ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-05-24OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 300

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום רביעי, כ"ד באייר התשע"ח (09 במאי 2018), שעה 9:40

ציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית במערכת החינוך – מעקב אחר יישום מסקנות הוועדה לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית בכנסת

מעקב אחר יישום מסקנות הוועדה – דיון לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית בכנסת

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

קסניה סבטלובה

טלי פלוסקוב

רוברט אילטוב

אלירז קראוס - מנהלת אגף חברה ורוח, משרד החינוך

שרי פייר - מנהלת תחום בכיר לחינוך, משרד הקליטה

אפרים גיל-עד - מנהל תחום תמיכות, המשרד לשוויון חברתי

אורי קלט - מנהל שלוחת גבעתיים, יד ושם

דוד שכטר - דובר בשפה הרוסית, הסוכנות היהודית

אורלי ניר - סגנית מנהל אגף הנצחה וקשרי קהילה, יד ושם

ד"ר אמיליה לרין, - חברה, עמותת ברית ותיקי מלחמת העולם השניה שנלחמו בנאצים

יורי פריץ' - חבר, עמותת ברית ותיקי מלחמת העולם השניה שנלחמו בנאצים

רומן סוקולוב - מזכ"ל, חזית הכבוד - עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל

חיים ויטלי בן יעקב - מנכ"ל, הקונגרס היהודי האירו-אסיאתי

איתמר רותם - רכז תכניות הנוער, Stand with Us

דימיטרי טרסביץ' - לוחם במלחמת העולם השניה

איתן פרדו-וקואס - סטודנט, "קול דור"

מיכאל פלדמן - עיתונאי

בן סטשבסקי - מוזמן/ת

דנה גורדון שושני

עופרה ארגס - חבר תרגומים

ציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית במערכת החינוך – מעקב אחר יישום מסקנות הוועדה לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית בכנסת

מעקב אחר יישום מסקנות הוועדה – דיון לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית בכנסת

בוקר טוב לכולם, ברוכים הבאים. היום התכנסנו לדון בנושא ציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית במערכת החינוך. זהו דיון מעקב חשוב אחר יישום מסקנות הוועדה מיום 28 במרס 2016, כיוון שחשוב להביא לידיעת בנינו ובנותינו תלמידי ישראל, פרק חשוב בהיסטוריה הארוכה של עם ישראל שלא נלמד בישראל בעבר והוא שבמלחמת העולם השנייה השתתפו כמיליון וחציל לוחמים יהודים שתרמו לניצחון על גרמניה הנאצית, לשחרור מחנות הריכוז, לסיום השואה ולהקמת מדינת ישראל.

כחצי מיליון מאותם לוחמים יהודים לחמו בצבא האדום, כחצי מיליון בצבא האמריקאי ועוד כחצי מיליון בשאר צבאות הברית.

במסגרת המסקנות קראה הוועדה לשר החינוך: 1. לציין במערכת החינוך את יום הניצחון על גרמניה הנאצית שחל ברחבי העולם בתאריך 9 במאי, לחשוף את התלמידים לפרק חשוב בהיסטוריה וללמד את מורשת גבורתם של הלוחמים שלחמו בנאצים במחתרות, בתנועות הפרטיזנים, במחנות ריכוז ובגטאות וכמובן בצבאות הסדירים. 2. להורות למורים ללמד במסגרתו אודות הלחימה בצורר הנאצי תוך שימת דגש על תרומתם של הלוחמים היהודיים בצבא האדום וכן בבעלות הברית. יש להדגיש כי כתוצאה מכך הושם קץ לשואת יהודי אירופה וזורזה הקמת מדינת ישראל.

יש לכלול בחומר הלימוד גם את התמודדות יהודי ברית המועצות לשעבר עם השואה והעובדה שרבים מהם נאלצו לעזוב את כל רכושם, להימלט אלפי קילומטרים מן הצורר הנאצי ברעב וחוסר כל.

קיבלנו תשובה משר החינוך למסקנות אלו ובכל זאת בחלוף שנתיים, אני מבקש לשמוע ממשרד החינוך כיצד המשרד מציין את יום הניצחון על גרמניה הנאצית במערכת החינוך.

הצטרפה לדיון חברת הכנסת קסניה סבטלובה חברת ועדה וגם לוחמים ותיקים במלחמת העולם וגם בניצחון על גרמניה הנאצית. כמובן רשות הדיבור לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. אנחנו נשמע גם ממשרד החינוך ומשרד הקליטה. בבקשה חברת הכנסת קסניה סבטלובה.

תודה לך כבוד היושב ראש. בוקר טוב לכולם, בוקר טוב לווטרנים, בוקר טוב לכל הנכבדים שהגיעו. יום ניצחון שמח. כך צריך להתחיל את הבוקר הזה, והאמת שהשבוע הזה עובר מבחינתנו - למי שהחג הזה יקר לו ומי שיודע וחש אותו וחי אותו כל כך הרבה שנים - השבוע עובר בסימן של הניצחון האדיר הזה ב-9 במאי 1945.

לפני מספר חודשים עבר כאן בכנסת חוק אחד החשובים לדעתי שהתקבל פה, על זה שאנחנו כמדינה נציין את יום הניצחון הזה כחג לאומי שלנו, חג לאומי של מדינת ישראל ושל העם היהודי. יחד עם זאת, בחוק כלולה הוראה מפורשת שהחג הזה יצוין במערכת החינוך שלנו, בבתי הספר שלנו, על ידי הילדים והנוער שלנו, ואני עשיתי בדיקה קצרה ועברתי בכמה בתי ספר, לרבות בית הספר של התאומות שלי. הן בנות תשע, בית הספר שלהן הוא בית ספר יסודי והתעניינתי, האם בבית הספר שלהן במודיעין והאם בבית הספר של הבת השניה הגדולה יותר בחולון, והאם בבתי ספר אחרים ברחבי הארץ מציינים היום את יום ה-9 במאי. אף אחד לא היה מודע לעצם העניין.

זאת אומרת מספר חודשים לאחר שהתקבל החוק, בבתי ספר במערכת החינוך בישראל לא מציינים את יום הניצחון. לא יודעים על קיומו, אין מערכי שיעור, לא קיימת הוראה מפורשת למחנכים של הכיתות לציין את החג הזה, בטח ובטח הדבר לא הוחדר לא לתנועות הנוער, לא למחלקות בצבא, ואני רוצה לספר לכם שביום ראשון קיימתי במסגרת השדולה שהקמתי לטובת הווטרנים ולקידום נושא גבורת היהודים במלחמת העולים השניה, קיימנו כאן בכנסת באולם נגב דיון מקביל באותו נושא, ההחדרה של הנושא של גבורה יהודית במלחמת העולם השניה במערכת החינוך בישראל. מי שהיה האורח המיוחד שלנו הוא פרופסור שמחה גולדין, יו"ר ועדת מקצוע ההיסטוריה בחינוך הממלכתי במשרד החינוך, היסטוריון והוא אמר לנו במפורש שהמקום היחיד שבו קיימת התייחסות לנושא הזה שהוא חשוב לנו כל כך, זה בכיתות יא' ו-יב' בלבד, וגם זה ברמה מוגבלת ביותר. זאת אומרת במהלך עשר שנות לימוד תלמידי ישראל לא נוגעים בנושא מלחמת העולם השניה כמעט, בטח לא בסיפורם של הגיבורים היהודים שלחמו וההתעלמות הזאת, ההתעלמות המתמשכת ממשהו שצריך להיות בשר מבשרנו פה מבחינת ההיסטוריה היהודית, הציונית והישראלית שלנו, זה דבר מחפיר.

לדעתי מערכת החינוך הישראלית במהלך 27 שנים התעלמה ובעצם הפסידה את ההזדמנות לשלב את הווטרנים, שכאשר הם הגיעו ארצה בשנות התשעים היו אנשים לא צעירים, היו בשנות השישים והשבעים שלהם, אפשר היה לשלב אותם. אנשים שעדים למה שהיה, אנשים שצעדו ברגליהם עד לברלין ושחררו מחנות השמדה. ניתן היה לשלב אותם בתוך מערכי השיעור. עכשיו כמובן כשהגיל הממוצע של אותם וטרנים נושק ל-92, 94, על מה אפשר לדבר? את ההזדמנות הזאת אנחנו כבר הפסדנו.

