פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



4
ועדת הכלכלה
09/05/2018


29/05/2018
08:21
מושב רביעי



פרוטוקול מס' 740
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, כ"ד באייר התשע"ח (09 במאי 2018), שעה 9:30

הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (הוראות שונות), התשע"ו-2016 (פ/3137/20), של חה"כ אחמד טיבי

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר
עליזה לביא
שולי מועלם-רפאלי
חמד עמאר
עיסאווי פריג'

עבד אל חכים חאג' יחיא
יונס ואאל

מנהלת אגף כלכלה, משרד התחבורה - דפנה עי-דור

עו"ד בלשכת היועמ"ש, משרד התחבורה - רון חלפון

משפטנית, משרד המשפטים - אילת שמעון

עוזרת משפטית-מכרזים חקיקה ואזרחי, משרד התמ"ת - אגם אביגיל דניאל

עו"ד-הרשות להגנת הצרכן, משרד התמ"ת - אילנה מזרחי

יועצת מקצועית לשר, משרד התמ"ת - נעמה וייסבורד

עו"ד מחלקה משפטית, רשות ההגבלים העסקיים - טובי הריס

עו"ד, רשות ההגבלים העסקיים - יונתן צוויקל

מנכ"לית, התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל - חני סובול

יועצת משפטית, התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל - יעל טבק

איכות המוצר, משרד התיירות - רקפת לוי

מנהלת מסחרית בריטיש איירווייס איבריה, מפעילי טיסות שכר - יעל קטן

כלכלן, המועצה לצרכנות, ארגוני צרכנים - גיל ברגפרוינד

סמנכ"ל המועצה לצרכנות, ארגוני צרכנים - ערן וולף

יועצת משפטית, השטיח המעופף, סוכנויות נסיעות - פנינה גל

מנהלת קשרי לקוחות, אל על, חברות התעופה - מירי אילדיס

מנהלת קשרי לקוחות, בריטיש אירליינס, חברות התעופה - בוולי נפטה גונן

היועץ המשפטי, אל על, חברות התעופה - דן פוגלמן

מייסד, IATPA תעופה נבונה - דוד מלובני

סמנכ"ל שיווק, חב' ישראייר, חברות התעופה - גיל סתיו

סטודנט - צופה בדיון - חנן טרגין

סטודנט - אור פרל

יועצת ליו"ר הסיעה, ס. הבית היהודי - ענהאל שהם-וולינר

מוזמן/ת - עומר לובטון

שדלן/ית (עו"ד גויסקי-קשרי ממשל, ייעוץ ושירותי חקיקה ), מייצג/ת את התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל - יעל גויסקי אבס

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ ), מייצג/ת את אל-על - נועה גונן

שדלן/ית (משרד עורכי דין -פישר בכר חן וול אוריון ושות'), מייצג/ת את BRITISH AIRWAYS, פגסוס איירליינס - שירלי קציר

שדלן/ית (משרד עורכי דין -פישר בכר חן וול אוריון ושות'), מייצג/ת את BRITISH AIRWAYS - ליאור לינהרד

אתי בנדלר
איתי עצמון

לאה ורון

יפה קרינצה


הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (הוראות שונות), התשע"ו-2016, פ/3137/20, הצעת ח"כ אחמד טיבי

בוקר טוב לכולם. היום יום רביעי, פעם אחת כי טוב. אני מזכיר שנקרא את פרשת בחוקותי. נפתח בשיר. התלבטתי איזה שיר ונזכרתי שביום ראשון זה יום ירושלים, ולזה אני רוצה להתחבר. באווירה של הימים האחרונים, בטח ליל אמש, חשבתי שמתאים לקרוא את שירו של שמואל רוזן "שוב לא נלך".

רוזן נולד ב-1925, נפטר לפני כשלוש שנים. היה חידונאי, פזמונאי ואיש רדיו ישראלי במשך 70 שנה. התחיל את עבודתו ברדיו המנדטורי ב-1945, ועם קום המדינה ערך ב"קול ישראל" תוכניות על סרטים, תיאטרון, ספרות ושירה, אך הוא מזוהה בעיקר כאיש החידונים. במשך שנים ערך והגיש תוכניות חידונים רבות – זה למבוגרים שבינינו: "נשאל ונענה", "עשרים מי יודע", "ושיודע לשאול", "החידון לעקרת הבית", "בתקווה שתבין את הרמז", "קפד ראשו" – תוכנית אותה המשיך להגיש שנים רבות לאחר צאתו לגמלאות, ועד מותו.

רוזן עסק גם בכתיבת פזמונים. פזמונו המפורסם ביותר "שוב לא נלך" מוכר כ"ראי רחל, ראי", נכתב אחרי מלחמת ששת הימים והיה לאחד השירים המזוהים עם התקופה, בביצועו של אריק לביא.

"ראי אבק דרכים
עולה מעיר שלם
ורכב הברזל שועט אל מול עירך
ועם שלם מביט, מביט בך כחולם
כנפי פלדה חגות, חגות מעל קברך

ראי רחל, ראי
ראי ריבון עולם
ראי רחל, ראי
הם שבו אל גבולם

ראי רוחות אייר נושאות טורי פלדה
גם בנימין עמנו פה, וגם יוסף
כוכב בית לחם מנצנץ ברעדה
גם החלוץ עמנו וגם המאסף

מנעי קולך רחל, מנעי קולך מבכי
כולנו פה, רחל, עם התרמיל על שכם
שוב לא נלך רחל, ואת שוב לא תלכי
שוב לא נלך רחל מני שדמות בית לחם."

אפשר להתחיל את היום. אחלה שיר.

שוב בוקר טוב, אנחנו עוסקים בהצעת החוק של אחמד טיבי, שלא יגיע הבוקר מכיוון שיש לו עניינים פוליטיים.

יש לו פה נציג.

בוועדה אין נציגות. בוקר טוב לך. הנושא הוא הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), של חבר הכנסת אחמד טיבי ואנחנו בהכנה לקריאה הראשונה. יש לנו כמה נקודות מרכזיות על סדר יומנו.

יש נקודה שאני לא רוצה להרחיב עליה, כבר קבעתי את דעתי, פחות או יותר, ואני לא רוצה לפתוח את הדיון ברגע זה, וזו שאלת הדין שיחול. אני שם את זה בצד, חוץ מזה שזה הנושא הכי דרמטי, יש עוד רשימה ארוכה של נושאים שאני רוצה להתקדם אתם ואעשה הכול כדי לסיים אותם היום. אני מתכוון שהצעת החוק הזאת תגיע לקריאה שניה ושלישית כבר בכנס הזה, ואין סיבה שלא. בבקשה, גברתי.

אנחנו עדיין בסעיף הראשון להצעת החוק, שעניינו בחובת מסירת כרטיס טיסה. הצורך בסעיף זה נובע מהוראות סעיף 2 לחוק העיקרי, שעניינו בתנאים לזכאות להטבות. יש שורה של הטבות לפי החוק, לא אפרט אותן כרגע, אבל הוא אומר בסעיף קטן (א): "נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שמתקיימת לגביה עילה זכאי להטבות, כולן או חלקן..."

זאת אומרת, תנאי לכך שהחוק יחול ונוסע שמתקיימת עילה מזכה, דהיינו שטיסתו בוטלה או שחל עיכוב בלוח הזמנים, תנאי לכך שהוא יהיה זכאי להטבות זה שהונפק לו כרטיס טיסה. הסתבר שאחרי שהחוק התקבל התפתחה בחלק מהמקומות פרקטיקה, לפיה חברות התעופה פשוט לא מנפיקות כרטיס טיסה, דוחות את מועד הנפקת כרטיס הטיסה לנוסעים, וכתוצאה מכך נוסעים שהתקיימו עילות לא היו זכאים לפיצויים.

לפיכך, בהצעת החוק של חבר הכנסת אחמד טיבי מוצע לקבוע חובה להנפיק כרטיס טיסה תוך X זמן. הוועדה החלה לדון בסעיף הזה ונשמעו הרבה מאוד הערות, אבל בפועל לא היתה הצבעה על הסעיף. אני מציעה שנקרא את הנוסח המוצע.

יש גם צד שני לסיפור הזה? אני שואלת את זה בשביל הלקוחות. זאת אומרת, אם מנפיקים כרטיס טיסה, זה אומר שיש איזו חבות על לקוחות אם הם לא עומדים בדברים מסוימים?

בוודאי.

על עצם ההנפקה או ביחס ללקוח זה לא משנה אם הונפק או לא?

זה משחק לשני הכיוונים.

אם זה משחק לשני הכיוונים – מצוין. השאלה: אם לא מנפיקים, האם עדיין החבות חלה על הלקוח?

לא. מה שקורה, מרגע שמנפיקים לנוסע כרטיס טיסה, כל שינוי שהוא מבקש לערוך כרוך בתשלום.

כי אם זה פועל לטובת החברות או לרעת החברות - - -

אי אפשר להחזיק את החבל בשני הקצוות, אבל אם אנחנו שוקלים את המספרים – מכאן באה הנקודה. דרך אגב, בעבר היתה הנפקה מיידית; קנית – קיבלת כרטיס.

זה כמעט אף פעם לא היה מיידי, אבל זה היה תוך פרק זמן קצר.

בדרך כלל, מי שקונה כרטיס או קונה חבילה מתכנן את היציאה שלו כמה חודשים. רק במקרים חריגים הוא מבטל או דוחה. לכן זה משחק יותר לטובת הלקוח.

ויש את הקבוצה השניה שיושבים ואומרים: בואו ניסע לסוף שבוע.

זה משהו אחר. זה קנייה במקום ויציאה.

זאת בדיוק הנקודה - ואם ביטלו לך, אם שינו לך. זה העניין. בבקשה, גברתי.

