פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



31
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
22/05/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 305
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, ח' בסיון התשע"ח (22 במאי 2018), שעה 11:44

פגיעה בשוויון לאיחוד משפחות אזרחי ישראל יוצאי אתיופיה - לציון בכנסת של יום השוויון לקהילת יוצאי אתיופיה

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר
יואל רזבוזוב

אורן כהן - סמנכ"ל, משרד ראש הממשלה

ד"ר הילה טל-אביטן - ראש תחום, משרד ראש הממשלה

דסי צנגן - עו"ד, הלשכה המשפטית רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים

טדי פקדה - מרשם ומעמד, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים

יעל אגמון - רפרנט ביטוח לאומי, משרד האוצר

נורית יכימוביץ' כהן - חוקרת, מרכז המחקר והמידע, הכנסת

ירדנה ויזנר - מנהלת משרד, מינהלת נעל"ה

ורד אחיהון - מנהלת תוכן פרויקט אתיופיה, הסוכנות היהודית

אורית צגאי אבל - עו"ד, לשכת עורכי הדין

נריה רפאל כנפו - נציג התנועה המסורתית

עדי שגיא - חניך, מכינה קדם צבאית

רועי שריפי - חניך, מכינה קדם צבאית

יונתן הלוי - חניך, מכינה קדם צבאית

נועה אברהם - חניך, מכינה קדם צבאית

אופיר ליכט - מדריכה, מכינת באר אורה

מולו דימרלאו - מועצת התלמידים והנוער הארצית, נציג

מקונן טקלה - מועצת רואי חשבון, נציג

סולומון שפיראו - נציג

למלם רטה - נציג

מלקייה קפלה - נציג

פנטה סמנך - נציג

אלמז מקונן - נציג

נגה גדמאו - נציג

מלדה גדאמו - נציג

זאודיטו בריהון - נציג

טדלה גטהון - נציג

וורקיה עלמו - נציג

טרפה טדלה - נציג

דרבה קנו - נציג

בוגאלה יוסף אנדרגיה - נציג

ביטאו דרגה - נציג

נייש מאיה טאדסה - נציגה

מוגס אלקנה - נציג

מרו טאדסה - נציג

שומט היילו - נציג

מספן דילנסאו - נציג

בבאביץ בלאי - נציג

טספאייה ארגאי - נציג

אווגאש אראוי - נציג

אספה ירוסלם סולומון - נציג

טגנה פתנש קבדה - נציג

מסרשאו גטהון - נציג

יהעלם טדסה - נציג

מנגיסטו וונדם - נציג

וורקט אראפה - נציג

בר הררי - נציג

הודה אקל - נציג

מלכה ישמבל - נציג

אבבה בלאי - נציג

טיגט מהרט - נציג

בלאי מנטקר - נציג

היילו שומאט - נציג

דוד מהרט - נציג

אווגאש ארגאוי - נציג

טקילו ארגה - נציג

דני ווזנר - נציג

דנה גורדון שושני

עופרה ארגס - חבר תרגומים


פגיעה בשוויון לאיחוד משפחות אזרחי ישראל יוצאי אתיופיה - לציון בכנסת של יום השוויון לקהילת יוצאי אתיופיה

שלום לכולם וברוכים הבאים. היום הכנסת מציינת את יום השוויון ליוצאי אתיופיה, כל הוועדות עוסקות היום בנושא יוצאי אתיופיה בחינוך, בתעסוקה, בדיור ובבריאות. וועדת העליה והקליטה עסקה בבוקר בעניין הפנימיות ועכשיו אנחנו עוסקים בנושא העליה, בעיקר יישום החלטות הממשלה שהתקבלו ואנחנו רוצים לשמוע כמובן מנציגי משרדי הממשלה שנמצאים פה, משרד ראש הממשלה, משרד הפנים, משרד הקליטה ומשרדים אחרים. כמובן גם משרד האוצר.

אנחנו רוצים לקבל נתונים ממרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא יישום החלטות הממשלה. ד"ר נורית יכימוביץ', תודה שהכנת לנו את הנתונים. הצטרף לדיון חבר הכנסת יואל רזבוזוב חבר הוועדה, היום כפי שאמרתי כל חברי הכנסת עוברים בין הוועדות השונות. אני מבקש מכל הדוברים שינסו לדבר בתמצית, וכמובן גם את שמם ואת מי הם מייצגים.

תודה יושב הראש, שלום לכולם. אני חוקרת במרכז המחקר והמידע של הכנסת. כתבתי את המסמך הזה, יישום החלטת ממשלה 1911 לבקשת יושב הראש שביקש לדעת האם ההחלטה יושמה, כאשר המסמך המלא נמצא באתר מרכז המחקר והמידע של הכנסת ואפשר לקרוא אותו שם וגם בפורטל ועדת העלייה.

ברקע של החלטת הממשלה 1911 נמצאת החלטת ממשלה קודמת מ-2015 והיא החלטת ממשלה 716 שקבעה שצריך להביא לישראל את אחרוני בני קהילות הממתינים באדיס אבבה ובגונדר. ההחלטה קבע בקווים כלליים קריטריונים לזכאות לכניסה לישראל. אני לא אקריא את כל האותיות הקטנות, אני רק אגיד בקצרה שהקריטריונים העיקריים הם ש"מדובר באנשים ששמם רשום ברשימת הממתינים משנת 1999 ואילך ושיש להם קרובי משפחה מדרגה ראשונה בישראל שהגישו בקשה להעלות אותו". ההחלטה הזאת היא החלטה כללית, הצהרתית, שלא התייחסה לא לכמות הנכנסים לישראל וגם בהחלטה הזאת לא נקבע תקציב ליישומה. מה שכן, הוחלט על הקמת צוות בין משרדי שדן בנושא וכתוצאה מפעילותו כעבור תשעה חודשים הוחלטה החלטת הממשלה 1911 כניסה לישראל מטעמי איחוד משפחות לבני קהילות גונדר ואדיס אבבה.

בהחלטה הזאת כן נקבע כיעד שצריך להביא 1,300 מועמדים שכניסתם תאושר על ידי משרד הפנים ובנוסף על כך נקבע תקציב שמתאים, כאשר הוחלט לתת לנכנסים זכאות מבחינת סל קליטה ושאר הזכאויות בהתאם לעולים מאתיופיה, למרות שהנכנסים נכנסים לארץ מכח חוק הכניסה לישראל ולא מכח חוק השבות.

התקציב שנקבע במסגרת החלטת 1911 כולל שהייה במרכזי הקליטה, שיפוץ שלהם, מתן סלי קליטה, מענקי דיור, מעטפת רוחנית וגם טיסות ואש"ל לעובדי רשות האוכלוסין וההגירה, בעצם כל מה שכרוך בהבאת 1,300 המועמדים לישראל. כאן נקבעו כבר קריטריונים קצת יותר ספציפיים. שוב, גם כאן אני לא אקריא את כל האותיות הקטנות אבל מדובר פה בכל הקריטריונים שראינו קודם במסגרת החלטת ממשלה 716 ביחד עם אחד מהקריטריונים הרשומים כאן, כאשר מדובר פה שוב בפירוט של קרובי משפחה מדרגה ראשונה או בודדים או הורים או ילדים בגירים של מי שכבר נמצא בישראל והגיש בקשה עבורו, או אלמנים ויתומים בגירים שלקרוב משפחתם הייתה זכאות אילו היה חי.

שימו לב לסדר שבו הקריטריונים האלה רשומים כי אני רוצה להגיד עוד כמה דברים על התיעדוף שנקבע במסגרת החלטת הממשלה. כמו שאמרתי קודם, מדובר פה בהחלטה שמטרתה איחוד משפחות וגם פתרון לצרכים הומניטריים ובאשר לתיעדוף בהחלטה נאמר שצריך להביא את המועמדים בהתאם לדחיפות לפי סדר הקריטריונים המפורט, כלומר מה שהראיתי בשקופית הקודמת.

אם נסתכל על זה בהקשר של סעיף אחר שכתוב בהחלטה, ש"הבאת הממתינים לא תתעכב עד לגיבוש רשימת כל הזכאים" בעצם זה מעלה את השאלה מה צריך להיות סדר העבודה והפעולות של משרד הפנים בהבאה. מצד אחד למהר עד כדי לא להתעכב ומצד שני לקבוע סדר בהתאם לדחיפות. אלה נתוני רשות האוכלוסין וההגירה שהועברו לידינו ואפשר ללמוד מהם מה קרה בעקבות הפער הזה בין שני הסעיפים שהראיתי לכם, כאשר לרשות האוכלוסין הוגשו 5,420 בקשות לכניסה לישראל, אבל זה לא באמת 5,420 משפחות שעבורן התבקשו הבקשות, מכיוון שחלק מהבקשות היו כפולות או משולשות. כך נמסר לנו על ידי רשות האוכלוסין. כאשר אני מדברת על בקשות כפולות, הכוונה היא למצב שבו יותר ממשפחה ישראלית אחת מבקשת את הכניסה של משפחה אחרת שחיה באתיופיה. זה אומר שברשות האוכלוסין התחילו לעבור על הבקשות ומדי פעם פגשו בבקשות עבור אותה משפחה ובמקרה הזה הם איחדו את הבקשה, כדי לא לטפל פעמיים באותה משפחה. אבל רשות האוכלוסין לא ידעה להגיד לנו כמה בקשות כפולות או משולשות יש, ובסך הכל רק חלק קטן מהבקשות הגיע לכלל בחינה. מתוכן 326 בקשות אושרו ובמסגרת הזאת ניתנה אשרת כניסה ל-1,300 מועמדים, ו-209 בקשות נדחו, כאשר בין הבקשות האלה היו 847 אנשים שקיבלו תשובה שלילית. גם הבקשות האלה, שאושרו ושנדחו, יש ביניהן בקשות כפולות.

מרשות האוכלוסין גם נמסר לנו שאחרי שהשלימו את אישור הכניסה של 1,300 המועמדים הראשונים הופסק הטפול בשאר הבקשות ובעצם הרשות לא יודעת כמה בקשות לא נבדקו וגם לא יודעת כמובן כמה זכאים יש בהן או כמה בקשות עלולות להידחות מתוכן, בעצם בכל הבקשות שלא נבדקו אנחנו לא יודעים מה יש, אבל צריך לזכור שכל המידע הזה בעצם נמצא בידי משרד הפנים ויש לו אפשרות לעבור על הבקשות ולבדוק אותן.

מה שקרה בפועל זה שאכן עד סוף 2017 נכנסו לישראל 1,308 זכאים, אלה הם נתוני הסוכנות, כאשר בערך 3/4 מהם מגונדר ו-1/4 מאדיס אבבה. נשאלת השאלה בהקשר של החלטות ממשלה עתידיות, בעצם כמה בעלי פוטנציאל לזכאות חיים כיום באתיופיה. אז כמו שאמרתי קודם רשות האוכלוסין לא באמת יודעת מה המידע שטמון בתוך הבקשות שנמצאות כרגע בידיים שלה, אבל אני רוצה להקריא עוד משפט אחד מתוך החלטת הממשלה שאומר "ככל שרשות האוכלוסין תתרשם כי מספר הזכאים לכניסה על פי החלטה זו גבוה או נמוך באופן משמעותי מ-1,300 יובא הדבר מחדש לאישור הממשלה" זאת אומרת שאולי מזה משתמע שרשות האוכלוסין כן הייתה צריכה לבדוק מה טמון בתוך הבקשות שלא נבדקו.