אבל לא מאוחר, ועדיף שנתעורר היום כבר ואני חוזרת ויוצאת בקריאה להקים ועדה עצמאית כדוגמת ועדת ביטון, שתדון, תבדוק מבחינה מקצועית כיצד ניתן להכניס את הנושא הזה של גבורה יהודית במלחמת העולם השניה והבנה ההיסטורית של מה שקרה שם בדיוק במערכת החינוך בישראל. הוועדה הזאת לא צריכה לעבוד יותר ממספר חודשים, להגיש את המלצותיה, וההמלצות האלה צריכות להיות מיושמות. הדרך סלולה וברורה. אין לנו מחסור בהיסטוריונים. אין לנו מחסור גם בווטרנים שעדיין יכולים לספר בעצמם ואפשר לתעד אותם, וחייבים לעשות את זה.

אני אומרת שצר לי היום מאוד, השמחה שלי, שמחת החג, שאני זוכרת אותו מאז שהייתי ילדה קטנה וגם סבתא שלי תמיד חגגה את זה, כווטרנית, כרופאה צבאית שלחמה בסטלינגרד, אני יכולה להגיד לך שהשמחה שלי מהולה תמיד בעצב ובצער על כך שאנחנו גם יודעים באיזה מחיר הושג הניצחון האדיר הזה. אנחנו יודעים שעל כל נאצי אחד הרוג היו לפחות שבעה אזרחי ברית המועצות, חיילים ואזרחים שנרצחו ונהרגו. המחיר היה כבד מנשוא אבל נשאנו אותו, העם שלנו שילם מחיר כבד, 250,000 חללים יהודים שהקריבו את חייהם על הדרך של זה.

מה אני יכולה להגיד לכם, אנחנו בכנסת ישראל אתמול ציינו את היום הזה בישיבה מיוחדת שהתקיימה בכנסת. לא שרים בכירים מלבד השרים מהמוצא שלנו, מחבר העמים. מפלגות רבות לא שלחו נציג אחד לדיון הזה. בזמן אותו מצעד קטן שהתקיים ברחבת הכנסת, כל מי שהיה שם, רובם ככולם היו עולים מחבר העמים. באותה עת שהתקיים המצעד הזה שצעדו בו הגיבורים עטורי המדליות, שאלו כמה מעובדי הכנסת ועוברי אורח "מה זו המסיבה הזאת של הרוסים פה". מה זו המסיבה הזאת של הרוסים? רבותי, אנחנו נכשלנו.

אני רוצה להגיד לך, לא הוזמנו. אני יושב ראש ועדה ומטפל בנושא הזה כל הזמן.

אבל יש יום מיוחד בכנסת, אדוני.

לא הזמינו אותנו.

יש יום מיוחד בכנסת ויש לוח זמנים שמחולק לכל הח"כים. סליחה. זה לא תירוץ מספיק טוב. במיילים של כל הח"כים היו הזמנות.

את מדברת על אתמול?

אני מדברת על אתמול. היה יום מיוחד שצוין בכנסת. כל הח"כים צריכים להיות שם לטעמי. אין פה אפשרויות אחרות. יש מליאה ביום שלישי ויש בסדר היום.

את מדברת על המליאה או על מה שה - - -

אני מדברת גם וגם. ואני מדברת על כך שאנחנו בעצם, וכאן אני מסיימת, משפט אחרון, אנחנו כחברה ישראלית לדעתי נכשלנו כשלון חרוץ בזה שהחג הזה עדיין נתפס כמשהו סקטוריאלי, עדיין נתפס כמשהו של רוסים. אנחנו לא רוסים. אנחנו יהודים, אנחנו ישראלים, אנחנו הגענו מארצות שונות כפי שבדיוק כבודך הגיע מאתיופיה. זה לא עושה אותנו אתיופים, זה לא עושה אותנו רוסים, זה לא עושה אותנו אוקראיניים. ישראליים אנחנו והחג הזה הוא חג ישראלי.

הפגישה הראשונה שלי בכנסת כאשר נבחרתי התקיימה עם שר החינוך נפתלי בנט, זה היה חודש מאי. אני שאלתי אותו "מתי אנחנו נראה את היום שבו נוכל לפתוח ספר היסטוריה" בכיתות נמוכות אפילו, לא צריך להגיע עד יב', "ואנחנו נדע שהנושא הזה נמצא שם". אז הוא אמר לי ואני מצטטת את דבריו "הדבר הזה אינו נמצא בסדר העדיפויות שלי". אני מצפה שהיום בשנת 2018 כשכבר יש לנו חוק וכבר יש לנו תקנות מסודרות לאיך הדבר הזה צריך להיראות, היום אנחנו כן נזכה לראות את השינוי המיוחל ואני כמובן מצפה לשמוע מנציגי משרד החינוך מה הם עושים בנושא הזה.

תודה. כמובן נשמע ממשרד החינוך. אבל לפני נשמע גם את הלוחמים ולאחר מכן אולי, יש ארגונים שרוצים לומר כמה דברים ואז תעדכנו אותנו בנושא.

באשר לדברייך, זה ניצחון של כל העם היהודי. זה לא צריך להיות הניצחון של יוצאי ברית המועצות בלבד, זה ניצחון של כל העם היהודי ואני חושב שכך אנחנו צריכים לראות את זה, כך גם החוק קבע את זה בכנסת וכך גם צריך ליישם את החוק בנושא. בבקשה דימיטרי טרסביץ'.

(מדבר ברוסית)

אני אתרגם את דבריו: חברים יקרים, אני רוצה לברך אתכם עם החג שהוא חשוב לנו כל כך, חג אדיר ומרגש כל כך, יום ה-9 במאי, יום הניצחון על גרמניה הנאצית. אני גאה בכך שיום הניצחון הפך לחג לאומי וחג רשמי וכעת הוא חג לאומי לא רק ברוסיה ובמדינות אחרות אלא גם כאן במדינת ישראל.

הייתי כאן גם לפני שנה וחצי והשתתפתי בכינוס הווטרנים שהתקיים פה וכאשר קראתי ועברתי על כל התקנות וההחלטות גם של הוועדות וגם של חוקים, אני רואה שהכל מתקיים בזמן עתיד. צריך לחזק, צריך לקיים, צריך לעשות. כאשר עברתי עליהם חשבתי איך מחזקים ואיך עושים את זה כבר היום, בהווה.

לקראת שנת ה-70 לניצחון על גרמניה הנאצית במוסקבה אחד המו"לים הוציא ספר שנקרא "ספר ילדים של המלחמה" בישראל יש אולי שני עותקים ממנו וזה לא היה מונגש לציבור. יש ברשותי ספר אחד ויש בשגרירות. אני קיבלתי את זה באופן אישי ממוזיאון המצור של לנינגרד בגלל הקשרים החבריים שלי עמם.

את הספר הזה, שאי אפשר לקראו בלי דמעות שחונקות את הגרון, כתבו ילדים בידיים שלהם. אם אנחנו נתרגם אותו לעברית באמת נגרום להעמקת הידע בקרב בני הנוער והילדים שלנו בנושא הזה.

אני לא השתתפתי בקרבות, אבל נולדתי בלנינגרד הנצורה במצור ושרדתי בקושי רב, ואני רואה את זה על פי הנכדים שלי ואני רואה את זה על פי נכדתי שהיא כבר כמעט בת 30, שהם אמנם יודעים עלי כל מה שצריך לדעת אבל אם גם שואלים כבר אם כן צריך לדעת או לא צריך לדעת, אני סבור מאוד שכן.

לדעתי צריך לתרגם את הספר הזה כדי שהוא יהיה מצוי בכל ספריה ובכל בית ספר כי יש הבדל ושוני רב בין שיח מבוגרים שמדברים ונואמים על המלחמה או המורה שמסביר בכיתה, לבין שיח של ילדים שדנים בנושא הזה בינם לבין עצמם.

יש ספר נוסף על המצור שגם חשוב לתרגם אותו, ואתמול אנחנו נכחנו פה ונעמה, נערה צעירה מהנוער העובד והלומד, התרשמתי שלא באמת יודעת, לא מחוברת, למרות שבאמת הארגון הזה, ואלה מילים שאני מוסיפה – אחד מארגוני הנוער הבודדים שבאמת מעורב מאוד מאוד עמוק בתוך הנושא של ווטרנים ומלחמת העולם השניה - אבל בהחלט צריך לעשות יותר מאמצים. תרגומם של שני הספרים האלה יכול לסייע במלאכה הזאת.

דימיטרי טרסיץ', מלבד זה שיש לו ותק בצבא 32 שנה, הוא גם נולד וחי את המצור בלנינגרד כל 900 הימים האיומים, הוא חי אותם בעיר הנצורה הזאת. זהו כאב לב שאינו עובר.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת טלי פלוסקוב, חברת ועדה.

הוא אומר שהוא יותר חלש, והקול של המפקד - - -

(מדבר ברוסית)

אני ממשיכה בתרגום דבריו: יש לו עוד הצעות אבל הוא ירחיב עליהן יותר מאוחר.