משום שאני מניחה שחברי הוועדה לא זוכרים מה הוצע, אני מציעה שנקרא את הסעיף עם ההערות שלנו, השינויים שמשרד התחבורה או אנחנו מציעים, ואז הוועדה תוכל להחליט.

בבקשה, איתי.

יחד עם הנוסח לדיון הופץ גם מסמך נוסף, שעניינו הצעת משרד התחבורה והבטיחות בדרכים לתיקון סעיף 2א המוצע.

"חובת מסירת כרטיס טיסה. 2א.

(א) מפעיל טיסה, מארגן או נותן שירותי סוכנות נסיעות, המוכר כרטיס לנוסע (בסעיף זה – מוכר הכרטיס), אף אם כרטיס הטיסה נמכר כחלק מחבילת תיור, ינפיק לנוסע כרטיס טיסה וימסור לו את הכרטיס לא יאוחר מ 72 שעות ממועד ביצוע העסקה לרכישת כרטיס הטיסה; לעניין זה יראו כמועד ביצוע העסקה, בין היתר, את המועד המוקדם מבין מאלה:

(1) מועד תשלום התמורה, כולה או חלקה, בעד כרטיס הטיסה;

(2) מועד מסירת פרטי אמצעי תשלום בעד כרטיס הטיסה;

(3) מועד אישור ההזמנה על ידי מוכר הכרטיס.

(ב) לא מסר מוכר הכרטיס את כרטיס הטיסה במועד כאמור בסעיף קטן (א), יראו, לעניין חוק זה, את שעת הטיסה שלטענת הנוסע נמסרה בכתב או בעל פה, בעת רכישת הכרטיס, כמועד הטיסה הנקוב בכרטיס הטיסה, אלא אם כן הוכיח מוכר הכרטיס כי מסר הודעה על מועד אחר.

(ד) במניין הימים והשעות לפי סעיף זה לא יובאו בחשבון ימי מנוחה כמשמעותם בפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948.

(ה) על אף האמור בסעיף קטן (א), במקרה של כרטיס טיסה הנרכש כחלק מעסקה לרכישת חבילת תיור, שבו מוכר הכרטיס הודיע בכתב לנוסע לפני ביצוע העסקה כי מימוש העסקה מותנה בקיומה של קבוצה מינימאלית של רוכשים ואינו ודאי במועד הרכישה, מוכר הכרטיס ינפיק לנוסע כרטיס טיסה וימסור לו את הכרטיס לא יאוחר מ-14 ימים לפני מועד הטיסה או לא יאוחר מ-72 שעות ממועד ביצוע העסקה, המאוחר מבין השניים."

אני רוצה להעיר שתי הערות ביחס לנוסח המוצע. בעקבות הערות שנשמעו בוועדה ומכתבים ששוגרו אליה, התכנסנו שוב עם נציגי משרד התחבורה והרשות להגנת הצרכן כדי לדון בטענות האלה. אחת הטענות היתה שלא ראוי לראות את עצם מועד מסירת פרטי אמצעי תשלום בעד כרטיס הטיסה כמועד עשיית העסקה כי לא פעם בשלב הראשון, כדי להתחיל להניע את התהליך, נוסע מתבקש למסור את פרטי כרטיס האשראי שלו אבל בפועל לא מחייבים אותו עד שמתקיימות נסיבות מסוימות. חשבנו שההערה הזו נכונה, ולכן מציעים למחוק את הפסקה הזאת.

דבר שני, בסעיף קטן (ה) אנחנו מציעים את התיקון הבא: הרישא מדברת על חבילת תיור, שבמועד ההתקשרות המארגן אומר לנוסע: תדע, עד שאין מספר מינימלי של נוסעים לא מוציאים את הטיול. כל מי שנוסע לטיול מאורגן מכיר את הסיטואציה הזאת. ואז נשאלת השאלה: אם כך, מתי כן תחול חובה להנפיק כרטיס הטיסה? אנחנו מציעים שהוא ימסור לו את הכרטיס כשמימוש העסקה נעשה ודאי או לא יאוחר מ-14 ימים לפני מועד הטיסה, המוקדם מביניהם. זאת אומרת, ברגע שברור למארגן שיש לו את המינימום כדי להוציא את הקבוצה, הוא כבר צריך להנפיק כרטיס, או לא מאוחר מ-14 ימים לפני הטיסה – המוקדם מביניהם. סברנו שלא יכול להיות ש-14 ימים לפני מועד היציאה לטיול עדיין לא יהיה כרטיס טיסה בידי הנוסע.

אם הנוסע הצטרף לטיול פחות מ-14 ימים לפני מועד הטיול - גם תופעות כאלה אנחנו מכירים - אנחנו מציעים שאם העסקה בוצעה פחות מ-14 ימים לפני מועד הטיסה, לא יאוחר מ-72 שעות ממועד ביצוע העסקה. אלה שלוש הסיטואציות ששייפנו לעומת הנוסח שהוצע בנוסח שהוקרא.

עדיין לא הצלחנו לגבש הצעה מוסכמת למקרים של נוסעים עסקיים. מה זה נוסעים עסקיים? נוסעים עסקיים הם כאלה שמשריינים להם טיסה למועד מסוים, שיכול להיות רחוק מאוד - בדרך כלל הם עובדים מול סוכנים במקרה הזה. הם אומרים: תשריין לי, אבל עדיין אל תחייב. אודיע לך בהמשך אם אני רוצה לנסוע בתאריך הזה או לא רוצה לנסוע בתאריך הזה, או שאני מבקש להקדים או לאחר. מתי תחול חובת הנפקת כרטיס במקרה הזה? אני מציעה שאם זו השאלה האחרונה שתישאר לוועדה לדון בה, נציין בדברי ההסבר שבעת הכנת הצעת החוק לקריאה השניה והשלישית הוועדה תדון, כי משרד התחבורה והרשות להגנת הצרכן טוענים שהם צריכים לקבל קצת יותר מידע על הפרקטיקות המסחריות במקרה הזה ועדיין אין להם את מלוא המידע הנדרש כדי לגבש עמדה בנושא הזה.

תודה, אתי, על ההסבר המפורט והמלומד. זה מזכיר לי קצת, להבדיל, את הסיפור של מי שרוצה שישריינו לו דירה. זה על אותו משקל, רק בסכומים שונים. אנחנו עוסקים בזה בחוק מכר דירות. בא בן אדם ואומר: אבוא בעוד כמה ימים, תשריין לי. מה גבול הגזרה של השריון הזה? כי אנחנו רוצים לעזור ללקוח, אבל מצד שני אין לנו עניין לפגוע בעוסק. לכן הרצון שלנו הוא למצוא את נקודת האיזון, ואני מקווה שהיא תימצא.

חברים יקרים, ממש בקצרה. טחנו את זה עד דק, אז בבקשה.

בוקר טוב, אני מייצגת היום את חברת התעופה בריטיש איירווייס ואיבריה איירלנייס, את חברת קלסיק אייר – שהיא מארגן תיירות, דלתה איירליינס – חברה אמריקנית, ארקיע, וויז אייר, ראיין אייר, אייר אירופה ופגסוס אייר ליין.

בפעם הקודמת הערתי מאוד קצרה, שלטעמי גם התקבלה על חברי הוועדה ועל אדוני. ביקשתי להוסיף את המילה "במישרין" אחרי המילים "המוכר כרטיס טיסה לנוסע", משום שהמטרה היא לעמוד על אותו קשר ישיר בין מפעיל הטיסה, נותן שירותי סוכנות הנסיעות או המארגן, שמוכר את כרטיס הנסיעות לנוסע.

צודקת, גברתי.

תודה.

סעיף קטן (א).

בבקשה, גברתי.

תודה. אני מייצגת את פורום מנהלות הנסיעה העסקיות בישראל. מנהלת נסיעות היא פונקציה שיושבת בתוך החברה העסקית כחלק מהחברה ואחראית על כל האופרציה של רכש מוצרי התיירות. חשוב היה לי לדבר על סעיף 2א - כרטוס הכרטיס תוך 24 שעות. היום שוק הנסיעות העסקיות בישראל מגלגל כמעט 2 מיליארד דולר של הוצאות בשנה. הסעיף הזה הולך להכביד על החברות העסקיות. החברות החברות הגדולות – התעשייה האווירית, אלביט והחברות - אולי חברות התעופה יעשו להן waiver על הדבר הזה, אבל הפגיעה בכרטוס תוך 24 שעות היא עצומה לחברה.

גברתי, אני חושב שהיועצת המשפטית של הוועדה הבהירה שעדיין אין לנו מענה הולם לעניין הזה, ונצטרך להתעמק בו בין הקריאה הראשונה לקריאה השניה והשלישית. אני מניח שהגופים הממשלתיים יאספו מספיק נתונים. כשהנושא הזה עלה בכלל שכחתי ממנו, ונכון, יש כאן שצריך לתת עליו את הדעת. אינני מקל ראש, ואני בטוח שגם חבריי חברי הכנסת אינם מקלים ראש בעניין הזה. באמת לקראת הקריאה השניה והשלישית, בעזרת השם, נעשה את המיטב כדי שזה נהנה וזה לא חסר, כמו שאני משתדל שהדברים יהיו. תודה לך, גברתי.

בבקשה, אדוני.

בוקר טוב. אני יועץ משפטי של אל על. אמרתי גם בדיון הקודם, הסעיף הרי נולד לא בגלל חברת אל על, למרות שאין לה שום בעיה עם הסעיף. אין לנו שום בעיה עם הסעיף בגלל שאנחנו לא אלה - - -

בוא נקפוץ לבעיה.

הבעיה היא שיש שני מועדים בחיים של עסקה לרכש. אחד זה הזמנה, שכולנו מכירים: מתקשרים למוקד ומזמינים, וכמו שאמרת, משריינים. עוד לא משלמים כלום. השני זה הכרטוס עצמו. כרטוס - פה נשארנו עם שני סעיפים, סעיף קטן (1) וסעיף קטן (3), שגם אם מישהו משלם דולר אני אמור לכרטס לו ותהיה לי סנקציה של 10,000 שקלים אם הטיסה תבוטל, כי רשום: "התמורה, כולה או חלקה".