מקור המידע היחיד שכן היה לי מחוץ לבקשות האלה היה נתונים שקיבלתי מהרב מנחם ולדמן באשר למספר האנשים שעדיין חיים באתיופיה ויכולים להיות פוטנציאל לכניסה לישראל. לדבריו בסוף שנת 2016 היו באתיופיה כ-9,400 אנשים עם פוטנציאל להגיש בקשות לכניסה לישראל ובערך 900 מהם הגיעו לארץ בעקבות החלטת הממשלה 1911 ומכאן אפשר לחשב שכ-8,500 מועמדים ייתכן שעדיין גרים באתיופיה.

אני רוצה לסיים עם כמה שאלות שעלו אצלנו בזמן שהכנו את המסמך. קודם כל האם יש הגדרה חד משמעית של אוכלוסיית היעד שמנידת ישראל מוכנה לקלוט, מהם הקריטריונים לזכאות ומי קובע אותם. שאלה נוספת, כיצד מובא בחשבון גודל האוכלוסייה שיש לה פוטנציאל לזכאות בעת גיבוש החלטות הממשלה וגם בעניין התיעדוף, כיצד אפשר להטמיע בעבודתה של רשות האוכלוסין את תיעדוף האוכלוסיות במהלך הטיפול בבקשות וכיצד יש להביא בחשבון את הצורך בהבאתם המהירה של אלה שמצבם ההומניטרי הוא הקשה ביותר.

תודה. חבר הכנסת יואל רזבוזוב בבקשה.

תודה כבוד היושב ראש, אני באמת מברך על הדיון. חשוב לעקוב אחרי החלטות ממשלה כי בדרך כלל יש כהחלטות ממשלה ושום דבר לא קורה, אני שמח שכאן לפחות משהו קרה אבל כנראה שזה לא מספיק ואני יכול לציין כאן שחברי יו"ר הוועדה חבר הכנסת נגוסה באמת עושה המון, אני חושב שבלעדיו זה לא היה זז, צריך שכולם ידעו את זה. הוא באמת דוחף וזה שהוא עושה את הדיונים הללו אני חושב שהנושא מתקדם. לי חשוב לציין, אנחנו באמת ראינו וקיימנו על זה לא מעט דיונים, על אנשים שבאמת כואב לנו לראות שאנשים שיש להם קרובים מדרגה ראשונה והם לא נמצאים איתם, וחשוב לי להדגיש, גם דיברתי עם יו"ר ועדת הפנים לשעבר, יו"ר הקואליציה חבר הכנסת דודי אמסלם על כך שאנחנו צריכים לקיים דיון משותף עם ועדת העליה והקליטה וועדת הפנים לגבי מכסות לעליות ממוצא אחר, גם שם יש מקרים של קרובי משפחה מדרגה ראשונה שלא מצליחים להיכנס לארץ דרך חוק השבות ואנחנו כן צריכים לסייע להם כי גם שם יש מצב מאוד לא נעים.

אני באמת מברך על הדיון ומקווה מאוד שתצא מכאן אמירה ונוכל לקלוט כמה שיותר עולים וכמה שיותר משפחות יתאחדו.

תודה חבר הכנסת יואל רזבוזוב. אנחנו יודעים שהמציאות של אחינו שממתינים בגונדר ובאדיס אבבה היא מציאות מאוד קשה והם נמצאים בתנאים מאוד קשים, ממתינים שנים רבות ופה למשרדי הממשלה יש זמן לגרור את הנושא. ברור שבהחלטת הממשלה כתוב שברגע שמשרד הפנים או רשות האוכלוסין רואה שיש פוטנציאלים צריכים להזדרז ולהביא את זה למודעות ולקבל החלטה ולהמשיך ב-2018 וכך עד שכל הקהילה תעלה.

ברור לכולם שגם הנתונים נמצאים במשרד הפנים, שאנחנו מדברים על 8,000 של-1,000 מהם יש בנים ובנות בישראל, ל-2,200 מהם יש הורים בישראל ול-2,500 מהם יש אחים ואחיות, ל-2,300 מהם יש דודים ובני דודים. זהו. זה הקשר המשפחתי הקהילתי שנמצא פה בישראל. אזרחי ישראל. אנחנו היום דנים בעניין השוויון. פה אנחנו רואים פגיעה בזכויות ובשוויון של אזרחי ישראל יוצאי אתיופיה שהזכות הבסיסית שלהם להיות עם ההורים שלהם, עם הבנים והבנות שלהם, עם האחים שלהם, נפגעת.

אנחנו נמצאים במאה ה-21 במדינת ישראל, המדינה מתקדמת, מדינה מתוקנת אבל פה אנחנו רואים הפרעה בוטה, פגיעה בזכויות ובשוויון של אזרחיה. לכן אנחנו צריכים להמשיך להיאבק עד שהפגם הזה יתוקן על ידי הממשלה.

אנחנו רוצים לשמוע מנציג משרד ראש הממשלה, שמרכז את הנושא בביצוע החלטות הממשלה. איפה אנחנו נמצאים, למה ב-2018 אין עליה. למה אנחנו לא ממשיכים לאחד את המשפחות? מר אורן כהן, סמנכ"ל משרד ראש הממשלה. בבקשה.

תודה רבה אדוני היו"ר, תודה גם לממ"מ על העבודה. כמו שאתם יודעים, בעקבות החלטת הממשלה לפני תקופה קצרה, הממשלה עודכנה על העובדה שבעצם מספר הזכאים גבוה מהמכסה שאושרה בפעם הקודמת ובעקבות העדכון הזה ראש הממשלה הנחה לקיים דיון בנושא בוועדת שרים ייעודית שהוקמה, נקבע מועד לדיון. הדיון תוכנן ל-18 ביוני, זה בדיוק בעוד ארבעה שבועות ואנחנו עכשיו עובדים עם כל משרדי הממשלה הרלבנטיים, עם משרד האוצר על נושא המשאבים התקציביים ליישום ההחלטה כי אנחנו רוצים שההחלטה תהיה כמו ההחלטה של 2016 שהיה בה תקציב ליישום ולא כמו ההחלטה של 2015 שלא היה בה תקציב, עובדים עם משרד הקליטה ורשות האוכלוסין לראות את עמדתם לגבי עבודת המטה וגם להתייחס לנושא של שיפור המנגנונים של בחינת הבקשות, לקביעת הזכאות, כמו שהעלתה העבודה. באופן טבעי תמיד אפשר להשתפר ולעשות את זה יותר טוב ויותר נכון, גם את התהליך הזה, אנחנו עובדים גם עם משרד הקליטה על נושאי שיפור קליטה במרכזי הקליטה, יש סוגיות שראיתי שגם הוועדה דנה בהן בשבועות האחרונים ואנחנו גם בוחנים אותן כדי לשפר את התהליך הזה של הקליטה ואני מקווה שבישיבה ב-18 ביוני יהיה מתווה חדש שיובא לאישור וממנו נוכל להתקדם.

כשאתם עובדים על המתווה לקראת 18, האם אתם נתקלים בבעיות במשרדי הממשלה או האם יש שיתוף פעולה?

יש שיתוף פעולה מלא כרגע מצד כולם. אנחנו כרגע יושבים עם כל גוף בנפרד, בהמשך נעשה ישיבות יותר גדולות ככל שנתקרב, המתווה ילך ויתהדק ואנחנו נסכם אותו. יש קצת חילוקי דעות מקצועיים שהם טבעיים, אבל זה לא משהו חריג, אין כרגע בעיה של חוסר שיתוף פעולה.

אני יודע לפחות את העמדה של משרד הקליטה, ראינו את המכתב של השרה שכתבה למזכירות הממשלה והיא אומרת שתעלו את כולם. בואו נקבל החלטה להעלות את כולם, גם יש לנו עכשיו מרכזי קליטה פנויים שהמדינה משלמת עבורם, אז נביא אותם ונאכלס אותם במרכזי הקליטה הקיימים. מה לוקח כל כך הרבה זמן לגבש את המתווה ובהמשך להתקדם ולהביא אותם, למה פקידי משרד הפנים לא נמצאים באתיופיה כדי להכין את הקרקע ולבדוק את האנשים?

לגבי משרד הפנים, אולי משרד הפנים יתייחס.

אני שואל אותך כיוון שאני יודע מה משרד הפנים אומר, מה הם יגידו. הם יגידו שהממשלה לא קיבלה החלטה ולא נתנה להם הוראה, אז הם לא יכולים - - - מה שכולם אומרים לי, שהיום הפקק הוא משרד ראש הממשלה.

אנחנו ארבעה שבועות לפני ההחלטה אז בין אם הם יצאו עכשיו או מיד כשתהיה החלטה, נראה לי שזה פחות משנה, זה הבדל של פחות מחודש. לגבי כמה יהיו במתווה, יש את שרת הקליטה ויש עוד משרדים ושרים שנוגעים בדבר. לכולם יש עמדות, גם צריך לקחת בחשבון שמבחינה תקציבית, בעצם תקציב 2018 ו-2019 אושר כבר בכנסת, וצריך למצוא לזה מקורות. בסוף זה סכומים מאוד גדולים בעיקר בגלל מענקי הדיור שהם ייחודיים לאוכלוסייה הזאת, אז אני עוד לא יודע להגיד מה יהיה ההיקף.

תיכף נשמע את נציג האוצר אבל אני אומר לך ששר האוצר בעצמו אמר לי אישית, גם לפני העברת התקציב, גם אחרי העברת התקציב, שאין בעיה של תקציב. "אם הממשלה או משרד ראש הממשלה יוביל החלטה ויביא את זה, אנחנו נמצא את הכסף, הכסף קיים". לכן אני לא רואה את הבעיה של האוצר פה.

אני אומר, כשאנחנו צוללים לתוך הדיונים יש אילוצים וקשיים כאלה ואחרים מכל הכיוונים. שוב, אני לא יודע להגיד מה יהיה בסוף. יצא שהיום הזה בלוח השנה הוא קצת רחוק עוד מההחלטה אז אנחנו עוד לא יודעים להגיד איזו החלטה תתגבש.

ב-18 זה סופית, קבוע?

כן.

באיזו שעה זה מתקיים?

אני לא זוכר, בסביבות הצהריים, אני יכול לבדוק.

זה חשוב לנו. אנחנו רושמים בפרוטוקול שב-18 - - -

ב-12:00 בצהריים.

ב-18, בשעה 12:00 בצהריים מתקיימת ועדת שרים בראשות ראש הממשלה בנושא הזה. אוקיי. אני יודע שנציגת משרד האוצר רוצה לצאת, תגידי לנו.

אני רכזת קליטה באגף תקציבים באוצר. כמו שאמר אורן, להחלטת ממשלה של העלאת אנשים נוספים מאתיופיה יש עלות תקציבית.

יהודים.

יהודים. יהודים מאתיופיה, יש עלות תקציבית. העלות התקציבית תלויה במספר האנשים שיגיעו ובאופן הקליטה שיוחלט עליו, אם מדובר על מרכזי קליטה מדובר על - - -, אם מדובר בקליטה ישירה, מדובר על עלות קצת שונה. כמו שאורן אמר אנחנו בדיונים ובשלבים ראשונים של גיבוש ההחלטה, אנחנו עוד לא יודעים. אבל מה שברור זה שכל החלטה שתתקבל, נצטרך למצוא לה את המקור התקציבי המתאים וכמובן שככל שהממשלה תחליט במסגרת הדיונים על סדרי העדיפויות להקצות את הכספים האלה הם יוקצו בדיוק כפי שהוקצו בהחלטת הממשלה הקודמת. אבל זה דורש מציאת מקור תקציבי.

הבנתי. אתם עובדים בתיאום איתם להכין את המתווה?

כן.

