפורים האלה ממש מקרוב ואני רוצה להוסיף עוד היבט שלא דיברו על זה וזה הטראומה המשנית שאתם ואתן עוברות בסיקור הנושאים האלה. וזה מאוד מאוד קשה להפריד את מה שאתן עוברות ומה שההפנמה האישית שלכם בכל הסיפורים האלה. ואני רוצה להציע שגם במרכזי סיוע יש לנו את היכולת והניסיון לעבוד גם איתכם על מה שאתם רואים. אתם בני אדם, זה נכנס פנימה וחלק מההכשרות יכולות גם להתייחס לטראומה משנית. ואף אחד לא מדבר על זה, אתן אמורות להיות מקצועיות ולהפריד את זה ואתן לא מתחברות לסיפור הזה אבל אתן בני אדם וזה נכנס וזה משהו שמזכיר לכל אחת, זה טריגר, זה נורא נורא מציף ואני רוצה להציע שיש לכן כתובת - - -

תגידו לי מתי אתם עושים את זה כדי לשלוח את העוזרות שלי.

אנחנו נעשה בכל במה בכל מקום. והמרכזי סיוע הוקמו תחת הססמה את לא לבד, לכאורה זה מכוון לנפגעות בשני מובנים: את לא לבד, זה לא קרה רק לך ואת לא לבד, אנחנו פה בשבילך. אבל גם אתן לא לבד וזה מאוד מאוד מאוד קשה וזה חשוב לי מאוד להגיד את זה. ודבר אחרון שאני רוצה להגיד וגם באמת אנחנו נתקלות בזה בוקר, ערב, צהריים שיש עיתונאיות שגם משתפות פעולה אז יש קושי נורא נורא גדול עם העורכים והדחף הזה להגיע לצהוב, והדחף הזה לא לקיים הבטחות.

ואנחנו ראינו מאות נפגעות שעשו והסכימו והשתתפו בכתבות וביקשו לראות את זה לפני זה ורק אחר כך הכל פשוט מותר והכל הופר. ואנחנו צריכים באמת - - - מי נותן דין וחשבון אחרי שזה נמצא בידיעות אחרונות בכותרת ראשית והיא צריכה לחיות אחר כך ולראות את כל המשפחה שלה ולראות סימנים שמזהים וכל מיני דברים שקורים שהפרה בוטה ממש של מה שהובטח. אז אני ממש מבקשת גם, לצערי הרב אין חוק שאפשר ללמד בנאדם להיות בנאדם, אין דבר כזה עוד לא המציאו. אבל אפשר כן לתת כלים כדי באמת להקל ולהיטיב עם נפגעות ונפגעים בכל ההתמודדות הזו.

תודה רבה. אני קודם כל מודה לכל אלה שהגיעו לדיון. אני חושבת שזה דיון חשוב ביותר במיוחד לאחר שאנחנו חיים בעולם ובעידן שבו התקשורת גם הפורמלית וגם הרשתות החברתיות נכנסות לפרטי הפרטים של החיים שלנו ומשפיעות בצורה גדולה מאוד ולפעמים נוראית על דעת הקהל ועל המודעות של הקהל בנושא הזה. אני חושבת שהמטרה העיקרית גם הייתה בדיון הזה להגיד ולהעביר אמירה מאוד חשובה שמנסה לפנות לגופי התקשורת ולהגיד, תקחו את הכוח שיש לכם בידיים בצורה הכי רצינית ותבינו את ההשלכות של הכוח הזה. תבינו איך זה משפיע על חיי בני אדם ואיך זה יכול להרוס חיים שלמים לא רק של הנפגעת עצמה אלא גם הרבה מהאנשים הסובבים אותה והמשפחה הסובבת אותה וכל מי שקשור אליה.

הייתי רוצה לראות נציגים של מועצת העיתונאות והייתי רוצה לראות נציגים של איגוד העיתונאים והייתי רוצה לראות נציגים של משרד התקשורת בדיון הזה - - -

האם מועצת העיתונות הוזמנה? אני פשוט חברת נשיאות - - -

אני מבקשת, עכשיו אני מסכמת, לא להכנס לדברים שלי. כשאני מזכירה גופים ואומרת הייתי רוצה לראות אותם זה סימן שהזמנו אותם והם לא הגיעו. אני לא אזכיר גופים שלא הוזמנו ואכפיש אותם. אני מאוד שמה לב לדברים האלה.