תפנה אותנו לחברה שמוכנה לכרטס תמורת דולר. אני רוצה מיד לקנות שם כרטיס.

אבל זה מה שכתוב בסעיף.

נכון, אבל - - -

השאלה היא אם הפרקטיקה הנוהגת היא זו או לא.

אם מכרטסים תמורת דולר, אז שנדע כאן.

מכיוון שאני מכיר את הנהלת אל על, מי שיעשה את זה צפוי למאסר עולם עם עבודת פרך.

אז אתמקד בסעיף השלישי. השלישי בעייתי יותר: "מועד אישור ההזמנה על-ידי מוכר הכרטיס". מה זה מועד אישור ההזמנה? כל מי שמתקשר ומזמין, ולא משלם אפילו דולר, לא משלם אגורה, מקבל מספר, מקבל אישור הזמנה. כולם הרי הזמינו וקיבלו אישור, עוד לא שילמו שקל. אנשים משריינים המון טיסות בכמה חברות, וגם באותה חברה. ברגע שאין תשלום תמורה וזו רק הזמנה, אז למה להגיד שצריך לכרטס? למה להביא כרטיס? אנשים מזמינים פי כמה וכמה ממה שהם מכרטסים, אז להגיד שמרגע שמישהו קיבל הזמנה - - -

דן, העניין ברור. יש כאן טענה שאי אפשר להתעלם ממנה. בבקשה, גברתי.

אני מהרשות להגנת הצרכן. אני רוצה להתייחס לדברים שעורכת הדין שירלי קציר אמרה. היא ביקשה להוסיף את המילה "במישרין", ואני קצת חוששת שזה מנתק את החובה של חברת התעופה לכרטס כרטיס שלא היא נמכרה באופן ישיר. זה קצת מרוקן מתוכן את הכרטיסים שצריכים להיות מכורטסים, שנמכרים על-ידי סוכנים.

קודם כול, הטענה שאת מעלה היא חשובה. בשביל זה השיח, וצריך למצוא את האיזון. אם לא נצליח לעשות את זה היום, אז בהכנה לקריאה שניה ושלישית בוודאות צריך לתקן את מה שאת מעלה.

אז כרגע אני מציעה לא להוסיף "במישרין", עד שיהיה לנו פתרון לעניין.

הסיבה שאנחנו מבקשים - - -

גברתי, לא אמרנו שברגע זה גברתי מחממת מנועים. אמרנו שהטענה שלך נכונה, יש כאן עוד טענה, שהיא לא בהכרח אמורה לפרק את הטענה שלך. צריך לתת גם לה מענה.

אז למה למחוק? אולי להשאיר - - -

את מבקשת להוסיף.

גברתי, איננו פוסלים את עמדתך, זו פרקטיקה של עבודה. נשוב ונעסוק בעניין. כפי שאמרתי לך, הטענה שלך היא טענה מוצדקת על פניו, אבל יחד עם זאת הטענה שהועלתה על-ידי נציגת הרשות להגנת הצרכן היא לא פחותה ונצטרך למצוא את האיזונים הנכונים. זו בסך הכול פרקטיקה של עבודה, אל תהיי מוטרדת. אני מתנצל שתצטרכי לבוא שוב.

ולעניין שהעלה עורך הדין של אל על?

לגבי מועד אישור ההזמנה.

אני יכול לתת דוגמה.

אל תיתן לי דוגמאות. הבנו גם בלי הדוגמאות.

יש שני מועדים: ההזמנה והכרטוס.

אגיד לכם איך אני רואה את זה. בסוף יש שני צדדים; אני רואה איך אותם מוטיבים חוזרים כל הזמן, שמצד אחד אתה רוצה לעזור ללקוח אבל מצד שני צריך לשמור על האיזון לעוסק. באופן עקרוני, מבחינתי עסקה זה המועד שמשלמים, שבו מוסרים את פרטי הכרטיס. דרך אגב, בחוק אחר שאני מוביל, חוק המובילים; שם, למרות ששילמת, במקרים שצריך להרכיב ולפרק הם אומרים שמערכת היחסים מתחילה רק אחרי שזה הורכב. זה כל הזמן חוזר על עצמו בכל מיני צורות.

כרגע אני מדבר בקול, אינני קובע מסמרות. יש כאן שני תהליכים: תהליך ההזמנה שבו אני אומר: שמור לי. זו לא הזמנה עסקית, כמו שהגברת תיארה. גם ללקוח צריך שיהיה איזשהו גבול, זה לא יימרח עד שהוא יסיים את השיחה עם אישתו. לי ברור שמהרגע שהכרטיס נמסר זו עסקה לכל דבר ועניין והוא חייב לכרטס במיידי. אני חושב ש-72 שעות זה זמן מאזן. על זה אני לא מתווכח בכלל. יחד עם זאת - אני חושב בקול - שהלקוח יכול שישמרו לו את ההזמנה הזו ליום או יומיים. אני שואל.

אנשי עסקים הרבה פעמים יודעים - - -

אני לא מדבר על אנשי עסקים.

אפתור לכם את הבעיה. אני מנכ"לית התאחדות משרדי הנסיעות. חברות התעופה ממילא לא משאירות את הכרטיס לעולם. בכללי הכרטוס יש להם את הזמן שהזמנה יכולה לעמוד. לפעמים זה רק 24 שעות ולפעמים זה יותר. כך שאתם לא צריכים לדאוג לזה, חברות התעופה דואגות לזה שלא יהיו סתם ככה הזמנות בלי עסקה.

אז אין בעיה.

נכון, אין בעיה.

טוב שיש אנשי מקצוע סביב השולחן.

אז כן צריך את הסעיף הזה?

יש בעיה אם הסעיף נשאר כמו שהוא.

לא הבנתי. אם הזמנתי במקביל בשלוש חברות כדי לבחון מה הכי כדאי לי ולמשפחתי, מהנקודה שקיבלתי אישור על ההזמנה, תוך 72 שעות הם צריכים לכרטס לי, גם אם לא שילמתי, גם אם לא התקדמתי בעסקה?

היא אומרת שמורידים את ההזמנה תוך 24 שעות אם לא שילמת.

זאת אומרת, אתה אומר ש-72 השעות האלה, בתוכן כבר יקרה משהו – או שהם יבטלו או שאהיה חייבת לשלם.

חברים יקרים, זו לא מקהלת צדיקוב פה.

צריך להבין את זה. בתוך 72 השעות שנתנו יכול שיקרה שני דברים: שאני חייבת לשלם, ואז ברור שיש פה עסקה והם חייבים להוציא לי את הכרטיס; או שהם מעצמם יבטלו את זה, ואז ברור שאין כלום.

בבקשה, חני.

אני רוצה להסביר את התהליך, יכול להיות שזה יעזור. אדם ניגש לסוכנות נסיעות או שהוא קונה במישרין ממוקד שירות או לא משנה מאיפה ומזמין כרטיס. יש לו הזמנה. ואז, בהתאם לכללי הכרטיס, יש זמן לכרטוס; יש כרטוס שצריך להיעשות במיידי, יש כרטוס שנותן שבוע, יש כרטוס לאנשי עסקים שנותן הרבה יותר ומעבר, אבל ההזמנה קיימת. לעתים ההזמנה נופלת, זה נכון, אבל זה במקרים מאוד ספורים וזו פררוגטיבה של חברת התעופה. אם מסירים את סעיף 3 שמדבר על כרטוס ומועד אישור ההזמנה, אנחנו סוגרים את כל המערכת. ברגע שיש תשלום, תוך 72 שעות מחויבים לכרטוס, ואני חושבת שבזה אנחנו סוגרים את האירוע.

תודה, חני. זו גם דעתי, אלא אם כן מישהו מכם יצליח לשנות. הראש שלי כל הזמן במערכת יחסים שמתקיימת בין עוסק לבין לקוח. בבקשה.

אני חוששת מהדבר הבא, ואני חושבת שזו יכולה להיות בעיה למפעילי חברות הטיסה. בסוף יש לכם לקוחות שעליהם אתם יותר סומכים, נוסעים מסוג מסוים, ואז המשמעות היא שהעסקה היא מרגע קבלת התמורה. אני חושבת שגם אם משאירים את זה, עדיין יכולה להתפתח פרקטיקה שההזמנה לא תאושר עד שלא מתקבל חלק של התמורה, אבל להגיד שמועד העסקה יהיה מועד תשלום התמורה ורק אז זה מועד העסקה נראה לי מרחיק לכת. אני לא מבינה איפה תהיה הבעיה. יש לא מעט התקשרויות שיש חובות והכספים ניתנים אחרי זה.

אני מזכירה לייעוץ המשפטי לוועדה שבאחת מהשיחות הראשונות שלנו בדיונים הפנימיים דיברנו על מועד העסקה והתלבטנו רבות מה להכניס ומה לא. אבל היה לנו ברור כבר אז שאנחנו לא רוצים לתת אמרה נורא מצמצמת, רק לעניין התמורה, ולכן זה התפתח למניה של עוד כמה אפשרויות. עכשיו להוריד את האפשרויות ולהישאר רק עם הדבר הזה, בעיניי זה קצת בעייתי.

תודה. דן, אתה סיימת.

משפט. לא מכיר שום מקרה בחוק הישראלי שביצוע העסקה - - -

דן, עזוב, הבנו.

שאלה אליך, דן: כמה זמן מחזיקה הזמנה?

תלוי, זה משתנה מהזמנה להזמנה.

בדרך כלל ההזמנה שלכם דרך האינטרנט נופלת אחרי 24 שעות.

זה תלוי במבצע.