אנחנו נשמע את נציגי רשות האוכלוסין. שמענו בעניין המתווה וההחלטה אבל יש הרבה מקרים שרשות האוכלוסין ממש לא מטפלת ומגיעים אלינו אנשים שעדיין המשפחות שלהם נמצאים שם, גם זכאי חוק השבות, גם אנשים שכבר אושר להם והם תקועים שם, אנחנו רוצים לשמוע מתי כל הבעיות האלה יפתרו. למשל, אני אומר לכם שהעברנו פה 12 מקרים שעברו את התהליך לפני מועד השינוי ואתם ישר פסלתם את כולם. דבר שני, בוועדה הזאת קיבלנו החלטה בהסכמתכם שיש משפחות שהגיעו לפה ואתם אישרתם כזכאים אבל עדיין לא קיבלו את האישור. יש כאן נציגים ואנחנו נשמע.

אני רוצה להבהיר פה, אתם מבינים על מה אני מדבר. במסגרת החלטת הממשלה אנשים שהגיעו לפה מהמשפחות, אם בודקים אותם והם נמצאים ברשימה והם נמצאים פה וזכאים גם על פי החלטה 1911, נותנים להם את האישור פה להישאר. עברנו לפי ההחלטה וההסכמה, העברנו רשימה ואז אישרתם להם. אתה יכול להסביר לנו? יש כמה כאלה. אבל לפחות מקרה אחד, נבין ואז מה הם צריכים לעשות, למה זה מתעכב.

באופן כללי אנחנו לא יכולים לתת תשובות למקרים פרטניים בפורום כזה. דבר שני, מנהל אגף מרשם ומעמד עמוס ארבל ענה לך על 12 המקרים של המשפחות שדיברת עליהם. כמכותב ראיתי שהוא נתן תשובה.

כן אבל הנושא פה, הפרשנות שלכם למרות המכתב, אני אתן לכם את ההעתק של המכתב, שר הפנים הקודם אלי ישי נתן את העניין, המועד הקובע זה מתי שהבנאדם סיים את התהליך ולא מתי שהגיש את זה.

אתה מדבר לא על הטיפולים של החלטות ממשלה. עד כמה שהבנתי - - -

לא, החלטת הממשלה אנחנו שמענו וגם אתם - - -

אתה מדבר על נוהל גר גורר אם אני לא טועה.

נכון. וגם את אלה - - -

אנחנו מטפלים בתקופות בשנים האחרונות על זכאי שבות וטיפולים במסגרת של החלטת ממשלה. נושא של גר גורר, אנחנו לא מטפלים. יש לנו יועצת משפטית, אולי היא תתייחס לזה.

אתה מדבר על שינוי מדיניות מ-2001?

כן. אני לא מדבר על מקרים פרטיים. אני מדבר על כללי שהמשפחות אין להן מענה למרות שהשינוי, תקופת המעבר נותן להם עד ה-1.8.2001. כלומר אם סיימו לפני התאריך הזה, יש להן זכאות.

אני לא יודעת אם הציבור יודע, אבל מדובר בעצם בשינוי מדיניות בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה בנוגע למה שנקרא "גר גורר" שאומר שמי שהתגייר בישראל לא יכול להקנות לבני המשפחה שלו זכאות לשבות מכח הגיור שלו. אם הוא התגייר ויש לו עוד בני משפחה באתיופיה, בני המשפחה לא יכולים בעקבות הגיור שלו להיחשב לצורך חוק השבות כילדים של וכנכדים של יהודי. זה הוחלט על ידי היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין בזמנו ב-7.2.2001 ובעצם מאז הם לא זכאי שבות.

- - - נתן תקופת מעבר. שם המחלוקת.

זה לא שהוא נתן, הוא הנחה לעשות כן איזו שהיא תקופת מעבר לגבי מי שהסתמך על המדיניות הקודמת.

נכון. עד ה-31.7.2001.

נכון. עוד פעם, ההסתמכות הזאת היא גם כן מאפשרת מתן א/5 כמובן ולא שבות, וזה בתנאי שהוגשה בקשה על ידי מי שהתגייר בישראל עבור בני המשפחה שנמצאים באתיופיה עד המועד הקובע, וגם הוכח שהייתה הסתמכות על המדיניות הקודמת. ובאמת בהתאם לזה פעלו ואנשים נכנסו. זה מוזר עכשיו שאנחנו, עברו 17 שנים ואנחנו - - -

לכן אנחנו אומרים, אני יודע שנכנסו, אבל פתאום אתם עצרתם את העניין ואמרתם - - -

למה זה פתאום, אנחנו 17 שנה אחרי.

הסתמכו על המדיניות הקודמת והשר הקודם אלי ישי כתב במפורט במכתב, אם אין לך אני מוכן לתת לך, שאמר שאנשים ממתינים שם והגישו את הבקשות לפני שינוי המועד ולכן מה שקובע, אם הם סיימו את זה לפני השינוי - - -

את מה הם סיימו?

את התהליך. אז הם זכאים להביא את המשפחות שלהם.

אני חוזרת ואומרת שההנחיה היא לא האם סיימו את הליך הגיור לפני המועד הקובע אלא האם הוגשה בקשה לפני המועד הקובע להבאת בני המשפחה והייתה הסתמכות של בני המשפחה על המדיניות הקודמת.

זו הפרשנות שלכם, אבל הפרשנות של השר היא אחרת. אם את זוכרת את פסק הדין, השופט דאז הוא ששינה, כיועץ המשפטי לממשלה, השופט אליקים רובינשטיין גם אמר בבג"צ והסביר את זה, הקובע הוא מועד סיום התהליך.

לא, אני אומרת עוד פעם. משנת 2001 ההנחיה היא שהמועד הקובע לעניין תקופת המעבר זה הגשת הבקשה. אני מבינה שלעניין 12 המקרים הפרטניים כן ניתנה תשובה על ידי מנהל אגף מירשם.

לכן אני שואל כי זו לא הייתה צריכה להיות דחיה. הייתה צריכה להיות עשיה, להביא את המשפחות. לכן אני שואל על הנושא הזה. אם לא נסכים בדברים אלה הנושא יובא לבג"צ. זה פשוט הפרה. אנחנו מדברים פה בדיון על פגיעה בזכויות שלהם. כאן יש עוד מקום של פגיעה בזכות האזרחים.

אדוני היושב ראש אפשר? אני מלשכת עורכי הדין. אני יו"ר ועדה לקידום יוצאי אתיופיה בלשכת עורכי הדין. הייתי רוצה להפנות שאלה לנציגים. דיברת על המתווה שאמור להגיע ביוני להחלטת ממשלה, השאלה שלי באחד הדיונים כאן כבר התקבלה החלטה ש-1,000 אנשים מבוגרים שיש להם ילדים פה בארץ אמורים לעלות ארצה. האם במתווה הנוכחי יוסיפו על ה-1,000 אנשים האלה או שאנחנו מדברים בכלל על כמויות יותר קטנות, יותר גדולות? איפה הדברים עומדים? אולי תוכל לעשות סדר בעניין.

עוד לא התקבלה החלטה לגבי 1,000. אין החלטת ממשלה כרגע.

אולי אדוני היושב ראש יוכל לומר משהו על ה-1,000 אנשים מבוגרים שאמורים להגיע? התקבלה החלטה.

קודם כל אין החלטה כזאת. נכון ששר הפנים כתב מכתב שבעקבות החלטת הממשלה 1911 סעיף 5 שאומר שמשרד הפנים צריך להביא לממשלה את פוטנציאל הזכאים. משרד הפנים בא ואומר, בלי לבדוק, אמרו שיש 1,000 איש שזכאים ובואו תאשרו לנו כדי להביא אותם.

נכון.

אין הסכמה בעניין הזה. אין הסכמה, כי אנחנו טוענים שיש יותר. לכן הנושא נבדק. מה שהוא מדבר על המתווה, שאנחנו מצפים שהמתווה ל-2018 וגם ל-2019, יכלול את איך להביא כמה בכל שנה, להביא. לעניין ה-1,000 זה רק משרד הפנים, ולא התקבלה שום החלטה בפורום של הממשלה בעניין של ה-1,000.

אני לא הבנתי את הקושי מהבחינה הזאת שהרבה פעמים אומרים, גם בדיונים פה אמרו לנו שיש קושי וכל מי שעומד בקריטריונים בעצם כאן. זאת אומרת מי שלא מגיע לא עומד בקריטריונים. אני יכולה לומר לך כמי שמגיעה למרכזי הקליטה השונים בשיתוף פעולה עם הסוכנות, אנחנו שומעים על דרגה ראשונה שנמצאים בארץ ושכן זכאים, ועכשיו אתם מציגים בעיה אחרת של תקציב. אז מה, אם יביאו לכם רשימה לצורך העניין, באמת אני רוצה להבין מה אתה הולך להציג ביום ראשון, ביוני הקרוב. אם הציגו לך לצורך העניין שיש 3,000 שהם כן זכאים, אתה כן תביא את זה או שאתה תסנן את זה בגלל תקציב מראש?

אמרתי, זה תלוי גם בעמדות של המשרדים והשרים האחרים. הפורום שיחליט זה פורום של השרים שחברים בוועדת השרים. בין היתר אחד הנושאים שנלקחים בחשבון זה הנושא התקציבי, אבל זה לא רק זה, יש עמדות גם למשרדים האחרים.

אוקיי.

לכן אני קודם ציינתי שמבחינת משרד הקליטה, שמקבל את העולים, מבחינת מקום הקליטה, יש. כמובן אם רוצים, גם את כל ה-8,000 אפשר להביא בבת אחת. אם רוצים. כי אנחנו ראינו ש - - -

אנחנו חוגגים היום יום שוויון בכנסת ואנחנו רואים שאין שוויון לחלוטין בין עולים יוצאי אתיופיה לעולים אחרים, ששם מעודדים את העליה שלהם ופה מערימים קשיים.

זה לא דבר חדש.

כן אבל לא נעים להיות ביום הזה.

זה ידוע שיש פגיעה בזכויות, בשוויון, באזרחי ישראל יוצאי אתיופיה ואם לא היה אז לא היינו יושבים ודנים כאן היום. פה יש הורים, פה יש בנים ובנות ויש אחים ואחיות שאין להם את הזכות להיות איתם פה בארץ ישראל כמו לעולים אחרים מכל העולם. אתיופיה היא היחידה שהמחסום הזה נמצא. לכן אנחנו דנים ועושים מאבק על מנת להוריד את החסמים האלה. בבקשה דוד.

תודה אדוני היושב ראש. קודם כל אני רוצה להגיד, באמת זה עצוב שבגלל בעיות תקציביות מצמצמים את מספר העולים כאשר אנחנו שומעים מספיק רק את המסים שהמדינה מקבלת ממכירה של אחד הסטארטאפים כדי לטפל בעולים, כי אני חושב שכל יום עולה שהוא זכאי ויכול לבוא וכל עוד הוא לא נמצא פה, הנזק שנוצר שם הוא הרבה יותר גדול, בסופו של דבר המדינה תצטרך להשקיע גם כדי לתקן את זה כך שגם הגיון כלכלי אין, כי כל מי שמבין בכלכלה מבין שהשהייה שם, ילדים שיכלו להיות פה וללמוד במערכת החינוך ומפספסים שנה ושנתיים, זה פספוס גדול שאחר כך משפיע על היכולת שלהם כבוגרים להשתלב בחברה הישראלית ובמערכת התעסוקה כך שגם הגיון כלכלי אין בזה אלא באמת אם זה לא אפליה וגזענות נטו.

