ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-06-13OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 614

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, כ"ג באייר התשע"ח (08 במאי 2018), שעה 9:00

הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 29), התשע"ח-2018 (מ/1156)

חברי הוועדה: יואב קיש – היו"ר

יעל גרמן

גיל אבריאל - המטה לביטחון לאומי, משרד ראש הממשלה

יוסי אדלר - רח"ט מודיעין אגף ביטחון, פנים ועורף- מל"ל, משרד ראש הממשלה

אודליה אדרי - לשכה משפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

אביטל שטרנברג - ראש תחום יעוץ, משרד המשפטים

אסנת חיטרון - משרד המשפטים

נרית ארגש - מתמחה, משרד המשפטים

סימה אגניסקי - מנהלת מחלקה בכירה, המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל

אלכס זרנופולסקי - יו"ר ועדת עובדים זרים, לשכת עו"ד

שמחה בניטה - נציגה, מזור - נכים לטובת נכים

תומר רוזנר

גלעד קרן

לאה קריכלי

יפעת קדם

הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 29), התשע"ח-2018, מ/1156

בוקר טוב, אני פותח את הדיון. מצטער על העיכוב, הדיון הקודם התארך. יש לנו דיון על תיקון נוסח של חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 29). הוא מוגש, לפי דעתי, על ידי שר הפנים. בוא נתחיל להקריא את החוק, אחרי זה נשמע מי ייצגו אותו. אני רוצה קודם להקריא זריז, כדי שזה יהיה מאחורינו.

חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 29), התשע"ח-2018

תיקון כותרת 1. בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן – החוק העיקרי), בכותרת פרק

פרק שני שני, בסופה יבוא "וסדרי יציאה".

תיקון סעיף 7 2. בסעיף 7 לחוק העיקרי, אחרי "לא ייכנס אדם לישראל" יבוא "ולא ייצא ממנה",

במקום "או תעודת מעבר" יבוא "תעודת מעבר או תעודה אחרת שהוציא למטרה

זו שר הפנים".

הוספת סעיף 3. אחרי סעיף 7 לחוק העיקרי יבוא:

7א

"יציאה מישראל 7א. (א) על אף האמור בכל דין, לא יצא אדם לאחת הארצות המפורטות

בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-

1954, ולא ייכנס אזרח ישראלי או תושב ישראל, בכל דרך שהיא,

לאחת מארצות אלה, אלא בהיתר מאת שר הפנים או ראש

הממשלה (להלן – נותן ההיתר), בסעיף קטן זה, "תושב" –

מי שמחזיק אשרה ורישיון בני-תוקף, לפי סעיף 2(א)(3)

או (4).

(ב) היתר כאמור בסעיף קטן (א) יכול שיהיה כללי או אישי,

ורשאי נותן ההיתר לקבוע בו תנאים, סייגים או הגבלות.

(ג) תחילתו של היתר כללי לפי סעיף זה או תנאי, סייג או

הגבלה שבו (בסעיף קטן זה –ההיתר), תהיה עם פרסומו

ברשומות; גובשה עילה לקביעת ההיתר בנסיבות המחייבות

החלה מיידית שלו ולא היה ניתן לפרסמו ברשומות באופן

מיידי, הוא יפורסם בדרך אחרת שנראית לנותן ההיתר

מתאימה בנסיבות העניין ושתביא אותו לידיעת הציבור,

ובלבד שיפורסם ברשומות מיד כשיהיה ניתן לעשות כן;

פורסם היתר בדרך מתאימה אחרת כאמור, תהיה תחילתו

במועד הפרסום כאמור, ובלבד שהנוסח שפורסם ברשומות

יהיה הנוסח המחייב"

תיקון סעיף 8 4. בסעיף 8 לחוק העיקרי –

בסעיף קטן (א), אחרי "כלי הסעה אחר שבאו לישראל" יבוא "או

שעומדים לצאת ממנה";

בסעיף קטן (ב), אחרי "שבא לישראל" יבוא "או שעומד לצאת ממנה".