אם לא שילמת – 24 שעות ונופלת.

חבר'ה, בואו נתקדם. בבקשה.

אני סמנכ"ל שיווק לישראל. אני רוצה להתייחס להיבט של החבילות, ומשם נוכל להקיש על הטיסות. קודם כול, אני מסכים עם העיקרון של משרד התחבורה, אני רק רוצה להבהיר. יש שלושה שלבים בהזמנת חבילה. הדבר הראשון הוא ביצוע ההזמנה – הכוונה היא לבקשה. יש תהליך עד שהספק מאשר את החבילה, אם מדובר על הופעה או משהו מורכב. לכן השלב שאליו אנחנו צריכים להתייחס, לטעמי, הוא רגע אישור העסקה. זאת אומרת יש שלב שבו ביצעתי הזמנה, שהיא בעצם בקשה - עד לרגע הזה שני הצדדים לא מחויבים אחד לשני. ברגע שההזמנה אושרה תחול חובת 72 השעות.

אבל זה מה שכתוב כאן, זה מה שמוצע.

לא. זה מתייחס רק להזמנה קבוצתית. זה לא מתייחס להזמנה של חבילות, מופעים או כל הזמנה מורכבת אחרת.

מה מתייחס רק להזמנה קבוצתית, מה שאתה מציע או מה שמוצע כאן?

מה שמוצע כאן.

ממש לא.

כן, כי כתוב מביצוע ההזמנה. ההצעה שלנו היא לשנות את האמירה "ביצוע ההזמנה" ל"אישור ההזמנה". ברגע שאושרה ההזמנה ניתן התשלום.

בבקשה, דובר אחרון ואני מסכם.

אנחנו עמותת תעופה נבונה, אנחנו מייצגים צרכנים בישראל, באירופה ובארצות הברית. אחד הדברים הכי חשובים שהיועצת המשפטית אתי דיברה עליהם זה נושא השריונים לאנשי עסקים. נוצר מצב בישראל שיש אנשים ששריינו או קנו כרטיסים ומאלף ואחת סיבות לא יכולים לטוס וחברות התעופה פשוט גוזרות אותם.

לא נעסוק בזה עכשיו.

אם הוועדה תחיל כללים של אפשרות של שינוי כרטיסים או עברת כרטיס מלקוח ללקוח - - -

יש לי הצעת חוק כזאת.

80% מהבעיות שאנחנו מדברים עליהן ייפתרו.

כבר חזרתי ואמרתי שהנושא הזה יידון בין הקריאה הראשונה לבין השניה והשלישית מכיוון שאנחנו צריכים לקבל יותר מידע. דבר שני, יש לי הצעת חוק שלי, חני מכירה אותה, לגבי שינוי פרטי כרטיס. אגיד רק במשפט, אינני רוצה לפתוח את זה: הבעיה היא לא מקומית. קל לנו לבוא לחברות הישראליות ולפעול על פי הכללים האלה, אלא שהבעיה הגדולה היא שרוב הטיסות הן של חברות מחו"ל, אז זה לא הוגן. אתה צודק שצריך לשנות את הפרקטיקה. תאמין לי, בדקתי את זה. אין לי עניין שיכדררו אותי, אם הייתי יכול לקדם את זה – אבל יכול להיות שבין קריאה ראשונה לשניה ושלישית, אם יסתבר שאפשרי, אולי נחזור לפרקטיקה שדיברנו.

90% מהבעיות זה בזה.

לקריאה השניה והשלישית. דובר אחרון ואז אתן לאיתי לדבר ואני מסכם את הנושא. בבקשה.

אני סמנכ"ל המועצה לצרכנות. אדוני היושב-ראש, יש לנו לא מעט פניות שמגיעות אלינו בתחום הזה, מטבע הדברים. זה נושא בוער.

כמה פניות יש לכם?

קרוב ל-2,000 מגיעות כבר לתלונות. הפניות הן פניות להתייעצות.

על מה?

על התחום באופן כללי, אבל חלק לא קטן מהן - לפחות 15% מתוכן – עוסקות באיחורים ועיכובים, בתחום שאנחנו דנים בו. אני מציין את זה כי זה נושא שחשוב לצרכנים.

אני מבקש להדגיש שני נושאים. אחד, למזער למינימום את הזמן. בעת הבדיקה הפרקטית שדיברתם עליה, אני מבקש שייבדק גם נושא מזעור הזמן. אני לא יודע אם צריך 72 שעות, אולי אפשרי פחות, אם פרקטית זה אפשרי. המינימום זה הרצוי מבחינתנו. הדבר השני – ראיתי פה גם הצעה של משרד התחבורה - לוודא שבמניין הימים לא יובאו בחשבון ימי מנוחה כמשמעותם בפקודת סדרי השלטון, כדי שלא יהיה מצב שיתארך יתר על המידה. לקחת את העניין הזה בחשבון.

ההערה האחרונה לא היתה ברורה.

איתי, בבקשה.

מה שאני מציע, בהתחשב במה ששמענו כאן, הוא לאחד את פסקאות (2) ו-(3) למועד אחד. כלומר, שיראו את מועד ביצוע העסקה לעניין הזה כמועד אישור ההזמנה על-ידי מוכר הכרטיס, כאשר באותו מועד נמסרו גם פרטי אמצעי התשלום של הנוסע בעד כרטיס הטיסה. כלומר, באותו מועד, גם את המועד הזה יראו כמועד ביצוע העסקה.

אבל אם אין תמורה, אז למה?

יש אמצעי תשלום.

מסרו לכם כבר את הכרטיס כדי שתחייבו אותו.

אישרתם את ההזמנה, יש אמצעי תשלום.

אחרת לא תחייבו במשך כמה ימים, והנה לכם אפשרות לברוח מהחובה לכרטס.

בבקשה, משפט.

יחסים חוזיים בין עוסק לבין צרכן – ושוק התעופה בעניין הזה לא שונה משאר השווקים - לא מתבטאים דווקא במועד התשלום. יש הרבה עסקאות חוזיות שעניין התשלום הוא לא מועד יצירת העסקה, ואתם לא שונים בהקשר הזה.

תודה, איתי. אני חושב שההצעה שהציע איתי מגשרת בצורה הוגנת על העניין. אם יסתבר לנו בין הקריאה הראשונה לשניה והשלישית שמשהו פה פוגעני מדי - נעלה את זה שוב. לא נחשוש מלעשות שינויים, אם צריך, אבל נכון לרגע זה, זו ההצעה שאני מעלה להצבעה.

חבר הכנסת יונס מצביע במקום ג'מאל זחאלקה.

מי בעד ההצעה? מי נגד?


הצבעה

בעד הסעיף – פה אחד
נגד – אין
סעיף א2 נתקבל.

תודה רבה, הצעת משרד התחבורה אושרה פה אחד.

אני רוצה להבהיר על מה הוועדה הצביעה. סעיף 2א חדש המוצע, שעניינו חובת מסירת כרטיס טיסה, בנוסח שהוקרא על-ידי איתי ובשינויים אלה: בסעיף קטן (א) יהיו שתי פסקאות לעניין מועד ביצוע העסקה, בין היתר: (1) כפי שכתוב; (2) יאחד את פסקאות (2) ו-(3) שהוצעו מלכתחילה. זה יהיה מועד אישור ההזמנה על-ידי מוכר הכרטיס ומסירת פרטי אמצעי תשלום בעד כרטיס הטיסה.

בסעיף קטן (ה) השינויים הם שמוכר הכרטיס ינפיק לנוסע כרטיס טיסה וימסור לו את הכרטיס כשמימוש העסקה נעשה ודאי או לא יאוחר מ-14 לפני מועד הטיסה, המוקדם ביניהם; ואם העסקה בוצעה פחות מ-14 ימים לפני מועד הטיסה – לא יאוחר מ-72 שעות ממועד ביצוע העסקה. זה הנוסח.

תודה, גברתי. יש כאן סטודנטים לעבודה סוציאלית מהמרכז האקדמי רופין. אני מקווה שאתם נהנים. הגעתם ישר לדיוטי פרי בדיון הזה, אז תיהנו. אם מישהו מכם ירצה לשאול שאלה או להתייחס, תרגישו חופשי לעשות זאת ונשמח להתייחס. בואו נמשיך.

"תיקון סעיף 3. 2. בסעיף 3(א)(1) לחוק העיקרי –

(1) בפסקה (א), בסופה יבוא "אלא אם כן מתן מזון ומשקאות, כשלעצמו, עלול לגרום לעיכוב נוסף בהמראת הטיסה; לעניין זה, חובת ההוכחה כי היה עלול להיגרם עיכוב כאמור תחול על מפעיל הטיסה או על המארגן ";

(2) בפסקה (ב), בסופה יבוא "ואולם, בוטלה טיסה בשל נסיבות כאמור בסעיף 6(ה)(1) – עד שלושה לילות;".

אסביר בקצרה, ואגיד קודם כול שזו הצעה שביקשו נציגי משרד התחבורה להוסיף להצעת החוק. עניינו של הסעיף הוא בסוגי ההטבות שנוסעים יכולים לקבל לפי החוק העיקרי. ההטבות כוללות, בין היתר, שירותי סיוע בלא תשלום. בין שירותי הסיוע נכללים מזון ומשקאות, בהתאם לזמן ההמתנה. התוספת כאן נועדה למנוע חלוקת מזון ומשקאות כאשר עצם מתן המזון עלול לגרום כשלעצמו לעיכוב נוסף בהמראת הטיסה. זו הבהרה אחת שביקש משרד התחבורה.

אני כבר מודיע שתמיד, אם יצטרכו, זה יגרום לעיכוב.

לכן יש את התוספת שאנחנו הצענו להוסיף להצעה של משרד התחבורה.

אם הם צריכים להביא משהו בוודאי יגידו שזה יגרום לעיכוב, לא משנה אם תהיה שם עוד שעתיים.