תודה רבה. נשמע את ד"ר אמיליה לרין. בבקשה. אני מבקש בתמצית.

אנסה לקצר ולמהר. גם אני רוצה לומר לכולם חג שמח, אנחנו פעם ראשונה הרגשנו באמת מאתמול שיש חג בארץ, שהכנסת פתחה לנו את דלתותיה כדי לחגוג את החג הזה וזה היה כל כך יפה, כל כך מעניין וכל כך מרגש. תודה רבה לחברי הכנסת וגם לך שבאמת החג הזה נכנס במדינה שלנו כמו חג מדיני, חג מאוד חשוב וחג מאוד מאוד בזמן, כיוון שעדיין יש בינינו אנשים שבאמת השתתפו במלחמת העולם השניה, אבל ראיתם שהם כל כך מעט אנשים, שהיו גם אתמול, ורובם היו אנשים כמו דימיטרי, כמוני, שנולדו לפני מלחמת העולם השניה, זה דור של ילדים שהשתתפו והרגישו את מלחמת העולם השניה.

אני רוצה לומר כפי שכבר אמרת, במלחמת העולם השניה השתתפו יותר ממיליון וחצי יהודים מ-61 מדינות, גם אמריקאים אנגלים וגם צרפתים וגם רוסים ואוקראינים, באמת מכל המדינות. אני חושבת מה חשוב היה ליהודים האלה שהשתתפו במלחמת העולם השניה? לדעתי שני דברים. דבר ראשון ומאוד חשוב, זה עם יהודי חי. שאנחנו ממשיכים להיות בחיים ואנחנו יכולים להביא ילדים ונכדים וגם לבנות את המדינה, כיון שזה מאוד חשוב בשבילנו.

דבר שני וגם מאוד חשוב לדעתי, אנחנו לא שוכחים את האנשים הגיבורים שהיו במלחמת העולם השניה, הרגשנו ששנת 1945 נתנה לנו את שנת 1948, נתנה לנו את המדינה שלנו ואנחנו יכולים בשקט להיות פה ולהרגיש גם אנחנו, גם הילדים שלנו וגם הנכדים שלנו, שאנחנו יהודים. מאוד חשוב לומר שממיליון וחצי יהודים שהשתתפו במלחמת העולם השניה, 500,000 השתתפו בצבא האדום וחצי מהם נפלו במלחמת העולם השניה, 93,000 נפצעו במלחמה ו-200,000 איש חיו אחרי מלחמת העולם השניה ו-44,000 הגיעו למדינת ישראל. אלה יהודים חכמים, יהודים עם אנרגיה, יהודים שבנו את ארגון הווטרנים שאני הנציגה שלו, אני עוזרת של - - - שלנו, אברהם גרין זייד, וזה מאוד חשוב בשבילנו, דבר ראשון והכי חשוב הוא להנציח את הזיכרון. - - - השתתף במלחמת העולם השניה וגם חיילים, גם מי שהיה במצור בלנינגרד, מי שעבד בזמן מלחמת העולם השניה במפעלים, שהם גם עשו הכל כדי לנצח במלחמה.

הארגון הוא ארגון מיוחד, אנחנו עושים המון דברים בשביל המטרה שלנו. בארץ יש 47 פסלים לכבוד מלחמת העולם השניה, יש 50 מוזיאונים ואפשר לראות שם את כל הדברים שקשורים למלחמה, וחוץ מזה יש 600 ספרים שכתבו אנשים שחיו בארץ וגם 100 סרטים. כל הדבר הזה הוא מאוד חשוב, שמשרד החינוך לקח כדי לעשות אינפורמציה גם לבתי ספר, גם לאוניברסיטאות, גם לחיילים. זה דבר מאוד חשוב ואנחנו עושים וממשיכים לעשות את זה.

עכשיו יש לנו פרויקט שאנחנו כותבים מאמרים על המצור בלנינגרד, קיבלנו כסף מיד ושם וזה באמת מאוד חשוב לכתוב את זה, כותבים את זה ברוסית וזה מתורגם לעברית. אנחנו בקשר עם כמה ארגונים של צעירים, ווטרנים שלנו מגיעים לבתי ספר בירושלים ומספרים על כל הדברים שקרו במלחמת העולם השניה.

אני חושבת שלהמשיך את התהליך הזה ולעשות חוקים שמשרד החינוך באמת שם בתכנית שלכם את הנושא של מלחמת העולם השניה, זה מאוד חשוב. זה הזמן האחרון שאנחנו צריכים לעשות את זה. הארגון שלנו יכול לעשות הכל כדי להצליח בפרויקט כזה. תודה רבה לכם.

זו החובה שלנו.

תודה רבה. חברת הכנסת טלי פלוסקוב בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני רוצה להתחיל מהמשפט - - - (מדברת ברוסית). באמת היה כבוד מאוד להיות אתמול במצעד יחד עם הווטרנים, זה היה באמת מאוד מרגש וזה המקום גם להודות למארגנים. קצת הפריע לי שאין הרבה חברי כנסת שלקחו חלק במצעד הזה, אבל זה היה מרגש.

אבל היום אני רוצה לדבר לא רק על הדברים הטובים שקורים אלא על הדברים שאנחנו חייבים לתקן, ובשביל זה אנחנו כאן. אתמול בדקתי עם כמה ילדים בגיל 9, 10, 11, 12 האם היה משהו בבית הספר שלהם לכבוד החג הזה. האם היה שיעור וסיפרו להם על המלחמה, האם בכלל דיברו על זה. שום דבר. אף ילד לא אמר לי שדיברו על יום הניצחון אצלם. זה פספוס מאוד גדול של המדינה שלנו. ולמה אני קוראת לזה פספוס? כי האנשים האלה כל יום מתמעטים.

אם אנחנו בעוד שנה-שנתיים, ואני מקווה ובטוחה שנצליח לעשות, שזה כן ייכנס למערכת החינוך, אבל הם כבר לא יהיו איתנו. לכן אנחנו צריכים למהר ולעשות את הכל כדי שהם יקחו חלק בשיעורים בבתי הספר ויספרו על החוויות שלהם, מה הם עברו. אני ביום ראשון ביקרתי אצל ווטרן אחד בן 94, נכה מלחמת העולם השניה. הוא סיפר על הפצעים שלו ואיך הוא עבר אותם. דברים שכשאני אספר אותם, זה לא אותו דבר. צריך לשמוע את זה ממנו. צריך לראות את העיניים שלו מתמלאות בדמעות. אלה דברים שאי אפשר להעביר בשיחה בינינו. צריך לשמוע את זה מהם.

- - - למדינת ישראל 27 שנים ו- - - מה שעבר אז עבר.

לכן אדוני היושב ראש, אני רוצה לבקש ממך להוציא דרישה למשרד החינוך. דרישה, אחרי שהחוק של ה-9 במאי עבר כאן בכנסת, דרישה להכניס את הנושא הזה כנושא לציון בבתי הספר גם. כמו שעושים ביום השואה וטוב שעושים ביום השואה.

עשינו את זה.

נכון. עשינו את זה, זה גם בזכות העבודה שנעשתה פה בכנסת.

דרשנו את זה.

אז אני רוצה שוב, עצם העובדה שזה לא קרה, זה אומר שלא מספיק דרשנו.

אנחנו נשמע ממשרד החינוך.

זה אחד. דבר שני, אדוני, אני רוצה לספר לכם משהו, אתמול פתחתי פייסבוק ואחד מהסרטונים שאני רואה בפייסבוק, מאוד מאוד מרגש. בחנות למוצרי אוכל שנקראת טיב טעם שהרבה עולים קונים שם, נעמד בחור צעיר, יחסית צעיר בן 30-35 והתחיל לשיר שיר נצחי, יום הניצחון. זה שיר שאין אחד שעומד ושומע את השיר הזה ואין לו צמרמורת בגוף. הוא התחיל לשיר אחד אבל הוא סיים כשכל הקונים וכל הצוות של החנות נעמדו לידו וזו כבר הייתה מקהלה ענקית ששרה את השיר הזה. תבין מה המשמעות של יום הניצחון הזה אצל האנשים האלה.

אני רוצה רק דבר אחד. מי שלא נולד בברית המועצות אלא ישראלים שבאו ממדינות שונות למדינה שלנו, מדינה שקלטה כל כך הרבה עמים, אני רוצה שכולם ילמדו מה זה מלחמת העולם השניה, שהיא בגלל הניצחון שלהם, בזכות הניצחון שלהם קמה המדינה שלנו. זה אנחנו צריכים להפנים ולהבין ועד היום אנשים לא מבינים את זה.