אני אדם שבדרך כלל לא משתמש במילים האלה אבל במקרה הזה זה זועק, זה מעלה גם חששות שכשהיינו בסודן והייתי שם שלוש שנים, ראינו הרבה אנשים שם הרבה זמן, האם באמת הייתה אפשרות אולי להביא ולא להמתין כל כך הרבה שנים או אולי גם אז הייתה מדיניות של מכסות שאמרה "חברים, אנחנו לא יכולים לקלוט את כולם בבת אחת, ניתן להם לחכות בסודן" ואנחנו יודעים מה קרה לאנשים שחיכו בסודן שהיו צריכים גם למות שם. זו נקודה אחת.

נקודה שניה אדוני היושב ראש, אתה מכיר את הסיפור של משפחת חגוס מקרית גת. משפחת חגוס, 14 נפשות שהגיעו למדינת ישראל באישור של מדינת ישראל, באישור של משרד הפנים, הם נמצאים בקרית גת, הם לא מוכרים כעולים, לא מקבלים דיור, לא לומדים יהדות והילדים שלהם לומדים במערכת החינוך במעמד לא ברור. הילדים האלה עוד מעט גם יצטרכו ללכת לצבא, ואני לא מבין, האנשים האלה מופיעים ברשימה של מה שנקרא "קהילת אדיס אבבה" הם רשומים שם. אני מרגיש במקרה הזה שהם מפלים אותם גם על רקע היותם אתיופיים ואולי גם על עצם היותם אנשים שבאו מאזור תגראי, שלדעתי יש גם אפליה מכוונת לאזור הזה. לכן אני באמת פונה פה לאנשי משרד הפנים, 14 נפשות שהגיעו באישור של מדינת ישראל, כל שנה צריכים ללכת למשרד הפנים באשקלון לחדש את האשרה שלהם כי אחרת הם לא יכולים לעבוד, והם תלויים באוויר בזהות לא ברורה. למה מדינת ישראל שנתנה להם אישור להיכנס לא בודקת את הזכאות שלהם, לא קולטת אותם במרכז קליטה ולא מאפשרת להם ללמוד עברית וללמוד יהדות ולהשתלב בחברה הישראלית? זה ממש לא מובן לי מה הטמטום הזה שמביאים אנשים להיכנס לארץ אבל אחרי שנכנסים לארץ אומרים להם "תסתדרו לבד, תמצאו עבודה, תלמדו עברית" ויהדות בכל מקרה אף אחד לא ילמד אותם והילדים שלהם גדלים כאן.

אני שומע שיש פה עולים שהגיעו ממדינות אחרות עושים מאמץ כדי לגייר אותם וללמד אותם יהדות, ואנשים מתחננים ללמוד יהדות ובכל זאת משרד הפנים ובמקרה הזה גם משרד הקליטה אומר, תקשיבו, אם משרד הפנים לא קיבל אותם לא מאשר אותם אנחנו לא יכולים לקלוט אותם ובסוכנות אומרים אותו דבר. אני מבקש ומתחנן למען הדורות הבאים, למען הילדים של אותן משפחות, תבדקו את האנשים האלה ותכניסו אותם למעגל של העולים החדשים ותתנו להם את הזכויות ותאפשרו להם להשתלב בחברה הישראלית ולא להשאיר אותם במצב בלתי ברור ותלויים באוויר.

תודה. יש הרבה דוברים ואנחנו צריכים לומר את הנושא בתמצית. זאודיטו בריהון. בבקשה.

אני קיבלתי אישור שאמא שלי תעלה ב-2017. שאלו אותי את כל השאלות, אני לא יודעת למה ויש לי את זה מה שקיבלתי.

אישור שאמא שלך תעלה.

כן. ובסוף היא לא עלתה. אני לא יודעת מה, אני כל הזמן מתקשרת ולא ברור לי מה הבעיה.

נצלם וניתן לכם את זה, למשרד הפנים. בואו נשמע כמה ואני רוצה שיענו ביחד, כי אני יודע מה יגידו לטענה שלך, יגידו "אנחנו לא יכולים לענות למקרים פרטניים, והתיק לא לפנינו" אנחנו מכירים את הדברים ולכן אני אומר שנשמע גם אחרים, וביחד אני אשאל אותם להתייחסותם. נעביר להם את החומר. בואו נשמע את סולומון שיפראו.

תודה אדוני היושב ראש. אני במקרה שלי בתי המתינה באדיס מאז שהיא נולדה ואחרי שאני כמה פעמים ניגשתי וביקשתי להביא אותה, לא קיבלתי תשובה וחיכיתי הרבה זמן, ואז בעצם הילדה ביקשה ללמוד בארץ והיא הגיעה לארץ, היא יושבת לידי עכשיו.

היא הבת שלך שנמצאת פה בארץ והיא באה במסגרת לימודים?

נכון.

זה אחד מ-12 המקרים שהעברנו לכם. משרד הפנים לא רוצה להכיר בבת שלך.

לא רוצה להכיר בבת שלי בגלל שהיא לא נרשמה לפני 2001 ואני לא ידעתי שאני צריך לרשום אותה לפני 2001. מה שידעתי אז שהיא צריכה להיות בת 18 לפחות בשביל להגיע לארץ. זה מה שידעתי. כשהיא הגיעה לגיל 18 אמרו לי "לא רשמת אותה אז ומי שלא נרשם עד 2001 לא מגיע לו" אז אני עשיתי אולי טעות תמימה.

אולי גם בגלל גיל 18 לא היו מביאים אותה באותו זמן. אבל עוד מקרה שאנחנו נשמע את התייחסותם.

הצטרפו אלינו ראש פרויקט נעל"ה וגם בוגר נעל"ה. הם הצטרפו לישיבה כדי להתרשם מהפעילות והדיאלוג בנושא העליה בוועדה. ברוכים הבאים. טדלה גטהון בבקשה.

(מדבר באמהרית)

הוא אומר שהבת שלו הוזמנה לשגרירות, היא עברה את התהליכים וחתמה ועכשיו היא חולה ונמצאת במצב קשה בבית חולים. זה מה שהוא מסביר, אני מתרגם את דבריו בקיצור. נשמע את ההתייחסות. אני לא יודע אם אתה זוכר את המקרה, טדי. אם לא, תן לנו התייחסות כללית למקרים האלה.

קודם כל לשאלה, אני אדבר באופן כללי, פשוט בגלל שהמקרה ספציפי של משפחה, אנחנו בגדול מטפלים במסגרת החלטות ממשלה. אין לנו מנדט אחר לטפל מחוץ למסגרת החלטת ממשלה. דבר שני, אם יש מקרים של אישור של שר, יכול להיות א/5 ארעי כמו המקרה שאמרת, לנו אין שום קשר ואנחנו לא יודעים. את האישור יכולים לקבל בלשכות ומסבירים להם מראש, אני מדבר על המשפחה שהוא דיבר עליה. אז לנו אין שום התערבות כי אנחנו מטפלים במסגרת החלטות ממשלה, מיישמים את זה. התבקשנו ב-2017 להביא 1,300, הבאנו 1,300 נפשות בתקופה כל כך קצרה. במקביל, אנשים מערבבים ולא מבדילים בין החלטות ממשלה לחוק השבות. לאף יהודי מאתיופיה אף פעם לא נמנע להגיש בקשה, אם הוא זכאי הוא תמיד עולה אבל אין כאלה כמעט. אם יש, אנחנו תמיד מטפלים בהם.

אם הם הגיעו לארץ, מה יהיה איתם? עם החבר'ה האלה. הם הגיעו לארץ, 14 נפשות, הם רשומים בקהילת אדיס אבבה.

הבנתי אותך. עד כמה שידוע לי למשפחה הזאת, לאלה שהגיעו אושר להם להיות תושב ארעי ולא עולה. ידעו מראש, הסברנו להם גם בין היתר מה זה אומר. חבר הכנסת לשעבר שמעון סלומון היה מעורב, המשפחה יודעת טוב מאוד. צר לנו, אבל זה לא רק משרד הפנים מטפל במקרים כאלה. יש את משרד הקליטה וגורמים אחרים. לכן אני חושב שהסברנו מספיק בנושא הזה.

מבחינת משרד הפנים אתם נתתם להם תושב ארעי?

אמרת בעצמך אם אני לא טועה או הוא, שהשר אישר את זה. כשהשר מאשר את האשרה יכולים לקבל בלשכה, ויכול להיות, אנחנו לא יודעים על זה. זה לא עליה. אנחנו מטפלים בעליה או בכניסה בהתאם להחלטות ממשלה.

אבל אני אומר, מה יהיה עם ה-14 אנשים האלה? הוא אומר "הם הגיעו לפה" וכשהולכים למשרד הקליטה אומרים במשרד הקליטה ובסוכנות ש"אם משרד הפנים לא אישר אותם לא נטפל בהם", אז מה, יישארן שם תלויים באוויר ואף אחד לא יטפל בהם?

לא, מה שהוא אומר, שגם משרד הקליטה צריך להכיר בהם כעולים חדשים.

לא, מה שאנחנו אומרים זה שאם השר אישר מעמד מטעמים הומניטריים, הם קיבלו רישיון א/5 והרישיון א/5, תושב ארעי שהם קיבלו הוא מחוץ להחלטת ממשלה ולכן הם לא זכאים, בגלל שהם לא בתוך החלטת ממשלה והם גם לא לפי חוק השבות, הם לא זכאים לכל המעטפת של סל קליטה וכולי.

אבל הם בקהילת אדיס אבבה, למה שלא תבדקו את התיק שלהם, אם הם עונים על הקריטריון, יכולים להיות כעולים ולעלות לארץ, תבדקו את זה.

יש קריטריונים שאומרים, רשימה בהחלטות ממשלה, הולכים לפי סדר. יש קריטריונים. אז אם אמרנו ש-5,420 בקשות הוגשו, דוגמה, כדי להביא 1,300 נפשות אתה מסתפק ב-400, 500 בקשות, את השאר לא בדקת. אבל עד כמה שהבנתי רצף החלטות של החלטות ממשלה שיכולות להיות, או אני לא יודע, הבקשות האלה אנחנו כמאגר מידע תופסים אותם ובהתאם לקריטריונים נפעל. אבל אני לא מבין, אחרי שהבאנו 1,300 נפשות ב-2017, פתאום בדקה התשעים, אני יכול להבין, החלטת הממשלה הבאה אתם רוצים להשליך, זה בסדר, אבל לא צריכה להיות שום ביקורת כלפי המשרד שלנו כי אנחנו ביצענו את החלטת הממשלה במלואה, מעל 1,300 נפשות שהבאנו, לא צריך לפרט את זה, אפילו שום מילה טובה לא שמענו, כל הזמן רק ביקורות.

טוב תשמע, טוב שבאו 1,300 אבל לא עשיתם את העבודה שהייתם צריכים לעשות, לדווח לממשלה בזמן, את הפוטנציאלים ואתה יודע שיש יותר מ-1,000 זכאים. אז למה כתבתם רק 1,000?

אנחנו לא כתבנו - - -

אבל יש את המכתב של השר.

אני לא יודע, אני לא שר.

אבל השר מקבל את הדיווח מכם, מאנשי המקצוע.

אל תהיה בטוח.

זה מה שנאמר לי.

אני לא רוצה להיכנס לנושא הזה. כמרכז צוות, מה שאני רוצה להגיד, אם תהיה החלטת ממשלה, כמו החלטות הממשלה הקודמות, אנחנו באופן מקצועי ומסודר נבצע. זהו.

(מדבר באמהרית)

שוב, האמא והאחים שלה נמצאים באדיס אבבה, אחותה בדרך לארץ בסודן עם הילדים שלה, והיא נפטרה בסודן. יתר המשפחה רצו להגיע לישראל דרך אדיס אבבה והם תקועים עדיין מעל 21 שנה באדיס אבבה.