אבל הם יצטרכו להוכיח את זה.

בדיוק כך. לכן הוספנו את חובת ההוכחה על מפעיל הטיסה.

התוספת הבאה נוגעת לאירוח בבית מלון. אקרא את הפסקה עם התיקון המוצע. "אירוח בבית מלון. אם נדרשת שהיה של לילה אחד או יותר או אם נדרשת שהייה ארוכה מהשהייה שתכנן הנוסע, בחוק זה "שירותי לינה", ואולם בוטלה טיסה בשל נסיגות כאמור בסעיף 6(ה)(1) – עד שלושה לילות". בסעיף 6(ה)(1) מדובר על כוח עליון.

אם נציג משרד התחבורה ירצה להשלים – מדובר על הצעה שלכם – את ההסבר שפרסתי כאן.

אתחיל מההצעה השניה. אנחנו מדברים על מקרים שבהם יש עיכוב או ביטול טיסה בשל כוח עליון, שהוא לא בשליטת המפעיל האווירי, וצריך לקצוב באיזשהו אופן את הזמן שבו מפעיל הטיסה מלין את הנוסעים בבית מלון. זה לא יכול להימשך, לא חודש ולא שבוע, צריך לתחום את זה. גם למפעיל נגרמו נזקים, ואנחנו לא חושבים שיש סיבה להמשיך את זה לנצח. ההצעה לתיקון התקנה האירופית, שהחוק מבוסס על פיה, מציעה גם היא שלושה ימים. שם יש מגבלה של 100 יורו ללילה, אנחנו חושבים שאין צורך בזה, אבל מבקשים שזה ייתחם בזמן.

אני לא מסכים שתמיד חברת התעופה תמיד תגיד שזה מעכב אותה, כי זו פרקטיקה נוהגת – ברגע שיש עיכובים נותנים סנדוויצ'ים ונותנים שתיה. עשו גם לפני חוק טיבי. נראה לנו לא סביר, וזה גם מבוסס על התקנה האירופית כנוסחה היום, שאם יש להם סלוט ועכשיו סוף סוף הטיסה יוצאת יעכבו אותה בשביל לחלק סנדוויצ'ים. זה לא סביר, אנחנו חושבים שזה פוגע בנוסע בסופו של דבר.

תודה. בבקשה, גברתי.

לעניין הפטור שיש לחברות התעופה במצבים של כוח עליון והחובה של חברות התעופה לתת אירוח בבית מלון לנוסע על חשבונם. כשמדובר במקרה שבו חברת התעופה נפגעת - לפעמים עוד יותר אפילו מהנוסע כי היא צריכה לדאוג ל-300 נוסעים בכל טיסה - - -

שיתחילו להכניס שניים במטוס. איזו מין טענה זאת?

מה מציעה גברתי?

כבודו, מדובר בנסיבות שבהן הטיסה בוטלה מכוח עליון, לא מחמת משהו שגרמה חברת התעופה. נאמר לצורך הדיון, התפרצות הר הגעש באיסלנד שהיתה בתקופתו, שאז כל נמלי התעופה שותקו וחברות התעופה נאלצו לממן אירוח לנוסעים בבתי מלון על חשבונם בלי הגבלה, לא של סכום ולא של זמן.

רק חברות שאת מייצגת אותן נאלצו או חברות שטסו לשם מכל העולם?

זה פגע בעיקר באירופאיות, כי האמריקניות הפסיקו לעשות טיסות ישירות. זה הרבה מהלקחות שלנו.

מה את מציעה?

אני מציעה להגביל את זה ל-24 שעות, ואומר מדוע.

ומה יעשה האדם אחרי 24 שעות?

למה זה אחריות של חברת התעופה?

את קראת לי "כבודו" אז אני קורא לך "גברתי". גברתי תדע שהבקשה היתה ניסיון לא מוצלח. זאת פרקטיקה אחרת, גברתי רוצה להתעסק בה במקום אחר – תבוא במקום אחר. זה לא הזמן עכשיו לשנות דרך הסעיף הזה עניין שכבר משנה את כל הפרקטיקה העולמית. נהיה אחראים על התפרצות של ווזוב באיטליה. חברים, זה לא מקובל עלי, אני גם לא אוהב את זה. טענתך היא טענה, אינני מקל בה ראש, אבל רוטשילד לא עבר פה ברחוב.

יעשו ביטוח.

יש לי שאלה אלייך: העניין הזה עלה השבוע?

לחברות התעופה יש ביטוח, למה לגלגל את זה על הנוסע? הרי חברת התעופה מול חברות הביטוח שלה היא עולם הרבה יותר חזקה. עכשיו את רוצה שכל אחד מ-300 האנשים בטיסה שלך יפנה לביטוח שלו? מזל שאנחנו בוועדת הכלכלה שיודעת איך זה מתנהל.

אני רוצה לומר משהו על התהליך. הצעת החוק של חבר הכנסת טיבי הציעה רק הטבות לנוסע שנפגע, כתוצאה מהניסיון שנצבר ביישום החוק הזה, במקום שראו שיש קשיים והנוסע לא הוגן בצורה מספקת.

אגיד לך מה מעצבן אותי - אם אני באוטו עכשיו ויש פקק ולא הצלחתי להגיע לטיסה - הפרקטיקה שכל הזמן מנסים לחמוק. ב-99% מהמקרים הפרקטיקה הנוכחית קובעת שהלקוח הבודד לא יודע מה לעשות, בעיקר אם הוא תקוע באיזושהי מדינה.

אבל פה זה לא באשמה של חברת התעופה.

שום דבר לא באשמתכם.

הייתי בתחילת התייחסותי. חבר הכנסת טיבי נפגש עם נציגי משרד התחבורה, שביקשו ממנו בהזדמנות זו אולי גם להקל בנקודות מסוימות על החייבות בפיצוי בעניין הזה. הוא אמר שהוא ישקול את העניין, וכך נכנסה ההצעה של משרד התחבורה להצעתו של חבר הכנסת טיבי.

היום הדין, שתואם למיטב ידיעתי גם את הדירקטיבה האירופית, קובע שבמקרה של טיסה שבוטלה יש לנוסע מספר הטבות שעומדות לזכותו. ומה הן ההטבות באופן כללי? שירותי סיוע ללא תשלום. שירותי הסיוע כוללים מזון, אירוח בבית מלון, הסעה מנמל התעופה למלון, שירותי תקשורת, השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי - לפי בחירת הנוסע - ופיצוי כספי שקבוע בחוק עצמו. אלה שלושת סוגי ההטבות שמנויות היום בחוק, שלהן זכאי נוסע שהטיסה שלו בוטלה.

לזכות לקבל פיצוי כספי הוכנס בחוק סייג, התואם את הדירקטיבה האירופית, ואומר שבמקרה של כוח עליון הוא לא יהיה זכאי לפיצוי כספי אבל הוא יהיה זכאי לכל יתר אר ההטבות. כפי שנמסר לי על-ידי עורך דין חלפון – לא בדקתי את זה באופן אישי - עכשיו יש הצעה לתקן את הדירקטיבה האירופית ולהגביל שם את השהות בבית מלון בנסיבות של כוח עליון לשלושה ימים, ואנחנו חלוצים לפני המחנה, אם זה יתקבל, עוד לפני שהדירקטיבה האירופית תוקנה. היום אין הגבלה בדירקטיבה האירופית על נושא של הלנה של נוסע שנתקע באיזשהו מקום. עוד לפני שהם מתקנים, כאן כבר מוצע לתקן את זה ולהגביל את הזכות.

אתם תלכו חלוץ לפני המחנה ותגבילו בכלל את הזכות בעניין הזה. אני חושבת שעצם הדרישה לא הוגנת, משום שאת יודעת שזה לא תואם את הדירקטיבה האירופית. היו דיונים רבים בשאלה הזאת, האם נכון להטיל את החובה הזאת על חברות התעופה או לא, ובסופו של דבר הוחלט לפטור אותן אך ורק מפיצוי כספי. אז בהזדמנות חגיגית זו, שמשרד התחבורה מבקש לבוא לקראת חברות התעופה ולהגביל את תקופת ההלנה לשלושה ימים, כשאפשר היה לשקול בכלל אם יש מקום לעשות את זה, אז את אומרת לבטל לגמרי? לי זה נראה לא ראוי.

גברתי, מה דעתך אם הנוסע הוא ישראלי והביטול הוא פה בישראל, אז יש מקום לפטור מבית מלון?

גברתי, די. הבנו.

זה נכון שהחוק הישראלי והתקנה האירופית לא מגבילים בזמן. בית המשפט פירש את זה בהרבה מקרים שכאשר אין מועד – אז מועד סביר. במקרה של צוק איתן, בית-המשפט אמר: לילה אחד זה מספיק.

אם מאפשרים לנוסע לחזור.

לא משאירים אותו ברחוב אחרי לילה אחד גם לדעת בית-המשפט, אני מניחה.

לא סיימתי. אני לא סבור שיום אחד זה מספיק, אבל מה שאני אומר זה שלא שיש עכשיו הוראה שהיא לטובת חברת התעופה, אלא החוק קובע מה הקו. לא בית-המשפט יקבע אם לילה אחד זה מספיק או חמישה לילות. ברגע שקובעים שלושה לילות אז מצד אחד, חברות התעופה יודעות כמה הן צריכות לשלם; מצד שני, הנוסע יודע כמה הוא צריך לקבל. היו המון פסקי דין שדיברו על לילה אחד, לכן ברגע שמעלים את זה לשלושה ימים אז מצד אחד מעלים את זה לשלושה ימים ומצד שני תוחמים את זה בזמן. לכן אני חושב שההצעה שלנו היא סבירה והיא גם מתבססת על התקנה האירופית.