הכי גרוע, שוב אני חוזרת ואומרת, הצעירים שלנו. הדור הצעיר. לא מספיק לי את שתי תנועות הנוער שהיו אתמול במצעד. זה לא מספיק. אנחנו צריכים לעשות שבכל בית ספר, בכל גן ילדים יתחילו לדבר על אנשים שתרמו מחייהם לטובת הקמת המדינה שלנו ולטובת המצב שאנחנו היום חיים בו. תודה רבה יום - - -

תודה רבה. אולי לפני משרד החינוך נשמע את איתמר רותם מ-Stand with us.

תודה אדוני היושב ראש. שלום לכולם. אני מארגון Stand with us. במסגרת ציון היום החשוב הזה בו אנו מכבדים ומוקירים את ותיקי המלחמה הלוחמים בניצחונם על הנאצים אנו רואים כי עבודתנו עדיין לא הסתיימה. לאורך 17 השנים בהן הארגון פועל באמצעות כלים חינוכיים בלתי פורמליים ברחבי העולם לחינוך אודות ישראל, אנו נאלצים להילחם מדי יום באנטישמיות המודרנית באמצעות פלטפורמות ותכניות חינוכיות מגוונות.

אנו מאמינים שהיום הזה מהווה תזכורת מעוררת השראה לכולנו כיצד ביכולתנו להיות אקטיביים ולפעול נגד השנאה וגילויי האנטישמיות של ימינו. מאותן הסיבות בדיוק שמערכת החינוך הפורמלית מציינת את היום הזה, או שואפת לציין את היום הזה, אנו פועלים בזירה הבלתי פורמלית עם בני הנוער. רק לאחרונה יצרנו שותפות חשובה מאין כמוה עם משרד החינוך שנציגיו נמצאים כאן היום, וקיבלנו הכרה רשמית כחלק מהתכנית התפתחות אישית ומעורבות חברתית.

אני שמח לספר לכם שהחל משנת הלימודים הקרובה נפעיל תכנית תלת שנתית להצמחת מנהיגות צעירה שתעניק לבני הנוער ברחבי הארץ את סל הכלים והידע הנדרש בתחום הדיפלומטיה הציבורית ובמאבק המתמשך באנטישמיות בעולם.

לסיום, למי מכם שלא מכיר אותנו, אנו ארגון חינוכי בין לאומי ללא מטרות רווח שעוסק בדיפלומטיה ציבורית ומקדם חינוך אודות ישראל בכ-18 מוקדים שונים ברחבי העולם. כיום אנו מגיעים לשטח, לקמפוסים, לתיכונים, לקהילות וגם לזירה הדיגיטלית שם אנו מגיעים ליותר מ-100 מיליון איש בשבוע נתון ומצליחים לסייע למאבק המתמשך בתנועות האנטי ישראליות המקדמות מסרים אנטישמיים. אותם המסרים שמזכירים במובהק תקופות חשוכות יותר. אנו מאמינים שלמידה אפקטיבית על ימים מסוג זה במערכת החינוך בשילוב תכניות בלתי פורמליות, יאפשרו לתלמידים להבין שהם יכולים להיות השגרירים הכי טובים של מדינת ישראל ובאמצעותם הביטוי "לעולם לא עוד" יהפוך למציאות.

ציון היום במערכת החינוך הוא הכרחי ומהווה הזדמנות לבני הנוער ללמוד דרך הסיפורים האישיים וההיסטוריה על משמעות המושג "אקטיביזם" ועל הכוח שלהם כדור העתיד של מדינת ישראל להשפיע על המציאות המורכבת של ימינו בהווה ובעתיד. תודה רבה.

תודה רבה. הנושא כל כך בסיסי גם לקיומנו היום, כמו שאמרת, כאשר ה-BDS והתנועות האנטישמיות מתעוררות באירופה ואני מסתובב במדינות שונות וגם משתתף בדיונים באוניברסיטאות ואני רואה את הצורך של החיזוק לדור הצעיר. החיזוק בא מההיסטוריה שלנו, מההישג שלנו. זה שהניצחון שהוא הביא לקץ השואה וגם הביא להקמת מדינת ישראל. לכן העניין להביא את זה ולהחדיר את זה לדור הצעיר חשוב ביותר.

לכן אני פונה לנציגת משרד החינוך. קיבלנו מהדרישות שהגשנו לשר החינוך באמת בצורה חיובית שמשרד החינוך הולך לבצע. אנחנו רוצים לשמוע איך זה מתבצע ומה התהליכים שאתם עושים. בבקשה הגברת אלירז קראוס.

בוקר טוב. קודם כל לפני שאני מתחילה אני רוצה לומר שהקשבתי בהתרגשות ובכבוד גדול לדימיטרי טרסביץ' וגם לדבריה של הגברת כי כשאני שומעת איך אתם מציגים את הדברים, זה נותן לנו את הכיוונים איזה דגשים לשים ואנשים שהיו שם ומכירים את זה מקרוב ויודעים הכי טוב הרבה פעמים, אז תודה.

קודם כל הנושא של המודעות לשואה ברוסיה צריך יותר העמקה. היה אצלי במשרד יחד עם צוות גדול בוריס מפציר, אני מניחה שאתם מכירים אותו, הוא הראה לנו את הפרויקט הגדול והעצום שהוא עשה.

אבל זה שואה. אבל אנחנו לא מדברים היום על השואה.

אני יודעת, אבל אני חושבת שגם הנושא של השואה בכל רחבי ברית המועצות והנושא של המודעות למקומם של החילים היהודים בצבאות בנות הברית, שניהם צריכים יותר הרחבה. זה מאוד מסובך כי הפאזל היהודי הוא - - -

ממש לא מסובך גבירתי, אני מצטערת. אני רק לא מבינה מתי אתם מתכוונים לעשות את זה. אתם עוד חמש שנים תלמדו את זה, עד שהאנשים האלה ילכו. אני מצטערת.

איך שהוא עברו לנו 27 שנים ואתם עכשיו מדברים - - -

אני פשוט שומעת מה שאמרו לנו פה לפני שנתיים.

בואו ניתן לה. גבירתי אני רוצה שתתקדמי בנושא הדיון.

והנושא של היום הוא לא שואה. אני מצטערת.

איך מציינים את היום הזה, את הניצחון, במערכת החינוך. זה הנושא.

אני מבינה, אני בהחלט הבנתי את זה. אני חושבת שצריך לשים את הדברים בקונטקסט. אני אשמח להמשיך. נושא תרומת החיילים היהודיים בצבאות בנות הברית כמו שאמרתם, קודם כל נמצא אכן בתכנית הלימודים, לימודי החובה בהיסטוריה הם בחטיבה העליונה. יום הניצחון נמצא ברשימת ימי הלוח שמשרד החינוך מציין ומינהל חברה ונוער כולל מערכי הפעלה שנמצאים בתוך האתר שלו ומוצעים לבתי הספר. הפיקוח על ההיסטוריה, וזה נעשה בשנים האחרונות, מפיץ לכלל המורים להיסטוריה גם סרטונים מתוך קשר עם המוזיאון החדש בלטרון - - -

המוזיאון לא פעיל. יש שם חדר אחד שפעיל מתוך המוזיאון הזה.

אבל הוא שולח סרטונים שהיא מפיצה לכלל המורים.

אין כרגע שום מוזיאון אין ביקורים במוזיאון כי אין מוזיאון.

אני לא אמרתי שמבקרים במוזיאון.

אבל את אומרת המוזיאון החדש. אין מוזיאון. כרגע הוא לא קיים. בואי נתייחס לעובדות.

- - - שהמפמ"רית להיסטוריה נמצאת בוועד המנהל של אותו מוזיאון ומקבלת ממנו סרטונים וחומרים שהיא מפיצה לכלל המורים. בכל שנה בשנתיים-שלוש האחרונות בעלון החודשי שמגיע לרובם של מורי ההיסטוריה בחינוך העל יסודי, אני רוצה לדייק, מוקדש פרק שלם והנחיה למורים להיסטוריה לכלול שיעור בנושא הזה באותו שבוע. המידע גם על הנתונים המספריים על גיבורי ברית המועצות, סרטונים על גיבורי ברית המועצות נמצאים ומונגשים למורים כדי שהם יוכלו להשתמש עם מערכי הפעלה ושיעור מוכנים.

אני חושבת שיכול להיות שאחד המהלכים שאפשר לעשות הוא בחינוך העל יסודי לחייב. כרגע אנחנו שולחים לחייב שיעור באותו שבוע.

אפשר לעשות או עושים? אני רוצה שתתייחסי. היום 9 במאי. האם משרד החינוך נתן הוראה, האם מתקיים היום יום ציון ניצחון על גרמניה הנאצית בכל בתי הספר?