אני חושבת שלא רק גופי התקשורת אמורים לקחת את עצמם ואת הכוח שיש להם בידיים ברצינות, אני גם חושבת שהעיתונאים עצמם והעיתונאיות עצמן צריכות לקחת את עצמם ברצינות ולהבין שהם יכולים לפגוע והם יכולים לדרוס בדרך ובשעיטה שלהם קדימה כדי להשיג את הכתבה ואת הסקופ ואת הקדימות שלהם.

אני מאוד מכבדת את אלה שהגיעו והיו מוכנים להקשיב גם לביקורת וגם לאפשרויות של שיתופי הפעולה. ואני מאוד מקווה שהיום יצרנו גם כן פלטפורמה מסויימת שאפשר לקחת אותה הלאה ולהתקדם. ואני פה פונה לאיגוד מרכזי הסיוע גם לקחת לידיים שלכם את האחריות הגדולה שאני יודעת שאתן לוקחות בדרך כלל, והיו פניות גם לנסות להתקדם בנושא הקוד האתי ואני אהיה מעורבת גם בנושא הזה, אבל גם בנושא של הכשרות ותמיכה בעיתונאיות שכן עושות את המלאכה בצורה הנפלאה שהן עושות.

כדאי מאוד באמת, גם הייתה הצעה מאוד טובה שאני פונה לאיגוד ומבקשת אולי שתקחו אותה בחשבון, כל הנושא של לפתח איזשהו חומר ראשוני לכל נפגעת של איך להתמודד מול התקשורת. לא רק להכשיר את הכתבים אלא גם לתת כלים לנפגעות עצמן מה כן אפשר ומה לא ומה עלול לפגוע בהן בסופו של דבר. כדי שיהיו זהירות, כדי שיידעו איך.

אני מאוד מקווה שלא רק הכתבים והעיתונאיות אלא גם מקבלי ההחלטות, העורכים והעורכות שנמצאים ומחליטים על המסגור של הסיפור ועל מי מתראיין ומי לא מתראיין ומי מוזמן לפאנל הזה או לראיון הזה ומי לא, ישמעו את קריאתנו ואת קריאת הנפגעות עצמן.

הגיע הזמן גם לשמוע, ואני פונה עכשיו לנציגים של לשכת עורכי הדין, בזמנו הייתה תלונה שאני ביקשתי לקבל דיווח מה קורה איתה לוועדת המשמעת על אותה עורכת דין. אני מבקשת לדעת מה קורה עם זה. ואני מבקשת ופונה לאנשי התקשורת ולמקבלי ההחלטות ואנחנו נפנה גם בכתב, אל תתנו יד לפרסום בחינם על גבן של הנפגעות ועל גבו של המאבק הצודק ביותר שאנחנו מנהלות בתקופה הזאת. אל תתנו יד לעורכות דין שרוצות לעשות הון מכאבן של נשים, להתראיין ולקבל זמן פרסום בחינם. וכולם מכירים את המקרים.

אני רוצה לפנות ואולי להעלות ואני אנסה גם אחר כך לדבר עם מועצת העיתונאות וגם עם אולי חלק מגופי התקשורת, להרים אולי כנס ביחד. להרים כנס שידון בסוגייה גם מבחינה אתית, מבחינה מוסרית. כי לא הכל זה חוקים ולא הכל נהלים ולא הכל זה שחור על גבי לבן, יש גם מוסר בכל העניין הזה ואולי באמת נצליח להרים איזשהו כנס גדול בנושא כדי לגרום להתקדמות.

כמובן, אני אפנה שוב למשרד התקשורת ולשר העומד בראשו או לא עומד, שיעשה או יקח על עצמו את האחריות במקרה הזה, אולי המנכ"ל יוכל לעשות משהו גם כן.

המנכ"ל אולי, השר לא.

טוב, אני לא אפטור אף אחד מהאחריות שלו, אני אמשיך לפנות ואנחנו נמשיך לעקוב.

תודה לכולן, במיוחד תודה לאלה שבאו ושיתפו אותנו בחוויות הקשות שלהן. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:04.