תיקון סעיף 11 5. בסעיף 11(א) לחוק העיקרי, אחרי פסקה (2) יבוא:

"(3) לבטל היתר שניתן לפי סעיף 7א."

תיקון סעיף 12 6. בסעיף 12 לחוק העיקרי, אחרי פסקה (3) יבוא:

"(3א) נכנס לאחת מהארצות המפורטות בסעיף 2א לחוק למניעת

הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954, בלא היתר, בניגוד

להוראות סעיף 7א;

(3ב) מפר תנאי מהתנאים שנקבעו בהיתר שניתן לו לפי סעיף 7א;

תיקון סעיף 17 7. בסעיף 17(א) לחוק העיקרי, אחרי "על כניסתו לישראל" יבוא

"או על יציאתו מישראל" ובמקום "וישיבה בה" יבוא "ישיבה

בה או יציאה ממנה".

תיקון פקודת 8. בפקודת הארכת תוקף של תקנו שעת חירום (יציאה לחוץ לארץ),

הארכת תוקף התש"ט-1948, בתוספת

של תקנות שעת

חירום (יציאה (1) בתקנה 6, בסופה יבוא "ורשאי הוא להתיר את האיסור

לחוץ לארץ) בתנאים, בסייגים ובהגבלות שייראו לו".

(2)תקנות 1,5,7 ו-12 עד 20, למעט 18(ה) –בטלות.

רק נשמע את משרד הפנים.

אנחנו מבקשים לתקן את חוק הכניסה באופן שההוראות יועתקו לתוך חוק הכניסה לישראל בכל הנוגע ליציאה לחו"ל, זאת כחלק מהמגמה לבטל את הוראות מצב החירום בישראל. הנוסח מקובל עלינו, למעט הנתונים שהקריא גלעד בסעיף 6 להצעת החוק.

תיקון סעיף 12?

כן.

ההצעה מתואמת ברמה הממשלתית.

אני טיפה ארחיב את מה שאמרה נציגת משרד הפנים. הכנסת, בשיתוף עם הממשלה, מובילה מהלך שבעצם ינתק את הזיקה בין החקיקה של הכנסת לבין הכרזה על מצב חירום, כשבמסגרתה יש חקיקה לא מעטה שהותנתה עד היום בקיומו של מצב חירום. המגמה היא לנתק, ליצור מצב שבו אפשר יהיה לבטל את מצב החירום שקיים במדינה מאז הקמתה.

מיד לאחר הקמת המדינה נחקק הסדר שמסדיר את היציאה מישראל. הוא נחקק בתקנות שעת חירום בשנת 48. בחוק של הכנסת, שגם הוא משנת 48, הוארכו תוקפן של תקנות שעת החירום. הן עומדות בתוקפן עד היום, הן מסדירות את נושא היציאה מישראל.

בשנת 52 נחקק חוק הכניסה לישראל. הוא לא עסק בנושא של יציאה ממנה. למעשה, החוק הזה בא להפוך את ההוראות הנוגעות ליציאה מישראל להוראות קבועות. אין בהן שינוי מהותי מהמצב הקיים.