אז התשובה היא שמה שאני מתארת נעשה על ידי הפיקוח על הוראת ההיסטוריה שבתחילת החודש בעלון החודשי הופצו חומרי הוראה וניתנה הנחיה למורים להיסטוריה לעשות את זה. אין ציון יום הניצחון במערכת החינוך כיום מחייב כמו יום השואה. גם יום השואה הבינלאומי איננו מחייב.

כיוון שעבר החוק, האם למשל המורים מודעים שהיום כשהם נכנסים לכיתה הם מציינים את זה ולפחות נותנים שיעור, משהו בקיצור, כדי לזכור את הניצחון הזה, כדי שהדור הצעיר יידע שיש ביום הזה, שהחיילים היהודיים ניצחו את גרמניה וזה מה שזירז את הקמת מדינת ישראל וגם זה הפסיק את השואה. האם המסר הזה נכנס ביום הזה לתלמידי ישראל?

מה שאני יכולה לומר קודם כל במישור של המורים, מי שיודע על הדבר הזה זה המורים להיסטוריה ואותם מורים שעובדים עם מינהל חברה ונוער. אני לא יכולה להגיד פה היום שכלל מורי ישראל, גם לא בחינוך העל יסודי, ופה אני רוצה להסתייג ולומר שאני חושבת שהאתגר שלנו ליישם את החוק בחינוך העל יסודי. אני כן חושבת, ופה אתם הגבתם בתהליך של יישום על מערכת חינוך כל כך גדולה, גם ברמה של המודעות וגם ברמה המעשית, הוא לא לחיצת כפתור. אני מבינה את זה ואני חושבת שאחת הדרכים היעילות בצורה מקצועית וטובה ובגיל המתאים, היא באמת לחייב שיעור היסטוריה באותו שבוע. בכל הכיתות יש היסטוריה, זה מקצוע מחייב. את זה ריאלי לעשות. אני לא בטוחה - - -

סלחי לי גברתי, אבל כדי לספר לילדים גם בגילאים של הבנות שלי, לקח לי בדיוק רבע שעה לספר להם שמיליון וחצי יהודים נלחמו נגד הנאצים, נגד גרמניה. הם יודעים מי הם הנאצים. על שואה הם לומדים הרי מגיל קטן מאוד, לא צריך להגיע לגיל על יסודי. למה החלטתם לגיל על יסודי? למה על שואה מלמדים כבר בגן ילדים? סליחה, לא סיימתי עדיין. ואת יודעת, כדי להגיד במשפט אחד, יש פה אנשים שהגיעו מחבר העמים, הגיעו מצבאות בריטניה ארצות הברית ואחרים והם צעדו לברלין והם שיחררו את המחנות והם יהודים שנלחמו. צריך בדיוק בשעת המחנך רבע שעה. עם כל המקצועות שיש במערכת החינוך שלנו, מולדת, מורשת, את יודעת מה? זה גדוש. השיעורים האלה גודשים את המערכת. ובכולם לומדים פחות או יותר אותו דבר. אני בודקת, אני מאוד מעורבת במה שהבנות שלי לומדות. לייחד רבע שעה לנושא כל כך חשוב, סליחה, זה כישלון חרוץ.

מבחינתי זה כישלון חרוץ. אם אתם חושבים שאתם שמים משהו, סרטונים באתר והמורים, טוב, מי שיראה יראה. מי שיידע – יידע. שיילמד מי שבא לו. סליחה, זה לא עובד ככה. שינוי לא מתרחש בדרך כזאת. וכדי ליישם אותו, תאמינו לי, סליחה. אין לכם טלפונים סלולאריים של המורים? אתם לא יכולים לשלוח להם הודעה? חבר'ה, זו הפסקה הקטנה שאתם צריכים לספר לילדים היום. זה היה משנה את התודעה שלהם. הם היו חושבים שיש גיבורים יהודיים שזה לא רק חיילי צה"ל שכמובן כולנו מעריצים אותם וילדים מגיל צעיר מעריצים אותם. גם הסבים והסבתות של אותם חיילי צה"ל. גם הם גיבורים. וזה היה גם בתפוצות. זה היה לפני הקמת מדינת ישראל. לא הייתה מתאפשרת הקמתה של מדינת ישראל בלי זה. למה זה כל כך קשה?

לפני שאת תתחילי להתייחס, שתי מטרות אתם תופסים בבת אחת. מטרה אחת זה כבוד של הדור הצעיר לדור המבוגר שהוא חסר בצורה בלתי רגילה, ואנחנו אומרים את זה לא רק בדיונים על הווטרנים, אנחנו אומרים את זה ורואים את זה בכל מקום. הכבוד של הילדים שלנו לדור המבוגרים. זה אחד. שתיים – כשאנחנו מדברים על השואה אנחנו צריכים גם לספר מי פתח את שערי אושוויץ, מי הציל אותם, מי הציל את אותם סבים וסבתות שלנו שיום איתנו והיו בגטאות ובמחנות. אם זה לא היה קורה, אני לא יודעת כמה מהם היו נשארים בחיים. אז לנתק את שני הדברים. על השואה אתם עושים את העבודה הזאת וזה חשוב, אף אחד פה לא מתווכח עם הנושא, אבל אתם חייבים. ושוב, לא בעוד שנה ולא בעוד שנתיים ואני קוראת עכשיו את תשובתו של השר שמתייחס לזה, אבל אני חושבת שמשרד החינוך צריך להיכנס לזה קצת יותר ברצינות, קצת יותר הייתי אומרת, עם לחץ על המורים לעשות את זה. לא יכול להיות שהילדים שלנו היום לא יודעים את זה. לא יכול להיות. ואם אני היום אסתובב בבתי הספר ואשאל "האם אתם יודעים מי אלה האנשים שמסתובבים עם האותות" הילדים לא ידעו לתת לי תשובה. איך זה יכול להיות? ואת יודעת מה, זה לא 1991. ב-1991 אני עוד מבינה, זה היה דבר חדש במדינה שלנו. אבל היום אחרי 27 שנה.

בואו ניתן לה להשלים. הצטרף אלינו חבר הכנסת רוברט אילטוב.

סרטון, וואטסאפ, כלי תקשורת מודרניים, לא שמעתם על זה כנראה.

אני מבקש שתמשיכי.

אני שמעתי מדימיטרי טרסביץ' על הספר הזה שהוא ספר שמאוד יכול להתאים אולי, אז אני כן אצור קשר או עם חברת הכנסת - - -

יש המון ספרים כאלה.

אם נוכל להיעזר בחומרים מתוכו, בהחלט נעשה את זה. אולי שם יהיו דברים שיוכלו להתאים לגילאים יותר צעירים.

יש המון חומרים שיש בעברית, הכל מתורגם, הכל - - -

אני חושבת שאנחנו נמצאים היום, נעשה הרבה אבל אין פה מצב גורף שאני יכולה, אתם גם בדקתם את זה, אבל אני יכולה לומר - - -

לא נעשה הרבה, הנושא הזה לא מתועדף, הוא בוודאי לא בעדיפות הראשונה ואלה הדברים שגם אמר כבוד שר החינוך בעצמו. הוא אמר "זה לא בתיעדוף גבוה מבחינתי. אלה דברים חשובים אבל לא דברים חשובים מספיק".

שר החינוך לפני שנה למד הרבה דברים מאותם אנשים שסיפרו לו מה הם עברו.

לפני שלוש שנים הוא אמר לי שהוא יודע כבר את כל הדברים האלה, אבל זה לא השפיע. הוא אומר שהוא יודע על - - - יודע על סטלינגרד, יודע על כל הדברים האלה. בסדר. מספיק כדי להחדיר את זה למערכת החינוך.

השאלות ממוקדות וכבר ברורות.

רק הבהרה אחת. לא מדברים רק על הצבא האדום ולא מדברים רק על חיילים מברית המועצות. זה 1939-1945. זה שבע שנים של הדברים שקשורים לא רק לברית המועצות. אני מבינה את היחס, למרות שכן לצבא האדום הייתה משמעות מאוד גדולה. יש עוד הרבה על מה לדבר בבריגדות ויש על מה לדבר. אני אומרת קודם כל הנושא של מלחמת העולם השניה לא יכול להישכח. הוא חייב להיות, לא בין הלא מועדפים אלא בין המועדפים.

הנושא של מלחמת העולם השניה נוכח אבל לא מספיק מקומם של החיילים היהודיים במלחמת העולם השניה.