(מדברת באמהרית)

אבא שלה ואמא שלה באדיס אבבה 22 שנה, הם ממתינים שם כל המשפחה, האחים, אחיות של אבא שלה, נמצאים פה בחיפה, ובכל הארץ והם לא עלו. אני פשוט רוצה להבין ממשרד הפנים, החלטת הממשלה 1911 מדברת על הורים שהילדים שלהם נמצאים פה בישראל. בואו ניקח את המקרה שלה, שגם רוב המשפחה כמעט נמצאים פה, וגם עומדים בקריטריון כי יש לו פה ילדים. איך לא הגיעו ב-2017?

ד"ר אברהם, האם באמת אתה לא מבין את מה שהסברתי או שבאמת, זה רגשי, זה לא יפה. הסברתי לך ש-5,420 בקשות הוגשו, אבל טיפלת 400, 500 וזה המכסה כבר 1,300 איך אתה שואל שאלה כזאת? כי כבר 1,300 נפשות אישרנו. אם הממשלה הייתה מאשרת 2,000 או 3,000 יכול להיות שהמשפחה שלה הייתה נכנסת. בגלל זה יש לנו עוד החלטות ממשלה. לכן צריך להיות באמת מציאותיים.

תראה, תפקידנו לשאול שאלות, ותפקידך לענות. אל תתרגז.

כשמישהי בוכה - - -

ההורים שלה ממתינים 20 ומשהו שנים אדוני.

- - - צריך לקיים את הדיון, להבנתך. אנחנו פה זה הכנסת, הכנסת - - - סליחה, אם כך, עד שהממשלה תקבל החלטה לא היינו צריכים לקיים את הדיון. אבל הכנסת לא עובדת ככה.

על דברים שלא קיימים אתה שואל שאלות. החלטת ממשלה 1911 הסתיימה, החלטת ממשלה של 2018 בדרך. אז באמצע עשית את הישיבה, הסברנו, אבל אנשים שבוכים ואתה שואל את השאלות האלה זה לא עונה - - -

תקשיב קודם כל. תפקידנו לעשות את העבודה שלנו, לתת לציבור לפחות לבוא לבכות, זו זכותה. בכנסת.

תולים תקווה - - - זה משהו כואב.

אז בסוף יבואו. זה לא יעזור לך.

ב-2018 אולי בעזרת השם.

אתה לא צריך להגיד לי מה לעשות ומה לא לעשות. אני אומר לך שאנחנו מקיימים פה דיון במסגרת יום השוויון, יש אזרחים שאין להם שוויון והם באים לכאן לכנסת ישראל להביע את כאבם, את סבלם, את הפגיעה בזכות הבסיסית שהם נפגעו מזה ולכן אתה אומר למה היא צריכה להעלות את הנושא, למה אתה צריך לשאול את זה? אני רציתי להבין איך אתם קבעתם את הזכאות ל-1,300, עוד נגיע לזה. פשוט כשיש מקרים כאלה כי בהחלטה כתוב. אם אתה אומר לי שהמספר לא הספיק ודברים כאלה, אבל אנחנו יודעים גם שהבאתם אנשים מהכפרים. אני לא נגד, אבל אם יש אנשים שמחכים 22 שנה באדיס אבבה ובגונדר, לכן רציתי להבין מה היה השיקול שלכם לקבל החלטה א' ולא ב'. זה העניין. אם יש לך מה להגיד, תגיד. אם אין לך מה להגיד אז אין. אבל אל תגיד לי מה אני צריך לעשות. אני לא צריך הוראה ממך.

אני לא נותן לך הוראה. אני מסביר משהו מציאותי ואנושי פה מעבר לעניין המקצועי. לזה אני מתכוון. באו 1,300 אנשים.

אני שאלתי אותך מה היה השיקול שלך כשאתה קבעת א' ולא ב'. האם היה משהו, שיקול - - -

לא אני קבעתי, הממשלה קבעה. החלטת ממשלה. מי שקובע את הקריטריונים זו הממשלה ובגלל זה קוראים לזה החלטת ממשלה. לכן בהתאם לקריטריונים של החלטת הממשלה הבאנו את ה-1,300 אנשים. נכון שהבקשות, כמו שאמרנו, 5,000 ומשהו אבל לא יכולים להגיע ל-5,000 ומשהו כי כשהגענו לסביבות ה-500 בקשות עצרנו. לכן יש עוד החלטת ממשלה של 2018 ונראה ב-18 לחודש הבא כמה יוחלט ונתקדם בהתאם. תאמין לי, אתה רואה מקרה אחד שניים, אני ראיינתי אלפי משפחות בגונדר, אלפי משפחות באדיס, איפה הם חיים ועל כולם אני יודע. לכן אני אומר שנהיה מעבר לעניין המקצועי וכולי, גם אנושיים וגם נגיד להם את האמת. אני אוהב דברים אמתיים.

זה מה שאנחנו רוצים לשמוע. האמת שלך שאתה אומר שעד החלטת הממשלה אין לי מה לעשות.

נכון.

אין קריטריון פנימי שאתם - - -

ד"ר אברהם, אתה יודע, המשרד שלנו בגונדר כרגע סגור, באדיס גם כן אין לנו צוות, אין לנו פקידים. אתה יודע שהכל רדום בינתיים. ברגע שתהיה החלטת ממשלה הצוות יישלח לשם, יראיינו והכל יהיה אחרת.

בואו נתקדם.

אני גרה בירושלים במעלה אדומים. אני רוצה להגיד שגם אמא שלי מחכה לעליה באדיס, 21 שנה. אני פה כל הזמן בכל מקום שאתם עושים, חלק מהאנשים פה מכירים אותי. אמא שלי מחכה 21 שנה לעליה. לאמא שלי יש שבעה אחים ואחיות בארץ, שבעה נכדים, חמישה נינים ושלושה ילדים ואמא שלה, סבתא שלי פה בארץ הייתה. זכרונה לברכה. היא לא פה עכשיו. כל המשפחה כמעט פה בארץ. אמא שלי נשארה ומחכה 21 שנה. אתם יכולים חודש חודשיים ולא לראות את אמא שלכם? אני 14 שנה בארץ לא ראיתי את אמא שלי. איך אפשר לחיות בארץ ישראל ככה בלי אמא בלי משפחה? מה הסיבה שלא מעלים את אמא שלי? אני רוצה לשמוע סיבה ממשרד הפנים, לא משנה מאיפה, זה סיבה שלא מביאים לך את אמא שלך. את זה רציתי לשמוע. יש מישהו שיכול להגיד לי? יש אנשים שלא מכירים אותי פה? אני רוצה שיסתכלו שיבדקו ושיראו אותנו, שיסתכלו על הכאב ועל הבנאדם. ראיתי שהיא בוכה, זה לא כאב רק שלה, זה כאב של כולנו שנמצאים פה, זה כאב שלי ושלה. תודה.

תודה. מקונן טקלה.

אני לא אעלה באופן אישי את המקרה שלי אבל היום זו פעם ראשונה שאני מופיע פה בוועדות, יש את הוועדות שלי בעבודה, אבל צורת הטיפול, לא הייתי מעורב כמעט אחרי שנת 1990, צורת הטיפול בעולי אתיופיה אני חושב שזה מבייש, זה בושה, אני לא יכול להאשים את משרד הפנים ולא אף משרד, גם אני חלק ממשרדי הממשלה. צורת הטיפול ביסודה היא לקויה ביותר שאני שומע, זה כואב וההתייחסות לאוכלוסייה הזאת. באתיופיה אני יהודי ופה בישראל אני נוצרי או לא יודע מה. כל המילים ברחו לי מהראש כי לא כך המדינה צריכה להתייחס לאוכלוסייה שלנו. חוץ מהצבע, בפנים הכל שווה. אין פה שוני. אני מתבייש להיות אזרח שמתייחסים אלי ככה. אני רוצה התייחסות שווה כמו כולם, אני לא רואה שפה מתייחסים אלי. אני קצין בצבא, היום אני עובד סוציאלי שעושה מאמצים לעזור לאוכלוסייה חלשה. הילדים שלי פה לומדים כמו כולם, אין לי מה להגיד לילדים שלי, חשבתי שאני יהודי, אני מכיר את עצמי מגיל אפס אני יהודי, אבל כאן אמרו לי שאני לא יהודי.

אני חושב שצריך לדון מחדש, זו לא החלטת ממשלה ולא שום דבר. או שאתה יהודי ואתה בא לפה או שאתה לא. אבל אני גם מכיר מהעבודה שלי כל מיני עליות למיניהן בעקיפין. חבל. נורא מעצבן אותי שזה יום השוויון אבל אני לא רואה שום שוויון. אני לא בא לאף משרד ממשלה, צורת הטיפול בעולי אתיופיה בכלל הוא לקוי ביותר. אני חושב שצריך לדון בזה מחדש, להביא את כל משרדי הממשלה, לדון מחדש אם באמת אנחנו יהודים, אלה ששם, צריך להעלות אותם או לא צריך להעלות אותם, למה צריך לנקוב במספרים? יכולים להיות כל מיני מקרים. פתאום גיליתי שיש לי בת, אז מה, אני יהודי ועליתי במבצע שלמה בחוק השבות ועכשיו הבת שלי לא יכולה להתייחד איתי, לא יכולה לבוא? אני צריך לבקש, להתחנן שיביאו לי את הבת שלי? למה?

תודה. יהעלם אני זוכר שלילדים שלך יש אישור לעלות.

כן.

הם הגיעו או לא?

הם לא הגיעו. קודם כל שלום לכולם, הילדים שלי לא קיבלו אישור, קודם כל כרגע אפילו לא קיבלתי תשובה, אמרו לי אפילו מתי יגיעו, גם התאריך שלהם גם שמעתי.

הזמינו אותם שם וראיינו אותם ועדכנו אותך לגבי ההתקדמות מתי יגיעו לישראל?

אני אדבר בשמו. אני אשתו. הילדים האלה נשארו לפני 17 שנה מהאבא לקחו אותם, האמא לא יודעים איפה היא והוא עזב את הילדים שלו בגיל 9 ובגיל 11. אני עדיין לא מעכלת איפה זה.

הכל זה עברנו, יש אישור לעלייתם. תתחילי משם.

היה אישור ב-2017 בספטמבר אמרו לנו שהם יגיעו, התקשרו הודיעו לנו שהם יגיעו ואנחנו לא יודעים מה הסיבה שלא הגיעו. ראיינו אותם, הכל, שם והם חתמו, הכל. אבל אני לא יודעת מה הסיבה. וזה עצוב.

אמרו להם שיגיעו ועד עכשיו לא הגיעו.

שום דבר.

למשרד הפנים יש מה להגיד? אתה מכיר את המקרה.

אני לא מכיר את המקרה.

אתה מכיר, גם הבן שלי מכיר אותך, אפילו בראשון.

אני - - -

זה הנושא, שאושר.

טדי, אתה מכיר. אתה מכיר.

אני לא מכיר. אני מטפל בהרבה דברים, אני לא יכול לזכור הכל. יכול להיות דיברת איתי, אבל אני לא זוכר.

גם הלכת לשם, גם אמרת להם - - -

הוא לא יכול לזכור את כל התיקים. אנחנו נעביר לו את זה. נעביר להם את זה והם יטפלו. אני חשבתי שמכירים את זה כי זה היה הרבה טרטורים, המקרה הזה. אני מכיר אישית ולכן זה אושר והם היו צריכים להיות פה. רציתי לשמוע אם יש בעיה, אבל הוא לא מכיר את הנושא אז בואו ניתן לו טיפול פרטני בנושא.

אנחנו נלך לבר, ראש מאבק - - -

רציתי להגיד משפט אחד כללי.

תגיד בסוף.