אני אסקור ממש בקצרה את המצב החוקי. ההסדר המרכזי הוא הסדר שאומר שיציאה מישראל נעשית אך ורק דרך תחנות גבול שהוכרזו כתחנות גבול. כל אדם שרוצה לצאת מישראל חייב לצאת ממנה רק דרך תחנת גבול. ניתנות פה סמכויות לבדיקת היוצאים, לבדיקת כלי ההסעה שבהם הם מבקשים לצאת לפני שהם יוצאים. נקבעה האפשרות של התקנת תקנות שמתאימות לצורך העניין הזה. הסדר נוסף שנקבע מאוחר יותר בתקנות שעת החירום נוגע ליציאה למדינות אויב. יש הסדר שקיים, אנחנו לא משנים אותו, בחוק למניעת הסתננות, שקובע שלרשימת מדינות המפורטות בחוק - מדובר במדינות אויב, או מדינות אחרות שנקבעו בשעתו - יש הגבלה על יציאה אליהן של כל אדם וגם על כניסה אליהן של אזרחים ותושבי ישראל. ההסדר הזה קובע שיציאה לאותן מדינות אסורה לכל אדם. היא מותרת רק לפי היתר מיוחד שניתן לעניין הזה. לגבי אזרחים ותושבי ישראל, הכניסה לאותן מדינות, גם אם היא לא נעשית בדרך של יציאה מישראל, כמו למשל אזרח שיוצא למדינה שלישית, אסורה אם אין היתר מיוחד לצורך הכניסה לאותן מדינות. ההסדר הזה שקיים בחוק למניעת הסתננות נותר על כנו. ההסדר המשלים שלו, שמסדיר את נושא ההיתר, את מתן ההיתר, יכול להיות כללי או ספציפי לאדם מסוים. כיום יש היתר כללי ליציאה לירדן, ליציאה למצרים, למרות שהן מנויות במדינות שהיציאה אליהן היא אסורה.

למה לא תיקנו את זה שם?

זאת שאלה שצריך לשאול את הממשלה. יש היתר כללי ליציאה לאותן מדינות.

זה מחזק את ההיתר הכללי הזה דרך הסעיף הזה, נכון?

לא, זה לא משנה את המצב.

הוא לא משנה, אבל הוא לא מעביר את זה לתקנות חירום אלא לחקיקה ראשית.

נכון, לחקיקה ראשית. למיטב הבנתנו אין שינוי בדין המהותי בתיקון הזה שמוצע כאן, למעט הנושא שזה הופך להיות הוראות קבועות שלא יהיו תלויות במצב חירום.

עד כאן מקובל? יש עוד מישהו שרוצה להתייחס למשהו? לא. בוא נשמע מה הבעיה עם תיקון סעיף 12. מה אומר סעיף 12? מה הבעיה?

סעיף 12 קובע את העבירות הפליליות של חוק הכניסה. נקבעו כאן עבירות חדשות שמשלימות את העבירות הקיימות כבר בחוק לגבי כניסה לישראל. אנחנו משלימים אותן לגבי יציאה מישראל. יציאה, למשל, שלא דרך תחנת גבול - זו תהיה עבירה פלילית שעונשה מאסר שנה. בנוסף לכך, מוסיפים שתי עבירות שנועדו להחליף את העבירות שקיימות בתקנות שעת החירום ועונשן שנת מאסר. אחד, הנושא של כניסה של אזרחים ישראלים לאותן מדינות אסורות ללא היתר.

שזה בחוק למניעת הסתננות נמצא.

לא. עבירת היציאה של כל אדם מצויה בחוק למניעת הסתננות. כאן זו עבירה של כניסה של אזרחים ותושבים. אדם אחר, למשל, שהוא לא תושב או אזרח ישראל, יכול להיכנס למדינות שלא דרך ישראל, זו לא תהיה עבירה. תושב ישראל שרוצה להיכנס לאותן מדינות - זאת העבירה. שוב, זו לא עבירה חדשה, היא קיימת בתקנות שעת חירום גם היום. הוויכוח הוא על הנוסח של העבירה שמנויה בפסקה (3ב).

השינוי מהנוסח, כפי שהוצע בהצעת החוק, מתייחס לשאלה של ניסוח. הניסוח המקורי שמועתק מתקנות שעת חירום מתייחס למשתמש בהיתר לפי סעיף 7א, בניגוד הוראות אותו סעיף, לעומת הנוסח הנוכחי שמבקש לקבוע שגם אם הוא מפר תנאים מהתנאים שנקבעו בהיתר שניתן לו - -

הבעיה שלך היא בסעיף 6(3ב).

נכון.