וכמה שנים נחכה עוד. למה אתם כל הזמן דוחים את זה. למה אתם כל הזמן באים לפה ואומרים "אנחנו עושים הרבה אבל אנחנו איך שהוא לא יכולים להתמודד עם זה" זה בסך הכל נושא אחד. זה בסך הכל נושא אחד. אתם לא צריכים לשנות פה את כל מערכת החינוך מהיסוד בשביל זה.

אם אנחנו יכולים לבקש ממשרד החינוך לא לתת לנו תשובה כללית "אנחנו כן נכבד" אלא שיציגו לנו גם תכנית פעולה בנושא הזה?

זה מה שאנחנו שואלים עכשיו. אנחנו בוודאי לא מצפים ממך שתגידי לנו שהיום מתקיים בחיפה או בבית שמש בבית הספר הזה והזה. אבל אנחנו שואלים מה המדיניות, מה ההחלטה, מה התכנית ליום הזה שמשרד החינוך הכין והעביר את זה למערכת החינוך. זה מה שאנחנו רוצים לשמוע.

אין טעם ואני גם לא רוצה בשולחן המכובד הזה לעשות את זה.

למה? בשביל זה באת לפה.

רגע. לא סיימתי את המשפט. כרגע העשייה שנעשתה ונעשתה בשנים האחרונות לעומת מה שהיה קודם, נעשתה הרבה יותר הנגשה למורים ומודעות שצריך להכניס את הנושא הזה, כאשר יחד עם נושאים אחרים ההנגשה נעשית ואתן צודקות כשאתן אומרות שהמורה בוחרת איפה היא שמה את הדגש שלה. לכן אמרתי את הדברים שהפיקוח על הוראת ההיסטוריה, שזה מקצוע שהוא מקצוע חובה ונלמד בכל הכיתות מכיתה ו' ואילך, בוודאי בחטיבת הביניים, יכול להיות שזה יהיה אחד הכיוונים להביא ליישום שהוא מערכתי כללי לא בהמלצה. בוודאי שיש חוק, אז בתוקף חוק אפשר לעשות את זה.

בהרבה מאוד נושאים שיש להם חשיבות, כולל בשולחנות של ועדות הכנסת שמבקשים לשים עליהם דגשים, הדרך שלנו לעשות את זה, היום במיוחד כשיש הרבה אוטונומיה לבתי הספר, היא להנגיש הרבה חומרים, לכלול בתוך המבחנים שאלות ששואלות על הנושאים האלה, אבל בסופו של דבר זה לא דומה להחלטה והחוק שעבר פה בכנסת. אם עבר חוק כזה בכנסת, אחד הכיוונים שאני יכולה לומר פה שאנחנו נבדוק זה באמת לחייב את זה בתוך שיעורי ההיסטוריה. צריך לבדוק, אני לא יכולה פה להצהיר על זה כי אני באה היום לכאן כדי לייצג את המשרד, אני צריכה לחזור ולעשות את העבודה המקצועית שקשורה בזה. אין הרבה נושאים שאנחנו מחייבים בצורה כזאת נקודתית.

תודה. אנחנו נשמח לקבל בכתב.

ודאי. אתם תשלחו לנו ואנחנו - - -

חבר הכנסת רוברט אילטוב בבקשה.

בוקר טוב, אני מתנצל שאיחרתי. קודם כל אנחנו מדברים על החוק. זה לא עניין של מדיניות. אין פה עניין של מדיניות. יש חוק וצריך לקיים את החוק. החוק הגיע לא בגלל שהכל נעשה והכל היה טוב והכל היה בסדר במשך אותם השנים שמשרד החינוך התכונן והתכונן והתכונן ולא קרה כלום, החוק הגיע כדי לשנות מצב ולא כדי שהם יתחילו לחשוב מה המדיניות מהיום. זה קודם כל. לפני שאנחנו מדברים מה הם עשו.

החוק עבר לפני פחות משנה. מספיק זמן. שר החינוך בלי שהיה לו צורך לבוא ולדבר עלה לדוכן הכנסת והצהיר הצהרות עד כמה הוא מבין שהדבר הזה חשוב והוא עמוק, אני גם לא מרבה לדבר בכנסת מעל הדוכן אבל גם אני דיברתי אז, והוא התחייב לשנות את המצב. הדבר הוא לא עניין שלנו אישי פרטי. אמנם כל עולי חבר העמים הדבר הזה נוגע להם באופן אישי, אבל מדובר פה על הצלה של יהודים תוך כדי קרבות והדברים האלה לא באים לידי ביטוי במערכת החינוך וצר לנו. יש שינוי, אני לא יכול להגיד שאין שינוי, למדתי במערכת החינוך הישראלית מ-1985, אני באופן אישי ראיתי מה לימדו שבעלות הברית ניצחו את המלחמה, על הצבא האדום כמעט ולא דובר, אם בכלל.

יש שינוי, אין ספק. אבל אנחנו אומרים שהדברים האלה צריכים להירשם בדפי ההיסטוריה של ההיסטוריה הישראלית לא פחות מדברים אחרים. לכן אנחנו מתעקשים שהדברים האלה לא יימשכו זמן רב. האנשים המבוגרים האלה עם המדליות נמצאים בינינו אבל כמעט כולם מעל גיל 90. הדברים האלה צריכים להיות מתועדים ולהיכנס למערכת החינוך כמה שיותר מהר, כל עוד האנשים האלה בחיים. לפחות שיראו שאנחנו עושים הכל כדי שהילדים שלנו והנכדים שלנו והנינים שלהם ידעו את ההיסטוריה, את האמת, איך באמת הצורר הנאצי הפסיד במלחמה, על מי היו המאמצים של הלחימה הקשים ביותר, הגבורה הגדולה ביותר, מי הם אותם היהודים ששחררו את אושוויץ וסוביבור ומקומות אחרים, כמה יהודים נלחמו, איך הם נלחמו, כמה הרואית הלוחמה הזאת הייתה. הדברים האלה חייבים להיות כתובים בספרי ההיסטוריה הישראלית ואנחנו מתעקשים על כך.

לכן אנחנו מבקשים שנה כמעט אחרי העברת החוק, הרי החוק לא עבר בן לילה, גם היה תהליך של העברת החוק. הדברים האלה היו ברורים לאן הולך כיוון החקיקה, למה צריכה להיות החקיקה. אנחנו מצפים ממשרד החינוך להיות יותר מהירים, יותר בהירים ויותר ענייניים בסוגיה הזאת. תודה.

תודה. נשמע את נציג יד ושם בבקשה.

שלום. לגבי יד ושם, אני מדבר מבחינה חינוכית מה שיד ושם עושה וציינו את זה בוועדות קודמות. ביד ושם הנושא הזה נמצא כל הזמן על סדר היום, אנחנו עושים הרבה שיתופי פעולה עם משרד החינוך בתכנית "שבילי הזיכרון", דרך למידה משמעותית אך החלופית, זה נושא שמוצע לבתי הספר לעשות עבודות סביב הלוחמים ומלבד זאת אנחנו מציעים מגוון של ימי עיון שעוסקים בנושא של לוחמים, של גבורה בכל ההיבטים שלה וגם גבורה של לוחמה כיום נפרד למי שרוצה, וכמובן גם ימי עיון שעוסקים בלוחמים היהודים.

הנושא הזה נמצא בכל מערך, שאנחנו עושים בו, הוא נמצא גם כמשהו נוכח כי אנחנו נותנים לו איזה שהוא מסגרת מכיוון שיום עיון לא יכול להיות יום עיון שאין בו הקשרים ולכן תמיד זה נפתח באיזה שהוא רקע לפני ומסתיים באמת בכל הסיפור של השחרור, עוד פעם, בדגש גם על הלוחמים היהודיים. בנוסף ביד ושם אנחנו מציעים סיורים אם זה מהר הרצל דרך האנדרטאות של הלוחמים שנמצאים שם ועד יד ושם ואנדרטת הניצחון וחוץ מזה יש פרויקט מיוחד שיד ושם עוסק בו בשנים האחרונות שנקרא עדים וחינוך שבו אנחנו מתעדים ניצולי שואה שמספרים את הסיפור שלהם באיזה שהוא סרט חינוכי שנועד לבתי הספר. הסרט האחרון שיצא עכשיו, אפרופו מה שהזכרת סוביבור הוא של סמיון רוזנפלד. הסרט הוא ברוסית עם תרגום לעברית והסרט עוסק בניצול האחרון של סוביבור שגר בארץ ופרק שלם מוקדש לסיפור שלו בצבא האדום לפני נפילתו בשבי והגעתו למחנה סוביבור ועד הצטרפותו מחדש לצבא האדום לאחר שחרור של האזור שבו הוא נמצא והגעתו עם היחידה שלו לברלין. כלומר הנושא הזה הוא נושא שאנחנו עוסקים בו בלי סוף והוא נמצא.