תודה לכולם. שלום חבר הכנסת נגוסה, נציגי הממשלה. שמי בר, אני עכשיו מרכז את מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה. מה אנחנו דורשים? מה שנאמר פה, קבלת החלטת ממשלה רב שנתית שתאפשר עליה לכולם, מדברים על 1,500, אני מדבר בעיקר אל נציגי משרד הפנים והיועצת המשפטית. אנחנו רוצים שיעלו, כל האנשים שצריכים לפי הקריטריונים שמוכרים ושזה יבוצע באופן מיידי, שזה גם המקום שלכם. ברגע שתתקבל החלטה שתבוצע באופן מיידי לפי החוקים, לפי הנהלים, לפי מה שייכתב.

קבלת החלטה מתוקצבת רב שנתית, לא מתווה, לא רק לשנה אחת, משהו שייתן מענה כולל. כל פעם מטפלים עוד קצת ועוד קצת, אנחנו דורשים שפעם אחת יתנו מענה לכולם, כל הרשימות, הכל ידוע מראש. אנחנו מבקשים, דורשים מכם, מדובר פה על חיים של אנשים, אתם שמעתם את כולם.

אני מחזק את דבריו של דוד. הוא אמר שככל שמעכבים את העליה בשנה אז זה רק עולה עוד יותר. ילד בן 3 שמחכה שם, הוא היה בן 3 לפני 15 שנה, היום הוא כבר בן 18. ההשתלבות בארץ הרבה יותר קשה. העברית, השפה, ההשתלבות. מישהו שסיים צבא בארץ ולמד פה את כל מערכת החינוך, לעומתו זה דורש הרבה יותר תקציבים ומגיע לו לקבל אותם, אבל אם עכשיו נעלה כמה שיותר אנשים עכשיו, זה יחסוך כסף, זה רק יעשה טוב.

לגבי הבעיות ההלכתיות, הרב הראשי של יהדות אתיופיה הרב ראובן ובשט יצא בהצהרה חד משמעית לפני חצי שנה שיש לאפשר עליה לכולם בדיוק לפי החלטות הממשלה והבעיה ההלכתית נפתרה. אפילו בשביל למצוא את כל הבעיות של הספק, עושים את ההשבה ליהדות פה בארץ. זו הקהילה היחידה בכל העדות בארץ שעושים להם את הכי לחומרה. ההורים של כולנו פה עלו לארץ ולא בדקו להם את הציציות, פה בודקים אז אין שום ספק שהם לא יהודים. יש להם גם זיקה וגם סוגרים את זה. הם הרבה יותר יהודים ממני ולא בדקו את הסבא והסבתא שלי.

אני חוזר לסיום. עכשיו זה עניין של תיעדוף, מה יותר חשוב לנו. האתוס שלנו זה עליה, מדובר פה על יהודים, על אנשים שהם בזיקה לעלות לארץ, יש להם פה משפחה, הם ישרתו פה בצבא, הם חלק מהאתוס. עכשיו מה יותר חשוב? שני מחלפים, שלושה מחלפים או עליה לארץ? אני חושב שזה קונצנזוס שעליה לארץ היא מעבר למחלפים.

תודה. מנגיסטו וונדם.

(מדבר באמהרית)

אני אתרגם את דבריו: נפרדתי מהילדים שלי לפני 21 שנה ולא ראיתי אותם, אני מתגעגע והם מתגעגעים. הגשתי בקשות כל הזמן לפי ההוראות, מילאתי טפסים והגשתי, אבל עדיין הילדים שלי לא איתי, אנחנו חיים בנפרד. הם באתיופיה ואני פה. יש לי שלושה ילדים וגם אחים ובני דודים שממתינים שם. אנחנו כל הזמן בוכים ומגישים בקשות ואנחנו לא מקבלים מענה. שנים אנחנו בוכים ומגישים בקשות ולא קיבלנו עד עכשיו שום תוצאה.

(מדברת באמהרית)

אני אתרגם את דבריה: 50 ילדים ונכדים נמצאים בארץ ולא נתנו לסבתא לעלות, היא נפטרה בגונדר כאשר היא המתינה שם.

אמא שלי בגונדר עכשיו.

(מתרגם מאמהרית): אמא שלה ואח שלה והאחות שלה עם הילדים נמצאים שם בגונדר. עליתי לפני 13 שנה ואני פה אם לארבעה, במצב קשה. כל הזמן אני בסכסוך עם בעלי, כי צריך לשלוח כסף למשפחה באתיופיה ואנחנו בצרות והם בצרות. למה אמא שלי לא עולה לישראל. חמישה אחים פה - - - היא נשארה שם וסובלת.

טוב. אנחנו נמשיך. בבקשה.

אני מבאר שבע.

(מתרגם מאמהרית): האמא שלי נמצאת בגונדר, ההורים שלה נמצאים בישראל וגרים באור יהודה והילדים גם פה, וההורים שלה נמצאים בגונדר והם הוזמנו מתוך ה-1,300 וחתמו. זה מה שהיא אומרת. אבא שלה חולה מאוד שם, ואמרו לו שאחת מהכליות לא עובדת והוא סובל שם, והוא במצב קשה. השם של האמה זה וונדר טקלה.

אני שוב חוזר למשרד הפנים. עדיף אולי שתרשום את זה ותענו בצורה אחידה. האם יש מקרים שאחרי שאושרו במסגרת 1,300, האם יש מקרים שלא עלו לישראל? אנחנו רוצים לדעת. ואם כן, אז למה? כלומר שנבדקו ואושרו.

(מדברת באמהרית)

(מתרגם מאמהרית): שלושה אחים ושתי אחיות נמצאים בארץ, האמא והאבא נמצאים בארץ והבת שלה פה ויתר הילדים נמצאים עם ההורים.

אני מלוד. (מדבר באמהרית)

(מתרגם מאמהרית): הוא עלה ב-1998. הבן שלו נמצא מעל 25 שנה וממתין שם. כל הזמן אמרו לי "נביא אותו רק אחרי גיל 18", וגם אחרי שעבר את גיל 18 הם לא מעלים אותו. שבע שנים אני מתחנן ואמרו לי "קודם כל לא פנית כשעלית, הילד לא נרשם בזמן עלייתך" ואז אמרו לו "תוכיח ותעשה בדיקת דם". הוא עשה בדיקת דנ"א ויש הוכחה שהוא הבן שלו, ואז הוא הציג את זה ועד עכשיו לא מעלים אותו. הילד שלי נסע לעבוד כנהג והתהפך עם הרכב, הוא יצא מסכנה אבל הילד שלי נמצא שם בבעיות קשות. הייתי צריך לשלם, להוציא מעל 15,000 בכסף אתיופי על מנת לתמוך בו בטיפול רפואי עקב התאונה.

שלום יו"ר הועדה, אני באתי לייצג את סבתא שלי שנמצאת כאן בארץ. היא לא יכולה לבוא, היא זקנה, ומי שנשאר באתיופיה זה בן הדוד שלי קוראים לו גטהו טשומה, לאבא שלו קוראים טשומה מספין, אבא שלו יהודי מכל הצדדים ואמא שלו יהודייה, אבא שלו יהודי והכל, אבל הצבא באתיופיה רצה לגייס אותו והוא ברח לסודן, לא שומעים ממנו כלום, יכול להיות שהוא מת. הילד הזה, גטהו טשומה שהוא היה קטן, הוא מסר אותו לאמא שלו שזאת סבתא שגרה פה בנתניה. מגיל קטן היא גידלה אותו והוא 20 שנה מחכה שם. הוא היה ברישום בהתחלה כשסבתא שלי עלתה ב-2002 הוא היה אמור לעלות. הוא עשה את כל התהליכים ופתאום אמרו לו "אתה תעלה כשתהיה בגיל 18" אבל עבר גיל 18 ועד היום לא מעלים אותו. מזמנים אותו לכל מיני ראיונות וכאלה, אבל עדיין לא העלו אותו.

הסבתא פה והדודים והדודות פה?

כן. והדודים.

האבא שלו הלך לסודן ולא יודעים אם הוא חי או מת. הילד גדל עם הסבתא וכשהסבתא עלתה, אני זוכר את המקרה הזה, שבמשרד הפנים אמרו שבגלל שהוא לא הבן שלה, הוא הנכד שלה אז הוא לא יצטרף אליה בגלל שהוא פחות מגיל 18. היום גם נמצא שם בקהילה באדיס, הוא נמצא ברשימה. הוא נשוי. נכון?

נכון. יש לו שני ילדים. הוא מחכה כבר 20 שנה שם, כל הזמן בתקווה לעלות. באמת קשה לו, הוא מתגעגע, הוא היחיד ששם. כולם עלו, כל המשפחה עלתה, הוא היחיד שנשאר שם וכשהכנסנו את כל הטפסים, יש אישור לאבא שלו אבל לא יודעים איפה האבא, ואפילו לפי חוק השבות בגלל שאבא שלו יהודי והכל הוא יכול לעלות. אני לא מבין למה לא מעלים אותו עד היום.

אנחנו באים לפה ושואלים אתכם, המשרדים, אין לנו גישה אליכם. אנחנו מנסים ליצור איתכם קשר ואין מענה. המקום היחיד שאפשר לדבר איתכם זה כשיש את כל הוועדה הזאת, אפשר לגשת אליכם ולשאול את השאלות. כל הסיפורים שאני שומע כאן כואב לי הלב איך שמתייחסים לאנשים. אנחנו שואלים ואומרים, נגיד אתם מאשרים לאדם לעלות, מה הצעדים שאתם עושים? יש להם זכות לעלות אבל הם לא עולים. זה מתעכב ומתעכב, כמו כל המקרים שאני שומע פה. אני רואה שאתה לוקח את זה באופן אישי, נפגע באופן אישי, אבל אנחנו יודעים שאתה עושה את העבודה שלך ולא באים אליך בטענות, אתה עושה את התפקיד שלך, אבל תקשיבו לנו גם כי באמת אין לנו מענה. מכניסים את הטופס הזה וזהו, משם זה נשכח. מתקשרים, לא עונים, שום דבר. וזה כואב.

תודה.

אני פה בשביל סבתא שלי שנותרה באדיס, היא ממתינה שם 20 שנה. יש לה חמישה ילדים פה, 40 נכדים, 80 נינים ו-12 ילדים של נינים. היא קיבלה אישור בשנת 2012 בספטמבר על ידי אלי ישי והרב ולדמן. יש לי את האישור פה, אבל מה, היא לא עלתה. עד היום זה לא בוצע. למה? אני בעיקר פונה לטדי שייתן לי תשובה, אחרי ההחלטה הזאת שעלו הרבה אנשים, איפה הסבתא שלי? למה? אני שירתי ביחידה קרבית, למה לא מגיע לי להתאחד עם סבתא שלי. למה החמישה ילדים שלה צריכים להמתין פה? למה? יש לי ילדה והיא לא מכירה את הסבתא שלי.

תצלם ותביא את זה.