זה עניין של ניסוח. הנוסח שלכם אמר שמשתמש בהיתר לפי סעיף זה, בניגוד להוראות אותו סעיף. הניסוח שהייעוץ המשפטי של הוועדה מציע: מפר תנאי מהתנאים שנקבעו בהיתר.

שניתן לו.

אם הוא כללי, אז הוא לא ניתן לו.

הכוונה היא בהיתר שניתן. יש היתרים ספציפיים שניתנים לאנשים או לקבוצה של אנשים. לדוגמה, היתר שניתן לכלות שרוצות להתחתן בסוריה, או יציאה למכה. אלה גם היתרים שניתנים מעת לעת לפי סעיף זה.

יש תנאים שלפיהם אתם נותנים היתר להתחתן בסוריה?

יש תנאים.

מה התנאים?

אם זה לצורך נישואין, אם זה לצורך יציאה למכה. החשש הוא שההיתר ניתן דווקא למי שמייצג אותו, כמו כהן הדת שמייצג את פרחי הכהונה שלו, כמו מי שמייצג את אותן כלות. ההיתר לא ניתן לאותו אדם, הוא ניתן למי שמייצג, לכן אנחנו רוצים שהאיסור יחול גם עליו, גם על מי שמשתמש בהיתר.

אם כהן הדת יוצא לחתונה - -

לא תמיד הוא יוצא. כהן הדת מבקש שכל פרחי הכהונה שלו יצאו לצורך לימודי דת בסוריה. הוא בעצמו לא יוצא, לכן ההיתר לא ניתן לו, הוא ניתן מטעמו לאותם אנשים. אנחנו רוצים שזה יחול גם עליו.

אתם רוצים להעניש אותו?

הוא יחול גם עליו.

כשהוא לא יצא?

הוא זה שייצג אותם, הוא זה שמשתמש בהיתר.

יש פה משהו משפטי עקום קצת.

זה הניסוח שהיה.

תראי, אנחנו כרגע עוסקים במהות. אם נצליח להגיע להבנה במהות, סבבה, אז אנחנו, מה שנקרא, נקדם. אם את אומרת לי: "זה הניסוח, זה מה שאני רוצה", אז אין לנו ויכוח, אני אעשה מה שאני חושב. אנחנו רוצים לנהל פה דיון ענייני, לא מה היה בניסוח. בואי ניקח את הדוגמה שנתת, כי זו דוגמה מהותית שיכולה להסביר את ההבדל בין הסעיף בנוסחו הקודם לניסוח הנוכחי. יש כהן דת שמבקש שפרחי הכהונה שלו יצאו ללימודים בסוריה. הוא לא יוצא, אבל הוא בא ומבקש בשבילם. הם מתחייבים לעמוד בתנאים של היציאה. זה לא שהם לא מתחייבים לכלום. הוא מתחייב, אבל הם יוצאים.

לא תמיד הם באים בפני שר הפנים.

זו כבר בעיה.

עדיין אפשר להציע להם תנאים.

אני אגיד לך מה הבעיה שלי. אני לא רוצה מצב שאותם לומדים לכהונה יצאו וכל מה שיש להם זה שיח דרך אותו כהן דת שאתם דיברתם איתו - מה עבר, לא עבר, לא ברור, כן ברור. הוא בכלל חשב שהוא נוסע לסוף שבוע לחופש, לא ללמוד, כי אתם אמרתם, הוא לא אמר את זה. אחרי זה אתם תאשימו אותו. הם עברו את העבירה. יש פה אבסורד. אני חושב שחייב להיות קשר ישיר בין מקבל ההיתר, בין הדרישות ממנו, לבין העבירה אם הוא עובר על הדרישות האלו. זה נראה לי הכי הגיוני.

זה אולי הגיוני, אבל בעולם שבו אנחנו חיים זה לא תמיד קורה. הדוגמה הזאת נכונה גם לגבי כל קבוצות הטיול שמגיעות לישראל. אנחנו לא עובדים מול כל תייר ותייר, יש אנשים שמארגנים את זה. נושא של כלות שיוצאות לסוריה זה נושא שקורה המון, יציאה למכה קורית המון.