חברים, אין לי כוונה בחוק הזה לפתוח את כל היריעה שנוגעת לעניין. אם חברות התעופה מוצאות את עצמן נפגעות, יתכבדו ויבואו לפני משרד התחבורה ויבקשו לפתוח את כל הנושא. זה עולם תוכן שלם, אני בוודאי לא צריך לומר את זה לך. אם יש בעיה - צריך לתת לה המענה. פה אין לי כוונה, מעבר למה שאנחנו עוסקים. בסך הכול הכללי הכוונה - גם כוונתו של חבר הכנסת טיבי בהצעתו - היא לא להתעסק במקרים יוצאי הדופן. אנחנו עוסקים בפרקטיקה שקיימת, מתכתבת בדרך כלל מדי זמן. זה לא שהעולם עצר מלכת עכשיו.

בבקשה, חבר הכנסת חאג' יחיא.

אנחנו מדברים על מקרה של כוח עליון והמקרים האלה הם מקרים בודדים, הם לא קורים בכל יום. כל עוד שאני בתקופה שאני מבלה באותו מקום ולא הגיע זמן הטיסה שלי, זה עדיין לא נחשב, כי אני נמצא. ברגע שאני רוצה לחזור – הרי כל בן אדם שרוצה לחזור, יש לו כבר תוכניות. אני חושב שכל עוד לא מתאפשר לו לעלות למטוס ולחזור ליעדו הוא צריך לקבל את השירות. אי אפשר להגיד: שלושה ימים; ואם ביום הרביעי הוא עדיין לא יכול לטוס, מה הוא יעשה? אם זה בסוף תקופת הבילוי ואין לו כסף עליו, מה הוא יעשה? אני אומר שכל עוד הוא לא יכול לטוס. מבחינתי, אפילו אם הוא יכול לטוס בטיסה חלופית. היה לי מקרה שהייתי באיטליה, הייתי צריך לחזור ממילנו והיה שלג וערפל וסגרו את נמל התעופה. הציעו לי לעבור דרך טורקיה או דרך פריז ולהגיע הביתה. מבחינתי, זה פתרון. אני לא יכול להגיד שלא נתנו לי את הפתרון. אבל כל עוד אני לא יכול לטוס, לא יכול ללכת למקום אחר – אני צריך לקבל את השירות. זו דעתי.

מה שאומר חבר הכנסת חאג' יחיא, שיכול להיות שיש שלג כבד והוא צריך למצוא את עצמו נושא בכל ההחזרים. יכול להיות מצב שאין לו כסף, הוא תקוע.

או שמציעים טיסות חלופיות ממקום אחר, קרוב.

אין חלופיות.

כל עוד אני לא יכול לחזור אני צריך לקבל.

כל עוד לא נותנים לו פתרון צריכים לפצות אותו.

בפרקטיקה, חברות התעופה לא ישאפו לקצר את זה כמה שיותר?

לדעתי, כן.

גם לדעתי. לכן נראה היה לי ששלושה ימים זה - - -

תקנו אותי אם אני טועה, ארגוני הצרכנות למיניהם: זה לא המרכיב הראשי של התלונות. אחרי שלושה ימים זה נדיר מאוד שאנשים מוצאים את עצמם - - -

מאוד נדיר.

אני חושב שהמספר של שלושה ימים הוא סביר. אם בין הקריאה הראשונה לשניה והשלישית יבואו אלה שמקבלים את התלונות מהציבור – עורך דין חלפון, תבוא למשרד ותברר אם יש תלונות, אצלכם ברשות או במקום אחר – ויגידו: יש פה סיפור שלא העלינו על דעתנו - כי הנחת העבודה היא שהאינטרס של חברת התעופה היא להטיס אותך מהר ככל יכולתן.

לכן העיקרון של ההגבלה, מבחינה פרקטית: יש מקרים שהיה צריך יותר משלושה ימים?

זה נדיר מאוד

זה נדיר מאוד, אז למה להגביל?

למה לא?

למה להגביל? מה, אזרוק אותו לרחוב אחרי שלושה ימים?

כל עוד לא מאפשרים לו טיסה חליפית, מה הוא יעשה?

יש נקודת איזון.

אני לא רואה מצב שחברת התעופה שכחה אותו במלון. האינטרס שלה הוא להעלות אותו, זה יותר זול לה.

נכון. אבל אם אין לה את האפשרות הזאת?

יש לו גם תוכניות בבית.

אני פוחדת מהסיטואציה ההפוכה. אתה אמרת: אין לי בעיה לטוס דרך פריז; מישהו יגיד שאם זו לא טיסה ישירה אז - - -

לא, נגביל את זה ככה בחקיקה.

בבקשה.

מאוד אשמח את תינתן לנו אפשרות לבדוק לקראת הקריאה השניה והשלישית. קודם כול, לראות מה קורה בעולם בכלל ולא רק בהצעות החדשות של הדירקטיבה האירופית. דבר שני, אני מסכימה עם מה שאתה אומר, שיש לחברת התעופה אינטרס. אבל את האינטרס הזה אתה מגביל לשלושה ימים עכשיו. נגיד שבשלושה ימים האלה - - -

עמדתך ברורה לי. גם אתי אמרה לי את זה ואמצא את נקודת האיזון. בבקשה, אחרון ואני רוצה להביא סיכום לדברים שחבר הכנסת חאג' יחיא העלה.

הסעיף מדבר על כוח עליון. לא בכל אירוע לא נעים יש מישהו אשם.

אין קשר לאשמה.

נוסע שקנה כרטיס ב-200 דולר, אי אפשר לשכן אותו לתקופה בלתי מוגבלת. חסרה לי פה האבחנה איפה הנוסע תקוע. אם הוא בחו"ל – אז הוא בבעיה וצריך לעזור לו ולפתור את הבעיה; אבל אם הוא ישראלי שתקוע בארץ – אין סיבה לשכן אותו במלון. להיפך, אם מדובר באירופאי שנמצא - - -

- - -

יש לי שאלה אליך: כמה מקרים היו שבאו אליכם ומבקשים - - -

בית מלון בארץ. המון, עשרות.

אם הוא גר בקרית שמונה?

מסיעים אותו.

אז מסיעים אותו.

סליחה, זה חלק מהעניין. אל תהיה מודאג; אני מראש העין, אני לא מבקש לגור במלון ביהוד.

אבל זה החוק וזה מה שקורה היום.

אדוני, זה קורה.

חברות וחברים, אני לא מוכן לזה. בעקיפין – וזה גם מה שגברתי אמרה - אנחנו פתאום כאילו לא שמים לב ומצמצמים ומצמצמים. זה לא מקובל עלי.

אני רוצה לתת דוגמה. מישהו גר בקרית שמונה וטיסה בוטלה וצפוי שהיא תהיה למחרת. אז מה תגידי לו, לך הביתה? צריך לדון בכל ההשלכות של זה.

אני רוצה להזכיר: הצעת החוק הזו באה להיטיב. אין לי כוונה שבסוף הדיון זה יהיה חוק השטוזה. זה חוק טיבי, לא חוק השטוזה; אנחנו לא באים לדפוק את הלקוח, אנחנו באים לעזור ללקוח. בבקשה, משפט אחרון, עורך הדין חלפון.

האמירה כאילו אנחנו לוקחים משהו בלתי מוגבל ומצמצמים אותו לשלושה ימים – בפועל, מה שנתנו בצוק איתן זה לילה אחד בלבד, גם אם היה צורך ביותר, והשאר היה על חשבון הלקוח. אנחנו רוצים להעלות את זה לשלושה ימים.

לא, אתה כותב: עד שלושה ימים. זו ההצעה שלך, זה לא מדויק מה שאתה אומר.

נכון. זה מדויק, אנחנו נותנים עד שלושה ימים.

ואתה חושב שבתי המשפט לא יפרשו כאן את ה"עד" שבנסיבות הראויות ללילה אחד?

ברגע שלא ייתנו טיסה חלופית, חברת התעופה מחויבת עד שלושה ימים. אני לא מכיר, ואני חושב שגם ארגוני הצרכנים שמטפלים באלפי תלונות לא מכירים, נוסע שלן יותר משלושה ימים על חשבון חברת התעופה. זה לא - - -

אז למה צריך להגביל את זה מלכתחילה, אם כך?

אני מסביר.

אז לא צריכים לתקן בכלל.

לא, גברתי. יש לזה שני צדדים. בדקנו את הנושא של צוק איתן מול החברות הטורקיות. אנחנו מרגישים ששם שירותי הסיוע שניתנו לא מספקים, כשאחרי לילה אחד אתה מסתובב כשיש מלחמה בחוץ. לכן אנחנו רוצים להעלות את זה, מצד אחד.

אבל ברגע שאתה אומר "עד שלושה ימים" - רק צמצמת ולא היטבת, כי מקום שניתן לילה אחד ייתנו גם להבא - - -

מישהו מהסטודנטים רוצה להתייחס? יש לכם הזדמנות. בבקשה, תתקרבי.

שלום, שמי קסם.

מאיפה את בארץ?

מושב עזריאל. אני חושבת שאם זה מקרה קיצון, בדרך כלל זה אסון טבע או משהו כזה ולא צריך להגביל.

זה מדבר בדיוק על מקרה קיצון בנסיבות של כוח עליון.

ומה קורה אם זה איש דתי?

יש לזה פתרון. אם זה כדי להימנע מחילול שבת, אנחנו מחויבים.

חברים יקרים, אני רוצה לסכם. אגיד לכם מה מפחיד אותי: היה איזה בג"ץ, לא זוכר באיזה עניין, שבית המשפט המחוזי קבע את הפסיקה שלו למען הלקוח, גם כן עניין של ימים. בשורה התחתונה, בית-המשפט העליון, כמו תמיד, קורא את הסעיף כמו שהוא ואומר: נכון, הלקוח כך וכך, אבל כתוב עד שלושה ימים והעוסק לא פעל בניגוד להוראה. לא זוכר בדיוק, אזכר בזה. זה מה שמפחיד אותי, כי בסוף בבתי המשפט לא תמיד יש את השופט שהוא או בן משפחתו נתקע בלי טיסה וקיבל את הטלפון, ואז הוא אומר: אתה צודק, אבל כתוב כך, שהמחוקק ישנה.