למה כל הנכדים שנולדו ב-20 השנים האלה לא מכירים את הסבתא של האבא שלהם, של האמא שלהם, למה? למה אנחנו צריכים להתנתק מהסבתא? כולנו נלחמים בשבילה, יש לנו נכדים שהם חיילים היום, משרתים את המדינה, הולכים למילואים. עושים הכל. למה רק אנחנו מהעדה הזאת לא מגיע לנו להתאחד עם המשפחות שלנו? אני שומע פה מלא אנשים וזה כואב לי. למה אתם צריכים לנתק אותנו? למה אני עליתי והיא נשארה שם? יש לה אחות בקרית מלאכי שהיא בת 96. והיא בת 99. מי מטפל בה עכשיו? למה ההורים שלי צריכים לנסוע כל חודש לעשות "בייביסיטר". למה אבא שלי ואחותי כל חודש צריכים ללכת לעשות עליה משמרת של חודש, לעזוב את העבודה, לעזוב את הבית לתקופה של חודש. אני לא מצליח, לא מקבל שום תשובה משום גורם, לא מקבל. הייתי גם בתקשורת ומחפש תשובה לזה. למה הוא חתם על הבקשה אם לא יכולים להביא אותה? כולי צמרמורת, אני לא יכול כבר לדבר. למה היא צריכה להתנתק מאותו אמא מאותו אבא, מכל הדודים ומכל הנינים? למה היא צריכה להתנתק 20 שנה. למישהו יש תשובה? חמישה הילדים שלה שעלו, אחד מהם שעלה לפני 25 שנים נפטר, הוא נלחם, אבל הוא נפטר. היא קיבלה את הבשורה בשיחת טלפון "הבן שלך נפטר". מי מחבק אותה שם בגיל כזה? היום היינו צריכים לחבק אותה פה והילדים שלה צריכים להיות איתה, והנינים. לא כואב לכם? אולי תפתחו קצת את האזניים.

תודה. העברנו את ההעתק של המכתב. בבקשה.

טדי, תשמע את המקרה שלה, המקרה שלה תלוי בכם. למה אני אומר? יש פה את הרשימה שהעברנו לכם ואתם קבעתם שהיא זכאית. הנה, אני אראה לך.

על איזו רשימה אתה מדבר?

רשימת נכנסים לישראל במעמד תייר/תושב ארעי מומלצים לעולה.

מי אישר, מי חתם שם?

אתם, משרד הפנים.

לא, מי? אני אגיד, כדי שנוכל לפנות לאותו גורם שאישר.

עמוס ארבל. אנחנו קיימנו פה דיון, אלה שהגיעו לפה כתושב ארעי או כתייר, ואם הם ממלאים את הקריטריון בהחלטת הממשלה, שהם היו ממתינים באתיופיה, באדיס או בגונדר והגיעו מכל מיני סיבות למשפחה פה, ואז סיכמנו פה, התקבלה החלטה לבדוק את כל אחד ואחד בצורה פרטנית אם הוא מתאים לקריטריון שלא יחזרו לאתיופיה ויקבלו כאן מעמד עולה לפי החלטת הממשלה. זו הייתה ההחלטה. במסגרת זו התבקשנו להעביר רשימה והעברנו, בדקתם אחד-אחד, יש אנשים שדחיתם אבל במקרה שלה קיבלתם אותה. אבל מה הבעיה? אתם אמרתם שהיא צריכה לקבל אישור מכם כדי לקבל תעודת עולה במשרד הקליטה, אחרי המלצה שלכם ואז היא יכולה לקבל גם טיפול רפואי וביטוח בריאות. עכשיו אין לה ביטוח רפואי, המעמד שלה לא השתנה. כמו שברוסיה או בארצות הברית, מכל העולם, מגיעים לכאן אנשים כתיירים ומגישים בקשה למעמד עולה ומשנים את המעמד שלהם. זה בדיוק העניין. אז זאת הבעיה. זה המקרה. אם אתה רוצה לענות אני אשמח. להעביר לך את זה?

אין לי את זה. בוא נתחיל במקרה האחרון. אני אנסה להסביר כמה שידוע לי. קודם כל מה שאמרת משאר המדינות שנכנסים לארץ ומקבלים - - -

אני יודע שתגיד לי את חוק השבות. אבל אמרתי לך מראש, אל תלך לשם.

אתה רוצה שאני אדבר או שאתה תענה?

לא, למה אתה הולך לשם? כשאמרתי לך שהתקבלה החלטה, אני יודע מה אתה רוצה להגיד.

זכותך לא לקבל, אבל את ההסבר המקצועי תשמע. קודם כל מה שאמרת משאר המדינות, בהתאם לחוק השבות כן יש חוק שמאפשר להגיש בקשות בארץ, אבל במסגרת החלטת ממשלה אין לנו אפשרות כזאת, אולי תדאגו בהחלטת ממשלה בקריטריונים, יש לך אפשרות לדרוש, אם יש מקרים כאלה. דבר שני, לגבי אישורים שהשר הקודם אלי ישי אישר ומשפחות לא נכנסו לארץ, לגבי זה, 25 משפחות בהחלטת ממשלה קודמת 1911 נכללו אפילו בין הראשונים שראיינו והכנסנו אותם, אתה יודע את זה, במלואם, 25 משפחות.

אבל איפה הסבתא שלי?

שניה, אני בדיוק מגיע לזה. המקרה כואב, זה לא רק הסבתא שלך, היו מקרים כאלה שנאמר לנו כי אנחנו לא עובדים לבד. יש את משרד הקליטה וגורמים אחרים שלא יכולים לתת להם סל קליטה. היו מקרים כמו שדוד ציין, נכנסו לארץ כתושב ארעי וקיבלו א/5, ולא קיבלו עולה. זה אומר שבארץ נוצרו בעיות אחרות. אז היו מקרים שהשר אלי ישי אישר והתפטר, אם היה ממשיך כנראה המצב היה אחר והטיפול היה ממשיך עד הסוף.

רגע טדי, אתה לא יכול ללכת בצורה כזאת. האישה נמצאת באתיופיה, היא לא פה.

איזו אישה?

זה, מה שהוא מדבר. אתה מדבר על אלה שהגיעו לפה, זה לא השאלה.

לא, לא משנה איפה הבנאדם נמצא. השר אישר, אני אומר דוגמה.

למה היא לא עלתה כמו האחרים באוקטובר 2016.

בהחלטת ממשלה הכניסו רק את ה-25 ששמותיהם מופיעים.

בהחלטה לא כתובים השמות שלהם.

אני אסביר לך, כשאומרים 25 משפחות, מאיפה המציאו אותם? לא מהחלל החיצון. יש רשימה של 20 משפחות, הייתה רשימה כזאת.

היא לא ברשימה?

אם היא הייתה ברשימה היא הייתה פה.

אז למה האישור הזה?

אני מנסה להסביר לך. לא רק האישור הזה, אנחנו מכירים כמה אישורים שהשר אישר ואחר כך התפטר וחד משמעית נאמר לנו לא לטפל באישורים שמשרד הקליטה לא יכול לקבל ולהנפיק להם זכאות של עולה כדי שהמשפחות לא יסבלו. כך נאמר לנו.

מי אמר לכם? אתה יכול להגיד לי מי אמר לכם? תגיד לפרוטוקול מי אמר.

המשרד. רשות האוכלוסין. תרשום, זה בסדר.

אין לך מישהו ספציפי שאמר לך?

רשות האוכלוסין זה גוף פורמלי וידוע, אין שום בעיה אם תגידו רשות האוכלוסין.

אבל יש - - -

אין שום בעיה. אתה יודע את הקודים, אפשר לפנות אליהם. באותה תקופה אמרו לנו לעצור ועצרנו. עוד דבר, תמיד בשעות הבוקר בין שמונה לעשר בבוקר יש מענה טלפוני, שני קווים.

אין שום מענה.

לא עונים.

תקשיבו טוב, אם בעצמי לא הייתי בודק כל בוקר, להציב שם שני פקידים בין שמונה לעשר - - -

מאיזו שעה עד איזו שעה?

אתה זוכר ד"ר אברהם - - -

כן. קבענו והחלטנו פה.

מאז שקבענו, תמיד עונים בין שמונה בבוקר לעשר.

כמה ימים בשבוע?

הרבה דברים שמעתי, גם פעם יצא לי פה בדיון, הגשתם בקשה ונתנו לכם אישור שהבקשה התקבלה, אז כולם אמרו "שקר" אבל הנה, 5,400 זה לא שקר. לעניין, בין שמונה לעשר יש קבלת קהל בבוקר. אני הסברתי גם ברדיו שהתראיינתי, נתתי את המספר. דבר אחד אני מבקש, בואו נהיה גלויים, לא לשקר. אני לא אוהב שקר. בין שמונה לעשר עונים, זה עונים. אני יודע ב-100%.

באיזה ימים?

כל הימים.

כל יום?

כן.

מיום ראשון עד יום חמישי?

כן. ב-100%.

אתה יושב שם ושומע שמדברים?

כן. לפעמים אני שומע.

איזה אינטרס יש לי לשקר? אני אנסה, אני אישית.

רגע רגע. אתה אומר לנו.

בין שמונה לעשר תמיד יש מענה טלפוני, בשני קווים. אבל הבעיה אם יש שבע-שמונה קווים, כולם מתקשרים לקווים אחרים כי עובדים אחרים מטפלים בפעילויות שונות. אם אתם רוצים עוד פעם אני אגיד את המספר ואתם יכולים לרשום. המספר הוא 02-6294791 או 746 בסוף.

רשמתם? אני עכשיו כל יום הולך לבדוק, להתקשר. אני בעצמי. משמונה עד עשר.

יותר מזה אני אגיד לכם. אנחנו נמצאים בעידן דיגיטלי, יש רישום בטלפונים כמה שיחות נכנסו וכמה שיחות יצאו והכל ידוע. לכן אי אפשר לשקר ואי אפשר לברוח.

אתה יכול לחזור על המספר?

02-6294791 או בסוף 746.

אוקיי. תמשיך.

אני רוצה לשמוע, שאלתי את טדי בציבור, בילדים שלי, הוא לא מכיר, למי אני פונה? משרד הפנים לא מכירים אותי, למי אני פונה?

עוד דבר שאני שומע, "הנה אישור" "אמרו לנו שקיבלו אישור". אין דבר כזה. ראינו מה שהעברתם כאן, זה לא אישור. פשוט יכול להיות בניואנסים, מי שכתב את זה הבין אחרת, זה לא אישור. בצוות הרשות שמטפל בעניינים של האתיופים, הדסק האתיופי והחלטות ממשלה תמיד נזהרים לומר דברים שלא יישמעו אחרת. לא אומרים "אושר לך" אף פעם לא אומרים. רק אם יש אישור אנחנו מעבירים את האישורים לסוכנות היהודית, בסוף. אז הצוות של הסוכנות היהודית באתיופיה מזמין את אותה משפחה ומתחילים הליך עליה. פה בארץ אסור לאף אחד להגיד ולהתקשר "המשפחה שלך אושרה" אין דבר כזה, זו המצאה. אני עובד 12 שנה במערכת, ופשוט אנשים משקרים. לא נעים, גם כשהם אנשים שלנו. הדבר הזה לא קיים בבקשה, אמרו לנו ככה, לא, לא קיים דבר כזה. העבודה היא עבודת צוות. מי שאמר שדיבר איתי, נכון, יכול להיות שדיברת איתי, אבל בגלל שאני מטפל בהרבה אנשים אני לא זוכר אותך.

טדי - - -

אתה רוצה ש - - - תן לי לדבר. אני לא אומר שלא דיברנו, יכול להיות שדיברתי איתך, אבל בגלל שאני מטפל בהרבה משפחות, בהרבה תחומים, אני לא זוכר. אני מרכז צוות, יש עשרה עובדים. זה שדיברת איתי זה לא אומר שאני מתחיל ומסיים. יש שבעה אנשים לפחות שצריכים לטפל בזה. גם באתיופיה וגם פה. למה עשינו את זה? כדי שהכל יהיה נקי ושקוף.

הסיבה אתה מכיר, אני אמרתי לך.

אני רוצה למשל דוגמה שהילדים שאמרתם להם "תחכו עד גיל 18".

אין דבר כזה. אנחנו משרד פורמלי, אין בנוהל, בשום מקום כתוב "תחכה עד גיל 18".

ודאי יש.

איפה כתוב?

עד גיל 18 אתם לא מעלים אותו.