אותו אחד שיוצא מקבל דף?

כשהוא יוצא הוא מקבל.

אז הוא יודע מה התנאים שלו.

הוא בסדר, הוא מכוסה בסעיפים האחרים. אנחנו רוצים להתייחס לאותו אדם שייצג את אותה קבוצה. יכול להיות שהוא לא יוצא. אנחנו רוצים להגדיר את זה שמשתמש בהיתר.

צריך להבדיל בין מה שאמרת, זאת אומרת, זה לא יכול להיות באותו סעיף, את זה אני כבר אומר לך. למה אני מתכוון? הסעיף שאנחנו כרגע מגדירים הוא על אותו אחד שיצא פיזית מתחומי ישראל. אם את רוצה לדבר על סעיף אחר שבו את רוצה לקבוע מחויבות כזאת או אחרת על מי שמפר הנחיה, אפשר לדבר על זה. אני חושב שמטרתו של הסעיף הזה הוא לדבר על מי שהפר תנאים שנקבעו לו בהיתר כשהוא יצא - אם זה כלה, אם זה מכה. את רוצה לבוא ולהגיד: "אוקי, זה בסדר, פתרת לי את הבעיה של אותה כלה שיוצאת, של אותו פרח כמורה שיוצא, או של אותו מתפלל למכה שיוצא, עכשיו אני רוצה לפתור את הבעיה של מי שמייצג אותם והתחייב לי. יכול להיות שהוא פיזית לא יוצא, אבל הוא מפר או הפר אפילו במכוון את הדרישות". זה דבר אחר.

האמירה שלי היא אחרת. האמירה שלי היא שמי שיוצא מכוסה בסעיף אחר, לא בסעיף הזה.

אז אין לך בעיה שהסעיף הזה לא ידון בזה שיוצא, זאת אומרת, את לא צריכה את הסעיף הזה למי שיוצא. איפה הסעיף לגבי מי שיוצא?

(3א).

זה כבר לא יוצא, נמחק יוצא. זה רק נכנס לאחת מהארצות.

בחוק למניעת הסתננות יש את היוצא.

הבנתי. זאת אומרת, לגבי אלה שיצאו את מסודרת. סעיף (ב) הזה בא לטפל באותו אדם שארגן יציאה קולקטיבית. עכשיו השאלה אם בכלל משפטית -אני אשמח לשמוע את עמדת משרד המשפטים - נכון להטיל סנקציה על מישהו שביקש אישור יציאה קולקטיבי לקבוצה מסוימת והיא לא עמדה בזה.

הסנקציה, כמו שאנחנו הבנו - אם יש לנו פה איזו שהיא הבנה פנימית, אנחנו נבחן אותה בינינו - על מי שמארגן יכולה להית מוטלת רק ביחס לפעולות בשליטתו והפעולות שהוא ביצע בהיתר שלו. אי אפשר להטיל סנקציה על מארגן בגין הפרת תנאים על משהו שמישהו אחר בקבוצה ביצע.

אני גם חושב ככה.

אני אתן דוגמה של מישהו שמארגן יציאה למכה ובאמצעות ההיתר הזה הוא מעביר אנשים למימון טרור בסוריה. אותם אנשים עברו את העבירה, הם אלה שיצאו שלא בהתאם לתנאים בהיתר. הוא בעצמו לא יצא מעולם.

אני חושב שיש עבירות כלליות בחוק העונשין למצבים שבהם משיגים היתר, רישיון במרמה, או מציגים פרטים כוזבים וכו'. אנחנו מדברים על עבירה פלילית. כפי שאדוני חש באופן אינסטינקטיבי, אי אפשר להטיל על אדם אחריות למעשים של אחרים. אגב, ההיתר לא ניתן לו בכלל. אנחנו בדקנו גם בחקיקה אם יש דוגמה נוספת לשימוש במונח הזה, אבל לא מצאנו. אנחנו לא רוצים להיות במצב - אני אתן דוגמה אבסורדית לחלוטין - שלוקח אותו מקבל היתר את ההיתר ועוטף בו דגים. לכאורה הוא משתמש בו שלא כדין כי הוא משחית מסמך רשמי של המדינה. אנחנו לא רוצים שהוא יהיה במסגרת העבירה הפלילית הזאת, זאת לא הכוונה.