אני הולך להצביע על זה בלי מועד.

זאת אומרת, אתה רוצה בכלל לבטל את פסקה (2) המוצעת.

כן. דרך אגב, כל אלה שעושים לי מימיקה ומזיזים לי את הראש מצד לצד: אם אתם חוששים שעכשיו אנשים יסדרו לעצמם כוחות עליונים – זאת אומרת, אחרי שאני מתפלל את ברכת הדרך שהמטוס ינחת, אני מברך עוד ברכה שאלוהים ייתן שלג וניתקע במלון עוד שבוע – אני לא חושב שתתפתח פרקטיקה כזו. אין דבר יותר מבאס, כשאתה כבר עם התיקים שלך ואתה תקוע, ואומרים לך - - -

בשדה התעופה.

לא משנה. תקשיב, זה לא משנה. ברמת העיקרון - - -

זה יעודד את חברות התעופה לעשות מאמצים עליונים להחזיר את האנשים הביתה.

נכון.

ומה רע בזה? מצוין.

זה כוח עליון.

מה יעשה אותו בן אדם שאין לו כסף? מה יעשה?

שידברו עם הכוח העליון הזה. יש גבול, נו. אני צריך לדבר כל הזמן עם הכוח העליון? מי אני? אני כולו איזה אזרח שמסתובב עם התיקים שלו וכבר מחכה להיות בחוץ לארץ, מת מפחד מטיסות, מתפלל כל הדרך. אני רק רוצה להגיע למטה, ועכשיו אני צריך גם לחשוב. היתה לי חוויה כזאת, היא החוויה הכי מבאסת בעולם.

חברים, אני מעלה את זה להצבעה.

אתה מעלה להצבעה בתיקון סעיף 3(א)(1) לחוק העיקרי אך ורק את פסקה (1). אדוני לא מעלה להצבעה את פסקה (2).

נכון, גברתי. אני לא להצבעה את פסקה (2). אם לאחר מכן נציגי הצרכנים ירגישו שאולי בהפוך על הפוך פגענו – אז נביא את זה. תודה.

מי בעד סעיף חאג' יחיא? מי נגד?

הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
הסעיף נתקבל.

תודה, הסעיף אושר. הלאה.

'תיקון סעיף 6. 3. בסעיף 6 לחוק העיקרי –

בסעיף קטן (ג), אחרי "לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה" יבוא "ולשירותי סיוע, למעט שירותי תקשורת,".'

הסעיף הזה מתקן את סעיף 6 לחוק העיקרי, שעניינו בביטול טיסה ונוגע להטבות שנוסע זכאי לקבל. זו גם הצעה של משרד התחבורה, אם אינני טועה. מדובר על כך שהנוסע שבוטלה טיסתו לא יהיה זכאי לקבל שירותי סיוע מכיוון שהם אינם רלוונטיים במקרה של ביטול טיסה, למעט שירותי תקשורת שעשויים להיות רלוונטיים בחלק מהסיטואציות. למשל, אם מודיעים לנוסע פחות משבעה ימים ממועד הטיסה על ביטול הטיסה.

אמרנו שיש מספר הטבות שנוסע זכאי להן, בהתאם לסוג התקלה שאירעה. ההטבות הן: שירותי סיוע ללא תשלום, השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי ופיצוי כספי. במקרה של נוסע שטיסתו בוטלה, במקרה שההודעה נמסרה לו מספיק זמן מראש על העניין הזה, הוא לא אמור להתייצב בכלל בשדה התעופה. לכן אומרים לו: אתה לא צריך לקבל את המזון ואת השהייה בשדה התעופה. שירותי תקשורת כדי להודיע לאחרים – כן.

אבל אם הוא בחו"ל ועזב את בית המלון שלו?

לא, זה לא קשור. אנחנו מדברי כרגע על שירותי סיוע בשדה התעופה.

אין התעקשות מהנציגים השונים לשנות את זה? אוקיי, אנחנו מצביעים. מי בעד הסעיף? מי נגד?

הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
הסעיף נתקבל.

תודה רבה, הסעיף אושר. הלאה.

'תיקון סעיף .11 4. בסעיף 11 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (א) יבוא:

"(א1) בית המשפט רשאי לפסוק לנוסע פיצויים לדוגמה כאמור בסעיף קטן (א), אם מצא כי מפעיל טיסה, מארגן או נותן שירותי סוכנות נסיעות לא הנפיק לנוסע כרטיס טיסה ולא מסר לו את הכרטיס במועד, ביודעין, בניגוד להוראות סעיף 2א."'

זו הסמכות של בית המשפט לפסוק לנוסע פיצויים לדוגמה במקרה של הפרת הוראות הסעיף שהוועדה אישרה קודם לכן, לעניין חובה למסור כרטיס טיסה.

תודה לכם, סטודנטים, מקווים שנהניתם.

אין לנו הערות.

זה מפתיע, אבל בסדר.

אנחנו רוצים לציין שהמילה "ביודעין" במקרה הזה מקשה מאוד על הצרכן. הלוואי שלא נגיע בכלל לסעיף הזה, אין צורך להגיע אליו, אבל אם מגיעים לסעיף.

אבל זה קיים לגבי כל יתר העילות.

אני לא פותח את זה. זו פרקטיקה - - -

זה קיים בסעיף 11(א) לחוק היום לגבי שאר העילות.

בדיוק, תודה. מי בעד הסעיף? מי נגד?

הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
הסעיף נתקבל.

תודה, הסעיף אושר. הלאה.

'תיקון סעיף 13. 5. בסעיף 13 לחוק העיקרי, במקום "עליית" יבוא "שינוי".'

הסעיף הזה נוגע לעדכון סכומים שנקובים בחוק העיקרי. זה סעיף כמעט טכני, כי זה עיגון של המצב הנוהג היום לפי חוות הדעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה הכלכלי פיסקלי, אבי ליכט, שגרסה שבכל מקום בחוק שכתוב שמדובר על עדכון סכומים בהתאם לשיעור עליית המדד, מדובר גם על ירידה. זאת אומרת, שינוי – בין אם עלייה, בין אם ירידה. זה תיקון כמעט טכני.

מי בעד הסעיף? מי נגד?

הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
הסעיף נתקבל.

תודה, הסעיף אושר. הלאה.

'תיקון סעיף 14. 6. בסעיף 14(ב) לחוק העיקרי, במקום "זכאי לקבל ממפעיל הטיסה או מהמארגן" יבוא "ימסור לו מפעיל הטיסה או המארגן, בסמוך להתקיימות העילה המזכה,".'

סעיף 14 עניינו בחובות יידוע וגילוי של הנוסע על זכאותו לפי החוק. סעיף 14(ב) קובע שנוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שמתקיימת לגביה עילה מזכה, כלומר אחת מהתקלות עיכוב, ביטול וכו', חובה על מפעיל הטיסה או המארגן למסור לו איזשהו מסמך שמפרט את זכותו להטבות כדי שהוא יידע מה מגיע לו לפי החוק. התיקון כאן נועד להבהיר על חובה למסור את אותו מסמך בסמוך להתקיימות העילה המזכה, כי אחרת זה עלול להיות לא רלוונטי.

כן, גברתי.

יש לי מספר הערות לסעיף הזה וברשותכם, אני מבקשת להתייחס אליהן במלואן. אני מזכירה שמדובר בחוק אקס-טריטוריאלי. דהיינו כל חברת תעופה, לרבות חברת תעופה זרה, שמטיסה ולו נוסע ישראלי אחד בכל נמל תעופה בעולם, תהיה מחויבת עכשיו לעמוד בסעיף הזה ובדרישה. הדרישה היא לחלק נייר. זאת אומרת, אותו דייל שמקבל נוסעים לטיסה אמור לדעת: אירחתי בשעתיים – אני צריך לתת נייר שיש לך זכאות לקבלת שירותי סיוע; אם זה מעל חמש שעות אתה גם זכאי לקבל טיסה חלופית או השבת תמורה או מלון; אם זה מעל שמונה שעות – זה ביטול טיסה, אם עשיתי לך שנמוך. זה להפוך כל הדיילים לעורכי דין שיושבים ועסוקים באיזה ניירות צריך לחלק. מה גם שיש כבר סעיף בחוק שאומר שאתה חייב, בתור מוביל אווירי, גם להציב מודעה בשדה התעופה וגם לכלול את זה באתר האינטרנט שלך. יש פסיקה של בית-המשפט המחוזי, כבוד השופט עופר גרוס שמונה עכשיו לבית המשפט העליון, בתיק שאני ייצגתי בו, בין היתר, את חברת אל על, שמגדירה את המונח "מסמך" גם כמסמך אלקטרוני. אנחנו גם אקולוגיים, חבל לפגוע בסביבה ולחלק ניירות לכל הנוסעים בכל נמל תעופה בעולם.

צודקת. העניין האקולוגי שבר אותי.

אז בואו נשים באינטרנט. כבר שמנו; הכרחתם ושמנו, וזה אפקטיבי.

ומה דעתך שנעביר בווטסאפ או מסרון?

אגב, זה קורה גם בחלק מהמקרים, אבל לא באופן פורמלי ולא בחוק.

יש פה שתי נקודות: היה עניין צלופחי - איך חומקים מהחובה, ויש עניין של הפרקטיקה של איך עושים את זה. קודם כול, החובה מתקיימת. בא בן אדם, רוצה לדעת מה קורה אתו, אז צריך להציג בפניו.

יש גם נציג, אדוני, אבל - - -

אבל הנציג הזה יתחיל לעבור אחד-אחד?