איפה כתוב, אני שואל אותך? איפה זה כתוב.

אז על סמך מה אמרתם כל השנים?

אני אמרתי את זה?

כלה שנים.

לא. אני רוצה להגיד - - -

רגע. אתם אומרים ש- - -

הם אמרו, לא אנחנו.

רגע. אתם, משרד הפנים. אני אומר לך בוודאות ובאחריות. אם ילד נמצא עם אמו, אתם אומרים שאי אפשר להפריד מהאמא שלו ולכן אנחנו נעלה אותו רק אחרי גיל 18 כשיש לו הזכות להחליט. אם לא, אז לא יכולים להפריד מהאמא שלו לפני גיל 18. אבל אם האמא לא בחיים, אם האבא מביא הוכחה בבית משפט שהאמא מתה, אז אתם מעלים. אז מה אתה אומר?

אני אסביר. עניין של קטינים, יש עניין של אפוטרופסות בבית משפט. אם האמא באה לפה והילד גר עם האמא - --

לא, האבא פה. ברור לי לגבי האמא.

אני נותן דוגמה באופן כללי, לא מדבר על מישהו ספציפי. נגיד שהאבא פה והאמא שם עם הילד והילד קטין והוא בחזקת האם, היא אפוטרופוסית שלו באופן אוטומטי. היא חיה איתו. אז בדרך כלל נוצר באופן טבעי, הצעיר שיגיע לגיל 18 ומעלים אותו, בסדר, קרו מקרים כאלה. אבל כמו שאמרת, אם חס וחלילה האם שם לא בחיים והאפוטרופוס הוא האב, הולך - - -

זה ברור.

יפה. לכן מבחינת החוק אין דבר כזה שיחכה עד גיל 18 אם הוא זכאי שבות כמובן. אני מדבר על זכאי שבות. אני חושב שהעניין הזה ברור.

מה זה כל הניתוק הזה, שהאבא פה והבן שם.

הנקודה פה אחרי גיל 18.

יש ילדים שנולדים מחוץ לנישואין, יש הרבה סיפורים כאלה.

לא משנה איך הוא נולד. האם הבנאדם הזה אם הוא זכאי על פי חוק השבות אחרי גיל 18.

בוחנים את הזכאות שלו באופן עצמאי. האם הוא זכאי שבות, הילד, או לא.

אז הוא אומר - - -

דוקטור אברהם, דבר אחד. יש אנשים, גם בהתחלה דיברתי על זה. יש אנשים שלא מבדילים בין חוק השבות להחלטות ממשלה לצערנו. אתה הבנת אותי? בין חוק השבות להומניטרי. זה דבר שונה. אם זה שבות, אין דבר כזה - - -

אתה יכול להסביר מה זה חוק השבות?

חוק השבות, מי שהוא יהודי שנולד להורים יהודיים, או לאם יהודיה, הוא יהודי.

או התגייר.

או התגייר ואינו בן דת אחרת.

אני מדבר על חוק השבות. לא מבחינת גיור. זה לא קשור.

זה גם חוק השבות.

ילד שנולד לאב יהודי ואם מדת אחרת. נכד ליהודי, לפחות מתוך ארבעת הסבים שלו, שאחד מהסבים הוא שלא המיר את דתו לדת אחרת. במסגרת זו, אם יש משפחה באתיופיה, מביאים אותו מיד ללא שום רישום.

אבל הבחור הצעיר הזה דיבר שהוא זכאי לפי חוק השבות.

בסדר, זה - - -

אבל יש הורים שבאו בחוק השבות והילדים שלהם עכשיו, יש סירוב על הילדים שלהם.

הילדים שלו יש לו זכאות, אם האבא עלה לפי חוק השבות.

לא, אם ההורים עלו בחוק השבות. אם אני עליתי בחוק השבות.

אולי הבן שלך זה נין ואז הוא לא זכאי אלא אם כן הוא פחות מגיל 18.

אם מישהו בא במסגרת של חוק השבות כנכד ליהודי והנכד שלו, נין, זה לא - - -

הוא כבר נין, אז הוא לא זכאי. אלא אם כן הוא קטין.

זה משהו אחר. אבל הוא אומר, אם אבא עלה בחוק השבות, לא כנכד ליהודי, לא לפי 4/א אלא לפי 4/ב. אז הילד שלו לא יכול לעלות לפי חוק השבות?

בטח שיעלה. אם זה 4/ב. אבל אם זה 4/א וקיבל נכד - - -

זה ברור. דסי בבקשה. תראו, הזמן שלנו קצר.

רגע, נשמע את דסי ואלמז ואז אני אסכם את הדיון.

רק הערה קטנה לפרוטוקול. לגבי הדיון האם רשות האוכלוסין עדכנה את הממשלה שנשארו עוד אנשים שעומדים לכאורה בקריטריונים ושלא נכנסו לתוך ה-1,300, אז אני כן יודעת שב-23 לינואר מנכ"ל רשות האוכלוסין הוציא מכתב למנכ"ל משרד ראש הממשלה ובו הוא עידכן אותו שנשארו עוד אנשים כאלה ושאפשר יהיה להביא אותם במהלך 2018.

אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה כתב בחזרה ואמר "כדי שנוכל לתכנן תקציב, אנחנו רוצים שתנקבו לנו במספר".

המנכ"ל נקט והוא אמר שככל שתתקבל החלטה לשנת 2018, יש לי את המכתב שלו פה, אני יכולה להקריא.

כן אבל אחר כך השר כתב 1,000 איש.

כן. אני אקריא לך את המכתב. מה שהמנכ"ל כתב זה "במהלך שנת 2018 ניתן לטפל ולאשר כ-1,000 נפשות נוספות מגונדר ומאדיס אבבה אשר יענו על הקריטריונים המופיעים בהחלטת הממשלה הנוכחית".

ברור. זה אמרתי גם בהתחלה, אבל הוויכוח פה הוא שיש יותר מ-1,000, כי אז, את שומעת, למה? מקרים כאלה שזכאים על פי הקריטריונים של 1911, לא הספיקו להיכנס בגלל שהמספר היה רק 1,300 ואז לא הספיק. עכשיו אם נעשה עוד פעם 1,000 אז אפילו בקריטריון הזה לא ייכנסו כי לפי המצב שנעשתה בדיקה באדיס אבבה ובגונדר, יש כ-2,000 איש שעומדים באותם קריטריונים. זה כל הוויכוח. לכן הנושא עכשיו נמצא בטיפול בוועדת השרים להכין מתווה מעבר ל-1,000.

אני פשוט רציתי לענות על הטענה שנשמעה שרשות האוכלוסין לא פנתה ועדכנה במספר. אז רשות האוכלוסין כן פנתה.

הייתם באיחור, זו עובדה.

זה היה סמוך לאחר סיום היישום של ההחלטה, זה היה בינואר.

המסמך שלנו נכתב ב-8 לינואר.

(מדבר באמהרית)

אני אתרגם את דבריו: מהמשפחות שלי שהגשתי טופס, ארבעה נפטרו. מתוכן שלושה היו עריריים, לא היו להם ילדים. אחד נפטר, יש לו עשרה ילדים. הילדים בגלל שהאב נפטר, התפזרו ואפילו אנחנו לא יודעים את הכתובת שלהם. ההורים שלנו נפטרו כשהיינו ילדים קטנים, והאחים והאחיות שלי הקטנים, הם עדיין ממתינים שם. הם נמצאים בגונדר ובאדיס. אני הגשתי בקשו ואני ממתין שהאחים והאחיות יתאחדו ואני ממתין ליום הזה.

הוא אומר נכון, יש חוקים ויש הוראות, אבל גם צריך רגישות אנושית. פה עובדים עם בני אדם. עם אנשים ולכן צריך להוסיף גם רגישות אנושית חברתית כדי להבין את הכאב של האנשים. אם לא תהיה רגישות אנושית אנחנו נמשיך לבכות כל הזמן. הוא אמר דוגמה שאנחנו ראינו שהעובדים הזרים מסודן ואריתריאה אמרו שצריך להוציא אותם וראינו שהמאבק ברמה אנושית לתת להם להישאר פה ולעבוד. למה לא חושבים ברמה אנושית על אזרחי מדינת ישראל יוצאי אתיופיה שפה הזכות הבסיסית שלנו של המשפחות שלנו, שלא יכולים להיות עם המשפחות שלנו, יש לי טענה קשה כלפי הממשלה, למה עושים לנו אפליה. האם קורה דבר כזה בעליות אחרות. אלה הדברים שאני מתרגם מדבריו. אלמז בבקשה.

תודה רבה על שקיבלתם אותי. אני עליתי לארץ ב-2004, אני מירושלים. יש לי משפחה באתיופיה. אמא שלי באתיופיה, אמא שלה פה נפטרה, 18 שנים אני לא איתה. אמא שלה נפטרה לפני תשע שנים. לא ענו לי בטלפון, לפני כמה חודשים באמת תודה רבה ענו לי, אני שאלתי אותו, כל הזמן - - - מסמכים, מה הוא אומר לי, מישהו אמר לי, לא יודעת - - - לא רואים אותה. הוא אמר לי את רשמת אחרונה, אולי לא רואים את הטפסים שלך. מישהו אמר לי, עכשיו אני לא יכולה להגיד מי זה, זה בעיה. יש לי משפחה, הדודים שלה, דודה שלה, אחותה, יש לה שתי אחיות פה, שני ילדים באתיופיה איתה.

איפה היא נמצאת?

- - - לעזור להם, באדיס וחזרו. - - - אמא שלי יהודיה, אין לה שום בית. כל הזמן אני מתקשרת לא עונים לי בסוף ענו לי והתשובה שלהם לא נכונה. כואב לי כואב לי. תודה רבה.

אני יודע שיש אנשים שרוצים לדבר, אבל אנחנו מוגבלים בזמן. היינו צריכים לסיים ב-13:30, חרגנו מהזמן. אני חייב לסכם את הדיון.

תראו, היום הדיון שלנו קודם כל זה במסגרת יום השוויון ליוצאי אתיופיה שהכנסת מציינת, שהוועדות האחרות שדנו בכל מיני נושאים אחרים, בעיקר בתהליך הקליטה שלנו פה בארץ, הוועדה הזו דנה בנושא העליה. כי זה הבעיה הבוערת מאוד בקהילה. זה פגיעה בשוויון, פגיעה בזכויות הבסיסיות, זה דווקא אנחנו רואים בעליה. כשהאמא לא יכולה להיות עם הילדים שלה, עם הנכדים שלה, והילדים והבנים והבנות לא יכולים להיות עם ההורים שלהם, אחים ואחיות לא עם אחיהם, אין יותר פגיעה בשוויון ובזכויות של אזרחי ישראל יוצאי אתיופיה.

לכן אנחנו קיימנו את הדיון, כדי לשמוע מהאזרחים את כאבם. שמעתם שהנציגים של משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר אמרו שהם עובדים על מתווה להבאת האחים שלנו והמתווה יבוא ב-18 ליוני להחלטת ועדת השרים. אנחנו נמשיך ללחוץ ולהיאבק שאכן ההחלטה הזאת תתקיים ושיבצעו אותה.

מעבר להחלטת הממשלה יש בעיות רבות מול רשות האוכלוסין של מקרים פרטניים והם אמרו אותם. נציגי רשות האוכלוסין נמצאים כאן, הם שמעו עד הסוף ואני מקווה שהמקרים האלה יגיעו אליכם ותטפלו בהם, כי זו פגיעה בזכויות. אם האב נמצא כאן והילד שלו שם, הזכות להיות עם בנו זו הזכות האלמנטרית, הבסיסית, וזה נפגע.


הישיבה ננעלה בשעה 14:10.