מה שאני יכול לתת כמענה לחשש של משרד הפנים בנושא הזה הוא לתקן את פסקה (2) בחוק הקיים. הפסקה הזאת מדברת על מתן ידיעה כוזבת כדי לקבל אשרה או רישיון לכניסה. אני מציע להוסיף שם את האפשרות של אחריות פלילית על מי שנותן ידיעה כוזבת כדי לקבל היתר.

לעצמו או לאחר.

לעצמו או לאחר. אמרה הגברת אדרי שהדברים האלה נכונים גם לגבי מי שמייצג קבוצה של תיירים. אני חושב שזה מכסה את שתי הסיטואציות האלו. בחוק הקיים יש התייחסות למי שנותן ידיעה כוזבת.

(3ב) יימחק, כאשר במקומו ייכתב - -

לא, את (3ב) אנחנו נשאיר, מדובר על הפרת תנאי היתר.

היא אומרת שזה קיים כבר.

אני לא יודע איפה זה קיים.

למען הסר ספק נשאיר את זה.

הסעיף היום אומר: נותן ידיעה כוזבת כדי להוציא רישיון כניסה או אשרה עבור עצמו או עבור אחר. אם הוא יודע שהוא רוצה להוציא אותם בשביל טרור ובכל זאת נותן ידיעה כוזבת על כך שהוא רוצה בשביל לימודי כהונה, הוא יעבור על הסעיף הזה.

נותן ידיעה כוזבת על-מנת לקבל משהו, זו עבירה שמכוסה בחוק העונשין.

יש עבירה כזאת פה.

במצב שבו אנחנו מחוקקים עבירות חדשות, אנחנו מנסים לא לקבוע עבירות - -

אנחנו רוצים להציע כדי להניח את דעתה.

אתה לא מציע להרחיב את העבירה הקיימת, אתה אומר שניתן להסתמך עליה?

לא. אני אומר שאם החשש שלה הוא שמי שמציג ידיעה כוזבת לגבי קבלת היתר - -

אז הוא מכוסה.

זה מכוסה בחוק העונשין. אני מסכים איתך שזה מכוסה בחוק העונשין. אם צריך לכסות את זה גם פה, אפשר לתקן את פסקה (2). אם אתם חושבים שלא צריך, אז לא צריך.

השאלה אם אפשר למחוק את המלים "שניתן לו". זה תיקון שלכם.

אני חושב שאפשר.

זאת אומרת, מפר תנאי מהתנאים שנקבעו בהיתר שניתן לפי סעיף.

הכוונה היא, כמובן, בהיתר לך, אחרת אנחנו חוזרים - -

משרד המשפטים, אני חושב שזה פתרון טוב. אנחנו נוריד את המילה "לו" בתיקון, אנחנו לא נתעסק בתוספת לסעיף 2. אנחנו נקריא את סעיף 6(3ב).

אולי צריך להיות מובהר שההיתר חל עליו.

לא. להיתר יש תנאים. זה ברור שאם התנאים לא רלוונטיים אליו, אין חשש לעבירה.

פתרון טוב.

פתרון טוב. חברת הכנסת גרמן, לא היית פה, אבל יש פה הסכמות סביב השולחן. אני לא יודע אם את רוצה להצביע אם לא היית.

אני לא אצביע.

סיימנו את ההקראה. אני מצביע. מי בעד עם התיקון שהוקרא, מלבד המילה "לו" בסעיף 6(3ב)?

הצבעה

בעד – 1

נגד –

נמנעים – 1

אושר.

התיקון אושר לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה, הישיבה סגורה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:50.