במקום הדיילים, במקום - - -

אולי נשמע אותם רגע, איך הם רוצים שזה יתנהל באמת.

קודם כול, המידע יכול להימסר בנייר אחד, אם היתה כוונה לרמוז שכל דבר צריך להימסר בנייר אחר.

מה הכוונה?

אם היתה כוונה בדברים שלך להגיד שעל כל שינוי צריך נייר אחר - אז המידע יכול להימסר באותו נייר. זה דבר אחד. דבר שני, לגבי הפסיקה של גרוסקופף, זה נכון שמבחינה אקולוגית לא רוצים לבזבז; ברמה הצרכנית, מבחינתנו אנחנו חייבים להבטיח שהצרכן יודע. יש פסיקה, ואם תרצי אוכל לשלוח לך אותה. יש פסיקה שאומרת שהזכאות של הצרכן במקרים של חוק שירותי תעופה לקבל את ההטבות היא לא זכות עלומה, אלא חברת התעופה צריכה ליידע אותו מלכתחילה בזכויות שלו.

אנחנו לא מנסים לחמוק.

זה שזה מופיע באתר זה יפה, אבל הצרכן צריך לדעת - - -

יש גם הודעה בנמל.

בסדר, אנחנו נתכנס. בבקשה, ביקשת לדבר כבר הרבה זמן ולא אפשרתי, אז בבקשה.

אני מנהלת קשרי לקוחות של אל על. היום הלקוחות מקבלים מצורף בכרטיס הטיסה את כל הזכויות; זה מצוי באתר וזה דיגיטלי. לאחרונה, בכל עיכוב שקורה אנחנו שולחים אפילו קישור לסלולרי של הלקוח. זה גם ירוק יותר. אנחנו לא בעד חלוקה אקטיבית, הלקוח מקבל את זה מאתנו. מעבר לזה, בדלפקי הבידוק מודיעים לו שיש זכויות. יש גם קובץ של דפים שמחולקים והדיילים שלנו בעת איחור - - -

זה נכלל במשקל כל הניירת שאצטרך להיסחב אתה לחו"ל? מה, נעשיתי ספרן?

אתה צודק.

ממתי המדיניות שאת מתארת לנו, של היידוע בסמס?

ממש מעכשיו.

ומאיזו שעה נמסרים הסמסים?

החל משעתיים, בדיוק בזמן התחלת הסיוע.

- - -

כמי שמעורבת באופן אישי בנושא הסיוע ללקוחות בזמן עיכוב, הדיילים שלנו עסוקים במציאת חלופות, אם צריך, לכל הנוסעים, במתן סיוע, בחלוקת שוברים.

את מדברת על שירותי הקרקע, נכון?

בדיוק.

לא על הדיילים שעל הטיסה.

נכון, נכון. לכן אנחנו לא יכולים להיות עסוקים, כמו שאומרת שירלי, גם בניהול שיחות משפטיות. הצרכן לא נפגע.

העניין ברור. אני רוצה לסכם, אבל קודם כול, גברתי.

בקצרה, כל היידוע שמתקיים היום, לפי מה שאני מבינה, מלבד הודעות סמס, הוא בשלב שהצרכן רוכש את הכרטיס. אבל הסעיף הזה מדבר על - - -

העניין ברור. תודה על ההערה. אתי רוצה להתחבר לדברים שאמרת.

נכון, אני רוצה להתחבר. פשוט חבר הכנסת טיבי, שהציע את ההצעה לא נמצא כאן אז אני רוצה לייצג אותו ולומר מה היה בהצעת החוק המקורית ואיך הוא הסביר את הנושא. בהצעת החוק המקורית הציע חבר הכנסת טיבי: ימסור לו מפעיל הטיסה או המארגן מיד עם התקיימות העילה המזכה. ובדברי ההסבר שלו כותב חבר הכנסת טיבי: "בנוסף, עם קרות אירוע המקים לנושא העילה המזכה, רוב חברות התעופה אינן מעדכנות את הנוסע בדבר זכויותיו, דבר שעומד בסתירה מוחלטת לרוח החוק אשר בא להגן על זכויות הנוסע. כוונת המחוקק היתה לדאוג לכך שהנוסע יקבל את כל המידע הדרוש לשם בחינת זכויות, ואולם בהיעדר שיתוף פעולה מצד חברות התעופה מתקיימת חשיבות לחייב אותן באופן פוזיטיבי למסור לנוסע מידע אודות זכויותיו בעת שמתקיימת עילה מזכה".

הפרקטיקה שונה מחברה לחברה. הגברת שנמצאת כאן מייצגת את חברת אל על, אבל אנחנו צריכים לזכור שגם אם חברת אל על מתנהגת בצורה מופתית בתחום הזה - ואני לא מאשרת או מכחישה כמובן - יש עוד חברות תעופה והנורמה היא נורמה כללית. מה שקורה בפועל, גם אם חברת התעופה מיידעת במסגרת כרטיס הטיסה, שם יש שלושה או ארבעה דפים של נספחים באותיות קטנות, וביניהם יש גם מידע על זכויות לפי חוק הגנת הצרכן וזכויות לפי החוק הזה, אנחנו יודעים שכל נוסע מאמין שהטיסה שלו תעבור בשלום ולא קוראים את כל האותיות הקטנות. בפועל, כשנוסע, קמה לו עילה מזכה – הרוב לא מכירים את הזכויות. אנשים לא קוראים חוק ולא קוראים את האותיות הקטנות. מה שמבקש כאן חבר הכנסת טיבי זה להבטיח – והצענו לו לשנות את המילה "מיד" למילה "בסמוך" כדי שלא יצטרכו הדיילים להפסיק את כל עיסוקיהם ורק לחלק ניירות לנוסעים – להביא באופן פוזיטיבי לידיעת הנוסעים את זכויותיהם לפי החוק.

הודעת סמס או ווטסאפ נכלל בדרך הזאת.

כן.

בבקשה, גברתי.

אני מייצגת את חברת השטיח המעופף. חברת השטיח המעופף היא בדרך כלל מארגן; מארגן במועד קרות מועד של איחור בטיסה או מקרה אחר, אין לו אפשרות לתת באותו רגע ללקוח הודעה. זה בלתי ישים.

למה?

בפועל הוא לא נמצא בשדה התעופה, הוא לא נמצא כשזה קורה. אם הלקוח בחו"ל, אתה לא יכול לדרוש שמארגן ישלח נציג לכל מקום בעולם בכל רגע נתון.

אז תדאגו שיהיו מספיק פרוספקטים במטוס, שבמקרה הצורך ישימו אותם על הדלפק.

גברתי, העניין ברור.

רק מילה אחת, אדוני. לא הצעתי לבטל, אמרתי מסמך אלקטרוני.

בדרך כלל כשנמצאים בשדות התעופה, לא בכל מקום יש WiFi ולא כל הנוסעים מצוידים בטלפון סלולרי.

חברים יקרים, אותי זה לא מעניין. לא אמרתי שהמטוס ישקול חצי טון רק בגלל הנייר. יש כאן שתי נקודות שנוגעות לסעיף שהקריאה אותו היועצת המשפטית: העיתוי - מתי צריך לתת ללקוח. בחיים שלי לא קראתי לפני הנסיעה את כל - - -

אפשר להקרין את זה במטוס.

לא, זה לפני הטיסה. אני לא רוצה לייצר הגבלה. אני יודע את הדבר הבא: חברת התעופה, המארגנים וכולם נכללם. לקוח שלי, שאני עובד אתו, מרים טלפון וסוגרים את הדברים. אם יש תיאום טלפוני בין כולם וכולם יודעים את העניין – אני לא צריך להיכנס לתהליך הזה, אני רק יודע להגיד שיש חובה כזו, ובין היתר, היא יכולה להיפתר גם כחובה אלקטרונית בסמוך להתקיימות העילה. אתה מתיישב, אתה מקבל לסלולר שלך. מבחינתי, זה יותר טוב. אבל אני רוצה שבסמוך, בהגדרה, הלקוח ידע בדיוק.

החובה היא ליידע, הסעיף לא נוקב כרגע בדרך היידוע.

הוא נוקט.

במסמך.

הוא נוקט? רגע, מתקנים אותי.

בכל מקרה, גם אם הוא לא נוקט, אני רוצה שיינקט.

מסמך המפרט את זכותו להטבות. כתוב "מסמך"; האם מסמך כולל מסמך אלקטרוני? אני לא רוצה לתת חוות דעת בנושא הזה כרגע בלי לבדוק את ההשלכות של העניין הזה. נבחן את הנושא.

כן, אתי, כדי שלא תיפול שגגה תחת ידינו, נבחן את הנושא בין קריאה ראשונה לשניה ושלישית. אני בעד התוספת, ואם לא יבואו נציגי הממשלה ויגידו: היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט ואפשר ככה וככה - כמו שאתם יודעים להפעיל את הראש היצירתי שלכם תמיד, נמצא את הדרך איך עושים את זה. אני מעדיף לקבל באלקטרוני כל דבר שאני יכול.

שער לעצמך שיש אנשים שאינם מצוידים בטלפונים. אני מציעה - - -

אמרתי, אתי. אמרתי שבין הקריאה הראשונה לשניה ושלישית אאפשר להם. אני מבקש להצביע על זה בנוסח שהוקרא. איזום שהעניין האלקטרוני יהיה חלק מזה, אלא אם כן יבואו היועצים המשפטיים והפרקטיקה ויגידו לי שזה יעשה ככה ויגרום ככה. מבחינתי, כל דבר שאני יכול לקבל אלקטרונית, אני מעדיף. הרי מה העניין, אם בן אדם במצב הזה חבר שלו מראה לו, אדם זה מראה לו.

מי בעד הסעיף, כפי שהוא? מי נגד?

הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
הסעיף נתקבל.

תודה, הסעיף אושר. תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:59.