השאלה היא עוד פעם מה בתי הספר, ואני מתחבר למה שאלירז אמרה, בתי הספר הבחירה שלהם בתוך זמן מאוד מוגבל שיש להם, הרבה זמן הם בוחרים לא לעסוק בנושא הזה למרות שהוא על המדף. זו בחירה של מורים, אבל מבחינת ידע אני יודע שהם מכירים.

אולי אנחנו נבהיר בהצעת חוק נוספת מה צריך לעשות. אם הדברים לא ברורים בהצעת החוק, הצעות החוק הן בדרך כלל הצהרתיות בסוגיות האלה ואם זה לא ברור, אז אנחנו נחייב בחוק. יש גבול שהמערכת תזלזל בחקיקה בכנסת.

האמת היא רוברט שאני הצעתי בוועדת חינוך בשנה שעברה כשדנו בחוק הזה, שאנחנו נכניס הוראה מפורשת של מה צריך ללמד באיזה אופן צריך ללמד. אתם מיהרתם להעביר את החוק.

אני אומר עוד פעם שמבחינת יד ושם, והרבה פעמים זה בשיתוף עם משרד החינוך - - -

לא קרה שום דבר.

לא קרה שום דבר, רק איבדנו עוד שנה.

טוב, קסניה, את יכלת להעלות את ההצעות שלך.

שני דברים קצרים. דבר אחד, קודם כל יש לנו עוד פעם, דרך מכון המחקר של יד ושם יש פרויקט שלם שעוסק בחיילים יהודים וטרנים וכאלה שגם לא שרדו את המלחמה, כלומר הנופלים, והדבר האחרון כדי לסגור לכם, אני כיום אחראי על הפעילות של השלוחה בגבעתיים, יש ליד השלוחה אנדרטה מאוד גדולה של הפרטיזנים. אתמול למשל בתי ספר באו לשם וקיימו שם טקסים. מורים להיסטוריה באו לשם, קיימו טקסים, חלק מהם היה עם ברוך שוב שגם היה אתמול בטקס פה או בלטרון. כלומר יש איזו שהיא פעילות. מה ההיקף אני לא יודע להגיד לכם אבל יש התעוררות. חומר המדף נמצא, זה נתון אצל בתי הספר, אנחנו עושים את זה בשיתוף עם משרד החינוך כל הזמן כדי שיהיה את החומרים נתונים וליד ושם כמו שאמרתי יש הרבה מאוד תכניות חינוכיות.

יש לי שאלה אליך נציג יד ושם, וזה ספציפית בקשר למרד במחנה ההשמדה סוביבור. אני יודעת שגם קרן פיצ'רסקי פנו אליכם בבקשה לעבות את הסטנד שישנו שמוקדש שם לסוביבור, אני בביקור האחרון שלי גם באתי, התרשמתי, ראיתי, על פיצ'רסקי אין שם כמעט כלום, אין תמונה שלו, אין שום דבר ובוודאי ובוודאי שבנאדם שמגיע ליד ושם, נכון שהוא מוצף בכל כך הרבה דברים וכל כך הרבה אירועים והוא עובר שם, הוא רואה סטנד אחד צנוע, הוא יכול לעבור דרכו, אולי לא לראות אותו אף פעם. בגלל שאנחנו מדברים על אירוע כל כך דרמטי, אנחנו מדברים על מחנה שנסגר בעקבות המרד הזה, לאחר מכן. לדעתנו ואני גם פניתי להנהלת יד ושם, לא קיבלתי תשובה עד היום בעניין הזה. האם אתם מתכוונים לשנות את הנושא הזה? כי פה אתם יכולים לתת ממש זרקור על משהו מאוד חשוב ליותר ממיליון אנשים בוודאי שחיים פה וחייבים להאיר אותו ולהציף אותו גם ביד ושם.

אני סגנית מנהל אגף הנצחה וקשרי קהילה ביד ושם. קודם כל צר לי לשמוע מה שאת אומרת שעוד לא קיבלת תשובה, אני בהחלט אפנה ללשכה, אני לא יודעת אם שלחת ללשכת המנכ"לית או היו"ר אבל אני אבדוק איפה הפניה נמצאת כדי שתוכלי לקבל תשובה ראויה כי מגיעה לך תשובה ראויה כמו לכל אחד אחר. זה דבר אחד, אנחנו רושמים לפנינו.

לגבי הנצחה בחו"ל יד ושם על פי חוק - - -

לא בחו"ל. זה אצלכם ביד ושם.

חשבתי שאמרת סוביבור.

למה חו"ל? לא. למה, אנחנו חברי כנסת בחו"ל? לא. התכוונתי לסטנד שנמצא ביד ושם וגם ציינתי את זה.

אז אני שמעתי שאמרת רק סוביבור. אז אני חוזרת בי.

בסוביבור דווקא הכל מונצח וגם במוסקבה יש אנדרטה. דווקא שם משקיעים בזה הרבה מאוד. שם עושים את המלאכה שלהם עכשיו כמו שצריך.

אז אני אבדוק איפה הפניה שלך נמצאת ואוודא שאת מקבלת תשובה.

האם מוכר לך הנושא הזה ספציפית של אלכסנדר פיצ'רסקי?

בואו ניתן לה להשיב.

אפשר המלצה אחת - - -

בואו, היא עוד לא דיברה. תנו לה לדבר קודם.

אני רק רציתי לספר על עוד פעילות שיד ושם עוסקת בה. לפני השאלות הבאות. במהלך השבעה חודשים האחרונים הייתה לנו פעילות ביוזמת יד ושם ובתמיכת קרן ג'נסיס שבה עשינו פעילות בשלוש ערים נבחרות, בת ים חדרה ואשקלון וגולת הכותרת של הפעילות הזאת הייתה תערוכה של וטרנים שהוצגה אתמול לשמחתי הגדולה פה בכנסת ברחבה. אני מניחה - - -

היינו, ראינו, בוודאי.

אז אני אומרת שזה עוד משהו שיד ושם עושה למען הנצחת וזיכרון - - -

האם התלמידים מבית הספר ביקרו בתערוכה הזאת? בבקשה גבירתי תעני לי. לא.

אני לא יכולה להגיד לך מה עשה כל בית ספר באשקלון, חדרה, אני גם לא באה - - -

אבל אלה הדברים שאתם צריכים להיות מתואמים בהם. אני מצטערת. מבחינתי משרד החינוך כאן נכשל ונכשל בגדול.

התערוכות האלה הוצגו בכל עיר והיה לנו אירוע פתיחה לכל עיר, מעבר לזה היו לנו גם מעגלי שיח של ארבעה-חמישה ווטרנים בכל עיר בהשתתפות של מאות אנשים, זאת אומרת אנחנו בתמיכת קרן ג'נסיס עושים עוד הרבה דברים, עד כמה שאנחנו יכולים, להנצחת וזיכרון הסיפור הכל כך חשוב של הווטרנים ואנחנו נמשיך לעשות גם בשנה הבאה, הגשנו עוד בקשות - - -

רק עוד הערה לגבי פיצ'רסקי, מה שאמרת, בשיעורים שאנחנו עוסקים במרידות, בוודאי ובוודאי דמותו נכנסת.

זה ברור, אבל זה מגיע, אתה מסכים איתי, להרבה פחות אנשים.

במוזיאון אני יכול להגיד לך - - - של דברים אחרים, הדברים משתנים וכל הזמן מעודכנים. זה לוקח טיפה זמן כי באמת יש ועדות שעוסקות בשינוי כי אם את אומרת על סוביבור אז צריך גם בטרבלינקה לשנות כמה דברים כי גם שם הייתה מרידה וגם באושוויץ, כל הזמן בוחרים איך לעשות את זה בצורה רוחבית על כמה דברים, יכול להיות שזה חלק מהעניין, אבל עדיין מגיעה תשובה מסודרת. נבדוק.

תודה. נשמע את ד"ר שרי פייר ממשרד הקליטה. בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. אתמול אכן היה מאוד מאוד מרגש המצעד ורציתי לציין פרט שלא נאמר פה, משרד העלייה והקליטה הוא זה שיזם את המצעד כאן בשיתוף עם הכנסת ואנחנו שמחים שזו השנה הראשונה שבאמת המצעד קיבל גם את המקום שבאמת עוד יותר ראוי לו, אבל כבר כמה שנים אנחנו עושים את הצעדות האלה ברחובות ירושלים.

אכן באמת אלה שלחמו, הדור הולך ופוחת ויש לנו היום כ-5,000 אנשים שבאמת לחמו במקום. משרד העלייה והקליטה גם לפני החוק וגם בהמשך לחוק, הקים מה שהגברת פה ציינה, יש היום ברחבי הארץ 50 מוזיאוני גבורה לתאר את יום הניצחון ואת גבורת החיילים, שבאמת זה גם סוג של מגש כסף שאיפשר את הקמת המדינה כאן.

רציתי לספר, אנחנו עובדים בחינוך הלא פורמלי. אבל היום למשל כל תלמיד שלומד בפל"א, תגבור לימודי לתלמידי חטיבות הביניים והתיכון, כל תלמיד שהיום, השיעור שלו, ניתנה הנחיה לכל המורים לפתוח את השיעור ברבע שעה על יום הניצחון ועל המשמעות שלו ואנחנו חושבים שזה מאוד מאוד חשוב.

רציתי לספר לכם שהשנה התקציב לחדרי הניצחון ולכל הנושא של שימור המורשת והעברת המורשת לנוער עומד על כ-2.6 מיליון שקל, לכל אחד מהמוזיאונים, כשהקריטריון הוא שיש לפחות 200 אנשים מגיל 75 ומעלה עולים ברשות. אנחנו הוספנו תקציב מאוד מאוד מכובד ואנחנו עומדים על כך, ואכן יש לי גם הרבה תמונות שמראות את זה, בני נוער באים. וזה כל כך יפה לראות. אנחנו מדברים לא על מוזיאונים שמדברים על העבר רק, הם מדברים על העבר אבל הם מקשרים אותו להווה. ילדים, בני נוער, חיילים, תנועות נוער, כל הזמן נמצאים במקומות האלה. אנחנו מאוד מאוד מעודדים את זה, מאוד מעודדים שיחה עם הווטרנים, בשנה שעברה או לפני שנתיים למשל עשינו צילומים של ילדים עולים מצלמים וטרנים, וילדים יוצאי אתיופיה מאוד שמחו להצטלם ליד וטרנים עטורי מדליות, וזה כל כך חשוב שכל אחד רואה את התרומה שלו לנושאים האלה.

אני חושבת שבאמת הנושא הזה הוא מאוד משמעותי ומאוד חשוב וזה חלק מהפסיפס של כולנו. יום ראשון אנחנו נציין את האזכרה למשל לאנשים שהגיעו בדרכם מסודן לארץ, גם סוג של לוחמים, של לוחמים שרצו להגיע לארץ. כל חלק בתוך הפסיפס הזה בונה בעצם את המארג של החברה בישראל ולכן זה כל כך חשוב שכל אחד ואחד מאתנו יידע.

באשר לתנועות הנוער אנחנו מאוד מעודדים בשנים האחרונות הצטרפות שלהם למצעד והם גם צעדו כאן איתנו אתמול ואני חושבת שזה באמת מפיץ את הדברים הלאה.

לפני שנה בדיון על וטרנים, הגישו בקשה פה בוועדה ואמרו שכשהם הם מציינים את היום הזה הם מתקשים מבחינת משאבים. האם משרד הקליטה בעניין זה בא לקראתם ועוזר להם כספית?

אנחנו הוספנו, בעצם יש לנו תמיכה ברשויות מקומיות לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית. השנה בוודאי מתוקף חוק. השנה אנחנו הוספנו לכל רשות מתוקף החוק עוד 15,000 שקלים לכל רשות כזאת, כשכל הטקסים וכל הדברים נעשים גם ברחבי הארץ וגם כמובן אנחנו, גם עשינו פה, ב-17 לחודש אנחנו עושים טקס מרכזי ליום הניצחון במלאת 73 שנים לניצחון באשדוד, אנחנו גם מרימים על נס את פועלם ברמה הארצית וגם מסייעים גם ברמה הכספית וגם ברמת העידוד לנושא בכל הרשויות.

תודה. לפני שאסכם את הדיון האם מישהו רוצה להתייחס ולא נתנו לו?

סליחה אדוני היושב ראש, רק רציתי לציין שאני מאוד מאוד מבקשת, כל שנה מוביל את המצעד יפים גרבובסקי ואני רוצה לשלוח מכאן ברכת רפואה שלמה ובריאות איתנה ליפים שהשנה נבצר ממנו להוביל את המצעד הוא בליבנו ואנחנו שולחים לו החלמה מהירה.

אנחנו מצטרפים.

גם ועדת העלייה והקליטה והתפוצות וכל חבריה והצוות מצטרפים לאיחולים.

אני רוצה להגיד רק משפט אחד. אני דווקא כן רוצה כאן לשבח את משרד הקליטה כי אם כל משרד מממשלתי היה פועל כמו שפעל משרד הקליטה, היינו במקום אחר לגמרי. לכן כשצריך להגיד מילה טובה כמובן אומרים ויישר כח, אבל בעבודה של משרד החינוך אני מצטערת, אבל לי יש אכזבה מאוד מאוד גדולה. אני חשבתי שבשנתיים מאז הדיון שקיימנו פה הדברים ישתנו.

גם לפני שנה קיימנו.

גם כל שנה, אבל לפני שנתיים התחלנו.

לא, לפני שלוש שנים היה דיון באותו נושא.

יכול להיות. לצערי הרב שום דבר לא השתנה. החקיקה שעברה, אני לא יודעת מה עוד צריך לעשות כדי שתבינו שאתם לא במקום הנכון בנושא הזה, מצטערת. רק אולי בגלל שהאנשים האלה ברובם לא דוברים עברית אנחנו לא יכולים לשכוח את מה שהם עשו. צריך לתת את הפלטפורמה כדי שישמעו אותם ויש היום כל כך הרבה טכנולוגיות איך לדבר שישמעו אותם ואתם צריכים לקחת את זה כבסיס להמשך עבודה בנושא הזה.

אני במשפט גם רוצה להגיד. היו פה לאחרונה כל מיני אירועים שבעקבותיהם משרד החינוך החליט בצורה דחופה להעביר שיעור ולהכניס לתודעה של התלמידים, דוגמה קלאסית הוא הנאום הנפלא של מרים פרץ בטקס העצמאות. החליטו, עשו, כל הכבוד. בוצע. זה היה נאום אחד וכאמור תוך שבוע זה כבר נכנס למערכי שיעור, כבר התחילו לדבר על זה. שבוע. אנחנו מדברים על 27 שנים מאז תחילת העלייה הגדולה מחבר העמים. אנחנו מדברים על כך שאין ספור חברי כנסת לפנינו דנו פה ואני נברתי קצת בארכיונים של ועדת העלייה והקליטה, זה צחוק מהעבודה. תסלחו לי. באים נציגים של משרד החינוך, גם היו לפניכם, ואתם, וחוזרים על הדברים. כמו שהאדון אמר. כמו שהוא אמר בדיוק, האדון הנכבד שפתח את הישיבה שלנו. צריך לחזק וצריך לעשות, אז תעשו. מי מפריע לכם? תשלחו מערכי שיעור היום בוואטסאפ לכל המורים. אין לכם קבוצות וואטסאפ למורים? אני יודעת שלכל בית ספר יש. בבית הספר שלנו יש בכל בית ספר יש, והדברים האלה מועברים היום בקליק אחד.

אפשר עוד בחודש מאי לעשות את זה.

תודה. יש חוק במדינת ישראל שהכנסת העבירה, לציין את היום החשוב בגאווה לכל עם ישראל וכמובן לכל היהודים בעולם. זה יום חשוב לנו כפי שציינתי קודם, זה יום של גיבורים, חיילים יהודיים שהפסיקו את השואה והם זירזו את הקמת מדינת ישראל. לכן היום כשאנחנו חיים במדינה דמוקרטית חופשית פה בארצנו, זה כתוצאה מהעשייה הגיבורה שהם עשו שהם ניצחו את גרמניה הנאצית. לכן חשוב לציין את היום הזה, כדי שהדור הצעיר יידע את החשיבות של היום הזה. לכן הכנסת חוקקה חוק. אם משרדי הממשלה לא מיישמים את החוק, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מכריחים אותם על פי החוק במדינת ישראל.

אנחנו פה בוועדה נפנה לשר החינוך כמו גם למשרדי הממשלה הרלבנטיים לפעול בנושא הזה כדי שבמערכת החינוך הנושא ייכנס כנושא חשוב ביותר. אני מאוד שמח לכל המשתתפים, גם נציגי משרדי הממשלה, וטרנים, לוחמים. תודה על מה שעשיתם. אנחנו מכבדים אתכם ונמשיך להילחם כדי שהיום הזה יצוין במערכת החינוך.

כדי שזה לא יחזור שנית בהיסטוריה האנושית.

נכון. תודה רבה לכל המשתתפים. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:55.